ספר:ירושלמי מאיר/מסכת שבת

מסכת שבת

פרק א

פרק ראשון - יציאות השבת

[דף א עמוד א]

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה ב

כולל שיעורי שמע

מתני’: יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים, ושתים שהן ארבע בחוץ. באי זה צד? העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים. ^א_אפשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית, או שנטל מתוכה והוציא. העני חייב ובעל הבית פטור. פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני, או שנטל מתוכה והכניס. בעל הבית חייב, והעני פטור. ^א_בפשט העני את ידו לפנים ונטל בעל הבית מתוכה, או שנתן לתוכה והוציא. שניהן פטורין. פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה, או שנתן לתוכה והכניס. שניהן פטורין:

גמ’: תנן, יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים, ושתים שהן ארבע בחוץ. מהו שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ? האם הכוונה שתים לחיוב לבעל הבית העומד בפנים, כשעשה מלאכה שלמה של הוצאה או הכנסה. ושתים לפטור כשעשה רק חלק מהמלאכה. ובאותה צורה, שתים לחיוב ושתים לפטור לעני העומד בחוץ. או שהכוונה, שתים שהן ארבע שעליהם חייב להביא קרבן בפנים _במקדש. שנים על הוצאה והכנסה לבעל הבית, ושנים על הוצאה והכנסה לעני. ושתים שהם ארבע בחוץ. שבעל הבית והעני פטורים מקרבן, לפי שעשו רק חלק מהמלאכה? נישמעינה מן הדא דתנן התם. שבועות שתים שהן ארבע וכ"ו יציאות השבת שתים שהן ארבע. ולמה לא תנינן שנים שהם ארבע בפנים ושנים שהן ארבע בחוץ? אמר רבי אבא° . תמן כולהון לחיוב. ברם הכא חיוב ופטור אתינן מיתני. הדא אמרה, ארבע לחיוב וארבע לפטור.

[דף א עמוד ב]

אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} מתניתא אמרה כן, דתנן, שבועות שתים שהן ארבע. לא כולם לחיוב? רואים שבמטבע הלשון הזה משתמש התנא כשדין כל הארבע זהה לחיוב או לפטור. ודכוותה יציאות השבת שתים שהן ארבע לחיוב. והא תני דלתות ההיכל שנים שהן ארבע. _{שכל דלת היתה מורכבת משני חלקים.} אית לך למימר לחיוב או לפטור אלא ממטבע הלשון אי אפשר להביא ראיה. ולמה לא ניתני שנים עשר ארבע לחיוב ושמונה לפטור? _{ארבע לחיוב,} שנים שבעל הבית עשה את כל המלאכה ושנים שהעני עשה את כל המלאכה. _{ושמונה לפטור} שני עקירות לעני ושני הנחות של בעל הבית. _{כשהעני עוקר ומכניס ובעל הבית נוטל ומניח, הרי כאן שתים, אחד לעני ואחד לבעל הבית. כשהעני עוקר ומניח בידו של בעל הבית ובעל הבית מכניס ומניח, הרי עוד שתים} שני עקירות של בעל הבית ושני הנחות של העני _{כשבעל הבית עוקר ומוציא והעני נוטל ומניח. כשבעל הבית עוקר ומניח בידו של העני והעני מוציא ומניח. הרי עוד ארבעה} לא אתינן מיתני, אלא עקירות, שהן פטור שהוא כנגד _{שיכול לבא} לידי חיוב אם היה מסיים את המלאכה. תנן, פשט העני את ידו לפנים. ונתן לתוך ידו של בעל הבית, או שנטל מתוכה והוציא. העני חייב, ובעל הבית פטור. פשט בעל הבית את ידו לחוץ. ונתן לתוך ידו של עני, או שנטל מתוכה והכניס. בעל הבית חייב, והעני פטור אמר רבי חייה בר אבא° . ההן פטור דתנינן הכא, ^א_גפטור ומותר. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. עני ועשיר אחד הן, ומנו אותן חכמים שנים. הכנסה והוצאה אחד הן, ומנו אותן חכמים שנים שהרי אמר התנא יציאות השבת. וכי אפשר לאמר שאין הכנסה בכלל? והא קא מפרש הכנסה לאלתר _{דתנן פשט העני את ידו לפנים דהיינו הכנסה.} וכן מדתנן בל"ט אבות מלאכה, המוציא מרשות לרשות. ולא נאמר מרשות היחיד לרשות הרבים. וכי אפשר לאמר שאין המכניס בכלל? וכן נישמעינה מן הדא דאמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הכניס חצי גרוגרת והוציא חצי גרוגרת חייב. ואם הכנסה והוצאה היו שני מלאכות שונות, איך מצטרפים? ^א_דמניין שהוצאה קרוייה מלאכה? אמר רבי שמואל בר נחמן° . רבי יונתן° שמע להן מן הדא, דכתיב (שמות ויקהל לו ו) ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר, איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש, ויכלא העם מהביא. שנמנעו העם מלהוציא מבתיהן וליתן לגיזברים. אמר חזקיה° בשם רבי אילא° _אילעא. אפילו הכנסה את שמע מינה. כשם שנמנעו העם מלהוציא מבתיהן וליתן לגזברין, כך נמנעו הגיזברין מלקבל מידן ולהכניס ללישכה. אמר חזקיה° . רבי אחא° שמע כולהן מן הדין קרייא, דכתיב (ירמיהו יז כב) השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים, ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת, וכל מלאכה לא תעשו. שמע מינה דהוצאה והכנסה קרוים מלאכה. אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הכניס חצי גרוגרת והוציא חצי גרוגרת אחרת חייב.

[דף ב עמוד א]

מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, דלא כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. דתני. הוציא חצי גרוגרת, וחזר והוציא חצי גרוגרת בהעלם אחד, חייב. בשני העלמות, פטור _{דיש ידיעה לחצי שיעור וידיעות מחלקות.} °רבי יוסי _{בן חלפתא}. אמר. ^א_הבהעלם אחד לרשות אחת חייב. בהעלם אחד לשתי רשויות, או בשתי העלימות לרשות אחת, פטור. וקשיין. אילו הוצאה והוצאה אינן מצטרפות ל°רבי יוסה . הכנסה והוצאה לא כל שכן שלא הצטרפו? הוי אומר, דמה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שהוצאה והכנסה מצטרפות, דלא כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. אמר רבי אילא° _אילעא. הא דאמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} שהמוציא לשתי רשויות לא מצטרף ופטור. לא סוף דבר שהוציא משני פתחים הפתוחים לשתי פלטיות. ששני החצאים בשני מקומות נפרדים ולא שייך בהם צרוף לכשיעור. אלא אפילו פתוחין לפלטיא אחת, אלא שהוציא משני פתחים. ואף שיצאו לרשות אחת. כיוון שיש בניהם ארבע אמות הוי כשני רשויות, ולא מצטרפים, כיוון ש°רבי יוסי _{בן חלפתא} מדמי רשויות להעלימות. כמה ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} מדמי רשויות להעלימות לפטור כגון שבכל הוצאה לא היה שיעור. שבין אם הוציא בהעלם אחד לשתי רשויות, ובין אם הוציא בשתי העלימות לרשות אחת, °רבי יוסי _{בן חלפתא} פוטר. כך מדמה רשויות להעלימות לחיוב. שאם הוציא כגרוגרת בפתח זה וכגרוגרת בפתח זה בהעלם אחד שמא אינו חייב שתים. _{כמו שהמוציא שני גרוגרות בשני העלמות חייב שנים.} אמר רבי יודן° , לחיוב אף °רבי יוסי _{בן חלפתא} מודה שאם הוציא אפילו לשתי רשויות בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} מדמי רשויות לאכילת פרסיים. כשם ^א_ושאם אכל חצי זית בתוך כדי אכילת פרס הזה. וחצי זית בתוך כדי אכילת פרס הזה. שמא אינו פטור? כי היכי דאפילו בהעלם אחד אין חצי שיעור שאכל בכדי אכילת פרס זה, מצטרף עם חצי שיעור שאכל בכדי אכילת פרס אחר. הוא הדין נמי ל°רבי יוסי _{בן חלפתא} אין שתי רשויות מצטרפין זה עם זה לכשיעור, ואפילו עשה המלאכה בהעלם אחד. וכשם שאילו ^א_זאכל כמה זיתים בכמה פרסיים בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. הוא הדין נמי ל°רבי יוסי _{בן חלפתא} בהוציא אפילו לכמה רשויות אינו חייב אלא אחת. רבנן דקיסרין אמרין. עד דאת מדמה לה לחלבים לעניין צרוף בכדי אכילת פרס. דמינה לשבת. כשם שאם ארג חוט אחד בתוך בגד זה, וחוט אחד בתוך בגד זה, שמא אינו פטור? הוא הדין נמי ל°רבי יוסי _{בן חלפתא} אין שתי רשויות מצטרפין זה עם זה לכשיעור, ואפילו עשה המלאכה בהעלם אחד. וכשם שאילו ארג כמה חוטין בכמה בגדים בעלם אחד אינו חייב אלא אחת. הוא הדין נמי ל°רבי יוסי _{בן חלפתא} בהוציא אפילו לכמה רשויות אינו חייב אלא אחת. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ^א_חהמוציא אינו חייב עד שיניח. רבי יעקב בר אדא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} עד שיטול ועד שיניח. רבי זעירא° בעי. האם עד שיטול על מנת להניח. ואם נטל לאכול ונמלך להניח ^א_טלא הוה חייב?

[דף ב עמוד ב]

מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאינו חייב עד שיניח, דלא כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. דתני הוציא חצי גרוגרת והניחה. וחזר והוציא חצי גרוגרת, אם הניחה בתוך ד' אמות לראשונה, חייב. ואם לאו, פטור. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. אם העבירו דרך עליה חייב _{אף שלא הניח} ואם לאו פטור. אף °רבי יוסי _{בן חלפתא} מצריך הנחה. אלא שהוא עביד המהלך כמניח. אי הכי. כמה ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} עביד המהלך כמניח לחיוב, כך הוא עביד המהלך כמניח לפטור. כיון שהוציאו נעשה כמו שהניחה שם ליד הפתח. ויהא פטור? _{כיוון שהחצי הראשון רחוק יותר מארבע אמות.} תיפתר שהיה החצי גרוגרת הראשון נתונה בתוך ארבע אמות לפתח. אם כך קשה. בהדא תני ואם לאו _{היינו שלא העבירו מעליו,} פטור? אם החצי גרוגרת הראשון נתון צמוד לפתח, אמאי פטור? אפילו לא העבירו עליו צריך להצטרף שהרי הוא בתוך ארבע אמות שלו. אמר רבא בר בריה דרב פפי° . תיפתר שהיה הפתח רחב חמשה אמות, והוציא אחת לכאן ואחת לכאן. לכן יש אפשרות שלא הוציא את השניה בתוך ד' אמות לראשונה. תמן תנינן יש האוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד: טמא שאכל את החלב, והיה נותר, מן מוקדשים, וביום הכפורים. °רבי מאיר אומר, אם היתה שבת והוציאו בפיו, חייב חמש. אמרו לו, אינו מן השם. _{שעל כל הארבעה חייב אף במהלך, וזה אינו חייב אלא במניח.} ו°רבי מאיר סובר, בליעתו זו היא הנחתו. מנו אמרו לו? °רבי יוסי _{בן חלפתא}. מחלפי שיטתיה ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}? תמן לא עביד המהלך כמניח, שהרי חילק בין הוציא שאינו חייב אלא במניח, לשאר שחייב אף במהלך. והכא עביד המהלך כמניח _{ולכן כשהעבירו עליו כאילו הניחו וחייב.} אמר רבי יודן° אי אפשר להעמיד את המחלוקת בהולך ומוציא בפיו. שאין דרך הוצאה בכך. אלא תיפתר באדם שהיה מוטל על האסקופה. מקצתו בפנים ופיו לחוץ, ופשט ידו ונטלה מהבית ואכלה. ל°רבי מאיר ברגע הבליע נעשתה הנחה. וכיוון שפיו בחוץ, חייב. ול°רבי יוסי _{בן חלפתא}, הנחה תהיה רק כשיגיע לקיבה. וכיוון שהקיבה בתוך הבית, פטור. ואין סתירה על דברי °רבי יוסי _{בן חלפתא} שהרי לא הילך. אמר רבי ינאי° _הכהן

[דף ג עמוד א]

בלע חצי זית חלב, והקיאו וחזר ובלעו ^א_יחייב. הכניס חצי גרוגרת וחזר והוציאו פטור. מה בינה לבין קדמייתא? תמן נהנה חיכו בכזית. ברם הכא, לא נתעסק בכגרוגרת שלימה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} פעמים שהוא מתעסק בגרוגרת שלימה והוא פטור. היך עבידא? הוציא חצי גרוגרת והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרת ולא הספיק להניחה עד שנשרפה הראשונה. והרי נתעסק בגרוגרת שלימה והוא ^א_יאפטור. ולמה פטור? בגין מדמייתה לחלבין הוא עביד כן. שהחצי שנשרף אינו מצטרף. כמו שאם אכל חצי כזית חלב והמתין יותר מכדי אכילת פרס. וחזר ואכל עוד חצי כזית חלב, החצי הראשון שנתעכל אינו מצטרף. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ^א_יבהמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים דרך כרמלית אפשר ללמוד שחייב. מן המוציא לאחריו. מן הדא דתן, המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו ^א_יגפטור שהתכוון לשמירה מעולה ויצא לו שמירה פחותה. לאחריו ובא לו לפניו חייב. משמע שאם התכוון להוציא כשהמשא מאחוריו והוציא מאחריו, חייב. וכי אפשר שלא יעשה בינו לבין הכותל כרמלית? _{שהרי כשיוצא והמשא על גבו. הוא יוצא ראשון וגופו הופך למחיצה בין רשות הרבים לבית, כך שהמשא עובר דרך כרמלית.} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} שיצא דרך אחוריו. _{שהיו פניו הפוכות לכותל ומשאו לאחריו, ובכך יצא משאו תחילה.} רבי חייה בר אבא° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}, והרי כשהולך לאחריו זו לא דרך הוצאה היא, ולמה חייב? אמר ליה שכן כתפייא אומנא עבדין כן כאשר הפתח צר. ויידא אמרה דא שהמוציא דרך כרמלית חייב? רבי אחא° ורבי מיישא° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מדתנינן המוציא אוכלים ונתנן על אסקופה פטור. חזר ועמד ברשות הרבים ונטלם והוציאן פטור, הוציא מהבית ולא הניח על האסקופה חייב

[דף ג עמוד ב]

והאי אסקופה, לאו כרמלית היא? שהרי אם הייתה רשות הרבים, למה כשהוציא מהבית והניח עליה פטור. ואם היא רשות היחיד, למה כשחזר ועמד ברשות הרבים ונטלם והוציאן פטור ובאיש לרבי יוסי° _{בר זבידא} דלא אמרה מן גרמיה. אמר רב הונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, הכל מודין בזורק שהוא חייב. דברי הכל הוא שאין אויר כרמלית כממשה. ומה פליגין? במוציא. °בן עזאי פוטר. וחכמים מחייבין. °בן עזאי עבד המהלך כמניח, ורבנין לא עבדי מהלך כמניח. רב חסדא° שאל לרב הונא° . על דעתיה ד°בן עזאי , אין אדם מתחייב אם מעביר ד' אמות ברשות הרבים לעולם? דמכיון שהוציאן נעשה כמו שהניחה על כל אמה ואמה. ויהא פטור? רב יהודה° _נשיאה אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו} הכל מודין במוציא דרך כרמלית שהוא פטור. דברי הכל הוא, שמהלך כמניח. ומה פליגין? בזורק. ש°בן עזאי פוטר, וחכמים מחייבין. °בן עזאי עבד אויר כרמלית כממשה, וכאילו נח בכרמלית. ורבנין לא עבדין אויר כרמלית כממשה. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרב יהודה° _נשיאה, דתנן, היה עומד ברשות הרבים וזרק לדיר או לסהר דרך כרמלית חייב. ואם הוציא פטור משמע שלדעת חכמים, הולך כעומד. כשיטת רב יהודה° _נשיאה. מתניתא מסייעא לרב הונא° . דתנן, ^א_ידהמוציא אוכלין ונתנן על האסקופה. בין שחזר והוציאן, בין שהוציאן אחר פטור. שלא עשה מלאכתן בבת אחת. הא אם עשה מלאכתן בבת אחת, לדעת רבנן חייב. כשיטת רב הונא° , שמהלך לאו כעומד. °בן עזאי אומר. אפילו עשה מלאכתן בבת אחת פטור שהולך כעומד. והא תנינן יש אוכל אכילה אחת וחייב ארבע חטאות וכ"ו, °רבי מאיר אומר אם היתה שבת והוציאו חייב חמש, ואמרו לו, אינו השם. שאלו חייבים אפילו מהלך, והמוציא אינו חייב עד שמניח. רואים שמהלך אינו כמניח? על דעתיה דרב הונא° , המשנה כחכמים שסוברים שהולך לאו כעומד, ודלא כ°בן עזאי . על דעתיה דרב יהודה° _נשיאה שאמר שלדעת כולם הולך כעומד קשה. שהרי המשנה לא כ°בן עזאי ולא כרבנן. אמר רבי חיננא° לא קשיא מנו אמרו לו? חכמים שהן כשיטת °בן עזאי שהולך כעומד. שאף הם מודים ל°רבי מאיר שיהיה חיב אף על ההוצאה, ומה שאמרו לו אין זה מן השם. הכוונה שלא באו למנות אלא איסורים שנתחייב בהם משום האכילה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי. ^א_טוהיה עומד ברשות הרבים וזרק וקידם וקלטה מהו? ולאו מתני' היא? דתנן, קלטה אחר קלטה כלב או שנשרפה ^א_טזפטור ואמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° , הא דתנן קלטה אחר פטור, בחוטף כן, שהוציא האחר ידו ותפס, ולא לכך כיוון הזורק. הא אם קלט על ידי שנחה בידו חייב. דמה בין נחה לארץ לנחה לתוך ידו.

[דף ד עמוד א]

תמן כשנחה ביד אחר, למה הוא חייב? תמן הוא זרק ואחר קיבל. ברם הכא הוא זרק והוא קיבל והרי כזרק ונחה באותו מקום. ותהא פשיטא ליה שהוא חיב. דהא אילו זרק בימין והוציא וקלט בשמאל שמא אינו חייב מן הדין פיו _{שהעומד על האסקופא ולוקח מהבית ומכניס לפיו שברשות הרבים שהוא חייב?} ופיו לאו כאדם אחר הוא וחייב. אף הכא שמאלו כאדם אחר הוא ויהיה חיב. אמר רבי יודן° פשיטא ליה לרבי יוחנן° _{בר נפחא} שזרק בימין וקלט בשמאל שהוא חייב. ומה צריכה ליה בזורק בימין וקלט בימין. רבנן דקיסרין ורבי שמי° אמרו בשם רבי אחא° . אפילו זרק בימין וקלט בשמאל, צריכה ליה אם חייב. ואין תימר והרי פיו? שניא פיו כיון שהאוכל נעלם, כאדם אחר הוא. ברם הכא וכי ידו כאדם אחר הוא? רבי מנא° _{בן יונה} בעי. אם שני ידיו כשנים, מעתה הוציא כגרוגרת בשתי ידיו יהא פטור משום שנים שעשו מלאכה אחת? אמר לו רבי חייא בר אדא° , וכי דא הוא בעשותה? ולא כן תני יחיד שעשאה חייב. שנים או שלושה שעשו ^א_יזפטורין _{דווקא כמה בני אדם שעשו פטורים אבל אדם אחד, אפילו כעין שנים חייב.} אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. היה עומד ברשות הרבים, וקלט גשמים מאויר מחיצות והוציא חייב. אמר רבי בון בר חייה° בשם רבי זעירא° מה שאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאם קלט גשם חייב. זה דווקא בחוטף ביד אחת ומניח בשניה כן, הא אם קלט מהאויר פטור. מה בין נתן לו אחר מה בין נתנו לו שמים. למה בנתן לו אחר והוציא פטור ואם נתנו לו שמים חייב? אתייא כ°רבי . ד°רבי עבד אויר מחיצות כממשה. ולכן אף שקלט מהאויר כאילו עקר. תני, היה עומד בפנים וידו מלאה פירות פשוטה לחוץ. וקדש עליו היום, אסור להחזירה. אמר רבי אחא° בשם רבי אבא° . כמאן דאמר אסור להשתמש באויר רשות הרבים אפילו למעלה מעשרה. דאף שידו למעלה מעשרה. קלוטה באויר רשות הרבים כמונחת ברשות הרבים ואסרו להחזירה. אית תניי תני מותר להחזירה. הוין בעיי מימר, מאן דאמר מותר כמאן דאמר מותר להשתמש באויר רשות הרבים למעלה מעשרה. ומאן דאמר אסור כמאן דאמר אסור להשתמש באויר רשות הרבים למעלה מעשרה. אמר °רבי יוסי בי רבי . בין זה ובין זה כמאן דאמר מותר להשתמש באויר רשות הרבים למעלה מעשרה. מיי כדון? מאן דאמר ^א_יחאסור בשהיתה ידו למטה מעשרה, ומאן דאמר מותר בשהיתה ידו למעלה מעשרה דהוי מקום פטור: תנן, פשט בעל הבית את ידו לחוץ. ונתן לתוך ידו של עני. בעל הבית חייב, והעני פטור. אמר רב יהודה° _נשיאה בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, והוא

[דף ד עמוד ב]

שתהא ידו של עני בתוך עשרה לקרקע. אמר רבי זעירא° , וברחוק מן הכותל ד'. אבל אם אינו רחוק מן הכותל ארבעה גוף העני נהיה כמחיצה וכרמלית הוא. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי שמעון כרסנה° , כשהיו פניו הפוכות לפלטיא. _{היינו שצידו או גבו כלפי הקיר ורק ידו מושטת לאויר הפתח.} אבל אם היו פניו הפוכות לכותל שהוא עומד מול הפתח, כרמלית היא. אמר רב חסדא° בשם רב אשי° . קנה נעוץ ברשות הרבים גבוהה עשרה טפחים משתמש מתוכו לרשות הרבים, ומרשות רבים לתוכו. אמר רב° _{אבא בר אייבו} ^א_יטתרכוס _ארגז שהוא עומד ברשות הרבים, גבוה עשרה טפחים ורוחב ארבעה. המשתמש מתוכו לרשות הרבים, ומרשות הרבים לתוכו חייב. תני רבי הושעיה° . מנורה שהיא עומדת ברשות הרבים, גובהה עשרה ופירחה _{משטח מתחת לגביעה לקבל השמן הנוטף} ארבעה. המשתמש מתוכה לרשות הרבים, ומרשות הרבים לתוכה חייב. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. לא סוף דבר מנורה, אלא אפילו קנה ברשות הרבים גבוהה י' טפחים, וטבלה ארבע על ארבע נתונה בראשו. המשתמש מתוכו לרשות הרבים, ומרשות הרבים לתוכו חייב. מנין למעלה מי' שהיא רשות אחרת? אמר רבי אבהו° בשם ררבי שמעון בן לקיש° דכתיב (שמות תרומה כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים. וכתיב (שמות יתרו כ יט) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. מה דיבור שנאמר להלן רשות אחרת, דכתיב מן השמים. אף דיבור שנאמר כאן רשות אחרת. וארון לא תשע טפחים הוא? דבית רבי ינאי° _הכהן אמרו עם הכפורת שהיא טפח. רבי זעירא° בעי, מניין לכפורת שהוא טפח? תנא רבי חנניה בר שמואל° . כל הכלים שהיו במקדש נתנה התורה מדת ארכו ורוחבו, ונתנה שיעור קומתן. חוץ מן הכפורת. שנתנה התורה מדת ארכה ורחבה, ולא נתנה שיעור קומתה. תלמידנה מכלי קטן שבמקדש _{דתפסתה מרובה לא תפסתה. תפסתה מועט תפסתה.} וכתיב בשלחן (שמות תרומה כה כה) ועשית לו מסגרת טפח סביב. מה כאן טפח, אף כאן טפח. או אינו אלא נלמד מועשית זר זהב למסגרתו סביב. מה כאן כל שהוא. אף כאן כל שהוא.? מאי כדון? אמר רבי אלעזר בר יעקב° כתיב (ויקרא אחרי מות טז יד) אל פני הכפרת. ואין פנים פחות מטפח. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. אילו מגדל שהיה עומד בתוך הבית גבוהה כמה. שמא אינו מותר להשתמש מתוכו לבית ומן הבית לתוכו? והרי הארון מונח במשכן והכל רשות אחת? אלא בשעה שהיה מרבע להן את הרוחות אנן קיימין. ועדין לא היו מחיצות המשכן קימות. דכשהיו מגיעים למקום חנייתם. היו מניחים את הארון, והוא היה מרבע את הרוחות לצפון דרום, ועל פיו היו בונים את המשכן. ניחא כמאן דאמר כל הכלים באמת ששה. דאמה וחצי הוי תשעה טפחים. וכפורת טפח הרי עשרה

[דף ה עמוד א]

ברם כמאן דאמר באמת חמשה. ארון לאו שבעה טפחים ומחצה הוא? אמר רבי יעקב בר אחא° . דבית רבי ינאי° _הכהן ורבי שמעון בן יהוצדק° . חד יליף לה מן ארון. וחורנה יליף לה מן עגלות. מסתברא דבית רבי ינאי° _הכהן, ילפין לה מן ארון. דבית רבי ינאי° _הכהן אמרין, וכפורת טפח. רבי שמעון בן יהוצדק° יליף לה מן עגלות. רבי זעירא° בעי, מניין לעגלות שהן גבוהות עשרה? אמר רבי יוסה° _אסי ואפילו תאמר גבוהות עשרה. ולא כן תני °רבי נחמיה . כתיב עגלות צב. כמין קמרסטא _{ארגז מחופה מכל הצדדים} היו דהוי כחור ברשות הרבים. אילו חור ברשות הרבים גבוהה י' ורחב ד' שמא אינו אסור להשתמש מתוכו לרשות הרבים, ומרשות הרבים לתוכו? ודאי אסור שזה רשות היחיד לכל הדעות שהרי מוקף מחיצות בגובה עשרה. אבל אין כאן ראיה שלמעלה מי' אפילו בלא מחיצות כמו ארגז או תל יהיה רשות היחיד. אלא בשעה שהיו מושיטין את הקרשים מזו לזו, טרוטות היו. שהיו מסירים את המחיצות: תנן, פשט העני את ידו לפנים. ונטל בעל הבית מתוכה, או שנתן לתוכה והוציא. שניהן פטורין. פשט בעל הבית את ידו לחוץ. ונטל העני מתוכה, או שנתן לתוכה והכניס. שניהן פטורין. מאי טעמא? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם חזקיה° , ורבנן אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. משום שנים שעשו מלאכה אחת. רב° _{אבא בר אייבו} שאל ל°רבי . נתן לו אחר חבילה על כתיפו ושכח והוציאה. האם עקירת גופו כעקירת חפץ או לא? במחזורה תניינא _{של לימוד הש"ס}. אמר לו ^א_כחייב. שאינה דומה לאותה ששנינו נתן בעל הבית לתוך ידו של עני והוציא, שניהם פטורים. דגופו נייח, ידו לא נייחא. סבר °רבי כיון שעקר את רגליו כמו שעקר את החפץ. על דעתיה ד°רבי , היה עומד ברשות הרבים וזרק וקידם וקלטה ברשות היחיד מהו? האם כשם שעקירת גופו כעקירת חפץ. גם הנחת גופו כהנחת חפץ.? ולא °רבי הוא? ד°רבי עביד אויר מחיצות כממשן. ואם נכס החפץ לבית כבר נחשב מונח. לא צורכה אלא להיה עומד ברשות היחיד וזרק וקידם וקלטה ברשות הרבים מהו _{שלא אמר °רבי אלא ברשות היחיד?} אשכח תני °רבי פוטר עד שעה שתנוח. אמר רבי אבין° . °רבי ו°בן עזאי ו°רבי עקיבא _{בן יוסף}, שלשתן אמרו דבר אחד _{דאויר רשות כרשות.} ד°רבי עבד אויר מחיצות כממשן. והזורק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד חייב כאילו נחה ברשות היחיד. °בן עזאי עביד אויר כרמלית כממשה. והזורק מרשות היחיד לרשות הרבים דרך כרמלית פטור כאילו נחה בכרמלית. °רבי עקיבא _{בן יוסף} עביד אויר רשות הרבים כממשה. והזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים חייב כאילו נחה ברשות הרבים. ^א_כאארבע רשויות לשבת. רשות היחיד, רשות הרבים, וכרמלית, ומבואות שאינן מפולשין. ^א_כבואיזהו רשות היחיד? חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבע. וגדר שהוא גבוה עשרה ורחב ארבע, זו היא רשות היחיד גמורה. ^א_כגואי זהו רשות הרבים גמורה? איסטרטייא, ופלטיא, ^א_כדומדבר, ומבואות המפולשין. אין מוציאין מרשות היחיד לרשות הרבים, ולא מכניסין מרשות הרבים לרשות היחיד. ^א_כהואם הוציא או הכניס שוגג, חייב חטאת. מזיד

[דף ה עמוד ב]

חייב כרת ונסקל. אחד המוציא ואחד המכניס. אחד המושיט ואחד הזורק. אבל ^א_כוים ובקעה ואיסטווה ואסקופה וכרמלית, אינן לא רשות הרבים ולא רשות היחיד. ^א_כזואין נושאין ונותנין בהן. ואם נשא ונתן בהן פטור. אמר רב יוסף° אף אנן תנינן כולהן. ים דתנינן תמן. הזורק בים ארבע אמות פטור. לא סוף דבר ד' אמות בים. אלא אפילו זורק בכל הים פטור. שכל הים נקרא כרמלית. בקעה דתנינן הבקעה. בימות החמה רשות היחיד לשבת, ^א_כחורשות הרבים לטומאה. ובימות הגשמים רשות היחיד לכאן ולכאן, שאין נכנסים בה מפני הזרעים. אם אומר את שהיא רשות היחיד לכאן ולכאן, לא תהא טעונה אפילו הקפת כלי בהמה. והא תנינן הקיפוה כלי בהמה מטלטלין בתוכה. הא אם לא הקיפוה כלי בהמה אין מטלטלין בתוכה. לעולם כרמלית היא. וקרא לה רשות היחיד, לפי שאינה רשות הרבים. איסטווה. דתנינן, וכן גשרין המפולשין, מטלטלין תחתיהן בשבת דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. וחכמים אוסרין. שלדעת חכמים אינו חייב מדאוריתא כיוון שלא נוח תשמישם, ואף אצטבא כן. אסקופה. דתנינן, ^א_כטהמוציא אוכלין ונתנן על האסקופה. בין שחזר והוציאן, בין שהוציאן אחר, פטור. שלא עשה מלאכתו בבת אחת. הא אם עשה מלאכתו בבת אחת חייב, דהולך לאו כעומד דמי. °בן עזאי אומר. אפילו אם עשה מלאכתו בבת אחת פטור, דהולך כעומד. ולמה נקרא שמה כרמלית? תני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. כרמל, רך ומלא, שאינו לא לח ולא יבש אלא בינוני. אף הכא, אינה לא רשות הרבים ולא רשות היחיד לפיכך נקראת כרמלית. תני, אבל ים ובקעה ואיסטווה ואסקופה וכרמלית, אינן לא רשות הרבים ולא רשות היחיד. תנן, איזו היא כרמלית. וכי כל השאר לאו כרמלית הם? אלא איזו היא כרמלית שבאה הברייתא לרבות? אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כגון חנותיה דבר יוסטיני. שהייתה פתוחה ורבים עוברים בה, אבל לא נעשתה להילוך רבים. תנן, ^א_לוחצר של רבים ומבואות שאינן מפולשין. אם עירבו מותרין. ואם לא עירבו אסורין. אמר רבי זעירה° בשם רב יהודה° _נשיאה ורבי זעירה° אמר בשם רב חיננא° . סימטיות שבין העמודים, נידונין ככרמלית. אמר רבי שמואל בר חייא בר יהודה° בשם רבי חנינה° . פירחי העמודים שבתחתית העמוד ובולטים סביב לתוך רשות הרבים, נידונין ככרמלית. לא כן צריכין, בשאינם גבוהין ג'. דאם היו גבוהים ג’, פשיטא. אמר רבי חייא בריה דרב° . כל המעכב דריסה ברשות הרבים, נידונין ככרמלית אפילו פחות משלוש. רבנן דקיסרין אמרין. אפילו קוצין אפילו זכוכית. לא כן צריכין, בשאינן גבוהין שלשה. תני, אבל ים ובקעה ואיסטווה ואסקופה וכרמלית, אינן לא רשות הרבים ולא רשות היחיד. אמר רבי יוסה° _אסי. איסקופה שאמרו, ^א_לארחבה ארבעה ואינה גבוה עשרה. דאין תימר גבוה עשרה ורחבה ארבעה, רשות בפני עצמו הוא _{והיא רשות היחיד.} ואין תימר גבוהה עשרה ואינה רחבה ד', מקום פטור היא. כהדא דאמר רב חסדא° בשם אסי. קנה נעוץ ברשות הרבים, גבוהה עשרה טפחים מותר לכאן ולכאן. ובלבד שלא יחליף. אלא כן אנן קיימין. בשהיא רחבה

[דף ו עמוד א]

ארבעה, ולא גבוהה עשרה. תנו רבנן, איסקופה שלפני הפתח אחרים אומרים, כל זמן שהפתח פתוח, כולה כלפנים. נעול, כולה כלחוץ. מה אנן קיימין? אם במקורה. אפילו נעול כולה כלפנים, דפי תקרה יורד וסותם. אם בשאינו מקורה _{אלא שבאזור הפתח יש קירות עבים משני צידי האיסקופה שנידונים משום לחי.} אפילו פתוח כולה כלחוץ דצדי האיסקופה נידונים כלחי ומותר להשתמש רק עד צידם הפנימי. אלא כן אנן קיימין, בשחצייה מקורה וחצייה אינה מקורה, והתירה על ידי קורה. דכשהפתח פתוח מותר להשתמש עד חודה החיצון של הקורה, והשאר כיוון שאין בו ארבע טפחים, הוי מקום פטור. אבל כשהדלת נעולה, כיוון שאין באסקופה ארבע טפחים, בטל ממנה דין קורה, שאין כאן מבוי. נעול, כולה כלחוץ? וכי מותר להשתמש מתוכה לחוץ ומן החוץ לתוכה? הרי מדאוריתא היא רשות היחיד? אלא הרי היא כלחוץ לחומרה. שאם היה בפתח חור. אסור להשתמש מתוכה לחור, ומן החור לתוכה. °רבי נתן אומר נעול כולה כלחוץ. פתוח, חצייה כלפנים, וחצייה כלחוץ. ולא כן סברינן מימר שמדובר באיסקופה ד' שהקורה על חציה. וכשהפתח פתוח, עד הקורה מתירה הקורה. ובמה שנשאר אין ארבע טפחים ודינו כמקום פטור. ולמה לא נתיר את כל האיסקופא? מאחר שכשינעל, הפתח כולה כלחוץ. אף כשהפתח פתוח, לא רצו להתיר כולו. ולכן, חצייה כלפנים וחצייה כלחוץ

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה ב

מתני’: לא ישב אדם לפני הספר ^א_לבסמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס לא למרחץ ולא לבורסקי לא לאכול ולא לדין. אם התחילו אין מפסיקין. ^א_לגומפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה:

גמ’: אנן תנינן סמוך למנחה. ותני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} סמוך לחשיכה. מתניתין צריכה למתניתיה דרבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. מתניתיה דרבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, צריכה למתניתין. דאילו תנא רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} ולא תנינן אנן. הוינן אמרין, לא אסרו אלא סמוך לחשיכה. הא סמוך למנחה לא. הוי צורכה למתניתין. ואילו תנא רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} ולא תנינן אנן. הוינן אמרין, כולהן דתנינן מנחה, מנחה ממש. וכולהן דתנינן חשיכה, חשיכה ממש. מן מה דתניתה מנחה, ותניתה רבי חייא רובה° חשיכה. הדא אמרה, אפילו חשיכה דתנינן דבתרה דתנן, לא יצא החיט במחטו סמוך לחשכה. סמוך למנחה היא.

[דף ו עמוד ב]

רבי חנניה בן אחוי דרב הושעיה° אמר. מתניתין בעמי הארץ, שהחמירו להם. מה דתני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, בחבירין. רבנן דקיסרין אמרין. _{סמוך הכוונה חצי שעה קדם סוף זמן מנחה} מתניתיתין כ°רבי יהודה _{בר עילאי}, שזמן מנחה עד פלג המנחה. מה דתני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, כרבנן דזמן המנחה עד השקיעה: תנן, לא ישב לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס למרחץ. וכ"ו ומפסיקין לקריאת שמע. התחלת הספר אי זו היא? משיתחיל לגלח. והתני, ישב לו לגלח. באו ואמרו לו מת אביו, ^א_לדהרי זה משלים את ראשו. אחד המגלח _{אם אירע לספר אבל} ואחד המתגלח. אם לאבילות יום ראשון שהיא דאוריתא אינו מפסיק משום דגדול כבוד הבריות. כל שכן הכא שאין צריך להפסיק אם התחיל להתגלח. אלא אתיא ^א_להמשיתעטף באלונטית. התחלת המרחץ אי זו היא? רבי זריקן° אמר בשם רבי חנינא° _{בר חמא}, משיתיר חגורו. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, משיתיר מנעלו. כהדא רבי יהושע בן לוי° הוה יליף רגיל שמע פרשתא מן בר בריה בכל ערובת שובא. חד זמן אינשי ועאל מיסחי בההן דימוסין דטבריא. והוה מסתמיך על כתפתיה דרבי חייא בר אבא° . אינהר דלא שמע פרשתיה מן בר בריה, וחזר ונפק ליה. אך הוה? רבי דרוסי° אמר. כך הוה, שעדין לא הספיק להתפשט. רבי אלעזר ברבי יוסי° אומר, שלוח מנוי הוה. אמר לו רבי חייה בר אבא° . ולא כן אלפן רבי אם התחילו אין מפסיקין? אמר לו, חייא בני. קלה היא בעיניך מה שנאמר , שכל השומע פרשה מן בן בנו כאלו הוא שומעה מהר סיני? ומה טעמא? דכתיב (דברים ואתחנן ד ט י) והודעתם לבניך ולבני בניך, יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב. חזקיה° רבי ירמיה° ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אם יכול את לשלשל את השמועה עד משה שלשלה. ואם לאו, תפוש או ראשון ראשון, או אחרון אחרון. מה טעמא? דכתיב, והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב, עד יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב. גידול אמר. כל האומר שמועה מפי אומרה, יהא רואה בעל השמועה כאלו הוא עומד כנגדו. ומה טעמא? דכתיב (תהילים לט ז) אך בצלם יתהלך איש _{שמזכיר שמועה משמו.} כתיב (משלי כ ו) רב אדם יקרא איש חסדו, ואיש אמונים מי ימצא. רב אדם יקרא איש חסדו, זה שאר כל אדם. שאומרים תורה בלי לבדוק מי אמרה. ואיש אמונים _{ששומר אמונים למקור ואומר משמו} מי ימצא, זה רבי זעירא° . דאמר רבי זעירא° . לית אנן צריכין חששין לשמועתיה דרב ששת° , דהוא גברא מפתחה _עוור ולא ידע מי מולו. אמר רבי זעירא° לרבי יסא° _אסי. חכים רבי לבר פדיה° דאת אמר שמועתא מן שמיה? אמר לו, רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרן משמו _{ואותו ראיתי והוא ראה את רבי פדיה° .} אמר רבי זעירא° לרבי אבא בר זבדא° . חכים רבי לרב° _{אבא בר אייבו} דאת אמר שמועתא מן שמיה? אמר לו, רב אדא בר אהבה° אמרן משמו: תנן, ולא לבורסקי. איתא חמי, בדילין ממי שריחו רע. ואת אמר הכין? שהרי אף מדברים שאין כל טירחה בהם כגון סעודה ספר ומרחץ. אמרנו שלא הטריחוהו להפסיק. בורסי שהוא חייב להתקלח ולהחליף בגדים לא כל שכן שלא יצריכו אותו להפסיק?

[דף ז עמוד א]

לא אתיא שכבר עבד והתלכלך, אלא משיתלבש בגדי אומנותו: ולא לאכול. התחלת אכילה. איזו היא התחלת אכילה? רב אחא° ורבי אבא° אמרו בשם °רבי , ^א_לומשיטול ידיו. רבי אחא° אמר מה שנאמר שאחר נטילת ידים אין מפסיקים. לא נאמר לענין הפסקה לתפילה, אלא לקידוש איתאמרת. שאם נטל ידיו, לא יקדש על היין אלא על הלחם. רבי אבא° אמר, לברכה איתאמרת. שתכף לנטילה ברכה על הלחם. רב° _{אבא בר אייבו} נסב לידוי, רמז חייא בריה דרב° לאחד המסובים למזוגא ליה לרב° _{אבא בר אייבו} יין לקדש. אמר ליה, כבר התחלנו בסעודה. דלמא _{את זה מספרים}. רבי מיישא° ורבי שמואל בר רב יצחק° , הוון יתבין אכלין בחדא בי כנישתא בעילייתא. אתא ענתא דצלותא, קם ליה רבי שמואל בר רב יצחק° מיצלייא. אמר ליה רבי מיישא° . ולא כן אלפן רבי, אם התחילו אין מפסיקין? ותני חזקיה° . ^א_לזכל מי שהוא פטור מן הדבר ועושהו, נקרא הדיוט. אמר לו. והתניא ^א_לחחתן פטור. ותניא חתן אם רוצה לקרות קורא? אמר לו, יכיל אנא פתיר לה כ°רבן גמליאל _דיבנה דאמר, איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים שעה אחת. אבל שאר אדם לא: ולא לדין. רב ירמיה° ורב יוסף° . חד אמר משישבו בדין. וחורנה אמר ^א_לטמשישמעו טענותיהן. תנן, אם התחילו אין מפסיקין. ומפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפלה. מאי טעמא? אמר רבי אחא° . קריאת שמע דבר תורה. ותפלה אינו דבר תורה. רבי אבא° אמר, קרית שמע זמנה קבוע. תפלה אין זמנה קבוע. רבי יוסה° _אסי אמר, קרית שמע אין צריכה כוונה. ותפלה צריכה כוונה. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, קשייתה קומי דרבי יוסה° _אסי. ואפילו תימא כל קרית שמע אינה צריכה כוונה. שלשה פסוקין הראשונים הרי צריכים כוונה? מן גו דאינן ציבחר, הוא מכוין. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי שמעון בן יוחי . כגון אנו שעסוקין בתלמוד תורה, אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר על גרמיה. כגון אנו שאין אנו עסוקין בתלמוד תורה, ^א_מאפילו לתפלה אנו מפסיקין. דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} כדעתיה. דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^א_מאהלואי ויהיו מתפללין כל היום, לפי שאין תפלה מפסדת. °רבי שמעון בן יוחי כדעתיה. ד°רבי שמעון בן יוחי אמר, אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתהיבת אוריתא לישראל, הוינא מתבע קומי רחמנא דאיתברי להדין בר נשא תרין פומין. חד דיהוי לעי באוריתא, וחד דיתעבד בה כל צורכיי. חזר ואמר. מה אין חד הוא, לית עלמא יכול קאים ביה מן דילטוריא דיליה. אילו הוון תריי, על אחת כמה וכמה. אמר רבי יוסה° _אסי קומי רבי ירמיה° . אתייא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} שאמר שהעוסק בתפילה פטור מלמוד תורה. כ°רבי חנניה בן עקיבה . דתני, כותבי ספרים תפילין ומזוזות מפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפלה. °רבי חנניא בן עקיבה אומר. כשם שמפסיקין לקרית שמע, כך מפסיקין לתפלה ולתפילין ולשאר כל מצותיה של תורה. ולא מודי °רבי שמעון בן יוחי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב? ולית ליה ל°רבי שמעון בן יוחי הלומד לעשות ולא הלמד שלא לעשות. שהלמד שלא לעשות, נוח לו אילו לא נברא? ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}

[דף ז עמוד ב]

הלומד שלא לעשות, נוח לו אילו נהפכה שולייתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה ד°רבי שמעון בן יוחי זה _תורה שינון וזה _{קריאת שמע} שינון ואין מבטלין שינון מפני שינון. והא תנינן ^א_מבהקורא מיכן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה חביבה היא יותר מדברי תורה? אמר רבי יודן° , °רבי שמעון בן יוחי על ידי שהיה תדיר בדברי תורה. לפיכך אינה חביבה עליו יותר מדברי תורה. אמר רבי אבא מרי° , לא תנינן, אלא כאדם שהוא קורא בתורה. הא בעונתה, כמשנה היא. ולכן °רבי שמעון _{בן יוחאי} שעסק בתלמוד לא היה צריך להפסיק. °רבי שמעון בן יוחי כדעתיה, ד°רבי שמעון בן יוחי אמר. העוסק במקרא, מדה שאינה מדה. והעוסק במשנה מדה והעוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה ממנה. ורבנן עבדי מקרא כמשנה

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה ג

מתני’: ^א_מגלא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה שמא ישכח ויצא. ולא הלבלר בקולמסו. ולא יפלה את כליו. ולא יקרא לאור הנר. באמת אמרו החזן רואה היכן תנוקות קוראין, אבל הוא לא יקרא. כיוצא בו. לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה:

גמ’: תני, לא יצא החייט במחט שבכליו _בבגדו. ולא הלבלר בקולמוס שבאזנו. ולא הצבע בדוגמא שבאזנו. ולא השולחני בדינר שבאזנו. ואם יצא, ^א_מדהרי אלו פטורין דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אומן דרך אומנתו, חייב. לא אמר °רבי מאיר אלא אמן דרך אומנותו פטור. הא שאר כל אדם, יוצאין אפילו לכתחילה. מחלפה שיטתיה ד°רבי מאיר ? דתנינן תמן. לא תצא אשה במחט נקובה אף אם תחובה בבגדה. ואם ^א_מהיצאת חייבת חטאת דברי °רבי מאיר . והכא הוא אמר הכין? רבי מנא° _{בן יונה} אמר ליה בסתם _{בלא לציין את שם בעל השמועה} רבי אבין° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. תמן דרך הוצאה בכל הנשים. ברם הכא, אפילו בקרב החייטים, רק טפלין יוצאין בכך. מחלפין שיטתין דרבנן _{°רבי יהודה בר עילאי שחולק על °רבי מאיר  ?} דתנינן תמן. לא תצא אשה במחט הנקובה _{אפילו תחובה בבגדה,} ולא בטבעת שיש עליה חותם. ולא בכוליאר _{תכשיט לקשר החלוק} ולא בכובלת _{קשר של מיני בשמים} ולא בצלוחית של פלייטון. ואם יצתה חייבת חטאת, דברי °רבי מאיר . וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון. הא במחט נקובה, חייב אף לרבנן. והכא הוא אומר אומן באומנותו חייב. הא שאר אדם פטור אמר רבי יוסי בר אבין° . תיפתר באשה גדלת _{אמנית הקולעת שערות שמשתמשת במחט לחלק את השיער:} תנן, ולא יפלה את כליו.

[דף ח עמוד א]

אפילו בחול אסור ברבים, שאינה דרך כבוד. תני, המפלה את כליו בשבת, נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול, שמא יהרוג. אבא שאול אומר. מולל וזורק, ובלבד שלא יהרוג. חזקיה° אמר. ההורג כינה בשבת, כהורג גמל. שמואל° _{בר אבא בר אבא} מקטע ידה ורגלה ויהב לה קומי עוקה _{עבית מי רגלים.} רבי יוסי ברבי בון° יהיב ליה גו צלוחיתא. אמר °רבי שמעון בן חלפתא . למה ההורג כינה ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} חייב? ולא מחלזון שמענו איסור נטילת נשמה? וחלזון יש לו גידים ועצמות ולכן רק בעלי חיים שיש לו גידים ועצמות אסור להרגו. וכינה שאין לה גידים ועצמות, למה אסור להרגה? ולא כן תני כל דבר שאין לו גידים ועצמות אינו חי יותר מששה חדשים. והרי כינה חיה כמה שנים, כנראה שיש לה גידים ועצמות רק שאינם נראים בבירור. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רב זביד° . אחת לשבע שנים, הקדוש ברוך הוא מחלף את עולמו. קמקמה מיתעביד חו רב אחר כך נהיה פדה חד. אחר כך מיתעביד שד. מומיתא _כינה דרישא מתעביד עקרב. ודמניא _{ושל בגדים} שממית. תולעתא דסוסיא מתעבדא אירעו _צפרדע. ודתורתא _דבורה. צבוע הזכר נעשה נקבה. עכברא דטורא, מתעביד חזיר בר. שיזרתא דנוניא מתעביד נדל. ודבר נשא, חיוי. אימתי? בזמן שאינו כורע _בתפילה כל קומתו עד השדרה. תני, לא יפלה את כליו. תני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, כשאוכל בשבת, מסתכל הוא מה שבכוס ומה שבקערה לאור הנר ואינו חושש. אית דבעי מימר, שהוא לשעה _{זמן קצר.} ואית דבעי מימר, מפני הנקיות ומפני הסכנה לא גזרו. מה נפיק מביניהון? לקנב חיזרין _חסה, למאן דאמר שהוא לשעה, אסור שלקנב לוקח זמן. ולמאן דאמר מפני הנקיות ומפני הסכנה, מותר. רב ירמיה° סלק לגביה רב אסי° . מזג ליה כסא שרי מסתכל ביה לאור הנר לראות אם הוא נקי. אמרה ליה דביתיה, חמי מה הוא עביד. אמר לה, דהוא נהיג בשיטתיה דרבו. דתני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. מסתכל הוא מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש: תנן, ולא יקרא לאור הנר. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}. ^א_מולא שנו אלא אחד. הא שנים, מאחר שהן יכולין למחות זה על ידי זה מותר. מתניתא פליגא עלוי. דתני, אחד הנר שהוא יכול להטותו, ואחד הנר שאינו יכול להטותו אסור. _{רואים שגזרו ולא חלקו.} עולא בר ישמעאל° אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. אפילו כמה אנשים יחד אסור . על דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת}, ^א_מזאפילו גבוה כמה אפילו נתון בבית אחר אפילו נתון בספיקלה _עששית. תני, שמא ישכח ויטה. אמר °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אני אקרא ולא אטה. ושכח והיה קרוב להטות. ואמר, גדולים הן דברי חכמים שאמרו שמא ישכח ויטה. רבי נתן° אומר, היטה אותו ממש. וכתב על פינקסו. °ישמעאל בן אלישע היטה הנר בשבת. לכשיבנה הבית יהא חייב חטאת. תמן תנינן, אל תאמן בעצמך עד יום מותך. מעשה בחסיד אחד שהיה יושב ושונה אל תאמן בעצמך עד יום זקנותך. _{ששינה כיוון שחשב כגון אני שאני זקן אין יצר הרע שולט בי.} אתת חדא רוחא ונסיתיה. ושרי תהי ביה _{הצטער הרבה}

[דף ח עמוד ב]

אמרה ליה, לא תצוק יותר מדי, רוח אנא. אלא אזול ואישתוי לחברך, ואל תחשוב שאתה שונה מכולם: תנן, באמת אמרו החזן רואה היכן תנוקות קוראין, אבל הוא לא יקרא. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. כל מקום ששנינו באמת, הלכה למשה מסיני. מהו מתקן ^א_מחראשי פרקים או פסקין? תני, °רבן שמעון בן גמליאל אומר. התינוקות מתקינין להן ראשי פסקיהן לאור הנר. מיי כדון, למה לתינוקות מותר לקרא ולחזן לא? אילין תינוקות בעיי דיטפי בוצינא כדי שיפסיקו ללמוד ולא יבואו להטות. ואילין לא בעיי דיטפי בוצינא: תנן, כיוצא בו. לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה. תני °רבי שמעון בן אלעזר אומר. ראה עד היכן פרצה טהרה בישראל. מאי פרצה? רבתה שנאמר (בראשית ויצא ל ל) כי מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ לרוב. וכתיב (דברי הימים א ד לח) ובית אבותיהן פרצו לרוב. שלא גזרו לומר שלא יאכל טהור עם הטמא. שהכל היו נזהרים בזה. אלא אמרו ^א_מטלא יאכל הזב עם הזבה. לא אמרו בסתם לא יאכל טמא אם טמאה אלא זב עם הזבה. הא זב עם מצורעת ^א_נמותר. סבר (ויקרא מצורע יד ח) וישב מחוץ לאהלו ולא מחוץ לאהלה. דמצורע אסור בתשמיש המיטה. מצורעת מותרת. מצורע עם זבה אסור ששניהם אסורים. מצורע עם מצורעת אסור שהוא אסור . תני °בית שמאי אומרים לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ. ו°בית הלל מתירין. ומה טעמיהן ד°בית הלל ? זה זב וזה זב. ומה טעמיהן ד°בית שמאי . מתוך שהוא מתרגל עמו בימי טומאתו, הוא מתרגל עמו בימי טהרתו. רבי חייא רובא° מפקד לרב° _{אבא בר אייבו}, אין את יכול מיכול כל שתא חולין בטהרה אכול. ואם לאו ^א_נאתהא אכיל שבעה יומין מן שתא _{בעשרת ימי תשובה.} מיכן היה °רבי פינחס בן יאיר אומר, זריזות מביאה לידי נקיות. נקיות מביאה לידי טהרה. ^א_נבטהרה מביאה לידי קדושה. קדושה לידי ענוה ענוה לידי יראת חטא. יראת חטא לידי רוח הקודש. רוח הקודש לידי חסידות. חסידות לידי תחיית המתים. תחיית המתים לידי אליהו זכור לטוב. זריזות לידי נקיות. דכתיב (ויקרא אחרי מות טז כ) וכלה, וכיפר. נקיות לידי טהרה. דכתיב (ויקרא תזריע יב ח) וכפר עליה הכהן וטהרה. טהרה לידי קדושה. דכתיב (ויקרא אחרי מות טז יט) וטיהרו וקידשו. קדושה לידי ענוה. דכתיב (ישעיהו נז טו) כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. ענוה לידי יראת חטא דכתיב (משלי כב ד) עקב ענוה יראת ה'. אמר רבי יצחק בר אלעזר° . מה שעשת חכמה עטרה לראשה _{היינו את היראה.} עשת ענוה עקב לסולייתה. דכתיב (תהילים קיא י) ראשית חכמה יראת ה'. וכתיב (משלי כב ד) עקב ענוה יראת ה'. יראת חטא לידי רוח הקודש. דכתיב (משלי ב ה) אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא. רוח הקודש לידי חסידות. דכתיב

[דף ט עמוד א]

(תהילים פט כ) אז דברת בחזון לחסידיך. חסידות לידי תחיית המתים. דכתיב (יחזקאל לז יד) ונתתי רוחי בכם וחייתם. תחיית המתים לידי אליהו זכור לטוב. דכתיב (מלאכי ג כג כד) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. תני בשם °רבי מאיר . כל מי שהוא קבוע בארץ ישראל. ואוכל חוליו בטהרה. ומדבר בלשון הקודש, וקורא את שמע בבוקר ובערב, מובטח לו שהוא מחיי העולם הבא:

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה ד

מתני’: ואלו הן ההלכות שאמרו בעליית °חנניה בן חזקיה בן גרון שעלו לבקרו, ונמנו ורבו °בית שמאי על °בית הלל ושמנה עשר דברים גזרו בו ביום:

גמ’: אותו היום היה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל _{שכמעט היתה מלחמת אחים, כמו שאמר יהושוע קול מלחמה במחנה.} °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. בו ביום גדשו את הסאה, שבזכות הגזרות התורה תשמר. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר. בו ביום מחקו אותה. כיוון שהגזימו אנשים לא יקימו גם מה שחובה. אמר לו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. אילו היתה חסירה ומילאוה. לא יאות עשו? משל לחבית שהיא מליאה אגוזין. כל מה שאתה נותן לתוכה שומשמין היא מחזקת. אמר לו °רבי יהושע _{בן חנניה}. אילו היתה מליאה וחיסרוה. וכי יאות עשו? משל לחבית שהיתה מליאה שמן. כל מה שאתה נותן לתוכה מים, היא מפזרת את השמן. תנא °רבי יהושע אונייא . תלמידי °בית שמאי עמדו להן מלמטה, והיו הורגין בתלמידי °בית הלל . תני ששה מהן עלו. והשאר עמדו עליהן תלמידי °שמאי בחרבות וברמחים ומנעו מהם לעלות כדי שיהיה רוב ל°בית שמאי . תני שמונה עשרה דבר גזרו בהסכמה. ובשמונה עשרה רבו °בית שמאי על °בית הלל ופסקו כ°בית שמאי . ובשמונה עשרה נחלקו. ואלו שנחלקו. _{אין שורין} א', דיו. ב', סממנים. ג', כרשינין. _{אלא כדי שישרו מבעוד יום. אין נותנים} ד', אונין של פשתן. ה', צמר ליורה _{אלא כדי שיקלוט העין.} אין _פורסין ו', מצודות חיות. ז', מצודות עופות. ח', מצודות דגים _{.אלא כדי שיצודו מבעוד יום} ט', אין מוכרין לנכרי ערב שבת עם חשכה. י', אין טוענין עמו. י"א, אין מגביהין עליו. י"ב, אין נותנין עורות לעבדן. י"ג, ולא כלים לכובס עובדי כוכבים ומזלות. _{אלא כדי שיעשו מבעוד יום} י"ד, לא ישאילנו. ט"ו, ולא ימכור. ט"ז, ולא ילוהו. י"ז, לא יתן לו במתנה. י"ח, לא ישלח איגרת. ואילו הן שגזרו בהסכמה, ^א_נגא’, על פיתן של עובדי כוכבים ומזלות, ^א_נדב’, ועל גבינתן, ג’, ועל שמנן, ^א_נהד’, ועל בנותיהן. ^א_נוה’, ועל שכבת זרען, ו’, ועל מימי רגליהן, ^א_נזז’, ועל הלכות בעל קרי. ^א_נחח’, ועל הלכות ארץ העמים. ותמן תנינן. אלו פוסלין את התרומה. ^א_נטט’, האוכל אוכל ראשון, ^א_סי’, והאוכל אוכל שני. ^א_סאיא’, והשותה משקין טמאין, ^א_סביב’, והבא ראשו ורובו במים שאובין. ^א_סגיג’, וטהור שנפלו על ראשו ורובו שלשה לוגין מים שאובין

.

[דף ט עמוד ב]

^א_סדיד’, והספר, ^א_סהטו’, והידים. טז’, והטבול יום. יז’, ^א_סווהאוכלים, ^א_סזיח’, והכלים שנטמאו במשקין. רבנן דקיסרין אמרו. השמונה הראשונים שמנינו ברשימה של אלו שגזרו בהסכמה, רק שבעה אינון. ששכבת זרעו ומי רגלים נחשבים אחד. ושבעה אלו אינם מהשמונה עשרה שגזרו בהסכמה. אלא ממה שגזרו שלא בהסכמה על ידי שרבו °בית שמאי על °בית הלל . ואילין אינון אחד עשר חורנייתא שעליהם גזרו שלא בהסכמה _{בנוסף לאותם שבעה} . ^א_סחא’, מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לעובדי כוכבים ומזלות. ^א_סטב’, כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה. ^א_כג’, כל המיטלטלין מביאין טומאה בעובי המרדע. ^א_עאד’, כיצד בוצרין בית הפרס. ^א_עבה’, המניח כלים תחת הצינור. ^א_עגעל ששה ספיקות שורפין את התרומה .ו’. שדה שנחרש בו קבר. ז’ ספק עפר הבא מארץ העמים. ח’ ספק בגדי עם הארץ. ט’, סתם כלים הנמצאים. י’. ספק רוק. י"א’, ספק מי רגלים. אמר רבי יוסי ברבי בון° ^א_עדאף גידולי תרומה תרומה. _{וגזרה זו תבא במקום המניח כלים תחת הצינור שנשאר במחלוקת.} ואלו הן שגזרו בהסכמה אילין עשרה קדמייתא _{שמהם הוצאנו שמונה גזרות.} ובמקומם השאר_שמונה מן מה דתני °רבי שמעון בר יוחאי בו ביום גזרו. א’, על פיתן ועל גבינתן ^א_עהועל יינן ^א_עוועל חומצן ^א_עזועל צירן ^א_עחועל מורייסן. ב’, ^א_עטעל כבושיהן ^א_פועל שלוקיהן ועל מלוחיהן. ג’, ועל החילקה _{דג הדומא לדג טמא.} ד’, ועל השחיקה _{דגים מרוסקין שמא התערב בהם דג טמא.} ה’, ועל הטיסני _{חיטה טחונה שמא ערבו דבר טמא.} ו’, ועל לשונן. ז’, ועל עדותן. ח’, ועל מתנותיהן. ט’, על בניהן. י’, ועל בנותיהן. י"א’, ^א_פאועל ביכוריהן _{שהמוכר קרקע לעובדי כוכבים ומזלות יביא בכורים מן הקרקע ההיא.} פיתן. רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יונתן° . מהלכות של עימום _טישטוש הוא. אמר רבי יוסה° _אסי קשייתה קומי רבי יעקב בר אחא° . מהו מהלכות של עימעום? האם טשטשו את ההלכה להקל או להחמיר? האם כך אנו אומרים. במקום שפת ישראל מצויה, בדין היה שתהא פת עובדי כוכבים ומזלות אסורה. ועימעמו עליה

[דף י עמוד א]

והתירוה. או במקום שאין פת ישראל מצויה, בדין היה שתהא פת עובדי כוכבים ומזלות מותרת. ועימעמו עליה ואסרוה? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, ויש עימעום לאיסור? ופת לאו תבשילי עובדי כוכבים ומזלות הוא? וכי כך אנו אומרים, במקום שאין תבשילי ישראל מצויין, בדין היה שיהו תבשילי עובדי כוכבים ומזלות מותרין. ועימעמו עליהן ואסרום? אלא כיני. במקום שאין פת ישראל מצויה. בדין היה שתהא פת עובדי כוכבים ומזלות אסורה. ועימעמו עליה ^א_פבוהתירוה מפני חיי נפש. רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי יעקב בר אחא° . הלכה כדברי מי שהוא מתיר. ובלבד מן הפלטר. ולא עבדין כן, שנהגו העם להחמיר. בשולי נוכרים. אמרון קומי רבי חייא רובא° . תני °רבי שמעון בן יוחי כתיב (דברים דברים ב ו) אוכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם, וגם מים תכרו מאתם וגומר. מה מים שלא נשתנו מברייתן, אף כל דבר שלא נשתנה מברייתו _{מותר ואם נשתנה מבריתו אסור.} התיבון הרי מוטלייה _{תערובת זרעי כרפס פשתן ותלתן שמיבשים אותם} ופנקריסים _{קפריסין=צלף} וקובטיות _כרתי ^א_פגוקליות וחמין מים שלהן הרי אלו מותרין. ניחא כולהן שהן יכולין להשרות ולהחזיר כמו שהיו. אבל קליות למה התירו? הרי אינו חוזר לבריתו. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^א_פדכל אוכל שהוא נאכל חי כמות שהוא, אין בו משום תבשילי עובדי כוכבים ומזלות. ויוצאין בו משום עירובי תבשילין. מה מקיים רבי חייא רובא° אוכל תשברו מאתם? באוכל תשברו אותם. דהאכלתו שברתו. שאם היה קשה עליך, באוכל תשברו. כמו שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם. ואם לאו, הכרע עליו כסף. אמרין כן הוה רבי יונתן° עבד. כד הוה חמי בר נש רב עליל לקרתיה, הוה משלח ליה איקרין _מתנות. מיי אמר? דאין הוה דין דיתום או דין דארמלה, נישכח אפין מפויסיה עלוי. גבינתן, אמר רבי ירמיה° . חלב העובדי כוכבים ומזלות למה הוא אסור? ^א_פהמשום תערובת בהמה טמאה. ותני כן. ^א_פועומד הוא ישראל בעדר, והעובדי כוכבים ומזלות חולב ומביא לו ואינו חושש. רבי אבא° אמר בשם רב יהודה° _נשיאה, ורבי סימון° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° . חלב העובדי כוכבים ומזלות למה הוא אסור? משום גילוי. ויעמיד וידע האם נחש הטיל ארס? שהרי הארס מונע מהחלב להתגבן. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° , מפני ארס הנתון בין הנקבים. ותני כן. ^א_פזג' אירסין הן. אחד צף, ואחד שוקע, ואחד עשוי כשבכה ועומד מלמעלה. ביומוי דרבי ירמיה° איתגליין גיגייתא דסדרה רובא _{בית המדרש הגדול,} שתון קדמאי ולא מייתון. אחראי ומייתון. אני אומר אירס שוקע הוה. פועליא היו בטורא. איתגליית קולתא _כד דמיא. שתון קדמאי ולא מייתון. אחראי ומייתון. אני אומר אירס שוקע הוה. תני, השמן והחומץ הציר והמורייס והדבש

[דף י עמוד ב]

^א_פחאין בהם משום גילוי, ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אוסר. מודין חכמים ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} כשראו אותו נוקר. ותני כן. אבטיח שניקר ואכלו ממנו עשרה בני אדם. וכן יין שנתגלה ושתו ממנו עשרה בני אדם, אסור לאכל ולשתות אחריהן. אני אומר אירס שוקע היה. שמנן. מי אסר את השמן? רב יהודה° _נשיאה אמר דניאל אסר את השמן. דכתיב (דניאל א ח) וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו. שתי משתיות אחד של יין ואחד של שמן. ולמה התירוהו? רבי אחא° ורבי תנחום בר חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ואית דאמרי לה בשם רבי יהושע בן לוי° . שהיו עולין עליו להר המלך למסוק כדי שיהיה שמן ישראל ונהרגין עליו שהיו שם חילות רומאים. ומי התירו? °רבי ובית דינו ^א_פטהתירו השמן. בג' מקומות נקרא °רבי יהודה הנשיא רבותינו. בגיטין דתנן, הרי זה גטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש, ומת בתוך י"ב חודש אינו גט. ותני עלה. ורבותינו התירו, דזמנו של שטר מוכיח עליו. ובסנדל דתנן, המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקיבה. ורבותינו העידו סנדל צריך צורת פנים וכל שאין לו צורת פנים טהור . ולמה לא קראו לו בית דין שרייא? שכל בית דין שהוא מבטל ג' דברים הוא נקרא בית דין שרייא. אמר רבי יודן ברבי ישמעאל° . כיוון שבית דינו חלוק עליו בגיטין. רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי. ולא כן תנינן, ^א_צשאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין. ו°רבי ובית דינו מתירין מה שאסר דניאל וחבורתו? אלא רבי יוחנן° _{בר נפחא} כדעתיה. דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי אליעזר בי רבי צדוק . מקובל אני שכל גזירה שבית דין גוזרין על הציבור ולא קיבלו רוב הציבור עליהן, אינה גזירה. ובדקו ומצאו שגזירה של שמן לא קבלו רוב הציבור עליהן. יצחק בר שמואל בר מרתא° נחת לנציבין. אשכח לרבי שמלאי הדרומ° דיתיב ודריש. °רבי ובית דינו התירו בשמן. שמואל° _{בר אבא בר אבא} קביל עלוי ואכל. רב° _{אבא בר אייבו} לא אכל. אמר לו שמואל° _{בר אבא בר אבא}, אכול דאי לא כן, אנא כתיב עלך זקן ממרא. אמר לו, עד דאנא תמן אנא ידע דעירער עליה רבי שמלאי הדרומי° . ואינו בר סמכא לבטל גזרה זו. ענה לו שמאל° , וכי אמר ליה בשם גרמיה? הרי לא אמר אלא בשם °רבי ובית דינו. ואטרח עלוי ואכל. בנותיהן. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. בשבעה מקומות כתיב (דברים ואתחנן ז ג) לא תתחתן בם. ואתה אומר שזה גזרת חכמים? אמר רבי אבין° , מה שכתוב בתורה, זה לאסור שבעה עממין, וחכמים גזרו אף על שאר האומות. רבי יהושע אונייא° תנא. בנותיהן, היינו לאסור את ביציהן _{משום בישול נוכרים.} שהביצה נקראת בת. דתנא °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, כתיב (ויקרא שמיני יא טז) ואת בת היענה. זו ביצת הנעמית. שכבת זרען. ולא כן אמר רבי אחא° . רבי חיננא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^א_צאשכבת זרעו של עובדי כוכבים ומזלות טהורה ולא אסרו אלא מימי רגליו? באמת אין גזרה מיוחדת על שכבת זרעו. ואינו מטמא אלא מפני שאי אפשר לשכבת זרע לצאת בלא מימי רגלים. ועל הלכות בעל קרי. אמר רבי אבא בר אחא° בשם °רבי . בעל קרי שונה הלכות ואינו שונה אגדות. תני בשם °רבי יוסי _{בן חלפתא}. שונה הלכות

[דף יא עמוד א]

רוגליות, ובלבד שלא יציע את משנתו. ואית דבעי מימר ובלבד שלא יזכיר את האזכרות. ועל הילכות ארץ העמים. ולא כן אמר רבי זעירא בר אבונא° בשם רב ירמיה° . °יוסף בן יועזר איש צרידה ו°יוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית. אמר רבי יונה° °רבי יהודה בן טבאי גזר טומאה על כלי מתכות. ורבי יוסי° אמר, °רבי יהודה בן טבאי ו°שמעון בן שטח גזרו טומאה על כלי מתכות. °הלל ו°שמאי גזרו על טהרת הידים. מכאן שטומאת ארץ העמים נגזרה הרבה קדם °הלל ו°שמאי . רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי לוי° . כך היתה הלכה בידן ושכחוה, ועמדו השנים והסכימו על דעת הראשונים. ללמדך שכל דבר שנותנין בית דין נפשן עליו, סופו להתקיים בידן כמה שנאמר למשה בסיני. ואתייא כיי דאמר רבי מנא° _{בן יונה}. דאמר רבי מנא° _{בן יונה} כתיב (דברים האזינו לב מז) כי לא דבר רק הוא מכם. ואם דבר רק הוא. מכם, למה הוא שאין אתם יגיעין בו. כי הוא חייכם. אימתי הוא חייכם? בשעה שאתם יגיעין בו. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, לא שנו שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דון חברו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין. אלא דבר שהוא בתוך שמונה עשרה דבר שגזרו. הא חוץ לי"ח, אפילו קטן מבטל. התיבון, הרי שביעית. הרי חוץ לי"ח דבר שגזרו, ורבי יוחנן° _{בר נפחא} מקשי לה. דאמר רבי קריספדא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. °רבן גמליאל _דיבנה ובית דינו התירו באיסור שני פרקים הראשונים. רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי. ולא כן תניין שאין בית דין יכול לבטל את דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין? כי אתו רב אבון° ורב יהודה° _נשיאה, אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, לא שנו אלא חוץ לשמונה עשרה דבר שגזרו. הא בתוך שמונה עשרה דבר שגזרו, אפילו גדול אינו מבטל. מפני שעמדה להן בנפשותיהן _{ש°בית שמאי היו מוכנים להרוג עליהם.} אמר רבי מנא° _{בן יונה}. לא מסתברא דא, דאם כך הואיל והיא אונס כל בית דין שירצה יכול לבטלם. התיבון, הרי שמן. הרי הוא בתוך שמונה עשרה דבר שגזרו. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} מקשי לה? רב כהנא בריה דרבי חייא בר אבא° ורבי אחא° מטו בה בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. שמן כך התנו בשעה שגזרו, שאם יקום בית דין וירצו לבטל, ביטולם מבוטל. נחמן בריה דרבי שמואל בר נחמני° אמר בשם רבי שמואל בר נחמני° . חמש חטאות מתות, רצו בית דין לבטל מבטלין. אמר רבי חייא בר אדא° . הדא דאת אמר, שלא ידחו למיתה אלא ירעו עד שיסתאבו ויפלו דמהם לנדבה. אבל ליקרב על גבי המזבח לא. דהלכה למשה מסני דאין חטאת מיתה קריבה:

[דף יא עמוד ב]

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה ה

מתני’: °בית שמאי אומרים. אין שורין דיו וסממנים וכרשינן אלא כדי שישורו מבעוד יום ו°בית הלל ^א_צבמתירין:

גמ’: מה טעמהון ד°בית שמאי ? דכתיב (שמות יתרו כ ט) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. כל מלאכתך אתה גומרה מבעוד יום ולא תעשה מלאכה בשבת אפילו מאיליה, שנצטוינו אף על שביתת כלים. ומה טעמהון ד°בית הלל ? דכתיב, (שמות משפטים כג יב) ששת ימים תעשה מעשיך וביום השבעי _תשבות. שאף בשבת תיעשה מלאכתך מאליה. מה מקיימין °בית הלל טעמון ד°בית שמאי ? ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, בעובד בידים. ומה מקיימין °בית שמאי טעמון ד°בית הלל ? ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי, במלאכות שנעשות מאליהן שלא בעזרת כלים. כהדא דתני. ^א_צגפותקין אמת המים לגינה מערב שבת, והיא שותה והולכת בשבת. נותנין קילורית על גבי העין מערב שבת, והיא מתרפא והולכת בשבת. נותנין רטייה על גבי מכה מערב שבת, והיא מתרפא והולכת בשבת. נותנין מגמר תחת הכלים מערב שבת, והן מתעשנין והולכין בשבת. נותנין גפרית תחת הכלים מערב שבת, והן מתגפרין והולכין בשבת. ולמה אין נותנין חיטים לריחים של מים אלא כדי שיטחנו כל צורכן מבעוד יום? אמר רבי חגיי° . ^א_צדמפני שהן משמיעות את הקול. אמר לו רבי יוסי° _{בר זבידא}. יאות רבי _{הכוונה לרבי חגיי° שהיה רבו} סבר כ°רבי יהודה _{בר עילאי}, שמותר ליקוב שפופרת ביצה וליתנה על פי הנר והיא מנטפת כיוון שכל השמן חיבור. וכאילו התחיל בכל השמן קדם שבת. ולכן אלמלא השמעת קול היה מותר אף ברחיים. ברם כרבנין. כמה דאינון אמרין תמן משום שלא הותחל בכל טפה וטפה. כן אינון אמרין הכא משום לא הותחל בכל חטה וחטה. ואפילו בלא השמעת קול אסור . רבי יוסי ברבי בון° אמר. מפני שהוא שכח ותוקע את היתד לחזק הרחים. תנן, °בית שמאי אומרים. אין שורין דיו וסממנים וכרשינן אלא כדי שישורו מבעוד יום ו°בית הלל מתירין. °בית שמאי אמרו ל°בית הלל דבר אחד ולא יכלו להשיבן. ו°בית הלל אמרו ל°בית שמאי דבר אחד ולא יכלו להשיבן. אמרו להן °בית הלל ל°בית שמאי . אין אתם מודין לנו שטוענין קורת בית הבד ובעיגולי הגת עם חשיכה? ולא יכלו להשיבן. אמר רבי זעירא° , אילולא דלא מעלה רישי ביני ארייותא, הוינא אמר טעמא. תמן, כבר נעקרה כל טיפה וטיפה ממקומה שהרי כבר ריסקן. הכא בדיו וסממנים וכרשינים מה אית לך מימר? °בית שמאי אמרו ל°בית הלל דבר אחד ולא יכלו להשיבן. אמרו °בית שמאי ל°בית הלל אין אתם מודין לנו שאין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו כל צורכן

[דף יב עמוד א]

מבעוד יום? ולא יכלו להשיבן. אמר רבי זעירא° אילולי דלא מעלה רישי ביני ארייותא, הוינא אמר טעמא. תמן בצל בשר וביצה דרכן להתהפך, וגזרינן שמא יהפוך. הכא בדיו וסממנים וכרשינים מה אית לך מימר? בעי רבי יודן° . נצלו כאכילת בן דרוסאי. האם גם בזה גזרו ואסרו משום דבר שדרכו להתהפך עד כדי שיצלה כל צורכן מבעוד יום? אמר רבי מנא° _{בן יונה}. לא מסתברא ^א_צה שלא יהיה מותר. דאם היה אסור, יכלו °בית הלל לדחות את קושית °בית שמאי , דאינון _{°בית הלל} יכלין למימר לון _{ל°בית שמאי} היאך אתם משיבין לנו מדבר שדרכו להשגיח עליו עד שיצלה כל צורכו. לכן גזרו שלא יניחנו מבעוד יום. דכל עוד לא נצלה כל צרכו, קיים חשש שמא יחתה בגחלים. על דיו וסממנים שהם דבר שאין דרכו להשגיח עליו עד שישרה כל צורכו. וכיוון ששרה מבעוד יום אין יותר מה לחשוש?

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה ו

מתני' °בית שמאי אומרים אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום, ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט את העין. ו°בית הלל ^א_צומתירין:
גמ'" תנן, °בית שמאי אומרים אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום, ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט את העין. ל°בית שמאי מהו מיתהני? _{הרי הפשתן לא הספיק להלבין כל צרכו והצמר לא נצבע כל צרכו. ולמה הם מתירים כשההבילו וקלט העין?} אמר רבי אבהו° כגון אילין קורייאי _כפריים דלא מקפדין אם נצבע כל צרכו ויוצאים בו. אמר רב יהודה° _נשיאה בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} והיא שתהא היורה עקורה מהאש. אבל אם היתה היורה קבוע על האש, אסור , מפני שהוא מתיירא שמא מתאכל ציבעו והוא מוסיף מוי. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי אבהו° °בית הלל ילפון מלאכת היתר ממלאכת איסור. אילו עשה כן בשבת כגון ששרה דיו וסממנים בכדי שישרו קצת לפני צאת השבת. אף שעיקר שרייתם נעשה בצאת השבת, שמא אינו אסור מכאן שמלאכה מתמשכת משויכת לרגע ההתחלה. ודכוותה עשה כן מבעוד יום מותר

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה ז

מתני’: °בית שמאי אומרים אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום ו°בית הלל ^א_צזמתירין:

גמ’: תנן התם. מצודות חיה ועופות ודגים שעשאן מערב יום טוב, לא יטול מהן ביום טוב, אלא אם כן ידוע שניצודו מבעוד יום. מי מודיע אם ניצודו מבעוד יום? אם נתקלקלה המצודה מבעוד יום, ^א_צחדבר בריא שניצודו מבעוד יום. ואם לא נתקלקלה המצודה מבעוד יום, דבר בריא שלא ניצודו מבעוד יום. אפילו נתקלקלה המצודה מבעוד יום, למה לא נחוש לומר שמא נתקלקלה מעצמה או על ידי חיה אחרת שלא נצודה. ואותם שבמצודה שמא לא ניצודו מבעוד יום.? אמר רבי יוסי ברבי בון° . בפורסה בחורשין שמצויות שם חיות. תדע לך שהוא כן דתנן דגים. ודגים לא במקום שהן מצויין פורשים רשת? אף הכא בפורש מצודה במקום שחיה ועוף מצויין.

[דף יב עמוד ב]

תנן התם, מעשה שהביא נכרי דגים ל°רבן גמליאל _דיבנה ואמר מותרים הם אלא שאין רצוני לקבלם. סברין מימר, מותרין למחר אבל באותו יום אסורים משום ספק הכן. רבי חזקיה° ורבי עוזיאל בריה דרבי חונייה דברת חוורן° אמרו מותרין ממש. סברין מימר ספק הכן התירו. רבי חנניה° ורבי יונתן° תריהון אמרין, ^א_צטספק הכן אסור. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ספק הכן מותר. רבי חייא רובה° ורבי שמעון ברבי° , חד אמר, העובדי כוכבים ומזלות צריך הכן. וחרנה אמר, ^א_קאין העובדי כוכבים ומזלות צריך הכן. ולא ידעינן מאן אמר דא, ומאן אמר דא. מן מה דרב° _{אבא בר אייבו} מיעני _איחר מייתי קומיה רבי חייה רובא° בשבת. והוא אמר לו, הן הויתא? והוא אמר ליה, שירתה הוות עברא והוינא אכול מינה תאנים. ממה שרבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} לא העיר לרב° _{אבא בר אייבו} על כך, הוי הוא דהוא אמר אין העובדי כוכבים ומזלות צריך הכן. חד תלמיד מן ד°רבי סימאי , אזל לאנטיוריס _{כפר של גויים,} ואייתון ליה דרמסקינא _שזיפים ואכל. חד תלמיד מן דרבי יהושע בן לוי° אזל לתמן, ואייתו ליה דרמסקינא ולא אכל. ואתא ואמר קומי רביה. אמר לו, דהוא נהיג כשיטתיה ד°רבי סימאי . ד°רבי סימאי אמר, אין העובדי כוכבים ומזלות צריך הכן. אמר רבי אבהו° בשם רבי יהושוע בן לוי° . דמדמניות _{ענבים שנפלו לארץ ועדין הם טובים} שבכרם הרי אלו אסורות שודאי נפלו היום, שהרי הם נמאסות מהר. אמר רב הונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} שצים _תמרים שבכפים הרי אלו מותרין. שדרכן להישמר שם, וודאי נפלו קדם שבת.

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה ח

מתני’: °בית שמאי אומרין אין מוכרין לעובדי כוכבים ומזלות ולא טוענין עמו ולא מגביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב. ו°בית הלל מתירין:

גמ’: אי זהו מקום קרוב? ייבא כהא דתנינן. עובדי כוכבים ומזלות שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל, אלא אם כן באו ממקום קרוב. ואמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}. כגון מן חוטרא לנהרדעא. ואוף הכא כן. אית דבעי מימר, עד שהוא יגיע לביתו. ואית דבעי מימר עד שהוא יגיע לעירו. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר. ^א_קאכדי שיצא מפתח ביתו של הישראל, קדם שיקדש עליו היום. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. _{הברייתא שנאמרה בשם °רבי עקיבא בן יוסף.} אלו דברי °רבי יוסי _{בן חלפתא} שסובר ש°רבי עקיבא _{בן יוסף} לא בא לחלוק על °בית הלל , אלא לפרש את דבריהם. ולאמר שמה ד°בית הלל מתירין, זה דוקא בכדי שיצא העובדי כוכבים ומזלות מפתח ביתו של ישראל, קודם שקידש היום. ^א_קב אין נותנין לעובדי כוכבים ומזלות בשבת על מנת לצאת, נטל ויצא, אין את זקוק לו. אין נותנין לכלב על מנת לצאת. נטל ויצא, אין את זקוק לו. תני. ^א_קגאומנין עובדי כוכבים ומזלות שהיו עושין עם ישראל. בתוך ביתו של ישראל אסור. ובתוך בתיהן מותר. אמר °רבי שמעון בן אלעזר . במה דברים אמורים? בקיבולת. אבל בשכר יום אסור. במה דברים אמורים? ^א_קדבתלוש מן הקרקע. אבל במחובר לקרקע אסור. ובעיר אחרת, בין כך ובין כך מותר. מהו בין כך ובין כך מותר?

[דף יג עמוד א]

בין בתלוש ובין במחובר? או בין בשכיר בין בקיבולת? אמר רבי אילא° _אילעא. בין בתלוש בין במחובר ובלבד בקיבולת. רבי שמעון בר כרסנה° אמר בשם רבי אחא° . בשבת, באבל _{שהתיר שנוכרים יעשו מלאכת האבל} ובעבודה זרה _{שהתיר לישראל לעשות מלאכת נכרי ביום אידם,} הלכה כ°רבי שמעון בן אלעזר . אין משלחין איגרות ביד עובדי כוכבים ומזלות, לא בערב שבת ולא בחמישי בשבת. °בית שמאי אוסרין אפילו ברביעי. ו°בית הלל מתירין. אמרו עליו על °רבי יוסי הכהן , שלא נמצא כתבו ביד עובדי כוכבים ומזלות מעולם. ^א_קהאין מפרישין לים הגדול. לא בערב שבת, ולא בחמישי בשבת. °בית שמאי אוסרים אפילו ברביעי. ו°בית הלל מתירין. אם היה דבר של סכנה, או מהלך יום, כגון מצור לצידון מותר. ^א_קואין מקיפין _{עושים מצור} על עיר של עובדי כוכבים ומזלות פחות מג' ימים קודם לשבת. הדא דתימר, במלחמת הרשות. אבל במלחמת חובה, אפילו בשבת, שכן מצינו שלא נכבשה יריחו אלא בשבת דכתיב (יהושע ו ג) כה תעשה ששת ימים. וכתיב (יהושע ו ד) וביום השביעי תסובו את העיר שבע פעמים. וכתיב (דברים שופטים כ כ) עד רדתה. אפילו בשבת.

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה ט

מתני’: °בית שמאי אומרים. אין נותנין עורות לעבדן, ולא כלים לכובס נכרי, אלא כדי שיעשו מבעוד יום. וכולן °בית הלל מתירין עם השמש. אמר °רבן שמעון בן גמליאל . נוהגין היו בית אבא, שהיו נותנין כלי לבן לכובס עובדי כוכבים ומזלות ג' ימים קודם לשבת. ושוין אלו ואלו, שטוענין בקורות בית הבד ועיגולי גת:

גמ’: תנן, °בית שמאי אומרים. אין נותנין עורות לעבדן, ולא כלים לכובס נכרי, אלא כדי שיעשו מבעוד יום. עד היכן הוא כדי שיעשו? ייבא כמה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי חוניא° . עד כדי הילוך ד' מיל. דגבי עורות רכים תנן: וכולן שעיבדן או שהילך בהן כדי עבודה טהורין, חוץ מעור האדם. וכמה כדי עבודה? אמר רבי חוניא° אמר רבי ינאי° _{הכהן כנראה רבי יוחנן° בר נפחא שהיה תלמיד שלהם אמר בשמם} כדי הילוך ארבעה מילין. אף הכא כן. נתן כליו לכובס נכרי ובא ומצאו עובד בו בשבת, אסור בכדי שיעשו. אמר רבי יודן° וצריך שיאמר ליה דלא יעבוד. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה° . הדא דתימר בשהגוי עושה בטובת הנייה. לפי שהוא עושה בשביל ישראל. אבל בשכר, בעבידתיה הוא עסיק: תנן, אמר °רבן שמעון בן גמליאל . נוהגין היו בית אבא, שהיו נותנין כלי לבן לכובס עובדי כוכבים ומזלות ג' ימים קודם לשבת. לא אמרו אלא לבנין, הא צבועין לא. לפי דרכנו למדנו, שהלבנים קשין לכבס יותר מן הצבועין: תנן, ושוין אלו ואלו, שטוענין בקורות בית הבד ועיגולי גת. מאי טעמא שרו °בית שמאי ? שמואל° _{בר אבא בר אבא} ורבי יוסי בן חנינה° , תריהון אמרין. לפי שכבר נעקרה כל טיפה וטיפה ממקומה. אמר רבי אחא° . רבי יוסי בן חנינה° בעי, מהו ליגע במושך _{היין או השמן} שזב בשבת? רבנן דקיסרין אמרין, איתפלגין רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי יוסי בר חנינא° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר אסור. רבי יוסי בר חנינה° אמר ^א_קזמותר. מתניתא פליגא על רבי יוסי בר חנינא° דתנן, ושוין שלא יגע במושך.

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה י

מתני’: ^א_קחאין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום. ^א_קטאין נותנין את הפת לתנור עם חשיכה ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, כדי שיקרום התחתון שלה:

גמ’: תנן, אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום. הא אם נצלו, מותר. אמר רבי בון בר כהנא° בשם רבנן. ^א_קיתבשיל שנתבשל כל צורכו, מותר לשהותו על גבי כירה שאינה קטומה. בעי רבי זעירא° . מה הראיה מכאן? בשר בצל וביצה

[דף יג עמוד ב]

מצטמק ורע לו, וזה מצטמק ויפה לו, ואת אמר הכין? דילמא לא איתאמרת אלא על _מים חמין? כי אתא שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר בשם רבי זעירא° . חמין שהוחמו כל צורכן, אסור לשהותן על גבי כירה שאינה קטומה. דתנן, כירה שהסיקוה בגפת או בעצים. לא יתן עד שיגרוף, או עד שיתן את האפר. °בית שמאי אומרין חמין אבל לא תבשיל, ו°בית הלל אומרים חמין ותבשיל. הא אם אינה גרופה או קטומה, אסור להשהות אפילו חמין. אמר רבי ביבי° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. תבשיל שור שנתבשל כאכילת בן דרוסאי, מותר להחזירו על גבי כירה קטומה. ותייא כיי דאמר רבי יעקב בר אדא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. השופת את הקדירה על גבי גחלים, מתרין בו שיסירנה שאם לא כן, לכשיתבשל כאכילת בן דרוסאי חייב. משמע שמאכל בן דרוסאי נחשב מבושל. רבי אחא° ורבי תנחום בר חייא° אמרו בשם רבי שמעון ברבי° . חמין שהוחמו כל צורכן, מותר להחזירן על גבי כירה שאינה קטומה. רבי זעירא° בעי. לשהות אסור, ולהחזיר מותר? דלמא לא איתאמרת אלא על פסחו. דבני חבורה זריזים ולא יחתו. כי הא דכי אתא רבי אחא° , אמר בשם רבי שמעון ברבי° . פסח שנצלה כל צורכו, מותר להחזירה על גבי כירה שאינה קטומה. אין נותנין את הפת לתנור וכו'. הא אם קרמו מותר. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אסי° . זריזות הן הנשים בפת יותר מן התבשיל, ולא שכיח שלא יסימו לאפות קדם שבת. ודבר שאינו שכיח לא גזרו. מה בין פת ומה בין תבשיל? למה פת נשים בדרך כלל מסיימות לאפות קדם שבת. ותבשיל לא? תבשיל דרכו לאכול רותח, פת אין דרכו לאכול רותחת. תמן אמרין, פת חמה, חמתה מחלה בצדה. מי שעקצתו צירעה רפואתו צונן. עקרב, חמין. מאן דמיחלף סכנה. תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. כדי שיקרום תחתון שלה. מודה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} בלחם הפנים, שאינה קרוייה לחם, עד שיקרמו כל פניה בתנור דכתיב ואפיתה אותה. שתהיה אפויה כל צרכה.

ירושלמי שבת, פרק א, הלכה יא

מתני’: ^א_קיאמשלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה, ^א_קיבומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ובגבולין כדי שיצת האור ברובן. °רבי יהודא אומר, ^א_קיגבפחמין כל שהן:

גמ’: תמן גבי קרבן פסח שנשחט בשבת תנינן. קרעו והוציא אימוריו נתנו במגיס והקטירן על גבי המזבח. יצתה כת ראשונה וישבה לה בהר הבית. שניה בחיל, והשלישית במקומה עומדת. חשיכה יצאו וצלו

[דף יד עמוד א]

את פסחיהן. ולא התירו להם להוציאו בשבת אף שכל האיסור מדרבנן, לפי שלא ערבו. ואת אמר הכין שלא גזרו על פסח? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. שחיטה והוצאה נעשת ביחיד וגזרו. צלית הפסח נעשת בחבורה. חבורות זריזין הן ולא גזרו. תני, הפסח מחזירין אותו _לאש שלם ואין מחזירין אותו חתיכות, דברי °רבי יהודא . °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, בשבת בין כך ובין כך אסור. ביום טוב, בין כך ובין כך מותר. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° . אסור להחזירו חתיכות מפני פסולו. שמא ישכחו חתיכות ויבואו לידי נותר. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, ויאות? אם אתה אוסר עליו להחזיר חתיכות שלא נצלו כל צרכם, הרי יותר חתיכות יבואו לידי פסול. שהרי לאוכלו אין את יכול דכתיב (שמות בא יב ט) לא תאכלו ממנו נא. לצלותו אין את יכול מפני הגזרה שלא יהא כצולה בשבת. אם תתיר לו להחזיר חתיכות, מתוך שאת אומר שהוא מותר, אף הוא אינו צולה אותו כל צרכו מבעוד יום _{כדי שיוכל לגמור צליתו סמוך לאכילתו ויהיה חם.} וכשמחזירם, חלקם ישכח ויבואו לידי פסול. מתוך שאת אומר לו שהוא אסור. אף הוא צולה אותו כל צרכו מבעוד יום. רבי אלעזר ברבי יוסי° שאיל. צלייו שלם כל צרכו וחותכו. מהו מיחזרתיה ומשחנתיה _לחממו? רבי זעירא° ורב יהודה° _נשיאה אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} ארבע מדורות די בכל שהן. מדורות הגפת. מדורות הזבל. מדורות החלב, ומדורות גלעינים. רבי אבא° אמר בשם רבי חייא° _{בר אבא}. חותל שהוא מלא גלעינים, די בכל שהן. רבי אבא° אמר בשם רבי חייה בר אשי° . ^א_קידחותל שהוא מלא גלעינים. אם מכונסות, ברובן. אם מפוזרות, ברוב כל פרידה ופרידה. מה ופליג? לא, כאן בבריאות. וכאן בתשות. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי ירמיה° . ו רבי חנניה° מטי בה בשם רב° _{אבא בר אייבו} חריות מלמטה ועציו מלמעלה. כיון שעלה האור בנתיים, מותר. ורבי חלבו° אמר בשם רב הונא° . קורה עבה, ^א_קטוברוב הקיפה. מהו ברוב הקיפה? רוב הקיפה ממקום אחד, או ברוב הקיף כולה? אשכח תני, עד שתפסול מלעשות מלאכה. תנן, ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד, ובגבולין כדי שיצת האור ברובן. °רבי יהודא אומר , בפחמין כל שהן. כיני מתניתא. בפחמין אף בגבולין בכל שהן.

הדרן עלך פרק יציאות השבת

פרק שני - במה מדליקין

כולל שיעורי שמע

[דף יד עמוד ב]

ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה א

מתני’: במה מדליקין ובמה אין מדליקין? אין מדליקין ^ב_אלא בלכש לא בחוסן ולא בכלך לא בפתילת האידן ולא בפתילת המדבר ולא בירוקה שעל פני המים. ^ב_בלא בזפת ולא בשעוה לא בשמן קיק ולא בשמן שרפה לא באליה ולא בחלב. נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל. וחכמים אומרים, אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו:

גמ’: לא בלכש. רבי חייא בר אבא° אמר לוגשא _{סיב הנמצא בין הגזע לקליפה בעץ ארז.} רבי אחא° אמר בשם רבי אלייא° , דדינון. אמרין, היא הדא היא הדא: ולא בחוסן. אמר רבי חנינא° _{בר חמא} בשם רבי פנחס° . פשתן שלא ננערה _{שלא סורקה מהקשין.} כמה דאת אמר (ישעיהו א לא) והיה החסון לנעורת: ולא בכלך. אנבון _{פסולת משי} הבא מקיסריי. אמר °רבן שמעון בן גמליאל . חיזרתי על כל מפרשי ימים ואמרו לי כולכא שמו: ולא בפתילת האידן. עורניתא _{סיב בין הגזע לקליפה בעץ ערבה:} ולא בפתילת המדבר. כשמועה _כשמו עשב ארוך שגדל במדבר : ולא בירוקה שעל פני המים. כיתן דמוי: ולא בזפת ולא בשעוה. עד כאן לפתילות, מיכן ואילך לשמנים. ולמה נאסרו כל אלה? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מפני שהאור נמשך לאחוריו, והוא שוכח ומוציא את הפתילה לתקנה. ועוד שצריך שיוצת האור ברובו וכאן לא הוצת האור ברוב הדלק. שהשמן לא נמשך אחר הפתילה. רבי זעירא° בעי, מעתה פתילה צריכה הצתה ברוב הדלק _{החלק בולט?} אתו שמואל° _{בר אבא בר אבא} ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. פתילה ^ב_גצריכה הצתה ברוב הדלק. התיבין חברייא, והא קירה _שעוה הא לא הוצאת האור ברוב הדלק _{שבכל פעם נמס מעט.} התיב רבי אבא בר ממל° . והא ששיתא _חלב הרי לא הוצאת האור ברוב הדלק. אמר רבי שמי° . לא כן אמר רבי זעירא° דרב יהודה° _נשיאה אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו} ארבע מדורות די שיאחז האור בכל שהן. מדורות הגפת, מדורות הזבל, מדורות החלב, מדורות גלעינים. רואים שיש דברים שדי שתאחז האש במקצתו, ויש שצריך שתאחז בכולו. ועוד ראיה שעיקר הטעם משום שלא הוצת האור ברובן, מן הדא, דרבי תחליפא° שאל לרב חסדא° . ולא כן אלפן רבי, שבת שחלה להיות בחנוכה, אסור לראות מטבע לאור החנוכה. ואף על פי כן אסור להדליק בפתילות ושמנים שאסור להדליק בהם בשבת. וכיוון שאסור להשתמש לאורה, הרי אינו שכיח שיוציא את הפתילה. אז למה אסרו את הפתילות והשמנים הללו בחנוכה? הוי לית טעמא דא אלא משום

[דף טו עמוד א]

דכיוון שהשמן לא נמשך בפתילה, הרי זה כלא הוצת האור ברוב הדלק: ולא בשמן קיק. מאי שמן קיק? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי לייא° _אילעא, קיסוסא _{שמן כתנה.} רבי יונה° ורבי זעירא° אמרו בשם רב יהודה° _נשיאה, עוף הוא ושמו קיק. כדתני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} (ויקרא שמיני יא יח) ואת הקאת זה קיק: ולא בשמן שריפה _{שמן תרומה טמאה} אמר רב חסדא° . זאת אומרת שאסור להצית את האור במדורת קדשים, והיא דליקה והולכת בשבת. והא תנינן, ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד. ובגבולים כדי שיצת האור ברובן. דמכיוון שכהנים זרזים, לא חוששים שמא יטו. ולמה בשמן שריפה גזרנו על הכהנים? אמר רבי יוסה° _אסי. בשבת כתיב (שמות יתרו כ י) לא תעשה כל מלאכה. וכיוון שהאחיז את האור , נעשית היא מאיליה. וחכמים גזרו בגבולין, וכיוון שהכהנים זריזים לא גזרו עליהם. ברם הכא, ^ב_דהתורה אמרה אין שורפין את הקדשים ביום טוב. אסור שיהיו נשרפים ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת. מה חמית לומר כן? דכתיב (שמות בא יב י) לא תותירו ממנו עד בוקר, והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו. אחר שני בקרים. אחד בוקרו של ט"ו שעושה נותר . ואחד בוקרו של ט"ז שבו ישרוף שאין שורפים בבקר ט"ו שהוא יום טוב. אם משום שאסור לשרוף קדשים ביום טוב, שישרוף בערב במוצאי יום טוב? תלמוד לומר (ויקרא צו ז יז) והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף. ביום אתה שורף ואי אתה שורף בלילה. מהו להצית את האור במדורת חמץ בערב שבת בי"ד שחל בשבת? מאן דיליף לביעור חמץ בשרפה מנותר, אסור. _{דאף כאן גזרה שמא מתוך שהוא מצווה לשורפו, יבא לחתות בגחלים.} ומאן דלא יליף לה מנותר, מותר. רב אחא° אמר בשם רב חסדא° . מהא דתני אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב. ולא תנין אין מדליקין בשמן שרפה בערב יום טוב. זאת אומרת, שמותר להצית את האור במדורת קדשים, והיא דליקה והולכת בשבת. והא תנינן ולא בשמן שרפה? גזרה מפני יום טוב שחל להיות בערב שבת. אי גמרינן מקדשים, מעתה אין מדליקין בשמן שריפה בלילה כשם ^ב_השאין שורפין את הקדשים בלילה? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ירדו לה בשיטת °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. כמה ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} אמר אף שתינוק בזמנו אינו נימול אלא ביום. תינוק שעבר זמנו, נימול בין ביום בין בלילה. כך נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום. עבר זמנה נשרפת בין ביום בין בלילה. מילא בנותר שייך לדבר על עבר זמנו. ומי אית לך שמן שרפה שעבר זמנה? אמר רבי יודה בר פזי° , מכיון שניטמאה, כמי שעבר זמנה. תני רבי יוסי° _{בר זבידא} קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מניין ^ב_ולכל הנימולים שלא יהו נימולים אלא ביום? תלמוד לומר (ויקרא תזריע יב ג) וביום השמיני ימול. אמר לו רבי יוחנן° _{בר נפחא} ויש ראיה מזו? אולי בזמנה מצוותה ביום, אבל לא בזמנה יכול אף בלילה כמו שלמדנו. ^ב_זכל מחוייבי טבילות טובלין כדרכן ביום, חוץ מנידה ויולדת שאינה טובלת אלא בלילה. נידה שעבר זמנה, טובלת בין ביום בין בלילה. דרשה רבי חייא בר אבא° לצוראי, נידה שעבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה.

[דף טו עמוד ב]

תמן אמרין אפילו עבר זמנה אינה טובלת אלא ביום. ^ב_חמפני חמותה ומפני כלתה שלא יודעות שעברה זמנה, ויגידו שטבלה בזמנה ביום. אשה אחת משל רבותינו ראו אותה טובלת כדרכה ביום. מכאן שמותר לטבול ביום. אין מכאן ראיה, שיתכן שכבר טבלה בזמן לנדתה. וכאן טובלת טבילה נוספת לאכול בטהרות. נידה שנאנסה וטבלה כגון שנפלה מן הגשר. אמר שמי° בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^ב_טטהורה לביתה, ^ב_יוטמאה לטהרות. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר בשם רבי חנינא° _{בר חמא}. טמאה בין לביתה בין לטהרות. ומאי טעמא? דכתיב גבי מצורע (ויקרא תזריע יג נח) וצוה הכהן וכבסו וכ"ו, וכתיב וכובס שנית וטהר. מה הראשונה לדעת, אף השנייה לדעת. ומנין שהראשונה לדעת? דכתיב (ויקרא תזריע יג נד) וצוה הכהן וכבסו. לדעת. רב נחמן° אמר בשם רבי מנא° _{בן יונה}, נידה שעבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה, דמצוה להקדים כדי לזרז במצות. ואף אם יש חשש מפני כלתה וחמותה. וכן חמיין רבנן מקדמין לעיבורה _{שהיו מתאספים לעיבור החדש.} אף שיהיו כמה אנשים שיחשבו שהם כבר קדשו את החדש יום קדם. בת ישראל שבאת להדליק מכהנת ^ב_יאטובלת את הפתילה בשמן שריפה ומדלקת. אמר רבי הונא° בשם רבי ינאי° _הכהן. מה שהתירו שתהה ישראלית מדלקת בשמן תרומה. שעת משלחת זאבים היתה ומפני הסכנה שלא תלך בחושך התירו. ולא עמד בית דין וביטל. תמן תנינן. שדה שנטייבה בזמן הזה בשביעית, תזרע בשמינית. דאף שלא התירו חכמים אלא בזמן שהיו חייבין ליתן מס למלך. ועכשיו שנתבטל הגזירה ראוי שיחזור לאיסורו, מכל מקום כמה דתימר הכא לא עמד בית דין וביטל. אף תמן לא עמד בית דין וביטל. בקרו של כהן שהיה עובד אצל ישראל. וכן כליו של כהן שהיה נארג אצל ישראל. ^ב_יבהרי זה מדליק על גביו שמן שריפה ואינו חושש שהכהן נהנה בעקיפין. ^ב_יגישראל וכהן שהיו שותפין בחנות. ממלא הוא ישראל את הנר שמן שריפה ועולה בו לעלייה, ויורד בו לחנות לעשות צרכיו של כהן, אבל לא צרכיו של ישראל. כהן שבא אצל ישראל לעשות עמו חשבון, והדליק על גביו שמן שריפה. אף על פי שעמד הכהן והלך לו, ^ב_ידאין מחייבין אותו לכבותו עד שיכבה מאליו. רבי חנניה בר עכברי° , הוה אזל ומיעבד עבידתיה גבי רבי חייא ציפורייא° _{שהיה כהן}. מי אזיל מיזיל ליה, הוה מלי ליה רבי חייא ציפורייא° בוצינא שמן שריפה. ולא כן סברינן מימר שלא התירו אלא לעשות צרכיו של כהן, אבל לא צרכיו של ישראל?

[דף טז עמוד א]

אמרין דאי לא הוה עבד כן, לא הוה אתי. לכן גם הכהן נהנה בעקיפין. סברין מימר כי מטא לביתיה מטפי ליה. אמר רבי חנינא° _{בר חמא}. לא חייב לכבות. דעל ידי כן הוה שחר. ועל ידי כן הוה קרץ. _{שבזכות האור יכול היה להתארגן לשון מקדם, ולקום מקדם לעבוד אצל הכהן}. אדא שמשא שאל לרבי אמי° _{בן נתן שהיה כהן} מאחר ומותר להדליק בערב שבת שמן שרפה אם הוסיף מעט שמן חולין. אם אנא צבע טובל פתילתא מן חולין. ואני מוסיף שמן תרומה האם מותר אמר לו בטיל הוא על גב פתילות. רבי יודה בן פזי° הורה לאילין דבר נחמיה כן. אדא שמשא דרבי אמי° _{בן נתן} נסב פתילא _{שנשאר בה שמן שרפה לצרכיו.} רבי לייא° _אילעא לא נסיב פתילא. ולא מודי רבי לייא° _אילעא לרב אמי° ? חשש הוא משום גזל שמא אחרים יקחו בלא רשות הכהן. ואף בלא מן הדין חששא היה אוסר. שסבר שאם יקח שמן שרפה שמא שמשא בביתיה דישראל, בזבזא _יזלזל בהקדישא. גמליאל זוגא שאל לרבי אסי° , נשאר לו מעט שמן שרפה בנר . מהו להוסיף לתוכו שמן חולין ומדליק בערב שבת? אמר לו. לא תני רבי הושעיה° , אלא אין מחייבין אותו למצותו. אבל אם נשאר בנר שמן גלוי אסור . אמר רבי אבהו° . שנה לי רבי יונתן בן עכמאי° . בת כהן שהיתה עומדת ערב שבת שאינו יום טוב עם חשיכה, ובידה נר ובתוכו שמן שריפה, הרי זו מוספת לתוכו שמן חול כל שהוא ומדלקת. אמר לו רבי זעירא° ומה הוה טיביה? אמר לו אדם גדול היה ובקי במשנתינו היה. ופירשה רבי חייא דכפר תחמין° קומי °רבי , ומניתיה חכים: ולא בחלב. אמר רב ברונא° . ^ב_טוחלב, מטיף לתוכו שמן כל שהוא ומדליק. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. מה אנן קיימין? אם במחוי _מהותך, אפילו לא נתן לתוכו שמן מותר, שהרי נמשך מעצמו. ותני שמואל° _{בר אבא בר אבא}. כל שמתיכין אותו ואינו קרוש, מחוי הוא ומדליק בו. ואם בשאינו מחוי, אפילו נתן לתוכו שמן אסור. אתו רב חנניה° ורב ברונה° ואמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} חלב מהותך וקירבי דגים מדליקין בהן אף בלא שנתן בהם שמן. רבי חייא בר אשי° עני _איחר מייתיה קומי רב° _{אבא בר אייבו} אמר ליה, אין הויתא? אמר ליה, בעיי משח דזית להדלקה. אמר ליה ולא הוי לך קירבי דגים? אית תניי תני מדליקין בנפט. אית תניי תני אין מדליקין בנפט. אמר רב חסדא° . מה דאמר מדליקין, בההן אוכמא. ומה דאמר אין מדליקין, ^ב_טזבההן חיורא דהוא סכנה.

ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה ב

מתני’: אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב. ^ב_יז°רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר

[דף טז עמוד ב]

אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת. וחכמים ^ב_יחמתירין בכל השמנים. בשמן שומשמין, בשמן אגוזים, בשמן צנונות, בשמן דגים, בשמן פקועות, בעטרן ובנפט. °רבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד:

גמ’: אין מדלקין בשמן שרפה ביום טוב. הא בכל אילין קדמאי מדליקין ביום טוב אף שפסולים להדלקה לשבת, מלבד שמן שרפה לפי שאין שורפים קדשים ביום טוב. °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר אין מדליקין בעיטרן מפני כבוד השבת. מה בין עיטרן מה בין קירבי דגים? קירבי דגים כל זמן שהן דולקין אין ריחן רע. כבו ריחן רע. עיטרן, בין כבה בין דלק ריחו רע. תנן מפני כבוד השבת. שלא תאמר שכל האיסור מפני שאינו יכול לברך לידו הואיל וריחו רע. ומותר להדליק אלא שטעון הרחק ארבע אמות. לפום כן צריך מימר אין מדליקין בו כלל מפני כבוד השבת: וחכמים מתירין בכל השמנים. °רבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד. עמד לו °רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר. אם כן מה יעשו אנשי בבל שאין להן אלא שמן שומשמין? מה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים בלבד? מה יעשו אנשי אלכסנדריאה שאין להן אלא שמן צנונות? מה יעשו אנשי קפודקיא שאין להן לא כך ולא כך אלא נפט? אלא ^ב_יטאין לך לאסור אלא מה שאסרו ראשונים בלבד. תני °רבי שמעון בן אלעזר אומר. ^ב_כאין מדליקין בצורי מפני שהוא שרף, ואינו נמשך אחר הפתילה

ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה ג

מתני’: ^ב_כאכל היוצא מן העץ אין מדליקין אלא פשתן. וכל היוצא מן העץ ^ב_כבאין מטמא טומאת אוהלים אלא פשתן. פתילת הבגד שקיפלה ולא היבהבה, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, טמאה ואין מדליקין בה. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, טהורה ומדליקין בה:

גמ’: תנן, כל היוצא מן העץ אין מדליקין אלא פשתן. אמר רבי שמעון בר רב יצחק° . כתיב (שמות תצוה כז כ) להעלות נר תמיד. שתהא שלהבת עולה מאליה. שיערו חכמים שאין לך עושה שלהבת שעולה מאליה אלא פשתן בלבד. תני °רבי שמעון בן אלעזר אומר, ^ב_כגכל היוצא מן העץ אין בו משום שלש על שלש. ומסככין בו חוץ מן הפשתן. אבל אם היה בו שלושה טפחים, אף בשאר מינים מקבל טומאה ואין מסככים בהם. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. עשו את היוצא מן העץ חוץ מפשתן. כבדי פשתן עבים, שאינם מקבלים טומאה בשלוש אצבעות. דתנינן. ^ב_כדהעבים והרכים אין בהם משום שלש על שלש. תנן, וכל היוצא מן העץ אין מטמא טומאת אוהלים אלא פשתן. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. מן המשכן למדו שרק אהל העשוי פשתן נקרא אהל. דכתיב (שמות תרומה כו א) את המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר וכתיב ואת פארי המגבעות שש. וכתיב (יחזקאל מד יח) פארי פשתים יהיו על ראשם. את למד שש משש. ושש מפארי. ופארי מפארי. פשיטה שאהל מעור בהמה טהורה מקבל טומאה. שהרי היה אהל מועד מכוסה יריעות אילים מאדמים. רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל מהו לעשות אוהל מעור בהמה טמאה? האם נקרא אהל ומקבל טומאה או לא? והכתיב (שמות ויקהל לו יט) ועורות תחשים?

[דף יז עמוד א]

פליגי ביה °רבי יהודא ו°רבי נחמיה ורבנן אי מן טמא הוא או טהור . °רבי יהודא אומר טמא היה ושמו טיינין _תכלת דעל שם צבעו נקרא. ו°רבי נחמיה אמר, גלקטינין נקרא. ורבנן אמרין, מין חיה טהורה וגדילה במדבר. ותיי כיי דאמר רבי אלעזר ברבי יוסי° , ורבי אבהו° בשם רבי שמעון בן לקיש° , שאמר בשם °רבי מאיר . כמין חיה טהורה ברא הקדוש ברוך הוא למשה במדבר. כיון שעשה בה מלאכת המשכן נגנזה. רבי אבון° אמר, קרש היה שמה. תני רבי הושעיה° , וחדא קרן הוה לה. דכתיב (תהלים סט לב) ותיטב לה' משור פר מקרין ומפריס. מקרן _{בלשון יחיד} כתב רחמנא. תמן תנינן. ^ב_כהכל הפחות מג' על ג' טפחים עד שלוש אצבעות, שהתקינו לפוק בו את המרחץ ולנער בו את הקדירה, ולקנח בו את הריחים. בין מן המוכן בין שאין מן המוכן טמא דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן טהור. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר. מן המוכן טמא, ושאינו מן המוכן טהור. מה בין המוכן מה בין שאינו מן המוכן? בין שהצניעה בתוך הבית, בין שהשליכו לאשפה. והתנן ג’ על ג’ אצבעות שהשליכה לאשפה, אינה מקבלת טמאה. חזר ונטלה, מקבלת טמאה. חוץ משל ארגמן ושל זהורית. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אף מטלית חדשה כיוצא בהן. ולית בר נש אמר אף, אלא עד די מודי על קדמייתא. משמע ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מודה שמטלית ישנה שזרקה לאשפה טהורה. אלא בין שהכינה לטלאי, בין שלא הכינה לטלאי. הדא _{המשנה שלנו} ילפא מן ההיא דתנינן תמן, וההיא דתנינן תמן, ילפא מן הדא. הדא ילפא מן ההיא. כמו ששם אומר °רבי עקיבא _{בן יוסף} אם לא הכינה לטלאי טהורה. אבל אם הכינה לטלאי, אפילו התקינה לפוק בו את המרחץ. ולנער בו את הקדירה, ולקנח בו את הריחים. אינה בטלה מדין בגד וטמאה היא. אף כאן. מה שאמר °רבי עקיבא _{בן יוסף} שקיפול מבטל מדין בגד. זה דווקא בלא הכינה לטלאי. אבל הכינה לטלאי, קיפול אינו מבטלה מדין בגד, ומקבלת טומאה. וההיא דתנינן תמן, ילפא מן הדא. כמו שבמשנה אומר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} פתילת הבגד שקפלה ולא הבהבה. משמע שאם הבהבה, גם °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מודה שבטלה. אף במשנה שם. דווקא אם יחדה לפוק בו את המרחץ, ולנער בו את הקדירה, ולקנח בו את הריחים, לא בטלה מדין בגד. אבל אם כבר השתמש בה לפוק בו את המרחץ. ולנער בו את הקדירה, ולקנח בו את הריחים, בטלה. תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. טמאה היא ואין מדליקין בה. אפילו היא טמאה, מה טעמיה ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שאין מדליקין בה? דכשהיא נשרפת, פוחתת מכשיעור והיא טהורה. ונעשה כמטהר כלים בשבת. ואמאי ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מכיוון שקיפלה לא טהרה? שכן שמשים אומנים רוצים בקיפולה. ולא מבעוד יום הוא מדליק, ומה בכך שהיא נעשת טהורה? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי הושעיה° . מפני יום טוב שחל להיות בערב שבת. ולא מאיליה היא נשרפת ונעשת טהורה? אמר רבי יוסי ברבי בון° , תיפתר שהיו בה שלש על שלש מצומצמות _{שאם ההדלקה היא נטהרת.} רבי אחא° ורבי סימון° אמרו בשם °רבי שמעון _{בן יוחאי} נזירא

[דף יז עמוד ב]

^ב_כועשאה מזור לפצע. כיוון שנמאסה, אפילו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מודה שבטלה מתורת כלי והיא טהורה. שרייה בשמן לא כמי שעשאה מזור ולמה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מטמא בפתילה? תנן התם, °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר מן המוכן טמא ושאינו מן המוכן טהור . רבי זעירא° רבי ינאי° _הכהן ורבי ירמיה° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° . נראין דברים שתהא הלכה כ°רבי עקיבא _{בן יוסף}. שהוא אומר מעין שניהן. ואינה כן, אלא כ°רבי יהושע _{בן חנניה} שמקל מכולם. שזה מקולי שלש על שלש. _{שכיוון שרק עניים משתמשים בהם, הקלו בהם חכמים.} תנן, °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, טהורה היא ומדליקים בה. לא סוף דבר טהורה, אלא אפילו אם היא טמאה מדליקים בה. במאי פליגי? בגין רב° _{אבא בר אייבו} דרב° _{אבא בר אייבו} אמר, ^ב_כזמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים. ובערב שבת שחל ביום טוב עסקינן. ולדעת כולם מדליקים בכלים ואין מדליקים בכלים שנשברו ביום טוב משום נולד. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} סבר, שקיפול אינו מבטל. וכאשר מדליק מעט, נעשה שבר כלי. וכשממשיך להדליק, הרי מדליק בשברי כלים ביום טוב. ו°רבי עקיבא _{בן יוסף} סובר. שכשקיפלה מערב יום טוב כבר נעשת שבר כלי, ויכול להדליק ביום טוב

ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה ד

מתני’: ^ב_כחלא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת, אפילו היא של חרס. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר. אם חיברה היוצר מתחילה מותר. ^ב_כטלא ימלא אדם את הקערה שמן ויתננה בצד הנר. ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר:

גמ’: תנן, לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת. למה לרבנן אסור משום שלא הותחל בכל טיפה וטיפה _{ונראה כמבעיר בשבת,} או שמא ישכח ויערה ויסתפק ממנו? מה נפיק מן ביניהן? ההן זקוקה _נוד קשור _{מעל הנר שנוטף שמן} ,אין תימר משום שלא הותחל בכל טיפה, הרי לא הותחל בכל טיפה וטיפה. אין תימר שמא ישכח ויערה, הרי אינה שוכח ומערה: תנן, אם חיברה היוצר מתחילה מותר. שנייה היא שכולה אחד. והוי כהתחיל בכל טיפה וטיפה. וגם אין חשש שמא יסתפק ממנו. ולאו דווקא חיברה יוצר, דתני, אפילו ^ב_לאם חברה בעל הבית בסיד או בגיפסוס. יאות _{שהמחלוקת היא האם התחיל בכל טיפה וטיפה או לא.} ד°רבי יודה כדעתיה. כדתנן, מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות. ירדו שנים וטבלו זה אחר זה, הראשון טהור והשני טמא. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים, אף השני טהור . ד°רבי יודה אמר, משקה טופח חיבור אף כאן כיוון שהשמן נוטף, כאילו התחיל בכל השמן. תני. פתילה אחת בשני כוסות, בשתי קערות, בשני תמחויין אסור. °רבי יודה מתיר. רבי חנניא° אמר בשם רבי פינחס° , °רבי יודה כדעתיה. ד°רבי יודה אמר, טופח חיבור והשמן שבפתילה מחבר את כולם להיות אחד

[דף יח עמוד א]

ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה ה

מתני’: ^ב_לאהמכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני עובד כוכבים ומזלות, מפני ליסטים, מפני רוח רעה, או בשביל החולה שישן, פטור. כחס על הנר, כחס על השמן, כחס על הפתילה, חייב. ^ב_לב °רבי יוסי _{בן חלפתא} פוטר בכולן, חוץ מן הפתילה. מפני שהוא עושה פחם:

גמ’: אמר רבי שמואל בר רב יצחק° . מפני עובד כוכבים ומזלות של סכנה. מפני ליסטים של סכנה. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי, אי מפני ליסטים של סכנה, ניתני מותר? רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי יוסי בן חנינא° , באמת צריך לגרוס מותר. תנן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} פוטר בכולן, חוץ מן הפתילה. מפני שהוא עושה פחם. והרי זה וזה מלאכה שאינה צריכה לגופה היא. מה בין המכבה את הפתילה כדי להציל מה שבנר _פתילה מה בין המכבה את הפתילה כדי להציל מה שבזית _{השמן שבכלי.} רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי שילא דינוה° . לא דומה המכבה את הפתילה כדי להציל את הפתילה. שמציל את הפתילה על ידי מעשה בגופה. למציל את השמן על ידי שמכבה את הפתילה. שמציל את השמן על ידי מעשה חוץ מגופו. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} שניהן אמרו דבר אחד. כמה ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} אמר, עד שיהא לו צורך בגופה של מלאכה בכיבוי הפתילה. כן °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר _מלאכה. מה אית לך צורך בגופו של כיבוי בפתילה.? רבנן דקיסרין ו רבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רבי חנינא° _{בר חמא}, שכן שמשי אומנין מחרכין ליה כדי שיהיה נדלק בנקל כשיצטרכו. מנין שמחרכים פירושו מהבהבים באור? כמה דתימר (דניאל ג כז) ושיער רישיהון לא התחרך. מהו מחרכון לון? מפספין _{מהבהבים} לון. תמן תנינן. כל המקלקלין פטורין חוץ מן המבעיר ומן העושה חבורה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, והוא שיהיה צריך לדם, והוא שיהיה צריך לאפר בר קפרא° אמר, אפילו אינו צריך לדם, אפילו אינו צריך לאפר. מתניתין פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, ^ב_לגשורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב. ^ב_לדוהוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור דכיוון שמתחיב בנפשו, קים ליה בדרבא מיניה. והא הוא דומיא דשורו. מה שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב, בשהדליק שלא לצורך _{דאיזה צורך יכול להיות לשור.} אף הכא הוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור אפילו שלא לצורך משום דקים ליה בדרבא מיני. משמע שמצד הדין היה צריך להיות חייב אפילו שלא לצורך. וקשה לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. מה שאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שכדי להתחייב בחובל ומבעיר צריך שיהיה צריך לדם או לאפר, זה כדי להתחייב קרבן בשוגג. אבל במזיד, מודה רבי יוחנן° _{בר נפחא} שחייב מיתה אפילו ללא כל צורך. והתני, כל המתחייב בנפשו במזיד, בשוגג מביא חטאת. ואם לרבי יוחנן° _{בר נפחא} חובל ומבעיר שלא לצורך במזיד חייב מיתה. איך יתכן שבשוגג יהיה פטור מקרבן? אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל° . לרבי יוחנן° _{בר נפחא}, בן לצורך בין שלא צורך פטור מתשלומים. דמאחר שלצורך במזיד היה מתחייב בנפשו. אפילו שלא לצורך פטור מן התשלומין. מן הדא דתנן כתיב (ויקרא אמור כד כא) מכה בהמה ישלמנה, ומכה אדם יומת. ^ב_להמה מכה בהמה לא חלקתה בה בין שוגג למזיד לחייבו ממון. ^ב_לואף מכה אדם, לא תחלוק בו בין שוגג בין מזיד לפטור ממון. וקשיא על דבר קפרא° דתנן, כתיב, לא תבערו אש. הבערה בכלל היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה, ולומר לך. מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפני עצמה. אף כל שהוא אב מלאכה, חייבין עליה בפני עצמה. הבערה למדה על כל המלאכות שבתורה. בכולהן אינו חייב עד שיהיה לצורך. והיא

[דף יח עמוד ב]

אפילו שלא לצורך? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. אין יסבור בר קפרא° כרבי יוחנן° _{בר נפחא} דאמר הבערה למדה על כל המלאכות שבתורה, יאות אתה מקשה. אבל באמת בר קפרא° כ°רבי אלעזר _{בן עזריה} סובר שהבערה לימדה על עצמה שהיא בלאו. ולית ל°רבי אלעזר _{בן עזריה} חילוק מלאכות? אית ליה. כדאשכח תני דאמר בשם °רבי אלעזר _{בן עזריה}, כתיב ועשה מאחת מהנה. אחת שהיא הנה, לחייב על כל אחת ואחת _{שמחלל שבת אחת וחייב ל"ט חטאות.} ניחא הבערה כדאמרינן, שיהיה חייב אף שלא לצורך. אבל חבורה, איך יתכן שיהיה חייב אף שלא לצורך. והרי שחיטה שהוא האב שלה, אינו חייב אלא לצורך. והיא חייבת אף שלא לצורך? אמר רבי יוסי ברבי בון° . איתפלגון רבי אלעזר° _{בן פדת} ורבי יוחנן° _{בר נפחא}. חד אמר שחיטה עיקר וחבורה תולדה. וחורנה מחליף, ובר קפרא° סבר כוותיה. הבעיר וכיבה בנפיחה אחת ^ב_לזחייב שתים. אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי° . מזה שחיב לענין שבת על נפיחה, הדא אמרה שנפיחה נחשבת כאילו עשה בידים, ולכן אם נפח בכלים ושיברן משלם נזק שלם. החותה _הפך גחלים מתחת הקדירה בשבת, חייב אחת. משום שכיבה את העליונות, אבל משום שהבעיר את התחתונות אינו חייב. דהבערה ללאו יצאת. °רבי שמעון בן אלעזר אמר בשם °רבי אלעזר בי רבי צדוק , ^ב_לחחייב שתים. אחת שכיבה את העליונות, ואחת שהבעיר את התחתונות. דהבערה לחלק יצאת. החותה גחלים ומתחמם כנגדן בשבת פטור. על ההבערה פטור, דהבערה ללאו יצאת. ועל הכיבוי פטור, דהוה מלאכה שאינה צריכה לגופה, דאינו צריך לפחמים. רבי יעקב בר אחא° אמר, במחלוקת. מאן דאמר הכא פטור, כמאן דאמר התם אינו חייב אלא אחת על הכיבוי. וכאן כיוון שאינו צריך לפחמים פטור. ברם כמאן דאמר חייב שתים. הכא חייב אחת על ההבערה. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. למאן דאמר הבערה לחלק יצאת, לית כאן חייב שתים. אלא מעלין עליו כאילו חייב שתים. נפקא מינא לקברו בין רשעים. אמר רבי יודן° . אפילו למאן דאמר הבערה לחלק יצאת, פטור תמן בחותה על מנת להתחמם. דאינו רוצה שיבערו, ואינו רוצה שיכבו. ברם הכא בחותה תחת הקדרה, רוצה הוא שיבערו ורוצה הוא שיכבו. הבעיר ובישל _{כגון מניח שומן על הגחלים שהאש בוערת והשומן מתבשל.} אית תניי תני חייב שתים. אית תניי תני חייב אחת. מאן דאמר חייב שתים, אחת משום מבעיר ואחת משום מבשל. ומאן דאמר אחת.

[דף יט עמוד א]

היידא היא? °רבי יודה אומר משום מבעיר שהבערה עשה בידים והבישול נעשה ממילא. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר משום מבשל, שזה עיקר כוונתו. וקשיא על ד°רבי יוסי _{בן חלפתא למאן דאמר הבערה לחלק יצאת.} הבערה לימדה על כל המלאכות שבתורה, ואינו חייב משום מבעיר אלא משום מבשל? ^ב_לטזר ששימש במקדש בשבת, ובעל מום ששימש בקרבן ציבור בטומאה. רבי חייא רובא° אמר חייב שתים. משום שבת ומשום טומאה, אף שלכהן כשר מותר לעבוד בטמאה שהותרה בציבור. בר קפרא° אמר אחת. מתיב בר קפרא° לרבי חייא רובא° . עבודה בשבת שהכהן מותר בה, זר חייב עליה? הוא מותיב לה, והוא מתייב ליה. והרי קמיצה. עד שלא נקמצה אסורה לזה ולזה. משנקמצה, אסורה לזרים ומותרת לכהנים. אף שבת, הייתה אסורה לכולם, כשהותרה במקדש, רק לכהנים הותרה. אמר לו, שנייא היא דכתיב (ויקרא אמור כב י) וכל זר לא יאכל קדש. והרי מליקה. עד שלא נמלקה, אסורה לזה ולזה. משנמלקה אסורה לזרים ומותרת לכהנים. אמר לו, שנייא היא דכתיב (ויקרא אמור כב י) וכל זר לא יאכל קדש. הרי טבל. עד שלא נתקן, אסור לזה ולזה. משניתקן, אסור לזרים ומותר לכהנים. אמר לו, שנייא היא דכתיב וכל זר לא יאכל קדש. אמרין, נצא לחוץ ונלמד. נפקון ושמעון. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר חייב שתים, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר אחת. מאן דאמר אחת, משום זרות. ומאן דאמר שתים, אחת משום זרות. חורנייתה למה? אי משום שחיטה בשבת. והרי שחיטה בזר כשירה. אלא משום הילוך זריקה וקבלה, אינם אלא שבות. הוי לית טעמא אלא משום איכול איברים ופדרים שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה. על דעתיה ד°רבי יודא , דו אמר הבעיר ובישל חייב משום מבשל ומשום מבעיר, ניחא. שכאן חייב משום מבעיר שהאברים נשרפים. על דעתיה ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}, דו אמר רק משום מבשל. מה בישול יש כאן, הרי אינו רוצה בבשר? מכיון שהוא רוצה באיכולן, כמבשל הוא

[דף יט עמוד ב]

ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה ו

מתני’: על שלש עבירות נשים מיתות בשעת לידתן. על שאינן זהירות בנדה בחלה ^ב_מובהדלקת הנר:

גמ’: אית תניי תני ילדות. אית תניי תני יולדות. מאן דאמר ילדות, כדתני בשם °רבי יודה . בעון הנדרים הבנים מתים. ומה טעמא? (ירמיהו ב ל) לשוא הכיתי את בניכם. על עסקי שוא. שנדרתם ולא קיימתם. ומאן דאמר יולדות, מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה. רבי פנחס° ורבי ירמיה° אמרו בשם רבי חייה בר אבא° . כתיב (במדבר פינחס כז כא) ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים. בסדר האורים, אין כתיב כאן. אלא במשפט האורים. אלא מלמד בשעה שישראל יוצאין למלחמה שהיא שעת סכנה, בית דין של מעלה יושבין עליהן אם לנצוח אם להינצח. אמר רבי חייא בר אבא° . כתיב (דברים כי תצא כג י) כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע. הא אם אינו יוצא אינו צריך ליה שמירה? אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. אמר רבי אחאי בר יעקב° . כתיב (בראשית מקץ מב לח) וקרהו אסון בדרך. הא בבית לא? אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. רבי ביסנא° אמר בשם רבי לייא° _אילעא. כתיב (ישעיהו לז ג) יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה. הא יום אחר לא? אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. רבי אייבי בר נגרי° אמר כתיב (תהילים קט ז) בהשפטו יצא רשע. יצא צדיק אין כתיב כאן, אלא בהשפטו יצא רשע. _{וכי אין מקרים שיוצא צדיק?} אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. אמר רבי אבא בר כינא° , נסר שהוא מתוח מגג לגג אפילו רחב כמה, אסור להלך עליו. למה אף אם רחב דיו אסור אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, היושב בבית מרועע עושה מלאך המות דניסטיס _נושה שלו. דכתיב (תהילים נה טז) ישי מות עלימו. כמה דתימר (דברים כי תצא כד י) כי תשה ברעך משאת מאומה. אמר רבי לוי° . בג' מקומות השטן מצוי לקטרג. המהלך בדרך בעצמו _יחידי. והישן בבית אפל לעצמו. והמפרש בים הגדול. אמר רבי יצחק בר מריון° . אילולי דכתיב (ישעיהו מג טז) כה אמר ה' הנותן בים דרך. כיון שהיה אדם יורד לתוכו היה מת. ורבנן אמרין הנותן בים דרך. מן העצרת ועד החג. ובמים עזים נתיבה, מן החג ועד חנוכה. מכאן ואילך אין אפילו שביל, ואסור לירד לים. אמר רבי יוסה בריה דרבי תנחום דכפר אגין° . עובדא הוה באסיא _רופא אחד, בעי מיפרוש מן חגא ועד חנוכתה. חמתיה חדא מטרונה. אמר לו, כדון מפרשין? איתחמי ליה אבוי את הפסוק (קהלת ו ג) וגם קבורה לא היתה לו. ולא שמע לא לדין ולא לדין, ואזיל בימא וכן הות ליה. רבי כהן אחוי דרבי חייה בר אבא° הוה פריש. אתא בעי מיפרוש מן חגא לחנוכתה.

[דף כ עמוד א]

אמר לאחוי, צלי עלי. אמר לו, אין דצלייתי עלך. אלא אין חמיתינון לצבור מצליין למטרא, לא תרחץ על צלותי _{לא תסמוך על תפילתי}, שתפילתם חזקה יותר, אלא משעה דאת קטר לולבך _בסוכות קטור רגלך ואל תפליג: תנן, על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר. בנידה. אדם הראשון דמו של עולם. דכתיב (בראשית בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ והשקה וכ"ו ויצר אלקים את האדם, וגרמה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצות נדה לאשה. ובחלה. אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה. דכתיב (בראשית בראשית ב ז) וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה. ותייא כיי דאמר רבי יוסי בר קצרתה° . כיון שהאשה מקשקשת עיסתה במים, היא מגבהת חלתה. וגרמה לו חוה מיתה. לפיכך מסרו מצות חלה לאשה. ובהדלקת הנר. אדם הראשון נרו של עולם היה שנאמר (משלי כ כז) נר אלהים נשמת אדם. וגרמה לו חוה מיתה. לפיכך מסרו מצות הנר לאשה. תני °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. ג' דיבקי מיתה הן. ושלשתן נמסרו לאשה. ואלו הן, מצות נדה. ומצות חלה. ומצות הדלקה

ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה ז

מתני’: ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה. עישרתן עירבתן ^ב_מאהדליקו את הנר. ספק חשיכה ספק אינו חשיכה, אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ^ב_מבואין מדליקין את הנרות. אבל ^ב_מגמעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין:

גמ’: תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר. הלכות הקודש וחטאות והכשרות, הן הן גופי הלכות. ושלשתן נמסרו לעמי הארץ. הלכות הקודש דתנינן. נאמנין על טהרת יין ושמן לקדש, ואינם נאמנים על התרומה. ^ב_מדואם אמר הפרשתי בתוכה רביעית קודש נאמן. חטאות דתנינן. ^ב_מההכל נאמנין על חטאת אפר פרה אדומה דכתיב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת. הכל נאמנים על שמירתו. הכשירות, דתנינן. ^ב_מוועל כולן עם הארץ נאמנין לומר טהורין הן שלא הוכשרו. תנן, עישרתן עירבתן הדליקו את הנר . לא צורכא דא. אלא היה צריך לשנות את החמור תחילה, הדליקו את הנר עישרתן ועירבתן. ולמה נקט עישרתן ועירבתן הדליקו את הנר אמר רבי חייא בר אבא° . מתוך שהם רואים שאתה מחמיר עליהם בקלה, אף הם מחמירים על עצמם בחמורה. אמר רב חגיי° , רבי שמואל בר רב יצחק° הוה מפקיד גו בייתיה, עירבתן הדליקו את הנר. ולמה לא אמר עישרתן? דכל מה דהוה אכיל מן שוקא הוה אכיל. וכבר היה הכל מעושר שהיה קונה מחברים. ספק חשיכה ספק אינה חשיכה.

[דף כ עמוד ב]

מעשה ב°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שהיה גוסס ערב שבת עם חשיכה. ונכנס °הורקנוס בנו לחלוץ את תפיליו וגער בו אביו. יצא לו והיה צועק ואמר, אוי לי שנטרפה דעתו של אבא. אמר לו דעתך הוא שנטרפה דעתי לא נטרפה. שהינחת מצות הנר שהיא שבות וחייבין עליה כרת. ובאתה לחלוץ תפילין שאינן אלא רשות ואינן אלא מצוה. כיון שראו תלמידיו שהשיבם דבר של חכמה. נכנסו אצלו והיו שואלין אותו והיה אומר להן על הטמא טמא ועל הטהור טהור. ובאחרונה אמר טהור. ונסתלקה נשמתו. אמרין ניכר רבי שהוא טהור. אמר רבי מנא° _{בן יונה} ועד כדון לא היה ניכר? נכנס °רבי יהושע _{בן חנניה} וחלץ את תפיליו, והיה מגפפו ומנשקו ובוכה. ואומר, רבי רבי הותר הנדר. רבי רכב ישראל ופרשיו: תנן, אין מטבילין את הכלים. מתניתין בכלים גדולים, אבל בכלים קטנים מערים עליהן ומטבילן. תני רבי הושעיה° ^ב_מזממלא הוא אדם בכלי טמא מן הבור ומערים עליו ומטבילו. תני נפל דליו לתוך הבור. נפלו כליו לתוך הבור. מערים עליהן ומטבילן. תרין אמורין. חד אמר בכלים שנטמאו באב הטומאה. וחורנה אמר ^ב_מחבכלים שניטמאו בוולד הטומאה. מתיב מאן דאמר בוולד הטומאה למאן דאמר באב טומאה. מילא נטמא בולד, אין צריך הערב שמש, ויכול להשתמש בהם בשבת אחר הטבילה. אבל נטמא באב הטומאה, הרי טעון הערב שמש ואינו יכול להשתמש באותה שבת, ונמצא מכין משבת לחול. אמר לו. ברוצה לשתמש בהן חולין בטהרה. שטבול יום הוא כשני ואינו מטמא חולין . רבי ירמיה° ורבי זעירא° אמרו בשם רבי חייא בר אשי° . אשה פיקחה שרוצה לרבץ ביתה. מדיחה כוס כאן קערה כאן תמחוי כאן, ונמצאת מרבצת את ביתה בשבת: תנן, אבל מעשרין את הדמאי. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אבהו° , וחזקיה° אמרה בשם רבי יודה בן פזי° . למה נקרא דמאי? דמאי דמתקן. דמאי דלא תקן: תנן, ומערבין וטומנין את החמין. אמר רבי חייא בר אשי° . הדא דתימר ^ב_מטבעירובי חצירות, שגם עיקרן מדרבנן. אבל ^ב_נבעירובי תחומין, דבר תורה הן ואין מערבין משחשכה.

הדרן עלך פרק במה מדליקין

פרק שלישי - כירה שהסיקוה

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה א

מתני’: ^ג_אכירה שהסיקוה בקש או בגבבה, נותנין עליה תבשיל. בגפת או בעצים, לא יתן עד שיגרוף

[דף כא עמוד א]

או עד שיתן את האפר. °בית שמאי אומרין, חמין אבל לא תבשיל. ו°בית הלל אומרים, חמין ותבשיל. °בית שמאי אומרים, נוטלין אבל לא מחזירין. ו°בית הלל אומרין, אף מחזירין:

גמ’: תנן, כירה שהסיקוה בקש או בגבבה, נותנין עליה תבשיל. כיני מתניתא. ^ג_במקיימין _משהין עליה תבשיל. מתניתין ד°רבי יודא דתניא. ^ג_גהיו שתי כירים מתאימות. אחת גרופה וקטומה, ואחת לא גרופה ולא קטומה. מקיימין על הגרופה ועל הקטומה. מה מקיימין עליה? °בית שמאי אומרין, אין מקיימין עליה כלום. ו°בית הלל אומרין, חמין אבל לא תבשיל. העביר את המיחם. הכל מודין שלא יחזיר דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. °בית שמאי אומרין, משהין חמין אבל לא תבשיל. ו°בית הלל אומרין, חמין ותבשיל. העביר את המיחם. °בית שמאי אומרים לא יחזיר. ו°בית הלל אומרים יחזיר תנן, ו°בית הלל אומרין, אף מחזירין. רבי חלבו° ורב ענן° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^ג_דלא שנו אלא עליה, הא לתוכה לא. עד היכן לתוכה אסור עולא אמר עד ג' טפחים מהגחלים. רבי מנא° _{בן יונה} אמר עד מקום שהיא עושה חריץ _נוגע בגחלים. אמר רבי יוסי ברבי בון° מה שאמר עולא עד ג' טפחים מהגחלים מפני שהיא שליט במקום שהיד שולטת _{ולא מחזי כמבשל.} ותייא כיי דאמר רבי זעירא° בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}. ^ג_המותר להפשיר במקום שהיד שולטת. ואסור להפשיר במקום שאין היד שולטת. רבי יושיע בר גיזורה° , הוה משמש קומי רבי זעירה° . והוה מעייל קומוי תבשילין רותחין. אמר לו, היך איתעבידא שנשארו רותחין? אמר לו, גרוף תופייא במקום שפיתת הסיר בתוך הכירה _{והגחלים מסביב} ויהב בגוה. אמר לו לא תהי עביד כן. אלא גרוף תופייא, ויהב תלתא כיפין _אבנים ורמי עליהון. רבי אבהו° הורי בבוצרה, ממלא גצרו _אגרוף רמח _{אפר לקטום הגחלים} ומיתן תלתא כיפין ומירמין עליהון. אמר דניאל בריה דרב קטינא° בשם רבי אסי° . שיזרי חריות, כגפת וכעצים. הדא דתימר, בשקצצן כשהיו לחין ויבשו. אבל אם היו יבשין מתחילתן, כקש וכגבבה הן. ^ג_וגללי בהמה. אית תניי תני, כגפת וכעצים. ואית תניי תני, כקש וכגבבה. מאן דאמר כגפת וכעצים, בבהמה דקה. ומאן דאמר כקש וכגבבה, בגסה. הגורף עד שיגרוף כל צורכו את מקום שפיתת הסיר. אבל אם גרף והוציא את כל הגחלים אף בתנור מותר . מן מה דתני הגורף צריך לחטט ביד. הדא אמרה עד שיגרוף כל צורכו. האם גם הקוטם עד שיקטום כל צורכו? מן מה דתני ^ג_זמלבה עליה נעורת של פשתן. הדא אמרה אפילו לא קטם כל צורכו.

[דף כא עמוד ב]

ויידא אמרה דא שיכול לתת נעורת? מהא דבעינן, יום טוב שחל להיות ערב שבת שאסור לתת אפר משום מכבה כיצד הוא עושה? ואמר רבי שיין° , מלבה עליה נעורת של פשתן. קטמה ונתלבת מהו? רבי חייא רובא° עלה לביתו והורי מותר. בעון קומי רבי זעירה° ורבי הושעיה° ורבי חנניה חבריהון דרבנן° . מה שהתיר רבי חייא רובא° בקטמה ונתלבת, היה להבא _{לכתחילה,} או רק לשעבר _{בדיעבד?} עבר רבי אמי° _{בן נתן} ואיבדרון חבריא, בעון מחזור עליהן כדי לדון האם להתיר . אמר לון רבי חנניה חבריהון דרבנן° , מן דהוה עובדא להיתר, הוה עובדא להיתר, ואין לאסור. אמר רבי שמואל בר סוסרטיי° , לא כן. דכל המעשה שהתיר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} היה בדיעבד, ועדין צריכה להבא. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. אנא קשייתה קומי רבי אבא בריה דרב פפי° . אין תימר שכל מה שהתיר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} להשהות על כירה שקטמה ונתלבתה זה לשעבר למה היה צריך את ההיתר שלו? הרי אפילו אם בישל בשבת בשוגג יאכל. דתני המעשר והמבשל בשבת. בשוגג יאכל, ובמזיד לא יאכל דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. ^ג_חשוגג יאכל למוצאי שבת. מזיד לא יאכל. °רבי יוחנן הסנדלר אומר. שוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו. מזיד לא לו ולא לאחרים. שמואל° _{בר אבא בר אבא} כ°רבי יוחנן הסנדלר . רב° _{אבא בר אייבו} כד הוה מורי בחבורתיה, הוה אמר כ°רבי מאיר . בציבורא הוה מורי כ°רבי יוחנן הסנדלר . אמר רבי שמעון בר כרסנה° , רב° _{אבא בר אייבו} בציבורא כ°רבי ישמעאל בי רבי יוסי _{שמחמיר אף יותר} דרש לון. דתני °רבי ישמעאל בי רבי יוסי אמר משום אביו. כל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת. בין שוגג בין מזיד אסור בין לו בין לאחרים. וכל דבר שאינן חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת. שוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו. מזיד לא לו ולא לאחרים. בעון קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. את מה אמר? אמר לון. אני אין לי אלא סתם משנה כ°רבי מאיר , דתנן. המעשר והמבשל בשבת. שוגג יאכל. מזיד לא יאכל. שמע רב חסדא° ואמר, הותרו השבתות. וכיוון שהמבשל בשבת בשוגג יאכל. למה היה צריך רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} להתיר אם קטמה ונתלבתה ושהה בדיעבד? אמר רב חונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} צריך לחדש שקטמה ונתלבתה ושהה בדיעבד מותר. כיוון שבשהייה חכמים החמירו יותר מבישול ואסרו אף שוגג. ותני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} כן. דתני, בראשונה היו אומרים, ^ג_טהשוכח תבשיל על גב כירה וקדשה עליו השבת, שוגג יאכל, מזיד לא יאכל. נחשדו להיות מניחין מזידים ואמרו שכיחין היינו. ואסרו להן את השוכח. ולמה אף הכא גבי בישול לא יאמרו כן _{שיגזרו אף על השוגג} ? אמר רבי אילא° _אילעא, נחשדו

[דף כב עמוד א]

להיות מניחין ולא נחשדו להיות מבשלין. וקנסו במניח ולא קנסו במבשל. חזרו לומר תבשיל שהוא מצטמק ויפה לו אסור, תבשיל שהוא מצטמק ורע לו מותר. איזהו תבשיל שהוא מצטמק ויפה לו? כגון כרוב ואפונים ובשר טרוף. אמר °רבי תנחום בר עילאי , אף ראשי לפתות וראשי קפלוטות, עשו אותן כתבשיל שהוא מצטמק ויפה לו. בצים מה הן? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם °רבי ישמעאל בי רבי יוסי . אבא עלה לביתו ומצא שהשהו מים חמין והתיר, בצים ואסר. אמר רבי שמואל בר נתן° בשם רבי חמא בר חנינה° , אני ואבא עלינו לחמת גדר, והביאו לפנינו בצים קטנים כעוזרדין, וטעמן יפה כפנקריסין. תני, ^ג_ילא תמלא אשה קדירה עסיסיות ותורמסין ותתנם לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה. ואם נתנה, מוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו. רבי אחא° אמר הברייתא מדברת בשעשתה כן במזיד, וכשיטת °רבי מאיר שסובר שבמזיד יאכל למוצאי שבת. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר הברייתא מדברת בשעשתה כן בשוגג, וכשיטת °רבי יודה שבשוגג יאכל למוצ"ש. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, יאות אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} שהעמיד כ°רבי יהודה _{בר עילאי} דתנן, הנוטע בשבת, שוגג יקיים מזיד יעקור. ^ג_יאובשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור. °רבי יהודא אומר חילוף הדברים. הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור. ובשביעית שוגג יקיים ומזיד יעקור. למה הנוטע בשבת בין בשוגג בין במזיד יעקור? מפני שהניית שבת עליו. ואף כאן, מכיון שאת אומר ימתין למוצאי שבת כדי שיעשו, כמי שלא נהנה מחמת שבת כלום. אבל ל°רבי מאיר , אין איסור להנות ממלאכת שבת, שהרי בשוגג הוא מתיר מיד. ומה טעמין דרבנן שגזרו על נוטע בשביעית ולא גזרו על נוטע בשבת? נחשדו על השביעית ולא נחשדו על השבתות. דבר אחר. מונין לשביעיות ואין מונין לשבתות. וכשיבא לאכול בשנה הרביעית, ידעו שניטע בשביעית. היך עבידא _{מאי נפקא מינא}? נטע פחות מל' יום לפני שביעית, ונכנסה שביעית. אין תימר חשד שיטע במזיד ויאמר שוגג אני, אין כאן חשד. שהרי לא עבר איסור על עצם הנטיעה, אלא על תוספת שביעית שהיא דרבנן, ולא היו גוזרים שיעקור משום כך, שאין גוזרים גזרה לגזרה. אין תימר מניין, יש כאן מניין. שהרי מתחילים לספור מהשביעית. נטע פחות משלשים יום לפני שמינית ונכנסה שמינית, אין תימר חשד, יש כאן חש.ד שיבואו ליטוע בשביעית ויאמר שוגג היינו, ואין תימר מניין, אין כאן מניין. שהרי מתחיל לספור מהשמינית. הא דאמרינן דבשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור, אתיא כמאן דאמר מפני החשד, וקנסו בשוגג מפני המזיד. ברם כמאן דאמר מפני המניין. לא אתיא, דאם כן הוה לאשמועינן רבותא, דאפילו פחות משלושים יום קדם שביעית יעקר, בין בשוגג בין במזיד. תנן, °בית הלל אומרים אף מחזירים. פשיטא שאם

[דף כב עמוד ב]

^ג_יבנטלו מבעוד יום, מחזירו מבעוד יום. ואם נטלו משחשיכה, מחזירה משחשיכה. נטלו מבעוד יום וקדש עליו היום מהו? אמר רבי סימון דתרי° בשם רבי הושעיה° . הניחו בארץ אסור לטלטלו. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי הושעיה° . משרת הייתי את רבי חייא הגדול° . והייתי מעלה לו חמין מדיוטי התחתונה, לדיוטי העליונה, ומחזירן לכירה. אמר רבי ירמיה ברבי שמעון° . ^ג_יגאפילו מכירה שהבלה ממועט, לכירה שהבלה מרובה. אמר רבי אמי° _{בן נתן}. זימנין סגין יתיבית קומי רבי הושעיה° , ולא שמעית מיניה הדא מלתא. אמר רבי זריקן° לרבי זעירא° . אתה אומר שלא שמעת מיניה מותר האם שמעתה מינה שאסור? איתמר אמר רבי הושעיה° . הניחו בארץ אסור לטלטלו. לא החזיקו בידו, אלא תלאו ביתד או נתנו על גבי ספסל מהו? נאמר אם היה מפוחם _חם מותר, ואם לאו אסור. אמר רבי יוחנן בר מרייה° . בשלא העביר את ידו ממנו, אבל אם העביר את ידו ממנו אסור

ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ב

מתני’: ^ג_ידתנור שהסיקוהו בקש או בגבבה, לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו. כופח שהסיקו בקש או בגבבה, הרי הוא ככירים. בגפת או בעצים, הרי הוא כתנור:

גמ’: תני בר קפרא° . ^ג_טו תנור אפילו לסמוך לו אסור. רבי שמי° סמיך לאוירא _{צד הפתח} דתנורא, אמר לו רבי מנא° _{בן יונה}. והתני בר קפרא° אפילו לסמוך לו אסור? רבי מנא° _{בן יונה} מיקל לנשייא דשטחן בגדיהון לאוירא דתנורא. רבי יודן בי רבי ישמעאל° הורי מדוחק, מיגרוף תנורא ומיתן תלתא כפין ומירמי עליהון. ובלחוד דלא ידעין מגיריית _{שכנותיה.} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. גבי כופח בשבת אתה מהלך אחר הסיקו של אותו שבת. שאם הוסק בקש או בגבבה, הרי הוא ככירים. בגפת או בעצים, הרי הוא כתנור . ובטומאה את מהלך אחר גיפופו. דתנן, הכופח. עשאו לאפייה שיעורו כתנור _{שמורחים בו טיט ומסיקים אותו ואם יוסק בכדי שיהיה ראוי לאפות ספגנין כתנור.} עשאו לבשול שיעורו ככירה. _{שיוסק בכדי שיהיה ראוי לבשל ביצה ככירה. ויש אומרים שאם טח הטיט כך שיהיה קצר מלמעלה ורחב מלמטה הרי הוא כתנור, ואם לאו הרי הוא ככירה}

ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ג

מתני’: ^ג_טזאין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל. ולא יפקיענה בסודרין, ו °רבי יוסי _{בן חלפתא} מתיר. ^ג_יזלא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתיצלה. מעשה שעשו אנשי טבריא ^ג_יחוהביאו סילון של צונן בתוך אמה של חמין. אמרו להן חכמים. אם בשבת, כחמין שהוחמו בשבת. ואסורין ברחיצה ובשתייה. ואם ביום טוב, כחמין שהוחמו ביום טוב. ואסורין ברחיצה ומותרין בשתייה. מולייר _{שיש בצידו כלי לקיבול גחלים} הגרוף, שותין הימנו בשבת. אנטיכי _{שעשוי דופן כפלה בפנימית נותן מים ובחיצונה גחלים,} אף על פי שגרופה אין שותין הימנה:

גמ’: תמן תנינן. ^ג_יטתפוח _{של תרומה} שריסקו ונתנו לתוך העיסה וחימצה, הרי זו אסורה, דאף שתרומה בטלה במאה, מחמץ אינו בטל. תני °רבי יוסי _{בן חלפתא} מתיר _במאה . רבי אחא° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוסי בר חנינה°

[דף כג עמוד א]

מה פליגון? במחמץ במימיו _{ברסק שלו}, אבל המחמץ בגופו _{שהניחו שלם על הבצץ והחמיץ מהריח} דברי הכל מותר שלדעת כולם אין גוף הפרי מחמיץ. °רבי יוסי _{בן חלפתא} כדעתיה. כמה דו אמר תמן, אין חימוצן של רסק פירות חימוץ ברור שנאסר מהתורה. כן הוא אמר הכא אין תבשילו של סודרין תבשיל ברור _{שלא נאסר מהתורה אלא כלי ראשון שעל האש} ולכן אינו אסור. פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים _וכבו, אם היו מקצתן מגולין ניטלין בשבת ואם לאו אין ניטלין. °רבי אלעזר בר תדאי אומר, ^ג_כבין כך ובין כך תוחב בשפוד ובסכין ונוטל. אתייא ד°רבי אלעזר בר תדאי כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. דתני, לא יגרר אדם את המטה ואת הכסא ואת הספסל ואת הקתדרה מפני שהוא עושה חריץ. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} ^ג_כאמתיר _{דדבר שאינו מתכווין מותר ובלבד שלא יהיה פסיק רישא.} אמר רבי אבא° בשם רבי הונא° ורבי חגיי° אמרה בשם רבי זעירא° ורבי יוסה° _אסי אמרה בשם רבי אילא° _אילעא. מודין חכמים ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} בכסא שרגליו משוקעות בטיט שמותר לטלטלו. שאין הגומא מתקיימת בעפר תיחוח. כמה דאת אמר מותר לטלטלו. ודכוותה מותר להחזירו _{שאין החריץ שעושה בעפר תיחוח נחשב חריץ.} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} אף אנן תנינן. פגה שטמנה בתבן וחררה שטמנה בגחלים וכבו, אם היו מקצתן מגולין ניטלין בשבת. אף שמזיז עפר, כיוון שהגומא לא מתקימת. אמר רבי יוסה ברבי בון° . אין כאן ראיה שבעפר תיחוח מותר. שאפשר שהמשנה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} היא דאמר דבר שאינו מתכוון מותר . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} מתניתין אמרה שאסור אף בעפר תיחוח. דתנן, כל הכלים אינן נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת. ולא חילקו בין עפר טיחוח לעפר שאינו טיחוח. והא תנינן אם היו מקצת עליו מגולים אינו חושש משום ספיחין בשביעית. אית לך מימר שביעית כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}? דהא אי אפשר לפתר לה שביעית כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר בספיחי שביעית, ואת אמר הכין? אף על גב ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר בספיחי שביעית, אית ליה משום שביעית. דמודה °רבי שמעון _{בן יוחאי} שיש בהם קדושת שביעית, שצריך לאכלם בקדושת שביעית וצריך לבער. והא תנינן על ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}. שאם היו מקצת עלים מגולים אינו חושש, לא משום שביעית ולא משום קדושת שביעית. _{לכן אי אפשר להעמיד את המשנה כ°רבי שמעון בן יוחאי אלא כרבנן ובעפר תיחוח מותר}

[דף כג עמוד ב]

תמן אמרין _{לגבי בישול} ^ג_כבחמה מותרת. תולדת חמה אסורה. רבנן דהכא אמרין. בין חמה בין תולדת חמה מותרת. מתניתין פליגא על רבנין דהכא דתנן. לא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה. שנייא היא. שלא נאסר משום בישול, אלא מפני שהוא עושה חריץ. אילו אמר לא יטמיננה בקמח שלא שיך בו חופר , יאות. מתניתין פליגא על רבנין דתמן דתני, °רבי שמעון בן גמליאל אומר. מגלגלין ביצים על גב גג של סיד רותח שאין _{חשש שיזיז עפר.} ואין מגלגלין ביצים על גבי עפר רותח. מה עבדין לה רבנן דתמן? פתרין לה דעת יחיד היא, וחלוקין חכמים על °רבן שמעון בן גמליאל ואוסרים אף בגג. על דעתין דרבנן דתמן, ניחא שאסרו מעשה שעשו אנשי טבריא. ועל דעתין דרבנן דהכא, סלקת מתניתין כמעשה שעשו אנשי טבריא שהלכה כמותם. אלו שמיחו בהם סוברים שתולדות חמה אסורים ואין הלכה כמותם: מעשה שעשו אנשי טבריא כו'. בראשונה היו סותמין את הקמין _{פתחים שמהם יוצאים אדים} מערב שבת ונכנסים ורוחצין בשבת. נחשדו להיות ממלין אותו עצים מערב שבת והיא דליקה והולכת בשבת. ואסרו להן רחיצה והתירו להן זיעה. נחשדו להיות נכנסין ורוחצין ואמרו מזיעין היינו, ואסרו להן רחיצה וזיעה. היו שם שתי אמבטיות אחת של מתוקין שחוממה באור , ואחת של מלוחין מחמי טבריה. נחשדו להיות מגלין את הנסרין ורוחצין במתוקין והן אומרים במלוחין רחצנו ואסרו להן את הכל. כיון שנתגדרו, היו מתירין להן והולכין. מתירין להן והולכין. עד שהתירו להן מי מערה ^ג_כגוחמי טבריא. ולא התירו הבאת אלונטיות שמא יסחט. ומי התיר הבאת אלונטיות? °רבי חנינא בן עקיבה . דתני, ג' דברים התיר °רבי חנינא בן עקיבה . התיר לטמון בעצה שבים. והתיר כצוצרה _{שאם היה בה ארבע על ארבע עושה בה חור ושואב מים.} ^ג_כדוהתיר הבאת אלונטיות. תמן תנינן. הרוחץ במערה או במי טבריא. אפילו מסתפג בעשר אלונטיות, לא יביאם בידו. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}

[דף כד עמוד א]

מה יעביד הדין סבורא שלמד רק את המשנה שאסרה ולא יליף ולא שימש. ולכן לא ידע דהדא מתניתין קודם עד שלא התירו הבאת אלונטיות. רבי ירמיה° ורבי זעירא° ורב יהודה° _נשיאה אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. °רבי התיר אלונטיות. תני, אין משתטפין ^ג_כהלא בחמין ולא בצונן. אמר רבי יודא בר פזי° . הדא מתניתין, קודם עד שלא התירו חכמים חמי טבריא. דתני, הרוחץ בחמי טבריא. הוא מזלף על עצמו. אבל אחרים לא יזלפו לו _{שישנה מדרך שעושים בחול.} °רבי שמעון בן מנסיא אומר. אף הוא לא יזלף על עצמו. מפני שהוא מרבה את ההבל _{והרי עדין אסרו את הזעה,} ומכבד את הקרקע. רבי אחא בר יצחק° עאל מיסחי עם רבי אבא בר ממל° במרחץ של טרים בר יטסס. חמא חד בר נש מזליף על גרמיה. אמר לו, כזה אסור בשבת מפני שהוא מרבה את ההבל ומכבד את הקרקע. רבי אבהו° , הוו חורנין מזלפין ונפל עליו והוא אסר _{שאחרים יזלפו עליו.} והא רבי לוונטי° עאל מיסחי עם רבי יונה° חמא חד בר נש מזליף על גרמיה. אמר, לית אנן צריכין חששין ליחידייא, דעל עצמו מותר . רבי יצחק רובא° עאל מיסחי עם °רבי . אמר לו. מהו מיתן צלוחיתא שמן גו עגלתא _{בריכה עגולה שבה הרתיחו את המים?} אמר לו. הבא גו נטלא ^ג_כושהיא כלי שני. אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי° . שואלין הלכות המרחץ בבית המרחץ. והלכות בית הכסא בבית הכסא. כהדא ד°רבי שמעון בן אלעזר עאל מיסחי עם °רבי מאיר . אמר ליה. מהו לקנח? אמר ליה אסור. ^ג_כזמהו להדיח? אמר ליה אסור. ולא כן שמואל° _{בר אבא בר אבא} שאיל ל רב° _{אבא בר אייבו} מהו לענות אמן במקום מטונף. והוא אמר ^ג_כחאסור. ואסור דאמרית לך אסור היה לי להגיד במרחץ. אשכח תנאי, דתני, ^ג_כטאין שואלין הלכות המרחץ והלכות הכסא בבית הכסא: תנן, אם ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב כו'. חמין שהוחמו ביום טוב. וכן חמין שהוחמו מערב שבת לשבת. רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}. חד אמר, ^ג_למרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו. וחרנה אמר, מרחיץ בהן כל גופו איברים איברים. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דתני שמואל° _{בר אבא בר אבא} מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו. הוי רב° _{אבא בר אייבו} דו אמר מרחיץ בהן כל גופו איברים איברים. חד פילוסופיוס שאל לבר קפרא° . ואיכא דאמרי אבלט שאל ללוי סריסא° אמאי מותר לשתות ^ג_לאואסור לרחוץ? אמר לו אם תראה סריס מחבק עם אשתך שמא אינו רע לך. אמר לו אין. אמר לו ומכי הוא לה כלום. אמר לו שלא תתפרץ עם אחרים. אמר ליה אף הכא שלא יתפרצו. כיון שיצא אמרו לו תלמידיו רבי לזה דחיתה בקנה. לנו מה את משיב. אמר להם והלא כבר נאמר (שמות בא יב טז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. ורחיצת כל הגוף אינה שוה לכל נפש: מולייר הגרוף שותין ממנו בשבת.

[דף כד עמוד ב]

הא אם אינו גרוף אפילו הוא קטום, לא. אמר רבי שיין° , מפני שהגחלים נוגעות בגופו. רבי חנינה בריה דרבי הילל° אמר. מפני שהרוח נכנסת בגופו והגחלים בוערות והקטימה בטלה ודאי. אמר רבי יוסי ברבי בון° , מפני שהוא עשוי פרקים פרקים שמחוברים בבדיל או עופרת. והוא מתיירא שמא נתאכל דיבוקו והוא מוסיף מים. אנטיכי אף על פי שגרופה אין שותין ממנה. רבי חנניה° רבי יוסי° _{בר זבידא} רבי אחא° ורבי אבא° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מפני שהיא מתחממת מכתליה. רבנן דקיסרין ורב הונא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} אם היתה גרופה ופתוחה מותר.

ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ד

מתני’: מיחם שפינהו, ^ג_לבלא יתן לתוכו מים צונין בשביל שייחמו. אבל נותן הוא לתוכו ולתוך הכוס כדי להפשירן:

גמ’: רבי אבא בר בריה דרבי חייא בר אבא° ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לא שנו שנותן מים, אלא לתוך הכוס שהוא כלי שני. הא לתוכו _{של המיחם,} לא _{ואפילו אם יתן הרבה מים אסור שחוששים שמא יתן מעט.} אמר רבי מנא° _{בן יונה}. קשייתה קומי רבי אבא° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} לא תני _{אי אפשר להעמיד את שיטתו} על סיפא ולא תני על רישא? הרי ברישא משמע שלא יתן לתוכו מים צונין בשביל שייחמו, הא להפשירן מותר. ובסיפא נאמר אבל נותן הוא לתוכו, משמע שאפילו לתוכו מותר אם נותן הרבה מים. אתו רבי אבא בר כהנא° ורבי חייא בר אשי° ואמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} בין בתוכו בין בכוס, אם לחממן אסור אם להפשירן מותר. תני, נותנין חמין לתוך צונין אבל לא צונין לתוך חמין _{דתתאה גבר} כדברי °בית שמאי . ו°בית הלל אומרים, ^ג_לגבין חמין לתוך צונין בין צונין לתוך חמין מותר. במה דברים אמורים? בכוס. אבל באמבטי _{כלי ראשון,} חמין לתוך צונין מותר. וצונין לתוך חמין אסור. ו°רבי שמעון בן מנסיא מתיר אף בכלי ראשון, בנותן הרבה מים בכדי להפשיר . אתיא דרב° _{אבא בר אייבו} כ°רבי שמעון בן מנסיא . ורבי יוחנן° _{בר נפחא} כ°רבי יוחנן בן נורי שבכלי ראשון אוסר אף להפשיר. דתני °רבי יוחנן בן נורי אומר. ^ג_לדממלא הוא אדם חבית של מים ונותנה כנגד המדורה. לא בשביל שתיחם, אלא בשביל שתפיג צינתה. יורד הוא אדם וטובל בצונן ועולה ומתחמם כנגד המדורה דברי °רבי מאיר . וחכמים ^ג_להאוסרין. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} כחכמים. יאות אמר °רבי מאיר שהרי בא רק להפשיר, שהרי יותר מכך יכוה. ומה טעמון דרבנן? ייבא כיי דאמר רבי זעירא° בשם רב יהודה° _נשיאה, מותר להפשיר במקום שהיד שולטת. ואסור אפילו להפשיר במקום שאין היד שולטת. במקום שאין היד שולטת עד איכן? רבי יודה בר פזי° ורבי סימון° אמרו בשם רבי יוסי בן חנינה° . עד שיהא נותן ידו לתוכה והיא נכוית. הכל מודין בכלי שני שהוא מותר. מה בין כלי ראשון מה בין כלי שני? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} כאן

[דף כה עמוד א]

היד שולטת. וכאן אין היד שולטת. אמר רבי יונה° כאן וכאן אין היד שולטת. אלא עשו הרחק לכלי ראשון, דכיוון שכשהוא על האש זה איסור תורה, ואסרו אף שאינו על האש. ולא עשו הרחק לכלי שני. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. ההן פינכא דאורזא, מסייע ליה לאבא. ההן פינכא דגריסא, מסייע ליה לאבא. דאת מפני ליה מן אתר לאתר ועד כדון הוא רותח. רואים שגם כלי שני ואפילו שלישי יכול להיות רותח, אלא שלא גזרו בכלי שני.

ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ה

מתני’: ^ג_לוהאילפס והקדירה שהעבירן מרותחין, לא יתן לתוכן תבלין. אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. לכל הוא נותן, חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר:

גמ’: מהו ליתן תבלין מלמטה ולערות עליהן מלמעלה? רבי יונה° אמר. ^ג_לזאסור דעירוי מכלי ראשון ככלי ראשון הוא ואסור. חיילה דרבי יונה° מן הדא. דתנן בין קדשים קלים בין קדשי קדשים טעונים שטיפה ומרוק. אחד שבישל בו, אחד שעירה לתוכו רותח. מכאן שעירוי כבישול. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. תמן כלי חרס בולע אף בעירוי. תבלין, אינן מתבשלין בעירוי. התיב רבי יוסי ברבי בון° . והתני, אף בכלי נחושת כן. אית לך למימר כלי נחושת בולע? מהו לערות מן הקילוח _{כגון שמשליך התבלין באמצע הקילוח?} אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל° . מחלוקת רבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא}. רבי יצחק בר גופתא ° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}. עשה כן _עירה בשבת חייב משום מבשל? עשה כן בבשר וחלב חייב משום מבשל? אמר לו, כיי דאמר רבי זעירא° . ואי זהו חלוט _בישול ברור שאף אם יאפה אחר כך פטור מחלה? כל שהאור מהלך תחתיו. אף הכא איזהו תבשיל ברור? כל שהאור מהלך תחתיו, אבל עירוי לא. תנן, °רבי יודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר. על דעתיה ד°רבי יודה מלח כציר. יין כחומץ

ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ו

מתני’: ^ג_לחאין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן, ואם נתנו מבעוד יום מותר. ואין ניאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן: מטלטלין נר חדש אבל לא ישן. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת.

גמ’: רבי חגי° בעי. כבה מבעוד יום, ונתודע לו משחשיכה מהו? חברייא בעו. כבה בשבת, ונתודע לו בשבת הבאה מהו? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אין לך ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} דבר שהוא בעינו _{שהוא ראוי לשימוש} ואינו בהכנו

[דף כה עמוד ב]

אלא דבר אחד בלבד נר הדולק בשבת. שהוא מוקצה מחמת איסור . התיב רבי אלעזר° _{בן פדת}. הרי מותר שמן בנר. הרי בעינו הוא ואינו בהכנו, ואף °רבי שמעון _{בן יוחאי} מודה? שאני התם, דלכך נתנו משעה ראשונה שיכלה בנר, ודחאו בידים. התיב ריש לקיש° . הרי חיטין שזרעם. בעינן הן ואינו בהכנו? אף התם, לכך נתנו משעה ראשונה שיכלו בקרקע. התיבון. הרי ביצים לאפרוחים, הרי בעינן הן ואינן בהכנן? לכך נתנן משעה ראשונה שיעשו אפרוחים. התיב רבי ירמיה° . הרי עיטורי סוכה. הרי בעינן הן ואינן בהכנן? שנייא היא. דאמר רבי אבמרי אחוי דרבי יוסי° . כל שבעה הן בטילין על גב סוכה שהוקצה למצוותו. מיכן והילך _{בשמיני עצרת,} בהכנו הן. התיב רבי חיננה° . הרי מוכין _{מוקצה מחמת חסרון כיס} שטמן בהם, הרי בעינן הן ואינן בהכנן? התיב רבי נסא° . הרי מוקצה _{גרוגרות וצימוקים} שיבש ולא נגע בו _{לא ידע שיבש קדם שבת}, הרי הוא בעינו ואינו בהכנו? מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בכלים. תמן באכלין או מוכין שאין עליהם תורת כלי.

ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ז

מתני' ^ג_לט מטלטלין נר חדש אבל לא ישן °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת:

גמ’: התיב רבי חייא בר אחא° , והא תנינן

[דף כו עמוד א]

כופין את הסל בפני האפרוחין שיעלו ושירדו. עלה אסור לטלטלו. והרי הסל בהכנו ואסור? אמרין הדא ד°רבי יהודה _{בר עילאי} היא. דתני כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בשבת. דברי °רבי מאיר . °רבי יודא אומר, נר חדש מותר לטלטלו וישן אסור לטלטלו. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת. כבה מותר לטלטלו. תני, כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בשבת. דברי °רבי מאיר . דמיגו דאיתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא. רבי ירמיה° ורבי אבא° , תריהן אמרי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. חד אמר, דברי °רבי מאיר כל המיוחד לאיסור אפילו באופן חד פעמי. גם עליו אמר °רבי מאיר שכיוון דאיתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא ואסור. וחרנה אמר, כל שייחדו לאיסור לתמיד, רק עליו אמר °רבי מאיר דכיוון דאיתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא ואסור. ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי חנינה° , דרבי ירמיה° שאל, ההן לבינה לא כמיוחד לאיסור הוא שהרי עומדת לבנין? הוי הוא דהוא אמר, כל המיוחד לאיסור אסור. מאן דאמר מיוחד לשעה אחת, כל שכן ייחדו לתמיד. ומאן דאמר ייחדו לתמיד, הא מיוחד לשעה לא. מתניתין פליגא על מאן דאמר כל המיוחד לאיסור אפילו לשעה אסור. דתנינן תמן. ^ג_מ מוכני _{גלגל של עגלה המיועדת לכלים. לרמב"ם מגירה של ארון} שלה בזמן שהיא נשמטת, אינה חיבור לה. ואינה נמדדת עמה _{להיות כלי הבא במידה שאינו מקבל טמאה.} ואינה מצלת עמה באהל המת _{שאם הייתה נמדדת עמה והיה בה שיעור ארבעים סאה, לא הייתה מקבלת טומאה והייתה חוצצת בפני הטמאה.} ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות. ותני עלה. היו עליה מעות ונפלו, נגררת. רואים שאף שהיו עליה מעות בין השמשות, כיוון שלא יחדה לכך לתמיד, מותר לטלטלה. ולא אמרינן דכיוון דאיתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא. אמר רב ששת° . ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} היא. ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, כבה מותר לטלטלו. אמרין, למה לית אנן פתרין לה דברי הכל היא בשוכח? ולא הוי בסיס לדבר אסור לדעת כולם, שהרי אינא מיוחדת אפילו לשעה לכך. לית את יכיל להעמידה בשוכח. דתנינן תמן. אם אינה נשמטת, חיבור לה. ונמדדת עמה, ומצלת עמה באהל המת, וגוררין אותה בשבת אף על פי שיש בתוכה מעות. אית לך מימר הכא דברי הכל היא בשוכח? הרי המעות עליה. אלא ודאי אפילו בהניחם. מתניתין פליגא על מאן דאמר כל המיוחד לאיסור אסור.

[דף כו עמוד ב]

דתנינן, ^ג_מא האבן שעל פי החבית מטה על צדה ונופלת. אמר רבי אבא° אמר רבי חייא בר אשי° . פתר לה רב° _{אבא בר אייבו} בשוכח. וקשה גם מן דבתרא _{מהסיפא.} דתנן, היתה בין החביות מגביהה ומטה על צדה והיא נופלת. עוד היא פתר לה רב° _{אבא בר אייבו} בשוכח. מתניתין פליגא על מאן דאמר כל שיחדו לאיסור לתמיד אסור. דתנינן. ^ג_מב כופין סל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו. ותני עליה, עלו מאליהן, אסור לטלטלן. אף שלא יחדן לתמיד. אמר רבי בון בר חייא° קומי רבי זעירא° . תיפתר במאוס שלא אכפת לו שיהיה לאפרוחים לתמיד. אמר לו והתני רבי הושעיה° , אפילו סאה אפילו תרקב. אית לך מימר סאה ותרקב מאוסין הן? אמר רבי ירמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^ג_מג הלכה כ°רבי מאיר שיש מוקצה מחמת איסור . שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר הלכה כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. רבי יהושע בן לוי° אמר הלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. בעון קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. את מה את אמר? אמר לון, אני אין לי אלא משנה. דתנן, כל הנרות מיטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת. רבי שמעון בן לקיש° הורי באטרבוליס. ^ג_מד מנורה קטנה מותר לטלטלה אחר שכבתה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. רבי חלבו° ורבי אבהו° , קומי רבי חלבו° לא הוו מעברין מנורה מהשלחן אחר שכבתה כ°רבי מאיר . קומי רבי אבהו° מעברין כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. רבי יסא° _אסי סלק גבי רבי תנחום בר חייא° , בעא מיעברתיה קומוי. אמר לו. בפנינו שאנו אוסרים כ°רבי מאיר , אתה רוצה להעביר? רבי יוסה גלילייא° סלק קומי יוסי בן חנינה° , בעא מעברתיה. אמר לו, מאן שרא לך? הרי אשכחת רב° _{אבא בר אייבו} ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אילין דאסרין מצד אחד. רבי יהושע בן לוי° ורבי שמעון בן לקיש° אילין דשרי מצד שני לכן נשאר בספק, ואין להתיר . אמר רבי אלעזר בר חנינה° . מעשה היה וטילטלו פמוט שעליו היה מונח נר חרס. מתחת הנר בשבת _{אחר שכבה.} מה אנן קיימין? אין כ°רבי מאיר , אפילו פומט יהא אסור שהיה בסיס לנר . אין כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}, אפילו נר יהא מותר אחר שכבה. אלא כן אנן קיימין כ°רבי יודה . ד°רבי יודה אמר נר מאוס, פמוט אינו מאוס. תני, נר שהוא מונח על גב טבלה, מסלק את הטבלה והנר נופל. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. קרוב הוא זה לבוא לידי חיוב חטאת.

[דף כז עמוד א]

דאם מטהו לפניו, משום מבעיר. לאחריו, משום מכבה. אמר שמואל בר אבא° קומי רבי יסא° _אסי, הברייתא מדברת בנר שכבה. אמר לו, תנוח דעתך שהנחתה דעתי. מה אנן קיימין? אין כ°רבי מאיר , אפילו טבלה תהא אסורה שהיא בסיס לנר . אין כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}, אפילו נר יהא מותר. אלא כ°רבי יודה . ד°רבי יודה אמר, נר מאוס טבלה אינה מאוסה. תני, ^ג_מה אם התנה עליו יהא מותר. מה אנן קיימין? אין כ°רבי מאיר אפילו התנה עליו אסור כיוון דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא. אין כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}, אפילו לא התנה עליו יהא מותר. אלא כן אנן קיימין כ°רבי יודה , ד°רבי יודה אמר, נר מאוס. טבלה אינה מאוסה. מה חמית מימר כ°רבי יודה אנן קיימין אולי °רבי מאיר מתיר בהתנה? דתני, נר שהוא מונח אחורי הדלת. פותח ונועל בשבת ובלבד שלא יתכוין לא לכבות ולא להבעיר. רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא} פתרין ליה בשוכח את הנר בדלת ולא הוי בסיס לדבר אסור . ^ג_מו ומקללין מאן דעבד כן. וקראים עליו את הפסוק (מלאכי ב יב) יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה. ואם תנאי מועיל, למה העמידו דווקא בשוכח? אפילו בלא שוכח. הרי סתם דלת רוצה הוא לצאת ולהכנס בו והוי כהתנה. רואים שתנאי אינו מועיל. והמשנה כ°רבי מאיר . שהרי דלת מיוחד רק לשעה לנר . מאן אית ליה כל המיוחד לאיסור אפילו לפעם אחת אסור. לא °רבי מאיר  ? מכאן ש°רבי מאיר לא מתיר בתנאי. הוי מאן תנא אם התנה עליו מותר? °רבי שמעון _{בן יוחאי}. תני, אבל כוס וקערה ועששית אף על פי שכבו אסור ליגע בהן. אמר רבי טבי° בשם רב חסדא° , אפילו כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} דו אמר תמן נר שכבה מותר, מודי הוא הכא שהוא אסור. שאם אומר את לו שהוא מותר, כיוון שיש הרבה שמן אף הוא מכבה אותן ומשתמש בהון. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, בקדמיתא הוינן סברין מימר, מה פליגון באותו שכבה? בשגררו העכברים את הפתילה, או באפוצה _הדוקה דהוי כדופן לנר ובטלה לו. _{שאם לו כן הוי בסיס לפתילה שהיא מוקצה} ואפילו תימא בשלא גררו העכברים את הפתילה, ואפילו תימא שלא באפוצה, כשיש בתוכו שמן דהוי בסיס לדבר האסור והמותר ומטלטל אגב השמן כהא

[דף כז עמוד ב]

דתמן תנינן, ^ג_מז נוטל אדם את בנו והאבן בידו, וכלכלה והאבן בתוכה. ותני דבית °רבי , האבן והאוכלין בתוכה דהוי בסיס לדבר המותר והאסור. השתא לא הוינן אמרין כלום. שלא צריך אפילו שיהיה דבר היתר . שהרי °רבי רומנוס ^ג_מח הוציא מחתה משל בית °רבי מליאה גחלים בשבת. אית לך מימר גבי גחלים אפוצות הן? או בשיש לתוכו שמן? אלא ודאי ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} מטלטלים סתם. אמר רבי אבהו° . קיימתיה, בשהיה בה קרטים של בוסם דהוי בסיס לדבר המותר והאסור. אמר רבי אבא בר חייא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. תרכוס _{ארגז גדול שמיחד לו מקום} אסור לטלטלו. הורי רבי אמי° _{בן נתן}, מותר. רבי ירמיה° , חמי לון מטלטלין ליה גו סדרא רובא _{בית המדרש,} ולא הוה ממחה בידון. דבית רבי ינאי° _הכהן אמרין. סולם שיש בו עד ג' שלבים, הרי הוא ככסא ומותר לטלטלו. מיכן והילך, כסולם שמחמת כבדו קבע לו מקום ואסור . אמר רבי יוסה ברבי בון° . מאן דשרי, כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. דתני, לא יגרר אדם את המטה ואת הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה, מפני שהוא עושה חריץ. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} ^ג_מט מתיר. אמר רבי אבא° בשם רבי חונא° . ורבי חגיי° אמר בשם רבי זעירא° . ורבי יוסי° _{בר זבידא} אמר בשם רבי אילא° _אילעא. מודין חכמים ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} בכסא שרגליו משוקעת בטיט, שמותר לטלטלו. שבעפר טיחוח לא עושה גומה. כמה דתימר מותר לטלטלו, ודכוותה מותר להחזירו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. אף אנן נמי תנינן. הטומן לפת וצנון וכ"ו, אם היו עליו מגולים ניטלין בשבת, אף שמזיז עפר _{כיוון שמדובר בעפר טיחוח.} אמר רבי יוסי ברבי בון° , ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} היא שמתיר באינו מתכוון, ואין מכאן ראיה שרבנן מתירים טלטול מהצד. אמר רבי יוסי ברבי בון° , מתניתא אמרה כן שאף בעפר טיחוח אסור לרבנן. דתני, כל הכלים אינן נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת. ולא חילקו בין עפר טיחוח לעפר שאינו טיחוח. תני, סולם שיש לו ג’ שלבים וכ"ו. אמר רבי הונא° בשם °רבי . ^ג_נ לענין שבת איתאמרת. שאם יש לו יותר משלוש שלבים קובע לו מקום ואסור בטילטול. חזקיה° אמר בשם דבית רבי ינאי° _הכהן, ^ג_נא לענין חזקות איתאמרת. שסולם המצרי כיוון שדרך להזיזו ממקום למקום אין לו חזקה. רבי יוסה° _אסי אמר משום דבית רבי ינאי° _הכהן, לענין טומאה איתאמרת. דעד שלוש שלבים דרך לשבת על הסולם, והוי ככסא ומטמא מדרס. יתר מכאן אינו מטמא מדרס. רבי אחא בר חיננא° ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מנורה קטנה מותר לטלטלה. פשיטה, ולא כלי הוא? ולא כל מה שבבית מן המוכן הוא? אמר רבי יוסי ברבי בון° . תיפתר, שלקחה עמו לסחורה. דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס. או שבאת ערב שבת עם חשיכה ולא ידע עליה, ולא הייתה בביתו, ולא שמעת מינה כלום

ירושלמי שבת, פרק ג, הלכה ז

מתני’: ^ג_נב נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות. ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה:

גמ’: הכא את אמר נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. והתם את אמר אין נותנין כלי תחת הנר כאן שיש לו צורך בשמן. דכיוון שהשמן מוקצה, נמצא מבטל כלי מהיכנו. וכאן

[דף כח עמוד א]

אין לו צורך בניצוצות, ויכול לנער את הכלי.: תנן, ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° , ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} היא שאסר גרם כיבוי. דתנן, עושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה. °רבי יוסה אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים, שאינן יכולים לקבל בהן את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. הוינן סברין מימר, מה פליגין °רבי יוסי _{בן חלפתא} ורבנן? בשעשה מחיצה של כלים. אבל אם עשה מחיצה של מים _{שהרטיב מסביב} לא. מן מה דאמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} היא. הדא אמרה אפילו עשה מחיצה של מים היא המחלוקת.
הדרן עלך פרק כירה

פרק רביעי - במה טומנין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שבת, פרק ד, הלכה א

מתני’: ^ד_אבמה טומנין ובמה אין טומנין? אין טומנין לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול בין לחין בין יבישין. לא בתבן ולא במוכין ולא בזוגין ולא בעשבין בזמן שהן לחין, אבל טומנין בהן כשהן יבישין. טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה ובנעורת של פשתן ובנסורת של חרשין דקה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אוסר בדקה ומתיר בגסה:

גמ’: תנן, אין טומנין לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול בין לחין בין יבישין. אין טומנים בהם אפילו בערב שבת, מאי טעמא? לפי שהדברים הללו רותחין ומרתיחין. וכשיראה שהן רותחות הוא נוטלן לפני שבת, והן תשים _{מתקררים} לתוך ידו. ומחזירן בשבת והן מוסיפין רתיחה, גזרה שמא יטמון ברמץ בשבת. לפיכך אסרו לטמון בהן. או כיוון שדברים אלו ברובם הם מוקצה, ואם יטול שמא תתקלקל הגומה ויבא לטלטל את המוקצה כדי לתקנה. וכ°רבי אלעזר בן עזריה , ד°רבי אלעזר בן עזריה אמר, קופה מטה על צדה ונוטל. אבל לרבנן דתמן, דאינון אמרין

[דף כח עמוד ב]

נוטל את היורה ומחזיר אם לא נתקלקלה הגומא. ולא גזרו שמא תתקלקל, מותר. דתנן, טומנין בשלחין ומטלטלין אותן בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן. כיצד הוא עושה? נוטל את הכסוי והן נופלות. °רבי אלעזר בן עזריה אומר קופה מטה על צדה ונוטל שמא יטול ואינו יכול להחזיר. וחכמים אומרים נוטל ומחזיר . תמן תנינן. ^ד_בספק חשיכה ספק לא חשיכה מערבין וטומנין את החמין. מפני שלא חשיכה. הא אם חשיכה אסור לטמון אפילו אם אינו מוסיף הבל. מאי טעמא? אמר רבי אבא° , מפני החשד. שאם יראו אותו טומן משחשכה, יאמרו שבישל בשבת ועכשיו נטלן מהאש. תמן אמרין מפני ביטול בית המדרש. שאם אומר את לו שהוא מותר, אף הוא אינו עושה אותן כל צורכו מבעוד יום. אלא ממתין עד שחשכה ומאחר לבית המדרש _{שנהגו לדרוש קדם התפילה} מתוך שאת אומר לו שהוא אסור, אף הוא עושה אותו כל צרכו מבעוד יום. מה נפק מן ביניהן? ^ד_גלטמון שלג וצונן. על דעתיה דרבי אבא° מותר. ועל דעתון דרבנן דתמן אסור. אסרו טמינה בשבת מפני כירה _{שמא יניח בשבת.} אסרו כירה _{להשהות מבעוד יום} מפני טמינה ברמץ. אסרו כירה שהבלה ממועט מפני תנור שהבלו מרובה. אסרו תבשיל שנתבשל כל צורכו אף שאין חשש שמא יחתה, מפני תבשיל שלא נתבשל כל צורכו. אסרו חמין _מים, מפני תבשיל שנתבשל כל צורכו ומצטמק ויפה לו. חזרו והתירו חמין. תני

[דף כט עמוד א]

אין טומנין ברמץ. אמר רבי זעירא° . לא אסרו אלא רמץ, הדא אמרה, אפר שצנן מותר לטמון בו. תנן, אין טומנין לא בגפת וכ"ו. כהדא. ברתיה דרבי ינאי° _הכהן הוות משמשת קומוי אבוי. והוות מעלה קומוי תבשילין רותחין. אמר לה, היך איתעבידא שנשאר חם כלכך? אמר לו, כמרא _טמון בגיפתא _{פסולת זתים.} אמר לה לא תהי עבדה כן אלא כמרה גו קופתא של תבן, ויהבה קופתא על גיפתא. אמר רבי זעירא° . בהדא רבי חנינא° _{בר חמא} פליג. דדרש רבי אחא° בשם רבי חנינה° . הגפת מלמטן ותבן מיכן ומיכן אסור. בהא מודה בה רבי ינאי° _הכהן שאסור. שלא התיר אלא לטמון בקופה של תבן ולהניח הקופה על הגפת. אבל לטמון בגפת ובתבן _{מעורבים} אסור. אבין° בעי. בללן לדבר המוסיף הבל בדבר שאינו מוסיף הבל מה הן? נישמעינה מן הדא דתנן. טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה. ואמר רבי יוסה בן פזי° בשם רבי יוסי בר חנינה° . הדא דתימר בשלא רבת רקבוביתן _{אף שאותו חלק בפירות שהרקיב מוסיף הבל.} אבל אם רבת רקבוביתן אסור לטמון בהן. מכאן שאם ערבן הולכים אחר הרוב: ולא בחול. משמע שהחול מוסיף הבל. והא תנינן תמן, עושין כל צורכי המת. סכין ומדיחין אותו ובלבד שלא יזיזו בו אבר. שומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול בשביל שימתין. משמע שהחול מצנן. ההן חלא אם מניחים בו דבר חם, מירתח רתחא. ודבר קר מיצן צוננה. ההן תבן בעל פקדון הוא. כמה דאת יהיב ליה, הוא יהיב לך. תנן התם. מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים מכותלו של חבירו שלשה טפחים. כל דבר שמרחיקין אותו מן הכותל, אסור לטמון בו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. הדא אמרה, מן מה דתנינן הכא טומנין בו, אין מרחיקין אותו מן הכותל. התיב רבי חגיי° . והתני והמשכיר בית לחבירו לא יעשנו אוצר של תבואה. ליידא מילה? לא מפני המוץ? משמע שתבן קשה לכותל אף שטומנים בו. אמר רבי חנניה° . לא מפני שהוא קשה לכותל, אלא מפני העכברים. אמר רבי פינחס בי רבי חנינה° . אם מפני העכברים, ניתני אפילו אוצר של כל דבר. הוי יאות הקשה רבי חגיי° . התיב רבי שמי° . ^ד_דהרי סלעים מרחיק אותן מן הכותל. מעתה אסור לטמון בהן? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. לא שהסלעים מרתיחין, אלא שהן עושין חלודה והן מלקין ארעיתו של כותל. והא תני אין טומנין בסלעים? תיפתר בסלעים של כסף. אית תניי תני טומנין בסלעים. ואית תניי תני אין טומנין. אמר רב חסדא° . מאן דאמר טומנין, בשל זהב ושל נחושת. מאן דאמר אין טומנין, בסלעים של כסף. תנן, לא בתבן ולא במוכין ולא בזוגין ולא בעשבין בזמן שהן לחין. ^ד_הלא סוף דבר לחין מחמת עצמן, אלא אפילו יבשין שנתלחלחו. מן אילין מוכין. דמוכין לא כיבישין שנתלחלחו הן _{שהרי אין להם לחות משל עצמן.} אמר רבי יוחנן בר שילא° . הדא אמרה

[דף כט עמוד ב]

ההן דכמר _מטמין איידה. _{באותם דברים שטומנין בהם רק כשהם יבשים} צריך שלא יהיה הסיר מלא מים אלא מחסרתיה ציבחר. דאם יהיה מלא שמא הוא אתי מיסב והוא שפכה ומרתחה. תמן תנינן. חרסין שנשתמש בהן משקין טמאין ונפלו לאויר התנור. הוסק התנור טמא, שסוף משקה לצאת. וכן בגפת חדשה, אבל בישנה טהור. ואי זו היא חדשה ואיזו היא ישנה? רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, חדשה בתוך י"ב חודש. ישנה לאחר י"ב חדש: טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה. אמר רבי יודא בר פזי° בשם רבי ירמיה בר חנינה° . מה שהתירו לטמון בפרות, הדא דתימר בשלא רבת רקבוביתן. אבל רבת רקבוביתן אסור לטמון בהן שמוסיפים הבל: תנן, טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה ובנעורת של פשתן ובנסורת של חרשין דקה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אוסר בדקה ומתיר בגסה. אנן תנינן °רבי יהודה _{בר עילאי} אוסר בנסורת דקה ומתיר בגסה. תניי דבית °רבי °רבי יהודה _{בר עילאי} אוסר בנעורת דקה ומתיר בגסה. הדא אמרה, היא הדא היא הדא

ירושלמי שבת, פרק ד, הלכה ב

מתני’: ^ד_וטומנין בשלחין ^ד_זומטלטלין אותן. בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן. כיצד עושה? ^ד_חנוטל את הכיסוי והן נופלות. °רבי אלעזר בן עזריה אומר. קופה מטה על צדה ונוטל שמא יטול ואינו יכול להחזיר. וחכמים אומרים ^ד_טנוטל ומחזיר:

גמ’: תנן, טומנין בשלחין ומטלטלין אותן. אמר רבי יודה בן פזי° בשם רבי יונתן° . הדא דתימר, בנתונין אצל בעל הבית. אבל בנתונין בהפתק למסחר לא בדא: בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן. °רבי יודה ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרו, הדא דתימר ^ד_יבנתונין בהפתק. אבל בנתונין אצל בעל הבית, לא בדא. דכיוון שטמן בהם גילה דעתו שאינם חשובים. אמר רבי ירמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} פורשין מחצלת על גבי שייפות של לבינים שעומדות לבנין, אף שאסור לטלטלם בשבת. אמר רבי שמעון בי רבי ינאי° . אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו. דביצה שנולדה ביום טוב, סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל, אבל אין כופין עליה את הכלי. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר ^ד_יאכופין עליה כלי. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, ובלבד שלא יהא

[דף ל עמוד א]

הכלי נוגע בגופו של ביצה, שלא יזיזנה. תני רבי הושעיה° , ^ד_יבנחיל של דבורין פורסין עליה סדין. בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. מה כרב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}, וקשיא לרבי שמעון בי רבי ינאי° ? כאן בבריתא מדובר שפורס מלמעלן הרחק מהמוקצה. שבזה אף רבי ינאי° _הכהן מתיר כמו שהתיר להניח כלי סמוך לביצה בשביל שלא תתגלגל. כאן במה שנחלקו, מלמטן שמכסה על המוקצה עצמו. אמר רבי ביסנא° בשם רבי יוסי בר חנינא° . חפי לסוטות _{כיסוי סחורה בסירות} אסור לטלטלן. מצדתה הוה פריסן, והויין משתרפן גו שימשא. אתון שאלו לרב° _{אבא בר אייבו} מהו מטלטלתן? אמר לון. חשבון עליהן מתנינן תוחתי ראשיכון, ושרי לכון מטלטלתן. אמר רבי זעירא° בשם רבי ירמיה° . ראשי כלונסיות שחישב עליהן מאתמול, מותר לטלטלן. רבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא} סלקון לסדרא דבר עולא דהוה רבעה _{כינוס חכמים} תמן, והוה תמן ראשי כלונסיות. אתון ושאלון ליה מהו לטלטלן? אמר לו. אם חשבתם עליהן מאתמול מותר לטלטלן. ואם לאו, אין אתם מותרין לטלטלן. תני °רבי חלפתא בר שאול . מוכין שחשב עליהן מאתמול מותר לטלטלן. תני °רבי יוסי בן שאול . צבר של קורות שחשב עליהן מאתמול, מותר לטלטלן. רבי יוסי° _{בר זבידא} ורבי חנינה° אמרו בשם רבי ישמעאל בר רבי יעקב בר אחא° . ורבי יעקב בר אידי° ורבי חנינא° _{בר חמא} אמרו בשם °רבי ישמעאל בי רבי יוסי . אבא שלחה _{מעבד עורות} הוה. והיה אומר לנו, קשרו לכם ראשי גוזיות _עורות, ואתם מותרין לטלטלן למחר ולא די במחשבה. חזקיה° אמר, אפילו קשר מלן _{שפת העור} אמר רב° _{אבא בר אייבו} חריות שגידען לשכיבה, אינן צריכות קישור. גידען לאהלין, צריכות קישור. רב אבא בר חנה° אמר בין גידען לשכיבה בין גידען לאהלין צריכות קישור. אמר חזקיה° . לא דמו קישוריה דרב° _{אבא בר אייבו} בגידען לאוהלין, לקישוריה דרב אבא בר חנה° בכלים _{היינו שגידען לשכיבה.} קישוריה דרב° _{אבא בר אייבו} בגידען לאוהלין, עד שיקשור את כל הקוצין. קישוריה דרב אבא בר חנה° בכלים _{שגידען לשכיבה.} די בקשירה כל דהו עד שיהיה עליהן תואר כלי. דאם אומר את דלרבי אבא בר חנה° אף גידען לשכיבה עד שיקשור את כל הקוצין, אין מעשה גדול מזה. אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יונתן° . לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך לבית המדרש. שהרי כמה פעמים נשאלה הלכה זו ביבנה

[דף ל עמוד ב]

עריבת _ספינה הירדן למה היא מקבלת טמאה? הרי שאר ספינות טהורות שנאמר דרך אניה בלב ים. ולא אמר אדם דבר. עד שבא רבי חנינה בן אנטיגנס° ודרשה בעירו. עריבת הירדן למה היא טמאה? מפני שממלין אותה פירות ומוליכין אותה מן הים ליבשה ומן היבשה לים והרי היא ככל כלי היבשה. ועוד דבר אחר דרש. חריות שגדען בין לשכיבה בין לאוהלין צריכות קישור. התיבון הרי נדידייא _סירות דאשקלון שמוציאין אותם לחוף בסוף הדיג ואינם מקבלות טומאה? אמר רבי יצחק בר אלעזר° . שניא היא שאן מוציאין אותם לגמרי, אלא שמקצתה בים ומקצתה ביבשה. אתייא דרבי אבא בר חנה° כרבי חנינא° _{בר חמא}. דאמר רבי חנינא° _{בר חמא}. עולין היינו עם °רבי לחמת גרר. והיה אומר לנו ^ד_יגבחרו לכם חלקי אבנים, ואתם מותרין לטלטלן למחר. רבי זעירא° אמר, עד שיקרדם _{יסתת סיתות קל.} חברייא אמרי, עד שישפשף _{סיתות גמור.} וצפוראי אמרין, עד שיחשוב. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, עד שיהא עליהן תואר כלי _{שדי במעשה כל דהו.} אשכחת אמר, רב אבא בר חנה° דאמר חריות צריכות קשור כל דהו. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} שאמר שבאבנים די במעשה כל דהו. ורבי יונתן° בשם רבי חנינה בן אנטיגנוס° שאמר בחריות צריך קישור כל דהו שיהיה להם תורת כלי. בשיטה חדא. רב° _{אבא בר אייבו} שאמר שחריות שגדען לאהלים צריך שיקשור את כל הקוצים. ורבי זעירא° שאמר שבאבנים צריך שיקרדם. ו°רבי ישמעאל בי רבי יוסי שאמר שבעורות צריך שיקשור , בשיטה חדא _{שצריך מעשה גדול שיהיה ניכר שהכינו לישיבה} ציפוראי שאמרו שבאבנים די במחשבה. ורבי יוסי בן שאול° שאמר שבצבר של קורות די אם חשב עליהן מאתמול. ו°רבי חלפתא בן שאול שאמר שבמוכין די במחשבה. בשיטה חדא. חברייא שאמרו באבנים שצריך לשפשף _{סיתות גמור.} אין להם זוג

ירושלמי שבת, פרק ד, הלכה ג

מתני’: ^ד_ידאם לא כסהו מבעוד יום, לא יכסנו משתחשך. כסהו ונתגלה, מותר לכסותו. ממלא את הקיתון ונותן לתחת הכר או תחת הכסת:

גמ’: פשיטא שאם נטלו מבעוד יום, מחזירו מבעוד יום. נטלו משחשיכה, מחזירו משחשיכה. נטלו מבעוד יום וקדש עליו היום מהוא? אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה. אם נתקלקלה הגומה, אסור להחזיר . ומכירה לכירה מותר. מן ההיא. דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי הושעיה° . משרת הייתי את רבי חייא הגדול° , והייתי מעלה לו חמין מדיוטי התחתונה לדיוטי העליונה, ומחזירין לכירה. אמר רבי ירמיה ברבי שמעון° . ^ד_טואפילו מכירה שהבלה ממועט לכירה שהבלה מרובה מותר. אבל מכירה לטמינה אסור. מטמינה לכירה אסור. מטמינה לטמינה צריכה. נתגלה מבעוד יום מכסהו מבעוד יום. נתגלה משחשיכה מכסהו משחשיכה. נתגלה מבעוד יום וקדש עליו היום מהו? תני, אין טומנין חמין משחשיכה, ^ד_טזאבל מוסיפין עליהן כסות וכלים. כמה יהא עליהן ויהא מותר לכסותם? אמר רבי זריקן° בשם רבי חנינא° _{בר חמא}, אפילו מפה. רבי זעירא° אמר, ובלבד דבר שהוא מועיל. רבי חנינא° _{בר חמא} אמר, כל הדברים מועילין. אמר רבי מתניה° ויאות. אילו מאן דנסב סמרטוט ויהב לה על רישיה בשעת צינתה, דילמא לא כביש צינתה? כשם שאין טומנין חמין משחשיכה, כך אין טומנין לא שלג ולא צונין. ו°רבי ^ד_יזמתיר. התיב שמואל בר אבא° על הדא קדמייתא והא תני ממלא הוא אדם את הקיתון של מים ונותן תחת הכר או תחת הכסת? אלא כ°רבי , ד°רבי מתיר.

[דף לא עמוד א]

אי נמי אפילו לרבנן,כאן לשעה כאן לשהות.
הדרן עלך פרק במה טומנין

פרק חמישי - במה בהמה

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שבת, פרק ה, הלכה א

מתני’: ^ה_אבמה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה? יוצא הגמל באיפסר, והנאקה בחטם, והלובדקים בפרומביא, והסוס בשיר. ^ה_בוכל בעלי השיר יוצאין בשיר, ונמשכין בשיר, ומזין עליהן וטובלן במקומן:

גמ’: תנן, והסוס בשיר. הא באפסר לא. תני °רבי ישמעאל בי רבי יוסי משום אביו. ^ה_גארבע בהמות נמשכות באיפסר ואילו הן. הסוס והפרד הגמל והחמור. אמר חזקיה° . וסימנא (זכריה יד טו) וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור. אמר רב° _{אבא בר אייבו} הלכה כ°רבי ישמעאל בי רבי יוסי : תנן, והלובדקים. אית תניי תני לגדקס. מאן דאמר לובדקים, על שם (דניאל יא מג) ולובים וכושים במצעדיו. מאן דאמר לנדקס, אבמטוס. מהו אבמטוס? חמר סלק _ערבי. רבי יונה° אמר, רבי הושעיה° בעי. גרים הבאים מלובים, מהו להמתין להן ג' דורות? האם הם בכלל מצרים או לא. אמר רבי יונה בן צרויה° . מן מה דאנן חמיי דההן פולא מיצרייא, כד דהו רטיב _לח אינון צווחין ליה לובי. כד דהו נגיב _יבש אינון צווחין ליה פול מצרייא. הדא אמרה, גר מלוב צריך להמתין ג' דורות. דהדא אמרה הוא לובי הוא מצרי. תנן התם, אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון ולא לאחר הקרון ולא את הלובדקים לגמלים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר כל הנולדים מן הסוס, אף על פי שאביהן חמור מותרין זה עם זה. וכן הנולדים מן החמור, אף על פי שאביהם סוס מותרין זה עם זה. אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים מחמור, אסורים זה עם זה. אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי אושעיא° , הלכה כדברי התלמיד _{°רבי יהודה בר עילאי} דאין חוששין לזרע האב. אבל לדברי חכמים כל מין פרדות אחד. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° . כמה דתימר לעניין איסור לא יצא הגמל במטוטלת לא עקוד ולא רגול. ואמרינן עליה וכן כל שאר הבהמה. הוא הדין לעניין היתר דתנן, יוצא הגמל באפסר. אף כאן הוא הדין לשאר בהמות: תנן, וכל בעלי השיר יוצאין בשיר, ונמשכין בשיר, ומזין עליהן וטובלן במקומן. ולא כן תני ^ה_דכל תכשיטי אדם טמאין ^ה_הותכשיטי בהמה טהורין? תיפתר בעשויין לנוי בלבד. אבל שיר שעשוי אף לצורך האדם למשוך הבהמה מקבל טומאה. תנן, ונמשכין בשיר . ואינו עושה חריץ? _{דכשמושך הבהמה פעמים שהיא מתנגדת. וכשגורר אותה עושה חריץ.} אלא כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} דדבר שאינו מתכוון מותר . דתני, לא יגרר אדם את המטה ואת הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה מפני שהוא עושה חריץ. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} ^ה_ומתיר. אמר רבי חיננא° כהדא. דתני. דלת גוררת, מחצלת גוררת, קנקילון _{עץ המחרשה שהתקינה לדלת} פותח ונועל בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב. ותני כן. מחצלת שהיא קשורה ותלויה בעמוד, פותח ונועל בשבת ואין צריך לומר ביום טוב: תנן, ומזין עליהן וטובלין במקומן.

[דף לא עמוד ב]

תמן תנינן. לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה ולא תטבול בהן עד שתרפם. והכא הוא אמר הכין שטובלין במקומן ולא חוששים לחציצה? אמר רבי מנא° _{בן יונה} כאן ברפים. כאן באפוצים _{מהודקים}

ירושלמי שבת, פרק ה, הלכה ב

מתני’: ^ה_זחמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו. ^ה_חהזכרים יוצאין לבובין. רחילות יוצאות שחוזות כבולות וכבונות. והעזים צרורות. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אוסר בכולן, חוץ מן הרחלים הכבונות. °רבי יהודא אומר. עזים יוצאין צרורות ליבש אבל לא לחלב:

גמ’: תנן, חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, ^ה_טבקשורה לו מערב שבת. אבל בשבת אסור, שצריך להשען על החמור כדי לקשור, והוי משתמש בבהמה. חנין מגופתייה אמר קומי שמואל° _{בר אבא בר אבא}. רבי חייא בר אשי° לא נהיג כן אלא התיר אף בשבת. אמר לו לא במרדעת נהיג אלא בקלסטירין _{שק שקושר לפני הבהמה ונותן בו אוכל} שאינו צריך להשען על הבהמה כדי לקשור . דתני זכרים יוצאין בקלסטירין. התיב רבי אחא בר פפא° קומי רבי זעירא° . והא תני חבל שהוא קשור בפרה קושרין אותו באבוס. באבוס קושרין אותו בפרה. ^ה_יניחא אם היה קשור בפרה קושרין אותו באבוס. אבל אם היה קשור באבוס קושרין אותו בפרה? ולא נמצא משתמש בצדדי בהמה בשבת? אמר רבה° . תיפתר בקשרין שאינן של קיימא. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. שנייא הוא צדדי בהמה בין קשר שהוא של קיימא בין קשר שאינו של קיימא? אמר רבי שמי° , תיפתר כ°רבי שמעון בן אלעזר . דתני, °רבי שמעון בן אלעזר אומר. מותר להשתמש על צדדי בהמה בשבת. היא צדדי בהמה היא צדדי אילן. רבי מנא° _{בן יונה} אמר. קיימתיה במספק _קושר חבל שהיה קשור לאבוס, על חבל שהיה קושר לבהמה, ודברי הכל: זכרים יוצאין לבובין. שהוא נותן עור מכורסינון _מעובד כנגד לבו. דכשהוא מתריס כנגד חיה אינו חושש: רחלים יוצאות שחוזות. שקושרים להם הזנב למעלה כדי שיעלה עליהם הזכר . אית תניי תני שחוזות, ואית תניי תני שוזות. מאן דאמר שוזות, מעתדן _מוכנות לביאה. כמה דתימר (משלי ז י) שית זונה ונצורת לב. מאן דאמר שחוזות. כמה דתימר אין משחיזין את הסכין. כבונות, _{עטופות כדי שיהיה צמרן טוב} למילת. כבולות _{שזנבן קשור למטה,} שלא יעלה עליהן הזכר. אמר רבי אבון° בשם רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} דכתיב (מלכים א ט יג) ויקרא להם ארץ כבול. ארץ שאינה עושה פירות: תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, ^ה_יאעזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב. תני °רבי יהודא בן בתירא אומר. בין ליבש בין לחלב אסור. יאות אמר °רבי יהודא בן בתירא

[דף לב עמוד א]

ומה טעמון דרבנן? אמר רבי יוסי ברבי אבא° בשם רב יהודא° , ורבי יוחנן° _{בר נפחא} מטי בה בשם רב° _{אבא בר אייבו} הלכה כדברי מי שהוא אומר בין ליבש בין לחלב אסור. משום דמי מפיס:

ירושלמי שבת, פרק ה, הלכה ג

מתני’: ^ה_יבובמה אינה יוצאה? לא יצא הגמל במטולטלת, ^ה_יגלא עקוד ולא רגול, וכן שאר כל הבהמה. ^ה_ידלא יקשור גמלים זה בזה וימשוך. אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך ובלבד שלא יכרוך:

גמ’: מאי מטולטלת? כהדא כיפה דהיא משויא גבינתה _{כרית שמשווה את גב הגמל.} עקוד, קשור יד ורגל ,רגול בשתי רגליו: תנן, לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך. מאי טעמא? אמר רבי אבא° , מפני החשד. שלא יהו אומרים איש פלוני יצא לעשות מלאכתו בשבת. תנן, אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך ובלבד שלא יכרוך. אסי אומר, לכלאים נצרכה. אמר רב יהודה° _נשיאה בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. אם החבל יוצא מידו אסור שדומה למשוי. ומצואר בהמה מותר. שאין לבהמה משוי בשבת. כרוך אל צואר בהמה אסור שנראה כמשוי. משולשל מצואר בהמה מותר. רב הונא° ורב יהודה° _נשיאה תריהון אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, חד אמר ^ה_טומידו אסור, ומצואר בהמה מותר. וחורנה מחלף. מאן דאמר מידו אסור, משום שנראה משוי בשבת. ומצואר בהמה מותר, שאין גוזרים לבהמה על דבר שנראה כמשוי בשבת. ומאן דאמר מידו מותר, מפני שאי אפשר שלא יצא מידו מעט לכן לא גזרו. ומצואר בהמה אסור, דהוא מצוה על שביתת בהמתו כמוהו. שנאמר (שמות משפטים כג יב) למען ינוח שורך וחמורך כמוך. תני טפח מידו לצואר בהמה אסור. _{שלא יהיה רפוי ויורד טפח, ויש אומרים עד לטפח מהארץ אסור} אמר רבי זעירא° , יוצא מידו אסור יוצא מצואר בהמה אסור. טפח מידו לצואר בהמה אסור. ואי זו היא שהוא מותר? אמר רבי יוחנן בר מרייא° , מאן דעביד טבאות נגיד _מחזיק לה כהדין סוסיא סרקייא _{סוס של ערבי} שמחזיק בחבל שסביב צוארו

ירושלמי שבת, פרק ה, הלכה ד

מתני’: ^ה_טזאין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו. ולא בזוג אף על פי שהוא פקוק. ולא בסולם שבצוארו. ולא ברצועה שברגלו. ^ה_יזאין התרנגולים יוצאין בחוטין ולא ברצועה שברגליהן. ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן. ואין הרחלים יוצאות חנונות. ואין העגל יוצא בגימון. ולא פרה בעור הקופד, ולא ברצועה שבין קרניה. פרתו של °רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים:

גמ’: תנן, אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו. תני, ^ה_יחאבל מטייל הוא בה _{אף אם אינה קשורה} בחצר. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° .

[דף לב עמוד ב]

אף לענין אוכף כן. תני יוצא הוא החמור באוכף שלו בשביל לחממו. אבל לא יקשור את המסרוכי _{רצועה סביב צוארו שקושרים לאוכף שלא יחליק בעליות} ולא יפשיל את הרצועה שתחת זנבו _{שקושרים לזנבו כדי שלא יחליק בירידות.} רבי ירמיה° בעא קומי רבי זעירא° . דברים אלו מין אילין מילייא דתנינן בהו הלכות שבת כהררים התלויין בסערה. דמה הבדל בין אוכף למרדעת דאת אמר הכן? והתני, יוצאים בקישושות _{שני קרשים שקושרים משני צדי העצם למי שיש לו שבר ומותר לצאת בו.} ויתיביניה, מה בין סולם לקישושות? סולם יש בו ממש _{שווה כסף} ואם יפול שמא יטלטלנו ברשות הרבים. קישושות אין בהן ממש, ואם יפלו יפקירם. אמר רבי חנינה° . ויתיביניה מה בין קישושות לקמיע מומחה? דתני, אסור לבהמה לצאת בקמיע מומחה. אמר רבי אבדימי° . ויתיביניה מה בין קישושות לאגד שעל גבי המכה? אלא אית תניי תני אין יוצאין בקישושות. אית תניי תני יוצאין. כדאמר רבי חייא בר אדא° ,תניין אינון. מאן דאמר יוצאין בקישושות, ^ה_יטיוצאין באגד שעל גבי המכה. ומאן דאמר אין יוצאין בקישושות, אין יוצאין באגד שעל גבי המכה.: תנן, אין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן. מאי טעמא? מפני שהוא עושה חריץ: תנן, אין הרחלים יוצאות חנונות. מאי חנונות? רב יהודה° _נשיאה אמר כיפה של צמר שמניחים לה אחר הגז שלא תצטנן. רבי יסא° _אסי אמר בשם רבי חמא בר חנינא° . עיקר _שורש הוא ושמיה יחנונה שמניחין לה בחוטמה כדי שתתעטש ויצאו התולעים ואסור משום רפואה בשבת. רבי זעירא° בעא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. לית הדא אמרה שאסור לבהמה לצאת בקמיע מומחה? שהרי עשב זה כקמע מומחה. אמר לו אין, _{וכל הכבוד} בבלייה דקמתה עליה: תנן, אין העגל יוצא בגימון. אמר רב הונא° בר נירא _{עול קטן כדי להרגילו.} רב חסדא° אמר פינקסה _{בד שקושרים סביב פיו שלא ינק.} אבא בר רב הונא° אמר שרתיעה _{שיפוד שדוחפים לפיו שלא ינק.} אית תניי תני גימון. אית תניי תני גימול. מאן דאמר גימון, דכתיב (ישעיהו נח ה) הלכוף כאגמון ראשו. מאן דאמר גימול, דכתיב(שמואל א א כד) ותעלהו עמה כאשר גמלתו. מאן דאמר גימון, מסייע לרב הונא° . מאן דמר גימול, מסייע לאבא בר רב הונא° ולרב חסדא° : תנן, ולא פרה בעור הקופד. שהוא נותן עור קופד בין דדיה בשביל שלא תניק את בנה: תנן, פרתו של °רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים. רבי אבא° ושמואל° _{בר אבא בר אבא} תריהון אמרין. לדברי חכמים, ^ה_כ רצועה בין קרניה אפילו להימשך בה אסור שמא יפול. אמר רבי אבא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. אם היתה קרניה ^ה_כאקדוחה, מותר. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. קשייתה קומי רבי אבא° . והרי זו שמירה יתרה? ומר לא תנינן _למדתנו אלא הנאקה בחטם. שרק לה התירו לצאת בחתם, ולאחרים הוה שמירה יתירה ואסור? אמר רבי זעירא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. ^ה_כבשור שעיסוקו רע, יוצא בפרומביא שלו. ורבותינו שבגולה נהגו כן. רבי אלייא° ורב יהודה° _נשיאה אמרו בשם שמעון בר חייא° . כלב יוצא בסוגר שלו סביב פיו. אם לחכות _{שלא יאכל} בו, אסור שאין זה שמירה. אם בשביל שלא לאכול אפסרו, מותר תנן, פרתו של °רבי אלעזר בן עזריה וכ"ו. גניבה אמר. הלכה היה מלמד ובא. אבל לא עשה כך. וכי על הדא תנן שלא ברצון חכמים? די היה לאמר שחכמים חולקים עליו. תני רבי יודה בר פזי° דברדלייה. אמרו לו. או עמוד מבינותינו, או העבר רצועה מבין קרניה. אמר רבי יוסי ברבי בון°

[דף לג עמוד א]

אף שרק הורה, שיך לאמר שלא ברצון חכמים לפי שהיה מתריס כנגדן. רבי חנניה° אמר. לא היה מתריס אלא פעם אחת יצאת, והשחירו שיניו מן הצומות. רבי אידי דחוטריה° אמר. לא פרתו, אלא אשתו הייתה שיצאה במה שאסרו חכמים. ומנין שאשתו קרויה עגלה? דכתיב (שופטים יד יח) לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי. תמן אמרין פרת שכינתו היתה. ויש אדם נענש על שכינתו? אמר רבי קיריס דידמא° . ללמדך שכל ^ה_כגמי שהוא ספיקא בידו למחות ואינו ממחה, קלקלתו תלויה בו

הדרן עלך פרק במה בהמה

פרק שישי - במה אשה

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה א

מתני’: במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה? ^ו_אלא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן. לא ברצועה שבראשה, ולא תטבול בהן עד שתרפם. לא בטוטפת ולא בסנבוטין בזמן שאינן תפורין. ולא בכבול לרשות הרבים. ולא בעיר של זהב, ולא בקטלא, ולא בנזמים, ולא בטבעת שאין עליה חותם, ולא במחט שאינה נקובה. ואם יצאה אינה חייבת חטאת:

גמ’: תנן, לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן. לא ברצועה שבראשה, ולא תטבול בהן עד שתרפם. אמר רב נחמן בר יעקב° . על ידי שהיא מתרתן לפי שהן חוצצין בנדתה. והיא שכוחה ומהלכת בהן ארבע אמות. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. בקדמייתא הוינן אמרין, בגלל שהיא מתרת את התפור שפעמים שלא מצליחה להסירם משערה, והיא קורעת אותם. ולא הוינן אמרין כלום _{שבאמת אין בזה איסור,} מדתני רבי הושעיה° ^ו_בחותל של תמרים, קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור. תמן תנינן, אילו חוצצין באדם. ^ו_גחוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. של צמר ושל שיער אין חוצצין מפני שהמים באים בהם. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. לית כאן של שיער, אלא הכי גרסינן °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. של צמר אין חוצצין מפני שהמים באים בהם. דהא ^ו_דשל שיער , דברי הכל אין חוצצין. רבי אבא° אמר בשם רב יהודה° _נשיאה. ורבי זעירא° אמר בשם רבנין

[דף לג עמוד ב]

היתה ^ו_הנימא אחת, חוצצת. שתים, ספק. שלש אינן חוצצות. רבי זעירא° בעי. קשר נימא לחבירתה מהו? אם קשרה לאחת, כאחת היא וחוצצת. קשרה לשתים, כשתים הן וספק. לשלש, שלש הן ואינן חוצצות. אמר רב יהודה° _נשיאה. זו שהיא יורדת לטבול לנידתה, קושרת שערה כזנב הסוס לעובדה _{לכתחילה} וסמיך עלי _{יכולה לסמוך עלי שאני מתיר.} כהנא(א)° שאל לרב° _{אבא בר אייבו}. מהו ^ו_ומיפק באילין תיכייא _{שרשראות חוטים חלולות.} אמר לו. וכי כן אמרין אסור לו לאדם לצאת בהמייני _חגורה? והרי אף היא עשויה כך. רב הונא° הורי לאיתתיה דריש גלותא, מיתן ליברה _מחט דדהבא על קפיליטה _{כיסוי ראש} שאישה חשובה לא תוציאם להראות לחברותיה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} הורי לאילין דבית בון, מיתן טלייה דמרגליתא _{רצועה משובצת פנינים} על פרגזתא _{כיסוי ראש.} אמר רבי אילא° _אילעא. כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות. ותנינן, ^ו_זיוצא הוא בזוגין שבכסותו, ואינו יוצא בזוגין שבצוארו. אית תניי תני, בין אילו בין אילו מקבלין טומאה. ואית תניי תני, בין אילו בין אילו אין מקבלין טומאה. ולא פליגי. מאן דאמר בין אילו בין אילו מקבלין טומאה, בשעשה להן אמבולי _ענבל. ומאן דאמרן אילו בין אילו אין מקבלין טומאה, בשלא עשה להן אמבולי. ואפילו עשה להם אמבולי למה לא יהו טהורין? שהרי העינבל לא נעשה לקול. ולא כן אמר רבי אבהו° . דשמעון בר אבא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ו_חבזוגין שבעריסה פליגי תרין אמוראין. חד אמר מוליך ומביא _{את העריסה} ובלבד שלא יתכוון להשמיע את הקול. וחרנה אמר אם משמיע את הקול אסור. ואם לאו מותר משמע שאף אם יש עינבל הכל תלוי בהשמעת קול. כשנתן בו עינבל ודאי כוונתו להשמיע קול. תמן אם אינן עשויין להשמיע את הקול בשבת. עשויין הן להשמיע את הקול בחול. ברם הכא אם אין עשוין להשמיע קול לא בחול ולא בשבת, מפני מה עשה להן אמבולי?: תנן, לא בטוטפת. אמר רבי בון בר חייה° , קובטירה _{תכשיט שנותנת על מקום התפילין} ונקרא כך כי הוא דבר שהוא נותן במקום הטוטפת: ולא בסנבוטין. צובעין תותבן _{פתיל צבוע:} לא בכבול. טבוסה _{כיפת צמר שמניחים תחת הסבכה} תני, °רבי שמעון בן אלעזר מתיר בכבול. רבי אחא° אמר בשם כהנא° . אתיא ד°רבי שמעון בן אלעזר כ°רבי . כמה ד°רבי אמר דבר שהוא טמון _נסתר מותר, ולכן התיר לצאת בשן של זהב. כן °רבי שמעון בן אלעזר אמר דבר שהוא טמון מותר. תכשיטין למה הן אסורין? אמר רבי אבא° . על ידי שהנשים שחצניות, והיא מראתן לחבירתה והיא שכוחה ומהלכת בהן ד' אמות. תני °רבי חלפתא בן שאול . תכשיטין אסור לשלחן דורון ביום טוב. אמר רבי מונא° . לא אמרו אלא לשלחן, הא ללבשן בבית מותר שאם היה אסור ללובשם, פשיטא שאסור לשלחם שהרי הם מוקצים. אין מכאן ראיה. דתני, ^ו_טמטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק. ואת הפנקס ואת הקרקש שמשקשים בו לתינוק. ואת המראה

[דף לד עמוד א]

לכסות בהן את הכלים. מכאן שכלי שמלאכתו לאיסור, מותר לצורך גופו ומקומו. לכן אף אם אסור היה ללובשם, היה צריך לאמר שאסור לשלחם אף שיכול להשתמש בהם לצורך גופם. אמר רבי בון° . מתניתא אמרה שאסור ללובשן. דתנינן. ^ו_יכל שניאותין בו ביום טוב, משלחין אותן. אם אומר את שמותר ללובשן, יהא מותר לשלחן. והא הדא דתני מטלטלין את השופר להשקות את התינוק. ואת הקרקש ואת המראה לכסות בהן את הכלים. משמע שאף כלים שהם מוקצים מותר להשתמש בהם לצורך גופם. ואף תכשיט כיוון שיכול להשתמש לצורך גופו ונהנה, למה אסור לשלחו? מה שהתירו את אלו, בשיש עליהן תואר כלי. אבל תכשיט שאין שם כלי עליו, אסור . עד כדון תכשיטין של זהב, אסור לצאת שמא תשלוף להראות לחברותיה. ואפילו תכשיטין של כסף? אמרין בשם רבי ירמיה° אסור. ואמרין בשם רבי ירמיה° מותר. הכיצד? אמר חזקיה° . אנא ידע רישא וסיפא של העניין ואיך נוצרו שני הדעות, טליין דקיקין _{ילדות קטנות} הויין מתרביין בדרתיה דרבי ירמיה° שהיו יוצאות בתכשיטי כסף. אתא ושאל לרבי זעירא° . אמר לו, לא תיסור ולא תישרי. תנן, ^ו_יאאין רואין במראה בשבת. אם היתה קבועה בכותל, °רבי מתיר. וחכמין אוסרין. אמר רבי אחא° בשם רבי אבא° . טעמא דהדין דאסר, דפעמים שהוא רואה נימא אחת לבנה, והיא תולשתה והיא באה לידי חיוב חטאת. ^ו_יבוהאיש אפילו בחול אסור שאינה דרך כבוד שזו דרך נשים. י"ג דברים התירו לבית °רבי . שיהו רואין במראה. ושיהו מספרין קומי. ושיהו מלמדין את בניהן יוונית ^ו_יגשהיו זקוקין למלכות. תנן התם, אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והביכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה: שאלו את °רבי יהושע _{בן חנניה} . מהו שילמד אדם את בנו יוונית? אמר להם, ילמדנו בשעה שאינו לא יום ולא לילה. דכתיב (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה. והתני °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, ובחרת בחיים, זו אומנות. מעתה, אסור ללמד את בנו אומנות בגין דכתיב (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה? אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר ווא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אסרו ללמוד יונית מפני המסורות. _{שאם ידע את שפת השלטון. שמא בעל כרחו ישתף פעולה עם השילטון ויהיה מוסר.} רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מותר אדם ללמד את בתו יוונית מפני שהוא תכשיט לה. שמע שמעון בר אבא° ואמר, בגין דרבי אבהו° בעי מלפה בנתיה יוונית הוא תלי לה ברבי יוחנן° _{בר נפחא}. שמעה רבי אבהו° ואמר. יבא עלי אם לא שמעתיה מן רבי יוחנן° _{בר נפחא}. תני, אין יוצאין באיסטמא _{מטלית עם חוטים צבעוניים לגרש זבובים.} שלשה דברים נאמרו באיסטמא. ^ו_ידאין בה משום כלאים לפי שאינה אריג. ואינה מטמאה בנגעים שאינה בגד. ^ו_טוואין יוצאין בה בשבת. °רבי שמעון בן אלעזר אומר, אף אין בה משום עטרות כלות שגזרו עליהם אחרי החורבן: תנן, ^ו_טזולא בעיר של זהב. רב יהודה° _נשיאה אמר כגון ירושלים דדהב. רבנן דקיסרין אמרין זה תכשיט הנקרא פרוש טוק טקלין. מעשה ב°רבי עקיבא _{בן יוסף} שעשה לאשתו עיר של זהב. חמתיה איתתיה ד°רבן גמליאל _דיבנה וקניית בה. אתת ואמרת קומוי בעלה. אמר לה. הכין הווית עבדת לי כמה דהוית עבדה ליה? דהוות מזבנה מקליעתא דרישא ויהבה ליה והוא לעי באוריתא? תמן תנינן. שלושה דברים אמרו לפני °רבי עקיבא _{בן יוסף} שנים משם °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ואחד משם °רבי יהושוע . שנים משם °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, יוצאה אשה בעיר של זהב. תני, °רבי מאיר מחייב. בין °רבי מאיר לרבנן ניחא. ד°רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרין. בין °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לרבנן ניחא. ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מתיר וחכמים אוסרין מדרבנן. בין °רבי מאיר ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} קשיא

[דף לד עמוד ב]

°רבי מאיר מחייב חטאת ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מתיר? רבי איניינו בר סיסיי° אמר משום °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. כל מקום שאמרו לא תצא. ואם יצתה חייבת חטאת, אסורה לצאת בו בחצר. כל מקום שאמרו לא תצא. ואם יצתה אינה חייבת חטאת, מותרת לצאת בו בחצר. רבי אבא בר כהן° אמר בשם רב ששת° . מתניתא אמרה כן. דתנן, ובכבול ובפיאה נכרית בחצר. רבי אלייא° אמר בשם רבי שמעון בר חייא° . אפילו במקום שאמרו לא תצא. ואם יצאת אינה חייבת חטאת, ^ו_יזאסורה לצאת בו לחצר איתמר תכשיטין למה הן אסורין? אמר רבי אבא° . על ידי שהנשים שחצניות, והיא מראתן לחבירתה והיא שכוחה ומהלכת בהן ד' אמות. ^ו_יחוהאיש על ידי שאינו שחוץ יהיה מותר לצאת בתכשיט? נשמעינה מן הדא. רבן גמליאל ברבי° ירד לטייל בתוך חצירו בשבת ומפתח של זהב בידו. ^ו_יטוגערו בו חביריו משום שהוא תכשיט. הדא אמרה, העשוי לשם תכשיט אסור. הדא אמרה, עשוי לכך ולכך אסור. הדא אמרה, אחד האיש ואחד האשה אסורים. הדא אמרה, אפילו במקום שאמרו לא תצא. ואם יצתה אינה חייבת חטאת, אסורה לצאת בו בחצר שהרי גערו בו חבריו.

ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ב

מתני’: ^ו_כלא יצא האיש בסנדל המסומר. ^ו_כאולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה. ^ו_כבולא בתפילין ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה. ^ו_כגולא בשריון לא בקסדא ולא במגפיים. ואם יצא אינו חייב חטאת:

גמ’: מפני מה גזרו על סנדל מסומר? יש אומרים שהיו רואות את ראשו ומפילות. ויש אומרים שהיו שומעות קולו ומפילות. ויש אומרים ששעת השמד היתה והתחבאו במערה ושמעו קול והיו סבורים שהרומאים באים עליהם ועל ידי שהיו נדחקין זה בזה הרגו זה את זה. מה נפק ביניהון הדיוסטרא _{מסמר כפוף כלפי הקרקע ואין נראה ראשו.} מאן דאמר שהיו רואות את ראשו ומפילות מותר. ומאן דאמר שהיו שומעות קולו ומפילות או שהיו נדחקין זה בזה והורגין זה את זה אסור. ולא בשעת השמד גזרו? מכיון שעבר השמד למה לא יהא מותר? לא עמד בית דין וביטל. מעתה אפילו בחול יהיה אסור. לאו אורחיה דבר נשא מיהוי ליה תרין סנדלין, חד לחולא וחד לשובתא. וכיוון שאינו מצוי שיהיה לאדם נעל מיוחדת לחול לא גזרו. תני, טלה עליו מטלית מלמטן מותר דאינו נראה ואין קולו נשמע ואינו פוצע. רבי יודן בי רבי ישמעאל°

[דף לה עמוד א]

הוות רגליה שחקה _נפצעה ועבדין ליה כן שיצא בסנדל מסומר שעטוף במטלית. לא אסרו אלא לחזק אבל לנוי מותר כמה מסמרן יהו בו ויהיה מותר אם עשה לנוי? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. חמשה כחמשה ספרי תורה. רבי חנינא° _{בר חמא} אמר שבעה כנגד ימי השבוע כדכתיב (דברים לג כה) ברזל ונחושת מנעליך, וכימיך דבאך. נהגין רבנין כהדא דרבי חנינא° _{בר חמא}. דרש רבי אחא° בשם רבי חנינא° _{בר חמא}, תשעה. °רבי היה נותן שלשה עשר בזה ואחד עשר בזה כמנין משמרות. (קהלת יב יא) וכמסמרות נטועים. מה משמרות כ"ד. אף מסמרים כ"ד. רבי יוסי בן חנינא° אמר כליבית _{מסמר כפוף בעל שני ראשים כלבוס} אינו עולה למנין מסמרים. רבי זעירא° שאל לרבי אבא בר זבדא° , מהו ליתן את כל עשרים וארבע המסמרים על גבי סנדל אחד? אמר לו שרי. מהו ליתנם על גבי מנעל אחד? אמר לו שרי. ^ו_כדאין מגרדין מנעלים וסנדלים שיש עליהם בוץ משום ממחק. ^ו_כהאבל סכין ומדיחין אותן. רבי קריספיא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. תלמידוי דרבי חייא רובא° אמרין. הראשונים היו אומרים מגרדין. והשניים היו אומרים אין מגרדין. ואתשל ל°רבי ואמר אין מגרדין. אמר רבי זעירא° . הא אזילה חדא מן תלמודוי דרבי חייא רובא° . _{שהרי אחד מתלמידי רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי אמר ששאלו את °רבי שהוא מן הראשונים והוא אסר.} רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי יוסי בר חנינא° . הלכה כדברי מי שהוא אומר מגרדין, ובלבד לאחורי הסכין. אמר רבי חייא בר אשי° . נהיגין הווינן יתבין קומי °רבי . והוינן משחין ומשזגין מדיחים אבל לא מגרדין. אין סכין מנעלין וסנדלין. ^ו_כולא יסוך אדם את רגלו והוא בתוך המנעל. ואת רגלו והוא בתוך הסנדל. אבל סך הוא את רגלו, ונותנה בתוך המנעל. סך הוא את רגלו ונותנה בתוך הסנדל. סך שמן ומתעגל על גבי קטיבלייא _{משטח עור} חדשה ואינו חושש. לא יתן את הקטבליה על גבי טבלה של שיש והתעגל עליה, שנראה כרוצה לעבדה. ו°רבן שמעון בן גמליאל מתיר. ^ו_כזאין לובשין מנעלין וסנדלין חדשים, אלא אם כן לבשן והלך בהן מבעוד יום _{שמא ימצא שאינם מתאמות לו ויטלם בידו ויוליכם ארבע אמות ברשות הרבים.} כמה יהא הילוכן? בני ברתיה דבר קפרא° אמרין. מבית מדרש רבא דבר קפרא° , עד בית מדרש רבא דרבי הושע° . ציפוראי אמרין. מן כנשתא דבבלאי, עד דרתיה דרבי חמא בר חנינא° . טיבראי אמרין. מן סדרא רובה, עד חנותיה דרבי הושעיה° . ^ו_כחסנדל שנפסקו אזניו _{עור שיוצא משני צידי הסוליה ומהם יוצאות רצועות לקשור לרגל} שנפסקו חבתיו _{רצועות שעל כף הרגל} שנפסקו תרסיותיו _{הרצועות שמתחברים לאזנים ואותם קושרים סביב הרגל} או שפירשה רוב אחת מכפיו _{החלק האחורי של הסוליה מושב העקב} טהור. נפסקה אחת מאזניו אחת מחבתיו אחת מתרסיותיו או שפירשו רוב מכפיו טמא. °רבי יהודא אומר נפסקה אזנו הפנימית, טמאה. נפסקה החיצונה, טהורה. רבי יעקב בר אחא° רבי טבליי° ו חנין בר אבא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^ו_כטהלכה כ°רבי יהודא לענין שבת. שכל שמקבל טומאה, שם כלי עליו ומותר בטילטול. רבי שמואל בר רב יצחק° הוה ליה עובדא _{שנפסק אוזן החיצונה של סנדלו} שלח לרבי יעקב בר אחא° גבי רבי חייא בר אבא° . אמר לו. כשם שהן חלוקין בטומאה, כך הן חלוקין בשבת. והורי ליה כרבנן שאף שאין מקבל טומאה, כלי הוא ומותר בטלטול. רבי שמואל בר רבי יצחק° בעי. רבי יעקב בר אחא° שמע מימרא בשם רב° _{אבא בר אייבו} שהלכה כ°רבי יהודא . והוא מורי ליה כרבנן? רבי אחא בר יצחק° הוה ליה עובדא. שלח שאל לרבי זעירא° . רבי זעירא° שאל לרבי אימי° _{אמי בן נתן}. אמר לו. כדברי מי שהוא מטמא, אסור לצאת בו. וכדברי מי שהוא מטהר, מותר לצאת בו. ולא אפיק גבי _ממנו כלום _{פסק ברור.} תני

[דף לה עמוד ב]

אבל מטייל הוא בהן עד שהוא מגיע עד פתח חצירו. רבי אחא° ורבי זעירא° הוון מטיילין באיסטרטין. איפסיק סנדליה דרבי אחא° . מן דמטון לפילי _{פירצה צרה בחומת החצר,} אמר לו, זהו פתח חצירך. רבי אחא° כריך סבונה _{סיב של דקל} עליהון. רבי אבהו° כריך אגיד מלבניקי _עשבים. דרבי אבהו° סבר דאגוד מלבניקי מן המוכן הוא, שמשמש מאכל לבהמות. רבי יונה° טלקיה _השליך לחנותיה דחליטרה _אופה אוף דציבחר הוה עד סדרה יקיר _{בית המדרש הגדול.} רבי אלעזר° _{בן פדת} מסלק ליה מיד. רבי ירמיה° בעי קומי רבי זעירא° . אליבא ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אם נפסקה החיצונה מהו להחליף של ימין בשמאל ותהיה פנימית? האם חוששים שמא ילעגו לו שנועל של שמאל בימין ויטלם ויוליכם ארבע אמות, או לא חיישינן. אמר לו שרי. אפילו כן אמר ליה פוק חמי חד סיב _{זקן חכם} וסמך עלוי. נפק ואשכח לרבי אבא בר ממל° , ושאל ליה ושרא. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, מתניתין אמרה שהוא דרך מלבוש. דתנינן, או בשל שמאל בימין חליצתה כשירה. תני, פרשה רוב אחת מכפיו טמא. הדא דתימר לרוחב, אבל לאורך, צריך שיהא חופה את רוב הרגל: תנן, ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה. מאי טעמא? אמר רבי אבא° , מפני החשד. שלא יאמרו איש פלוני נפסק סנדלו ותלאו בית שיחיו: בזמן שאין ברגלו מכה. הא יש ברגלו מכה הוא נותן. על איזה מהן הוא נותן? שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר ^ו_לעל אותה שאין בה מכה הוא נותן. דאם אומר את על אותה שיש בה מכה הוא נותן, מאן צייר _שומר ליה דלא יתן גם על חורתיה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, על אותה שיש בה מכה הוא נותן. שמעון בר אבא° הוה משמש קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. והוה מושיט ליה סנדליה של ימין כהדא דתני. דרך ארץ ^ו_לאכשהוא נועל נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל. וכשהוא חולץ חולץ של שמאל ואחר כך חולץ של ימין. אמר ליה רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בבלייא, לא תעבד כן. שהראשונים לא היו עושין כן. אלא כשהוא נועל נועל של שמאל ואחר כך נועל של ימין. שלא תהא נראית של ימין פגומה. _{אחר שנעל את ימין קדם שיביאו לו את של שמאל} אמר לו רבי שמעון בר אבא° . הדא אמרה, דעל אותה שיש בה מכה הוא נותן. אמר לו, אין בבלייא דקמתיה עליה. ^ו_לביוצאין בתפילין ערב שבת עם חשיכה. ואין יוצאין בסנדל מסומר ערב שבת עם חשיכה. מה בין זה לזה? זה _תפילין אף בחול

[דף לו עמוד א]

דרכו לחלוץ עם חשכה ואין חשש שישכח. וזה אין דרכו לחלוץ. תנן, ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה. ^ו_לגאיזהו קמיע מומחה? כל שריפא בו ושנה ושילש. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ו_לדנאמן הרופא לומר קמיע זה מומחה, שריפיתי בו ושניתי ושילשתי. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° . ריפא לאדם אחד ג’ פעמים, נאמן לאותו אדם. לשנים, נאמן לשנים. לשלשה, נאמן לכל אדם. יוצאין בקמיע מומחה, בין בכתב ^ו_להבין בעשבים. ובלבד שלא יתננו, לא בשיר ולא בטבעת. כדין תכשיט שאסור. בעון קומי רבי יונתן° . מהו מיתניתיה בההן סילונה _{קנה חלול?} אמר לו, ובלבד שלא יתננו לסילון, לא בשיר ולא בטבעת. בעון קומי רבי יונתן° . מהו מפיק בההוא מומייקה _{תכשיט שסביב הצואר ומחובר לבגד.} אמר לון אסור משום תכשיט. מאי משום תכשיט? אי משום תכשיט הוא ואף בחול אסור דגזרו עליו אחר החורבן, לא היה לדניאל לאסר על עצמו? ואיך דניאל לבש כזה דכתיב (דניאל ה כט) והמניכא די דהבא על צואריה. אלא ודאי דלא גזרו עליו. ואי משם משאוי בשבת, כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות וצריך להיות מותר . רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי יוסי° _{בר זבידא}, ^ו_לומכה שנתרפאת, נותנין עליה רטייה. שאינה אלא כמשמרה. אמר רבי אבון° בשם רבנין דתמן. ^ו_לזנותנין עלים על גבי מכה בשבת, שאינו אלא כמשמרה. אמר רבי תנחומא° _{בר אבא}. חוץ מעלי גפנים שהן לרפואה. אמר רבי חונא° . הדא פואה, עיקרו טב הוא סגין. כד דאית ביה חמשה קטרין _קשרים. שבעה קטרין. או תשעה קטרין, טב הוא סגין. ובלחוד דלא יתן מוי. אין קורין פסוק על גבי מכה בשבת. שאסור להתרפאות בדברי תורה. והדין דקרי על יברוחה _דודאים אסור. בוא וקרי את הפסוק הזה על בני שהוא מתבעת _נפחד, או תן עליו ספר או תן עליו תפילין ^ו_לחבשביל שישן אסור. והא תני אומרים היו שיר פגועין בירושלים? אמר רבי יודן° . כאן מה שאסרו, ^ו_לטמשנפגע, כאן עד שלא נפגע. ואי זהו שיר פגועין (תהילים ג ב) ה' מה רבו צרי וכל המזמור. (תהילים צא א) יושב בסתר עליון. עד (תהילים צא ט) כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך:

ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ג

מתני’: ^ו_מלא תצא אשה במחט הנקובה, ^ו_מאולא בטבעת שיש עליה חותם, ^ו_מבולא בכולייר, ולא בכובלת, ולא בצלוחית של פלייטון. ואם יצאת חייבת חטאת, דברי °רבי מאיר . וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון:

גמ’: תני, לא יצא החייט במחטו שבכליו _בבגדו. ולא הלבלר בקולמוס שבאזנו. והצבע בדוגמא שבאזנו. ולא השולחני בדינר שבאזנו. ואם יצאו, ^ו_מגהרי אלו פטורין דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, אומן באומנתו חייב. הא שאר כל האדם, יוצאין בכך. מחלפא שיטתיה ד°רבי מאיר ? דתנינן לא תצא אשה במחט הנקובה אפילו תחובה בראשה _{ואף שאין דרך הוצאה בכך. כיוון שדרך נשים בכך,} אם יצאת חייב חטאת דברי °רבי מאיר . והכא הוא אמר הכין שאומן דרך אומנותו פטור כיוון שאין דרך כל אדם להוציא כך? רבי מנא° _{בן יונה} אמר לה סתם. רבי אבון° אמרה בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הכא דרך הוצאה בנשים.

[דף לו עמוד ב]

ברם התם טפילין יוצאין בכך. שאף בעלי האמנות רק מעטים עושים כן. מחלפה שיטתין דרבנין? דתנינן וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון. הא במחט הנקובה אף לחכמים חייב. והתם אמרו שרק אומן דרך אומנותו חייב אבל אחר פטור. אמר רבי אבין° תיפתר באשה גודלת _{קולעת שערות נשים.} שמשתמשת במחט לחלוק שיער, והרי היא אמן באמנותו. תנן, ולא בטבעת שיש עליה חותם ואם יצאה חייבת חטאת. אמר רבי אחא° בשם רבי אבא בר רב נחמן° . ד°רבי נחמיה היא זו שסובר שהחותם עיקר, אבל לרבנן הטבעת עיקר והוי תכשיט ופטורה. דתנינן תמן, ^ו_מדטבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג, טמאה. טבעת של אלמוג וחותמה של מתכת, טהורה. תני °רבי נחמיה מחליף. וכן היה °רבי נחמיה אומר. בטבעת אחר חותמה. בסולם אחר שליביו. בקולב אחר מעמידיו, ובעול אחר סמנייריו _{היתדות משני צדי ראש השור.} אמר רבי אילא° _אילעא תיפתר דברי הכל, בשהוציאה לחתום בה. דאף חכמים יודו שדעתו על החותם. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר בשם רבי זעירא° , היתה עשויה לכך ולכך. הוציאה לחתום בה, חייב. הוציאה לשם תכשיט, פטור אף על החותם, שהחותם טפילה לתכשיט

ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ד

מתני’: ^ו_מהלא יצא האיש לא בסייף, לא בקשת, ולא בתריס, ולא באלה, ולא ברומח, ואם יצא חייב חטאת. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, תכשיטין הן לו. וחכמים אומרים, אינן לו אלא גנאי שנאמר (ישעיהו ב ד) וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות. ^ו_מובירית טהורה ויוצאין בה בשבת. כבלים טמאין ואין יוצאין בהן בשבת:

גמ’: כתיב (שמות בשלח יג יח) וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. מלמד שהיו מזוינים בחמשה מיני זיין, תנן, לא יצא האיש לא בסייף, לא בקשת, ולא בתריס, ולא באלה, ולא ברומח. ואיזו היא האלה? מן מה דתני °רבי יעקב בר סיסי ורבי יוסה° _אסי, מאימתי תורמין את הגורן? משתיעקר האלה _{יתד שהיו נועצים בקרקע וסביבה מלקטים את הגורן.} הדא אמרה, כמין דייקרן _כידון. תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, תכשיטין הן לו. וחכמים אומרים, אינן לו אלא גנאי. מה טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? דכתיב (תהילים מה ד) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. מה טעמון דרבנן? דכתיב וכתתו חרבותם לאתים. לאטין _{כלי לעבודת האדמה.} וחניתותיהן למזמרות. למיגזיין. תנן, בירית טהורה ויוצאין בה בשבת. כבלים טמאין ואין יוצאין בהן בשבת. אמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בירית כל שהיא יחידית. כבלים שני ביריות שהשלשלת בנתים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר בירית זו אצעדה. דאמר רב יהודה° _נשיאה כתיב (במדבר מטות לא נ) ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד, טבעת עגיל וכומז לכפר על נפשותינו לפני ה'. אצעדה זו פרופסלה _{צמיד סביב הרגל.} צמיד זה שירייא. כמה דאת אמר (בראשית חיי שרה כד מז) והצמידים על ידיה. טבעת. עיזקייאי. עגיל. קדשייא. כמה דתימר (יחזקאל טז יב) ועגילים על אזניך. וכומז יש אומרים זה טפוס של רחם. ויש אומרים זה טפוס של דדים. כתיב (ישעיהו ג יח) ביום ההוא יסיר ה' את תפארת העכסים.

[דף לז עמוד א]

זה קורדיקייה _{מנעלים שבהם שקיות שמן המור.} כמה דתימר (ישעיהו ג טז) וברגליהם תעכסנה. השביסים. שלטוניה _{רקמה מצוירת שיורדת על הפנים.} כמה דאת אמר, שביס של סבכה. הסהרונים עונקיה. כמה דאת אמר (שופטים ח כא) ויקח את הסהרונים אשר בצוארי גמליהם. הנטיפות שלמיני _{ענק סביב הצואר.} השירות, שיראין. והרעלות. בלינדייא. הפארות. כליליא. כמה דאת אמר (יחזקאל כד כג) פארכם על ראשיכם. והאצעדות פרופסלה. הקישורים קרקישיה _{קשרי שער לנוי}. ובתי הנפש. תירגם עקילס אסטומובריאה. דבר שניתן על בת הנפש _{מפתח הלב.} והלחשים קדשיא _{עגילים.} דבר שהוא נותן על בתי הלחישה _{אזניים.} הטבעות היזקייא. ניזמי האף, דבר שהוא נותן על גב החוטם. המחלצות. פירזומטא _{טליתות.} המעטפות. קולבין ומעפרן _בדים. המטפחות. סבניין רברבן _{סדינים גדולים.} והחריטין, זונרין מציירין _{חגורות מצוירות} ואולוסריקא _{בגדי משי} מציירין. כמה דתימר (שמות כי תשא לב ד) ויקח מידם ויצר אותו בחרט. הגיליונים, גלגלייה _{אבנט שמגלגלים סביב הגוף.} הסדינים, סדיניא. הצניפות, אולרייא. כמה דתימר (זכריה ג ה) ואומר, ישימו הצניף הטהור על ראשו. וכתיב (ישעיהו סב ג) והיית עטרת תפארת ביד ה'. וצניף מלוכה בכף אלהיך. הרדידים, לסוטה _תכשיט כמה דתימר (שיר השירים ה ז) נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות:

ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ה

מתני’: ^ו_מזיוצאה אשה בחוטי שער. בין משלה, בין משל חבירתה, בין משל בהמה. ובטוטפת ובסנבוטין ^ו_מחבזמן שהן תפורין. ^ו_מטבכבול ובפיאה נכרית בחצר. ^ו_נובמוך שבאזנה, ובמוך שבסנדלה, ובמוך שהתקינה לנידתה. ^ו_נאבפלפל ובגרגר מלח, ובכל דבר שתתן לתוך פיה. ובלבד שלא תתן בתחילה בשבת, ואם נפל לא תחזיר. שן תותבת ושן של זהב, °רבי מתיר, וחכמים ^ו_נבאוסרין:

גמ’: תנן, יוצאה אשה בחוטי שער. בין משלה, בין משל חבירתה, בין משל בהמה. °אנן בר אימא אמר קומי °רבי יהודה _{בר עילאי} בשם °מנשייא בר מנשה ירמיה . ^ו_נגובלבד שלא תצא לא ילדה בשל זקינה, ולא זקינה בשל ילדה. קא סלקא דעתין דמשום ששער דק בעבה או עבה בדק מהדק, ושמא תזדמן לה טבילת מצווה ותסירם ותעבירם ארבע אמות ברשות הרבים. והתנינן הבנות _{שלא מצוי אצלן טבילה} יוצאות בחוטין. ואמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה אפילו כרוך על צוארה. ואילו בשל זקנה לא התירו אף להן. משמע שאין הטעם משום דמהדק ושמא יזדמן לה טבילת מצווה ותטלם ותעבירם ארבע אמות ברשות הרבים. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° , תמן בחוטים, אפילו שאינה יכולה להביא חוט דומה לשערה, יוצאה היא. שכן דרך לתת חוטים בשער. וכל החשש הוא משום דמהדק. ושמא תזדמן לה טבילת מצווה ותסירם. ובבנות שלא מצוי אצלן טבילה לא החמירו. ברם הכא, לא תצא לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה. כיוון שהדרך לצאת בשער דומה לשלה. ואם תצא בשער שונה, שמא יצחקו עליה ותבא להורידם. אמר רבי אבהו° . כל שהוא תושב בשיער נקרא פיאה. רבי ינאי זעירא° , נפל

[דף לז עמוד ב]

אודריה דאודניה. בעא מיחזרתיה בשבתא, וגערו בו חביריו משום רפואה. דרבי ינאי° _הכהן סבר מימר שמן הוא שמרפא. אבל מוך מותר, שאין בו משום רפואה. וחכמים סברין מימר מוך הוא שמרפא. ולא כן אמר רב יהודה° _נשיאה בשם °רב זעירא , החושש אזנו נותן שמן על גבי ראשו ולוחש _{מטה ראשו כלוחש סוד והשמן זולג לאזן} ובלבד שלא יתן לא ביד ולא בכלי. משמע שהשמן הוא המרפא _{ולמה גערו בו חבריו?} אלא רבי ינאי° _הכהן סבר מימר הלכה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. וחבריו סברין מימר אין הלכה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. כדתנן, כל כיסויי הכלים שיש להן בית אחיזה ניטלין בשבת. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}. במה דברים אמורים? בכיסויי הקרקעות. אבל בכיסויי הכלים בין כך ובין כך ניטלין בשבת: ולא כן אמר רבי אבא בר כהנא° , רבי חייא בר אבא° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו} הלכה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא ולמה גערו בו חבריו?} אלא רבי ינאי° _הכהן סבר מימר, אדם לא עשו אותו כקרקע. וחבריי סברין מימר, אדם כקרקע הוא. ולא כן אמר רבי זעירא° עשה לו רבי חייא בר אבא° בית יד למוך שבאזנו? על כרחך סברין מימר אדם כקרקע הוא. וכיני? וכי רבי ינאי° _הכהן סובר שאדם אינו כקרקע? אלא כיני. רבי ינאי° _הכהן סבר מימר אין שכיח שיפול ויהלך בהן ד' אמות בידו. דאם יפול, מיד הוא יחזירו. וחבריו סברין מימר, שכיח הוא שיפול ויהלך בהן ד' אמות. תנן, שן תותבת ושן של זהב, °רבי מתיר, וחכמים אוסרין. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. שמעית טעם מן שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° , ולית אנא ידע מה שמעית. מיי כדון? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} ^ו_נדמסתברא בשן של זהב שעמדה לה ביוקר, לא תצא. דאי נפלה היא בעי מחזרה ליה ותוליכנו בידה. והרי גם שן תותבת שעשויה עץ ואינה יקרה אסרו חכמים, מה אית לך למימר? עוד היא מבהתה _מתבישת מימור לנגרא עבד לי חורי דהיא נפלה ליה, ומחזרה ליה ותוליכנו בידה. רבי יסה° _אסי ורבי אמי° _{בן נתן}, חד חשש שיניה והורי ליה חבריה להיתר. חד חשש אודניה והורי ליה חבריה להיתר. ולא ידעין מה אמר דא ומה אמר דא. מן מה דרבי יסא° _אסי שאל לאסייניה _רופא דרבי יעקב בר אחא° . מה עבידא _{המצב של} שיניה דרבי יעקב בר אחא° חבירינו? ועוד מן מה דאמר רבי יסא° _אסי. לא בטלה שיני מן יומוי, הוי הוא דהורי לשינא. תנן, ובלבד שלא תתן בתחילה בשבת. רבי ינאי° _הכהן שהתיר להחזיר מוך, פתר לה בפילפל ובגרגר מלח, אבל מוך מותר. וחברוי שגערו בו, פתרון ליה על כולהן

ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ו

מתני’: ^ו_נהיוצאין בסלע שעל הצינית. הבנות יוצאות בחוטין, אפילו ^ו_נובקיסמים שבאזניהן. ערביות ^ו_נזיוצאות רעלות. ומדיות פרופות. וכל אדם, אלא שדיברו חכמים בהוה:

[דף לח עמוד א]

גמ’: תנן, יוצאין בסלע שעל הצינית. מאי צינית? פודגרה _{מכה בכף רגל.} אמר רבי אחא בר רבי אבא בר ממל° , _{לא רק מטבע אלא} אפילו טס _{שהמתכת מועיל ולא הצורה המוטבעת במטבע.} תנינן הבנות יוצאות בחוטין. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה. אפילו כרוך על צוארה דהוי חציצה ודאי, מותר. שבקטנות הקלו, לפי שאין טבילה מצויה אצלן. תנן, אפילו בקסמין שבאזניהן. °אבא בר אבא מפקד לשמואל° _{בר אבא בר אבא} בריה, לא תקבל עליך את גרסת המשנה, אלא כך הגירסא הנכונה. אבל לא בקיסמין שבאזניהן. תנן, ערביות יוצאות רעלות. כיני מתני'. ערביות יוצאות רעולות מדיות פרופות

ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ז

מתני’: ^ו_נחפורפת על האבן ועל האגוז ועל המטבע, ובלבד שלא תפרוף בתחילה בשבת:

גמ’: תנן, ובלבד שלא תפרוף בתחילה בשבת. תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר. לא שנו, אלא מטבע ואבן. הא ^ו_נטבאגוז מותר אפילו בשבת מפני שהוא מיטלטל _{אינו מוקצה.} אמר רב אדא בר אהבה° , אתיא ד°רבי שמעון בן גמליאל כ°רבי . כמה ד°רבי אמר, דבר שהוא מיטלטל מותר דתנן, שן תותבת ושן של זהב, °רבי מתיר, וחכמים אוסרין. ולא חיישינן שמא יפול ותבא להוליכו ארבע אמות בידה. כן °רבי שמעון בן גמליאל אומר דבר שהוא מיטלטל מותר ולא חיישינן שמא יפול ותבא להוליכו ארבע אמות בידה.

ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ח

מתני’: ^ו_סהקיטע יוצא בקב שלו דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. ו°רבי מאיר אוסר. אם יש לו בית קיבול כתיתין ^ו_סאטמא. סמוכות שלו טמאים מדרס, ^ו_סבויוצאין בהן בשבת, ונכנסין בהן לעזרה. כסא וסמוכות שלו טמאין מדרס, ^ו_סגואין יוצאין בהן בשבת, ואין נכנסין בהן לעזרה. אנקטמין טהורין, ^ו_סדואין יוצאין בהן:

גמ’: תנן, הקיטע יוצא בקב שלו. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}. יוצאין בו משום שהוא כסנדל ונכנסין בו לעזרה. רבי ינאי° _הכהן מקשה. אם יוצאין בו, משמע שעשיתו כסנדל. ונכנסין בו לעזרה משמע שאינו כסנדל? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, עד די את מקשה לה על דשמואל° _{בר אבא בר אבא}, קשייתה על דמתניתין, דתנן. סמוכות שלו טמאין מדרס ויוצאין בהן בשבת. משמע שהן כמנעל.

 

[דף לח עמוד ב]

ונכנסין בהן בעזרה משמע שאינם כמנעל. ואמר רבי מנא° _{בן יונה} אמור סופה. דמהסיפא נראה שאין קשר בין הוצאת שבת לכניסה לעזרה וממילא דלית היא פליגא על דשמואל° _{בר אבא בר אבא}. דתנן, כסא סמוכות שלו טמאין מדרס ואין יוצאין בהן בשבת משמע שאינם כמנעל. ואין נכנסין בהן לעזרה. משמע שהם כמנעל. אלא ודאי אין הטעם משום מנעל. אלא כל שהוא לצורך הילוך התירו. וגבי כניסה לעזרה לא אסרו אלא דבר שאינו דרך כבוד. אנקטמין טהורין ואין יוצאין בהן. מהו אנקטמין? אמר רבי אבהו° , הונום קטמין. חמרא דיידא _{חמור צעצוע שמחזיקים ביד למשחק.}

ירושלמי שבת, פרק ו, הלכה ט

מתני’: הבנים יוצאין בקשרים, ובני מלכים בזוגין. וכל אדם, אלא שדיברו חכמים בהווה. ^ו_סה יוצאין בביצת החרגול, ובשן של שועל, ובמסמר הצלוב משום רפואה דברי °רבי יוסי _{בן חלפתא}. ו°רבי מאיר אוסר אף בחול משום דרכי האמורי:

גמ’: תנן, הבנים יוצאין בקשרים, ובני מלכים בזוגין. וכל אדם, אלא שדיברו חכמים בהווה. הבנים יוצאין בקשרים. בקישרי פואה _{קשרים שעושים בשורש של צמח:} ובני מלכים בזוגין. אמר רבי זעירא° , בזוגין שבצוארו. ומהו וכל אדם? בין קטנים עניים, בין קטנים עשירים. רבי אילא° _אילעא אמר ^ו_סובזוגין שבכסותו, שאף דרך גדולים בכך. ומהו וכל אדם? בין גדולים בין קטנים. מתניתא פליגא על רבי זעירא° , דתנן. יוצא הוא אדם בזוגין שבכסותו, ואינו יוצא בזוגין שבצוארו. כאן בגדולים וכאן בקטנים: יוצאין בביצת החרגול. דטב לאודנא: ובשן של שועל. דטב לשינה: ובמסמר הצלוב. דטב לעכביתא _מכה. אית תניי תני ומחליף בין °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי מאיר . רבי חנניה° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} כמתניתין. ואף שמואל° _{בר אבא בר אבא} ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} כמתניתין. מדשמואל° _{בר אבא בר אבא} ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כל שהוא מרפא אין בו משום דרכי האמורי. האומר דגון קררון _{מן לחש} יש בו משום דרכי האמורי. °רבי יודה אמר אף משום עבודה זרה, דדגון עבודה זרה היא. דכתיב [שמואל א ה ד] וראש דגון ושתי כפות ידיו. האומר דונו דני _{יתחזקו חביותי} יש בו משום דרכי האמורי. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אף משום עבודה זרה, שדן עבודת כוכבים ומזלות. דכתיב (עמוס ח יד) ואמרו חי אלהיך דן. האומר לאו לאו יש בו משום דרכי האמורי. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר משום עבודה זרה דכתיב (איוב כא יד) ויאמרו לאל סור ממנו, ודעת דרכיך לא חפצנו. תני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, עמד עצם בגרונו. נותן מאותו המין על ראשו, ואין בו משום דרכי האמורי. תני °רבי אליעזר בן יעקב כתיב (ויקרא קדושים יט כו) לא תנחשו ולא תעוננו. אף על פי שאין נחש יש סימן _{נחש אסור סימן מותר} ^ו_סזובלבד לאחר ג' סימנים. כגון (בראשית ויחי מח ז) ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל. (בראשית מקץ מב לו) יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין וגו'. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} הולכין אחר שמיעת בת קול. מה טעמא? כדכתיב (ישעיהו ל כא) ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו. רבי אלעזר° _{בן פדת} עאל לפונייה _{להתפנות,} אתא אבטיונס _שר דרומאי ואקומיה ויתב ליה במקומו. אמר הכין כל עמא

[דף לט עמוד א]

ולא אקים לבר נש אלא לי. לית אנא נפיק מיכא, עד דנידע מה הוה בסופיה. והוה תמן חיוי שרי נפיק, ויהב ליה עדרו _{הכיש אותו} תמן _{באחוריו} ואחית דריבוי _{יצאו בני מעיו} וקרא עלוי (ישעיהו מג ד) ואתן אדם תחתיך. ואתן אדום תחתיך. חד תלמיד מן דבר קפרא° הוה נפיק מקטוע כיסין _{לכרות עצים,} חמתיה חד קייט _{אחד החוטבים} חיויא פרי בתריה, אמר לו חיויא פרי בתרך. שבקיה _הנחש ואזיל ליה בתריה, וקרא עלוי ואתן אדם תחתיך. גרמניא, עבדיה ד°רבי יודה נשייא . נפיק בעי מילוויה לרבי הילא° _אילעא. אתא כלב שוטה בעי איתגרייא ביה ברבי אילא° _אילעא. גער ביה גרמניא. שבקיה ואזל ליה בתריה, וקרא עלוי ואתן אדם תחתיך. בר קפרא° היה איעלל _נכנס לחדא קרייא _{לכפר אחד למסחר} . מי עלל, נכשל באצבעו. עאל ושמע קליה דטלייא קרי (שמות משפטים כא ג) אם בגפו יבא בגפו יצא. אמר דומה שלא עלת בידי, אלא הטחה זו בלבד. וכן הוות ליה _{שלא הרויח כלום.} רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° הוי מתחמדין מיחמי אפויי דשמואל° _{בר אבא בר אבא}. אמרין נלך אחר שמיעת בת קול. עברין קומי סידרא שמעין קליה דטלייא דקרא (שמואל א כח ג) ושמואל° _{בר אבא בר אבא} מת. וסיימון את השעה, וכן הוות ליה. רבי יונה° ורבי יוסה° _אסי סלקין מבקרה לרבי אחא° דהוה תשיש. אמרין נלך בתר שמיעת בת קול. שמעין קליה דאיתתא אמרה לחבירתה איטפי בוצינה? אמרה לה לא יתטפי ולא מיטפי בוציניהון דישראל. והבינו שיחיה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} הוה עבר בשוקא, חמא חד מזבין מן אילין מלטומה _{מיני מתיקה.} אמר ליה, מן אילין את חיי? אמר ליה אין. שבקיה ואזיל ליה. בתר שעה עבר גביה. אמר לו רבי צלי עלוי. דמן ההיא שעתא לא זבנית כלום. ואמר לו שני אתרך. פעמים ששינוי השם גורם, פעמים ששינוי המקום גורם. תרין תלמידין מן דרבי חנינא° _{בר חמא} הוין נפקין מקטוע כיסין _{לחטוב עצים.} חמתין חדא איסטרלוגי. אמר, אילין תרין מי נפקין ולא חזרין. מן נפקין, פגע בהון חד סב אמר לון. זכון עמי דאית לי תלתא יומין דלא טעמית כלום. והוה עמון חד עיגול _{כיכר לחם.} קצין פלגא ויהבינה ליה. אכל וצלי עליהון. אמר לון, תתקיים לכון נפשיכון בהדין יומא, היך דקיימתון לי נפשי בהדין יומא. נפקין בשלם וחזרן בשלם. והוון תמן בני אינש דשמעין קליה. אמרין ליה, ולא כן אמרת אילין תרין מי נפקין ולא חזרין? אמר _{על עצמו,} אי דהכא גברא שקר, או דאיסטרולוגייה דידיה שקרין. אפלו כן אזלין ופשפשון ואשכחון חכינה. פלגא בהדא מובלא _חבילה, ופלגא בהדא מובלא. אמרו מה טיבו עבידתכון יומא דין? ותניין ליה עובדא. אמר, ומה ההוא גברא יכיל עביד, דאלההון די יהודאי מתפייס בפלגיה עיגול. רבי חונה° משתעי הדין עובדא. חד גיור הוה איסטרולוגוס. חד זמן אתא בעי מיפיק. אמר, כדון נפקין? הרי לפי הכוכבים זה זמן סכנה. חזר ואמר, כלום אידבקת בהדא אומתא קדישתא לא למיפרש מן אילין מילייא? ניפוק ונסמוך על שמיה דבריין

[דף לט עמוד ב]

קריב למכסח _{כמעט נהרג} על ידי חיה רעה. יהב לה חמרה ואכלה, וניצל. מאן גרם ליה דיפול? בגין דהרהר. מאן גרם ליה דאישתיזיב? בגין דאתרחץ על ברייה. אמר °לוי , כל המנחש סופו לבוא עליו. ומה טעמא? דכתיב (במדבר בלק כג כג) כי לא נחש ביעקב. כי לו נחש. אמר רבי אחא בר זעירא° . כל מי שאינו מנחש, זוכה ומחיצתו לפנים כמלאכי השרת. ומה טעמא? דכתיב (במדבר בלק כג כג) כעת יאמר ליעקב ולישראל _{על ידי מלאכי השרת} מה פעל אל? אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו° . כבחצי ימיו של עולם רתפ"ו היה אותו רשע עומד והתנבא על הגאולה, מאי טעמא? כעת _{בעוד זמן כמו עכשיו} יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. אמר רבי ירמיה בן אלעזר° . עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומרת. כל מי שפעל עם אל, יבוא ויטול שכרו. רבי ברכיה° _הכהן אמר בשם רבי אבא בר כהנא° . עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחיצתן של צדיקים, לפנים ממחיצתן של מלאכי השרת. ומלאכי השרת שואלין אותן ואומרין להן, מה פעל אל? _{מה הורה לכם הקדוש ברוך הוא.} אמר רבי לוי בר חיותא° . ולא כבר עשה כן בעולם הזה? הדא הוא דכתיב (דניאל ג כה) ענה נבוכדנצר ואמר. הא אנא חזי גוברין ארבע שריין מהלכין בגו נורא, וחבל לא איתי בהון. ומה תלמוד לומר וחבל לא איתי בהון? אלא מלמד שהיו סריסים ונתרפאו. וריויה _מראה רביעאה דמי לבר אלהין. וריויה _מראה די קדמיתא אין כתיב כאן, אלא וריויה די רביעאה. משמע שהם היו לפני המלאך. והן היו מכבשין לפניו את האור שמעלתם היתה גדולה ממעלת המלאך. דמי לבר אלהין. אמר ראובן. באותו שעה ירד מלאך וסטרו לההוא רשיעה על פיו. אמר לו, תקין מיליך. וכי בר אית ליה לקדוש ברוך הוא? חזר ואמר (דניאל ג כח) בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו, די שלח מלאכיה. שלח בריה, לית כתיב כאן. אלא די שלח מלאכיה ושיזיב לעבדוהי די התרחיצו עלוהי.

הדרן עלך פרק במה אשה

פרק שביעי - כלל גדול

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שבת, פרק ז, הלכה א

מתני’: כלל גדול אמרו בשבת. ^ז_אכל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת. והיודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל שבת ושבת. ^ז_בוהיודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל מלאכה ומלאכה.

[דף מ עמוד א]

^ז_גהעושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, אינו חייב אלא חטאת אחת:

גמ’: מהו כלל גדול? אמר רבי יוסי ברבי בון° , שהוא גדול מהכלל שנאמר בשביעית. שהשבת חלה על הכל. ושביעית אינה חלה אלא על עבודת הארץ בלבד. תמן תנינן, כלל גדול אמרו בשביעית. מהו כלל גדול? אמר רבי יוסה ברבי בון° , שהוא גדול מהכלל שנאמר במעשרות. שהשביעית חלה בין על אוכלי אדם בין על אוכלי בהמה. ומעשרות אינן חלין אלא על אוכלי אדם בלבד. תני בר קפרא° , כלל גדול אמרו במעשרות. מהו כלל גדול? אמר רבי יוסה ברבי בון° . שהוא גדול מהכלל שנאמר בפיאה. שהמעשרות חלין בין על דבר שמכניסו לקיום, ובין על דבר שאין מכניסו לקיום. ופיאה אינה חלה, אלא על דבר שמכניסו לקיום. ואית דבעי מימר מהו גדול? מיכן שיש למטה ממנו כדתנן, ועוד כלל אחר אמרו. כל הכשר להצניעה וכ"ו. אנן תנינן כל השוכח עיקר שבת. תניי דבית °רבי , כל שאינו יודע עיקר שבת _{תינוק שנישבה.} רבי אלעזר גרס כמתניתין _{השוכח עיקר שבת.} רבי יוחנן° _{בר נפחא} גרס כהדא דתני דבית °רבי _{שאינו יודע עיקר שבת.} ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} דתני כל השוכח עיקר שבת, הא אם אינו יודע כל עיקר, פטור? מן מה דרב° _{אבא בר אייבו} תני כמתניתין דידן _{כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת,} ופתר לה אי זהו השוכח עיקר שבת? שאינו יודע עיקר שבת, כגון קטן שנשבה בין העובדי כוכבים ומזלות. הדא אמרה, ^ז_דהוא הדא הוא הדא. לרבי יוחנן° _{בר נפחא} דתני כל שאינו יודע עיקר שבת. הא ידע ושכח חייב על כל שבת ושבת? מן מה דאמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי בן חנינא° . כל הדא הילכתא שנאמרו באמצע המשנה שהיודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל שבת ושבת. זה בשיטת °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. כדתנן. אמר °רבי עקיבא _{בן יוסף}. שאלתי את °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת, מה הוא? אמר לי, חייב על כל אחת ואחת. ברם כרבנן ל°רבי עקיבא _{בן יוסף} אינו חייב אלא אחת. הדא אמרה היא הדא היא הדא. בעון קומי בריה דרבי יוסי° _{בר זבידא}. את מה שמעת מן אבוך?

[דף מ עמוד ב]

אמר להם, כרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר לון. חזקיה° לא אמר כן, אלא כרבי אלעזר° _{בן פדת}. דרבי סימון בר זבדא° הוה פשט עם בריה דרבי יוסה° _אסי. ושמע מינה כהדא דרבי אלעזר° _{בן פדת} וכיוון דמטאלין ושקולים מילייא לא נוכל להכריעה מה דעת רבי יוסי° _{בר זבידא}. כתיב (ויקרא ויקרא ד ב) נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות ה’ אשר לא תעשנה ועשה מאחת מהנה. _{ודרשינן} ועשה אחת, ועשה הנה, ועשה מהנה. ועשה אחת, לחייב על כל אחת ואחת. בזדון שבת ושגגת מלאכות. ועשה הנה, לחייב על כולהן אחת. בזדון מלאכות ושגגת שבת. ועשה מהנה, לחייב על התולדות. מנין שהפסוק מדבר על איסורי שבת, אולי נימר שבעבודת כוכבים ומזלות הכתוב מדבר? דתני רבי זכאי° קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ז_הזיבח קיטר וניסך בהעלם אחת, חייב על כל אחת ואחת. כבר נדחו דבריו. דאמר ליה רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בבלייא, עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת _טעיתה אינו חייב אלא אחת. אף ללא דחית רבי יוחנן° _{בר נפחא} אי אפשר להעמיד את הפסוק בעבודה זרה. דעד לא יתברינה _{רבי יוחנן° בר נפחא} בידיה, יש כאן אחת שהיא הנה. כפי שסבר רבי זכאי° שחייב על כל אחת ואחת, ואין כאן הנה שהיא אחת שחייב אחת על כולם. מן דתברה בידיה. יש כאן הנה שהיא אחת כפי שסובר רבי יוחנן° _{בר נפחא} וחייב אחת על כולם. ואין כאן אחת שהיא הנה שיהיה חייב על כל אחת ואחת. ולמה לא יהיה כן בעובד כוכבים ומזלות? הרי אפשר להעמיד בעבודתה המיוחדת לה. בעבודת גבוה _{זיבוח קיטור וניסוח} ובהשתחויה. ועשה אחת, בעבודתה, _{כגון חיבק גיפף נישק} לחייב על כל אחת ואחת. ועשה הנה, בעבודת גבוה _{זיבוח קיטו וניסוח,} לחייב על כולהן אחת. ועשה מהנה, בהשתחויה, לחייב על מקצתה. שאפילו על מקצת השתחויה חייב. אמר רבי בון בר חייא° בשם רבי שמואל בר רב יצחק° , אפילו כן, אי אפשר לאמר שהפסוק מדבר בעבודה זרה דכתיב ביה (ויקרא ויקרא ד ג) אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם, והביא פר מכאן שהפסוק מדבר במצוה שהמשיח מביא עליהן פר. יצאת עבודת כוכבים ומזלות שאינו מביא עליה פר, אלא שעירה. התיבון. הרי חלבים ועריות, הרי המשיח

[דף מא עמוד א]

מביא עליהן פר ואולי כל הפסוק נאמר על חלבים ועריות? _{ומצאנו בחלב שחייב כמה על אכילה אחת, דתמחויים מחלקים. ובעריות הבא על חמש עריות בהעלם אחד, חייב חמש חטאות דגופים מחלקים.} לא אתינן מתני, אלא דברים שיש להן תולדות כדי לקיים מהנה. חלבים ועריות אין להן תולדות. ואם תאמר, והרי מערה, שזה תולדה בעריות? הא קימא לן דבכל העריות עשה בהן הכתוב את המערה כגומר מנין לחייב על כל שבת ושבת? חברייא אמרין מדכתיב (ויקרא אמור כג ג) שבת הוא לה'. לחייב על כל שבת ושבת. אמר רבי אילא° _אילעא. כתיב (שמות ויקהל לה ב) כל העושה בו מלאכה יומת. העושה בו מלאכה שלמה אפילו חציה בלילה וחציה בבקר. ולא העושה בו חצי שיעור ובחבירו חצי שיעור. האם כשם שאין השבתות מצטרפות, הוא הדין שהם חולקות, ואם עשה מלאכה בשתי שבתות בהעלם אחד, יהיה חייב שתים? אמר רבי יוסי ברבי בון° . כשם שאינן מצטרפות, כך אינן חולקות. _{כמו באכילה. שאם אכל חצי זית בכדי אכילת פרס וחצי זית בכדי אכילת פרס אחר, אינם מצטרפים. ואם אכל כזית בכדי אכילת פרס זה, וכזית בכדי אכילת פרס זה, חייב אחת.} גדול שנשבה בין העובדי כוכבים ומזלות ואינו יודע מתי שבת. רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}, חד אמר ^ז_ומונה ששה ועושה שבת. וחרנה אמר עושה שבת ומונה ששה. רבי יצחק בר אלעזר° אמר בשם רב נחמן בר יעקב° . מונה ששה ועושה שבת, חמשה ועושה שבת, ארבעה ועושה שבת, ג' ועושה שבת, שנים ועושה שבת. אחד ועושה שבת. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. אם נשבה בכל אחד מימי השבוע חוץ מיום שלישי, בתוך מחזור אחד, יצא שיעשה פעם אחת שבת בזמנה. אבל אין אישתבאי בתלתא, הוא עבד בשובתא תמיד. שהרי לא יצא שעשה שבת בזמנה בכל המחזור. אמר רב° _{אבא בר אייבו} היא חייליה לתרין מחזורין דהוא עבד שובתא בזמנה. ואין לתמוה למה לא יחוש לכל הימים? כהדא קידש אשה בעולם ואינו יודע מי קידש. דאמר רבי יעקב בר אחא° איתפלגון רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, חושש לכל הנשים שמא קרובות אשתו הן. ריש לקיש° אמר, אינו חושש לכל הנשים, דרוב נשים אינם קרובות. דתמן יש לו תקנה, שיכול הוא לישא גיורת. ויכול הוא לישא משוחררת. הכא מה אית לן לעשות? תמן אמרין, חושש לכל הימים ועושה כדי קיום הנפש. תמן תנינן, אמר °רבי עקיבא _{בן יוסף}, שאלתי את °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה

[דף מא עמוד ב]

מעין מלאכה אחת _תולדות בהעלם אחת מהו? חייב אחת על כולן, או אחת על כל אחת ואחת? אמר לי, חייב על כל אחת ואחת מקל וחומר. ומה אם הנידה, שאין בה תוצאות _אבות הרבה וחטאות הרבה, חייב על כל אחת ואחת. שבת שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה, אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת? אמרתי לו. לא אם אמרת בנידה שיש בה שתי אזהרות, שהוא מוזהר על הנידה, והנידה מוזהרת עליו. תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת.? אמר לי, הבא על הקטנות יוכיח. שאין בהן אלא אזהרה אחת, וחייב על כל אחת ואחת. אמרתי לו. לא, אם אמרת בבא על הקטנות, שאף על פי שאין בהן עכשיו, יש בהן לאחר זמן. תאמר בשבת, שאין בה אלא אחד לא עכשיו ולא אחר זמן? אמר לי, הבא על הבהמה יוכיח. אמרתי לו, הבהמה כשבת, שאולי גם בה יהיה חייב אחת על הרבה ביאות. מה שאל °רבי עקיבא _{בן יוסף} את °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ומה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ענה לו?
אמר רבי זעירא° בשם רבי חסדא ° ורבי אילא° _אילעא אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° . בזדון שבת ובשגגות מלאכות שאלו. עשה כמה תולדות של אותו אב. האם יהיה חייב על כל אחת ואחת. או כיוון שהן מאב אחד, אינו חייב אלא אחת?

[דף מב עמוד א]

בדה _לכן תנינן עשה מלאכות הרבה. אם °רבי עקיבא _{בן יוסף} שאל על המלאכות, ולא שאל אם הוא מתחייב על השבתות, למה הזכיר שבתות? _{עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה.}
רבא° אמר בשם רב חסדא° . בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו. האם הימים מחלקים או לא. בדה _לכן תנינן בשבתות הרבה. אם °רבי עקיבא _{בן יוסף} שאל על השבתות ולא שאל אם הוא מתחייב על המלאכות, למה הזכיר מלאכות? _{עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה.}
הא דאמר רבי זעירא° בשם רבי חסדא ° . ורבי אילא° _אילעא אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° , בזדון שבת ובשגגות מלאכות שאלו. _{עשה כמה תולדות של אותו אב. האם יהיה חייב על כל אחת ואחת. או כיוון שהן מאב אחד, אינו חייב אלא אחת} הודי ליה °רבי עקיבא _{בן יוסף} או לא הודי ליה? אמר רבי זעירא° קומי רבי יסא° _אסי. מתניתא אמרה דלא הודי ליה. דתני, יודע אני שהיא שבת ויודע אני שהיא מלאכה, אבל איני יודע אם חייבין עליה כרת. אם מענין אבות מלאכות עשה, חייב על כל מלאכה ומלאכה. אם מענין מלאכה אחת עשה, חייב על כל העלם והעלם. מפני שהן העלימות הרבה. אבל אם היה העלם אחד, אינו חייב אלא אחת. מן מה דלא מציא מתייב _להעמיד לה אלא כ°רבי עקיבא _{בן יוסף}. משמע של°רבי עקיבא _{בן יוסף} על תולדות הרבה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. הדא אמרה דלא הודי ליה.
הא דאמר רבי אבא° בשם רב חסדא° , בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו _{האם הימים מחלקים או לא.} הודי ליה או לא הודי ליה? מן מה דאמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} ורבי אבהו° בשם רבי יוסי ברבי חנינא° . כל הדא הילכתא שנאמרו באמצע המשנה. שהיודע עיקר שבת _ושכח ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל שבת ושבת. זה בשיטת °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ברם כרבנן _{ל°רבי עקיבא בן יוסף} אינו חייב אלא אחת. הדא אמרה דלא הודי ליה.
איתמר. אמר רבי זעירא° בשם רב חסדא° . ורבי אילא° _אילעא אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° . בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו. הא בשגגת שבת ובזדון מלאכות, אף °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מודה ל°רבי עקיבא _{בן יוסף} שאינו חייב אלא אחת? אם היה מודה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאינו חייב אלא אחת. ויתיביניה °רבי עקיבא _{בן יוסף}, הרי שגג בשבת והזיד במלאכות, הרי יש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה. ואת מודי לי שאינו חייב אלא אחת. מן מה דלא מותיב לה, הדא אמרה, היא הדא היא הדא.
איתמר.רבי אבא° אמר בשם רב חסדא° . בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו. הא בזדון שבת ובשגגת מלאכות אף °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מודה ל°רבי עקיבא _{בן יוסף} שאינו חייב אלא אחת?

[דף מב עמוד ב]

אם היה מודה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאינו חייב אלא אחת. ויתיביניה °רבי עקיבא _{בן יוסף}, הרי בזדון שבת ובשגגת מלאכות, הרי יש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה. ואת מודי לי שאינו חייב אלא אחת? מן מה דלא מותיב לה, הדא אמרה, היא הדא היא הדא.
איתמר רבי אבא° בשם רב חסדא° אמר. בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו. ולא משום שגגת שבת את תופסו? שהרי הזיד במלאכות. ואין כאן אלא שגגה אחת. ולמה ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} חייב על כל שבת ושבת? אמר חזקיה° בשם רבי אבא° . שתים שאלו. מזיד בשבת ושוגג במלאכות מהו שיהא חייב על כל אחת ואחת? שוגג בשבת ומזיד במלאכות מהו לעשות את התולדות כעיקר?
אמר רבי יעקב בר דסיי° . ותניי דבית °רבי כן, שני שאלות שאל °רבי עקיבא _{בן יוסף} את °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. והכי שאלו. העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת מהו? חייב אחת על כולם? או אחת על כל אחת ואחת? מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, הדא היא מזיד בשבת ושוגג במלאכות. שבתות הרבה מעין מלאכה אחת. הדא היא שוגג בשבת ומזיד במלאכות. ובשניהם ענה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שחייב על כל אחת ואחת
הא רבי זעירא° בשם רב חסדא° ורבי אילא° _אילעא בשם רבי שמעון בן לקיש° תריהון אמרין, בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו. ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ענה שחייב על כל מלאכה ומלאכה ועל כל שבת ושבת. והרי הזיד בשבת. ויש אדם מתחייב חטאת על הזדון? ולמה מתחייב על השבתות? אתה נותן שגגת מלאכות על זדון שבת. ואינו מתחיב על השבתות אלא רק על המלאכות, אלא שהשבתות מחלקות
. ודכוותה שוגג בשבת ומזיד במלאכה. דאמרינן של°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} חייב על כל מלאכה ומלאכה ועל כל שבת ושבת. אינו חייב על זדון המלאכה. אלא אתה נותן שגגת שבת על זדון מלאכות. דכמו ששבתות מחלקות, גם מלאכות מחלקות, וחייב על כל אחת ואחת.
ולית ליה ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מאחת לחייב על כל אחת ואחת? שהרי הוא למד דין זה בקל וחומר מנידה? אשכח תני בשם °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. גדול שנשבה לבין העובדי כוכבים ומזלות _{ונשכח ממנו עיקר שבת} חייב על כל אחת ואחת. ואת זה למד מאחת. שאי אפשר היה ללמוד דין זה מנידה שהרי שם הוא יודע עיקר נידה.
תנן, היודע עיקר שבת ושכח שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל שבת ושבת. והיודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל מלאכה ומלאכה.

[דף מג עמוד א]

מה בין מזיד בשבת ושוגג במלאכות, שחייב על כל מלאכה ומלאכה. לבין שוגג בשבת וזדון במלאכות, שחייב רק אחת? אמר רבי יוסה° _אסי. למה מזיד בשבת ושוגג במלאכות חייב על כל אחת ואחת? שכשיודע שהוא שבת ושוגג בכל המלאכות. אם אומר אתה לו מלאכה אסורה היא זו, הוא פורש ממנה, ועושה מלאכות אסורות אחרות בשוגג. ולמה שוגג בשבת ומזיד במלאכות אינו חייב אלא אחת? שאם אומר אתה לו שבת היא זו מיד הוא פורש מכל מלאכה. שגג בזה ובזה. רב המנונא° אומר, ^ז_זאינו חייב אלא אחת. אמר ליה רבי זעירא° . ולאו כל שכן הוא? אלו הזיד בשבת ושגג במלאכות, חייב על כל אחת ואחת. מפני שנתוסף לו שגגת שבת, איבד שגגת מלאכות? רבי ירמיה° בעא קומי רבי זעירא° . קצר חצי גרוגרת בשבת זו, בזדון שבת ובשגגת מלאכות. וחצי גרוגרת בשבת אחרת, בשגגת שבת ובזדון מלאכות. שגגות שבו, מהו שיצטרפו? וכי איפשר לומר שיצטרפו? הרי שבתות מחלקות. שהרי אם קצר כשיעור בשבת זו, וכשיעור בשבת זו חייב שניים. ואיך יכול להיות שהשבתות מצטרפות? אין _{זו קושיה} שהרי תמחויין חולקין. שאם אכל כזית חלב צלי, וכזית חלב מבושל, חייב שנים. ותמחויין מצטרפין. שאם אכל חצי זית צלי, וחצי מבושל חייב. אמר ליה. איני יודע טעם תמחויים. _{למה תמחוי מצד אחד מחלק ומצד שני מצרף.} שהרי מתניתא היא, דתנן. כתב אות אחת בשבת זו, ואות אחת בשבת זו. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייב חטאת, שאות סמוך לכתב היא. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} פוטר שידיעה לחצי שיעור מחלקת. ולמה תמחויים מצטרפים? אמר רבי עזריה° קומי רבי מנא° _{בן יונה}. מה שפטר °רבי יהושע _{בן חנניה} בכותב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת, תיפתר שעשה שניהם בזדון שבת ושגגת מלאכות. כי קמבעיא לן, שחצי מלאכה עשה בזדון שבת ושגגת מלאכה, וחצי מלאכה עשה בזדון מלאכה ושגגת שבת. אמר לו, ולא כל שכן הוא? מה אם הזדון שאינו חולק. שהרי אם עשה מלאכה בכמה שבתות בזדון שבת ושגגת מלאכות, השבת אינה חולקת וחייב רק אחת. אף על פי כן אם עשה חצי מלאכה בשבת זו וחצי בזו אינו מצטרף. שגגת שבת שהיא חולקת שאם עשה מלאכה בכמה שבתות בשגגת שבת, השבתות חולקות, וחייב על כל שבת ושבת. לא כל שכן שלא תצטרף?
רבי חנניה° , לא אמר כן _{שהספק היה בשני שבתות,} אלא הכי קמבעי ליה לרבי ירמיה° . קצר חצי גרוגרת בזדון שבת ובשגגת מלאכות. וחצי גרוגרת בין הערבים בשגגת שבת ובזדון מלאכות. שגגות שבו ושגגות שבו מהו ^ז_חשיצטרפו? אמר רבי מנא° _{בן יונה}. אף על גב דלא שאל רבי יוסה° _אסי רבי הדא מילתא, שאל דכוותיה. אכל חצי זית בידיעת הקודש ובהעלם טומאה, וחצי זית בעלם הקודש ובידיעת הטומאה. העלם שבו והעלם שבו מהו שיצטרפו? רבי אלעזר° _{בן פדת} אומר, שבתות מחלקות. ניחא שבת, שהרי באו לה ימי החול בנתים.

[דף מג עמוד ב]

אבל הבא על הנידה ביאות הרבה בהעלם אחד, למה מחייב °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} על כל ביאה? מאי אית לך שמחלק בניהם? ריש לקיש° אמר. תיפתר בזבה קטנה, ^ז_טשבאו לה ימי הפסק טהרה _{יום כנגד יום} בנתיים. °רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר. כך שאל °רבי עקיבא _{בן יוסף} את °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, בא על נדה אחת חמש בעילות בהעלם אחד מהו? חייב אחת על כולם, או אחת על כל אחת ואחת. אמר ליה. חייב על כל אחת ואחת. אם בשבת שיש רק אזהרה אחת, חייב על כל אחת ואחת. נידה שיש בה שתי אזהרות, שגם הוא מוזהר וגם היא מוזהרת, כל שכן. וקשיא. אילו קצר וקצר בהעלם אחד, כלום הוא חייב על כל אחת ואחת? ולמה כאן התחייב על כל ביאה וביאה? רבי אחא° אמר בשם רבי חנינא° _{בר חמא}. כן רבי מנא° _{בן יונה} מקשי לה. ולא כן אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, ורבי אבהו° אמר בשם רבי יסא בן חנינא° . כל הדא הילכתא שנאמרו באמצע המשנה שלנו כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ברם כרבנן ל°רבי עקיבא _{בן יוסף}, אינו חייב אלא אחת. אף בנידה ל°רבי עקיבא _{בן יוסף} לא יהא חייב אלא אחת על ביאות הרבה? או שבנידה °רבי עקיבא _{בן יוסף} מודה ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? אמר רבי יוסה° _אסי. קיימתיה מהא דאמר רבי אחא° בשם רבי חנינא° _{בר חמא}. לית כן לרבנן _{ל°רבי עקיבא בן יוסף}, כדתנן הבא על חמש נשים בהעלם אחד חייב חמש חטאות. דגופים מחלקים. אבל הבא על נידה אחת ביאות הרבה בהעלם אחד, אינו חייב אלא אחת. רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי ניסא° . כל הדא הלכתא, ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} הוא. וכל דיפיק מינה הלכה כגון הבא על הנידה ביאות הרבה חייב על כל ביאה וביאה כולה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. אבל ל°רבי עקיבא _{בן יוסף}, אינו חייב אלא אחת.

ירושלמי שבת, פרק ז, הלכה ב

מתני’: ^ז_יאבות מלאכות ארבעים חסר אחת. הזורע, והחורש, והקוצר, והמעמר, הדש, והזורה, והבורר, הטוחן, והמרקד, והלש, והאופה, הגוזז את הצמר, והמלבנו, והמנפצו, והצובעו, והטווה, והמיסך, והעושה שתי בתי נירין, והאורג שני חוטין,

[דף מד עמוד א]

והפוצע שני חוטין, הקושר, והמתיר, והתופר שתי תפירות, והקורע על מנת לתפור שתי תפירות, הצד צבי, השוחטו, והמפשיטו, המולחו, והמעבד את עורו, והממחקו, והמחתכו, הכותב שתי אותיות, והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות, הבונה, והסותר, המכבה, והמבעיר, המכה בפטיש, והמוציא מרשות לרשות. הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת:

גמ’: תנן, אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. מניין לל"ט אבות מלאכות מן התורה? אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° . כנגד ארבעים חסר אחת מלאכה שכתוב בתורה. בעון קומי רב אחא° , כל הן דכתיב מלאכות, בלשון רבים אתה מונה שתים? אמר רבי שיין° . אשגרת _השגיחה עיינה דרבי אחא° בכל אורייתא ולא אשכח כתיב דא מילתא _{שהמילה מלאכות אינה מופיעה בתורה} אלא כי בעיא, הדא מלתא בעיא (בראשית וישב לט יא) ויבוא הביתה לעשות מלאכתו מנהון? או כמאן דאמר לעשות צרכיו נכנס. (בראשית בראשית ב ב) ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה מנהון? או שלא מנה אלא מלאכת אדם. תני °רבי שמעון בן יוחאי (דברים ראה טז ח) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה. הרי זה בא להשלים ארבעים חסר אחת מלאכות שכתוב בתורה. _{אבל מקום שכתוב מלאכת עבודה אינו נמנה} רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי שמואל בר נחמני° . כנגד ארבעים חסר אחת פעם שכתוב במשכן עבודה ומלאכה. אמר רבי יוסי בן חנינא° . _{לפני עשית המשכן} כתיב (שמות ויקהל לה א) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם. אלה הדברים אשר ציווה ה’ לעשות אותם. זה הדבר אשר ציווה ה’ אין כתיב כאן, אלא אלה הדברים. דבר דברי דברים מיכן לאבות ולתולדות. רבי חנינא דצפורין° אמר בשם רבי אבהו° , אל"ף חד. למ"ד תלתין. ה"א חמשה. דבר חד דברים תרין, הדברים תלת. מיכן לארבעים חסר אחת מלאכות שכתוב בתורה. רבנן דקיסרין אמרין. הכל נלמד מן המילה אלה. דמן אתרה לא חסרה כלום. אל"ף חד. למ"ד תלתין, ח' תמניא. דלא מתמנעין רבנן דרשין בין ה"א לחי"ת. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° עבדין הוויי _התעמקו בהדא פירקא, תלת שנין ופלוג. אפקון מיניה ארבעין חסר אחת תולדות על כל חדא וחדא. מן דאשכחון מיסמוך ליה לאב, סמכון. הא דלא אשכחון מסמוך, עבדוניה משום מכה בפטיש. בנוי דרבי חייא רובא° , עבדן הוויי בהדין פירקא שיתא ירחין. אפקון מיניה שית מילין על כל חדא וחדא. בנוי דרבי חייא רובא° , הויי בשיטת אבוהון. דתני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. ^ז_יאהקוצר, הבוצר, המוסק, הגודר, התולש, האורה, _{ששת אלו} כולהן משום קוצר.

[דף מד עמוד ב]

אמר רבי סירוד° . יהודא ברבי° עבד הויי במכשירין שיתא ירחין. בסופה אתא חד תלמיד מן דרבי סימאי° ושאיל ליה ולא אגיביה. אמר ניכר הוא זה, שלא עבר על פיתחה של תורה _{שבמכשירין צריך הרבה יותר זמן:} תנן, אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. ליידא מילה נימנו? שאם עשאן כולם בהעלם אחד, חייב על כל אחת ואחת. תנא רבי זכאי° קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ז_יבזיבח קיטר וניסך בהעלם אחד, חייב על כל אחת ואחת. אמר לו רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בבליא. עברת בידך תלתא נהרין, ואיתברת _{וטעיתה.} אינו חייב אלא אחת. כתיב ועשה מאחת מהנה. ועשה אחת, ועשה הנה, ועשה מהנה. ועשה אחת, לחייב על כל אחת ואחת. בזדון שבת ושגגת מלאכות. ועשה הנה, לחייב על כולהן אחת. בזדון מלאכות ושגגת שבת. ועשה מהנה, לחייב על התולדות. מנין שהפסוק מדבר על איסורי שבת, אולי נימר שבעבודת כוכבים ומזלות הכתוב מדבר? דתני רבי זכאי° קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. זיבח קיטר וניסך בהעלם אחת, חייב על כל אחת ואחת. כבר נדחו דבריו. דאמר ליה רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בבלייא, עברת בידך תלתא נהרין ואיתברת _טעיתה אינו חייב אלא אחת. אף ללא דחית רבי יוחנן° _{בר נפחא} אי אפשר להעמיד את הפסוק בעבודה זרה. דעד לא יתברינה _{רבי יוחנן° בר נפחא} בידיה, יש כאן אחת שהיא הנה. כפי שסבר רבי זכאי° שחייב על כל אחת ואחת, ואין כאן הנה שהיא אחת שחייב אחת על כולם. מן דתברה בידיה. יש כאן הנה שהיא אחת כפי שסובר רבי יוחנן° _{בר נפחא} וחייב אחת על כולם. ואין כאן אחת שהיא הנה שיהיה חייב על כל אחת ואחת. רבי אבא בר ממל° בעא קומי דרבי זעירא° . ויהא חייב על כל אחת ואחת. כמה דתימר גבי שבת (שמות יתרו כ י) לא תעשה כל מלאכה כלל. (שמות ויקהל לה ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם פרט. הלא הבערה בכלל היתה ויצאת מן הכלל ללמד לומר. מה הבערה מיוחדת מעשה יחידי, וחייבין עליה בפני עצמה. אף כל מעשה ומעשה שיש בו, חייב עליו בפני עצמו. אף הכא כתיב (שמות יתרו כ ה) לא תעבדם כלל. לא תשתחוה להם פרט. והלא השתחויה בכלל היתה, ולמה יצאת מן הכלל? ללמד על הכלל. מה השתחויה מיוחדת, מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמו. אף כל מעשה ומעשה שיש בה, חייב עליו בפני עצמו. אמר לו. בשבת כלל במקום אחד, ופרט במקום אחר. ואין דנים אותו בכלל ופרט אלא בדבר שהיה בכלל ויצא. לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא. ובעבודת כוכבים ומזלות, כלל שהוא בצד הפרט. ואתה דן אותו בכלל ופרט. אמר לו והכתיב (שמות כי תשא לד יד) לא תשתחוה לאל אחר, כלל. וכתיב (שמות משפטים כב יט) זובח לאלהים יחרם, פרט. הרי כלל במקום אחד ופרט במקום אחר. אמר לו. כיון שפעם אחת התורה כתבה את הפרט בצמוד לכלל. גילתה התורה שאת לומד מצדו בכלל ופרט, ואפילו אם חזרה תורה וכתבה כלל במקום אחר, אי אתה למד ממנו אלא בכלל ופרט. חברייא אמרין. לא שנייא בין שהכלל במקום אחד והפרט במקום אחר, בין שהכלל והפרט במקום אחד. כלל ופרט הוא. בשבת כלל ואחר כך פרט. בעבודת כוכבים ומזלות פרט ואחר כך כלל. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר. לא שנייא בין כלל ואחר כך פרט, בין פרט ואחר כך כלל. בין כלל ופרט וכלל, כלל ופרט הוא. ואפשר ללמוד בדבר שיצא ללמד על הכלל כולו. והחילוק הוא שבשבת הכלל בעבודתה _{באיסור מלאכה שנאמר לא תעשה כל מלאכה,} והפרט בעבודתה _{שנאמר לא תבערו אש בכל מושבותכים.} ואילו בעבודת כוכבים ומזלות, הכלל בעבודתה המיוחדת לה דכתיב לא תעבדם. והפרט בעבודת הגבוה דכתיב לא תשתחוה להם. והשתחויה זו עבודת גבוה. רבי מנא° _{בן יונה} אמר. הבערה שלא לצורך יצאת. השתחויה לצורך יצאת. ללמד על עצמה שאף שאינה מעשה, חייב עליה. אתיא כההוא דתני חזקיה° (שמות משפטים כב יט) זובח לאלהים יחרם. יצאת ^ז_יגזביחה ללמד על הכל. יצאת השתחויה ללמד על עצמה _שאף שאינה מעשה _{חייב עליה.}

[דף מה עמוד א]

או חילוף? נאמר שזביחה יצאה ללמד על עצמה והשתחויה ללמד על הכלל? דבר שהוא מעשה מלמד. ודבר שאינו מעשה אינו מלמד. והבערה שלא לצורך יצאת? והא אמר רבי ירמיה° , הבערה לצורך יצאת. ללמד על בתי דינים ^ז_ידשלא יהו דנין בשבת. ומה טעמא? נאמר כאן (שמות ויקהל לה ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם. ונאמר להלן (במדבר מסעי לה כט) והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבותיכם. מה מושבותיכם שנאמר להלן, בבתי דינין הכתוב מדבר. אף מושבותיכם שנאמר כאן, בבתי דינין הכתוב מדבר. אמר רבי שמואל בר אבדימא° . אפילו תימר לצורך יצאת, כמי שיצאת שלא לצורך. שהרי יכל לאמר לא תעשו כל מלאכה בכל מושבותכם. ודבר שיצא שלא לצורך מלמד. הדא אמרה דבר אחד שיצא לצורך, אינו חולק. ושלא לצורך חולק. שני דברים שיצאו מן הכלל מהו שיחלוקו? נישמעינה מן הדא דתנן. מניין ^ז_טושהמעלה מבשר חטאת, ומבשר אשם, ומבשר קדשי הקדשים, ומבשר קדשים קלים, ומותר העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, או מן השאור, ומן הדבש, עובר בלא תעשה? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ב יא) כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. כל שיש ממנו לאישים, הרי היא _{מה שנשאר} בבל תקטירו. רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. למה לא יצאו שתי הלחם וביכורים וילמדו על הקדשים, שאפילו רק העלם לכבש עובר בלאו? כהדא דתני. כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשי לה’, קרבן ראשית תקריבו אותם, ואל המזבח לא יעלו. אין לי אלא המזבח, ומנין לרבות את הכבש? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ב יב) ואל המזבח לא יעלו. יכול בין אם העלם לעבודה _להקרבה בין שלא לעבודה _{כגון בתורת עצים} לא יעלו ואם העלה חייב? תלמוד לומר לריח ניחוח, לא אמרתי אלא לעבודה. אמר לו, אותם מיעוט, אלו חייבין עליהן אם העלם לכבש. ^ז_טזואין שאר כל הקדשים חייבין עליהן אם העלם לכבש. מפני שכתוב אותם. הא אינו כתוב אותם, מלמדין. הדא אמרה, שני דברים שיצאו מן הכלל חולקין. רבי חנניה בריה דרבי הילל° אמר. לחלוק, אינן חולקין. הא ללמד, מלמדין. רבי יוסי ברבי בון°

[דף מה עמוד ב]

לא אמר כן. אלא רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. ויצאו שתי הלחם וילמדו על כל הקדשים לכבש? אמר לו, אותם מיעוט. אלו חייבין עליהן לכבש. ואין שאר כל הקדשים חייבין עליהן על עלייתן לכבש. הדא אמרה, דבר אחד שיצא מן הכלל, לצורך אינו חולק, ושלא לצורך חולק. ושני דברים שיצאו מן הכלל אינן חולקין. שהרי לא שאל אלא למה לא נלמד לחייב שאר קדשים אם העלם על הכבש. משמע שברור לו שלחלק אינם מחלקים. שאם לא כן היה שואל למה לא נלמד לחלק. וכ°רבי ישמעאל _{בן אלישע} חולקין, דאמר רבי בון בר חייא° . לדברי °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, ב' דברים שיצאו מן הכלל חולקין. ולא אמרינן דהוו שתי כתובים הבאים כאחד ואינם מלמדים או אינם חולקים. ותני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} כן, דתני. כתיב (ויקרא קדושים יט כו) לא תנחשו ולא תעוננו. והלא הניחוש והעינון בכלל איסור כישוף היו. ויצאו מן הכלל, לחלק ולחייב חטאת על הניחוש בפני עצמו, ועל העינון בפני עצמו, ועל הקיסום בפני עצמו. אם יש כמה לאוים וכרת אחד אינו חייב אלא חטאת אחת. השאלה מה הדין אם אחרי שהתורה כללה את כל הלאוים בכרת אחד היא חזרה ופרטה אחד מהם שהוא בכרת. האם כשם שאם הכלל והפרט בלאו, אומרים שהפרט יצא לחלק בלאוים. כך גם כאשר הכלל בהיכרת והפרט בהיכרת. נאמר שהפרט יצא לחלק בכריתות _{ויהיה חייב חטאת על כל לאו?} מילתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרה כלל ופרט הוא. דאמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כתיב (ויקרא אחרי מות יח כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה, ונכרתו הנפשות העושות. וכתיב, ואיש אשר יקח את אחותו וכו' ונכרתו. והלא אחותו בכלל כל העריות הייתה. ולמה יצאת מן הכלל? לחלוק את הכלל. מה אחותו חייבים עליה כרת בפני עצמה. אף כל העריות, אם בא עליהן בהעלם אחד, חייב על כל אחת ואחת בפני עצמה. התיב רבי אלעזר° _{בן פדת}. והכתיב (ויקרא קדושים כ יט) ערות אחות אמך וערות אחות אביך לא תגלה. ולמה יצאו אלו? אמר ליה, לצורך יצאו. לידון בערייה, לחייב על המערה כגומר. והכתיב (ויקרא קדושים כ יח) ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלתה את ערותה את מקורה הערה. והיא גילתה את מקור דמיה, וכ"ו ונכרתו וכ"ו. ולמה יצאה נידה? אמר ליה, לצורך יצאת, לידון בה את ^ז_יזהמערה כגומר אף שכבר למדנו דין זה, צריך לחזור עליו לגבי נידה. שלא תאמר, הואיל ואין חייבין עליה אלא משום טומאה ולא משום קירבת משפחה. ואינה דומה לשאר עריות. שאינו פוסלה בביאתו מכהונה, ואין בניה ממזרים. לא נעשה בה את המערה כגומר. לפום כן צריך מימר. והכתיב (ויקרא קדושים כ כ) ואיש אשר ישכב את דדתו, ערות דודו גלה, וכ"ו ונכרתו. ולמה יצאת דודתו? אמר לו לצורך יצאת, לידון בערירי, כדכתיב ערירים ימותו. והכתיב (ויקרא קדושים כ כא) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא. אמר ליה לצורך יצאה לידון בערירי, כדכתיב ערירים יהיו. דאמר רבי יודן° . כל אתר דתימר ערירים יהיו. הווין בלא וולד. וכל אתר דתימר ערירים ימותו. קוברין את בניהן. אמר רבי יוסה° _אסי

[דף מו עמוד א]

דודתו לצורך יצאת. למעט את אשת אחי אביו מאמו מערירי. מה טעמא? נאמר כאן ערוות דודו גילה. ונאמר להלן (ויקרא בהר כה מט) או דודו או בן דודו יגאלנו. מה דודו שנאמר להלן, באחי אביו מאביו הכתוב מדבר. אף דודתו שנאמר כאן, ^ז_יחבאשת אחי אביו מאביו הכתוב מדבר. אף אשת אחיו למדה מדודתו בהקש. מה דודתו שנאמר להלן _{שהיא בערירים,} באשת אחי אביו מאביו הכתוב מדבר. אף אשת אחיו, באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר. עד כדון כ°רבי עקיבא _{בן יוסף} דאמר, למדין למד מן הלמד בחולין, ילפינן שפיר בהקש אשת אחיו מדודתו, שהיא עצמה נלמדה בגזירה שווה מגאולת נחלה. אלא ל°רבי ישמעאל _{בן אלישע} דאמר אין למדין למד מן הלמד, אפילו בחולין. אשת אחיו שהיא מהאב. ולא אשת אחיו שהיא מן האם מינא לן? תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. נאמר כאן, ערות אשת אחיך לא תגלה. ונאמר להלן (ויקרא קדושים כ כא) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא. מה נדה יש לה היתר לאחר איסורה. אף אשת אחיו, בשיש לה היתר אחר איסורה _{אם מת האח בלא בנים, על ידי יבום.} יצאת אשת אחיו מאמו, שאין לה היתר לאחר איסורה. לרבי אלעזר° _{בן פדת} דמקשי לה לרבי יוחנן° _{בר נפחא} את כל הקושיות משום דסבר אחותו לצורך יצאה, מנין תיתי ליה לחלק בעריות? אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} דאמר בשם רבי הושעיה° . כל מקום שאתה מוצא שתי לאוין וכרת אחד, ^ז_יטלאוין חולקין את ההכרת. מה טעמא? כדכתיב (שמות כי תשא ל לב) על בשר אדם לא ייסך, ובמתכנתו לא תעשו כמוהו. וכתיב (שמות כי תשא ל לג) איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר, ונכרת מעמיו. הרי כאן שני לאוין וכרת אחד. לאוין חולקין את ההכרת. שהרי שניהם נימנו בתוך שלושים ושש חייבי כריתות. מה עביד לה רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאמר שאחותו יצאה לחלק כרת בעריות.,אם לאוים חולקים כריתות, למה היה צריך כרת באחותו? כל הלאוים באנשים הכתוב מדבר. ובאת אחותו ללמד על הנשים, ואלמלא נכתב הייתי מחייב על כל אחת ואחת, רק את הבועל. ולית לרבי אלעזר° _{בן פדת} כן שצריך פסוק לחלק בנשים? אית ליה. מדכתיב על העריות לא תקרבו בלשון רבים, משמע שהלאוים נאמרו אחד על האיש ואחד על האשה. ומה עבד לה רבי יוחנן° _{בר נפחא}? פתר לה דאינו מחוור שהרי אפשר היה לחשוב שמה שנכתב בלשון רבים, הכוונה לכל הגברים שלא יקרבו. ועוד, ראיה שכשם שלאוים מחלקים כך כריתויות מחלקות. מן הדא דתני, והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו, ונכרתה הנפש ההיא. והרי שלמים בכלל שאר הקדשים היו. וכתיב, כל איש אשר יקרב _יאכל אל הקדשים וכו' וטומאתו עליו ונכרתה. ולמה יצאה כרת בשלמים? ובעי שמואל בר אבא° קומי רבי זעירא° . למה לא נאמר דיצאו שלמים לחלק. שאם אכל בשוגג כמה קדשים בטומאה, יהיה חייב על כל אחד ואחד? אמר לו, שלמים לצורך יצאו. ללמדנו מה שלמים קדשי מזבח וחייב עליהם משום פיגול נותר וטמא. אף כל קדשי המזבח חייב עליהם משום פיגול נותר וטמא. יצאו קדשי בדק הבית שאין בהם כרת. שאין חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא. הא אם לא היה יוצא לצורך, היה מלמד לחלק. ועוד _{איך בעי שמואל בר אבא° קומי רבי זעירא° . אולי נאמר דיצאו שלמים לחלק?.} הלא מתניתא היא שאין בהם חילוק חטאות. דתנן, קדשי המזבח מצטרפין זה עם זה ^ז_כלמעילה, ^ז_כאולחייב עליהן משום פיגול ונותר וטמא. מה שאין כן בקדשי בדק הבית. מכיון שהם מצטרפין, שמע מינא דאין חילוק חטאת ביניהן. דאי סלקא דעתך דחילוק חטאות ביניהן, אם כן לא היה להן להצטרף זה עם זה. אמר רבי חנינה° . וכיני _{אדרבא גם על הבריתא קשה} דיחלוקו ולא יצטרפו.

[דף מו עמוד ב]

כלל בעשה ופרט בלא תעשה. מילתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת} אמרה, כלל ופרט הוא. דרבי אלעזר° _{בן פדת} אומר, לוקין על החרישה בשביעית. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ז_כבאין לוקין על החרישה בשביעית. מה טעמא דרבי אלעזר° _{בן פדת}? דכתיב (ויקרא בהר כה ב) ושבתה הארץ שבת לה', כלל. שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר, פרט. הזורע והזומר בכלל היו. ולמה יצאו? להקיש אליהם. לאמר, מה הזורע והזומר מיוחדין שהן עבודה בארץ ובאילן. אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן. אף אני אביא חרישה שהיא בלא תעשה. והא הכא דהכלל בעשה ופרט בלא תעשה, וגמר רבי אלעזר° _{בן פדת} מיני בכלל ופרט. מה עבד לה רבי יוחנן° _{בר נפחא}? זריעה ובצירה שני דברים הן. ושני דברים שיצאו מן הכלל, אינם חולקין. על דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת}, לית ליה דשני דברים שיצאו מן הכלל, אינם חולקין? אית ליה. אלא דסבר, לחלוק אינן חולקין, הא ללמד מלמדין. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, אמאי אינן מלמדין? שנייה היא. שכלל בעשה דכתיב ושבתה הארץ. ופרט בלא תעשה דכתיב, שדך לא תזרע וכרמך לא תבצור. ואין עשה מלמד על לא תעשה, ואין לא תעשה מלמד על עשה. על דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת}. פרט שהוא בעשה מלמד על הכלל שהוא בלא תעשה. ופרט שהוא בלא תעשה, מלמד על הכלל שהוא בעשה. על דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת}, שלמד בכלל ופרט שלא אסרה תורה אלא מלאכה שהיא צורך הקרקע ניחא, שמותר לחפור בה בורות שיחין ומערות בשביעית. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, מהו לחפור בה בורות שיחין ומערות? האם כשם שאין הפרטים מלמדין לענין איסור, לחייב לאו על כל עבודה שהיא צורך הקרקע. כן לענין היתר, לא ילמדו הפרטים שעבודה שאינה צורך הקרקע מותרת. ואף חופר בה שיחין ומערות יהיה עובר בעשה. דכתיב (ויקרא כה ב) ושבתה הארץ שבת לה'? אמר רבי אבא קרתיגנאה° . טעמא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} שאינו לוקה על החרישה דכתיב (ויקרא בהר כה ג) שש שנים תזרע שדך. ולא בשביעית. ושש שנים תזמר כרמך. ולא בשביעית. כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה, עשה הוא. והוי כלל בעשה ופרט בעשה. מה הפרטים עבודה שהיא צורך הקרקע והאילן עובר בעשה, יצא חופר בה שיחין ומערות שאינו צורך הקרקע והאילן ואינו עובר בעשה. להביא חורש שאף הוא בעשה ואין לוקין עליו. וכן אמר רבי ירמיה° , עובר בעשה רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר. חורש, אפילו עשה אין בו. לרבי יוסי° _{בר זבידא} שאפילו עשה אין בו. ליידא מילה כתיב (ויקרא בהר כה ב) ושבתה הארץ שבת לה'? רק לענין לא תעשה המפורטים שבו, היינו לזריעה וזמירה שרק בהם עובר בלאו. דכלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט. תנו רבנן יכול יהו לוקין על התוספת? ונסיב לה תלמודא לפטורא. _{מה הכוונה?} רבי יוחנן° _{בר נפחא} פתר מתניתא, יכול יהו לוקין על מלאכת חרישה בשביעית שאינה מוזכרת בתורה ונלמדה בכלל ופרט? קא משמע לן שפטור כדשנינן. רבי אלעזר° _{בן פדת} שסובר שלוקים על החרישה, פתר מתניתא, יכול יהו לוקים על איסור שני פרקים הראשונים שהוסיפו בשביעית בשדה לבן מפסח ובשדה האילן מן העצרת?

[דף מז עמוד א]

אית תניי תני, ונסיב לה תלמודא לפטורא מדכתיב, ושש שנים _שלמות תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך. ואית תניי תני, ונסיב לה תלמודא לפטורא מדכתיב, שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. מאן דאמר מדכתיב שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, מסייע לרבי אלעזר° _{בן פדת} דמדכתיב שש שנים וכ"ו, משמע שאין לוקין על תוספת שביעית. ומאן דאמר מדכתיב, שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. מסייע לרבי יוחנן° _{בר נפחא} דעל זריע וזמירה לוקין. ואין לוקים על חרישה. מתניתא פליגא על רבי אלעזר° _{בן פדת} שאמר שאף כאשר הכלל בעשה והפרט בלא תעשה, הפרט מלמד על הכלל. דהרי כל השמר פן ואל הרי זה לא תעשה. וכתיב (דברים ראה יב יד) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה. כי אם במקום אשר יבחר ה' וכו' שם תעלה עולותיך ושם תעשה וכ"ו. שם תעלה, זו העלייה. ושם תעשה, זו שחיטה וזריקה. מה העלייה שהיא בעשה דכתיב שם תעלה. הרי היא בלא תעשה דכתיב, הישמר פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה. אף שחיטה וזריקה שהן בעשה, יהו בלא תעשה. שנלמד מההיקש דכתיב שם תעלה ושם תעשה. משמע שרק בגלל שהתורה הקישה עליה לשחיטה לומדים לא תעשה מעשה. הא אילולא הוה כתיב שם תעלה ושם תעשה, אין עשה מלמד על לא תעשה, ואין לא תעשה מלמד על עשה. מה עבד לה רבי אלעזר° _{בן פדת} לא היה צורך בהקש כדי ללמד שגם בשאר עבודות יש לאו כיוון שזה נלמד מכלל ופרט. ולמה היה צורך להקיש? שלא תאמר, כמה דאת אמר גבי שבת, שאם עשה כמה מלאכות מעין מלאכה אחת בהעלם אחד. כגון ^ז_כגחפר חרץ נעץ, אינו חייב אלא אחת. ודכוותה שחט זרק והעלה, אינו חייב אלא אחת. לפום כן צריך היקש, למימר חייב על כל אחת ואחת. כל הן דתנינן אבות, יש להן תולדות. תמן תנינן, ^ז_כדארבע אבות נזיקין. השור זה הקרן. נגיחה ודחיפה הן אב. מה הן התולדות? תני רבי חייה° . נשך רבץ בעט תולדות לקרן. תמן תנינן. אבות הטומאה ^ז_כההשרץ. ^ז_כוושכבת זרע. תולדות השרץ אי זהו? אמר °רבי יודה בשם רבי נחום° . מדפות. מהו מדפות? מגעות. שהתולדה קלה מהאב, ובאה על ידי מגע. ^ז_כזאב הטומאה מטמא את אדם וכלים. ^ז_כחוולד הטומאה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין. אוכלין ומשקין וכלי חרס אינן נעשין אב הטומאה, ואינם נעשים משכב ומושב ליטמא בזיבה. והכא תנינן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. חרישה אב. אלו הן התולדות? תני רבי חייה° . חפר חרץ נעץ תולדות להחרישה. כל אבות מלאכות מן המשכן למדו. מה חרישה היתה במשכן? שהיו חורשין ליטע סממנין. כמה יחרוש ויהא חייב? רבי מתניה° אמר, כדי ליטע כרישה. רבי אחא בר רב° אמר. כדי ליטע זכרותה _גרגר של חיטין. תמן תנינן. כמה יוציא ויהיה חייב? זרע קישואין שנים. זרע דילועים שנים. זרע פול מצרי שנים. תני

[דף מז עמוד ב]

חטים מדיות שתים. והא תנן, כל הנאכלין כגרוגרת? אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° . חיטין על ידי שהן חביבות, עשו אותן כשאר זרעוני גינה שאינן נאכלין. כל דבר שהוא להניית קרקע, ^ז_כטחייב משום חורש. החופר, החורץ, הנועץ, המדייר, המעדר, המזבל, המכבד, המרבץ, המפעפע גושים. המברה _{חוטב עצים כדי לפנות קרקע} בחרשים. המצית את האור בחישת קנים ובאגד תמרים. וכרבי זעירא° , שאמר שאין חופרים את האמה בשביעית מפני שמכשיר אגפיה לזריעה, אף החופר אמת המים שהיא מכשרת צדדיה לזריעה. המסקל. הבונה מדריגות _טרסות. הממלא את הנקעים שתחת הזיתים. והעושה עוגיות לגפנים. וכל דבר שהוא להניית קרקע, חייב משום חורש. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. המבשל נבילה ביום טוב, אינו לוקה. שהותר מכלל בישול ביום טוב. דמתוך שהותר בישול לצורך הותר נמי שלא לצורך. רבי שמעון בן לקיש° אמר, לוקה. שלא הותר מכלל בישול, אלא לאכילה בלבד. התיב רבי אבא בר ממל° על דרבי יוחנן° _{בר נפחא}. מעתה, החורש ביום טוב אינו לוקה. שהותר מכלל חרישה ביום טוב לכיסוי הדם. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר בשם רבי אילא° _אילעא, לא הותרה חרישה כדרכה אלא על ידי שינוי, שיחפור בדקר ויכסה. רבי שמי° אמר קומי רבי יסה° _אסי. רבי אחא° אמר בשם רבי אילא° _אילעא. _{המשנה במסכת ביצה} ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} היא. ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר, עד שיהא לו צורך בגופו של דבר _{וכאן אינו צריך את הבור.} קם _נפגש רבי יוסה° _אסי עם רבי אחא° . אמר לו, את אמרת הדא מילתא שהמשנה במסכת ביצה שאומרת שאם שחט ביום טוב, יחפור בדקר ויכסה אליבא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} היא? ולא כן אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לדברי °רבי מאיר , עשרים וארבע דברים מקולי °בית שמאי ומחומרי °בית הלל , וזה אחד מהם. ואם הלכה זו היא דברי °רבי שמעון _{בן יוחאי} ולא °רבי מאיר , נימר כ"ג ולא כ"ד.

[דף מח עמוד א]

ואי אפשר לאמר ש°רבי מאיר ו°רבי שמעון _{בן יוחאי}, שניהן אמרו דבר אחד. שפטור משום שאינו צריך לגופו. דהא תנן, המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני גוים, מפני לסטים, מפני החולה שישן פטור. כחס על הנר, כחס על השמן, כחס על הפתילה חייב. ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם. ואמרינן עליה, °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} שניהן אמרו דבר אחד. אם כך היה צריך לאמר , ש°רבי מאיר ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} שלשתן אמרו דבר אחד? אמר ליה רבי אחא° לרבי יוסי° _{בר זבידא}. מה שאתה שואל זה למה לי לאוקמיה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}, הא אפילו לרבנן אתיא. ולא משום מלאכה שאינה צריכה לגופה אלא מפני דאין דרך חרישה בכך אבל אם כך מילין דצריכין לרבנן פשיטין לכון. דאיתמר _פשיטא לרבנן. קצר לצורך עשבים חייב משום קוצר ואינו חייב משום מייפה את הקרקע. לא צורכה דא אלא קצר לייפות את הקרקע. מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום מייפה את הקרקע.? משמע שרבנן הסתפקו בכך לכן אי אפשר להעמיד את המשנה בביצה כרבנן. אמר לו, אפשר שמא שהסתפקה הגמרא גבי קצר לייפות את הקרקע. מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום מייפה את הקרקע. היה אליבא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}. _{האם במקרה כזה שקוצר עצים ליפות הקרקע ומסתמא ירצה להשתמש בהם האם יהיה חייב גם משום קוצר או לא} ברם כרבנן שמחייבים במלאכה שאינה צריכה לגופה, פשוט שחייב. שמכל מקום הרי חרש, מכל מקום הרי קצר. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. מיליהון דרבנן _{רב חייא° בר אבא בשם רבי יוחנן° בר נפחא} מסייעין לרבי יוסי° _{בר זבידא} שאמר שקוצר ואינו צריך לעצים פטור אף לרבנן. דאמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, דג שסחטו. אם לגופו, הרי זה פטור אף לחכמים. דכיוון שאינו צריך למיץ אין זה סוחט. אם להוציא ציר חייב. אף מכאן אין ראיה. שאפשר שלא אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} אלא על דעת °רבי שמעון _{בן יוחאי}. ברם כרבנן אפילו סחט לצורך גופו חייב. דמכל מקום הרי סחט מכל מקום הרי הוציא ציר. כל דבר שהיה מבחיל _מגדל את הפירות חייב משום זורע. ^ז_להנוטע, המבריך, המרכיב, המקרסם, המזרד, המפסל, המזהם, המפרק, המאבק, המעשן, המתליע, הקוטע, הסך, ^ז_לאוהמשקה, והמנקב, והעושה בתים, וכל דבר שהוא להבחיל _לגדל את הפירי, חייב משום זורע. רבי זעירא בר חייא בר אשי° אמר בשם כהנא° . הנוטע בשביעית חייב משום זורע. רבי זעירא° אמר

[דף מח עמוד ב]

^ז_לבהזומר כנוטע. נטע וזמר בשביעית. על דעתיה דכהנא° חייב שתים. על שנטע משום שדך לא תזרע. ועל הזמירה משום כרמך לא תזמור . על דעתיה דרבי זעירא° , אינו חייב אלא אחת. משום כרמך לא תזמור. דנטיעה בכלל זמירה. כלום אמר רבי זעירא° הנוטע כזומר? לא אמר אלא הזומר כנוטע. לחייב את הזומר אף משום נוטע. דכל _{דבר המביא לצמיחה} היה בכלל זריעה. ויצאה זמירה להחמיר על עצמה, שאם זרע וזמר חייב שתים. מפני שיצאת זמירה להחמיר על עצמה, את פוטרו משום זורע? הוי לא שנייא נטע וזמר בשביעית. בין על דעתיה דרבי כהנא° , בין על דעתיה דרבי זעירא° , חייב שתים. ומה שאמר רבי זעירא° , חייב משום נוטע. כוונתו שחייב אף משום נוטע: והקוצר. תני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. ^ז_לגהקוצר, הבוצר, המוסק, הגודר, התולש, והאורה, כולהן משום קוצר. ההן דגזז ספוג, גומי או קרולין _{אלמוגים,} ^ז_לדחייב משום קוצר ומשום נוטע. ההן דגזז כוסבר, כרתי, כרפס, גרגר, טריקסימין, שומין או נענע, חייב משום קוצר ומשום זורע. רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° . הנותן עציץ נקוב שהיה מונח על האדמה על גבי עציץ נקוב, חייב עליה משום קוצר ומשום זורע. רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° . הקוצץ קורת שקמה, חייב עליה משום שלש. אמר רבי יוסי ברבי בון° . ולא פליגין. הקוצצה חייב משום קוצר ומשום זורע. המוחקה _{מחליק את הקורות} חייב משום מכה בפטיש. רבנן דקיסרין אמרין. ההן דצד כוורא _דג וכל דבר שאתה מבדילו מחיותו, חייב משום קוצר: והמעמר. רבי שמואל בר ססרטאי° בעי, תולדות העימור אי זו היא? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. שמעית טעם מן דרבי שמעון° _{בן לקיש}(שמואל) בשם רבי אחא° . ולית אנא ידע מה שמעת. מיי כדון? ההן דכתית אורז, שערין, או חילקה _{חיטה מחולקת לשנים,} חייב משום דש. ההן דשטח צלין _תאנים צימוקין, מסוסלה _מלח, בוקלטה _{עצים יבשים,} חייב משום מעמר. כל שהוא נוגע באוכל כשאוסף אותו, חייב משום מעמר. בקליפה משום דש. הדא איתתא. כד מערבא בחיטיא להוציא הפסולת הגדולה, חייבת משום מרקדה. כד מפרכייא בראשייא _{כשפורכת ראש החיטים משום דשה.} כד מתברא בצדדיא _{כששוברת צידי הקליפה} משום בוררת. כד מספייא _{מוסיפה לכתוש} משום טוחנת. כד מנפייא משום זורה. גמרה מלאכתה, משום מכה בפטיש. ההן כיתנייא _פשתן בתחילה שורים במים ואז מניחים מעל האש ליבוש אחר כך מכים בקופנה שזה כלי מתכת, אחר כך מהדקים עם מערובה שזה מערוך, כדי שיהיה דק, אחר כך אוחזים קצה אחד ואת השני מעיפים בעזרת קרש שנקרא אפסיטה. אחר כך מסרקים בכף היד להוציא הקשים. אחר כך עם מסרק ברזל. אחר כך חותכים לאורך הרצוי. כשמכה בקופנה חייב משום דש. במערובה משום טוחן. באפסטיתה משום זורה. כשסורק בכף היד חייב משום בורר. כד מפלג, משם מנפץ. כד מתלש משם מחתך. גמר מלאכתו משם מכה בפטיש.

[דף מט עמוד א]

ההן דשחק תומא, כד מפרך ברישייא משום דש. כד מברר בקליפייתיה משום בורר. כד שחיק במדוכתה משום טוחן. כד יהיב משקין משום לש. גמר מלאכתן, משום מכה בפטיש. ההן סיקורה _{זרעים לצבע} כד מבחר גרגריה מקלופיתיה, משום בורר. כד מכתת במרגזייה _{מכה עליהם בכלי להפריד הקליפה} משום דש. כד שחיק במדוכתיה, משום טוחן. כד יהיב משקין משום לש. כד משקע באנטרין _{בור או כלי ששם הצבע נספג באבן הסיד} משום בונה. כד מקטע בגומא _{שחותך חתיכות מהסיד הצבוע} משום מחתך. גמר מלאכתו משום מכה בפטיש. אמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, דגים שסחטן. אם לגופן פטור. ואם להוציא ציר חייב. רב° _{אבא בר אייבו} אמר. ^ז_להכבשים שסחטן אם לגופן מותר. ואם למימיהן אסור. שלקות בין לגופן בין למימיהן מותר. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. אחד כבשים אחד שלקות, בין לגופן בין למימיהן אסור. אמר חזקיה° . הדא דרב° _{אבא בר אייבו} פליגא על דרבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמר ליה רבי מנא° _{בן יונה} למה אתה אומר שרב° _{אבא בר אייבו} חולק על רבי יוחנן° _{בר נפחא}? הרי שניהם מתירין לגופן ואוסרים למימיהם? יש חילוק, דההן אמר פטור וחייב. וההן אמר מותר ואסור. אמר רבי אבא בר ממל° . בצל שריסקו. אם ליתן טעם _{שיהיה ראוי לאכילה,} אסור שיוצר אוכל. אם להוציא שורפו שלא יזיק לו מותר. אמר רבי זעירא° בשם רב הונא° . ^ז_לו צנון, טומנו במלח ובלבד שלא ישהא. אמר רבי זעירא° בשם רב הונא° . ^ז_לזכליו מבית האומן, לובשן. ואם יתקרע יתקרע. אמר רבי זעירא° בשם רב הונא° . ^ז_לחנסתבכו בגדיו בקוצים, הרי זה מפשרן _{מוציא הקוצים} במקום צינעה, ובלבד שלא יקרע. אמר רבי זעירא° בשם רב הונא° . נפל טיט על בגדיו, הרי זה ממרחו בידו אחת, ^ז_לטובלבד שלא יכסכסו _ישפשף. אמר רבי זעירא° בשם רב הונא° . ההן ננער _{לנער שמיכה.} ^ז_מבחדא שרי, ובתלת אסור. ובתרתיי צריכה. ההן דסחי _שרוחץ רב הונא° ורב יהודה° _נשיאה. חד אמר, הכין שרי והכין אסור. וחרנה אמרן הכין ובין הכין אסור. רבי אבא בר זמינא° עאל מיסחי עם רבי זעירא° , ולא שבקיה עבד לא הכין ולא הכין. נפלו מים על בגדיו. רב הונא° ורב ירמיה° . חד אמר לנערה שרי. ולמחקה ביד אסור משום מלבן. וחרנה ^ז_מאמחלף. אמר רבי אבא בר חייא בר אשי° . זה שרוקק, מבליעו בכסותו ואינו חושש משום מכבס _{או בגלל שזה דבר מועט. או בגלל שזה דרך לכלוך} אמר רבי אבא° בשם רבי חייא בר אשי° . איתפלגין רבי חייא רובא° ו°רבי שמעון בר רבי . חד אמר רוקק על הארץ ושף. וחרנה אמר ^ז_מבאינו רוקק ושף. מה פליגין? בשאין שם פסיפס _ריצוף. אבל יש שם פסיפס, רוקק ושף. רקק והפריחתו הרוח, ^ז_מגחייב משום זורה

[דף מט עמוד ב]

וכל דבר שהוא מחוסר _שצריך לרוח, חייב משום זורה: והבורר. אמר רבי יודן° . יש שהוא בורר צרורות כל היום, ואינו מתחייב. ויש שהוא נוטל כגרוגרת, ומיד מתחייב. היאך עבידא? היה יושב על גבי כרי וברר צרורות כל היום, אינו מתחייב שלא תיקן כלום. שהרי נשאר שם עוד פסולת. ^ז_מדנטל לתוך ידו כגרוגרת ובירר, חייב. רבי יונה° בעי. תנן הבורר קטנית ביום טוב. °בית שמאי אומרים, בורר אוכל ואוכל. ו°בית הלל אומרים. בורר כדרכו בחיקו ובקנון ובתמחוי, אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה. עשה כן בשבת. על דעתיה ד°בית שמאי מהו שיהא חייב? אמר ליה רבי יוסי° _{בר זבידא}. ולמה לא? אילו עשה כן שברר _{כדרכו בקנון ובתמחוי} בשבת על ד°בית הלל , שמא אינו חייב? אף הכא חייב. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. יאות אמר רבי יונה° אבא. לא אתיא _{אין להסתפק} אלא על ד°בית שמאי , דל°בית הלל פשיטא שחייב בשבת, שלא התירו אלא ביום טוב מפני אוכל נפש. אבל ל°בית שמאי יש מקום להסתפק. האם הם התירו לברור אוכל מתוך פסולת רק ביום טוב, כיוון שאוכל נפש הותר אבל בשבת אסור. או שאוכל מתוך פסולת, לא נחשב ברירה ואף בשבת מותר. בירר אוכלים מתוך אוכלים. חזקיה° אמר ^ז_מהחייב. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר פטור. מתניתא פליגא על חזקיה° דתני, נתערבו לו פירות בפירות. בורר ואוכל, בורר ומניח על השולחן. רבי בון בר חייה° אמר בשם רבי שמואל בר רב יצחק° . תיפתר שמניח על השולחן, והיו אורחין אוכלין ראשונה ראשונה מה שמניח לפניהם. ותני ובלבד שלא יבור את כל אותו המין, שנראה כבורר לאוצר. אם עשה כן בשבת. על דעתיה דחזקיה° חייב, שכן הבורר כדרכו בשבת חייב. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אסור, שכן הבורר כדרכו במקום אחר כגון פסולת מתוך אוכל חייב. דעתיה דחזקיה° אפילו עיגולין _{של תאנים} מן גוא עיגולין. אפילו רמונים מן גוא רמונים. אם כיני אפילו בני נש מן גוא בני נש?

[דף נ עמוד א]

מיי כדון? כל עמא מודיי להדא דרבי אימי° _{אמי בן נתן}, דרבי אימי° _{אמי בן נתן} הוה ליה אורחין אפיק קומיהון תורמוסין ופסיליין _{הפסולת שלה.} אמר לון. יהבין דעתיכון דאתון מיכול קיסייא _{הקליפות} בסופא. ובזה חזקיה° מודה דכיוון שסופו לאכול הכל אין זה בורר . תני, אין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין. הבורר הטוחן המרקיד בשבת נסקל. ביום טוב סופג את הארבעים. והא תנינן, °בית הלל אומרים. ^ז_מובורר ביום טוב כדרכו בחיקו ובתמחוי? אמר רבי חנינא ענתונייא° . הברייתא שאוסרת, ד°רבן גמליאל _דיבנה היא. ד°רבן גמליאל _דיבנה אומר. אף מדיח ושולה. אבל לברור ללא שינוי אסור . והא תנינן, של בית °רבן גמליאל _דיבנה היו שוחקים את הפילפלים בריחיים שלהן. וכי לדעת °רבן גמליאל _דיבנה, מותר לטחון ואסור לבור? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אילא° _אילעא, לא התירו בית °רבן גמליאל _דיבנה טחינה כדרכה, אלא בשינוי עשו. ומנין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי שמעון בן לקיש° . דכתיב (שמות בא יב טז יז) כל מלאכה לא יעשה בהם וכ"ו ושמרתם את המצות. כל מלאכה עד ושמרתם את המצות אסורה. מלישה והילך _{שנותן מים וצריך לשמור שלא יחמיצו} מותר ביום טוב. תני רבי יוסה° _אסי בעי. אם כך, למה היה צריך את הפסוק אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. להתיר בישול? רבי יוסה° _אסי לא אמר כן. אלא אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי שמעון בן לקיש° (שמות בא יב טז יז) אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. עד ושמרתם את המצות. דמלישה והילך _{שנותן מים וצריך לשמור שלא יחמיצו} מותר ביום טוב לצורך אוכל נפש. אבל ברירה וטחינה אסור . תני חזקיה° ופליג. דתני חזקיה° . אך, הוא, לבדו. הרי אלו שלושה מיעוטין. שלא לקצור ולא לטחון ולא להרקיד ביום טוב. אבל לברור מותר . רבי זעירא° ורב חייה בר אשי° אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. ^ז_מזהמשמר חייב משום בורר. אמר רבי זעירא° לא מסתברא דא אלא משום מרקד. רבי יונה° ורבי יוסה° _אסי תריהון אמרין, בקדמיתא הוינן אמרין יאות אמר רבי זעירא° . ומה המרקד, קמח מלמעלן וסולת מלמטן. אף המשמר יין מלמטן ושמרין מלמעלן. ולא הוינן אמרין כלום, דעל כרחך משמר כבורר. כיוון שמצאנו שהותר ברירה מכללה ביום טוב. ומצאנו שהותר שימור מכללו ביום טוב. הותר ברירה דתנן, בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי. והותר שימור דתנן, אף נותנין לתלויה ביום טוב. ולא מצאנו שהותר הרקדה. דאמר רבי חנינא בן יסא° בשם רב יהודה° _נשיאה

[דף נ עמוד ב]

^ז_מחאין שונין _{לסנן פעם שניה} את הקמח, אבל מרקידין לאחורי הנפה. הא כדרכו, אסור לרקד. אין תימר שמשמר חייב משום מרקד, יהא אסור. אמר רבי יוסה ברבי בון° . ודלא כ°רבי יודה . דתני בשם °רבי יודה . אף במכשירי אוכל נפש התירו. וכל שכן שהרקדה מותר. אבל עדין בעייא דא מילתא. מהו לשנות את הקמח לאחורי הנפה כרבנן?: ^ז_מטוהטוחן. ההן דשחק מלח או ^ז_נחסף _חרס או פילפלין, חייב משום טוחן. ההן דחשר _סינן גורגבסין _מוץ, חול, או ^ז_נאעפר, חייב בו משום מרקד. ההן דגבל גירגבסין _מוץ, עפר, קילורין, מלוגמא, סממנין, חייב משום לש. הלש והמקטף והעורך כולהן משום לש. רבי אבא בר ממל° בעי. תמן אמר המחמיץ מנחות, ^ז_נבחייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה. והכא את אמר הכין, שכולם משום לש. ואם עשה בהעלם אחד חייב רק אחת? אלא תמן יש לו לחלוק. דכתיב לא תעשה חמץ. וכתיב לא תאפה חמץ. אפיה בכלל לא תעשה חמץ הייתה. ולמה יצאה? להקיש אליה ולאמר. מה אפיה חייב עליה בפני עצמה. אף לישה ועריכה חייב עליהם בפני עצמן. מכאן שחייב על כל אחת ואחת. ברם הכא אינו חייב אלא אחת. האופה. את חמי. אפייה תולדת בישול ואת אמר הכין שמניתה אופה בל"ט אבות מלאכה? אלא בגין דתנינן סדר עיסה, תנינתה עמהן. וההן דאזין _המחמם גירקדרין _סיד או משיח כילוס _שמן או שרי זיפות _{מחמם זפת} או שרי מוסרין _{מרכך דברים קשים} חייב משום מבשל. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסה בר חנינה° . ^ז_נגהמתיך אבר, חייב משום מבשל. הצולה והמטגן השולק והמעשן, כולהן חייב משום מבשל. ^ז_נדבישל בחמי טבריא מהו? חזקיה° אמר אסור. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר מותר. אמר רב מנא° _{בן יונה}. אזלית לקיסרין ושמעית לרבי זריקן° דאמר בשם חזקיה° , דצריכה ליה אי אסור או מותר. פסח שיתבשל בחמי טבריא מהו? האם חייב משום לא תוכלו ממנו נא ובשל מבושל במים? תרין אמורין. חד אמר אסור. וחרנה אמר מותר. מאן דאמר מותר, דכתיב (שמות בא יב ט) אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים. בישול אסרה תורה, ואין זה בישול. ומאן דאמר מותר, דכתיב (שמות בא יב ט) כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו. כל שאינו צלי, עובר עליו באל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים. כל אילין שיעוריא, אם לאוכלין כגרוגרת. אם לבהמה כמלוא פי גדי. אם לבשל, כדי לבשל ביצה קלה. אם לארוג, כמלוא רוחב הסיט. אם לטוות, כמלוא רוחב סיט כפול: ^ז_נההגוזז את הצמר. גזז סתם שלא לצורך אריגה או טוויה מהו השיעור? נישמעינה מן הדא דתנן. הוציא דיו. אם בקולמוס, ^ז_נוכדי לכתוב שתי אותיות. אם להגיה, כדי להגות _לתקן אות אחת. משמע שברישא הוציא סתם, ואזלינן לקולה. אף הגוזז סתם אזלינן לקולה, וחייב כמלא רוחב הסיט כפול. תמן תנינן. ^ז_נזהשוחט את הבכור, עושה מקום לקופיץ מיכן ומיכן, ותולש את השיער. ובלבד שלא יזיזנו _{את השער שתלש} ממקומו. וכן ^ז_נחהתולש את השיער

[דף נא עמוד א]

לראות מקום מום. מכאן אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי שמעון° _{בן לקיש}. ^ז_נטהתולש מן הקדשים פטור. אמר רבי יעקב בר אחא° . ריש לקיש° כדעתיה, דאיתפלגון. התולש בקדשים. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר חייב, דתולש היינו גוזז. רבי שמעון בן לקיש° אמר פטור. רבי ירמיה° בעי. מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש° ? דאיתפלגון. התולש כנף בעוף חייב משום שלש. ^ז_סתלש חייב משום גוזז, ^ז_סאהמורטה חייב משום ממחק, והקוטמה חייב משום מכה בפטיש. גבי בכור הוא אמר שאין תלישה בכלל גוזז, והכא הוא אמר התולש חייב משום גוזז. אמר רבי יוסי ברבי בון° . ולא פליגין דלא דמייא, עוף שאין לו גיזה, תלישתה היא גיזתה. ברם הכא בבכור , אינו חייב עד שיגזז. תדע לך שהוא כן. דתני. ^ז_סבתלש מן המתה חייב, שתלישתה זו היא גיזתה: ^ז_סגהמלבנו. ההין דמגפר עץ לכלים, חבל לאליקה _לעוגן. הדא איתתא דשרקא אפה _{מורחת פניה} שרקא מעזלה _{מורחת אריג.} ההן חייטא דיהב חוטא גו פומיה לנקותו, חייבת משום מלבן. אמר רב כהן° בשם רבנן דקיסרין. המיינטון _{בגד שמתלבן בחום האש} חייב משום מלבן: ^ז_סדהמנפסו. ההן דנפיס _מנפץ סיב, הוצין, גומא, חייב משום מנפץ: ^ז_סההצובעו. מה צביעה היתה במשכן? שהיו משרבטין _מכים בבהמה כדי לעשות עורות אלים מאדמים. אמר רבי יוסה° _אסי. הדא אמר, העושה חבורה ^ז_סוונצרר בה דם חייב. המאדם אודם בשפה, חייב משום צובע. המוציא דם, חייב משום נטילת נשמה שבאותו מקום. הצר צורה ואחר כך מלאו בצבע. הראשון חייב משום כותב, והשני חייב משום צובע. חיסר _{בצורה שעשה} בה אבר ובא אחר וגמרה, חייב ^ז_סזמשום מכה בפטיש. ^ז_סחוהסוחט והמכבס, מלאכה אחת היא. תני, °רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר. הצבעים שבירושלים היו עושין סחיטה מלאכה בפני עצמה. על דעתיה ד°רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה , מ' מלאכות אינון. וניתני? לא אתינן מיתני, אלא מילין דכל עלמא מודיי בהן. ההן דעביד חבלין, ההן דעביד ממזור _חגורה, חייב משום טווה. ההן דעבד קונטרן _שק נפן ומחצלן _מחצלת חייב משום מיסיך. הדא איתתא כד משתייה בקוביה _{שמותחת חוטי השתי} חייבת משום מסיך. כד יהבה קדמה ומכניסה בנירין, חייבת משום עושה בתין. כד מקימה לון _{שמעמידה את כלי האריגה} חייבת משום בונה. כד מחייא _{שמעבירה את חוטי הערב} משום אורגת. כד מקטעא בנימייא, משום מחתכת. כד גמרה מלאכתה, משום מכה בפטיש. ההן דעבד קופין _{קופה מנצרים} כד צפר _{שמעמיד השתי} משום מסיך. כד מחייט, משום תופר. כף את הקנים, משום בונה. כד מקטע, משום מחתך. גמר מלאכתו, משום מכה בפטיש.

[דף נא עמוד ב]

ההן דעביד מילין ערסיין _{דברים ארוגים כגון מיטות וסלים} כשמניח חוטים לאורך, חייב משום מסיך. לרוחב חייב משום אורג. קנקלטין _{המחבר קורות המיטה} משום עושה בתים. כד מקטע, חייב משום מחתך. גמר מלאכתו חייב משום מכה בפטיש. שני נירין וחוט אחד ושני חוטים בניר אחד: ^ז_סטהאורג שני חוטין, ^ז_עוהפוצע שני חוטין, ^ז_עאהקושר והמתיר. מה קשירה היתה במשכן? שהיו קושרין את המיתרים של המשכן. ולא לשעה היתה? אמר רבי יסה° _אסי. מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבור, כמי שהוא לעולם. רבי יוסה° _אסי אמר אדרבא. מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ, כמי שהיא לשעה. אלא אמר רבי פינחס° , מתופרי יריעות למדו. שאם נפסק לו חוט היה קושרו, חזר ונפסק, לעשותן קשרים קשרים אי אפשר. אלא חוזר ומתיר את הראשון, ומביא חוט אחר וקושרו. אמר חזקיה° . ההן חייטא אומנא, מבלע תרין ראשיה. וכיוון שלא היה נראה, אפשר שיהיה אפילו כמה קשרים ולא צריך להתיר ולהחליף חוט. והיידא אמרה דא _{מנין נלמד מתיר?} דאמר רבי יוסי ברבי חנינא° . מאורגי יריעות למדו, ולא מתופרי היריעות. מה טעמא? דכתיב, אורך היריעה האחת. כדי שתהא כולה אחת. נפסק לו חוט, היה קושרו מיד. מכיון שהיה מגיע לאריג, הוי שרי ליה ומעל לה _{שולף את החוט.} רבי תנחומא° _{בר אבא} אמר בשם רב הונא° . אפילו ערב שבה, לא היה בו לא קשר ולא תיימת. והרי חוטי הערב אחד עולה ואחד יורד, ואם ישלוף את הקרוע נמצאו שנים עולים ויורדים יחד _{וזה תיימת.} תני רבי הושעיה° . ^ז_עבחותל של תמרים ופטילייא של תמרים קורע ומתיר. ובלבד שלא יקשור. ואין זו התרה? ולמה מותר? נעשה כשובר את החבית לאכל ממנה גרוגרת. אזנים של דוסיקיא _{שק עור שכשמותחים חוט והוא נסגר} קושר ומתיר, דנעשה כפותח וכנועל בשבת. התופר שתי תפירות. רבי חנינא° _{בר חמא} אמר. עד יחות כל סיטרה _{שיוציא את כל החוט.} אמר רבי יניי° . אמרו לו לרבי חנינא° _{בר חמא}. צא וקרא, שאין הלכה כן. דהא גבי כלאים תנינן. עשה שני ראשיה לצד אחד חיב. מעתה לדעת חנינא, עד יסוק ויחות ייסוק. והתנינן °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר עד שישלש. מעתה עד יחות ייסוק ויחית _{נמצא עושה שש תחיבות ולא נראה שיקל כלכך} אלא הכן והכן _{רק הקצוות צריך לכפול.}

[דף נב עמוד א]

חוט שהשחילו במחט. אפילו קשור מיכן ומיכן אינו חיבור למחט לענין טמאה. תפרו לבגד. החוט חיבור לבגד, ואינו חיבור למחט לענין טומאה, שהרי סופו לנתק את המחט. רבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא} תריהון אמרי. מה שהחוט נחשב חיבור לבגד, זה דווקא ^ז_עגבקשור מיכן ומיכן. מיליהון דרבנן פליגין. דאמר רבי אבא° , ורבי ירמיה° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו} המותח צדדיו _{של תפירה רפויה} בשבת, חייב משום תופר ואם מדובר שגם קשר, למה לא נאמר שחייב משום תופר ומשום קושר? המקרע והמחתך. קריעה בבגדים וחיתוך בעורות. קריעה בבגדים באמצע. וחיתוך בעורות אפילו מן הצד. ואית דמחלפין קריעה בעורות וחיתוך בבגדים. קריעה בעורות, באילין רככיא. וחיתוך בבגדים, באילין ליבדייא. הצד חלזון ופצעו. אית תניי תני חייב שתים. אית תניי תני אינו חייב אלא אחת. מאן דאמר שתים. אחת משום צד, ואחת משום נטילת נשמה. מאן דאמר אחת, היידא? משום נטילת נשמה, ולית לה צידה. ואתיא כהיא דאמר רבי אלעזר ברבי יוסה° . אם כך, היכן מצאנו צידה במשכן? בתחש. מאי תחש? רבי אבהו° ורבי שמעון בן לקיש° אמרו בשם °רבי מאיר . מין חיה טהורה ברא הקדוש ברוך הוא למשה במדבר. כיון שעשה בה מלאכת המשכן נגנזה. רבי אבון° אמר קרש היה שמה. תני רבי הושעיה° , חדא קרן הוי ליה. דכתיב (תהילים סט לב) ותיטב לה' משור פר מקרין ומפריס. מקרן כתיב. ואתיא כההיא דאמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי אבהו° . מותר לעשות אהלים מעור בהמה טמאה ואינם מקבלים טמאה. שאין קרוי אהל אלא כמו במשכן שהיה מחיות טהורות.: ^ז_עדהשוחטו. רבי שמעון בן לקיש° אמר, לית כאן שחיטה. דשחיטה תולדת חבורה היא. ולמה לא תנינתה חבורה עמהון אלא שחיטה? אלא בגין דתנינן סדר סעודה, תנינתה שחיטה עמהון: ^ז_עההמעבדו. מה עיבוד היה לעורות במשכן חוץ ממליחה שכבר נאמרה? שהיו משרטטין בעורות. למה משרטטין לון? דמסרגלין _{כדי לחתוך ישר} לון. הממחקו. מה מחיקה היתה במשכן? אמר זעירא בר חיננא° בשם רבי חנינא° _{בר חמא}. שהיו שפין את העור על גבי העמוד להחליקו. ^ז_עוהשף את העור על גבי העמוד חייב. משום מה הוא חייב? אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי יהודה בן לוי° . ואיכא דאמרי אמר רבי אחא° בשם רבי יהודה בן לוי° , משום ממחק. הדא דאת אמר, בעור חדש. אבל בעור ישן פטור על העור. ומחלוקת רבי אלעזר° _{בן פדת} וחכמים האם חייב על שמחליק העמוד. דאתפלגון. המכבד, המרבץ, המגבן, המחבץ, החולב, והרודה חלות דבש, חייב חטאת דברי רבי אלעזר° _{בן פדת}. וחכמים אומרים, משום שבות. ושף העמודים דומה למכבד. אמר רבי יוסי ברבי בון°

[דף נב עמוד ב]

לא פליגין דשף העמודים פטור. ולמה המכבד והמרבץ חייב? משום חורש. המגבן והמחבץ חייב משום לש. החולב והרודה חלות דבש, חייב משום קוצר. הסוחט זיתים מאביהן מעל העץ חייב משום קוצר. כמאן? כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} דכשם שמחייב חולב משום קוצר, כך הסוחט זיתים מאביהן חייב משום קוצר. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ז_עזהגורד ראשי כלונסות להשוות אורכם, חייב משום מחתך. ^ז_עחהממרח את האיספלנית חייב משום ממחק. תנן, הכותב שתי אותיות, והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות. ^ז_עטמחק אות אחת גדולה ויש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות, חייב. כתב אות אחת גדולה. אף על פי שיש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות, פטור. רבי מנחם בי רבי יוסי° אומר. זה חומר במוחק מכותב. וחומר בכותב מבמוחק. שהכותב על מנת לקלקל חייב. והמוחק על מנת לקלקל פטור. יש שהוא כותב נקודה אחת, וחייב עליה משום כותב ומשום מוחק. יש שהוא מוחק נקודה אחת, וחייב עליה משום כותב ומשום מוחק. איך עבידא? היה דל"ת ועשאו רי"ש _{והשלים את הספר.} רי"ש ועשאו דל"ת, חייב משום כותב ומשום מוחק. והבונה. מה בניין היה במשכן? שהיו נותנין קרשים על גבי אדנים. ולא לשעה היתה? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. מכיון שהיו חונים ונוסעים על פי הדיבור, כמי שהיא לעולם. רבי יוסי ברבי בון° אמר. מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ, כמי שהוא לשעה. הדא אמרה בנין לשעה בנין. הדא אמרה אפילו מן הצד _כתלים. הדא אמרה, אפילו נתון על גבי דבר אחר. הדא אמרה בנין על גבי כלים בנין. ולא היא ^ז_פדאדנים כקרקע הן _{שהיו חלולים.} תני, אחד מביא את האבן ואחד מביא את הטיט, המביא את הטיט חייב. °רבי יוסה אומר, שניהן חייבין. סבר °רבי יוסה , אבן בלא טיט בניין. ^ז_פאהכל מודים שאם נתן את הטיט תחילה, ואחר כך נתן את האבן שהוא חייב. הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס חייב. למי נצרכה? לרבנן. שאף שאמרו שהנותן את האבן פטור, כאן יהיה חיב. שזה דרך הבניה ועומדת כך. וההין דעבד דפין _{שמניח קורה בפתח הבית} וההין דעבד ספיין _{קורה בתחתית הפתח} חייב משום בונה: ^ז_פבוהסותר. ובלבד לצורך. רבי חמא בר עוקבא° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° , הגודל כלי צורה, חייב משום בונה. אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי שמעון בן לקיש° . הנופח כלי זכוכית, חייב משום בונה. רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש° . יש דברים קרובים ורחוקים. הגודל כלי צורה, והנופח כלי זכוכית, העושה כלי בדפוס, שהם מלאכות שונות, כולהון חייבים משום בונה. ^ז_פגהבורר והמשמר והמרקד, שהם מלאכות קרובות, דכולהן משום מעביר פסולת. כל אחד ואחד חיובו אב בפני עצמו. תנן, והמוציא מרשות לרשות. ולמה לא תנינן הושטה עמהון? אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . מפני שהיא במחלוקת °רבי עקיבא _{בן יוסף} וחכמים. דל°רבי עקיבא _{בן יוסף} חייב אף על הזורק. ואם היה מונה מושיט, היה צריך לפרט ש°רבי עקיבא _{בן יוסף} חייב אף על הזורק ולרבנן פטור. חזקיה° רבי יהודה בן לוי° ורבי יהושע בן לוי° אמרו בשם °רבי

[דף נג עמוד א]

יתר עליהן הושטה שאף היא אב. ולמה לא תנינתה עמהון? משום דכל המלאכות באחת _{אדם אחד} וזו בשתים. כל המלאכות יש להן תולדות וזו אין לה תולדות:

ירושלמי שבת, פרק ז, הלכה ב

מתני’: ועוד כלל אחר אמרו. ^ז_פדכל הכשר להצניעו, ומצניעין כמוהו. והוציאו בשבת, חייב עליו חטאת. וכל שאינו כשר להצניעו, ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת, אינו חייב אלא המצניע:

גמ’: איזה דבר אינו כשר להצניעה? אמר רבי חונה° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. לעבודה זרה איתאמרת. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. לאיסורי הנייה איתאמרת. אבל המוציא עבודה זרה חייב. רב חסדא° אמר לשיעורי איתאמרת _{אם הוציא פחות מכשיעור.} אית תניי תני כל הכשר להצניעו ומצניעים כמוהו והוציאו בשבת חייב חטאת. אית תניי תני והוציא כל שהוא חייב חטאת. מאן דאמר חייב חטאת, מסייע לרב חסדא° , דשכשר למצניעה ומצניעים כמוהו הכוונה שיש בו כשיעור. ודווקא בהוציא כשיעור חייב חטאת. מאן דאמר והוציא כל שהוא חייב חטאת, מסייע לרבי אלעזר° _{בן פדת} ולרבי יוחנן° _{בר נפחא}, דעבודה זרה ואיסורי הנאה שיעורם בכל שהוא. רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי יוסי בר חנינא° . מהו דבר שאינו כשר להצניעה? כגון המוך שהתקינה לנידתה.

ירושלמי שבת, פרק ז, הלכה ג

מתני’: ^ז_פההמוציא תבן כמלא פי פרה. עצה כמלא פי גמל. עמיר כמלא פי טלה. עשבים כמלא פי גדי. עלי שום ועלי בצלים. לחים כגרוגרת, יבשים כמלא פי גדי. ואין מצטרפין זה עם זה, מפני שלא שוו בשיעוריהן. ^ז_פוהמוציא אוכלים כגרוגרת חייב, ומצטרפין זה עם זה מפני ששוו בשיעוריהן. חוץ מקליפיהן וגרעיניהן ועוקציהן וסובן ומורסנן. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן:

גמ’: תנן, ואין מצטרפין זה עם זה, מפני שלא שוו בשיעוריהן. רבי יונה° ורבי יוסי גליליא° אמרו בשם רבי יוסי בן חנינה° . חמור משלים לקל, אין הקל משלים לחמור. עשבים משלימים לתבן. אין התבן משלים לעשבים. תמן תנינן. ^ז_פזהבגד והשק, השק והעור, העור והמפץ,מצטרפין זה עם זה. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, מפני שהן ראויין לטמא מושב בטפח. שמכולם ראוי להקציעה טפח ולעשות טלאי לאוכף

[דף נג עמוד ב]

רבי ירמיה° בעי. ניחא שהבגד והשק וכ"ו יצטרפו למושב, שכן שוו למושב בטפח. אבל תבן ועצה וכ"ו, איך יצטרפו בהוצאה? הרי אינם ראוים לדבר אחד במידה שוה. אמר רבי זעירא° קומי רבי מנא° _{בן יונה}. שכן שוו בהיסק כדי לבשל ביצה קלה. אמר לו. אנן בעיי הוצאה ואת אמר היסק? אמר רבי אלעזר בר יוסי° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. שכן שוו בהסק בשיעור שיש בו כדי לבשל ביצה קלה. אמר לו, אנן בעיי הוצאה, ואת אמר היסק? הרי סתם עשבים לא עומדים להסק. ואם אתה אומר שמצטרפים, כמעט כל דבר יצטרף, שהרי כמעט כל דבר ראוי להסק. אלא תני הכי. במוציא להסק מצטרפים כדי לבשל ביצה קלה. אבל בסתם לא מצטרפים. חמור משלים לקל. אמר רבי חנניה° כמו דקופדה _בשר משלים לפיסתה _לחם. ופיסתה לא משלמה לקופדה. איתמר. עשבים משלימים לתבן, אין התבן משלים לעשבים. תני רבי הושעיה° . הוציא תבן לפרה, כמלא פי פרה. הוציא תבן לגדי, כמלא פי גדי ^ז_פחחייב. רבי אילא° _אילעא אמר, רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי. מעתה הוציא אוכלין לחולה כמלוא פי חולה יהא חייב? מודה רבי הושעיה° שאם הוציא עשבים לפרה כמלא פי גדי שהוא חייב. דלחומרא אית ליה. שאם הוציא תבן לגדי חייב במלא פי גדי. לקולא לית ליה. ואם הוציא עשבים לפרה, יתחיב כמלא פי גדי. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן. רבי בון בר חייה° בעי. הגע עצמך שאין בתבשיל כגרוגרת. האם כיוון שבתוספת הקליפות יש שיעור יהיה חייב? ועוד אם היו קליפות יותר מכגרוגרת, ותבשיל פחות מכגרוגרת. לא מבטל יותר מכגרוגרת קליפות את התבשיל? תנן, חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהם. אמר רבי זעירא בר חנניה° בשם רבי חנינא° _{בר חמא}. הדא דאת אמר, באדומות. אבל בשחורות אינם מצטרפות דכיוון שפורשות הן ונראות כזבובים בקערה. אין אדם אוכלן.

הדרן עלך פרק כלל גדול

פרק שמיני - המוציא יין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה א

מתני’: המוציא ^ח_איין כדי מזיגת הכוס. חלב כדי גמיעה. דבש כדי ליתן על הכתית. שמן כדי לסוך אבר קטן. מים כדי לשוף את הקילורית. ושאר כל המשקין

[דף נד עמוד א]

ברביעית, וכל השופכין ברביעית. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, כולן ברביעית. לא נאמרו כל השיעורין הללו, אלא למצניעיהן
:

גמ’: תנן המוציא יין כדי מזיגת הכוס. רבי זעירא° שאל לרבי יאשיה° . כמה שיעורן של כוסות? אמר לו, נלמוד סתום מן המפורש. דתני רבי חייה° . ארבע כוסות שאמרו, יש בכולן יחד רביעית יין באיטלקי. ודרך מזיגה להוסיף שלשה חלקים מים, נמצא שגודל כל כוס רביעית. תמן תנינן. מפנין ארבע וחמש קופות. רבי זעירא° שאל לרבי יאשיה° . כמה הוא שיעורה של קופה? אמר לו, נלמוד סתום מן המפורש. דתנינן תמן. בשלוש קופות של שלוש שלוש סאין תורמין את הלשכה. אמר רבי יוסה ברבי בון° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. המשנה שאמרה ששיעור יין כדי מזיגת הכוס, ד°רבי יהודה _{בר עילאי} היא. דתני, מים כדי גמייה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר כדי מזיגת הכוס. יין כדי גמייה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, כדי מזיגת הכוס. מזוג בכמה? נישמעינה מן הדא מים כדי גמייה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר כדי מזיגת הכוס יין כדי גמייה, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר כדי מזיגת הכוס. הדא אמרה, אפילו מזוג שיעורו כדי מזיגת הכוס. ^ח_בכמה הוא שיעורן של כוסות _{מהוא שיעור רביעית.?} אמר רבי אבין° , טיטרטון ורביע. מהו לשתות ארבע כוסות בכרך אחד? מן מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ח_גבהלל אם שמעה בבית הכנסת יצא, ואין צריך לאמרה בבית בן הכוסות. הדא אמרה אפילו שתיין בכרך אחד יצא. שהרי אם לא אומר הלל, אין הפסק בין כוס שלישי לרביעי. מהו לשתותן מפוסקין? כלום אמרו שישתה ארבע כוסות ויקרא ביניהם, לא כדי שלא ישתכר אם הוא שותה אותן מפוסקין, אף הוא אינו משתכר. מהו לצאת ביין של שביעית? שהרי ביעור יין חל בערב פסח. ואחר הביעור מותר להשאיר רק שלוש רביעיות. האם התירו להשאיר ארבע רבעיות לצורך ארבע כוסות? תני רבי הושעיה° , יוצאין ביין של שביעית. מהו לצאת בקונדיטון? מן מה דתני בר קפרא° , קונדיטון כיין. הדא אמרה ^ח_דיוצאין בקונדיטון. מהו לצאת במזוגין הרבה? מותר מן מה דתני רבי חייה° . דתני רבי חייה° , ארבעה כוסות שאמרו, יוצאין בהן ^ח_הבין חיין בין מזוגין והוא שיהא בהן טעם ומראה יין. אמר רבי ירמיה° ^ח_ומצוה לצאת ביין אדום. מה טעמא? כדכתיב (משלי כג לא) אל תרא יין כי יתאדם. תני מבושל כדין מתובל.

[דף נד עמוד ב]

מהו לצאת ביין מבושל? רבי יונה° אמר ^ח_זיוצאין ביין מבושל. רבי יונה° כדעתיה. דרבי יונה° שתי ארבעת כסיי דלילי פיסחא, וחזק רישיה עד עצרתא. ו°רבי יודא בי רבי אילעאי שתי ארבעתי כסוי דלילי פיסחא, וחזק רישיה עד חגא. וחמתיה חדא מטרונה אפיה נהורין. אמר לו. סבא סבא, חדא מן תלת מילין אית בך. אי שתיי חמר את. או מלוה בריבית את. או מגדל חזירין את. אמר לה. תיפח רוחה דההיא איתתא. חדא מן תלת מילייא לית בי. אלא אולפני שכיח לי, וכתיב (קהלת ח א) חכמת אדם תאיר פניו. רבי אבהו° נחת לטבריא. חמוניה תלמידוי דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אפוי נהירין. אמרון קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אשכח רבי אבהו° סימה _אוצר. אמר לון למה? אמרין ליה אפוי נהירין. אמר לון. דילמא אוריתא חדתא שמע. סליק לגביה, אמר לו, מאי אוריתא חדתא שמעת? אמר לו תוספתא עתיקתא. וקרא עליו חכמת אדם תאיר פניו. אמר רבי חנינא° _{בר חמא}. לוגא דאורייתא, כשיעור תומנתא עתיקתא שמודדים בה מורייסא דציפרין. אמר רבי יונה° חכים אנא לה, דבית רבי ינאי° _הכהן הוון מכיילין בה דבש. תני, שיעור לוג, חצי שמינית טברנית הישנה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הדא דידן הוות, ולמה אמר עתיקתא? בגין _הרי דהוות ביומוי? אית דאמרי דהוות זעירא ורבת _גדלה וזערת _{ושוב קטנה} ולא זערת כמה דהוות. כמה הוא שיעורו של כוס? אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי יודה בר פזי° , ורבי יוסי ברבי בון° אמר בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. אצבעיים על אצבעיים על רום אצבע ומחצה ושליש אצבע. תני, ^ח_חיין יבש בכזית דברי °רבי נתן . רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי יוסה° _אסי, ורבי בון° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אתיא ד°רבי נתן כ°רבי יוסי ברבי יהודה . כמה ד°רבי יוסי ברבי יהודה אומר ברביעית. כן °רבי נתן אומר ברביעית. דתנן, אמר °רבי יוסי ברבי יהודה  : אף כשטמאו °בית הלל , לא טמאו אלא בדם שיש בו רביעית, הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושוע בן לוי° . מעשה בפרדה של בית °רבי שמתה, וטהרו דמה משום נבילה. רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל לרבי סימון° עד כמה? ולא אגיביה. שאל לרבי יהושוע בן לוי° ואמר לו. עד רביעית טהור. יותר מיכן טמא, שאם יקרש יעמוד על כזית. ובאש לרבי אלעזר° _{בן פדת} דלא חזר ליה רבי סימון° שמועתא. רב ביבי° הוה יתיב מתני הדין עובדא. אמר לו רבי יצחק בר כהנא° . עד רביעית טהור יותר מיכן טמא? ובעיט ביה. אמר לו רבי זריקן° . בגין דשאל לך את בעט ביה? אמר ליה, הא דלא הוות דעתי עלי. כדאמר רבי חנין° (דברים כי תבא כח סו) והיו חייך תלואים לך מנגד, זה הלוקח חיטים לשנה. ופחדת לילה ויומם, זה הלוקח מן הסידקי. ולא תאמין בחייך, זה הלוקח מן הפלטר שאין לו וקונה כל יום כדי צרכו. ואנא סמיך לפלטירא. מיי כדון? העיד °רבי יהושע בן בתירא ^ח_טעל דם נבילות שהוא טהור. מהו טהור? טהור מלהכשיר, הא לטמאות מטמא. והא תנינן. דם השרץ כבשרו, מטמא

[דף נה עמוד א]

ואין לנו כיוצא בו. והרי אף דם נבלה מטמא ואינו מכשיר? מה שנאמר אין לנו כיוצא בו, הכוונה לשיעור טומאתו. שגם הדם מטמא כשיעור הבשר בכעדשה. אמר רב יוסף° . מאן דאמר שדם נבלה טמא כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. מאן דאמר טהור כ°רבי יהושע בן בתירה . אמר ליה רב אבדומה נחותה° . ויאות. דהא °רבי יהודה _{בר עילאי}, מוריינא דבי נשיא הוה. וראינו שבבית °רבי טיהרו דם פרדה עד רביעית. אבל יותר מרביעית טמא. תני, דם כדי לכחול עין אחת. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בדם עטלף שנו: חלב. הדא דאת אמר, ^ח_יבחלב בהמה טהורה. אבל בחלב בהמה טמאה, כדי לכחול עין אחת: דבש. הדא דאת אמר, בהין עתיקי שראוי לרפואה. ברם בהן דידן, שיעורו כגרוגרת: שמן כדי לסוך אבר קטן. ^ח_יאובלבד אבר קטן של קטן בן יומו: מים כדי לשוף את הקילורית. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. הדא דאת אמר באילין מיא דטלא. וברם באילין דידן, כדי להדיח פני מדוכה: תנן, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, כולן ברביעית. לא נאמרו כל השיעורין הללו, אלא למצניעיהן. הרי כשהוא מוציא, מגלה דעתו שהם חשובים בעיניו. ולמה לא מתחייב ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} כמו המצניעה? אמר רבי אבא° בשם רב חסדא° . במפנה מבית לבית היא מתניתא _{שאין ההוצאה מראה על חשיבות.} °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר כולם ברביעית. משיבין חכמים ל°רבי שמעון _{בן יוחאי}. אפשר לומר דבש ברביעית. וחומץ ברביעית? והוא מתיב לון. כמה דאית לכון כל האוכלין מצטרפין בככותבת. כן אוף אנן אית לן, כל המשקין מצטרפין ברביעית. תנן, לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למצניעיהון. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. למצניעיהן וכי צריך שיעור? הרי חייב בכל שהן. איכא דתני כן על ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}. לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למוציאיהן. הא למצניעיהן כל שהן. ואיכא דתני כן על דרבנן. לא נאמרו כל השיעורין האלו אלא למצניעיהן. הא למוציאיהן ברביעית.

ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ב

מתני’: ^ח_יבהמוציא חבל כדי לעשות ממנו אוזן לקופה. גמי כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. כדי לעשות ממנו מידת מנעל לקטן. ^ח_יגנייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין. המוציא קשר מוכסין חייב. נייר מחוק כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטין:

גמ’: חבל כדי לעשות וכ"ו. הדא דאת אמר, בהין רכיכה. ברם בהן קשייה, כדי לבשל ביצה קלה: גמי כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה. הדא דאת אמר

[דף נה עמוד ב]

בהין גווים _{הפנימים שהם רכים.} ברם בהן ברייא. כדי לעשות שני בתים לנפה ולכברה. תני, ^ח_ידהוצין כדי לעשות אוזן לקפיפה מצרית. הדא דאת אמר, באילין רכיכיא. ברם באילין קשייא, כדי לעשות צפירה _{שנותנים סביב לשפת הסל לחיזוק.} הוציא שתי נצרים חייב, שמצניעים אותם לעשות בהם כפיפה. תורי דקל שנים. זמורות, לנטיעה שתים. אם לבהמה, כמלא פי גדי. אם לעצים, כשיעור העצים. ^ח_טוהוציא שתי נימין, מזנב הסוס מזנב הפרה חייב, שכן מתקינין אותן לנשבין. זיפי חזיר. אית תניי תני, שתים. אית תניי תני אחת. מאן דאמר שתים, באילין רכיכתא. מאן דאמר אחת, ^ח_טזבאילין קשייתא שראוי לרצענים לראש החוט. גלעינים ^ח_יזלנטיעה שתים. אם לבהמה כמלוא פי חזיר. כמה הוא מלא פיו? אחת. אחרים אומרים לחשבון חמש _{שעושים אותם סימן לעשרות בספירה.} הוציא סיאה, ^ח_יחאזוב, או קורנית. אם לאוכלין, כגרוגרת. אם לבהמה, כמלוא פי גדי. אם לעצים, כשיעור העצים. אם להזייה, כשיעור הזייה. גמי, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, כדי ליטול ממנו מידת מנעל לקטן. ובלבד קטן שהוא יודע לנעול: המוציא קשר מוכסין. תני, הוציא קשר מוכסין, עד שלא הראהו למוכס חייב. משהראהו למוכס, פטור. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. ^ח_יטאף משהראהו למוכס חייב. שהוא ראוי להראותו למוכס אחר. הוציא שטר חוב. עד שלא הראהו לבעל חוב ופרע לו, חייב. משהראהו לבעל חוב, פטור. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אף משהראהו לבעל חוב חייב. שהוא ראוי להראותו לבעל חוב אחר להשתבח שהוא פורע חובות: נייר מחוק. תני, ^ח_כאם יש בו מקום חלק כדי לכתוב שתי אותיות חייב.

ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ג

מתני: ^ח_כאעור כדי לעשות קמיע. ^ח_כבדוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה. קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה של תפילין שהיא שמע ישראל. דיו כדי לכתוב עליו שתי אותיות. ^ח_כגכחול כדי לכחול עין אחת. זפת וגפרית, כדי לעשות נקב. שעוה, כדי ליתן על פי נקב קטן:

גמ’: עור, אית תניי תני, כדי ליתן על הקמיע _{לעטוף אותו.} מאן דאמר, כדי לעשות קמיע, בהין רכיכה שהוא ראוי לכתיבה. ומאן דאמר כדי ליתן על הקמיע, בהין קשיא. קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא שמע ישראל. הדא דאת אמר, בקולף פני העור _{החלק החיצון שכלפי השיער הנקרא קלף,} ברם בהין דוכסוסטון _{החלק שבצד הבשר} כדי לכתוב שתי פרשיות שבמזוזה: דיו. הוציא דיו. אם בקולמוס, כדי לכתוב שתי אותיות. ^ח_כדאם בכלי, צריך יותר שחלק דבק בכלי. תמן תנינן. כמה יהא במים ויהא בהם כדי הזייה? כדי שיטבול ראשי גבעולים. רבי ירמיה° בעי. לא מסתברא אם בכלי צריך יתיר _{שהרי חלק בטל בכלי?:} כחול כדי לכחול עין אחת. אמר רבי בון בר חייה° . שכן אשה כוחלת אחת מעיניה ויוצאת לשוק. אמר רבי אבון°

[דף נו עמוד א]

אפילו זונה שבזונות אינה עושה כן. אלא שכן אשה החוששת באחת מעינה. כוחלת חבירתה ויוצאת לשוק. אמר רבי מנא° _{בן יונה} מי תנא חוששת? אלא שכן אשה כוחלת אחת מעיניה ומטמנת חבירתה ויוצא לשוק. ודרך צנועות היא. כדכתיב (שיר השירים ד ט) לבבתני באחת מעיניך. רבנן דקיסרין אמרי בשם רבי בון בר חייה° . שכן אשה סומא באחת מעיניה, כוחלת חבירתה ויוצאת לשוק: זפת וגפרית כדי לעשות נקב. רבי יוסי בר חנינא° אמר במזניק שנו. _{שהיו עושים חור בחבית ומניחים בתוכו קנה וסותמים בזפת מסביב לנקב:} שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן. תני רבי חייה° כדי ליתן על פי סדק קטן:

ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ד

מתני’: ^ח_כהדבק כדי ליתן בראש השבשבת. _{לתפוס עופות שיעמדו עליו} ^ח_כוחרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, כדי לעשות פטפוט _{רגל למושב הכור} ^ח_כזסובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב. ^ח_כחסיד כדי לסוד קטנה שבבנות. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, כדי לעשות כלכול. _{להשכיב שערות הצדעים} °רבי נחמיה אומר, כדי לעשות אנדיפי _{להאדים הפנים:}

גמ’: מהו חרסית? חוורה _{סוג אדמה.} אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}. עפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה. תני שמואל° _{בר אבא בר אבא}. ^ח_כטעפר ואפר כדי לכסות בו דם צפור קטנה. תני, חרש כל שהוא. גמי כל שהוא מותר לטלטלן בתוך הבית. רבי זעירא° אמר בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, ובלבד מן המוכן. ותני כן. ^ח_למגופת חבית וחרסיה, מותר לטלטלן בתוך הבית. השליכן לאשפה, אסור ליגע בהן. תנן, °רבי נחמיה אומר לעשות אנדיפי. אמר °רבי . נראין דברי °רבי יהודה _{בר עילאי} בעשוי כביצה והוא ראוי לכלכול. ודברי °רבי נחמיה בחביט _רך שראוי למרוח להאדים הפנים

ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ה

מתני’: ^ח_לאאדמה כחותם המרצופין דברי °רבי עקיבא _{בן יוסף}. וחכמים אומרים כחותם האיגרות. זבל וחול הדק כדי לזבל קלח של כרוב, דברי °רבי עקיבא _{בן יוסף}. וחכמים אומרים, כדי לזבל כרישה. חול הגס כדי ליתן על מלא כף סיד. ^ח_לבקנה כדי לעשות קולמוס. אם היה עב או מרוסס, כדי לבשל ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באילפס:

גמ’: תנן, קנה כדי לעשות קולמוס. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. והוא שיהא מגיע לקישרי אצבעותיו. רבי זעירא° בעי. ניחא עד הכא _{ברור שצריך שיגיע לפחות עד קשר תחתון של אצבעות.} דילמא עד הכא _{קשר עליון?} תמן תנינן ^ח_לגמכתב _{כלי שצידו אחד חד ובו כותבים על לוח שעווה ושני עבה ובו מוחקים} שניטל הכותב, טמא מפני המוחק. ניטל המוחק, טמא מפני הכותב. ותניא, והוא שנשאר בו הכותב ומגיעה לקשרי אצבעותיו. רבי זעירא° בעי. ניחא עד הכא. דילמא עד הכא? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. כל ביצה דתנינן בכלים, כביצה ממש. בשבת, כגרוגרת מביצה. כגון המוציא עצים כדי לבשל גרוגרת של ביצה קלה

[דף נו עמוד ב]

ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ו

מתני’: ^ח_לדעצם כדי לעשות תרווד, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר כדי לעשות חף _{שן של מפתח} זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר _{כלי של אורג} צרור או אבן כדי לזרוק בעוף. °רבי אליעזר בן יעקב אומר כדי לזרוק בבהמה:

גמ’: תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר כדי לעשות חף. מהו חף? סרגיד _מפתח. תמן תנינן, מפתח שיש לו חפין ונקבים. ^ח_להניטלו חפיו, טמא מפני נקבים. שאפשר שיעשו מנעול מתאים. נסתתמו נקבים טמא מפני חפים. מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי}? תמן היא עבד חף בלוט _{שן המפתח} והכא הוא עבד חף סרגיד _{מפתח שלם:} תנן, זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר. תמן תני, ושל זכוכית כדי לצוק בתוכה שמן וחכמים אומרים לכסות פי הפח. והכא את אמר הכין? רבי אחא° רבי מיישא° ורבי כהן° אמרו בשם רבנן דקיסרין. כאן בעבה שאינה מתאימה לגרור בה. כאן בחדה. אית דבעי מימר. כאן לטלטל צריך שם כלי. כאן להוציא די שראוי לשימוש כדי להתחייב על הוצאתו: צרור או אבן כדי לזרוק בעוף. שמעון בר אבא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כדי שיזרוק ויפגע לאחורי העוף וירגיש. ודכוותה ^ח_לוכדי שיזרוק לאחורי בהמה ותרגיש. תני, צרור מקורזל _{שראוי לקינוח בבית הכיסא.} כזית וכאגוז וכביצה. נוטלו ומקנח בו את רגליו. °רבי ישמעאל ברבי יוסה אמר משום אביו ^ח_לזעד מלא היד. רב יהודה° _נשיאה אמר, ביתוס בן זונין היה יושב ושונה לפני °רבי כזית כאגוז וכביצה. ואמר לו °רבי , וכי כך אנו אומרים שצריך שיהא יושב ומשקל בידו? אמר ליה, _{מה שיכול להחזיק} ביד הכל מותר, חוץ מן העשוי בחפיסה _{כלי ובתוכו אבנים.} אמר רבי אילא° _אילעא. בשם רבי ינאי° _הכהן שנו, כמלוא רגל מדוכה קטנה של בשם. אמר רבי יוסה° _אסי. לא אמרו אלא של בושם _אחד שהיא קטנה. הא של בשמים _{גדולה שטוחנים בה הרבה בשמים} לא. אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי שמעון בן לקיש° . ^ח_לחצרור שעלו בו עשבים, נוטלו ומקניח בו את רגליו. ^ח_לטוהתולש ממנו בשבת חייב חטאת. תני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. חרס כל שהוא ^ח_מאסור לקנח בו מפני הסכנה. אמר רבי יוסה ברבי בון° , לא סוף דבר חרש _{שהוא חד,} אלא אפילו אזני חביות _{שהם חלקות.} וכל דבר הנכנס לאור ויוצא. רבי יוסי בן יוסי° אמר. צרור שקינח בו חבירו, ומים שאין בהם מ' סאה _{שהיו מגולים} אסור לקנח בהן. אמר רבי חנניא° בשם רבי מנא° _{בן יונה}. מים שליקלק בהן הכלב, אסור לקנח בהן. ותני כן. אין מקנחין לא בפי הכלב. ולא בפני הכלב. ולא במים שליקלק בהן כלב, ולא במים שאין בהן מ' סאה. וההן מים דמשזגיגו בובני _{שטפו בהם מרחצאות} וההן דמשזג אמבטיתה, רע לטבעות _{לפי הטבעת.} אמר רבי יוסי בי רבי בון° בשם רב הונא° . ה' דברים נאמרו בקרומית של קנה. ^ח_מאאין שוחטין בה. ^ח_מבואין מוהלין בה. ואין מחצצין בה את השיניים. ואין מחתכין בה את הבשר על גבי השלחן, מפני שמשיר סיבים. ואין מקנחין בה, מפני שרוח רעה שורה עליה.

ירושלמי שבת, פרק ח, הלכה ז

מתני’: חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי מאיר אומר, כדי לחתות בו את האור. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, ^ח_מגכדי לקבל רביעית. אמר °רבי מאיר . אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר. שנאמר (ישעיהו ל יד) לא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד. אמר לו °רבי יוסי _{בן חלפתא}. משם ראיה? (ישעיהו ל יד) לחשוף מים מגבא.

[דף נז עמוד א]

גמ’: רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. מקדשין מי חטאת בשברי כלי חרס. רבי שמעון בן לקיש° אמר, אין מקדשין בו. רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° , למה אין מקדשין בו? מפני שאינו מקבל טומאה? הרי כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה, ^ח_מדהרי אינן מקבלין טומאה ^ח_מהומקדשין בהן? אלא משום שאינו מקבל רביעית? ולא מודה רבי שמעון בן לקיש° בכלי חרש קטן שלם כל שהוא שמקדשין בו אף שאין בו רביעית? הוי לית טעמא אלא משום שאין עליו תואר כלי. והתורה אמרה, מים חיים אל כלי. וקשיא על דרבי יוחנן° _{בר נפחא}. לפסול את המקווה אינו פוסל כשאין בו רביעית. ולקדש מקדשין בו? אלא רבי יוחנן° _{בר נפחא} סבר כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} שאף כלי קיבול כלשהו פוסל את המקווה. דתנן גבי החוטט כלשהו בצינור _מרזב לקבל בו את הלכלוך. לרבנן דווקא בשל עץ נחשבים המים כשאובים. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, אף בשל חרש כל שהוא. _{אי אפשר להוכיח מכאן שרבי יוחנן° בר נפחא כ°רבי יוסי בן חלפתא} דכלום אמר °רבי יוסה לא בשלם? ואילו הכא בשבור אנן קיימין. תני רבי חייה° מסייע לרבי יוחנן° _{בר נפחא} שמקדשים בשברי כלי חרס. תני °רבי שמעון בר יוחאי מסייע לרבי שמעון בן לקיש° שאין מקדשים, _{ולא נאמר מה הברייתות.}

הדרן עלך פרק המוציא יין

פרק תשיעי - אמר רבי עקיבא

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה א

מתני’: אמר °רבי עקיבא _{בן יוסף}. מנין לעבודה זרה שהיא מטמא במשא כנדה? שנאמר (ישעיהו ל כב) תזרם כמו דוה, צא תאמר לו. מה נדה מטמא במשא. אף עבודת כוכבים ומזלות מטמא במשא:

גמ’: כתיב תועבה בנדה. וכתיב תועבה בעבודת כוכבים ומזלות. וכתיב תועבה בשרצים. כתיב תועבה בנידה דכתיב (ויקרא אחרי מות יח כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה וגו'. כתיב תועבה בעבודת כוכבים ומזלות דכתיב (דברים עקב ז כו) ולא תביא תועבה אל ביתך וגו'. וכתיב תועבה בשרצים דכתיב (דברים ראה יד ג) לא תאכל כל תועבה. אבל אין אני יודע לאיזה מהן הוקשה עבודה זרה? °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר לתועבה שבנדה הוקשה. מה הנדה מטמא במשא, אף עבודת כוכבים ומזלות מטמא במשא. אי מה הנדה מטמא באבן מסמא, אף עבודת כוכבים ומזלות מטמא על גבי האבן מסמא? אמר רבי זריקן° בשם רב יהודה° _נשיאה. ואית דאמרין בשם רב חסדא° . מודה °רבי עקיבא _{בן יוסף} לחכמים שאין עבודת כוכבים ומזלות מטמא על גבי אבן מסמא. דלפיכך הוקש אף לשרץ למעט שאינו מטמא באבן מסמא. ורבנן אמרי לתועבה שבשרצים הוקשה. מה השרץ מטמא בהיסט _{הכוונה למגע,} אף עבודת כוכבים ומזלות מטמא בהיסט _{הכוונה למגע.} אי מה השרץ מטמא בכעדשה, אף עבודת כוכבים ומזלות מטמא בכעדשה? רבי זעירה° ורבי יצחק בר נחמן° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. ורבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כתיב (תהילים קו כח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים. מה המת מטמא בכזית, אף ^ט_אעבודת כוכבים ומזלות מטמא בכזית. אי מה המת די שיכניס ראש אצבעו לאהל המת בכדי שיטמא, אף עבודת כוכבים ומזלות די שיכניס ראש אצבעו? למד נתיצה נתיצה מבית המנוגע. כתיב הכא את מזבחותם תתוצון וכתיב התם ונתץ את הבית. מה בית המנוגע עד שיכניס ראשו ורובו. ^ט_באף עבודת כוכבים ומזלות עד שיכניס ראשו ורובו. אמר רבי חנניה° . זאת אומרת

[דף נז עמוד ב]

^ט_גשאין טומאת עבודת כוכבים ומזלות מחוורת שהיא מהתורה אלא גזרת חכמים היא. דאי לא כן, האך אתה מקישה לקלים ואינך מקישה לחמורים? רבי מנא° _{בן יונה} אמר מחוורת היא. ולמה הוא מקישה למת ולשרץ ללמד מהם לקלים שבה? הדא דאת אמר בעבודת כוכבים ומזלות שבורה שהיא מדרבנן. אבל בשלימה, אפילו כל שהוא. דאמר רב הונא° ורבי חמא בר גוריון° בשם רב° _{אבא בר אייבו} הבעל, ראש גוייה _המילה היה. וכאפון היה. דכתיב (שופטים ח לג) וישימו להם בעל ברית לאלהים. ומה טעמא ד°רבי עקיבא _{בן יוסף שהעדיף להקיש עבודה זרה לנידה?} דכתיב (דברים עקב ז כו) תעב תתעבנו. דאף שגם בשרץ כתוב תועבה. כאן כפל הלשון להדגיש התעוב כנידה. מה טעמון דרבנן _{שהעדיפו להקיש עבודה זרה לשרץ?} דכתיב (דברים עקב ז כו) שקץ תשקצנו כמו שנאמר בשרצים. מה מקיימין רבנן טעמא ד°רבי עקיבא _{בן יוסף}? תעב תתעבנו, צאיהו כמו צואה. נבליהו גרום לו ניבול. מה מקיים °רבי עקיבא _{בן יוסף} טעמון דרבנן? שקץ תשקצנו. שקציהו נבליהו. מניין לרבנן נבליהו אף בפה? שמואל° _{בר אבא בר אבא} ורבי אבהו° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. מדכתיב (ישעיהו ל כב) צא תאמר לו. צואה תאמר לו. צאיהו, נבליהו. כיצד? את שקורין אותו פני מלך, קורין אותו פני כלב. עין כוס, עין קוץ. גדיא _מזל, גלייא _{גלות וחורבן.} אמר רבי תנחומא° _{בר אבא} בשם רב הונא° . מאי דכתיב (יהושע ז ב) העי אשר עם בית און מקדם לבית אל? מקדם היו קורין אותו בית אל. ועכשיו קורין אותו בית און. תני בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. לא רצה להיקרות עמירה _{מקום של כבוד} קורין אותה עמידה _{בית הכסא.} דאמר רבי אבא בר כהנא° . תמן צווחין לפעלה טבא _{עשית גדולים,} עמדה. וצווחין לרחוץ של מימי רגלים עמידה. מה מקיים °רבי עקיבא _{בן יוסף} צא תאמר לו? רבי יוסי ברבי בון° ורב הונה° אמרו בשם רב יוסף° . מיכן שעבודה זרה מטמא באהל רק משיכנס ראשו ורובו, שאין אומרים לאדם צא, עד שיכניס ראשו ורובו. אית מתניתא אמר, עבודת כוכבים ומזלות כנדה, ומשמשיה כנידה. ואית מתניתא אמרה. עבודת כוכבים ומזלות כנדה, ^ט_דומשמשיה כשרץ. מאן דאמר עבודת כוכבים ומזלות כנדה ומשמשיה כנידה, ניחא. ומאן דאמר עבודת כוכבים ומזלות כנדה ומשמשיה כשרץ. כל עצמו אין כתיב נידה אלא במשמשין. דכתיב (ישעיהו ל כב) וטמאתם את ציפוי פסילי כספך, ואת אפדת מסכת זהבך, תזרם כמו דוה? תיפתר בחקוקים על גופה. והא כתיב אפד? רבי יעקב דכפר חנן° אמר, תיפתר במשתחוה לאפוד עצמו. כענין שנאמר (שופטים ח כז) ויעש אותו גדעון לאפוד. מתניתין כמאן דאמר עבודת כוכבים ומזלות כנידה ומשמשיה כנדה. דתנינן. ^ט_האבניו ועציו ואפרו מטמאין כשרץ. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר כנידה. והרי כל אלו משמשים הם?

[דף נח עמוד א]

תיפתר שהשתחוה לבית או לאבנים והעצים ואחר כך בנאו. שאף שהמשתחוה להר לא אסרו, בתלוש ואחר כך חיברו נאסר. דאמרו רבי זעירא° ורב הונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^ט_והמשתחוה לבית אסרו. רבי זעירא° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ט_זהמקדיש את הבית, אין מועלין בו _{דגמרינן מתרומה שאינה במחובר.} אמר רבי זעירא° . הויי בה רבנן ואמרי דפליגא ביה רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורב° _{אבא בר אייבו}. מאן דאמר אסרו _{שנחשב כתלוש,} מועלין בו. מאן דאמר לא אסרו _{שנחשב כמחובר,} אין מועלין בו. התיב רבי חגי° קומי רבי יוסה° _אסי. מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} דתניא, ^ט_חהשוקת שבסלע אין ממלאין בה. מפני שחקקה ואחר כך חיברו _{דנחשב ככלי.} הא אם חיברה ואחר כך חקקה ממלאים ממנה. וההן בית. לאו כמי שחברו ואחר כך חקקו הוא? מה עבד לה רב° _{אבא בר אייבו}? פתר לה כמאן דאמר דסיתותן של אבנים היא גמר מלאכתן, והוי כחקקו ואחר כך חברו. תנן, שלשה בתים הן. בית שבנאו מתחלה לעבודת כוכבים הרי זה אסור קא סלקא דעתין שנאסר על ידי שהשתחוה לבית. ולית הדא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא}? ||||לא גורסים דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר|||| ^ט_טעבודת כוכבים ומזלות שנשתברה אסורה. לא כן סברנן מימר אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר תיפתר שנשתחוה לכל אבן ואבן ואחר כך בנייה. והא תנינן שלש אבנים הן. אבן שחצבה מתחלה לבימוס הרי זו אסורה וכ"ו?

[דף נח עמוד ב]

תיפתר שנשתחוה לכל אבן ואבן ואחר כך בנייה. תנינן. אבניו ועציו ואפרו מטמאין כשרץ. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר כנידה. לית הדא פליגא על רבי שמעון בן לקיש° ? דרבי שמעון בן לקיש° אמר ^ט_יעבודת כוכבים ומזלות שנשתברה אפילו מאליה מותרת? ואפילו על רבי יוחנן° _{בר נפחא} שסובר שעבודה זרה שנשברה אסורה לית הדא פליגא? לא כן סברנן מימר אם אינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר? על רבי יוחנן° _{בר נפחא} אין קושיה דלא כן סברנן מימר אם עתיד להחזירן לכליין דברי הכל אסור. ואמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה° . אם היו מונחין במקומן, כמי שהוא עתיד להחזירן לכליין הן. ואילו במקומן הן. אמר רבי אבא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} המשתחוה לבית, אסרו. לאילן, לא אסרו. והא תנינן שלש אשירות הן. ואחד מהם, אילן שניטע לעבודה זרה משמע שהאילן נאסר? תיפתר שנשתחוה לזמורה ואחר כך נטעה. לוי אמר השתחוה לבית אסרו. למערה לא אסרו. מה בין בית ומה בין מערה? אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל° . בית היה לו שעת תלישה. מערה לא היה לה שעת תלישה.

ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ב

מתני’: ^ט_יאמנין לספינה שהיא טהורה? שנאמר (משלי ל יט) דרך אניה בלב ים. ^ט_יבמנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים שזורעין בתוכה חמשה זרעונים. ארבע בארבע רוחות ערוגה ואחת באמצע? שנאמר (ישעיהו סא יא) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח. זרעה תצמיח לא נאמר, אלא זרועיה תצמיח:

גמ’: תנן, מנין לספינה שהיא טהורה? שנאמר (משלי ל יט) דרך אניה בלב ים. ולמה מן הים למדת, מה ים טהור אף הספינה טהורה. והרי כבר מן השק למדת. מה השק שמשמש בים ומשמש ביבשה מקבל טמאה. יצאה ספינה שמשמשת בים ואינה משמשת ביבשה שהיא טהורה. ולמה צריך גם ללמוד מדרך אניה בלב ים? רבנן דקיסרין אמרי מתניתין שלמדה מהים איצטריך ^ט_יגלספינה של חרש. שהשק אינו מלמד אלא על כל האמור בפרשה דכתיב כל כלי עץ או בגד או עור או שק. יצא כלי חרש שאינו כתוב בפרשה ואן השק מלמד עליו: תנן, מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים _{שנאמר לחיו כערוגות הבשם לחייו אלו הלוחות שהיו שישה על שישה ואף ערוגה כן.} שזורעין בתוכה חמשה זירעונין? שנאמר (ישעיהו סא יא) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח. והא מיעוט זרעים שנים, ואיך הגענו להתיר חמש? אמר רבי שמואל בר ססרטא° . משנים את למד ארבעה. שמסברה לא היינו מתירים אלא מן אחד בערוגה כזו. אבל אחר שהתורה גילתה ששני מינים מותרים ומסתמא מדובר שעושה אותם בצורת משלשים. אם כך אף ארבע נעשה באותה צורה. דמה שנים את נותן מצד אחד בתחילת ששה ומיצר והולך וכן מצד שני עד שהם נפגשים באמצע בראש תור אף ארבעה את נותן בתחילת ששה בכל אחד מארבע הצלעות ומיצר והולך, רק שצריך להשאיר מעט מכל צד כדי שיהיה מרווח טפח וחצי בן משולש למשולש. ואי אפשר שלא יהא שם נקב אחד פנוי ליטע בו את האמצעית. ושם נזרע מן חמישי וארבע המשולשים מארבע הצדדים יגעו בו בראש תור

אמר רבי יונה° . מסברה לא היינו מגיעים בדרך זו לחמישה מינים אלא רק לארבעה. דמה שהתירו בראש תור זה רק שעבודה פוגע בעבודה. _היינו שמין אחד פוגע במין השני בצורת ראש תור, ואפשר להתיר ארבעה מינים בדרך זו.

[דף נט עמוד א]

אבל לא התירו כשמין פוגע בחבירו לחובשו. ולכן אי אפשר להתיר מן חמישי באמצע. שהרי הוא חבוש בראש תור מארבע צדדיו. אמר רבי יהושע בן לוי° . מדכתיב כגנה זרעיה תצמיח. שיכול היה לכתוב כגנה זרע תצמיח, או זרעה תצמיח. למה כתב זרעיה בחמשה אותיות? מלמד שזורעים חמישה מינים בערוגה. וכ°רבי יודה . ד°רבי יודה דאמר, ששה מנין? מדכתיב כגנה זרועיה תצמיח. שיכול היה לכתוב כגנה זרע תצמיח. או זרעה תצמיח. למה כתב זרועיה בשש אותיות? מלמד שזורעים שישה מינים בערוגה. רבי חגיי° אמר צריך להיות כתוב זרעיה בחמשה אותיות. וכל הן דאנא משכח ספר שכתוב בשש אותיות עם האות ו’ אנא מחק ליה. אשתאילת לרב הונא ספרא דסידרא° _{כינו אותו כך שהיה בקי בתנ"ך עד שהיה כספר מהלך} ואמר, זירועיה מליא. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן. _{החמישה מינים שאמרה המשנה} כולהון בתוך ששה. כהנא אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° . כולהן חוץ לששה. שבאמצע זורע שלוש על שלוש _{ציור ימני} כך שיש מרחק טפח וחצי עד הגבול ובכל גבול זורע מין אחד ומרחיק טפח וחצי מהשני.

אם כולהן חוץ לששה ניתני תשעה _{ציור שני מימין.} ארבע בארבע קרנות ועוד ארבע לכל רוח ביניהן ועוד אחד באמצע? _{דבשלמא אם זורע הכל בתוך הערוגה אף שאפשר בצורה זו לזרוע תשע מינים גזרת הכתוב שיותר מחמישה מינים בערוגה קטנה נחשב ערבובביה ואסור. אבל אם בערוגה גדולה יותר למה שלא נזרע תשע מינים?} אמר רבי תנחום בוצרייא° . וכן היא _{שאכן יכול לזרוע תשע מינים.} אלא שהמשנה שאמרה שזורע רק חמש מינים, בערוגה שבערוגות היא מתניתא. ולכן אינו יכול לזרוע גם בפינות וגם באמצע כל רוח אלא בערוגה אחת זורע בארבע פינות ובאמצע _{ציור שמאל.} ובערוגות שסביבה באמצע כל רוח ובאמצע _{ציור תחתון.}

ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ג

מתני’: מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה? שנאמר (שמות יתרו יט טו) היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה. ^ט_ידמניין שמרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת? שנאמר (בראשית וישלח לד כה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. ^ט_טומנין שקושרים לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח? שנאמר (ישעיהו א יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וגו':

גמ’: תנן, מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מסיני למדו. דבשלישי בשבת ירד משה ואמר להן, היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה. כל מי שפירש בשלישי. יש כאן ליל רביעי, ורביעי. ליל חמישי וחמישי. פלטה בליל ששי טמאה, ביום שישי טהורה שמקצת היום ככולו. כל מי שפירש ברביעי כגון ששימש בין השמשות של ליל רביעי. יש כאן יום רביעי. ליל חמישי וחמישי. פלטה בליל ששי טמאה. ביום שישי טהורה. כך שפעמים שהן חמש עונות ופעמים שהם ארבע עונות _{והעיקר שיהיו בשלושה ימים.} אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} זו בסיני. אבל לדורות, פעמים ארבע פעמים חמש פעמים שש. פעמים ארבע, כגון אם שמשה ביום רביעי, אף שאין העונה נספרת, היום נספר ונחשב יום אחד שמקצת היום ככולו. ליל חמישי ויום חמישי. ליל שישי ויום שישי. הרי ארבע עונות בשלושה ימים. או בשש כגון ששימשה בתחילת ליל רביעי. הרי ליל רביעי ורביעי. ליל חמישי ויום חמישי. ליל שישי ויום שישי. הרי שש עונות. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר

[דף נט עמוד ב]

לעולם הן חמש. שכל ישראל פרשו ביום שלישי לפני השקיעה. ליל רביעי ויום רביעי. ליל חמיש ויום חמישי. וליל שישי. אבל יום שישי אינו מן המנין שבו טובלת ועושה הערב שמש. וכן לדורות. תמן תנינן, הפולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה דברי °רבי אלעזר בן עזריה . °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר, פעמים שהן ארבע עונות פעמים שהן חמש פעמים שהן שש. פעמים שהן ארבע, כגון שמשה ברביעי סמוך לשקיעה. ליל חמישי ויום חמישי. ליל שישי ושישי. פעמים שהן חמש כגון שמשה ברביעי סמוך לזריחה. יום רביעי. ליל חמישי ויום חמישי. ליל שישי ושישי. פעמים שהן שש כגון שמשה בתחילת ליל רביעי. ליל רביעי ויום רביעי. ליל חמישי ויום חמישי. ליל שישי ושישי. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר לעולם הן חמש. ואם יצאת מקצת עונה הראשונה, משלימין לה מקצת עונה ששית. הא °רבי ישמעאל _{בן אלישע} עבד יום עונה, ולילה עונה. ואף °רבי עקיבא _{בן יוסף} עבד יום עונה, ולילה עונה. מה ביניהון? עונות שלימות ביניהון. °רבי ישמעאל _{בן אלישע} עבד מקצת עונה ככולה. ו°רבי עקיבא _{בן יוסף} לא עבד מקצת עונה ככולה. ותני כן על ד°רבי עקיבא _{בן יוסף}. לפיכך אם נכנסה מקצת עונה ראשונה, משלימין לה מקצת עונה ששית. תני, °רבי אלעזר בן עזריה אומר. יום ולילה זה עונה. ומקצת עונה ככולה. ותני כן על ד°רבי אלעזר בן עזריה . פעמים יש שם יום וכל שהוא והיא טהורה. שני ימים וחסר כל שהוא והיא טמאה. יום וכל שהוא והיא טהורה. איך עבידא? שימשה את ביתה ערב שבת קודם לשקיעת החמה. ופלטה במוצאי שבת לאחר שקיעת החמה. הרי יש כאן יום וכל שהוא והיא טהורה שיש כאן שלושה ימים. שישי שבת וראשון. שני ימים וחסר כל שהוא והיא טמאה. איך עבידא? שימשה את ביתה ערב שבת לאחר שקיעת החמה. ופלטה באחד בשבת קודם לשקיעת החמה. הרי יש כאן שני ימים חסר כל שהוא והיא טמאה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מדברי כולם, טבולי יום קבלו ישראל את התורה. שהרי לדעת כולם אם פלטה ליל שבת, טמאה. ובשבת בבקר קיבלו תורה. ואף אם טבלה בליל שבת חסרה הערב שמש. הדא דאת אמר, בנשים שהיה אפשרות שיהיו טבולות יום. אבל באנשים כבר טהרו. מה טעמא? כדכתיב (שמות יתרו יט י) וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. זו דברי °רבי אלעזר בן עזריה ו°רבי ישמעאל _{בן אלישע} ו°רבי עקיבא _{בן יוסף}. שפעמים ארבע פעמים חמש. אבל לדברי חכמים עד ג' ימים דלעולם שש עונות, ורק מיכן והילך היא נסרחת. ואתייא כההיא דאמר רבי זעירא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כתיב (ויקרא מצורע טו לב) זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע. מה תורת הזב עד ג' ימים. אף תורת שכבת זרע עד ג' ימים. אנן תנינן מרחיצין את כל הקטן. תניי דבית רב° _{אבא בר אייבו} מרחיצין את המילה. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ט_טזהלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את הקטן. אמר רבי יוסה° _אסי

[דף ס עמוד א]

על כורחך את אמר מרחיצין את הקטן. דהא תני שמואל° _{בר אבא בר אבא}, לעולם אין מונעין לא שמן ולא חמין מעל גבי מכה בשבת. ואמר רבי יוסה° _אסי. כל שעה הוה רבי זעירא° רבי אומר לי. תני מתניתך מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה. ולא עוד אלא שמזלפין המים על גבי מכה בשבת. אם אומר את שמרחיצין רק את המילה, מה בין מכתו של גדול למכתו של קטן? אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, הלכה כ°רבי אלעזר בן עזריה . אמר רבי אבון° בשם רבי אבהו° . טעמיה ד°רבי אלעזר בן עזריה . דכתיב (בראשית וישלח לד כה) ויהי ביום הג' בהיותם כואבים. בהיותו כואב אין כתיב כאן. אלא בהיותם כואבים. בשעה שכל איבריהם כואבים עליהם. רבי יעקב בר אחא° אמר. רבי אלעזר° _{בן פדת} ורבי יוחנן° _{בר נפחא} מפקידין לחייתא _מילדות. כל שיקויין דאתון עבדין בחולא, עבדין בשובתא. לכן צריכה אפילו ביום השלישי שחל להיות בשבת. אבל ביום הראשון פשיטה שמותר . שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר מפני הסכנה. רבי יוסה° _אסי בעי. אם מפני סכנה למה רק מזלפין חמין שהוחמו בחול. מותר אפילו שיהו מחמין לו חמין בשבת? אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רבנן דתמן. מחמין לו חמין בשבת. תני שמאל° , לעולם אין מונעין לא שמן ולא חמין מעל גבי מכה בשבת. ותני כן. ^ט_יזמחמם הוא אדם אלונטית ונותנה על גבי מכה בשבת. לא יטול אדם עריבה מליאה חמין ויתננה על גבי מעיו בשבת, שמא ישפך ויבא לידי סחיטה. רבי יהושוע בן לוי° אמר לית כן אלא מותר. תנן, מנין שקושרים לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח? שנאמר (ישעיהו א יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. בראשונה היו קושרין אותו בחלונותיהם ויש מהן שהיה מלבין ויש מהן שהיה מאדים. והיה מתביישין אלו מאלו. חזרו להיות קושרים אותו בפתחו של היכל ויש שנים שהיה מלבין ויש שנים שהיה מאדים. חזרו וקשרו אותו בסלע. כתיב (ישעיהו א יח) לכו נא ונוכחה יאמר ה' וגו'. תני °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר (ישעיהו א יח) אם יהיו חטאיכם כשנים וגו'. כשנים שבין שמים לארץ שהם מהלך חמש מאות שנים, כשלג ילבינו. יותר מיכן כצמר יהיו. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר אם יהיו חטאיכם כשנים כשני אבות חמש מאות _{שהם סך כל שני האבות מלבד שני שנים של אברהם קדם שהכיר את בראו} כשלג ילבינו, יותר מיכן כצמר יהיו. אמר רבי יודן בר פזי° אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו בראשון _{עברה שעבר פעם ראשונה. ויש אומרים מקדש ראשון.} ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו בשני. ורבנן אמרי אם יהיו חטאיו של אדם כפי שניו _{יש אומרים שהכוונה שבכל גיל היצר חזק בדבר אחר} כשלג ילבינו, יותר מיכן כצמר יהיו. אמר רבי יודן ענתדרייא° . בשעה שעונות קלין, כשלג ילבינו. בשעה שהן כבידין, כצמר יהיו.

ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ד

מתני’: מניין לסיכה שהיא כשתייה ביום הכיפורים? אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (תהילים קט יח) ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו:

[דף ס עמוד ב]

גמ’: תנן, מניין לסיכה שהיא כשתייה ביום הכיפורים? ואינו מחוור _{שאיסור סיכה מהתורה אלא קרא אסמכתא בלבד.} דאין תימר מחוור הוא, ילקה עליו אם סך חוץ לחומה. ואמר רבי יוסי בן חנינא° . אין לוקין חוץ לחומה. אלא על אכילה ושתיה. מניין שאינו מחוור כהדא דתני. ^ט_יחבשבת. בין סיכה שהיא של תענוג, בין סיכה שאינה של תענוג מותר. ^ט_יטביום הכיפורים. בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור. ^ט_כבתשעה באב ובתענית ציבור. בסיכה שהיא של תענוג אסור. ושאינה של תענוג מותר. והתני שוות סיכה לשתייה לאיסור _{שזר אסור לסוך שמן תרומה.} ולתשלומין _{שזר שסך חייב חומש.} אבל לא לעונש _{שזר שסך במזיד אינו לוקה.} ^ט_כאביום הכיפורים לאיסור, אבל לא לעונש _{שלא לוקים על הסיכה.} רואים שסיכה אינה כשתיה מהתורה. והתני _{גבי תרומה,} (ויקרא אמור כב טו) לא יחללו. להביא הסך ואת השותה _{שאם היה זר לוקה?} אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לית כאן סך. אמר רבי אבא מרי° . ואין לית כאן סך, אף שותה לית כאן. שהרי איסור אכילה כבר נאמר, ושתיה בכלל אכילה. דאי לא כן, אלא שאיסור שתיה נלמד מכאן, איך אמרנו אכל ושתה ביום כיפור בהעלם אחד, אינו חייב אלא אחת? וכי דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף? מניין שהוא מחוור בעשה? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי סימיי° דכתיב (דברים כי תבא כו יד) לא נתתי ממנו למת. מה אנן קיימין? אם להביא לו ארון ותכריכין בכסף מעשר שני. הרי זה דבר שהוא אסור לחי, _{שהרי לא הותר אלא אכילה שתיה וסיכה.} לחי הוא אסור כל שכן למת. אלא איזו דבר שהוא מותר לחי, והוא אסור למת? הוי אומר, זו סיכה:

ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ה

מתני’: ^ט_כבהמוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה. ^ט_כגתבלין כדי לתבל ביצה קלה, ומצטרפין זה עם זה. ^ט_כדקליפי אגוזים קליפי רמונים אסטיס ופואה,כדי לצבוע בהן בגד קטן בשבכה. מי רגלים נתר ובורית קימוניא ואשלג, כדי לכבס בהן בגד קטן בשבכה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר כדי להעביר על הכתם:

גמ’: תנן, תבלין כדי לתבל ביצה קלה, ומצטרפין _{התבלינים} זה עם זה. וקשיא, וכי כמון ומלח מצטרפין? _{הרי טעמן שונה.} אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, במיני מתיקה שנו. תנן, קליפי אגוזים קליפי רמונים אסטיס _{צמח שמפיקים ממנו צבע כחול} ופואה _{שורש שמפיקים ממנו צבע אדום} כדי לצבוע בהן בגד קטן בשבכה. תמן תנינן. שיעור המלבן והמנפץ והצובע והטווה כמלא הסיט כפול. והכא את אמר הכין? תמן בצובע, ברם הכא במוציא לצבוע שאין _{חשיבות לצבע בכמות כזו קטנה.} נתר, נטרון _אלום. בורית, ביריתה. קימון, קליא. אשלג. רבי יוסי ברבי בון° אמר, אצרות רוח.

ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ו

מתני’: ^ט_כהפלפלת כל שהוא. ועיטרן כל שהוא. מיני בשמים ומיני מתכות כל שהן. מעפר המזבח, מאבני המזבח, ממקק ספרים, ממקק מטפחותיהן, כל שהן, מפני שמצניעין אותן לגונזן. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אף המוציא ממשמשי עבודת כוכבים ומזלות כל שהוא. שנאמר (דברים ראה יג יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם:

[דף סא עמוד א]

גמ’: תני, ^ט_כואף ריח רע כל שהוא. אמר רבי אילא° _אילעא אף °רבי שמעון _{בן יוחאי} שסובר שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור, מודה בה כיוון שרוצה להוציא את הריח מביתו נחשב צריכה לגופה. כמו דמודי °רבי שמעון _{בן יוחאי} באיסורי הנייה שכיוון שצריך להוציא אותו נחשב כצריך לגופו

ירושלמי שבת, פרק ט, הלכה ז

מתני’: ^ט_כזהמוציא קופת הרוכלין. אף על פי שיש בה מינין הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת. ^ט_כחזרעוני גינה פחות מכגרוגרת. °רבי יהודה בן בתירא אומר חמש. זרע קישואין שנים. זרע דילועין שנים. זרע פול מצרי שנים. ^ט_כטחגב חי כל שהוא, מת כגרוגרת. צפורת כרמים, בין חיה בין מתה כל שהוא. מפני שמצניעין אותה לרפואה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא. מפני שמצניעין אותו לקטן לשחק בו:

גמ’: תנן, המוציא קופת הרוכלין. אף על פי שיש בה מינין הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת. וקשיא, מאי קא משמע לן? הרי אפילו הוציא וחזר והוציא בהעלם אחת, כלום הוא חייב אלא אחת. קל וחומר כאן שהוציא בפעם אחת שלא יהיה חייב אלא אחת. למי נצרכה? ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} דאמר הבא על הנידה פעמים הרבה בהעלם אחד. חייב על כל ביאה וביאה., שלא תאמר מינים הרבה ייעשו כהעלימות הרבה ויהא חייב על כל א' וא'. לפום כן צריך מימר אינו חייב אלא אחת: זרעוני גינה פחות מכגרוגרת. °רבי יהודה בן בתירא אומר חמשה. מה טעמא ד°רבי יהודה בן בתירא  ? שכן דרכן להיזרע בערוגה: זרע קישואין שנים. זרע דילועין שנים. זרע פול מצרי שנים. תני, חיטים מדיות שתים. והא תנן, כל הנאכלין כגרוגרת? אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° . חיטין על ידי שהן חביבות, עשו אותן כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין: תנן, חגב חי כל שהוא. מת, כגרוגרת. הדא דאת אמר, בטהור. אבל בטמא, כמלוא פי הכלב. ציפורת כרמים, בין חיה בין מתה כל שהוא. שמצניעין אותה לרפואה. אמר רבי אחא° . שכן אשה סטיפה _{שיש לה חטטים בפניה} מושכת ממנה והיא מתרפאה. תמן אמרין. מאן דבעי ניפרוש מן דרך הארץ, אכיל פלגא ושביק פלגא. לאכול של צד שמאל אסור כי יסתרס לעולם. ושל ימין מותר דאף שמסרס, אם ירצה יאכל אחריו של שמאל ויבריא. וצריך לשמור את החצי השני. שאם אבד כל שהוא. או חסר כל שהוא, אין לו תקנה עולמית. כיצד הוא עושה כדי לשמורו? אמר רבי יוסי ברבי בון° . יהב לה גו צלוחית דבש: תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא.

[דף סא עמוד ב]

הא טהור, בין חי בין מת כגרוגרת. °רבי יהודה _{בר עילאי} כדעתיה. ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אוכלין טהורין אין משחקין בהן. והא כתיב (איוב מ כט) התשחק בו כצפור? _{הקדוש ברוך הוא שאל את איוב אם יוכל לשחק בלויתן.} לא הותר מן כלל איסור הוא. שהלויתן דג טמא. אלא שלעתיד לבא הקדוש ברוך הוא יתיר אותו. והא כתיב התשחק בו כצפור משמע שבציפור מותר לשחק, והרי ציפור טהורה? אמר רבי מתניה° . מכיון שהיא מחוסרת שחיטה, כטמאה היא.

הדרן עלך פרק רבי עקיבא

פרק חמישה עשר - אלו קשרים

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שבת, פרק טו, הלכה א

מתני’: אלו קשרים שחייבין עליהן. ^טו_אקשר הגמלין וקשר הספנים. כשם שהוא חייב על קשרן, ^טו_בכך הוא חייב על התירן. °רבי מאיר אומר. כל קשר שהוא יכול להתירו בידו אחת אין חייבין עליו:

גמ’: מה קשירה היתה במשכן? שהיו קושרין את המיתרים של המשכן. ולא לשעה היתה? אמר רבי יסה° _אסי. מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבור, כמי שהוא לעולם. אמר רבי יוסי ברבי בון°

[דף עז עמוד ב]

. מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ, כמי שהיא לשעה. אלא אמר רבי פינחס° , מתופרי יריעות למדו. שאם נפסק לו חוט היה קושרו, חזר ונפסק, לעשותן קשרים קשרים אי אפשר. אלא חוזר ומתיר את הראשון ומביא חוט אחר וקושרו. אמר חזקיה° . ההן חייטא אומנא מבלע תרין ראשיה. וכיוון שלא היה נראה אפשר שיהיה אפילו כמה קשרים ולא צריך להתיר ולהחליף חוט. והיידא אמרה דא _{אם כך מנין נלמד מתיר?} דאמר רבי יוסי בי רבי חנינא° . מאורגי יריעות למדו ולא מתופרי היריעות, מה טעמא? דכתיב, אורך היריעה האחת. כדי שתהא כולה אחת. נפסק לו חוט, היה קושרו מיד. מכיון שהיה מגיע לאריג, הוי שרי ליה ומעל לה _{שולף את החוט.} אמר רבי תנחומא° _{בר אבא} בשם רב הונא° . אפילו ערב שבה, לא היה בו לא קשר ולא תיימת. והרי חוטי הערב אחד עולה ואחד יורד ואם ישלוף את הקרוע, נמצאו שנים עולים ויורדים יחד _{זה נקרא תיימת.} תני רבי הושעיה° . ^טו_גחותל של תמרים ופטילייא של תמרים קורע ומתיר. ובלבד שלא יקשור ואין זו התרה שאסור? נעשה כשובר את החבית לאכל ממנה גרוגרת.

ירושלמי שבת, פרק טו, הלכה ב

מתני’: ויש לך קשרים שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין. ^טו_דקושרת אשה מפתחי חלוק, וחוטי סבכה של פסיקיא, ורצועות מנעל וסנדל, ונודות יין ושמן, וקדירה של בשר. °רבי אליעזר בן יעקב אומר. קושרין לפני בהמה בשביל שלא תצא. קושרין דלי בפסיקיא, אבל לא בחבל. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר. כלל אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. כל קשר שאינו של קיימא, אין חייבין עליו:

גמ’: תנן, קושרת אשה מפתח חלוקה, אמר חזקיה° , במפתח אימרא _{שפה לבגד} שהוא מדביקו לחלוק וקושרת אותו סביב הצואר, שאין חוששים שמא תניח אותו קשור . אמר רבי יוסה° _אסי במפתח חלוק שהוא עשוי כמין שני דפין _{כמו שלנו} ופתוח כולו מלפנים ומהדקת וקושרת אותו לפי מידתה. ואף בזה לא חוששים שמא תשאיר אותו קשור . נשמטו רצועות מנעל וסנדל, נוטל ומחזיר ובלבד שלא יקשור. חוטמו _{חלק קדמי של הנעל} שנשמט, אית תניי תני מותר להחזיר. ואית תניי תני אסור להחזיר. הוון בעי מימר, מאן דאמר מותר, בשיש בו נקב אחד שאותו מחברים לנעל. מאן דאמר אסור, בשיש בה שני נקבים שמא אחד מהם יקשור קשר של קיימא. אמר רבי יוסה ברבי בון° . בין זה ובין זה בשיש בו שני נקבים. מהו כדון? מאן דאמר מותר, ברפין. מאן דאמר אסור באפוצים _{הדוקים.} תנן, °רבי אליעזר בן יעקב אומר. קושרין לפני בהמה בשביל שלא תצא. האם הם חולקין על °רבי אליעזר בן יעקב ? מן מה דתני, ^טו_ה מודים חכמים ל°רבי מאיר _{ביום טוב} בחותמות שבקרקע. שמפקפקין ומתירין ומפקיעין אבל לא חותכין. ובשבת מפקפקין ומתירין

[דף עח עמוד א]

אבל לא מפקיעין ולא חותכין. ושבכלים. בשבת מתירין ואין צריך לומר ביום טוב. מכאן שגם לפי חכמים מותר לקשור את הדלת. הדא אמרה, שחכמים אינם חולקין על °רבי אליעזר בן יעקב . תנן, קושרין דלי בפסיקיא, אבל לא בחבל. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר אמר רבי אבא° . מה שהתיר °רבי יהודה _{בר עילאי}, בחבל שחול _ארוג הוא מתניתין. דכיוון שהיא משוחל, ודאי לא ישאיר אותו קשור. תנן, כלל אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. כל קשר שאינו של קיימא, אין חייבין עליו. הא לרבנן חייבין עליו? אלא בגין דתנינן קדמייתא בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}, תנינן אוף הדא בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}: כלל אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, כל קשר שאינו של קיימא אין חייבים עליו. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° , כיני מתניתא, כל קשר שאינו של קיימא והוא לשעה, אין חייבין עליו

ירושלמי שבת, פרק טו, הלכה ג

מתני’: מקפלין את הכלים אפילו ארבעה וחמשה פעמים, ^טו_וומציעין את המיטות מלילי שבת לשבת, אבל לא משבת למוצאי שבת. °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר. מקפלין את הכלים ומציעין את המיטות מיום הכיפורים לשבת. חלבי שבת קריבין ביום הכפורים, °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר. ^טו_זלא של שבת קריבין ליום הכיפורים, ולא של יום הכיפורים קריבין בשבת:

גמ’: דבית רבי ינאי° _הכהן אמרי. ^טו_חקיפול בשנים אסור. וכן אמר רבי חגי° בשם רבי שמואל בר נחמן° . אין מקפלין בשבת בשנים. וההן דמקפל על סיפסלה כמאן דאינון תרין. אמר רבי חגי° בשם רבי שמואל בר נחמן° . לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ולשתייה. על ידי שהפה זה מסריח _{מדבר לשון הרע,} התירו לו לעסוק בהן בדברי תורה. אמר רבי ברכיה° _הכהן בשם רבי חייא בר אבא° , לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה. מתניתין מסייעה בין לדין בין לדין. דתנו רבנן כיצד הוא עושה? או יושב ואוכל, או יושב ועוסק בדברי תורה. כתוב אחד אומר (ויקרא אמור כג ג) שבת הוא לה'. וכתוב אחד אומר (דברים ראה טז ח) עצרת לה' אלהיך. הא כיצד ^טו_טתן חלק לתלמוד תורה. וחלק לאכול ולשתות. אמר רבי אבהו° , שבת לה' שבות כה'. מה הקדוש ברוך הוא שבת ממאמר. אף את שבות ממאמר _{מדברי חול.} מעשה בחסיד אחד שיצא לטיול בכרמו בשבת, וראה שם פירצה אחת, וחשב לגדרו במוצאי שבת, אמר הואיל וחשבתי לגדרה, איני גודרה עולמית. מה פעל לו הקדוש ברוך הוא? זימן לו

[דף עח עמוד ב]

סוכה _ענף אחת של נצפה _צלף ועלת לתוכה וגדרתא. ממנה היה ניזון וממנה היה מתפרנס כל ימיו. אמר רבי חנינא° _{בר חמא}, מדוחק התירו לשאול שלום בשבת. אמר רבי חייא בר אבא° , °רבי שמעון בר יוחאי כד הוה חמי לאימיה משתעיא סגין, ^טו_יהוה אמר לה. אימא, שובתא היא. תני אסור לתבוע צרכיו בשבת. רבי זעירא° שאל לרבי חייא בר אבא° . מהו למימר רעינו פרנסינו. אמר לו טופס ברכות כך הן ומותר. תני ^טו_יאמדיחין כוסות וקערות ותמחויין מלילי שבת לשחרית, משחרית לחצות, ומחצות למנחה. מן המנחה ולמעלה אסור. ובכוסות מותר, שאין קבע לשתייה. רבי ירמיה° ורבי זעירא° אמרו בשם רבי חייא בר אשי° . אשה פיקחת מדיחה כוס כאן, קערה כאן,תמחוי כאן, נמצאת מרבצת ביתה בשבת. תנן, °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר. מקפלין את הכלים ומציעין את המיטות מיום הכיפורים לשבת. חלבי שבת קריבין ביום הכפורים, °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר. לא של שבת קריבין ליום הכיפורים, ולא של יום הכיפורים קריבין בשבת. אמר רבי זעירא° בשם רב חסדא° . ^טו_יביום הכפורים שחל להיות בערב שבת, אין תוקעין. חל לאחר שבת, אין מבדילין. מה כ°רבי עקיבא _{בן יוסף}? שסובר שאין הבדל בקדושה בין שבת ליום הכיפורים. ולכן חלבי שבת אינם קרבים ביום הכיפורים. ברם כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע} מבדיל. שכן חלבי שבת קריבין ביום הכפורים. אמר רבי עזרא° קומי רבי מנא° _{בן יונה}, אפילו כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע} לא יבדיל. כלום הוא מבדיל, אלא להתיר לו דבר שהוא אסור לו. אילו הקטיר את חלבי השבת בשבת ולא המתין למוצאי שבת שהוא יום כיפור , שמא אינו מותר? נמצא שאין דבר שהיה אסור בשבת והותר . אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה° . ויבדיל. שכך הוא מתיר להדיח כבשים ושלקות _{ולקנוב ירק.} אמר רבי יוסה° _אסי. כלום הוא מותר להדיח כבשים ושלקות, ^טו_יגלא מן המנחה ולמעלן? ויבדיל מן המנחה ולמעלן? מה נפשך כוס אין כאן. נר אין כאן. במה הוא מבדיל? אמר רבי אבון° יכול הוא להבדיל בתפלה

הדרן עלך פרק אילו קשרים

פרק שישה עשר - כל כתבי

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה א

מתני’: ^טז_אכל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה. בין שקורין בהן ובין שאינן קורין בהן, ואף על פי שכתובין בכל לשון ^טז_בטעונין גניזה. מפני מה אין קורין בהן? מפני ביטול בית המדרש:

גמ’: מהו בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן? בין שיש בהן טעויות. בין שאין בהן טעויות.

[דף עט עמוד א]

והא תני, ^טז_גספר שיש בו שתים שלש טעיות בכל דף ודף, מתקנו וקורא בו. ארבע, אינו קורא בו. ואם יכול לתקן פשיטא שמצילין. מן מה דתנינן, מפני מה אין קורין בהן? מפני ביטול בית המדרש. הדא אמרה, בין תורה ונביאים שקראים בהם, לכתבי הקודש שאין קראים בהם. היו בו ארבע טעויות, מצילים או אין מצילין אותן מפני הדליקה? מאן דאמר ספר שיש בו ארבע טעויות בכל דף מטמאין את הידים, מצילין אותן מפני הדליקה. ומאן דאמר אין מטמאין את הידים, אין מצילין אותן מפני הדליקה. התיבון. הרי עברי שכתבו תרגום, הרי ^טז_דאינו מטמא את הידים, ^טז_הומצילין אותו מפני הדליקה? ומנין שמצילים אותו? מן מה דתנינן, אף על פי שכתובין בכל לשון טעונין גניזה. הדא אמרה שמצילים אותן מפני הדליקה. לימא מתניתא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}. ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר היה קורא בספר בראש הגג ונתגלגל מידו. אפילו בארץ גוללו אצלו. ^טז_ושאין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש. והכא נמי מחצר לחצר שלא עירבו, אינו אלא משום שבות והלכך מצילין. מתנין אתיא אפילו כרבנן. במה פליגין תמן? מפני בזיונן. ברם הכא כל עמא מודיי שמצילין אותן מפני הדליקה שלא ישרפו _{שזה חמור מבזיונם.} תנן, ואף על פי שכתובין בכל לשון טעונין גניזה. _{וקל וחומר שמצילין אותם מפני הדלקה.} למי נצרכה? ל°רבן שמעון בן גמליאל . אף על גב ד°רבן שמעון בן גמליאל אמר, ^טז_זאף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית. מודי הוא הכא שמצילין אותן מפני הדליקה. מעשה ב°רבן גמליאל _דיבנה שהיה עומד על הבניין בהר הבית, והביאו לו ספר איוב כתוב תרגום. ואמר לבנאי, יגנזו תחת הנדבך. אף על פי שאמרו אין קורין בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלה, אבל שונין ודורשין בהן. היה צרך דבר, נוטל ובודק. דלמא _{את זה מספרים} °רבי ורבי חייא רבא° ו°רבי ישמעאל ברבי יוסה , היו יושבין ופושטין _לומדים במגילת קינות _איכה ערב תשעה באב שחל להיות בשבת, מן המנחה ולמעלה. ושיירו בה אל"ף בי"ת אחד _{פרק אחד.} אמרו אנו באין וגומרין אותה. עם כשהיה נפטר לביתו, נכשל _נפצע באצבעו, וקרא על גרמיה (תהילים לב י) רבים מכאובים לרשע. אמר לו רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. בחובינו מטתך כן, דכתיב (איכה ד כ* רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם. אמר לו °רבי ישמעאל בי רבי יוסי . אילו לא היינו עוסקין בעניין _{שסיימו בפרק שבו פסוק זה,} כך היה לנו לומר. על אחת כמה וכמה שהיינו עוסקין בעניין. ועלה לביתו ונתן עליה ספוג יבש, וקשר עליה גמי מבחוץ. אמר °רבי ישמעאל בי רבי יוסי . ממנו למדנו ג' דברים. למדנו שספוג ^טז_חאינו מרפא אלא משמר ולמדנו על גמי שהוא מן המוכן. ולמדנו שאין קורין בכתבי הקודש

[דף עט עמוד ב]

אלא מן המנחה ולמעלה. תנן, מפני מה אין קורין בהן? מפני ביטול בית המדרש. מעתה, ^טז_טבמקום שיש בית המדרש אל יקראו. במקום שאין בית המדרש יקראו? לית לך אלא כהדא דתני °רבי נחמיה . דתני °רבי נחמיה . מפני מה אין קורין בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלה? מפני שטרי הדיוטות. שאם אומר את לו שהוא מותר, אף הוא אומר מה בכך שנתעסק בשטרותיו. מתוך שאת אומר לו שהוא אסור. אף הוא אומר. כתבי הקודש אסור, שטרי הדיוטות לא כל שכן? ממה שאסרו לקרא בכתוב מפני ביטול בית המדרש, הדא אמרה, שהמשנה קודמת למקרא. ודא, מסייעא לההוא דתני °רבי שמעון בן יוחי . דתני °רבי שמעון בן יוחי . העוסק במקרא, מידה שאינה מידה. העוסק במשנה, מידה שנוטלין ממנה שכר. העוסק בתלמוד, אין לך מידה גדולה מזו. והתנן, לעולם הוי רץ אחר המשנה יותר מן התלמוד? אמר רבי יוסי ברבי בון° . הדא דאת אמר, עד שלא שיקע בה _בתלמוד רבי יוחנן° _{בר נפחא} רוב משניות. אבל מששיקע בי רבי יוחנן° _{בר נפחא} רוב משניות, לעולם הוי רץ אחר התלמוד יותר מן המשנה. ^טז_י ברכות, אף על פי שכתוב בהן עניינות הרבה מן התורה, אין מצילין אותן מפני הדליקה. מיכן אמרו. כותבי ברכות כשורפי תורה. מעשה באחד שהיה כותב ברכות, הלך °רבי ישמעאל _{בן אלישע} לבודקו. כיון שהרגיש בקול פעמותיו של °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, נטל תכריך של ברכות וזרקן לתוך ספל של מים. כלשון הזה אמר לו. גדול עונש האחרון מן הראשון. אמר רבי יהושע בן לוי° . הדא אגדתא. הכותבה אין לו חלק לעולם הבא. הדורשה מתוך הכתב, מתברך _{חייב נידוי.} השומעה _{מתוך הכתב} אינו מקבל שכר. אמר רבי יהושע בן לוי° . אנא מן יומוי לא איסתכלית בספרא דאגדתא, אלא חד זמן איסתכלית, אשכחית כתוב בה. מאה ושבעים וחמש פרשיות שכתוב בתורה, דבר, אמירה, ציווי. כנגד שנותיו של אבינו אברהם דכתיב (תהילים סח יט) לקחת מתנות באדם. בשביל אברהם שקרוי אדם, דכתיב (יהושע יד טו) האדם הגדול בענקים. מאה וארבעים ושבעה מזמורות שכתוב בתהילים, כנגד שנותיו של אבינו יעקב. מלמד שכל הקלוסין שישראל מקלסין להקדוש ברוך הוא, כנגד שנותיו של יעקב. שנאמר (תהילים כב ד) ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. ^טז_יאמאה ועשרים וג' פעמים שישראל עונין הללויה בהלל. כנגד שנותיו של אהרן. כדכתיב (תהילים קנ א) הללויה הללו אל בקדשו. לאהרן קדושו. כדכתיב (תהילים קו טז) לאהרן קדוש ה'. אפילו כן, שרק פעם אחת הסתכלתי בספר אגדה, אנא הות מתבעית בליליא. רבי חייא בר אבא° , חמא חד ספר דאגדה, אמר. אפילו אי מה דכתיב בה טבאות, תקטע ידה דכתבתה. אמר ליה חד, אבוי דההוא גברא כתבה. אמר לו, כן אמרתי. תקטע ידה דכתבתה. והוית ליה כן (קהלת י ה) כשגגה שיוצא מלפני השליט. הגיליונים וסיפרי מינין. אית תני, קורע אזכרותיהן ושורפן. אית תניי תני, ^טז_יבשורפין הן ואזכרותיהן. אמר °רבי טרפון . אקפח את בניי, שאם יבואו לביתי, שאני שורפן הן ואזכרותיהן. שאם יהיה הרודף רודף אחריי. ^טז_יגשאני נמלט לתוך בתיהן של עבודה זרה, ואיני נמלט לתוך בתיהן של מינין. שעובדי כוכבים ומזלות, אינן מכירין אותו וכופרין בו. אבל המינין, מכירין אותו וכופרין בו. ועליהן אמר דוד

[דף פ עמוד א]

(תהילים קלט כא) הלא משנאיך ה' אשנא וגו'. זה מדרש דרשו, ומה אם להטיל שלום בין איש לאשתו אמר הכתוב, השם שנכתב בקדושה ימחה על המים. סיפרי מינין שמטילין איבה ותחרות ומחלוקת בין ישראל לאביהן שבשמים, אינו דין שישרפו הן ואזכרותיהן:

ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ב

מתני’: ^טז_ידמצילין תיק הספר עם הספר, ותיק התפילין עם התפילין, אף על פי שיש בתוכן מעות. ^טז_טוולהיכן מצילין אותן? למבוי שאינו מפולש. בן בתירה אומר אף למפולש:

גמ’: תנן, מצילין תיק הספר עם הספר, ותיק התפילין עם התפילין. מתני' אפילו בשאינו טפול לו _{לא בתוכו.} אבל אם היה טפול לו, כגופו הוא. ניחא תיק הספר עם הספר שבלי התיק הספר נפסד. אבל למה מצילין תיק תפילין עם התפילין. הרי אינם נפסדים בלי תיק? רבי חגי° בשם זעירא שמע לה מהדא דכתיב (תהילים לד ח) חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם _{שגם מה שסמוך לקדש ניצל.} וכן הוא אומר (דניאל ג כא) באדין גובריא אילך כפיתו בסרבליהן וכ"ו די לא שלט נורא בגמיהון וכ"ו וסרבליהון לא שנו: תנן, אף על פי שיש בתוכו מעות. ואיך מותר הרי זה בסיס למוקצה? ייבא כיי דאמר רבי יעקב בר אחא° . דאמר חיננא קרתיגנאה° בשם רבי הושעיה° . ^טז_טזדיסיקיא שיש בתוכו מעות, נותן עליה ככר ומטלטלה: להיכן מצילין אותן ? למבוי שאינו מפולש. הא למפולש לא, ואפילו להעבירו דרך מבוי מפולש לחצר אסור . בכל אתר את אמר, אין המהלך כמניח. והכא את אמר המהלך כמניח _{שאם לא כן למה אסור לעבור דרך מבוי שאינו מפולש בלא לעמוד שם?} אלא בזורק. _{כגון שלא היה דרך להציל אלא בזריקה}. תמן את אמר הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים פטור והכא את אמר הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים חייב. ולכן דרך כרמלית אסור _{אלא על כרחך שהמשנה כ°רבי עקיבא בן יוסף שסובר שהזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים חייב} תנן, ולהיכן מצילין אותן? למבוי שאינו מפולש. בן בתירה אומר אף למפולש: אמר חזקיה° בשם רבי אחא° , במבוי מפולש שלא עירבו על ידי לחי או קורה אנן קיימין. °בן בתירה שמתיר כ°רבי יהודה _{בר עילאי}, דתנינן תמן. גשרין המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי °רבי יודה דשתי מחיצות הוי רשות היחיד דאוריתא. וחכמים ^טז_יזאוסרין

ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ג

מתני’: ^טז_יחמצילין מזון ג' סעודות. הראוי לאדם לאדם הראוי לבהמה לבהמה. כיצד? נפלה דליקה בלילי שבת, מצילין מזון שלש סעודות. בשחרית, מצילין מזון שתי סעודות. במנחה, מצילין מזון סעודה אחת. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. לעולם מצילין מזון שלש סעודות:

גמ’: אמר רבי בון בר חייא° בשם רבי אבא בר ממל° , המשנה שמתירה להציל רק שלוש סעודות אף שאוכל אינו מוקצה, ד°רבי נחמיה היא. ד°רבי נחמיה אמר. אפילו כלים, אינן ניטלין אלא לצורך דבר המותר. ואפילו מחמה לצל אסור . אמר רבי יוסה° _אסי, אפילו תימא רבנן. טעמא דרבנן תמן, כל מה שיש בבית מן המוכן. ברם הכא, אם אתה אומר כן, אף הוא מציל מן היום _שבת למחר _{יום חול.} תנן, נפלה דליקה בלילי שבת, מצילין מזון שלש סעודות. קא סלקא דעתין שכבר אכל סעודה של ערב שבת. מתניתא ד°רבי הונדקס דאמר, ארבע סעודות לשבת. אפילו כרבנן, תיפתר בשנפלה דליקה בלילי שבת

[דף פ עמוד ב]

עד שלא אכל. ביום הכיפורים על דעתהון דרבנן לא יציל כלום? כל עמא מודוי שמצילין מזון סעודה אחת ^טז_יטמפני הסכנה. תני, מצילין לחולה ולקטן בבינונית. ולרעבתן כדי מזונו. וכן בעירוב. מערבין לחולה ולקטן כדי מזונו. ולרעבתן ^טז_כבבינונית. תני, ^טז_כאאין מערימין. רבי יוסי ברבי בון° אמר, מערימין. אית תניי תני, מצילין ואחר כך מזמן אורחים. אית תניי תני, ^טז_כבמזמן ואחר כך מצילין. מאן דאמר מציל ואחר כך מזמן, כמאן דאמר מערימין. ומאן דאמר מזמן ואחר כך מציל, כמאן דאמר אין מערימין. תני, אף מכבין להציל את כתבי הקדש. מתניתא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}. ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר, אין דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש. תני, אף מטמאין מעשר שני להציל. והתני (ויקרא תזריע יב ד) בכל קודש לא תגע לרבות התרומה. והרי היא תרומה היא מעשר שני. מאי כדון? ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה בחול. תני ^טז_כגכשם שמצילין מן הדליקה כך מצילין מיד העובדי כוכבים ומזלות ומיד הנהר ומיד המפולת ומידי כל דבר שאובד:

ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ד

מתני’: ^טז_כדמצילין סל מלא ככרות אף על פי שיש בו מאה סעודות. ועיגול של דבילה וחבית של יין. ואומר לאחרים בואו והצילו לכם. אם היו פקחין עושין עמו חשבון לאחר שבת. ^טז_כהולהיכן מצילין אותן? לחצר המעורבת. °בן בתירה אומר, אף לשאינה מעורבת:

גמ’: תנן, מצילין סל מלא ככרות אף על פי שיש בו מאה סעודות. מתני' ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}. ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} אמר , לעולם מצילין מזון שלש סעודות אף שאינו צריך. אבל לרבנן, מציל רק מה שצריך. אפילו תימא רבנן. מכיוון שכולה גוף אחד, כמי שכולה סעודה אחת: ואומר לאחרים בואו והצילו לכם. שכן דרכן להזמין אורחים בשבת: אם היו פקחין עושין עמו חשבון לאחר השבת. תמן תנינן. שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני. וכן אשה מחברתה ככרות. ואם אינו מאמינו ^טז_כומניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר שבת. תמן את אמר משכוניה גביה. הכא מה אית לך? ואיך יכול לחייב אותו לשלם לו? אמר רבי אבא מרי° . לכך שנינו שנקרא פיקח. שכיוון שיודע שאם יחזירם לו בשבת שוב לא יוכל לתבוע ממנו לכן לא מחזיר לו עד מוצאי שבת.

[דף פא עמוד א]

ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ה

מתני’: ^טז_כזולשם הוא מוציא את כל כלי תשמישו. ^טז_כחולובש כל מה שהוא יכול ללבוש, ועוטף כל שהוא יכול לעטוף. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, שמונה עשר כלים. וחוזר ולובש ומוציא. ואומר לאחרים בואו והצילו עמי:

גמ’: תני, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר שמנה עשר כלים. ואלו הן. מקטורן _{מעיל עליון,} נוקלי _{לבוש רחב,} ופונדא _חגורה, ופיליון _{סדין להתעטף בו,} ומעפורת _ברדס, וקולבין _גופיה של פשתן, וחלוק של צמר, ושתי אמפליות _גרבים, שני סבריקין _{מטפחות אחד לפנים ואחד לאף,} ושני אבריקין _{חגורות ביריות,} שני מנעלין, וכובע שבראשו, וחגור שבמתניו, וסודרין שעל זרועותיו: ואומר לאחרים בואו והצילו עמי. שכן דרכן להשאיל כלים בשבת,

ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ו

מתני’: °רבי שמעון בן ננס אומר. ^טז_כטפורשין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהם את האור, מפני שהוא מחרך. ^טז_לעושין מחיצה בכל הכלים. בין מלאים בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה. °רבי יוסה אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים. שאינן יכולים לקבל את האור, והן מתבקעין ומכבין את הדליקה:

גמ’: כיני מתניתין. לא שיניח העור על האש ויכבה. אלא שידה תיבה ומגדל שאחז בהם את האור, מניח עורות על הצד שעדין לא בוער . רבי ירמיה° ורבי אבא בר ממל° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^טז_לאספר שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד השני. ואם כבה כבה, שגרם כיבוי מותר . אחז בו האור משני צדדין. פושטו וקורא בו, ואם כבה כבה. טלית שאחז בו האור מצד אחד. נותן מים מצד שני, ואם כבה כבה. אחז בה האור מב' צדדין. נוטלה ומתעטף בה, ואם כבתה כבתה. תנן, נותנים כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, אבל לא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זירא° , ד°רבי יוסה היא שאסר גרם כיבוי. אמר רבי יוסה° _אסי, הוה סברינן מימר, מה פליגין מימר °רבי יוסה ורבנן? בשעשה מחיצה של כלים. אבל אם עשה מחיצה של מים לא. דהוה גרם כיבוי בידים. ממה דאמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° . ד°רבי יוסה היא. הדא אמרה, אפילו עשה מחיצה של מים היא המחלוקת

ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ז

מתני’: ^טז_לבעובד כוכבים ומזלות שבא לכבות, אין אומרים לו כבה או אל תכבה, מפני שאין שביתתו עליך. ^טז_לגאבל קטן שבא לכבות, אין שומעין לו, שכן שביתתו עליך:

גמ’: בימי רבי אמי° _{בן נתן} נפלה דליקה בכפר. אפיק רבי אימי° _{אמי בן נתן} כרוז בשוקי דארמאי ואמר, ^טז_לדמאן דעבד לא מפסיד. אמר רבי אלעזר בי רבי יוסה° קומי רבי יוסה° _אסי. סכנה היתה. אם היתה סכנה, אפילו רבי אמי° _{בן נתן} יטפי. ולא כן תני, ^טז_להכל דבר שיש בו סכנה. אין אומרים יעשו דברים הללו בנשים ובקטנים, אלא אפילו בגדולים. אפילו בישראל. מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין. וירדו בני קוצרה של ציפורין לכבות, ולא הניח להן. אמר להן. הניחו לגבאי שיגבה חובו. מיד קשר עליו הענן וכיבהו. במוצאי שבת, שלח לכל חד מהם סלע. ולאיפרכוס שלהן חמשים דינר. אמרו חכמים, לא היה צריך לעשות כן. חד נפתי, הוה במגורה דרבי יונה° . נפילת דליקה במגורה דרבי יונה° . אזל ההוא נפתייה בעי מטפייתה, ולא שבקיה. אמר ליה, בגדך מדלי _{אתה אחראי אם יגרם נזק לרכוש שלי?} אמר לו אין, ואישתיזיב כולה. רבי יודן דכפר אימי°

[דף פא עמוד ב]

פרס גולתיה _מעיל על גדישא, ונורא ערקא מינה: תנן, אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו. ולא כן תני. ראו אותו _{את הקטן} יוצא ומלקט עשבים, אין את זקוק לו? תמן אין לו _לגדול צורך בעשבים. ברם הכא יש לו צורך כיבוי. גזרה שמא יאמר לו לכבות:

ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ח

מתני’: ^טז_לוכופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה. ^טז_לזועל צואה של קטן. ועל עקרב שלא תישך. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. מעשה בא לפני °רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר. חוששני אני לו מחטאת:

גמ’: תנן, כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה. ועל צואה של קטן. ייבא כיי דאמר רבי שמעון בי רבי ינאי° . דאמר רבי שמעון בי רבי ינאי° . אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו. ביצה שנולדה ביום טוב, סומכין לה בשביל שלא תתגלגל. אבל אין כופין עליה את הכלי. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, ^טז_לחאף כופין עליה את הכלי: ועל צואה של קטן. ולא מאכל תרנגולין הוא? ולמה לא יטלנו בידו ויוציאנו? אמר רבי עוקבן° תיפתר באילין רכיכה, שלא יבואו לידי מירוח: ועל עקרב שלא תישך, מעשה בא לפני °רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר, חושש אני לו מחטאת. רבי עולא° _{אילעאבן ישמעאל} אמר, שמונה עשר שנין עביד הוי יתיב בהדא ערב. ולא אתא קומוי אלא אילין תרין עיבדיא. זה וחבית נקובה לא יתן עליה שעוה משום ממחק. אמר גליל גליל שנאת התורה, סופך לעשות במסיקין

ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ט

מתני’: ^טז_לטעובד כוכבים ומזלות שהדליק את הנר, משתמש לאורו ישראל. ואם בשביל ישראל אסור. מילא מים להשקות בהמתו, משקה אחריו ישראל. ואם בשביל ישראל אסור. עשה עובד כוכבים ומזלות כבש לירד בו, ירד אחריו ישראל. ואם בשביל ישראל אסור. מעשה ב°רבן גמליאל _דיבנה וזקנים שהיו באין בספינה. ועשה עובד כוכבים ומזלות כבש לירד בו, וירדו בו זקנים:

גמ’: תנן, עובד כוכבים ומזלות שהדליק את הנר, משתמש לאורו ישראל. ואם בשביל ישראל אסור. לצורכו ולצורך ישראל מהוא? נישמעינה מן הדא. דשמואל° _{בר אבא בר אבא} איקבל _התארח גבי חד פרסיי. איטפי בוצינא. אזל ההוא פרסיי בעא מדלקתיה, והפך שמואל° _{בר אבא בר אבא} אפוי. כיון דחזיתיה מתעסק בשטרותיו, ידע דלא בגיניה אדלקה, והפך שמואל° _{בר אבא בר אבא} אפוי. אמר רבי יעקב בר אחא° . הדא אמרה, ^טז_מלצורכו ולצורך ישראל מותר. אמר רבי יונה° . שנייא היא, שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. אם משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו, למה הפך שמואל° _{בר אבא בר אבא} אפוי? תנן, מעשה שהיו באים בספינה ועשה גוי כבש לירד בו וכ"ו. אמרו לו מה אנו לירד? אמר להן, הואיל ולא בשבילנו עשה מותרין אנו לירד

הדרן עלך פרק כל כתבי הקודש

פרק עשירי - המצניעה לזרע

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שבת, פרק י, הלכה א

מתני’: המצניע ^י_אלזרע, לדוגמא, ולרפואה, והוציאו בשבת חייב עליו בכל שהוא. וכל אדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו. חזר והכניסו, אינו חייב אלא כשיעורו:

גמ’: תנן, המצניע, לדוגמא. אמר רבי ירמיה° . רבי יוסי ברבי חנינה° בעי, מתניתין ד°רבי יהודה _{בר עילאי}? ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אמר אומן באומנתו _{שמוציא לדוגמא} חייב. כי אתא רבי יודה בר פזי° אמר בשם רבי יוסי ברבי חנינא° , ד°רבי יהודה _{בר עילאי} היא. תנן, חזר והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו. אמר רבי יוסי ברבי חנינה° , לא אתיה אלא אם הצניעו לדוגמא. דכיוון שכבר נתפייס הלוקח, אין לו עוד צורך בכמות קטנה כזו. אבל הצניעו לזרע ולרפואה. אפילו חזר והכניסו חייב בכל שהוא. תנן, וכל אדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו. תני, הצניעו זה, והוציאו זה פטור. °רבי שמעון בן אלעזר מחייב. מה אנן קיימין? אם בשהוציאוהו מדעת השני, דברי הכל פטור. אם בשהוציאוהו מדעת הראשון _{בשבילו ובשליחותו,} דברי הכל חייב. אלא כאן אנן קיימין בסתם. דרבנן אמרי, חזקה מדעת השני הוציאו. °רבי שמעון בן אלעזר אומר חזקה מדעת הראשון הוציאו

ירושלמי שבת, פרק י, הלכה ב

[דף סב עמוד א]

מתני’: ^י_בהמוציא אוכלין ונתנן על האסקופה. בין שחזר והוציאם, בין שהוציאם אחר פטור, מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת. ^י_גקופה שהיא מליאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה. אף על פי שרוב הפירות מבחוץ פטור, עד שיוציא את כל הקופה:

גמ’: תנן, קופה שהיא מליאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה. אף על פי שרוב הפירות מבחוץ פטור, עד שיוציא את כל הקופה. אמר חזקיה° בקופה של קישואין ושל דילועין היא מתניתין, שמקצת האוכל מבפנים ומקצתו מבחוץ. אבל בקופה שהיא מליאה פירות קטנים, כיון שהוציא ממנה כגרוגרת חייב ואין הכלי מצרף. אמרין, מילתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} פליגא. דאמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. סרוד
_עריבה שמקצתו מבפנים ומקצתו מבחוץ. נטל מיכן ונתן לכאן פטור. אם עקרו, עד שיעקור כולו כאחת, שהכלי מצרף מה שבתוכו. אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יוסה° _אסי. מה שאמר חזקיה° שהכלי לא מצרף, תיפתר בפרוץ. אמר ליה, והא תנינן קופה? אית לך מימר קופה פרוצה? מיי כדון _{מאי טעמא דחזקיה° ?} דסבר חזקיה° דאין לך מיטלטל ברשות הרבים ונעשה כרמלית, אלא אדם בלבד. _{שרק אדם חולק רשות לעצמו. כמו שנלמד מידו של העני ושל בעל הבית. ולאו דווקא כרמלית, אלא שאינו לא רשות היחיד ולא רשות הרבים. אבל כלי מקבל את דין הרשות בה הוא נמצא.} אמר חזקיה° . הוציא חבילה מרשות היחיד לרשות הרבים, וכשהניחה ברשות הרבים, היה ראשה למעלה מעשרה, הואיל ואין כולה ניחה ברשות הרבים, פטור. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° . הוציא קורה מרשות היחיד לרשות הרבים. וכשהניחה ברשות הרבים, נכנס ראשה לרשות היחיד אחרת. הואיל ואין כולה ניחה ברשות הרבים, פטור. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אבן שהיא נתונה ברשות הרבים, גבוהה עשרה ורחבה ארבעה. המשתמש מתוכה לרשות הרבים, ומרשות הרבים לתוכה חייב. דאף שמעביר מעל מקום פטור, כיוון שלא נח במקום פטור חייב. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. קופה שהיא מליאה פירות ונתונה ברשות הרבים, גבוה עשרה ורחבה ארבעה. המשתמש מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור. מה פליג? לא. כאן בשהפכה על צידה שלא נטל מלמעלה אלא היטה את הקופה ומשתמש בפתח מהצד שאין שם עשרה טפחים. וכאן בשלא הפכה על צידה שהפתח למעלה ומשתמש מעל עשרה.

[דף סב עמוד ב]

רבי בון בר חייה° בעי. עקר אבן ברשות הרבים, גבוהה עשרה ורחבה ארבעה. מה את עבד לה? כמשתמש מתוכה לרשות הרבים וכאילו עקר מרשות היחיד לרשות הרבים, ומרשות הרבים לתוכה? או שכשעקר ביטל את רשות היחיד, וכאילו עקר מרשות הרבים, אבל כשיניח כאילו מניח ברשות היחיד? או שהעקירה בטלה את רשות היחיד וההנחה לא יוצרת רשות היחיד והוי כמוציא מרשות הרבים לרשות הרבים אחרת שפטור, ואם הוליך ארבע אמות חייב? רבנן דקיסרין אמרין, רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי. היה תל גבוה עשרה ורחב ארבעה. ותל אחר גבוה חמישה ורחב ארבעה. ולקח סלע _{מהתל הגבוה עשרה,} גבוה חמישה ורחב ארבעה ונתן חמשה על גבי חמשה מה את עבד לון? כמשתמש מרשות היחיד לכרמלית, דכשנטל עדיין היה רשות היחיד, ושכשהניח עדין היה כרמלית. או כשנוטל ביטל רשות היחיד. וכשנותן יוצר רשות היחיד. וכאילו נטל מכרמלית לרשות היחיד ופטור. או כשנטל, נטל מרשות היחיד. וכשמניח, נעשה רשות היחיד. וכאילו העביר מרשות היחיד לרשות היחיד אחרת?

ירושלמי שבת, פרק י, הלכה ג

מתני’: ^י_דהמוציא בין בימינו בין בשמאלו, בתוך חיקו או על כתיפו חייב, שכן משא בני קהת. ^י_הלאחר ידו, ברגלו, ובפיו, במרפקו, באזנו, ובשערו, ובאפונדתו ופיה למטה, בין אפונדתו לחלוקו, ובחפת חלוקו, במנעלו ובסנדלו, פטור שלא הוציא כדרך המוציאין:

גמ’: רבי יוסה° _אסי בעי. מעתה, תינח הוציא כגרוגרת על כתיפו חייב, שכן משא בני קהת. אבל בימינו בשמאלו בתוך חיקו ובאפנדתו הרי אין דרך הוצאה בכך ואמאי חייב? מדכתיב (במדבר במדבר ד טז) ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה. שמן המאור בימינו. וקטרת הסמים בשמאלו. ומנחת התמיד של יום תלויה בזרועו. שמן המשחה היכן היה נתון? אמר רבי אבון° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. כמין צלוחית קטנה היה לו באפונדתו. אין תאמר שהיה קטן _פשוט, ולכן הטריחו אותו כל כך. והא אמר רבי יהושע בן לוי° . כתיב (במדבר במדבר ג לב) ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן. דוך דוכנים היה. °רבי יהודה ברבי אמר, מרכל היה. תני רבי חייה° , ולמה נקרא שמו מרכל? שהיה מר על הכל. אלא שאין גדולה בפלטין של מלך. אמר רבי לוי° . כתיב (ויקרא צו ו ג) ולבש הכהן מדו בד, והרים את הדשן. אלא שאין גדולה בפלטין של מלך.

ירושלמי שבת, פרק י, הלכה ד

מתני’: ^י_והמתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור. לאחריו ובא לו לפניו חייב. ^י_זבאמת אמרו, האשה החוגרת בסינר בין מלפניה בין מלאחריה חייבת, שכן ראוי להיות חוזר. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אף במקבלי פיתקין כן:

[דף סג עמוד א]

גמ’: תמן תנינן. העושה מלאכה בשבת ואינו יודע איזה מלאכה עשה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייב חטאת. °רבי יהושוע פוטר, שנאמר ונודע אליו החטאת. עד שידע במה חטא. °רבי שמעון שזורי ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומרים. לא נחלקו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושוע על דבר שהוא בשם אחד שהוא חייב. כגון שהיו לפניו שני עצים, ותלש מאחד ואינו יודע מאיזה. על מה נחלקו? על דבר שהוא משום שני שמות. כגון שלא יודע אם קצר או טחן. ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייב חטאת, ו°רבי יהושע _{בן חנניה} פוטר תנן, המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור. אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. מתניתין כמאן דאמר בשני שמות נחלקו וכ°רבי יהושוע שפוטר. דכשנתכוון לשמירה מעולה ויצא לו שמירה פחותה. דומה לנתכוון ללקוט תאנים ולקט ענבים. ברם כמאן דאמר בשם אחד נחלקו. הכא שהוא כשני שמות פשיטא שהוא פטור לדעת כולם. תנן, לאחריו ובא לו לפניו חייב. שנתכוון לשמירה פחותה ובא לו שמירה מעולה. מתניתין כמאן דאמר בשם אחד נחלקו וכדעת °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ברם כמאן דאמר בשני שמות נחלקו, כאן בשם אחד הוא ופשיטא שהוא חייב לדעת כולם. _{וקשה שהרי מרישא משמע שבשני שמות נחלקו וסתם לן כ°רבי יהושוע שפוטר ובסיפא משמע שבשם אחד נחלקו וסתם לן כ°רבי אליעזר בן הורקנוס שמחייב} אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. תניין אינון ומי ששנא את הרישא לא שנא את הסיפא. דלמאן דאמר בסיפא חייב, אף ברישא חייב. ולמאן דאמר ברישא פטור אוף בסיפא פטור: תנן, באמת אמרו, האשה החוגרת בסינר בין מלפניה בין מלאחריה חייבת, שכן ראוי להיות חוזר . אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. כל מקום שאמרו באמת, הלכה למשה מסיני

ירושלמי שבת, פרק י, הלכה ה

מתני’: המוציא ככר ברשות הרבים חייב. ^י_חהוציאוהו שנים פטורין. ^י_טלא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבין, ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר. ^י_יהמוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי. פטור אף על הכלי, שהכלי טפילה לו. את החי במיטה, פטור אף על המיטה, שהמיטה טפילה לו. את המת במיטה חייב. וכן ^י_יאכזית מן המת, וכזית מן הנבילה, וכעדשה מן השרץ, חייב. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר.

[דף סג עמוד ב]

גמ’: תנן, הוציאוה שנים פטורים. מאי טעמה? דכתיב בעשותה. היחיד שעשה חייב. שנים שלשה שעשו פטורין. רבי יושיע דרומיא° אמר קומי רבי יסא° _אסי בשם רבי אחא° . קני גרדי שהוא קל, אם הוציאוהו שנים, °רבי פוטר, °רבי אלעזר בי רבי שמעון מחייב. אמר לו °רבי , כך שמעתי מאביך שנים שעשו פטורין. אמר לו. שמשתי את אבא עומדות, מה שלא שמשתו ישיבות. ו°רבי תלמידיה ד°רבי שמעון בר יוחאי הוי? לא תלמידיה ד°רבי יעקב בר קודשי הוה? אלא כך אמר ליה. שמשתי את אבא עומדות, מה שלא שמשת את רבך ישיבות. כשהיה °רבי אלעזר בי רבי שמעון נכנס לבית הוועד, היו פניו של °רבי מקדירות, שהיה °רבי אלעזר ברבי שמעון מביישו בהלכה. אמר ליה אביו ויאות. זה ארי בן ארי. אבל אתה ארי בן שועל. מן דמך °רבי אלעזר ברבי שמעון , שלח °רבי תבע לאיתתיה. אמרה ליה. כלי שנשתמש בו קדש ישתמש בו חול? תנן, הוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי, פטור אף על הכלי. שהכלי טפלה לו. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° . הדא דאת אמר, בצריכין לכיליין. כגון ^י_יבאילין תותייא _{תותים שללא הכלי יהיו נמעכין.} אבל אם אינן צריכין לכיליין והוציא הכלי לצורך דבר אחר, חייב אף על הכלי: תנן, את החי במיטה, פטור אף על המיטה. דחייא טעין גרמיה. את המת במיטה חייב. וכן כזית מן המת, וכזית מן הנבילה, וכעדשה מן השרץ, חייב. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר. לא כן תני, אף ריח רע כל שהוא. ואמר רבי אילא° _אילעא, אף °רבי שמעון _{בן יוחאי} מודה בה. ותני, מודה °רבי שמעון _{בן יוחאי} באיסורי הנייה. ובמת יש גם איסורי הנאה וגם ריח רע ולמה °רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר? אמר רבי יודן° . תיפתר במת עובד כוכבים ומזלות ושאין בו ריח רע, והוציאו

[דף סד עמוד א]

לכלבו. תני, הוציא חצי זית מן המת, וחצי זית מן הנבילה, ופחות מכעדשה מן השרץ, חייב. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר מה טעמון דרבנן? שהיה כזית וכשהוציא חצי כזית כבר נתמעטה הטומאה _{ואף בפחות מכשיעור חשוב.} מה טעמא ד °רבי שמעון _{בן יוחאי} דפטר? כההיא דרבי יודן° דאמר תיפתר במת עובד כוכבים ומזלות ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו

ירושלמי שבת, פרק י, הלכה ו

מתני’: ^י_יגהנוטל צפרניו זו בזו, או בשיניו. וכן שערו, וכן שפמו, וכן זקנו. וכן הגודלת, וכן הכוחלת, וכן הפוקסת. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייב חטאת, וחכמים אומרים משום שבות. ^י_ידהתולש מעציץ נקוב חייב, ושאינו נקוב פטור. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר בזה ובזה:

גמ’: תנן, הנוטל צפרניו זו בזו, או בשיניו. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי בי רבי חנינא° . במה פליגין? בשנטלן הוא. אבל אם נטלן אחר, מאוסין הן שאינו יכול לנוטלן יפה ואין זה כדרכו ופטור. מה טעם דברי חכמים שפטרו אפילו נוטל לעצמו? רבי אחא° ורבי נחום° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} לדעת חכמים, ^י_טולעולם אינו חייב עד שיטלנו בקרסטל _{מספרים.} אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי בן חנינה° . ^י_טזהגודלת _{קולעת שערות} חייבת משום בונה. ואתיא כההיא דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי בנייה° . באתרין צווחין לקלעיתא בנייתא. אמר רבי זעירא° . לא מסתברא שחייב משום בונה, אלא משום אריג. מחלפא שיטתיה דרבי זעירא° ? דתמן אמרו רבי זעירא° ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^י_יזהקולע שלש נימין באדם, חייב משום אריג. ואמר רבי זעירא° . למה משום אורג ולא משום טווה? וכי אריג הוא? והכא הוא אמר הכין שקולע חייב משום אורג? לא קשיה כאן במרובה _{חייב משום אורג} וכאן במועט _{חייב משום טווה.} הדא דאת אמר שקולע דינו כאורג וחייב זה רק בקולע שער לאדם. אבל בבהמה פטור, דאין נוי לבהמה. כהדא דתני העושה פסיקא _חגורה לילבב _{לקשור תחת לב הבהמה} לישפר _לנוי או להדיק בה את המרצופין _{שקים שקשורים בצדי החמור} לתלותה בצואר בהמה טהור. _{רואים שלא שייך נוי בבהמה.} הדא דאת אמר, בפשוטין

[דף סד עמוד ב]

אבל במקופלין ועשוין לקבל כשק, בין באדם בין בבהמה טמא. ^י_יחהכוחלת חייבת משום כותבת. הפוקסת חייבת משום צובעת. תנן, התולש מעציץ נקוב חייב, ושאינו נקוב פטור. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר בזה ובזה. יצחק בר אוריון° אמר. מה פליגין? בשלא תלש כנגד הנקב. אבל אם תלש מכנגד הנקב, אף °רבי שמעון _{בן יוחאי} מודה שחייב. רבי ירמיה° בעי. היה כולו בארץ, ונקב חוץ לארץ מהו? האם הולכים אחר מקום הנקב ופטור ממעשרות. או אחר העציץ וחייב? אשכחת אמר. מה דצריכא לרבי ירמיה° , פשיטא ל יצחק בן אוריון° שאמר שזו המחלוקת בין חכמים ל°רבי שמעון _{בן יוחאי}. תני, אין בין עציץ נקוב לשאינו נקוב, אלא הכשר זרעים בלבד. רק אילין אינון? והא אית לך חורניין. ^י_יטעציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. עציץ נקוב ^י_כאינו מכשיר את הזרעים. ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים, התולש מעציץ נקוב חייב ומשאינו נקוב פטור? רבי יוסה° _אסי אמר לה סתם, רבי חנניה° מטי בה בשם רבי שמואל בר רב יצחק° . מתניתין °רבי שמעון _{בן יוחאי} היא. שסובר שאין הבדל בין עציץ נקוב לשאינו נקוב. ומודה °רבי שמעון _{בן יוחאי} בהכשר זרעים שאינו מכשיר. מאי טעמא? התורה ריבת בטהרת זרעים מאי טעמא? דכתיב (ויקרא שמיני יא לז) וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע וגו

הדרן עלך פרק המצניע
גרסה אחרונה מ־11:18, 27 במרץ 2025 פרק אחד עשר - הזורק

כולל שיעורי שמע ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה א מתני’: יא_אהזורק מרשות היחיד לרשות הרבים. או מרשות הרבים לרשות היחיד, חייב. מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע. °רבי עקיבאבן יוסף מחייב, וחכמים יא_בפוטרין:

גמ’: זריקה תולדת הוצאה היא ולא תולדת מושיט. שבמושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים חייב אבל הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים לא שנייא. בין על דעתיה ד°רבי, בין על דעתהון דרבנן פטור, ואינו חייב אלא אם כן נחה. ולא אומרים קלוטה כמי שהונחה. ורק בזורק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד חולק °רבי וסובר שאף שלא נחה כמי שהונחה דמיא. הזורק מרשות הרבים לרשות היחיד. על דעתיה ד°רבי אפילו לא נחה. על דעתהון דרבנן והוא שנחה, דאמר רבי אבא בר חונא° בשם רב° לא חייב °רבי אלא על ידי רשות היחיד מקורה. דאמרינן בית כמאן דמליה דמי. אבל רשות הרבים, אי אפשר שיהיה מקורה.

[דף סה עמוד א] מילתיה דרבי יוחנן°בר נפחא אמר. אפילו אינה מקורה, דתנן. הייתה עומדת בראש הגג וזרק לה גט. כיוון שהגיעה לאויר הגג מגורשת. ואמר רבי אימי°אמי בן נתן בשם רבי יוחנן°בר נפחא. יא_גוהוא שתרד לאויר מחיצות. משמע שאפילו אינו מקורה. רבי אימי°אמי בן נתן בעא קומי רבי יוחנן°בר נפחא. האם מתניתא דגיטין כ°רבי. ד°רבי עבד אויר מחיצות כממשן, דאמר גבי שבת קלוטה כמי שהונחה, אבל לחכמים לא יהיה גט עד שינוח בגג? אמר ליה, הכא בגיטין דברי הכל היא. ואי סלקא דעתך דאף רבי יוחנן°בר נפחא סבר דל°רבי בעינן מקורה, ויתיבינה, °רבי אומר מקורה, ואת אמרת שהמשנה במסכת גיטין שמדברת בגג שאינו מקורה הולכת כשיטת °רבי? אלא ודאי רבי יוחנן°בר נפחא סבר דל°רבי לא בעינן מקורה. מה בין גיטין מה בין שבת? אמר רבי אילא°אילעא בשבת כתיב (שמות יתרו כ י) לא תעשה כל מלאכה. ואי אמרינן קלוטה כמי שהונחה, נמצאנו מחייבים על מלאכה שנעשית היא מאיליה. ברם הכא בגיטין, התורה אמרה (דברים כי תצא כד א) ונתן בידה. ברשותה. וכיוון שהגיעה לאויר מחיצות, הוה ברשותה. תנן, מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע, °רבי עקיבאבן יוסף מחייב, וחכמים פוטרין. אמר שמואל°בר אבא בר אבא. לא שנו אלא למטה מעשרה. הא למעלה מעשרה מותר. מילתיה דרבי אלעזר°בן פדת אמר, אפילו למעלה מעשרה חייב. דאמר רבי אילא°אילעא בשם רבי אלעזר°בן פדת. מעגלות למד °רבי עקיבאבן יוסף. ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון? °רבי עקיבאבן יוסף למד זורק ממושיט כמו שמושיט למעלה מעשרה חייב שכך הייתה עבודת הלוים במשכן, אף זורק למעלה מעשרה חייב. אית תניי תני במשנה הבאה כיצד. אית דלא תני כיצד. על דעתיה דרבי אלעזר°בן פדת שסובר ש°רבי עקיבאבן יוסף יליף מעגלות, אית כאן כיצד שהמשנה הבאה היא המשך למשנה שלנו. על דעתיה דשמואל°בר אבא בר אבא, לית כאן כיצד. רבי יצחק בי רבי אלעזר° שאל. זרק מרשות היחיד לרשות הרבים, ונזכר עד שהוא ברשות הרבים קדם שתנוח. על דעתיה ד°רבי עקיבאבן יוסף, יעשה כמי שנחה ברשות הרבים ויהא חייב דכשנכנסה לרשות הרבים כאילו נחה? אמר רבי חונה°. לא חייב °רבי עקיבאבן יוסף משום דקלוטה כמי שהונחה, וכאילו נחה ברשות הרבים אלא על ידי שנח לבסוף ברשות היחיד השנייה שהרי כך היתה מלאכת מושיט. דגמרינן זורק ממושיט שהיה במשכן. ואף ל°רבי עקיבאבן יוסף אם נזכר קודם שתנוח פטור. אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר°בן פדת שאמר בשם רבי יוחנן°בר נפחא. היה עומד ברשות הרבים וזרק למעלה מעשרה ונזכר. רואין אם היתה נופלת ברגע שנזכר ותנוח בתוך ד' אמות, פטור. ואם לאו חייב. אף שבאותו רגע היא במקום פטור. והתני שמואל°בר אבא בר אבא מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע. רואין שאם תפול ותנוח בתוך ד' אמות פטור. ואם לאו חייב. וקשה. תמן בזורק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד. את אמר דמה שהילכה ברשות היחיד אינו מצטרף לארבע אמות, וצריך שיהיה ארבע אמות ברשות הרבים בלי רשות היחיד. והכא בזורק מעל עשרה טפחים. את אמר שמה שהלכה במקום פטור יא_דמצטרף לארבע אמות ברשות הרבים? אמר רבי חונה°. תמן אם תפול, קרקע שתחתיה רשות היחיד. לכן אינו מצטרף לארבע אמות ברשות הרבים. ברם הכא אם תפול, קרקע שתחתיה רשות הרבים. תני בשם °רבי יודה. זרק מרשות היחיד לרשות הרבים ועבר ד' אמות ברשות הרבים חייב שתים. °רבי יודה עבד ד' אמות ברשות הרבים

[דף סה עמוד ב] אב מלאכה בפני עצמה. שהרי אין מחייבים התולדה במקום אב. על דעתיה ד°רבי יודה, מ' מלאכות אינון. וניתנין? לא אתינן מתניה אלא מילין דכל עמא מודויי בהון. רבי זעירא° ורבי יאשיה° אמרו בשם רבי יוחנן°בר נפחא. מתופרי יריעות למד °רבי יהודהבר עילאי. שהיו תופרי היריעות מזרקין את המחטין אלו לאלו. ולאו כרמלית היה בין היריעות? אמר רבי חיננא° מן הצד היו מזרקין

ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ב מתני’: יא_הכיצד? שני גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים. המושיט והזורק מזו לזו פטור. היו שניהן בדייטי אחת צד אחד של רשות הרבים, המושיט חייב והזורק פטור, שכך היתה עבודת הלוים. שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים. מושיטין את הקרשין מזו לזו, אבל לא זורקין. חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה. הנוטל מהן והנותן על גבן חייב. פחות מיכן פטור:

גמ’: תנן, שני גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים. המושיט והזורק מזו לזו פטור. אמר רב° לית כאן פטור, אלא מותר דלמעלה מעשרה מקום פטור הוא ומותר . על דעתיה דרב°, למעלה מעשרה מותר. על דעתיה דשמואל°בר אבא בר אבא. למעלה מעשרה אסור תנן, היו שניהן בדייטי אחת באותו צד של רשות הרבים, המושיט חייב והזורק פטור, שכך היתה עבודת הלוים. אמר רבי אילא°אילעא בשם ררבי שמעון בן לקיש°. מה שחייב כששניהם בדיוטה אחת, זה רק כאשר הם נמצאים באמצע רשות הרבים, ורשות הרבים מקפתו מכל צד. שאז גם בניהם נחשב רשות הרבים. אבל אם רשות הרבים רק מהצד שלהם, הרי בניהם כרמלית ופטור. רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יוחנן°בר נפחא. אפילו אם רשות הרבים רק מרוח אחת, חייב אף שבניהם כרמלית. שהרי למדנו מן אילין עגלות שהיו בצד רשות הרבים. ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון.? נמצא שהעביר דרך מקום פטור ואף על פי כן חייב. אף כאן. אף שהעביר דרך כרמלית חייב. אמר רבי אחא° בשם רבי מיישא°. בלבד על ידי שנים. אבל אחד שמושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים פטור. בכל אתר את אמר שנים שעשו פטורין. והכא את אמר שנים שעשו חייבין? שניי היא, שכך היתה עבודת הלוים באהל מועד. מה היתה עבודת הלוים באהל מועד? ב' עגלות זו אחר זו ברשות הרבים. מושיטין את הקרשים מזו לזו אבל לא זורקין. תני בר קפרא לא היו זורקים, שלא לנהוג בקרשים בזיון. תנן, חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה. הנוטל מהן והנותן על גבן חייב. פחות מיכן פטור. אמר רבי יוחנן°בר נפחא. העומד והחלל של הבור מצטרפין לארבעה. והוא שיהא העומד רבה על החלל. רבי זעירא° בעי. עד שיהא עומד שכאן רבה על החלל, ועומד שכאן רבה על החלל? או שדי שבשני העומדים יחד, יהיה רבה על החלל של הבור? אמר רבי יוסה°אסי. פשיטא לרבי זעירא°, שאם יש חוליה רק מצד אחד. שאין החלל מצטרף. ופשיטא ליה שצריך שלפחות מצד אחד יהיה עומד מרובה על החלל.

[דף סו עמוד א] לא צורכה דא אלא האם צריך שגם עומד השני ירבה על החלל או די שאחד ירבה?: תנן, חוליות הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה. הנוטל מהן והנותן על גבן חייב. פחות מיכן פטור. ותני עליה, נטל מהם ונתן בתוך ארבע אמות פטור יותר מארבע אמות חייב. מה אנן קיימין? אם בגבוהין עשרה ורחבן ארבעה, רשות היחיד בפני עצמה היא. ואם נטל ממנה והניח ברשות הרבים חייב. גבוהין עשרה ואינן רחבין ארבעה, הוה מקום פטור. הדא היא דאמר רב חסדא° בשם איסי°. קנה נעוץ ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים, מותר לכאן ומותר לכאן, בלבד שלא יחליף. אלא כן אנן קיימין, בשחולית הבור והסלע אינן, לא רחבים ד' ולא גבוהין י' שדינם כרשות הרבים. ולא כן אמר חייה בריה דרב°. כל המעכב דריסה ברשות הרבים נקרא כרמלית? אמר רבי יודן°. מה דאמר חייה בריה דרב°, באמצע. דכיוון שזה מעכב את הרבים נידון ככרמלית. אבל מן הצד, רשות הרבים מבטלתה. אמר רבי יוחנן°בר נפחא בגבוהין עשרה ואין בהם ארבעה, לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן, יא_והמפיס מורסא בשבת. אם לעשות לה פה, חייב. אם להוציא ממנה הליחה, פטור. אמר רבי יוחנן°בר נפחא. לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן. יא_זהצד נחש בשבת, אם במתעסק שלא ישכנו, פטור. אם לרפואה, חייב. אמר רבי יוחנן°בר נפחא. לית כאן פטור אלא מותר ||||לא גורסים תמן תנינן|||| יא_חועל לפסים ארוניות שהן טהורות באהל המת וטמאות במשא הזב. . אמר רבי זעירא°. ויאות אמר רבי יוחנן°בר נפחא שמותר. דאם צד את הנחש לצורך, הדא כבר תנינן אם לרפואה חייב. הוי לית כאן פטור אלא מותר ומדובר במקרה שלא צד לצורך אלא שלא ישכנו

ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ג מתני’: יא_טהזורק ד' אמות בכותל. למעלה מי' טפחים כזורק באויר. למטה מי' טפחים כזורק בארץ. והזורק בארץ ד' אמות חייב. יא_יזרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות פטור. חוץ לד' אמות ונתגלגל לתוך ד' אמות חייב:

גמ’: תנן, הזורק ד' אמות בכותל. למעלה מי'טפחים כזורק באויר. מתני' בשאין שם חור. אבל אם יש שם חור, מחלוקת °רבי מאיר וחכמים. על דעתיה ד°רבי מאיר, בין שיש בו בחור ד' על ד' ובין שאין בו ד' על ד' את רואה את הכותל

 

[דף סו עמוד ב] כגמום דחוקקים להשלים. על דעתון דרבנן, אם יש בו ד' על ד', את רואה את הכותל כגמום נכתב בדרך אגב שהרי אין צורך שהרי יש ארבע על ארבע. יא_יאואם לאו אין את רואה את הכותל כגמום אלא כסתום. תנן, למטה מי' טפחים כזורק בארץ. והא לא נח? אמר רב חסדא° במודד שהכותל עומד לוכסן. ואין סופה לירד? אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן°בר נפחא, תיפתר שהיתה יא_יבדבילה שמינה והיה ניטוחה. רבי חגי° בעא קומי רבי יוסה°אסי. לית הדא אמרה שיפוע מדריגה כלמטן? והא גבי כרם תנינן, הנוטע אחת בארץ ואחת במדרגה. אם גבוה עשרה, אינה מצטרפת. ואם לאו מצטרפת. ואמרינן דמקום השיפוע מצטרף למעלה? אמר לו. תמן זרעים נהנין מן המדריגה ואין סופם ליפול. ברם הכא, דרך בני אדם להיות שפין בה והיא נופלת. אילו אמר שהיה שם חור, והיא נהנית מן החור כשם שהזרעים נהנין מן הערוגה, יאות שיכולתה להשוות. תנן, זרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות פטור. רבי יוסה°אסי ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן°בר נפחא. כשהיה המקום מונדרן מדרון. בהדא תנינן. זרק חוץ לד' אמות ונתגלגל לתוך ארבע אמות חייב? הרי אין סופה לנוח ולמה חייב? אתו חזקיה° ורבי אבהו° ואמרו בשם רבי יוחנן°בר נפחא יא_יגוהיא שנחה

ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ד מתני’: יא_ידהזורק בים ארבע אמות פטור. יא_טואם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו. הזורק בתוכו ארבע אמות חייב. וכמה הוא רקק מים? פחות מעשרה טפחים. רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו, הזורק בתוכו ארבע אמות חייב:

גמ’: לא סוף דבר ארבע אמות בים. אלא אפילו זרק בכל הים פטור. שכל הים נקרא כרמלית. ולמה תנינתה רקק מים תרין זימנין. אמר רבי חנינה° בשם רבי פינחס°. בשהיו שני רקקים, אחד הרבים מהלכין בו, ואחד אין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין. שלא תאמר, הואיל ואין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין, אינו רשות הרבים אלא רשות היחיד. לפום כן צריך מימר רשות הרבים היא.

ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ה מתני’: הזורק מן הים ליבשה, ומן היבשה לים, ומן הים לספינה, ומן הספינה לים, ומן הספינה לחבירתה, פטור. יא_טזספינות קשורות זו בזו, מטלטלין מזו לזו. אם אינן קשורין, אף על פי שמוקפות קרובות אין מטלטלין מזו לזו:

[דף סז עמוד א] גמ’: תנן, ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו. אמר אבא בר רב הונא°, אפילו קשורות בגמי. רבי יוסי ברבי בון° אמר, והן יא_יזשעירבו. רבי חייה° ורבי אימא°, תריהון אמרו בשם רבי אלעזר°בן פדת. חד אמר, בשאין ביניהן רוחב ד' אבל יש בניהן רוחב ד’, אפילו קשורות אסור. שמטלטל דרך כרמלית. וחורנא אמר, אפילו יש ביניהם רוחב ד'. ולא ידעין מאן אמר דא, ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי יוסה°אסי. שרבי יעקב בר זבדי° ורבי חייה° אמרו בשם רבי אלעזר°בן פדת, אפילו אינן גבוהות עשרה. הויי דו אמר, בשאין ביניהן רוחב ד'. דכיוון שאין בהם י’, אם בניהם יותר מד’, הרי הוא מעביר דרך כרמלית. הוון בעיי מימר. מאן דאמר בשאין ביניהן רוחב ארבעה, אפילו אינן גבוהות עשרה. מאן דאמר גבוהות עשרה, אפילו יש ביניהן רוחב ארבעה. דאף שבניהם כרמלית, מותר שמעביר מעל עשרה, שזה מקום פטור. כדאמר רבי חנניה בריה דרבי הילל°. והוא שיהא כל אויר כרמלית בתוך עשרה, שאין כרמלית למעלה מעשרה. ספינה שבים גבוה עשרה טפחים, אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. °רבי יהודהבר עילאי אומר, אם היתה עמוקה מן המים י'טפחים, ואינה גבוה מן המים עשרה טפחים. מטלטלין מתוכה לים, אבל לא מן הים לתוכה. רבי אבהו° אמר, רבי יוחנן°בר נפחא בעי. ולמה מתוכה לים מותר מפני שאינה גבוה י'. אין כיני, אפילו מן הים לתוכה. ולמה מן הים לתוכה אסור מפני שהיא עמוקה י'. אין כיני, אפילו מתוכה לים? אמר רבי אבון° למה מתוכה לים מותר מפני סכנה. שאם לא נתיר, יצטברו שפכים בספינה ויבואו לסכנת חולי. סלע שבים, גבוה עשרה טפחים, אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. פחות מיכן מותר, ומטלטלין בה עד בית סאתים. מה בין סלע שהתרנו אפילו מהים אליו אם אינה בולטת מהים עשרה. ומה בין ספינה שאסרנו מהים לספינה? ספינה עולה ויורדת ונראת כרשות אחרת. סלע במקומה היא. פחות מכאן מותר, ומטלטלים בה עד בית סאתים. קא סלקא דעתין שמה שנאמר פחות מכאן הכוונה לגובה אם אין בה עשרה טפחים, ולא כרמלית היא? והרי אסור לטלטל בכרמלית יותר מארבע אמות. אמר רבי אילא°אילעא על רישה איתאמרת. כדתנן. יא_יחסלע שבים. גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. היתה יותר מכן מבית סאתים, נעשית כמחיצה שהוקפה זרעים, שאין מותר לטלטל בה אלא בארבע אמות. פחות מיכן מעשרה טפחים מטלטלין מתוכה לים ומן הים לתוכה. ובגבוה מעשרה ומטלטלין בה עד בית סאתים. רבי בון בר חייה° בעי. מעתה שתי כרמליות סמוכות זו לזו מטלטלין מזו לזו? אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל°. מכיון שהים מקיפה מכל צד, כמי שכולה כרמלית אחת. רב המנונא° אמר. נסר שהוא חוץ לספינה ואין בו רוחב ארבע, מותר לישב בו ולעשות צרכיו בשבת. אמר רבי מנא°בן יונה

[דף סז עמוד ב] אילו אמר תיבה פחותה מחיצה תלויה, יאות. דאמרינן גוד אחית מחיצות. אמר רבי אבון°, מאן דבעי מיעבד תקנה לאילפא ספינה. מוציא נסר טפח ומשהו וחוקק בו טפח שנראה כנון כפופה ומעמידו תוך שלשה לדופן, ואף שאין בו רוחב ארבעה, את רואה את המחיצות כאילו עולות. מאי טעמא? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רב המנונא°. שכל ג' וג' שהן סמוכין למחיצה, כמחיצה הן מדין לבוד. רבי יצחק ברבי אלעזר° מפקד לרבי הושעיה בי רבי שמי°. כד דהוה פריש בים, מעבד ליה סל פחות בלי תחתית שיוכל לטלטל מהים דרך שם

ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ו מתני’: יא_יטהזורק ונזכר עד שלא תצא מידו. קלטה אחר, קלטה כלב, או שנשרפה, פטור. זרק לעשות חבורה בין באדם בין בבהמה, ונזכר עד שלא נעשית החבורה, פטור. זה הכלל. כל חייבי חטאות אינן חייבין, עד שתהא תחילתן וסופן שגגה. תחילתן שגגה וסופן זדון, תחילתן זדון וסופן שגגה, פטורין. עד שתהא תחילתן וסופן שגגה:

גמ’: תנן, הזורק ונזכר עד שלא תצא מידו. קלטה אחר, קלטה כלב, או שנשרפה, פטור. כיני מתניתין. שאחר שנזכר הזיד. לכן פטור. שהיתה תחילתו שוגג וסופו זדון. אבל אם אחר שנזכר התחרט, חייב קרבן. שאם לא כן קשיא, אילו ירה חץ להרוג בו את הנפש והתרו בו קדם שירה, וחזר בו אחר שירה בעוד החץ באויר, שמא כלום הוא? הוי סופך מימר כמו שאמרנו, שכשנזכר הזיד אבל אם התחרט חייב שהולכים אחר ההתחלה. תנן, תחילתו שגגה וסופו זדון פטור. אמר רבי יוסה בן חנינה° בששגג בלא תעשה, ובהזיד בלא תעשה. אבל אם שגג בכרת או בקרבן, חייב. יא_כרבי יהושוע בן לוי אמר, אפילו שגג בהיכרת. והזיד בהיכרת. ואפילו הזיד בלאו ושגג בכרת חייב. תני: °רבי שמעון בר יוחאי מסייע לרבי יהושע בן לוי, שאף אם שגג בכרת חייב. דכתיב תבנית:הפ את ה' הוא מגדף ונכרתה. תורת אחת יהיה לכם לעושה בשגגה. משמע שחייב קרבן על שגגת כרת. הגע עצמך. שהיה מזיד בלאו ושוגג בהיכרת. האם מתרין בו ולוקה על הלאו, ומביא קרבן על שגגת הכרת? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן°בר נפחא. השוגג בחלב ומזיד בחטאת. מתרין בו, ולוקה ומביא קרבן. תני, אין מתעסקין פטורים, לא בחלבים ולא בעריות.

[דף סח עמוד א] יא_כאהמתעסק בשבת פטור. בחלבים ובעריות חייב. היך עבידא? הרי אני קוצר חצי גרוגרות, וקצר כגרוגרת פטור. הרי אני אוכל חצי זית, ואכל כזית חייב. הרי אני מתחמם בה, והערה בה חייב

הדרן עלך פרק הזורק

דף זה נערך לאחרונה ב־27 במרץ 2025, בשעה 11:18. הטקסט מוגש בכפוף לרישיון Creative Commons ייחוס-שיתוף זהה 4.0; ייתכן שישנם תנאים נוספים. ר׳ את תנאי השימוש לפרטים. מדיניות פרטיותאודות ויקיספרהבהרות משפטיותקוד התנהגותמפתחיםסטטיסטיקותהצהרה על עוגיותתצוגת מכשירים ניידים Wikimedia Foundation Powered by MediaWiki

פרק אחד עשר - הזורק

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה א

מתני’: ^יא_אהזורק מרשות היחיד לרשות הרבים. או מרשות הרבים לרשות היחיד, חייב. מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע. °רבי עקיבא _{בן יוסף} מחייב, וחכמים ^יא_בפוטרין:

גמ’: זריקה תולדת הוצאה היא ולא תולדת מושיט. שבמושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים חייב אבל הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים לא שנייא. בין על דעתיה ד°רבי , בין על דעתהון דרבנן פטור, ואינו חייב אלא אם כן נחה. ולא אומרים קלוטה כמי שהונחה. _{ורק בזורק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד חולק °רבי וסובר שאף שלא נחה כמי שהונחה דמיא.} הזורק מרשות הרבים לרשות היחיד. על דעתיה ד°רבי אפילו לא נחה. על דעתהון דרבנן והוא שנחה, דאמר רבי אבא בר חונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} לא חייב °רבי אלא על ידי רשות היחיד מקורה. דאמרינן בית כמאן דמליה דמי. אבל רשות הרבים, אי אפשר שיהיה מקורה.

[דף סה עמוד א]

מילתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. אפילו אינה מקורה, דתנן. הייתה עומדת בראש הגג וזרק לה גט. כיוון שהגיעה לאויר הגג מגורשת. ואמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^יא_גוהוא שתרד לאויר מחיצות. _{משמע שאפילו אינו מקורה.} רבי אימי° _{אמי בן נתן} בעא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. האם מתניתא דגיטין כ°רבי . ד°רבי עבד אויר מחיצות כממשן, דאמר גבי שבת קלוטה כמי שהונחה, אבל לחכמים לא יהיה גט עד שינוח בגג? אמר ליה, הכא בגיטין דברי הכל היא. ואי סלקא דעתך דאף רבי יוחנן° _{בר נפחא} סבר דל°רבי בעינן מקורה, ויתיבינה, °רבי אומר מקורה, ואת אמרת שהמשנה במסכת גיטין שמדברת בגג שאינו מקורה הולכת כשיטת °רבי ? אלא ודאי רבי יוחנן° _{בר נפחא} סבר דל°רבי לא בעינן מקורה. מה בין גיטין מה בין שבת? אמר רבי אילא° _אילעא בשבת כתיב (שמות יתרו כ י) לא תעשה כל מלאכה. ואי אמרינן קלוטה כמי שהונחה, נמצאנו מחייבים על מלאכה שנעשית היא מאיליה. ברם הכא בגיטין, התורה אמרה (דברים כי תצא כד א) ונתן בידה. ברשותה. וכיוון שהגיעה לאויר מחיצות, הוה ברשותה. תנן, מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע, °רבי עקיבא _{בן יוסף} מחייב, וחכמים פוטרין. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}. לא שנו אלא למטה מעשרה. הא למעלה מעשרה מותר. מילתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, אפילו למעלה מעשרה חייב. דאמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. מעגלות למד °רבי עקיבא _{בן יוסף}. ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון? °רבי עקיבא _{בן יוסף} למד זורק ממושיט כמו שמושיט למעלה מעשרה חייב שכך הייתה עבודת הלוים במשכן, אף זורק למעלה מעשרה חייב. אית תניי תני _{במשנה הבאה} כיצד. אית דלא תני כיצד. על דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת} שסובר ש°רבי עקיבא _{בן יוסף} יליף מעגלות, אית כאן כיצד _{שהמשנה הבאה היא המשך למשנה שלנו.} על דעתיה דשמואל° _{בר אבא בר אבא}, לית כאן כיצד. רבי יצחק בי רבי אלעזר° שאל. זרק מרשות היחיד לרשות הרבים, ונזכר עד שהוא ברשות הרבים קדם שתנוח. על דעתיה ד°רבי עקיבא _{בן יוסף}, יעשה כמי שנחה ברשות הרבים ויהא חייב דכשנכנסה לרשות הרבים כאילו נחה? אמר רבי חונה° . לא חייב °רבי עקיבא _{בן יוסף} משום דקלוטה כמי שהונחה, וכאילו נחה ברשות הרבים אלא על ידי שנח לבסוף ברשות היחיד השנייה שהרי כך היתה מלאכת מושיט. דגמרינן זורק ממושיט שהיה במשכן. ואף ל°רבי עקיבא _{בן יוסף} אם נזכר קודם שתנוח פטור. אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} שאמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. היה עומד ברשות הרבים וזרק למעלה מעשרה ונזכר. רואין אם היתה נופלת ברגע שנזכר ותנוח בתוך ד' אמות, פטור. ואם לאו חייב. _{אף שבאותו רגע היא במקום פטור.} והתני שמואל° _{בר אבא בר אבא} מרשות הרבים לרשות הרבים ורשות היחיד באמצע. רואין שאם תפול ותנוח בתוך ד' אמות פטור. ואם לאו חייב. וקשה. תמן בזורק מרשות הרבים לרשות הרבים דרך רשות היחיד. את אמר דמה שהילכה ברשות היחיד אינו מצטרף לארבע אמות, וצריך שיהיה ארבע אמות ברשות הרבים בלי רשות היחיד. והכא בזורק מעל עשרה טפחים. את אמר שמה שהלכה במקום פטור ^יא_דמצטרף לארבע אמות ברשות הרבים? אמר רבי חונה° . תמן אם תפול, קרקע שתחתיה רשות היחיד. לכן אינו מצטרף לארבע אמות ברשות הרבים. ברם הכא אם תפול, קרקע שתחתיה רשות הרבים. תני בשם °רבי יודה . זרק מרשות היחיד לרשות הרבים ועבר ד' אמות ברשות הרבים חייב שתים. °רבי יודה עבד ד' אמות ברשות הרבים

[דף סה עמוד ב]

אב מלאכה בפני עצמה. שהרי אין מחייבים התולדה במקום אב. על דעתיה ד°רבי יודה , מ' מלאכות אינון. וניתנין? לא אתינן מתניה אלא מילין דכל עמא מודויי בהון. רבי זעירא° ורבי יאשיה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מתופרי יריעות למד °רבי יהודה _{בר עילאי}. שהיו תופרי היריעות מזרקין את המחטין אלו לאלו. ולאו כרמלית היה בין היריעות? אמר רבי חיננא° מן הצד היו מזרקין

ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ב

מתני’: ^יא_הכיצד? שני גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים. המושיט והזורק מזו לזו פטור. היו שניהן בדייטי אחת _{צד אחד של רשות הרבים,} המושיט חייב והזורק פטור, שכך היתה עבודת הלוים. שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים. מושיטין את הקרשין מזו לזו, אבל לא זורקין. חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה. הנוטל מהן והנותן על גבן חייב. פחות מיכן פטור:

גמ’: תנן, שני גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים. המושיט והזורק מזו לזו פטור. אמר רב° _{אבא בר אייבו} לית כאן פטור, אלא מותר דלמעלה מעשרה מקום פטור הוא ומותר . על דעתיה דרב° _{אבא בר אייבו}, למעלה מעשרה מותר. על דעתיה דשמואל° _{בר אבא בר אבא}. למעלה מעשרה אסור תנן, היו שניהן בדייטי אחת _{באותו צד של רשות הרבים,} המושיט חייב והזורק פטור, שכך היתה עבודת הלוים. אמר רבי אילא° _אילעא בשם ררבי שמעון בן לקיש° . מה שחייב כששניהם בדיוטה אחת, זה רק כאשר הם נמצאים באמצע רשות הרבים, ורשות הרבים מקפתו מכל צד. שאז גם בניהם נחשב רשות הרבים. אבל אם רשות הרבים רק מהצד שלהם, הרי בניהם כרמלית ופטור. רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אפילו אם רשות הרבים רק מרוח אחת, חייב אף שבניהם כרמלית. שהרי למדנו מן אילין עגלות שהיו בצד רשות הרבים. ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון.? נמצא שהעביר דרך מקום פטור ואף על פי כן חייב. אף כאן. אף שהעביר דרך כרמלית חייב. אמר רבי אחא° בשם רבי מיישא° . בלבד על ידי שנים. אבל אחד שמושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים פטור. בכל אתר את אמר שנים שעשו פטורין. והכא את אמר שנים שעשו חייבין? שניי היא, שכך היתה עבודת הלוים באהל מועד. מה היתה עבודת הלוים באהל מועד? ב' עגלות זו אחר זו ברשות הרבים. מושיטין את הקרשים מזו לזו אבל לא זורקין. תני בר קפרא° לא היו זורקים, שלא לנהוג בקרשים בזיון. תנן, חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה. הנוטל מהן והנותן על גבן חייב. פחות מיכן פטור. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. העומד והחלל של הבור מצטרפין לארבעה. והוא שיהא העומד רבה על החלל. רבי זעירא° בעי. עד שיהא עומד שכאן רבה על החלל, ועומד שכאן רבה על החלל? או שדי שבשני העומדים יחד, יהיה רבה על החלל של הבור? אמר רבי יוסה° _אסי. פשיטא לרבי זעירא° , שאם יש חוליה רק מצד אחד. שאין החלל מצטרף. ופשיטא ליה שצריך שלפחות מצד אחד יהיה עומד מרובה על החלל.

[דף סו עמוד א]

לא צורכה דא אלא האם צריך שגם עומד השני ירבה על החלל או די שאחד ירבה?: תנן, חוליות הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה. הנוטל מהן והנותן על גבן חייב. פחות מיכן פטור. ותני עליה, נטל מהם ונתן בתוך ארבע אמות פטור יותר מארבע אמות חייב. מה אנן קיימין? אם בגבוהין עשרה ורחבן ארבעה, רשות _היחיד בפני עצמה היא. ואם נטל ממנה והניח ברשות הרבים חייב. גבוהין עשרה ואינן רחבין ארבעה, הוה מקום פטור. הדא היא דאמר רב חסדא° בשם איסי° . קנה נעוץ ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים, מותר לכאן ומותר לכאן, בלבד שלא יחליף. אלא כן אנן קיימין, בשחולית הבור והסלע אינן, לא רחבים ד' ולא גבוהין י' שדינם כרשות הרבים. ולא כן אמר חייה בריה דרב° . כל המעכב דריסה ברשות הרבים נקרא כרמלית? אמר רבי יודן° . מה דאמר חייה בריה דרב° , באמצע. דכיוון שזה מעכב את הרבים נידון ככרמלית. אבל מן הצד, רשות הרבים מבטלתה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בגבוהין עשרה ואין בהם ארבעה, לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן, ^יא_והמפיס מורסא בשבת. אם לעשות לה פה, חייב. אם להוציא ממנה הליחה, פטור. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן. ^יא_זהצד נחש בשבת, אם במתעסק שלא ישכנו, פטור. אם לרפואה, חייב. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לית כאן פטור אלא מותר ||||לא גורסים תמן תנינן|||| ^יא_חועל לפסים ארוניות שהן טהורות באהל המת וטמאות במשא הזב.
. אמר רבי זעירא° . ויאות אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} שמותר. דאם צד את הנחש לצורך, הדא כבר תנינן אם לרפואה חייב. הוי לית כאן פטור אלא מותר _{ומדובר במקרה שלא צד לצורך אלא שלא ישכנו}

ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ג

מתני’: ^יא_טהזורק ד' אמות בכותל. למעלה מי' טפחים כזורק באויר. למטה מי' טפחים כזורק בארץ. והזורק בארץ ד' אמות חייב. ^יא_יזרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות פטור. חוץ לד' אמות ונתגלגל לתוך ד' אמות חייב:

גמ’: תנן, הזורק ד' אמות בכותל. למעלה מי'טפחים כזורק באויר. מתני' בשאין שם חור. אבל אם יש שם חור, מחלוקת °רבי מאיר וחכמים. על דעתיה ד°רבי מאיר , בין שיש בו _בחור ד' על ד' ובין שאין בו ד' על ד' את רואה את הכותל

 

[דף סו עמוד ב]

כגמום דחוקקים להשלים. על דעתון דרבנן, אם יש בו ד' על ד', את רואה את הכותל כגמום _{נכתב בדרך אגב שהרי אין צורך שהרי יש ארבע על ארבע.} ^יא_יאואם לאו אין את רואה את הכותל כגמום אלא כסתום. תנן, למטה מי' טפחים כזורק בארץ. והא לא נח? אמר רב חסדא° במודד _{שהכותל עומד} לוכסן. ואין סופה לירד? אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, תיפתר שהיתה ^יא_יבדבילה שמינה והיה ניטוחה. רבי חגי° בעא קומי רבי יוסה° _אסי. לית הדא אמרה שיפוע מדריגה כלמטן? והא גבי כרם תנינן, הנוטע אחת בארץ ואחת במדרגה. אם גבוה עשרה, אינה מצטרפת. ואם לאו מצטרפת. ואמרינן דמקום השיפוע מצטרף למעלה? אמר לו. תמן זרעים נהנין מן המדריגה ואין סופם ליפול. ברם הכא, דרך בני אדם להיות שפין בה והיא נופלת. אילו אמר שהיה שם חור, והיא נהנית מן החור כשם שהזרעים נהנין מן הערוגה, יאות שיכולתה להשוות. תנן, זרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות פטור. רבי יוסה° _אסי ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כשהיה המקום מונדרן _מדרון. בהדא תנינן. זרק חוץ לד' אמות ונתגלגל לתוך ארבע אמות חייב? הרי אין סופה לנוח ולמה חייב? אתו חזקיה° ורבי אבהו° ואמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ^יא_יגוהיא שנחה

ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ד

מתני’: ^יא_ידהזורק בים ארבע אמות פטור. ^יא_טואם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו. הזורק בתוכו ארבע אמות חייב. וכמה הוא רקק מים? פחות מעשרה טפחים. רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו, הזורק בתוכו ארבע אמות חייב:

גמ’: לא סוף דבר ארבע אמות בים. אלא אפילו זרק בכל הים פטור. שכל הים נקרא כרמלית. ולמה תנינתה רקק מים תרין זימנין. אמר רבי חנינה° בשם רבי פינחס° . בשהיו שני רקקים, אחד הרבים מהלכין בו, ואחד אין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין. שלא תאמר, הואיל ואין הרבים מהלכין בו אלא כשהן נדחקין, אינו רשות הרבים אלא רשות היחיד. לפום כן צריך מימר רשות הרבים היא.

ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ה

מתני’: הזורק מן הים ליבשה, ומן היבשה לים, ומן הים לספינה, ומן הספינה לים, ומן הספינה לחבירתה, פטור. ^יא_טזספינות קשורות זו בזו, מטלטלין מזו לזו. אם אינן קשורין, אף על פי שמוקפות _קרובות אין מטלטלין מזו לזו:

[דף סז עמוד א]

גמ’: תנן, ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו. אמר אבא בר רב הונא° , אפילו קשורות בגמי. רבי יוסי ברבי בון° אמר, והן ^יא_יזשעירבו. רבי חייה° ורבי אימא° , תריהון אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. חד אמר, בשאין ביניהן רוחב ד' אבל יש בניהן רוחב ד’, אפילו קשורות אסור. שמטלטל דרך כרמלית. וחורנא אמר, אפילו יש ביניהם רוחב ד'. ולא ידעין מאן אמר דא, ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי יוסה° _אסי. שרבי יעקב בר זבדי° ורבי חייה° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, אפילו אינן גבוהות עשרה. הויי דו אמר, בשאין ביניהן רוחב ד'. דכיוון שאין בהם י’, אם בניהם יותר מד’, הרי הוא מעביר דרך כרמלית. הוון בעיי מימר. מאן דאמר בשאין ביניהן רוחב ארבעה, אפילו אינן גבוהות עשרה. מאן דאמר גבוהות עשרה, אפילו יש ביניהן רוחב ארבעה. דאף שבניהם כרמלית, מותר שמעביר מעל עשרה, שזה מקום פטור. כדאמר רבי חנניה בריה דרבי הילל° . והוא שיהא כל אויר כרמלית בתוך עשרה, שאין כרמלית למעלה מעשרה. ספינה שבים גבוה עשרה טפחים, אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אם היתה עמוקה מן המים י'טפחים, ואינה גבוה מן המים עשרה טפחים. מטלטלין מתוכה לים, אבל לא מן הים לתוכה. רבי אבהו° אמר, רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי. ולמה מתוכה לים מותר מפני שאינה גבוה י'. אין כיני, אפילו מן הים לתוכה. ולמה מן הים לתוכה אסור מפני שהיא עמוקה י'. אין כיני, אפילו מתוכה לים? אמר רבי אבון° למה מתוכה לים מותר מפני סכנה. שאם לא נתיר, יצטברו שפכים בספינה ויבואו לסכנת חולי. סלע שבים, גבוה עשרה טפחים, אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. פחות מיכן מותר, ומטלטלין בה עד בית סאתים. מה בין סלע שהתרנו אפילו מהים אליו אם אינה בולטת מהים עשרה. ומה בין ספינה שאסרנו מהים לספינה? ספינה עולה ויורדת ונראת כרשות אחרת. סלע במקומה היא. פחות מכאן מותר, ומטלטלים בה עד בית סאתים. _{קא סלקא דעתין שמה שנאמר פחות מכאן הכוונה לגובה} אם אין בה עשרה טפחים, ולא כרמלית היא? והרי אסור לטלטל בכרמלית יותר מארבע אמות. אמר רבי אילא° _אילעא על רישה איתאמרת. כדתנן. ^יא_יחסלע שבים. גבוה עשרה טפחים אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה. היתה יותר מכן _{מבית סאתים,} נעשית כמחיצה שהוקפה זרעים, שאין מותר לטלטל בה אלא בארבע אמות. פחות מיכן _{מעשרה טפחים} מטלטלין מתוכה לים ומן הים לתוכה. ובגבוה מעשרה ומטלטלין בה עד בית סאתים. רבי בון בר חייה° בעי. מעתה שתי כרמליות סמוכות זו לזו מטלטלין מזו לזו? אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל° . מכיון שהים מקיפה מכל צד, כמי שכולה כרמלית אחת. רב המנונא° אמר. נסר שהוא חוץ לספינה ואין בו רוחב ארבע, מותר לישב בו ולעשות צרכיו בשבת. אמר רבי מנא° _{בן יונה}

[דף סז עמוד ב]

אילו אמר תיבה פחותה _{מחיצה תלויה,} יאות. דאמרינן גוד אחית מחיצות. אמר רבי אבון° , מאן דבעי מיעבד תקנה לאילפא _ספינה. מוציא נסר טפח ומשהו וחוקק בו טפח _{שנראה כנון כפופה} ומעמידו תוך שלשה לדופן, ואף שאין בו רוחב ארבעה, את רואה את המחיצות כאילו עולות. מאי טעמא? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רב המנונא° . שכל ג' וג' שהן סמוכין למחיצה, כמחיצה הן מדין לבוד. רבי יצחק ברבי אלעזר° מפקד לרבי הושעיה בי רבי שמי° . כד דהוה פריש בים, מעבד ליה סל פחות _{בלי תחתית} שיוכל לטלטל מהים דרך שם

ירושלמי שבת, פרק יא, הלכה ו

מתני’: ^יא_יטהזורק ונזכר עד שלא תצא מידו. קלטה אחר, קלטה כלב, או שנשרפה, פטור. זרק לעשות חבורה בין באדם בין בבהמה, ונזכר עד שלא נעשית החבורה, פטור. זה הכלל. כל חייבי חטאות אינן חייבין, עד שתהא תחילתן וסופן שגגה. תחילתן שגגה וסופן זדון, תחילתן זדון וסופן שגגה, פטורין. עד שתהא תחילתן וסופן שגגה:

גמ’: תנן, הזורק ונזכר עד שלא תצא מידו. קלטה אחר, קלטה כלב, או שנשרפה, פטור. כיני מתניתין. שאחר שנזכר הזיד. לכן פטור. שהיתה תחילתו שוגג וסופו זדון. אבל אם אחר שנזכר התחרט, חייב קרבן. שאם לא כן קשיא, אילו ירה חץ להרוג בו את הנפש והתרו בו קדם שירה, וחזר בו אחר שירה בעוד החץ באויר, שמא כלום הוא? הוי סופך מימר כמו שאמרנו, שכשנזכר הזיד _{אבל אם התחרט חייב שהולכים אחר ההתחלה.} תנן, תחילתו שגגה וסופו זדון פטור. אמר רבי יוסה בן חנינה° בששגג בלא תעשה, ובהזיד בלא תעשה. אבל אם שגג בכרת או בקרבן, חייב. ^יא_כרבי יהושוע בן לוי° אמר, אפילו שגג בהיכרת. והזיד בהיכרת. ואפילו הזיד בלאו ושגג בכרת חייב. תני: °רבי שמעון בר יוחאי מסייע לרבי יהושע בן לוי° , שאף אם שגג בכרת חייב. דכתיב (במדבר שלח לך טו ל) את ה' הוא מגדף ונכרתה. תורת אחת יהיה לכם לעושה בשגגה. משמע שחייב קרבן על שגגת כרת. הגע עצמך. שהיה מזיד בלאו ושוגג בהיכרת. האם מתרין בו ולוקה על הלאו, ומביא קרבן על שגגת הכרת? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. השוגג בחלב ומזיד בחטאת. מתרין בו, ולוקה ומביא קרבן. תני, אין מתעסקין פטורים, לא בחלבים ולא בעריות.

[דף סח עמוד א]

^יא_כאהמתעסק בשבת פטור. בחלבים ובעריות חייב. היך עבידא? הרי אני קוצר חצי גרוגרות, וקצר כגרוגרת פטור. הרי אני אוכל חצי זית, ואכל כזית חייב. הרי אני מתחמם בה, והערה בה חייב

הדרן עלך פרק הזורק

פרק שנים עשר - הבונה

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שבת, פרק יב, הלכה א

מתני’: ^יב_אהבונה, כמה יבנה ויהא חייב? הבונה כל שהוא. ^יב_בהמסתת ^יב_גוהמכה בפטיש ובמעצד, ^יב_דהקודח כל שהוא חייב. ^יב_הזה הכלל. כל העושה מלאכה, ומלאכתו מתקיימת בשבת, חייב. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב, מפני שהוא מתקן מלאכה:

גמ’: מה בנין היה במשכן? שהיו נותנים קרשים על גבי אדנים. ולא לשעה היתה? אמר רבי יוסה° _אסי. מכיון שהיו נוסעים וחונים על פי הדיבור, כמי שהוא לעולם, רבי יוסי בי רבי בון° אמר . מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ, כמי שהוא לשעה. הדא אמרה בנין לשעה בנין. הדא אמרה אפילו מן הצד _כתלים. הדא אמרה, אפילו נתון על גבי דבר אחר. הדא אמרה בנין על גבי כלים ^יב_ובנין. ולא היא, דאדנים כקרקע הן שהיו חלולות. תני, ^יב_זאחד מביא את האבן ואחד מביא את הטיט, המביא את הטיט חייב. °רבי יוסה אומר, שניהן חייבין. סבר °רבי יוסה , אבן אפילו בלא טיט נקרא בניין. הכל מודים שאם נתן את הטיט תחילה, ואחר כך נתן את האבן שהוא חייב. הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס ^יב_חחייב. למי נצרכה? לרבנן. שאף שאמרו שהנותן את האבן פטור. כאן יהיה חיב שזה דרך הבניה, ועומדת כך. וההן דעבד דפין _{מניח קורה על המזוזות} דעבד ספיין _{מניח קורה בתחתית הכניסה} חייב משום בונה. וההן דנקר כיפין _סלעים או כפין _כלי או עמודין או רחיין. מקטע _{חותך אבנים ל} פספס, מקטע _{חותך אבנים לגודל מתאים} בכולהן, חייב משום מסתת. אמר רב ירמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} המרכיב מיטה של גילה _פרקים חייב משום בונה. אמר רבי זעירא° . אינו אלא כנוטל מלבן ונותנו על גבי לבינים בשבת בלא טיט שפטור. רב המנונא° הורי לריש גלותא, להתיר שולחן של פרקים בשבת. אמרי דרב הונא בר חייה° הוה עמיה _{והסכים להתיר.} שמע רב יהודה° _נשיאה ואמר, מאן דהורי ליה להיתר, לא יליף ולא שימש. אמר רבי שמי° . מאן דהורי ליה, כ°רבן שמעון בן גמליאל הורי ליה. דתני, לווחים _קרשים שבספינה, ושבעריסה, ונקליטי המיטה, ורגל השלחן, ויד הסכין שבראשו, הרי זה לא יחזיר. אם החזיר הרי זה ^יב_טפטור. ואם תקע, הרי זה חייב. °רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היו

[דף סח עמוד ב]

רפים, נוטל ומחזיר. תני גבי יתדות המחרשה. שאר כלים שלה. אם היו תקועים בחוזק ללא מסמרים, חיבור לטומאה אבל לא להזייה. קבועים במסמרים, חיבור לטומאה ולהזאה. הניטלין והניתנין, אינן חיבור לא לטומאה ולא להזייה. מכאן שללא מסמרים אף עם תקוע בחזקה אינו חיבור . והכא את אמר הכין שאף ללא מסמרים חייב? תמן דרכן לקבע במסמרים, לא קבע אינן חיבור. ברם הכא תקיעתן היא גמר מלאכתן. תני, רבי סימיי° אומר. המרכיב קרן _{כלי נגינה} עגולה חייב, שתוקעים את החלילים בחזקה. קרן פשוטה פטור. °רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר. קני מנורה חייב. קנה של סיידין פטור. קני מנורה למה הוא חייב? רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורב חונה° , תריהון אמרין משום בונה. קנה של סיידין למה הוא פטור? מפני שכשמחבר קנה לקנה, הוא מחבר את העליון ואחר כך התחתון שהוא מלמעלן למטן ואין זה דרך בנין. התיבון, הרי החופר בחולות וכל פעם שמעמיק מניח לוחות לשמור שהדפנות לא יפלו, הרי מלמעלן למטן הוא, ואת אמר חייב? אמר רבי שמואל בר יודן° . כאן בקנה של סידים לשעה. כאן בחופר בחול לשהות. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אומר, המלחים _סוגר את התריסין של חנות, חייב משום בונה. וקשיא, דבר שאילו עשאה בשבת חייב חטאת, °בית הלל מתירין ^יב_יאף להחזיר ביום טוב? אמר רבי חנניה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. התירו סופו מפני תחילתו. שאם אמר את שלא יחזיר, אף הוא אינו פותח. ולא יפתח ומה אכפת לנו? אף הוא ממעט בשמחת יום טוב. אמר רבי אחא° , מחזיר ובלבד שלא יחזיר כל צרכו _{בחוזק עד הסוף.} אמר רבי יוסי בר בון° . מה שהתירו לסלק את התריסים, כשאין שם פתח. אבל אם יש שם פתח, משתמש כנגד הפתח. מה שאמר רב אחא° דמתניתין לדברי °בית הלל מחזיר ובלבד שלא יחזיר כל צרכו, זה לשיטת °רבי שמעון _{בן יוחאי}. דתני, הגורד, הקודח, הקוצץ כל שהוא בשבת חייב. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. הגורד _{מחליק את העץ} עד שיגור כל צורכו. הקודח, עד שיקדח כל צורכו. הקוצץ, עד שיקצץ כל צורכו. העובד את העור, עד שיעבד כל צורכו.

[דף סט עמוד א]

ואמר רבי יעקב בר אחא° , לא אתיא אלא כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} לא עבד מקצת מלאכה ככולה. ורבנן עבדין מקצת מלאכה ככולה. תנן, °רבן שמעון בן גמליאל אומר. אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה. קשיא על ד°רבן שמעון בן גמליאל . אילו נטל לקצור ולא קצר, שמא כלום הוא? וכאן הרי לא רידד, אלא רק התכונן לרדד ולמה חייב? אמר רבי אדא° . אתיא ד°רבן שמעון בן גמליאל כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. דתני, ^יב_יאהשובט _{מכה על חוטי השתי} והמקטקט _{מכה על חוטי הערב} על האריג, הרי זה חייב, מפני שהוא כמיישב בידו שמישר את האריג ומכין אותו לאריגה הבאה. אף הכא חייב מפני שהוא כמיישב בידו

ירושלמי שבת, פרק יב, הלכה ב

מתני’: ^יב_יבהחורש כל שהוא. המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב. המלקט עצים. לתקן כל שהן. אם להסיק, כדי לבשל ביצה קלה, המלקט עשבים לתקן כל שהן, אם לבהמה כמלוא פי גדי:

גמ’: מה חרישה היתה במשכן? שהיו חורשין ליטע סממנין. וכמה יחרוש ויהא חייב? רבי מתניה° אמר, כדי ליטע כרישה. רבי אבא° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו} כדי ליטע זכרותה _גרגיר של חיטה. תמן תנינן, זרע קישואין שנים, זרע דילועין שנים. תני חיטים מדיות שתים. והא תנן, כל הנאכלין כגרוגרת? אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° , חיטין על ידי שהן חביבות, עשו אותן כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין. תנן, המלקט עשבים אם לתקן כל שהוא, אם לבהמה כמלוא פי גדי. למה לי לתקן כל שהוא? למה לי כמלוא פי גדי? הרי כבר למדנו את ההלכות הללו ולמה היה צריך לחזור ולשנותם.

ירושלמי שבת, פרק יב, הלכה ג

מתני’: ^יב_יגהכותב שתי אותיות, בין בימינו בין בשמאלו. ^יב_ידבין משם אחד אותה אות, בין משני שמות, בין משני סימניות, בכל לשון חייב. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}. לא נתחייבו שתי אותיות, אלא ^יב_טומשום רושם. שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. מצינו שם קטן משם גדול. שם משמעון ומשמואל. נח מנחור, דן מדניאל, גד מגדיאל:

גמ’: תנן, בין משני שמות, בין משני סימניות _צורות, בכל לשון חייב. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}. לא נתחייבו שתי אותיות, אלא משום רושם. מאן תנא סימניות? °רבי יוסי _{בן חלפתא}. מהו בכל לשון? אפילו אלף ואלפא _{יוונית.} תנן, אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}. לא נתחייבו שתי אותיות, אלא משום רושם. שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו. ולכאורה מה עוזר רישום של קו. וחש לומר שמא יתן שלמטן למעלן שלמעלן למטן? כמין קולמוסין _יתדות היו עשויים בתחתית הקרש שניכנסים לאדנים

[דף סט עמוד ב]

וחש לומר שמא יתן שבפנים בחוץ ושבחוץ בפנים? הטבעות היו מוכיחות, וחש לומר שמא יחליף בין זוגות קרשים? אמר רבי אחא° לוכסן היו כתוב עליהן ובכל שני קרשים היה לוכסן במקום אחר. ויחליף, ומה בכך? אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} דכתיב (שמות תרומה כו ל) והקמות את המשכן כמשפטו. וכי יש משפט לעצים? אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון, ינתן בצפון. בדרום, ינתן בדרום. אילין דרבי הושעיה° ודבר פזי, הוון שאלין בשלמיה דנשיא בכל יום. והוון אילין דרבי הושעיה° , עלין קדמאי ונפקין קדמאי. אזלין אילין דבר פזי, ואיתחתנות בנשיאותא. אתון בעיין מיעול קדמאי. אישתאלת לרבי אימי° _{אמי בן נתן}. אמר לון רבי אימי° _{אמי בן נתן}. כתיב והקמות את המשכן כמשפטו. וכי יש משפט לעצים? אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון, ינתן בצפון. בדרום, ינתן בדרום. אף כאן. מי שהיה רגיל להיכנס ראשון, יכנס ראשון. תרין זרעיין _משפחות הוון בציפרין, בולווטיא _עשירים ופגניא _{פשוטים.} הוון שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום. והוון בולווטיה עלין קדמיי, ונפקין קדמיי. אזלין פגניא וזכון באוריתא _{נעשו תלמידי חכמים.} אתון בעי מיעול קדמיי. אישתאלת לררבי שמעון בן לקיש° . שאלה ררבי שמעון בן לקיש° לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. עאל רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ודרשה בבי מדרשא דרבי בנייה° . ^יב_טזאפילו ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ. ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. סברין מימר, הני מילי, לפדות ולכסות ולהחיות. הא לישיבה, לא. אמר °רבי , אף לישיבה. מה טעמא? כדכתיב תבנית:הפ יקרה היא מפנינים. אפילו מכהן גדול שהוא נכנס לפני ולפנים. תנן, אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. מצינו שם קטן משם גדול. שם משמעון ומשמואל ודן מדניאל. מתיבין ל°רבי יהודה _{בר עילאי}. והלא אלו פשוטים ואלו כפופים? תני בשם °רבי יודה , ^יב_יזכתב שני אותות זהות והן שם חייב. כגון שש תת גג רר חח _{העיקר שיהיה משמעות למילה.} ורבנן אמרי דווקא ב' אותיות שונות בכל מקום אף ללא משמעות. אשכחת אמר קלת וחמרת על ד°רבי יודה . קלת וחמרת על דרבנן. קלת על דרבנן. כתב שתי אותיות שוין והן שם. על דעתיה ד°רבי יודה חייב. על דעתהון דרבנן פטור. קלת על ד°רבי יהודה _{בר עילאי}. כתב שתי אותיות מכל מקום אף על פי שאין שם. על דעתהון דרבנן חייב. על דעתיה ד°רבי יודה פטור

[דף ע עמוד א]

מחלפה שיטתיה ד°רבי יודה ? דתני, ^יב_יחיכול עד שיכתוב את כל השם? עד שיארג את כל הבגד? עד שיעשה את כל הנפה? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ד ב) מאחת. אי מאחת, יכול אפילו כתב אות אחת? אפילו ארג חוט אחד? אפילו עשה בית אחד בנפה ובכברה? תלמוד לומר בעשתה אחת. הא כיצד? עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת במקום אחר. והכא הוא אמר השובט והמקטקט על האריג הרי זה חייב מפני שהוא מיישב בידו אף שאינה מתקימת במקום אחר

ירושלמי שבת, פרק יב, הלכה ד

מתני’: הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב. ^יב_יטכתב בדיו, בסם, בסיקרא, בקומוס וקנקנתום, ובכל דבר שהוא רושם. על שני כותלי הבית, ועל שני דפי פינקס, והן נהגין זה עם זה, ^יב_כחייב. הכותב על בשרו חייב. והמסרט על בשרו. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייב חטאת. ו°רבי יהושע _{בן חנניה} ^יב_כאפוטר:

גמ’: כתב בדיו על עלי ירקות. במשקין ובמי פירות על הלוח, פטור. ^יב_כבעד שיכתוב דבר של קיימא, על דבר של קיימא. רבי יעקב בר אחא° ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. ^יב_כגכתב אות אחת בטיבריא ואות אחת בציפרין חייב. והא תנינן אם אינן נהגין זה עם זה פטור? אמר רבי אבא בר ממל° . בצררה _{שכתב אות אחת על גבי אבן בציפורי והלך לטבריה וכתב אות שניה על אבן אחרת שאפשר לקרבן והן נקראות יחד.} ^יב_כדעדים שאינן יודעים לחתום. רבי שמעון בן לקיש° אמר רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא בסיקרא והן חותמין בדיו. אמר לו רבי יוחנן° _{בר נפחא} מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת אנו מתירין אשת איש? אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן והן חותמין. ולא כתב ידו של ראשון הוא? מרחיב לפניהן את הקרע. רבי מנא° _{בן יונה} בעי ולמה לינן אמרין רושם לפניהן במים? אם בא וערער עררו בטל, _{ואם ירשמו לו על מים יוכל לטעון שאף זה כתב על גבי כתב שאינו כתב}. הקורע על העור כתבנית כתב חייב. ^יב_כההרושם _שורט על העור כתבנית כתב פטור. אמר להן °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. והלא בן סטדא

[דף ע עמוד ב]

לא הביא כשפים ממצרים אלא בכך? אמרו לו מפני שוטה אחד אנו מאבדין כמה פיקחין? _{גבי גיטין} כתיב, וכתב לה ספר כריתות, ^יב_כווכתב ולא חוקק. וכתב ולא המטיף. וכתב ולא השופך. וכתב לא חוקק. אית תניי תני אפילו חוקק. אמר רב חסדא° . מאן דאמר לא חוקק, בבולט מקום הכתב, דחק ירכות _מסביב והאות בולט. כגון הדין דינרא. מאן דאמר אפי' חוקק. שחק תוכות כגון ההן פינקסה _{שבו חורט על לוח שעווה.} וכתב ולא המטיף _מטפטף. רבי יודן בי רבי שלום° ורבי מתניה° . חד אמר, בשלא עירב נקודות. וחורנה אמר, אפילו עירב נקודות. וכתב לא השופך. אמר רבי חייא בר אבא° . אילין בני מדינחא, ערומין סגין. כד חד מינהון בעי משלחה מילה מסטריקין _סתר לחבריה. הוא כתב במי מילין. וההן דמקבל כתבייא, הוא שופך דיו שאין בה עפץ, והוא קולט מקום הכתב. עשה כן בשבת מהו? תנן, כתב על גבי כתב פטור. רבי יוחנן° _{בר נפחא} וררבי שמעון בן לקיש° תרווייהון אמרין, והוא שכתב ^יב_כזדיו על גבי דיו. וסיקרא על גבי סיקרא. אבל אם כתב דיו על גבי סיקרא, וסיקרא על גבי דיו חייב. והוא הדין כאן שחייב. רבי יצחק בר משרשייא° אמר בשם רבנן דתמן. חייב שתים. אחת משום מוחק, ואחת משום כותב. עדים שאינן יודעים לחתום. רבי שמעון בן לקיש° אמר, רושם לפניהן בדיו, והן חותמין בסיקרא. בסיקרא והן חותמין בדיו. אמר לו רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת, אנו מתירין אשת איש? אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן, והן חותמין. ולא כתב ידו של ראשון הוא? מרחיב לפניהן את הקרע. רבי מנא° _{בן יונה} בעי. ולמה לית אנן אמרין, רושם לפניהן במים? כדי שאם יבא ויערער עררו בטל. ואם היה כותב במים, עדין הבעל יכול לערער ולטעון שאף זה כתב על גבי כתב שפסול.

ירושלמי שבת, פרק יב, הלכה ה

מתני’: ^יב_כחכתב במי משקין, במי פירות, באבק דרכים, באבק סופרים, ובכל דבר שאינו מתקיים, פטור. ^יב_כטלאחר ידו, ברגלו, בפיו, ובמרפקו. ^יב_לכתב אות אחת סמוך לכתב, כתב על גבי כתב. נתכוון לכתוב ח' וכתב ב' זיינין. אחת בארץ ואחת בקורה. על שני כותלי הבית, על שני דפי פנקס ואין נהגין זה עם זה, פטור. כתב אות אחת נוטריקון. °רבי יהודה בן בתירה מחייב, וחכמים ^יב_לאפוטרין:

גמ’: היה צריך לכתוב את השם, ובטעות נתכוין לכתוב יהודה, ושכח ולא כתב דלת, הרי נמצא השם כתוב במקומו הוא אלא שאינו מקודש. מוחקו ומקיימו הוא בקדושה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, מעביר את הקולמוס עליו ומקיימו. אמרו לו, אף הוא אינו מן המובחר. מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי}.? תמן הוא אומר אינו מן המובחר, הא כתב הוא. והכא הוא אמר כתב על גבי כתב אינו כתב ופטור _{שלא ראינו ש°רבי יהודה בר עילאי חולק על תנא קמא?} מהו כתב על גבי כתב? _{שאמרה המשנה שפטור.} אין הכוונה שכתב על כתב קיים, _{שזה ל°רבי יהודה בר עילאי נחשב כתב.} אלא שכתב חד לעיל מן חד _{אות בשורה מעל אות.} רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו° לא אמר כן. אלא מחלפה שיטתיה דרבנן? תמן הוא אומר אינו מן המובחר, הא כתב הוא. והכא הוא אמר כתב על גבי כתב פטור שאינו כתב?

[דף עא עמוד א]

בשיטתו של °רבי יהודה _{בר עילאי} השיבוהו. בשיטתך שאת אומר כתב הוא, אינו מן המובחר. תנן, כתב אות א' נוטריקון. °רבי יהודה בן בתירה מחייב, וחכמים פוטרין, מאי טעמא ד°רבי יהודה בן בתירה ? מאות אחת את למד כמה אותיות:

ירושלמי שבת, פרק יב, הלכה ו

מתני’: הכותב שתי אותיות בשני העלמות, א' בשחרית וא' בין הערבים. °רבן גמליאל _דיבנה מחייב וחכמים ^יב_לבפוטרין:

גמ’: וקשיא על ד°רבן גמליאל _דיבנה. אילו קצר כגרוגרת בשחרית. וכגרוגרת בין הערבים בשני העלמות. שמא אינו חייב שנים? כיוון שהעלמות חולקות, לא יצרפו שני אותיות בשני העלמות. ולמה °רבן גמליאל _דיבנה מחייב? רבי מנא° _{בן יונה} אמר לה סתם. רבי אבון° אמרה בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. טעמא ד°רבן גמליאל _דיבנה. תמן _{כשכתב אות אחת עשה רק חצי מלאכה} אין ידיעה לחצי מלאכה. ודכוותה אין זדון לחצי זית? אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגגה. מהו שיצטרפו ויהיה חייב חטאת?

הדרן עלך פרק הבונה

פרק שלושה עשר - רבי אלעזר

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שבת, פרק יג, הלכה א

מתני’: °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. האורג ג' חוטין בתחילה, ואחד על האריג, חייב. וחכמים אומרים. ^יג_אבין בתחילה בין בסוף שיעורו שני חוטין:

גמ’: אמר רבי עולא° _{אילעאבן ישמעאל}. טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, על ידי שלישי, מלאכתו מתקיימת. מה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} כ°רבי יודה ? דתנינן תמן. התוכף תכיפה אחת, אינו חיבור ואין בה משום כלאים, שנים חיבור . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר עד שישלש. אמר רבי סימון° , אפילו תימא °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} כחכמים ששסוברים שאפילו בשתים הוי חיבור לכלאים. ברם הכא צריך שתהיה מלאכה מתקיימת ופחות מיכן _{פחות משלוש}

[דף עא עמוד ב]

מיסתתר הוא. אשכחת אמר על ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} פעמים שלושה פעמים שנים פעמים אחד. פעמים שלשה, בתחילה. פעמים שנים, על גבי אחד ארוג מאתמול. פעמים אחד, על גבי שנים ארוגים מאתמול. רבנן דקיסרין בעיין _{לא הסכימו למה שאמרנו קדם.} מהו אחד על האריג? אחד על גבי שנים, או אחד על גבי ג'. רבנן דהכא אמרי, אחד על גבי שנים. היתה טלית אחת גדולה. בתחילה _{כשהתחיל במלאכת האריגה} עד שיארוג בה שנים חוטין. ^יג_בובסוף אפילו כל שהוא. האורג שני חוטין על גבי הגס _{אריג גדול,} על גבי אימרא _{בשפת האריג,} אפילו אחד חייב. למה הדבר דומה? לצילצול קטן שארג בו שני חוטים על רוחב ג' בתים, שחייב אף שאינו ברוחב סיט _{שעושים כך תכשיט לקטנות.} ובנפש מסכת _{חוטי השתי} כמאן דהוא בתחילה, דלעולם שנים, שהרי הוא יכול להרחיב ולעשות בד גדול יותר. כל זה בבגד. אבל ההן בד. אפילו בסוף, כאריג הוא. שאין לו מידה קבועה. וההן לסוטה _רדיד אפילו בסוף, כאריג הוא. שאין לו מידה קבועה. הכל מודין בכותב את השם _{מילה שהיא שם}, עד שעה שישלים. כתב אות אחת להשלים את השם, ^יג_גואות אחת להשלים את הספר חייב. כתב אות אחת בחול ואות אחת בשבת. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייב חטאת ו°רבי יהושע _{בן חנניה} פוטר למה °רבי יהושע _{בן חנניה} פוטר או משום קיום מלאכה. שכדי להתחייב צריך שיעשה בשבת מלאכה שכמותה מתקיימת, או משום שאינו ראוי להצטרף עמו. שכתב יבש וטרי נראים מובדלים ואינם מצטרפים. איתא חמי. אילו ארג חוט אחד בחול וחוט אחד בשבת, שמא אינו פטור _{שרק °רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב במוסיף חוט אחד על האריג?} שמא אינו ראוי להצטרף עמו? שהרי אין הבדל בין החוטים. אלא מסתבר שפטור, משום שאין כאן מלאכה שכמותה מתקיימת. נמצא שמא שמחיב °רבי יהודה _{בר עילאי} בכותב, זה משום קיום מלאכה. כיי דאמר רבי יעקב בר אחא° . ורבי יסא° _אסי אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בציפרין חייב אף ששהה הרבה וודאי האות הראשונה כבר יבשה. דאי לא כן _{אלא שלפי חכמים אינם מצטרפות} המשנה רק כ°רבי אלעזר _{בן עזריה} אלא ודאי אף ל°רבי יהושע _{בן חנניה}, זה ששהה בין אות לאות אינה סיבה לפטור כתב אות אחת בשבת זו, ואות אחת בשבת הבאה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייב חטאת ו°רבי יהושע _{בן חנניה} פוטר.

[דף עב עמוד א]

אתא חמי, אילו כתב אות אחת בחול ואות אחת בשבת, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייב חטאת. אחת בשבת זו ואחת בשבת הבאה לא כל שכן? להראות כוחן של חכמים שהן פוטרין אפילו שכתב בשני שבתות

ירושלמי שבת, פרק יג, הלכה ב

מתני’: ^יג_דהעושה שתי בתי נירין, בנירין, ובקירוס, ובנפה, ובכברה,ובסל, חייב. ^יג_ההתופר שתי תפירות, וקורע על מנת לתפור שתי תפירות:

גמ’: בנירין. ניריא. בקירוס. קירומה. רבי אבא° ורב ירמיה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} הממתח צדדיו _{שמשך והידק את חוט התפירה שהיה רפוי} בשבת, חייב משום תופר. תני, התוחב שתי תחיבות חייב. וחכמים אומרים אינו חייב עד שיקשור. אם כדבריהם היה צריך נימר שהוא חייב גם משום תופר וגם משום קושר

ירושלמי שבת, פרק יג, הלכה ג

מתני’: הקורע בחמתו ועל מתו ^יג_ווכל המקלקלין פטורין. ^יג_זוהמקלקל על מנת לתקן, שיעורו כמתקן:

גמ’: תנן, הקורע בחמתו ועל מתו וכל המקלקלין פטורין. קא סלקא דעתין שהקורע בשבת פטור, ולא יצא ידי חובת קריעה. בעון קומי רבי אבא° . היך מה דאת אמר תמן, ^יג_חהשוחט חטאתו בשבת כיפר ומביא אחרת _{לכפר על חילול שבת.} ואמאי הכא, לא יצא ידי קורעו? על כרחך יצא ופטור כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר, עד שיהא לו צורך בגופו של דבר. אמר לון. אפילו כ°רבי יהודה _{בר עילאי} אתיא. תמן הוא גרם לעצמו בזה שחילל שבת ואם תאמר ששחיטתו עלתה לו לא הזקתה לו יותר . ברם הכא, אם תאמר שיצא ידי קריעה, נמצא שבקריעה שקרע בשבת תיקן. נמצא שאתה גרמת לו לחלל שבת. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. ואפילו תמן את גורמת לו. שאילו לא שאמרת לו שיוצא, הכהנים לא היו זורקים את הדם, והיאך היה מתכפר לו? וכיוון שלא היה מתכפר, היה נחשב מקלקל ופטור. הוי צורך מימר ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} היא. ויוצא ידי קריעה ופטור על הקריעה. חברייא בעון קומי רבי יוסה° _אסי. לא כן אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי שמעון בן יוצדק

[דף עב עמוד ב]

^יג_טמצה גזולה אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח. ואיך יוצא בקריעה שנעשתה תוך חילול שבת? אמר לון. תמן המצה הגזולה, גופה עבירה. וללא שהיה עובר את העברה, לא היתה המצה בידו ולא יכל לקיים את המצווה. ברם הכא, לא היה מוכרח לעבור עבירה כדי לקים המצווה. שיכול היה לקרוע ביום חול. _{וגם במצה אם היה יכול לקים את המצווה בלי לעבור את העברה ודאי היה יוצא שהרי} וכי כך אני אומר. הוציא מצה מרשות היחיד לרשות הרבים אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח? תני, ^יג_ימצה גזולה אסור לברך עליה. אמר רב הושעיה° על שם (תהילים יג) ובוצע ברך נאץ ה'. אמר רבי יונה° . הדא דאת אמר בתחילה _{ברכת המוציא}. אבל בסוף אחר שאכל חייב לברך שהלא כבר נקנת לו ודמים הוא חייב לו. רבי יונה° אמר, אין עבירה מצוה. רבי יוסה° _אסי אמר, אין מצוה עבירה. אמר רבי אילא° _אילעא כתיב (ויקרא בחקותי כז לד) אלה המצות אם עשיתן כמצוותן הן מצות. ואם לאו, אינן מצות:

ירושלמי שבת, פרק יג, הלכה ד

מתני’: שיעור ^יג_יאהמלבן ^יג_יבוהמנפץ ^יג_יגהצובע ^יג_ידוהטווה, שיעורו כמלוא רוחב הסיט כפול. ^יג_טוהאורג שני חוטין, שיעורו כמלוא הסיט:

גמ’: תמן תנינן, המוציא עצים ^יג_טזכדי לבשל ביצה קלה וכ"ו. קליפי אגוזים וכ"ו לצבוע בהם בגד קטן בסבכה. והכא את אמר הכין שדי בצביעת רוחב סיט כפול? תמן במוציא לצבוע. ברם הכא בצובע:

[דף עג עמוד א]

ירושלמי שבת, פרק יג, הלכה ה

מתני’: °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. הצד צפור _{על ידי שהכניס אותה} למגדל וצבי לבית חייב. וחכמים אומרים, צפור למגדל וצבי לגינה ולחצר ולביברין. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא כל הביברין שוין. ^יג_יזזה הכלל. כל המחוסר צידה פטור. ושאינו מחוסר צידה חייב:

גמ’: תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר . הצד צפור _{על ידי שהכניסה} למגדל וצבי לבית חייב. הא לגינה ולביברין פטור. משמע שהמכניס צבי לביבר לא נחשב צד. ולכן הצד צבי מן הביבר נחשב צד. אמר רבי חיננא° מתניתין דלא כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. דתנינן התם. ^יג_יחאין צדין ביום טוב דגים מן הביברין ואין נותנין לפניהם מזונות. ^יג_יטאבל צדין חיה ועוף מן הביברין. משמע שחיה ועוף המצוים בביבר נחשבים כבר ניצודים. ולכן מותר לצוד מתוך הביבר. ומכאן שהמכניס חיה ועוף לביבר הרי זה צד ואסור. מחלפה שיטתין דרבנן? דתנינן, וחכמים אומרים צפור למגדל וצבי לגינה ולחצר ולביברין. משמע שהמכניס צבי לחצר נחשב צד. ותנינן תמן, אבל צדין חיה ועוף מן הביברין ונותנין לפניהן מזונות. הא מגינה ומחצר אסור לצוד. משמע שהמכניס צבי לגינה או לחצר לא נחשב צד. כאן בחצר מקורה. כאן בחצר שאינה מקורה. והא תנינן גינה. אית לך מימר גינה מקורה? אלא כאן בגדולה כאן בקטנה. תנן התם. זה הכלל. כל המחוסר צידה אסור. ושאינו מחוסר צידה מותר . רבי עולא° _{אילעאבן ישמעאל} אמר. בעון קומי רבי אחא° . למה לא ניתני כל המחוסר צידה חייב, ושאינו מחוסר צידה פטור. _{כמו אצלנו במשנה?} אמר לון. ולא ביום טוב אנן קיימין? דכיוון שאין בו חיוב חטאת, לא שיך לאמר בו חייב ופטור. ולכן אמרו ^יג_ככל המחוסר צידה אסור ושאינו מחוסר צידה מותר. תנן, °רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא כל הביברין שוין. זה הכלל. כל המחוסר צידה פטור. ושאינו מחוסר צידה חייב. איזה ביבר מחוסר צידה? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה° . כל שהוא מחוסר נשבים _מצודה מחוסר צידה. ושאינו מחוסר נשבים, אינו מחוסר צידה. תנן, שוחטין מן הנגרין _{מקום שהמים רדודים והדג לא יכול לשחות,} ^יג_כאואין שוחטין

[דף עג עמוד ב]

לא מן המכמרות ולא מן המצודות _{שניצוד ביום טוב.} אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי אמי° _{בן נתן}. מצדתא דשיתא _{גדולות.} אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} צד הוא בפיתם _חבית. רב° _{אבא בר אייבו} אמר. סכרא דנהרא שרי. אמר רבי יודן° , כההיא _{שסתם הפתחים} דטסים, שאין שום אפשרות לדג לברוח.

ירושלמי שבת, פרק יג, הלכה ו

מתני’: ^יג_כבצבי שנכנס לבית, ונעל אחד בפניו חייב. אם נעלו שנים פטורין. לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים חייבין. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} פוטר:

גמ’: נעלו שנים פטורים דכתיב, בעשותה. היחיד שעשה חייב. שנים ג' שעשו פטורין. רב חינא° אמר. היה אחד בריא ואחד תש _{שאינו יכול לנעול לבד.} נעל החולה כל צורכו, ולא נעל הבריא כל צורכו. החולה חייב והבריא פטור. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רב חינא° . היה צבי רץ כדרכו ונתכוון לנעול בעדו _{בעד עצמו,} ונעל בעדו ובעד הצבי מותר. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רב חונה° . ראה ^יג_כגתינוק מבעבע בנהר, ונתכוון להעלותו ולהעלות נחיל של דגים עמו מותר. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רב חונא° . היה מפקח בגל ונתכוון להעלותו ולהעלות צרור של זהובים עמו מותר.

ירושלמי שבת, פרק יג, הלכה ז

מתני’: ^יג_כדישב אחד על הפתח ולא מילאהו. וישב השני ומילאהו. השני חייב. ישב הראשון על הפתח ומילאהו. ובא השני וישב לו בצידו, אף על פי שעמד הראשון והלך לו, הראשון חייב והשני פטור. למה זה דומה? לנועל את ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו:

גמ’: רבי שמי° בעי. מהו ליתן לפניהן מזונות _{אחר שננעלו?} ייבא כההיא דתנינן תמן. ^יג_כהאין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך. שאין עושין תקנה לדבר שאינו מן המוכן. ואף הכא כן. רבי שמי° בעי. מהו לכפות עליו כלי? ייבא כהיא דאמר °רבי שמעון בי רבי ינאי . אני לא שמעתי מאבא. אחותי אמרה לי משמו. ביצה שנולדה ביום טוב סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל. אבל אין כופין עליה כלי. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, ^יג_כואף כופין עליה הכלי. רבי שמי° בעי

[דף עד עמוד א]

מהו לקשור את הצבי בחבל בקשר שאינו של קימא? ייבא כהיא דאמר °רבי שמעון בן אלעזר . מותר להשתמש על צידדי אילן בשבת. היא צידדי בהמה, היא צידדי אילן. כל שמתיר להשתמש על צידי בהמה, מתיר לקושרו. כל שאוסר להשתמש על צידי בהמה, אוסר לקושרו
. הדרן עלך פרק האורג

פרק ארבע עשר - שמונה שרצים

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שבת, פרק יד, הלכה א

מתני’: ^יד_אשמונה שרצים האמורין בתורה. הצדן והחובל בהן חייב. ושאר שקצים ורמשים, החובל בהן פטור. הצדן לצורך חייב, ושלא לצורך פטור. ^יד_בחיה ועוף שברשותו. הצדן פטור והחובל בהן חייב:

גמ’: תנן, שמונה שרצים האמורין בתורה. הצדן והחובל בהן חייב. אמר רבי זריקן° בשם רבי אימי° _{אמי בן נתן}. איתפלגין רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . חד אמר, מתניתין דברי הכל. וחורנה אמר, במחלוקת. ומתניתין כ°רבי יוחנן בן נורי ודלא כרבנן. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. אמר רבי זעירא° . נפרש מיליהון דרבנן מן מיליהון. דתנינן תמן. ^יד_גאלו שעורותיהן כבשרן. עור האדם, ועור חזיר של יישוב. °רבי יוסה אומר. אף עור חזיר של בר ועור חטוטרת של גמל הרכה, ועור הראש של עגל הרך, ועור הפרסות, ועור בית הבושת, ועור השליל, ועור שתחת האליה, ועור האנקה, והכח, והלטאה, והחומט. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר הלטאה כחולדה. וכולן שעיבדן או שהילך בהן כדי עבודה טהורין, חוץ מעור האדם. °רבי יוחנן בן נורי אומר. שמנה שרצים יש להן עורות. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. לא שנו אלא לאיסור ולטומאה. אבל ללקות על אכילתו, עור הוא, ואין לוקים עליו משום נבילה. רבי שמעון בן לקיש° אמר. משנה תמימה שנה °רבי . בין לאסור, בין ללקות, בין לטומאה. נמצא רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאמר שלדעת הכל אין לוקים על אכילתם שדינם כעור. אף לענין שבת, לדעת הכל דינם כעור וחייב. ולדעת רבי שמעון בן לקיש° במחלוקת. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתין מסייעא לרבי יוחנן° _{בר נפחא}, דתני. שמונה שרצים יש להן עורות והחובל בהם בשבת חייב. אמר °רבי יוחנן בן נורי . כיווון שבשבת החובל בהם חייב _{על דעת כולם. משמע שעורם חלוק מבשרם} לפיכך אומר אני, שמונה שרצים יש להן עורות לעניין טומאה. מתניתא מסייע לרבי שמעון בן לקיש° , דתני. החובל בשרצים. את שיש להן עורות חייב. ואת שאין להן עורות פטור. °רבי יוחנן בן נורי אומר. לפיכך אומר אני, כל השרצים יש להן עורות. אמר רבי יוסה ברבי בון° בשם רב° _{אבא בר אייבו} עור הוא, ואין לוקין עליהן משום נבילה. ואתיא כההיא דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הצד זיזין, זבובין, הגזין, יתושין, חייב. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} ^יד_דפוטר. וכן היה °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אין חייבין, אלא על דבר שדרכו ליצוד. הצד חגבים בטל פטור. בשרב חייב. אלעזר בן אחבאי° אומר. אף בשרב

[דף עד עמוד ב]

בשעה שמקלחין פטור. הצד צבי ^יד_החיגר, סומא, חולה, קטן, פטור. ישן, חייב. דהו קמיץ חדא ופתח חדא. אמר רבי ינאי° _הכהן. מותר להרוג את הצרעה בשבת. ותני כן. ^יד_וחמשה נהרגין בשבת. זבוב מצרי, וצרעה שבנינוה. ועקרב שבהדיות, ונחש שבארץ ישראל. וכלב שוטה שבכל מקום. מעשה שנפל נחש בשבת, ועמד נפתי אחד והרגו. אמר °רבי . פגע בו כיוצא בו. ולא מן הדברים הנהרגין בשבת אינון? פתר לה מה שהתירו זה רק בבאין להזיקו. תני, °רבי יעקב אומר. הרואה נחש ועקרב בתוך ארבע אמות. ראוי היה שימות בהם, אלא שרחמים של מקום מרובין. אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי}. במה דברים אמורים? בזמן שלא הרגן. אבל אם הרגן, לא נראו לו אלא שיהרגם. וחכמים אומרים. בין כך ובין כך, לא נראו לו אלא בזכות. כתיב (תהילים מט ב) שמעו זאת כל העמים, האזינו כל יושבי חלד, רבי אחא° אמר. רבי אבהו° ורבנן. חד אמר. למה הוא ממשיל כל באי העולם לחולדה? אלא לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים. ויש הרבה מינים בים מה שאין ביבשה. חוץ מחולדה שישנה ביבשה, ואין חולדה בים. וחורנה אמר. למה הוא ממשיל כל באי העולם לחולדה? אלא מה החולדה הזאת, גוררת ומנחת ואינה יודעת למי היא מנחת. כך הן כל באי העולם גוררין ומניחין, גוררין ומניחין. ואינן יודעין למי הן מניחין. כדכתיב (תהילים לט ז) יצבר ולא ידע מי אוספם: חיה ועוף שברשותו, הצדן פטור, והחובל בהן חייב. לא אמרו אלא שברשות אדם. הא אם אינן ברשות אדם חייב אף על בהמות בית. אמר רבי יוסה° _אסי. הדא אמרה, ^יד_זשור שמרד. הצדו בשבת חייב. רבנן דקיסרין אמרו בשם רב אבדן° . עור עוף ^יד_חמותר לכתוב עליו מזוזה

ירושלמי שבת, פרק יד, הלכה ב

מתני’: ^יד_טאין עושין הילמי בשבת. אבל עושה הוא מי מלח, וטובל בהן פיתו, ונותן הוא לתוך התבשיל. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}. והלא היא הילמי בין מרובה בין מועטת. ואלו הן מי מלח המותרין. נותן שמן בתחלה לתוך המים או לתוך המלח:

גמ’: מה בין הילמי ומה בין מי מלח? הילמי צריכה אומן. מי מלח אין צריכה אומן. רב הונא° אמר. כל שנותנין לתוכה מלח והיא נשרית _נמסה, זו היא מי מלח. ושאינה נשרית, זו היא הילמי. אמר רבי אבהו° . כל שנותנים לתוכה ביצה והיא שוקעת, זו היא מי מלח. ושאינה שוקעת, זו היא הילמי. ^יד_יעושין יינומלין בשבת. מאי יינומלין? אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. יין דבש ופלפלין. אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מותר לערב את היינומלין ואסור לשחוק את הפלפלין לצורך היינומלין. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. את שהוא משום תערובות, מותר. משום שחיקה, אסור. והכא בהילמי, לא משום תערובת אנן קיימין? ולמה אסרו. רבי יהודה בן טיטס° ורבי יהודה בן פזי° ושמעון בר אבא° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. שנייא היא הכא בהילמי, שהיא

[דף עה עמוד א]

גמר מלאכה של כבישת ירקות. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מותר לשבר את הפלפלין, ואסור לקבץ. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^יד_יאשום ששחקו, אם היה מחוסר שחיקה אסור. ואם לערב את שומנן מותר. תמן תנינן. ^יד_יבהשום והבוסר והמלילות שריסקן מבעוד יום. היה °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר, יגמור משתחשך. _{שמניח עליהם כובד והם נגמרים.} °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר לא יגמור. רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בר אבא° אמרו בשם רבי חנינא° _{בר חמא}. לא נחלקו אלא בחולין. והכהנים נהגו בתרומה כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע} משום שהכהנים זריזים

ירושלמי שבת, פרק יד, הלכה ג

מתני’: ^יד_יגאין אוכלין איזוב יון בשבת, לפי שאינו מאכל בריאים. אבל אוכל הוא את יועזר, ושותה אבוברועה. כל האוכלין אוכל אדם לרפואה. וכל המשקים הוא שותה. חוץ ממי דקרין וכוס העיקרין, מפני שהן לירוקה. אבל שותה הוא מי דקרין לצמאו, וסך שמן עיקרין שלא לרפואה:

גמ’: חד בר נש שאל לרבי שמעון בר כרסנא° . מהו מישתי קרורטין _{מים עם צמחים} בשובתא? אמר לו, אם לתענוג מותר. אם לרפואה אסור. ולא מן השפה ולפנים הוא בה לרפא ומותר בשבת? פתר לה שגם בדבר פנימי לא התירו אלא ^יד_ידבדבר שהוא של סכנה: אבל אוכל הוא את יועזר. פוליטרכוין: ושותה אבוברועה. כמשמעו. תנן, כל האוכלין אוכל אדם לרפואה. וכל המשקים הוא שותה. חוץ ממי דקרין וכוס העיקרין, מפני שהן לירוקה. רבי אבא° שאל לרב ירמיה° . מה ניתני? דקרין או דקלין? אמר לו, דקרין. שהן דוקרין את המרה. אמר רבי יונה° . לא מסתברא אלא דקלין. שהן יוצאין מבין שני דקלין. שמעון בר אבא° אמר בשם רבי חנינה° . זה שהוא לוחש. קדם נותן שמן על גבי ראשו, ולוחש. ובלבד שלא ילחש קדם שיתן בין ביד ובין בכלי. שלחש מותר וסיכה מותרת בשבת, ורפואה אסורה. ואם ילחש קדם שנותן את השמן, נמצא שאותו שמן נחשב לתרופה ואסור . רבי יעקב בר אידי° ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרו בשם רבי ינאי° _הכהן. נותן בין ביד בין בכלי. מה ביניהון? מאיסה. מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי, אחר שנמרח על הראש מאוס הוא ואין הלחש פועל. מאן דאמר נותן שמן על גבי ראשו, אינו מאוס. מאי נפקא מינא? אמר רבי יונה° מעשר שני ביניהון. מאן דאמר נותן בין ביד בין בכלי

[דף עה עמוד ב]

מעשר שני אסור שאסור להשחית מעשר שני וגם לא מתרפאים במעשר שני. מאן דאמר נותן שמן על גבי ראשו ולוחש. מעשר שני מותר שאחר שסך, בטל ממנו הקדושה. אמר רבי יוסה° _אסי. וכי כל שמותר בשבת מותר במעשר שני, וכל שאסור בשבת אסור במעשר שני? והא תני, _{אף שאסור לסוך ביין בשבת} מדיחה היא אשה עצמה ואת בנה ביין מפני הזיעה _בשבת, ובתרומה אסור. והא היא תרומה היא מעשר שני. מהיא כדון? למה בשבת הותר ומעשר שני אסור? בשבת התירו ^יד_יגבלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול. ואילו במעשר שני. כל השחתה או רפואה אסור גם בשינוי. לוחשין לעין הרע, ולמעיים ^יד_וולנחשים ולעקרבים. ^יד_יומעבירין _{מניחים כלים קרים} על העין בשבת. מעשה ב°רבי עקיבא _{בן יוסף} שאחזתו העין והעבירו עליו כלים בשבת. רב° _{אבא בר אייבו} ורבי חייא רבה° , תריהון אמרין. תשעים ותשעה מתים בעין הרע, ואחד בידי שמים. רבי חנינה° ושמואל° _{בר אבא בר אבא} תריהון אמרין. צ"ט מתים בצינה, ואחד בידי שמים. רב° _{אבא בר אייבו} אמר כדעתיה, ורבי חנינה° אמר כדעתיה. רב° _{אבא בר אייבו} על ידי דהוה שרי תמן _בבבל דעינא בישא שכיחא תמן. הוה אמר צ"ט מתים בעיינה ואחד בידי שמים. רבי חנינא° _{בר חמא} על דהוה שרי בצפרין. דצינתה תמן הווה. אמר תשעים ותשעה מתים בצינה, ואחד בידי שמים. רבי שמואל בר נחמן° אמר בשם רבי יונתן° . תשעים ותשעה מתים בשרב, ואחד בידי שמים. ורבנן אמרי, תשעים ותשעה מתים בפשיעה _{שאינם נזהרים,} ואחד בידי שמים. רבי חוניא יעקב מעפרתים° אמר בשם °רבי . כתיב (דברים עקב ז טו) והסיר ה' ממך כל חולי, זו שריפה _קדחת. אמר רבי חונה° . ותני לה בשם °רבי אלעזר בן יעקב . והסיר ה' ממך כל חולי, זו רעיון _דאגות .דאמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. כתיב (דברים כי תבא כח מח) ונתן עול ברזל על צוארך. זה רעיון _דאגות. אמר רבי אבון° . והסיר ה' ממך כל חולי, זה יצר הרע. שראשו מתוק וסופו מר דחולי מלשון מתיקות. אמר רבי תנחומא° _{בר אבא} בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. ורבי מנחמה° אמרה בשם רב° _{אבא בר אייבו} והסיר ה' ממך כל חולי, זה המרה. דאמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. תשעים ותשעה מתים במרה, ואחד בידי שמים. ^יד_טזרוחצין בים הגדול ובמי טבריא, אף על פי שהוא מתכוין לרפואה.אבל לא במי משרה, ולא במי סדום. אימתי? בזמן שהוא מתכוין לרפואה. הא להעלות מטומאה לטהרה, מותר. אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה° . בלבד שלא ישהה. שלא יראה כמתכוון לרפואה. תני, סכין אלינתין לחולה בשבת. אימתי? בזמן שטרפו מערב שבת. אבל אם לא טרפו מערב שבת אסור. אמר רבי שמואל בן אלעזר° . מתיר היה °רבי מאיר לטרוף יין ושמן ולסוך לחולה בשבת. וכבר חלה וביקשנו לעשות לו כן, ולא הניח לנו. אמרנו לו, רבי, מבטל את דבריך בחייך? אמר להן. אף על פי שהייתי אומר כן. לא מלאני לבי מימי לעבור על דברי חבירי:

ירושלמי שבת, פרק יד, הלכה ד

מתני’: ^יד_יזהחושש בשיניו, לא יגמע בהן חומץ. אבל מטבל הוא כדרכו, ואם נתרפא נתרפא. ^יד_כהחושש במתניו, לא יסוך יין וחומץ. אבל סך הוא את השמן, ולא שמן וורד. בני מלכים סכין על גבי מכותיהם שמן וורד. שכן דרך בני מלכים לסוך בחול. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר כל ישראל בני מלכים.

[דף עו עמוד א]

גמ’: תנן, החושש בשיניו, לא יגמע בהן חומץ. והא כתיב (משלי י כו) כחומץ לשינים וכעשן לעינים. ואת אמר הכין? אמר רבי שמעון בר אבא° . בחומצן של פירות היא מתניתין. _{ומה שאמר שלמה בחומץ יין.} רבי אלעזר בר יוסה° אמר. ואפילו תימר שמדובר באותו חומץ כמו במתניתין. טב לבישתא _{אם חושש בשניו} וביש לטבתא. תני. לא יהא מגמא חומץ ופולט. אבל מגמא הוא חומץ ובולע. מתניתא אמרה שאסור לגמות ולבלוע. דתנינן. החושש שיניו לא יגמע בהן חומץ. מה היא כדון? הבריתא שהתירה אם בולע או כ°רבי , שסובר שדרך לשתות חומץ שחומץ משיב נפש. והשותה חומץ תרומה חייב קרן וחומש. או כדברי הכל. במגמא חומץ של תרומה אחר טיבולו, שמשיב נפש. דאיתמר אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הכוסס חיטי תרומה, לוקה. ואמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. המגמא חומץ של תרומה לוקה. המגמא חומץ של תרומה, משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. הכוסס חיטים של תרומה. משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. ^יד_כא°רבי אומר, אומר אני שהוא משלם קרן וחומש. אמר רבי ירמיה° בשם רבי אימי° _{אמי בן נתן}. מודין חכמים ל°רבי , במגמא חומץ של תרומה אחר טיבולו, שהוא משלם קרן וחומש. שהחומץ _{אחר טיבולו} מיישב את הנפש. חברייא אמרי בשם רבי אבא בר זבדא° . כל שהוא ^יד_כבמן השפה ולפנים, מרפין אותו בשבת. התיב רבי זעירא° . והתני החושש שיניו לא יגמא בהן חומץ. ולא מן השפה ולפנים הוא? לא נאמר כן _{מן השפה ולפנים,} אלא כדאמר רבי זעירא° בשם רבי אבא בר זבדא° , כל שהוא מן החלל ולפנים מרפין אותו. רבי זעירא° רבי אבא בר זוטרא° ורבי חנינא° _{בר חמא} אמרו בשם °רבי . מעלין עצם של ראש בשבת. רבי חייה בר מרייה° רבי יונה° ורבי זעירא° רבא בר זוטרא° ורבי חנינא° _{בר חמא} אמרו בשם °רבי . ^יד_כגמעלין בנות אזנים בשבת. תמן אמרין בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^יד_כדעין שמרדה, מרפין אותה בשבת. רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^יד_כהגבות ידים וגבות רגלים סכנה. רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ההן סימוקא דעינה סכנה. אמר רבי אבון° . לוקטין עוקץ עקרב בשבת. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, ^יד_כוההן חמרא. לתת אותו לבר מן עיינא, שרי. לגו מן עיינה, אסור. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. ההן רוק תפל. אסור ליתן על גבי העין בשבת. מינה את שמע מה מותר לעשות לחזזיתה _{שחין באזור העין שרפואתו על ידי יין או רוק.} רבנן דקיסרין אמרין, הדא אורדענה סכנה. אמר רבי חזקיה עכייה° בשם רבנן דקיסרין. הדא עכשמוניתא סכנה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° . הדא גומרתא סכנה. אמר רבי ירמיה° . נותנין עליה חמץ בפסח. ההן דבלעה עצם, שרי מיפקתיה בשובתא. אמר רבי יוסה° _אסי. מתניתין אמרה כן. דתנן, ^יד_כזמחט של יד ליטול בה את הקוץ. דאי לא כן, מה בין קוץ ומה בין בלע? וההן דעיינה _{להוציא דבר שנכנס לעין,} שאלון לרבי ירמיה° אמר לון, הא רבי אבא° קומיכון. שאלון ליה ושרא. אמר לון אוף אנא שרי. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ההן ציפדונה סכנה. רבי יוחנן° _{בר נפחא}

[דף עו עמוד ב]

מטתיה כן. והוה מיתסי קומי ברתיה דדמיטינוס _{שר העיר} דטיבריא. בערובתא דשבתא בפתי רומשא _{סמוך לשקיעה} סליק לגבה. אמר לה מיצרך אנא כלום למחר? אמרה ליה לא. ואין צרכת, סב גלעינן דתמרא בפלגיהן יקידן _{חצי שרוף.} ואית דאמרין דנקלבס, ועור דסערין _{קליפה של שעורה,} וצואה דמיינוק _תינוק יבישא,שחוק וטפול _ומרח ולא תימא קומי בר נש. למחר עאל ודרשה בציבורא. אית דאמרין דחנקת נפשה. ואית דאמרין דאיתגיירת. את שמע מינה תלת. את שמע מינה ההן ציפדונה סכנה. ואת שמע מינה דכל שהוא מן השפה ולפנים מרפין אותו. ואת שמע מינה ההוא דאמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^יד_כחאם היה הגוי רופא נאמן מותר. רבי יהושע בן לוי° הוה ליה קילום. הורין ליה רבי חנינא° _{בר חמא} ורבי יונתן° מישחוק תחלוסין בשובתא, ומיתן גו חמרא עתיקא, וישתי ולא יסכן. בר בריה הוה ליה בלע _{עצם בגרון.} אתא חד בר נש ולחש ליה ואינשם. כד נפיק אמר ליה, מאן לחשתה ליה? אמר ליה מילה פלן _{שם עבודה זרה.} אמר לו נוח הוה ליה אילו הוה מיית ולא כן. והוות ליה כן _שמת (קהלת י ה) כשגגה שיוצא מלפני השליט. אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יונתן° . ^יד_כטבכל מתרפין חוץ מעבודת כוכבים ומזלות וגילוי עריות ושפיכות דמים. רבי פינחס° בעי, עד כדון כשאמר לו הבא לי עצים מעבודת כוכבים ומזלות והביא לו. אמר לו הבא לי עלים סתם, והביא לו מעבודת כוכבים ומזלות מהו? נישמעינה מן הדא. רבי יונה° הוה ליה צמרמורין, אייתון ליה מן זכרותה דדורי _{עבודה זרה שמוציא מים מזכרותיו} ושתה. רבי אחא° אייתון ליה ולא שתה. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, אילו ידע רבי יונה° מנין הוה, לא שתה. אמר רבי חונה° . מתניתא אמרה כן שאין מתרפין מגילוי עריות. ותני כן, לפיכך הותר מכלל שבת, ולא הותר מכלל נערה מאורסה. מאי הותר מכלל שבת? לא להתרפות שפקוח נפש דוחה שבת? ודכוותה לא הותר מכלל נערה מאורסה אפילו להתרפות. לא סוף דבר בשאמר לו הבא לי אשת איש. אלא אפילו לשמוע את קולה. כהדא, חד בר נש רחם איתתא ביומי דרבי אלעזר° _{בן פדת} וסכן. אתון שאלון ליה מהו תיעבור קומוי וייחי? אמר, ימית ולא כן. מהו ישמע קלה ולא ימות. אמר, ימית ולא כן. מה הוות? רבי יעקב בר אידי° ורבי יצחק בר נחמן° . חד אמר אשת איש. וחורנה אמר ^יד_לפנויה. מאן דאמר אשת איש ניחא. ומאן דאמר פנויה, והא בר כיחא נגרא, רחם איתתא ביומוי דרבי אלעזר° _{בן פדת} ושרא ליה? כאן בפנויה וכאן באשת איש. ואפילו תימר כאן וכאן בפנויה. תיפתר שנתן עיניו בה עד שהיא אשת איש.

[דף עז עמוד א]

ואית דבעי מימר, איתא רבה הוות _חשובה ולא מנסבא ליה. וכל מה דהוא מעבד, באיסור הוה מעבד. בגין כן אסר ליה. אמר רבי חנינא° _{בר חמא}, מתניתין אמרה כן, שאין מתרפין משפיכות דמים. דתנינן תמן. אשה המקשה לילד, המילדת מוציאה את העובר אברים אברים. ^יד_לאיצא רובו, אין נוגעין בו. שאין דוחין נפש מפני נפש. _{אבל לאם מותר מדין הקם להרגיך.} לא סוף דבר בשאמר לו הרוג את פלוני. אלא אפילו חמוס את פלוני. דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו. תני, ישראל בעבודת כוכבים ומזלות מותר להרוג עבודת כוכבים ומזלות בעכום אסור . רב חסדא° בעי. מה ^יד_לבלהציל נפשו של גדול בנפשו של קטן? התיב רבי ירמיה° . ולא מתניתין היא? דתנן, יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש. אמר רבי יוסה ברבי בון° בשם רב חסדא° . שנייא היא תמן, שאין את יודע מי הורג את מי. _{מי הרודף ומי הנרדף.} מעשה ב°רבי אלעזר בן דמה שנשכו נחש, ובא יעקב איש כפר סמא _{שהיה מין} לרפותו, ^יד_לגולא הניח לו °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. אמר לו °רבי אלעזר בן דמה . אני מביא ראייה שמותר שירפאני. לא הספיק להביא ראייה עד שמת °רבי אלעזר בן דמה . אמר לו °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. אשריך °רבי אלעזר בן דמה שיצאת בשלום מן העולם, ולא פרצתה גדירן של חכמים. דכתיב (קהלת י ח) ופורץ גדר ישכנו נחש. ולא נחש נשכו? אלא שלא שלא ישכנו נחש לעתיד לבא. ומה הוה ליה ל°רבי אלעזר בן דמה למימר? כתיב (ויקרא אחרי מות יח ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. תנן, לא יסוך יין וחומץ. אבל סך הוא את השמן, ולא שמן וורד. בני מלכים סכין על גבי מכותיהם שמן וורד. שכן דרך בני מלכים לסוך בחול. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר כל ישראל בני מלכים. אמר רבי אבא בר זבדא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ^יד_לדהלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. דאי לא כן, מי נתן שמן וורד לעני ולא סך? שגם העני ראוי לסוך שמן ורד רק שאין לו. אמר רבי זעירה° לרבי יוסי° _{בר זבידא}. חכים רבי לבר פדיה° , דאת אמר שמועתא מן שמיה? אמר לו. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרין משמו. אמר רבי זעירה° לרבי אבא בר זבדא° . חכם רבי לרב° _{אבא בר אייבו}, דאת אמר שמועתה מן שמיה? אמר לו, רב אדא בר אחוה° אמרין משמו.

הדרן עלך פרק שמונה שרצים

פרק שבעה עשר- כל הכלים

כולל שיעורי שמע

[דף פב עמוד א]

ירושלמי שבת, פרק יז, הלכה א

מתני’: ^יז_אכל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהן, אף על פי שנתפרקו בשבת. ואינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן:

גמ’: _הזכיר דלתות הבית _{שאינם ניטלות} דרובה _{להשמיע חידוש, והזכיר} דלתות הכלים שניטלות דרובן _{להשמיע חידוש.} דלתות הבית דרובה, שאף על פי שנתפרקו מערב שבת, אסור לטלטלן בשבת. דלתות הכלים דרובה. שאף על פי שנתפרקו בשבת, ניטלין בשבת: תנן, שאינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן. מאי שאינן מן המוכן? שאין תשמישן אלא על גבי קרקע. אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. בראשונה היו כל הכלים ניטלין בשבת. כיון שנחשדו להיות מחללין ימים טובים ושבתות. הדא היא דכתיב (נחמיה יג טו* בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גיתות בשבת ועומסים על החמורים וגו'. אסרו להן הכל. כיון שנגדרו. היו מתירין להן והולכין, עד שהתירו להן את הכל. חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה. °רבי יוסה אומר. אף הציפרין _{ציפורן לחרוט שמקפיד עליה לכתיבה.} °רבן שמעון בן גמליאל אומר. אף ההוגין _{עוגן ספינה} מדוכה, אם יש בה שום מטלטלין אותה. ואם לאו אין מטלטלין אותה. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. אם היתה מדוכה קטנה הניתנת על גבי השלחן, הרי היא כקערה ומטלטלין אותה בשבת. רבי יוסי° _{בר זבידא} ורבי אילא° _אילעא אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. ורבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} המשנה שאמרה שצריך שיהיה במדוכה שום כדי שיהיה מותר לטלטלה, קודם להתרת כלים נשנת. תמן תנינן ^יז_בקלוסטרא _{קרש המשמש לבריח שראשו עב וראוי לדוך בו} °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר. שומטה מפתח זו ותולה בחבירו בשבת, אבל אסור לטלטלה. °רבי טרפון אומר. הרי היא ככל הכלים ומיטלטלת בחצרמאי טעמא ד°רבי יהושע _{בן חנניה} דאסר אף לצורך גופו? דבי רבי ינאי° _הכהן אמרי בחצר שלא עיריבה היא מתניתין. אם בחצר שלא עיריבה, על הדא תנינן °רבי טרפון אומר הרי היא ככל הכלים ומיטלטת בחצר? אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי ירמיה° , ורבי חנניה° מטי בה בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. קודם להתרת כלים נשנו. אי קודם להתרת כלים שנו. הדא הוא דתנינן °רבי טרפון אומר הרי היא ככל הכלים ומיטלטלת בחצר? _{הרי אמרנו שאסרו את כל הכלים דתני} ג' כלים מיטלטלין בחצר. ואלו הן סכין קטנה, ומקצוע של דבילה, וזומי ליסטרא. תשע תקיעות היו תוקעים ערב שבת שלוש תקיעות להבטיל את העם ממלאכה ושלוש להבדיל בין קדש לחול, ותוקע ומריע ותוקע. וגבי אותה החצוצרת תני, תוקע השלישית בראש הגג ומניחה במקומה. ולא כלי הוא? אמר רבי יודן° . קודם להתרת כלים שנו. אמר רבי זעירא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. קנים _{של שולחן לחם הפנים ששומטים אותם בערב שבת וסודרים במוצאי שבת.} ומקלות _{שבחול היה מניח מקל עליו ועל חברו ותולה ומפשיט את קרבן הפסח, ובשבת מניח ידו על יד כתף חבירו ותולה ומפשיט} קודם להתרת כלים שנו.

[דף פב עמוד ב]

לווחין _{קרשים רחבים} של ספינה, אין מטלטלין אותן בשבת. ואם היו מכוסים על גבי כלי או על גבי אוכלין, הרי הן ככיסוי כל הכלים ומטלטלין אותן בשבת. אמר רבי אילא° _אילעא. אף על גב דתימר בכיסוי כלים שמטלטין אותם, ^יז_גוהוא שיהא עליהן תואר כלי _{שיהיה ניכר שמשמשים לכיסוי.} כל שניטל בשנים, מטלטלין אותן בשנים. בארבעה וחמשה. אסור שקובע לו מקום מחמת כבדו. אמר רבי זעירא° . מכיון דאת אמר בשנים מותר. ^יז_דאפילו בארבעה וחמשה מותר וראיה שמותר, מהא, דאמר רבי מנא° _{בן יונה} אמר רבי יוסה° _אסי. כד הוון טלייא, הוינה טעונין ספסלה, ורבי יודה בר פזי° וסבייא מסייעין להון. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי חנינה° . מעשה היה וטלטלו קרון של בית °רבי בשבת. ולאו כלי הוא _{אז מה החידוש?} שלא תאמר הואיל ואין תשמישן אלא על גב מקומן _{שהקרון בדרך כלל באותו מקום} אין מטלטלין אותן בשבת. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי} בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. קופות הגדולות, וסוגין סלים הגדולים, מטלטלין אותן בשבת. פשיטא ולא כלים הם? שלא תאמר הואיל ותשמישם במקומן, אין מטלטלין אותן. אמר רבי אבא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. מכבש מיטות _{כלי שעשוי לכבוש את הקש שעל המיטה} מטלטלין אותן בשבת. אמר רבי אבא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^יז_הכובד העליון והתחתון של מתקן האורגים, מטלטלים אותן חוץ מן העומדים. אמר רבי אבא° . הדא דתימר בעמודים ששם בבל שהיו משקעים אותם באדמה וכשמוציאם עושה גומה אבל בעמודים שכאן בארץ ישראל שהם מונחים בחריץ באבן מותר. אמר רבי זעירא° בשם רב יהודה° _נשיאה שאמר בשם רב° _{אבא בר אייבו} קנים וחבלים של קורייס _{מסרק שאיתו מהדקים את האריג} מטלטלין אותן בשבת, מהא. ד°רבי יוסה אמר, רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאל לרבי יהודה בן לוי° מהו לטלטל כלי קורייס בשבת? אמר לו מטלטלין. רבי יהודה בן פזי° לא אמר כן. אלא רבי יוחנן° _{בר נפחא} שאל לרבי יהודה בן לוי° , מהו לטלטל כלי קורייס בשבת? ואמר לו אין מטלטלין. אמר לו, למה? אמר לו. מפני שאין מטלטלין _{שאף בחול אינו מטלטלם}

ירושלמי שבת, פרק יז, הלכה ב

מתני’: ^יז_ונוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים. קורדום לחתוך בו את הדבילה. מגירה לגור בה את הגבינה. מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות. את הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן. את הכוש ואת הכרכר לתחוב בו. ^יז_זמחט של יד ליטול בה את הקוץ. ושל סקאין לפתוח בו את הדלת:

גמ’: תנן, נוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים. הא שלא לפצע בו, לא. משמע שכלי שמלאכתו לאיסור לא הותר לכל מלאכת התר _{אלא רק למלאכות שרגילות להשתמש בהם.} מתני' ד°רבי נחמיה . ד°רבי נחמיה אמר, אף כלים אין ניטלין שלא לצורך. רבי אבא° °רבי יודא ורבי חיננא בר שלמיא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} מודין חכמים ל°רבי נחמיה , בזיירא ובמזורה ובמכונה. בזיירא דהו עצר _{סוחט את הבגדים} ביה. במזורה דוה חביט ביה. במכונה דהו כתיש _מנפץ ביה. כלי המיוחד לאיסור, מטלטלין אותו לצורך. מיוחד להיתר, בין לצורך בין שלא לצורך. אמר רבי יוסה° _אסי. ראה עד היכן היקלו בשבת. שאפילו דברים שאין תשמישן לכך, התירו אותן לשם שבת. ועד היכן החמירו בטומאה. דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת} ^יז_חדלופקי _{שולחן הגשה} למה היא טמאה? _{שהרי היא שימוש לכלי ולא לאדם.} מפני שהשמש אוכל עליה. בסיס דידיה למה היא טמאה? מפני שהשמש עומד עליה כשצריך ליטול דבר שמוגבה מעט. ראה עד איכן החמירו בטומאה. שאפילו דברים שאין תשמישן לשם טבלה _שלחן.

[דף פג עמוד א]

טימאו אותן לשם טבלה: תנן, את הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן. הכוש והכרכר לתחוב בו. אמר רבי סימון° , שרא לי רבי אבהו° מיסב קילורית _{תחבושת לספוג הליחה שבעין} בשבת. אמר רבי אבא בר כהן° בשם רב ששת° . מתניתין אמרה כן. דתנן, מחט של יד ליטול בה את הקוץ. דאי לא כן, מה בין קוץ לזה? רבי אבא° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}. מהו מיגבלתה _{לגבל את התרופה ששמים בקילורין} ביום טוב? אמר לו אינו אוכל נפש.

ירושלמי שבת, פרק יז, הלכה ג

מתני’: ^יז_טקנה של זיתים. אם יש קשר בראשו, מקבל טומאה. ואם לאו, אינו מקבל טומאה. ^יז_יבין כך ובין כך ניטל בשבת:

גמ’: מאי קנה של זיתים? דבי רבי ינאי° _הכהן אמרי. קנה שהתקינו להיות בודק הזיתים. כיצד היה יודע אם הזתים מוכנים? אם מלוכלך במשקה, בידוע שנגמרה מלאכת המעטן. ואי לא, בידוע שלא נגמרה מלאכת המעטן. אמר לו רבי מנא° _{בן יונה}, לא תני שמואל° _{בר אבא בר אבא} להיות בודק, אלא להיות שולה בו הזיתין. כיוון שכדי שהקנה יקבל טומאה, צריך שיהיה לקנה בית קיבול לפחות לזית, ולא די בטיפת משקה. קנה שהתקינו להיות פוקק בו החלון. נאמר, אם היה קשור ותלוי פוקקין בו, ואי לא, אין פוקקין בו. °רבן שמעון בן גמליאל אומר מיתקן, אף על פי שאינו קשור ותלוי. ולא כן אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. משכני חילפיי, והראני נגר משל בית °רבי . קשור אף על פי שאינו תלוי. °רבי דסבר כמאן? שהרי ל°רבן שמעון בן גמליאל די שהותקן לכך. ולרבנן צריך שיהיה קשור ותלוי. אמר רבי יודן° . לעולם °רבי סבר כ°רבן שמעון בן גמליאל . קנה מכיון שנוטלו ונותנו לתוך ידו נעשה כמפתח. נגר כיוון שתוקעו באדמה כבריח ונראה כבונה, צריך שיהיה קשור

ירושלמי שבת, פרק יז, הלכה ד

מתני’: כל הכלים ניטלין בשבת, ^יז_יאחוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה. ^יז_יבכל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך. °רבי נחמיה אומר. אין ניטלין אלא לצורך:

גמ’: אמר רב יהודה° _נשיאה בשם רב° _{אבא בר אייבו} הלכה כ°רבי נחמיה דאמר אין ניטלין אלא לצורך. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבנן דתמן. חד אמר. לצורך, לצורך גופו. שלא לצורך, שלא לצורך גופו. ו°רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך גופו. וחרנה אמר. לצורך, לצורך גופו ולצורך מקומו. שלא לצורך, שלא לצורך גופו ושלא לצורך מקומו _{מחמה לצל.} ו°רבי נחמיה אומר. אין ניטלין אלא לצורך גופו ולצורך מקומו. תני, °בית שמאי אומרים. אין ניטלים אלא לצורך. ו°בית הלל אומרים לצורך ושלא לצורך. תני, אמר רבי יודן° . לא נחלקו °בית שמאי ו°בית הלל על המלאים, שמטלטלין אותן שלא לצורך. ועל הריקנין, שיש בדעתו למלותן. על מה נחלקו? על שאין בדעתו למלותן. ש°בית שמאי אוסרין, ו°בית הלל מתירין. אתיא ד°בית שמאי כ°רבי נחמיה . והרי את אמרת הלכה כ°רבי נחמיה , ולא יוצא מכאן שהלכה כ°בית שמאי ? והא °בית שמאי במקום °בית הלל אינה משנה

ירושלמי שבת, פרק יז, הלכה ה

מתני’: ^יז_יג כל הכלים הניטלין בשבת, שבריהן ניטלין, ובלבד שיהו עושין מלאכה. שברי עריבה לכסות בהן את פי החבית. ושל זכוכית לכסות בהן את פי הפך. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן. שברי עריבה

[דף פג עמוד ב]

לצוק לתוכן מקפה. ושל זכוכית לצוק בתוכן שמן:
גמ’: תנן, ושל זכוכית לכסות בהן את פי הפך. תמן תנינן. המוציא זכוכית, לגרוד בה ראש הכרכר. והכא הוא אמר הכין? רבי אחא° ורבי מיישא° אמרו בשם רבנן דקיסרי, כאן בעבה שאינה ראויה לגרוד. כאן בחדה. ואית דבעי מימר. כאן להתיר לטלטל צריך שיהיה לו שם כלי. כאן לחייב במוציא צריך שיהיה לו חשיבות כלשהיא:

ירושלמי שבת, פרק יז, הלכה ו

מתני’: ^יז_יד האבן שבקירויא. אם ממלאין בה ואינה נופלת, ממלאין בה. ואם לאו, אין ממלאין בה. ^יז_טו זמורה שהיא קשורה בטפיח, ממלאין בה בשבת:

גמ’: תנן, נוטל אדם את בנו והאבן בידו. כלכלה והאבן בתוכה. אנן תנינן, האבן בתוכה. תני דבי °רבי , והאוכלין והאבן בתוכה. אמר רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו° איתפלגון רבי חייא בר יוסף° ורבי יוחנן° _{בר נפחא}. רבי חייה בר יוסף° כמתניתין. רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כהדא דתני דבי °רבי . מתניתין פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא}, דתנן. האבן שבקירויה. אם ממלאין בה ואינה נופלת, ממלאין בה. _{אף שאין בה דבר היתר} שנייא היא אבן שבקירויה, דכיון שהיא אפיצה _מהודקת לה, כגופה היא. וסיפא פליגא על רבי חייא בר יוסף° . דתנן, ואם לאו, אין ממלאין בה למה אם אינה הדוקה אסור אמר רבי יודן° . כיון שהיא עשויה להכביד, נעשה כמטלטל קירוייא על גב האבן. שהאבן נעשת עיקר והכלכלה בסיס לה. מה עבד לה רבי יוחנן° _{בר נפחא}? כשהדוקה, נעשה כמטלטל קירוייא עצמה. שהאבן נעשת חלק ממנה. מתניתין פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא}, דתנן. ^יז_טזנוטל אדם בנו והאבן בידו. והא תינוק והאבן בידו, ^יז_יזככלכלה והאבן בתוכה ומותר? אמר רבי כהן° בשם רבנן דתמן. תינוק, עשו אותו כאוכלין והוי ליה כדבר האסור והמותר . תמן אמרין, עשו האבן ביד התינוק, כקמיע מומחה ביד תינוק. שאם יטלו אותה ממנה יבכה ויחלה

ירושלמי שבת, פרק יז, הלכה ז

מתני’: °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. ^יז_יחפקק החלון. בזמן שהוא קשור ותלוי, פוקקין בו. ואם לאו, אין פוקקין בו. וחכמים אומרים. בין כך ובין כך פוקקין בו. ^יז_יטכל כיסויי הכלים שיש להן בית אחיזה, ניטלין בשבת. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}. במה דברים אמורים? בכיסויי הקרקעות. אבל בכיסויי הכלים, בין כך ובין כך ניטלין בשבת:

גמ’: איזהו נגר הנגרר שהותר במדינה? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^יז_כקשור אף על פי שאינו תלוי. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, משכני חילפיי והראני נגר משל בית °רבי שהיה קשור אף על פי שאינו תלוי. תנן _{בעירובין} נגר הנגרר _{שקשור ואינו תלוי} נועלין בו במקדש אבל לא במדינה, והמונח _{לא קשור ולא תלו} כאן וכאן אסור. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר המונח במקדש והנגרר במדינה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אתייא יחידייא _{°רבי אליעזר בן הורקנוס} דהכא

[דף פד עמוד א]

כסתמא _כחכמים דתמן. ויחידייא דתמן _{°רבי יהודה בר עילאי} כסתמא דהכא. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי קומי רבי ירמיה° . היך עבדין עובדא? אמר לו. מן מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, משכני חילפיי והראני נגר משל בית °רבי שהיה קשור אף על פי שאינו תלוי. הדא אמרה, כ°רבי יודן עבדין עובדא. אתא רבי חונא° ואמר בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. ^יז_כאהלכה כ°רבי יודה , ובלבד שיהא קשור בדלת רבי ינאי° _הכהן ורבי אמי° _{בן נתן} אמרו, עד שיהא קשור ^יז_כבבדלת בדבר שהוא יכול להעמידו. ניגרייא דרבי אלעזר° _{בן פדת}, הוה קטיר בגמי. נשמט _{הנגר מהחבל} אסור. נקמז נקרע _{החבל מהדלת ונשאר קשור לנגר} ,רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבנן. מדדהו בראשי אצבעותיו _{שמחזיק בחבל שיהיה ניכר שהיה קשור:} תנן, כל כיסוי הכלים כו'. אבא בר כהנא° ורב חייה בר אשי° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} הלכה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}

הדרן עלך פרק כל הכלים

פרק יח

פרק שמונה עשר - מפנין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שבת, פרק יח, הלכה א

מתני’: מפנין ^יח_אאפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש, ^יח_באבל לא את האוצר. ^יח_גמפנין תרומה טהורה, ^יח_דודמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והתורמס היבש מפני שהוא מאכל לעניים, אבל לא את הטבל, ולא את מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו, ^יח_הלא את הלוף ולא את החרדל. °רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף, מפני שהוא מאכל לעורבים:

גמ’: רבי זעירא° שאל לרבי יאשיה° . כמה הוא שיעור הקופות? אמר לו ^יח_ונלמוד סתום מן המפורש. דתנינן תמן, בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה. תמן תנינן. המוציא יין כדי מזיגת הכוס. רבי זעירא° שאל לרבי יאשיה° , כמה הוא שיעור הכוסות? אמר לו ילמוד סתום מן המפורש. דתני רבי חייה° , ^יח_זארבע כוסות של פסח, ישנן _{בארבעתם} רביעית יין איטלקי. תנן, מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש. מהו לפנות מן האוצר _{שלא התחיל בו קדם} כסדר הזה? נישמעינה מן הדא, דתני, תבואה צבורה. בזמן שהתחיל בה מערב שבת מותר להסתפק ממנה בשבת. ואם לאו, אסור להסתפק ממנה בשבת, דברי רבי אחא° . °רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר . ושוין שלא יגע באוצר _{שלא השתמש ממנו.} ^יח_חאבל עושה הוא שביל ונכנס ויוצא. אית תניי תני, מטלטלים את הדימוע. אית תניי תני, אין מטלטלים. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. מאן דאמר מטלטלין, במדומע בתרומה טהורה שראויה לכהן. ומאן דאמר אין מטלטלין, בתרומה טמאה.

[דף פד עמוד ב]

ובאותו שאין בו כדי להעלות. אבל באותו שיש בו כדי להעלות מטלטלין. תנו רבנן מטלטלין תרומה טמאה _{המעורבת} עם החולין. מאן תנא להא? °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ובשיש בה כדי להעלות. שהרי אם אין בחולין כדי להעלות, לדברי הכל אסור. ואם בשיש בה כדי להעלות, לרבנן זה מוקצה שאסור לתקן בשבת. אבל ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שאומר, סאה שנפלה, היא סאה שעלתה, שהתרומה הטמאה כאילו ניכרת אין כאן תיקון ומותר להרים בשבת וממילא השאר אינו מוקצה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, אדם עומד מערב שבת ואומר הרי זו תרומה למחר. ואין אדם עומד בשבת ואומר הרי זו תרומה למחר. רבי יוסי ברבי בון° אומר, אין אדם עומד ערב שבת ואומר הרי זה תרומה למחר. מתניתא פליגא על רבי יוסי ברבי בון° . דתנן, ^יח_טלגין טבול יום. ומילאהו מן החבית מעשר טבל. אם אמר הרי זה תרומה למחר משתחשך, הרי זה תרומה למחר שטבל לא נפסל בטבול יום, ולמחרת כשיחול שם תרומה, כבר היה הערב שמש. אם אמר הרי זה עירוב, ^יח_ילא אמר כלום. שהערוב קונה בין השמשות. ואז היה עדין טבל, מכאן שיכול לקרא שם למחר. פתר לה לשעבר _{בדיעבד,} אבל לכתחילה אסור . והתני רבי חייה° . עומד אדם בערב שבת ואומר מה שאני עתיד להפריש יהיה תרומה. אית לך מימר לשעבר? לאחר ששמע את דברי רבי חייה° , חזר בו רבי יוסי ברבי בון° מהדא.

[דף פה עמוד א]

מה שהפריש בשבת על פי תנאי שעשה, תני, מטלטלה אחד תרומה טהורה, ואחד תרומה טמאה. מאי כדון איך _{יתכן הרי היא מוקצה?} כשמתנה אם היתה תרומה טהורה אומר , _{מה שישאר בידי} הרי זו תרומה מכבר לכשאוכלנה לשאר וכשיאכל הוברר שמא שנשאר בידו זה התרומה. היתה תרומה טמאה שאינו יכול להזיזה אחר שיפרישה. אומר _{מה שישאר בידי} הרי זו תרומה מכבר לכשאניחנה בזוית. אמר רבי זעירה° , הדא אמרה, ^יח_יאטבל שיש עליו תנאי שחלק ממנו יהיה תרומות ומעשרות, מותר לטלטלו, כיצד עושה? נותן עיניו במקצתו ואוכל השאר. תני. מטלטלין החרדל, מפני שהוא מאכל יונים. ואת החצב, מפני שהוא מאכל צבאים. ואת הזכוכית, מפני שהוא מאכל נעמיות. אמר °רבי נתן . אם כן, יטלטלו הזמורות מפני שהפילין אוכלין אותן? °רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף, מפני שהוא מאכל לעורבים. מה אנן קיימין? אם בשיש לו מאותו המין, ואותו המין מצוי בשוק, דברי הכל מותר. אם בשאין לו מאותו המין, ואין אותו המין מצוי בשוק, דברי הכל אסור. אלא כי אנן קיימין, בשאין לו מאותו המין, ואותו המין מצוי בשוק. רבנן אמרין, מכיון שאין לו מאותו המין אסור. ו°רבן שמעון בן גמליאל אמר, מכיון שאותו המין מצוי בשוק, כמי שיש לו מאותו המין. אמר רבי זעירה° לא אתייא אלא כרבי חנינא° _{בר חמא} דאמר עולין היינו עם °רבי לחמת גרר. והיה אומר לנו ^יח_יבבררו לכם חלוקי אבנים ואתם מותרין לטלטלם למחר. אמר רבי יוסה° _אסי שנייא היא הכא שהוא ככסא:

ירושלמי שבת, פרק יח, הלכה ב

מתני’: ^יח_יגחבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים. אם התקינן למאכל בהמה, מטלטלין אותן. ואם לאו, אין מטלטלים אותן. ^יח_ידכופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו ושירדו. תרנגולת שברחה, דוחין אותה עד שתיכנס. ^יח_טוומדדין עגלים וסייחים ברשות הרבים.

[דף פה עמוד ב]

והאשה מדדה את בנה. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. ^יח_טזאימתי? בזמן שהוא נוטל רגלו אחת ומניח אחת. אבל אם היה גורר, אסור:

גמ’: תנן, חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים. אם התקינן למאכל בהמה, מטלטלין אותן. ואם לאו, אין מטלטלים אותן. אמר רבי זעירה° . לא אתייא אלא כרבי חנינא° _{בר חמא}. דאמר רבי חנינא° _{בר חמא}. עולין היינו עם °רבי לחמת גרר והיה אומר לנו, בררו לכם חלוקי אבנים, ואתם מותרין לטלטלם למחר _{שדי בהכנה כזו.} אמר רבי יוסה° _אסי, שנייא היא הכא בחבילי עצים שהוא ככסא ויכול לישב עליהם אבל אבנים אולי לתנא שלנו לא די בלברור וצריך מעשה של ממש, התיב רבי אלעזר° _{בן פדת}, והתנינן חבילי קש. וקש לאו כמפוזר הוא ואינו ראוי לישיבה ואף על פי כן די במחשבה? _{אם כן אף באבנים די במחשבה כ°רבי .} מתניתין פליגא על מאן דאמר, כל המיוחד _בסיס לאיסור אסור. דתנינן. ^יח_יזהאבן שעל פי החבית, מטה על צדה ונופלת. ואיך מותר להזיז את החבית אף אחר שהאבן נופלת? והרי החבית נעשתה בסיס לאבן. רבי אבא° בשם רב חייה בר אשי° פתר לה בשוכח. שאינו נעשה בסיס אלא במניח בכוונה. מתניתין פליגא על מאן דאמר, כל המיוחד לאיסור אסור. דתנינן, כופין סל לפני האפרוחים שיעלו ושירדו. ותני עלה. עלו מאיליהן, _{והיו עליה כל בין השמשות} אסור לטלטלה אף אחר שירדו. והרי אין הסל מיוחד לאפרוחים ולמה הוא נאסר אמר רבי בון בר חייה° קומי רבי זעירא° . תיפתרבסל מאוס, שלא אכפת לו שישאר מיועד לאפרוחים. אמר לו, והתני רבי הושעיה° אפילו סאה, אפילו תרקב. אית לך מימר סאה ותרקב מאוסין הן?

ירושלמי שבת, פרק יח, הלכה ג

מתני’: ^יח_יחאין מילדין את הבהמה ביום טוב, אבל מסעדין אותה. ^יח_יטומילדין את האשה בשבת. וקורין לה חכמה ממקום למקום. ומחללין עליה את השבת. וקושרים את הטיבור. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. ^יח_כאף חותכין. וכל צורכי מילה עושין בשבת:

גמ’: תנן, אין מילדין את הבהמה ביום טוב, אבל מסעדין אותה. איזהו הסיעוד? ^יח_כאמביא יין ונופח לתוך חוטמו של ולד. ונותן ידו למטה ומקבל את הולד שלא יפול בחזקה. ושומט דדיה ונותן לתוך פיו. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. ^יח_כבאף מרחמין על הבהמה ביום טוב. כיצד עושה? נותן גוש של מלח על רחמה, והיא רוצה להניק בנה: תנן, ומילדין את האשה, וקוראין לה חכמה ממקום למקום. כיי דתנינן תמן, ההולכים להעיד עדות החדש הרי הם כבני העיר שיש להם אלפים אמה לכל רוח. ולא זו בלבד, אלא אפילו חכמה הבאה לילד: תנן, ומחללין עליה את השבת. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, ^יח_כגעושין לה מדורה אפילו בתקופת תמוז: וקושרין את הטיבור. כהדא, אמתיה דבר קפרא° , נפקא מיילדה ליילד ישראלית בשבת. אתת ושאלת ל°רבי האם מותר לחתוך את חבל הטבור אמר לה. אזלון ושאלון לחייתא. אמרה ליה, ליכא חייתא. אמר לה. זילי עבידי כמנהגיך _{כמנהג המקום.} אמרה ליה, ליכא מנהג. אמר לה. איזילי חתוך כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. תנן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. אף חותכין. וכל צורכי מילה עושין בשבת. כיני מתניתין. וכל צרכי חיה נעשין בשבת. תני השיליא הזאת בשבת, עשירין

[דף פו עמוד א]

טומנין אותן בשמן. והעניים טומנין אותן בתבן וחול. אחר השבת, אלו ואלו טומנין אותן בארץ כדי ליתן ערבון לארץ
הדרן עלך פרק מפנין

פרק יט

פרק תשעה עשר - רבי אליעזר אומר

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שבת, פרק יט, הלכה א

מתני’: °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. אם לא הביא כלי מערב שבת, מביאו בשבת מגולה. ובסכנה, מכסהו על פי עדים. ועוד אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. כורתין עצים לעשות פחמים לעשות ברזל. כלל אמר °רבי עקיבא _{בן יוסף}. ^יט_אכל מלאכה שאפשר לה לעשות מערב שבת, אינה דוחה את השבת. מילה שאי אפשר לה לעשות מערב שבת, דוחה את השבת:

גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הוינן סברין מימר, בכל הדברים חלוק °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ממה שראינו שכדי להתיר אפית שתי הלחם בשבת. צריך °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לדרוש גזרה שווה ביכורים ביכורים מהעומר . מה ביכורין שנאמר (ויקרא ויקרא ב יד) בעומר דוחין השבת. אף ביכורין שנאמר (ויקרא אמור כג יז) בשתי הלחם דוחין את השבת. הדא אמרה לא בכל הדברים חלוק °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. לעולם אימא לך ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} כל מצוות עשה שקבוע לה זמן דוחה שבת. ולמה צריך °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לדרוש גזרה שווה ביכורין ביכורין מהעומר להתיר אפית שתי הלחם? אלא על ידי שעיקר דחייתן שבות. שהרי כל המצווה היא להניף יחד את שתי הלחם עם הכבשים. ואין כאן איסור תורה אלא שבות. ומכשיריהן מלאכה. צריך דרשה להתיר מכשירים. אבל מצוות עשה שעיקרה דוחה שבת, אין צורך בדרשה להתיר שמכשיריו ידחו שבת. התיבון. והתני לולב ומכשיריו דוחין את השבת. והרי לולב. נטילתו דוחה שבות. ואיך מכשיריו דוחים שבת אף ללא דרשה? אמר רבי יונה° . לא התירו אלא איסור דרבנן, כגון להביאו מראש הדקל. והתני שופר ומכשיריו דוחין את השבת. והרי תקיעת שופר דוחה שבות. ואיך מכשיריו דוחים שבת אף ללא דרשה? אף כאן לא התירו אלא איסור דרבנן, כגון להביאו מחוץ לתחום. ותני כן שאין מתירים איסורי תורה בשופר דתנן. אין מגרדין _מבחוץ ולא מגררין _מבפנים ולא מפרכין _{להחליק מקומות חדים.} תני בשם °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. לולב ומכשיריו דוחין את השבת. אמר רבי יונה° . סלקה מתניתין _{נפסקה הלכה} למעשה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. תני, מעשה היה שלא הביאו סכין מבעוד יום. והורה °רבי כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. חבורה היתה מקשה. מה ראה °רבי להניח דברי חכמים ולעשות כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? אמר רבי הושעיא° . שאלנו את °רבי יהודה _{בר עילאי} הגוזר _המוהל ואמר לנו. במבוי שאינו מפולש אלא שלא נשתתפו בו היה המעשה. והרי עדיין אסור מדרבנן. כהדא דתנינן, אסור לטלטל מתוכו לבתים ומבתים לתוכו? אמר רבי אבהו° . קיימתיה בתינוק ובאיזמל ששבתו במבוי. ואינו אסור לטלטלו בכל המבוי? בעון קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, האם כמה דאתמר

[דף פו עמוד ב]

^יט_בבכלים ששבתו בחצר מטלטלין אותן בכל החצר. ודכוותה כלים ששבתו במבוי מטלטלין אותן בכל המבוי בשבת? שאלון ליה, ולא אגיבון. דלא הוה רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר, אלא כל מילה באתרה. כד אתון לעירובין. אמר לון בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כלים ששבתו במבוי, מטלטלין אותן בכל המבוי. ודכוותה כלים ששבתו בחצר, מטלטלין אותן בכל החצר. רב° _{אבא בר אייבו} אמר. אין מטלטלין אותו אלא בד' אמות. אמר רבי יוסה ברבי בון° . רב° _{אבא בר אייבו} כדעתיה. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} כדעתיה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} דו אמר, קורה בלא שיתוף מתרת. הוא דאמר מטלטלין אותן בכל המבוי. רב° _{אבא בר אייבו} דהו אמר, אין קורה מתרת בלא שיתוף. הוא דאמר, אין מטלטלין אותן אלא בד' אמות. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}. לאיזה דבר משתתפין בכל המבוי? אמר רבי יוסה ברבי בון° . כדי לעשות כל הרשויות אחת ולהתיר להוציא מהבתים לחצר ולמבוי. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . סכין של מילה. עושה לה חולה _{מעגל של אנשים} ומביאה. בר מרינה הוי לי עובדא. שאל לרבי סימון° ושרא. שאל לרבי אמי° _{בן נתן} ואסר. ואיקפד רבי סימון° . ולא כן תני, נשאל לחכם והתיר, יכול לישאול לחכם אחר שמא יאסר ולמה הקפיד? אמר רבי יודן° , הכין הוה עובדא. שאל לרבי אמי° _{בן נתן} ואסר ליה. לרבי סימון° ושרא. ואיקפד רבי אמי° _{בן נתן}. כהדא דתני. ^יט_גנשאל לחכם ואסר, אל ישאל לחכם אחר שמא יתיר. בימי רבי ירמיה° אינשון מפתחייא דסדרא רובא _{בית המדרש הגדול} אתון ושאלון ליה. אמר לון. כד תחמון שטפא _קהל עבר, אייתינון דרך חולה. חייליה דרבי ירמיה° מהדא. דתני, ^יט_דכל חולה שנעשית בין לדעת בין שלא לדעת, הרי זו חולה. רבי יודא בר פזי° , הורי להביאן במנעלין. רבי חיננא בר פפא° , הורי לעשות חולה ולהביאו במנעלין. רבי שמואל בר אבדומי° , הוה ליה עובדא למיגזר בבית רב° _{אבא בר אייבו} בברית שעשה בריה. אנשון מייתי איזמל. שאל לרבי מנא° _{בן יונה}, אמר לו. ידחה למחר. שאל לרבי יצחק בר אלעזר° , אמר לון. מישחוק קונדיטון למסיבה לא אנשיתון. ומייתי איזמיל אנשיתון? ידחה למחר. אמר רבי יוסה ברבי בון° בשם רב חונה° . מתניתין אמרה שאסור לעשות חולה. דתנינן. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. אם לא הביא כלי מערב שבת, מביאו בשבת מגולה. אם אומר את שמותר לעשות כן. למה °רבי עקיבא _{בן יוסף} לא התיר על ידי חולה? חיישינן שמא לא ימצא מספיק אנשים לעשות חולה ויביאו בלי חולה שלמה. שאלו ל°הלל הזקן . מה לעשות לעם שלא הביאו סכיניהן עמהם בפסח שחל בשבת? אמר להן. הלכה שמעתי ושכחתי. אלא הניחו להן לישראל. אם אינן נביאים, בני נביאים הן. מיד ^יט_הכל מי שהיה פסחו טלה, היה

[דף פז עמוד א]

תוחבה בגיזתה. גדי, היה קושרו בקרניו. ונמצאו פסחיהן מביאין סכיניהן עמהן. כיון שראה מעשה, נזכר הלכה. אמר להן. כך שמעתי מפי שמעיה ואבטליון. אמר רבי זעירה° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. כל תורה שאין לה בית אב _{מסורת איש מפי איש,} אינה תורה. שהרי כל ההוכחות ש°הלל הביא להם לא קבלו עד שאמר כך מקובלני. תמן _{גבי פרה אדומה} תנינן. ^יט_ורכב עליה, נשען עליה, נתלה עליה, עבר בה נהר, קיפל עליה המוסירה, פרס טליתו עליה, פסולה. עשה לה סנדל שלא תחליק, פרס טליתו עליה מפני הזבובים, כשרה. הדא ילפה מההיא, וההיא ילפה מהדא. הדא ילפה מההיא. שאם תלה בה סכין לשחוט, כשירה. וההיא ילפה מהדא. שכל עבודה שהיא לשם קדשים, אינה עבודה. למה לא יתירו להן על ידי חולה? אלא כרבי אמי° _{בן נתן} שאסר אם נעשה לדעת. ואפילו תימר כרבי סימון° , כשם שנעלמה זו כך נעלמה זו. אמר רבי אבין° . והלא אי איפשר לשני שבועות _שמיטין שלא חל י"ד להיות בשבת. ואיך נעלמה הלכה מהן? כדי ליתן גדולה ל°הלל . תני °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. כשם שהשחיטה דוחה שבת, כך מכשירי שחיטה דוחין את השבת. אמר לו °רבי עקיבא _{בן יוסף}. לא אם אמרת בשחיטה, שאי אפשר לעשות מערב שבת. תאמר במכשירי שחיטה, שאיפשר לעשותן מערב שבת? אמר לו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. אימורי ציבור יוכיחו. שיכול להקטירן במוצאי שבת. ודוחין את השבת. מה לי מכשירי שחיטה שלפני שחיטה _{הכנת סכין.} מה לי מכשירי שחיטה שלאחר שחיטה _{הקטרת אימורין.} אמר לו °רבי עקיבא _{בן יוסף}, מה למכשירי שחיטה שלאחר שחיטה, שכבר דחת שחיטה את השבת. ידחו מכשירי שחיטה לפני שחיטה, שעדיין לא דחת שחיטה את השבת? דבר אחר שמא ימצא הזבח פסול, ונמצא דוחה שבת בלא שחיטה. גבי תינוק, מה אית לך למימר? שמא יחלה תינוק ונמצא דוחה שבת בלא מילה. התיבון ל°רבי עקיבא _{בן יוסף} שאמר כל דבר שאי אפשר לעשותו מאתמול דוחה שבת. הרי מזבח שנפל בשבת. הרי אינו ראוי לבנות בערב שבת, ולמה אסור לבנותו בשבת? מין מזבח ראוי לבנות מאתמול. קרבן פסח, לעולם אי אפשר לעשותו בזמן אחר. הגע עצמך שחל יום שביעי של טמא מת להיות בשבת. הרי אינו ראוי להזות קדם שבת? _{ולמה אסרו להזות עליו בשבת?} מין הזייה ראויה להזות מאתמול

ירושלמי שבת, פרק יט, הלכה ב

מתני’: ^יט_זעושין כל צרכי מילה. מוהלין, ופורעין, ומוצצין, ונותנין עליה אספלנית וכמון. ^יט_חאם לא שחק מערב שבת

[דף פז עמוד ב]

לועס בשיניו ונותן. אם לא טרף יין ושמן, נותן זה לעצמו וזה לעצמו. אין עושין לה חלוק לכתחילה, אבל כורך עליה סמרטוט. אם לא התקין מערב שבת, כורך על אצבעו ומביא, אפילו מחצר אחרת:

גמ’: כתיב (בראשית לך לך יז יג) המול ימול. מיכן לשני מילות. אחת למילה ואחת לפריעה. אחת למילה, ואחת לציצים. עד כדון כ°רבי עקיבא _{בן יוסף}, דהו אמר לשונות כפולים, ריבויין הן. כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע} דהו אמר. לשונות כפולות, התורה דברה כדרכה, _{דדברה תורה כלשון בני אדם.} (בראשית ויצא לא ל) הלוך הלכת. נכסוף נכספת. (בראשית וישב מ טו) גנב גנבת. מנן ליה? אמר רבי יודה בן פזי° דכתיב (שמות שמות ד כו) אז אמרה חתן דמים למולות. מיכן לשני מילות. אחת למילה ואחת לפריעה. אחת למילה ואחת לציצים. רב° _{אבא בר אייבו} אמר כתיב (בראשית לך לך יז יג) המול ימול, מיכן לנולד ^יט_טכשהוא מהול, שצריך להטיף ממנו דם ברית. המול ימול, מיכן לישראל ערל שלא ימול _{שרק המהול ימול.} ^יט_י ואין צריך לומר עובד כוכבים ומזלות ערל. אמר רבי לוי° . כתיב (בראשית לך לך יז ט) ואתה את בריתי תשמור. כל שכיוצא בך _{יכול למול.} תני ישראל מל את הכותי. וכותי אינו מל את ישראל. מאי טעמא? מפני שמתכוין לשם הר גריזים דברי °רבי יודן . אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}. וכי היכן מצינו שמילה צריכה כוונה? יהא מל והולך לשם הר גריזים עד שתצא נפשו: המשוך לא ימול, שלא יבוא לידי סכנה. דברי °רבי יודה . אמר לו °רבי יוסי _{בן חלפתא}. הרבה משוכין היה בימי בן כוזיבא. וכולן מלו וחיו והולידו בנים ובנות. והמשוך, ושנולד מהול, ^יט_יא וגר שנתגייר כשהוא מהול, צריך להטיף ממנו דם ברית. תני, אמר °רבי שמעון בן אלעזר . לא נחלקו °בית שמאי ו°בית הלל . על הנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית. שהיא ערלה כבושה. על מה נחלקו? על שנתגייר מהול. ש°בית שמאי אומרים שצריך להטיף ממנו דם ברית. ו°בית הלל אומרים אינו צריך להטיף ממנו דם ברית. °רבי אלעזר בנו של רבי אלעזר הקפר אומר. לא נחלקו °בית שמאי ו°בית הלל על זה ועל זה שצריך להטיף מהם דם ברית. ועל מה נחלקו? על הנולד מהול בשבת. של°בית שמאי הטפת דם דוחה שבת. ול°בית הלל אינו דוחה שבת. אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי הושעיה° . הלכה כדברי התלמיד _{כ°רבי שמעון בן אלעזר אף על גב ד°רבי יהודה בר עילאי רבו פליג עליו בברייתא.} אתא עובדא קומי רב° _{אבא בר אייבו} ואמר. מן דתנינן מפני שהיא ערלה כבושה. הדא אמרה, ערל ברור הוא, ודוחין עליו את השבת. רבי אבהו° אמר, ^יט_יב אין דוחין עליו את השבת, וצריך להטיף ממנו דם ברית. רבי אדא בר אהבה° , איתיליד ליה חד בר כשהוא מהול. כי מימסמיס _{משמש למול אותו} ביה מית. רבי אבין° אמר נעשה פצוע דכא. ונתענה עליו ומת. רבנן דקיסרין אמרין. כרות שפכה נעשה, ונתענה ומת. רבי יוחנן בר מרייה° בעי. נתערבו מלמטן _{שערב יין ושמן בערב שבת וחזרו} ונפרדו מלמעלה מהו לחזור ולערות עליהן מלמעלן?

ירושלמי שבת, פרק יט, הלכה ג

מתני’: מרחיצין את הקטן, לפני המילה ולאחר המילה. ומזלפין עליו ביד, אבל לא בכלי. °רבי אלעזר בן עזריה אומר. מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת. שנאמר (בראשית וישלח לד כה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. ספק ואנדרוגינס, אין מחללין עליו את השבת

[דף פח עמוד א]

°רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר באנדרוגינס:
גמ’: אנן תנינן, מרחיצין את הקטן. תני דבית °רבי , מרחיצין את המילה. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את המילה. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הלכה כמי שהוא אומר מרחיצין את הקטן. אמר רבי יוסה° _אסי. על כורחך את אמר מרחיצין את הקטן. דהא תני שמואל° _{בר אבא בר אבא}. לעולם אין מונעין לא שמן ולא חמין מעל גבי מכה בשבת. ואמר רבי יוסה° _אסי. כל שעה הוה רבי זעירא° רבי אומר לי. תני מתניתך, מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה. ולא עוד אלא שמזלפין המים על גבי מכה בשבת. אם אומר שמרחיצין רק את המילה, מה בין מכתו של גדול למכתו של קטן? אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. ^יט_יגהלכה כ°רבי אלעזר בן עזריה . אמר רבי אבון° בשם רבי אבהו° . טעמיה ד°רבי אלעזר בן עזריה . דכתיב (בראשית וישלח לד כה) ויהי ביום הג' בהיותם כואבים. בהיותו כואב אין כתיב כאן. אלא בהיותם כואבים. בשעה שכל איבריהם כואבים עליהם. רבי יעקב בר אחא° אמר. רבי אלעזר° _{בן פדת} ורבי יוחנן° _{בר נפחא} מפקידין לחייתא _{מילדות.} כל שיקויין דאתון עבדין בחולא, עבדין בשובתא. לא כן צריכה, אפילו ביום השלישי שחל להיות בשבת. אבל ביום הראשון פשיטה שמותר . שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר מפני הסכנה. רבי יוסה° _אסי בעי. אם מפני סכנה, למה רק מזלפין חמין שהוחמו בחול. מותר אפילו שיהו מחמין לו חמין בשבת? אמר רבי יוסי בי רבי בון° בשם רבנן דתמן. מחמין לו חמין בשבת. תני שמאל. לעולם אין מונעין לא שמן ולא חמין מעל גבי מכה בשבת. ותני כן. ^יט_ידמחמם הוא אדם אלונטית ונותנה על גבי מכה בשבת. לא יטול אדם עריבה מליאה חמין ויתננה על גבי מעיו בשבת, שמא ישפך ויבא לידי סחיטה. רבי יהושוע בן לוי° אמר. לית כן אלא מותר: ^יט_טוספק ואנדרוגינס, אין מחללין עליהן את השבת. °רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר באנדרוגינס. תמן תנינן, ^יט_טזהכל חייבין בראייה, חוץ מחרש שוטה וקטן טומטום ואנדרוגינס. מה אמר בה °רבי יודה ? האם מזה ש°רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר למול אותו בשבת משמע שהוא זכר גמור ויהיה חייב בראיה או לא? נישמעינה מן הדא. ד°רבי יוחנן בן דהבאי אמר משום °רבי יהודה _{בר עילאי}, אף הסומא _{פטור מראיה.} ולית בר נש אמר אף, אלא מכלל דו מודי על קדמיתא. מחלפה שיטת °רבי יהודה _{בר עילאי}? תמן אף שהתורה אמרה יראה כל זכורך, הוא אמר פרט לאנדרוגינס. והכא שהתורה אמרה ימול לכם כל זכר , הוא אומר לרבות אנדרוגינס? °רבי יהודה _{בר עילאי} ורבנן מקרא אחד דרשו. דכתיב, (בראשית לך לך יז יד) וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה וכ"ו. רבנן דרשו ערל. מה תלמוד לומר זכר? עד שיהא כולו זכר. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} דרש זכר. מה תלמוד לומר ערל? אפילו מקצתו ערל. ברם הכא כתיב יראה כל זכורך, פרט לאנדרוגינס.

ירושלמי שבת, פרק יט, הלכה ד

מתני’: מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת. שכח ומל את של ערב שבת בשבת, חייב. אחד למול אחר שבת, ואחד למול בשבת. שכח ומל את של אחר שבת בשבת. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייב חטאת, ו°רבי יהושע _{בן חנניה} פוטר:

גמ’: תנן התם, השוחט _{בפסח שחל בשבת בשוגג} לשם פסח פטור, ולשם אימורי ציבור חייב. ותנן, כל הזבחים ששחטן בפסח שחל בשבת לשם פסח. אם אינן ראוין חייב. ואם ראוין הן לפסח, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייב ו°רבי יהושע _{בן חנניה} פוטר. משמע אפילו בשחט שלמים לשם פסח אחר שנשחטו כבר הפסחים של כל ישראל ואינו טרוד במצווה, פוטר °רבי יהושוע . אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ד°רבי מאיר היא.

[דף פח עמוד ב]

ד°רבי מאיר אמר . דבר שעשייתו מצוה פטור, ושאין בעשייתו מצוה במחלוקת. שהכל תלוי אם עשה מצווה ונתנה שבת להדחות. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר אף דבר שיש בעשייתו מצוה פעמים שחייב. ושאין בעשייתו מצוה האם פטור או לא זה במחלוקת. והכל תלוי אם יש מקום לטעות. ופליגי °רבי שמעון _{בן יוחאי} ו°רבי מאיר במי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת. ומל את של שבת בשחרית ושכח ומל את של ערב שבת בשבת. ד°רבי מאיר סבירא ליה דפטור כיון דנתנה שבת להדחות ועשה מצוה. ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} סבירא ליה דחייב שאין לו במה לטעות _{שאין לו עוד תינוק שהוא חייב למול בשבת.} אבל במל של שבת בערב שבת, אף °רבי מאיר מודה דחייב. דאף שכשמל את של שישי בשבת עשה מצוה, חייב כיוון שלא ניתנה שבת להדחות. לכן הכא בשחט שלמים לשם פסח דפוטר °רבי יהושע _{בן חנניה} אף בשהקריבו כולם פסחיהן אתיא כ°רבי מאיר דכיוון שנתנה שבת להדחות ועשה מצוה פטור. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לדברי °רבי מאיר אליבא ד°רבי יהושוע . והוא שיהא שה תמים, ובן שנה, ושלמים, שראוי להשתנות לשם פסח. שיש מקום לטעות. את שמע מנה שצריך שלושה תנאים כדי להיפטר . דבר שאין לו קצבה. ודבר שדרכו להתחלף. ודבר שיש בעשייתו מצוה. לאיזה ענין אין לקרבן פסח קצבה? רבי ירמיה° סבר מימר, שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה _{ולא חייבה תורה להימנות הרבה אנשים על קרבן אחד כדי לצמצם.} רבי יוסי° _{בר זבידא} סבר מימר, שאין את יכול לעמוד על מניינן, שהם הרבה ואין מספרם קבוע ובנקל יכול לטעות. רבי יוסה° _אסי, כד הוה מטי לאילין תינוקות ספיקות, הוה אמר. יפה לימדנו רבי ירמיה° . אית לך מימר שאין אתה יכול לעמוד על מנינם? הרי יש רק שנים? אלא הסיבה שלא נתנה התורה קצבה, כמה פסחים ידחו את השבת בכל השנה. ואף כאן לא נתנה תורה קיצבה כמה תינוקות ימולו בשבת. אמר רב חסדא°

[דף פט עמוד א]

. לעולם הברייתא שאמרה שכל הזבחים ששחטן בשבת לשם פסח. אם ראוין הן לפסח °רבי יהושע _{בן חנניה} פוטר. כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} שאמר שאינו חייב עד שיהיה טרוד במצווה ועשה מצווה והיה לו מקום לטעות. תיפתר שהיה שם חבורה שעדין לא שחטה. כי רק כאשר היה טרוד במצווה ועשה מצווה והיה לו מקום לטעות פוטר °רבי יהושוע . תנן, מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת. שכח ומל את של ערב שבת בשבת, חייב. אחד למול אחר שבת, ואחד למול בשבת. שכח ומל את של אחר שבת בשבת. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייב חטאת, ו°רבי יהושע _{בן חנניה} פוטר. השתא כשמל של ראשון בשבת שלא עשה מצוה, פוטר °רבי יהושוע . מל של שישי בשבת שעשה מצוה מיבעיא? אמר רבי זעירא° מילתי דרבי ינאי° _הכהן אמרה. _{מה שמודה °רבי יהושוע ברישא שחייב כשמל את של ערב שבת בשבת,} ^יט_יזוהוא ששכח ומל את של שבת בערב שבת. שלא ניתנה שבת להדחות. מל את של שבת בשחרית מהו? אמר רבי זעירא° . סבר רבי ינאי° _הכהן פטור שניתנה שבת להדחות. רבי אבא° אמר חייב. שלא היה לו מקום לטעות. אם כך ליידא מילה אמר רבי ינאי° _הכהן שקדם ומל של שבת בערב שבת. הרי אפילו קדם ומל את של שבת בשבת חייב? בא להודיעך היכן דרך התינוקות לחלף. _{שיותר מצוי שיחליפו בין יום ליום.} על דעתיה דרבי זעירא° , מה דאמר רבי ינאי° _הכהן זה על ד°רבי מאיר . דאינו חייב אלא שמל של שבת בערב שבת, אבל מל בשחרית דניתנה שבת להידחות אצלו פטור. אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יוסי° _{בר זבידא} מה דאמר רב חסדא° כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} דבעינן בפסח שנשתייר חבורה שלא שחטו הפסח ובתינוקות שנשתייר תינוק הצריך למול. ומה דאמר רבי ינאי° _הכהן כ°רבי מאיר דל°רבי מאיר בתינוקות אפילו מל בשחרית של שבת גם כן פטור ובפסח לא בעינן שנשתייר חבורה שלא שחטו. ומשיבין דבר לאמר שיש מחלוקת גם בפסח בין °רבי מאיר ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} בלי ראיה ברורה דאמרינן דל°רבי מאיר לא בעינן שנשתייר חבורה, ול°רבי שמעון _{בן יוחאי} בעינן שנשתייר חבורה? אולי בפסח כיון שהוא דבר שאין לו קצבה, לכולי עלמא לא בעינן שנשתייר חבורה שלא שחטו, ורק גבי תינוקות לחוד הוא דאשכחן פליגין בין °רבי מאיר ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} בשיור. אילו התנוקות ספיקות

[דף פט עמוד ב]

מה את עביד לו? כדבר שיש לו קצבה, או כדבר שאין לו קצבה? אין תעבדינון כדבר שיש לו קצבה. והוא שיהא שם תינוק אחר למול. אין תעבדינון כדבר שאין לו קצבה. אפילו אין שם תינוק אחר למול. ד°רבי מאיר סבירא ליה דתינוקת הוי דבר שאין לו קצבה הלכך אפילו מל של שבת בשחרית ולא נשתייר תינוק אחד למול פטור ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} סבירא ליה דהוי דבר שיש לו קצבה וצריך לשייר תינוק אחד שלא נימול. אבל בפסח דהוי דבר שאין לו קצבה לכולי עלמא לא בעינן שיהא שם חבורה אחת שלא עבדה פסח ואם כן למה ליה לעשות פלוגתא בין °רבי מאיר ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} בפסח. אמר רבי יוסה° _אסי, מליהון דרבנן, עבדון לון כדבר שאין לו קצבה. והוא שיש שם תינוק אחר למול. איתא חמי, הקדים זמנו ומל של אחר השבת בשבת שלא עשה מצווה פטור. איחר זמנו ומל של ערב שבת בשבת שעשה מצווה חייב? אמר רב הונא° . חילופין היא מתניתין. דתני, אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} לא נחלקו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי יהושע _{בן חנניה} על מי שהיה לו למול אחר שבת ומלו בשבת שחייב. ועל מי שהיה לו למול בערב שבת ומלו בשבת ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מחייב חטאת ו°רבי יהושע _{בן חנניה} פוטר. אמר רבי יוסי ברבי בון° , מן קושיי דמקשי לה רבי ינאי° _{הכהן שאף הוא התקשה באותה קושיה אלא שהוא לא הפך את המשנה אלא תרץ} והוא ששכח ומל של שבת בערב שבת. רב אדא בר אהבה° אמר זו דברי °רבי מאיר ו°רבי שמעון _{בן יוחאי}. אבל דברי °רבי יוסי _{בן חלפתא} אפילו דבר שאין בעשייתן מצוה הואיל וטועה בו לשם מצוה פטור. ^יט_יחפירש, אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין את המילה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לדברי °רבי יוסה , אפילו פירש חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה. היי דין °רבי יוסי _{בן חלפתא}? היי דתנינן תמן. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. ^יט_יטיום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת. שכח והוציא את הלולב לרשות הרבים, פטור _{אף שכבר יצא בנטילתו.} מפני שהוציאו ברשות. אף בסכין של מילה? ואף במילה כן? ממה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לדברי °רבי יוסי _{בן חלפתא}, אפילו פירש, חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין את המילה. הדא אמרה,אפילו בסכין של מילה כן, אפילו במילה כן

ירושלמי שבת, פרק יט, הלכה ה

מתני’: ^יט_כקטן נימול לשמונה, לתשעה, לעשרה, לאחד עשר, לשנים עשר, לא פחות ולא יותר. כדרכו לשמונה. נולד בין השמשות, נימול לתשעה. בין השמשות ערב שבת, נימול לעשרה. יום טוב לאחר שבת, נימול לאחד עשר. שני ימים טובים של ראש השנה, נימול לשנים עשר. ^יט_כאקטן החולה אין מולין אותו עד שיבריא:

[דף צ עמוד א]

גמ’: ^יט_כביש קטן נימול ליומו. היך עבידא.? ילדה ואחר כך נתגיירה, נימול ליומו. נתגיירה ואחר כך ילדה, נימול לח'. יעקב איש כפר נבורייא שאל לרבי חגיי° . נולד בין השמשות למה לא נימול בבין השמשות ממה נפשך? אמר ליה. אילו הוינן אנא ואת עלין בחד תרעה. דילמא הוינן יכלין מכוונה _{להיכנס בדיוק ביחד?} כך יתכן שבין השמשות שנולד היה יום _שישי. ובין השמשות שבו נמול יהיה מהלילה _{וכבר שבת.} אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}. אחזתו חמה, ממתינין לו ל' יום. אותם ל' יום. אם היה כהן, מהו להאכילו חלב תרומה? מהו לסוכו שמן תרומה? האם כיוון שהיה אנוס, הרי הוא כפחות מבן שמונה שאינו נקרא ערל ומותר. או כיוון שעבר שמונה ימים, נקרא ערל ואסור נישמעינה מן הדא, דתנן, ^יט_כגהערל _{שמתו אחיו מחמת מילה, אף שהיה אנוס} וכל הטמאין לא יאכלו בתרומה. נשיהם ועבדיהן יאכלו. ורבי אחא° אמר בשם רבי תנחום בר חייא° . ^יט_כדאין ערלה אלא מיום השמיני ולהלן. ותני כן. כל שלשים יום. אסור להאכילו חלב תרומה, ולסוכו שמן תרומה. לילי שמיני מה את עבד ליה? ממה דתני, לילי שמיני נכנס לדיר להתעשר. הדא אמרה, ליל שמיני כשמיני. ותני כן. כל שבעת הימים מותר להאכילו חלב תרומה, ולסוכו שמן תרומה.

ירושלמי שבת, פרק יט, הלכה ו

מתני’: ^יט_כהאלו הן ציצין המעכבין את המילה. בשר החופה את רוב העטרה. אינו אוכל בתרומה. ^יט_כואם היה בעל בשר, מתקנו מפני מראית העין. ^יט_כזמל ולא פרע את המילה, כאילו לא מל:

גמ’: תנן, אלו הן ציצין המעכבין את המילה. אמר רבי אבינא° בשם רבי ירמיה° , בחופה רוב גובהה של עטרה. רבי יוסה בן חנינא° אומר. בחופה רוב גגה של עטרה. תנן, אם היה בעל בשר, מתקנו מפני מראית העין. אמר רבי טביי° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. בודקין אותו בשעה שמתקשה: תנן, מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל. תני, ובשבת _המוהל ענוש כרת. אמר רבי אחא° בשם רבי אבהו° . הדא דתימר, ^יט_כחבשאין ביום שהות כדי למרק. אבל אם יש בו כדי למרק, ממרק אחר ואינו חושש. ואפילו לא מרק פטור. דאמר. אנא עבדי פלגה, אתון עבדו פלגה. תני

[דף צ עמוד ב]

^יט_כטכל שעה שעוסק במילה, חוזר. בין על ציצין המעכבין במילה, בין על ציצין שאין מעכבין. פירש, אינו חוזר, אלא על ציצין המעכבין במילה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לדברי °רבי יוסי _{בן חלפתא}, אפילו על ציצין שאין מעכבין המילה אם פירש חוזר. היי דין °רבי יוסי _{בן חלפתא} היא? דתנינן תמן. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, ושכח והוציא את הלולב ברשות הרבים פטור. מפני שהוציאו ברשות. אף שכבר יצא ידי חובת לולב ורק משום הידור יוצא עם הלולב. אף בסכין של מילה? אף במצה כן? ממה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לדברי °רבי יוסה , אפילו על ציצין שאין מעכבין במילה, אם פירש חוזר. הדא אמרה, אף בסכין של מילה ואף במצה כן.

הדרן עלך פרק רבי אליעזר

פרק עשרים - תולין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שבת, פרק כ, הלכה א

מתני’: °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר תולין את המשמרת ביום טוב, ונותנין לתלויה בשבת. וחכמים אומרים. ^כ_אאין תולין את המשמרת ביום טוב, ואין נותנין לתלויה בשבת. אבל נותנין לתלויה ביום טוב:

גמ’: תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. פקק החלון. בזמן שהוא קשור ותלוי, פוקקין בו. ואם לאו, אין פוקקין בו. וחכמים אומרים. בין כך ובין כך פוקקין בו. תני, ^כ_בלא נחלקו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} וחכמים שאין נוטעין אוהלין בתחילה ביום טוב. ועל מה נחלקו? על מוסיפין, ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר מוסיפין ביום טוב, ואין מוסיפין בשבת. וחכמים אומרים. אין מוסיפין ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת. והכא בדין תלית משמרת לא בתוספת אנן קיימין? ולמה חכמים שהתירו שם אוסרים כאן. אמר רבי אבין בר כהנא° . תיפתר במשמרת חדשה, שמכשירה לכלי. כל שכן מחלפא שיטתיה ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. מה אם הכא שמכשירה לכלי, וגם מוסיף על אהל ארעי, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אמר מותר התם בפקק חלון, שאינו מכשירה לכלי לא כל שכן שיתיר ולמה הוא אוסר? אמר רבי חיננא° . אתיא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שמתיר כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. דתני בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}. אף במכשירי אוכל נפש התירו. אמר רבי אחא° בשם רבי אבא° . כדברי המכשיר, ובלבד מלמעלן _{שיתן המשמרת ויביא את הכלי מתחת.} כהדא. בימי רבי יודה בן פזי° , הוה ריבעה _כינוס בבי מדרשא. והוון פרסין קילעיה _{יריעות האהל} מאתמול בד' אמות, ולמחר הוו פרסין כולהון. סברון מימר מדברי _{בהסכמתו של} רבי יודה בן פזי° . בדקון ואשכחון דלאו מדעת רבי יהודה בן פזי° . שאינו מתיר עד שיפרוס רובן מערב שבת. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הנוטע _מותח אוהלין בשבת, חייב משום בונה. אמר רבי זעירא° . אינו אלא כפורסן ומקפלן בשבת ופטור. רבי אבא בר כהן° בעא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. ההן כילה _פרוכת דעל ארונה מהו? אמר לו. כיון דהיא פרוסה מאתמול, נעשה כפותח ונועל בשבת. רבי זעירה° ורב חייה בר אשי° אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. המשמר ^כ_גחייב משום בורר. אמר רבי זעירא° . לא מסתברא אלא משום מרקיד. רבי יוסי° _{בר זבידא} ורבי יונה° תריהון אמרין. בקדמיתא הוינן אמרין, יאות אמר רבי זעירא° . מה המרקד, קמח למעלן וסולת למטן.

[דף צא עמוד א]

אף המשמר, שמרים למעלן ויין למטן. ולא הוינן אמרין כלום, למה שמצאנו שביום טוב הותר מכלל ברירה, והותר מכלל שימור. הותר מכלל ברירה, דתנן. בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי. הותר מכלל שימור דתנן. נותנין לתלויה ביום טוב. ולא הותר מכלל הרקדה. דאמר רבי חנינה ברוקה° בשם רב יהודה° _נשיאה. ^כ_דאין שונין _{להרקיד פעם שניה} את הקמח, אבל מרקידין לאחורי נפה. אין תימא שמשמר חייב משום מרקיד, יהא אסור _{שהרי להרקיד לא הותר.} אמר רבי יוסה ברבי בון° . ודלא כ°רבי יודה . דתני בשם °רבי יודה . אף מכשירי אוכל נפש התירו. בעייא דא מילתא. מהו לשנות קמח לאחורי הנפה כרבנן? אף שהתירו פעם אחת, אולי ניפוי שני שרק אנשים מעודנים עושים, יהיה אסור אף בשינוי?

ירושלמי שבת, פרק כ, הלכה ב

מתני’: ^כ_הנותנין מים על גבי שמרים בשביל שיצלו, ומסננין את היין בסודרים ^כ_וובקפיפה מצרית. ^כ_זנותנין ביצה במסננת של חרדל. ^כ_חועושין יינומילין בשבת. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. בשבת בכוס, וביום טוב בלגין, ובמועד בחבית. °רבי צדוק אומר. הכל לפי האורחין:

גמ’: אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה שאמר בשם רב° _{אבא בר אייבו} ובלבד ^כ_טשלא יעשה אותה כמין תיק _{שיעשה שקע כדרך שעושה בחול.} בעייא דא מילתא, מהו לכפותן _{שיפרוס הבד בצורה רפויה ומהמשקל של השמרים} ונעשית תיק מאיליה? תנן, מסננים את היין בסודרים ובכפיפה מצרית. אמר רבי מתניה° . מטה אותה על צידה ובלבד שלא יעשה בשבת כשעושה בחול. תנן, נותנים ביצה במסננת של חרדל. כיני מתניתין. מפרדין ביצה במסננת של חרדל. גוש של חרדל. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. ^כ_יממעך ביד אבל לא בכלי. רבי יעקב בר אחא° ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרו בשם רבי ינאי° _הכהן. ממעך בין ביד בין בכלי. אמר לו רבי יוחנן° _{בר נפחא}. והלא לכלבים אין עושין אותה כן. חזקיה° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ממעך בין ביד בין בכלי, ובלבד שלא יטרוף: תנן, ועושין יינומילין בשבת. מאי יינומלין? אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. יין ודבש ופילפלין

ירושלמי שבת, פרק כ, הלכה ג

מתני’: אין שורין את החלתית בפושרין, ^כ_יאאבל נותנה לתוך החומץ. ^כ_יבאין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן, אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך הכלכלה. ^כ_יגאין כוברין את התבן בכברה, ולא יתננה ממקום גבוה בשביל שירד המוץ. אבל נוטל בכברה ונותן לתוך האבוס:

גמ’: תנן, אין שורין את החלתית בפושרין, אבל נותנה לתוך החומץ. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. כיני מתניתא. אבל נותנה לתוך החומץ שלפניו לאכלה מיד. אמר רב הונא° . לא שנו אלא בפושרין. הא בצונן מותר. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר בשם רבי ינאי° _הכהן. ^כ_ידאפילו בצונן אסור. אמר לו רבי יוחנן° _{בר נפחא}. והלא לא שנו אלא בפושרין? אמר לו וכי

[דף צא עמוד ב]

על חנם יגענו? _{אני שלמדתי הרבה ואני רבך יודע שהמשנה דעת יחיד.} אמר רב הונא° . ^כ_טומי חלתית מותר לשתותם בשבת. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. חלתית עצמה מאכל בריאים הוא. רב הונא° אמר. מאן דאכל מתקל זוזא מיניה, מסתכן ועורו נחלץ. רבי אבא° אכל מתקל זוזא מיניה, ופרש לנהר. תנן, אין שורין את הכרשינין. משום בורר, ואין שפין אותן. משום דש. אין כוברין את התבן בכברה ולא יתננה במקום גבוה בשביל שירד המוץ. משום מרקיד

ירושלמי שבת, פרק כ, הלכה ד

מתני’: גורפין מלפני הפטם. ומסלקן לצדדין מפני הריעי _{בהמות מרעה,} דברי °רבי יוסה . וחכמים ^כ_טזאוסרין. נוטלין מלפני בהמה זו, ונותנין לפני בהמה זו בשבת:

גמ’: תנן, גורפין מלפני הפטם. ומסלקן לצדדין מפני הריעי. דמה שהפטם מותיר, הרעי אוכל. בעיא דא מילתא, מהו ליטול מלפני בהמה זו, וליתן לפני בהמה זו? ולאו מתניתין היא? נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת? מתניתין מין במינו. צריכא ליה מין בשאינו מינו. תני ^כ_יזנוטל אדם מלפני החמור, ונותן לפי פרה. מלפני בהמה שפיה רע, ונותן לפני בהמה שפיה יפה.

ירושלמי שבת, פרק כ, הלכה ה

מתני’: ^כ_יחהקש שעל גבי המטה. לא ינענענו בידו, אבל מנענעו בגופו. אם היה מאכל בהמה, או שהיה עליו כר או סדין, מנענעו בידו. ^כ_יטמכבש של בעלי בתים, מתירים אבל לא כובשין. ושל כובסין, לא יגע בו. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אם היה מותר מערב שבת, מתיר את כליו ושומטן:

גמ’: תנן, הקש שעל גבי המטה. לא ינענענו בידו, אבל מנענעו בגופו. מתני' בשלא ישן עליו מאתמול. אבל אם ישן עליו מאתמול, כגופו של מיטה הוא. אמר רבי יעקב בר אידי° . ראשונים היו שואלין. מהו שינענענו דרך אצילי ידיו _{כלאחר יד.} אמר רבי ינאי° _הכהן. קרוח קריחה _{יעשה קרח} קפוח קפוחה _{יקופח פרנסתו} שפוך צנינים _צוננים על מאן דעדי ליה _{שמנענע את הקש ומקבץ אותו} נפל ביתיה על מאן דרויח עליה _{שמפזר את הקש.} תני רבי חייה° . _{כל מה שהתירו} הדין דין לעני אבל לעשיר שאין דרכו לשון על קש אסור. תנן, מכבש של בעלי בתים, מתירים אבל לא כובשים. והתני ^כ_כמודין חכמים ל°רבי מאיר בחותמות שבקרקע, שמפקפקין ומפקיעין ומתירין וחותכין ביום טוב. בשבת, מפקפקין אבל לא מפקיעין ולא מתירין ולא חותכין. בכלים, בשבת מותר ואין צריך לומר ביום טוב. אם כך למה אסרו במכבש של בעל הבית לכבוש? הדא אמרה, מכבש עשו אותו כקרקע ונראה כבונה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}

[דף צב עמוד א]

מתניתין אמרה כן. דתנן, של כובסין לא יגע בו. רואים שהחמירו אף יותר מחותמות של קרקע שהותר להתיר, וכאן אסור,שנראה כבונה ממש.
הדרן עלך פרק תולין

פרק עשרים ואחד - נוטל אדם

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שבת, פרק כא, הלכה א

נוטל אדם את בנו והאבן בידו. כלכלה והאבן בתוכה. מטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה

ירושלמי שבת, פרק כא, הלכה ב

האבן שעל פי החבית, מטה על צידה והיא נופלת. היתה בין החביות, מגביה ומטה על צידה והיא נופלת. מעות שעל הכר, נוער את הכר והן נופלות. היתה עליו לשלשת, מקנחה בסמרטוט. היתה על של עור, נותנין עליה מים עד שתיכלה.

ירושלמי שבת, פרק כא, הלכה ג

°בית הלל אומרין. מעבירין מעל השולחן עצמות וקליפין. ו°בית שמאי אומרין. מסלק את הטבלה כולה ונוערה. מעבירין מעל השולחן פירורין פחות מכזית, ושיער של אפונין ושל עדשים, מפני שהוא מאכל בהמה. ספוג. אם יש לו עור בית אחיזה, מקנחין בו. ואם לאו, אין מקנחין בו. וחכמים אומרים. בין כך ובין כך ניטל בשבת, ואינו מקבל טומאה:
הדרן עלך פרק נוטל אדם

פרק עשרים ושנים - חבית שנשברה

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שבת, פרק כב, הלכה א

חבית שנשברה, מצילין ממנה מזון שלש סעודות. ואומר לאחרים בואו והצילו לכם, ובלבד שלא יספג. אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין. אם יצאו מעצמן אסורין. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אם לאוכלין היוצא מהן מותר. ואם למשקין היוצא מהן אסור. חלות דבש שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן, אסורין. ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מתיר.

ירושלמי שבת, פרק כב, הלכה ב

כל שבא בחמין מלפני השבת, שורין אותו בחמין בשבת. וכל שלא בא בחמין לפני שבת, מדיחין אותו בחמין בשבת. חוץ מן המליח הישן, ודגים מלוחים קטנים, וקולייס האיספנן, שהדחתן זו היא גמר מלאכתן.

ירושלמי שבת, פרק כב, הלכה ג

שובר אדם את החבית לאכל ממנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי. אין נוקבין מגופה של חבית, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} מתיר. לא יקבינה מצידה. ואם היתה נקובה, לא יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. מעשה בא לפני °רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר. חושש אני לו מחטאת.

ירושלמי שבת, פרק כב, הלכה ד

נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור. ואת המים היפים ברעים בשביל שייצנו. ואת הצונין בחמין בשביל שייחמו. מי שנשרו כליו בדרך, מהלך בהן ואינו חושש. הגיע לחצר החיצונה, שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם.

ירושלמי שבת, פרק כב, הלכה ה

הרוחץ במי מערה ובמי טבריה ונסתפג אפילו בעשר לונטיות, לא יביאם בידו. אבל עשרה בני אדם מסתפגין בלונטית אחת פניהן ידיהן ורגליהן, ומביאין אותו בידם.

ירושלמי שבת, פרק כב, הלכה ו

סכין וממשמשין בבני מעיין, אבל לא מתעמלין ולא מתגרדין. אין יורדין לפילומא, ואין עושין אפיקטפיזין בשבת. ואין מעצבין את הקטן, ולא מחזירין את השבר. מי שנפרקה ידו או רגלו, לא יטרפם בצונן. אבל רוחץ הוא כדרכו, ואם נתרפא נתרפא:
הדרן עלך פרק חבית שנשברה

פרק עשרים ושלושה - שואל אדם

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שבת, פרק כג, הלכה א

שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן, ובלבד שלא יאמר לו הלויני. וכן אשה מחברתה ככרות. ואם אינו מאמינו. מניח טליתו אצלו, ועושה

עמו חשבון לאחר שבת. וכן ערב פסחים בירושלם שחל להיות בשבת. מניח טליתו אצלו, ואוכל את פסחו. ועושה עמו חשבון לאחר יום טוב:

ירושלמי שבת, פרק כג, הלכה ב

מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו, אבל לא מן הכתב. מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השולחן. ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה, משום קוביא. מטילין חלשים על הקדשים ביום טוב, אבל לא על המנות:

ירושלמי שבת, פרק כג, הלכה ג

לא ישכור פועלים בשבת. ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים. ואין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות. אבל מחשיך הוא לשמור, ומביא פירות בידו. כלל אמר °אבא שאול . כל שאני זכאי באמירתו, רשאי אני להחשיך עליו:

ירושלמי שבת, פרק כג, הלכה ד

מחשיכין על התחום, לפקח על עיסקי כלה ועל עיסקי המת. להביא לו ארון ותכריכין. גוי שהביא חלילין בשבת, לא יספוד בהן ישראל, אלא אם כן באו ממקום קרוב. עשו לו ארון וחפרו לו קבר, יקבר בו ישראל. אם בשביל ישראל, לא יקבר בו עולמית:

ירושלמי שבת, פרק כג, הלכה ה

עושין כל צרכי המת. סכין ומדיחין אותו, ובלבד שלא יזוז בו אבר. שומטין את הכר מתחתיו, ומטילין אותו על החול בשביל שימתין. קושרין את הלחי. לא שיעלה, אלא שלא יוסיף. וכן קורה שנשברה, סומכין אותה בספסל או בארוכות המיטה. לא שתעלה, אלא שלא תוסיף. אין מאמצין את המת בשבת, ולא בחול עם יציאת נפש. וכל המאמץ עם יציאת נפש, הרי זה שופך דמים:
הדרן עלך פרק שואל אדם

פרק עשרים וארבע - מי שהחשיך

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שבת, פרק כד, הלכה א

מי שהחשיך בדרך, נותן כיסו לנכרי. ואם אין עמו נכרי, מניחו על החמור. הגיע לחצר החיצונה. נוטל את הכלים הניטלים בשבת, ושאינן ניטלין, מתיר את החבלים והשקין נופלין:

ירושלמי שבת, פרק כד, הלכה ב

מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה. ומפספסין את הכיפין, אבל לא את הזירין: אין מרסקין. לא את השחת, ולא את החרובין לפני בהמה. בין דקה בין גסה. °רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר בחרובין לדקה:

ירושלמי שבת, פרק כד, הלכה ג

אין אובסין את הגמל. ולא דורסין, אבל מלעיטין. אין ממרין את העגלים, אבל מלעיטין אותן. מהלקטין לתרנגולים, ונותנין מים על גבי מורסן, אבל לא גובלין. ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים של שובך, אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולים ולפני יונים הירודוסיות:

ירושלמי שבת, פרק כד, הלכה ד

מחתכין את הדילועין לפני הבהמה, ואת הנבילה לפני הכלבים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אם לא היתה נבילה מערב שבת, אסורה. לפי שאינה מן המוכן:

ירושלמי שבת, פרק כד, הלכה ה

מפירין נדרים בשבת, ונשאלין נדרים שהן לצורך השבת. פוקקין את המאור, ומודדין את המטלית ואת המקוה. מעשה בימי אביו של °רבי צדוק , ובימי °אבא שאול בן בטנית , שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח ואם לאו. מדבריהן למדנו, שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת:
סליק פירקא וסליקא לה מסכתא שבת בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען

תפילת הדרן לסיום מסכת שבת

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת שבת וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת שבת וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת שבת וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת שבת כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)