גרמנית/דקדוק/דאטיב

מתוך ויקיספר, אוסף ספרי הלימוד והמדריכים החופשי.

ביחסת אל (דאטיב, Dativ) משתמשים כדי לציין את מי (או מה) שעבורו נעשתה הפעולה.

	נומינטיב		דאטיב
מין	תווית יידוע	תווית סיתום	תווית יידוע	תווית סיתום
זכר	der Mann (האיש)	ein Mann (איש)	dem Mann (לאיש)	einem Mann (לפלוני)
נקבה	die Frau (האישה)	eine Frau (אישה)	der Frau (לאישה)	einer Frau (לפלונית)
סתמי	das Kind (הילד)	ein Kind (ילד)	dem Kind (לילד)	einem Kind (לילד כלשהו)
רבים	die Menschen (האנשים)	Menschen (אנשים)	den Menschen (לאנשים)	Menschen (לאנשים כלשהם)

בצורת הרבים מוסיפים, פעמים רבות, את האות n לסוף שם העצם. כך, למשל, "ילדים" הם Kinder, אבל "לילדים" - Kindern.

כינויי הרמז:

Sie (את/ה/ם/ן בכבוד)	sie (הם/ן)	ihr (אתם/ן)	wir (אנחנו)	es (זה)	sie (היא)	er (הוא)	du (את/ה)	ich (אני)	Nominativ
Sie (אותך/ם/ן בכבוד)	sie (אותם/ן)	euch (אתכם/ן)	uns (אותנו)	es (את זה)	sie (אותה)	ihn (אותו)	dich (אותך)	mich (אותי)	Akkusativ
Ihnen (לך/ם/ן בכבוד)	ihnen (להם/ן)	euch (לכם/ן)	uns (לנו)	ihm (לזה)	ihr (לה)	ihm (לו)	dir (לך)	mir (לי)	Dativ

[עריכה] כאשר לפועל אחד מצורפים שמות עצם הן ביחסת את, הן ביחסת אל

אם אף שם עצם אינו מופיע ככינוי רמז, יקדים שם העצם שביחסת אל.

אני נותן לילד את העוגה: Ich gebe dem Kind den Kuchen

אם רק שם עצם אחד מופיע ככינוי רמז, הוא יקדים את האחר.

אני נותן לו את העוגה: Ich gebe ihm den Kuchen
אני נותן אותה לילד: Ich gebe ihn dem Kind

אם שני שמות העצם הם כינויי רמז, יופיע ראשון דווקא המושא הישיר.

אני נותן לו אותה: Ich gebe ihn ihm