תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: חוק וחברה במקרא – מאפיינים, ערכים ודילמות/במדבר פרק ל"ה פסוקים 9–34

פסוקים 9–15[עריכה]

החוק מחייב את עם ישראל שכאשר הם יגיעו לכנען, הם צריכים להקצות 6 ערים שישמשו גם כערי מקלט ; 3 בעבר הירדן המזרחי ו-3 בתוך כנען (בעבר הירדן המערבי).

לעיר מקלט 2 תפקידים :

כל רוצח יכול לברוח לעיר המקלט עד המשפט כלומר, עיר המקלט מגנה עליו מפני "גואל אדם" (משפחת הנרצח שרוצה לנקום).
אחרי המשפט אם בית המשפט קובע שהרצח בשגגה, אז הרוצח צריך לעזוב את משפחתו ונחלתו והוא הולך לעיר מקלט – סוג של כלא.

הרוצח יושב בעיר המקלט עד מותו של הכהן הגדול כיוון שמותו של הכהן הגדול מחפה על כל העבירות.

בפסוקים אלו מפורטים הכלים שאם אדם משתמש בהם הוא נחשב רוצח בזדון :

"ואם בכלי ברזל הכהו (פסוק 16)" – אדם הכה אדם בכלי ברזל והאדם מת. הכלי מראה על כוונה תחילה.
"אבן יד (פסוק 17)" – אבן שממלא את כף היד נחשבת לכלי רצח.
"בכלי עץ יד" – מקל הממלא את כל כף היד נחשב לכלי רצח.

לפי פסוק 19, כאשר אדם הורשע כרוצח במכוון, לגואל אדם מותר להיות אחד מהסוקלים שיהרגו את הרוצח.

בפסוקים 20–21, מופיעים המניעים של רצח במכוון :

בפסוקים 22–23, מופיעים הסימנים לרצח בשגגה :

"אם בפתע בלא איבה הכהו (פסוק 22a)" – משהו הרגיז אותו, התעצבן ופגע בו.
"או השליח עליו כל כלי בלא צדיה (פסוק 22b)" – זרק כלי מסוים אך לא כיוון על הנרצח.
"בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות (פסוק 23a)" – למשל כאשר השליכו אבן מעבר גדר ולא ידעו שמשהו שם.
"והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו (23b)" – למרות שהוא הרג אותו לא היה לו מניע שנאה כלפיו.

בפסוק 24, כתבו "ושבתו העדה". המושג "העדה" מופיע בתנ"ך כמושג מקביל לזקני העם, כלומר אנשים בעלי ניסיון בניהם שופטים.

לעדה יש 2 תפקידים :

לשפוט בין הרוצח לבין גואל אדם – להחליט האם הרצח היה במכוון או בשוגג.
העדה צריכה להציל את הרוצח מיד גואל אדם שינסה להרוג את הרוצח בדרך לעיר המקלט (פסוק 25a). כלומר, העדה מלווה את הרוצח לעיר המקלט.

בפסוק 25b, הרוצח בשגגה צריך להישאר בעיר המקלט עד מוות הכהן הגדול כי מותו של הכהן מחפר על כל חטאי העם בגלל האבל הכבד (המוות של הכהן).

בפסוקים 26–27, אם הרוצח בשגגה יוצא מגבולות ערי המקלט לפני מותו של הכהן הגדול וגואל דם רוצח אותו "אין לו דם", כלומר אין לרוצח (גואל הדם) דין מוות.

בפסוק 28, רק לאחר מות הכהן הגדול הרוצח בשגגה יכול לחזור לעיר מגוריו ולגאול אדם אסור לפגע בו.

בפסוקים 29–30, כדי להוציא גזר דין מוות חייבים להיות 2 עדים – לא ניתן להרוג אם יש רק עד אחד.

בפסוק 31, רשום "ולא תיקח כופר לנפש רוצח"; אסור להמיר את עונש המוות של רוצח במכוון לקנס כספי, כי אדם שלקח חיים ילקחו חייו בתמורה.

בפסוק 32, גם ברצח בשגגה אסור להחליף את עיר המקלט בקנס כספי.

בפסוקים 33–34, מובא הנימוק לכך "ולא תחנופו (תטמאו) את הארץ" – לא תטמאו את הארץ על ידי הדם של המת (שרוצחו לא הוענש).

הפרק מסתיים בכך שאסור לטמא את הארץ בגלל שעם ישראל יושב שם וגם בגלל שה' נמצא בקרב ארץ ישראל.