אשפוז ביתי עצמי/העבר אינו מה שהיה פעם

ריינולד ניבור: אלוהים, הענק לי את השלווה להשלים עם הדברים שאין ביכולתי לשנות את האומץ לשנות את הדברים שאני יכול ואת החכמה להבדיל בין השנים. קשה לנו להשלים עם מצב או להשתנות. כבני אדם אנו נולדנו לאמץ תבניות. בילדות שלנו "הושתלו" בנו תוכנות: הליכה, דיבור, שחיה, קריאה, נגינה על פסנתר ועוד. לאורך החיים אנו משדרגים את המיומנויות שלנו ומשפרים על ידי זמן ועבודה לשיפור המיומנות. לעיתים יש רגרסיות. אבל אם נתאמן כל יום נשתפר. יש כאלו שבילדות הרגשו שהם כישלון והפסיקו. יחד עם זאת אם נתמיד נוכל להשתפר. אם נתמיד באימון, ניפול ונקום אין סיכוי בעולם שנשאר באותה רמה בה היינו. אין דבר כזה כישלון אלא שיעור.

הנרי פורד: מעולם לא נכשלתי בחי, רק מצאתי אלף דרכים בהם משהו לא עובד

מתי שיעור הופך לכישלון? כשאנחנו מרימים ידיים ומחליטים שזה השיעור האחרון או מתעקשים על דרך מסוימת שהוכחה שאינה נכונה. במהלך חיינו אנחנו נכשלים עשרות אלפי פעמים. כשלון הוא החוויה הכי נפוצה בחיים. החל מנפילות שלנו כתינוקות, שבירת כלים אקראית במטבח, חניה לא טובה עם הרכב, מערכות יחסים לא טובות, פרויקטים שלא התרוממו, אכזבות מקצועיות. האירועים האלו עלולים לגרום לנו לפתח פחדים. מי שנכשל במספר מבחני נהיגה אז מבחן הטסט יפחיד אותו.אדם עם מערכות יחסים לא מוצלחות תפחד להיפתח ולהיקשר אל בן זוג חדש. יש המגיעים למסקנות קשות שאם זה מה שאנחנו וכך היינו בעבר אז רוב הסיכוים שכך נהיה בעתיד (קהלת לא? הוכח לא?)
הפחדים חזקים יותר מהתקוות שלנו.
העבר לא משתווה לעתיד.
ייצגנו בעבר אינו מה שאנחנו ויקרה לנו בעתיד.
העבר לא מגדיר אותנו. הוא אולי הקפיא חלקים אותם יש להפשיר. מה יכול להיות כל כך גרוע מכך שרצינו משהו מאוד והוא לא צלח?רק דבר אחד שנחזור בערב הבית ונמשיך לצפות בנטפליקס כמו בכל יום (ה’…)
אנו נוטים להתמקד באירועים רעים ושוכחים אירועים מוצלחים טובים ואהובים שקרו לנו.
דניאל כהנמן הראה שהדרך בה אנו זוכרים משהו מהעבר לא קשורה לאירוע עצמו אלא למה שהרגשנו באותו אירוע.
כפי שהגדיר זאת פרופ אנטוניו דמסיו:אנחנו לא יצורים חושבים בעלי רגשות אנחנו יצורים מרגישים בעלי מחשבות. כך למשל אם נטוס אל רומא ומשהו יגנוב לנו את הארנק כל מה שנזכור יהיה שגנבו לנו את הארנק.
יש לנו גם נטיה לחשוב במונחים אלטרנטיבים על העבר. תופעה פסיכולוגית שנקראת counterfactual thinking. כלומר חרטה על החלטות שעשינו, על האמונה שדברים היו יכולים להראות אחרת כמו בסרט דלתות מסתובבות. אם רק לא היתי עושה כך ולא כך. אם רק היתי בוחר אחרת.לו היתי הולך בדרך שהציעו לי הכל היה נראה אחרת. הנטיה להתחרט על דברים שעשינו בעבר. קשורה להנחה המוטעית שבחירה אחרת היתה משנה את פניה הדברים ב180 מעלות. יש לנו נטיה לעשות אידיאליזציה לאלטרנטיבה.למשל אם פרשנו מלימודי רפואה ואנו מצטערים על כך יהיה זה לרב כי אנו נדמין את עצמנו. באודיטוריום מפואר בהרוורד נותנים הרצאה מתוקף היותנו מנתחי מח בינלאומים.נתעלם משנים של עבודה לחוצה של 16 שעות במחלקות עמוסות, מהביורוקרטיה והדוחות האינסופים שהרופא צריך למלא לבית החולים, נתעלם מהעובדה שרופאים בקושי רואים את משפחתם וחבריהם.ניתן לחשוב כי העבר יכול היה להיות אחרת הוא כנראה לא היה שונה ממה שנראה והוא בדיוק כמו שהוא היה אמור להיות כי היו לנו סיבות מדוע בחרנו את מה שבחרנו שהתאימו לנו אז.ההחלטות האלו יצרו שרשרת של אירועים מאוד חיובים שקרו לנו.למשל לא התקבלנו ללימודים אז נסענו לטיול ופגשנו בת זוג, חברויות חדשות, עבודה מענינת ועוד. האם הינו מוכנים לוותר על כל אלו?
יותר מ95% מהדברים שקרו לנו בחיים היו חיובים.
רק אחוזים בודדים היו שלילים ומסיבה לא ברורה אנו נותנים להם את אותו משקל.החלטות ומעשים ואירועים של העבר גם לא היו לרב שחור - לבן, אנו יודעים לזרום איתם, לעשות התאמות ותיקונים בנתיב חיינו.
האם הפסקנו לנסות כשנכשלון במבחן? לא המשכנו לנסות שוב ושוב. גם אם לא מצליחים.את ההיגיון הזה אנחנו מתקשים לקבל ככל שאנחנו גדלים ומתיאשים, מחלטים בשלב מסוים.זהו הגעתי למקסימום השיעורים והניסיונות. זה מה יש. זה מי שאני. GAME OVER. לא רק שזה לא נכון אלא שבאופן סטטיסטי כל שיעור מקדם אותנו להצלחה. אם נכשלנו בכמה טסטים יש לנו סיכוי הרבה יותר גבוה לעבור לטסט הבא. כל סיטואציה היא חדשה אבל עם ערך מוסף.עוד ניסיון שרכשנו.
הפסיכולוג גיא וינץ מתאר קישורים חברתים כשריר שאם לא מפעילים אותו הוא גורם לחולשה ולאיבוד הביטחון.ככל שנפעיל אתה שריר החברתי נפגש יותר עם אנשים למרות החשש מכישלון.