בראשית העת החדשה האימפריות גדולות בעולם הן:

אמריקה.
דהומיי - מרכז אפריקה, קונפדרציה של ממלכות
אימפריה מוסלמית הודית – סין.
האימפריה הפרסית.
האימפריה הטורקית העות'מאנית.

בשיעור נעסוק בהיסטוריה אירופאית ולא עולמית, התחלנו במניית האימפריות הגדולות על מנת ללמוד על ההבדלים בין המבנה הפוליטי של האימפריה לעומת המבנה הפוליטי של יבשת אירופה לערך בשנת 1,500. ביבשת אירופה יחידות טריטוריאליות רבות, הגדולות מבניהן, ממזרח למערב : הדוכסות הגדול של מוסקבה, דוכסות הגדולה אידוויניה, הממלכה של ליפוניה, פולין, באוניה והונגריה, וממערב אירופה צרפת וספרד. יחידות טריטוריאליות קטנות שנלחמות זו בזו.

תחילת התקופה[עריכה]

קריטריונים להשוואה	אירופה	האימפריות הגדולות
שטח	יחידות הקטנות.	סין, אמריקה, האימפריה העותמנית, הפרסית ודהומי.
שלטון	אין בהן מערכות שלטון ריכוזית - במידה ניכרת, השלטונות בהן הוא סימבולי בלבד. האצילים הם השלטון המוחלט של היחידה הטוטליטרית ובעלי שלוש הזכויות, הזכות לנהל, לגבות מיסים ולהחזיק צבא.	למשל סין, גבית מיסים באמצעות בנית מערכות תיעול.
כלכלה	הרוב המוחלט של תושבי אירופה מתפרנסים מחקלאות ואינם מצליחים לייצר עודפי מזון, בקושי עבור התא המשפחתי, אם בכלל. בימים קשים (שיטפונות, בצורת, חורך), יש תמותה גדולה של תושבים.	סין העצומה מצליחה להכיל את כל תושביה על ידי תוצרת עצמית, מיסוי ומערכת של ניתוב.
מסחר	מסחר בין עיר לפריפריה שלה. המסחר העולמי הוא בין מדינות אירופיות, מסחר של חומרי יסוד חקלאים לדוגמא עץ מפולין להולנד צמר מאנגליה לפרדיה ולאיטליה חיטה מאוקראינה לאיטליה לצרפת. כמעט ואין סחר במותרות. אם יש הוא מתבצע עם סין (משי, תבלינים) ועם אפריקה (זהב) באמצעות שירות החוצות את מדבר סהרה.	בסין מערכת כלכלית של מסחר בינלאומי שמנתבת סחורה ומשאבים ממה שהיום פיליפינים ואידונזה עד קיהב וצפון פרס.
מושבות	מושבות סוחרים קטנות בצפון אפריקה וקונסטינופול. החל מ-1460 מתחילות מושבות פורטוגזיות להתבסס לאורך אפריקה עד למוסקט, שבחצי האי הערבי והודו. הן קטנטנות ועדין מסחרם אינו גדול או משפיע.	אלפי מושבות סוחרים סינים בפיליפיני, אינדונזיה, דרום חצי הערבי ואפילו במזרח אפריקה

השינוי[עריכה]

ב-1800, שנת סיום ימי הבניינים, אירופה שולטת באופן מוחלט במחסר ובשטחי העולם. אם לוקחים את כלל האימפריות האירופיות יחדיו, לא הייתה מעולם אימפריה גדולה כמותה בעולם.

אירופה מייצרת מספיק מזון לעצמה וכן לייצא מחוץ לה.
כל תושבים בה חיים ברמת חיים גבוהה הטובה יותר ביחס למעמד שלהם באימפריות אחרות.
יש בה שינוים טכנולוגים וקצבם גדל.
באירופה יש יותר אנשי יודעי כתוב וקורא. מספר שעולה.
ברוב חלקי אירופה, פרט לרוסיה (ועוד כמה), קיימת מידה מסיומת של חופש דתי ומיד מסוימת של זכויות חוקיות בסיסיות, מה שלא מחייב שיהיה מקובל או קיים במדינות אחרות מחוץ אירופה.

הגישה המסורתית[עריכה]

על פי הגישה המסורתית, התקופה "ראשית בעת החדשה המוקדמת", מכונה "מרנסנס לנאורות" (השכלה). חלוקה המתייחסת חשיבות לתהליכים תרבותיים והתפתחות האנושית או של אירופה מתקופת זהב אחת, הרנסנס לתקופה זהב שנייה, תקופת הנאורות. חלוקה זו מתעלמת מתהליכים כלכלים, מגדריים, צבאים, למשל, יכולנו לקרוא לתקופה :

" מרטין לותר ועד גוסואו" – שינויים דתיים.
"ז'אן ד'ארק ועד מרי אנטואנט" – תולדות הנשים.
"מכיבוש אמריקה לשעבוד מיליון אפריקנים".

האישיות הגדולות בתקופת הרנסנס: ניוטון, רפאל, לאונרדו, מיכלאנג'לו.
אישיות הגדולות מסוף התקופה: דידרו, קן, רוסו, בין לבין לואי ה-14.
כולם "dead white man", עלילותיהם של גברים לבנים משכילים וכיצד הם שיפרו את אירופה מתחילת התקופה ועד לסופה. במהלך השיעורים נאתגר את הגישה המסורתית.

רנסנס (Rinascita)[עריכה]

המונח נתבע בידי אנשי הרנסנס עצמם, אומנים איטלקיים בפירנצה, בשנת 1469. המונח באיטלקאית Rinascita ובעברית תורגם מהמינוח הצרפתי "renaissance", לידה מחדש. אנשי הרנסנס, אלו הראו עצמם משחזרים את עידן טור הזהב של התרבות הקלאסית ובעיקר הרפובליקה הרומית במאה שלהם. השימוש הראשוני במילה היה במאה ה-16 בידי וזארי (giorgio vasari) שהשתמש במונח האיטלקי בספרו, "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים המצוינים ביותר".

הרנסנס לנאורות?[עריכה]

העבדוּת התקיימה בדיוק באותו זמן שבו פילוסופיים צרפתיים בפריז ישבו ונהלו את שיחותיהם על תקופת הנאורות. בעודם שותים תה וקפה וממתיקים בסוכר, כשגם לקפה, תה וסוכר יש קשר הדוק לקולוניאליזם. ההיסטוריה מרנסנס להשכלה, היא תקופה של תרינאופאלית (גאווה עצמית) כיוון שבסיסה עומדת קדמה הולכת וגוברת. גם בעברית, "העת החדשה המוקדמת" או "ראשית העת החדשה" מציג ביטוי המתאר תקופה המביטה קדימה, אל הטוב הולך להיחשף. בהתאם באנגלית ושפות אחרות. מתקופת החושך, ימי הבניינים (דבר שחור, מכשפות, פורדליזם, מלחמות דבר ועוד),מרומא ועד פירנצה, שהסתיימה במהפכות הגדולות, האמריקאית והצרפתית.

המושגים ימי הבניינים, רנסנס, ומאוחר יותר נאורות, הומצאו בידי גברים משכילים שחונכו על ברכי התרבות המערבית הגבוהה ביותר, התרבות הקלאסית. התרבות הקלאסית התבססה על התרבות היוונית והלטינית. על כתבי פילוסופים ומעט כתבים היסטוריים. הייתה הכרות עם כתבי קודש נוצרים (ספרי הבשורה הנוצרים) ויהודים (בבליה). [למעשה, ההיסטוריונים המקצועיים של המאה ה-19 והמאה ה-20, עד 50 שנים אחרונות, היו חניכים של אותה תרבות קלאסית, והם מתחילים להיעלם עם התפרצות ההשכלה. כיום מעט אוניברסיטאות שומרות על המשך לימוד התרבות הקלאסית.]

תקופת שינויים[עריכה]

ראשית העת החדשה המוקדמת היא תקופת קולוניאליזם שהביא להשמדת עם באירופה. תקופה של הצמתת איכרים חופשיים למשועבדים של האדמה. בתקופה זו היו עלילות דם נגד יהודים. במהלך התקופה נוצר שני מעמדות חדשים (בורגנות ופועלים). יש שינוי גרעין המשפחה, היווצרות מבנה פוליטי חדש (שלטון ריכוזי עם גבולות ברורים שבו המלך הוא המונפול). מצד אחד היא תקופה שחורה של מאבקים, מלחמות, שיעבודים ועבדות. מצד שני היא אכן תקופה התקדמות.

6 תהליכים התרחשו במהלך התקופה : דמוגרפים, קולוניאליזם, מהפכה מדינית, מהפכה צבאית, צמיחת המדינה המודרנית ואובדן האחידות הדתית. תהליכים קשורים זה לזה.