תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: המאבק לחברה מוסרית – ערך מרכזי בנבואה/ישעיה פרק ה' פסוקים 1–17

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי

פרשיה ראשונה פסוקים 1–7 – משל הכרם[עריכה]

רקע : נביאים רבים השתמשו במשלים בכדי להמחיש את הנבואות ולקבל התייחסות אובייקטיבית של השומע, כי בשלב הראשון השומע לא מבין כי זהו משל עליו.

התחושה המלווה את בעל הכרם היא אכזבה; הוא השקיע רבות בכרם אבל לא קיבל תמורה. כדי שהמשל יהיה סיפור עצמי והגיוני, לא תמיד יש התאמה מלאה בין המשל לנמשל.

פס' 1, ישעיה מדבר אל העם ומספר כי הוא רוצה לשיר להם שיר, סיפור בחרוזים והנושא של השיר זהו כרם שהיה לחברו ומופיע כינויו דודי או ידידי. בתנ"ך דוד מציין אהוב, כלומר ישעיה רוצה להדגיש שיש קשר של אהבה בין בעל הכרם לכרם (כפי שיש בין ה' לעם). ביטוי זה, מתקשר לנמשל יותר מאשר למשל, כי הנביא רוצה להדגיש שבתחילת הדרך היו יחסי אהבה בין ה' לעם.

אנו מוצאים בתנ"ך מספר מטאפורות המתארות יחס בין ה' לעם :

ה' העם
בעל הכרם כרם
אב בן
חתן/גבר כלה/אשה/אהובה
רועה עדר

ישעיה מציין עי הכרם היה במקום פורה "בן שמן".

בפסוק 2a, הוא מתאר 5 פעולות חקלאיות שמצבע בעל הכרם הן מעידות על ההשקעה והתקווה לעתיד.

הפעולות של הכורם :[עריכה]

  • "ויעזקהו" – להדור ולהוציא אבנים.
  • "יסקלו" – לפנות אבנים.
  • "ויטעהו שורק (=נותן גפן משובחת).
  • "ויבן מגדל בתוכו" – בונה מגדל להגן על הכרם.
  • "וגם יקב חצב בו" – מעיד על תקווה לעתיד ; כלומר, מי שחוצב יקב מקווה לקבל הרבה יין.

הנמשל מקביל לכל החסדים שה' עשה לעם : יציאת מצרים, עם סגולה, כיבוש הארץ, הליכה במדבר, הגנה מאויבים, קריעת ים סוף ועוד. לעומת זאת, העם שתמיד מאכזבים (פסוק 2b).

פסוק 2b, מדגיש הנביא את התקווה והאכזבה של בעל הכרם על ע"י תקבולת ניגודית :

  • "ויקב לעשות ענבים".
  • "ויעש באשים (=פירות רקובים)"

זוהי תגבולת ניגודית כיוון שהכורם קיווה לקבל ענבים טובים ליין ומאכל, אך במקום, מקבל ענבים שאי אפשר לאכול מהם וגם לא ליין.

בפסוקים 1–2 העם היה בתפקיד של מאזין בזמן שישעיה מספר את נמשל הכרם. בפסוק 3, העם מחליף תפקיד והופכים להיות השופטים. הנביא מבקש מהם "שפטו נא בני לבין כרמי (3b)" – כלומר; העם הופך להיות שופט ואילו הכרם של הדוד הופך להיות כרם הנביא (ישעיה).

בפסוק 4, בעל הכרם שואל שאלה רטורית : מה עוד אני יכול לעשות לכרם שעוד לא עשיתי?, במילים אחרות, עשיתי את המירב ולמרות זאת קיבלתי תוצאות הפוכות.

בפסוק 5, בעל הכרם מחליט להעניש את הכרם. העונשים :

  • "הסר משוכתו (=גדר קוצים) והיה לבער (=בע"ח בעיקר בקר)" – בשלה הראשון בעל הכרם מסיר את גדר הקוצים שהייתה סביב הכרם ובע"ח יכולים להיכנס לכרם (בעיקר בקר).
  • "פרוץ גדרו (=גדר אבנים) והיה למרמס" – הנביא מאיים שיסיר גם את גדר האבנים וכל בע"ח יוכלו להיכנס לכרם. מדובר פה על שני נזקים שבע"ח עושים לכרם/שדה :
    • נזקי שן – הכוונה לבע"ח שאוכלים את התוצרת החקלאית.
    • נזקי רגל – כי הם הורסים את האדמה.

לכן, באופן טבעי יצמחו בכרם קוצים ועשבים "שמיר ושת".

בפסוק 6b, העם מתחיל להבין כי ישנו כאן יותר מנמשל כיוון שישעיה מזכרי את ה' כחלק מהעונש ; כשה' מצווה על העננים לא יורד גשם.

בפסוק 7, מופיע נמשל בצורה קצרה ; ישעיה אומר : הכרם של ה' הוא בעצם "בית ישראל ואיש יהודה", כלומר הנבואה מתייחסת לשתי הממלכות, וישעיה הראשון ניבא לפני הגלות הראשונה. היו 3 גלויות :

  • 722 לפנה"ס – גלות שומרון.
  • 597 לפנה"ס – גלות יהויכן.
  • 586 לפנה"ס - גלות יהודה.

לכן הנמשל מתייחס לגלות ישראל.

ישעיה מכנה את עם ישראל בכינוי חיבה "נטע שעשועיו" - הצמח האהוב על ישראל. המילה שעשועים מתייחסת למשהו אהוב.

בפסוק 7b, הנביא חוזר על התקווה והאכזבה, גם כאן, במבנה תקבולת :

  • "ויקו (נושא ונשוא) למשפט והנה משפח (=שחיטות)"
  • "(ויקו) לצדקה והנה צעקה"

לתקבולת 3 מבנים :

  • סוג תקבולת : חסרה – בצלע השנייה חסר פועל והנושא, אבל היא ברורה מהצלע הראשונה (ויקו).
  • סוג תקבולת : נרדפת (להסבר קרא בהמשך).
  • מבנה : מבנה כיסי (מבנה הפוך - X).

בצלע הראשונה אומר הנביא בנמשל, ה' השקיע רבות בעם ישראל וקיווה שהם יהיו עם מסורי ויעשו משפט צדק, ובמקום קיבל נשפכח (שחיטות).

בצלע השנייה ה' קיווה לצדק ובמקום קבל צעקה של חלשים.

סיכום הנמשל[עריכה]

מטרת ישעיה בנמשל הכרם היה להראות את כפיות הטובה של העם, בו השקיע רבות ובמקום זאת קיבל עם חוטא, במיוחד חטאים מסורתיים.

העונש שמנובא לעם הוא עונש חורבן וגלות כשהוא מרמז שה' יפקיר את הארץ (הסרת הגדרות) וכל האויבים יוכלו להיכנס ולהרוס את הארץ, מה שקרה בשני הגלויות (597 לפנה"ס ו-586 לפנה"ס).

פרשיה שנייה פסוקים 8–10 : למי מופנה הנבואה? מה החטא והעונש?[עריכה]

הנבואה מופנת לעשירים והמילה "הר" שמתחילה את הנבואה מרמזת לנבואת תוכחה (=מוכיחים על חטא).החטא של אותם עשירים הם השתלטות על קרקעות בארץ ולכן הם בונים בתים גדולים שנוגעים זה בזה "הוי מגיע בית בבית" עד שלא נשאר מקום לעניים "עד אפס מקום".

בפסוק 8b, ישעיה מספר כי רצון העשירים לשבת לבד בארץ – רק עשירים.

בפסוק 9a, יש לשון שבועה "בעיני ה' צבאות" שהם יקבלו עונש; כל בתם יהפכו לשממה ואיש לא ישב שם – כלומר גלות. בין העונש והחטא יש קשר של "מידה כנגד מידה", הם בונים בתים לעצמם והם ילכו לגולה.

בפסוק 10, מופיע העונש שקשור למצב הכלכלי : "עשרת צמדי כרם (20 שוורים) יעשו בת אחת".

עשרת צמדי כרם, 20 השוורים שעבדו יחד. יש כאן רמז לשטח גדל; על אף השטח הגדול התוצרת תצא מעטה "בת אחת" (22 ליטר).

בפסוק 10b, ואתו רעיון לגבי השדה חוזר; כמות גדולה של זרעי שעורה "זרעי חמר יעשה אפה (=22 ק"ג)", כלומר 1/10 ממה שמצופה.


פרשיה שלישית פסוקים 11-17 : למי מופנה הנבואה? מה החטא והעונש?[עריכה]

פסוק 11a, ממקם את הנבואה לאותם אנשים עשרים בעלי כרמים, תוך כדי תיאור צורת חייהם ; משכמים מוקדם בבוקר ו"רודפים" אחר השכר (=יין).

בפסוק 11b, הם מבלים עד מאוחר בנפשם ואז היין "רודף" אחריהם, במילים אחרות, הם מכורים ליין. הפועל שמופיע בפסוק 11; "ידלקם" בעל שני משמעויות :

  • היין עושה אותם מתדלקים, כלומר מובן שלילי לשכרות.
  • ידליקן, כלומר רודף אחריהם.

בפסוק 12a, במשתה/נשף שהם עושים, הם משתמשים בכלי נגינה : תוף, כינור, נבל וחליל. זה מקביל לנבואת עמוס שתיאר את המנהיגים שמתהוללים וחושבים שהם מנגנים כמו דוד. כלי הנגינה היו בעיקר לשירי קודש שבהם השתמשו הלווים.

בפסוק 12b, הסיבה לחטאים היא העובדה שהם לא התייחסו לחוקי ה'.

בפסוקים 13-14 מופיע העונש – גלות.

בפסוק 13a, הגלות שתבוא לעם תהיה בגלל חטאים טיפשיים "בלי דעת".

בפסוק 13b, הם יסבלו ברעב וצמא, גם כאן יש "מידה תחת מידה", כמו שהם אכלו ושתו הרבה בנשפים, כך הם יסבלו מרעב וצמא בזמן המצור והגלות (בעונשם).

"כבודו מתי רעב" = המכובדים, עשירים יסבלו מרעב.

בעברית למילה "מתים" יש 2 משמעויות הפוכות, תלוי בניקוד :

  • מֵתים – ז"ל, אנשים שמתו (צירה שוכבת).
  • מְתים – אנשים חיים (שווא עומדת).

בהמשך פסוק 13b, רשום : "המונו דחה צמא", פשוטי העם יסבלו מצמא.

שאול[עריכה]

בפסוק 14, מופע נושא מיוחד לנביא ישעיה, הוא מתייחס לשְאוֹל. לפי התנ"ך השאול הוא מקום אליו כולם מגיעים אחרי המוות. הנביא ישעיה מתאר את השואל כמקום שכולם מגיעים אליו ולכן כולם שווים שם. הוא בעיקר מדבר על השאול כשההוא מדבר על מלכים. כלומר, המלכים היו עשרים וגאוותנים, אך בשאול אתם כמו כולם.

בפסוק זה, ישעיה עושה הענשה של השאול ומתאר אותה (את השאול – זכר ונקבה) כמו בע"ח שפוער את הפה בכדי לקלוט כמה שיותר מתים, כדי שכולם יגיעו אליה.

במילים אחרות, יש כאן תיאור לעונש מוות קולקטיבי; השאול מקבל את כולם "בלי חוק", בלי הגבלה, יש מקום לכולם.

בפסוק 14b, יש "מידה כנגד מידה" ; בזמן החטא כולם היו שמחים "שאון (=רעש) ועלז (=שמחה)" ובשאול הכול יפסק, כלומר יהיה שקט.

בפסוק 15, לאחר שישעיה מדבר על חטא האנשים (השיכורים) ועל העונש, הוא מזכיר רעיון החוזר על עצמו בנבואותיו שהוא "חטא הגאווה". כלומר, כאשר העם חטא הוא למעשה חשב שהוא כמו ה', כי הם מוותרים על קיום החוקים, ולכן לאחר העונש המצב יתהפך וכל האנשים שהיו גאוותנים יושפלו :

  • "וישח (=יתכופף) אדם וישפיל איש"
  • "ועיני גבוהים תשפלנה"

שני החלקים מאופיינים ב: אמצעי ניגודי, שורש ומילה מנחה שפל.

בפסוק 16, בניגוד לאנשים שישפלו, מי שיהיה גבוה, יהיה ה' - "ויגבה ה' במשפט", כלומר מי שצריך להיות גבוה באמת יהיה בסוף.

העונש בפסוק 17 : פרט לעונש לעם, יהיה עונש גם לארץ, ליהודה – היא תהפוך לשממה. הנביא מתאר שבאותם מקומות שהיו בני אדם יישארו רק בבע"ח – כבשים.

בפסוק 17b, רשום "גברי יאכלו". פרושים למילה "גברי" :

  • גרים = נוכרים.
  • גדיים – יתכן בגלל טעות. מדגיש שבמקום שעם ישראל יסתובבו על ארץ, בע"ח יסתובבו בבתים ובשדות – רמז לגלות.

דברים המאפיינים את נבואות ישעיה :[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.