ספר:ירושלמי מאיר/מסכת תרומות

פרק ראשון - חמשה לא יתרומו

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי תרומות, פרק א, הלכה א

מתני': חמשה ^א_א לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה. החרש והשוטה והקטן והתורם את שאינו שלו. נכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשות, אין תרומתו תרומה. ^א_ב חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם, תרומתו תרומה. חרש שדיברו חכמים בכל מקום, שאינו לא שומע ולא מדבר. קטן שלא הביא שתי שערות. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, תרומתו תרומה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, ^א_ג אם עד שלא בא לעונת נדרים, אין תרומתו תרומה. ומשבא לעונת נדרים, תרומתו תרומה:

גמ’: תנן , חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה . רבי שמואל בר נחמן° שמע לכולהון מן הכא דכתיב , (שמות תרומה כה ב ג) דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תקחו מאתם. דבר אל בני ישראל, פרט לגוי. מאת כל איש , פרט לקטן. אשר ידבנו לבו, פרט לחרש ולשוטה. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם, פרט לתורם את שאינו שלו. תנן, החרש והשוטה והקטן. ולמה לא יוכיח מעשה שלהן על מחשבתן ותהיה תרומתן תרומה? כדתנינן תמן. ^א_ד העלו חרש שוטה וקטן פירות לגג. אף על פי שחישב שירד הטל עליהן, אינן בכי יותן, מפני שיש להן מעשה ואין להן מחשבה. _{ואפשר שמה שהעלו לגג, היה כדי שלא התעפשו.} ואיזהו מעשה שלהן שאם היו עושים אותו בדבר זה היינו אומרים שמוכיח על מחשבתן והפירות יוכשרו? רבי חונא° אמר בתפוש בהן בטל _{שאוחז בפירות והופכן שירטבו מהטל מכל צד}. וכן תנינן תמן. בהמה ^א_ה שהורידה חרש שוטה וקטן לנהר, אף על פי שחשב שיודחו רגליה, אינן בכי יותן. שיש להן מעשה, ואין להן מחשבה. ואיזהו מעשה שלהן בדבר זה שמוכיח על מחשבתן? אמר רבי חונא ° , במשפשף בהן במים. ולמה לא אמר אף הכא, דיוכיח מעשה שלהן על מחשבתן? שמואל° _{בר אבא בר אבא} ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי זעירא° אמר בשם רבנן. משום דכתיב , (במדבר קרח יח כז) ונחשב לכם תרומתכם. את שכתוב בו מחשבה, אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו. ואת שאין כתוב בו מחשבה, מעשה שלו מוכיח על מחשבתו. וכאן הואיל וכתוב בו מחשבה, אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, קשייתה קומי שמואל° _{בר אבא בר אבא}. _{על הכלל שאמרו שמואל° בר אבא בר אבא ורבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא.} הרי גיטין. הרי אין כתיב בהן מחשבה, ואף על פי כן לפי רבי יוחנן° _{בר נפחא} אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו. דתנינן תמן. ^א_ו הכל כשירין לכתוב את הגט אפילו חרש שוטה וקטן. ואמר רב הונא° , ^א_ז והוא שיהא פיקח עומד על גביו. ובעי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. והיינו וכתב לה לשמה? דמה מועיל שאחר עומד על גביו הרי צריך שהסופר יכתוב לשם האשה. וחרש שוטה וקטן אין להם מחשבה? חזר רבי יוסי° _{בר זבידא} ואמר. תמן בגיטין זה כותב וזה מגרש. ודאי אין מעשה של חרש שוטה וקטן מוכיח שנעשה על דעת כוונת לשמה של אדם אחר _{כוונה על דעת הבעל.} ברם הכא, הוא חושב והוא תורם, ומעשיו מוכיחים על כוונתו. ואילמלא כתבה תורה ונחשב לכם תרומתכם, היה מועיל .

[דף א עמוד ב]

אמר רבי יעקב בר אחא° . _{מכאן נלמד} הא אילו כתב הוא _{החרש שוטה וקטן} וגירש הוא _{החרש שוטה וקטן את אשתו,} הוה גט. כיוון שגבי גיטין לא כתוב בתורה מחשבה , ברם הכא בתרומה אף שהוא חושב והוא תורם, לא מהני. שהרי גבי תרומה כתוב בתורה מחשבה. והתני חרש שתרם או גרש אין תרומתו תרומה ואין גרושיו גרושין. אמר °רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים? כשהיה חרש מתחילתו. אבל אם היה פיקח ונתחרש, כותב ואחרים מקיימין כתב ידו _{היינו עומדים על גבו ומלמדים אותו שיכתוב לשם האשה.} רבי יעקב בר אחא° ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} חלוקין רבנן על השונה הזה _{על °רבן שמעון בן גמליאל , וסוברים שפיקח ונתחרש אינו כותב גט אף לעצמו.} ואיך אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שאילו כתב הוא וגירש הוא כשר? מהו כדון? תנאי היא, דתניא. ^א_ח חרש שוטה וקטן שקידשו מי חטאת, אין קדושיהן קדושין _{והמים פסולים להזיה.} °רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר. בינן לבין עצמן, אין קידושיהן קידושין. בינן לבין אחרים שאחר עומד על גבם, קידושיהן קידושין _{וכשרים להזות בהם.} רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאמר _אצלנו שבכל התורה מלבד תרומה מועיל כשאחר עומד על גביו , כ°רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה דקידושין. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} בגיטין שאמר שלא מועיל אחר עומד על גביו , כרבנן דקידושין. תני חרש שתרם או גרש, אין תרומתו תרומה ואין גרושיו גרושין. אמר °רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים? כשהיה חרש מתחילתו. אבל אם היה פיקח ונתחרש, כותב ואחרים מקיימין כתב ידו _{היינו עומדים על גבו ומלמדים אותו שיכתוב לשם האשה.} ^א_ט שומע ואינו מדבר הרי הוא כפיקח רבי יעקב בר אחא° ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, חלוקים רבנן על השונה הזה _{על °רבן שמעון בן גמליאל , וסוברים שפיקח ונתחרש אינו כותב גט אף לעצמו} אמרין מה חידשו רבי יעקב בר אחא° ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} שאמר שחלוקים חכמים על °רבן שמעון בן גמליאל , והא מתניתין פליגא? דתנן, ^א_י נתחרש הוא, או נשטה, אינו מוציא עולמית. ואם כ°רבן שמעון בן גמליאל שכתיבה מועילה, יכתוב ויקיימו אחרים כתב ידו? קיימונה בשאינו יודע לכתוב. מותיב רבי אבא בר ממל° . והא מתניתין פליגא, דתנן, ^א_יא והרי שכתב בכתב ידו, _מכתב שאומר לסופר כתוב, ולעדים חתומו, אף על פי שכתבו וחתמו ונתנו לו וחזר ונתן לה, אינו גט. משמע שחרש אינו יכול לכתוב גט או לצוות בכתב לסופר ולעדים לכתוב ולחתום על הגט. אמר רבי יוסה° _אסי, אמור סופה, ותמצא דלית היא פליגא. דתנן, אינו גט ^א_יב עד שישמעו את קולו שאומר לסופר כתוב, ולעדים חתומו. והרי להלכה לא סוף דבר עד שישמעו את קולו, אלא אפילו הרכין בראשו. אלא את אמר, לית כאן דווקא דיבור, שהרי גם הרכנת הראש מועילה . אף הכא, לית כאן דיבור ואף כתב מועיל. ומה שנאמר אינו גט, מדובר שציווה על אחרים לצוות לסופר ולעדים. וזה בין שאמר ובין שכתב לא מועיל. דמילי לא נמסרו לשליח. אמר רבי מנא° _{בן יונה} אית כאן _{שלא תאמר ממה שהסיפא לא דייקא בלשונה וכתבה עד שיאמר, אף שברור שדי בהרכנת הראש. גם הרישא לא דייקא ואף כתיבה מועילה. זה אינו. שבאמת הסיפא דייקא בלשונה וכשאמרה המשנה עד שישמעו את קולו שאומר לסופר כוונת המשנה בין בדיבור ובין בהרכנת הראש} ^א_יג דהיא השמעת קול היא הרכנת ראש. _{ואם כך אפשר לדייק מהראשה שכתיבה אינה מועילה}

[דף ב עמוד א]

רבי זעירא° בעי קומי רבי מנא° _{בן יונה}. לשיטתך שהשמעת קול הרי היא כהרכנת הראש . כמה דתימא עד שירכין בראשו ג' פעמים, ודכוותה עד שישמעו את קולו ג' פעמים? אמר לו לשמיעת הקול פעם אחת, ^א_יד להרכנת הראש שלשה פעמים. אמר רבי יודן° . המשנה בגיטין לא בהכרח חולקת על °רבן שמעון בן גמליאל . תמן מה שאמר °רבן שמעון בן גמליאל , בחרש שכותב גט, או מפריש תרומה זה מועיל , באומר בכתב כך וכך עשיתי שמעשיו מוכיחים _{שכשעשה היה בו דעת. והראיה, שכותב שהוא מודע למה שעשה בעבר.} הכא בגיטין _{דתנן, הרי שכתב בכתב ידו ואמר לסופר לכתוב ולעדים לחתום, שאינו גט,} באומר לאחרים כך וכך עשו _{בעתיד וחוששים שלא כותב בדעת.} רבי בנימין בר לוי° בעי. אם יש בו דעת לשעבר, _{ולכן הכשרנו באומר בכתב כך וכך עשיתי,} יש בו דעת להבא וצריך להכשיר באומר לאחרים כך וכך עשו . אם אין בו דעת לשעבר, אין בו דעת להבא. רבי אבדימי° אמר, בחרש אנן קיימין. ^א_טו ואין שליחות לחרש. אמר רבי יוסי ברבי בון° בבריא שנתחרש _{וכתב מיד} אנן קיימין _{שחוששים שמא כשנתחרש גם נשתטה.} ולמה אם כתב ואמר לסופר ולעדים לכתוב ולחתום הגט אינו גט ולא נאמר שמעשיו מוכיחים? שאני אומר מתעסק היה בשטרותיו. ותני כן _{שמדובר ונתחרש מתוך בוריו} דתנן, במה דברים אמורים _{שצריך להרכין ראשו שלוש פעמים על כל שאלה?} בזמן שפירש מתוך בוריו. אבל אם נשתתק מחמת חוליו, דיו פעם אחת. תנן, חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה. החרש והשוטה והקטן והתורם את שאינו שלו . מאן תנא חרש אפילו בדיעבד אין תרומתו תרומה? דלא כ°רבי יודא . דתני אמר °רבי יודא . מעשה בבניו של °רבי יוחנן בן גודגדא שהיו כולן חרשין. והיו כל הטהרות שבירושלים נעשין על גביהן. אמרו לו, מפני שהטהרות אינן צריכות מחשבה, ונעשות על גבי חרש שוטה וקטן. אבל תרומה ומעשרות צריכות מחשבה. וטהרות אינן נפסלות בהיסח הדעת? _{הרי אין הסח דעת גדול ממי שאין בו דעת.} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אילא° _אילעא. בטהרות אין כתיב בהן מחשבה, שמירה כתיב בהן, וחרש שוטה וקטן יש להם דעת לשמור . אלו הן סימני שוטה. היוצא בלילה, והלן בבית הקברות, והמקרע את כסותו, והמאבד מה שנותנין לו. אמר רב הונא ° , והוא שיהא כולהן בו. דאי לא כן אני אומר. היוצא בלילה, קיניטרוקוס _{טרוד במחשבות.} הלן בבית הקברות, מקטיר לשדים. המקרע את כסותו, סוליקוס _מפוזר. והמאבד מה שנותנים לו, קודייקוס. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^א_טז אפילו באחת מהן. אמר רבי אבון° מסתברא מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} אפילו אחת מהן, ובלבד _הכוונה במאבד מה שנותנין לו. דאפילו שוטה שבשוטים אין מאבד כל מה שנותנים לו. קונדיקוס קורדייקוס אין בו אחת מכל אלו. מהו קורדייקוס? _{דתנן, מי שאחזו קורדיקוס ואמר תנו גט לאשתי לא אמר כלום.} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} המום _{שאין דעתו מיושבת.} אתא עובדא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא} בחד טרסיי _אורג דהוון יהבון ליה סימוק _{חוט אדום} גו אכום _{בתוך שחור,} והוא לעי _{טווה ולא שם לב.} אכום גו סימוק והוא לעי. אמר דא הוא קורדייקוס ועל מקרה כזה אמרו חכמים . פעמים שוטה פעמים חלים, בשעה שהוא שוטה, הרי הוא כשוטה לכל דבריו. ובשעה שהוא חלים, ^א_יז הרי הוא כפיקח לכל דבריו. אתא עובדא קומי דשמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר

[דף ב עמוד ב]

כד הוא חלים יתן גט. שמואל° בר אבא בר אבא כריש לקיש° , דריש לקיש°  אמר לכשישתפה. דתנן, אמר כתבו גט לאשתי. ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר אל תכתבו, אין דבריו האחרונים כלום. מאי אין דבריו האחרונים כלום? רבי יוחנן° בר נפחא סבר אין דבריו האחרונים כלום, וכותבים ונותנים גט לאלתר. שהרי הוא כישן. ורבי שמעון בן לקיש°  סובר אין כותבים אלא כשיחלים.  רובא דשמואל° בר אבא בר אבא מן דאמר רבי שמעון בן לקיש°  , דהוא אמר, כד דהו חלים יתן גט, אף אם ציוה לכתוב גט אחר שאחזו קורדיקוס בזמן שהוא חלים. ואילו רבי שמעון בן לקיש°  דיבר במציאות שהציווי לכתוב היה בבריאות גמורה. ורק הנתינה, הייתה לאחר שאחזו קורדיאקוס בשעה שהוא חלים. מנין שחלים פרושו מבריא מחוליו? דכתיב , ותחלימני ותחייני. מאן תנא קטן אפילו בדיעבד אין תרומתו תרומה?  דלא כ°רבי יודה , דתני. קטן שהניחו אביו במוקשה והיה תורם ואביו מוכר על ידיו, תרומתו תרומה דברי °רבי יהודה בר עילאי. אמרו לו חכמים, לא מפני שהוא שתורם, אלא מפני אביו הוא שאימן הסכים על ידו. בא אביו ואימן על ידו. למפרע נעשית תרומה, או מכאן ולהבא? אמר רבי שימי° , נשמעינא מן הדא דתנן,  א_יח הרי שבא בעל הבית ומצאו עומד בתוך שלו ומפריש תרומה. אמר לו לקוט לך מן היפים האילו. אם היו יפים, אינו חושש משום גזל. ואם לאו, חושש משום גזל. ואם היה לוקט ונותן לו, בין כך ובין כך אינו חושש משום גזל. אית לך מימר למפרע נעשית תרומה? הרי הבעלים לא ידעו, ותרם שלא ברשות.  אלא מכאן ולהבא. ואוף הכא מכאן ולהבא נעשית תרומה. כתיב, (במדבר קרח יח כח)כן תרימו גם אתם תרומת ה' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן.  אתם, פרט לשותפין. אתם, פרט לאפוטרופין. אתם,  א_יט פרט לתורם את שאינו שלו. אתם ולא שותפין. והתנן שותפין שתרמו זה אחר זה, תרומת הראשון תרומה?  אלא כאן לתרומה גדולה, דשותפים לא מקפידים אחד על השני . כאן לתרומת מעשר שגזרת הכתוב שלא יפריש שותף על חבירו . כלום למדו שליחות לתרומה גדולה, אלא מתרומת מעשר. דכתיב בתרומת מעשר (במדבר קרח יח כח) כן תרימו גם אתם ודרשינן, לרבות שלוחכם, ואם בתרומת מעשר אין שותף תורם על חבירו, גם בתרומה גדולה כך . אלא  א_כ כאן להלכה כאן למעשה. שאף שמצד הדין מותר להפריש גם תרומה גדולה וגם תרומת מעשר. חכמים אסרו, מפני ששותפים מקפידים זה על זה. תנן, אתם ולא אפוטרופין. והתנינן,  א_כא יתומים שסמכו אצל בעל הבית. או שמינה להן אביהן אפוטרופין, חייבין לעשר פירותיהן? חברייא אמרין, כאן באפוטרופוס לעולם, כאן באפוטרופוס לשעה. רבי יוסי° בר זבידא בעי. אם באפוטרופוס לעולם, בהדא תנינן מוכר מטלטלין וזנן, אבל לא קרקעות? והרי אפוטרופוס עולם יכול למכור גם בקרקעות . אלא כאן ביתום גדול, כאן ביתום קטן. 

[דף ג עמוד א]

 תנן, אתם פרט לתורם את שאינו שלו. מה את עביד ליה? על מה התורה הקפידה? כתורם את שאינו שלו ואדם לא יכול לתרום דבר שאינו שלו, שלא התירה תורה לתרום אלא לבעלים . או כתורם את של חבירו כיוון שזה שיך לאדם אחר והרי זה כמו גזל? מה בניהון?  הבקיר כריו אחר שמירחו וכבר נתחייב בתרומות ומעשרות, ובזמן שהיה מופקר הפריש עליו תרומות ומעשרות . וחזר וזכה בו. אין תעבדיניה כתורם את שאינו שלו, אין תרומתו תרומה, שאף הפקר אינו שלו . ואין תעבדיניה כתורם את של חבירו, תרומתו תרומה. נשמעינא מן הדא דתנן,  א_כב גנב תרומת הקדש ואכלה, משלם שני חומשין וקרן אחת. חומש אחד משום תרומה, ועוד חומש על שנהנה מן ההקדש. אבל אינו משלם כפל , שאין בהקדש תשלומי כפל. תרומת הקדש  זו מנו התורם? לא הגיזבר? הרי הוא תורם את שאינו שלו, ואת אמרת תרומתו תרומה. הוי לית טעמא דא אלא משום שתורם את של חבירו. אבל הגזבר אצל הקדש אינו  כתורם את של חברו ותרומתו תרומה. כי אם משום שתורם את שאינו שלו, גם הגזבר תרם את שאינו שלו, ומדוע תרומתו תרומה?  או נאמר מאן הוא התורם שמדברת עליו המשנה , כהן שהקדיש תרומה. ולית את שמע מינה כלום . והתני עליה רבי הושעיא° . אחד המקדיש טבלו, ואחד המקדיש תרומתו. משמע שאף במקדיש טבל והפריש הגיזבר הדין כן . אמר רבי אידי°  , אף על פי כן אין להוכיח מכאן. שכן  גיזבר כמאן דאינון בעלים. ודלא כרבי יוסי° בר זבידא. דרבי יוסי° בר זבידא אמר, הוא הגיזבר הוא אחר. כתיב, כן תרימו גם אתם . אמר רבי זירא°  , רבי אחא°  רבי יסא° אסי ורבי יוחנן° בר נפחא אמרו  בשם רבי ינאי° הכהן.  יכול היה לכתוב  אתם. וכתב  גם אתם, לרבות שלוחכם.  א_כג מה אתם בני ברית. אף שלוחכם בני ברית. אתם עושין שליח, ואין הגוי עושה שליח. רבי יוסי° בר זבידא סבר מימר, אין הגוי עושה שליח בגוי אחר חבירו. הא בישראל, עושה. אמר לו רבי זעירא° . מיניה ומיניה. אתם עושין שליח. ולא בישראל? שהרי אין שליחות לגוי . ודכוותה אין הגוי עושה שליח, אפילו בישראל. התיב רבי הושעיא° , והא מתניתין מסייעא לרבי יוסי° בר זבידא שגוי עושה שליח מישראל, דתנן, המקבל שדה מן העובד כוכבים ומזלות מעשר ונותן לו. אמר °רבן שמעון בן גמליאל    , למה חייב לעשר עבור העובד כוכבים ומזלות? ומה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום פירותיו, אינו תורם. ואינו חייב אז למה הישראל שקיבל ממנו שדה צריך לעשר את חלקו של הגוי משמע מכאן שאם רצה העובד כוכבים ומזלות , תורם הישראל עבורו 

[דף ג עמוד ב]

 רבי אבא°  אמר, במאמין מסכים על ידו, שנחשב כאילו הפריש הגוי בעצמו ולא מדין שליחות. אמר  רבי יוחנן° בר נפחא בשם רבי ינאי° הכהן. ישראל שאמר ללוי, כור מעשר יש לך בידי. והלך אותו בן לוי, ועשאן תרומת מעשר על מקום אחר. והלך ישראל ונתנן לבן לוי אחר, אין לו לראשון עליו אלא תרעומת. הדא דתימא, בשנתנו לזה עד שלא עשהו זה תרומת מעשר. אבל אם עשהו זה תרומת מעשר, עד שלא נתנו לזה, לא. דאינו יכול להפקיע שם תרומת מעשר . כהדא מתניתין. הממנה שליח לתרום עבורו וביטלו, אם עד שלא תרם   א_כד ביטל, אין תרומתו תרומה. ואם משתרם ביטל, תרומתו תרומה. וכולה מיניה? הרי המעשר לא הגיעה לידיו של הלוי הראשון  שהרי הבעלים רק אמר לו ולא זכה בהן הלוי, ואיך הוא יכל להפריש עליו?  מכיון שאמר לו כור מעשר יש לך בידי, נעשה שלוחו, ונמצא כתורם ברשות ישראל. ואם תומר הרי הפרשת תרומת מעשר לא נעשית על ידי הישראל אלא על ידי הלוי, ואיך יכול הישראל למנות את הלוי שליח להפרשת תרומת מעשר?  פתר לה כ°רבי יוסי בן חלפתא. ד°רבי יוסי בן חלפתא אמר. בעל הבית שתרם את המעשרות, מה שעשה עשוי:  אמר  רבי יוחנן° בר נפחא בשם רבי ינאי° הכהן. ישראל שאמר לבן לוי, כור מעשר יש לך בידי, והילך את דמו. אם לבסוף נתן ללוי את הכור , אינו חושש לתרומת מעשר שבו. שכיוון שהיה מוכן לתת ללוי מחיר של כל הכור, ודאי הקדים והפריש תרומות ומעשרות, שאם לא כן היה מפחית מהמחיר את דמי תרומות ומעשרות. רבי יוחנן° בר נפחא סבר כ °רבי יוסי בן חלפתא  שבעל הבית יכול להפריש תרומת מעשר, כהדא, אליפוסה יהב לרבי שמעון בר אבא°   מעשר, ואמר לו מתוקן הוא. אתא שאל לרבי יוחנן° בר נפחא. אמר לו, אליפוסה אחינו נאמן הוא. רבי איסי° אסי בעי קומי דרבי יוחנן° בר נפחא. כמאן? כ°רבי יוסי בן חלפתא. ד°רבי יוסי בן חלפתא אמר, בעל הבית שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי? אמר ליה, אין בבליא, קמת עליה. 

[דף ד עמוד א]

תנן, חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם, תרומתו תרומה . למי נצרכה? ל°רבי יוסי בן חלפתא. היידן °רבי יוסי בן חלפתא? ההוא דתנינן תמן.  א_כה הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא. °רבי יוסי בן חלפתא אומר, לא יצא. תמן תנינן, הכל כשרים לקרא את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן . אמר רב מתנה°  , מתניתין ד°רבי יוסי בן חלפתא היא. אמר רבי יוסי° בר זבידא. הוינן סברין מימר חשבנו לאמר, מה פליגין °רבי יוסי בן חלפתא ורבנן? בקריאת שמע. דכתיב בה שמע הא שאר כל המצות, לא. מן מה דתנינן הכל כשרים לקרא מגילה, חוץ מחרש שוטה וקטן. ואמר  רב מתנה°  ד°רבי יוסי בן חלפתא היא. שמע מינא,  א_כו היא קריאת שמע היא שאר  כל המצות. מאי טעמא ד°רבי יוסי בן חלפתא? דכתיב (שמות בשלח טו כו) והאזנת למצותיו. ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. אמר רב חסדא°  . אין הכרח לאמר שהמשנה כדעת °רבי יוסי בן חלפתא. אפשר להעמיד את המשנה כרבנן שחולקים על °רבי יוסי בן חלפתא. ולאמר שמודים רבנן שלכתחילה צריך להשמיע לאזנו. אי נמי להעמיד שמדובר בחרש שאינו מדבר ואינו שומע. ואף שפשיטא שאינו מוציא, שהרי אינו מדבר. לית כאן חרש. שלא היה צריך להיכתב, ורק  השגרת לשון כיוון שהוזכרו שוטה וקטן הוזכר אף חרש.  אמר רבי יוסי° בר זבידא . מסתברא דיודה רב חסדא°  דהא דתנן חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום. ואם תרם, תרומתו תרומה. ד°רבי יוסי בן חלפתא היא. ואכן  אמר רבי חנינא° בר חמא  בשם רב חסדא° , ד°רבי יוסי בן חלפתא היא. ובדיעבד תרומתו תרומה, שברכות אינן מעכבות.  אמר רבי יוסי בי רבי בון° . על כרחיך איתמר דהיא ד°רבי יוסי בן חלפתא. דלרבנן אפילו לכתחילה יצא. דתנינן חמשייתא קדמייתא דתנן, חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה. החרש שאינו שומע ואינו מדבר, והשוטה, והקטן, והתורם את שאינו שלו, ועובד כוכבים שתרם את של ישראל,  ולא תניתא לא נשנה עמהן חרש המדבר ואנו שומע. וכי תימא  משום שכל אלו אף בדיעבד אין תרומתן תרומה. ולכן חרש המדבר ואינו שומע לא נימנה עימהן לפי שבדיעבד תרומתו תרומה . והא תנינן חמשה אחרנייתא, דתנן חמשה לא יתרומו, ואם תרמו תרומתן תרומה. האילם, והשיכור, והערום, והסומא, ובעל קרי . ולא תניתה ולא נשנה אף עמהן. מכאן שלרבנן אפילו לכתחילה תורם.  הוי סופך מימר, דהא דתנן, חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה, ד°רבי יוסי בן חלפתא היא. ומודה °רבי יוסי בן חלפתא שבדיעבד יצא . תמן תנינן  א_כז הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן. מאי טעמא? חברייא אמרי בשם  רבי אלעזר° בן פדת שנאמר, (דברים וילך לא יב). למען ישמעון ולמען ילמדון פרט לחרש שאינו שומע . עד כדון מדבר ואינו שומע. שומע ואינו מדבר מנין? אמר רבי הילא° אילעא בשם  רבי אלעזר° בן פדת, דכתיב למען ילמדון. ולמען ילמדון, והשומע ואינו מדבר, אינו יכול ללמד . אמר רבי יונה° . הדא אמרה דלית כללין דרבי כללין. דתנן, חרש שדיברו חכמים בכל מקום, שאינו לא שומע ולא מדבר. ווהתנינן חרש פטור מן הראיה , וסברינן מימר, מדבר ואינו שומע חרש, שומע ואינו מדבר אינו חרש. ותנינן חרש שדיברו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר. הדא מסייע לרבי יונה° . דרבי יונה°  דאמר, הדא אמרה דלית כללין דרבי כללין. והתנינן  א_כח חרש שחלץ, והחרשת שחלצה, והחולצת לקטן, חליצתה פסולה. מאי טעמא? אמר  רבי יוחנן° בר נפחא, שאין יכולין לומר את המשפטים שצריך לאמר שבהם נאמר בתורה ואמר ואמרה. משמע אפילו שומע ואינו מדבר . ותנינן חרש שדיברו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר. הדא מסייע לרבי יונה° . דרבי יונה°  אמר, הדא אמרה דלית כללין דרבי כללין: 

[דף ד עמוד ב]

תנן, קטן שלא הביא שתי שערות. °רבי יהודה בר עילאי אומר, תרומתו תרומה. °רבי יוסי בן חלפתא אומר, אם עד שלא בא לעונת נדרים, אין תרומתו תרומה. ומשבא לעונת נדרים, תרומתו תרומה . תני בשם °רבי מאיר  . לעולם אין תרומתו תרומה עד שיביא שתי שערות לא כ°רבי יהודה בר עילאי שקטן תורם ולא כ°רבי יוסי בן חלפתא שמשהגיעה לעונת נדרים יכול לתרום. מאי טעמא ד°רבי מאיר  ? אמר  רבי אבא בר כהנא °  בשם רבנן מדכתיב (במדבר קרח יח לב) ולא תשאו עליו חטא. את שהוא בנשיאת עון, תורם. ואת שאינו בנשיאת עון, אינו תורם. התיבון. הרי גוי אינו בנשיאת עון ותורם? רב יודה°  אמר בשם רבי הילא° אילעא מדכתיב,  (במדבר קרח יח כז) ונחשב לכם תרומתכם. את שכתוב בו מחשבה, תורם. ואת שאין כתוב בו מחשבה אינו תורם. התיבון. הרי גוי שאין לו מחשבה, ותורם? דתני  רבי הושעיא° , עובד כוכבים ומזלות אין להן מחשבה להכשר מים לטמאה? תמן להכשיר. וכאן לתרומה. תנן, חמשה לא יתרומו, ואם תרמו אין תרומתן תרומה. החרש והשוטה והקטן. וכ"ו קטן שלא הביא שתי שערות. °רבי יהודה בר עילאי אומר, תרומתו תרומה. °רבי יוסי בן חלפתא אומר, אם עד שלא בא לעונת נדרים, אין תרומתו תרומה. ומשבא לעונת נדרים, תרומתו תרומה.  רבי אחא°  ורבי חיננא אמרו בשם רב כהנא° . תנא קמא שסובר שקטן אפילו כשהגיע לעונת נדרים אינו תורם, סובר שדין מופלא הסמוך לאיש הוא מדרבנן, ואינו תורם בשל תורה ואינו  מקדיש, שמי שאינו תורם אינו מקדיש. ולמה לא אמר גם את ההפך,  א_כט שמי שתורם מקדיש?  בגין ד°רבי יהודא . ד°רבי יהודא  אומר, תורם ואינו מקדיש. ורבי יוחנן° בר נפחא אמר. אפילו לתנא קמא דאמר שאינו תורם, מקדיש. כי דין מופלא הסמוך לאיש הוא מדאוריתא, רק שמיעט הכתוב שאין תרומתו תרומה מדכתיב מאת כל איש אשר ידבנו ליבו.  ומהו מקדיש? עולה ושלמים שהם באים בנדר ובנדבה . להביא חטאת חלב אינו יכול, שאין לו חטאת חלב. חטאת דם אינו יכול, שאין לו חטאת דם. מהו שיביא קרבן זיבה וקרבן צרעת? מאחר שהוא חובה, אינו מביא. או מאחר שהוא מטמא בהן, מביא? פשיטא לך שהוא מביא. שמאחר שהוא נטמא, ודאי שיכול להביא. מהו שיעשה בהן שליח לאחרים? מאחר  א_ל שהוא מטמא בהן, הוא נעשה בהן שליח? או מאחר שאינו נעשה שליח לכל הדברים שאינו בר שליחות , אינו נעשה בהן שליח? התיב רבי יודן° . הרי יש לו טבל דבר תורה אף על פי כן אינו פוטר טבלו דבר תורה? ואף כאן אולי  אף על פי שהוא מטמא בהן, אינו נעשה שליח שאינו בר שליחות. מהו שיביא ביכורים? כ°רבי יהודה בר עילאי דהוא אמר שביכורים  א_לא הוקשו לקדשי הגבול לתרומה אינו מביא כפי שאינו תורם . כרבנן דאמרי הוקשו לקדשי מקדש, מביא כמו שיכול להקדיש.  מהו שיביא חגיגה? מאחר שהיא חובה, אינו מביא. או  א_לב מאחר שהוא משנהו שאם לא הביאו בחג מביאו לשם שלמים, מביא. מהו להביא פסח? מאחר שהוא חובה, לא יביא. או מאחר דאמר רבי שמעון בן לקיש°  בשם רבי יודן נשיאה° ,  א_לג מביא אדם פסח בשאר ימות השנה ומשנהו לשם שלמים, מביא. מהו שיביא מעשר בהמה? אין יסבור כ°רבי מאיר  שלמד מדכתיב  מכל מעשרותיכם, שהוקשו כל המעשרות זה לזה. כשם שאינו מביא מעשר דגן, כך אינו מביא מעשר בהמה. מהו לעשות תמורה? אין סבר כ°רבי מאיר   שהוקשו כל המעשרות זה לזה, כשם שאינו מביא מעשר דגן, כך אינו מביא מעשר בהמה. כשם שאינו מביא מעשר בהמה , כך אינו עושה תמורה. ניחא שאינו עושה תמורה במעשר בהמה, בשאר קדשים מנין?  כ°רבי שמעון בן יוחאי ד°רבי שמעון בן יוחאי אמר, מעשר בהמה בכלל כל הקדשים שעושים תמורה הייתה, ולמה יצאת מעשר בהמה שאינו עושה תמורה? ללמד על כל הקדשים. כשם שבמעשר בהמה אין קטן ממיר, כך בשאר הקדשים אינו ממיר. אלא, כשם שאינו  מביא מעשר דגן, כך אינו מביא מעשר בהמה.  וכשם שאינו מביא מעשר בהמה , כך אינו עושה תמורה. וכשם שאינו ממיר במעשר בהמה , כך אינו ממיר בכל הקדשים. מהו שיהו חייבין גדולים  על 

[דף ה עמוד א]

קדשיו מבחוץ? רב כהנא°  אמר, אין חייבין על קדשיו מבחוץ, דמופלא סמוך לאיש דרבנן  ומה שהקדיש אינם קדשים מהתורה. רבי יוחנן° בר נפחא ורבי שמעון בן לקיש°  אמרי, חייבין על קדשיו מבחוץ. דמופלא סמוך לאיש דאוריתא . והדא דכהנא, פליגא על דרבי יוסי° בר זבידא. דרבי יוסי° בר זבידא אמר מופלא סמוך לאיש  פוטר טיבלו. ואם מופלא סמוך לאיש דרבנן כדעת רב כהנא°   הרי טבל דבר תורה ותימר אכן? סבר  א_לד כמאן דאמר מאיליהן קבלו עליהן את המעשרות בימי עזרא 

ירושלמי תרומות, פרק א, הלכה ב

מתני’: אין תורמין זיתים _{שעומדים לשמן שלא נגמר מלאכתן} על השמן, ולא ענבים על היין. ואם תרמו, °בית שמאי אומרים תרומת עצמן בהן. ו°בית הלל אומרים, ^א_לה אין תרומתן תרומה:

גמ’: תמן תנינן, ^א_לו אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו, על דבר שלא נגמרה מלאכתו, ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו, ואם תרם תרומתו תרומה. והכא את אמר הכין, שאם הפריש מדבר שלא נגמרה מלכתו, על דבר שנגמרה מלאכתו, אפילו בדיעבד אין תרומתן תרומה? אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בזתים וענבים החמירו מפני גזל השבט. מהו מפני גזל השבט? אמר רבי חנניא° , מפני הטורח, שהכהנים יצטרכו לטרוח כדי לעשות שמן ויין אבל שאר מינים שאין בהם טורח התירו בדיעבד. הגע עצמך שהיתה שעורה של אורז וצריך לטרוח ולדוש ולמה לא גזרו גם על זה? נחת רוח הוא לאדם להיות כותש כל שהוא. הגע עצמך שהיתה שיבלים והפריש על הקמח שיש טרחה רבה? עד כאן הקשו על רבי חנינא° _{בר חמא וכאן הוא לא תרץ.} רבי מנא° _{בן יונה} לא אמר כן. אלא שהוא צריך לתרום לפי שמן, ואינו תורם אלא לפי זיתים כגון שהוא חייב לוג שמן ונותן לוג זתים, אבל באמת היה צריך לתת ארבע לוג זתים שמהם אפשר להפיק לוג שמן . הגע עצמך שתרם זתים לפי השמן? חיישינן שמא כדון _עכשיו עביד כן, זמן חורן לא עביד כן. ולא עוד, אלא דחבריה חמי ליה _{רואה אותו} ואומר, זה שנתן ארבע לוגים מתכוין לרבות ולתרום בעין יפה לכן הוסיף, ואני איני תורם אלא אחד מחמשים כבינונית. ולא ידע שמה שהוסיף זה כדי להשלים שיעור התרומה כפי שהיא עולה להשמן, ואתי לידי תקלה. תנן, ואם תרמו, °בית שמאי אומרים תרומת עצמן בהן. חזקיה° אמר. לא אמרו °בית שמאי אלא זיתים על שמן, וענבים על היין, שמדאוריתא תרומתן תרומה. הא שאר כל הדברים שאפילו מדאוריתא אין תרומתן תרומה כגון המפריש מן הפטור על החיב אף ל°בית שמאי אפילו תרומת עצמן לא תחול. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} , לדעת °בית שמאי לא שנייא. היא זיתים על השמן וענבים על היין, היא שאר כל הדברים, תרומת עצמן בהן .

[דף ה עמוד ב]

תנן, ו°בית הלל אומרים, אין תרומתן תרומה . חברייא אמרי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ואפילו אם אחר ההפרשה יטחן אותם בעל הבית על אתר _{מיד אחרי ההפרשה} כך שאינו מטריח את הכהן, אף על פי כן אין תרומתן תרומה. תנן, ואם תרמו, °בית שמאי אומרים תרומת עצמן בהן . רבי חנניא° ורבי אימי° _{אמי בן נתן} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} לדברי °בית שמאי נעשה כאומר ^א_לז הרי זו תרומה עליה ועל שלמטן. _{שלדעת °בית שמאי כאשר הוא מפריש חלק אחד תרומה על השאר, חלק מאותו חלק שהפריש פוטר את אותו חלק מתרומת עצמו, ושאר אותו חלק שהפריש, פוטר את השאר. ולכן כאשר הפריש זיתים על השמן חלק מהזיתים פטר את הזיתים שהפריש ושאר הזיתים באו לפטור את השמן. וכיוון שלא פטרו את השמן, נמצא חלק מהזיתים תרומה וחלק טבל חולין.} רבי חנניא° סבר מימר, ^א_לח דווקא אם הפריש במינו, אבל אם הפריש על שאינו מינו, כיוון שהתרומה לא יכולה לחול על מין אחר, אף תרומת עצמן לא חלה . אמר לו רבי זעירא° , לא תקבל עליך כן. שאפילו אם מפריש על שאינו מינו הדין כן . _{הגמרא מבינה שמחלקים את דיבורו. וכשאומר הרי זו תרומה, חלק מה שהפריש נעשה תרומה על מה שהפריש. וכשאומר על זו, נעשה השאר תרומה על הכל.} והרי כאשר אומר הרי זו , נפטר מה שבידו, והשאר חולין. וחולין פוטרין את הטבל? אמר רבי חנניא בריה דרבי הלל° , נעשה כאומר יפטרו כאחת. כיון שאמר הרי זו, נפטר מה שבידו ונפטר מה שלמטן. אמר רבי חנינא° _{בר חמא} . נראין הדברים ^א_לט בתרומה גדולה, שהיא ניטלת באומד. ^א_מ אבל בתרומת מעשר, צריכה שתהא מצומצמת במידה במשקל ובמנין, ואם חלק ממה שהפריש צריך לפטור את מה שהפריש יהיה חסר חלק שהרי הוא הפריש במדויק. תמן תנינן. ^א_מא אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם מזיד לא עשה כלום . תני בשם °רבי יוסי _{בן חלפתא}. ואם תרם מן הטמא על הטהור, בין בשוגג בין במזיד, מה שעשה עשוי. מה אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} הכא? _{בתורם מן הזתים על השמן.} ומה אין תמן _{כשתורם מן הטמא על הטהור} שכולו הפסד לכהנים, את אמר מה שעשה עשוי. הכא דאין כולו הפסד לכהנים, לא כל שכן? אשכח תני בשם °רבי יוסי _{בן חלפתא}. אין תורמין זיתים על שמן ולא ענבים על יין. ואם תרם, °בית שמאי אומרים תרומת עצמן בהן. ו°בית הלל אומרים, אין תרומתן תרומה. מחלפה שיטתיה ד°רבי יוסי _{האם רבי יוסי חזר בו}? תמן הוא אמר, מה שעשה עשוי. והכא הוא אמר אין תרומתן תרומה? תמן טומאה אינה מצויה, ואין בני אדם טועין לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה. אבל זיתים על השמן, וענבים על היין, מצויין הן. ואם אמר את כן, אף הוא סבר מימר שמותר לתרום זיתים על שמן וענבים על היין:

[דף ו עמוד א]

ירושלמי תרומות, פרק א, הלכה ג

מתני': ^א_מב אין תורמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ומן ההפקר, ^א_מג ולא ממעשר ראשון שניטלה תרומתו ולא ממעשר שני והקדש שנפדו, ^א_מד ולא מן החיוב על הפטור, ולא מן הפטור על החיוב, ^א_מה ולא מן התלוש על המחובר, ולא מן המחובר על התלוש, ^א_מו ולא מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש, ^א_מז ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ, ולא מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ, ואם תרמו אין תרומתן תרומה:

גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן. זה אחד משלשה מקראות מחוורין בתורה (דברים ראה יד כט). ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך. ממה שיש לך ואין לו, את חייב ליתן לו. יצא הבקר, שידך וידו שוין בו. היא לקט היא שכחה היא פיאה היא הפקר. תנן, ולא מן הפטור על החיוב . ולא כבר תניית הן כולהון? ומה באה המשנה להוסיף במה שאמרה, ולא מן החיוב על הפטור? כן היא מתניתא _{כך כוונת המשנה}. ולא מפירות שהביאו שליש על פירות שלא הביאו שליש. תנן, ואם תרם אין תרומתו תרומה. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא שאמר בפרק הקדם שלדעת °בית שמאי תרומת עצמם בהם אפילו בתורם מן הפטור על החיוב,} מה שכתוב במשנתנו אין תרומתם תרומה, זה במחלוקת בין °בית הלל ו°בית שמאי . על דעתיה דחזקיה° _{שאמר בפרק הקדם שלא אמרו °בית שמאי תרומת עצמם בהם, אלא כשתרם מן הזיתים על השמן, ולא בתורם מן הפטור על החיוב,} מה שכתוב במשנתנו אין תרומתם תרומה, דברי הכל היא.

ירושלמי תרומות, פרק א, הלכה ד

מתני’: ^א_מח חמשה לא יתרומו, ואם תרמו תרומתן תרומה. האילם והשיכור והערום והסומא ובעל קרי לא יתרומו, ואם תרמו תרומתן תרומה. ^א_מט אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין. אבל תורם הוא את המדוד ואת השקול ואת המנוי. אין תורמין בסל ובקופה שהן של מידה. אבל תורם הוא בהן חציין או שלישן. לא יתרום בסאה חצייה, שחצייה מידה:

גמ’: תנן, חמשה לא יתרומו, ואם תרמו תרומתן תרומה. האילם והשיכור והערום והסומא ובעל קרי לא יתרומו, ואם תרמו תרומתן תרומה. ^א_נ יש מהן מפני הברכה, _{שאינם יכולים לברך,} ^א_נא ויש מהן שאין יכולין לתרום מן המובחר, _{ובתרומה צריך לתרום מן המבחר שנאמר, את כל חלבו ממנו.} האילם והערום ובעל קרי, מפני הברכה. הסומא והשוטה והשיכור, שאין יכולין לתרום מן המובחר. רבי אבא בר רב הונא° אמר. שתוי אל יתפלל. ואם התפלל, תפילתו תחנונים. שיכור אל יתפלל, ואם התפלל תפילתו גידופין. ^א_נבאיזו שתוי? כל ששתה רביעית. איזו שיכור? ששתה יותר

[דף ו עמוד ב]

תמן אמרי, כל שאינו יכול לדבר לפני המלך. רבי זעירא° בעי קומי רבי איסי° _אסי. שיכור מהו שיברך? אמר לו כתיב (דברים עקב ח י) ואכלת ושבעת וברכת ^א_נגואפילו מדומדם. לא צורכה דא אלא _{בזה יש עדיין מקום להסתפק} מהו שיקרא קריאת שמע? אמר רבי אבא בר אבין° . חד חסיד שאל לאליהו זכור לטוב, ערום מהו שיקרא שמע? אמר לו כתיב (דברים כי תצא כג טו) ולא יראה בך ערות דבר. ^א_נדערות דיבור _{שאף שבשאר מצוות שעשהן ערום יוצא. קריאת שמע שעיקר המצווה בדיבור, לא יצא.} תני חזקיה° . ^א_נהבין לקרות ^א_נובין לברך אסור כשהוא ערום . תמן תנינן. ^א_נזהמונה משובח. והמודד משובח הימינו. והשוקל משובח משלשתן. והכא את אמר כן שאין התרומה ניטלת אלא מאומד? אמר רבי יהושע בן לוי° ^א_נחכאן בתרומה גדולה _{שמדאוריתא חיטה אחת פוטרת את הכרי, אין התרומה ניטלת אלא מאומד כדי שיתרום בעין יפה.} כאן בתרומת מעשר _{שצריכה להנתן במידה מדויקת, נותן במידה.} ותני כן. אליעזר בן גימל אומר. ^א_נטמנין שאין תורמין לא במידה ולא במשקל ולא במנין? תלמוד לומר, (במדבר קרח יח כז) ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן . במחשבה את תורם, ואין את תורם במידה ובמשקל ובמניין. מה תרומה גדולה במחשבה, אף תרומת מעשר במחשבה. וחכמים אומרים תרומת מעשר אינה ניתנת אלא במידה . והא תנינן אבל תורם הוא _{תרומה גדולה} את המדוד ואת השקול ואת המנוי? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} , כיני מתניתין _{כך כוונת המשנה}. מודד אדם את טבלו ומכניסו לתוך ביתו, ובלבד שלא יתרום במידה. שוקל אדם את טבלו ומכניסו לתוך ביתו, ובלבד שלא יתרום במשקל. מונה הוא אדם את טבלו ומכניסו לתוך ביתו, ובלבד שלא יתרום במניין:

[דף ז עמוד א]

מתני':==ירושלמי תרומות, פרק א, הלכה ה== ^א_ס אין תורמין שמן על זיתים הנכתשין, ולא יין על ענבים הנדרכות. ואם תרם, תרומתו תרומה ויחזור ויתרום. הראשונה מדמעת בפני עצמה וחייבים עליה חומש, אבל לא שנייה. ^א_סא ותורמין שמן על זיתים הנכבשים. ויין על ענבים לעשותן צימוקין. ^א_סבמי שתרם שמן על זיתים לאכילה, וזיתים על זיתים לאכילה, ויין על ענבים לאכילה, וענבים על ענבים לאכילה, ונמלך לדורכן, אין צריך לתרום. ^א_סג אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו, על דבר שלא נגמרה מלאכתו. ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו, ואם תרם תרומתו תרומה:

גמ’: תנן, אין תורמין שמן על זיתים הנכתשין, ולא יין על ענבים הנדרכות. ואם תרם, תרומתו תרומה ויחזור ויתרום . תמן תנינן. אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו, על דבר שלא נגמרה מלאכתו, ואם תרמו, תרומתם תרומה. ולמה הכא את אמר הכן שיחזור ויתרום? אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מפני גדר מי חטאת. שלא יהו מי חטאת בטלין. _{שלא יוציא מעט שמן בטהרה ויפריש על כל הזיתים, ושוב לא יצטרך לשמור עליהם בטהרה. לכן גזרו שיחזור ויתרום אחר שיסיים לכתוש ולדרוך, כדי שירגיל עצמו להיטהר במי חטאת. ודווקא בזיתים וענבים שיך לגזור כיוון שהמשקה שלהם מכשיר לטומאה. אבל בשאר פירות אין מקום לגזור.} תנן, אין תורמין זיתים על השמן, ולא ענבים על היין. ואם תרמו, °בית שמאי אומרים תרומת עצמן בהן. ו°בית הלל אומרים, אין תרומתן תרומה. מאי טעמא? אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בזתים על השמן וענבים על היין החמירו מפני גזל השבט _{שהצטרכו להוציא הוצאת לסחוט את השמן והיין.} מי חמור יותר? גזל השבט _{שכנגדו גזרו שאין תרומתן תרומה.} או גדר מי חטאת _{עליו גזרו תרומה ויחזור ויתרום?} נשמעינא מן הדא דתנן. זיתין על זיתין והוא עתיד לכותשן. ענבים על ענבים והוא עתיד לדורכן. תרומה ויחזור ויתרום. _{הרי יש כאן את שני הגדרים, גזל השבט וגדר מי חטאת.} ותני עלה, תרומה ויחזור ויתרום. הדא אמרה, שגדר מי חטאת חמיר מגזל השבט. תני בשם °רבי יוסי _{בן חלפתא}. אין תורמין זיתים על שמן, ולא ענבים על יין. ואם תרם, °בית שמאי אומרים תרומת עצמן בהן. ו°בית הלל אומרים, אין תרומתן תרומה. °רבי מאיר אומר תרומתן תרומה. מה אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} הכא בשמן על הזתים? מה אין °רבי מאיר דמיקל בגזל השבט, מחמיר בגדר מי חטאת, _{דל°רבי מאיר תרומה ויחזור ויתרום.} °רבי יוסי _{בן חלפתא} דמחמיר בגזל השבט, לא כל שכן דהוא מחמיר בגדר מי חטאת, שתהיה תרומה ויחזור ויתרום? אשכח תני בשם °רבי יוסי _{בן חלפתא}, אין תורמין שמן על זיתים ולא יין על ענבים, ואם תרם תרומתו תרומה ויחזור ויתרום פעם שניה דברי °רבי מאיר . °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. °בית שמאי אומרים, תורמין. ו°בית הלל אומרים אין תורמין. הכל מודים שאם תרם, שאין צריך לתרום פעם שנייה.

[דף ז עמוד ב]

הוי דעון דעון _{מחלוקת דעות.} °רבי מאיר מיקל בגזל השבט, ומחמיר בגדר מי חטאת. °רבי יוסי _{בן חלפתא} מחמיר בגזל השבט, ומיקל בגדר מי חטאת. תמן תנינן. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אמר ששה דברים מקולי °בית שמאי ומחומרי °בית הלל . העוף עולה על השולחן עם הגבינה ואינו נאכל כדברי °בית שמאי . ו°בית הלל אומרים ^א_סד לא עולה ולא נאכל. תורמין זיתים על שמן וענבים על יין, כדברי °בית שמאי . ו°בית הלל אומרים, ^א_סה אין תורמין. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. לית כאן זיתים על שמן, אלא שמן על זיתים. שהרי הבריתא היא בדעת °רבי יוסי _{בן חלפתא} ולשיטתו הכל מודים בזיתים על השמן שאין תורמים. תנן אין תורמין שמן על זיתים הנכתשין, ולא יין על ענבים הנדרכות. ואם תרם תרומתו תרומה ויחזור ויתרום. _דווקא כשאין התרומה הראשונה קיימת. אבל אם התרומה הראשונה קיימת, חוזר וקורא לה שם ודיו. תני, שנייה לא תאכל עד שיוציא עליה מעשרות. ראשונה מה היא? מן מה דתני. אם הראשונה קיימת אחר שחזר ועשה מהזיתים שמן מהענבים יין, חוזר וקורא לה שם ואין צריך לתרום שנייה

[דף ח עמוד א]

הדא אמרה, שאם כבר נתן לכהן את הראשונה והיא עדין קיימת, צריך הכהן להפריש עליה מדרבנן. שאם הייתה תרומה גמורה גם מדרבנן, למה צריך לחזור ולקרא לה שם? אלא ודאי שהכהן  צריך לקרות שם למעשרותיו. תנינן דבתרה שנינו בסוף המשנה, אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו, על דבר שלא נגמרה מלאכתו. ואם תרם תרומתו תרומה . לשעבר, הא לכתחילה לא. ותנן במציעתא, תורמין יין על ענבים לעשותן צימוקין. משמע שאפילו לכתחילה תורם מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו . אין תימר שנייא ענבים לעשותן צימוקין שהיא כדבר  שנגמרה מלאכתו. הא תנינן,  א_סו הפרד והצמוקים והחרובין, משיעמיד ערימה. משמע שכל זמן שלא נעשו צימוקים והעמיד ערמה, אין זו גמר מלאכתם. אמר  רבי יוסי בן יוסי°  בשם רבי יצחק בן אלעזר° . אף שלעניין חיוב מעשר, גמר מלאכתם של הצימוקים הוא רק כשיעמיד מהם ערמה. אף על פי כן יכול להפריש מן היין על ענבים לעשות מהם צימוקים,  דאין לך אסור להפריש מדבר שנגמרה מלאכתו, על דבר שלא נגמרה מלאכתו, אלא גורן ויקב בלבד.  תנן, מי שתרם שמן על זיתים לאכילה, תרומתו תרומה . לפי מה הוא תורם, לפי שמנן, שיתן בכמות של שמן שיכול להפיק מהזתים הללו או לפי אוכלן וצריך לתת שמן בנפח אחד חלקי חמישים מכמות הזתים?  אמר רבי יוחנן° בר נפחא אייתיתה מדחילפי° , דתני חילפי°  , °רבי  אומר לפי שמנן. °רבן שמעון בן גמליאל  אומר לפי אוכלם. אבל לא צריך להפריש  על גרעיניהון לפי שאינם נאכלים . הכל מודים בכלוכסין  זתים שאינם לשמן, שהן תורמין לפי אוכלן, אבל לא על גרעינינן. חנניה°  בעי. ואף לענין שבת כן? דלרבי חיוב שיעור הוצאת זתים בשבת אם יש בהם כדי להפיק רביעית שמן. ול°רבן גמליאל דיבנה חייב אם הוציא כגרוגרת?  אשכח תני, הוצאת שבת בכמה?  °רבי  אומר ברביעית. °רבי שמעון בן גמליאל  אומר כגרוגרות. אמר רבי חנניה°   בשם רבי הלל° . מה דאנן תנינן. מסייע  להדא דתני רבי הושעיא° . דתני רבי הושעיא°  , זיתים על זיתים והוא עתיד לכותשן. ענבים על ענבים והוא עתיד לדורכן. תרומה ויחזור ויתרום. שהתורם מדבר שלא נגמר מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו תרומה ויחזור ויתרום משום גדר חטאת. ואנן תנינן , מי שתרם שמן על זיתים לאכילה. זיתים על זיתים לאכילה. יין על ענבים לאכילה, וענבים על ענבים לאכילה. ונמלך לדורכן, אינו צריך לחזור ולתרום. מפני שנמלך. משום שבשעה שתרם. תרם מן הגמור על הגמור . הא לא נמלך, אלא שמראש התכוון לכתשן דהוי מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו . תרומה ויחזור ויתרום: אמר רבי אימי° אמי בן נתן בשם רבי שמעון בן לקיש° . כתיב (במדבר קרח יח כז) ואמרתה אלהם בהרימכם את חלבו ממנו, ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן . ממה שהוא מצוה את בני לוי לתרום מן הגמור מגורן אחרי מרוח. הדא אמרה שאם נתן ללוי  שיבלין, מעשרותיו מעשרות, והלוי ימרח ויתן לכהן. שהרי אם אין הלוי זוכה במעשר אלא אחר שנגמרה מלאכתו, מה שיך לצוות את הלוי לתת לכהן ממה שנגמרה מלאכתו? אמר  רבי חייא בר אדא°  בשם רבי שמעון בן לקיש°  .  א_סז מעשר ראשון שהקדימו בשיבלין, אסור לאכל ממנו עראי שהמעשר קובעו . ומה טעם? שנאמר  

[דף ח עמוד ב]

(במדבר קרח יח לב) את קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו. מעשר ראשון שהקדימו בשיבלין , אם אכל קדם שימרח, מהו שילקו על טבלו דבר תורה? אמר רבי אשיאן°  בשם רבי יונה° , מתניתא אמרה א_סח שאין לוקין על טבלו דבר תורה והפסוק היה רק לאסמכתא. דתנינן תמן. תרומת מעשר שוה לביכורים בשני דרכים, ולתרומה בשני דרכים.  א_סט ניטלת מן הטהור על הטמא  א_ע ושלא מן המוקף כביכורים. ואוסרת מן הגורן אבל לא קדם לכן,   א_עא ויש לה שיעור כתרומה שצריך שיהיו שייריה ניכרים שלא כביכורים. אית לך מימר אוסרת מן הגורן, לא לאחר מירוח? הדא אמרה שאין לוקין על טבלו דבר תורה: 

הדרן עלך פרק חמשה לא יתרומו

פרק שני- אין תורמין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי תרומות, פרק ב, הלכה א

מתני’: ^ב_אאין תורמין מן הטהור על הטמא. ואם תרמו, תרומתן תרומה. באמת אמרו. ^ב_בהעיגול של דבילה שנטמא מקצתו, תורם מן הטהור שיש בו על הטמא שיש בו. וכן אגודה של ירק וכן ערימה. היו שני עיגולים שני אגודות שתי ערימות, אחת טהורה ואחת טמאה, לא יתרום מזה על זה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, תורמין מן הטהור על הטמא ^ב_גואין תורמין מן הטמא על הטהור. ואם תרם שוגג, תרומתו תרומה. מזיד, לא עשה ולא כלום. ^ב_דוכן בן לוי שהיה לו מעשר טבל ונטמא. היה מפריש עליו והולך שוגג, מה שעשה עשוי. מזיד, לא עשה ולא כלום. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. ^ב_האם היה יודע בו מתחילה. אף על פי שהוא שוגג, לא עשה ולא כלום. ^ב_והמטביל כלים בשבת בשוגג, ישתמש בהן. ומזיד, לא ישתמש בהן. ^ב_זהמעשר ^ב_חוהמבשל בשבת, בשוגג יאכל. מזיד לא יאכל. הנוטע בשבת, שוגג יקיים. מזיד יעקור. ^ב_טובשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור:

גמ’: תנן, אין תורמין מן הטהור על הטמא. ואם תרמו, תרומתן תרומה. מאי טעמא? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן שנאמר (במדבר קרח יח כז), ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מה יקב אי אפשר שיהא מקצתו טמא ומקצתו טהור, אלא או כולו טמא או כולו טהור, ונמצא מפריש מהטהור על הטהור ומהטמא על הטמא. אף גורן , אף על פי שאפשר שיהא מקצתו טמא ומקצתו טהור. מפריש מהטהור על הטהור ומהטמא על הטמא. דלמידין אפשר משאי אפשר. מעתה לא יהא תרומתו תרומה אפילו בדיעבד? כתיב, ונתתם ממנו את תרומת ה’, מכל מקום. כל הדברים למידין ומלמדין. תרומת מעשר היא מלמדת, ואינה למידה. תרומת מעשר לימדה על תרומה גדולה שלא תהא ניטלת מן הטהור על הטמא, ^ב_יוהיא עצמה , ניטלת מן הטהור על הטמא. מניין? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם חזקיה° ורבי יונה° אמר בשם רבי ינאי° _הכהן דכתיב, (במדבר קרח יח כח) ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן. עשה שינתנו לאהרן הכהן בכהונתו מכאן שיכול להפריש מן הטהור על הטמא . כהנא אמר מדכתיב (במדבר קרח יח כט). מכל חלבו את מקדשו ממנו. טול מן המקודש שבו תרומת מעשר _{היינו טול מן הטהור שבו.} תרומת מעשר לימדה על תרומה גדולה ^ב_יאשהיא ניטלת מן המוקף, ^ב_יבוהיא עצמה ניטלת שלא מן המוקף. מניין שתרומת מעשר ניטלת שלא מן המוקף? שנאמר

[דף ט עמוד א]

מכל מעשרותיכם תרימו את תרומת ה’ . ^ב_יג אפילו אחד ביהודה ואחד בגליל. תרומת מעשר לימדה על תרומה גדולה ^ב_יד שלא תהא ניטלת אלא מן הגמור, ואף היא ניטלת מן הגמור. תרומת מעשר ניטלת מן הטהור על הטהור. ומן הטמא על הטמא. מן הטהור על הטמא. ואינה ניטלת מן הטמא על הטהור. °רבי נחמיה אומר, כשם שאינה ניטלת מן הטמא על הטהור, כך אינה ניטלת מן הטמא על הטמא. ומודה °רבי נחמיה בדמאי. עד כדון בשהיה לו מאותו המין גם טהור. לא היה לו טהור מאותו המין מה יעשה? נשמעינא מן הדא. רבי חנינא ענתונא° סלק עם רבי זעירה° לחמת גרר. זבן ליה גלוסקי _{קנה לחמניה} טהורה. בעי מתקנא מיום לחבריה, _{שחשש אולי למחרת לא ימצא לחם טהור. אלא רק טמא ולא יוכל לתקנו שאין מפרישין מן הטמא על הטמא} אמר ליה, לית אנן צריכין חששין ל°רבי נחמיה שהוא יחידאי . אית לך מימר כשהיה לו מאותו המין _{הרי אם היה לו הוא היה צריך להפריש מיום אחד ליום אחר?} תנן, באמת אמרו. העיגול של דבילה שנטמא מקצתו, תורם מן הטהור שיש בו על הטמא שיש בו. _{שכיוון שהוא גוש אחד, אין מקום לגזור שמא לא יתרום מן המוקף.} אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. כל מקום ששנינו באמת, זה הלכה למשה מסיני. ^ב_טו עיגול של דבילה שנטמא מקצתו, מכיון שנטמא מקצתו, אין כולו טמא? ^ב_טז במחובר במי פירות היא מתניתא. שמי פירות אינם עושים חיבור לטומאה . ואין סופו ליחלק ולעשותו שנים? שהרי צריך להפריש חתיכה ולקרא עליה שם תרומה. ושוב צריך להיות אסור להפריש מן הטהור על הטמא, גזירה שמא לא יפריש מן המוקף. תיפתר שקרא לה שם במחובר. תנן, וכן אגודה של ירק תורם מן הטהור שיש בו על הטמא שיש בו . מתניתין שנטמאת ועודה אגודה. אבל נטמאת קלחין ואגדן, לא בדא. ואין סופה ליחלק ולעשות שתים _{כשמפריש חלק לתרומה?} תיפתר שקרא לה שם במחובר. אגד שנטמא והתירו ואגדו מהו? תנן, באמת אמרו. העיגול של דבילה שנטמא מקצתו, תורם מן הטהור שיש בו על הטמא שיש בו. וכן אגודה של ירק. וכן ערימה . וליתני עיגול ולא ליתני אגודה? ליתני אגודה ולא ליתני ערימה? אילו תנינן עיגול ולא תנינן אגודה, הוינן אמרין. עיגול שכולו גוף אחד תורם מטהור על הטמא. אבל אגודה שאין כולה גוף אחת, אינו תורם. הוי צורכה מיתני אגודה. ואילו תנינן אגודה ולא תנינן ערימה. הוינן אמרין, אגודה שכולה תפושה אחת _{שמרים את כולה כאחד,} תורם מן הטהור על הטמא. אבל ערימה שאין כולה תפושה אחת, אינו תורם. הוי צורכה מיתני עיגול, וצורכה מיתני אגודה, וצורכה מיתני ערימה. תנן היו שני עיגולים, שני אגודות, שתי ערימות, אחת טהורה ואחת טמאה, לא יתרום מזה על זה . מכיון דתנינן אין תורמים מן הטהור על הטמא, פשיטא שאם היו שני עיגולין ושתי אגודות ושתי ערימות, אין תורמים מזה על זה.

[דף ט עמוד ב]

אמר רבי חייה בר אדא° . קא משמע לן שבערימה אחת שחלקה טהורה וחלקה טמאה, מפריש מן הטהור על הטמא, ואפילו בערימה של קישואין ודלועין היא מתניתא. היו שני עיגולין, אחד מקצתו טמא ואחד מקצתו טהור. מהו שיתרום מזה על זה? האם כיוון שיכול היה להפריש מחלק טהור שבו על החלק הטמא שבו ועל חלק הטהור של חברו, גם על החלק הטמא שבחברו יכול להפריש, או שלא התירו חכמים להפריש מהטהור על הטמא אלא באותו עיגול. ייבא כהדא, היו לפניו מאה סאים טבל התכוון להפריש שני סאים והפריש סאה אחת, נמצא מקצת הכרי מתוקן ומקצתו טבל. יכול להפריש עוד סאה ולא חוששים שמא תרם מהפטור על החיוב . _{שהרי אין דרך להוציא הכל בבת אחת וכאילו התנה בפירוש.} אבל לא יתרום מהכרי הזה על כרי אחר של טבל. היו לפניו שני כריים. אחד הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות, ואחד הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות. מהו שיתרום מזה על זה? _{היינו שירים אותה סאה שעוד נשארה לו להרים, אבל בכוונה לתקן את הכרי השני. האם מותר כמו שמותר לצורך אותו כרי ולא חוששים שמא תרם מהפטור על החיוב,} תלמידוי דרבי חייא רובה° שאלון לרבי חייא רובה° , ואמר לון. לדעת °רבי אלעזר בן יעקב אפילו על אותו כרי אסור שמא נמצא תורם מהפטור על החיוב. ועליו הכתוב אומר (קהלת ד ה). הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר בשם רבי חייא רבה° , לא התירו חכמים אלא באותה ערמה, אבל לערמה אחרת לא, ואף כאן ^ב_יז אין תורמין ומעשרין מזה על זה. ^ב_יח הרי שהביא מינין הרבה בקופה. וכרוב מלמעלן וכרוב מלמטן, ודבר אחר באמצע. אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה, שכיוון שמין אחר חוצץ אין זה מן המוקף . הדא דתימא, בשאין שם חלל שדרכו הכרוב מלמעלה רואה את הכרוב שלמטה . אבל אם יש שם חלל, תורמין ומעשרין מזה על זה. ^ב_יט כל בית הגיתות אחד. כל בית הגרנות אחד. תני, אמר °רבי יודה . ^ב_כ והוא שתהא תפוסת הגורן _{ערמה מרכזית} באמצע שכיוון שהערמה המרכזית באמצע, שאר הערמות טפלות לה . עד כדון בערמה של חיטין. אם היתה ערמה של קש או תבן האם גם אז כל בית הגרנות נחשב אחד, ויכול להפריש מחטים שבמקום אחד, על חטים שבמקום אחר? רבי חגי° י בעי קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. היה טמא באמצע מהו? אמר לו, והיינו נושך? _{דמה שבית הגרנות עושה הכל אחד זה דווקא כשאפשר להצמיד ערמה לחברתה שיהיה נושך. וכיוון שהערמה טמאה והאחרים טהורים, אין מצטרפים.} חברייא בעון קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. היתה מפה באמצע שהפרידה בין הערמה המרכזית לשאר הערמות, מהו? אמר לון, והיינו חמשה שקין בגורן. דתני, ^ב_כא חמשה שקין בגורן

[דף י עמוד א]

תורמין ומעשרין מזה על זה. תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, תורמין מן הטהור על הטמא . תני, אמר °רבי אילעאי אומר משום °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} תורמין מן הטהור על הטמא בלח. כיצד? כבש זיתים בטומאה, והוא רוצה לתורמן בטהרה. מביא משפך שאין בפיו כביצה וממלא אותו זיתים ונותנו על פי חבית. ונמצא תורם מן המוקף. למה לי פחות מכביצה? אפילו כביצה. לא פירורין אינון? שהרי כל זית לעצמו ואין בכל אחד כביצה ורק הזתים הנוגעים יטמאו. אין הכי נמי אלא כדי למעט בטומאה, שלא יגעו ויטמאו זיתים הרבה. אמרו לו. אף אנו מסכימים שבלח תורם, אבל אין זתים נחשבים ללח, שאין לך קרוי לח, אלא יין ושמן בלבד. היאך עבידה שתורם מן המוקף ביין ושמן ולא יטמא את הטהור? אם סחט את הענבים בקורה אחת והכניסם לשני בורות, או סחט בשני קורות והכניסם לבור אחד. ניחא קורה אחת לשני בורות. אלא שני קורות לבור אחד, לא מתוך שנטמאו מקצתן, נטמאו כולן? אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. תיפתר שהיה בלבו לעשותו תפושה אחת ועשה שתי תפוסות. שאף שסחט בשני קורות. כיוון שהתכוון להכניסן לבור אחד, אפילו נמלך לעשותו שתי תפוסות והכניסם לשני בורות יכול להפריש מזה על זה. אמר רבי יוסי ברבי בון° . מה שהקלו לתרום מהטהור על הטמא בלח , הדא דתימר כשנטמא משישלה ומשיקפה. שכבר נראו לתורמן מזה על זה כשהיו בטהרה. אבל אם נטמא עד שלא שילה ועד שלא קיפה שכשנתחיב במעשרות כבר היה טמא ולא היה ראוי להפריש מהטהור עליו , לא בדא. אמר רבי טבי° בשם רבי יאשיה בי רבי ינאי° . הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שבין בלח בין ביבש תורמים מן הטהור על הטמא. וכן אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי הושעיא° , הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. רבי חונה° אמר בשם רבי חנניא° , אין הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . רבי יוסי ברבי בון ° ורב יהודא° אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. אין הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . אתא עובדא קומי רבי אימי° _{אמי בן נתן}, ולא הורי. אמר, תרין כל קביל תרין אינון _{שנים כנגד שנים}.

[דף י עמוד ב]

אמרין ליה. והא רבי יצחק בר נחמן ° דהוא גברא רבא הורי, אפילו כן לא הורי. תמן תנינן. ^ב_כב התורם את הבור. העלה חבית יין מן הבור ואמר _{כשהיא מעל הבור כדי להפריש מן המוקף,} הרי זו תרומה על מנת שתעלה בשלום. _{שחשש שמא אחר שיתרום תשבר החבית או ישפך היין לבור ונמצא כל מה שבבור מדומע, לכן התנה שרק אחר שהחבית תצא בשלום יכול עליה שם תרומה.} מחזיקים שלא התכוון, אלא שתצא בשלום מן השבר שתצא בשלום מן השפיכה, אבל לא מן הטומאה. שהרי לא העלה בדעתו שתטמא, שאין טמאים נמצאים בגת . °רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר אף מן הטומאה. אמר רבי יוסי בן חנינא° , בטומאת טבולי יום היא מתניתא. אמר רבי אילא° _אילעא. שכן טבולי יום מצויין בין הגיתות. דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. אין לטבול יום מגע אצל טבל. _{שטבול יום הוא שני לטומאה ואינו פוסל טבל.} תני, אמר רבי יודן° . במה דברים אמורים? ^ב_כג בתרומה גדולה, שהיא צריכה לתרום מן המוקף. שאף שחשש שמא תשבר החבית או ישפך היין, היה חייב להפריש מעל הבור כדי שיהיה מן המוקף. אבל בתרומת מעשר, כיוון שאינו חייב להפריש מעל פי הבור ובכל זאת הפריש מעל הבור. משמע שלא העלה על דעתו שתשבר החבית או ישפך היין, ומה שאמר שתעלה בשלום, תנאי בעלמה הם ולא מחשש דימוע, ואפילו אם נשברה או נשפכה משהעלה ואפילו שאר כל הדברים , שלום הן והתרומה חלה . היה תורם תרומה ותרומת מעשר כאחת והתנה על מנת שתעלה בשלום, אם נשברה או נשפכה משהעלה , אינה שלום משום תרומה גדולה שבה . יהודה ברבי אומר. הסיבה שגם התרומת מעשר לא חלה זה מפנה שלא עלתה על דעתו של זה לעבור על דברי תורה, ^ב_כד להקדים תרומת מעשר לתרומה גדולה. שאם נאמר שרק תרומה גדולה לא חלה אבל תרומת מעשר חלה, ויחזור ויפריש תרומה גדולה. נמצא זה מפריש תרומות ומעשרות לפני תרומה גדולה ועובר על לאו שנאמר (שמות משפטים כב, כח) מלאתך ודמעך לא תאחר, ולא יתכן שיתכוון לעבור על דברי תורה . מתיב רבי אבא בר ממל° . והא תנינן, ^ב_כה אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג, תרומתו תרומה . הגע עצמך שתרם בשוגג ואמר לא עלתה על דעתו לעבור על דברי תורה ולתרום מהטמא על הטהור, ומדוע לא נאמר שהתרומה בטלה? אמר רבי אבא בר ממל°

[דף יא עמוד א]

אם אמר את כן, נמצאת מבריחו מן הקלה ומכניסו לחמורה. שירדו חכמים לסוף דעתו שודאי יסכים שתהיה תרומתו תרומה. שהרי אם תרומתו תתבטל, יבוא לאכול טבל , _{שהרי הוא חושב שפירותיו מתוקנים,} ^ב_כו וטבל בעון מיתה. ואף שכך יתכן שהכהן יאכל תרומה טמאה, אין העוון חמור כל כך, ^ב_כז דטהור שאכל את הטמא בעשה. תנן, אין תורמין מן הטמא על הטהור. ואם תרם שוגג, תרומתו תרומה. מזיד, לא עשה ולא כלום. תני בשם °רבי יוסי _{בן חלפתא}. אם תרם מן הטמא על הטהור בין בשוגג בין במזיד, מה שעשה עשוי. רבי פנחס° בעא קומי רבי יסא° _אסי. מה שאמרה המשנה שאין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם שוגג, תרומתו תרומה. עד כדון ששגג שהיה סבור בהו שהן טהורין. היה יודע שהן טמאין ושגג וסבר שמותר לתרום מן הטמא על הטהור, האם גם בזה תרומתו תרומה? אמר ליה, ^ב_כח יאות שאלתה רבי לדעתך. שאתה סובר כ°רבי יודא שרק בשוגג תרומתו תרומה אבל במזיד אין תרומתו תרומה. ולשיטה זו יש מקום לספק מה נקרא שוגג . ברם לי שאני סובר כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}, היא הדא היא הדא. תנן, המטביל כלים בשבת בשוגג, ישתמש בהן. ומזיד, לא ישתמש בהן . מתניתא בכלים גדולים שאין רגילות לשאוב בהם מים. אבל בכלים קטנים, מערים עליהן ומטבילן. ותני רבי הושעיא° . ^ב_כט ממלא הוא אדם כלי טמא מן הבור, ומערים עליו ומטבילו. ותני, נפל דליו בתוך הבור. נפל כליו לתוך הבור. מערים עליהן ומטבילן. תרין אמוראין. חד אמר, מה שהתירו בברייתא להערים עליהם ולהטביל, זה אפילו בכלים שנטמאו באב הטומאה אף שזו טומאה דאוריתא

[דף יא עמוד ב]

וחרנה אמר שכל ההתר זה רק בכלים שנטמאו בולד הטומאה שזו טומאה דרבנן. מתיב מאן דאמר בוולד הטומאה למאן דאמר באב הטומאה. והרי כלים שנטמאו באב הטמאה טעון הערב שמש, ואיך התירו הערמה? הרי לא יוכל להשתמש בהם בשבת ונמצא זה מכין משבת לחול? אמר לו , ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה. _{שטבול יום הרי הוא שני ואינו מטמא חולין.} רבי ירמיה° ורבי זעירא° אמרו בשם רבי חייא בר אשי° . אשה פיקחת שרוצה לרבץ את ביתה בשבת , מדיחה כוס כאן קערה כאן תמחוי כאן, ונמצאת מרבצת ביתה בשבת. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי אבהו° . מה שאמרה המשנה שהמטביל כלים בשבת בשוגג, ישתמש בהן. לא רק אם טבל את הכלי בשגגה, אלא אפילו אם שגג באיסור וחשב שמותר לטבול כלים בשבת, מותר להשתמש בהם. ומה שאמרה המשנה במזיד לא ישתמש בהן, הכוונה שהזיד באיסור. שידע שזה אסור ואף על פי כן הטביל . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . מתניתין אמרה כן דתנן, המעשר והמבשל בשבת. שוגג יאכל, מזיד לא יאכל . וכאן ודאי מדובר בשוגג באיסור ובמזיד באיסור. שהרי במעשר אין מציאות של שגגה אם לא באומר מותר . תני, המבשל בשבת. שוגג יאכל _{אפילו הוא,} מזיד לא יאכל _{אפילו אחרים בשבת. אבל במוצאי שבת יאכל אפילו הוא,} דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. ^ב_ל בשוגג יאכל למוצאי שבת _{אפילו הוא.} במזיד לא יאכל הוא עולמית _{אבל אחרים אוכלים.} °רבי יוחנן הסנדלר אומר. בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו

[דף יב עמוד א]

במזיד, לא יאכל לא לו ולא לאחרים. שמואל° _{בר אבא בר אבא} כ°רבי יוחנן הסנדלר . רב° _{אבא בר אייבו}, כד הוה מורי בחבורתיה, הורי כ°רבי מאיר . בציבורא הורי, כ°רבי יוחנן הסנדלר . אמר רבי שמעון בר ברסנא° . כ°רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה _{שמחמיר יותר} הורי לון. דתני °רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה . כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת _{כמו בישול,} ועשאו בשבת. בין בשוגג בין במזיד, אסור בין לו בין לאחרים. וכל דבר שאין חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, ועשאו בשבת. בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו. במזיד לא לו ולא לאחרים. בעון קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. את מה את אמר? אמר לון. אני אין לי אלא משנה כשיטת °רבי מאיר . דתנן, המעשר והמבשל בשבת. בשוגג יאכל במזיד לא יאכל . שמע רב חסדא° ואמר, הותרו שבתות. לא כן אמר רב הונא ° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, ותני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} כן. בראשונה היו אומרים. השוכח והשהה תבשילו על גבי כירתו בשבת. בשוגג יאכל, במזיד לא יאכל . נחשדו שהיו מניחים מזידים, ואומרים שכיחים היינו. ואסרו להם את השוכח. ואת אמר הכא הכין? אמר רבי הילא° _אילעא . נחשדו להיות מניחים, ולא נחשדו להיות מבשלין. ולכן קנסו במניח ולא קנסו במבשל. תני התם _{גבי איסור שהייה.} חזרו לומר ^ב_לא כל תבשיל שהוא מצטמק ויפה לו אסור. מצטמק ורע לו מותר. איזה תבשיל שהוא מצטמק ויפה לו? כרוב, ואפונין, ובשר טרוף. אמר רבי תנחום בר עילא° . אף ראשי לפתות וראשי קפלוטות עשו אותן כתבשיל שהוא מצטמק ויפה לו. ביצים מה הן? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. ורבי ירמיה° ורבי חנינא° _{בר חמא} אמרו בשם °רבי ישמעאל ברבי יוסי . אבא עלה לביתו, ומצא שם ביצים ואסר. _מים חמין והתיר. אמר רבי שמואל בר נתן° בשם רבי חמא בר חנינא° . אני ואבא עלינו לחמת גדר והביאו לפנינו ביצים קטנות כעזרידין. וטעמון יפה כפינקריסין. תני, ^ב_לב לא תמלא אשה קדירה עססיות ותורמסין ותתנם לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה. ואם נתנום, אסורים למוצאי שבת עד כדי שיעשו. רבי אחא° אמר, מה שאמרה הבריתא ואם נתנום אסורים, הכוונה נתנום במזיד. והלכה כ°רבי מאיר שסובר שהמבשל במזיד לא יאכל בו ביום אבל יאכל למוצאי שבת. והבריתא חידשה שצריך להמתין בכדי שיעשו. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר, שהבריתא מדברת במקרה שנתנום בשוגג, שהלכה כ°רבי יהודה _{בר עילאי} שאמר שבשוגג יאכל למוצאי שבת. והבריתא חידשה שצריך להמתין בכדי שיעשו . אמר רבי מנא° _{בן יונה} , יאות אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} שהבריתא כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. דתנן , הנוטע בשבת. בשוגג יקיים, במזיד יעקור. ^ב_לג בשביעית, בין בשוגג בין במזיד יעקור. °רבי יהודה _{בר עילאי} אמר חילוף הדברים. בשביעית, בשוגג יקיים במזיד יעקור. בשבת, בין בשוגג בין במזיד יעקור מפני שהניית שבת עליו. וכאן מכיון שאת אמר המתן למוצאי שבת עד כדי שיעשה, כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום

[דף יב עמוד ב]

מה טעם דרבנן? ^ב_לד נחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות. דבר אחר. מונין לשביעית ואין מונין לשבתות. _{שכשיגיע לשנה הרביעית שמתחיל לאכול מהפירות, ימנו את השנים למפרע וידעו שנטע בשביעית.} מאי נפקא מינא? נטע פחות משלשים יום לפני שביעית, ונכנסה לשביעית. אין תימר משום שנחשדו. אין כאן מקום לסברת נחשדו שהרי נטע בשישית . אין תימר מונין. יש כאן מונין _{שהרי מתחילים למנות משנת השמיטה.} נטע פחות משלשים יום לפני מוצאי שביעית, ונכנסה שמינית. אין תימר משום שנחשדו. יש כאן נחשדו שהרי נטע בשביעית . אין תימר מונין. אין כאן מונין _{שהרי מתחילים למנות מהשנה השמינית.} מה שאמר °רבי יהודה _{בר עילאי} שהנוטע בשביעית בשוגג יקיים במזיד יעקור, חייב אתה לומר דאתיא כמאן דאמר מפני החשד. ברם כמאן דאמר מפני שמונים, היה צריך לאסור בין בשוגג ובין במזיד ולקנוס שוגג מפני מזיד. ומזה שהוא לא קנס שוגג, על כרחך שהוא סובר שהטעם הוא מפני החשד:

ירושלמי תרומות, פרק ב, הלכה ב

מתני’: ^ב_לה אין תורמין ממין על שאינו מינו. ואם תרם, אין תרומתו תרומה. כל מין חיטים אחד. כל מין תאנים וגרוגרות ודבילה אחד, ותורם מזה על זה. ^ב_לו כל מקום שיש כהן, תורם מן היפה. וכל מקום שאין כהן, תורם מן המתקיים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. לעולם הוא תורם מן היפה. ^ב_לז ותורמין בצל קטן שלם, ולא חצי בצל גדול. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר לא כי, אלא חצי בצל גדול. וכן היה °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. תורמין בצלים מן בני המדינה על הכופרים. ולא כופרים על בני המדינה, מפני שהוא מאכל פלוטוקוס _{חשובים:}

גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן. זה אחד מן ג' מדרשות

[דף יג עמוד א]

שהן מחוורין בתורה. כתיב (במדבר קרח יח יב) כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן מה פסוק זה בא ללמד? אם ללמד שתורמין מן התירוש על הדגן, ומן הדגן על התירוש _{שהרי נאמר חלב תירוש ודגן ומשמע שחלב אחד לשניהם.} הרי תירוש ויצהר הרי שניהם מין אילן הם, ואף על פי כן אין תורמין ומעשרין מזה על זה _{שהרי נאמר חלב בנפרד ליצהר ולתירוש} אז ודאי שאין תורמים מדגן על תירוש או מתירוש על דגן שאינם מאותו סוג. אלא אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מה תירוש ויצהר שהן מיוחדין שהן שני מיני אילן, ואף על פי כן אין תורמין ומעשרין מזה על זה, ואף אני מרבה שני מינין שבדגן, שני מינין שבתבואה ^ב_לח שאין תורמין ולא מעשרין מזה על זה. תנן, כל מין חיטים אחד. לכן צריכה אפילו, מן אגדון _{חיטה לבנה} על שמתית _שחומה, ומן שמתית על אגדון. תנן, כל מין תאנים וגרוגרות ודבילה אחת ותורמין ומעשרין מזה על זה. תני, תרומה גדולה _{שאין לה שיעור,} ^ב_לט תורמין תאנים על הגרוגרות במניין אף שתאנה גדולה מגרוגרת , וגרוגרות על התאנים במידה. אבל לא תאנים על הגרוגרות במידה, ולא גרוגרות על התאנים במניין. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. סלי תאנים וגרוגרות מין אחד הן, ותורמין ומעשרין מזה על זה. תני, וגרוגרות על התאנים במידה _{אבל לא במנין.} אמר °רבי ישמעאל בי רבי יוסי . אבא היה נוטל עשר גרוגרות מן המוקצה, על תשעים תאנים שבכלכלה. רבי ירמיה° סבר מימר, את רואה את הצמק כאלו תפח _{כמו שהיה קדם.} לכן °רבי ישמעאל _{בן אלישע} נטל עשר גרוגרות, על תשעים תאנים אף שכעת נפחם קטן יותר מן התאנים. ומה שאמר °רבן שמעון בן גמליאל שסלי תאנים וגרוגרות מין אחד הן ותורמין ומעשרין מזה על זה. הכוונה שיכול להפריש מסל גרוגרות על סלי התאנים. וכאילו נסב סלין רברבין בתאנייא. שהרי סל גרוגרות כשהיה תפוח היה הרבה יותר מסל תאנים. אבל לא תאנים על הגרוגרות . רבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא} תרין אמרין. דרך התפח לצמוק, ואין דרך הצמוק לתפוח. ונסב סל כמה דאינון. ויכול להפריש בין מן התאנים בין מן הגרוגרות במניין. ולא אכפת לנו מהנפח של הגרוגרות קדם שיבשו

[דף יג עמוד ב]

אמר לון רבי אחא° לרבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא}, כן רבי אילא° _אילעא רבכון הוי בה. תמן תנינן. ^ב_מ כביצה אוכלין שהניחן בחמה ונתמעטו. וכן כזית מן הנבילה, וכעדשה מן השרץ, וכזית פיגול, וכזית נותר , וכזית חלב, הרי אילו טהורין _{הכוונה שאינם מטמאים ואינו חייב עליהם.} הניחם בגשמים ותפחו טמאים וחייב עליהם . דרומאי אמרי, והוא שהיה בהם כזית מעיקרו. אבל אם לפני שהניחם בחמה לא היה בהם כזית ועל ידי הגשמים תפחו ליותר מכזית, אינם טמאים. כי אין דרך הצמוק לתפוח _{והמים לא הופכים חלק מהם} כדברי רבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא} . רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° תריהון אמרין ואף על פי שאין כזית מעיקרו כיוון שעכשיו יש בהם שיעור, מטמאים . תמן תנינן. כל המנחות באות מצה, חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם שהן באות חמץ. °רבי מאיר אומר, שאור בודה להן מתוכן ומחמצן. _{שמבדיל מקצת סולת מן העשרון לאחר שנמדד ולש אותו המקצת וטומנו בהעשרון ומתחמץ כולו מאליו.} °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אף היא אינה מן המובחר, שלא תתחמץ יפה לפי שאין כאן שאור מחומץ. אלא מביא שאור מתוך ביתו שהוא מחומץ יפה, ונותן לתוך המדה של עשרון, ומוסיף סולת וממלא את המדה. ^ב_מא אמרו לו. אף היא היתה חסירה או יתירה. מני אמרו לו? °רבי מאיר . וכך אמר לו °רבי מאיר . פעמים שהשאור שהביא מביתו יפה, והוא מתפיח את העיסה עד שיש בה עישרון . הא אילו היה השאור מהסולת עצמה , היתה צמוקה ולא היה בה עישרון . ועכשיו שהוא שאור יפה והוא תפוח יש בו עישרון, אבל את צריך לראות את התפוח כאילו הוא צמוק, והרי אז היא נראית חסירה ואין בו עישרון. ופעמים ^ב_מב שהשאור רע והוא צמק. הא אילו היה השאור מהסולת עצמה , היתה תפוחה. ועכשיו שהשאור רע הוא צמוק והוספתה סולת ומלאתה את הכלי עד שיש בו עישרון. אבל צריך לראות את הצמק כאילו הוא תפח. והרי אז היא נראית יתירה. על דעתיה דרבי ירמיה° , רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° , שלשתן אמרו דבר אחד _{כשיטת °רבי מאיר ביתירה.} שרואים את הצמוק כאילו הוא תפוח _{ודנים על פי המצב העכשווי.} רבי ירמיה° _{דאמר רואים את הצמוק כאילו תפוח.} רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° _{דאמרי אפילו אם לא היה כזית מעיקרו, אם תפח בגשם ובא לידי שיעור, טמא.} על דעתייהו דרבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא} ודרומיה, שלשתן אמרו דבר אחד _{כשיטת °רבי מאיר בחסרה.} שרואים את תפוח כאילו הוא צמוק . _{ודנים על פי מה שהיה קדם שתפח שלשיטת שלשתם, אין דרך הצמוק לתפוח.} אילין דבר פטי בשלון אורז ואנשין מתקנתה יתיה _{שכחו לעשר}. חברייא סברין מימר דייסב אורז חיי לקביל _{בכמות של} המבשל. כדעת רבי ירמיה° רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° , שרואים את הצמוק כאילו תפוח, ולא את התפוח כאילו הוא צמוק . _{שאם היו דנין את המבושל כאילו הוא צמוק, היה צריך להפריש פחות.} אמר לון רבי יוסי° _{בר זבידא}. אף אנא למרות שאני סובר שרואים את התפוח כאילו הוא צמוק, זה דווקא שתפח במים _{שסופו לחזור ולקטון כשהתיבש}. אבל בבישול, אף אני אמר כן שרואים את הצמוק כאילו תפוח , למה שדרכו לתפוח בבישול :

ירושלמי תרומות, פרק ב, הלכה ג

מתני’: ^ב_מג ותורמין זיתי שמן _{שרוצה לאכלם והם משובחים} על זיתי כבש. ולא זיתי כבש על זיתי שמן. ויין שאינו מבושל על המבושל. ולא מן המבושל על שאינו מבושל. ^ב_מד זה הכלל. כל שהוא כלאים בחבירו _{סימן שהם שני מינים.} לא יתרום מזה על זה אפילו מן היפה על הרע. וכל שאינו כלאים בחברו. תורם מן היפה על הרע, אבל לא מן הרע על היפה. ואם תרם מן הרע על היפה, תרומתו תרומה. חוץ מן הזונין על החיטין, שאינן אוכל. ^ב_מה והקישות והמלפפון מין אחד. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר שני מינין:

גמ’: תנן, ותורמין זיתי שמן על זיתי כבש. ולא זיתי כבש על זיתי שמן. ויין שאינו מבושל על המבושל. ולא מן המבושל על שאינו מבושל . אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ד°רבי יהודה _{בר עילאי} היא. שאמר לעולם תורם מן היפה אפילו כשאין שם כהן. ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מחלפא שיטתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי}. דתנן, אין מבשלים יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו, °רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר

[דף יד עמוד א]

מפני שהוא משביחו. משמע של°רבי יהודה _{בר עילאי} יין מבושל משובח מהחי. ולמה כאן הוא אומר שלא יתרום מן המבושל על החי? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, אינה מוחלפת. תמן בכהן, וכאן בבעלים שאף שיין מבושל משובח יותר, חיישינן שמא יפריש לפי המידה של אחר הבישול, ונמצא ממעט מהמעשרות. תנן, אין מבשלים יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו, °רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר. ממה ממעיטו? רבי אלעזר° _{בן פדת} ורבי יוחנן° _{בר נפחא}. חד אמר מפני שממעטו משותיו _{שלא הכל אוהבים יין מבושל.} וחד אמר מפני שממעטו ממידתו. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} מחלפא שיטתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי}, ואמר רבי אלעזר° _{בן פדת} אינה מוחלפת תמן בכהן וכאן בבעלים. שאף שיין מבושל משובח יותר, חיישינן שמא יפריש לפי המידה שלאחר הבישול, ונמצא ממעט מהמעשרות. משמע שלרבי אלעזר° _{בן פדת} , הטעם משום שממעט ממדתו . הוי רבי יוחנן° _{בר נפחא} הוא דאמר מפני שממעטו משותיו. אמר רבי יודא בן רבי אימי° בשם ריש לקיש° , מפני שממעטו משותיו. מתניתין פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתני, לא יתרום אף משאינו מבושל על המבושל. ממה שנאמר אף, משמע כל שכן שלא יתרום מהמבושל על שאינו מבושל. לרבי אלעזר° _{בן פדת} שסובר שהמבושל יפה משאינו מבושל, לכן לא יתרום משאינו מבושל כי תורם מהרע על היפה. וכל שכן שלא יתרום מהמבושל, שלא יבא לידי תקלה שממעט בשיעור. אבל לרבי יוחנן° _{בר נפחא} שאמר שטעמם של חכמים מפני שממעט משותיו, איזה כל שכן יש כאן? הרי יש כאלה שאוהבים יין מבושל ויש שאוהבים יין שאינו מבושל, ומה שיך לאמר כל שכן מהמבושל ? אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} לא תני אף. תנן, ואם תרם מן הרע על היפה, תרומתו תרומה. מאי טעמא? אמר רבי בון בר כהנא° בשם °רבי כתיב (במדבר קרח יח לב) ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו . ממה שהוא בנשיאת עון, אתה יודע שמה שעשה עשוי. תנן, חוץ מן הזונין על החיטין, שאינן אוכל . הא דבר שהוא אוכל מותר. מתניתין ד°רבי ישמעאל ברבי יוסי . דאמר °רבי ישמעאל בי רבי יוסי משום אביו. ^ב_מו תורמין מן היין על החומץ, אבל לא מן החומץ על היין. עבר ותרם, תרומתו תרומה. °רבי אומר. יין וחומץ שני מינין הן, ואין תורמין ולא מעשרין מזה על זה _{אף ששניהם אוכל.} אמר רבי יהושע בן לוי° . מסתברא דיודה °רבי לדבר תורה _{וכל האיסור זה מדרבנן.} מה טעמא ד°רבי ? שאם אומר את כן שמותר לתרום מן היין על החומץ, אף הוא סבר מימר, שמותר לתרום חומץ על היין: ^ב_מז הקישות והמלפפון מין אחד. °רבי יודא אמר שני מינין. °רבי יודא כדעתיה, ורבנן כדעתן. דתנינן תמן. הקישות והמלפפין אינן כלאים זה בזה. °רבי יהודא אומר כלאים:

הדרן עלך פרק אין תורמין

פרק שלישי- התורם קישות

כולל שיעורי שמע

[דף יד עמוד ב]

ירושלמי תרומות, פרק ג, הלכה א

מתני’: ^ג_אהתורם קישות ונמצא מרה. אבטיח ונמצא סרוח. תרומה ויחזור ויתרום. התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ. אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה, אינה תרומה. ואם משתרמה החמיצה, הרי זו תרומה. ואם ספק, תרומה ויחזור ויתרום. הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה ואין חייבים עליה חומש, וכן השנייה. ^ג_בנפלה אחת מהן לתוך החולין, אינה מדמעתן. נפלה שנייה למקום אחר, אינה מדמעתן. נפלו שתיהן למקום אחד, מדמעת כקטנה שבשתיהן:

גמ’: תנן, התורם קישות ונמצא מרה. אבטיח ונמצא סרוח. תרומה ויחזור ויתרום. ניחא אבטיח ונמצא סרוח. שקים ספק האם תרם קדם שסרח ותרומתו תרומה, או אחר שסרח ואין תרומתו תרומה. לכן מספק אומרים תרומה ויחזור ויתרום . אלא קישות ונמצא מרה, איזה ספק יש כאן, הלא מעיקרא היא הייתה מרה ואין תרומתו תרומה. ולמה אמרה המשנה תרומה ויחזור ויתרום? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. קישות מרה עשו אותן כספק אוכל. דאם הוא אוכל, תרומתו תרומה. ואם לא, אין תרומתו תרומה. ולכן מספק, תרומה ויחזור ויתרום . רבי יונה° בעי. ולכל הדברים עשו אותן כספק אוכל? נפקא מינא האם מטמא טומאת אוכלין מדאוריתא ואם נגעה בתרומה האם שורפין אותה בטומאה? אם היתה תרומה ואכלה זר האם חייבין עליה חומש? אם היתה מעשר שני האם לוקין עליה חוץ לחומה? עירב בה. האם נעשה חמר גמל דספק אם זה אוכל וקנה עירוב או לא? ספק טומאה ברשות היחיד ספקו טמא. ספק טומאה ברשות הרבים ספקו טהור . אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ככר שנטמא בספק רשות היחיד, שספקו טמא, וחזר ונגע באוכלין או במשקין ברשות הרבים, טימא אותם. ולא אומרים הרי זה ספק טומאה ברשות הרבים, לפי שכבר הוקבע לכיכר טומאה. אף על גב דתמן אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ככר שנטמא בספק רשות היחיד , מגעו ברשות הרבים טמא. הכא בקישות מרה שבאה לה ספק ברשות היחיד מגעה ברשות הרבים טהור. שלא הוקבע לה טומאה ברשות היחיד אלא בספק. נמצא שהן שני ספיקות. ספק נגע בה שרץ ספק לא נגע. ואם תמצא לומר נגע, ספק אם הוא אוכל או לא. וכיון שזה ספק ספיקא, טהור . תני בשם °רבי יוסי _{בן חלפתא}. אין לך מר בקישות, אלא תוכו. אם כך כיצד הוא עושה? שהרי חלק נתרם כראוי . מוסיף על החיצון שלה ותורם. רבי בנימין בר לוי° בעי. דבר שאפשר לך לעמוד עליו, חכמים חלוקין עליו? אלא על עיקר בדיקתה חלוקין. דאף טעם הקליפה מר מעט. °רבי יוסי _{בן חלפתא} סובר שזה נחשב אוכל, וחכמים סוברים שאין זה נחשב אוכל. תנן , ^ג_גתרם חבית ונמצאת מגולה. אבטיח ונמצא נקור, תרומה ויחזור ויתרום. רבי יודן בר פזי ° ורבי שמעון בר אבא° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי°

[דף טו עמוד א]

לא אמרו אלא שאחר שתרם נמצא נקור. אבל לכתחילה, אסור לתרום על אבטיח נקור, ואם תרם אין תרומתו תרומה. רבי יעקב דרומייה° בעי קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, לא מסתברא שמה שאמרו שאם תרם לכתחילה על אבטיח נקור, אין תרומתו תרומה. בשראו אותו נוקר. אבל בסתם יהיה תרומה מספק שאולי לא נחש הוא זה שנקר? אמר לו, אם כך אפילו ראו אותו נוקר יהיה תרומה מספק, שהרי אינו יודע הוא אם הטיל בו אירס. אלא ודאי מאחר שנמנעים לאכול נקור מפני הסכנה, אין זה אוכל. ואפילו כשלא ראו את הנחש נוקר, אין תרומתו תרומה. חברייא בעון קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. מה בינה לטמא? למה אם תרם מן הנקור אין תרומתו תרומה. ואילו אם תרם מהטמא על הטהור בשוגג תרומתו תרומה, הרי את שניהם לא אוכלים? אמר לון, טמא בעינו הוא, איסור טמאה היא שגרמה שלא תאכל . ברם הכא, עפר הוא. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הלכה כדברי °רבי _{שיין וחומץ שני מינים הם.} תנן, התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ. אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה, אינה תרומה. אמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ד°רבי היא. רבי אבא בר כהן ° בעי קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. לא כן אמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, °רבי וחביריו, הלכה כ°רבי . ואמר רבי יונה° , ואפילו °רבי אצל °רבי אלעזר ברבי שמעון . אם כך למה היה צריך רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לומר שהלכה כדברי °רבי דיין וחומץ שני מינים הם? אמר לו . בגין שאת הדעה החולקת על °רבי ואומרת שיין וחומץ מן אחד, העמיד °רבי ישמעאל ברבי יוסי משום °רבי יוסי _{בן חלפתא} אביו. ואמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} וחביריו, הלכה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. דלא תסבור למימר אוף הכא כן, שהלכה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} אף שהוא חולק על °רבי . לכן צריכה מימר, הלכה כ°רבי . רבי זעירא° ורבי יעקב בר אידי° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. °רבי מאיר ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} , הלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}, °רבי שמעון _{בן יוחאי} ו°רבי יהודא , הלכה כ°רבי יהודא , ואין צריך לומר °רבי מאיר ו°רבי יהודא , שהלכה כ°רבי יהודא , רבי אבא° ורבי יעקב בר אידי° אמרו בשם רבי יונתן° . °רבי מאיר ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} , הלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} . °רבי שמעון _{בן יוחאי} ו°רבי יהודא , הלכה כ°רבי יהודא . ואין צריך לומר °רבי מאיר ו°רבי יהודא הלכה כ°רבי יהודא . ומינה את שמע, °רבי שמעון _{בן יוחאי} ו°רבי יהודא , הלכה כ°רבי יהודא : תנן תרומה ויחזור ויתרום . ^ג_ד כיצד הוא עושה? נותן שתיהן לכהן, והכהן נותן לו דמי אחת מהן. איזה מהן נותן לו, דמי גדולה או דמי קטנה? מן מה דתנינן מדמעת כקטנה שבשתיהן, הדא אמרת ^ג_ה דמי גדולה נותן לו:

ירושלמי תרומות, פרק ג, הלכה ב

מתני’: השותפין שתרמו זה אחר זה. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, תרומת שניהם תרומה _{ששותף לא יכול לתרום עבור חלק חברו בלא ידיעתו.} וחכמים אומרים, תרומת הראשון תרומה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. ^ג_ו אם תרם הראשון כשיעור, אין תרומת השני תרומה. ואם לא תרם הראשון כשיעור, תרומת השני תרומה. במה דברים אמורים? בשלא דיבר _{ולא מינה אותו שליח.} אבל אם הרשה את בן ביתו, או את עבדו, או את שפחתו לתרום, תרומתו תרומה. ביטל. ^ג_ז אם עד שלא תרם ביטל, אין תרומתו תרומה. ואם משתרם ביטל, תרומתו תרומה. הפועלין אין להם רשות לתרום. חוץ מן הדרוכות, שהן מטמאין את הגת

[דף טו עמוד ב]

גמ’: תנן, השותפין שתרמו זה אחר זה. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, תרומת שניהם תרומה. וחכמים אומרים, תרומת הראשון תרומה . מה אנן קיימין? אם בממחין _{מקפידים,} אף רבנן מודיין. אם כשאינן ממחין, אף °רבי עקיבא _{בן יוסף} מודה. אלא כי אנן קיימין בסתם. °רבי עקיבה אומר סתמן אינן ממחין. ורבנן אמרין, סתמן ממחין. היה שם חמישים סאה והלך הראשון הפריש עליהן סאה. וחזר השני והפריש עליהן סאה . על דעתיה ד°רבי עקיבא _{בן יוסף}. סאה שהפריש ראשון, כיוון שאינו יכול להפריש אלא על החצי שלו , חציה תרומה וחציה טבולה לכל. סאה של שני, חציה תרומה, וחציה טבל טבול למעשרות, שהרי כבר הפריש חבירו עליה תרומה גדולה . לא צורכה דא אלא _{בזה יש עדיין מקום להסתפק} חצי סאה של שני שנעשת תרומה ופותרת את כל חלקו, מהו שתפטור את החצי סאה שנותרה טבל ביד הראשון מהסאה שהפריש _{והיא מחלק חבירו}? שאולי לא עלתה על דעתו שיצטרך לפטור מה שכבר נטל חברו

[דף טז עמוד א]

נשמעינא מן הדא. אריסטון אייתי פירין, ולא ידע ששייר גו שקא חלק מהפירות , ותרם. אתא עובדא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא} ואמר. חזקה על הכל תרם תנן, וחכמים אומרים, תרומת הראשון תרומה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. אם תרם הראשון כשיעור, אין תרומת השני תרומה. מהו כשיעור? כשיעור תורה _{שקבעו חכמים לפחות אחד משישים.} או כשיעור שהתכוון חברו? אין תעבדיניה שהראשון הפריש כשיעור תורה _{היינו המינימום שקבעו חכמים,} לית °רבי יוסי _{בן חלפתא} כרבנן, כיוון שאם הראשון הפריש שלא במידה שחברו רגיל, אפילו חכמים מודים שחבירו מקפיד ואין תרומתו על חלק חבירו תרומה ואף תרומת השני תרומה . אין תעבדיניה כשיעור חבירו, °רבי יוסי _{בן חלפתא} כרבנן: תנן, ביטל את השליח. אם עד שלא תרם ביטל, אין תרומתו תרומה. ואם משתרם ביטל, תרומתו תרומה . ולית הדא פליגא _{האין זה חולק} על ריש לקיש° דריש לקיש° אמר אין אדם מבטל שליחותו בדברים, דלא אתי דיבור ומבטל דיבור? ^ג_ח תפתר כגון שאמר ליה לך וקבע בצפון והלך הבעלים וקבע בדרום. דהוה מעשה. ומעשה מבטל דיבור. תנן, הפועלין אין להם רשות לתרום, חוץ מן הדרוכות שהן מטמאין את הגת . אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} הדרוכות מכיון שהילכו בהן שתי וערב מטמאין את הבור מיד _{הכוונה שמפסיקים להקפיד שלא יטמאו ואם לא שמר אותם חזקתן שנטמאו.} והתני הפועלין שתרמו את הבור אין תרומתן תרומה. ואם היה הבור קטן או שהיו אחרים משכשכין בהן תרומתן תרומה. _{דניחה לבעלים שיתרמו לפני שיטמא.} מפני שאחרים משכשכין בהן. הא אם אין אחרים משכשכין בהן, אין תרומתן תרומה דאין טמאתן מצויה. ואיך אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שהדרוכות מכיון שהילכו בהן שתי וערב מטמאין את הבור מיד? מהו כדון? כאן ביין כאן בשמן. ולא היא יין היא שמן שהרי בשניהם משקה היוצא מהם מכשיר ומה ההבדל בניהם? יין טומאתו מצויה _{שהכל מצוין לשתות ממנו.} שמן אין טומאתו מצויה. תני מאימתי תורמין את הענבים? משהילכו בהן שתי וערב. מאימתי מטמאין אותן _{שמפסיקים להקפיד שלא יטמאו וחזקתן שנטמאו?} °בית שמאי אומרים, משיוציא מעשר שני. ו°בית הלל אומרים, משיוציא מעשר ראשון . אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}. הלכה כ°בית שמאי , והרבים נהגו כ°בית הלל . אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} . נראין דברי °בית שמאי בשעת מקדש, שכיוון שהיה מעלה את המעשר שני לירושלים, הקפידו שלא לטמא את הבור עד שהפרישו מעשר שני , ודברי °בית הלל בזמן הזה. וחכמים אומרים, לא כדברי זה ולא כדברי זה. אלא מוציא תרומה ותרומת מעשר, ומטמאין את הבור מיד. מאימתי תורמין את הזיתים? אית תניי תני

[דף טז עמוד ב]

משיטחנו היטב להוציא את השמן . ואית תניי תני, משיטענו את הממל ויצא השמן הראשון . ניחא למאן דאמר משיטענו. אבל למאן דאמר משיטחנו קשה. לא כן אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הדרוכות מכיון שהילכו בהן שתי וערב מטמאין את הבור מיד? אלא כאן ביין וכאן בשמן. ולא היא יין היא שמן? מה בין יין, מה בין שמן? יין טומאתו מצויה _{שהכל רצים לשתות ממנו לכן החמירו שמיד כשיוצא היין הראשון מפרישים ממנו שלא יטמא.} שמן אין טומאתו מצויה. אמר רבי חייא בר אדא° . כאן וכאן הטומאה מצויה. אלא שהטומאה מצויה ביין יותר מבשמן. שאם לא כן, לא היו מטמאים בשמן אפילו אחר טחינה . תני, °רבי יוסי ברבי יהודה אומר. אם רצה, מביא זיתים ונותנן תחת הממל והולך ובא עליהן _{כמו בענבים,} ומיד תורם. אמרו לו. לא דומין זיתים לענבים. ענבים דיהות _רכות ונותקות את היין, ודי בהילוך שתי וערב . זיתים קשין, ואינן נותקין את השמן:

ירושלמי תרומות, פרק ג, הלכה ג

מתני’: האומר תרומת הכרי הזה בתוכו, או מעשרותיו בתוכו, או תרומת מעשר זה בתוכו. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, קרא שם _{אף שלא הגדיר מקום.} וחכמים אומרים, ^ג_ט עד שיאמר בצפונו או בדרומו _{שצריך להגדיר מקום כדי שיהיו שיריה ניכרים.} °רבי אלעזר חסמא אומר. האומר תרומת הכרי ממנו עליו, קרא שם. °רבי אלעזר בן יעקב אומר. האומר עישור מעשר זה עשוי תרומת מעשר עליו, קרא שם. ^ג_י המקדים תרומה לביכורים. מעשר ראשון לתרומה. ומעשר שני לראשון. אף על פי שהוא עובר בלא תעשה, מה שעשה עשוי. שנאמר (שמות משפטים כב כח) מלאתך ודמעך לא תאחר ^ג_יא ומנין שיקדמו הבכורים לתרומה? זה קרוי תרומה וראשית. וזה קרוי תרומה וראשית. אלא יקדמו הביכורים, שהן ביכורים לכל. ותרומה לראשון, שהוא ראשית. ומעשר ראשון לשני, שיש בו ראשית:

גמ’: תנן, האומר תרומת הכרי הזה בתוכו, או מעשרותיו בתוכו, או תרומת מעשר זה בתוכו. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, קרא שם. אף על פי שלא קבע מקום לתרומה. תנן, אין תורמין זיתים על השמן, ולא ענבים על היין. ואם תרמו, °בית שמאי אומרים תרומת עצמן בהן . _{דסוברים °בית שמאי שכאשר מפריש חלק אחד כתרומה על השאר, חלק מאותו חלק שהפריש פוטר את אותו חלק מתרומת עצמו, ושאר אותו חלק שהפריש, פוטר את השאר. ולכן כאשר הפריש זתים על השמן חלק מהזתים פטר את הזתים שהפריש, ושאר הזתים באו לפטור את השמן. וכיוון שלא פטרו את השמן, נמצא חלק מהזתים תרומה וחלק חולין טבל.} אמר רבי יוסי בר בון° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אתיא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} כ°בית שמאי . כמה ד°בית שמאי אמרין תרומת עצמם בהן וקדשו מדומעין אף שלא קבע מקום לתרומת עצמן. כן °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, קדשו מדומעין, ואף שלא קבע מקום לתרומה, כל הכרי נעשה מדומע . עד כדון באומר בתוכו, שאפשר שלדעת °רבי שמעון _{בן יוחאי} אף תוכו זה מקום מוגדר . אומר בו, מהו? נשמענא מן הדא דתנן, מעשר שני שבחפץ זה _{ולא קבע לו מקום} מחולל על המעות הללו, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, קרא לו שם _{אף שלא קבע מקום.} וחכמים אומרים. לא עשה ולא כלום, ^ג_יב עד שיאמר בצפונו או בדרומו. הדא אמרה, היא תוכו היא בו. למה לדברי חכמים צריך לקבוע מקום? אמר רבי זעירא° אמר רבי אבדומי דחיפה° בשם רבי שמעון בן לקיש° כתיב (במדבר קרח יח כז), והרמותם ממנו תרומת ה’ מעשר מן המעשר, ונחשב לכם תרומתכם. מה מרים דבר מסויים. אף הקורא שם בדיבור או במחשבה צריך שיהיה על חלק מסויים . אמר תרומת הכרי הזה יהיה בצפונו או בדרומו ואף תרומת כרי זה _{כרי אחר} בזה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ג_יג מקום שנסתיימה תרומתו של ראשון, שם נסתיימה תרומתו של שני. דמן הסתם לכך התכוון ששתי ההפרשות יהיו במקום אחד . רבי יצחק ברבי אלעזר°

[דף יז עמוד א]

בעי. סאה תרומה שנפלה לתוך הכרי ואמר, תרומת הכרי הזה בתוכו. מי אמרינן ^ג_יד מקום שנפלה אותה סאה, שם נסתיימה תרומה של הכרי? _{דאף שלא יודע היכן נפלה, כיוון שכלפי שמיא ידוע הרי זה כמקום מסוים.} אמר תרומת הכרי הזה בצפונו. _{כיוון שלא ברור לאיזה חלק בדיוק התכוון,} מחציו ולצפון מדמע דברי °רבי . ונסב פלגא ומוכרו לכהן חוץ מחלק תרומה שבו. וחכמים אומרים, ^ג_טו עושה אותה כמין כי. _{שמחלק את צד צפון לשנים ונמצא נותן רק} חד מן ארבעה. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. נוטל תרומתו מצפון צפונו, _{שאף את הרבע מחלק לשנים ונמצא נותן} חד מן תומנייא.

תרומת שני כריים באחת מהן ולא אמר באיזה, מהו? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, כיוון שאחד ודאי מתוקן כך שיש ודאי שיריים, קרינן ביה שייריה ניכרים והתרומה חלה. אבל כיוון שלא ידוע לאיזה מהם התכוון , ^ג_טז שניהם קדשו מדומעין. רבי שמעון בן לקיש° אומר, לא קדשו מדומעין. אמר רבי הושעיא ברבי שמאי° . ^ג_יז היו לפניו שתי סאין וכרי אחד ואמר אחד מן הסאות הללו, עשויה תרומה על הכרי הזה. כיוון שאינו יודע איזה הוא קדשו שניהם מספק והכרי מתוקן . ^ג_יח היו לפניו ב' כריים וסאה אחת ואמר, הרי זו תרומה על אחד מן הכריים הללו. הסאה קדשה, ואחד מהכריים ניתקן. וכיוון שאינו יודע איזהו, שניהם ספק טבל עד שיתקן: תנן, המקדים תרומה לביכורים. מעשר ראשון לתרומה. ומעשר שני לראשון. אף על פי שהוא עובר בלא תעשה, מה שעשה עשוי. אמר רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי ברבי חנינא° . מן מה שעובר בלא תעשה, אתה יודע דמה שעשה עשוי. אמר רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי ברבי חנינא° , כיוון שעל פי דיבורו התרומה חלה, הרי זה כלאו שיש בו מעשה ולוקה . אמר רבי זעירא° . מתיבין קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. העובר על הלאו הזה לוקה, או אינו לוקה? אתא רבי יעקב בר אחא° ואמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ג_יט אינו עובר ואינו לוקה, כיוון שהאיסור להקדים אינו מהתורה אלא רק מדרבנן והפסוק אינו אלא אסמכתא בלבד. אם כך , מה מקיים רבי יוחנן° _{בר נפחא} את הפסוק (שמות משפטים כב כח) מלאתך ודמעך לא תאחר? פתר לה בביעור, שכשיגיע זמן הביעור לא תאחר לבער את הטעון ביעור. המקדים תרומה לביכורים אימת הוא עובר? רבי חייא בר אבא° אמר, מתחילה כשהפריש תרומה . רבי שמואל ברבי יצחק° אמר, בסוף כשיפריש הביכורים אחר שכבר הפריש התרומה _{שרק אז נמצא שמאחר את הביכורים לתרומה.} מה נפיק מביניהן? הפריש תרומה ונשרף הכרי וממילא אינו מפריש ביכורים . על דעתיה דרבי חייא בר ווא° , עובר. על דעתיה דרבי שמואל ברבי יצחק° , אינו עובר

[דף יז עמוד ב]

רבי שמואל בר אבא° בעי. מעשר ראשון שהקדימו בשיבלין, עובר כיוון ששינה, או אינו עובר כיוון שרק אחר מרוח הכרי חייב להפריש על סדר? תניין קומי דרבי אבוהו° . הביכורים אינם מעכבים את התרומה . אמר לון, ד°אבא פנימון היא. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. היידא ד°אבא פנימון ? אמר לו רבי מנא° _{בן יונה}. שמעית אבא תני, ביכורים בימינו ותרומה בשמאלו _{שהפרישם כאחד.} אית תניי תני, עובר _{שהרי לא הקדים ביכורים לתרומה.} אית תניי תני, אינו עובר _{שהרי לא איחר והפריש ביכורים אחר תרומה.} מאן דאמר עובר , רבנן. מאן דאמר אינו עובר, °אבא פנימון :

ירושלמי תרומות, פרק ג, הלכה ד

מתני’: ^ג_כ המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר. מעשר ואמר תרומה. ^ג_כא עולה ואמר שלמים. שלמים ואמר עולה. שאיני נכנס לבית זה ואמר לזה. שאיני נהנה לזה ואמר לזה. לא אמר כלום, עד שיהא פיו ולבו שווין:

גמ’: תמן תנינן. שור שחור שיצא מבתי ראשון הקדש, ויצא לבן , קדש דברי °בית שמאי . ד°בית שמאי אומרים, הקדש טעות הקדש. ואמר רבי ירמיה° . על דעתי ד°בית שמאי , בא לומר חולין ואמר עולה, קדשה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. מה שאמרו °בית שמאי הקדש טעות שמיה הקדש, דווקא במתכוין להקדש אנן קיימין, אלא שטעה מחמת דבר אחר, כגון שחשב שיצא לבן ויצא שחור. אבל כשלא התכוון להקדש אלא לחולין, אפילו אם טעה ואמר הקדש אינו כלום. והדא מתניתא דידן מה היא? על דעתיה דרבי ירמיה° , במחלוקת _{והמשנה שלנו שלא כ°בית שמאי .} ועל דעתיה דרבי יוסי° _{בר זבידא}, דברי הכל. תני, כתיב, (ויקרא ויקרא ה ד) נפש כי תשבע לבטא בשפתים . בשפתים ולא בלב. יכול שאני מוציא את הגומר בלב ולא היה בדעתו להוציא בשפתיו? תלמוד לומר לבטא. מכל מקום, ואפילו בלבו. דכיון שלא היה בדעתו להוציא בשפתיו, חל הנדר כשחשב בלבו . ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. ^ג_כב הגומר בלבו אינו חייב עד שיוציא בשפתיו. והתני (שמות לה כב) ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם. כל נדיב לב , ^ג_כג זה הגומר בלב. שאפילו אם התנדב בלבו ולא הוציא בשפתיו חייב . אתה אומר זה הגומר בלב, או אינו אלא המוציא בשפתיו. כשהוא אומר גבי הנודר להביא קרבן. (דברים כי תצא כג כד), מוצא שפתיך תשמור הרי מוציא בשפתיו אמור. הא מה אני מקיים כל נדיב לב? זה הגומר בלב. _{וקשה לשמואל° בר אבא בר אבא שאמר שאינו חייב עד שיוציא בשפתיו.} מה דאמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} לקרבן. אבל לעניין חיוב צדקה ותרומת המשכן, מודה שמאל שהנודר בלב חייב

ירושלמי תרומות, פרק ג, הלכה ה

מתני’: ^ג_כדהנכרי והכותי תרומתן תרומה, ומעשרותיהן מעשר, והקדשיהן הקדש. °רבי יהודא אומר, אין לנכרי כרם רבעי _{אף שיש לו ערלה.} וחכמים אומרים ^ג_כהיש לו. תרומת הנכרי מדמעת, וחייבין עליה חומש. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר,

[דף יח עמוד א]

גמ’: הוציא _הגוי להן _לכהנים תרומה מתוך ביתו. מספק נוהגין בה כטבל _{שאי אפשר לאכול עד שיפרישו ממנה תרומות ומעשרות} וכתרומה גדולה _{שאסורה לזרים,} דברי °רבי . _{שאין קנין לעובד כוכבים ומזלות בארץ ישראל להפקיע מיד תרומות ומעשרות. אבל מכיוון שהגוי לא בקיא, חיישינן שמא הפריש ממין על שאינו מינו, לכן חוששים שמא נשארו טבל.} °רבן שמעון בן גמליאל אומר, הרי זו תרומה ודאי _{שהגוי יודע להפריש.} הוציא להן _ללוים מעשר ראשון מתוך ביתו. נוהגין בו כטבל וכמעשר ראשון דברי °רבי . °רבן שמעון בן גמליאל אומר, אין צריך להפריש אלא תרומה ותרומת מעשר בלבד, _{דחישינן שמא הקדים מעשר ראשון לתרומה גדולה.} הוציא להן מעשר שני מתוך ביתו. נוהגין בו כטבל וכמעשר שני, דברי °רבי . °רבן שמעון בן גמליאל אומר. אינו צריך להפריש, אלא תרומה ומעשר ראשון בלבד. אמר רבי יוסי ברבי בון° . °רבי חשש שמא הפריש הגוי ממין על שאינו מינו. ו°רבן שמעון בן גמליאל חשש שמא הקדים: תנן, תרומת הנכרי מדמעת וחייבין עליה חומש, ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר: אמר רבי זעירא° קומי רבי אבוהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מה פליגין? בתרומת גורנו. ש°רבי שמעון _{בן יוחאי} סובר שיש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשר, ואין תרומתו תרומה אלא מדרבנן . _{שגזרו בנכרי משום בעלי כיסין שלא ילכו ויקנו קרקעותיהם לנכרי כדי לפוטרם.} אבל לא גזרו על המדומע ועל החומש . אבל גוי שלקח מפירות ישראל _{שחייבים מדאוריתא בתרומות ומעשרות} והפריש מהם תרומה , אף °רבי שמעון _{בן יוחאי} מודה שהיא מדמעת . אמר לו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אף בלוקח מישראל היא המחלוקת. ד°רבן שמעון בן גמליאל סובר שאין תרומת הנכרי מדמעת ואין חייב עליה חומש . וקשיא על ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}. שהרי הוא סובר שתרומת הנכרי פוטרת טבלו דבר תורה, ואת אמר הכן שאינה מדמעת ואין חייב עליה חומש? _{מה אתה מתפלא} והרי קדשים דבר תורה דכתיב (ויקרא אחרי מות יז ח) איש איש מבית ישראל אשר יעלה עולה או זבח. ותנן, איש איש לרבות את הנכרים. ואף על פי כן °רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר את האוכלן משום פיגול ונותר וטמא דתנינן תמן . קדשי גוים. ^ג_כואין חייבים עליהן משום פיגול ונותר וטמא. והשוחטן בחוץ חייב דברי °רבי יוסי _{בן חלפתא}, ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} ^ג_כזפוטר. אף בתרומה ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} הדין כן. דתרומת הנכרי תרומה, אבל זר האוכלה פטור מחומש ואינה מדמעת. הוון בעי מימר, מה פליגין? בחומש. ש°רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר בחומש כשם שפוטר משום פיגול. הא בדימוע, לא, דמאחר שנקרא עליה שם תרומה הרי מדמעת . אשכח תני, היא הדא היא הדא:

הדרן עלך פרק התורם קישות

פרק רביעי- המפריש

כולל שיעורי שמע

ירושלמי תרומות, פרק ד, הלכה א

מתני’: ^ד_אהמפריש מקצת תרומה ^ד_בומעשרות. מוציא ממנו תרומה עליו, אבל לא למקום אחר. °רבי מאיר אומר, אף מוציא הוא למקום אחר תרומות ומעשרות:

גמ’: תנן, המפריש מקצת תרומה ומעשרות. מוציא ממנו תרומה עליו. ולא אומרים שמא בפעם השניה שהרים עלה בידו פרי מתוקן ונמצא תורם מהפטור על החיוב. מתניתין כשהפריש ודעתו להפריש. דמאחר והיה בדעתו להפריש את השאר מאותו מקום, כאילו התנה על מה שיעלה בידו שישאר טבל . שמואל° _{בר אבא בר אבא}

[דף יח עמוד ב]

אמר בשם רבי זעירא° , מתניתין אפילו בסתם. אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יודן° . האם רבי זירא° פליג על עיקר סברת הגמרא שהטעם שיכול לתרום בפעם השניה מאותו כרי, הוא משום כח התנאי? אמר לו, רבי זירא° סבר כיוון דמסתמא דעתו להפריש ולהשלים את השיעור, כאילו התנה בפירוש. מה בין מוציא ממנו עליו, למוציא ממנו למקום אחר? בשעה שהוא מוציא ממנו עליו, כל _רק הטבל עלה בידו _{שמסתמא כך התנה.} ובשעה שהוא מוציא ממנו למקום אחר, מזה ומזה עלה בידו. וקשיא. נטל להוציא ממנו עליו, אתה אומר כל _רק הטבל עלה בידו. אם נמלך _{ורוצה שמה שהוציא בפעם השניה אף אם הפריש בדיוק אותה כמות} אתה אומר מזה ומזה עלה בידו? נטל להוציא ממנו על מקום אחר, מזה ומזה עלה בידו. ונמלך להוציא ממנו עליו, כל הטבל עלה בידו? פשיטא שאם בפעם השניה שנטל פיחת ולא נטל כל מה שעוד חייב, אמרינן כל הטבל עלה בידו. מה הדין אם הוסיף יותר ממה שהיה חסר? האם נאמר שמזה ומזה עלה בידו שמסתמא לא התנה אלא כפי שרגיל להפריש, או שכיוון שתרומה גדולה אין לה שיעור אמרינן הכל טבל? אף בטועה כן? כגון שהיה סבור שהוא חייב שתי סאין ואינו חייב אלא אחת? אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} בשם ריש לקיש° . אותה הסאה שהוא מוסיף, עושה אותה תרומה על מקום אחר. והתנינן אבל לא על מקום אחר משמע שאפילו את אותה סאה שהיה חייב ועליה ודאי חל התנאי, אינו יכול להפריש על מקום אחר. אז איך יתכן שאפילו את מה שלא היה חייב יכול להפריש על מקום אחר? תיפתר שמא שאמרה המשנה אבל לא על מקום אחר, מדובר במרבה בתרומה. שאם רוצה לתרום יותר ממה שרגיל, על זה אומרת המשנה שעל אותו כרי, יכול לתרום כמה שירצה, אבל על מקום אחר אומרים מזה ומזה עלה בידו. אבל אם העלה כמו שרגיל לתרום, אף לצורך כרי אחר רשאי. דאמרינן דכך הייתה דעתו . _{ורבי שמעון בן לקיש° התכוון שאותה סאה שרגיל להרים תהיה על כרי אחר. ומה שהוסיף יהיה על אותו כרי.} ניחא במרבה בתרומה שהרי אין לה שיעור. אבל במשנה נאמר שאף במעשרות הדין כן. והרי במעשרות אינו יכול להרבות? וכי לא תני רבי שמעון בן לקיש° _{בגרסא שלו למשנה} מעשרות ?

[דף יט עמוד א]

אלא טעמא דרבי שמעון בן לקיש° , דסבר שאפילו כשנוטל בפעם שניה יותר מכשיעור שהיה רגיל, אמרינן כל הטבל עלה בידו שמסתמא כך התנה. ואף אם מוציא על מנת להפריש על מקום אחר אמרינן כל הטבל עלה בידו שאם לא כן, מה בין מוציא ממנו עליו מה בין מוציא ממנו למקום אחר. מיי כדון _{איך נסביר את מה שהמשנה אמרה אבל לא למקום אחר?} המשנה מדברת במקרה שנתקן רובו של כרי בהפרשה ראשונה. דמהתורה אינו צריך לחזור ולתרום כלל. דמיעוט הטבל שלא ניתקן בטל ברוב שניתקן. אבל מדרבנן כיוון שיש לו התרה על ידי שיחזור ויתרום ממקום אחר, לא בטל. והם אמרו שיכול להוציא ממנו עליו. אבל על מקום אחר שהוא טבל דין תורה, לא התירו לתרום. דנעשה כתורם מהפטור על החיוב. ונתקן רובו של כרי, פלוגתא דחזקיה° ורבי יוחנן° _{בר נפחא}. דאמר ריש לקיש° בשם חזקיה° , טבל בטל ברוב. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אין הטבל בטל ברוב, דמכיון שנתן דעתו להפריש, נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה. ולא אמרה תורה דבטל ברוב אלא כשלא יכול להפריד האיסור מהתערובת. וכאן כיוון שאם יחזור ויפריש אמרינן שכל הטבל עלה בידו כאילו האיסור מבורר . כהדא דתני °רבי אלעזר בן יעקב . דתני °רבי אלעזר בן יעקב . אינו מוציא, לא עליו ולא על מקום אחר, דחישינן דמזה ומזה עלה בידו, ואין תקנה אלא להפריש עליו ממקום אחר _{שיפריש מעשר על מה שעוד לא הפריש ויפריש תרומת מעשר על הכל} . אמרי עד כדון לא אמר °רבי אלעזר בן יעקב את דבריו אלא אם לא נתקן רובה של כרי, שיש איסור טבל מהתורה . נתקן רובה של כרי שהאיסור רק מדרבנן, האם יודה °רבי אלעזר בן יעקב שיכול להפריש ממנו עליו? וייבא כהדא דתנן, היו לפניו שני כריים. אחד הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות. ואחד הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות. מהו שיתרום מזה על זה? תלמידוי דרבי חייא רובא° שאלון לרבי חייא רובא° . אמר לון אפילו ממנו על עצמו אינו מוציא תרומה _{כ°רבי אלעזר בן יעקב .} ועליו נאמר (קהלת ד ה). הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו ומזה שרבי חייא רובא° לא חילק בין אם רוב הכרי מתוקן או לא, משמע שאינו מוציא ממנו על עצמו מכל מקום . רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר בשם רבי חייא רבה° , ^ד_ג אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה אבל על עצמו תורם.:

ירושלמי תרומות, פרק ד, הלכה ב

מתני’: מי שהיו פירותיו במגורה. ונתן סאה לבן לוי, וסאה לעני. מפריש עליהם שמונת סאין ואוכלן, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ^ד_ד אינו מפריש אלא לפי חשבון:

גמ’: תנן, מי שהיו פירותיו במגורה. ונתן סאה לבן לוי לשם מעשר ראשון שיהיה אוכל כנגדה, וסאה לעני. מפריש עליהם שמונת סאין ואוכלן, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, אינו מפריש אלא לפי חשבון, שאינו יכול לאכול אלא כנגד מה שקיים באותו רגע משני הסאים שהפריש. ואם יודע הוא ששני הסאים קיימים בשלמות, יכול לאכול שמונה סאים, אבל אם העני או הלוי אכלו חלק ממה שקבלו, אינו יכול להפריש אלא כנגד מה שנותר. והמחלוקת האם יש ברירה בדאוריתא או אין ברירה . אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי הושעיה° . עשו אותו כפועל שאינו מאמין לבעל הבית, דתנן, הפועל שקובע סעודתו אצל בעל הבית. אם אין הפועל מאמין לבעל הבית על המעשרות, נוטל גרוגרת בידו ואומר זו וט' הבאות אחריה עשויות מעשר על תשעים שאני אוכל וכו'. דכשאוכל, הוברר שעל מה שאכל הפריש.

[דף יט עמוד ב]

פשיטא הדא מילתא שאם סוברים שיש ברירה . ^ד_ה אם נשרפו הפירות, התרומה בטיבלה. אבל אם נשרפה התרומה. לכשיאכלו הפירות, קדשה התרומה למפרע. שהוברר שכבר קדם שנשרפו חלה עליהם שם תרומה:

ירושלמי תרומות, פרק ד, הלכה ג

מתני’: ^ד_ו שיעור תרומה. עין יפה, אחד מארבעים. °בית שמאי אומרים, אחד משלשים. והבינונית, אחד מחמשים. והרעה, אחד מששים. ^ד_ז תרם ועלה בידו אחד מששים, תרומה ואינו צריך לתרום. חזר והוסיף, חייב במעשרות. עלה בידו מששים ואחד, תרומה ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד. ויכול לתרום להשלים, _{כיוון שמדאוריתא כבר יצא, אותה תוספת יכול לתת אפילו} במידה במשקל ובמניין. °רבי יהודא אומר, אף לא מן המוקף:

גמ’: תנן, והרעה, אחד מששים. מנין לתרומה שהיא אחד משישים? דכתיב, (יחזקאל מה יג) זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחומר החיטים, וששיתם את האיפה מחומר השעורים דאיפה היא ג' סאים והחומר הוא כור שזה שלשים סאים . _{וכך הוא פירוש הפסוק. ואת התרומה אשר תרימו ששית האיפה שהיא שלוש קבין שהאיפה שלוש סאין והסיאה שישה קבין, היינו שתורם חצי סאה מחומר, דהיינו חצי סאה משלשים סאה, שהחומר זה הכור שהוא שלושים סאה נמצא שמפריש אחד משישים.} יכול תורם חיטים אחד מששים אבל בשעורים אחד משלשים דכתיב וששיתם _{שני שישיות} את האיפה מחומר השעורים? תלמוד לומר (יחזקאל מד ל). וכל תרומת מלמד שיהיו כל התרומות שוות. תנן, עין יפה, אחד מארבעים. מנין? שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר כתיב, תרימו ששית האיפה מחומר החיטים, וששיתם את האיפה . תן ששית על ששיתם _{שני שישיות} ונמצא תורם שלוש שישיות שהם אחד וחצי סאים על שישים סאים. נמצא תורם אחד מארבעים. תנן, והבינונית , אחד מחמשים. מנין שהבינונית אחד מחמשים? אמר רבי לוי° כתיב (במדבר מטות לא ל) וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים כל שאתה אוחז ממקום אחר, הרי הוא כזה. מה זה אחד מן החמשים. אף מה שאתה אוחז ממקום אחר, הרי הוא כזה. והרעה אחד מששים דכתיב וששיתם את האיפה מחומר השעורים

[דף כ עמוד א]

°בית שמאי אומרים עין יפה אחד משלשים דכתיב, וששיתם _{תן שני שישיות מן} האיפה _{שהיא שלוש סאים} מחומר השעורים _{שהם שלושים סאים.} בינונית מארבעים, מן הדא דשמואל° _{בר אבא בר אבא}. והרעה מחמשים , מן הדא דרבי לוי° . אמר רבי לוי בר חינא° . כל המוציא מעשרותיו כתקנן, אינו מפסיד כלום. מה טעמא? דכתיב , (יחזקאל מה יא) ועשירית החומר יהיה האיפה. אל החומר יהיה מתכונתו _{מה שיתרום הקדוש ברוך הוא יחזיר לו.} לא צורכה דא _פשיטא דכמה דאנן אמרין. תרם ועלה בידו אחד משישים , תרומה ואין צריך לתרום. כן °בית שמאי אומרים. תרם ועלה בידו אחד מחמשים, תרומה ואין צריך לתרום. ואם תרם ועלה בידו אחד מחמשים ואחד, יחזור ויתרום. אם כך המשנה שאמרה עלה בידו מששים ואחד, תרומה ויחזור ויתרום, דלא כ°בית שמאי . אמר רבי חנינא בר איסי° . לא תני בר קפרא° , אלא תרם ועלה בידו מחמשים ועד שישים, תרומה ואין צריך לתרום. דאף ש°בית שמאי אומרים עין רעה אחד מחמישים. מודים שעד אחד משישים תרומה ואין צריך לתרום. תנן, תרם ועלה בידו אחד מששים, תרומה ואינו צריך לתרום. אמר רבי איסי° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. במתכווין לפטור את כריו במה שעלה בידו . אבל אם אינו מתכווין לפטור את כריו במה שהפריש והתכוון להוסיף, אפילו שיפריש אחד על אחד. כהנא° אמר, עד שיתן כמות שהוא למוד. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אפילו אחד על אחד . והתנינן עלה בידו מששים ואחד, תרומה ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד? וקשה לרבי יוחנן° _{בר נפחא} שאמר, אפילו אחד על אחד. מאי כמו שהוא למוד? שלא לפחות, אבל להוסיף יכול . אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. מה שאמרה המשנה כמות שהוא למוד, הכוונה שאפילו אם רוצה להשלים למה שהיה למוד יכול אפילו במדה במנין ובמשקל. ולא כמו שאר תרומה גדולה שניטלת רק מאומד. אבל אם נתכוין להוסיף אפילו כמה, יכול. אמר רבי יונה° . רבי שמעון בן לקיש° בעי קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הא דתנן, עלה בידו מששים ואחד, תרומה ויחזור ויתרום. אותה תוספת תרומה, מה היא לעניין מעשרות? שהרי מדאוריתא חיטה אחת פוטרת את הכרי וכבר נפטר מתרומה גדולה והשאר חייב במעשרות. אמר לו מה דתנן, עלה בידו מששים ואחד תרומה ויחזור ויתרום, משום

[דף כ עמוד ב]

יחיד אני שונה אותה, בדעת °רבי יהודה _{בר עילאי}. מה לחיוב או לפטור? אין תימר לחיוב ניחא. אין תימר לפטור, משמע שחכמים חולקים ומחיבים . מה אין °רבי יהודא דאית ליה שאת התוספת יכול לתרום שלא מן המוקף, אף על פי כן הוא סובר שעל התוספת פטור מלהפריש . רבנן דלית להון שלא מן המוקף, שהם סוברים שלתוספת דין תרומה גדולה ממש, לא כל שכן שיהיה פטור . אתא רבי יוסי° _{בר זבידא} ואמר. רבי איסי° _אסי אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° , ^ד_ח תוספת תרומה חייבת במעשרות. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . המשנה לא אמרה כן אלא כך אמרה המשנה, שאם הוסיף פטור . אמר רבי זעירא° לרבי איסי° _אסי. היידא מתניתין? ולא אגיביה. אמר לו, ודלמא הדא דתנינן, תרם ועלה בידו מששים ואחד, תרומה ויחזור ויתרום , ולא תני עלה, _{כדתני גבי תרם ועלה בידו אחד מששים, שאם} חזר והוסיף חייב במעשרות: בכמה אדם פוטר טבלו דבר תורה? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אחד למאה כתרומת מעשר. אמר לו רבי יונתן° . מן מאן שמעיתה? אמר לו מפילפול חברייא שמעית הא. דבי רבי ינאי° _הכהן אמרי, אפילו אחד מאלף. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. לית כאן שיעורא. דכתיב (דברים שופטים יח ד) ראשית דגנך תירושך ויצהרך ^ד_ט ואפילו כל שהוא: ובלבד שישארו שיריים

ירושלמי תרומות, פרק ד, הלכה ד

מתני’: ^ד_י האומר לשלוחו צא ותרום. תורם כדעתו של בעל הבית. ואם אינו יודע דעתו של בעל הבית, תורם כבינונית אחד מחמשים. _{אם יודע מה דעת הבעלים ובלא כוונה} פחת עשרה או הוסיף עשרה, תרומתו תרומה. אם נתכווין להוסיף אפילו אחד, אין תרומתו תרומה. ^ד_יא המרבה בתרומה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אחד מעשרה כתרומת מעשר. יותר מכאן, _{נמצא טבל ותרומה מעורבים} יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר. °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר. מחצה חולין ומחצה תרומה. °רבי טרפון ו°רבי עקיבה אומרים. עד שישייר שם חולין:

גמ’: עד כדון, כשאמר לו צא ותרום לדעתי. היה יודע דעתו של בעל הבית, ולא אמר לו צא ותרום לדעתי? נשמעינא מן הדא דתנן, אם אינו יודע דעתו של בעל הבית _{תורם כעין בינונית אחד מחמישים}. מפני שאינו יודע. הא אם יודע, אף על פי שלא אמר לו, כמי שאמר לו. תנן, פחת עשרה או הוסיף עשרה על דעת בעל הבית, תרומתו תרומה. מאי פחת עשרה או הוסיף עשרה? אמר רבי בון בר כהנא° . שפוחת אחד מעשרה מהתרומה. שאם היה צריך להפריש סאה מחמישים סאים, והלך הפריש סאה פחות עשירית סאה

[דף כא עמוד א]

והמוסיף, אחד מעשרה מהתרומה. שהלך והפריש סאה ועוד עשירית סאה. אבל אין הכוונה שפיחת או הוסיף עשרה על החולין. היינו שאם בעל הבית נהג להפריש אחד מחמישים. והלך הוא והוסיף עשרה, היינו שהפריש אחד משישים, או שפיחת עשרה, היינו שהפריש אחד מארבעים. שכן במקרה כזה אין הפחת והתוספת שווין. כי בפוחת, בעל הבית מפסיד יותר מאשר הוא משתכר במוסיף. היאך עבידא? הוי יליף תרים _{היה רגיל לתרום} חד מן חמשין. כד הוא תרים חד מן ארבעין, מפסיד ליה שיתא רובעין. _{כגון אם היו לו חמישים סאים, לפי דרכו מפריש א' מחמשים היינו סאה שהיא שש קבין. כעת שמתכוון להפריש אחד מארבעים והפריש סאה תיקן רק ארבעים, וצריך לתקן עוד עשר שעליהם מוסיף עוד שש רבעי הקב.} כד הוא תרים חד מן שיתין, מתגר ליה ארבעה רובעין. _{כגון אם היו לו חמישים סאים, לפי דרכו מפריש א' מחמשים היינו סאה שהיא שש קבין. וכשהלך השליח ותרם אחד מששים די בחמישה קבין. נמצא שבעל הבית מרוויח קב.} הכא בפוחת את אמר תרומתו תרומה דבעל הבית אינו מקפיד אפילו עד קב וחצי, והכא במוסיף את אמר שאם השינוי גדול יותר מקב הוא מקפיד ואין תרומתו תרומה? אמר רבי חנינא בריה דרבי הלל° . כאן במתכוין לפחות, כאן במתכוין להוסיף. דבעל הבית רוצה ליתן לכהן מה שרגיל בעין יפה. ולכן רק אם הוסיף יותר מקב וחצי מקפיד. אבל כשפוחת לכהן, מקפיד כבר בקב . רבי חגי° י בעי קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. תנינן תמן. ^ד_יב אמר לו תן להן חתיכה. והוא אומר טלו שתים שתים. והן נטלו שלש שלש. כולן מעלו. משמע שאף שהשליח שינה מדעת המשלח והוסיף על שליחותו, לא בטלה שליחותו . והכא את אמר הכין שאם התכוון להוסיף על מה שבעל הבית רגיל לתרום אין תרומתו תרומה כי בטלה שליחותו? אמר לו , תמן מחתיכה הראשונה נסתיימה שליחותו של בעל הבית. וכשנוטלים את השניה, נמצא מוסיף על שליחותו של בעל הבית מדעתו, ברם הכא, וכי מפריש חיטה חיטה שנאמר על כל חיטה וחיטה פה נסתיימה שליחותו של בעל הבית? הרי מפרישים הכל בפעם אחת . מה נפיק מביניהון? היו לפניו שני כריים ועשה שליח לתקן את שניהם . אחד נתקן לדעתו, ואחד נתקן שלא לדעתו. לא אומרים מאחר שלא נתקיימה שליחותו בכרי השני, תתבטל שליחותו גם בכרי הראשון. אלא אחר שתרם את הכרי הראשון כראוי ונעשתה שליחותו, תרומתו תרומה, וכששינה בכרי השני בטלה שליחותו. כמו במעילה. תנן, המרבה בתרומה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אחד מעשרה כתרומת מעשר. יותר מכאן, יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר. אמר רבי ירמיה° בשם רבי יעקב בר אחא° דאמר בשם רבי שמעון בן לקיש° . אתיא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס},

[דף כא עמוד ב]

כ°בית שמאי . כמה ד°בית שמאי אומרים התורם זיתים על השמן, תרומת עצמן בהם וקדשו מדומעין. שאף שאין הזתים נעשים תרומה על השמן, חלק מהזתים נעשה תרומה על שאר הזיתים שהפריש אף שלא קבע להם מקום . כן °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר קדשו מדומעין. שאם הפריש תרומה יותר מהשיעור, חלק ממנה חל אף שלא הגדיר לה מקום, והחלק שמעבר לשיעור נשאר טבל והווה מדומע. איתמר, חזקיה° אמר, לא אמרו °בית שמאי שתרומת עצמם בהם אלא במפריש זיתים על שמן וענבים על היין. שמדאוריתא תרומתן תרומה וחכמים גזרו. אבל התורם מן החיוב על הפטור שמהתורה אין תרומתו תרומה, אין אומרים תרומת עצמם בהם. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אומר, בכל מקום סוברים °בית שמאי תרומת עצמם בהם אפילו במקום שמהתורה אין תרומתו תרומה. תנן, המרבה בתרומה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אחד מעשרה כתרומת מעשר. יותר מכאן, יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ניחא. עד אחד מעשרה, קדש לשם תרומה על כל הכרי, ואחד מעשרה ממה שנשאר , יעשה תרומה על השאר, ולכן השאר יהיה טבל טבול רק למעשרות אבל לא לתרומה . לפום כן צריך מימר יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר. על דעתיה דחזקיה° קשיא. שהרי לחזקיה° לא אמרו °בית שמאי תרומת עצמם בהם, אלא במקום שהתרומה חלה מדאוריתא ורק חכמים גזרו שלא תחול. אם כך הרי כשהפריש יותר מאחד מעשרה לא חלה תרומה מדאוריתא על התוספת, ואם כן גם תרומת עצמן לא צריכה לחול. אם כן היה צריך °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לגרוס במשנה , אחד מעשרה שבו קדש לשם תרומה. והשאר טבל טבול לכל גם לתרומה גדולה, שהרי לא חלה תרומת עצמן בהן. ולמה תנינן, יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר? שמשמע שתרומת עצמן חלה. והיה צריך לגרוס ויעשנה תרומה על מקום אחר. שהרי היא תבל גמור . סבר חזקיה° _{שהגירסא} כהדא דתני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. דתני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. יותר מכאן, יעשנה תרומה על מקום אחר. תנן, °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר . _{יכול להפריש עד שיהיה} מחצה חולין ומחצה תרומה . מאי טעמא ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע}? דכתיב ראשית דגנך. דיו לראשית שיהא כדגן. מניין שלא עשה ולא כלום עד שישייר מקצת? תלמוד לומר מראשית (במדבר שלח טו כא) ולא כל ראשית:

ירושלמי תרומות, פרק ד, הלכה ה

מתני’: בשלשה פרקים משערין את הכלכלה _{לידע כמה פירות נכנסים לתוכה כדי שידע כמה לתרום.} בביכורות, ובסיפות, ובאמצע הקיץ. ^ד_יג המונה משובח. והמודד משובח הימינו, והשוקל משובח משלשתן:

גמ’: תנן, המונה משובח. ממי הוא משובח _{הרי הוא הראשון ברשימה?} אמר רבי חונה° . משובח מן התורם מן האומד. אמר רבי חנינא° _{בר חמא} בריה דרבי הלל, מתני' אמרה כן שיש ארבעה דרכים דתנן , והשוקל משובח משלשתן. והרי מנה רק שני דרכים מלבדו

[דף כב עמוד א]

אמר רבי חיננא° , תיפתר שהוא המשובח בשלשתן. ולית את שמע מינא כלום:

ירושלמי תרומות, פרק ד, הלכה ו

מתני’: °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, ^ד_יד תרומה עולה באחד ומאה. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, במאה ועוד. ועוד זה, אין לו שיעור. °רבי יוסי בן משולם אומר, ועוד קב למאה סאה _שזה שתות למדומע _{שקב הוא שישית מהסאה שנפלה:}

גמ’: מניין שאין עולין בפחות מאחד ומאה? אמר רבי יונה° כתיב (במדבר קרח יח כט) מכל חלבו את מקדשו ממנו דבר שאת מרים ממנו. _{דהיינו התרומה שהיא אחד ממאה,} אם יפול לתוכו, מקדשו. וכמה הוא? אחד ממאה שהרי תרומה גדולה בכלשהו, שחיטה אחת פוטרת את הכרי. ותרומת מעשר אחד ממאה. תנן , °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, תרומה עולה באחד ומאה. ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מוסיף סאה ומעלה. שעל הצ"ט סאין שנשארו אחר שהפריש אחת לתרומה. מוסיף אחת, נמצא אחד ומאה. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, מוסיף כל שהוא ומעלה, שדי בצ"ט ועוד כלשהו כדי לעלות סאה. לכן אמר °רבי יהושע _{בן חנניה} שדי במאה ועוד . °רבי יוסי בן משולם אומר, הועוד זה לא כלשהו ממש, אלא קב למאה סאה, שזה שתות למדמע היינו שישית מהסאה שנפלה . והלכה כדבריו:

ירושלמי תרומות, פרק ד, הלכה ז

מתני’: °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר. תאנים שחורות מעלות את הלבנות. והלבנות מעלות את השחורות. ^ד_טו עיגולי דבילה הגדולים, מעלין את הקטנים. והקטנים מעלין את הגדולים. העיגולין מעלין את המלבנים. והמלבנים מעלין את העיגולין, ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אוסר. ו°רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר. ^ד_טז בידוע מה נפלה, אין מעלות זו את זו. וכשאינו ידוע מה נפלה, הן מעלות זו את זו. ^ד_יז כיצד? חמשים תאנים שחורות וחמשים לבנות. נפלה שחורה, שחורות אסורות ולבנות מותרות. נפלה לבנה, לבנות אסורות ושחורות מותרות. וכשאינו ידוע מה נפלה, מעלות זו את זו. ובזו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחמיר ו°רבי יהושע _{בן חנניה} מיקל. והיכן °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מיקל ו°רבי יהושע _{בן חנניה} מחמיר? בדורס ליטרא קציעות על פי הכד, ואינו יודע איזה היא. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. רואין אותן כאלו הן פרודות, והתחתונות מעלות את העליונות. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, ^ד_יח לא תעלה עד שיהא שם מאה כד:

גמ’: תנן, °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר. תאנים שחורות מעלות את הלבנות. והלבנות מעלות את השחורות. עיגולי דבילה הגדולים, מעלין את הקטנים. והקטנים מעלין את הגדולים. העיגולין מעלין את המלבנים. והמלבנים מעלין את העיגולין. ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, אוסר. אמר רבי איסי° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, דאסר. כיוון שבמקרה שתאנים שחורות נפלו לתוך לבנות, מותר לאכול את הלבנות שאינם בספק. וכיוון שיכול לאכול את הלבנות, היאך הלבנות מעלות את השחורות? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} . כך היה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} משיב את °רבי יהושע _{בן חנניה} . אוכל את הלבנות והלבנות מעלות את השחורות? מילתה אמרה, של°רבי יהושע _{בן חנניה} אפילו בידוע מה נפלה מעלות זו את זו. כהנא° אמר, אם ידוע מה נפל אפילו ל°רבי יהושוע אין מעלות. על דעתיה דכהנא° מה בין °רבי יהושע _{בן חנניה} ל°רבי עקיבא _{בן יוסף}? נפקא מינא ^ד_יט בשידע ושכח

[דף כב עמוד ב]

על דעתיה ד°רבי יהושע _{בן חנניה} , מעלה. על דעתיה ד°רבי עקיבא _{בן יוסף}, כיוון שבשעת נפילה כבר נקבע באיסור שוב אינו מעלה. אמר רבי שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מתי אמרו °רבי יהושוע ו°רבי עקיבא _{בן יוסף} שהשחורות מצטרפות עם הלבנות להעלות את השחורה? והוא שנפלה שחורה אחת לתוך שתים שחורות, שמדאוריתא בטלה ברוב. רבי זעירא° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}. לא מסתברא בתוך שלש, כדי שאף אם אותה של תרומה תהיה גדולה יותר עדין יהיה רוב חולין? אמר לו אוף אנא סבר כן. מילתהון דרבנן פליגא וסברי שאפילו כשאן ביטול ברוב, הלבנות מצטרפות לשחורות לבטל את תאנת התרומה השחורה. כיוון שתרומה בזמן הזה מדרבנן. תנן, מדומע פטור מן החלה. כהנא° שאל לשמואל° _{בר אבא בר אבא}. לא מסתברא דהדין מדומע דתנינן הכא שפטור מחלה, מדובר במדומע שרובה תרומה. שאז מיעוט החולין בטל ברוב והכל נידון כתרומה ולכן פטור מחלה? אמר לו אף אנא סבר כן. אלא כד תסלק לארעא דישראל, את שאיל לה _{כשתעלה לארץ ישראל תשאל}. כד סלק, שמע הדא דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ואפילו סאה תרומה שנפלה לתוך תשעים ותשע חולין, פטורה מן החלה. כיוון שאותה סאה תרומה לא בטלה מדרבנן עד שיהיו מאה כנגדה. אמר רבי אבהו° . כך משיב רבי שמעון בן לקיש° את רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ואותה סאה _{של תרומה,} היא פוטרת את הכל מחלה? אמר ליה. וכי עיגול בעיגולין דתנן שמעלה אחד והשאר חולין. וכי דבר ברי הוא שהתרומה שנפלה היא שעלתה בידו? ואת אמר אפילו עיגולי דבילה הקטנים מעלין את הגדולים. אלא קל הוא שהקלו בתרומה בזמן הזה שהיא מדרבנן. ואף הכא קל הוא שהקלו בחלה שבזמן הזה היא דרבנן. ויתיביניה שנייא עיגול בעיגולין שכבר בטלו, דמדאוריתא חד בתרי בטל וכיוון שכל האיסור מדרבן רבנן יכולים להקל. אבל כאן הרי צ"ט סאים חיבים בחלה מדאוריתא, ובגלל סאה אחת תרומה אתה רוצה להקל ולפטור אותם מחלה? אלא חייבים לאמר שרבי יוחנן° _{בר נפחא} סובר שלדעת °רבי יהושוע , אפילו בשלא בטלו מדאוריתא היינו שאין רוב, כגון שתאנה שחורה נפלה לתוך תאנים לבנות שאפילו אם היתה רק תאנה שחורה אחת מצטרפות הלבנות להתיר, דכיוון שתרומה בזמן הזה מדרבנן הקלו. וכך גם במדומע אף שיש שיעור לחיוב מהתורה, כיוון שחלה בזמן הזה דרבנן, מקילים. תנן, °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר. תאנים שחורות מעלות את הלבנות. והלבנות מעלות את השחורות וכ"ו ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אוסר. בר פדיה° אמר, טוחן ומתיר. ואף על גב דבר פדיה° אמר אין בלילה אלא ליין ושמן בלבד, מודה הוא הכא שהן נבללות, שהרי כאן די שלא יהיו ניכרות לעצמן : רבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא} תרוויהון בשם רבי זעירא° . אפילו חיטין בחיטין טוחנן ומתיר

[דף כג עמוד א]

היו לפניו עשרים תאנים טבל ונפלה אחת של תרומה לתוכן, ואבדה אחת מהן. רבי שמעון בן לקיש° אומר כיוון שאין כאן אלא ספק . ספיקן בטל ברוב. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, כולן נעשו הוכיח, שכבר נקבעו כולם לאיסור, והכל אסור מספק . מודי רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאם תרם מהן על מקום אחר תרומתו תרומה ואינו צריך לחשוש שמא התרומה עלתה בידו. או כגון אם היו עשרים ונפלה לתוכן אחת של תרומה, וחזרה ונפלה מהן אחת וריבה ממקום אחר עליהן. כגון שהוסיף עליהם עשרים ואחד, בטלו ואין צורך במאה. כיוון שהם רק ספק, וספיקן בטל ברוב. אמר רבי שמעון בן לקיש° בשם רבי הושעיא° . ^ד_כ היו לפניו מאה וחמשים חביות סתומות של חולין ונתערבה בהן חבית תרומה לא בטלה. נתפתחו מאה, אותם מאה מותרות. והחמשים אסורות. ולכשיתפתחו מותרות. אמר רבי זעירא° . לא אמר אלא לכשיתפתחו. הא לכתחילה אסור לפתוח, דאין מבטלים איסור לכתחילה. אמר רבי זעירא° בשם רבי פדיה° . ^ד_כא תרומה אוסרת בוודאה במאה, וספיקה בחמשים _{ולא ברוב.} ממה שאמר בטל בחמשים, משמע דווקא בחמשים . הא ששים לא. שבעים לא _{וזה לא הגיוני.} אלא כוונתו שעד חמשים, צריכה רוב צריך לרבות עליהם. כך שאם היו חמישים צריך להוסיף חמישים ואחד . מכאן ואילך, אינה צריכה רוב, אלא כיוון שהוסיף עד שהיה שם מאה, בטל. תנן, עיגולי דבילה, הגדולים מעלין את הקטנים . אמר רבי חונה° כיני מתניתין _{כך כוונת המשנה}. ^ד_כב עיגולי דבילה הגדולים, מעלין את הקטנים במשקל, _{דאם יש שם חמשים עיגולים קטנים, וכ"ה עיגולים גדולים, ועיגול גדול הוא כפול מהעיגול הקטן, נחשב כאילו יש שם מאה קטנים. ואם נפל עיגול תרומה קטן לתוכם, כאילו נפל לתוך מאה עיגולים קטנים, והתרומה תעלה במאה.} וקטנים מעלין את הגדולים במיניין. _{שאם יש חמשים קטנים וחמשים גדולים והרי הם כמאה עיגולים, אם נפל עיגול גדול תרומה, לא אומרים כיון שאין במשקל פי מאה מהעיגול הגדול לא תעלה התרומה, אלא הולכים אחר המניין ויש שם מאה עיגולים, ומעלים את התרומה.} תנן, הדורס ליטרא קציעות על פי הכד ואינו יודע איזה היא. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. רואין אותן כאלו הן פרודות והתחתונות מעלות את העליונות. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, לא תעלה עד שיהא שם מאה כד. הכא ברישא גבי תאנים לבנות ושחורות וכ"ו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחמיר ו°רבי יהושע _{בן חנניה} מיקל. והכא בסיפא גבי ליטרה קציעות, °רבי יהושוע מחמיר ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מקל?

[דף כג עמוד ב]

אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. תרי תניין אינון בדעת °רבי יהושוע . מי ששנה זו לא שנה זו. כדתני , נמצאת אומר. בידוע _{מה נפל שחורה או לבנה,} לא תעלה _{בצרוף אחרות.} בשאינו ידוע מה נפל , תעלה. דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר. בין בידוע בין בשאינו ידוע, לא תעלה דברי °רבי מאיר . ולשיטתו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מיקל ו°רבי יהושע _{בן חנניה} מחמיר . °רבי יהודא אומר. בין בידוע בין בשאינו ידוע לא תעלה, דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, בין בידוע בין בשאינו ידוע תעלה. ו°רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר. בידוע לא תעלה. בשאינו ידוע תעלה. ולשיטת °רבי יהודה _{בר עילאי}, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחמיר ו°רבי יהושע _{בן חנניה} מיקל. ליטרא קציעות שדרסה על פי חבית ואין ידוע היכין דרסה. על פי כוורת ואינו ידוע היכין דרסה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. אם יש שם מאה ליטרין, תעלה. ואם לאו, לא תעלה. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר. ^ד_כג אם יש שם מאה פומין, תעלה. ואם לאו, הפומין אסורין והשוליים מותרין. דברי °רבי יהודא . °רבי מאיר אומר. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. אם יש שם מאה פומין תעלה. _{שהתחתונות מעלות את העליונות.} ואם לאו, הפומין אסורין והשוליים מותרין. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר. אפילו יש שם שלש מאות פומין, לא תעלה. הדא אמרה, פומין, עשו אותן כדבר שדרכו להימנות. הדא מסייעא לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. דהוא אמר תניין אינון. הדא מסייעא למאן דאמר דלדברי °רבי מאיר , כל הדברים שדרכם להמנות, חשובים ומקדשין בכלשהו. דפליגי ביה אם את שדרכו להימנות תמיד מקדש, או כל שדרכו להמנות _{אפילו מידי פעם} מקדש . הדא אמרה. דלעת, אפילו אחד ממאה שבה, אוסר כגון אם ראש הדלעת הייתה תרומה. ולא רק אם כולה הייתה תרומה, כמו שפי החבית אף שהיא רק חלק קטן מהחבית אינה בטלה. דרסה ואינו יודע היכן דרסה, דברי הכל תעלה. אמר רבי אבין° , ^ד_כד וצריך שיהא בכל אחת שני ליטרין וכל שהוא, כדי שתיבטל ברוב:

ירושלמי תרומות, פרק ד, הלכה ח

מתני’: סאה תרומה שנפלה על פי מגורה _אוצר, וקפאה _{הסיר את כל העליונות.} °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. אם יש בקיפוי מאה סאה, תעלה באחד ומאה. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, ^ד_כה לא תעלה. סאה תרומה שנפלה על פי מגורה, יקפיאנה. אם כן

[דף כד עמוד א]

למה אמרו תרומה עולה באחד ומאה? בשאינו יודע אם בלולות הן, או לאיזו הן נפלו. ^ד_כו שתי קופות, שתי מגורות, _{שבכל אחת חמישים} שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן, ואינו יודע לאיזה מהן נפלה, מעלות זו את זו. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. אפילו הן בשתי עיירות, מעלות זו את זו. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} . מעשה בא לפני °רבי עקיבא _{בן יוסף} בחמשים אגודות של ירק שנפלה לתוכן אחת שחצייה תרומה. ואמרתי לפניו תעלה. לא שהתרומה עולה בחמשים ואחד, אלא שהיו שם מאה ושני חציים:

גמ’: מחלפא שיטתיה ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס האם רבי אליעזר חזר בו}? תמן גבי ליטרא קציעות הוא אומר, שהתחתונות מעלות את העליונות. הכא הוא אמר, אם יש בקיפוי, הא ארעייתא _התחתית לא מצטרף? רבי ירמיה° ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ורבי שמעון בר ווא° אמרה בשם כהנא° . דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} כיוון שקיפא בידים, עשו אותו כמרבה במזיד _{ואף שקדם בטל במאה, כשהרים חלק, חזר ונאסר.} רבי אילא° _אילעא ורבי אסי° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לדברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, עשו אותו כסאה עולה מתוך מאה, ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר סאה שנפלה היא שעלתה. שאני אומר שהתרומה נמצאת במה שקיפא _{ובקיפוי אין מאה כנגד אותה סאה שהיה צריך להעלות שהיא נעשת תרומה מדרבנן.} על דעתיה דרבי אסי° מותר לרבות ככל איסור דרבנן. על דעתיה דכהנא° , אסור לרבות שהרי לא נאסר אלא בגלל שנראה כמרבה כדי לבטל האיסור. קיפא _{והיה בליבו ספק שמא לא קיפא את כל הפירות המסופקים} וחזר וקיפא. על דעתיה דרבי אסי° הקיפוי השני מותר. שהרי הסאה יצאה כבר בקיפוי ראשון. על דעתיה דכהנא° , אסור שאף בפעם השניה מקפיא כי רוצה לסלק את האיסור ושוב גוזרים לאסור להרבות, שנראה כמרבה כדי לבטל איסור בידים . על דעתיה דרבי אסי° , אף על פי שלא שייר _{אפילו אם מרים את כל הפירות, הדין לא השתנה. וכיוון שבתוכם סאה תרומה אם כרגע אין בכל הפירות מאה ואחד סאה כגון שאכלו עכברים חלק, הכל אסור.} על דעתיה דכהנא° , _{שהסיבה שגזרו חכמים שהתחתונות לא יצטרפו, כיוון שנראה כמבטל בידים.} אם לקח הכל ולא שייר כלום, לא שייך הטעם הזה, שהרי לקח הכל. וכיוון שכבר בטל האיסור לא חוזר ונאסר, אף שכעת בכל הפירות אין מאה ואחד סאים. תנן, שתי קופות, שתי מגורות, שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואינו יודע לאיזה מהן נפלה, מעלות זו את זו. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. אפילו הן בשתי עיירות מעלות זו את זו. תני, שתי קופות אפילו בשתי עליות. ושתי מגורות _{שמחוברות לקרקע} דווקא בעלייה אחת, אבל שתי מגורות בשתי עליות לא בדא. מה בין קופות למגורות? קופות דרכן להתפנות. מגורות אין דרכן להתפנות. רבי זעירא° ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמרו בשם °רבי שמעון _{בן יוחאי},. ^ד_כז היו לפניו שתי קופות. בזו חמשים סאה ובזו חמשים סאה. ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן, ואינו יודע לאיזה מהן נפלה. רצה להעלות מזו, מעלה. מזו, מעלה. מחצה מזו ומחצה מזו, מעלה.

[דף כד עמוד ב]

וכן שני מקואות. בזו עשרים סאה, ובזו עשרים סאה. ונפלו שלשת לוגין מים שאובין לתוך אחת מהן _{וכל המים שבה נפסלו מדרבן, וחייב לרוקן את המקווה מהמים הקווים בו,} ואינו יודע לאיזה מהן נפלו. רצה להוציא קוויה פסולה _{את המים הפסולים} מזה, מוציא. מזה, מוציא. מחצה מזה ומחצה מזה, מוציא אמר רבי סימון° בשם בר פדיה° . היו לפניו שתי קופות. בזו חמשים סאה, ובזו חמשים סאה. ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן וידוע לאיזה מהן נפלה. ואחר כך נפלה שנייה, ואינו יודע לאיזה מהן נפלה. אני אומר למקום שנפלה הראשונה שם נפלה השנייה למה ^ד_כח שתולין קלקלה במקולקל. אם ריבה על הקופה הידועה בשוגג עד שהיה בה מאה ואחד כנגד הסאה הראשונה שידוע שנפלה לתוכה, בטלה הסאה הראשונה, ומעלה אחת ומתיר את הקופה. וכיוון שעכשיו אין קופה אחת מקולקלת יותר מהשניה , חזרה הקופה השניה להוכיחה ושניהם בספק, ושניהן מעלות את הסאה . נמצאו שתי הסאין שנפלו , עולות במאה וחמשים סאה _{שהרי על הראשונה הוסיף חמישים}. שתי קופות. בזו חמשים סאה ובזו חמשים סאה. ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן, ואינו יודע לאיזה מהן נפלה. ואחר כך נפלה שנייה, וידוע לאיזה מהן נפלה. ^ד_כט אין אומר למקום שנפלה שם השנייה שם נפלה הראשונה אם ריבה על אחת מהן ובטלה בשוגג. מעלה ומתיר . _{כגון שריבה על זו שלא נפלה לתוכה הסאה השניה, הרי היא מותרת.} והשנייה, אסורה. עד שירבה לה שוגג _{עד שיהיה מאה כנגד הסאה השניה שנפלה לתוכה ודאי. אבל כנגד הסאה הראשונה אינו צריך שכבר בטלה בקופה הראשונה. ואם ריבה על הקופה שבה נפלה הסאה השניה. מעלה ממנה סאה כנגד זו שנפלה לתוכה ודאי. ושני הקופות מעלות את הסאה הראשונה. ומרים סאה מאיזה קופה ומאיזה מקום בקופה שירצה שבדעתו לקבוע מה היה חולין ומה היה תרומה כגון.} ^ד_ל אמר מה שלמטן תרומה, מה שלמעלן חולין. מה שלמטן חולין מה שלמעלן תרומה. לדעתו הדבר תלוי. ואף במקוה כן. אמר מה _{מי המקווה} שלמטן קוויה כשירה, מה _{מי המקווה} שלמעלן קוויה פסולה. מה שלמטן קוויה פסולה, מה שלמעלן קוויה כשירה. לדעתו הדבר תלוי. תני, שתי קופות אפילו בשתי עליות. ושתי מגורות דווקא בעלייה אחת, אבל שתי מגורות בשתי עליות לא בדא. את אמר קופות מעלות ומגורות אינן מעלות. היאך עבידא? שתי מגורות בשתי עליות. ונפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן, שתיהן אסורות . ריבה על אחת מהן ובטלה שוגג, מעלה ומתיר _{אבל השניה אינה מצטרפת להתיר ונשארת באיסורה.} והשנייה לכשירבה לה שוגג היא מותרת. ואינה צריכה עלייה, שכבר עלתה תרומה.

[דף כה עמוד א]

תני, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, ^ד_לא בלול מעלה, ושאינו בלול אינו מעלה. משמע ששני קופות אינם מצטרפות להעלות . והא תנינן, אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}. מעשה בא לפני °רבי עקיבא _{בן יוסף} בחמשים אגודות של ירק. שנפלה אחת לתוכן וחצייה תרומה. ואמרתי לפניו תעלה. הרי ל°רבי יוסי _{בן חלפתא} אינו בלול ומעלה? הוינן בעיין למימר _{כדי לתרץ האת הקושיה} שלדעת °רבי יוסי _{בן חלפתא}. דבר שהוא מקפיד על תערובתו, אינו מעלה. ושאינו מקפיד על תערובתו, מעלה. היאך עבידא? קישות טמאה שנפלה לתוך מאה קישואין טהורין שלא הוכשרו. הואיל ואינו מקפיד על תערובתו, מעלה. אם הוכשרו לקבל טמאה . הואיל והוא מקפיד על תערובתן, אינו מעלה:

הדרן עלך פרק המפריש

פרק חמישי- סאה תרומה

כולל שיעורי שמע

ירושלמי תרומות, פרק ה, הלכה א

מתני’: ^ה_אסאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין, או למעשר ראשון, או למעשר שני, או להקדש, בין טהורין בין טמאין, ירקבו. ^ה_באם טהורה היתה אותה סאה, ימכרו לכהנים בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה. ^ה_גואם למעשר ראשון נפלה, _{אינו חייב למכור לכהן אלא} יקרא שם לתרומת מעשר _{על מעשר אחר ויהיה הכל חולין.} ואם למעשר שני או להקדש נפלה, הרי אלו יפדו. ^ה_דואם טמאין היו החולין _{והתרומה לא הוכשרה לקבל טמאה, ואפילו הוכשרו ונגעה בחיטים הטמאים לא נטמאה התרומה כיוון שלא היה כביצה במקום אחד לפי שהחיטים מופרדים} יאכלו נקודים או קליות, או ילושו במי פירות, או יתחלקו לעיסות קטנות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה. ^ה_הסאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורים. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, תירום ותישרף. שאני אומר סאה שנפלה היא סאה שעלתה. וחכמים אומרים, _{רואים כאילו בכל סאה יש חלק אחד ממאה מהתרומה הטמאה. וכיוון שדין הסאה שמעלה כתרומה מדרבנן. חוששים שמא אותו חלק טמא יטמא אותה, לכן} תעלה ותאכל נקודים או קליות, או תילוש במי פירות, או תתחלק לעיסות, כדי שלא יהא במקום אחד כביצה. ^ה_וסאה תרומה טהורה _{שלא הוכשרה לקבל טמאה ואפילו הוכשרו ונגעה בחיטים הטמאים לא נטמאה התרומה כיוון שלא היה כביצה במקום אחד לפי שהחיטים מופרדים} שנפלה למאה חולין טמאים. תעלה ותאכל נקודים או קליות, או תלוש במי פירות, או תתחלק לעיסות קטנות , כדי שלא יהא במקום אחד כביצה:

גמ’: סאה תרומה טמאה כו'. תני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. טבל מעלה את התרומה, ופירות שביעית מעלין את התרומה. כשמעלה מהטבל לתת לכהן קורא שם למעשרותיו ממקום אחר, שמא טבל עלה בידו. וכשמעלה מפירות שביעית מעלין וינתנו לאוכליהון _{מהכהנים. ל°רבי יוסי בן חלפתא גם עשירים ל°רבי יהודה בר עילאי רק עניים.} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} מתניתין

[דף כה עמוד ב]

אמרה כן, שהטבל מעלה את התרומה. דתנן , סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין, או למעשר ראשון וכ"ו לא תעלה. מפני שנפלה לפחות ממאה הא מאה תעלה. ולא טבל הוא? _{שהרי מעשר ראשון טבול לתרומת מעשר} מכאן שהטבל מעלה . תמן תנינן. מדליקין בפת ושמן של תרומה _{שנטמאו.} חזקיה° אמר. ^ה_זלא שנו אלא פת ושמן. שדרך להדליק בהם . הא שאר כל הדברים, לא, דנראה כמפסיד תרומה בידים. אלא יניחם להירקב ויקברו . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. לא שניא. היא פת היא שמן היא שאר כל הדברים. רבי יודן קפודקיא° בעי. לשיטת חזקיה° _{שסובר שרק פת ושמן התירו להדליק.} ^ה_חחיטין כפת? זיתים כשמן? אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° . המדליק בפת של תרומה, ישרפו עצמותיו. רבי שמואל בר נחמן° בעי קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מהו להדליק? אמר לו אדליק. ומה דנפל לשבטך, נפל לך _{שאם עוברים איסור, כולם עוברים, שכבר נהגו הכהנים להדליק.} הכל מודים בשמן שהוא מותר. דאמר רבי אבא בר חייא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כתיב , לך נתתיו למשחה. למשחה לגדולה. למשחה לסיכה. למשחה להדלקה. תנן, סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין או למעשר ראשון או למעשר שני או להקדש בין טהורין בין טמאין ירקבו. ניחא טהורין ירקבו, לפי שהכל נעשה מדומע ואסורה באכילה משום הטמאה, ואסורה בשריפה משום הטהורה, לכן ירקבו. אבל. טמאין למה ירקבו ולא ישרפו? על דעתיה דחזקיה° , ניחא שירקבו שהרי אסורים בשרפה. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, למה לא ידליק בהם? סבר רבי יוחנן° _{בר נפחא} כהדא דרבי יוסי בן חנינא° , שמא ימצא בהן דרך עלייה כגון שיפלו לתוכן חולין בשוגג ויתבטל התרומה ויהיה הכל ראוי לאכילה. ואם ישרפם נמצא שהפסיד את התרומה .

[דף כו עמוד א]

ובדבר שאין דרכו להיאכל , ^ה_ט אבל בדבר שדרכו להיאכל ידליקם מיד שמא יבא בהן לידי תקלה. והרי במשנה נאמר סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין, או למעשר ראשון, או למעשר שני, או להקדש, בין טהורין בין טמאין, ירקבו כך שגם אם נפלו להקדש ירקבו. ועל פי ההסבר של רבי יוחנן° _{בר נפחא} זה בגלל החשש שמא יפלו לתוכן עוד הקדש ויתבטלו . ולא כן סברינן מימר ^ה_י אין להקדש אלא מקומו ושעתו? אמר רבי חנינא° _{בר חמא} באמת אם היה מוצא מי שיפדה את ההקדש בדמי עצים היה מותר לשרפם. אך כאן שאמרה המשנה ירקבו, תיפתר שחרב אותו המקום ולא מצא למוכרו אפילו בדמי עצים. תנן, אם טהורה הייתה אותה סאה, ימכרו לכהנים בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה . הדא אמרה בסאה תרומה טהורה שהתערבה בפחות ממאה סאין טהורין. אבל סאה תרומה טהורה שנפלה לפחות ממאה סאין טמאין , הדא היא דתנינן, אם טמאין היו אותן חולין יאכלו נקודים או קליות, או ילושו במי פירות, או יתחלקו לעיסות קטנות, כדי שלא יהא במקום אחד כביצה. _{אבל קדם לישה אף אם התרומה הוכשרה ונגעה בחיטים הטמאים לא נטמאה התרומה כיוון שלא היה כביצה במקום אחד לפי שהחיטים מופרדים} תנן, נפלה לפחות ממאה מעשר ראשון, אם התרומה טהורה יקרא שם לתרומת מעשר, ואם התרומה טמאה, ירקבו. משמע שאינו יכול לעשות את שאר המעשר תרומת מעשר על מקום אחר כיוון שדינם שירקבו . על דעתיה דרבי יוסי° _{בר זבידא} ניחא. דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם חזקיה° ורבי יונה° בשם רבי ינאי° _הכהן, מנין שמצוה להפריש תרומת מעשר מן הטהור על הטמא? דכתיב , (במדבר קרח יח כח). ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן. עשה שינתן לאהרן בכהונתו, שיוכל לאכלה בטהרה. וכאן אם יעשה את המעשר תרומת מעשר על מעשרות אחרים, הרי לא יוכל לתת אותם לכהן לאכילה, משום שדינם להרקב בגלל התרומה הטמאה שמעורבת בהם. אבל על דעתיה דכהנא. דו אמר שמצוה להפריש מן הטהור על הטמא דכתיב את מקדשו ממנו. דהיינו טול מן המקודש _הטהור שבו _{אף אם הכהנים לא יכולים לאוכלו.} למה לא יכול לעשות את שאר המעשר תרומות ומעשרות על מקום אחר . ואמור אוף הכא טול מן המקודש שבו. שהרי המעשר טהור? אף על גב דכהנא אמר תמן טול מן המקודש שבו, מודי הוא שאינו תורם אלא מדבר שהוא זקוק ליתנו לכהן לשימוש כלשהו. וכאן כיון שאינו ראוי לכהן אפילו להדלקה, שהרי הדין שירקב. במקרה כזה מודה כהנא שאינו ראוי לעשות ממנו תרומה. תנן, ואם טמאין היו החולין, והתרומה טהורה . יאכלו נקודים או קליות, או ילושו במי פירות, או יתחלקו לעיסות קטנות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה . והדין ניקודים כהדא חצי ביצים. _{היינו שלא יהיה בחלק הטמא כדי ביצה ויטמא את התרומה.}

[דף כו עמוד ב]

תנן, סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורים. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, תירום ותישרף. שאני אומר, סאה שנפלה היא סאה שעלתה . אמר רבי סימון° . °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} כדעתיה. כמה דהוא אמר תמן. (משנה זבחים ח ה) אברים של בעלי מום שנתערבו באברי תמימים, אם קרב ראש אחד מהן, יקרבו כל הראשים. דאני אומר כל הפסולין עלו בידו. והראש שקרב, הוא מהקרבן בעל המום והשאר מהתמימים, לכן יקרבו. כן הוא אמר הכא, כל הטמאים עלו בידו. דסאה שנפלה היא סאה שעלתה . רבי זעירא° בעי. מנין לנו שמה שאמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שהסאה שעלתה תישרף, זה בגלל שהוא סובר דסאה שנפלה היא סאה שעלתה? אולי לא אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אלא מפני גדירה לחומרה, ומה ששורף את הסאה שהעלה הוא משום ספק שמא הטמאה עלתה בידו? וכי לא מודה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} בסאה שעלתה מתוך טבל שהוא צריך לקרות שם למעשרותיה? אין תימר סאה שנפלה היא סאה שעלתה, לא יהא צריך לקרות שם למעשרותיה. רואים שלא אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אלא לחומרה . אמר רבי מנא° _{בן יונה} . יאות אמר רבי זעירא° . דתנינן דבתרה, סאה תרומה טהורה שנפלה למאה חולין טמאין, תיאכל נקודים . ולית °רבי אליעזר פליג _{ורבי אליעזר לא חולק}. ואם היה סבור דתרומה שעלתה היא זו שנפלה, היה צריך לומר שתאכל כמות שהיא, שהרי סאה שנפלה היא סאה שעלתה והיא הרי היתה טהורה . אמרין חברייא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. יאות אמר רבי סימון° שדעת °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} היא שסאה שעלתה היא שנפלה, שאם לא כן, אלא מה שעלה חל עליו שם תרומה טהורה מדרבן. אז איך אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שתישרף? וכי שורפין את התרומה מפני גדירה _{חומרה דרבנן?} אמר לון והא תנן, על ששה ספקות שורפין את התרומה, על ספק בית הפרס, ועל עפר הבא מארץ העמים, על ספק בגדי עם הארץ, ועל ספק כלים הנמצאין, על ספק הרוקין, על ספק מי רגלי אדם שהן כנגד מי רגלי בהמה. על ודאי מגען שהוא ספק טומאתן, שורפין את התרומה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, אף על ספק מגען ברשות היחיד. וחכמים אומרים, ברשות היחיד, תולין לא שורפים ולא אוכלים. וברשות הרבים, טהור. וכי ששה ספיקות דתנינן לא מפני גדירה הן _{חומרה דרבנן} ושורפין אותם? אף הכא מפני גדירה הן ושורפין אותן. תנן, סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורים. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, תירום ותישרף. שאני אומר, סאה שנפלה היא סאה שעלתה. וחכמים אומרים, תעלה ותאכל נקודים. חברייא אמרין, בעון קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. על דעת חכמים. למה תאכל ניקודים? מה נפשך, אם חוששים שמא תרומה טמאה עלתה בידו, היו צריכים לומר שתשרף כשיטת °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ואם לא חוששים לכך לפי שהולכים אחר הרוב וחולין הן, אלא שמעורב בהן תרומה טמאה. למה צריך להקפיד לאכלם נקודים, הרי הם חולין ומה בכך שיטמאו? ואם אתה חושש שמא תרומה טמאה עלתה בידו, שישרוף ומה בכך. שאף אם חולין עלו בידו, הרי אין איסור לשרוף חולין. אמר להם _{רבי יוסי° בר זבידא,} והכהן לאו לשום תרומה אכלה? שהרי חכמים אמרו שמעלה אחד ונותנה לכהן כתרומה. כלום תרומה טמאה נאכלת? אלא ודאי אחר שחכמים תקנו שמה שמעלה יהיה תרומה. צריך להקפיד שתשאר טהורה. ולכן אוכלה נקודים שלא תטמאה. וגם אי אפשר לומר שתשרף. שהרי אינה אלא ספק. דאי אתם מודים שאם נולד לה ספק טומאה במקומה _{מצד עצמה שמא נטמאה} שאינו יכול לשורפה שמא היא טהורה? מה לי נולד לה ספק טומאה במקומה _{שמא נטמא שמא לא.} מה לי נולד לה ספק טומאה במקום אחר _{שמא היא הטמאה ושמא היא אחרת שאינה טמאה. שהרי כשמוציא אחת הרי ספק שמא היא שנפלה.} אלא אי בעיתון למיקשייה, איקשון על הדא _{אם אתם רוצים להקשות תקשו על מה} דתני רבי הושעיא° . דתני רבי הושעיא° . שתי קופות, אחת של תרומה טמאה ואחת של חולין טהורים, ונפלה סאה תרומה טהורה לתוך קופה אחת ואין מאה כנגדה, אני אומר לתוך של תרומה טמאה נפלה, והחולין ייאכלו נקודים. ממה נפשך, אם תרומה נפלה לתוכן, הרי הכל מדומע ואסורים לזרים. ואם תולים שנפלה לתוך הקופה של תרומה, נמצא שמחזיק בידו חולין, ומדוע יאכלו נקודים? והדין נקודים שנאמרו כאן במשנה כהדא חציי סאין. _{לא כמו המקרה הקדם בו התרומה הייתה טהורה והחולין טמאים ולכן מותר ללוש רק פחות מביצה בכל פעם שלא יטמאו החולין הטמאין את התרומה. אבל כאן שהתרומה טמאה והשאר טהור. נמצא שבכל סאה שמעלה יש בו חלק אחד מק"א תרומה טמאה וכדי שלא תטמא את השאר צריך לעשות עיסיות שלא יהיה בעיסה שיעור של תרומה לטמא, כלומר, יעשה עיסה שחלק א' מק"א ממנה יהיה פחות מכביצה. כיצד יעשה? ילוש כל עיסה כחצי סאה. שבסאה יש קמ"ד ביצים. שהרי שש ביצים בלוג. ארבעה לוגין בקב. ששה קבין בסאה. נמצאו קמ"ד ביצים בסאה. אם תחלק את הסאה לק"א חלקים תקבל יותר מכביצה. לכן יעשה עיסה כחצי סאה ואז יהיה שם פחות מכביצה תרומה}

[דף כז עמוד א]

חזקיה° אמר. לא רק הסאה שמרים תאכל נקודים, אלא אפילו החולין שנשארו אחר ההרמה, לא ילושו אלא נקודים, מפני חלתן _{שיוכל להפריש ממנה חלה בטהרה.} מילתיה אמרה, איסור זרות בטל. _{שהרי מה שנשאר מותר לזרים אף שתרומה מעורבת בו,} וטומאה לא בטלה . מחלפה שיטתיה דחזקיה° ? דתנינן תמן. קמח טמא שנתערב בקמח טהור. כשבא ליטול חלה, נוטל יותר מהשיעור ואומר הרי זה חלה חוץ מן הטמא שיש בו. כי אם יתן כשיעור בדיוק, מפסיד לכהן, כי יש שם חלק טמא שהחלה לא חלה עליו כפי שהתנה. ואיתמר עליה . כמה _מהטמא יהיה בעיסה ויוכל לעשותה בטהרה? חזקיה° אמר שתות מד' קבין קמח טמא, בד' קבין קמח טהור. דבארבעה קבין יש תשעין ושש בצים . ושתות דידהו _{שישית שלהם}, שש עשרה בצים. ובודאי חזקיה° לא התכוון שיכול ללוש הכל כאחד שהרי אפילו כביצה מטמא. אלא כוונתו שיפריש מתוך התערובת כדי שיעור חלה שזה אחד מעשרים וארבע. ובתוך הכמות הזו לא יהיה כביצה מהטמא. _{ששיעור החלה על תשעים ושש ביצים זה ארבעה ביצים ורק שישית מזה טמא}, ואת זה ילוש בטהרה. ואת השאר אין צריך להקפיד ללוש בטהרה. והכא הוא אמר הכין שצריך ללוש את כל החולין בטהרה מפני חלתן? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. תמן _{שאת השאר אין צריך להקפיד ללוש בטהרה} כשהפריש ואחר כך גיבל. ברם הכא, כשגיבל ואחר כך הפריש . אמר רבי אבהו° . כל ימינו היינו טועין בדברי חזקיה° שאמר שתות מד' קבין בד' קבין , כמקל הזה של סומא. עד שלמדנוה מן חשבון גימטריא . קבא כמה עבד _{כמה ביצים יש בקב}? עשרין וד' ביעין. כמה ארבע קבין עבדה? תשעין ושית ביעין. שתות דידהו, שית עשרה. אין יגבול שית ביצים, יש כאן כביצה טמאה, שהרי שישית מהערובת זה קמח טמא . ואין יגבול ארבע ביצים, אין כאן שיעור. שהרי שיעור חלה שהוא אחד מעשרים וארבע מתשעים ושש, זה בדיוק ארבע בצים, אבל הרי צריך להוסיף כנגד החלק הטמא, שהרי עליו לא רוצים שיחול שם חלה . הא כיצד הוא עושה? מיגבל חמש ומקדש ארבע. שיש כאן שיעור חלה מהטהור ואין כביצה מהטמא. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. שתות מארבע קבין שהם שש עשרה בצים, בחמש סאין _{הכוונה שאחר התערובת יהיו חמש סאין}. שהם שבע עשרה שיעורי חלה _{ששיעור חלה שבע רבעי הקב וביצה וחומש ביצה במדבריות ואחר שהגדילו המידות בשישית פעמים, הרי הם חמש רבעים} כך שבכל עיסה יהיה שיעור החיב בחלה ופחות מכביצה מקמח טמא. מילתיה דחזקיה° אמרה, ובלבד שלא תהא כביצה טמאה נוגעת בגומא _{בעריבה היו כמה גומות וכיוון שאת החלה הפרישו קדם רק על הגומא שבא החלה צריך להקפיד שלא יגע בה כביצה טמא .} מילתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרה, ובלבד שלא תהא כביצה טמאה נוגעת בעיסה. _{שהרי לרבי יוחנן לש את כל העיסה ואחר כך מפריש}

[דף כז עמוד ב]

אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} לרבי ירמיה° . לא מסתברא דחזקיא ורבי יוחנן° _{בר נפחא} לא חלקו אלא מה דאמר חזקיה° , לשעבר _בדיעבד. מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} להבא? אמר לו אף אנא סבר כן. ואיזו היא גומא, אם הפריש עיסה אחת בטהרה, כדי שתהיה חלה על הכל _{כשיטת חזקיה° שגם רבי יוחנן° בר נפחא מודה לה בדיעבד.} על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ולא יהיה בה ביצה מהקמח הטמא? אמר רבי יונה° כיוון שלדעת רבי יוחנן° _{בר נפחא} כמות הקמח הטמא שתות של ארבע קבין שזה שש עשרה בצים, בתוך חמש סאין קמח טהור _{הכוונה שאחר התערובת יהיו חמש סאין}, תיפתר, שגיבל אחת משבע עשרה מהחמש סאים, כדי שיהיה בה פחות מביצה מהקמח הטמא. אבל הרי נמצא שמפריש אחד משבעה עשר, וצריך להפריש רק אחד מעשרים וארבע כך שיכול לפטור בעיסה הזו עוד שבעה עיסות אחרות שיש בהם שיעור חלה שהם חמש רבעים כפול שבע שהם כסאתים נמצא דאתיא _{היינו שיכולה לפטור עוד} בעיסת סאתים. רבי אבא בר ממל° בעי. ולית הדא דחזקיה° _{שאומר שהתרומה הטמאה לא בטלה בטהורה} פליגא על רבי יוסי בר חנינא°  ? דאמר רבי יוסי בר חנינא° . ^ה_יא נבילה שהתערבה ברוב שחוטה , בטלה בשחוטה. בטל מגעה, והסיטה לא בטל. לפי שאי אפשר לשחוטה שתיעשה נבילה, והוה מין בשאינו מינו ובטל ברוב. אבל רק מגעה בטל, שיכול לתלות שנגע בשחוטה שהיא הרוב, והסיטה לא בטל כיוון שכשמסיט את כל התערובת, ודאי הסיט את הנבלה. ממה שאמר שכיוון שאי אפשר לשחוטה שתיעשה נבילה והוה מין בשאינו מינו. משמע שגם טמאה בטלה. ולמה אמרנו בדעת חזקיה° שאיסור זרות בטל במאה וטומאה לא בטלה? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . תמן, אי אפשר לשחוטה שתיעשה נבילה _{ותטמא טומאת נבילה} והוה מין בשאינו מינו ולכן הטמאה בטלה . ברם הכא, אפשר לחולין להיעשות כתרומה לענין טמאה. שאף החולין יכולים להיטמאות והוה מין במינו שלא בטל. אמר חזקיה° . _{לא כמו שאמרנו שרבי אבא בר ממל° הקשה ו°רבי יוסי בן חלפתא תירץ. אלא} רבי סימון קשייתה, ורבי אבא בר ממל° קיימה. תני, ^ה_יב סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה. הרי אלו מדומעין, ואין משלמין מהם קרן וחומש על מקום אחר אלא לפי חשבון החולין שבהם , ולא ממקום אחר עליהן, אלא לפי חשבון

[דף כח עמוד א]

ובדבר שאין דרכו להיבלל. אבל בדבר שדרכו להיבלל, הולכין אחר הרוב. אם רוב תרומה, תרומה. ואם רוב חולין, חולין:

ירושלמי תרומות, פרק ה, הלכה ב

מתני’: ^ה_יג סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורין, °בית שמאי אוסרין, ו°בית הלל מתירין. אמרו °בית הלל ל°בית שמאי . הואיל וטהורה אסורה לזרים, וטמאה אסורה לכהנים. מה טהורה עולה, אף טמאה תעלה. אמרו להן °בית שמאי . לא, אם העלו החולין הקלין המותרין לזרים את הטהורה, תעלה תרומה החמורה האסורה לזרים את הטמאה? לאחר שהודו. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, תרום ותשרף שאני אומר סאה שנפלה היא זו שעלתה. וחכמים אומרים, ^ה_יד אבדה במיעוטה. סאה תרומה שנפלה למאה. הגביהה ונפלה למקום אחר. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר מדמעת כתרומה ודאי. וחכמים אומרים, ^ה_טו אינה מדמעת אלא לפי חשבון. סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונדמעו. ונפל מן המדומע למקום אחר. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, מדמעת כתרומה ודאי. וחכמים אומרים. ^ה_טז אין המדומע מדמע, אלא לפי חשבון. ואין המחומץ מחמץ, אלא לפי חשבון. ^ה_יז ואין מים שאובין פוסלין את המקוה, אלא לפי חשבון _{חשבון כלים כמבואר בבבלי}. סאה תרומה שנפלה למאה. והגביהה, ונפלה אחרת. הרי זו מותרת, ^ה_יח עד שתרבה תרומה לחולין. ^ה_יט סאה תרומה שנפלה למאה. ולא הספיק להגביהה, עד שנפלה אחרת, הרי זו אסורה. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר:

גמ’: רבי יודן בר פזי ° ורבי אייבו בר נגרי° הוון יתבון. אמרין, תנינן אחר שהודו. מי הודה למי? °בית שמאי ל°בית הלל , או °בית הלל ל°בית שמאי ? אמרין, נצא לחוץ ונלמד. נפקין _יצאו ושמעון לרבי חזקיה° ורבי אחא° שאמרו בשם רבי יודה בר חנינא° . לא מצינו שהודו °בית שמאי ל°בית הלל , אלא בדבר זה בלבד. אמר רבי יונה° . רבי אביי° שמע לה מן הדא דתנן, ^ה_כ המערה יין תרומה מכלי לכלי ונגע טבול יום בקילוח, יעלה באחד ומאה. ואם תאמר °בית הלל הודו ל°בית שמאי שלא תעלה, מאן תני הכא תעלה? לא °בית שמאי ולא °בית הלל . אלא ודאי °בית שמאי הודו ל°בית הלל שתעלה, והבריתא דברי הכל היא. אמר רבי חנינא בריה דרבי הלל° . אולי °בית הלל שנו אותה קודם שיודו ל°בית שמאי ? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, מתניתין אמרה כן דתנן. אחר שהודו, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר תירום ותשרף. משמע שהתרומה בטלה אלא שצריך להרים אחת, ונחלקו מה לעשות באותה אחת שמרים , ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לאו שמותי הוא _{מבית שמאי}? _{מכאן שבית שמאי הודו לבית הלל שהתרומה בטלה} אמר רבי חיננא° . מתניתא אמרה כן דתנן, אחר שהודו אילו לאילו, תעלה. וקשה °בית שמאי מסלקין לון בשאלה ש°בית הלל לא ענו עליה, ואתה אומר דאינון מודיי לון? אמר רבי אבין° . יש כאן תשובה שענו °בית הלל ל°בית שמאי , אלא שנכתבה במקום אחר . כהדא דתני רבי הושעיא° . ומה ^ה_כא טהורה שהיא חמורה שהיא בעון מיתה אצל הזרים, עולה. ^ה_כב טמאה שהיא בעשה אצל הכהנים, לא כל שכן? ומכח קל וחומר זה הודו °בית שמאי . אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. סאה תרומה שנפלה למאה חולין והגביה ונפלה לתוך חולין אחרים. אפילו כל שהן מבטלין אותן. מתניתין פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא}, דתנן. אינה מדמעת אלא לפי חשבון. משמע שצריך בכל זאת מאה כנגד חלק התרומה שבה ולא די בכלשהו

[דף כח עמוד ב]

אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} לא תני בדברי חכמים אינה מדמעת אלא לפי חשבון. אלא אינה מדמעת כל עיקר. רבי יהודה ברבי° אמר. לדעת חכמים, והוא שירבו חולין _{שנפלה לתוכן בפעם השניה} על חשבון תרומה שבה, כדי שתבטל ברוב. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. והוא שנפלה למקום אחר שיש בו מאה כנגד חלק התרומה שבסאת המדומע . על דעתיה דרבי אלעזר שסובר שלדעת חכמים באותה סאה שהגביה יש חלק תרומה. וכנגדו צריך שיהיה מאה במקום השני. ולכאורה למה שלא יצטרפו חלק החולין שלמעלן _{שבמה שהרים} עם החולין שלמטן _{בערמה השניה} להעלות את חלק התרומה?

[דף כט עמוד א]

סבר רבי אלעזר° _{בן פדת} מימר, לדעת חכמים, כיוון שמדרבנן הסאה שהרים נחשבת כתרומה, החולין שלמעלן נעשו כחרסין. תנן, סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונדמעו. ונפל מן המדומע למקום אחר. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, מדמעת כתרומה ודאי. וחכמים אומרים, אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון . אמר רבי יוסי בן חנינא° . מה שאמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שכל סאה שהרימו מהמדומע ונפלה לערמה אחרת, מדמעת כתרומה ודאי. דווקא כגון שהגביהו חמש סאים ונפלו לתוך חמשה מקומות. אבל אם נפלו כולן למקום אחד, אף °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מודי שדי במאה כנגד סאה אחת . רבי יצחק ° _{בר אבא}אמר. אפילו נפלו כולן למקום אחד היא המחלוקת. חילפיי אמר, על דעת °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} צריך מאה כנגד חלק התרומה שבסאה _{כשיטת חכמים,} אלא שהחולין שלמעלן _{כגון אם הרים חמש סאים אותם ארבע סאים נוספים} נעשו כחרסין ולא מצטרפים לבטל . והא רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר על דרבנן ברישא _{במקרה שסאה תרומה נפלה למאה חולין והרים סאה וחזרה ונפלה למקום אחר ושאלנו למה לא תיבטל במשהו שהרי במה שהרמנו יש מאה כנגד חלק התרומה ותרץ רבי אלעזר° בן פדת,} שחולין שלמעלן נעשו כחרסין. אם כן מה בין °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ורבנן? ברישא באמת °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} חולק על חכמים וסובר שכל מה שהרים נעשה כתרומת ודאי וצריך מאה כנגדו . חומר הוא בסאה שעלת מתוך מאה. ששם כשמעלה אחד כנגד התרומה שנפלה, מתיר את כל השאר. לכן החמירו שנעשה כולו תרומה וצריך מאה כנגד כולו. אבל כאן שהסאה לא הורמה כתרומה לתקן את מה שנשאר, הרי היא אוסרת רק כנגד תרומה שבה .

[דף כט עמוד ב]

או אינו אלא קל? _{שאולי נאמר הפוך שדווקא בסיפא שעוסקת במדומע °רבי אליעזר בן הורקנוס מחמיר. שכשנפל למאה ומעלה אחד, אינו חמור ממדומע אלא קל יותר. שהרי כבר בטלה התרומה. אבל במדומע לא בטלה.} אלא אמרי כדאמרינן לדעת חילפיי שבכל מקרה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מצריך מאה כנגד חלק התרומה שבמה שהרים, אלא שהחולין שלמעלן נעשו כחרסין ולא מצטרפים לבטל. ומה שהקשנו שהרי לפי רבי אלעזר° _{בן פדת} זה גם דעת חכמים ברישא. ואם כך מה בין °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לחכמים? לדעת חילפיי° חכמים ברישא, לא סוברים כרבי אלעזר שהחולין שלמעלן נעשו כחרסין, אלא כרבי יוחנן° _{בר נפחא} . דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בדעת חכמים , סאה של תרומה שנפלה לתוך מאה חולין. והעלה אחת, ונפלה לתוך חולין אחרים, אינה מדמעת דאפילו כל שהן מבטלין אותן. תני רבת התרומה עד שלא היה מאה חולין כנגדה, והלך והוסיף עד שהיה יותר ממאה , נעשה כמרבה מזיד, והתרומה לא בטלה, לפי שאין מבטלים איסור לכתחילה . והא תנינן מקוה ^ה_כג שהיו בו ארבעים סאה _{מכוונות} נתן סאה מי פירות ונטל סאה כשר. עד היכן? אמר רבי איסי° _אסי בשם רבי מנא בר תנחום° ורבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, עד רובו של מקוה משמע שאף שנותן מי פירות במזיד, בטלו . והכא את אמר הכין שאם הוסיף חולין במזיד לא בטל? תמן במקוה שהיה בו ארבעים סאה אפילו את מרבה עליו מי פירות הוא כשר, ואין איסור לתת מי פירות למקוה. וכל עוד יש ארבעים סאה בטלו המי פירות ונעשו כמים עד שיהיה רוב מקוה. ברם הכא בתרומה שנפלה לחולין. כל סאה וסאה צריכה מאה סאה להתירה. וכאשר אין והוא הולך ומוסיף, הרי בה לבטל את האיסור במזיד, ואין מבטלים איסור לכתחילה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . מזה שרבי יוחנן° _{בר נפחא} התיר עד רובו ולא יותר , זאת אומרת. דבר שהוא בטל דבר תורה, ^ה_כד מעורר את מינו ליאסור. שהרי המי פירות קמא קמא בטל, אבל כשהגיעה לרוב מי פירות , _כביכול כל המי פירות שהתבטלו במקוה חזרו והתעוררו ומצטרפים לפוסלו. תנן, סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה, עד שנפלה אחרת, הרי זו אסורה. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר. במאי פליגי? °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר ^ה_כה ידיעתה

[דף ל עמוד א]

מקדשתה, וכיוון שנודע לו מנפילת הראשונה, אף שלא הספיק להגביה, כבר בטלה במאה חולין והפכה בעצמה לחולין. וכשנפלה השניה בטלה במאה ואחד . ורבנן אמרין הרמתה מקדשתה. תני, סאה תרומה טמאה שנפלה למאה תעלה ותאכל נקודים . אומר הבעלים לכהן ולא דמי עצים אני חייב לך? טול לך דמי עציך. שאף שעכשיו התרומה ראויה לאכילה, השבח הזה בא בזכות החיטין שלי . והוא הכהן אומר לו. וכי סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה, שמא אינה מדמעת את הכרי? ועצים מדמעין את הכרי? ועוד הלא סופך למכרה לכהן חורן, האם הוא נותן לך דמי עצים? יוצא שאתה מרויח על חשבון התרומה שלי . מאי כדון? נותן לו דמי עצים שהרי בזה הוא מודה לו. והשאר הוה ממון המוטל בספק ויחלוקו . חד בר נש הפיל שעורין של עצמו גו חיטין של חברו ונמכרו במחיר חיטים . אתא עובדא קומי רבי יודה בר שלום° ואמר יתן לו דמי שעורין ובשבח יחלוקו:

ירושלמי תרומות, פרק ה, הלכה ג

מתני’: ^ה_כו סאה תרומה שנפלה למאה, וטחנן ופחתו. כשם שפיחתו החולין, כך פחתה תרומה ומותר. סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, וטחנן והותירו. כשם שהותירו החולין, כך הותירה התרומה, ואסור. אם ידוע שחיטין של חולין יפות משל תרומה, מותר. ^ה_כז סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כך נפלו שם חולין. אם שוגג, מותר. ואם מזיד, אסור

[דף ל עמוד ב]

גמ’: תנן, סאה תרומה שנפלה למאה וטחנן ופחתו. כשם שפיחתו החולין, כך פחתה תרומה ומותר . ולא סוף דבר שפחתה התרומה אלא אפילו פחתו חולין ותרומה בעינה כגון שלא הספיק לטוחנה כראוי , טוחן ומתיר. שאף אם היה נותן לכהן את המדומע היה הכהן טוחן את הכל והיתה התרומה בטלה . תני, ^ה_כח אין טינופת _מורסן של תרומה מצטרפת עם התרומה, לאסור על החולין. אבל טינופת של חולין, מצטרפת עם החולין, להעלות את התרומה. רבי ביבי° בעי. טינופת של תרומה, מהו להצטרף עם החולין להעלות את התרומה? מן מה דאמר רב הונא° , ^ה_כט קליפי איסור מצטרפין להיתר. הדא אמרה, טינופת של תרומה, מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה. °רב חונא אמר קליפי איסור מעלין את ההיתר. סאה תרומה שנפלה למאה, אין את מוציא זונין וטינופת שבחולין. שהטינוף והזונין מצטרפים לבטל את התרומה. סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, אתה מוציא זונין וטינופת שבתרומה . וכן ^ה_ל לוג יין צלול _תרומה שנפל למאה לוגין יין עכור _חולין, אין את מוציא שמרין שבו. לוג יין עכור _תרומה שנפל למאה לוג יין צלול _חולין, את מוציא שמרין שבו. תנן, סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, וטחנן והותירו. כשם שהותירו החולין, כך הותירה התרומה, ואסור. אם ידוע שחיטין של חולין יפות משל תרומה, מותר . תני אף טוחן הוא בתחילה ומתיר. מתני' ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}. שסובר שמבטלין איסור לכתחילה. דתנן, נטיעות ערלה שנתערבו עם נטיעות, לא ילקוט חלק מנטיעות הערלה כדי שיתבטלו השאר באחד ומאתים. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר , אף מתכווין וילקוט ויעלה באחד ומאתים. אמר רבי זעירא° דברי הכל היא, _{הרי אף אם תאמר שלא בטלים ויצטרך למכרם לכהן הרי סופם להיטחן} שכן דרך כהנים להיות טוחנין מדומע בבתיהן. וכיוון שזה מה שבודאי יקרה, אין זה נקרא מבטל איסור לכתחילה . מה נפיק מביניהון? כלאי הכרם. על דעתיה ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}, כיוון שמותר לבטל איסור לכתחילה טוחן ומתיר. על דעתיהון דרבנן כיוון שאין רגילות לטחון כלאי הכרם _{שהוא אסור לכולם,} אינו טוחן ומתיר. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ה_לא כל האיסורין שריבה עליהן. שוגג, מותרין. מזיד, אסורין. ולא מתניתין היא? דתנן, שוגג מותר, מזיד אסור. מתניתא בתרומה. אתא רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} מימר לך, אפילו שאר כל הדברים. אמר רבי אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כשם שמצוה לומר _להוכיח על דבר שהוא נעשה, כך מצוה שלא לומר על דבר שאינו נעשה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} . כשם שאסור לטהר את הטמא. כך אסור לטמא את הטהור. אמר רבי אבא בר יעקב° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אם באת הלכה תחת ידך ואי אתה יודע אם לתלות אם לשרוף? לעולם הוי רץ אחר השריפה יותר מן התלייה. שאין לך חביב בתורה, יותר מפרים הנשרפים ושעירים הנשרפין _{שהרי דמם נכנס לפנים,} והן בשריפה. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. דנין דבר שאין מצותו לכן, מדבר שמצותו לכן?:

הדרן עלך פרק סאה תרומה שוגג

פרק שישי - האוכל תרומה

כולל שיעורי שמע

[דף לא עמוד א]

ירושלמי תרומות, פרק ו, הלכה א

מתני’: ^ו_אהאוכל תרומה שוגג, משלם קרן וחומש. ^ו_באחד האוכל, ואחד השותה, ואחד הסך. אחד תרומה טהורה, ואחד תרומה טמאה, משלם חומש, ^ו_גוחומש חומשה. אינו משלם תרומה ^ו_דאלא חולין מתוקנים, ^ו_הוהן נעשין תרומה. והתשלומין תרומה _{שהאכלם חייב חומש.} אם רצה הכהן למחול, אינו מוחל. ^ו_ובת ישראל שאכלה תרומה, ואחר כך נשאת לכהן. אם תרומה שלא זכה בה כהן אכלה, משלמת קרן וחומש לעצמה. ואם תרומה שזכה בה כהן אכלה. משלמת קרן לבעלים, וחומש לעצמה. מפני שאמרו, האוכל תרומה שוגג. משלם קרן לבעלים, וחומש למי שירצה:

גמ’: האוכל תרומה שוגג כו'. כתיב (ויקרא אמור כב יד) ואיש כי יאכל קודש בשגגה, ויסף חמישיתו שיהא הוא וחומשו חמשה חלקים. ולא כן אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הזיד בחלב ושגג בקרבן. מתרין בו, ולוקה ומביא קרבן. ואמור אף הכא, מזיד בתרומה ושוגג בחומש, יתרו בו וילקה ויביא חומש. _{כמו שאם שגג בקרבן מתרים בו ולוקה, כך כששגג בחומש,} שהוא במקום קרבן . אמר רבי זעירא° . גזירת הכתוב הוא דכתיב, (ויקרא אמור כב יד) ואיש כי יאכל קודש בשגגה. שתהא כל אכילתו בשגגה. מזיד בספיקו ושוגג בודאו _{שאם היה יודע שזה ודאי תרומה לא היה אוכל אבל אף שידע שזה ספק אכל במזיד} האם חייב חומש? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . לעניין קרבן חלב כתיב (ויקרא ויקרא ד כח) או הודע אליו חטאתו, ואיתמר עליה, השב מידיעתו נתחייב קרבן. מי שאינו שב מידיעתו פטור מקרבן. אף זה, כיוון שאם היה יודע שזה ודאי תרומה היה פורש ולא אוכל, נקרא שב מידיעתו וחייב, ולכן חייב על שגגתה חומש . אמר אני פורש מכזית, ואיני פורש מכחצי זית, וחשב שאין בתרומה כזית ואכלה. האם חייב בחומש? אמר רבי בון בר חייא° נעשה כאוכל חצי זית בשוגג, וחצי זית במזיד, ופטור. חייבים לומר שרבי בון בר חייא° לא סובר כרבי שמעון בן לקיש° דאמר רבי שמעון בן לקיש° . האכל חצי זית בהעלם אחד פטור _{מותר מהתורה.} וחייבים לומר שלדעת רבי שמעון בן לקיש° , אף שפחות מכשיעור מותר, אם אכל כזית, נחשב כאילו כל האכילה היתה בשוגג וחיב. שאם לא כן, איך יתכן שיתחייב על אכילת כזית? שהרי חצי זית ראשון אכל בהתר, וכשאוכל את החצי השני ומשלים לכזית, הרי לא אכל באיסור אלא חצי זית. אלא על כרחך שלדעת רבי שמעון בן לקיש° , אף שחלק מהאכילה היתה בהיתר, כיוון שהסוף היה באיסור, כל האכילה נחשבת אחת, וחיב. אם כן גם כאן כשאכל חצי כזית תרומה במזיד וחצי בשוגג, צריך להיות כאילו אכל הכל בשוגג וחייב. אפילו יסבור כרבי שמעון בן לקיש° לא קשה. דמודה רבי שמעון בן לקיש° באיסורי הנאה שהוא אסור בחצי שיעור . ומודה רבי שמעון בן לקיש° ביום הכיפורים שאסור לאכול חצי שיעור . ומודה רבי שמעון בן לקיש° בעתיד להשלים, _{שהתכוון לאכול כשיעור} שהוא אסור גם בחצי הראשון. לכן יהיה חייב בקרבן אם היה בדעתו לאכול כזית. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ו_זהמגמע חומץ של תרומה, לוקה. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הכוסס חטה של תרומה, לוקה. תני, הכוסס את החיטה של תרומה. משלם את הקרן, ואינו משלם את החומש.

[דף לא עמוד ב]

°רבי אומר. אני אומר, ^ו_חשמשלם קרן וחומש. אמר רבי ירמיה° בשם רבי אימי° _{אמי בן נתן}. מודין חכמים לרבי, במגמע חומץ של תרומה אחר טיבלו, שהוא משלם קרן וחומש. שהחומץ אחק טיבולו משיב את הנפש _{יש אומרים שהכוונה אחר אכילה, ויש אומרים אחר שטיבלו בחומץ הזה} . תני, אכל תרומה טמאה, משלם חולין טהורים. ואם שילם חולין טמאין, יצא. °רבי נתן אומר, סומכוס אמר. שוגג, מה שעשה עשוי. מזיד, לא עשה ולא כלום. תמן תנינן. ^ו_טאין תורמין מן הטמא על הטהור. ואם תרם. שוגג, מה שעשה עשוי. מזיד, לא עשה ולא כלום . תני בשם °רבי יוסי _{בן חלפתא}. אם תרם מן הטמא על הטהור, בין בשוגג בין במזיד מה שעשה עשוי. אתיא דיחידאי דהכא _{שהוא סומכוס,} כסתמא דתמן. ויחידאי דתמן _{שהוא °רבי יוסי בן חלפתא,} כסתמא דהכא. היאך עבידא _{מה עושים} להלכה כשסתם משנה כתנא אחד וסתם משנה אחרת כתנא השני? _{לא נפשט} אמר רבי זעירא° בשם רבי חנינא° _{בר חמא} ^ו_יתשלומי תרומה הרי הן כתרומה לכל דבר, אלא שגידוליהן חולין. ^ו_יאגדולי תרומה הרי הן כחולין לכל דבר, אלא שאסורין לזרים. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. אנן תנינן תרתיהון. מה שנאמר שתשלומי תרומה הרי הן כתרומה לכל דבר, דתנינן. אינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנין, והן נעשין תרומה. ומה שנאמר אלא שגידוליהן חולין. דתנינן גדולי תרומה תרומה. הא גידולי תשלומי תרומה, חולין. מה שנאמר שגידולי תרומה הרי הן כחולין לכל דבר, דתנינן. ^ו_יבוחייבת בלקט ובשכחה ובפיאה, ועניי ישראל ועניי כהנים מלקטין. מה שנאמר אלא שאסורין לזרים, דתנינן. ^ו_יגועניי ישראל מוכרין את שלהן לכהנים בדמי תרומה, והדמין שלהן. תני. גידולי תרומה, אין משלמין מהן קרן וחומש, ואין משלמין עליהן קרן וחומש, ואין חייבין בחלה, ואין הידים פוסלות בטבול יום כדרך שפוסלות בתרומה. ואוף °רבי שמעון _{בן יוחאי} ו°רבי יוסי _{בן חלפתא דסברי דעיסה שנדמעה או נתחמצה בשאור של תרומה, נפסלת בטבול יום.} הכא מודים שלא נטמא. תנן, האוכל תרומה שוגג, משלם קרן וחומש . אם רצה הכהן למחול, אינו מוחל. כשלא הפריש, הפריש ואחר כך מחל, תפלוגתא ד°רבי ו°רבי אלעזר ברבי שמעון . דתני, כתיב (ויקרא אמור כב יד) ונתן לכהן את הקודש. מתנתו מקדשתו ואין הפרשתו מקדשתו לחייב עליו חומש, דברי °רבי _{כך שכל עוד לא נתן לכהן לא נמחל לו והחולין שהפריש לא נעשו תרומה.} °רבי אלעזר בן רבי שמעון אומר. אף הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש _{וכשהפריש כבר נמחל לו.}

[דף לב עמוד א]

הפריש תרומה ומחל לו הכהן, ואחר כך אכל. תפלוגתא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° , דאיתפלגון. אכל תרומה משל אבי אמו כהן. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ו_יד משלם לשבט שנתינה מכפרת. וריש לקיש° אמר, משלם לעצמו שהפרשה מכפרת _{והנתינה זה רק בגלל גזל השבט.} אמר רבי יונה° . כך היה משיב רבי שמעון בן לקיש° לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. על דעתך דאת אמר משלם לשבט. והא תנינן, ^ו_טו גנב תרומת הקדש _{שכהן הקדיש תרומה} ואכלה, משלם שני חומשים וקרן, שאין כפל להקדש. לשיטתך שנתינה מכפרת, למה לא ישלם עוד קרן לכהן? _{לשיטת רבי יוחנן° בר נפחא שנתינה מכפרת. צריך לתת שנים. קרן אחת להקדש משום גזל ואחת לכהן כדי לכפר אבל לשיטת רבי שמעון בן לקיש° שהפרשה מכפרת והסיבה שחייב לתת את הקרן זה מפני גזל השבט, כאן שהוא גזל מההקדש משלם להקדש ואין צורך בחומש נוסף.} אמר רבי יסא ° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. התורה אמרה יצא ידי גזילו וכך גם התכפר לו. אמר לו רבי זעירא° לרבי איסי. תרתין מילין אמרין בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, התורה אמרה , ולית אתון אמרין היכן. דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} התורה אמרה יצא ידי גזילו, ולית אתון אמרין היכן. מהו כדון? כתיב, (ויקרא אמור כב יד). ונתן לכהן את הקודש. מכיון שנתנו לו, יצא ידי גזילו. אתון אמרין בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, התורה אמרה ^ו_טז במקום שחיטתה שם תהא שריפתה. ולית אתון אמרין היכן? מהו כדון? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי הושעיא° כתיב (במדבר חקת יט ה) על פרשה ישרוף

[דף לב עמוד ב]

. מה את שמע מינא? אמר רבי ירמיה° בשם רבי אימי° _{אמי בן נתן}. מקום פרישתה מחיים, שם תהא שריפתה. רבי יוחנן° _{בר נפחא שאמר שאם אכל תרומה משל אבי אמו כהן משלם לשבט} כ°רבי שנתינתו מקדשתו . רבי שמעון בן לקיש° שאמר שמשלם לעצמו כ°רבי אלעזר בן רבי שמעון שהפרשתו מקדשתו . אמר רבי בון בר חייא° . אף אין יסבור רבי שמעון בן לקיש° כ°רבי , דעד כאן לא אמר °רבי שנתינה מכפרת ולא הפרשה, אלא בדבר שהוא זקוק ליתנו לכהן. אבל בדבר שאינו זקוק ליתנו לכהן כמו במקרה שאכל תרומה משל אבי אמו כהן, שאין כאן גזל השבט . אוף °רבי מודה שהפרשה מכפרת. ודמיא למתניתין דתנן , הפריש פדיון פטר חמור ומת. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, חייבין באחריותו כחמש סלעים של בן. וחכמים אומרים, ^ו_יז אין חייבין באחריותו אלא כפדיון מעשר שני. מודי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} בפטרי חמורות שנפלו לו מבית אבי אמו כהן, מכיון שהפרישו קדשו. ואף שבעלמא סובר שאינו פדוי עד שיתן ליד הכהן, זה רק כשזקוק לתת לכהן. אבל כאן שאינו נותן את השה לכהן, מיד בהפרשה נפדה . ^ו_יח אכל תרומת חבר, משלם לחבר. תרומת עם הארץ, משלם לעם הארץ. והרי התשלומים נעשים תרומה , ולא נמצא מוסר טהרותיו לעם הארץ? ^ו_יט כיצד הוא עושה? נותן שתיהן _{גם מה שאכל משל כהן חבר וגם מה שאכל משך עם הארץ} לכהן חבר . ונוטל דמי אחת מהן, ונותן לכהן עם הארץ. רבי בון בר חייא° . אמר קומי אמר רבי שמעון בן לקיש° . אתיא כמאן דאמר הפרשתו מקדשתו, שכיוון שהפריש חולין לתשלום התרומה, יצא ידי חובתו ואינו חייב לכהן עם הארץ אלא דמים. ויכול למכור את התרומה לכהן חבר ולשלם לעם הארץ. ברם כמאן דאמר מתנתו מקדשתו, בלא כן אינו צריך לזכות לכהן על ידי נתינה, ואיך יכול למכור את התרומה? אמר להן, במזכה לכהן עם הארץ על ידי אחר על מנת שיוכל למוכרו. וחוזר ומוכרו לכהן חבר וחוזר ומשלם לעם הארץ. תנן, בת ישראל שאכלה תרומה, ואחר כך נשאת לכהן. אם תרומה שלא זכה בה כהן אכלה, משלמת קרן וחומש לעצמה. ואם תרומה שזכה בה כהן אכלה. משלמת קרן לבעלים, וחומש לעצמה . ^ו_כ לא הספיקה לשלם עד שנתגרשה מהו? האם יכולה לעכב את הכסף לעצמה, מאחר שזכתה בו בימי היותה נשואה לכהן? או שכיוון שלא הספיקה להפריש לא זכתה בו? איתא חמי _{בא וראה}. אילו היה לה כמה מעשרות שזכתה בהם בהיותה נשואה , שמא משנתגרשה שוב אינן שלה? _{אינו דומה} תמן מעשרות מסויימין שזכתה בהם . ברם הכא, תרומה עד שלא הפרישה אינה מסוימת. מה דמי לה? פיטרי חמורות. כשם שישראל שנפלו לו פטרי חמור מאבי אמו כהן, שאינם דבר מסוים שעדין לא הפריש עליהם אבי אימו שה, אינו צריך ליתנם לכהן אלא מעכבם לעצמו. כך הדין בתרומה שזכתה בהיותה תחת בעלה אף מעשרות שזכתה בהם בהיותה נשואה אף שלא הפרישה עליהם תרומה ואינם דבר מסוים אינה צריכה לתנם לכהן

ירושלמי תרומות, פרק ו, הלכה ב

מתני’: המאכיל את פועליו ואת אורחיו תרומה. הוא משלם את הקרן והן משלמין את החומש, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים. ^ו_כא הן משלמין את הקרן ואת החומש, והוא משלם להן דמי סעודתן. ^ו_כב הגונב תרומה ולא אכלה. משלם תשלומי כפל דמי תרומה. אכלה, משלם שני קרנים וחומש. קרן וחומש מן החולין. וקרן של כפל דמי תרומה. ^ו_כג גנב תרומת הקדש ואכלה, משלם שני חומשים וקרן. שאין בהקדש תשלומי כפל. אין משלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ומן ההפקר. ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו. ולא ממעשר שני והקדש שנפדו. שאין הקדש פודה את הקדש, דברי °רבי מאיר . וחכמים ^ו_כדמתירין באלו

[דף לג עמוד א]

גמ’: הא °רבי מאיר אמר בעל הבית משלם לכהן , ורבנן אמרי בעל הבית משלם לפועלים ופועלים משלמים לכהן , מה ביניהון? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. עיקר סעודה ביניהן. °רבי מאיר אמר, עיקר סעודה לבעל הבית _{והוא חייב לטרוח ולהביא להם סעודה חולין מתוקנים ולא דמים. נמצא שאם האכילם תרומה הוא צריך להביא להם מנה מדברים שמותר להביא מהם תרומה, והם צריכים לתת אותה לכהן. לכן אומר °רבי מאיר שיכול הוא לתת חולין מתוקנים ישר לכהן. אבל לחכמים הוא חייב להם דמים והם חייבים לכהן חולין מתוקנים לכן הוא יתן להם דמים והם יתנו לכהן חולין מתוקנים.} רבי שמעון בן לקיש° אמר לכולי עלמא עיקר הסעודה של בעל הבית. וטפלה ביניהן. °רבי מאיר אמר, טפילה לבעל הבית, _{כיוון שהוא גרם נזק לכהן. ו°רבי מאיר דן דינא דגרמי, לכן מדין מזיק חייב לשלם לכהן חולין מתוקנים.} ורבנן אמרי, טפילה לפועלין _{שרבנן לא דנים דינה דגרמי. לכן בעל הבית יכול לתת להם סעודתן מכל מקום גם מההפקר, והם צריכים לתת לכהן חולים מתוקנים.} אמר רבי אבהו° בשם רבי שמעון בן לקיש° . הא למה זה דומה _{מה שמחייבים את בעל הבית?} למוכר חפץ לחבירו, ונמצא שאינו שלו. שהוא חייב להעמיד לו מקחו _{ואינו יכול להחזיר לו דמים שהרי התחייב להביא לו חפץ.} כך בעל הבית הזה שנתן להם סעודה שאינה שלו, חייב להעמיד להם סעודה ולא יכול לפרוע להם דמים. אילו תעמיד את המחלוקת במשנה כרבי שמעון בן לקיש° שאמר שכולם מודים שעיקר הסעודה על בעל הבית ניחא, שזה דומה למוכר דבר שאינו שלו שחייב להעמיד לו מקחו ואינו יכול לפוטרו בדמים. אבל אין תעמיד את המחלוקת במשנה כרבי יוחנן° _{בר נפחא} דאמר עיקר סעודתו ביניהן. לפי חכמים אין שום דמיון. שהרי לפי חכמים יכול לתת להם דמים . ואת אמרת הכי? כ°רבי מאיר איתאמרת, שלשיטתו אינו יכול לפרוע להם דמים. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי בן חנינא° , שבח סעודה ביניהן. ל°רבי מאיר כיוון שנתן להם דבר שאינו ראוי לאכילה, חייב לשלם להם את כל הסעודה, לכן ישלם לכהן. וחכמים סוברים שאינו חייב להביא להם סעודה שהרי כבר נתן להם, ואינו חייב להם אלא שבח של חולין על תרומה. שהרי פסק עמהן דובשני חולין והאכילן דובשני תרומה. ל°רבי מאיר נותן להם דמי הסעודה כולה, שהרי נתן להם תרומה שאינה ראויה להם לאכילה, ולרבנן הן משלמין את הקרן ואת החומש, והוא משלם להם את ההפרש בין דמי החולין לדמי תרומה. ל°רבי מאיר למה צריך לשלם להם דמי סעודת חולין. הרי התחייב להאכילן , ולא כבר

[דף לג עמוד ב]

אכלו? כמאן דאמר ^ו_כה טבלים נפשו של אדם חתה מהן. ונחשב כאילו לא אכלו. תנן, גנב תרומת הקדש ואכלה משלם שני חומשין . _{אחת משום תרומה ואחת משום מעילה בהקדש.} אמר רבי ינאי° _הכהן. אין הכוונה שהוא משלם שני חומשין כאחת, אלא לצדדין היא מתניתין. ^ו_כויש בו כזית ואין בו שוה פרוטה, משלם לשבט. שאין תשלומי הקדש פחות משווה פרוטה. אבל תשלומי תרומה תלויים בכזית ולא בשווי, לכן צריך לכפר על עצמו אפילו בפחות משווה פרוטה . יש בו שוה פרוטה ואין בו כזית, משלם להקדש. יש בו כזית ויש בו שוה פרוטה מהו? אמר רבי שמעון בר ווא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, משלם לשבט שאיסור תרומה קדם . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, משלם להקדש. מאי טעמא דרבי יוחנן° _{בר נפחא}? אמר רבי זעירא° , גזירת הכתוב היא. דכתיב, (ויקרא אמור כב יד) ואיש כי יאכל קודש בשגגה ונתן לכהן את הקדש ויסף חמישיתו עליו . למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך, והקרן להקדש, שהרי מן ההקדש גזל . כהנא° אמר משלם שני חומשין. חומש לשבט וחומש להקדש. ^ו_כז שאין בו בהקדש תשלומי כפל. מנין? שנאמר (שמות משפטים כב ח) ישלם שנים לרעהו. לרעהו ולא להקדש. תנן, אין משלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה ומן ההפקר. ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו. ולא ממעשר שני והקדש שנפדו. שאין הקדש פודה את הקדש, דברי °רבי מאיר . וחכמים מתירין באלו. רבי שמעון בן לקיש° אמר. מה שנאמר במשנה וחכמים מתירין באלו, זה רק על תרתין אחרייתא. למה? מפני שיש בהן זיקת תרומה ומעשרות, שמתחילה, לפני שעשאן מעשר, או לפני שהקדיש היו ראויים להיות תרומה . ולקט ושכחה אין בהן זיקת תרומה ומעשרות? הרי לפני שנעשו לקט שכחה ופיאה היו ראויים להיות תרומה? אלא בנשירת לקט ובקמת פיאה ובשכחת קמה אנן קיימין ולא הייתה לו שעת הכושר להתחייב בתרומה, שמעולם לא היו ברשות בעלים בתלוש. לכן אין משלמים מאלה לתרומה לפי שהם עצמם לא היו ראויים להיות תרומה.

[דף לד עמוד א]

לית הדא פשטה שאילתיה דחילפיי _{האין זה פותר את השאלה של חילפי}? דחילפיי° שאל. לקט בנשירה מהו שיקדש? האם משעה שנקצר עוד לפני שהגיע לאדמה חל עליו דין לקט, או רק אחר שנפל לאדמה? אם תאמר שנעשה לקט רק לאחר שיפול על האדמה, אם כך בנשירת לקט כל זמן שהוא באויר ראוי לתרומה, ואיך אמרת שלקט לא היה ראוי לתרומה כלל? אלא צריך לומר שמשעה שנקצר כבר נעשה לקט, ולכן אינו ראוי להיות קודש, ופשטנו את בעייתו של אילפיי. אמר לו רבי יוחנן° _{בר נפחא}. גם מהמשנה אפשר לפשוט את הבעיה של אילפיי, דהא תנינן לקט ופאה _{מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה}. אית לך מימר פיאה כלקט? כיון שנאמר במשנה לקט ופאה, משמע ששניהם מדברים בעניין אחד, וכיון שהפיאה נעשית פיאה במחובר ולא באה ליד הבעלים בתלוש, גם הלקט נעשה לקט מיד עם הקצירה בעודו באויר ולא בא ליד הבעלים בתלוש . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר לו ^ו_כח על כולהן: חכמים מתירין _{שלא צריך זיקת תרומה}

ירושלמי תרומות, פרק ו, הלכה ג

מתני’: °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. משלמין ממין על שאינו מינו, בלבד שישלם מן היפה על הרע. ו°רבי עקיבה אומר. ^ו_כט אין משלמין אלא ממין על מינו. ^ו_ל לפיכך אם אכל קישואין של ערב שביעית, ימתין לקישואין של מוצאי שביעית, וישלם מהן. ממקום ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מיקל, משם °רבי עקיבא _{בן יוסף} מחמיר. שנאמר (ויקרא אמור כב יד) ונתן לכהן את הקודש כל שהוא ראוי לעשות קודש דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . ו°רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר. ונתן לכהן את הקודש, קודש שאכל:

גמ’: תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. משלמין ממין על שאינו מינו, ובלבד שישלם מן היפה על הרע . הא כיצד? אכל ירק ושילם גרוגרות. גרוגרות ושילם תמרים, תבוא לו ברכה. אכל ביכורים שגם דינם כתרומה, מהו משלם? האם יכול לשלם גם שלא משבעת המינים, או דווקא משבעת המינים? ל°רבי עקיבא _{בן יוסף} אכל ענבים האם יכול לשלם יין? זיתים משלם שמן? אכל חלה שדינה כתרומה , מהו ^ו_לא שישלם מפירות שלא הביאו שליש? האם אינו יכול לשלם, כיוון שפירות שלא הביאו שליש אין בהן זיקת תרומה. או כיוון שפירות שלא הביאו שליש חייבין בחלה יכול לשלם מהן? אכל ביכורים מהו שישלם במחובר לקרקע? האם אינו יכול לשלם, כיוון שפירות שמחוברין לקרקע אין בהן זיקת תרומה. או שיכול לשלם ^ו_לב שכן הביכורים נקנין במחובר לקרקע? תנן, לפיכך אם אכל קישואין של ערב שביעית, ימתין לקישואין של מוצאי שביעית, וישלם מהן. אמר רבי אבין° בשם רבנן דתמן. זאת אומרת, שאין משלמין מפירות חוצה לארץ. אפילו תימא משלמין. מתניתין עד שלא התיר °רבי להביא ירק מחוצה לארץ לארץ.

[דף לד עמוד ב]

לא אמר אלא קישואין דבר שהוא פירות איסור שירק אסור משום ספיחין . אבל דבר שהוא פירות היתר, לא. ולא היא, דאפילו פירות היתר אסור שפורע חובו בפירות שביעית , שאם את אמר כן, ^ו_לג לא נמצא לוקח לו קורדם מדמי שביעית:

הדרן עלך פרק האוכל תרומה מזיד

פרק שביעי- האוכל תרומה

כולל שיעורי שמע

ירושלמי תרומות, פרק ז, הלכה א

מתני’: ^ז_אהאוכל תרומה מזיד, משלם את הקרן ואינו משלם את החומש והתשלומין ^ז_בחולין. אם רצה הכהן למחול, מוחל:

גמ’: האוכל תרומה מזיד כו'. תמן תנינן, אלו הן הלוקין וכ"ו הבא על אחותו . והתנינן אלו נערות שיש להן קנס וכ"ו הבא על אחותו. הכא את אמר לוקה והכא את אמר משלם? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לצדדין היא מתניתא. ^ז_גאם התרו בו, לוקה. אם לא התרו בו, משלם. סבר רבי יוחנן° _{בר נפחא} מימר. במקום מכות ותשלומין, לוקה ואינו משלם. וילקה וישלם? משום דכתיב , (דברים כי תצא כה ב) והפילו השופט והיכהו לפניו כדי רשעתו. משום רשעה אחת אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו שתי רשעיות. וישלם ולא ילקה? במחייבי ב' רשעיות _{ממון ומלקות.} הכתוב מדבר וכתיב, והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר מכאן שלוקה ואינו משלם . רבי שמעון בן לקיש° אמר אפילו לא התרו בו, אינו משלם. מאחר שאילו התרו בו היה לוקה. מתניתין פליגא על רבי שמעון בן לקיש° דתנן, אלו נערות שיש להן קנס והבא על אחותו אחת מהן. ולמה משלם? הרי אילו התרו ביה היה לוקה. סבר רבי שמעון בן לקיש° כ°רבי מאיר . ד°רבי מאיר אמר לוקה ומשלם. אמר רבי אבהו° בשם רבי שמעון בן לקיש° . מן המוציא שם רע למד °רבי מאיר דכתיב, (דברים כי תצא כב יח יט) ולקחו זקני העיר ההוא את האיש ויסרו אתו וענשו אותו מאה כסף. וענשו אותו ממון, ויסרו אותו מלקות. ורבנן אמרין, לחידושו יצא המוציא שם רע. ודבר שהוא יוצא לחידושו, אין למידין ממנו. לפי שבכל מקום, אין אדם מתחייב בדיבורו. וכאן אדם מתחייב בדיבורו.

[דף לה עמוד א]

וכשם שאין למידין ממנו לדבר אחר, כך אין למידין ממנו לא לעונשין ולא למכות. ולא כן אמר רבי אבהו° בשם רבי שמעון בן לקיש° , המזיד בחלב ושוגג בקרבן, מתרין בו ולוקה ומביא קרבן. אף הכא ילקה וישלם? אמר רבי בון בר חייא° . בשם רבי שמואל בר יצחק° . שני דברים המסורין לבית דין, את תופס אחד מהן. יצא דבר שהוא מסור לשמים. הכל מודים ^ז_דשאין ממון אצל מיתה דכתיב (ויקרא אמור כד כא) ומכה נפש בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת מה מכה בהמה, לא חלקתה בה בין שוגג בין מזיד לפטור ממון. אף מכה אדם, לא תחלוק בו בין שוגג בין מזיד לפטור. במה פליגין? בממון אצל מכות. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר אין ממון אצל מיתה, ^ז_ה ויש ממון אצל מכות. ורבי שמעון בן לקיש° אמר. כשם שאין ממון אצל מיתה, כך אין ממון אצל מכות. רבי אימי בבלייא° אמר בשם רבנן דתמן. טעמא דרבי שמעון בן לקיש° . דגמר רשע רשע. נאמר רשע במחוייבי מיתה דכתיב (במדבר מסעי לה לא) אשר הוא רשע למות . ונאמר רשע במחוייבי מכות דכתיב (דברים כי תצא כה ב) והיה אם בין הכות הרשע . מה רשע שנאמר במחוייבי מיתה, אין ממון אצל מיתה. אף רשע שנאמר במחוייבי מכות, אין ממון אצל מכות. תמן תנינן, אלו הן הלוקין וכ"ו הבא על אחותו. והתנינן אלו נערות שיש להן קנס וכ"ו הבא על אחותו. הכא את אמר לוקה והכא את אמר משלם? נתן בר הושעיה° אמר. כאן בנערה כיוון שיש לה קנס משלם ואינו לוקה , כאן בבוגרת שאין לה קנס לכן לוקה. דתנן , ^ז_ו נערה יש לה קנס ואין לה מכר. ^ז_ז בוגרת אין לה לא קנס ולא מכר. ואין לה בושת ופגם? רבנן דקיסרין אמרי תיפתר ^ז_ח שפיתה או שמחלה לו. שאין לה בושת ופגם. ממה שנתן בר הושעיא° לא חילק בין התרו ללא התרו כמו שחילק רבי יוחנן° _{בר נפחא}, משמע שסובר נתן בר הושעיה° במקום מכות ותשלומין, משלם ^ז_ט ואינו לוקה. וילקה וישלם? כתיב. (דברים כי תצא כה ב) כדי רשעתו רשעה אחת אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו שתי רשעיות. וילקה ולא ישלם? למד מן עדים זוממין. מה עדים זוממין משלמין ואינן לוקין. אף הכא משלם ואינו לוקה. אמר °רבי נתן . טעמא דנתן בר הושעיה° דכתיב (דברים כי תצא כה ב) והפילו השופט והכהו לפניו. את שמכותיו יוצאות בו ונפטר מידי רשעו, לוקה . יצא זה שאומר לו עמוד ושלם. מתניתין פליגא על אמר רבי שמעון בן לקיש° . דתנינן. האוכל תרומה שוגג, משלם קרן וחומש. ולרבי שמעון בן לקיש° אמאי משלם? הרי אם היו מתרים בו, היה לוקה משום כל זר לא יאכל בו . פתר לה כ°רבי מאיר . ד°רבי מאיר אמר, לוקה ומשלם. והא דתנינן האוכל

[דף לה עמוד ב]

תרומה מזיד, משלם קרן . על דעתיה דנתן בר הושעיה° דהוא אמר משלם ואינו לוקה ניחא. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, דהוא אמר אם התרו בו לוקה, ואם לא התרו בו משלם, פתר לה במזיד בלא התראה. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° אמאי משלם? הרי לדעתו לא שנייא. היא מזיד, היא שוגג, היא התרו בו, היא לא התרו בו. סבר רבי שמעון בן לקיש° מתניתין ד°רבי מאיר . דאמר °רבי מאיר , לוקה ומשלם. אמר רבי חנינא° _{בר חמא} קומי רבי מנא° _{בן יונה}. אפילו אין יסבור רבי שמעון בן לקיש° כל מתניתין ד°רבי מאיר . קרייא ד°רבי מאיר  ? והא כתיב (ויקרא אמור כב יד) ואיש כי יאכל קודש בשגגה ויסף חמישיתו עליו ונתן לכהן את הקדש. משמע שמשלם, והרי לרבי שמעון בן לקיש° אפילו אינו לוקה אינו משלם ? אלא מיסבר סבר רבי שמעון בן לקיש° שהחומש בא לכפר כמו קרבן, לכן אפילו במקום שיש מלקות משלם חומש. אפילו יסבור שהחומש כקרבן, והכתיב ונתן לכהן את הקודש. משמע שמשלם את הקרן לבעלים. וכי קרן כקרבן? אמר רבי יודן בר שלום° . מתניתין אמרה שהקרן אינו ממון אלא קנס _{לכפרה כקרבן.} דתנינן. אינו משלם תרומה, ^ז_י אלא חולין מתוקנים והן נעשין תרומה. אלו ממה שאכל היה משלם, יאות. ותני כן. אכל תרומה טמאה, משלם חולין טהורים. ואם שילם חולין טמאים, יצא. ולא דמי עצים הוא חייב לו? הדא אמרה, שהקרן קנס. וכמה דתימר קרן קנס, ודכוותה חומש קנס ולמה לא משלם לבעלים? _{אלא כנראה שבקרן יש דין ממון, ושוב חוזרת השאלה למה חיב לשלם לבעלים הרי אין משלמים כשיש מלקות.} אלא רבי שמעון בן לקיש° כדעתיה. כמה דרבי שמעון בן לקיש° אמר תמן, בעניין עדים זוממים שמשלמים ואינם לוקים. משום שהכל היה בכלל מה שכתוב , (שמות יתרו כ יג) לא תענה ברעך עד שקר שחייבים מלקות , ויצא זה דכתיב (דברים שופטים יט יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו לחייבו ממון. ללמד שכשיש מלקות וממון משלם ולא לוקה. אף הכא . הכל היה בכלל מה שכתוב , (ויקרא אמור כב י) וכל זר לא יאכל קודש. וצריך להיות חייב מלקות . יצא (ויקרא אמור כב יד) ואיש כי יאכל קודש בשגגה לחייבו ממון. והתני, מודין חכמים ל°רבי מאיר בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא לוקה על אכילת חלב ומשלם על הגניבה. ולמה חכמים מודים? כאן התשלום על הגנבה והמלקות על אכילת החלב, שכן אפילו האוכל חלבו שלא גנב לוקה. והתני, מודים חכמים ל°רבי מאיר בגונב תרומת חבירו ואכלו שהוא לוקה ומשלם? אף כאן התשלום על הגנבה והמלקות על איסור האכילה . שכן אפילו האוכל תרומתו לוקה. והתני, מודים חכמים ל°רבי מאיר ^ז_יא בחוסם פרתו של חבירו שהוא לוקה ומשלם ששת קבין לפרה וארבעה קבין לחמור? אף כאן התשלום על שחיסר ממון מחברו שמנע מהפרה לאכול. והמלקות על שעבר וחסם . שכן אפילו החוסם פרתו לוקה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . אף במחוייבי מיתות בידי שמים הדין כן. גנב תרומת הקדש ואכלה, לוקה ומשלם. משלם להקדש שמכל מקום הפסיד ממון, ולוקה משום מעילה . אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. מעתה הבא על אחותו קטנה ילקה

[דף לו עמוד א]

וישלם. שכן הבא על אחותו בוגרת לוקה? חזר רבי מנא° _{בן יונה} ואמר. תמן חל עליו מיתה ותשלומין כאחת. וקים ליה בדרבא מיניה . ברם הכא, מחסימה הראשונה נתחייב מלקות. ומכאן ואילך כל שעה ושעה שלא אוכלת לתשלומין. וכן בגונב חלבו או תרומת חבירו. משעת גניבה נתחייב בתשלומי ממון, וחיוב מלקות בא רק כשאכל את התרומה או את החלב . התיב רבי זירא° קומי רבי מנא° _{בן יונה}. והתנן, המצית גדישו של חבירו בשבת פטור משום קים ליה בדרבא מיניה. והא הכא משיבולת הראשונה נתחייב מיתה. מכאן ואילך לתשלומין, ולית את אמר הכין _{ואין אתה אומר כך}. אלא ודאי פטור מתשלומים. דעל כל שיבולת ושיבולת יש בה התריית מיתה והתריית תשלומין. ואוף הכא. על כל חסימה, יש בה התריית מכות והתריית תשלומין. ולמה לוקה ומשלם? אמר רבי יוסי ברבי בון° מה שאמרו חכמים שלוקה ומשלם, אין הכוונה שיתחייב גם מלקות וגם ממון, אלא שני הדינים שיכים. שפעמים מתחייב ממון ופעמים מתחייב מלקות . תרין אמוראין. חד אמר, ^ז_יב בחוסם בתרומה ובמוקדשים. משלם ואינו לוקה . וחרנה אמר, בחוסם על ידי שליח. משלם ואינו לוקה. שהשליח לוקה והוא פטור שאין שליח לדבר עבירה מדכתיב , (ויקרא אחרי מות יז ד) דם יחשב לאיש ההוא. לאיש ההוא ולא לשולחיו. שגג בתרומה ומזיד בחמץ, האם לוקה או משלם? שוגג בתרומה מזיד בנזיר, האם לוקה ומשלם? . שוגג בתרומה ומזיד ביום הכיפורים, האם לוקה ומשלם? אין נפתרינה בשני דברים, ניחא שילקה וישלם. אין נפתרינה כדבר אחד, שנתחייב עליו מלקות ותשלומים, שהרי באכילה אחת באו עליו שניהם כאחד , מחלוקת רבי יוחנן° _{בר נפחא} וריש לקיש° . לרבי יוחנן° _{בר נפחא} לוקה ואינו משלם. ולרבי שמעון בן לקיש° בעלמא חייבי מלקיות שוגגים פטורים מתשלומים. אבל השוגג בתרומה חייב בתשלומים, כיון שבפירוש ריבתה תורה שוגג בתרומה לתשלומים. תמן תנינן. ^ז_יג אין בין שבת ליום הכיפורים אלא שזה זדונו בידי אדם, וזה זדונו בהיכרת. הא בתשלומין, זה וזה שוין שפטור, משום קים ליה בדרבה מיניה. שכשם שמיתה פוטרת מתשלומים אף כרת פוטר מתשלומים . מתניתא ד°רבי נחוניא בן הקנה . דתני, °רבי נחוניא בן הקנה אומר. יום הכיפורים כשבת לתשלומין. ו°רבי שמעון בן מנסיא אומר. כמחוייבי כריתות, כך מחוייבי מיתות בית דין. מה ביניהן? הרי שניהם פוטרים יום הכיפורים מתשלומים. °רבי נחוניא בן הקנה מדמה יום הכיפורים לשבת, ו°רבי שמעון בן מנסיה לומד כריתות ממיתת בית דין. אמר רבי אחא° בשם רבי אבינא° . נערה נדה ביניהן. רבי מנא° _{בן יונה} אמר, אף אחות אשתו ביניהן. על דעתיה ד°רבי נחוניא בן הקנה . מה שבת אין לה היתר אחר איסורה ואמרינן קים ליה בדרבא מיניה, אף יום הכיפורים דאין לו היתר אחר איסורו, אמרינן קים ליה בדרבא מיניה . וזו הואיל ויש לה היתר אחר איסורה, לא אמרינן קים ליה בדרבא מיניה ומשלם.

[דף לו עמוד ב]

ו°רבי שמעון בן מנסיא אמר שבת יש בה כרת, ויום הכיפורים יש בו כרת. ואמרינן בהם קים ליה בדרבא מיניה. אף זו , הואיל ויש בה כרת אמרינן קים ליה בדרבא מיניה , ואינו משלם. רבי יודה בר פזי° בעי. לאוין מלקות וכריתות, מה אמרין בה אילין תניי? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} , צריכה _ספק לרבנן. אמר רבי יונה° . ולמה לא שמע לה מן הדא דתני °רבי שמעון בן יוחי . °רבי טרפון אומר. נאמר כרת בשבת, ונאמר כרת ביום הכיפורים. מה כרת האמורה אצל שבת, אין מלקות אצל מיתה, דלאו שניתק לאזהרת מיתת בית דין אין לוקין עליו . אף כרת האמורה ביום הכיפורים, אין מלקות אצל כרת. אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. מה צריכין ליה? כרבי שמעון בן לקיש° , שסובר שלעולם מיתה פוטרת ממלקות. ברם כרבי יוחנן° _{בר נפחא}, אם מכות אצל מיתה יש לו. לא כל שכן מלקות אצל כרת? דאיתפלגון . השוחט אותו ואת בנו לשום עבודה זרה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ז_יד אם התרו בו לשום אותו ואת בנו, לוקה. לשום עבודה זרה, נסקל. ריש לקיש° אומר. אפילו התרו בו משום אותו ואת בנו אינו לוקה, מאחר שאלו התרו בו משום עבודה זרה היה נסקל. אמר לו ואף כרבי יוחנן° _{בר נפחא} צריכה ליה, הכא שני דברים. מלקות משום אותו ואת בנו, ומיתה משום עבודה זרה . והכא שהסתפקנו בדבר אחד שיש בו לאו וכרת . על דעתיה דריש לקיש° שחייבי מלקיות שוגגים פטורים מממון. מה בין אילין תניי לאילין רבנן? הרי גם °רבי נחוניא בן הקנה ו°רבי שמעון בן מנסיא סוברים שחייבי כריתות פטורים מתשלומים, וגם חכמים החולקים עליהם וסוברים שחיבי כריתות חייבים בתשלומים, הרי בכל כרת יש גם לאו. ולדעת רבי שמעון בן לקיש° אפילו בלא התראה שאין לוקים, לא משלמים. _{עונה הגמרא} אותם התנאים שחולקים סוברים כ°רבי מאיר שחייבי מלקות לוקים ומשלמים. אבל רק בלאוין שאין בהן כריתות. אבל כשיש כרת, פטורים מתשלום שכרת שקול כמיתה. וההבדל יהיה בלאוין שאין בהם כרת. אמר רבי חנניא° . כגון המצית גדישו של חבירו ביום טוב ביניהן שיש בו לאו ואין בו כרת . אילין תניי _{°רבי נחוניא בן הקנה ו°רבי שמעון בן מנסיא} סברין מימר, הואיל ואין בהן כרת, משלם. ואילין רבנן החולקים על °רבי מאיר סברין מימר, הואיל ויש בה מכות, אינו משלם. מעתה הא דתנן, אלו נערות שיש להן קנס. הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית וכ"ו. לשיטת רבי שמעון בן לקיש° שחייבי מלקיות שוגגים פטורים אפילו לא התרו בהם, והרי הבא על הממזרת חיבי לאוים. האם המשנה הזו דלא כרבנן? _{שהרי לוקים ומשלמים.} אמר רבי מתניה° . אפילו כחכמים אתיא מה שנאמר שבממזרת יש קנס. שאפשר להעמיד שמדובר, בממזר _{או גר} הבא על הממזרת שאין בה לאו. תנן התם אלו נערות שיש להן קנס וכ"ו ואשת אחיו. ואשת אחיו לאו יבימתו היא? תיפתר שמת אחיו והיו לו בנים מאשה אחרת . ואירש אשה ומת, ובא אחיו ואנסה. ולא הייתה זקוקה לו, ויש בה דין קנס כמו כל נערה בתולה

ירושלמי תרומות, פרק ז, הלכה ב

מתני’: בת כהן שנשאת לישראל ואחר כך אכלה תרומה. משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש, ומיתתה בשריפה. נישאת לאחד מכל הפסולין. משלמת קרן וחומש ומיתתה בחנק, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים. ^ז_טו זו וזו משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש, ומיתתה בשריפה. ^ז_טז המאכיל את בניו קטנים. ואת עבדיו בין גדולים בין קטנים. האוכל תרומת חוץ לארץ, והאוכל פחות מכזית תרומה, משלם את הקרן ואין משלם את החומש. והתשלומין חולין, אם רצה הכהן למחול לו מוחל. ^ז_יז זה הכלל. כל המשלם קרן וחומש, התשלומין תרומה. אם רצה הכהן למחול, אינו מוחל. וכל המשלם את הקרן ואין משלם את החומש. התשלומין חולין, אם רצה הכהן למחול מוחל

[דף לז עמוד א]

גמ’: תנן, בת כהן שנשאת לישראל ואחר כך אכלה תרומה. משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש, ומיתתה בשריפה . כן היא מתניתא _{כך כוונת המשנה}. ^ז_יח זינתה, מיתתה בשריפה. תנן, נישאת לאחד מכל הפסולין. משלמת קרן וחומש ומיתתה בחנק, דברי °רבי מאיר . מה טעמא ד°רבי מאיר שמחלק בין אם נישאה לכשר שמיתתה בשריפה, לבין אם נבעלה לפסול לה שמיתתה בחנק? דכתיב, (ויקרא אמור כא ט) בת איש כהן כי תחל לזנות, את אביה היא מחללת באש תשרף. את שראויה לחזור לבית אביה אחר שנשאת אם יגרשנה בעלה או ימות בלא שיש לה זרע, אם זינתה דינה בשריפה. יצאת זו שאינה ראויה לחזור לבית אביה, שאם זינתה דינה בחנק . נשאת לכשר וזינתה, כלום ראויה לחזור לבית אביה? מאי כדון? אלא טעמי ד°רבי מאיר דכתיב כי תחל לזנות. את שחילולה מחמת הזנות, דינה בשריפה . ולא שחילולה מחמת הנישואין. מה טעמא דרבנן? דכתיב (ויקרא אמור כא ט) ובת איש כהן מכל מקום. מעתה אפילו בת כהן חללה _{שנולדה לכהן מגרושה?} תנא רבי חיננא בר פפא° קומי רבי זעירא° . מד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} דאמר °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, כתיב, (ויקרא אמור כא ט) את אביה היא מחללת את שחילולה מחמת עצמה. ולא שחילולה מחמת אביה. אמר רבי חנינה° . בשם °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, אפילו חללה בשרפה שאף היא בת כהן . והא תנינן. כהן שהיה אוכל בתרומה, ונודע לו שהוא חלל . °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייב קרן וחומש, ו°רבי יהושע _{בן חנניה} ^ז_יט פוטר. משמע ש°רבי יהושע _{בן חנניה} פוטר אפילו אם נולד חלל. וזה שלא כ°רבי מאיר , שהרי לפי °רבי מאיר אפילו בת כהן כשרה שניסת לפסול משלמת קרן וחומש. הוון בעיי מימר. מה פליגין? בחומש. אבל בקרן, אף °רבי יהושע _{בן חנניה} מודה שחיב. מה פליגין? לשעבר _בדיעבד. אבל להבא, אף °רבי יהושע _{בן חנניה} מודה שאסורה לאכול. ואם אכל חייב קרן וחומש ולא פטר אלא משום טועה בדבר מצוה. תנן, המאכיל את עבדיו, האדון משלם את הקרן . לא הספיק לשלם עד שנשתחרר, העבד נותן. היו לו נכסים שאין לרבו רשות בהן, העבד נותן. היאך עבידא _{מה הדין} במקרה שראובן גזל תרומה משמעון והאכילה ללוי, והלך לוי ושילם לשמעון. האם ראובן יצא ידי גזילו? _{או שיכול לאמר לו אתה חייב לי על הגזלה ולוי חייב על אכילת תרומה.} תפלוגתא דרבי חייא רבא° ורבי ינאי° _הכהן, דאיתפלגון. גזל מעפרתו _מעיל של זה, ונתן לזה ואין הגזלה קימת. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר בשם רבי חייא רבא° . מוציאין מן הראשון, ואין מוציאין מן השני שאין על השני דין גזלן . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר בשם רבי ינאי° _הכהן. ^ז_כ אף מוציאין מן השני. שכל זמן שלא נתייאשו הבעלים, הגזילה שייכת לבעלים. ואם השני איבד את המעפורת, דינו כאילו גזל מהבעלים. כשם שלרבי חייא רבה° אין הנגזל יכול להוציא מהשני ואין עליו תורת גזלן, כך ראובן לא יצא ידי גזילו בזה שלוי נתן לשמעון. ולרבי ינאי° _הכהן שיכול להוציא גם מהשני, משמע שאם ראובן שילם ללוי נחשב שהחזיר את הגזילה.

[דף לז עמוד ב]

אף רבי חייא רובה° מודה דמכיון שנתנה ללוי ולוי החזירה לשמעון , יצא בה ידי גזילה: ואף על פי כן אין הנגזל יכול להוציא מהשני, כי השני יכול לדחות אותו אצל הראשון. אבל אם פרע לו מעצמו, ודאי שנחשב שהשיב גזילה לבעלים.

ירושלמי תרומות, פרק ז, הלכה ג

מתני’: ^ז_כא שתי קופות. אחת של תרומה, ואחת של חולין. שנפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן, ואין ידוע לאיזה מהן נפלה. הרי אני אומר, לתוך של תרומה נפלה. אבל אם אין ידוע איזה היא של תרומה. ואיזה היא של חולין. אכל את אחת מהן, פטור. והשנייה, נוהג בהן כתרומה וחייבת בחלה, דברי °רבי מאיר . ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} פוטר. אכל אחר מן השנייה, פטור. אכל אחד מן שניהן, משלם כקטנה שבשתיהן. ^ז_כב נפלה אחת מהן לתוך החולין, אינה מדמעתן. והשנייה, נוהג בה כתרומה וחייבת בחלה, דברי °רבי מאיר . ו°רבי יוסי _{בן חלפתא}, ^ז_כג פוטר. נפלה שנייה למקום אחר, אינה מדמעתן. נפלו שתיהן למקום אחד, מדמעת כקטנה שבשתיהן. זרע את אחת מהן, פטור. והשנייה נוהג בה כתרומה וחייבת בחלה דברי °רבי מאיר . ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} ^ז_כד פוטר. זרע אחר את השנייה, פטור. זרע אחד את שתיהן. בדבר שזרעו כלה, מותר. ובדבר שאין זרעו כלה, אסור:

גמ’: תנן, שתי קופות. אחת של תרומה, ואחת של חולין. שנפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן, ואין ידוע לאיזה מהן נפלה. הרי אני אומר, לתוך של תרומה נפלה . ^ז_כה אחת טמאה ואחת טהורה. ונפלה סאה תרומה טמאה אני אומר לתוך טמאה נפלה. אחת מדומעת ואחת אינה מדומעת. אני אומר למדומעת נפלה. אחת יש בה כדי להעלות ואחת אין בה כדי להעלות. אני אומר לאותה שיש בה כדי להעלות נפלה. אמר רבי שמעון בן לקיש° משום בר קפרא° , מתי אני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה כדי להתיר את הקופה השניה של חולין? והוא שיש בשנייה של חולין רוב כנגד התרומה, שמהתורה בטלה ברוב. וכיון שדין דימוע הוא מדרבנן, הקלו. אבל אם אין בשניה של חולין רוב, אין מקלים לאמר שלתוך תרומה נפלה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר , ^ז_כו אף על פי שאין בשנייה רוב, שתרומה בזמן הזה מדרבנן . מחלפא שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש°  ? תמן הוא אומר ספיקן בטל ברוב. דתנן, מקוה שהיו בו ארבעים סאה מים כשרים. נתן סאה של מי פירות, ונטל סאה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, עד רובו של מקוה, כדי שישארו במקוה רוב מים כשרים ומי הפירות יתבטלו ברוב מים כשרים. ורבי שמעון בן לקיש° אמר כמה שירצה אפילו אם מי הפירות רבו על מי הגשמים, כיון שמהתורה קמא קמא בטיל. והכא אמר הכין שצריך שיהיה רוב ולא אומרים קמא קמא בטיל? תמן בשם גרמיה _עצמו. והכא בשם בר קפרא° . מחלפא שיטתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}? תמן הוא אומר עד רובו. והכא הוא אמר הכין, שאף על פי שאין בשנייה רוב? שנייא היא הכא שיש לו במה לתלות:

[דף לח עמוד א]

^ז_כז שתי קופות. אחת של תרומה טמאה, ואחת של תרומה טהורה. ונפלה סאה תרומה טמאה לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאיזה מהן נפלה, אני אומר לתוך של תרומה טמאה נפלה, וטהורה לא תאכל עד _{תחלק לעיסות קטנות} שיתחשב שאין בכל עיסה ועיסה כבצה טמאה. לפי שספק טמא טמא. וספק מדומע מותר. שתי קופות . אחת של תרומה טהורה, ואחת של חולין טמאין. ונפלה סאה תרומה טהורה אני אומר לתוך התרומה נפלה. והחולין יאכלו נקודים. שתי קופות. אחת של תרומה טהורה, ואחת של חולין טמאים . ונפלה סאה תרומה טמאה. שתיהן אסורות. מה נפשך? אי לתוך תרומה נפלה, אסור. אי לתוך של חולין נפלה, אסור. למה שספק טמא טמא ^ז_כח וספק מדומע מותר. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ספק מדומע שלא נאכל . _{כגון שאין מאה כנגד הספק תרומה,} פטור מן החלה. ספק דימוע הנאכל משום דמע _{שבטל במאה,} חייב בחלה. תנן, נפלה אחת מהן לתוך חולין, אינה מדמעת וכו' נפלה שניה למקום אחר, אינה מדמעת, אף על פי שאחת מהן ודאי תרומה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ד°רבי יודא היא. דתנינן תמן, שני שבילים. אחד טמא ואחד טהור. והלך באחד מהם ועשה טהרות, ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, ^ז_כט אם נשאלו בבת אחת, טמאין. בזה אחר זה, טהורין. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. בין כך ובין כך טמאין. במה אנן קיימין? אם בנשאלו שניהן כאחת, טמאין. ואם בזה אחר זה, טהורין. אלא כי אנן קיימין, בבא לישאל עליו ועל חבירו. °רבי יודא אומר, הרי זה כבזה אחר זה. דאומר לו הרב , שאול דילך ואיזיל לך _{שאל על שלך ולך}. ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} אמר, כמי שנשאלו שניהן כאחת. והכא במשנה דתנן, נפלה אחת מהן לתוך חולין אינה מדמעת, נפלה שניה למקום אחר אינה מדמעת. לא כמי שנשאלו שניהן כאחת? שהרי לא היה לו לומר נפלה שניה למקום אחר אינה מדמעת, שהרי מה ההבדל בין שניה לראשונה? אלא חייב אתה לומר שאחר שהשניה נפלה למקום אחר, בא לשאול עליה ועל חבירתה, או אם שניהם של שני בני אדם מדובר שבא לשאול עליו ועל חבירו. והמשנה שאמרה שאינה מדמעת את שתיהן, בשיטת °רבי יהודה _{בר עילאי}. דל°רבי יוסי _{בן חלפתא} הרי זה כמי שנשאלו שניהם כאחת, והיה לנו להחמיר, תנן, זרע אחד את שתיהן, בדבר שאין זרעו כלה, אסור. אמר רבי זעירא° בשם רבי חייא בר ווא° . ^ז_ל והוא שזרע את השנייה עד שלא קצר את הראשונה. דכיון ששניהם במחובר הרי זה כזורע את שתיהן כאחת, וכיון שאחת מהן ודאי תרומה, שניהם אסורים מספק. אבל אם קצר את הראשונה עד שלא זרע את השניה מותר אפילו בדבר שאין זרעו כלה. שאין תלוש ומחובר נעשו הוכיח _{לאמר שודאי אחד מהם תרומה ויאסרו שניהם. אלא בכל אחד מקילים לאמר שמא זה משל חולין הוא.} אמר רבי חנינא תורתייה° בשם רבי ינאי° _הכהן. ^ז_לא בצל של תרומה שעקרו ושתלו. מכיון שרבה עליו החדש, מותר. שגידולי ההיתר מבטלים את העיקר

[דף לח עמוד ב]

התיב רבי זעירא° . והתנינן. את שזרעו כלה מותר. ודבר שאין זרעו כלה אסור. שזרעו כלה מותר, דכיוון שהזרע נרקב הוה כרבה עליו החדש. ודכוותה בדבר שאין זרעו כלה אסור, אף על פי שרבה עליו החדש. רבי זירא° כדעתיה. דאמר רבי זעירא° בשם רבי יונתן° . ^ז_לב בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו. אפילו הוסיף כמה אסור. שאין גידולי איסור מעלין את האיסור. דכיוון שהבצל עצמו אסור, כל מה שיגדל ממנו אסור:
<br

הדרן עלך פרק האוכל תרומה

פרק שמיני- האשה שהייתה

כולל שיעורי שמע

ירושלמי תרומות, פרק ח, הלכה א

מתני’: האשה שהיתה אוכלת בתרומה, ובאו ואמרו לה מת בעליך או גירשך. וכן העבד שהיה אוכל בתרומה, ובאו ואמרו לו מת רבך או מכרך לישראל, או נתנך במתנה, או עשאך בן חורין. וכן כהן שהיה אוכל בתרומה, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייב קרן וחומש. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} ^ח_אפוטר. היה עומד ומקריב על גבי המזבח, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. כל הקרבנות שהקריב על גבי המזבח פסולין. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} ^ח_במכשיר. ^ח_גנודע שהוא בעל מום, עבודתו פסולה. וכולם שהיה תרומה לתוך פיהם, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר יבלעו. ו°רבי יהושוע אומר ^ח_דיפלוטו. אמרו לו נטמאת ונטמאת תרומה, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר יבלע. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר יפלוט. ^ח_הטמא היית וטמאה היתה תרומה, או נודע שהוא טבל או מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, או מעשר שני והקדש שלא נפדו, או שטעמו טעם פשפש לתוך פיו, הרי זה יפלוט:

גמ’: תנן, האשה שהיתה אוכלת בתרומה ובאו ואמרו לה מת בעליך או גירשך . ניחא מת בעליך יש אפשרות שלא ידעה שבעלה מת ואכלה. אבל גירשך? הרי אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה ואיך יתכן שאכלה ולא ידעה שהיא גרושה? רבנן אמרין כמשנה ראשונה שארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה. ובקטנה שאביה מקבל את גיטה.

[דף לט עמוד א]

רבי אלעזר° _{בן פדת} אומר. אפילו תימר כמשנה אחרונה שאין האישה אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה, הרי לאחר שנכנסה לחופה יצאה מרשות אביה ואינו יכול לקבל את גיטה אז איך יתכן שלא ידעה שהיא מגורשת?

[דף לט עמוד ב]

תפתר שאמרה לו _לשליח התקבל לי גיטי ממקום פלוני והיה דרכו להגיע לה בעשרה ימים. ומצא סוס רץ בחמשה ימים. ולא מתניתין °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} היא דתנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייב קרן וחומש. והתנינן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אוסר מיד משיצא השליח. שאני אומר, שמא מצא את הבעל מחוץ לדלת וקיבל ממנו. אם כן, איך היה מותר לה לאכול? מי לא מודי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שאם אמרה לא תקבל לי גיטי אלא ממקום פלוני, שהיא אוכלת בתרומה עד שמגיע הגט לאותו מקום? אם כן יתכן שאמרה לשליח לא תקבל לי גיטי אלא ממקום פלוני והיה דרכו להגיע לה בעשרה ימים. ומצא סוס רץ והגיעה בחמשה ימים . אמר רבי חנניה° . אם באמרה לו לא תקבל לי גיטי אלא ממקום פלוני, כמי שאמרה לו. לא יהא גט אלא לעשרה ימים ואפילו מצא סוס רץ בחמשה ימים אין בכך כלום. ואינה מגורשת עד עשרה ימים ומה שאכלה , בהיתר אכלה. תנן, ו°רבי יהושע _{בן חנניה} פוטר . רבי חגי° שאל לחברייא. מה טעמו של °רבי יהושע _{בן חנניה} במשנה שפטר את כל אלה שאכלו ברשות? מניין לאוכל ברשות שהוא פטור? מה בין סבר שהוא חולין

[דף מ עמוד א]

ונמצא תרומה ^ח_ו שהוא חייב, מה בין סבר שהוא כהן ונמצא ישראל שהוא פטור? אמרין ליה, מהוריית בית דין. כשם שכאשר חשב שזה שומן ונמצא שהוא חלב, חייב קרבן. לעומת זאת אם לא שגג באכילה עצמה, כגון שידע שזה חלב ואכל מכח הוראת בית דין, פטור מקרבן. אף כאן. אכל תרומה כי חשב שהוא כהן, אין השגגה באכילה, וזה דומה להורו בית דין שפטור . אמר לון עוד צריכה לי. מה בין סבר שהוא חול ונמצא שבת ^ח_ז שהוא חייב, מה בין סבר שהוא פסח _{ודוחה שבת} ונמצא שלמים ^ח_ח שהוא פטור?

[דף מ עמוד ב]

אמרין ליה, משוחט ברשות _{שטעה בדבר מצווה וחשב ששוחט פסח שמותר.} דסובר °רבי יהושע _{בן חנניה} , טעה בדבר מצוה פטור .. אמר לון עוד צריכה לי מה בין סבור שהוא שומן ונמצא חלב ^ח_ט שהוא חייב, מה בין סבור שהוא אסור ונמצא מותר שהוא פטור _{דהא כתיב וה’ יסלח לה משמע שאף שבעלה הפר לה כיוון שחשבה שעושה איסור צריכה כפרה ולמה מי שאכל שומן וחשב שאוכל חלב פטור מקרבן?} לא אגיבו. אמר להון, נימא לכון מנין. כתיב, (ויקרא ויקרא ד כח) או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא. השב מידיעתו חייב על שגגתו קרבן. יצא זה שסבור שהוא אסור ונמצא מותר , שאפילו יודע שהוא מותר אינו פורש. עאל רבי יוסי° לגבון _{נכנס רבי יוסי אצלם}. אמר לון למה לא אמריתו ליה, או הודע אליו חטאתו והביא? אמרין ליה הוא קשיתה והוא קיימה _{הוא שאל והוא תרץ}. תנן, היה עומד ומקריב על גבי המזבח, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, כל הקרבנות שהקריב על גבי המזבח פסולין. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} מכשיר. מאי טעמא ד°רבי יהושע _{בן חנניה} שמכשיר? כדאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן. זה אחד מן ג' מקראות שהן מחוורין בתורה כתיב (דברים כי תבא כו ג), ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם. וכי יש אדם שהוא כהן עכשיו ואין הוא כהן לאחר זמן? ואיזה? זה שהיה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה, שעבודתו כשירה. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, מדכתיב (דברים וזאת הברכה לג יא) ברך ה’ חילו ופועל ידיו תרצה. כל שהוא מזרעו של לוי אפילו חלל , עבודתו כשירה. על דעתיה דרב° _{אבא בר אייבו שהביא פסוק שמדבר על עובד עבודה} , ובלבד כהן שראוי להיות מקריב. אבל בעל מום שפסול לעבודה שאכל ביכורים והתברר שהוא חלל, יהיה חייב בקרן וחומש. ועל דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, ואפילו כל כהן. על דעתיה דרב° _{אבא בר אייבו}, ובלבד בקדשי מקדש. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, ואפילו בקדשי הגבול. על דעתיה דרב° _{אבא בר אייבו}, ובלבד בשעת מקדש. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, ואפילו בזמן הזה. רבי ירמיה° בעי. ואף לשאר הדברים כן, דמכשיר °רבי יהושע _{בן חנניה} , ואפילו אם עשה חלק מעבודה ישלימה אחר? מקבל ואחר זורק, קומץ ואחר מקטיר

[דף מא עמוד א]

מולק ואחר מזה. אמר רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי יצחק.° מן מה דתני עליה בבריתא. שאותו כהן שהוא עומד ומקריב ונודע שהוא פסול עשוהו ^ח_י כחטאת גזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח. דאף על פי שנודע אחר כך שגזולה היא, אפילו הכי מכפרת, הואיל ובהתחלת הקרבתה לא נודעה לרבים. והכא נמי כן .הדא אמרה, שהוא מקבל ואחר זורק. קומץ ואחר מקטיר מולק ואחר מזה. אמר רבי יעקב בר זבדי° . רבי יצחק° _{בר אבא} שאל היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע לו שהוא בן גרושה או בן חלוצה. מה את עביד ליה? כמי שהוא מת ויחזור הרוצח למקומו. או כמי ^ח_יא שנגמר דינו בלא כהן גדול ואינו יוצא משם לעולם? נישמענה מן הדא. מעשה במגורה _מקוה של דיסקי _{שם אדם} ביבנה, שנפגמה ונמדדה ונמצאת חסירה. והיה °רבי טרפון מטהר, ו°רבי עקיבא _{בן יוסף} ^ח_יב מטמא. אמר °רבי טרפון . המקוה הזה בחזקת טהרה. לעולם הוא בטהרתו עד שיודע שחסר. אמר °רבי עקיבא _{בן יוסף} , הטמא הזה בחזקת טומאה. לעולם הוא בטומאתו, עד שיודע שטהר. אמר °רבי טרפון למה זה דומה? לעומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה ^ח_יג שעבודתו כשירה. אמר °רבי עקיבא _{בן יוסף} . למה זה דומה? לעומד על גבי המזבח ונודע שהוא בעל מום, ^ח_יד שעבודתו פסולה.אמר לו °רבי טרפון . מה זו °עקיבא _{בן יוסף}? אני מדמה ליה לבן גרושה, ואת מדמה ליה לבעל מום. נראה למי דומה? אם לבן גרושה הוא דומה, נלמדנו מבן גרושה. ואם לבעל מום הוא דומה, נלמדנו מבעל מום. אמר ליה °רבי עקיבא _{בן יוסף} מקוה פסולו בגופו, ובעל מום פסולו בגופו. ואל יוכיח בן גרושה שפסולו מאחרים. מקוה פסולו בעד יחיד ובעל מום פסולו ביחיד, ואל יוכיח בן גרושה שפסולו בבית דין. ונימנו עליו וטמאוהו. אמר °רבי טרפון ל°רבי עקיבא _{בן יוסף}. הפורש ממך כפורש מחייו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . ממה שאמר °רבי עקיבא _{בן יוסף} ואל יוכיח בן גרושה שפסולו בבית דין . זאת אומרת. היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה, עבודתו כשירה עד שיופסל בבית דין. וממה שאמר °רבי עקיבא _{בן יוסף} שבעל מום פסולו ביחיד , הדא אמרה, ספק טמא ספק בעל מום עבודתו פסולה. ואפילו ל°רבי טרפון שמכשיר מקוה מספק, לא הכשיר אלא מפני דמדמי ליה לבן גרושה ולבן חלוצה. אבל אם היה מדמי לה לבעל מום, שעבודתו פסולה, היה פוסל כל הטהרות כמו °רבי עקיבא _{בן יוסף} . ומקוה לאו ספק הוא? מכאן שספק בעל מום עבודתו פסולה. וכן טמא. שפשיטא שמדמים אותו לבעל מום, בספק, עבודתו פסולה . אמר רבי חנינא° _{בר חמא}

[דף מא עמוד ב]

זאת אומרת פסול משפחה, צריך בית דין, ואין מחזיקים אותו בפסול אלא על ידי שני עדים ובבית דין. תנן, וכולם שהיה תרומה לתוך פיהם, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר יבלעו. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר יפלוטו . אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} מה פליגין? בעבד ואשה שאמרו לעבד מת רבך, ולאישה אמרו מת בעלך, נמצא שתחילת אכילתם הייתה בהיתר . אבל בשאר דברים, אף °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מודי שיפלוט, כיון שהתברר שתחילת אכילתו הייתה באיסור . אמר רבי שמואל ברבי יצחק° . מתניתין אמרה כן. דתנן, או נודע שהוא טבל, או מעשר ראשון שלא נטלה ממנו תרומתו, או מעשר שני והקדש שלא נפדו, יפלוט. ולית °רבי אליעזר פליג _{ורבי אליעזר לא חולק}. מאי טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס למה בקדמים הוא מתיר}? מכיון שהתחיל בהיתר. תני, רבי נתן° אומר. לא שהיה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר משום שהתחיל בו בהיתר. אלא שהיה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, הלעוס כבלוע. אף בשבת כן? אף בפסח כן? אף ביום הכיפורים כן? אף בנזיר כן? אף בנבילות כן? אף בטרפות כן? אף בשקצים כן? אף ברמשים כן? אמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. השוחט בהמה ומצא בה שקץ, אסור באכילה. מה טעמא דכתיב, בבהמה. תאכלו. שיכל לכתוב בהמה וכתב (דברים ראה יד ו) בבהמה. ללמד בהמה בבהמה תוכלו , ולא שקץ בבהמה תאכלו. אמר רבי יונה° . רבי הושעיא° בעי. מה בינה לבין ^ח_טו זיזין שבעדשים? ליתושים שבכליסין? לתולעים שבתמרים ושבגרוגרות? תמן בגופיהן הן. ברם הכא, אינו בגופו. הדין צירא מורייסא. _{התולעים שבו} עד שלא יצליל, שרי. מדהוא צליל, אסור. ^ח_טז דם שעל הככר, גוררו ואוכלו. ואם היה מבין שיניו, אוכלו ואינו חושש כתיב, (ויקרא שמיני יא מב) שקץ הוא לרבות שבזיזין, ובזביזין ובגזין, ובשקצים, וברמשים. יכול בזמן שהן בפרי? תלמוד לומר (ויקרא שמיני יא לה) שקץ הם. ^ח_יז בזמן שהן בפני עצמן, ולא בזמן שהן בפרי. יכול אפילו יצאו וחזרו? תלמוד לומר, טמאים הם. ואפילו יצאו וחזרו. אמר רב חייא בר אשי° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ^ח_יח אפילו יצאו על שפת אוכל פרי וחזרו הרי אלו אסורין. אמר רבי אבא בר רב הונא ° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. השוחט בהמה ומצא בה חזיר, מותר באכילה. מצא יונה, אסור באכילה. מה טעמא? בהמה בבהמה תאכלו. ^ח_יט ולא עוף בבהמה תאכלו. ולא שקץ בבהמה תאכלו. תנן, או שטעמו טעם פשפש לתוך פיו, הרי זה יפלוט . ולא סוף דבר פשפש, אלא כל דבר שנפשו של אדם חתה ממנו:

ירושלמי תרומות, פרק ח, הלכה ב

מתני’: היה אוכל באשכול ונכנס מן הגינה לחצר. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, יגמור. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, ^ח_כלא יגמור. חשיכה לילי שבת. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, יגמור. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, ^ח_כאלא יגמור:

גמ’: תמן תנינן. גפן שהיא נטועה בחצר, נוטל את כל האשכול. וכן ברימון וכן באבטיח, דברי °רבי טרפון . °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר צריך לגרגר באשכול, דאפילו לאכול שני גרגירים ביחד אסור כי זה נחשב לאכילת קבע . רבי זעירא° ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. או ש°רבי טרפון כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שאמר שכיוון שהתחיל בהיתר יגמור. כדתנן, היה אוכל באשכול ונכנס מן הגינה לחצר. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, יגמור. או ש°רבי טרפון עושה קציעות _סוף האוכל כתחילתו, וכיוון שהתחיל עראי מסים . רבי אילא° _אילעא ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. או ש°רבי טרפון כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שאמר שכיוון שהתחיל בהתר יגמור. או ש°רבי טרפון עושה אכילה אחת שיש בה שתים ושלש אכילות, כאכילה אחת. תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, יגמור . מאי טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ? משום שהתחיל בו בהיתר

[דף מב עמוד א]

תני, °רבי נתן אומר. לא שאמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} משום שהתחיל בו בהיתר בחול יגמור בשבת וכיוון שהתחיל בשדה יגמור בחצר . אלא ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר ימתין עד מוצאי שבת, או עד שיצא חוץ לחצר ויגמור

ירושלמי תרומות, פרק ח, הלכה ג

מתני’: ^ח_כב יין של תרומה שנתגלה, ישפך, ואין צריך לומר של חולין. ^ח_כג שלשה משקין אסורים משום גילוי. המים והיין והחלב. ושאר כל המשקין מותרין. ^ח_כד כמה ישהו ויהיו אסורים? כדי שיבא הרחש ממקום קרוב וישתה. ^ח_כה שיעור המים המגולין, כדי שתאבד בהן המרה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. בכלים כל שהן, ובקרקעות ארבעים סאה. ^ח_כו ניקורי תאינים וענבים וקשואין והדלועין והאבטיחים והמלפפונות אפילו הם ככר. אחד גדול ואחד קטן, אחד תלוש ואחד מחובר. כל שיש בו ליחה אסור. ^ח_כז ונשוכת הנחש אסורה מפני סכנת נפשות. ^ח_כח המשמרת של יין אסורה משום גילוי, ו°רבי נחמיה מתיר:

גמ’: רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בר אבא° אמרו בשם רבי חנינא° _{בר חמא}. יין שנתגלה ישפך ואפילו של תרומה. תבשיל שבישלו במים המגולין, אפילו של תרומה ישפך ואין צריך לומר של חולין. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . מתניתין אמרה כן דתנן, יין של תרומה שנתגלה ישפך, ואין צריך לומר של חולין. חברייא אמרי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. יין שנתגלה אסור לשהותו לבודקו אם יחמיץ _{שהארס אינו נותן ליין להחמיץ} . ^ח_כט ואם שיהו והחמיץ מאיליו מותר, תאינים וענבים שנוקרו אסור לשהותן לבודקן אם יצטמקו _{שהארס אינו נותן להם להצטמק} . ואם שיהן וצמקו מאיליהן מותרות. ברתי _הבת דרבי חייא הגדול° , הות מנקרא בתאינייא בגין דלא ייכלון חברייא _{הייתה מנקבת חורים בתאנים כדי שבחורי הישיבה לא יאכלו מהם}, והוה רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אבוי אכל מינהון. ולית אסור? לדעתיה הוה עובדא _{הוא ידע שהיא עשתה את החורים}. ואפילו כן לא אסיר? לא כן תני, ^ח_ל ראה ציפור נוקרית בתאינה, ועכבר מנקרת באבטיח, אסור. אני אומר, מקום הנקר אכלו. ברתי דרבי חייא° מנטרא להון הוות _{שמרה עליהם עד שיאכלם אביה.} אמר רבי יצחק בר נחמן ° בשם רבי יהושע בן לוי° . ^ח_לא החד והמר והמתוק אין בו משום גילוי. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . החד והמר והמתוק אין בהן לא משום גילוי, ולא משום יין נסך. רבי סימון° מפרש. החד כגון קונדיטון. והמר כגון פסתינון. והמתוק כגון חמרא מבשלא _{יין מבושל}. רבי יהושע בר זידל° הוה ליה חמרא מבשלא שנתייחד ברשות גוי. שאל לרבי ינאי בי רבי ישמעאל° אמר לו. לא כן אמר אמר רבי שמעון בן לקיש° , מתוק אין בו לא משום גילוי ולא משום יין נסך? רבי ינאי ברבי ישמעאל° איבאש _חלה. סלקין לגביה _{הלכו אליו} רבי זעירא° ורבי הושעיה° ורבי בון בר כהנא° ורבי חנניא חבריהון דרבנן° מבקרתיה. חמון לרבי יהושע בר זידל° יתיב. אמרין, הא מרא שמועתא והא מרא עובדא _{הנה גם בעל השמועה וגם בעל המעשה}, אתון ושאלון ליה. אמר לון רבי ינאי בי רבי ישמעאל ° . כן אמר אמר רבי שמעון בן לקיש° , מתוק אין בו לא משום גילוי ולא משום יין נסך.אמר לו רבי זירא° דילמא מן אילין דריש לקיש° דהכין הכין _{אולי זה מהדברים שרבי שמעון בן לקיש אמר בדרך ספק ללימוד}? אמר לו לא, לעובדא. וסמכון עלוי. כד נחתון _כשחזרו, קם רבי אילא° _אילעא עם רבי בון בר כהנא° .אמר לו. אילולי דאתון מרחמין שמועתא _{אלמלא שאתם אוהבים דברי אמוראים}, ולא מתניתא היא? דתני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. יין מבושל של גוים, למה אסור? מפני שהיה מתחילתו יין. חומץ של גוים מפני מה הוא אסור? מפני שהיה תחילתו יין. _{משמע שמצד עצמו לא היה נאסר} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, מתניתא אמרה כן דתנן, ^לבהיין והחומץ של גוים אסור שהיה מתחילתו יין. רבי אימי° _{אמי בן נתן} הוה ליה אורחין. אמר לון, אילולי דאיתגלי חמרא מבשלא דידי, הוינה משקי לכון מיניה _{אם לא היה היין המבושל שלי מתגלה הייתי משקה אותכם ממנו}. אמר לו רב ביבי° איתיא ואנא שתיי _{תביא ואני אשתה}. אמר מאן דבעי ימות, ייזול וימות גו בייתיה _{מי שרוצה למות שילך למות בבית שלו}. בר יודני איגלי קונדיטון דידיה. אתא שאל לרבנן, אמרין ליה אסור. ולא כן אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי יהושוע בן לוי° , החד והמר והמתוק אין בהן משום גילוי? רבנן דקיסרין אמרי בשם רבי חייא בר טיטס° , היין החריף שאמרו שאין בו גילוי , בההיא דשחיק

[דף מב עמוד ב]

חד לתלתא פילפלין. בעון קומי רבי אבהו° יין שנתבשל שנתגלה מהו אמר לון קרינה _{יין מתוק מטבעו} צריכה _{היה ספק} לרבי יוחנן° _{בר נפחא}, ואתון שאלון לי על מבושל שהוא הרבה יותר מתוק? כל שכן שהוא מותר . עאל שאל לרבי יצחק° _{בר אבא},אמר לו אסור. אינהר _נזכר רבי אבהו° שלאחר שהסתפק אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} קרינה אסור _{ממילא יש מקום להסתפק במבושל.} רבי יעקב בר אחא° ורבי אימי° _{אמי בן נתן} אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. אם היה נכנס ויוצא מותר ואין לחשוש לגילוי. בר נטוזא איתגלי ליה גיגיתיה. אתא שאל לרבי אבא בר ממל° ,אמר לו. אם היה יוצא ונכנס מותר. רבי יעקב בר אחא° ורבי אימי° _{אמי בן נתן} אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. אם היה ישן מותר. רבי חנניא° ורבי יהושע בן לוי° . חד אמר, ישן מותר. וחרנא אמר, ^ח_לגישן אסור. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. ומסתברא דרבי חנינא° _{בר חמא} הוא דאמר ישן מותר. דבכל אתר רבי אלעזר° _{בן פדת} סמיך לרבי חנניא° . רבי יוסי בן שאול° משתעי אהן עובדא _{סיפר מעשה זה}. חד איתתא הוות רחמנא מצוותא סגיא _{אשה אחת אהבה מאד לעשות מצוות}. חד זמן, סליק גבה חד מיסכן, יהבת קומוי מיכול _{פעם אחת בא אצלה עני ונתנה לו לאכול}. כי אכל, ארגשת בעלה איסלק _{הרגישה שבעלה בא}, יהבתיה גו עיליתא _{שמה אותו בעליה}. יהבת קומי בעלה דייכיל _{נתנה לפני בעלה שיאכל}, אכל נם ודמך ליה _נרדם. אתיא חיוויא _{בא נחש} אכל מן מה דהוה קומיה. והוה העני מסתכל ביה. מן דאיתער, קם בעי מיכול מן מה דהוה קומיה. שרי ההוא דעיליתא מילולי ביה _{התחיל זה שבעליה לאמר לו שלא יאכל}. הדא אמרה ישן אסור. אם אסור, איך אותו אדם ביקש לאכול? בור הוה. ואין האשה אסורה על בעלה משום יחוד? מכיון דלא חשיד על הדא, לא חשיד על הדא. שאם היה נואף היה רוצה שבעלה ימות שנאמר , (יחזקאל כג לז) כי נאפו ודם בידיהם. מעשה בטבח אחד בציפורין שהיה מאכיל ישראל נבילות וטריפות. פעם אחת שתה יין בערב שבת, ועלה לגג ונפל ומת והיו כלבים מלקקים בדמו. אתון שאלו לרבי חנינא° _{בר חמא} מהו מירמיתי מן קמיהון? אמר לון כתיב (שמות משפטים כב ל) ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו וזה היה גוזל את הכלבים ומאכיל את ישראל ארפינון _{עזבו אותם} דמדידהון אינון אכלין. מעשה בחסיד אחד שהיה מלגלג בגילוי יין. פעם אחת לקה בדלקת _{מחמת ארס שהיה במשקה,} וראו אותו יושב ודורש ביום הכיפורים וצלוחית של מים בידו. חד בר נש איגלי לה גרב דחמר _{חבית יין}, אזל בערובא צומא רבא למישפכיניה _{הלך בערב יום כיפור לשפוך אותו}. חמתיה חד אמר לו, הביה לי נשתייה _{ראה אותו אחד אמר לו תן לי ואשתה אותו}. אמר לו לאו מגלי הוא? אמר לו הביה לי, ומרי דצומא ליקום _{ואדון הצום יעזור}. לא איספק משתייה עד דאיתחלחל. אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייא בר אבא° . כל הארסין מעלין חטטין, ואירוס דנחש ממית. אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, אין נשאלים על הגילוי ובכל ספק צריך להחמיר . רבי ירמיה° שאל לרבי זירא° . איך יתכן שרבי ירמיה° שהוא מריה שמועתא שלא שואלים על גילוי שאל ליה? _{הרי הוא שאמר שאין נשאלין} מתנמנם היה. רבי זעירא° הוה יתיב אייכול והוה דמיך. יהב ידיה על תומנתא _{כלי יין קטן} כדי לא יאסר משום גילוי. כשקם אמר לון אדלקין בוצינא. אדלקון ואשכחון שפופינא שהוא דומה לשערה כריך עלה. אמר ליה, רשיעא לא הוינא זהיר בך ואף על פי כן לא הועלתי והיין אסור . אמר רבי אמי° _{בן נתן}. צריכין למיחוש למה דברייתא חששין. אסור ^ח_לדדלא למיתן בר נש פריטין גו פומא _{לא יתן מטבעות בפיו}

[דף מג עמוד א]

ותבשילא תותי ערסא _{תבשיל תחת המיטה}. פיתא תחות שיחיא _{בית השחי}. מיצא סכינא גו פוגלא _{להשאיר סכין תקוע בתוך צנון}. סכינא גו אתרוגא _{סכין בתוך אתרוג שלא ידרכו עליו בטעות.} אמר רבי יוסי בי רבי בון° ^ח_להכל זיעה דנפקא מבר נש, סם המות הוא, חוץ מזיעת הפנים. כד שאלון לרבי יונתן° האם להקפיד, אמר לו. ערבא דנפשך אנא? כדאי להקפיד אין קטא, קטא שיחור _{שאם יקפיד מפסיד פחם}. ואין אובד אובד מרגלית _{ואם לא יקפיד יכול לאבד את חיו.} אמר רבי שמעון בן לקיש° . אילו זבנת גרמך _{אילו מכרתה עצמך} ללודין _{שהיו אוכלי אדם,} הוה מזבין להון _{הייתה מוכר להם} בדמין יקרין. והכא בדמין קלילין. תני, ^ח_לו מים שנתגלו, לא ירביץ בהון בתוך ביתו, ולא ישפכם ברשות הרבים, ולא ישקה לגוי, ולא ישקה מהן בהמת חבירו. אבל משקה הוא בהמתו. ^ח_לז מים שנתגלו, לא ישרה בהן את הטיט, ולא יכבס בהן את הכלים, ולא ידיח בהן קערות כוסות ותמחויין, ואין צריך לומר פניו ידיו ורגליו. אחרים אמרו לא אסרו אלא מקום שיש בו סריטה. פניו כסירטא הם. ראשי אצבעות ידיו ורגליו כסירטא הם. מים שנתגלו, לא יגבל בהן את העיסה. °רבי נחמיה אמר, אפייה מותר, מפני שאירס נחש כלה באור. רבי סימן° בשם רבי יהושע בן לוי° אמר, בשאינה נופלת. אבל אם היתה נופלת אסור. שאולי מחמת הארס לא תפחה . הכל מודים במים שהוחמו שאסור. מה בין פת מה בין חמים? כאן האור שולט, וכאן אין האור שולט. שכאן במים חמים הכלי מפסיק, וכאן אין הכלי מפסיק. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. מה יעשה לי רשע זה? אין אני שותה אלא חמין. מילתיה אמר, צונן שנעשו חמין מותרין. אמר רבי חנינא° _{בר חמא} רשע זה, דעתו נקייה. ואינו שותה חמין שנעשו צונן. מילתיה אמרה חמין ונעשו צונן מותרים. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בין זה בין זה אסור. מתניתא מסייע לרבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, ^ח_לח חמין כל זמן שמעלין הבל, הרי אלו מותרים. אבל מים המגולין, אף על פי שמחממן הרי אלו אסורים. ^ח_לט מי כבשין ומי שלקות ומי תורמסין, הרי אלו מותרים שאין הנחש שותה מהם . ^ח_מ מים שהדיח בהן כבשין ושלקות ותורמסין, הרי אלו אסורים. הדיח בהן ענבים ובאושין לחולה, אסור: המשמרת של יין. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אם היתה פקוקה מלמעלה, אף על פי שהיא פתוחה מלמטן, _{שהמשמרת לא ממלאת כל פי הכד.} דכיוון שיין מנטף הנחש לא ישתה. °רבי נחמיה אומר . אם היתה התחתונה מכוסה, אף על פי שהעליון מגולה מותר. מפני שאירס נחש עומד כסבכה ועמד מלמעלן. אבל אם היה פתוח מלמטה אסור שהנחש שותה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} מה שאמר °רבי נחמיה שהארס לא עובר במשמרת, דווקא בשלא טרף _{שלא ערבב את היין במשמרת שימהר לרדת.} אבל אם טרף אסור. לגין בתיקו ^ח_מא מותר. מכוסה ואינו פקוק כגון שהניח דף על הפתח, אסור, שהנחש יכול להרים את הכיסוי ולשתות. פקוק ואינו מכוסה, אם היה פקקו לחוץ, מותר. מהו לחוץ? תרין אמוראין. חד אמר, כדי שינטל בפיקקו. וחרנא אמר, כדי שלא יכנס לתוכו ראש הכרכר _{כלי של אורג.} אמר רבי אבא° מאן דעבד טבאות, פקיק לה ^ח_מב ומכסה לה. לגין שהניחו בשידה תיבה ומגדל ושכחו, וחזר ומוצאו אסור. בדק ואחר כך הניחו, מותר. חד עובדא אתא קומי °רבי , בנחש דחמתיה מגלי ומכסי _{ראו אותו מרים את המכסה ואחר כך כיסה אותו}. אמר, מפני רשע זה ניקלקל את הכיסויין? אמר רבי מנא° _{בן יונה} . מסתברא דההיא עובדא שבו ראו את הנחש מסיר את הכיסוי

[דף מג עמוד ב]

הוא אסור. אמר רבי ירמיה° . חלב של גוי, למה אסור? מפני תערובת בהמה טמאה. ותנינן, ^ח_מג עומד הוא גוי וחולב בעדר, וישראל עומד על גביו ואינו חושש. אמר רבא° בשם רב יהודא° ורבי סימון° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° . חלב של גוי למה הוא אסור? מפני הגילוי. ולמה לא יעמיד? ואם התגבן יהיה מותר שהרי הארס מונע מהחלב להתגבן. אמר רבי שמואל ברבי יצחק° , מפני האירס העומד בין הנקבים. ג' אירסין הן. ארס שוקע, וארס צף, וארס עומד כסבכה מלמעלה. ביומוי דרבי ירמיה° אתגליין גיגייתא דסדרא רבא _{התגלתה הגיגית של הישיבה הגדולה}. שתון קדמיין ולא מייתון. אחריין ומייתון. אני אומר ארס שוקע היה. פעליא היון בחקלא _{פועלים היו בשדה}. איתגליין קולתא דמיא _{התגלה כד המים} ואישתון מינה קדמיין ולא מייתון, אחריין ומייתון. אני אומר ארס שוקע היה. ותני כן. ^ח_מד חבית שנתגלתה, וכן אבטיח שניקר. ואכלו ושתו ראשונים, לא יאכלו וישתו אחרונים. אני אומר ארס שוקע הוא. יין שנתגלה ושתו ממנו י' בני אדם. אסור לוכל ולשתות אחריהן. אני אומר ארס שוקע הוא. חמשה משקין אין בהן משום גילוי. הציר והמורייס והחומץ והשמן והדבש. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אוסר בדבש. מודים חכמים ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} כשראו אותו נוקר. °רבי חיננא בר פפא הוות בידיה צלוחית דדבש מיגלייא. לא אספיק מישאל, עד דמפעפעת בידיה. רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא} תרויהון אמרין, ניתנה רשות לארץ לבקע מפניו. ולא ניתנה רשות לכלי לבקע מפניו. ולכן לא מועיל שבדק את ביתו, אלא יש לחשוש שמא הנחש התחבא באדמה וחזר ויצא מחורו. אבל לא ניתנה רשות לכלי להבקע, לכן אם כיסה את הכלי, יכול לשתות מתוכו. רבי חייא רבא° ורבי שמעון ברבי° הוון יתבין בחד בית אזלין מרמרין _{מצופה שיש}. אמרין אפשר דהוא מתחמי הכא _{שיראה עאן נחש}? ואיתחמי שחפר באדמה ונכנס לבית . אמרין, ברוך הוא שבחר בהן בחכמים שאמרו ניתנה רשות לארץ לבקע מפניו, ולא ניתנה רשות לכלי לבקע מפניו. רבי ינאי° _הכהן הוה מידחל מיניה סגין _{פחד ממנו הרבה}. והוה יהב ערסיה על ארבעה מרושין דמיין _{נתן מיטתו על ארבע כלים עם מים}. חד זמן פשט ידיה ואשכחיה גביה. אמר, ארימון מיניה _{תוציאו את המיטה מהכלים עם המים שגם זה לא עוזר אלא יבטח בה’} דכתיב, (תהילים קטז ו) שומר פתאים ה'. וכמה הוא שיעור נקב שיחשב גילוי? רבי יעקב בר אחא° אמר, רבי חנינה° מחוי בה הכין ואמר כראש אצבעי קטנה. רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בר ווא° אמרו בשם רבי יהושוע בן לוי° , עד כדי שלא תכנס ^ח_מה ראש אצבע קטנה של תינוק בן יומו לתוכה. ואף שאפילו פחות מיכן הוא עליל _ניכנס, אלא כיוון דלא ידע איך הוא נפיק _יצא, לא עליל _נכנס. הדין סלטא _{סל שיש בו נקבים}. אפילו קטן כמה אסור. דהוא עליל בהדא ונפק בהדא _{נכנס בזה ויוצא מזה}. הדא סלקותא סל שתולים. אפילו היא תלויה כמה אסורה. דהוא משתלשל: תנן, כמה ישהו ויהיו אסורים? כדי שיבא הרחש ממקום קרוב וישתה . איזהו מקום קרוב? אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} ^ח_מו מאוזן חבית ולפיה. ולא חמי ליה _{לא רואה אותו}? אמר רבי חנינא° _{בר חמא} . מין קטן יש, ושפיפון שמו, והוא דומה לשערה: תנן, שיעור המים המגולין, כדי שתאבד בהן המרה _{שיהיו כל כך הרבה מים עד שהארס בטל בהם.} °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. בכלים כל שהן שאפילו אם המים מרובים, אסורים משום גילוי, ובקרקעות ארבעים סאה . תני המים בקרקעות ארבעים סאה. °רבי נחמיה אמר, כדי שתהא חבית שיחין מתמלא מהן. היין. בין בכלים בין בקרקעות כל שהוא שאפילו הרבה לא בטל בו הארס . היין ^ח_מזכל זמן שהוא תוסס אין בו משום גילוי. כמה זמן תוסס? ^ח_מחעד שלשה ימים. מעשה שמצאו נחש

[דף מד עמוד א]

בצד הבור של יין. ובא מעשה לפני °רבי יהודה _{בר עילאי} והתיר. ^ח_מט מעיין כל זמן שהוא מושך אין בו משום גילוי. אמר °רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא . מעשה שירד °רבי יוחנן בן נורי אצל °רבי יוחנן בן ברוקא אבא לבית שריין. והראהו גיביה _{מקום שבו נקבים המים} שלא היה בו אלא שלושת לוגין מים, והיו הגשמים מטפטפים ויורדין. ושחה ושתה. ואמר כזה אין בו משום גילוי. ועד היכין אומרים שאם המים מטפטפים אין חוששים שמא נחש שתה מהם? אמר רבי מנא בר תנחום° בשם רבי חנינא° _{בר חמא}, עד כדי שתפרח הכרית _{צמח ממשפחת החלמית שצומח בסוף החורף.} וכיוון שאז אין המים מצוים כל כך חוששים שמא שתה אפילו כשהמים מטפטפים. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, עד כדי שיעשה צמח הכרית כרגלי אווז. אמר רבי יעקב בר אחא° . מכיון שהותר המים שבשדה _{שהתחילו הגשמים,} הותר מה שבבית שכיוון שיש לנחש הרבה מקורות מים, לא ידחק עצמו לשתות ממה שבבתים . תני רבי הושעיה° . הגילויין נוהגין בין בארץ בין בחוץ לארץ. בין בימות החמה בין בימות הגשמים: תנן, ניקורי תאינים וענבים וקשואין והדלועין והאבטיחים והמלפפונות. אפילו הם ככר. אחד גדול ואחד קטן, אחד תלוש ואחד מחובר. כל שיש בו ליחה אסור . אמר רבי יהודה בן פזי° מאן תנא ניקורין? °רבן גמליאל _דיבנה. דתנן גבי מי חטאת, כל העופות פוסלין חוץ מן היונה מפני שהיא מוצצת. כל השרצים אינם פוסלין חוץ מן החולדה מפני שהיא מלקת. °רבן גמליאל _דיבנה אומר, אף הנחש מפני שהיא מקיאה . אמר רבי יונה° . מה אכפלן _{מה משווים} מצות גבי נקורים? חמירה סכנתא מאיסורא. וגם חכמים שאינם פוסלים מי חטאת שנחש שתה מהם, יאסרו לשתות מים מגולים . ולא כן תני, ^ח_נ ראה צפור נוקרת בתאינה ועכבר באבטיח הרי זה אסור. שאני אומר, מקום הנקר אכלו. ולענין טריפה אמר רבי אבא° בשם רבנן דתמן. ^ח_נא שחטה וחטפו זאבים בני מיעיה, כשירה. שחזקת בני מעים כושר. וחש לומר שמא ניקבו? חזקת בני מעים כושר, והכא את אמרת הכין? אלא ^ח_נב חומר הוא בסכנת נפשות, וירדו בניקורין כ°רבן גמליאל _דיבנה. תני °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. אוכל אדם תאנים וענבים בלילה ואינו חושש. שנאמר, (תהילים קטז ו) שומר פתאים ה'. אמר רבי יונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, דג נקור אסור. חזקיה° ורבי טבי° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}, דג ניקור חי אסור. מת, נוטל מקום הנקר . ומליח על ידי מליחה מתחלחל בכולו. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי חייא בר אבא° . אבטיח שניקר שניתמסמסו בני מיעיה אסור. חד בר נש הוה טעון מלפפון נקור, ואכיל מיניה לעשרה בני נש ומיתון. עברת רירין עלוי ופסקתיה לרגליו _{נפל ריר מהמלפפון עליו וחתכה את רגלו}. חד בר נש הוה סני קופד דאימר _{שנא בשר כבש}. חד זמן הוה אכיל קופד _בשר. עבר חד ואמר ליה דאימר הוא _{של כבש הוא}, ואיתכלעס _נגעל ומית. חמרייא שרון בפונדקיא _{חמרים חנו בפונדק}. אמרין לון, הבו לן טלופחין _עדשים. ויהבון. אמרין לון הבו לון תינן _{עוד פעם}, ויהבון. אמרין לון, קדמייא הוון טבין מהאילין. אמרין לון שזרתיה דחיוי אשכחנן בהון _{מצאנו עור של נחש בתוכם}, ואיתכלעסון _נגעלו ומיתון. כתיב (משלי טז ז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו °רבי אומר, זה הכלב. ורבי יהושוע בן לוי° אומר, זה הנחש. רעייא _רועים חלבון חלב. ואתא חיוויא ואכל מיניה, והוה כלבא מסתכל ביה. כד אתון ייכלון _{כשבאו לאכול}, מישרי נבח בהון, ולא אתבוננון, בסופה _{כשראה שלא מבינים אותו,} אכיל ומית. חד בר נש עביד תום שחיק גו בייתיה. ואתא חיויא דטור _{נחש הרים} ואכיל מיניה, והוי חיויא דבית מסתכל ביה. אתון בני בייתיה מיכל מיניה, מישרי מתרתר עליהון עפר, ולא אתבוננון. וקלק גרמיה גוויה _{זרק עצמו לתוך הכלי עם החלב}.

[דף מד עמוד ב]

חד בר נש זמין חד רבן ואייתיב כלבא גביה. אמר לו ביזיון אנא חייב לך?אמר לו רבי, טיבו אנא משלם ליה _{חייב לו}, שבאין עלון לקרתא. עאל חד מינהון בעא מינסב איתתי _{נכנס אחד מהם ורצה לקחת את אשתי} ואכל הכלב ביציו:

ירושלמי תרומות, פרק ח, הלכה ד

מתני’: חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. אם היתה מונחת במקום תורפה, יניחנה במקום המוצנע. ואם היתה מגולה, יכסנה. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר. אם היתה מונחת במקום המוצנע, יניחנה במקום תורפה. ואם היתה מכוסה, יגלנה. °רבן גמליאל _דיבנה אומר. ^ח_נג אל יחדש בה דבר. חבית שנשברה בגת העליונה, והתחתונה טמאה, מודה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע _{בן חנניה} , ^ח_נד שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה, יציל. ואם לאו, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו. ^ח_נה וכן חבית של שמן שנשפכה. מודה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע _{בן חנניה} , שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה, יציל. ואם לאו, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר תרד ותבלע, ואל יבלענה בידיו. ועל זו ועל זו אמר °רבי יהושע _{בן חנניה} ^ח_נו לא זו היא תרומה שאני מוזהר עליה מלטמאה, אלא מלאכלה. ובל תטמאה. ^ח_נז כיצד? היה עובר ממקום למקום וככרות של תרומה בידו. אמר לו נכרי, תן לי אחת מהן ואטמאה, ואם לאו הרי אני מטמא את כולן. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. יטמא את כולן ואל יתן לו אחת מהן ויטמא. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, יניח לפניו אחת מהן על הסלע. ^ח_נח וכן נשים שאמרו להן גוים עובדי אלילים. תנו לנו אחת מכם ונטמאה. ואם לאו הרי אנו מטמאין כולכם. יטמאו את כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל:

גמ’: תנן, חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. אם היתה מונחת במקום תורפה, יניחנה במקום המוצנע. ואם היתה מגולה, יכסנה. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר. אם היתה מונחת במקום המוצנע, יניחנה במקום תורפה. ואם היתה מכוסה, יגלנה. °רבן גמליאל _דיבנה אומר. אל יחדש בה דבר . אמר רבי יוסי ברבי בון ° . מדברי שלשתן למדנו, ^ח_נטשתלויה אסור לשורפה. שהרי אף °רבי יהושע _{בן חנניה} לא התיר ברישא אלא לגרום לה טומאה. אבל לא לטמא אותה בידים. והוא הדין שאסור לשרפה ולהפסידה בידים

[דף מה עמוד א]

תנא רישא חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה. °רבי יהושוע אומר, אם היתה מונחת במקום המוצנע, יניחנה במקום תורפה. ואם היתה מכוסה, יגלנה. גרם טמאה מותר, לטמאנה בידים אסור. והתנא סיפא. חבית שנשברה בגת העליונה, והתחתונה טמאה, ל°רבי יהושע _{בן חנניה} יטמאנה בידים? . חברייא אמרי בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. תרי תנאי אליבא ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} . חבית הראשונה _{חבית שנולד בה ספק טומאה} כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. והשנייה _{חבית שנשברה בגת} כ°רבי מאיר . כדתניא. °רבי חנינא סגן הכהנים אומר, מימהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטמאה עם הבשר שנטמא באב הטמאה, אף על פי שמוסיפין טמאה על טמאתו. הוסיף °רבי עקיבא _{בן יוסף} ואמר, מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת, אף על פי שמוסיפין טמאה על טמאתו. אמר °רבי מאיר , מדבריהם _{של °רבי יהושוע ו°רבי אליעזר בן הורקנוס} למדנו, ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח. אמר לו °רבי יוסי _{בן חלפתא}, אינה היא המידה. נמצא, ש°רבי יוסי _{בן חלפתא} סובר בדעת °רבי יהושוע שאסור לשרוף את הטהורה עם הטמאה, ו°רבי מאיר סובר שמותר לשרוף את הטהורה עם הטמאה. חברייא אמרי, חבית הראשונה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} ולית °רבי מאיר מודה בה. והשנייה כ°רבי מאיר ולית °רבי יוסי _{בן חלפתא} מודה בה. דסבר °רבי יוסי _{בן חלפתא} שלא התיר °רבי יהושע _{בן חנניה} אלא גרמא, אבל לטמא בידים אסור. אמר לון רבי יוסי° _{בר זבידא}. חמון מה אתון אמרין, חבית הראשונה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. הא כ°רבי מאיר שורפין. שהרי אם מותר לטמאותה ביד, מותר גם לשורפה, ואף ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} שורפין. וירבו °רבי מאיר ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} על °רבי יוסי _{בן חלפתא} וישרופו? ואנא חמי רבנן דאתא עובדא קומיהון ואמרין, איזיל תלי _{ואנו רואים כשמגיע מקרה כזה לחכמים הם אומרים לתלות}. והיכא אשכחן דאמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} שורפין? דתנינן. אמר לו °רבי יוסה אינה היא המידה. מודין °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע _{בן חנניה} ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה. ועל מה נחלקו? על התלויה ועל הטמאה. ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר תישרף זו לעצמה וזו לעצמה. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר שתיהן כאחת: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, °רבי שמעון _{בן יוחאי} שנאה. _{והכוונה ש°רבי יוסי בן חלפתא אומר ל°רבי מאיר הרי °רבי שמעון בן יוחאי הכי מקל בדעת °רבי יהושוע . ואפילו הוא לא סובר ש°רבי יהושוע מתיר לשרוף טהורה עם הטמאה, ורק בתלויה הוא מתיר} וכשם של°רבי שמעון _{בן יוחאי} שורפים את התלויה, הוא הדין ששורפים ספק תרומה . _{ואם כך שירבו °רבי מאיר ו°רבי שמעון בן יוחאי על °רבי יוסי בן חלפתא ויהיה מותר לשרוף. ועוד קשה לחבריה} אין תימרון דאית ליה ל°רבי מאיר תלויה שורפין. הא תני, תרומה תלויה וטמאה שורפין אותה בערב שבת עם חשיכה, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים בזמנה _{מבער על ידי שמפרר וזורה לרוח.} ואי אית ליה שורפין, שישרפנה בשחרית? אמר אמר רבי זירא° קומי רבי מנא° _{בן יונה}. תפתר בתלויה שדעתו להישאל עליה. אמר לו. כן אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} כל תלויה דאנן אמרין הכא, בתלויה שאין דעתו להישאל עליה. אבל דעתו להישאל עליה, טהורה היא. דתני, תלויה שאמר _{אפילו אם היא} טהורה _{אני מתיחס אליה כאילו} טמאה היא, הרי זו טמאה. אם אמר הריני מניחה על מנת שאשאל עליה, טהורה. אמר רבי יוסי ברבי בון° . תפתר שנולדה לה ספק טומאה עם דמדומי חמה, ולית שמע מינא כלום.

[דף מה עמוד ו]

ועוד, אתון _חברייה אמרין, חבית שניה כ°רבי מאיר ולית °רבי יוסי _{בן חלפתא} מודה בה. והתני על הא דתנן חבית שנשברה בגת העליונה, והתחתונה טמאה, ל°רבי יהושע _{בן חנניה} יטמאנה בידים , במה דברים אמורים? בבור שאין בו כדי להעלות את התרומה. אבל בבור שיש בו כדי להעלות, אפילו כל שהוא אסור לטמאות, שלא התיר °רבי יהושוע אלא במקום הפסד חולין . ואין כ°רבי מאיר בין אם יש בו כדי להעלות, בין אם אין בו כדי להעלות. אפילו כל שהוא מותר לטמאות. שהרי ל°רבי מאיר תרומה שהולכת לאיבוד מותר לשרוף אפילו בלא חשש הפסד חולין. דתנן, שורפין את התלויה _{כיוון שממילא הולכת לאיבוד,} עם הטמאה _{אף שאין הפסד חולין.} ועוד, איך אתם אומרים חבית שניה כ°רבי מאיר ולית °רבי יוסי _{בן חלפתא} מודה בה? והא תנינן. אמר °רבי מאיר , מדבריהם _{של °רבי יהושוע} למדנו, ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח. אמר לו °רבי יוסי _{בן חלפתא} , ^ח_ס אינה היא המידה. ולית בר נש אמר אינה היא, אלא דמודה על קדמייתא. משמע שמודה °רבי יוסי _{בן חלפתא} שלדעת °רבי יהושוע מותר לטמאות תרומה שהולכת לאיבוד בידים. ורק על מה ש°רבי מאיר רצה לחדש הוא חולק . מאי כדון? _{למה לא לקבל את דברי °רבי מאיר  ?} תמן התורה חסה על ממונן של ישראל _{שהתרומה תאסור את כל החולין,} לכן יטמאנה בידים , והכא איך אתה רוצה להתיר לשרוף תלויה עם טמאה , דמה אית לך מימר איזה הפסד יש כאן? וכי הכא אינו מפסידו ממון שהוא צריך עצים לשורפה זו לעצמה וזו לעצמה? ^ח_סא להפסד מרובה חשו להפסד מועט לא חשו. אמר רבי יוסי ברבי בון ° . מה שאמר °רבי מאיר , מדבריהם למדנו , תפתר כמאן דאמר מדברי °רבי עקיבה ומדברי °רבי חנינא סגן הכהנים , ולא מדברי °רבי יהושוע , ולית שמע מינא כלום: רבי אילא° _אילעא ורבי זירא° תרויהון אמרין בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. חבית הראשונה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} שסובר ש°רבי יהושוע מתיר רק גרמא אבל לא לטמא ביד , _{אבל °רבי מאיר סובר של°רבי יהושע בן חנניה יכול לטמא בידים.} והשנייה בין כ°רבי מאיר בין כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. אמר רבי זירא° קומי רבי מנא° _{בן יונה}. ולית הסיפא פליגא על °רבי יוסי _{בן חלפתא}? אז איך אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שגם °רבי יוסי _{בן חלפתא} מסכים? אמר לו אין חובה להסביר שחבית ראשונה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} ושניה כ°רבי מאיר . ואם נרצה נאמר שהבריתות דלא כ°רבי מאיר ונאמר דלא כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. שבאמת אין חובה להעמיד את הרישא כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} ואין חובה להעמיד את הסיפא כ°רבי מאיר . שאפשר ש°רבי יהושע _{בן חנניה} מתיר אפילו לטמא בידים. ומה שחלקו ברישא בגרמא, זה לא בגלל ש°רבי יהושוע סובר כדעת °רבי יוסי _{בן חלפתא} שמותר רק גרמא, אלא להראות כוחו של °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שאפילו בגרמא אסר. ואפשר ש°רבי יהושוע אוסר לטמא בידים. ומה שהתיר בסיפא, זה לא בגלל ש°רבי יהושוע סובר כ°רבי מאיר שתרומה שהולכת לאיבוד מותר לטמא בידים, אלא בגלל שחשש להפסד ממון. תני, אמר °רבי מאיר שורפין את התלויה עם הטמאה . לפי שמצינו °רבי מאיר שורף תלויה בכל מקום. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. אזלית לקיסרין שמעית דאמר חזקיה° בשם רבי ירמיה° . °רבי מאיר שורף תלויה בכל מקום. ואמרית ליה, האם רק בגין שהיא תלויה דבר תורה? אמר לו אין. אמר לו, אנא פתר לה אפילו בספק שנטמאה במדור של גוים. מה אית לך? הרי אפילו ודאי טומאת מדור גוים לא שורפים? דתני, ^ח_סב מדור של גוים תולין. אמר ליה אני סובר כ°רבי יוסי ברבי יהודה דתני, °רבי יוסי בי רבי יהודה אומר שורפין. רק שאני מוסיף עליו וסובר שאף על ספק מדור גויים שורפים. אמר רבי חונא ° בשם רבי ירמיה° . °רבי מאיר שורף תלויה בשאר ימות השנה. והתני, תרומה תלויה וטמאה שורפין אותה ערב שבת עם חשיכה דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ^ח_סג בזמנה מבערים _{על ידי שמפרר וזורה לרוח.} ואם ל°רבי מאיר שורפים תלויה , וישרוף בשחרית? תיפתר בשנתעצל ולא שרף. תדע לך שהוא כן. דתנינן טמאה, והרי טמאה כולם מודים שיכול לשרוף ולא תנינן שחרית. ולא בשנתעצל ולא שרף? אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי° . תיפתר שנולד לה טומאה באותה שעה, ולית שמע מינא כלום. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. °רבי יהושע _{בן חנניה} שאמר טמאה שהולכת לאיבוד מותר לטמאותה בידים. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} שאמר בכור שאחזו דם יקיז אף על פי שעושה מום . _{והטעם כיון שאם לא יקיז ממנו דם הבכור ימות} שניהן אמרו דבר אחד

[דף מז עמוד א]

אמר רבי אילא° _אילעא . °רבי שמעון _{בן יוחאי} דבכורות, ו°רבי יהושע _{בן חנניה} דתרומות. לא הדין מודה לדין ולא הדין מודה לדין. דמה שאמר °רבי יהושע _{בן חנניה} בתרומות שיכול לטמאה בידים, זה משום שיש כאן הפסד מרובה _{הפסד החולין}. אבל בבכורות שאין שם אלא הפסד הבכור עצמו, לא יתיר לעשות בו מום. ומה שהתיר °רבי שמעון _{בן יוחאי} הקזה לבכור שאחזו דם, זה משום ש°רבי שמעון _{בן יוחאי} סובר שבכור שאחזו דם, זה עצמו מום, ושוב אינו תם . אמר רבי זעירא° מסתברא ש°רבי שמעון _{בן יוחאי} מודה ל°רבי יהושע _{בן חנניה}. שאם בהפסד מועט הוא מתיר, כל שכן שיתיר בהפסד מרובה . ו°רבי יהושע _{בן חנניה} לא מודה ל°רבי שמעון _{בן יוחאי}. רבי בון בר חייא° בעי קומי רבי זירא° . על דעתך דאת אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} יודי ל°רבי יהושע _{בן חנניה} והתנינן, מודין °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע _{בן חנניה בתרומת חמץ בערב פסח} ששורפין זו _{תרומה טהורה} לעצמה וזו _טמאה לעצמה _{כדי שהטהורה לא תטמא.} ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, °רבי שמעון _{בן יוחאי} שנאה. ואם °רבי שמעון _{בן יוחאי} סובר של°רבי יהושוע תרומה שהולכת לאיבוד מותר לטמאה ביד, אז למה לא שורפים את שניהם כאחד? אמר לו תמן תרומה חמץ בשש שעות טהורה היא דבר תורה, ותרומה בעינה היא. אתה הוא שגזרת לשורפה בכל מקום. _{אבל בחבית שנשברה הרי התרומה הולכת לאיבוד לכן מתיר °רבי יהושוע לטמאה בידים} לדעת °רבי יוסה שסובר של°רבי יהושוע אסור לשרוף תרומה תלויה, ומותר רק גרמא . ^ח_סד ולא נפסלה בהיסח הדעת? לא כן אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, היסח הדעת דבר תורה ולמה לא נשרוף את התלויה? _{הגמרא מביאה מימרות של רבי יוחנן° בר נפחא אף שאינם קשורות אלינו.} ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} חבית שנייה כ°רבי מאיר , נלמד מהתורה _{היינו שמה שלומד °רבי מאיר מדברי °רבי יהושע בן חנניה שהתיר לטמא אותה ביד זה} מדכתיב (במדבר קרח יח ח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי. תרומתי כתיב בלשון יחיד, בתרומה אחת הכתוב מדבר. אבל בתלויה אי אתה מצווה בשמירתה . ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אחיזת דם כ°רבי שמעון _{בן יוחאי שמותר להקיז ממנה דם} נלמד מפסוק מהתורה. אם כך למה תלויה לא נשרפת הרי נפסלת בהסח הדעת? אמר לו אין כאן הסח הדעת שהוא משמרה שלא תגע בטהרות אחרות. התיב רבי יצחק בריה דרבי חייא רובה° . הגע עצמך שהיא נתונה על גבי גחלים שאין חשש שיגע בטהרות אחרות והסיח דעתו, האם יהיה מותר לשרוף איתה גם תרומה טמאה? אמר לו לכשיתננה. אמר רבי מנא° _{בן יונה} לרבי שימי° . אתון אמרין יודי °רבי שמעון _{בן יוחאי} ל°רבי יהושע _{בן חנניה} שיהיה מותר לטמאה ביד. הרי אפילו °רבי יהושע _{בן חנניה} לית ליה הא דאמרת בשם °רבי יהושע _{בן חנניה} שיכול לשרוף את התלויה. דתני אמר °רבי יהושע _{בן חנניה} איך נשרוף תלויה עם הטמאה, שמא יבוא אליהו ויטהרם. משמע ש°רבי יהושע _{בן חנניה} סובר שאפילו אם אירע לתרומה ספק טומאה דאורייתא שהולכת לאיבוד, לא יטמאנה בידים. אמר ליה , תניין אינון. תמן °רבי יוסי _{בן חלפתא} בשם °רבי יהושע _{בן חנניה} ברם הכא, °רבי שמעון _{בן יוחאי} בשם °רבי יהושע _{בן חנניה}. תנן, חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אם היתה מונחת במקום תורפה, יניחנה במקום המוצנע. ואם היתה מגולה, יכסנה. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר. אם היתה מונחת במקום המוצנע, יניחנה במקום תורפה. ואם היתה מכוסה, יגלנה. °רבן גמליאל _דיבנה אומר. אל יחדש בה דבר . תמן תנינן. ^ח_סה בכור שאחזו דם, אפילו מת אין מקיזין לו את הדם דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. וחכמים אומרים, יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום. ואם עשה בו מום, הרי זה לא ישחוט עליו. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר יקיז כדי שלא ימות, ואף על פי שעשה בו מום. אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. אתיא ד°רבי יהודה _{בר עילאי} שאמר שאפילו מת אין מקיזין לו את הדם. כ°רבן גמליאל _דיבנה דאמר במשנתנו, לא יחדש בה דבר. ורבנן שאומרים, יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום. ואם עשה בו מום, הרי זה לא ישחוט עליו. כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} דאמר במשנתנו שיניחנה במקום מוצנע . וד°רבי שמעון _{בן יוחאי} כ°רבי יהושע _{בן חנניה} שאמר במשנתנו אם היתה מכוסה יגלנה. ומה שמצאנו בבריתא דתני °רבי שמעון _{בן יוחאי} יקיז ואף על פי שהוא מתכווין לעשות בו מום. אתייא כ°רבי יהושע _{בן חנניה} אחרייא שבסיפא שאמר אף יטמאנה ביד. אמר רבי אבהו° בשם רבי שמעון בן לקיש° . טעמא ד°רבי יהודה _{בר עילאי} שאוסר להקיז דם לבכור, זה לא מפני שהוא סובר כ°רבן גמליאל _דיבנה אלא גזרת הכתוב דכתיב , (דברים ראה יב טז) לא תאכלנו, על הארץ תשפכנו כמים. לא התרתי לך דמו, אלא לשופכם, אבל הקזה אסור . מתיב רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי° . והא בפסולי המוקדשים כתיב, (דברים ראה יב כד) לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים , והרי ודאי שמותר להקיז מהם דם שהרי כבר נפדו אז מה נדרוש מהפסוק? אמר

[דף מז עמוד ב]

רבי חייא בר אבא° . להכשר איתאמרת. מה ^ח_סו מים מכשירים, ^ח_סז אף דם מכשיר. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. _{°רבי שמעון בן יוחאי וחכמים שחלקו אם מותר להקיז דם לבכור שאחזו דם} ושניהם מקרא אחד דרשו כתיב, (ויקרא אמור כב כא) תמים יהיה לרצון, כל מום לא יהיה בו. °רבי שמעון _{בן יוחאי} דרש. בשעה שהוא לרצון _תמים, אין את רשאי ליתן בו מום. בשעה שאינו לרצון _{בעל מום,} את רשאי ליתן בו מום. וחכמים אומרים. אפילו כולו מומין, אין את רשאי ליתן בו מום. תנן, מודה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע _{בן חנניה} , שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל. ואם לאו, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו. אמר רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי בר חנינא° . ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} כלי שתוכו טהור ואחוריו טמאים _{שנטמא אחוריו במשקין,} אין מטמאין בו דבר ממועט כדי להציל בו דבר מרובה. והתנינן תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו? _{דמשמע דווקא לטמא בודאי אסור. אבל כלי שאחוריו טמאים, שאינו מטמא את תוכו, אינו אסור.} אמר רבי שמואל בר ברכיה° . מה שאמר רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי בר חנינא° _{שלא ישתמש בכלי שאחוריו טמאים כדי להציל תרומה} תיפתר, בשיש לו שני כלים. אחד תוכו טהור ואחוריו טמאים. ואחד כולו טהור. וכיוון שיכול להשיג כלי שכולו טהור, לא התירו לו להשתמש בכלי שגבו טמא. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. תפתר בבור טהור. ולכן לא התירו כלי שגבו טמא, שאף אם תרד התרומה לבור ויהיה הכל מדומע, אין כאן הפסד מרובה. שיכול למכור את המדומע לכהן. מה דמתניתין בבור טמא שיש הפסד חולין. והתנינן בסיפא, וכן חבית של שמן תרומה שנשפכה. מודה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע _{בן חנניה} , שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה, יציל. ואם לאו, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר תרד ותבלע, ואל יבלענה בידיו, אבל כלי שתוכו טהור אפילו אם אחוריו טמאים מותר למרות שאין כאן הפסד חולין? תיפתר שנתגלגלה לבית פרס. תנן, חבית שנשברה בגת העליונה והתחתונה טמאה, מודה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע _{בן חנניה} , שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל. ואם לאו, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו. וכן חבית של שמן שנשפכה. מודה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע _{בן חנניה} שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה, יציל. ואם לאו, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר תרד ותבלע, ואל יבלענה בידיו . על דעתיה דחברייא שסוברים בדעת °רבי יהושוע שאם התרומה הולכת לאיבוד מותר לטמאותה ביד, אין הבדל בין החבית הראשונה _{חבית שנשברה בגת העליונה}. ובין חבית השנייה _{חבית שנשפכה}. בשניהם אותה סברא, כיוון שהתרומה הולכת לאיבוד מותר לטמאותה . על דעתיה ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} שסובר שלא התיר °רבי יהושוע אלא בהפסד חולין מרובה. הרישא מדברת דווקא בחבית של יין, אבל בשמן אומר °רבי יהושוע שתרד ותטמא, שאין זה הפסד מרובה שהרי ראוי הוא לנר. וסיפא _{חבית שנשברה אפילו} בחבית של שמן. תנן, היה עובר ממקום למקום וככרות של תרומה בידו. אמר לו נכרי, תן לי אחת מהן ואטמאה, ואם לאו הרי אני מטמא את כולן. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר יטמא את כולן ואל יתן לו אחת מהן ויטמא. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, יניח לפניו אחת מהן על הסלע. וכן נשים שאמרו להן גוים עובדי אלילים. תנו לנו אחת מכם ונטמאה. ואם לאו הרי אנו מטמאין כולכם. יטמאו את כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל . לא מסתברא אם היתה ככר טמאה שימסורו להן אותה? לא מסתברא אם היתה שפחה אחת שימסרו להן אותה?

[דף מח עמוד א]

תני סיעות בני אדם שהיו מהלכין בדרך פגעו להן גוים ואמרו, תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו. ואם לאו, הרי אנו הורגים את כולכם. אפילו כולן נהרגים, ^ח_סח לא ימסרו נפש אחת מישראל. ייחדו להן אחד כגון שבע בן בכרי. ימסרו אותו ואל ייהרגו. אמר רבי שמעון בן לקיש° . והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. אף על פי שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי. עולא בר קושב תבעתיה מלכותא. ערק ואזיל ליה _{ברח והלך} ללוד גבי רבי יהושוע בן לוי° . אתון ואקפון מדינתא, אמרו להן. אין לית אתון יהבון ליה לן, אנן מחרבין מדינתא. סלק גביה רבי יהושוע בן לוי° ופייסיה, ויהביה לון. והוה אליהו זכור לטוב יליף מתגלי עלוי _{רגיל להתגלות אליו}, ולא אתגלי. וצם כמה צומין ואיתגלי עלוי. אמר ליה ולמסורות אני נגלה? אמר לו ולא משנה עשיתי? אמר לו וזו משנת החסידים? רבי אימי° _{אמי בן נתן} איתצד _נשבה בסיפסיפה. אמר רבי יונתן° , יכרך המת בסדינו שאין דרך להצילו. אמר רבי שמעון בן לקיש° . עד דאנא קטיל, או אנא מתקטיל אנא איזיל ומשיזיב ליה בחיילא _{אלך אציל אותו בכח}. אזל ופייסון ויהבוניה ליה. אמר לון רבי שמעון בן לקיש° אתון גבי סבון והוא מצלי עליכון _{בואו לזקן שלנו שיתפלל עליכם}. אתון גבי רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אמר לון. מה דהוה בלבכון איעבד ליה, יתעבוד ימטא לההוא עמא _{מה שרציתם לעשות לו יקרה לכם}. לא מטון אפיפסירוס, עד דאזלון כולהון _{עד שמתו ולם}. זעיר בר חנינא איתצד _נשבה בספסיפה. סלק רבי אמי° _{בן נתן} ושמואל° _{בר אבא בר אבא} מפייסה עלוי. אמרה להון זנביה מלכותא בגיחוך. מה באתם להתחנן אלי , יליף הוא ברייכון עבד לכון ניסין _{אלוקיכם רגיל לעשות לכם ניסים} כד הוו עסוקין ביה, עלל חד סרקיא טעין חד ספסר _{נכנס אחד השודדים כשהוא מחזיק חרב}. אמר להון, בהדא ספסירא קטיל בר נצר לאחוי דזנביה. _{בחרב זה הרג נצר את האח של המלכה} נפקו כולהו, ואישתיזיב _וניצל זעיר בר חנינא. רבי יוחנן° _{בר נפחא} איקפח _נשדד בעלי קנייה. סליק לבית וועדא _{נכנס לישיבה} והוה רבי שמעון בן לקיש° שאיל ליה, והוא לא מגיב. שאיל ליה והוא לא מגיב. אמר לו, מהו הכין? אמר לו כל האיברים תלוין בלב. והלב תלוי בכיס. אמר לו ומהו את כן? אמר לו איקפחת _נשדדתי בעלי קנייה. אמר לו חמי לי זויתה _{תראה לי את הכיוון}. נפיק מחוי ליה חמיתון מן רחוק ושרי מצלצל _{יצא להראות לו וראם מרחוק וצעק לעברם} אמרין אין רבי יוחנן° _{בר נפחא} הוא זה ששדדנו יסב פלגא _{יקח חצי}. אמר לון חייכון כולה אנא נסיב, ונסיב כולה. דיקלוט רועה חזירא, מחוניה טלייא היכו אותו הנערים}} ד{{תנא-ירו"מ _{רבי יהודה} נשיאה. איתעבד _נעשה מלך, נחת לפמייס. שלח כתבין בתר רבנן. ובהם ציוה, תיהוון גבי במפקי שובתא מיד _{תהיו אצלי במוצאי שבת מיד}. ואמר לו לשלוחיה. לא תתן להון כתבין, אלא בערובתא עם מטמעי שמשא _{בערב שבת עם השקיעה}. ואתא שליחא גבהון בערובתא עם מטמעי שמשא _{בערב שבת עם השקיעה}. והוה רבי יודן° נשיאה ורבי שמואל בר נחמן° נחתין למיסחי בדימוסין דטבריא _{ירדו לרחוץ במרחצאות של טבריה}. אתא השד אנטיגריס גבהון, ובעי רבי יודן° נשייא למינזף ביה. אמר לו רבי שמואל בר נחמן° , ארפי ליה לניסין הוא מתחמי _{עזוב אותו לעשות לנו נס הוא מתגלה לנו}. אמר לון, מה רבנן עבדין ולמה אתם עצובים? תנון ליה עובדא _{סיפרו לו את המעשה}. אמר לון, סחון _תתרחצו ותתכוננו לכבוד שבת . דברייכון עביד ניסין. במפקי שובתא טעין יתהון ואעיל יתהון _{במוצאי שבת נשא אותם והביא אותם}. אמרו לדיקלוט , הא רבנן לבר. אמר לא יחמון אפיי עד דאינון סחיין _{לא יראו פני עד שיתרחצו}. הוה ההיא בי בני דאזייה _{מרחץ שהוסק} שבעה יומין ושבעה לילוון. נפק ואנצח קדמיהון _{יצא וקרר אותו לפניהם}, ועללון וקמון ליה קדמיהון _{נכנסו ועמדו לפניו}. אמר לון בגין דברייכון עביד לכון ניסין אתון מבזין מלכותא? אמרין ליה דיקלוט חזירא בזינן. דיקליטיאנוס מלכא, לא בזינן. אמר להם . אפילו כן, לא מכסי _תבוזו לא ברומי זעיר ולא בחבר זעיר. שאינכם יודעים מה יצא ממנו

הדרן עלך פרק האשה שהיתה

פרק תשיעי- הזורע תרומה

כולל שיעורי שמע

[דף מז עמוד ב]

ירושלמי תרומות, פרק ט, הלכה א

מתני’: ^ט_אהזורע תרומה. שוגג, יופך. ומזיד, יקיים. ואם הביאה שליש. בין שוגג בין מזיד יקיים. ובפשתן מזיד יופך. ^ט_בוחייבת בלקט ובשכחה ובפיאה. ועניי ישראל ועניי כהנים מלקטין. ועניי ישראל מוכרין את שלהן לעניי כהנים בדמי תרומה והדמין שלהן. °רבי טרפון אומר, אין מלקטין אלא עניי כהנים שמא ישכחו ויתנו לתוך פיהן. אמר לו °רבי עקיבא _{בן יוסף}. אם כן, לא ילקטו אלא טהורים. ^ט_גוחייבת במעשר ובמעשר עני. ועניי ישראל ועניי כהנים נוטלין. ועניי ישראל מוכרין את שלהן לכהנים בדמי תרומה והדמין שלהן. ^ט_דהחובט משובח. והדש כיצד יעשה? תולה כפיפות בצוארי בהמה, ונותן לתוכן מאותו המין. ונמצא לא זומם את הבהמה, ולא מאכיל את התרומה:

גמ’: תנן, הזורע תרומה. שוגג, יופך. ומזיד, יקיים. לא מסתברא דא אלא חילופין _{לא הגיוני כך אלא ההיפך שיקנסו במזיד ולא בשוגג?} קנסו בו _{בעושה במזיד} שתבטל שדהו על גב תרומה. דכיוון שגזרו על הגידולין שיהיו תרומה, נמצא כל גידולי השדה דין תרומה יש להם, ופעמים שהיה מעדיף להפוך ולזרוע חולין ואינו יכול . רבי שמואל בר אבדימי° בעי. מהו שיהא נאמן לומר מזיד הייתי? אמרו לו, אם כשהיו מכירין שהשדה זרועה תרומה , לא כל הימינו. ואם לאו, הפה שאסר הוא הפה שהתיר. רבי בנימין בר גידל° בעי. זרע תרומת כרשינין שהם מאכל בהמה ואדם אוכל מהם בדוחק וגזרו שיתן מהם תרומה . זרע תרומת חוצה לארץ שגזרת חכמים שינהג בה דין תרומה. האם גם בהם גזרו חכמים? אמרו לו , גזירה היא ואין גזירה לגזירה. תנן, ואם הביאה שליש. בין שוגג בין מזיד יקיים, שאסור לאבד קדשים . הדא אמרה שהקדושה חלה עליה כשהוא מחובר. הדא אמרה, הפריש מפירות שלא הביאו שליש לא קדשו. תנן, ובפשתן מזיד יופך. מאי טעמא? כיוון שהתרומה לא חלה אלא על הזרע, ועיקר הנאת הפישתן לקסמין _{שבתוכם הסיבים,} ^ט_הקנסו בו שלא יהנה בקיסמין: תנן, וחייבת בלקט ובשכחה ובפיאה, ועניי ישראל ועניי כהנים מלקטין . רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. האם מה שהתירו לעניי ישראל ללקוט, זה רק בגלל שזו תרומה דרבנן, שמדאוריתה גידולי תרומה חולין. או שגם במקרה שהלקט הוא ספק תרומה דאוריתא. כגון הפריש עומרין שלו לתרומה, ונתחלפו לו בשאר עומרי לקט, והכלל הוא ספק לקט לקט . אפילו כן עניי ישראל ועניי כהנים מלקטין? תנא, אשתו של עם הארץ, טוחנת עם אשתו של חבר בזמן שהיא טמאה. אבל בזמן שהיא טהורה, לא תטחון. שהיא מחזקת עצמה טהורה ממנה. וכדברי °רבי טרפון , אפילו בזמן שהיא טמאה לא תטחון, שמא תשכח ותתן לתוך פיה. תנן, °רבי טרפון אומר, אין מלקטין אלא עניי כהנים שמא ישכחו ויתנו לתוך פיהן. אמר לו °רבי עקיבא _{בן יוסף}. אם כן, לא ילקטו אלא טהורים . כן היא מתניתא. אם כן לא ילקטו אלא כהנים טהורין. תנן, וחייבת בלקט ובשכחה ובפיאה . כן היא מתניתא _{כך כוונת המשנה}. חייבת בתרומות ובמעשרות ובמעשר עני, שמדאוריתא גידולי תרומה חולין . ליטרא בצלים של מעשר ראשון טבל שנטעה, והרי בה עשר ליטרין

[דף מח עמוד א]

^ט_ו הרי אלו חייבות במעשרות, ואותו מעשר ראשון שמפריש מהם מפריש ממנו תרומת מעשר גם על מה שנטע. ליטרא בצלים של מעשר שני שנטעה, והרי בה עשר ליטרין. חייבת במעשרות. וחוזר ופודה את מעשר שני שנטע: תנן, החובט משובח. מן מי משובח? מן הדש: תנן, והדש כיצד יעשה? תולה כפיפות בצוארי בהמה ונותן לתוכן מאותו המין, ונמצא לא זומם את הבהמה, ולא מאכיל את התרומה? תני בשם °רבי שמעון _{בן יוחאי} . תולה לה כרשינין והן יפין לה מן הכל. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . זאת אומרת עשה לה כן בחולין, אינו עובר עליו משום בל תחסום. החוסם שורו לדרוך ולהרכין בקיטניות ובתלתן, אינו עובר משום (דברים כי תצא כה ד), לא תחסום שור בדישו דלא אסרה תורה חסימה, אלא בשעת דישה שהיא גמר מלאכה . אבל אסור מפני מראית עין. אית תניי תני דלא אסרה תורה חסימה אלא בדיש שהוא מותר לך. אבל בדש תרומה מותר לחסום . ואית תניי תני אפילו בדיש שהוא אסור לך

_{///לא שייך לכאן /// תנן, בצל של תרומה שנתנו לתוך עדשים של חולין או של חולין לתוך עדשים של תרומה אם שלם מותר אם מחותך בנותן טעם. אמר רבי אבא בר ממל° מתני' בשנותנו משהוציאו עדשים מימיהן עדשים צופרות אותו שלא יתן אבל אם נתנו עד שלא הוציאו עדשים את מימיהן לא בדא וכמה דאת אמר עדשים צופרות אותו שלא יתן דכוותה עדשים צופרות אותו שלא יבלע היאך עבידא בצל של חולין שנותנו לתוך עדשים של תרומה אפילו כן עדשים צופרות אותו שלא יבלע הדא דתימר ביבש אבל בלח אסור בבצל ובקפלוט בין לח בין יבש בין שלם בין מחותך אסור} br>
>

[דף מח עמוד ב]

ירושלמי תרומות, פרק ט, הלכה ב

_{# לא שייך לכאן# ^ט_ז העביר פטמתו כמחותך הוא היו שנים שלשה כמחותכין הן הדא דתימר כשאין בקליפה החיצונה בנותן טעם אבל אם יש לה # עד כאן הקטע שלא שייך לכאן#} אית תניי תני דלא אסרה תורה חסימה אלא בדיש שהוא מותר לך. מתניתא תמן כמאן דאמר שעובר אף בדיש שהוא אסור לך, דתנינן תולה כפיפות בצוארי בהמה. ואם היה מותר לחסום, למה צריך לתלות לה כפיפה? כתיב, לא תחסום שור בדישו. (דברים כה ד) בדישו ולא בדורכו °רבי אליעזר בן יעקב אומר אף בדורכו אמר רבי אבין ° °רבי עקיבא _{בן יוסף} שאל את °רבי שמעון _{בן יוחאי} בן יוחי מיבדקניה ביה _{לבחון אותו}. חסם את הפרה מבחוץ והכניס מבפנים האם עובר על לא תחסום? אמר לו כתיב (ויקרא י ט) יין ושכר אל תשת אתה ובניך בבואכם אל אוהל מועד ברור שאין הכוונה שבאהל מועד לא ישתו יין. אלא הכוונה מבואכם אל אוהל מועד כאשר אתם עומדים להכנס לאוהל מועד, לא תשתו. וגם בעניין חסימה, משעה שאתה רוצה לדוש, אל תחסום. אמר רבי זעירא° כתיב (דברים כה ד) לא תחסום שור בדישו ^ט_חלא תדוש בשור חסום:
מתני’: ^ט_ט גידולי תרומה תרומה. וגידולי גידולין חולין. אבל

[דף מט עמוד א]

^ט_י הטבל _{אחר מרוח} , ומעשר ראשון, ^ט_יא וספיחי שביעית, ^ט_יב ותרומת חוצה לארץ, והמדומע, ^ט_יג והביכורים, גידוליהן חולין. ^ט_יד גידולי הקדש ^ט_טו ומעשר שני חולין, ופודה אותן כזמן זרעם. ^ט_טז מאה לגינים של תרומה, ואחת של חולין וזרען, כולן מותרין. בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה, אפילו מאה של חולין ואחת של תרומה, כולן אסורין שמחובר לא בטל . הטבל גידוליו מותרין. בדבר שזרעו כלה, אבל בדבר שאין זרעו כלה, ^ט_יז גידולי גידולין אסורין. איזה דבר שאין זרעו כלה? כגון הלוף, והשום והבצלים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. השום כשעורין:

גמ’: תנן, גידולי תרומה תרומה. וגידולי גידולין חולין . ותני עלה. ^ט_יח במה דברים אמורים שגידולי גידולים חולין? בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה, גידולי גידולין אסורים. אבל הטבל גידליו מותרים ולא גזרו לפי שרובו חולין, ומעשר ראשון לפי שרובו חולין, וספיחי שביעית לפי שאין מצויין, ותרומת חוץ לארץ לפי שאינה מצוייה, והמדומע לפי שרובו חולין, והביכורים לפי שאינן מצויין, תנן , וגידולי הקדש ומעשר שני, חולין ופודה אותן בזמן זרעם. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. פודה את כל האוצר בדמי אותה סאה _{של הזרע.} דאין חייבת בפדיון אלא אותה סאה שזרע, אבל הגידולים אינם חייבים בפדיון. יש הפרש בין הקדש למעשר שני. מעשר שני. בין דבר שזרעו כלה, ובין דבר שאין זרעו כלה, ^ט_יט נפדה. אלא

[דף מט עמוד ב]

דבר שזרעו כלה, נפדה בשער הראשון שזרע _{היינו כפי שהיה לפני שכלה ונרקב. ולא כשער של עכשיו, שהרי עכשיו אינו בעולם.} דבר שאין זרעו כלה , נפדה בשער שהוא עומד בו. אם זרע הקדש. בין דבר שזרעו כלה, בין דבר שאין זרעו כלה. ^ט_כ אין לו אלא מקומו ושעתו. אבל דבר שזרעו כלה, פודה את כל האוצר בדמי אותה סאה שזרע. ודבר שאין זרעו כלה, פודה את כל האוצר _{כיוון שאותה סאה קיימת ואינה ניכרת וכל האוצר השביח מכוחה.} תנן, מאה לגנה של תרומה מאותם גידולים ואחת של חולין כולן מותרות. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . זאת אומרת. היו לפניו מאה סאה, שהעלם כל אחת , מתוך מאה סאה ואחת של חולין, שנפל לתוכן סאה תרומה. וסאה חולין . נתחלפו לו, כולם מותרות. שכל אחת מהן אינה אלא ספק תרומה . תמן אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, סאה תרומה שעלת מתוך מאה סאה חולין _{שנפל לתוכן סאה תרומה ובטלה בתוכם}, כל שהן מבטלות אותה. אף הכא ליקט מהגידולים ונפל לתוכן חולין כל שהן מותרים. תנן, אבל בדבר שאין זרעו כלה, אפילו מאה של חולין ואחת של תרומה כולן אסורין, שכיוון שהם מחוברים הוי כקבוע. לקט בשוגג בטלים במאה. השאלה האם מותר ללקט לכתחילה. מצד אחד אין מבטלים איסור לכתחילה. מצד שני אם סאה תרומה נפלה לפחות ממאה וטחנן והותירו, אם ידוע שהחיטים של החולין יפות משל תרומה, התערובת מותרת כיון שעלתה במאה. ותני אף לכתחילה טוחן ומתיר. כמו דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר תמן, טוחן ומתיר . אוף הכא כן? תמן מזה ומזה עלה בידו שהרי הכל מעורב, וממה שמרים יש חלק חולין וחלק תרומה . ברם הכא _{אני חושש אולי} כל הטבל עלה בידו. וכל הספק זה בשלקט מערוגה אחת שמא הכל תרומה . אבל אם לקט משתים, מזו ומזו עלה בידו, מסתמא חלק מהתערובת חולין. תנן, בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולים אסורים. בטבל עד היכן? אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ט_כאשלוש גורנות. עד גורן הרביעית אסור _{גדולי שלישית,} והרביעית מותר. רבי שמואל בר אבדומי° בעי קומי רבי מנא° _{בן יונה}. בתרומה עד כמה? אמר לו כיוון שגזרו שגידולי תרומה תרומה, הרי גורן שניה של תרומה, כגורן ראשנה של טבל . עשו גורן הרביעית בדבר שאין זרעו כלה , כגורן הראשונה בדבר שזרעו כלה. מה גורן הראשונה בדבר שזרעו כלה , בתרומה אסור ובטבל מותר. אף גורן הרביעית בדבר שאין זרעו כלה. בתרומה אסור ובטבל מותר. לכן ארבע גרנות אסור חמישית מותרת

[דף נ עמוד א]

תנן, איזה דבר שאין זרעו כלה? כגון הלוף, והשום והבצלים . מה אית לך עוד מלבד אלו? אמר רבי יוסי ברבי בון° . כגון הכלוכסין. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. השום כשעורין. מאי השום כשעורים? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי בן חנינא° . השום אם אינו גדול אלא עד כשעורין, נידון כדבר שזרעו כלה. מכאן ואילך, נידון כדבר שאין זרעו כלה. רבי יוסי ברבי בון ° אמר בשם רבי יוסי בן חנינא° השום כשעורים לכל דבר:

ירושלמי תרומות, פרק ט, הלכה ג

מתני’: המנכש עם הנכרי בחסיות _{לוף שום ובצל.} אף על פי שפירותיו טבל, אוכל מהן עראי. ^ט_כב שתילי תרומה שנטמאו. שתלן, טהרו מלטמא, ואסורים מלאכול עד שיגום את האוכל _{את העלים הראוים לאכילה.} °רבי יהודא אומר, עד שיגום וישנה:

גמ’: תנן, המנכש עם הנכרי בחסיות. אף על פי שפירותיו טבל, אוכל מהן עראי. אמר רבי חייא בר אשי° אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} היא. ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר יש קנין לגוי בארץ ישראל לפותרן מן המעשרות . אין כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}, למה לי עראי, אפילו קבע? אלא בגין דאמר רבי ירמיה° אמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מודי °רבי שמעון _{בן יוחאי} שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה _{מדרבנן, שגזרו משום בעלי כיסים.} לפום כן צריכין מימר, ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} היא ואכילת עראי מותר. תני, המנכש עם הכותי, מותר בדמאי. הא בודאי, לא. למה שדמאי בטל במחובר לקרקע וגידולי היתר מעלין אותו. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. שתילי חולין שנטמאו, שתלן ועושה אותן תרומה. ואם היו תרומה מעיקרן, ^ט_כג כבר נדחו ואסורים באכילה לכהן. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ט_כד מים שניטמאו, משיקן ועושה אותן מי חג _{לניסוך המים.} ואם היו מי חג מעיקרן, כבר נדחו. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ט_כה תאנים וענבים שנטמאו, סוחטן ועושה אותן תרומה, דסבר משקים מפקד פקדי _{ולא נטמאו שאין בכל זג שיעור ביצה} וכשסוחטן פחות מכביצה והמשקה טהור . ואם היו תרומה מעיקרן, כבר נדחו. רבי זירא° ורבי יוסי° _{בר זבידא} אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} סוחטן עד פחות מכביצה, ^ט_כו ויינו כשר אפילו לנסכים. איתמר אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. שתילי חולין שנטמאו, שתלן ועושה אותן תרומה. ואם היו תרומה מעיקרן, כבר נדחו ואסורים באכילה לכהן . אמרין רבי שמעון בן לקיש° פליג. האם לקולא וסובר רבי שמעון בן לקיש° שאפילו אם הנטיעות היו תרומה ונטמעו אם נטעם טהרו ומותרים לכהן , או לחומרא? וסובר רבי שמעון בן לקיש° שנטיעות חולין שנטמאו ונטען לא יכול לעשות מהם תרומה?

[דף נ עמוד ב]

אין תימר לחומרה, ניחא. אין תימר לקולה, הא תנינן, עד שיגום את האוכלין _{משמע שתרומה שנטעה אסורה עד שיגום.} תנן, °רבי יהודא אומר, עד שיגום וישנה אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. עד ^ט_כז שיגום בעלים וישנה. אבל העיקר נשאר ובפעם שלישית יכול לאכול את העלים:

הדרן עלך פרק הזורע תרומה

פרק עשירי - בצל שנתנו

כולל שיעורי שמע

ירושלמי תרומות, פרק י, הלכה א

מתני’: ^י_אבצל שנתנו לתוך עדשים. אם שלם, מותר. אם חותכו, בנותן טעם. ושאר כל התבשיל בין שלם בין מחותך בנותן טעם. °רבי יהודא מתיר בצחנה _{ציר דגים,} שאינו אלא ליטול את הזוהמה. ^י_בתפוח שריסקו ונתנו לתוך עיסה וחימצה, הרי זו אסורה. ^י_גשעורין שנפלו לתוך הבור של מים. אף על פי שהבאישו מימיו, מותרין:

גמ’: תנן, בצל שנתנו לתוך עדשים. אם שלם, מותר. אם חותכו, בנותן טעם. מתניתין בבצל של חולין שנתנו לתוך עדשים של תרומה, שכיוון שהוא שלם, לא בלע. אבל בבצל של תרומה שנתנו לתוך עדשים של חולין, לא בדא, שאפילו בצל שלם נותן טעם . רבי אבא בר ממל° אמר, אפילו בבצל שלם של תרומה לתוך עדשים של חולין. מתניתין בשנותנו שלם לתוך העדשים ^י_דמשהוציאו עדשים מימיהן דעדשים צופדות אותו שלא יתן בהם טעם. אבל אם נתנו עד שלא הוציאו עדשים את מימיהן, לא בדא . וכמה דאת אמר עדשים צופדות אותו שלא יתן, דכוותה עדשים צופדות אותו שלא יבלע. היאך עבידא? בצל של חולין שנותנו לתוך עדשים של תרומה. אפילו כן עדשים צופדות אותו שלא יבלע. הדא דתימר שתבשיל עדשים לא בולע מהבצל , ^י_הביבש שכבר יצאו מימיו . אבל בלח, אסור. בבצל. אבל קפלוט, בין לח בין יבש בין שלם בין מחותך אסור. העביר פטמתו, כמחותך הוא. היו שנים שלשה קטנים, כמחותכין הן. הדא דתימר, כשאין בקליפה החיצונה של הבצל בנותן טעם. אבל אם יש בקליפתו החיצונה כדי ליתן טעם אסור. תמן תנינן. ^י_ודגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר שני והשביחו. השבח לפי חשבון. אמר רבי הושעיה° , מתניתא דלא כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. דתנינן, °רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר בצחנה שאינה אלא ליטול את הזוהמה.

[דף נא עמוד א]

רבנן דקיסרין בעיין. והדא דאמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כל האיסורין משערין אותן כאילו בצל כאילו קפלוט דלא כ°רבי יהודה _{בר עילאי}? שהרי ל°רבי יהודה _{בר עילאי} בצל וקפלוט לא אוסרים בדגים . מודה °רבי יהודה _{בר עילאי} בבצל של הקדש, ומודה °רבי יהודה _{בר עילאי} בבצל של עבודה זרה, שאפילו בדגים בצל וקפלוטות אוסרים בנותן טעם, לפי שהם איסורי הנאה. תנן , תפוח שריסקו ונתנו לתוך עיסה וחימצה הרי זו אסורה. תני °רבי יוסי _{בן חלפתא} מתיר. רבי אחא° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוסי ברבי חנינא° . מה פליגין? במחמץ במימיו _{שרסקו וחימץ ברסק.} אבל במחמץ בגופו _{שהניח התפוח שלם והחמיץ מריחו,} מותר. כמה גבי מבשל בתולדות חמה, ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} אמר תמן דפטור לפי שאין תבשילו תבשיל ברור שאסור מהתורה. כן הוא אמר הכא , אין חימוצו חימוץ ברור שאסור מהתורה . כל נותני טעם בין לשבח בין לפגם אסור, דברי °רבי מאיר . °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. ^י_ז לשבח אסור, לפגם מותר. אמר רבי שמעון בן לקיש° . מה פליגין? בשהשביח ואחר כך פגם. אבל פגם ואחר כך השביח, אף °רבי מאיר מודה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, לא שנייא. היא פגם ואחר כך השביח היא השביח, ואחר כך פגם, היא המחלוקת. תנן, שעורין שנפלו לתוך הבור של מים. אף על פי שהבאישו מימיו, מימיו מותרין. הדא מתניתין _{שאומרת ששעורים שנתנו טעם לפגם במים ולא השביחו כלל המים מותרים} מה היא, האם גם בזה °רבי מאיר יחלוק ויאסור? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אומר, במחלוקת והמשנה דעת °רבי שמעון _{בן יוחאי} . רבי שמעון בן לקיש° אמר, דברי הכל. רבי יוסי בר רבי בון° אמר. אילין שמועתא _{הדעות שהזכרו קדם על המשנה כל נותני טעם בין לשבח בין לפגם אסור, דברי °רבי מאיר . °רבי שמעון בן יוחאי אומר. לשבח אסור, לפגם מותר} הכא _{על המשנה ששעורים שנתנו טעם לפגם במים} אתאמר . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר במחלוקת. רבי שמעון בן לקיש° אמר דברי הכל:

ירושלמי תרומות, פרק י, הלכה ב

מתני’: הרודה פת חמה, ונתנה על פי חבית של יין של תרומה. °רבי מאיר אוסר. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר. °רבי יוסי _{בן חלפתא} ^י_ח מתיר בשל חיטים, ואוסר בשל שעורין, מפני שהשעורין שואבות. ^י_ט תנור שהסיקו בכמון של תרומה ואפה בו את הפת, הפת מותרת. שאין טעם כמון, אלא ריח כמון:

גמ’: אמר רבי זעירא° . בעון קומי רבי ינאי° _הכהן. נתנה על פי מגופת חבית, מהו? אמר לון

[דף נא עמוד ב]

כתיב (איוב לו לג) יגיד עליו ריעו. מהו יגיד עליו ריעו? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . כהדא דתנינן תמן. חבית מליאה פירות ונתונה לתוך המשקין. או שמליאה משקין ונתונה לתוך הפירות ושאבו, הרי זה בכי יותן והפירות הוכשרו לקבל טומאה. משמע שגם כשהחבית סתומה, לחלוחית יוצאת דרך הדפנות . כמה דאת אמר תמן, והוא שיהא המשקין נוגעין בחבית. אף הכא, והוא שיהא היין נוגעה במגופה. אמר רבי מנא° _{בן יונה} , ומינה. כמה דתימא והוא שתהא המשקין נוגעין בחבית עצמה. ואף הכא, והוא שתהא הככר נוגעת במגופה עצמה. מילתיה אמרה, אפילו בצוננת. אמר רבי אבא° , בצוננת הוה עובדא ואסר. והא תנינן חמה? אמר רב חסדא° היה צורך לומר פת חמה, שלא תאמר הואיל וההבל כובש, יהא מותר. קא משמע לן שאסור . כמה שרבי שמעון בן לקיש° אומר דווקא מים שהיו בחבית עושין פירות שנוגעים בחבית מוכשרים, אבל משקין אחרים שהיו בחבית אין עושין פירות שנוגעים בחבית מוכשרים. האם רבי שמעון בן לקיש° כרבי יוחנן° _{בר נפחא} ולא כ°רבי מאיר ? שהרי ל°רבי מאיר היין שהיה בחבית יוצא דתנן, הרודה פת חמה, ונתנה על פי חבית של יין של תרומה. °רבי מאיר אוסר. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר . אלא רבי שמעון בן לקיש° אמר, מים עושין פירות מוכשרין אף שלא ראינו שהמים חסירין . ומשקין עושין פירות רק אם ראינו שהם חסירין. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אומר, אין משקין עושין פירות מוכשרין כל עיקר. ומה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כשהיינו הולכים אצל רבי הושעיה רבה° לקיסרין ללמוד תורה. היינו נותנין חמטותינו _פיתה על גבי קבוטין _חביות של מורייס, והיינו טועמין בהו טעם מורייס, דלא כ°רבי יהודה _{בר עילאי}? שהרי ל°רבי יהודה _{בר עילאי} ריחא לאו מילתא, ואילו הם טעמו טעם ממשי . מהלומין היו _{שכיוון שניתנו בהלמי שהם מי מלח עזין בשלב הראשון של התסיסה יש גם אדים ולא רק ריח.} ואין אסור משום גזל בעל הבית? נוטלין היו רשותו של בעל הבית. תנן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} מתיר בשל חיטים, ואוסר בשל שעורין, מפני שהשעורין שואבות . חיטין מלמטן ושעורין מלמעלן. כשם שאין החיטים שואבות, כך אין השעורין שואבות. שעורין מלמטן וחיטים מלמעלן. כשם שהשעורין שואבות כך החיטים שואבות. מהו לצלות שני שפודין, אחד של בשר שחוטה ואחד של בשר נבילה בתנור אחד? רבי ירמיה° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו}, אסור. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר בשם לוי° ^י_י מותר

[דף נב עמוד א]

מתניתין פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} דתנן, אין צולין שני פסחים בתנור אחד ^י_יא מפני התערובות. לא אמרו אלא מפני התערובות, שלא יתחלפו ונמצא פסח נאכל שלא למנויו . הא שלא מפני התערובות, לא. מי צתרי _איזוב של תרומה. רב° _{אבא בר אייבו} אמר אסור. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר מותר, שתרומת איזוב מדרבנן ולא גזרו על מימיו. אייכיל שמואל° _{בר אבא בר אבא} לרב° _{אבא בר אייבו} מי צתרי. הדין תנור דטוויה ביה נבלה , רבי חייא בר אשי° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו}, משגר ליה בחרותא _{מדליק אותו ענפי דקל לשרוף את האיסור:}

ירושלמי תרומות, פרק י, הלכה ג

מתני’: ^י_יב תלתן שנפלה לתוך הבור של מים. בתרומה ובמעשר שני, נאסר אם יש בזרע כדי ליתן טעם אבל לא בעץ. ובשביעית ובכלאי הכרם והקדש, נאסר אם יש בזרע ובעץ כדי ליתן טעם. ^י_יג מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם, ידלוקו. ^י_יד היו לו חבילי תלתן של טבל, כותש ומחשב כמה זרע יש בהן. ומפריש את הזרע, ואינו צריך להפריש את העץ. אם הפריש לפני שכתש , לא יאמר אכתוש ואטול את העץ ואתן את הזרע. אלא נותן את העץ ואת הזרע:

גמ’: תנן, ובשביעית ובכלאי הכרם והקדש, אם יש בזרע ובעץ כדי ליתן טעם . ואין עץ פוגם במים? מתניתין כמאן דאמר נותן טעם לפגם אסור. ^י_טו ואפי' כמאן דאמר נותן טעם לפגם מותר, מודי הוא הכא בתלתן שהוא אסור דכל דבר שנפלה לתוכו תלתן הוא משביח. שטעם עצו ופריו שוים, ואף העץ נותן טעם לשבח כמו הפרי. תנן, מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם, ידלוקו . וכמה היא חבילה? עשרים וחמשה זירין. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, חבילה שנאמרה כאן עשרים וחמשה זירין. אבל מה שנאמר גבי מיטה שהיא נטמאת חבילה ומיטהרת חבילה. הכוונה ארבע המוטות של המיטה, שני ארוכות ושני קצרות. תנן, היו לו חבילי תלתן של טבל, כותש ומחשב כמה זרע יש בהן . מילתיה אמרה, עד שהן בחבילות הן נטבלות. מעתה אפילו שיבלין? אין דרך בני אדם להכניסן לבית לפני הדישה. והלא חבילות של מלילות מכניסן לכן ואף על פי כן לא התחייבו במעשרות? אין גידוליהון לכן. ואלו מכניסן לכן וגידוליהון לכן:

ירושלמי תרומות, פרק י, הלכה ד

מתני’: ^י_טז זיתי חולין שכבשן עם זיתי תרומה. פצועי חולין עם פצועי תרומה., פצועי חולין עם שלימי תרומה, או במי תרומה, אסור. אבל שלימי חולין עם פצועי תרומה מותר:

[דף נב עמוד ב]

גמ’: אמר רבי יונה° . זאת אומרת, פצועין בולעין ופולטין מה שבלעו , וחוזרין ובולעין ולא פולטין שתש כח הפליטה . שלימין בולעין ופולטין מה שבלעו , ועוד אינן בולעין. תנן, זיתי חולין שכבשן עם זיתי תרומה _{אף שלא נשתנה טעמם, אסור} הדא אמרה, לא לשבח ולא לפגם אסור. מתניתין ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} היא. ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר, נותן טעם לפגם אסור וכל שכן אם לא נתן טעם לא לשבח ולא לפגם . והא °רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר נותן טעם לפגם מותר?, _{ו°רבי מאיר הוא האומר נותן טעם לפגם אסור} כהדא דתנן, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. כרוב של שקיא ששלקו עם כרוב של בעל אסור מפני שהוא בולע, אף על פי שנותן טעם לפגם: תרי תנאי אליבא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}

ירושלמי תרומות, פרק י, הלכה ה

מתני’: ^י_יז דג טמא שכבשו עם דג טהור. כל גרב שהוא מחזיק סאתים. אם יש בו משקל עשרה זוז ביהודה, שהן חמש סלעים בגליל ^י_יח דג טמא, צירו אסור _{שזה אחד מתשע מאות שישים שכיוון שזה ציר שבא מבריה החמירו.} °רבי יהודא אומר. רביעית בסאתים _{אחד ממאתים.} °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, אחד מששה עשר בו. חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים, לא פסלו את צירן. העיד °רבי צדוק , על ^י_יט ציר חגבים טמאים שהוא טהור:

גמ’: תני, רבי יודא בר פזי° דברדליה. דג טהור טפל, שכבשו עם דג טמא מליח, אסור. והתני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, מדיחו ומותר? אמר רבי מנא° _{בן יונה} . מאן דאמר מותר. בשכבשן שתיהן כאחת. שכיוון שטרודים לפלוט לא בלעו. מאן דאמר אסור, בשכבשן זה אחר זה. שאחר שנח מלפלוט בולע

[דף נג עמוד א]

תדע לך שהוא כן, דתנינן. או במי תרומה, אסור. לא בשכבשן זה זה אחר זה? _{שהרי מי תרומה נוצרו ממה שקדם כבש תרומה.} כל גרב שמחזיק סאתים. כמה סאתה עבדא? עשרים וארבע לוגין. וכמה לוגא עביד? תרתין ליטרין. וכמה ליטרא עבדא? מאה זינין _זוזים. נמצא כל זין _זוז וזין, אחת מתשע מאות וששים. הורי רבי יוסי ברבי בון ° בעכברא, חד לאלף. תנן, °רבי יהודא אומר. רביעית בסאתים. אמר רבי אבהו° , חשבית יתה קרוב לאחד למאתים. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי ברבי חנינא° . רובע ציר, בסאתים ציר, ואין דג טהור מציל. אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי שמעון בר חייא° . רובע ציר בסאתים דגים וציר. אתא עובדא קומי רבי יאשיה° , והורי כן. ותני כן, במה דברים אמורים? בזמן ששולה את הדגים ראשון ראשון ומניח לפניו, שמותר לעשות כסדר הזה. שרובע ציר טמא, בטל בסאתים ציר, ואין דג טהור מצטרף להציל . אבל אם היה שולה ראשון ראשון, ומניח לאחריו, היינו שלוקח מהציר ואוכל ולא שולה הכל ומניח לפניו ואוכל . אפילו יותר מכסדר הזה מותר, שגם הדגים מצטרפים לבטל את הרוטב הטמא. דכיוון שציר דגים אסור מדרבנן , על ידי עילה התירו. נהר גבונתא איקלקלת _{שהפכוהו לעבודה זרה.} שאל רבי חגיי° לרבי אבא בר זבדא° . אמר לו, ^י_כ דבר של רבים אינו נאסר. ואף שהנהר של גויים, כיוון שדבר שמחובר לא נאסר מהתורה, על ידי עילה התירו . רבי יעקב בר זבדי° אמר. רבי יצחק° _{בר אבא} שאל. ואילין אגרתא, _שטרות שמגיעים ממדינת הים לא גייס ולוקס _{שהם שמות גוים} כתיב בהן? ואיך מכשירים אותם הרי שמות גוים חתומים עליהם? אלא את אמרת על ידי עילה. אף כאן על ידי עילה . העיד °רבי צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור. מהו טהור? ^י_כא טהור מלהכשיר. הא לטמא _{אסור לאכילה,} אפילו כל שהוא מטמא:

[דף נג עמוד ב]

ירושלמי תרומות, פרק י, הלכה ו

מתני’: ^י_כב כל הנכבשים זה עם זה מותרים אלא עם החסיות _{לוף בצל או שום.} חסיות של חולין עם חסיות של תרומה. ירק של חולין עם חסיות של תרומה, אסור. אבל חסיות של חולין עם ירק של תרומה, מותר. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. כל הנשלקים עם התרדין אסורין, מפני שהן נותנין טעם. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, כרוב של שקיא עם כרוב של בעל, אסור מפני שהוא בולע. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר. כל המתבשלין זה עם זה מין במינו מותרין, אלא עם הבשר. °רבי יוחנן בן נורי אומר. ^י_כג כבד אוסרת ואינה נאסרת, מפני שהיא פולטת ואינה בולעת. ^י_כד ביצה שניתבלה בתבלין אסורים, אפילו חלמון שלה אסור, מפני שהיא בולעת. ^י_כה מי כבשים ומי שלקות של תרומה, אסורים לזרים:

גמ’: תנן, כל הנכבשים זה עם זה מותרים אלא עם החסיות _{לוף בצל או שום.} אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לית כאן נכבשים אלא נשלקים, דכבוש כרותח הוא. אמר רבי חנינא תירתא° בשם רבי הושעיא° . חסית _{לוף בצל או שום} בחסית מין במינו, °רבי עקיבא _{בן יוסף} מתיר וחכמים אוסרים. אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מודים חכמים ל°רבי עקיבא _{בן יוסף} בבשר בבשר שהוא מותר. ולא אסרו אלא בחסיות _{לוף בצל או שום.} אמר רבי זעירא° לרבי יסא° _אסי. ואילו לא אתאמרת הדא, לא הוינן ידעין דהוא כן? הרי במשנה נאמר שלא אסרו אלא עם חסיות. דילמא לא איתאמרת, אלא מודי °רבי עקיבא _{בן יוסף} לחכמים בבשר בבשר שהוא אסור אפילו בשליקה . אתא רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מודי °רבי עקיבא _{בן יוסף} לחכמים בבשר בבשר שהוא אסור. רבי חנניא° שמע לה מן דבתרא דתנן , °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר. כל המתבשלין זה עם זה מותרים, חוץ מן הבשר. הא בשר בבשר אסור. דילמא כך איתאמרת משמו של רבי יוחנן° _{בר נפחא} . אלא מודים חכמים ל°רבי עקיבא _{בן יוסף} בבשר בבשר שהוא אסור. רבי חנניא° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מודים חכמים ל°רבי עקיבא _{בן יוסף} בבשר בבשר שהוא אסור

[דף נד עמוד א]

תנן, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, כרוב של שקיא עם כרוב של בעל, אסור מפני שהוא בולע . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. הוינן סברין מימר, של בעל בולע, כיוון שבשל שקיה יש הרבה לחות והוא פולט . מן מה דאמר רבי חונא° , אם כרוב של בעל שהיה תרומה ונשלק עם כרוב חולין של שקיא , סב מן איבה _{קח מהעיקר} שלא בלע, והב לפלופה _{תן את העלים} לכהן. הדא אמרה, של שקי בולע. תנן, °רבי יוחנן בן נורי אומר. כבד אוסרת ואינה נאסרת, מפני שהיא פולטת ואינה בולעת . רבי ירמיה° בעי. שלקה בחלב מהו? רבי זעירא° לא אכל כבד מימיו. לפי שחשש שגם אחרי שימליחו אותו ימשיך לפלוט דם . שלקה רבי אבא° ואוכלה ליה. ואית דאמר, מלחה רבי אבא° ואוכלה ליה. תנן, ביצה שניתבלה בתבלין אסורים, אפילו חלמון שלה אסור מפני שהיא בולעת. תני בר קפרא° , חלמון אסור, וכל שכן חלבון ביצים. אמר רבי יצחק רבה° בשם רבי שמעון בן לקיש° . ^י_כו ביצים ששלקן ומצא בהן אפרוח, בנותן טעם. רבי זעירא° ורבי שמעון בר אבא° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ורבי אדא בר גרשון° ורבי ביריי° ורבי לוי בר פלטא° אמרו, אמר זקן אחד בשם °רבי . ^י_כז ששים ואחת אסורות, ששים ושתים מותרות. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° . העיד אדא חבירנו לפנינו בששים. ואמר, מי שיביא לי יותר מששים מכשיר אנא. אמרין לשמעון בר ווא, את אמר הכין, ואינון אמרין הכין איך זה מסתדר? אמר לון, אנא מה דשמעית. ואינון מה דשמעין. שמעון בר ווא אמר קומי רבי חנינא° _{בר חמא}. מעשה בא לפני °רבן גמליאל _דיבנה ברבי. אמר לו, אבא לא מורי התר בארבעים ושבע, ואנא מורה בארבעים וחמש? אמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי חנינא° _{בר חמא}. מעשה בא לפני °רבי ואמר, אית תמן חמשין? אמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי חנינא° _{בר חמא}. והירק והקליפין והמים מצטרפין לבטל את האיסור . אמר רבי זעירא° , ואיסור מתוכן _{מודדין לא כולל הקליפה.} אמר רב הונא ° . ^י_כח קליפי איסור מעלין את ההיתר. אמר רבי זעירא° . הדא דתימר, ^י_כטוהוא ששולקן בקליפיהון. ודווקא שלוקות בשלוקות. אבל אם שלק ביצים קלופות בשאינן קלופות, או שאינן קלופות בקלופות, שלוקות בשאינן שלוקות, צריכים שיעור אחר. ^י_ל גיעולי _{נפלים של} ביצים מותרים. מנין שגיעול הוא לשון הפלה? דכתיב (איוב כא י) שורו עיבר ולא יגעיל. ^י_לא ביצים שהרקימו , הרי אלו אסורות. מוזרות, הנפש היפה תאכל. ^י_לב מצא בהן דם, קולף מקום הדם. רבי זירא° סלק למבקרה לרבי חייא בריה דרבי יצחק עטישייא° . אשכחיה יתיב אמר, ^י_לג לא שנו אלא שמצא דם בחלמון. אבל בחלבון, מותר. הוא סבר דהוא גביה מן אבהתיה _{חשב שקיבל כך במסורת מאביו}. אתא רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בין חלבון בין חלמון אסור. תני °רבי חלפתא בן שאול . חלמון אסור, חלבון מותר. אמר רבי זעירא° . הן דאמר בחלמון אסור, ^י_לד כשנמצא במקום זכרותו של חלמון, _{במקום שהחלמון והחלבון מתחברים} ואפילו חלבון. והוא שנמצא במקום זכרותו של מוח, שממנו אפרוח נוצר. תנן, מי כבשים ומי שלקות של תרומה, אסורים לזרים . תמן תנינן, ^י_לה אלו פוסלין _{את המקוה} ולא מעלין. המים, בין טהורים בין טמאין. מי כבשים, מי שלקות, והתמד עד שלא החמיץ. הכא את עבד ליה אוכל ולכן מי שלקות אסורים לזרים , והכא את עבד ליה משקה, שהרי מי שלקות פוסלים את המקוה בשלושה לוגין כמים? אמר רבי מנא° _{בן יונה} . כאן בקשין _{נוזל סמיך} שריסק ירק ונתנו בתוך המים ומכיון שהם סמיכים דין אוכל להם , כאן ברכין. כאן באוכל, כאן במשקה. אמר רבי יוסי ברבי בון °

[דף נד עמוד ב]

אפילו תימר כאן וכאן בקשין, או כאן וכאן ברכין. נותנין טעמים בתרומה _{שטעם פוסל בתרומה,} ואין נותנין טעמים במקוה שאין _{טעם פוסל במקווה:}

הדרן עלך פרק בצל שנתנו

פרק אחד עשר - אין נותנין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי תרומות, פרק יא, הלכה א

מתני’: ^יא_אאין נותנין דבילה וגרוגרות לתוך המורייס, מפני שהוא מאבדן. אבל נותנין את היין למורייס. ואין מפטמין את השמן, אבל עושין היין יינומלין. ^יא_באין מבשלין יין של תרומה, מפני שהוא ממעיטו. °רבי יהודא מתיר, מפני שהוא משביחו:

גמ’: תנן, אין נותנין דבילה וגרוגרות לתוך המורייס כו'. תני, נותן דבילה וגרוגרות לתוך המורייס כדרך שנותנין תבלין, ובלבד שלא יסחטם להוציא מימיהם. ובתבלין מותר, שכך הוא מלאכתן. צרור תבלין שנתנו לתוך קדירה זו, וחזר ונתנו לתוך קדירה אחרת. אם ביטל טעמו, מותר. ואם לאו, אסור. מה בינה לבין שבת _אניס? לא כן תני, ^יא_גהשבת שנתן טעם בקדירה אין בה משום תרומה, ואינה מטמאה טומאת אוכלין. בשבת משלך נתנו לך, שאינו אוכל ובדין היה שלא תטמא טומאת אוכלין, והן אמרו שתטמא טומאת אוכלין. והן אמרו, מכיון שנתנה טעם בקדירה, בטלה. תנן, אבל נותנין את היין למורייס. אמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ד°רבי היא. דתניא, יין למורייס °רבי מתיר, ו°רבי אלעזר ברבי שמעון אוסר. לפיכך אם עבר ונתנו. °רבי אוסר לזרים, ו°רבי אלעזר ברבי שמעון מתיר לזרים. רבי מנא ברבי תנחום° בעי. כדברי מי שמתיר לזרים. מורייס של גוים, למה אסור? אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייא בר ווא° . משום בישולי גוים הן אסורים. התיב רבי יוסי° _{בר זבידא}. והתני, אומן מותר שאינו מוסיף יין, שאינו אומן אסור. אומן מותר, לא אפילו בשאין מבושלין? ודכוותיה, שאינו אומן אסור, ואפילו שאינן מבושלים. ואמר רבי יוחנן בר מרי° . ואפילו כמאן דאמר אומן מותר, ובלבד ביודע שלא נתן שם יין . הדא אמרה, ^יא_דהניית תרומה מותרת, ^יא_ההניית עבודה זרה

[דף נה עמוד א]

תנן, אין מבשלין יין של תרומה, מפני שהוא ממעיטו. °רבי יהודא מתיר, מפני שהוא משביחו. מאי ממעיטו? רבי אלעזר° _{בן פדת} ורבי יוחנן° _{בר נפחא}. חד אמר מפני שממעטו ממידתו, וחרנא אמר מפני שממעטו משותיו שלא הכל שותים מבושל . ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דתנינן תמן תורמין יין שאינו מבושל על שאינו מבושל. ואין תורמים ממבושל על שאינו מבושל, שאין תורמים מן הרע על היפה, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. והתנינן, אין מבשלין יין של תרומה, מפני שהוא ממעיטו. °רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר, מפני שהוא משביחו? ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי}. ואמר רבי אלעזר° _{בן פדת} אינה מוחלפת, תמן בכהן _{שמותר לו לבשל תרומה אף שממעט את כמותו כיוון שבישול משביח.} וכאן בבעלים _{שאף שבישול משביח אסור לו לבשל לפי שממעטו ממידתו וחוששים שמא יפריש פחות.}הוי דרבי יוחנן° _{בר נפחא} הוא דאמר מפני שממעטו משותיו. רבי יהודה בן כיני° ורבי אימי° _{אמי בן נתן} אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש° , מפני שממעטו משותיו:

ירושלמי תרומות, פרק יא, הלכה ב

מתני’: דבש תמרים, ויין תפוחים, וחומץ סיתווניות, ושאר כל מי פירות של תרומה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייב קרן וחומש. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} ^יא_ו פוטר. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מטמא _מכשיר משום משקה. אמר °רבי יהושע _{בן חנניה} . לא מנו חכמים ^יא_ז שבעה משקין כמוני פטמין. אלא אמרו. שבעה משקין טמאין _{מכשירים,} ושאר כל המשקין טהורין:

גמ’: תנן, דבש תמרים, ויין תפוחים, וחומץ סיתווניות, ושאר כל מי פירות של תרומה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייב קרן וחומש ו°רבי יהושע _{בן חנניה} פוטר. הוון בעי מימר מה פליגין? בחומש. אבל בקרן, אף °רבי יהושע _{בן חנניה} מודי. שאף שלענין תרומה זיעה בעלמה הן, מכל מקום שווי ממוני יש להן. מה פליגין? לשעבר. הא בתחילה, אף °רבי יהושע _{בן חנניה} מודי. והא תנינן. דבש תמרים °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייב במעשרות, ו°רבי יהושע _{בן חנניה} פוטר _{אפילו לכתחילה?} כאן שזבו משנטבלו, וכאן שזבו עד שלא נטבלו שאפילו לכתחילה מותר. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייב במעשרות. מודי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} , שאם עישר על התמרים אפילו באספמיא, אפילו לא התכוון לעשר על הדבש , דבשן מותר. מילתיה אמר, שהוא מעשר מן התמרים על הדבש לפי תמרים ולא צריך להוסיף כשיעור הדבש . תני, °רבי נתן אומר. לא ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייב במעשרות _{על הדבש לעצמו שלא יכול לעשר מהתמרים על הדבש.} אלא ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. שלא יאכל מן התמרים, עד שיעשר על הדבש. מילתיה אמרה, שהוא מעשר מן התמרים על הדבש, לפי דבש, ולפי תמרים, שצריך לכוון וגם להוסיף שיעור כנגד הדבש:

[דף נה עמוד ב]

תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מטמא _{מכשיר לטומאה} משום משקה: תני, °רבי נתן אומר. לא ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מטמא _{מכשיר לטומאה} משום משקה. על מה נחלקו? על שנפל לתוכו משקה _{משבעה משקים כגון מים.} ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מטמא משום משקה. וחכמים אומרים, הולכין אחר הרוב. על דעתיה ד°רבי נתן , °רבי מאיר ו°רבי אלעזר בן יעקב ו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, שלשתן אמרו דבר אחד. דאין מי פירות מבטלין לעולם . °רבי מאיר דתני, מי פירות שנפלו לתוכן מים כל שהן, טמאים, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים הולכים אחר הרוב. °רבי אלעזר בן יעקב דתני, °רבי אלעזר בן יעקב אומר. ^יא_ח ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהוא, טמא. והדין °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} דהכא. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מטמא משום משקה. דסבר מי פירות מכשירים. וטעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} משום דכתיב , (ויקרא שמיני יא לד) וכל משקה. מה טעמא דרבנן? דכתיב, (ויקרא שמיני יא לד) אשר ישתה. ורק שבעה משקין עיקרן לשתיה . מה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע}? ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} אמר. פרט וכלל הכל בכלל. והכא כל האוכל (ויקרא שמיני יא לד) אשר יבא עליו מים יטמא, פרט. (ויקרא שמיני יא לד)וכל משקה כלל. פרט וכלל ריבה הכל. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} רובה מד°רבי ישמעאל _{בן אלישע}. דהוא אמר. אפילו פרט וכלל וחזר ופרט. דאף שחזר ופרט דכתיב (ויקרא שמיני יא לד) אשר ישתה, סבר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} הכל בכלל. אמר רבי פריגורי דקיסרין° , °רבי אלעזר _{בן עזריה} כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע} ולא הוסיף עליו. דאשר ישתה לא לפרט נאמר . אלא כך משיב °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לחכמים כמה דאית לכון מדכתיב, (ויקרא שמיני יא לד) אשר יאכל, ^יא_ט פרט לאוכל סרוח. כן אית לי אשר ישתה, ^יא_י פרט למשקה סרוח. אמרו לו. לא דומין אוכלין למשקין. לא אם אמרת באוכלין, שכן אוכל סרוח מעיקרו טהור. תאמר במשקין, שכן משקה סרוח מעיקרו טמא? דבר אחר. לא אם אמרת באוכלין, שכן אוכלין ^יא_יא המיוחדים לאדם, אינן צריכין מחשבה. תאמר במשקין. שכן ^יא_יב משקין המיוחדים לאדם צריכין מחשבה? וכי מפני שצריכין מחשבה, יהא משקה סרוח מעיקרו טמא? הואיל והן צריכין מחשבה, צריך שיהא משקה הסרוח מעיקרו טהור. אלא הכי קאמר דבר אחר. אמרו לו, לא אם אמרת באוכלין, שכן ^יא_יג אוכלי בהמה לאדם, אינן באין במחשבה _{שאפילו חשב עליהם לאכילה בטלה דעתו.} תאמר במשקין, שכן משקה בהמה _{כגון מי שלולית גשמים} לאדם. באין במחשבה ? ותני כן. כל משקה. מה תלמוד לומר אשר ישתה? פרט למשקה סרוח. דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. אמרו לו. ^יא_יד אין משקין סרוחין יוצאין, לא ידי עופות, ולא ידי פרה. _{שהרי הם שותים משקים סרוחים ומשקה בהמה באים במחשבה לאדם}

[דף נו עמוד א]

חברייא אמרי בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. מודים חכמים ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} , במשקה סרוח מעיקרו שהוא טמא. והתנינן, המוהל היוצא מהזתים. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מטהר וחכמים ^יא_טו מטמאין? אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. מודה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לחכמים, במי ים הגדול. שאפילו הן סרוחים, התורה קרא אותן מקוה מים, דכתיב, (בראשית בראשית א י) ולמקוה המים קרא ימים. אמר רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו° . מודי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לחכמים, ^יא_טז במי תרדין ובמי שלקות שהם מכשירין. תנן, אמר °רבי יהושע _{בן חנניה} . לא מנו חכמים שבעה משקין כמוני פטמין. אלא אמרו. שבעה משקין טמאין, ושאר כל המשקין טהורין: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי שמעון בן יוחאי . אם יאמר לך אדם, אולי שמנה משקין הן? אמור לו. הרי טל ומים מין אחד הן, ומנו אותן חכמים שנים. אילו הוה לון חורן, לא מניניה?

ירושלמי תרומות, פרק יא, הלכה ג

מתני’: ^יא_יז אין עושין תמרים דבש, ולא תפוחים יין, ולא סיתווניות חומץ. ושאר כל הפירות, אין משנין אותן מברייתן בתרומה ובמעשר שני, אלא זיתים וענבים בלבד. ^יא_יח אין סופגין ארבעים משום ערלה, אלא על היוצא מהזיתים ומן הענבים. ^יא_יט ואין מביאין ביכורים משקין,אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים. ^יא_כ אינו מטמא משום משקה, אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים. ואין מקריבין על גבי המזבח, אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים. ^יא_כא עוקצי תאנים, והגרוגרות, והכלוסים, והחרובים של תרומה, אסורין לזרים:

גמ’: אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, כיני מתניתין _{כך כוונת המשנה}. אין מביאין בכורים משקין, אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים. ואפילו משזכו בהן בעלים _{הכהן שקיבלם} לשם ביכורים. והתני, דרך ביכורים ועשה מהן משקה להביאן. מניין שיביא? תלמוד לומר (דברים כי תבא כו ב) תביא. התם בשלקטן משעה ראשונה על מנת כך. ברם הכא, בשלא לקטן משעה ראשונה על מנת כך. זיתים של תרומה טהורים, יעשו שמן. טמאים, לא יעשו. וענבים. בין טמאות בין טהורות לא יעשו _{שנראה כמפסידם אף שהם אסורים באכילה,} דברי °רבי מאיר . רבי יעקב° _{בר אידי} אמר משמו, לא נחלקו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע _{בן חנניה} על זיתים טהורים שיעשו. על מה נחלקו? על הטמאים. ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, שלא יעשו. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר שיעשו. וענבים טהורות יעשו, וטמאות לא יעשו. אמר רבי יודן° . מודה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע _{בן חנניה} בזיתים טהורים שיעשו. על מה נחלקו? על הטמאים. ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר לא יעשו. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר יעשו. וענבים בין טהורות בין טמאות יעשו. אמר °רבי מודה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע _{בן חנניה} בזיתים טהורים שיעשו. וענבים טמאות וזתים טמאים שלא יעשו. ועל מה נחלקו, על ענבים טהורות. ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר שלא יעשו. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר שיעשו. כל עמא רביין _חלקו על ד°רבי מאיר

[דף נו עמוד ב]

בענבים טהורות שיעשו. ולמה אמר שלא יעשו. ש°רבי מאיר סובר שחשובות הן לאוכל יותר מן המשקה. כל עמא רביין _חולקים על דרבי יודן° בענבים טמאות שלא יעשו. ולמה אמר יעשו? בשביל ליהנות מן החרצנים ומן הזגין. זיתים טמאים, °רבי ו°רבי מאיר בדעה חדא שלא יעשו . רבי יעקב° _{בר אידי} ורבי יודן° בדעה חדא שיעשו. היאך עבדין עובדא? תנן, עוקצי תאנים, והגרוגרות, והכלוסים, והחרובים של תרומה, אסורין לזרים. אמר רבי זעירא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. מתניתין במובלעות באוכל _{אבל כשהם נפרדים אין בהם קדושה.} כל מה שאמר רבי זעירא° בתרומות וטהרות, אמרם משמועה בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}:

ירושלמי תרומות, פרק יא, הלכה ד

מתני’: ^יא_כב גרעיני תרומה בזמן שהן מכנסן, אסורות. ואם השליכן, מותרות. וכן עצמות של קדשים. בזמן שהוא מכנסן, אסורות. ואם השליכן, מותרות. המורסן מותר. ^יא_כג סובין של חדשות אסורות, ושל ישנות מותרות. ^יא_כד נוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין. המסלת קב או קביים לסאה. לא יאבד את השאר, אלא יניחנה במקום המוצנע. ^יא_כהמגורה שפינה ממנה חיטי תרומה. אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת, אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכו חולין. ^יא_כווכן חבית של שמן שנשפכה. אין מחייבים אותו להיות יושב ומטפח, אלא נוהג בה כדרך שהוא נוהג בחולין. ^יא_כזהמערה מכד לכד, נוטף שלש טיפין ונותן לתוכו חולין. ^יא_כחואם הרכינה ומיצת, הרי זו תרומה. וכמה יהא בתרומת מעשר של דמאי ויוליכנה לכהן? ^יא_כטאחד משמונה לשמינית הלוג:

גמ’: תנן, גרעיני תרומה. בזמן שהן מכנסן, אסורות. ואם השליכן, מותרות. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} . בגלעיני אגסים וקרוסטומלין שראוים קצת לאכילה היא מתניתא. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. אפילו תימא בשאר גרעינים , ^יא_לבגלעיני הרוטב, במחוסרין למצמץ. וכיון שיכול למצוץ את הלחות, אסורים לזרים . והא תנינן וכן עצמות הקודש. אית לך למימר במחוסרות למצמץ אם השליכן מותרות? אלא על כרחך בראשי כנפים והסחוסין שראוים קצת לאכילה, והוא הדין בגרעינים שראוים קצת לאכילה . אתא רבי אבהו° ואמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בראשי כנפים הסחוסין היא מתניתא. תנן, סובין. של חדשות אסורות, ושל ישנות מותרות. ^יא_לאואלו הן החדשות, כל זמן שהבריות רגילין לחבוט _{ולא להוליכה לטוחן שעדין לא יבשה מספיק.} רבי אחא° אמר, עד שלשים יום. תנן, המסלת קב או קביים לסאה. לא יאבד את השאר, אלא יניחנה במקום המוצנע. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כן היא שיעורה, שרק אם מסלת קב או קבים מסאה מותר, פחות מכאן אסור. והתני , מסלת בחיטין כל שהוא רוצה. ומקנב בירק כל שהוא רוצה? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. במעמידו על תרומתו _{כמות סולת שרגיל לעשות בחולין.} רבי ירמיה° אמר בשם רבי אילא° _אילעא. כאן בשני רעבון, כאן בשני שובע. תמן תנינן. מיעי אבטיח _מלון וקניבת ירק של תרומה. רבי דוסא° מתיר לזרים, וחכמים ^יא_לבאוסרים. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^יא_לגלא שנו אלא בקניבת ירק של גננין שמורידים הרבה כדי ליפות את הירק למכירה . אבל בקניבת ירק של בעלי בתים שמדקדקים להסיר רק את הפסולת , אף רבנן מודיין שמותר. אמר רבי בון° . מסתברא בתרומה גדולה שניטלת מאומד וחיטה אחת פוטרת את כל הכרי דין תורה, אז אומרים שמותר לזרים שבשעה שקרא להן שם תרומה לא היה בדעתו על הפסולת . אבל בתרומת מעשר שצריך להפריש בדיוק, שהעלין

[דף נז עמוד א]

תרומה על העלין, והקלחים תרומה על הקלחים. וכשהוא מודד את הירק, עם הפסולת הוא מודד, אף הפסולת בכלל תרומה תנן, המערה מכד לכד. נוטף שלש טיפין, ונותן לתוכו החולין. ואם הרכינה ומיצת, הרי זו תרומה . תמן תנינן ^יא_לד הרכינה ומיצת, הרי היא של מוכר. והכא את אמר הכין? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לית כאן של מוכר אלא של לוקח. אמר רבי יצחק בן אלעזר° , הרי היא של מוכר, משום יאוש. אף בקודש כן? _{שדי שינטוף שלש טיפין.} אתא רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ואף בקודש כן. אמר רבי הושעיה° . לא שנו אלא בקדשים שיש להן מתירין. כגון מנחה שהקומץ מתיר את השריים באכילה. השריים הללו אם מיצה שלוש טיפין דיו . אבל בקדשים שאין להן מתירין כגון היין של הנסכים , אפילו כל שהוא צריך להחזיר, שאם לא כן חסר מהמידה . רבי בון בר חייא° בעי. הדין לוג שמן של מצורע _{שמביא מביתו ושופכו לתוך כלי קדש חלק נותנים על תנוך אזן המצורע הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית והשאר אכלים הכהנים} . צריך להחזיר, או אינו צריך להחזיר? אין תימר צריך להחזיר. אם לא החזיר עובר משום חסרון? אין תימר אינו צריך להחזיר, אם החזיר עובר משום יתרון? בי חיננא° לא אמר כן. אלא אמר רבי הושעיה° . לא שנו אלא בקדשים שיש להם מתירין. אבל בקדשים שאין להם מתירין, אפילו כל שהוא צריך להחזיר. והדין לוג שמן של מצורע, לא ^יא_לה כקדשים שיש להן מתירין הן, ואת אמר צריך להחזיר? מזה שהם שאלו ככה, הדא אמרה, צריך להחזיר ולא החזיר, עובר משום חסרון. תני רבי חלפתא בן שאול° . קדירה חרס שבישל בה תרומה, מגעילה בחמין ג' פעמים ודיו. אמר רבי אבא° ואין למידין ממנה לעניין נבילה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} . קשייתה קומי רבי אבא° . ^יא_לו תרומה בעון מיתה, ^יא_לז ונבילה בלא תעשה. ואת אמר הכין? אמר לו. כמאן דאמר ^יא_לח מאיליהן קבלו עליהן את המעשרות. רבי יוסטי בר שונם° בעי קומי רבי מנא° _{בן יונה}

[דף נז עמוד ב]

תנינן. אם הרכינה ומיצת, הרי זה תרומה. ואת אמרת הכין שכלי חרס שבלע תרומה מגעילו שלוש פעמים ודיו? הרי כלי חרס פולט תמיד? אמר לו, כאן על ידי האור אפילו כלי חרס נגעל ויוצא. ^יא_לט שמרים של תרומה שנתן עליהם מים . הראשון והשני אסור והשלישי מותר. ^יא_מ במה דברים אמורים? בשנתן לתוכן מים. אבל לא נתן לתוכן מים אלא שאר משקין , אפילו שלישי אסור. ^יא_מא שמרים של מעשר שני. ראשון אסור ושני מותר. °רבי מאיר אומר, אף השני אסור בנותן טעם. ^יא_מב אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי שמעון בן יוצדק . _{שמרים שנתן בהם מים} הקודש במינויין _{כמו שמונין בהקדש עד רביעי לעניין טומאה} ראשון ושני ושלישי אסור ורביעי מותר. °רבי מאיר אומר רביעי בנותן טעם. חרסו של זב שמטיל בו מים . ^יא_מג ראשון טמא, ושני טהור. במה דברים אמורים? בשנתן לתוכן מים. אבל לא נתן לתוכן מים, אפילו עשירי טמא. תנן, וכמה יהא בתרומת מעשר של דמאי ויוליכנה לכהן? אחד משמונה לשמינית הלוג. אמר רבי יודן בר אחתיה דרבי יוסי בר חנינא° בשם ^יא_מדרבי יוסי בר חנינא° . פחות מכאן, נותנו בנרו. אמר רבי ינאי° _הכהן בשם רבי יודן° . באוכל, כדי לבשל ביצה קלה. ^יא_מההדא דתימר בטמא שעומד לשרפה . אבל טהור, אפילו כל שהוא צריך להחזיר. וכל זה שחילקנו בין טמא לטהור זה רק בדמאי אבל בודאי בין טמא בין טהור בין רוב בין מועט צריך להחזיר:

ירושלמי תרומות, פרק יא, הלכה ה

מתני’: כרשיני תרומה, מאכילין אותן לבהמה ולחיה ולתרנגולין. ^יא_מוישראל ששכר פרה מכהן, מאכילה כרשיני תרומה. וכהן ששכר פרה מישראל. אף על פי שמזונותיה עליו, לא יאכילנה כרשיני תרומה. ^יא_מזישראל ששם פרה מכהן, לא יאכילנה כרשיני תרומה. וכהן ששם פרה מישראל, מאכילה כרשיני תרומה. ^יא_מחמדליקין שמן שריפה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ובמבואות אפילין, ועל גבי החולים, ברשות כהן. ^יא_מטבת ישראל שנשאת לכהן, והיא לימודה לבא אצל אביה, אביה מדליק ברשותה. מדליקין בבית המשתה, אבל לא בבית האבל, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, בבית האבל, אבל לא בבית המשתה. °רבי מאיר אוסר כאן וכאן. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} ^יא_נמתיר כאן וכאן:

גמ’: תנן, ישראל ששם פרה מכהן, לא יאכילנה כרשיני תרומה . מניין לפרתו של כהן שהיתה שומא אצל ישראל, שאינה מאכילה בתרומה? תלמוד לומר (ויקרא אמור כב יא) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו. הם אוכלים ואין בהמתו אוכלת . יכול לא יאכילנה בכרשינין? תלמוד לומר נפש

[דף נח עמוד א]

אית תניי תנא, יכול לא תאכל בכרשינין ובתלתן? תלמוד לומר נפש . חזקיה° רבי ירמיה° ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לית כאן תלתן, שתרומת תלתן דבר תורה שהיא מאכל אדם. תנן, כהן ששם פרה מישראל, מאכילה בתרומה . לא כן תני, ^יא_נא מניין לכהן שקנה עבד, ולישראל בו שותפות אפילו אחד ממאה בו. שאינו מאכילו בתרומה? תלמוד לומר, (ויקרא אמור כב יא) וכהן כי יקנה והרי גוף הבהמה של ישראל ודינו כשותף ואיך מאכילה תרומה? תני בר קפרא° . אחד זו ואחד זו, לא תאכל בתרומה. שכן בין אם הפרה של כהן, ושומא אצל ישראל. בין אם הפרה של ישראל ושומה אצל כהן, יש לישראל שותפות ואסורה לאכול. תנן, מדליקין שמן שריפה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ובמבואות אפילין , ועל גבי החולים, ברשות כהן. רבי שמעון בר אבא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} . כן היא מתניתא _{כך כוונת המשנה}. ^יא_נב ועל גבי החולים ברשות כהן. הא מתניתא קדמייתא, ^יא_נג אפי' שלא ברשות כהן, כיוון שהכהנים מצויים בבתי כנסיות ובתי מדרשות ואף הם נהנים . תני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. ^יא_נד ביקור החולים אין לו שיעור. אמר רבי חייא בר אדא° . מתניתא אמרה כן, דתנן. ועל גבי החולים ברשות כהן. והרי הכהן ביקר כבר והלך אז איך מותר? אלא מכאן שאין שיעור לביקור חולים, שבכל רגע תולים שאולי הכהן יחזור . רבי ירמיה° בעא קומי רבי זעירא° . עד כדון התרנו להדליק בבתי כנסיות , בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן. האם מותר אפילו בתרומת גורנו אף שלא קיים מצוות נתינה לכהן? אמר לו מאן יימר לך שמותר בתרומת גורנו? רבי יונה° ורבי יוסי. רבי יונה° כרבי ירמיה° שמדובר גם בתרומת גרנו , ורבי יוסי° _{בר זבידא} כדאמר רבי זירא° שמדובר דווקא בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן. מאן דאמר בתרומה שנפלה לו מבית אבי אימו, אתי שפיר מה שמדליקים. אלא למאן דאמר אפילו בתרומת גרנו , בלא כן אינו צריך לזכותו לכהן? אמר לו במזכה לו על ידי אחר. תני ^יא_נה ישראל וכהן שהיו שותפין בחנות. ממלא ישראל את הנר שמן שריפה, ועולה לעלייה ויורד לחנות לעשות צרכיו של כהן, אבל לא של ישראל. כהן שבא אצל ישראל לעשות עמו חשבון, ^יא_נו מדליק על גביו שמן שריפה

[דף נח עמוד ב]

אף על פי שלא זיכה לכהן? במזכה להן על ידי אחר. תני ^יא_נזבת ישראל שנכנסה לעשות צרכיו של כהן אבל לא של ישראל תני ^יא_נח בת ישראל שנכנסה להדליק מכהנת, טובלת פתילה שמן שריפה ומדלקת. אמר רבי חונא° בשם דבי רבי ינאי° _הכהן. שעת משלחת זאיבים היתה. ומפני הסכנה התירו לבת ישראל להדליק נר משמן שרפה. ואף שהסכנה חלפה, לא עמד בית דין וביטל. תנן התם שדה שניטייבה לא תיזרע למוצאי שביעית, קנס הוא שקנסו את המטייב. רבי ינאי° _הכהן התיר לחרוש חרישה ראשונה בשביעית, שעת סכנה היתה שהרומאים היו אונסים את החקלאים לשלם מסים גבוהים. וגם שם אמרו שאף שהסכנה חלפה ההיתר של רבי ינאי° _הכהן לא בטל, דכמה דתימר תמן לא עמד בית דין וביטל. אף הכא לא עמד בית דין וביטל. בקרו של כהן שהיה מאכיל אצל ישראל. וכן בגדו של כהן שהיה נארג אצל ישראל. מדליק על גביו שמן שריפה ואינו חושש. כהן שבא לעשות חשבון עם ישראל. והדליק על גביו שמן שריפה, ועמד לו והלך לו. אף על פי כן, אין מחייבין אותו לכבותו, עד שיכבה מאיליו. רבי חנניא בר עכברי° הוה עבד עבידתא גבי רבי חייא ציפוריא הכהן° . מי אזיל ליה _{כשבא ללכת}, מלי ליה בוצינא שמן שריפה. ולא כן שבקין מימר, לעשות צרכיו של כהן. אבל לא של ישראל? אמרין דאי לא הוה עביד ליה כן, לא הוה אתי _{לא היה בא}. סברין מימר, כד ימטי בייתיה הוה מטפי לה _{חשבו שכשיגיע לביתו הוא צריך לכבות את הנר}. אמר רבי חיננא° . אינו חייב לכבות שבזכות שהיה לו אור בבית על ידי כן הוה שחר, ועל ידי כן הוה קרץ _משכים שיכול היה להתכונן ולהשכים לעבודה. אדא שמשא רצה להדליק נר שבת בשמן שריפה. וסבר כמאן דאמר שאף שאין מדליקין בשמן שרפה, אם הוסיף מעט שמן חולין לנר מותר. לכן שאל לרבי אימי° _{אמי בן נתן}. בגין דאנא צבע _מרטיב את הפתילה מן חולין האם די בזה להתיר? אמר לו, בטל הוא על גב פתילות. הורי רבי יודא בן פזי° לאילין דבי נחמיה שמותר להדליק בשמן שרפה אם טובל את הפתילה בשמן חולין . רבי אימי° _{אמי בן נתן} נסב _לקח פתילה. רבי אילא° _אילעא לא נסב פתילה. לית ליה לרבי אילא° _אילעא הדא דרבי אימי° _{אמי בן נתן}? סבר רבי אילא° _אילעא משום גזל. לא מן הדין אלא שחשש שמשא מבזבזא בה קדושה _{שחשש שהמשרת יזלזל ולא ינהג בקדושה}. גמליאל זוגא שאל לרבי יסא, מהו להוסיף שמן חולין ולהדליק? אמר לו לא תני רבי הושעיה° , אין מחייבין אותו למצותו. אמר רבי אבהו° . שנה לי יונתן בן עכמאי. בת כהן שהיתה עומדת ערב שבת עם חשיכה ובידה נר ובתוכו שמן שריפה, הרי זו מוספת לתוכו שמן של חולין ומדלקת. אמר לו רבי זירא° . מה טיבו של אותו יונתן בן עכמאי? אמר לו אדם גדול היה, ובקי במשנתינו היה. פרשיה רבי חייא דכפר תחומין° להאי ברייתא קומי רב° _{אבא בר אייבו}, ומניתיה חכים.

[דף נט עמוד א]

תנן. מדליקין בבית המשתה, אבל לא בבית האבל, דברי °רבי יודא . °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. בבית האבל, אבל לא בבית המשתה. °רבי מאיר אוסר כאן וכאן. ורבי שמעון מתיר כאן וכאן. מה טעמא ד°רבי יהודה _{בר עילאי}? בבית המשתה על ידי דמניהון _{שבגדיהם} נקיים, לא מתעסקין ביה. ואין חשש שהישראל יקח את הנר עם שמן שריפה לשימוש פרטי שלו. שאינו רוצה ללכלך את בגדיו . בבית האבל על ידי דמניהון _{שבגדיהם} צואין, מתעסקין ביה. מה טעמא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}? בית האבל. על ידי דאינון כניעין, לא מתעסקין ביה. בית המשתה. על ידי דאינון פחיזין, מתעסקין ביה. מה טעמא ד°רבי מאיר  ? בבית האבל. על ידי דמניהון צואין, מתעסקין ביה. בית המשתה. על ידי דאינון פחיזין, מתעסקין ביה. מה טעמא דרבי שמעון? ^יא_נט בית האבל. על ידי דאינון כניעין, לא מתעסקין ביה. ^יא_ס בית המשתה. על ידי דמניהון נקיים, לא מתעסקין ביה. אמרין דבי רבי ינאי° _הכהן, ^יא_סא הלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} . רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יאשיה° , הלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} . רבי יוסי צירניא° בעי קומי רבי ירמיה° . דלא כן, מה אנן אמרין, °רבי מאיר ורבי שמעון אין הלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}? אמר לו. השאלה הזאת של כת קודמין היא, שכבר נשאלה לפניך. והתשובה היא ש°רבי שמעון _{בן יוחאי} ו°רבי מאיר לא יחידים במחלוקת שהרי °רבי יהודה _{בר עילאי} בא להכריעה ואומר מעין שניהן. ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} בא להכריעה ואומר מעין שניהן. והיתי אומר ש°רבי יהודא ו°רבי יוסי _{בן חלפתא}, הלכה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. לכן בא ללמד אותנו שהלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. מהו להדליק שמן שריפה בחנוכה? אמרין דבי רבי ינאי° _הכהן. ^יא_סב מדליקין בשמן שריפה בחנוכה. אמר רבי ניסא° . אנא לא אנא חכים לאבא, _{לא הכרתי את אבא שמת בקטנותו.} אימא הוה אמרה לי. אבוך הוה אמר. ^יא_סג מי שאין לו שמן של חולין מדליק שמן שריפה בחנוכה:

הדרן עלך פרק אין נותנין דבילה וסליקא לה מסכת תרומות

תפילת הדרן לסיום מסכת תרומות

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת תרומות וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת תרומות וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת תרומות וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת תרומות כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)