ניתוח יצירות ספרותיות/רחל/פגישה חצי פגישה
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, מַבָּט אֶחָד מָהִיר,
קִטְעֵי נִיבִים סְתוּמִים – זֶה דַי...
וְשׁוּב הֵצִיף הַכֹּל, וְשׁוּב הַכֹּל הִסְעִיר
מִשְׁבַּר הָאֹשֶׁר וְהַדְּוָי.
אַף סֶכֶר שִׁכְחָה – בָּנִיתִי לִי מָגֵן –
הִנֵּה הָיָה כְּלֹא הָיָה.
וְעַל בִּרְכַּי אֶכְרַע עַל שְׂפַת אֲגַם סוֹאֵן
לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ לִרְוָיָה!
הקדמה
[עריכה]בשיר מתואר רגע אחד במערכת יחסים בין שנים, שבו מבט מהיר ומילים בודדות, דיים כדי להצית מחדש את האהבה שניסו להתעלם ממנה. הדוברת בשיר התאמצה להשכיח את חוויות אהבתה המיוסרת (שעליה אין פרטים בשיר), אך די בפגישה חטופה כדי שהרגשות יציפו אותה מחדש וכדי שלא תוכל להתמיד בהתנכרותה לגבר שאותו היא אוהבת.
השיר הנו שיר קלאסי בן שני בתים שווים באורכם ודומים בחריזתם. המבנה המסודר של השיר עומד בניגוד לסערת הרגשות המתוארת בו.
בית ראשון
[עריכה]מתואר מצב ממשי של פגישה המעוררת סערת רגשות. הפגישה מתרחשת, ככל הנראה, בחברת אנשים אחרים ולא כמפגש ישיר. די במבט מהיר אל מושא אהבתה של רחל (הנשיא לשעבר, זלמן שז"ר) ובשמיעה של כמה מילים משיחה שלו עם אחרים, כדי לעורר מחדש רגשות עזים המתוארים בהמשך השיר באמצעות שלוש תמונות מטאפוריות מעולם המים.
התמונה הראשונה
[עריכה]הינה תמונה של מים סוערים המציפים את הכל: "ושוב הציף הכול, ושוב הכל הסעיר משבר האושר והדווי". האם מדובר בים, בנהר או באגם? בהמשך השיר מתברר שזה אגם - אולי הכנרת, ערש חוויותיה של המשוררת, מהווה בסיס לדימוייה גם בשיר זה. ים הזכרונות והחוויות מסעיר את הדוברת וגורם להתעוררות מחודשת של רגשות האושר והכאב שהיו נחלתה בעבר, בקשר עם אהובה. כהשלכה, נוצר בהווה מאבק בנפשה של רחל בין התשוקה לשוב למחוזות הנפש ההם ולצלול בהם לבין החשש מטביעה בכאב שאין לו מוצא. המשבר (הגל) מאיים להציף ולהטביע. השימוש במילה "מֲישבר" מעלה קונוטציה של משבר (כמו המילה 'ניב', המעוררת אסוציאציה של שן טרף).
בית שני
[עריכה]התמונה השנייה הנה תמונה של סכר הנפרץ ע"י המים: "אף סכר שכחה בניתי לי מגן הנה היה כלא היה". סכר השכחה, כלומר, חומת המגן המלאכותית שהדוברת בנתה לעצמה, על מנת לשכוח את מי שאהבה ועל מנת לחסום את רגשותיה ולהגן על עצמה מפני האהבה, נפרץ. פריצת הסכר מבטאת את הרגע שבו הדוברת נכנעת לאותם רגשות כמוסים מהם ניסתה להתעלם ואותם דיכאה. כמו הסכר שאינו עומד בפני זרם המים, כך אין היא יכולה לעמוד מול פרץ רגשותיה. הביטוי "היה כלא היה" מבליט את חולשתו של סכר זה, שהיה למעשה אשליה בלבד לכך שהדוברת התגברה על אהבתה ורגשותיה. התמונה השלישית תמונת אישה הכורעת לשתות ממימיו של אגם סואן: "ועל ברכי אכרע על שפת אגם סואן לשתות ממנו לרוויה".באמצעות תמונה זו מתארת הדוברת את כניעתה לרגשותיה. הדוברת נותנת דרור לרגשות המציפים אותה ואף מתמכרת לרגשות אלו. היא אינה מתכחשת עוד לרגשותיה ומקבלת אותם. הביטוי "לרוויה" מעיד שהיא מודה בכך שהייתה צמאה להם, ולא אדישה כפי שדימתה.
אפשר גם לפרש את הבית הפוך: בעזרת השכחה בניתי לי מגן שהפך את הזכרונות שהיו - ללא היו. כאן, היא בונה סכר שחוסם את הזכרונות מלחזור ולצוף ולמרות כל סערת הרגשות היא כורעת בשלווה ליד אגם סואן ובתיאור פסטורלי- שותה ממנו לרוויה. (י.נ.פ)
סיכום
[עריכה]ניתן לראות כי בשיר זה קיימת חוסר פרופורציה בין טיב הפגישה החטופה והמקרית שהיוותה גורם לכל מה שהתרחש, לבין הרגשות המתעוררים בעקבותיה. עובדה זו מבליטה את עוצמת הרגשות אותם דיכאה הדוברת ואת הצמא הרב שלה לאהובה.
ולפי הפרשנות השני של י.נ.פ. השיר מסתיים בכך שהיא בסוף חוסמת את רגשותיה העזים וממשיכה את חייה בשלווה.
קישורים חיצוניים
[עריכה]- הערך "פגישה, חצי פגישה" בוויקיפדיה העברית
|
דף זה או חלקו נלקח מתוך האתר כפר הנוער אלוני יצחק. |