גוף נפש/נפש על גוף

לרב גוף-נפש נדמים כשתי מערכות נפרדות.האדם מזין את הגוף, משקה, הולך לטיולים, מתרגל ונהנים מיכולותיו החושיות. לעיתים אנו מודעים לקשר בין גוף-נפש. דוגמה אם אנחנו רצים לפתע אנו חשים עליזים עם זאת כאשר מדובר ברגשות מורכבים או למחלות אין אנו מאמינים כי מערכת יחסים זו היא חשובה. עולה השאלה אם יש סיבה גופנית למחלה למה מצבי רוח לא יהיו לכך (15). רגשות משפיעים על העצב אך מדוע היא רלוונטי בהתמודדות עם מחלה? ג'פרי קאולי תאר בשבועון הניוזוויק מסביר כי הרבה פעמים אנשים נבוכים שמחשבה מפחידה מגבירה את דופק הלב, בשורה רעה מוציאה את המערכת מפעולה אך עדין מתקשים להאמין כי לבדידות או עצבות יש השפעה על הגוף. מטרת הספר היא להסביר את חשיבות מערכת יחסים זו. הפסיכונירואימונולוגיה (פנ"א) חקרה במשך 10 שנים איך הנפש והגוף מגיבים זה לזה ומציג איך מצבים רגשים וגופנים מתורגמים לתגובות באיזון הכימי של הגוף ובמערכת החיסונית.

נסה זאת בעצמך:השפעת המחשבות

תרגיל שמטרתו להראות איך החשיבה משפיעה על הגוף הגשמי. יש צורך בבן זוג לשם כך (17):

• בצדו הימיני של בן זוגך עמוד. הרם את היד הדומיננטית בגובה הכתף. על בן הזוג להרים את ידו ולהניחו על פרק כף היד המתוחה. הפעל התנגדות כשבן זוגך מטה את זרועך מטה. מצאו את הרמה הטבעית של ההתנגדות. אין צורך שבן הזוג יפעיל כוח וירגיע.
• עצום עינים למשך דקה וחשוב על מצב או על אדם הגורמים לך לעצב, דיכאון או אומללות. כשתחוש ברגש זה ישר את הזרוע והתנגד לניסיונו של בן זוגך להוריד את ידך מטה והירגע.
• חשוב על משהו שגורם לך להרגיש טוב ולחוש שמחה. כשתחוש רגש של אושר ישר את ידך והתנגד לניסיונו של בן זוגך להוריד אותה מטה. הירגע. ניתן לשנות תפקידים.

רובכם תרגישו בהבדל בין שני מבחני הזרוע. כשעולה רגשות עצבות או דיכאון לא היה להם כוח להתנגד כאילו נלקח מזרועם כל האנרגיה. כשחשבו על מחשבות שמחות זרועם הפכה חזקה והם התנגדו בקלות. הזרוע תהיה חזקה יותר כשאנו מתחילים בתרגיל הראשון. המהירות בה המחשבות והרגשות מתורגמים לתגובה גופנית (18).
רופא המשפחה שלה מאמין כי 50% מהבעיות הגופניות הן בשל קשים רגשים להם יש אנרגיה שאינה נשכחת או מודחקת. כשאיננו מבטאים את רגשותינו ואין לנו יכולת לבטא אותם הרגש הופך להיות מוחש, אנו מכניסים אותו לתוכנו והוא מתגלה בגוף. הרגשות מבואים בהתנהגות, בפעולות, בקול, במערכות שונות שבגופנו אולם הם רגשות. פגיעה באחד מחלקי גופנו שמודחקת או שמתעלמים ממנה יכולה להתגלות כפגיעה בחלק אחר. לדוגמה אדם שנפגע על ידי אהובו והולך וטורק את הדלת ופוצע את זרועו. הפצע ביד היא ביטוי רגש הזעם והמבוכה. בסרט manhattan וודי אלן אומר לחברתו כי הוא אינו כועס על חברתו דיאן קיטון שעוזבת אותו למען גבר אחר מאחר שפתח סרטן.

גורם המתח

הנפש משפיעה על הגוףף באופן הישיר ביותר על ידי המתח בערך כמו שמנסים להוציא משחת שינים משפופרת ששכחנו לפתוח אותה. משכת השיניים מוצאת לעצמה מוצא אחר (19) בין אם תתפוצץ מהשפופרת או תמצא נקודת תרופה אחרת. דכשאדם תחת לחץ ומתנסה במתח פסיכולוגי או רגשי הוא כמו משחת השינים של השפופרת. אם האדם לא פותח את הפקק כמו שצריך על ידי זיהוי המתרחש ונרגע מתסכולו הפנימי אז נוצר לחץ מנטלי או רגשי שנצבר בו ובסופו של דבר הוא מוצא את דרכו החוצה ואם אין לו ביטוי ופתרון הוא יצא ממקום אחר. הלחץ ימצא ביטוי במערכת העיכול, עצבים, מערכת חיסון, הרגלי שינה ואם הוא מגיע מטה עד לגבול הראוי אז מפתחים מחלה או דיכאון, התמכרות, חרדה. כשהוא מוקרן כלפי חוץ הוא עוין, כולל פשיעה, דעות קדומות או תוקפנות.
מתח אינו טוב או רע אלא האופן בו אנו מגיבים לגורמי מתח. לחלק מהאנשים מתח מביא להתרוממות רוח, תחושת שגשוג ורווחה מפני שמתיחסים למצב באסרטיביות. אחרים המתח גורם לפניקה, לכאוס, לתרדמת, דיכאון או פחד. יש אנשים שמועד סיום מגביר את היצירתיות שלהם. יש מי שקופא בחוסר פעילות ועלולה להיות הרסנית על בריאותו. מתח זה מחסל באיטיות את המשאבים הפנימים שלנו. הילחם או ברח עוזרת להגיב לסכנה. תגובתינו מתעוררת לאור מצבים מסוכנים בחיינו. מחשבות של פחד או חרדה מביא לכך שהמכונית לא עובדת כראוי, אנחנו מאחרים, אנחנו מתווכחים עם הבוס וכן הלאה. love is the lesson מאת גואן בוריסנקו (20) מתארת את תגובת הילחם או ברח כמו נסיעה במכונית בהילוך גבוה. נסיעה זו מוציאה אותנו ממקומות בעיתים עם זאת נסיעה בהילוך גבוה החיבורים של המכונית יגרמו לבעיות של הפרעות מתח או חרדה. אירועים לא חשובים עלולים לגרום למתח כי האדם אינו יכול להבדיל בין איום אמיתי למדומה. התמקדות בפחד של מה שעלול להתרחש מביא להרס באיזון ההורמונלי והכימי כפי שקורה כשאנו עומדים מול מצב מסוכן בחיינו. נסה להיזכר איך הגבת לסצנה מחרידה או כאשר שכבת על חוף הים ביום שמש נעים או רץ. הדימוים נמצאים במחשבות אך יש ביכולתם להפיק תגובה מידית.
רגש יכול להשפיע בצורה מלחיצה אם הם מודחקים. הדחקת תגובת הלחם או ברח פירושה שהכימקלים זורמים בגופנו ואין להם ביטוי. החברה מונעת מאתנו להגיב בצרחות, השלכת חפצים בשל אוויר גרוע, מחלת ילד ועוד.
תסמינים גופנים על מתח יתר: כאבי ראש, לחץ דם גבוה, דפיקות לב, נשימה כבדה, הפרעות בשינה, אבדן תאבון, עיפות, פה יבש, אולקוס, שלשול, כאבי גב, הזעה מוגברת, פריחה על העור (21).
שינוים פסיכולוגים: דיכאון, כעס, מצב רוח תזזיתי, חרדה, חוסר ריכוז, אבדן זיכרון, חוסר יכולת להחליט החלטות, מבוכה, פחד לא רציונלי, אבדן תודעה, בעיות חמורות או משפחתיות.
בעיות התנהגות: לבוש מרושל, עצבנות, בכי פתאומי, הגזמה בהרגלים כמו עישון, שתיית משקאות חריפים, בעתים והפרעות בתפקוד המיני. תסמינים אלו יכולים להוביל למחלות חמורות יותר של הגוף.
Healing Breakthrpughts של ד"ר לארי דוסיי מדגים את הקשר בין מתח פסיכולוגי לבעיות גופניות. סטטיסטית לפי הספר התקפי לב חלים בימי שני בשעה 9:00 גם בקרב בעלי חיים. אם אין אנו מאמינים בקשר יבן גוף נפש עלינו לשאול מדוע התקפים מתרחשים ביום הראשון לעבודה.כחלק מהכנה ליום העבודה מובילה לכך שפסיכולוגית המוות (דפיקות לב גבוה, לחץ דם, זרימה מוגברת של אדרנלין ועוד) מתרחש בבוקר יותר משעות הצהרים.

חוסר שביעות הרצון מן העבודה

מחלקה לבריאות חינוך ורווחה במסצ'וסטס (1972) הראה כי חוסר שביעות רצון מהעבודה הוא הסיבה העיקרית למחלות לב. ד"ר ג'יימס א.מולר מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הארוורד הראה כי שבץ והתקפי לב נפוצים בימי שני בין 8-9:00. ד"ר פאול לודמר (22) חקר את שעות המוות הפותאימיות במסצ'וסטס (1983) והראה כי מספר המיתות בשעה 9:00 היה כפול ממספר המיתות שאירעו ב17:00. חוסר שביעות מהעבודה לא מביא למוות אולם אין להפחית מערכות של היחס בין חוסר שביעות רצון מהעבודה לבין בעיות גופניות. ימי עבודה הולכים בשל השפעת המתח. ד"ר נורמן בייל גלה כי יתר מתח מביא לעליה של כ20 אחוזים אצל רופאים ועליה של כ60% בביקורים בבתי חולים.
פאדמה או'גארה מראה כמה בריאות האדם יכולה להיפגע ממתח ולחץ הנובעים מעבודה שלא מתאימה: תיאור של משהי שסבלה מהתכווצויות שרירים והצליחה להתגבר עליהם באמצעות יוגה. היא עבדה בכך חלקית ועסקה במדור הניהול של שירותי כוח אדם. בשנת 1990, היא סבלה מבעיות בעיניים. היא אבדה את הראייה וזה כאב למשך 3 שבועות. נאמרה לה שזה גלאקומה. היא חשה כי היא מבזבזת את זמנה בעבודה על פגישות במקום ללמוד יותר. בניתוח של העינים היא חשבה כי עליה לוותר על העבודה (23) עם זאת היא לא האמינה שהיא תסדר ללא עבודה כלכלית. כששבה לעבודה גבה נתפס והיא סבלה מכאבים. חודשים לאחר מכן היא נהגה בכביש ומשהו הכה בה מאחור והיא אבדה שליטה ולחצה על דוושת הגז במהירות. היא הבטיחה לעצמה שאם תצא בחיים היא תוותר על העבודה ותלמד יוגה. לפתע המכונית חזרה לשליטה ודוושת הגז התרוממה. שבוע לאחר מכן היא הוציאה את התכנית לפעולה. היא בנה לעצמה פרטיקה של לימוד ולא חל שינוי במעמדה הכלכלי. בעיות גבה נעלמו וכן עיניה.

החיים כשינוי

מתח ולחץ נגרמים בעבודה, שינוים גדולים בחיים (מעבר דירה, נישואין, אבדן של אהוב). ברגעים אלו נרגיש חוסר ביטחון עצום, פחד, התרגשות עצבנית, עצבות קשה. גופנית הרגשות יובילו ל: שרירים וכלי דם מתכווצים שיגבירו את שחרור ההורמונים כמו אדרנלין, אשר יפגעו בעיכול ובנשימה (24), מערכת החיסון ויותירו אותנו פגיעים למחלות ולהתמוטטויות. בגיל 8 בפנימיה היא סבלה מדלקת שקדים שפירושו שהיה של שבוע בבית בשל ניתוח. לאחר מכן נותרה שבוע בבית. היא לא אכלה. היא אכלה מחית תפוחי אדמה ומקפא. כתוצאה מכך היא נקשה מחדש לבית, תחושה של ביטחון ושייכות. לאחר מכן היא שבה לפנימיה ללא כל בעיות. במבט לאחור היא הבינה כי היה לה קשה להכיל את הנסיבות שנכפו עליה. החולי בבלוטת הבליעה והגרון המודלק הצביעו על העובדה שהיה לה קשה לקבל את המציאות של שהיה בפנימיה.
ד"ר אדולף מאייר בקש מהמטופלים שלו למנות את התקופה שבה התנסו בשינוים גדולים בחייהם לפי מידע על תאריכי מחלה ובעיות גופנית. שינוי בחיים המתרחשים עלולים לגרום לטראומה גופנית כמו גם רגשיות. בשנות ה60 המשך ד"ר תומס הולמס וריצ'ארד רהה, פסיכיאטר בצי ארה"ב הוכיח כי יש קשר בין מחלה לטראומה. הוא ראיין מטופלים והשלים רשימה של אירועיים רבי לחץ ומתח עם תיוג מספרי. אירועים בעלי רייטינג גבוה הנחווים בתקופה קצרה של זמן הובילו לסבירות גדולה של חולי גופני. בראשית הרשימה : מות בן זוג, גירושים, מחלות, תאונות, מעברי בית ואיבוד עבודה. המחקר לא בחן את התגובות של האדם לאירועים (25). חלק חווים גירושים כסיבה למסיבה. אחרים חווים זמן זה כבדידות ודיכאון.יש מי שישמח לעבור בית ויש כאלו שיחו זאת כאבדן ביטחון. טראומה אינה דומה ממקרה למקרה אבל פחדים שלא הוענק להם ביטוי וחרדות סביב טראומה עלולים לגרום לבעיות גופניות. אנחנו לא יכולים להימנע ממשברים. אנו יכולים להיות מודעים לרגשות שלנו, לא להדחיק אותם או להתכחש אליהם. הכרה ברגש ושחרור כשעולים מהר הם הכחרתים.
סטיב הנסי שינה כל היבט בחיו, לא ביטא את רגשותיו ובעקבות כך חלה: הוא מתאר כי עזב לפני 12 חודשים הכל (עיר מגורים, חברים, עבודה, משפחה, אלכוהול, בן לווי, נפרד מבת זוג לטובת אחרת). הוא שמח בשינוים אך הם גרמו לו להפרעה רצינית: כאבי בטן שהובחנו כסינדרום הפרעה במעי, תשישות ואבדן אנרגיה (26).

הצבא שבפנים

מתח משפיע על מערכת חיסונית: התמודדות עם חידקים, בקטריום ופולשים חיצונים. המתח מגרה את שחרור ההורמנים שמעניקים אנרגיה של התגברות אולם שנים מההורמנים (האנדרנלין והקורטיסול) בולמים את מערכת החיסון. מערכת החיסון היא כמו צבא. מתח בשל בחינות מדכא את תגובת הממערכת החיסונית מגדיל את הסבירות ללקות בהצטננות ובשפעת (27). ד"ר טרישה גרינהלג בטיימס (יוני 1994) מתארת שהיא ראתה כתריסר צעירים חולים בדלקת שקדים ושוהים במיטה כחודש לפני בחינות הגמר. קשיים במערכת יחסים משפיעים על היכולת להירגע, לישון ועל התזונה. חלק מהאנשים נדבקים בשפעת ורבים נשארים בריאים. האם כשאתה חולה אתה יכול להבין מה מחליש את מערכת החיסון שלך מבפנים ומפחית את היכולת להתנגד לזיהום?

מערכת התקשורת הדו כיוונית

המצב הנפשי או הרגשי משפיע על מערכת ההפרשה הפנימית. ההורמונים שזורמים בגופנו ומשפיעים על הפעילות הגופנית שלנו, על התנהגות, תחושותינו ורגשותינו מופרשים על ידי בלוטת ההפרשה שכל אחת חלק ממערכת, שמשפיעה על מערכת אחרת, ונשלטות על יותרת המוח (28) שמתנהלת כחברת תקשורת. דיאפק צ'ופרה בספר Ageless Body, Timeless mind, מתאר כי פחד עשוי להיות תחושה מופשטת או מולקולה של הורמון אדרנלין. ללא הרגש אין הורמון. ללא הורמון אין רגש. מהפכת רפואת הגוף-נפש מבוססת על גילוי פשוט זה. המקום שאליו פונות המחשבות ואליהם פונים החומרים הכימיים.
מערכת החיסון ותאי העצמים במח הם נירופפטידים שפועלים כשליחים כימיים הנושאים רגשות מהנפש-שכל אל הגוף ולהפך כך שנוצרת מערכת תקשורת דו כיוונית מסובכת הקושרת בין הרגשות שבכל אזורי הגוף. הנירופפטידים נושאים את הפחד, הדאגה, החלומות והתקוות. מחשבה מקודדת כאימפולס עצבי שמפעיל שרירים ובלוטות בדומה לטלפונים שמעבירים אותות חשמלים (הוברמן לוין, your body believes every word you say).
הנירופפטידים מספקים חיבור בין תפיסה למחשבה מהמח אל הפרשת ההורמונים, מן האברים לפעילות התאית בגוף. ההיפותלמוס, בלוטה קטנה במח היא הנקודה בה הרגשות מומרים לתגובות גופניות. נירופפטידים נמצאים גם במעים ובאזורי הקיבה ולכן יש לנו תחושת בטן שמשהו קורה. ההיפותלמוס הוא מרכז רגיש של המח אשר שולט בבולטת האדרנל ובבלוטת יתרת המח (בתאבאוןף סוכר, דם, מעלות גוף, תפקודים אוטומטים של מערכות בגוף כמו ריאות, עיכול וכיוצ"ב) אך אינו קולט את הנירופפטידים (29). הוא מתפקד כמו בית מרקחת המשחרר חומרים כימים והורמונים לשמירה על מערכת מאוזנת. כשמחשבה או רגש יוצרים תגובה כלשהי, ההיפותלמוס מונע לפעולה. הוא משליך פנימה מינון גבוה של מתח ותגובת שרשרת המגיעה לכל אזור בגוף. הנירופפטידים משפיעים על כל חלק מרכזי של מערכת החיסון כך קשה לנו לחשוב במושגים מסורתים על הנפש והגוף. מובן והגיוני יותר לדבר על נפש-גוף כישות אינטגרטיבית (קנדס פרט, מנהלה לשעבר של מחלקת כימיית המח במכון הלאומי לבריאות בארה"ב. במאמר לאדוואנס 1986).
הגוף והנפש מתפקדות כשלמות אחת ומגיבות באחת לסביבה הפנימית והחיצונית. חשיבה או הרגשה משפיע מידית על בריאותנו הגופנית כפי שמה שמשפיע על גופנו משפיע על הנפש והרגש שלנו. ההפרדה בין השנים פירושה החמצה של בריאות ואמצעים להעמקת מערכת יחסינו עם כלל ישותנו.