אזרחות לבגרות/מאפייניה של מדינת ישראל כמדינה יהודית

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אופייה היהודי של מדינת ישראל בא לידי ביטוי במספר מאפיינים: סמלים, חוקים, מוסדות והסדר הסטטוס-קוו.

סמלים[עריכה]

סמלי המדינה מייצגים את הערכים ואת המורשת היהודית של האומה היהודית בארץ ישראל כמדינה יהודית, במדינת ישראל. סמלים אלו עולים בקנה אחד עם הגישות השונות למדינה יהודית.

  • הדגל - דגלה של מדינת ישראל - שני פסי תכלת ומגן דוד בצבע תכלת במרכזו על רקע לבן, מהווים מאפיין יהודי בולט. מגן דוד זהו אחד הסמלים היהודיים הבולטים והידועים בעולם, צבעי הדגל וכן שני פסי התכלת נקבעו בשל צבעי הטלית. דגל זה היה דגלה של התנועה הציונית. דוד וולפסון, מראשי התנועה הציונית, יזם את הרעיון לשלב בדגל את מגן הדוד, שגם הוא סמל יהודי מסורתי.
  • המנון - התקווה הייתה ההמנון של התנועה הציונית. היא מבטאת את הכיסופים (געגועים, כמיהה, רצון חזק) של העם היהודי לשוב לציון ואת הציפייה לקבל עצמאות מדינית בציון לדוג': "להיות עם חפשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים".
  • סמל המדינה - המנורה ועלי הזית - כסמל המדינה נקבעה מנורת בית המקדש כפי שהיא חקוקה בשער טיטוס שברומא. לאחר חורבן בית שני הוענק למנורה ערך סמלי רב. מחוץ לגבולות ארץ ישראל המנורה היא סמל יהודי מובהק. בתוך גבולות א"י המנורה מסמלת את התקווה לבניית בית המקדש.

תפקיד נוסף של סמלים :

  1. יצירת אמונה משותפת וערכים משותפים – כל היהודים מאמינים בסמלים אלו.
  2. מייצגים את ערכי המדינה.

חוקים[עריכה]

מאז הקמת המדינה, הכנסת מחוקקת חוקים שונים המשקפים ומבטאים את ההיבטים השונים של מדינת ישראל כמדינה יהודית. בחלק זה ניתן דוגמאות למספר חוקים, ובסוגריים נציין איזו גישה (במידת האפשר) למדינה יהודית משקף החוק.

  • חוק בתי הדין הרבניים (1953) – הענקות סמכות לבתי דין רבניים לדון בנושאי נישואין וגירושים. מבטא את הדת היהודית. גישות : מדינה דתית לאומית.
  • חוק השבות (1950) - מבטא את הלאום היהודי - מעניק לכל יהודי זכות לעלות לישראל, זכות המוקנית לבן זוגו,לילדו וגם לנכדו של היהודי. גישות: מדינת התורה; מדינה דתית לאומית; מדינת לאום יהודית-תרבותית; מדינת העם היהודי; מדינת היהודים.
  • חינוך ממלכתי (1953) - מבטא את התרבות והמורשת היהודית ומדגיש את חשיבות המדינה בהנחלת התרבות והמורשת היהודיים. גישות: כל הגישות למעט מדינת כלל אזרחיה, שתסכים עם חוק זה אם חוק זה לא ישים דגש על היהדות
  • החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם (1950) – התרבות היהודית. החוק מאפשר להעמיד לדין נאצים ועוזריהם על פשעיהם נגד היהודים בתקופת המשטר הנאצי בגרמניה. גישות: כל הגישות.
  • יום הזיכרון לשואה ולגבורה (1959)– התרבות היהודית והמורשת היהודית. החוק קובע שיום כ"ז בניסן יוקדש מדי שנה בשנה ל"התייחדות עם זכר השואה ועם זכר מעשי הגבורה ומעשי המרד בימים ההם". גישות: בעיקר מדינת לאום יהודית-תרבותית.
  • חוק איסור גידול חזיר (1962) – הדת היהודית. החוק אוסר על גידול חזירים בארץ, פרט לאזורים בהם מרוכזת אוכלוסייה לא יהודית ולא מוסלמית. גישות: מדינת התורה; מדינה דתית-לאומית.
  • רשות השידור (תשכ"ה- 1965)- בחוק נקבע מהן מטרות השידור הציבורי. אחת מהן היא לחזק את הקשר בין אזרחי המדינה היהודים למורשתם היהודית. גישות: מדינת לאום יהודית-תרבותית.

שאלה לדוגמא : ציין 2 חוקים בעלי אופי יהודי (למעשה הכול) - חוקים בעלי אופי יהודי הם חוקים שנועדו למען/שנוגעים לאירועים של האוכלוסייה היהודית בא"י.

חוקים המבטאים את אופי מדינת ישראל כמדינה יהודית[עריכה]

חוקים המדגישים היבט דתי :

  • חוק איסור גידול חזיר –

אוסר גידול חזירים למעט מקומות של רוב נוצרי או בגני חיות ומחקר.

  • חוק בתי הדין הרבניים.
  • חוק חג המצות –

איסור הצגת חמץ בפומבי בפסח. חוקים שמדגישים היבט תרבותי והמורשת היהודית:

  • חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה:

החוק קובע שיום כ"ז בניסן (יום פרוץ מרד גטו ורשה) יוקדש מדי שנה בשנה להתייחדות עם זכר השואה ועם זכר מעשי הגבורה ומעשי המרד בימים ההם (ימי השואה).

  • החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם:

החוק מאפשר להעמיד לדין נאצים ועוזריהם על פשעיהם נגד היהודים בתקופת המשטר הנאצי בגרמניה. כוונתו הראשונית של החוק הוא דווקא לא למקרים כמו אייכמן אלא יותר למען עשיית דין באנשים יהודיים בארץ ישראל אשר שיתפו פעולה עם הנאצים ובתקופת הקמת המדינה עלו לארץ. כמובן, שגם מקרים כמו משפטו של אדולף אייכמן ומשפט דמיללאניוק נכללים בהחלט תחת הגדרת החוק.

  • חוק רשות השידור:

בחוק נקבע מהן מטרות השידור הציבורי. אחת מהן היא לחזק את הקשר בין אזרחי המדינה היהודים למורשתם היהודית.

  • חוק יסודות המשפט:

החוק קובע שאם קיימת בעיה משפטית שאין לה מענה בחוקים הקיימים, יש להחליט לגביה ברוח עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל.

  • חינוך ממלכתי.

חוקים המדגישים היבט לאומי :

  • חוק יסוד מקרקעי ישראל: מקרקעי ישראל הם אדמות הלאום הכוללים כתשעים אחוז מקרקעות המדינה. קרקעות אלה כוללות גם את אדמות קק"ל המהוות שבע עשר אחוזים מהן. החוק קובע שקרקעות אלה אינן ניתנות למכירה אם במכר או בדרך אחרת. כל הקרקעות האלה ניתנות לחכירה בלבד. באשר לאדמות הקק"ל, אין מחכירים אדמות אלו ללא יהודים, מכיוון שמטרתה של הקק"ל הייתה מאז ומתמיד לרכוש קרקעות להתיישבות יהודית. נוהג זה מסתמך על מטרות קק"ל המעוגנות בחוק הקק"ל והוא בא לידי ביטוי גם בתקנון קק"ל.
  • חוק האזרחות:

קבלת אזרחות ישראלית מתאפשרת מכוח חבירתם יחד של תנאים אחדים, שאחד מהם הוא "מכוח השבות". לפי תנאי זה אזרחות ישראלית מוענקת אוטומטית לכל יהודי שעולה לישראל, המביע נכונות לקבל אזרחות של המדינה, במקרים מסוימים- אפילו טרם עלייתו ארצה (על פי חוק זה ניתנה תעודת זהות ישראלית ליהודית בבריה"מ לשעבר שהשלטונות לא אפשרו להם לעלות לישראל). נוסף לכך יש בחוק האזרחות סעיפים אחרים המאפשרים ללא יהודי לרכוש אזרחות ישראלית.

  • חוק שעות עבודה ומנוחה:

החוק קובע את יום המנוחה השבועי: לגבי יהודי, את יום השבת ולגבי מי שאינו יהודי, את היום הראשון או את היום השישי בשבוע, הכל פי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו. העסקת עובד ביום המנוחה השבועית אסורה. כמו כן, לא יעבוד בעל בית מלאכה בבית מלאכתו ולא בעל מפעל תעשייה במפעלו ולא יסחר בעל חנות בחנותו בימי המנוחה הקבועים, אלא אם כן ניתן היתר על ידי שר העבודה מטעמים של פגיעה בכלכלה, בתהליך העבודה או אספקת שירותים חיוניים לציבור. היתר כללי ינתן על פי החלטת ועדת שרים, שחברים בה ראש ממשלה, שר העבודה ושר הדתות.

  • חוק מעמד ההסתדרות הציונית העולמית -

הסוכנות היהודית לארץ ישראל: חוק זה הוא בגדר הסכם בין ממשלת ישראל לבין ההנהלה הציונית העולמית. החוק קובע את תפקידיה של ההנהלה הציונית (למשל גיוס כספים, השתתפות בקליטת עלייה, בהתיישבות חקלאית ועוד) ואת שיתוף הפעולה בין ממשלת ישראל לבין ההנהלה הציונית העולמית. ההסכם חל גם על הסוכנות היהודית.

  • חוק השבות: החוק מעניק לכל יהודי/ה את הזכות לעלות לארץ. זכות זו ניתנת גם לבן/ת זוגו, לילדו/תו ולנכדו/תו של היהודי/ה. מתוקף זכות זו מוענקת לכל יהודי/ה אזרחות ישראלית, על פי חוק האזרחות

מוסדות[עריכה]

את המוסדות המבטאים את היות מדינת ישראל מדינה יהודית ניתן לחלק לשניים:

מוסדות דתיים[עריכה]

  • הרבנות הראשית - מורכבת משני רבנים ראשיים (ספרדי ואשכנזי הנבחרים לתקופה של 10 שנים ומכהנים ברוטציה כנשיא בית הדין הרבני הגדול ו/או נשיא מועצת הרבנות הראשית), ומועצת הרבנות (מורכבת מ- 16 נציגים: 10 רבנים נבחרים; מחציתם ספרדים ומחציתם אשכנזים, 4 רבנים של ארבעת הערים הגדולות, 2 רבנים ראשיים). תפקידם:
    • להנפיק תעודות הכשר
    • להסמיך רבנים
    • לפקח על הכשרות
    • למנות דיינים, רבני ערים ורושמי נישואין.
  • בתי דין רבניים -
    • אוטונומיה שיפוטית בענייני "מעמד אישי".
    • הסמכות חלה על כל האזרחים היהודים בישראל (עוד מתוקף הסדר מנדטורי).
    • סמכותם קבועה בחוק שיפוט בתי דין רבניים ושיפוטם רק בענייני נישואין וגירושין.
    • בענייני המעמד האישי – מזונות, צוואות, אימוץ וכו' ניתן לפנות לבית המשפט המחוזי (אזרחי).
    • הדיינים נבחרים ע"י ועדת מינויים.
  • מועצות דתיות :
    • מתמנות על יד הרשות המקומית.
    • תפקידן לספק שירותי דת: פיקוח על הכשרות, רישום נישואין וגירושין, תמיכה בבתי כנסת, מקוואות ומוסדות חינוך דתיים, תשלום לרב המקומי ולעובדי המועצה הדתית.
    • אינה עוסקת בפסיקת הלכה, בכך עוסק הרב המקומי הממונה ישירות ע"י מועצת הרבנות הראשית.
    • אינן עוסקות בענייני קבורה בכך עוסקת "חברה קדישא". תקציב המועצות הדתיות בא מהממשלה ומהרשות המקומית.
    • תקדים בג"צ לאה שקדיאל (1988) קובע כי גם נשים יכולות להיבחר למועצה הדתית.
  • משרד הדתות - נותן שירותים לבני כל הדתות בישראל, מפקח על רושמי הנישואין והגירושין של היהודים, מקציב כספים לתמיכה במוסדות תורה, יוזם חקיקה בנושאי דת ואחראי לביצוע החוקים, מפקח על הכשרות במוסדות ציבור.

מוסדות לאומיים[עריכה]

  • כנסת - בית הנבחרים הרשמי של מדינת ישראל. שמה לקוח מ"הכנסת הגדולה", מימי עזרא ונחמיה ועד תקופת אלכסנדר הגדול, בכך שדנו בענייני המדינה והדת, ותיקנו תקנות שונות בחיי היהודים. מספר חברי הכנסת נקבע ל –120 כמספר אנשי הכנסת הגדולה.
  • משרד הקליטה - משרד בממשלה האחראי על עלייתם של יהודים וקליטתם בארץ היעד – ישראל – מדינת העם היהודי. אחראי על העולים בתחומים: תעסוקה, מגורים, רווחה ובריאות, בתיאום עם שאר המשרדים.
  • הסוכנות היהודית - הנציגות הרשמית של יהדות העולם בארץ ישראל. הוקמה ב- 1929, עפ"י המנדט על ארץ ישראל, שנמסר לבריטניה לשמש כגוף מייעץ הכל הנוגע להקמת "הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל". עם קום המדינה נתמזגה הסוכנות היהודית, בהנהלת ההסתדרות הציונית העולמית, והיא עוסקת בגיוס עזרת יהדות העולם לבניין מדינת ישראל ולביסוסה, וכן בפעילות חינוך והסברה בתפוצות.
  • קק"ל - קרן קיימת לישראל - נוסדה ב- 1901 ע"י ההסתדרות הציונית העולמית. משמשת קופה לאומית לגאולת האדמה בארץ ישראל ולהכשרה להתיישבות יהודית. אדמות קק"ל מיועדות ליהודים בלבד.

הסדר הסטטוס-קוו[עריכה]

בשל חילוקי הדעות בין דתיים לחילוניים בנוגע לאופי היהודי של המדינה ומעמד הדת היהודית במדינה, הושג ב1947 הסכם הסטאטוס- קוו. ע"פ הסדר זה מעמד הדת במדינת ישראל יוסדר ע"פ המתכונת שהייתה קיימת בישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט. בהסדר הסטאטוס- קוו דובר על ארבעה נושאים:

  • שמירת כשרות במוסדות ציבור (כמו משרדי ממשלה או בסיסי צה"ל)
  • שמירת שבת במקומות ציבוריים (תחבורה ציבורית)
  • שמירת המעמד האוטונומי לחינוך הדתי.
  • מתן בלעדיות לבתי הדין הרבניים לעסוק בענייני נישואין וגירושין.

ההשלכות של היות מדינת ישראל מדינת לאום יהודית על האזרחים הערבים בישראל[עריכה]

העובדה שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי, כולל יהודים שאינם אזרחי המדינה, גורמת לכך שהערבים חשים לפעמים שהם מופלים לרעה. הם רואים בחוק השבות חוק המפלה יהודים לטובה, משום שהוא מעניק לכל יהודי זכות להגירה ולהתאזרחות. מעבר לכך, הערבים מרגישים שהם סובלים מאי שוויון, משום שיש מוסדות לאומיים יהודים המיועדים רק לאזרחים יהודים, כמו למשל הסוכנות היהודית או הקרן הקיימת. מצב זה מגביר את תחושת אי השוויון שחשים האזרחים הערבים ואת הרגשתם שמדינת ישראל איננה מדינתם.