היסטוריה לבגרות/צרפת ויהודי צרפת בין שתי מלחמות עולם/מאפייני הקבוצות השונות של היהודים בצרפת והקשרים ביניהם
מאפיינים
[עריכה]בין שתי מלה"ע חיו בצרפת כ-600 אלף יהודים אשר היוו פחות מ-3% מכלל האוכלוסייה הצרפתית. יתכן שמספרם היה גדול יותר עקב העובדה שחלק היהודים הוגדרו על פי לאום ולא על פי דת. קבוצה זו התחלקה לשני קבוצות מרכזיות: יהודים בני דת משה, ויהודים זרים.
צרפתים בני דת משה (יזראליטים)
[עריכה]- מוצאם ומספרם – קבוצה זו מנתה כ-120 אלף איש שהיוו כ-1/3 מהיהודים בצרפת. מתוכם כ-90 אלף יהודים היו וותיקים שחיו מזה דורות בחבלי צרפת (כמו חבל בורדו, אלזאס ולוריין ועוד) ובאזוריה הים תיכונים. וכ-30 אלף הנותרים היו יהודים שהיגרו מצפון אפריקה ממדינות בהם שלטה צרפת וקיבלו חינוך כי"ח.
- מעמדם המשפטי – היהודים הוותיקים קיבלו שוויון זכויות ב-1791 והיהודים המהגרים מצפון אפריקה קיבלו שוויון זכויות בשנת 1870 על ידי צו כרמייה. שוויון זכויות זה תרם רבות להשתלבותם בתרבות ובתחומי החיים השונים בצרפת. הם יוצגו על ידי ה"קונסיסטאור" שהקונסיסטאור המרכזי היה בפריס ומטרתו הייתה לייצג את היהודים בפני הממשלה, לפתח נאמנות של יהודים לממשל, לדאוג לפולחן החינוך והדת ועוד.
- מצבם הכלכלי ומקום מגוריהם – יהודים מבוססים היטב ועובדים בעיקר במקצעות חופשים, במגזרים הציבוריים ופולטים. מקום מגוריהם היה בעיקר בפריס (בין כיכר הרפובליקה, הבסטיליה ובית העירייה).
- פוליטיקה – יהודי צרפת הביעו נאמנות למדינה שהעניק להם שוויון זכויות ובכדי לראות את הפטריוטיות שלהם הם השתדלו לא להתבלט מבחינה פוליטית ולהישאר בעלי דעה פוליטית ניטרלית. בדרך כלל הם הזדהו כיהודים רפובליקנים מתונים כל עוד מעמדם לא היה בסכנה.
- קשרם למוסדות יהודים - היהודים נמנעו מלהיות שייכים לפעולות ציונות ולמוסדות מכיוון שהם רצו להביע נאמנות למדינתם ומחשש לגדילת האנטישמיות. כך, נמנעו מלהיות נוכחים בתנועות ציוניות, במוסדות יהודים שהציגו אותם (רק רבע מהם היו קשורים לקונסיסטואר המרכזי), באספות לאומיות נגד האנטישמיות שהחלו ב-1928 ולקחו חלק במאבק נגד הפשיזם שגדל בשנות ה-30 ועוד. למרות שרובם נמנעו מלהיות שייכים למוסדות, עדין היו יהודים וותיקים רוב בקונסיסטואר, בוועד קהילות יהודי צרפת ובארגון כי"ח שהפיץ את התרבות הצרפתית ואליו השתייכו רוב היהודים הוותיקים.
- חברה - היהודים הוותיקים היו בעלי ייחוס, לרוב משולבים בחברה בכל תחומי החיים, בוטחים במדינה שהעניקה להם שיווין זכויות ומאמנים בערכים לאומים ובתרבות הצרפתית. פטריוטיזם באה לידי ביטוי במספר ההרוגים במלה"ע הראשונה שהגיע ל-17 אלף חיילים יהודים, להקמת תנועות כמו כי"ח שהרחיקה מפעילות הציונות.
- דת – רוב היהודים הוותיקים היו חילונים שהגיעו לביה"כ לשלושה טקסים עיקרים (מילה, חופה וקבורה). הם צמו ביום כיפור, חגגו את חג הפסח אך היו רחוקים יחסית מהדת. הקבוצה לא הייתה אחידה מבחינת שמירת המצוות וקרבה לדת, כך למשל יהודי אלזס ולוריין היו מקורבים יותר לדת מאשר יהודי בורדו.
- היהודים הוותיקים נולדו במדינה בה הדת מופרדת מהמדינה ולכן ראו עצמם ראשית צרפתים ואחר כך יהודים. הם היו פטריוטים למדינה ורצו להפיץ את תרבותה דרך ארגונים ציונים כמו למשל כי"ח.
- חינוך – הילדים נשלחו לבי"ס צרפתים וחילונים.
- הקשר לציונות – היהודים הוותיקים לפני מלחמת העולם הראשונה היו מתנגדי הצהרת בלפור, ללא זיקה יהודית ועוד, עקב רצונם להוכיח נאמנות לצרפת דבר שהציונות התנגשה עימו, כלומר להיות ציוני זה להיות בעל נאמנות למדינה יהודית ולא לצרפת. למרות הקפדתם לשמור על ניתוק מהתנועה הציונית היו כאלה שהמשיכו לעקוב אחר פעילותיה בפלסטינה.
- יחסם ליהודים הזרים – יחסם של היהודים הוותיקים כלפי היהודים הזרים היה זהה ליחסם המדינה אלא היהודים הזרים. כך בשנות ה-20 היו בעד עליה יהודית כיוון שהיא הגדילה את אוכלוסיה היהודית שנפגעה קשות במלה"ע הראשונה, ומתוך אמון כי זהו צעד החשוב לצרפת שבירכה מהגרים זרים באותה תקופה. היהודים הוותיקים רצו שהמגרים היהודים יהיו תחת שליטתם כלומר שעדין יהיה רוב יהודים וותיקים בקונסיסטואר, היהודים המגרים יהיה משולבים בחברה ולא יבליטו את זהותם היהודית. בשנות ה-30, עם עליית האנטישמיות ושנאת הזרים נפחתה מאוד רמת הסיוע ליהודים הזרים, אומץ הדעה כי המהגרים הם מתחרים למקומות העבודה ואף היו יהודים ותיקים אשר ביקשו להגביל את עלית היהודים לצרפת.
יהודים זרים
[עריכה]- מספרם ומצאם – כ-200 אלף יהודים שהיוו 2/3 מיהדות צרפת. קבוצה הטרוגנית עקב העובדה שהגיעו בשלושה גלים :
- גל ראשון (בשנות ה-80 של המאה ה-19) : ממזרח אירופה בעיקר מרוסיה, פולין ורומניה. גל הגירה גדול שרובו הלך לארה"ב ומיעוטם לא"י.
- גל שני (בשנות ה-20) : כ-175 יהודים הגירו מהמדינות החדשות שצמחו בתום מלה"ע ה-1 (המדינות הבלטיות, הונגריה ורומניה) והיו לאומניות.
- גל שלישי (בשנות ה-30) : כ-100 אלף יהודים שהיגרו ממדינות אנטישמיות כגון גרמניה, פולין, הונרגריה ועוד. הם נקראים גם האוסדרן.
- מעמד משפטי – רוב היהודים הזרים נחשבו פליטים. כ-50 אלף יהודים קיבלו אזרחות מהקלות שחלו משנת 1927, אך משנת 1932, החוק שונה לרעה והגביל את שיעורי מקבלי האזרחות ע"פ כוח ספציפי (כלומר אם צריך רופאים קיבלו מהגרים עולים וכדומה). משנת 1935 הגבילו את המחסה אפילו למקצועות חופשים.
- כלכלה ומקום מגוריהם – כ-2/3 מיהודי צרפת חיו בפריס וכך רוב היהודים המהגרים. חלק מהמהגרים בעיקר מהעליות הראשונות הצליחו להתבסס כלכלית ולעבור משכונות מהגרים לשכונות מבוססות יותר, אך רוב היהודים הזרים היו בעלי מצב כלכלי קשה שחיו בשכונות מהגרים או בהרי שדה בתנאים גרועים. כ-60% מהיהודים הזרים עבדו בענף התעשייה ומתוכם כ-45% עבדו בענף הטקסטיל. בדרך כלל מקום העבודה היה בבית בסיוע בני המשפחה.
- פוליטי – קבוצת הזרים הייתה מגוונת וכך גם דעותיהם הפוליטיות אך המכנה המשותף לכולם היה עמידתם על זכויותיהם להבדיל מהיהודים הוותיקים. הם נקטו עמדה פוליטית, שמרו על מעורבות פוליטית כיוון שהם ראו במדינה כגורם עוין ואנטישמי שיש לחשוד בו כיוון שהם היו זרים ופגיעים. אין לבטוח בממשלה הצרפתית כפי שלא היה ניתן לסמוך על הממשלות בארצות האחרות שהיו שחוקקו חוקים אנטישמים ועוד. כך הם השתתפו בכינוסים פוליטיים בעיקר בשנות ה-30 נגד הגזענות והאנטישמיות שם הביעו את דעתם הפוליטית כמו זו שהייתה בארץ מוצאם (קומניסטים, בוניצסטים ועוד).
- חברה – רובם היו בעלי תרבותיות שונה לפי ארץ מוצאם ולכן השתלבותם הייתה פחותה, כך הם המשיכו לדבר אידיש והקימו תיאטרונים, עיתונים ועוד בשפה האידיש.
- דת – מידת קשירתו של היהודי הזר למוסדות יהודים וביקור יותר בבית הכנסת היה קשור לזמן הגעתו לצרפת, ככל שהוא הגיע יותר מאחור, כך הוא פחות היה קשור. לרוב, יהודי מזרח אירופה הקפידו על שמירת השפה אידיש, שמירת מצוות, הליכה לבית הכנסת ועוד. רובם הוצגו על ידי הלאנדסמנשאפט (אירגוני סיוע למהגרים יהודים ע"פ ארץ מוצאם) שעם הזמן התאחד לארגון בשם "האפרדרציה של היהודים בצרפת" בכדי להקל יותר על היהודים הזרים עם התמודדות היומיומית בשנות ה-30, בה היהודים הוותיקים הפסיקו לסייע כפי שסייעו בשנות ה-20.
- חינוך – היהודים הזרים שלחו את ילדיהם לבית ספר חילוני מחוסר בררה (לא היו בתי ספר אחרים). עולם בית הספר של הילדים היהודים הזרים היה שונה מעולם וחינוכם בבית בו שמרו על המסורת.
- יחס לציונות – נטייתם לציונות הייתה זהה לזו שהייתה להם בארץ מוצאם וכך בשנות ה-20 צמחו תנועות נוער ציוניות, כמו תנועת הצופים. הזיקה לציונות גברה בעיקר עקב התפרצות האנטישמיות.
קבוצה קטנה
[עריכה]בצרפת הייתה קבוצה קטנה בין היהודים הוותיקים והזרים; אלו היו יהודי מזרח צרפת שהיו יהודים ותיקים שחיו בצרפת בעלי השתלבות טובה, מעמד פוליטי טוב וכדומה, אך, במאפייניהם הציונים, הפוליטים ועוד היו כמו היהודים הזרים.
גורמי הפיצול בין קבוצות היהודים בצרפת בין שני במלה"ע
[עריכה]- מידת הזיקה ללאום הצרפתי והשתלבות בחברה – השתלבות היהודים הוותיקים הייתה חזקה במיוחד וכך גם הזדהותם. הם דרשו מהיהודים הזרים להיטמע בחברה הצרפתית ולאמץ את תרבותה, אך היהודים הזרים לא השתלבו בחברה מחוסר רצונם ומחוסר רצון החברה. במצב כזה היהודים הוותיקים הרגישו חזקים ומתנשאים מעל היהודים הזרים.
- הזיקה לציונות – זיקתם של היהודים הוותיקים הייתה רופפת כיוון שהם הרגישו צרפתים ואחר כך יהודים. לעומת זאת זיקת היהודים הזרים הייתה חזקה יותר בגלל אנטישמיות, יחס למדינה ומסורת.
- התגברות האנטישמיות – האנטישמיות שגדלה יצרה קרע גדול יותר בין היהודים הוותיקים לזרים כיוון שהיהודים הוותיקים הרגישו נפגעים בגלל היהודים הזרים שמתחרים על מקומות העובדה במצב הכלכלי הקשה. בנוסף, היהודים הזרים לא שמרו על "פרופיל נמוך" בתחומים שונים (פוליטקה, שמירת אורח חיים דתי ועוד) דבר שהיהודים הוותיקים היו בעד.
הקשרים והגשרים בין קבוצות היהודים בצרפת בין שני במלה"ע
[עריכה]- היחס למצוות הדת - שתי הקבוצות שמרו על מצוות הדת במידה זו או אחרת, כך הם צמו ביום הכיפורים, עשו סדר פסח, הלכו לבתי כנסת (שונים) ועוד.
- האנטישמיות – האנטישמיות בצרפת הופנתה אל כלל האוכלוסייה היהודית על אף שהם היוו פחות מ-1% אחוז מכלל האוכלוסייה. אומנם היהודים הזרים שהיוו פחות מ-0.4% נפגעו יותר אך בסופו של דבר שני הקבוצות נפגעו בצורה זו או אחרת. האנטישמים טענו כי היהודים הם הגורם להבלטה, כך היהודים היו אשמים בתפיסת מקומות עבודה כיוון שהם התרכזו במקצועות מסוימים כמו תעשייה או בתחום הקולנוע (האנטישמים טענו כי כ-30%-40% מעסקי הקולנוע נמצא בידי היהודים כאשר הנתונים הנכונים היו בין 10%-15%). כמו גם , הם הואשמו בהחזקת מקצועות חופשיים דבר שגרם להגבלת מספר היהודים בתחום.
- ארגונים פילנתרופים שהקימה יהדות צרפת בשנות ה-20 וה-30 – בשנות ה-20 הוקמו הרבה ארגוני סיוע ליהודים המהגרים כיוון שבאותה תקופה ההגירה הייתה דבר חיובי ומבורך. היהודים הזרים התקבלו בחום והיהודים הותיקים לקחו עליהם אחריות. כך בשנת 1920 הוקם ועד להגנה על מהגרים יהודים שייצג את היהודים המהגרים בפני השלטונות, השיג מסמכים למקומות עבודה, דאג לצרכים ולהשתלבותם ועוד.
בשנות ה-30 הוקמו מוסדות סיוע ליהודי מרכז אירופה שהיגרו לצרפת וגישרו בין היהודים הוותיקים לזרים. למרות זאת האנטישמיות שגברה באותה תקופה יצרה מתחים בין הקבוצות , דבר שבא לידי ביטוי על ידי הפחתה בעזרה והעדפה שיהודים מהגרים חדשים ימצאו מקומות אחרים. - הקשר לערכי המהפכה הצרפתית – שתי הקבוצות ראו במהפכה הצרפתית אירוע חשוב ובסיס לאמנציפציה יהודית שיש לשמרו. הם כבדו את ערכי המהפכה הצרפתית שגרמו לקשר בינם לבין המדינה דבר שבא לידי ביטוי בחגיגת יום ה-14 ביולי (יום נפילת הבסטיליה).
- היחס כלפי מלה"ע הראשונה – מלה"ע הראשונה הבליטה את הזדהות היהודית כלפי האומה הצרפתית. יהודים רבים משתי הקבוצות (סה"כ בין 30%-40% מכלל היהודים) התגייסו לצבא הצרפתי. כ-30 אלף יהודים זרים התגייסו והתנדבו בלשכות הגיוס של היהודים הזרים. הבעיה היחידה הייתה שאל היהודים הזרים התייחסו כגייס חמישי, ולכן חלקם לא התקבלו לגיוס מסיבות שונות. בנוסף, הצעה להקמת לגיון יהודים שירכז את כל היהודים הזרים נדחה, היהודים גויסו אך לא אומנו.
במלה"ע הראשונה מתו כ-5000 יהודים שהתגייסו לצבא הצרפתי.