גרמנית/דקדוק/דאטיב

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ביחסת אל (דאטיב, Dativ) משתמשים כדי לציין את מי (או מה) שעבורו נעשתה הפעולה.

יחסת נומינטיב יחסת דאטיב
מין תווית יידוע תווית סיתום תווית יידוע תווית סיתום
זכר
(האיש) der Mann (איש) ein Mann (לאיש) dem Mann (לפלוני) einem Mann
נקבה
(האישה) die Frau (אישה) eine Frau (לאישה) der Frau (לפלונית) einer Frau
סתמי
(הילד) das Kind (ילד) ein Kind (לילד) dem Kind (לילד כלשהו) einem Kind
רבים
(האנשים) die Leute (אנשים) Leute (לאנשים) den Leuten (לאנשים כלשהם) Leute

שימו לב, שבצורת הרבים מוסיפים, כמעט תמיד, את האות n לסוף שם העצם. לכלל זה שני יוצאים מן הכלל: שמות עצם המסתיימים באות n או באות s.
כינויי הרמז:

Sie

את/ה/ם/ן בכבוד

sie

הם/ן

ihr

אתם/ן

wir

אנחנו

es

זה

sie

היא

er

הוא

du

את/ה

ich

אני

Nominativ
Sie

אותך/ם/ן בכבוד

sie

אותם/ן

euch

אתכם/ן

uns

אותנו

es

את זה

sie

אותה

ihn

אותו

dich

אותך

mich

אותי

Akkusativ
Ihnen

לך/ם/ן בכבוד

ihnen

להם/ן

euch

לכם/ן

uns

לנו

ihm

לזה

ihr

לה

ihm

לו

dir

לך

mir

לי

Dativ

כאשר לפועל אחד מצורפים שמות עצם הן ביחסת את והן ביחסת אל[עריכה]

אם אף שם עצם אינו מופיע ככינוי רמז, יקדים שם העצם שביחסת אל את שם העצם שביחסת את.

אני נותן לילד את העוגה - Ich gebe dem Kind den Kuchen

אם רק שם עצם אחד מופיע ככינוי רמז, הוא יקדים את האחר.

אני נותן לו את העוגה - Ich gebe ihm den Kuchen
אני נותן אותה לילד - Ich gebe ihn dem Kind

אם שני שמות העצם הם כינויי רמז, יופיע ראשון שם העצם שביחסת את (המושא הישיר).

אני נותן לו אותה - Ich gebe ihn ihm