תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: חורבן גלות וגאולה/זכריה פרק ח' פסוקים 4-19
בפרק ח' זכריה מנבא נבואת נחמה ומשתמש במוטיבים חוזרים לנבואות נחמה.
פרשייה ראשונה (פסוקים 4-5)[עריכה]
בנבואות נחמה התיאורים שמופיעים הם בדרך כלל בדרך ניגוד. כלומר, בעבר היה מצב קשה והוא ישתנה לטובה בעתיד.
עבר : חורבן, גלות – גרמו להידרדרות האוכלוסייה בירושלים.
עתיד : יחול שינוי : יראו זקנים ברחובות, כלומר לא ימתו במלחמה צעירים ותהיה אריכות ימים. בנוסף, יראו ילדים ברחוב, כשהילדים המשחקים מסמלים את מוטיב השמחה.
אחד מהמוטיבים שמופיעים ברוב נבואות נחמה הוא מוטיב שמחה.
פרשייה שנייה (פסוק 6)[עריכה]
פסוק 6a, הנביא חוזר על תגובת העם שהתפלאו לשמוע שיכול שינוי במצבם בעתיד. התקופה שזכריה מנבא זו תקופת בית שני, שיבת ציון – העם נמצא כבר 20 שנים בארץ ומתקדם בבנייתו של בית המקדש, אבל, הבעיה העיקרית של שבי ציון היא המצב - הכלכלי והמדיני (היו אויבים/שודדים) הקשה. לכן, העם מתפלא שזכריה מבטיח להם שינוי במצב.
בפסוק 6b, בכדי לעודד את העם, זכריה שואל שאלה רטורית, אותה שואל ה' : "גם בעיני ייפלא?" – ה' "שואל"; אתם חושבים שזה בלתי אפשרי שאשנה את המצב?
התשובה היא זה אפשרי.
פרשייה שלישית (פסוקים 7-8)[עריכה]
לפי פרשיה זו אנו לומדים שאחד מהדברים שהטרידו את שבי ציון היה : שלא כל הגולים שבו לארץ. זאת כיוון, התחושה הראשונה הייתה שהארץ שממה ולא כל הגויים שבו, וזה מצטרף לעובדה ש-10 שבטים שהגלו כ-150 שנים מעולם לא שבו.
לכן בפסוק 7, אומר הנביא שה' יחזיר את הגולים : "מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש (מערב)".
בפסוק 8, מחדשים את ברית האב והאם : "יהיו לי לעם ואני לה'"
פרשייה רביעית (פסוקים 9-13)[עריכה]
בפסוק 9, סכריה מברך את שבי ציון על סיום ההיכל "תחזקנה ידכם (=הברכה)".
בפסוק 10, הביטוי "לפני הימים ההם", מתאר את המצב הקשה בירושלים לפני המשך הבניה. המצב הקשה מתואר ב-3 תחומים :
- תחום כלכלי (10a) : "שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה" – כלומר, לא ניתן להתפרנס לא מאדם ולא בהמה (לחרוש - בהמת משא, אכילת בשר, חלב, שימוש בעור ובצמר, מלחמה ועוד). ברגע שיש בצורת ואין חיטה אז גם בע"ח מתים.
- תחום ביטחוני : "וליוצא ולבא אין שלום מן הצר (=אויב)" – כלומר יש סכנה כשיוצאים משערי העיר כיוון שיש ריבוי בשודדים – אויבים.
- תחום חברתי : "ואשלח את כל האדם איש ברעהו"
פסוק 11 הוא פסוק קישור ע"י דרך ניגוד בין המצב הרע בעבר למצב הטוב שיש בהווה.
פסוקים 12-13, מתארים את השינויים בחיובי. בפסוק 12a , השינוי היה בכל התחומים :
- "זרע השלום" – יכול להתייחס גם למצב הביטחוני וגם למצב החברתי.
- "הגפן חתן פריה והארץ תיתן את יבולה והשמים יחני טלם" – מתייחס למצב הכלכלי – סיום הבצורת.
בפסוק 12b, הנביא מבטיח שכל הדברים הטובים יגיעו לעם.
בפסוק 13a, ה' מבטיח שבעבר ענש את בית (ממלכת) יהודה וישראל - "הייתה קללה בגויים" ועתה ה' מבטיח שיחזיר את שני הממלכות והם יהפכו לברכה.
בפסוק 13b, הנביא מסיים בביטוי "אל תראו", כלומר זה משקף את המצב הביטחוני שגרם לפחד.
פרשייה חמישית (פסוקים 14-17)[עריכה]
בפרשיה הזו, זכריה מצטט מילים מפי ה' שאומר : כמו שהוא תכנן להענישם וביצע ("כאשר זממתי להרע לכם"), ולא התחרטתי ("ולא נחמתי") – רציתי להעניש ובסוף הענשתי.
בפסוק 15, אומר ה' כי כפי שזממתי (תכננתי) להעניש את העם, כך עכשיו אני זומם (מתכן) להטיב (לעשות טוב) לכם.
בפסוקים 16-17, יש תנאי לשינוי במצב - מספר פעילות שעל העם לבצע. בפסוקים אלו יש מבנה מקביל בין שני הפסוקים:
| פסוק 16 | הקבלה בפסוק 17 | הסבר הפסוקים | |
|---|---|---|---|
| נושא חברתי | "אמת אחד לשני", | "ואיש את רעהו אל תחשבו בלבבכם" | אהבת איש רעהו |
| נושא חברתי | פנייה לשופטים: "ומשפט שלום שפטו בשערכם" (בית המשפט מוקם בשער העיר). | "לשבועת שקר אל תאהבו" | משפט צדק. יש פנייה לשופטים שלא יעדיפו לקבל עדות שקר בגלל שוחד או הפליה שיש לאחר הכרות עם איש |
פרשייה שישית (פסוקים 18-19 ; עניין חשוב)[עריכה]
בפסוקים 19-18, ישנה התשובה של זכריה לשאלה שהעם שאל אותו. השאלה נמצאת בפרק הקודם (פרק ז') בפסוק 3 : "והאבכה בחדש החמישי הנזכר כאשר עשיתי זה כמה שנים".
במילים אחרות, העם שואל : האם עליהם להמשיך ולצום בחודש החמישי (9 באב) לזכר חורבן בית ראשון, למרות שהם כבר בונים את הבית השני?
תשובת זכריה : בשלב זה עליהם לצום את כל 4 הצומות שקשורים לבית המקדש :
- צום רביי – תמוז (בקיעת החומות).
- צום חמישי – תשעה באב.
- צום שביעי (תשרי) – צום גדליה.
- צום עשירי – 10 בטבת (תחילת מצור).
אבל בעתיד הצומות אלה יהפכו לימי שמחה, ששון וכדומה.