תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה : נושא - גג : מלכים ונביאים (משלמה עד צדקיהו)/מלכים ב' פרק י"ח

הקדמה

מפרק י"ח ועד סוף ספר מלאכים ב', מתוארת רק ממלכת יהודה שהחזיקה מעמד 150 שנה אחרי חורבן ממלכת ישראל (שנחרבה ב- 722/3 לפנה"ס).

בפרקים י"ח - י"ט מתוארת מלכותו של המלך חזקיהו שנחשב לאחד המלכים החשובים של ממלכת יהודה משתי סיבות:

• מבצע את חוק ריכוז הפולחן ומעלה את מעמדה של ירושלים.
• הוא בונה מאגר מים שנקרא "נקבת-השילוח" או "נקבת חזקיהו", כלומר ; הוא מעביר את מי מעיין השילוח שהיו מחוץ לחומה דרך נקבה תת-קרקעית לתוך העיר. כך, כאשר יש מצור עדיין מגיעים מים לירושלים.

פעולות חזקיהו

פסוקים 1-8, המספר מתאר את הפעולות הדתיות שביצע חזקיהו - ריכוז פולחן.

פעולות הבצע מבחינה דתית

• חזקיהו הורס את כל עבודת האלילים שרווחה בתקופתו. בנוסף, הוא הרס את כל הבמות המסמלות על פיזור פולחני. הסיבה לכך שזהו "פיזור פולחן" היא כיוון שהעם נהג להקריב בכל מקום, אבל לא היה פיקוח ועל אותה במה הם היו מקריבים לסירוגין לאלוהים ולאלילים. ריכוז הפולחן יוצר פיקוח כי כל הפולחן מרוכז בבית-המקדש בירושלים.

• בנוסף לכך, חזקיהו הרס את נחש הנחושת שמקורו בספר במדבר פרק כ"א פסוקים 4-9. בפרק כ"א, דברים, מסופר על אחד העונשים שה' נתן לעם והם היו נחשים שנשכו אותם. לאחר, שמשה ביקש מהאל שיסלח לעם (זה אחד מהתפקידים החשובים של הנביא), ה' אומר למשה ליצור בתוך תבנית-נחש מנחושת ולהציב את הנחש במקום גבוה.כל מי שיסתכל על הנחש יירפא מהנשיכה. כאן, מופיע מוטיב הנס ומכאן גם הסמל של חיל הרפואה ובתי החולים הדסה.

ברגע שהופכים נס לדבר מוחשי צפוי שייחסו אותו לאותו פסל, כלומר ל"נחש כוחות משלו". במשך הזמן הנחש הפך להיות אליל ע"י העם ולכן חזקיהו הורס את נחש הנחושת.

פסוק 7, בשלב מסוים חזקיהו מחליט למרוד באשור בגלל שמלך אשור שם מצור על יהודה 3 שנים.

פסוק 8, מתארים את חזקיהו כמלך חשוב לא רק מבחינה דתית, אלא גם מבחינה מדינית – רשום שחזקיהו נלחם, ניצח את הפלשתים והגיע עד העיר עזה, ובכך הרחיב את גבולות ממלכת יהודה.

פסוקים 9-12, בפרשיה שלפנינו המספר מתאר מה קורה במקביל לחזקיהו בממלכת ישראל שהורחבה והוגלתה לאשור: אשור החליטה להגלות את יהודה משום שאשור לא רצתה שימרדו בה.

פס' 13-16, לאחר שמלך אשור כובש את ממלכת ישראל הוא יורד דרומה לכיוון יהודה. רשום כי כבש את כל הרי יהודה הבצורות (ויתפשם = כבש). כשחזקיהו מבין כי העיר ירושלים נמצאת בסכנה מצד אשור, הוא שולח שליחים לעיר לכיש, שם קבע מלך אשור את המפקדה שלו לאחר שרכש את העיר. רבשקה (השליח של אשור) שהלכו למלך אשור הביאו עימם שני דברים:

• בקשת כניעה מחזקיהו והוא מתנצל על המרד.
• חזקיהו מבקש ממלך אשור לקבוע קנס כספי אותו ישלם.

חזקיהו חזר קרוע בגדים בגלל הבשורות.

מלך אשור דורש קנס גדול : 300 כיכר כסף ו-30 כיכר זהב (כיכר = 21.5 ק"ג).חזקיהו ממן את הקנס מאוצרות בית המלך ומבית המקדש - את הזהב הוא לוקח מהדלתות והעמודים של בית המקדש שהיו מצופים בזהב.

נקבת / מנהרת השילוח

נקבה המעבירה מים ממעין הגיחון לתוך העיר ירושלים אותה חצב חזקיהו. היא נסתמה ע"י סחף וב-1880, גילה נער יהודי מירושלים את הנקבה ובתוכה הייתה כתובת עברית בכתב עברי עתיק. בכתובה רושם כי החוצבים חצבו משני צידי המנהרה ולפני הרעש ששמעו, הם הבינו כי הם קרובים והמשיכו לחפור אחד אל השני. הכתובה שמורה עד היום.

נסרת סנחריב

זהו המקור החיצוני השני לתקופתו של חזקיהו. בפרק י"ב מלכים ב' מסופר על תקופת מלכותו של חזקיהו, על הפעולות המדיניות והדתיות שעשה ועל הכיבושים של מלך אשור – שכבש את הרי יהודה ואיים על ירושלים.

במנסרת סנחריב יש תיאר של האירועים כפי שתיאר אותם מלך אשור בעצמו וכמובן שהמגמה שלו הוא להעצים את האירועים כדי שיראה חזק וחשוב.

ההבדלים בין התנ"ך למנסרת :

• ערים- במנסרת סנחריב מתאר המלך שהוא כבש 46 ערים ביהודה ואילו בספר מלכים לא מופיע מספר הערים כיוון :
  • אולי הם היו במספר מצומצם.
  • המספר של ספר מלכים רוצה להצניעה את הכיבוש האשורי.
• מספר שבוים – מלך אשור רושם שהוא לקח 150-200 שבויים, לעומת, ספר מלכים שבכלל לא מספר על מספר השבויים. כיוון :
  • להצניע את הכיבוש
  • לא הגיוני כי מספר השבויים היה גבוה.
• ניצחון – הוא מספר כאילו כבש את ירושלים על ידי זה שאמר "כלאתי את חזקיה כציפור בכלוב (=מצור)", כלומר עשה מצור חזק ואין לחזקיה סיכוי.

מלך אשור לא הצליח לכבוש את ירושלים ולכן כיבושיו נחשבו לא כל כך טובים. מלך אשור רוצה להצניע עובדה זו ומתאר את השלל והכסף שלקח.

• קנס :

במלכים : 300 כיכר כסף ו-30 כיכר זהב.

במנסרה : 800 כיכר כסף ו-30 כיכר זהב.

הסיבות להבדלים :

• • המספרים לא היו ברורים – השלוש נראה כמו שמונה.
  • מלך אשור בכוונה הגזים בקנס, כדי להעצים את הכוח.
  • הסופר של מלכים המעי בכנס כדי להמיט את הכיבוש
• במנסרת בנחריב מפרט המלך את כל השלל שנלקח והסיבה כנראה היא שהיו עורכים תהלוכת ניצחון אותה ואת כל השלל שנלקח היו מעברים לפני המלך ועושים רישום.(הבט : עמוד 93)

פסוקים 17-35 : נאום רבשקה

לפי פסוק 17, אנו מבינים שלאחר שמלך אשור כבש את הערים החשובות ביהודה, הוא מתכנן מצור על ירושלים. בתקופה קדומה, לפני שעשו מצור הציעו לאויב להיכנע. במקרה של סירוב עשו מצור.

מלך אשור שולח 3 שליחים חשובים שידברו בשמו כדי לשכנע את חזקיהו להיכנע. שלושת בעלי התפקיד (כדי להראות לחזקיהו שהכוונות שלו רציניות) ששולח מלך אשור :

• תרתן – שר הצבא, משנה למלך (תפקיד בכיר)
• רב סריס – מפקד על הצבא
• רבשקה – ראש המנהל של חצר המלך.

אותם 3 שרים עומדים במקום שהחומה נמוכה כדי שישמעו אותם היטב. אחד מהשליחים, רבשקה, משמש כדובר.

מתוך נאומו מבינים שלא סתם בחרו אותו כיוון שהיה נואם חכם ביותר, הוא הכיר את יהודה, את פעולותיו של חזקיהו המלך והחשוב ביותר הוא, שהוא ידע לדבר יהודית (השפה של ממלכת ישראל).

כיוון שבאותה תקופה, השפה הרשמית שהשתמשו בה מנהיגים הייתה ארמית, טוענים הרשנים שרבשקה כנראה התגורר תקופה מסוימת ביהודה (ולכן הוא יודע את השפה) או שאולי היה יהודי שהתבולל, כלומר-שעבר למחנה האשורי.

הנאום

נאום רבשקה מתחלק ל-2 חלקים שבניהם הפסקה בדיבור

חלק ראשון (19-25)

• כבר בתחילת הנאום מדגיש רבשקה את הפער בין אשור ליהודה - הוא מכנה את מלך אשור "המלך הגדול" וכלפי חזקיהו הוא נוהג בזלזול וקורא לו בשמו הפרטי ללא כינוי כבוד (צבאי/מדיני).
• רבשקה משתמש בשורש ב.ט.ח כשורש מנחה בנאום, כי הוא רוצה להוריד את הביטחון של יהודה ולכן הוא שואל בשאלה רטורית : על מי בדיוק סומך חזקיהו שהוא לא רוצה להיכנע? (דת - רוחניות)
• פסוקים 20-21 (מדיני) - רבשקה לועג לחזקיהו שהעזר למרוד במלך אשור והוא משתמש שוב בשורש ב.ט.ח על מנת להוריד את ביטחון חזקיהו - להוכיח לו שיש לו ביטחון לשווא.
• פסוק 21 (מדיני) - רבשקה לועג לברית המדינית שכרת חזקיהו עם מצרים כנגד אשור. רבשקה מכנה את מצרים "משענת קנה רצוץ"(=שבור). זאת כיוון שאי אפשר לסמוך על מצרים, כי היא סופה לפצוע לפגוע. במילים אחרות, אדם שנשען על הקנה הרצוף (שבור); מתאכזב כי זה לא עזר לו, וגם ניזוק מזה.

רבשקה הכיר את ההיסטוריה של ישראל ביחס למצרים. בעבר, היו מספר פעמים שלמרות הברית המדינית בין ישראל למצרים היא לא באה לעזור בשעת הצורך

• פסוק 22 (דתי) - רבשקה אומר שאלוהי ישראל כועס עליהם כיוון שחזקיהו הרס את כל הבמות (כשעשה ריכוז פולחן). רבשקה שבא מסביבה אלילית עם ריבוי מזבחות ופסלים רואה את ריכוז הפולחן כחטא, אך זה לא כך. יש פרשנים שטוענים שתושבים רבים ביהודה תפסו את ריכוז הפולחן כחטא כי נראה להם שאסור להרוס מקום שמקודש לאל.
• פסוקים 24-23 (צבאי/ביטחוני) - רבשקה מגדיש את הפער הצבאי בין אשר ליהודה. הוא אומר : אפילו אם ניתן לכם 2,000 סוסים לא תמצאו 2,000 פרשים (=לוחמים) שיכולים לרכוב עליהם ובמיוחד כשאתם סומכים על מצרים שיביאו לכם רכב והפרשים. הרכב והפרשים שהיו למצרים לא יכלו לעזור ליהודה כי זה רכב שמתאים למישור ויהודה כולה ערים.
• פסוק 25 (דתי) - רבקשה מציג את מלך אשור כשליח אלוהי ישראל כדי להעניש את העם.

פסוקים 26-27 : הפסקה בנאום

בשלב זה הנאום השפיע קשה על תושבי ירושלים ושליחי מלך יהודה מבקשים מרבשקה לדבר ארמית ולא לדבר יהודית מפני שהעם מבין.

חשיבת רבשקה : הנאום לא נועד לשליחי המלך, אלא, אל העם כדי שהעם ישפיע על המלך להיכנע.

חלק שני (28-35)

בחלק השמני של הנאום, רבשקה מתייחס ישירות לחזקיהו, הוא רוצה להדגיש שחזקיהו מטעה את העם בכוונה ועדיף להם להיכנע עכשיו וללכת לגלות מאשר ללכת לגלות לאחר מצור ומלחמה קשה. רבשקה חוזר ואומר כי הם לא יכולים לבטוח בה' שיציל אותם.

• פסוקים 30-32 - רבשקה שוב חוזר על העניין שהם לא יכולים לבטוח בה' כי הוא לא יציל אותם.
• פסוקים 31-32 - רבשקה משכנע אותם שעדיפה להם הגלות, כי אשור היא ארץ שופעת מבחינה כלכלית. הוא מתאר את ארץ אשור כארץ פורייה במיוחד :
  • "אכלו איש גפנו" – ענבים ויין – תירוש.
  • "..ואיש תאנה" – תאנים.
  • "ושתו איש שיברו" – יש שפע של מים באשור וכל אחד שחופר בר ליד ביתו יכול לאגור מי גשמים.
  • "דגן" – הרבה תבואה.
  • היצהר = שמן = זיתים.
  • דבש - תמרים

רבשקה בכוונה מפרט ואולי קצת מגזים בשפע של אשור מתוך מטרה להתל על המחשבה שהם עוזבים את ארץ ישראל, שנחשבה בעיניהם ארץ של שפע. גם לקראת סוף הנאום רבשקה מעוניין להוריד את הביטחון של אנשי ירושלים.

• פס' 33-35 - רבשקה פותח בשאלה רטורית : האם שאר האלים של העמים שכבשתי הצילו אותם? התשובה היא לא. הוא מפרט את שומת האלים הזרים ומסיים בשאלה : מדוע אלוהי ישראל הוא מיוחד ויציל אתכם? - במה ה' שונה משאר האלים.

פס' 35-36 - תגובת העם לנאום רבשקה

הם שותקים כי צוו לשתוק. המספר בכוונה כותב זאת, כדי לרמוז שהעם כנראה העדיף להיכנע כי הנאום שכנע אותם שאין להם סיכוי כנגד אשור - לא צבאית ולא דתית. הפרק מסתיים בכך ששלושת השליחים קורעים את בגדיהם לאות אבל.