סוג השיר ונושאו המרכזי

שיר קודש מסוג ציון המבטא את געגועי המשורר ורצונו העז להגיע לארץ ישראל. המשורר מציג בשיר שני עניינים: משאלתו לעלות לארץ-ישראל והקשיים העומדים בדרכו להגשמתה. השיר בנוי באופן המדגיש את עיקרון ההדרגה באשר לשני העניינים – ככל שחומרת הקשיים הולכת ומחמירה, כך הולכת ומתעצמת משאלתו של המשורר.

פרוש תוכן השיר

בית 1 - נפשי ולבי נתונים למזרח (ארץ ישראל), בעוד אני נמצא פיזית בקצה מערב (ספרד) / איך אוכל לטעום את מזוני, ואיך יהיה המזון הזה טעים לי?
בית 2 - איך אקיים את הנדרים והשבועות / בעוד ציון נמצאת תחת שלטון נוצרי ואני כבול למקום הנשלט בידי המוסלמים?
בית 3 - יהיה קל לי לעזוב את כל השפע שיש בספרד, כמו / שיקר לי לראות את עפרות בית המקדש החרב.

בית 1

מציג את הקרע בין הגוף לנפש של המשורר החש תסכול רב מעצם הפער בין המצוי (חיים בספרד) לבין הרצוי (חיים בארץ-ישראל). קרע זה נוטל ממנו את האפשרות ליהנות מהחוויות הבסיסיות ביותר של החיים. הוא מצהיר באמצעות שאלה רטורית על כך שאינו יכול לאכול את מזונו וליהנות מטעמו, כל עוד הוא סובל מפירוד זה בין גוף לנפש. עניין המזון הוא סמלי בכך שאין המשורר מתכוון בהכרח למאכלים שונים, אלא להנאות החיים הבסיסיות בכלל.

בית 2

בבית זה, הקורא נחשף לעובדה שהדובר נדר נדר לעלות לארץ ישראל, וכעת הוא אינו יודע איך ימלא את שבועתו. זאת כיוון שארץ ישראל משועבדת לנצרות בעוד שספרד, מקום מגוריו, נתונה לשליטה מוסלמית. מכאן, נובע שלא ניתן כמעט לעבור ממדינה שנמצאת בשליטה של דת אחת למדינה שנשלטת בידי דת אחרת.

בית 3

בבית זה ניתנת לנו פיסת מידע נוספת שלדובר טוב בספרד מבחינה חומרית אבל לא נפשית-רוחנית. הוא טוען שיהיה לו קל לעזוב את ספרד מתוך זלזול בעושרה ולעלות לישראל מתוך הוקרה כי שם נמצאים חורבות בית המקדש שאותן הוא חפץ לראות.

קישוטים

חרוז מבריח: המילה רב מדגישה את הרצון הרב להגשים את משאלת העלייה לציון.
תפארת הפתיחה: חריזה בין הדלת והסוגר של הבית הראשון: מערב – יערב, תוך הבעת הנושא המרכזי של השיר: התסכול הנובע מעצם הגעגועים לציון. כל עוד המשורר נמצא בסוף "מערב" (כלומר בספרד), המזון שייכנס לפיו לא יערב (כלומר לא יהיה לו טעים).
סגנון קינה: שימוש במילה "איכה", העולה בקנה אחד עם התוכן - המתאר את דכאונו הנפשי. הקינה על חורבן בית-המקדש מהדהדת ומוסיפה משמעות נוספת על הצער של הדובר בגלל אי-יכולתו להגיע לארץ-ישראל.
דימוי: "יקל בעיני עזוב כל טוב ספרד, כמו יקר בעיני ראות עפרות דביר נחרב" – הדגשת הניגוד בין המקום בו הדובר נמצא באופן ממשי, לבין המקום בו הוא רוצה להימצא.

שיבוצים ואיזכורים מקראיים

"לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב" – רמז לפסוק: "כרחוק מזרח ממערב" - תהילים, קג´, 12 – הדגשת המרחק הפיזי הרב בין ספרד לבין ארץ-ישראל / בין המצוי לרצוי.
"איכה אשלם נדרי" - רמז ל"איכה" - שיבוץ ממגילת הקינות "איכה": "איכה ישבה בדד העיר" - איכה, א´,1. – הקינה על חורבן בית-המקדש; שיבוץ מתהילים: "אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי" – ס"ו, 13 וכן: "נדרי לה´ אשלם..." – קט"ז, 14 – אלו מסבירים את מצוקת הדובר בשל אי-יכולתו לקיים את נדריו ובראש ובראשונה את נדר העלייה לציון.
"בעוד ציון בחבל אדום ואני בכבל ערב?" – רמז לספר איוב: "טמון בארץ חבלו ומלכודתו עלי נתיב" – י"ח, 10. רמיזה זו מצביעה על הדומה בין חבל לבין מלכודת ומכאן מובנת כוונת המשורר הרואה את ארץ-ישראל הלכודה על-ידי הנוצרים, לעומתו – הלכוד בידי המוסלמים. למילה "חבל" משמעות נוספת לפי תהילים: "חבלי מוות" – י"ח, 5, כלומר כאב וייסורים, רמז למצבה של ירושלים ההרוסה והנטושה.
"יקר בעיני ראות עפרות..." - רמז להופעת הביטוי "וייקר דמם בעיניו" – תהילים, ע"ב, 14 במשמעות של חשוב / רב-ערך. במקרה זה החשיבות נתונה לרצון לראות את חורבות בית-המקדש ובכך לאחד בין הגוף לנפש. זהו איחוד ראוי ויקר, אף שמדובר בויתור על כל טוב ספרד לטובת ההגעה למקום חרב והרוס.
"דביר" (במשמעות של הלשכה הפנימית – קודש הקודשים שבבית המקדש): כמתואר במלכים א´: "אל דביר הבית, אל קודש הקודשים..." – ח´ 6. וכן, "בנשאי ידי אל דביר קדשך"-תהילים כ"ח,2.

צימוד שונה כתיב

חבל (אזור) Û כבל (שיעבוד, כבלים) – הקונפליקט מעוצב באמצעות הצימוד שמשמעותו שירושלים גם רחוקה וגם שבויה בידי הנוצרים שכבושה ב-1099 בשיאו של מסע הצלב הראשון ואילו המשורר השוהה באנדלוסיה שבספרד כבול בידי השלטון המוסלמי. המשמעות המצטברת של השימוש במלים "חבל" ו"כבל" היא של מצוקה, כאב וייסורים של מי שמשתוקק להשתחרר אך אינו יכול.
יקל (יהיה קל) Û יקר (יהיה יקר) – הדובר מציב מעין משוואה: נטישת ספרד מתוך זלזול בעושרה כמוה כנסיעה לציון מתוך הוקרה לבית המקדש החרב.

אנלוגיה ניגודית

בית ראשון: ניגוד בין הנפש במזרח לגוף במערב.
בית שני: ניגוד בין משאלת העלייה לציון לבין המציאות, שלא מאפשרת לו זאת.
בית שלישי: ניגודיות בין יקל ובין יקר.

התקבולות הניגודיות מדגישות את המצב החצוי בו נמצא הדובר – הוא מצוי פיזית במקום אחד, אך כל מעייניו נתונים למקום אחר בו הוא רוצה להימצא.

סיכום

בשיר "לבי במזרח" מתואר המסע התודעתי של המשורר. הוא מרגיש קרוע בין המקום בו הוא נמצא פיזית (ספרד), לבין המקום בו הוא רוצה להיות (ארץ-ישראל). הגעגועים נוטלים מן המשורר את טעם החיים ומסיבים לו תסכול רוחני קשה. הוא לא יכול ליהנות משום דבר בגלל כיסופיו העזים לציון, וכן אינו יכול למלא את נדריו להגיע לשם, משום שהוא נמצא תחת שלטון מוסלמי ואיננו יכול לצאת מספרד. גם הכניסה לארץ-ישראל בעייתית, משום שהארץ נתונה תחת שלטון נוצרי.
ידוע כי יהודי ספרד נהנו מאיכות חיים שהתבטאה לא רק בחירות דתית, אלא גם ברווחה כלכלית. למרות זאת, מצהיר המשורר כי יעדיף לעזוב את כל הטוב החומרי ממנו יש לו בשפע בספרד, כדי שיהיה לו טוב מבחינה רוחנית ונפשית, כלומר בארץ-ישראל – זאת למרות שידוע לו שיש בה שלטון זר ועוין ובית-המקדש חרב.

קישורים חיצוניים

לבי במזרח

דף זה או חלקו נלקח מתוך האתר כפר הנוער אלוני יצחק.