היסטוריה לבגרות/דרך בניין הבית הלאומי בשנות העשרים/סיבות לעלייה ומאפייני העולים (ארצות מוצא, מעמד חברתי-כלכלי, הכשרה לעלייה)

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי



הבהרה: בשנות ה-20 היו שתי עליות: עליה שלישית ועליה רביעית. הקטע הנ"ל מדבר על גורמי ומאפייני שתי העליות.

הגורמים לעלייה[עריכה]

1. מהפכה ברוסיה[עריכה]

בתק' העלייה ה-3 (1923-1919) יהודים עלו לא"י מרוסיה , בהשפעת המהפכה האירועים המהפכנים שהתרחשו ברוסיה (1917-1921) בין הקומוניסטים לבין מתנגדיהם הלבנים. הקומוניסטים בהנהגת לצין, סטלין וטרוצקי תפסו בכוח את השלטון ולהם היו מתנגדים – "הלבנים", "הירוקים" והכוחות הצבא הזרים. במלחמת האזרחים שפרצה בניהן היהודים הפכו למטרה למעשי רצח, פרעות ומשמטה מצד כוחות הלבנים (שראו בהם כבני ברית של הקומוניסטים) בהנהגת פטליורה. כך למשל קרו הפרעות באוקראינה (פרעות פטליורה). ולכן, לנוכח תנאי מחסור, רעב וחוסר ביטחון הגיעו היהודים לא"י מרוסיה וחיזקו את המחנה הפועלי.

2. בא"י שלטון מנדאטורי פרו ציוני[עריכה]

בשנות ה-20 בתק' העלייה השלישית (1923-1919) ובתק' העלייה הרביעית (1924-1928) , יהודים קיבלו דחף לעלות לא"י , היות והשלטון היה בידי בריטניה שהייתה כמעצמה מנדטורי פרו ציוני אשר חויבה ע"פ טופס המנדט והצהרת בלפור לבנות את הבית הלאומי היהודי בא"י, לעודד עלייה והתיישבות יהודית תוך תיאום עם הסוכנות היהודית.

3. לאומנות[עריכה]

בשנות ה-20 צמחו מדינות חדשות באירופה (אוסטריה, אסטוניה, הונגריה, ליטא , לטביה, פולין, צ'כוסלובקיה) שבהם שררה (בייחוד בפולין) אווירה של לאומנות וקסנופוביה (שנאת זרים). כל קבוצת מיעוט או גורם לאומי שלא השתייך ללאום המרכזי הצטייר כבלתי רצוי, זר ובלתי נאמן. וכך, כאשר יהודים חשו חוסר שייכות וביטחון הם עזבו את פולין ועלו לא"י.

4. מניעים דתיים משיחים[עריכה]

בשנות העשרים הייתה עלייה של היהודים מארצות האיסלאם (עיראק , פרס , תימן). ברוב המקרים עלייתם של אלה באה מתוך מניעים דתיים משיחיים והם התיישבו לרוב ב-4 ערי הקודש.

5. הגבלת כניסת מהגרים[עריכה]

בשנות העשרים (1924 , 1928) ארה"ב הטילה הגבלות על כניסת מהגרים בייחוד מסין ומיפן אליה ולכן , לנוכח הקושי להשיג אשרת כניסה לארה"ב יהודים הגיע לא"י.

6. חוקים בפולין שהביאו להתרוששות יהודים[עריכה]

בתקופת העלייה הרביעית (1928-1924) יהודים עלו לא"י מפולין. הממשלה הפולנית , ביוזמת רה"מ ושר האוצר הפולני גרבסקי פרסמה סדרה של חוקים שהביא להתרוששותם של יהודים מהמעמד הבינוני (סוחרים, בעלי מלאכה, תעשינים זעירים ועוד) ולכן יהודים עלו מפולין. עלייה זו כונתה גם עלית גרבסקי.

מאפייני העולים[עריכה]

אנשי העלייה ה-3 (1923-1919)[עריכה]

1. רובם עלו מרוסיה והושפעו מהרעיונות של המהפכה הקומוניסטית ולכן חזונם היה לבנות בא"י חברה יהודית סוציאליסטית, חילונית וציונית, שתתבסס על החייאת השפה העברית ועל עבודת אדמה.

2. הקימו התיישבות שיתופית בעמק יזרעאל (קיבוץ ומושב עובדים).

3. עלו לארץ במסגרת תנועות נוער חלוציות:

א. החלוץ - צמח ברוסיה (1916) והכשיר צעירים יהודים לעבודה חקלאית, לשליטה בשפה העברית, נאמנות לרעיון הציוני ולהגשמתו.
ב. השומר הצעיר - נוסד בפולין והתבסס על התורה של קרל מרכס. השומר הצעיר עמד מאחורי יסודם של עשרות קיבוצים בכל רחבי א"י בתקופת המנדאט וגם בשנים הראשונות בא"י.

אנשי העלייה ה4 (1928-1924)[עריכה]

אנשי העלייה הרביעית הגיעו בחלקם הגדול מפולין לרוב הייתה סלידה מתפיסת עולם סוציאליסטית ובמקום זאת הם שאפו לבנות את חייהם בא"י על בסיס של ערכים דמוקרטיים, ליברליים וקפיטליסטיים בצירוף עם ערכים דתיים מסורתיים. ראשי מפלגת הפועלים כונו בכינוי ציני "קפיטליסטים בלי קפיטל". הם התיישבו בעיר (בעיקר בת"א "העיר שצמחה לה מן החולות"). הם חיזקו את הגוש המזרחי.

אנשי עדות המזרח וספרד[עריכה]

יהודים מארצות האיסלאם (עיראק, פרס, קורדיסטן, תימן וכדומה) שעלו לא"י בשנות ה-20, עשו זאת ממניעים דתיים משיחים ולכן נטייתם הייתה להתיישב ב-4 ערי הקודש ובמיוחד בעיר ירושלים.