תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: חוק וחברה במקרא – מאפיינים, ערכים ודילמות/שמות פרק כ"ב פסוקים 20–23

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי

פסוק 20a, רשום "גר לא תונה", כלומר אין לרמות את הגר. הגרים היו זרים שבאו לגור בארץ, כיוון שהם לא היו יהודים, הם לא היו שייכים למשפחות או לשבטים ולכן לא הייתה להם נחלה. רוב האנשים באותה תקופה היו אנשים שהתפרנסו מחקלאות, ולכן לגרים היה קשה להתפרנס. ההסבר מופיע בהמשך הפסוק.

בהמשך רשום :ולא תלחצני", כלומר לא ללחוץ על הגר להחזיר הלוואה כאשר אין לו. הסיבה לכך מופיע בפסוק 20b "כי גר הייתה בארץ מצרים"; תזכור איך אתם סבלתם ואל תעשו זאת לאחרים.

בפסוק 21, רשום "לא לענות אלמנה ויתום" ; העינויים מתייחסים להיבט הכלכלי. לעזור לעניים לשרוד בחברה בה האב היה מפרנס (=פטריארכאלית), ואחרי מותו נאלצו האלמנות והיתומים למשכן את הנחלה ולקחת הלוואה.

בפסוקים 22–23, יש מידה כנגד מידה. אם תענו את האלמנות והיתומים, ה' יגרום למוות של המענים ואז הנשים שלהם יהפכו לאלמנות, והבנים ליתומים.

פסוק 22, רשום כי האלמנות והיתומים צועקים אל ה' לעזרה, וה' שומע אותם. כלומר, כיוון שמדובר בחוקים הפונים למצפונו של האדם; לא ניתן להכריח לקיים אותם או לשפוט על אי ביצוע. המחוקק רוצה להזהיר את העם, שידעו כי ה' למעלה צופה, עוזר לחלשים ומעניש את "הרשעים".