לדלג לתוכן

אספרנטו/טקסטים/הדרך

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי



La Vojo




מאת לודויג אליעזר זמנהוף

תרגום: אבנר פרץ


בעברית באספרנטו


בְּלַיְלָה כְּבַד עֶלֶט, אֶל יַעַד רַב בֹּהַק,

בְּאֹמֶץ נָשִׂים אֶת פָּנֵינוּ.

דּוֹמֶה לְכוֹכָב הַמַּזְהִיר בָּרָקִיעַ

שֶׁלָּנוּ יוֹרֶה אֶת דַּרְכֵּנוּ.

רוּחוֹת רְפָאִים, לֹא נִירָא מֵהֶן כְּלָל,

לֹא לַעַג בְּרִיּוֹת, לֹא מַכַּת הַגּוֹרָל,

כִּי נֶחְרֶצֶת הִנָּהּ וּבְרוּרָה וְנִכֶּרֶת

הַדֶּרֶךְ הַזּוֹ הַנִּבְחֶרֶת!


הַיְשֵׁר, בְּלִי לִנְטוֹת, לֹא יָמִינָה לֹא שְׂמֹאלָה,

נִצְעַד בַּנָּתִיב בְּעֹז רוּחַ!

הֵן נֵטֶף זָעִיר הַהוֹלֵם לִבְלִי הֶרֶף,

יִקֹּב גַּם לֵב סֶלַע קָשׁוּחַ.

תִּקְוָה, הַתְמָדָה, סַבְלָנוּת לִבְלִי קֵץ,

הֵם לָנוּ הָאוֹת, וְאִם אַךְ נִתְאַמֵּץ,

כָּךְ צַעַד בְּצַעַד, דַּרְכֵּנוּ חוֹתֶרֶת

לַיַּעַד הָרָם לְתִפְאֶרֶת.


הַזֶּרַע נִזְרַע, לֹא נִיעַף נִתְיַגֵּעַ,

לֶעָתִיד נְשׂוּאוֹת רַק עֵינֵינוּ.

זְרָעִים, אִם מֵאָה גַּם יֹאבְדוּ, גַּם אִם אֶלֶף,

נִזְרַע בְּלִי לַחְדֹּל אֶת זְרָעֵינוּ.

"עִצְרוּ, הוֹ עִצְרוּ!" בְּרֹב לַעַג מַתְרִים, -

"לֹא, אַל תַּעַצְרוּ!" לִבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים,

"הַתְמִידוּ! מָחָר יְבָרְכוּנוּ נִינִים,

אִם נַתְמִיד בְּלִי לַחְדֹּל, לִבְלִי נִים!"


אִם חֹרֶב נִמְשַׁךְ, אוֹ אִם רוּחוֹת סַעַר,

עַלְוָה יִתְלְשׁוּ מֵעֵצֵינוּ,

נוֹדֶה לָרוּחוֹת וְנָשׁוּב וְנִטַּעָה

נָשׁוּב וּנְחַדֵּשׁ אֶת גַּנֵּנוּ.

אַחְוָתֵנוּ תַּתְמִיד וּלְכִלְיוֹן לֹא תַּגִּיעַ,

גַּם סַעַר אוֹתָהּ לֹא יַכְרִיעַ,

תַּתְמִיד תִּתְחַשֵּׁל וּפָנֶיהָ תִּתֵּן,

לַיַּעַד תָּמִיד תְּכַוֵּן.



הַיְשֵׁר, בְּלִי לִנְטוֹת, לֹא יָמִינָה לֹא שְׂמֹאלָה,

נִצְעַד בַּנָּתִיב בְּעֹז רוּחַ!







Tra densa mallumo briletas la celo,

Al kiu kuraĝe ni iras.

Simile al stelo en nokta ĉielo,

Al ni la direkton ĝi diras.

Kaj nin ne timigas la noktaj fantomoj,

Nek batoj de l'sorto, nek mokoj de l'homoj,

Ĉar klara kaj rekta kaj tre difinita

Ĝi estas, la voj' elektita.


Nur rekte, kuraĝe kaj ne flankiĝante

Ni iru la vojon celitan!

Eĉ guto malgranda, konstante frapante,

Traboros la monton granitan.

L'espero, l'obstino kaj la pacienco —

Jen estas la signoj, per kies potenco

Ni paŝo post paŝo, post longa laboro,

Atingos la celon en gloro.


Ni semas kaj semas, neniam laciĝas,

Pri l'tempoj estontaj pensante.

Cent semoj perdiĝas, mil semoj perdiĝas, —

Ni semas kaj semas konstante.

«Ho, ĉesu!» mokante la homoj admonas, —

«Ne ĉesu, ne ĉesu!» en kor' al ni sonas:

«Obstine antaŭen! La nepoj vin benos,

»Se vi pacience eltenos».


Se longa sekeco aŭ ventoj subitaj

Velkantajn foliojn deŝiras,

Ni dankas la venton, kaj, repurigitaj,

Ni forton pli freŝan akiras.

Ne mortos jam nia bravega anaro,

Ĝin jam ne timigos la vento, nek staro,

Obstine ĝi paŝas, provita, hardita,

Al cel' unu fojon signita!


Nur rekte, kuraĝe kaj ne flankiĝante

Ni iru la vojon celitan!

Eĉ guto malgranda, konstante frapante,

Traboros la monton granitan.

L'espero, l'obstino kaj la pacienco —

Jen estas la signoj, per kies potenco

Ni paŝo post paŝo, post longa laboro,

Atingos la celon en gloro.



פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.