אזרחות לבגרות/המשטר ורשויות השלטון בישראל/הרשות המחוקקת
עליונות הפרלמנט / רשות מחוקקת[עריכה]
במשטר פרלמנטרי הפרלמנט הוא הריבון ויש לו עליונות חוקית על הרשויות האחרות (מבצעת ושופטת). עליונות הפרלמנט באה לידי ביטוי בהיבטים הבאים:
- הפרלמנט הוא הרשות הנבחרת ע"י הציבור – הוא הריבון במדינה, והוא מעניק את סמכות הריבונות לנציגיו.
- הממשלה צומחת מתוך הפרלמנט; הממשלה זקוקה לאמון הפרלמנט ולתמיכת הרוב בו, כדי להתקיים; הממשלה אחראית בפני הפרלמנט; הפרלמנט יכול להפיל את הממשלה בהצבעת אי אמון של רוב חבריו ולבחור במקומה ממשלה אחרת
הגדרה : חוק יסוד[עריכה]
חוק יסוד: הכנסת חוק המגדיר את מהותה של הכנסת. הכנסת מתפקדת כבית הנבחרים של המדינה. בהגדרה מצוין גם :
- חשיבות הכנסת – מוסד שמבטא את עקרון שלטון העם.
- חברי הכנסת (ח"כ) – מונים 120 נציגים מכל מפלגה שעברה את אחוז החסימה.
- סיעה – מפלגה שעברה את אחוז החסימה.
- כוח המפלגה – כל מפלגה שעברה את אחוז החסימה מיוצגת בבית הכנסת (עקרון הפלורליזם) וכוחה נמדד ע"פ מספר הקולות שבחרו בה.
הרכב הכנסת[עריכה]
מפלגה/סיעה - ארגון קבוע שקם מרצונו החופשי. מטרתו, השגת כוח פוליטי ורצון להגיע לשלטון. על המפלגה חלים כללים קבועים של בחירות. לכל מפלגה אידיאולוגיה משלה (תורת חיים ותוכנית להגשמתה).
בכנסת נמצאים 120 חברים לזכר כנסת גדולה, והיא מורכבת מסיעות שונות :
- סיעות הקואליציה (מלשון שיתוף בלועזית, בעברית: יָחְדָּה) – המפלגות המרכיבות את הממשלה, הן תומכות בה ובעלי יכולת לחוקק חוקים. הקואליציה חייבת להיות רוב אחרת הממשל תיפול (לא יהיה ניתן להעביר חוקים ולכן הממשלה לא תוכל לתפקד). כאשר יש נציג המונע את התקדמות הקואליציה, ח"כ יכולים לפטרו.
- סיעות האופוזיציה (מלשון ניגוד בלועזית, בעברית: נַגְדָּה) – המפלגות שאינן תומכות בממשלה. משמשים כמבקריה.
עבודת הכנסת נעשית ע"י הח"כים[עריכה]
- מליאה - אספה באולם ישיבות הכנסת. ע"פ החוק :
- ח"כים לא חייבים להשתתף בישיבות המליאה.
- אין מספר מינימום של הח"כים המהווה תנאי לקבלת החלטות ולאישור חוקים רגילים.
: כל דיון בכנסת מתחיל במליאה, והוא יכול להיערך במסגרות מסוימות : הצעת לסדר היום, שאילתה, הצעת חוק או הצעת אי אמון בממשלה.
- ועדות הכנסת – עיקר העבודה המעשית של הכנסת נעשה בוועדות: דיון בהצעות חוק, בדיקת התקנות שהותקנו ע"י הרשות המבצעת (חקיקת משנה), טיפול בנושאים שהובאו בפני הכנסת ודיון בנושאים שהופנו לממשלה והיא החליטה להעבירן לכנסת. בכנסת 12 ועדות קבועות.
- ועדות משנה – כל ועדה יכולה להקים ועדת משנה לצורך עניין מסוים הקשור בתפקידה.
גם כאן :
- הייצוג של הסיעות בוועדות נקבע על פי היחס של ייצוג הסיעות בכנסת.
- לסיעות הקואליציה חייב להיות רוב. הרוב הזה מאפשר להן לפטר יו"ר ועדה כאשר הוא מתנגד לקידום הצעות חוק של הקואליציה.
תפקידי הכנסת[עריכה]
- רשות מכוננת – עליה לחוקק את החוקה
- רשות מחוקקת.
רשות מחוקקת – לחוקק חוקים[עריכה]
הכנסת כרשות מחוקקת :
- בחירת נשיא המדינה.
- הצבעת אמון בממשלה.
- מינוי שופטים - שני חברי כנסת משתתפים במינוי שופטים.
- אישור תקציב המדינה.
- פיקוח והגבלה על מוסדות השלטון.
- נטילת חסינות מחברי כנסת.
- מחוקקת חוקים בחקיקה ראשונה.
סוגי חקיקות :
- חקיקה I – הכנסת מוציאה את הוראות החוק באופן כללי.
- חקיקה II / חקיקה מנהלית – הממשלה מוציא את הוראות ליישום החוק באמצעות תקנות וצווים המתאימים להוראות החוק. נועדה לאפשר לממשלה לבצע את עבודתה בהתאם לחוקים שנקבעו בכנסת.
יוזמי הצעות חוק :
- הממשלה (חוק ממשלתי) – כל משרד ותחום פעולתו יכול להציע חוק.
- חבר כנסת (חוק פרטי) – חבר כנסת יכול להציע הצעת חוק.
מניע לחיקוק :
- מניע מממלכתי – טובת החברה המדינה.
- אינטרסנטי – בדרך כלל משיקול מפלגתי, אידיאולוגי ועוד.
- אישיים – רצון להיחשף לציבור, רצון להמשכת הכהונה ועוד.
הליך חקיקת חוק[עריכה]
הצעת חוק פרטית - מוגשת ע"י ח"כ. שלבים ראשונים (כל שלב תלוי בקודמו):
- אישור ההצעה - היו"ר או סגניו בודקים אם הצעת החוק אינה נוגדת את ערכי היסוד של המדינה (דמוקרטיה, שוויון ואופי מדינה, למשל יהודית).
- הקריאה הטרומית - ההצעה מובאת לדיון מוקדם במליאת הכנסת במהלכו עורכים הצבעה אם להמשיך בהליך החקיקה.
- ועדת הכנסת - דיון בוועדת הכנסת בהתאם לנושא ההצעה (נושא ההצעה הוא תחום עיסוקה). הוועדה מכינה את נוסח הצעת החוק לקראת הבאתה לקריאה ראשונה במליאת הכנסת.
- חקיקת החוק (בהמשך)
הצעת חוק ממשלתית - היוזמה להצעת חוק באה מהממשלה. שלבים ראשונים (כל שלב תלוי בקודמו) :
- דיון בממשלה - אישור נוסח ההצעה במסגרת ישיבה והצבעת השרים על אישור ההצעה.
- הגשת הצעת החוק לקריאה ראשונה בכנסת. לא מתקיים שלב הקריאה הטרומית, שכן הדיון וההצבעה נערכים במסגרת הממשלה.
- חקיקת החוק (בהמשך)
תהליך חקיקת חוקים נעשה בשלושה שלבים (כל השלבים תלויים בקודמו):
- קריאה ראשונה :
- יוזם החוק (שר או ח"כ) מציג את הצעת החוק לפני הח"כים במליאה.
- דיון : האם נחוץ החוק? גישות שונות לחוק ועוד.
- הצבעה – אם יש רוב העברה לשלב הוועדה.
- שלב הועדה – ועידה מנסחת את החוק לקריאה שנייה. בשלב זה ח"כ יכולים להשפיע על ניסוח ותכני החוק (חשיבות להליך הדמוקרטי).
- קריאה שנייה :
- בפני מילאת הכנסת מוצגת החלטותיה של הועידה והדעות השונות לסעיפים.
- כל ח"כ מצביע על כל סעיף שמופיע בהצעה.
- קריאה שנייה נוספת - אם יש התנגדות לסעיף בהצעת החוק, ההצעה מנוסחת מחדש והיא תוחזר לקריאה שנייה נוספת. כלומר, בתחילה מסירים את ההתנגדויות, אח"כ מצביעים על הסעיפים שיש עליהם הסכמה.
- קריאה שלישית :
- הצבעה על החוק בשלמותה – וידוא כי אין מתנגדים. שלב זה, מתקיים ישר אחרי שהצעת החוק התקבלה בקריאה שנייה.
- חתימה – חותמים על החוק. החותמים הם : ר"מ, נשיא המדינה ויוזם ההצעה. רק חוק חתום הוא תקף.
- פרסום החוק – פרסום החוק ב"רשומות" (מקנה תוקף משפטי ורשמי לחוק). הרשומות הן חוברות מטעם המדינה בהן מופיעות הצעות חוק, חוקים ותקנות אותן הציבור הרחב יכול לראות (זכות הציבור לדעת).
למה תהליך החקיקה כל-כך ארוך?[עריכה]
תהליך החקיקה ארוך ומסורבל משלושה טעמים:
- לאפשר שיקול דעת – ככל שיש יותר דיונים כך יעמיק שיקול הדעת של הח"כים לגבי החוק.
- לאפשר לציבור הרחב להשפיע על נוסח החוק באמצעות התקשורת, הפגנות ולחצים פוליטיים.
- לצמצם את הסכנה של חקיקה חפוזה ובלתי מאוזנת, למנוע חוסר התחשבות והתעלמות מערכי מוסר וצדק ופגיעה במיעוט.
עקרנות דמוקרטיים[עריכה]
בהליך החקיקה באים לידי ביטוי העקרונות הדמוקרטיים הבאים:
- עקרון הכרעת הרוב - הצבעת הרוב.
- עקרון שלטון העם – נציגי העם מחוקקים.
- עקרון הפלורליזם - כולם יכולים לעלות רעיון לחוק ולהציג את דעתם.
- חופש ביטוי.
- עקרון הגבלת השלטון – הכנסת היא המחוקק.
- עקרון שלטון החוק.
חברי הכנסת[עריכה]
סמכויות יו"ר הכנסת[עריכה]
- ניהול ענייני הכנסת.
- מנהלי הישבות - פיקוח על סדר, קיום התקנות, ניהול הישיבות, קביעת תוצאות של הצבעות.
- תכנון סדר היום.
- קביעת שאילתות, בדיקתן והעברתן לשרים.
- ממלא מקום הנשיא בעת היעדרותו.
- ממונה על ביצוע "חוק חסינות חברי הכנסת" וחוק שכר חברי הכנסת.
זכויות והגבלות חברי הכנסת[עריכה]
מתוקף היות הח"כים נבחרי ציבור, הם זכאים לזכויות שונות והעיקרית ביניהן החסינות (בפרק הבא), בנוסף הם זכאים לשירותי טלפון ודואר, וקבלת כל הפרסומים הממשלתיים חינם. עם זאת קיימות עליהם גם הגבלות כגון:
- איסור על שימוש בתואר ח"כ בכל עניין שלא קשור לעבודה הפרלמנטרית.
- איסור לעבוד בעבודה נוספת בשכר בעת הכהונה כח"כ.
חובותיהם של חברי הכנסת[עריכה]
- אסור להשתמש בתוארם כח"כ לעיסוק או למקצוע אחר בתום הקדנציה.
- שמירה על כבוד והתנהגות - שמירה על כבוד חברי הכנסת, ציות ליו"ר והכנסת. ישמור על כבוד מעמדו (התנהגות נהות, כיבוד חובותיו, לא ישתמש בחסינויותיו ללא סיבה מוצדקת).
- מילוי תפקיד - יקדיש את כל זמנו לתפקיד ויפנה את זמנו לתפקיד זה על פני עיסוקים אחרים.
- לא יקח שוחד - לא יקבל הנאה חומרנית עבור פעולה שעשה.
- (החל מה-1 באוקטובר 1996) חבר הכנסת לא יעסוק בעיסוק נוסף, למעט עיסוק בהתנדבות וללא תמורה.
סיום כהונת חבר כנסת[עריכה]
ח"כ יסיים תפקידו כח"כ עפ"י אחד מהכללים:
- סיום כהונת הכנסת.
- הח"כ מונה לתפקיד המונע ממנו לכהן כח"כ.
- הח"כ הושעה מתפקידו.
- הח"כ התפטר.
במקרה שהח"כ סיים את תפקידו טרם הסתיימה כהונת הכנסת – יכנס הח"כ הבא ברשימה במקומו אל הסיעה שלו בכנסת.
עיקרון החסינות[עריכה]
חסינות – אי כפיפות לחוקי המשפט :
- משפט פלילי - פשעים. המאשים – בד"כ המדינה. יש גם קובלנה פלילית פרטית.
- משפט אזרחי - התובע - אזרח או תאגיד. הנתבע – אזרח או תאגיד, מדובר על ענייני כספים והעונש בד"כ – קנס.
מטרת החסינות : לאפשר לח"כים חופש פעולה, מבלי שיחששו מתביעות.
עקרון החסינות מקובל בכל המדינות הדמוקרטיות בעולם, אולם ברובם מתקיים ויכוח בשאלת היקף החסינות, הליך הסרת החסינות ומי יהיה הגורם שיבצע בפועל את הסרת החסינות.
חסינות עניינית/מהותית/מקצועית[עריכה]
- לא ניתן לתבוע ח"כ על מעשים שעשה במסגרת מילוי תפקיד, כגון, הצבעה, דעה וכדומה.
- ח"כ אינו חייב למסור מה מקורות המידע שלו.
- ח"כ אינו חייב להגיש בעדות דבר שנודע לו עקב תפקידו כח"כ.
- החסינות הנובעת מסעיפים א+ב היא לכל החיים.
עקב החשש מניצול החסינות, תוקן החוק בשנת 2005, "למען הסר ספק מעשה לרבות התבטאות שאינם אקראיים, של ח"כ שיש בהם אחד מאלה, אין רואים אותם, לעניין סעיף זה, כהבעת דעה או כמעשה הנעשים במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו כח"כ :
- שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי.
- שלילת אופייה הדמוקרטי של המדינה.
- הסתה לגזענות בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני.
- תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או במעשי טרור נגד מדינת ישראל או נגד יהודים או ערבים בשל היותם יהודים או ערבים בארץ או בחוץ לארץ."
חסינות דיונית-פרוצדוראלית/ החסינות הבלתי מקצועית / אישית[עריכה]
זוהי חסינות אישית שמעניקה לח"כ הגנה רחבה:
- הגנה מפני פעולות משפטיות, כגון תביעה, חקירה, חיפוש בדירתו או מעצר, שבוצעו ע"י הח"כ. מטרת לאפשר את פעילותה התקינה של הכנסת (כגוף).
- ח"כ לא יובא לדין על עבירה שנעשתה בזמן היותו ח"כ או לפני כן.
- לאורך תקופת כהונתו – רק כאשר מתפקד כח"כ.
חסינות זו היא מוגבלת וניתנת להסרה באמצעות הליך בחוק : ביולי 2005 הוכנס תיקון לחוק שקובע שהכנסת יכולה לקבוע חסינות לח"כ לגבי אשמה מסוימת, כלומר:
- אין חסינות אישית אוטומטית לח"כ מפני דין פלילי.
- ניתן להגיש נגד ח"כ כתב אישום בהליך רגיל כמו כל אזרח.
- ח"כ שמוגש נגדו כתב אישום יכול לבקש מהכנסת חסינות. במקרה זה הכנסת יכולה לדון ולהחליט אם להעניק חסינות.
הערה: הדיון בהענקת חסינות הוא סמכות שיפוטית וקשור לעיקרון הפרדת הרשויות ולעירוב התפקידים
הליך הסרת החסינות :
- הממשלה או ח"כ רשאים לפנות ליועץ המשפטי לממשלה ולהמליץ בפניו על ביטול החסינות .
- היועץ המשפטי לממשלה מחליט האם להסיר חסינות ח"כ. אם החליט שכן הוא מפנה את הבקשה בפני ועדת הכנסת.
- מודיעים לכל ח"כ 24 שעות לפני הדיונים על הצבעה להסרת חסינות.
- דיון בועידה - בדיקת מניעים וסיבות להסרה.
- מליאה וועדה בכנסת - הח"כ שנגדו הוגשה הבקשה מעיד ומיצג את דעתו בועדת הכנסת ובמליאה (חובה). ההחלטה נקבעת על פי רוב.
- ח"כ רשאי לערער על החלטת הכנסת באמצעות הגשת עתירה לבג"ץ.
הוויכוח בשאלת החסינות[עריכה]
עיקרון החסינות פוגע בעיקרון השוויון כיוון שהוא מעניק לח"כים מעמד מיוחד, אך מצד שני היא מאפשרת לח"כים לפעול בחופשיות ולשרת את הציבור ומכאן חשיבותה. למרות החשיבות של החסינות, קיים חשש שח"כ ינצל לרגע את החסינות. שאלת הסרת החסינות בעייתית כיוון שהרי הכנסת היא זו שאחראית על הסרת החסינות וכיום עפ"י התיקון על הענקת החסינות ויש חשש שחברי הכנסת יפעלו מתוך שיקולים פוליטיים ולא מקצועיים.
חסינות משכן הכנסת – בכדי לאפשר עבודה בכנסת ללא הפרעות, קבעו יו"ר הכנסת וסגניו כללים לשמירת הסדר והביטחון, כגון : יש לבקש אישור לכניסה לכנסת עם נשק, הגבלת כניסה לאזורים ועוד.