זווית נוספת לפרשה, מספר הרב הרב שמחה קרקובסקי מנהל "בית התבשיל מבני ברק, וגבאי של האדמו"רים לבית לעלוב, מספר את הפרשה מהזווית שלו: הרבי זצ"ל "הברכת משה", חשב שחייבים לשחרר מחבלים תמורת הצלת 105 היהודים שהיו במטוס, המדינה לא לא רצתה לשחרר מחבלים כי אז הלכו בתפיסה כי יתחילו להיות חטיפות כל שני וחמישי, אבל הרבי זצ"ל הכין כרוז- מכתב שיעודו לראש הממשלה יצחק רבין שהיה אז ראש הממשלה בתקופת מבצע אנטבה, ומי שפיקח על המבצע היה יוני נתניהו אחיו של ראש הממשלה בהווה בנימין נתניהו, הרבי החזיק שחייבים לשחרר, זה פיקוח נפש, הוכן הנוסח, הרבי חתם, אני ניגשתי עם רבי זלמן בריזל, הסטייפלר אמר לי הם בין כה מצפצפים עלינו והם לא ישאלו אותנו" הרב שך התעורר מהשינה, זה היה באמצע הלילה, הוא ממש היה באמצע לכפתר את החולצה, ואז וא חתם לנו בעקבות הדחיפות שבעניין ומשם יצאנו לביתו של רבי שלמה שטנצל זצ"ל, שהיה אחד מגדולי מזכי הרבים, והעוסקים בצורכי ציבור מאחורי הקלעים,
הרב שטנצל טען כי אולי לראש הממשלה רבין יהיה לחץ נוסף אם נצרף גם את חתימת הרבנים הראשיים, אולם באותה תקופה, הרב שטנצל היה מקורב מאוד להגאון רבי חיים גריינמן והוא ביקש מאיתנו לשאול אותו, על מנת שהוא ייכנס למערכה, היינו אצלו בבית של הרב גריינמן, ברחוב רבי אסי, הוא אמר שהחתימות מאוד יקרות, :"סי איז הטיירע (חתימות יקרות) בשביל שאתם תחזיקו את זה"
ומשם נסע לח"כ הרב לורנץ, מדובר בתקופה אחרת לגמרי סיפור של כמעט 40 שנים אחורה השיחות טלפון מאוד יקרות, לא כמו היום, ובביתו של לורנץ היו קווי טלפון מיוחדים שמימן הכנסת, להתקשר לאמריקה ולהשפיע דרך סנטורים אמריקאים בעניין לא לבצע מבצע" הרב קרקובסקי מספר:" ניסינו להתווכח עם רבי חיים , כי הרבי שלי זצ"ל חשב ממש ההיפך והוא היה בכל התוקף נגד המבצע, פנינו להסטייפלר לשאול מה עושים? והוא ענה תשובה בנדון, אני לא יכול להרחיב. והוא אמר אתם יודעים שאני לא שומע טוב, אני לא יכול לנהל מערכה, תעלו לרבי לייזר, (הגרא"מ שך) .
ואכן המשלחת של הרבנים חזרה שוב לביתו של הרב שך, הרב שך פתח את הדלת ואמר לנו: ר' חיים איז גייועין פה ,(ר' חיים היה פה, ואני חוזר בי מהחתימה של ההתנגדות למבצע אנטבה ופסק הדין של התרת מחבלים תמורת חטופים,)
לנו כחסידים היה מפח נפש והרבי רצה ההיפך, נסעתי לרבי וסיפרתי לו מה שהלך מאחורי הקלעים, אז הרבי זצ"ל אמר:
"האיד דארף טין- נישט אוף טין" אדם צריך לעשות, אבל לא לחכות לתוצאה) זאת אומרת, שהעיקר זה ההשתדלות ולא התוצאה,
הוא הרים את ידיו למעלה, והרים ידיים, מתוך אמונה, שהכל בידי הקב"ה.
