לשון/תורת ההגה/השווא

מתוך ויקיספר, אוסף ספרי הלימוד והמדריכים החופשי.

שווא - פירושו אפס תנועה על האות בה הוא מופיע. השווא העברי מקביל לַסֻּכּוּן בשפה הערבית.

תוכן עניינים 1 סוגים של שוואים 1.1 שווא נח 1.2 שווא נע 1.3 שווא מרחף 2 דרכים לזיהוי שוואים (נע ונח) 2.1 החוקים 2.2 העברה לצורת המקור 2.2.1 בפועל 2.2.2 בשם העצם 2.3 טיפים

[עריכה] סוגים של שוואים

[עריכה] שווא נח

השווא הנח הינו שווא שמבוטא תמיד כאפס תנועה; מקור השווא הנח באפס תנועה. בדרך כלל, השווא הנח אינו נכתב כאשר הוא מופיע בסוף מילה, למעט המקרים בהם הכ"פ הסופית מופיעה בסוף המילה, או לחילופין כאשר מופיע רצף שוואים נחים בסוף מילה, וכן במקרים נדירים כמו במילה אַתְּ.

[עריכה] שווא נע

השווא הנע הינו שווא שמוצאו בתנועה שנחטפה לכדי שווא נע. לרוב, השווא הנע מבוטא בעברית בת ימינו כאפס תנועה, אך, לעיתים כתנועת E חטופה. בעבר, השווא הנע נהגה תמיד כתנועת E חטופה.

[עריכה] שווא מרחף

[עריכה] דרכים לזיהוי שוואים (נע ונח)

ישנן שתי דרכים לזיהוי שווא :

1. באמצעות חוקי השוואים.
2. באמצעות העברה ובדיקה בצורת המקור.

[עריכה] החוקים

1. שווא בראש מילה הוא תמיד נע. (לדוגמה: זְבוּב)
2. שווא בסוף מילה הוא תמיד נח. (לדוגמה: הָלַךְ)
3. כאשר מופיעים שני שוואים בסוף מילה, שני השוואים נחים. (לדוגמה: תֵּאַרְת)
4. כאשר מופיעים שני שוואים באמצע מילה, השווא הראשון מבין צמד השוואים הוא נח, והשווא השני מבין הצמד הוא נע. (לדוגמה: מִסְדְרוֹנוֹת)
5. שווא המופיע באמצע המילה כשלפניו מופיעה תנועה קטנה, הוא שווא נח. (לדוגמה: תַּרְגִּיל)
6. שווא המופיע באמצע המילה כאשר לפניו מופיעה תנועה גדולה, הוא שווא נע. (לדוגמה: שָמְרוּ)
7. שווא מתחת לאות שיש בה דגש חזק תמיד נע. למשל : שְלְּמָה. השווא תחת הל' הוא נע.

[עריכה] העברה לצורת המקור

[עריכה] בפועל

כאשר נרצה להעביר פועל לצורת המקור נעביר את הפועל לגוף שלישי יחיד (הוא) באותו זמן ובאותו בניין ונבדוק את מוצא השווא. אם באות שבה הופיע השווא מופיעה תנועה, אז השווא הוא שווא נע, אך אם באות שבה הופיע השווא מופיע שווא גם כן, אז השווא הוא שווא נח.

לדוגמא : את הפועל יִתְיַשְּׁרוּ נעביר לצורת המקור יִתְיַשֵּׁר ונראה כי מקור השווא באות שי"ן הוא בתנועה. מכאן נגלה כי השווא הוא שווא נע.

[עריכה] בשם העצם

כאשר נרצה להעביר שם עצם לצורת המקור נהפוך את השם העצם ליחיד פרוד ונבדוק את מוצא השווא. אם באות שבה הופיע השווא מופיעה תנועה, אז השווא הוא שווא נע, אך אם באות שבה הופיע השווא מופיע שווא גם כן, אז השווא הוא שווא נח.

לדוגמא : את שם העצם "מִכְתָּביו" נעביר לצורת המקור "מִכְתָּב". מכיוון שהשווא מופיע גם בצורת המקור אז השווא הוא שווא נח.

[עריכה] טיפים

1. אסור "נענע" - לא יופיעו שני שוואים נעים רצופים במילה. סעיף זה יכול לעזור מאוד בשלילת תשובות בחלק א דיוק הגייה.
2. שווא ראשון מבין 2 אותיות זהות תמיד נע. למשל : הלְלי.