גרמנית/דקדוק/דאטיב

ביחסת אל (דאטיב, Dativ) משתמשים כדי לציין את מי (או מה) שעבורו נעשתה הפעולה.

	יחסת נומינטיב		יחסת דאטיב
מין	תווית יידוע	תווית סיתום	תווית יידוע	תווית סיתום
זכר	(האיש) der Mann	(איש) ein Mann	(לאיש) dem Mann	(לפלוני) einem Mann
נקבה	(האישה) die Frau	(אישה) eine Frau	(לאישה) der Frau	(לפלונית) einer Frau
סתמי	(הילד) das Kind	(ילד) ein Kind	(לילד) dem Kind	(לילד כלשהו) einem Kind
רבים	(האנשים) die Leute	(אנשים) Leute	(לאנשים) den Leuten	(לאנשים כלשהם) Leute

שימו לב, שבצורת הרבים מוסיפים, כמעט תמיד, את האות n לסוף שם העצם. לכלל זה שני יוצאים מן הכלל: שמות עצם המסתיימים באות n או באות s.
כינויי הרמז:

Sie את/ה/ם/ן בכבוד	sie הם/ן	ihr אתם/ן	wir אנחנו	es זה	sie היא	er הוא	du את/ה	ich אני	Nominativ
Sie אותך/ם/ן בכבוד	sie אותם/ן	euch אתכם/ן	uns אותנו	es את זה	sie אותה	ihn אותו	dich אותך	mich אותי	Akkusativ
Ihnen לך/ם/ן בכבוד	ihnen להם/ן	euch לכם/ן	uns לנו	ihm לזה	ihr לה	ihm לו	dir לך	mir לי	Dativ

כאשר לפועל אחד מצורפים שמות עצם הן ביחסת את והן ביחסת אל

אם אף שם עצם אינו מופיע ככינוי רמז, יקדים שם העצם שביחסת אל את שם העצם שביחסת את.

אני נותן לילד את העוגה - Ich gebe dem Kind den Kuchen

אם רק שם עצם אחד מופיע ככינוי רמז, הוא יקדים את האחר.

אני נותן לו את העוגה - Ich gebe ihm den Kuchen
אני נותן אותה לילד - Ich gebe ihn dem Kind

אם שני שמות העצם הם כינויי רמז, יופיע ראשון שם העצם שביחסת את (המושא הישיר).

אני נותן לו אותה - Ich gebe ihn ihm