ספר:ירושלמי מאיר/מסכת תענית

פרק ראשון – מאימתי מזכירין

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי תענית, פרק א, הלכה א

מתני': מאימתי מזכירין גבורות גשמים? °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר ^א_א מיום טוב הראשון של חג. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} אומר מיום טוב האחרון. אמר °רבי יהושע _{בן חנניה}, הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג, למה הוא מזכיר? אמר לו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, אף הוא אינו אומר _{אלא משבח את הקדוש ברוך הוא על שהוא} משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו. אמר לו, אם כן, לעולם יהא מזכיר:

גמ’: תנן, מאימתי מזכירין גבורות גשמים? °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר מיום טוב הראשון של חג. טעמיה ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, על ידי שארבעת מינין הללו גדילים על המים, לפיכן הן באין פרקליטין למים כיוון שבחג נידונים על המים ולכן גם מזכירים שיבחו של הקדוש ברוך הוא. דבר אחר, בשעה שהעבד משמש את רבו כל צורכו, הוא תובע פרסו ממנו. _{כך כאשר אנחנו עטופים במצוות סוכה וארבעת המינים אנחנו מבקשים על המים}. אמר לו °רבי יהושע _{בן חנניה}, והלא משעה שהעבד משמש את רבו כל צורכו ורוח רבו נוחה הימינו _{וזה רק בסוף החג}, הוא תובע פרנסתו ממנו. דבר אחר, אין העבד תובע פרסו, אלא סמוך לפרסו _{כשהוא זקוק לכך ולא קדם}. תני °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, משעת נטילת לולב. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, משעת הניחו. על דעתיה דהדין בתרייא, היא דעתיה ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} קדמייתא _במשנה, היא דעתיה אחרייתא _{בברייתא}. מחלפא שיטתיה ד°רבי יהושע _{האם רבי יהושוע חזר בו}? תמן במשנה הוא אמר מיום טוב האחרון שהוא שמיני עצרת, והכא הוא אמר מעת הניחו _{ביום השביעי בבקר}. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, משעת הניחו הכוונה סוף היום השביעי ולא תחילתו, שכל היום כשר ללולב. ויזכיר מבערב? לית כל עמא תמן. ויזכיר בשחרית?

[דף א עמוד ב]

_{מי שלא התפלל בציבור בלילה וישמע שמזכירים בבקר} אף הוא סבור שמא הזכירו מבערב, והוא הוי מדכר בשנה אחרת בערב. מכיון דהוא חמי לון דלא מדכרין בקדמיתא ומדכרין באחריתא _{רואה שאינם מזכירים בשחרית ומזכירים במוסף}. אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב. אמר רבי חייה בר מרייא° , הכין הוה רבי יונה° אביך הוי בה _{שאף הוא אמר סברא זו}. אמר רבי חגיי° בשם רבי פדת° , ^א_ב אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , וכי בשליח ציבור הדבר תלוי? אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי חגי° , מה ופליג? אמר לו לא. דא דאת אמר וכי בשליח ציבור הדבר תלוי? שמשמע שהוא סובר שיחיד אם רצה מזכיר אף קדם שליח ציבור, במוריד הטל. ודא דאת אמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור, בגשם. אם הציבור ^א_ג קמון לצלותא _לתפילה דמוסף, אף אם שליח ציבור לא הכריז, הרי זה כמי שהזכיר שליח ציבור ואף היחיד יכול להזכיר. ולמה מזכירים בתחית המתים? שכשם שתחיית המתים חיים לעולם, כך ירידת גשמים חיים לעולם. רבי חייה בר אבא° שמע לן מן הדא דכתיב (הושע ו ב ג) יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מצאו ויבא כגשם לנו. כתיב (מלכים א יז א) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב, חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. רבי ברכיה° _הכהן אמר. רבי יוסה° _אסי ורבנין, חד אמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו. וחורנה אמר, על המטר נשמע לו, ועל הטל לא נשמע לו. מאן דאמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו. מן הדין קרייא דכתיב (מלכים א יח א) לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה ולא הוזכר טל. מאן דאמרן על הטל בין על המטר נשמע לו, איכן הותר נדרו של טל? אמר רבי תנחום אדרעיא° , סברין מימר, נדר שהותר מכללו הותר כולו. אית דבעי מימר, בבנה של צרפית. דכתיב (מלכים א יז כ) ויקרא אל ה' ויאמר, ה' אלקיי, הגם אל האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה. אמר רבי יהודה בר פזי° , משל לאחד שגנב נרתיקו של רופא. עם כשהוא יוצא, נפצע בנו. חזר אצלו ואמר לו, אדוני הרופא רפא את בני. אמר לו, לך והחזר את הנרתיק שכל מיני רפואות נתונין בו, ואני מרפא את בנך. כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאליהו

[דף ב עמוד א]

לך והתר נדרו של טל, שאין המתים חיים אלא בטללים. ואני מחיה בנה של צרפית. ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים? שנאמר (ישעיהו כו יט) יחיו מתיך נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר, כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל. מהו וארץ רפאים תפיל? אמר רבי תנחום אדרעייא° , כתרגומו וארעא תפקידה תפלט _{הארץ תפלוט את המתים שמפקדים אצלה}. אמר רבי יעקב דכפר חנן° בשם רבי שמעון בן לקיש° , בשעה שעשה אברהם זקינם את רצוני, נשבעתי לו שאיני מזיז טל מבניו לעולם. מה טעמא? דכתיב (תהילים קי ד) נשבע ה' ולא ינחם, אתה כהן לעולם. וכתיב תמן _{בפסוק הקודם} (תהילים קי ג) לך טל ילדתך. אמר רבי יודה בר פזי° בדייתיקי _{במתנה גמורה שיוכל להוריש לבניו} נתתיו לאביהם דכתיב (בראשית תולדות כז כח) ויתן לך האלהים מטל השמים וגו'. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשעה שישראל באין לידי עבירות ומעשים רעים הגשמים נעצרין. והן מביאין להן זקן אחד כגון °רבי יוסי הגלילי , והוא מפגיע בעדם ומיד הגשמים יורדין. אבל הטל אינו יורד בשביל בריה. מה טעמא? דכתיב (מיכה ה ו) אשר לא יקוה לאיש, ולא ייחל לבני אדם. אמר רבי זעירה° בשם רבי חנינה° , ^א_ד היה עומד בגשם והזכיר של טל, אין מחזירין אותו. ^א_ה בטל והזכיר של גשם, מחזירין אותו. קא סלקא דעתין מפני שלא הזכיר טל. והא תני, בטל וברוחות ^א_ו לא חייבו חכמים להזכיר, אם רצה להזכיר מזכיר. אז למה אם לא אמר מוריד הטל אלא מוריד הגשם חוזר ? לא דמי ההוא דמיקל, להיא דלא מצלי ולא מיקל _{לא מתפלל ולא מקלל}. איתמר, היה עומד בגשם והזכיר של טל, אין מחזירין אותו. והא תני, ^א_ז אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו? בהוא דלא אדכר לא טל ולא מטר, אבל אם הזכיר טל אין מחזירים אותו. אמר רבי זעירה° בשם רב חונה° . לא שאל בברכת השנים, אומרה בשומע תפילה. ודכוותה, אם לא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, אומרה בשומע תפילה. דכשם שיכול לבקש על הגשם בשומע תפילה, כך יכול להזכיר משיב הרוח בשומע תפילה. דמה אם שאלה שהיא מדוחק, אומרה בשומע תפילה. אזכרה שהוא מריוח, לא כל שכן? והא תני, לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו. ולמה מחזירים אותו? הרי יכול להזכיר בשומע תפילה. אמר רבי אבמרי אחוי דרבי יוסי° , בשלא אמרה גם בשומע תפלה. להיכן הוא חוזר?

[דף ב עמוד ב]

ייבא כיי דאמר רבי שמעון ברבי אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בראש חדש, אם עקר את רגליו, חוזר לתחילה, ואם לאו, חוזר לעבודה. אף הכא, ^א_ח אם עקר את רגליו חוזר לתחילה, ואם לאו, חוזר לשומע תפלה. בנינוה צרכון מיעבד תענית בתר פיסחא שהיו זקוקים לגשם. אתון שיילון ל°רבי אם יכולים להתענות ולהתפלל על הגשם. אמר לון °רבי . לכו ועשו, ובלבד שלא תשנו מטבעה של תפילה, ולא תבקשו גשם בברכת השנים. היכן הוא אומרה? רבי ירמיה° סבר מימר, ^א_ט אומרה בשומע תפילה. אמר ליה רבי יוסי° _{בר זבידא}. לא כן אמר רבי זעירא° בשם רב חונה° . אם לא שאל בברכת השנים, או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים, מחזירין אותו לשומע תפילה. דווקא בדיעבד אומרה בשומע תפילה, הא בתחילה לא אומרה בשומע תפילה. והרי אמר לון °רבי , לכו ועשו ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה. על דעתיה דרבי יוסי° _{בר זבידא}, היכן הוא אומרה? שהרי גם בברכת השנים לא יכלו לאומרה. אלא אומרה בשש ברכות שהוא מוסיף בתענית. עד כדון ציבור שיש לו שש. יחיד שאין לו שש מאי? אמר °רבי חיננא . לא כן אמר רבי זעירא° בשם רב חונה° . ^א_י יחיד שואל צרכיו בשומע תפילה? ואילו צרכיו הן. תני נתפלל ואינו יודע מה הזכיר. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^א_יא כל שלושים יום, חזקה מה שהוא למוד הזכיר. מיכן והילך, מה שצריך הזכיר. אמר רבי אבא° בשם רבי חונה° , ב' ימים טובים של גליות, מזכיר משיב הרוח במוסף של יום טוב ראשון, ומפסיק במנחה ערבית ושחרית, וחוזר ומזכיר במוסף של יום טוב שני. תנן, בג' במרחשון שואלין את הגשמים. °רבן גמליאל _דיבנה אומר בז' בו. חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת. °חנניה בן אחי רבי יהושע אומר, בגולה לא נהגו כן, ^א_יב אלא עד ששים יום בתקופה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, הלכה כ°חנניה בן אחי רבי יהושע ותני כן. במה דברים אמורים? בארץ ישראל. אבל בחוצה לארץ, הכל לפי הזמן הכל לפי המאורע. הדא דתאמר שאין מזכירים אלא בזמן, בגשם. אבל בטל, אם רצה להזכיר כל ימות השנה, מזכיר. תנן, אמר °רבי יהושע _{בן חנניה}, הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג, למה הוא מזכיר? אמר לו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, אף הוא אינו שואל, אלא אומר משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו. דבעונתן הן חביבין כתחיית המתים. וכשם תחיית המתים מזכיר כל השנה כולה ואינה אלא בזמנה. כך מזכירים גבורות גשמים כל השנה ואינן אלא בזמנן. אמר רבי יוסה° _אסי, ותמיה אנא, היך רבנן מדמיי ירידת גשמים לתחיית המתים? והא לא דמייא. דהא בעי בר נשא ייחון מיתייא כל אימת ולכן יכול להזכיר תמיד. ולא בעי בר נשא ייחות מטרא כל אימת _{אין אדם רוצה שירד גשם כל השנה אלא רק בחורף}. ולמה יזכיר כשאינו רוצה בהם? משמע של°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} יש זמן קבוע לתחית המתים, ואילו לדעת °רבי יהושוע תחית המתים יכולה להתרחש בכל רגע. מחלפה שיטתיה דרבי אליעזר _{האם רבי אליעזר חזר בו}?

[דף ג עמוד א]

מחלפה שיטתיה ד°רבי יהושע _{האם רבי יהושוע חזר בו}? דאיתפלגון. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אם אין ישראל עושין תשובה, אין נגאלין לעולם. שנאמר (ישעיהו ל טו) בשובה ונחת תושעון. _{משמע שאין זמן מוגדר לגאולה והכל תלוי בתשובה} אמר לו °רבי יהושע _{בן חנניה}, וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה ^א_יג אינן נגאלין לעולם? אמר לו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, הקדוש ברוך הוא מעמיד עליהן מלך קשה כהמן, ומיד הן עושין תשובה והן נגאלין. מאי טעמא? דכתיב (ירמיהו ל ז) ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. אמר לו °רבי יהושע _{בן חנניה}, והא כתיב (ישעיהו נב ג) חנם נמכרתם _{בגלות מצרים שהיתה ללא חטא} ולא בכסף תגאלו _{שהגאולה האחרונה תהיה אף ללא מצוות או תשובה} (_{ע”פ המהר”ל}). מה עבד לה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? לא בכסף הכוונה לא בזכות אבות אלא בתשובה. שהצדיקים נקראו כסף כמה דאת אמר (משלי ז כ) צרור הכסף לקח בידו וגו' _{הכוונה לצדיקים שהסתלקו מהעולם}. אמר לו °רבי יהושע _{בן חנניה} והא כתיב (ישעיהו ס כב) אני ה' בעתה אחישנה? משמע שיש עת שבו חייבים להגאל. מה עבד לה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? בעתה אין הכוונה זמן קבועה אלא בזמן שיעשו תשובה. כמה דאת אמר (דברים עקב י יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה אותו. אמר רבי אחא° בשם רבי יהושוע בן לוי° , אם זכיתם אחישנה, ואם לאו בעתה. כיון שאמר לו °רבי יהושע _{בן חנניה}, והא כתיב (דניאל יב ז) וירם ימינו ושמאלו אל השמים, וישבע בחי העולם, כי למועד מועדים וחצי, וככלות נפץ יד עם קדש, תכלינה כל אלה. משמע שיש זמן סופי לגאולה גם ללא תשובה. איסתלק °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . מתוך חמשה דברים נגאלו ישראל ממצרים. מתוך הקץ, מתוך צרה, מתוך צווחה, מתוך זכות אבות, מתוך תשובה. מתוך הקץ, הדא הוא דכתיב (שמות שמות ב כג) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבדה. וישמע אלהים את נאקתם, ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים. ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו, זה מתוך צרה. וישמע אלהים את נאקתם, זה מתוך צווחה. ויזכור אלהים את בריתו, זה מתוך זכות אבות. וירא אלהים את בני ישראל, זה מתוך תשובה. וידע אלהים, זה מתוך הקץ. וכן הוא אומר בגאולה אחרונה (דברים ואתחנן ד ל) בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבתה עד ה' אלוקיך ושמעתה בקולו. כי אל רחום ה' אלקיך, לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם. בצר לך, זה מתוך צרה. ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבתה עד ה' אלוקיך, זה מתוך תשובה. כי קל רחום ה' אלהיך, זה מתוך רחמים. לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך, זה מתוך זכות אבות. וכן הוא אומר (תהילים קו מד) וירא בצר להם בשמעו את רנתם ויזכור להם בריתו וינחם כרב חסדיו ויתן אותם לרחמים. וירא בצר להם, זה מתוך צרה. בשמעו את רנתם, זה מתוך צווחה. ויזכור להם בריתו, זה מתוך זכות אבות. וינחם כרב חסדיו, זה מתוך תשובה. ויתן אותם לרחמים, זה מתוך רחמים. חד בר נש הוה איחטא בלישניה _{שדיבר לשון הרע}. אתא לגבי רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ושלחיה גבי רבי חנינה° . אמר לו, איזיל תהי בך ולעי באורייתא _{תתחרט ותעמול בתורה} דכתיב (משלי טו ד) מרפא לשון עץ חיים. אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו° , בספרו של °רבי מאיר מצאו כתוב בהערה על הפסוק (ישעיהו כא יא) משא דומה אלי קרא משעיר, שמר מה מלילה שומר מה מליל. משא דומה, משא רומי. אלי קרא משעיר, אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אלי קורא מפני שעיר. _{עם ישראל זועק אלי מפני מה שעשו להם בני שעיר} אמר רבי שמעון בן לקיש° , אלי קורא _{הקדוש ברוך הוא} מאיכן נזדווג לי? משעיר שאף השכינה גלתה עם ישראל. אמר רבי יהושע בן לוי° . אם יאמר לך אדם איכן הוא אלהיך _{הרי אתם בגלות}? אמור לו בכרך הגדול שבאדום _{שגם שכינה גלתה עימנו}. מה טעמא? דכתיב אלי קורא משעיר. תני °רבי שמעון בן יוחי , בכל מקום שגלו ישראל, גלת השכינה עמהן. גלו למצרים, וגלת השכינה עמהן. מה טעמא? כדכתיב (שמואל א ב כז) הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה. גלו לבבל וגלת שכינה עמהן, מה טעמא? דכתיב (ישעיהו מג יד) למענכם שלחתי בבלה. גלו למדי וגלת השכינה עמהן. מה טעמא? דכתיב (ירמיהו מט לח) ושמתי כסאי בעילם. ואין עילם אלא מדי, כמה דאת אמר, (דניאל ח ב) ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה. גלו ליון וגלת השכינה עמהן. מה טעמא? דכתיב (זכריה ט יג) ועוררתי בניך ציון על בניך יון וכ”ו וה’ עליהם יראה. גלו לרומי וגלת השכינה עמהן.

[דף ג עמוד ב]

מה טעמא? דכתיב (ישעיהו כא יא) אלי קורא משעיר שומר מה מלילה. אמרו ישראל לישעיה, רבינו ישעיה. מה יוצא לנו מתוך הלילה הזה? אמר להן, המתינו לי עד שנשאל. כיון ששאל חזר אצלן, אמרו לו, שומר מה מליל? מה מילל שומר העולמים? אמר להן (ישעיהו כא יב) אמר שומר אתא בקר וגם לילה. אמרו לו וגם לילה _{תהיה חס וחלילה עוד גלות}? אמר להן, לא כשאתם סבורים. אלא בוקר לצדיקים ולילה לרשעים. בוקר לישראל ולילה לעובדי כוכבים ומזלות. אמרין ליה, אימת? אמר לון, אימת דאתון בעיי הוא בעי _{מתי שתרצו הקב"ה רוצה}. שנאמר , אם תבעיון בעיו. אמרו לו מי מעכב? אמר להן תשובה, שנאמר שובו אתיו. אמר רבי אחא° בשם רבי תנחום בי רבי חייה° . אילו ישראל עושין תשובה יום אחד, מיד היה בן דוד בא. מאי טעמא? דכתיב (תהילים צה ז) היום אם בקולו תשמעו. אמר רבי לוי° . אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקנה, מיד היה בן דוד בא. מאי טעמא? דכתיב (שמות בשלח טז כה) ויאמר משה, אכלוהו היום, כי שבת היום לה' וגומר. די היה לכתוב חד יום, וחזר וכתב היום מיותר ועליו רמז דוד היום אם בקולו. ואומר (ישעיהול טו) בשובה ונחת תושעון. בשובה ונייח תתפרקון _{בשמירת יום מנוחה תגאלו}

ירושלמי תענית, פרק א, הלכה ב

מתני’: אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, ^א_יד העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג. האחרון במוסף מזכיר, והראשון אינו מזכיר. ביום טוב הראשון של פסח. הראשון מזכיר, והאחרון אינו מזכיר. עד אימתי שואלין? °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, ^א_טו עד שיעבור הפסח. °רבי מאיר אומר, עד שיצא ניסן. שנאמר (יואל ב כג) ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון. משמע שאף ניסן זמן גשמים:

גמ’: תנן, עד אימתי שואלין? °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, עד שיעבור הפסח. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הלכה כ°רבי יודה שאמר משום °רבי יהודה בן בתירה . אמר רבי אבון° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. טעמא ד°רבי יודה , שאמר ברישא שהעובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג. האחרון במוסף מזכיר, והראשון אינו מזכיר. ביום טוב הראשון של פסח. הראשון מזכיר, והאחרון אינו מזכיר, זה כדי שיצאו המועדות בטל, מפני שהטל סימן יפה לעולם. מחלפה שיטתיה ד°רבי יודה _{האם רבי יהודה חזר בו}? תמן הוא אמר העובר לפני התיבה ביום טוב ראשון של פסח, ראשוןן מזכיר אחרון אינו מזכיר. והכא הוא אמר הכין ששואל עד שיעבור הפסח? חדא בשם עצמו, וחדא בשם °רבי יודה בן בתירה . מן מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הלכה כ°רבי יודה שאמר משם °רבי יודה בן בתירה . ואמר רבי אבון° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, טעמא ד°רבי יודה עצמו, כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם. הדא אמרה, קדמייתא בשם גרמיה שאז יוצאים המועדות בטל. ותינייתא _{עד שיעבור הפסח} בשם °רבי יודה בן בתירה . בעון קומוי, אולי נימר ששניהם דעת °רבי יהודה _{בר עילאי} ולא קשיא. כאן להזכיר _{מזכיר רק עד מוסף של יום טוב ראשון של פסח} כאן לשאלה _{שואל עד שיעבור הפסח}. אמר לון, הלכה, מקום

[דף ד עמוד א]

שמזכירין שואלין. אמר רבי יוסה° _אסי לרבי חנייה אחוי דרב הושעיה° , נהיר את כד הוינן קיימין קומי חנותיה _{זכור אתה כשהיינו עומדין לפני חנותו} דרב הושעיה° חביבך, עבר רבי זעירה° ושאלנן ליה ואמר, עוד אנא היא צריכה לי _{גם לדידי קמיבעיא לי}. עבר רבי יסא° _אסי ושאלנן ליה ואמר, עוד אנא היא צריכא לי. ובסופה אתמציית ליה _{לחצתה אותו לענות} ואמר לא שנייא, הלכה מקום שמזכירין שואלין. רבי חייה בר אבא° , אתא מן צור ואמר מן שמיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, הלכה, מקום שמזכירין שואלין. רבי אחא° דרש בבית מדרשא. רבי ירמיה° דרש בכנישתא דבולי, הלכה, מקום שמזכירין שואלין. והא תנינן בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים? אמר רבי תנחום בר חייה° , בשעת המקדש שאני שדאגו לעולי רגלים שיספיקו לחזור לביתם. תני אמר °רבי יודה , לפי שבעולם הזה, התבואה עושה לששה חדשים והאילן עושה לי"ב חדש. אבל לעתיד לבא, התבואה עושה לחדש אחד, והאילן עושה לשני חדשים. מה טעמא? דכתיב (יחזקאל מז יב) לחדשיו יבכר מיעוט רבים שנים. וכמו שהפירות יגדלו בחדשים שזה שישית מזמן גידולם כיום, כך תבואה תגדל בחדש שזה שישית מזמן גידולה כעת. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, לפי שבעולם הזה התבואה עושה לששה חדשים, והאילן עושה לשנים עשר חדש. אבל לעתיד לבא, התבואה עושה לט"ו יום, והאילן עושה לחדש אחד. שכן מצאנו שעשת התבואה בימי יואל לחמשה עשר יום, וקרב העומר ממנה. מה טעמא שנאמר (יואל ב כג) ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם, כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון. והביאו ממנו עומר בט”ו. מה מקיים °רבי יוסה טעמא ד°רבי יודה לחדשיו יבכר? שמשמע בכמה חדשים והרי הוא אמר בחדש אחד. בכל חדש וחדש יהא מבכר

ירושלמי תענית, פרק א, הלכה ג

מתני’: בג' במרחשון שואלין את הגשמים. °רבן גמליאל _דיבנה אומר ^א_טז בז' בו, חמשה עשר יום אחר החג, כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת:

גמ’: תנן, בג' במרחשון שואלין את הגשמים. מתניתא ד°רבי מאיר . דתני, אי זהו זמנה של רביעה? °רבי מאיר אומר. הבכירה בשלשה, והבינונית בשבעה, והאפילה בשבעה עשר. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, הבכירה בשבעה, ^א_יז והבינונית בשבעה עשר, והאפילה בעשרים ושלשה. °רבי יוסה אומר. הבכירה בי"ז, והבינונית בעשרים ושלשה, והאפילה בשלשים יום. שכן מצאנו שאין היחידים מתחילין להתענות אלא בראש חדש כסליו. אמר רבי אבמרי אחוי דרבי יוסי° . הכל מודים בשבעה עשר שהוא אחד מזמני רביעה, שהיא זמן כוכב כימא לשקע, שבו ירד מבול לעולם. מה טעמא? דכתיב (בראשית נח ז יא) ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה. רבי אבא בר זמינא° ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רבי הושעיה° , הלכה כמי שהוא אומר בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים. ולמה לא אמר הלכה כ°רבי מאיר ? כיוון דאית תניי תני ומחליף _{ששונה את המשנה ומחליף בין התנאים}. וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך? אמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בתחילה _{היינו בזמן רביעה ראשונה}, כדי רביעה, ובסוף, כדי שיודחו פניה. רבי ינאי° _הכהן אמר בשם רבי ישמעאל° שאמר בשם רבי שמעון בן לקיש° . בתחילה כדי רביעה. ולבסוף כדי שתשרה _תמחה המגופה. ויש מגופה נשרית? אלא רואין אותה כאלו היא שרויה. _{יש אומרים שהמגופה הייתה נשרת אם לא היו שורפים אותה באש ויש אומרים שהאדמה תהיה לחה עד שראויה להכין מגופה בלי להוסיף מים}. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר בשם רב יהודה° _נשיאה, ורבי יונה° ו רב יהודה° _נשיאה אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. בתחילה, כדי רביעה. ולבסוף אפילו כל שהוא. רבי יוסה° אמר בשם רבי זעירה° לא לברכה נאמרה, אלא להפסק תענית נאמרה.

[דף ד עמוד ב]

חזקיה° ורבי נחום° ורב אדא בר איכומה° הוון יתבין. אמר רבי נחום° לרב אדא בר איכומא° לא מסתברא לברכה נאמרה? אמר לו אין. אמר חזקיה° לרב אדא בר איכומה° . לא מסתברא להפסיק תענית נאמר ? אמר ליה אין. אמר ליה, למה אמרת ליה הכין? אמר ליה, כשיטת רבו אמרתי לו. אמר רבי מנא° _{בן יונה} לחזקיה° . מני רביה של רבי נחום° ? אמר ליה, רבי זעירא° . אמר ליה. והא אנן אמרינן דאמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי זעירה° להפסק תענית נאמרה? רבי יהודה בר יחזקאל° אמר, הכין הוה יחזקאל° אבא ^א_יח מברך על ירידת גשמים. יתגדל יתקדש יתברך ויתרומם שמך מלכינו, על כל טיפה וטיפה שאתה מוריד לנו. שאתה ממניען זו מזו שלא יפגשו. כדכתיב (איוב לו כז) כי יגרע נטפי מים יזקו מטר לאדו כמה דאת אמר (ויקרא בחקותי כז יח) ונגרע מערכך. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנה° . ולא עוד אלא שהוא מורידן במידה. שנאמר (איוב כח כה) ומים תכן במדה. רבי יוסה בר יעקב° סלק מבקרה _{הלך לבקר} לרבי יודן מיגדליא° . עד דהוא תמן, נחת מיטרא. ושמע קליה אמר. אלף אלפים, וריבי ריבוון חייבין להודות לשמך מלכנו. על כל טיפה וטיפה שאתה מוריד לנו, שאתה גומל טובה לחייבים. אמר ליה, הדא מנא לך? אמר ליה, הכין היה רבי סימון° רבי מברך על ירידת גשמים. וכמה גשמים ירדו ויהא בהם כדי רביעה? מלא כלי מחזיק שלשה טפחים דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. ^א_יט בתחילה טפח, ובשנייה טפחיים, ובשלישית שלשה טפחים. תני °רבי שמעון בן אלעזר אומר. אין לך טפח שהוא יורד מלמעלן, שאין הארץ מעלה טפחיים כנגדו. מאי טעמא? דכתיב (תהילים מב ח) תהום אל תהום קורא לקול צנוריך. ואמר רבי לוי° . המים העליונים זכרים, והתחתונים נקבות. מה טעמא? דכתיב (ישעיהו מה ח) תפתח ארץ ויפרו ישע. תפתח ארץ כנקיבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכר. (ישעיהו מה ח) ויפרו ישע. זו פריה ורביה. (ישעיהו מה ח) וצדקה תצמיח יחד. זו ירידת הגשמים. (ישעיהו מה ח) כי אני ה' בראתיו. לכך בראתיו, לתיקונו וליישובו של עולם. רבי אחא° תנא לה בשם °רבן שמעון בן גמליאל . ולמה נקרא שמה רביעה? שהיא רובעת את הארץ. רבי חנינא בר יקא° אמר בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}. שורשי חיטה בוקעין בארץ חמשים אמה. שורשי תאינה רכים בוקעין בצור. תני °רבי ישמעאל בן אלעזר אומר. אין הארץ שותה, אלא לפי חיסומה _{המעטפת של הארץ}. אם כן מה יעשה שורשי חרוב שהם עמוקים? מה יעשו שורשי שקמה? אמר רבי חנינה° . אחת לשלשים יום התהום עולה ומשקה אותם. ומה טעמא? כדכתיב (ישעיהו כז ג) אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה. תני אם היתה השנה _הקדמת חסירה _{שעשו בה יותר חדשים חסרים מאשר מלאים} נותנין לה חסרונה _{ולא שואלים בז’ אלא מוסיפים את הימים החסרים}, ואם לאו הולכין אחר סידרה _{ושואלים בז’ בחשוון}, דברי °רבן שמעון בן גמליאל . °רבי אומר, לעולם הולכין אחר סידרה _{ושואלים בז’ חשוון}

[דף ה עמוד א]

אם היתה השנה _הקדמת מעוברת הולכין אחר עיבורה _{ושואלים מוקדם יותר שהעונות הולכים תמיד על פי ימי החמה והתקופה}. מחלפא שיטתיה ד°רבי _{האם רבי חזר בו}? תמן הוא אמר לעולם הולכין אחר סידרה _{ושואלים בז’ חשוון} והכא הוא אמר אחר עיבורה? ואם השנה הקדמת הייתה מעוברת מקדימים לבקש חדש קדם. רבי זירא° רבי יסא° _אסי ורבי שמואל בר רב יצחק° , מטו בה בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לדעת °רבי להתחיל לבקש הולכים אחר עיבורה. ואם הייתה השנה הקדמת מעוברת מקדימים לשאול בחדש. ומה שאמר °רבי שלעולם הולכים אחר סידרה, לבסוף נצרכה. הכוונה להפסק תענית. שלעולם אינו מפסיק עד שיצא ניסן

ירושלמי תענית, פרק א, הלכה ד

מתני’: הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים, ^א_כ התחילו היחידים מתענין. אוכלין ושותין משחשיכה, ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה:

גמ’: תנן, הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים, התחילו היחידים מתענין. מי אלו הם היחידים? אלו שהן מתמנין פרנסין על הציבור. וכי מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור, הוא מתפלל ונענה? אלא מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור ונמצא נאמן על הציבור, כדיי הוא מצלייא ומתענייא _{ראוי הוא שיתפלל ויענה}. חד בר נש הוה מפיק מעשרוי כתיקנן. וכשעשו תענית על הגשמים אמר לו רבי מנא° _{בן יונה}, קום אמור (דברים כי תבא כו יג) בערתי הקדש מן הבית. אולי זה יזכיר את ההקפדה שלך על המעשרות ובזכותך ירדו גשמים. חד בר נש, אתא גבי חד מן קריבוי דרבי יניי° . אמר לו רבי זכה עמי _{פרנס אותי}. אמר לו, ולא הוה לאביך פריטין להשאיר לך בירושה? אמר לו לא. אמר לו, גבי _אצלי אינון מופקדין ואני אתן לך אותם. אמר לו שמעית עליהון דאינון סרקין _מגזל ואיני רוצה להנות מהם. אמר לו, כדיי את מצלייא ומתענייא _{ראוי אתה שיתפלל ויענה}. איתחמי לרבנן, פלן חמרא יצלי, ומיטרא נחת. _{נראה לחכמים בחלום פלוני מנהיג החמרים יתפלל וירד המטר} שלחין רבנן ואייתוניה _{והביאו אותו}, אמרון ליה, מה אומנך? אמר לון חמר אנא. אמרין ליה, ומה טיבו עבדת? אמר לון, חד זמן אוגרת חמרי לחדא איתתה _{פעם אחת השכרתי חמורי לאשה אחת}, והוות בכייה גו איסרטה _{והיתה בוכה בדרך}. ואמרית לה, מה ליך? אמרה לי, בעלה דההיא איתתא חביש ואנא בעייא מיחמי מה מיעבד ומפניניה _{חשבה לעסוק בעברה כדי לשחרר את בעלה}. וזבנית חמרי ויהבית לך טימיתיה, ואמרית לה, הא ליך פניי בעליך ולא תחטיי _{ומכרתי חמורי ונתתי לה הדמים ואמרתי לה הא לך מעות ופדה בעלך ולא תחטא בזנות}. אמרין ליה, כדיי את מצלייא ומתענייא _{ראוי אתה שתתפלל ותענה}. איתחמי לרבי אבהו, פנטקקה יצלי ואתי מיטרא. צלי ונחית מיטרא. _{נראה לרבי אבהו בחלום אדם ששמו פנטקקא יתפלל ויבא המטר התפלל וירד גשם} שלח רבי אבהו° ואייתיה. אמר לו מה אומנך? אמר לו חמש עבירן ההוא גוברא עביד בכל יום. מוגר זנייתה _{משכיר זונות}, משפר

[דף ה עמוד ב]

תייטרון, מעיל מניהון לבני _{מכבס בגדיהם}. מטפח ומרקד קדמיהון. ומקיש בבבויא _מנגן קדמיהון. אמר לו ומה טיבו עבדת? אמר לו חד זמן, הוה ההוא גברא _{על עצמו אמר} משפר תייטרון. אתא חדא איתא וקמת לה חורי עמודא בכייה. ואמרית ליה, מה ליך? ואמרה לי בעלה דההיא איתתא חביש, ואנא בעיא מיחמי מה מעביד ומפנינה _{חשבה לעסוק בעברה כדי לשחרר את בעלה}. וזבנת ערסי ופרוס ערסיי _{מכרתי את מטתי ואת המצעים של מיטתי}, ויהבית לה טימיתיה _שווים. ואמרת לה, הא ליך פניי בעליך ולא תיחטיי. אמר לו, כדיי את מצלייא ומתענייא _{ראוי אתה שתתפלל ותענה}. איתחמי לרבנן, חסידא דכפר אימי, יצלי ומיטרא נחת. סלקין רבנן לגביה. אמרה לון בני בייתיה, בטורא הוא יתיב. נפקון לגביה, אמרון ליה אישר _{ברכו אותו} ולא אגיבון. יתב מיכול, ולא אמר לון אתון כריכין. מי עלל עבד חד מובל דקיסין _{סחב חבילת עצים} ויהב גולתה _{את הבגד} מרום מובלה _{על חבילת העצים}. עאל ואמר לבני בייתיה, אילין רבנן הכא, בעי דניצלי וייחות מיטרא. ואין אנא מצלי ומטרא נחת, גנאי הוא לון. ואין נתפלל ולא ירד גשם חילול שם שמים הוא. אלא אייתי אנא ואת ניסוק ונצלי. אין נחת מיטרא, אנן אמרין לון כבר עבדון שמייא ניסין. ואין לא. אנן אמרין לון, לית אנן כדיי מצליא ומתענייא. וסלקין וצלין ונחת מיטרא. נחת לגבון אמר לון, למה איטרפון רבנן להכא יומא דין? אמרין ליה, בעיי תצלי וייחות מיטרא. אמר לון, ולצלותי אתון צריכין? כבר עבדון שמייא ניסין: אמרין ליה, למה כד הויתה בטורא אמרינן לך אישר, ולא אגיבתינון. אמר לון. דהוינה עסיק בפעולותי שאני שכיר יום, מה הוינה מסעה דעתי מן פעולתי? אמר לו, ולמה כד יתבת למיכול לא אמרת לן איתון כריכין? אמר לון, דלא הוה גביי אלא פלחי. מה הוינא מימור לכון בחנפין _{בואו לאכול כשאני יודע שאין לי מה להציעה לכם}? אמרין ליה, למה כד דאתית למיעול, יהבת גולתה מרום מובלה? אמר לון דלא הוות דידי, שאולה הוות, והשאילו לי אותה דניצלי _להתפלל בה. מה הוינה מבזעא יתה? אמרין ליה, ולמה כד הווי את בטורא, איתתך לבשה מאנין צאין. וכד את עליל מן טורא, היא לבשה מאנין נקיין? אמר לון, כד דאנא הוי בטורא, היא לבשה מאנין צאיין דלא יתן בר נש עינוי עלה. וכד דאנא עליל מן טורא, היא לבשה מאנין נקיין, דלא ניתן עיני באיתא אוחרי. אמרין ליה, יאות את מצלייא ומתענייא. _{נראה לרבנן בחלום שחסיד שבכפר אימי יתפלל וירדו הגשמים. עלו החכמים אצלו ואמרה אשתו לחכמים שהוא כעת בהר. יצאו אליו להר ברכו אותו לשלום ולא החזיר להם שלום, כשישב לאכול לא אמר להם בואו ואכלו עמי, כשעמד לחזור לביתו עשה חד משא של עצים ונתן סודרים על גב המשא שלא כדרך נושאי המשא שנותנים הסודר על הכתף ואח"כ המשא על הסודר. נכנס ואמר לאשתו אלו חכמים באו לכאן ורוצים שאתפלל על הגשמים. ואם אני מתפלל לפניהם והגשמים יורדין גנאי הוא לחכמים שהם גדולים ממנו והתפללו ולא ירדו הגשמים. ואם לא נתפלל יש בזה חילול שם שמים. אלא בואי אני ואת נעלה לגג להתפלל ואם ירד המטר בתפלתינו נאמר להן כבר נעשה לכם ניסים מן השמים ואינכם צריכין ואם לא ירדו נאמר להם אין אנחנו כדאי להיות נענה בתפלתינו שכבר התפללנו ולא ירדו. ועלו והתפללו וירד המטר. ירד אצל החכמים אמר לו למה הטרחתם עצמכם לבוא לכאן היום הזה? אמרו להם. רוצים אנו שתתפלל שירד המטר. אמר לו. ולתפלתי אתם צריכין בתמיה כבר נעשה לכם נסים מן השמים. שאלו אותו למה. כשהיית בהר ואמרנו לך איישר לא השבת לנו שלום? אמר לו שהייתי עוסק בפעולתי ואני שכיר יום וכי אני רשאי להסיח דעתי מן עבודתי. אמרו ליה ולמה כשישבת לאכול לא אמרת לנו לאכול עמך? אמר לו כיוון שלא היה אצלי אלא פרוסה אחת מה הייתי אומר לכם שתאכלו עמי כחונף וכגונב דעת. אמר לו למה כשרצית לחזור לעיר נתת הסודר ע"ג המשא שלא כדרך נושאי הסבל? אמר לו, שאולה היתה להתפלל בה ואם הייתי נותנת אותה תחת המשא היתה נקרעת. ולמה. כשהיית בהר היתה אשתך מלובשת בגדים צואין וכשנכנסת מן ההר הייתה לובשת בגדים נקיין? אמר לו. כשאני הייתי בהר היא לובשת בגדים צואין שתתגנה שלא יתן שום אדם עיניו בה. וכשאני נכנס מן ההר היא לובשת בגדים נקיים כדי שלא אתן עיני באשה אחרת אמר לו. כדאי אתה להתפלל ותענה מן שמים} תני, _{בתעניות אלו} מותר לוכל עד שיאיר המזרח דברי °רבי . °רבן שמעון בן גמליאל אומר עד קריאת הגבר. מה תלמוד לומר עד קריאת הגבר? קריאת תרנגולא. ^א_כא ישן ועמד אסור לאכול. בשלא התנה, אבל אם התנה מותר.

[דף ו עמוד א]

ירושלמי תענית, פרק א, הלכה ה

מתני': ^א_כב הגיע ראש חדש כסליו ולא ירדו גשמים, בית דין גוזרין שלש תעניות על הציבור. אוכלין ושותין משחשיכה, ומותרין במלאכה, וברחיצה, בסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה:

גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כל תענית שבית דין גוזרין להפסיק לאכול מבעוד יום, ^א_כג אין עוברות ומיניקות מתענות בם _{שלא יסתכנו}. _{אבל צומות שמתחילים רק מעלות השחר אף הם צריכות לצום}. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° . נראים דברים, כשגזרו כבר קדם כמה צומות ואמרו שלא להפסיק בהם _{כמו בתעניות על הגשם שבשלוש הראשונות אין מפסיקין בהם מבערב והאחרונות מפסיקין}. אבל אם גזרו מיד להפסיק מבערב _{כנראה שמדובר בתענית על דבר חמור ואפילו} עוברות ומיניקות מתענות בם. ותני כן, עוברות ומיניקות ^א_כד מתענות כדרכן, בתשעה באב, וביום הכיפורים. ושלש תעניות הראשונות ובשלש השניות ^א_כה ובשבע האחרונות אינן מתענין בהן. ^א_כו אף על פי כן, אינן מנהגות עצמן בתפנוקים, אלא אוכלות ושותות כדי קיום הולד. למה אינם מתענות בשניות? לא בגלל שגזרו כבר בשלוש ראשונות שלא להפסיק _{לפי שאינם חמורות כל כך}? _{שאם בכל תענית שמפסיקין מבעוד יום אינם מתענות}, _{היה יכול לכתוב שאינם מתענות בתעניות שמפסיקין בהן מבעוד יום חוץ מיום הכיפורים ותשעה באב}. כי אתא רבי אבא בר זבדא° אמר . רבי יצחק בר טבליי° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אפילו גזרו מיד להפסיק, אין עוברות ומיניקות מתענות בם

ירושלמי תענית, פרק א, הלכה ו

מתני’: עברו אלו ^א_כז ולא נענו, בית דין גוזרין עוד שלש תעניות על הציבור. אוכלין ושותין מבעוד יום, ^א_כח ואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. ונועלין את המרחצאות:

גמ’: אמר רבי זעירה° בשם רב ירמיה° . העושה מלאכה בתענית ציבור, כעושה מלאכה ביום הכיפורים. מאי טעמא? דכתיב (יואל ב טו) קדשו צום קראו עצרה אספו עם. והא תני, ^א_כט הלילה מותר והיום אסור _{ואם הוא כעצרת למה הלילה מותר}? אמר רבי זעירה° , קיימה אבא בר ירמיה° , אספו עם, רק משעת אסיפת עם שנעשה ביום הוקש לעצרת. אמר רבי חיננא° , הרבה הדברים תלו אותן במנהג חלקן כהוגן וחלקן לא. נשיי דנהיגין ^א_ל דלא למיעבד עובדא באפוקי שובתא _{במוצאי שבת}, אינו מנהג. עד יפני סדרה עד שיחזרו מהתפילה ויבדילו, מנהג. לא לעשות מלאכה בתרייה ובחמשתה כל שני וחמישי, אינו מנהג, בתענית ציבור עד יתפני תעניתה מנהג. יומא דערובתה _{הושענה רבא שחובטים ערבות}, אינו מנהג. מן מנחתה ולעיל כמו כל ערב חג מנהג, ^א_לא יומא דירחא _{ראש חדש}, מנהג. אמר רבי זעירה° , ^א_לבנשייא דנהגן דלא למישתייה _{לא לסדר את חוטי השתי באריג} מן דאב עליל _{משנכנס אב}, מנהג. שבו פסקה אבן שתייה, מה טעם דכתיב (תהילים יא ג) כי השתות יהרסון. אמר רבי חיננא° כל הדברים שהם משום מנהג לא מבטלים. אעין דשיטין _{עצי שיטים} הוו במגדל צבעייה, שנהגו איסור להשתמש בהם זכר לחרבן המקדש. אתון ושאלון לרבי חנינא חבריהון דרבנן° , מהו מיעבד בהן עבודה? אמר להן, מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור, אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי אבון° ,

[דף ו עמוד ב]

^א_לגכל דבר שאינו יודע שהוא מותר, וטועה ונוהג בו באיסור, נשאל והן מתירין לו. וכל דבר שהוא יודע בו שהוא מותר, והוא נוהג בו באיסור, נשאל, אין מתירין לו. אסור ברחיצה. רבי זעירה בר חמא° ורבי יוסי בי רבי חנינא° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° . בתענית צבור ^א_לדמרחיץ פניו ידיו ורגליו כדרכו. בתשעה באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו. ^א_להביום הכיפורים מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ומעביר את המפה על פניו. רבי יונה° תרי מרטוטה ויהב לה תותי כדה _{שרה בגדים בלואים במים מעיום הכיפורים ונותנן תחת הכד} שיהיו נגובים, ולמחרת מעבירן על פניו. והא תני אין בין ט' באב לתענית ציבור אלא איסור מלאכה במקום שנהגו, ולמה רבי יהושע בן לוי° חילק גבי שטיפת פנים? היה הולך אצל רבו או אצל בתו ועבר בים או בנהר, ^א_לואינו חושש. ניטנפו רגליו, מטבילן במים ואינו חושש. הורי רבי אבא° כההן תנייא, הורי רבי אחא° ^א_לזבבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו, שמותר להרחיצם במים. תני, ^א_לחאבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך, מותרין בנעילת הסנדל. לכשיבואו בעיר יחלוצו. וכן בתשעה באב וכן בתענית ציבור. תנן, אסור בסיכה. כהדא דתני. ^א_לטבשבת. בין סיכה שהיא של תענוג, בין סיכה שאינה של תענוג מותר. ^א_מביום הכיפורים. בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור. בתשעה באב ובתענית ציבור, סיכה שהיא של תענוג אסור. ^א_מאשאינה של תענוג מותר. והא תני ^א_מבשוות סיכה לשתייה לאיסור _{שזר אסור לסוך שמן תרומה}. ולתשלומין _{שזר שסך חייב חומש}. אבל לא לעונש _{שזר שסך במזיד אינו לוקה}. ^א_מגביום הכיפורים לאיסור, אבל לא לעונש _{שלא לוקים על הסיכה}. רואים שסיכה אינה כשתיה מהתורה גבי תרומה. והא תני (ויקרא אמור כב טו) לא יחללו. לרבות את הסך ואת השותה _{שאם היה זר לוקה} משמע שזה מהתורה? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לית כאן סך. אמר רבי אבא מרי° , ואין לית כאן סך, אף שותה לית כאן. שהרי איסור אכילה כבר נאמר, ושתיה בכלל אכילה. דאי לא כן אלא שאיסור שתיה נלמד מכאן, איך אמרנו שאם אכל ושתה ביום כיפור בהעלם אחד, אינו חייב אלא אחת? וכי דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף? מניין שהוא מחוור בעשה? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי סימיי° דכתיב (דברים כי תבא כו יד) ולא נתתי ממנו למת. מה אנן קיימין? אם להביא לו ארון ותכריכין בכסף מעשר שני. הרי זה דבר שהוא אסור לחי, שהרי לא הותר אלא אכילה שתיה וסיכה. לחי הוא אסור. לא כל שכן למת. אלא איזו דבר שהוא מותר לחי, והוא אסור למת? הוי אומר, זו סיכה: תנן, אסור בנעילת הסנדל. תני, כל אלו שאמרו אסורין בנעילת הסנדל, ^א_מדיצא לדרך נועל. הגיע לכרך חולץ. ^א_מהוכן באבל וכן במנודה. אית תניי תני ^א_מויוצאין באנפיליא _גרביים ביום הכיפורים, ואית תניי תני אין יוצאין. אמר רב חסדא° . מאן דאמר יוצאין, באנפילייא _גרביים של בגד ומאן דאמר אין יוצאין באנפילייא _גרביים של עור. יצחק בר נחמן סלק לגבי רבי יהושע בן לוי° בלילי צומא רבא. נפק לגביה לבוש סולייתיה _{סנדל שעם} אמר ליה מה הוא דין? אמר לו ^א_מזאיסתניס אנא. רבי שמואל בר נחמן° סלק לגביה רבי יהושוע בן לוי° בלילי תעניתא. נפק לגביה לבוש סוליסה _{סנדל שעם}. אמר לו מה הוא דין? אמר לו איסתניס אני. רבי סמיי° חמונה נפיק _{ראו אותו יוצא} בלילי תעניתא לבוש סוליסה _{סנדל שעם}. חד תלמיד מן דרבי מנא° _{בן יונה} הורי לחד מן קריבויי דנשיא מלבש סוליסה _{סנדל שעם}, אמר לו מן אן הדה? אמר לו מן דרבי יהושוע בן לוי° הוא. אמר לו רבי יהושוע בן לוי° איסתניס הוה: תנן, אסור בתשמיש המטה. אתי חמי _{בא וראה}, ברחיצה הוא אסור, בתשמיש המטה לא כל שכן _{שהרי חייב לטבול}? תפתר במקום שאין טובלין, או קודם שהתקין עזרא טבילה לבעלי קריין. רבי יעקב בר אחא° ורבי ייסה° אמרו בשם רבי יהושוע בן לוי° , אין קרי _{שעליה תיקן עזרא טבילה} אלא מתשמיש המטה. רב הונא° אמר אפילו ראה עצמו ניאות תוך חלום. הוו בעיין מימר, ובלבד מאשה. רבי יונה° ורבי יוסא° תרוויהון אמרין אפי' מדבר אחר. והא תנינן יום הכיפורים ^א_מחאסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. ותני עלה, בעלי קריין טובלין כדרכן בצנעה ביום הכיפורים.

[דף ז עמוד א]

לית הדא פליגא _{האין זה חולק} אדרבי יהושוע בן לוי° , דאמר אין קרי אלא מתשמיש המטה? פתר לה בששימש מטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל. והא תני מעשה ב°רבי יוסי בר חלפתא שראו אותו טובל בצנעה ביום הכיפורים. אית לך למימר באותו הגוף הקדוש בשוכח? רבי יודה בר פזי° ורבי חנין° אמרו בשם רבי שמואל בר רב יצחק° . נח, בכניסתו לתיבה נאסרה לו תשמיש המיטה. מאי טעמא? דכתיב (בראשית נח ו יח) ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך _{שהפריד בין הגברים לנשים}. וביציאתו הותרה לו תשמיש המיטה. מאי טעמא? דכתיב (בראשית נח ח טז) צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך. אמר רבי חייה בר אבא° , למשפחותיהם יצאו מן התיבה. על ידי ששימרו יחסיהן, זכו להנצל מן התיבה. תדע לך שהוא כן, דתנינן. חם, כלב ועורב, קילקלו מעשיהן. חם יצא מפוחם. כלב יצא מפורסם בתשמישו. עורב יצא משונה מן הבריות. אמר רבי אבון° , כתיב (איוב ל ג) בחסר ובכפן גלמוד. בשעה שאת רואה חסרון בא לעולם, עשה אשתך גלמודה. אמר רבי לוי° כתיב (בראשית מקץ מא נ) וליוסף ילד שני בנים. אימתי? בטרם תבוא שנת הרעב. תני בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}, תאיבי _{מי שאין לו} בנים משמשין מיטותיהן. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, ובלבד יום שטבלה

ירושלמי תענית, פרק א, הלכה ז

מתני’: ^א_מטעברו אלו ולא נענו, בית דין גוזרין עוד שבע שהן י"ג תעניות על הציבור. ומה אלו יתירות על הראשונות? שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות. ובשני מטין עם חשיכה, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת:

גמ’: תנן, עברו אלו ולא נענו, בית דין גוזרין עוד שבע שהן י”ג תעניות על הציבור. אמר רבי יודן בריה דרבי חמא דכפר תחמין° , כמספר שני וחמישי שבתוך ארבעים שעשה משה בהר. ולמה לא יותר? אמר רבי יוסה° _אסי על שם שאין מטריחין על הציבור יותר מדאי. תני, אין מתענין על שני דברים כאחת מן הדא דכתיב (עזרא ח כג) ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת _{משמע שהיתה צרה אחרת}. אמר רבי תנחומא° _{בר אבא}, לא מן הדא אלא מן הדא דכתיב(דניאל ב יח) ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזה דנה. אמר רבי חייה בר אבא° , אם היו שני הדברים, עצירת גשמים וגוביי. מתריעין עליהן כאחד. ולמה באילין תרתיי מילייא? אמר רבי יוסי ברבי בון° . באילין תרתין מילייא, שיערייה רבי _{ששניהם גורמים לאותה צרה של הפקעת השערים ויוקר}. תנן, ובשני מטין עם חשיכה. מאי מטין? פותח אחד ונועל אחד: ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. מה הכוונה מותרים? האם ^א_נפותח אחד ונועל אחד רק שמותר מהבקר? או פותח את שניהם?

ירושלמי תענית, פרק א, הלכה ח

מתני’: ^א_נאעברו אלו ולא נענו, ממעטין במשא ומתן, בבנין ובנטיעה, באירוסין ובנישואין, ובשאילת שלום בין אדם לחבירו, כבני אדם הנזופין למקום. היחידים חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן. יצא ניסן וירדו גשמים, סימן קללה שנאמר (שמואל א יב יז) הלא קציר חטים היום:

גמ’: תנן, עברו אלו ולא נענו, ממעטין במשא ומתן, בבנין ובנטיעה. אמר רבי יהושע בן לוי° , הדא דאת אמר

[דף ז עמוד ב]

^א_נבבבנין של שמחה, אבל אם היה ^א_נגכותלו גוהה, סותרו ובוניהו. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, מה שמותר לבנות אם היה רעועה, זה דווקא כותלא דגנא ביה _{של הבית שישן בו}. רבי אבא בר כהן° אמר קומי רבי יוסה° _אסי, אמר רבי אחא° בשם רבי יעקב בר אידי° , אסור לארס אשה בערב שבת. הדא דאת אמר ^א_נדשלא לעשות סעודת אירוסין, הא לארס, יארס. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, אפילו בתשעה באב ^א_נהיארס, שלא יקדמנו אחר. מחלפא שיטתיה דשמואל _{האם שמואל חזר בו}? תמן הוא אמר משמים אשה לאיש, דכתיב (תהילים סח ז) מושיב יחידים ביתה (תהילים סב י) במאזנים לעלות המה מהבל יחד, והכא הוא אמר הכין _{שמא יקדמנו אחר}? שלא יקדמנו אחר בתפילה. אפילו כן אם קדמו אחר בתפילה לא קיימה אלא או הוא או היא ימות. תנן, ממעטין וכ”ו ובשאילת שלום בין אדם לחבירו. למה רק ממעטין הרי אסור בכלל. לא כן תני, ^א_נואין שואלין בשלום חבירים בתשעה באב, אבל משיבין את ההדיוטות בשפה רפה? לימים שבנתיים _{בין התעניות} נצרכה: תנן, יצא ניסן וירדו גשמים, סימן קללה שנאמר (שמואל א יב יז) הלא קציר חטים היום: אמר רבי יוסי ברבי בון° , ^א_נזובלבד ניסן של תקופה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° הדא דאת אמר בשלא ירדו להן גשמים מכבר, אבל אם ירדו להם גשמים מכבר סימן ברכה הן

הדרן עלך פרק מאימתי

פרק שני – סדר תעניות

כולל שיעורי שמע

ירושלמי תענית, פרק ב, הלכה א

מתני’: סדר תעניות כיצד? ^ב_אמוציאין את התיבה לרחובה של עיר, ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה, ובראש הנשיא ובראש אב בית דין. וכל אחד ואחד נוטל ונותן בראשו. הזקן שבהן ^ב_באומר לפניהם דברי כיבושין. אחינו, לא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם, אלא (יונה ג י) וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ובקבלה מהו אומר? (יואל ב יג) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם, ושובו אל ה' אלהיכם:

גמ’: אמר רבי חייה בר אבא° . ולמה יוצאין לרחובה של עיר? לומר אם נתחיבנו גלות חשבינו כאילו גולים אנו לפניך, שהגלות מכפרת. רבי יהושע בן לוי° אמר , לפי שנתפללו בצינעה ולא נענו, לפיכך יצאו לחוץ ויתפרסמו. אמר רבי חייה בר אבא° , ולמה מוציאין את התיבה לרחובה של עיר? לומר, כלי אחד של חמדה שהיה לנו, גרמו עונותינו שיתבזה ויצא לרחוב. תנן, ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה. מאי טעמא? אמר רבי חונה רבה דציפורין° , אבותינו חיפו אותו זהב, ואנו חיפינו אותו אפר. אמר רבי יעקב דרומיא°

[דף ח עמוד א]

ולמה תוקעין בקרנים של בהמה _שופרות? לומר, חשבינו כאילו גועים כבהמה לפניך. אמר רבי לוי° , ולמה יוצאין בין הקברות? לומר אם נתחיבנו מיתה, חשבינו כאילו מתים לפניך, שהמיתה מכפרת. אמר רבי תנחומה° , וכולהן בה _{כל מה שמנינו נמצא ביציאה לבית הקברות}. אם מיתה אנו חייבין, הרי מתים. אם נתחיבנו גלות, הרי גולים. אם נתחיבנו רעבון, הרי רעבים: תנן, ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה. על שם (תהילים צא טו) עמו אנכי בצרה. אמר רבי זעירא° . כל זמן דהוינא חמי לון עבדין כן _{כל פעם שהייתי רואה שעושים כך}, הוה גופי רעד. ביומוי דרבי אילא° _אילעא, הוון שבקין ארונא ועללין לון _{היו מניחים את הארון והיו נכנסים} לביתם עד זמן התפילה. אמר להם רבי זעירה° , לא נכון לעשות כן להשאיר את הארון לבד. לא כן תני, לא היו מתחלפין עליה כל היום _{שלא יראה כטורח}, אלא אחד היה יושב ומשמר כל היום. וכל שכן שלא ישאירו את הארון ללא שומר. ולמה שמים אפר ? רבי יודן בי רבי מנשה° ורבי שמואל בר נחמן° , חד אמר, כדי להזכיר זכותו של אברהם. וחורנה אמר, כדי להזכיר זכותו של יצחק. מאן דאמר כדי להזכיר זכותו של אברהם, יכול לתת בין עפר בין אפר. על שם (בראשית וירא יח כז) ואנכי עפר ואפר. מאן דאמר כדי להזכיר זכותו של יצחק, ובלבד אפר. רואין אפרו של יצחק כאילו צבור על גבי המזבח. רבי יודה בר פזי° , כד הוה נפק לתעניתא _{כשהיה יוצא לתענית}. הוה אמר קומיהן, אחינן, כל מאן דלא מטא שמשא לגביה _{כל מי שהשמש עם האפר לא הגיעה אליו}, יסב עפר ויתן גו רישיה שאפשר לשים גם עפר. תנן, ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה, ובראש הנשיא, למה הנשיא לא שם אפר בעצמו? אמר רבי תחליפא קיסריא° , כדי לפרסמו, שלא דומה המתבזה מעצמו למתבזה מאחר. כתיב (יואל ב טז) יצא חתן מחדרו וכלה מחפתה. יצא חתן מחדרו, זה ארון. וכלה מחפתה, זה התורה. דבר אחר, יצא חתן מחדרו, זה הנשיא. וכלה מחפתה, זה אב בית דין. רבי חלבו° אמר לרבי יודן נשייא° , פוק עימן וצערן עבר, _{צא עימנו והצער יעבור} שהתענית תתקבל. אמר רבי יוסה° _אסי, הדא אמרה, אילין תענייתא דאנן עבדין, לית אינון תעניין. למה דלית נשייא עמן. כתוב אחד אומר _{בפר העלם דבר של ציבור} (ויקרא אחרי מות טז ב) את פני הפרכת ולא נאמר קדש. וכתוב אחד אומר _{בפר כהן משיח} (ויקרא ויקרא ד ו) את פני פרכת הקדש. רבי אחא° אמר, איתפלגון רבי אבהו° ורבנן. חד אמר, חטא הנשיא, הגדולה במקומה. חטא הציבור, אין הגדולה במקומה שהשכינה מסתלקת מישראל. וחורנא אמר אחד זה ואחד זה אין הגדולה במקומה. לפיכך שורפים את הפרים מחוץ למחנה, לפי שחטאו הלמד _הציבור או המלמד _{כהן משיח}. לפיכך יצאו לחוץ ויפרסמו _{ויתבזו שבשניהם אין הגדולה במקומה}. על שם (ויקרא ויקרא ד כא) והוציא את הפר אל מחוץ למחנה. תני חזקיה° , בכהן משיח נאמר פרכת הקדש ובהעלם דבר של ציבור נאמר פרכת. רמז, כל מקום שיש כהן משיח _{שנמשח בשמן המשחה} יש ארון _{וזה היה בבית ראשון}. וכל מקום שאין משיח, אין ארון זה היה בבית שני. ואתייא כיי דאמר רבי שמואל בר ינא° בשם רבי אחא° . חמשה דברים היה המקדש האחרון חסר מן הראשון, ואלו הן. אש, וארון, ואורים ותומים, ושמן המשחה, ורוח הקודש. על שם (חגי א ח) וארצה בו ואכבדה, ואכבד כתיב חסר ה"א. אלו חמשה דברים שהיה המקדש האחרון חסר מן הראשון. דלמא _{את זה מספרים} רבי אבא בר זבדא° ורבי תנחום בר עילאי° ורבי יאשיה° , נפקוי לתעניתא. דרש רבי אבא בר זבדא° כתיב (איכה ג מא) נשא לבבנו אל כפים. ואיפשר כן? וכי אית בר נש דנסב ליביה ויהיב גו ידיה? אלא מהו נשא

[דף ח עמוד ב]

נשוי ליבינן לכף ידינן _{נעשה בידינו מה שהתכוונו בלבנו}, _{שלא די שנחזור בלב אלא נחזיר את מה שגזלנו} ואחר כך נישא תפילה אל אל בשמים. כך, אם יהיו השרץ בידו של אדם. ^ב_גאפילו טובל במי שילוח או במי בראשית, אין לו טהרה עולמית. השליכו מידו, מיד טהר. דרש רבי תנחום בר עילאי° כתיב (דברי הימים ב יב ו ז) ויכנעו שרי ישראל והמלך ויאמרו צדיק ה'. ובראות ה' כי נכנעו, היה דבר ה' אל שמעיה לאמר. לא אשחיתם. נתענו _צמו אין כתיב כאן. אלא נכנעו, לא אשחיתם. דרש רבי יאשיה° כתיב (צפניה ב א) התקוששו וקושו, נתקושש גרמן _{נתקן עצמנו} עד דלא נקושש חורנין. אני אומר את זה בגין דאית הכא בין החכמים, בני נש דאמרון עלי לישן ביש גבי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ואני רוצה שהם יחזרו בהם לא רק ביני לבינם אלא לפני כל עמא לדינה. אמרין הוה תמן רבי חייה° ורבי איסי° _אסי ורבי אימי° _{אמי בן נתן}, וקמון ואזלון לון, שלא לראות בבשתם של אותם אנשים. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה, ואלו הן. תפלה וצדקה ותשובה. ושלשתן נרמזו בפסוק אחד דכתיב (דברי הימים ב ז יד) ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם, ויתפללו ויבקשו פני וישבו מדרכיהם הרעים. ויתפללו, זו תפלה. ויבקשו פני, זו צדקה כמה דאת אמר (תהילים יז טו) אני בצדק אחזה פניך (דברי הימים ב ז יד) וישבו מדרכיהם הרעים, זו תשובה. אם עשו כן מה כתיב תמן? (דברי הימים ב ז יד) ואני אשמע השמים ואסלח לחטאתם, וארפא את ארצם. רבי חגיי° דרש הדא דרבי אלעזר° _{בן פדת}, כל שעה _{כל פעם} בתעניתא. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} סוף שתא כשתא _{כל השנה נגזר על פי ההתנהגות בתחילתה} כמו שאומרים האנשים מן עפר קיטא, לסיתוא _{בקיץ אוגרים לחורף}. נפח צפונה _{כבר כשמתחילה לנשוב רוח קרה}, יצף לבניך _{חזק את הבנין לקראת החורף}. _{כך בתחילת השנה צריך לתקן את עצמנו כדי שנתברך כל השנה}. כל שנה שאין מתריעין עליה בראשונה, _{שלא תקעו בראש השנה ולא התעוררו לתשובה}, סוף שמתריעין עליה בסופה שיצטרכו לתקוע להתריעה על הצרות. כל שאינה חסה על פירות חבירתה, סוף שהיא מאבדת פירותיה. _{כך אם לא נתקן את מה שקלקלנו בשנה שעברה אף השנה נקלקל} אמר רבי אחא° , אם לא משגיחין על היין בתחילת עשיתו רוב היין מחמיץ. אית הוה סבין בציפורין _{היו זקנים בציפורי}, כד הוות רביעתא קדמייתא _{ברביעה ראשונה}, הוה מריחין בעפרא, וידעין מימור כמה מימי שתא. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} כתיב (ישעיהו נח ה) הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו? אין זה צום שאני חפץ בו. ואי זהו צום שאני חפץ בו? כדכתיב (ישעיהו ו ז) הלא זה צום אבחרהו. פתח חרצבות רשע, התר אגדות מוטה וגו' הלא פרוש לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית. מה כתיב בתריה? אז תקרא וה' יענה וגו'. אמר רבי שמעון בן לקיש° , כתיב (בראשית בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ. עלה שבר _{אד מלשון שבר דכתיב כי קרוב יום אידם} מלמטן _{כשישברו ליבם ויחזרו בתשובה} מיד הגשמים יורדין. אמר רבי ברכיה° _הכהן כתיב (דברים לב ב) יערף כמטר לקחי. כפו עורפן לתשובה, מיד הגשמים יורדין. רבי ברכיה° _הכהן עבד תלת עשרה תעניין, ולא נחת מיטרא, ובסופה אתא גוביי. עאל ואמר קומיהון, אחינן חמון מה דאנן עבדין _{ראו את מעשנו}. לא דא היא _{לא על מעשים כמו שלנו} דנבייא מקנתר לן (מיכה ז ג, ד) על הרע כפים להיטיב השר שואל איכן הוא והשופט בשילום והגדול דובר הוות נפשו הוא ויעבתוה. טובם כחדק ישר ממסוכה יום מצפיך פקדתך באה עתה תהיה מבוכתם. על הרע כפים להיטיב. מריעין _גוזלים זה לזה בכפים ומבקשין טובה מהקדוש ברוך הוא. השר שואל, איכן הוא השוחד ליקח. והשופט בשילום, שאומר שלם לי ואשלם לך שאטה את המשפט לטובתך. והגדול דובר הוות נפשו. הוא ויעבתוה, עבדוה לעבירה עביא, עבדוה קליעה דחובין _{שעשו את הרע כחבל עבות שקשה לקורעו}. ומן פסק לה _{מי יצליח לנתק את הרע}? הרי (מיכה ז ד) טובם כחדק. טבא דבהון כאילין חידקיא _{הטובים שבהם כקוצים}. ישר ממסוכה. ישרא דבהון כאילין סוכייא _{ישרים שבהם כמו ברקנים} יום מצפיך פקודתך באה. יום שציפינו לרווחה, בא עלינו גוביי. עתה תהיה מבוכתם. מה יכול להצילם? מן גוא דאינון בכיין. ובכון ובכון, ונחת מיטרא. אמר רבן שמעון בן לקיש° , תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה. מה עשו? אמר רבי חונה° בשם °רבי שמעון בן חלפותא , העמידו עגלים מבפנים, ואימותיהם מבחוץ. סייחים מבפנים, ואימותיהם מבחוץ. והוון אילין געיי מן הכא ואילין געיי מן הכא. אמרין, אין לית מתרחם עלינן, לית אנן מרחמין עליהון. הדא הוא דכתיב (יואל א יח) מה נאנחה בהמה נבכו עדרי בקר וגו'. אמר רבי אחא°

[דף ט עמוד א]

בערביא עבדין כן כתיב (יונה ג ח) ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה מהו בחזקה? אמר °רבי שמעון בן חלפותא , תמיד חציפא נצח לכשירא _{חצוף מנצח את הכשר}, כל שכן לטובתו של עולם. _{כביכול חוצפה מועילה אפילו לבטל גזרות שמים}. כתיב (יונה ג ח) וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מה שהיה בכף ידיהם החזירו. מה שהיה בשידה תיבה ומגדל לא החזירו. כתיב (יואל ב יג) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם, ושובו אל ה' אלהיכם, כי חנון ורחום הוא. אמר רבי יהושוע בן לוי° . אם קרעתם לבבכם בתשובה, אין אתם קורעין בגדיכם, לא על בניכם ולא על בנותיכם, אלא על ה' אלהיכם. למה? כי חנון ורחום הוא, ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° . ארך אף אין כתיב כאן. אלא ארך אפים, מאריך רוחו עם הצדיקים ולא נותן שכרם מיד. ומאריך רוחו עם הרשעים שלא מענישם מיד. רבי אחא° ורבי תנחום בי רבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ארך אף אין כתיב כאן, אלא ארך אפים. מאריך רוחו עד שלא יגבה. וגם כשמתחיל לגבות, מאריך רוחו וגובה מעט מעט. אמר רבי חנינה° , מאן דאמר דרחמנא וותרן, יתוותרון בני מעוי. אלא מאריך רוחיה וגבי דידיה. אמר רבי לוי° , מהו ארך אפים? רחיק רגיז. משל למלך שהיו לו שני ליגיונות קשים. אמר המלך. אם דרים הן עמי במדינה, עכשיו בני המדינה מכעיסין אותי והן עומדין והורגים אותן. אלא הריני משלחן לדרך רחוקה. שאם הכעיסו אותי בני המדינה. עד שאני משלח אחריהם, בני המדינה מפייסים אותי ואני מקבל פיוסן. כך אמר הקדוש ברוך הוא. אף וחמה מלאכי חבלה הן. הרי אני משלחן לדרך רחוקה. שאם מכעיסין אותי ישראל, עד שאני משלח אצלן ומביאן, ישראל עושין תשובה ואני מקבל תשובתם, הדא הוא דכתיב (ישעיהו יג ה) באים מארץ מרחק מקצה השמים וגו'. אמר °רבי יצחק . ולא עוד, אלא שנעל בפניהן _{של האף והחימה}. הדא הוא דכתיב (ירמיהונ כה) פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו. עד דו פתח, עד דו טרד, רחמוי קריבין. תני בשם °רבי מאיר כתיב (ישעיהו כו כא) כי הנה ה' יצא ממקומו. יוצא לו ממדה למדה, יוצא לו ממדת הדין למדת רחמים על ישראל. כתיב (במדבר בלק כג יט) לא איש אל ויכזב. רבי שמואל בר נחמן° ורבנן. רבי שמואל בר נחמן° אמר, הקדוש ברוך הוא אומר לעשות טובה, לא איש אל ויכזב. אומר לעשות רעה, ההוא אמר ולא יעשה, ודבר ולא יקימנה. ורבנן אמרי, לא איש הוא משה שעשה דבריו של אל כאילו אינן? דכתיב (שמות כי תשא לב יא) למה ה' יחרה אפך בעמך. (במדבר בלק כג יט) ובן אדם ויתנחם. לא בן עמרם הוא שעשה לאל שיתנחם? דכתיב (שמות כי תשא לב יד) וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. אמר רבי אבהו° מאי דכתיב לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם? אם יאמר לך אדם אל אני כמו שעשה אותו האיש, מכזב הוא. אם בן אדם אמר אני כעליון סופו לתהות בו. אם אמר שאני עולה לשמים, ההוא אמר ולא יקימנה. אמר רבי אחא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} אין תענית עכשיו. אמר רבי יוסה° _אסי, הדא אמרה אילין תענייתא דאנן עבדין לית אילין תעניות? אמר לו, כן אמר רב° _{אבא בר אייבו} כל תענית שאינה נעשית כתיקנה, עליה הכתוב אומר (ירמיהו יב ח) נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. _{וכיוון שאין הנשיא מצטרף עימנו אין התענית כתקנה}

ירושלמי תענית, פרק ב, הלכה ב

מתני’: ^ב_דעמדו בתפילה, מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקן, כדי שיהא לבו שלם בתפלה. ^ב_הואומר לפניהן עשרים וארבע ברכות. שמונה עשרה שבכל יום, ומוסיף עליהן עוד שש, ^ב_וואלו הן. זכרונות, ושופרות (תהילים קכ א) אל ה' בצרתה לי (תהילים קכא א) אשא עיני אל ההרים (תהילים קל א) ממעמקים קראתיך ה' (תהילים קב א) תפלה לעני כי יעטף:

גמ’: תנן, עמדו בתפילה, מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקן. תני, ^ב_זושפל ברך, ונוח תשחורת, ורגיל בחכמה, ורגיל באגדה, ויש לו בית ושדה _{שזקוק לגשם}. תנינן ^ב_חוביתו ריקן ואת אמר הכין שיש לו שדה? אלא אימא יש לו בנים ובנות. אם אין להן אדם כזה שיש בו כל המידות הללו, מעבירין כל מה שירצו. ולמה שמנה עשרה אמר רבי יהושע בן לוי° . כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד (תהילים כ ב) יענך ה' ביום צרה. אם יאמר לך אדם והא תשע עשרה פרקים הן? אמור לו (תהילים ב א) למה רגשו גוים, לית הוא מינהון. כי אשרי ולמה רגשו גוים זה פרק אחד. ויענך נאמר אחרי שמונה עשרה פרקים. מכאן אמרו, המתפלל ולא נענה צריך תענית. אמר רבי מנא° _{בן יונה}

[דף ט עמוד ב]

כתיב יענך ה’. מכאן לתלמיד חכם שצריך לומר לרבו, תשמע תפילתך. רבי סימון° אמר, כנגד י”ח חוליות שבשדרה. שבשעה שאדם עומד ומתפלל, ^ב_טצריך לשוח בכולן. מה טעמא? דכתיב (תהילים לה י) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. רבי לוי° אמר, כנגד י"ח אזכרות שכתוב (תהילים כט א) בהבו לה' בני אלים. אמר רבי הונה° . אם יאמר לך אדם והא תשעה עשרה ברכות אינון? אמור לו, של מינים קבעוה חכמים ביבנה. התיב רבי אלעזר ברבי יוסי° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. והא כתיב (תהילים כט ג) אל הכבוד הרעים. ואף הוא שם קדוש. ולמה לא תקנו ברכה כנגדו? אמר לו. והתני, כולל של מינים ושל פושעים במכניע זדים. ושל זקנים ושל גרים במבטח לצדיקים. ושל דוד בבונה ירושלים. נמצא שבתחילה היו רק שבעה עשר, ולכן צרפו את ברכת למינים. ואחר כך חלקו את של דוד ובונה ירושלים. אית לך מספקא לכל חדא וחדא מנהון כל הזכרה שאינה נהגת ככתבה ברכה. וכנגד אל הכבוד שהוא הזכרה שנהגת תקנו ברכת למינים. רבי חנינא° _{בר חמא} אמר בשם רבי פנחס° . כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים יחד בתורה. אברהם יצחק יעקב. אם יאמר לך אדם הא י"ט הם? אמור לו (בראשית ויצא כח יג) והנה ה' נצב עליו, לית הוא מינהון. שהרי לא מוזכר שם יעקב בפירוש. אם יאמר לך אדם אם כך הא י"ז הם? אמור לו (בראשית ויחי מח טז) ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק מינהון. שאף ששמו של יעקב לא מוזכר. כיוון שיעקב אומר, ויקרא בהם שמי, כאילו כתוב יעקב. רבי שמואל בר נחמני° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כנגד שמנה עשר ציווין שכתוב בפרשה שניה של משכן שהיא פרשת פקודי. אמר רבי חייא בר ווא° . ובלבד מן (שמות פקודי לח כג) ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן, עד סופיה דסיפרא. שבע של שבת מניין? אמר °רבי יצחק . כנגד שבעה קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים. רבי יודן ענתונדריא° אמר, כנגד שבעה אזכרות שכתוב (תהילים צב א) במזמור שיר ליום השבת. תשע של ראש השנה מניין? אמר רבי אבא קרטיגנא° כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה. וכתיב בסופה (שמואל א ב י) ה' ידין אפסי ארץ. כ"ד של תעניות מניין? רבי חלבו° ורבי שמואל בר רב נחמן° תריהון אמרין. כנגד עשרים וארבע פעמים שכתוב בפרשה של שלמה רינה ותפילה ותחינה. רבי זעירא° אמר בשם רבי ירמיה° . ^ב_י יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע. היכן הוא אומרה? בין גואל ישראל לרופא חולים. ומה הוא אומר? ^ב_יאענינו ה' ענינו בעת ובעונה הזאת, כי בצרה גדולה אנחנו. אל תסתיר פניך ממנו, ואל תתעלם מתחינתינו. כי אתה ה' אל חנון ורחום עונה בעת צרה, פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה. שנאמר (תהילים קז כ) ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יוציאם. ברוך אתה ה' העונה בעת צרה. רבי ינאי° _הכהן אמר בשם רבי ישמעאל° שאמר בשם בית רבי ינאי° _הכהן, בשומע תפלה: אמר רבי יונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע. היכן הוא אומרה? אמר רבי זעירא° בשם רב הונא° אומרה

[דף י עמוד א]

בכל התפילות כלילי שבת וכיומו שמזכירים שבת בכל התפילות ומתחילים מהלילה. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. לא הוה בדיק לי _{לא היה ברור לי} אין כהדא דרבי ירמיה° שאומרה בין גואל לרופא. אין כהדא דרבי ינאי° _הכהן בשם רבי ישמעאל° שאומרה בשומע תפילה. סלקית לסידרה נכנסתי _{לשיעור בישיבה}, ושמעית דאמר רב חונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} אפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע. והתיב רבי יוסי° _{בר זבידא}. והא מתניתא פליגא. דתניא, בכל יום אדם מתפלל י"ח במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים ובמוצאי תענית ציבור. מן מה דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} מתניתא פליגא. משמע שבתענית ציבור אומר י”ט ברכות, הוי כן שאומרה ברכה לעצמה בין גואל ישראל לרופא חולים. אמר רבי אחא בר יצחק° בשם רבי חונה רובה דציפורין° . יחיד בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע. מה הוא אומר? ^ב_יברחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים. עלינו ועל עמך ישראל ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך. ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה הנתונה ביד זרים. הרמוסה ביד עריצים, ויירשוה לגיונות ויחללוה עובדי פסילים. ולישראל עמך נתת נחלה ולזרע ישורון ירושה הורשתה. כי באש היצתה, ובאש אתה עתיד לבנותה. כאמור (זכריה ב ט) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב, ולכבוד אהיה בתוכה. רבי אבדימא דציפורין° בעי קומי רבי מנא° _{בן יונה}. היכן אומרה? אמר לו, ועדיין אין אתה יודע לזו? כל דבר שהוא להבא, אומרה בעבודה. וכל דבר שהוא לשעבר, אומרה בהודאה. ומתניתא אמרה כן דתנן. ונותן הודאה לשעבר, וצועק לעתיד לבא: תנן, °רבי יהושוע אמר מעין שמונה עשרה. איזהו מעין שמונה עשרה? רב° _{אבא בר אייבו} אמר שמקצר ואומר רק סוף כל ברכה וברכה. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר ברכה אמצעית אומר בה ^ב_יגראש כל ברכה וברכה וחותם שומע תפלה. אית תניי תני, שבע מעין י"ח. ואית תניי תני, י"ח מעין י"ח. מאן דאמר שבע מעין י"ח, מסייע לשמואל° _{בר אבא בר אבא}. ומאן דאמר י"ח מעין י"ח, מסייע ל רב° _{אבא בר אייבו}. רבי זעירא° שלח לרבי נחום° כד הוה גבי רבי ינאי בי רבי ישמעאל° . אמר לו, איזהו שבע מעין י"ח דשמואל° _{בר אבא בר אבא}? אמר לו. הביננו, רצה תשובתנו, סלח לנו, גואלנו, רפא חליינו, ברך שנותינו. אמר רבי חגי° . אם היו בחורף שצריכים לבקש על הגשמים, אומרים גשמי ברכה. אם היה קיץ שצריכים לבקש על הטללים, אומרים בטללי ברכה, כי מפוזרים אתה מקבץ, ותועין עליך לשפוט, ועל הרשעים תשית ידך, וישמחו כל חוסי בך בבנין עירך, ובחידוש בית מקדשך, ובצמח דוד עבדך. כי טרם נקרא אתה תענה. כאמור (ישעיה סה כד) והיה טרם יקראו ואני אענה, עוד הם מדברים ואני אשמע, ברוך אתה ה' שומע תפילה. ואומר ג' ברכות ראשונות וג' ברכות אחרונות. ואומר אחר התפילה (תהילים כח ו) ברוך ה' כי שמע קול תחנוני.

ירושלמי תענית, פרק ב, הלכה ג

מתני’: °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות, אלא אומר תחתיהם (מלכים א ח לז) רעב כי יהיה בארץ, דבר כי יהיה וגו' (ירמיהו יד א) אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות, ואומר חותמיהם:

גמ’: אמר רבי יודן° . מטבע קצר פותח בהן בברוך, ואינו חותם בהן בברוך. מטבע ארוך פותח בהן בברוך, וחותם בברוך. כל הברכות אחר חיתומיהן, ואין אומרים ברכה פסוק. התיב רבי יצחק ברבי אלעזר° קומוי רבי יוסה° _אסי. מכיון דתימר כל הברכות אחר חיתומיהן, כך שאפילו אם טעה ואמר ברכה לא מתאימה אם חתם נכון יצא. אז למה אין אומרין ברכה פסוק? במה פסוק יותר גרוע מברכה לא נכונה? אמרין חכים הדין טלייא _{אמרו חכם אותו נער}, אלא שטעה,

[דף י עמוד ב]

דהוא סבר מהו אחר חיתומיהן? כגון שאם היה עומד בשחרית והיה צריך לומר יוצר אור, ושכח והזכיר את של ערבית שאמר מעריב ערבים, וחזר וחתם בשל שחרית שאמר ברוך אתה ה’ יוצר המאורות, יצא. ולכן שאל במה גרוע פסוק מברכה לא נכונה. ולא זו הכוונה אלא כדאמר רב אחא° . שצריך להזכיר בכל הברכות כעין חותמותיהן. ושם לא יזכיר פסוק _{כיוון שקשה למצא פסוק שמדבר בדיוק באותו עניין ויכול לטעות}. ואילין דאמרין _{ואלו שאומרים} בברכות ההפטרה רַחֵם עַל צִיּוֹן כִּי הִיא בֵּית חַיֵּינוּ. וְלַעֲלוּבַת נֶפֶשׁ תּוֹשִׁיעַ וּתְשַׂמַּח בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ: ככתוב (ישעיהו יב ו) צהלי ורוני יושבת ציון וגו' וחותם בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה. מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ. אין בו משום ברכה פסוק _{מפני שאומר ככתוב כמו שאנו אומרים בברכת המזון ככתוב ואכלתה ושבעתה וברכתה}

ירושלמי תענית, פרק ב, הלכה ד

מתני’: ^ב_ידעל הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה, ברוך אתה ה' גואל ישראל:

גמ’: ולא יצחק נגאל ולמה חותם גאל ישראל? מכיון שנגאל יצחק, כמו שנגאלו כל ישראל. אמר רבי ביבי אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני, היה לי מה להשיב ולומר לפניך, אתמול אמרת לי (בראשית וירא כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע, ועכשיו את אומר (בראשית וירא כב ב) והעלהו שם לעולה. חס וחלילה לא עשיתי כן, אלא כבשתי את יצרי ועשיתי רצונך. כן יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שבשעה שיהיו בניו של יצחק בני נכנסים לידי צרה ואין להם מי ילמד עליהם סניגוריא, אתה תהא מלמד עליהם סניגוריא. מהו ה' יראה? את נזכר להם עקידתו של יצחק אביהם, ומתמלא עליהם רחמים. מה כתיב בתריה? (בראשית וירא כב יג) וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר וגו'. מהו אחר? אמר רבי יודה בי רבי סימון° , אחר כל הדורות, עתידין בניך ליאחז בעונות ולהסתבך בצרות, וסופן להגאל בקרניו של איל הזה, שנאמר (זכריה ט יד) וה' אלהים בשופר יתקע, והלך בסערות תימן. אמר רבי חונה° בשם רבי חיננה בר יצחק° , כל אותו היום, היה אברהם רואה את האיל נאחז באילן זה וניתור ויוצא, נאחז בחורש זה וניתור ויוצא, נאחז בסבך זה וניתור ויוצא. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אברהם, כך עתידין בניך, נאחזים בעונות ומסתבכין במלכיות. מבבל למדי, ממדי ליון, ומיון לאדום. אמר לפניו, רבון העולמים, יהיה כן לעולם? אמר לו, סופן להגאל בקרניו של איל הזה שנאמר וה' אלהים בשופר יתקע, והלך בסערות תימן

ירושלמי תענית, פרק ב, הלכה ה

מתני’: ^ב_טועל השנייה הוא אומר, מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם ביום הזה, ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות:

גמ’: ארבע כיתים נעשו אבותינו על הים, אחת אומרת נפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה עמהן מלחמה, ואחת אומרת נצווח כנגדן להפחידם. זו שאמרה נפול לים, אמר להן משה (שמות בשלח יד יג) התיצבו וראו את ישועת ה' וגו'. זו שאמרה נחזור למצרים, אמר להן משה (שמות בשלח יד יג) כי את אשר ראיתם את מצרים היום וגו'. וזו שאמרה נעשה עמהן מלחמה, אמר להן משה (שמות בשלח יד יד) ה' ילחם לכם. וזו שאמרה נצווח כנגדן, אמר להן משה (שמות בשלח יד יד) ואתם תחרישון

ירושלמי תענית, פרק ב, הלכה ו

מתני’: ^ב_טזעל השלישית הוא אומר, מי שענה את יהושע בגלגל, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' שומע תרועה:

גמ’: אמר רבן שמעון בן לקיש° בשם רבי ינאי° _הכהן, שיתף הקדוש ברוך הוא שמו הגדול בישראל. משל למלך שהיה לו מפתח של

[דף יא עמוד א]

פלמנטריא קטנה, אמר המלך, אם אני מניחה כמות שהיא, אבידה היא. אלא הריני עושה לה שלשלת. שאם אבדה, השלשלת תהא מוכחת עליה. כך אמר הקדוש ברוך הוא. אם מניח אני את ישראל כמות שהם, נבלעין הן בין העובדי כוכבים ומזלות. אלא הרי אני משתף שמי הגדול בהם, והן חיים. מה טעמא דכתיב (יהושע ז ט) וישמעו הכנעני וכל יושבי הארץ וכ"ו ונסבו עלינו והכריתו את שמינו מן הארץ וכ"ו ומה תעשה לשמך הגדול וכ"ו שהוא משותף בנו? מיד (יהושע ז י) ויאמר ה' אל יהושע, קום לך. קם לך ההוא דאדכרת. אמר רבי ינאי זעירא° בשם אבהתיה, ^ב_יזכל מי שאינו כשר כיהושע, שאם יפול על פניו יאמר לו הקדוש ברוך הוא קום לך, אל יפול. ובלבד יחיד על הציבור אבל ביחידות רשאי

ירושלמי תענית, פרק ב, הלכה ז

מתני’: על הרביעית הוא אומר, מי שענה את שמואל במצפה, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' שומע צעקה:

גמ’: כתיב (שמואל א ז ו) ויקבצו המצפתה, וישאבו מים וישפכו לפני ה'. וכי מים שפכו? אלא מלמד ששפכו את לבם כמים. ויאמר שמואל חטאנו לה'. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° , לבש שמואל חלוקן של כל ישראל _{שהתפלל בשם כל ישראל}, אמר לפניו, רבון העולמים. כלום אתה דן את האדם, אלא על שהוא אומר לפניך לא חטאתי, דכתיב (ירמיהו ב לה) הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי. ואלו אומרים לפניך חטאנו

ירושלמי תענית, פרק ב, הלכה ח

מתני’: ^ב_יחעל החמישית הוא אומר , מי שענה את אליהו בהר הכרמל, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' שומע תפילה:

גמ’: כתיב (מלכים א יח לו) ויהי בעלות המנחה, ויגש אליהו הנביא ויאמר, ה' אלהי אברהם יצחק וישראל, היום יודע וגו'. ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות? אמר רבי שמליי° , בדיבורא _בנבואה נאמר לו להקריב דכתיב ובדברך עשיתי. ובדיבורך עשיתי. כתיב, ענני ה' ענני. ענני בזכותי, ענני בזכות תלמידי:

ירושלמי תענית, פרק ב, הלכה ט

מתני’: ^ב_יטעל השישית הוא אומר, מי שענה את יונה במעי הדגה, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' העונה בעת צרה. על השביעית הוא אומר, מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' המרחם על הארץ:

גמ’: תנן, מי שענה את יונה במעי הדגה, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' העונה בעת צרה. דכתיב (יונה ב ג) ויאמר קראתי מצרה לי אל ה' ויענני. לא צורכה דא אלא דוד ושלמה ואחר כך אליהו ויונה שכך סדר הדורות? ולא סיימו בדוד אלא בשביל לחתום במרחם על הארץ _{ודוד ושלמה הם שהתפללו על הארץ}: תנן, על השביעית הוא אומר, מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' המרחם על הארץ. משום סומכוס אמרו, חותם ברוך משפיל רמים _{שכשנעצר הגשם העשירים מתגאים}. ניחא שלמה מצאנו שהתפלל לבנות את בית המקדש ונענה דכתיב ביה (מלכים א ח יג) בנה בניתי בית זבול לך. דוד למה _{היכן ראינו שנענה}? על ידי שביקש לעמוד על מניינן של ישראל והיתה מגפה נתגלגל הדבר שקנה את גרן ארוונה ושם נענה שנאמר ויעתר ה’ לארץ ותעצר המגיפה. אמר רבי אבהו° , כתיב (תהילים ד ב) בקראי ענני אלהי צדקי, בצר הרחבת לי. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים, כל צרה שהייתי נכנס לה, אתה הייתה מרחיבה לי. נכנסתי לצרתה של בת שבע, ונתת לי את שלמה. נכנסתי לצרתן של ישראל, ונתת לי את בית המקדש

[דף יא עמוד ב]

ירושלמי תענית, פרק ב, הלכה י

מתני’: מעשה בימי °רבי חלפתא ובימי °רבי חנניה בן תרדיון , שעבר אחד לפני התיבה, וגמר את כל הברכה וענו אחריו אמן _{בברכה ראשונה אמר} תקעו הכהנים תקעו, מי שענה את אברהם בהר המוריה, הוא יענה אתכם, וישמע בקול צעקתכם היום הזה, _{בברכה שניה אמר} הריעו בני אהרן הריעו, מי שענה את אבותיכם על ים סוף, הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה. וכשבא דבר אצל חכמים אמרו, ^ב_כלא היו נוהגין כן, אלא בשער המזרח:

גמ’: תני לא היו עונין אמן בבית המקדש, ^ב_כאומה היו אומרים? ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ומניין שלא היו עונין אמן במקדש? תלמוד לומר (נחמיה ט ה) קומו ברכו את ה' אלהיכם, מן העולם ועד העולם. ומניין על כל ברכה וברכה? תלמוד לומר ומרומם על כל ברכה ותהלה

ירושלמי תענית, פרק ב, הלכה יא

מתני’: שלש תעניות הראשונות, אנשי משמר מתענין ולא משלימין, ואנשי בית אב, לא היו מתענין. שלש שניות, אנשי משמר מתענין ומשלימין, ואנשי בית אב מתענין ולא משלימין. שבע אחרונות, אלו ואלו מתענין ומשלימין, דברי °רבי יהושע _{בן חנניה}. וחכמים אומרים, ^ב_כבשלש תעניות הראשונות, אלו ואלו לא היו מתענין. ^ב_כגשלש שניות, אנשי משמר מתענין ולא משלימין. ואנשי בית אב לא היו מתענין. ^ב_כדושבע אחרונות, אנשי משמר מתענין ומשלימין. ואנשי בית אב, מתענין ולא משלימין. ^ב_כהאנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות, אבל לא בימים. ואנשי בית אב, לא ביום ולא בלילה. אנשי משמר ואנשי מעמד ^ב_כואסורין מלספר ומלכבס. ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת:

גמ’: תנן, אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות, אבל לא בימים. ואנשי בית אב, לא ביום ולא בלילה. מפני מה אנשי משמר מותרין לשתות יין בלילות אבל לא בימים? שאם תכבד העבודה על אנשי בית אב, יצטרפו אנשי משמר עמהן. אנשי בית אב לא ביום ולא בלילה, שהם תדירין בעבודה. תנן, אנשי משמר ואנשי מעמד, אסורין מלספר ומלכבס. בחמישי מותרין מפני כבוד השבת. הא שאר כל הימים אסורין. רבי יוסה° _אסי ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, רבי אבון° ורבי יסא° _אסי אמרו בשם חזקיה° , גזרו עליהן, שלא יכנסו לשבתן _{לשבוע שבו הם עובדים} מנוולין. תמן תנינן, ^ב_כזאלו מגלחין במועד. הבא ממדינת הים ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין, והמנודה שהתירו לו חכמים. הא שאר כל בני אדם, אסורין. מאי טעמא? אמר רבי סימון° , גזרו עליהם שלא יכנסו לרגל מנוולין. תני, ^ב_כחכל מי שהוא מכיר אנשי משמר שלו ואנשי בית אב שלו, והינו מבתי אבות קבועין, אסור כל אותו היום. וכל מי שהוא מכיר אנשי משמר שלו, והינו מכיר אנשי בית אב שלו ואינו מבתי אבות קבועין, אסור כל אותה השבת. וכל מי שאינו מכיר, לא אנשי משמר שלו, ולא אנשי בית אב שלו, ואינו מבתי אבות קבועים, °רבי אומר, אומר אני שהוא אסור לעולם. אלא שתקנתו _{שמותר לשתות יין מפני} קלקלתו _{שאינו יודע מי משמרתו כיוון שאף כשיבנה המקדש במהרה בימינו לא יוכל לעבוד עד שידע מי משמרתו ובית אב שלו}. כמו שהוא מותר בהספר _להסתפר.

[דף יב עמוד א]

כמה דתימר תקנתו _{שמותר להסתפר מפני} קלקלתו _{שאינו יודע מי משמרתו כיוון שאף כשיבנה המקדש במהרה בימינו לא יוכל לעבוד עד שידע מי משמרתו ובית אב שלו}. שהוא מותר בהספר . ודכוותה תקנתו קלקלתו, שיהא מותר ביין

ירושלמי תענית, פרק ב, הלכה יב

מתני’: כל הכתוב במגילה _{מגילת תענית} די לא למיספד, לפניו אסור לאחריו מותר. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, לפניו ולאחריו אסור. די לא להתענאה, לפניו ולאחריו מותר. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, לפניו אסור ולאחריו מותר:

גמ’: תנן התם, אף על פי שאמרו מקרא מגילה בכפרים שמקדימים ליום הכניסה מקדימין ולא מאחרין, בימים הללו מותרין בהספד ובתענית. הא בפורים עצמו אסורים בהספד ובתענית. מתני' ד°רבי מאיר . ד°רבי מאיר אמר, _{כל מקום שנאמר} די לא למספד, אסור להתענות. ודלא להתענות, מותר בהספד. ודי לא סתם _{מה שנמנה ולא מפורש מה נאסר בו}, כדי לא להתענייא. ומי שחולק על °רבי מאיר סובר, שכל מקום שכתוב דלא למיספד, מותר להתענות. ולכן בפורים שכתוב דלא למספד מותר להתענות. לכן המשנה לא כמותו. אמר רבי יונה° , כתוב במגילת תענית, אילין יומיא די לא להתענאה בהון, ומקצתהון די לא למיספד בהון. אמר °רבן שמעון בן גמליאל , מה תלמוד לומר בהון בהון שני פעמים? אלא מלמד שהלילה מותר והיום אסור. _{וזה שהימים האלו אסורים והלילה מותר} כהדא דתני, להן אינש דיהוי עלוהי _{שכבר קיבל עליו} נדר לתענית ייסר בצלוי, מאי יסר בצלו? אמר רבי יוסי ברבי בון° , שהוא צריך להזכיר עננו מבערב בתפילת ערבית אף שעדיין אינו צם. ואתיא כהיא דאמר רבי זעירה° בשם רב חונה° , אומרו לתפילת ענינו כלילי שבת וכיומו _{כמו שבשבת מזכירים גם בלילה וגם ביום כך תפילת ענינו אף שעדין אוכלים מזכירים בלילה}. תנן התם, אף על פי שאמרו _{מקרא מגילה בכפרים שמקדימים ליום הכניסה} מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ובתענית. ומקדימים פעמים לי”א פעמים לי”ב ופעמים לי”ג. וכיוון שי”ג הוא יום ניקנור שאסור בתענית נמצא שהבריתא שאמרה שמתענים בהם כוונתה או לי"א כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} שהרי לפי °רבי יוסי _{בן חלפתא} י”ב אסור שהוא יום לפני יום ניקנור, או בי”א ובי”ב כ°רבי מאיר שסובר שרק י”ג אסור אבל לפניו ואחריו מותר . וקשיא על ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}, לא כן תני, בתרין עשרה, יום טיריון ואם כך גם י”א אסור שהוא יום קדם, אז איך אמרה הבריתא שמתענין בהם, הרי כל הימים הללו אסורים בתענית? _{אבל על °רבי מאיר אפשר להעמיד שהבריתא חידשה שמתענין בי”א}. אמר רבי יעקב בר אחא° , בטל יום טיריון, שהוא יום שנהרגו בו לולניינוס ופפוס. בתלת עשרה יום ניקנור, מהו יום ניקנור? שלטון משל מלכות יון היה עובר לאלכסנדריאה וראה את ירושלים, וחירף וגידף וניאץ ואמר, בשובי בשלום אתוץ את המגדל הזה. ויצא אליו אחד משל בית חשמוניי, והיה הורג בחיילותיו עד שהגיע לקרובין _מרכבה שלו. וכיון שהגיע לקרובין שלו, קטע את ידו וחתך את ראשו ותחבן בעץ וכתב מלמטן, הפה שדיבר באשמה, והיד שפשטה בגאוה, יתלו בקונטס _עמוד נגד ירושלים. על דעתיה ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} ניחא שמנו והוסיפו את יום ניקנור כדי לאסור לפניו. על דעתיה ד°רבי מאיר מה בא לאסור ? הרי לפניו, לית ליה

[דף יב עמוד ב]

והוא עצמו, אסור מפני פורים שהרי בי”ד נאמר דלא למספד ותנן, די לא למיספד, לפניו אסור. להודיעך שהוא אסור גם בהספד, שאם היה נאסר רק מפני שהוא יום קדם פורים, היה אסור רק בתענית. ואפי' על ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} לית היא קשייא? לא כן תני, בתרין עשרה יום טיריון? _{אם כן למה היה צריך למנות את יום ניקנור}. _{הרי הוא כבר אסור מפני שהוא יום קדם פורים}, _{ויב’ אסור מפני שהוא יום טיריון}. אמר רבי יעקב בר אחא° , בטל יום טיריון, שהוא יום שנהרגו בו לולניינוס ופפוס. בארבע עשר ובחמשה עשר פורייא, די לא למיספד. בשית עשרה שרייו _התחילו למיבני, שור ירושלם, די לא למיספד. על דעתיה ד°רבי מאיר ניחא, בא לוסר עצמו. על דעתיה ד°רבי יוסה , מה בא לאסור לאסור שלפניו לית ליה _{לא צריך}, שהרי זה ט”ו. לאסור עצמו לא צריך, שהוא אסור מפני ט"ו. _{של°רבי יוסי בן חלפתא גם לאחריו נאסר}. אלא בא להודיעך שהוא אסור בהספד. שאם היה נאסר רק מפני שהוא יום אחרי פורים, היה אסור רק בתענית. בשבעה עשרה, קמון עממיא על פליטת ספרייא, במדינת בולקים ובית זבדין, והוה פרקן. על דעתיה ד°רבי מאיר ניחא, בא לאסור עצמו. על דעתיה ד°רבי יוסה מה בא לאסור? הרי הוא יום שאחר שישה עשר שבו התחילו בבנין חומת ירושלים? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, כל אילין מילייא, לא מסייען ולא תברן, לא על ד°רבי מאיר ולא על ד°רבי יוסה . לא בא אלא למנות ימים שנעשו בהן ניסים לישראל. תדע לך שהוא כן, דתנינן, בריש ירחא דניסן דיתקם תמידא, די לא למיספד. בלא כך אינו אסור משום ראש חדש? על כרחך לא בא אלא למנות ימים שנעשה בהם נס לישראל. אבל בשבתות ובימים טובים מתענין לפניהן ולאחריהן, מה ראיתה להקל באלו ולהחמיר באלו? שאלו דברי תורה, ואין דברי תורה צריכין חיזוק. ואלו דברי סופרים, ודברי סופרים צריכין חיזוק. הדא דאת אמר עד שלא בטלה מגילת תענית, אבל משבטלה מגילת תענית _{בגלל החרבן}, בטלו כל אלו. רבי חנינה° ו רבי יהושע בן לוי° , תריהון אמרין, ^ב_כטבטלה מגילת תענית. רבי אבא° ורבי סימון° תריהון אמרין, בטלה מגילת תענית. רבי יונתן° אמר, בטלה מגילת תענית. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אמש הייתי יושב ושונה, מעשה שגזרו תענית בחנוכה בלוד, ואמרו עליו על °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שסיפר ועל °רבי יהושע _{בן חנניה} שרחץ, אמר להם °רבי יהושע _{בן חנניה}, צאו והתענו על מה שהתעניתם, ואת אמר בטלה מגילת תענית? אמר רבי אבא° אפילו דאת אמר בטלה מגילת תענית, חנוכה ופורים לא בטלו. מיליהון דרבנן אמרין, בטלה מגילת תענית רבי יונתן° ציים כל ערובת ריש שתא _{ערב ראש השנה} רבי אבון° ^ב_לציים כל ערובת שובא _{ערב שבת} רבי זעירה° צם תלת מאוון צומין ואית תשע מאוון ולא חש למגילת תענית. רבי יעקב בר אחא° מפקד לספריא, אין אתת איתא מישאלונכון אימרון לה, ^ב_לאבכל מתענין, חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחולו של מועד וחנוכה ופורים.

ירושלמי תענית, פרק ב, הלכה יג

מתני’: אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי, שלא להפקיע את השערים. אלא שלש תעניות הראשונות, שני וחמישי ושני. ושלש שניות, חמישי שני וחמישי. °רבי יוסה אומר, ^ב_לבכשם שאין הראשונות בחמישי, כך לא שניות ולא אחרונות

[דף יג עמוד א]

גמ’: שמעון בר אבא° אמר, אתא עובדה קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}, והורי כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} שגם את השניות והשלישיות לא מתחילים בחמישי. והוה רבי אלעזר° _{בן פדת} מצטער ואמר, שבקין סתמא ועבדין כיחידייא _{עוזבים סתם משנה ועושים כדעת יחיד} והרי רבי יוחנן° _{בר נפחא} הוא זה שפסק שהלכה כסתם משנה? אשכח _מצא דתני לה רבי חייה° _{את הסתם משנה} בשם °רבי מאיר . כד שמע דתני לה רבי חייה° בשם °רבי מאיר אמר, יאות סבא ידע פירקי גרמיה _{רבי יוחנן ידע לתרץ את עצמו שלא יהיו בדבריו סתירות}. רבי מנא° _{בן יונה} בעא קומי רבי יודן° , לא כן אמרו חזקיה° ורבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, כל מקום ששנה °רבי מחלוקת ואחר כך שנה סתם, הלכה כסתם? ולמה כאן ש°רבי שנה סתם לא נפסוק כמותו. אמר לו כל הכלל זה כש°רבי עצמו למד מחלוקת ואחר כך שנאה בסתם. במקרה כזה הלכה כסתם. אבל דילמא חורן? _{האם זה נאמר גם כשאדם אחר שנה מחלוקת? אולי במקרה כזה הכלל לא תופס} ולאו קל וחומר הוא? מה הן אין דאשכח °רבי מחלוקת, וחזר ושנה סתם, הלכה כסתם. אתר דלא אשכח °רבי מתני מחלוקת, אלא אחרים שנו מחלוקת ו°רבי שנה סתם, לא כל שכן שתהא הלכה כסתם? אתא חזקיה° ואמר, רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בר אבא° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, אפילו כשאחרים שנו מחלוקת ו°רבי שנה סתם, הלכה כסתם. ולמה כאן הוא _{רבי יוחנן° בר נפחא} מורה לה כיחידייא ? אמר רבי שמואל בר ינאי° בשם רבי אחא° , מה שאמרנו שהלכה כסתם, הדא דאת אמר בשאין, מחלוקת אצל סתם, אבל אם יש מחלוקת אצל סתם, _{כמו כאן ש°רבי יוסה חולק על הסתם} לא בדא הלכה כסתם. רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי אחא° . הדא דאת אמר יחיד אצל יחיד, אבל ביחיד אצל חכמים לא בדא הלכה כסתם

ירושלמי תענית, פרק ב, הלכה יד

מתני’: ^ב_לגאין גוזרין תענית, בראשי חדשים, בחנוכה ובפורים. ואם התחילו, אין מפסיקין דברי °רבן גמליאל _דיבנה. אמר °רבי מאיר , אף על פי שאמר °רבן גמליאל _דיבנה אין מפסיקין, מודה הוא שאין משלימין וצמים רק עד מנחה. וכן תשעה באב שחל להיות בערב שבת צמים רק עד מנחה שלא להיכנס לשבת כשהם מעונים:

גמ’: תנן, ואם התחילו, אין מפסיקין. כמה היא התחלה? רבי אבא° אמר ^ב_לדאחת. רבי יוסה° _אסי אמר שתים. וכן נפק עובדא כהדא דרבי אבא° . ובמה קורים אם יצא התענית בראש חדש? רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר, קורין ברכות וקללות כמו כל תענית ציבור . אמר ליה רבי מנא° _{בן יונה}. למה בטלתה קריאת ראש חדש? בגין מודעתין כי הוא תענית? רביעין על מעיהון _{שוכבים על בטנם מרעב}, ולא ידעין דהוא תעניתא? אמר לו. להודיעך שקריאת

[דף יג עמוד ב]

ברכות וקללות דוחה קרית ראש חדש שכך ההלכה ולא כדי להזכיר שתענית. רבי יודן קפודקיא° אמר קומי רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יודה בן פזי° , קורין בראש חדש. קם רבי יוסי° _{בר זבידא} עם רבי יודה בן פזי° . אמר לו, את שמעת מאבוך הדא מילתא? אמר לו, אבא לא הוה אמר כן, אלא בעין טב, ששם היו מקדשים את החדש. ושם נהגו שקורין בראש חדש לפרסם על ידי זה דאינון ידעין שהתקדש החדש והוא ריש ירחא. הא שאר כל המקומות קוראין ברכות וקללות. תני תשעה באב שחל להיות ערב שבת, אוכל אפילו ביצה אחת, ושותה אפילו כוס אחד, כדי שלא יכנס לשבת מעונה, דברי °רבי יודה , °רבי יוסה אומר, מתענה ומשלים. אמר רבי זעירה° בשם רב יהודה° _נשיאה, רבי אבא° ורבי אימי בר יחזקאל° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} הלכה כמי שהוא אומר מתענה ומשלים. ולמה לא אמר ^ב_לההלכה כ°רבי יוסה ? כיוון דאית תניי תני ומחליף. מה הדין לדברי חכמים? אמר רבי זעירה° בשם רב חונה° , ואפילו יחיד שגזר על עצמו תענית בערב שבת, מתענה ומשלים. כהדא, רבי ביבי° הוה יתיב קומי רבי יסא° _אסי, בעא מילף מיני הדין עובדה _{רצה ללמוד ממנו מה הדין של מתענה בערב שבת}. אמר ליה, נימטי _{אני רוצה ללכת} בייתא ציבחר. אמר לו, רומשא הוא _{הרי עוד לא לילה}? אמר לו אית בתעניתה _{אני בצום ואני רוצה ללכת לביתי כך שאוכל לאכול מיד אחרי הצום}. אמר לו אית גבי תורמסין _{ובסוף היום אתן לך לאכול} אמר ליה רואים שדעתך שמשלימין כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}:

הדרן עלך פרק סדר תעניות כיצד

פרק שלישי – סדר תעניות

כולל שיעורי שמע

ירושלמי תענית, פרק ג, הלכה א

מתני’: סדר תעניות האלו האמור ברביעה הראשונה. ^ג_אאבל צמחים ששנו, מתריעין עליהן מיד. ^ג_בוכן שפסקו גשמים מגשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהן, מפני שהיא מכת בצורת:

גמ’: תנן, אבל צמחים ששנו, מתריעין עליהן מיד. אי זהו מיד שלהן? רב° _{אבא בר אייבו} אמר, שני וחמישי ושני. שנו _{התקלקלו} בשני, מהו להתריע עליהן _{מיד בשני אף שהצום הראשון יהיה} בחמישי? רבי זעירה° שמע לה מן הדא דכתיב (דניאל י יב) ויאמר אלי, אל תירא דניאל. כי מן היום הראשון אשר נתתה את לבך להבין ולהתענות לפני ה' אלהיך, נשמעו דבריך. כבר נשמעו דבריך. ואף כאן, ^ג_גמכיון שנתנו בית דין נפשן לעשות, כמי שעשוי ואף שלא צמו בשני כאילו התחילו בשני וממשיכים בחמישי. תני, כשם שמתריעים עליהן בשאר ימי שבוע, כך מתריעין עליהן בשביעית, מפני פרנסת אחרים. מהו מפני פרנסת אחרים? חברייא אמרי, מפני פרנסת עובדי כוכבים ומזלות. רבי זירא° אמר, מפני פרנסת

[דף יד עמוד א]

חשודים לאכול ספיחים _{שחלקם עושים מתוך עוני}. אתייא דרבי זעירה° כ°רבי , ודחברייא כ°רבי פנחס בן יאיר דרבי זעירה° כ°רבי דחד ספר, הוה חשוד על פירות שמיטתה, אייתוניה גבי °רבי אמר לון, ומה יעביד עלובא _{מה יעשה מסכן זה}? בגין חייו הוא עבד. ודחברייא כ°רבי פנחס בן יאיר , °>רבי בעי משרי שמיטתא _{רבי רצה להתיר את השמיטה}. מפני דוחק העניים שאין להם מה לאכול. דסבירא ליה דשביעית בזמן הזה מדרבנן. סלק °רבי פנחס בן יאיר לגביה. אמר לו, מה עיבוריה עבידין? _{איך התבואה השנה} ורצה לרמוז לו שצריך לבטל את השמיטה לפי שגידולי השישית לא עלו יפה ולא יהיה לעניים מה לאכול בשמיטה אמר לו עולשין יפות ואף שהם מאכל בהמה יכולים העניים לאכלם בשעת הדחק. חזר ושאל מה עיבוריא עבידין _{איך התבואה השנה}? אמר לו עולשין יפות. וידע °רבי דלית הוא מסכמה עמיה _{שאין הוא מסכים עימו}. אמר לו, משגח רבי למיכל עימי ציבחר _{האם תסכים לאכול עימי מעט}, בטל יומא דין _{בצהרי יום זה}? אמר לו אין. מי נחית _כשהגיע, חמא מולוותא ד°רבי קיימין _{ראה את הפרדות של רבי עומדות}. אמר, כל אילון יהודאי זנין _{כל אלו יהודים מאכילים}. מלאך המוות בביתו ואני אוכל אצלו? אפשר דלא חמי סבר אפוי מן כדון _{יותר לא יראה את פני}. אזלין _הלכו ואמרון ל°רבי . שלח °רבי בעי מפייסתיה _{רצה לפייס אותו}. מטון בי גבי קרתי _{הגיעו אליו כשהיה בכפר שלו}. אמר, בני קרתי קורבין לי _{בני כפרי התקרבו אלי}. ונחתו בני קרתתיה ואקפון עלוי _{ירדו בני כפרו והקיפו אותו} אמרו להון °רבי בעי מפייסתיה _{אמרו להם רבי רוצה לפייס אותו}. שבקוניה ואזול לון _{עזבו אותו והלכו להם}. אמר, בני דידי קורבין לי _{בני שלי התקרבו אלי}. נחתת אישתא מן שמיא ואקפת עלוי _{ירדה אש מהשמים והקיפה אותו}. אזלון _הלכו ואמרון ל °רבי . אמר, הואיל ולא זכינן נישבע מיניה _{להנות ממנו} בעלמא הדין _{בעולם הזה}. ניזכי נישבע מיניה _{להנות ממנו} בעלמא דאתא _{בעולם הבא}:

ירושלמי תענית, פרק ג, הלכה ב

מתני’: ^ג_דירדו לצמחים אבל לא לאילן, לאילין אבל לא לצמחים. לזה ולזה אבל לא לבורות לשיחין ומערות, ^ג_המתריעין עליהן מיד:

גמ’: ירדו לצמחים אבל לא לאילן. שירדו ציבחר ציבחר _{מעט מעט}. לאילן אבל לא לצמחים. שירדו סגין סגין. תנן, לזה ולזה אבל לא לבורות לשיחין ומערות: מתריעין עליהן מיד. תני, מתריעין על האילן בפרס הפסח. לבורות לשיחין ולמערות, בפרס העצרת. מעתה למה רק עד פרס העצרת, אפילו יותר מיכן _{שהרי אם אין מים בבורות זו סכנה גדולה}? יותר מיכן _{לבקש גשם בקיץ} זה לבקש מעשה ניסים. ואין מתריעין על מעשה ניסים. רבי ברכיה° _הכהן ורבי חלבו° ורב פפא° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, פעמים שהגשמים יורדין בזכות אדם א', בזכות עשב א', בזכות שדה א', ושלשתן נרמזו בפסוק אחד דכתיב (זכריה י א) ומטר גשם יתן להם, לאיש עשב בשדה. עתים לאיש, אבל לא לאנשים. לעשב, אבל לא לעשבים. לשדה אבל לא לשדות

[דף יד עמוד ב]

ירושלמי תענית, פרק ג, הלכה ג

מתני’: וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים ככתוב (עמוס ד ז) והמטרתי על עיר אחת, ועל עיר אחת לא אמטיר. חלקה אחת תמטר, וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש. ^ג_ואותה העיר מתענה ומתרעת, וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. °רבי עקיבה אומר, מתריעות אבל לא מתענות:

גמ’: אמר רבי סימון° . כתיב והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר. חלקה אחת תמטר, וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש. זכותא דחקלא עבדא. מפני ארבעה דברים יורדין גשמים מלמעלן. מפני בעלי זרוע _{שיעצרו לעצמם את הנחלים} ומפני טללים הרעים _{לנקות את האויר}, ושיהא העליון שותה כנמוך _{להשקות את ההרים} ושיהו הכל תולין עיניהם אל השמים. בזכות ג' דברים הגשמים יורדין. בזכות הארץ, בזכות החסד, בזכות היסורין. ושלשתן נרמזו בפסוק אחד דכתיב (איוב לז יג) אם לשבט אם לארצו, אם לחסד ומצאהו. בעון ד' דברים הגשמים נעצרין. בעון עובדי עובדי כוכבים ומזלות, מגלי עריות, ושופכי דמים, ופוסקין ברבים ואינן נותנין. בעון עובדי עובדי כוכבים ומזלות מניין? דכתיב (דברים עקב יא טז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וגו'. מה כתיב בתריה? (דברים עקב יא יז) וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר. בעון מגלי עריות מניין? דכתיב (ירמיהו ג ב) ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך. מהו עונשו של דבר? וימנעו רביבים ומלקוש לא היה. בעון שופכי דמים מניין? דכתיב (במדבר מסעי לה לג) כי הדם הוא יחניף את הארץ. כי הדם הוא יחן אף _{גורם שתהיה חניה לאף} על הארץ. בעון פוסקין ברבים ואינן נותנין מניין? דכתיב (משלי כה יד) נשיאים ורוח וגשם אין, איש מתהלל במתת שקר. חמשה שמות נקראו לו. אד, עב, ענן, נשיא, חזיז. אד מניין? דכתיב (בראשית בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ. עב שהוא מעבה את הרקיע, ומנין שנקרא כך דכתיב (שמות יתרו יט ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן. ענן שהוא עושה את הבריות ענוים אלו לאלו. נשיא שהוא עושה בעלי בתים כנשיאים, ומנין שנקרא כך דכתיב (תהילים קלה ז) מעלה נשאים מקצה הארץ. חזיז שהוא עושה את הרקיע חזיונות חזיונות, ומנין שנקרא כך דכתיב (זכריה י א) ה' עשה חזיזים: תנן, וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. שכן מצאנו ביום הכיפורים, מתענין אבל לא מתריעין _בשופר: °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, מתריעות _בשופר אבל לא מתענות. שכן מצאנו בראש השנה, מתריעין אבל לא מתענין

ירושלמי תענית, פרק ג, הלכה ד

מתני’: ^ג_זוכן עיר שיש בה דבר או מפולת. אותה העיר מתענה ומתרעת, וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, מתריעות ולא מתענות:

גמ’: מותנא הוה בציפורין, לא היה עליל גו אשקקה דהוה רבי חנינה° שרי בגויה _{מגפה היתה בצפורי ולא היתה נכנסת בתוך המבוי שהיה רבי חנינה דר שם}. והוון ציפוראיי אמרין, מה ההן סבא ביננו יתב שלם הוא ושכונתיה, ומדינתא אזלה בבאישות ואינו מבקש עלינו רחמים. עאל ואמר קומיהון. זמרי אחד היה בדורו של משה ונפלו מישראל כ"ד אלף. ואנו כמה זמרי יש בדורינו ואתם מתרעמין? חד זמן צרכון מיעבד תעניתא ולא נחת מיטרא. עבד רבי יהושע בן לוי° תעניתא בדרומא ונחת מטרא. והוון ציפוראיי אמרין, רבי יהושע בן לוי° מחית מיטרא לדרומאיי

[דף טו עמוד א]

ורבי חנינה° עצר מיא מן ציפוראיי. צרכון מיעבד זמן תיניינות, שלח ואייתי לרבי יהושוע בן לוי° , אמר לו מישגח מרי מיפוק עימן להתענות, נפקון תריהון לתעניתא, ולא נחת מיטרא. עאל ואמר קומיהון, לא רבי יהושע בן לוי° מחית מיטרא לדרומאיי, ולא רבי חנינה° עצר מיטרא מן ציפוראיי. אלא דרומאיי ליבהון רכיך, ושמעין מילה דאורייתא ומתכנעין. וציפוראיי ליבהון קשי, ושמעין מילה דאורייתא ולא מיתכנעין. מי עליל, תלה עינוי וחמא אוירא שייף _{ראה שהשמים צלולים ללא ענן}, אמר עד כדון הכין _{לא הועלנו כלום}? מיד נחת מיטרא. ונדר על גרמיה דלא למיעבד כן תובן _שוב. אמר, מה אנא מימור למרי חובא דלא יגבי חוביה. אמר רבי זעירה° בשם רבי חנינה° , מה יעשו גדולי הדור ואין הציבור נידון אלא אחר רובו. שכן מצאנו, שכל ל"ח שנים שהיו ישראל כמנודים, לא היה מדבר עם משה. שנאמר (דברים דברים ב טז) ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב המחנה, מה כתוב בתריה (דברים דברים ב יז) וידבר ה' אלי לאמר. אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי° , מה יעשו גדולי הדור ואין הציבור נידון אלא אחר רובו, שכן מצאנו שאילולא שאמרו ישראל בהר הכרמל (מלכים א יח לט) ה' הוא האלהים ה' הוא האלהים כמו _{שקיבלו על עצמם מקודם שאם תרד אש יאמינו}, לא ירדה האש מן השמים ושרפה את הקרבנות. אמר °רבי יהושע בן יאיר בשם °רבי פינחס בן יאיר , שלשה ברא הקדוש ברוך הוא ותהא שבראן, ואלו הן. כשדים וישמעאלים, ויצר הרע. כשדים דכתיב (ישעיהו כג יג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה. הלואי לא היה. ישמעאלים דכתיב (איוב יב ו) ישליו אהלים לשודדים, ובטחות למרגיזי אל, לאשר הביא אלוה בידו. יצר הרע דכתיב (מיכה ד ו) ביום ההוא נאם ה', אספה הצלעה, והנדחה אקבצה, ואשר הרעתי. רבי ברכיה° _הכהן ורבי אבא בר כהנא° אמרו, אמר °רבי יהושע בן יאיר בשם °רבי פינחס בן יאיר בזה שבראתי יצר הרע הרי הוא כאילו הריעותי. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} עבד תעניתא ולא איתנחת מיטרא, עבד °רבי עקיבא _{בן יוסף} תענית ונחת מיטרא. עאל °רבי עקיבה כדי לרצות את °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ואמר קומיהון, אמשול לכם משל, למה הדבר דומה? למלך שהיו לו שתי בנות, אחת חצופה ואחת כשירה. אימת דהות בעייא ההיא חצופתא עלת קומיי _{להכנס אליו}, הוה אמר יבון לה מה דהיא בעייא ותיזיל לה _{תנו לה מה שהיא רוצה ותלך}. ואימת דהות ההיא כשירה עלת קומוי, הוה מאריך רוחיה מתחמד מישמוע שועתה. ואית שרי מימר כן? האם מותר לאדם להחזיק עצמו לשאינו הגון? אלא שלא לחלל שם שמים ב°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שלא יאמרו ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אינו הגון. רבי אחא° עבד תלת עשרה תעניין ולא נחת מיטרא. מי עליל, פגע ביה חד כותיי. אמר לו בלגלוג, רבי עצור גולתך _{תסחט מעילך} מן מיטרא. אמר לו חייו דההוא גברא, שמייא מיעבד ניסן ושתא מצלחא _{אף בלי גשם}. וההוא גברא לית הוא מיחי. ועבדון שמיא ניסין והצלחת שתא, ומית ההוא כותייא. והוון כל עמא אמרין, איתון חמין פורין דשמש _{בואו ראו את פירות השמש שאף שלא ירד גשם הפירות גדלו יפה מהשמש}: תנן, וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. שכן מצאנו ביום הכיפורים מתענין ולא מתריעין: °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, מתריעים אבל לא מתענין. שכן מצאנו בראש השנה מתריעין ולא מתענין

ירושלמי תענית, פרק ג, הלכה ה

מתני’: איזהו דבר? ^ג_חעיר המוציאה חמשה מאות רגלי, ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה:

גמ’: אמר רבי לוי° , כתיב (דברים כי תבא כח כא) ידבק ה' בך את הדבר משל לאשה הזאת, שהיא מדבקת שלשה ככרים זה אחר זה והיא עבידא אוצו _{אצווה קבוצה שכך דרכן לאפות יחד שלושה כיכרות},

[דף טו עמוד ב]

יותר מחמש מאות איש צריכה שיעור אחר? נישמעינה מן הדא דתנן, אפילו עיר גדולה כאנטוכיא ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה. הדא אמרה יותר מיכן אינה צריכה שיעור אחר. תנן, וכן עיר שיש בה דבר או מפולת. בתים שאמרו, ^ג_טבריאים אבל לא מרועעים. ודכוותה, ^ג_יבחורים אבל לא זקינים. תני אסכרה, כל שהוא. שנים בדבר ואחד באסכרה מהו? איתא חמי _{בא וראה}, אסכרה כל שהיא אפילו אחד מת, ואת אמר הכין? לא כן צריכה, כשהתריעו על האסכרה והלכה לה. ואחר כך מתו שנים בדבר ואחד באסכרה _{שמסתבר שהוא מאלה שחלה במגפה הקדמת}

ירושלמי תענית, פרק ג, הלכה ו

מתני’: ^ג_יאעל אלו מתריעין בכל מקום. על השדפון, ועל הירקון, ועל הארבה, ועל החסיל, ועל חיה רעה, ועל החרב. מתריעין עליהן בכל מקום, מפני שהיא מכה מהלכת:

גמ’: אמר רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי בן חנינה° , ^ג_יבמתריעין על פרקמטיא של פשתן שלקתה, מאי טעמא? שנאמר (ירמיהו ה ל) שמה ושערורה נהיתה בארץ. _{שערורה פירושו דבר מגונה שגורם לפחד ותמהון. אף כשהפישתן לוקה לא יהיה מה ללבוש} אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° , מתריעין על השרב. מאי טעמא? שנאמר (איוב ל כח) קדר הלכתי בלא חמה, קמתי בקהל אשוע. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, אוקיר לאסייך _{כבד את הרופא} עד דלא תצטריך ליה. מה טעמא? דכתיב (איוב לו יט) היערך שועך לא בצר וכל מאמצי כח _{תתפלל קדם הצרה}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° , רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אם סדרתה תפילה, לא יהא לך צרי עין מלמעלה. אלא הכל יהו מאמצין כחך, שנאמר, וכל מאמצי כח. ורבי שמעון בן לקיש° אמר, אם סדרתה תפילה, לא תהא מיצר פיך, אלא הרחב פיך ואמלאהו. תנן, ועל הארבה. לא סוף דבר ארבה _{כשבא בכמות גדולה נקרא כך}, ^ג_יגאלא אפילו כנף _אחד. למה נקרא שמו חסיל? שהוא חוסל את הכל. ולמה נקרא שמו גוביי? דו גבי דינא דמריה. תנן, ועל חיה רעה. לא סוף דבר חיה רעה, אלא אפילו בהמה רעה. כבר היו שנים בארץ ישראל, חמור נושך וממית, שור נושך וממית. תנן, ועל החרב. לא סוף דבר חרב של מלחמה, ^ג_ידאלא אפילו חרב של שלום, שכבר עשת רושם בימי יאשיהו

ירושלמי תענית, פרק ג, הלכה ז

מתני’: מעשה שירדו זקנים מירושלם לעריהם, וגזרו תענית על שנראה ^ג_טוכמלוא פי תנור שדפון

[דף טז עמוד א]

באשקלון. ועוד גזרו תענית למחר, על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, ^ג_טזלא על שאכלו, אלא על שנראו:

גמ’: תנן, וגזרו תענית על שנראה כמלוא פי תנור שדפון באשקלון. הדא דאת אמר, במכונס. אבל במפוזר אפילו פרא מיכן _{פחות מפי תנור}. תנן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, לא על שאכלו, אלא על שנראו. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, נראו רצין אחריהן. רבי יוסה ברבי בון° אמר , נראו במקום שאין ראוי להם

ירושלמי תענית, פרק ג, הלכה ח

מתני’: ^ג_יזועל אלו מתריעין אפילו בשבת. על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות או נהר, ועל הספינה המיטרפת בים. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, לעזרה אבל לא לצעקה. שמעון התימני אומר, אף על הדבר, ולא הודו לו חכמים:

גמ’: תנן, ועל אלו מתריעין אפילו בשבת. כיצד מתריעין בשבת? רב° _{אבא בר אייבו} אמר שאומרים ענני ה' ענני אבל לא תוקעים. מתני' פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} דתנן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, לעזרה אבל לא לצעקה בשופר . הא תנייא קדמייה סבר מימר, אפילו לצעקה בשופר . לוי בן סיסי ° באו הגייסות לעירו. נטל ספר תורה ועלה לראש הגג ואמר , רבון העולמים, אין בטלית חדא מילה מן הדין ספר אורייתא, ייעלין לון. ואין לא, ייזלון לון. מיד איתבעון ולא אישתכחון. תלמידיה עבד כן, ייבשת ידיה _שנענש ואזלון לון. תלמיד תלמידיה עבד כן, לא יבשת ידיה ולא אזלון לון. לומר שאין שוטה נפגע, ולא בשר המת מרגיש באיזמל

ירושלמי תענית, פרק ג, הלכה ט

מתני:' על כל צרה שלא תבוא על הציבור, מתריעין עליה, ^ג_יחחוץ מרוב גשמים. מעשה שאמרו לחוני המעגל, התפלל שירדו גשמים. אמר להן, צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו. והתפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה ועמד בתוכה ואמר, ריבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול, שאיני זז מיכן עד שתרחם על בניך. התחילו הגשמים מנטפין. אמר, לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף. אמר, לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן, עד שעלו ישראל מירושלם להר הבית מפני הגשמים. אמרו לו, כשם שנתפללת עליהם שירדו. כך התפלל שילכו להם. אמר להן, צאו וראו אם נמחית אבן הטועים:

גמ’: רבי יונה° ושמעון בר אבא° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מאי דכתיב והריקותי לכם ברכה עד בלי די? דבר שאי אפשר לך לומר עליו דיי. מה היא? ברכה. רבי ברכיה° _הכהן רבי חלבו° ורבי אבא בר עילאי° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} עד שיבלו שפתותיכם מלומר, דיינו ברכה, דיינו ברכה.

[דף טז עמוד ב]

תנן, אמר להן, צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו. הדא אמרה, ערב פסחים היה. ותני כן, בעשרין ביה, צמון כל עמא למיטרא ונחת לון _{וזה היה המעשה של חוני}: ונתפלל ולא ירדו גשמים. אמר רבי יוסי ברבי בון° , כיוון שלא בא בענוה. אמר רבי יודן גיריא° . הדין חוני המעגל, בר בריה דחוני המעגל דהוה סמיך לחרבן בית מוקדשא. דנפק לטורא לגבי פעליי, עד דו תמן נחת מיטרא, עאל ליה למערתא, מן יתיב, נם ודמך ליה. ועבד שקיע בשינתיה שובעין שנין, עד דחרב בית מוקדשא ואיתבני זמן תיניינות. לסוף שובעין שנין, איתער מן שינתיה, נפק ליה מן מערתא וחמא עלמא מחלף, זוויי דהוות כרמים, עבידא זייתין. זוויי דהוות זייתין, עבידא זרעו. שאל ליה למדינתא אמר לון, מה קלא בעלמא? אמרון ליה, ולית את ידע מה קלא בעלמא? אמר לון לא. אמרין ליה מאן את? אמר לון חוני המעגל. אמרון ליה, שמענן דהוה עליל לעזרה, והיא מנהרה. עאל ואנהרת. וקרא על גרמיה (תהילים קכו א) בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים: חוני המעגל הנזכר במשנתינו יצא להר אצל הפועלים עד דהוא התם ירדו גשמים ונכנס למערה כשישב שם נרדם וישן ליה והיה משתקע בשינתיה שבעים שנה עד שנחרב בית המקדש ונבנה פעם שנית לסוף. שבעים שנה הקיץ משנתו ויצא מן המערה וראה העולם נתחלף מקום שהיו כרמים בראשונה כעת נטוע זיתין. מקום שהיו נטועין זיתין כעת היא מקום זרע. שאל לאנשי המדינה מה חידושים בעולם אמר לו. ואין אתה יודע מה חידושים בעולם אמר לו לא. אמרין ליה. ומי אתה שאין אתה יודע מה חידושים המפורסמים בעולם.אמר לו אני חוני. אמרון ליה. שמענו כשהי' נכנס חוני המעגל לעזרה היתה מאירה ואם אתה הוא נראה אם תאיר העזרה בכניסתך. נכנס והאירה העזרה ממנו. וקרא על עצמו בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים תנן, התחילו הגשמים מנטפין. אמרו תלמדיו, לא באו אלו אלא להתיר נדרו של זה. אמר, לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף. תני שמואל° _{בר אבא בר אבא} כמלא פי הנוד. אמר, לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן, עד שעלו ישראל מירושלם להר הבית מפני הגשמים. הדא אמרה, ^ג_יטהר הבית מקורה היה. ותני כן, אסטיו לפנים מסטיו היה. תנן, אמרו לו, כשם שנתפללת עליהן שירדו, כך התפלל עליהם שילכו להם. אמר להן, צאו וראו אם נמחית אבן הטועים. מה עיסקה דהדא אבן הטועים? אלא ^ג_ככל מאן דהוה מובד מילה, הוה נסב לה מן תמן. וכל דהוה משכח מילה, הוה מייביל לה לתמן. אמר להן, כשם שאי אפשר לאבן הזאת להימחות מן העולם. כך אי אפשר להתפלל על הגשמים שילכו להם. אלא צאו והביאו לי פר של הודיות. ויצאו והביאו לו פר של הודיות, וסמך שתי ידיו ואמר, רבונו של עולם. הבאתה רעה על בניך, ולא יכלו לעמוד בה. הבאתה טובה על בניך, ולא יכלו לעמוד בה. אלא יהי רצון מלפניך שתביא רווחה. מיד נשבה הרוח, ונתפזרו העבים, וזרחה החמה, ונתנגבה הארץ. ויצאו ומצאו מדבר מלא כמהים. שאלו את °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, מאימתי מתפללין על הגשמים שילכו להם? אמר להן, כדי שיהא אדם עומד בקרן העופל _{צוק צמוד להר הבית} ומשקשק את רגליו בנחל קדרון. אבל בטוחים אנו בבעל הרחמים שאינו מביא מבול לעולם. מה טעמא? דכתיב (ישעיהו נד ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ

ירושלמי תענית, פרק ג, הלכה י

מתני’: שלח לו שמעון בן שטח ואמר לו, צריך אתה לנדוי. אבל מה אעשה לך, ואתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא לאביו ועושה לו רצונו. ועליך הכתוב אומר (משלי כג כה) ישמח אביך ואמך, ותגל יולדתך:

גמ’: תנן, שלח לו שמעון בן שטח ואמר לו, צריך אתה לנדוי. דאילו נגזרו גזירה כשם שנגזרה בימי אליהו. ולא התקימו דבריך, לא נמצאתה מביא את הרבים לידי חילול השם? ^ג_כאוכל המביא את הרבים לידי חילול השם צריך נידוי. תמן תנינן, מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן °רבי עקיבא _{בן יוסף} בלוד. שלח לו °רבן גמליאל _דיבנה, אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשלן לעתיד לבוא. שהלא נמצאת מעכב רבים מלעשות מצוה. ^ג_כבוכל המעכב רבים מלעשות מצוה צריך נידוי. ואמר לו חוני ל°רבי שמעון בן שטח , ואין הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו מפני גזירתו של צדיק? אמר לו, הן, הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו מפני גזירתו של צדיק. אבל אין הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו של צדיק מפני גזירתו של צדיק חבירו. ואולי צדיק אחר גזר שלא ירד גשם. ואז ודאי דברי אחד מכם לא יתקיים. אבל מה אעשה לך, ואתה מתחטא לפני המקום, כבן שהוא מתחטא על אביו והוא עושה לו רצונו. רבי ברכיה° _הכהן רבי אבא בר כהנא° ורבי זעירה° אמרו בשם רב יהודה° _נשיאה, ואית דאמרין לה בשם רב חסדא° , ואית דאמרין לה בשם רב מתנה° , כתיב (איוב כב כח) ותגזר אמר ויקם לך. מה תלמוד לומר לך? אלא אפילו הקדוש ברוך הוא אמר הכין, ואת אמר הכין. דידך קיימא, ודידי לא קיימה. (איוב כב כח) ועל דרכיך נגה אור. אמר רבי חייה בר אבא° , אור זו ירידת גשמים דכתיב (איוב לז יא) אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו. כתיב (איוב כב כט) כי השפילו ותאמר גוה

[דף יז עמוד א]

אני אמרתי להשפילן, ואתה אמרת לגאותן. דידך קיימא ודידי לא קיימא. כתיב (איוב כב כט) ושח עינים יושיע. אני אמרתי לשחות עיניהם ברעה, ואתה אמרת להושיען, דידך קיימא ודידי לא קיימא. אני אמרתי (איוב כב ל) ימלט אי נקי? ואתה אמרת ימלט אף על פי שאינו נקי. דידך קיימא ודידי לא קיימא. מהו (איוב כב ל) ונמלט בבר כפיך. בברירות כפיך. בזכות מצות ומעשים טובים שהיו בידך מראשיתך. עליך הכתוב אומר (משלי כג כה) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. הרי כבר כתוב אביך ואמך, מה תלמוד לומר יולדתך? רבי מנא° _{בן יונה} אמר, אומתך. רבי יוסה ברבי בון° אמר, שעתך _{הדור שבו אתה נמצא}. ורבנן אמרי זו אמך, ולמה נכפלה? כשם שהוא מקללה בכפליים, כך הוא משמחה בכפליים. ומניין שהוא מקללה בכפליים? שנאמר (משלי יז כה) כעס לאביו בן כסיל, ומימר ליולדתו (משלי י א) בן חכם ישמח אב,ובן כסיל תוגת אמו. מהו תוגת אמו? אמר רבי לודה° , לישן גימטריון הוא. שתוגת בא”ת ב”ש זה אפרא. שבן כסיל כאפרא בעייני אמיה. ומנין שהוא משמחה בכפליים? דכתיב ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך

ירושלמי תענית, פרק ג, הלכה יא

מתני’: היו מתענין וירדו להן גשמים. קודם להנץ החמה, לא ישלימו. אחר הנץ החמה, ישלימו. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. ^ג_כגקודם לחצות לא ישלימו. לאחר חצות ישלימו. מעשה שגזרו תענית בלוד, וירדו להן גשמים קודם לחצות. אמר להן °רבי טרפון , צאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב. ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב. ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול:

גמ’: תנן, היו מתענין וירדו להן גשמים. קודם להנץ החמה, לא ישלימו. שנאמר (ישעיהו סה כד) והיה טרם יקראו ואני אענה: לאחר הנץ החמה ישלימו. שנאמר (ישעיהו סה כד) עוד הם מדברים ואני אשמע. או חלף? אמר רבי תנחומא° _{בר אבא} ותני כן, אין ענייה אלא סמך לקריאה. ואין קריאה אלא סמך לענייה. ביומי דרבי יודן° , גזרין תענית ונחת מיטרא _{קדם חצות}. ברומשא _{בערב קדם השקיעה} סלק רבי מנא° _{בן יונה} לגביה אמר לו, בגין דאנא צחי _צמא מהו דנישתי? אמר לו, אוריך _תמתין ^ג_כדשמא ימלכו להשלים. _{שאף שאם ירד גשם קדם חצות אין חייבים לצום, אבל אם רצו הציבור משלימין את הצום}. רבי אחא° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוסי בר חנינא° , ^ג_כהאסור להתענות עד שש שעות בשבת. אמר רבי יוסי ברבי בון° , מתני' אמרה כן דתנן, קודם לחצות לא ישלימו דעד כדון צפרא _{עדין נחשב בקר וכאילו לא התחילו בצום}, לאחר חצות ישלימו ^ג_כודכבר עבר רובו של יום בקדושה. °רבן יוחנן בן זכאי , כד הוה בעי ייחות מיטרא הוה אמר לספריה, קום לך קומי היכלא ותבקש שירד גשם בגין דרבי בעי מספרא, ואינו מסתפר בגלל שלא יורד גשם, ולית בחייליה מצטער עוד _{ששערו כבר ארוך}. מיד הוה מטרא נחית. רב אדא בר אחוה° , כד הוה בעי ייחות מיטרא, הוה שלח מסאניה _{מוריד נעל ודורך על הארץ להצטער עם הציבור}. כד הוה שלח תריהון הוה עלמא טייף _גשום. מפלתא הוויין תמן. והוה רב° _{אבא בר אייבו} מיתב חד מן תלמידיה בביתא עד דהוון מפנין ביתא, וכיון דהוה נפק מן בייתא הוה בייתא רבע. ואית דאמרין, רב אדא בר אחוה הוה° . שלחו חכמים ואמרו לו, מה מעשים טובים יש בידך? אמר להן, מימי לא קדמני אדם לבית הכנסת, ולא הנחתי אדם בבית הכנסת ויצאתי לי, ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה, ולא הזכרתי דברי תורה במקום מטונף

[דף יז עמוד ב]

ולא הוצעתי וישנתי שינת קבע _{יש אומרים בבית המדרש}, ולא צעדתי בין החבירים _{שהיו יושבים על הארץ וכשהיה מגיע אדם היו צריכים לפנות לו מקום לעבור}. _{ומכיוון שהוא היה נכנס ראשון מעולם לא היה נצרך לכך}, ולא כיניתי שם לחבירי, ולא שמחתי בתקלת חבירי, ולא באת קללת חבירי על מטתי _{שלפני שנתו היה מוחל}, ולא הלכתי בשוק אצל מי שהוא חייב לי _{שלא יתביש}, מימי לא הקפדתי בתוך ביתי. לקיים מה שנאמר (תהילים קא ב) אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי. תנן, ויצאו ואכלו ושתו ועשו יום טוב. ובאו בין הערבים וקראו הלל הגדול: אי זו היא הלל הגדול? אמר רבי פרנך° בשם רבי חנינה° ^ג_כז (תהילים קלו ב ג) הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו הודו, לאדוני האדונים כי לעולם חסדו אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ובלבד שיקדים ויקרא מהפרק הקדם שנאמר בו, (תהילים קלה ב) שעומדין בבית ה' בחצרות בית אלקנו. למה באילין תרתיין פרשתא? רבי זעירה° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן° , מפני שירידת גשמים כלולה בהן. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ניחא, שכן בפרק הקדם כתיב (תהילים קלה ז) מעלה נשאים מקצה הארץ. אלא כר ' חנינה מה שייך הפרק הזה לגשם? בגין דכתיב (תהילים קלו כה) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו שתלוי בירידת הגשם. רבי אבא° ורבי סימון° תריהון אמרין, הלל הגדול, זה הדא דידן _{מה שאנו נוהגים לקרא לו הלל} רבי יהושע בן לוי° אמר, הדא דידן. בר קפרא° אמר, הדא דידן. בר קפרא° כדעתיה דתנינן תמן _{במסכת פסחים}, מימיה של כת השלישית לא הגיעה (תהילים קטז א) לאהבתי כי שמע ה' את קולי תחנוני, מפני שעמה ממועטין. ותני בר קפרא° , זו היא הלל הגדולה. חד בר אביי, עבר קומי תיבותא, אמר לון ענון בתריי מה דאנא אמר. הדא אמרה, לית הדא דידן שאם היה זה שכתוב במשנה היו יודעים אותו ולא היו צריכים לחזור אחריו. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, הדא דידן, אלא כיוון דניסא הוה רב _{הנס היה גדול}, בגין כן אמר לון ענון, בתריי מה דאנא אמר שיהיה ברוב עם ולא מפני שלא ידעו את המילים.

הדרן עלך פרק סדר תעניות האלו

פרק רביעי – בשלשה פרקים

כולל שיעורי שמע

ירושלמי תענית, פרק ד, הלכה א

מתני’: בשלשה פרקים הכהנים נושאין את כפיהן ארבעה פעמים ביום ^ד_אבשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילת שערים, בתעניות ובמעמדות _{שהיתה בהם תפילה נוספת} וביום הכיפורים:

גמ’: את שמע מינא תלת, את שמע מינא, ^ד_בשמתענין במעמדות, שאם לא כן לא היו נושאים כפים במנחה מפני השיכרות, ^ד_גושמתפללים ארבע, ואין נשיאת כפים בלילה אלא ביום. וישא את כפיו ואל יתפלל _{ומנין שהיו ד’ תפילות אולי נשאו כפים ד’ פעמים בלא תפילה}? מצאנו תפילה בלא נשיאת כפים, ולא מצאנו נשיאת כפים בלא תפילה. תני זו דברי °רבי מאיר _{שסובר שיש נשיאת כפים בכל התפילות}. אמר רבי זעירה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בעירובין ובתענית ציבור נהגו הכל כ°רבי מאיר . בעירובין, שצריך גם עירוב וגם שיתוף. ובתענית ציבור, שכהנים נושאים כפים גם במנחה ובנעילה. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}.

[דף יח עמוד א]

אף במגילת אסתר נהגו הכל כ°רבי מאיר , שצריך לקרא את כולה. רבי זעירה° רבי חייה° ורבי יהושוע בן לוי° אמרו בשם °בר פדיה . מפני מה סמך הכתוב פרשת נזיר לנשיאת כפים? ללמדך, כשם שהנזיר אסור ביין, כך ^ד_דנשיאת כפים אסורה ביין. אי מה הנזיר אסור בחרצנים ובזוגין, אף נשיאת כפים אסורה בחרצנים ובזוגין? רבי יונה° אמר, איתפלגון ישוע בר גזורה° ורבי זעירה° . חד ילף לה מן הנזיר, וחד ילף לה מן השירות _{עבודת המקדש}. ולא ידעין מאן ילף לה מן הנזיר ומאן ילף לה מן השירות. מאן דיליף מן הנזיר קשה, אי מה הנזיר אסור בחרצנים ובזוגים, אף נשיאות כפים אסור בחרצנים ובזוגין? ומאן דיליף לה מן השירות, קשה, אי מה השירות אסור בבעלי מומין, אף נשיאות כפים אסור בבעלי מומין? והא תני בעל מום לא ישא כפיו ואם היה דש בעירו מותר. כהדא רבי נפתלי° הוות אצבעתיה עקומה. אתא שאל לרבי מנא° _{בן יונה}, אמר לו מכיון שאתה דורש בעירך מותר. רב חונה° מעבר זלדקן _{מחוסר זקן}, והא תני ^ד_האם היה דש בעירו מותר? אמר רבי מנא° _{בן יונה} ריגלא הוות. וברגל היו אנשים מהכפרים באים להתפלל, ואינם מכירים אותו, וכיוון שנהגו לא לעלות לדוכן לפני גיל שמונה עשרה, אסר עליו לעלות. שלא יהו אומרין ראינו קטן נושא את כפיו. אמר רבי יוסה° _אסי, מזה שאסרו לבעלי מום לעלות לדוכן אם לא דשו בעירם שמא יסתכלו בהם, זאת אומרת ^ד_ושאסור להסתכל בכהנים בשעה שהן מברכין. אמר רבי חגיי° , כלום אמרו אין מסתכלין לא מפני הסיע דעת? משה _{לשון שבועה}, דאנא מסתכלנא ולא מסעה דעתי. מניין לנשיאות כפים דכתיב (במדבר נשא ו כג) כה תברכו את בני ישראל. עד כאן בשחרית _{פעם אחת}, במוסף מנין שמברכים פעם נוספת? דכתיב (ויקרא שמיני ט כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים. המקרא הזה מסורס הוא, והלא לא צריך לומר אלא (ויקרא שמיני ט כב) וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים, ואחר כך וישא אהרן את ידיו וגו'. אלא מלמד שבגלל ירידתו למזבח להקריב החטאת והעולה והשלמים שהם מהמוספים היה נושא את כפיו ומברך את העם אף שכבר ברכם בשחרית. ^ד_זוצריך שיברכם בעמידה. יכול שלא בעמידה? תלמוד לומר (דברים שופטים כא ה) כי בם בחר ה' אלהיך לשרתו ולברך בשמו. מקיש ברכה לשירות, מה שירות בעמידה, אף ברכה בעמידה. וכן הוא אומר (דברי הימים ב ל כז) ויקמו הכהנים הלוים, ויברכו את העם וגו' וישמע בקולם. בדורו של חזקיה שהיו יגיעים בתורה הכתוב מדבר, אבל בדורות אחרים שהיו עובדים עבודת כוכבים ומזלות, מהו אומר? (ישעיהו א טו) ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם. כתיב (ויקרא שמיני ט כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. ברכה תמה. אבל לא שמענו אי זו היא, עד שבא הכתוב ופירשה (במדבר נשא ו כד - כו) יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניך אליך ויחנך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. ומניין לנעילה? אמר רבי לוי° דכתיב (ישעיהו א טו) גם כי תרבו תפלה אינני שומע. מיכן שכל המרבה בתפילה נענה. מחלפה שיטתיה דרבי לוי° _{האם רבי לוי חזר בו}? תמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי° אמר רבי יהושע דסכנין° בשם רבי לוי° מאי דכתיב (משלי יד כג) בכל עצב יהיה מותר, ודבר שפתים אך למחסור? חנה על ידי שריבתה בתפילתה קיצרה בימיו של שמואל. שאמרה (שמואל א א כב) וישב שם עד עולם.

[דף יח עמוד ב]

והלא אין עולם של לוי אלא חמשים שנה. דכתיב (במדבר בהעלותך ח כה) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה. והא הוויין ליה חמשין ותרתיי? _{ששמאל חי חמישים ושתים שנים ולא חמישים} אמר רבי יוסי ברבי בון° שתים שגמלתו. והכא הוא אמר הכין שטוב להרבות בתפילה? מה דאמר שלא ירבה תפילה, ליחיד. הכא לציבור. כדאמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. °רבי שמעון בן חלפתא אמר בשם °רבי מאיר כתיב (שמואל א א יב) והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה'. מכאן שכל המרבה בתפלה נענה: אימתי הוא נעילה? רבנן דקיסרין אמרין, איתפלגון רב° _{אבא בר אייבו} ורבי יוחנן° _{בר נפחא}. רב° _{אבא בר אייבו} אמר ^ד_חבנעילת שערי שמים עם שקיעת החמה. ורבי יחנן° אמר, בנעילת שערי היכל אחר הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים, _{מבעוד יום}. אמר רבי יודן ענתונדריא° מתניתא מסייעא לרבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, בג' פרקים הכהנים נושאין את כפיהם ד' פעמים ביום. בשחרית במוסף במנחה ובנעילת שערים. בתעניות, ובמעמדות, וביום הכיפורים. משמע שתפילת נעילה נאמרת ביום. אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום? אלא על כרחך נעילת שערי היכל. אחוי דאימיה דרב אדא° הוה צייר גולתיה _{שומר גלימה} דרב° _{אבא בר אייבו} בצומא רבא. אמר לו ^ד_טכד תיחמי שומשא בריש דיקלא, תיהב לי גולתי דנצלי _{כאשר תראה שהשמש בראש הדקלים תביא לי את הגלימה כדי שאגש להתפלל} נעילת שערים. מחלפה שיטתיה דרב° _{אבא בר אייבו האם רב חזר בו}? תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים. והכא הוא אמר בנעילת שערי היכל? שהרי התפלל נעילה כשהשמש בריש דקלי, שהוא מבעוד יום. אמר רב מתנה° . על ידי דהוה רב° _{אבא בר אייבו} מאריך בצלותיה סגין, הוה מגיע סמוך לנעילת שערי שמים. תפילת נעילה מהו שתפטור את של ערבית? רבי אבא° ורב חונא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} נעילה פוטרת את של ערב. אמר לו רבי אבא° לרב הונא° . היאך הוא מזכיר של הבדלה? אמר רבי יונה° לרבי אבא° . היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה? אמר ליה, ולא כבר איתתבת? אמר לו ובגין דאיתתבת בקושיה קלה תיבטל? שהרי יכול רב° _{אבא בר אייבו} לתרץ, שכוללים את ההבדלה בברכה האמצעית. אמר רבי יוסה° _אסי מה דאקשי רבי אבא° קשי יאות. שהרי בכל השנה אומרה בחונן הדעת. ולא מתקבל על הדעת שישנו מהמקובל. ודווקא מה דאקשי רבי יונה° לא קשי יאות. שאפשר לתרץ שקל הקילו עליו מפני תעניתו שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה. רבי אבא בר ממל° אמר לחברייא. מריי, מן כולכון שמעית ^ד_ישאין נעילה פוטרת של ערב. וכן אמר רבי סימון° בשם רבי לוי° אין נעילה פוטרת של ערב. אמר רבי יוסי ברבי בון° , ותני רבי חייה° כן. דתני, בכל יום חול אדם מתפלל שמונה עשרה במוצאי שבת, ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור. אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי יהושע בן לוי° ^ד_יאיום הכיפורים שחל להיות בשבת. אף על פי שאין נעילה בשבת, מזכיר של שבת בנעילה. אוספין עליה, ראש חדש שחל להיות בתענית ציבור. אף על פי שאין נעילה בראש חדש, מזכיר הוא של ראש חדש בנעילה. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . ^ד_יבשבת שחלה להיות בחנוכה. אף על פי שאין מוסף בחנוכה, מזכיר של חנוכה במוסף. אוספין עלה, ראש חדש שחל להיות בתוכה. אף על פי שאין מוסף בחנוכה, מזכיר הוא של חנוכה במוסף. ראש חדש שחל להיות בתענית. אף על פי שאין נעילה בראש חדש מזכיר של ראש חדש בנעילה. ראש חדש ותענית איכן הוא מזכיר של תענית במוסף? רבי זעירה° אמר בהודייה כמו על הניסים. רבי אבא בר ממל° אמר בעבודה כמו יעלה ויבא. רבי אבינה° אמר, אומרה ברכה רביעית. אמר רבי אבא° . מה מצאנו בכל מקום אומרה ברכה רביעית, אף כאן אומרה ברכה רביעית.

[דף יט עמוד א]

וכן נפק עובדא כהדא דרבי אבא° . ^ד_יגבמה קורין בתענית ציבור שחל בראש חדש? רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר, קורין ברכות וקללות כמו כל תענית ציבור. אמר ליה רבי מנא° _{בן יונה}. למה בטלתה קריאת ראש חדש? בגין מדעתון די תעניתא? רביעין על מעיהון _{שוכבים על בטנם מרעב}, ולא ידעין דהוא תעניתא? אמר לו. להודיעך שקריאת ברכות וקללות דוחה קרית ראש חדש _{שכך ההלכה ולא כדי להזכיר שתענית}. רבי יודן קפודקייא° אמר קומי רבי יוסה° _אסי בשם רבי יודה בן פזי° , קורין בראש חדש. קם רבי יוסה° _אסי עם רבי יודה בן פזי° . אמר לו אתה, שמעת מן אבוך הדא מילתא? אמר ליה, אבא לא הוה אמר כן, אלא בעין טב, ששם היו מקדשים את החדש. שהנהיגו שיקראו בראש חדש דעל ידי זה דאינון ידעין דהוא ריש ירחא. הא שאר כל המקומות קורין ברכות וקללות. ירמיה ספרא שאל לרבי ירמיה° . ראש חדש שחל להיות בשבת במה קורין למפטיר? אמר לו, קורין בראש חדש. אמר רבי חלבו° קומי רבי אמי° _{בן נתן}, מתניתא אמרה כן דתנן. לכל מפסיקין, לראשי חדשים לחנוכה ולפורים. יצחק סחורה שאל ל°רבי יצחק . ראש חדש שחל להיות בחנוכה במה קורין? אמר לו, ^ד_ידקורין שלשה בראש חדש, ואחד בחנוכה. רבי פינחס° רבי סימון° ורבי אבא בר זמינא° , מטו בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא° . קורין שלשה בחנוכה ואחד בראש חדש. להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חדש. בר שלמיא ספרא שאל לרבי מנא° _{בן יונה}. הגע עצמך שחל ראש חדש של חנוכה להיות בשבת. ולא שבעה קרויין אינון? שישה בשל שבת, ושביעי בשל ראש חודש. אית לך מימר שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חדש? ואיזה סימן יש שזה ראש חדש? אמר לו הדא שאילתא דספרא _{זו שאלה של חכמים}. ודאי בשבת באמת אין סימן, שאי אפשר. אבל בחול שאפשר עושים סימן. °רבי מפקד לאבדן אמוריה. אכריז קומי ציבורא, מאן דמצלי יכול ליצלי דרמשא עד דיומא קאים, _{מי שרוצה יכול להתפלל ערבית ביום} מפלג המינחה כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. וכן רבי חייא בר ווה° מפקד לאמוריה. אכריז קומי צבורא, מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד דיומא קיים. אמר רבי חנינה° . משכני °רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדק אחד ואמר לי, כאן נתפלל אבא ^ד_טושל ליל שבת בערב שבת. אמר רבי אמי° _{בן נתן}, רבי יוחנן° _{בר נפחא} פליג. ולא הוה צריך מפלגא על הדא, דאף רבי יוחנן° _{בר נפחא} מודה בערב שבת, שכן מוסיפין מחול על הקודש. ועוד דסלקון חמרייא _{שירת חמורים} מן ערב לציפורין ואמרון, כבר שבת °רבי חנינה בן דוסא בעירו. ועל מה אמר רבי אמי° _{בן נתן} שרבי יוחנן° _{בר נפחא} חולק, על דאמר רבי חנינה° . משכני °רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדק אחד ואמר לי. כאן נתפלל אבא ^ד_טזשל מוצאי שבת בשבת. ואפילו עלה לא הוה צריך מתפלגה ד°רבי מפקד לאבדן אמוריה. אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קיים _{בכל יום אפילו בשבת}. וכן רבי חייא בר ווא° מפקד לאמוריה. אכריז קומי ציבורא, מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים. דבית רבי ינאי° _הכהן אמרין התפלל מבעוד יום ועלה אדם על מטתו אין מטריחין אותו לירד. אמר רבי זעירה° . כל זמן דהוינא עבד כן, הוינא מתפחד בלילייא.. לית לך אלא כהדא, ד°רבי מפקד לאבדן אמוריה. אכריז קומי ציבורא, מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קאים. וכן רבי חייא בר ווא° מפקד לאמוריה אכריז קומיהון. מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים. אמר רבי יעקב בר אחא° . תניא תמן, תפילת הערב מהו? °רבן גמליאל _דיבנה אומר חובה. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר ^ד_יזרשות. אמר רבי חיננא°

[דף יט עמוד ב]

אתיין אילין פלוגיותא כהינין פלוגיותא. מאן דאמר חובה, אין נעילה פוטרת של ערב. ומאן דאמר רשות, נעילה פוטרת של ערב. מעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את °רבי יהושע _{בן חנניה}. תפלת הערב מה היא? אמר לו רשות. בא ושאל את °רבן גמליאל _דיבנה. תפלת הערב מה היא? אמר לו חובה אמר לו והלא. °רבי יהושע _{בן חנניה} אמר לי רשות? אמר לו, למחר כשאכנס לבית הוועד עמוד ושאל את ההלכה הזאת. למחר עמד אותו תלמיד ושאל את °רבן גמליאל _דיבנה תפלת הערב מה היא? אמר לו חובה. אמר לו. והא °רבי יהושע _{בן חנניה} אמר לי רשות? אמר °רבן גמליאל _דיבנה ל°רבי יהושע _{בן חנניה}. אתה אומר רשות? אמר לו לאו. אמר לו, עמוד על רגליך ויעידו בך. והיה °רבן גמליאל _דיבנה יושב ודורש, ו°רבי יהושע _{בן חנניה} עומד על רגליו. עד שריננו כל העם ואמרו ל°רבי חוצפית המתורגמן , הפטר את העם. אמרו ל°רבי זינון החזן . אמור על °רבן גמליאל _דיבנה את הפסוק (נחום ג יט) כי על מי לא עברה רעתך תמיד. עמד ואמר, התחילו כל העם ועמדו על רגליהם. הלכו ומינו את °רבי אלעזר בן עזריה בישיבה. בן שש עשרה שנה היה ונמלא כל ראשו שיבות מרוב שהיה טורח בלימוד. והיה °רבי עקיבה יושב ומצטער ואמר. לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו. אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה. וכי מה היתה יתידתו של °רבי אלעזר בן עזריה ? שהיה דור עשירי לעזרא. אותו היום סלקוהו לשומר הפתח, ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס. שהיה °רבן גמליאל _דיבנה מכריז ואומר : כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש. ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי. וכמה ספסלין היו שם? רבי יעקב בר סיסי° אמר שמונים ספסלין של תלמידי חכמים היו שם, חוץ מן העומדים מאחורי הגדר. רבי יוסי ברבי בון° אמר, שלש מאות ספסלין של תלמידי חכמים היו שם חוץ מן העומדים מאחורי הגדר כיי דתנינן תמן. ביום שהושיבו את °רבי אלעזר בן עזריה בישיבה, תמן תנינן. זה מדרש דרש °רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה. וכי כרם היה שם? אלא אלו תלמידי חכמים שהיו עשוין שורות שורות ככרם. מיד הלך לו °רבן גמליאל _דיבנה אצל כל אחד ואחד לפייסו בביתו. אזל גבי °רבי יהושע _{בן חנניה}, אשכחיה יתיב עביד מחטין. אמר לו מאילין את חיי? אמר לו, ועד כדון את בעי מודעי? אוי לו לדור שאתה פרנסו. אמר לו נעניתי לך. שלחון גבי °רבי אלעזר בן עזריה חד קצר _כובס ואית דאמרין °רבי עקיבה הוה. אמר לו, מי שהוא מזה בן מזה יזה. מי שאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה מימך מי מערה ואפרך אפר מקלה? אמר לו נתרציתם? אף אני מסכים, אני ואתם נשכים לפתחו של °רבן גמליאל _דיבנה. אף על פי כן לא הורידוהו מגדולתו, אלא מינו אותו אב בית דין.

ירושלמי תענית, פרק ד, הלכה ב

מתני’: אלו הן המעמדות. כתיב (במדבר פינחס כח ב) צו את בני ישראל ואמרתה אליהם, את קרבני לחמי לאשי. ^ד_יחוכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו? אלא שהתקינו הנביאים הראשונים, ארבעה ועשרים משמרות. ועל כל משמר ומשמר, היה מעמד בירושלם, של כהנים ושל לוים ושל ישראל. הגיע זמן המשמר, כהניו ולוייו עולין לירושלם. וישראל שבאותו המשמר, מתכנסין בעריהן וקוראין במעשה בראשית:

גמ’: לא צורכה דא אלא כך היה צריך להתחיל, אלו הן המעמדות. אנשים שהיו מתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית. אלא שבא להתחיל מתחילת הפרשה ללמדך למה בכלל נצרכו המעמדות. אמר רב יונה° אילין תמידין, קרבנותיהן של כל ישראל אינון, ומן הראוי היה שכולם יעלו לירושלים או לפחות יתבטלו ממלאכה. אלא אם תאמר שיהוו כל ישראל עולין לירושלים, לית כתיב, אלא (שמות כי תשא לד כג) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך.

[דף כ עמוד א]

אם יהיו כל ישראל יושבין ובטילין, והא כתיב (דברים עקב יא יד) ואספת דגנך, מי אוסף להם את הדגן? לפיכך התקינו הנביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות, ^ד_יטעל כל משמר ומשמר, היה עומד מעמדות בירושלם של כהנים ושל לוים ושל ישראלים. תני, עשרים וארבעה אלף עמוד מירושלם, _וחצי שנים עשר אלף עמוד מיריחו. אף יריחו היתה יכולה להוציא עמוד שלם, אלא בשביל לחלוק כבוד לירושלם היתה מוציאה חצי עמוד. הכהנים לעבודה, והלוים לדוכן, וישראל מוכיחין על עצמן שהן שלוחיהן של כל ישראל. תני °רבן שמעון בן אלעזר אומר, כהנים ולוים וישראלים ושיר, מעכבין את הקרבן. אמר רבי אבון° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, טעמא ד°רבי שמעון בן אלעזר דכתיב (דברי הימים ב כט כח) כל הקהל משתחוים והשיר משורר וחצצרות מחצצרים הכל עד לכלות העולה. כל הקהל משתחוים אלו ישראל. והשיר משורר אלו הלוים. וחצצרות מחצצרים אלו הכהנים. הכל עד לכלות העולה, הכל מעכבין את הקרבן. רבי תנחומא° _{בר אבא} אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} שמעינן לה מן הדא דכתיב (במדבר בהעלותך ח יט) ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבוד את עבדת בני ישראל באהל מועד ולכפר על בני ישראל. ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל, אלו הלוים. לעבוד את עבדת בני ישראל באהל מועד, אלו הכהנים. ולכפר על בני ישראל, זה השיר שהרי הלוים לא מקריבים. ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש, אלו ישראל. מניין שהשיר קרוי כפרה? אמר חיננה אבוי דרב ינטח° בשם רבי בניה° , דכתיב ולכפר על בני ישראל, זה השיר. מניין שהשיר מעכב? רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בולוטה° אמרו בשם רבי חנינה° , דכתיב ולכפר על בני ישראל, זה השיר. רבי יעקב בר אחא° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ד_כשמונה משמרות כהונה העמיד משה. ד' משל אלעזר וד' משל איתמר. עד שעמד דוד ושמואל° _{בר אבא בר אבא} הרואה, והוסיפו עליהם עוד שמונה. ד' משל אלעזר, וד' משל איתמר. ובקשו להוסיף עוד שמונה ולעשותן כ"ד. ומצאו משל אלעזר, ולא מצאו משל איתמר. הדא הוא דכתיב (דברי הימים א כד ד) וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמונה. רבי יעקב בר אחא° ורבי חונהרבה דציפורין° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, היינו דכתיב (דברי הימים א כד ו) בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחוז אחוז לאיתמר. בית אב אחד אחוז לאלעזר. שניתוסף לו שמונה בתי אבות אחרים כנגד השמונה שכבר היה אחוז בהם. ואחוז אחוז לאיתמר, מה שתפס תפס _{שנשאר אחוז במה שאחז קדם}. אמר רבי זעירא° בשם רב חונה° _{בענין חלוקת המשמרות} כתיב (דברי הימים א כד טו) לחזיר שבעה עשר. למה נקרא חזיר ? שחזר המחזיר לאלעזר שעד שש עשרה היתה חלוקה שווה. שמונה משל אלעזר ושמונה משל איתמר ומהשבעה עשר חזרו כולם מאלעזר. תנן התם, בלגה לעולם חולקת בדרום מפני מרים בת בלגה שהמירה דתה והלכה ונישאת לסרדיוט אחד משל מלכות בית יון, ובאה וטפחה על גגו של מזבח אמרה לו, לוקיס _זאב לוקיס אתה החרבתה נכסיהן של ישראל ולא עמדת להן בשעת דוחקן. ויש אומרים על ידי שהגיע זמנה של משמרתם לעלות ולא עלת, ונכנס התעכב ישבב ושימש תחתיה בכהונה, לפיכך בלגה לעולם ביוצא. וישבב בנכנס. ויעקרו אותה ממקומה? לית יכיל, דאמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° קשה לפני המקום לעקר שלשלת יוחסין ממקומן. ויעשו אותן עשרים ושלש _{שיכללו אותם במשמרת אחרת}? לית יכיל דכתיב (דברי הימים א ט כב) המה יסד דוד ושמואל הראה באמונתם. כתיב באומנותם, אומנות גדולה היתה שם שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו _{שבכל פעם יובל פוגע במשמר אחר}. אמר רבי אבהו° חישבתים שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו. ארבעה משמרות עלו מן הגולה. ידעיה חרים פשחור ואימר. והתנו עמהן הנביאים שביניהן, שאפילו יהויריב עולה מן הגולה, שלא ידחה את המשמר שלפניו, אלא ייעשה טפילה לו. ^ד_כאועמדו הנביאים שביניהן ועשו כ"ד גורלות. והטילום בקלפי. ובא ידעיה, ונטל חמש והוא הרי שש _{הכוונה שידעיה מינה חמישה כהנים שייצגו כל אחד משמרת אחרת וקראו לו בשמה והתנו שאם תבא אותה משמרת היא תהיה נספחת אליו והוא יהיה ראש המשמרת וכן בכל האחרים}. ובא חרים, ונטל חמש והוא הרי שש. ובא פשחור, ונטל חמש והוא הרי שש. ובא אימר, ונטל חמש והוא הרי שש. והתנו עמהן הנביאים שביניהן, שאפילו יהוריב עולה מן הגולה, שלא ידחה את המשמר שלפניו, אלא ייעשה טפילה לו. ועמדו ראשי משמרות, ועשו עצמן בתי אבות. ויש משמר שהיה בו חמישה שישה שבעה שמונה או תשעה משפחות כהנים _{בתי אב}. משמר שהיה בו חמשה, שלשה מקריבין שלשה ימים, ושנים מקריבין ארבעה ימים. משמר שהיה בו שישה, חמישה מקריבין חמשה ימים, ואחד מקריב שני ימים. משמר שהיה בו שבעה, כל אחד ואחד מקריב את יומו. משמר שהיה בו שמונה, שישה מקריבין שישה ימים ושנים מקריבין יום אחד. משמר שהיה בו תשעה, חמישה מקריבין חמישה ימים וארבעה מקריבין שני ימים.

[דף כ עמוד ב]

ויש מהן בתי אבות שקבעו עצמן בזמן קבוע לעולם. משמר שהיה בשבת, היה בשבת לעולם. במוצאי שבת, היה במוצאי שבת לעולם. ויש מהן שהיו מגרילין על כל משמר ומשמר. ויש מהן שהיו מגרילין על כל שבוע ושבוע. °רבי הוה ממני תרין מינויין _{שהיה ממנה בתחילה מינוי זמני ורק אחר כך אם נמצא מתאים חזר ומינה אותו לעולם}. אין הוון כדיי היו מתקיימין. ואין לא, הוון מסתלקין. מדדמך פקיד לבריה _{כשמת ציוה את בנו} אמר, לא תעביד כן _{שיהיה לך קשה לפטר מי שמיניתה שיתנגדו לך}, אלא מני כולהון כחדא. ומני לרבי חמי בר חנינה° בראשה _{בראש הישיבה}. ולמה לא מניתיה הוא? אמר רבי דרוס° , בגין דצווחין עלויי בציפורין ציפוראיי. ובגין צווחה עבדין? רבי אלעזר בי רבי יוסה° אמר , על שהושיבו טעם ברבים. ד°רבי הוה יתיב מתני כתיב (יחזקאל ו ט) וזכרי פליטיכם אותי (יחזקאל ז טז) והיו אל ההרים כיוני הגאיות, כלם המות. אמר ליה הומות. אמר ליה, הכן קריתה? אמר ליה, קדם רב המנונא° דבבל. אמר ליה, כד תיחות לתמן, אמור ליה דמנייתך חכים. וידע דלא מיתמני ביומיי. מן דדמך, בעא בריה ממניתיה, ולא קביל עליה ממתמנייא. אמר, לית אנא מקבל עלן מתמנייא, עד זמן דתמני רבי אפס דרומא° קמיי. והוה תמן חד סב, אמר, אין חנינה° קדמיי, אנא תיניין. אין רבי אפס דרומיא° קדמיי, אנא תיניין. וקביל עלוי רבי חנינא° _{בר חמא} מיתמנייא תליתאי. אמר רבי חנינא° _{בר חמא}, זכית מארכה יומין, אין בגין הדא מילתא לית אנא ידע, אין בגין דהויית סליק מן טיבריה לציפורין, והוינא עקים איסרטין מיעול מישאול בשלמיה ד°רבי שמעון בן חלפותא בעין תינה, לית אנא ידע. שמואל° _{בר אבא בר אבא} ואילין דבית שילא, הוון שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום. והוון אילין דבית שילה, עלין קדמייה, ויתבין קדמייה. פלגון אייקר לשמואל° _{בר אבא בר אבא}, ואייתיבוניה קדמיי. עאל רב° _{אבא בר אייבו} לתמן, ופלג ליה שמואל° _{בר אבא בר אבא} איקר ואותביניה קדמיי. אמרין אילין דבית שילה, אנן תיניינין אנן. וקבל עלויי שמואל° _{בר אבא בר אבא} מיתב תליתאי. שלשה ספרים מצאו בעזרה. ספר מעוני, וספר זעטוטי, וספר היא. באחד מצאו כתוב, מעון אלהי קדם. ובשנים כתיב (דברים וזאת הברכה לג כז) מענה אלהי קדם, וקיימו את מה שכתוב בשנים וביטלו מה שכתו באחד. באחד מצאו כתוב, וישלח את זעטוטי בני ישראל. ובשנים כתוב (שמות משפטים כד ה) וישלח את נערי בני ישראל, וקיימו שנים וביטלו אחד. באחד מצאו כתוב, תשע פעמים היא _{כפי שקראים}. _{ובשאר כתוב הוא אף שקראים היא}. ובשנים כתיב אחד עשר פעמים היא. וקיימו שנים ובטלו אחד. אמר רבי לוי° , מגילת יוחסין מצאו בירושלם, וכתוב בה °הלל מן דדוד. בן יצף מן דאסף. בן ציצית הכסת מן דאבנר. בן קוביסין מן דאחאב. בן כלבא שבוע מן דכלב. רבי יניי° מן דעלי. בן יהוד מן ציפורין. רבי חייה רבה° מבני שפטיה בן אביטל. °רבי יוסי בי רבי חלפתא מבני יונדב בן רכב. °רבי נחמיה מן נחמיה התרשתא. תני ^ד_כבסדר הסב, בזמן שהן שתי מיטות, הגדול שבהן עולה מיסב בראש העליונה, והשני לו למטה ממנו. בזמן שהן שלש מיטות, הגדול שבהן עולה ומיסב בראש האמצעית, והשני לו למעלה, והשלישי לו למטה הימנו. וכן מסדירין והולכין. אמר רבי שמואל בר רב יצחק°

[דף כא עמוד א]

אבות דרך הסב הן קבורין. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא° _אסי, לעולם אין העולם עומד אלא על הקרבנות. תמן תנינן, °שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר. ^ד_כגעל שלשה דברים העולם עומד. על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים. ושלשתן נרמזו בפסוק אחד דכתיב (ישעיהו נא טז) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה. ואשים דברי בפיך, זו תורה. ובצל ידי כסיתיך, זו גמילות חסדים. ללמדך שכל מי שהוא עוסק בתורה ובגמילות חסדים, זכה לישב בצילו של הקדוש ברוך הוא. הדא היא דכתיב (תהילים לו ח) מה יקר חסדך אלהים, ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. לנטע שמים וליסד ארץ, אלו הקרבנות. ולאמר לציון עמי אתה, אלו ישראל. אמר רבי חיננא בר פפא° , חוזרני על כל המקרא, ולא מצאנו שנקראו ישראל ציון אלא זה, דכתיב ולאמר לציון עמי אתה: תמן תנינן. °רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד, על הדין, ועל האמת, והשלום, ושלשתן דבר אחד הן, נעשה הדין, נעשה אמת, נעשה שלום. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, ושלשתן נרמזו בפסוק אחד דכתיב (זכריה ח טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם

ירושלמי תענית, פרק ד, הלכה ג

מתני’: ^ד_כדביום הראשון קוראין בראשית יהי רקיע. בשני יהי רקיע יקוו המים. בשלישי יקוו המים יהי מאורות. ברביעי יהי מאורות ישרצו המים. בחמישי ישרצו המים ותוצא הארץ. בששי ותוצא הארץ ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. ^ד_כהפרשה גדולה שיש בה יותר משש פסוקים ואפשר לחלקה לשלוש שלוש קורין אותה בשנים, וקטנה ביחיד. בשחרית ובמוסף. ^ד_כוובמנחה, נכנסין וקורין על פיהן _{בעל פה} כקורין את שמע. ערב שבת במנחה, לא היו נכנסין מפני כבוד השבת. כל יום שיש בו הלל, אין בו מעמד בשחרית. קרבן מוסף, אין בו בנעילה. וקרבן עצים, אין בו במנחה. דברי °רבי עקיבא _{בן יוסף}. אמר לו °בן עזאי , כך היה °רבי יהושע _{בן חנניה} שונה. קרבן מוסף, אין בו במנחה. וקרבן עצים, אין בו בנעילה. חזר °רבי עקיבא _{בן יוסף} להיות שונה כדברי °בן עזאי

[דף כא עמוד ב]

גמ’: רב חונה° אמר, ^ד_כזג' קרויות _עולים שבתורה, לא יפחתו מעשרה פסוקים. מאי טעמא? חזקיה° אמר, כנגד עשרת הדברות. והא במעמדות תנינן, ביום הראשון, בראשית ויהי רקיע. והא לית בהון אלא תמנייא? רבי אידי° אמר , איתפלגון כהנא° ואסי° . חד אמר חוזר. וחורנה אמר חותך. מאן דאמר חוזר, חוזר שני פסוקים. ומאן דאמר חותך, (בראשית בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בקר גם של יום ראשון וגם של יום שני, עושהו פסוק בפני עצמו, _{הראשון קרא עד ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה}. _{והשני מתחיל מויהי ערב ויהי בקר יום אחד וכן השני מסים בויקרא אלקים לרקיע שמים והשלישי מתחיל מ ויהי ערב ויהי בקר יום שני}. _{קא סלקא דעתין שרק ויהי ערב ויהי בקר אפשר לחלק} והא תנינן בשני (בראשית בראשית א ו ט) יהי רקיע ויקוו המים. מאן דאמר חוזר חוזר שני פסוקים. ומאן דאמר חותך, אפי' חותך אין בו אלא תשע פסוקים שהרי רק פעם אחת נאמר ויהי ערב ויהי בקר בתור חלק מפסוק. אבל ביום השלישי זה כל הפסוק ואי אפשר לחלק? התיב רבי פילפה בר פריטה° , קומי רבי זעירא° , והרי פרשת עמלק שאין בו אלא תשע פסוקים _{למה לא הוסיפו עוד פרשה מההמשך}? אמר לו, ^ד_כחשנייא היא שהיא סדורה של יום _{והפרשה הבאה כבר מדברת על נושא חדש אבל בריאת העולם כולה נושא אחד}. התיב רבי אלעזר בר מרום° קומי רבי יונה° , והא תני, המפטיר בנביא ^ד_כטלא יפחות מכ"א פסוקים. ואם תקנו עשרה פסוקים על כל שלושה עולים, אם כך צריך לקרא עשרים ושלושה פסוקים שהרי יש שבעה עולים, תלתא עשרה, ותלתא עשרה, וחד שלושה? תני אנשי משמר היו מתענים בכל יום. בשני היו מתענין על מפרשי ימים שנאמר (בראשית בראשית א ו) ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים. לכן התפללו על יורדי המים. בשלישי היו מתענין על יוצאי דרכים שנאמר (בראשית בראשית א ט) ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. לכן התפללו על ההולכים ביבשה. ברביעי היו מתענין על התינוקות שלא תעלה אסכרה לתוך פיהם שנאמר (בראשית בראשית א יד) ויאמר אלהים יהי מאורות מארת כתיב מלשון קללה לכן התפללו שלא ינזקו. בחמישי היו מתענין על המעוברות שלא יפלו ועל המיניקות שלא ימותו בניהן שנאמר (בראשית בראשית א כ) ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה. לכן התפללו שהעוברים יצאו חיים. תני ^ד_ללא היו מתענין, לא בערב שבת _{שלא יכנסו לשבת מתוך שהוא מעונה} ולא במוצאי שבת _{שלא יצא מעונג לתענית וימות}, מפני כבוד שבת. תני, סנהדרין גדולה היתה מתענה עמהן. וסנהדרין יכולה להתענות בכל יום? בכל יום מחלקין היו עצמן על בתי אבות. תני, ^ד_לאאין מתענין על שני דברים כאחת מן הדא דכתיב (עזרא ח כג) ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת _{משמע שהיתה צרה אחרת}. אמר רבי תנחומא° _{בר אבא}, לא מן הדא אלא מן הדא דכתיב (דניאל ב יח) ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזה דנה. אמר רבי חגיי° בשם רבי זעירה° אם היו שני הדברים, עצירת גשמים וגוביי. מתריעין עליהן כאחד. ולמה באילין תרתיי מילייא? אמר רבי יוסי ברבי בון° . באילין תרתין מילייא, שיערייה רבי _{ששניהם גורמים לאותה צרה של הפקעת השערים ויוקר}. רבי חגיי° , כד דהוה נפק לתעניתה הוה אמר קומיהון. אחונן, אף על גב דאית בליבינן עקין סגין, אל תבקשו אלא להן דאתינן _{על הצרה שבגללה התכנסנו}. תנן, פרשה גדולה קורין אותה בשנים, וקטנה ביחיד בשחרית ובמוסף. מתניתא ד°רבי מאיר , ד°רבי מאיר אמר

[דף כב עמוד א]

מתפללין _שחרית וקורין, מתפללין _מוסף וקורין. ברם כרבנן, מתפללין _שחרית וקורין, מתפללין _מוסף והולכין להן. תנן, כל יום שיש בו הלל, אין בו מעמד בשחרית. קרבן מוסף, אין בו בנעילה. וקרבן עצים, אין בו מנחה. דברי °רבי עקיבא _{בן יוסף}. אמר לו °בן עזאי , כך היה °רבי יהושע _{בן חנניה} שונה. קרבן מוסף, אין בו מנחה. וקרבן עצים, אין בו מעמד נעילה. הא מוסף יש בו ולא מתבטל אף פעם. אית תניי תני ומחלף ואומר שאם יש קרבן מוסף, אין מעמד במוסף. אבל במנחה יש. אמר רבי אחא° בשם רבי יסא° _אסי כמתניתן. תנן, וקרבן עצים, אין בו מעמד נעילה. אמר רבי סימון° , סוכרא דקיסא טרד _{וכי סחיבת חבילת עצים כל כך קשה שבגללה דוחים מעמד}? תנן, קרבן מוסף, אין בו בנעילה. מאי טעמא? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, מפני סעודות ראש חדש. ולמה לא ידחה מעמד את סעודת ראש חדש? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} על שם כל התדיר מחבירו, קודם את חבירו _{וסעודת ראש חדש נקראת תדיר שכל ישראל עושים אותה}. אמר רבי חייה בר אבא° , רבי יוחנן° _{בר נפחא} מפקד לאילין סבין דכנישא דכיפרא, כאשר העדים מתאחרים, מטול ומיעול. שיחקרו אותם מיד עד דהו יממא, ואף שלא יספיקו לקדש ואתון מדכרין יעלה ויבא יומים, בזמנו ובעיבורו. קרייא מסייע לרבי יוחנן° _{בר נפחא} דכתיב[שמואל א כ כז] ויהי ממחרת החדש השני, מאי שני? אין תימר תרין ירחין הוון, והא כתיב מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם. משמע שהיו שני ימים רצופים ושניהם התקדשו.

ירושלמי תענית, פרק ד, הלכה ד

מתני’: זמן עצי כהנים והעם תשעה. באחד בניסן בני ארח בן יהודה. בעשרים בתמוז בני דוד בן יהודה. בחמשה באב בני פרעוש בן יהודה. בשבעה בו בני יונדב בן רכב. בעשרה בו בני סנאה בן בנימין. בחמשה עשר בו בני זתוא בן יהודה, ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה שבטו. בני גונבי עלי, ובני קוצעי קציעות בעשרים בו. בני פחת מואב בן יהודה בעשרים באלול. בני עדין בן יהודה באחד בטבת, שבו בני פרעוש שנייה. באחד בטבת לא היה מעמד, שהיה בו הלל קרבן מוסף וקרבן עצים:

גמ’: מה ראה זמן עצי כהנים והעם להימנות? אלא ^ד_לבבשעה שעלו ישראל מן הגולה לא מצאו עצים בלישכה, עמדו אלו ונתנדבו עצים משל עצמן ומסרום לציבור ונקרבו מהן קרבנות ציבור. והתנו עמהן הנביאים שביניהן, שאפילו לישכה מליאה עצים ועמדו אלו ונתנדבו עצים משל עצמן, שלא יהא קרבן מתקרב אלא משלהן תחילה. אמר רבי אחא° . המשנה שאמרה שעצים לקרבנות ציבור יכולים לבא מאדם פרטי, ד°רבי יוסה היא. דתנן, שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה _{אבל לא מהתנדבות של אדם פרטי שמא לא ימסרם יפה לציבור}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, אף הרוצה מתנדב שומר חנם. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אילא° _אילעא, דברי הכל היא. מה פליגין? בגופו של קרבן _{כמו העומר}. אבל במכשירי קרבן _{כמו עצים}, כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור. תני, ^ד_לגאשה שעשתה כתונת לבנה כשירה, ובלבד שתמסרנה לציבור. אמר רבי אחא° , ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} היא. ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} אמר , אף הרוצה מתנדב שומר חינם. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אילא° _אילעא, דברי הכל היא. מה פליגין? בגופו של קרבן _{כמו העומר}. אבל במכשירי קרבן _{כמו בגדי כהונה}, כל עמא מודיי שהוא משתנה מקרבן יחיד לקרבן ציבור

[דף כב עמוד ב]

מתני' פליגא על רבי אחא° דתנן. אותן הימים, נוהגין בשעת קרבן ושלא בשעת קרבן °רבי יוסה אומר, אינן נוהגין אלא בשעת קרבן בלבד _{משמע שלא רק °רבי יוסי בן חלפתא אלא אף רבנן מסכימים שעצים לקרבנות ציבור יכולים לבא מאדם פרטי וכל המחלוקת היתה רק האם אותם ימים נוהגים גם אחרי החרבן}. ועוד מן הדא דתני, אמר °רבי אליעזר בי רבי צדוק , אנו היינו מבני סנאה בן בנימין. וחל תשעה באב להיות בשבת, ודחינו אותו למוצאי שבת. והיינו ^ד_לגמתענין ולא משלימין. _{ו°רבי אליעזר בי רבי צדוק ודאי נהג בשיטת חכמים}:. מהו בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות? אלא בשעה שהושיב ירבעם בן נבט פרסדאות על הדרכים, לא היו מניחין את ישראל לעלות לירושלם. כל מי שהיה כשר וירא חטא באותו הדור, היה מביא את בכוריו ונותנן לתוך הסל, ומחפה אותן קציעות. ונוטל את העלי ונותן את הסל על כתיפו, ונוטל את העלי בידו. וכיון שהיה מגיע באותו המשמר היה אומר לו לאיכן אתה הולך? והוא אומר לו, איני הולך אלא לעשות מעט קציעות הללו, כפות אחת של דבילה בעלי הזה שבידי. וכיון שהיה עובר את אותו המשמר, היה מעטרן ומעלה אותן לירושלם. מהו בני סלמיי הנתוצתי _{שובר הסלמות}? אלא כל מי שהיה מתנדב עצים וגזירים למערכה. היה מביא עצים ועושה אותן כמין שלבין, ועושה אותן כמין סולם, ונותנין על כתיפיו. וכיון שהיה מגיע לאותו המשמר, היה אומר לו, לאיכן אתה הולך? והוא אומר לו, איני הולך אלא להביא שני גוזלות הללו מן השובך זה שלפני בסולם הזה שעל כתיפי. וכיון שהיה עובר את אותו המשמר, היה מפרקן ומעלה אותן לירושלם. על ידי שנתנו את נפשם למצוה, זכו לקנות שם טוב בעולם, ועליהם הוא אומר (משלי י ז) זכר צדיק לברכה

ירושלמי תענית, פרק ד, הלכה ה

מתני’: חמשה דברים אירעו את אבותינו ^ד_לדבשבעה עשר בתמוז, וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטומוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. ^ד_להבט' באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר:
גמ' כתיב (שמות משפטים כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים, ויקרא אל משה ביום השביעי, ויעל משה. שביעי שהוא לאחר הדיברות, ותחילה לארבעים. שמתן תורה היה בו’ בסיוון למחרת בז’ בסיוון כיסה הענן את משה שישה ימים ובשביעי עלה להר ושהה שם עוד שלושים ושלושה ימים נמצא שסוף הארבעים היה ביום יז’ תמוז. אמר להן משה, ארבעין יומין אנא מיעבד בטורא, כיון שהגיע יום ארבעים ולא בא, מיד (שמות כי תשא לב א) וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר. וכיון שהגיע שש שעות ולא בא, מיד (שמות כי תשא לב א) ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו, קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו וגו'. (שמות כי תשא לב ז) וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך וגו'. (שמות כי תשא לב יז) וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה, קול מלחמה במחנה. אמר משה, אדם שהוא עתיד להנהיג שררה על ששים ריבוא, אינו יודע להבחין בין קול לקול? (שמות כי תשא לב יח) ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שומע. אמר רבי יסא° _אסי, קול קילוס עבודת כוכבים ומזלות אנכי שומע. אמר רבי יודן° בשם רבי יסא° _אסי, אין כל דור ודור שאין בו אונקי _{משקל קטן} אחת מחטא של עגל _{שכל דור משתלם מעט מעונש העגל}. כתיב (שמות כי תשא לב יט) ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת. אמר רבי חלקיה° בשם רבי אחא° , מיכן שלא יהא אדם דן אומדות. דרש משה מקל וחומר, מה אם פסח שהיא מצוה יחידית נאמר בו (שמות בא יב מח) כל ערל לא יאכל בו. התורה שכל המצות כלולות בה, על אחת כמה וכמה (שמות כי תשא לב יט) ויחר אף משה וישלך מידיו את הלחת וישבר אתם תחת ההר. תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, הקדוש ברוך הוא אמר לו שישברם שנאמר (דברים עקב י ב) ואכתב על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשונים אשר שברת. אמר לו

[דף כג עמוד א]

יפה עשית ששיברת. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° , הלחות היו אורכן ששה טפחים, ורחבן שלשה. והיה משה תפיש בטפחיים, והקדוש ברוך הוא בטפחיים, וטפחיים ריוח באמצע. כיון שעשו ישראל אותו מעשה, ביקש הקדוש ברוך הוא לחוטפן מידו של משה, וגברה ידו של משה וחטפן ממנו. הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר (דברים וזאת הברכה לד יב) ולכל היד החזקה. שהקדוש ברוך הוא משבחו ואומר , ייא שלמא על ידה דגברת עליה מינאי. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי יוסה בר אביי° . הלוחות היו מבקשין לפרוח והיה משה תופשן דכתיב (דברים עקב ט יז) ואתפש בשני הלחת. תני בשם °רבי נחמיה , הכתב עצמו פרח. אמר רבי עזרה° בשם רבי יהודה בי רבי סימון° , הלוחות היו משאוי ארבעים סאה, והכתב היה סובלן. כיון שפרח הכתב, כבדו על ידיו של משה ונפלו ונשתברו: ובטל התמיד: אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . בימי מלכות יון, היו משלשלין להם שתי קופות של זהב, והיו מעלין להן שני טלאים. פעם אחת שילשלו להם שתי קופות של זהב, והעלו להן שני גדיים. וגדי פסול לתמיד שנאמר את הכבש האחד תעשה בבקר, כבש ולא גדי. והתעכבו לחפש עד שעה רביעית. באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם, ומצאו שני טלאים מבוקרים בלישכת הטלאים. על אותה שעה העיד °רבי יודה בר בבא , ^ד_לועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. אמר רבי לוי° . אף בימי מלכות הרשעה הזאת היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להם שני טלאים. ובסוף שילשלו להן שתי קופות של זהב, והעלו להם שני חזירים. לא הספיקו להגיע לחצי חומה, עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה. וקפץ מ' פרסה מארץ ישראל. באותה שעה גרמו העוונות, ובטל התמיד, וחרב הבית: בשבעה עשר בתמוז הובקעה העיר. כתיב (ירמיהו לט ב) בתשעה לחדש הובקעה העיר ואת אמר הכין? אמר רבי תנחום בר חנילאי° , קילקול חשבונות יש כאן. שבאמת בשבעה עשר בתמוז הובקעה העיר אלא שמצער החרבן התבלבלו. והנביא כתב את הטעות להראות את גודל צער החרבן. הדא הוא דכתיב (יחזקאל כו א) ויהי בעשתי עשרה שנה בא' לחדש היה דבר ה' אלי לאמר, בן אדם, יען אשר אמרה צור על ירושלם האח. מתי שמחו ואמרו האח? אין תימר בא' באב? עדיין לא נשרף. אין תימר בא' באלול, הרי ביום ולילה נפק בלדרה מן ירושלם ואתי לצור אז למה אנשי צור חיכו לשמוח על החרבן עד א’ אלול? אלא קלקול חשבונות יש כאן שבאמת בית המקדש חרב בתשעה באב אבל בגלל הצער טעו וחשבו שבא באב חרב הבית. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר משל למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות. באו ואמרו לו נשבה בנך, ונתקלקלו חשבונותיו. אמר יעשה זה ראש לחשבונות _{כדי לזכור את הצער שהיה לו על בנו}. רבי שמעון בן לקיש° אמר למלך שהיה יושב ומחשב חשבונותיו באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקדש _נהרג אמר, יעשה זה ראש לחשבונות. רבי מנא° _{בן יונה} בעי, ניחא נתקלקלו לשעבר, דילמא להבא? _{אז אם הובקעה העיר בשבעה עשר בתמוז איך טעו לומר שזה היה בתשעה בתמוז}? בין כמאן דאמר בתשעה לחדש תמוז הובקעה העיר ובא’ באב חרב המקדש בין כמאן דאמר בשבעה עשר לחדש תמוז הובקעה העיר ובט’ באב חרב המקדש כמה ביניהון. כ"א יום. _{מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב בית המקדש}. אמר רבי אבונה° , סימנא (ירמיהו א יא) מקל שקד אני רואה. מה הלוז הזה משהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיו כ"א יום. כך מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית כ"א יום. מאן דאמר בט' לחדש, בא' באב חרב הבית. מאן דאמר בי"ז, בט' באב חרב הבית. תני °רבי שמעון בר יוחאי , °רבי עקיבה רבי היה דורש (זכריה ח יט) כה אמר ה' צבאות. צום הרביעי, וצום החמישי, וצום השביעי, וצום העשירי וגו'.

[דף כג עמוד ב]

^ד_לזצום הרביעי, זה י"ז בתמוז, שנשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטומוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. צום החמישי זה ט' באב שבו חרב הבית בראשונה ובשנייה. צום השביעי זה ג' בתשרי יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם. צום העשירי זה י' בטבת. שבו סמך מלך בבל על ירושלם. הדא הוא דכתיב (יחזקאל כד א ב) ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר, בן אדם, כתב לך את שם היום, את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם. ואני אומר, צום העשירי, זה חמשה בטבת, יום שבאת שמועה לגולה על החרבן. הדא הוא דכתיב (יחזקאל לג כא) ויהי בעשתי עשרה שנה, בעשירי בחמשה לחדש לגלותינו, בא אלי הפליט מירושלם לאמר, הובקעה העיר. אלא שביהודה מתענין על המעשה לכן הם מתענים בעשרה בטבת, ובגליות על השמועה לכן הם התענו בחמישה בטבת. °רבי עקיבה דורש, את הפסוקים לפי סדר החדשים ונמצא ראשון אחרון ואחרון ראשון. ואני דורש לפי סדר ההתרחשות, ראשון ראשון ואחרון אחרון. ואני רואה את דבריי מדברי °רבי עקיבה : ושרף אפוסטומוס את התורה. איכן שרפה? רבי אחא° אמר, במעברתא _גשר דלוד. ורבנן אמרי, במעברתא דטרלוסה: והעמיד צלם בהיכל. ואית תנייא תני הועמד. מאן דאמר הועמד, צלמו של מנשה. מאן דאמר העמיד _{אותו אפוסטמוס ששרף את התורה הוא גם העמיד צלם בהיכל}, צלמו של אפוסטומוס. למאן דאמר צלמו של מנשה. מפני מה לא קבעו אותו _{יז בתמוז} תענית לילה ויום כמו תשעה באב? רבי חיננא אבוי דבר ינטה° אמר בשם רבי בנייה° , שלא קבלו רוב ציבור עליהם. אמר רבי יהושע בן לוי° , כל מה שנעשה בזה _{ביז’ בתמוז} חזר _{שנתנו לוחות שניות ויש לנו תורה והצלם נהרס}. וכל מה שנעשה בזה בט’ באב לא חזר _{שעדין לא נבנה הבית}. רבי לוי° אמר כתיב (ויקרא אחרי מות יח ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ואין מאור עיניו של אדם חוזר אלא לאחר ארבעים יום. ואם היו עושים גם שבעה עשר בתמוז יום שלם לא היו מספיקים להבריא עד תשעה באב. תנן, בט' באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ. הדא הוא דכתיב (במדבר בהעלותך י לג) ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים _{עד כג באייר}. מאי ויסעו מהר ה'? אמר רבי זכריה חתניה דרבי לוי° לאילין טלייא דמיתפניי מן סיפרא ונפקין לון בכפריי, _{כתינוק הבורח מבית הספר}. בו ביום נתאוו תאוה דכתיב (במדבר בהעלותך יא כ) עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם _{עד כג סיון}. ובשבעת ימי מרים דכתיב (במדבר בהעלותך יב טו) ותסגר מרים מחוץ למחנה _{עד ראש חדש תמוז}. ובארבעים יום של מרגלים כתיב (במדבר שלח יג כה כו) וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום. וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן וגו' _{עד ט' באב שאותו שנה היה אב מלא}. אתון אשכחינון עסיקין בהלכות חלה וערלה. אמרו להן, לארץ אין אתם נכנסין ואתם עסוקין בהלכות חלה וערלה? מיד (במדבר שלח יד א) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה הוא. אמר להן הקדוש ברוך הוא, אתם בכיתם לפני בכייה של תפלות, עתידין אתם לבכות בכייה של ממש, דכתיב (איכה א ב) בכה תבכה בלילה. תני °רבי שמעון בן יוחי , כתיב (במדבר בהעלותך יא י) וישמע משה את העם בכה למשפחתיו וגו' _{על עסקי משפחותיו} על שש עריות שאסר להן משה _{אחותו מאביו}, _{אחותו מאמו}, _{אחות האב}, _{אחות האם}, _נדה, _{אשת אח}. אמר לון, אפילו כן מה חמיתון? אמרין ליה (במדבר שלח יג לב) ארץ אכלת ישביה הוא. כל קירייא דהוינן עלין תמן, הוינן משכחין מתין. אמר להן הקדוש ברוך הוא, בטובה שעשיתי לכם אמרתם ארץ אוכלת יושביה היא? כל קירייא דהוון עלן בה, הוה טב קרתא _{החשוב שבעיר} מיית. עד דהוון מיטפלין ביה, הוון מעללין קרתא ונפקין לון, ובר נש לא ידע בהון. ולא עוד, אלא דאמרתון (במדבר שלח יג לג) ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם

[דף כד עמוד א]

ידעין הויתון מה דהוינא עבד לכון באפיהון _{איך עשיתי שתראו בעינהם}? אמר רבי שמעון בן לקיש° , דיברו דברים כלפי למעלן דכתיב (במדבר שלח יג לא) כי חזק הוא ממנו. אמרו, כביכול לא יכול _{הקדוש ברוך הוא} להון. אמר רבי לוי° בשם רבי חמא בר חנינא° כתיב (ירמיהו יא טז) לקול המולה גדלה. לקול המילה הגדולה _{לשון הרע} שאמרתם, הצית אש עליה _{נשרף בית המקדש} ורעו דליותיו _{שנדדו במדבר ארבעים שנה}. תני °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, יום שחרב הבית היה מוצאי שבת _{יום ראשון}, ומוצאי שמיטה _{שנה שמינית}. ומשמרתו של יהויריב. והמקדש נחרב בט' באב וכן בשני, בזה ובזה היו הלוים עומדין על הדוכן ואומרין (תהילים צד כג) וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם ה' אלהינו. _{אף שזה שיר של יום רביעי קינה יצאה מפיהם}. רבי שמעון בן לקיש° בעא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מהו לומר שיר בלא נסכים? אמר לו נישמעינה מן הדא, דתני בזה ובזה היו הלוים עומדין על הדוכן ואומרים וישב עליהם את אונם וגו', והרי כבר בשבעה עשר בתמוז בוטל התמיד ואם אין קרבן אין נסכים. מכאן שאומרים שירה אף בלא נסכים. רבי אבהו° אמר איתפלגון רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר אומרים שיר בלא נסכים, רבי שמעון בן לקיש° אמר אין אומרים שיר בלא נסכים. התיב רבי יוחנן° _{בר נפחא} לרבי שמעון בן לקיש° . והתני בזה ובזה היו הלוים עומדים על הדוכן ואומרים וישב עליהם את אונם? אמר לו רבי שמעון בן לקיש° מה את שמע מינה? אף שבוטל התמיד היו נסכים שהיו חייבים להביא מקרבן תמיד של יום רביעי שהקריבו קדם שבוטל התמיד, ורק באותו יום הביאו אותם ועליהם אמרו שירה. והראיה שביום ראשון אמרו שיר של יום רביעי, מאחר שאלו הנסכים היו מזמנו של שיר היו _{מיום רביעי}. דבהא פליגי, רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר כשמביאים נסכים של אתמול, שירו של יום אומרים ואף אם הביאו נסכים של יום רביעי, שיר של יום ראשון היו צריכים לאמר . _{וממה שאמרו שיר של יום רביעי משמע שלא אמרו את השיר על הנסכים ומכאן שאמרים שיר שלא על הנסכים}. רבי שמעון בן לקיש° אמר כשמביאים נסכים של אתמול שירו של אתמול אומרים. _{דרשות על שמות המשמרות שהיו בזמן החורבן יהויריב מרון וסרביה ידעיה עמוק ציפורים}, אמר רבי לוי° יהויריב מרון וסרביה. יהויריב גברה מירון קרתה. מסרביי מסר בייתא לשנאייא. אמר רבי ברכיה° _הכהן יהויריב יה הריב עם בניו, על שמרו וסרבו בו. ידעיה עמוק ציפורים, ידע יה עצה עמוקה שבלבם, והגלם כציפורין: תנן, נלכדה ביתר. רבי הוה דרש, עשרין וארבעה עבדין _{מאורעות קשים} שנרמזו בפסוק (איכה ב ב) בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} דרש שיתין. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} יתיר על °רבי ? אלא על ידי ד°רבי הוה סמיך לחרבן בית מקדשא הוה תמן סבין נהירין _{שזכרו את החורבן} והוה דרש ואינין בכין, _{לכן °רבי הפסיק את הדרשה} ומשתתקין וקיימין לון. וכיוון שהפסיקו אותו הזכיר רק עשרים וארבע דברים. תני אמר °רבי יהודה בן רבי אלעאי , °רבי ברוך רבי היה דורש, כתיב (בראשית תולדות כז כב) הקול קול יעקב והידים ידי עשו. קולו של יעקב צווח ממה שעשו לו ידי עשו בביתר. תני °רבי שמעון בן יוחי , °רבי עקיבה רבי היה דורש כתיב (במדבר בלק כד יז) דרך כוכב מיעקב, דרך כוזבא מיעקב. °רבי עקיבא _{בן יוסף} כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר, דין הוא מלכא משיחא. אמר לו °רבי יוחנן בן תורתא . °עקיבה , יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר , קול יעקב שצווח על שהיה אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפין את ביתר, וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות. והיה שם בן כוזבה, והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. שלחו חכמים ואמרו לו, עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין? אמר להן, וכי היאך איפשר לבדקן? אמרו לו, כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון, לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך. היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך. וכד דהוה נפק לקרבא, הוה אמר, ריבוניה דעלמא, לא תסעוד ולא תכסוף (תהילים ס יב) הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו. שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר. והוה °רבי אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר, ומתפלל בכל יום ואומר, רבון העולמים, אל תשב בדין היום אל תשב בדין היום. בעא אדריינוס מיזל ליה. אמר ליה חד כותיי. לא תיזיל לך, דאנא חמי מה מיעבד ומשלים לך מדינתא. עאל ליה מן ביבא דמדינתא _{נכנס דרך הביוב}, עאל ואשכח °רבי אלעזר המודעי קאים מצלי. עבד נפשיה לחיש ליה בגו אודניה. חמוניה בני מדינתא, ואייתוניה גבי בן כוזבא. אמרון ליה, חמינן ההן סבא משתעי לחביבך . אמר ליה, מה אמרת ליה ומה אמר לך? אמר ליה, אם אנא אמר לך, מלכא קטל לי. ואי לא אנא אמר לך, את קטל יתי. טב לי מלכא קטל יתי ולא את. אמר ליה, אמר לי דאנא משלים מדינתאי. _{ראו אותו בני העיר לאותו הכותי והביאו אותו אל בן כוזיבא ואמר לו ראינו לזקן זה שדיבר עם דודך רבי אלעזר המודעי. אמר לו הכותי לבן כוזיבא אם אני אומר לך מלך אדריינוס הורג אותי ואם לא אומר לך אתה הורג אותי מוטב שמלך יהרוג אותי ולא אתה ואמר לו אותו כותי, רבי אלעזר המודעי אמר לי שהוא רוצה להשלים המקום לאנדריינוס} אתא גבי °רבי אלעזר המודעי , אמר ליה, מה אמר לך הדין כותייא? אמר ליה לא כלום. מה אמרת ליה? אמר לו לא כלום

[דף כד עמוד ב]

יהב ליה חד בעוט וקטליה. מיד יצאת בת קול ואמרה (זכריה יא יז) הוי רעי האליל, עזבי הצאן חרב על זרועו, ועל עין ימינו זרועו יבוש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה. הרגת את °רבי אלעזר המודעי זרוען של כל ישראל, ועין ימינם. לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה. מיד נלכדה ביתר, ונהרג בן כזובה. אתין טעינון רישיה גבי אדריינוס. אמר לון, מאן קטל הדין? אמר ליה חד כותייא, אנא קטלתיה. אמר לי, חמי לי פטומיה, חמי ליה פטומיה _{את הגוף שלו לראות אם נהרג בחרב}. אשכח שהוא שלם וחכינה כרוכה עליו. אמר, אילולי אלהא דקטלי, מאן הוה יכיל קטלי. וקרא עליו (דברים האזינו לב ל) אם לא כי צורם מכרם, וה' הסגירם. והיו הורגין בהם והולכין, עד ששקע הסוס בדם עד חוטמו. והיה הדם מגלגל סלעים משאוי מ' סאה, עד שהלך הדם בים ארבעת מיל. אם תאמר שהיא קריבה לים? והלא רחוקה מן הים ארבעים מיל. אמרו, שלש מאות מוחי תינוקות מצאו על אבן אחת, ומצאו שלש קופות של קצוצי תפילין של תשע תשע סאין. ויש אומרים תשע של שלש שלש סאין. תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר. חמש מאות בתי סופרים היו בביתר. והקטן שבהן, אין פחות מחמש מאות תינוקות. והיו אומרים, אם באו השונאים עלינו, במכתובים הללו אנו יוצאין עליהן ומנקרים את עיניהם. וכיון שגרמו עונות, היו כורכים כל אחד ואחד בספרו ושורפין אותו. ומכולם לא נשתייר אלא אני. וקרא על גרמיה (איכה ג נא) עיני עוללה לנפשי, מכל בנות עירי. כרם גדול היה לאדריינוס הרשע. שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, כמן טיבריא לציפורי. והקיפו גדר מהרוגי ביתר, מלא קומה ופישוט ידים. ולא גזר עליהם שיקברו, עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם שיקברו _{אחרי אחד עשר שנים}. אמר רב חונה° , משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. הטוב שלא נסרחו, והמטיב שניתנו לקבורה. תני °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, נ"ב שנה עשת ביתר לאחר חרבן בית המקדש, ולמה חרבה? על שהדליקה נירות משמחה לאחר חורבן בית המקדש. ולמה הדליקה נירות? שהיו בוליוטי _עשירי ירושלם יושבים באמצע המדינה. וכד דהוון חמין בר נש סליק _{כאשר ראו אדם נכנס לירושלים} לירושלם, הוון אמרין ליה, _{כדי להיכנס עימו בדברים כדי שיהיו עדים שאכן הם היו יחד והתחילו בדברי שטות שיחשוב שהם סתם מתבדחים}. בגין דשמעינן עלך דאת בעי מתעבדה ארכינטס ובולבוטס _{שמענו שעליתה לירושלים כי אתה רוצה שימנו אותך לשר או מושל} והוא אמר לון לית בדעתי. בדיל דשמעינן עלך דאת בעי מזבנה אוסייא _{שמענו שעליתה לירושלים כי אתה רוצה למכור שדה} דילך? והוא אמר לון לית בדעתי. והוה חבריה אמר לו, מה את בעי מן דין? כתוב ואנא חתם. והוה כתוב וחבריה חתם. והוון משלחין אוניתא היו שולחים _{את שטר המכירה} לבר בייתה _{לממונה על השדות}, ואמרין ליה, אין אתא פלניא מעול לאוסייא דידיה _{אם יבא פלוני להיכנס לשדה שלו}, לא תשבקיניה דהיא זבינה גבן _{אל תניח לו שהיא מכורה לנו}. וכיון דהוה שמע מינהון כן _{שאסור לו להיכנס לשדה שלו כיוון שהוא מכר אותה} הוה אמר, הלוואי איתבר רגליה דההוא גברא ולא סלק לירושלם. הדא היא דכתיב (איכה ד יח) צדו צעדינו מלכת ברחבותינו. צדו צעדינו. הלואי שיאצדי _שישממו אורחתיה דההוא בייתא. קרב קצינו. הלואי ויקרב קיציה דההוא בייתא. מלאו ימינו. הלואי וימלא יומיי דההוא בייתא. אוף אינון לא נפקין טבאות כדכתיב (משלי יז ה) שמח לאיד לא ינקה. שני אחים הוון בכפר חריבה, והוון רומים אזלין עליהון והם מקטלין לון, ואמרין הרומאים, כל סמא דמילתא _{הרפואה לדבר}, ניתי כלילא על רישיהון ונמליך אותם עלינו. אמרין מבדקינן אוף חד זמן _{ננסה פעם אחרונה} מי נפקין _כשיצאו שני אחים למלחמה, פגע ביה חד סב אמר לון, ברייכון סעודינכון _{הבורא בעזרכם}. אמרי, לא יסעיד ולא יסמוך (תהילים ס יב) הלא אתה אלהים זנחתנו. וגרם החטא ומתו. שני ארזים היו בהר המשחה. תחת אחד מהן היו מוכרין ארבע חנויות טהורות, והאחד היו מוציאין ממנו ארבעים סאה גוזלות בכל חדש וחדש, ומהן היו מספיקין קינים לכל ישראל. טור שמעון הוה מפיק תלת מאוון דגרבין _חביות דמרקיע לקייטא _מרקחת כל ערובות שובא _{כל ערב שבת}. ולמה חרב? יש אומר מפני הזנות, ויש אומרים ^ד_לחשהיו משחקין בכדור. עשרת אלפים עיירות היו בהר המלך, ול°רבי אלעזר בן חרסום , אלף מכולם. וכנגדן אלף ספינות בים, וכלהם חרבו. שלש עיירות, היה קטמוס שלהן _{הספר שבו היו רשומים שמות כל האנשים והמיסים שהם שילמו}, גדול כל כך עד שהיה עולה לירושלם בעגלה, ואלו הן. כבול, ושיחין, ומגדול צבעייא. ושלשתן חרבו. כבול מפני המחלוקת. שיחין מפני כשפים. ומגדל צבעייא מפני הזנות. שלשה כפרים, כל אחד ואחד היה מוציא כפליים כיוצאי מצרים. כפר ביש, וכפר שיחלייא, וכפר דיכריא. ולמה הוא קרי לון כפר ביש? דלא הוון מקבלין לעבורא _{לא היו מכניסים ארחים}. ולמה הוא קרי לון כפר שיחלייא? דהוון מרביין ביניהון _{שהיו מתרבים במהירות} כאילין תחלוסייא _{כרשינין}. ולמה הוא קרי לון כפר דיכריא? דהוון כל נשיהון ילדן דיכרין. אי לא הוות חדא מינהון נפקא מן תמן, לא הוות ילדה נקבה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שמונים זוגים אחים כהנים, נישאו לשמונים זוגות אחיות כהנות בלילה אחד, בהדא _בעיר גופנא. חוץ מאחים בלא אחיות, מאחיות בלא אחים, חוץ מלוים, חוץ מישראל. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שמונים חנייות של אורגי פלגס _{בגד יקר} היו במגדל צבעייא. אמר רבי חייה בר אבא° , שמונים חניות של מוכרי טהרות היו בכפר אימרא. אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייה בר אבא° , שמונים

[דף כה עמוד א]

שידות של מתכת היו בשיחין. אמר רבי יניי° , שידה לא היתה בימינו. אמר רבי זעירה° בשם רב חונא° , אימר , היא היתה קטנה שבמשמרות, והיא היתה מוציאה שמונים וחמשה אלף פירחי כהונה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שמונים אלף פירחי כהונה נהרגו על דמו של זכריה. רבי יודן° שאל לרבי אחא° , איכן הרגו את זכריה, בעזרת הנשים או בעזרת ישראל? אמר לו, לא בעזרת ישראל, ולא בעזרת הנשים, אלא בעזרת הכהנים. ולא נהגו בדמו, לא כדם האיל, ולא כדם הצבי _{שלא כיסוהו}. תמן גבי השוחט חיה ועוף כתיב (ויקרא אחרי מות יז יג) ושפך את דמו וכסהו בעפר. ברם הכא בזכריה כתיב (יחזקאל כד ז ח) כי דמה בתוכה היה, על צחיח סלע שמתהו. משמים היה. כל כך למה? כדכתיב, להעלות חימה ולנקם נקם, נתתי את דמה על צחיח סלע, לבלתי הכסות. שבע עבירות עברו ישראל באותו היום. הרגו כהן, ונביא, ודיין, ושפכו דם נקי, וטימאו את העזרה, ושבת, ויום הכיפורים היה. וכיון שעלה נבוזראדן לכאן, ראה את הדם תוסס. אמר להן מה טיבו של זה? אמרו לו, דם פרים וכבשים ואילים שהיינו מקריבין על גבי המזבח. מיד הביא פרים ואילים וכבשים ושחטן עליו, ועדיין הדם תוסס _{והדם של מה ששחט לא תסס}. וכיון שלא הודו לו, תלו תליין בגרדון _{תלו אותם על עץ}. אמרו, הואיל והקדוש ברוך הוא רוצה לתבוע דמו מידינו. אמרו לו דם כהן ונביא ודיין הוא שהיה מתנבא עלינו, כל מה שאתה עושה לנו. ועמדנו עליו והרגנוהו. מיד הביא שמונים אלף פירחי כהונה ושחטן עליו, ואדיין הדם תוסס. בההוא שעתא נזף ביה. אמר לו, מה את בעי נאבד כל אומתך עלך? מיד נתמלא הקדוש ברוך הוא רחמים ואמר, מה אם זה שהוא בשר ודם ואכזרי, נתמלא רחמים על בני. אני שכתוב בי (דברים ואתחנן ד לא) כי אל רחום ה' אלהיך, לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבתיך. על אחת כמה וכמה. מיד רמז לדם ונבלע במקומו. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שמונים אלף פירחי כהנה ברחו להם לתוך קלתותים _{תאים ומחילות} של בית המקדש, וכולהם נשרפו. ומכולם לא נשתייר, אלא יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול. שנאמר (זכריה ג ב) הלא זה אוד מצל מאש. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שמונים אלף פירחי כהונה ברחו מתוך חיילותיו של נבוכדנצר. והלכו להן אצל ישמעאלים. אמרון לון, הבו לן נישתי דאנן צחיי _{שאנחנו צמאים}. הביאו לפניהן מיני מלוחים, ונודות נפוחות. אמרון לון, אכלון ואתון שתיי. וכיון דהוה חד מינהון שרי זיקא _{פותח את הנוד} ויהיב ליה גו פומיה, היה הישמעאלי לוחץ על הנוד והוה רוחא נפק והוה חנק ליה. הדא הוא דכתיב (ישעיהו כא יג) משא בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים. לקראת צמא התיו מים ישבי ארץ תימא בלחמו קדמו נודד. כי מפני חרבות נדדו, מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מלחמה. משא בערב, מטול נבואה בערבייה. ביער, אלו פרחי כהונה שהיו נתונים ביער הלבנון, בערב תלינו. אלא ארחות דדנים. וכי כן ארחהון דבני דודיא עבדין? ישמעאל שצמא, לא לקראת צמא התיו מים? דכתיב (בראשית וירא כא יט) ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים. לא מן טיבותכון אתון לגביכון, כי מפני חרבות נדדו, מאי מפני חרב נטושה? שלא רצו לשמר את שמיטיהם, כמה דאת אמר (שמות משפטים כג יא) והשביעית תשמטנה ונטשתה. ומפני קשת דרוכה, שלא רצו לשמר שבתותיהם, כמה דאת אמר (נחמיה יג טו) בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת. ומפני כובד מלחמה, שלא רצו להלחם במלחמתה של תורה, כמה דאת אמר (במדבר חקת כא יד) על כן יאמר בספר מלחמת ה'. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מגבת ועד אנטיפריס, ששים רבוא עיירות היו. הקטנה שבהן היא היתה בית שמש, דכתיב בה (שמואל א ו יט) ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' חמישים אלף איש וגו', ואילו מרוח אחת היו. והיום אין את מבצע לה _{אם תנסה להכניס לתוכה} אפילו חמישים אלף קניי לא נסייה _{לא מחזיק}. אמר רבי חנינה° , התקווצה לה ארץ ישראל. אמר רבי זעירה° , בוא וראה מה חציפה הוא ארץ ישראל, שאף שנאמר גפרית ומלח שרפה כל ארצה היא עושה פירות. איך היא עושה פירות? תרין אמורין, חד אמר מפני שמזבלין אותה. וחורנה אמר מפני שהופכין את עפרה שרק למעלה השרפה והגופרית פגעו. עובדא הוה בחד דהוה קאים זרע בהדא בקעת ארבל, וכבש ידיה _{חפר באדמה}, ונפק עפרה יקידא ואוקיד זרעא. תני רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר, חמישים ושתים שנה לא נראה עוף טס בארץ ישראל. מה טעמא? דכתיב (ירמיהו ט ט) מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו. אמר רבי חנינא° _{בר חמא}. קודם לארבעים שנה עד שלא גלו ישראל לבבל, נטעו תמרים בבבל. כדי שכשישראל ירדו לשם ימצאו תמרים לאכול ועל ידי שיהו להוטים אחר מתיקה, _{ילמדו תורה} שהיא מרגלת הלשון לתורה. אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו° , שבע מאות מיני דגים טהורים, ושמונה מאות מיני חגבים טהורים, ולעוף אין מספר, כולהם גלו עם ישראל לבבל. וכשחזרו כולהם חזרו עמהן, חוץ מן הדג הנקרא

[דף כה עמוד ב]

שיבוטא. ודגים היאך גלו? רבי חונה בר יוסף° אמר, דרך התהום גלו, ודרך התהום חזרו. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אשרי מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד, שהיא היתה שותפת בחרבן הבית ראשון ובחרבן הבית השני. בחרבן ראשון העמידה שמונים אלף קשטים, ובחרבן השני העמידה שמונת אלפים קשטים: ונחרשה העיר. חרש רופוס שחיק עצמות את ההיכל:

ירושלמי תענית, פרק ד, הלכה ו

מתני’: משנכנס אב ^ד_לטממעטין בשמחה, ^ד_משבת שחל ט' באב להיות בתוכה, אסורין מלספר ומלכבס. ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. ערב תשעה באב, ^ד_מאלא יאכל אדם שני תבשילין. לא יאכל בשר, ולא ישתה יין. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, ישנה ממה שרגיל. °רבי יהודה _{בר עילאי} מחייב בכפיית המיטה, ולא הודו לו חכמים:
גמ' אמר רבי יהושוע בן לוי° הדא דאת אמר ^ד_מבבבניין של שמחה, ^ד_מגאבל אם היה כותלו גוהה, סותרו ובונהו. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} מה שמותר לבנות אם היה רעועה, זה דווקא כותלא דגנא ביה _{של הבית שישן בו}. רבי אבא בר כהן° אמר קומי רבי יוסה° _אסי, אמר רבי אחא° בשם רבי יעקב בר אידי° , אסור לארס אשה בערב שבת. הדא דאת אמר ^ד_מדשלא לעשות סעודת אירוסין, הא לארס, יארס. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, ^ד_מהאפילו בתשעה באב יארס, שלא יקדמנו אחר. מחלפה שיטתיה דשמואל° _{האם שמאל חזר בו}? תמן הוא אמר משמים אשה לאיש, דכתיב (תהילים סח ז) מושיב יחידים ביתה (תהילים סב י) במאזנים לעלות המה מהבל יחד, והכא הוא אמר הכין _{שמא יקדמנו אחר}? שלא יקדמנו אחר בתפילה. אפילו כן אם קדמו אחר בתפילה לא קיימה אלא או הוא או היא ימות. תנן, שבת שחל ט' באב להיות בתוכה, אסורין מלספר ומלכבס. אמר רבי יונה° , הדא דאת אמר, מרוח _לכבס וללבוש אסור , ברם מרוח ומתקנה _{לכבס ולהניח עד אחר ט’ באב} מהו? פשיטא שמותר, וכי כן אנן אמרינן, ^ד_מוהדין קצרה _כובס אסור ליה מיעבד עיבידתיה? מתני' פליגא על רבי יונה° דתנן. שבת שחל ט' באב להיות בתוכה, אסורין מלספר ומלכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. והרי מכבס על מנת ללבוש בשבת אחר איסורו ואף על פי כן לא הותר אלא מפני כבוד שבת. אמר רבי יונה° בשם רב המנונא° , מה שאמרה המשנה ובחמישי מותרים מפני כבוד השבת לא נאמר על כיבוס אלא לתספורת הושבה, אבל לכבס אפילו שלא לצורך השבת מותר כל השבוע. רבי אבא בר כהן° אמר קומי רבי יוסה° _אסי, אמר רבי אחא° בשם רבי אבהו° . ט' באב שחל להיות בשבת, ^ד_מזשתי השבתות מותרות גם השבוע שקדם תשעה באב וגם השבוע שאחריו. חל באמצע השבוע, שאר הימים שלאחריו מהו? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, לאחריו אסור שנאמר במשנה שבוע שחל בו. רבי שמעון בן לקיש° אמר, ^ד_מחלאחריו מותר. דרשה רבי חייה בר אבא° לציפוראיי שאחריו מותר , ולא קבלון עליהון. אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} לרבי יסי° . ואין רב° _{אבא בר אייבו} בן אחוי של רבי חייה הגדול° חלוק עליו ואוסר _{ואיך הוא יכול לחלוק עליו}? אמר לו, בפירוש פליגין. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר לאחריו אסור. רבי שמעון בן לקיש° אמר, לאחריו מותר. מה עבד לה רבי שמעון בן לקיש° למשנה שמשמע ממנה שכל השבוע שחל בו אסור ? פתר לה שהמשנה דיברה במקרה שט' באב חל להיות בערב שבת, ולית שמע מינה כלום. רבי יצחק בן אלעזר° , מן דהוה תשעה באב נפק, הוה מכריז, יפתחון ספרייא ומאן דבעי יספר. כתיב (הושע ב יג) והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה. דרומאי נהגין מחגה _{מראש חודש כבר נהגו את מנהגי האבלות הללו}, צפוראיי נהגין חדשה _{כל החדש גם אחרי תשעה באב}, טיבריאי נהגי שבתה _{רק בשבוע שחל בו}, חזרין רבנן דטיבריא למינהוג כרבנן דציפורין. אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייה בר אבא° . בדין היה שיהו מתענין בעשירי, שבו נשרף בית אלהינו. ולמה מתענין בתשיעי? שבו התחילה הפורענות. ותני כן, בשביעי נכנסו לתוכו, בשמיני היו מקרקרין בו, ^ד_מטבתשיעי הציתו בו את האור, ובעשירי נשרף. רבי יהושע בן לוי° ציים תשיעי ועשירי. רבי אבון° ציים תשיעי ועשירי. רבי לוי° ציים תשיעי ולילי עשירי. אמר רבי אבא בר זבדא° בשם רבי חנינה° , ביקש °רבי

[דף כו עמוד א]

לעקור ט' באב, ולא הניחו לו. אמר לו רבי אלעזר° _{בן פדת}, עמך הייתי ולא איתאמרת הכי. אלא ביקש °רבי לעקור ט' באב שחל להיות בשבת ולא הניחו לו. אמר, הואיל ונדחה ידחה. אמרו לו, ידחה למחר. וגזי ליה _{והחזירו לו במקרה דומה} ההיא דתנינן תמן, °רבי יוחנן בן ברוקה אומר, על שניהן הוא אומר (בראשית בראשית א כח) ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו וגו'. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי חנינה° , הלכה כ°רבי יוחנן בן ברוקה . אמר לו רבי אבא בר זבדא° , עמך הייתי ולא איתאמרת, אלא ^ד_נאם היתה תובעת להינשא, הדין עמה, שיכולה לטעון שרוצה בנים שיסיעו בזקנתה. וקרא עליהון (קהלת ד ט) טובים השנים מן האחד. תנן, °רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה, מהו ישנה? יחליף ממה שרגיל. אין הוה יליף רגיל אכיל ליטרא דקופד בשר, ייכול פלגא. אין הוה יליף רגיל שתי קסט דחמר יין, ישתה פלגא. תנן, ערב תשעה באב, לא יאכל אדם שני תבשילין. לא יאכל בשר, ולא ישתה יין. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ובלבד עיקר סעודת תשעה באב _{אבל בשאר סעודות יכול לאכול}. אמר רב הושעיה° , ובלבד משש שעות ולמעלן. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, ^ד_נאתרתיהון לקולא, אכל סעודת תשעה באב משש שעות ולמטן, אפילו עולה על שלחנו כסעודת שלמה מותר. אכל סעודתו _{אבל לא סעודה מפסקת} משש שעות ולמעלן, אפילו עולה על שלחנו כסעודת שלמה בשעתו מותר. תני ^ד_נבט' באב שחל להיות בשבת, וכן ערב ט' באב שחל להיות בשבת, אפילו עולה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו מותר. רב° _{אבא בר אייבו} ^ד_נגמן דהוה אכל כל צורכיה, הוה צבע פיסתיה בקיטמא _{טובל פיתו באפר} ואמר, זו היא עיקר סעודת ט' באב. לקיים מה שנאמר (איכה ג טז) ויגרס בחצץ שני, הכפישני באפר תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} מחייב בכפיית המיטה, ולא הודו לו חכמים. יאות אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, מה טעמון דרבנן? עשו כמי שמתו מוטל לפניו, שאינו לא כופה את מיטתו ולא ישן על גבי מיטה כפויה

ירושלמי תענית, פרק ד, הלכה ז

מתני’: אמר °רבן שמעון בן גמליאל , לא היו ימים טובים לישראל, כחמשה עשר באב וכיום הכפורים. שבהן בני ירושלם יוצאין בכלי לבן שאולים, שלא לבייש את מי שאין לו. כל הכלים טעונין טבילה, ובנות ירושלם יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. וכן הוא אומר (שיר השירים ג יא) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו'. ביום חתונתו, זו מתן תורה. וביום שמחת לבו, זה בניין בית המקדש,שיבנה במהרה בימינו:

גמ’: תנן, לא היו ימים טובים לישראל, כחמשה עשר באב וכיום הכפורים. ניחא ביום הכיפורים שהוא כפרה על ישראל. בט"ו באב למה? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא° _אסי, שבו זמן קיצה יפה לעצים, שכל עצים שהן נקצצין בו, אינן עושין מאכולות. כהיא דתנינן תמן. כל עץ שנמצא בו תולעת, פסול מעל גבי המזבח. אמר רב חייה בר אשי° בשם רב° _{אבא בר אייבו} שבו התיר הושע בן אלה, פריסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים. כהנא° שאל ל רב° _{אבא בר אייבו}, כל הדא טיבותא רבתא עבד הושע בן אלה וכתיב ביה (מלכים ב יז ג) עליו עלה שלמנאסר מלך אשור? אמר ליה, על ידי ששמט את הקולר מצוארו ותלוי בצואר הרבים. לא אמר כל עמא יסקון _יעלו, אלא מאן דבעי מיסוק יסוק _{מי שרוצה לעלות יעלה}. _{וכיוון שלא עלו אף שהיה מותר נענשו} אמר רבי שמואל ברבי יצחק° , ואמרין לה בשם רבי שמואל בר נחמן° משום דהוה יום

[דף כו עמוד ב]

שבו הותרו שבטים לבוא זה בזה דכתיב (במדבר מסעי לו ז) ולא תסב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה אחר, כי איש בנחלת מטה אבותיו ידבקו בני ישראל. וכתיב (במדבר מסעי לו ח) וכל בת ירשת נחלה ממטות בני ישראל וגו'. וכי איפשר לבת לירש שני מטות? תיפתר שהיה אביה משבט אחד ואמה משבט אחר. ורבנן אמרי, שבו הותר שבטו של בנימין לבוא בקהל, דכתיב (שופטים כא יח) ארור נתן אשה לבנימן. ואיך התירו? מקרא קראו וקירבוהו, מקרא קראו וריחקוהו. מקרא קראו וריחקוהו דכתיב (בראשית ויחי מח ה) אפרים ומנשה, כראובן ושמעון יהיו לי. משמע שאפרים ומנשה ישלימו לשנים עשר שבטים, ובנימין לא נכלל בשבטים. מקרא קראו וקרבוהו דכתיב (בראשית וישלח לה יא) גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו. גוי זה בנימין וקהל גוים אלו אפרים ומנשה יהיה ממך, ומלכים מחלציך יצאו, ואדיין לא נולד בנימן, מכאן שאף הוא חלק מהשבטים. רבי אבון° אומר שבו בטל החפר של הקברים במדבר. כדאמר רבי לוי° . בכל ערב ט' באב, היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר, צאו לחפר צאו לחפר. והיו יוצאין וחופרין להן קברות וישינים בתוכם. ובשחר היו עומדין ומוצאין עצמן חסירים ט"ו אלף ופרוטרוט. ובשנה האחרונה עשו כן, ועמדו ומצאו עצמן שלימים. אמרו, דילמא דטעינן בחושבנה, וחזרו ועשו כן בי' ובי"א ובי"ב ובי"ג ובי"ד ובט"ו. כיון דאשלם סיהרא _{הירח התמלא} אמרו, דומה שביטל הקדוש ברוך הוא אותה הגזירה קשה מעלינו. ועמדו ועשו יום טוב: כל הכלים טעונין טבילה, ובנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים. רבי ינאי בי רבי ישמעאל° אמר, ואפי' נתונים בתיבה. נתונים בתיבה ואת אמר הכן שצריכים טבילה? מתוך שאת עושה כן, הוא משאילן. אחרת לא ירצה להוציאם מהקופסא: ומה היו אומרת? שא נא עיניך בחור וראה מה את בורר לך. אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה וכו'. היתה בתו של מלך, שואלת מבתו של כהן גדול. בתו של כהן גדול, שואלת מבתו של מלך. הכעורות היו אומרות, אל תתן עיניך בנוי. והנאות היו אומרות, תן עיניך במשפחה. וכן הוא אומר, צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעטרה לו אמו, ביום חתונתו, זו מתן תורה. וביום שמחת לבו, זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן

הדרן עלך פרק בשלשה פרקים וסליקא לה מסכת תענית

תפילת הדרן לסיום מסכת תענית

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת תענית וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת תענית וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת תענית וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת תענית כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)