אזרחות לבגרות/גבולות בדמוקרטיה

כפי שלמדנו, הדמוקרטיה המערבית מלאה בערכים שנוגעים לחייו של אדם, לחירותו ולכבודו. ערכים הם אלה הם הבסיס לזכויות האדם, לזכויות האזרח ולזכויות המיעוטים. זכויות אלו כוללות כידוע את חופש הביטוי, חופש ההתארגנות הפוליטית וכו'.

עם זאת, בדמוקרטיה עלולות להתעורר קבוצות שלא רק שאינן מקבלות את הדמוקרטיה, אלא גם עשויות להשתמש בדמוקרטיה, לנצל אותה ולהביא אותה לסיומה.

קיימות דוגמאות רבות לסכנה במפלגות ובקבוצות אנטי-דמוקרטיות, והבולטות בהן המפלגה הפשיסטית באיטליה והמפלגה הנאצית בגרמניה, אשר ניצלו את הדמוקרטיה כדי להשתלט על השלטון ולהפוך את המשטר מדמוקרטי לדיקטטורי. דבריו של יוסף גבלס, שר התעמולה בממשלת היטלר הם הדוגמה הטובה ביותר לכך:

	אם הדמוקרטיה נהגה כלפינו כשהיינו באופוזיציה לפי העקרונות הדמוקרטיים, הרי שהדמוקרטיה הייתה חייבת לעשות כן. אבל אנחנו לא אמרנו מעולם שאנו מייצגים את העיקרון הדמוקרטי, אלא אמרנו בגלוי שאנחנו נוקטים אמצעים דמוקרטיים כדי להגיע לשלטון, אך כשנגיע לשלטון נסרב לתת למתנגדינו, וללא רחמים, את כל אותן הזכויות שניתנו לנו.

השאלה אם כן היא – האם הדמוקרטיה צריכה להגביל את הקבוצות האנטי-דמוקרטיות כדי להגן על המשך קיומה, או שהמגבלה על גופים אלו פירושה פגיעה במשטר הדמוקרטי ובערכיו ולכן היא לא הגיונית? ישנן שתי תפיסות להתמודדות באופן שונה עם הבעיה:

• דמוקרטיה מתגוננת (אירופה) – עפ"י התפיסה האירופאית, זכותה של המדינה הדמוקרטית להגביל בחוק את ההתארגנות של קבוצות אנטי-דמוקרטיות, על מנת שאלו לא ינצלו את הדמוקרטיה לשינוי המשטר. התפיסה נולדה כתוצאה מההיסטוריה הדיקטטורית של היבשת – עליית הנאציזם והפשיזם בגרמניה ובאיטליה, תוך ניצול הדמוקרטיה, הביאה את האירופאים לתפיסה זו. בשם תפיסה זו, מותר לדמוקרטיה לחוקק חוקים בהם אסורה גזענות, לפסול מפלגות והתארגנויות ולהוציא אותן מחוץ לחוק. עפ"י הגישה הזו, כאשר נשקפת סכנה לדמוקרטיה או לשלטון, פוגעים בזכויות היסוד, מגבילים את חופש התנועה, חופש ההתארגנות וההפגנה, פוגעים בחופש הביטוי וכל זאת על מנת להבטיח את המשטר הדמוקרטי במדינה. גם ישראל אימצה את הגישה האירופאית, וגם בחוק אצלנו קיימת הגבלה על מפלגה. עפ"י החוק, "רשימה (מפלגה) לא תשתתף לבחירות בכנסת אם יש במטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע אחד מאלה:
  • שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי
  • שלילת האופי הדמוקרטיה של המדינה.
  • הסתה לגזענות.

ראוי לציין כי חוק זה תקף גם לגבי מועמד בתוך רשימה. עם זאת, בתפיסה זו קיימת סכנה גדולה מאוד לדמוקרטיה, שכן שלטון עלול להשתמש בגישה זו על מנת לחסום אויביו הפוליטיים ולשלול זכויות אזרחיות ופוליטיות. למעשה, השלטון עלול להשתמש לרעה בסמכויות אלו. מצד שני, עלולות הקבוצות שהוצאו מחוץ לחוק לנהוג באלימות ולסכן עוד יותר את הדמוקרטיה.

• אי-קבלת העיקרון של דמוקרטיה מתגוננת (ארה"ב)– בניגוד לתפיסה האירופאית, התפיסה האמריקאית שוללת פגיעה בזכויות האזרחים, למעט מקרים של עבירות פליליות. כלומר, גם אם קבוצה או פרטים מסוימים מסכנים את הדמוקרטיה או מסיתים לגזענות – לא תפעיל המדינה סנקציה (=עונש) נגדם. החוקה האמריקאית אינה מגבילה התארגנות ופעילות של מפלגות וארגונים אנטי-דמוקרטיים ולכן אין איסור בארה"ב על התארגנות והפגנות של קבוצות גזעניות ואנטי-דמוקרטיות, כל עוד לא נעשה מעשה פלילי המצדיק הגבלת זכויות האדם והאזרח. קיימת כמובן סכנה גדולה מאוד למשטר הדמוקרטי בגישה זו, כיוון שגופים, קבוצות ופרטים אנטי-דמוקרטיים עלולים לנצל לרעה את הדמוקרטיה, להשתלט עליה ולבטל את המשטר הדמוקרטי במדינה. כאשר מדינה מחליטה על אחת משתי התפיסות הללו, היא צריכה לשאול את עצמה ולהתחשב בתנאים נוספים שעשויים להשפיע על מידת חוסנה של הדמוקרטיה במדינה – רקע היסטורי של החברה והמדינה, התרבות הפוליטית במדינה, מידת המחויבות של האזרחים לערכי הדמוקרטיה ועוד. בעקבות אירועי ה-11.9.01 בארה"ב, גם זו החלה לפזול לעבר הגישה האירופאית וכיום ניתן לראות שינוי בגישת המדינה כלפי חירויות האזרחים במקרה של פגיעה אפשרית בביטחון המדינה או הדמוקרטיה.