תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: המאבק לחברה מוסרית – ערך מרכזי בנבואה/עמוס פרק ו' פסוקים 1-7

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פסוק 1a, הנבואה מופנת גם לירושלים (יהודה) וגם בשומרון (ישראל). עמוס נותן 2 כינויים למנהיגים "שאננים" ו"בוטחים". על פי ההמשך מבינים כי ביטחונם הוא שהם לא יקבלו עונש.

בפסוק 1b, עמוס מכנה את המנהיגים "נקובי ראשית הגויים", כלומר הם אותם מנהיגים שנקראים המנהיגים הכי חשובים, הם המהווים דוגמא (שלילית) לעם ששואל שאלות וסומך עליהם "ובאו אליהם בית אל".

בפסוק 2, מתאר עמוס 3 עמים קדומים שהיו ונעלמו :

  • חמת רבה (סוריה).
  • כלנה.
  • גת פלשתים.

עמוס רוצה לומר כי כמו שאתם מכירים את 3 העמים החשובים האלו, כך יקרה בשומרון. הוא שואל אותם שאלה רטורית "האם אתם חושבים שאתם טובים מהם?" והתשובה היא כמובן "לא".

ב-3a עמוס אומר למנהיגים כי הם "מנדים ליום רע", כלומר מדיחים/מרחקים מהמחשבה ליום הרע – יום הדין.

ב- 3b, במקביל הם ממשיכים לחטאו "ותגישון שבת חמס" (רמאות, חטא ועוד).

בפסוק 4, ממשיך הנביא לתאר את החיים של אותם שאננים שלא דואגים לעונש.

בפסוק 4a, עמוס מתאר את העשירים שוכבים על מיטות שן, כלומר, מיטות מפוארות ומקושטות בשנהב. בהמשך התיאור; הם סרוחים על ערסותיהם (=מיטותיהם).

בפסוק 4b, הוא מתאר את האוכל המובחר שהם בוחרים וזהו בניגוד לעניים שאין להם אוכל: "אוכלים כרום מצאן (=כבשים מפוטמים)", ו"עגלים (=בקר) מתוך מרבק (=מקום פיטום)".

בפסוק 5, עמוס מתאר את החיים הטובים שלהם : פורטים (מנגנים) על הנבל. בפסוק 5b, יש דימוי בדרך הניגוד; המנהיגים חושבים כי הם מנגנים כמו דוד המלך, אך הוא בניגודם היה גם מוכשר וגם שר לה' (ספר תהילים). לעומת זאת, הם מנגנים כחלק מחיי הוללות.

בפסוק 6, אותם שאננים שותים "במזרקי יין", הם לא שותים יין בגביע קטן, אלא, בכלי כיבוד גדול – מזרקי. בנוסף, הם מושכים על עצמם שמן "ראשית שמנים ומשחו".

בתקופת התנ"ך, המושגים יין, שמן ובשר, הם סימנים מובהקים לעושר.

בפסוק 6b, מתואר מדוע החטא גדול : במקום לנסות ולתקן את המצב הכלכלי והמוסרי הגרועים וכך למנוע עונש, הם עוסקים רק בהנאות אישיות "ולא כחלו על שבר יוסף", כלומר, אותם מנהיגים מועלים בתפקידיהם אינם לא מוטרדים שממלכת ישראל תיענש.

בפסוק 7a, מופיע העונש "ולכן יגלו בראש גולים", הם יהיו הראשונים שיילקחו לגלות. ישנה כאן מילה מנחה "ראש" ומידה כנגד מידה (היו ראש העם, הראשונים שחטאו – הראשונים שיהיו בגלות):

  • חטא - נקבי ראשית הגויים (פסוק 1).
  • חטא - ראשית שמנים ימשכו (פסוק 6).
  • עונש - וגלו בראש גולים (פסוק 7).

בפסוק 7b, מופיע העונש השני : אותם חיי הוללות יסתיימו. בפסוק שורש, מילה מנחה ומידה כנגד מידה : "סרוחים" (כפי שהיו סרוחים/שוכבים ולא עושים דבר – עתה הם יעבדו).