ערבית/ספרותית/סימנים וניקוד: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
==סימנים וניקוד==
==סימנים וניקוד==
===הניקוד (התנועות)===
===הניקוד (התנועות)===
::הערה: את הניקוד בערבית, כבעברית, לא חייבים לכתוב, וניתן לכתוב רק חלק מן הניקוד במלה, אך הוא כלי עזר לקריאה נכונה למתחילים ואף למתקדמים (בערבית יכול הניקוד לבוא גם על האות האחרונה במלה). לעומת-זאת, ברוב הסימנים האחרים, שאינם ניקוד, נצטרך להשתמש, כדי שנוכל להבין את שכתבנו.

::הערה: את הניקוד בערבית, כמו בעברית, לא חייבים לכתוב, וניתן לכתוב רק חלק מן הניקוד במילה, אך הוא כלי עזר לקריאה נכונה למתחילים ואף למתקדמים (בערבית יכול הניקוד לבוא גם על האות האחרונה במילה). לעומת-זאת, ברוב הסימנים האחרים, שאינם ניקוד, נהיה חייבים להשתמש, כדי שניתן יהיה להבין את מה שכתבנו.


1. התנועות הקצרות{{ש}}
1. התנועות הקצרות{{ש}}
תנועות אלה, כשמן כן הן - יש להגות אותן קצרות יותר מהתנועות הארוכות.
תנועות אלה, כשמן כן הן - יש להגות אותן קצרות יותר מהתנועות הארוכות.
:א. פַתְחַה - {{ער|دَ }}- מקבילה '''לפתח''' בעברית (A).
:א. פַתְחַה - <font size=5>'''دَ'''<font size=2> - מקבילה ל'''פתח''' בעברית (A).


:ב. כַּסְרַה - <font size=5>'''دِ'''<font size=2> - מקבילה ל'''חיריק''' בעברית (I), אך בדרך-כלל נהגית יותר כ'''סגול''' בעברית (E).


:ב. דַמַּה - {{ער|دُ }}- מקבילה '''לקובוץ''' בעברית (U), אך בדרך-כלל היא נהגית יותר כ'''חולם''' בעברית (O).
:ג. דַמַּה - <font size=5>'''دُ'''<font size=2> - מקבילה ל'''שורוק''' בעברית (U), אך בדרך-כלל נהגית יותר כ'''חולם''' בעברית (O).


:ד. סֻכּוּן - <font size=5>'''دْ'''<font size=2> - מקביל ל'''שווא נח''' בעברית.


:*התנועות נכתבות כקו קצר, אלכסוני ויורד, מעל האות (פתחה) או תחתיו (כסרה). תנועת דמה נכתבת כאות ואו קטנה, מעל האות. הסוכון נכתב כעיגול קטן מעל האות.
:ג. כַּסְרַה - {{ער|دِ }}- מקבילה '''לחיריק''' בעברית (I), אך בדרך-כלל היא נהגית יותר כ'''סגול''' בעברית (E).
:*כזכור, את התנועות יש להוסיף רק אחר שסיימנו את כתיבת המלה, יחד עם הוספת הנקודות הדיאקריטיות.


:ד. סֻכּוּן - {{ער|دْ }}- מקביל '''לשווא נח''' בעברית.


:*התנועות נכתבות כקו קצר, אלכסוני ויורד, מעל האות (פתחה) או מתחתיו (כסרה). תנועת דמה נכתבת כאות ו קטנה, מעל האות. הסוכון נכתב כעיגול קטן מעל האות.
:*כזכור, את התנועות יש להוסיף רק לאחר שסיימנו את כתיבת המילה, ביחד עם הוספת הנקודות הדיאקריטיות.


2. התנועות הארוכות{{ש}}
2. התנועות הארוכות{{ש}}
התנועות הארוכות מורכבות מצירוף הניקוד ואם-קריאה מתאימה. יש להגות אותן ארוכות וברורות יותר מאחיותיהן הקצרות.
התנועות הארוכות מורכבות מצרוף הניקוד ואם-קריאה מתאימה. יש להגות אותן ארוכות וברורות יותר מאחיותיהן הקצרות.


:א. <font size="5">'''ا''' </font>'''מאריכה את תנועת הפתחה''' ( {{ער|دَر }}= דַר, {{ער|دَار }}= דַאר)
:א. <font size=5>'''ا'''<font size=2> מאריכה את תנועת הפתחה (<font size=5>'''دَر'''<font size=2> = דַר, <font size=5>'''دَار'''<font size=2> = דַאר)


:ב. <font size=5>'''ي'''<font size=2> מאריכה את תנועת הכסרה (<font size=5>'''دِر'''<font size=2> = דִר, <font size=5>'''دِير'''<font size=2> = דִיר) ונשמעת בבירור כתנועת [i] (כבמלה "שיר").


:ב. <font size="5">'''و''' </font>'''מאריכה את תנועת הדמה''' ( {{ער|دُر }}= דֻר, {{ער|دُور }}= דוּר) ונשמעת בבירור כתנועת [u] (למשל, במילה "כלום").
:ג. <font size=5>'''و'''<font size=2> מאריכה את תנועת הדמה (<font size=5>'''دُر'''<font size=2> = דֻר, <font size=5>'''دُور'''<font size=2> = דוּר) ונשמעת בבירור כתנועת [u] (כבמלה "כלום").


3. תנוין{{ש}}
תנועות התנוין הן תנועות מיוחדות הבאות רק בסוף המלה. הן נהגות כמו התנועה הקצרה המתאימה, בתוספת העיצור "נ".
:א. תנוין פתחה - <font size=5>'''سًا'''<font size=2> - כמו "אן". שימו לב שנהוג לכתוב אותה עם הוספה של אם-הקריאה א.


:ב. תנוין כסרה - <font size=5>'''سٍ'''<font size=2> - כמו "אֵן".
:ג. <font size="5">'''ي''' </font>'''מאריכה את תנועת הכסרה''' ({{ער|دِر }}= דִר, {{ער|دِير }}= דִיר) ונשמעת בבירור כתנועת [i] (למשל במילה "שיר").


:ג. תנוין דמה - <font size=5>'''سٌ'''<font size=2> - כמו "אוֹן".
3. תנועות התנווין{{ש}}
תנועות התנווין הן תנועות מיוחדות הבאות רק בסוף המילה. הן נהגות כמו התנועה הקצרה המתאימה, בתוספת העיצור "נ".
:א. תנווין פתחה - {{ער|سًا }}- כמו "אן" במילה ג'''ן'''. שימו לב שתנווין פתחה נהוג לכתוב עם הוספה של אם-הקריאה א.


:ב. תנווין דמה - {{ער|سٌ }}- כמו "אוֹן" במילים ילד'''ון''', צריפ'''ון'''.


:ג. תנווין כסרה - {{ער|سٍ }}- כמו "אֵן" במילה כֵּ'''ן'''.


:'''הערות:'''
:'''הערות:'''
1. כאשר תנווין פתחה נכתב על האות ל יש להשתמש בצורה המיוחדת של ל ו א {{ער|أَهْلاً}} קראו אַהְלַן.
1. כאשר תנוין פתחה נכתבת על האות "ל" יש להשתמש בצורה המיוחדת של ל ו א <font size=5>'''أَهْلاً'''<font size=2> קראו אַהְלַן.


2. תנוין פתחה יכול להיכתב גם {{ער|سً}}, גם {{ער|سًا}} וגם {{ער|ساً}}, אך נהוג לכתבו עם האות הסופית א, וכאשר שתי הפתחות כתובות מעל האות שלפניה ({{ער|فًا}}).
2. תנוין פתחה יכולה להיכתב גם <font size=5>'''سً'''<font size=2>, גם <font size=5>'''سًا'''<font size=2> וגם <font size=5>'''ساً'''<font size=2>, אך נהוג לכתבה עם האות הסופית א, וכאשר שתי הפתחות כתובות מעל האות שלפניה (<font size=5>'''فًا'''<font size=2>).


===הסימנים===
===הסימנים===
::'''''הערה: סימן השאלה (?) בערבית הפוך מעברית =''''' {{ער|أينَ ٱلولد؟}}{{ש}}
::'''''הערה: סימן השאלה (?) בערבית הפוך מעברית =''''' <font size=5>'''أينَ ٱلولد'''؟<font size=2>{{ש}}
2. הַמְזַה (ﺀ)
2. הַמְזַה ('''''')
:א. ההמזה היא סימן הנלווה לאימות-התנועה (בדרך-כלל ל א, אך לעתים גם ל ו או ל י).
:א. ההמזה היא סימן הנלווה לאימות-התנועה (בדרך-כלל "א", אך לעתים גם "ו" או "י").


:ב. ערכו הצלילי הוא כעיצור א בעברית.


:ג. ההמזה נכתבת בערבית כמו היתה סימן דיאקריטי, ומצטרפת לאם-הקריאה. הצירוף הזה מכונה "כֻרְסִי" (כסא): כך נכתוב "המזה על כורסי ואו" - <font size=5>'''ؤ'''<font size=2>, וכך "המזה על כורסי יא" - <font size=5>'''ئ'''<font size=2>. ההמזה נכתבת מעל האות אליף - <font size=5>'''أ'''<font size=2>, אך כאשר האות מנוקדת בתנועת הכסרה, גם התנועה וגם ההמזה יורדות אל מתחת לאות - <font size=5>'''إ'''<font size=2>. לעתים תופיע ההמזה ללא "כסא" כלל - <font size=5>'''ﺀ'''<font size=2>.
:ב. ערכו הצלילי הוא כמו של העיצור א בעברית במילה "אי" וכו'.


:ד. כדי לדעת על איזה "כסא" יש לכתוב את ההמזה בכל מלה, יש להתחשב בתנועות המופיעות בסביבתה. יש כללים לענין זה, אך בשלב ראשון פשוט יותר להכיר ולזכור את צורתן של המלים השונות.


2. <font size=5>'''دّ'''<font size=2> - שַׁדַּה (<font size=5>'''شَدَّة'''<font size=2>) = דגש חזק
:ג. ההמזה נכתבת בערבית כאילו היתה סימן דיאקריטי, והיא מצטרפת לאם-הקריאה. הצירוף הזה מכונה "כֻרְסִי" (כסא) : כך נכתוב "המזה על כורסי ואו" - ؤ, וכך "המזה על כורסי יא" - ئ. ההמזה נכתבת מעל האות אלף -أ, אבל כאשר האות מנוקדת בתנועת הכסרה, גם התנועה וגם ההמזה יורדות אל מתחת לאות - إ. לעתים תופיע ההמזה ללא "כסא" כלל - ﺀ.


:ד. כדי לדעת על איזה "כסא" יש לכתוב את ההמזה בכל מילה, יש להתחשב בתנועות המופיעות בסביבתה. יש כללים לענין זה, אך בשלב ראשון פשוט יותר להכיר ולזכור את צורתן של המילים השונות.


2. {{ער|دّ}} - שַׁדַּה ({{ער|شَدَّة}}) = דגש חזק
:א. סימן השדّה נכתב תמיד מעל האות, והוא בא בנוסף לניקוד.
:א. סימן השדّה נכתב תמיד מעל האות, והוא בא בנוסף לניקוד.


:ב. השדّה מכפילה את העיצור (בדומה להכפלת האות באנגלית) '''בהיגוי בלבד''', לדוגמה: <font size=5>'''عَمَّان'''<font size=2> קראו עַמְמַאן - Amman'.


:ג. כאשר השדّה באה עם כסרה (<font size=5>'''ـِ'''<font size=2>) הכסרה עולה אל מתחת לשדّה, כך: <font size=5>'''ـِّ'''<font size=2>. דוגמה: <font size=5>'''أَلْمُعَلِّم'''<font size=2> קראו אַלְמֻעַלְלִים.
:ב. השדّה מכפילה את העיצור (בדומה להכפלת האות באנגלית) '''בהיגוי בלבד''', לדוגמה: {{ער|عَمَّان}} קראו עַמְמַאן - Amman'.


:ג. כאשר השדّה באה עם כסרה ( {{ער|ـِ}} ) הכסרה עולה אל מתחת לשדّה, כך: {{ער|ـِّ}}. דוגמה: {{ער|أَلْمُعَلِّم}} קראו אַלְמֻעַלְלִים.
ניתן לכתוב גם בצורה הרגילה, כלומר השדّה למעלה והכסרה מתחת לאות, אך הדרך הנפוצה יותר היא הדרך הראשונה לכתיבת השדّה + כסרה.
ניתן לכתוב גם בצורה הרגילה, כלומר השדّה למעלה והכסרה מתחת לאות, אך הדרך הנפוצה יותר היא הדרך הראשונה לכתיבת השדّה + כסרה.


:'''הערה:''' אין בערבית דגש קל.
:'''הערה:''' אין בערבית דגש קל.


3. {{ער|ٱ}} - וַסְלַה ({{ער|وَصْلَة}}) = אלף שותקת
3. <font size=5>'''ٱ'''<font size=2> - וַסְלַה (<font size=5>'''وَصْلَة'''<font size=2>) = אליף שותקת
:א. סימן הווסלה נכתב תמיד מעל האליף ({{ער|ا}}), ולא נכתב על אות אחרת מלבדה, וכן אין להוסיף ניקוד לאליף כאשר ישנה וסלה מעליו.
:א. סימן הווסלה נכתב תמיד מעל האליף (<font size=5>'''ا'''<font size=2>), ולא נכתב על אות אחרת מלבדה, וכן אין להוסיף ניקוד לאליף כאשר ישנה וסלה מעליו.


:ב. הווסלה באה רק על אליף שבאמצע המשפט, ונמצאת מעל לאליף ב [[ערבית/ספרותית/أل הידיעה|{{ער|أل}} הידיעה]] (יילמד בהמשך).


:'''הערה:''' את הווסלה לא חייבים לכתוב. לדוגמה: {{ער|ذَهَبَ ٱلْوَلَد}} קראו דַ'הַבַּלְוַלַד.

4. {{ער|آ}} - מַדַּה = אלף מוארכת
:א. המדّה, כמו הווסלה, נכתבת '''מעל''' לאות אליף בלבד ואין להוסיף לה ניקוד.


:ב. המדّה נכתבת במקום הצורה {{ער|أا}} (כלומר הארכת תנועת הפתחה באות אליף), ונהגית כאליף עם פתחה מוארכת ({{ער|أا}}). לדוגמה: {{ער|آسْيَا}} קראו אַאסְיַה.

5. {{ער|ة}} - תַא מַרְבּוּטַה = סימן הנקבה
:א. היגויה כ-ה כאם-קריאה (כמו במילה מכבס'''ה''' ולא במילה נ'''ה'''ר - בנהר האות ה"א משמשת כעיצור), זהה להיגוי {{ער|ا}} בסוף מילה (וגם מחליפה אותה לפעמים; אירופה [אורובא/אורובה] אפשר לכתוב גם {{ער|أُورُوبَا}} וגם {{ער|أُورُوبَة}}).


:ב. {{ער|ة}} תמיד נמצאת בסוף, אין לכתוב אותה באמצע או בתחילת המשפט.


:ג. {{ער|ة}} מציינת שהמילה היא נקבה, אך לא תמיד נכתבת במילים במין נקבה, לדוגמה: {{ער|مُدِيرَة}} - מנהלת (קראו מוּדִירַה), {{ער|أَرْبَعَة}} - ארבעה (קראו אַרְבַּעַה; ארבעה מתכוון '''לזכר''' ולא לנקבה בדומה לעברית: ארבעה בנים וארבע בנות).


:ד. האות שלפני {{ער|ة}} תמיד תנוקד בפתחה.



:ב. הווסלה באה רק על אליף שבאמצע המשפט, ונמצאת מעל לאליף ב [[ערבית/ספרותית/أل הידיעה|<font size=5>'''أل'''<font size=2> הידיעה]] (יילמד בהמשך).
:ה. כאשר ישנה הסמכה יש לקרוא את {{ער|ة}} כ-ת, למשל {{ער|مُدِيرَة مَدْرَسَة}} קראו '''מוּדִירַת מַדְרַסַה''' ולא '''מוּדִירַה מַדְרַסָה''', כמו בעברית, רק שלא נכתבת כ-ת (מנהל'''ת''' בית-ספר).




:'''הערה:''' את הווסלה לא חייבים לכתוב. לדוגמה: <font size=5>'''ذَهَبَ ٱلْوَلَد'''<font size=2> קראו דַ'הַבַּלְוַלַד.
:ו. כאשר ה-{{ער|ة}} מנוקדת היגויה כ-ת, לדוגמה: {{ער|دَوْلَةُ}} קראו דַוְלַתֻ.


4. <font size=5>'''آ'''<font size=2> - מַדַּה = אלף מוארכת
:א. המדّה, כמו הווסלה, נכתבת '''מעל''' לאליף בלבד ואין להוסיף לה ניקוד.


:ב. המדّה נכתבת במקום הצורה <font size=5>'''أا'''<font size=2> (כלומר הארכת תנועת הפתחה באות אליף), ונהגית כמוה בדיוק. לדוגמה: <font size=5>'''آسْيَا'''<font size=2> קראו אַאסְיַה.
:ז. האות {{ער|ت}} (המקבילה ל-ת בעברית) מחליפה את ה-{{ער|ة}} כאשר המילה מוטֵית, לדוגמה: {{ער|غُرْفَة}} (חדר; קראו רוּרְפַה) - {{ער|غُرْفَتِي}} (חדרי; קראו גֿוּרְפַתִי).


5. <font size=5>'''ة'''<font size=2> - תַא מַרְבּוּטַה = סימן הנקבה
6. {{ער|ى}} - אליף מקצוּרה = אלף שבורה
:א. היגויה כ-ה כאם-קריאה (כבמלה מכבס'''ה'''), זהה להיגוי <font size=5>'''ا'''<font size=2> בסוף מלה (וגם מחליפה אותה לפעמים; אירופה [אורובא/אורובה] אפשר לכתוב גם <font size=5>'''أُورُوبَا'''<font size=2> וגם <font size=5>'''أُورُوبَة'''<font size=2>).
:א. היגויה כהיגוי {{ער|ة}} ו-{{ער|ا}} בסוף מילה (ה"א כאם-קריאה).


:ב. תמיד נמצאת בסוף, אין לכתוב אותה באמצע או בתחילת המשפט.


:ג. מציינת שהמלה היא נקבה, אך לא תמיד נכתבת במלים במין נקבה, לדוגמה: <font size=5>'''مُدِيرَة'''<font size=2> - מנהלת (קראו מוּדִירַה), <font size=5>'''أَرْبَعَة'''<font size=2> - ארבעה (קראו אַרְבַּעַה; ארבעה מתכוון '''לזכר''' ולא לנקבה בדומה לעברית: ארבעה בנים וארבע בנות).
:ב. {{ער|ى}} תמיד נמצאת בסוף, אין לכתוב אותה באמצע או בתחילת המשפט.


:ד. האות שלפניה תמיד תנוקד בפתחה.


:ה. כאשר ישנה הסמכה יש לקרוא אותה כ-"ת", למשל <font size=5>'''مُدِيرَة مَدْرَسَة'''<font size=2> קראו '''מוּדִירַת מַדְרַסַה''' ולא '''מוּדִירַה מַדְרַסָה''', כמו בעברית, רק שלא נכתבת כ-"ת" (מנהל'''ת''' בית-ספר).
:ג. תמיד לפני {{ער|ى}} ישנה פתחה, לדוגמה: {{ער|مَتَى}} [קראו מַתַא/מַתַה].


:ו. כאשר היא מנוקדת היגויה כ-"ת", לדוגמה: <font size=5>'''دَوْلَةُ'''<font size=2> קראו דַוְלַתֻ.


:ז. האות <font size=5>'''ت'''<font size=2> (המקבילה ל-"ת" בעברית) מחליפה את ה-<font size=5>'''ة'''<font size=2> כאשר המלה מוטֵית, לדוגמה: <font size=5>'''غُرْفَة'''<font size=2> (חדר; קראו גֿוּרְפַה) - <font size=5>'''غُرْفَتِي'''<font size=2> (חדרי; קראו גֿוּרְפַתִי).
:ד. לפני [[ערבית/ספרותית/כינויי הקניין|כינויי הקניין]] ו[[ערבית/ספרותית/כינויי הפעול|כינויי הפעול]] {{ער|ى}} תהיה ל {{ער|ا}}, לדוגמה: {{ער|أَلْقُرَى}} - הכפרים = {{ער|قُرَانَا}}.


6. <font size=5>'''ى'''<font size=2> - אליף מקצוּרה = אלף שבורה
:א. היגויה כהיגוי <font size=5>'''ة'''<font size=2> ו-<font size=5>'''ا'''<font size=2> בסוף מלה (ה"א כאם-קריאה).


:ב. תמיד נמצאת בסוף, אין לכתוב אותה באמצע או בתחילת המשפט.
:ה. בנטיית הפועל ובנטיית מילות היחס תהיה {{ער|ى}} ל {{ער|ي}}, לדוגמה: {{ער|رَأَى}} - ראה = {{ער|رَأَيْتُ}} - ראיתי. {{ער|إِلَى}} - אל = {{ער|إِلَيْكَ}} - אליך.


:ג. תמיד לפניה ישנה פתחה, לדוגמה: <font size=5>'''مَتَى'''<font size=2> [קראו מַתַא/מַתַה].
7. {{ער|دٰ}} = אליף קטנה
:א. היא נכתבת כקו ישר מעל לאות. לדוגמה: {{ער|هٰذَا}}


:ד. לפני [[ערבית/ספרותית/כינויי הקניין|כינויי הקניין]] ו[[ערבית/ספרותית/כינויי הפעול|כינויי הפעול]] <font size=5>'''ى'''<font size=2> תהיה ל-<font size=5>'''ا'''<font size=2>, לדוגמה: <font size=5>'''أَلْقُرَى'''<font size=2> - הכפרים = <font size=5>'''قُرَانَا'''<font size=2>.


:ה. בנטיות הפועל ומלות היחס <font size=5>'''ى'''<font size=2> תהיה ל-<font size=5>'''ي'''<font size=2>, לדוגמה: <font size=5>'''رَأَى'''<font size=2> - ראה = <font size=5>'''رَأَيْتُ'''<font size=2> - ראיתי. <font size=5>'''إِلَى'''<font size=2> - אל = <font size=5>'''إِلَيْكَ'''<font size=2> - אליך.
:ב. האליף הקטנה אינה יכולה לבוא באות האחרונה במילה ואין להוסיף מעליה ניקוד או סימנים (למעט מקרה חריג אחד במילה {{ער|أَلْلّٰه}} [אלוהים] כאשר השדّה באה בנוסף לאליף הקטנה).


7. <font size=5>'''دٰ'''<font size=2> = אליף קטנה
:א. היא נכתבת כקו ישר מעל לאות. לדוגמה: <font size=5>'''هٰذَا'''<font size=2>


:ב. האליף הקטנה אינה יכולה לבוא באות האחרונה במלה ואין להוסיף מעליה ניקוד או סימנים (למעט מקרה חריג אחד במלה <font size=5>'''أَلْلّٰه'''<font size=2> [אלוהים] כאשר השדّה באה בנוסף לאליף הקטנה).
:ג. נהגית כ {{ער|ا}} ללא ההמזה, כלומר כאם-קריאה. המילה {{ער|هٰذَا}} נהגית {{ער|هَاذَا}}.


:ג. נהגית כאליף אם-קריאה. המלה <font size=5>'''هٰذَا'''<font size=2> נהגית <font size=5>'''هَاذَا'''<font size=2>.


:ד. היא מחליפה רק את האליף כאם-קריאה ({{ער|ا}}), אך שימושה הוא נדיר. רוב המילים בעלות אליף כאם-קריאה משתמשות בה ולא באליף הקטנה.
:ד. היא מחליפה רק את האליף כאם-קריאה, אך שימושה הוא נדיר. רוב המלים בעלות אליף כאם-קריאה משתמשות בה ולא באליף הקטנה.


{{ערבית/ספרותית|מוגבל=כן}}
{{ערבית/ספרותית|מוגבל=כן}}

גרסה מ־13:41, 19 בפברואר 2014

סימנים וניקוד

הניקוד (התנועות)

הערה: את הניקוד בערבית, כבעברית, לא חייבים לכתוב, וניתן לכתוב רק חלק מן הניקוד במלה, אך הוא כלי עזר לקריאה נכונה למתחילים ואף למתקדמים (בערבית יכול הניקוד לבוא גם על האות האחרונה במלה). לעומת-זאת, ברוב הסימנים האחרים, שאינם ניקוד, נצטרך להשתמש, כדי שנוכל להבין את שכתבנו.

1. התנועות הקצרות
תנועות אלה, כשמן כן הן - יש להגות אותן קצרות יותר מהתנועות הארוכות.

א. פַתְחַה - دَ - מקבילה לפתח בעברית (A).
ב. כַּסְרַה - دِ - מקבילה לחיריק בעברית (I), אך בדרך-כלל נהגית יותר כסגול בעברית (E).
ג. דַמַּה - دُ - מקבילה לשורוק בעברית (U), אך בדרך-כלל נהגית יותר כחולם בעברית (O).
ד. סֻכּוּן - دْ - מקביל לשווא נח בעברית.
  • התנועות נכתבות כקו קצר, אלכסוני ויורד, מעל האות (פתחה) או תחתיו (כסרה). תנועת דמה נכתבת כאות ואו קטנה, מעל האות. הסוכון נכתב כעיגול קטן מעל האות.
  • כזכור, את התנועות יש להוסיף רק אחר שסיימנו את כתיבת המלה, יחד עם הוספת הנקודות הדיאקריטיות.

2. התנועות הארוכות
התנועות הארוכות מורכבות מצרוף הניקוד ואם-קריאה מתאימה. יש להגות אותן ארוכות וברורות יותר מאחיותיהן הקצרות.

א. ا מאריכה את תנועת הפתחה (دَر = דַר, دَار = דַאר)
ב. ي מאריכה את תנועת הכסרה (دِر = דִר, دِير = דִיר) ונשמעת בבירור כתנועת [i] (כבמלה "שיר").
ג. و מאריכה את תנועת הדמה (دُر = דֻר, دُور = דוּר) ונשמעת בבירור כתנועת [u] (כבמלה "כלום").

3. תנוין
תנועות התנוין הן תנועות מיוחדות הבאות רק בסוף המלה. הן נהגות כמו התנועה הקצרה המתאימה, בתוספת העיצור "נ".

א. תנוין פתחה - سًا - כמו "אן". שימו לב שנהוג לכתוב אותה עם הוספה של אם-הקריאה א.
ב. תנוין כסרה - سٍ - כמו "אֵן".
ג. תנוין דמה - سٌ - כמו "אוֹן".
הערות:

1. כאשר תנוין פתחה נכתבת על האות "ל" יש להשתמש בצורה המיוחדת של ל ו א أَهْلاً קראו אַהְלַן.

2. תנוין פתחה יכולה להיכתב גם سً, גם سًا וגם ساً, אך נהוג לכתבה עם האות הסופית א, וכאשר שתי הפתחות כתובות מעל האות שלפניה (فًا).

הסימנים

הערה: סימן השאלה (?) בערבית הפוך מעברית = أينَ ٱلولد؟

2. הַמְזַה ()

א. ההמזה היא סימן הנלווה לאימות-התנועה (בדרך-כלל "א", אך לעתים גם "ו" או "י").
ב. ערכו הצלילי הוא כעיצור א בעברית.
ג. ההמזה נכתבת בערבית כמו היתה סימן דיאקריטי, ומצטרפת לאם-הקריאה. הצירוף הזה מכונה "כֻרְסִי" (כסא): כך נכתוב "המזה על כורסי ואו" - ؤ, וכך "המזה על כורסי יא" - ئ. ההמזה נכתבת מעל האות אליף - أ, אך כאשר האות מנוקדת בתנועת הכסרה, גם התנועה וגם ההמזה יורדות אל מתחת לאות - إ. לעתים תופיע ההמזה ללא "כסא" כלל - .
ד. כדי לדעת על איזה "כסא" יש לכתוב את ההמזה בכל מלה, יש להתחשב בתנועות המופיעות בסביבתה. יש כללים לענין זה, אך בשלב ראשון פשוט יותר להכיר ולזכור את צורתן של המלים השונות.

2. دّ - שַׁדַּה (شَدَّة) = דגש חזק

א. סימן השדّה נכתב תמיד מעל האות, והוא בא בנוסף לניקוד.
ב. השדّה מכפילה את העיצור (בדומה להכפלת האות באנגלית) בהיגוי בלבד, לדוגמה: عَمَّان קראו עַמְמַאן - Amman'.
ג. כאשר השדّה באה עם כסרה (ـِ) הכסרה עולה אל מתחת לשדّה, כך: ـِّ. דוגמה: أَلْمُعَلِّم קראו אַלְמֻעַלְלִים.

ניתן לכתוב גם בצורה הרגילה, כלומר השדّה למעלה והכסרה מתחת לאות, אך הדרך הנפוצה יותר היא הדרך הראשונה לכתיבת השדّה + כסרה.

הערה: אין בערבית דגש קל.

3. ٱ - וַסְלַה (وَصْلَة) = אליף שותקת

א. סימן הווסלה נכתב תמיד מעל האליף (ا), ולא נכתב על אות אחרת מלבדה, וכן אין להוסיף ניקוד לאליף כאשר ישנה וסלה מעליו.
ב. הווסלה באה רק על אליף שבאמצע המשפט, ונמצאת מעל לאליף ב أل הידיעה (יילמד בהמשך).


הערה: את הווסלה לא חייבים לכתוב. לדוגמה: ذَهَبَ ٱلْوَلَد קראו דַ'הַבַּלְוַלַד.

4. آ - מַדַּה = אלף מוארכת

א. המדّה, כמו הווסלה, נכתבת מעל לאליף בלבד ואין להוסיף לה ניקוד.
ב. המדّה נכתבת במקום הצורה أا (כלומר הארכת תנועת הפתחה באות אליף), ונהגית כמוה בדיוק. לדוגמה: آسْيَا קראו אַאסְיַה.

5. ة - תַא מַרְבּוּטַה = סימן הנקבה

א. היגויה כ-ה כאם-קריאה (כבמלה מכבסה), זהה להיגוי ا בסוף מלה (וגם מחליפה אותה לפעמים; אירופה [אורובא/אורובה] אפשר לכתוב גם أُورُوبَا וגם أُورُوبَة).
ב. תמיד נמצאת בסוף, אין לכתוב אותה באמצע או בתחילת המשפט.
ג. מציינת שהמלה היא נקבה, אך לא תמיד נכתבת במלים במין נקבה, לדוגמה: مُدِيرَة - מנהלת (קראו מוּדִירַה), أَرْبَعَة - ארבעה (קראו אַרְבַּעַה; ארבעה מתכוון לזכר ולא לנקבה בדומה לעברית: ארבעה בנים וארבע בנות).
ד. האות שלפניה תמיד תנוקד בפתחה.
ה. כאשר ישנה הסמכה יש לקרוא אותה כ-"ת", למשל مُدِيرَة مَدْرَسَة קראו מוּדִירַת מַדְרַסַה ולא מוּדִירַה מַדְרַסָה, כמו בעברית, רק שלא נכתבת כ-"ת" (מנהלת בית-ספר).
ו. כאשר היא מנוקדת היגויה כ-"ת", לדוגמה: دَوْلَةُ קראו דַוְלַתֻ.
ז. האות ت (המקבילה ל-"ת" בעברית) מחליפה את ה-ة כאשר המלה מוטֵית, לדוגמה: غُرْفَة (חדר; קראו גֿוּרְפַה) - غُرْفَتِي (חדרי; קראו גֿוּרְפַתִי).

6. ى - אליף מקצוּרה = אלף שבורה

א. היגויה כהיגוי ة ו-ا בסוף מלה (ה"א כאם-קריאה).
ב. תמיד נמצאת בסוף, אין לכתוב אותה באמצע או בתחילת המשפט.
ג. תמיד לפניה ישנה פתחה, לדוגמה: مَتَى [קראו מַתַא/מַתַה].
ד. לפני כינויי הקניין וכינויי הפעול ى תהיה ל-ا, לדוגמה: أَلْقُرَى - הכפרים = قُرَانَا.
ה. בנטיות הפועל ומלות היחס ى תהיה ל-ي, לדוגמה: رَأَى - ראה = رَأَيْتُ - ראיתי. إِلَى - אל = إِلَيْكَ - אליך.

7. دٰ = אליף קטנה

א. היא נכתבת כקו ישר מעל לאות. לדוגמה: هٰذَا
ב. האליף הקטנה אינה יכולה לבוא באות האחרונה במלה ואין להוסיף מעליה ניקוד או סימנים (למעט מקרה חריג אחד במלה أَلْلّٰه [אלוהים] כאשר השדّה באה בנוסף לאליף הקטנה).
ג. נהגית כאליף אם-קריאה. המלה هٰذَا נהגית هَاذَا.
ד. היא מחליפה רק את האליף כאם-קריאה, אך שימושה הוא נדיר. רוב המלים בעלות אליף כאם-קריאה משתמשות בה ולא באליף הקטנה.


- סימנים וניקוד -