אירופה בעת החדשה המוקדמת/לקראת קונפליקט: חוסר שקט פוליטי וכלכלי במאה השמונה עשרה
'ראשית המאה ה-18, צרפת נמצאת בשיא כוחה הצבאי, הכלכלי, הפוליטי והתרבותי. לואי ה-14, מלך צרפת (1643-1715), בונה את ארמון בוורסאי (Versailles), מרכז האדמיניסטרציה של המדינה, החשוב והגדולה ביותר באירופה. צרפת:
- מרובת האוכלוסין באירופה.
- סמל וחיקוי לשאר המדינות אירופה.
- התנהלות מדינה
- תרבות עלית
- בניית ארמון פאר כמו זה שבצרפת.
- מודל תרבות התיאטרון, שירה והספרות לשאר יוצרי העולם.
- שפת הרשמי שמחליפה את הלטינית כשפת המשכילים.
- מבנה השלטון האבסולוטיזם.
האצולה הצרפתית הגבוהה, האויב הבכיר של האבסולוטיזם, מנסה למרוד כבר בראשית המאה ה-16 ובמקום הופכת במחצית השנייה של המאה ה-17 לאצולה חצרונית, מאצולה שרכשה את המעמד בקרבות, הופכת לאצולה שנאבקת על זכות הקרבה הפיזית למלך: מי ילביש את המלך, מי יהיה הראשון בכריעת ברך למלך, מי ישחק קלפים עם הפילגש המלכותי ועוד. אנשים שניהלו מחוזות וצבאות זוכים כעת לחיות בוורסאי חיים ריקניים, שרב זמנם חולף במריבות בין אצילים על קירבה פיזית והתחנפות למלך. עתה האצולה מתפרנסת ממתנות המלך, חלק מהאצילים בונים ארמונות בורסאי ופריז מהכסף שהמשפחה שלם חסכה בכדי לאפשר את אורח החיים שמצריכה ורסאי. מה שעוזר למלך להקטין אתת עוצמת המלוכה המסורתית ואף להשפילה.
לואי ה-14, "מלך השמש" [1] מרחיב את גבולות צרפת 1666-1690 מכל מלך אחר שקדם לו. בתקופה זו :
שטחי צרפת עצומים, שולטת בחלקים של חבל הריין, צפון ארצות השפלה (בלגיה והולנד של היום), היא שולטת בפועל על אזורי נסיכות לוריין, לוטרינגיה.
אימפריה, יש לה מרכזי מסחר בהודו, איים במושבות של סוכר באיים הקריביים. היא משתלטת על "צרפת החדשה" (קיבק, קנדה של היום), על האזור בין נהר מיסיסיפי לנהר מיזורי עד דרום ארצות הברית ועל חלקים גדולים של צפון ניו אינגלנד, כמעט עד ניו אמסטרדם, שהופכת לניו יורק.
היא מנהלת בפועל את מסחר של האימפריה הספרדית בין דרום-מרכז אמריקה לספרד. מלך ספרד הוא נכדו של לואי ה-14, בן שושלת בורבון. היריבות הנצחית בין בית הרסבורג לצרפת, מסתיימת בכך שצרפת מכתיר את אחד מבניו כשליט ספרד.
בשנת 1800, צרפת היא שוב סמל. הפעם סמל למהפכה, חוסר יציבות, פשיטת רגל. בשנת 1789, מתרחשת המהפכה הצרפתית, רב האימפריה נאבדת לטובת אנגליה, המטבע הצרפתי חסר ערך (המדינה מדפיסה איגרות חוב חסרי ערך לאזרחים), המלך לואי ה-16 (1776-1793) מוצא להורג יחד עם מרי אנטואנט (אוסטרית 1776-1793), כל חידושי לואי ה-14 אבדו.
איך במהלך המאה ה-18 צרפת הופכת ממדינת המופת למדינה ממותת?
אנגליה באותה תקופה[עריכה]
בראשית המאה 18, אנגליה נמצאת באי יציבות שלטונית. וויליאם השלישי מאוראנג' (1689-1702), ההולנדי מגיע לשלטון עם מרי, אשתו, במהפכה כנגד השושלת החוקית סטיוארט. הוא מדיח את ג'יימס השני לבית סטיוארט (James II, house of Stuart) מהשלטון. הזוג מת ללא יורשים. בשנת 1702, השלטון עובר לאחותה של מרי, אן, מלכת אנגליה (שלטון: 1702-1714), שתמות וגם היא ללא יורשים.
עם מותה, מתעוררת מחלוקות בין הפרלמנט ל"יעקובינים" (Jacobites). הפרלמנט בשנת 1701, לפני מותו של ווילאם, העביר חקיקה "חוק ההסדר 1701" (Act of Settelment) שללא יורש הפרלמנט יהיה רשאי לבחור יורש.
יעקובינים הם תומכי יעקב (לטינית), ג'יימס השני. כלומר, תומכי שושלת סטיוארט המסורתית שרוצים להחזיר את השושלת החוקית לאנגליה ולכן בנו של ג'ימס צריך להיות היורש. יש ניסיונות של התססה שכמעט מעוררים מלחמת אזרחים, בין הפרלמנט לבין היעקובינים. נדרש דיכוי משמעותי של תומכי יעקובינים על מנת להחזיר את השקט לאנגליה.
בראשית המאה 18, הפרלמנט בשיא כוחו:
- סילקו את שושלת סטיוארט.
- הכריזו על מלך זר מהולנד, תמורת תנאים. אחד התנאים היה חילוק הסמכות השלטונית בין המלך לפרלמנט
- צרו אוליגרכי - אנגליה נשלטת על ידי העלית הקרקעית ששולטת בשתי הפרלמנטים.
בשנת 1714, ג'ורג' הראשון לבית הנובר (1714-1727) מוכתר כמלך (לאחר אן) בידי הפרלמנט שמיובל מגרמניה. תחתיו ותחת יורשיו השני והשלישי, אנגליה מנוהלת בידי ראשי ממשלה חכמים ויעילים. אימפריה האנגלית הולכת וגדלה.
- היא מייבאת חומרי גלם מכל העולם: כותנה (אמריקה), בדים (הודו), קפה וטבק (אמריקה), כסף זהב (דרום אמריקה).
- אנגליה מייצאת חומרים מוגמרים לכל העולם, בניהם גם מכונות.
- היא שולטת מעשית באימפריה הפורטוגלית שברזיל שייכת אליה.
- אנגליה יש מושבות בהודו.
בשנת 1750, אנגליה בשיא כוחה.
השנים 1766-1800 אי שקט גדל וגובר.[עריכה]
נראה שהיא בשיא כוחה, אולם בשנת 1776 היהלום בכתר המושבות האנגליות (13 המושבות ביבשת אמריקה), מכריזות מרד ועצמאות. נראה כי השוק הגדול ביותר לסחורות אנגליות אובד ולכן העלית המסחרית זועמת על השלטון. המלחמה נגד המושבות וצרפת שתומכת במושבות, התישה את הצי והכלכלה האנגלית והתוצאה היא שבערי אנגליה יש חוסר שקט שנובע:
- מחוסר שקט כלכלי של עלית עקב איבוד היהלום שבכתר.
- רפובליקנים שרוצים לחכות את המהפכה הצרפתי, בעיקר באירלנד ובסקוטלנד ששאפו להתנתק מאנגליה.
- מצב הכלכלי בסוף המאה ה-18 מעורר מהומות לחם, פועלים, עובדי מכרות.
לכל אלו נוספים שני אלמנטים:
- לראשונה, עיתונות פופולארית אנגלית מפיצה מסרים פוליטיים מהפכנים רפובליקנים בקרב שכבות אומנים (בעלי מלאכה)
- התחלה של מעמד הפועלים.
- באלמנט האנגלי, יש מרכיב נוסף. כתות פרוטסטנטיות רדיקליות שמנהלות תעמולה נגד עבדות ושמסרן מאומץ כעת על ידי קבוצות פועלים ואמנים רדיקלים, שמשתמשים בשפת העבדות כדי לתאר את תנאי העבודה של שכירים ופועלים בערים ובמכרות באנגליה. העוני, עבודת הילדים יכולים להשתמש בשפה חדשה של אותם גופים דתיים שבשם הדת מוחים נגד העבדות.
ספרד באותה תקופה.[עריכה]
החל מהמאה ה-17, ה-18, נמצאת בשקיעה מתמשכת. מיצואנית חיטה ענקית היא הופכת ליבואנית חיטה, ממכרות הכסף הגדולים (טגוסיגלפה ו?) מתרוקנים ומעט מכספם נותר בספרד ל מועבר למדינות כמו סין. העלית של המושבות בדרום אמריקה מציתות פחות לשלטון במדריד ומהלך השנים הראשונות של המאה ה-19, המושבות הללו ישתחררו מן עולה של ספרד.
במהלך המאה ה-18, הולנד עדיין משגשגת אבל בסוף המאה היא תאבד את חשיבותה הכלכלית ותהפך למדינה ענייה. היא תיהרס שוב ושוב במלחמות וכיבושיו של נפוליאון.
במקביל אחת מן המדינות הפחות חשובות, באימפריה הרומית של האומה הגרמנית, פרוסיה, הולכת ומתגבשת למדינה חזקה, אבסולוטית מאוד. היא מונהגת על ידי עלית מסורתית (כמו ימי הבניינים) של בעלי האחוזות הגדולים, לכולם יש הכשרה צבאית, שתלויים לחלוטין במלך. המלך משתמש בהם כבירוקרטיה לניהול המדינה.
מדינה נוספת שהתחזקה מאוד היא אוסטריה שמצליחה להשתלט על חלקים משמעותיים מפולין ועל טריטוריות של הונגריה ובבלקן, אזורים שהיו בשליטה עות'מאנית שנדחפים לאסיה. בשנת 1683, נכשלה ההתקפה הטורקית האחרונה על ווינה ומאז העות'מאניים בנסיגה איטית.
מה קרה באירופה במהלך המאה ה-18, שגרם לאי יציבות גדולה והחלשות מדינות חזקות (צרפת, טורקיה, ספרד, פורטוגל והולנד) והתחזקות מדינות חדשות (רוסיה, פרוסיה). מה גורם להעתקת מרכז הכובד של אירופה למזרחה?
שאלה על הכתיבה ההיסטוגרפיה. אם במאה ה-18 יש חוסר יציבות פוליטית, חוסר יציבות כלכלית, איך קרה שבקרב היסטוריונים המאה ה-18 היא נתפסת כמאת השגשוג, הנאורות והשכלה?
נתונים על התקופה[עריכה]
נתמקד על אי הסדר בין מאה ה-17 ל-19, אותו אי סדר בהתגבשות צרפת ואנגליה.
גידול דמוגרפי[עריכה]
| מדינה | ראשית המאה (מיליון) | סוף המאה (מיליון) | אחוז |
|---|---|---|---|
| אנגליה | 5 | 9 | 80% |
| צרפת | 18 | 26 | טקסט התא |
| איטליה, יחידות טריטוריאליות | 11 | 16 | טקסט התא |
| ספרד | 5 | 11 | טקסט התא |
| אירופה | 118 | 187 | טקסט התא |
גידול משמעותי במספר האוכלוסייה ובתא משפחתי.[עריכה]
נובע:
- תזונה טובה יותר שמפחיתה את תמות התינוקות. אין עדין שיפורים בריאותיים (זיהומים, בתי חולים)
- ירידה בגיל הנישואים, במהלך המאה ה-18. הסברים:
- שיפור במצב הכלכלי, מביא הורים לרצות בילדים ומורידים את גיל הנישואים שלהם.
- הכלכלה גרועה לכן הורים צריכים יותר ילדים, שיצאו לשוק העבודה ויפרנסו את המשפחה.
הרעב נעלם מאירופה, למרות הגידול הדרמטי של האוכלוסייה שמצריך גידול דרמטי באספקת מזון. סיפוק המזון במרכז ומערב אירופה נעשה באמצעות שיפור תוצרת האדמה על ידי:
- מעבר משימוש ב-1/2 אדמה ל-2/3 מהאדמה
- כניסת גידול מאמריקה
- יבוא חומרי טיוב (צואת ציפורים מדרום אמריקה).
במזרח אירופה עדין עיבוד אדמות בור וביאור יערות.
תעסוקה[עריכה]
- פנייה לייצור תעשייתי ראשוני בערים, בתי מלאכה גדולים שמעסיקים מאות שכירים.
- עבודת מכרות גידול אדיר באנגליה ופחות בצרפת.
- הגירה אל מעבר לים מאנגליה, סקוטלנד גרמניה וספרד.
- הגירה לערים שבהם מתחיל ראשית תיעוש, שבניהם איכרים שאדמותיהם נקנו על ידי עשירים. חלק האיכרים הופכים לשכירי יום על אדמות שהיו בעלותם, השאר מהגרים.
יש תחרות על מקומות עבודה בערים ולכן השכר יורד והעוני גדל (חלילה).
עבודה יצרנית נעשית[עריכה]
- ברובה בבתים פרטים ובעלי מלאכה קטנים.
- בעיקר במערב אירופה, שיטת Putting-Out System, בעל יוזמה עשיר קונה חומרי גלם, מחלק בבתים, אוסף אחרי שבועיים את המוצר המוגמר ומוכר אותם בעיר. יש יזמים לקראת סוף המאה ה-18 שמעסיקים אלפי משפחות, בית חרושות ענק, שלא מרוכז תחת קורת אחת והמעסיק לא צריך להשקיע במבנה, חימום, תאורה. כי ההוצאות האלה הם הוצאות של פועלי הייצור. הרווח עצום, תמיד יש איכרים עניים שיסכימו לעשות זאת במחיר זעום.
במקביל לעוני יש גידול ביוזמה שמובילה לגידול בשוקי הלוואות, בנקאות, התפתחות ביטוח והתפתחות של בורגנות קפיטליסטית.
בורגנות קפיטליסטית - שכבה עירונית, שמקור הונה הוא ממסחר וייצור (לא מאדמה וחקלאות). קפיטליזם במובן שההון שמופק בתהליכי הייצור מושקע בהגדלת ההון על ידי ייעול של תהליכי הייצור.
החברה האירופית הייתה חברה של שדרות, חלוקה על פי זכויות וחובות משפטים. השדרות: המתפללים, אצולה לוחמת והשאר. החל מהמאה ה-18 אפשר להתחיל על מעמדות שנקבע על פי מעמד כלכלי.
האצולה הוותיקה, הלוחמת מימי הביניים :
- נעלמת כי המלכים נתנו תארי אצולה לשכבת אנשים, פקידים.
- ענייה יותר כי הבורגנים, סוחרים ויזמים נהיים יותר עשירים בזכות מסחר וקנית תארים. האצולה הפקידותית הופכת לעשירה יותר יחסית מן האצולה הותיקה.
שכבה מעמדית חדשה[עריכה]
כתוצאה משינוים אלו נוצרת שכבה חברתית חדשה, נכבדים. מערב ומרכז אירופה, שכבה של אצילים וותיקים (מרוששים) מתחתנים עם משפחות עשירות (אצילים ובורגנות מסחרית). האצולה הוותיקה מחדשת את עצמה ומזרימה לעצמה דם חדש על ידי נישואין לבנות של בורגנים עשירים. שכבה חדשה שמנהלת את המדינה לצד המלך.
במרכז מזרח אירופה, פרוסיה ורוסיה, אצולת החרב הופכת בעצמה לשדרת הפקידים ולוקחת על עצמה את תפקידי הניהול של המלך כי במדינות הללו לא מתפתחת ברוגנות עירונית.
הקדמה לאירופה החדשה.[עריכה]
מבחינה כלכלית המאה ה-18 מאה של שינוים מהירים וקיצונים. מצד אחד, עושר חסר תקדים בהקיפו ובמהירותו. מצד שני, עוני גדול מאוד וגדילת הפער בין עשירים לעניים. עם זאת עני אירופה עשירים יותר מעניים אחרים בעולם.
כלל האוכלוסייה האירופאית חיה ברמת חיים טובה הרבה יותר מן האוכלוסייה האירופאית בשנים קודם לכן. הגידול בהון, שיכלול אמצעי היצור, מאפשרים יצור זול של מוצרים ולראשונה נוצרת באירופה תרבות צריכה שאפילו שכבות נמוכות מאוד לוקחות בה חלק. החלוקה בבית משתנה ויש הפרדה מחיים באותו חדר לחדרים נפרדים. במאה ה-18, אתה יכול להתחיל בנקודה כלכלית שונה ולסיים בנקודה אחרת.
המפה החברתית של אירופה שהתחלנו איתה בשנת 1500 הייתה יציבה, כל אחד ידע מעמדו, ביתו וכד'. בסוף המאה ה-18, אירופה היא יבשת של הגירה גיאוגרפית, עליות וירידות בסולם ההיררכי, שבעצמו משתנה משדרות להכנסה כלכלית.
מאזן הכוחות, אין מאזן כוחות, אין יציבות פוליטית. במרכז התהליכים הפוליטיים במהלך המאה ה-18 עומדים 3 כוחות עולים: אנגליה פרוסיה ורוסיה. הרבה כוחות יורדים- הולנד פורטוגל שוודיה צרפת.
פרוסיה, אחת המדינות הגרמניות היחידות הטריטוריאליות הפחות חשובות של האימפריה הרומית הקדושה. מראשית המאה ה-18 היא מתחזקת ויש בה שלטון ריכוזי.
בימי פרידריך הגדול (1740-1786) זוכה לשלטון ארוך של 46 שנים שמאפשרים לבסס את שלטון. בתקופתו פרוסיה מתחזקת על חשבון שוודיה, אוסטריה ופולין. הוא מקים מדינה אבסולוטית, להבדיל ממלכי צרפת ואנגליה [2] על ידי הפיכת האצולה החקלאית ואנשי הפקידות המלכותית למשרתי האבסולוטיזם בתמורה לשמירת מעמדם ושמירה על אוטונומיה ביחס שלהם אל השכירים שלהם. כך נוצרת ברית בין האצולה הוותיקה לבין השלטון.
ברוסיה, פטר הגדול (1682-1725), מקים מחדש מדינה אבסולוטית לאחר תקופה של חוסר סדר. מתחזקת על חשבון פולין, שוודיה. בהנהגת קתרינה הגדולה (1762-1796) רוסיה מתחזקת יותר על ידי רכישת טריטוריות אוסטריות.
מלחמת 7 השנים ההתחזקות של פרוסיה מאיימת על רוסיה, אוסטריה, צרפת ואנגליה, שלא רוצות לראות כוח חזק במרכז אירופה. בשנת 1756, רוסיה, אוסטריה, סקסוניה וצרפת יוצאות ל"מלחמת 7 השנים (1756-1763)" נגד פרוסיה שידוע בשם. בשנת 1758, אנגליה מתערבת לצד פרוסיה כשמאבק אנגליה-צרפת, הופך למלחמת עולם. המאבק מתרחש בהודו, באיים הקריביים, צפון יבשת אמריקה ובסיומה של מלחמה זו הצרפתים מובסים, הם מאבדים את שטחיה בקיבק, קנדה, את האים שלה בים הקריביים והמושבות בהודו. יש לה עדין טריטוריה בארה"ב. האימפריה הצרפתית כמעט מחוסלת, אנגליה מסיבותיה שלה מחזירה לצרפת חלק מהאיים הקירביים ומפיקי סוכר, על מנת לא להחליש את צרפת יותר מדי. במקביל, אוסטריה נחלשת מאוד. בסוף המלחמה הזו, שנת 1763, ניתן לדבר על מפה שתעצב את אירופה עד 1945, שהמדינות החזקות בה הן:אנגליה, צרפת, רוסיה ופרוסיה.
בשנת 1776, מתחילה מלחמת המושבות נגד אנגלית. הצרפתים ניצבת לצד במושבות כדי לנקום על התבוסה במלחמת 7 השנים. המושבות רוצות ייצוג בפרלמנט בהתאם לכוחם, כיוון שהן מספקות את רב ההון לאנגליה. אנגליה מפסידה והמושבות הופכות למדינה עצמאית.
עם זאת, צרפת שלא התאוששה מהפסדה של מלחמת 7 השנים מגיעה לפשיטת רגל מוחלטת כי היא ממנת חלק גדול ממלחמת העצמאות של ארצות הברית. במילים אחרות, מלחמות אימפריאליות, קולניאנליות הביאו להתמוטטות צרפת באירופה עצמה. לואי ה-16 נמצא בפשיטת רגל וחייב כנגד רצונו לכנס אסיפת הנבחרים (Notables) שיאפשרו לו גביית מיסים, אבל האצולה מסרבת ודורשת השתתפות בקבלת החלטות פוליטיות כמו שמתקיים בפרוסיה ובאנגליה. בורגנות עירונית ואצולה מסורתית דורשים השתתפות בקבלת החלטות. בנוסף, הבורגנות דורשת ביטול השדרה חברתית בצרפת. המלך שצריך לבחור בין שתי הדרשות של שתי השדרות, בוחר בשניהם, הוא נותן זכות לחוקק חוקה חדשה להכרזת שיווין וביטול השדרות, זכות בסיסית לחירות של כל הצרפתים ובו בזמן קורא לצבא למנוע את ההצבעה של החוקה. היסוסים אלו גורמים לכך שלא הבורגנות ולא האצולה תומכים בו עד שלבסוף בשנת 1789, מהפכה צרפתית והצהרת זכויות האדם והאזרח, חופש פרסום ובעת דעה. אחיו של המלך בורחים ושוכרים שכירי צבא שישתלטו חזרה על צרפת. בתום המלחמה, שנת 1791, צרפת הפכתך לרפובליקה, לואי ה-16 ואשתו יעלו לגרדום. רפובליקה זו תמצא עצמה במלחמה מול כל אירופה, כשבשנת 1815 יובס נפוליאון ושובם של שושלת בובון לשלטון.
בשנת 1796, בזמן המלחמה נגד צרפת, אנגליה כובשת מחדש את מושבות עבדים שכבשה מצרפת בשנת 56 והחזירה לצרפתים. אנגליה בשיא כוחה, שולטת בפועל במסחר הספרדי והפורטוגלי אבל, הפחד מהפיכה באנגליה בעקבות הצלחת המהפכה הצרפתית לייסד שלטון רפובליקני, גורם לבית הנבחרים הבריטי יוזמות חקיקה שימנעו תסיסה פוליטית, למשל ביטול העבדות (1792).[3] במהלך העשור האחרון של המאה ה-18 השפה נגד עבדות וחירות יהפכו לשיח הרדיקלי האנגלי, לדוגמא, עבודה של 18 שעות ביום זה עבדות, בעל בית החרושת הוא רודן. ההצלחה האימפריאלית והכלכלית של אנגליה לא מונעת חוסר שקט חברתי באנגליה ורק לאחר התבוסה הסופית של נפולאון, אנגליה תתפנה להחזיר שקט חברתי. כידוע אי שקט חברתי יגבר במהלך כל המאה ה-19.
באנגליה יש התעצמות אימפריה עד למעצמה החשובה בעולם. במקביל גידול באי שקט חברתי. צרפת התמוטטות של המוטרפול, מהפכה, מלחמת אזרחים. ברוסיה ופרוסיה דווקא שנים אלו הן שונות יציבות פוליטית וחברתית שגדלה על ידי הכפפת האצולה לשלטון. ברית זו מעכבת את התפתחות שכבה של בורגנים קפיטליסטית. מערכות החוק של המדינה משרתות ת אינטרס האצולה הקרקעית ולכן, העושר בארצות אלו הוא עושר שנצבר באדמה ולא אושר ממסחר. השקט והיציבות באים על חשבון התקדמות מסחרית וטכנולוגיות. חברות שיהפכו לשמרניות ופחות תעשיות יותר כי השכב המובילה אותם, אצולה, מפחדת מצמיחת שבה חדשה. תהליכי מודרניזציה, בתקופה זו.