בגרות בספרות/שירה/שירת ימי הביניים

מושגים מעולם שירת ימי הביניים

המיוחד בשירת ימי הביניים הוא הקישוטים האומנותיים הרבים אשר "מודבקים" לשיר. המשוררים באותה תקופה נהגו לבנות את שירתם באמצעות דימויים ומטאפורות רבות, חרוזים, משחקי מילים, חידודי לשון, ותמיד הלכו על פי מבנה שלדי (מהמילה שלד) זהה.

1. דלת: החלק הראשון בכל שורה. היא נחתמת בסימן /
   
2. סוגר: החלק השני בכל שורה. מגיע אחרי ה/ כל צירוף דלת וסוגר מהווה בית נפרד בשירת ימה"ב.
   
3. תפארת הפתיחה: השורה/בית הראשונה בשיר. עליה לעמוד לבד ולא להיות תלויה בהמשכו של השיר. היא צריכה להיות כתובה בשפה פשוטה יחסית לשאר הכתוב ולרמז על כוונת השיר כולו. את תפארת הפתיחה מאפיין חרוז מבריח בין הדלת לסוגר.
   
4. תפארת החתימה: השורה האחרונה בשיר.
5. חרוז מבריח: חריזה בסופי הטורים, הנשארת קבועה לכל אורך השיר
6. אקרוסטיכון: האותיות הראשונות של טוריו או מחרוזותיו מסודרות לפי סדר האותיות האלף-בית, או שהן מצטרפות שם המחבר.
7. אליטראציה: היא אמצעי ספרותי לשוני אמנותי קדום, המאופיין בחזרה על צליל, או על צירוף של צלילים, במספר מילים קרובות. הצליל החוזר הוא בדרך-כלל עיצור או מספר עיצורים.
8. פנייה: הפנייה היא בעצם מילה, המציינת את העצם שאליו המדבר פונה. אנו מבדילים בין שני סוגים של פנייה:
   • פנייה מהותית (כגון הפנייה ל-ד' בבקשה לגאולה או לעזרה, כמו: "אבינו מלכנו, חננו ועננו" ).
   • פנייה מדומה: תכסיס ספרותי, תרגיל שבסיגנון. זו פנייה ספרותית הפונה לנמען, שבלשון רגילה אין פונים אליו, אלא מספרים עליו (למשל, בשיר של רחל: "לא שרתי לך, ארצי" , הפנייה היא אל הארץ).

הפנייה מחייה את השיר ומשווה לו גוון דרמטי. הדובר פונה אל הנמען בלשון נוכח, בדיבור ישיר. צורת ניסוח זו יוצרת קרבה וזיקה בין הדובר לנמען.

סוגי שירים

1. שיר יין: שירי היין היו נפוצים מאוד בשירה העברית בספרד.
   שירי יין הם שירים המתארים את משתאות היין שנערכו, בדרך כלל, בגן, בין ערוגות הפרחים בתקופת האביב, או בין כותלי הבית בתקופת הסתיו והחורף. שיר יין טיפוסי כולל על פי רוב את ההזמנה למשתה, תיאור מנעמיו, הסגולות המופלאות של היין במראהו ובהשפעתו. ברבים משירי היין קורא המשורר לידיד לבוא ולהצטרף אל המשתה, לשכוח את היגון ולמצות את הנאות החיים. המוטו שעמד מאחורי שירת היין היה: ´אכול ושתו כי מחר נמות´.
2. שיר טבע: בא כדי לתאר את הטבע, בדרך כלל מתאר טבע מלכותי ולא טבע פראי.
3. שיר סטרופי: שיר המכיל מחרוזות של טורי השיר. לכל מחרוזת חרוז אחיד בסופי הטורים. חרוז זה משתנה ממחרוזת למחרוזת.
4. שיר שבח: מטרתו לפרנס את המשורר המאופיין כחכם, כלומר המשורר היה יושב בחצר ומשבח את הנגיד.
5. שיר תלונה: מפרט את התלונה בדרך כלל אודות בדידות או מחלה.