לדלג לתוכן

אכדית

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי

אכדית בעברית - ספר ייחודי ללימוד אכדית באמצעות עברית

מבוא

[עריכה]

שפת האכדית השתמרה באופן כתוב, בכתב היתדות שנלקח מהשפה השומרית, שפה אשר קדמה לאכדית. האכדית שימשה את העולם המלומד במשך כשלושת אלפים שנה.

ספר זה מתיימר להיות חדש בכך שהוא יסביר את האכדית סביב העברית ובאמצעותו, בניגוד לדרכם של רוב החוקרים, בעקבות המפענחים, הרושמים אותה באותיות לועזיות, על פי פענוחי כתב החרטומים ותרגומיהם העתיקים לשפות אחרות שנמצאו באתרי העתיקות ובחפירותיהם. כנספח לספר נביא גם את המונחים ואת שיטות הרישום המקובלות בלועזית, בהשוואה לשיטת ספר זה.

המשותף ללשונות האכדיות - לשון שמית

[עריכה]

את ההסטוריה של העיר אכד הקדומה, אפשר לראות בסרטון יפה אך ארוך זה של הבי בי סי (בערוץ שלהם ביוטיוב). השפה האכדית עברה גלגולים שונים, ובדרך כלל באוניברסיטאות המתחילים לומדים את הצורות היותר פשוטות שלה: השפה הבבלית העתיקה, שחוקי חמורבי, אשר הועתקו במשך דורות רבים ואשר אחד העותקים היותר עתיקים השתמר כאשר נלקח שלל בידי מלך בבל ונמצא בארכיון השרוף שלו, וכן בוחרים ללמד את כתב האשורית החדשה, שאותיותיו פשוטות יותר ולכן הוא קל יותר לזכירה ושימוש.

יתכן שבחלק מהמקרים השפה הזו שימשה רק לרישום כתבי "קודש" ומסמכים רשמיים, בדומה לערבית הספרותית, או לעברית הרבנית בימי הביניים. יש גם אפשרות שחלק מהמכתבים הרשומים בארכיונים אינם מכתבים שנשלחו ונשמרו בארכיון אלא מכתבים נרשמו במקום מפי שליחים על פה ששיננו את שליחותם (כפי שמתואר בסיפור השליח של אביגיל מבעלה נבל הכרמלי אל דוד) או באמצעות פענוח סימנים רחוקים, כמו אותות העשן והלפידים המוזכרים במכתבי לכיש (במקרה זה מדובר באוסטרכונים - כתובים דיו על גבי לוחות חרס או אבן, בעברית, ובכתב אבג"ד הכנעני, ולא בלשון האכדית או בכתב יתדות).

הדמיון והשוני בין האכדית לשפות שמיות אחרות

[עריכה]

זו שפה שמית, עם הרבה דמיון לעברית ארמית וערבית, אך גם עם שוני ניכר. עם זאת רבים מהשינויים ניכרים ברבדים עמוקים של השפה העברית הארמית והערבית הקדומים הידועים לנו מתוך כתבים עתיקים ובמיוחד מן המקרא.

דוגמאות לשוני המשמר דמיון:

  • האותיות הלועיות (הגרוניות) והסדקיות: כמו ה ח ע א ק הפכו לתנועות. למשל במקום האל בעל הם אמרו בֶּל. במקום ברח הם אמרו ברֶה.
  • צלילי השפה האכדית עברו תהליכים של שריקת ש לעיצור ה, האלמות והידמות של עיצורי ל מ נ ר - כפי שקורה פעמים רבות גם בעברית כמו נתתי במקום נתנתי. אתן במקום אנתן.
  • יש להם בניינים לפעלים:
    • בניין קל - הנקרא גֶרונד או קרקע - במשמעות "בסיסי", בגרמנית, ומסומן G.
    • בניין דגוש - בדומה לפיעל (ופוּעַל) בעברית, נקרא D כי יש בו עיצור מוכפל, דופל או דובל בגרמנית ובאנגלית.
    • בניין נפעל סביל - כמו בעברית החדשה, בהשפעת הארמית. מסומן בצליל הפותח את צורותיו: N. לפי המחקר, בעבר הקדום היה בעברית בניין קל שצורותו ללא דגש חזק פֿוּעַל ששרידיו השתמרו במקרא.
    • בניין שפעל גורם מפעיל - כמו בניין הפעיל והופעל בעברית. הוא נקרא בניין שׁין ומסומן לפי שיטות הסימון בפענוח סימני היתדות ב S
  • כמו כן יש לפעלים בניינים ובהם משולב העיצור ת הנקראים בנייני T וכך יש Gt, Dt, Nt המתאים להתפעל, היתפעל, התופעל, וגם השתפעל - בדרך כלל במשמעות של המשכיות, הדדיות או ופעולה עצמית (שזה סוג של הדדיות מאוד אנוכיית).
  • מערכת הזמנים שונה מעט, ובדומה לעברית של המקרא יש בה רק עבר ועתיד מתהווה.
  • יש גם צורות ציווי ואיווי, צורות שלילה ובקשה, שם פעולה וצורת

היא שימרה אותיות גרוניות קדומות שהפכו בהיגויה לתנועות למשל במקום האל בעל הם דיברו על בֶּל. אין להם עיצורי בג"ד כפ"ת המשתנים בתחילת הברה לעיצור פוצץ בניגוד לעברית העתיקה שבאה הרבה אחריה, וכיום השתמרו בה רק עיצורי בֿכֿףֿ רפות ההופכות פוצצות אוטמות בּכּפּ בראש הברה פותחת (כלומר בראש מילה או אחרי הברה סגורה, הברה הנסגרת בעיצור ללא תנועה, והנכתב כצמד עיצורים המסתיים בשווא).


פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.



העיצורים

[עריכה]

ראו גם

[עריכה]

לספר זה ייכתבו נספחים וספרים נלווים העוסקים בשיטות הכתיבה בקרוב, כולם יכתבו מתוך העברית ובהקשר לה.

הנכם מוזמנים לעזור ולהשלים אותם:

לוחות מפוענחים מאכדית לעברית

[עריכה]

S:he:ביאור:מעומד/עתיקות/יתדות כולל כרגע התחלות של חוקי חמורבי, עלילות גלגמש, מכתבי עכן-אתון (אחנאתון - שנמצאו ליד אל-עמרנה), וקובץ התחינות

קישורים חיצוניים

[עריכה]

- יצויין שבמקום לרשום שורש בעל שלושה עיצורים כמקובל בעברית ערבית ארמית ואמהרית, באכדית נהוג לרשום את המילה כפי שהיא מופיעה עם יחסת השם ביחיד (סיומת -וּם) כלומר במקום פע"ל רושמים פֶּלוּם, וכך שורש בנ"ה (שבמקורו הוא השורש בנ"י) ירשם בַּנֻוּם, והשורש מכ"ר ירשם מַכַרוּם.


הערות

[עריכה]