ביוטכנולוגיה/קיבוע תאים/ניסוי - תסיסת סוכרים על ידי שמרי אפיה מקובעים

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

תוכן עניינים

במעבדה זו נתמקד על תהליך תסיסת הגלוקוז המתפרק לאתנול ופחמן דו חמצני

כאשר פחמן דו חמצני נמצא עם מים מתרחשת התגובה הבאה : $CO_2+ H_2O \rightarrow H_2CO_3$

NaOH הוא אינדיקאטור לחומצה פחמתית $F e r m e n t a t i o n L a c t o s e . J P G$ . הוא משתנה משקוף לורוד.

1הוספת 20 גרם קוביות שמרים מקובעים באגר לשני ארלנמיירים של 100 מ"ל.
הוספה לכל ארלנמייר 40 מ"ל תמיסת גלוקוז 10%.
סגירת ארלנמייר בשם "תמיסה 1" בפרפילם והנחתו באמבט למשך 15 דקות
לקיחת 10 מ"ל דגימה מארלנמייר ב' (שעתה שמו ביקורת) בעזרת פיפטה והעברתו לארלנמייר קטן.
חזרה על סעיף 4
הוספת 2-3 טיפות פנולפתאין לכל ארלנמייר שגורם ל
הוספת NAOH לביורטה
שפיכת הנוזל שבביורטה לארלנמייר הקטן עד לקבלת צבע ורוד חוור (ורשימת התוצאות)
לאחר 15-20 דק' להוציא את "תסיסה 1" וחזרה על סעיפים 4-9.
ניקוי האגר מכלי הארלנמייר וחזרה על כל הניסוי בכדי להמחיש את יתרון קיבוע האנזימים (שימוש חוזר). בנוסף זה מאשר לנו את התוצאות שיצאו בניסוי בפעם הראשונה.

ככל שהשמרים נושמים יותר (מפרקים יותר גלוקוז), נוצרות יותר מולקולות של פחמן דו חמצני, ובעקבות כך, יותר חומצות פחמימיות. לכן, צריך לטפטף יותר בסיס.