תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: חוק וחברה במקרא – מאפיינים, ערכים ודילמות/דברים פרק כ"א פסוקים 10 – 14

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בפסוק 10, כאשר יוצאים למלחמת רשות מותר לקחת שבויים ושבויות.

בפסוק 11, כאשר הלוחם רואה שבוית יפת תואר, הרצון שלו צריך להיות נישואים עמה.

בפסוקים 12-13, השבויה צריכה לבצע מספר פעולות. יש פרשנים :

  • הטוענים שמטרת הפעולות הם לכער את השבויה כדי שהלוחם אחרי חודש יחליט האם הוא באמת רוצה להתחתן עמה.
  • כל הפעולות הם פעולות הבל, כיוון שהשבויה נפרדת מחייה הקודמים, ממשפחתה ומדתה.

הפעולות שהשבויה צריכה לעשות :

  • לגלח את ראשה
  • "ועשתה את ציפורניה" – הכוונה; מבצעת את הפעולה ההפוכה למה שנחשב יפה, כלומר אם היה יפה לגדל את הציפורנים, היא גוזזת, ולהפך.
  • "והסירה את שמלת שבויה מעליה" – יתכן שאותה שבוייה לבשה בגד מיוחד יפה בכדי שאחד הלוחמים יתאהב בה, ועכשיו עליה ללבוש בגדים פשוטים.
  • עליה לשבת ולבכות על הוריה ומשפחת חודש ימים – פרידה או מוות.

רוב הפרשנים, טוענים שחוק המקראי הוא במטרה למנוע סוג כזה של נישואים ולכן במשך חודש השבויה צריכה ל"התכער" כדי לבדוק האם הלוחם הכן אוהב אותה. אם אחרי חודש הלוחם עדין רוצה להתחתן עמה - הוא יכול.

פסוק 14, אם אחרי חודש, מתחרט הלוחם, הנערה אינה הופכת להיות רכושו, לכן אסור לו למכורה ולא לענות אותה; עליו לשחרר אותה לדרכה.