אירופה בעת החדשה המוקדמת/ג'ון קלווין; הרפורמציה באנגליה; כשלון הרפורמציה בצרפת

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקדמה[עריכה]

בין השנים 1520-1530 יש פעפוע איטי של רעיונותיי לותר. הנצרות מתחילה להתפצל דתי לשתי מחנות, המחנה הקתולי והמחנה הלותרני. העיקרון הלותרני מניח כי כל בני האדם יכולים לפרש כראות עיניהם את כתבי הקודש. על סמך עקרון זה הנצרות מתפצלת לזרמים חדשים וכך מתחילה הרפורמציה הפרוטסטנטית.

  1. קלווין ועיר ג'נבה.
  2. המקרה האנגליקני
  3. המקרה הצרפתי
  4. תנועות רדיקאליות.

בנוסף, עולה רעיון אידאולוגיה חדשה, שיווין לא רק דתי אלא גם כלכלי, פוליטי וחברתי.

קלווין ועיר ג'נבה[עריכה]

ז'אן קלווין (1509-1564; Jean Calvin), צרפתי ממשפחה עירונית אמידה שהתחנך בבתי ספר הומוניסטים פרטיים ולמד תאולוגיה באוניברסיטה פריז. במהלך הלימודים הוא החליט לעזוב את פריז, חזר כמשפטן לפריז. יש מעט מידע ואנקודות על קלווין, בניגוד ללותר - בסיפור המפגש עם אנה הקדושה בסערת הברקים וכו'. עם זאת, על פי טקסטים התאולוגים והמשפטים שלו אפשר ללמוד שהיה דמות משפטית, מנוכרת.

בשנת 1532 אמץ את הרפורמה הפרוטסטנטית וכפרוטסטנטית הוא לא יכול היה לחיות בצרפת הקתולית. לכן הוא פנה לשטרסבורג, אז עיר חופשיה בשולי האימפריה הרומית הקדושה המתפוררת (היום אזור בחבל אלזס שבצפון-מזרח צרפת). משם הוא בורח לבזל, חלק מפדרציה של ערים במרחב השווצרי. בבזל הוא רשם ספר ששמו "עקרונות/יסודות הדת הנוצרית" (Institutio Christianae religionis). הוצאה ראשונה הייתה בשנת 1536, המעודכנת ביותר היא משנת 1559 עם תרגומים לצרפתית. בנוסף כתב פרשנויות לתנ"ך. הספר זכה לתודעה גדולה, עוד באותה שנה, בעקבות עבודות ענווה, הוא קבל מכתב מאליטת הסוחרים של העיר ג'נבה. האליטה אמצה את הרפורמציה ולכן גירשה את הבישוף. היא בקשה ממנו לבוא לעיר ולהפוך להיות מנהיגם הרוחני. במשך 30 שנה הוא מכונן את ה"קהילה הקדושה" בג'נבה. אלו 30 שנה של מתיחות בין הסוחרים לקלווין, שבסופם קבלו הסוחרים את מרותו הדתית.

הנצרות על פי קלווין[עריכה]

סוגיה ראשון, האל הוא אל גדול, טוב וחנון אולם בגלל שהאל גדול ואילו המאמין קטן, אין למאמין יכולת לשנות את מה שקבע האל עוד בראשית העולם, מי לשבט ומי לחסד. שום דבר, לא רק המעשים אלא אף גם לא האמונה, קריאה בכתבי האמונה - לא יכולים לשנות את הגזרה. קריאת כתבי הקודש יכולה לחזק רק את האמונה שלנו עצמנו. הגזרה מכונה בשם גזירה קדומה (Praedestinatio). זו עקרון מימי הביניים שרווח בעיקר במסדרים האוגוסטינים. גם ארסמוס דן בגזרה זו ופחד שאימוץ גזרה שכזו לתאולוגיה שלו, תוביל לדיכאון ולייאוש מלנסות לכפר על מעשים.

סוגיה שני, קלווין כמו לותר, סבר שרב הסקרמנטים הם המצאה של ימי הביניים. שני הסקרמנטים היחידים אותם הותיר, הרשומים בכתבי הקודש, הם סקרמנט הטבילה והמיסה. הוא דאג לציין כי מדובר על חוויה תודעתית בלבד. כלומר, הלחם הוא לא בשרו של ישו אלא זהו טקס זיכרון של סעודת האדון. בניגוד לפרשנות הלותרנית שטענה כי עצם התפילה הקהילתית מובילה את ישו להגיע לחדר.

סוגיה שלישי, בדומה ללותר, גם קלווין טען שאין מקום למנזרים ולכמורה כיוון שאין צורך במעשי הסקרמנטים. בשונה ללותר, הצעד שלו היה דרמטי יותר. לצד העלמת אדמות של מנזרים, בוצע גם הרס של מנזרים ואילוץ נזרים ונזרות להינשא. בנוסך הייתה "אִיקוֹנוֹקְלָאזם", השחתת סמלי דת פסלים ותמונות (בידי אנשים השייכים לאותה הדת). הכנסיות נטולות הפאר נצבעו בלבן ובמרכז הכנסייה עמדה המרפסת שבה המטיף נתן ארבע דרשות בתוך הכנסייה. בירושלים יש כנסייה קלווניסטית, סקוטית ליד מרכז בגין.

סוגיה ארבע, כתבי הקודש לבדם (sola scriptura) - כתבי הקודש מתורגמים לצרפתית, התפילות והדרשות מתבצעות בצרפתית בכדי לקרב את המאמנים לחסד האלוהי ("Sola Gratia"), לכתבי הקודש ("Sola Scriptura") ובכדי לחזק את המאמין באמנותו (Sola Fide). אין פה מפתח לגאולה.

מאפייני הקהילה הקדושה, ג'נבה[עריכה]

סדרת הצעדים הללו היא עלית מדרגה, קיצוניות רבה מתיקון של לותר. לא רק טיהור הדת אלא גם האדם. בשונה ללותר שמעביר את המושכות לשליט החילוני, קלווין טוען שהסוגיות בחיים הם דתיות ולכן השליט צריך להיות כפוף לדת. לכן במקביל לעקרונות הדתיים אותם פתח קלווין בספרו, הוא עסק בהקמת הקהילה הקדוש בג'נבה. יש הכלה של הדת על כל פן בחיי הקהילה כלומר מדובר על תאוקרטיה (מלשון "תאוס" - אל, "קרטיה" - שלטון), שלטון של כוהני הדת.

קונסיסטוריום (Consistore)[עריכה]

קונסיסטוריום, הנהגה הדתית בעיר אשר בפועל הייתה ההנהגה כולה של העיר שכללה:

  1. שישה רועי עדה (פַסטוֹרִים) שתפקידם לעסוק בנושאי תאולוגיים כמו העברת דרשות, חינוך אנשי דת וכדומה.
  2. שתיים עשרה זקני עדה (Praesbyters) - מצד אחד, היו אלו משתפי פעולה עם רועי העדה ומצד שני נהלו הלכה למעשה של גוף קונסיסטוריום. כיום ניתן לכנות אותם "בית דין למשמעת" שחלשה על כל תחומי החיים באמצעות פיקוח. כולל על יחסי המשפחה, הטלת קנסות ואיסורים (על בטלה, על הימורים, זנות). האנשים נדרשו לחיות בפשטות וצניעות, להופיע לתפילות פעם בשבוע. [1] עונשים יכלו להיות החרמת רכוש, נידוי מהקהילה ואף גזירת מוות. צורת החיים הזו הובילה להלשנות בתוך המשפחה ולשינוי באדריכלות העיר למשל חלונות גדולים פתוחים לרווחה, על מנת שהחוץ יוכל לראות את הפנים ויבין שאין מה להסתיר במשפחה זו.
  3. הדוקטורים, מורים של המפעל החינוכי. הם חינכו את הנוער לא רק לחיות חיי צניעות אלא גם להיות מיסיונריות. בהמשך נפגוש את המפגש בין המיסיונרים הקווינסטים לכנסייה הקתולית.
  4. הדיאקונים סוג של עובדים סוציאליים. הם היו חלק מאוחר יותר מהקונסיסטוריום, מתוך הבנה כי האמונה ואורח החיים הקלוויניסטים הם קשים.

ג'נבה תופסת את עצמה כמרכז הדת הנכונה. מתח רב היה בין האליטה החילונית לקלווינסטים במשך דור שלם. התפוגגות המתח היה בזכות כוח העבודה שהגיע לעיר. ג'נבה, עיר קטנה שווייצרית הפכה למרכז של גולים פרוטסטנטית, בעיקר מצרפת. כוח עבודה זה הוריד את שכר העבודה, העלאה את שכר הדירה והרווח הכלכלי של העיר כולה. בעיר התקיימו שלושים בתי דפוס.

הפיצול של אנגליה מהכנסייה הקתולית[עריכה]

פיצול הכנסיה הקתולית מאנגליה שונה במניעיו מפיצול הדתי בג'נבה.

המצע לפיצול הדתי[עריכה]

גם באנגליה, כמו במרחבה הגרמני יש מסורת קדם יומיים שהתנגדה על רקע "לאומי" כנגד רומא. גם באנגליה יש ביקורת פנימית כנגד מוסדות הדת. אף באנגליה, במהלך המאה ה-14, התקיימה באנגליה מסורת של תנועת מינות, ללורדים (Lollardy) בהנהגה של ג'והן ויקליף מאוקספורד, אנגליה. חסדיה כונו לימים בכינוי גנאי ללורדים, מהמילה ההולנדית, ההודו-אירופאי, "לל", שמשמעות לחש, הקשורה לכך שהחסידים היו משננים תפילות כל הזמן. ג'והן ויקליף השמיע טענות דומות לביקורות של לותר אולם הוא סיים את חייו על המוקד.

בנוסף, ההומניזם הנוצרי נוסח ארסמוס היה פופולרי באוניברסיטה, בעיקר של אוניברסיטת קיימברידג' (שבה כהן כפרופסור לתיאולוגיה). החל 1524 הרעיונות של לותר נכנסים למרחב האנגלים. למרות כל אלו, אנגליה נותרה קתולית.


הרפורמציה באנגליה קשורה למניע פוליטי-אישי של המלך הנרי השמיני.

הנרי ה-8 (שולט 1509-1547) היה נשואי לנסיכה הספרדייה קתרין מאראגון, חסר בן יורש. ברמה המנשר (Manifesto) שלו טען שרצה לבטל את נישואיו בכדי להעמיד יורש. כמובן לטענה זו יש פן פורזאלי, צעירה בשם אן בולין (Ann Boleyn) שאליה רצה המלך להינשא לאישה וכמובן שגם קיווה כי יהיה להם בן יורש. הנרי פנה לאפיפיור עבור גירושים. האפיפיור מסרב לכאורה ממניע דתי. מצד שני, האפיפיור יכול היה לארגן גירושים. קאטרינה הייתה נשואה לאחיו המנוח של הנרי ובמידה והקשר בין הזוג מומש מינית, נישואים לאח השקול היו פסולים מלכתחילה. הנרי טען שהקשר בין אחיו לאשתו מומש ואילו קאתרינה טענה שם היו צעירים מכדי לממש את הקשר. האפיפיור התנגד לביטול היחסיים כיוון שקאטרינה הייתה בתם של איזבלה הראשונה מקסטיליה ופרדיננד השני שכונו "נסיכי הנצרות". היא הייתה הדודה של קיסר האימפריה, קרל החמישי. בינתן אילן יוחסין שכזה, האפיפיור סירב לביטול הנישואים.

במשך שבע שנים המלך נסה לשכנע את הוותיקן לבטל את הנישואים. בשנת 1534 כאשר הוא מבין שאין שום אפשרות שהוותיקן יבטל את הקשר ובהיצע אחת עם תומאס קרומוול (Thomas Cromwell ; 1485-1540, דודו לעתיד היה אוליבר קרומוול, "אדון המגן" של אנגליה), משפטן, יד ימינו של הנרי השמיני [2] ולימינו ראש שריו, החליט להעביר דרך הפרלמנט שורה של חוקים שלהם ניתן השם "חוק העליונות" (Act of Supremacy). חוקים שינתקו את אנגליה מכפיפות לאפיפיור ויפכו את מלך אנגליה לראש הכנסייה. זהו צעד חסר תקדים[3], בו יש לנו כנסיה שהיא כנסייתה מדינה. [4]

כנסיה אנגליקנית (Anglicanism) משמעותה שראש הכנסייה הא מלך, המנזרים ואדמתם מאולמים עבור המדינה, עם זאת, בציווינה היא עדין קתולית, כלומר, כל הליטורגיה ועקרונות הדת נשמרים על פי הנוסח הקתולי.

הנרי ה-8 נישא לעוד ארבע נשים. לבסוף נולד לו בן מג'יין סימור, אדוארד ה-6 (שולט 1547-1553) ששלט לתקופה קצרה בהיותו בן תשע. מי שהחזיקו את מושכות השלטון היו שורה של משפחות אצולה מהחצר, בעיקר הארכיבישוף תומס קרנמר (Thomas Cranmer ; 1489-1556). ארכיבישוף בעל נטיות פרוטסטנטיות - קלוויניסטיות. הוא הופך את הכנסייה, תחת שלטון אדוארד השישי, לכנסייה אנגליקנית שעקרונותיה מבוססים גם על הקלוויניסטיים. כלומר, לצד העקרונות של רק כתבי הקודש, אמונה, חסד, אנו עדים גם לגזירה הקדומה של קלווין. הוא חבר את הספר תפילות אנגלי בשם, Book of Common Prayer=English Prayer Book. הטקסים הסקרמנטים, כולל בהקשר הקלוויניסטית הקיצונים, נשארים על כנה, כאשר מובהר שהם סמליים בלבד. הגירושים בכנסיה האנגליקנית אינם מותרים.

אחרי מותו של הנרי ה-8, היורשת הבאה היא מרי טיודור (Mary Tudor שלטה 1553-1558), בתה של קאתרינה מארגון, שהיא קתולית באמונתה. היא מחזירה את הכפיפות של אנגליה ליפיור ומבטלת את כל חוקים של אחיה למחצה אדוארד ה-6. לא זו בלבד, היא מחליטה להוציא להרוג את כל האנשים הדומיננטיים שזוהו עם התנועה הקלווינסטית בתקופת אדוארד ה-6, בניהם גם תומס שיוצא להורג. בתקופת הקצרה בשלטון, זכתה מרי טיודר לשם המפוקפק " בלאדי מרי", מרי העקובה מדם על אותן שננים עקובות מדם בלונדון. מרי נשואה אולם אין יורש. במותה, עולה אליזבת הראשונה.

אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה (בתה של אן בולין), היא מחזירה את הכפיפות של הכנסייה למלכה והופכת לכנסייה אנגליקנית, מבטלת את הכפיפות של הכנסייה לאפיפיור, מחזירה את מרבית החוקים בציוויונם הקלוויניסטים שהיו בזמן תקופתו של אחיה אדוארד תוך זהירות רבה. החכמה הפוליטית שלה בין הקיצונית הקתולית לבין הקיצונית הפרוטסטנטית- - הקלוויניסטית ששמם, פוריטנים (Puritanism) על ידי אי רדיפה של אף אחד מבין הקבוצות הקיצוניות ותמרון בניהם. בכך מייצבת את שלטונה ומגיעה לתור זהב.

מה קורה עם המון העם במשך שלושים שנה?[עריכה]

במשך שלושים שנה הם עוברים בין מיניות שונות של הנצרות : מקתולים – אנגליקנים – אנגליקנים קלוויניזם – קתולים – אנגליקנים. לכן, יש פער בין האמונה פנימית לטקסים החיצונים. רבים מהיסטוריונים טוענים שבמאה ה-16 יש הרבה סבלנות דתית שמתחילה מלמטה (בין שכן לשכן). עם זאת, חשוב לציין שבצמרת יש הרבה גבים שמפנים את הגב ושאליזבת עושה מאמץ רב בכדי להשתיק את המצב הקיים ונזהרת מסכנות עתידיות.

המקרה הצרפתי[עריכה]

התקופה עליה אנו דנים היא מחצית המאה ה-16, בה חלקים נרחבים מאירופה (חלקים מסקוטלנד, מאנגליה, מהולנד, המרחב השוויצרי, מרחב הנסיכיות של גרמניה) נוטים לכיוון הפרוטסטנטית. אם כן, מדוע צרפת לא הופכת לפרוטסטנטית? בין 1550-1572 יש ניצנים רבים לכך צרפת מוכנה שינוי, עם זאת זה לא קורה.

יש זיהוי של הומניזם צפוני, מה שמכונה "אדיקות המוניסטית נוצרי" כי שליט צרפת, פרנסואה המלך (François I שלט 1515-1547) התחנך על ברכי ארסמוס, גם הוא וגם אחותו (מרגריט מנווארה; Margurite de Navarre; 1492-1549 [5]). משנת 1523, יש חדירה של רעיונות של לותר לתוך צרפת. משנת 1536 יש חדירה של רעיונות של קלווין, שהוא במקורו צרפתי וכך גם כתביו (לכן התודעה גדולה). בשנות ה-50 של המאה ה-16, מרבית דרום צרפת (בעיקר "אזורי הטיטאניה") הוא פרוטסטנטי, כ-50% מאצולת צרפת הם פרוטסטנטים [6] וכן אומנים משכילים (דפוס, צורפות, שענים) מקבלים, בעיקר בזכות קשרים עם ז'נבה את העקרים הפרוטסטנטים. מיליון מתוך 15-18 מיליון אנשי צרפת, זהו אחוז קטן, אולם זהו אחוז בעלי יכולת וכוח רב. כמו גם, ב-1559 יש צעד דרמטי, המרחב בצרפת המאופיין כפרוטסטנטים-קלוויניסטי (הוגנות) יוזם כנס כלל ארצי של הכנסייה ההגנותית והאצילים מכריזים על הקמת ש כנסייה הגנותית כלל ארצית בצרפת, שאיפות הגדולה ממחוז בצרפת. מדוע הרפורמה לא התרחשה? למשל, מתוך חצר המלוכה בהיות לותר גרמני, התקבלו רעיונותיו בקרב העם הצרפתי באופן עוין ולכן הפריחה של הרפורמה הייתה מאוחרת. עדין, עולה השאלה, מדוע בהמשך לא נעשתה מהפכה? הסיבה היא שחסר אינטרס כלכלי ופוליטי. ב- 1516, פרנסואה הראשון חותם על הסכם עם האפיפיור (רומא) והוא מכונה "הסכם בולוניה" (Concordat de Bologne ) שטוען שני עקרונות חשובים לכתר הצרפתי :

  1. מינוי כל אנשי הדת בצרפת מרמת בישוף ומעלה ממונים על ידי המלך, לכן, המלך יכול לתת את התפקידים למכרים על פי רצונו ולשמור על ההון בידיים שלו (מה שלא היה בגרמניה, המורה צרפתית).כלומר אין בסיס לאומי או כלכלי.
  2. כל צו או תקנה של האפיפיור צריך לעבור את אישורו פרלמנט הצרפתי (Parlement ; סוג של בית משפט). כלומר, ההחלטות הדתיות בצרפת עוברות דרך המלך.

בגלל שרעיונות לותר לא נתפסו ורק גל הרעיונות של קלווין נתפסו בידי העם ולצד זה שאין לשלטון אין אינטרס כלכלי או לאומי למהפך. אולם ב-1559, כאשר יש את הכנס הכלל הארצי המכריז על הקמת כנסייה הגנותית כלל ארצית, קמים הקתולים בצרפת ומפחדים ממצב השלטון המרכזי שאינו יציב, ולכן נראה בצרפת מה שמכונה ראשית מלחמת אזרחים. הפחד נובע משינוי המלכים באותה תקופה .[7] בפועל מי ששולט בצרפת היא מלכה ואם של שלושת המלכים, קתרין דה מדיצ'י (Catherine de Médici ; 1519-1589) ולידה ראש השרים שלה מישל הופיט (Michel de l'Hôpital; . 1505-1573). ב-1561 היא מחליטה על מדינות חסרת תקדים - סובלנות דתית מלמעלה שמכריז הכתר. על אף המחמאות, למעלה מעשור (1572-1561) שבה העוצרת מנהלת סובלנות דתית כאשר היא דואגת לאיזון בין כמות האצילים הקתולים להוגניטים בחצר שלה, מאפשרת פולחן קלוויניסטי גלוי, יש תפקידי מפתח גם לאצילים הוגניטים וגם קתולים. בנוסף, היא מחתנת את מרגריט דה ולואה (Margurite de Navarre 1492-1549) שנישאה בנישואים פוליטיים לבן דוד, אנרי מלך נווארה (Henry de Navarre ; שהיה מראשי ההוגנוטים).

אלו עשר שנים של כיבוי שרפות ושל הסכמים חדשים, בין קבוצות קיצוניות (קלוויניסטיות וקתוליות) שמנסים להשלטת על השלטון המרכזי, קיצונים אלו סיימו את חייהם במוות.

ב-1572 נגמרת הסובלנות של המלכה, כאשר גאספאר דה קוליני (Gaspar de Coligny ; 1519-1572) ראש הצי הצרפתי, דמות כריזמתית עם נטיות פרוטסטנטיות שמחליט כי הוא רוצה להערב את הצי הצרפתי למלחמה של מורדים קלוויניסטים (במרחב הולנדי של היום) מורדים נגד השלטון הספרדי. כלומר, הוא רוצה לערב את צרפת הקתולית נגד ספרד הקתולית בשל עקרונות פרוטסטנטים . לכן, ב-24 באוגוסט 1572, לילי ברתולומיאו הקדוש, היא מחליטה על רצח כל האצילים ההגנותים בצרפת (כולל הגאספאר).

מ-1572 ועד 1593, צרפת נקרעת במלחמות דם על רקע דתי. [8] 1589 מת אחרון בניה של קתרין ועתה, ראש הכתר הצרפתי הוא בן דודה לו נישא את בתה, אנרי מלך נווארה (Henry de Navarre) שעת הוא אנרי (Henri IV of France; שלט 1589-1610). כמובן, האצולה בצרפת בתקופה זו נסערת עוד יותר, שכן אנרי הוא הוגנות ולכן בשנת 1593 הנרי אומר את המשפט "פריז שווה מיסה", כלומר, אנרי מבין שלמען שלמות צרפת עליו לחזור לחיק הקתוליות. אין זה אומר שבפועל הוא לא קיים סבלנות דתית, אולם זה כן הנייח יסוד שבראש צרפת צריך לעמוד קתולי ולכן, צרפת היא מדינה קתולית. כשר הוא עולה לשלטון ב-1593 הוא מתחיל להבין שמטרתו הוא ייצוב שלטונו ולכן, לאט, לאט הוא מסיר את אנשי הפרוטסטנטים מתפקידי המפתח בחצר המלוכה. קיימת סבלנות דתית עם זאת, קיימים חוקים למשל, שמונעים מאצילים פרוטסטנטים להוריש את כספם לצאצאיהם (הכסף נלקח למדינה), במשפחות אצולה ממעמד גבוה פרו' הילד מועבר לאימוץ בידי משפחות קתוליות. כפרים הוגנותים הושמו במצור צבאי שלכאורה נועד להגן על קהילה זו ולמעשה מצר את צעדיהם. לבסוף, בעקבות הסבלנות הכפייתית בצרפת תוביל לשל מדרגת צרפת.

הערות שולים[עריכה]

  1. ^ טקסט של ג'ון קלווין- מתקנות העיר ז'נבה : גם המשרתים, לא רק גברים ונשים צריכים להגיע לפחות פעם בשבוע, מי שלא מגיע לדרשה ייענש, אסור להזמין שתייה או להשתכר – עונש.
  2. ^ אן של אלף הימים
  3. ^ the supremacy act of november 1534: Be it enacted by authority of this present Parliament that the King our sovereign lord, his heirs and successors kings of this realm, shall be taken, accepted and reputed the only supreme head in earth of the Church of England called Anglicana Ecclesia
  4. ^ ב-1555 חוק שלום אוגסבורג – למי השלטון לו הדת - אותו עקרון שחתם את מלחמות הדת במרחב הגרמני. בעקבות הרפורמציה עד שנת 1555 התנהלו מלחמות-דת עקובות דם ומייחסים את סיומם לשלום אוגסבורג
  5. ^ סופרת, אשת רוח, מנהלת חי רוח, פטרונית אומנויות, ממנת את תרגום התנ"ך צרפת
  6. ^ מי שמקבל את האמונה הפרוטסטנטים בצרפת נקרא הוגנות.
  7. ^ אחרי פרנסואה הראשון מולך אנרי ה-2 ואחריו מולכים שלושת בניו למשך תקופת שלטון קצרה : פרנסואה ה-2, שארל ה-9, אנרי ה-3
  8. ^ המלכה מרגו (סרט צרפתי) – מתאר את הלילה

קישורים קיצונים[עריכה]

ראשונים[עריכה]

  • ז'אן קאלוין ׁ(Jean Calvin 1564-1509): מוסד הדת הנוצרית (Christianae Religionis Institutio) מתוך בנימין ארבל (עורך), מקורות לתולדות העת החדשה המוקדמת, אוניברסיטת תל אביב 2004 עמ' 87
  • חוק העליונות (Act of Supremacy) של הנרי ה-8 מלך אנגליה 1534 מתוך בנימין ארבל (עורך), מקורות לתולדות העת החדשה המוקדמת, אוניברסיטת תל אביב 2004 עמ' 86
  • [1] - מהקטע : The whole household shall attend...and then sent to the council.