לדלג לתוכן

אירופה בעת החדשה המוקדמת/סיכום תעודות

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי

על זיוף מתנת קונסטנטינוס, לורנצו ואלה מאה ה-15[עריכה]

רקע :לורנצו ואלה מאשים את האפיפיור במרמה עקב זיוף מתנת קונסטנטינוס שעל פיה לכנסייה שייכים שטחים כרומא. נותן 4 הנחות עובדתיות שעל פיהן סילווסטר לא יכול היה להעניק את האדמות. קשר : הומניזם.

קטע נבחר:

תחילה אראה שהמעשים המיוחסים לקונסטנטינוס וסילווסטר אינם הולמים דמויות אלה. לראשון לא היה רצון או זכות חוקית לבצע הענקה שכזאת, ולא הייתה לו גם סמכות להעניק נחלות אלה לאחר. ואילו השני לא יכול היה לרצות לקבלם ולא היה בעל הזכות לכך.

שנית, בהנחה שמצב עובדתי זה – שהוא נכון ובלתי ניתן לערעור – אכן היה שונה, דהיינו שסילווסטר לא קיבל, וקונסטנטינוס לא נתן את אשר מיוחס להם, ארצות אלה נותרו כל הזמן בשלטון הקיסרים.

שלישית, קונסטנטינוס לא נתן דבר לסילווסטר, אלא לאפיפיור הקודם לו, שבפניו הוא הוטבל לנצרות. אך אלה היו מתנות קלות ערך, שמטרתן לספק את צרכי היום-יום של האפיפיור.

רביעית, אין זה נכון שעותק ה"מתנה" מצוי בדקרטום (Decretum) או של גראטיאנוס (Gratianus) שנלקח מן החיבור "תולדות סילווסטר". אין הוא מצוי שם, או בכל חיבור היסטורי אחר. המסמך עצמו רצוף סתירות פנימיות, דברים חסרי שחר, דברי איוולת, ברבריזמים ושטויות.

בהמשך, אדון ב"מתנות" מדומות של קיסרים אחרים, ולהשלמת הטיעון אומר, כי גם לו החזיק סילווסטר בנחלות וסולק מהן בעצמו, או שאפיפיור אחר סולק מהן אחריו, לא ניתן להשיבן לאחר תקופה כה ממושכת, לא על פי חוק דתי ולא על פי חוקי אנוש. היפוכו של דבר (וזוהי טענתי האחרונה), הנחלות שבידי האפיפיור, גם אלה המוחזקות על ידו זמן רב, אינן ברשותו בתוקף צו כלשהו.

-- לורנצו ואלה (Lorenzo Valla, 1407 c.– 1457): על זיוף מתנת קונסטנטינוס (קטעים נבחרים) מתוך בנימין ארבל (עורך), מקורות לתולדות העת החדשה המוקדמת, אוניברסיטת תל אביב 2004 עמ' 28

פתיח לנאום על כבוד האדם 1486 (מאה ה-15), ג'יובאני פיקו דלה מיראנדולה[עריכה]

רקע: הנאום מסביר את מעמדו המיוחד והחשוב של האדם בבריאה כיצור עצמאי, חופשי ושותף לאל בבריאה. עיקרו: לאדם יש יכולת עצמאית בלתי קבועה מראש (ללא פרדסטינציה); האדם, בניגוד לכל שאר היישים, יכול לעצב את עצמו כפי רצונו ולקבוע את גורלו בעצמו.

"אין דבר מופלא יותר מן האדם...דומני כי הצלחתי להבין מדוע האדם הוא היצור המוצלח ביותר, הראוי ביותר להערצה, ומהי דרגתו המדויקת בשרשרת האוניברסלית של ההוויה, דרגה הראויה לא רק לקנאתן של חיות הפרא, אלא אף לזו של הכוכבים ושל התבונות שמעבר לעולם הזה..."
-- מתוך לורנצו ואלה (Lorenzo Valla, 1407 c.– 1457): על זיוף מתנת קונסטנטינוס (קטעים נבחרים) מתוך בנימין ארבל (עורך), מקורות לתולדות העת החדשה המוקדמת, אוניברסיטת תל אביב 2004 עמ' 36.

תשעים וחמש התזות, אוקטובר-נובמבר 1517 (מאה ה-16), מרתין לותר[עריכה]

רקע: לותר יוצא כנגד האפיפיור על שטרות המחילה.

"האפיפיור עצמו אינו יכול למחול על אשמה, אלא רק להצהיר ולאשר, כי היא נמחלה על-ידי האלוהים; או לכל היותר יכול הוא למחול עליה במקרים השמורים לשיקולו. מעבר לכך, האשמה נותרת ללא מחילה... אין ספק כי ברגע נקישת המטבע בתחתית הקופסא גוברים הקמצנות והחמדנות. אך באשר להתערבות הכנסיה,הכל תלוי ברצון האל... מדוע אין האפיפיור משחרר את כולם מהפורגטוריום מתוך אהבה..."
-- מרתין לותר : (1483-1546): תשעים וחמש התזות (אוקטובר-נובמבר 1517 ,Martin Luther) מתוך בנימין ארבל (עורך), מקורות לתולדות העת החדשה המוקדמת, אוניברסיטת תל אביב 2004 (עד סעיף 86)

מרטין לותר: פנייה פומבית אל הקיסר ושליטי גרמניה ( 1520) שלוש החומות[עריכה]

רקע:מרתין לותר טוען כי אנשי הכנסייה אטומים מאחורי חומה ומאיימים בשם האל איומים חסרי ערך.

נאמני רומא הקיפו עצמם היטב בשלוש חומות, שבאמצעותן הם הגנו על עצמם עד עתה, כך שאיש לא הצליח לתקנם. זו סיבת הסבל של העולם הנוצרי כולו ראשית, כשהותקפו על-ידי הרשות החילונית, הם טענו, כי אין לרשות החילונית סמכות עליהם... כי איש מלבד האפיפיור אינו רשאי לפרש את כתבי הקודש... הם ישבו מאחורי הביצורים הבטוחים של שלוש חומות אלה ועסקו בכל מעשי הרשע... הם התלו בנו במעשי לעג ומאבקים מדומים.

כה נשמרים הם מכינוס מועצה אמיתית, עד כי הצליחו לשכנע נסיכים כי אי-ציות להם כמוהו כפגיעה בשם שמיים גם בעסקם במעשי רשעות ותחבולות.

-- מתוך בנימין ארבל (עורך), מקורות לתולדות העת החדשה המוקדמת, אוניברסיטת תל אביב 2004 עמ 70

Martin Luther On the Babylonian Captivity of the Church 1520[עריכה]

רקע:"על השביה הבבלית של הכנסייה" (1520), חיבורו של מרטין לותר בו הוא יוצא כנגד שבעה הסקרמנטים ומבטל את כולם פרט לשלושה (טבילה, מחילה וסעודת האדון).

I must deny that there are seven Sacraments, and must lay it down, for the time being, that there are only three, baptism, penance and the bread, and that by the court of Rome all these have been brought into miserable bondage…It is not only without any warrant of scripture that matrimony is considered a Sacrament, but it has been turned into a mere mockery by the very same traditions which vaunt it as a Sacrament... "
-- martin luther On the Babylonian Captivity of the Church (1520), Iin E.G. Rupp and Benjamin Drewery, Martin Luther, Documents of Modern History (London: Edward Arnold, 1970 01a.42 Luther and the Seven Sacraments

מוסדות הדת הנוצרית (1536), קלווין[עריכה]

רקע:קווין, הגזרה הקדומה וג'נבה.

גזירה קדומה (פרדסטינציה)

שלילת כל תבונה וכוח מן האדם אינה מביאה רק לתהילת האל, אלא היא גם מעניינו של האדם. כי אלו המיחסים לנו, מה שלמעשה אינו שלנו, מוסיפים לנפילתנו גם את חילול הקודש. שהרי כשמלמדים אותנו לומר, כי יש בנו כוח, דומה הדבר להנפתנו באויר על גבי קיסם שביר, העומד לקרוס ולגרום לנפילתנו. יתר על כן, השוואת כוחנו לקיסם יש בה כבר הגזמה יתרה, כי אין הוא אלא עשן, תהינה אשר תהינה טענות בני האדם ודמיונותיהם בענין זה. משום כך יש טעם בחזרה אין סופית על משפט חשוב של אוגוסטינוס, שקבע, כי הטוענים בשם הרצון החפשי מבטלים אותו, יותר משהם מוכיחים את קיומו. היה צורך להסביר דברים אלה לטובתם של האנשים, אשר בשומעם כי שליטת האל באדם פרושה שלילה מוחלטת של כוח האדם, יוצאים בשצף קצף נגד טיעון זה כאילו היה מסוכן וחסר-טעם. אך לנו הוא נראה מועיל ביותר ואף חיוני לאמונה הנכונה...בל יהין השואף להיות חסיד להתכחש לגזירה הקדומה, שבאמצעותה מועיד האל אחדים לתקוות החיים וחורץ דינם של אחרים למוות נצחי. זו זכתה אמנם לביקורת רבה, בעיקר מצידם של אלה, שהפכו את הידיעה המוקדמת לסיבתה. אנו קובעים, כי שתיהן שייכות לאלוהים, ואוילי לטעון, כאילו האחת תלויה בשניה. ביחוס ידיעה מוקדמת לאלוהים, כוונתנו שהכל היה תמיד ונותר תמיד גלוי לעיניו, באופן שלגבי ידיעתו אין עתיד או עבר, אלא הכל הווה. אין להבין הווה זה, כאילו הוא תופס את הדברים מתוך אידיאות הנוצרות במחשבתו, בדומה לדברים השמורים בזכרוננו והמופיעים לעיני רוחנו, אלא הוא רואה אותם ותופס אותם, ממש כאילו עמדו לפניו. ידיעה מוקדמת זאת כוללת עולם ומלואו וחלה על כל היצורים.

פרדסטינציה היא הצו הנצחי של האלוהים, שבאמצעותו הוא קובע לעצמו מה ברצונו לעשות בכל אחד מבני אנוש. כי לא כולם נבראו לגורל דומה. חיי נצח נועדים מראש לאחדים, וקללת נצח לאחרים. לכן כל אדם נברא לאחת משתי האפשרויות, ואנו אומרים שנגזר גורלו מראש לחיים או למוות.

-- מתוך בנימין ארבל (עורך), מקורות לתולדות העת החדשה המוקדמת, אוניברסיטת תל אביב 2004 עמ' 87

"חוק העליונות" (Act of Supremacy) של הנרי השמיני, מלך אנגליה, 1534.[עריכה]

רקע: המלך הופך על פי חוק לראש הכנסייה

אם כי הוד מלכותו המלך הוא בצדק וביושר, כפי שחייב הוא להיות, הראש העליון של כנסיית אנגליה... כי המלך אדוננו הריבוני, יורשיו והבאים אחריו, מלכיה של ממלכה זו, ייחשבו, יתקבלו, ויהיו ידועים כראש העליון (supreme head) בארץ של כנסיית אנגליה, הקרויה .Ecclesia Anglicana... לשפר, להגביל או לשנות בכל אופן על-ידי סמכות או יוריסדיקציה רוחנית, לשביעות רצונו של האל הכל יכול,
-- מתוך בנימין ארבל (עורך), מקורות לתולדות העת החדשה המוקדמת, אוניברסיטת תל אביב 2004 עמ' 86
King our sovereign lord, his heirs and successors kings of this realm, shall be taken, accepted and reputed the only supreme head in earth of the Church of England called Anglicana Ecclesia
-- Be it enacted by authority of this present Parliament that the

ועידת טרנטו, פאלוס 2 1545-1563[עריכה]

רקע: אנשי הכנסייה נאמנים לאל ולשאר גופיה, pontiff (אפיפיור)

"The holy council commands… that the images of Christ, of the Virgin Mary Mother of God, and of the other saints are to be placed and retained especially in the churches, and that due honour and veneration is to be given them… If anyone should teach or maintain anything contrary to this decree, let him be anathema."

Only the superiors have the right to gives orders. All the members should know that the entire society and its individual members are fighting for God in faithful obedience to our most holy lord, Pope, and to the other Roman bishops who succeed him… however, that nothing new or anything that has not hitherto been in use in the in the Church, shall be decided upon without having first consulted the most holy Roman pontiff.

הנסיך מאת ניקולו מקיאוולי 1513-14[עריכה]

מוטיבים: נסיכות תורשתיות, ריפוי צרות. רקע: ניקולו האמיו שטובת המדינה היא טובת השליט על פי דמותו של לורנצו דה מדיצ'י, נסיך פרינסה שהיה דיקטאטור והרס מוסדות העיר אך בו בזמן פיאר אותה.

שמי שהופך נסיך חדש נאלץ לפגוע בנתיניו בכוח הזרוע או באמצעים רבים אחרים כדי להשתלט על הנחלה החדשה. כל מי שנפגע על-ידיך במהלך זה הופך ליריב... שכן האדם המתכוון לנהוג בטוב בכל מעשיו יביא הרס על עצמו בקרב רבים כל כך שאינם טובים. בשל כך, נסיך הרוצה לקיים את השלטון בידו חייב ללמוד שלא לנהוג בטוב, להשתמש בטוב או לא להשתמש בו, בהתאם לצורך... ...נשאלת השאלה: האם מוטב [לנסיך] להיות אהוב או שיראו מפניו? התשובה לכך היא גם זה וגם זה. אך מכיוון שקשה לחבר בין שני אלה, עדיף לבחור ביראה על פני האהבה, כשנאלצים לוותר על אחת מהן. שכן ניתן לומר את הדברים הכלליים הללו על בני האדם: הם כפויי-טובה, הפכפכים, צבועים וערמומיים, מתחמקים מסכנה וחמדנים. כל עוד תפעל לטובתם ואינך זקוק לתמיכתם, יהיו נכונים לתמוך בך, להעניק לך את דמם, את רכושם, את חייהם ואת ילדיהם; אך כשתזדקק להם, יפנו לך עורף. אותו נסיך שיסתמך על הבטחותיהם ולא ידאג מראש לסעדים אחרים, יביא לחורבנו...בני האדם יפגעו בקלות רבה יותר במי שדאג להתחבב עליהם, מאשר במי שדאג כי יחששו מפניו. שכן, בגלל הטבע הרע שבני האדם, מחויבות המבוססת על אהבה נוטה להישבר. לעומת זאת, הפחד כרוך בחשש מעונש שיתקיים תמיד. יחד עם זאת, הנסיך חייב לדאוג לכך שהמורא לא יתלווה בשנאה; שכן ניתן בהחלט להיות מושא ליראה מבלי להיות שנוא... "
-- מתוך בנימין ארבל (עורך), מקורות לתולדות העת החדשה המוקדמת, אוניברסיטת תל אביב 2004 עמ' 108

ששה ספרים על הרפובליקה, ז'אן בודין (בערך 1596-1529)[עריכה]

רקע: הגדרת הריבונות – משהו זמני ; לריבון אין באמת כוח שייך לו- של האל/עם, המחשה באמצעות רכוש.

הריבונות (La souveraineté) היא הסמכות המוחלטת ברפובליקה... שכן ייתכן גם להעניק סמכות מוחלטת לאדם אחד או לקבוצת אנשים לתקופה מוגבלת, אשר בסיומה חוזרים הם למעמד של נתינים רגילים.מכיון שכך, כל זמן שהם בשלטון לא ניתן לכנותם נסיכים ריבוניים, שכן השלטון רק מופקד בידיהם לשמירה, עד לרגע שבו ייראה לעם או לנסיך לבטלו, ...לכן יש צורך כי המלך החכם ימלוך בממלכתו באופן הרמוני, בערבבו בעדינות אצילים ולא אצילים, עשירים ועניים, אך תוך שימת לב לכך שלאצילים יהיה בכל זאת יתרון מסוים על הלא-אצילים. שכן מתקבל על הדעת, כי אציל המצטיין במלחמה או במשפטים כמו הלא-אציל יועדף בתפקידי המשפט או המלחמה"
-- מתוך בנימין ארבל (עורך), מקורות לתולדות העת החדשה המוקדמת, אוניברסיטת תל אביב 2004 עמ' 108

פרנסואה הראשון, מיסוי ישיר בצרפת 1519[עריכה]

רקע:פרנסואה הראשון, מלך צרפת מעלה מיסים ומוכר משרות בעקבות המלחמות באיטליה נגד קיסר רומא.

"וכדי לכסות את ההוצאות הללו, וכן למימון ענינים נוספים העולים עתה על הפרק, ושנאמר לנו כי הם יביאו
-- מתוך בנימין ארבל (עורך), מקורות לתולדות העת החדשה המוקדמת, אוניברסיטת תל אביב 2004 עמ 105

זכותם האלוהית של מלכים מאת ז'אק-בנין בוסואה 1627-1704[עריכה]

רקע:ריבון בזכות האל - הרעיון העומד מאחוריה הוא שסמכותו של המלך נובעת מאלוהים, לפיכך המלך הוא אדם ששולט בחסד אלוהי ומכיוון שכך אף אדם או מוסד בממלכתו, בין אם האצולה, הכנסייה או הפרלמנט, לא יכול לפקפק בו אלא רק אלוהים יוכל לשופטו. לפי קו המחשבה הזה כל ניסיון לשפוט את המלך בכלים ארציים מהווה חילול קודש.

It is God who establishes kings... Princes thus act as ministers of God and His lieutenants on earth. It is through them that he rules. . .That is why we have seen that the royal throne is not the throne of man, but the throne of God himself. . .It appears from this that the person of kings is sacred, and to move against them is sacrilege. ..God, who created all men from the same earth and equally placed His image and likeness in their souls, did not establish distinctions among them so that some might be proud and others slaves and wretches. He made some great only for the protection of the small: He gave his power to kings only to ensure the public welfare and to be the support of the people. . . Thus princes should understand that their true glory is not for themselves, and that the public good which they procure is sufficiently worth recompense on earth, while awaiting the eternal rewards which God has reserved for them. . .

English Bill of Rights 1689 - פרלמנט 1688[עריכה]

רקע:מחל בהקדמה ואלפי חוקים שאסור למלכים לעשות ללא הפרלמנט, השבעה.

Whereas the Lords Spiritual and Temporal and Commons assembled at Westminster, lawfully, fully and freely representing all the estates of the people of this realm, did upon the thirteenth day of February in the year of our Lord one thousand six hundred eighty-eight [old style date] present unto their Majesties, then called and known by the names and style of William and Mary, prince and princess of Orange, being present in their proper persons, a certain declaration in writing made by the said Lords and Commons in the words following, viz.:

Whereas the late King James the Second, by the assistance of divers evil counsellors, judges and ministers employed by him, did endeavour to subvert and extirpate the Protestant religion and the laws and liberties of this kingdom;


ניקולאוס קופרניקוס, על תנועתם של גרמי השמים 1547[עריכה]

רקע:ניקולאוס קופרניקוס (Nicolaus Copernicus) מפרסם את De Revolutionibus Orbium Coelestium (1547) "על תנועתם של גרמי השמים" בה מציג את התפיסה ההליוצנטרית - השמש במרכז.

"מכיוון שאין נימוק הסותר את כושר התנועה של הארץ, סבורני כי עלינו לברר עתה, אם יש לה סוגים שונים של תנועות, באופן שניתן לראות בה כוכב לכת. העובדה שאין היא במרכז כל הסיבובים מוכחת על סמך התנועה הבלתי סדירה של כוכבי הלכת, והמרחק המשתנה שלהם מן הארץ, שאינם ניתנים להסבר כמערכת של מעגלים בעלי מרכז משותף בארץ. לכן, מכיון שיש מרכזים אחדים, איש אינו יכול לטעון בבטחון, כי מרכז היקום הוא במרכז הכובד של כדור הארץ (centris gravitatis terrenae) או במקום אחר. אני, לפחות, סבור כי כוח המשיכה ((gravitas אינו אלא כח טבעי, שהוטבע על-ידי ההשגחה העליונה של אדון העולם בחלקיו, ובאמצעותו חלקים אלו, שלהם צורה כדורית, מהווים מכלול שלם. יש גם להניח, כי הכוח הדוחף )impetus( טבוע בשמש, בירח ובשאר כוכבי הלכת, וכי בגלל פעולת כוח זה הם נותרים בצורתם הכדורית הנראית לנו; יחד עם זאת, הם משלימים את סיבוביהם בדרכים שונות. אם גם הארץ הינה בעלת סוגים נוספים של סיבובים פרט לזה סביב צירה, הרי שטבעם חייב להיות כזה שיבוא לידי ביטוי בדרכים שונות ובאפנים המתאימים; בין אלה, אנו מזהים את הסיבוב השנתי. אם נקבל את יציבות השמש, ונעביר את הסיבוב השנתי מהשמש אל הארץ, תהיה התוצאה זריחתם ושקיעתם של המזלות והכוכבים הקבועים באותו אופן הנגלה לעינינו; ואז יתברר כי עצירתם, ותנועתם קדימה ואחורה של כוכבי הלכת אינן תנועות שלהם, אלא של הארץ, הגורמת למראה מדומה של תנועת גרמי השמים. לבסוף, המסקנה הבלתי נמנעת היא כי השמש עומדת במרכז היקום. וכל זאת ניתן ללמוד מחוק ההיקש שבו דבר אחד נובע ממשנהו, ומן ההרמוניה של היקום; זאת, כמובן, אם רק נתבונן בדברים בשתי עינים.
-- בנימין ארבל (עורך), מקורות לתולדות העת החדשה המוקדמת, אוניברסיטת תל אביב 2004 עמ

עמנואל קנט 1784[עריכה]

קשר:עידן הנוארות

בספרו 'הנאורות מהי?' כותב קנט: "חוסר בגרות היא אי יכולתו של אדם להשתמש בשכלו בלי הדרכת הזולת. האשמה בחוסר בגרות היא [הינה] חוסר החלטה ואומץ להשתמש בשכלו בלי הדרכת הזולת! העז לדעת Sapere Aude!