היסטוריה לבגרות/הגישות השונות ביישוב היהודי ובתנועה הציונית בנוגע ליחס כלפי בריטניה וכלפי הערבים/המחלוקות העקרוניות לגבי היחס כלפי הערבים

עמדת מחנה הפועלים

בשנות ה20 היו רוב ראשי מחנה הפועלים וביניהם דוד בן גוריון שחשבו על שיתוף פעולה בין הפועל העברי לפועל הערבי. ראיה זו נובעת מתוך ראיה מרכסיסטית-סוציאליסטית, שהאמינה שהפועל העברי והפועל הערבי ישתפו פעולה במלחמת המעמדות נגד המעמד המנצל. כלומר, יש להם אינטרסים משותפים. מחנה הפועלים דיבר על הזכות לרוב יהודי בא"י ומתן זכיות אזרחיות לכל תושבי הארץ. בשנות ה30 היה שינוי במחנה הפועלים, היה מעבר לגישה ריאלית שיש להתמודד עם התנועה הלאומית פלסטינאית כלומר מאבק בין שתי תנועות לאומיות-מאבק לאומי פוליטי.

עמדת המפלגה הרוויזיוניסטית

ז'בוטינסקי טען שזכותם של היהודים על א"י צודקת יותר מזו של הערבים. הוא העריך כי ערביי א"י לא ירצו בהסכם עם הישוב היהודי, ולכן תמך בהקמת כוח צבאי עברי שיראה לערבים כי הישוב היהודי חזק ורק אח"כ לשבת איתם ליד שולחן הדיונים. לדעתו ההתיישבות בא"י ויצירת רוב יהודי בחסות בריטניה בא"י שלצידו ישב מיעוט לאומי ערבי.

עמדת "ברית שלום"

תנועה זו כללה אנשי רוח והוגי דעות. הערכתם של החברים בתנועה זו הייתה כי לערבים וליהודים זכיות שוות על א"י, ולכן הם תמכו במדינה דו לאומית שבה יהיה שיתוף פעולה בין שני העמים. התומכים בגישה זו חשבו כי רוב יהודי בא"י אינו הכרחי ואף עשוי להזיק לישוב היהודי.הנחתם הייתה כי במקביל לעידוד העלייה לא"י יש לחזק את עמדות הערבים מבחינה כלכלית ותרבותית.