תנ"ך/חומר הלימוד בתנ"ך לבגרות/נושא בחירה: אדם וגורלו בספרות החכמה/קוהלת פרק ב' פסוקים 4 – 16 ; 24 – 26

מתוך ויקיספר, אוסף הספרים והמדריכים החופשי


פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיספר ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.



פסוקים 1-11[עריכה]

מחבר קהלת מספר שהחליט לנסות להתענג על החיים כדי למצוא מה טובה לעשות בחייו. התענוגות שקהלת התנסה בהן הן ההנאות המקובלות שאפיינו את חיי המלכים. משתאות יין, בניית ארמונות פאר, נטיעת עצים, רכישת עבדים וצבירת כסף וזהב. הוא לא מנע מעצמו מכל אשר ראה ואיש לא יוכל לטעון כי יחסו השלילי להנאות נובע מחוסר יכולתו להשיגם. למרות כל התענוגות הוא מגיע למסקנה שהכול חסר תכלית.
פסוק 1: קהלת מנסה את חיי השמחה
פסוק 2: הוא מגלה שהצחוק הוא טיפשות וקלות דעת. והשמחה היא אשליה.
פסוק 3: קהלת מבקש למשוך את גופו לשכחה בעזרת יין. אבל הוא לא מאבד את השליטה וכל הוא יכול לבחון באופן רציונאלי את ערכם של התענוגות.
פסוק 4: המלך רכש לו בתים וכרמים. (המלך= קהלת)
פסוק 5: שתל לעצמו גינות ובוסתנים.
פסוק 6: ייפה את החצרות והגנים בבריכות ובמזרקות.
פסוק 7: היה לו רכוש רב – צאן ובקר
פסוק 8: סגולה= קניין. אתם תהיו לי לעם סגולה= אתם תהיו של. סגולת מלכים זה אוצרות מלכים בעלי ערך. היו לו הרבה פילגשים.
פסוק 9: חוכמתו סייעה לו להצליח.
פסוק 10: הוא לא מנע מעצמו כל שמחה אפשרית בסופו של דבר הוא שמח בחלקו.
פסוק 11: בפסוק 11 קיימת סתירה המסקנה נוגדת לפסוק 10. כל עמלו הוא הבל. הפרשן המסורתי אומר שזאת לא סתירה ואנחנו לא הבנו נכון את פסוק 10: הוא טוען שבפסוק 10 המילה חלקי משמעותה זמני. כלומר ההנאה של קהלת הייתה זמנית רק באותו הרגע הוא נהנה, וזה עבר לו. בפסוק 11 מתכוון קהלת לסיפוק ואושר לתווך ארוך . כלומר מכאן משתמע שהנאה רגשית אפשר להשיג אבל לא את ההנאה העמוקה והמספקת של האושר הנצחי.

פסוקים 12-16 החוכמה לעומת הטיפשות[עריכה]

גם בקטע הזה עולה סתירה בדברי קהלת. הוא פותח בהצהרה שיש יתרון לחוכמה אך מיד מצהיר שהחכם והטיפש שווים. משום ששניהם מתים בסוף. ועל כן מסקנתו הסופית היא שאין יתרון לחוכמה. בגלל המוות והגלל השכחה. פסוק 12: מעמדו כמלך אפשר לו להתנסות בכל דבר שהעולם היה יכול להציע לאדם וזה שימש אותו בחקירת העולם פסוק 13: ברור לקהלת שכמו שהאור עדיף על החושך החוכמה עדיפה על הטיפשות.
פסוק 14: בכל זאת המסקנה שלו היא שלחוכמה אין יתרון והסיבה לכך: סופם של שניהם הוא זהה: מוות – אז מה אם כן היתרון בחוכמה?!
פסוקים 15-17: גם החכם וגם הכסיל נשכחים מן ההיסטוריה ולכן שנאתי את החיים.

פסוקים 18-26 מוות מבטל את יתרון האדם ועמלו[עריכה]

לאחר שקבע קהלת כי יתרונה של החוכמה בטלה עם המוות הוא פונה לדון בעמלו של האדם. מסקנתו שגם זה הבל שכן אף אם יש ביכולתו של אדם לצבור עושר הרי שבמותו הרכוש עובר למישהו אחר שלא טרח עבורו. קהלת מתרגז שאם אחר יזכה בפירות עמלו וזה מביא אותו למסקנה כי האדם הזוכה מכל סיבה שהיא בעושרו של הזולת הוא טוב לפני האל ואילו זה שעמל וטורח הוא נחשב כחוטא. למרות שהוא לא באמת חטא. כלומר גורל האדם אינו בידו אלה ביד האל. הוא זה שקובע מי יעבוד קשה ומי ייהנה מהחיים.
פסוק 18: קהלת מתלון שאת כל הרכוש שצבר בעמל רב הוא ישאיר למישהו אחר.
פסוק 19: יורשי יהיה או חכם או טיפש ולכן כל עמלי הוא הבל ואין יתרון על החכמה מן הטיפשת.
פסוק 20: קהלת מתייאש.
פסוק 23: במשך כל חייו הוא עסוק בכאבים ובכעס.
פסוק 24: מוטה לאדם שיהנה כאן ועכשיו מרכושו אך למרבה הצער היכולת לשמוח לא תלויה בו. האדם תלוי ברצון האל. למי שהאל ירצה הוא ייתן את האושר וההנאה.
פסוק 25: קהלת שואל את עצמו מי חוץ ממני ראוי שיהנה מכל הרכוש שצברתי?
פסוק 26: אלוהים נותן חוכמה למי שטוב לפניו. ואת השאפה לצבור רכוש מבלי להנות ממנו הוא נותן לחוטא.
פירוש זה תואם את שיטת הגמול המקראית עפ"י ההאדם מקבל גמול בהתאם למעשיו. בנוסף ניתן לראות שאין בחירה חופשית שהכל בידי האל: "כי מיד האלוהים היא"