ספר:ירושלמי מאיר/מסכת ראש השנה

פרק ראשון – ארבעה ראשי שנים

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי ראש השנה, פרק א, הלכה א

מתני': ארבעה ראשי שנים הן. באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. °רבי אלעזר _{בן עזריה} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומרים ^א_א באחד בתשרי:

גמ’: תנן, ארבעה ראשי שנים הן, באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. כתיב (שמות בא יב ב) החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה, לכם מיעוט. למנין גאולתכם הוא ראש, ואינו ראש לא לשנים ולא לשמיטים ולא ליובלות ולא לנטיעות ולא לירקות. ואם כך אולי נאמר לכם הוא ראש ואינו ראש לא למלכים ולא לרגלים? רבי יעקב בר אחא° ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} כתיב (דברי הימים ב ג ב) ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ד' למלכותו. הקיש שנת ארבעה למלכותו לשני שבחדשים. מה שני שבחדשים אין מונין אלא מניסן, אף שני שבשנת ארבע למלכותו אין מונין אלא מניסן. או אינו אלא שניים בחדש? כל מקום שנאמר שניים בחדש פירש ואמר לחדש, כמו שאמר באחד לחודש השני. או אינו אלא שניים בשבת _{יום שני}? לא מצאנו חשבון כזה _{שמוזכר יום בשבוע} בתורה. והא כתיב (בראשית בראשית א ח) ויהי ערב ויהי בקר יום שני? אין למידין מברייתו של עולם. _{שאין הם למנין ימי השבוע אלא לבריאת העולם} כתיב (דברי הימים ב ג ב) ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ד' למלכותו. _{נאמר פעמים שני} היי דין הוא שני שבחדשים, והיי דין הוא שני שבשנים _{חדש שני בשנת ארבע מלכותו}? רבי חנניה° ורבי מנא° _{בן יונה}. חד אמר ויחל לבנות בחדש השני, זה שני שבחדשים. בשני, זה שני שבשנים. וחורנה אמר אפילו מיחלף לית בה כלום, שבכל מקרה ההקש קיים. רבי שמעון בר כרסנא° בשם רבי אחא° שמע לה מן הדא שנאמר (שמות בא יב ב) החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה, החדש הזה לכם מיעוט, ראשון הוא לכם מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות למלכים ורגלים.

 

[דף א עמוד ב]

וירבה לשנים ולשמיטות וליובלות ולנטיעה ולירקות? כההיא דאמרו רבי יעקב בר אחא° ורבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} (דברי הימים ב ג ב) כתיב ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו, הקיש שנת ארבע למלכותו לשני שבחדשים, מה שני שבחדשים אין מונין אלא מניסן. אף חודש שני שבשנת ארבע למלכותו אין מונין אלא מניסן. רבי יונה° ורבי יצחק בר נחמן° אמרו בשם רבי חייה בר יוסף° . כתיב, ויחל לבנות בחדש השני, זה שני שבחדשים. בשני, זה שני שבשנים _{למלכותו}. וכשהוא אומר בשנת ארבע למלכותו, הקיש שנת ארבע למלכותו לשני שבחדשים. מה שני שבחדשים אין מונין אלא מניסן, אף שני שבשנת ארבע למלכותו אין מונין אלא מניסן. שמואל° _{בר אבא בר אבא} פליג (שמות יתרו יט א) דתני שמאל, כתיב, בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים. מיכן שמונין חדשים ליציאת מצרים. אין לי אלא חדשים, שנים מנין? מדכתיב (במדבר בהעלותך ט א) וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים. אין לי אלא לאותו הזמן לאחר הזמן הזה מנין? דכתיב (במדבר מסעי לג לח) בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים. אין לי אלא לשעה, לדורות מנין? דכתיב (מלכים א ו א) ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים. משנבנה הבית התחילו מונין לבנינו. כדכתיב (מלכים א ט י) ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים וגו'. לא זכו למנות לבנינו, התחילו מונין לחרבנו. כדכתיב (יחזקאל מ א) בכ"ה שנה לגלותינו בראש השנה בעשור לחדש וגו'. לא זכו למנות לעצמן, התחילו מונין למלכיות. שנאמר (חגי א א) בשנת שתים לדריוש. (דניאל י א) בשנת שלש לכורש מלך פרס. ואומר (דברי הימים ב ג ב) ויחל לבנות בחדש השני בשני בשנת ארבע למלכותו. הקיש שנת ארבע למלכותו לשני שבחדשים. מה שני שבחדשים אין מונין אלא מניסן, אף שני שבשנת ארבע למלכותו אין מונין אלא מניסן. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר בשם רבי חנינה° אף למלכי אומות העולם אין מונין אלא מניסן דכתיב (חגי א טו) בששי _אלול בשנת שתים לדריוש. וכתיב (זכריה א א) בשמיני _חשוון בשנת שתים לדריוש. ואם היו מונים מתשרי, היה צריך לומר בשמיני _חשוון בשנת שלש. חיפה° אמר לעולם למלכי אומות העולם מונים מתשרי, ונבואת זכריה שהייתה בשמיני _חשוון נאמרה תחילה לפני נבואת חגי שהייתה בשישי _אלול אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. אמר רבי יונה° כתיב (חגי א יד) ויבואו ויעשו מלאכה בבית ה’ צבקות אלקיהם ביום עשרים וארבע בחדש השישי בשנת שתיים לדריוש, מכאן שכבר בחודש השישי _אלול החל הבנין, וכתיב (חגי ב י) בעשרים וארבע לתשיעי _כסליו בשנת שתיים לדריווש וכ”ו (חגי ב טו) ועתה שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מטרם שום אבן אל אבן בהיכל ה'. _{משמע שבתשיעי עדין לא התחילו לבנות}, הא כיצד בששי הוסד ובתשעי נאמר המקרא הזה? _{שעדיין לא החלו בבנין}. אין תימר שמה שנאמר שבחודש השישי עשו מלאכה בבית ה’, הכוונה שכבר שמו אבן על אבן, יאות אמר חיפה° שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ומה שנאמר בחדש התשיעי שבו עדיין לא התחילו בבניה, קדם למה שנאמר בחדש השישי שבו כבר הוחל הבניה. אין תימר שמה שנאמר ויבואו ויעשו מלאכה בבית ה’ הכוונה שהחלו לעשות עבודות אף על פי כן עדיין לא שמו אבן, לא אמר חיפה° כלום. כי אין הכרח לדבריו כי אפשר להעמיד את הפסוקים כסדרם, קא סלקא דעתין דרבי חנינה° שאמר שאף למלכי אומות העולם מונין מניסן סובר כ°רבי יהושוע שבניסן נברא העולם, לכן כל מנין יהיה מניסן. התיב °רבי יצחק . והכתיב (בראשית נח ז יא)בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבת השמים נפתחו, וכתיב (בראשית נח ח ד) ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט, וכתיב (בראשית נח ח יג) ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים. ותני עלה, שנת המבול אינו עולה מן המנין _{כיוון שהמזלות לא שימשו באותה שנה}. אם מונים למלכי אומות העולם מתשרי, ניחא, שהרי באייר בתחילת המבול היה נח בן ת”ר שנים, ובחדש השביעי חשוון כשנחה התיבה כיוון שעבר תשרי היה צריך נח להיות בן תר”א, אבל כיוון שלא שימשו המזלות לא מנו לו שנה, ורק בניסן אחר שחרבו המים באחד בניסן מנו לו שנה, אבל אם מונים למלכי אומות העולם מניסן, אין שום דבר מיוחד בשנת המבול שהרי בחדש השני הוא חדש אייר כשהחל המבול, היה נח בן ת”ר שנים, בחדש השביעי הוא חדש חשוון כשנחה התיבה כיוון שלא הגיעה ניסן עדין לא עברה שנה, ורק בניסן היה נח בן תר”א שנים, הכל כדרך העולם, אז למה אומרת הבריתא ששנת המבול לא הייתה מן המנין?

 

[דף ב עמוד א]

תיפתר כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר בתשרי נברא העולם. ואם כך המבול התחיל בחודש השני הוא חדש חשוון, ואז היה נח בן ת”ר שנים, בחדש השביעי הוא חדש אייר כשנחה התיבה, כיוון שעבר ניסן היה צריך נח להיות בן תר”א, אבל כיוון שלא שימשו המזלות לא מנו לו שנה, ורק בחדש הראשון הוא חדש תשרי אחר שחרבו המים מנו לו שנה. והכתיב (נחמיה א א) ויהי בחדש כסליו שנת עשרים. וכתיב (נחמיה ב א)ויהי בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא, ואם מונים למלכי אומות העולם מניסן, היה צריך להיות שנת עשרים ואחד ? תיפתר כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אמר, כל שנה שלא נכנסו לה שלשים יום, אין מונין אותה שנה שלימה. וכאן היה רק בתחילת ניסן. והכתיב (שמות פקודי מ יז) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן. רואים שאפילו כשעובר רק יום אחד מונים שנה ? אין תימר שנת שלישית היא, אלא על ידי שלא נכנסו שלשים יום לא מנו אותה שנה שלימה. והכתיב (במדבר בהעלותך י יא) ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל המשכן, והא הכא כבר אית בשתא חמשין יומין, ולמה לא מנו אותה שנה שלימה? הדא מן תתובתה ד°רבי יצחק דאינין קשיין ואין להן תירוץ, מאי נפקא מינא בין כמאן דאמר מניסן מונין בין כמאן דאמר מתשרי מונין? אמר רבי יונה° שטרות יוצאות ביניהון. לוה מילוה באייר וכתב בה שנייה למלכות. מכר מכירה במרחשון וכתב בה שנייה למלכות. מאן דאמר מניסן מונין, מילוה קדמה וגובה מנכסים משועבדים. מאן דאמר מתשרי מונין, מכירה קדמה. תנן, באחד בניסן ראש השנה למלכים. כיצד למלכים? מת באדר ועמד מלך באדר, נמנית שנה לזה ושנה לזה. אמר רבי יונה° והיא שנכנס לניסן ולא פסקה מלכותו קדם, ואז מונים לו את חדש אדר שנה אחת ואת ניסן שנה שניה, דאי לא כן לא מונין לו אלא חדשים. כהדא דכתיב גבי שלום בן יבש (מלכים ב טו יג) וימלך ירח ימים בשומרון. ולא כתיב שמלך שנה. _{כתיב (מלכים ב טו) בשנת שלשים ושמנה שנה לעזריהו מלך יהודה מלך זכריהו בן ירבעם על ישראל בשמרון ששה חדשים. וכתיב (מלכים ב טו) שלום בן יבש מלך בשנת שלשים ותשע שנה לעזיה מלך יהודה וימלך ירח ימים בשמרון. וכתיב (מלכים ב טו) בשנת שלשים ותשע שנה לעזריה מלך יהודה מלך מנחם בן גדי על ישראל עשר שנים בשמרון.}

[דף ב עמוד ב]

אין לך לעמוד על השנים של מלכי ישראל _{לדעת מתי וכמה מלך כל אחד}, אלא מהשנים של מלכי יהודה. ולא על השנים של מלכי יהודה, אלא מהשנים מלכי ישראל. כתיב (מלכים א ב יא) והימים אשר מלך דוד על כל ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלוש שנים. וכתיב (שמואל ב ה ה) בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים, ובירושלם מלך שלשים ושלוש שנה על כל ישראל ויהודה. בכלל, חסירים. שהיה לו למנות ארבעים שנה וחצי, ובפרט יתירים. רבי יצחק בר קצצתה° אמר בשם רבי יונה° . שלשים ושתים ומחצה היו, אלא בשביל לחלוק לו כבוד לירושלם הוא מונה אותן שלימות. רבי יהודה בי רבי° אמר . חשבון מרובה בולע לחשבון ממועט _{לכן לא הזכיר חצי שנה}. אמר רבי שמואל בר נחמן° מאי דכתיב, (שמואל ב ז יב)והיה כי ימלאו ימיך. אמר לו הקדוש ברוך הוא, דוד ימים מליאים אני מונה לך איני מונה לך ימים חסירים. כלום שלמה בנך בונה בית המקדש אלא להקריב קרבנות. חביב עלי משפט וצדקה שלך יותר מכל הקרבנות. שנאמר (משלי כא ג) עשה צדקה ומשפט, נבחר לה' מזבח. רב חונא° אמר אף שבירושלים מלך שלושים ושלוש שנים, כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום בנו. בשעירה היה מתכפר כהדיוט ולא כמלך שמביא שעיר, ולכן לא נמנו. רבי יודן בי רבי שלום° אמר כתיב (מלכים א יא טז) כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום. אמר לו הקדוש ברוך הוא. אני אמרתי לך (דברים דברים ב ה) אל תתגרו בם וביקשת להתגרות בם. חייך שאינן נימנין לך. תנן, באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. מאן תנא רגלים? °רבי שמעון _{בן יוחאי}, ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר אינו עובר בבל תאחר עד שיעברו שלשה רגלים כסדרן, בלבד חג המצות ראשון. אשכחת אמר פעמים שהם חמשה, פעמים ארבעה, פעמים שלושה, כיצד ? נדר לפני עצרת, חמשה. לפני החג ארבעה. לפני הפסח שלשה. °רבי אלעזר ברבי שמעון אמר, ובלבד חג המצות אחרון שהוא הגורם. אשכחת אמר פעמים שלשה, פעמים שנים, פעמים אחד. וחכמים אומרים ^א_ברגל שפגע בו תחילה הוא הראשון ובלבד שיעברו עליו רגלי שנה כולה. כתיב (ויקרא אמור כג לז) אלה מעדי ה’ אשר תקראו אתם מקראי קדש להקריב אשה לה’ עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו (ויקרא אמור כג לח) מלבד שבתות ה' ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדרכם ומלבד כל נדבתכם אשר תתנו לה'. מה תלמוד לומר _{מלבד שבתות ה’ וכ”ו}? שיכול אין לי קרב ברגל אלא קרבנות הרגל בלבד. מנין קרבנות היחיד וקרבנות הציבור שהוקדשו ברגל שיבואו ברגל? וקרבנות שהוקדשו לפני הרגל שיבואו ברגל מנין? תלמוד לומר מלבד שבתות ה', אלו קרבנות ציבור, ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדרכם ומלבד כל נדבתכם, אלו קרבנות יחיד. אשר תתנו לה', אלו עופות _{דכתיב אם מן העוף קרבנו עלה לה’} ומנחות _{דכתיב נפש כי תקריב קרבן מנחה לה’} לרבות את כולם שיהו קריבין ברגל. יכול רשות? תלמוד לומר (במדבר פינחס כט לט) אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדרכם ונדבתיכם לעלתיכם ולמנחתיכם ולנסכיכם ולשלמכם, אלה, קבען חובה שיהו כולן קריבין ברגל _{ואם לא הביא עובר בעשה}. יכול באיזה רגל שירצה? תלמוד לומר (דברים ראה יב ה ו) ובאת שמה והבאתם שמה. דאם להתיר להקריב במועד כבר התיר. אם לקבוע כחובה כבר קבע. אם כן למה נאמר ובאת שמה והבאתם שמה? אלא זה רגל הראשון שפגעת בו. יכול אם עובר אחד מהן. ולא הביא יהא עובר עליו משום בל תאחר? תלמוד לומר אלה תעשו לה' במועדיכם. אינו עובר עליו משום בל תאחר עד שיעברו עליו רגלי השנה כולה _{כשיטת חכמים}. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר שלשה רגלים כסדרן, כיצד? נדר לפני הפסח עד שיעברו עליו פסח ועצרת וחג. נדר לפני העצרת, עד שיעברו עליו עצרת וחג ופסח ועצרת וחג. נדר לפני החג, עד שיעברו עליו החג ופסח ועצרת וחג.

 

[דף ג עמוד א]

בעון קומי רבי אילא° _אילעא. _{למה לא נאמר שכבר ברגל ראשון עובר בלא תעשה וכך נלמד} עד כדון ראינו שמי שלא מביא קרבנותיו ברגל עובר בעשה. בלא תעשה מניין? תלמוד לומר (דברים ראה יב ה ו) ובאת שמה והבאתם שמה. מה אנן קיימין? אם בעשה הרי כבר אמור דכתיב (במדבר פינחס כט לט) אלה תעשו לה במועדיכם. אלא אם אינו עניין בעשה, תניהו עניין בלא תעשה. פסחים בזמנן, מהו שיעבור על בל תאחר מיד _{אף שלא עבר אפילו רגל אחד שהרי מקריבים בי”ד}? אשכחת תני פסחים בזמנן עובר _מיד. פשיטא, דאי לא כן מה אנן אמרין? הרי קבוע לו זמן ולא יכול להקריבן בזמן אחר. אמר רבי שמואל בריה דרבי יוסה ברבי בון° , שלא תאמר שכיוון שאם אבד ונמצא לאחר שנתכפרו הבעלים באחר, גופו קרב שלמים. גם כאן כשלא הקריב יהיה כשלמים, ולא יעבור עליו עד שיחלפו שלושה רגלים, קא משמע לן שעובר מיד. עד כדון צריכה _{עדין יש מקום לספק} פסחים שלא הקריבן בזמנן, כגון שנאבדו ונתכפר באחר ונמצאו. מהו שיעבור? האם דינם כשלמים ואינו עובר עד שיעברו שלושה רגלים, או כיוון שבאו מחמת פסח דינם כפסח ומיד חייבים להקריבו? תיקו. בעון קומי רבי זעירא° . בין רגל לרגל מהו שיעבור בעשה על כל יום שלא הביא ? התיב רבי אבא° . והתני, חגיגה שלא קרבה בראשון תיקרב בשני _{ברגל שני}. אם בכל יום שאינו מקריב היה עובר בעשה, כלום היו מתירין לו לעבור? _{הרי ודאי היו מצווים אותו שיקריב מיד}. ועוד מן הדא דכתיב (דברים כי תצא כג כד) מוצא שפתיך תשמור ועשיתה כאשר נדרתה לה’ אלקיך נדבה אשר דיברתה בפיך. ועשית בעשה. תשמר בלא תעשה. והרי כבר למדנו לחיוב עשה מובאת שמה והבאתם שמה, אלא להקיש עשה ללא תעשה, כלום הוא עובר על לא תעשה לא עד שיעברו עליו ג' רגלים? אף על עשה אינו עובר עד שיעברו עליו שלושה רגלים. אמר רבי אבין° בשם רבנן דתמן, הפסוק שמקיש בין עשה ללא תעשה ומכאן נלמד שעובר על שניהם באותו זמן מדבר באומר הרי עלי עולה להביאה בשני בשבת. כיון שבא שני בשבת ולא הביאה, עובר בעשה ולא תעשה, אף שלא עברו שלושה רגלים, אבל בנדרים ונדבות סתם, על העשה עובר מיד ברגל ראשון שנאמר ובאת שמה והבאתם שמה, ועל הלא תעשה עובר רק לאחר שעברו שלושה רגלים, כתיב (דברים ראה טו יט) כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה’ אלקיך וכ”ו כתיב (דברים ראה טו כ) לפני ה אלקיך תאכלנו שנה בשנה במקום אשר יבחר אתה וביתך, לא הקריבו עד ששלמה שנתו _{והוא הדין לשאר קדשים לפי הבריתא שתובא בהמשך שלומדת משנה בשנה שאף שאר קדשים עובר לאחר שנה}, את מפיל יום האחרון, ^א_גוהוא עובר על כל יום ויום שעבר למפרע _{כיוון שהציווי היה לאכול בתוך שנתו כך שבכל יום יכל לקיים את המצווה וכשעבר שנתו התברר למפרע שעבר על עשה שהיה יכול לקיים בכל אחד מימי אותה שנה}.

[דף ג עמוד ב]

אין כיני, עברו עליו שלשה רגלים את מפיל את רגל האחרון והוא עובר על כל רגל ורגל _{שהרי גם כאן הצווי להביא ברגל רק שלאחר שלוש רגלים עובר בלאו ואף כאן נאמר שהתברר למפרע שעבר על הלאו בכל רגל}. וכיוון שלא מצאנו סברה כזו, גם בעשה אינו עובר למפרע. רבי בון בר חייה° בעי. _{לפי הסברה הזו שכיוון שהגיעה יום אחרון עובר למפרע על כל הימים} שלמה שנתו בעצרת _{שבו אין מביאים נדרים ונדבות}. אם אומר אתה שכיוון שלא הביא ביום האחרון עובר על כל הימים שלא הביא עד אותו יום, ואמאי הרי הסיבה שלא הביא בעצרת זה כי אסור להקריב ביום טוב. איפשר לומר כן, הוא אינו כשר ועובר ? כהדא (שמות משפטים כג יח) לא תזבח על חמץ דם זבחי ולא ילין חלב חגי עד בקר _{היינו שקרבן חגיגה שנשחט עם הפסח בי”ד לא יתעכבו מלהקטיר עד הבקר של ט”ו אם לא הקטיר עובר בבל תאחר}. ואימורי חול קריבין ביום טוב? ואף על פי כן כשיגיע בקר ט”ו עובר על בל תאחר, אף כאן כששלמה שנתו בעצרת אף שלא יכול להקריב, כשיעבור העצרת עובר בבל תאחר. אמר רבי אבהו° קיימתיה ^א_דבשחל י"ד להיות בשבת שאימורי שבת קרבין° ביום טוב, והרי כשחל בשבת אין חגיגה באה עמו? אלא אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תלין. הכא נמי הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תאחר. אמר רבי חיננא° אילו עבר והביא _{והקריבו ביום טוב} ^א_השמא אינו כשר? מאחר שאילו עבר והביא כשר, עובר. לגבי בכור כתיב (דברים ראה טו כ) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה, שנה לו _{שחייב להביאו בתוך שנה מיום השמיני} ושנה לתמורתו _{שאם המיר מונים לתמורה שנה מיום ההמרה}, ^א_ושנה לתם ושנה לבעל מום _{שגם בעל מום נאכל בשנתו}, שנה לבכור ושנה לקדשים _{שאם עבר שנה ולא הביא עובר בבל תאחר}. שנה בשנה מלמד ^א_זשהבכור נאכל לשני ימים ולשתי שנים, היך עבידא? אם היה בן שנה בערב ראש השנה, הרי נאכל לשני ימים ושני שנים. ששוחטו בערב ראש השנה ואוכלו ערב ראש השנה ובראש השנה. _{בכור בעל מום צריך לאכלו בתוך שנתו. ואם לא היה בו מום עד שעברה שנתו, נותנים לכהן שלושים יום מיום שנולד בו מום}. תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. נולד לו מום בט"ו יום בתוך שנתו _{ט”ו ימים אחרונים של השנה} ^א_חרשאי לקיימו לאחר שנתו עד ט"ו יום, אמר רבי אילא° _אילעא. זאת אומרת

 

[דף ד עמוד א]

שאין שנתו של בעל מום מחוורת שהיא מהתורה. _{שהרי °רבי ישמעאל בן אלישע מתיר לקיימו גם אחרי שנתו. ואם היה איסור תורה, חובה לאכלו בתוך שנתו}. אמר רבי יוסה° _אסי. מתני' מסייעא לרבי אילא° _{אילעא שהאיסור רק מדרבנן} דתני, הבכור בזמן הזה רשאי לקיימו אפילו ד' וחמש שנים ^א_טעד שלא הראהו למומחה. ורק משהראה למומחה צריך לאכלו תוך שנתו _{ואם זה היה איסור תורה היה חייב להראותו למומחה מיד כשנפל בו מום}. והא כתיב (דברים ראה טו כ) לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה. מה אנן קיימין? אם לתם, הא כבר אמור שאם עברו שלוש רגלים עובר בבל תאחר אפילו לא עברה שנה. אלא אם אינו ענין לתם תניהו ענין לבעל מום. משמע שאף בעל מום חייב לאכול בתוך שנה מדאוריתא? לעולם הפסוק מדבר בתם, ובא לחייב כשעברה שנה אף כשלא עברו שלושה רגלים כדתני, אחד בכור ואחד כל הקדשים עובר עליהם משם רגלים בלא שנה, שנה בלא רגלים, ניחא רגלים בלא שנה, אבל איך יתכן שעברה שנה בלא רגלים? תמן אמרין, תיפתר שהיה מחוסר זמן _{פחות מבן שמונה ימים ויום השמיני שלו חל ביום טוב שני של פסח} בפסח. וכיוון שלא היה ראוי לקרבן, הפסח הזה אינו נחשב. ועד פסח הבא תעבור שנה אבל לא שלושה רגלים. כמה דאת אמר תמן הראוי למקצת שנה ראוי לכולה. שהרי בכור ששלמה שנתו ביום טוב אף שאינו רשאי להקריב, אם לא הביא עד אז עובר בבל תאחר כוון שהיה ראוי להביא בחלק מהזמן קדם. ואמור אוף הכא הראוי למקצת הפסח ראוי לכולו וכוון ששלמו שמונה ימים בתוך הפסח, אף אם יום השמיני חל ביום טוב שני של פסח ואינו יכול להקריב, למה לא נחשיב גם את הרגל הראשון ושוב אין שנה בלי שלוש רגלים? אמר רבי אבא מרי° , תיפתר _{בזמן שקדשו את החדש בראיה, כך שיתכן ששנה אחת היו ניסן וסיוון מלאים ובשנה אחר כך שניהם חסרים כך} שעצרת באה בחמשה בסיון ונולד בששה והיתה עצרת הבאה בשבעה. רבי בון בר חייה° בעא קומי רבי זעירה° , גבי מעשר בהמה כתיב (ויקרא בחקותי כז לג) לא יבקר בין טוב לרע. עבר וביקר _{ובחר את הטוב כעשירי} מהו שיעבור בלאו? אמר ליה כל דבר שבא להתיר, אינו עובר. מה בא להתיר כאן? התורה התירה להקדיש בעלי מומין. _{כך שהפסוק לא בא לאסור להביא מהטוב, אלא באה להתיר להקדיש אף בעלי מומים למעשר. אבל ודאי אם בחר בתם אינו עובר. מצורע שנטהר. מגלח ביום השביעי, וביום השמיני מביא שלש בהמות חטאת ואשם ועולה. והאשם קדם לכולם שהוא מתיר את המצורע לאכול קדשים ולבא למקדש. והדל היה מביא מלבד האשם חטאת העוף ועולת העוף. מצורע עשיר שהעני הכל הולך אחר אשמו. שאם הקריב האשם כשהיה עשיר כבר נתחייב בקרבן עשיר. ואם הקדיש ועדין לא הקריב יכול להביא קרבן עני. משמע שיכול להקדיש חטאת העוף קדם שהקריב אשמו}. תמן תנינן ביום השמיני ^א_ימביא שלש בהמות חטאת ואשם ועולה והדל היה מביא חטאת העוף ועולת העוף. ואין חטאת העוף מחוסרת זמן אצל אשם? שהרי האשם צריך להיות קדם לכולם שהוא מתיר את המצורע לאכול קדשים ולבא למקדש, וכיוון שכל עוד שלא הוקרב האשם חטאת העוף לא ראויה, הרי היא כמחוסרת זמן, ואיך הוא יכול להקדיש אותם יחד? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} כאן התירה התורה להקדיש מחוסרי זמן. רבי אבא בר ממל° בעא קומי רבי אימי° _{אמי בן נתן}

[דף ד עמוד ב]

כתיב (ויקרא מצורע יד כג) והביא אתם ביום השמיני לטהרתו אל הכהן. עבר ולא הביא מהו שיעבור בבל תאחר ? אמר ליה כל דבר שבא להתיר אינו עובר. מה בא להתיר כההיא דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת} כאן התירה התורה להקדיש מחוסר זמן. רבי יוסי ברבי בון° אמר, אין מכאן ראיה שהתורה התירה להקדיש מחוסר זמן, שאפשר שכוונת התורה לאמר שכל שבעה אין אומר לו הבא, מיכן _{מיום שמיני} ואילך אומר לו הבא. אבל ודאי צריך שיקריב קדם את האשם ורק אחר כך יקדיש את החטאת והעולה, ואם לא הביא ביום השמיני עובר בבל תאחר. מתני' פליגא על רבי יוסי ברבי בון° , דתנינן, ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים וכו' והנזיר והמצורע העולה מטומאתו לטהרתו ותני עלה וכולן מתכוונין ומביאין קרבנותיהן ברגל אלמא מצורעין יכולין להשהות קרבנותיהן ודלא כרבי יוסי ברבי בון° : ניחא נזיר, מצורע לאו מחוסר כפורים הוא? וכל עוד שלא הביא אשמו, אינו אוכל בקדשים. והא תנינן ההלל והשמחה שמונה והרי אין שמחה אלא בבשר שלמים _{נמצא שהמצורע אינו יכול לשמוח בחלק מימי החג}? פתר לה שמה שנאמר כולם מכוונים ומביאים ברגלים, נאמר רק בנזיר. רבי זכריה חתניה דרבי לוי° בעי. רישא אתון פתרין בנזיר _{כמו שאמרנו} וסיפא _{לא ידוע לנו מה נאמר בסיפא}. במצורע? אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל° , לא קשה ממה שאמרה המשנה ההלל והשמחה שמונה, שהלא כבר איתתבת תמן מזה שבשבת ויום טוב לא מקריבים שלמים _{ושלמים שנשחטו בערב יום טוב אינו יוצא בהם ידי שימחה}, ואמר רבי יוסה° _אסי קיימה רבי אבודמא נחותה° , בכהנים שיוצאים ידי שמחה בשעירי הרגלים. _{כך שדי שיש מי שיכול לשמוח בכל שמונת ימי החג}, אוף הכא הכהנים בשעיר. רבי חגיי° בעא קומי רבי יוסה° _אסי. כתיב (ויקרא תזריע יב ג) וביום השמיני ימול. עבר ולא מל האם עובר עלו בבל תאחר ? אמר ליה (דברים כי תצא כג כב) כי תדר נדר ליי' אלהיך לא תאחר לשלמו. דבר שהוא ניתן לתשלומין _{שנפטר בכסף כמו קרבן} יצא זה שאינו ניתן לתשלומין. תני, לא תאחר לשלמו ולא את חליפיו, כהדא דתני (ויקרא אחרי מות יז ד) ואל פתח אוהל מועד לא הביאו ולא את חליפיו, _{שאם המיר על בעלת מום, אף שהקדושה תופסת אינו עובר עליה משום שחוטי חוץ}. מה הכוונה של הבריתא הראשונה שאמרה לא תאחר לשלמו ולא את חליפיו ? אמר רבי יונה°

[דף ה עמוד א]

פירשה לוי בן סיסי ° קומי °רבי , באומר הרי עלי עולה, ועברו עליה שלשה רגלים ונפסל והביא אחרת והקריבה מיד. הייתי אומר יפטר מן הראשונה, לפום כן צריך מימר לא תאחר לשלמו ולא חליפיו. _{שאין החליפן מתקנים את מה שעבר בבל תאחר על הראשונה}. אמר רבי יוסה° _אסי אם באומר הרי עלי עולה פשיטא שמיד כשעברו שלושה רגלים הוא עובר ולא צריך בשביל זה פסוק. אלא כן אנן קיימין, ^א_יאבאומר הרי זה עולה ועברו עליה ב' רגלים ונהיתה בעלת מום והביא אחרת תחתיה, ולא הקריבה מיד ועבר עליה רגל שלישי. הייתי אומר תצטרף הראשונה עם תמורה לשלשה רגלים, לפום כן צריך מימר לא תאחר לשלמו ולא את חליפיו. כתיב (דברים כי תצא כג כב) כי תידור נדר לה’ אלקיך לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו ה’ אלקיך מעימך והיה בך חטא. כי דרוש ידרשנו, אלו חטאות ואשמות. יי' אלהיך זה הקדש בדק הבית _{שאין בו כלום לכהנים וכולו לה’}, מעמך זה לקט שכחה ופיאה, (דברים כי תצא כג כב) והיה בך חטא ^א_יבולא בקרבנך חטא. שהקרבן לא נפסל אם הבעלים עבר על בל תאחר, פשיטא דאי לא כן מה אנן אמרין ולמה שיפסל ? אמר רבי שמואל בריה דרבי יוסה ברבי בון° . שלא תאמר שמה שאמרה תורה לא לאחר זה רק שמא אם יתאחר נמצא זבח פסול. אבל אם יצליח לשמור על הבהמה שלא תפסל אפילו שעברו שלשה רגלים יהיה פטור. לפום כן צריך מימר והיה בך חטא. בך אפילו שלא בקרבנך חטא. (דברים כי תצא כג כד) מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת ליי' אלהיך נדבה. תשמר ועשית. להזהיר בית דין שיעשוך _כופין. רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי אבינא° . ^א_יגמיכן למשכון שנוטלין ממי שחיב עולות ושלמים (דברים כי תצא כג כד) כאשר נדרת ליי' אלהיך נדבה. ויש נדר קרויה נדבה ? אלא לחייב על כל נדר ונדר בפני עצמו, ועל כל נדבה ונדבה בפני עצמה. ^א_ידאי זהו נדר? האומר הרי עלי עולה. ואיזהו נדבה? האומר הרי זה עולה. רבי חמא חבריהון דרבנן° בעי אמר הרי עלי עולה וחזר ואמר הרי זו עולה, האם חייב גם משום נדר וגם משום נדבה ואם עברו שלושה רגלים ולא הקריב עובר על שני לאוים? רבי חיננא° בעי לא מסתברא דא אלא יש מקום להסתפק אם אמר הרי זו עולה וחזר ואמר הרי עלי עולה. שהרי עלי חמור יותר מהרי זו. שכשאומר הרי עלי, מקבל עליו אחריות. איסור חמור חל על איסור קל. אין איסור קל חל על איסור חמור. תנן, באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. תני, הוסיפו עליהן שכר בתים ותרומת שקלים. שכר בתים אמר רבי יונה° והוא שאמר שנה זו שאז השכירות עד א’ בניסן. אבל אם אמר שנה אחת נותן שנים עשר חדשים מעת לעת. ^א_טוותרומת שקלים. תנן התם, באחד באדר משמיעין על השקלים. ולמה דווקא באחד באדר? כדי שיביאו ישראל את שקליהן בעונתן, ותיתרם תרומת הלשכה מן התרומה החדשה בזמנה באחד בניסן. כהא דאמר רבי שמואל בר רב יצחק° , למה תורמים דווקא באחד בניסן? מפני שסמכו תרומת הלשכה כתחלתה. דכתיב (שמות פקודי מ יז) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן. ותני עלה. ביום שהוקם המשכן, בו ביום נתרמה התרומה. רבי טבי° ורבי יאשיה° אמרו בשם כהנא° , נאמר כאן (במדבר פינחס כח יד) ’‘‘עלת חדש בחדשו לחדשי השנה. ונאמר להלן (שמות בא יב ב) החדש הזה ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. מה חדשי שנאמר להלן, אין מונין אלא מניסן. אף חדשי שנאמר כאן, אין מונין אלא מניסן. אמר רבי יונה° , שבק רבי טבי° ראשה דמתניתא, ואמר סופה דלא כן ולא היה צריך לעשות כך כיוון שלא מובן ההקשר למחצית השקל והיה לו לומר כהדא דתני (במדבר פינחס כח יד) זאת עולת חדש בחדשו. יכול יהא תורם בכל חדש וחדש? תלמוד לומר בחדשו לחדשי השנה, בחודש א' הוא תורם לכל חדשי השנה. יכול באי זה חדש שירצה? נאמר כאן חדשי, ונאמר להלן חדשי. מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן. אף חדשי שנאמר כאן, אין מונין אלא מניסן. תמן תנינן °רבי מאיר אומר באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, °בן עזאי אומר

[דף ה עמוד ב]

האלוליים מתעשרין בפני עצמן. אמר רב חונה° טעמיה ד°רבי מאיר דעד כאן הן מתמצות לילד מן הישנות _{שהתעברו לפני ניסן שהעיבור חמישה חדשים}, מכאן והילך הן מתחילות לילד מן החדשות _{מהעיבור שאחרי ניסן}. רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רב חונה° , טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי}. (תהילים סה יד) ’‘‘דכתיב לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו, לבשו כרים הצאן, אלו הבכירות שהתעברו קדם ניסן, ועמקים יעטפו בר אלו האפילות שמתעברות בניסן שעמקים עטופים בר, יתרועעו שניהם יחד אף ישירו יתעשרו אלו ואלו נכנסין לדיר להתעשר. אמר °בן עזאי הואיל ואלו אומרים כך ואלו אומרים כך, יהו האלוליים מתעשרין בפני עצמן. הא כיצד? נולדו לו חמשה באב וחמשה באלול וחמשה בתשרי, אינן מצטרפין. הנולדים באב לא מצטרפים לנולדים באלול, שמא הלכה כ°רבי מאיר שאחד באלול הוא ראש השנה. הנולדים באלול לא מצטרפים עם הנולדים בתשרי, שמא הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} שאחד בתשרי הוא ראש השנה. והנולדים באב לא מצרפים לנולדים בתשרי לדעת כולם. נולדו לו חמשה בתשרי וחמשה באב הרי אלו מצטרפין. ו°בן עזאי מכריע על דברי תלמידיו °רבי מאיר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי}? רבי ירמיה° ורבי מיישא° אמרו בשם רבי שמואל בר רב יצחק° , שכן נחלקו עליה אבות העולם. מאן אינון אבות העולם? תנא רבי יונה° קומי רבי ירמיה° . אבות העולם אלו °רבי ישמעאל _{בן אלישע} ו°רבי עקיבא _{בן יוסף}, זאת אומרת ש°בן עזאי תלמיד וחבר היה ל°רבי עקיבא _{בן יוסף}, דאין תימר °רבי עקיבא _{בן יוסף} רביה הוה, אית בר נש אמר לרביה, הואיל ואלו אמרים כן ואלו אמרים כן? רבי אבהו° בשם רבי שמואל בר רב יצחק° שמע ליה ש°בן עזאי תלמיד וחבר היה ל°רבי עקיבא _{בן יוסף} מן הדא דתנן, נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו _{°בית הלל ו°בית שמאי} מודים שיחלוקו אמר °רבי עקיבא _{בן יוסף} מודה אני בזה שנכסים בחזקתם, אמר לו °בן עזאי על החלוקין _{על מה ש°בית הלל ו°בית שמאי חולקים} אנו מצטערין אלא שבאתה לחלק עלינו את השוין שאתה חולק על מה שהם מסכימים, זאת אומרת °בן עזאי חבר ותלמיד היה ל°רבי עקיבא _{בן יוסף}, דאין תימר רביה, אית בר נש אמר הכי לרביה? תמן תנינן. ^א_טזמאחד בתשרי עד כ"ט באלול הרי אלו מצטרפין. חמשה לפני ראש השנה וחמשה לאחר ראש השנה אינן מצטרפין. חמשה לפני הגורן וחמשה לאחר הגורן הרי אלו מצטרפין. אם כן למה אמרו שלש גרנות למעשר בהמה ? ^א_יזשעד שלא הגיע הגורן מותר למכור ולשחוט. הגיעה הגורן לא ישחוט ואם שחט פטור. אמר רבי יוסה° _אסי זאת אומרת מעשר בהמה לא עשו אותו לא כחנט כפירות שהולכים בהם אחר חניטה ולא כשליש כתבואה וזתים שהולכים אחר הבאת שליש. דאין תימר כחנט, ניתני כל המעוברים מכ"ט באלול. ואין תימר כשליש שזה גמר גידולו שהוא ראוי לאכילה, ניתני כל הנולדים עד עשרים ושנים באלול. אבל הנולדים אחר כך אינם ראוים לקרבן בשנה זו, שהם מחוסרי זמן שאסורים לקרבן שמונה ימים. רבי שמי° אמר בשם רבי בון בר חייה° . כשליש עשו אותו ובשיטת °רבי שמעון _{בן יוחאי} , ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר. קם רבי מנא° _{בן יונה} עם רבי שמי° ואמר לו, את אמרת הדא מילתא שהמשנה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}? והא תנינן °בן עזאי אומר האלוליים מתעשרין בפני עצמן, מאי לאו אפילו נולד מכ”ב עד כ”ט באלול אף שאינם ראוים לקרבן בשנה זו שהם מחוסרי זמן. וזה מסתדר רק בשיטת °רבי שמעון _{בן יוחאי}. אית לך מימר °בן עזאי כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} ולא ^א_יחכרבנן? אלא הכל אחר הלידה. כמה דאת אמר על דרבנן שהנולדים מכ”ב אלול כוון שהם מחוסרי זמן בגורן זו, מניחן ומעשרן לגורן הבאה והן מתעשרין עם בני שנתן. כן את אמר על ד°בן עזאי מניח את הנולדים מכ”ב אלול עד כ”ט באלול לגורן הבא והן מתעשרין עם בני אלול. אמר רב חונה° , זאת אומרת שמונה ימים שהבכור מחוסר זמן בהן, עולין לו מתוך שנתו שמצוה להקריב את הבכור בתוך שנתו. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. רבי יונה° אבא שמע לה מן הדא דכתיב (דברים ראה טו יט) כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדש ליי' אלהיך. הא כיצד הרי הוא קדוש מבטן ולמה נאמר תקדיש? אלא ללמד שמשעת לידתו אתה מונה לו

ירושלמי ראש השנה, פרק א, הלכה ב

מתני’: באחד בתשרי ראש השנה לשנים ^א_יטולשמיטין וליובלות ^א_כולנטיעה

 

[דף ו עמוד א]

ולירקות. באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי °בית שמאי , ו°בית הלל אומרין ^א_כאבט"ו בו:

גמ’: תנן, באחד בתשרי ראש השנה לשנים. מניין? כתוב אחד אומר (שמות משפטים כג טז) וחג האסיף בצאת השנה. וכתוב אחד אומר (שמות כי תשא לד כב) וחג האסיף תקופת השנה. _{ישנם ארבע תקופות בשנה תקופת ניסן תקופת תמוז תשרי וטבת}. אי זהו חדש שיש בו חג, ותקופה, ואסיף, ושנה יוצא בו? אי זה זה? זה תשרי. אין תימר טבת, אית ביה תקופה ולית ביה חג ואסיף. אין תימר ניסן, אית ביה תקופה וחג, ולית ביה אסיף. אין תימר תמוז? אית ביה תקופה ואסיף, ולית ביה חג. ואי זה זה? זה תשרי. אמרין חברייא קומי רבי יונה° ויהא תמוז? _{רבי יונה° סבר שהם חשבו שהתורה צוותה לעשות חג בחודש שיש בו תקופה ואסיף}, אמר לון כתיב בחדש השביעי ואתון אמרין הכין? אמרין ליה _{השאלה שלנו היתה} ויהא החדש השביעי תמוז, ולמה נקרא תשרי ? אמר לון מיכן והילך על שמות חדשים אתם רבים עלי? האמר רבי חנינה° שמות חדשים עלו בידם מבבל. בראשונה קראו לתשרי ירח איתנים כדכתיב (מלכים א ח ב) ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האתנים בחג הוא החדש השביעי, ונקרא ירח האיתנים לפי שבו נולדו אבות מתו אבות ונפקדו אימהות. בראשונה היו קראים לחדש חשוון בול כדכתיב (מלכים א ו לח) ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החדש השמיני כלה הבית לכל דבריו ולכל משפתיו ויבניהו שבע שנים, ונקרא בול לפי שבו העלה נובל והארץ עשויה בולות בולות. ושבו בוללים לבהמה מתוך הבית. בראשונה היו קוראים לחדש אייר זיו כדכתיב (מלכים א ו לז) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל, ונקרא זיו, לפי שבו זיוו של עולם, הצמחים ניכרין והאילנות ניכרין. מיכן והילך מאז שירדו לבבל השתמשו בשמות אחרים כדכתיב (נחמיה ב א) ויהי בחדש ניסן שנת עשרים (נחמיה א א) ויהי בחדש כסליו שנת עשרים (אסתר ב טז) בחדש העשירי הוא חדש טבת. רבי שמעון בן לקיש° אמר, אף שמות המלאכים עלו בידן מבבל. בראשונה קדם שגלו לבבל כתיב (ישעיהו ו ו) ויעף אלי אחד מן השרפים. וכתיב (ישעיהו ו ב) שרפים עומדים ממעל לו. מיכן והילך כתיב (דניאל ט כא) והאיש גבריאל. וכתיב (דניאל י כא) כי אם מיכאל שרכם. לשמיטות מנין? דכתיב (דברים ראה טו א) מקץ שבע שנים תעשה שמטה. מה שנים מתשרי, אף שמיטות מתשרי. ליובלות מנין? דכתיב (ויקרא בהר כה ח) וספרת לך שבע שבתות שנים שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה, וכתיב (ויקרא בהר כה י) וקדשתם את שנת החמישים שנה. מה שנים ושמיטין מתשרי אף יובלות מתשרי. התיבון והכתיב (ויקרא בהר כה ט) והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש, משמע שהיובל מתחיל בי’ בתשרי ולא באחד בתשרי? רבי יונה° ורבי יוסה° _אסי תרויהון אמרי בשם רבי שמואל בר רב יצחק° , כדי שיהו כל חדשי השנה שוין, ולא יהא חדש אחד נחלק לב' שנים. התיבון, והתנינן באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי °בית שמאי , °בית הלל אומרים בט"ו בו? הרי לדעת °בית הלל יוצא שאין כל חדשי השנה שוין וחדש אחד נחלק לב' שנים? _{יתכן ויובל זה שונה, שכן מונים ליובלות}. כיצד לנטיעה? תני ^א_כבהנוטע והמבריך והמרכיב ל' יום לפני ראש השנה, עלתה לו שנה שלימה ומותר לקיימו בשביעית. פחות מל' יום לפני ראש השנה, לא עלתה לו שנה שלימה ואסור לקיימן בשביעית. _{משום שישראל מונים לנטיעות וכיוון שפחות משלושים יום אינם נחשבים, נמצא שהשנה הראשונה שנמנת היא שנת השמיטה ויבואו לחשוד שנטע בשביעית}. אבל אמרו פירות נטיעה זו _{שנטעו קדם טו באב} אסורין עד ט"ו בשבט. מאי טעמא? אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} דכתיב (ויקרא קדושים יט כד) ובשנה הרביעית.

[דף ו עמוד ב]

מה את שמע מינא? אמר רבי זעירא° כתיב (ויקרא קדושים יט כג) שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ובשנה הרביעית _{יהיה כל פריו קדש הילולים לה’}. דפעמים שאף מה שגדל ברביעית אסור, אמר רבי אבא° בר ממל קומי רבי זעירה° . נראים הדברים שצריך להמתין עד ט”ו בשבט בשנטעו שלשים יום לפני ראש השנה. ^א_כגאבל אם נטעו פחות משלשים יום לפני ראש השנה שאז מתחיל למנות מראש השנה ונמצא שעברו שלוש שנים שלמות אין צורך להמתין לט”ו בשבט של שנה רביעית, דאיתא חמי, שנה שלימה עלתה לו ואת אמר הכין? אמר לו ואין כיני שיש להקפיד על שלוש שנים שלמות, ואפילו נטעו שלשים יום לפני ראש השנה יהא אסור עד ל' יום לפני ראש השנה. מאי כדון? אמר רבי מנא° _{בן יונה} מכיון שהוא עומד בתוך שנתו של אילן _{שאף שלא השלים שנתו הרי נעשה אילן}, קבעו שישלים שנתו של אילן, וכשיגיעה לט”ו בשבט שהוא ראש השנה לאילן כאילו משלים שנתו. אבל אם משלים שנתו, אינו צריך להוסיף ולחכות עד ט”ו בשבט, תנן, באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות ולנטיעה ולירקות. כיצד לירקות? ^א_כדלקט ממנו ישראל ערב ראש השנה עד שלא חשיכה, ועובד כוכבים ומזלות משחשיכה, מעשר מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו. תנן, באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי °בית שמאי , ו°בית הלל אומרין בט”ו בו, מאי טעמה ? רבי זעירה° רבי אילא° _אילעא ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רבי הושעיה° . חד אמר מפני שכבר יצאו רוב גשמי שנה כולה, וכבר רובה של תקופה מבחוץ. וחורנה אמר מפני שעד כאן הן חיין ממי השנה שעברה. מיכן והילך הן חיין ממי השנה הבאה. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי יסא° _אסי דרבי אילא° _אילעא ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רבי הושעיה° כבר יצא רוב גשמי השנה כולה וכבר רוב התקופה מבחוץ, הוי אומר רבי זעירה° הוא דאמר עד כאן הן חיין ממי השנה שעברה מיכן והילך הן חיין ממי השנה הבאה. מעשה ב°רבי עקיבה שלקט אתרוג באחד בשבט, ונתן עליו חומרי °בית שמאי וחומרי °בית הלל . _{כגון שיצא שניה ונכנסה שלישית ועישר שני מעשרות מעשר שני שמא הלכה כ°בית הלל ורק בט”ו בשבט מתחלפת שנה. ומעשר עני שמא הלכה כ°בית שמאי שבא’ בשבט מתחלפת שנה}. ולמה לי אתרוג? אפילו שאר כל האילן. תני _{לא כחומרי °בית הלל וכחומרי °בית שמאי נהג אלא} כחומרי °רבן גמליאל _דיבנה וכחומרי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. דתנן אתרוג שווה לאילן לערלה ולרבעי ולשביעית ושווה לירק שבשעת לקיטתו עישורו דברי °רבן גמליאל _דיבנה, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר אתרוג שווה לאילן לכל דבר, והא °רבן גמליאל _דיבנה ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} על ד°בית הלל אינון _{שהרי הלכה כ°בית הלל} אם כך למה °רבי עקיבה שליקט אתרוג בא’ בשבט עישר שני מעשרות? הרי ראש השנה זה ט”ו בשבט כך שבין אם הולכים אחר לקיטה ובין אם הולכים אחר חניטה א’ בשבט זה אותה שנת מעשר. אמר רבי יוסה ברבי בון° , תיפתר באתרוג ששהה על האילן שנתים שחנט קודם לט"ו בשבט _{בשנה קודמת} של שנייה ונכנסה שלישית, על דעתיה ד°רבן גמליאל _דיבנה עישורו עני, על דעתיה ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} עישורו שני.

[דף ז עמוד א]

מה עשה? קרא שם על מעשר שבו ופדייו ונתנו לעני. ואת כסף הפדיון העלה לירושלים

ירושלמי ראש השנה, פרק א, הלכה ג

מתני’: בארבעה פרקים העולם נידון. בפסח על התבואה. בעצרת על פירות האילן. ובראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר (תהילים לג טו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ובחג נידונין על המים:

גמ’: אית תניי תני כולהם נידונין בראש השנה, וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בראש השנה. אית תניי תני כולהם נידונין בראש השנה וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם ביום הכיפורים. אית תניי תני, כולהם נידונין בראש השנה וגם גזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו. אית תניי תני כל אחד ואחד נידון בזמנו וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו. מתני' כמאן דאמר כל אחד ואחד נידון בזמנו וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו. דתנינן ובחג נידונין על המים משמע שגם הדין היה בחג. מילתיה דרב° _{אבא בר אייבו} אמרה דכולם נידונין בראש השנה וגזר דינו של אחד מהן מתחתם בראש השנה. דתני בתקיעתא _{נוסח תפילת מוסף של ראש השנה} דרב° _{אבא בר אייבו} זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. ועל המדינות בו יאמר אי זו לחרב ואי זו לשלום, אי זו לרעב ואי זו לשובע _{שזה גזר דין על המים על התבואה ופירות האילן}. ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות. ודלא כרבי יוסה° _אסי. דרבי יוסה° _אסי אמר יחיד נידון בכל שעה. מה טעמא? דכתיב (איוב ז יח) ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו. ותפקדנו לבקרים זו פרנסתו. לרגעים תבחננו זו אכילתו _מזונות. °רבי יצחק רבה אמר בשם °רבי . יחיד נידון בראש השנה, מלך וציבור נידונין בכל יום. מה טעמא? דכתיב (מלכים א ח נט) לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. אמר רבי לוי° מאי דכתיב (תהילים ט ט) והוא ישפט תבל _{ישראל שמתובלים במצוות} בצדק, ידין לאומים במישרים? מלמד שהקדוש ברוך הוא דן את ישראל ביום, בשעה שהן עסוקין במצות. ואת האומות בלילה בשעה שהן בטילין מן העברות. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר מיד שהוא דן את ישראל הוא דן את האומות. מה מקיים שמואל° _{בר אבא בר אבא} ידין לאומים במישרים? דנן ככשירים שבהן. מזכיר להם מעשה יתרו, מזכיר להן מעשה רחב הזונה. תנן, בפסח על התבואה. רבי חייה בר אבא° בעי. תבואה שלקה בערב הפסח מאי זה דין לוקה? אין תימר משתא דעלת _{פסח שיבוא למחרת} עד כדון לא עלת. אין תימר משתא דנפקת _{שבפסח שעבר נגזר עליה ללקות}, איך הוות מורכה כל שתא מלקי כדון _{למה חיכו לה ולקתה רק עכשיו}. תנן, ובראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון. אלו שמתים מראש השנה ועד יום הכיפורים, מאי זה דין הם מתים? אין תימר משתא דעלת _{ראש השנה שבא} עד כדון לא עלת שהרי החתימה תהיה ביום הכיפורים. אין תימר בשתא דנפקא, איך הוון מורכין כל שתא ומתו כדון _{למה חיכו להם ומתו רק עכשיו}. ולא שמיע דאמר רבי קרוספא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^א_כהשלש פינקסיות הם. אחת של צדיקים גמורין, ואחת של רשעים גמורין, ואחת של בינוניים. זה של צדיקים גמורין,כבר נטלו איפופסי _חותם של חיים מראש השנה. זה של רשעים גמורין, כבר נטלו איפופיס שלהן מראש השנה. של בינוניים כבר ניתן להן עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים. אם עשו תשובה, נכתבין עם הצדיקים. ואם לאו נכתבין עם הרשעים.מאי טעמא? דכתיב (תהילים סט כט) ימחו מספר אלו הרשעים חיים אלו הצדיקים ועם צדיקים אל יכתבו. אלו הבינוניים. רבי חנניה חבריהון דרבנן° בעי

[דף ז עמוד ב]

ואין הקדוש ברוך הוא רואה את הנולד ויודע מי יעשה תשובה? אז למה ממתין עד יום הכיפורים? ולא שמיע דאמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , אין הקדוש ברוך הוא דן את האדם אלא בשעה שהוא עומד בה, ולא על פי מה שעתיד להיות, מאי טעמא? כדכתיב (בראשית וירא כא יז) אל תיראי כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם. אמר רבי לוי° כתיב (תהילים ה ו) לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך שנאת כל פועלי און, לא יתיצבו הוללים לדין לנגד עיניך, למה ששנאת כל פועלי און אינך דן על מחשבות רעות אלא פי המעשים. רבי יששכר דכפר מנדי° דרש ליה מהכא (איוב יא יא) כי הוא ידע מתי שוא, וירא און ולא יתבונן. שאף שהקדוש ברוך הוא רואה שבעתיד יעשו און, עושה כאינו רואה ואינו דן אלא כשיעשו, רבי יהושע בן לוי° אמר מהכא (איוב ח ו) אם זך וישר אתה כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך, אם זך וישר הייתה אין כתיב כאן, אלא אם זך וישר אתה. מכאן שאין דנין לאדם אלא על פי מה שהוא עכשיו. אמר רבי חייה בר אבא° מאי דכתיב (משלי ל לא) זרזיר מתנים או תיש ומלך אלקום עמו. בנוהג שבעולם זה מבקש לנצח זרזירו _{תרנגול קרב} וזה מבקש לנצח זרזירו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. אלא ומלך אל קום עמו. לא בעי תקום _לנצח דידיה וכן כתיב (תהילים קג ט) כי לא לנצח יריב. הקדוש ברוך הוא לא רוצה לנצוח יריב. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, פרא בסיליוס _מלך, או נימוס _כהן, או גריפות _{בעל שררה}. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם _{או בעל שררה} גוזר גזירה. רצה מקיימה רצה אחרים מקיימים אותה. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא גוזר גזירה ומקיימה תחילה. מאי טעמא? כדכתיב (ויקרא אמור כב ט) ושמרו את משמרתי אני ה'. אני הוא ששימרתי מצותיה של תורה תחילה. _{הכוונה שהקדוש ברוך הוא בחר להנהיג את העולם לא בדרך אקראית אלא על פי החוקיות של התורה}. אמר רבי סימון° כתיב (ויקרא קדושים יט לב) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני ה'. אני הוא שקיימתי עמידת זקן תחילה כדכתיב, (בראשית ויצא כח יג) והנה ה’ ניצב עליו. אמר רבי סימון° כתיב (דברים ואתחנן ד ח) ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אני נותן לפניכם היום. רבי חמא בי רבי חנינה° ורבי הושעיה° . חד אמר אי זו אומה כאומה הזאת? בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא. אבל ישראל אינן כן ^א_כואלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין זקנם ואוכלין ושותין ושמחים, כי הם יודעין שהקדוש ברוך הוא עושה להן ניסים. וחורנה אמר אי זו אומה כאומה הזאת? בנוהג שבעולם. השלטון אומר הדין היום, והליסטים אומר למחר הדין. למי שומעין לא לשלטון? אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. אמרו בית דין היום ראש השנה, הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת, העמידו בימה יעמדו סניגורין יעמדו קטיגורין שאמרו בני היום ראש השנה. נמלכו בית דין לעברה למחר. הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת, העבירו בימה יעברו סניגורין יעברו קטיגורין שנמלכו בני לעברה למחר. מאי טעמא? כדכתיב (תהילים פא ה) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. אם אינו חוק לישראל כביכול אינו משפט לאלהי יעקב. אמר רבי קריספא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לשעבר (ויקרא אמור כג ד) אלה מועדי ה'. מיכן ואילך אשר תקראו אותם. אמר רבי אילא° _אילעא. אם קריתם אותם, הם מועדי. ואם לאו, אינן מועדי. אמר רבי סימון° , כתיב (תהילים מ ו) רבות עשית אתה ה' אלהי, נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. לשעבר רבות עשית _{שקבעתה המועדים}. מיכן והילך נפלאותיך ומחשבותיך אלינו שישראל קבעים המועדים. אמר רבי לוי° משל למלך שהיה לו אירלוגין _שעון שלפיו קובע את המועדות. כיון שעמד בנו, מסרה לו. אמר רבי יוסה בר חנינה° , משל למלך שהיה לו שומרה כיון שעמד בנו מסרה לו. אמר רבי אחא° , משל למלך שהיה לו טבעת כיון שעמד בנו מסרה לו _{שבית דין גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים שנאמר כי חוק לישראל הוא}. אמר רבי חייה בר אבא° , משל לנגר שהיו לו כלי נגרות כיון שעמד בנו מסרה לו. _{כך מסר הקדוש ברוך הוא לישראל את התורה לתקן עולם}. אמר °רבי יצחק , משל למלך שהיו לו אוצרות _גשמים, כיון שעמד בנו מסרם לו. ורבנן אמרי, משל לרופא שהיה לו נרתיק של רפואות, כיון שעמד בנו מסרה לו. _{זו התורה שנאמר רפאות לשריך}: תנן, ובראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון. רבי אחא° אמר כהדין דירין _{כבשים שבדיר שבשעת מעשר מוציאין אותם אחד אחד}. ורבנן אמרי כהדא במגנימין

 

[דף ח עמוד א]

_{נידונים בבית משפט, ויש אומרים שביל צר שרק אחד יכול לעבור בכל פעם. ויש גורסים לגיונים, כחיילים העומדים במסדר} . תנן, ובראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון מאי טעמא ? שנאמר (תהילים לג טו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ואמר רבי לוי° היוצר יחד לבם, כבר הבין את כל מעשיהם. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בנוהג שבעולם מה נוח ליוצר הזה לעשות מאה קנקנים או להסתכל בהן? לא להסתכל בהן? וכיוון שהקדוש ברוך הוא ברא את כולם כאחד _{שכל הנשמות גנוזות באדם הראשון} כל שכן שהוא מבין אל כל מעשיהם, רבי ברכיה° _הכהן אמר, היצר יחד ליבם, הכוונה שיוצרן רוצה שיהא ליבן יחיד אליו. רבי אבון° אמר, מי שהוא יחיד בעולמו כבר הבין את כל מעשיהן: תנן, ובחג נידונין על המים. מתניתין ד°רבי עקיבא _{בן יוסף} היא. ד°רבי עקיבא _{בן יוסף} אמר ניסוך המים דבר תורה. שנאמר בשני (במדבר פינחס כט יט לא לג) ונסכיהם, בששי ונסכיה, בשביעי כמשפטם. מ"ם יו"ד מ"ם מים. אמרה התורה הבא שעורים ביכורים בפסח, שתתברך לפניך התבואה. הבא חיטים בכורים בעצרת, שיתברכו לפניך פירות האילן. אמור מעתה, ניסוך המים בחג שיתברכו לפניך המים. תני °רבי שמעון בר יוחאי . הרי שהיו ישראל כשירין בראש השנה, ונגזרו להם גשמים מרובין ובסוף חטאו. לפחות מהן אי אפשר שכבר נגזר גזירה. מה הקדוש ברוך הוא עושה? מפזרן לימים ולמדברות ולנהרות כדי שלא תיהנה הארץ מהן. מה טעם? כדכתיב (איוב לח כו) להמטיר על ארץ לא איש, מדבר לא אדם בו. הרי שלא היו ישראל כשירין בראש השנה, ונגזרו להן גשמים מעוטים ובסוף עשו תשובה. להוסיף עליהן אי אפשר שכבר נגזרה גזירה. מה הקדוש ברוך הוא עושה להן? מורידן כדי הארץ ומשיב עמהן טללים ורוחות כדי שתיהנה הארץ מהן. מאי טעמא? כדכתיב (תהילים סה יא) תלמיה רוה נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך. כתיב (איוב כד יט) ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו. עונות שעשו ישראל בקייץ _{שלא נתנו מעשרות} גזלו מהן מימי השלג. כתיב (דברים עקב יא יב) תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה. כהנא° אמר, מרשית כתיב. מדוה לה בראשה _{שנה שהיא רשה בתחילתה, בזכות שהציבור מצטערים ומתפללים בכוונה} יהב לה אחרית טבא בסיפא:

ירושלמי ראש השנה, פרק א, הלכה ד

מתני’: ^א_כזעל ששה חדשים השלוחין יוצאין. על ניסן מפני הפסח, ועל אב מפני התענית, ועל אלול מפני ראש השנה, ועל תשרי מפני תקנת המועדות, ועל כסליו מפני חנוכה, ועל אדר מפני הפורים. וכשבית המקדש קיים יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן:

גמ’: ויצאו אף על העצרת? עצרת חתוכה היא שזמנה קבוע חמישים יום לאחר הפסח, כיוון שכך אשכחת אמר, פעמים שעצרת בחמשה בסיוון פעמים בששה פעמים בשבעה, ניסן ואייר שלימים בה'. כסדרן בו'. חסירין בז'.

[דף ח עמוד ב]

תנן, ועל תשרי מפני תקנת המועדות, ולא כבר יצאו באלול? והרי מימות עזרא לא מצאנו אלול מעובר . אלא בגין מודעא דאיתקדש ירחא ולא עיברו את אלול, שלא יהיה ליבם נוקפם שמא התעבר ויצומו יומים. אמר רבי יהושע בן לוי° . אנא עריב לאילין דאזלין לנימורין להודיע אם עיברו את אלול. דלית חד מינהון מיית מי אזל, שבזכותו הם ינצלו שלא יצטרכו לצום יומים מספק תמן _בבל חשין לצומא רבה תרין יומין. אמר לון רב חסדא° ^א_כח למה אתם מכניסין עצמכם לספק הזה? חזקה שאין בית דין מתעצלים בו ולא יעברו את אלול. אבוה דרבי שמואל בר רב יצחק° חש על גרמיה וצם תרין יומין אפסק כרוכה _מעיו ודמך:

ירושלמי ראש השנה, פרק א, הלכה ה

מתני’: על שני חדשים מחללין את השבת _{לקדש את החדש} על ניסן ועל תשרי שבהן השלוחין יוצאין לסוריא ובהן היו מתקנין את המועדות. וכשבית המקדש קיים מחללין אף על כולן מפני תקנת הקרבן. בין שנראה בעליל ובין שלא נראה בעליל מחללין עליו את השבת. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר אם נראה בעליל אין מחללין עליו את השבת. מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן °רבי עקיבא _{בן יוסף} בלוד. שלח לו °רבן גמליאל _דיבנה, אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשלן לעתיד לבוא:

גמ’: תנן, בין שנראה בעליל ובין שלא נראה בעליל מחללין עליו את השבת. מהו בעליל? מפורסם, כמה דאת אמר (תהילים יב ז) כסף צרוף בעליל לארץ מזקק שבעתים. תנן, מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן °רבי עקיבה בלוד. אף °רבי עקיבה מודה שדוחים את השבת. ולא עיכבן אלא מפני שהן מ' זוג _{כי מסתמא גם ביבנה ראו ולמה לחלל שבת}. אבל אם היה זוג אחד לא היה מעכבו. תנן, שלח לו °רבן גמליאל _דיבנה אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשלן לעתיד לבוא. לא נמצאת מעכב את הרבים מלעשות דבר מצוה? ^א_כטוכל המעכב את הרבים מלעשות דבר מצוה צריך נידוי. אמר °רבי יהודה הנחתום . חס וחלילה לא נתנדה °רבי עקיבא _{בן יוסף}, אלא ראש גדר היה. ושלח °רבן גמליאל _דיבנה והעבירו מראשיתו:

ירושלמי ראש השנה, פרק א, הלכה ו

מתני’: ^א_לאב ובנו שראו את החדש ילכו. לא שמצטרפין זה עם זה אלא שמא יפסל אחד מהן יצטרף השני עם אחר. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר אב ובנו וכל הקרובים כשירין לעדות החדש. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}, מעשה בטוביה הרופא שראה את החדש בירושלם הוא ובנו ועבדו משוחרר, וקיבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו. וכשבאו לבית דין קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו:

גמ’: טעם ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} שקרובים כשרים כתחילתה (שמות בא יב א ב) דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן החדש הזה לכם ראש חדשים. עדות זו כשרה בכם אף שאתם אחים, וחכמים אמרו, כמותכם בגדולי הדור, תנן, מעשה בטוביה הרופא שראה את החדש בירושלם הוא ובנו ועבדו משוחרר, וקיבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו. אף שהיה משוחרר משם פסול יחוס. וכשבאו לבית דין קיבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו משם קרוב:

ירושלמי ראש השנה, פרק א, הלכה ז

מתני’: ^א_לאאלו הן הפסולין המשחק בקוביא והמלוה בריבית

[דף ט עמוד א]

ומפריחי יונים וסוחרי שביעית ועבדים זה הכלל כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הן אינן כשירין:

גמ’: המשחק בקוביא זה המשחק בפסיפסין. אחד המשחק בפסיפסין ואחד המשחק בקליפי אגוזים ורימונים. מאימתי מקבלין אותו? ^א_לבמשישבור את פסיפסיו ויבדק ויחזור בו חזרה גמורה. מלוה בריבית זה שהוא מלוה בריבית מאימתי מקבלין אותם? ^א_לגמשיקרע את שטרותיו ויבדק ויחזור חזרה גמורה. מפריחי יונים, זה שהוא ממרה יונים. אחד ממרה _{מזרז בתחרות} יונים, ואחד ממרה שאר בהמה חיה ועוף. מאימתי מקבלין אותו? ^א_לדמשישבור את פגימיו _{המקלות שבהם מזרז את החיות} ויבדק ויחזור בו חזרה גמורה. סוחר שביעית, זה תגור שביעית. אי זהו סוחר שביעית? זה שהוא יושב ובטל כל שני שבוע, וכיון שהגיעה שביעית התחיל מפשיט את ידיו ונושא ונותן בפירות עבירה. מאימתי מקבלים אותו? משתגיע שביעית אחר ויבדק ויחזור בו חזרה גמורה. תני, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר שני שביעיות. תני בשם °רבי נחמיה , שיחזור בו חזירת ממון ^א_להלא חזירת דברים ויאמר, הא לכם מאתים זוז וחלקום לעניים מה שנשתכרתי מפירות עבירה. תני, ^א_לוהוסיפו עליהן הרועים והחמסנים והגזלנים וכל החשודין על הממון עדותן בטילה. אמר רבי אבהו° , ובלבד ברועים בהמה דקה. אמר רב חונה° . מאן תנא מפריחי יונים? °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} , דתנינן תמן. אמרו בפני °רבי עקיבא _{בן יוסף} שני דברים בשם °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, ואחד בשם °רבי יהושוע , שני דברים בשם °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, יוצא היא אשה בעיר של זהב. ומפריחי יונים פסולין מן העדות. _{משמע שלרבנן כשרים לעדות שלא כמשנתינו}. תנן התם _{בסנהדרין}. ואלו הן הפסולין לעדות ממון המשחק בקוביא והמלוה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית. אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יוסה° _אסי כל ההיא רשימה של פסולים לעדות ממון מדרבנן כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}  ? _{שהרי מופיעה שם מפריחי יונים}. אמר לו דברי הכל היא, מהו דברי הכל היא? והרי אמרו לפני °רבי עקיבא _{בן יוסף} שמפריחי יונים פסול רק לדעת °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, והרי הוא מופיעה ברשימה בסנהדרין, אמר ליה הכא אמר רבי יוסה° _אסי, יודעין אנו שהוא פסול לעדות ממון אף לדעת חכמים שהרי הוא חשוד על הממון. ^א_לזמה באו להעיד לפני °רבי עקיבה ? שלדעת °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} כשם שהוא פסול מעדות ממון, כך הוא פסול מעדות נפשות. וכאן וכי עידי החדש כעידי נפשות אינון? אם כך משנתנו דברי הכל. והא תני בסיפא זה הכלל, כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הם אינן כשירין לה. ואיך אמרתה מאן תניתה רבנן, והרי לרבנן מפרחי יונים כשרים לעדות נפשות אף שנשים פסולות, וכי רבנן כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מודיי ליה שגם לעניין נפשות מפריחי יונים פסולים? הרי פליגין עלויי. אלא ודאי משנתנו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} היא, אמר רבי יונה° בשם רב חונה° , כולהן כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אתיין. ואילין פלוגוותה כאילין פולגוותה דתני. ^א_לחעד זומם פסול בכל עדות שבתורה דברי °רבי מאיר . אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}, אימתי? בזמן שנמצא זומם בעדות

[דף ט עמוד ב]

נפשות. אבל אם נמצא זומם בעדות ממון, על הממון נחשד ומממון נפסל אבל לא על נפשות. ואתייא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} כרבנן, וד°רבי מאיר כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}.

ירושלמי ראש השנה, פרק א, הלכה ח

מתני’: ^א_לטמי שראה את החדש ואינו יכול להלך, מוליכין אותו על החמור אפילו במטה. אם צודה להן, לוקחין בידן מקלות. ואם היתה דרך רחוקה, לוקחין בידן מזונות. שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש. שנאמר (ויקרא אמור כג ד) אלה מועדי ה' מקראי קדש:

גמ’: אמר °רבי יצחק דיברה התורה בכל לשון _{מילים שאולות} כגון מה שנאמר (בראשית חיי שרה כד כא) והאיש משתאה לה. שפרוש המילה התפלא, אבל באמת כוונת הפסוק שהמתין לה עד שתסיים _{מלשיון שהיה}. ודברו חכמים בכל לשון כגון מה שנאמר , כל גרב שהוא מחזיק סאתים. פירוש המילה גרב זה שחין נפוח אבל באמת כוונת המשנה לחבית שהיא נפוחה, וכן מה שנאמר אם צודה להם לוקחים בידן מקלות. צידה פירושה לתפוס בעלי חיים ולא בני אדם, אבל כאן הפירוש שהם מפחדים שיתפשו על ידי ליסטים או חיות. יכול כשם שמחללין את השבת להעיד על החדש, כך מחללין את השבת להודיעה עליהן שנתקיימו? תלמוד לומר (ויקרא אמור כג ד) אשר תקראו אתם במועדם. על קריאתן אתה מחלל את השבת, ^א_מואין אתה מחלל את השבת להודיע שנתקיימו. רבי שמעון בן לקיש° בעי. קצירת העומר מהו שתדחה את השבת ביום אם לא קצרו בערב ? התיב רבי אביי° . והא תנינן ^א_מאמצותו לקצור בלילה. נקצר ביום ^א_מבכשר ודוחה השבת. ולא קיבלה רבי שמעון בן לקיש° דהוא סבר נקצר ביום כשר מדובר ביום חול, ודוחה שבת בנקצר בלילה. אמר רבי אחא° חזר בו רבי שמעון בן לקיש° והסכים שדוחה שבת מן הדא דתניא. ^א_מגכיון שחשיכה אמר להן בא השמש, אומר הין. בא השמש אומר הין. ואם היה שבת אומר שבת היום אומר הין, אם כך המשנה שלנו שאמרה שקצירת העומר דוחה שבת, במה אנן קיימין? אם ללילה, כבר הוא אומר _{דתנן ואם היה שבת אומר שבת היום אומר הין}. אלא אם אינו ענין ללילה תניהו ענין ליום.

 

[דף י עמוד א]

דבר שהוא דוחה את השבת ביום _{כגון מילה ל°רבי אליעזר בן הורקנוס}, מכשיריו מהו שידחו את השבת בלילה? מה יש להסתפק ? והתנינן ^א_מדהעמידו עושה חביתין לעשות חביתין _{קדם עלות השחר שהיו מחממים מים לצורך רבוכה}. תיפתר בחול. תנא רבי חייה בר אדא° , זה סדר תמיד לעבודת בית אלהינו בין בחול ובין בשבת _{שאף בשבת עשו כן}. וכן מהא דתנינן ^א_מהקצרוהו ונתנוהו בקופות הביאוהו לעזרה והיו מהבהבין אותו באור _{בלילה אף בשבת} כדי לקיים בו מצות קלי דברי °רבי מאיר . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, אין מכאן ראיה, שאפשר ששם התירו כיוון שכבר הותרה שבת _{שכבר קצרו בשבת} וכיון שהתחיל במצוה אומרים לו מרק. התיב רבי יודן קפודקייא° קומי רבי יוסה° _אסי. הגע עצמך שבא מן העלייה. האם במקרה שהביא שעורים מהעליה אין קולים בשבת מכיון שלא התחיל במצוה אין אומרין לו מרק? התיב רבי יעקב בר סוסיי° . והתנינן שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש. מכאן שמחללים שבת בלילה לצורך עדות שהיא ביום. אמר להן מכיון שהיום צריך ללילה ולילה צריך ליום, שהרי הראיה צריכה להיות בלילה ועדות ביום, ואם לא ילך בלילה לפעמים לא יגיע ביום להעיד, כמו שכולו יום. אמר רבי יודה בי רבי בון° ^א_מוולא למפריע הוא קדוש, שאף שמעידים רק ביום הרי הוא קדוש מבלילה. מכיון שהוא קדוש למפריעו הוא יום הוא לילה

הדרן עלך פרק ארבעה ראשי שנים

פרק שני – אם אינן מכירין

כולל שיעורי שמע

[דף י עמוד ב]

ירושלמי ראש השנה, פרק ב, הלכה א

מתני’: ^ב_אאם אינן מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו. ^ב_בבראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל האדם משקילקלו המינים התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירין. ^ב_גבראשונה היו משיאין משואות משקילקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין:

גמ’: אמר רבי יונה° הכין צורכה מיתני, בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם. משקילקלו המינים התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירין. אם אינן מכירין אותו היו משלחין עמו אחר להעידו. אמר רבי יוסה° _אסי אפילו כמתניתין אתיא היא, אם אינן מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו, ולמה הוצרכו לכך? לפי שבראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם משקילקלו המינים התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירין. ועד אחד נאמן? משלך נתנו לך. שבדין היה שלא יהו צריכין עדים. והן אמרו שיהו צריכין עדים והן אמרו עד אחד נאמן. עד אחד מהו שיהא נאמן כשנים? היך עבידה, היו שנים באים להעיד על המולד. אחד הכל מכירין אותו, ואחד אין אדם מכירו. וחבירו מכירו. חבירו מהו שיהיה נאמן? נשמעינה מן הדא דתני, היה אחד מכיר כתב ידו וכתב ידו של חבירו, ואחד אין אדם מכירו וחבירו מכירו, חבירו מה הוא שיצטרף עם אחד מן השוק להעיד עליו ? רבי זעירה° ו רבי חונה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}

 

[דף יא עמוד א]

^ב_דאין הוא ואחר מצטרפין על חתימת העד השני. לא צורכה דא שזה פשוט שהרי יוצא ששלושת רבעי השטר יוצא על פי עד אחד והתורה אמרה על פי שנים עדים יקום דבר, אלא בזה יש להסתפק כשהיו שנים. אחד הכל מכירין כתב ידו, ואחד אין אדם מכיר כתב ידו אלא חבירו. חבירו מהו שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו. ולא יעיד על כתב עצמו, האם יכול להעיד על כתב חבירו? אף בזה כן נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד. אמר רבי יודן° ויאות. אילו שנים שיצאו מעיר אחת שרובה עובדי כוכבים ומזלות כגון הדא סוסיתה. אחד הכל מכירין אותו שהוא ישראל, ואחד אין אדם מכירו אלא חבירו. חבירו מהו שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו כדי ששניהם יוכלו להעיד בעדות אחרת? אם אומר את כן לא נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד? הכא נמי נמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד. תמן תנינן אמר להן הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. אם הגיע הרואה אומר ברקאי. מהו ברקאי? ברקת _{ניצוצות אור}. תמן אמרי ברק ברקא הנהר מנהרא. ועד אחד נאמן? שנייא היא הכא שאתה יכול לעמוד עליו. וחש לומר אולי עד דהוא עליל ונפק _לבדוק הוא מנהרא? חכימא היא מילתה _{וניתן להכיר אם גם קדם היה אור}. אמר עד אחד נולד איש פלוני בשבת, מלין אותו על פיו. אמר עד אחד חשיכה מוצאי שבת מטלטלין על פיו. רבי אמי° _{בן נתן} מטלטל על פומה דמלייתה _{נשים שהיו ממלאות מים מיד במוצאי שבת, שהיתה להם מסורת שבמוצאי שבת ישנו רגע שבארה של מרים עולה וממלא את כל מקורות המים, ומי שבאותה שעה ישתה מים יבריא מכל המחלות} רבי מתנייה° מטלטל על פי איכרי דזהרא. רבי אימי° _{אמי בן נתן} מל על פי נשים דאמרן שמשא הוות על סוסיתה בשעה שנולד, תנן, אם אינן מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו. ^ב_המכיריו _{אם שנים רוצים ללכת להעיד אף שדי באחד} מהו לחלל עליהן את השבת? נישמעינה שמותר מן הדא. דאמר °רבי נהוראי מעשה שירדתי להעיד על עד אחד באושא ולא היו צריכין לי אלא עילה בקשתי להקביל פני חביריי.

[דף יא עמוד ב]

תנן, משקילקלו המינים התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירין. ומה קלקול הוה תמן? שהיו אומרים עצרת לאחר השבת והיו יוצאין עליו מבערב להעיד שהוא בחזקת שנראה בכדי שיתקדש. מעתה על ניסן לא יקבלינון על שאר ירחיא יקבלינון? אמר רבי יוסי ברבי בון° עיקר קלקלתהון מן אדר הוות. _{שהיו מעידים על אדר שהוא חסר וכיוון שבית דין לא עושים שלושה חדשים חסרים היו נאלצים לעבר את ניסן}. מעתה כד היא דכוותהון היינו שמעודתם יגרם שפסח יצא בשבת לא יקבלינון אין לית הוא דכוותהון יקבלינון? גזרו זו מפני זו. מעשה ששכרו בייתוסין שני עידי שקר להעיד על החדש שנתקדש. ובא אחד והעיד עדותו והלך לו, ובא אחר ואמר. עולה הייתי במעלה אדומים ראיתיו רבוץ בין שני סלעים. ראשו דומה לעגל אזניו דומות לגדי, וראיתיו ונבהלתי ונרתעתי לאחוריי והרי מאתים זוז קשורים באפונדתי. אמרו לו הרי מאתים זוז נתונין לך במתנה ושלחיך יבאו וילקו. אתה למה הכנסתה עצמך למספק _{להצטרף אליהם לעדות}? אמר להן ראיתי אותם מבקשין להטעות את חכמים. אמרתי מוטב שאלך אני ונודיע לחכמים. תנן, בראשונה היו משיאין משואות משקילקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין. ומה קלקול הוה תמן? דהוון אילין מסבין _{מדליקין משואות} יום דין ואילין מסבין למחר. והיו סבורין שנמלכו בית דין לעברו והן מתקלקלין. מי ביטל את המשואות? °רבי ביטל את המשואות, והתיר לקבל עדות החדש מפי רוצח, והתיר עד מפי עד, ^ב_ווהתיר _{במקרה שהגיעו עדים בלילה} שיהו יוצאין עליו מבערב בחזקת שנתקדש אף שבית דין יקדשו רק למחרת ביום. אמר רבי אבהו° אף על גב דאמר את בטלו את המשואות, לא בטלו מים טיבריה ששם היה בית דין הגדול שבו קידשו את החדש ונהגו להשיא משואות. רבי זעירא° בעא קומי רבי אבהו° , צפת _{שהייתה מדליקה כשבטבריה הדליקו} מהו דיסבון _ידליקו אילין דחמיין ליה? אמר לו, °רבי ביטל את המשואות _{ושלוחים יוצאים בכל מקרה} צפת למה מסבה. אלא בגין מודעא דאינון ידעין שבית דין בטבריה קידש את החדש _{ולא יצטרכו לשלוח שליחים אליהם}. אין משיאין לילי זמנו אלא לילי עיבורו. לילי זמנו אין משיאין מפני ראש השנה שהוא יום טוב, ולכן נהגו כך גם בכל החדשים. אבל משיאין לילי עיבורו. אין משיאין אלא על החדשים

 

[דף יב עמוד א]

המיושבין בזמנן _{שאינם מעוברים} מפני יום טוב שחל להיות בערב שבת _{כגון אם ראש השנה חל בשישי}. שאי אפשר להשיא משואות לא בזמנו ולא בליל עיבורו. לילי זמנו אין משיאין מפני יום טוב. לילי עיבורו אין משיאין מפני כבוד שבת. ומדליקים במוצאי שבת, ואם אומר את משיאין בין על החדשים המיושבין בזמנן בין על החדשים המעוברין שאינן מיושבין בזמנן אף הן סבורין שמא נמלכו בית דין לעברו והן מתקלקלין שהרי לא ידעו על איזה יום הדליקו.

ירושלמי ראש השנה, פרק ב, הלכה ב

מתני’: כיצד היו משיאין משואות מביאין כלונסות של ארז ארוכין וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן וכורך במשיחה ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור ומוליך ומביא מעלה ומוריד עד שהוא רואה את חבירו שהוא עושה כן בראש ההר השני וכן בראש ההר השלישי. ומנין היו משיאין משואות? מהר המשחה לסרטבא, ומסרטבא לגריפינא, ומגריפינא לחוורן, ומחוורן לבית בלתין, ומבית בלתין לא זזו אלא מוליך ומביא מעלה ומוריד עד שהוא רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש

גמ’: מהו עצי שמן ? דדנין. תנן, ומוליך ומביא מעלה ומוריד. אמר רבי יונה° כהדין מקזנה. מוליך ומביא מעלה ומוריד, מאי טעמא עבדינן הכי ולא די במוליך לבד או מעלה ומוריד לבד ? אמר רבי זעירא° דלא יהוון סברין דהוא כוכב, דאמר רבי יוסה° _אסי חמינן כוכב סלק ונחית וחמינן כוכב אזיל ואתי. תנן, ומבית בלתין לא זזו אלא מוליך ומביא מעלה ומוריד עד שהוא רואה כל הגולה _בבל לפניו כמדורת האש. תני אף בהרי מכוור וגדור _{שבסוריה} היו משיאין. אמר רב חונה° כד סלקינן להכא, סלקינן לראש בית בלתין והוינן חמיין דקליא דבבל כאילין חגייא _קוצים:

ירושלמי ראש השנה, פרק ב, הלכה ג

מתני’: ^ב_זחצר גדולה היתה בירושלם ובית יעזק היתה נקראת. ולשם כל העדים מתכנסין ובית דין בודקין אותן שם. וסעודות גדולות היו עושין להן בשביל שיהו רגילין לבא. בראשונה לא היו זזין משם כל היום. התקין °רבן גמליאל הזקן ^ב_חשיהו מהלכין אלפיים אמה לכל רוח. ולא אלו בלבד אלא אף חכמה הבאה ליילד והבא להציל מיד הדליקה מיד הגייס מיד המפולת הרי אלו כאנשי העיר ויש להן אלפיים לכל רוח:

גמ’: מהו בית יעזק _{למה נקרא כך}? ששם היו עוזקין _מבררים את הלכה כמה דאת אמר (ישעיהו ה ב) ויעזקהו ויסקלהו: בראשונה לא היו זזין משם כל היום. חזרו ועשו אותם ככלי שבא חוץ לתחום משחשיכה שמותר לטלטלו בתוך ארבעה אמות. חזרו ועשו אותם ככלים ששבתו בחצר שמותר לטלטלן בחצר. עד שבא °רבן גמליאל הזקן והתקין שיהו מהלכין אלפיים אמה לכל רוח. תני אף הבא למול את הקטן כן. מתניתא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} , דתנינן תמן. ועוד אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, כורתין עצים לעשות פחמין ולעשות ברזל. אבל לרבנן אסור לצאת חוץ לתחום לצורך מילה.

[דף יב עמוד ב]

ירושלמי ראש השנה, פרק ב, הלכה ד

מתני' ^ב_טכיצד בודקין את העדים? זוג שבא ראשון בודקין אותו ראשון. ומכניסין את הגדול שבהן ואומרים לו אמור כיצד ראיתה את הלבנה ^ב_ילפני החמה או לאחר החמה. לצפונה או לדרומה. כמה היה גבוה. ולאין היה נוטה. וכמה היתה רחבה. אם אמר לפני החמה לא אמר כלום. היו מכניסין את השני ובודקין אותו. נמצאו דבריהן מכוונין, עדותן קיימת. ושאר כל הזוגות שואלין אותן ראשי דברים. לא שהן צריכין להן, אלא שלא יצאו בפחי נפש בשביל שיהו רגילין לבא:

גמ’: קא סלקא דעתין שלפני החמה הכוונה קדם השקיעה, וזה אי אפשר שהלבנה בחידושה תראה כשהחמה עדין זורחת מפני דקותה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אפילו טועה שבטועין אינו טועה בדבר הזה ואין צורך לשאול לפני החמה או לאחר החמה. לא צורכא דא אלא פיגמתה לפני החמה או פיגמתה לאחר החמה. תני בר קפרא° . תרתיי שאלו, _{כי גם בזה יש טועים} לפני החמה או לאחר החמה, וכן פגימתה לפני החמה או לאחר החמה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} כתיב (איוב כה ב) המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו. מימיה של חמה לא ראתה פגימתה של לבנה. תני °רבי שמעון בר יוחאי ,לפי שהרקיע של מים, והכוכבים של אש, והן דרים זה עם זה ואינן מזיקין זה את זה לפיכך עושה שלום במרומיו. אמר רבי אבון° המלאך עצמו חציו מים וחציו אש ואית ביה חמש גפין _{מראות שונים} דכתיב (דניאל י ו) וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרועותיו ומרגלותיו כעין נחשת קלל וקול דבריו כקול המון. אמר רבי לוי° לעולם לית מזל _{מערכת כוכבים} חמי מה דקומוי _{את המזלות הקדמים לה שלא יקנאו} אלא כולהון סלקין כאילין דסלקין בסולמא הפיך _{שעולה ומסתכל כלפי מטה}. שלש מאות וששים וחמש חלונות ברא הקדוש ברוך הוא שישתמש בהן העולם. מאה ושמונים ושתים במזרח ומאה ושמונים ושתים במערב, ואחד באמצעו של רקיע שממנו יצא מתחילת מעשה בראשית. מה שהחמה מהלכת לשלשים יום הלבנה מהלכת לב' ימים ומחצה _{שהלבנה מקיפה את כדור הארץ בשלושים יום והשמש בשנים עשר חדש שלושים חלקי שנים עשר יוצא שנים וחצי} מה שחמה מהלכת בשנים חדשים הלבנה מהלכת לחמשה ימים. מה שחמה מהלכת לג' חדשים הלבנה מהלכת לז' ימים ומחצה. מה שהחמה מהלכת לו' חדשים הלבנה מהלכת לחמשה עשר יום. מה שחמה מהלכת לשנים עשר חדש הלבנה מהלכת לשלשים יום. אמר רבי יונה° לית כאן דיוק שיעורא אלא אפילו פרא מיכן שחדש הלבנה כ”ט יום וחצי ותשצ”ג חלקים. תני, ^ב_יאנראה בעששית או במים אין מעידין עליו. אמר רבי חייה בר אבא° , ראו אותו יוצא מענן זה ונכנס לתוך ענן אחר מעידין עליו, כהדא דרבי חנינה° אזל לעין טב למימנא. והוה אוירא מעונן אמר כדון אמרין _{שהיו שונאים אותו שהיה מוכיחם} מה נטיל אוירא דהן סבא _{שבגללו השמים מעורפלים} והקדיח לו הקדוש ברוך הוא את העננים ככברה ונראה מתוכה. אף שהירח הישן לא אמור להראות כ”ד שעות לפני מולד החדש היה מקרה שהוא כן נראה ורבי חייה רבה° הילך לאורו של ישן ד' מיל. רבי אבון° כשהירח הישן היה נראה ביום שבו רצו לקדש את החדש הוי משדי עלוי צררין ואמר לך ולא תבהית _תביש בני מריך. ברמשא אנן בעיין תיתחמי מיכא _{במערב ששם נראת החדשה} ואת מיתחמי מיכא _{במזרח. המולד זה כאשר השמש והירח נמצאים באותו קו ראיה קדם לכן הישנה נמצאת לפני החמה מעט כך שהיא יוצאת לפני הזריחה לאחר מכן החדשה תהיה מעט אחרי החמה לכן היא תראה אחרי השקיעה}, מיד איתבלע מן קומוי: לצפונה או לדרומה _{של המקום בו שקעה השמש}? אית תניי תני לצפונה דבריו קיימין. אית תניי תני לדרומה דבריו קיימין, מאן דאמר לצפונה דבריו קיימין מן טבת ועד תמוז. מאן דאמר לדרומה דבריו קיימין, מן תמוז ועד טבת. כמה היה גבוה? זה אומר מלא מרדע אחת וזה אומר מלא שני מרדעים. אית תניי תני דבריהן קיימין. ואית תניי תני אין דבריהן קיימין. מאן דאמר דבריהן קיימין, בהינון

 

[דף יג עמוד א]

דהוון קיימין חד מלעיל _{במקום גבוה} וחד מלרע. מאן דאמר אין דבריהן קימין, בהינון דהוון קיימין שווי. כמה היה רחב? כשעורה או יותר מכשיעורה _{משמע ששעורה ופחות משעורה לא היו מקדשים}. תני, ואם אמר לפני החמה לא אמר כלום:

ירושלמי ראש השנה, פרק ב, הלכה ה

מתני’: ^ב_יבראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש. בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו מקדשין אותו. °רבי אליעזר בי רבי צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קידשוהו שמים:

גמ’: תני, °רבי שמעון בר יוחאי אומר (ויקרא בהר כה י) וקדשתם את שנת החמשים שנה. שנים מקדשין ואין מקדשין חדשים. והא תנינן ראש בית דין אומר מקודש? מהו מקודש מקויים, שקובעים שזה ראש חדש אבל לא מקדשים, תני, לקידוש החדש מתחילין מן הגדול, אמר רבי חייה בר אבא° , מתניתא אמרה כן דתנן, ראש בית דין אומר מקודש. תני לעיבור השנה מתחילין מן הצד. אמר רבי זבידא° והן בייתא דלרע _{בית דין של מטה היינו שלנו} לא נהגין כן אלא בקידוש החדש מתחילים בגדול. ולא שמיע דאמר רבי חייא בר מרייא° , ורבי יונה° ורבי אבא° ורבי חייה° אמרו בשם רבי חייה° שאמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ב_יגלקידוש החדש שאין _{מה לדון ולפסוק} מתחילין מן הגדול. לעיבור השנה מתחילין מן הצד. וכבר נכנס רבי יוחנן° _{בר נפחא} והוא היה הקטן שבהן. אמרו לו אמור הרי השנה מקודשת בעיבורה, אמר הרי השנה מקודשת בעיבור . אמר רבי יונתן° ראה לשון שלימדנו בן הנפח. אילו אמר בעיבורה הייתי אומר אלו י"א יום שהחמה עודפת על הלבנה בכל שנה. אלא בעיבור שהוסיפו לה חכמים שלשים יום ועיברוה. רבי יעקב בר אחא° ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לעיבור השנה הולכין אחר המינוי _וותק. לבית הוועד הולכין אחר הרגיל _בקיאות. והוא שיהא כל אחד ואחד מדבר במקומו _{לפי הבקיאות}. כגון רבי חנינא° _{בר חמא} פתח, רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° חתמין. רבי אבא בר זבדא° פתח, רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} רבי יסא° _אסי ורבי אימי° _{אמי בן נתן} חתמון. רבי חגיי° פתח, רבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא} חתמין. כהנא° איתמני קדמיי מן רבי יעקב בר אחא° . עאל רבי יעקב בר אחא° קדמיי מיניה לעיבורא. אמר הכין מרה דשמועתא _{רבי יעקב בר אחא° שאמר} שבעיבור הולכים אחר וותיקות, לא מקיים לה. רבי חייה בר אבא° הוה קאים מצלי. עאל רב כהנא° וקם ליה מצלי מן אחוריי. מן דחסל רבי חייה בר אבא° מן צלותיה, יתיב ליה ^ב_ידדלא מיעבור קומוי. רב כהנא° האריך בצלותיה, מן דחסל רב כהנא° אמר לו, הכין אתון נהיגין גביכון מצערין רברביכון?. אמר לו רבי אנא מדבית עלי, וכתיב על דבית עלי (שמואל א ג יד) אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם. בזבח ובמנחה אין מתכפר לו אבל מתכפר לו בתפילה. וצלי עלוי

[דף יג עמוד ב]

וזכה למיסב _{האריך ימים} עד דאיתעבדון טפרוי סומוקן כהדא דקקה _{כמו תינוק}. רבי שמעון בן לקיש° אקדמון ליה חד סב _{עם הארץ} לעיבורה ואעלוניה מן ההוא תרעא דלהלן _{אחרי שגילו שהוא עם הארץ הוציאו אותו משער אחורי}, אמר כן יהא בשכרו _{מגיעה לו} שנכנס לפני. ולא שמיע דאמר רבי קריספא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} מעשה שעיברו השנה שלשה רועי בקר והיכן מצאנו שקיבלו רועי בקר ? _{ועונה הגמרא שרועים הסבירו מתי צריך לעבר שנה} חד מינון אמר בכיר ולקיש _{גם התבואה המקדימה וגם המאחרת} באדר מינץ _{ינצו יחד}. זה אדר ואם לאו זהו שבט. וחורנה אמר קדום _רוח באדר, פוח ליחיך ופיק לקיבליה _{אם אתה מצליח לחמם את האויר על ידי נשיפה} זה אדר ואם לא זה עדיין שבט. וחורנה אמר תור באדר בעדרייה ימות מקור בבקר . ובטל תאנתה משכיה ישלח מרוב חום בצהרים, זה אדר ואם לא זה עדיין שבט, וחמין שתא דלית חד מינהון _{שבאותה שנה לא היה אחד מהדברים שבגללו מעברים את השנה}, ועיברו את השנה על פיהם. אמר רבי חלבו° לא הם קידשו אלא שהסכים בית דין עמהן. _{וראיה שלא הם קידשו} לא כן אמר רבי זעירה° והן שיהו כולם מורין מטעם אחד? והרי כאן כל רועה אמר סיבה אחרת, אין זו ראיה מכיון דאילין מודיי לאילין ואילין מודיי לאילין, כמו שכולן מורין מטעם אחד. ולמה רבי שמעון בן לקיש° מקפד על הדא מילתא? _{שהכניסו אחר במקומו להימנות על העיבור}. חשש להיא דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת} (יחזקאל יג ט) והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא והקסמים כזב בסוד עמי לא יהיו ובכתב בית ישראל לא יכתבו ואל אדמת ישראל לא יבואו, בסוד עמי לא יהיו זה סוד העיבור. ובכתב בית ישראל לא יכתבו זה המינוי. ואל אדמת ישראל לא יבואו זו ארץ ישראל. ואמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. כד סלקית להכא אמרית הא גבי חדא. כד מנוני אמרית הא גבי תרתיי. כד עלית לעיבורא אמרית הא תלתיהון גבי. תנן, °רבי אלעזר בי רבי צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קידשוהו שמים, רבי אבא בר זבדא° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו} טעמא ד°רבי אלעזר בי רבי צדוק , כיון שבית דין של מעלן רואין שאין בית דין שלמטן מקדשין אותו, הן מקדשין אותו:

ירושלמי ראש השנה, פרק ב, הלכה ו

מתני’: דמות צורות לבנה היו לו ל°רבן גמליאל _דיבנה בעלייתו בטבלה ובכותל, שבהן מראה את ההדיוטות ואומר כזה ראית או כזה ראית. מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב, אמר °רבי יוחנן בן נורי עידי שקר הן. וכשבאו ליבנה ^ב_טוקיבלן °רבן גמליאל _דיבנה. ועוד באו שנים ואמרו ראינו בזמנו ובלילה בעיבורו לא נראה

 

[דף יד עמוד א]

וקיבלן °רבן גמליאל _דיבנה. אמר °רבי דוסה בן ארכינס עידי שקר הן. היאך מעידין על האשה שילדה והרי כריסה בין שיניה? אמר לו °רבי יהושע _{בן חנניה}, רואה אני את דבריך:

גמ’: תנן, מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב, אמר °רבי יוחנן בן נורי עידי שקר הן. אמר רבי שמלאי° . טעמיה ד°רבי יוחנן בן נורי , שכל חדש שנולד קודם לשש שעות _{חצות היום} אין כח בעין לראות את הישן. ותני כן, נראה ישן בשחרית לא נראה חדש בין הערבים. נראה חדש בין הערבים לא נראה ישן בשחרית. _{שאם נראה בין הערבים סימן שנולד קדם חצות היום ששש שעות מהמולד אין כח בעין לראות אותו. ואם נולד אחר שש שעות לא יראה באותו יום שכן אחר שש שעות כבר יהיה אחר שקיעתו}. אמר רבי חייה בר אבא° , ולמה קיבלן °רבן גמליאל _דיבנה? שכן מסורת בידיו מאבותיו ^ב_טזפעמים מהלך בקצרה פעמים מהלך בארוכה _{שמה שאמרו שאם נראה הישן בבקר לא יראה החדש בין הערבים זה בימים קצרים אבל בימי הקיץ הארוכים זה יתכן}:

ירושלמי ראש השנה, פרק ב, הלכה ז

מתני’: שלח לו °רבן גמליאל _דיבנה גוזר אני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונך. הלך ומצאו °רבי עקיבה מיצר. אמר לו, ויש לי ללמד שכל מה שעשה °רבן גמליאל _דיבנה עשוי שנאמר (ויקרא אמור כג ד) אלה מועדי יי' מקראי קדש אשר תקראו אותם. בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו:

גמ’: תנן, שלח לו °רבן גמליאל _דיבנה גוזר אני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונך. אצל מי שלח? אצל °רבי דוסא בן ארכינס שחלק על °רבן גמליאל _דיבנה, או אצל °רבי יהושוע שהסכים עימו? מן מה דתני אמר °רבי יהושע _{בן חנניה} נוח היה לי מוטל על המטה ולא שלח °רבן גמליאל _דיבנה הדבר הזה. הדא אמרה אצל °רבי יהושע _{בן חנניה} שילח. ביד מי שילח? מן מה דתני כלשון זה אמר לו ניחמתני °עקיבה , הדא אמרה ביד °רבי עקיבה שילח. תנן, אמר לו, ויש לי ללמד שכל מה שעשה °רבן גמליאל _דיבנה עשוי. מה היה לו ללמד _{שלא ידע °רבי יהושע בן חנניה קדם}? אמר רבי יוסה° _אסי, יודעין היינו שאם קידשוהו שלא בעדים שהוא מקודש. שאף שלכתחילה צריך עדים, אם קדשו בלי עדים מקודש. ומה בא להעיד? שאם קדשוהו ואחר כך נמצאו העדים זוממין _{שהיו בית דין מוטעים} ^ב_יזהרי זה מקודש. והא תנינן מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן °רבי עקיבה בלוד. על ידי שהיו ארבעים זוג אבל אם היה זוג אחד לא היה מעכבו. ואם אפילו בלא עדים מקודש אפילו זוג אחד היה צריך לעכב

ירושלמי ראש השנה, פרק ב, הלכה ח

מתני’: בא לו אצל °רבי דוסא בן ארכינס , אמר לו. אם באים אנו לדון אחר בית דינו של °רבן גמליאל _דיבנה, צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו. שנאמר (שמות משפטים כד ט) ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל. ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים? אלא ללמדך שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הן כבית דינו של משה. נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל °רבן גמליאל _דיבנה ביום שחל יום כיפור להיות בחשבונו. עמד °רבן גמליאל _דיבנה ונשקו על ראשו ואמר לו. בוא בשלום רבי ותלמידי רבי בחכמה ותלמידי שקיבלת עליך את דבריי:

גמ’: כתיב (שמואל א יב ו) ה' אשר עשה את משה ואת אהרן ואשר העלה וגו' (שמואל א יב יא) וישלח ה' את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל° _{בר אבא בר אבא}. ירבעל זה גדעון, בדן זה שמשון, יפתח זה יפתח הגלעדי. הקיש שלשה קלי עולם לשלשה אבירי עולם, ללמדך שבית דינו של גדעון ושל יפתח ושל שמשון שקולין כנגד משה ואהרן ושמואל. ולא עוד שסמך הגדולים מיכן ומיכן והקטנים באמצע: תני, עמד °רבן גמליאל _דיבנה ונשקו על ראשו ואמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי רבי בחכמה. ותלמידי ביראת חטא. רבי בחכמה ותלמידי שכל מה שאני גוזר עליו הוא מקיים. כתיב (תהילים קמד יד) אלופינו מסבלים וגו'. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר אלפים _פרים מסבלים אין כתיב כאן, אלא אלופינו מסבלים. בשעה שהגדולים סובלין את הקטנים (תהילים קמד יד) אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחבתינו. רבן שמעון בן לקיש° מסרס _{דורש הפוך} הדין קרייא. אלופינו סובלים אין כתיב כאן אלא אלופינו מסובלים. בשעה שהקטנים סובלין את הגדולים, אין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה ברחבתינו. רבי שילה דכפר תמרתה° אמר בשם °רבי כתיב (תהילים קד יט) עשה ירח למועדים, שמש ידע מבואו

[דף יד עמוד ב]

משמש ידע מבואו עשה ירח למועדים _{שרק משקיעת החמה קובעים את החדש אף אם נראה הירח לפני השקיעה וקידשו אותו באותו יום}. אמר רבי ברכיה° _הכהן אפשר להוכיח שכך הדין דכתיב (במדבר מסעי לג ג) ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמישה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח. _{ממחרת שחיטת הפסח שהיה בי”ד} יצאו בני ישראל ביד רמה, נמצא כד יטמע בלילי מועדא _{ששקע חמה בליל ט”ו}, ארבע עשר מטמיעין _שקיעות אית בה. _{שהיו רק ארבע עשרה שקיעות עד יציאת מצרים הוי וכיוןן} שעל פי החשבון, המולד של ניסן היה ביום רביעי קדם שקיעת החמה של ליל חמישי, ואז הראה הקדוש ברוך הוא למשה את הלבנה ואמר לו כזה ראה וקדש, ומשה קידש אותו קדם השקיעה ואף על פי כן לא התקדש יום רביעי אלא יום חמישי, שהרי על פי הקבלה יום ט”ו שבו יצאו אבותינו ממצרים היה ביום חמישי, נמצא שראש חדש היה ביום חמישי. אמר רבי סימון° כתיב, והיו לאותות ולמועדים, שעל ידי זה ועל ידי זה _{גם השמש וגם הירח קובעים את המועד}. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} מדכתיב (בראשית בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד _{שתמיד מונים משקיעה כדי שיהיה כל יום מורכב מערב ובקר}. רבי שמעון בן לקיש° אמר מדכתיב, החדש הזה לכם. עד שיהא כולו מן החדש ואם היה מקדש את היום הקדם נמצא חלק מן החדש וחלק מהישן. אשכחת אמר מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} צריכה לדרבי שמעון בן לקיש° ומה דאמר רבי שמעון בן לקיש° צריכה לדרבי יוחנן° _{בר נפחא}. אילו אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ולא אמר רבי שמעון בן לקיש° , הוינן אמרין, לא אמר אלא אפילו אין כולו מן החדש שאם נראה הירח בלילה אחר שש שעות הינו עושים ראש חדש מאותו לילה אף שחלקו מן הישן, לכן. הוי צורכה להיא דאמר רבי שמעון בן לקיש° . או אילו אמר רבי שמעון בן לקיש° ולא אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הוינן אמרין לא אמר שיהיה מן החדש אלא יום, הא לילה לא. וכיוון שהיום כולו מן החדש אפשר לקדש אף שלא כל הלילה מהחדש, הוי צורכה להיא דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} וצורכה להיא דאמר רבי שמעון בן לקיש° :

הדרן עלך פרק אם אינן מכירין

פרק שלישי – ראוהו בית דין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי ראש השנה, פרק ג, הלכה א

מתני’: ^ג_אראוהו בית דין וכל ישראל נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה, הרי זה מעובר. ראוהו בית דין בלבד. יעמדו שנים ויעידו לפניהם ויאמרו מקודש מקודש. ראוהו שלשה והן בית דין. יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד, ויעידו בפניהן ויאמרו מקודש מקודש. שאין היחיד נאמן על ידי עצמו:

גמ’: תנן, ראוהו בית דין וכל ישראל. כיני מתניתא, או בית דין או כל ישראל. רבי זעירה° ורבי אמי° _{בן נתן} אמרו בשם רבי יהושע בן לוי°

 

[דף טו עמוד א]

מעמעמין _{מאיימין על העדים} על הנראה לעברו, ואין מעמעמין על שלא נראה לקדשו. רבי אבא° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° , ^ג_במעמעמין על שלא נראה לקדשו ואין מעמעמין על הנראה לעברו. _{שאם לא נראה לא מחזה כשקר שאחרים סוברים שאולי הם ראו אבל אם נראה מחזה כשקר שמסתמא גם אחרים ראו}. מתניתא פליגא על רבי זעירה° דתנן. ראוהו בית דין וכל ישראל. נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה, הרי זה מעובר . מפני שחשיכה, הא אם לא חשיכה לא. הדא אמרה אין מעמעמין על הנראה לעברו, אלא רק אם קרה אונס ולא הספיקו לקדש מתעבר, שאם היה מותר אפילו שלא באונס מה באה המשנה לחדש שבאונס מתעבר? מתניתא פליגא על רבי אבא° דתני יכול אם היה צריך שני ימים _{כגון שלא נראה הירח עד ל"ב} נותנין לו שני ימים _{ויהיה החדש בן שלושים ואחד יום} תלמוד לומר אתו. אין לו אלא יום אחד בלבד. _{ומתתעבר} ומתקדש שלא על פי הראיה. מפני שלא נראתה הא אם נראתה לא מקדשים שלא על פי ראיה. הדא אמרה אין מעמעמין על שלא נראה לקדשו. _{ואם כרבי אבא הרי יום קדם היו מאימים על העדים להעיד שראו ויקדשו את החדש ולא יגיעו ליום ל"ב} מתניתא פליגא על רבי אבא° דתני . יכול כשם שמעברין את השנה מפני הצורך, כך יקדשו את החדש מפני הצורך? תלמוד לומר (שמות בא יב ב) החדש. אחר החדש _{מולד הלבנה} הן הולכין. הדא אמרה אין מעמעמין על שלא נראה לקדשו. מתני' פליגא על רבי אבא° דתני , יכול אם לא נראתה הלבנה לשני ימים _{שנתאחרה עד ל”ב} כך יקדשו את החדש לשני ימים _{ויהיו ל”ב ימים בחדש}? תלמוד לומר (ויקרא אמור כג ב) אלה מעדי ה’ אשר תקראו אתם במועדם, אותם שבזמנם הם מועדי, ולא שנראו שלא בזמנם, _{ומתתעבר שלא על פי הראיה}. מפני שלא נראתה הא אם נראתה, לא מקדשים אלא על פי הראיה. הדא אמרה אין מעמעמין על שלא נראה לקדשו שאם היה מותר לאיים על העדים לא היו מגיעים למצב כזה. הוו בעי מימר דלא פליגון. מה דאמר רבי זעירה° שלא מאימין על שלא נראה לקדשו, בשאר כל החדשים. מה דאמר רבי אבא° שכן מאימין, על ניסן ועל תשרי. _{שלא יהיו מעוברים כדי שבני בבל לא יצטרכו לצום יומים ולא ידעו מתי לעשות פסח ושבועות} °רבי אומר ראש חדש ניסן לא נתעבר מימיו _{שאדר הסמוך לניסן תמיד חסר}. והא תנינן, עולת חדש בחדשו, חדש והבא קרבנות מתרומה חדשה, ותנן בראש חדש ניסן מביאים קטורת מתרומה חדשה אם בא חדש בזמנו. משמע שיש מציאות שלא בא בזמנו? אם בא, אך באמת מעולם לא בא. רב אמר אלול לא נתעבר מימיו. והא תנינן השוחט פרה בראש השנה של שמינית, אם היה החדש מעובר, משמט, משמע שיש מציאות שאלול מעובר? אם היה, אבל באמת מעולם לא היה, והא תניא, וכשקידשו את השנה באושא. ביום הראשון עבר °רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה ואמר מלכויות עם קדושת השם ולא תקע כדברי

[דף טו עמוד ב]

°רבי יוחנן בן נורי . אמר °רבן שמעון בן גמליאל לא היינו נוהגין כן ביבנה. ביום השני עבר °רבי חנינה בנו של רבי יוסי הגלילי ואמר מלכויות עם קדושת היום ותקע כדברי °רבי עקיבא _{בן יוסף}. אמר °רבן שמעון בן גמליאל כן היינו נוהגין ביבנה. והא תני בראשון ובשני, משמע שהיה ראש השנה יומים? אמר רבי אבא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} מהו בראשון ומהו בשני? שנה ראשונה ושנה השנייה, והא תני ביום הראשון וביום השני, משמע שעשו יומים? אמר רבי זעירה° בשם רב חסדא° , אותה השנה נתקלקלה. קידשוהו קודם לזמנו, או לאחר עיבורו. יכול יהא מקודש? תלמוד לומר (ויקרא אמור כג ב) אלה מעדי ה’ אשר תקראו אתם. אותם שהם בזמנם, אלה הם מועדי. שלא בזמנם, אין אלה מועדי. לפני זמנו כ"ט יום, לאחר עיבורו ל"ב יום. ומניין ^ג_גשמעברין את השנה על הגליות שעלו ועדיין לא הגיע? תלמוד לומר (ויקרא אמור כג ב) דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם וכ”ו אלה הם מועדי. עשה את המועדות שיעשו אותן כל ישראל. אמר רבי שמואל בר נחמן° , והן שהגיעו לנהר פרת. רבי יעקב בר אחא° ורבי אימי° _{אמי בן נתן} אמרו בשם רבי יהודה בר פזי° . ^ג_דקידשוהו ואחר כך נמצאו העדים זוממין, הרי זה מקודש. קם רבי יוסה° _אסי עם רבי יהודה בר פזי° ואמר לו, אתה שמעתה מן אבוך הדא מילתה? אמר לו כך אמר אבא בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אין מדקדקין בעדות החדש אף אם נמצאו העדים שקרנים, גבי עגלה ערופה שנינו, בית דין שראו את ההורג, אפילו אמרו אם רואין אנו אותו אין אנו מכירין אותו, לא היו עורפין. דכתיב (דברים שופטים כא ז) ועינינו לא ראו, מכל מקום והרי ראו. ובית דין שראו את ההורג, אית תניי תני יעמדו שנים ויעידו לפניהן. אית תניי תני יעמדו כולן ויעידו במקום אחר דאין עד נעשה דיין, אמר רבי יודה בר פזי° בשם רבי זעירה° . כשם שהן חלוקין כאן כך חלוקין בעדות החדש. דתנן, ראוהו שלשה והן בית דין, יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד, ויעידו בפניהן ויאמרו מקודש מקודש, ואם עד נעשה דין למה צריכים שנים להיות עדים והשאר דיינים? יצרפו רק אחד, ויקום חד ויעיד ויתיב אותו אחד אחר שהעיד ויצטרף כדיין, ויקום חד ויתיב חד. שנייה היא שלדעת כולם ^ג_האין העד שהעיד נעשה דיין. וכל המחלוקת אם עד שלא העיד יכול להיות דין. כהדא דרב חונה° הוה ידע שהדי לחד בר נש. אזיל בעי מידון קומוי וכפר ביה _שיקר כיוון שידע שאין עד נעשה דין ולכן אף שרב חונה° יודע לו עדות אינו רשאי להעיד. אמר לו רבי שמואל רבי יצחק° . בגין דאת ידע דרב חונה° בר נשא רבה _דיין את כפר ביה, מה אילו ייזיל וישהד עלך קומי בית דין חורן? אמר לו רב חונה° , ועבדין כן אף שכבר התחלתי לדון? אמר לו אין. ושרא רב חונה° גרמיה מן ההוא דינא ואזל ואשהד עלוי קומי בית דין חורן. בעל דין שקרא ערר על חתימת ידי העדים וגם על חתימת ידי הדיינין בשטר מקויים _{שטען ששניהם מזויפים}. רבי אבא° אמר בשם רב יהודה° _נשיאה

 

[דף טז עמוד א]

אם רצה לקיים בכתב ידי העדים, מקיים. בכתב ידי הדיינים מקיים. ואני אומר ^ג_ואפילו בעד אחד אפילו בדיין אחד מקיים. _{שיכול לקיים עד אחד ודיין אחד שעד ודין מצטרפים} ביומוי דרבי אבהו° אתון שלוחים שנשלחו על ידי בית דין להעיד שקדשו את החדש. בעיי מימר גואלינו _{שזה היה סימן מוסכם שבית דין שלח אותם}, ואמרין גאולתינו וקבלון. בימוי דרבי ברכיה° _הכהן אישתתקון _{נעשו אלמים} אמר לון שמעתין דהתקדש ירחא? וארכינון בראשיהן וקבלון.

ירושלמי ראש השנה, פרק ג, הלכה ב

מתני’: ^ג_זכל השופרות כשירין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר (יהושע ו ה) והיה במשך בקרן היובל כשמעכם את קול השופר:

גמ’: הוון בעיי מימר דלא פליגין. _{ו°רבי יוסי בן חלפתא שאל רק כדי לדעת מה מקור דברי חכמים. אף לדינה מסכים שקרן פרה פסול שאין קטגור נעשה סנגור}. אשכחת תני, °רבי יוסה מכשיר בשל פרה וחכמים פוסלין. מאי טעמא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}? דכתיב והיה במשוך בקרן היובל שכל השופרות נקראו קרן. מאי טעמא דרבנן? כל השופרות נקראו קרן ונקראו שופר חוץ משל פרה שנקרא קרן ולא נקרא שופר, (תהילים סט לב) והכתיב ותיטב ליי' משור פר _שופר מקרין מפריס? מקרן כתיב בלשון יחיד. שרק על אותו פר של אדם הראשון נאמר שהיה שור גדול כפר, והייתה לו קרן אחת במצחו, אך שאר פרים לא. התיבון, הרי של יעל הרי אינו קרוי לא קרן ולא שופר? אלא מאי כדון _{ומה סברת חכמים ולמה אסרו קרן של פרה}? כי הא דאמר רבי לוי° שנייא היא שאין קטיגור נעשה סניגור:

ירושלמי ראש השנה, פרק ג, הלכה ג

מתני’: שופר של ראש השנה של יעל פשוט ופיו מצופה זהב ^ג_חושתי חצוצרות מן הצדדין. שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר:

גמ’: תנן, שופר של ראש השנה של יעל פשוט, מאי טעמא ? אמר רבי יונה° כדי שיפשטו לבם בתשובה. תנן, ופיו מצופה זהב. ^ג_טציפהו זהב מבפנים פסול, מבחוץ כשר. ציפהו במקום הנחת פיו או שהיה קולו עבה מחמת הציפוי פסול. תנן, שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר : אמר רבי יוסה° _אסי. הדא אמרה ^ג_יפשוטה ששמע מקצתה מן המתעסק _{ובמקצתה התכוון} יצא שהרי ממה ששופר מאריך _{משמע שבחלק הראשון שגם החצוצרות תקעו לא יוצאים ששתי קולות לא נשמעים}. והיי דא אמרה _{מהיכן עוד אפשר להוכיח שכך ההלכה}? מן הא דתני, ^ג_יאתקע בראשונה ומשך בשנייה כשתים _{כגון שרצה לתקע תשר”ת תר”ת ואת התקיעה השניה של תשר”ת האריך מתוך כוונה שחציה ישמש כתקיעה ראשונה של תר”ת}

[דף טז עמוד ב]

אין בידו אלא אחת. _{מכאן שיוצא אף שרק בחלק מהתקיעה התכוון. שהרי בחלק השני התכוון לתקיעה אחרת}. רבי אבא בר זמינא° אמר בשם רבי זעירה° , אפילו אחת אין בידו. למה ראשה גבי סופה מצטרף _{והרי התכוון לתקיעה של תש”ת ולא של תשר”ת}, וסופה גבי ראשה מצטרף _{והרי התכוון לתקיעה לתשר”ת ולא לתש”ת}. לא ראשה אית לה סוף כיוון שאת הסוף תקע לצורך השניה. ולא סופה אית לה ראש שהרי את הראש תקע לצורך ראשונה:

ירושלמי ראש השנה, פרק ג, הלכה ד

מתני’: ובתעניות של זכרים כפופין ופיו מצופה כסף ושתי חצוצרות באמצע. ^ג_יבשופר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות.:

גמ’: תנן, ובתעניות של זכרים כפופין, מאי טעמא ? אמר רבי יונה° , כדי שיכופו את לבם בתפלה. קומי רבי יהושוע בן לוי° ^ג_יגתקעין בתעניתא. רבי יוסה° _אסי בעי אם רבי יהושוע בן לוי° סובר שאף בזמן הזה תוקעים כמו שהיה במקדש ויתקעון קומיי בחצוצרתא? ולא שמיע דתני חצוצרות במקדש ואין חצוצרות בגבולין. דכתיב בחצוצרות וכל שופר הריעו לפני המלך ה’, לפני ה’ תוקעים בחצוצרות ולא בגבולין, ועוד אם רבי יהושוע בן לוי° סובר שנוהגים כמו בזמן המשנה ויתפללו לפניו עשרים וארבע? כהדא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} היה מתפלל בתשעה באב עשרים וארבע. ומפקד לתלמידוי לא תילפון מיני הדין עובדה. דצריכה ליה שהיה לו ספק האם תשעה באב אבל הוא ואין בו עשרים וארבע ברכות, או תענית ציבור הוא ויש בו עשרים וארבע ברכות, אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי יהושע בן לוי° אינו תענית ציבור. רבי יונה° ורבי יצחק בר נחמן° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° , אבל הוא ואינו תענית ציבור. אמר רבי זעירה° . מילתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרה דאבל הוא, דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, יחיד בתשעה באב מתפלל ארבע תפילות _{שמתפללים גם תפילת נעילה}. לא אמר אלא ארבע הא לענין כ"ד ברכות לא

ירושלמי ראש השנה, פרק ג, הלכה ה

מתני’: ^ג_ידשוה היובל לראש השנה לתקיעה _{בשופר פשוט ולמניין תקיעות דגמרינן שביעי שיהו כל תקיעות שביעי שוות} ולברכות _{שבמוסף של יום הכיפורים ביובל, היו אומרים מלכויות זכרונות ושופרות}. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, בראש השנה ^ג_טותוקעין בשל זכרים וביובל בשל יעלים:

גמ’: כתיב (במדבר בהעלותך י י) וביום שמחתכם ובמועדכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרת על עלתכים ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם אני ה' אלקיכם אלו המלכיות (ויקרא אמור כג כד) בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה יהיה לכם אלו הזכרונות (ויקרא בהר כה ט) והעברת שופר תרועה בחדש השביעי, אלו השופרות. עד כדון ראש השנה. יובל מנין? כתיב (ויקרא בהר כה ט) והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכיפורים. שאין תלמוד לומר בחדש השביעי _{שהרי ידוע שיום הכיפורים חל בחודש השביעי}, מה תלמוד לומר בחדש השביעי? אלא כל מה שאת עושה בראש השנה הוי עושה בעשור לחדש. _{שיהו כל תקיעות שביעי שוות} מה כאן מלכיות זכרונות ושופרות, אף כאן מלכיות זכרונות ושופרות. מניין שפשוטה לפניה תלמוד לומר והעברת שופר _{והעברתה זו תקיעה בקול פשוט}. ומניין שהיא פשוטה לאחריה תלמוד לומר (ויקרא בהר כה ט) תעבירו שופר _{והעברתה שופר תעבירו}, שיהיה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה. עד כדון יובל. ראש השנה מנין ? דכתיב (ויקרא בהר כה ט) והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכיפורים. שאין תלמוד לומר בחדש השביעי _{שהרי ידוע שיום הכיפורים חל בחודש השביעי} מה תלמוד לומר בחדש השביעי? אלא מה שאת עושה בחדש השביעי כבעשור לחדש _{שיהיו כל תקיעות שביעי שוות}. מה כאן תוקע ומריע ותוקע, ^ג_טזאף כאן תוקע ומריע ותוקע. מניין שהן שלש של שלש שלש. _{שכל אחד שלוש קולות, שהרי תקיעה לפניה ואחריה}? תלמוד לומר (במדבר פינחס כט א) יום תרועה (ויקרא אמור כג כד) זכרון תרועה (ויקרא בהר כה ט) שופר תרועה. עד כדון כ°רבי עקיבא _{בן יוסף} שדורש כך, ל°רבי ישמעאל _{בן אלישע} שלא למד כך מנין? יליף גזרה שוה תרועה תרועה ממדבר, דתני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} כתיב _בדגלים(במדבר בהעלותך י ה) ותקעתם תרועה. (במדבר בהעלותך י ו)ותקעתם תרועה שנית. (במדבר בהעלותך י ו) תרועה יתקעו למסעיהם.

 

[דף יז עמוד א]

אין תימר היא תקיעה היא תרועה? _{שצוותה תורה לתקועה תרועה}, אי אפשר לומר כך דכתיב (במדבר בהעלותך י ז) ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו. כתיב (ויקרא בהר כה י) ’‘‘והעברת שופר וקדשתם שנת החמישים שנה וקראתם דרור בכל הארץ יובל היא. יובל היא אף על פי שלא השמיטו ואף על פי שלא תקעו בשופר. יכול אף על פי שלא שילחו עבדים? תלמוד לומר היא. דברי °רבי יודה , °רבי יוסה אומר, יובל אף על פי שלא השמיטו כספים ואף על פי שלא שילחו עבדים. יכול אף על פי שלא תקעו בשופר? תלמוד לומר היא. אמר °רבי יוסה . מאחר שכתוב אחד תולה אותה לענין תקיעת שופר. וכתוב אחד תולה אותה לענין שילוח עבדים. מפני מה אני אומר יובל היא אף שלא בשילוח עבדים? שאפשר ליובל בלא שילוח עבדים _{כגון שלא היו עבדים}, אבל אי אפשר ליובל שלא בתקיעת שופר. דבר אחר תקיעת שופר תלויה בבית דין, ושילוח עבדים תלוי בכל אדם. תני, יכול אף על פי שלא שילחו עבדים? תלמוד לומר היא, דברי °רבי יודה . ואתייא כהיא דאמר רבי שמואל בר רב יצחק° כתיב (שמות וארא ו יג) וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל. על מה ציום? על פרשת שילוח עבדים. _{זה מראה על חשיבות של שיחרור עבדים שכבר במצרים קדם מתן תורה נצטוו על כך}. ואתיא כהיא, דאמר רבי הילא° _אילעא, לא נענשו ישראל אלא על פרשת שילוח עבדים, הדא הוא דכתיב (ירמיהו לד יד) אנכי כרתי ברית את אבותיכם ביום הוציאי אותם ממצרים מבית עבדים לאמור מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי. והיכן מצאנו שציוום? דכתיב ויצוום אל בני ישראל. תני בשם °רבי נחמיה כתיב (משלי לא יד) היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה. דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר _{כמו כאן שבתורה לא מפורש על מה נאמר ויצום אל בני ישראל, ובספר ירמיה התפרש שעל שילוח העבדים}. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, זו דברי °רבי יודא ו°רבי יסא . ^ג_יזאבל דברי חכמים קידוש בית דין ותקיעת שופר והשמט כספים שלושתן מעכבין. ניחא קדוש בית דין ותקיעת שופר אבל השמט כספים, לא בסוף היובל הן משמיטין? ואיך דבר שקורה בסוף קובע את ההתחלה. רבי זעירה° שמע לה מן הדא (דניאל י יב) ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך. כבר נשמעו דבריך. אף כאן כיוון שקיבלו על עצמם לשמט הרי היובל נוהג, תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, בראש השנה תוקעין בשל זכרים וביובל בשל יעלים: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} טעמיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי}, כדי ליתן את המצוי _איל על המצוי _{ראש השנה} ואת שאינו מצוי _יעל על שאינו מצוי _יובל

ירושלמי ראש השנה, פרק ג, הלכה ו

מתני’: ^ג_יחשופר שנסדק ודיבקו פסול. ^ג_יטדיבק שיברי שופרות פסול. ניקב וסתמו אם עיכב את התקיעה פסול, ואם לאו כשר:

גמ’: למי נצרכה ל°רבי נתן שאף שסובר שבניקב וסתמו במינו כשר, מודה הוא שבנסדק כולו אף אם דבקו במינו פסול, תנן, דיבק שיברי שופרות פסול ניקב וסתמו אם עיכב את התקיעה פסול, ואם לאו כשר

[דף יז עמוד ב]

עוד היא ד°רבי נתן . ניקב וסתמו. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ד°רבי נתן היא. דתני, ניקב וסתמו בין במינו בין שלא במינו, אם היה מעכב את התקיעה פסול אם לאו כשר. °רבי נתן אומר, ^ג_כבמינו כשר שלא במינו פסול. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כיני מתני' אם היה הנקב מעכב את התקיעה קדם שסתמו פסול, ואם לאו כשר _{אף שאחר הסתימה השתנה הקול}. רבי אבא בר זמינא° אמר בשם רבי זעירה° _{המחלוקת בין חכמים ל°רבי נתן} ^ג_כאוהוא שסתמו. אבל אם לא סתמו אף שנשתנה קולו כשר, שכל הקולות כשירין בשופר. רבי יעקב בר אחא° אמר. אבא בר אבא° שאל ל°רבי , שופר קדוח _{שלא הוציא הזכרות אלא קדח בעצם} מהו ?אמר לו ^ג_כבכזה תוקעין בעייני טב:

ירושלמי ראש השנה, פרק ג, הלכה ז

מתני’: ^ג_כגהתוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטם. אם קול שופר שמע יצא. אם קול הברה שמע לא יצא. וכן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה. ^ג_כדאם כוין לבו יצא, ואם לאו לא יצא. אף על פי שזה שמע וזה שמע, זה כוין לבו וזה לא כוין לבו:

גמ’: תנן, וכן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה, אם כוין לבו יצא, ואם לאו לא יצא, אמר רבי יוסי בן חנינה° , לא אמר אלא וכן מי שהיה עובר . הא אם עמד, חזקה כוין. ^ג_כהנתן שופר בתוך שופר ותקע. אם קול הפנימי שמע יצא. אם קול חיצון שמע לא יצא. רבי אבינא° בעי. הפכו _{שהפכו כבגד} מהו? נישמעינה מן הדא דתני, גרדו מבפנים פסול. ^ג_כומבחוץ כשר. לא אמר אלא גרדו, הא אם ^ג_כזהפכו פסול. מה בין זה לזה? זה ביטל חללו, וזה לא ביטל חללו

ירושלמי ראש השנה, פרק ג, הלכה ח

מתני’: כתיב (שמות בשלח יז יא) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו'. וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלן ומכונין ליבן לאביהן שבשמים, הן מתגברין. ואם לאו היה נופלין:

גמ’: רבי יהושוע בן לוי° אמר עמלק מכשף היה. מה היה עושה? היה מעמיד בני אדם ביום גינוסיא _{יום הלידה שהוא יום המזל} שלהם, כיוון שלא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו. מה עשה משה? עירבב את המזלות. הדא הוא דכתיב (חבקוק ג יא) שמש ירח עמד זבולה וגו'. וכתיב (חבקוק ג י) נתן תהום קולו רום ידיהו נשא, מרום ידיהו נשא

 

[דף יח עמוד א]

נתן תהום קולו, בזכות שישראל נותנים קולם בתפילה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר (דניאל ח יב) וצבא תנתן על התמיד בפשע. בפשעה של תורה _{כאשר זונחים תורה} מוטל על ישראל עול שיעבוד, דכתיב (דניאל ח יב) ותשלך אמת ארצה עשתה והצליחה. אימתי שישראל משליכין דברי תורה לארץ, המלכות העובדי כוכבים ומזלות הזאת גוזרת ומצלחת. מאי טעמא? דכתיב ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה. ואין אמת אלא תורה, היך מה דאת אמר (משלי כג כג) אמת קנה ואל תמכר חכמה ומוסר ובינה. אמר רבי יודה בר פזי° מדכתיב (הושע ח ג) זנח ישראל טוב אויב ירדפו. ואין טוב אלא תורה היך מה דאת אמר (משלי ד ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו:

ירושלמי ראש השנה, פרק ג, הלכה ט

מתני’: כיוצא בו (במדבר חקת כא ח) ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס וגו'. וכי נחש ממית ומחיה? אלא כל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלן ומשעבדין את ליבן לאביהן שבשמים היו מתרפאין. ואם לאו היו נימוקין:

גמ’: אמר רבי יסא° _אסי. בארבעה מקומות נאמר עשה לך. בשלשה פירש ממה לעשות, ואחד לא פירש ממה לעשות (בראשית נח ו יד) עשה לך תיבת עצי גפר (במדבר בהעלותך י ב) עשה לך שתי חצוצרת כסף (יהושע ה ב) עשה לך חרבות צורים (במדבר חקת כא ח) עשה לך שרף לא פירש. אמר משה, עיקרה שרף לא נחש הוא ושורש המילה נחשת זה נחש. לפיכך (במדבר חקת כא ט) ויעש משה נחש נחשת. מיכן היה °רבי מאיר דורש שמות. חד בר נש הוה שמיה כידור אמר לון °רבי מאיר הובא _התרחקו לכון מיניה. בר נש ביש הוא (דברים האזינו לב כ) ’‘‘דכתיב כי דור תהפכת המה. אמר רבי לוי° בשם רבי חמא בר חנינא° כתיב (במדבר חקת כא ח) והיה כל הנשוך וראה אותו וחי. ויעש משה נחש נחשת וישימיהו על נס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת וחי, והיה הנשוך אין כתיב כאן,אלא כל הנשוך. אפילו נשיכת כלב אפילו נשיכת נחש. כתוב אחד אומר וראה וכתוב אחד אומר והביט, דלא דמיא נשיכת כלב לנשיכת נחש, נשיכת כלב וראה _{שדי בראיה}. נשיכת נחש והביט. אמר רבי יודה גוזריא° בשם רבי אחא° , נשיכת כלב שאינו ממינו וראה _{די שיראה}. נשיכת נחש שהוא ממינו והביט, ורבנן אמרי נשיכת כלב שאינו מחלחל וראה, נשיכת נחש שהוא מחלחל והביט

ירושלמי ראש השנה, פרק ג, הלכה י

מתני’: ^ג_כחחרש שוטה וקטן אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. ^ג_כטזה הכלל. כל שאינו חייב בדבר, אינו מוציא את הרבים ידי חובתן:

גמ’: תני, אבל אמרו אשה מברכת _{ברכת המזון} לבעלה עבד לרבו ^ג_לקטן לאביו. ניחא אשה מברכת לבעלה ועבד לרבו. אבל איך קטן מברך לאביו הרי מדובר בקטן שאינו מחויב בדבר דלא כן אמר רבי אחא° בשם רבי יוסה בר נוחריי° , כל שאמרו בקטן כדי לחנכו? תיפתר בעונה אחריהן _{שחוזר על מה שאמרו}. כהי דתנינן תמן מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרים אותו, עונה אחריהם מה שהם אומרים. ותהא לו מאירה. דתבוא מאירה לבן עשרים שצריך לבן עשר:

הדרן עלך פרק ראוהו בית דין

פרק רביעי – יום טוב

כולל שיעורי שמע

ירושלמי ראש השנה, פרק ד, הלכה א

מתני’: ^ד_איום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה. משחרב בית המקדש, התקין °רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין ^ד_בבכל מקום שיש בו בית דין. אמר °רבי אלעזר _{בן עזריה} לא התקין °רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין אלא ביבנה בלבד. אמרו לו אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין:

[דף יח עמוד ב]

גמ’: אמר רבי אבא בר פפא° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° הוון יתיבון מקשיי. תנינן יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה. אמרין, אין דבר תורה הוא, אף בגבולין ידחה שבת. אין לית הוא דבר תורה, אף במקדש לא ידחה שבת. עבר כהנא° , אמרין הא גברא רבה דנישאול ליה. אתון שאלון ליה. אמר לון, כתוב אחד אומר (במדבר פינחס כט א) יום תרועה. וכתוב אחד אומר (ויקרא אמור כג כד) זכרון תרועה, הא כיצד? בשעה שהוא חל בחול יום תרועה. בשעה שהוא חל בשבת זכרון תרועה, מזכירין אבל לא תוקעין. רבי זעירה° מפקד לחברייה, עולון ושמעון קליה דרבי לוי° שדורש. דלית איפשר דהוא מפיק פרשתיה דלא אולפן _{ללא חידוש}. על ואמר קומיהון. כתוב אחד אומר יום תרועה, וכתוב אחד אומר זכרון תרועה, הא כיצד? בשעה שהוא חל בחול יום תרועה. בשעה שהוא חל בשבת זכרון תרועה, מזכירין אבל לא תוקעין. מעתה אף במקדש לא ידחה? תנא מדכתיב (ויקרא אמור כג כד) באחד לחדש. במקדש שיודעים שהתקדש החדש תוקעים אף בשבת, בגבולין שלא ידעו אם קדשו את החדש לא תוקעים. מעתה אפילו במקום שהן יודעין שהוא באחד לחדש ידחה? תני °רבי שמעון בר יוחאי , כתיב (ויקרא אמור כג כה) והקרבתם. אין _{תוקעים בשבת אלא} במקום שהקרבנות קריבין. אמרין חברייה קומי רבי יונה° . והכתיב גבי יובל (ויקרא בהר כה ט) והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכיפורים, למה נאמר בחדש השביעי הרי ידוע שיום הכיפורים חל בחודש השביעי? ללמד שכל התקיעות של החדש הזה יהיו שוות, אם כך כמו שתקיעות היובל דוחות שבת בכל ארץ ישראל, אף תקיעות ראש השנה ידחו שבת בכל ארץ ישראל.? אמר לון בזו של יובל נאמר בארצכם. זו את מעביר בארצכם, הא אחרת לא. אמרין ליה או נאמר זו אתם מעבירין רק בארצכם, הא אחרת _{של ראש השנה} בין בארץ בין בחוץ לארץ? אמר רבי יונה° . אילו הוה כתיב תעבירו שופר בארצכם, הייתי אומר כאן ביובל מיעט חוץ לארץ, ובמקום אחר _{בראש השנה} ריבה. אבל כיוון דכתיב בכל ארצכם כאן _ביובל ריבה _{שתוקעים בכל הארץ בשבת} ובמקום אחר _{בראש השנה} מיעט

ירושלמי ראש השנה, פרק ד, הלכה ב

מתני’: ^ד_גועוד זאת היתה ירושלם יתירה על יבנה. שכל עיר שהיא רואה ושומעה וקרובה ויכולה לבוא תוקעין בה. וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד:

גמ’: והן שיהו כל הדרכים האלו בה שהיא רואה ושומעה וקרובה ויכולה לבוא. רואה ואינו שומעה, כגון ירושלים מלמעלן ועיר מלמטן. שומעת ואינו רואה, כגון שהיה הר מפסיק. רואה ושומעת ואינה קרובה

 

[דף יט עמוד א]

כגון שהייתה חוץ לתחום. רואה ושומעת וקרובה ואינה יכולה לבוא, כגון שהיה הנחל מפסיק. רבי יונה° בעי. היתה יכולה לבוא על ידי עירובין מהוא ? היך מה דאת אמר ועוד זאת היתה ירושלם יתירה על יבנה. שכל עיר שהיא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבוא תוקעין בה. ולמה לא אמר אף ביבנה כן? ירושלם דבר תורה, והעיירות הסמוכות לה מדבריהן. ו°רבן יוחנן בן זכאי מתקין על דבר תורה. ויבנה מדבריהן והעיירות הסמוכות לה מדבריהן ו°רבן יוחנן בן זכאי מתקין על דבריהן? והרי לא עושים תקנה אחר התקנה. תנן, וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד, אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , אם יצאו בית דין ממקומם לא היו תוקעין. רבי יוסה° _אסי בעא קומי רבי סימון° . אפילו מבית לבית אפילו מטריקלון לקיטון? אמר לו, בי רבי, עד כאן שמעתי.

ירושלמי ראש השנה, פרק ד, הלכה ג

מתני’: ^ד_דבראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד. משחרב בית המקדש התקין °רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש, ושיהא יום הנף ^ד_הכולו אסור:

גמ’: כתיב (ויקרא אמור כג מ) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים. אית תניי תני בשמחת שלמים הכתוב מדבר. אית תניי תני בשמחת הלולב הכתוב מדבר. מאן דאמר בשמחת לולב הכתוב מדבר, ביום הראשון דבר תורה ושאר כל הימים דבר תורה _במקדש ו°רבן יוחנן בן זכאי מתקין על דבר תורה _{שבכל הארץ יטלו כל שבעה כמו במקדש}. מאן דאמר בשמחת שלמים הכתוב מדבר. ביום הראשון דבר תורה, ושאר כל הימים אף במקדש מדבריהן. ו°רבן יוחנן בן זכאי מתקין על דבריהן _{שיטלו במדינה כל שבעה}? ויש תקנה אחר תקנה? חברייא בעון קומי רבי יונה° . כמה דאת אמר תמן והקרבתם אשה לה' שבעת ימים. אין שבעה בלא שבת _{ומכאן למדנו שקרבנות דוחים שבת} ודכוותה ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים _בלולב אין שבעה בלא שבת ולמה שבגבולין לא ידחה שבת מהתורה ? אמר לון, שניא היא דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון, חלק הראשון מהם. מעתה במקדש ידחה ובגבולין לא ידחה אפילו אם היום הראשון חל בשבת ? אמר רבי יונה° , אילו היה כתוב ולקחתם לפני ה' אלהיכם. הייתי אומר כאן _במקדש ריבה _{שיטול אפילו בשבת} ובמקום אחר _{בגבולין} מיעט. אלא כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון, מכל מקום. ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, בירושלם.

ירושלמי ראש השנה, פרק ד, הלכה ד

מתני’: ^ד_ובראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום. פעם אחת נשתהו העדים מלבוא וקילקלו הלוים בשיר. התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה. באו מן המנחה ולמעלן נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש. משחרב בית המקדש התקין °רבן יוחנן בן זכאי שיהו מקבלין עדות החדש כל היום:

[דף יט עמוד ב]

גמ’: תנן, בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום, פעם אחת נשתהו העדים מלבוא וקילקלו הלוים בשיר, למה נשתהו ? אמר רבי שמואל בר נחמן° מפני מעשה שאירע. פעם אחת נפלה הברה בעיר ובאו סרקיים _{ישמעאלים} ונטלום _לעדים ונתקלקלו הלוים בשיר _{שהמתינו לראות אם יגיעו ולא ידעו אם לומר שיר של חול או של ראש השנה}. אמר רבי אחא בר פפא° קומי רבי זעירא° . חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן° . בשם מן רבי אמרת לה? אמר לון וכי אני כוותכון דאית לכון רברבין סגין שאתם לומדים מהרבה רבנים? כל מה שאני אומר בסתם הוא בשם רבי יהושוע בן לוי° . אמרי ליה, רבי אילא° _אילעא מייתי לה טעם דהלכה. דתני ^ד_זשירו של יום ה' היו אומרים (תהילים פא ב) הרנינו לאלהים עוזינו, ובראש השנה לא היו מתחילים מתחילת המזמור אלא היו אומרים (תהילים פא ז) מהסירותי מסבל שכמו. ואם חל יום טוב להיות ביום חמישי. בשחרית היו אומרים הרנינו לאלהים עוזינו, ובמנחה היו אומרים הסירותי מסבל שכמו. אם התאחרו ובאו מן המנחה ולמטן לאחר הקרבת תמיד של בין הערבים, גם במנחה היו אומרים הרנינו לאלהים עוזינו כמו בשחרית בחול. נמצאו אומרים שיר וכופלין אותו וזה היה הקלקול, תנן, אם באו מן המנחה ולמעלן נוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש. רבי אדא דקיסרין° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הטעם שאם באו אחר המנחה שנוהגים אותו יום קדש ולמחר קדש, דסברי כוון שעבר רובו של יום בקדושה לא מזלזלים בו. אמר רבי חייה בר אבא° , רבי יוחנן° _{בר נפחא} מפקד לאילין סבין דכנישא דכיפרא _{שם מקום}, כאשר העדים מתאחרים, מטול ומיעול. שיחקרו אותם מיד עד דהו יממא, _{ואף שילא יספיקו לקדשו} ואתון מדכרין _{יעלה ויבא} זמנו ועיבורו:

ירושלמי ראש השנה, פרק ד, הלכה ה

מתני’: אמר °רבי יהושע בן קרחה , ועוד זו התקין °רבן יוחנן בן זכאי . שאפילו ראש בית דין בכל מקום, שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד:

גמ’: כיני, מתני' למקום הוועד של חודש:

ירושלמי ראש השנה, פרק ד, הלכה ו

מתני’: סדר ברכות, אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עמם ואינו תוקע. קדושת היום ותוקע. זכרונות ותוקע. שופרות ותוקע. ואומר עבודה והודייה וברכת כהנים דברי °רבי יוחנן בן נורי . אמר לו °רבי עקיבה אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר? אלא אומר אבות וגבורות וקדושת השם ^ד_חוכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע, זכרונות ותוקע שופרות ותוקע, ואומר עבודה והודייה וברכת כהנים:

גמ’: ביהודה נהגו כ°רבי עקיבה ובגליל כ°רבי יוחנן בן נורי . עבר ועשה ביהודה כגליל ובגליל כיהודה יצא.
 

[דף כ עמוד א]

וכשקידשו את השנה באושא. ביום הראשון, עבר °רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה ואמר כדברי °רבי יוחנן בן נורי _{שהזכיר מלכויות בקדושת השם ולא תקע}. אמר °רבן שמעון בן גמליאל לא היינו נוהגין כן ביבנה. ביום שני עבר °רבי חנניה בנו של רבי יוסי הגלילי ואמר כדברי °רבי עקיבה . אמר °רבן שמעון בן גמליאל , כך היינו נוהגין ביבנה. אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. בכל מקום עבר והזכיר במקום הקל הקדוש, אדיר המלוכה לא יצא. חוץ מן האל הקדוש של ראש השנה ובלבד במוסף _{יכול לחתום אדיר המלוכה}. ואתייא כ°רבי יוחנן בן נורי שאמר שבקדושת השם מזכיר מלכויות לכן יכול לחתום במלכות. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, אומר מלכויות ותוקע. קדושת היום עם זכרונות. ואתייא כ°רבי עקיבא _{בן יוסף רק לענין זה} שלא אומר מלכיות עם קדושת השם. אמר °רבן שמעון בן גמליאל , מה מצאנו, בכל מקום אומרה לקדושת היום בברכה אמצעית, אף כאן אומרה אמצעית. אחר מלכויות ולפני שופרות, °רבי אומר. מה מצאנו בכל מקום אומרה לקדושת היום בברכה רביעית, אף כאן אומרה בברכה רביעית כ°רבי עקיבה . רבי יעקב בר אחא° ורבי זירא° וחנין בר אבא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} צריך לומר האל הקדוש. רבי אבא° אמר בשם אבא בר רב חונה° צריך לומר האל הקדוש ומרבה לסלוח. אמר רבי אבא° בשם אבא בר ירמיה° . בתפלה כשאומר ולירושלים עירך ברחמים תשוב, הוא אומר _בחתימה אלהי דוד ובונה ירושלים, בנביא _{בברכת ההפטרה} הוא אומר אלהי דוד מצמיח ישועה. יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת. אית תניי תני, פותח ביום טוב וחותם בשבת. ואית תניי תני פותח בשבת וחותם ביום טוב. °רבי אומר, פותח בשבת וחותם בשבת ויום טוב בינתיים. רבי יודה בר פזי° אמר בשם רבי יהושוע בן לוי° הלכה כ°רבי :

ירושלמי ראש השנה, פרק ד, הלכה ז

מתני’: ^ד_טאין פוחתין מי' מלכיות מי' זכרונות מי' שופרות °רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמרן שלשה שלשה יצא. ^ד_יאין מזכירין מלכות זכרון שופר של פורענות. מתחיל בתורה ומשלים בנביא. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר אם השלים בתורה יצא:

גמ’: אין פוחתין מעשרה מלכיות כנגד עשרה קילוסין שאמר דוד (תהילים קנ א) הללויה הללו אל בקדשו הללוהו ברקיע עזו וגו' עד כל הנשמה תהלל י-ה הללויה, מעשרה זכרונות כנגד עשרה וידויים שאמר ישעיה דכתיב (ישעיהו א טז יח) רחצו הזכו הסירו רוע מעללכם מנגד עיני חדלו הרע. למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה. מה כתיב בתריה? לכו נא ונוכחה יאמר ה' אם יהיו חטאכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו, אין פוחתים מעשרה שופרות כנגד ז' כבשים פר ואיל ושעיר שמקריבים בראש השנה. אלוהות עולין לו לשם מלכיות דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. כגון שמע ישראל ה אלקנו ה’ אחד. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, אינן עולין לו. אלוהות ומלכיות עולין לו משם שנים דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר אינן עולין אלא לאחד. (תהילים מז ז) זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו, עולין לו משם שנים דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי יוסה אומר אינן עולין אלא לאחד. רבי זירא° בעי

[דף כ עמוד ב]

ביה ובדבתריה פליגין? או ביה לגרמיה פליגין. _{היינו האם המחלוקת רק על הפסוק זמרו לאלקים זמרו זמרו למלכנו זמרו. שמחולק לשני קטעים אבל אם היה משפט אחד כלם היו מסכימים שזה אחד, או גם על הפסוק שאחריו כי מלך על כל הארץ אלקים. אף שזה משפט אחד הם חולקים}. מן מה דתני הכל מודין (תהילים מז ט) במלך אלהים על גוים שהוא אחד. מכאן שרק כאשר מלכות ואלקים מופיעים ברצף נחשבים אחד, אבל בפסוק כי מלך על כל הארץ אלקים, שהם מופרדים הם חולקים. הדא אמרה ביה ודבתריה פליגין. (תהילים כד ז ט) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד ה’ עיזוז וגיבור . שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה’ צבקות הוא מלך הכבוד סלע. הראשון משם אחד והשני משם שנים דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר הראשון משם שנים והשני משם שלוש: תנן, °רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמרן שלוש יצא. הוינן סברין מימר שלשה מכל אחד ואחד. שאמר שלוש למלכויות שלוש לזכרונות ושלוש לשופרות. אשכחת תני אפילו שלשה מכולן יצא _{שאמר אחד מכל אחד}. תנן, אין מזכירין זכרון ומלכות ושופר של פורענות. זכרון דכתיב (תהילים ט יג) כי דורש דמים אותם זכר וגו'. מלכות דכתיב (יחזקאל כ לג) חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה וגו' אמלוך עליכם. שופר דכתיב (ירמיהו ד יט) כי קול שופר שמעת נפשי תרועת מלחמה: תנן, מתחיל בתורה ומשלים בנביא. °רבי יוסה אומר אם השלים בתורה יצא, מה ל°רבי יוסה אם השלים בתורה רק בדיעבד יצא, הא בתחילה לא? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} כיני מתניתא. °רבי יוסה אומר ^ד_יאצריך להשלים בתורה:

ירושלמי ראש השנה, פרק ד, הלכה ח

מתני’: העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה, ^ד_יבהשני _במוסף מתקיע ובשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל:

גמ’: תנן, העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה, השני _במוסף מתקיע, מאי טעמא? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מפני מעשה שאירע. שפעם אחת תקעו בראשונה והיו השונאים סבורין שמא עליהם הם הולכין, ועמדו עליהן והרגום. אבל כשתוקעים במוסף, מיגו דאינון חמי לון קראיי שמע ומצליין וקוראין באורייתא מצליי ותקעין, אינון אמרין בנימוסין אינון עסיקין. ולמה לא אמר אף בהלל כן שיקראו אותו במוסף ? לית כל עמא תמן. שהרבה אנשים הזדרזו להכין צרכי החג ולא נשארו למוסף. ואמר אף בתקיעה כן לית כל עמא תמן _{שהרבה ימהרו לביתם לפני מוסף}? אמר רבי יונה° כדכתיב (ישעיהו נח ב) ואותי יום יום _{שני ימים בשנה} ידרושון זו תקיעה וערבה שכולם באים לבית הכנסת. רבי יהושוע בן לוי° בשם רבי אלכסנדרי° שמע לה שתוקעים במוסף מן הדא דכתיב (תהילים יז א) שמעה ה' צדק הקשיבה רנתי האזינה תפלתי בלא שפתי מרמה מלפניך משפטי יצא, שמעה ה' צדק, זו קריאת שמע. הקשיבה רנתי

 

[דף כא עמוד א]

זו רינון תורה. האזינה תפלתי זו תפלה. בלא שפתי מרמה זו מוסף. מה כתיב בתריה? מלפניך משפטי יצא שאחרי כל אלה _{היינו בזמן המוסף} היא שעת רצון לתקוע בשופר . אמר רבי אחא בר פפא° קומי רבי זעירה° . שנייא היא שמצות היום במוסף לכן קבעו תקיעות במוסף. אמר רבי תחליפה דמן קיסרייא° . קרייא אמר כן דכתיב (במדבר פינחס כט א ב) יום תרועה יהיה לכם וסמיך ליה ועשיתם _{קרבנות מוסף}. רבי אלעזר בי רבי יוסה° אמר בשם רבי יוסי בר קצרתא° . בכל הקרבנות כתיב והקרבתם, וכאן כתיב ועשיתם _{כביכול עשיתם עצמכם} אמר להן הקדוש ברוך הוא, מכיון שנכנסתם לדין לפני בראש השנה ויצאתם בשלום, מעלה אני עליכם כאילו נבראתם בריה חדשה. אמר רבי משרשיא° בשם רבי אידי° . בכל הקרבנות כתיב חטא, ובעצרת אין כתיב חטא. אמר להן הקדוש ברוך הוא. מכיון שקיבלתם עליכם עול תורה, מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם.

ירושלמי ראש השנה, פרק ד, הלכה ט

מתני’: ^ד_יגשופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום, ואין מפקחין עליו את הגל, ולא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ואין חותכין אותו לא בדבר שהוא משום שבות, ולא בדבר שהוא משום לא תעשה. אבל אם רצה ליתן לתוכו יין או מים יתן. ^ד_ידאין מעכבין את התינוקות מלתקוע, אבל מתעסקין בהם עד שילמודו. ^ד_טווהמתעסק לא יצא, והשומע מן המתעסק לא יצא:

גמ’: תנן, ואין חותכין אותו לא בדבר שהוא משום שבות, ולא בדבר שהוא משום לא תעשה, וקשה אם דבר שהוא משום שבות אסור פשיטא שדבר שאסור דבר שהוא משום לא תעשה ? כיני מתני' אסור בין בדבר שהוא משום לא תעשה _{לחתוך בסכין} ובין בדבר שהוא משום שבות _{לחתוך במגל}. תנן, אבל מתעסקין בהם עד שילמודו. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, מתניתא בגדול שכבר הגיעה לחינוך ^ד_טזביום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת מותר להתעסק עם הקטנים ללמדם אף בשבת. ותני כן. מתלמדין לתקוע בשבת, ואין מעכבין את התינוקות שלא הגיעו לחינוך מלתקוע ביום טוב _{אבל בשבת מעכבים אותם}:

ירושלמי ראש השנה, פרק ד, הלכה י

מתני’: ^ד_יזסדר תקיעות שלשה של שלשה שלשה ^ד_יחושיעור תקיעה כדי שלשה תרועות שיעור תרועה כדי שלשה יבבות תקע בראשונה ומשך בשנייה כשתים _{כדי לצאת עבור התקיעה הבאה} ^ד_יטאין בידו אלא אחת מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר, תוקע ומריע ותוקע תוקע ומריע ותוקע ג' פעמים. כשם ששליח ציבור חייב, כך כל יחיד ויחיד חייב. °רבן גמליאל _דיבנה אומר, ^ד_כשליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן:

[דף כא עמוד ב]

גמ’: אמרן _תקע לתר”ת בנפיחה אחת שלא הפסיק לנשום בנתים מהו ?. אשכחת תני אמר ^ד_כאבנפיחה אחת יצא. והא תנינן סדר תקיעות שלשה של שלשה. האם לא שצריך הפסק ביניהם? לא נאמר אלא לשיעור של כל קול, שלא יפחות. רבי זעירה° ורבי אבא בר עילאי° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} צריך להריע מתוך פשוטה, רבי אבא° אמר בשם אבא בר רב חונה° , אינו צריך להריע מתוך פשוטה, איזו היא הרעה? רבי חנניא° ורבי מנא° _{בן יונה}, חד אמר אהן טרימוטה _{יבבה קצרה מה שנקרא תרועה} וחורנה אמר ^ד_כבתלת דקיקן _{שלוש יבבות קצרות מה שנקרא שברים}. רבי חנניה° חשש להדא דרבי מנא° _{בן יונה} ולהדא דידן ועשה שלוש סדרים עם טרימוטין ושלוש עם קולות קצרים, תנן, תקע בראשונה ומשך בשנייה כשתים _{כגון שרצה לתקע תשר”ת תר”ת ואת התקיעה השניה של תשר”ת האריך מתוך כוונה שחציה ישמש כתקיעה ראשונה של תר”ת} אין בידו אלא אחת. _{מכאן שיוצא אף שרק בחלק מהתקיעה התכוון. שהרי בחלק השני התכוון לתקיעה אחרת}. רבי אבא בר זמינא° אמר בשם רבי זעירה° , אפילו אחת אין בידו. למה ראשה גבי סופה מצטרף _{והרי התכוון לתקיעה של תש”ת ולא של תשר”ת}, וסופה גבי ראשה מצטרף _{והרי התכוון לתקיעה לתשר”ת ולא לתש”ת}. לא ראשה אית לה סוף כיוון שאת הסוף כיוון לצורך השניה, ולא סופה אית לה ראש שהרי את הראש כיוון לראשונה. במקום אחד תוקעין, ובמקום אחד מברכין, אית תניי תני הולך לו אצל התוקע. אית תניי תני אצל המברך. מאן דאמר הולך לו אצל התוקע, בשאין ביום כדי לתקוע. מאן דאמר הולך לו אצל המברך בשיש ביום כדי לתקוע. נישמעינה מן הדא דאמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי° . במקום אחד תוקעין ובמקום אחד מברכין, ^ד_כגהולך לו אצל תוקע ואינו הולך לו אצל מברך. והיידא אמרה דא שיש מחלוקת? דתני, יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת. במקום אחד תוקעין ובמקום אחד מברכין _{ויכול לעשות עירוב רק לצד אחד} הולך לו אצל מברך ואינו הולך לו אצל תוקע, למה שהכל יודעין לתקוע _{ובודאי ימצא מי שיתקע לו}. ואין הכל יודעין לברך. דבר אחר, אדם מוציא ידי חבירו בתקיעה _{אפילו ביחיד}. ואין אדם מוציא ידי חבירו בברכה _{אלא בציבור}. והרי יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת, לא כמי שאין ביום כדי לתקוע? שהרי אין תוקעים אלא במקום בית דין, ואת אמר הולך לו אצל מברך. הדא אמרה פליגון. °רבן גמליאל _דיבנה אומר שליח הציבור מוציא את הרבים ידי חובתן. רבי הונא רובא דציפורין° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הלכה כ°רבן גמליאל _דיבנה שהחזן מוציא גם את הבקיאים באילין תקיעתא _מוסף דראש השנה, כיוון שהיא תפילה ארוכה ואין העם רגילים בהם. רבי זעירא° ורב חסדא° הוו יתבין תמן באילין תקיעתא כשהשליח ציבור התפלל. מן דצלון, אתת צלותא אחרת. קם רב חסדא° מצליא. אמר לו רבי זעירא° , ולא כבר צלינן? אמר לו, מצלי אנא וחזר ומצלי.

[דף כב עמוד א]

דאף על גב דנחתין מערבאי לתמן ואמרין בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הלכה כ°רבן גמליאל _דיבנה באילין תקיעתא שהחזן מוציא גם את הבקיאים, זה דווקא למי שכיוון. ואנא דלא כוונית לצאת בתפילת השליח ציבור, לכן אני עצמי מתפלל. הא אילו כוונית, הוינא נפיק ידי חובתי בחזרת השליח ציבור. אמר רבי זעירא° , ויאות אמר שהלכה כ°רבן גמליאל _דיבנה, דכל תניא _משנה דתני בשם °רבן גמליאל _דיבנה, רבי הושעיא° תני לה בשם חכמים בסתם להראות שהסכימו לדבריו. רבי אדא דקיסרין° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. והוא שיהיה שם מראש התפילה. אמר רבי תנחום בר ירמיה° . ומתניתין אמרה כן דתנן, סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם

הדרן עלך פרק יום טוב וסליקא לה מסכת ראש השנה

תפילת הדרן לסיום מסכת ראש השנה

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ראש השנה וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ראש השנה וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת ראש השנה וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת ראש השנה כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)