תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: חורבן גלות וגאולה/מלכים ב' פרק כ"ה

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בפרק כ"ה מוזכרים ד צומות הקשורים לחורבן ירושלים :

  • 10 בטבת - מתחיל מצור ראשון על ירושלים.
  • 17 בתמוז – בוקעים חומות ירושלים.
  • 9 באב – חורבן בית ראשון (586 לפנה"ס).
  • ג' בתשרי – צום גדליהו.

ב-17 בתמוז נכנעת ירושלים בגלל רעב שנמשך במשך שנתיים. צדקיהו בורח לכיוון יריחו לקבל מקלט מדיני במואב. הוא לא מספיק להגיע ליריחו ונתפס ע"י הבבלים שעושים לו משפט בעיר רבלתה, שם הייתה המפקדה הבבלית וזאת בכדי להרתיע את העמים האחרים. עונשו של צדקיהו היה כריעת עיניו ושחיטת בניו.

מפסוקים 8-12, מתואר חורבן בית המקדש הראשון שנשרף, והריסת הבתים של האנשים החשובים בירושלים והגלתם לבבל.

מלך בבל משאיר ביהודה כורמים ויוגבים (=חקלאים בשדה) כדי שיספקו אוכל לחיילי המצב הבבלי, כלומר אותם חיליים בבלים שנשארו ל]פקח על הסדר. בפסוקים 13-17 מפורטים חלק מהכלים החשובים שנלקחו מבית המקדש לבבל. בפסוקים 21-18, מלך בבל דואג באופן אישי לתפוס את המנהיגים שהיו בירושלים, להביא אותם למפקדה בבל ולעשות להם משפט. האנשים שנשפטו היו : כהנים, שומרי הסף (אלו שהיו בכניסה לבית המקדש ו/או לבית המלך), שר צבא, חמישה אנשי רואי פני המלך, שרים, סופרי המלך (רשמו את קורות המלך) ו-60 איש מעם ההארץ (=השכבה הגבוהה). הפסוקים מסתיימים במשפט : "ויגאל את יהודה מעל אדמתו".

פסוקים 22-26 : שארית הפליטה[עריכה]

מלך בבל ממנה על שארית הפליטה את גדליהו בן אחיקם ממשפחת סופרי המלך כיוון שהיה פרובבלי. הוא מציע לאנשי ישראל להישאר בארץ ולא למרוד (פסוק 24).

בשלב מסוים רוצחים את גדליהו. זהו רצח פוליטי ראשון בישראל. ישנם 2 סיבות אפשריות לרצח:

  • הרוצח מזרע המלוכה (דוד) חשב שהוא צריך למלוך.
  • הרוצחים ואולי חלק משארית הפליטה לא הסכימו עם המדינות הפרובבלית של גדליהו (מבוטאת בפסוק 24)

גדילהו אומר לשארית הפליטה לא לפחד מהבבלים ואם הם רוצים לשרוד עדיף להם להישאר כנועים לבבלים, והם ישתחררו כאשר האימפריה הבבלית תיפול. הוא נרצח יחד עם האנשים שסבבו אותו שהיו גם יהודים וגם בבלים. לאחר הרצח שארית הפליטה כולל ירמיה הנביא בורחים למצרים, הם מפחדים מנקמת מלך בבל שמבחינתו הרצח הוא מרד.

פסוקים 27-30 : פסוקי סיום ספר מלכים[עריכה]

המספר של ספר מלכים לא רצה לסיים את הספר בתיאורים קשים של חורבן, גלות ובריחה למצרים, ולכן הוא מסיים באירוע שקרה מאוחר יותר, אחרי 30 שנה, שהיה אירוע חיובי : המלך יהויכן נלקח לגלות בגיל 18 וישב בכלא הבבלי במשך 37 שנים. בתום 37 השנים, מוציא אותו מלך בבל מהכלא, נותן לו כבוד של מלכים ודואג לכלכתו עד סוף ימיו.