לדלג לתוכן

אזרחות לבגרות/המשטר ורשויות השלטון בישראל/הרשות השופטת

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי

רקע[עריכה]

בכל מדינה דמוקרטית, וכך גם בישראל, קיימת הפרדת רשויות. אחת הרשויות החשובות מבין השלוש היא הרשות השופטת, שהיא רשות עצמאית ובלתי תלויה. העצמאות של הרשות השופטת היא מהיסודות החשובים ביותר של שלטון החוק והפרדת הרשויות. החקיקה והשפיטה קובעות את נורמות ההתנהגות של החברה והן מסדירות את היחסים בין האדם לחברו ובין האדם למדינה.

תפקידים :

  1. הגנה על שלטון החוק במדינה
  2. פועלים עפ"י חוק.
  3. פתירת סכסוכים.
  4. ביקורת של פעולות השלטון (ושל החוקיות שלהם).
  5. הגנה על האזרחים.

הפסיקה של בתי המשפט מבוססת על חוקים שנחקקו בכנסת (הרשות המחוקקת) אבל בעיקר על הפרשנות שנותנים השופטים לחוק.

בית המשפט יכול לפרש את החקיקה הראשית והמשנית על בסיס עקרונותיה וערכיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולהתאים את פרשנות החוק לנסיבות המשתנות. כאן בא לידי ביטוי עקרון האיזונים והבלמים שבייסודו של רעיון הפרדת הרשויות.

מקורות המשפט בישראל[עריכה]

עד חקיקת "חוק יסודות המשפט" התבססה המדינה על חקיקה מנדטורית (בריטית) וחוקים עותומנים , אותם חוקים שלא בוטלו בתקופת המנדט. חקיקה זו כבר אינה קיימת:

    • שנות ה-80, נחקק "חוק יסודות המשפט" שביטל את החוק לפיו במקרה של לקונה, חסר בחקיקה הישראלית, יש לפנות למשפט האנגלי. עפ"י חוק יסודות המשפט, בכל בעיית לקונה בחקיקה פונה השופט למורשת ישראל.
    • בנוסף, ב-1984 קבעה הכנסת בחוק את ביטול כל שרידי החוק העותומאני ששרדו עד אז במשפט הישראלי, כגון דיני שטרות ודיני חברות.

"חוק יסודות המשפט" קבע כי מקורות המשפט בישראל יהיו :עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל'.

"מורשת ישראל" לא הוגדרה - שתי פרשנויות בקרב השופטים:

  1. הלכה - מורשת ישראל מתייחסת לעקרונות המשפט העברי שהוא ההלכה, ההגות והיצירה היהודית שנוצרה במהלך הדורות.
  2. ציונות - מורשת ישראל הוא מושג לאומי הכולל מורשת ישנה וחדשה גם יחד. נכללים בה עקרונות החירות הצדק היושר והשלום העולים ממקורותינו העתיקים, ויחד עם זאת היא כוללת את המורשת הציונית שלפני הקמת המדינה ואחריה, היא כוללת מורשת מספרות תורנית וגם מספרות חילונית.

העקרונות הדמוקרטיים המנחים את עבודת הרשות השופטת[עריכה]

הזכות להליך הוגן[עריכה]

  • עקרון החפות - כל אדם נחשב זכאי עד שלא הוכחה אשמתו. התביעה חייבת להוכיח שאכן נעשתה עבירה.
  • הגנה משפטית -כל אדם זכאי להגנה משפטית. אם אינו יכול להרשות לעצמו – המדינה צריכה לממן לו.
  • זכות ערעור -כל אדם זכאי לערער על פסק הדין, לבקש משפט חוזר (אם נמצאו ראיות ועובדות). כמו גם, גם לזכאי יש זכות ערעור להחמרת העונש, ביטול זיכת הנאשם ועוד.
  • מרות החוק - החוק, ורק החוק, הוא המנחה את השופטים בעבודתם.
  • שוויון - כולם שווים בפני החוק.
  • פומביות הדיון- המשפט יהיה פומבי למעט מקרים חריגים בהם רשאי בית המשפט לקיים משפט "בדלתיים סגורות": במשפטים שבהם מעורבים קטינים ובנושאים שיש חשש מפגיעה בביטחון.
  • משפט צדק- כל שופט נשבע לשפוט ללא משוא פנים. השופטים פוסלים את עצמם מלדון במשפטים שיש להם נגיעה אישית אל אחד מהצדדים ו/או לאירוע עצמו.
  • הכרעת הדין - מתקבלת עפ"י עקרון הרוב במקרה של משפט בו יותר משלושה שופטים (לא מתקיימים משפטים במספרים זוגיים, לפיכך – 1,3,5,7,9,11,13). עם זאת, עמדת המיעוט תמיד תיכתב בפסק הדין.

אי תלותה של הרשות השופטת - עקרון הפרדת רשויות[עריכה]

עצמאות זו חשובה כדי לשמור על שלטון החוק ועל השוויון בפני החוק. חשיבות יתרה לכך שהשופט יהיה כפוף אך ורק למרות החוק.

ניתן להבחין בשתי גישות בקרב שופטי בית המשפט העליון למשמעות מרות החוק ופירושו: הגישה הפורמליסטית והגישה האקטיביסטית.

הגישה הפורמליסטית[עריכה]

גישה זו היא אכיפת החוק ככתבו וכלשונו ובמקרה שאין חוק מפורש – יש להימנע משפיטה ולהחזירם לרשות המחוקקת להשלמת החסר בחקיקה.

הגישה האקטיביסטית[עריכה]

גישה זו אינה מסתפקת רק בהכרעה עפ"י לשון החוק בלבד, אלא מפרשים את החוק ונותנים לו משמעות עפ"י ערכים דמוקרטיים המקובלים בחברה. במקרה שהחוק חסר או שאינו ברור דיו, השופטים המאמצים גישה זו יוצרים חקיקה שיפוטית באמצעות פסקי דין (תקדים משפטי), על בסיס עקרונות וערכים של המדינה.

בעד ונגד אקטיביזם שיפוטי[עריכה]

טענות התומכים באקטיביזם שיפוטי הן:

  1. הכול שפיט - חובה על בג"ץ להכריע על בקשה שהופנתה אליו, אחרת, היא תגובה לפניה, היא פגיעה פני עצמה.
  2. עדיף, שהשפיטה תעבור בכל מוסדות בתי המשפט עד שתגיע לבג"ץ, אולם, ברגע, בו יש פניה לבג"ץ, על בג"ץ לפתור את הבעיה.
  3. שופט אינו איש פוליטי העומד בפני לחצים שונים - הוא שופט על פי מה שנכון ולא נכון ובכך נותן ביטוי לתפיסות הערכיות של הדמוקרטיה והחברה מבלי להיות מושפע מלחצים.

טענת המתנגדים לאקטיביזם שיפוטי:

  1. לא כל עניין ניתן לשפוט, כמו למשל, בעיות של מוסריות. לכן, אין בית המשפט אינו יכול לקבוע מי צודק. בעניינים כאלה, העניין צריך להוכרע באמצעות בציבור, בשיח הפוליטי, בבחירות נציגי הציבור ועוד.
  2. פרשנות החוקים צריכה להיעשות באופן מתון כשמדובר בחברה מפולגת ושסועה. הפרשנות צריכה לשקף את ההסכמה הרחבה (הקונצנזוס) בכדי לא להעמיק את הפער בחברה.

הבטחת אי התלות של הרשות השופטת[עריכה]

עצמאות הרשות השופטת באה לידי ביטוי בכללים הבאים:

  • ריסון הרשות המחוקקת בנושא ביטול פסקי דין – הכנסת אינה יכולה לשנות או לבטל פסקי דין שניתנו עפ"י חוק, גם אם פרשנותם אינה מקובלת עליהם. הם יכולים כמובן לשנות את החוק, אך הוא לא יחוּל על המשפטים שנערכו בעבר.
  • עקרון ה"סוביודיצה" – עיקרון זה הוא איסור פרסום ועיסוק בפומבי בנושא הנדון בבית המשפט. מטרת העיקרון להבטיח את הזכות להליך משפטי הוגן כאשר זה מתנגש עם חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. עם זאת, התקשורת רשאית לפרסם מידע עובדתי על נושאים המובאים לבית המשפט ועל מהלך הדיונים בהם ובתנאי שלא תהיה נקיטת עמדה, לא יהיה חשש שישפיע על ההליך המשפטי ושהפרסום יעשה בתום לב.
  • מינוי שופטים – הליך מינוי השופטים נועד להבטיח את עצמאות ואי התלות של הרשות השופטת ולמנוע הפעלת לחצים פוליטיים מצד רשויות השלטון על הרשות השופטת.בחירת השופטים נעשית ע"י ועדה שבה חברים תשעה:
    • שלושה נציגים מהרשות השופטת – נשיא ביה"מ העליון ועוד שני שופטים.
    • שני נציגים מהרשות המבצעת – שר המשפטים ושר נוסף שקובעת הממשלה.
    • שני נציגים מהרשות המחוקקת – שני ח"כים שבוחרת הכנסת בד"כ אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה.

שני נציגים של לשכת עורכי הדין.

רוב חברי הוועדה הם אנשי משפט ומיעוטם פוליטיקאים, דיוני הוועדה סודיים אולם היא חייבת לפרסם את שמות המועמדים 21 יום לפני מינויים.

בשאלת מינוי השופטים יש ויכוח ציבורי בשני נושאים:

  • בנושא הרכב הועדה לבחירת שופטים .
  • בנושא הרכב השופטים בבית משפט עליון.

הרכב הועדה לבחירת שופטים[עריכה]

ישנם המעונינים לצמצם את הגורם הפוליטי בוועדה ולהגדיל את מספר המומחים לענייני משפט. לעומתם, יש המעוניינים בפעולה ההפוכה (כמו למשל, שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן) בטענה שהגורם הפוליטי ובמיוחד חברי הכנסת, מייצגים את כלל החברה בישראל.

ארה"ב כדוגמא[עריכה]

בארה"ב , השופטים נבחרים ע"י הציבור לתקופת כהונה מוגדרת. דרך בחירה זו יוצרת תלות של השופט בבוחריו, שכן שופט הרוצה לחזור ולהיבחר לתקופת כהונה נוספת, עשוי שלא לפסוק רק על פי חוק, אלא גם על פי רצון הציבור, כלומר, שופט כפוף לא רק למרות החוק, אלא גם לנטיות ליבו של הציבור. שופטי בית המשפט העליון בארה"ב נבחרים ע"י הנשיא והוא מאושר ע"י בית הנבחרים של הסנאט - פוליטיקאים בוחרים את שופטי בית המשפט העליון.

הרכב השופטים בבית המשפט העליון[עריכה]

יש הטוענים כי יש לבחור להרכב השופטים בביה"מ העליון שופטים שייצגו את כל האוכלוסייה, בעוד שיש הטוענים שיותר חשוב לבחור לפי שיקולים מקצועיים. שיטת הבחירות בישראל נחשבת לטובה וניטראלית יותר מאשר זו בארה"ב, מכיוון שבארה"ב השופטים נבחרים ע"י הציבור לתקופה מוגדרת- דבר שעלול לגרום להם לשפוט לא רק לפי החוק אלא גם לפי רצונו של רוב הציבור (כלומר להטות משפט), כדי שיבחרו שוב לתפקידם.

תנאי העסקתם של שופטים[עריכה]

תנאים אלו נועדו למנוע עיוות דין ומשוא פנים:

  • שכר השופטים – נקבע ע"י ועדת הכנסת ושכרם גבוה יחסים כיוון שאסור להם לעסוק בכל עבודה נוספת.
  • תקופת כהונתם – שופט יכהן מיום המינוי ועד גיל הפרישה (70). סמכות לביטול מנוי של שופט היא רק בידי בית דין משמעתי של שופטים.
  • מקום כהונתם – מקום כהונתם קבוע ורק בהסכמת השופט או בהסכמת נשיא בית המשפט העליון או עפ"י החלטת בית הדין המשמעתי, זאת כדי למנוע לחצים על השופט באמצעות איום בשינוי מקום הכהונה.
  • חסינות השופטים – שופטים מוגנים בפני תביעות פליליות או אזרחיות. אין פותחים בחקירה פלילית נגד שופט אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.

סוגי המשפט בישראל[עריכה]

המשפט החוקתי /קונסטיטוציוני (מלשון חוקה)[עריכה]

הוא מערכת הכללים והנורמות שמסדירה את פעולתן של רשויות השלטון, את היחסים ביניהן ואת זכויות האדם והאזרח. הוא מבטא את העקרונות והערכים של המדינה שבאים לידי ביטוי בד"כ בחוקה ובישראל בחוקי היסוד ובכמה חוקים בעלי חשיבות עקרונית (כמו חוק השבות). במקרים בהם רשויות השלטון פוגעות באחד מעקרונות היסוד של ישראל בית המשפט דן ופוסק עפ"י כללי המשפט החוקתי.

משפט פלילי[עריכה]

המדינה תובעת את האזרח עקב הפרעת זכות השלום והביטחון. העבירות במשפט הפלילי מתחלקות ל- 3 סוגים :

  1. חטא - זו עבירה שהעונש עליה הוא מאסר עד חודש ימים או קנס עד סכום שנקבע בחוק ללא מאסר, או שילוב בין מאסר לקנס.
  2. עוון – עבירה שהעונש עליה הוא מאסר מחודש ועד שלוש שנים או קנס שנקבע בחוק ללא מאסר, או שילוב בין מאסר לקנס.
  3. פשע- עבירה שהעונש עליה הוא מאסר משלוש שנים עד מאסר עולם או קנס שנקבע בחוק ללא מאסר, או שילוב בין מאסר לקנס.

משפט אזרחי[עריכה]

משפט בין אזרח לאזרח. מדובר על זכויות וחובות שהופרעו המבוססים על הסכם חוזה או בתוקף חוק. לדוגמא: הסדר יחסים בין מוכר לקונה בחוזה, זכויות וחובות שבין הורים לבין ילדיהם, הסדרי גירושין, שוכר ומשכיר וכדומה. במשפט אזרחי התובע והנתבע הם אזרחים או חברות פרטיות ומוסדות שאינם ממשלתיים. גם המדינה יכולה להיות תובעת או נתבעת במשפט אזרחי. במשפט אזרחי אין עונש. המפסיד במשפט חייב להחזיר לתובע נכס או חוב, לשלם לו פיצויים על נזק או לקיים את החוזה שחתם עליו.

מערכת בתי המשפט בישראל[עריכה]

  • מערכת משפט רגילה – 3 בתי משפט שלום, מחוזי ועליון.
  • מערכת משפט מיוחדת – דורשים מומחיות יחודית בנושא הנידון. כך למשל, בתי דין דתיים של כל העדות הדתיות בישראל דן רק בנושאי זה. לכן, יש להם סמכות שיפוטית מוגבלת בנושאים בהם שופטים.

המבנה של בתי המשפט הרגילים הוא ב – 3 ערכאות (רמות)[עריכה]

משפט רגיל[עריכה]

סוג העבירה : פלילי(עוון, חטא ופשע) / אזרחי :

  • פשע עד 7 שנות מאסר.
  • עד סכום קנס מסוים שנקבע ע"י החוק.

מקום : כל עיר

משפט מחוזי[עריכה]

  • ערכה 1 – עבירות פליליות אזרחיות שבית משפט השלום אינו יכול לשפוט (מעל 7 שנות מאסר וקנס כספי גבוה)
  • ערכה 2 – ערעורים ממשפטים של בית משפט השלום.

מקום : ירושלים, ת"א, חיפה, באר שבע (דרום) ונצרת (צפון). הרכב : שופט עד 3 שופטים.

בחודשים האחרונים הוחלט להקים בית משפט מחוזי נוסף לאזור המרכז שיוקם בפתח-תקווה.

בית המשפט העליון[עריכה]

מקום : ירושלים.
הרכב : 3 שופטים עד 9 שופטים. במקרים ייחודיים אף 11 שופטים.היה משפט אחד בו התכנסו 13 שופטים.

ההחלטה המתקבלת היא סופית, במקרים ייחודיים עושים דיון נוסף בו משתתפים 9-11 שופטים.

פועל בשני תפקידים :

  • ערעורים על הערכאה 1 או 2.
  • כבית משפט גבוה לצדק.
  • כאשר המדינה מבקשת לעתור נגד אזרח פונים לבג"ץ (בית דין גבוהה לצדק)

בג"ץ (בית דין גבוה לצדק)[עריכה]

מטרה : להגן על זכויות האזרח, האדם, הדמוקטיה ואופי היהודי של מדינת ישראל.
בג"ץ מכונה "כלב השמירה של הדמוקרטיה", בייחוד במצב הנוכחי, בו אין למדינת ישראל חוקה. אם חוקים אחרים סותרים את 2 חוקי היסוד כבוד האדם וחירותו, חופש העיסוק, בג"ץ יכול לפסוק לביטולם של אותם חוקים, מלבד חוקי היסוד, מכיוון שהם הכי עליונים (יש להם "פסקת הגבלה").

  • עותר – האדם שפונה לערעור (עתירה) כנגד הערכה 1 או 2.
  • עתירה – מתקבלת בלשכת שופט בית המשפט העליון ובמקרים דחופים בביתו. הוא יחליט האם להביא את ההעתירה בפני הרכב של 3 שופטים שיחליטו האם לקבל את הערעור או לא.

ההבדלים בין בג"ץ לשאר בתי המשפט[עריכה]

המערכת השיפוטית של בג"ץ שונה משאר בתי המשפט במדינת ישראל בכמה בחינות:

  1. בג"ץ אינו פועל ביוזמתו אלא כאשר פונים אליו והעתירה אליו נעשית באמצעות עתירה בכתב.
  • בג"ץ פועל באמצעות צווים שונים נגד רשויות המדינה (נתבעים) ונגד כל מי שממלא תפקיד ציבורי. הצדדים נקראים עותר (במקום תובע) ומשיב (במקום נתבע).
  • בין היתר יכולים השופטים להוציא "צו על תנאי" שמשמעותו עצירה זמנית של כל פעילות הרשות ומזמין את הרשות הנידונה להופיע בפני בג"ץ ולהשיב על הטענות בתוך 30 יום. אם הרשות אינה מתייצבת בפני בג"ץ הצו הופך להחלטי.
  • כאשר יש זכויות מתנגשות- במקרה שכזה, בית המשפט פועל ב- "שיטת האיזונים / ברמת הסבירות"- מי שנפגע יותר הוא הצודק, ולכן יש לבוא לקראתו יותר מאשר הצד השני במשפט.
  • לא ניתן לערער על החלטת בג"ץ.
  • בבג"צ אין תביעה אלא עתירה, עותר ומשיבה.
  • פסק דין - בבג"צ אין פס"ד, אין עונש.יש החלטה.

עיין גם בסדרי הדיון הנהוגים בבג"צ

ברשות בג"ץ מספר צווים שונים[עריכה]

  • צו הביאס קורפוס - צו שחרור - הבאת עצור לפני בית המשפט העליון כדי שיסביר מדוע מעצרו בלתי חוקי. באמצעות צו זה בית המשפט נותן לרשות הוראה לחרר אדם ממעצר או מאסר בלתי חוקי.
  • צו עשה ולא תעשה - בית המשפט נותן לרשות (הנתבעת) הוראה לעשות מעשה שהרשות חייבת לעשות למען האזרח או מורה לה לא לעשות מעשה מסוים.
  • צו איסור וצר בירור - צווים לבתי משפט מיוחדים, כאשר בג"ץ סבור כי החלטה של בית משפט זה הייתה לא חוקית או לא סבירה.
    • צו איסור - מורה לגוף שיפוטי כלשהו שדן בנושא להימנע מלדון או להפסיק לדון.
    • צו בירור - קובע כי על בית המשפט לבטל דיון או החלטה שניתנה שלא כדין.
  • צו "מי שמךָ" - צו זה יכול למנוע או להפסיק כהונה או מינוי של אדם לתפקיד ציבורי אם הוא לא מתאים לתפקיד או שנבחר בניגוד לכללי הבחירה.

תפקידיו של בג"ץ[עריכה]

  • הגשת סעד לקבוצות מיעוט, לאדם או למוסד במדינה אם הוא סבור כי הרשות הממשלתית פעלה שלא בצדק, חרגה מסמכותה, נהגה בשרירותיות, הפלתה לרעה או פעלה שלא בתום לב.
  • להגן על זכויות אדם ואזרח וזכויות קבוצה גם אם אינן מעוגנות בחוק.
  • בהיעדר חוקה וחוקי יסוד משמשים פסקי הדין של בג"ץ כתקדימים משפטיים. פסיקה זו נעשית ע"י שופטים בעלי גישה אקטיביסטית.
  • בג"ץ עוסק בעיקר במשפט חוקתי ורואה עצמו כממונה העליון על שמירת עקרונות היסוד של מדינת ישראל כגון עיקרון שלטון החוק.
  • בג"ץ הוא מהמוסדות העיקריים בהגבלת השלטון.

בתי משפט/דין מיוחדים[עריכה]

  1. בית משפט לעבירות קטנות- כפוף לבי"מ השלום, עוסק בעבירות כספים. מטרתו להוריד את העומס על בי"מ השלום ע"י פתירת תביעות קטנות. ההליכים פשוטים, אין ערעורים, לא צריך עורך דין, החלטת השופט היא סופית.
  2. בי"מ לנוער (כפוף לבי"מ המחוזי / שלום) - בארץ, ילדים עד גיל 18 נחשבים כ"קטינים". המשפט מתבצע באופן שונה כיוון :
    • לא רק ענישה, אלא, כולל שיקום פסיכולוגי-סוציולוגי לנערים, מתוך הנחה שהנערים עדין לא הגיעו לבגרות מספקת.
  3. משפטים סגורים (ללא קהל, מלבד משפחות וכדומה), אסור לפרסם את שמות העבריינים בכלי התקשורת השונים.
  4. בתי דין רבניים- עוסקים בנושאים של המעמד האישי (כגון גירושין, מזונות, ירושה וכו'). השופטים הם אנשים שהוכשרו לתפקידים ויודעים את הלכות התורה וחוקי המדינה ועוד. כאשר יש סתירה בין שני החוקים, חוקי המדינה מעל לכל.
  5. בי"מ למשפחה - דן בבעיות במשפחה (חלוקת רכוש, אלימות, מזונות). הוא אינו עוסק בנתינת גט.
  6. בי"מ לתעבורה- כפוף לבית משפט השלום ועוסק בנושאי תנועה ותעבורה (אי ציות לתמרורים ועוד).
  7. בתי דין לעבודה - עוסקים בכל מה שקשור ליחסי עובד- מעביד, כגון הפרה של הסכם עבודה, פגיעה.
  8. בי"מ צבאיים- שייכים לצבא בלבד, כל קצין שעבר קורס קצינים כשיר להיות שופט בו. עבירות:
    • עבירה משמעתית- כגון איחור, לבוש לא מתאים וכו'.
    • בית דין צבאי לעבירות כבדות- כגון עריקות, גניבות וכו'.

ראה גם[עריכה]