אמנות עיונית לתיכון/אמנות הרנסנס
מבוא
[עריכה]"רנסאנס" –תחיה מחדש. (באיטלקית:Rinascita בצרפתית: Renaissance ) המשכילים של המאות החמש עשרה והשש עשרה בניה של תקופה זו הרגישו שהם חיים בתקופה בעלת אופי מיוחד וכי בזמנם מתרחש תהליך של תחיה או תחיה מחדש. אם קוראים את הספרות הענפה שנכתבה מאותה תקופה נגלה שישנן שתי תשובות לשאלה זו. אחת התשובות ניתנה מתוך התפיסה כי אחרי תקופת שפל ארוכה של ימי הביניים פרחה התרבות ואיתה האמנות בכל התחומים. תשובה שנייה, נתנה מתוך תפיסה אחרת המגדירה את קורותיה ואופייה של הפריחה האמנותית ואינה מסתפקת בציון עצם הפריחה. אלה רואה אותה כתחייה של מסורת תרבותית ואמנותית מסוימת. כוונתם הייתה לתחיית התרבות הקלאסית – היוונית ובעיקר הרומית.
תמציתו של הרנסנס-ההומניזם
[עריכה]דמותו של האדם, הפרט כישרונותיו ותכונותיו האישיות היו לאחד מיסודות ההתפתחות החברתית בתקופת הרנסנס באיטליה. האדם היה המרכז והמטרה , מי שהצטיין ביוזמתו וברעיונותיו זכה להצלחה. באיטליה לרעיון התחייה הקלאסית הייתה משמעות כוללת ואקטיבית כבר בסוף המאה ה-13 בכל תחום מתחומי התרבות ,וכן בתחום הרוחני והחומרי. הרנסנס, האיטלקי השפיע על אמנות-הציור, הפיסול והארכיטקטורה,השירה והספרות, המוסיקה והתיאטרון, הכל פרח בצורה נפלאה שכמוה לא ידעה איטליה. ,בכל ערי איטליה היה אידיאל ושאיפה להקים עתיד חופשי יותר ומפואר - לחזור לחיים שהיו בתקופה הקלאסית שקדמה לימי הביניים .אורח החיים השתנה לחלוטין, ההשקפה המוסרית השתנתה, הרגש הדתי הפך לחוויה אישית יותר ,גם הכנסייה נתבעה לסובלנות דתית, השתנו דרכי החשיבה,ורבו התגליות וההמצאות הטכניות והמחקרים המדעיים וכן המסחר התפתח. רעיון התחייה הקלאסי החל דווקא להתפתח באיטליה, כי מבחינתם של האיטלקים רומא הייתה בירתה הפוליטית והדתית של העולם.
יצירות על פי אמנים
[עריכה]- ג'וטו דה בונדונה - הקינה על מות ישו (1304-6)
- ג'וטו דה בונדונה - הכניסה לירושלים (1304-6)
- ג'וטו דה בונדונה - מריה אוניסנטי (1305-10)
- דוצ'ו - הכניסה לירושלים (1308)
- לורנצטי - השפעתו של הממשל הטוב על העיר והכפר (1338-9)
יצירות על פי אמנים
[עריכה]- מזאצ'ו - מס הקיסר (ידוע גם כ"מס מחצית השקל") (1425)
- מזאצ'ו - הגירוש מגן עדן
- מזאצ'ו - השילוש הקדוש
- מנטניה - ישו המת (ידוע גם כ"הקינה על מות ישו")
- מנטניה - סנט סבאסטיאן
- סנדרו בוטיצ'ילי - הערצת חכמי הקדם (ראשית שנות השבעים של המאה ה-15)
- סנדרו בוטיצ'ילי - לידת ונוס (1485-6)
- סנדרו בוטיצ'ילי - לה פרימוורה (ידועה גם כ"אלגוריית האביב")
- סנדרו בוטיצ'ילי - הערצת חכמי הקדם
יצירות על פי אמנים
[עריכה]יצירות על פי אמנים
[עריכה]- לאונרדו דה וינצ'י - הערצת חכמי הקדם (מתווה) (1481-1482)
- לאונרדו דה וינצ'י - המדונה של הסלעים
- לאונרדו דה וינצ'י - הסעודה האחרונה (1495-1497)
- לאונרדו דה וינצ'י - המונה ליזה (1503-1506 לערך) (ידועה גם כ"לה ג'קונדה")
- לאונרדו דה וינצ'י - הבתולה ואן הקדושה (1508)
- לאונרדו דה וינצ'י - רישומים:
- האדם הויטרוביאני (1490)
- ראשים גרוטסקים (1490)
- מיכאלנג'לו בואונורוטי - הפייטה היפה
- מיכאלנג'לו בואונורוטי - דוד
- מיכאלנג'לו בואונורוטי - משה
- מיכאלנג'לו בואונורוטי - העבד המורד
- מיכאלנג'לו בואונורוטי - העבד הגוסס
- מיכאלנג'לו בואונורוטי - הקפלה הסיסטינית (ידועה גם כ"הקפלה הסיקסטינית") (1508-1512). סצינות מתוכה:
- מיכאלנג'לו בואונורוטי - הפייטה רונדניני (1552-1564)