אזרחות לבגרות/הרעיון הדמוקרטי
הרעיון הדמוקרטי
[עריכה]דמוקרטיה- העם מחליט מה טוב בשבילו, השלטון נבחר מהעם על-ידי העם ולמען העם.
הדמוקרטיה הפורמלית - הדמוקרטיה כצורת ממשל
[עריכה]דמוקרטיה כצורת ממשל הכוונה היא לדמוקרטיה ניהולית המדגישה את הכללים ואת דרכי הניהול האופייניים בדמוקרטיה.
בדמוקרטיה, מקור הסמכות של השלטון הוא בידי העם, ורצון העם הוא הערך המרכזי. מאחר שדמוקרטיה ישירה, בה העם הוא זה הקובע את החוקים והתקנות, אינה אפשרית (במדינה מודרנית בה השטח וכמות האוכלוסייה היא גדולה); בוחר העם נציגים שיחוקקו עבורו וינהיגו אותו. נציגים אלו נבחרים בבחירות דמוקרטיות.
לינקולן, נשיא ארה"ב בעבר, הדגיש את חשיבות העם בדמוקרטיה: "דמוקרטיה היא ממשל העם, בידי העם ולמען העם". במדינות שאינן דמוקרטיות, לעומת זאת, מקור הסמכות של השלטון הוא לא מידי העם ומקור זה יכול להיות מסורתי, אלוהי או כריזמטי.
קיימים מספר עקרונות בלעדיהם השלטון אינו דמוקרטי. השלטון מחויב לענות על כל העקרונות הללו כדי שיחשב דמוקרטי:
- בחירות חופשיות ודמוקרטיות
- הכרעת הרוב
- הפרדת רשויות
- שלטון החוק
- שוויון בפני החוק
הדמוקרטיה המהותית (ערכית) - הדמוקרטיה כערך
[עריכה]דמוקרטיה אינה רק צורת שלטון, אלא דבר ראשון היא דרך חיים והשקפת עולם:
- האדם כערך מרכזי - השקפת העולם הדמוקרטית מבוססת על עקרונות תנועת ההשכלה, אשר מעמידה את האדם במרכז. האדם הוא החשוב ביותר, יש לו "זכויות טבעיות": כל בני האדם נולדו שווים וכולם זכאים לזכויות אנושיות ("זכויות טבעיות" או זכויות האדם). ג'ון לוק, אחד מההוגים המרכזיים בתנועת ההשכלה מתאר את המצב של בני האדם מבריאתם כך שהם עוברים מהמצב הטבעי למצב "האמנה החברתית וייסוד המדינה"
- המצב הטבעי הוא שבני האדם חיים בלי שלטון והם חיים חיים חופשיים ושררו ביניהם יחסי שוויון.
- במשך הזמן החלו סכסוכים בין בני האדם וכשהרגישו שהזכויות שלהם עומדות בסכנה, כוננו "אמנה חברתית" בה הוסכם כי המסגרת החברתית תהפוך למסגרת פוליטית – מדינה. המטרה של המדינה היא להגן על זכויותיהם הטבעיות.
- האדם כיצור תבוני - עפ"י התפיסה הדמוקרטית, שהתפתחה מתנועת ההשכלה, האדם הוא יצור תבוני (בעל דעת), רציונאלי ומוסרי, ואוטונומי (עצמאי). עפ"י תפיסה זו אדם תבוני שואף כל חייו להשתמש בתבונה זו. רק אדם תבוני, רציונאלי, מוסרי ועצמאי יכול להחליט החלטות הנודעות לו בכוחות עצמו ורק הוא יכול לארגן לעצמו את השלטון כך שישמור על הדברים החשובים לו – זכויותיו ורכושו. על מנת שהשלטון ישמור על זכויותיו ורכושו של האדם, השלטון מחוקק חוקים שמתוקף המחשבה שהם נועדו לשמירה על זכויות האדם ועל רכושו, האדם יקיים את החוקים הללו. ההליך הדמוקרטי הוא השתקפות של האדם התבוני שכן ההשתתפות בהליך זה מבטאת את היות האדם יצור אוטונומי המסוגל להחליט החלטות הנוגעות לחייו.
- כבוד האדם - רעיון מרכזי נוסף בהשקפה הדמוקרטית הוא כבוד האדם. כבוד האדם מבוסס על ההכרה בערך האדם כאדם ועל ההכרה בזכויות הטבעיות של האדם – כל בני האדם שווים מהיותם בני אדם. רעיון הפלורליזם והסובלנות הוא רעיון היוצא מתוך ערך כבוד האדם:
- פלורליזם – ערך מרכזי בדמוקרטיה: השונות בין בני האדם היא חיונית וחשובה ויש לכבד זה את זה, גם אם הוא שונה.
- סובלנות – ערך זה גם הוא מרכזי בדמוקרטיה: עלינו לשמוע את האחר, לאפשר לאחר להביע את עצמו ולהתנהג אליו ביחס הוגן ובכבוד. (שימו לב כי סובלנות אינה סבלנות. סובלנות זהו ערך ממנו יוצאים מחשבות ונורמות חברתיות ואילו סבלנות זוהי תכונה אנושית. אדם חסר סבלנות יתקשה להיות סובלני, אבל הוא יכול בהחלט להיות סובלני לדעות האחר).
- חירות ושוויון - תנועת ההשכלה, כאמור, היא הייסוד המוחלט לדמוקרטיה, ושני ערכים אלו, חירות ושוויון, הם ערכים הנגזרים גם הם מתנועת ההשכלה. החירות והשוויון מקורן בהשקפה שכל בני האדם באשר הם נולדו חופשיים ושווים בזכויותיהם. השקפה זו היא ההשקפה העיקרית של תנועת ההשכלה.
- חירות – לכל אדם הזכות לבקש טובתו עפ"י דרכו כל עוד אינו מנסה למנוע מאחרים את טובתם ואינו מפריע להם להשיג את טובתם. כלומר: כל אחד רשאי להשתמש בחירותו כדי לממש את הפוטנציאל הטמון בו, כל עוד אינו פוגע בחירות האחר.
- שוויון – כל בני האדם שווים, ותפקיד המדינה לדאוג שלכל אחד מאזרחיה יהיו תנאי קיום בסיסיים שיאפשרו לו לממש את זכותו לחירות.
ניתן לראות כי קיימת התנגשות בין שני הערכים האלו, מצד אחד לכל אדם יש את החירות לממש את עצמו, ומצד שני המדינה מחויבת לדאוג לשוויון בין כלל האזרחים ולקדם את החלשים בחברה. כדי לצמצם את ההתנגשות בין שני הערכים נוצרו דגמים שונים של דמוקרטיה, כשהעיקריים בהם הם: הדמוקרטיה הליברלית והדמוקרטיה הסוציאל-דמוקרטית, כשכל אחד מהם שם דגש על ערך אחר:
- בדמוקרטיה ליברלית מודגש ערך החירות.
- בדמוקרטיה הסוציאל-דמוקרטית מודגש האיזון בין החירות לשוויון.
הדגש בשני סוגי הדמוקרטיות הוא על ערכים שונים שבאים לידי ביטוי בחוקי המדינה ובאופייה החברתי-כלכלי.
האמנה החברתית
[עריכה]האמנה החברתית היא תולדה של גישת תנועת ההשכלה שהאדם במרכז. האמנה החברתית זו מערכת היחסים בין הפרטים בחברה ועפ"י רעיון זה החברה והמדינה הם פרי הסכמה בין בני אדם חופשיים ושווים, שכל אחד מהם מכיר בכך שיש אינטרסים המשותפים לו ולחבריו כמו זכויות בסיסיות, רכוש וחירות.
לאחר כריתת האמנה החברתית וייסוד המדינה, יש לכונן שלטון שיתבסס על הסכמת העם ושהעם הוא מקור סמכותו. השלטון יפעל לטובת העם ויגן על חירויותיו.
במאה ה-18 החלו מדינות ליישם את האמנה החברתית, ודוגמה טובה לכך היא ארצות הברית.
רעיון האמנה החברתית הוא תיאורטי בלבד, אבל הוא חשוב מאוד למימוש המציאות המדינית הדמוקרטית. האמנה מתבססת על הסכמתם של האזרחים לחיות חיים משותפים עפ"י עקרונות וכללים המבהירים לאזרחים ולרשויות את זכויותיהם ואת חובותיהם ומשמשים מחסום מפני דיכוי.
מרבית המדינות המודרניות מימשו את רעיון האמנה החברתית בחוקה או בחוקי יסוד הקובע את זכויותיהם וחובותיהם של האזרחים.
האמנה ביהדות
[עריכה]משמעות האמנה ביהדות היא הסכמת העם לקבל את רצון האל, והיא באה לידי ביטוי בעיקר במונח הברית. היא באה לידי ביטוי גם בעיסוק התנ"ך בכלל ועשרת הדיברות בפרט ביחסים שבין האדם לחברו כדי לחיות חיים משותפים ונורמטיביים. טקס כריתת האמנה החברתית היה למעשה קבלה של התורה כחוקת המדינה והעם. האמנה כוללת שש התחייבויות שהעם קיבל על עצמו למלא:
- שמירת הזהות הלאומית
- איסור נישואי תערובת
- איסור קנייה ומסחר בשבת וביום טוב
- איסור עבודה חקלאית בשנת שמיטה
- מחצית השקל – תרומה שנתית לבדק בית המקדש ולקרבנות הציבור
- הבאת קרבן עצים לבית המקדש
- הבאת מתנות לכהנים וללוויים העובדים בבית המקדש.
גישות לדמוקרטיה
[עריכה]ישנן שתי גישות לדמוקרטיה. שתיהן מתנהלות עפ"י חוקי הדמוקרטיה, אך כל מדינה קובעת לעצמה איך היא מתנהלת בתחום הכלכלי-חברתי. שתי הגישות מתייחסות למידת המעורבות של המדינה בתחום זה. מידת המעורבות היא זו ששמה את הדגש לערך המרכזי של כל גישה
הדמוקרטיה הליברלית (ליברליזם קלאסי)
[עריכה]על פי גישה זו הפרט הוא המרכיב הבסיסי של החברה ויש לייחס לו ולחירותו ערך עליון והחברה המדינית מורכבת מציבור של פרטים שנולדו שווים וחופשיים ולכל אחד הזכות לקבוע את חייו שלו. תפקידה העיקרי של המדינה הוא להגן על חירויות הפרט, על המדינה לאפשר לפרט לממש את חירותו במובן המלא ביותר של מימוש עצמי כל עוד הוא איננו פוגע בפעולה זו בחופש של פרטים אחרים. הדמוקרטיה הליברלית היא זכות טבעית
בגישה זו השלטון אינו מתערב בנעשה במדינה בתחומי החברה והכלכלה ובכך תיווצר במדינה תחרות חופשית שתביא לניצול המרבי של הפרט, עפ"י תפיסה זו. בגישה הדמוקרטית-ליברלית לשוויון יש חשיבות רבה במובן הפוליטי (כל אזרח מטיל לקלפי הבחירות פתק אחד) ובמובן המשפטי (הכוונה לשוויון בפני החוק), אבל במובן הכלכלי-חברתי שוויון אינו נתפס כערך שעל המדינה לאכוף. גישה זו גורסת כי שיפור מצבו של הפרט (וכתוצאה מכך גם החברה כולה) יבוא ע"י רצונותיו של הפרט ולא ע"י התערבות המדינה במישור הכלכלי-חברתי. הגישה הליברלית אינה מעוניינת לפגוע בחירויות הפרט כדי לצמצם פערים חברתיים והתערבות המדינה במישור החברתי-כלכלי מוגבלת ביותר ונועדה אך ורק כדי לאכוף חוזים, להגן על זכויות הפרט (למשל בטחון אישי ומדיני והזכות לקניין) ולתאם שימוש במשאבים משותפים כגון מאגרי מים וכיוצא באלה.
הערה: השם "ליברליזם" כיום אינו מתאר את הגישה הדמוקרטית-ליברלית (הנקראת גם הגישה הליברלית הקלאסית) שהוצגה כאן. כיום, בעיקר בארה"ב (אך גם במדינות אחרות), השם ליברליזם מתאר דוקא גישה סוציאל-דמוקרטית שתידון בהמשך. השם "קונסרבטיבים" מתאר גישה הדומה יותר לליברליזם קלאסי אך שונה ממנו בכמה נושאים, בד"כ בעניינים שקשורים לקשר בין דת ומדינה.
הדמוקרטיה הסוציאל-דמוקרטית
[עריכה]המהפכה התעשייתית באירופה במאות 19-20 והשלכותיה על היחס לעובדים ולפועלים, גיבשה את התפיסה הדמוקרטית סוציאל-דמוקרטית.
עפ"י גישה זו למדינה יש אחריות ומחויבות כלפי כל הפרטים והאנשים החיים בה במובן הכלכלי. בעקבות כך טוענים אלו המאמינים בגישה זו כי יש להכיל את עקרונות הדמוקרטיה לא רק בתחום הפוליטי (דמוקרטיה כצורת ממשל) אלא גם במוסדות הכלכליים והחברתיים הפרטיים במדינה (שוויון בפני החוק הוא עקרון יסוד בדמוקרטיה ליברלית).
חשיבות רבה בגישה זו ניתנת לשוויון הן במובן הפורמאלי הכולל מתן יחס שווה לכל אדם במשמעות של איסור אפליה למשל על בסיס דת, גזע או מין, והן במובן המהותי של הגשמת עקרון השוויון בחברה וצמצום הפערים החברתיים והכלכליים.
עפ"י גישה זו, בחברה שבה אין שוויון חברתי וכלכלי וקיימים בה פערים חברתיים וכלכליים גדולים, השלטון יכול להפעיל לחצים על קבוצות חזקות מבחינה חברתית-כלכלית על מנת להקטין את הפערים החברתיים. פעולה זו נעשית בד"כ על ידי הטלת מיסים כבדים יותר על אותם האנשים המרוויחים יותר למחייתם ומתן הכסף לאותם אנשים הנמצאים בקבוצה החלשה מבחינה כלכלית חברתית. בישראל אחד המוסדות העושים זאת זה המוסד לביטוח לאומי, אשר מעביר חלק נכבד (כ-12%) מהמשכורת של כל האנשים העובדים למחייתם לטובת אוכלוסיות שמדינת ישראל רואה בהן חלשות כגון משפחות מרובות ילדים ומשפחות חד הוריות ועוד.
כדי לתת משמעות אמיתית ומלאה לדמוקרטיה, עפ"י גישה זו, השוויון צריך להיות גם כלכלי-חברתי ולא רק משפטי-פוליטי. רק צמצום פערים בחברה יאפשר מתן שוויון הזדמנויות ממשי לכל פרט במדינה להתקדם בחברה ולממש את הפוטנציאל שלו במלואו. הגישה הסוציאל דמוקרטית שמה דגש רב על נושא שוויון ההזדמנויות (השונה במהותו משוויון בפני החוק). עקרון שוויון ההזדמנויות כמובן שונה מהותית משוויון בפני החוק במובנו הקלאסי-ליברלי, משום שעל מנת ליצור שוויון הזדמנויות מותר (על פי הגישה הסוציאל-דמוקרטית) לפגוע בזכויות הפרט (בעיקר, אך לא רק, זכות הקניין וחופש העיסוק).
הסוציאל-דמוקרטים דורשים להעניק לאדם כלים ממשיים לצמצום הפערים בחברה, כמו חינוך חובה חינם, בריאות בחינם, השקעה של כספים באוכלוסיות החלשות כמו הקשישים, החולים, המובטלים ושכונות המצוקה. הסוציאל-דמוקרטים מאמינים שהעברת כספים אלו תעזור לאותן אוכלוסיות חלשות להתחזק ולצאת ממצוקתן ובכך להשתלב בשכבות החזקות.
התערבות כזו פוגעת בחירות ובקניין של האזרחים במדינה, שהרי התקציבים עבור אוכלוסיות חלשות אלו מגויסים מהמסים שמשלמים כלל האזרחים (אך בעיקר מעמד הביניים והמעמד הגבוהה).
לא קיימות מדינות סוציאל דמוקרטיות טהורות אך מדינות סקנדינביה (נורבגיה, שבדיה, דנמק ופינלנד) הן מדינות אשר להן בסיס פוליטי סוציאל דמוקרטי חזק מאוד והן מימשו בעבר מדיניות סוציאלית מקיפה מאוד (חלקן עד עצם היום הזה). כיום מרבית המדינות אינן סוציאל-דמוקרטיות אלא כלכלות מעורבות, שבהן ישנו רכיב סוציאלי ורכיב ליברלי-קלאסי.