הרפורמות הפרוטסטנטית התפתחו באופנים ובחלקים שונים באירופה במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-16. בין השנים 1517-1522 הדחף לשינוי הגיע מלמטה, מאנשי הכמורה והאלטיות הנמוכות המשכילות: נזירים (בעיקר אוגוסטינים), סטודנטים, הומניסטים וסוחרים. מטרתם העיקרית הייתה לטהר את הדת הנוצרית מנזרים וכמרים מושחתים.

רפורמציה מלמטה

במהלך השנים 1725-1517, לא היית שאיפה להקים כניסה חדשה או לפצל את הנצרות המערבית. רק בהמשך, כאשר תנועות הרפורמה נתקלו בהתנגדות גורפת מצד אנשי הכנסייה (בישופים ואפיפיורות רומא) נכנסת לתודעתם התובנה שהכנסייה המערבית הגיעה לרמת שיא של חוסר תקנה, לא ניתן לשנותה. היו כאלה שהאמינו כי יש להקים דת חדשה. דת המבוססת על כתבי הקודש בלבד. הרפורמה הציעה דרך חדשה לקשר בין המאמין והאל, באמצעות כתבי הקודש (Sola Scriptura). הסתמכות על כתבי הקודש בלבד, משמע שאין צורך בשדרת הכמורה (כ-10% מאוכלוסיית אירופה) אשר עד כה התפרנסה מהגישור בין המאמין לאל.

רפורמציה מלמעלה

רפורמה מלמעלה התקיימה כבר במהלך שנות ימי הביניים בידי תנועות נזירים ומשכילים-הומניסטים אולם אז לכנסייה הייתה היכולת לחסל אותם. עתה בעקבות שינויים טכנולוגיים כמו המצאת הדפוס ואינטרסים כלכלים פוליטיים, הרפורמה יכלה להתרחש. השינויים הפוליטיים - כלכלים התרחשו בעיקר בערים של האימפריה הרומית הקדושה של האומה הגרמנית. קבוצת האליטה החברתית החליטה לאמץ את הרפורמה הדתית, למשל:

הבטחת ניהול אדמות הכנסייה ושמירה על תרומות העיר - לשכבת הסוחרים העירונית בערים בהן השליט הוא בישוף היה מניע מובהק להיפטר מהבישוף ולשלוט בשלטון העיר על מנת להבטיח שהכנסות ניהול אדמות הכנסייה והמעשרות יגיעו לשימוש העיר עצמה ולא לרומא.
החלשת כוח הקיסר – מאחר שקיסר רומא היה מבית הבסבורג דהיינו קתולי הדוק, שליטים טריטוריאליים מסוימים אמצו את הרפורמציה על מנת לחזק את מעמדם כנגד מעמדו. במילים אחרות עמדת קושי נוסף לקיסר שהיה עסוק בבעיות אחרות: המלחמה בעות'מאנים במזרח, מלחמה בצרפתית באיטליה, לפתח אימפריה במרכז ודרום אמריקה וכו'. לכן הקיסר לא הצליח לארגן קונסודרטציה (האחדה) של הטריטוריה שלו כפי שהתרחש כבר באותן שנים בספרד, אנגליה וצרפת. אם אין איחוד של הטריטוריה, יש הטלת מרות נמוכה על האצילים.

מספר רפורמות

אי אפשר לדבר על רפורמציה אחת אלא על מספר רפורמות שונות אשר נעות ממקום למקום, ממניעים שונים, אופי שונה והסדרים שונים. בתום הרפורמות יש שינוי דתי במרחב אירופה:

באנגליה (הנרי ה-8) הרפורמה הפרוטסטנטית הגיעה מלמעלה, מטעמים אישיים של המלך, לא דתיים. חלק מבאליטה הכנסייתית תומכת בצעד זה. בתום הרפורמה המלך יכול היה שליט הדת במדינה.
בצרפת (הנרי ה-4) הסיפור הוא הפוך. חלק מהאליטה תומכות ברפורמה (קלוויניסטי) אבל דווקא לשלטון המרכזי יש אינטרס למנוע את הרפורמה ולשמר את הקתוליות. בתום 30 שנה עקובות מדם, צרפת נותרת קתולית.
בארצות סקנדינביה הרפורמה מתקבלת מתוך החלטה שרירותית של השליטים.
בדנמרק ובנורבגיה הרפורמה נכפת על האוכלוסייה.
בפולין חלק ניכר מהאצולה מאמצת את העקרים הקלוויניסטים מטעמי אמונה וחלקם מטעמי התנגדות לשלטון המרכזי-קתולי.
בארצות השפלה (הולנד ובלגיה של היום) - חלק מהאצולה מאמצת את הפרוטסטנטיות מתוך התנגדות לשלטון הספרדי-קתולי. אולם חלק אחר, הסוחרים, מאמץ את הרפורמה ממניעים דתיים של שאיפה לחיי דת "טהורים" יותר, האוונגליונים.

לותר ביטל את המבנה התאולוגי והטקסי של הכנסייה המערבית כפי שהתפתחה בימי הבניינים מאחר שביטל את חשיבותם של רוב טקסי הסקרמנטים. ללא סקרמנטים:

ביטל מעמדם המורם של הכמרים
ביטול היררכיה הכנסייתי.
ביטול חשיבות המסורת, "מנהג אבותינו בידנו"
מנגנוני קבלת החלטות אשר התקיימו בכנסיה מזה 700-800 שנים.

במקום אלו, הציב לותר במרכז הדת המתוקנת את עקרון האמונה הפרטי, את הקשר הישיר בין המאמין לאל דרך כתבי הקודש ואת סמכותם (ולא של הכמרים) ואת הצורך של כל מאמין להפנים את עקרונות הדת. לכן עתה עולה השאלה: "מה הוא מקור הסמכות החדש?

מקור הסמכות

לדעת לותר, כתבי הקודש. הבעיה עם התשובה שהיא אינה עונה מי מוסמך לפסוק בנוגע לפרשנויות שונות עבור אותו כתב קודש? לפיכך עלו אלפי שאלות מעשיות מחיי היום-יום שיש להכריע מי יחליט בנוגע עליהם. כך הופכים שנות ה-20 וה-30 לשנים של בזבוז משאבים על מאבקי סמכות על הדת.

שאלות כגון: מי רשאי להתחתן עם מי? מי רשאי לחתן? מי רשאי להטביל? מי נוצרי טוב ומי לא? מי רשאי לפסוק? מי צריך לאסוף מעשרו ומי צריך לקבלם? האם גם לנשים יש זכות או יכולת לקרוא בכתבי הקודש? מי אחראי על הסמכויות של השליטים החילונים?

שאלת הסמכות מוכיח למה התרחשו מספר רפורמות ולא אחת. כל מאמין החליט על הפרשנות המתאימה לו עבור הכתבים. השנים הראשונות, 1517-1535, הן שנים שבמהלכן עשרות מנהיגים דתיים, בעקבות הרפורמה הלותרנית, טוענים שהם בעלי היכול להבין נכון את כתבי הקודש. בנוסף, חלקם אף טוענים כי פרשנותו של לותר עצמו מוטעת. התוצאה היא שבמהלך שנים אלו (ואף עד שנת 1550) גרמניה, שוויץ וארצות השפלה נמצאות במחלקות ובהחרמות דתיות בלתי פוסקות שמתפתחות בהמשך למלחמות דת.

בערי המדינה של דרום גרמניה ושוויצריה (באזל, שטרסבורג, ג'נבה, צירח) קמו אותם מטיפים. בחלק גדול מהערים הללו, מנהיגי העיר (סוחרים צעירים, סטודנטים ונזירים) החליטו על רפורמה דתית באמצעות מינוי של מטיף דתי, במקום כומר קתולי. בחלקם, הסמכות של ראש הנהגה הדתית בעיר ניתנת לאיש הדיוטות. אנשי דת אלו הנהיגו את העיר לא מתוקף איש סמכות דתי גדול מהם אלא מתוך הכריזמה האישית שלהם.

המשותף לרפורמות הקטנות: נחשבות לקיצוניות יותר מהרפורמה הלותרנית. אומנם לותר דחה את המסורת לטובת חזרה אל כתבי הקודש כפשוטם אבל בפועל היה פחות רדיקלי ממה שייצג. דוגמאות:

שמירה על חלק מהסקרמנטים - הוא הדגיש את חשיבות של שתי הסקרמנטים : טבילה ואכילת המצה, כיוון שהם הופיע בכתבי הקודש ונחשבים לכלי העברת חסד האל.
בעקבות ממניעים אישים כמו האמונה האישית, בחר לותר להותיר למשל את הפולחן למרים הבתולה, את התנגדות להריסת פסלים ותמונות בכנסיות (בשעה שהקלוויניסטים טענו בתוקף שיש איסור בפסל, תמונות וכו').

רפורמה רדיקאלית (שנות ה-20)

אנשי הרפורמה הקיצונים, הרפורמיים הרדיקלים טענו שלותר הסס ונעצר באמצע הרפורמה שלו מאחר שלא הייתה לו הנכונות לקרוא נכון את כתבי הקדוש בגלל פשרות שבחר לעשות עם השלטון החילוני, מנהגי הדת הגרמנית והמסורת . הוכחות :

פוליגמיה - חלק מהפרשנים טוענים שלותר פחד להרוס את מבנה המשפחה ובחר שלא להתיר פוליגמיה על אף שעל סמך כתבי הקודש יש התר לכך.
גיל הטבלה - צריך להיות לטענת הרדיקאלים בגיל בו הילד יכול להביע את רצונו להצטרף לנצרות. כך למשל יוחנן המטביל הטביל בגיל מבוגר את ישו ובנוסף אין שום מקום בכתבי הקודש בו מצוין כי יש להטביל תינוקות לפני הבעת רצונם להצטרף לנצרות.
ישו מצביע בטקסי הבשורה על הלחם והיין וטוען שהם דמו ובשרו אולם אין שום מקום בכתבי הקודש שמצוין שחזרה על הטקס תגרום לכך שהלחם והיין יהיו דמו ובשרו של ישו שוב.
סקילת נואפים – על פי כתבי הקודש יש התר למעשה.
הקרבת קורבנות

במילים אחרות, הרפורמים הרדיקאליים מצאו בקלות אלפי פרשנויות לפרשותיו של לותר מ.

הרפורמה בשטח

הוויכוח על מהו משך הזמן עד שהרפורמה התחלחלה במאה ה-16 אל השכבות הנמוכות הוא ויכוח מרכזי במחקר ההיסטורי. יש הטוענים שלקח כ 150-300 שנים ושהשינוי הזה הגיע בכפיה. יש היסטוריונים שמוכחים כי אמונות קתוליות המשיכו להיות נפוצים. יש הטוענים שדווקא האמונות הקתוליות נעלמו במהירות ודעת הקהילה הייתה מוכנה לשינוי. נקודות שיש לקחת בחשבון:

יש הבדל משמעותי בין עיר לאזורים חקלאים. רוב השינויים הם בערים, בקרב משכילים.
יש הבדל בין גברים לנשים. בהכללה נשים נשארו נאמנות למסורת הקתולית.
- חלקן מאחר ואין להן השכלה
- המסורת הקתולית ספקה מענה לבעיות רבות הקשורות לנשים כגון: פוריות, לידה ועוד. לבעיות אלו אין מענה מצד ברפורמות. זו הסיבה לכך שאנו עדים לאלפי נשים אשר חצו לצרפת בכדי להתפלל בכנסייה קתולית. ישנם עדויות על אסירת נשים בגלל ענידת צמיד עם 93 החרוזים...

חיים בחברה מודרנית

אין טעם להטיף לדבר שאינו ניתן לממש. בכל עיר עמד מטיף כריזמטי שאומנם מאמין כי רק הרפורמה שלו נכונה אבל בפועל עליו לבנות קהילה קדושה מבלי להרוס את המבנה השלטוני- חברתי- פוליטי- כלכלי והתא המשפחתי של הקהילה. אז איך אפשר לקיים חברה קדושה, רפורמה רדיקאלית ב"חברה מודרנית" (שחייה בעולם של ערים עם מסחר בינלאומי)? האפשרות הפשוטה היא הקמת קהילה דתית קטנה שפורשת מהעולם לאזורים נדחים (אוקראינה, מזרח הונגריה וכו').

קבוצה של אנאבפטיסטים ("נטבלים מחדש") כך כונתה התנועה בידי אויביה.

תנועה שהאמינה כי יש להיטבל בגיל מבוגר, מתוך בחירה. מכאן שכול תינוק שהוטבל בילדותו צריך להיטבל מחדש בכדי להפוך להיות חלק מהקהילה הקדושה.
התנועה אסרה על קשר בין הנבחרים, ה"טוהרים" והקדושים לבין לעולם החיצוני כיוון שמגע עם אלו מטמאה את הטהורים. הבדלה פרושה אי שילום מסים, אי ציות לחוקים (אלא רק של לחוק האל), אי לחימה (כי הם טהורים), אי שפיטה בבתי משפט וכו'. הדבר הוביל לרדיפה בידי השלטון.
קיים שוויונות בין האנשים, בין היתר גם שיוויו כלכלי ולכן קמות להם קהילות שתופיות בעלי בעלות משופת על הרכוש. מסיבה זו התנועה משכה אליה מטבעה איכרים ושכבות "פועלים" עניים. גם נשים הצטרפו לקהילה בזכות האמונה בשוויון מוחלט. בשלבים הראשונים אין יתרון לגברים על פני הנשים. אין הנהגה דתית אלא נביאים ונביאות.
חברי הקהילה היו מוכנים להקריב (מרטירים Martyrs מיוונית: Martus: עד לאמת האלוהית) את חייהם למען המסר הדתי (שמוכיח את הטוהר שלהם).

עם הזמן, הפרשנות הדתי הביאה להתרה של פוליגמיה. הנשים בוחרות להתחרט ולהמיר בחזרה את דתם. מתחים רבים עולים בקרב הקבוצה, האם לכל הדיוט מותר להינשא למספר נשים או רק לנביא?

ככל שהם נרדפו יותר, כך, הקנאות הדתית שלהם החריפה והם התמקדו באזורים קטנים ומבודדים יותר. הריכוז גדול שלהם היה בעיר מינסטר (Münster), בגבול ארצות השפלה לרומא הקדושה. הם הפכו את העיר תוך רציחת המתנגדים וממנו מטיפים. המטיפים הטיפו לאחראית הימים הקרבה, זו אשר תתחיל בעירם, "עיר מלכות על פני האדמה". מתנגדים (אלו שהחזיקו רכוש פרטי, לא הגיעו לתפילות) ובהמשך נשים שסירבו לקיים יחסי מין יותר מגבר אחד (כי הרבה נשים עזבו וגברים לא יכלו לקיים את מצוות פרו ורבו) נחשבו לאויבים. חלקם מסולקים וחלקם מוציאים להורג.

השלטונות המרכזים, הקתולים והלותרנים, עטפו אותם במקומות בהם היו : צפון ארצות השפלה (הולנד של היום), מינסטר ועוד. הם רדפו אותם, הניחו אותם ברפסודה על נהר ראיין או דנובה וירו ברפסודה. חלק הצליחו לברוח לאזורי מזרח הונגריה ופולין. הם הקימו קהילות אשר התמתנו עם הזמן: מתחילים להתחתן, מוותרים על האסור הרכוש הפרטי, ביטול ריבוי נשים וכו'. השריד באופן מתון קיים עד היום בארה"ב הברית כמו איימיש.

המחלוקת החברתית

ברגע שלותר טוען שיש להעלים את רכוש הכנסייה כיוון שרכוש זה הגיע משחיתות, עולה השאלה מה לעשות עם רכוש זה? בשנת 1521, יש מרד של אצילים גרמנים עניים, נגד שלטון הנסיכים. אצילים רכשו את אדמות הכנסייה שהואלמו בידי המדינה.יש ניסיון שהאדמות יחלקו בין האצילים לעניים. מהר מאוד הנסיכים מתארגנים והורגים את המרד.

מלחמת האיכרים (1524-5)

בשנת 1524 החל מרד איכרים. עקב ממדיו כונה "מלחמת האיכרים". המניע העיקרי למרד הוא מניע כלכלי. איכרים שמצבם הכלכלי החמיר כבר משנת 1480 (מסיבות שונות) וגבר בשנים 1500-1520, דרישות בשם העקרונות הלותריות. להבנתם כל אדם השווה בפני האל, לותר טוען שיווין כלכלי.הם דרשו אומנם לבחור את הכמרים שלהם אך גם לשמור את כספי התרומות של הכנסיות שלהם בידיהם וכן גם לקבל זכויות כלכליות (דיג באגם, חיות ביער, לחטוב עצים שעד שנות 1470-1480 היו רכוש ציבורי ואחריהן הפכו האצילים את השטחים כפרטיים). במילים אחרות, בשם הצדק הדתי יש להחזיר את המצב לקדמותו, להחזיר את הזכויות שהיו בעבר.

המרד התפשט לערי גרמניה בקרב מהגרים חדשים. הערים משתפים פעולה. בראש מרד האיכרים עמד תלמיד של לותר, תומס מינצר (Thomas Müntzer; 1489-1525) אשר עבר מכפר לכפר בדרום גרמניה ונבא כי אחראית הימים תגיע עם רציחת נציגי השטן ושלטונו (האפיפיור והאצילים).

בשנת 1525, לותר היה צריך להתמודד עם מרד חברתי ענק במהלכו רוצחים איכרים אצילים ומשחיתים טירות בשם התאולוגיה השוויונית שלו, שהרי הוא עצמו האשים את הכנסייה בשחיתות וניצול האיכרים. מהר מאוד, לותר הצהיר כי הוא דיבר על שיווין אל מול האל ולו בין בני האדם. הפחד מהרשויות הוביל אותו לפרסם מכתב לאצילים בגרמניה. במכתב כתב כי יש לשחוט את האיכרים המורדים בשלטון. באופן כזה זכה לותר לברית פוליטית עם השכבה העליונה של החברה (הדוכסים והנסיכים). מנגד איכרים רבים ראו בלותר בוגד. במילים אחרות, לותר הוכיח כי הרפורמה הדתית לא תפגע במבנה החברתי-פוליטי הקיים.

מלחמות הדת

ליגה שמלקדן

בשנת 1525, תום מרד האיכרים, הרפורמה הדתית (או בשם הדת) היא פחות ספונטנית אשר מונעת משכבות נמוכות אלא התארגנויות של נסיכים הרואים בה כלי שרת. הנסיכים הלותרנים בוחרים להתארגן בליגה שמלקדן (Schmalkalden – 1531; מלחמות – 1547-1555) בעיר שמלקדן. העיר קמה כברית הגנה על הנסיכים הלותרנים כנגד קרל החמישי (שלט 1516-1556), קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

כל ניסיונות הפשרה בין הנסיכים הלותרנים לנסיכים הקתולים לא הצליחו. בשנת 1547 פרצו מלחמות-דת קטנות (שמלקלדניות) בגרמניה. בשנת 1555, הנסיכים הפרוטסטנטים הצליחו בעזרת מלך צרפת הקתולי להביס את הצבא של הקיסר . הם חייבו את אותו לחתום על "הסכם השלום של אוגסבורג" (1555 Augsburg), כשם העיר שבה נחתם ההסכם. לפי ההסכם, הנסיכים הרפורמיים קיבלו מעמד חוקי וכך גם דתם. כל שליט בתוך האימפריה הרומאית הקדושה רשאי היה לבחור את דתות (לותניות או קתוליות לא קלוויניסטיות). בלשון אחרת, "למי השלטון, לו הדת" (Cujus region, eius religio). יש כאן הכרה בכך שהנצרות המערבית מפוצלת ולא תתאחד מחדש או כי הכוח הקתולי אינו מספיק בכדי לחסל את הפרוטסטנטים ולהפך. יש להדגיש כי אין הכרה בחופש דתי כפי שקיים במאה ה-20 אלא יש הכרה כי בידי השליט לבחור את הדת עבור נתיניו.

תוצאות ההסכם

שנת 1555, הסכם השלום של אוגסבורג מסיים פרק שאורכו כ-30 שנים:

כוח הנסיכים הגרמנים גדל במהלך השנים. הם הקימו צבאות וגבו מיסים. באופן זה, כוחם מנע מגרמניה להפוך למדינה ריכוזית. לעומת זאת צרפת ואנגליה מתגבשות למדינות ריכוזיות.
פיצול דתי:
- קלוויניסטים : שוויץ (חצי)
*לותרנים :הונגריה, צפון הולנד.
מאפיפיורות חזקה (שהתחזק במהלך המאה ה-15) הופכת למובסת שהפרידה את עצמה מרוב צפון, צפון-מערב אירופה .
יותר מאמינים עם גישה לכתבי הקודש
יותר יודעים קורא וכתוב (לפחות גברים).
ההסכם אינו מסיים את המאבקים הדתיים. בשנת 1559 החלו מלחמות דת בצרפת. בשנת 1600 נגמרו מלחמות הדת בצרפת.

מלחמה בארצות השפלה

בשנים 1550-1600 הסתיימו מלחמות דת עקובות דם בארצות השפלה, בהכללה :

- בצפון מדינות השפלה האצילים והעירונים הופכים ללותרנים, קלוויניסטים ואנאבפטיסטים
- דרום ארצות השפלה נשאר קתולי.

בשנת 1564, פיליפ השני (1556-1598), מלך ספרד ששלט על ארצות השפלה, נסה לכפות את הקתוליות על כל ארצות השפלה. כך החלו מלחמת אזרחים עקובת דם שבראשה עומד ווילאם אורנג (William of Nassau, Prince of Orange ששלט 1581-1584).

תחילה , הנסיכים ההולנדים הצליחו להשתלט על חלקים נכרים בהולנד. תגבורת מספרד למלך, הרסה סכרים וכך ערים שלמות הוצפו והמסחר נפגע קשות. בשנים 1560-1580, יש שלטון טרור ספרדי בארצות השפלה אשר הביא להרס מוחלט של האזור. בשנת 1586, הפרובינציות הצפוניות הקימו פרובינציה נגד ספרד, הפרובינציות המאוחדות (1586). בשנת 1609, ספרד הכירה בפרובינציה הזו.

במהלך המלחמות, ברחו אנשים מהעיר אנוורפה לעיר אמסטרדם לימים העיר המסחר החדשה. הפרובינציות המאוחדות הכריזו על הדת הרשמית, קלוויניסטים אך גם על חופש דתי. כתוצאה מכך, הרבה פליטים הגיעו להולנד, לאמסטרדם, בעיקר יהודים.

מלחמת שלושים השנים

מלחמות הדת לא הסתיימו כיוון שהסכם שלום אוגסבורג טוב כל עוד אב העביר את הדת לבנו. בשנת 1617, קיסר חדש, פרדיננד השני (שולט 1619-1637) נסה לכפות את הקתוליות על כל הנסכים הלותרנים באוסטריה ובוהמיה (מזרח האימפריה הרומית הקדושה). האצילים הלותנים בבוהמה מרדו כנגד הניסיון. במהלך הקרב "ההר הלבן" (פראג 1620), כל האליטה של בוהימיה הובסה והוצאה להורג. בנוסף, עצמאותה של בוהמיה מבטלת.

הקיסר התחזק ולכן הנסיכים הלותרנים התאחדו כנגדו. כך נפתחה מלחמת שלושים השנה (1618-1648) באימפריה הרומית הקדושה ובגרמניה. מצד אחד, הנסיכים הפרוטסטנטים מצד שני הנסיכים הקתולים כאשר ממניעים שונים הצדדים החליפו צדדים. בזמן שהפרוטסטנטים הפסידו, בא לעזרתם מלך שוודיה (Gustavus Adolphus, שלט 1611-1632). לאחר מספר שנים הוא נהרג בקרב. שוב הקתולים התחזקו כנגד הפרוסטנים. צרפת (הקתולית) בהנהגת לואי ה-13 (שולט 1610-1643) התערבה לטובת הפרוטסטנטים בכדי להחליש את הקיסר.

בשנת 1648, נחתם הסכם נוסף, "הסכם שלום ווסטפליה" (Westphalia). בעקרון

הכרה בקיום הקלוויניסטים בתחומי האימפריה הקדושה.
הכרה בזכות של כל נתין לבחור את הדת הנוצרית שלו בבית הפרטי.

המלחמה הזו שמה קץ למלחמות הדתיות באירופה ומבססת את ההסכם שיישאר בתקף עד תקופת החילון במאה ה-19.