ספר:ירושלמי מאיר/מסכת שקלים

פרק ראשון - באחד באדר

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי שקלים, פרק א, הלכה א

מתני': באחד באדר ^א_אמשמיעין על השקלים ^א_בועל הכלאים. ^א_גובחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים. ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים. ועושין כל צורכי הרבים. ומציינין את הקברות. ^א_דויוצאין אף על הכלאים:

גמ’: תנן, באחד באדר משמיעין על השקלים. ולמה דווקא באחד באדר ? כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן, ותיתרם תרומת הלשכה מן התרומה החדשה בזמנה ^א_הבאחד בניסן. ואמר רבי שמואל בר רב יצחק° , למה תורמים דווקא באחד בניסן? מפני שסמכו תרומת הלשכה כתחלתה. דכתיב (שמות פקודי מ יז) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן. ותני עלה. ביום שהוקם המשכן, בו ביום נתרמה התרומה. רבי טבי° ורבי יאשיה° אמרו בשם כהנא° , נאמר כאן (במדבר פינחס כח יד) עלת חדש בחדשו לחדשי השנה. ונאמר להלן (שמות בא יב ב) החדש הזה ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. מה חדשי שנאמר להלן, אין מונין אלא מניסן. אף חדשי שנאמר כאן, אין מונין אלא מניסן. אמר רבי יונה° , שבק _עזב רבי טבי° ראשה דמתניתא, ואמר סופה דלא כן _{ולא היה צריך לעשות כך כיוון שלא מובן ההקשר למחצית השקל} והיה לו לומר כהדא דתני (במדבר פינחס כח יד) זאת עולת חדש בחדשו. יכול יהא תורם בכל חדש וחדש? תלמוד לומר בחדשו לחדשי השנה. בחודש א' הוא תורם לכל חדשי השנה. יכול באיזה חדש שירצה? נאמר כאן חדשי, ונאמר להלן חדשי. מה חדשי שנאמר להלן, אין מונין אלא מניסן. אף חדשי שנאמר כאן, אין מונין אלא מניסן. תנן, באחד באדר משמיעין על השקלים. מהו משמיעין? רב הונא° אמר מכריזין. היך מה דאת אמר (דברי הימים ב כד ט) ויתנו קול ביהודה ובירושלם להביא לה’ משאת משה עבד האלקים על ישראל במדבר סיני. תמן תנינן, אין בין אדר הראשון לאדר השני, אלא מקרא מגילה ומתנות לאביונים. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , אף שימוע שקלים וכלאים ביניהם.

[דף א עמוד ב]

אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} ויאות. כלום אמרו משמיעין על השקלים, לא כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן? אם אתה אומר באדר ראשון, עד כדון אית תמן שיתין יומין. כלום אמרו יוצאין אף על הכלאים, לא כדי שיהיו הצמחין ניכרין? אם את אומר באדר ראשון, עד כדון אינון דקיקין. חזקיה° שאל. מעתה, בני בבל יהיו משמיעין על השקלים מראשו של חורף, כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן ותיתרם תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן? התיב רבי עולא° _{אילעאבן ישמעאל} קומי רבי מנא° _{בן יונה}. למה שיצטרכו בני בבל לתרום קדם? והא תנינן, ^א_ובג' פרקים בשנה תורמין את הלשכה. בפרוס הפסח, בפרוס העצרת, בפרוס החג. נימר _אולי אילין דקריבין בפרוס הפסח. אילין דרחיקין בפרוס העצרת. ואילין דרחיקין מנהון בפרוס החג? אמר לו, התרומה כולה כאחת היא באה. ולמה אמרו בג' פרקים תורמים את הלישכה? כדי לעשות פומבי לדבר שלכל אחד מישראל חלק בקרבנות. אמר רבי יהודה בן פזי° בשם °רבי , הן נקרא

[דף ב עמוד א]

ולא נבעת? לטובה (שמות ויקהל לה כב) רק כל נדיב לב. לרעה (שמות כי תשא לב ג) ויתפרקו כל העם וגומר. לטובה (שמות יתרו יט יז) ויוצא משה את העם. לרעה (דברים דברים א כב) ותקרבון אלי כלכם. לטובה (שמות בשלח טו א) אז ישיר משה ובני ישראל. לרעה (במדבר שלח יד א) ותשא כל העדה וגו'. אמר רבי חייא בר אבא° ועוד כתיב (צפניה ג ז) אכן השכימו השחיתו. שכל השחתה שהיו עושין, בהשכמה היו עושין אותה. אמר רבי אבא בר אחא° , אין את יכול לעמוד על אופיה של אומה זו. נתבעין לעגל ונותנין. נתבעין למשכן ונותנין. תנא °רבי יוסי בן חנינא . _{כל ציווי התרומה למשכן באה כדי לכפר על חטא העגל} כהדא מתניתא דתניא (שמות תרומה כה יז) ועשית כפורת זהב טהור. יבא זהב של כפורת, ויכפר על זהב של עגל. אמר רבי חגי° בשם רבי שמואל בר נחמן° . ג' תרומות נאמרו בפרשה הזאת. תרומת אדנים, ותרומת שקלים, ותרומת המשכן. (שמות תרומה כה ב) דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וגו' זו תרומת אדנים. מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. זו תרומת שקלים. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם. זו תרומת המשכן. תרומת המשכן למשכן, מה שירצו יביאו. תרומת שקלים לקרבן, מה שירצו יביאו ובלבד שיהא יד כולן שוה. שנאמר (שמות כי תשא ל טו). העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. תרומת אדנים לאדנים אמר רבי אבון° , אף בפרשה הזאת _{כי תשא} שקראים בשבת שקלים נאמר בה ג' תרומות (שמות כי תשא ל יג) מחצית השקל תרומה לה'. יתן תרומת ה'. לתת את תרומת ה': בט"ו בו קורין את המגילה בכרכים. לא כן אמר °רבי חלבו , דרב הונה° ורב° _{אבא בר אייבו} אמרו בשם רבי חייא רבה° , הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה ולמה הזכיר רק את יום ט”ו? התנא לא בא ללמד הלכות מגילה אלא כל כוונתו ללמדך שכל המצות הנוהגות באדר שני, אינן נוהגות באדר ראשון. ולזה די בדוגמא אחת, וכיוון שעסק במנהגים שנוהגים בט”ו, הזכיר גם מקרא מגילה בכרכים שחל בט”ו. רבי יוסה° _אסי ורבי אחא° הוון יתבין. אמר רבי יוסה° _אסי לרבי אחא° , לא מסתברא שדברי °רבי חלבו , שאמר שאם קרא בי”ד יצא ואין צריך לחזור ולקרא בט”ו, זה דווקא לשעבר _בדיעבד שכבר עבר ט”ו. אבל להבא _{לכתחילה} לא, וחייב לחזור ולקרא בט”ו. דהא תני מקום שנהגו לקרותה שני ימים _מספק, קורין אותה שני ימים ואם אפילו לכתחילה בן כרך יוצא בי”ד למה לקרא יומים? הרי קראו בי”ד. אמר לו אוף אנא סבר כן. אמר רבי מנא° _{בן יונה}

[דף ב עמוד ב]

ויאות, אילו בן כרך משקרייא בי"ד אינו חוזר וקרייא בט"ו, שמא שומעין לו? אם את אומר כן, נמצאת עוקר זמן כרכים בידיך. תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר, מצוות הנוהגות באדר שני, אינן נוהגות בראשון. ^א_זחוץ מהספד ותענית שהן שווין בזה ובזה _{שבשניהם אסור.} °רבי אבא ורבי ירמיה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} ורבי סימון° אמר בשם רבי יהושוע בן לוי° , הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל . רב הונא רבה דציפורין° אמר, הנהיג רבי חנינה° בציפורין כהדא ד°רבן שמעון בן גמליאל . לא אמר אלא הנהיג, הא להלכה, לא. ^א_חאבל לענין שטרות, באדר ראשון כותבין אדר ראשון, ואדר שני כותבים אדר סתם. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אומר, אדר ראשון סתם, אדר שני כתבים אדר תניין _{אדר ב’:} תנן, מתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים. ועושין כל צרכי רבים: ^א_טאלו הן צרכי רבים. דנין דיני ממונות דיני נפשות ודיני מכות. ^א_יופודין ערכין וחרמים והקדישות. ומשקין את הסוטה. ושורפין את הפרה. ועורפין עגלה ערופה. ורוצעין עבד עברי. ומטהרין את המצורע. ומפרקין את המנעל מעל גבי האימום, ואין מחזירין אותו. תמן תנינן, משקין בית השלחין _{בחול המועד פסח} . ^א_יאומציינין על הקברות. לא כבר ציינו מאדר? תיפתר שירד שטף של גשמים ושטפו: ויוצאין אף על הכלאים _{בחול המועד פסח.} לא כבר יצאו מאדר? תיפתר ^א_יבשהיתה השנה אפילה, ואין הצמחין ניכרין. תנן, ומציינין את הקברות. מניין לציון? רבי ברכיה° _הכהן ורבי יעקב בר בת יעקב° אמרו בשם רבי חונייא דברת חוורין° , ואמרי לה רבי יוסה° _אסי ורבי יעקב בר אחא° אמרו בשם רבי חונייא דברת חוורין° , ואמרי ליה חזקיה° ורבי עוזיאל בריה דרב חונייא דבית חוורן° אמרו בשם רבי חונייא דבית חוורן° שנאמר (ויקרא תזריע יג מה) טמא טמא יקרא. כדי שתהא הטומאה קוראה לך בפיה, ואומרת לך פרוש. אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי שמואל בר נחמן° מדכתיב (יחזקאל לט טו) ועברו

[דף ג עמוד א]

העוברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון. עצם, מכאן ^א_יגשמציינין על העצמות. אדם, מיכן שמציינין על השדרה והגלגולת. ובנה, מיכן שמציינין על גבי אבן קבועה. דאם אומר את על גבי אבן תלושה, אף היא הולכת ומטמא במקום אחר. אצלו, שלא יסמן על הטמאה אלא לידו במקום טהרה. ציון, מיכן לציון. מצא ^א_ידאבן אחת מצויינת, אף על פי שאין מקיימין _עושין כן, המאהיל עליה טמא. שאני אומר, מת קמצוץ _{שמרגלותיו מונחים אצל ראשו ואינו תופס אלא מקום האבן הזו} היה נתון תחתיה _{שאדם שלא בקיא בהלכה ציין על גבי הטומאה.} היו שתים, המאהיל עליהן טהור, וביניהן טמא. אם היה חורש בינתיים, הרי הן כיחידיות, שביניהן טהור ותחתיהן טמא. תני אין מציינין על הבשר, שמא נתעכל הבשר. רבי יוסטא בר שונם° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}, ולא נמצא מטמא טהרות למפרע? אמר לו, מוטב שיתקלקלו בו לשעה, ואל יתקלקלו בו לעולם

ירושלמי שקלים, פרק א, הלכה ב

מתני’: אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, ^א_טובראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהן. משרבו עוברי עבירה, היו משליכין לדרכים. אחר כך התקינו שיהו מפקירין את כל השדה:

גמ’: °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר כו'. תניא אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפניהן, והיו שמחים ב' שמחות. אחת שהיו מנכשין שדותיהן, ואחת שהיו נהנין מן הכלאים. משרבו עוברי עבירה, היו משליכין על הדרכים. אף על פי כן היו שמחים שהיו מנכשין שדותיהן. התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה. ומניין ^א_טזשהפקר בית דין הפקר? דכתיב

[דף ג עמוד ב]

(עזרא י ח) וכל אשר לא יבא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים, יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה. מניין שהיא פטורה מן המעשרות? רבי יונתן בריה דרב יצחק בר אחא° שמע לה מן הדא דתנן, ^א_יזאין מעברין את השנה, לא בשביעית ולא במוצאי שביעית. ואם עיברוה, הרי זו מעוברת. וחודש א' שהוא מוסיף בשביעית, לא פטור ממעשרות הוא? עד כדון שביעית ברור למה לא מוסיפין, מוצאי שביעית מאי טעמה? אמר רבי בון° , שלא לרבות באיסור חדש. אמר רבי זעירה° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, הדא דאת אמר שאין מעברים שביעית, עד שלא התיר °רבי להביא ירק מחוצה לארץ לארץ. אבל משהתיר °רבי להביא ירק מחוצה לארץ לארץ, היא שביעית היא של שאר שני שבוע: אמר רבי מנא° _{בן יונה}, הדא דאת אמר שאין מעברים מוצאי שביעית, בראשונה שהיו השנים כתקנן והתבואה הייתה מתבשלת בזמנה קדם פסח. אבל עכשיו שאין השנים כתקנן, היא שביעית היא שאר שני שבוע. תני, של בית °רבן גמליאל _דיבנה עיברוה במוצאי שביעית מיד. אמר רבי אבון° , אין מן הדא אתה רוצה להביא ראיה שהפקר בית דין הפקר , לית את שמע מינא כלום שאולי זה גזרת הכתוב שהרי התורה צוותה לעבר דכתיב (דברים ראה טז א) שמור את חודש האביב. שומריהו ^א_יחשיבוא בחידושו. והיידא אמרה דא שהפקר בית דין הפקר? הא דתנן ^א_יטגדיש שלא לוקט תחתיו, כל הנוגעות בארץ הרי הן של עניים. ואמר רבי אמי° _{בן נתן} בשם רבי שמעון בן לקיש° , ד°בית שמאי היא שסוברים הפקר לעניים הפקר . דאי כ°בית הלל , עניים אוכלים ומעשרין. ואמר לו רבי יוסי° _{בר זבידא}, שמענו שהוא פטור ממעשר דברי הכל משום קנסא שהפקר בית דין הפקר

ירושלמי שקלים, פרק א, הלכה ג

מתני’: ^א_כבחמשה עשר בו, שולחנות היו יושבין במדינה. בכ"ה בו, ישבו במקדש. משישבו במקדש התחילו

[דף ד עמוד א]

למשכן. ^א_כאאת מי ממשכנין? לוים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים. אבל לא נשים ועבדים וקטנים. וכל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו, שוב אינו פוסק. ^א_כבאין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, העיד °בן בוכרי ביבנה, כל כהן ששוקל, אינו חוטא _{אבל אינם חיבים.} אמר לו °רבן יוחנן בן זכאי , לא כי. אלא ^א_כגכל כהן שאינו שוקל, חוטא. אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן (ויקרא צו ו טז) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל. הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו, היאך נאכלין:

גמ’: אין ממשכנין את הקטנים: הא לתבוע, תובעין. הדא דתימר, בשהביא שתי שערות. אבל אם לא הביא שתי שערות, לא בדא. ולמשכן אין ממשכנין אף על פי שהביא ב' שערות. תנן, אין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום כיני מתני' _{כך כוונת המשנה}, אין ממשכנין את הכהנים מפני דרך הכבוד: תנן, אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, העיד °בן בוכרי ביבנה, כל כהן ששוקל אינו חוטא. אמר לו °רבן יוחנן בן זכאי , לא כי. אלא כל כהן שאינו שוקל,חוטא: אמר רבי ברכיה° _הכהן, טעמא ד°רבן יוחנן בן זכאי דכתיב (שמות כי תשא ל יג) זה יתנו. _{זה בגמטריא י"ב} י”ב שבטים יתנו. אמר רבי טבי° בשם רב המנונא° , כן משיבין חכמים ל°רבי יהודה _{בר עילאי שפטר כהנים ממחצית השקל. מפני שאם יהיו שותפים במנחת העומר ושתי הלחם יהיו טעונים שרפה כמו כל מנחת כהן.} כשם שחטאת יחיד מתה, ^א_כדואין חטאת ציבור מתה. כך מנחת כהן יחיד קריבה כליל, ואין _{העומר ושתי הלחם ולחם הפנים שהם} מנחת הציבור קריבה כליל. וקשיא, משיבין לאדם דבר שאינו מודה בו? והרי °רבי יהודה _{בר עילאי} סובר שחטאת ציבור מתה דתנן, שאין חטאת ציבור מתה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, תמות. _{נראה של°רבי יהודה בר עילאי ציבור זה שותפות של יחידים. ואילו לרבנון ציבור זה ישות חדשה}

[דף ד עמוד ב]

והוא מותיב לן, המנחות אם יקנו בכסף שתרמו הכהנים זו לא נדבת יחיד היא? ואינון מתיבין ליה, מכיון שנמסרה לציבור, כמי שהיא נדבת ציבור. כתיב (שמות כי תשא ל יג) כל העובר על הפקודים. °רבי יהודה _{בר עילאי} ו°רבי נחמיה . חד אמר, כל דעבר בימא _{בקריעת ים סוף} יתן. וחרנא אמר, כל דעבר על פיקודייא _{מי שנמנה} יתן. מאן דאמר כל דעבר בימא יתן. מסייע ל°רבי יוחנן בן זכאי . מאן דאמר כל דעבר על פיקודייא יתן מסייע לבן בוכרי

ירושלמי שקלים, פרק א, הלכה ד

מתני’: אף על פי שאמרו _{במשנה הקדמת} אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים, אבל אם שקלו מקבלין מידן. ^א_כההנכרי והכותי ששקלו, אין מקבלין מהן. ואין מקבלין מידם, קיני זבין, וקיני זבות, וקיני יולדות, וחטאות ואשמות. ^א_כוזה הכלל, כל שנידר ונידב, מקבלין מידן. וכל שאין נידר ונידב, אין מקבלין מידן. וכן מפורש על ידי עזרא, שנאמר

[דף ה עמוד א]

(עזרא ד ג) לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו. ^א_כזואלו שחייבין בקלבון _{דבר מועט שמוסיפים על מחצית השקל.} לוים, וישראלים, וגרים, ועבדים משוחררים. אבל לא כהנים, ונשים, ועבדים, וקטנים. השוקל על יד _בשביל כהן, על יד האשה, על יד עבד, על יד קטן, פטור. ^א_כחואם שקל על ידו ועל יד חבירו, חייב בקלבון אחד. ו°רבי מאיר אומר, שני קולבנות. הנותן סלע ונוטל שקל, חייב שני קולבנות. ^א_כטהשוקל על יד עני, ועל יד שכינו, ועל יד בן עירו, פטור. ואם הלוום, חייב. ^א_להאחין השותפין שחייבין בקלבון, פטורין ממעשר בהמה. וכשחייבין במעשר בהמה, פטורין מן הקלבון. וכמה הוא קלבון? מעה כסף, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ^לאחצי מעה:

גמ’: תנן, אף על פי שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים, אבל אם שקלו מקבלין מידן. הא לתבוע אין תובעין. הכא _כאן את אמר את מי ממשכנין? לוים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים. אבל לא נשים ועבדים וקטנים. הא לתבוע תובעין. והכא את אמר אין תובעין? לא קשיא, כאן בשהביא ב' שערות, וכאן בשלא הביא ב' שערות: הנכרי והכותי כו'. אמר רבי אבא° , תיפתר כמאן דאמר כותי כנכרי. דאתפלגון, כותי כנכרי דברי °רבי . °רבן שמעון בן גמליאל אומר, כותי כישראל לכל דבר. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, מתני' בנכרים, הא בכותים לא, ולא גורסים כותי. ותני כן כתיב (ויקרא ויקרא א ב) אדם כי יקריב מכם קרבן. אדם, לרבות את הגרים _{והכותים גרים הם} כתיב (ויקרא ויקרא א ב) מכם, ^א_לבלהוציא את המומרים. מתני' פליגא על רבי אלעזר° _{בן פדת} דתנן, אין מקבלין מידם, קיני זבין וזבות, קיני יולדות. וכי יש קיני זבין וזבות בעובד כוכבים ומזלות? אלא רישא בעובד כוכבים ומזלות, וסיפא בכותים. כן הוא, רישא בעובד כוכבים ומזלות וסיפא בכותים. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^א_לגבתחילה _{בזמן בניין המקדש} אין מקבלין מהם, לא דבר מסוים ולא דבר שאינו מסוים. ובסוף מקבלין מהן דבר שאינו מסוים, ואין מקבלין מהן

[דף ה עמוד ב]

דבר מסוים. רבי שמעון בן לקיש° אמרן בתחילה בין בסוף, אין מקבלין מהן, לא דבר מסוים ולא דבר שאינו מסוים. מתני' פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, אין מקבלין מהן הקדש ונדבה לבדק הבית. פתר לה בין בתחלה בין בסוף ובלבד דבר מסוים. רבי שמעון בן לקיש° אמרן בתחילה ובין בסוף אין מקבלין מהם, לא דבר מסוים ולא דבר שאינו מסוים: מתני' פליגא על רבי שמעון בן לקיש° דתני, ^א_לדהכל שווין שהן נודרין ונידרין. _{קא סלקא דעתין נודרין לבדק הבית} פתר לה, בעולה. ניחא נודרים עולה. נידרים עולה? הרי נידר בפשטות פירושו שאומר דמי עלי _{לבדק הבית.} אלא כשאמר ישראל, הרי עלי עולה. ושמע נכרי ואמר, מה שאמר זה עלי: ואינו מביא עמו נסכים? הרי תמיד מביאים קצת יותר , ומותר נסכים לא לכלי שרת אינון? ואף לרבי יוחנן° _{בר נפחא} קשה וכי לא נמצא מביא דבר מסויים? השיב רבי יוסי ברבי בון° . והא תנינן, ^א_לה נערכין. וערכין לא לבדק הבית אינון? היך מה _כמו דאת אמר תמן, לשמים הוא מתכוין, ומאיליהן _{מגזרת תורה} הן באין לבדק הבית. כן את אמר אף הכא, לשמים הוא מתכוין, ומאיליהן הן באין לכלי שרת. ואין זה נחשב כתורם לדבר מסוים. מה עבד לה רבי שמעון בן לקיש° הרי לשיטתו לא מקבלים מהם כלום? פתר לה שלא נאסר אלא לקבל מהם לצרכי הבנין דכתיב (עזרא ד ג) לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו אבל כלים אין איסור. אמר חזקיה° , רבי סימון° שאל, מעתה לשיטת רבי שמעון בן לקיש° שלמד מהפסוק הזה הוא הדין ^א_לושאין מקבלין מהן לאמת המים ולחומות העיר ומגדלותיה, על שם שנאמר (נחמיה ב כ) ולכם אין חלק וצדקה וזיכרון בירושלים? _{נשאר בשאלה} תנן, ואם שקל על ידו ועל יד חבירו, חייב בקלבון אחד. ו°רבי מאיר אומר, שני קולבנות. שאף בנותן שקלו שלם חייב בקלבון.

[דף ו עמוד א]

מאי טעמא ד°רבי מאיר ? כסבר °רבי מאיר , כשם ששקלו תורה כך קלבנו תורה. דאמר °רבי מאיר , כמין מטבע של אש הוציא הקדוש ברוך הוא מתחת כסא כבודו, והראהו למשה ואמר לו, זה יתנו. כזה יתנו. _{שמדאוריתא צריך לתת שווי של מחצית השקל כסף מזוקק. וכיוון שהמטבע שלנו אינו מזוקק, מוסיפים קילבון:} נתן סלע ליטול שקל, חייב שני קולבונות. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} ד°רבי מאיר היא. אחד עבור פריטת הסלע, ואחד עבור שקל שהוא נותן דבר תורה. ורב° _{אבא בר אייבו} אמר דברי הכל היא. אחד עבור שקל שהוא נוטל _{עבור הפריטה} ואחד עבור שקל שהוא נותן _{שהשלחני צריך לפרוט אחר כך את כל המטבעות למטבעות גדולים כדי להעלותם לירושלים.} על דעתיה דרב° _{אבא בר אייבו} ל°רבי מאיר ג' קולבנות אינון? כי אתא רבי ירמיה° אמר . רבי שמואל בר רב יצחק° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו}, ל°רבי מאיר שלשה קולבנות אינון. א' עבור שקל שהוא נותן _{שהשלחני צריך לפרוט אחר כך את כל המטבעות למטבעות גדולים כדי להעלותם לירושלים,} וא' שקל שהוא נוטל _{עבור הפריטה} ואחד לדבר תורה _{להשלים את מה שחיסרו הסיגים מכסף מזוקק:} תנן, האחין השותפין שחייבין בקלבון, פטורין ממעשר בהמה. וכשחייבין במעשר בהמה, פטורין מן הקלבון. האחים והשותפים שחייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה, בשחלקו וחזרו ונשתתפו. שחייבין במעשר בהמה ופטורין מן הקלבון, בשלא חלקו. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}

 

[דף ו עמוד ב]

והן שחלקו גדיים כנגד תיישים, ותיישים כנגד גדיים. כי אז בטל שם ירושה והרי הם כלקוחות שפטורים ממעשר בהמה אפילו אם יחזרו והשתתפו. אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים. הוא חלקו משעה הראשונה. ונשאר עליהם שם ירושה ואם יחזרו והשתתפו יחזרו לתפוסת הבית וחיבים במעשר בהמה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^א_לזאפילו חלקו גדיים נגד גדיים ותיישים נגד תיישים, כלקוחות הן ופטורין מן המעשר. כההוא

[דף ז עמוד א]

דתנינן תמן. הלקוח ושניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה. רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמר, רבי ירמיה° בעי, ולמה לית אנן אמרין, פעמים שהן חייבין בזה ובזה. ופעמים שהן פטורים בזה ובזה? היך עבידא? ^א_לחחלקו את הנכסים ולא חלקו את הבהמה. חייבין בזה ובזה. חלקו את הבהמה ולא חלקו את הנכסים. פטורים מזה ומזה. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, הדא דאת אמר, בשלא היתה הבהמה רוב. אבל אם היתה הבהמה רוב, הן הן עיקר נכסים. ואם לא חלקו בבהמה כאילו לא חלקו בנכסים ופטורים מן הקלבון. אמר רבי אבין° רבי שמי° בעי. מפני שעשיתן כאדם אחד אצל מעשר בהמה, את פוטרו מן הקלבון אף שאת הנכסים הם חלקו וכל אחד נותן מחצית השקל משלו? אמר לו דשניא היא, שהוא נותן סלע אחת שלימה בשותפות והרי זה כאילו לא חלקו ונותן מתפוסת הבית. מעתה, אפילו חלקו בכל וחזרו ונשתתפו, יהיו פטורים מן הקלבון? והא תנינן חייבין בקלבון ופטורין במעשר בהמה? _{נשאר בשאלה} אמר רבי אבא° בשם אבא בר רב הונא° , היא שני

[דף ז עמוד ב]

אחין שירשו את אביהן, היא שני גיסין שירשו את חמיהן. ^א_לט’‘‘להיכן היו הקלבנות נופלין? °רבי מאיר אומר, לשקלים. רבי אלעזר° _{בן פדת} אומר, לנדבה. °רבי שמעון שזורי אומר, ריקועי זהב וצפוי לבית קודש הקדשים. °בן עזאי אומר, שולחנין היו נוטלין אותן בשכרן. ויש אומרים להוצאת דרכים

הדרן עלך פרק באחד באדר

פרק שני - מצרפין שקלים

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שקלים, פרק ב, הלכה א

מתני’: ^ב_אמצרפין שקלים לדרכונות _{מטבע זהב,} מפני משוי הדרך. כשם שהיו שופרות במקדש, ^ב_בכך היו שופרות במדינה. בני העיר ^ב_גששלחו את שקליהן, ונגנבו או שאבדו, אם נתרמה התרומה, נשבעין לגיזברין. ואם לאו, נשבעין לבני העיר, ובני העיר שוקלין תחתיהן. נמצאו, או שהחזירום הגנבים, אלו ואלו שקלים, ואין עולין להן לשנה הבאה:

גמ’: תנן, מצרפין שקלים לדרכונות _{מטבע זהב,} מפני משוי הדרך. ויעשו אותן מרגליות? שמא תזיל המרגליות ונמצא ההקדש מפסיד. כההיא דתנינן תמן. ^ב_דוכלן נפדין בכסף ובשוה כסף, ^ב_החוץ מן השקלים. ואין פודין בכלים. ואמר רבי שמואל בר רב יצחק° , שמא יזילו הכלים ונמצא ההקדש מפסיד. אוף הכא נמי, שמא תזיל המרגליות ונמצא ההקדש מפסיד. תנן, כשם שהיו שופרות במקדש, כך היו שופרות במדינה. מתניתא בתקלין חדתין _{שקלים חדשים של אותה שנה.} אבל בתקלין עתיקין _{שקלים ישנים למי שחייב על שנים קדמות,} לא בדא. ותני כן, ^ב_ושופרות לעתיקין במקדש, ואין שופרות לעתיקין במדינה. תנן, בני העיר ששלחו את שקליהן ונגנבו או שאבדו, אם נתרמה התרומה, נשבעין לגיזברין _{ופטורים} .מתני' בשומר חינם, אבל בשומר שכר לא בדא. שהרי שומר שכר חייב בגנבה ואבדה. אמר רבי אבא° ^ב_זאפילו תימר בשומר שכר _{ואף על פי כן יש מקרים שפטורים אם נגנבו או אבדו.} נגנבו, בלסטים מזויין. אבדו, בשטבעה ספינתו בים. אמר רבי יוסטי ברבי סימון° . הא דתנן אם נתרמה התרומה נשבעין לגיזברין ובני העיר פטורים, אתיא כמאן דאמר תורמין ^ב_חעל הגבוי ועל העתיד לגבות _{שבשעת התרומה ההקדש זוכה בכל השקלים בכל מקום שהם וכבר יצאו הבעלים ידי חובתם.}

[דף ח עמוד א]

ברם כמאן דאמר אין תורמין לא על הגבוי ולא על על העתיד לגבות, לא בדא _{שעד שלא יגיעו השקלים למקדש לא יצאו הבעלים ידי חובתם:} למה נשבעין לגזברין או לבני העיר, הרי אין נשבעין על ההקדשות דכתיב וכיחש בעמיתו. בעמיתו ולא בהקדש? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} היא. ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, קדשים שהוא חייב באחריותן, כנכסיו הן. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, דברי הכל היא, משום שבועת תקנה. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ניחא, נשבעים לגזברים, ואם לאו, נשבעים לבני העיר, ובני העיר שוקלים אחרים תחתיהן משום שבועת תקנה. אלא לרבי אלעזר° _{בן פדת}, ניחא נשבעים לבני העיר, הדא היא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} שכל עוד הבעלים חייבים באחריותם כנכסיהם ונשבעים. אבל אחר שיצאו מאחריות בעלים הרי הם הקדש גמור , ואמאי נשבעים לגזברים? גיזברים מאי עבידתייהו? נשבעים לבני העיר _{ליטול שכרן} במעמד גיזברים _{מפני שההפסד על ההקדש,} כי היכי דלא לחשדינהו. אי נמי, דלא נשוו להו פושעים. ^ב_טאף על פי שקבלו בני העיר לשלם בלא שבועה, אין ההקדש יוצא בלא שבועה: הפריש שקלו ואבד. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, חייב באחריותו עד שימסרנו לגיזבר. רבי שמעון בן לקיש° אומר, הקדש ברשות הגבוה בכל מקום שהוא. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש° דתנן, נשבעין לבני העיר, ובני העיר שוקלין תחתיהן. עוד היא משום שבועת תקנה: תנן, נמצאו או שהחזירום הגנבים, אלו ואלו שקלים, ואין עולין להן לשנה הבאה. תני, ^ב_יהראשונים נופלים לתיקלין חדתין, והשניים נופלים לתיקלין עתיקין. הרי שניהם נמצאו קדם תרומת הלשכה, אם כך אלו הן הראשונים ואלו הן השניים? רבי פנחס בי רבי חייא° ורבי אבא מרי° . חד אמר, אלו ששלחו בני העיר תחילה. וחרנה אמר, אלו שהגיעו לידי גזברין תחילה.

[דף ח עמוד ב]

ירושלמי שקלים, פרק ב, הלכה ב

מתני': ^ב_יאהנותן שקלו לחבירו לשקול על ידו _{בשבילו,} ושקלו על ידי _בשביל עצמו. אם נתרמה התרומה _{קדם ששקל בשביל עצמו,} מעל. ^ב_יבהשוקל שקלו מן _דמי ההקדש _{שהקדיש לבדק הבית,} ונתרמה התרומה וקרבה הבהמה שקנו מהתרומה רק אז, מעל. ממעשר שני ודמי שביעית, יאכל כנגדן:

גמ’: הנותן שקלו לחבירו לשקול על ידו _{בשבילו,} ושקלו על ידי _בשביל עצמו. אם נתרמה התרומה _{קדם ששקל בשביל עצמו,} מעל. אנן תנינן אם נתרמה התרומה. ותני דבי °רבי , אם קרבה הבהמה. מאן תנא אם נתרמה התרומה? °רבי שמעון _{בן יוחאי} היא. דאמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} , מיד היה סוחר הבהמות מקבל מעותיו. וקשיא מדוע מעל? אילו הגונב עולתו של חבירו ושחטה סתם. סתמה לא לשם בעלים הראשונים מכפרת? אמר רבי יודן° , תיפתר במסויים _{שאותו אדם היה חשוב וסימן את המטבע והכהנים התורמים ידעו שהמטבע ממנו} שאין זה כשחטה סתם, אלא כשחטה לשמו של השני שלא עלתה לבעלים. כמו שנהגו משל בית °רבן גמליאל _דיבנה. שהיה מתכוין ודוחפו לתוך הקופה. למה מעל? הרי אף אם היה נותן לשם הראשון, מי אומר שהמטבע שלו היה ניתרם. וחש לומר שמא לשיריים הן נופלין. שהרי רוב השקלים הופכים לשירים, וכי יש מעילה בשיריים? אלא כ°רבי מאיר . ד°רבי מאיר אומר, ^ב_יגמועלין בשיריים. אי נמי עוד היא _{אף הראשון מדובר} באדם מסויים כשל בית °רבן גמליאל _דיבנה, שהיה מתכווין ודוחפו לתוך הקופה ולא היה נעשה שיריים: הרי כדי להתחייב במעילה צריך שיפגום בשוה פרוטה,ו אם זה דבר שלא שיך בו פגימה צריך שיהנה בשוה פרוטה. וכאן מה נהנה? אמר רבי אבין° בשם רבנן דתמן, מכיון שבית דין ראוין למשכן ולא מישכנו, כמי שנהנה: תנן, ממעשר שני ודמי שביעית, _{לא חלה עליו קדושה ואינו נפטר עד} יאכל כנגדן: מאי טעמא? דכתיב (ויקרא בחקותי כז כו) אך בכור אשר יבכר לה' בבהמה, לא יקדיש איש אותו. כל שהוא קודש, ^ב_ידאין קדושה חלה עליו

[דף ט עמוד א]

כיצד הוא עושה? מביא סלע של חולין ואומר, מעות מעשר שני בכל מקום שהן, יהו מחוללין על סלע זו. ואותה סלע נתפס לשם מעשר שני, והשאר נעשו שקלים

ירושלמי שקלים, פרק ב, הלכה ג

מתני’: המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי. °בית שמאי אומרין, מותרן נדבה. ו°בית הלל אומרים, ^ב_טומותרן חולין. שאביא מהן שקלי, שוין שהמותר חולין. אלו לחטאתי, שוין שהמותר נדבה. ^ב_טזשאביא מהן חטאתי, שוין שהמותר חולין. אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} . מה בין שקלים לחטאת? אלא של שקלים יש להן קיצבה. ולחטאת אין לה קיצבה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אף לשקלים אין להן קיצבה. ^ב_יזשכשעלו ישראל מן הגולה, היו שוקלין דרכונות _{מטבעות זהב לפי שהיו מועטים} חזרו לשקול סלעים. חזרו לשקול טבעין. ביקשו לשקול דינרין, ולא קבלו מהן. אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} , אף על פי כן יד כולן שוה. אבל חטאת זה מביא בסלע, וזה מביא בשתים, וזה מביא בשלש:

גמ’: תנן, המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי. °בית שמאי אומרין,מותרן נדבה. ו°בית הלל אומרים,מותרן חולין. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, מה פליגין? במכנס פרוטרוט _{שמוסיף כל פעם פרוטה ואחר שעבר את הסכום הנדרש, המשיך והוסיף את השאר בטעות.} אבל באומר אלו לשקלי, כל עמא מודיי שמותרן נדבה. _{שהרי אמר על הכל שיהיו קדש.} רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} ורבי ביבי° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} במה פליגין? במכנס פרוטרוט. ^ב_יחאבל באומר אלו לשקלי, כולי עלמא מודיי שמותרן חולין. שהרי הוא יודע שאסור לתת יותר ממחצית השקל _{ועל המותר הוא נחשב כמתנה על מה שכתוב בתורה שאינו כלום.} אמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, מתניתא מסייעא לרבי ביבי° דתנן, אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי}, מה בין שקלים לחטאת? אלא שהשקלים יש להן קיצבה, ולחטאת אין לה קיצבה. מה אנן קיימין? אם באומר שאביא מהן שקלי, כל עמא מודיי שמותרן חולין. אם באומר שאביא מהן חטאתי, כל עמא מודיי שהמותר חולין. אלא כן אנן קיימין, באומר אלו לשקלי. שקלים, על ידי שקצבתן מן התורה, מותרן חולין _{שעל המותר נחשב כמתנה על מה שכתוב בתורה שאינו כלום.} חטאת, על ידי שאין קצבתה מן התורה, מותרה נדבה. אבל לפי רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} קשה. שהרי לפי °בית שמאי אין שום הבדל בין שקלים לחטאת. שהרי בין אם אמר אלו לשקלי ובין אם אמר אלו לחטאתי, אפילו במכנס פרטרוט, מותרן נדבה. ובין שאמר שאביא מהן שקלי בין שאמר אביא מהן חטאתי, מותרן חולין. אז על מה אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי}, מה בין שקלים לחטאת? הרי אין הבדל בניהם לדעת °בית שמאי . מה עבד לה רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}? פתר לה במכנס פרוטרוט וכ°בית הלל שבשקלים שקצבתן מהתורה מותרן חולין. חטאת שאין קצבתה מהתורה מותרה נדבה. אבל ל°בית שמאי באמת אין הבדל. והא תנינן

[דף ט עמוד ב]

^ב_יטמותר שקלים חולין? _{קא סלקא דעתין שמדובר באומר אלו לשקלי.} והרי לדעת רבי יוסי° _{בר זבידא} באומר אלו לשקלי, כל עמא מודיי שמותרן נדבה. פתר לה במכנס פרוטרוט וכבית הילל. המפריש שקלו וסבר שהוא חייב, ונמצא שאינו חייב, ^ב_כלא קדש. ^ב_כאהמפריש שנים וסבר שהוא חייב שנים. ונמצא שאינו חייב אלא אחד. אותו השני מה את עביד ליה? נשמעינה מן הדא דתני, ^ב_כבהפריש חטאתו וסבר שהוא חייב ונמצא שאינו חייב, לא קדשה. הפריש שתים, וסבר שהוא חייב שתים, ונמצא שאינו חייב אלא אחת, אותה שניה רועה. דכיוון שהקדיש את שניהם כאחד, אף השניה מתקדשת. הכא נמי כיוון שהקדיש את שני השקלים כאחד הרי אלו לנדבה. וקשה לרב ביבי° שלדעתו כשאומר הרי אלו נדבה, מותרן חולין כיוון שקצבתם מהתורה. _{ולמה כאן כשהפריש שני בהמות אחת לכל חטאת אף השניה מקודשת?} תנן,°רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אף לשקלים אין להן קיצבה. שכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלין דרכונות, חזרו לשקול סלעים. חזרו לשקול טבעין. ביקשו לשקול דינרין, ולא קבלו מהן. דרכונות זה דינרין זהב. חזרו לשקול סלעין כשמוען. חזרו לשקול טבעין, _זה פלגי סלעין _{מחצית השקל של תורה.} בקשו לשקול דינרין _זה קרטין _{שהם פחותים משל תורה,} ולא קבלו עליהן. מניין שכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלין דרכונות? מן הדא דכתיב (נחמיה י לג) והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו. _{השקל בימי עזרא היה שוה למחצית השקל של התורה ונתנו שלוש פעמים בשנה בכל יחד כשקל וחצי של תורה שזה שוה לדרכון אחד} אמר רבי חלקיה° בשם רבי אחא° . ממה שנאמר שלישית ולא שליש, מכאן שצריך אדם _{לתת לפחות שקל בשנה לצדקה} ולשלש שקלו שלשה פעמים בשנה בכל פעם שליש. מכאן שאין מטריחין על הציבור יותר מג' פעמים בשנה. אמר רבי אבין° מכאן לג' סאין, מכאן לג' קופות. מכאן לג' הפרשות _{ששלוש פעמים תורמים את הלישכה.} כתיב (שמות כי תשא ל יג) זה יתנו כל העובר על הפקודים. °רבי יהודה _{בר עילאי} ו°רבי נחמיה . חד אמר, לפי שחטאו במחצית היום _{שחטא העגל היה בשעה שישית} יתנו מחצית השקל. וחרנה אמר. לפי שחטאו בשש שעות ביום, יתנו מחצית השקל דעבד _ששוה שיתא גרמסין. °רבי יהושע בי רבי נחמיה אמר בשם °רבי יוחנן בן זכאי . לפי שעברו על עשרת הדברות, יהיה נותן כל אחד ואחד עשרה גרה _{שהשקל עשרים גרא.} רבי ברכיה° _הכהן ורבי לוי° אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש° . לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף, יהיה כל אחד ואחד פודה את בנו בכורו בעשרים כסף _{חמש סלעים ארבע דינרים בסלע,} אמר רבי פנחס° בשם רבי לוי° . לפי שמכרה בכורה של רחל בעשרים כסף, עשרה אחים השתתפו במכירה ונפל לכל א' וא' מהם טבעה _{שני דינרים שהם מחצית השקל.} לפיכך יהיה כל אחד ואחד נותן שקלו טבעה _{מחצית השקל}

ירושלמי שקלים, פרק ב, הלכה ד

מתני’: ^ב_כגמותר שקלים, חולין. ^ב_כדמותר עשירית האיפה, ^ב_כהמותר קיני זבין קיני זבות וקיני יולדות, חטאת ואשמות, מותרן נדבה. זה הכלל, כל שהוא בא לשם חטאת ומשום אשמה, מותרן נדבה

[דף י עמוד א]

מותר עולה, לעולה. מותר מנחה, למנחה. מותר שלמים, לשלמים. מותר הפסח, לשלמים. מותר נזירים, לנזירים. מותר נזיר, לנדבה:

גמ’: אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, עד דאנא תמן _בבבל, שמעית קל רב יהודה° _נשיאה שאל לשמואל° _{בר אבא בר אבא}, ^ב_כוהפריש שקלו ומת מה דינו? אמר לו, יפלו לנדבה. ^ב_כזמותר עשירית האיפה שלו _{של כהן גדול} רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, יוליכם לים המלח שאסורים בהנאה. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, יפלו לנדבה. מתניתא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, מותר שקלים, חולין. מותר עשירית האיפה, מותר קיני זבים וקיני זבות, מותר קיני יולדות, חטאת ואשמות, מותרן נדבה. מה עבד לה רבי יוחנן° _{בר נפחא}? פתר לה, במותר עשירית האיפה של מנחת חוטא של כל ישראל שהיא נאכלת. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, על דא עליל _{על זה עלה} אבא בר אבא° לארץ ישראל, דאינון אמרין, מניין ^ב_כחשהפסח משתנה לשם שלמים? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ג ו) ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים, כל שהוא בא מן הצאן _{זה קרבן פסח, שלא לשמו בשאר ימים} בא שלמים. התיבון, הרי עולה גם היא באה מהצאן? כתיב מן הצאן. דבר שאינו בא אלא מן הצאן יצאת עולה שהיא באה אפילו מן הבקר היתיבון, הרי אשם? אמר רבי בון בר כהנא° , כתיב מן הצאן, דבר שהוא בא מכל הצאן. יצא אשם שאינו בא אלא מן האילים בלבד ולא מן העזים. בכל אתר את אמר, מן למעט _{שמן פירושו רק חלק מהכלל.} והכא את אמר, מן הצאן לרבות כל סוגי הצאן? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, אף כאן מיעט. מיעטו שאינו בא בן שני שנים,מיעטו שאינו בא נקבה. התיבון, והכתיב (ויקרא ויקרא א י) אם מן הצאן קרבנו, מן הכבשים או מן העזים לעולה. מעתה, מותר הפסח יבא עולה? אמר רבי אבין° . משנין דבר שהוא לאכילה, בדבר שהוא לאכילה. ואין משנין דבר שהוא לאכילה, בדבר שאינו לאכילה. רבי יוסי ברבי בון° אמר , משנין קדשים קלין לשם קדשים קלין. ואין משנין קדשים קלין לשם קדשי קדשים. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. על דא אמר רבי חנינה° , אתון אמרין, אין הפסח משתנה לשם שלמים אלא אם כן שחטו לשם שלמים. ואני אומר, אפילו שחטו לשם עולה נעשה שלמים. אמר רבי אילא° _אילעא, טעמא דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, דכתיב ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים, כל שהוא זבח _{שיעשה מקרבן פסח שלא לשמו לא בזמנו,} בא שלמים. אפילו משתנה למחשבת פסול? _{כששינה שמו לשם עולה. האם שם פסח נעקר לגמרי עד שגם מחשבת פסול שפוסלת רק בעולה תפסול בו?} היך עבידא? הרי אם שחטו לשם עולה על מנת לזרוק דמו למחר. מכל מקום פסול הוא _{שגם בשלמים וגם עולה מחשבת חוץ לזמנו פוסלת.} נפקא מינא,דאין תימר משתנה למחשבת פסול,הרי נעקר ממנו שם פסח והרהו שלמים. וכיוון שאין פסול אחר בקרבן הרי הוא פיגול. אין תימר אינו משתנה למחשבת פסול, אין שם פסח נעקר ממנו. וכיוון שיש פסול אחר,אין מחשבת פיגול חלה והקרבן רק פסול. לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה מהו? אמר רבי בון בר חייה° בשם שמואל בר אבא° מכיון שאחר הפסח אין לו שם. _{שאחר הפסח אין זה זמנו ולשם שלמים לא הקדישו,} נעשה כשוחטו בשתיקה ושלא לשמו והוא כשר אמר ליה

[דף י עמוד ב]

, ואין כיני, אפילו שחטו לשמו, לזרוק דמו שלא לשמו יעשה משעה ראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו ויהא כשר? אמר רבי אבא מרי° , מאן אמר בשתיקה כשר? או נאמר שפסח אחר זמנו צריך עקירה ובשתיקה פסול? _{נזיר מביא שלוש קרבנות חטאת עולה ושלמים} תנן, מותר נזיר לנדבה. אמר רב חסדא° , והוא שקרבה קנה חטאתו בסוף. שאחר שקנה בכסף שהפריש קרבן עולה ושלמים, הכסף שנותר נעשה מיועד לקנית חטאת. ומותר חטאת הולך לנדבה. אבל אי קרבו שלמים בסוף, מותרן שלמים. אמר רבי זעירא° , ^ב_כטאפילו קרבו שלמים לבסוף. הלכה _{למשה מסני} היא בנזיר, שתהיה מותרה נדבה. מתניתא מסייעא לדין, ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייע לרבי זעירא° שהדין הוא שהמפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין, מפני שהן ראוין לבא כולן שלמים. מת והיו לו מעות סתומין יפלו לנדבה ותני, אלו הן מעות סתומין, כל שדמי חטאת מעורבות בהן. ואפילו הפריש דמי חטאת מתוכה, מעות סתומין הן. דכיוון שמתחילה היו דמי חטאת מעורבין בהם ילכו לנדבה. מתניתא מסייעא לרב חסדא° דתני, אמר אלו לחטאתי ^ב_לוהשאר לשאר נזירותי ומת, דמי חטאת ילכו לים המלח,ובשאר יביאו בחציו עולה ובחציו שלמים, ^ב_לאמועלין בכולן, ואין מועלין במקצתן _{שהרי חלקן שלמים ואין מועלים בקדשים קלים.} ולא אמר אם מת יפלו לנדבה. אמר רב חסדא° , ^ב_לבמותר לחמו של נזיר יורקב. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} ויאות. להקריבו בפני עצמו, אין את יכול, שאין לך לחם קרב לעצמו. להקריבו עם נזירות אחרת, אין את יכול, שאין לך נזירות באה בלא לחם משל נזיר . לפום כן צריך מימר, מותר לחמו של נזיר יורקב. סברין מימר, הוא לחמו, הוא מותר נסכיו. אמר רבי יוסי ברבי בון° . מותר נסכיו, קדשי קדשים אינון ^ב_לגויפלו לנדבה. על דעתיה דרבי יוסי ברבי בון° _{שהסביר שלרב חסדא° רק קדשים קלים כמו לחמי נזיר ירקבו אבל קדשי קדשים כמו הנסכים ילכו לנדבה.} שמואל° _{בר אבא בר אבא} דרב חסדא° במותר נסכים. ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} ורבי אלעזר° _{בן פדת}, שלשתן אמרו דבר אחד, שמותר קדשי קדשים לנדבה. רבי חסדא ° , אהה דאמרן. שמואל° _{בר אבא בר אבא}, דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} עד דאנא תמן _בבל, שמעית קל רב יהודה° _נשיאה שאיל לשמואל° _{בר אבא בר אבא}, הפריש שקלו ומת מה דינו? אמר לו, יפלו לנדבה. רבי אלעזר° _{בן פדת} דאיתמר, מותר עשירית האיפה שלו _{של כהן גדול.} רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, יוליכם לים המלח. רבי אלעזר° _{בן פדת} אומר יפלו לנדבה

ירושלמי שקלים, פרק ב, הלכה ה

מתני’: ^ב_לדמותר שבויים, לשבויים. מותר שבוי, לאותו שבוי. מותר עניים, לעניים. מותר עני, לאותו עני. מותר המתים למתים. מותר המת ליורשיו. °רבי מאיר אומר. מותר המת יהא מונח עד שיבא אליהו. °רבי נתן אומר, מותר המת בונין לו נפש על קברו:

גמ’: תנן, מותר המת ליורשיו. גבו לו בחזקת שאין לו לקבורה, ונמצא שיש לו? רבי ירמיה° סבר מימר, מותר המת ליורשיו. אמר ליה רבי אידי דחוטרא° , הגע עצמך, דלא כוונן אלא ליה _{מתוך שהיו בטוחים שאין לו.} נמצא שכל הנתינה היתה בטעות. ולמה ילך הכסף ליורשים? אמר ליה, אנא לא אמרית שכך הדין _{בודאות אלא הסתפקתי אולי אלו שנתנו את הכסף כבר התיאשו.} את מנן לך _{הודאות?} תני בשם °רבי נתן , מותר המת, יבנה לו נפש על קברו ויעשה לו זילוף על גבי מיטתו. תני

[דף יא עמוד א]

אין פודין שבוי בשבוי _{במה שגבו לשבוי אחר.} ואין גובין טלית בטלית _{בכסף שגבו לקנות טלית לעני אחד אין קונים בהם טלית לעני אחר} . ^ב_להואין ממחין ביד פרנסים על כך _{אם החליפו מצדקה לצדקה.} תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר, ^ב_לואין עושין נפשות לצדיקים. דבריהם הן הן זכרונן. רבי יוחנן° _{בר נפחא} הוה מיסתמיך על רבי יעקב בר אידי° . והיה רבי אלעזר° _{בן פדת} חמי ליה ומיטמר מן קדמוי _{רואה אותו ותחבה מפניו}. אמר , הא תרתיי מילין הדין בבלייא עביד בי _{שני דברים נוהג בי אותו בבלי שלא כהוגן.} חדא דלא שאל בשלומי, וחדא דלא אמר שמועתא משמי. אמר לו. כך אינון נהגין גביהן בבבל זעירא לא שאל בשלמיה דרבה מיניה _{קטן לא שואל בשלום מי שגדול ממנו}. דאינון מקיימין את הפסוק (איוב כט ח) ראוני נערים ונחבאו ותו בעי _{ועוד שאל} מיניה. מהו מיעבור קומי אהדורי צילמיה האם מותר ללכת בדרך שמוצב שם פסל בשם אהדורי? אמר לו מה איתפליג ליה איקר _{מה אתה חולק לו כבוד} בזה שאתה שומר ממנו מרחק? אלא עבור קומוי וסמי עיניה. אמר לו, יאות עבד _{טוב עשה} רבי אלעזר° _{בן פדת} דלא עבר קומיך. ועוד עביד הא בבלאה, דלא אמר שמעתא משמיה, נכנסו לפניו רבי אמי° _{בן נתן} ורבי אסי° , אמרו לו, רבי כך היה מעשה בבית הכנסת של טרסיים, בנגר שיש בראשה גלוסטרא. שנחלקו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו °רבי יוסי _{בן חלפתא} עד שקרעו ספר תורה בחמתן. קרעו סלקא דעתך? אלא שנקרע ספר תורה. והיה שם זקן אחד, ו°רבי יוסי בן קסמא שמו. אמר. תמיהני אם לא הוה בית הכנסת זה עבודה זרה. חזר ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, וכי אפשר להשוות הכדין _{את המקרה שלי שאני רבו של רבי אלעזר° בן פדת והוא אינו נוהג בי כבוד} מחבריה _{מהמקרה של °רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי יוסי בן חלפתא שהיו חברים באותה דרגה?} נכנס לפניו רבי יעקב בר אידי° אמר ליה, כתיב (יהושע יא טו) כאשר צוה ה' את משה עבדו, כן צוה משה את יהושע וגו'. וכי כל דיבור ודיבור שהיה יהושע יושב ודורש, היה אומר כך אמר משה? אלא יהושע יושב ודורש, ויודעין הכל שהתורה של משה היא. אף אתה, רבי אלעזר° _{בן פדת} יושב ודורש, והכל יודעין שהתורה שלך היא. אמר להן, מפני מה אין אתן יודעין לרצות כבן אידי חבירינו? ורבי יוחנן° _{בר נפחא} מאי כולי האי דבעי דיימרון שמעתא משמיה? אף דוד ביקש עליה רחמים דכתיב (תהילים סא ה) אגורה באהלך עולמים. רבי פינחס° ורבי ירמיה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} וכי עלתה על לב דוד שהוא חי לעולם? אלא אמר דוד. אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מה הנאה לו? אמר לוי בר נזירא. כל האומר שמועה משם אומרה, שפתותיו רוחשות עמו בקבר. מה טעם? דכתיב (שיר השירים ז י) דובב שפתי ישינים. ככומר הזה של ענבים שהוא זב מאיליו, רבי חנינא בר פפאי° ורבי סימון° . חד אמר כהדין דשתי קונדיטון _{כמו השותה יין קונדיטון}. וחרנה אמר, כהדין דשתי חמר עתיק _{כמו השותה יין ישן}. אף על גב דהוא שתי ליה, טעמיה בפומיה. רב גידל° אמר, האומר שמועה בשם אומרה, יראה בעל שמועה כאילו עומד לנגדו. שנאמר (תהילים לט ז) אך בצלם יתהלך איש. כתיב (משלי כ ו) רב אדם יקרא איש חסדו. זה שאר כל אדם (משלי כ ו) ואיש אמונים מי ימצא? זה רבי זעירא° , דאמר רבי זעירא° , לית אנן צריכין חששין לשמעתיה דרב ששת° , דהוא

[דף יא עמוד ב]

גברא מפתחא _עיוור ולא ראה מפי מי נאמרו הדברים. אמר ליה רבי זעירא° לרבי אסי° , חכים _מכיר רבי לבר פדייא° , דאת אמר שמעתא משמיה? אמר ליה, רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרה משמיה והוא ראה אותו. אמר ליה רבי זעירא° לרבי אסי° . חכים _מכיר רבי לרב° _{אבא בר אייבו}, דאת אמר שמעתתא משמיה? אמר לו, רבי אדא בר אהבה° אמרה משמיה. אין דור שאין בו ליצנים מה היו פריצי הדור עושין? היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו. דוד. אימת יבנה בית המקדש? אימתי בית ה' נלך? והוא אומר. אף על פי שמתכונין להכעיסני, יבא עלי שאני שמח בלבי דכתיב (תהילים קכב א) שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. כתיב [שמואל ב ז יב] והיה כי ימלאו ימיך. אמר רבי שמואל בר נחמני° . אמר הקדוש ברוך הוא לדוד. דוד, ימים מלאים אני מונה לך, ואיני מונה לך ימים חסירים. כלום שלמה בנך בונה בית המקדש, לא להקריב בו קרבנות? חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה, יותר מן הקרבנות. ומה טעם? דכתיב (משלי כא ג) עשה צדקה ומשפט, נבחר לה' מזבח:

הדרן עלך פרק מצרפין שקלים

פרק שלישי - בשלושה פרקים

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שקלים, פרק ג, הלכה א

מתני’: ^ג_אבשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה. בפרוס הפסח, בפרוס העצרת, בפרוס החג. ^ג_בוהן גרנות של מעשר בהמה דברי °רבי עקיבא _{בן יוסף}. °בן עזאי אומר, בעשרים ותשעה באדר. ובאחד בסיון. ובעשרים ותשעה באב. °רבי אלעזר _{בן עזריה} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומרים, באחד בניסן בא' בסיון, בכ"ט באלול. ולמה אמרו בכ"ט באלול, ולא אמרו באחד בתשרי? מפני שהוא יום טוב. ^ג_גואי איפשר לעשר, לפיכך הקדימוהו בכ"ט באלול:

גמ’: תנן, בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה. בפרוס הפסח,בפרוס העצרת, בפרוס החג. אמר רבי אבהו° , כל הן דתנינן פרס, פלגא _חצי. והכא פלגא דשלושים יום קודם למועד, _{שזה חצי מזמן ההכנה לחג.} שדורשים בהלכות החג שלושים יום קדם לחג: תנן, והן גרנות של מעשר בהמה דברי °רבי עקיבא _{בן יוסף}. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מפני שהן פירקי לידה. רבי אחא° ורבי תנחום בר חייה° אמרו בשם רבי יהושוע בן לוי° , ^ג_דכדי שתהיה הבהמה מצויה לעולי רגלים. אמר רבי יודן° , שלא יבא לידי בל תאחר. אמר רבי יוסה° _אסי, כל המשהה טבלו, עובר בבל תאחר. תמן

[דף יב עמוד א]

תנינן °רבי מאיר אומר באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומרים ^ג_הבאחד בתשרי °בן עזאי אומר האלוליים מתעשרין בפני עצמן. אמר רב חונה טעמיה ד°רבי מאיר דעד כאן הן מתמצות לילד מן הישנות _{שהתעברו לפני ניסן שהעיבור חמישה חדשים,} מכאן והילך הן מתחילות לילד מן החדשות _{מהעיבור שאחרי ניסן.} רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רב חונה° , טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי}. דכתיב (תהילים סה יד) לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו. לבשו כרים הצאן, אלו הבכירות שהתעברו קדם ניסן, ועמקים יעטפו בר אלו האפילות _{שמתעברות בניסן שעמקים עטופים בר,} יתרועעו _{שניהם יחד} אף ישירו _יתעשרו אלו ואלו נכנסין לדיר להתעשר. אמר °בן עזאי הואיל ואלו אומרים כך ואלו אומרים כך, יהו האלוליים מתעשרין בפני עצמן. הא כיצד? נולדו לו חמשה באב וחמשה באלול וחמשה בתשרי, אינן מצטרפין. _{הנולדים באב לא מצטרפים לנולדים באלול, שמא הלכה כ°רבי מאיר שאחד באלול הוא ראש השנה. הנולדים באלול לא מצטרפים עם הנולדים בתשרי, שמא הלכה כ°רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי שמעון בן יוחאי שאחד בתשרי הוא ראש השנה. והנולדים באב לא מצרפים לנולדים בתשרי לדעת כולם.} נולדו לו חמשה בתשרי וחמשה באב הרי אלו מצטרפין. ו°בן עזאי מכריע על דברי תלמידיו _{°רבי מאיר ד°רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי שמעון בן יוחאי?} רבי ירמיה° ורבי מיישא° אמרו בשם רבי שמואל בר רב יצחק° , שכן נחלקו עליה אבות העולם. מאן אינון אבות העולם? תנא רבי יונה° קומי רבי ירמיה° . אבות העולם אלו °רבי ישמעאל _{בן אלישע} ו°רבי עקיבא _{בן יוסף}. זאת אומרת ש°בן עזאי תלמיד וחבר היה ל°רבי עקיבא _{בן יוסף}. דאין תימר °רבי עקיבא _{בן יוסף} רביה הוה, אית בר נש אמר לרביה, הואיל ואלו אמרים כן ואלו אמרים כן? רבי אבהו° אמר, רבי שמואל בר רב יצחק° שמע ליה ש°בן עזאי תלמיד וחבר היה ל°רבי עקיבא _{בן יוסף} מן הדא דתנן, נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו _{°בית הלל ו°בית שמאי} מודים שיחלוקו. אמר °רבי עקיבא _{בן יוסף} מודה אני בזה שנכסים בחזקתם. אמר לו °בן עזאי , על החלוקין _{על מה ש°בית הלל ו°בית שמאי חולקים} אנו מצטערין אלא שבאתה לחלק עלינו את השוין _{שאתה חולק על מה שהם מסכימים,} זאת אומרת °בן עזאי חבר ותלמיד היה ל°רבי עקיבא _{בן יוסף}, דאין תימר רביה, אית בר נש אמר הכי לרביה? תמן תנינן. ^ג_ומאחד בתשרי עד כ"ט באלול הרי אלו מצטרפין. חמשה לפני ראש השנה וחמשה לאחר ראש השנה אינן מצטרפין. חמשה לפני הגורן וחמשה לאחר הגורן הרי אלו מצטרפין. אם כן למה אמרו שלש גרנות למעשר בהמה? שעד שלא הגיע הגורן מותר למכור ולשחוט. הגיעה הגורן לא ישחוט, ואם שחט פטור. אמר רבי יוסה° _אסי זאת אומרת מעשר בהמה לא עשו אותו לא כחנט _{כפירות שהולכים בהם אחר חניטה} ולא כשליש _{כתבואה וזתים שהולכים אחר הבאת שליש.} דאין תימר כחנט, ניתני כל המעוברים מכ"ט באלול

[דף יב עמוד ב]

אין תימר כשליש _{שזה גמר גידולו שהוא ראוי לאכילה,} ניתני כל הנולדים עד עשרים ושנים באלול. _{אבל הנולדים אחר כך אינם ראוים לקרבן בשנה זו שהם מחוסרי זמן שאסורים לקרבן שמונה ימים.} רבי שמי° אמר בשם רבי בון בר חייה° . כשליש עשו אותו ובשיטת °רבי שמעון _{בן יוחאי} . ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר. קם רבי מנא° _{בן יונה} עם רבי שמי° ואמר לו, את אמרת הדא מילתא שהמשנה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}? והא תנינן °בן עזאי אומר האלוליים מתעשרין בפני עצמן. מאי לאו אפילו נולד מכ”ב עד כ”ט באלול _{אף שאינם ראוים לקרבן בשנה זו שהם מחוסרי זמן. וזה מסתדר רק בשיטת °רבי שמעון בן יוחאי.} אית לך מימר °בן עזאי כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} ולא ^ג_זכרבנן?אלא הכל אחר הלידה. כמה דאת אמר על דרבנן שהנולדים מכ”ב אלול כיוון שהם מחוסרי זמן בגורן זו, מניחן ומעשרן לגורן הבאה והן מתעשרין עם בני שנתן. כן את אמר על ד°בן עזאי , מניח את הנולדים מכ”ב אלול עד כ”ט באלול לגורן הבא והן מתעשרין עם בני אלול. אמר רב חונה° , זאת אומרת שמונה ימים שהבכור מחוסר זמן בהן, עולין לו מתוך שנתו _{שאם לא כן הנולדים מכ"ב אלול עד כ"ט באלול שהיו מחוסרי זמן בשנה הקדמת היו מתעשרים עם הנולדים אחר ראש השנה.} אמר רבי מנא° _{בן יונה}. רבי יונה° אבא שמע לה מן הדא דכתיב (דברים ראה טו יט) כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדש ליי' אלהיך. הא כיצד הרי הוא קדוש מבטן ולמה נאמר תקדיש? אלא ללמד ^ג_חשמשעת לידתו אתה מונה לו:

ירושלמי שקלים, פרק ג, הלכה ב

מתני’: ^ג_טבשלש קופות, של שלש שלש סאין, תורמין את הלשכה. ^ג_יוכתוב עליהן, אל"ף בי"ת גימ"ל. °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר, יונית כתוב עליהן. אלפ"א בית"א גמ"א. ^ג_יאאין התורם נכנס, לא בפרגוד חפות, ולא במנעל, ולא בסנדל, ולא בתפילין, ולא בקמיע. שמא יעני ויאמרו, מעון הלשכה העני. או שמא יעשיר ויאמרו, מתרומת הלשכה העשיר. שאדם צריך לצאת ידי הבריות, כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום. שנאמר (במדבר מטות לב כב) והייתם נקיים מה' ומישראל. ואומר (משלי ג ד) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם:

[דף יג עמוד א]

גמ’: תמן תנינן, מפנין אפילו ד' וחמש קופות. רבי זעירא° שאל את רבי יאשיה° , כמה היא שיעורן של קופות? אמר ליה, נלמוד סתום מן המפורש דתניא, בשלש קופות של שלש שלש סאין, שהן תשעה סאין לקופה, שהן עשרים ושבע סאין, תורמין את הלשכה. וכתוב עליהן, אל"ף בי"ת גימ"ל. מפני מה כתוב עליהן א' ב' ג'? לומר מסתפק מן הראשונה קודם לשנייה, ומן השנייה קודם לשלישית תמן תנינן המוציא ^ג_יביין כדי מזיגת הכוס רבי זעירא° שאל את רבי יאשיה° כמה שיעורן של כוס? אמר לו נלמד סתום מן המפורש דתני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} ארבע כוסות שאמרו _בפסח ^ג_יגישנן _{בכולם יחד} רביעית של יין האיטלקי אמר רבי יוסי בר אבין° משום רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ד°רבי יהודה _{בר עילאי} היא. דתני, מים כדי גמיעה, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמיעה, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר כדי מזיגת הכוס. מזוג בכמה? נשמעינה מן הדא דתנן. מים כדי גמיעה, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמיעה, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר כדי מזיגת הכוס. הדא אמרה אפילו מזוג שיעורו כדי מזיגת הכוס. כמה הוא שיעורן של כוסות _{מהוא שיעור רביעית?} אמר רבי אבין° , טיטרטון ורביע. מהו לשתות ארבע כוסות בכרך אחד? מן מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בהלל ^ג_ידאם שמעה בבית הכנסת, יצא ואין צריך לאמרה בביתו בין הכוסות. הדא אמרה אפילו שתיין בכרך אחד יצא. שהרי אם לא אומר הלל, אין הפסק בין כוס שלישי לרביעי. מהו לשתותן מפוסקין? כלום אמרו שישתה ארבע כוסות ויקרא ביניהם, לא כדי שישתה ולא ישתכר? אם שתה בפיסקן, אף הוא אינו משתכר. מהו לצאת ביין של שביעית? שהרי ביעור יין חל בערב פסח. ואחר הביעור מותר להשאיר רק שלוש רביעיות. האם התירו להשאיר ארבע רבעיות לצורך ארבע כוסות? תני רבי הושעיה° , יוצאין ביין של שביעית. מהו לצאת בקונדיטין? מן מה דתני בר קפרא° קונדיטין, כיין. הדא אמרה ^ג_טויוצאין ביין קונדיטין מהו לצאת במזוגין הרבה? מותר מן מה דתני רבי חייה° . דתני רבי חייה° , ^ג_טזארבעה כוסות שאמרו, יוצאין בהן בין חיין בין מזוגין, והוא שיהא בהן טעם ומראה יין. אמר רבי ירמיה° , ^ג_יזמצוה לצאת ביין אדום שנאמר (משלי כג לא) אל תרא יין כי יתאדם. תני מבושל כמתובל. מהו לצאת ביין מבושל? אמר רבי יונה° ^ג_יחיוצאין ביין מבושל. רבי יונה° לטעמיה. דרבי יונה° כד הוה שתי ארבע כסי דפסחא הוה חזיק _כאב רישא עד עצרתא. ו°רבי יודא בי רבי אילעאי שתי ארבעתי כסוי דלילי פיסחא, וחזיק _כאב רישיה עד חגא. חמיתיה חדא מטרוניתא אפוי נהירין _{פניו מאירות} אמרה. סבא סבא, חדא מהני תלת מילין אית בך. או דשתוי חמרא את, או דמלוי בריבית את, או דמגדל חזירי את. אמר לו, תיפח רוחא דההיא איתתא דחדא מאלין תלת מילא לית בי. אלא אולפני

[דף יג עמוד ב]

שכיח לי. דהכין כתיב (קהלת ח א) חכמת אדם תאיר פניו. ר ' אבהו אתי לטבריא. חמוניה תלמידוי דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אפוי נהירין _{פניו מאירות}. אמרון תלמידים לרבי יוחנן° _{בר נפחא}, אשכח רבי אבהו° סימא _אוצר אמר לון למה? אמרין ליה אפוי נהירין _{פניו מאירות}. אמר לון. דילמא אוריתא חדתא שמע. סליק לגביה, אמר לו, מאי אוריתא חדתא שמעת? אמר לו תוספתא עתיקא. קרא עליה חכמת אדם תאיר פניו. אמר רבי חנינא° _{בר חמא}. לוגא דאורייתא, כשיעור תומנתא עתיקתא שמודדים בה מורייסא בציפרין. אמר רבי יונה° חכים אנא לה, דבית רבי ינאי° _הכהן הוון מכיילין _מודדים בה דבש. תני, שיעור לוג חצי שמינית טברנית הישנה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} הדין דידן זו שלנו. ולמה קרי ליה עתיקה בגין הרי דהוה ביומי? אית דאמרי דהוות זעירא ורבתא _{קטנה וגדלה חזרה}. ואית דאמרי דאזעירא ולא אזעירא כמה דהוות _{יש אומרים שאחר שגדלה שוב קטנה אבל לא כמו קדם} וכיוון שהתחלפה כמה פעמים לא יכל לומר שמינית טברינית סתם ואמר הישנה. כמה הוא שיעורו של כוס? אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי יודה בר פזי° ורבי יוסי ברבי בון° אמר בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. אצבעיים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. תני, יין ^ג_יטיבש בכזית דברי °רבי נתן . רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי יוסה° _אסי ורבי בון° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אתיא ד°רבי נתן כ°רבי יוסי ברבי יהודה . כמה ד°רבי יוסי ברבי יהודה אומר ברביעית. כן °רבי נתן אומר ברביעית. דתנן,אמר °רבי יוסי ברבי יהודה  : אף כשטמאו °בית הלל , לא טמאו אלא בדם שיש בו רביעית,הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושוע בן לוי° . מעשה בפרדה של בית °רבי שמתה, וטהרו אתדמה משום נבילה ושאל רבי אלעזר° _{בן פדת} את רבי סימון° עד כמה? ולא אשגח ביה. שאל לרבי יהושוע בן לוי° ואמר ליה עד רביעית טהור. יותר מרביעית טמא, שאם יקרש יעמוד על כזית. ובאש _כאב לרבי אלעזר° _{בן פדת} על דלא חזר ליה רבי סימון° שמועתא. רב ביבי° הוה יתיב מתני הדין עובדא. אמר לו רבי יצחק בר כהנא° . עד רביעית טהור יותר מכאן טמא? ובעט ביה. אמר ליה רבי זריקא° , בגין דשאיל לך את בעט ביה? אמר ליה בגין, דלא הוות דעתי בי בעיטנא ביה. כדאמר רבי חנין° (דברים כי תבא כח סו) והיו חייך תלואים לך מנגד, זה הלוקח חיטים לשנה. ופחדת לילה ויומם, זה הלוקח מן הסדקי. ולא תאמין בחייך, זה הלוקח מן הפלטר . שאין לו וקונה כל יום כדי צרכו. ואנא סמיך לפלטירא. מיי כדון? העיד °רבי יהושע בן בתירא על ^ג_כדם נבילות שהוא טהור. מהו טהור? טהור מלהכשיר הא לטמאות מטמא. והא תנינן. ^ג_כאדם השרץ כבשרו, מטמא ואינו מכשיר ואין לנו כיוצא בו. והרי אף דם נבלה מטמא ואינו מכשיר ? מה שנאמר אין לנו כיוצא בו, הכוונה שיהיה הדם שוה לבשר בשיעור טומאתו, כמו בשרץ שהדם מטמא כשיעור הבשר בכעדשה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} פליגי בה תרין אמוראין, חד אמר טמא וחד אמר טהור. מאן דאמר שדם נבלה טמא, כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. מאן דאמר טהור, כ°רבי יהושע בן בתירה . אמר ליה רב אבדומה נחותה° . ויאות. דהא °רבי יהודה _{בר עילאי}, מוריינא _{מורה הוראה} דבי נשיא הוה. וראינו שבבית °רבי טיהרו דם פרדה עד רביעית. אבל יותר מרביעית טמא. תנן, אין התורם נכנס,לא בפרגוד חפות. ולא במנעל,ולא בסנדל,ולא בתפילין, ולא בקמיע. שמא יעני ויאמרו, מעוון הלשכה העני. או שמא יעשיר ויאמרו,מתרומת הלשכה העשיר . תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, ^ג_כבקווץ _{ששערו תלתלים} לא יתרום מפני החשד. תני, הגזברין היו מפספסין בקילקין _בשערו. תני

[דף יד עמוד א]

מדברין היו עמו משעה שהוא נכנס עד שעה שהוא יוצא _{שמא הכניס לתוך פיו.} וימלא פומיה מוי? אמר רבי תנחומא° _{בר אבא}, אי אפשר שימלא פיו מים, מפני הברכה שצריך לברך על התרומה. תנן, שאדם צריך לצאת ידי הבריות, כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° . בתורה ובנביאים ובכתובים מצאנו, שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום. בתורה מנין? דכתיב (במדבר מטות לב כב) והייתם נקיים מה' ומישראל. בנביאים מנין? דכתיב (יהושע כב כב) אל אלהים ה' וגו' וישראל הוא ידע. בכתובים מניין? דכתיב (משלי ג ד) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. גמליאל זוגא שאל לרבי יוסי ברבי בון° , איזהו המחוור שבכולם? אמר ליה והייתם נקיים מה' ומישראל

ירושלמי שקלים, פרק ג, הלכה ג

מתני’: של בית °רבן גמליאל _דיבנה היה נכנס ושקלו בין אצבעותיו. וזרקו לפני התורם, והתורם מתכווין ודחפו לתוך הקופה. ^ג_כגאין התורם תורם, עד שהוא אומר להם, אתרום? והן אומרין לו תרום, תרום, תרום, שלשה פעמים. ^ג_כדתרם את הראשונה וחיפה בקטבליאות _{כיסוי עור. ועליהם נותנים את השקלים שיבואו אחר כך,} השנייה, וחיפה בקטבליאות. השלישית לא היה מחפה. ולמה היה מחפה? שמא ישכח ויתרום מן הדבר התרום. תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל, והשניה לשם כרכים המוקפין לה. והשלישית לשם בבל ולשם מדי, ולשם מדינות הרחוקות:

גמ’: תנן, של בית °רבן גמליאל _דיבנה היה נכנס ושקלו בין אצבעותיו. וזרקו לפני התורם,והתורם מתכווין ודחפו לתוך הקופה. אילו היו שני כריים, ותרם מאחד מהן על חבירו, שמא לא פטר חבירו? _{ולמה נזקקו לכך.} נחת רוח היא להם, שלא יהא קרבן מתקרב אלא משלהן תחילה. תנן, תרם את הראשונה וחיפה בקטבליאות _עורות. תני, שמט את הקטבליאות, נעשו כולן שיריים. תני, שלישית היא היתה עשירה שבכולן, שהיו בה אסטריאות של זהוב, ודרכונות של זהוב שכיוון שהביאום מרחוק, צרפו אותם למטבעות זהב מפני טורח הדרך. תנן, ^ג_כהתרם את הראשונה לשם ארץ ישראל, והשניה לשם כרכים המוקפין לה. והשלישית לשם בבל ולשם מדי, ולשם מדינות הרחוקות. תני’ תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל ולשם כל ישראל. שנייה לשם כרכים המוקפים ולשם כל ישראל. והשלישית לשם בבל ומדי ולשם מדינות הרחוקות ולשם כל ישראל. תני נטל מן הראשונה, אף על פי שיש בראשונה נוטל מן השנייה. נטל מן השנייה. אף על פי שיש בשנייה, נוטל מן השלישית

[דף יד עמוד ב]

שלמה שלישית, חוזר לשנייה. שלמה שנייה, חוזר לראשונה. שלמו שלשתן, חוזר ושוקל. °רבי מאיר אומר, ^ג_כוחוזר לשיריים. שהיה °רבי מאיר אומר, מועלים בשיריים, שמא יצטרכו להן בסוף. וכן היה °רבי פנחס בן יאיר אומר, זריזות מביאה לידי נקיות, ^ג_כזנקיות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא. יראת חטא מביאה לידי חסידות. חסידות מביאה לידי רוח הקודש. רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים. תחיית המתים מביאה לידי אליהו זכור לטוב. זריזות מביאה לידי נקיות דכתיב (ויקרא אחרי מות טז כ) וכלה מכפר. נקיות מביאה לידי טהרה דכתיב (ויקרא תזריע יב ח) וכפר עליה הכהן וטהרה. טהרה מביאה לידי קדושה דכתיב (ויקרא אחרי מות טז יט) וטהרו וקדשו. קדושה מביאה לידי ענוה דכתיב (ישעיהו נז טו) כי כה אמר רם ונשא, שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון, ואת דכא ושפל רוח. ענוה מביאה לידי יראת חטא דכתיב (משלי כב ד) עקב ענוה יראת ה'. יראת חטא מביאה לידי חסידות דכתיב (תהילים קג יז) וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. חסידות מביאה לידי רוח הקדש דכתיב (תהילים פט כ) אז דברת בחזון לחסידיך. רוח הקדש מביאה לידי תחיית המתים דכתיב (יחזקאל לז יד) ונתתי רוחי בכם וחייתם. תחיית המתים מביאה לידי אליהו זכור לטוב דכתיב (מלאכי ג כג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא. תנא בשם °רבי מאיר , כל מי שקבוע בארץ ישראל, ומדבר בלשון הקודש, ואוכל פירותיו בטהרה, וקורא קריאת שמע בבוקר ובערב, יהא מבושר שבן עולם הבא הוא

הדרן עלך פרק בשלשה פרקים

פרק רביעי - התרומה

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שקלים, פרק ד, הלכה א

מתני’: התרומה מה היו עושין בה? ^ד_אלוקחין בה תמידין ומוספין ונסכיהם, העומר ושתי לחם ולחם הפנים, וכל

[דף טו עמוד א]

קרבנות הציבור. ^ד_בשומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, אף הרוצה מתנדב שומר חנם. ^ד_גאמרו לו, אף אתה אומר שאין באין אלא משל ציבור:

גמ’: תמן תנינן, זמן עצי הכהנים והעם תשעה. מה ראה זמן עצי כהנים והעם להימנות? אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה ולא מצאו עצים בלשכה. ^ד_דועמדו אלו ונתנדבו עצים משל עצמן ומסרום לצבור, וקרבו מהן קרבנות ציבור. והתנו עמהן נביאים שביניהן, שאפילו לשכה מליאה עצים ועמדו אלו ונתנדבו עצים משל עצמן, שלא יהא קרבן מתקרב אלא משלהן תחילה. אמר רבי אחא° , מה שאמרנו שעצים לקרבנות ציבור יכולים לבא מאדם פרטי, ד°רבי יוסה היא. דתנן, שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה _{אבל לא מהתנדבות של אדם פרטי שמא לא ימסרם יפה לציבור.} °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, אף הרוצה מתנדב שומר חנם. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אילא° _אילעא, דברי הכל היא. מה פליגין? בגופו של קרבן _{כמו העומר.} אבל במכשירי קרבן כמו עצים, כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור. תני, ^ד_האשה שעשתה כתונת לבנה כשירה, ובלבד שתמסרנה לציבור. אמר רבי אחא° , ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} היא. ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, אף הרוצה מתנדב שומר חינם. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אילא° _אילעא, דברי הכל היא. מה פליגין? בגופו של קרבן _{כמו העומר.} אבל במכשירי קרבן _{כמו בגדי כהונה,} כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור. מתני' פליגא על רבי אחא° דתנן. אותן הימים, נוהגין בשעת קרבן ושלא בשעת קרבן. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, אינן נוהגין אלא בשעת קרבן בלבד _{משמע שלא רק °רבי יוסי בן חלפתא אלא אף רבנן מסכימים שעצים לקרבנות ציבור יכולים לבא מאדם פרטי.} ועוד מן הדא דתניא, אמר °רבי אליעזר בי רבי צדוק , אנו היינו מבני סנאה בן בנימין. וחל תשעה באב להיות בשבת, ודחינו אותו למוצאי שבת. ^ד_ווהיינו מתענין ולא משלימין. _{ו°רבי אליעזר בי רבי צדוק ודאי נהג בשיטת חכמים:} תנן, העומר ושתי לחם ולחם הפנים וכל קרבנות הציבור באין מתרומת הלשכה:

[דף טו עמוד ב]

תמן תנינן, ^ד_זכל קרבנות היחיד והציבור באין מן הארץ ומן חוצה לארץ, מן החדש ומן הישן. ^ד_חחוץ מן העומר ^ד_טושתי לחם, שאין באין אלא מן החדש ומן הארץ. אמר רב חונה° בשם רבי ירמיה° , ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} היא. ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר, אין העומר בא מן הסוריא. תמן תנינן, עשר קדושות הן. ^ד_יארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה? שמביאין ממנה העומר והביכורים ושתי לחם, מה שאין מביאין כן מכל הארצות. אמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי ירמיה° , ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} היא. ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} אמר אין העומר בא מן הסוריא. תמן תנינן כתיב, ששת ימים תעבוד ובשביעית תשבות, בחריש ובקציר תשבות. °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר מה חריש רשות _{שהרי אין חריש שיש בו מצוה} אף קציר רשות. ^ד_יאיצא קציר העומר שהוא מצוה ומותר לקצור בשבת °רבי ישמעאל _{בן אלישע} כדעתיה ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} אמר אין העומר בא מן הסוריא לכן הוא אמר יצא קציר העומר שהוא מצוה וקוצרים אף בשבת. אבל לרבנן שהעומר בא מסוריא אינו דוחה שבת. שהרי אם מותר להביא מסוריה, על כרחך שאין חובה לקצור במוצאי יום טוב ראשון. שהרי לוקח כמה ימים עד שהעומר יגיע מסוריה לירושלים. אם כך ודאי שאינו דוחה שבת. מאן תנא שומרי ספיחין בשביעית, נוטלין שכרן מתרומת הלשכה? °רבי ישמעאל _{בן אלישע} היא. אמר רבי יוסה° _אסי, דברי הכל היא. תיפתר בשנת בצורת שלא מצאו בסוריא, שאף לחכמים מביאין אותן מספיחין שבארץ ישראל _{וצריכים להציב שומרים.} ההן עומר, מהו שיזרע בתחילה בשביעית? רב חייא בר אדא° בעי קומי רבי מנא° _{בן יונה}, לא נמצא ^ד_יבכקומץ על השיריים שאינן נאכלין שהרי מה שנזרע בשביעית נאסר באכילה _{יש אומרים שהאיסור דאוריתא ויש אומרים שהאיסור רק דרבנן} אמר ליה, נעשה כחמשה דברים שהן באין בטומאה, ואין נאכלין בטומאה. תנן, שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. כיצד הוא עושה? נוטל מעות מן השולחני, ונותן לקוצרין ולשומרין עד שלא יקרב העומר. ומביא מעות מתרומת הלשכה, ומחללין עליו. וטבות כן? הרי יצא שמשלמים הרבה מאד כסף עבור כמות קטנה של שעורים. אמר רבי אחא° בשם רבי אבא° , כל מה שיתן הן הן דמיו משעה הראשונה _{שכל מה שישלמו נחשב השווי האמיתי של העומר.} תנא אף בפתחי אבנים כן. כיצד הוא עושה? נוטל מעות משולחני, ונותן לחוצבין ולסתתין עד שלא תינתן על גבי הדימוס. ומשניתן על הדימוס, ^ד_יגמביא מעות משירי מתרומת הלשכה ומחללין עליה. וטבת כן? הרי רק חלק מהאבנים ישמש לבנין. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} כל מה שיתן הן הן דמיה משעה הראשונה

[דף טז עמוד א]

ירושלמי שקלים, פרק ד, הלכה ב

מתני’: ^ד_ידפרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית, באין מתרומת הלשכה. ^ד_טוכבש פרה, וכבש שעיר המשתלח, ולשון שבין קרניו, ואמת המים, וחומות העיר ומגדלותיה, וכל צרכי העיר, באין משירי הלשכה. אבא שאול אומר, כבש פרה, כהנים גדולים עושין משל עצמן. מותר שירי לשכה, מה היו עושין בהן? לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות, והשכר להקדש, דברי °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, אין משתכרין בשל הקדש ^ד_טזאף לא משל עניים. מותר התרומה, מה היו עושין בה? רקועי זהב ציפוי לבית קודש הקדשים. °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר, מותר הפירות _{הרווח ממכירת יינות שמנים וסלתות שהיו קונים במותר שירי הלשכה,} לקיץ המזבח. מותר תרומה, לכלי שרת. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, ^יזמותר תרומה לקיץ המזבח. מותר נסכים לכלי שרת. °רבי חנינה סגן הכהנים אומר, ^יחמותר נסכים, לקיץ המזבח. מותר התרומה לכלי שרת. זה וזה לא היו מודים בפירות שאין _{משתכרים בשל הקדש:}

גמ’: תנן, פרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית, באין מתרומת הלשכה. אמר רבי ישמעאל בר נחמן° בשם רבי יונתן° ג' לשונות הן. של שעיר בסלע. ^ד_יטשל מצורע בשקל. ^ד_כשל פרה בשתי סלעים. רבי חוניה דברת חוורין° ורבי אבא בר זבדא° אמרו בשם °רבי שמעון בן חלפתא , של פרה בשתי סלעים ומחצה. ואית דמפקין לישנא בעשרה זוז _{אותו סכום רק בלשון אחרת שסלע ארבע זוז.} אמר רב יהודא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. ^ד_כאתלמידי חכמים המלמדין את הכהנים הלכות שחיטה, הלכות קבלה, הלכות זריקה, נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. אמר רבי יצחק בר רדיפה° בשם רבי אימי° _{אמי בן נתן}. מבקרי מומי קדשים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רבי אחא° ורבי תנחום בר חייה° אמרו בשם רבי שמלאי° . ^ד_כבמגיהי ספר העזרה _{יש גורסים ספר עזרא} נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. אמר גידל בר בנימין° בשם רבי אסי° . שני דייני גזילות נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, ^ד_כגנשים

[דף טז עמוד ב]

האורגות בפרוכת, נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רב חונה° אמר, מתרומת בדק הבית. במאי פליגי? שמואל° _{בר אבא בר אבא} עבד ליה כקרבן, רב חונה° עבד ליה כבניין. אמר חזקיה° . תנא °רבי יהודה גדגדה , הקטרת וכל קרבנות הציבור ^ד_כדבאין מתרומת הלשכה. מזבח הזהב וכל כלי שרת, ^ד_כהבאין ממותר נסכים. ^ד_כומזבח העולה וההיכל והעזרות, באין משירי הלשכה _{מה שנשאר בסוף השנה.} חוץ לעזרות, באין מלשכת בדק הבית. והא תני, אבני המזבח ההיכל והעזרות מועלין בהן? וכי יש מעילה בשיריים? אלא כ°רבי מאיר . ד°רבי מאיר אמר, מועלין בשיריים. אמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. כלום אמר °רבי מאיר , אלא בתוך שנתו שעדיין יש להם שיכות בקרבנות. שאם יגמר הכסף בקופות יקחו מהלשכה. והכא חוץ לשנתו אנן קיימין שהכסף שנשאר נפסל מלהביא בו קרבן. אמר חזקיה° תנא °רבי יהודה גדגדה . השלחן והמנורה והמזבחות והפרוכת אם אינם במקומם מעכבים את הקרבנות _{המיוחדות להם. היינו לא ניתן להדליק במנורה או להניח את לחם הפנים.} דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, אין לך דבר שאם אינו במקומו מעכב את הקרבן, אלא הכיור וכנו בלבד. ולא כן רבי אלעזר° _{בן פדת} ורבי רבי יוסי בן חנינה° תריהון אמרין, כל הן דכתיב נכח מעכב, צלע אינו מעכב. ואמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° , ואפילו צלע מעכב. ואמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי שמואל בר נחמן° , ואפי' שימה מעכב. והרי במנורה נאמר את המנורה נכח השלחן. ובשלחן כתיב את צלע השלחן תתן על צלע צפון. ולמה אתה אומר שרק הכיור מעכב? אמר רבי חנינא° _{בר חמא}. כאן בעבודות שבפנים _{כל דבר שנאמר בו נכח או צלע או שימה מעכב.} כאן בעבודות שבחוץ _{רק מיקום הכיור וכנו מעכבים.} תנן, כבש פרה, וכבש שעיר המשתלח, ולשון שבין קרניו, ואמת המים, וחומות העיר ומגדלותיה, וכל צרכי העיר, באין משירי הלשכה _{מה שנשאר בסוף השנה.} אמר רבי חנינא° _{בר חמא}, שחצית גדולה היתה בבני כהנים גדולים. שיותר מששים ככרי זהב היו מוציאין בה. שהיה כבשה של פרה עומד. ולא היה אחד מהן מוציא פרתו בכבשו של חבירו, אלא סותרו ובונה אותו משלו. התיב רבי עולא° _אילעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}. והא תני, °שמעון הצדיק שתי פרות עשה. לא בכבש שהוציא את זו הוציא את זו. אית לך למימר °שמעון הצדיק שחץ היה? מאי כדון _{למה בנו כבש במיוחד?} על שם _{כמו שמצאנו הלכות רבות שעליהם נאמר} מעלה היא בפרה, _{אף זה} סילסול היא בפרה. תני זיזין וכתלים _מעקה היו יוצאין מכאן ומכאן _{משני צדדי הכבש,} כדי שלא יציצו הכהנים ויטמאו: תנן, °רבי עקיבה אומר, אין משתכרין בשל הקדש ובשל עניים.

[דף יז עמוד א]

אלא אם רצה _{קיבל על עצמו} שיהיה ההפסד שלו והשכר להקדש מותר. כהדא בר זמינא, איתפקד גביה מדל _{הופקד אצלו רכוש} דיתמין. אתא ושאל לרבי מנא° _{בן יונה} אמר ליה, אין בעית די ההפסדה דידך ^ד_כזואגרה דתרויכון _{השכר של שניכם}, שרי. רבי חייה בר אדא° , איתפקד גביה מדל _{הופקד אצלו רכוש} דיתמין ועביד כן. תנן, °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר, מותר הפירות קיץ המזבח. המשנה המשך לדברי ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} ברישא היא. שנאמר ברישא מותר שירי לשכה, מה היו עושין בהן? לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות, והשכר להקדש, דברי °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. דרבי חייא בר יוסף° פתר מתניתא, מותר פירות זו שכר להקדש. ובא °רבי ישמעאל _{בן אלישע} בסיפא ללמד שאותו שכר הולך לקיץ המזבח. תנן, מותר נסכים לכלי שרת. מותר נסכים זו סאה רביעית. שאם התחייבו הספקים לספק סלתות שלש סאין בסלע, והוזלו, ועמדו ארבע סאין בסלע, היו חייבים לספק להקדש ארבע סאין בסלע. ואותה סאה רביעית היא מותר נסכים. רבי יוחנן° _{בר נפחא} פתר מתניתא. מותר פירות זו סאה רביעית. מותר נסכים זה בירוצים. שהספקים היו מודדים להקדש במדה גדושה, ולמנחות היו מודדים במדה מחוקה. ולית ליה לרבי חייה בר יוסף° בירוצים? אמר חזקיה° . מה דנפל לסאה רביעית _{שהם לקיץ המזבח,} ^ד_כחנפל לבירוצים _{שאף היא לקיץ המזבח.} על דעתיה דרבי חייה בר יוסף° שאמר שמותר פירות זה מה שהרויחו ממסחר בפירות ההקדש ניחא מה שאמרה המשנה שלדעת °רבי עקיבא _{בן יוסף} ו°רבי חנינה סגן הכהנים שאין משתכרין בשל הקדש אף לא בשל עניים. לפיכך זה וזה לא היו מודין בפירות. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} שאמר שמותר פירות זה סאה רביעית קשיא. וכי °רבי עקיבא _{בן יוסף} ו°רבי חנינה סגן הכהנים לא סברו שנשאר רווח כזה להקדש? והא תנינן ^ד_כטעמדו מג' יספק מד'. ואיך תנינן, זה וזה לא היו מודים בפירות? לא היו מודים בפירות שהם הולכים לקיץ למזבח. אבל מודין היו שמותר פירות לכלי שרת. איתמר,מותר נסכים לכלי שרת. רבי יוחנן° _{בר נפחא} פתר מתניתא. מותר נסכים זה בירוצים שהספקים היו מודדים להקדש במדה גדושה, ולמנחות היו מודדים במדה מחוקה. עד כדון בירוצי

[דף יז עמוד ב]

ציבור ישמשו לקנות בהם כלי שרת. ואפילו בירוצי יחיד? ולא נמצאו כלי שרת באין משל יחיד? כלי שרת יכולים לבא משל היחיד,ובלבד שימסרם לציבור . כהדא דתנינן, אשה שעשתה כתונת לבנה כשרה, ובלבד שתמסרנה לציבור. עד כדון בירוצי לח לדעת °רבי חנינה סגן הכהנים כיוון שהתקדשו בכלי שרת _{שהתרדשו ומקדשים כל מה שבתוכם} הולכים לקיץ המזבח. האם לדעת °רבי חנינה סגן הכהנים אפילו בירוצי יבש לקיץ המזבח אף על פי שלא התקדשו בכלי שרת? כההיא דתנינן תמן. בירוצי לח קדש, בירוצי יבש חולין. ולמה בירוצי לח קדש? מפני שמידת הלח נמשך מבפנים. ולמה בירוצי היבש חולין? מפני שמידת היבש לא נמשך לא מבפנים ולא מבחוץ. כל בירוצי המידות הללו ^ד_ל _{שהתקדשו,} אם יש שם זבח אחר, יקרבו עמו. ואם לאו, ימכרו לקיץ המזבח, ואם לנו, יופסלו בלינה.

ירושלמי שקלים, פרק ד, הלכה ג

מתני’: ^ד_לאמותר הקטורת מה היו עושין בה? מפרישין ממנה שכר האומנין, ומחללין אותה על מעות האומנין. ונותנין אותה לאומנין בשכרן, וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה. אם בא חדש בזמנו לוקחין אותה מתרומה חדשה. ואם לאו מן הישנה:

גמ’: תנן, מותר הקטורת מה היו עושין בה? מפרישין ממנה שכר האומנין, ומחללין אותה על מעות האומנין. ולא נמצא הקדש מתחלל על ההקדש? כיצד הוא עושה? אמר רבי שמעון בר ביסנא° . מביא מעות הקדש ומחללן על הבניין _{שעדיין לא התקדש.} ומביא קטורת ומחלל עליהן, ונותנים אותה לאומנין בשכרן. וחוזרים ולוקחים אותם מתרומה חדשה. °רבי אומר. אומר אני, ינתנו לבית גרמו ולבית אבטינס, שהיו בקיאין בפיטום הקטורת, ובמעשה לחם הפנים. ויתחלל על שכרם וחוזרים ולוקחים אותה מהם מתרומה חדשה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° , והן שיהו חייבין להן מעות משעה ראשונה על עבודה שעשו כבר _{אבל אי אפשר לשלם ממותר הקטורת על עבודה שיעשו בעתיד.} רבי חייה בר אבא°

[דף יח עמוד א]

בעי. מה נעשה במותר הקטורת אם לא היו אמנים שחייבין להן מעות משעה הראשונה? כי אתא רבי אבא° אמר בשם רבי חייה° , שאמר בשם רבי יוסי° _{בר זבידא}, מוכרים אותה לאמנים וחוזרים וקונים אותה מתרומה חדשה. ובמה שקיבלו מהאמנים ^ד_לבמקייצין בהן את המזבח. רבי אבא בר כהן° בעי קומי רבי יוסה° _אסי, מחלפא שיטתיה דרבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}? תמן צריכה ליה האם בבירוצי יחיד אפשר לקנות כלי שרת _{שבהלכה הקדמת הוא שאל על דעת רבי יוחנן° בר נפחא, עד כדון בירוצי ציבור ישמשו לקנות בהם כלי שרת. ואפילו בירוצי יחיד? ולא נמצאו כלי שרת באין משל יחיד?} והכא פשיטא ליה שבכסף שקיבלו מהאמנים מקייצים בהם את המזבח? הא דצריכה ליה, האם בכספי יחיד אפשר לקנות כלי שרת. הא דפשיטא ליה, שבכספי יחיד אפשר לקנות עולות לקיץ המזבח. איתפלגון. קטורת שפיטמה בחולין. רבי יוסי בי רבי חנינה° אמר ^ד_לגפסולה. רבי יהושע בן לוי° אמר כשירה. מה טעמא דרבי יוסי ברבי חנינה° ? כתיב קודש היא. שתהא הווייתה בקודש. מה טעמא דרבי יהושע בן לוי° ? קודש היא. שתהא באה מתרומת הלשכה. אמר רבי יוסי ברבי בון° , אתיא דרבי יוסי בן חנינה° כשמואל° _{בר אבא בר אבא}. ודרבי יהושע בן לוי° , כרבי יוחנן° _{בר נפחא}. דתנינן. המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראוין לקרבנות ציבור מאי דברים ראוין לקרבנות ציבור ? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, קטורת _{שכל שאר הדברים נמנו בפרוט במשנה.} רואים שיש קטורת שהיא חולין מכאן שפיטום הקטורת נעשה בחול כדעת רבי יהושע בן לוי° . אמר רבי הושעיה° , תיפתר באומן משל בית אבטינס, שהיה נוטל בשכרו קטורת. ודרבי יוסי בי רבי חנינה° כשמואל° _{בר אבא בר אבא}. דאמר רב הונא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, מכתשת שבא פיטמו את הקטורת, עשו אותה ככלי שרת לקדש. אמר רבי יוסי ברבי בון° . אמרה רבי חונא° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, דבר שקדש בכלי שרת קדושת הגוף נפדה? _{אז איך פודים את מותר הקטורת.} אמר ליה, ולא דשמואל° _{בר אבא בר אבא} היא? והרי שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, קל הוא במותר שתנאי בית דין שהמותר לא התקדש קדושת הגוף גמורה ואפשר יהיה לפדותו. דאיתפלגון, כבשים שהוכנו לצורך תמידים והותירו תמימים אחרי ראש חדש ניסן. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, ^ד_לדנפדין כתמימים שתנאי בית דין שיפדו. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, נפדין כפסולי המוקדשים _{ירעו עד שיסתאבו.} הותירו שעירים _{כגון שעירי ראשי חדשים.} על דעתיה דשמואל° _{בר אבא בר אבא}, אם עולה שהיא כליל נפדית, לא כל שכן חטאת? על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} התפלגון. רבי זעירא° אמר ירעו. רבי שמואל בר רב יצחק° אמר, מקייצין בהן את המזבח _{בהם עצמן בלא פדיון.} וקשיא, יש חטאת שקריבה עולה? אמר רבי יוסה° _אסי, שנייא היא. שאין קרבנות ציבור נקבעין, אלא בשחיטה. אמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, תנאי בית דין הוא על המותר שיקרבו עולות

[דף יח עמוד ב]

ירושלמי שקלים, פרק ד, הלכה ד

מתני:: המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראוין לקרבנות הציבור, ^ד_להינתנו לאומנין בשכרן _{והם מתחללים בשכר מלאכתן.} דברי °רבי עקיבה . אמר לו °בן עזאי , אינה היא המידה _{שאין ההקדש מתחלל על המלאכה, אלא על מעות} אלא מפרישין מהן שכר האומנין. ומחללין אותן על מעות האומנין. ונותנין אותן לאומנין בשכרן, וחוזרין ולוקחים אותה מתרומה חדשה. המקדיש נכסיו והיה בהן בהמה ראויה על גבי מזבח, זכרים ונקבות. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, ^ד_לוזכרים ימכרו לצרכי עולות. ונקבות, ימכרו לצורכי זבחי שלמים, ודמיהן יפלו עם שאר נכסיו לבדק הבית. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, זכרים עצמן יקרבו עולות. ונקבות, ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות. ושאר נכסים יפלו לבדק הבית. אמר °רבי עקיבה , רואה אני את דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מדברי °רבי יהושע _{בן חנניה} ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} השוה את מדותיו _{שהכל לבדק הבית ומה שראוי למזבח יפדה ויקנו בו קרבנות למזבח.} ו°רבי יהושע _{בן חנניה} חילק _{ובהמות שראויות למזבח קדשו קדושת מזבח ויקרבו בעצמן.} אמר °רבי פפייס , שמעתי _קיבלתי את דברי שניהן, המקדיש בפירוש _{שאמר בהמות ונכסי להקדש, ולא אמר בהמות הראויות למזבח יהיו לקרבנות, אמרינן שדעתו שהכל ילך לבדק הבית.} כדברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. והמקדיש סתם, כדברי °רבי יהושע _{בן חנניה}. המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראוים לגבי מזבח, יינות ושמנים ועופות. °רבי אלעזר _{בן עזריה} אומר, ^ד_לזימכרו לצרכי אותו המין, ויביא בדמיהן עולות. ושאר נכסים יפלו לבדק הבית

[דף יט עמוד א]

גמ': המקדיש נכסיו _{סתם הקדש לבדק הבית} והיו בהן דברים ראוין לקרבנות הציבור : מאי דברים ראוין לקרבנות הציבור ? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר קטורת. _{שכל שאר הדברים נמנו בפרוט} לדעת רבי יוסי בי רבי חנינה° שקטורת שפוטמה בכלי חול פסולה. איך יתכן שיהיה לאדם קטורת חולין? אמר רבי הושעיה° , תיפתר באומן משל בית אבטינס שהיה נוטל בשכרו קטורת. תנן, אמר לו °בן עזאי , אינה היא המידה. אלא מפרישין מהן שכר האומנין. ומחללין אותן על מעות האומנין. מה טעמא ד°בן עזאי שאמר אינה המידה? דהוא סבר שאין ההקדש מתחלל על המלאכה, אלא על המעות. תמן תנינן, יש בקדשי בדק הבית _{שאין בקדשי מזבח,} ^ד_לחשסתם הקדישות לבדק הבית. הקדש בדק הבית ^ד_לטחל על הכל. ^ד_מומועלין בגידוליהן ואין בהן הנייה לכהנים. אמר רבי חנניה° , ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} היא שסובר שאפילו אם היו שם דברים ראוים למזבח, הכל לבדק הבית. דתנינן, המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה על גבי מזבח, זכרים ונקבות. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, זכרים, ימכרו לצרכי עולות. ונקיבות, ימכרו לצרכי זבחי שלמים. ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס שסתם הקדש לבדק הבית} דכתיב (ויקרא בחקותי כז יד) ואיש כי יקדיש את ביתו קודש לה' והעריכו הכהן. במה אנן קיימין? אם בבית דירה? כבר כתיב _{בפסוק הבא} (ויקרא בחקותי כז טו) ואם המקדיש יגאל את ביתו. _{ואם הפסוק הקדם מדבר על מקדיש ביתו היה צריך לכתוב ואם יגאל אותו} אלא כי אנן קיימין, במקדיש נכסיו. מיכן, שסתם הקדישות לבדק הבית. אמר רבי זעירא° אמר רב חונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} במה פליגין? במקדיש נכסיו. אבל במקדיש עדרו, כל עמא מודיי שהוא למזבח. אמר רבי אבא° אמר רב חונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} מה פליגין? במקדיש עדרו. אבל במקדיש נכסיו, כל עמא מודיי שהוא לבדק הבית. על דעתיה דרבי זעירא° , ניחא. וקשיא על דרבי אבא° , בהמה, לא למזבח היא? בהמה למזבח היא. ולמה סתם האיש הזה ולא פרש שמקדיש למזבח כדרך המקדישים? נמצא שהוא כאומר לא יהיה אלא לבדק הבית. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, לא שנייא. היא המקדיש נכסיו, ^ד_מאהיא המקדיש עדרו היא המחלוקת. אמר רב חונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} . ורבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, קדשי בדק הבית שפודאן תמימין, יצאו לחולין. מתני' אמרה כן דתנן, יש חומר בקדשי מזבח שאין _{חומר זה} בקדשי בדק הבית, שולדן וחלבן _{של קדשי מזבח, אחר שנפל בהם מום,} אסור אף לאחר פדיונן. ולדן וחלבן של קדשי בדק הבית מותר, וקא סלקא דעתין כשנפדו תמימים. אמר חזקיה° בשם רב חסדא° , תיפתר שהוממו ופדאן. אמר רבי יוסה° _אסי בשם רב חסדא° , מתני' אמרה כן דתנן, ולדן וחלבן אסור

[דף יט עמוד ב]

לאחר פדיונן. ועל כרחך בהוממו מיירי, שאם לא כן אין להם פדיון שקדשי מזבח תמימין אינן נפדין. ואף מה שאמרה הבריתא שולדן וחלבן של קדשי בדק הבית שנפדו מותרים מדובר באותו מצב היינו בשהוממו. אמר חזקיה° בשם רבי יוסה° _אסי, קדשי בדק הבית שפדאן תמימין, יצאו לחולין. דאין תימר לא יצאו לחולין, היאך קדשי מזבח חלין על קדשי בדק הבית _{כמו שאמר °רבי אליעזר בן הורקנוס שזכרים ימכרו לעולות?} בעלי מומין שהקדישן למזבח, קדושת המזבח חלה עליהן. ליידה מילה _{הרי הם אסורים בהקרבה?} לגיזה ולעבודה. הפריש נקיבה לעולתו ולפסחו ולאשמו, ^ד_מבעושה תמורה. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, לעולתו עושה תמורה. לפסחו ולאשמו אינו עושה תמורה. °רבי שמעון בן יהודה אומר משום °רבי שמעון _{בן יוחאי}, לעולתו ולפסחו ולאשמו אינו עושה תמורה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, טעמא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} שאמר שהמקדיש נקיבה לעולתו עושה תמורה, שכן מצינו נקיבה בעוף כשירה לבא עולה. ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, טעמא ד°רבי שמעון בן יהודה שאמר שגם המקדיש נקיבה לעולה אין עושה תמורה. אם מין במינו _{רק שלא באותו גיל} הוא חלוק עליו ואינו חל, כל שכן מין בשאינו מינו. איזהו מין במינו שהוא חלוק עליו? כהדא דתני. נדר אשם בן שנה _{כגון שהיה חייב אשם נזיר או אשם מצורע} והביא בן שתים, יצא. בן שתים _{כגון שהיה חייב אשם גזלות ומעילות ושפחה חרופה} והביא בן שנה, כשר אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, ^ד_מגכל עצמן אינן קדושים. רואים שאפילו שינה רק את הגיל אף ששניהם זכרים לא קדש לדעת °רבי שמעון _{בן יוחאי}, כל שכן כאשר השני ממין אחר. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, °רבי שמעון _{בן יוחאי} ו°רבי יהושע _{בן חנניה} שניהם אמרו דבר אחד, _{שכל בהמה שהוקדשה לקרבן שאינה ראויה לו, אינה קדושה קדושת הגוף.} כמה ד°רבי יהושע _{בן חנניה} אמר, נקיבה לעולה לא קידשה אלא הקדש דמים. כן °רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר, נקיבה לעולה לא קידשה אלא הקדש דמים. אין תימר של°רבי יהושוע קדשה קדושת הגוף, למה אמר °רבי יהושוע שהמקדיש נכסיו והיו בהן נקבות, ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות. למה לא תחול עליהן קדושת עולה, כמו המקדיש בפירוש נקיבה לעולתו, וירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמהן עולות? אמר °רבי , אין אני רואה את דברי °רבי שמעון _{בן יוחאי} בפסח _{שאמר שהמקדיש נקבה לפסחו אין עליה קדושת מזבח.} שהרי מותר פסח בא שלמים וגם נקבה באה שלמים ולמה לא יחול עליה קדושת הגוף? ולימא _שיאמר, אין אני רואה דברי °רבי שמעון _{בן יוחאי} באשם שהרי המותר אשם בא עולה, והמקדיש נקבה לעולה קדושה קדושת הגוף שכן נקבה שייכת בעולת העוף, ולמה מקדיש נקבה לאשם לא יכול עליה קדושת הגוף? אמר רבי אבין° , יש חילוק בין פסח לאשם. כשאמרו שמותר פסח בא שלמים, הכוונה שגופו קרב שלמים. _{ולכן המקדיש נקבה לפסחו כאילו הקדישה לשלמים והיא קדושה קדושת הגוף} וכשאמרו שמותר אשם בא עולה

[דף כ עמוד א]

אין גופו קרב עולה אלא בדמיו רוכשים עולה. _{ולכן המקדיש נקבה לאשם אין זה כמקדיש עולה} במאי פליגי? ההין _{°רבי שמעון בן יוחאי} אמר, הקדש דמים הקדיש. וההין _{תנא קמא} אמר, הקדש גופו הקדיש. אמר רבי זעירא° בשם רבי שמעון בן לקיש° . טעמא ד°רבי יהושע _{בן חנניה} שאמר שהמקדיש נכסיו והיו שם דברים ראוים למזבח ימכרו ויביאו בדמיהן עולות דכתיב (ויקרא אמור כב יח) דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם, איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם, אשר יקריבו לה' לעולה. לרצונכם תמים זכר, בבקר בכשבים ובעיזים. כתיב לכל נדריהם ולכל נדבותם, אשר יקריבו לה' לעולה. מכאן, שכל דבר שאדם הקדיש בסתם, אף אם אינו ראוי לעולה, הרי הוא נמכר ודמיו יפלו לעולה. שהכל קרב לעולה. כתיב לרצונכם תמים זכר. מנין אפי' נקיבות? תלמוד לומר (ויקרא אמור כב יט) בבקר לרבות את הנקיבות. רבי יצחק בי רבי אליעזר° שאל? כתיב זכר. ואת אמרת בבקר לרבות את הנקיבות? אם כך נדרוש דכוותה, כתיב תמים, ונאמר בבקר לרבות בעלי מומין? מה ביניהון? רב° _{אבא בר אייבו} אמר, שבטא דכדכדא ביניהן _{יש הבדל גדול עד שאפשר להעביר בו את קרש האריגה,} שכן נקבות כשרות למזבח לקרבן אחר, בעלי מומים אינם כשרים בשום קרבן: תנן, המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויים לגבי מזבח, יינות ושמנים ועופות, °רבי אלעזר _{בן עזריה} אומר ימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהן עולות: ולמה העופות לא יקרבו עצמן לעולות? אמר רבי אבהו° בשם רבי שמעון בן לקיש° . טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} דכתיב (ויקרא אמור כב יח) דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם, איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל, אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם, אשר יקריבו לה' לעולה. לרצונכם,תמים זכר. בבקר,בכשבים ובעיזים. כתיב לכל נדריהם ולכל נדבותם, אשר יקריבו לה' לעולה. וכתיב לרצונכם תמים זכר. מכאן שכל דבר שאדם הקדיש בסתם אם הוא ראוי לעולה קרב עולה. ואם אינו ראוי לעולה, הרי הוא נמכר ודמיו יפלו לעולה. יכול אפי' עופות? תלמוד לומר, בבקר. ^ד_מדבבקר ולא עופות. רבי ירמיה° ורבי בון בר חייה° הוון יתיבון ואמרין. תמן אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, טעמא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} שאמר שאם הקדיש נקבה לעולה חל עליה קדושת דמים, שכן נקיבה שבעוף כשירה לבא עולה. והכא אמר הכין שעל עופות לא חלה קדושת הגוף? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, קיימתיה, כהא דאמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° , כל בהמה שהקדיש אדם שאינה יכולה ליקרב לא היא ולא דמיה. לא קדשה אלא הקדש דמים. ולכן יאות אמרנו שהעופות אינם קדושים בקדושת הגוף אלא רק בקדושת דמים. שהרי להקריבן אין את יכול דכתיב בבקר, ולא עופות. לפדותו אין את יכול, ^ד_מהשאין לעוף פדיון. לפום כן צריך מימר, לא קדשה אלא קדושת דמים. איתמר °רבי שמעון בן יהודה אומר משום °רבי שמעון _{בן יוחאי}. המקדיש נקבה לעולתו ולפסחו ולאשמו אינו עושה תמורה. חברייא אמרי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, רבי אייבו בר נגרי° אמר קומי רבי אילא° _אילעא בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}

[דף כ עמוד ב]

טעמא דהין תנייא _{°רבי שמעון בן יהודה} דכתיב (ויקרא בחקותי כז יא) ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' והעמיד את הבהמה לפני הכהן, והעריך אותה הכהן. מה תלמוד לומר טמאה? הרי בפסוק הבא מדבר על מקדיש בהמה טמאה שנאמר ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך? אלא אפילו טמאה לאותו השם _{שאינה ראויה לקרבן שלשמה הוקדשה} אינה קדושה אלא קדושת דמים. וקשיא, אם לא חלה קדושת הגוף, בדא כתיב (ויקרא בחקותי כז יא יב) והעמיד והעריך? _{נשאר בשאלה} רבי זעירא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} לא אמר כן, אלא כתיב (ויקרא בחקותי כז יא) ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה'. כל שאינה ראויה ליקרב, לא כאן ולא במקום _{אחר קא סלקא דעתין שהכוונה כמו נקבה לפסח או לאשם שלעולם אין נקבה קרבה לקרבנות אלו,} אינה עושה תמורה. יצאת נקיבה לעולה, שאף על פי שאינה ראויה ליקרב כאן, ראויה ליקרב במקום אחר _{בעולת העוף}. מכאן שהמקדיש נקיבה לעולתו קדשה, ועושה תמורה, דהרי ראויה היא לשם עולה בעוף. רבי אבון° ורבי בון° בעון קומי רבי זעירא° . הרי ^ד_מוהרובע והנרבע, שאינן ראוין ליקרב לא כאן ולא במקום אחר והרי הן עושין תמורה? אמר לון, אף אני לא אמרתי אלא טמאה ממש. שלא באתי לבאר שיטת °רבי שמעון _{בן יוחאי}, הסובר שהמקדיש נקיבה לפסח ואשם לא קדשה, אלא את הדעה האומרת שכן קדשו. ואת זה אמרתי שניתן ללמוד ממה שנאמר טמאה. ומכאן שרק בהמה טמאה ממש שאין מינה קרב בשום מקום, אינה קדושה קדושת הגוף. אבל נקבה והוא הדין רובע ונרבע, כיוון שיש במינם קרב, חלה עליהם קדושת הגוף ועושים תמורה. אם מדובר בבהמה טמאה ממש שלעולם לא חל עליה קדושת הגוף, בדא כתיב (ויקרא בחקותי כז יא יב) והעמיד, והעריך. _{נשאר בשאלה}

ירושלמי שקלים, פרק ד, הלכה ה

מתני’: ^ד_מזאחת לל' יום, משערין _{קובעים מחיר} את הלשכה. כל המקבל עליו לספק סלתות מארבע, עמדו משלש יספק מד'. משלש ועמדו מד' יספק מד'. שיד הקדש על העליונה. אם התליעה סולת, התליעה לו. ואם החמיץ יין, החמיץ לו. אינו מקבל מעותיו, עד שיהא המזבח מרצה:

גמ’: תנן, אינו מקבל מעותיו עד שיהא המזבח מרצה. תני בשם °רבי שמעון _{בן יוחאי}, מיד היו מקבלין את מעותיהן ולא חישינן שמא יפסלו שהכהנים זריזין הן:

הדרן עלך פרק התרומה

פרק חמישי - אלו הן הממונים

כולל שיעורי שמע

[דף כא עמוד א]

ירושלמי שקלים, פרק ה, הלכה א

מתני’: ^ה_אאלו הן הממונים שהיו במקדש. יוחנן בן פנחס על החותמות. אחייה, על הנסכים. מתיה בן שמואל° _{בר אבא בר אבא}, על הפייסות. פתחיה, על הקינין. פתחיה זהו מרדכי. ולמה נקרא שמו פתחיה? שהיה פותח דברים ודורשן ויודע בשבעים לשון. בן אחייה על חולי מעיים. נחוניה חופר שיחין. גביני כרוז. בן גבר על נעילת שערים. בן בבי ממונה על הפקיע. בן ארזא על הצלצל. הוגרס בן לוי על השיר. בית גרמו על מעשה לחם הפנים. בית אבטינס על מעשה הקטורת. ואלעזר על הפרוכת, ופנחס המלביש:

גמ’: חזקיה° אמר. רבי סימון° ורבנן. חד אמר לא היו כולן ממונים בדור אחד אלא כשירי דור ודור בא למנות עליהן. וחורנה אמר כולם שימשו כאחד. והתנא שהיה באותו דור מנה מה שבדורו. תנן התם, בן קטין עשה י”ב דדים לכיור. מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יום הכיפורים של זהב. והיו מזכירין אותן לשבח. ואלו לגנאי: של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים. של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת. הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד. בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה, ועל אלו נאמר שם רשעים ירקב מאן דאמר שלא היו כולן ממונים בדור אחד אלא כשירי כל דור ודור בא למנות אף בית גרמו והוגרס ובית אבטינס כשרים היו, ועל כולן _{אף שלא רצו ללמד כיוון שנתנו טעם לדבר} מלבד בר קמצר הוא אומר (משלי י ז) זכר צדיק לברכה. מאן דאמר מי שהיה באותו דור מנה מה שבדורו. על כולן הוא אומר (משלי י ז) ושם רשעים ירקב. ועל מי נאמר זכר צדיק לברכה? על בן קטין וחביריו. אמר רבי יונה° כתיב (ישעיהו נג יב) לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל. זה °רבי עקיבה , שהתקין מדרש ההלכות והגדות. ויש אומרים אלו אנשי כנסת הגדולה תיקנו. אלא מה תיקן זה? כללות ופרטות. אמר רבי אבהו° כתיב (דברי הימים א ב נה) משפחת סופרים יושבי יעבץ. מה תלמוד לומר סופרים? אלא שעשו את התורה ספורות ספורות. חמשה לא יתרומו תרומה. ה' דברים חייבין בחלה. חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן. שלשים ושש כריתות בתורה. שלשה עשר דבר נאמרו בנבלת העוף הטהור. ד' אבות נזיקין. אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, כתיב (עזרא ז יא) לעזרא הכהן הסופר סופר מצוות ה’ וחוקיו. מה תלמוד לומר סופר פעם שניה? אלא כשם שהיה סופר בדברי תורה, כך היה סופר בדברי חכמים. אמר רבי חגי° בשם רבי שמואל בר נחמן° . הראשונים חרשו וזרעו ניכשו כיסחו עדרו קצרו עמרו דשו זרו בררו טחנו הרקידו לשו קיטפו ואפו. ואנו אין לנו פה לאכול. אמר רבי אבא בר זמינא° בשם רבי זעירא°

[דף כא עמוד ב]

אין הוון קדמאי _{אם הראשונים} בני מלאכים, אנן בני נש _{אנו כבני אדם}. ואין הוון בני נש, אנן חמרין. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. בההיא שעתא אמרין, אפי' לחמרתיה ד°רבי פנחס בן יאיר לא אידמינן. חמרתיה ד°רבי פנחס בן יאיר גנבונה לסטיי בליליא עבדת טמורה גבן _{הסתירו אותה אצלם} תלתא יומין ולא טעמא כלום. בתר תלתא יומין, איתמלכן מחזרתה למרה _{החליטו להחזיר אותה לבעלים שלה.} אמרין, נישלחנה למרה דלא לימות לגבן ותיסרי _{אמרו נשלח אותה לבעלים שלה שלא תמות אצלנו ותסריח} מערתא. אפקונה אזלת וקמת על תרעת דמרה הוציאו אותה הלכה ונעמדה על פתח החצר של בעליה. שריית מנהקא התחילה לנעור. אמר לון, פתחין להדא עלובתא _{תפתחו לאותה עלובה} דאית לה תלתא יומין דלא טעימת כלום. פתחין לה ועלת לה. אמר לון, יהבון לה כלום למיכל ותיכל. יהבין קומה נתנו לפניה שערין, ולא בעית מיכל _{ולא רצתה לאכול}. אמרו ליה, רבי, לא בעית מיכל. אמר לון, מתקנין אינון? אמרו ליה, אין. אמר לון, וארימתון דמיין _{תיקנתם אף את הדמאי}? אמרו ליה, ולא כן אילפן רבי, ^ה_בהלוקח לזרע, לבהמה, קמח לעורות, שמן לנר, שמן לסוך בו את הכלים, פטור מן הדמאי? אמר לון. מה נעביד להדא עלבתא, דהיא מחמר על גרמה סגין _{היא מחמירה על עצמה הרבה}? וארימון דמיין ואכלת _{תיקנו את הדמאי ואכלה:} פתחיה על הקינין: בא וראה מה גדול הוא כוחו של אותו האיש. פותח דברים ודורשן: יודע בע' לשון: תני, ^ה_גסנהדרין שיש בה שנים שיכולין לדבר, וכולן ראוין לשמוע, הרי זו ראויה לסנהדרין. ג', הרי זו בינונית. ד', הרי זו חכמה. וביבנה היו בה ד' ואלו הם. °בן עזאי , ו°בן זומא , ו°בן חכינאי , ו°רבי אלעזר בן מתיה . אמר רבי חסדא ° . פעם אחת יבשה ארץ ישראל ולא ידעו מהיכן להביא עומר. והוה תמן חד אילם דהוה יהיב חד ידיה על גגות, וחד ידיה על צריפים. אייתוניה _{הביאו אותו} קמיה דפתחיה, אמר להו. אית אתר _{יש מקום} דמתקריא גגות צריפין, או צריפין גגות? אזלון לתמן ואשכחון _{הלכו לשם ומצאו}. אמר רבי יוסה ברבי בון° . פעם אחת נשדף כל העולם כולו. ולא היו יודעין מהיכן להביא העומר. והוה תמן חד אילם דהוה יהיב ידיה על עיניה, וידיה על סוכרא. אייתוניה _{הביאו אותו} לגבי פתחיה, אמר לון, אית אתר _{יש מקום} דמיתקריא עין סוכר, או סוכר עין? אזלון לתמן ואשכחון _{הלכו לשם ומצאו}. ג' נשים הביאו קיניהן. אחת אומרת לעינתי. ואחת אומרת לימתי. ואחת אומרת לזיבתי. זו שאומרת לעינתי, סברין מימר שופעת כמעין. אמר לון, בעיינא סכנת _{נצלה מטביעה} זו שאומרת לימתי, סברין מימר שופעת כים. אמר לון, בימה סכנת. זו שאומרת לזיבתי, סברין מימר זבה ממש. אמר לון, זאב בא ליטול את בנה וניצל: תנן,בן אחייה על חולי מעיים. ולמה נזקקו לו? ^ה_דעל ידי שהיו הכהנים מהלכין יחיפים על הרצפה. והיו אוכלין בשר ושותין מים, היו באין לידי חולי המעים. והוה ידע האידין חמר _{איזה יין} טב למעייא. והאי דין חמר מסמם רע למעייא: נחוניא חופר שיחין: ^ה_השהיה חופר שיחין ומערות. והוה ידע האי דין כיף _{איזה סלע} מקורר מיא. האי דין כיף _{איזה סלע} אית ביה שרברובי _{מים חמימים,} ועד היכין שרברובותיה מטייה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, ומת בנו בצמא. אמר רבי חנינא° _{בר חמא}. מאן דאמר רחמנא וותרן, יתוותרון בני מעויי. אלא מאריך רוחיה וגבי דידיה. אמר רבי אחא° , כתיב (תהילים נ ג) וסביביו

[דף כב עמוד א]

נשערה מאוד. מדקדק עמהן כחוט השערה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, לא מטעם הזה אלא מן מה דכתיב (תהילים פט ח) ונורא הוא על כל סביביו. מוראו על הקרובים יותר מן הרחוקים. אמר רבי חגיי° בשם רבי שמואל בר נחמן° . מעשה בחסיד אחד שהיה חופר בורות שיחין ומערות לעוברים ולשבים. פעם אחת היתה בתו עוברת לינשא, ושטפה נהר. והוון כל עמא עללין לגביה _{ונכנסו כולם אליו} בעיין מנחמתיה _{ביקשו לנחמו}, ולא קביל עלוי מתנחמה _{ולא קיבל ניחומים}. עאל _נכנס °רבי פנחס בן יאיר לגביה _אליו. בעי מנחמתיה _{ביקש לנחמו}, ולא קביל עלוי מתנחמה _{ולא קיבל ניחומים}. אמר לון, דין הוא חסידכון _{זה החסיד שלכם}? אמרו ליה, רבי. כך וכך היה עושה, כך וכך אירעין _{קרה לו}. אמר, אפשר שהיה מכבד את בוראו במים, והוא מקפחו במים? מיד נפל קול הברה בעיר דבאת בתו של אותו האיש. אית דאמרי בסיכתא איתערית _{נאחזה ביתד ועלתה}. ואית דאמרי, מלאך ירד בדמות °רבי פנחס בן יאיר והצילה. גביני כרוז: שהיה מכריז בבית המקדש. ^ה_ומה היה אומר? עמדו הכהנים לעבודה ולויים לדוכנן וישראל למעמדן. אגריפס המלך שמע קולו עד ח' פרסאות, ונתן לו מתנות הרבה: בן גבר על נעילת שערים: תנן התם, בכל יום תורמים את המזבח בקריאת הגבר . תירגם רב° _{אבא בר אייבו} קומי דבית רבי שילא° , קרא גברא, אכריז כרוזא. אמרין ליה, אמור קרא תרנגולא. אמר לו והתנינן בן גבר על נעילת שערים. אית לך למימר בר תרנגולא? ^ה_זבן בבי על הפקיע: שהיה מזייג את הפתילות שהיה קולען בעובי שונה בהתאם לאורך הלילה. רבי יוסי° _{בר זבידא} עאל לכופרה. בעי מוקמה לון פרנסין _{ביקש למנות עליהם פרנסים}, ולא קבלון עליהון. עאל ואמר קומיהון. תנן, בן בבי על הפקיע. ומה אם זה שנתמנה על הפתילה, זכה להימנות עם גדולי הדור. אתם שאתם נתמנין על חיי נפשות, לא כל שכן? בן ארזה על הצלצל: כי הא דתנינן תמן, ^ה_חהניף הסגן בסודרין, והקיש בן ארזה על הצלצל: הוגרס בן לוי על השיר: אמר רבי אחא° , נעימה יתירה היה יודע. ואמרו עליו על הוגרס בן לוי, שהיה מנעים את קולו בזמר. וכשהיה נועץ גודלו בתוך פיו, היה מוציא כמה מיני זמר, והיו כל אחיו הכהנים נזקרים לו בבת ראש: בית גרמו על מעשה לחם הפנים: בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים, וברדייתו. ולא רצו ללמד. שלחו חכמים והביאו אומנים מאלכסנדריאה. והיו בקיאין במעשה לחם הפנים, וברדייתו לא היו בקיאין. בית גרמו היו מסיקין מבפנים ורודין מבחוץ ולא היתה מתעפשת. ואלו, היו מסיקין מבפנים ורודין מבפנים והיתה מתעפשת. כיון שידעו חכמים בדבר הזה אמרו. כל מה שברא הקדוש ברוך הוא, לכבודו ברא. שנאמר (משלי טז ד) כל פעל ה' למענהו. שלחו אחריהם ולא רצו לבא, עד שכפלו להם שכרן. י"ב מנה היו נוטלים, ונתנו להם כ"ד. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, כ"ד היו נוטלים ונתנו להן מ"ח. אמרו להן, מפני מה אין אתם רוצים ללמד? אמרו להן, מסורת היא בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב. שלא ילמדו אחרים ויהיו עושין כן לפני עבודה זרה שלהן. בדברים הללו מזכירין אותן לשבח, שלא יצא ביד בניהם פת נקייה מעולם. שלא יהו אומרים, ממעשה לחם הפנים הן אוכלים: בית אבטינס על מעשה הקטורת: של בית אבטינס היו בקיאין על מעשי פיטום הקטורת ובמעלה העשן, ולא רצו ללמד. שלחו והביאו אומנין מאלכסנדריאה של מצרים. והיו בקיאין בפיטום הקטורת. ובמעלה עשן לא היו בקיאין. של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה כמקל, ופוסה ויורדת. ושל אלו, היתה פוסה מיד. כיון שידעו חכמים בדבר אמרו, כל מה שברא הקדוש ברוך הוא, לכבודו ברא. שנאמר (ישעיהו מג ז) כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וגו' שלחו אחריהם ולא רצו לבא, עד שכפלו להן שכרן. י"ב מנה היו נוטלין, ונתנו להן כ"ד. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, כ"ד היו נוטלין ונתנו להן מ"ח. אמרו להן, מפני מה אין אתם רוצין ללמד? אמרו להן, מסורת היא בידינו מאבותינו, שהבית הזה עתיד ליחרב. שלא ילמדו אחרים ויהיו עושין כן לפני עבודה זרה שלהן. בדברים הללו מזכירין אותן לשבח, שלא יצאת אשה משל א' מהן מבושמת מעולם. ולא עוד, אלא כשהיה א' מהן נושא אשה ממקום אחר, היה פוסק עמה על מנת שלא תתבשם. שלא יהו אומרים ממעשה פיטום הקטורת הן מתבשמות. לקיים מה שנאמר (במדבר מטות לב כב) והייתם נקיים מה' ומישראל. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}, פעם אחת הייתי עומד בירושלים ומצאתי תינוק אחד משל בית אבטינס. אמרתי לו בני, מאיזו משפחה את? אמר לי ממשפחת פלוני. אמרתי לו בני, אבותיך לפי שנתכוונו לרבות כבודן ולמעט כבוד שמים, לפיכך כבודם נתמעט וכבוד

[דף כב עמוד ב]

שמים נתרבה. אמר °רבי עקיבא _{בן יוסף}. שח לי שמעון בן לוגא. מלקט הייתי עשבים אני ותינוק א' משל בית אבטינס. וראיתי אותו שבכה, וראיתי אותו ששחק. אמרתי לו בני למה בכיתה? אמר לי, על כבוד של בית אבא שנתמעט. ולמה שחקתה? אמר לי, על הכבוד המתוקן לצדיקים לעתיד לבא. ומה ראית שנזכרתה? מעלה עשן לנגדי. נומיתי לו, בני הראהו לי. אמר לי, רבי, מסורת בידי מאבותי שלא להראותו לבירייה. אמר °רבי יוחנן בן נורי . פגע בי זקן אחד משל בית אבטינס ומגילת סמנים בידו. אמר לי רבי, לשעבר היו בית אבא צנועין, והיו מוסרין את המגילה הזאת אלו לאלו. ועכשיו שאין בית אבא נאמנים, הילך את המגילה והזהר בה. וכשבאתי והרציתי הדברים לפני °רבי עקיבה , זלגו עיניו דמעות ואמר. מעתה אין אנו רשאים להזכירן לגנאי: אלעזר על הפרוכת: ^ה_טשהיה ממונה על אורגי פרוכת: ^ה_יפנחס המלביש: שהיה מלביש בגדי כהונה גדולה. מעשה בכהן אחד שהלביש לאיסטרטיות _{שר צבא} אחד ונתן לו שמונה זהובים ואית דאמרי תרי עשר יהב ליה:

ירושלמי שקלים, פרק ה, הלכה ב

מתני': אין פוחתין ^ה_יאמשבעה אמרכולין ממונים וג' גזברין. ^ה_יבואין עושין שררה על הצבור פחות משנים. חוץ מבן אחיה שעל חולי מעיים, ואלעזר שעל הפרוכת, שאותן קיבלו רוב הציבור עליהן:

גמ’: תנן, אין פוחתין מג' גזברין ומז' אמרכולין. תני אין _פוחתין ^ה_יגמשני כתליקין _{מעל אמרכול.} הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב לא יג) ויאמר חזקיהו להכין לשכות בבית אלהינו. ויכינו,ויביאו את התרומה ואת המעשר באמונה. ועליהם כונניהו הלוי,ושמעי אחיהו משנה, ויחיאל ועוזיהו ונחת ועשאל וירמות ויוזבד ואליאל ויסמיכיהו ומחת ובניהו במפקד יחזקיהו המלך ועזריהו נגיד בית האלקים: יחיאל ועזזיהו ונחת, גזברין. ועשהאל וירימות ויוזבד ואליאל ויסמכיהו ומחת ובניהו, שבעה אמרכולין. והם התמנו פקידים מיד כונניהו ושמעי אחיו שהם היו קתיליקין. במפקד יחזקיהו המלך ועזריהו נגיד בית האלהים שהם המלך וכהן גדול. כשהוא _הממונה חותם את הלישכה שבה הכסף, הגיזבר חותם ונותנו לאמרכול. אמרכל חותם ונותנו לקתליקון. קתליקון חותם, ונותנו לכהן גדול. כהן גדול חותם ונותנו למלך. וכשהוא מתיר המלך רואה חותמו ומתיר. כהן גדול רואה חותמו ומתיר. קתליקין רואה חותמו ומתיר. אמרכל רואה חותמו ומתיר. גיזבר רואה חותמו ומתיר תנן, אין עושין שררה על הציבור בממון פחות משנים: אמר רב נחמן° בשם רבי מנא° _{בן יונה}. על שם (שמות תצוה כח ה) והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן. אמר רבי חמא בי רבי חנינא° . מפסולת של לוחות, העשיר משה. הדא הוא דכתיב (שמות כי תשא לד א) פסל לך שני לוחות אבנים. פסל לך, שתהא הפסולת שלך. אמר רבי חנין° , מחצב של אבנים טובות ומרגליות ברא לו הקדוש ברוך הוא מתוך אהלו, וממנו העשיר משה. כתיב (שמות כי תשא לג ח) והביטו אחרי משה עד בואו האוהלה. תרין אמוראין. חד אמר לגנאי, וחד אמר לשבח. מאן דאמר לגנאי, חמון שקין, חמון כרעין, חמון קופרי _{ראו שוקיו ראו כרעיו ראו בשרו}. אכיל מן דיהודאי, ושתי מן דיהודאי. כל מדליה _רכושו מן דיהודאי. ומאן דאמר לשבח, מחמי צדיקיא מזכי. טוביא דזכת למיחמי יתיה _{כדי לזכות בראיית הצדיק דזכות גדולה הוא למי שזכה לראותו}.

ירושלמי שקלים, פרק ה, הלכה ג

מתני’: ^ה_ידד' חותמות היו במקדש. וכתוב עליהן, עגל, זכר, גדי, וחוטא. °בן עזאי אומר, ה' היו. וארמית כתוב עליהן

[דף כג עמוד א]

עגל, דכר, גדי, חוטא דל _{מצורע עני,} וחוטא עשיר _{מצורע עשיר.} עגל, משמש עם נסכי בקר גדולים וקטנים זכרים ונקיבות. גדי, משמש עם ניסכי הצאן גדולים וקטנים זכרים ונקיבות, חוץ משל אלים. איל, משמש עם ניסכי אלים בלבד. חוטא, משמש עם ניסכי שלש בהמות של מצורע. ^ה_טומי שהוא מבקש נסכים, הולך לו אצל יוחנן שהוא ממונה על החותמות, ונותן לו מעות, ומקבל ממנו חותם. בא לו אצל אחייה, שהוא ממונה על הנסכים. ונותן לו חותם, ומקבל ממנו נסכים. לערב באין זה אצל זה. ואחייה מוציא את החותמות, ומקבל כנגדן מעות. ^ה_טזאם פחתו, פחתו לו וישלם יוחנן מביתו. ואם הותירו, הותירו להקדש, שיד הקדש על העליונה. מי שאבד חותמו, ממתינין לו עד הערב. ואם מצאו לו כדי חותמו, נותנין לו. ואם לאו, לא היו נותנין לו. ושם היום, כתוב עליהן, מפני הרמאין:

גמ’: וכ°בן עזאי , חוטא דל למה היה נצרך? הרי קרבנו כבש אחד ולמה לא הסתפקו בחותם גדי? כדי שיהיה מביא לוגו עמו. שמלבד שלושה לוגים שמן של גדי, במצורע צריך עוד לוג אחד לתנוך ובהונות. ברם כרבנן שאמרו שלא היה חותם למצורע עני, נותנים לו חותם גדי ולוג נוסף לתנוך ובהונות מביא מביתו. נסכי רחל _{בת שנתים} בכמה? _{האם כמו שיש חילוק בין כבש זכר בן שנתים לכבש בן שנה, כך גם בכבשה יש הבדל. או שכמו שבעז אין הבדל בין גדול לקטן כך גם בכבשה אין.} מן מה דתנינן, גדי משמש ^ה_יזנסכי צאן גדולים וקטנים, זכרים ונקיבות _{חוץ משל איל,} הדא אמרה _{זה אומר}, נסכי רחל כנסכי גדי. כתיב (במדבר שלח טו יא) ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד או לשה בכשבים או בעזים. לשור האחד למה נאמר? מגיד, שלא חלק בין ניסכי עגל לניסכי שור. שהיה בדין. בן הצאן טעון נסכים, ובן הבקר טעון נסכים. אם מצאנו שחלק בין ניסכי כבש לניסכי איל. לכך נחלוק בין ניסכי עגל לניסכי שור. תלמוד לומר ככה יעשה לשור האחד. מגיד שלא חלק בין ניסכי עגל לניסכי שור. או לאיל למה נאמר? שהיה בדין. אם מצאנו שחלק בין ניסכי בן שנה לניסכי בן שנתיים. לכך נחלוק בין נסכי שנתיים לניסכי שלש. תלמוד לומר (במדבר שלח טו יא) או לאיל האחד. או לשה בכשבים למה נאמר? שהיה בדין. אם מצאנו שחלק בין ניסכי כבש לנסכי איל, לכך נחלוק בין ניסכי כשבה לניסכי רחל. תלמוד לומר או לשה בכשבים. או בעזים למה נאמר? שהיה בדין. אם מצאנו שחלק בין ניסכי כבש לניסכי איל. לכך נחלוק בין נסכי גדי לניסכי תיש. תלמוד לומר או בעזים. הקיש קטן שבעיזים לגדול שבתישים. מה זה בשלשת לוגין, אף זה בשלשת לוגין: ושם היום כתוב כו': הגע בעצמך שזיוג אותו היום? שם משמר היה כתוב עליו. הגע בעצמך שזיוג אותו המשמר? שם היום. שם שבת. שם חודש. היה כתוב עליהן. אפילו רוצה לזייג אין מצוי לזייג

[דף כג עמוד ב]

ירושלמי שקלים, פרק ה, הלכה ד

מתני': ^ה_יחשתי לשכות היו במקדש. אחת לשכת חשאין, ואחת לשכת הכלים. לשכת חשאין, יריאי חטא נותנין לתוכה בחשאי, ועניים בני טובים מתפרנסין מתוכה בחשאי. לשכת הכלים, כל מי שהוא מתנדב כלי, זורקו לתוכה. ואחת לשלשים יום, הגיזברין פותחין אותה. וכל כלי שמצאו בו צורך לבדק הבית, מניחין אותו. והשאר, נמכרין, ודמיהן נופלין ללשכת בדק הבית:

גמ’: רבי יעקב בר אידי° ורב יצחק בר נחמן° הוון פרנסים. והוון יהבין לרבי חמא אבוי דרבי יהושעיה° דינר, והוא יהיב ליה לחורנין. רבי זכריה חתניה דרבי לוי° היו הכל מליזין עליו. אמרו דלא צריך והוא נסב. כד דמוך _כשמת, בדקון ואשכחון דהוה מפליג ליה לחורנין _{מצאו שהוא מחלק לאחרים}. רבי חנינא בר פפא° הוה מפליג מצוה _{מחלק צדקה} בליליא. חד זמן פגע ביה רבהון דרוחיה, אמר לו, לא כך אולפן רבי (דברים שופטים יט יד) אל תסיג גבול רעיך? אמר לו, ולא כן כתיב (משלי כא יד) מתן בסתר יכפה אף? והוה מתכפי מיניה וערק מן קמוי _{ברח ממנו}. אמר רבי יונה° . כתיב (תהילים מא ב) אשרי משכיל אל דל. אשרי נותן לדל אין כתיב כאן. אלא אשרי משכיל אל דל. הדא דמסתכל במצוה היאך לעשותה שלא התביש העני. כיצד היה רבי יונה° עושה? כשהיה רואה בן טובים שירד מנכסיו, היה אומר לו, בני, בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר, טול ואת פורע. מן דהוה נסב ליה _{אחרי שלקח}, אמר לו, מתנה. אמר רבי חייא בר אדא° . אית הוו סבין _{היו זקנים} ביומינו. מאן דהוה יהב לון מבין ריש שתא לצומא רבא הוו נסבון. מן בתר כן לא הוו נסבון _{מה שהיו נותנים להם מראש השנה עד יום הכיפורים היו לוקחים אחר כך לא היו לוקחים}. אמרי, דשתן גבן שהרי כבר נגזר כמה יהיה לנו לכל השנה. °נחמיא איש שיחין פגע ביה ירושלמי א'. אמר לו, זכה עמי חדא תרנגולתא. אמר לו, הילך טומיתא וזיל זבין קופד _{כך פרוטה וקנה בשר בקר} שהוא זול יותר זבין ואכיל ומית. אמר, בואו וספדו להרוגו של נחמיא. °נחום איש גם זו , היה מוליך דורון לבית חמיו. פגע ביה מוכה שחין אחד. אמר לו, זכה עמי ממה דאית גבך. אמר לו, מי חזר _{כשאחזור}. חזר ואשכחוניה דמית. והוה אמר לקיבליה. עיינוהי דחמונך ולא יהבון ליך, יסתמיין. ידים דלא פשטן למיתן לך, יתקטעון. רגליי דלא רהטן מיתן ליך, יתברון. ומטתיה כן _{בא לו כך}. סליק לגביה °רבי עקיבה . אמר לו, אוי לי שאני רואה אותך כך. אמר לו, אוי לי שאני אין רואה אותך בכך. אמר לו מה את מקללני? אמר לו, ומה את מבעט ביסורין? רבי הושעיא רבא° . הוה רביה דבריה סגיא נהורא _{היה רבו של בנו עיוור}. הוה יליף אכל עימהון _{היה רגיל לאכול איתם} בכל יום. חד זמן הוו ליה אורחין, ולא מטא מיכול עימיה _{לא הביא אותו לאכול איתו} ברומשא _בלילה, סליק לגביה _{הלך אליו} אמר לו, לא יכעס מרי עלי. בגין דהוה לי אורחין ולא בעית מבזייה איקריה דמרי _{היה לי אורחים וחששתי שיפגעו בכבוד אדוני}, בגין כן לא אכלית עמך יומא דין. אמר לו, את פייסת למאן דמתחמי ולא חמי _{למי שנראה ואינו רואה}. דין דחמי ולא מתחמי _{זה שרואה ואינו נראה} יקבל פיוסך. אמר לו מנא לך הא? אמר לו מ°רבי אלעזר בן יעקב . ד°רבי אלעזר בן יעקב על חד דסגיא נהורא לקרתיה _{נכנס עיוור לכפר שלו}. יתב ליה °רבי אלעזר בן יעקב לרע מיניה _{ישב רבי אלעזר בן יעקב במקום נמוך ממנו}. אמרון, אילולי דהוא בר נש רבא _{אלמלא שהוא אדם גדול}, לא יתב ליה °רבי אלעזר בן יעקב לרע מיניה. עבדין ליה פרנסה דאיקר _{נתנו צדקה בכבוד}. אמר להו העני מהו הכין? אמרו ליה, °רבי אלעזר בן יעקב יתיב לרע מינך. וצלי עלוי הדא צלותא _{והתפלל עליו תפילה זו}. אתה גמלת חסד למאן דמתחמי ולא חמי _{למי שנראה ואינו רואה}. דין דחמי ולא מתחמי _{זה שרואה ואינו נראה}, יקבל פיוסך ויגמול יתך חסד. דלמא _{את זה מספרים} רבי חמא בר חנינא° ורבי הושעיא° הוון מטיילו באילין כנישתא דלוד. אמר רבי חמא בר חנינא° לרבי הושעיא° . כמה ממון

[דף כד עמוד א]

שיקעו אבותי כאן. אמר לו, כמה נפשות שקעו אבותיך כאן?. ^ה_יטלא הוון בני נשא דילעון באורייתא _{לא היו אנשים שיעמלו בתורה}? רבי אבון° , עבד אילין תרעייה דסדרא רבא _{עשה שערים לבית המדרש}. אתא רבי מנא° _{בן יונה} לגביה אמר לו, חמי מאי עבדית. אמר לו, (הושע ח יד) וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות. לא הוון בני נשא דילעון באורייתא _{לא היו אנשים שיעמלו בתורה}: תנן, לשכת הכלים, כל מי שהוא מתנדב כלי זורקו לתוכה, ואחת לשלשים יום הגזברים פותחין אותה וכל כלי שמצאו בו צורך לבדק הבית מניחין אותו, והשאר נמכרין ודמיהן נופלין לבדק הבית. תני: המקדיש בהמה או אבנים לבדק הבית והוצרכו להם למזבח נוטלין אותן כדתני, ^ה_כקדשי המזבח מוציאין את הראוי להן מקדשי בדק הבית, ואין קדשי בדק הבית מוציאין את הראוי להן מקדשי מזבח _{כגון אם הקדיש קרבן ונעשה בעל מום, אין מוציאין אותן לצרכי בדק הבית.} והא תנינן, כלי שמצאו בו צורך לבדק הבית מניחין אותו. והשאר נמכרין ודמיהן נופלין לבדק הבית. משמע שאפילו אם היה בהם צורך למזבח אין מוציאים אותו מבדק הבית? אמר חזקיה° כיני מתני' _{כך כוונת המשנה} ללשכת בדק הבית ומשם נוטלים למה שצריך

הדרן עלך פרק אלו הן הממונים

פרק שישי - שלושה עשר

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שקלים, פרק ו, הלכה א

מתני’: ^ו_אשלשה עשר שופרות, שלשה עשר שולחנות, שלש עשרה השתחוויות היו במקדש. של בית °רבן גמליאל _דיבנה ושל בית °רבי חנניה סגן הכהנים היו משתחוים בארבע עשרה. והיכן היתה יתירה? כנגד דיר העצים. שכן מסורת בידן מאבותיהן ששם הארון נגנז. מעשה בכהן א' שהיה מתעסק וראה את הרצפה שהיא משונה מחברותיה. בא ואמר לחבירו. לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו, וידעו בייחוד ששם הארון גנוז:

גמ’: ^ו_בתני השופרות הללו עקומות היו. צרות מלמעלן ורחבות מלמטן מפני הרמאין. תני בשם °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. הארון גלה עמהן לבבל מאי טעמא? דכתיב (מלכים ב כ יז) ויאמר ישעיהו אל חזקיהו: שמע דבר ה'! הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך עד היום הזה בבלה לא יוותר דבר אמר ה'. אין דבר אלא שהדיברות לתוכו. וכן הוא אומר (דברי הימים ב לו י) ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנצר ויביאהו בבלה, עם כלי חמדת בית ה'. איזהו כלי חמדת בית ה'? זה הארון רבי שמעון בן לקיש° אומר, ^ו_גבמקומו היה הארון נגנז. הדא הוא דכתיב (מלכים א ח ח) ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו, אל דביר הבית, אל קדש הקדשים, אל תחת כנפי הכרובים. ויאריכו הבדים, ויראו ראשי הבדים מן הקדש על פני הדביר, ולא יראו החוצה, ויהיו שם עד היום הזה. כתיב ויראו, ואת אמרת ולא יראו? אלא נראין ולא נראין. בולטין ויוצאין כשני דדי האשה. ורבנן אמרין, בלישכת דיר העצים היה הארון גנוז. מעשה בכהן אחד בעל מום, שהיה עומד ומפצל עצים בלשכת דיר העצים. וראה את הריצפה שהיא משתנה מחברותיה. בא ואמר לחבירו, בא וראה את הרצפה הזאת שהיא משתנה מחברותיה. לא הספיק לגמור את הדבר, עד שיצתה נשמתו. וידעו בייחוד ששם הארון גנוז: תני רבי הושעיא° , הקיש עליה בקורנס, ויצאת אש ושרפתו. תני רבי יהודה בן לקיש° אמר, ב' ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר. א' שהיתה

[דף כד עמוד ב]

התורה נתונה בתוכו, ואחד שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו. זה שהיתה התורה נתונה בתוכו, היה מונח באהל מועד. הדא הוא דכתיב (במדבר שלח יד מד) וארון ברית ה' ומשה, לא משו מקרב המחנה. זה שהיו שברי לוחות נתונין בתוכו, היה נכנס ויוצא עמהן. ופעמים שהיה מתראה עמהן. ורבנן אמרי, ארון א' היה. ופעם אחת יצא בימי עלי, ונשבה. קרייא מסייע להו לרבנן דכתיב (שמואל א ד ח) אוי לנו. מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה, מילה דלא חמון מן יומיהון _{דבר שלא ראו מימיהם ואם היה אחד שתמיד יוצא למלחמות הם לא היו נבהלים כל כך שאפילו אם יצא זה שהיה במשכן הם לא היו מבחינים בינו לבין הקדם} קרייא מסייע לרבי יודה בן לקיש° דכתיב (שמואל א יד יח) ויאמר שאול לאחיה, הגישה ארון האלהים. והלא ארון בקרית יערים היה? מכאן שהיו שתים. מה עבדון ליה רבנן? הגישה אלי הארון שבו הציץ. קרייא מסייע לרבי יודא בן לקיש° דכתיב (שמואל ב יא יא) הארון וישראל ויהודה יושבין בסוכות. והלא ארון בציון היה? מכאן שהיו שנים. אחד נשאר בציון ואחד בסוכות. מה עבדון ליה רבנן? באמת נשאר בציון אלא שהיה בתוך סוכה, שעדיין לא נבנה בית הבחירה. משנגנז הארון, ^ו_דנגנז עמו צנצנת המן, וצלוחית שמן המשחה, ומקלו של אהרן ופרחיו ושקדיו, וארגז שהשיבו פלשתים אשם לאלהי ישראל. מי גנזו? יאשיהו גנזו. כיון שראה שכתוב (דברים כי תבא כח לו) יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך, אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך. עמד וגנזו. הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב לה ג) ויאמר ללוים המבינים, ולכל ישראל הקדושים לה'. תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל, אין לכם משא בכתף. אמר להם, אם גולה הוא עמכם לבבל, אין אתם מחזירין אותו עוד למקומו. אלא (דברי הימים ב לה ג) עתה עבדו את ה' אלהיכם ואת עמו ישראל. פיטום שמן המשחה כיצד? כתיב (שמות כי תשא ל כג כד) ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות, וקנמן בשם מחציתו חמישים ומאתים וקנה בשם חמישים ומאתים, וקדה חמש מאות בשקל הקדש. ושמן זית הין. ועשית אותו שמן משחת קדש. שהן אלף וחמש מאות מנים: שמן זית הין שנים עשר לוג, שבו שולקין את העיקרין דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, ^ו_השולקן היה במים ונותן שמן על גביהן. משהיה קולט את הריח, היה מעבירו, כדרך שהפטמין עושין. הדא הוא דכתיב (שמות כי תשא ל לא) שמן משחת קדש וגו'. תני °רבי יהודה ברבי אילעי . שמן המשחה שעשה משה במדבר, מעשה ניסים נעשה בו מתחילה ועד סוף. שמתחילה לא היה בו אלא שנים עשר לוג, שנאמר. שמן זית הין, אם לסוך בו את העיקרין לא היה בו ספק, על אחת כמה וכמה שהאור בולע, והעצים בולעים, והיורה בולעת. וממנו נמשחו, המשכן וכל כליו. השולחן וכל כליו. המנורה וכל כליה. וממנו נמשחו אהרן כהן גדול ובניו כל שבעת ימי המלואים. וממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים. מלך בתחילה טעון משיחה. מלך בן מלך ^ו_ואין טעון משיחה. מאי טעמא? דכתיב (שמואל א טז יב) קום משחהו כי זה הוא. זה טעון משיחה, ואין בנו טעון משיחה. אבל ^ו_זכהן גדול בן כהן גדול אפילו עד עשרה דורות טעון משיחה. וכולו קיים לעתיד לבא. הדא הוא דכתיב (שמות כי תשא ל לא) שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם. אין מושחין המלכים, ^ו_חאלא על גבי המעיין שנאמר (מלכים א א לג לד) והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי, והורדתם אותו אל גיחון, ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל. אין מושחין מלך בן מלך, אלא מפני המחלוקת. מפני מה נמשח שלמה? מפני מחלוקתו של אדוניהו. יואש? מפני עתליהו. יהוא? מפני יורם. לא כן כתיב (שמואל א טז יב) קום משחהו כי זה הוא. זה טעון משיחה, ואין מלכי ישראל טעונין משיחה. והרי יהוא ממלכי ישראל היה? אלא יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים. ולא יאשיהו גנזו קודם? הדא אמרה ^ו_טבאפרסמון נמשח _{ואף יהוא שהיה ממלכי ישראל נמשך באפרסמון:} אין מושחין המלכים אלא מן הקרן. שאול ויהוא שנמשחו מן הפך, היתה מלכותן מלכות עוברת. דוד ושלמה שנמשחו מן הקרן היתה מלכותן מלכות קיימת: אין מושחין

[דף כה עמוד א]

כהנים מלכים. אמר רבי יודה ענתונדרייא° , על שם (בראשית ויחי מט י) לא יסור שבט מיהודה. אמר רב חייא בר אדא° מדכתיב (דברים שופטים יז כ) למען יאריך ימים על ממלכתו, הוא ובניו בקרב ישראל. מה כתיב בתריה? לא יהיה לכהנים הלוים. איתמר יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הוא יוחנן, הוא יהואחז. והא כתיב (דברי הימים א ג טו) הבכור יוחנן? שהיה בכור למלכות. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הוא שלום הוא צדקיהו. והכתיב הג' צדקיהו, והרביעי שלום? ג' לתולדות, ד' למלכות. צדקיהו, שצידק עליו מדת הדין. שלום, שבימיו שלמה מלכות בית דוד. ריש לקיש° אמר לא שלום הוה שמיה, ולא צדקיהו הוה שמיה, אלא מתניה. הדא הוא דכתיב (מלכים ב כד יז) וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו, ויסב את שמו צדקיהו: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. באמה של ששה טפחים היה הארון עשוי. מאן תנא באמה של ששה טפחים? °רבי מאיר היא. דתנן, °רבי מאיר אומר, ^ו_יכל האמות היו בבינונית. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אמות הבנין ששה. של כלים חמשה. על דעתיה ד°רבי מאיר , דו אמר באמה של ששה טפחים היה הארון עשוי, אורכו של ארון חמשה עשר טפחים, דכתיב (שמות תרומה כה י) אמתים וחצי ארכו. אמתא אשיתא, ואמתא אשיתא, ופלגות אמתא תלתא. וארבעה לוחות היו בו. שנים שלימים, ושנים שבורים. דכתיב (דברים עקב י ב) אשר שברת, ושמתם בארון. הלוחות היו כל אחד וא' ארכו ששה טפחים, ורחבו ^ו_יאשישה ועביו שלשה. תן רחבן של לוחות לאורכו של ארון, נשתייר שם שלשה טפחים. תן מהם חצי טפח לכל כותל, נשתייר שני טפחים לספר תורה. אי נמי רחבו של ארון תשעה טפחים, דכתיב (שמות תרומה כה י) אמה וחצי רחבו. אמתא אשיתא, ופלגות אמתא תלתא. וארבעה לוחות היו בו, שנים שלימים ושנים שבורים דכתיב (דברים עקב י ב) אשר שברת, ושמתם בארון. הלוחות היו כל אחת ואחת, ארכן ששה טפחים, ורוחבן ששה ועבין שלשה טפחים. תן ארכן של לוחות לרוחבו של ארון, נשתייר שם שלשה טפחים. חצי טפח מכאן לכותל זה, וחצי טפח מכאן לכותל זה, וטפחיים לשילוט _{שאפשר יהיה להוציא ולהכניס בחפשיות} מקום שספר תורה מונח. רבי שמעון בן לקיש° אמר באמה בת חמשה טפחים היה הארון עשוי. מאן תנא באמה בת חמשה טפחים? °רבי יהודה _{בר עילאי}. דתנינן תמן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אמת הבנין ששה. של הכלים חמשה. וההן ארון כלי הוא. על דעתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי} דו אמר באמה של חמשה טפחים, היה אורכו עשוי שנים עשר טפח ומחצה, דכתיב (שמות תרומה כה י) אמתים וחצי ארכו. אמתא חמשה, ואמתא ה', ופלגות אמתא תרי ופליג. וד' לוחות היו בו, שנים שלימים ושנים שבורים, דכתיב (דברים עקב י ב) אשר שברת, ושמתם בארון. והלוחות היה כל אחד ואחד, ארכן ששה טפחים ורחבן ששה ועבין שלשה טפחים. תן ארכן של לוחות לאורכו של ארון. ונשתייר שם חצי טפח. אצבע לכותל מכאן, ואצבע לכותל מכאן. רוחבו של ארון שבעה טפחים ומחצה דכתיב, אמה וחצי רחבו. אמתא חמשה. ופלגות אמתא, תרי ופליג. וד' לוחות היו בו. שנים שלימים ושנים שבורים, דכתיב (דברים עקב י ב) אשר שברת, ושמתם בארון. הלוחות היה כל אחד ואחד ארכן ששה טפחים ורוחבן שישה ועבין שלושה טפחים. תן רחבן לרוחבו של ארון, ונשתייר שם טפח ומחצה. אצבע לכותל מכאן, ואצבע לכותל מכאן, חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן לשילוט _{שלא יהיו מונחים בדוחק} וספר תורה היה מונח מבחוץ. כיצד עשה בצלאל את הארון? °רבי חנינה בן גמליאל אמר, שלש תיבות עשאו. שתים של זהב, ואחת של עץ. נתן של זהב בשל עץ, ושל עץ בשל זהב, וציפהו. דכתיב (שמות תרומה כה יא) וצפית אותו זהב טהור, מבית ומחוץ. מה תלמוד לומר תצפנו? להביא שפתו העליונה. רבי שמעון בן לקיש° אמר. תיבה אחת עשאו, וציפהו דכתיב, וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ. מה תלמוד לומר תצפנו? אמר רבי פנחס° , להביא בין נסר לנסר. כיצד היו הלוחות כתובים? רבי חנינה° בן גמליאל אומר, חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה. הדא הוא דכתיב (דברים ואתחנן ד יג) ויכתבם על שני לוחות אבנים. חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה. ורבנן אמרי, עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. הדא הוא דכתיב, (דברים ואתחנן ד יג) ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות, עשרת הדברים. עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. °רבי שמעון בן יוחאי אומר, עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה דכתיב, ויכתבם על שני לוחות אבנים, עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה. רבי סימאי° אמר, ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה דכתיב, (שמות כי תשא לב טו) מזה ומזה הם כתובים, טטרוגה _{קוביה והיה נקרא מארבע רוחות.} °חנניה בן אחי רבי יהושע אומר, בין כל דיבור ודיבור, דקדוקיה ואותיותיה של תורה דכתיב (שיר השירים ה יד) ממולאים בתרשיש

[דף כא עמוד ב]

כימא רבא _{כמו הים הגדול.} רבי שמעון בן לקיש° כד הוה מטי הדין קרייה _{כשהיה מגיע לפסוק זה}, הוה אמר, יפה למדני °חנניה בן אחי רבי יהושע . מה הים הזה, בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים. כך בין כל דיבור ודיבור, דקדוקיה ואותיותיה של תורה. אמר רבי תנחומא° _{בר אבא}, איתקשיית קומי רבי פנחס° , בשלמא כ°רבי מאיר ניחא שנשארו שני טפחים בארון מקום לספר תורה. אלא כ°רבי יהודה _{בר עילאי} היכן היה ספר התורה מונח? אמר לו, על דעתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי} כמין גלוסקיא עשו לו חוץ לארון והיה מונח בתוכו. מאי טעמא ד°רבי יהודה _{בר עילאי}? דכתיב (דברים וילך לא כו) לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' וגו'. וכתיב (שמות תרומה כה כא) ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה. ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך _{משמע שהתורה ניתנה אחר סגירת אהרון.} על דעתיה ד°רבי מאיר , דו אמר אין מוקדם ומאוחר בתורה, אלא, ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך, ואחר כך ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה. אמר רב פפא° בשם רבי שמעון בן לקיש° , התורה שנתן לו הקדוש ברוך הוא למשה, נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה. היא אש, מובללת באש, חצובה מאש, ונתונה מאש, דכתיב (דברים וזאת הברכה לג ב) מימינו אש דת למו

ירושלמי שקלים, פרק ו, הלכה ב

מתני’: היכן היו השתחויות האלו? ארבע בצפון, וארבע בדרום, שלש במזרח, ושתים במערב. כנגד שלש עשרה שערים. שערים דרומיים סמוכים למערב. שער העליון, שער הדלק, שער הבכורות, שער המים. ולמה נקרא שמו שער המים? שבו מכניסין צלוחית של ניסוך המים בחג. °רבי אליעזר בן יעקב אומר, בו המים מפכים ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית. לעומתן בצפון. סמוכים במערב, שער יכניה, שער הקרבן, שער הנשים, שער השיר, ולמה נקרא שמו שער יכניה? שבו יצא יכניה בגלותו. שבמזרח, שער נקנור. ושני פשפשין היו לו. אחד מימינו ואחד משמאלו. ושנים במערב, ולא היה להן שם:

גמ’: מתני' °אבא יוסה בן יוחנן היא דאמר שלושה עשר שערים היו במקדש. ותיקנו שלושה עשר השתחוויות כנגד י"ג שערים, ברם כרבנן, ^ו_יבשבעה שערים היו בעזרה. על דעתיה דרבנן, היכן היו השתחוואות הללו? כי ההיא דתנינן תמן, י"ג פרצות היו בו שפרצום מלכי יון, וחזרו וגדרום בני חשמונאי, וגזרו כנגדן י"ג השתחוואות. תנן, שער המים. ולמה נקרא שמו שער המים? שבו מכניסין צלוחית של ניסוך המים בחג. °רבי אליעזר בן יעקב אומר, בו המים מפכים ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית. דכתיב (זכריה יד ח) והיה ביום ההוא, יצאו מים חיים מירושלים וגו'. תני מבית קדש הקדשים עד הפרוכת, כקרני סילי וכיליי _יתושים. מן פרוכת עד מזבח הזהב כקרני חגבים. ממזבח הזהב עד עזרות, כחוט של שתי. מן העזרות עד מפתן הבית, כחוט של ערב. מיכן ואילך כמפי הפך. כתיב (יחזקאל מז ב ג) והנה מים מפכים מן הכתף הימנית בצאת האיש קדים. וקו בידו. וימד אלף באמה, ויעבירני במים, מי אפסים. _{מים שמגיעים} עד קרסולה (יחזקאל ד ה) וימד אלף ויעבירני במים מי ברכים, _{מים שמגיעים} עד ברכייא. וימד אלף ויעבירני מי מתנים, _{מים שמגיעים} עד מתנייא. מכאן ואילך, וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבור. אפי' לבירנין _אניה גדולה אינה יכולה לעבור בו. מאי טעמא? דכתיב (ישעיהו לג כא) וצי אדיר לא יעברנו. מפני מה? כי גאו המים מי שחו. מהו מי שחו? מלשוט _{מלשחות.} כדאמר רב חונה° באתרין קרו לשייטא שחיינא. וכתיב (ישעיהוכה יא) ופרש ידיו בקרבו, כאשר יפרש השוחה לשחות. אמר רבי יוסי ברבי בון° מהו מי שחו? מיין

[דף כו עמוד א]

דמתמללין בעלמא _{שישוחחו עליהם בכל העולם.} כתיב (זכריה יג א) ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנידה. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° . המים הללו מבית דוד ועד יושבי ירושלים, כשרים לנידה ולחטאת. מכאן ואילך, מי תערובות הם. כשרים לנידה, ^ו_יגופסולים למי חטאת. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, מבית דוד ועד יושבי ירושלים, כשרים לנידה ולחטאת. מכאן ואילך מי קטפריסות הן, ^ו_ידפסולין לנידה _{כי הם זורמים} ולחטאת _{כי הם מי תערובות.} כתיב (יחזקאל מז ח) ויאמר אלי, המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה. זה ים של סמכו וירדו אל הערבה. זה ים של טבריא. ובאו הימה. זה ים המלח. אל הימה המוצאים. זה הים הגדול. ולמה נקרא שמו מוצאים? כנגד שני פעמים שיצא. אחד בדור אנוש, וא' בדור הפלגה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי חנינה° . בראשונה יצא עד קלבריאה. ובשנייה יצא עד כיפי ברבריאה. אמר רבי אחא° בשם רבי חנינה° . בראשונה יצא עד כיפי ברבריאה. ובשנייה יצא עד עכו ועד יפו, דכתיב (איוב לח יא) עד פה תבא ולא תוסיף. עד עכו תבא ולא תוסיף. ופה ישית בגאון גליך. עד יפו אשית גאון גליך. ניחא _{שצריך שהמים מהמקדש יגיעו אל} ימא רבא וימא דמילחא, בשביל למיתקן. ימא דטבריא וימא דסמכו למה? לרבות דגתם. דכתיב ביה (יחזקאל מז י) למינה תהיה דגתם. למיני מינים תהיה דגתם. תני אמר °רבן שמעון בן גמליאל . מעשה שהלכתי לציידן, והביאו לפני יותר משלש מאות מיני דגים בתמחוי א'. כתיב (יחזקאל מז יא) ונרפאו המים בצאתיו _ביצה וגבאיו _גבים ולא ירפאו, למלח ניתנו. כתיב ונרפאו המים. ואת אמרת ולא ירפאו המים? מקום הוא ששמו ולא ירפאו. שלשם מי המעין לא יבואו והוא למלח יהיה. כתיב (יחזקאל מז יב) ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל, לא יבול עלהו ולא יתם פריו. לחדשיו יבכר. תני אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, לפי שבעולם הזה, תבואה עושה לששה חדשים, ואילן עושה לי"ב חודש. אבל לעתיד לבוא, התבואה עושה לחדש אחד, ואילן עושה לשני חדשים. מאי טעמא? דכתיב לחדשיו יבכר. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}. לפי שבעולם הזה, התבואה עושה לששה חדשים. ואילן עושה לי"ב חדש. אבל לעתיד לבא, התבואה עושה לט"ו יום. ואילן עושה לחדש אחד. שכן מצינו שעשת התבואה בימי יואל לחמשה עשר יום, וקרב ממנה העומר. מאי טעמא? דכתיב (יואל ב כג) ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם, כי נתן לכם את המורה לצדקה. ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון. ומה מקיים °רבי יוסי _{בן חלפתא} לחדשיו יבכר? בכל חודש וחודש יהיה מבכר כתיב (יואל ב יב) ועלהו לתרופה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, תרפיה מציץ עליה _{הפירות יהיו רבים יותר מהעלים,} ותרף מזונה _פירות? הרי תרף מלשון תרופה. רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}. חד אמר, להתיר פה שלמעלן שהאלמים ירפאו וידברו. וחד אמר להתיר פה שלמטן שהעקרות יפקדו. רבי חנינא° _{בר חמא} ורבי יהושע בן לוי° , חד אמר להתיר פה עקרות וחד אמר להתיר פה אלמים: ולעמתן בצפון סמוכים במערב שער יכניה וכו'. ולמה נקרא שמו שער יכניה? שבו יצא יכניה בגלותו. אתה מוצא, בשעה שעלה נבוכדנאצר לכאן. בא וישב לו בדופני של אנטוכיה, יצאה סנהדרין גדולה לקראתו ואמרה לו, הגיע זמן הבית הזה ליחרב? אמר להן, אותו שהמלכתי עליכם, תנוהי לי ואני הולך. באו ואמרו ליהויכין מלך יהודה. נבוכדנאצר בעי לך. כיון ששמע מהן כך, נטל מפתחות של בית המקדש, עלה לגגו של היכל אמר לפניו, ריבונו של עולם. לשעבר היינו נאמנים לך, והיו מפתחותיך מסורין לנו. עכשיו שאין אנו נאמנים, הרי מפתחותיך מסורין לך. תרין אמוראין. חד אמר

[דף כו עמוד ב]

זרקן ועוד לא ירדו. וחד אמר, באה כמין יד ונוטלתן מידו. כיון שראו כל חורי יהודה כן, עלו לראש גגותיהן ונפלו ומתו. הדא הוא דכתיב (ישעיהו כב א ב) משא גיא חזיון, מה לך איפא כי עלית כולך לגגות, תשואות מלאה עיר הומיה וגו'

ירושלמי שקלים, פרק ו, הלכה ג

מתני’: י"ג שלחנות היו במקדש. ^ו_טוח' של שייש בבית המטבחיים, שעליהן מדיחין את הקרביים. ^ו_טזוב' במערב הכבש, אחד של שייש וא' של כסף. על של שייש נותנין את האיברים. ועל של כסף כלי שרת. ^ו_יזוב' באולם מבפנים על פתח הבית. א' של שייש וא' של זהב. על של שייש נותנין לחם הפנים בכניסתו, ^ו_יחועל של זהב ביציאתו. שמעלין בקודש ולא מורידין. א' של זהב מבפנים, שעליו לחם הפנים תמיד:

גמ’: תנן,וב' באולם מבפנים על פתח הבית. א' של שייש וא' של זהב. על של שייש נותנין לחם הפנים בכניסתו, ועל של זהב ביציאתו. שמעלין בקודש ולא מורידין. תני, על של כסף נותנין לחם הפנים בכניסתו ולא על של שיש ביציאתו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי שמואל בר רב יצחק° , ורבי חנניה° מטי בה בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לית כאן של כסף מפני שהוא מרתיח. לא כן תני זה א' מן הניסים שנעשו בבית המקדש, שכשם שהיו מניחין אותו חום, כך היו מוציאין אותו חום. שנאמר (שמואל א כא ז) לשום לחם חם ביום הלקחו? אם כן למה חששו שהתעפש אם יניחו אותו על שלחן של כסף? אמר רבי יהושע בן לוי° , אין מזכירין מעשה ניסים _{לא סומכים על הנס.} בעון קומי רבי אילא° _אילעא. לא היה שם לחם ^ו_יטמהו להניחו לשבת הבאה? אמר לון כתיב (שמות תרומה כה ל) ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד. לחם פנים, אפילו מונח כמה ימים אינו נפסל. עשרה שלחנות עשה שלמה דכתיב (דברי הימים ב ד ח) ויעש שולחנות עשרה וינח בהיכל. חמשה מימין וה' משמאל. אין תימר חמשה בדרום וה' בצפון, והלא אין השלחן כשר אלא בצפון? שנאמר (שמות תרומה כו לה) ואת השלחן תתן על צלע צפון. מה תלמוד לומר חמשה מימין וחמשה משמאל? אלא חמשה מימין שלחנו של משה, וחמשה משמאלו. אף על פי כן לא היה מסדר אלא בשל משה בלבד. שנאמר (מלכים א ז מח) את השלחן אשר עליו לחם הפנים. °רבי יוסי ברבי יהודה אומר, על כולן היה מסדר שנאמר (דברי הימים ב ד יט) את השולחנות ועליהם לחם הפנים: תני מזרח ומערב היו נתונין, דברי °רבי . °רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, צפון ודרום היו נתונין. מאן דאמר מזרח ומערב, ניחא. כולהן ראויין לשירות _{שכולן בצפון.} מאן דאמר צפון ודרום, נמצא שלחן בדרום, ומנורה בצפון. והא תני, השלחן היה נתון מחצי הבית ולפנים, משוך מן הכותל ב' אמות ומחצה כלפי הצפון. ומנורה כנגדו בדרום. מזבח הזהב היה נתון באמצע

[דף כז עמוד א]

הבית. חולק את הבית מחציו ולפנים, ^ו_כמשוך קימעא כלפי חוץ. וכולהן היו נתונין משליש הבית ולפנים. _{ואיך יתכן שהיו מונחים צפון דרום והרי אורך עשרת השולחנות יחד הוא עשרים אמה וכל רחבו של היכל כך הוא, ולא נותר כלל מקום פנוי שנוכל למשוך ולהרחיק את השלחן מן הכותל.} עשר מנורות עשה שלמה שנאמר (דברי הימים ב ד ז) ויעש את מנורת הזהב עשר כמשפטו. ויתן בהיכל חמש מימין וחמש משמאל. אין תימר חמש בצפון וחמש בדרום, והלא אין המנורה כשירה אלא בדרום? שנאמר (שמות תרומה כו לה) ואת המנורה נוכח השלחן על ירך המשכן תימנה. מה תלמוד לומר חמש מימין וחמש משמאל? אלא חמש מימין מנורתו של משה, וחמש משמאלה. אף על פי כן לא היה מבעיר אלא של משה בלבד. שנאמר (דברי הימים ב יג יא) ומנורת הזהב ונרותיה, לבער בערב בערב. °רבי יוסה ברבי יהודה אומר. על כולן היה מבעיר שנאמר (דברי הימים ב ד כ כא) ואת המנורות ונרותיהם, לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור. והפרח והנרות והמלקחים זהב, הוא מכלות זהב. הן כילו זהבו של שלמה. תני רב יהודה° _נשיאה בשם רב אסי° היה שלמה נוטל אלף ככרי זהב ומכניסן לכור ומוציאן, עד שהוא מעמידן על אחד. לקיים מה שנאמר (שמות ויקהל לז כד) ככר זהב טהור עשה אותה וגו'. תניא, אמר °רבי יוסי ברבי יהודה מעשה במנורת זהב שעשה משה במדבר, והיתה יתירה דינר זהב. והכניסוה לכור שמונים פעם, ולא חסרה כלום. ויאות איך, עד דלא יקום על ברריה הוה חסר סגיון. מן דו קיים על ברריה _{שהיה טהור,} לא חסר כלום

ירושלמי שקלים, פרק ו, הלכה ד

מתני’: ^ו_כאשלשה עשר שופרות היו במקדש. וכתוב עליהן תקלין חדתין, ותקלין עתיקין, קינין, וגוזלי עולה, עצים, לבונה, זהב לכפורת, ששה לנדבה. תקלין חדתין. שבכל שנה ושנה. ועתיקין, מי שלא הביא אשתקד, שוקל לשנה הבאה. קינין, הן תורין. וגוזלי עולה, הן בני יונה. כולן עולות, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. וחכמים אומרים, קינין, אחד חטאת ואחד עולה. גוזלי עולה, כולן עולות. האומר ^ו_כבהרי עלי עצים, לא יפחות משני גזירין. לבונה, לא יפחות מקומץ. ^ו_כגזהב, לא יפחות מדינר זהב. ששה לנדבה. נדבה, מה היו עושין בה? ^ו_כדלוקחים בה עולות. הבשר לשם, ועורות לכהנים. זה מדרש דרש יהוידע כהן גדול (ויקרא ויקרא ה יט) אשם הוא, אשום אשם לה'. זה הכלל. כל שהוא בא משום חטאת ומשום אשמה, ילקח בהן עולות. הבשר לשם, והעורות לכהנים. נמצאו שני כתובין קיימין. אשם לה', ואשם לכהן. ואומר (מלכים ב יב יז) כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה', לכהנים יהיו:

[דף כז עמוד ב]

גמ’: תניא אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, לא היה שופר של קינין בירושלים, מפני התערובות. שמא תמות אחת מהנשים, ונמצאו דמי חטאות מיתות מעורבות בהן. והתניא, האשה שאמרה הרי עלי קן. מביאה דמי קן, ונותנתו בשופר ואוכלת בקדשים. ^ו_כהואינה חוששת שמא נתעצל בהן. ואין הכהן חושש, שמא דמי חטאות מיתות מעורבות בהן. כי קאמרינן, בחטאת שמתו בעליהן ודאי _{שנודע שמתה אחת הנשים.} ואי אמרינן בעלמא יש ברירה, נברור ד' זוזי ונישדי בנהרא ואידך לישתרו? הא אמרינן בעלמא, °רבי יהודה _{בר עילאי} לית ליה ברירה: תנן, האומר הרי עלי עצים למזבח לא יפחות משני גזירין. אמר רבי יוסה ברבי בון° , רבי אבא בר ממל° בעי, אמר הרי עלי עץ, ^ו_כומביא גיזר אחד או חייב להביא שנים? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, מתניתא אמרה כן שיכול להביא אחד לפי שזה קרבן בפני עצמו. וזה קרבן בפני עצמו _{כל גזר עץ}. כהאי דתנינן תמן, שנים בידם שני גזרי עצים. מנין שמתנדבים קרבן עצים? דכתיב, כי תקריב קרבן מנחה לה’. תקריב קרבן, לרבות את העצים. רבי יהושוע בן לוי° אמר, עוביין אמה ^ו_כזבאמה שוחקת, וארכן באמה גדומה. אמר רבי חוני° בשם רבי אמי° _{בן נתן}, עוביו כמין טורטני _{מקל מאזנים.} אמר רבי שמואל בר רב יצחק° , לפי ^ו_כחשלא היה מקום המערכה, אלא אמה על אמה. לפיכך לא היה בו, אלא אמה גדומה. ותני כן, _{מזבח שעשה משה} אמה היסוד, אמה סובב, אמה כרכוב, ואמה קרנות, ואמה מערכה: לבונה, לא יפחות מקומץ. נאמר כאן אזכרה _{גבי לבונה הבאה עם המנחה,} ואת כל הלבנה אשר על המנחה והקטיר המזבח ריח ניחח אזכרתה לה'.

[דף כח עמוד א]

ונאמר להלן אזכרה _{גבי לחם הפנים} ,ונתת על המערכת לבונה זכה והיתה ללחם לאזכרה. מה אזכרה האמור להלן, מלא קומץ. אף אזכרה האמור כאן מלא קומץ. ומכאן נלמד למתנדב לבונה שלא יפחת מקומץ. אי מה אזכרה האמורה להלן בלחם הפנים, ^ו_כטשני קומצין _{שהיו שני בזיכין,} אף אזכרה האמורה כאן, שני קומצין? _{וממה שנאמר את כל הלבונה} אף המתנדב לבונה לבד יביא שני קמצים. אמר רבי אילא° _אילעא. כלום למדו לקומץ מלחם הפנים? לא למדו אלא מן המנחה. וכתיב במנחת נדבה, והרים ממנו בקומצו מסלת המנחה ומשמנה, ואת כל הלבונה. מקיש לבונה להרמה מהמנחה עצמה. מה הרמה מהמנחה קומץ כדכתיב והרים ממנו בקומצו, אף לבונה קומץ. מה להלן במנחה, קומץ החסר כשר . אף כאן, קומץ החסר כשר _{שלא כמו בלחם הפנים.} אמר רבי יוסה° _אסי, מילתא דרבי אילא° _{אילעא שלמד שיעור הלבונה מקמיצת המנחה} אמרה, המתנדב לבונה, מביאה בקומצו של כהן _{שהוא זה שקומץ.} אמר חזקיה° בשם רבי ירמיה° , ואפי' בקומץ הבעלים: תנן, _המתנדב זהב לא יפחות מדינר זהב: אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, ^ו_לוהוא שהזכיר צורה _{שאמר מטבע זהב.} אבל אם לא הזכיר צורה, מביא אפילו צינורה: תנן, ששה שופרות לנדבה חזקיה° אמר, כנגד ששה בתי אבות _{שכל בית אב מקריב לקיץ המזבח משופר אחר ביום שלו.} בר פדיה° אמר, כנגד שש בהמות. פר ועגל ושעיר איל גדי וטלה. _{שכל המתנדב שם כסף בקופה על שם מה שהתנדב והיו הכהנים קונים ומקרבים לפי מה שכתוב.} שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר , כנגד ששה קרבנות _{שהמותר שלהם היה הולך לקופות אלו.} קיני זבים וקיני זבות, קיני יולדות, חטאות, ואשמות, המנחות, ועשירית האיפה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר , _{כולם היו זהים אלא} על ידי שהנדבה מרובה, ריבו לה שופרות הרבה. כתיב (דברי הימים ב כד יד) וככלותם, הביאו לפני המלך ויהוידע את שאר הכסף. ויעשהו כלים לבית ה',כלי שרת. מכאן שבמותר הכסף עשו כלי שרת. והא כתיב (במלכים ב יב י) ונתנו את הכסף המתכן על ידי עשי המלאכה המפקדים בית ה',ויוציאהו לחרשי העץ ולבונים העושים בית ה’. אך לא יעשה בית ה' סיפות כסף מזמרות חצצרות, כל כלי זהב וכלי כסף מן הכסף המובא בית ה'. שמכאן משמע שלא נשתמשו בכסף לכלי שרת? אמר רבי שמעון בר נחמן° בשם רבי יונתן° , שתי נדבות עשה. תני דבי °רבי ישמעאל _{בן אלישע} נדבה אחת. דכתיב (מלכים ב יב י) ויאמר המלך ויעשו ארון אחד ויתנהו בהיכל בית ה' ויקב חור בדלתו. והכסף הלך לבדק הבית ורק ממותר הכסף קנו כלים. והא דכתיב (דברי הימים ב כד ח) ויאמר המלך ויעשו ארון אחד ויתנהו בשער בית ה' חוצה? אמר רב חונא° , מפני הטמאים עשו שני ארונות אבל שניהם לנדבה אחת. אמר רבי חנינה° בשם רבי יוסף° שניהם לנדבה אחת היו דכתיב (מלכים ב יב יד) אך לא יעשה בית ה' ספות כסף מזמרות וכ"ו.

הדרן עלך פרק שלשה עשר

פרק שביעי - מעות שנמצאו

כולל שיעורי שמע

[דף כח עמוד ב]

ירושלמי שקלים, פרק ז, הלכה א

מתני’: ^ז_אמעות שנמצאו בין השקלים לנדבה. קרוב לשקלים, יפלו לשקלים. לנדבה, יפלו לנדבה. מחצה למחצה, יפלו לנדבה. ^ז_בבין עצים ללבונה. קרוב לעצים, יפלו לעצים. ללבונה, יפלו ללבונה. מחצה למחצה, יפלו ללבונה. בין קינין לגוזלי עולה. קרוב לקינין, יפלו לקינין. קרוב לגוזלי עולה, יפלו לגוזלי עולה. מחצה למחצה, יפלו לגוזלי עולה. ^ז_גבין חולין למעשר שני. קרוב לחולין, יפלו לחולין. למעשר שני, יפלו למעשר שני. מחצה למחצה, יפלו למעשר שני. זה הכלל, הולכין אחר הקרוב להקל. מחצה למחצה, להחמיר:

גמ’: תנן, מעות שנמצאו בין השקלים לנדבה. קרוב לשקלים, יפלו לשקלים. לנדבה, יפלו לנדבה. _{קא סלקא דעתין שהקופות היו מונחות בשורה אם כן} לא הוצרכה, דא אלא בין שקלים לקינים _{שהם היו סמוכים.} אמר רבי אבון° בשם רבי פינחס° , כמין בוכלייאר _מעגל היו עשוין. תנן, מחצה למחצה יפלו לנדבה. לא צורכה דא אלא מחצה למחצה יפלו לשקלים, שהשקלים חשובים שמביאים מהם קרבנות חובה ולמה אמר שילכו לנדבה? אית דבעי מימר ששופרות נדבה עדיפים שמהם ודאי מביאים קרבנות, אבל אם נצרף אותם לשקלים שמא יפלו לשירי הלישכה. אית דבעי מימר, מחצה למחצה ילכו לנדבה, כי אם באמת באו מנדבה שהביאם היחיד, אי אפשר להקריב מהם קרבנות הציבור. שאין מקריבין אותן אלא ממה שהובא בחובה על ידי הציבור דהוי כהפריש שקלו ומת, שהכסף הולך לנדבה ולא לשקלים. דאמר רבי יסא° _אסי, עד דאנא תמן _בבבל, שמעית קל רב יהודה° _נשיאה שאל לשמואל° _{בר אבא בר אבא}, מצא פירות בין פירות מעשר לפירות תרומה יפלו לקרוב, מחצה למחצה יאכלו כחומרי שניהן, אסורין לזרים וטעונין רחיצת ידים והערב שמש כתרומה, ואסורים לאונן וטעונים הבאת מקום כמעשר, וכן המעות הנמצאות בין חולין למעשר. ^ז_דהפריש שקלו ומת? אמר ליה יפלו לנדבה. מותר עשירית האיפה שלו _{של כהן גדול.?} רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ז_היוליכם לים המלח. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר יפלו לנדבה. תנן, בין קינין לגוזלי עולה יקרב עולה. וקשיא ויש חטאת קריבה עולה? אמר חזקיה° בשם רבי שמעון בן לקיש° , תנאי בית דין הוא על המותרות שיקרבו עולות. האשה הזאת שכסף החטאת שלה נפל והביאו בו עולות, במה היא מתכפרת? אמר רבי יצחק° _{בר אבא}, תנאי בית דין הוא ^ז_ושהמספק את הקינין הוא מספק את הפסולות וגם את החסרות _{ואם ימצאו שחסר אחת יקחו מהמספק.}

[דף כט עמוד א]

למה מנה רק את הספקות הללו, לא צורכה אלא דא? ולמה לא מנה בין קטורת לעצים, ללבונה, לזהב, לכפורת. תניתה בסופה, זה הכלל. הולכין אחר הקרוב, מחצה למחצה להחמיר

ירושלמי שקלים, פרק ז, הלכה ב

מתני’: ^ז_זמעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה, לעולם מעשר. ובהר הבית, חולין. ^ז_חובירושלים, בשאר כל ימות השנה חולין. ובשעת הרגל, הכל מעשר. ^ז_טבשר שנמצא בעזרה. איברים, עולות. וחתיכות, חטאות. ובירושלים, זבחי שלמים. זה וזה, תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. נמצא בגבולין. איברים נבילות. וחתיכות מותרות. ובשעת הרגל שהבשר מרובה, אף איברים מותרות:

גמ’: תנן, ובהר הבית חולין. לא צורכה דא אלא בהר הבית קודש, שהרי ודאי נפל מהלשכה? רבי אבא° ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, חזקה שאין הכהן מוציא מן הלשכה מעות, עד שהוא מחללן על הבהמה: תנן, בשר שנמצא בעזרה. איברים עולות, וחתיכות חטאות, ובירושלים זבחי שלמים. זה וזה, תעובר צורתו ויצא לבית השריפה.: אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי הושעיה° , הסיע דעת, טעון עיבור צורה. אמר רבי הושעיה° , מתני' אמרה כן. דתנן, תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, ויאות. לאכלו אין את יכול, שמא נתקלקל צורתו _{שהוא כבר נותר.} לפום כן צריך מימר, תעובר צורתו ויצא לבית השריפה: תנן, נמצא בגבולין איברים נבילות. וחתיכות מותרות. אמר רבי קריספא° בשם רבי יוסי ברבי חנינה° . איברים, נבילות ממש ולוקין עליהן משום נבילה. מתניתא אמרה כן, דתנן, איברים, נבילות וחתיכות מותרות. חתיכות מותרות, לא ממש? ודכוותה איברים נבילות ממש ולוקין עליהן משום נבילה. אמר רבי קריספא° בשם רבי יוסי ברבי חנינה° , אם היו מחרוזות, מותרות. שאין דרך אנשים לחרוז חתיכות בשר נבלה. תשע חניות מוכרות בשר נבילה, ואחת מוכרת בשר שחוטה. נתחלפו לו, חושש. ולנמצאת, הולכין אחר הרוב. ^ז_יתשע חנויות מוכרות בשר שחוטה, ואחת מוכרת בשר נבילה. נתחלפו לו, חושש. ולנמצאת, הולכין אחר הרוב. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}

[דף כט עמוד ב]

הנמצא ביד גוי, כנמצא בפלטיא והולכים אחר רוב חנויות. רבי אלעזר בי רבי חגיי° הוה מסמך לרבי מנא° _{בן יונה}. חמא לחד ארמאי מקטע מן סוסיה ומפיק לברא _{ראה עובד כוכבים ומזלות א' חותך בשר מן הסוס ויוצא לחוץ}. אמר ליה, הדא היא דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} הנמצא ביד גוי כנמצא בפלטיא? אמר לו, כן אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} רבי, ^ז_יאוהן שראו אותו יוצא ממקולין של ישראל. חד בר נש בציפורין, אזיל בעי מיזבון קופד מן טבחא ולא יהב ליה _{הלך לקנות בשר מן הטבח ולא נתן לו}. אמר ליה לחד רומיי ואייתי ליה _{והביא לו}. אמר ליה, לא נסבית על כרחיה? אמר ליה, ולאו בשר דנבילה יהבית ליה? אמר רבי ירמיה° בשם רבי חנינה° , מעשה בא לפני °רבי ואמר, לא כולא מיניה מיסר מקולין דציפורין. וכיון שלא הכריזו שיש טריפה באותו יום הבשר מותר . רב° _{אבא בר אייבו} נחת לתמן לבבל, חמתון מקילין בבשר שנתעלם מן העין, וחמר עליהן. חד בר נש, אזיל בעי משיזגה אסקופתיה לרחוץ בשר בגו נהרא, ואינשתה ואזיל ליה. חזר בעי מיסבינה _{שכח והלך לו אחר כך חזר ורצה לקחת את הבשר}. אמר ליה רב° _{אבא בר אייבו} אסור לך דאנא אמר, ההיא שטף נהרא, ואייתי חורי דנבילה תחתוי. חד בר נש הוה מהלך בשוק טעין קופד, אתא דייתא וחטפתיה מיניה, וטלקתיה. חזר בעי מיסבינה. אמר ליה רב אסור לך דאנא אמר, בשר דנבילה הוות טעינה, וטלקתיה. ונסבה ההוא אוחרנא. _{אדם אחד הלך בשוק טעון בשר בא עוף ששמו דיה וחטפו ממנו והשליכו במקום אחר ורצה האדם ההוא לחזור ללקחו אמר לו רב אסור לך שאני אומר בשר נבילה היתה נושאת וזרקתו ואת השני אכלה}: נהר גינאי שטף זיקין _{נודות יין}. אתא עובדא קומי רבי יצחק ברבי אלעזר° ואמר, יחכמון שפייא קיטרהון _{אם מכירים אלו שמלאו את הקשר מותר.} נוקניקה _{קנקן יין} אשתכח בכנישתא דבולי. אתא עובדא קומי רבי ירמיה° אמר, יתחכמון סקורייא עבידתהון _{אם מכירים אלו שמלאו וסימנו בסיקרא (צבע אדום) את הקנקנים מותר} גדי צלי אשתכח באסרטי בדרך דגופתא. והתירוהו משום שני דברים. משום מציאה. ומשום רוב מהלכי דרכים. משום מציאה דתני, ^ז_יבהמציל מיד הארי, מיד הגייס, משונת הים, ומשונת הנהר, ומאיסרטיא _דרך גדולה, ומפלטיא _רחבה גדולה. הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתייאשין מהן. משום רוב מהלכי דרכים שם היו ישראל הותר באכילה ולא חששו משום שחיטת גוי. ואישתכח דהוא מן דבית °רבי . עיגול דגובנה אישתכח בפונדקא דלוי, והתירוהו משום שני דברים. משום מציאה, ^ז_יגומשום רוב מהלכי דרכים. משום מציאה דתני, המציל מיד הגייס, מיד הארי, משונת הים, ומשונת הנהר, מאיסרטיא _דרך גדולה, ומפלטיא _רחבה גדולה, הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתייאשין מהן. משום רוב מהלכי דרכים שם היו ישראל הותר באכילה ולא חששו משום גבינת עבודת כוכבים ומזלות. ואישתכח מן ד°רבי אלעזר ברבי יוסי . אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, ואנן חמיין _{אנו רואים} רבנן מכריזין גם על מציאה שנמצאה בפלטיה _ברחבה? אמר לו, את אין הוויתה משכח לא נסבת _{אם הייתה מוצא לא הייתה לוקח}. אבל רבי יונה° אבוך לא אמר כן, אלא אמר, הלואי כד נשכח, נשכח מן פיוסא ולגוא שרבים מצוים שם ואין חייב להכריז, אפילו כן אשכח ולא נסיב _{מצא שם ולא לקח אלא הכריז}

ירושלמי שקלים, פרק ז, הלכה ג

מתני ‘: ^ז_ידבהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר, וכמדתה לכל רוח

[דף ל עמוד א]

זכרים, עולות. נקיבות, זבחי שלמים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, הראוי לפסחים, לפסחים קודם לרגל ל' יום. בראשונה היו ממשכנין את מוצאיה עד שהוא מביא נסכיה. חזרו להיות מניחין אותה ובורחין. התקינו בית דין שיהו נסכיה באין משל ציבור. אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי}. ז' דברים התקינו בית דין וזה אחד מהן. ^ז_טועובד כוכבים ומזלות ששלח עולתו ממדינת הים ושלח עמה נסכים, קריבין משלו. ואם לאו, קריבין משל ציבור. וכן ^ז_טזגר שמת והניח זבחים. אם יש לו נסכים, קריבין משלו. ואם לאו, קריבין משל ציבור. ותנאי בית דין הוא על כהן גדול שמת, שתהא מנחתו קריבה משל ציבור. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, ^ז_יזמשל יורשין, ושלימה היתה קריבה. ^ז_יחעל המלח ועל העצים, שיהו הכהנים ניאותין בהן. ^ז_יטועל הפרה, שלא יהו מועלין באפרה. ועל הקינין הפסולות, שיהו באות משל צבור. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, ^ז_כהמספק את הקינין, הוא מספק את הפסולות:

גמ’: תנן, בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר וכמדתה לכל רוח, זכרים עולות. וכי אין שלמים באים מהזכרים? רבי הושעיא רבה° אמר, לבא בדמיהן שנו. כיצד הוא עושה? מוציאן לחולין וחוזר ועושה אותן עולות. שמביא שתי בהמות ומתנה ואומר אם מה שמצאתי עולה זו תחתיה והשניה שלמי נדבה. ואם מה שמצאתי היתה שלמים, הרי השניה תחתיה והראשונה עולת נדבה. ואותה שמצא תצא לחולין. ואף שבכל מקום אמרינן שאין קדושת הגוף מתחללת, זה דווקא כשלא התכוון להוציאה לחולין. אבל כאן שמתכוון להוציאה לחולין, יוצאת. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} לרבי יעקב בר אחא° , אין זה מזיד? והא אמר °רבי יהודה _{בר עילאי} אין הקדש מתחלל במזיד? אמר לו, מכיון שהוא תנאי בית דין, אין זה מזיד. אמר לו רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הרי אסור לחלל בהמה תמימה. וכי אומרים לו לאדם צא ומעול בקדשים? אלא הילכו בהן אחר הרוב. שאם מצא כמה בהמות אז אם רוב זכרים, עולות. אם רוב נקיבות, זבחי שלמים. ואין השלמים באין מן הזכרים ומן הנקיבות? רבי זעירא° אמר , כמה דאת אמר תמן, תנאי בית דין הוא על המותרות שיקרבו עולות. ותנאי בית דין על מעות שנמצאו בין הקופות שיקרבו עולות, כן את אמר אוף הכא, תנאי בית דין הוא על האובדות שיקרבו עולות. אמר רבי יסא° _אסי

[דף ל עמוד ב]

עד דאנא תמן _בבבל, שמעית קל רב יהודה° _נשיאה שאל לשמואל° _{בר אבא בר אבא}, ^ז_כאהפריש שקלו ומת? אמר לו, יפלו לנדבה. ומותר עשירית האיפה שלו של כהן גדול, רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ז_כביוליכם לים המלח. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, יפלו לנדבה. עשירית האיפה של כהן גדול, רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר חוצה אותה ואחר כך מקדשה _{כל חצי בניפרד.} רבי שמעון בן לקיש° אמר, ^ז_כגמקדשה ואחר כך חוצה אותה. מתניתא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן. כהן גדול שהקריב שחרית _{חצי עשרון} ומת ומינו אחר תחתיו, לא יביא חצי עשרון מביתו, ואף לא יקריב את חצי עשרונו של ראשון שמת. אלא מביא עישרון שלם וחוציהו, מקריב מחצה ומחצה אבד. ואם כרבי יוחנן° _{בר נפחא} שמקדש רק חצי, נמצא שהחצי השני של הכהן הראשון כלל לא התקדש. ולמה הוא הולך לאיבוד? פתר לה שכן אפילו מעות שהקדיש לעשירית האיפה שלו שנוותרו ילכו לים המלח _{אולי מפני שהתורה קראה למנחת כהן גדול חטאת.} מתניתא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, נמצאו שני חצאין קריבין, ושני חצאין אבודין. ותני עלה, מחצה ראשון ^ז_כדומחצה שני תעובר צורתן, ויצאו לבית השריפה. ואם כרבי יוחנן° _{בר נפחא} שלא התקדשו הרי לא שייך בהם עיבור צורה שהרי אינם נפסלים בלינה? פתר לה כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע}, דאמר ^ז_כהעשרון _{הכלי שבו מודד הכהן את העישרון} מקדש. איתמר כשהכהן מתקרב תחילה לעבודה מביא עשירית האיפה שלו ועובדה בידו _{מקטירה בעצמו וזו חניכתו.} ^ז_כואחד כהן גדול וא' כהן הדיוט שעבדו עד שלא הביאו עשירית האיפה שלהם עבודתן כשירה. רבי מנא° _{בן יונה} בעי מימר _{רצה לומר}, כהן שבו ביום שנתקרב תחילה לעבודה ^ז_כזובו ביום נתמנה להיות כהן גדול, מביא שתים. אחת לחינוכו ואחת לחובת היום. כתיב (ויקרא צו ו יד) זה קרבן אהרן ובניו: עשירית האיפה סלת מנחה תמיד מחציתה בבקר ומחציתה בערב. על מחבת בשמן תעשה, מרבכת תביאנה תופיני מנחת פתים, תקריב ריח ניחוח לה’. תביאנה תופיני, בשעת הבאה תופיני _תאפה ואין בשחרית תופיני. והא תנינן ^ז_כחהעמידו עושה חביתין _{מנחת כהן גדול} לעשות חביתין? אמר רבי חייא בר אחא° לא לאפותה, אלא לעשות חמין לרבוכה _{לחלוט את הקמח ברותחין. כדכתיב "מרבכת". אבל לעולם אפייתה היתה סמוך להקרבתה} כתיב על מחבת בשמן תעשה. וכתיב תופיני מנחת פיתים. אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי חנינה° מטגנה ואחר כך אופה אותה. רבי אחא° אמר בשם רבי חנינה° , ^ז_כטאופה אותה ואחר כך מטגנה. תני, תופיני, ^ז_לתאפנה נא. °רבי אומר תאפנה נאה. °רבי דוסא אומר תאפנה, ריבה לה אפיות _{שאופה ומטגן וחוזר ואופה.} אתיין אילין פלגוותא כהילין פלגוותא. מאן דאמר תאפנה נאה, כמאן דאמר אופה ואחר כך מטגנה _{ואם היה מטגנה קדם לא היתה נאה בשעת אפיתה.} ומאן דאמר תאפנה נא, כמאן דאמר מטגנה ואחר כך אופה. תנן התם, כהן גדול שהביא מחצה עשרון מנחה שחרית ומת ומינו כהן אחר תחתיו, יביא הכהן שנתמנה עשרון שלם מביתו ויקריב חציה. לא סוף דבר שמת אלא

[דף לא עמוד א]

^ז_לאאפילו נטמא. ואפילו נדחה ממום. תני רבי יהודה בר פזי° דברדליה, ואפילו נדחה ממום. מנין לכהן גדול שמת ולא מינו אחר תחתיו, שתהא מנחתו קריבה משל יורשים? תלמוד לומר (ויקרא צו ו טו) מבניו יעשה אותה. יכול יביאנה לחציים כמו שכהן גדול מביא חציה בבקר וחציה בערב? תלמוד לומר אותה. כולה אמרתי, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, אינה באה אלא משל ציבור. שנאמר (ויקרא צו ו טו) חק עולם. שתהא משל מי שהעולם שלו. כליל תקטר כליל להקטרה _{שאף שכעת אינה מנחת כהן שהרי באה משל ציבור אינה נאכלת:} רבי אבא בר ממל° בעי, מחלפה שיטתיה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} ה_{אם רבי שמעון חזר בו}? תמן אמר מעיקר הדין צריכה להיות משל יורשין. והכא אמר שמדאוריתא אינה באה אלא משל ציבור? אמר רבי חייה בר אבא° , ולא יאות הוא מקשה? _{שהשאלה באמת קשה.} כי אתא רבי יעקב בר אחא° אמר . רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, דבר תורה הוא שתהא באה מן הציבור מתרומת הלישכה כדדרש °רבי שמעון _{בן יוחאי} חוקת עולם שתהא משל מי שהעולם שלו. וכיון שראו בזמן בית שני,שעמדו יותר משלוש מאות כהנים גדולים,שכל אחד לא הוציא שנתו,ונשתהו מלמנות אחר,ונוכחו שנדחקת הלשכה מהוצאה זו בכל שנה במשך זמן ממושך,תקנו שיגבו אותה מן היורשים וימסרוה לציבור. וכיון דחזי דקא פשעי בה יורשין ואין מביאין אותה,חזרו והתקינו שתהא באה מתרומת הלישכה כדין תורה. רבי יוסה° _אסי אמר. רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי, מה שאמרו בשם °רבי יהודה _{בר עילאי} שבאה מהיורשים ושלמה הייתה קרבה. מהו? ^ז_לבשלימה בשחרית ושלימה בין הערבים? או שלימה בשחרית ובטילה בין הערבים? הדר _חזר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ופשט ליה מדכתיב מנחת תמיד, מכאן שמקריב שלימה בשחרית ושלימה בין הערבים. ועדין צריכה ליה שלשת לוגין שמן שכהן גדול היה מביא בכל יום,לוג וחצי לחצי עישרון של בקר. ולוג וחצי לחצי עישרון של בין הערבים. וכשמת ובמקומו מביאים עישרון לבקר ועישרון לבין הערבים. מה הן _{כמה שמן מביאים עם המנחה?} שלשת לוגין שחרית ושלשת לוגין בין הערבים שהרי המנחה הוכפלה. או ^ז_לגלוג ומחצה שחרית, ולוג ומחצה בין הערבים? אמר חזקיה° , אוף הדא צריכה ליה _{גם בזה הוא הסתפק}. שני קומצין לבונה שהיה צריך הכהן הגדול להביא אחד לבקר ואחד בין הערבים. אחר שמת מה הן _{כמה לבונה מביאים עם המנחה?} שני קומצין בשחרית ושני קומצין בין הערבים שהרי המנחה הוכפלה? או קומץ אחת בשחרית וקומץ אחת בין הערבים? אמר רבי יוסה° _אסי, כלום למדו לקומץ לא מלחם הפנים? מה להלן שני קומצין קומץ בזיך לכל סדר , אף כאן שני קומצין קומץ לכל הקטרה. אמר חזקיה° , כלום למדו שלשת לוגין שמן למנחת חביתין לא מתמיד של בין הערבים דכתיב סולת מנחת תמיד,שתהיה כתמיד. מה להלן שלשת לוגין לכל עישרון. אף כאן שלשת לוגין

[דף לא עמוד ב]

תני והתקינו שלא יהיו מועלין באפר פרה כו': אמר רבי שמעון בר נחמן° בשם רבי יונתן° . בדין היה שימעלו בה, והן גזרו שלא ימעלו בה. והא תני חטאת היא. מלמד שמועלין בה, בה מועלין ואין מועלין באפרה. אמר רבי אבהו° , בראשונה היו משתקשקין בה, ונותנין אותה על גבי מכותיהן. וגזרו שימעלו בה. כיון שנגדרו, גזרו שלא ימעלו בה: ועל הקינין כו': בריש פרקין תנינן, מעות שנמצאו במקדש בין קופה שנותנים בה מעות להביא מהם קינין לבין קופה שנותנים בה מעות להביא מהם גוזלי עולה לנדבה וכ"ו מחצה לזה ומחצה לזה, יביאו מהם גוזלי עולה. והא איכא למיחש שמא באו מעות הללו מקופת קיני חובה. ואם יביאו בהן גוזלי עולה, נמצא שלא הביאה חובתה. ואם כן האשה הזאת במה היא מתכפרת? אמר רבי יצחק° _{בר אבא}, תנאי בית דין הוא. המספק את הקינין, הוא מספק את הפסולות ואת האובדות

הדרן עלך פרק מעות שנמצאו

פרק שמיני - כל הרוקין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שקלים, פרק ח, הלכה א

מתני’: כל הרוקין הנמצאין בירושלים טהורין, חוץ משל שוק העליון, דברי °רבי מאיר . °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, ^ח_אבשאר כל ימות השנה, שבאמצע טמאין שבצדדין טהורין. ובשעת הרגל, שבאמצע טהורין שבצדדין טמאין, מפני שהמועטין מסתלקין לצדדין. כל הכלים הנמצאין בירושלים. דרך ירידה לבית הטבילה, טמאין. ודרך עליה, טהורין. שלא כירידתן עלייתן דברי °רבי מאיר . °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, ^ח_בכולן טהורין. חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקברות. ^ח_גסכין שנמצאת בי"ד, שוחט בה מיד. ^ח_דבשלשה עשר, שונה ומטביל. קופיץ, בזה ובזה שונה ומטביל. חל ארבעה עשר להיות בשבת. שוחט בה מיד. בחמשה עשר, שוחט בה מיד. ^ח_הנמצאת קשורה לסכין, הרי היא כסכין:
גמ‘: תנן, כל הרוקין הנמצאין בירושלים טהורין, חוץ משל שוק העליון, דברי °רבי מאיר . מאי טעמא? אמר רבי אבין° בשם רבי יהושע בן לוי° , קצרן _כובס של עובדי כוכבים ומזלות היה שם. אמר רבי חנינה°

[דף לב עמוד א]

ערודות היו נוחרין בירושלים, והיו עולי רגלים משתקעין בדם עד ארכובותיהן. ובאו לפני חכמים ולא אמרו להן דבר. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . מעשה בפרדה משל בית °רבי שמתה, וטהרו את דמיה משום נבילה. רבי אלעזר° _{בן פדת} שאיל לרבי סימון° , עד כמה _{דם נבלות אינו מטמא?} ולא אגיביה. שאיל לרבי יהושע בן לוי° , אמר לו. עד רביעית טהור, יותר מיכן טמא. ובאש _כאב לרבי אלעזר° _{בן פדת} דלא חזר ליה רבי סימון° שמועתא. רב ביבי° הוה יתיב מתני הדין עובדא. אמר לו רבי יצחק בר ביסנא° , עד כמה? אמר לו עד רביעית טהור יותר מיכן טמא. רב ביבי° הוה יתיב מתני הדין עובדא. אמר לו רבי יצחק בר כהנא° . עד רביעית טהור יותר מיכן טמא? ובעיט ביה. אמר לו רבי זריקא° . בגין דהוה שאיל לך את בעיט ביה? אמר לו בגין דלא הוות דעתי בי דאמר רבי חנין° (דברים כי תבא כח סו) והיו חייך תלואים לך מנגד, זה שהוא לוקח לו חטין לשנה. וכתיב (דברים כי תבא כח סו). ופחדת לילה ויומם, זה שהוא לוקח מן הסדקי. ולא תאמין בחייך, זה שהוא לוקח מן הפלטור. שאין לו וקונה כל יום כדי צרכו. ואנא סמיך אפלטירא מאי כדון? העיד °רבי יהושע בן בתירא ^ח_ועל דם נבילות שהוא טהור. מהו טהור? טהור מלהכשיר, הא לטמאות מטמא. והא תנינן. ^ח_זדם השרץ כבשרו, מטמא ואינו מכשיר ואין לנו כיוצא בו. והרי אף דם נבלה מטמא ואינו מכשיר ? מה שנאמר אין לנו כיוצא בו, הכוונה שיהיה הדם שוה לבשר בשיעור טומאתו, כמו בשרץ שהדם מטמא כשיעור הבשר בכעדשה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} פליגי בה תרין אמוראין, חד אמר טמא וחד אמר טהור. מאן דאמר שדם נבלה טמא, כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. מאן דאמר טהור, כ°רבי יהושע בן בתירה . אמר ליה רב אבדומה נחותה° . ויאות. דהא °רבי יהודה _{בר עילאי}, מוריינא _{מורה הוראה} דבי נשיא הוה. וראינו שבבית °רבי טיהרו דם פרדה עד רביעית. אבל יותר מרביעית טמא. תנן, כל הרוקין הנמצאין בירושלים טהורין,חוץ משל שוק העליון,דברי °רבי מאיר . לא כן אמר רבי אבהו° בשם רבי רבי יוסי בן חנינה° , לא גזרו על הרוקין שבירושלים? הא איתמר עליה, אמר רבי אבין° בשם רבי יהושע בן לוי° , קצרן מכבסה של גוים היה שם: תנן, ^ח_חבשאר ימות השנה, הטמאין מהלכין שיבולת _באמצע והטהורין מהלכין מן הצד, והטהורין מהלכין סתם והטמאים אומרין להן פירושו. בשעת הרגל הטהורים מהלכין שיבולת _באמצע. והטמאין מהלכין מן הצד. הטמאין _{שהם הרוב} מהלכין סתם, והטהורין _{צריכים להיזהר} אומרים להן פירושו: תנן, כל הכלים הנמצאין בירושלים. דרך ירידה לבית הטבילה, טמאין. ודרך עליה, טהורין. לא כן אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לא גזרו על הכלים שבירושלים? מכיון שנמצאו דרך ירידה לבית הטבילה, נעשו הוכיח. תנן, חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקברות. אבא שאול היה קורא אותן ציפורין. מאן דאמר ציפורין, שהיה דומה לציפורין. מאן דאמר מריצה, שמריצה את האבן לבית הקברות: תנן, סכין שנמצאת בי”ד, שוחט בה מיד. בשלשה עשר, שונה ומטביל. קופיץ, בזה ובזה שונה ומטביל. תני הסכין קשורה לה הרי זו כמותה

ירושלמי שקלים, פרק ח, הלכה ב

מתני’: ^ח_טפרוכת שנטמאת בולד הטומאה, מטבילין אותה בפנים

[דף לב עמוד ב]

ומכניסין אותה מיד. ושנטמאת באב הטומאה, מטבילין אותה בחוץ ושוטחין אותה בחיל, מפני שהיא צריכה הערב שמש. אם היתה חדשה, שוטחין אותה על גג האיצטבא, כדי שיראה העם את מלאכתה שהיא נאה. °רבן שמעון בן גמליאל אומר משום °רבי שמעון בן הסגן , ^ח_יפרוכת עוביה טפח. על שבעים ושתים נימים נארגת. על כל נימה ונימה כ"ד חוטין. ארכה מ' אמה, ורחבה כ'. ומפ"ב ריבוא היתה נעשית. ושתים עושין בכל שנה. ושלש מאות כהנים מטבילין אותה:

גמ’: תנן, על כל נימה ונימה מכ”ד חוטין. מניין? אילו אמר חוט _{הייתי אומר} אחד. כפול, לשנים. שזור,לשלשה. משזר, לששה. וכאן הואיל ויש ארבע מינים תכלת ארגמן תולעת שני ושש. הא עשרים וארבעה. תני _{כל נימה ונימה של} שלשים ושתים. אילו אמר חוט, א'. כפול, לשנים. שזור, לארבע. משזר, לשמונה. ארבעה מינים תכלת ארגמן תולעת שני ושש, הא תלתין ותרין. תנא ארבעים ושמונה. אילו אמר חוט, א'. כפול, לשנים. קליעה, לשלשה. שזור, לששה. משזר, לשנים עשר. ארבעה מינים תכלת ארגמן תולעת שני ושש, הא ארבעים ותמניא. כתוב אחד אומר (שמות תרומה כו לו) מעשה רוקם. וכתוב א' אומר (שמות תרומה כו לא) מעשה חושב. מעשה רוקם ^ח_יאפרצוף אחד. מעשה חושב, שני פרצופות. °רבי יהודה _{בר עילאי} ו°רבי נחמיה . חד אמר, מעשה רוקם, ארי מכאן וארי מכאן. מעשה חושב, ארי מכאן וחלק מכאן. וחרנה אמר, מעשה רוקם, ארי מכאן וחלק מכאן. מעשה חושב, ארי מכאן ונשר מכאן: בשמונים ושתים ריבוא היתה נעשית וכו': אמר רבי יצחק בר ביזנא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, גוזמא. תמן תנינן, פעמים היה עליה _{בתפוח על גבי המזבח} אפר כשלש מאות כור. רבי יוסי ברבי בון° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} גוזמא:

ירושלמי שקלים, פרק ח, הלכה ג

מתני’: בשר קדשי קדשים שנטמא. בין באב הטומאה בין בולד הטומאה. בין בפנים בין בחוץ. °בית שמאי אומרים, הכל ישרף בפנים, חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. °בית הלל אומרים, הכל ישרף בחוץ, חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, שנטמא באב הטומאה, בין בפנים בין בחוץ, ישרף בחוץ. שנטמא בולד הטומאה, בין בחוץ בין בפנים ישרף בפנים. °רבי עקיבה אומר, ^ח_יבמקום טומאתו שם שריפתו:

גמ’: בר קפרא° אמר מה שנאמר במשנה שנטמא באב הטומאה,הכוונה שנטמא בטומאה דבר תורה. מה שנאמר שנטמא בוולד הטומאה, הכוונה שנטמא בטומאה מדבריהן _{כגון כלים שנגעו במשקים.} רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרן זה בין זה דבר תורה. וקשיא מד°בית שמאי על דרבי יוחנן° _{בר נפחא}. ד°בית שמאי אומרים, הכל ייפדה ויאכל בפנים, חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. מה בין וולד הטומאה בחוץ, ובין אב הטומאה בחוץ. זה וזה לא דבר תורה הוא? ועל דברי °בית הלל לא מקשייא? ד°בית הלל אמרין. הכל ייפדה ויאכל בחוץ. חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים. מה בין ולד הטומאה בפנים, מה בין אב הטומאה בפנים. זה וזה לא דבר תורה הוא? באמת לרבי יוחנן° _{בר נפחא} קשה בין מדברי °בית שמאי ובין מדברי °בית הלל . מה שאמרו רבנן שקשה מדברי °בית שמאי , לא הוי בה רבנן, אלא על דבר קפרא° . וקשיא דבר קפרא° על ד°בית שמאי . ד°בית שמאי אומרים. הכל ייפדה ויאכל בפנים, חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. מה בין אב הטומאה בין בחוץ בין בפנים. זה וזה לא דבר תורה הוא? _{שהרי אם הטומאה דאוריתא המחיצות לא קולטות, ולמה אם נטמא בפנים לא יכול לצאת?}

[דף לג עמוד א]

בגין ד°רבי עקיבה אמר, מקום טומאתו שם תהא שריפתו. ואפי' על ד°בית הלל לא מקשייא. ד°בית הלל אמר, הכל ישרף בחוץ, חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים. מה בין ולד הטומאה בין בפנים בין בחוץ? זה וזה לא מדבריהם הוא? ולמה לא יכיניסו וישרפו אותו בפנים? בגין ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר, מאכלו ומשקו של מצורע אף שאין משלחין אותו אין מביאין אותו חוץ לשלש מחנות _{הרי שיש חילוק בין להכניס לבין להוציא, והכי נמי סברי °בית הלל דבשר קודש שנטמא טומאה דרבנן אין מכניסין לעזרה, ומכל מקום אין צריך להוציאו ממנה, והוא נשרף שם בעזרה.}

ירושלמי שקלים, פרק ח, הלכה ד

מתני‘: ^ח_יגאיברי התמיד ניתנין מחצי כבש ולמטה במערב. של מוספין ניתנין מחצי כבש ולמטה במזרח. של ראשי חדשים, ניתנין על כרכוב המזבח מלמעלן. ^ח_ידהשקלים ^ח_טווהביכורים אינן נוהגין אלא בפני הבית. אבל ^ח_טזמעשר דגן, ^ח_יזומעשר בהמה ^ח_יחובכורות, נוהגין בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית. המקדיש שקלים וביכורים בזמן הזה, הרי זה קודש. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר האומר ביכורים קודש אינן קודש:

גמ’: איזהו כרכוב המזבח? ^ח_יטאמה בין קרן לקרן מקום הילוך רגלי כהנים. מוספי שבת מוספי ראש חדש מי קודם? רבי ירמיה° סבר מימר, מוספי שבת ומוספי ראש חדש, מוספי ראש חדש קודמין. חייליה דרבי ירמיה° מן הדא דתנן, שירו של שבת ושירו של ראש חדש, ^ח_כשירו של ראש חדש קודם. אמר רבי יוסה° _אסי, שנייה היא תמן. דאמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כדי לפרסמו ולהודיע שהוא ראש חדש. כיצד היה עושה? שוחט מוספי שבת, ואומר עליהן שירו של ראש חדש. ברם הכא, מוספי שבת ומוספי ראש חדש, ^ח_כאמוספי שבת קודמין. על שם, כל התדיר מחבירו, קודם את חבירו: תנן, המקדיש שקלים וביכורים בזמן הזה, הרי זה קודש. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר האומר ביכורים קודש אינן קודש: הא שקלים, קדשו. אמר °רבי שמעון בן יהודה משום °רבי שמעון _{בן יוחאי} , בין אלו ובין אלו לא קדשו. תני, ^ח_כבגר בזמן הזה, צריך להביא קינו ריבעת כסף _{רבע דינר.} אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} ביטלה °רבי יוחנן בן זכאי מפני התקלה. מהו מפני התקלה? כהדא דתני, אין מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומות ומעשרות בזמן הזה. ואם הקדיש או העריך או החרים או הגביה, הכסות תישרף. הבהמה תיעקר. כיצד _תיעקר? נועל בפניה הדלת והיא מתה מאיליה. והמעות ילכו לים המלח: עבר הגר והקדיש? מן מה דאמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} ביטלה °רבי יוחנן בן זכאי מפני התקלה, הדא אמרה, עבר והקדיש קדשו. רבי יודה ענתודרייא° בעי קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, הכא גבי מעות הגר את אמר קדשו, והכא גבי שקלים את אמר לא קדשו?

[דף לג עמוד ב]

אמר לו, תמן גבי שקלים, לכך ^ח_כגאין מקדישין לכתחילה, לפי שמצוה להקריב מתרומה חדשה. והיאך יקדיש? הא הוי ליה ישנה. והכא גבי גר , מאי אית לך למימר? וכי זה משנה אם אותו רבע דינר שהקדיש הגר ישנה היא לגבי הקדשות אחרים? הא קינו של גר אינו צריך חדשה, לכן אם הקדיש קדוש. למה אם הקדיש שקלו לא קדוש? ויניחנה עד שיבנה בית המקדש? שמא יבנה הבית כבראשונה, ותתרם תרומת הלישכה מן החדשה בזמנה באחד בניסן. והכא גבי גר זה לא שייך כי מאי אית לך? רב המנונא° ורב אדא בר אהבה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^ח_כדהלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}

הדרן עלך פרק כל הרוקין וסליקא לה מסכת שקלים

תפילת הדרן לסיום מסכת שקלים

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת שקלים וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת שקלים וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת שקלים וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת שקלים כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)