ספר:ירושלמי מאיר/מסכת קידושין

פרק ראשון – האשה נקנית

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי קידושין, פרק א, הלכה א

מתני’: האשה ^א_אנקנית בשלש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים. נקנית בכסף ובשטר ובביאה. בכסף. °בית שמאי אומרים בדינר ובשוה דינר. ו°בית הילל אומרים ^א_בבפרוטה ובשוה פרוטה. ^א_גוכמה היא פרוטה? אחת משמונה באיסר האיטלקי. וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל. ^א_דהיבמה נקנית בביאה, וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם:

גמ’: תנן, נקנית בכסף ובשטר ובביאה. כיני מתניתין _{כך כוונת המשנה}, או בכסף או בשטר או בביאה. ותני רבי חייה° כן, לא סוף דבר בשלשתן. אלא אפילו באחד מהן. בכסף מנין? דכתיב (דברים כי תצא כד א) כי יקח איש אישה. מגיד שניקנית בכסף. _{דגמר קיחה קיחה משדה עפרון, כתיב הכא: כי יקח איש אשה, וכתיב התם: נתתי כסף השדה קח ממני, וקיחה איקרי קנין, דכתיב: השדה אשר קנה אברהם}, בביאה מניין? דכתיב ובעלה. מגיד שנקנית בביאה. הייתי אומר על ידי זו ועל ידי זו דכתיב כי יקח איש אישה ובעלה. עד שיקח בכסף ויבעל. כסף בלא ביאה, ביאה בלא כסף, מניין? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כתיב (דברים כי תצא כב כב) כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל ומתו גם שניהם _{בחנק כנשואה}. הגע עצמך אפילו לא קנייה להיות בעלה אלא בביאה, אמרה תורה הבא אחריו בחנק כדין הבא על אשת איש. כהדא דתני בעולת בעל להביא את המקבלת בעלה בבית אביה והיא ארוסה, שהבא אחריו בחנק כדין הבא על הנשואה, ולא בסקילה כארוסה. לא סוף דבר שבא עליה הארוס כדרכה אלא אפי' שלא כדרכה. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לכן צריכה _{כל הצורך של הפסוק זה} לבעולת בעל שלא כדרכה. דאי תימא לכדרכה. למה לי בעלה, אפילו אחר _{שהרי אינה בתולה}, כיי דתנינן תמן, ^א_הבאו עליה שנים, הראשון בסקילה והשני בחנק. ותני, נערה מאורסה, באו עליה עשרה שלא כדרכה, ואחד כדרכה, כולן בסקילה. כולהון כדרכה, הראשון בסקילה והשאר בחנק. הערו בה עשרה בני אדם ואחד גמר את הביאה. כולהון בסקילה. הא למדנו ביאה בלא כסף. כסף בלא ביאה מניין? דכתיב (שמות משפטים כא יא) אם שלוש אלה לא יעשה לה, ויצאה חנם אין כסף. וסמיך ליה אם אחרת יקח לו. מקיש אחרת לאמה עבריה. מה אמה עבריה נקנת בכסף, אף זו נקנת בכסף. בשטר מנין? דכתיב (דברים כי תצא כד א) וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו. ויצאה מביתו, והלכה והיתה לאיש אחר. מקיש הויתה ליציאתה. מה יציאתה בשטר, אף הוייתה בשטר. אמר רבי אבין° ותני חזקיה° . כי יקח איש אישה. מגיד שהיא נקנית בכסף. למה לי קרא? ודין הוא. מה אם עברייה שאינה נקנית בביאה, נקנית בכסף. זו שהיא נקנית בביאה, אינו דין שנקנית בכסף? יבמה תוכיח. שהיא נקנית בביאה, ואינה נקנית בכסף. אף אתה אל תתמה על זו, שאף על פי שהיא נקנית בביאה, לא תקנה בכסף. תלמוד לומר כי יקח איש אישה, מגיד שהיא נקנית בכסף. ובעלה. מגיד שהיא נקנית בביאה. למה לי קרא? ודין הוא. מה אם יבמה שאינה נקנית בכסף, נקנית בביאה. זו שהיא נקנית בכסף, אינו דין שתקנה בביאה? אמה עבריה תוכיח. שהיא נקנית בכסף, ואינה נקנית בביאה. אף אתה אל תתמה על זו. שאף על פי שהיא נקנית בכסף, לא

[דף א עמוד ב]

תקנה בביאה. תלמוד לומר, כי יקח איש אישה. מגיד שהיא נקנית בכסף. ובעלה, מגיד שהיא נקנית בביאה. בשטר מנין? מה אם הכסף שאינו מוציא, הרי הוא מכניס. שטר שהוא מוציא, אינו דין שיכניס? לא אם אמרת בכסף, ^א_ושהוא מוציא להקדש ידי פדיונו _{שפודים בכסף}. תאמר בשטר, שאינו מוציא להקדש ידי פדיונו? נשבר קל וחומר וחזרתה למקרא. לפום כן צריך מימר, וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו, ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. הקיש הוויתה ליציאתה. מה יציאתה בשטר, אף הוייתה בשטר. אמר רבי יודן° . למה לא נלמד קל וחומר לבת חורין שתקנה בחזקה? ודין הוא. מה אם שפחה כנענית שאינה נקנית בביאה, נקנית בחזקה. זו שהיא נקנית בביאה, אינו דין שתקנה בחזקה? תלמוד לומר ובעלה. בביאה היא נקנית, ואינה נקנית בחזקה. למה לא נלמד קל וחומר לשפחה כנענית שתקנה בביאה? ודין הוא ומה אם בת חורין שאינה נקנית בחזקה, נקנית בביאה. זו שהיא נקנית בחזקה, אינו דין שתקנה בביאה? תלמוד לומר (ויקרא בהר כה מו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה וגו'. בחזקה היא נקנית, ואינה נקנית בביאה. הרי למדנו שהאשה נקנית בשלש דרכים או בכסף. או בשטר, או בביאה. עד כדון בישראל. כיצד האשה נקנת בנכרים? אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. כתיב, (בראשית וירא כ ג) הנך מת על האשה אשר לקחת, והיא בעולת בעל. לא נאמר והיא אשת איש, אלא בעולת בעל. ללמד, על הבעולות הן חייבין, ואינן חייבין על הארוסות. מילתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת} אמרה, והוא שנתכוון לקנותה בביאתו. מילתיה דשמואל° _{בר אבא בר אבא} אמרה, אפילו לא נתכוון לקנותה. דאמר רבי יונה° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. זונה עומדת בחלון ובאו עליה שנים. הראשון אינו נהרג, והשני נהרג על ידיו. וכי נתכוון הראשון לקנותה? משמע אפילו לא התכוון לקנותה בביאתו, כיוון שבא עליה קנה, והשני שבא עליה חייב מיתה כבא על אשת איש. כתיב (ויקרא אחרי מות יח ו) איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. מה תלמוד לומר איש איש? אלא להביא את הגוים שבאו על עריות האומות, שידונו כדיני האומות. ואם באו על העריות ישראל, שידונו אותם כדיני ישראל. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. מכולם אין לך אלא ארוסת ישראל בלבד. שכל עריות שישראל חייבים עליהם, גויים חייבים עליהם מלבד ארוסה. מלמד ^א_זשאם בא על ארוסת ישראל, חייב. על ארוסת גוים, פטור. אם בא על ארוסת ישראל חייבין. במה הוא מתחייב? בדיניהן, או בדיני ישראל? אין תימר בדיני ישראל. בשני עדים, ובעשרים ושלשה דיינים, ובהתרייה, ובסקילה. ואין תימר בדיניהן. ^א_חבעד אחד, ובדיין אחד, ושלא בהתרייה, ובסייף. רבי יהודה בר פזי° אומר בחנק _{כישראל הבא על אשת איש}. ומוסיף _{על ישראל} שגוי נהרג אפילו במודה מפי עצמו. מה טעם? דכתיב שופך דם האדם באדם. _{ודרשינן} באדם אחד ואפילו על פי עצמו. דם האדם באדם. באיזה מיתה דם האדם נשאר באדם? הוי אומר זה חנק. _{ועוד הבדל}, אין תימר בדיני ישראל. נתגייר , חייב. שהרי לא השתנה דינו. אין תימר בדיניהם. נתגייר, פטור. שהרי נשתנה דינו. דאמר רבי חנינה° . ^א_טבן נח שקילל את השם ונתגייר פטור מפני שנשתנה דינו. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי חנינה° . מניין שבני נח מוזהרין על עריות כישראל? תלמוד לומר (בראשית בראשית ב כד) ודבק באשתו והיו לבשר אחד. באשתו, ^א_יולא באשת חבירו. ודבק באשתו

[דף ב עמוד א]

ולא בזכור, ולא בבהמה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} רבי אבהו° ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רבי חנינה° . בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה, נהרג. מה טעם? דכתיב (בראשית בראשית ב כד) ודבק באשתו והיו לבשר אחד. ממקום ששניהן עושין בשר אחד. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעא. הערייה _{יש אומרים זו נשיקת אבר יש אומרים זו הכנסת העטרה} בזכור מהו? הערייה בבהמה מה היא? וכל העריות לא מן הנידה למדו? ובנידה כתיב את מקורה הערה. מכאן שהעראה היא כגמר ביאה לכל דבר, וכל העריות למדו ממנה בהקש דכתיב כל אשר יעשה מכל התועבות האלו. ואף זכור נלמד מינה, ובהמה נלמד מינה. עד כדון בישראל _{שהרי גוי אינו מוזהר על הנידה}. בגוים מנין? אמר רבי מנא° _{בן יונה}. לא מהפסוק ודבק באשתו למדנו, ודבק באשתו ולא באשת חבירו? והרי באשת חבירו כל צד ביאה שהוא אסור _{שלא נאמר יבעל אלא דבק}. ודכוותה ודבק באשתו ולא בזכור, ולא בבהמה. אפילו כל צד ביאה שהוא אסור . הרי למדנו שגוים אין להן קידושין אלא בביאה. אחר שקידשה בביאה, מהו שיהא להם גירושין? רבי יהודה בן פזי° ורבי חנין° אמרו בשם רבי חונה רובה דציפורין° . או שאין להן גירושין, או ששניהן מגרשין זה את זה. _{שאף האשה יכולה לגרש את בעלה}. רבי יוחנן דצפרין° רבי אחא° ורבי חיננא° אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן° כתיב (מלאכי ב טז) כי שנא שלח אמר ה' אלהי ישראל. בישראל נתתי גירושין, ולא נתתי גירושין באומות העולם. אמר רבי חנניה° בשם רבי פינחס° . בכל הפרשה כתיב, יי צבאות. וכאן כתיב, ה’ אלהי ישראל. ללמדך, שלא ייחד הקדוש ברוך הוא שמו בגירושין, אלא בישראל בלבד. מילתיה דרבי חייה רבה° אמרה, גוים אין להן גירושין. דתני רבי חייה° . גוי שגירש את אשתו. והלכה ונישאת לאחר, וגירשה. ואחר כך נתגיירו שניהן מותרים. שאין אני קורא עליה, לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה. ותני כן. מעשה בא לפני °רבי , והכשיר. תנן האישה נקנת בשטר. הדא דתימר, בשטר שאינו יפה שוה פרוטה. אבל בשטר שהוא יפה שוה פרוטה, ככסף הוא. תני רבי חייה° כן. לא סוף דבר בשטר שהוא יפה שוה פרוטה. דהלא מתקדשת היא האשה בכל דבר שהוא יפה שוה פרוטה. ולמה כתב שטר . אלא ^א_יאאפילו כתבו על החרס או על נייר שאינם שווים כלום ונתנו לה, הרי זה מקודשת

[דף ב עמוד ב]

כתבו על דבר שהוא איסור הנאה מהו? תני רבי חנין° . ^א_יבמעשה בא לפני °רבי בגט _{שניכתב על איסורי הנאה} ואמר, הרי זו מגורשת. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, אם קידש בשטר של איסורי הנאה אינה מקודשת. אמר רבי זעירא° . הויין סברין דרבנין פליגין. מן _{רבי אלעזר° בן פדת} דאמר ^א_יגאינה מקודשת, סבר אינה מגורשת. ומן _רבי דאמר מגורשת, סבר מקודשת. חברייה אמרין, מה שאמר °רבי זה לחומרין. קא סלקא דעתין שהכוונה של°רבי אם קידש בשטר של איסורי הנאה אינה מקודשת, ואם גרש בשטר איסורי הנאה הרי זו מגורשת. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעא. מהו לחומרין? אם אינה מקודשת ואינה מגורשת היינו לחומרין? איזה חומרה יש בכך הרי היא מותרת לכל העולם. אילו היה אומר שאינה מגורשת ומקודשת היינו לחומרין שאסורה לכל העולם

[דף ג עמוד א]

מהו כדון? רבנין דקיסרין אמרו בשם רבי יעקב בר אחא° , °רבי ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לא פליגי. מאן _רבי דאמר מגורשת ומקודשת, שנכתב באיסור הנייה מדבריהם. ומן _{רבי אלעזר° בן פדת} דמר אינה מגורשת ואינה מקודשת, שנכתב באיסור הנייה מדבר תורה. הא באיסור הנייה מדבריהם מקודשת. אין תימר כן, לית הדא פליגא _{האין זה חולק} על רב° _{אבא בר אייבו}? דרב° _{אבא בר אייבו} אמר. לדברי °רבי מאיר , ^א_ידהמקדש בחמץ משש שעות ולמעלן, לא עשה ולא כלום אף שהאיסור הוא רק מדרבנן. תמן, בגופו קידש _בשויו. וחמץ משש שעות ולמעלן טב הוא כלום? _{הרי אין בו שוה פרוטה} ברם הכא שקידש בשטר , בתניים שבו קידש. מעתה אפילו בשטר הכתוב באיסור הנייה דבר תורה תהא מקודשת? דמה בין שטר של איסורי הנאה, לשטר שאינו יפה שוה פרוטה? תמן אינו ראוי להשלים עליו ואינו ראוי לכלום, ברם הכא אף שאין בו שוה פרוטה ראוי הוא להשלים עליו לשוה פרוטה. תמן תנינן ^א_טושבועת הדיינין _{מודה במקצת}. הטענה שתי כסף _{שישים וארבע פרוטות} וההודייה שוה פרוטה. תנו רבנן, הטענה. °בית שמאי אומרים מעה _{שלושים ושתים פרוטות}. ו°בית הלל אומרים שתי מעין. מחלפה שיטתהון ד°בית שמאי _{האם בית שמאי חזרו בהם}? תמן אינון אמרין דכסף שנאמר גבי קידושין, דינר. והכא בשבועת הדיינים שנאמר בה כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים. אינון אמרין כסף, מעה? מחלפה שיטתהון ד°בית הלל _{האם בית הלל חזרו בהם}? תמן גבי קידושין אינון אמרין כסף פרוטה. והכא אינון אמרין כסף שתי

[דף ג עמוד ב]

מעין? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי חנינה° . °בית שמאי למידין מתחילת מכירתה של אמה עברייה. מה תחילת מכירתה בדינר _{שישה מעין}. אף קידושיה בדינר. °בית הלל למידין מסוף גירועיה. מה סוף גירועיה בפרוטה. אף קידושיה בפרוטה. מנין לבית °שמאי שתחילת מכירתה של אמה עבריה בדינר  ? שנאמר (שמות משפטים כא יא) ויצאה חנם אין כסף. ממה שנאמר ויצאה חינם, וכי אין אנו יודעים שאין כסף? מה תלמוד לומר אין כסף? מיכן שנמכרה בכסף יותר מכסף _{קא סלקא דעתין שכסף זה פרוטה}. וכמה יותר מכסף? דינר. אולי כסף פרוטה, יותר מכסף שתי פרוטות? סוף מטבע כסף _{מטבע כסף הכי קטן זה} שבתורה, מעה _{שהוא גירא האמור בתורה}. ותהא קנינה מעה? ולמה אמרנו דינר _{שש מעין}? אמר רבי בון° בשם רבי יהודה בר פזי° . שאם ביקשה ליגרע, מגרעת במעה בכל שנה ויוצאת. ותהא קנינה שש פרוטות ותגרע בפרוטה? אמר רבי בון° הגע עצמך שאם בקשה ליגרע מתחילת השנה הששית. תחילת _השנה גירועיה בפרוטה וסוף _השנה גירועיה בפרוטה? אלא ^א_טזתחילת _השנה גירועיה במעה וסוף _השנה גירועיה בפרוטה. מה טעמא ד°בית הלל ? ממה שסוף _השנה גירועיה בפרוטה, את יודע שקידושיה בפרוטה. אילו לא נשתייר שם אלא שוה פרוטה, שמא אינה מגרעתה ויוצאה? כשם שסוף גירועיה בפרוטה, אף קידושיה בפרוטה. שהרי גם בסוף כשלא נשתייר שם אלא שוה פרוטה יכול האדון ליעד אותה לאשה. מחלפה שיטתהון ד°בית הלל _{האם בית הלל חזרו בהם} גבי קידושין אינון אמרין כסף פרוטה. והכא בשבועת הדיינים אינון אמרין כסף, שתי מעין? התם כתיב (שמות משפטים כב ו) כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור. אם ללמד שאין בית דין נזקקין לפחות משוה פרוטה, כבר כתיב (ויקרא ויקרא ה כו) לאשמה בה. ודרשינן ^א_יזפרט לפחות משוה פרוטה. מה תלמוד לומר כסף? מיכן שיש כאן יותר מכסף. וכמה היא יותר מכסף? שתי מעין. אולי כסף פרוטה. יותר מכסף שתי פרוטות? סוף מטבע כסף _{מטבע הכי קטן של כסף} שבתורה, מעה. _{שהוא גירא האמור בתורה}. ותהא מעה ולמה אמרתה הטענה שתי מעות? נאמר כסף או כלים. מה כלים שנים. אף כסף שנים. מה מקיימין °בית שמאי כסף או כלים? _{שהרי לשיטתם הטענה מעה אחת}. כהדא דתני, °רבי נתן אומר, או כלים, לרבות כלי חרס. מלמד שבכלים חייב אפילו אינם שוים מעה. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, ^א_יחטענו שני מחטים והודה לו על אחת מהן, חייב. אמר רבי חיננא° . והוא שיהו יפות כשתי פרוטות. כדי שתהא הטענה שתי פרוטות, וההודייה שוה פרוטה. ואתייא כ°בית שמאי דלא ילפי כלים מכסף _{ולא אומרים מה מטבע חשוב דינר אף כלים חשובים ששוים דינר}. ברם כ°בית הלל דאינון ילפין כסף מכלים. מה כלים שנים, אף כסף שנים. ודכוותה מה כסף שתי מעים. אף כלים חשובים ששווים שתי מעים

[דף ד עמוד א]

אף על פי שנחלקו °בית שמאי ו°בית הלל בצרות של°בית שמאי צרת ערוה מתייבמת, ול°בית הלל מותרת לשוק בלי חליצה. ובאחיות שנפלו ליבום חולצות שתיהן ולא מתייבמות. ואם קדמו וכנסו, °בית שמאי אומרים יקיימו ו°בית הלל אומרים יוציאו. _{דתנן, ארבעה אחין, שנים מהן נשואין שתי אחיות, ומתו הנשואין את האחיות. הרי אילו חולצות ולא מתייבמות. ואם קדמו וכנסו, יוציאו. רבי אלעזר° בן פדת אומר. °בית שמאי אומרים. יקיימו. ו°בית הלל אומריםף יוציאו}, ובגט ישן _{שהתיחד עימה אחר כתיבה}, ובספק אשת איש _{קטנה שנקראת ספק אשת איש כיוון שאולי תמאן}. של°בית שמאי ממאנת רק מהאירוסים ול°בית הלל אף מן הנישואים, ובמקדש בשווה פרוטה_{של°בית שמאי אינה מקודשת שצריך לקדש בדינר}, והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי _{ש°בית הלל אומרים צריכה ממנו גט שני ו°בית שמאי אומרים לא צריכה}, והאשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר ול°בית הלל בפרוטה ובשווה פרוטה. למרות כל המחלוקות הללו, לא נמנעו °בית שמאי לישא נשים מ°בית הלל , ולא °בית הלל מ°בית שמאי , אלא נוהגין באמת ובשלום. שנאמר (זכריה ח יט) והאמת והשלום אהבו. ממזירות בנתים ואת אמר הכין? היך עבידא? קידש הראשון בשוה פרוטה, והשני בדינר. על דעתהון ד°בית שמאי . מקודשת לשני, והוולד ממזר מן הראשון. על דעתהון ד°בית הלל . מקודשת לראשון, והוולד ממזר מן השני. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מודים °בית שמאי ל°בית הלל לחומרה _{שאף בפרוטה חוששין לקידושין}, שאם קידש אחד בפרוטה, אסורה לשני עד שיגרשנה. _{אבל לקולה הם לא מודים. כך שאם השני קידש בדינר הם חוששים שגם קידושי השני חלים}. מעתה בית הלל ישאו נשים מבית °שמאי דאינון מודיי להון. ובית °שמאי לא ישאו נשים מבית הלל דלית אינון מודיי להון? אמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. למעשה אילו ואלו כהלכה _{כ°בית הלל} היו עושין. אם כהלכה היו עושין, בדא תנינן עירוב מקואות כשפופרת הנוד. מעשה בשוקת יהוא _{שהוא אבן חלול המונח תחת צינור המקלח מים מן ההר והוא נקוב למקוה כשפופרת הנוד ול°בית הלל סגי בהכי להכשר מקוה ו°בית שמאי פליגי וסברי דבעינן שתפחת רובה} והיו כל הטהרות שבירושלים נעשין על גבה שלחו °בית שמאי ופחתוה ש°בית שמאי אומרים עד שיפחות את רובה _{שישבר רוב הקיר שבין שני המקוואות}? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . עד שלא בא מעשה אצל °בית הלל _{ו°בית הלל לא פסקו הלכה למעשה} היו °בית שמאי נוגעין בו ועשו כדעתם. משבא מעשה אצל °בית הלל לא היו °בית שמאי נוגעין בו. ושוקת יהוא נעשה מבלי לשאול את °בית הלל . אמר רבי אבמרי° , יאות. מה תנינן? וכי תנינן שטימאו טהרות שנעשו בשוקת למפרע? לא תנינן אלא רק שפיחתו כדי שמיכן ולהבא יהיה גם כשיטתם, אבל מה שנעשה קדם והיה בשיטת °בית הלל לא טימאו. רבי יוסי בי רבי בון° אמר, רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}. חד אמר אילו ואילו כהלכה _{כ°בית הלל} היו עושין. וחד אמר אילו כהילכתן ואילו עשו כהילכתן. ממזרות בנתיים ואת אמר הכין? _{שלא נמנעו °בית שמאי מלישא נשים מ°בית הלל , ולא °בית הלל מ°בית שמאי} . המקום משמר ולא אירע מעשה מעולם. כהדא דתני, כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי °בית שמאי וכחומרי °בית הלל , על זה נאמר (קהלת ב יד) והכסיל בחושך הולך. כקולי אילו וכקולי אילו נקרא רשע. אלא או כדברי °בית שמאי כקוליהן וכחומריהן או כדברי °בית הלל כקוליהן וכחומריהן הדא דתימר, עד שלא יצאת בת קול. אבל משיצאת בת קול, לעולם הלכה כדברי °בית הלל . וכל העובר על דברי °בית הלל חייב מיתה. תני יצאת בת קול ואמרה, אילו ואילו דברי אלהים הן אבל הלכה כדברי °בית הלל . איכן יצאת בת קול? אמר רב ביבי° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ביבנה יצאת בת קול. וכמה היא פרוטה? אחד משמונה באיסר האיטלקי. תני האיסר, אחד מעשרים וארבעה בדינר כסף. דינר כסף, אחד מעשרים וארבעה לדינר זהב. תני רבי חייה° . סילעא, ארבעה דינרין, דינר שש מעה כסף. מעה שני פונדיונין. פונדיון שני איסרין. איסר שני מסומיסין. מסומס שני קרדיוניטס. קרדיונטס שני פרוטות. מכאן שפרוטה סלקין א' משלשים ושנים למעה. אמר רבי זעירא° . בימי °רבי סימאי ורבותינו, עשו אותם אחד מכ"ד למעה. ותני °רבן שמעון בן גמליאל אומר. מעה שלשה דורסים. דרוסה שני ניצים. ניצים שני שמין. שמין שני פרוטות. מכאן שפרוטה סלקין אחד מעשרים וארבעה למעה. פליגי ביה רבי חנינה° ורבי מנא° _{בן יונה}. רבי חנינה° אומר, נחשא באתריה קיים, _{ששוי הנחשת קבועה והוא הנחשב למטבע והכסף לפירות}. אבל כספא זליל _מוזל, כספא יקיר _מתיקר. שפעמים שעל מעה כסף נותנים עשרים וארבע פרוטות נחושת ופעמים שלושים ושתים. רבי מנא° _{בן יונה} אמר כספא באתריה קיים _{ששוי מעה כסף קבוע}. אבל נחשא יקיר _מתיקר. נחשא זליל _מוזל, שפעמים שהנחושת זולה וקונים במעה כסף שלושים ושתים פרוטות. ופעמים שהנחושת יקרה וקונים במעה כסף רק עשרים וארבע פרוטות.

[דף ד עמוד ב]

על דעתיה דרבי חנינה° לעולם שמונה נשים מתקדשות באיסר _{שיש בו שמונה פרוטות נחושת}. שהאיסר קבוע ומהתורה מתקדשת באחד משמונה בו. על דעתיה דרבי מנא° _{בן יונה} פעמים שש פעמים שמונה. שהכסף הוא הקבועה והאיסר נחושת משתנה. פעמים שיש שמונה פרוטות באיסר, ופעמים שיש שש פרוטות באיסר . חילפיי אמר. אותיבוני על גיף נהרא. ואי לא אפיקית מתניתא דרבי חייה רבא° ממתניתין _{הושיבו אותי על שפת הנהר ואם לא אמצע מקור לבריתא של רבי חייא במשנה} זרקוני לנהרא. אמרין ליה, והא תני רבי חייה° , סילעא ארבע דינרין. והיכן דבר זה רמוז במשנה? אמר לון אוף אנן תנינתה. כמה תהא הסלע חסירה ולא יהא בה הונייה? °רבי מאיר אומר ארבע איסרות, איסר לדינר. ומשמע מכאן שארבעה דינרים שוים סלע. אמר ליה. והתני רבי חייה° שש מעה כסף דינר היכן נרמז זה במשנה? אמר ליה, אוף אנא תנינתא, ^א_יטהאונאה ארבע כסף, מעשרים וארבע כסף לסלע. שתות למקח. וכיון שהסלע הוא עשרים וארבע מעות, הרי לך שבדינר יש שש מעות, שהרי ארבעה דינרים בסלע. אמר ליה, והתני רבי חייה° . שני פונדיונין מעה, והיכן רמוז זה במשנה? אמר לון, אף אנן תנינתה. שהפודה שדה אחוזתו, פודה בחמשים סלע לארבעים ותשע שנים _{שהיובל אינו בכלל}. ואם הקדיש רק מספר שנים לפני היובל נותן סלע ופונדיון לשנה. שהסלע ארבעים ושמונה פונדיונים. ומה שמוסיף עוד פונדיון שהרי נתן ארבעים ותשעה פונדיונים לארבעים ותשע שנים. _{הפונדיון המיותר נותן בתמורה לפריטת הכסף ונקרא קלבון}. ומכיון שסלע עשרים וארבע מעות כסף, וסלע שוה ארבעים ושמונה פונדיונים, הרי לך שמעה היא שני פונדיונים. אמר ליה והתני רבי חייה° . שני איסרין פונדיון, והיכן זה רמוז במשנה? אמר לון אוף אנן תנינתה. דתנן ^א_כהמניח איסר לפדות עליו מעשר שני, ואכל עליו חציו, והלך לו למקום אחר והרי הוא האיסר יוצא בפונדיון _{שני איסרין}, מוסיף עליו עוד איסר. מוכח ששני איסרים יש בפונדיון, שהרי אמר שהאיסר אחר שהתייקר פי שניים שוה פונדיון. אמר ליה והתני רבי חייה° שני מסומיסין לאיסר . שני קרדינטס למסומס. שני פרוטות לקרדינטס. היכן אלו רמוזים במשנה? אמר לון אף אנן תנינתא _{במשנה שלנו}. וכמה היא פרוטה? אחד משמנה באיסר האיטלקי. תנן, וקונה את עצמה בגט. דכתיב (דברים כי תצא כד א) וכתב לה ספר כריתות וגו'. ובמיתת הבעל דכתיב (דברים כי תצא כד ג) או כי ימות האיש האחרון. עד כדון מצאנו שמיתתו של אחרון שנשאה אחרי שהראשון גרשה מתרת. מיתתו של ראשון מנין שמתרת? קל וחומר. מה אם האחרון שאין התירו היתר מרובה, שהרי אסורה לחזור לראשון. את אומר מיתה מתרת. ראשון שהתירו היתר מרובה שהרי מתירה לכולם, אינו דין שתהא המיתה מתרת? אמר רבי חונה° . קרייה אמר שהמיתה מתרת דכתיב (דברים כי תצא כה ה) כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו, לא תהיה אשת המת החוצה וכ”ו. הא אם יש לו בן, מיתה מתרת. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . אם אומר את שאין מיתה מתרת, מנין אנן משכחין אלמנה לכהן גדול? ולא יתכן לומר שמדובר באלמנה מהאיש האחרון, משום שהיא כבר גרושה מהראשון וממילא אסורה לו. אמר רבי יוחנן בר מרייה° . תיפתר ביבמה. כתיב יבמה יבא עליה זו ביאה. ולקחה לו לאשה, זו המאמר. יכול כשם שהביאה גומרת בה, כך יהא המאמר גומר בה? תלמוד לומר, ויבמה. עירה כל הפרשה כולה לייבום. ללמד שהביאה גומרת בה, ואין המאמר גומר בה. אם כן מה מועיל בה מאמר? לאוסרה על האחין. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. המאמר או קונה או לא קונה. מאי טעמא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}? מספקה ליה אי הא דכתיב יבמה יבא עליה, זה הביאה. ולקחה לו לאשה, זה המאמר. וכשם שהביאה גומרת בה, כך יהא המאמר גומר בה. או, יבמה יבוא עליה והרי היא לקוחה לו לאשה. והמאמר לא הועיל בה כלום. °רבי אלעזר בן ערך אמר. המאמר קונה קניין גמור ביבמה. מה טעמא ד°רבי אלעזר בן ערך ? דכתיב ולקחה לו לאשה, הרי הוא כקידושי אשה. מה קידושי אשה

[דף ה עמוד א]

קונין קנין גמור. אף המאמר קונה קניין גמור ביבמה. ^א_כאאי זהו מאמר ביבמה? אומר לה הרי את מקודשת לי בכסף ובשוה כסף. רבי יצחק° _{בר אבא} שאל. ולמה לית אנן אמרין במשנה, שהיבמה קונה את עצמה בין בחליצתה בין בחליצת חבירתה? חזר ואמר מי תנינן בחליצתה ולא בחליצת חברתה? בחליצה תנן. בין בחליצתה בין בחליצת חבירתה. והא תנינן, שהיבמה נקנת בביאה. אית לך מימר בין בביאתה בין בביאת חבירתה? אלא מתניתא ביבמה אחת. מה צריכה ליה בשתי יבמות _{והמשנה לא דיברה במקרה כזה}. רבי שמואל בר רב יצחק° בעא. שפחה חרופה _{ל°רבי עקיבא בן יוסף חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסה לבן חורין, ל°רבי ישמעאל בן אלישע בשפחה כנענית המאורסה לעבד עבדי}. שהבא עליה חייב אשם שפחה חרופה והיא חייבת מלקות. במה היא קונה את עצמה לפוטרה מן המלקות ולבא עליה מן האשם? פשיטא שאינה יוצאה בגט. דאמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מי שחציו עבד וחציו בן חורין. קידש אשה, אין חוששין לקידושיו שאין קידושין לחצאין. ודכוותה, גירש אשה אין חוששין לגירושיו. וכן פשיטא שהיא יוצאה במיתת בעלה. מהא דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. תירגם עקילס הגר לפני °רבי עקיבה (ויקרא קדושים יט כ) והיא שפחה נחרפת לאיש. בכתושה לפני איש _{שעומדת לבעילה, משמע שבעלה קיים}. כמה דאת אמר (שמואל ב יז יט) ותשטח עליו הריפות _{שגריעני החיטה עומדים לכתישה במכתשת}. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כן פירשה °רבי אלעזר בי רבי שמעון לפני חכמים. והיא שפחה נחרפת לאיש. בכתושה לפני איש _{שעומדת לבעילה משמע שבעלה קיים}. כמה דתימר (משלי כז כב) בתוך הריפות בעלי _{שגריעני החיטה עומדים לכתישה במכתשת. במה יש מקום להסתפק} מהו שתקנה עצמה במיתת רבו של בעלה העבד עברי ובהשלים שש של בעלה העבד עברי. _{שהרי אז הוא נאסר בשפחה}? מה פשיטה ליה? כ°רבי עקיבה . ד°רבי עקיבה אמר בשחצייה שפחה וחצייה בת חורין המאורסת לבן חורין הכתוב מדבר. שכשם שקידושין תופסים בחציה, גם גרושין תופסים. ברם כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע}, צריכה ליה. ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} אמר, בשפחה כנענית הנשואה לעבד עברי הכתוב מדבר. ונישואי תורה הן דכתיב (שמות משפטים כא ד) אם אדוניו יתן לו אשה. על זה יש מקום להסתפק אולי כשהאדון מת או כשנסתיימו שש השנים של העבד פקע תוקף הנישואין. ולא צורכה דא אלא מהו שתקנה עצמה במיתת רבו ובהשלים שש למאן דאמר אין עבד עברי עובד את היורש. ואז שייך לומר שכשהאדון מת פקעו הנישואין, _{אבל אם עובד בעלה את היורש הרי שניהם ממשיכים תחת אותה רשות ואין סיבה שיפקעו נישואיו}

ירושלמי קידושין, פרק א, הלכה ב

מתני’: ^א_כבעבד עברי נקנה בכסף ובשטר. וקונה את עצמו ^א_כגבשנים ^א_כדוביובל ^א_כהובגרעון כסף. ^א_כויתירה עליו

[דף ה עמוד ב]

אמה העבריה, שהיא קונה את עצמה בסימנים. ^א_כזהנרצע נקנה ברציעה, ^א_כחוקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון:

גמ’: כתיב (דברים ראה טו יב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה. הקיש עברי לעברייה. מה עברייה נקנית בכסף ובשטר, אף עברי נקנה בכסף ובשטר. ניחא בכסף דכתיב (שמות משפטים כא יא) ויצאה חנם אין כסף משמע שמתחילה נקנתה בכסף. בשטר מנלן? עברייה למידה מבת חורין שנקנת בכסף, שהקיש הכתוב אמה עבריה לבת חורין שנאמר באמה עבריה, (שמות משפטים כא י) אם אחרת יקח לו. מה אחרת נקנת בשטר, אף זו נקנת בשטר . ועברי למד מעברייה דכתיב (דברים ראה טו יב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה. נמצא למד מלמד. עד כדון כ°רבי עקיבה דאית ליה למד מן הלמד. כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע} דלית ליה למד מן הלמד מנין? אשכח תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} להא מילה _{לדבר זה} גמר לה לה מאשה. גבי אישה כתיב (דברים ראה כד א) וכתב לה ספר כריתות, וגבי שפחה כתיב (ויקרא קדושים יט כ) או חופשה לא ניתן לה. מה אשה יוצאת ונכנסת בשטר, אף שפחה יוצאת ונכנסת בשטר. וגמר חופשה חופשה. בשיפחה כנענית כתיב (ויקרא קדושים יט כ) או חופשה לא ניתן לה, ובעבד עברי כתיב (שמות משפטים כא ב) ובשביעית יצא לחפשי חינם. מה שפחה יוצאת ונכנסת בשטר, אף עבד עברי יוצא ונכנס בשטר. וכתיב כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה. הקיש אמה עבריה לעבד עברי. מה עבד עברי נכנס ויוצא בשטר, אף אמה עבריה נכנסת ויוצאת בשטר . בכל אתר לית ליה ל°רבי ישמעאל _{בן אלישע} למד מן הלמד, והכא אית ליה ל°רבי ישמעאל _{בן אלישע}? באמת את הבריתא הזו לא שנא °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, אלא תני לה בשם חכם אחר. מנין תיתי ל°רבי ישמעאל _{בן אלישע} שעבד עברי נקנה בשטר ? גמר שילוח שילוח מאישה. בעבד ואמה עבריים כתיב (דברים ראה טו יב) ובשביעית תשלחנו חפשי מעימך. ובאשה כתיב (דברים כי תצא כד א) וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו. מה שילוח שנאמר באישה בשטר. אף כאן בעבד ואמה עבריים בשטר. והא לא דמיא? תמן גט אשה להקנות לעצמה. ברם הכא השאלה להיקנות לאחרים. ומניין נלמד שעבד ואמה עבריים נקנים בשטר לאדון? אמר רבי מתנייה° , גמר מכירה מכירה מעבד כנעני. בעבד ואמה עבריים כתיב (דברים ראה טו יב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה. ובעבד כנעני כתיב (ויקרא בהר כה מב) לא ימכרו ממכרת עבד. מה מכירה שנאמר להלן בשטר, אף כאן בשטר. אי מה להלן עבד כנעני נקנה בחזקה אף כאן עבד ואמה עבריים יקנו בחזקה? אלא אמר רבי חייה בר אדא° . הוא עברי הוא עברייה שהקישן הכתוב דכתיב (דברים ראה טו יב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה. ובעבד עברי כתיב (ויקרא בהר כה נ) או השיגה ידו ונגאל, וחישב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל והיה כסף ממכרו במספר שנים. מכאן שנקנה בכסף. וכתיב (ויקרא בהר כה נא) אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו. ^א_כטבכסף הוא נגאל. ואינו נגאל, לא בתבואה ולא בכלים ולא בחזקה. בכל אתר את עבד שוה כסף ככסף. והכא לית את עביד שוה כסף ככסף? אמר רבי אבא מרי° . שנייא

[דף ו עמוד א]

היא, דכתיב כסף ממכרו, וכתיב מכסף מקנתו, שנה עליו הכתוב כסף, לעכב. ללמד שבכסף נגאל ולא בשוה כסף. וכל זה בעל כרחו של האדון, אבל אם האדון מסכים אוף רבי חייה בר אדא° יודה שאם ביקש לגרוע שמגרע ויוצא אפילו בתבואה ואפילו בכלים. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה° הדא דתימר בשלא עשאן דמים דבר שאין לו ערך קצוב וצריך הערכה אבל אם עשאן דמים ככסף הוא. תנן, עבד עברי נקנה בשטר. רבי אבהו° אמר בשטר של כסף שהאדון נתן לעבד כסף, וכותב העבד לרבו בשטר, בכך וכך מעות אני קנוי לך. הא בשטר של מתנה שהעבד לא קבל כסף אלא נתן עצמו במתנה, אף על פי שכתב בשטר הריני נתון לך במתנה לעבד, אינו מכור. דכיוון שלא ניתן עליו כסף, אינו יוצא בגרעון כסף. והאדון לא סומך דעתו וחושב שמא יחזור בו העבד. מעתה הרי אפילו בשטר של כסף יכול העבד להחזיר את הכסף שקיבל ולהשתחרר? אמר לו. לא התכוונתי שהעבד יחזור בו, אלא שמא תבוא שנת רעבון ויחזור בו רבו. לכן במתנה אינו קנוי. כי העבד לא סמך דעתו וחושש שמא רבו ישלח אותו בשנת רעבון משום שלא יוכל להאכילו, וכיון שכך לא הקנה עצמו בלב שלם. אבל כשנקנה בכסף אפילו ישלחו רבו יש לו כסף שאיתו יוכל להתקיים, וגמר ומקנה. סדר מכירה בשטר של אמה עבריה כך הוא. ^א_לאני פלוני מכרתי בתי לפלוני. סדר קידושין של אב שמקדש את ביתו קטנה כך הוא, אני פלוני קידשתי בתי לפלוני. רבי חגיי° בעא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא} החליף ובמקום האב, כתב הקונה ואמר אני פלוני לקחתי בתו של פלוני. או שכתב החתן אני פלוני קידשתי בתו של פלוני מהו? אמר ליה ומה בכך. אבל אם החליף לשון מכירה בלשון קידושין, או לשון קידושין בלשון מכירה, לא עשה כלום. כתיב (שמות משפטים כא ב) שש שנים יעבד יכול יוצא בסוף שש קדם שנשלמה שישית? תלמוד לומר ובשביעית יצא. יכול יצא בסוף שבע? תלמוד לומר שש שנים יעבד. הא כיצד? עובד כל שש, ^א_לאויוצא בתחילת שבע. כתיב ובשביעית יצא. בשביעית של מכירה ולא בשביעית של עולם. אתה אומר שביעית של מכירה, או אינה אלא שביעית של עולם? כשהוא אומר שש שנים יעבד, הרי שש שנים אמורות. הא מה אני מקיים ובשביעית יצא שהרי כבר נאמר שרק שש שנים עובד? אלא ללמד ^א_לבשביעית של מכירה ולא שביעית של עולם. אימא חליף? אמר רבי זעירא° בשם רב הונא° , ובשביעית כתיב. מה שש שנים לעבודתו, אף שביעית לעבודתו, אמר רבי חונה° . אם אומר את שביעית של עולם, אם כן מה היובל בא ומוציא? הרי כבר יצא בשנת הארבעים ותשע שהיא שביעית. אמר רבי יוחנן בר מרייה°

[דף ו עמוד ב]

השאלה של רבי חונה° אתייא כמאן דאמר אין היובל עולה ממיניין שני שבוע. כך שתמיד אחר שנת הארבעים ותשע שהיא שנת שמיטה יחול שנת היובל, ואחריה מתחיל מחזור שמיטה חדש. ברם כמאן דאמר היובל עולה ממיניין שני שבוע, ותמיד סופרים חמישים שנים מהשנה שאחר היובל והיובל עצמו נחשב כשנה רגילה במנין שנים לשמיטה. יוצא שפעמים שהיובל בא באמצע שני שבוע, שכן יובל ראשון חל בשנה ראשונה לשמיטה. יובל שני חל בשנה שניה, וכן הלאה. ולכן צריך את הפסוק שאומר שעבדים משתחררים ביובל אף אם נאמר שהם משתחררים בשביעית. רבנין דקיסרין אמרין אפילו כמאן דאמר ^א_לגאין היובל עולה ממיניין שני שבוע. אין הפסוק מיותר. דיכלין אנן מפקין לה הכא, שביעית מוציאה את העבדים, ויובל את הנרצעים.

[דף ז עמוד א]

מניין אפילו חלה, שאינו חייב להשלים את ימי חוליו אלא יצא בשביעית? תלמוד לומר ובשביעית יצא לחפשי חנם. יכול אפילו ברח? ^א_לדתלמוד לומר שש שנים יעבוד. מה ראית לרבות את זה ולהוציא את זה? אחר שריבה הכתוב ומיעט. מרבה אני את זה שהוא ברשותו של האדון רק שהוא חלה ולא יכל לעבוד. ומוציא את זה שאינו ברשותו שברח. אמר רבי בון בר חייה° . רבי הושעיה° בעא. ניחא, חלה ואחר כך ברח אינו משלים, שהרי האדון לא הפסיד בבריחה הזו כלום. ברח ואחר כך חלה מהו? אמר רבי חייה בר אדא° נישמעינה מן הדא דתנן

[דף ז עמוד ב]

המורדת על בעלה, כותבין לו איגרת מרד על כתובתה. ותני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. ^א_להנדה וחולה וארוסה ושומרת יבם, כותבין לו איגרת מרד על כתובתה. מה אנן קיימין? אם בשמרדה עליו והיא נידה. התורה המרידתה עליו. אלא כן אנן קיימין, בשמרדה עליו ^א_לועד שלא באת נידה, ובאת לנידה. הרי אינה ראויה למרוד ואת אומר כותב. אף הכא, ברח ואחר כך חלה משלים, דהו יכיל למימר ליה, אילו הוית גבאי, לא אבאשתא _{אילו הייתה אצלי לא הייתה חולה} . אמר רבי חיננא° . אפילו על קדמיתא אתייא היא. חלה ואחר כך ברח, משלים. דהו יכיל מימר ליה, _{אילו הויתה} גבאי, אינשמת בפריע _{אילו הייתה אצלי לא הייתה מבריא מהר}. תנן וקונה את עצמו בשנים. אית תניי תני נמכר לפחות משש, ואינו נמכר יותר על שש. ואית תניי תני, אינו נמכר לא בפחות משש ולא יותר על שש. אמר רבי ירמיה° . טעמיה דהדין תנייא, שסובר נמכר לפחות משש שהרי פעמים ^א_לזשהוא נמכר שתים או שלש שנים לפני היובל והיובל בא ומוציא על כורחו. וכיוון שיש מציאות שנמכר לפחות משש שנים, אף לכתחילה נימכר לפחות משש. תנן, יוצא ביובל. דכתיב (ויקרא בהר כה נד) ואם לא יגאל באלו ויצא בשנת היובל. ובגירעון כסף דכתיב (ויקרא בהר כה נא נב) אם עוד רבות בשנים ואם מעט נשאר בשנים. והרי כבר נאמר כפי שניו ישיב גאולתו. וכי אין אנו יודעין שאם יש רוב אין מיעוט ואם יש מיעוט אין רוב? אמר רבי הילא° _אילעא פעמים שהשנים מרובות על השכר שבו נקנה כגון שמחיר העבודה התייקר ובסכום שקיבל העבד היה צריך לעבוד פחות משש שנים ופעמים שהשנים מעוטות מן השכר כגון שמחיר העבודה הוזל ובסכום שקיבל העבד היה צריך לעבוד יותר משש שנים. מניין אתה אומר שאם ^א_לח נמכר בשש מנים ממנה מנה לשנה והשביח והרי הוא יפה שנים עשר מנה ממאתים מאתים לשנה. מניין שאינו מחשב עמו אלא ממנה מנה? תלמוד לומר מכסף מקנתו. נמכר בשנים עשר מנה ממאתים מאתים לשנה. והכסיף ועמד על שש מנים, מנה מנה לשנה. מניין אתה אומר ^א_לט שאינו מחשב עמו אלא במנה לשנה? תלמוד לומר כפי שניו ישיב את גאולתו. למדנו בנמכר לגוי שכשהוא נגאל ידו לעליונה. מניין בנמכר לישראל כשהוא נגאל ידו לעליונה? שכיר שכיר לגזירה שוה. בנמכר לגוי כתיב (ויקרא בהר כה נ) כימי שכיר יהיה עימו. ובנמכר לישראל כתיב (דברים ראה טו יח) כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים. מה שכיר האמור לגוי כשהוא נגאל ידו לעליונה. אף שכיר האמור לישראל כשהוא נגאל ידו לעליונה. בנמכר לנכרי כתיב(ויקרא בהר כה מח מט)אחד מאחיו יגאלנו. או דודו או בן דודו יגאלנו, או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו. °רבי אומר . מה תלמוד לומר יגאלנו יגאלנו ג' פעמים? לרבות כל הגאולות שיהו כסדר הזה. כתיב (ויקרא בהר כה נד) ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היובל. °רבי יוסי הגלילי אומר. באלה בקרובים לשחרור, ובשאר כל אדם לשיעבוד. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר. באלה בקרובים לשיעבוד ובשאר כל אדם לשיחרור. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ושניהן מקרא אחד דורשין. דכתיב ואם לא יגאל באלה. °רבי יוסי הגלילי דריש, ואם לא יגאל באלה בקרובים אלא באחרים. משעבד עד היובל ויוצא. °רבי עקיבה דריש. ואם לא יגאל, אלא באלה בקרובים משלים שיעבודו עד היובל ויוצא. מה הדין לדברי חכמים? אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^א_מבין זה ובין זה לשחרור. ותני כן גבי שדה אחוזה. (ויקרא בהר כה כו) ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו. והשיגה ידו, יד עצמו. ומצא כדי גאולתו, על ידי אחרים. מה השגת יד של

[דף ח עמוד א]

עצמו לעצמו. אף השגת ידי אחרים לעצמו _{וגבי עבד זוכה לעצמו ויוצא לחרות}. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לדברי מי שהוא אומר לשיעבוד, משלים את השנים שעוד נותרו לשיעבוד לגוי אם עבד ארבע שנים משלים עוד שנתים ויוצא. והתני אם משגאלו הרי הוא כנמכר לו, משעבד ויוצא, משמע שמשתעבד בו שש שנים? אמר רבי אבא מרי° . לית כאן _{אין גורסים} משעבד בו ויוצא, אלא משלים ויוצא. תני, רצו קרוביו ליגאל מראשון _מהגוי, גואלין להן. רצו קרוביו ליגאל משני _{מהישראל שגאל מהגוי}, אין גואלין להם. אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אתייא כמאן דאמר באלה בקרובים לשחרור, ובשאר כל אדם לשיעבוד. כי אם גם אחרים גאלים לשיחרור למה צריך לגאל משני? שמואל בר אבא° בעא קומי רבי יסא° _אסי. הכא בעבד עברי שנמכר לגוי כתיב (ויקרא בהר כה נ) וחשב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל. והכא במקדיש שדה אחוזה כתיב (ויקרא בחקותי כז יח) וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות, ודרשינן, שנים אתה מחשב, ואי אתה מחשב חדשים. הכא גבי עבד עברי, את מחשב חדשים ושנים ויוצא. ולמה גבי שדה אחוזה ^א_מאלית את מחשב חדשים ושנים ויוצא אלא רק שנים? אמר ליה, שנייא היא שהקישה התורה עבד עברי לשכיר דכתיב (ויקרא בהר כה נ) כימי שכיר יהיה עמו. מה זה מחשב חדשים ויוצא, אף זה מחשב חדשים ושנים ויוצא. באמה עבריה כתיב (שמות משפטים כא יא) אם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חינם אין כסף. ויצאה חינם, אילו ימי הבגרות. אין כסף אילו ^א_מבהסימנין. ויאמר באחת מהם ויצאה אין כסף. ללמד שיוצאת בסימני נערות, ודי בכך שהרי אילו נאמר באחת מהן. הייתי אומר, אם בסימנים היא יוצאה, לא כל שכן בימות הבגר. אילו כן. הייתי אומר, שמה שנאמר ויצאה אין כסף שהכוונה לימות הבגר. והדין נותן הואיל והיא יוצאה מרשות האב ויוצאה מרשות האדון. מה מרשות האב אינה יוצאה בסימנין אלא בבגר , אף מרשות האדון לא תצא בסימנין אלא בבגר . לפום כן צריך מימר ויצאה חנם, אילו ימי הבגר. אין כסף, אילו הסימנין

[דף ח עמוד ב]

או חליף ונאמר, יצאה חנם אלו ימי נערות, אין כסף אלו ימי בגרות, שהרי סימני נערות קודמים לסמני בגרות? אמר רבי תנחומא° _{בר אבא} בשם רבי חונה° . דדרשינן אין כסף, במקום שיש כסף לאב, אין כסף לאדון. וזה בימי נערות שכסף קידושיה לאביה. אבל בבגרות אין האב זכאי בכסף הקידושין. כתיב (שמות משפטים כא ח) אשר לא יעדה והפדה. מלמד שאינו מייעדה לו, עד שיהא ביום די זמן כדי לפדותה, ובמעשה ידיה שוה פרוטה, ובגירועיה שוה פרוטה. דברי °רבי יוסי בי רבי יהודה דמעות ראשונות לאו לקידושין ניתנו וחכמים אומרים, ^א_מגמיעד והולך עד דימדומי חמה דמעות ראשונות לקידושין ניתנו. אמר רבי חייה בר אדא° . הכל מודין בעבד עברי עד שיהא שם שוה פרוטה ואם לא נשאר שווה פרוטה אינו יוצא בגרעון כסף. יאות אמר °רבי יוסי בי רבי יהודה שהרי מקדשה תמורת העבדות שהיא עוד נשארה חייבת לו. מה טעמא דרבנין? הרי כסף אין כאן, מעשה ידים אין כאן, במה הוא מייעדה? אמר רבי זעירא° ^א_מדמייעדה בדברים דמעות ראשונות לקידושין ניתנו. כדתני רבי הושעיה° כיצד הוא מייעדה? אומר לה בפני שנים הרי את מיועדת לי. על דעתיה ד°רבי יוסי בי רבי יהודה , בסוף נותן לה כסף לייעודים דמעות ראשונות לאו לקידושין ניתנו. על דעתון דרבנין, משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים. מה נפקא מביניהון? מעשה ידיה. מאן דאמר בסוף נתן לה כסף לייעודים, מעשה ידיה שעשתה מיום הקניה עד שעת נישואיה, של האדון, שעד אז הייתה שיפחה. מאן דאמר משעה ראשונה ניתן כסף של ייעודים, מעשה ידיה של אביה. שהתברר למפרעה שלא היתה שפחה אלא ארוסה משעה ראשונה, ומעשה ידי ארוסה לאביה. ולא היא, אפילו כמאן דאמר משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים

[דף ט עמוד א]

מעשה ידיה של בעלה. שנעשה כאומר לאשה, הרי את מקודשת לי, על מנת שמעשה ידייך שלי. היה נשוי את אחותה ומתה. מאן דאמר בסוף ניתן כסף לייעודים אינה צריכה כסף אחר. ומאן דאמר משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים, צריכה כסף אחר. ולא היא, דאפילו כמאן דאמר בסוף ניתן כסף לייעודים צריכה כסף אחר. למה? שאין קטנה מתקדשת מעצמה, וכשהאב מכר את ביתו, כאילו אמר בשעת המכירה לבתו קבלי כסף קידושייך. אבל כשמכרה לבעל אחותה אין משמעות להסכמת האב לקידושין. שהרי כל עמא מודיי שאין קידושין תופסין בעריות. °רבי יוסי בי רבי יהודה שאמר שמתקדשת בגרעונה וצריך שישאר שם שוה פרוטה, מיסבר סבר, דאילין ייעודין דהכא קידושי תורה הן. ואשה מתקדשת במלוה? אמר רבי אבון° . אתייא ד°רבי יוסי בי רבי יהודה , כ°רבי שמעון בן אלעזר שסובר שאשה מתקדשת במלוה אם הכסף קיים. דתני. הרי את מקדשת ^א_מהבפקדון שיש לי בידך. והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד. אם נשתייר שם שוה פרוטה, מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת. התקדשי לי במלוה שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנבה או שנאבדה אפילו נשתייר בה שוה פרוטה אינה מקודשת. אמר °רבי שמעון בן אלעזר משום °רבי מאיר מלוה כפקדון אם נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת כמה ד°רבי שמעון בן אלעזר עביד מלוה כפיקדון, כן °רבי יוסי בי רבי יהודה עביד ייעודים כמלוה. תני כתיב (שמות משפטים כא ט) ואם לבנו ייעדנה. לבנו הוא מייעדה אינו מייעדה לאחין. וייעדנה לאחין מקל וחומר? מה אם הבן שאינו קם תחתיו לחליצה ולייבום, הרי הוא ^א_מומייעדה לו. אחיו שהוא קם תחתיו לחליצה ולייבום, אינו דין שייעדנה לו? לא אם אמרת בבן, ^א_מזשהוא קם תחתיו בשדה אחוזה ואם האב או הבן פדו את השדה שהקדיש האב אינה יוצאה לכהנים ביובל דכתיב (ויקרא בחקותי כז כ) ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד. איש אחר ולא בנו תאמר באחיו, שאינו קם תחתיו בשדה אחוזה? ויקם בשדה אחוזה מקל וחומר? דמה אם הבן שאינו קם תחתיו לחליצה ולייבום, הרי הוא קם תחתיו בשדה אחוזה. אחיו שקם תחתיו בחליצה ויבום אינו דין שיקום תחתיו בשדה אחוזה? תלמוד לומר ואם לבנו ייעדנה. לבנו הוא מייעדה ואינו מייעדה לאחיו. ואם לבנו ייעדנה. לבנו הוא מייעדה ואינו מייעדה לבן בנו. שמואל בר אבא° בעא קומי רבי זעירא° . בפרשת נחלות, את עבד ^א_מחבן בן כבן שאם האבא מת ונשארו בתו ובן בנו, בן בנו יורש ולא הבת, כי בן הבן דינו כמו הבן. ואמאי הכא בייעוד לית את עבד בן בן כבן? אמר רבי זעירא° , מאן דאמר לי הדא מילתא, אנא משקי ליה קונדיטון. אמר רבי תנחום° . שניא פרשת נחלות, שהרי עשיתה ^א_מטאח כבן, וכן שאר כל הקרובים כבן, שכל הקרוב יותר יורש. לעומת זאת בייעוד לא תלוי בקרבה, לכן אין את עושה בן בן כבן. התיבון רבנן דקיסרין. הרי פרשת הטומאה הרי עשית ^א_נאח כבן, ושאר כל שבעת הקרובים כבן ונטמא להם. ואין את עושה בן בן כבן ואינו נטמא לבן בנו. רואים שבן בן גרוע מהאח אמר, הא אזיל _הלך קונדיטון. תני, ואם לבנו ייעדנה, ^א_נאלדעת שצריך הסכמתו כך שזה שייך רק בגדול. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לית כאן לדעת. שאף לבנו קטן יכול לייעד ולא צריך דעתו. אמר רבי יעקב בר אחא°

[דף ט עמוד ב]

כן אית כאן _{אפשר לגרוס} לדעת, כ°רבי יוסי בי רבי יהודה דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו, וכשמקדש צריך את דעתה. אמר שמואל בר אבודמא° . אפילו תימר אית כאן לדעת כ°רבי יוסי בי רבי יהודה , דווקא דעתה, אבל דעתו אינו צריך. דכתיב ואם לבנו ייעדנה, אפילו קטן. כתיב אם לבנו ייעדנה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, מייעדנה בין לבנו גדול בין לבנו קטן בין לדעת בין שלא לדעת. רבי שמעון בן לקיש° אמר, אינו מייעדה אלא לבנו גדול ^א_נבובלבד לדעת. תני, בן תשע שנים ויום אחד, עושה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, דהוא פתר לה בייעודין שהאבא יכול לייעד לבנו הקטן והקדושין תופסים מהתורה, ניחא. שקטן עושה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° דהוא פתר לה בנישואין רגילים שלדעתו אין יעוד לקטן, תהא פטורה מן החליצה ומן הייבום שהרי אין קידושין לקטן? דתנינן ^א_נגנשא הקטן אשה ומת הרי זו פטורה. אמר רבי אבון° , אתייא דרבי שמעון בן לקיש° כ°רבי יוסי בי רבי יהודה שסובר שיש מציאות שיהיה קידושין לקטן מהתורה. ותני כן, ^א_נדבן תשע שנים ויום אחד עד בן שתים עשרה שנים ויום אחד שהביא שתי שערות הרי זו שומא. °רבי יוסי בי רבי יהודה אומר, הרי אילו סימנין. אמר רבי יעקב בי רבי בון° בשם רבי יוסי בן חנינה° . והן שעמדו בו בשעת סימנין _{שישארו עד גיל שלוש עשרה ויום} רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. עמדו בו בשעת סימנין, למפריעו הוא נעשה איש. או מיכן ולבא? נפקא מינא אם אחר נתן לה קידושין. אמר ליה רבי אבון° . פשיטא ליה דלמפריעו הוא נעשה איש, וכל שכן להבא. דהא פתר ליה הדא דרבי שמעון בן לקיש° כ°רבי יוסי בי רבי יהודה . ולמה רבי יוסי° _{בר זבידא} לא פתר הדא דרבי שמעון בן לקיש° כ°רבי יוסי בי רבי יהודה בבן תשע שהביא שתי שערות? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, דהיא צריכה ליה _{שהוא נספק בדין זה} דרבי יוסה° _אסי בעי, עמדו בו בשעת סימנין, למפריעו הוא נעשה איש או מיכן ולבא? ניחא שתהיה אלמנה מקטן או שייעדה לו אביו כשהוא קטן ומת, או בבן תשע שהביא שתי שערות אבל איך יתכן שתהיה גרושה? הרי אין גרושי קטן כלום. תיפתר שבא עליה כשהוא בן תשע או שייעדה לו אביו כשהוא קטן, או בבן תשע שהביא שתי שערות ומשהגדיל נתן לה גיטו. איך יתכן שתהיה חלוצה מקטן? תיפתר שבא עליה ומת, וחלצו לה אחין, ועל ידיו היא נעשית חלוצה. לרבי יוחנן° _{בר נפחא} שאמר שהאבא יכול לייעד לבנו הקטן, מעתה אפילו פחות מבן תשע? אמר אבי שמואל בר אבודמא° , וכיני. אלא למה נקט בן תשע? בגין דתנא כולהון תשע שכל שאר הדברים שמופיעים ברשימה שייכים רק בבן תשע, תנא אוף הדא עמהון. אמר רבי יהודה בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי° . מאחז למד °רבי יוסי בי רבי יהודה דתני, אחז הוליד בן תשע. שבן עשרים היה כשמלך וט”ו שנים מלך, נמצאו כל שנותיו ל”ה. וחזקיה° בנו היה בן כ”ה כשאביו מת, נמצא שחזקיה° נולד כשאחז היה בן עשר שנים. ואם תחסר ט' ירחי עיבור, נמצא שהיה בן ט' שנים כשנתעברה אשתו. והרן בן שש. שאברהם היה גדול מנחור שנה אחת, ונחור היה גדול מהרן שנה אחת. נמצא הרן קטן מאברהם שתי שנים. אברהם היה גדול משרה עשר שנים. תן שנה לעיבורה של מלכה ושנה לעיבורה של יסכה שהיא שרה, הרי כשהוליד היה בן שש

[דף י עמוד א]

וכלב בן עשר. שבן ארבעים שנה היה כשהלך לרגל את הארץ, ואז בצלאל בן בנו היה בן י”ד שנים. דכשהוקם המשכן היה בן י”ג דכתיב איש במלאכתו. הורד י”ד של בצלאל נשארו כ”ו. הורד שתי שנים לג' הריונות, נמצא שכל אחד הוליד כשהיה בן שמונה. וזה מתאים רק למאן דאמר הוא כלב בן חצרון הוא כלב בן יפונה אבל אם זה לא אותו אדם כל החשבון נופל. מכרה לזה וקידשה לזה, שיחק האב באדון ונשואה לשני, דברי °רבי יוסי בי רבי יהודה . וחכמים אומרים, ^א_נהלא שיחק האב באדון ויכול הראשון ליעדה לאישה. ל°רבי יוסי בי רבי יהודה דהוא סבר מעות ראשונות לא ניתנו לקידושין, נעשה כאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום. אילו האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום שמא אינה מקודשת לשני? אף כאן מקודשת לשני. לדברי חכמים שסוברים שמעות ראשונות ניתנו לקידושין. נעשה כאומר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שלשים יום. אילו האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שלשים יום. ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום, שמא אינה מקודשת לשניהן וצריך שיתן האחד גט? ואף כאן הרי זה כאומר הרי היא מקודשת מכבר לכשירצה האדון לייעד ולא שיחק האב באדון וגם קידושי הראשון תופסים.

[דף י עמוד ב]

הכל מודים שאם השיאה ששיחק האב באדון. דכיוון שהשיאה אמרינן דודאי לא התכוון שאף קידושי הראשון יתפסו ויהיו בניה ממזרים. כתיב (שמות משפטים כא ז) כי ימכר איש את בתו לאמה. פעמים שהוא מוכרה לו לאמה בלבד. מלמד שהוא מוכרה לו ומתנה עמו, על מנת שלא יהו עליה ייעודין, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ^א_נולא עשה כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה. וכל המתנה על מה שכתוב בתורה, תנאו בטל. ולית ל°רבי מאיר כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל? אית ליה. אלא דסבר דרק תניי דאי אפשר לו לקיימו בסופו שבהכרח יעבור איסור תורה בקיום תנאו, אין תנאו קיים. וזה איפשר לו לקיימו בסופו. שהרי אין חובה על האדון לייעד, אלא אם רצה מייעד, ואם לא ייעד לא עובר על מצוות התורה. ולית ליה לרבנין תניי שאיפשר לקיימו בסופו תנאו קיים? אית לון בתניי ממון. וזה תניי גוף הוא. והא תני, נושא הוא אדם אשה ומתנה עמה על מנת שלא יהא לה עליו לא שאר ולא כסות ולא עונה. ניחא שאר וכסות. אבל עונה לא תניי גוף הוא? אמר רבי חייה בר אדא° . תיפתר בקטנה. חכמים שסוברים שאינו יכול להתנות שלא ייעד, מה מקיימים הדא תנייא לאמה דמשמע שיכול למוכרה לאמה בלבד? במוכרה ^א_נזאלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. שלא הוא שמתנה שלא ייעד אלא התורה היא שאוסרת. איך אפשר להעמיד את המשנה במוכרה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט? הרי לאחר שנישאה בפעם הראשונה ונהייתה אלמנה או גרושה או חלוצה. שוב אין לאביה רשות למוכרה? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . תיפתר, באלמנה מן האירוסין. והא תני, ^א_נחמוכר הוא אדם את בתו לאישות ושונה. ^א_נטלשפחות ושונה. ^א_סלאישות אחר שפחות, ^א_סאאבל לא לשפחות אחר אישות? ואיך יכול למכרה לשיפחות אפילו אחר אירוסין? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, תניין אינון. מאן דאית ליה שמוכרה אלמנה לכהן גדול, אית ליה שיכול למכרה לשפחות אחר אישות. מאן דלית ליה שמותר למוכרה אלמנה לכהן גדול, לית ליה שמותר למוכרה לשפחות אחר אישות. מה מקיים הדין תנייה שסובר שאפילו מן האירוסין אסור למכור לשפחה את מה שכתוב לאמה דמשמע שיכול למוכרה לאמה בלבד? אמר רבי מתנייה° . תיפתר שמוכרה לאחד שהיה נשוי לאחותה. שלא הוא שמתנה שלא ייעד אלא התורה היא שאוסרת. תני °רבי שמעון בן יוחי . כשם שאינו מוכרה לשפחות אחר אישות, אף לא לשפחות אחר שפחות. מה טעמא ד°רבי שמעון בר יוחאי ? דכתיב בבגדו בה. פעם אחת הוא בוגד בה. ואינו בוגד בה פעם שניה. מה מקיימין רבנן טעמא ד°רבי שמעון בן יוחי ? בבגדו בה. שכיון שפרס בגדו עליה לשם אישות, עוד אין לאביה בה רשות למוכרה לשפחות. אבל לשפחות אחר שפחות יכול למכור . רבי שמעון בן לקיש° בעא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמה העברייה שהלך אביה והשיא אותה לאחר

[דף יא עמוד א]

יוצאה _{משתחררת} בנישואים מקל וחומר? מה אם הסימנין שאינן מוציאין אותה מרשות האב, הרי הן מוציאין אותה מרשות האדון. נישואין שהן מוציאין מרשות האב, אינו דין שיוציאו אותה מרשות האדון? אמר ליה אני אין לי אלא משנה. דתנן, יתירה עליו אמה העברייה, שהיא קונה את עצמה בסימנין. בסימנין ולא בנישואים. בר פדייה° אמר. ^א_סבאמה העברייה יוצאה במיתת רבה האדון. מה טעמא? דכתיב (דברים ראה טו יז) ואף לאמתך תעשה כן. וכתיב (דברים ראה טו יז) והיה לך עבד עולם. הקיש אמה עברייה לנרצע. מה ^א_סגהנרצע יוצא במיתת רבו. אף אמה עברייה יוצאה במיתת רבה. ואתייא דבר פדייה כהדין תנייא. דתני, ^א_סדעבד עברי עובד את הבן, ואינו עובד את הבת. אמה העברייה, אינה עובדת את הבת ואינה עובדת את הבן. אית תניי תני, בין עבריה ^א_סהבין עברי, אינן עובדין לא את הבן ולא את הבת. מה מקיים הדין תנייה ואף לאמתך תעשה כן? ^א_סופתר לה בהענק. דתני, ^א_סזאילו שמעניקין להם. היוצא בשנים, וביובל, ואמה העברייה שהיא קונה את עצמה בסימנין. אבל היוצא בגירעון כסף ובמיתת האדון אין מעניקין להן. כתיב (שמות משפטים כא ו) והגישו אדוניו אל האלהים. וכתיב והגישו אל הדלת וגו' הא כיצד? זה שהוא נמכר בבית דין והגישו אדוניו אל האלהים ונרצע בבית דין. וזה שהוא מוכר את עצמו, והגישו אל הדלת ונרצע בינו לבין עצמו. רבי אמי° _{בן נתן} בעא, פשיטא זה שהוא נמכר בבית דין, בית דין כותבין שטרו ככל מכירה שהמוכר כותב השטר . זה שהוא מוכר את עצמו, מי כותב את שטרו שהרי לא מצאנו שהדבר הנקנה כותב שטר? האם העבד שהוא המוכר או הקונה. שהרי הוקש לאשה ושם הבעל הקונה כותב? כתיב (דברים ראה טו יח) לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חפשי מעמך, כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים. שכיר עובד ביום ואינו עובד בלילה. עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה. כתיב לא ירדנו בפרך לעיניך, ואת אומר אכן? אמר רבי אמי° _{בן נתן} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הכוונה שרבו משיאו אשה כנענית ונמצא עובד בין ביום בין בלילה. רבי אבא בר ממל° בעא קומי רבי אמי° _{בן נתן}. הגע עצמך שהיה קונה עבד כהן? אמר ליה, וישראל לא היתר מכלל איסור הוא? שהרי אסור בשיפחה וכאן הותרה לו, אף לכהן הותרה. כד שמע רבי אבא בר ממל° את הברייתא שמובא ^א_סחכאן חזר ביה. דדרש רבי יהודה בי רבי° . המילת הזה שהוא הרך של האזן נרצע. שלא יהא כהן ויפסל. °רבי מאיר אומר, מן הסחוס היה נרצע. מיכן היה °רבי מאיר אומר. ^א_סטאין הכהן נרצע, שמא ייעשה בעל מום וייפסל מן העבודה. ויירצע הסחוס פחות מן הכרשינה? שמא יבוא לידי

[דף יא עמוד ב]

כרשינה. ויבוא לידי כרשינה? התורה אמרה, ושב לאחוזתו. בעיינו, לכמות שהיה קדם שנימכר. ומכאן משמע שאפילו עבד כהן נמי רבו מוסר לו שפחה כנענית. דאי לאו הכי, למה לי טעמא מפני שנעשה בעל מום? תיפוק ליה דכלום היה נרצע העבד אלא אם כן היו לו אשה ובנים מהשיפחה. דבעינן שיאמר אהבתי את אדוני ואת אשתי ואת בני וליכא. אלא על כרחך דכהן נמי מותר בשיפחה. במרצע. אין לי אלא במרצע. מניין אפילו בסול _{עץ חד}, אפילו בקוץ, אפילו בזכוכית? תלמוד לומר, ורצע, מכל מקום. עד כדון כ°רבי עקיבה שדורש לשון תורה. אבל ל°רבי ישמעאל _{בן אלישע} מנין שרוצע בכל דבר ? תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. בשלשה מקומות הלכה למשה מסיני עוקפת למקרא שההלכה אומרת אחרת מפשט הפסוק. ובמקום אחד, עוקפת למדרש. התורה אמרה וכתב לה ספר כריתות. התורה אמרה (דברים כי תצא כד א) שמתגרשת בספר. והלכה אמרה ^א_עבכל דבר שהוא בתלוש. גבי כיסוי הדם, התורה אמרה (ויקרא אחרי מות יז יג) ושפך את דמו וכיסהו בעפר. והלכה אמרה, ^א_עאבכל דבר שהוא מגדל צמחים. גבי עבד עברי, התורה אמרה ורצה אדוניו את אזנו במרצע. והלכה אמרה אפילו בסול _{עץ חד} אפילו בקוץ אפילו בזכוכית. ובמקום אחד הלכה עוקפת למדרש. דתני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} (ויקרא מצורע יד ט) והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו כלל. את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו, פרט. וכשהוא אומר ואת כל שערו יגלח, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל, אין אתה דן אלא כעין הפרט. לומר לך, מה הפרט מפורש שהוא מקום כינוס שיער ובנראה. אף אני אין לי אלא מקום כינוס שיער להוציא שער זרועותיו ושוקיו שאין שם קיבוץ שיער, ובנראה, להוציא שיער בית השחי. והלכה אמרה, ^א_עביגלחנו כדלעת. במרצע ^א_עגמה מרצע שהוא של מתכת אף כל דבר שהוא של מתכת. °רבי אומר, זה מקדח גדול. °רבי יוסי בי רבי יהודה אומר, זה הפסילה. והגישו אל הדלת. יכול אפילו מוטל _{שהדלת עקורה ומונחת על הרצפה}? תלמוד לומר או אל המזוזה. ^א_עדמה מזוזה עומדת. אף הדלת יהא עומד. גנאי לו גנאי למשפחתו. תני °רבי אליעזר בן יעקב אומר. ולמה אל הדלת? שעל ידי דלת יצאו מעבדות לחירות שמרחו הדם על המשקוף ועל שני המזוזות. שאלו התלמידים את °רבן יוחנן בן זכאי . מה ראה העבד הזה לירצע באזנו יותר מכל איבריו? אמר להן. אוזן ששמעה מהר סיני (שמות יתרו כ ב) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, ופירקה מעליה עול מלכות שמים וקיבלה עליה עול בשר ודם תרצע. אוזן ששמעה לפני הר סיני (ויקרא בהר כה נה) כי לי בני ישראל עבדים. והלך זה וקנה אדון אחר. לפיכך תבוא האוזן ותירצע לפי שלא שמר מה ששמעה. נאמר אזנו בעבד ונאמר אזנו במצורע. מה אזנו שנאמר להלן במצורע אזן ימנית. אף ^א_עהכאן ימנית. כתיב (שמות משפטים כא ה) ואם אמור יאמר העבד. עד שיאמר שתי אמירות. ^א_עואחת בסוף שש ואחת בתחילת שבע. אחת בסוף שש עד שהוא בעבודתו. ואחת בתחילת שבע. כתיב (שמות משפטים כא ה) לא אצא חפשי (שמות משפטים כא ה) אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני. מלמד שאינו נרצע ^א_עזעד שיהא לו אשה ובנים, ולרבו אשה ובנים. עד שיהא אוהב את רבו ורבו אוהבו. ועד שיתברכו הנכסים על ידיו שנאמר (דברים ראה טו טז) כי טוב לו עמך. וקונה את עצמו ביובל דכתיב (ויקרא בהר כה נד) ויצא ביובל הוא ובניו עמו. ובמיתת האדון דכתיב (דברים ראה טו יז) והיה לך עבד עולם. כתיב לך, כל ימי עולמו של אדון _{שיוצא במיתת האדון}

ירושלמי קידושין, פרק א, הלכה ג

מתני’: ^א_עחעבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה. וקונה את עצמו בכסף על ידי אחרים _{אבל לא על ידי עצמו שאין קנין לעבד ללא רבו ולא מועיל שיאמרו לו על מנת שאין לרבך כלום}, ובשטר על ידי

[דף יב עמוד א]

עצמו _{דידו וגיטו באים כאחד ודווקא על ידי עצמו ולא על ידי אחרים דחוב הוא לעבד}, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ^א_עטאף בכסף על ידי עצמו _{דיש קנין לעבד ללא רבו}, ובשטר על ידי אחרים _{דזכות היא לעבד. אבל לא על ידי עצמו דאין יד לעבד לקבל גיטו ולא אומרים ידו וגיטו באים כאחד}. ובלבד שיהא הכסף משל אחרים:

גמ’: תנן, עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה. כתיב (ויקרא בהר כה מו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה וגו' הקיש עבדים לאחוזה. מה אחוזה ניקנית בכסף ובשטר ובחזקה, אף עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה. מניין שאחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה? דכתיב (ירמיהו לב מד) שדות בכסף יקנו _או וכתוב בספר וחתום _או והעד עדים. וחתום אילו עידי שטר. והעד עדים, אילו עידי חזקה. או אינן אלא אילו עידי שטר? כבר כתיב וכתוב בספר וחתום. אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי מנא° _{בן יונה}. ורבי תנחום° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^א_פאין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה. מה טעמא? דכתיב שדות בכסף יקנו, ואין כסף פחות מפרוטה. ופליג על ההיא דאמר רבי חנינה° . דאמר רבי חנינה° , כל שקלים שכתוב בתורה, סלעים. ובנביאים, ליטרא _{עשר סלעים}. ובכתובים, קינטרין _{מאה סלעים}. אמר רבי יהודה בר פזי° . חוץ משקלי עפרון דהויין קינטרין _{מאה סלעים}. מה טעמא? דכתיב (בראשית חיי שרה כג ט) בכסף מלא יתננה לי. ולא דמייא, תמן בירמיה כתיב כסף משמע אפילו פרוטה, והכא רבי חנינה° לא אמר אלא היכא דכתיב שקלים. התיבון הרי האונס הרי אין כתיב בו אלא כסף ואת אמר שקלים? ובחזקה. ודלא כרבי אלעזר° _{בן פדת}. דרבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, הילך על הקרקע קנה. דתני, הילך בשדה לאורכה ולרחבה, קנה עד מקום שהילך דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. וחכמים אומרים, ^א_פאלא קנה עד שעה שיחזיק. ^א_פבהכל מודין במוכר שביל לחבירו, כיון שהילך בו קנייו _{שזה עיקר שימושו}. מה טעמא דרבי אלעזר° _{בן פדת}? דכתיב (בראשית לך לך יג יז) קום התהלך בארץ לאורכה ולרחבה כי לך אתננה. אית מתניתין אמר, עבדים כקרקעות. אית מתניתין אמר, כמטלטלין. אית מתניתין אמר, לא כקרקעות ולא כמטלטלין. מתניתין אמר עבדים כקרקעות דתנינן תמן. חזקת בתים, בורות, שיחין ומערות ומרחציות ושובכות, בית הבדים ובית השלחין ועבדים _{חזקתן שלוש שנים}. אית מתניתין אמרה, עבדים אינן כמטלטלין דתני. ^א_פגאי זהו חזקת עבדים? נעל לו מנעלו או התיר לו מנעלו, או נטל לפניו כליו למרחץ. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, אם ^א_פדהגביהו הרי זו חזקה. הגביה הוא את רבו, אין חזקה גדולה מזו. _{רואים שעבד נקנה בהגבה ואילו מטלטלין אינם נקנים בהגבה אם לא שדרכם בהגבהה}. מיליהון דרבנין אמרין, עבדים כמטלטלין. דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבנין, אין שיעבוד _אחריות למתנה _{שאם בעל חוב גבה ממנו אינו יכל לתבוע מהנותן}, ^א_פהואין גובין מן העבדים כקרקעות. אמר רבי מנא° _{בן יונה} לרבי שמי° . מאן אינון רבנין? אמר ליה, רבי יצחק° _{בר אבא} ורבי אימי° _{אמי בן נתן}. ארמלתא _אלמנה תפסת אמתא _{והיתומים לקחו אותה ממנה}. אתא עובדא קומי רבי יצחק° _{בר אבא} אמר תפסה תפסה. רבי אימי° _{אמי בן נתן} מפיק מינה _{הוציא ממנה}. דהיא סברה דהיא דידה _{שהיא חשבה שכיוון שהייתה משמשת אותה בחיי בעלה ונשארה אצלה, הרי היא זכתה בה}. ולית היא דידה והיה עליה להתכוון לזכות בה

[דף יב עמוד ב]

אית מתניתא דתני שהעבדים אינם לא כמטלטלים ולא כקרקעות. דתני, קרקעות ועבדים. החזיק בקרקעות לא קנה עבדים. אם אומר את עבדים כקרקעות, כיון שהחזיק בקרקעות, החזיק בעבדים. דאמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^א_פוהיו לו שתי שדות, אחת ביהודה ואחת בגליל. החזיק בזו שביהודה לזכות בזו שבגליל. או בזו שבגליל לזכות בזו שביהודה, קנה. ואף לא כמטלטלין. דאם אומר את עבדים כמטלטלין כיון שהחזיק בקרקעות, החזיק בעבדים. דתנינן תמן, ^א_פזהנכסין שאין להן אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות, וזוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן. תנן, וקונה את עצמו בכסף על ידי אחרים. רבי ירמיה° אמר, מאחר לרבו. הא מרבו לאחר לא _{שאם האדון יתן כסף לאחר ויאמר שבזה העבד משתחרר, אינו משתחרר בכך. שאין זה דרך קנין שהמוכר נותן כסף במקום לקבל}. אמר רבי זעירא° אפי' מרבו לאחר _{יש אומרים בהנאה שאדם חשוב מוכן לקבל ממנו את הכסף גמר מקנה. ויש אומרים שזה קניין מיוחד בעבד כנעני, כמו שאם אדם אחר נותן לבעלים במקום העבד והעבד זוכה בעצמו, כך כאשר הבעלים נותן לאחר האדון נותן במקום העבד והמקבל מקבל במקום האדון והעבד זוכה בעצמו}. מהו מוציא _{איזה מקרה עבד לא משתחרר}? מרבו לעצמו. _{שרק אם האדון נתן כסף לעבד הוא לא יצא לחרות דיד העבד כיד רבו}. רבי ירמיה° בעא קומי רבי זעירא° . הילך כסף זה שיצא עבדך לחירות מהו? אמר לו יוצא. שתצא שדך להפקר ? אמר לו לא יצאת. מה בין זה לזה? זה זיכה לבן דעת, וזה לא זיכה לבן דעת. הגע עצמך שהיה העבד חרש? אמר לו עדיין יש הבדל שהרי הוא בכלל איש _{שיכול לזכות אף שאין בו דעת לעשות קנין}. הגע עצמך שהיה קטן? אמר לו דרכו להגדיל. אמר רבי יונה° . אתייא דרבי זעירא° שאמר אפילו מרבו לאחר , כ°רבי שמעון בן אלעזר . דתני °רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי מאיר . אף בשטר על ידי אחרים ולא על ידי עצמו. מהו בשטר על ידי אחרים ולא על ידי עצמו? לא רבו נותן שטר לאחרים שיצא עבדו לחירות? אוף הכא רבו נותן כסף לאחרים שיצא עבדו לחירות. אמר רבי אבון° מה שאמר °רבי שמעון בן אלעזר שהעבד משתחרר בשטר על ידי אחרים, אתייא כ°רבי . ד°רבי אמר אדם משחרר חצי עבדו _{בהמשך הגמרא תסביר}. ולית לרבנין אדם משחרר חצי עבדו אז איך יש חצי עבד חצי בן חורין? אית לון ^א_פחבעבד של שותפות. ושיחרר אחד השותפים את כל חלקו. אבל בעבד שכולו שלו אינו יכול לשחרר חציו, דשנייא היא שהוא כמזכה מימינו לשמאלו. ולית ל°רבי שהוא כמזכה מימינו לשמאלו? אז איך אפשר לשחרר חצי עבד? אית ליה במזכה לו על ידי אחר _{כשיטת °רבי שמעון בן אלעזר}

[דף יג עמוד א]

ולית לרבנין במזכה לו על ידי אחר? סברין רבנן הראוי לזכות על ידי עצמו ראוי לזכות על ידי אחר. ושאינו ראוי לזכות על ידי עצמו אינו ראוי לזכות על ידי אחר. ו°רבי אומר, אף על פי שאינו ראוי לזכות על ידי עצמו ראוי לזכות לו על ידי אחרים. _{למאן דאמר יש לעבד קניין בלא רבו ומה שקנה עבד קנה רבו הכוונה שהוא זוכה והאדון זוכה ממנו, ויכול אחר לאמר לו זכה על מנת שאין לרבך בו} עבד שהגביה את המציאה ואמר, על מנת שאזכה בה אני ולא רבי מהו? על כורחו זכה הוא, ורבו זכה ממנו דמה שקנה עבד קנה רבו? או מכיוון שהגביה לצורך עצמו ולא לרבו, הרי זה כמו שנתנו לו מתנה על מנת שאין לרבו זכות בה, וזכה הוא ולא רבו? נישמעינה מן הדא דתנן, ^א_פטהמודר הנייה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות. אומר לה, הרי המעות האילו נתונין לך מתנה, ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נותנת לפיך. ותני בתנאי שהוסיף ואמר ולא ליך. אמר רבי זעירא° מאן תני ולא ליך? °רבי מאיר . ד°רבי מאיר עביד יד עבד כיד רבו ויד אישה כיד בעלה _{וכשהאשה קונה כאילו הבעל בעצמו קנה. ולא שהיא קנתה והבעל זוכה מידה. ולכן חייב לאמר לה שגם היא לא תקנה אלא מה שבפיה}. אמר רבי זעירא° קומי רבי מנא° _{בן יונה}. שנייא היא מתנה ממציאה, שבמתנה הוא זוכה מדעת אחר. אמר לו ולא כל שכן היא? מה אם במתנה שהיא זוכה מדעת אחר, את אומר זכתה האשה זכה בעלה. כאן במציאת עבד שהוא זוכה מדעת עצמו, לא כל שכן זכה העבד וזכה רבו? ולמה לא תנינן שהעבד קונה עצמו בראשי איברים שאינן חוזרין? אמר רבי יוחנן בן מרייה° , מפני המחלוקת. דאית תניי תני, ^א_צצריך גט שיחרור. אית תניי תני, אין צריך גט שחרור. פשיטא ^א_צאשהעבד מקבל מתנה מאחר לאחר, מאחר לרבו, מרבו לעצמו לא. מאחר לעצמו, מחלוקת °רבי מאיר וחכמים. °רבי מאיר אומר לא זכה, חכמים אומרים זכה. דתנן האומר הא לך כסף זה שלא יהא לרבך רשות בהן. זכה העבד זכה רבו דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, זכה העבד לא זכה רבו. מה צריכה ליה? מרבו לאחר מהו? האם כשם שהעבד זכה מאחר לרבו, כך הוא זוכה מרבו לאחר? נישמעינה מן הדא דתנן, ^א_צבהשואל את הפרה ושילחה לו ביד עבדו, ביד בנו, ביד שלוחו ומתה פטור. שהרי לא זכה עדיין בפרה ולא נעשה שואל עליה. אמר לו השואל שלח לי ביד עבדך וכו' ושלחה, חייב השואל. לית הדא אמרה שהעבד זכה מרבו לאחר? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, תפתר בעבד עברי. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. תיפתריניה אפילו בעבד כנעני. תיפתר באומר לו פתח לה והיא באה מאיליה. שהשואל שיעבד נפשו מרגע שיצאה מחצירו של משאיל. ותנינן גבי שואל, הנהיגה במשיכה, או קרא לה ובאת אחריו, מתחייב בה כשואל. רבי זעירא° שמע לה מן הדא דתנן

[דף יג עמוד ב]

^א_צגאבל אינו מזכה העירוב, לא על ידי בנו ובתו הקטנים. ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים, מפני שידן כידו. לית הדא אמרה, שאין העבד זוכה מרבו לאחר? תיפתר כ°רבי מאיר . ד°רבי מאיר עבד יד העבד כיד רבו. והתני מזכה על ידי אשתו. והא °רבי מאיר עבד יד האשה כיד בעלה? אמר רבי חנינה° בשם רבי פינחס° . יש מחלוקת תנאים בדברי °רבי מאיר ותיפתר כהדין תנייא דתני, אשתו אינה פודה לו מעשר שני בלא חומש שידה כיד בעלה. °רבי שמעון בן אלעזר אמר משום °רבי מאיר , אשתו פודה לו מעשר שני. דהדין תנייא ד°רבי מאיר , עביד יד העבד כיד רבו ולא יד האשה כיד בעלה. רבי זעירא° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. נראין דברים ^א_צדשיזכה העבד לעבד אחר בגט שיחרור, שיש לו גט שחרור. ^א_צהואל יזכה בגט אשה, שאין לו גט אשה. ואם תאמר מתניתא היא דתנן, ^א_צוהרי את שפחה וולדך בן חורין. אם היתה עוברה, זכת לו. אי מהתם הייתי חושב עוברה עשו אותו כאחד מאיבריה. והרי זה כמשחרר חצי עבדו, _{אבל אין ראיה מכאן לחידוש שיכול להיות שליח לאחר}. אמר רבי אבא בר חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. נראין דברים שמקבל העבד גט שחרור לעצמו שגיטו וידו באים כאחד. ואל יקבל גט לעבד כוותיה _{ששניהם של אותו אדון}, שידו כיד האדון. אין תימר איך אמרה המשנה הקודמת שהאומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין. אם היתה עוברה זכת לו? שניא היא עוברה. שעשו אותו כאחת מאיבריה _{והרי זה כמשחרר חצי עבדו}. רבי אבא° ורבי יוסי° _{בר זבידא} תריהון אמרין ד°רבי היא, ד°רבי אמר אדם משחרר חצי עבדו. מי שאמר בשעת מיתתו, פלונית שפחתי עושה אני לה כתב שלא תשתעבד ליורשים אחר שאמות _{אבל לא צווה שישחררו אותה}. רבי אלעזר° _{בן פדת} ורבי שמעון בן יקים° , אעלון עובדא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמר, לא הכל ממנו של היורש לשעבדה, כי מצוה לקיים דברי המת. בניה מה הם? אמר להם, בניה ^א_צזעבדים. מה שייר בה _{למה הואיל לשון זו שאמר האב}? למעשה ידיה _{שלא יטריחוה היורשים}. ^א_צחכתב כל נכסיו לשני עבדיו כאחת _{בשטר אחד ונתן לאחד מהם}. שניהן יצאו לחירות, ושניהן צריכין לשחרר זה את זה. אמר רב יהודה° _נשיאה בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} ורבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ד°רבי היא. ד°רבי אמר, אדם משחרר חצי עבדו. _{דכשכתב לפלוני ולפלוני הרי זה כאומר חצי מעבד פלוני לעצמו וחצי לרעהו, וכן לגבי השני}. אמר רבי זעירא° לרבי אבא° . לית הדא אמרה שהעבד זכה מרבו לאחר _{שהרי אחד קיבל וזיכה גם לשני}? אמר לו

[דף יד עמוד א]

מה את סבר משזכו בנכסים _{ורק אחר כך} יצאו לחירות _{וכל עבד זכה בנכסים עבור חברו}? אלא כאחת עבדים ונכסים יצאו לחירות _{כגון שכתב בשני שטרות כל נכסיו לזה וכל נכסיו לזה, וזיכה להם על ידי השליח בבת אחת, וקנו את הנכסים ואת עצמם}. האומר לשפחתו המעוברת, הרי את בת חורין וולדך עבד. וולדה כיוצא בה דברי °רבי יוסי הגלילי דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה, בזמן שהאשה לאדוניה, הולד לאדוניה. אין האשה לאדוניה, אין הולד לאדוניה. וחכמים אומרים, לא עשה כלום. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. כך פירשה רבי הושעיה° אב המשנה. לא עשה כלום ושניהן בני חורין. רבי אימי° _{אמי בן נתן} אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לא עשה כלום ושניהן עבדים. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ניחא, שיש מחלוקת בין רבי יוסי° _{בר זבידא} שסובר ששניהם בני חורין לחכמים שסוברים ששניהם עבדים. אבל על דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת}, מה איכא מחלוקת? אלא ^א_צטכיני מתניתין, דבריו קיימין דברי °רבי יוסי הגלילי שהאשה בת חורין והבן עבד. וחכמים אומרים, לא עשה כלום. מהו לא עשה כלום? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. כך פירשה רבי הושעיה° אבי המשנה, שניהן בן חורין. רבי אמי° _{בן נתן} אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שניהן עבדים. ודברי רבי יוסי° _{בר זבידא} כ°רבי . ד°רבי אמר, אדם משחרר חצי עבדו. שהרי העובר ירך אמו, נמצא משחרר חלק ממנה. וחלק נשאר עבד

ירושלמי קידושין, פרק א, הלכה ד

מתני’: בהמה גסה במסירה, ובהמה דקה בהגבהה, דברי °רבי מאיר ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. וחכמים אומרים, בהמה דקה נקנית במשיכה:

גמ’: אמר רב הונא° . ^א_קאין מוסירה קונה בניכסי הגר שמת, כי אין מי שימסור לו. אמר חזקיה° אמר רבי אבא° , רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל, היו לו עשרה גמלים קשורים זה בזה. מסר לו מוסירה של אחת מהן, כיוון שכולם נגררים אחריו נחשב כאילו מסר לו את כולם וקנה את כולם או לא קנה אלא אותו שמסר לו בלבד? אמר רב חסדא° . אמר ^א_קאמשוך את הבהמה זו לקנותה, קנה. לקנות וולדותיה, לא קנה. לקנותה היא וולדותיה, קנה. תנן לקנות וולדותיה, לא קנה. אמאי? אילו האומר לחבירו משוך את הבהמה זו שתקנה משוי שלה. שמא לא קנה? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. הדא דתימר, בשלא היתה הבהמה עוברה, לפי שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. אבל אם היתה עוברה, עשו אותה כמשאה וקנה. רבי אבא° ורב הונא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ההן דנגיד _משך בזקה _{נוד יין} והיא מבזעה _נקרע בידה, לא חייב בה _{שאין המשיכה קונה אם לא סיכמו על מחיר שלא גמר דעתו לקנות}. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . לכן צריכה אלא אפילו במעלה לגו חנותא _{שמשך אותה פנימה בתוך החנות למקום שאין אנשים}, דלא איתכוין לקנותה אלא דלא יסבה _{שלא יקחו} אוחרין

[דף יד עמוד ב]

מהו שתקנה בשער הפחות _{שהרי בודאי היה מסכים לקנות במחיר זה}? אמר רבי חגיי° בשם רבי יוסי° _{בר זבידא}. מתניתא אמרה שאינה נקנית בשער הפחות. דתנינן תמן. ^א_קבהמוכר יינו לנכרי. פסק עד שלא מדד, דמיו מותרין. שכל מה שמגיע ליד הגוי נקנה לו. מדד עד שלא פסק, דמיו אסורין. שנעשה יין נסך ביד ישראל שאסור בהנאה. אם אומר את שתקנה לו בשער הפחות, אפילו מדד עד שלא פסק יעשה כמי שפסק במחיר הנמוך עד שלא מדד, ויהיו דמיו מותרין. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר ההין דנסב כוזיתא והיא מתחטפא _{זה שנטל קנקן יין אחר חתף ממנו ונשברה} מחייב בה. אמר שמואל בר אבודמא° הדא דתימר צור וחברותיה או בקיסרין ובחברותיה ששם כל הקנקנין במשקל אחיד וגמר בדעתו לקנות. ברם הכא שאין הקנקנים במידה שוה לא גמר בדעתו לקנות, דעד כדון אורחיה מחזרה למתקלה לדעת אם משקלה מתאים לו, ואינו מתחייב באונסין. אמר רבי שמעון בן לקיש° בשם רבי ינאי° _הכהן. ^א_קגהמוכר צאן לחבירו. כיון שמסר לו משכוכית, קנה. מהו משכוכית? אית דאמרין חוטרא _{י”א מקל}. ואית דאמרין שרקוקיתה _{חליל הרועים}. ואית דאמרין נגדתא _{עז מובילה}. רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בר אבא° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° . ^א_קדהמוכר בור לחבירו. כיון שמסר לו דליו _{מכסה הבור ויש אומרים הדלי} קנה. אמר רבי אמי° _{בן נתן} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. המוכר בית לחבירו

[דף טו עמוד א]

כיון שצבר לתוכו פירותיו או כליו, קנהו. רבי יהודה בן פזי° בעי. מסר לו את המפתח מהו? אמר רבי זכריה חתניה דרבי לוי° , מחלוקת °רבי שמעון _{בן יוחאי} וחכמים. דתנינן תמן, ^א_קההמוסר מפתח לעם הארץ, הבית טהור. שלא מסר לו אלא שמירת המפתח. ותני °רבי שמעון _{בן יוחאי} הבית טמא. שנתינת מפתח כנתינת רשות להיכנס ולהלך בבית. ובמוכר הרי זה גם כאילו אמר לקונה לך חזק וקני. כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו. על מנת שיהיו המעשרות שלי, המעשר שלו. מהו שימכור את הזכות הזו לכהן אחר ? נישמעינה מן הדא דאמר רבי אבהו° בשם רבי שמעון בן לקיש° . המוכר מעשרות שדהו לחבירו, לא עשה כלום. ^א_קוולד שפחתו לחבירו, לא עשה כלום. עוברי בהמתו לחבירו, לא עשה כלום. ^א_קזאויר חרבתו לחבירו, לא עשה כלום שאין אדם מוכר דבר שאין בו ממש. ואין אדם מוכר דבר שלא בא לעולם. אבל מוכר שדהו, ומשייר מעשרותיה. מוכר לו שפחה, ומשייר לו וולדה. מוכר לו בהמה, ומשייר לו וולדה. מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירה, והיאך איפשר לו לאדם למכור אויר חרבתו לחבירו? תיפתר באומר לו תלוש מן החרבה הזו _{דבר שהוא לתקנת החורבה דהוי ליה חזקה בגוף הקרקע} וקנה את האויר. והכא כלום יש לו קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה אחד מעשרה שבו? _{שהרי הכהן הראשון כבר מכר את הקרקע ואין לו אלא המעשרות. ובמה הוא יכול להקנות את המעשרות לכהן השני}? שמואל° _{בר אבא בר אבא} רבי זעירא° ורבי חייה בר אשי° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}, אין משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן. תני רבי חייה° ופליג, דתני, אימתי אמרו המטלטלין ניקנין במשיכה? ברשות הרבים, או בחצר שאינה של שניהן _{משמע שמשיכה קונה}. ^א_קחאבל ברשות הלוקח, כיון שקיבל עליו המוכר למכור זכה. ^א_קטברשות המוכר, לא קנה עד שעה שיגביה, או עד שעה שימשוך ויוצא חוץ רשות הבעלים. ברשות זה שהן מופקדין אצלו, לא קנה עד שיזכה הנפקד בהן בשבילו, או עד שישכיר לו את מקום הסחורה. תנן וחכמים אומרים, ^א_קיבהמה דקה נקנית במשיכה. מה טעמון דרבנין? דכתיב (שמות בא יב כא) משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם. כי הא דרב יהודה° _נשיאה שלח לשאול לרבי אלעזר° _{בן פדת}, בהמה גסה במה היא נקנית? אמר לו במסירה. אמר לו ולא מתניתא היא דתנן, ^א_קיאבהמה גסה נקנית במסירה ולמה אתה שואל?. אמר לו, כיוון דאית תניי תני מיחלף ולשיטתו בהמה גסה במשיכה ודקה במסירה. רב יהודה° _נשיאה שאל לרבי אלעזר° _{בן פדת}. בכור שנעשה טרפה בתוך שלשים. האם כיוון שהוא חי כל השלשים יום, אינו נפל וחייב בפדיון. או אולי, מאחר שקדם שלושים ברור שלא יחיה נחשב כמת ויהיה פטור. ^א_קיבאמר לו נחשב כמת ופטור מחמש סלעים של בן. רב יהודה° _נשיאה שלח שאל לרבי אלעזר° _{בן פדת}. ^א_קיגשילייא שיצאת מקצתה היום ומקצתה למחר ממתי מונה? אמר לו אזלינן לחומרה, אם לדם טוהר מונה מיום הראשון. ואם לדם טמא מונה מיום שני. אמר רבי מתניה° הדא

[דף טו עמוד ב]

דתימר, בשלא יצא עמה וולד. אבל אם יצא עמה וולד, בין לדם טוהר בין לדם טמא אינה מונה אלא משעת יציאת הולד. רב יהודה° _נשיאה שלח שאל לרבי אלעזר° _{בן פדת}. שומר שמסר לשומר מי חייב? אמר לו ^א_קידהראשון חייב. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר הראשון חייב. רבי שמעון בן לקיש° אמר השני חייב. תמן תנינן, השוכר פרה מחבירו, והשאילה לאחר ומתה כדרכה. ישבע השוכר שמתה כדרכה, והשואל משלם לשוכר. אמר רבי יוסה° _אסי, ^א_קטוכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של זה? אלא תחזור פרה לבעלים. אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי ינאי° _הכהן, והוא שנתן לו רשות להשאיל. אבל אם לא נתן רשות להשאיל, לא בדא, דכיוון שפשע חייב אף על האונסין. ותני רבי חייה° כן. ^א_קטזאין השואל רשאי להשאיל, ולא השוכר רשאי להשכיר, ולא השואל רשאי להשכיר, ולא השוכר רשאי להשאיל, ולא מי שהופקד אצלו רשאי להפקיד אצל אחר, אלא אם כן נטלו רשות מן הבעלים. וכולן ששינו שלא מדעת הבעלים, חייבין. והרי שואל, אפילו אם לא שינה חייב, ולמה היה צריך לאמר שאם שינה חייב? אלא בגין דתנינן תמן ^א_קיזמתנה שומר חנם להיות פטור משבועה והשואל להיות פטור מלשלם. אתא מימר לך, אפילו התנה עמו שהוא פטור, יהיה חייב. שוכר שהשאיל את הבהמה ומתה, וביקשו הבעלים להשביע את השואל שמתה כדרכה, האם יכול לחייבו להישבע? או שיכול השואל לומר לו לאו בעל דברים דידי את? נשמע מן הדא דתנן, ^א_קיחכתב לה נדר ושבועה אין לי עלייך. אינו יכול להשביעה, ^א_קיטאבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה. הדא אמרה, שאם ביקש להשביע את השואל, שהוא משביעו. וההיא ילפה מן הדא., שאם ביקש להשביע את האשה שהוא משביעה _{אם לא התנה עימה שלא להשביעה}. כשם שהבעלים משביע את השוכר אף אם נתן לו רשות להשאיל. אמר רבי חנינה° . לא צריכה מילף הדה מן ההיא. שהרי מזה שהמשנה אומרת שאם הבעל התנה עימה, אינו יכול להשביע אותה. ברור שאם לא התנה, הוא יכול להשביע אותה. ומה צריכה מילף הדא מן ההיא? כיי דאמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי ינאי° _הכהן. והוא שנתן לו רשות להשאיל, ואם לא נתן לו רשות והשאיל הרי הוא פושע וחייב אף באנסין. אף הכא ^א_קכשנתן לה רשות למנות בניה אפיטרופין. אבל אם לא נתן לה רשות ומעצמה מינתה את בניה להיות אפוטרופסין, הרי היא פשעה וחייבת. אמר רבי יוסה° _אסי. אף שנתן לו רשות להשאיל, צריך להעלות לו שכר כל זמן שהיא שכורה אצלו. רבי זעירא° שאל לרבי אבינא° . שאלוה הבעלים מהשוכר ומתה. האם הבעלים חיבים לשלם לשוכר ? אמר ליה, כן אנן קיימין אפילו אם שאלו הבעלים את הפרה מהשוכר ואכלוה חייבים לשלם שהרי אם במתה כדרכה הם חייבים כל שכן כשאכלוה. רבי יוסי בי רבי בון° אמר, שלהם אכלו ופטורים. שלא נפטר השוכר אלא כשמתה בדבר שהשוכר פטור עליו אבל כשאכלה השואל הרי זה פשיע אפילו שוכר חייב, נמצא שהבעלים חייבים לשוכר והשוכר חייב לבעלים. רבי זעירא° בעא קומי רבי יסא° _אסי. היך עבדין עובדא בשומר שמסר לשומר ? אמר לו, תריי ^א_קכאכל קביל ארבעה. ואתה שואל איך עבדין עובדא? שהרי רבי אלעזר° _{בן פדת}, רבי יוחנן° _{בר נפחא}, רבי ינאי° _הכהן, רבי חייא רבה° , סוברים הראשון חייב. רב יהודה° _נשיאה וריש לקיש° סוברים שהשני חייב. פשיטא שהלכה כדעת הארבעה. בסוגייא _{בצהריים} אמר ליה, תריי כל קביל תריי אינון _{שנים כנגד שנים הם ונשאר בספק}. דרבי אלעזר° _{בן פדת} תלמידיה דרבי חייה רבא° . ורבי יוחנן° _{בר נפחא} תלמידיה דרבי ינאי° _הכהן. רב יהודה° _נשיאה שלח שאל לרבי אלעזר° _{בן פדת} האחין שמת אביהם ואחר כך מת אחד האחים וחלקו. ואחר כך ייבם אחד מהן את אשת המת מה הדין? אמר ליה זכו כולם בניכסי המת. עולא בר ישמעאל° אמר, אנא מצוית _מצרף דעתי על דרבי אלעזר° _{בן פדת}, ולא שנייא. היא שחלקו ואחר כך ייבם אחד מהן, היא שייבם אחד מהן

[דף טז עמוד א]

ואחר כך חלקו, זכו כולן בניכסי המת. ולמה רבי אלעזר° _{בן פדת} לא אמר שגם ביבם ואחר כך חלקו ויתר? אמר ליה, מה דשאליה אגיבה. ולמה לא שאלו לה? כי זה היה פשוט להם שוויתר . דאמר רבי אבינא° בשם רבי אסי° ^א_קכבבכור שחלק כפשוט, חזקה וויתר. _{אבל כשחלקו לפני הייבום שעדיין לא זכה בחלקו של המת, יש מקום לשאלה כי מה שחלקו בשווה לא מראה על ויתור} רב יהודה° _נשיאה שלח שאל לרבי אלעזר° _{בן פדת}, ^א_קכגהאחין שחלקו בירושה שנפלה להם במה הם חולקים? אמר ליה, חולקין מה שעליהן. ואין חולקין לא מה שעל בניהן, ולא מה שעל בנותיהן. שמסתמא מחלו זה לזה. רבי אימי° _{אמי בן נתן} אומר, העושה שום לביתו _{ששלח לאשתו בגדים יקרים}, מביאין שום לעצמן לאמצע וחולקין. העושה קטלא _תכשיט לביתו _לאשתו, אין מביאין לאמצע וחולקין. בקטלה פשוטה שראויה להשתמש בחול שמסתמא מוחלים, אבל בראויה להשתמש ברגל, מביאין לאמצע וחולקין. רבי מנא° _{בן יונה} אמר, כלי רגל חולקין. כלי שבת, צריכא _ספק. לרבי אבין° פשיטא ליה ^א_קכדדבין כלי רגל בין כלי שבת מביאין לאמצע וחולקין. רבי זעירא° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}. אילין בולסייא _מראות האם הם כתכשיטי חול ונמחלים או כתכשיטי הרגל ושמין? אמר ליה, חכים את דאית לך בולסיין סגין _{ניכר שיש לך הרבה מראות לכן אתה שואל}. אמר ליה, מביאין וחולקין. רב יהודה° _נשיאה שלח שאל לרבי אלעזר° _{בן פדת}, מהו לגבות מן העבדים כקרקעות? אמר ליה גובין מן העבדים כקרקעות. הורי רבי אלעזר° _{בן פדת} לאילין דבית רבי ינאי° _הכהן, לגבות מן העבדים כקרקעות. רב יהודה° _נשיאה שלח שאל לרבי אלעזר° _{בן פדת}, האנס והגזלן והגנב שלקחו בהמה ומתה, או כלים ונשברו, האם שמין הנבלה, _{מפחיתים מחירה מחיובם ומוסרים אותה לבעלים}? אמר ליה חזקה ^א_קכהשאין הבעלים מיטפלין במיתה. ומניין שאין הבעלים מיטפלין במיתה? אמר רבי אבא בר ממל° דכתיב (שמות משפטים כב ג) חיים שנים ישלם. ודרשינן חיים ולא מתים, שאין הנבלה חלק מהתשלום. עד כדון גניבה. גזילה מנין? אמר רבי אבון° דכתיב (ויקרא ויקרא ה כג) והשיב את הגזילה אשר גזל. בעיינה כעין שגזל, ולא מתה, ואם מתה ישיב כל שוויה:

ירושלמי קידושין, פרק א, הלכה ה

מתני’: ^א_קכונכסים שיש להן אחריות, נקנין בכסף ובשטר ובחזקה. ^א_קכזושאין להן אחריות, אינן נקנין אלא במשיכה. ^א_קכחנכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות _{בקניין אגב דכיוון שמועיל לזה מועיל לזה} בכסף ובשטר ובחזקה. ושאין להן אחריות, ^א_קכטזוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן:

גמ’: בראשונה היו קונין בשליפת המנעל. הדא היא דכתיב (רות ד ז) וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה שלף איש נעלו וגו'. מי שלף? תמן אמרין רב° _{אבא בר אייבו} ולוי° . חד אמר ^א_קלהקונה, וחד אמר המקנה. ואתיין אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא דתני, בועז נתן לגואל. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר הגואל נתן לבועז. חזרו להיות קונים בקצצה. מהו

[דף טז עמוד ב]

בקצצה? בשעה שהיה אדם מוכר שדה אחוזתו, היו קרוביו מביאין חביות וממלין אותן קליות ואגוזים, ושוברין לפני התינוקות. והתינוקות מלקטין ואומרים, נקצץ פלוני מאחוזתו. ובשעה שהיה מחזירה לו היו עושין כך ואומרים, חזר פלוני לאחוזתו. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . ^א_קלאאף מי שהוא נושא אשה שאינה הוגנת לו. היו קרוביו מביאין חביות, וממלין אותן קליות ואגוזים, ושוברין לפני התינוקות. והתינוקות מלקטין ואומרים, נקצץ פלוני ממשפחתו. ובשעה שהוא מגרשה היו עושין כן ואומרין, חזר פלוני למשפחתו. חזרו להיות קונים בכסף ובשטר ובחזקה, שדרשו ממה שכתוב (ירמיהו לב מד) שדות בכסף יקנו, זה הכסף. וכתוב בספר וחתום, אילו עידי שטר. והעד עדים, אילו עידי חזקה. או אינן אלא עידי שטר? כבר כתיב וכתוב בספר וחתום. אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי מנא בר תנחום° , אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^א_קלבאין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה. מה טעמא? דכתיב שדות בכסף יקנו, ואין כסף פחות מפרוטה. ופליג על ההיא, דאמר רבי חנינה° כל שקלים שכתוב בתורה סלעים. ובנביאים ליטרין _{עשר סלעים}. ובכתובים קנטירין, _{מאה סלעים}. אמר רבי יהודה בר פזי° . חוץ משקלי עפרון דהויין קינטרין _{מאה סלעים}. מה טעמא? דכתיב (בראשית חיי שרה כג ט) בכסף מלא יתננה לי. ולא דמייא, תמן בירמיה כתיב כסף משמע אפילו פרוטה, והכא רבי חנינה° לא אמר אלא במקום שכתוב שקלים. התיבון הרי האונס הרי אין כתיב כאן אלא כסף ואת אמר שקלים? ובחזקה. ודלא כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר הילוך בקרקע קונה דתני, הילך בשדה לאורכה ולרחבה, קנה עד מקום שהילך דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. וחכמים אומרים, ^א_קלגלא קנה עד שעה שיחזיק. הכל מודין ^א_קלדבמוכר שביל לחבירו, כיון שהילך בו קנייו _{שזה עיקר שימושו}. מה טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שאמר שהילוך קונה? דכתיב (בראשית לך לך יג יז) קום התהלך בארץ לאורכה ולרחבה כי לך אתננה. בשטר. רבי ירמיה° סבר מימר, ^א_קלהבשטר על מנת שלא ליתן כסף _{בשטר מתנה}. אבל בשטר על מנת ליתן כסף, לא קנה עד שיתן כסף, _{שהשטר אינו אלא עדות למכירה}. רבי יונה° ורבי יוסה° _אסי תריהון אמרין. אפי' לא נתן כסף קנה. מתניתא מסייעה לרבי יונה° ורבי יוסה° _אסי דתנן, ^א_קלומכר לו עשר שדות כאחת. כיון שהחזיק באחת מהן, החזיק בכולם. ^א_קלזאבל אם לא נתן לו אלא דמי אחת מהן, או שלא כתב לו אונו _{שטר מכירה}, אלא על אחת מהן. לא קנה אלא אותה שמכר לו בלבד. וכי לרבי ירמיה° יש אוני _{שטר מכירה} בלא כסף? הרי לשיטתו שטר מכירה לא קונה בלא כסף, ואפילו כתב שטר מכירה על כולם לא קנה. ואם נתן דמי כולן קנה כולם מחמת הכסף אפילו בלא שטר . אלא ודאי, או הדא או הדא קני כשיטת רבי יונה° ורבי יוסה° _אסי. בכסף. רבי אבא° סבר מימר, ^א_קלחבכסף על מנת שלא יכתוב אוני. אבל בכסף על מנת לכתוב לו אוני, לא קנה עד שעה שיכתוב אוני. _{שבמקום שכותבים שטר, אין הקונה סומך אלא על השטר}. רבי יונה° ורבי יוסי° _{בר זבידא} פליגין דסברי כסף קונה לחוד ושטר קונה לחוד. אתייא דרבי אבא° כשמואל° _{בר אבא בר אבא}. ודרב הונא° , כרבי יוחנן° _{בר נפחא} דרבי אבא° כשמואל° _{בר אבא בר אבא} דשמואל° _{בר אבא בר אבא}. שאל לרב חונה, שוחט ונתעסק בקדשים האם נפסלו? אמר ליה כתיב (ויקרא אמור כב כט) לרצונכם ^א_קלטפרט למתעסק, והקרבן פסול. כתב מתנה בלשון קניין מהו? אמר ליה ארכביה אתרי ריכשי _{הרכיבו על שני סוסים}. אמרה רבי אבא° ^א_קמולא קיבלה שמואל° _{בר אבא בר אבא}. מהו ארכביה על תרי ריכשי? ארכביה על תרי ריכשי ברקי. סברין מימר, מייתי תרין סוסוון שטיי ומרכבין ליה על תריהון. דההוא אזיל בדא, וההין אזל בדא, ולא אשכח גבי כלום _{חשבו לומר שכוונה שהרכיבו על שני סוסים שוטים שזה מושך לכאן וזה מושך לכאן ונשאר במקומו}, שאין זה לא שטר מתנה ולא שטר קנין. אמר רבי יוסי ממלחייא° , ייפה כוחו בשני דברים. שיש שיעבוד למכירה ואין שיעבוד למתנה ועל ידי שהזכיר מכירה שיעבד לו נכסיו

[דף יז עמוד א]

ובזה שכתב לשון מתנה מורה שנותן לו בעין יפה. שהמוכר, לא מכר את הכל. והנותן מתנה, נתן את הכל. ממה ששמאל לא הסכים רואים דשמואל° _{בר אבא בר אבא} בשיטת רבי אבא° , שכיון שהתכוין לכתוב שטר לא קנה עד שיכתוב שטר מכירה שמא לא גמר להקנות אלא בשטר . ודרבי חונה° כרבי יוחנן° _{בר נפחא}. דחד בר נש מי דמיך _{כשעמד למות} אמר, ינתנו כל נכסי לפלוני. חזר ואמר כתבו ותנו לו. רבי אלעזר° _{בן פדת} ורבי שמעון בר יקים° אעלון עובדא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמר, ^א_קמאאם אמר לזכותו, דברי הכל זכה, שלא אמר לכתוב בשטר אלא ליפות כוחו של מקבל. ואם חזר בו והתכוון לזכותו בכתב, כל עמא מודיי שאין אדם זוכה בכתב לאחר מיתה. רואים שלרבי יוחנן° _{בר נפחא} אם אמר ינתנו כל נכסי לפלוני. וחזר ואמר כתבו ותנו לו, נותנים. ולא אומרים שמא לא גמר לתת אלא בשטר, וזה כרבי חונה° שאמר דיפה כוחו דארכבי אתרי רכשי. מי מודיע את דברו? תיפתר שהיו שם עדים יודעים. הגע עצמך שאין שם עדים יודעין מה הדין? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, לעולם השדה בחזקת בעליה. והמקבל צריך להביא ראיה, שהמוציא מחבירו עליו הראייה. מניין לנכסים שאין להן אחריות, שהן נקנין עם נכסים שיש להן אחריות _{בקניין אגב דכיוון שמועיל לזה מועיל לזה} בכסף ובשטר ובחזקה? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם חזקיה° , רבי יונה° ורבי חנניה° תרתייה אמרין בשם חזקיה° . כתיב (דברי הימים ב כא ג) ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי בצורות ביהודה. עד כדון כשהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד. היו קרקעות במקום אחד, ומטלטלין במקום אחר האם נקנים המטלטלים אגב הקרקע? אמר רבי בון בר חייה° . נישמעינה מן הדא דתנן, אמר להן °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. מעשה במדוני אחד שהיה דר בירושלם והיו לו מיטלטלין הרבה, וביקש לחלקן וליתנן במתנה. אמרו לו, אין את יכול אלא אם קנית קרקע, ותקנה להם אגב קרקע. מה עשה? הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלם אמר חצייה צפוני אני נותן לפלוני עם מאה חביות של יין, חצייה דרומית אני נותן לפלוני עם מאה חביות של שמן. ובא מעשה לפני חכמים, וקיימו חכמים את דבריו. אמר רבי חנינה° קומי רבי מנא° _{בן יונה}. ולא שכיב מרע הוא? ואיך אפשר ללמוד משכיב מרע לבריא? שהרי מצינו שהקלו בשכיב מרע. שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב, ובשכיב מרע אפילו בדברים. אף כאן אולי בכל מקום אין אדם מזכה אלא עד שיהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד, ורק כאן בשכיב מרע הקלו שאפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר, ואין ללמוד מכאן. אמר לו, ולא °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} היא? הא שכיב מרע ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, כבריא דרבנן. דהא כשם שלחכמים בריא צריך קנין, כך ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שכיב מרע צריך קנין. אם כן, אף שהמעשה היה בשכיב מרע, הוא הדין בבריא. ועוד ראיה דאין צריך שיהיו צבורים מדתנן תמן. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר , ^א_קמבקרקע כל שכן חייב בפאה וכ”ו ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות. ואם צריך שיהיו עליה למה זה ראוי? אמר רבי מתניא° , תיפתר שהיה שם מקום שיבולת, ומרגליות טמונה בו: אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^א_קמגהיו לו שתי שדות, אחת ביהודה ואחת בגליל. החזיק בזו שביהודה לזכות בזו שבגליל, או בזו שבגליל לזכות בזו שביהודה, קנה. ^א_קמדובניכסי הגר לא קנה _{שאין מי שיקנה לו},

[דף יז עמוד ב]

אפילו אם אין מפסיק אלא מיצר בנתיים. רבי זעירא° בעא קומי רבי יסא° _אסי. החזיק במיצר ונתכוון לקנות מן המיצר את שני השדות מהו? ושרע _התחמק מיניה. רב חסדא° אמר. ניכסי הגר _קרקע. החזיק בצפונן על מנת לזכות בדרומן, בדרומן על מנת לזכות בצפונן, אם לא נתכוין לקנות באמצעיתן, לא קנה, עד שעה שיתכוין לקנות באמצעיתן. מתניתא פליגא על רב חסדא° דתנן, גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו. המחזיק בקרקע ויש בה קמה, חייב בכל המתנות שהרי הקרקע שלו. המחזיק בקמה _{ולא בקרקע}, חייב בלקט שכחה ופיאה ופטור מן המעשרות שכיוון שאין הקרקע שלו אין זה זרעך. ואין אויר מפסיק בין שיבולת לשיבולת? ואף על פי כן קנה את כל הקמה. _{משמע שאויר אינו מפסיק ולא כדעת רב חסדא°} . תמן תנינן, _{הלוקח פשתן מחבירו}, ^א_קמהאם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, לא קנה אלא אותו קלח בלבד. והתנן אם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה הכל? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. קיימה רבי אבודמא נחותא° . מודה שמואל° _{בר אבא בר אבא} בניכסי הגר דקנה _{דאף שאויר מפריד בין קנה לקנה, כיוון שאין יד אחרת באמצע, שהרי הכל הפקר, כמו שראינו בקמה}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי. המטלטלין מהו שיקנו בגרירה? אמר רבי אבא בר ממל° . מה צריכה ליה? בעורות הקשים שדרכן בגרירה. אבל בעורות הרכים, לא קנה ^א_קמועד שיגביה. מתניתא פליגא על רבי אבא בר ממל° דתנן, ^א_קמזהגונב כיסו של חבירו, והוציאו בשבת. חייב שכבר נתחייב בגניבתו של כיס עד שלא קידשה עליו השבת. אבל אם היה גורר בו ויוצא, פטור. מפני שחלה עליו מיתה ותשלומין כאחת וקים ליה בדרבא מיניה. הא אם לא חלה עליו מיתה ותשלומין כאחת, היה חייב אף שאין דרך גרירה בכיס. אמר רבי מתנייה° . תיפתר באילין כיסייא רברבייא, דאורחיהון מתגררה _{בכיסים גדולים שהדרך לגרור אותם}. מנין למדו לגילגול שבועה? מסוטה דתנן, ^א_קמח אמן מאיש זה, אמן מאיש אחר. עד כדון דברים שהן ראויין להשביע. דברים שאינו ראוי להשביע מנין שמשביעין בגלגול? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . נישמעינה מן הדא דתנן, ^א_קמטאמן שלא סטיתי ארוסה, ונשואה שומרת יבם וכנוסה. והא ארוסה ושומרת יבם אין ראוי הוא להשביע דכתיב תחת אישך ודרשינן פרט לארוסה ושומרת יבם, ואת אמר מגלגלין. אף הכא מגלגלין. אית תניי תני, מה זו באלה ובשבועה. אף כל הנשבעין נשבעין באלה ובשבועה. אית תניי תני, בזו אלה ושבועה, ואין כל הנשבעין באלה ובשבועה. הוון בעי מימר, למאן דאמר, מה זו באלה ובשבועה. אף כל הנשבעין באלה ובשבועה ניחא. ולמאן דאמר זו באלה ובשבועה ואין כל הנשבעין באלה ובשבועה קשיא, לגילגול את למד מסוטה ולשבועה אין את למד? אית תניי תני

[דף יח עמוד א]

מה זו באמן ובאמן, אף כל הנשבעין באמן ובאמן. אית תניי תני, זו באמן ובאמן, ואין כל הנשבעין באמן ובאמן. הוון בעי מימר, למאן דאמר מה זו באמן ובאמן אף כל הנשבעין באמן ובאמן ניחא. ולמאן דאמר, זו באמן ובאמן ואין כל הנשבעין באמן ובאמן קשיא, כלום למדו לגילגול שבועה אלא מסוטה. לגילגול את למד, ולאמן אמן אי את למד?

ירושלמי קידושין, פרק א, הלכה ו

מתני’: כל הנעשה דמים באחר, כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו. כיצד? ^א_קנהחליף שור בפרה, או חמור בשור. כיון שזכה זה, נתחייב זה בחליפיו. רשות הגבוה _{הקדש קונה} בכסף, ורשות ההדיוט בחזקה. אמריתי לגבוה _{קונה להקדש מיד}, כמסירתי להדיוט:

גמ’: תמן תנינן, זה הכלל. ^א_קנאכל המיטלטלין קונין זה את זה. _{בין בתורת חליפין וכיון שמשך האחד קנה חבירו את שלו בכל מקום שהם. בין בתורת דמים, שהסכימו בניהם, בכמה אתה נותן את שלך}? _{בכך וכך, וזה אומר שלך בכך וכך, כיוון שמשך אחד מהם נתקיימו הדברים}. אמר רבי אבא בר רב הונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, אפילו צבור פירות בציבור פירות מאותו מין ובאותה כמות. אמר לו רבי אלעזר° _{בן פדת}. לא שנינו, שקנין חליפין תופס וכיוון שמשך האחד קנה השני, אלא בדבר הנעשה דמים באחר. בלבד דבר שהוא צריך לשום, ואם הם שוים אין צורך לשום אותם בדמים ואין קנין חליפין תופס בהם. אתייא דרב חונה° כרבי יוחנן° _{בר נפחא}. ורבי אלעזר° _{בן פדת} כשיטתיה, דתנינן תמן. ^א_קנבהאחין השותפין בזמן שחייבין בקולבון, פטורין ממעשר בהמה _{שבהמת שותפין פטורה ממעשר}. ושחייבין במעשר בהמה _{כשלא חלקו את הירושה אלא עדיין היא בתפוסת הבית ונחשב שהכל ברשות אביהם}, פטורין מן הקולבון _{שהאב שנותן מחצית השקל עבור בניו פטור מן הקולבון}. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, והן שחלקו גדיים כנגד תיישים, ותיישים כנגד גדיים, שאז אם חזרו ונשתתפו הרי הם כלקוחות שנהיו שותפים. אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים, ותיישים כנגד תיישים. אין הם כלקוחות שאין זה מכר, אלא הוא חלקו משעה ראשונה. ששם ירושה על הבהמות, ולא שותפות. וגם כשחזרו והשתתפו, חזרו הנכסים לתפוסת הבית כמו כשהיה קדם חלוקה _{רואים שרבי אלעזר° בן פדת סובר שאם משך האחד גדיים כנגד גדיים אין בזה קנין חליפין שהרי זה אותו דבר}. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^א_קנגואפילו חלקו גדיים כנגד גדיים, ותיישים כנגד תיישים, כלקוחות הן. דתנינן תמן. ^א_קנדהלקוח והניתן לו מתנה, פטור ממעשר בהמה. ויורשים כלקוחות הם. ומה שאמרה המשנה, האחין השותפין שחייבין בקולבון, פטורין ממעשר בהמה, בשחלקו וחזרו ונשתתפו. ומה שכתוב ושחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקולבון, בשלא חלקו כלל. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה דאמר בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. לזה פרה ולזה חמור. החליפו את של זה לזה, ואת של זה לזה.

[דף יח עמוד ב]

משך בעל החמור את הפרה, ובא בעל הפרה למשוך את החמור ונמצא שמתה החמור. ^א_קנהבעל החמור צריך להביא ראייה, שהיתה חמורו קיימת בשעה שמשך את הפרה. שכל המוציא מחבירו עליו הראייה, חוץ מן החליפין. כיון שבחליפין הספק הוא על עצם הקניה, אין הקונה נחשב מוחזק אף שמשך את הפרה, אלא הבעלים הקודם הוא המוחזק. ומאן דלא סבר _יודע דא מילתא לא סבר בנזיקין כלום. אמר רבי זעירא° ואנא לית אנא סבר לה. אמר רבי אבא° לרבי זעירא° . מתניתא מסיעה על שמואל° _{בר אבא בר אבא} דתנן, ^א_קנוהיו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראיה. קא סלקא דעתין שהאב צריך להביא ראיה כדי להחזיק בכסף הקידושין ולא הבעל צריך להביא ראייה להוציא דמי קידושין מרשות האב _{כשמאל שכשהספק הוא על עצם הקניה הבעלים הראשון נחשב המוחזק}. תלמידוי דרבי יונה° אמרין תיפתר בקידושים קטנים _{שקידשה בפרוטה} שאין דרך לתבוע סכום קטן כזה. _{והדיון האם צריכה גט ויש לה כתובה או לא}. דלמא _{מעשה שהיה}, רבי חונה° ורבי פינחס° וחזקיה° , סליקין מישאול בשלמיה דרבי יוסף° למילף מיניה _{ללמוד ממנו}. אמרו ליה, מתניתא פליגי על שמואל° _{בר אבא בר אבא} דתנן, ^א_קנזנכנסה לרשות הבעל, הבעל צריך להביא ראייה להיפטר מתשלום הכתובה אף שהוא המוחזק. ואם כשמאל שאמר שמעמידים בחזקת מרי קמא _{הבעלים הקדם}, אז גם כאן צריך להעמיד שהמומים היו אצל מרי קמא _{הבעלים הקדם} היינו ברשות האב, ולמה האב לא צריך להביא ראייה להוציא כתובה מרשות הבעל? אמר לון. מי לא מודה שמואל° _{בר אבא בר אבא} שאם משך בעל הפרה את החמור ונמצא החמור שבורה, שהוא צריך להביא ראייה? _{דמי שהספק נולד ברשותו צריך להביא ראיה}. וזה כיון שכנס, כמי שמשך. וצריך להביא ראייה שהיו בה מומין אילו עד שלא תיכנס ברשותו. רבי אבא° רב המנונא° ורב אדא בר אחוה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. מכר לו פרה בדמים ולא שילם לו _{וזקף עליו את הדמים במלווה}, דחקיה ואמר לו הב לי אינון פריטיא _{תן לי את הכסף}. אמר ליה, מה את בעי מינהון _{מה אתה רוצה לעשות בכסף}? אמר לו מיזבין _לקנות לי חמור. אמר ליה, הרי חמור לפניך. משך בעל הפרה את החמור, לא נקנית הפרה _{שכבר סיכמו שמכרה לו בדמים ודמים הוא חייב לו}. החמור מהו שיקנה כשמשך אותו? רבי אבא° אמר, נקנית. רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר אינה נקנית. דסבר דאינון חליפין, ולית אינון חליפין. אמר רבי מנא° _{בן יונה} בשם רבי יוסי° _{בר זבידא}

[דף יט עמוד א]

פעמים שתחילת מקח לזה ותחילת מקח לזה, ואף על פי כן אינם קונים זה במשיכתו של זה. היך עבידא? מכרה לו פרה בדמים. ולא שילם את כל הכסף אלא סמיכה גביה חדא פריטייא _{נשאר אצלו עוד סכום כסף קטן}. למחר אשכחיה קאים תמן _{מצא אותו עומד שם}. אמר ליה, מה את קיים עביד הכא _{מה אתה עושה כאן}? אמר לו, בעא אינון פריטייא _{אני רוצה את אותו כסף}. אמר ליה, מה את בעי מינהון _{מה אתה רוצה לעשות בכסף}? אמר לו מיזבין _לקנות לי חד חמור. אמר ליה, הרי חמור לפניך. משך זה, לא קנה זה. משך זה, לא קנה זה. אלא זה קנה לעצמו, וזה קנה לעצמו. _{ואף למאן דאמר קדם שאף החמור לא נקנה במשיכתו, כאן כל אחד קונה במשיכתו. דכיוון שאינו חייב אלא חלק קטן ממחיר הפרה, אין חשש שיחשוב שקונה את הפרה במשיכת החמור}. מתניתין, רשות הגבוה בכסף ורשות ההדיוט בחזקה. ^א_קנחכיצד? גיזבר שנתן מעות הקדש במטלטלין, קנה הקדש בכל מקום שהוא, _{ובהדיוט לא קנה עד שימשוך}. שנאמר (תהילים כד א) לי"י הארץ ומלואה תבל ויושבי בה. אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט. כיצד? ^א_קנטלקח פרה מן ההקדש במאתים. לא הספיק להביא מאתים, עד שעמד במנה. מביא מאתים. הדא היא אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט,. קנה פרה מן ההקדש במנה לא הספיק להביא מנה עד שעמד במאתים, מביא מאתים. הדא היא דכתיב (ויקרא בחקותי כז טו) ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו. שאם בא להוסיף על מה שכבר נתן עד שיהיה כפי השער, אז וקם לו. ואם לאו, אינו קם לו. שור זה עולה, ובית זה קרבן. קנה הקדש בכל מקום שהוא. דכתיב, לי"י הארץ ומלואה וגו'.

ירושלמי קידושין, פרק א, הלכה ז

מתני’: כל מצות האב על הבן, האנשים חייבין והנשים פטורות. כל מצות הבן על האב, אחד אנשים ואחד נשים חייבין. ^א_קסכל מצות עשה שהזמן גרמא, האנשים חייבין והנשים פטורות. וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד נשים חייבין. ^א_קסאכל מצוה בלא תעשה, בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא, אחד אנשים ואחד הנשים חייבין. ^א_קסבחוץ מבל תשחית, ובל תקיף, ומבל תטמא למתים. ^א_קסגהסמיכות ^א_קסדוהתנופות, הגשות והקמיצות, ^א_קסההקטרות והמליקות, הקבלות וההזיות. נוהגות באנשים ואינן נוהגות בנשים. ^א_קסוחוץ ממנחת סוטה ^א_קסזוהנזירות, שהן מניפות:

גמ’: תנן, כל מצות האב על הבן, האנשים חייבין והנשים פטורות. מצות שהאב חייב לעשות לבנו. ^א_קסחלמולו, ^א_קסטלפדותו, ^א_קעללמדו תורה, וללמדו אומנות, להשיאו אשה. °רבי עקיבה אומר, אף ללמדו לשוט על פני המים. למוהלו דכתיב (ויקרא תזריע יב ג) ביום השמיני ימול בשר ערלתו. לפדותו דכתיב (שמות בא יג יג) וכל בכור אדם בבניך תפדה. ללמדו תורה דכתיב (דברים עקב יא יט) ולמדתם אותם את בניכם. ללמדו אומנות, דתני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} (דברים נצבים ל יט) ובחרת בחיים, זו אומנות. להשיאו אשה דכתיב (דברים ואתחנן ד ט) והודעתם לבניך ולבני בניך. אימתי אתה זוכה לבניך ולבני בניך? בשעה שאתה משיא את בניך קטנים. °רבי עקיבה אומר אף לשוט על פני המים דכתיב (דברים נצבים ל יט) למען תחיה אתה וזרעך. מה, למצוה או לעיכוב? נשמעינה מן הדא, דבר תרימה אתא _בא לגבי רבי אימי° _{אמי בן נתן}. אמר ליה, פייס לאבא דיסביני _{יחתן אותי}. אתא פייסיה, ולא קביל עלוי. הדא אמרה למצוה. דאין תימר לעיכוב, הוה ליה לכופניה. מנין שאם לא עשה לו אביו, שהוא חייב לעשות לעצמו? תלמוד לומר וכל בכור אדם בבניך תפדה

[דף יט עמוד ב]

אדם עצמך תפדה (בראשית לך לך יז יא) ונמלתם אתם את עצמכם, ולמדתם אתם את עצמכם, והודעתם אתם את עצמכם, למען תחיה אתה. תמן תנינן האב זכה לבן, בנוי בכח בעושר ובחכמה ובשנים. בנוי מניין? דכתיב (תהילים צ טז) יראה אל עבדיך פעלך, והדרך על בניהם. בכח דכתיב (תהילים קיב ב) גבור בארץ יהיה זרעו וגו'. בעושר דכתיב (תהילים לז כה) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. בחכמה דכתיב, ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם. בשנים דכתיב, למען ירבו ימיכם וימי בניכם. וכשם שהוא זכה לו בחמשה דברים. כך הוא חייב לו בחמשה דברים. ואילו הן. ^א_קעאמאכיל, ומשקה, מלביש, מנעיל, מנהיג. ואם האב אינו הגון מחייב לבניו בחמישה דברים. הדא הוא דכתיב (שמואל ב ג כט) יחולו על ראש יואב, זב, ומצורע, ומחזיק בפלך, ונופל בחרב, וחסר לחם. זב, זה תשיש _{חלוש כח}. ומצורע, זה עזיב _{שפניו מכוערות ממחלת הצרעת}. ומחזיק בפלך, בוריי _{שוטה, הפכפך בדבריו ואינו עומד על דעתו}. נופל בחרב, קצר ימים. וחסר לחם, מסכן _עני. כד אתא שלמה מיקטול ליואב _{כאשר בא שלמה להרוג את יואב}, אמר ליה. אביך גזר עלי חמש גזירות. קבלין עלך ואנא מיתקטיל. וקבלין, וכולהון קמין מן דבית דוד. זב היה רחבעם דכתיב (מלכים א יב יח) והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס לירושלם. איכא דאמרי שהיה זב דכתיב כל המרכב אשר ישב עליו הזב, איכא דאמרי איסטניס _{שהתקשה לעלות על המרכבה}. מצורע זה עוזיהו דכתיב (דברי הימים ב כו כא) ויהי עוזיהו המלך מצורע עד יום מותו. מחזיק בפלך זה יואש דכתיב (דברי הימים ב כד כד) ואת יואש עשו שפטים. ותני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} מלמד שהעמידו עליו בירניות _שומרים קשים _{בעלי תאוה}, שלא הכירו אשה מימיהם. והיו מענין בו כדרך שמענין את האשה. הדא הוא דכתיב (הושע ה ה) וענה גאון ישראל בפניו. דדרשינן, ועינה גאון ישראל בפניך. ונופל בחרב זה יאשיהו דכתיב (דברי הימים ב לה כג) ויורו היורים למלך יאשיהו. ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מלמד שעשו גופו ככברה. ותני °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. שלש מאות חיצים יורו במשיח י"י. וחסר לחם זה יויכין דכתיב (מלכים ב כה ל) וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו וגו'. תמן תנינן. לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין. ואם ^א_קעבהתחילו אין מפסיקין. מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה. התחלת המרחץ אי זו היא? אמר רבי זריקן° בשם רבי חנינה° , משיתיר איזורו. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, משיתיר מנעלו. רבי יהושע בן לוי° הוה יליף _רגיל שמע פרשתה מבר בריה בכל ערובת שובתא. חד זמן אינשי, ועל מיסחי בההן דימוסין דטיבריא _{פעם אחת שכח ונכנס להתרחץ במרחצאות של טבריה}. והוה מיסתמיך על כתפיה דרבי חייה בר אבא° . אנהר ונפק ליה מן דימוסא _{נזכר ויצא מהמרחץ}. באיזה מצב הוה? רבי דרומי° אמר. כך הוה _{שעדין לא התפשט}. רבי אלעזר בר יוסי° אמר, שליח מנוי _ערום הוה. אמר לו רבי חייה בר אבא° . לא כן אלפן _למדתנו °רבי , אם התחילו אין מפסיקין? אמר ליה, חייה בני. וקלה היא בעיניך מה שנאמר, שכל מי שהוא שומע פרשה מבן בנו, כאילו הוא שומעה מהר סיני? מאי טעמא? דכתיב (דברים ואתחנן ד ט) והודעתם לבניך ולבני בניך וגו', וסמיך ליה, יום אשר עמדת לפני י"י אלהיך בחורב. כיום אשר עמדת לפני י"י אלהיך בחורב. רבי חזקיה בר ירמיה° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אם יכול את לשלשל שמועה עד משה, שלשלה. ואם לאו, תפוש או ראשון ראשון, או אחרון אחרון. גידול אמר, כל האומר שמועה משם אומרה. יהא רואה בעצמו, כאלו בעל השמועה עומד לפניו. מה טעמא? דכתיב

[דף כ עמוד א]

(תהילים לט ז) אך בצלם יתהלך איש וגו'. (משלי כ ו) רב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא. זה רבי זעירא° . שלא אמר שמועה בשם אדם, אלא אם כן נתאמת אצלו הדבר שבודאי יצאו מפי אותו אדם שבשמו נמסרה השמועה. דאמר רבי זעירא° . לית אנן חשין על שמועתה דרב ששת° דהוא גברא מפתחא. _{דכיון שהיה סומא ולא ראה מי אומר, פעמים שטועה ומוסר בשם אדם אחר, לכן אין לסמוך עליו}. אמר רבי זעירא° לרבי יסא° _אסי. חכם רבי לבר פדייה° דאת אמר שמועתא מן שמיה? אמר לו, רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרן משמו. _{ואותו ראיתי והוא ראה את רבי פדיה}. אמר רבי זעירא° לרבי אבא בר זבדא° חכים רבי לרב° _{אבא בר אייבו} דאת אמר שמועתא משמיה? אמר לו, רב אדא בר אחוה° אמרין משמו _{ואותו ראיתי והוא ראה את רב}. תנן, מצות שהבן חייב לעשות לאביו וכ"ו. ^א_קעגאי זהו מורא? לא יושב במקומו, ולא מדבר במקומו, ולא סותר את דבריו. ^א_קעדאי זהו כיבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה ומנעיל, מכניס ומוציא. מן דמאן? חונה בר חייה° אמר, ^א_קעהמשל זקן. ואית דבעי מימר, משלו. לא כן אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי° _{בר זבידא} ברבי חנינה° , מניין אפילו אמר לו אביו השלך את הארנקי הזו לים ששומע לו? ואם משל אב מה אכפת לבן? לעולם משל אב וכאן אפילו משל בן בההוא דאית ליה חורנין _{שהאב נותן לו ארנק אחר}, ובעושה הנחת רוחו של אביו. _{אחרת עובר על בל תשחית}. ^א_קעואחד האיש ואחד האשה, אלא שהאיש ספיקו בידו והאשה אינה ספיקה בידה, מפני שיש רשות לאחרים עליה. ^א_קעזנתאלמנה או נתגרשה, כמי שהיא ספיקה בידה לעשות. אמר רבי אבוה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. שאלו את רבי אלעזר° _{בן פדת}. עד איכן הוא כיבוד אב ואם? אמר להן ולי אתם שואלין? לכו שאלו לדמה בן נתינה. דמה בן נתינה ראש פטרבולי _{שר צבא} היה. פעם אחת היתה אמו מסטרתו בפני כל בולי שלו _{עם נעל}. ונפל קורדקן _נעל שלה מידה, והושיט לה שלא תצטער. אמר חזקיה° . דמה בן נתינה, גוי אשקלוני היה. וראש פטרבולי _{שר צבא} היה. ואבן שישב אביו עליה, לא ישב עליה מימיו. וכיון שמת אביו, עשה אותה יראה שלו. פעם אחת אבדה ישפה של בנימין. אמרו, מאן אית ליה טבא דכוותה _{למי יש אבן טובה כזו}? אמרו אית ליה לדמה בן נתינה. אזלון לגביה ופסקו עמיה במאה דינר. סליק ובעי מייתו להו _{הלך וביקש להביא להם}, ואשכח אבוה דמיך _{ומצא שאביו ישן}. אית דאמרין, מפתח דתיבותא הוה יתיב גו אצבעתיה דאבוי _{יש אומרים שמפתח התיבה היה בין אצבעותיו של אביו}. ואית דאמרין, ריגלוהי דאבוה הוות פשיטא על תיבותא _{ויש אומרים שרגלו של אביו היתה מונחת על התיבה}. נחת לגבון ואמר לון, לא יכילית מייתותיה לכון _{אנני יכול להביא אותה לכם}. אמרי, דילמא דהוא בעי פריטן טובא _{אולי הוא רוצה יותר כסף}. אסקוניה _{העלו את המחיר} למאתים. אסקוניה לאלף. כיון דאיתער אבוה מן שינתיה סליק ואייתותיה לון. בעון מיתן ליה בסיפקולא אחרייא _{רצו לתת לו לפי הסכום האחרון שהציעו לו} ולא קביל עלוי. אמר, מה אנא מזבין לכון איקרא דאבהתי בפריטין _{מה אני ימכור לכם את כבוד אבי בכסף}? איני נהנה מכבוד אבותי כלום. מה פרע ליה הקדוש ברוך הוא שכר? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . בו בלילה ילדה פרתו פרה אדומה, ושקלו לו כל ישראל משקלה זהב ונטלוה. אמר רבי שבתי° כתיב (איוב לז כג) ומשפט ורב צדקה לא יענה. אין הקדוש ברוך הוא משהא מתן שכרם של עושה מצות בגוים. אמו של °רבי טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת ונפסק קורדייקין _נעל שלה. והלך °רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה. והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה. פעם אחת חלה, ונכנסו חכמים לבקרו. אמרה להן, התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי. אמרו לה, מה עביד ליך? ותניית להון עובדא _{וסיפרה להם את המעשה}. אמרו לה, אפילו עושה כן אלף אלפים, עדיין לחצי כבוד שאמרה התורה לא הגיע. אמו של °רבי ישמעאל _{בן אלישע} באת וקיבלת עלוי _{התלוננה עליו} לרבותינו. אמרה להן, גערו בישמעאל בני שאינו נוהג בי בכבוד. באותה שעה נתכרכמו פניהם של רבותינו. אמרו אפשר °רבי ישמעאל _{בן אלישע} לא נהג בכבוד אבותיו? אמרו לה, מה עביד ליך?

[דף כ עמוד ב]

אמרה, כד דהוא נפק מבית וועדה אנא בעי משגז ריגלוי _{אני רוצה אני לרחוץ את רגליו}, ומישתי מימיהן. ולא שביק לי אמרו לו, הואיל והוא רצונה הוא כבודה. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. יאות אילין טחונייא אמרין _{נכון מה שטוחנים אומרים}. כל בר נש ובר נש, זכותיה גו קופתיה כל אדם. _{שמכל שק חיטה יוצא כמות אחרת של קמח} אימיה ד°רבי טרפון אמרה לון אכין, ואגיבונה אכין. אימיה ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} אמרה לון אכין, ואגיבוניה אכין. רבי זירא° הוה מצטער ואמר, הלואי היה לי אבא ואימא דאיקרינון _{שאכבד אותם} דנירת גן עדן. כד שמע אילין תרתין אולפניא, אמר. בריך רחמנא דלית לי לא אבא ואימא. לא כ°רבי טרפון הוות יכילנא למעבד, ולא כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע} הוינא מקבלה עלוי. אמר רבי אבון° . פטור אני מכיבוד אב ואם. אמרו, כד עברית ליה אימיה, מית אבוי. כד ילדתיה, מית אימיה. יש שהוא מאכיל את אביו פטומות, ויורש גיהנם. ויש שהוא כודנו _קושרו}} ברחיים, ויורש גן עדן. כיצד מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם? חד בר נש הוה {{שוליים _{א_קעח}מייכיל את אביו תרנגולים פטומים. חד זמן אמר ליה אביו, ברי. אילין מנין ליך? אמר ליה, סבא סבא אכול ואדיש _ותשתוק. דכלבין אכלין ואדשין _{כמו הכלבים שאוכלים ושותקים}. ונמצא מאכיל את אביו פטומין ויורש גיהנם. כיצד כודנו _קושרו בריחיים ויורש גן עדן? חד בר נש איטחין בריחיים. אתית מצוותא דמלכא לטיחנייא _{כינוס טוחנים לעבודת המלך}. אמר לו, אבא עול _כנס טחון תחתי, ואני אלך במקומך. אין מטת מבזייא _{אם מבזים שם את הפועלים}, טב לי אנא ולא את _{עדיף שאתבזה אני ולא אתה}. אין מטת מילקי _{אם מלקים}, טב לי אנא ולא את _{עדיף שאלקה אני ולא אתה}. נמצא כודנו בריחייא, ויורש גן עדן. נאמר (ויקרא קדושים יט ג) איש אמו ואביו תיראו. ונאמר (דברים ואתחנן ו יג) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד. ^א_קעטהקיש מורא אב ואם למורא שמים. נאמר (שמות יתרו כ יב) כבד את אביך ואת אמך, ונאמר (משלי ג ט) כבד את ה' מהונך. הקיש כיבוד אב ואם לכיבוד המקום. נאמר (שמות משפטים כא יז) ומקלל אביו ואמו מות יומת, ונאמר (ויקרא אמור כד טו) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו. הקיש קיללת אב ואם לקיללת המקום. אבל אי אפשר לומר מכה כלפי מעלה לכן לא נאמר. וכן בדין מפני. ששלשתן שותפין בו אי זהו מורא? ^א_קפלא יושב במקומו, ולא מדבר במקומו, ולא סותר את דבריו אי זהו הכיבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומנעיל מכניס, ומוציא. מין דמאן? חונא בר חייה° אמר, משל זקן. מילתיה דרבי חייה בר אבא° , פליגא דאמר רבי חייה בר אבא° , תני °רבי יודן בר דורתיה ד°רבי שמעון בן יוחי היא. דתני °רבי שמעון בן יוחי גדול הוא כיבוד אב ואם, שהעדיפו הקדוש ברוך הוא יותר מכבודו. נאמר (שמות יתרו כ יב) כבד את אביך ואת אמך. ונאמר להלן (משלי ג ט) כבד את י"י מהונך במה את מכבדו מהונך ממה שחננך. מפריש לקט, שכחה ופיאה,. מפריש תרומה, ומעשר ראשון, ומעשר שני, ומעשר עני, וחלה, ועושה סוכה, ולולב שופר ותפילין וציצית, מאכיל את הרעיבים, ומשקה את הצמיאים אם יש לך, אתה חייב בכל אילו ואם אין לך, אין את חייב באחת מהן. אבל כשהוא בא אצל כיבוד אב ואם, בין שיש לך הון, בין שאין לך הון. כבד את אביך ואת אמך אפילו את מסבב על הפתחים. משמע שמכבד משל עצמו. אמר רבי אחא° בשם רבי אבא בר כהנא° כתיב (משלי ה ו) אורח חיים פן תפלס, נעו מעגלותיה לא תדע. טילטל הקדוש ברוך הוא מתן שכרן של עושי מצוה כדי שיהו עושין אותם באמונה רבי אחא° אמר בשם רבי יצחק° _{בר אבא}. כתיב (משלי ד כג) מכל משמר נצור לבך, כי ממנו תוצאות חיים. מכל מה שאמרתי לך בתורה תשמור שאין את יודע מאי זה מהן יוצא לך חיים אמר רבי אבא בר כהנא° השוה הכתוב מצוה קלה שבקלות, למצוה חמורה מן החמורות. מצוה קלה שבקלות זו שילוח הקן. ומצוה חמורה שבחמורות זו היא כיבוד אב ואם. ובשתיהן כתיב והארכת ימים אמר רבי אבון° . ומה אם כיבוד אב ואם שזה דבר שהוא כפריעת חוב, כתיב בו (דברים ואתחנן ה טז) למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך. דבר שיש בו חסרון כיס, וסיכון נפשות, לא כל שכן? אמר רבי לוי° . אמר לך רבי אבא בר כהנה°

[דף כא עמוד א]

גדול הוא דבר שהוא כפריעת חוב, מדבר שאינו כפריעת חוב. תני °רבי שמעון בן יוחי אומר. כשם שמתן שכרן שוה כך פורענותן שוה. מה טעם? דכתיב (משלי ל יז) עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם, יקרוה עורבי נחל. עין שהלעיגה על כיבוד אב ואם וביזתה על לא תקח אם על הבנים, יקרוה עורבי נחל. יבא עורב שהוא אכזרי ויקרנה ואל יהנה ממנה. ויבא נשר שהוא רחמן ויאכלנה ויהנה ממנה. רבי יונתן° ורבי ינאי° _הכהן הוו יתבון _ישבו. אתא חד בר נש, ונשק ריגלוי _{בא איש אחד ונשק את רגליו} דרבי יונתן° . אמר לו רבי ינאי° _הכהן, מה טובה עשיתה לו דהוא שלים לך מן ימוי? אמר לו, חד זמן אתא קיבל לי על בריה דיזנוניה _{פעם אחת התלונן שיזון אותו}. אמרית ליה, איזיל צעק בי כנישתא עלוי ובזיתיה _{לך תצעק עליו בבית הכנסת ותבזה אותו}. אמר לו, ולמה לא כפיתיה? אמר לו ^א_קפאוכופין ליה? אמר לו ועדיין את לזו _{אתה מסופק בדין זה}? חזר ביה רבי יונתן° וקבעה שמועה מן שמיה. כהא דכי אתא רבי יעקב בר אחא° אמר. אמר רבי שמואל בר נחמן° אמר רבי יונתן° , כופין את הבן לזון את האב. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . הלואי הוון כל שמועתה _ההלכות ברירין לי כהדא שכופין את הבן לזון את האב. אי זו היא מצות עשה שהזמן גרמא? כגון סוכה ושופר ולולב, ותפילין. ואי זו היא מצות עשה שלא הזמן גרמא? כגון אבידה, ושילוח הקן ומעקה וציצית. °רבי שמעון _{בן יוחאי} ^א_קפבפוטר את הנשים מן הציצית שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא. אמר להן °רבי שמעון _{בן יוחאי}, אין אתם מודין לי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, שהרי כסות לילה פטור מן הציצית? אמר רבי הילא° _אילעא, טעמון דרבנן שמחייבים נשים בציצית, שכן ^א_קפגאם היו הכסות מיוחדות לו ליום ולילה שהיא חייבת בציצית אפילו בלילה. משמע שלא הלילה הוא הסיבה לפטור אלא סוג הבגד. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} פסחן של נשים חובה ודוחין עליו את השבת. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, פסחן של נשים ושל עבדים רשות, ואין דוחין עלהם את השבת. מצתן מה היא? רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר ^א_קפדחובה, רבי זעירה° אמר רשות. רבי הילא° _אילעא אמר דברי הכל בין למאן דאמר קרבן פסח חובה, ובין למאן דאמר רשות, מצתן חובה. מתניתא מסייעא לדין, ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי זעירא° , דתנן. חזרת מצה ופסח _{מכאן שלשלושתם אותו דין}. _{ואם פסח חובה גם מצה חובה אם פסח רשות גם מצה רשות} לילה הראשון חובה, ושאר כל הימים רשות. מתניתא מסייעא לרבי הילא° _אילעא דתנן כתיב (דברים ראה טז ג) לא תאכל עליו, חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני. את שהוא בבל תאכל חמץ, הרי הוא בקום אכול מצה. ונשים הואיל והן בבל תאכל חמץ, הרי הן בקום אכול מצה. והא תנינן, כל מצות עשה שהזמן גרמא האנשים חייבים והנשים פטורות? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, חומר הוא מצות עשה שהיא באה מכח לא תעשה _{שנלמד מהסמיכות ללא תאכל חמץ}. והתנן על יוסף הכהן. אף הוא העלה בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים והחזירוהו לביתו שלא יקבע הדבר חובה? אתיא כמאן דאמר, פסחן של נשים רשות. כדתני, האשה עושה פסח הראשון לעצמה _{אפילו חבורה שכולה נשים שהיא חובה}, והשני טפילה לאחרים דברי °רבי מאיר . °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, האשה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת, ^א_קפה ואין צריך לומר הראשון _{שהאשה חיבת}. °רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר, האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים _{שהיא רשות}, ואינה עושה פסח שני. מה טעמא ד°רבי מאיר ?

[דף כא עמוד ב]

דכתיב (שמות בא יב ג) איש שה לבית אבות. איש זה הזכרים. לבית זה הקטנים שיכול לצרפם. שה לבית, לרבות נשים שהם חייבות. אבל בפסח שני כתיב חטאו ישא האיש ההוא. איש ולא אישה, מכאן שהאשה רשות. מה טעמא ד°רבי יוסי _{בן חלפתא}? דכתיב איש שה לבית אבות מכאן שחייב להביא על בניו וכל שכן לבית, שהרי האשה חייבת. וכתיב שה לבית לרבות להביא פסח שני ששניהם חיבים בו. מאי טעמא ד°רבי אלעזר בי רבי שמעון ? איש ולא אשה. מה מקיימין רבנן איש? פרט לקטן. אמר רבי יונה° , ואפילו כמאן דאמר פסחים של נשים רשות, החזירו את °רבי יוסף . שנייא היא שהדבר מסויים שהיה אדם חשוב והביא את כל משפחתו וילמדו ממנו, והחזירו אותו כדי שלא יקבע הדבר חובה. תנן, חוץ מבל תשחית ומבל תקיף ומבל תיטמא למתים. איסי° אומר אף משום לא יקרחו קרחה. מה טעמא? כתיב לא יקרחו קרחה ואת פאת זקנם לא יגלחו. את שישנו בפאת זקן, ישנו בקרחה. ונשים שאין להן זקן, פטורות מן הקרחה. ועוד מן הדא דסמיך ליה בנים אתם לה’, בנים ולא בנות. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, ^א_קפונשים חייבות בקרחה. מה טעמא? דסמיך ליה (דברים ראה יד ב) כי עם קדוש אתה לי"י אלהיך. אחד אנשים ואחד נשים. מה מקיים רבי אלעזר° _{בן פדת} בנים? בשעה שישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, קרואים בנים. ובשעה שאין ישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא, אינן קרויין בנים. רב° _{אבא בר אייבו} מפקד לאילין דבי רב אחי° , רב המנונא° מפקד לחברייא. פקדון לנשיכון, דכד הווין קיימין על מיתיא, ^א_קפזדלא ליהויין מתלשן בשעריהון, שלא יבואו לידי קרחה. עד כמה היא קרחה? אית תניי תני, כל שהוא. ואית תניי תני ^א_קפחכגריס. מאן דאמר כל שהוא, דכתיב קרחה, משמע כל שהוא. מאן דאמר כגריס. נאמר כאן בצרעת קרחה דכתיב, בקרחתו או בגבחתו, ונאמר להלן קרחה. מה קרחה האמורה להלן כגריס, אף כאן כגריס. אמר רבי יוסי בר ממל° . כהנת מותרת לצאת חוצה לארץ. מאי טעמא? דכתיב אמור אל הכהנים, לנפש לא יטמא בעמיו. אל כהנים ולא אל הכהנות. פשיטא, דאי לא כן מה אנן אמרין _{הרי הם אינן מזהרות להטמא למת}? _{הייתי אומר} הואיל ואף היא בכלל גזירה לא תצא _{שגזרו על הכהנים}. אם אומר את כן, נמצאת דוחה פרשת טמאות. שהרי לא גזרו טמאה על ארץ העמים אלא משום טמאת מת. ונשים אינם מזהרת בטמאת מת. תנן חוץ ממנחת סוטה והנזירות, שהן מניפות. ותני במנחת סוטה. ^א_קפטוכהן מניח ידו תחתיה ומניפה. אין הדבר כאור? מביא מפה. ואינו חוצץ ?מביא כהן זקן. ואפילו תימר כהן ילד, אין יצר הרע מצוי לשעה. תני רבי חייה° יצר הרע מצוי אפילו לשעה _{ובסוטה מותר לפי שהיא מנוולת}. סוטה גידמת, שני כהנים מניפין על ידיה _{מכאן שיש שליחות להנפה}

ירושלמי קידושין, פרק א, הלכה ח

מתני’: כל מצוה שאינה תלויה בארץ, נוהגת בארץ ובחוצה לארץ. ^א_קצוכל שהיא תלויה בארץ, אינה נוהגת אלא בארץ, חוץ מן ^א_קצאהערלה ^א_קצבוהכלאים. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אף החדש:

גמ’: כתיב (דברים ראה יב א) אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ. בארץ אתם חייבים לעשות, ואי אתם חייבים לעשות בחוצה לארץ. עדיין אנו אומרים, מצות שהן תלויות בארץ, אינן נוהגין אלא בארץ. יכול אפילו מצות שאינן תלויות בארץ לא יהו נוהגות אלא בארץ? תלמוד לומר (דברים עקב יא טז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וחרה אף ה' בכם וגומר. ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה _{שהעונש יהיה גלות}. ושמתם את דברי אלה

[דף כב עמוד א]

על לבבכם ועל נפשכם. וקשרתם אותם וכ”ו ולמדתם אותם וכ”ו. מכאן שאף בגלות אתם חייבים בהם. מה אית לך בפרשה? כגון תפילין ותלמוד תורה. מה תפילין ותלמוד תורה שאינן תלויות בארץ, נוהגין בין בארץ בין בחוץ לארץ. אף כל דבר שאינו תלוי בארץ, יהא נוהג בין בארץ בין בחוץ לארץ. מעתה משגלו, יהו פטורין מהמצוות התלויות בארץ אף לאחר שחזרו? כתיב (נחמיה ח יז) ויעשו כל הקהל הבאים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון. ולמה ישוע בכתיב חסר ? אמר רבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמן° . פגם הכתוב צדיק בקבר, מפני כבוד צדיק בשעתו. ^א_קצגהקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע. מה ביאתן בימי יהושע, פטורים היו ונתחייבו. אף ביאתן בימי עזרא, פטורים היו ונתחייבו. ממה נתחייבו _{מדאוריתא או מדרבנן}? רבי יוסי בר חנינא° אמר, מדבר תורה נתחייבו. הדא הוא דכתיב (דברים נצבים ל ה) והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה. הקיש ירושתך לירושת אבותיך. מה ירושת אבותיך, מדבר תורה. אף ירושתך, מדבר תורה. והטיבך והרבך מאבותיך. אבותיך פטורים היו ונתחייבו. ואתם פטורים הייתם ונתחייבתם. אבותיכם לא היה עליהם עול מלכות. ואתם אף על פי שיש עליכם עול מלכות. אבותיכם לא נתחייבו אלא לאחר ארבע עשרה שנה. שבע שכיבשו ושבע שחילקו. אבל אתם כיון שנכנסתם נתחייבתם. אבותיכם לא נתחייבו עד שעה שקנו כולה. אבל אתם, ראשון ראשון קונה ומתחייב אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. ^א_קצדמאליהן קיבלו עליהן את המעשרות. מה טעם? דכתיב (נחמיה י א) בכל זאת אנו כורתים אמנה וכותבים. ועל החתום, שרינו לויינו וכהנינו וכ”ו. ולהביא את ביכורי אדמתנו וכ”ו. וכתיב ואת ראשית עריסותינו ותרומתינו נביא לכהנים ומעשר אדמתינו ללוים וכ”ו. מה מקיים רבי אלעזר° _{בן פדת} ואת בכורות בקרנו וצאנינו? _{שהרי מצוות אלו אינן תלויות בארץ והיו חייבים עליהם גם כשהיו בגלות}? מכיון שקיבלו עליהן דברים שלא היו מחוייבים עליהן. אפילו דברים שהיו מחוייבים עליהן, העלה עליהן כאילו מאיליהן קבלו עליהן. מה מקיים רבי יוסי ברבי חנינא° ובכל זאת כרתים אמנה _{דמשמע שמעצמן קיבלו עליהם}? מכיון שקיבלו עליהן בסבר פנים יפות, העלה עליהן הכתוב כאילו מאיליהן קיבלו עליהן. מה מקיים רבי אלעזר° _{בן פדת}, וירשתה והטיבך והרבך מאבותיך _{הרי לשיטתו הארץ לא התקדשה בימי עזרה ומאליהם קיבלו את המצוות}? פתר לה לעתיד לבא. דאמר רבי חלבו° אמר שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אבותיך ירשו ארץ של שבעת עממין, ואתם עתידין לירש של עשר עממים. ^א_קצהתלתי חורנייתא, אילן אינון _{שלושת האחרים אלו הן} את הקיני, ואת הקניזי, ואת הקדמוני. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. ערבייה, שלמייא, נבטייא. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. אסיא ואספמיא ודמשק. °רבי אלעזר בן יעקב אומר. אסייא וקרתיגנא ותורקי. °רבי אומר. אדום ומואב וראשית בני עמון. והטיבך מאבותיך. אבותיך אף על פי שנגאלו, חזרו ונשתעבדו. אבל אתם משאתם נגאלים, עוד אין אתם משתעבדין. מה טעם? דכתיב (ירמיהו ל ו) שאלו נא וראו אם יולד זכר. כשם שאין הזכר יולד, כך אתם, משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין. תנן, חוץ מן הערלה ומן הכלאים. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אף החדש. מה טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? דכתיב (ויקרא אמור כג יד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה וכ”ו, וסמיך ליה, בכל מושבותיכם. בין בארץ בין בחוצה לארץ. מה מקיימין רבנן בכל מושבותיכם? בחדש שגדל בארץ ישראל ויצא לחוצה לארץ. רבי יונה° בעא

[דף כב עמוד ב]

ולמה לא תנינן אף החלה? אמר ליה רבי יוסי° _{בר זבידא}. לא תנינן אלא דברים שנוהגין בישראל ונוהגין בגוים. ^א_קצו חלה נוהגת בישראל, ואינה נוהגת בעיסה של גוים. מה טעמא? דכתיב (במדבר שלח טו כ) ראשית עריסותיכם ולא של גוים

ירושלמי קידושין, פרק א, הלכה ט

מתני’: כל העושה מצוה אחת. מטיבין לו, ומאריכין את ימיו, ונוחל את הארץ. וכל שאינו עושה מצוה אחת. אין מטיבין לו, ואין מאריכין את ימיו, ואינו נוחל את הארץ. ^א_קצזוכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ, אין זה מן היישוב. והמחזיק בשלשתן, עליו הכתוב אומר (קהלת ד יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק:

גמ’: והא תנן, כל היושב ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה. ואת אמרת אכין, שרק אם עשה מצווה מטיבין לו? אלא כן אנן קיימין, במחוצה _{שחציו מצוות וחציו עברות}. עשה מצוה אחת יתירה, מטיבין לו ומאריכין את ימיו ונוחל את הארץ. והעובר עבירה אחת יתירה, אין מטיבין לו ואין מאריכין ימיו ואינו נוחל את הארץ. תמן תנינן, כל היושב ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה. ואת אמר הכן שרק אם עשה מצוה זוכה? אמר רבי זעירה° . תמן במי שבאת לידו ספק עבירה ולא עשאה. דמעלין לו שכר כעושה מצוה. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . הא דאמרינן, הכא כל העושה מצוה אחת. אין הכוונה דווקא עושה, אלא מי שייחד לו מצוה ולא עבר עליה מימיו. מה אית לך _{האם בכל מצווה הדין כך}? אמר רבי מר עוקבן° . דווקא מצווה חשובה ותמידית כגון כיבוד אב ואם. אמר רבי מנא° _{בן יונה} מדכתיב (תהילים קיט א) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת י"י. תמימי דרך, אלו שאינן עוברין עבירות, מעלה עליהם הכתוב כהולכים בתורת ה' ועוסקים במצות. אמר רבי אבון° מדכתיב (תהילים קיט ג) אף לא פעלו עולה, בדרכיו הלכו. כבדרכיו הלכו. אמר רבי יוסי בי רבי בון° מה כתיב (תהילים א א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים. מכיון שלא הלך בעצת רשעים, _אשריו כמי שהלך בעצת צדיקים. דרש °בן עזאי (קהלת י א) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח. אילו זבוב אחד שמת, שמא אינו מבאיש שמן רוקח? וכן זה שהיו בידו מחצה זכויות ומחצה עונות על ידי חטא אחד שחטא, איבד כל זכיות שבידו שהכריע עצמו לכף חובה. דרש °רבי עקיבא _{בן יוסף} כתיב (ישעיהו ה יד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק. לבלי חוקים אין כתיב כאן, אלא לבלי חוק. למי שאין בידו מצוה אחת שיסייע לו לכף זכות. הדא דאת אמר לעולם הבא. אבל בעולם הזה אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלאכים מלמדין עליו חובה, ומלאך אחד מלמד עליו זכות. הקדוש ברוך הוא מכריעו לכף זכות. ומה טעם? דכתיב (איוב לג כג) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם יושרו ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אם שמעת דבר מ°רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי , נקב אזנך כאפרכס הזו ושמע. דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. °רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר. אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלאכים מלמדין עליו חובה. ומלאך אחד מלמד עליו זכות, הקדוש ברוך הוא מכריעו לכף זכות. ולא סוף דבר כל אותו המלאך. אלא אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה צדדין מאותו המלאך מלמדין עליו חובה, וצד אחד מאותו המלאך מלמד עליו זכות. הקדוש ברוך הוא מכריעו לכף זכות. מה טעם? דכתיב אם יש עליו מלאך אחד מני אלף. אחד מאלף אין כתיב, אלא אחד מני אלף. מאלף לצדדין של אותו מלאך. מה כתיב בתריה? ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר.

[דף כג עמוד א]

פדעהו מייסורין. מצאתי כופר, מצא כופר לעצמו. הדא דאת אמר, בעולם הזה. אבל לעולם הבא, רובו זכיות יורש גן עדן. רובו עבירות, יורש גיהנם. היה מחציין. רבי יוסי בן חנינה° אמר נושא עון כתיב, הקדוש ברוך הוא מגביה כף של עוונות שלא יכריעה. רבי אבהו° אמר נושא עוון בלשון יחיד כתיב. מה הקדוש ברוך הוא עושה? חוטף אחד מחובותיו, וזכיותיו מכריעות. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} כתיב (תהילים סב יג) ולך י"י חסד, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. אם כמעשהו, איזה חסד יש כאן? אלא אם יש לו, כמעשהו. ואין לית ליה, את יהיב ליה מן דידך. היא דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת}. דרבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, ורב חסד. מלמד שהוא ^א_קצחמטה כלפי החסד. אמר רבי ירמיה° , רבי שמואל בר רב יצחק° בעי כתיב (משלי יג ו) צדקה תצר תם דרך, ורשעה תסלף חטאת, חטאים תרדוף רעה, ואת צדיקים ישלם טוב (משלי ג לד) אם ללצים הוא יליץ, לענוים יתן חן (שמואל א ב ט) רגלי חסידו ישמור, ורשעים בחושך ידמו (משלי ג לה) כבוד חכמים ינחלו, וכסילים מרים קלון _{מכל הפסוקים האלה קשה שלכאורה העושה מצוה מונעים אותו מלחטא והעובר עבירה מונעים ממנו לעשות מצווה} וכי סייגין סיגה _{וכי גודרים גדר,} ותרעין תרעין _{ונועלים את השער}. כדי שהחוטא לא יחזור בתשובה והצדיק לא יחטא? אלא כיוון שכבר הורגל בה לא יבא לשנות מהרגלו. אמר רבי ירמיה° אמר רבי שמואל בר רב יצחק° . שומר אדם את עצמו מן העבירה פעם ראשונה ושניה ושלישית. מכאן ואילך הקדוש ברוך הוא משמרו. מה טעם? דכתיב (איוב לג כט) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. אמר רבי זירא° . ובלחוד דלא יתיב ליה _{ובלבד שלא יחזור בו}. מה טעם? דכתיב (קהלת ד יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק. לא לעולם ינתק אין כתיב כאן. אלא לא במהרה ינתק. אין מטרחת עלוי, מפסק הוא. ואמר רבי חונא° אמר רבי אבהו° . הקדוש ברוך הוא אין לפניו שכחה. הא בשל ישראל, נעשה שוכחן. מה טעם? דכתיב נושא עון. נשא _שכח כתיב וכן דוד הוא אומר (תהילים פה ג) נשאת עון עמיך כסית כל חטאתם סלה:

הדרן עלך פרק האשה נקנית

פרק שני – האיש מקדש

כולל שיעורי שמע

ירושלמי קידושין, פרק ב, הלכה א

מתני’: האיש ^ב_אמקדש בו ובשלוחו. והאשה ^ב_במתקדשת בה ובשלוחה. ^ב_גהאיש מקדש את בתו כשהיא נערה, בו ובשלוחו. ^ב_דהאומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו, התקדשי לי בזו. אם יש באחת מהן שוה פרוטה, מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת. בזו ובזו. אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת. היתה אוכלת ראשונה ראשונה, אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה:

גמ’: מניין ששלוחו של אדם כמותו? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} דכתיב (שמות בא יב ו) ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים. וכי כולן שוחטין אותו? והלא אחד הוא שהוא שוחט על ידי כולם. אלא מיכן ^ב_הששלוחו של אדם כמותו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. שנייא היא שאדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו ואין _{זה מדין שליחות שהרי בשליחות צריך דעת}. ויידא אמר דא _{ששלוחו של אדם כמותו}? דכתיב (שמות בא יב ג) ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. וכי כולם היו לוקחים? והלא אחד הוא שהוא לוקח על ידי כולם. אלא מיכן ששלוחו של אדם כמותו.

[דף כג עמוד ב]

אין תימר אדם מפריש פסחו של חבירו שלא מדעתו. לית יכיל. דאמר רבי זעירא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} אדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו, אבל אינו מפרישו שלא מדעתו. °בית שמאי אומרים אין השליח עולה משם עד. ו°בית הלל אומרים ^ב_והשליח עולה משם עד. היך עבידא? שילח שלושה לקדש לו אשה. על דעתון ד°בית שמאי , שליח ושני עדים. וצריך לומר להם שאחד יהיה שליח והשנים יהיו עדים. ואם אמר כולכם היו שלוחים, אין אחד מהם יכול להיות עד. על דעתון ד°בית הלל , שלשתן שלוחין ושלשתן עדים. ואפילו אמר כולכם היו שלוחים, יכולים להיות עדים. אמר רבי אבון בר חייה° . נראין דברים ^ב_זבשקידשה בשטר. אבל אם קידשה בכסף אינו נאמן, _{שהרי אם האשה מכחישתו, צריך להשבע שבועת הסת מדרבנן והרי הוא נוגע בדבר}. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} מכיון שהאמינתו התורה _{שהרי הוא כופר בכל ואמר שנתן ואין עליו שבועת התורה אינו נוגע בעדות}, אפילו קידשה בכסף אינו כנוגע בעדותו. אמר רבי אבא° . אתא עובדא קומי רב° _{אבא בר אייבו}, ועשה שליח עד. חד בר נש אפקיד גרבי יין גבי קרפיפא _{חביות יין בחצר} דחבריה, וכפר ביה. אמר רבי פינחס° . אתא עובדא קומי רבי ירמיה° . ועשה שליח עד, ^ב_חוחייבו שבועה על ידי הכתף שהיה שלוחו להכניס היין לקרפף, והעיד שהפקידו אצלו וחייבו שבועה. אית מתניתא אמרה, ששלוחו של אדם כמותו. ואית מתניתא אמרה, שאין שלוחו של אדם כמותו. תנן, ואם המר ימירנו. הוא ולא שלוחו. אם הפר יפירנו. הבעל מפר ולא שלוחו. הוינן סברין מימר, בכל מקום שלוחו של אדם כמותו, אלא שכאן מיעט הכתוב. וכן גבי הא דתנן (ויקרא ויקרא א ד) וסמך ידו. ולא יד בנו ^ב_טולא יד עבדו ולא יד שלוחו. הוינן סברין מימר בכל מקום שלוחו של אדם כמותו, אלא שכאן מיעט הכתוב. (שמות משפטים כא ו) ורצע אדוניו את אזנו במרצע. אדוניו ולא בנו. ^ב_יאדוניו ולא שלוחו. הוינן סברין מימר שבכל מקום שלוחו של אדם כמותו, אלא שכאן מיעט הכתוב. אית תניי תני, ורצע לרבות את השליח. עד כדון כ°רבי עקיבה _{שדרש מורצע אדוניו את אזנו במרצע}. כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע} מניין? מדמייתר אדוניו. דכתיב והגישו אדוניו, וכתיב ורצה אדוניו, לרבות כל שהוא בא מחמת אדוניו. תמן תנינן, ^ב_יאנערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה. °רבי יהודה _{בר עילאי} ואומר, אין שתי ידים זוכות כאחת, אלא רק אביה מקבל את גיטה. ריש לקיש° אמר, כמחלוקת בגיטין כן מחלוקת בקידושין. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הכל מודין ^ב_יבבקידושין שאביה מקדשה ולא היא. כיון שצריך דעת מקנה. אבל גירושין שישנן בעל כורחה, בין היא בין אביה _{שהיא כיד או כחצר האב}. ומודה ריש לקיש° בנישואין שלכולי עלמא אביה משיאה ולא היא, שלא הכל ממנה להשיא עצמה להפסיד מעשה ידיה על אביה. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, אין לה דעת אצל אביה ואינה עושה שליח. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש° יש לה דעת אצל אביה והיא עושה שליח. מתניתא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, ^ב_יגהאיש מקדש בו ובשלוחו, ^ב_ידוהאשה מתקדשת בה ובשלוחה. פתר לה בגדולה. והתנינן ^ב_טוקטנה שאמרה התקבל לי גיטי

[דף כד עמוד א]

אינו גט עד שיגיע הגט לידה. משמע דווקא קטנה, אבל נערה עושה שליח? פתר לה ^ב_טזביתומה. והתנינן ^ב_יזאם אמר לו אביה צא והתקבל לבתי גיטה, אם רצה להחזיר לא יחזור. משמע שאביה קים. פתר לה לצדדין היא מתניתא. פתר לה ראשה ביתומה. וסופה בשיש לה אב. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש° דתנן, ^ב_יחהאיש מקדש את בתו כשהיא נערה, בו ובשלוחו. משמע שרק האב ממנה שליח ולא הבת. פתר לה כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אמר, אין שתי ידים זוכות כאחת _{אבל הלכה כחכמים כמו שבגרושין היא ואביה מקבלין את גיטה גם בקידושין כן}. אמר רבי אסי° . חד רב נפק מן בית וועדא ואמר, נפק עובדא כרבי יוחנן° _{בר נפחא}, וסמכון עלוי. לא דהוה צורכא מיסמך עלוי, דלא היה בר סמכה כל כך, אלא דהוות מן ימא לטיגנא _{מהים למחבת}. שמיד שיצא מסר עדות, ובודאי לא שכח בזמן קצר כזה. אמר רב המנונא° בשם רבי אסי° . קטנה שקידשה את עצמה משהביאה שתי שערות והיא נערה. אביה ממאן בקידושיה ולא היא. שמשהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן. לא אתייא לא כרבי יוחנן° _{בר נפחא} ולא כרבי שמעון בן לקיש° . אין כרבי יוחנן° _{בר נפחא}, אין כאן מיאון שהרי אין הקידושין כלום. אין כרבי שמעון בן לקיש° נישואי תורה הן וכיוון שהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן. לא אתייא אלא כרבי יוחנן° _{בר נפחא}. אף על גב דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, הכל מודין בקידושין שאביה קידשה ולא היא. מודה דאם קידשה עצמה, צריך שימאן אביה בקידושיה בפירוש. אבל אם נתרצה או אפילו שתק, קידושיה קידושין. רבי אבא בר כהנא° ורבי יעקב בר אידי° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° . קידשה לדעת האב והכניסה שלא לדעת האב. זה היה מעשה ^ב_יטובא אביה והוציאה מגנונה _מהחופה. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יהושע אוניא° . המעשה הזה סימן הוה לו דרבי יהושע בן לוי° פליג על רבי שמעון בן לקיש° . אבל לריש לקיש° קידושי הבת קידושי תורה אף אם האב לא מסכים. ולית היא פליגא. דלא אמר ריש לקיש° אלא בקידושין, אבל בנישואים, היך מה דרבי שמעון בן לקיש° אמר תמן לא הכל ממנה להשיא את עצמה ולהפסיד מעשה ידיה לאביה. כן רבי יהושע בן לוי° אמר הכא לא הכל ממנה להשיא את עצמה ולהפסיד מעשה ידיה על אביה. כי אתא רבי אבא בר כהנא° אמר, לא כך היה המעשה אלא כך. דרבי יעקב בר אידי° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° . קידשה שלא לדעת האב וכנסה שלא לדעת האב. זה היה מעשה ובא אביה ^ב_כועקר קידושיה. _{ובזה רבי שמעון בן לקיש° חולק על רבי יהושוע בן לוי° וסובר שהקידושין חלים}. קידשה לדעת האב וכנסה שלא לדעת האב _{אבל האב לא התנגד}. מהו שתאכל בתרומה? רב° _{אבא בר אייבו} אמר אוכלת. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר ^ב_כאאינה אוכלת. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. טעמא דרב° _{אבא בר אייבו}, מכיון שקידשה לדעת, חזקה שכנסה לדעת, וזה שהאב שותק מוכיח שמסכים. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . טעמא דרב° _{אבא בר אייבו}, שכן למשנה ראשונה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה. מה נפק מן ביניהון? מעשה ידיה. על דעתיה דרבי מנא° _{בן יונה} כרב° _{אבא בר אייבו}, מעשה ידיה לבעלה, שהרי היא אשתו גמורה. על דעתיה דרבי יוסי בי רבי בון° כרב° _{אבא בר אייבו}, מעשה ידיה לאביה שעדין היא ארוסה עד שיסכים האב. מתה מי יורשה? על דעתיה דרבי מנא° _{בן יונה} כרב° _{אבא בר אייבו}, בעלה יורשה. על דעתיה דרבי יוסי בי רבי בון° כרב° _{אבא בר אייבו}, מתה ^ב_כבאביה יורשה.

[דף כד עמוד ב]

אתא רבי יוסי בי רבי בון° ואמר, לרב מתה בעלה יורשה. קידשה שלא לדעת והכניסה שלא לדעת, מהו שתאכל בתרומה? שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר אוכלת. איתא חמי _{בא וראה}. אילו קידשה לדעת וכנסה שלא לדעת, שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר אינה אוכלת. והכא הוא אמר אוכלת? שמואל° _{בר אבא בר אבא} עבד לה כיתומה. שכיוון ששתק האב גם בקידושין וגם בנשואים, כאילו אמר לה צאי וקבלי קידושין לעצמך. תנן, האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו, התקדשי לי בזו. אם יש באחת מהן שוה פרוטה, מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת. התקדשי לי בזו ובזו. אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת. היתה אוכלת ראשונה ראשונה, אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה: כולה מתניתין בשאמרה אי איפשי בזו אלא בזו. אי איפשי בזו אלא בזו. לכן צריך שבכל אחד יהיה שוה פרוטה. אבל אם אמר לה התקדשי לי בזו ובזו ובזו. והיא לא אמרה אי איפשי, כולם מצטרפים לשוה פרוטה. מאן תנא ווי"ן מחברין? °רבי יהודה _{בר עילאי}. ברם כ°רבי מאיר , אין ווין מחברים וכאילו אמר לה או בזו או בזו או בזו. כדתנן, אמר תן לי חיטים ושעורים וכוסמין שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי אלא אחת. °רבי מאיר אומר אפילו אמר שבוע שאין לך בידי חיטה ושעורה וכוסמת, חייב שבועה על כל אחת ואחת, דסובר °רבי מאיר אין ווי”ן מחברים. מאן תנא ווי”ן °רבי ייהודה ברם כ°רבי מאיר או בזו או בזו או בזו. אמר רבי ירמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. התקדשי לי בסלע זו לאחר ל' יום ואכלה אותו בתוך שלשים יום, ^ב_כגהרי זו מקודשת. ואף °רבי שמעון בן אלעזר דסבר דאין מתקדשין במלוה מודה בה. מה בינה למלוה? מלוה לא ניתנה לשם קידושין. הכא כסף הקידושין, לכך ניתנו משעה ראשונה. והא תנינן היתה אוכלת ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה? מעתה אפילו לא נשתייר שם שוה פרוטה תהא מקודשת? פתר לה על ראשה, דאמר התקדשי לי ואמרה אי איפשי בזו אלא בזו. אי איפשי בזו אלא בזו. ואין על ראשה, בדא תנינן היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה? משמע אפילו בראשונה.

[דף כה עמוד א]

אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, לעולם אסיפא קאי. ושאני התם דיהיב לה כל הקידושין כאחת ובדיבור אחד. והואיל וגמר דבורו קודם שנתאכלו המעות אלא שקבע זמן שלא יחולו הקידושין לגמרי עד לאחר ל' יום. כי מתאכלי ברשותה מתאכלי. אבל הכא שמחלק דבורו ואמר בזו ובזו ובזו גלי דעתי דאינו רוצה שיתחילו הקדושין כלל עד שתקבל את כלן. וכשהיא אוכלת ראשונה חזרה עליה מלוה ואין קידושין במלוה, ואינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה, וד°רבי שמעון בן אלעזר היא. דסבר המקדש במלווה אינה מקודשת לכן צריך שישתייר שם שוה פרוטה באחרונה. דתני ^ב_כדהתקדשי לי בפקדון שיש לי בידך, והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד. אם נשתייר שם שוה פרוטה, מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת. במלוה שיש לי בידך. והלכה ומצאתה שנגנבה או שאבדה. אפילו נשתייר שם שוה פרוטה, אינה מקודשת. °רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי מאיר , מלוה כפיקדון. אם נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת. ואם לאו אינה מקודשת. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, אתיא ד°רבי שמעון בן אלעזר כ°רבי מאיר . כמה ד°רבי מאיר אמר, כל המשנה מדעת הבעלים נקרא גוזלן. _{כדתנן הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור, °רבי מאיר אומר נותן לו דמי צמרו, דכיוון ששינה מדעת בעלים נקרא גזלן וקנה בשינוי. וכן הנותן מעות לחבירו ליקח לו חיטים וקנה שעורים, אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע. כיון ששינה מדעת בעלים קנה בשינוי, וההפסד שלו והריוח לאמצע}. כן °רבי שמעון בן אלעזר דאמר הכא מלוה כפיקדון, סבר כ°רבי מאיר דכל המשנה מדעת הבעלים נקרא גוזלן. דהוא פתר לה _{העמיד את המשנה} במלוה שהלוה ואמר לו קח לי חטים ולקח לו שעורים. וכאן מדובר כגון שהוא נתן לה מעות לקנות דבר מסוים והיא הלכה והשתמשה בכסף לדבר אחר. על זה אמר °רבי שמעון בן אלעזר שאם נשאר שם פרוטה _{שלא הוציאה} מקודשת. וקשיא, הרי ברגע ששינתה כל הכסף נעשה גזול, אז איך אם נשאר פרוטה מקודשת? וכי מקדשין בגזילה? רבי יוסי° _{בר זבידא} בעא. למאן דאמר שמקודשת במלוה, על כרחך מקודשת באותה הנאה שמרויח לה זמן פרעונה. ניחא אדם נותן שוה פרוטה כדי שיאריכו לו זמן פרעון על חוב של דינר. שמא נותן שוה פרוטה על מנת שיאריכו לו זמן פרעון חוב שוה פרוטה? אית תניי תני מקדשין בגזילה. ואית תניי תני ^ב_כהאין מקדשין בגזילה. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. ולא פליגי. מאן דאמר מקדשין בגזילה. בגזילה שאינו יכול להצילה מידו. מאן דאמר אין מקדשין בגזילה. בגזילה שיכול להצילה מידו. אמר רבי יוסי בי רבי בון° בשם רבי שמואל בר רב יצחק° . מאן דאמר מקדשין בגזילה, ^ב_כובגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה. ומאן דאמר אין מקדשין בגזילה, בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה. תני, התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד. אם נשתייר שם שוה פרוטה, מקודשת. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מתניתא בשאמר לה התקדשי לי בפיקדון

[דף כה עמוד ב]

שיש לי בידך. אבל אמר לה בכל מה שהפקדתי בידך, אינה מקודשת עד שיהו כולן קיימין. מה בינו למלוה? מלוה ניתנה להוציאה _{ודעתו לקדש בהנאת מחילת החוב או הארכת זמן הפרעון}. וזה לא ניתן להוציאו _{ודעתו לקדש בו שחושב שהוא קים}. והתנינן אם אמר לה התקדשי לי בזו ובזו, היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה. אם פירש ואמר בכל מה שהפקדתי בידך, מעתה אפילו נשתייר שם שוה פרוטה לא תהא מקודשת עד שיהו כולן קיימין? פתר לה על ראשה, דאמר התקדשי לי ואמרה אי איפשי בזו אלא בזו. אי איפשי בזו אלא בזו. ואין על ראשה בדא תנינן היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה. משמע אפילו בראשונה והרי אחר שאכלה את הראשונה נעשת מלווה והמקדש במילווה אינה מקודשת? אמר רבי אבון° לא כן סברנן מימר מאן תנא ווי"ן? °רבי יהודה _{בר עילאי}. וכשאומר לה התקדשי לי בזו ובזו הרי הוא כאומר לה התקדשי לי או בזו או בזו, כך שכל אחת אם היה בה שווה פרטה הייתה מקודשת. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} לדברי °רבי יהודה _{בר עילאי אף על פי שווים מחברים}, פעמים שנכללין בקרבן אחד ופעמים נפרטין בשלשה קרבנות. כיצד? תבע ממנו שליש פרוטה חיטין, ושליש פרוטה שעורין, ושליש פרוטה כוסמין ונשבע לשקר, כיון שאין נשבעים על פחות משווה פרוטה, שלשת התביעות מצטרפות לפרוטה לחייב אותו קרבן אחד. תבע ממנו פרוטה חיטים ופרוטה שעורין ופרוטה כוסמין ונשבע לשקר ואמר אין לך בידי חיטים בפרוטה ושעורים בפרוטה וכוסמין בפרוטה, חייב שלשה קרבנות. כמה דהוא אמר תמן נכללין בקרבן אחד ונפרטין בשלשה קרבנות. כן הוא אמר הכא אף על פי שאמר התקדשי לי בזו ובזו ובזו עם ווי”ם, פעמים נכללין בקידוש אחד כגון אם רק בכולם יחד יש שוה פרוטה. ופעמים נפרטין בשלשה קידושין כגון שבכל אחד היה שוה פרוטה. התקדשי לי בסלע זו ואמרה השליכה לים או לנהר, אינה מקודשת. ^ב_כזתניהו לעני הרי זו מקודשת. והא מכל מקום לא נכנס לתוך ידה כלום. למה הכא את אמר מקודשת והכא את אמר אינה מקודשת? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. רוצה היא להיות מקודשת באותה הנאה שתראה עושה טובה לעני ויצא לה שם של אשת חסד. אמר רבי פנחס° ואתיא או כרבי זעירא° או כרבי אילא° _אילעא דתני, ^ב_כחאומר הוא אדם לפועל, הילך דינר זה אכול בו. הילך דינר זה שתה בו, אפילו אם בעל הבית יודע שאותו אדם ילך ויקנה מהחשוד על השביעית, או שיקנה אוכל שאינו מעושר, או יין נסך. ואינו חושש על שכרו. לא משום שביעית, ולא משום מעשרות, ולא משום יין נסך. אבל אם אמר לו. צא וקח לך ככר, ואני נותן לך דמיו צא וקח לך רביעית של יין, ואני נותן לך דמיה. חוששין על שכרו משום שביעית, ומשום מעשרות, ומשום יין נסך. מאי טעמא? אמר רבי זעירא° . כיון שבעל הבית נותן את המעות לחנווני, נעשה החנוני שלוחו של בעל הבית לזכות לפועל, רבי הילא° _אילעא אמר. פועל זוכה לבעל הבית משל החנוני _{שהרי הכסף של בעל הבית}, וחוזר וזוכה לעצמו לכן לפי שניהם אם יתן לו החנווני דברים שאינם מתוקנים זה באחריותו.

[דף כו עמוד א]

אוף הכא על דעתיה דרבי זעירא° , הבעל נעשה שלוחה של אשה לזכות לעני. על דעתיה דרבי הילא° _אילעא העני זכה לאשה משל בעלה, וחוזר וזוכה לעצמו כך שלפי דעת שניהם כאילו נתן פרוטה לאשה והיא מתקדשת בו. מה נפק מן ביניהון? היה החנווני חרש. על דעתיה דרבי זעירא° , לא חשש, ^ב_כטשאין שליחות לחרש. על דעתיה דרבי הילא° _אילעא, חושש. היה הפועל חרש. על דעתיה דרבי הילא° _אילעא, לא חשש שאין זכיות לחרש. על דעתיה דרבי זעירא° חשש. חטף הסלע מידה ונתנו לה בשעת מתנה ואמר לה הרי את מקודשת לי, ^ב_להרי זו מקודשת. במה קידשה? _{שהרי לא התיאשה ואין זה כספו}. אמר רבי חגיי° בשם רבי פדת° . רוצה היא שתהיה מקודשת לו ויהא חייב לה סלע. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. אילו איתמר כלי, יאות שהיה מקום לשאלה. אבל כשחטף סלע ודאי לא אכפת לה אם יחזיר אותו סלע או אחר, דדרכה להתחלף. אמר לה ^ב_לאכינסי לי סלע זו לפיקדון. ובשעת מתנה אמר לה הרי את מקודשת לי. הרי זו מקודשת. אם משנתנה לה אמר הרי את מקודשת לי. אמרה שרוצה מקודשת. שתקה ולא אמרה רוצה, אינה מקודשת. הי לך סלע זו שאני חייב לך. ובשעת מתנה אמר לה הרי את מקודשת לי. אמרה רוצה אני, מקודשת. ואם לאו אינה מקודשת. אם משבאת לתוך ידה אמר לה הרי את מקודשת לי, אף על פי ששניהן רוצין אינה מקודשת. כיצד יעשה? יטלינו ממנה ויחזור ויתנינו לה ויאמר לה הרי את מקודשת לי. אמר לה ^ב_לבהתקדשי לי במנה זו ונמצא חסר דינר, אינה מקודשת. היה בו דינר רע _{שיוצא על ידי הדחק}, הרי זו מקודשת והוא שיחליף. התקדשי לי במנה. היה מונה ראשון ראשון ומשליך לתוך ידה, יכולה היא שתחזור בה עד שעה שישלים. רבי אלעזר° _{בן פדת} אומר מקודשת בראשון, והשאר נותן משום תנאי _{שאמר שיתן מנה}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר אינה מקודשת עד שישלים. אמרין דחזר ביה רבי יוחנן° _{בר נפחא}. דחד בר נש יהיב ערבונא לחבריה על מקח שלקח ממנו, וכפר ביה חבריה. רבי אבא° ורבי הילא° _אילעא ורבי יעקב בר אחא° תלתיהון אמרין, זרע פשתן היה ומקצת דמים נתן ליה, וחזר בו המוכר . אתא עובדא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא} ואמר, או יתן לו בכל מקחו שהרי נתחייב לו כשקיבל מקצת דמים, או ^ב_לגימסור אותו למי שפרע _{רואים שרבי יוחנן° בר נפחא סובר שאף שנתן רק חלק מהתשלום, קנה הכל}. רבי חייה בר יוסף° אמר. או יתן לו כנגד כל ערבונו, או ימסור אותו למי שפרע. מודה רבי חייה בר יוסף° לרבי יוחנן° _{בר נפחא} במקח שאין דרכו להיקנות חציים כגון פרה וטלית. ואשה דרכה להיקנות חציין? אלא ודאי כשנתן מקצת דמים קנה כולה. רבי חגיי° ורבי יודן° תריהון אמרין. אפילו אם תאמר מקח דרכו להיקנות חציין. אשה אין דרכה להקנות לחציין, ולדברי הכל קנה כולה

[דף כו עמוד ב]

ירושלמי קידושין, פרק ב, הלכה ב

מתני’: ^ב_לדהתקדשי לי בכוס זה של יין, ונמצא של דבש. של דבש, ונמצא של יין. בדינר זה של כסף ונמצא של זהב. של זהב ונמצא של כסף. על מנת שאני עני ונמצא עשיר. עשיר ונמצא עני. אינה מקודשת. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, אם הטעה לשבח הרי זו מקודשת. ^ב_להעל מנת שאני כהן ונמצא לוי. לוי ונמצא כהן. נתין ונמצא ממזר. ממזר ונמצא נתין. בן עיר ונמצא בן כרך. בן כרך ונמצא בן עיר. על מנת שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק. רחוק ונמצא קרוב. על מנת שיש לי בת או שפחה מגודלת ואין לו. על מנת שאין לי ויש לו. על מנת שיש לו בנים ואין לו. על מנת שאין לי ויש לו. ועל כולם אף על פי שאמרה בלבי היתה להתקדש לו, אף על פי כן אינה מקודשת. וכן היא שהיטעתו:

גמ’: התקדשי לי בכוס זה. אם יש בו ובמה שבתוכו יחד שוה פרוטה מתקדשת. ואם לאו אינה מתקדשת, וזכת בו ובמה שבתוכו. התקדשי לי במה שיש בכוס זה. אם יש במה שבתוכו שוה פרוטה מתקדשת ואם לאו אינה מתקדשת. ולא זכת אלא במה שבתוכו בלבד. תנן, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר אם הטעה לשבח מקודשת. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מודה °רבי שמעון _{בן יוחאי} שאם הטעה לשבח יוחסין אינה מקודשת. אמר רבי יוסא° מתניתא אמרה כן דתנן, על מנת שאני כהן ונמצא לוי. לוי ונמצא כהן אינה מקודשת. ניחא כהן ונמצא לוי שהטעה אותה לרעה. אבל לוי ונמצא כהן. הרי הטעה לשבח למה אינה מקודשת? דיכולה היא מימר לא הוינא בעייא די רוחיה רבא _{לא רוצה שיתגאה} עלי. תנן, בן עיר ונמצא בן כרך. בן כרך ונמצא בן עיר . ניחא בן כרך ונמצא בן עיר. בן עיר ונמצא בן כרך הרי הטעה אותה לשבח ולמה אינה מקודשת? יכולה היא מימר, בעייא הוינן מצטנעא _{אני רוצה לחיות בצניעות}. תנן, על מנת שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק. רחוק ונמצא קרוב. ניחא קרוב ונמצא רחוק. רחוק ונמצא קרוב למה אינה מקודשת? יכולה היא מימר בעייא הוינא מטרפסא אזלה מטרפסא אתייא _{להנות בהליכה רגלית בהליכה ובחזרה}. תנן, על מנת שיש לי בת או שפחה מגודלת ואין לו. על מנת שאין לי ויש לו. על מנת שאין לי בת או שפחה גודלת ויש לו ניחא. על מנת שיש לי ואין לו למה אינה מקודשת? הגע עצמך שהיה לו בסוף העולם מה זה משנה לה? אמר רבי אבא בר ממל° כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, בת לגודלתיך _{לקלוע שערך} ושפחה לשמשותיך:.

ירושלמי קידושין, פרק ב, הלכה ג

מתני’: ^ב_לוהאומר לשלוחו, צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני. והלך וקידשה במקום אחר, אינה מקודשת. הרי היא במקום פלוני. והלך וקידשה במקום אחר, הרי זו מקודשת:

גמ’: מתניתא דלא כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. דתנן האישה שאמרה התקבל לי גיטי במקום פלוני וקבלו במקום אחר, פסול. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מכשיר, דמראה מקום היא לו. ברם כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, לעולם הרי היא מקודשת עד שיאמר לו, אל תקדשינה לי אלא במקום פלוני והלך וקידשה במקום אחר אוף °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מודה שאינה מקודשת. הרי זו במקום פלוני אוף רבנן מודיי דמראה מקום הוא לו

ירושלמי קידושין, פרק ב, הלכה ד

מתני’: ^ב_לזהמקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים, אינה מקודשת. ^ב_לחכנסה סתם ונמצאו עליה נדרים, תצא שלא בכתובה. ^ב_לטשכל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים:

גמ’: גבי ^ב_ממומים תנינא שהמומין שפוסלים בכהנים, הם המומין שאם היו בה ולא ידע כשלקחה הרי זה מקח טעות. אבל גבי נדרים לא נאמר באילו נדרים אם היו בה ולא ידע כשלקחה הרי זה מקח טעות. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי שמעון בן יוצדק . כגון אם ^ב_מאנדרה שלא לאכל בשר, ושלא לשתות יין, ושלא ללבוש בגדי צבעונין. אמר רבי זעירא°

[דף כז עמוד א]

כלי פשתן הדקין הבאים מבית שאין ככלי צבעונין הן. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, מתניתא בשאמר לה על מנת שאין עליך נדרים. אבל אם אמר, על מנת שאין עליך כל נדר. אפילו ^ב_מבנדרה שלא לאכל חרובין, נדר הוא והרי זה מקח טעות. ^ב_מגהלכה אצל הזקן והתיר לה. הרי זו מקודשת. ^ב_מדאצל הרופא וריפאה, אינה מקודשת. מה בין זקן ומה בין רופא? זקן עוקר את הנדר מעיקרו. רופא אינו מרפא אלא מיכן ולהבא. אית תניי תני, אפילו הלכה אצל הזקן והתיר לה, אינה מקודשת שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין. מתניתא שאמרה שאפילו אם הלכה לחכם והתיר לה אינה מקדשת, ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} היא. דתני תמן, המוציא את אשתו משום נדר, לא יחזיר. °רבי מאיר אומר, נדר שצריך חכם לא יחזיר. שלא יאמר, אילו הייתי יודע שחכם יכול להתיר, לא הייתי מגרש. ונמצא גט בטל ובניה ממזרים. ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין. ואמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, לא אסרו זה, דבדין היה שנדר שהוא צריך חקירת חכם יחזיר. שהרי לא יטען, אילו הייתי יודע שחכם מתיר לא הייתי מגרש, כיוון שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין. מפני מה אסרו? מפני נדר שאינו צריך חקירת חכם. שיכול לטעון אילו ידעתי שאני יכול להפר את הנדר, לא הייתי מגרש. נמצאו בה נדרים. אית תניי תני מותרת להינשא בלא גט, שהיה כאן מקח טעות והקידושין לא תפסו. אית תניי תני אסורה להינשא בלא גט. הוון בעיי מימר, מאן דאמר מותרת להינשא בלא גט _{שאף אם חכם יכול להתיר, אדם לא רוצה שתתבזה אשתו בבית דיןולא היה נושא אותה, והוה זה מקח טעות}, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ומאן דאמר אסורה להינשא בלא גט, רבנין. ולא היא, אלא כולה דרבנין. ומאן דאמר מותרת להינשא בלא גט, שמתוך שהיא יודעת שאם הולכת היא אצל הזקן והוא מתיר לה את נדרה, והיא אינה הולכת. לפום כן מותרת להינשא בלא גט. ומאן דאמר אסורה להינשא בלא גט. שלא תלך אצל הזקן ויתיר לה את נדרה, וקידושין חלין עליה למפרע, ונמצאו בניה באין לידי ממזירות ^ב_מהלפום כן אסורה להינשא בלא גט. רבי שמעון בן לקיש° אמר, מתניתא שאמרה שאם כנסה סתם ונמצאו בה נדרים אין לה כתובה, מדובר , בשקידשה על תנאי וכנסה סתם. אבל אם קידשה סתם וכנסה סתם, יש לה כתובה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אפילו קידשה סתם וכנסה סתם, אין לה כתובה. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ב_מווצריכה ממנו גט אפילו קידשה על תניי וכנסה סתם. רבי זעירא° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}, קידשה סתם וגירשה מן האירוסין. מה אמר בה רבי שמעון בן לקיש° ? האם דווקא בנשא אמרינן יש לה כתובה. דאמרינן שמשום חיבת חופה מחל על תנאו. אבל מן האירוסין מצי אמר אי אפשי באשה נדרנית. או כיון דקדשה סתם מחל, ואפילו גרשה מן האירוסין יש לה כתובה? נישמעינה מן הדא דתנן, ^ב_מזהיו בה מומין ועודה בבית אביה _{שהיא עדין ארוסה}, האב צריך להביא ראייה. הא אם לא הביא האב ראיה, אין לה כתובה. מה חמית למימר _{מה ראיתה לומר} בשקידשה סתם וגירשה מן האירוסין אנן קיימין. דילמא בשקדשה על תנאי? מן דבתרה, דתנן, ^ב_מחבמה דברים אמורים? במומין שבסתר. אבל במומין שבגלוי, אינו יכול לטעון. ואין בשקדשה על תנאי, אף במומין שבגלוי טוען. מכאן שאף בארוסה אם קדשה סתם ומצאו בה מומים אין לה כתובה. הא אמרין חברייא קומי רבי יוסה° _אסי אמור דבתרה _{אימא סיפא} והיא פליגא על רבי שמעון בן לקיש° . דתנן נכנסה לרשות הבעל, הבעל צריך להביא ראייה. הא אם הביא ראייה, אין לה כתובה. וכאן מדובר בשכנס, והרי לרבי שמעון בן לקיש° בכנס סתם יש לה כתובה _{לכן חייבים לומר שמדובר שהיה תנאי}. אמר רבי כהן° בשם רבנין דקיסרין. מתניתא בשכנס ולא בעל. מה דאמר רבי שמעון בן לקיש° , בשכנס ובעל. שאני אומר נתרצה לה בבעילה: תנן, שכל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים ^ב_מטהוסיפו עליהן באשה. ריח הפה וריח, הזיעה, ושומא שאין בה שיער. אמר רבי חמא בר עוקבה° בשם רבי יוסי בן חנינה° , בשומה

[דף כז עמוד ב]

בעור הפנים שנו. והתנינן במה דברים אמורים? במומין שבסתר. אבל במומין שבגלוי, אינו יכול לטעון. וזו לא מן המומים שבגלוי הוא? ^ב_נתיפתר בההיא דמטמרה לה תחות קלוסיתה _{שהחביאה מתחת למטפחת} דראשה. תני ^ב_נאשומא שיש לה שיער, בין גדולה בין קטנה בין בגוף בין בפנים, הרי זה מום. ושאין בה שיער. בפנים מום, בגוף אינה מום. במה דברים אמורים? בשומה קטנה, אבל בגדולה, בין בגוף בין בפנים הרי זה מום. עד כמה היא גדולה? °רבן שמעון בן גמליאל אומר, ^ב_נבעד כאיסר האיטלקי. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי חנינה° , כגון הדין דינרא קורדיינא. שיעורו כחצי זהוב. ואם היה בו שיער, אפילו כל שהוא. אמר רבי רדיפה° אמר רבי יונה° . רבי ירמיה° שאל, אשה קרחת ושיטה של שיער מקפת מאוזן לאוזן מי הוה מום? בעיי מישמעינה מן הדא דתנן, הוסיפו עליהן באשה. ריח הפה, וריח הזיעה, ושומא שאין בה שיער. ולא אדכרון קרחה. סברין מימר, שאינה מום. כי אתא רבי שמואל בריה דרבי יוסה בי רבי בון° אמר בשם רבי ניסא° מום הוא ולא נמנה במשנה, כוון שבמשנה לא אתינן מיתני אלא דבר שהוא כעור בזה ובזה _{גם באיש וגם באשה} מום בזה מום בזה. אבל דבר שהוא נויי בזה _{לאו דווקא נוי אלא שאינו כעור באיש}, וכעור בזה, כגון הדא קרחתה אף על גב דהוא מום, לא תנינתה. תדע לך שהיא כן, הרי זקן, הרי נויי באיש ומום באשה, ולא תנינן יתר עליהם באשה זקן. הרי דדים. הרי נויי באשה ומום באיש, ולא תנינתה יתר עליהם באיש דדים.

ירושלמי קידושין, פרק ב, הלכה ה

מתני’: ^ב_נגהמקדש שתי נשים בשוה פרוטה. או אשה אחת בפחות משוה פרוטה. ^ב_נדאף על פי ששילח סבלונות לאחר מיכן, אינה מקודשת. שמחמת קידושין הראשונים שילח. ^ב_נהוכן קטן שקידש:

גמ’: תני, וכולן שבעלו קנו _{שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, וגמר ובעל לשם קידושין}. °רבי שמעון _{בן יוחאי} ב°רבי יהודה _{בר עילאי} אומר משום °רבי שמעון _{בן יוחאי}. וכולן שבעלו לא קנו. שלא היתה בעילתו, אלא לשום קידושין הראשונים אם קנו. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, למאן דאמר וכולן שבעלו קנו, קנו לחומרין. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כל תניי שהוא מעשה מתחילתו _{שלא הקדים תנאי למעשה כמו בבני גד וראובן}, מקודשת לחומרין. רבי מנא° _{בן יונה} בעא קומי רב יודן° . מאן תנא ^ב_נוכל תנאי שהוא מעשה מתחילתו תנייו בטל? דלא כ°רבי שמעון _{בן יוחאי דאמר וכולן שבעלו לא קנו, שלא הייתה בעילה אלא על דעת קידושים הראשונים. משמע שאלמלה הטעם הזה היתה מקודשת אף שקדם שבעל לא פירש את תנאו, והרי זה כמעשה קדם לתנאי} אמר רבי יודן° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מקודשת לחומרין. היך עבידא מעשה קודם לתנאי? אמר לה, הרי אני מקדשך בבעילה על מנת שירדו גשמים. ירדו גשמים מקודשת לחומרין ואם לאו אינה מקודשת. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ^ב_נזאף המקדש במלוה מקודשת לחומרין. ובקרקעות לא קנה במלוה _{אף שקרקע נקנת בכסף}. והקונה מטלטלין במלוה, _{אם חזר בו} אין מוסרין אותו למי שפרע. ביקש להעמיד לו מקחו _{האם נחשב שהמטלטלין קנויים לו}? נישמעינה מן הדא דתנן, איזהו נשך ואיזהו תרבית? המרבה בפירות כיצד? לקח הימנו חיטים בדינר זהב _{עשרים וחמישה דינרי כסף} הכור וכן השער. עמדו חיטים בשלושים דינר כסף. אמר לו תן לי חיטים שאני מוכרן ולוקח בהן יין. אמר לו, חיטיך עשויות עלי בשלושים דינר והרי לך אצלי בהן יין, ויין אין לו. אסור משום ריבית. הא אם יש לו יין, הרי זה חייב. כי יש כאן מקח גמור ואין כאן ריבית. וכן לעניין קניה, אם יש לו, נקנה הדבר לקונה וחייב לתת לו. וכן תני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. אם יש לו יין, חייב ליתן לו למרות שקנה במלווה. _{משמע שהמטלטלין נקנים במלוה}. רבי שמואל בר רב יצחק° שלח אמר לתמן. הוון ידעין דהורי רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא},קידושי מלוה לחומרין. ובאיש _{היה רע בעניו} לרבי זעירא°

[דף כח עמוד א]

למה? בגין דהוון מחמרין והוא קליל עליהון. _{שהיו אומרים קידושי מלוה תופסים לגמרי וחשש שמא יבואו לידי כך שיקלו לגמרי בקידושי מלוה}. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . _{יפה עשה רבי שמואל בר רב יצחק° שאמר להם שזו חומרה דפעמים} בקולא הוון נהיגין ואחמר עליהון. שעכשיו שהעמיד קידושי מלוה בחומרה, אם בא אחר וקידשה, תפשו בה קידושין וחייבת גט משני. אמר רבי יודן בי רבי חנן° . קידש ערוה ושאינה ערוה כאחת, תופש את שאינה ערוה. ולא אומרים דכיוון שלא חל על הערווה לא יחול אף על שאינה ערווה

ירושלמי קידושין, פרק ב, הלכה ו

מתני’: ^ב_נחהמקדש אשה ובתה, או אשה ואחותה כאחת. אינן מקודשות. ^ב_נטומעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות. וליקט אחד כלכלה של תאינים משלהם היתה, ושל שביעית היתה, ואמר, הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו. וקיבלתה אחת מהן על ידי כולם. ואמרו חכמים, אין האחיות מקודשות:

גמ’: אמר רבי חייה בר אבא° . את שמע מינא חמש. את שמע מינא, שחמש נשים מתקדשות כאחת. ^ב_סושהאשה מקבלת קידושיה וקידושי חבירתה. ומקדשין בגזילה. ^ב_סאומקדשין בפירות עבירה. ^ב_סבואין קידושין תופסין בעריות. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} באחיות לא קידש דכל שאינו בזה אחר זה אף בבת אחת אינו. ובחטאות אם הפריש שני קרבנות על חטא אחד והקריב את שניהם כיפר. היך עבידא? שחט שתי חטאות לשם חטא אחד. המזבח בורר את הראוי לו, ^ב_סגושתיהן אסורות באכילה. שחט שני אשמות לשם אשם אחד. המזבח בורר את הראוי לו, ושניהן אסורין באכילה. אמר רבי זעירא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. שחט את הראשון שלא לשמו _{דפסול בחטאת} ואת השני לשמו, כיפר בשני, ומכיון שכיפר בשני יצא הראשון מתורת חטאת למפרע וכשר שלא לשמו כשאר זבחים. נמצא שאין הראשון שלא לשמו כשר, אלא מכח שמו הבא אחריו. אבל שחט את הראשון לשמו, אף ששחט אחר כך את השני שלא לשמו, גם הראשון נאסר . _{כיוון שבזמן ששחט את הראשון גם השני עמד לאותה חטאת. ואף שאחר כך שחט את השני שלא לשמו אינו מוכשר למפרע}. תני שני כבשי עצרת ושני שעירי ראש השנה אם כיפר הראשון

[דף כח עמוד ב]

על מה שני מכפר ? על טומאה שאירעה בין זה לזה. _{וזה לא שיך גבי חטאת ואשם שצריך להתודות}. ובפסחים אם הקריב שני פסחים שניהם אסורים באכילה ולא כיפר , שאין הפסח בא אלא לאכילת בשר. ודלא כ°רבי נתן ד°רבי נתן אמר יוצאין בזריקה בלא אכילה:

ירושלמי קידושין, פרק ב, הלכה ז

מתני’: ^ב_סדהמקדש בחלקו מקדשי הקדשים ומקדשים קלים, אינה מקודשת. ^ב_סהממעשר שני, בין שוגג בין מזיד לא קידש דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, מזיד קידש. שוגג לא קידש. ובהקדש, מזיד קידש. שוגג לא קידש דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, ^ב_סושוגג קידש. _{כיוון שבשוגג מעל ויוצא לחולין הרי זה כשלו} מזיד לא קידש:

גמ’: תנן המקדש בחלקו מקדשי הקדשים ומקדשים קלים, אינה מקודשת. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר דברי הכל _{שרק במעשר שני חלקו אבל קדשים קלים אף °רבי יהודה בר עילאי מודה דממון גבוה הוא ומשלחן גבוה כזכו}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, במחלוקת °רבי מאיר אומר אינה מקודשת, ו°רבי יהודה _{בר עילאי} אומר מקודשת, _{והמשנה בשיטת °רבי מאיר} . תמן תנינן, מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ולא בעל מום חי ושחוט, ואין מקדשין בו את האישה _{דהוה כמכר ובהמת מעשר אסורה במכר שנאמר בה לא ימכר ולא יגאל}. ^ב_סזהבכור מוכרין אותו תמים חי, ובעל מום חי ושחוט. ומקדשין בו את האשה. אמר רבי יהודה בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי° . מה שאמרה הבריתא שהבכור מוכרין אותו תמים חי, זה דווקא חי, אבל שחוט אסור למכור דממון גבוה הוא. ואמר רבי יהודה בר פזי° . °רבי מאיר יליף כל הקדשין מן מעשר בהמה. מה מעשר בהמה, אין מקדשין בו את האשה, אף כל הקדשים אין מקדשין בהן את האשה _{כמו שנאמר במשנה המקדש בחלקו מקדשי הקדשים ומקדשים קלים, אינה מקודשת}. °רבי יהודה _{בר עילאי} יליף כל הקדשים מן הבכור. מה הבכור, מקדשין בו את האשה. אף כל הקדשים מקדשין בהן את האשה _{והוא חולק על המשנה כמו שאמר רבי יוחנן° בר נפחא, וסובר שהמקדש בחלקו מקדשי הקדשים ומקדשים קלים, מקודשת}. מחלפה שיטתיה דרבי יהודה בן פזי°  ? תמן כשבא להסביר את מחלוקתם הוא אמר ש°רבי יהודה _{בר עילאי} לומד הכל מבכור ולכן מקדש בחלקו מקדשים קלים מקדשת. משמע שהבכור מקדשים בו בין חי בין שחוט _{שהרי חלקו בקדשים קלים זה קרבן שחוט}. והכא הוא אמר חי ולא שחוט? תמן בשם גרמיה, ברם הכא בשם רבי יהושע בן לוי° שאסר . אפילו תימר כאן וכאן בשם גרמיה, במקדש בחיים. ומה שנאמר בחלקו, הכוונה בראוי ליפול לו מבהמה זו לאחר שחיטה. מה טעמא דרבי יהושע בן לוי° דאמר חי ולא שחוט? דכתיב גבי בכורות (במדבר קרח יח יח) ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. הוקש בכור לחזה ושוק. מה חזה ושוק אין מקדשים בו את האישה שהרי זכה משולחן גבוה, אף הבכור לאחר שחיטה אין מקדשים בו. מה טעמא דרבי יהודה בן פזי° שמתיר ? דכתיב יהיה לך. אפילו לאחר שחיטה. מה מקיים רבי יהושע בן לוי° יהיה לך? ריבה לו הוייה אחרת. שלא מקישים לחזה ושוק של תודה שאינה נאכלת אלא ליום ולילה אחד, אלא מקישים לשלמים ^ב_סחשיהא הכל נאכל לשני ימים ולילה אחד.

[דף כט עמוד א]

תמן תנינן. ^ב_סטחלת עם הארץ והמדומע והלקוח בכסף מעשר ושירי מנחות, פטורין מן הדמאי. וכולן _{כל השנוים במשנתנו אף שמצד הדין הם פטורים} שקרא שם לתרומת מעשר או למעשר שני שלהם _{שהפריש בכל זאת}, מה שעשה עשוי. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ניחא. על דעתיה דרבי הושעיא° _{שסובר שאימת קדשים על עם הארץ והוא כבר הפריש}, מתוקנין הן ואת אמרת הכן _{והרי הוא הפריש מדבר שפטור, ולמה שיהיה למה שהפריש שם מעשרות}? תיקנו שאם קרא שם מה שעשה עשוי, מפני אחד שאינו מתקן שאין אימת קדשים עליו. תני נמי הכי, וכולן שקרא שם לתרומת מעשר או למעשר שני שלהן, מה שעשה עשוי, מפני אחד שאינו מתקן. תנן, הלקוח בכסף מעשר, פטור מן הדמאי. רבי בון בר חייא° בעי קומי רבי זעירא° . עד כדון, בכסף מעשר של ודאי שאני אומר אימת קדשים על עם הארץ וודאי תקנם. אבל האם הדין הזה נאמר אפילו בלקוח בכסף מעשר שני של דמאי או שבכסף מעשר של דמאי אין אימת קדשים עליו לפי שהוא מחזיק אותם ככסף חולין? תני, וכולן שקרא שם לתרומת מעשר או למעשר שני שלהן, מה שעשה עשוי. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, חוץ משירי מנחות. דכיון שהם קדשי מזבח והכהן זוכה משולחן גבוה ואינם שלו, לכן אם קרא לשיירי המנחה שם תרומה, לא עשה כלום. רבי ירמיה° אמר, אף בשאר יש אחד שהוא במחלוקת _{הכוונה למעשר שני}. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. היידו _איזה מחלוקת? דמה אנן קיימין? אם הכוונה למחלוקת בין °רבי מאיר ל°רבי יהודה _{בר עילאי}. אין כ°רבי מאיר שסובר שמעשר שני ממון גבוה, היא מעשר שני היא שירי מנחות, בשניהם לא עשה ולא כלום. אין כ°רבי יהודא שסובר שמעשר שני זה ממון בעלים, ולכן מה שעשה עשוי, אף בשיירי מנחות צריך להיות מה שעשה עשוי שאף הם ממון בעלים לשיטתו, ולמה אמר רבי ירמיה° שבמנחות כולם מסכימים שלא עשה כלום ואילו במעשר שני תלוי במחלוקת? אמר רבי מנא° _{בן יונה}. אזלית _הלכתי לקסרין, ושמעית חזקיה° יתיב ומתני. המקדש בחלקו בקדשי קדשים או בקדשים קלים, אינה מקודשת, _{דממון גבוה הוא}. רבי אלעזר° _{בן פדת} אומר, דברי הכל היא. שרק לגבי מעשר שני °רבי יהודה _{בר עילאי} חולק, אבל בקדשי מזבח אף °רבי יהודה _{בר עילאי} מודה דכהנים משלחן גבוה כזכו. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, במחלוקת. של°רבי יהודה _{בר עילאי} אף בקדשי מזבח אחר שהכהן זוכה בהם הרי הם ממונו. ואמרית לחזקיה° , מי מאן _ממי שמעת הדא מילתא _{דבר זה}? ואמר לי, מן רבי ירמיה° . ואמרית, יאות _{ז ה נכון כי עכשיו הכל מתברר}. רבי ירמיה° , דהוא שמע הדא דרבי אלעזר° _{בן פדת} דאמר, המקדש בחלקו בבשר קדשים אינה מקודשת דברי הכל היא, שאף °רבי יהודה _{בר עילאי} מודה שכהנים בקדשי מזבח משולחן גבוה כזכו. הוא דאמר שבשיירי המנחות לדעת כולם לא עשה כלום. ורק הלקוח בכסף מעשר שני במחלוקת. רבי יוסי° _{בר זבידא} דלא שמיע ליה הא דאמר _{את מה שאמר} רבי אלעזר° _{בן פדת}. הוא דאמר היידה מחלוקת _{הוא ששאל איזה מחלוקת}, שהרי אין כ°רבי מאיר , היא מעשר שני היא שירי מנחות, בשניהם הדין צריך להיות שלא עשה ולא כלום. אין כ°רבי יהודא , בין בשירי המנחות בין במעשר שני הדין צריך להיות שמה שעשה עשוי. ולמה אמר רבי ירמיה° שבמנחות כולם מסכימים שלא עשה כלום ואילו במעשר שני תלוי במחלוקת? כד דמך _כשמת °רבי מאיר , גזר °רבי יהודה _{בר עילאי} ואמר אל ייכנסו תלמידיו של °רבי מאיר כאן. דחק °סומכוס ועאל. אמר כך שנה לי °רבי מאיר המקדש בקדשי קדשים אינה מקודשת. אמר לו °רבי יהודה _{בר עילאי} ואשה נכנסת היא לעזרה? אמר ליה במקדש על ידי שליח. במה קידשה הרי אשה אסורה לאכול קדשי קדשים? רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר בגופו של קרבן שניתן לה חלקו. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. בטובת הנייה שבו. או נאמר ולא פליגין מה דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בגופו בחזקת טובת הנייה שבו שיכולה לתת לאיזה כהן שתרצה. אולי נאמר דלא פליגין ואף מה דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בגופו, הכוונה לחזקת טובת הנייה שבו. חזקיה° ורב ביבי° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. לשיטת °רבי יהודה _{בר עילאי} מקדשין בפרוטות _פדיון של מעשר שני כמו שמקדשין במעשר שני. תנן המקדש במעשר שני בין בשוגג בין במזיד לא קידש, דברי °רבי מאיר . בשוגג מאי טעמא לא קידש? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לא עלת על דעתיה לעבור על דברי תורה. ואם היה יודע שמקדש בדבר שאסור, לא היה מקדש, והוה מקח טעות. אמר רבי זעירא° אם קידש בשוגג במעשר שני או בהקדש לא מקודשת

[דף כט עמוד ב]

אחת _הקדש לא עלתה על דעתו. ואחת _{מעשר שני} לא עלתה על דעתה. אמר רבי יונה° , הקדש לא עלת על דעתו לעבור איסור לחלל את הקדש _{אבל לה לא איכפת שהרי קיבלה חולין}. ומעשר שני לא עלת על דעתה להתקדש במעשר שני שהוא טורח לה לעלות לאכול בירושלים, רבי אבין° אמר, הקדש לא עלת על דעתו ולא עלת על דעתה. שאף לה לא נוח שבגללה נתחלל ההקדש. מעשר שני עלת על דעתו _{שהרי אינו עובר איסור} ולא על דעתה מפני הטורח. תנן, ובהקדש, מזיד קידש. שוגג לא קידש דברי °רבי מאיר . אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי פדייה° קידש בהקדש במזיד, יוצא לחולין בלא פדיון ואינו צריך לשלם להקדש. והא תני, נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה'. ^ב_עבשגגה פרט למזיד? משמע שאין מעילה במזיד וגם לא מתחלל במזיד. הדא דאת אמר לחומש ולקרבן, הא לצאת לחולין מוציא. אמר רבי חמא בר עוקבא° בשם רבי יוסי בן חנינה° . הזיד בשלמים יוצאין לחולין בלא פדיון. והא תני נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה'. מקדשי ולא כל קדשי. לאו למעוטי שלמים שאינם יוצאים לחולין? הדא דאת אמר לחומש ולקרבן. הא לצאת מוציא. תמן תנינן, ^ב_עאבהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר וכמדתה לכל רוח. זכרים עולות, נקבות זבחי שלמים. _{שאנו תולים שיצאו מירושלים, ורוב הבהמות היוצאות מירושלים הן זבחים. ולכן הזכרים יש לחוש שמא הם עולות, ונקבות לא באות עולה לכן חוששים לשלמים}. והרי זכרים באים גם שלמים, וליחוש לזכר שמא הוא שלמים? אמר רבי הושעיה רבא° . בבא לחוב בדמיהם שנו. וצריך להביא ב' דמים ויאמר, אם זו עולה תהא מחוללת על מעות האלו והמעות אחרים יהיו לשלמי נדבה. ואם שלמים היא, תהא מחוללת על מעות האלו והאחרים לעולת נדבה. ובדמים הללו יביא קרבנות ויקריבן: אמר ליה רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ואומרין לו לאדם צא ומעול בקדשים? _{שהרי הבהמות תמימות ואומרים לו חלל}. אלא הילכו בהן אחר הרוב. ^ב_עבאם רוב זכרים, עולות. ואם רוב נקיבות, זבחי שלמים. ואין השלמין באין מן הזכרים ומן הנקיבות? כיצד הוא עושה? מוציאן לחולין וחוזר ועושה אותן עולות. וקשיא יש שלמים קריבה עולה? שהרי אולי הזכר היה שלמים ואיך אתה מקריבו עולה? כהא דתנן מעות שנמצאו בין קינין לגוזלי עולה קרוב לקינין יפלו לקינין, קרוב לגוזלי עולה יפלו לגוזלי עולה. מחצה למחצה יפלו לגוזלי עולה. וקשיא, בשלמא קרוב לגוזלי עולה ניחא, דמדאורייתא אזלינן בתר קרוב. אלא מחצה למחצה אמאי לגוזלי עולה? וכי חטאת קריבה עולה מספק? ואמר חזקיה° ^ב_עגתנאי בית דין הוא על המותרות אפילו מותר חטאת יקריבו עולות. הכא נמי תנאי בית דיןהוא שהספק יקרבו עולות. גם כאן תנאי בית דיןהוא על האובדות זכרים שיקריבו עולות. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} לרבי יעקב בר אחא° ואין זה מזיד? אמר ליה מכיון שתנאי בית דין הוא אין זה מזיד. אמר רבי זעירה° כמה דאת אמר תמן

[דף ל עמוד א]

תנאי בית דין הוא על המותרות שיקרבו עולות הכא נמי תנאי בית דין הוא על האובדות זכרים שיקרבו עולות

ירושלמי קידושין, פרק ב, הלכה ח

מתני’: ^ב_עדהמקדש בערלה, ובכלאי הכרם, ובשור הנסקל, ובעגלה ערופה, ובציפורי מצורע, ובשיער נזיר, ופטר חמור, ובשר בחלב, ובחולין שנשחטו בעזרה, אינה מקודשת. מכרן וקידש בדמיהן הרי זו מקודשת. שאין לך דבר שתופס את דמיו להיות כמוהו אלא עבודה זרה ושביעית. עבודה זרה, שנאמר (דברים ז') והיית חרם כמוהו, כל מה שאתה מהווה ממנו הרי הוא כמוהו. ושביעית, שנאמר קודש היא, תופסת דמיה כהקדש. והוו עבודה זרה ושביעית שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין.

גמ’: פטר חמור. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר מקדשין בו את האשה רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר ^ב_עהאין מקדשין בו את האשה. אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. פטר חמור מקדשין בו את האשה מקל וחומר. מה אם הבכור שאינו יוצא מידי איסורו בחייו _{שאין לו פדיון}, את אמר מקדשין בו את האשה. זה שהוא יוצא מידי איסורו בחייו לא כל שכן? מה נפק מן ביניהון _{בין רבי יוחנן° בר נפחא לרבי אלעזר° בן פדת}? עבר ופדייו לפטר חמור שלא מדעת הבעלים. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, אינו פדוי. _{שאם יכול לקדש בו את האישה, משמע שזה ממונו, וזר לא יכול לפדות בלי רשות הבעלים}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, פדוי _{שאינו ממונו, שהרי אינו יכול לקדש בו את האישה}. מתניתא מסייעא לרבי אלעזר° _{בן פדת} ופליגא עלוי. מתניתא מסייעא לרבי אלעזר° _{בן פדת} דתנן, ^ב_עוהגונב פטר חמור של חבירו, משלם תשלומי כפל _{משמע שזה ממונו}. וסופא פליגא עלוי. דתנן, שאף על פי שאין לו בו עכשיו, יש לו בו לאחר זמן _{משמע שכעת אין לו בו כלום וחייב על שגורם לו נזק עתידי}. מתני' פליגא על רבי אלעזר° _{בן פדת} דתנן _אצלנו, פטר חמור אין מקדשין בו את האשה. פתר לה רבי אלעזר° _{בן פדת} לאחר עריפה. דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. הכל מודין לאחר עריפה, שאינה מקודשת. תני, פטר חמור אין מקדשין בו את האשה, ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר. הדא פליגא על רבי אלעזר° _{בן פדת} בתרתיי. אם המחלוקת בין °רבי שמעון _{בן יוחאי} לחכמים זה בבכור חיי, פליגא עלוי מן רבנין שאמרו אין מקדשים בו את האישה ורבי אלעזר° _{בן פדת} סובר שמקדשים. אם מחלוקתם לאחר עריפה, פליגא עלוי מ°רבי שמעון _{בן יוחאי} שמתיר לקדש את האישה, ואילו ריש לקיש° אמר שכולם מודים שאחר העריפה אינו יכול לקדש. אמר רבי חנינה° בשם רבי יודן° . תיפתר שהמחלוקת בשמת מעצמו. ובזה °רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר אף שמת. אבל בנערף לכולי עלמא אסור בהנאה. ערפו, אסור בהנייה. מאי טעמא? גמר עריפה עריפה מעגלה. מה עריפה שנאמר להלן בעגלה, עורפו וקוברו ואסור בהנייה. אף עריפה שנאמר כאן בבכור , עורפו ^ב_עזואסור בהנייה. על דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת} ניחא. כיוון שבחייו הוא מתיר צריך פסוק ללמד שיהא אסור אחר עריפה. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} קשיא, בחייו הוא אסור, לא כל שכן לאחר עריפה אז למה צריך פסוק? אתא רבי יעקב בר אחא° ואמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ורבי זעירא° אמר בשם רבנין. אפילו על דרבנין שאסרו מחיים צריכה. שלא תאמר הואיל והקישתה התורה עריפתו לפדיונו. מה פדיונו יוצא לחולין. אף עריפתו יוצא לחולין. וכי מצינו דבר שהרמתו יוצא לחולין, וקדם פדיון הוא אסור בהנייה?

[דף ל עמוד ב]

התיבון הרי טבל טבול למעשר עני, הרי הוא והרמתו יוצא לחולין. ואמר רבי אבא בר הונא° בשם °רבי , האוכל פירותיו טבולים למעשר עני, חייב מיתה. גם כאן, אף על פי שפדיונו יוצא לחולין, מכל מקום כל זמן שלא נפדה אסור בהנאה מחיים. רבנין דקיסרין אמרו בשם רבי ירמיה° . כך משיבין חכמים ל°רבי שמעון _{בן יוחאי}. וכי מצינו דבר טעון פדיון מותר בהנייה שאתה מתיר לקדש אשה בפטר חמור ? התיבון, הרי בכור אדם טעון פדיון ומותר בהנייה. תנן מכרן _{לאיסורי הנאה} וקידש בדמיהן מקודשת. אמר רבי חגיי° בשם רבי זעירה° , שאין זה דמיהן שאין לאיסורי הנאה ערך, נמצא שהכסף שקיבל תמורתם נחשב גזל. אמר רבי חנינה° , זאת אומרת ^ב_עחשמקדשין בגזילה

ירושלמי קידושין, פרק ב, הלכה ט

מתני’: ^ב_עטהמקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות כהונה ^ב_פובדמי חטאת ואפר חטאת, הרי זו מקודשת, אף על פי _שהוא ישראל:

גמ’: רבי יוסי בן חנינה° אמר. ^ב_פאאדם נותן מעשרותיו בטובת הנייה. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. _{רבי יוסי° בר זבידא סבר אסור להתנות שיהא המעשר לפלוני, דהוי כמו שקיבל איזה דבר מפלוני בשביל טובת הנאה שלו, ליתן לו המעשר. ואין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה כדרבי יוחנן° בר נפחא. והלכך תלי טעמא בדרך המקבלין. ורבי אחא° דלא קפיד אהא, משום דסבירא ליה כרבי יוסי בן חנינא° . דמותר לאדם שיתן מעשרותיו בטובת הנאה}: מאי טעם דרבי יוסי בן חנינא° ? דכתיב, ואיש את קדשיו לו יהיו. מה עבד לה רבי יוחנן° _{בר נפחא}? שלו הם ליתנם לכל מי שירצה. מתניתין פליגא על רבי יוסי בן חנינה° דתני קונם כהנים ולויים נהנין לי. ^ב_פביטלו על כרחו. פתר לה, באומר אי אפשי ליתן מתנה כל עיקר _{שטובת ההנאה שלו זה לתת לאיזה כהן שירצה. וכיוון שהתרומה ראויה רק לכהן והוא אסר עצמו על כל הכהנים כאילו ויתר עך טובת ההנאה שהיתה לו}. תדע לך שהוא כן, דתנינן. ואם אמר כהנים אילו או לוים אילו נהנין לי, יטלו אחרים. מתניתא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא}. דתני, אומר הוא ישראל לישראל, ^ב_פגהילך סלע זו ותן בכור זה לבן בתי כהן. פתר לה, ^ב_פדברוצה ממילא ליתנו לשני כהנים, ובן בתו אחד מהן. והוא אומר לו, הילך סלע זה ותן כולו לבן בתי כהן. בעון קומי רבי זעירה° . כהן שאומר לישראל הילך סלע זו ותן בכור זה לבן בני. מה רבי יוסי בן חנינא° שסובר שטובת הנאה ממון יאמר? האם גם לכהן מותר לעשות זאת, או שנראה ככהן המסייעה בבית הגרנות ואסור ? לא אגיבון. אמר חזקיה° בשם רבי אחא° . אכין אמר לון, על דעתיה דרבי יוסי בן חנינה° , מזה שבברייתא הזכיר רק ישראל שאמר לכהן, משמע כהן לישראל אסור. ולמה הוא אסור? ^ב_פהלא מפני מראית העין _{שנראה ככהן המסיע בבית הגרנות}? אוף רבי יוחנן° _{בר נפחא} אית ליה, ישראל לישראל, אסור מפני מראית העין. _{שנראה כמוכר את המעשרות}. ועוד מן הדא דתני. ^ב_פוהכהנים והלוים המסייעים בגרנות אין נותנין להן לא תרומה ולא מעשר

[דף לא עמוד א]

ואם נתן הרי זה חילל. דכתיב (ויקרא אמור כב טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל והן מחללין אותן. יותר מיכן אמרו. תרומותן אינן תרומה. מעשרותן אינן מעשרות. והקדישן אינן הקדש. ועליהן אמר הכתוב (מיכה ג יא) ראשיה בשוחד ישפטו וכהניה במחיר יורו וגו'. והמקום מביא עליהם שלש פורעניות. הדא היא דכתיב (מיכה ג יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש, וירושלים עיים תהיה, והר הבית לבמות יער. מתניתא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתנן, המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת, הרי זו מקודשת. אף על פי ישראל. ^ב_פזפתר לה בתרומות שנפלה לו משל אבי אמו כהן

הדרן עלך פרק האיש מקדש

פרק שלישי – האומר לחבירו

כולל שיעורי שמע

ירושלמי קידושין, פרק ג, הלכה א

מתני’: ^ג_אהאומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית. והלך וקידשה לעצמו, מקודשת לשני. ^ג_בוכן האומר לאשה, הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום. ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום, מקודשת לשני. בת ישראל לכהן תאכל בתרומה. ^ג_גמעכשיו ולאחר שלשים יום, ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום, מקודשת ואינה מקודשת. בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה:

גמ’: תנן, האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית. והלך וקידשה לעצמו, מקודשת לשני. תני, הרי זה זריז ונשכר ונקנה המקח ^ג_דאלא שנהג מנהג רמיות. אף למידת הדין _{בממונות} כן. האומר לחבירו צא וקח לי מקח פלוני והלך ולקחו לעצמו, הרי זה זריז ונשכר ^ג_הונקנה המקח, אלא שנהג מנהג רמיות. רבי זעירא° ^ג_ומיקל למאן דחמי לחבריה זבין זבינא _{רואה שחבירו רוצה לקנות חפץ} ומעלה ליה עלוי _{מציעה יותר כדי שהמוכר יעלה את המחיר}. אמר רבי אבון° בשם רבי זעירא° ^ג_זאף לעושה עלוי חבילה _{הסכם עם כל הסוחרים שלא למכור רק ביוקר ויש אומרים שמביא חבורה של אנשים שיחשוב שכולם רוצים לקנות ויזדרז ויקנה}. רבנין קריי עלוי (איוב ו יד) למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב. ^ג_חלא הוחזק השליח בעדים. הוא אומר לעצמי קידשתי, והיא אומרת לראשון. השני כאומר לאשה קידשתיך והיא אומרת לא קידשתני, שהוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו. והיא כאומרת לראשון קידשתני והוא אומר לא קידשתיך. שהיא אסורה עד שיתן גט או ימות, ותהיה אסורה בקרוביו והוא מותר בקרובותיה. אמרה איני יודעת, חזקה לשני התקדשה. הוחזק השליח בעדים, הוא אומר לעצמי קידשתי, והיא אומרת לראשון, חזקה לראשון. אמרה איני יודעת? שניהן נותנין גט. ואם רצו, אחד נותן גט ואחד כונס. תנן, וכן האומר לאשה, הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום, מקודשת לשני.

[דף לא עמוד ב]

לפיכך אם מת השני בתוך שלשים יום או גירשה, ^ג_טחלו עליה קידושי ראשון לאחר שלשים יום. מת לאחר שלשים ולא גירש בתוך שלושים, לא חלו עליה קידושי הראשון. הדא דתני רבי חייה° , כל תנאי שבשעה שהתנה אפשר שהתקיים, אף על פי שבטל לאחר מיכן, אם חוזר ונהיה אפשר שיתקים, הרי זו מקודשת. _{כגון זה שבשעת הקידושין היה אפשר להתקיים, אף על פי שבטל אחר כך על ידי קידושי השני, אם חזר ונתקיים על ידי מיתת השני הרי זה מקודשת לראשון}. וכל תנאי שאי אפשר שהתקיים בשעת קידושין, אף על פי שמתקיים לאחר מיכן, אינה מקודשת. _{כגון שהתנה עשיו לשאת את רבקה, על מנת שישא יעקב אחיו את רחל, ובאותה שעה היה יעקב אסור ברחל כיוון שהיה נשוי ללאה אחותה. אפילו אם תמות לאה וישא יעקב את רחל כך שהתקים התנאי אפילו הכי רבקה אינה מקודשת כיוון שהתנאי לא יכל להתקיים בזמן הקידושין} אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. וכן בעולה. איך עבידה? ^ג_יהרי זו עולה לאחר שלשים יום, ומכרה בתוך שלשים יום, הרי זו מכורה. הקדישה בתוך שלושים לקרבן אחר מוקדשת. אם אחר שמכרה חזר ולקחה בתוך שלשים יום, חל עליה הקדש עולה. לאחר שלשים, לא חל עליה הקדש עולה. אם אחר שהקדישה לקרבן אחר חזר ופדה בתוך שלושים יום, לא חלה הקדש עולה. _{כיוון שפסולי המקדשים שנפדו אסורים בגיזה ובעבודה כך שנשאר עליהם שם ההקדש השני} בזה לא דמייא עולה לאשה _{שאשה כיוון שגרשה השני פקע ממנה לגמרי קידושי השני ויכולים קידושי הראשון לחול} במה דמייא אשה לעולה, _{באיזה מקרה תהיה אשה דומה לעולה שלא יחולו קידושי הראשון}? אמר רבי חייה בר אדא° . תיפתר, שמת השני והוה ליה אח. מכיון שהיא זקוקה לייבום, לא חלו עליה קידושי הראשון. _{כמו שבעולה אחר פדיון נשאר שם ההקדש השני, כך באשה כיוון שהיא בזיקת יבום לא יחולו קידושי הראשון}. במה דמייא עולה לאשה _{באיזה מקרה תהיה העולה דומה לאשה ויפקע לגמרי ההקדש השני ויחול הראשון}? אמר רבי מתניה° . תיפתר, שהקדישה לבעלת מום קבוע, _{שאחר פדיון פוקעת ממנה הקדושה השניה לגמרי ומותרת בגיזה ועבודה וממילא יכולה הקדושה הראשונה לחול}. רבי בון בר חייה° בעא קומי רבי זעירא° . תמן את אמר, ^ג_יאאמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט. והכא את _{רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא} אמר הכין _{שיכול למכור בתוך שלושים}? אמר לו, תמן באומר מכבר _מעכשיו. ברם הכא, באומר לאחר שלשים יום. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הרי זו עולה שלשים יום, כל שלשים הרי זו עולה. לאחר שלשים יום יצאת לחולין מאיליה. מעילתה מה היא? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, מעילתה ברורה _{וחייב קרבן}. רבי זעירא° ורבי הילא° _אילעא, תריהון אמרין

[דף לב עמוד א]

מעילתה ספק _{שמא לא היה מקריבה תוך שלושים והיתה יוצאת לחולין}. הרי את מקודשת לי שלשים יום. הרי זו מקודשת לעולם. מה בין הקדש ומה בין אשה? מצינו הקדש יוצא בלא פדיון. ולא מצינו אשה יוצאה בלא גט. הכן אשכחנן הקדש יוצא בלא פדיון? כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. דתנן המקדיש שדה אחוזה והגיע יובל ולא נגאלה, הכהנים נכנסין לתוכה ונותנין את דמיה דברי °רבי יהודה _{בר עילאי שאין הקדש יוצא בלא פדיון}. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר נכנסין ולא נותנין. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . תיפתר, דברי הכל בשדה מקנה. _{שאף °רבי יהודה בר עילאי מודה שאם הקדיש שדה מקנה, חוזרת למוכר ללא פדיון}. הרי זו גיטך שלשים יום. ^ג_יבאינה מגורשת שאין זה גט כריתות. איתמר, אמר לה הרי את מקודשת שלושים יום, מקודשת לעולם. אמר רבי יצחק בר אלעזר° . הדא דאת אמר מקודשת, בשקידשה בכסף. אבל אם קידשה בשטר, הואיל ולא למדו קידושין בשטר אלא מגירושין, _{דכתיב ויצאה והיתה מה יציאה בשטר אף כניסה בשטר}. מה בגירושין אינה מגורשת. אף בקידושין אינה מקודשת. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הרי זו עולה מעכשיו לאחר שלשים. מכרה בתוך שלשים, אינה מכורה. הקדישה, לא קדשה. ליידא מילה הועילה אמירתו שהמכירה תחול רק לאחר שלשים יום? לשייר לו גיזה ועבודה באותם שלושים יום. תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך מעכשיו לאחר שלשים יום. מכרו בתוך שלשים יום, אינה מכור. הקדישו, לא קדש. ליידא מילה הועילה אמירתו שהמכירה תחול רק לאחר שלשים יום? לשייר לו אכילת פירות באותם שלושים יום. הילך סלע זה שתקנה לי שדך לאחר שלשים יום. מכרה בתוך שלשים, אינה מכורה. ומה בינה לאשה? מדוע באישה אם בא אחר וקידשה בתוך ל' יום מקודשת לשני? אלא מכרה, הרי זו מכורה. הילך כסף זה, שיקנה לי עבדך לאחר שלשים. אית תניי תני, הראשון ביום וביומיים. _{שאם הכה את העבד ולא מת תחת ידו, אם עמד יום או יומיים אינו נהרג}. ואית תניי תני, השני ביום וביומיים. אית תניי תני, ^ג_יגזה וזה אינו ביום וביומיים. אית תניי תני, זה וזה ביום וביומיים. מאן דאמר הראשון ביום וביומיים. דכתיב

[דף לב עמוד ב]

ומת תחת ידו. והרי באותם שלושים ימים עדין העבד תחת ידו של ראשון. מאן דאמר השני ביום וביומיים דכתיב, כי כספו הוא. והרי הוא כספו של שני שקנה אותו. מאן דאמר זה וזה ביום וביומיים. הראשון דכתיב ומת תחת ידו. השני דכתיב כי כספו הוא. מאן דאמר זה וזה אינו ביום וביומיים. הראשון שאינו כספו. והשני דאינו מת תחת ידו. תנן, האומר לאשה, הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום. ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום, מקודשת לשני. בת ישראל לכהן תאכל בתרומה. אית תניי תני, לא תאכל בתרומה. אמר רבי הילא° _אילעא. מאן דאמר תאכל בתרומה כשהשני כהן. ומאן דאמר לא תאכל בתרומה בשאין השני כהן. תנן, מעכשיו ולאחר שלשים יום, ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום, מקודשת ואינה מקודשת. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ג_ידאפילו קידושי מאה תופשין בה _{כגון שהשני יקדש אחר כט יום והשלישי אחר כז יום וכ”ו}. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. לא כן צריכה אלא אפילו קידשה השני קידושין גמורין בלי תנאי. אפילו הכי קידושי מאה תופסין בה. רבי יצחק בר טבליי° בעא קומי רבי אלעזר° _{בן פדת}. איך יתכן שאם קידשה השני קידושין גמורין בלי תנאי, אפילו הכי קידושי מאה תופסין בה? הרי מה נפשך מה שקנה בה הראשון קנה, והשאר השני בא וגומר. אמר לו, וכי יש מה נפשך בעריות להקל? מהו כדון _{למה קידושי מאה תופסים בה ולא אומרים מה נפשך}? דכל אשה שאינה קנויה לאדם אחד קידושין גמורים, אפילו קידושי מאה תופסין בה. חד תלמיד בעא קומי רבי זעירא° . אמר לה הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שלושים יום, ובא אחר בתוך שלושים ונתן לה קידושין בשחרית על מנת לגרשה בין הערבים. האם באותו יום נחשבת מקודשת לשני לגמרי? _{נפקא מינא שאחרים שיקדשו באותו יום לא יתפסו הקידושין} חד חכם בשם דויד

[דף לג עמוד א]

סבר מימר כל שהוא קונה. דכיוון שהקניין שלו היה כולו בתוך הזמן שקידושי הראשון לא התחילו, הרי הם חלים. אמר רבי זעירא° אין קידושי שני קידושין גמורים. שכיוון שאמר מעכשיו, כבר מעכשיו התחילו קידושי ראשון אלא שלאחר שלשים קונה קניין גמור. אבל אם הוסיף בה השני קניין גמור וגרש אותה _הראשון בתוך שלושים, קורא אני עליה לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה. ואסורה לשניהם. _{ואפילו קדשה ליום אחד וגרשה הרי היא גרושה}. אם היו שניהן כהנים, שניהן אחים, שניהן אסורין. היו שלשה אחין וקידשוה שנים מהן ומתו. הדא היא דתני רבי חייה° . אשת מת אחד מתייבמת, ^ג_טוולא אשת שני מתים. היו שני אחים וקידשוה שניהן ומת אחד מהן, השני מהו שיהא מותר בה? מותר בה ממה נפשך. מה שקנה בה קנה, והשאר נפלה לו _ליבום מאת אחיו. רבי יהודה בן פזי° אמר, אסור בה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. טעמא דרבי יהודה בר פזי° , דכל יבמה שאין כולה לפני היבם, צד הקנוי שבה נידון משום ערוה. אמר רבי חנינה° . יאות אמר רבי יהודה בר פזי° . כלום נפלה לו, לא מחמת אחיו? לאחיו היא אסורה, לו היא מותרת? תנן, מעכשיו ולאחר שלשים יום, ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום. מקודשת ואינה מקודשת, בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה. לא כן צריכה, שאפילו שהיא בת כהן והשני כהן כיון שהראשון היה ישראל אסורה לאכול בתרומה.

ירושלמי קידושין, פרק ג, הלכה ב

מתני’: ^ג_טזהאומר לאשה הרי את מקודשת לי _{בפרוטה זו}, על מנת שאתן ליך מאתים זוז. הרי זו מקודשת והוא יתן. ^ג_יזעל מנת שאתן ליך מיכן ועד שלשים יום. נתן לה בתוך שלשים יום, מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת. ^ג_יחעל מנת שיש לי מאתים זוז.

[דף לג עמוד ב]

הרי זו מקודשת ויש לו _{אם יש לו}. על מנת שאראך מאתים זוז, מקודשת ויראנה. ואם הראה על שולחנו, אינה מקודשת:

גמ’: תמן תנינן, הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז. הרי זו מגורשת ותתן. לא הספיקה ליתן עד שמת. תני, °רבן שמעון בן גמליאל אומר. נותנין לאביו ולאחיו והיא פטורה מן החליצה ומן הייבום. ואף בקידושין כן. האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאתן ליך מאתים זוז. כ°רבן שמעון בן גמליאל , אביו ואחיו נותנין לה והיא זקוקה לחליצה ולייבום. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. סדר סימפון _{שטר תנאי ביטול חוזה} של קידושין כך הוא. אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלנית ברת פלן על מנת ליתן ליך מיקמת _ממון פלן. ומיכנסך. ליום פלן דאין אתא יום פלן ולא כנסתיך, לא יהוי לי עליך כלום. אירע לו אונס. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר ^ג_יטאונסא כמאן דלא עבד _{לא קים התנאי} ובטלו הקידושין, שאין טענת אונס בקידושין. ריש לקיש° אמר אונסא כמאן דעבד והקידושין תופסים. על דעתיה דריש לקיש° . כיצד יכתוב סימפון שלא יוכל לטעון טענת אונס? ואין אתא יום פלוני ולא כנסתה _תתרצי לי, לא יהוי לי עליך כלום, _{כך שאם יעבור הזמן האשה תוכל לומר שאינה רוצה והיא משוחררת}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} מי דמיך _{כשעמד למות}, פקיד לבנתיה די יהווין עבדן כריש לקיש° . אמר, שמא יעמד בית דין אחר ויסבר דכוותיה שיש טענת אונס בקידושין והרי היא אשתו של ראשון. ונמצאו בניה משני באין לידי ממזירות. הגיע הזמן הוא אומר נתתי והיא אומרת לא נטלתי. אמר רבי אבון° _{הרי אם היה מקיים את התנאים היה צריך לקבל את שטר הסימפון מידה ולקרועה אותו}. מכיון שהוא מבקש להוציא הסימפון מיד האשה, עליו להביא ראייה. הגע עצמך דלא הוה שטר סימפון _{שהתנאי נאמר בעל פה}? אמר רבי יוסה° _אסי מכיון שהוא מבקש לשנות חזקת פנויה שהיתה לה ולאוסרה על כל העולם, עליו להביא ראייה. הגע עצמך שכנסו עצמן בתוך זמן הסימפון _{שאין לה חזקת פנויה והגיעה זמן הסימפון} הוא אמר שנתן קדם והיא אומרת לא נטלתי, מי צריך להביא ראיה? אתא עובדא קומי רבי אבהו° . אמר ליה, זיל הב שהיא נאמנת. אמר לו רבי, הרי עבר זמן הכתוב בסימפון, ואם אינך מאמין לדברי שנתתי, נמצא שלדעתך לא היו קידושין כלל, אשה לא קניתי ואת אמר לי איזיל הב? אמר רבי אבהו° . מימי לא שחק בי אדם אלא זה. חזר ואמר מכיון שכנסה, אין הקדושין תלוין בתנאי אלא מחלו התנאי ונשארו המעות חוב שעל מנת כן נתרצו לכנוס. אין חזר ביה יתן אין היא חזרת בה תתן. ולא הדא היא קדמייתא _{שהרי זה בדיוק הפסק הראשון}? הכוונה שחזר ועשאו מעשה בית דין _{דכיון שהודה לדברי האיש ואחר כך ראה שבטעות חזר בו והדין כדבריו הראשונים, חזר וקיים אותם ועשה מעשה בית דין כדבריו הראשונים להוציא מדברי האיש}: סדר סימפון כך הוא. עד אחד משל חתן ועד אחד משל כלה. ושניהן בוררין להן עוד אחר, כדי שיהיו לו שני עדים לזה ושני עדים לזה.

[דף לד עמוד א]

איתמר, הוא אומר נתתי והיא אומרת לא נטלתי. אמר רבי אבון° מכיון שהוא מבקש להוציא הסימפון מיד האשה, עליו להביא ראייה. הדא דאת אמר בשאין שניהן מודין. אבל אם היו שניהן מודין שלא נתקיים התנאי, שניהן יכולין לעקור קידושין. כהדא דתנן, היבמה שאמרה בתוך ל' יום לא נבעלתי _{והגט יוצא מתחת ידה} נאמנת וכופין אותו שיחלוץ לה. לאחר ל' יום אינה נאמנת. דחזקה אין אדם מעמיד עצמו מלבעול יותר מל' יום. ותני עליה, לאחר ל' יום, ^ג_כהוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי, אף על פי שחזר ואמר לא בעלתי, לא הכל ממנו שכבר אמר משעה ראשונה בעלתי. אבל אם אמר משעה ראשונה לא בעלתי שניהן נאמנים אף על פי שהוא לאחר ל' יום. דהואיל ושניהן מודים, יכולין לעקור החזקה. _{והכא נמי כששניהם מודים, יכולין לעקור הקידושין ולא אמרינן חזקה אדם מקיים תנאו}. היה עד אחד משל חתן ועד אחד משל כלה והחתן חתום בכתב ידו _{ולא החתים עד שלישי}. רבי אבהו° אמר סימפון. רבי אבא° אמר קידושין _{ואין כאן סימפון שאין דרך החתן לחתום בסימפון}. שאני אומר לא עמד ובירר את הסימפון, אלא התכוון לשטר קידושים, וכתב בתוכה את התנאים בתוך שטר הקידושין, משום שהוא סבר שכך הוא מתיר באחותה אם לא יתקימו התנאים. אינו סימפון עד שיהא מדעתו ומדעתה. _{מה הדין אם כתב בשטר שהוא יתן לה מאה זוז} היה מדעתו סימפון _{שהוא טוען שהתכוון שאם לא יתן יתבטלו הקידושין} ומדעתה קידושין _{שהיא התכוונה להתקדש בכל מקרה והכסף נכתב כחוב}. רבי חנינה° אמר סימפון. רבי חגיי° בשם רבי זעירא° אמר קידושין. והוה רבי חנינה° מתרס כליו קבל רבי חגיי° . אמר לו רבי הילא° _אילעא. קבל רבי חגיי° אתה מתריס דרבי חגיי° אינש סבורה הוא, ועוד שאינו אומר מפי עצמו אלא בשם רבי זעירא° . באדר קדמייא דמך _מת רבי הילא° _אילעא. באדר תניינא אתא עובדא קומי רבי חנניה חבריהון דרבנין° , ובעא מיעבד כהדא דרבי חגיי° . אמר לו רבי שמואל בר אימי° . לא יאות הוה רבי הילא° _אילעא אמר לך, קבל דעת רבי חגיי° דרבי חגיי° אינש סברא הוא? שהרי עכשיו חזרתה בך ואתה פוסק כמותו. אמר ליה _{הסיבה שחזרתי בי זה מפנה} רבי חגיי° מתניתא מסייעא ליה דתנן, ^ג_כאקידשתני והוא אומר לא קידשתיך. הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו. רואים שאם היא אומרת קדשתני אף אם הוא אומר לא קידשתיך, הרי היא מקודשת וצריכה גט. התיב רבי בורקי° קומי רבי מנא° _{בן יונה}

[דף לד עמוד ב]

האם אף בסימפון כן? שאם הוא אומר נתתי והיא אומרת לא נטלתי, יהיה אסור בקרובותיה? אמר ליה, לית בסימפון ספק. אלא _{כשאינו מקיים התנאי} הוא סימפון _{וכאלו לא נתקדשה מעולם}. וכשמקיים את התנאי הן קידושין גמורים. וכיוון שאנו טוענים שלא קיים את התנאי שבסימפון, לא נתקדשה מעולם. קידש בתוך סימפון הרי אלו קידושין גמורין. כתב סימפון שאם יקיים את התנאים שבו תהיה מקודשת לאחר זמן וקידש בתוך זמן הסימפון _{קידושין חדשים ללא תנאי}, הרי אלו קידושין גמורין. דלא גרע מאם לא קיים התנאי וקידש קידושין אחרים ללא תנאי. גירש בתוך זמן הסימפון האם אסורה לכהן או כיוון שלבסוף לא קיים את התנאים לא הייתה אשתו והגט אינו כלום? תלמידוי דרבי יונה° אמרין, נגעו בה גירושין ואסורה לכהן. רבי יונה° אמר, לא נגעו בה גירושין. כד דמך _כשמת רבי יונה° עבדון תלמידוי דכוותיה. אמרין _{להסביר למה חזרו לאמר כרבי יונה° שלא נגעו בה קידושין}, לאחר שלשים יוצאת בלא גט שהרי לא קיים את התנאי, ואת אמר נגעו בה גירושין? אלא לא נגעו בה גירושין. מת מתוך סימפון רבי אבהו° אמר מותרת לינשא _{ולא חוששים שמא אביו או אחיו יקיימו את התנאי ותהיה זקוקה ליבום}. רבי אבא° אמר אסורה להינשא. רבי מנא° _{בן יונה} שאל לבית אבוי דרבי יוסי° _{בר זבידא}. היך רבכון נהיג עביד? אמר ליה כאשר התנאי בסימפון הוא לזמן מרובה, הוא אמר תלך ותינשא מיד _{שהרי הוא מת ובודאי לא יוכל לקיים את התנאים} כאשר הוא לזמן ממועט, הוא אמר מה בכך שתמתין. שליח דברים בתוך סימפון _{שכתב שתיתן לו סכום מסויים עד יום מסויים אבל לא כתב שאם לא תיתן יתבטלו הקידושין}. רבי מנא° _{בן יונה} אומר סימפון _{ואם לא נתנה הקידושין בטלים} רבי אבא° אמר קידושין _{וחייבת לתת לו מה שנכתב בתורת חוב}. וחששין רבנין להדא דרבי מנא° _{בן יונה}. _{ואם אחר קידש אותה תצטרך ממנו גט}

ירושלמי קידושין, פרק ג, הלכה ג

מתני’: ^ג_כבעל מנת שיש לי בית כור עפר. הרי זו מקודשת ויש לו _{אם יש לו}. על מנת שיש לי במקום פלוני. אם יש לו באותו מקום, מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת. על מנת שאראך בית כור עפר. הרי זו מקודשת ויראנה. ואם הראה בבקעה, אינה מקודשת _{שלא התכוונה אלא שיש לו שדה בית כור}. °רבי מאיר אומר. ^ג_כגכל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן, אינו תנאי, שנאמר (במדבר מטות לב כט ל) ויאמר משה אליהם. אם יעברו בני גד ובני ראובן ואם לא יעברו חלוצים אתכם וגו'. °רבי חנניה בן גמליאל אומר. צריך היה הדבר לאומרו. שאילמלא כן, יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו.

[דף לה עמוד א]

גמ’: תנן, °רבי חנניה בן גמליאל אומר צריך היה הדבר לאומרו. שאילמלא כן, יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו. רבי חנניה בריה דרבי הלל° בעא. אילו אמר בני פלוני יעשה דבר פלוני ויטול חפץ פלוני בשכרו. אין עבד הוא נסיב ההוא חפץ ואין לא עבד, לא נסיב _{אם יעשה יטול אותו חפץ ואם לא יעשה לא יטול}. אבל לא הפסיד חלקו בירושה. ולמה אומר °רבי חנניה בן גמליאל שאילמלא כן, יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו? שנייא היא דכתיב (במדבר מטות לד יג) לתת לתשעת המטות וחצי המטה. התורה אמרה שאת ארץ כנען יתנו לשאר השבטים, לכן השתמע מדבריו הראשונים של משה שאם לא יעשו מה שהבטיחו, לא יקבלו כלום ולכן היה צריך לחזור ולומר שאם לא יקיימו מה שהבטיחו ינחלו בתוך ארץ כנען. והוי כאומר בני פלוני יעשה דבר פלוני ויטול חפץ פלוני, ושאר בני יירשו נכסי. אין עבד הוא נסב ואין לא עבד, לא נסב לא מיכא ולא מיכא _{אם יעשה יטול ואם לא יעשה לא יטול לא מכאן ולא מכאן} תמן תנינן, (משנה עירובין ג ה) ^ג_כדמתנה אדם על ערובו ואומר אם באו עובדי כוכבים מן המזרח ערובי למערב מן המערב ערובי למזרח. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. מתנה אדם על ערוביו. שהניח שני ערובים אחד למזרח ואחד למערב. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. מאן תנא אם באו ואם לא באו, וצריך תנאי כפול? °רבי מאיר . היידין °רבי מאיר ? חברייא אמרין, °רבי מאיר דקידושין. דתני, האומר לאשה, הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים. ירדו גשמים, מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת. °רבי מאיר אומר. בין ירדו בין לא ירדו מקודשת, עד שיכפול תנאו. שכל תנאי שאינו כתנאי של בני ראובן ובני גד, אינו תנאי. הכל מודין שאם אמר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שירדו גשמים. ירדו גשמים, מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת. שאין זה תנאי, אלא קביעת זמן. רבי יוסה° _אסי אמר. °רבי מאיר דעירובין. דתנינן, נתגלגל חוץ לתחום, או נפל עליו גל או נשרף או תרומה ונטמאת, מבעוד יום, אינו עירוב. משחשיכה הרי זה עירוב. אם ספק. °רבי מאיר ו°רבי יהודה _{בר עילאי} אומרים, הרי זה חמר גמל. °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומרים. בספק, העירוב כשר . אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. לא אמר °רבי מאיר , אלא לחומרין. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. ויאות. שהרי עירובו אינו קונה לו שביתה דלא זכה לו עירובו. וכבני עירו נמי לא הוי, דכבר נתן דעתו לעקור את רגליו מבני עירו. ואף הכא בקידושין לא אמר לכפול תנאו אלא לחומרה. לראשון אינה מקודשת, שלא ירדו גשמים. ולשני אינה מקודשת, שלא כפל הראשון את תנייו. רבי חגיי° בעא קומי רבי יוסה° _אסי כתיב ויאמר משה אליהם. אם יעברו בני גד וכ”ו. ואם לא יעברו חלוצים ונאחזו בתוככם בארץ כנען. וההן אם, לא כלאחר הוא? והרי אמרנו שהכל מודין שאם אמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שירדו גשמים. אין זה תנאי אלא קביעת זמן ואין צריך לכפול תנאו. ולמה היה משה צריך לכפול תנאו? אמרי, שנייא היא. שהיתה הארץ לפניהן, שכבר היה להם חלק בארץ כנען מימי אברהם. והוא מבקש להוציאה מידן. לכן היה צריך לתנאי כפול. °רבי יהודה בר סיסין ורבי יהודה בר פזי° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ירדו לסימפון _{תנאים בשטר}, בשיטת °רבי מאיר . דבקידושין כותבים כל תנאי כפול. רבי ירמיה° ורבי חיננא חבריה דרבנן° בעו. ולמה אמרנו שהתנאים שכותבים בשטר הם רק כשיטת °רבי מאיר ? אפילו ל°רבי מאיר לית כן. שהרי באומר על מנת. גם °רבי מאיר מודה שאין צריך תנאי כפול. ואמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. סדר סימפון _{שטר תנאי ביטול חוזה} של קידושין כך הוא. אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלנית בת פלן על מנת ליתן ליך מיקמת _ממון פלן. ומיכנסך. ליום פלן דאין אתא יום פלן ולא כנסתיך, לא יהוי לי עליך כלום. וכיוון שכתב על מנת, למה צריך לכפול? היה צריך לכפול התנאי כדי להתנות שאם יתן יהיו קידושין. ואם לא יתן לא יהיו קידושין. דאי לא כפל תנייו, מי עקר קידושיו? אמר רבי יוסה בי רבי בון° . בכל אתר, אית ליה ל°רבי מאיר , ממשמע לאו את שומע הין. והכא לית ליה? אמר רבי מתנייה° , על שם _משום שחומר הוא בעריות

ירושלמי קידושין, פרק ג, הלכה ד

מתני’: ^ג_כההמקדש את האשה ואמר, כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לוייה. לוייה והרי היא כהנת. עניה והרי היא עשירה. עשירה והרי היא ענייה. הרי זו מקודשת מפני שלא הטעתו:

גמ’: רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר מקודשת אפילו מביא עדים ששמעו שרוצה כהנת או לויה. דכיון שקידשה סתם, הוו דברים שבלב, ואינם דברים. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° , אם יש עדים מקודשת לחומרין, ואם בא אחר וקידשה צריכה גט משניהם. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אימי° _{אמי בן נתן}. ראובן חייב לשמעון. סמכיה ראובן לשמעון גבי לוי שהיה חייב לו, והסכים שמעון שלוי יהיה בעל חובו במקום ראובן. אפירסן לוי _{לוי נעשה עני}. לית ראובן חייב לשמעון. ^ג_כוהדא דאת אמר, בשלא עשו בהערמה. אבל עשו בהערמה, חייב.

[דף לו עמוד א]

כהדא. חזרייה _{סיטונאי שקונים סחורה מהגורן ומוכרים לסוחרים} סמכון לתנאי קרייה גבי זבונה _{קרבו מלמדי תינוקות אצל סוחר שקנה מהם בהקפה וסיכמו שהוא ישלם עבורם שכר לימוד ילדיהם}. קרץ זבונה ואזל ליה _{השכים הסוחר והלך לו}. אתא עובדא קומי רבי מנא° _{בן יונה} אמר. אין פריטין _{סכום כסף קטן} אינון, אינון פושעין שהיה להם מיד ללכת לגבות את הכסף מהסוחר . אין דינרין אינון שאין דרך לגבות מיד. הסיטונאים צריכים לשלם שהם כפושעים שידעו שהסוחר עומד לנסוע דכיני אורחא דזבונא מדיירה _{לנסוע לעסקיו}. חד בר נש קם עם חבריה בשוקא. אמר ליה, הב לי קיתונא _ספל דאית לי גבך. אמר ליה, הב לי דינרא דאית לי גבך. אמר ליה, הב לי קיתונא וסב דינרא _{תן לי את הספל ואתן לך את הדינר}. אתא עובדא קומי רבי מנא° _{בן יונה} אמר ליה. את אודית ליה בדינרא, והוא לא הודי לך בקיתונא. איזיל והב ליה דינרא. אמר רבי יעקב בר אחא° . ומודי רבי מנא° _{בן יונה} דאי אמר _{קדם לכן} לסהדי _לעדים האי דאודי ליה בדינר בדיל דלא יכפור לי בקיתונא, אינו חייב. חד בר נש הוה חייב לחבריה מאה דינרין בקרטיס _{בשטר חוב}. שלח חמשין גבי שליחא אמר ליה, אין לא יהב לך קרטיסה _{שטר חוב} לא תתן ליה כלום. אתא עובדא קומי רבי אימי° _{אמי בן נתן} אמר, איזיל הב ואנן ידעין שעדיין חייב לך חמישים. הגע עצמך דמת רבי אימי° _{אמי בן נתן}? עושין לו שטר מודעת בית דין _{שעדין חייב לו חמישים ובאונס מסר את השטר}: והדין דזכי לחבריה, לא יכיל לחזור ביה. דלמא _{מעשה שהיה} רבי דוסתאי בי רבי ינאי° ו°רבי יוסי בן כיפר , נחתון לבבל מיגבי חוב לחבריה מתמן. _{ירדו לבבל לגבות חוב עבור בני הישיבה משם} ואיתאמרת עליהון לישן ביש שאינם נאמנים. אתון בעיי מיפקא מיניה _{באו ורצו להוציא מהם את הכסף}. אמרין לון, כבר זכינן. אמרין לון, אנן בעי תקימינון טבאת _{אנו רצו שתקבלו אחריות}. אמרין לון שומר חנם אנחנו. אתון לגבי רבי דוסתאי בי רבי ינאי°

[דף לו עמוד ב]

להכריח אותו שיחזיר את הכסף, אמר לון, ההנו כולה _{כל הכסף אצל °רבי יוסי בן כיפר} נסבין ל°רבי יוסי בן כיפר , ופטרוי _הכוהו ואפקון מיניה _{והוציאו ממנו}. כד סלקון להכא, אתא לגבי אבוי רבי ינאי° . אמר לו, לית את חמי מה עבד לי ברך _{כשעלו לארץ ישראל בא רבי יוסי בר זבידא אצל רבי ינאי ואמר לו ראה מה שעשה לי בנך}. אמר לו מה עבד לך? אמר לו. אילו אשוויי עמי _{בדעה אחת}, לא הוון מפקין מינן כלום. אמר לו לבריה למה עבדת כן? אמר לו. ראיתי אותן בית דין שוה _{שכולם בדעה אחת}. הן אמה וכובעיהן אמה. ומדברין מחציים _{קולם עבה}. ויוסי אחי כפות. ורצועה עולה ויורדת. ואמרית שמא דוסתאי אחר יש לאבא? אמר לו, אם כך, טוב עשיתה שהחזרתה להם את הכסף. אמר רבי חגיי° . ^ג_כז הדא דתימר _{שטוב עשה שהחזיר להם את הכסף} דלא יכיל מיקם עליהם טבאות _{שאינו יכול להתנגד} שהם אנשים קשים. ברם ההוא דיכיל מיקמה טבאות _{מי שיכול להתנגד} אם החזיר, פושע הוא וחייב לשלם. ומיפק לון מן הדא ויתנון לדין _{מוציאים מהשליח ונותנים למקבל}. ^ג_כחומוחל שטר לחבריה. רבי חנניה° ורבי מנא° _{בן יונה} חד אמר מחיל וחרנה אמר לא מחיל ליה עד דחזר ליה שטרא

ירושלמי קידושין, פרק ג, הלכה ה

מתני’: ^ג_כטהאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר. או לאחר שתתגיירי. לאחר שאשתחרר, או לאחר שתשתחררי. לאחר שימות בעליך. לאחר שיחלוץ ליך יבמיך, אינה מקודשת. ^ג_לוכן האומר לחבירו. אם ילדה אשתך נקיבה מקודשת לי, לא אמר כלום:

גמ’: תנן, לאחר שתשתחררי אינה מקודשת. בעון קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מה בינה לאומר הרי זו תרומה על המחוברין הללו לכשיתלשו, דהוי תרומה? אמר לון, תמן יש בידו לתלוש. ברם הכא אין בידו לשחררה. התיב רבי אפס° , הגע עצמך שהיתה שפחתו שבידו לשחררה? אמר רבי אבא בר ממל° . כשתשתחרר, נתלית בדעת אחרת _{נעשת בת ישראל והיא כאשה אחרת}. דלמא _{מעשה שהיה}רבי הושעיה רבא° ורבי יודן נשייא° , הוון יתבין. אמרין, נימא חדא מילה בקדושין. האומר לאשה הא ליך פרוטה זו שתקדשי לי לכשאגרשך מהו? האם מאחר ויש בידו לגרשה, שהרי מגרשה בעל כרחה, אין זה מחוסר מעשה. או מכיוון שלא בידו לקדשה לאחר שתתגרש הרי זה מחוסר מעשה. גחכון _{שזו שאלה שאין לה פתרון} וקמון להון. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, ולמה גחכון? וכי לא אמר רבי אבא בר ממל° , גבי האומר לשיפחה הרי את מקודשת לי בפרוטה זו לכשתשתחררי. הרי נתלית בדעת אחרת ואינה מקודשת

[דף לז עמוד א]

^ג_לא אף הכא לכשתתגרש נתלית בדעת אחרת _{שכעת היא ברשות בעלה ואחר שתתגרש תהיה ברשות עצמה והרי היא כאשה אחרת}. אין את בעי מקשייא, הכין קשי. חד בר נש הוה אזיל מקדשא חדא איתא. קדמיה חבריה ואמר לה. הוי ידעה דההן גברא דהוא אזל מקדשתיך, דעתיה בישא _רעה. ועתיד הוא מישבק ליך _{לגרש אותך}. אלא הא לך פרוטה זו, שתתקדשי לי בה לכשיגרשך. מהו? _{האם כיון שיכול לקדשה עכשיו, תופסים בה הקידושין לאחר שתתגרש. וגם אין זו דעת אחרת שגם עכשיו היא ברשות עצמה וגם אחר שתתגרש תהיה ברשות עצמה} תמן תנינן, ראה קציעות _{חוטבי עצים} המלך ממשמשין ובאין. ראה דליקה ממשמשת ובאה ואמר, ^ג_לבהרי נטיעות האילו קרבן אם אינן נקצצות. טלית זו קרבן אם אינה נשרפת או נקרעת. _{ולא נקצצו ולא נשרפו ולא נקרעו} למפריען קדשו או מיכן ולבא? מה נפיק מביניהון.? נהנה מהן. אין תימר למפריען קדשו, מעל. אין תימר מיכן ולהבא, לא מעל. תנן הרי נטיעות האילו קרבן עד שיקצצו. וטלית זו קרבן עד שתישרף. חזקיה° אמר פדיין חזרו לקדושתן _{עד שיקצצו}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר פדיין פדויין. מתני' פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא} דתני, אין לה פדיון. פתר לה ^ג_לגלכשיקצצו אין להם צורך בפדיון שפקעה מהם הקדושה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. מאן דאמר חזקיה° שאם פדאם חזרו לקדושתם, בשפדיין הוא. אבל אם פדיין אחר, ^ג_לדפקעה מהן קדושתן. _{שנעשו של אחר, ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו}. מחלפיה שיטתיה דרבי יוסי° _{האם רבי יוסי חזר בו}? הכא הוא אומר פדיין אחר , פקעה מהן קדושתן. ותמן הוא אמר תבנית:הפניה-גמ האומר לאשה _{קדם שתנשא} הא לך פרוטה זו שתתקדשי לי בה לכשיגרשך בעליך מהו? רואים שלרבי יוסי° _{בר זבידא} יש ספק האם פקעו הקידושין אף כנשאת לאחר. באמת פשיטא ליה שאם קידשה אחר פקעו הקידושין, לא צורכא דא אלא באדם אחד שקידש אשה ^ג_להונתן לה שתי פרוטות, אחת שתתקדש לו בה מכבר, ואחת שתתקדש לו בה לכשיגרשנה מהו: האם צריך דעתה לקידושין שיבואו אחר שתתגרש, וזה כמו פודה אחר ואינה מקודשת. או כיוון שנתרצתה עכשיו, אולי הרי זה כפדה הוא ומתקדשת. אמר רבי ינאי° _הכהן נמנו שלשים וכמה זקינים. מניין שאין קידושין תופשין ביבמה? תלמוד לומר (דברים כי תצא כה ה) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר. שלא יהא בה הוייה לזר. ואמר ליה רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ולא מתניתא היא דתנן, או לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת, שכל שאין בידו לקדש עכשיו לא מועיל תנאו. משמע שאין קידושין תופסין ביבמה, והיה רבי ינאי° _הכהן מקלס לה (ישעיהו מז ו) הזלים זהב מכיס (משלי ג כא) בני אל יליזו מעיניך (משלי כז יא) חכם בני ושמח לבי (משלי ט ט) תן לחכם ויחכם עוד (משלי א ה) ישמע חכם ויוסף לקח. אמר רבי שמעון בן לקיש° . בתר כל אילין קילוסייא, אי אפשר להוכיח מהמשנה שלרבנן אין קידושין תופסים ביבמה. דיכול אנא פתר לה _{להסביר שהמשנה} כ°רבי עקיבה . ד°רבי עקיבה אומר, יש ממזר ביבמה ואין קידושין תופסין בה. אבל לרבנן אולי קידושין תופסים ביבמה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אומר. ^ג_לובעניותינו, צריכה ממנו גט. תנן, לאחר שיחלוץ ליך יבמיך, אינה מקודשת. אמר רבי יוסי בי רבי בון°

[דף לז עמוד ב]

מתניתא לאחר שיחלוץ ליך יבמיך. אבל אם אמר לאחר שימות יבמיך. הרי זו מקודשת _{שמיתת היבם מגלה שמעולם לא היתה זיקה}. תני רבי חייה° . ^ג_לזבת יומה מתקדשת בכסף. בת שלש שנים ויום אחד, מתקדשת בביאה. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, מתניתא אמרה כן. דתנן, וכן האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקיבה הרי היא מקודשת לי לא אמר כלום, מפני שאינה בעולם. הא אם היתה בעולם, אפילו בת יומה הרי זו מקודשת

ירושלמי קידושין, פרק ג, הלכה ו

מתני’: ^ג_לחהאומר לאשה התקדשי לי על מנת שאדבר עלייך לשלטון ואעשה עמך כפועל. דיבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל, מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת. ^ג_לטעל מנת שירצה אבא. רצה האב מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת. מת האב, הרי זו מקודשת. מת הבן, מלמדין את האב לומר שאינו רוצה שלא תהיה זקוקה ליבם.

גמ’: תנן, האומר לאשה התקדשי לי על מנת שאדבר עלייך לשלטון ואעשה עמך כפועל. דיבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל, מקודשת. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, ^ג_מוהוא שנתן לה שוה פרוטה אנן קיימין. רבי אימי° _{אמי בן נתן} בעי קומי °רבי . וכל הדברים _{שהזכירנו קדם בדיני תנאים כגון שאראך מאה מנה} לא והוא שנתן לה שוה פרוטה אנן קיימין, אז מה מיוחד כאן? אלא כיני, במה שאדבר עליך לשלטון, ודיבר עליה לשלטון בשוה פרוטה מקודשת. ואם לאו אינה מקודשת. במה שאעשה עמך כפועל. ועשה עמה כפועל שוה פרוטה, מקודשת. ואם לאו אינה מקודשת. אמר רבי אבא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. והוא שייחדה לו סלע שכר עבודתו במגדל _בארון. שאם לא כן הרי זה כמקדש בחוב שאינה מקודשת. _{הרי הסלע שלה, במה זכה בסלע שבו קידשה} במה קידשה? כההיא דתנינן תמן. כל הנעשה דמים באחר, ^ג_מאכיון שזכה זה, נתחייב בחליפיו. אף כאן כיון שעשה שליחותה וזכתה היא בפעולתו, זכה הוא בסלע בכל מקום שהוא בחליפיו. תנן, על מנת שירצה אבא. רצה האב מקודשת. לא רצה אינה מקודשת. הא שתק, אינה מקודשת דסתמו אינו רוצה. והא תנן, מת האב הרי זו מקודשת. משמע, דסתמו רוצה? וכן מדתנן, מת הבן מלמדין את האב לומר אינו רוצה. משמע סתמו רוצה. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} לרבי ינאי° _הכהן. ואית מתניתא אמרה כן. _{שהסיפא סותרת את הרישא}? אמר ליה, לינאי עליבא את שאיל מילה בקידושין? חזר רבי ינאי° _הכהן ופתר מתניתא, על מנת שירצה אבא, רצה האב מקודשת. ואם לאו אינה מקודשת. באומר על מנת שיאמר האב שהוא רוצה. ואם שתק הרי הוא לא אמר ואינה מקודשת. בסיפא באומר על מנת שלא ימחה. מת האב

[דף לח עמוד א]

הרי זו מקודשת. ששתיקה כמאן דאמר רוצה אני שהרי לא מיחה. מת הבן מלמדין את האב שיאמר איני רוצה, ששתיקה כמאן דאמר רוצה אני שהרי לא מיחה. אמר רבי זעירא° לרבי יוסי° _{בר זבידא}. יכיל רבי ינאי° _הכהן מיפתור מתניתא היך דו בעי _{איך שהוא רוצה}? אמר ליה, כן אמר רבי שמעון בן לוי° . לא מיתמנע °רבי מיכלל באתר חד ופרט באתר חד _{לא נמנע רבי מלכתוב משנה אחת שהחלק הראשון נכתב באופן כללי וסתום והסוף בפירוט} אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} מתניתא אמרה כן על מנת שיש לי בית כור עפר כלל. במקום פלוני פרט:

ירושלמי קידושין, פרק ג, הלכה ז

מתני’: ^ג_מבהאומר קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה. ובא אחד ואמר, אני קידשתיה, נאמן. ^ג_מגזה אומר אני קדשתיה וזה אומר אני קידשתיה. שניהן נותנין גט. ואם רצו, אחד נותן גט ואחד כונס:

גמ’: תנן, האומר קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה, ובא אחד ואמר אני קידשתיה, נאמן. מהו נאמן? שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, נאמן ליתן גט אבל לא לכנוס. אסי° אמר, ^ג_מדנאמן לכנוס. רב הונא° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו} נאמן לכנוס רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר נאמן לכנוס, ואין למידין הימינו דבר אחר. מהו אין למידין ממנו דבר אחר? כגון האומר אחת משדותי מכרתי ואיני יודע למי מכרתיה. ובא אחד ואמר אני לקחתיה. לא הכל ממנו. אף בקדושין כן. אחת מבנותי קידשתי ואיני יודע למי קידשתיה ובא אחד ואמר אני קידשתיה לא הכל ממנו. _{ואין זה דומה לאומר קידשתי את ביתי ואיני יודע למי. ששם הוא מודה שיצאה מרשותו רק לא יודע מי זכה בה. ואילו כאן לגבי כל שדה או בת ספק אם יצאה מידו, והמוציא מחברו עליו הראיה}. מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו שאמר נאמן לכנוס}, דתנן. ^ג_מההמביא גט ממדינת הים ואמר, בפני נכתב ובפני נחתם. לא ישא את אשתו. _{רואים שאינו נאמן לכונסה} תמן, הוחזקה אשת איש בפני הכל ועל ידי גט זה באנו להוציאה מחזקתה, הלכך לא ישאנה משום לזות שפתים. ברם הכא, לא הוחזקה אשת איש אלא בפני שנים _{עדי הנשואין}. ואולי לכשיבאו השנים יאמרו זה הוא שקידש. מתניתא פליגא על שמואל° _{בר אבא בר אבא שאמר שאינו נאמן לכנוס} דתנן, זה אומר אני קידשתיה. וזה אומר אני קידשתיה. שניהן נותנין גט. ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס _{משמע שנאמן לכנוס}. פתר לה, באומר, לאחד משני אלו קידשתיה, ואיני יודע אי זהו. רבי זעירא° ורבי יוסי° _{בר זבידא} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. קדם אחד מהן וכנס _{קדם שהשני נתן גט}, מוציאין מידו. הדא דאת אמר, בשזה אומר אני קידשתיה וזה אומר אני קידשתיה וקדם אחד מהן וכנס. ^ג_מואבל אם אמר אני קידשתיה וכנסה. ואחר כך בא אחר ואמר, אני קידשתיה, לא כל הימנו להוציא אותה ממנו. ותני כן, אם משכנסה, בא אחר ואמר אני קידשתיה, לא כל הימינו.

[דף לח עמוד ב]

ירושלמי קידושין, פרק ג, הלכה ח

מתני’: ^ג_מזקידשתי את בתי הקטנה. ^ג_מחקידשתיה וגירשתיה כשהיא קטנה, והרי היא קטנה, _{נאמן שבידו לקדשה}. קידשתיה וגירשתיה כשהיא קטנה, והרי היא גדולה. אינו נאמן. נשבית ופדיתיה בין שהיא קטנה בין שהיא גדולה אינו נאמן. ^ג_מטמי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים, נאמן _{שהרי יכול לפוטרה מיבום על ידי גט}. ^ג_ניש לי אחים, אינו נאמן. ^ג_נאהמקדש את בתו סתם, אין הבוגרות בכלל:

גמ’: קידשתי את בתי. הקטנות בכלל _{שבידו לקדשן}, הגדולות אינן בכלל. נתקדשה בתי. אפילו קטנות אינן בכלל. שאין בידן לקדש עצמן. ועל הגדולות אינו נאמן. גירשתי את בתי. הקטנות בכלל _{שהאב מקבל את גיטה של ביתו קטנה}, והגדולות אינן בכלל. נתגרשה בתי. אפילו קטנות אינן בכלל שאין לה יד לקבל גט. קידשתיה לאחד מן הפסולין לה, _{נאמן שבידו לקדשה}. הבעלתיה לאחד מכל הפסולין לה, אינו נאמן. ^ג_נבנשבית ופדיתיה. בין שהיא קטנה ובין שהיא גדולה, או שנבעלה לאחד מן הפסולין לה, לא כל הימינו לפוסלה. תנן, מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים, נאמן. כיני מתניתא. בשהיה בחזקת שאין לו בנים ואין לו אחים. אמר יש לי בנים נאמן. שנשארה בחזקתה שאינה זקוקה ליבום. יש לי אחים אינו נאמן, שבה לשנות חזקתה להצריכה יבום. רב° _{אבא בר אייבו} אמר אפילו יש לו אחים. מאחר שבידו לגרש ולפוטרה מן היבום, נאמן לאמר יש לי בנים לפוטרה מן היבום. מילתיה דשמואל° _{בר אבא בר אבא} אמרה כן. דחד פרסאה מי דמך _{כשעמד למות} אמרו ליה הב לאיתתך גיטא. אמר להם, ולמה? אמרו ליה בגין ההוא אחוך עליבא, אמר לון כבר מת. כד דמך _כשמת, אתא עובדא קומי שמואל° _{בר אבא בר אבא}, אמר. מאחר שיש בידו לגרש נאמן לאמר שמת אחיו. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר אינו נאמן, ומה שנאמר במשנה שנאמן זה בשלא היה מוחזק שיש לו אחים. אבל כאן שהוחזק שיש לו אח וחייבת אשתו ביבום, אינו נאמן לאמר מת ואינה זקוקה ליבום. נחת עולא לתמן ואמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} דאינו נאמן. וחברון עלוי תלמידי רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא} ואמרו לו. מדוע אינו נאמן? הרי יש לו מיגו שיכול לגרשה. אמר להם. הגע עצמך שהיה כהן ואינו יכול לגרש. _{שאם יגרשנה ויעמוד מחליו אינו יכול להחזירה}. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, ^ג_נגהמקדש בעד אחד, לא עשה כלום. התיב רב ששת° והא מתניתא פליגא, דתנן, ^ג_נדקידשתני והוא אומר לא קידשתיך. הוא מותר בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו. ועל כרחך מדובר שקידש בלא עדים אחרת איך היא יכולה לטעון לא קידשתני. רואים שקידושין תופסים גם בלא עדים. אמרין, הכין הוה עובדא. דשמעון בר אבא° אייתי גיטא, ונתנו לה בעד אחד. אתא עובדא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אין עד אחד באשת איש כלום. רבי חייה בר אסי° אמר בשם אסי° , אין עד אחד באשת איש כלום. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. המקדש בלא שידוכים

[דף לט עמוד א]

לוקה, ותופשין קידושין. אמר מר עוקבא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, תלת. ^ג_נההמקדש בלא שידוכין לוקה. ^ג_נווהבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה. ^ג_נזוהמבזה שליח בית דין לוקה.

ירושלמי קידושין, פרק ג, הלכה ט

מתני’: ^ג_נחמי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים ואמר, קידשתי את בתי הגדולה. ואיני יודע אם גדולה שבגדולות, אם גדולה שבקטנות. אם קטנה שבגדולות,שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות. כולן אסורות דברי °רבי מאיר , חוץ מן הקטנה שבקטנות _{שאדם מכניס עצמו לספק וכוונתו לכל מה שיכול לצאת מדבריו}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, ^ג_נטכולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות _{לפי שאין אדם מכניס עצמו לספק והתכוון רק למה שבודאי יוצא מדיבורו}. קידשתי את בתי הקטנה. ואיני יודע אם קטנה שבקטנות, אם קטנה שבגדולות. אם גדולה שבקטנות, שהיא קטנה מן הקטנה שבגדולות. כולן אסורות דברי °רבי מאיר , חוץ מן הגדולה שבגדולות _{שאדם מכניס עצמו לספק וכוונתו לכל מה שיכול לצאת מדבריו}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, ^ג_סכולן מותרות חוץ מן הקטנה שבקטנות _{לפי שאין אדם מכניס עצמו לספק והתכוון רק למה שבודאי יוצא מדיבורו}:

גמ’: רב חמא° _{בר חנינא} אמר מתניתין בדאית ליה תריי כיתי בנות מן תריי נשים. אמר רבי יעקב בר אחא° . כגון אנא דאית לי תריי מן תריי. מתניתא בשיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים. אבל אם אין לו אלא כת אחת. אם אמר גדולה, לא קידש אלא גדולה. ואם אמר קטנה, לא קידש אלא קטנה. תמן תנינן. אמר קונם יין שאיני נהנה עד לפני הפסח. °רבי מאיר אומר, ^ג_סאעד שיגיע הפסח. _{לפי שאין אדם מכניס עצמו לספק והתכוון רק למה שבודאי יוצא מדיבורו ועד לפני הפסח ודאי התכוון}. רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר עד שיצא הפסח _{לפי שאדם מכניס עצמו לספק והתכוון לכל מה שיכול לצאת מדבריו ואולי התכוון גם לפסח עצמו}. רבי ירמיה° בעי קומי רבי זעירה° , מחלפה שיטתיה ד°רבי מאיר _{האם רבי מאיר חזר בו}? _{שמשמע שלשיטתו אדם לא מכניס עצמו לספק והתכוון רק למה שבודאי יוצא מדיבורו} מחלפה שיטתיה ד°רבי יוסי _{האם רבי יוסי חזר בו שמשמע שלשיטתו אדם מכניס עצמו לספק והתכוון לכל מה שיכול לצאת מדבריו}? דתנן התם, מי שהיו לו שתי כיתי בנות משתי נשים ואמר קדשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולות, או גדולה שבקטנות וכו' כולן אסורות חוץ מן הקטנה שבקטנות. דברי °רבי מאיר _{שמשמע שאדם מכניס עצמו לספק והתכוון לכל מה שיכול לצאת מדבריו}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר כולן מותרות חוץ מהגדולה שבגדולות _{שמשמע שאין אדם מכניס עצמו לספק והתכוון רק למה שבודאי יוצא מדיבורו}. תמן הוא אמר עד שיצאו כל הרשויות הגדולות עד שיצאו כל הרשויות הקטנות, לפי שאדם מכניס עצמו לספק. והכא הוא אמר הכין? אמר לו, משמת °בן עזאי ו°בן זומא , בטלו השקדנים. ולא עמד שוקד, עד שעמד ירמיה° . אמר רבי אבא בריה דרבי חייה בר ווא° , למה הוא מקנתר להון? לא כבר הקשה רבי אלעזר° _{בן פדת} את אותה שאלה קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מחלפה שיטתיה ד°רבי יוסה _{האם רבי יוסי חזר בו}? ואמר לו לית היא מחלפה, מתניתא היא מחלפה בין °רבי מאיר ו°רבי יוסי _{בן חלפתא}. ותני דבית °רבי כן, עד לפני הפסח, °רבי מאיר אומר עד שיצא. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, עד שיגיע. אנן בעיי מה הדין כשהוא אמר במפורש עד לפני הפסח, ואת אמר שלדעת °רבי מאיר אכין _{הכוונה עד שיצא הפסח}? אמר רבי זעירא° , לשון ניותי הוא. שהיו אומרים עד לפני פיסחא וכוונתם עד שיתפני הפסח ויעבור . אמר רבי אבין° , הכל מודין שאם אמר שלא ישתה יין עד לפני הפסח, שבפסח מותר. שהרי הכל יודעים שחובה לשתות יין בפסח. מה פליגין? בפרוס הפסח _{שבועים לפני פסח}. מה הדין אם אמר שלא ישתה יין עד לפני פרוס הפסח, ההין אמר עד שיגיע פרוס הפסח _{ראש חדש ניסן}. וההין אמר עד שיצא פרוס הפסח _{עד ערב פסח}

[דף לט עמוד ב]

ירושלמי קידושין, פרק ג, הלכה י

מתני’: ^ג_סבהאומר לאשה קידשתיך, והיא אומרת לא קידשתני. הוא אסור בקרובתיה, והיא מותרת בקרוביו. ^ג_סגקידשתני, והוא אומר לא קידשתיך היא אסורה בקרוביו והוא מותר בקרובותיה ^ג_סדקידשתיך, והיא אומרת לא קידשת אלא בתי. הוא אסור בקרובות הגדולה, וגדולה מותרת בקרוביו. הוא מותר בקרובות קטנה, וקטנה מותרת בקרוביו:

גמ’: תנן, קידשתיך, והיא אומרת לא קידשת אלא את בתי. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}. האומר על אשה ובנותיה קדשתי את הגדולה מהם ואיני יודע אם קדשתי את האם שהיא גדולה מבנותיה, או את הבת הגדולה שהיא גדולה מאחותה הקטנה. אף על גב דפליג °רבי מאיר ברישא בקידשתי את בתי הגדולה, מסתברא דלא יהוי °רבי מאיר פליג הכא. ויודה דלא קידש אלא האם שהיא הגדולה שבהן ולא מכניס עצמו לספק: אמר רבי מנא° _{בן יונה}. כל גרמיה אמרה דהוא פליג. מה אין תמן שבכולם _{בכל כת} גדולות וקטנות, ויש ספקות הרבה את מי קידש, את אמר °רבי מאיר פליג. כאן שהספק רק בין האם והבת, _{שכאילו ישנם שני כתות בכת אחת רק האם ובכת שניה רק הבת} בכת אחת _{שבה רק האם} כולם גדולות אצל קטנות _{הכת השניה שבה רק הבת}. ובכת השניה _{שבה רק הבת} וכולם קטנות אצל גדולות _{אצל הכת שבה רק האם} לא כל שכן שיהא °רבי מאיר פליג

ירושלמי קידושין, פרק ג, הלכה יא

מתני’: ^ג_סהקידשתי את בתך. והיא אומרת לא קידשת אלא אותי. הוא אסור בקרובות קטנה, וקטנה מותרת בקרוביו. הוא מותר בקרובות גדולה, וגדולה אסורה בקרוביו:

גמ’: רב הונא° אמר, ^ג_סומפתים אותו ליתן גט כיון שאינו רוצה להיאסר על קרובותיה _{אבל אין כופין אותו}. ואחר שנתן גט, כופין אותו ליתן קנס _כתובה. הגע עצמך שהיה חבר והיה יודע שאם יתן גט יתחייב בקנס האם כופים אותו לתת גט. הלך ונשא את אחותה? _{האם גם כאן מפתים אותו ליתן גט. ואחר שנתן גט, כופין אותו לגרש את אחותה וכי} מוציאין את הוודאי מפני הספק?

ירושלמי קידושין, פרק ג, הלכה יב

מתני’: ^ג_סזכל מקום שיש קידושין ואין עבירה, הוולד הולך אחר הזכר. אי זו זו? זו כהנת לוייה וישראלית שנישאת לכהן ללוי ולישראל. ^ג_סחוכל מקום שיש קידושין ויש עבירה, הוולד הולך אחר הפגום שבשניהן. ואי זו זו? זו אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר. כל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לה קידושין על אחרים, הוולד ממזר. ואי זו זו? זו ^ג_סטהבא על אחת מכל העריות שבתורה. ^ג_עוכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין, הוולד כמוה. ואי זו זו? זו וולד

[דף מ עמוד א]

שפחה ונכרית:

גמ’: תנן, כל מקום שיש קידושין ואין עבירה, הוולד הולך אחר הזכר . רבי שמעון בן לקיש° בעא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ג_עאהרי גר שנשא ממזרת. הרי יש קידושין ואין עבירה, והוולד הולך אחר הפגום שבשניהן? אמר ליה, בכל מקום ששנה °רבי ברישא כלל, פירש בסיפא את הפרטים, ורק עליהם נאמר הכלל וכאן אחר שנאמר הכלל כל מקום שיש קידושין ואין עבירה, הוולד הולך אחר הזכר, אמר לך בסיפא ואי זה זה? זה כהנת ולויה וישראלית שנשאו לכהן וללוי ולישראל. רבי אבין° שמע לה מן דבתרה דתנן, בכל מקום שיש קידושין ויש עבירה, הוולד הולך אחר הפגום. רבי שמעון בן לקיש° בעא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הרי גר שנשא ממזרת. הרי יש קידושין ואין עבירה, והוולד הולך אחר הפגום שבשניהן? אמר ליה. כל מקום ששנה °רבי כלל ברישא פירש פרטיו בסיפא, ואי זה זה? זה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, וממזרת ונתינה לישראל, ובת ישראל לממזר ולנתין. ויתיביניה, הרי חלל שנשא לבת ישראל. ^ג_עבהרי קידושין ואין עבירה, הוולד הולך אחר הפגום שבשניהן? הרי המחזיר גרושתו משנישאת. הרי קידושין ויש עבירה, והוולד כשר? דאמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ג_עגהמחזיר גרושתו משנישאת, בתה כשירה לכהונה. מה טעמא? דכתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שילחה לשוב לקחתה אחרי אשר הטמאה כי תועבה היא. היא תועבה ואין בניה תועבין. אמר רבי יוסי בי רבי בון° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ^ג_עדגר ועבד משוחרר וחלל, מותרין בכהנת. מאי טעמא? כשירין הוזהרו על הפסולות, ופסולות על הכשירין. אבל לא כשירות על הפסולין. ולא פסולין על הכשירות. והא תני כתיב (ויקרא אמור כא ז) אישה גרושה זונה וחללה לא יקחו. לא יקחו, מלמד שאף האשה מוזהרת על ידי איש. חכמים ששאלו סברין מימר, שהכוונה להזהיר בכשירות על הפסולין. ואינן אלא בפסולות על הכשירים. חד גיור אתא לגבי רבי יוסא° . אמר ליה, מהו מינסוב ממזרתא _{האם מותר לי לשאת ממזרת}? אמר ליה ^ג_עהשרי. חזר ואתא לגבי °רבי יהודה _{בר עילאי}. אמר ליה שרי, אלא הוי ידע דבנוי דההוא גברא ממזירין קומי שמייא. חזר ואתא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. אמר ליה, הוית ידע דהוא כן ולמה שרית לי מן קדמייתא _{ידעתך שזה כך ולמה התרתה לי}? אמר ליה מה דשאלת לי אגיבונך. אמר רבי יוסה° _אסי. ההן גיורא מדמי לעמרא גופנא _{לצמר גפן}. אין בעית למיתניה בעמרא שרי. בכיתנא שרי _{אם תרצה לתנו בצמר מותר בפישתן מותר}. תנן, יש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום. ואיזהו? ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין וממזר. מנין שבת ישראל לממזר ולנתין הוולד הולך אחר הפסול? דכתיב (דברים כי תצא כג ג) לא יבא ממזר בקהל י"י. מה תלמוד לומר לא יבוא לו? לפסול הבנים _{מלמד שהבנים הולכים אחר הפסול}. אמר רבי אבהו° . מהו ממזר? מום זר. ופליג על ההוא דאמר רבי יהודה בר פזי° (תהילים סח ז) אלהים מושיב יחידים ביתה. אפילו ממזר בסוף העולם. וממזרת בסוף העולם הקדוש ברוך הוא מביאן ומזווגן זה בזה _{כך שלא יתכן שממזר יתחתן עם ישראלית כשרה}. רב הונא° אמר אין ממזר חייה יותר משלשים יום. ביומוי דרבי ברכיה° _הכהן סלק חד בבלאי להכא, והוה ידע ביה דהוא ממזר. אמר ליה רבי

[דף מ עמוד ב]

זכה עימי במצוות צדקה. אמר ליה, למחר את קאים בציבורא כשאני דורש, ואנא עביד לך פסיקא _{שאבקש מהציבור לתת לך צדקה}. אתא יתיב דריש. מן דחסיל מידרש _{כשסיים לדרוש}, אמר לון. אחינו, זכון עם הדין דהוא ממזר. מן דאזל ליה קהלא _{כשהלכו הציבור}, אמר ליה. רבי, חיי שעה בעית גבך, ואובדתא חיין דההוא גברא? אמר ליה, חייך ההין יהבית לך _{חיים זה בדיוק מה שנתתי לך} דאמר רבי אבא° אמר רב הונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. אין ממזר חיה אלא שלשים יום. אימתי? בזמן שאינו מפורסם. אבל אם היה מפורסם, חיי הוא. רבי זעירא° כד סליק להכא. שמע קלין קריי, _{לאנשים מבוגרים} ממזרה וממזרתא _{משמע שחיו יותר משלושים יום}. אמר לון. איך יכל להיות כן? הא אזלה ההיא דרב הונא° . דרב הונא° אמר אין ממזר חיי יותר משלשים יום. אמר רבי עוקבא בר אחא° . עמו הייתי כד אמר רבי אבא° אמר רב הונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, אין ממזר חיי יותר משלשים יום. אימתי? בזמן שאינו מפורסם. אבל אם היה מפורסם חיה הוא. תני, עובד כוכבים ומזלות ועבד הבא על בת ישראל, הוולד ממזר. °רבי שמעון בן יהודה אומר בשם °רבי שמעון _{בן יוחאי}, ^ג_עואין הוולד ממזר. שאין ממזר, אלא מאשה שהיא אסורה עליו איסור ערוה, וחייבין עליה כרת. ושניהם מקרא אחד דרשו דכתיב (דברים כי תצא כג א) לא יקח איש את אשת אביו וגו' וסמיך ליה לא יבא ממזר. °רבי מאיר דרש, מה אשת אביו מיוחדת, שאין לו עליה קידושין והוולד ממזר. אף כל שאין לה עליו קידושין הוולד ממזר. ואף עבד וגוי כיוצא בהם. °רבי שמעון בן יהודה דרש. מה אשת אביו מיוחדת, שאין לה עליו קידושין. אבל יש לה קידושין על אחרים, הוולד ממזר. יצא עובד כוכבים ומזלות ועבד שאין לה, לא עליו ולא על אחרים קידושין. התיב רבי שמואל בר אבא° על ההיא תנייא קדמייא _{°רבי מאיר שאמר כל שאין לו עליה קידושין והוולד ממזר}. הרי יבמה שזינת. הרי אין לה עליו ולא על אחרים קידושין דכתיב לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, והוולד כשר? אמר רבי ינאי° _הכהן בשם °רבי . עובד כוכבים ומזלות ועבד שבאו על בת ישראל, הוולד ממזר. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° תריהון אמרין, הוולד ממזר. רבי יעקב בר אחא° , רבי שמעון בר אבא° ורבי יהושע בן לוי° אמרו בשם רבי ינאי ברבי° . הוולד אינו כשר ולא פסול ^ג_עזאלא מזוהם _{פסול לכהונה}. רבי יונתן° סלק עם רבי יהודה נשייא° לחמתא דגדר. והורי תמן, הוולד כשר. אמר רבי זעירא° . ההן וולד של עובד כוכבים ומזלות ועבד, כל מה דהוא אזיל הוא מתעלה. °רבי עבד ליה ממזר, רבן גמליאל ברבי° בריה עבד ליה מזוהם. רבי יהודה נשיאה° _{בן גמליאל בן רבי} בר בריה, עבד ליה כשר. הורי רבי אבא בר זבדא° במקום _בפני כל רבנין, הוולד כשר. רב ביבי° אמר קומי רבי זעירא° בשם רבי חנינה° . הוולד כשר. אמר רבי זעירא° . אין באים להתיר מן הדא, אין למידין מעשה מהברה _{שמוע ללא עדות ברורה}. אמר חזקיה° . אנא ידע ראשה וסופה. רבי חמא בר חנינה° הוה אזיל מיסוק לחמתה דגדר. אתא לגבי אבוי אמר לו, הב דעתך דאית תמן מן אינון פסולייא _{תן דעתך שיש שם בנים של גוי ועבד שבאו על אימן שהיא ישראלית}. דלא תפגע בהון לאמר שהם פסולים _{שהלכה שהם כשרים רק שפסולים לכהונה}. דאף על גב ד°רבי שמעון בן יהודה אמר משום °רבי שמעון בן יוחי גוי ועבד שבאו על בת ישראל הולד כשר. מודה שאם היתה נקיבה, שהיא פסולה מן הכהונה. אף על גב ד°רבי יהושע _{בן חנניה} אמר הבא על אחותו הוולד כשר _{שאין ממזר אלא מחייבי מיתה}. מודה שאם היתה נקיבה, שהיא פסולה מן הכהונה. חד בר נש, אתא לגבי רב° _{אבא בר אייבו}, אמר בגין דילידת אמה דההוא גברא מארמאי _{אימו ילדה אותו מגוי} האם מותר הוא לבא בקהל? אמר ליה, כשר. אמר ליה רב חמא בר גוריא° לאותו אדם. _{תברח מהר} הן דעיימך רגליך _{כל עוד יש לך רגלים} עד דלא ייתי שמואל° _{בר אבא בר אבא} ויפסלינך. אף על גב דרב° _{אבא בר אייבו} אמר, גוי ועבד שבאו על בת ישראל הוולד כשר. מודה שאם היתה נקיבה, שפסולה מן הכהונה. אמר רבי יעקב בר אחא° . תניי תמן. גבי גוי ועבד שבאו על ישראלית. הפוסל, פוסל אפילו בפנויה. והמכשיר מכשיר אפילו באשת איש. רבי תנחום בר פפא° שלח שאל לרבי יוסי° _{בר זבידא}, תרין עובדין מן אלכסנדריאה. בגוי ועבד שבא על אשה. אחד בפנויה, ואחד באשת איש. באשת איש שלח כתב ליה, לא יבוא ממזר בקהל י"י. בפנויה שלח כתב ליה, מבדין _טועים אתם שהיא פסולה אבל היא כשרה, ואין אתם מוזהרין על בנות ישראל הקדושות. אמר לרבי מנא° _{בן יונה}, סב וחתים _{שאף אתה מסכים להיתר}, וחתם. אמר לרבי ברכיה° _הכהן, סב וחתים

[דף מא עמוד א]

ולא קיבל עלוי. מן דקמון. קם רבי מנא° _{בן יונה} עם רבי ברכיה° _הכהן אמר ליה, למה לא חתמתה? אמר ליה, לא כן אמר רבי יעקב בר אחא° . תניי תמן. הפוסל, פוסל אפילו בפנויה. והמכשיר מכשיר אפילו באשת איש. ולמה רבי יוסי° _{בר זבידא} חילק בניהן? אמר ליה בריך רחמנא דלא הוינא שמיע הדין אולפנא. דאילו הוינא שמיע הדין אולפנא, לא הוינן מחתים, והוון אמרין, תלמידא פליג על רביה. אמר מר עוקבן° . לאו הכי אתאמרת אלא הכי איתאמרת. הפוסל פוסל בפנויה. והמכשיר מכשיר בפנויה. ברם באשת איש, לא איתמר כלום. כד שמע רבי ברכיה° _הכהן הא דמר עוקבא° , סלק ברמשא _{בא בערב} בעי מחתים. אמר ליה, לית הכא שכבר הלכו השליחים עם התשובה. רבי חייה בר אבא° . אזל לצור, אתא לגבי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמר לו, מה מעשה בא לידיך? אמר ליה, גר שמל ולא טבל. אמר ליה, ולמה לא פגעתה ביה והכרזתה עליו שהוא גוי? אמר ליה, רבי יהושע בן לוי° שהוא מרה דאתרא, ארפי _{הקל והכשיר} ליה. אמר לו אם כך יאות עבדת דלא פגעת ביה. מחלפא שיטתיה דרבי יהושע בן לוי° _{האם רבי יהושע בן לוי חזר בו}? תמן רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בר אבא° ורבי יהושע בן לוי° אמרו בשם רבי גמליאל ברבי° , הוולד אינו לא כשר ולא פסול, אלא מזוהם. והכא הוא אמר הכין? _{שהולד כשר שהרי התיר גר שלא טבל שישא בת ישראל משמע שסובר שבניו כשרים}. ולא כן תני, גר שמל ולא טבל. טבל ולא מל. הכל הולך אחר המילה, דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, ^ג_עחאף הטבילה מעכבת? אלא רבי יהושע בן לוי° כהדא דתני בר קפרא° . דתני בר קפרא° . גר שמל ולא טבל, הרי זה כשר. שאין גר שלא טבל לקירויו. וקשיא, עלת לו טבילתו לטומאה קלה של קרי לטהרו מטומאה גוי שהיא חמורה? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . כיון שזו וזו לשום קדושת ישראל, עלת לו. תנן, וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין, הוולד כמוה. ואי זה זה? זה וולד שפחה ונכרית. תמן תנינן, מי שיש לו בן מכל מקום, פוטר את אשת אביו מן היבום. ^ג_עטחוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. שפחה דכתיב (שמות משפטים כא ד) ^ג_פהאשה וילדיה תהיה לאדוניה. נכרית מנין? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר בשם °רבי שמעון בן יוחי כתיב (דברים ואתחנן ז ג ד) לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. כי יסיר את בנך מאחרי. לא נאמר כי יסירו או כי תסיר אלא כי יסיר. מלמד שבנך מישראלית קרוי בנך. ואין בנך מן הנכריות קרוי בנך אלא בנה. יעקב איש כפר גבורייא אזל לצור. אתון שאלון ליה, מהו מיגזור ברה דארמייתא בשבתא _{האם מותר למול בן של ישראל מגויה בשבת}. וסבר למישרי להון מן הדא דכתיב (במדבר א יח) ויתילדו על משפחותם לבית אבותם. שמע רבי חגיי° אמר, כי ייתי, אייתוניה וילקי. אמר ליה מאיכן אתה מלקיני? אמר ליה, מן הדא דכתיב (עזרא י ג) ועתה נכרות ברית לאלקינו להוציא כל הנשים הנכריות והנולד מהן וגו' אמר ליה, מן הקבלה את מלקיני _{אולי היתה זו הוראת שעה}? אמר ליה כתיב (עזרא י ג) וכתורה יעשה, משמע שעשו על פי דין תורה. אמר ליה, מן הדין אוריתא _{מה המקור בתורה} אמר ליה מן ההיא דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי שמעון בן יוחי . כתיב (דברים ואתחנן ז ג ד) לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. לא נאמר כי יסירו ולא כי תסיר, אלא כי יסיר. מלמד שבנך מישראלית קרוי בנך. ואין בנך מגויה קרוי בנך אלא בנה. אמר ליה. חבוט חבטך _הכני, דהוא טבא בקלטה _{שההלכה תקלט ולא תשכח}

ירושלמי קידושין, פרק ג, הלכה יג

מתני’: °רבי טרפון אומר, ^ג_פאיכולין ממזרין ליטהר. כיצד? ממזר שנשא שפחה, הוולד עבד. שיחררו, נמצא הבן בן חורין. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. הרי זה עבד וממזר:

גמ’: תנן, כיצד? ממזר שנשא שפחה וכ”ו. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. נושא. דממזר, מותר לו לישא שפחה לכתחילה. אמר רב יהודה° _נשיאה בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}, הלכתא כ°רבי טרפון . רבי שמלאי° הורי באנטוכיא. ו°רבי סימאי הורי בכפר ספורייא הלכה כ°רבי טרפון . תני משם °רבי מאיר . יש איש ואשה שמולידין חמשה אומות. כיצד? גוי שיש לו

[דף מא עמוד ב]

עבד ושפחה והולידו בנים, הרי הם גוים. נתגייר אחד מהן, אחד גר ואחד גוי. נתגייר האדון הגוי וגייר לשני עבדיו לשם עבדות והולידו בנים, הרי אילו עבדים. אמר רבי זעירא° הדא אמרא גוי שבא על שפחה והוליד בן, הוולד עבד. שיחרר שפחה והולידה בן מבעלה העבד, הוולד ממזר. ואחר כך שיחרר את העבד והוליד בן, הרי זה בן עבד משוחרר שהוא כישראל גמור נמצאו חמישה אומות גוי, גר, עבד, ממזר, עבד משוחרר . יש מוכר לאביו לתת לאמו כתובתה. כיצד? מי שיש לו עבד ושפחה, והוליד בן ממנה, שיחרר את השפחה ונשאה. וכתב כל נכסיו לבנה. זהו שהוא מוכר לאביו, לתת לאמו כתובתה. °רבי מאיר אומר. אין ממזרין טהורין לעתיד לבוא. שנאמר (זכריה ט ו) וישב ממזר באשדוד. מוליכין טינה _רפש אצל טינה, וסריות _{ודבר מסריח} אצל סריות. רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר. ממזרים טהורים לעתיד לבוא. שנאמר (יחזקאל לו כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאתכם ומכל גילולכם אטהר אתכם. אמר לו °רבי מאיר . והלא אינו אומר אלא מכל טומאותיכם, ומכל גילוליכם אטהר אתכם. אמר לו °רבי יוסי _{בן חלפתא}, אילו נאמר מכל טומאותיכם, ומכל גילוליכם ושתק, הייתי אומר כדבריך שכבר נאמר וטהרתם. ולמה חזר ואמר אטהר אתכם? הא אינו אומר אטהר אתכם, אלא מן הממזירות. אמר רבי חונא° בשם רבי יוסף° . אין הלכה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא} לעתיד לבוא

הדרן עלך פרק האומר לחבירו

פרק רביעי – עשרה יוחסין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה א

מתני’: עשרה יוחסין עלו מבבל. כהני, לויי, ישראלי, חללי, גירי, וחרורי, ממזירי, ונתיני, שתוקי, אסופי. ^ד_אכהני לויי וישראלי מותרים לבוא זה בזה. ^ד_בלויי וישראלי גירי וחרורי וחללי, מותרין לבוא זה בזה. ^ד_גגירי וחרורי וממזירי נתיני שתוקי ואסופי, מותרין לבוא זה בזה:

גמ’: כהני לויי וישראלי מנין שעלו? על שם (עזרא ז ז) ויעלו מבני ישראל ומן הכהנים והלוים והמשוררים והשוערים והנתינים אל ירושלים בשנת שבע לארתחשסתא המלך. חללי. על שם (עזרא ב סא) ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ. אלה בקשו כתבם המתייחשים ולא נמצאו, ויגואלו מן הכהונה. (עזרא ב סג) ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדשי הקדשים וכ”ו. ולמה נקרא שמו התרשתא? שהתירו לו לשתות ביין של גויים. דכתיב (נחמיה א יא) ואני הייתי משקה למלך. כתיב (עזרא ב סא) ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזלי אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם אלה בקשו כתבם המתייחשים ולא נמצאו ויגאלו מן הכהונה ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים. אשר לא יאכלו מקדשי הקדשים. הא בקדשי הגבול יאכלו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, גדולה היא החזקה. מכיון שהוחזקו שם להיות אוכלין, אף כאן אוכלין. ניחא תמן דכתיב (ירמיהו לא כ) הציבי לך ציונים שאין התרומה בחוץ לארץ מהתורה אלא שלא תשכח תורת תרומה ולא ידעו מה לעשות כשיחזרו לארץ. הכא בארץ ישראל שהתרומה מהתורה מה אית לך? סבר כמן דאמר ^ד_דמאיליהן קיבלו את המעשרות. כתיב עד עמוד כהן לאורים ותומים. וכי אורים ותומים היו באותה השעה בבית שני? אלא כאדם שהוא אומר, עד שיחיו המתים. עד שיבא בן דוד.

[דף מב עמוד א]

אילין בנות ברזיליי, לשם שמים נתגיירו או שלא לשם שמים נתגיירו? אין תימר לשם שמים נתגיירו, יאכלו בקדשי הקדשים. ואין תימר שלא לשם שמים נתגיירו, אפילו בקדשי הגבול לא יאכלו. אפילו תימר לשם שמים נתגיירו. וגיורת ^ד_הלא כזונה היא אצל כהונה? פתר לה, לא התחתנו עם בנותיו של ברזילי, אלא עם בנות בנותיו. ואין בנות בנות כישראל הם? ויהיו מותרים אף בקדשי הקדשים? כגון שהתגיירו בנותיו וגיירו את בנותיהן עימן כשהם פחותות מגיל שלוש וכ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר, גיורת שנתגיירה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשרה לכהונה. אלא שהסתפקו האם כיוון שקטנות אין בה דעת לטבול, מטבילין אותן על דעת בית דין והן כשרות, או שהטבילו אותה על דעת אמה ואף שהטבילה אותה אמא, מכיון שהיא חוזרת וטובלת כשתגדיל לשום קדושת ישראל, כל אחת כשתטבול כגיורת היא לחומרה, וגיורת כזונה היא אצל הכהונה. לכן מספק אמרו שלא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים. המתגייר לשם אהבה, וכן איש מפני אשה. וכן אשה מפני איש. וכן גירי שולחן מלכים. וכן גירי אריות. וכן גירי מרדכי ואסתר, אין מקבלין אותן. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, ^ד_והלכה, גרים הם. ואין דוחין אותן כדרך שדוחין את הגרים תחילה. אבל מקבלין אותן, וצריכין קירוב פנים, שמא גיירו לשם שמים. גירי. מנלן שעלו גרים עם ישראל בימי עזרא? על שם (עזרא ו כא) וכל הנבדל מטומאת גויי הארץ אליהם. חרורי _{עבדים משוחררים} על שם ^ד_זוכל הנתינים ובני עבדי שלמה וגומר. ממזירי אמר רבי סימון° כתיב (נחמיה ז סא) ואלה העולים מתל מלח תל חרשא כרוב אדון ואימר . מתל מלח, זו בבל. תל חרשא, אילו שתוקי ואסופי שכששואלים אותם על אביהם ואמם, נעשים כחרשים. כרוב אילו הממזירין. רובין _נערים אילו שהלכו אחר עיניהן לזנות עם נשות חבריהם. אדון שהיו אומרים אין דין ואין אדון. חזקיה° מפיק לישניה, אילו שהלכו אחר עיניהן ואמרו אין דין ואין דיין. ואימר, שהימרו לאל במעשיהן הרעים. אמר רבי אבון° בשם רבי פינחס° פירסמו עצמן כאימרה בחלוק. מתל מלח תל חרשא, אמר רבי לוי° בשם רבי שמעון בן לקיש° . ראוים היו ליעשות תל מלח אלא ששתקה להן מידת הדין. נתינים. אלו הגבעונים ולמה נקרא שמם נתינים? תני רבי אימי° _{אמי בן נתן} בשם רבי יהושע בן לוי° , על שם (יהושע ט כז) ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה. ניחא לעדה. אבל למה למזבח י"י? הרי אין זה עונש אלא שכר להיותם משרתי ה’. אלא כביכול תליין יהושע בדופן _בספק המזבח. אמר אני לא מקרבן ולא מרחקן. אלא מי שהוא עתיד לבנות את בית הבחירה, את שדעתו ליקרב יקרב, לרחק ירחק. בא דוד וריחקן שנאמר (שמואל ב כא ב) והגבעונים לא מבני ישראל המה. ולמה ריחקן? על שם (שמואל ב כא א) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים, שנה אחר שנה. אמר דוד. בעון ד' דברים הגשמים נעצרים. בעון עובדי עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים

[דף מב עמוד ב]

ופוסקין צדקה ברבים ואינן נותנין. בעון עובדי עבודה זרה מניין? דכתיב (דברים עקב יא טז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו'. מה כתיב בתריה וחרה אף י"י בכם ועצר את השמים וגו'. בעון מגלי עריות מניין? דכתיב (ירמיהו ג ב) ותחניפי ארץ בזימותיך וברעתך. מהו עונשו של דבר? (ירמיהו ג ג) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה וגו'. בעון שופכי דמים מניין? דכתיב (במדבר לה לג) כי הדם הוא יחניף את הארץ. בעון פוסקין צדקה ברבים ואינן נותנין מניין? דכתיב (משלי כה יד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר. בדק דוד בכל דורו ולא מצא אחד מהן. התחיל שואל באורים ותומים. הדא הוא דכתיב (שמואל ב כא א) ויבקש דוד את פני י"י באורים ותומים. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} כתיב (צפניה ב ג) בקשו את י"י כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו. מאי אשר משפטו פעלו? שהוא עושה משפט ופעלו כאחת _{כשעושה משפט על חטאיו של אדם מזכיר את מעשיו הטובים}. (שמואל ב כא א) ויאמר י"י, אל שאול ואל בית הדמים. על שאול שלא עשיתם עמו חסד. ועל בית הדמים, על אשר המית את הגבעונים. שלח דוד וקרא להם ושאל, מה לכם ולבית שאול? אמרין ליה, על אשר המית ממנו ז' אנשים. שני חוטבי עצים, ושני שואבי מים, וחזן, וסופר, ושמש. אמר לון, מה אתון בעו כדון _{מה אתם רוצים עכשיו}? אמרו ליה, יותן לנו שבעה אנשים מבניו, והוקענום לי"י, בגבעת שאול בחיר י"י. אמר לון, ומה הנייה לכון דאינון מתקטלין? סבו לכון כסף ודהב. והוון אמרין, אין לנו כסף עם שאול ועם ביתו. אמר, דילמא דאינון בהתין פלגון מן פלגון _{אולי הם מתבישים אלו מפני אלו} נסב כל חד מינהון והוה מפייס ליה קומי גרמיה. והוה אמר ליה, מה הנייה אית לך דאינון מתקטלין? סב לך דהב וכסף. והוא אמר, אין לנו כסף עם שאול ועם ביתו. אין לי כתיב. באותה השעה אמר דוד. ג' מידות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל. רחמנין ובויישנין וגומלי חסדים. רחמנין מניין? דכתיב (דברים ראה יג יח) ונתן לך רחמים. בויישנין מנין? דכתיב (שמות יתרו כ יז) ובעבור תהיה יראתו על פניכם. זה סימן לבויישן שאינו חוטא. וכל שאין לו בושת פנים, דבר בריא שלא עמדו אבותיו על הר סיני. וגומלי חסדים מנין? דכתיב (דברים עקב ז יב) ושמר י"י אלהיך לך את הברית ואת החסד. ואילו אין בהן אחד מהן. מיד ^ד_חעמד וריחקן שנאמר, והגבעונים לא מבני ישראל המה. אף עזרא ריחקן שנאמר (נחמיה יא כא) והנתינים יושבים בעופל. אף לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מרחקן. דכתיב (יחזקאל מח יט) והעובד העיר _{הגבעונים} יעבדוהו _{יאבדוהו קרי שלא יתחתנו איתם}. כתיב (שמואל ב כא ו ח) ויאמר המלך, אני אתן. ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה, אשר ילדה לשאול. את אדמוני, ואת מפיבושת ואת חמשת בני מיכל בת שאול וגו'. והכתיב (שמואל ב ו כג) ולמיכל בת שאול, לא היה לה ולד עד יום מותה. ואת אמר אכן? אמור מעתה בני מירב היו וגידלתן מיכל ונקראו על שמה. (שמואל ב כא ט) ויתנם ביד הגבעונים ויוקיעום בהר לפני י"י ויפלו שבעתם יחד. חסר יו"ד. זה מפיבושת בן יהונתן בן שאול, שהוא אדם גדול בתורה, ונתן דוד עיניו בו להצילו מידם. אמר דוד. הריני מעבירן לפני המזבח. וכל מי שהמזבח קולטו, הרי הוא שלי. והעבירן לפני המזבח, ונתפלל עליו והלך המזבח וקלטו. הדא הוא דכתיב (תהילים נז ג) אקרא אל אלהים עליון, לאל גומר עלי. שהסכים הקדוש ברוך הוא עם דוד. (שמואל ב כא ט י) והמה הומתו בימי קציר בראשונים בתחילת קציר שעורים. ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה על הצור. מהו על הצור? אמר רבי הושעיה° , שהיתה אומרת הצור תמים פעלו. אמר רבי אבא בר זימנא° בשם רבי הושעיה° . ^ד_טגדול הוא קידש השם מחילול השם. בחילול השם כתיב (דברים כי תצא כא כג) לא תלין נבלתו על העץ. ובקידוש השם כתיב (שמואל ב כא י) מתחלת הקציר עד נתך מים עליהם. מלמד שהיו תלויין מששה עשר בניסן, עד שבעה עשר במרחשון. והיו העוברים והשבים אומרים. מה חטאו אלו שנשתנית עליהן מידת הדין? והיו אומרים. על שפשטו ידיהן בגרים גרורים. אמרו. מה אם אילו

[דף מג עמוד א]

שלא נתגיירו לשם שמים, ראו היאך תבע הקדוש ברוך הוא את דמן. המתגייר לשם שמים, על אחת כמה וכמה. הרבה גירים נתגיירו באותה שעה. הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב ב טז יז) ויספר שלמה את כל האנשים הגרים _{שנתגירו מעצמם שהרי לא קיבלו גרים בימי שלמה}. ויעש מהם שבעים אלף נושא סבל, ושמונים אלף חוצב בהר. רב הונא° אמר. בימי °רבי אלעזר בן עזריה , ביקשו לקרבן. רבי אבהו° מפיך לישנא _{שקדם בקשו לקרבן} ובימי °רבי אלעזר בן עזריה _{אסרו אותם} אמרו מי מטהר חלקו של מזבח? הדא אמרה יהושע ריחקן. _{ולא כמו הפירוש שיהושע תליין בספק ודוד ריחקם שאם כן לא שייך חלק המזבח}. אפילו תימא יהושע ריחקן. כלום ריחקן אלא פסולי משפחה. אין תימר משום פסולי עבדות, מעתה הבא על הנתינה לא יהא לה קנס. והתנינן, ^ד_יהבא על הנתינה יש לה קנס? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, איררן כנחש. שנאמר (יהושע ט כג) ועתה ארורים אתם. וכתיב (יהושע ט ז) ויאמר איש ישראל אל החוי. וכי חוי היו? אלא שעשו מעשה חיוי. אמר יודע אני שאמר הקדוש ברוך הוא (בראשית בראשית ב יז) כי ביום אכלך ממנו מות תמות. אלא הריני הולך ומרמה בהן והן אוכלין ונענשין ואני יורש את הארץ לעצמי. כך עשו אילו. אמרו, יודעין אנו שהקדוש ברוך הוא אמר לישראל (דברים שופטים כ יז) כי החרם תחרימם החתי והאמורי והפרזי כאשר צוך י"י אלהיך. וכתיב (דברים ואתחנן ז ב) לא תכרת להם ברית. הרי אנו הולכין ומרמים בהן, והם כורתין עמנו ברית. מה נפשך. יהרגו אותנו, עברו על השבועה. יקיימו אותנו, עברו על הגזירה. בין כך ובין כך, הן נענשין ואנו יורשין הארץ. רב נחמן בר יעקב° אמר, מקבלין גרים מן הקרדויין ומן התדמוריים. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מתני' אמרה כן שגירי תדמור כשירין. דתמן תנינן, כל הכתמין הבאין מרקם טהורין _{שהם גויים ואינם מטמאים}, °רבי יהודה _{בר עילאי} מטמא, מפני שהם גרים וטועין. הבאין מבין העובדי כוכבים _{שבשאר מקומות חוץ מרקם} טהורין. הא גירי תדמור כשירין. רבי יעקב° _{בר אידי} אמר שמועתא כך, רבי חנינה° ורבי יהושע בן לוי° , חד מכשיר את תושבי תדמור אחר שהתגירו, וחד מקבל גרים שבאו להתגייר מתדמור . מאן דמכשיר מקבל. ומאן דמקבל לא מכשיר _{שחוששים שמא הם מבת ישראל שבאו עליה עבד או ממזר והם סברו שעבודת כוכבים ומזלות או עבד הבא על בת ישראל הולד ממזר}. אמר רבי יוסי בי רבי בון° בשם רב נחמן בר יעקב° . בבל ליוחסין עד נהר זרוק _{שעזרא לקח משם את כל הפסולים ועשהה כסולת נקיה}. רבי יוסי בי רבי בון° אמר. רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}, חד אמר עד נהר זרוק. וחורנה אמר עד נהר וואניי. °רבי יהודה _{בר עילאי} אמר, בין הנהרות כגולה _{כבבל שהיא נקיה} ליוחסין. אמר °רבי חנינה ברוקא בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}. בני מישא לא חשו להו משום ממזרות אלא משם ספק חללות. שכהנים ששם לא הקפידו על הגרושות. תמן קריין למישא מתה _{שכולם ממזרים}. למדי חולה _{שרובם כשרים}, עילם וגווכאי גוססות _{שרובם ממזרים}. חבל ימא תכילתא _המובחר דבבל. שנויא עוונייא וגווכייא וצוצרייה, תכילתא _{המובחרים} דחביל ימא. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יאשיה° . דור אחד עשר שבממזר ל°רבי שמעון _{בן יוחאי} כשר. ולא דרש גזירה שווה עשירי עשירי מעמוני ומואבי שאיסורם איסור עולם. _{דגבי ממזר כתיב} (דברים כי תצא כג ג) _{לא יבא ממזר בקהל ה’ גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה’. וגבי עמוני ומואבי כתיב} (דברים כי תצא כג ד) _{לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה’ גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה’ עד עולם} תני °רבי אלעזר ברבי שמעון אומר. דור אחד עשר שבממזר. זכרים אסורין, נקיבות מותרות. שדרש גזירה שווה עשירי עשירי מעמוני ומואבי. מה להלן זכרים אסורים ונקיבות מותרות. אף הכא זכרים אסורין נקיבות מותרות. רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי רבי בון° אמר. אתיא ד°רבי אלעזר בי רבי שמעון כ°רבי מאיר . כמה ד°רבי מאיר אמר, גזירה שוה במקום שבאת _{דון מיני ומיני היינו שלומדים לכל הדינים}. כן °רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר , גזירה שוה במקום שבאת. מה להלן זכרים אסורין ונקיבות מותרות. אף הכא זכרים אסורין ונקיבות מותרות. מעתה יהיו הנקבות מותרות אפילו מיד?

[דף מג עמוד ב]

בלבד מעשירי ולמעלן שרק מעשירי ומעלה נלמד בגזירה שווה אבל קדם עשירי אין צורך ללמוד שאיסורו מפורש. שאלו את °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. דור אחד עשר שבממזר מהו? אמר להן, הביאו לי דור שלישי ואני מטהרו. מה טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? דלא חי. אתייא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} כרבי חנינה° . דאמר רבי חנינה° . אחת לששים ולשבעים שנה, הקדוש ברוך הוא מביא דבר בעולם, ומכלה את הממזרים, ונוטל עמהן כשרים, שלא לפרסם את החוטאים. ואייתינה כיי דאמר רבי לוי° בשם רבי שמעון בן לקיש° . כתיב (ויקרא צו ו יח) במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה'. קבע להם מקום שווה לשחיטה שלא לפרסם את החטאים. ומה טעם? כתיב (ישעיהו לא ב) וגם הוא חכם ויבא רע. לא מסתברא דא אלא וגם הוא חכם ויבא טוב. אלא ללמדך שאפילו רעה שמביא הקדוש ברוך הוא בעולם, בחכמה הוא מביאה. כתיב (ישעיהו לא ב) ואת דברו _{מלשון מגפה} לא הסיר. כל כך למה? וקם על בית מריעים ועל עזרת פועלי און. רב חונא° אמר אין ממזר חי יותר משלשים יום. רבי זעירא° , כד סלק להכא, שמע קלין קרי ממזרא וממזרתה. אמר לון מהו כן? הא אזלה ההיא דרב הונא° . דרב הונא° אמר אין ממזר חי יותר מל' יום. אמר ליה רבי יעקב בר אחא° . עמך הייתי כד אמר רבי אבא° אמר רב הונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} אין ממזר חי יותר משלשים יום. אימתי? בזמן שאינו מפורסם. אבל אם היה מפורסם חי הוא. אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אף לעתיד לבוא, ^ד_יאאין הקדוש ברוך הוא נזקק אלא לשבטו של לוי _{שרק בהם הקדוש ברוך הוא יגלה מי ממזר אבל לא בישראל}. מאי טעמא? דכתיב (מלאכי ג ג) וישב מצרף ומטהר כסף, וטהר את בני לוי וזקק אותם. אמר רבי זעירא° . _{לפי שהם משרתים לפניו} כאדם שהוא שותה בכוס נקי. אמר רב הושעיה° , בגין דאנן לויים נפסיד? אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו° . אף עימהן לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא עושה צדקה. מה טעמא? דכתיב (מלאכי ג ג) והיו לה' מגישי מנחה בצדקה _{שאף הממזרים משבט לוי לא יתפרסמו}. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ד_יבכל משפחה שנשתקע בה פסול, אין מדקדקין אחריה. אמר רבי שמעון בן לקיש° . מתניתא אמרה כן דתנן, משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן וריחקה בן ציון בזרוע _{שהכריז שהם פסולים אף שהיו כשרים}. ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע. אף על פי כן לא ביקשו חכמים לפרסמן. אבל חכמים מוסרין אותן לבניהן ותלמידיהן, פעמים בשבוע. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. העבודה שאני מכירן, ונשתקעו בהן גדולי הדור. אמר רבי יהושע בן לוי° . חמשת אלפים עבדים היו לו לפשחור בן אימר הכהן. וכולן נשתקעו בכהונה. הן הן עזי פנים שבכהונה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. עיקר טירונייא בהן, _{עיקר יחוסן תמצא במעיזים ומריבים} כדכתיב (הושע ד ד) ועמך כמריבי כהן. אמר רבי אבהו° . שלש עשרה עיירות נשתקעו בכותיים בימי השמד. אמרין הדא עירו דמושהן מיניהון. אמר רבי חיננה° . מתניתא דלא כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אמר כתיב לא יבא ממזר בקהל ה'. עד דור עשירי לא יבא לו בקהל. לא יבא עמוני ומואבי בקהל. לא יבא להם בקהל. ארבעה פעמים נאמר קהל, מלמד שארבעה קהילות הן. קהל כהנים. קהל לווים. קהל ישראלים. קהל גרים. מתיבין ל°רבי יהודה _{בר עילאי}. והכתיב (דברים כי תצא כג ב) לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה' ולדבריו היה צריך להיות עוד קהל? פסול גוף אינון ולא נמנו אלא פסולי משפחה. והכתיב (דברים כי תצא כג ט) לא תתאב מצרי כי גר היתה בארצו. בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'? בעשה אינון. ורבנן אמרין שלשה קהילות הן. קהל כהנים קהל לווים קהל ישראלים. לא יבא. לא יבא לא יבא. ולא יבא רביעי לגופו.

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה ב

מתני’: ואי זהו שתוקי? ^ד_יגכל שהוא מכיר את אמו, ואינו מכיר את אביו. ^ד_ידואסופי? כל שנאסף מן השוק, ואינו מכיר לא את אביו ולא את אמו. °אבא שאול היה קורא לשתוקי, בדוקי:

גמ’: מהו בדוקי? בדוק אחריו _{ששואלים את אימו ואם אומרת לכשר נבעלתי, כשר}. אמר אחוי דרבי יהודה בר זבדי° בשם °רבי . תינוק, ^ד_טוכל זמן שהוא מושלך בשוק, או אביו או אמו

[דף מד עמוד א]

מעידין עליו. ^ד_טזנאסף מן השוק, צריך שני עדים. ואביו ואמו כשני עדים הן. רבנין דקיסרין אמרי בשם רב חסדא° . הדא דאת אמר, בתינוק שאינו מרגיע _{שאינו זז ממקומו}. אבל בתינוק שהוא מרגיע _{שזז ממקום למקום}, צריך שני עדים. ואביו ואמו כשני עדים הן. ואתייא כההיא דאמר רבי ינאי° _הכהן. ^ד_יזעגלים וסייחין המקפצין, אין להן חזקה. אמר רבי אבא° בשם רב חסדא° . שלשה הן שהן נאמנין על אתר. ^ד_יחחיה, ושיירה, והמטהרת חברותיה. חיה דכתיב (בראשית וישב לח כח) ותקח המיילדת ותקשר על ידו שני לאמר, זה יצא ראשונה. ושיירה. כההיא דאמר רבי אבא° אחוי דרבי יהודה בר זבדי° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. שיירה עוברת ומצאו תינוק מושלח, כל זמן שהוא מושלך לשוק, או אביו או אמו מעידין עליו. נאסף מן השוק, צריך ב' עדים. ואביו ואמו כב' עדים הן. והמטהרת חברותיה. כההיא דתנינן תמן, ^ד_יטג' נשים ישינות במיטה אחת. נמצא דם תחת אחת מהן, כולן טמאות. בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה. היא טמאה ושתים טהורות. אמר רבי אבא° ובלבד שבדקה בתוך מעת לעת

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה ג

מתני’: כל האסורין לבוא בקהל, מותרין לבוא זה בזה. ו°רבי יהודה _{בר עילאי} אוסר. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. ^ד_כוודאן בוודאן, מותר. וודאן בספיקן, וספיקן בוודאן, וספיקן בספיקן, אסור. ^ד_כאואילו הן הספיקות. שתוקי ואסופי וכותי:

גמ’: תנן כל האסורין לבוא בקהל, מותרין לבוא זה בזה. רבי ירמיה° אמר כללא, כל הפסולים בין פסול גוף כגון כרות שפכה, ובין פסול משפחה כגון ממזר מותרים זה בזה. ולכן פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, בלבד פסול משפחה. הא פסול גוף לא בדא. חייליה דרבי יוסי° _{בר זבידא} מן הדא. דאמר רבי חלקיה° אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . לא שנו אלא פצוע דכא ישראל, אבל פצוע דכא כהן, לא _{שנשאר בקדשתו}. כמה דאת אמר תמן, אם הפצוע דכא ^ד_כבכהן ברור, אסור לו לישא גיורת שאף שיש פסול בגופו הוא נשאר בקדושתו ואסור בפסולות לו. אף הכא ישראל ברור, אף שיש פסול בגופו ^ד_כגאסור לישא ממזרת, שהוא נשאר בקדושתו ואסור בפסולות לו. על דעתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי}, ממזר לא ישא ממזרת? נישמעינה מן הדא. דאמר רבי אימי° _{אמי בן נתן}. תני רבי יעקב גבליא° קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי יצחק בר טבליי° בשם רבי שמעון בן לקיש° . לדברי °רבי יהודה _{בר עילאי}, ממזר לא ישא ממזרת

[דף מד עמוד ה]

_{אלא שפחה וישחרר את בניה} כדי שיכלו ממזרין מן העולם. ודכוותה עמוני לא ישא עמונית שהרי בניו אסורים. אמר רבי יוסי בי צרבי בון° . על דרבנין _{שאמרו שקהל גרים לא נקרא קהל, ועמוני מותר בגרה} צריכה. דאין יסבור כ°רבי יודה , לגבי גרים הם פסולין, דגרים קהל ה' אינון. לישא עמונית אינו יכול, שהיא קהל ה' אצלו. לישא מצרית אינו יכול,שהוא קהל ה' אצלה. _{שבנותיו מותרות}. אמר רבי מתניה° נותנים לו שפחה _{ומשחרר את ילדיה}. ודכוותה מצרי לא ישא מצרית? _{האם גם בזה גזר °רבי יהודה בר עילאי אף שהאיסור רק לשלוש דורות}. נישמעינה מן הדא דתני רבי אבהו° קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, בנימן גר מצרי היה מתלמידי °רבי עקיבה . אמר, אני גר מצרי, נשוי גיורת מצרית. בני בן גר מצרי, ואני משיאו לגיורת מצרית, נמצא בן בני כשר לבוא בקהל. אמר לו °רבי עקיבה , לא בני. אלא אף אתה השיאו לבת גיורת מצרית, כדי שיהו שלשה דורות מיכן ושלשה דורות מיכן. אמר רב יהודה° _נשיאה בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ^ד_כדהלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שודאן בודאן _{כגון ממזר ונתינה} מותרים ספקן בודאן _{כגון שתוקי וממזרה} וודאן בספקו _{ממזר ושתוקית} אסורים. למה לדברי חכמים ממזר מותר בספק? אמר רבי ירמיה° בשם רבי שמואל בר רב יצחק° . כתיב (דברים כי תצא כג ג) לא יבא ממזר בקהל ה'. בקהל ברור אינו בא, אבל בא הוא בקהל ספק. תמן תנינן, ייבם ונולד בן, ^ד_כהספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון, יוציא, והוולד כשר ^ד_כווחייבין אשם תלוי. תני, _{אם המשיך לחיות איתה והביא בן שני} הראשון כשר להיות כהן גדול. ^ד_כזוהשני ממזר בספק. °רבי אליעזר בן יעקב אומר, אין ממזר בספק _{שספק ממזר מותר לבא בקהל} מודה °רבי אליעזר בן יעקב , בספק כותים ובספק חללים שהם אסורים לבא בקהל. שרק ספק ממזר מותר מגזרת הכתוב דכתיב, לא יבא ממזר בקהל ה’. ממזר ודאי לא יבא, אבל ספק ממזר יבא. כההיא דתנינן תמן. עשרה יוחסין עלו מבבל וכ”ו ממזרים שתוקים אסופים וכותים מותרים זה בזה. מכאן שספק מותר בממזר. על דעתיה ד°רבי אליעזר בן יעקב יש כאן רק שמונה _{שאסופי ושתוקי שהם ספק ממזר דינם כישראל לבא בקהל}. על דעתיה ד°רבן גמליאל _דיבנה ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס שאשה נאמנת לאמר לכשר נבעלתי אין כאן שתוקי} תשעה. על דעתין דרבנן עשרה.

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה ד

מתני’: ^ד_כחהנושא אשה כוהנת, צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות, שהן שמונה. אמה, ואם אמה, ואם אבי אמה ואמה, ואם אבי אביה, ואמה, ולויה וישראלית, מוסיפין עוד אחת:

גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ד°רבי מאיר היא

[דף מה עמוד א]

דתני, העידו °רבי יהושע _{בן חנניה} ו°רבי יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשרה. אי זו היא עיסה כשירה? ^ד_כטכל שאין בה, לא ממזר, ולא נתין ולא עבד. °רבי מאיר אומר. כל שאין בה אחת מכל אילו אלא ספק חלל, בתה כשירה לכהונה. שספק אם אותו חלל היה אביה, ואם תמצא לומר שהוא אביה, אולי אינו חלל. אבל משפחה שנשתקע בה פסול ודאי, °רבי מאיר אומר בודק עד ארבע אימהות. שתים מצד האם: אמה, ואם אבי אמה, ושתים מצד האב: אם אביה ואם אבי אביה, ומשיא. וחכמים אומרים. בודק לעולם. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, זו דברי °רבי מאיר . אבל חכמים אומרים, בודק מאי זו משפחה משיאין לכהונה ומשיא, ואינו צריך בדיקה. ביד מי הוא בודק? אמר רבי חגיי° בשם רבי יאשיה° . בודק ביד קרובותיו. רבי חמא° _{בר חנינא}, אתא חד סבא אמר ליה, משיאין לכהונה מן הדא זרעיתא? אמר ליה אין. ואסיב על פומיה _והשיא רבי חמא° על פיו. רב° _{אבא בר אייבו} אמר לחייה בריה, נחות דרגא וסב איתתא. אמר רב אידי° . שכיחא הא מילתא בפומהון דרבנין כתיב (במדבר נשא ה כח) ואם לא נטמאה האשה, וטהורה היא. מכיון שלא נטמאה, טהורה היא. ולא כיהודה בן פפוס, שנועל דלת בפני אשתו. אמרון ליה, נהוגין הוון אבהתך עבדין כן? חד כהן אתא לגבי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמר ליה, עבדית כמתניתא שנשאתי אשה כהנת, ובדקתי אחריה ארבעה אימהות שהן שמונה. אמר ליה. אין הוא עיקרא, לקמן מן מודע לך _{קדם ארבע דורות מי מודיע האם היו כשרות}? לווים ישראלים מוסיפין עליה עוד אחת. ולא נמצאת מחמיר בישראלים יותר מן הכהנים? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . אחת זו ואחת זו, קנס קנסו חכמים בהן, כדי שיהא אדם דבק בשבטו ובמשפחתו. _{לכן בכהן שלוקח לויה או ישראלית הטריחו שיבדוק יותר}

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה ה

מתני’: ^ד_לאין בודקין לא מן המזבח ולמעלה, ולא מן הדוכן ולמעלה. וכל מי שהחזיקו אבותיו משוטרי הרבים, וגבאי הצדקה. משיאין לכהונה ואין צריך לבדוק אחריהן. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר

[דף מה עמוד ב]

אף מי שהיה חתום בערכי הישנה של ציפורי. °רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר, אף מי שהיה מוכתב באיסטרטא של מלך _{בחילותיו של דוד המלך}:

גמ’: כתיב (דברים שופטים יז טו) שום תשים עליך מלך. אין לי אלא מלך שיהיה מיוחס. מניין לרבות שוטרי הרבים, וגבאי צדקה, וסופרי דיינין, ומכין ברצועה, מניין? תלמוד לומר, מקרב אחיך תשים עליך מלך. כל שתמניהו עליך, לא יהא אלא מן הברורין שבאחיך. תנן, °רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר, אף מי שהיה מוכתב באיסטרטא של מלך _{בחילותיו של דוד המלך}. מאי טעמא? אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° . כתיב (דברי הימים א ז מ) והתייחשם בצבא במלחמה. זכות יחסיהם עומדת להם במלחמה. עד כדון, מן הקבלה. מדברי תורה מנין? דכתיב (דברים כי תצא כג ג) לא יבא ממזר בקהל י"י. (דברים כי תצא כג ב) לא יבא פצוע דכא וגו' וגו' מה כתיב בתריה? כי תצא מחנה על אויבך וגו.

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה ו

מתני’: ^ד_לאבת חלל זכר, פסולה לכהונה לעולם. ^ד_לבישראל שנשא חללה, בתו כשירה לכהונה. חלל שנשא בת ישראל, בתו פסולה לכהונה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. בת גר זכר, כבת חלל זכר. °רבי אליעזר בן יעקב אומר. ^ד_לגישראל שנשא גיורת, בתו כשירה לכהונה. וגר שנשא בת ישראל, בתו כשירה לכהונה. אבל גר שנשא גיורת, בתו פסולה לכהונה. ^ד_לדאחד גרים ואחד עבדים משוחררין, ואפילו עד עשרה דורות. עד שתהא אמו מישראל. °רבי יוסה אומר. אף גר שנשא גיורת, בתו כשירה לכהונה:

גמ’: תנן בת חלל זכר, פסולה לכהונה לעולם. אמר רב המנונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}. כיון שהבת הראשונה נולדה מזכר חלל, היא ובתה ובת בתה אסורה לעולם אפילו אם היה בעלה מישראל. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. כתיב לא יחלל זרעו בעמיו. וכתיב לא יטמא בעל בעמיו להחלו. מה בעמיו שנאמר להלן גבי טמאת מת, זכרים אסורין ונקיבות מותרות. אף בעמיו שנאמר כאן, זכרים אסורין ונקיבות מותרות _{ובת חללה מישראל מותרת}. מה נפק מביניהון? כהן שבא על הגרושה והוליד בן. והלך הבן והוליד בן ובת. על דעתיה דרב° _{אבא בר אייבו}, גם בת הבן וגם בת הבת מישראל אסורה. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} בת הבן אסורה ^ד_להובת הבת מותרת. מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} דתנן, ישראל שנשא חללה, בתו כשירה לכהונה. פתר לה, בחללה מבנה. הכוונה שנעשתה כחללה שאסורה בתרומה בגלל שיש לה בן מישראל. מתניתא פליגא על °רבי דתנן, חלל שנשא בת ישראל, בתו פסולה לכהונה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. בת גר זכר, כבת חלל זכר. משמע שבת חללה מישראל כשרה. פתר לה, שלא בא °רבי יהודה _{בר עילאי} אלא להוסיף על התנא קמא ולאסור אף בת גר זכר. אלו אמר. °רבי יהודה _{בר עילאי} בת חלל כבת הגר, שפיר הוה שמעינן דפליג להתיר בת הבת של חלל. אבל השתא דקאמר בת גר זכר כבת חלל זכר, לא בא אלא להוסיף. דלמא _{את זה מספרים}, רבי הושעיה רובה° ורבי יהודה נשייא° הוון יתיבין. רהט _רץ רבי יוחנן° _{בר נפחא} ולחש ליה באודנא דרבי הושעיה רובה° , פצוע דכא כהן, מהו שישא בת גרים ויאכילנה בתרומה? אמר ליה, מה אמר לך? אמר ליה, מילה דנגר בר נגרין לא מפריק ליה. לא אמר לי

[דף מו עמוד א]

גיורת שדינה פשוט שהיא כזונה אצלו _{שכהן פצוע דכא בקדושתו הוא}. ולא בת ישראל שגם דינה פשוט שהיא אסורה עליו כחללה. לא אמר לי אלא בת גרים. ובת גרים לא כישראל היא? פתר לה כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, בת גר זכר כבת חלל זכר ואסורה לכהן כשר. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} שאל האם מותרת לכהן פצוע דכא. כהן שבא על גרושה והוליד בת, ונישאה לישראל וילדה בת. בת הבת, מהיא לכהן? רבי חיננא° ורבי מנא° _{בן יונה}. חד אמר, כשירה, שבני ישראל מקווה טהרה לחללות. וחד אמר פסולה. מתיב מאן דאמר כשירה למאן דאמר פסולה והא תנן, בת חלל זכר פסולה. הא בת הבת כשרה. ולמה שתהיה פסולה הרי בת חלל זכר אינה _{שהרי היא בת הבת} וחללה מבנה אינה _{שהרי אין לה בן מחלל} . משום מה היא פסולה? תנן, °רבי אליעזר בן יעקב אומר כו'. תמן תנינן °רבי אליעזר בן יעקב אומר. ^ד_לוהאשה בת גרים, לא תינשא לכהונה, עד שתהא אמה מישראל °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. בת גר זכר, כבת חלל זכר אפילו אם האם מישראל. וכולהון מקרא אחד הן דורשין דכתיב (יחזקאל מד כב) כי אם בתולות מזרע בית ישראל. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, עד שיהא אביה מישראל. תנן, °רבי אליעזר בן יעקב אומר האשה בת גרים לא תינשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל. תמן תנינן. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. בת גר זכר, כבת חלל זכר אפילו אם האם מישראל. וכולהון מקרא אחד הן דורשין דכתיב (יחזקאל מד כב) כי אם בתולות מזרע בית ישראל. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, עד שיהא אמו מישראל. °רבי אלעזר בן יעקב אומר, או אביה או אמה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, עד שיולדו בקדושת ישראל. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, עד שיביאו בתולים בקדושת ישראל. תני בשם °רבי שמעון _{בן יוחאי}. ^ד_לזגיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד שנתגיירה, כשירה לכהונה. שנאמר (במדבר מטות לא יח) וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם. והרי פנחס עמהן. ורבנין אמרי, החיו לכם, לעבדים ולשפחות. אמר רבי יסה° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הלכה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. וכהנים נהגו סלסול בעצמן כ°רבי אליעזר בן יעקב _{שלפחות אחד ההורים יהיה מישראל}. חד כהן נסב בת גרים. אתא עובדא קומי _{בא המעשה לפני} רבי אבהו° , וארבעיה _{השכיב אותו} על ספסילא כדי להכותו. אמר ליה רב ביבי° . לא כן אלפן _למדנו רבי הלכה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}? אמר ליה. ולא כהנים נהגו סלסול בעצמן כ°רבי אליעזר בן יעקב ? אמר ליה, ועל מנהג לוקין? אמר לו, אין כך. את חמי _{תעשה עצמך כאילו אתה} מפייס לי, ואנא מוקים ליה. מן דקיימיה, אמר ליה אותו כהן. הואיל והותרה הרצועה, אף אני מותר בה. אמר רבי יעקב בר אידי בר אושעיה° . מעשה במשפחה בדרום, שהיו קורין עליה ערער _{שיש פסול במשפחה}. ושלח °רבי את °רבי רומיניס לבודקן. ומצא שנתגיירה זקנתה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, והכשירה לכהונה. רבי הושעיה° אמר, כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} הכשירה. אמר רבי זעירא° , דברי הכל היא. דאמר רבי זעירא° בשם רב אדא בר אחוה° , ו°רבי יודא מטי בה בשם רבי אבהו° שאמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ד_לחוולד בוגרת _{שכלו בתוליה ונבעלה לכהן גדול} כשר. שהוא בלא תעשה שבא מכח עשה. שאינו אלא עשה. דכתיב (ויקרא אמור כא יג) והוא אשה בבתוליה יקח. בבתוליה ^ד_לטולא בוגרת. וכל לא תעשה שבא מכח עשה, עשה הוא. ודכוותה כתיב (ויקרא אמור כא יד) כי אם בתולה מעמיו יקח אשה. מעמיו ולא מן גיורת. כל לא תעשה שבא מכח עשה עשה הוא והוולד כשר. ואם בכהן גדול כך קל וחומר בכהן הדיוט. התיב רבי הושעיה° . הרי דור שני של מצרי. הרי הוא בלא תעשה שבא מכח עשה, ועשה הוא. דכתיב, דור שלישי יבא בקהל ה'. דור שלשי ולא דור שני. ואף על פי כן _{לריש לקיש°} ולד דור שני של מצרי אסור, ואם נשאת לכהן הולד חלל. ואם כן גם כשגיורת נשאת לכהן, הולד יהיה חלל. חזר רבי הושעיה° ואמר, לא דמי _{מצרי שני} עשה שבישראל לעשה שבכהנים _גיורת. עשה שבישראל, אסור בכל. ועשה שבכהנים אסור בכהנים, ומותר בלויים ובישראלים

[דף מו עמוד ב]

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה ז

מתני’: האומר בני זה ממזר, אינו נאמן. ואפילו שניהן אומרין על העובר שבמעיה ממזר הוא, אינן נאמנין. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, ^ד_מנאמנין:

גמ’: תמן תנינן. ^ד_מאהאומר בני זה, נאמן. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לתת לו ירושה _{אם ימות האב}, אבל לא ליקח ממנו _{אם ימות הבן}, שאינו נאמן לירש אותו אם מת. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. ולא מתניתא היא? דתנן, אפילו שניהן אומרין על העובר שבמעיה ממזר הוא, אינן נאמנין. דילמא על ד°רבי יהודה _{בר עילאי} איתאמרת, ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אומר נאמנים. על זה אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. שמה שאמר °רבי יהודה _{בר עילאי} שנאמנים, הכוונה שנאמנים לתת לו ולא נאמנים ליקח ממנו. אמר חזקיה° . עוד היא _{אף זה} מתניתא דתנן, כתיב (דברים כי תצא כא יז) כי את הבכור בן השנואה יכיר. היו מחזיקין בו שהוא בנו. ובשעת מיתתו אמר אינו בנו, אינו נאמן. היו מוחזקים בו שאינו בנו. ובשעת מיתתו אמר בני הוא נאמן _{שיכול לתת לו נכסיו במתנה}. אית תניי תני אף על קדמייתא נאמן. חזקיה° ורבי זריקן° אמרו בשם רבי חונא° . היו מחזיקין אותו שהוא משיפחתו וחשבו שהשתחררה, נאמן לאמר שלא שיחררה ואינו בנו אלא עבדו. ^ד_מבהיה עומד בצד המוכסין ואמר בני הוא. וחזר ואמר עבדי הוא, נאמן שאני אומר שלא אמר בתחילה אלא לפוטרו מן המכס. עבדי הוא. וחזר ואמר בני הוא, אינו נאמן. אית תניי תני, נאמן. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. כגון אילין כותאי, דינון משעבדין בבניהן _{לכן כשקרא לו עבד ואחר כך אמר שהוא בנו אין בכך סתירה}. תני, נאמן על הקטן ואינו נאמן על הגדול. אי זהו גדול? רבי זעירא° אמר, ^ד_מגכל שיש לו אשה ובנים. רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כל שיש לו אשה. מתניתא פליגא על רבי זעירא° דתנן, גר שמל ולא טבל. והיו לו בנים ואמר, מלתי ולא טבלתי, נאמן. ומטבילין אותו בשבת. משום מנכייה _{מה נפסיד אם יטבול} דברי °רבי יודה . מה עבד לה רבי אבהו° ? הרי כשנאמן על עצמו, פוסל את בנו? פתר לה משם מה בכך. שבאמת גר שמל ולא טבל כשר ואין טבילה אלא הידור ואין זה כמתקן

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה ח

מתני’: ^ד_מדמי שנותן רשות לשלוחו לקדש את בתו, והלך הוא וקידשה. אם שלו קדמו, קידושיו קידושין. ואם של שלוחו קדם, קידושיו קידושין. ואם אין ידוע, שניהן נותנין גט. ואם רצו, אחד נותן גט ואחד כונס. ^ד_מהוכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקידשה את עצמה. אם שלה קדמו, קידושיה קידושין. ואם של שלוחה קדמו, קידושיו קידושין. ואם אין ידוע, שניהן נותנין

[דף מז עמוד א]

גט. ואם רצו, אחד נותן גט ואחד כונס:

גמ’: ולית הדא פליגא _{האין זה חולק} על רבי יוחנן° _{בר נפחא}? דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ד_מואדם מבטל שליחותו בדברים. ואילו כאן משמע שרק אם עשה מעשה וקידש בעצמו ביטל את השליח, אבל אינו יכול לבטלו באמירה. פתר לה, משום חומרא דעריות תיקנו שלא יוכל לבטל את שליחותו שלא בפניו אלא במעשה. רבי יוסי בי רבי בון° שמע לה מן דבתרה דתנן, וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקידשה את עצמה. ולית הדא פליגא _{האין זה חולק} על רבי יוחנן° _{בר נפחא}? דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אדם מבטל שליחותו בדברים. פתר לה משום חומרא הוא בעריות

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה ט

מתני’: ^ד_מזמי שיצא הוא ואשתו למדינת הים. ובא הוא ואשתו ובניו ואמר. אשה שיצאת עמי למדינת הים, הרי היא זו ואילו בניה. אינו צריך להביא ראייה, לא על האשה ולא על הבנים. מתה ואילו בניה. צריך להביא ראייה על הבנים, ואינו מביא ראייה על האשה:

גמ’: אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. איש ואשתו _{שמגדלים ילדים} עשו אותן כשני עדים _{שמעידים שאלו ילדיהם}. חזקה אין אשה שותקת על בני חבירתה לאמר שהם בניה. רבי אבון° שמע לה מן דבתרה דתנן, אשה נשאתי במדינת הים, הרי זו ואילו בניה. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. איש ואשתו עשו אותן כשני עדים. חזקה אין האשה שותקת על בני חבירתה לאמר שהם בניה.

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה י

מתני’: ^ד_מחאשה נשאתי במדינת הים. הרי היא זו ואילו בניה. מביא ראיה על האשה, ואינו צריך להביא ראייה על בניה. מתה ואילו בניה. צריך להביא ראייה על האשה ועל הבנים:

גמ’: תני, ^ד_מטאיש ואשה שבאו ממדינת הים. הוא אומר אשתי היא. והיא אומרת בעלי הוא, אין הורגין עליהן משום אשת איש. הוחזקו, הורגין עליהן משום אשת איש. עד כמה היא חזקה? רבי יונה° רבי אבא° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ד_נעד שלשים יום. תמן תנינן. תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו _{ולא ברור אם הוא לקח והכל טמא או אחרים נתנו לו והבצק טהור}. °רבי מאיר מטהר _{שספק טמאה בדבר שאין בו דעת להשאל ספקו טהור}, וחכמים ^ד_נאמטמאין _{שאין זה ספק אלא ודאי לפי} שדרך תינוק לטפח בעיסה וחזקה שהוא נגע. ^ד_נבושורפין תרומה על החזקות? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי זעירא° . איתפלגון רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. הורגין על החזקות. ורבי שמעון בן לקיש° אמר, אין הורגין על החזקות. רבי יוסי בי רבי בון° אמר בשם רבי זעירא° . כל עמא מודיי שהורגין על החזקות. מה פליגין? בשריפה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. הורגין על החזקות, ואין שורפין תרומה על החזקות. רבי שמעון בן לקיש° אומר, כשם שהורגין על החזקות, כך שורפין תרומה על החזקות. ומניין ^ד_נגשהורגין על החזקות? אמר רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי רבי בון° . כתיב (שמות משפטים כא טו) ומכה אביו ואמו מות יומת. וכי דבר בריא הוא שזה הוא אביו? והלא חזקה היא שהוא אביו, ואת אמר הורגין. אף הכא הורגין. תנן, מתה ואלו בניה. צריך להביא ראייה על האשה ועל הבנים: תני, הביא ראייה על הגדולים. יביא ראייה על הקטנים. ליידא מילה הרי כבר הביא על הגדולים? אמר רבי יונה° . שאני אומר שמא נתגרשה בנתיים, וחזר ונשא אותה והקטנים חללים

[דף מז עמוד ב]

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה יא

מתני’: ^ד_נדלא יתייחד איש אחד עם שתי נשים, אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. ^ד_נהמתייחד עם שתי נשים, בזמן שאשתו עמו. וישן עמהן בפונדקי, מפני שאשתו משמרתו. ^ד_נומתייחד אדם עם אמו ועם בתו, ^ד_נזוישן עמהן בקירוב בשר. ואם הגדילו, זה ישן בכסותו וזה ישן בכסותו. ^ד_נחולא ילמד רווק סופרים _{לא יהיה מלמד תינוקות}. ולא תלמד אשה סופרים. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. אף מי שאין לו אשה, לא ילמד סופרים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. לא ירעה רווק את הבהמה, ולא יישנו שני רווקים בטלית אחד, וחכמים מתירין. כל שעסקו עם הנשים, לא יתייחד עם הנשים. לעולם לא ילמד אדם את בנו אומנות בין הנשים. °רבי מאיר אומר. לעולם ישתדל אדם ללמד את בנו אומנות נקייה, ויתפלל לפני מי שהעושר שלו. לפי שאין לך אומנות, שאין בה עניות ועשירות. שאין עניות מן האומנות. ואין עשירות מן האומנות. °רבי שמעון בן אלעזר אומר. ראית מימיך חיה ועוף שיש להן אומנות? והן מתפרנסין שלא בצער. והלא לא נבראו אלא לשמשני. כך הן מתפרנסין בלא צער. ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער? אלא שהירעתי את מעשיי וקיפחתי את פרנסתי. °אבא גוריון איש ציידן אומר משום °אבא שאול . לא ילמד אדם את בנו, חמר, גמל, ספן,ספר, קדר, רועה, וחנווני. שאומנותן אומנות ליסטין. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר משמו. החמרים רובן רשעים. הגמלים רובן כשירים. הספנים רובן חסידים. טוב שברופאים לגיהנם. כשר שבטבחים שותפו של עמלק:

גמ’: תנן, אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים. אמר רבי אבין° . ^ד_נטבמה דברים אמורים? בכשירין. אבל בפריצין, לא תתייחד אפילו במאה איש. תני, ^ד_סבן יומו שמת, הרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם. לא סוף דבר בן יומו חי. אלא אפילו יצא ראשו ורובו בחיים ומת. ^ד_סאויוצא בחיק _{אבל לא בארון}, ונקבר באשה אחת ובשני אנשים. °אבא שאול אומר, אף באיש אחד ובשתי נשים. מסתברא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} מודיי ל°אבא שאול . °אבא שאול לא מודי ל°רבי שמעון _{בן יוחאי}. ומה שאמר אפלו באיש אחד ושתי נשים, לפי שאין יצר הרע מצוי בבית הקברות. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי שמעון בן יוחי כתיב (דברים ראה יג ז) כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך. אמך בסתר.

[דף מח עמוד א]

בתך בסתר. מכאן שמתייחד אדם עם אמו ודר עמה. עם בתו ודר עמה. עם אחותו ואינו דר עמה. וישן עמהן בקירוב בשר. תני °רבי חלפתא בן שאול . הבת אצל האב, עד בת שלש שנים ויום אחד. הבן אצל האם, עד בן תשע שנים ויום אחד. הגדילו. זה ישן בכסותו וזה ישן בכסותו. תני, ^ד_סבשנים שהיו ישינים במטה אחת. זה מתכסה בכסות עצמו וקורא. וזה מתכסה בכסות עצמו וקורא. אם היו בנו ובתו קטנים, מותר. תמן אמרין, ^ד_סגאיש ואשתו מותר. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. לאיש ואשתו נצרכה _{אבל עם אחרים פשיטא שאסור}: תנן. ולא ילמד רווק סופרים ולא תלמד אשה סופרים כו'. תני רבי אלעזר° _{בן פדת} אומר. אף מי שיש לו אשה ובנים ואינן עמו באותו מקום, לא ילמד סופרים. רבי יודן בי רבי ישמעאל° העביר חד מתניין הכן, _{העביר מלמד כזה שהיה נשוי אך אשתו לא הייתה בעיר}. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר לא ירעה רווק את הבהמה. ולא יישנו שני רווקין בטלית אחד. וחכמים מתירין. יאות אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. מה טעמא דרבנין? חס ושלום ^ד_סדלא נחשדו ישראל. לא על הזכור, ולא על הבהמה. והתנינן, לא ילמד רווק סופרים? קא סלקא דעתין משום התינוקות. לא משום כך אלא ^ד_סהמשם שאמו באה עמו או אחותו באה עמו. תנן. לא ילמד אדם את בנו אומנות בין הנשים וכו'. תני, לא ילמד אדם את בנו חמר וגמל וספן קדר רועה חנווני. מפני שאומנותן אומנות ליסטין. תנן. °אבא אוריין איש צדיין אומר משום °אבא שאול כו'. רוב חמרים רשעים. רוב גמלין כשירין. רוב ספנים חסידים. רוב ממזירין פקחין. רוב עבדים נאים. רוב בני אבות ביישנים. רוב בנים דומין לאחי האם. כשר שברופאים לגיהנם. הכשר שבטבחין שותף עמלק. תני °רבי שמעון בן יוחי . הטוב שבנחשים, רצץ את מוחו. הכשירה שבנשים, בעלת כשפים. אשרי מי שעושה רצון המקום. °רבי מאיר אומר. מכל מקום אדם מתפרנס. אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה. אוי לו למי שרואה את הוריו באומנות פגומה. תנן. °רבי מאיר אומר. לעולם ישתדל אדם ללמד את בנו אומנות נקייה כו'. מה יעשה אדם? ישתדל וילמד את בנו אומנות קטנה. ויתפלל ויבקש רחמים ממי שהעושר שלו. שאין לך אומנות שאין בה עניים ועשירים. אלא הכל לפי זכות האדם. °רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי מאיר . ראית מימיך ארי סבל. ארי קייץ. שועל חנווני. זאב מוכר קדירות. והן מתפרנסין בלא צער. ולמה נבראו? לשמשיני. ואני נבראתי לשמש את קוני. והרי הדברים קל וחומר. ומה אם אילו שנבראו לשמשיני. כך הן מתפרנסין בלא צער. אני שנבראתי לשמש את קוני, אינו דין שאהא מתפרנס בלא צער? ומי גרם לי להיות מתפרנס בצער? הוי אומר חטאיי על שהירעתי מעשיי, קיפחתי פרנסתי

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה יב

מתני’: °רבי נהוראי אומר. מניח אני כל אומניות שבעולם, ואיני מלמד את בניי אלא תורה. שאדם אוכל משכרה בעולם הזה, והקרן קיימת לעולם הבא. ושאר כל אומניות, אינן כן. שאם נכנס אדם לידי חולי, או לידי זקנה, או לידי מידה של ייסורין, ואינו יכול לעסוק במלאכתו. הרי הוא מת ומוטל ברעב. אבל התורה אינו כן. אלא משמרתו מכל רע בנערותו. ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו. בנערותו מהו אומר? (ישעיהו מ לא) וקוי י"י יחליפו כח. יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא ייגעו, ילכו ולא ייעפו. בזקנותו מהו אומר? (תהלים צב טו) עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו. וכן הוא אומר באברהם אבינו (בראשית חיי שרה כד א) ואברהם זקן בא בימים, וי"י ברך את אברהם בכל. מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה שנאמר (בראשית תולדות כו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי, וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי:

גמ’: °רבי נהוריי אומר. מניח אני כל אומניות שבעולם, ואיני מלמד את בני אלא תורה. שכל אומנות אינו עומדת לו לאדם אלא בימי נערות, בזמן שכוחו עליו. אבל אם בא לידי חולי, או נכנס לידי זקנה, או למידה של יסורין ואינו יכול לעשות מלאכה, הרי הוא מת ברעב. אבל התורה אינה כן. אלא מכבדתו ומשמרתו מכל רע בנערותו. ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו. בנערותו מהו אומר? וקוי י"י יחליפו כח, יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא ייגעו, ילכו ולא ייעפו. בזקנותו מה הוא אומר? עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו. וכן אתה מוצא באבינו

[דף מח עמוד ב]

אברהם, ששימר את התורה עד שלא באת לעולם שנאמר. עקב אשר שמע אברהם בקולי, וישמר משמרתי מצותי חוקותי ותורותי. אף גידלו ובירכו בנערותו, ונתן לו אחרית ותקוה בזקנותו. בנערותו מהו אומר (בראשית לך לך יג ב) ואברהם כבד מאד, במקנה בכסף ובזהב. ובזקנותו מהו אומר? ואברהם זקן בא בימים וי"י ברך את אברהם בכל. חזקיה° ורבי כהן° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. ^ד_סואסור לדור בעיר שאין בה, לא רופא, ולא מרחץ, ולא בית דין מכין וחובשין. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . אף אסור לדור בעיר שאין בה גינוניתא של ירק. חזקיה° ורבי כהן° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}. עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל. רבי אלעזר° _{בן פדת} חשש להדא שמועתא. ומצמיח _אוסף ליה פריטין, ואכיל בהון מכל מילה, חדא בשתא _{מכל דבר פעם בשנה}

הדרן עלך פרק עשרה יוחסין וכולא מסכתא דקידושין וכולא סדרא דנשים

תפילת הדרן לסיום מסכת קידושין וכולא סדרא דנשים

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת קידושין וכולא סדרא דנשים וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת קידושין וכולא סדרא דנשים וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת קידושין וכולא סדרא דנשים וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת קידושין וכולא סדרא דנשים כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)

קטגוריה:ירושלמי מאיר