מדריך ליצירת פודקאסט

מדריך זה נכתב עבור שדרי פודקאסט (או פודקסט) מתחילים. מטרתו לאפשר לכל מי שמעוניין בכך להקים פודקאסט חדש בזריזות, ביעילות ובאיכות גבוהה (מה זה פודקאסט?).

מדריך זה פורסם לראשונה באתר הפודקאסט "עושים היסטוריה!", על ידי רן לוי.

המדריך זמין גם בפורמט PDF.

הקדמה

מי אני?

שמי רן לוי, ואני מפיק ומגיש פודקאסטים משנת 2007. הפודקאסט שלי, עושים היסטוריה!, זכה (נכון לנוב' 2020) ליותר מ-14,000,000 האזנות. הנה פרטים נוספים עלי.

כללי

מדריך זה יוצא מנקודת הנחה שהקורא מעוניין להוציא תחת ידיו פוקדאסט איכותי.

חלק מהמדריכים האחרים הזמינים ברשת טוענים כי כל שנדרש לצורך הפקת פודקאסט הוא מיקרופון זול, תוכנת ההקלטה הבסיסית של ‘חלונות’ ולא יותר. אל תאמין להם. זו שטות גמורה. כל אחד יכול לעשות פודקאסט שאיש לא יאזין לו. כולנו גדלנו תוך האזנה לרשת ב’, גל”צ ותחנות מקצועיות דומות, ומכאן שכל המאזינים הפוטנציאלים יודעים לזהות מייד תוכנית שהוקלטה והופקה בחובבנות. המרחק בין אצבעו של המאזין והכפתור שמעביר את הנגן אל התוכנית הבאה הוא רק כמה עשרות ס”מ.

כדי להצליח ולצבור קהל מאזינים רחב יש להשקיע את הזמן הנחוץ כדי ללמוד את העקרונות הבסיסיים של הפקת תוכנית רדיו טובה. זה לא מסובך- הטכניקה קלה והציוד זול וזמין.

מדריך זה יסייע לך להקים תוכנית איכותית כבר מהפרק הראשון, אפילו אם מעולם לא נגעת במיקרופון.

הכנות מוקדמות

בחירת נושא הפודקאסט

היתרון הגדול של פודקאסט על פני רדיו הוא ניצול ‘הזנב הארוך’ של האינטרנט: כמעט לכל נושא שבעולם ישנו מאזין המתעניין בו. למושג ‘רייטינג’ אין משמעות באינטרנט, ואין חובה לכוון למכנה המשותף הנמוך ביותר כדי לצבור קהל מאזינים.

עם זאת, רצוי שלא להגביל את נושא התוכנית לתחום צר מאוד, מכיוון שאפילו החובבים הנלהבים ביותר של אותו נושא ישתעממו אם התוכנית לא תהיה מגוונת מספיק. שמור (או שמרי) על איזון, וזכור שלא כולם חולקים את אותם תחומי העניין איתך.

דוגמא מוצלחת:

The Skeptic’s Guide To the Universe- פודקאסט העוסק בספקנות. התוכנית פונה למאזינים המגדירים את עצמם כ’ספקנים’, ועוסקת בכל נושא הקשור בתחום: מפסאודו-מדע, דרך שרלטנים וכלה במיסטיקה.

בחירת הפורמט המתאים לתוכנית

זו החלטה משמעותית ביותר ויהיו לה השלכות אדירות בעתיד. התייחס אליה בכובד ראש. ישנם שלושה פורמטים בסיסיים ומקובלים:

• הרצאה: מגיש יחיד באולפן המדבר ישירות אל המאזין.
• דו שיח: שני מגישים המקיימים ביניהם דו-שיח (או ראיון).
• פאנל: שלושה מגישים או יותר המקיימים דיון באולפן.

לכל פורמט ישנם יתרונות וחסרונות.

הרצאה

יתרונות:

זהו הפורמט הקל ביותר להפקה, מבחינה טכנית. נדרש רק מיקרופון בודד, ולשדר ישנה שליטה מלאה על איכות הקול. קל מאוד לערוך הרצאה (עוד על עריכה וחשיבותה בהמשך). התוצאה המתקבלת תהיה כמעט תמיד פודקאסט איכותי ומקצועי, ברמה טכנית גבוהה.

חסרונות:

המאזין שומע רק קול אחד בודד. מכאן, שאם המגיש לא מוצלח (דהיינו, קולו מונוטוני או דיבורו לא ברור) התוכנית תהיה משעממת. כמו בהרצאה מול קהל, ההנאה שישאבו המאזינים מהתוכנית תלויה לחלוטין, לטוב ולרע, בכריזמה של המגיש.

דוגמא מוצלחת:

Hardcore History- פודקאסט על היסטוריה, בהגשת דן קרלין. קרלין הוא וירטואוז: לכל אורך התוכנית הוא משנה את האינטונאציה שלו ומתאים אותה לאווירה אותה הוא מבקש להעביר למאזין. אי אפשר להשתעמם.

דו שיח

יתרונות:

הדינאמיקה בין שני המגישים מושכת את התוכנית קדימה. אם המגישים עובדים כצוות, ה’פינג פונג’ ביניהם שומר את המאזין על קצות האצבעות ומבטיח שלא ישתעמם.

קל להעביר נושא בצורה מעניינת בפורמט של דו-שיח: אפלטון ואריסטו ידעו את זה כבר לפני אלפיים שנה. אחד מהמגישים יכול לשחק את תפקיד ה’תלמיד’, למשל, ולהעלות שאלות מנחות למגיש ה’מורה’.

חסרונות:

הגשה בשניים היא קפיצת מדרגה, מבחינה טכנית, על פני מגיש בודד. הקלטת שני קולות בעוצמה שווה וגבוהה דורשת שני מיקרופונים, או מיקרופון יחיד אך איכותי. אם משתמשים במיקרופון בודד, לצורת הישיבה מול המיקרופון ישנה השפעה דרמטית על איכות הסאונד. גם רמת רעשי הרקע הנקלטת במיקרופון תהיה בהכרח גבוהה יותר.

כשעובדים בצוות, חוזק השרשרת הוא כחוזק החוליה החלשה בה. מספיק שאחד המגישים לא יהיה ברמה נאותה כדי לפגום באיכות התוכנית. בנוסף, המאזינים יכולים לחוש מייד בכימיה בין המגישים או בהיעדרה.

דוגמא מוצלחת:

Security Now- עם ליאו לה-פורט וסטיב גיבסון. ליאו מנחה את התוכנית וגיבסון מספק את הידע הטכנולוגי האינסופי.

שעה היסטורית- עם מיכאל הר-סגור ואלכס אנסקי (בתקופה בה הקליטו יחד). הכימיה הנדירה בין הפרופסור המשכיל ושחקן התיאטרון המשובח יצרה תוכנית שהיא אבן דרך בתולדות הרדיו הישראלי.

פאנל

יתרונות:

כשזה עובד, זה מדהים. הדינמיקה הקבוצתית סוחפת את המאזין וגורמת לרצות להיות חלק מהקבוצה המשעשעת והשמחה. בנוסף, סך כל הידע והניסיון של כל המגישים יחד עדיף בהרבה על פני זה של מגיש בודד.

חסרונות:

הפקת פודקאסט בפורמט פאנל דורשת תשומת לב רבה לבחירת הציוד, ולאיכות העריכה.

אם בוחרים במיקרופון רב-כיווני יחיד שיקליט את קולותיהם של כל המשתתפים, כדאי להשקיע במיקרופון טוב (וכנראה יקר) בעל רגישות גבוהה. במצב זה יש להקפיד שהדוברים ימעיטו בדיבור בו-זמנית: המאזין, שאין לו את האפשרות לראות את השפתיים זזות, יתקשה להתמקד על אחד הקולות. חמש דקות של דיבור בו-זמנית- ואפילו המאזין הקשוח ביותר ישבר ויעביר לתוכנית הבאה. על אחד מהצוות לקחת את תפקיד ‘המנחה’ ולדאוג, ללא פשרות, שכל אחד מדבר בזמנו שלו.

ניתן גם לבחור באפשרות הקלטה ממספר מיקרופונים בו זמנית. הקושי הטכני הוא בחיבור המיקרופונים למחשב אחד. אפשר להשתמש במיקסר או במיקרופונים בעלי חיבור USB ותוכנה מתאימה (ראה סעיף ‘ציוד’). אם מקליטים כל דובר ב’ערוץ קול’ נפרד (דהיינו, כל קול מוקלט כך שניתן לערוך אותו באופן עצמאי), העריכה מאתגרת יותר מכיוון שיש לסנכרן את כל הקולות ולמחוק קולות שלא רוצים שיושמעו בנקודת זמן מסוימת. (דוגמא מוצלחת לטכניקה זו ניתן לשמוע בפודקאסט ‘ספק סביר‘).

דוגמא מוצלחת:

This Week in Tech, עם ליאו לה-פורט. ליאו משדר מאולפן רדיו מקצועי, ומנחה פאנל מתחלף של מומחי טכנולוגיה. האווירה הטובה והקלות שבה מנווט ליאו את השידור הופכים את TWIT לפודקאסט המואזן ביותר בעולם, כנראה.

קביעת אורכו של כל פרק

בהעדר הפסקות לפרסומת וחדשות, כל שדר חופשי להתאים את אורכה של התוכנית לצרכיו. זכור שפרק ארוך מדי עשוי להתיש את המאזין, שוודאי היה שמח להקשיב לתוכניות נוספות פרט לזו שלך. מקובל שלא לעבור את קו השעה לפרק יחיד.

קביעת תדירות פרסום הפרקים

גם כאן, הבחירה נתונה לשיקול דעתו של השדר. קבע תדירות כלשהי- למשל, פעם בשבוע, או פעם בשבועיים- והתמד בה! מאזין חדש שנתקל בתוכנית בפעם הראשונה יתרשם לחיוב מהמחוייבות לפרסום פרקים בקצב קבוע ויראה בה עדות לרצינות שבה מופקת התוכנית.

הפקת פרק מושקע של פודקאסט דורשת זמן ומאמץ. איכות עדיפה על כמות: טוב פרק אחד מושקע בכל שבוע, משישה פרקים נחותים בכל אחד מהימים.

דוגמא מוצלחת:

המשחקיה- עם איתמר וייסברג וניר מירצקי, פודקאסט על כל מה שקשור במשחקים (גילוי נאות: הח”מ היה חלק ממקימי המשחקיה, ולכן אינו אובייקטיבי :-) ). איתמר וניר מוציאים פרק בכל שבועיים כבר קרוב לשלוש שנים, כמעט ללא עיכובים.

הכנה מוקדמת לעומת ספונטניות

אפשר, כמובן, לפתוח את המיקרופון ולהתחיל לדבר על כל מה שעולה בראשך ובראשם של שאר המגישים. גישה זו היא הקלה ביותר, אבל רק לעיתים נדירות מפיקה תוצאות מוצלחות.

מידת ההכנה הנדרשת לפרק היא עניין של טעם אישי, אך מומלץ לכל הפחות להכין רשימה של נקודות ורעיונות עליהן אתה או הפאנל עומדים לדבר בפרק. רשימה כזו תסייע לך לשמור על מיקוד וקו-מנחה, תדחוף את התוכנית קדימה מנושא לנושא באופן דינאמי ותשמור שלא ‘תתקע’ בנושא אחד לזמן רב מדי.

אם בחרת להקריא מהדף, הקפד שלא לתת להגשה גוון של ‘הכתבה’: התאמן על הטקסט לפני השידור כדי שההקראה תהיה טבעית וזורמת.

זכויות יוצרים

נחלק נושא זה לשניים: זכויות היוצרים שלך על התוכן שהפקת, והשימוש בחומר (מוסיקה, קטעי קולנוע וכו’) שהזכויות עליו שייכות למישהו אחר.

מכיוון שהפודקאסט יופץ למאזינים בחינם (לפחות בהתחלה), האינטרס הבסיסי של השדר הוא לעודד העתקה וחלוקה של הקבצים. מצד שני, כל אחד רוצה לקבל קרדיט על עבודה שעשה. על כן, קבע את הפודקאסט שלך כחופשי להעתקה על פי כללי Creative Commons כדי להבטיח את זכויותך בתחום זה. ישנן כמה אפשרויות (‘דרגות’) של זכויות יוצרים על פי Creative Commons: אם נושא זה קרוב לליבך, רצוי להעמיק בו ולהבין את ההבדלים בין הדרגות. כאן למשל תוכלו למצוא קישור לאתר המסביר בפירוט את מהות ההבדלים.

השימוש בקטעי שמע ומוסיקה שהבעלות עליהם לא ברשותך אסור על פי חוק. אף תחנת רדיו המכבדת את עצמה לא משדרת מוסיקה באופן פיראטי, ואל תעשה זאת גם אתה. הקפד לקבל את רשותו של בעל הזכויות לפני השידור.

ישנם לא מעט אתרים בהם מציעים מוסיקאים צעירים את יצירותיהם בחינם: חפש את הביטוי podsafe music במנוע החיפוש ותמצא עשרות אתרים שכאלה. הקפד לתת קרדיט ליוצרים- בשידור, אם אפשר, או לכל הפחות באתר הבית של הפודקאסט. כנ”ל לגבי כל יצירה אחרת- קטע הקראה, קטע מסרט וכו’.

הערה: שירות איחסון הפוקדאסטים icast מאפשר השמעה של מוזיקה ישראלית המוגנת בזכויות יוצרים על ידי אקו”ם, הודות להסכם בין שני הגופים. הקפד לרשום בתיאור הפרק את שמות היצירות שהופיעו בו.

בחירת ציוד ההקלטה

מיקרופון

זהו פריט הציוד החשוב ביותר, וכל שקל שיושקע בו יניב פירות בתוצאה הסופית. לפני כל דבר אחר, קנה מיקרופון טוב.

איכותו של מיקרופון נמדדת לפי רגישותו (עד כמה הוא רגיש לשינויים בקול) וההענות שלו (עד כמה הוא מעוות את הקול הנקלט). מיקרופונים מסוג ‘קונדנסר’ (‘קיבולי’, בעברית) נחשבים לאיכותיים ביותר. התאם את אלומת הקליטה של המיקרופון (הזווית בה הוא קולט את הקול) לצרכיך: אלומה צרה להקלטה של קול בודד, אלומה רחבה (או שתי אלומות בכיוונים מנוגדים) להקלטה של שני קולות, ואלומה רב-כיוונית (360 מעלות) להקלטת פאנל של דוברים.

הדרך הנוחה ביותר להתרשם מביצועיו של מיקרופון, למי שאינו מקצוען בתחום, היא השוואתית: חפש ברחבי הרשת הקלטות שנעשו עם הדגם שאתה שוקל לרכוש, והשווה אותם להקלטות שנעשו במיקרופונים אחרים באותו טווח מחירים. הרבה להתייעץ עם אנשים בעלי ניסיון.

מיקרופונים פשוטים מתחברים אל המחשב בחיבור PL קטן ורגיל: אלו לרוב מיקרופונים באיכות נמוכה ויש להתרחק מהם. המיקרופונים הטובים מגיעים בשני סוגי מחברים נפוצים: XLR ו-USB.

מחבר XLR נועד להתממשקות עם מיקסר, ולא ישירות אל המחשב. מרבית המיקרופונים המקצועיים עושים שימוש בחיבור זה, שכן כל עולם הסאונד המקצועי רגיל להשתמש בהם וכל ציוד הקול המתוחכם תומך בהם. החסרון המרכזי של מחבר זה, עבור החובבן, הוא החובה לרכוש מיקסר, כבלים מתאימים וכו’. מעבר להוצאה הכספית הניכרת, הקמה של עמדת הקלטה מורכבת כזו היא מסובכת ודורשת כיוונונים ידניים רבים. לא מומלץ.

מחבר USB נועד להתממשקות ישירה מול המחשב. זהו החיבור הנוח ביותר עבור החובבן שכן הוא אינו דורש שום חומרה נוספת פרט למיקרופון ומחשב. עד לא מכבר מיקרופונים בחיבור USB נחשבו נחותים יותר על פני מיקרופוני XLR, אך כיום ניתן למצוא דגמים איכותיים גם בחיבור זה.

החיסרון העיקרי של מיקרופון בחיבור USB הוא הקושי בהקלטה של מספר ‘ערוצים’: הקלטה בו זמנית ממספר מיקרופונים. כדי להקליט מכמה מיקרופונים בו”ז במערכת ההפעלה Windows יש להתקין תוכנת הקלטה התומכת (או כוללת בתוכה) ASIO driver. דוגמא לתוכנה שכזו היא Kristal Audio.

למשתמשים ב-Mac החיים קלים יותר: תוכנת GaragBand תומכת בהקלטה ממספר ערוצים, והיא מותקנת על המחשב כברירת מחדל.

חשוב לדעת שהקלטה ממספר מיקרופונים USB בו זמנית עשויה להעמיס על המעבד, ולגרום בשל כך לקיטועים ורעשים בלתי צפויים. לפני שמקליטים, רצוי לסגור את כל התוכנות ה’כבדות’ שפועלות על המחשב.

דוגמא מוצלחת:

Snowball או Yeti של חברת Blue. מיקרופון USB באיכות הקלטה משובחת, עם אלומה כיוונית (לדובר יחיד). המיקרופון הזול עולה כ-50 דולר בארצות הברית (לא ידוע לי על אפשרות לרכוש אותו גם בישראל).

H2N של חברת Zoom היפנית - מיקרופון רב-כיווני. ההקלטה נעשית על כרטיס זכרון בתוך המיקרופון, וניתן להעביר אותה אל המחשב באמצעות USB. לחילופין, ניתן להקליט איתו ישירות אל המחשב באמצעות כבל USB. נוח במיוחד להקלטות מחוץ לאולפן, כגון כנסים, אירועים וכו’. עולה כ-140 דולר.

מיקסר

זהו המכשיר שאליו מתחברים מיקרופונים בחיבור XLR. מיקסר בסיסי יכול לקבל לפחות 2 חיבורים שכאלה, בתוספת חיבורים לאוזניות, לנגני CD חיצוניים וכו’. המיקסר מספק חשמל למיקרופון (‘מתח פאנטום’) ומאפשר לקבוע את עוצמת ההקלטה של כל מיקרופון בנפרד, לסנן רעשים ועוד- ואז להוציא את הסאונד אל המחשב המקליט.

למיקסר יש יתרון עבור מי שמקליטים מכמה מיקרופונים נפרדים. הוא מאפשר לקבוע את עוצמת ההקלטה של כל דובר בנפרד, לפצות על הבדלים בין קולות חזקים וחלשים, ובכך ליצור סביבת סאונד אחידה ונעימה לאוזן. המיקסר הוא כלי רב עוצמה בידיו של מי שיודע להשתמש בו כהלכה.

החסרון שלו טמון במורכבותו: למי שאינו מגיע מעולם הסאונד המקצועי, המונחים והחיבורים עשויים להיות מבלבלים וקשים לפענוח. אפילו במיקסר פשוט ישנם עשרות כפתורים וחוגות…

כרטיס קול

אם בחרת במיקרופון USB, לכרטיס הקול של המחשב (החומרה המטפלת באודיו) אין כמעט משמעות. ערוץ USB אינו קשור לכרטיס הקול. בהקלטה דרך מיקסר, עם זאת, הסאונד עובר דרך כרטיס הקול ולכן יש לו השפעה מורגשת על איכות ההקלטה. גם כרטיס קול בסיסי, מהסוג שעולה לא יותר מכמה מאות שקלים, או אפילו חומרת הקול הסטנדרטית שנמצאת כיום בכל לוח-אם, יפיקו תוצאות קבילות בהחלט.

מחשב ההקלטה

המחשב עליו נעשית ההקלטה יכול להיות חלש יחסית (מבחינת ביצועי מעבד וכו’). ההקלטה אינה מעמיסה על המחשב. השיקול החשוב ביותר בבחירת המחשב הוא הרעש הנפלט ממנו.

מחשבים שולחניים נוטים להיות רעשניים מאוד: הרעש שמפיקים המאווררים שלהם עשויים להקלט היטב במיקרופונים הרגישים. אם בחרת להקליט בעזרת מחשב שולחני, השתדל להחליף את המאווררים שלו במאווררים שקטים יותר (הוצאה קטנה יחסית) או להרחיק אותו ככל הניתן משולחן ההקלטה. מקם אותו כך שיהיה רחוק מאלומת ההקלטה של המיקרופון, כפי שהיא מתוארת בדף הוראות היצרן של המיקרופון.

מומלץ להשתמש במחשב נייד. המאווררים במחשבים ניידים שקטים יותר באופן מובהק. יתרון נוסף הוא היכולת להציב את המחשב על שולחן ההקלטה בזמן הדיבור כך שיהיה נגיש לכל צורך.

דוגמא מוצלחת:

netbook (מחשב נייד חלש) מסוג Asus EeePC 1000HE. המחשב זול יחסית (1800 ש”ח נכון לסוף 2009) ושקט באופן יוצא דופן. זמן הסוללה שלו הוא 9 שעות, יתרון משמעותי עבור הקלטות ארוכות.

כיצד להקליט באיכות גבוהה

ראשית, ראוי להדגיש את החשיבות העליונה שיש להקלטה איכותית. הקלטה באיכות טכנית גבוהה חשובה יותר מהתוכן, מהמגיש ומהמוסיקה. המאזין מחליט אם הפודקאסט ‘איכותי’ או ‘לא איכותי’ בתוך פחות מחמש שניות מרגע תחילת ההאזנה. אם ההקלטה חלשה, לא ברורה או עמוסה ברעשי רקע- הפודקאסט שלך ייכשל.

הנה מספר טיפים להקלטה איכותית:

• השתמש בציוד איכותי: ראה סעיף ציוד. אין חובה לקפוץ מייד למים ולקנות את המיקרופון היקר ביותר, אבל אם הקלטת פרק או שניים והחלטת להמשיך בתחום- הכנס את היד לכיס. צפה להוצאה ראשונית של כ-500 שקלים.

• מצא מקום שקט להקלטה: המנע ככל הניתן מרעשי רקע. הקלט בחדר פנימי של הבית, עם מעט קירות חיצוניים הפונים אל הרחוב. נסה להקליט בלילה, כשהבית שקט. אם יש לך גישה למשרד כלשהו אחרי שעות הפעילות של העסק, נצל אותה- זו סביבה שקטה ונעימה.

• חפש חדר עם ‘סאונד’ טוב: זו דרישה מעט קשה ליישום, אבל כדאי להתחשב בה במידת האפשר. נסה לאתר חדר עם מעט הדים והחזרות. חדרים עם שטיחים מקיר-לקיר, תמונות על הקירות ווילונות כבדים נוטים להיות שקטים יותר מחדרים בעלי קירות ערומים.

• המנע מ’פופים’: כשמדברים קרוב מדי אל המיקרופון, מקבלים ‘פיצוצים’- בומים כתוצאה מפרצי אוויר חזקים. התופעה בולטת במיוחד כשאומרים את האותיות ב’ ו-פ’. שמור מרחק של כעשרים וחמישה ס”מ מהמיקרופון, והצב אותו כך שהוא מכוון בזווית של כשלושים מעלות מהפה. ניתן לרכוש גם ‘מגן פופים’- מסנן עגול שמוצב בין הפה והמיקרופון, ומפחית את התופעה (אם כי אינו מונע אותה לחלוטין).

• הקפד על עוצמת הקלטה שווה לכל הדוברים: בהקלטה רבת משתתפים, חשוב שכולם יוקלטו באותה העוצמה. אם דובר אחד או יותר נשמעים חלש יותר מכל השאר, הדבר גורם ל’עייפות האוזן’ אצל המאזין: הוא נאלץ להתאמץ כדי לשמוע אותם, וחווית ההאזנה נפגמת קשות.

• גוון את הקול: כשדר רדיו, קולך הוא כלי העבודה החשוב ביותר שלך. השתדל לגוון את טון הדיבור ועוצמתו במהלך הדיבור כדי שלא לשעמם את המאזין. דרך מוצלחת להעשיר את הקול היא ‘לדבר עם הידיים’: לבצע תנועות גוף והבעות בזמן הדיבור (למרות שאף אחד לא יכול לראות אותן). טכניקה זו מסייעת ‘לצבוע’ את הקול בגוונים דרמטיים ואמיתיים יותר, ממש כאילו אתה מדבר מול קהל. שמור כוס מים לידך בזמן ההקלטה, והרטב את הגרון מדי פעם.

עריכת התוכנית

עריכה היא העבודה שאחרי ההקלטה: השמטת הקטעים הלא מוצלחים, הוספת מוסיקה ואפקטים, סינון רעשים וכדומה.

עריכה חשובה לא פחות מההקלטה. פודקאסט לא ערוך הוא נפט גולמי - העריכה היא הזיקוק שממצה ממנו את הדלק הסילוני. הנה כמה מהדברים שכדאי לבצע בעריכה:

• חיתוך קטעים לא רצויים: אין שום סיבה שהמאזין ישמע הפרעות, שטויות שפלטת, פאשלות בשידור, מכונית שחלפה ברקע וכולי. את כל אלה רצוי לחתוך בעריכה. בנוסף, השתדל לאתר ולמחוק את כל רעשי-הקישור המיותרים, כמו ‘אממממ…’ ו-’אהההה…’.

• הוספת מוסיקה: (בפודקאסט שאינו מבוסס על מוסיקה, כמובן) דיבורים זה לא הכל. מדי פעם ניתן להוסיף קטע מוסיקלי קצר (עד 10 שניות) כדי לסמן הפרדה בין נושאים ומעבר לנושא חדש. למוסיקה יש חשיבות עליונה בפורמט של מגיש יחיד: היא שוברת את שגרת קולו של המגיש, ומכניסה ‘אווירה’ - דרמטית, קצבית, תוססת, עצובה וכו’ - בהתאם לתוכן המלל. יש לזכור שבכל מקרה, קולו של המגיש חייב להיות הדומיננטי והברור ביותר מבין כל קולות הרקע.

• איזון עוצמת ההקלטה: עוצמת הדיבור חייבת להיות זהה עבור כל הדוברים. בעריכה ניתן לפצות - עד גבול מסוים - על מצבים שבהם מגיש אחד היה רחוק או קרוב מעט מהמיקרופון ביחס לשאר הדוברים. העזר בתוכנת Levelator כדי לאזן את עוצמות ההקלטה.

• סינון רעשים: אפשר לנסות ולהעיף חלק מרעשי הרקע - רעש מאווררי המחשב, למשל - מההקלטה. אל תסמוך על זה. כל סינון, פרט למינורי והזעיר ביותר, פוגם גם באיכות ההקלטה עצמה. סינון חזק מדי עשוי להפוך את הדיבור המוקלט ל’מתכתי’ ומלאכותי. השתדל לפתור את כל בעיות הרעשים עוד בשלב ההקלטה. סינון רעשים עובד בצורה הטובה ביותר על רעש שנותר זהה ואחיד לכל אורך ההקלטה, ולא על רעש מקרי ופתאומי.

דוגמא מוצלחת:

Radio Lab, עם ג’אד אבומוראד ורוברט קרואוויץ’. ג’אד הוא אחד העורכים הטובים בעולם: להקשיב, ללמוד מה הוא עושה ולחקות.

תוכנת עריכה מומלצת:

Audacity- תוכנה חינמית, פשוטה ללימוד. עושה כל מה שפודקאסטר צריך ועוד קצת.

רדיו הר הצופים בנה עבורכם סדנה און ליין ללימוד עקרונות עריכת הסאונד: לחצו כאן

הפצת התוכנית

קובץ הקול

הפורמט הנפוץ ביותר לקבצי פודקאסט הוא, כמובן, mp3. מכיוון שכל הנגנים בעולם תומכים בו, מומלץ להשתמש בו אלא אם ישנה סיבה טובה במיוחד לבחור דווקא בפורמט אחר.

גודל הקובץ תלוי באורך ההקלטה ובמידת הדחיסה. מכיוון שלרוב המאזינים יש, ככל הנראה, חיבור בפס רחב לגודל הקובץ אין השפעה ממשית על חווית המשתמש. השיקול היחיד כאן הוא מגבלת האחסון על השרת המאחסן את הקבצים. באתר icast המגבלה היא 100 מגהבייט.

מידת הדחיסה תואמת לתוכן הפרק. דחיסה של 64 קילובייט לשניה מתאימה לדיבור בלבד. שילוב של מוסיקה בתוכנית ידרוש דחיסה של 96 קילובייט לשניה ומעלה. בחירה של ערך נמוך מדי תפגום באיכות הצליל בצורה מורגשת, ולכן רצוי להחמיר ולבחור ערך גבוה ככל האפשר.

מונו\סטריאו: דיבור יוקלט תמיד במונו. אם משולבת מוסיקה בתוכנית, רצוי שהקובץ הסופי יהיה בסטריאו וזאת על אף שקטעי הדיבור יהיו עדיין במונו. ישנם שני סוגי סטריאו: רגיל, ו’משותף’ (Joint Stereo). נפחם של קבצי סטריאו רגילים גדול פי שניים מזה של קבצי מונו, בעוד שבסטריאו ‘משותף’ עושים שימוש בדחיסה מיוחדת שהופכת חלק מהצלילים הסטריאופונים שבני אדם בקושי יכולים לשמוע, למונו. התוצאה היא קובץ בגודל בינוני, בין מונו לסטריאו רגיל.

תיוג הקובץ: ניתן להוסיף לקבצי mp3 תגיות כגון שם היוצר, שם היצירה, הערות וכו’. חשוב למלא שדות אלה מכיוון שנגני mp3 רבים מאפשרים למאזין לבחור את הפרק הרצוי לו על פי התגיות, במקום או בנוסף לשם הקובץ. ניתן גם להוסיף תמונה לקובץ! נצל זאת כדי להכניס את לוגו התוכנית, אשר יופיע על הצג בנגן.

פרסום

הפרסום הטוב ביותר הוא, כמובן, פרסום מפה לאוזן (שיווק ויראלי). אם הפודקסט איכותי, כולם יספרו עליו לחבריהם.

כדי לזרז תהליכים, כדאי להרשם ל-itunes: התוכנה מבית אפל אשר מהווה מדריך כלל עולמי לפודקאסטים. בארץ, האתר icast מרכז פודקאסטים בעברית מכל הסוגים. הוספת התוכנית למדריך הפודקאסטים שיזמתי היא כנראה רעיון טוב.

ישנם עוד אתרים לועזיים המרכזים פודקאסטים, וחיפוש בגוגל יעלה את רובם. כדאי להרשם גם אצלם, אם כי יעילותם פחותה עבור הקהל הישראלי.

נצל את המדיה החברתית: פתח חשבונות בפייסבוק וטוויטר, ועדכן את מאזיניך בכל פעם שפרק חדש יוצא לאור.

אפשר למאזינים להרשם לרשימת תפוצה, ועדכן אותם באופן יזום בכל פרק חדש.

פתח פורום לתוכנית כדי לשמור על קשר רציף וקבוע עם המאזינים. הם יעלו רעיונות, יתקנו שגיאות ויציעו הצעות חשובות לשיפור. הקשב להם! משוב הוא הדרך היחידה שלך להשתפר.

פרסם את התוכנית בפורומים הרלוונטיים לנושא, שם קרוב לוודאי נמצאים הגולשים שיתעניינו בה. אל תהיה ספאמר! בקש רשות ממנהל הפורום לפני הפרסום, כדי שלא להרגיז את הקוראים.

הקמת אתר בית המתאים לפודקאסט

עיצוב אתרי אינטרנט הוא תחום מורכב הדורש מיומנות ועין אומנותית. כל העקרונות הרלוונטיים להקמת אתר מוצלח בכלל, תקפים גם עבור אתר בית לפודקאסט. בנוסף, על אתר המוקדש לפודקאסט להכיל את האלמנטים הבאים במקום בולט:

• קישור לפיד RSS ופיד ל-Itunes: רוב המאזינים המתוחכמים נעזרים בתוכנות המאפשרות להם לקבל פרקים חדשים אל מחשביהם ברגע שיצאו לאור. פודקאסט ללא פיד (Feed) הוא לא פודקאסט- עדכון אוטומטי בדחיפה הוא חלק מהותי מהאופן שבו מאזינים צורכים פודקאסטים. כל שירותי אחסון הפודקאסטים, כמו icast הישראלי, כוללים פידים ל-RSS ו-itunes כחלק אינטגרלי מהשירות שהם מספקים.

• ארכיון התוכניות: המאזינים יכולים - ורוצים - להאזין לפרקים ישנים. אפשר להם גישה נוחה לכל התוכן שהפקת, מחולק לנושאים ו\או תאריכים רלוונטיים.

• תיאור מפורט, במלל, של תוכן כל פרק: (Show Notes) לתיאור שכזה שתי מטרות. הראשונה היא להציג בפני המאזין את תוכן הפרק לפני ההאזנה ולגרום לו לרצות להאזין לו: על כן התיאור צריך להיות מושך ומעניין מחד, ואינפורמטיבי מאידך. המגדילים אף מציינים את הנושאים שהועלו בכל פרק לפי נקודת הזמן בהקלטה. המטרה השניה היא הבאת מידע נוסף מעבר לזה שהועבר בשידור: קישורים רלוונטיים, קרדיט לאמנים שהמוסיקה שלהם הושמעה בתוכנית, תיקונים לטעויות שנאמרו בשידור וכו’. תיאור טוב גם מאפשר למנועי החיפוש למצוא את התוכן שלך.

• אפשרות להאזנה ישירות דרך האתר (Streaming) ולא רק בהורדה של הפרק אל המחשב, למי שמעוניין.

דוגמא מוצלחת:

Security Now- דף התוכנית (כחלק מרשת Twit של ליאו לה-פורט) כולל את כל מה שרלוונטי, ולא יותר. לכל פרק ישנו קישור אל תמליל מלא (!) של הנאמר בפודקאסט.

כל מיני

הקלטה מחוץ לאולפן

שדרנים רבים מעוניינים לסקר כנסים, מפגשים וכדומה. אירועים שכאלה עשויים לתרום רבות לתוכנית, במיוחד בפודקאסטים העוסקים בתכנים שיש סביבם ‘קהילה’: למשל, קהילת חובבי המד”ב או ספקנים. מעבר להזדמנות לראיין אנשים מעניינים או להקליט הרצאות מרתקות, הם גם הופכים את השדר לחלק אינטגרלי- ורלוונטי- מהקהילה שלו. אדם המסתובב עם מיקרופון ביד בכנס מושך אליו המון תשומת לב…ופרסום-חינם לפודקאסט שלו.

הנה מספר טיפים שיסייעו לכם לצלוח את ההקלטה בשלום:

• נסו את ציוד ההקלטה שלכם בתנאי חוץ מבעוד מועד, לפני האירוע עצמו. בזמן האירוע, כל דקה שמתבזבזת על כיוונון עוצמות הקול או תיקון תקלות, היא דקה מבוזבזת: ההרצאות והראיונות לא יחכו.

• אם המיקרופון מחובר למחשב נייד לצורך ההקלטה, רצוי שהמחשב ינוח על משטח יציב בזמן ההקלטה: קפיצות ורעידות עשויות ליצור קיטועים ורעשים מיותרים. זכרו גם שמחשב נייד בתוך תיק גב מתחמם מאוד בזמן פעולה.

• ישנם מיקרופונים (כמו ה-Zoom H2 שהוזכר קודם) שמאפשרים הקלטה ישירות בתוך המיקרופון עצמו, אל כרטיס זיכרון. זהו פתרון מומלץ בחום אשר יקל עליכם את החיים.

• קחו אתכם יותר סוללות משאתם חושבים שתצטרכו.

• תנו למאזין להנות מה’אווירה’ של המקום. הקליטו צלילים ורעשים מעניינים, קולות רלוונטיים וכו’. זה רדיו! כאן הקולות הם ‘הצבעים’ והמיקרופון הוא המכחול.

• קיימו ראיונות בפינה שקטה. אמנם המאזין מצפה לרעשי רקע מסויימים ומוכן להם, אבל רעשים חזקים מדי עשויים למנוע ממנו להבין את הדובר.

איך לראיין כמו מקצוען

זו שאלת מיליון הדולר, כמובן. כמה מאנשי התקשורת המפורסמים ביותר זכו בתהילה רק בגלל היכולת להנהן בראש במשך דקות ארוכות- ואז להשחיל שאלה מדהימה בתזמון מדויק.

• תנו למרואיין לדבר. ראיון הוא לא הזדמנות להראות כמה אתם יודעים- אלא הזדמנות לתת למרואיין ללמד אתכם ואת הקהל משהו חדש.

• התכוננו לראיון היטב. קיראו את מה שכתב המרואיין, או כתבות עליו ממקורות אחרים.

• הקשיבו למרואיין, ואל תהיה ‘נעולים’ בתוך רשימת השאלות שהכנתם מראש. השיחה ביניכם צריכה להיות זורמת, והתקבעות על שאלות מתוסרטות יוצרת אווירה מלאכותית.

• לכו עם המרואיין ומה שמעניין אותו, אפילו אם מדובר בסטייה מסויימת מהנושא המוגדר של הראיון. אם המרואיין מתלהב ממשהו והנושא קרוב לליבו, קרוב לוודאי שיש לו משהו מעניין לספר עליו.

דיבור והגייה נכונה

• בקישור זה תוכלו למצוא דפי הדרכה בדקדוק של שדרים (רשות השידור)
• בקישור זה תוכלו למצוא טיפים להגייה נכונה
• באקדמיה ללשון עברית תוכלו למצוא תשובות לשאלות שעולות לכם בנושא הגייה ושפה
• כנ"ל באתר 'השפה העברית'

סיכום

אני מקווה שמצאתם את המדריך יעיל ותואם לצרכיכם. אשמח להוסיף לו, לעדכן אותו ולתקן שגיאות שאולי מופיעות בו. כתבו אלי: ran.levigmail.com

בהצלחה, רן.