היסטוריה לבגרות/היהודים באירופה וצפון אפריקה בתקופת השואה/אלג'יריה
רוב מדינות בארצות צפון אפריקה נשלטו על ידי צרפת ובריטניה. השלטון במדינות אלו לא היה שלטון ישיר ומכאן שבמדינות אלו היהודים סבלו פחות מהמדינות באירופה לאחר הכיבוש הגרמני. האנטישמיות כלפי יהודים אלו בא הן מהצד האנטישמים שבאירופה והן "אנטישמיות ערבית" מצד האוכלוסייה הגרמנית שחיזקו במדינות אלה את האנטישמיות אף יותר בעזרת המאורעות שחלו בארץ.
יהודי אלג'יריה
[עריכה]אלג'יריה הייתה מדינת חסות תחת השלטון הצרפתי החל מאמצע המאה ה-19. כשמינית אחוז מכלל האוכלוסייה היו אזרחים צרפתים שהגיעו מצרפת, איטליה וספרד בעקבות הקולוניאליזם. אוכלוסיית יהודי אלג'יריה מנתה כ165 אלף איש שהיוו חלק נכבד מכלל האוכלוסייה שהתיישבה בעיקר בערים הגדולות.
עד הכיבוש הצרפתי שהיה בשנת 1830, כלומר בכיבוש המוסלמי, יהודי אלג'יריה היו במעמד בני חסות ("אהל אל ד'ימה") שנתן להם הגנה אך לא מעמד פוליטי. כך למשל
1. היהודים חויבו לשלם מס גולגולות ("ג'יזייה").
2. עדותם בבית דין לא התקבלה.
3. נאסר עליהם לבנות בית גבוה יותר מבית מוסלמי, או לבנות ולשפץ בית כנסת.
4. לעיתים חויבו ללבוש בגדים מיוחדים על מנת שיזוהו כיהודים.
השינוי במעמדם הפוליטי המשפטי של היהודים באלג'יריה ובכלל ארצות צפון אפריקה היה בזכות השלטון הקולוניאלי שהעניק שוויון זכויות, כך ב-1870 קיבלו יהודי אלג'יריה שוויון זכויות על פי צו כרמייה (אדולף כרמיה – שר משפטים הצרפתי שהיה יהודי) בלחץ אזרחים צרפתים. יש לזכור שצרפת ראתה במדינותיה בצפון אפריקה כחלק בלתי נפרד מהמדינה.
האנטישמיות באלג'יריה הייתה בשתי תקופות :
1. מסוף המאה ה-19 - בעקבות שוויון הזכויות שנתן ליהודים התעורר גל אנטישמיות בקרב המתיישבים הצרפתים ובקרב הרוב המוסלמי שלא נהנה ממעמד זהה וכך התפרצו אירועים אלימים כלפי היהודים. האנטישמיות התגבר עד לפרשת דרייפוס ולאחר זיכויו דעכה. יהודי אלג'יריה סבלו מאנטישמיות פחות יחסית לזו שהייתה באירופה.
2. בשנות ה-30 של המאה ה-20 – התגברה כפי שהתגברה באירופה. בעיקר בעקבות חדירת תעמולות נאציות שניסו לעורר את הציבור למאבק. באלג'יריה נראה מאבק אחד כלפי היהודים שהתרחש בקונסטנטין (1934) שהביא להרג 23 יהודים ומלבדו לא נראה אחד נוסף.
מדיניות משטר וישי
[עריכה]ביוני 1940 נכנעת צרפת לגרמניה ובעקבות הסכם הכניעה היא מחולקת לשני חלקים :
א. החלק הצפוני והמרכזי שהיה תחת שליטה גרמנית ישירה.
ב. החלק הדרומי שכלל גם את האיים של צרפת מעבר לים, קם מדינת חסות בראשותו של גנרל פטן שבירתה נקראת "וישי". שטחים אלו היו גרורים (שלטון בובות) ושיתפו פעולה עם המשטר הנאצי שכלל דיכוי מתנגדים והסגרת יהודים. לכאן נכנסת אלג'יריה.
יחסי האליטה הקולוניאלית והאוכלוסייה המקומית אל היהודים
[עריכה]המדינות הגרמנית הוטלה על יהודי אלג'יריה וביוזמת פטן וממשלתו הוספו פעולות נגד היהודים. מניעו לכך היו
א. אנטישמיות של המשטר.
ב. זכייה באהדה של האוכלוסייה הצרפתי באלג'יריה שהייתה ברובה אנטישמית
ג. זכייה באהדה של הרוב המוסלמי בו השלטון לא יכול לבטוח.
צעדים שננקטו נגד יהודי אלג'יריה
1. ביטול צו כרמייה (7.10.1940) - בוטל צו כרמייה (אזרחות צרפתית ליהודי אלג'ריה).
2. פרסום "תקנון היהודים" - מספר ימים אחרי צו כרמייה, ביוזמת הממשל פורסם "תקנון היהודים" שדמה ל"חוקי נירנברג", נבנו מחנות כפייה ליהודים, פיטורי יהודים ועוד.
3. פרסום גזרות אנטישמיות נוספות : אריזציה רכוש יהודי, הגבלת יהודים במוסדות חינוך, תרבות ומוסדות חברתיות אחרות, ועוד.
4. הכנה להקמה יודנראט מקומי – לא יצא לפועל עקב הזמן הקצר של גרמניה בתוניסיה.
5. מחנות עבודה – אליהם נשלחו יהודים, כמו למשל מחנה "בצו" אליו נשלחו חיילים יהודים אלג'רים.
דרכי התארגנות והתמודדות של היהודים
[עריכה]רבים מיהודי אלג'יריה האמינו כי האנטישמיות והחוקים שנכפו עליהם נבעו מהשלטון הגרמני בצרפת (על אף שהדבר לא היה נכון) ונשארו נאמנים למדינה. הם ירדו למחתרות צרפתיות. מחתרות אלו שיתפו פעולה עם האמריקאים בהגיעם לצפון אפריקה (מבצע לפיד).
בנובמבר 1942 הגיעו האמריקאים לצפון אפריקה בעקבות מבצע לפיד והגיעו להסכם עם ממשלת וישי, אך רק במרס 1943 בוטלו החוקים הגזעים, אך יהודים רבים עדין היו במחנות ולא זוכו לשוויון.
ב-30 במאי קבל לידיו הגנרל שארל דה גול את צרפת החופשייה והראה התנגדות לשלטון וישי. לאחר שלושה חודשים הוחזר צו כרמיה.
תחושות הרצון להקמה מדינה יהודית הלכו וגברו בקרב היהודים בצפון אפריקה, ועתה היו נתונים למאבקי הכוחות מצד הרובה המוסלמים ולמאורעות שחלו בארץ ישראל.
קישורים חיצוניים
[עריכה]- יהדות אלג'יריה
- תולדות יהדות אלג'יריה בתקופת השואה, באתר יד ושם