תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: המאבק לחברה מוסרית – ערך מרכזי בנבואה/יחזקאל פרק ל"ד 1-10
גם בפרק ל"ד יחזקאל יוצא כנגד ההנהגה (כמו פרק כ"ב), אבל בפסוקים אלו הוא לא מחלק לפי תפקידים (כוהנים, שרים ונביאים), אלא מדבר עליהם בכלליות דרך דימוי. הדימוי רועה (מנהיג) ועדרו (עם).
יחזקאל מדמה את הרועים למנהיגים ואת העם לעדר. כבר בפסוק 2, הוא שואל מהי אשמת העדר : "הלא הצאן ירעו הרועים?!". כלומר, המנהיגים לא ממלאים את תפקידם כרועים. לאחר מכן הוא מפרט.
בפסוק 3, יש ניגוד בין חלק 3a לבין חלק 3b. בחלק 3a, יחזקאל מתאר כיצד הרועים מנצלים את הצאן לטובתם, אך אין בזה דבר שלילי, כל עוד הם ממלאים את תפקידם כרועים. הניצול כולל : "את החלב אכלו" – אוכלים את השומן בבשר, "את הצמר תלבשו" – משתמשים בצמר לבגדים, "הבריאה תזבחו" – הצאן הטוב הוא הקורבן.כלומר עד כה, מסופר על התהליך הטבעי שהרועה אמור לעשות (מקבל).
במקביל הרועה צריך למלא את תפקידו ואת זה, הם (המנהיגים) לא עושים "הצאן לא תרעו".
הכוונה בנמשל היא למנהיגים שמנצלים את העם ע"י לקיחת מיסים גבוהים (מס עובד = עבדים ללא שכר) ובנוסף הם לא משמשים כמנהיגים מבחינת הכוונה לדרך (דתי ומדינית) ועזרה לחלשים.
בפסוק 4, הוא ממשיך במשל – כשהרעיון המרכזי הוא אי עזרה לחלש :
- "את הנחלות (כבשים חלשות) לא חיזקתם", לא עזרתם לחלשים.
- "את החולה לא ריפאתם", לא דאגתם לחלשים.
- "לנשברת לא חבשתם" – לא עזרו לכבשה שנפצעה (כשהעם בצרה לא עזרתם).
- "את הנדרות לא השבתם" – לא דאגו לכבשים שעזבו למקום רחוק.
- "ואת העובדת לא בקשתם (=החזרתם/השבתם) – אפילו לא חיפשתם את הכבשים.
הכבשים האבודות בנמשל - הכוונה היא אל אותם אנשים שהיו העם, שהלכו לאיבוד מבחינה דתי (החלו לעבוד בעבודה זרה) או נלקחו בשבי ע"י אויב ועוד. המנהיגים אפילו לא טרחו לחפש אותם חזרה. במילים אחרות, המנהיגים היו אדישים לגורל העם.
בפסוק 4a, מופיעות 5 פעולות שהמנהיגים לא עשו (דגם המספר העולה) ופעולה שישית שכן עשו – "ירידתם אותם בפרך". כלומר, נתתם להם לעבוד כמו בפרך.יחזקאל בכוונה משתמש באותם ביטויים הקשורים לעבדות מצרים.
בפסוקים 5-6, כתוצאה מהזנחת המנהיגים, הצאן מתפזר לכל הכיוונים "ותפצנה בל רועה" ללא מנהיג (דתו ומדיני) וחיות השדה (טרף) אכלו מהצאן, כי הרועה לא הגן עליהם.
הנמשל : לקחו אנשים בשבי והרגו אותם כי לא הייתה להם הגנה.
בפסוק 6, יחזקאל אומר שהצאן יתפזר "בכל הערים ועל כל גבעה רמה", רומז על עבודת אללים (כיוון שביטוי אלו מופיעים תמיד בהקשר עבודת אללים).
ישגו = יטעו
יחזקאל מסיים את החטאים בכך שאומר "אין דורש ואין מבקש" – להנהגה לא מעניין גורל (חייו וכדומה) העם.
בפסוקים 8-9, יחזקאל חוזר על החטא שוב. בפסוקים 9-10, הוא חוזר על העונש "מידה כנגד מידה".
בגלל שהרועים לא מילאו את תפקידם, ה' לוקח מהם את תפקיד ההנהגה "ולא ירעו עד הרועים אותם", ובמקומם ה' ינהגם. בכך, הוא יציל אותם "והצלתי צאני מפיהם (של המנהיגים) ולא תהינה להם לאכלה", כלומר אני מציל את הצאן ממנהיגים ובכך הם יפסיקו לנצלם (את העם).