תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: המאבק לחברה מוסרית – ערך מרכזי בנבואה/יחזקאל פרק כ"ב פסוקים 1–16

יחזקאל הוגלה יחד עם גלות יהויכין כיוון שהיה בין משפחת כוהנים. בין גלות יהויכין לחורבן יהודה יש רווח של 11 שנים :

• גלות יהויכין 597 לפנה"ס.
• גלות יהודה 586 לפנהס.

יחזקאל מתחיל לנבא בשנה ה-5 לגלות יהויכין ובמשך 6 שנים עד חורבן בית ראשון. הוא מנבא מהגלות לתושבי ירושלים.

בנבואות הוא מזהיר בעיקר את תושבי ירושלים שאם לא יחול שיפור במצב המוסרי, גם הם יוגלו.

לאחר חורבן בית ראשון, הנבואות של יחזקאל הופכות לנבואות נחמה כמו נבואת חזון העצמות היבשות ומשל העצים.

בפסוקים 1-2, ה' פונה לנביא בכינוי "בן אדם", כינוי זה מופיע בכל ספר יחזקאל ויש פרשנים הטוענים שכינוי זה נועד בכוונה; בכדי ליצור ריחוק בין ה' לבין הנביא לעם.

בפסוק 2, מבקש ה' מהנביא שישפוט את ירושלים ומכנה אותה "עיר הדמים", כלומר החטא שלה היא שפיכות דמים. המילה המנחה בקטע היא דם ומכאן שהחטא המרכזי הוא שפיכות דמים רצח של חפים מפשע.

פסוק 3 מתחלק לשני חטאים :

• שפיכות דמים (3a).
• עבודת אללים = גלולים, שהינו צואה (3b).

בקטע כולו ישנו שורש מנחה נוסף ט.מ.א (פסוקים 1-16) אותם חטאי העם שגרמו לכך שהם נמצאים במצב של טומאה.

בפסוק 4a, כתוצאה מהעונש, ירושלים תהפוך להיות חרפה וקלסה (=בושה, ביזיון), כלומר בושה וביזיון בעיני כולם.

לאחר שהעם יילקח לגלות העמים מסביב ילעגו להם שאין להם ה' כי הוא עזב אותם.

בפסוק 5a, גם העמים הקרובים והרחוקים ילעגו להם. בפסוק 5b, יחזקאל נותן לירושלים שני כינוי גנאי : "טמאת השם, "ורבת המהומה" (מהרציחות !) מהומה – בתנ"ך מהומה היא מילה שלילית.

בפסוק 6, הנביא יחזקאל מדבר על המלכים כשהוא מכנם "נשאי ישראל (=מלך ישראל)" ואומר שאפילו המלכים התנהגו בצורה כוחנית "ביד הזרע" ורצחו אנשים.

פסוק 7 מתחלק ל-3 חלקים (שורש מנחה : בך / בתוכך) :

• "אב ואם הקלו (=קללו) בך" – קשור להפרת הדיברה החמישית "כבד את אביך ואת אמך". כלומר ילדים זלזלו בכבוד ההורים.
• "לגר עשו בעושק (=לנצל) בתוכך" – היחס הגרוע לחלשים בקרה זה הוא גר.
• "יתום ואלמנה הונו (=לרמות) בך" – היחס והניצול של יתומים ואלמנות.

• כל החטאים נעשו בירושלים בצורה גלויה ואיש לא התלונן.
• בפסוק 8a, "קדשי בזית", כלומר התייחסו בצורה לא מכובדת לדברים המקודשים. למשל: בית מקדש, כלי מקדש, קורבנות ועוד.
• בפסוק 8b, "ואת שבתתי חללתי", הפרת הדיברה הרביעית, לא שמח שבת "זכור את השבת לקודשו". אחת ממטרות השבת היא סיבה חברתית (בהמשך הסבר). כיוון שיחזקאל היה ממשפחת כוהנים הא מדבר הרבה על הפרת החוקים במיוחד חוקי 10 הדברות.

רוב החטאים של העם הם חברתיים – מסוריים, כיוון שהנביאים רצו חברה מסורית. גם לשבת יש הקשר סוציאלי (=חברתי) "למען ינוח עבדך, עמתך, שובח וגחה (שמות כ')" – כדי שגם העבדים/עובדים לאדון יוכלו לנוח.

• בפסוק 9a, הנביא מדבר על חטא הרכילות "אנשי הרכיל היו בה". בתקופה הקדומה כיוון שהסתמכו במשפט על עדים, הייתה סכנה שחלק מהעדים יהיו עדי שקר בגלל רכילות. לכן בספר ויקרא פרק י"ט ישנה איסור על רכילות, אותה רכילות המובילה לרצח חפים מפשע ולכן גם כאן, יחזקאל מקשר את הרכילות לשפיכות דמים.
• בפסוק 9b, יחזקאל חוזר לדבר על עבודת האללים "אל ההרים אכלו בך". הפולחן נעשה בד"כ על ההרים הגבוהים והאכילה היא לקורבנות שהקריבו לה', לקחו חלק מפולחן אללים.
• הפסוק 9 מסתיים "זימה עשו בתוכך", כלומר חטאים מיניים.בפסוקים 10-11, יש פירוש לחטאים המיניים. כל החטאים המינים קשורים לחטאי גילוי עריות :
  • "ערות אב גילה בך (פסוק 10a)" – גילה עריות בן אס לבן.
  • "טאמת הנדה ענו בך (פסוק 10b)" – יחסי מין עם אישה בכוח, גם בזמן שהיא מחזור – טמאה.
  • איש את אשת רעהו (פסוק 11a)" – קיום יחסי מין בין אדם לאשת חברו והפרת 2 דברות : "לא תחמוד", ו"לא תנאף".
  • "איש את כלתו טמאה (פסוק 11a)" – אדם מקיים יחסי מין עם אשת הבן.
  • אשת את אחותו בת אביו ענה בך (פסוק 11b)" – קיום יחסי מין בין אח לאחות בכוח, כמו בסיפור אמנון (בנו של דוד) שאנס את תמר אחותו, ובעקבות כך אבשלום רצח את אמנון.

• פסוק 12a, השופטים לוקחים שוחד המובילה לשפיכות דמים.
• פסוק 12b, יש לקיחת "נשך ותרבית" – לקיחת רבית מהלוואה לעניים.

פסוק 13, אומר ה' בצורת האנשה שהוא כאילו סופק כפים (מכה על כפיו בפליאה) כשהוא רואה את החטאים ועל כל שפיכות הדמים שהייתה בירושלים.

בפסוק 13a, הנביא מתחיל בשאלה רטורית : "היעמד לבך תחזקנה ידיך?" – האם הלב של ירושלים יחזיק מעמד בזמן העונש, ירושלים? לא.

הנביאים השתמשו רבות בשאלות רטוריות כדי למשוך את קהל השומעים ולחדד את השמעות.

במקרה שלנו, הוא רוצה להדגיש כי העונש יהיה קשה ביותר. בפסוק 15, מופיע העונש (גלות) וישנה תקבולת נרדפת :

• "הפיצותי (=פיזרתי) אותך בגויים"
• "וזרועותייך (לפזר) בארצות"

בפסוק 15b לאחר העונש תסתיים טומאת ירושלים.

בפסוק 16a, יחזקאל רוצה להדגיש את העונש ואומר שלאחר עונש הגלות הגויים יזלזלו בירושלים על העונש שה' נתן לה "ונחל (=ילעגו) בעיני גואים", ובפסוק 16b יגיע העם להכרה בקיום של ה' "וידעת כי אני ה'".