ספר:תלמוד ירושלמי מאיר - מסכת ברכות/פרק א
פרק ראשון: "מאימתי"
[עריכה]שמאל|ממוזער|200px|כולל שיעורי שמע
ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה א
[עריכה]
מתני': מאימתי קורין את שמע בערבין? א_אמשעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן עד סוף האשמורת הראשונה, דברי °רבי אליעזר בן הורקנוס וחכמים אומרים א_בעד חצות. °רבן גמליאל דיבנה אומר א_געד שיעלה עמוד השחר. מעשה ובאו בניו מבית המשתה ואמרו לו, לא קרינו את שמע. אמר להן: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. א_דהקטר חלבים ואיברים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. א_הוכל הנאכלין ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה:
גמ’: אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן. ותני רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי, משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פיתן בלילי שבת. ותני עלה, קרובים דבריהן להיות שוין.
איתא חמי בא וראה , משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, יממא הוא. ועם כוכביא הוא מיד בצאת הכוכבים משעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול פתן בלילי שבת, כבר שעה ותרתי ליליא הוא הרי כבר לילה לפחות שעה או שעתים . ואת אמרת קרובים דבריהן להיות שוין? אמר רבי יוסי° בר זבידא, תיפתר באילין כופרניא דקיקייא בכפרים קטנים, דאורחיהון מסתלקא שמסיימים מלאכתם עד דהוא יממא שעדין יום. ומתפללים ערבית מוקדם ונכנסים לאכל מקדם, דצדי לון מיקמי חיותא מפחד החיות. תני, א_והקורא קודם לכן, לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? אמר רבי יוסי° בר זבידא, אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה. דתפילות באמצע תקנום ששלושת התפילות מוקמו בין שני קריאות שמע: קריאת שמע של שחרית, שמונה עשרה של שחרית, שמונה עשרה של מנחה,שמונה עשרה של ערבית, קריאת שמע של ערבית. ועיקר קריאת שמע של ערב זה על המיטה. אמר רבי זעירא° בשם רב ירמיה° , א_זספק בירך על מזונו ספק לא בירך, צריך לברך שהיא דבר תורה. דכתיב (דברים ח י|דברים עקב ח י) ואכלת ושבעת וברכת. ספק התפלל ספק לא התפלל, אל יתפלל. ודלא כרבי יוחנן° בר נפחא. דאמר רבי יוחנן° בר נפחא, א_חולואי שיתפלל אדם כל היום כולו לפי שאין תפילה מפסדת. ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא מהו? נישמעינה מן הדא. דתני, הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן, לאו ספק הוא? שהרי קודם לכן זה בין השמשות שהוא ספק מן הלילה ספק מן היום, ואת אמרת צריך לקרות. הדא אמרה, א_טספק קרא ספק לא קרא, צריך לקרות. סימן לדבר, משיצאו הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר. דכתיב: (נחמיה ד טו) ואנחנו עושים במלאכה וחציים מחזיקים ברמחים, מעלות השחר עד צאת הכוכבים. וכתיב: (נחמיה ד טז) והיה לנו הלילה למשמר והיום למלאכה. כמה כוכבים יצאו ויהא לילה? אמר רבי פינחס° בשם רבי אבא בר פפא° , א_יכוכב אחד ודאי יום. שנים ספק לילה. שלשה ודאי לילה. שנים ספק? והכתיב עד צאת הכוכבים, והלא מיעוט כוכבים שנים? קדמיא הראשון לא מתחשב. בערב שבת. ראה כוכב אחד ועשה מלאכה פטור. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, מביא חטאת. במוצאי שבת. ראה כוכב אחד ועשה
מלאכה, מביא חטאת. שנים, מביא אשם תלוי. שלשה, פטור. רבי יוסי ברבי בון° בעי. אין אם תימר שנים ספק, ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך. אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים. ראה שני כוכבים בערב שבת וקצר כחצי גרוגרת. בשחרית וקצר כחצי גרוגרת. וראה שני כוכבים במוצאי שבת וקצר כחצי גרוגרת. מה נפשך. אם הראשונים יום הן, אף האחרונים יום הן ויצטרף של שחרית עם של מוצאי שבת ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה, אף הראשונים לילה. ויצטרף של שחרית עם של לילי שבת ויהא חייב על הראשונים. הדא דתימר באילין דלית אורחתהון מתחמיא ביממא באלו הכוכבים שאין דרכם להראות ביום ברם באילין דאורחהון מתחמיא ביממא אבל באלו שדרכם להראות ביום, לא משערין בהון. אמר רבי יוסי ברבי בון° . ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא ובלבד שיראו שלושה כוכבי חוץ מכוכב נגה שנראה אף ביום. רבי יעקב דרומנה° אמר בשם רבי יהודא בן פזי° . כוכב אחד, ודאי יום. שנים, לילה. ולית ליה ספק? והרי לדעת כולם יש זמן שנקרא בין השמשות והוא ספק מן היום ספק מן הלילה. אית ליה ספק בזמן שבין הכוכב הראשון לכוכב השני. תני. כל זמן שפני מזרח מאדימים, זהו יום.
א_יאהכסיפו, זהו בין השמשות. השחירו נעשה העליון שוה לתחתון, זהו לילה. °רבי אומר. הלבנה בתקופתה שזה באמצע החדש. שהלבנה שלמה ומתחילה במזרח ומסימת במערב. התחיל גלגל חמה לשקע, ותחילת גלגל לבנה לעלות, זהו בין השמשות. אמר
רבי חנינא° בר חמא סוף גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות. ותני שמואל° בר אבא בר אבא כרבי חנינא° בר חמא. אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת. ולא שוקעת בשעה שהחמה זורחת. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה° בשם רבי חנינא° בר חמא, התחיל גלגל חמה לשקע. אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו, חזקה ביום טבל. הדא דתימר בההוא דאזיל ליה בקפונדרא דרך קיצור, ברם ההוא דאזל ליה באיסרטא דרך ראשית, לא בדה לא בזה מדובר. איזהו בין השמשות? אמר רבי תנחומא° בר אבא. משל לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חודה של סייף. הזמן שנחלקת הטיפה לכאן ולכאן זהו בין השמשות: איזהו בין השמשות? משתשקע החמה כדי שיהלך אדם חצי מיל כתשע דקות, דברי °רבי נחמיה . °רבי יוסי בן חלפתא אומר, בין השמשות כהרף עין ולא יכלו לעמוד עליו חכמים. רבי יוסי° בר זבידא ורב אחא° הוו יתבין. אמר רבי יוסי° בר זבידא לרב אחא° . לא מסתברא דסוף חצי מיל ד°רבי נחמיה , זהו כהרף עין ד°רבי יוסי בן חלפתא? אמר ליה, אוף אנא סבר כן. רבי חזקיה° לא אמר כן. אלא כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד°רבי נחמיה , ספק הוא ל°רבי יוסי בן חלפתא. אמר רבי מנא° בן יונה. קשייתה קומי הקשתי לפני דרבי חזקיה° , כד תנינן תמן בהלכות זבים. א_יבראה אחת ביום ואחת בין השמשות. אחת בין השמשות ואחת למחר. אם יודע שמקצת הראייה מהיום ומקצתה למחר, ודאי לטומאה ולקרבן
ואם ספק אם מקצת הראיה מהיום ומקצתה למחר, או כולה מן היום, או כולה מן הלילה, ודאי לטומאה וספק לקרבן. הזב נטמא בלובן וכך דינו. אם ראה ראיה אחת, הרי הוא כבעל קרי וטובל וטהור בצאת הכוכבים. אם ראה שתי ראיות אפילו ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשנים, שיכול היה בין תחילת הראיה לסופה לטבול ולהסתפג. או שראה ראיה אחת שהתחלקה לשני ימים. או שני ראיות בשני ימים רצופים הרי הוא זב קטן וצריך לספור שבעה נקיים, וביום השביעי טובל במעיין ובערב הוא נטהר. ואם ראה שלוש ראיות ביום אחד, או ראיה אחת ארוכה כשלוש, או אחת ארוכה כשנים ואחת קצרה, או אחת קצרה שהתחלקה לשני ימים ואחת יום קדם או יום אחרי או שלוש ראיות בשלושה ימים רצופים הרי הוא זב גדול וסופר שבעה נקים וטובל ובערב הוא טהור ולמחרת מביא קרבן. שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. להתיר לו כניסה למקדש ואכילת קדשים. ובעי הקשה רבי חייא בר יוסף° קומי לפני רבי יוחנן° בר נפחא. מאן תנא ראיה נחלקת לשנים? אמר ליה, °רבי יוסי בן חלפתא היא, דאמר בין השמשות כהרף עין. וקשיא. על דעתך דאת אמר לשיטתך שאתה אומר, כל הרף עין והרף עין שבחצי מיל ד°רבי נחמיה ספק הוא. אם כן, איך יתכן שיתחייב קרבן על ספק? ואם בשראה ראיה כל בין השמשות של °רבי נחמיה , אז לא רק ל°רבי יוסי בן חלפתא חייב קרבן, אלא לדעת כולם שהרי ראה ראיה ארוכה כשלוש ראייות, שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני סיפוגין והרי זו נחשבת כשלוש ראייות ומביא קרבן לדעת הכל. ולמה רבי יוחנן° בר נפחא אמר שהבריתא רק כ°רבי יוסי בן חלפתא? אמר ליה קשיתך לא קשיא. באמת בין השמשות על דעת °רבי יוסי בן חלפתא הוא רגע אחד בתוך בין השמשות של °רבי נחמיה . אלא שאנו לא יודעים איזה הוא, לכשיבא אליהו ויאמר שזהו בין השמשות אז יהיה חייב קרבן. אי כשיבא אליהו, מאן פליג עליו מי יחלוק על אליהו הנביא? תני, שלושה כוכבים לילה. רבי חנינא חברהון דרבנן° בעי. כמה דאת אמר. בערבית, נראו שלשה כוכבים, אף על פי שהחמה נתונה באמצע עובי הרקיע, לילה הוא. תאמר אף בשחרית כן שרק בזריחת החמה יהיה יום, ולמה קימא לן שהיום מתחיל בעלות השחר? אמר רבי אבא° כתיב (בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג) השמש יצא על הארץ, ולוט בא צוערה. וכתיב (ויקרא כב ז|ויקרא אמור כב ז) ובא השמש וטהר. מקיש יציאתו לביאתו. מה ביאתו משיתכסה מן הבריות, אף יציאתו לכשיתודע לבריות. והא קיימא לן דמעלות השחר יום הוא?
אמר רבי אבא° כתיב (בראשית מד ג|בראשית מקץ מד ג) הבוקר אור. התורה קראה לאור בוקר. תני °רבי ישמעאל בן אלישע. כתיב (שמות טז כא|שמות בשלח טז כא) בבקר בבקר. כדי ליתן תחום לבוקרו של בוקר וזה עלות השחר שאף הוא מן היום. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . אם אומר אתה ליתן עוביו של רקיע ללילה, בין בערבית בין בשחרית. נמצאת אומר, שאין היום והלילה שוין. ותני באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שוין. אמר רבי הונא° . נלפינה נלמד מדרך הארץ. שרי מלכא נפק התחיל המלך לצאת מהעיר. אף על גב דלא נפק שלא יצא, אמרין דנפק. כך בערב מיד שהשמש מתחילה לצאת מהעולם, אומרים שכבר לילה, אף שלא עברה את עובי הרקיעה. שרי מלכא עליל התחיל המלך להיכנס לעיר, אף גב דלא יעול אף שעדין לא נכנס אמרינן דעל. כך בבקר איך שהשמש מתחילה להיכנס לעובי הרקיעה, אומרים שכבר נכנסה ומתחיל היום, אף שעדיין לא עברה כביכול את עובי הרקיע לצאת לארץ. א_יגזהו שעומד ומתפלל, צריך להשוות את רגליו. תרין שני אמורין. רבי לוי° ורבי סימון° . חד אמר, כמלאכים. וחד אמר, ככהנים עקב בצד גודל. מאן דאמר ככהנים (שמות כ כג|שמות יתרו כ כג) דכתיב לא תעלה במעלות על מזבחי. שהיו מהלכים עקב בצד גודל, וגודל אצל עקב. ומאן דאמר כמלאכים (יחזקאל א ז) דכתיב ורגליהם רגל ישרה. אמר רבי חנינא בר אנדריי° בשם רבי שמואל בר סוטר° . המלאכים אין להן קפיצין מפרקים. מנין? (דניאל ז טז) דכתיב, קרבת על חד מן קמייא קיימיא קרב אלי אחד מן העומדים תמיד. אמר רבי הונא° . זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת. בברכה ראשונה, צריך לומר (תהילים קג כ) ברכו את ה' מלאכיו. בשנייה (תהילים קג כא) ברכו את ה' כל צבאיו. בשלישית (תהילים קג כב) ברכו ה' כל מעשיו. במוסף
בברכה הראשונה צריך לומר (תהילים קלד א) שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה', העומדים בבית ה' בלילות. בשנייה (תהילים קלד ב) שאו ידיכם קדש. בשלישית (תהילים קלד ג) יברכך ה' מציון. אם היו ארבע כמו ביום הכיפורים ובתעניות. חוזר תליתיאתא בשלישית כקדמיתא כראשונה בתפילה מנחה כמו בשחרית ורביעתא ברביעיתכתיניוותא כמו בשניה בנעילה כמו שאמר במוסף. אמר רבי חנינא° בר חמא. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, אדם מהלך ארבעת מילין משיאור המזרח עד שתנץ החמה, ארבעת מיל. ומניין שמשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב (בראשית יט טו|בראשית וירא יט טו) וכמו השחר עלה וגומר, וכתיב (בראשית יט כג|בראשית וירא יט כג) השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה. ומן סדום לצוער ארבעת מיל, והרי יותר הוון? אמר רבי זעירא° . המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין שמאילת השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? שהיה לו לכתוב כמו השחר עלה. ולמה כתב וכמו? מילה מדמיא לחבירתה. מלמד שיש עוד זמן דומה לזה. דכמו שלמדנו דמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין. הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין: . אמר רבי יוסי בי רבי בון° . הדא איילתא דשחרא. מאן דאמר כוכבתא היא, טעיא. דהא זימנין דהיא מקדמא, וזימנין דהיא מאחרה. מאי כדון אם כן מה זה איילת השחר? כמין תרין דקורנין דנהור שני קרני אור, דסלקין מן מדינחא ומנהרין יוצאים מהמזרח ומאירים. דלמא את זה מספרים רבי חייא רבא° ו°רבי שמעון בן חלפתא , הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה בהשכמה וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה° ל°רבי שמעון בן חלפתא . בי רבי. כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימאה קימאה. כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת. מה המקור לכך? כדכתיב(מיכה ז ח) כי אשב בחושך, ה' אור לי. כך בתחילה (אסתר ב כא) ומרדכי יושב בשער המלך ואחר כך (אסתר ו יא) ויקח המן את הלבוש ואת הסוס. ואחר כך (אסתר ו יב) וישב מרדכי אל שער המלך. ואחר כך (אסתר ח טו) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות. ואחר כך(אסתר ח טז) ליהודים היתה אורה ושמחה. ואתיא דרבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי דאמר משיאור המזרח עד הזריחה מהלך אדם ארבע מיל, כ°רבי יהודה בר עילאי. דתני בשם °רבי יהודה בר עילאי. עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה. אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום. עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה, אדם מהלך ארבעת מיל. נמצאת אומר, שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה. ומה טעם (ישעיהו מ כב) דכתיב היושב על חוג הארץ. וכתיב (איוב כב יד) וחוג שמים יתהלך. וכתיב (משלי ח כז) בחוקו חוג על פני תהום. חוג חוג לגזירה שוה. תני. עץ החיים, מהלך חמש מאות שנה. אמר °רבי יודה בי רבי אלעאי . לא סוף דבר נופו. אלא אפילו כורתו גזעו. וכל פילוג מי בראשית, מתפלגין מתחתיו. ומה טעם? דכתיב(תהילים א ג) . והיה כעץ שתול על פלגי מים. תני. עץ חיים, אחד מששים לגן. הגן אחד מששים לעדן. דכתיב (בראשית ב י|בראשית בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. מתמצית כור, תרקב
שותה. תמצית כוש, מצרים שותה. נמצאת אומר. מצרים שמקובל שארכה מהלך ארבעים יום. וכוש, מהלך שש שנים ועוד. ורבנן אמרין. עובי הרקיע כשני אבות הראשונים, חמש מאות שנה. [דאברהם משהכיר את בוראו 173 שנה, יצחק - 180 שנה, יעקב – 147 שנים] (דברים יא כא|דברים עקב יא כא) דכתיב. אשר נשבעתי לאבותכם לתת להם כימי השמים על הארץ. וכשם שבין הארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה. כך בין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה. ועוביו מהלך חמש מאות שנה. ומה חמית מימר עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה? אמר רבי בון° דכתיב (בראשית א ו|בראשית בראשית א ו). יהי רקיע בתוך המים. יהי רקיע בתווך. והרי השמים נבראו ביום הראשון, ולמה נאמר ביום השני יהי רקיעה? אמר רב° . לחים היו שמים ביום הראשון, ובשני קרשו. דאמר רב° . יהי רקיע, יחזק הרקיע. יקרש הרקיע. יגלד הרקיע. ימתח הרקיע. אמר רבי יודה בן פזי° . יעשה כמין מטלית הרקיע. היך מה דאת אמר (שמות לט ג|שמות פקודי לט ג) וירקעו את פחי הזהב. תני בשם °רבי יהושע בן חנניה. עוביו של רקיע כשתי אצבעיים. מילתיה דרבי חנינא° בר חמא פליגא. דאמר רב אחא° בשם רבי חנינא° בר חמא כתיב (איוב לז יח) תרקיע עמו לשחקים, חזקים כראי מוצק. תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס פח דק. יכול שאינן בריאין? תלמוד לומר, חזקים. יכול שהן נתרפין? תלמוד לומר, כראי מוצק. בכל שעה ושעה נראין מוצקים. רבי יוחנן° בר נפחא ורבי שמעון בן לקיש° . רבי יוחנן° בר נפחא אמר. בנוהג שבעולם. אדם מותח אוהל. על ידי שהות עם הזמן, רפה. ברם הכא כתיב (ישעיהו מ כב) וימתחם כאהל לשבת, וכתיב חזקים. רבי שמעון בן לקיש° אמר. בנוהג שבעולם. אדם נוסך כלים. על ידי שהות עם הזמן, הוא מעלה חלודה. ברם הכא. כתיב כראי מוצק. בכל שעה ושעה הן נראין כשעת יציקתן. רבי עזריה° אמר על הא דרבי שמעון בן לקיש° , כתיב (בראשית ב א|בראשית בראשית ב א) ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלהים ביום השביעי וכ"ו, ויברך אלקים את יום השביעי. מה כתיב בתריה (בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד) אלה תולדות השמים. וכי מה ענין זה אצל זה? אלא יום נכנס ויום יוצא. שבת נכנס שבת יוצא. חודש נכנס חודש יוצא. שנה נכנס שנה יוצאה. וכתיב (בראשית ב ד|בראשית בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. כאילו היום נעשו. תנן, מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן עד סוף האשמורת הראשונה, דברי °רבי אליעזר בן הורקנוס. °רבי אומר. ארבע אשמורות ביום, וארבע אשמורות בלילה. העונה, אחד מעשרים וארבעה לשעה. העת, אחד מעשרים וארבעה לעונה. הרגע, אחד מעשרים וארבעה לעת. כמה הוא הרגע? אמר רבי ברכיה° הכהן בשם רבי חלבו° . כדי לאומרו. ורבנן אמרין, הרגע כהרף עין. תני שמואל° בר אבא בר אבא. הרגע, אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה. °רבי נתן אומר, א_ידשלש משמרות הוי הלילה. מאי טעמא? דכתיב (שופטים ז יט) ויבא גדעון וכ"ו ראש האשמורת התיכונה. ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה. רבי זריקן° ורבי אמי° בן נתן אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש° . טעמא ד°רבי דאמר ארבע משמרות הוי הלילה, דכתיב (תהילים קיט סב) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך. וכתיב (תהילים קיט קמח) קדמו עיני אשמורות. אמר רבי חזקיה° , רבי זריקן° ורבי אבא° , חד אמר טעמיה ד°רבי , וחרינה אמר טעמיה ד°רבי נתן . מאן דאמר טעמא ד°רבי , דכתיב חצות לילה. ומאן דאמר טעמיה ד°רבי נתן , דכתיב ראש האשמורת התיכונה. מה מקיים °רבי נתן טעמיה ד°רבי חצות לילה אקום, וקדמו עיני אשמורות?, פעמים חצות לילה אקום, ופעמים קדמו עיני אשמורות, הא באי זה צד? בשעה שהיה דוד סועד סעודת מלכים, חצות לילה. ובשעה שהיה סועד סעודת עצמו, קדמו עיני אשמורות. מכל מקום, א_טולא הוה שחרא אתיא ומשכח לדוד דמיך לא היה השחר בא ומוצא את דוד ישן. הוא שדוד אמר (תהילים נז ט) עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר.
איתעיר יקרי מן קומי איקריה דבוראי. איקרי לא חשיב כלום מן קדם איקריה דבוראי. יקום כבודי לפני כבוד בוראי שכבודי אינו חשוב כלום בפני כבוד בוראי אעירה שחר. אנא הוינא אני הייתי מעורר שחרה. שחרה לא הוה מעורר לי. והיה יצרו מקטרגו ואומר לו. דוד דרכן של מלכים להיות השחר מעוררן, ואת אמר אעירה שחר. דרכן של מלכים להיות ישינין עד שלש שעות, ואת אמר (תהילים קיט סב) חצות לילה אקום. והוא אומר (תהילים קיט סב) על משפטי צדקך. כדי שאספיק ללמוד משפטי ה’. ומה היה דוד עושה? אמר רבי פינחס° בשם רבי אלעזר ברבי מנחם° . היה נוטל נבל וכינור, ונותנו מראשותיו. ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם, כדי שישמעו חבירי תורה. ומה היו חבירי תורה אומרים. ומה אם דוד המלך עוסק בתורה, אנו על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי° . כינור היה תלוי כנגד חלונותיו של דוד, והיה רוח צפונית מנשבת בלילה ומנפנפת בו והיה מנגן מאליו. הדא הוא דכתיב (מלכים ב ג טו) והיה כנגן המנגן. כנגן במנגן אין כתב כאן. אלא כנגן המנגן. הכינור היה מנגן מאיליו. מה מקיים °רבי טעמא ד°רבי נתן ? ראש האשמורת התיכונה. אמר רב הונא° . סופה של שנייה, וראשה של שלישית, הן מתכנות את הלילה. אמר רבי מנא° בן יונה. ויאות האם אפשר להסביר כך? מי כתיב האשמורות התיכונות? אלא תיכונה חוץ מקדמיתא חוץ מהאשמורת הראשונה. דקדמיתא לא מתחשבא, דעד כדון, ברייתא ערים הראשונה לא נחשבת כיוון שעדיין אנשים ערים: פיסקא. וחכמים אומרים, עד חצות: אמר רבי יסא° אסי בשם רבי יוחנן° בר נפחא. א_טזהלכה כחכמים, רבי יסא° אסי מפקד לחברייא מצווה את התלמידים. אין בעיתון מתעסקא באוריתא אם אתם רוצים לעסוק בתורה בלילה ולהמשיך גם אחרי חצות, אתון קרייה שמע קודם חצות, ומתעסקין. מילתיה אמרה, שהלכה כחכמים. מילתיה אמרה, שאומר דברים שמותר ללמוד תורה אחר אמת ויציב גם בלילה נהגו לאמר אמת ויציב. תני, הקורא את שמע בבית הכנסת בשחר יצא ידי חובתו. בערב, לא יצא ידי חובתו. מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית? אמר רב הונא° בשם רב יוסף° . מה טעם לא תקנו לקרא בבית הכנסת בזמן? אמרו, אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב
בשביל להבריח את המזיקין. מילתיה אמרה מתוך דבריו אפשר להבין, שאין אמר דברים אחר אמת ויציב אלא מיד ישן. ממילתיה דרבי שמואל בר נחמני° שמעינן כן. דרבי שמואל בר נחמני° , כד הוה נחית לעיבורה כשהיה יורד לבית הוועד לעבר את השנה. הוה מקבל מתארח גבי רבי יעקב גרוסה° . והוה רבי זעירא° מטמר ביני קופייא מסתתר בין העצים, משמענא היך הוה קרי שמע. והוה א_יזקרי וחזר וקרי, עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה עד שהיה נרדם. ומאי טעמא? רבי אחא° ורבי תחליפתא חמוי° , אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן° . דכתיב (תהילים ד ה) רגזו ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. מילתיה דרבי יהושע בן לוי° פליגא. דרבי יהושע בן לוי° קרי מזמורים בתריה אחרי קריאת שמע. והא תני אין אומר דברים אחר אמת ויציב? פתר לה באמת ויציב של שחרית. דאמר רבי זעירא° בשם רבי אבא בר ירמיה° . שלש תכיפות הן. א_יחתכף לסמיכה שחיטה. א_יטתכף לנטילת ידים ברכה. תכף לגאולה תפילה. תכף לסמיכה שחיטה דכתיב (ויקרא א ד|ויקרא ויקרא א ד-ה) וסמך ושחט, תכף לנטילת ידים ברכה דכתיב (תהילים קלד ב) שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. א_כתכף לגאולה תפילה דכתיב [שם יט טו] יהיו לרצון אמרי פי והגיון לפניך ה’ צורי וגואלי. מה כתיב בתריה? (תהילים כ ב) יענך ה' ביום צרה. אמרה רבי יוסי בי רבי בון° . כל מי שהוא תוכף סמיכה לשחיטה, אין פסול נוגע באותו קרבן. וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה, אין השטן מקטרג באותה סעודה. וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה, אין השטן מקטרג באותו היום. אמר רבי זעירא° . אנא תכפית גאולה לתפילה ואיתצדית באנגריא מובליא הדס לפלטין נתפסתי לעבודת המלך ולהביא הדסים לארמון. אמרו ליה רבי, רבותא היא דבר גדול הוא. אית בני אינשי יהבין פריטין מחכים פלטין יש אנשים שמשלמים כדי לראות את הארמון. אמר רבי אמי° בן נתן. כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה, למה הוא דומה? לאוהבו של מלך שבא והרתיק דפק על פתחו של מלך. יצא המלך לידע מה הוא מבקש, ומצאו שהפליג הסתלק. עוד הוא הפליג: פיסקא. °רבן גמליאל דיבנה אומר, עד שיעלה עמוד השחר. אתיא ד°רבן גמליאל דיבנה כ°רבי שמעון בן יוחאי. דתני בשם °רבי שמעון בן יוחאי. א_כאפעמים שאדם קורא את שמע. אחת לפני עמוד השחר, ואחת לאחר עמוד השחר. ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה. משמע של°רבי שמעון בן יוחאי עד עלות השחר נחשב לילה ויוצא ידי חובת קריאת שמע של לילה. מהא ד°רבן גמליאל דיבנה כ°רבי שמעון בן יוחאי בערבית שזמנה עד עלות השחר, אף בשחרית כן? וגם ל°רבן גמליאל דיבנה יכול לקרא קריאת שמע של שחרית מעלות השחר כמו °רבי שמעון בן יוחאי. או יהא בה כהא דאמר רבי זעירא° .דאמר רבי זעירא° תנאי אחוי דרב חייא בר אשיא° ודרב אבא בר חנה° . א_כבהקורא עם אנשי משמר לא
יצא. כי משכימין היו וקראים בעלות השחר: פיסקא. מעשה שבאו בניו וכו'. ו°רבן גמליאל דיבנהפליג על רבנין ועבד עובדא כוותיה חולק על חכמים ולמעשה נוהג כשיטתו? והא °רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה חולק על חכמים אבל למעשה לא נהג כשיטתו אלא כחכמים. והא °רבי עקיבא בן יוסף פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והא °רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה. והיכן אשכחנן מצאנו ד°רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? דתני. סכין אלונתית לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו ביין ושמן מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת, אסור. ותני, אמר °רבי שמעון בן אלעזר . מתיר היה °רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה ובקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. ואמרנו לו. רבי. דבריך אתה מבטל בחייך? ואמר לן. אף על פי שאני מיקל לאחרים, מחמיר אני על עצמי, דהא פליגי שהרי חלוקים עלי חברי. והיכן אשכחנן ד°רבי עקיבה פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? כהא דתנינן תמן. א_כגהשדרה והגולגולת מב' מתים. א_כדרביעית דם מב' מתים. ורובע עצמות מב' מתים. א_כהאבר מן המת מב' מתים. אבר מן החי מב' אנשים. °רבי עקיבה מטמא באהל דכתיב על כל נפשות מת לא יבא, וחכמים מטהרין שכתוב נפשת חסר וו. ותני. מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות מכפר טבי, והניחוה באויר הכנסת בלוד. ונכנס תודרוס הרופא ונכנסו כל הרופאים עמו. אמר תודרוס הרופא. אין כאן שדרה ממת אחד, ולא גולגולת ממת אחד. אמרו, הואיל ויש כאן מטהרין ויש כאן מטמאין, נעמוד על המניין. התחילו מ°רבי עקיבה , וטיהר. אמרו לו. הואיל והייתה מטמא וטיהרתה, טהור. והיכן אשכחנן ד°רבי שמעון בן יוחאי פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה? כהא דתנינן תמן. °רבי שמעון בן יוחאי אומר. כל הספיחין מותרין ספיחי שישית שנכנסו לשביעית, חוץ מספיחי כרוב. שאין כיוצא בהן בירקות שדה. שגודל מהר וקשה להבחין בין החדש לישן. וחכמים אומרים, א_כוכל הספחין אסורין גזירה משום ספיחי כרוב. °רבי שמעון בן יוחי עבד עובדא כחכמים בשמיטתא, חמא ראה חד מלקט ספיחי שביעית, אמר ליה. ולית אסור? ולאו ספיחין אינון? אמר ליה. ולא את הוא שאתה מתיר? אמר ליה. ואין חבירי חולקין עלי? וקרי עלוי (קהלת י ח) ופורץ גדר ישכנו נחש. וכן הות ליה וכך היה לו. ו°רבן גמליאל דיבנה פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה? שנייא הכא כאן בקריאת שמע זה שונה שהיא לשינון. שאף לרבנן הקורא לאחר הזמן לא הפסיד כקורא בתורה. מעתה אף משיעלה עמוד השחר, ולמה אמר אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרא משמע שאחר עמוד השחר אינם חייבים? ואית
דבעי מימר יש שרצו לתרץ, תמן שם במה שראינו ש°רבי מאיר ו°רבי עקיבא בן יוסף ו°רבי שמעון בן יוחאי נהגו כחכמים. היתה להם אפשרות לנהוג כדברי חכמים. ברם הכא כבר עבר חצות, ולא היו יכולין לקיים דברי חכמים. אמר לון עבדון עובדא כוותי אמר להם תנהגו כשיטתי: פיסקא. ולא זו בלבד וכו'. הקטר חלבים ואיברים א_כזואכילת פסחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר. אנן תנינן אנחנו גרסנו אכילת פסחים. אית דלא תני יש שלא גרסו אכילת פסחים. מאן תנא אכילת פסחים? רבנן, ומאן דלא תנא אכילת פסחים °רבי אליעזר בן הורקנוס. ומאי טעמא ד°רבי אליעזר בן הורקנוס? נאמר בקרבן פסח (שמות יב ח|שמות בא יב ח) ואכלו את הבשר בלילה הזה. ונאמר להלן במכת בכורות (שמות יב ח|שמות בא יב ב) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, והכיתי כל בכור וגו'. מה לילה שנאמר כאן, חצות. אף כאן חצות. אמר רבי חונה° . לית כאן אכילת פסחים אפילו לרבנן. דתנינן, הפסח אחר חצות מטמא את הידים. וכיוון שגזרו עליו חכמים טומאה כנותר, אפילו בדיעבד אסור לאכלו אחר חצות: פיסקא. כל הנאכלין ליום אחד וכו'. כל הנאכלין ליום אחד, זה א_כחקדשים קלים כגון קרבן תודה ושלמי נזיר ולא קדשי קדשים כגון חטאת ואשם שעליהם לא גזרו כיוון שהכהנים זריזים. פיסקא. ואם כן למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק את האדם מן העבירה. דאם אתה אומר לו עד שיעלה עמוד השחר, הוא סבור שלא עלה עמוד השחר, נמצא אוכל ומתחייב. מתוך שאתה אומר לו עד חצות אפילו הוא אוכל אחר חצות, אינו מתחייב.
ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ב
[עריכה]
מתני': : מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. °רבי אליעזר בן הורקנוס אמר בין תכלת לכרתי. עד הנץ החמה. ו°רבי יהושע בן חנניה אומר, עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות. א_כטהקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה: גמ’: כיני מתניתין כך כוונת המשנה בין חוליות תכלת שבה בציצית לחוליות לבן שבה
מה טעמון דרבנן? דכתיב (במדבר טו לט|במדבר שלח טו לט) וראיתם אותו מן החוט הסמוך לו. ומאי טעמא ד°רבי אליעזר בן הורקנוס? וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבועים. תני בשם °רבי מאיר . וראיתם אותה אין כתיב כאן, אלא וראיתם אותו. מגיד שכל המקיים מצות ציצית, כאלו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים, והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר. דכתיב (יחזקאל י א) ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר, כמראה דמות כסא. אחרים אומרים, וראיתם אותו. א_לכדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. רב חסדא° אמר, כהדא דאחרים. מה אנן קיימין? אם ברגיל, אפילו רחוק כמה חכים ליה מזהה אותו. ואם בשאינו רגיל, אפילו קרוב ליה לא חכים לא מזהה אותו. ליה. אלא כי אנן קיימין, א_לאברגיל ושאינו רגיל. כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתא לקיצין שבא לעיתים רחוקות. אית תניי תני, בין זאב לכלב, או בין חמור לערוד. ואית תניי תני, כדי שיהא רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. הוו בעי מימר חשבו לומר, דמאן דאמר בין זאב לכלב, או בין חמור לערוד. כמן דאמר בין תכלת לכרתן. ומן דאמר כדי שיהא אדם רחוק מחבירו ארבע אמות ומכירו. כמן דאמר בין תכלת ללבן. אבל אמרו, לכתחילה א_לבמצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה, ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זעירא° . ואנא אמרית טעמא אני אסביר מה המקור דכתיב (תהילים עב ה) ייראוך עם שמש. אמר מר עוקבא° . הוותיקין היו משכימים וקורין אותה, כדי שיסמכו לה תפילתן עם הנץ החמה. תני אמר °רבי יהודה בר עילאי. מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי °רבי אלעזר בן עזריה ואחרי °רבי עקיבה . והיו עסוקים במצוות והגיע עונת קרית שמע. והייתי סבור שמא נתייאשו מקרית שמע. וכיוון שהיו עסוקים במצווה נפטרו. וקריתי ושניתי ואחר כך התחילו הם. וכבר היתה החמה על ראשי ההרים: עד הנץ החמה: רבי זבדיה בריה דרבי יעקב בר זבדי° אמר בשם רבי יונה° . כדי שתהא החמה מטפטפת מנצנצת על ראשי ההרים: °רבי יהושע בן חנניה אומר עד ג' שעות: רבי אידי° ורב המנונא° ורב אדא בר אחא° אמרו בשם רב° , הלכה כ°רבי יהושע בן חנניה בשוכח. רבי הונא° אמר, תרין אמוראין, חד אמר בשוכח. אגיב ליה חבריה, וכי יש הלכה בשוכח? אלא כך הוא א_לגהלכה כרבי יהושוע. ולמה אמרו בשוכח? כדי שיהא אדם מזרז בעצמו לקרותה בעונתה:
תמן תנינן, (משנה שבת א ב|משנה ב)לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין ואם התחילו אין מפסיקים או תלמידי חכמים שתורתם אמנותם, וכן כותבי ספרים תפילין ומזוזות א_לדמפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפילה. מאי טעמא? אמר רב אחא° . קרית שמע דבר תורה, ותפילה אינה דבר תורה רבי אבא° אמר, קריאת שמע זמנה קבוע ותפילה אין זמנה קבוע. רבי יוסי° בר זבידא אמר, קריאת שמע אינה צריכה כוונה ותפילה צריכה כוונה. אמר רבי מנא° בן יונה, קשייתה קומי הקשתי לפני רבי יוסי° בר זבידא. ואפילו תימר כל קרית שמע אינה צריכה כוונה, הרי שלשה פסוקים הראשונים צריכין כוונה? מן גו דאינון צבחר מתוך שהם מעט, מיכוון: אמר רבי יוחנן° בר נפחא בשם °רבי שמעון בן יוחי . כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן° בר נפחא אמרה על גרמיה על עצמו. כגון אנו א_להשאין אנו עסוקים בתלמוד תורה, אפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה זה כשיטתו וזה כשיטתו. רבי יוחנן° בר נפחא כדעתיה כשיטתו, דאמר רבי יוחנן° בר נפחא. א_לוולואי שיתפלל אדם כל היום, למה שאין תפילה מפסדת. °רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה, ד°רבי שמעון בר יוחאי אמר. אלו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל. אילו היתי עומד בהר סיני בשעת מתן תורה הוינא מתבעי קומי רחמנא דיתברי לבר נשא תרין פומין הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות. חד דהוי לעי באוריתא אחד שיעסוק בתורה, וחד דעבד ליה כל צורכיה ואחד לכל צרכיו האחרים. חזר ואמר. ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה ומה כשהוא אחד אין העולם מתקיים מפני הרכילות ולשון הרע שלו. אילו הוו תרין אילו היו שניים על אחת כמה וכמה. אמר רבי יוסי° בר זבידא קומי רבי ירמיה° . אתיא דרבי יוחנן° בר נפחא כ°רבי חנינא בן עקביא , דתני. כותבי ספרים תפילין ומזוזות, מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה, °רבי חנינא בן עקביא אומר, כשם שמפסיקין לקריאת שמע, כך מפסיקין לתפילה ולתפילין ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודה °רבי שמעון בר יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל°רבי שמעון בר יוחאי הלמד על מנת לעשות ולא הלמד שלא לעשות? שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא. ואמר רבי יוחנן° בר נפחא. הלמד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שילייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד°רבי שמעון בר יוחאי
תורה זה שינון וקריאת שמע זה שינון. ואין מבטל שינון מפני שינון. והא תנינן הקורא מכאן ואילך א_לזלא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה חביבה מדברי תורה? ל°רבי שמעון בן יוחאי, היא היא שניהם חשובים במידה שווה. אמר רבי יודן° . °רבי שמעון בר יוחאי על ידי שהיה תדיר בדברי תורה, לפיכך אינה חביבה יותר מדברי תורה. רבי אבא מרי° אמר, לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ו°רבי שמעון בן יוחאי שעסק במשנה לא צריך להפסיק. °רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה, ד°רבי שמעון בר יוחאי אמר. העוסק במקרא, מידה ואינה מידה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה שניהם שוים וקריאת שמע בזמנה חביבה מהם
ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ג
[עריכה]
מתני': : °בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמדו. שנאמר (דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז) בשכבך ובקומך ו°בית הלל אומרים א_לחכל אדם קורין כדרכן שנאמר (דברים ו ז|דברים ואתחנן ו ז) בשבתך בביתך ובלכתך בדרך. אם כן למה נאמר בשכבך ובקומך? אלא בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדים:
גמ’: הא °בית הלל מקיימים מסבירים תרין קריין. את שני הפסוקים גם את שלהם וגם את של °בית שמאי . מה מקיימין ד°בית שמאי בשבתך בביתך ובלכתך בדרך? בשבתך בביתך, פרט לעוסקים במצות. ובלכתך בדרך, א_לטפרט לחתן. ותני, מעשה ב°רבי אלעזר בן עזריא ו°רבי ישמעאל בן אלישע שהיו שרויין במקום אחד. והוה °רבי אלעזר בן עזריא מוטה ו°רבי ישמעאל בן אלישע זקוף. הגיע זמן קריאת שמע. נזקף °רבי אלעזר בן עזריא , והטה °רבי ישמעאל בן אלישע. אמר °רבי אלעזר בן עזריא ל°רבי ישמעאל בן אלישע. משל למה הדבר דומה? אומר לאחד מן השוק מה נאה לך זקנך המגודל. והוא אומר, יהיה כנגד המשחיתים אלך ואגלחנו אני שהייתי מוטה, נזקפתי. ואתה שהייתה זקוף הטיתה. אמר לו. אתה נזקפתה כדברי °בית שמאי . ואני הטיתי כדברי °בית הלל . דבר אחר. שלא יראוני התלמידים ויקבעו הלכה כדברי °בית שמאי .
ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ד
[עריכה]מתני': : אמר °רבי טרפון . אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי °בית שמאי , וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו, כדאי הייתה לחוב בעצמך שעברתה על דברי °בית הלל : גמ’: חברייא אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא. דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים כדברי תורה דכתיב (שיר השירים ז י) חכך כיין הטוב. רבי שמעון בר ווה° אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא. דודים דברי סופרים לדברי תורה, וחביבים יותר מדברי תורה דכתיב (שיר השירים א ב) כי טובים דודיך מיין. אמר רבי אבא בר כהן° בשם רבי יהודה בן פזי° . תדע לך שחביבים דברי סופרים מדברי תורה. שהרי °רבי טרפון , אלו לא קרא קריאת שמע, לא היה עובר אלא בעשה. ועל ידי שעבר על דברי °בית הלל , נתחייב מיתה. כדכתיב (קהלת י ח) ופורץ גדר ישכנו נחש. תני °רבי ישמעאל בן אלישע. דברי תורה יש בהן איסור, ויש בהן היתר, יש בהן קולין, ויש בהן חומרים. אבל דברי סופרים, כולן חמורין הן. תדע לך שהוא כן, דתנינן תמן גבי זקן ממרא. האומר אין תפילין לעבור על דברי תורה, פטור. א_מחמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים, חייב. אמר רבי חנניה בריה דרב אדא° בשם רבי תנחום בי רבי חייא° . חמורים דברי זקנים מדברי נביאים
דכתיב (מיכה ב ו) אל תטיפו יטיפון, לא יטיפו לאלה, לא יסג כלימות. שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע. וכתיב (מיכה ב יא) אטיף לך ליין ולשכר. שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל. נביא וזקן למי הן דומין? למלך ששולח ב' פלמטרין שרים שלו למדינה. על אחד מהן כתב, אם אינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין כתב הרשאה שלי אל תאמינו לו. ועל אחד מהן כתב, אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי, האמינוהו בלא חותם ובלא סמנטירין.כך בנביא כתיב (דברים יג ב|דברים ראה יג ב) ונתן אליך אות או מופת. ברם הכא (דברים יז יא|דברים שופטים יז יא) על פי התורה אשר יורוך. הדא דתימא מה שנאמר שהלכה כ°בית הלל משיצאתה בת קול, אבל עד שלא יצאתה בת קול, כל הרוצה להחמיר על עצמו לנהוג כחומרי °בית שמאי וכחומרי °בית הלל , על זה נאמר (קהלת ב יד) הכסיל בחושך הולך. כקולי אילו ואילו, נקרא רשע. אלא או כקולי דדין וכחומרי דדין, אי כקולי דדין וכחומרי דדין. הדא דתימא, עד שלא יצאתה בת קול. אבל משיצאתה בת קול, לעולם הלכה כדברי °בית הלל . וכל העובר על דברי °בית הלל חייב מיתה. תני, יצאתה בת קול ואמרה. אלו ואלו דברי אלהים חיים, אבל הלכה כדברי °בית הלל . איכן יצאה בת קול? אמר רב ביבי° בשם רבי יוחנן° בר נפחא, ביבנה יצאה בת קול.
ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ה
[עריכה]
מתני': : א_מאבשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה. אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר. לקצר אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום. שלא לחתום אינו רשאי לחתום: גמ’: אמר רבי סימון° בשם רבי שמואל בר נחמן° . על שם מה שנאמר (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה. שתהא הגיות היום והלילה שוין. וכיוון שבלילה לא אומרים פרשת ציצית, הוסיפו ברכה אחרי קריאת שמע, רבי יוסי בר אבין° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° על שם מה שנאמר (תהילים קיט קסד) שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך לכן תיקנו שלוש ברכות בבקר וארבע בערב. אמר רב נחמן° בשם רבי מנא° בן יונה. כל המקיים שבע ביום הללתיך, כאלו קיים והגית בו יומם ולילה שהשווה הגיות יום ללילה: מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום? רבי לוי° ורבי סימון° . רבי סימון° אמר, מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי° אמר, מפני שעשרת הדברות כלולין בהן. (שמות כ ב|שמות יתרו כ ב) אנכי ה' אלהיך (דברים ו ד|דברים ואתחנן ו ד) שמע ישראל ה' אלהינו. לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ה' אחד. לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, ואהבת את ה' אלהיך. מאן דרחים מלכא מי שאוהב את המלך, לא משתבע בשמיה ומשקר. זכור את יום השבת לקדשו, למען תזכרו. °רבי אומר זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. דכתיב (נחמיה ט יד) ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית וגו'. להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה. כבד את אביך ואת אמך, למען ירבו ימיכם וימי בניכם. לא תרצח, ואבדתם מהרה דמאן דקטיל מתקטיל מי שרוצח סופו שירצח. לא תנאף, לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. אמר רבי לוי° . ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה לב ועניים שני וברסורים לעבירה. דכתיב (משלי כג כו) תנה
בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה. אמר הקדוש ברוך הוא. אי יהבת לי אם תתן לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי. (שמות כ יג|שמות יתרו כ יג) לא תגנוב (דברים יא יד|דברים עקב יא יד) ואספת דגנך. ולא דגנו של חבירך. (שמות כ יג|שמות יתרו כ יג) לא תענה ברעך עד שקר (במדבר טו מא|במדבר שלח טו מא) אני ה' אלהיכם. וכתיב (ירמיהו י י) וה' אלהים אמת. מהו אמת? אמר רבי אבון° , שהוא אלהים חיים ומלך עולם. אמר רבי לוי° . אמר הקדוש ברוך הוא. אם העדת לחבירך עדות שקר. מעלה אני עליך כאלו העדת עלי שלא בראתי שמים וארץ. (שמות כ יד|שמות יתרו כ יד) לא תחמוד בית רעך (דברים ו ט|דברים ואתחנן ו ט) וכתבתם על מזוזות ביתך. ביתך ולא בית חבירך: תמן (מסכת תמיד פרק ה) תנינן. אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת, והן בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנא° בשם שמואל° בר אבא בר אבא, אהבה רבה. וקראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר. רבי אמי° בן נתן אמר בשם ריש לקיש° . מזה שקראו עשרת הדיברות והפסיקו בין הברכה לקריאת שמע, זאת אומרת שאין הברכות מעכבות. אמר רבי אבא° אין מן הדא אם מזה אתה רוצה להוכיח, לית את שמע מינא כלום אין מכאן ראיה. כיוון שעשרת הדברות הן הן גופה של שמע ואין זה נחשב הפסקה. דרב מתנא° ורבי שמואל בר נחמן° תרוויהון אמרי. בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? מפני טענות המינין. שלא יהו אומרים, אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יהודה בר זבודא° . בדין היה שיהיו קורין פרשת בלק ובלעם בכל יום. ומפני מה אין קורין אותן? שלא להטריח את הצבור. מאי טעמא למה היו צריכים לקרא פרשת בלק? אמר רבי חונה° . מפני שכתיב בה שכיבה וקימה, כמו בשמע ישראל. רבי יוסי בי רבי בון° אמר, מפני שכתיב בהן יציאת מצרים ומלכות. יציאת מצרים דכתיב אל מוציאם ממצרים. מלכות דכתיב וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו. אמר °רבי אליעזר בן הורקנוס. מפני שכתובה בתורה ובנביאים במיכה כתוב עמי זכור מה יעץ וכ"ו ובכתובים בנחמיה כתוב וישכור את בלעם וכ"ו: א_מבאמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו. מה בירכו? אמר רב מתנה° בשם שמואל° בר אבא בר אבא, א_מגאהבה רבה. והלא לא בירכו יוצר המאורות? אמר ליה רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה° . עדיין לא יצאו המאורות ותימר יוצר המאורות? ובשבת מוסיפין א_מדברכה אחת למשמר היוצא. מהיא הברכה? אמר רבי חלבו° , זו היא. השוכן בבית הזה יטע ביניכם אחוה ואהבה ושלום וריעות: שמואל° בר אבא בר אבא אמר. א_מההשכים לשנות קודם קריאת שמע, צריך לברך ברכות התורה. לאחר קריאת שמע, אין צריך לברך אמר רבי אבא° , א_מווהוא ששנה על אתר שלמד תורה מיד: אמר רבי חונה° . נראים הדברים שעל מדרש צריך לברך, שהם על פסוקי התורה. אבל על הלכות אין צריך לברך. רבי סימון° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° . בין למדרש בין להלכות צריך לברך. אמר רבי חייא בר אשי° . נהגין הוינן יתבין קומי רב° רגילים היינו לשבת לפני רב, א_מזובין למדרש בין להלכות זקיקינן למיברכה הצריך אותנו לברך. תני, הקורא עם אנשי מעמד לא יצא
כי מאחרים היו. אמר רבי זעירא° בשם רבי אמי° בן נתן. ביומי דרבי יוחנן° בר נפחא הוינן נפקין היינו יוצאים לתעניתא והיו מאריכין בבקשות וקרינן שמע בתר תלת שעין אחר שלוש שעות, ולא הוה ממחי בידן. רבי יוסי° בר זבידא ורב אחא° נפקו לתעניתא. אתו ציבורא וקרו שמע בתר תלת שעין. בעא רצה רב אחא° מחויי בידן למחות בהם. אמר לו רבי יוסי° בר זבידא והלא כבר קראו אותה בעונתה, כלום קורין אותה עכשיו אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. אמר לו, מפני ההדיוטות שלא יהו אומרים בעונתה הן קורין אותה. אלו ברכות שמאריכין בהן. ברכות ראש השנה, ויום הכיפורים, וברכות תענית ציבור. מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם בור הוא. אלו ברכות שמקצרין בהם. המברך על המצוות, ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון אחר המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך. אמר חזקיה° מן מה דתני, המאריך במקום שאמרו שלא להאריך הרי זה מגונה. והמקצר במקום שקבעו לקצר הרי זה משובח, משמע שיש עוד ברכות כאלה שצריך להאריך בהם, וכאלה שצריך לקצר בהם מלבד אלו שנאמרו כאן. הדא אמרה, שמה שאמר אלו ברכות אין זה כלל אלא יש עוד. תני, צריך להאריך בגואל ישראל בתענית, לפי שמוסיפים בה תחינות. הא בשש שהוא מוסיף בתעניות, אינו מאריך? אמר רבי יוסה° אסי. שלא תאמר הואיל וברכת גואל ישראל היא מי"ח הברכות שאומר בכל יום, לא יאריך בה. שלא ישנה בה ממה שאומר בכל יום, לפום כן לפיכך צריך מימר א_מחצריך להאריך בגואל ישראל בתענית, אבל שאר השש שמוסיף ודאי שמאריך בהם: א_מטאלו ברכות ששוחין בהן. בראשונה תחילה וסוף, ובמודים תחילה וסוף. השוחה על כל ברכה וברכה, מלמדין אותו שלא ישחה. רבי יצחק בר נחמן° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° . כהן גדול, שוחה על סוף כל ברכה וברכה. המלך, ראש כל ברכה וברכה, וסוף כל ברכה וברכה. רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° אמר. המלך, משהוא כורע אינו נזקף, עד שהוא משלים כל תפילתו. מאי טעמא? דכתיב (מלכים א ח נד) ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפילה, ואת כל התחינה הזאת, קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו. אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא° הראה בריכה לפני °רבי , ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי° הראה כריעה לפני °רבי , ונפסח ולא נתרפא. כתיב (מלכים א ח נד) וכפיו פרושות השמים. אמר רבי אייבו° , כגון הדין נקדים כמו רועה צאן=נוקד שנותן דין וחשבון על העדר ויש אומרים ציור שלא זז היה עומד. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר בר אבינא° להראות שכפיו ריקות שלא חטפו מבנין בית המקדש כלום. תנא °רבי חלפתא בן שאול , א_נהכל שוחין עם שליח ציבור בהודאה. אמר רבי זעירא° , ובלבד כשאומר מודים.
רבי זעירא° נסמך לקרובה נצמד לחזן כדי לשוח עמו א_נאתחלה וסוף: רבי יסא° אסי כד סליק להכא כשעלה לארץ ישראל, חמתון גחנין ומלחשין ראה שהם כורעים ולוחשים. אמר לון, מהו דין לחישה? ולא שמע הא דאמרי רבי חלבו° ורבי שמעון בר ווא° בשם רבי יוחנן° בר נפחא שאמר בשם רבי ירמיה° , ורבי חנינא° בר חמא אמר בשם רבי מיישא° ורבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי אמר בשם רבי סימאי° , ואית דאמרין ליה חברייא בשם רבי סימאי° , שצריך לאמר מודים אנחנו לך אדון כל הבריות, אלוה התושבחות, צור עולמים, חי העולם, יוצר בראשית, מחיה מתים, שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו וקרבתנו להודות לשמך, א_נבברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי אבא בר זבדא° אמר בשם רב° . שצריך לאמר מודים אנחנו לך שאנו חייבין להודות לשמך, תרננה שפתי כי אזמרה לך, ונפשי אשר פדיתה, ברוך אתה ה' אל ההודאות. רבי שמואל בר מינא° אמר בשם רב אחא° . הודייה ושבח לשמך. לך גדולה, לך גבורה, לך תפארת, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתסמכנו מנפילתינו, ותזקפנו מכפיפתינו כי אתה סומך נופלים וזוקף כפופים ומלא רחמים ואין עוד מלבדך, ברוך אתה ה' אל ההודאות. בר קפרא° אמר. לך כריעה, לך כפיפה, לך השתחויה, לך בריכה, כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון, לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד, כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל, ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל, ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך, בכל לב ובכל נפש משתחוים. כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו, ברוך אתה ה' אל ההודאות. אמר רבי יודן° . א_נגנהגין רבנן אמרין כולהון נהגו חכמים לאמר ככל השיטות. ואית דאמרי, או הדא או הדא וי"א אחד מהם או זה או זה. תני, ובלבד א_נדשלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה° . ובלחוד דלא יעביד כהדין חרדונא ובלבד שלא יעשה כחרדון שגופו כורע והראש לא זז, אלא כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. חנן בר אבא אמר לחברייא. נימר לכון מילתא טבא דחמית לרב° דעביד אומר לכם דבר טוב שראיתי שרב נהג לעשות, ואמריתה קמיה דשמואל° בר אבא בר אבא וקם ונשק על פומי א_נהברוך אתה, שוחה. בא להזכיר את השם, זוקף. שמואל° בר אבא בר אבא אמר אנא אמרית טעמא. דכתיב, ה' זוקף כפופים. אמר רבי אמי° בן נתן. לא מסתברא אלא מפני שמי ניחת הוא, מכאן שצריך שיהיה כפוף בשם, ולמה רב° זקף? אמר רבי אבין° . אלו הוה כתיב בשמי ניחת הוא, יאות. לית כתיב אלא מפני שמי ניחת הוא. קודם עד שלא הזכיר את השם, כבר ניחת הוא. אמר רבי שמואל בר נתן° בשם רבי חמא בר חנינא° . מעשה באחד ששחה יותר מדאי, והעבירו °רבי . רבי אמי° בן נתן אמר, אף רבי יוחנן° בר נפחא הוה מעביר. אמר לו רבי חייא בר אבא° , לא היה מעבירו אלא היה גוער ביה: אלו ברכות שפותחין בהן בברוך. א_נוכל הברכות פותחין בהן בברוך. ואם היתה ברכה סמוכה לחברתה, כגון קריאת שמע ותפילה, אין פותחין בהן בברוך. התיב הקשה רבי ירמיה° . הרי גאולה בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכָל בּוֹ מַצָּה וּמָרוֹר. כֵּן יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ גָּאַל יִשְׂרָאֵל. שאומרים בהגדה אחרי בצאת ישראל ממצרים לפני ששותים כוס שניה. הרי היא סמוכה לברכת ההלל ולמה היא פותחת בברוך? שנייא היא דאמר רבי יוחנן° בר נפחא הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא. וכיוון שלא בהכרח שיאמרו הלל קדם, נמצא שפעמים שברכת גאלנו אינה סמוכה, לכן תקנו שתפתח בברוך. התיב רבי אליעזר בי רבי יוסה° קומי רבי יוסה° אסי. והא יהללוך יְהַלְלוּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, וַחֲסִידֶיךָ צַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ, וְכָל עַמְךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם בְּרִנָה יוֹדוּ וִיבָרְכוּ, וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ, וִישׁוֹרְרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ, וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת וּלְשִׁמְךָ נָאֶה לְזַמֵּר, כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת. שאומרים בהגדה בסופו של החלק השני של ההלל. הרי גאלנו היא הברכה החותמת את החלק הראשון של ההלל ומפסיקים בסעודה ואחר כך קראים חלק שני של ההלל וחותמים ביהללוך. נמצא שהיא ברכה עצמאית על השירה, אם כך מדוע אינה פותחת בברוך? אמר לו ברכת גאלנו, שני חלקים לה. אחת להבא ואחת
לשעבר. את ההלל חלקו לשנים. עד למעיינו מים שמדבר על גאולת מצרים. אומרים לפני הסעודה, ועליה החלק הראשון של הברכה בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכָל בּוֹ מַצָּה וּמָרוֹר. . את שאר ההלל שמדבר על הגאולה העתידית, אומרים אחרי הסעודה ועליה תקנו בתחילה את החלק השני של ברכת גאלנו כֵּן יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ. וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ גָּאַל יִשְׂרָאֵל., ובסוף ההלל כולו ברכת יהללוך ולכן אינה פותחת בברוך לפי שהיא סמוכה לחלק השני של ברכת אשר גאלנו. התיבון הרי ברכת ההבדלה שאומר המבדיל בין קדש לחול פותחת בברוך, אף שהיא סמוכה לבורא מאורי האש? שנייא היא. דאמר רבי אבא בר זבדא° . °רבי היה מפזרן, וחוזר וכוללן על הכוס. רבי חייא רבה° היה מכנסן. נמצא שלא תמיד מברך בורא מאורי האש לפניה, ולכן תקנו שתפתח בברוך. התיבון, הרי כשמזמנים אומרים נברך וחוזרים ואומרים ברוך אלקינו שאכלנו משלו. ומיד אחר כך מברכים ברכת הזן. נמצא שברכת הזן סמוכה לברכת הזימון. ולמה פותחת בברוך? שנייא היא. שאם היו שנים יושבים ואוכלים, שאינן אומרים נברך נמצא שפעמים שברכת הזן אינה סמוכה. למאן דאמר ברכת הזימון עד הזן. משמע שמי שהפסיק לזימון מברך איתם עד הזן וחזר לאכול, כשמסים אכילתו מתחיל בברכת הארץ מנודה לך. ולמה אינה פותחת בברוך? קשיא. הרי הטוב והמטיב שהיא סמוכה ולמה פותחת בברוך? שנייא היא. דאמר רב הונא° , משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב. הטוב שלא הסריחו, והמטיב שניתנו לקבורה. ובתחילה הייתה ברכה עצמאית, ומאוחר יותר קבועה בברכת המזון ויש אומרים בגלל שהיא ברכה דרבנן עשו לה חיזוק. והרי קידוש היום שנאמר אחרי ברכת היין למה פותח בברוך? שנייא היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום, א_נזשאינו אומר בורא פרי הגפן. והא סופה, שהרי ברכת היום נחלקת לשני חלקים שאומר ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו ואחר כך אומר ברוך אתה ה’ מקדש השבת. נמצא שהחלק השני סמוך לראשון ולמה פותח בברוך? אמר רבי מנא° בן יונה אין זה שתי ברכות אלא ברכה אחת וטופס ברכות כך הוא. אמר רבי יודן° . א_נחמטבע קצר פותח בהן בברוך, ואינו חותם בהן בברוך. מטבע ארוך פותח בהן בברוך, וחותם בברוך. כל הברכות אחר חיתומיהן א_נטואין אומרים ברכה פסוק. התיב הקשה רבי יצחק ברבי אלעזר° קומוי לפני רבי יוסה° אסי. מכיון דתימר כל הברכות אחר חיתומיהן, כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה אם חתם נכון יצא. אז למה אין אומרין ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? אמרין חכים הדין טלייא אמרו חכם אותו נער אלא שטעה, דהוא סבר מהו אחר חיתומיהן? כגון שאם היה עומד בשחרית והיה צריך לומר יוצר אור, ושכח והזכיר את של ערבית שאמר מעריב ערבים, וחזר וחתם בשל שחרית שאמר ברוך אתה ה’ יוצר המאורות, יצא. ולכן שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה. ולא זו הכוונה אלא כדאמר רב אחא° . שצריך להזכיר בכל הברכות כעין חותמותיהן. ושם לא יזכיר פסוק כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות. ואילין דאמרין ואלו שאומרים בברכות ההפטרה רַחֵם עַל צִיּוֹן כִּי הִיא בֵּית חַיֵּינוּ. וְלַעֲלוּבַת נֶפֶשׁ תּוֹשִׁיעַ וּתְשַׂמַּח בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ: ככתוב (ישעיהו יב ו) צהלי ורוני יושבת ציון וגו' וחותם בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה. מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ. אין בו משום ברכה פסוק מפני שאומר ככתוב כמו שאנו אומרים בברכת המזון ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה
ירושלמי ברכות, פרק א, הלכה ו
[עריכה]
מתני': : א_סמזכירין יציאת מצרים בלילות. אמר להן °רבי אלעזר בן עזריה . הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא. שנאמר (דברים טז ג|דברים ראה טז ג) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. ימי חייך הימים. כל ימי חייך הלילות. וחכמים אומרים, ימי חייך העולם הזה. כל ימי חייך, העולם הבא. להביא את ימות המשיח
גמ’: תנן, אמר להן °רבי אלעזר בן עזריה . הרי אני כבן שבעים שנה. שאף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים. שבגיל שש עשרה נתמנה לנשיא והגיעה לגיל שבעים. ממה שאמר אף על פי שנכנסתי לגדולה הארכתי ימים, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים.
תמן בבל אמרין, בלילה לא יתחיל פרשת ויאמר. ואם התחיל, גומר. ורבנן דהכא בארץ ישראל אמרין, מתחיל ואינו גומר. מתניתין פליגא על רבנן דהכא דתניא. מזכירין יציאת מצרים בלילות ולפי רבנן דהכא רק מתחיל, נמצא שלא מזכיר יציאת מצרים בלילות. רבי אבא° ורב יהודה° נשיאה אמרו בשם רב° . אף שלא אמרו פרשת ציצית, היו אומרים דברים שיש בהם הזכרת יציאת מצרים. כגון מודים אנחנו לך ה’ אלוקינו שהוצאתנו ממצרים ופדיתנו מיד מלכים וקרעתה לנו הים ועשיתה לנו ניסים וגבורות על הים ושרנו לך שירה חדשה כן תגאלינו מיד עריצים ומיד כל הקמים עלינו ככתוב כי פדה ה’ את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו ברוך אתה ה’ גאל ישראל. ולדעה שלא מזכירים יציאת מצרים בלילה אין צריך לומר שהוצאתנו ממצרים שהיא הייתה ביום אבל קריעת הים הייתה בלילה והפודינו מיד מלכים היינו שהציל את אברהם מהמלכים ואת יצחק ושרה מאבימלך הכל היה בלילה ולדעת הכל אומרים. מתניתא פליגא על רבנן דתמן, דתנן. א_סאויאמר אינו נוהג אלא ביום. משמע שכל הפרשה אינה נוהגת אלא ביום. רבי אבא בר אחא° נחית לתמן. חמיתון ראה אותם מתחילין וגומרין לכתחילה. ולא שמיע להו והם לא שמעו על המחלוקת דתמן אמרין לא יתחיל ויאמר, ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר. בעון קומוי שאלו את רבי אחייא ברבי זעירה° . היך הוה אבוך נהוג עביד איך אביך נהג, כרבנן דהכא, או כרבנן דהתם? כיוון שרבי זעירה° עלה מבבל לארץ ישראל רצו לדעת האם המשיך לנהוג כבני בבל או שינה ונהג כמנהג ארץ ישראל רבי חזקיה° אמר, כרבנן דהכא. רבי יוסה° אסי אמר, כרבנן דהתם. אמר רבי חנינא° בר חמא. מסתברא כרבי יוסה° אסי. דרבי זעירא° מחמיר ואינון מחמרין, והוא עבד נהיג דכוותהון. תני, הקורא את שמע בבוקר, צריך להזכיר יציאת מצרים באמת ויציב אף שהזכיר בפרשת ציצית. °רבי אומר, צריך להזכיר בה מלכות כמו שאנו אומרים מלכותו ואמונתו לעד קיימת. אחרים אומרים, צריך להזכיר בה קריעת ים סוף ומכת בכורים כמו שאנו אומרים ואת בכוריהם הרגתה ובכורך ישראל גאלתה וים סוף להם בקעתה. רבי יהושע בן לוי° אומר, א_סבצריך להזכיר את כולן. וצריך לומר צור ישראל וגואלו. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . א_סגלא הזכיר תורה בברכת הארץ שבברכת המזון, מחזירין אותו. מה טעם? דכתיב (תהילים קה מד) ויתן להם ארצות גוים. מפני מה? בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו. רבי אבא ברבי אחא° אמר בשם °רבי . אם לא הזכיר ברית בארץ, או א_סדשלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד, מחזירין אותו. אמר רבי אילא° אילעא. אם א_סהאמר מנחם ירושלם יצא. אמר בר קפרא° . הקורא לאברהם אברם, עובר בעשה. רבי לוי° אמר, בעשה ולא תעשה דכתיב (בראשית יז ה|בראשית לך לך יז ה) ולא יקרא עוד את שמך אברם, הרי בלא תעשה. והיה שמך אברהם, הרי בעשה. התיבון. הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם. דכתיב (נחמיה ט ז) אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם. שנייא היא, התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה מעיקרא. שעד שהוא אברם בחרת בו. ודכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה? רק אברהם הוא שנצטווה עליה. ודכוותה הקורא לישראל יעקב עובר בעשה? שני ניתוסף לו, הראשון לא נעקר ממנו. ולמה נשתנה שמם של אברהם ושל יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה? אלו אבותן קראו אותן בשמן. אבל יצחק, הקדוש ברוך הוא קראו יצחק. שנאמר (בראשית יז יט|בראשית לך לך יז יט) וקראת את שמו יצחק. ארבעה נקראו עד שלא נולדו ואלו הן. יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה. יצחק דכתיב, וקראת את שמו יצחק. ישמעאל דכתיב (בראשית טז יא|בראשית לך לך טז יא) וקראת את שמו ישמעאל. יאשיהו דכתיב (מלכים א יג ב) הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו. שלמה דכתיב (דברי הימים א כב ט) כי שלמה יהיה שמו. עד כדון בצדיקים, אבל ברשעים כתיב (תהילים נח ד) זורו רשעים מרחם. שלא נקראו עד שנולדו. בן זומא אומר, עתידין הן ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומה טעם? דכתיב (ירמיהו כג ז) לכן הנה ימים באים נאם ה', לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון. אמרו לו. לא שיעקר יציאת מצרים, אלא מצרים מוסף על המלכיות. מלכיות עיקר, ומצרים טפילה. וכן הוא אומר (בראשית לה י|בראשית וישלח לה י) לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך. אמרו. לא שיעקר שם יעקב, אלא יעקב מוסף על ישראל. ישראל עיקר, ויעקב טפל. וכן הוא אומר (ישעיהו מג יח) אל תזכרו ראשונות אילו המצרים. וקדמוניות אל תתבוננו אילו המלכיות (ישעיהו מג יט) הנני עושה חדשה עתה תצמח, זו של גוג. משלו משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו. התחיל מספר מעשה הזאב. ואחר כך פגע בו הארי וניצל מידו. שכח מעשה הזאב התחיל מספר מעשה הארי. ואחר כך פגע בו נחש וניצל מידו. שכח מעשה שניהם והתחיל לספר מעשה הנחש. כך היו ישראל. הצרות האחרונות משכחות את הראשונות:
הדרן עלך פרק מאימתי