ספר:ירושלמי מאיר/מסכת עירובין

פרק ראשון - מבוי

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי עירובין, פרק א, הלכה א

מתני’:מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ^א_אימעט, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אינו צריך, והרחב מעשר אמות ימעט. אם יש לו צורת פתח אף על פי שהוא רחב מעשר אמות אינו צריך למעט:

גמ’: רבי יוסה° _אסי אמר לה סתם _{בלא לציין בשם מי נאמרו הדברים,} רבי אחא° אמרה בשם רב° _{אבא בר אייבו} רבנן ילפין _למדו לה מפתחו של היכל, ו°רבי יודה יליף לה מפתח

[דף א עמוד ב]

האולם. אם מפתח האולם דיו ארבעים אמה. דתנינן תמן, ^א_בפתח האולם גבוה ארבעים אמה ורוחב עשרים אמה. והא תני רבי חייה° _{על דעת °רבי יהודה בר עילאי} אפילו ארבעים וחמשים אמה. ותני בר קפרא° . אפילו מאה אמה? אמר רבי אבין° , _{ל°רבי יהודה בר עילאי, קורה משום מחיצה דאמרינן פי תקרה יורד וחוסם ואפילו למעלה מעשרים אמה. ולרבנן קורה משום היכר ולמעלה מעשרים אמה אין היכר.} °רבי יודה כדעתיה, ורבנן כדעתהון. דתנינן תמן. וכן גשרים המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי °רבי יודה , וחכמים אוסרין. היך מה דאת אמר הכא _{ל°רבי יהודה בר עילאי} את רואה את המלתירה _הקורה כאילו יורדת וסותמת. אוף התם את רואה את התיקרה כאילו יורדת וסותמת. הוא דעתיה ד°רבי יודה בסוכה. הוא דעתיה במבוי. הוא דעתהון דרבנן בסוכה, הוא דעתהון במבוי. ולא דמייא. דיש דברים כשירים בסוכה, ופסולין במבוי. כשירין במבוי, ופסולין בסוכה. ^א_גדוקרנין, כשירין בסוכה ופסולין במבוי. ותני כן. הביא ארבעה דוקרנין וסיכך על גביהן. סוכה כשירה, ^א_דמבוי פסול, הדא דתימר, בגבוהין ג' למעלה מכותלי המבוי. אבל אם אינן גבוהין ג' מכותלי המבוי, כשר. בשאין בהן בקורה רוחב ארבעה. אבל אם יש בהן רוחב ארבעה, אפילו גבוהין כמה כשר. _{דכשיש בו ארבעה טפחים אמרינן דפי תקרה יורד וסותם אפילו למעלה מעשרים אפילו לרבנן.} יש דפנות כשירות בסוכה, ופסולות במבוי. ותני כן. שתים כהילכתן ^א_הושלישית אפילו טפח כשר אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° . שתים של ארבעה ארבעה טפחים, ושלישית אפילו טפח כשר.

ובמבוי, עד שיהא מגופף מארבע רוחותיו _{שני קירות וקורה מעל וקרקע למטה.} רחב מעשר אמות, סוכה כשרה ומבוי פסול. הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת. בסוכה פסול, ובמבוי כשר . הדא דתימר עד בית סאתיים. אבל יתיר מבית סאתיים, נעשית ^א_וכמחיצה שהוקפה לזרעים שאין מטלטל בה אלא בארבע אמות.

[דף ב עמוד א]

^א_זחמתה מרובה מצילתה. בסוכה פסולה ובמבוי כשר. סוכה מקורה פסולה, מבוי מקורה כשר. אמר רבי אמי° _{בן נתן} בשם רב הושעיא° . לא סוף דבר מקורה, אלא אפילו נתן מלתרא _קורה. אם יש בה רחב ארבעה טפחים, אפילו למעלה מעשרים אמה גם לדעת חכמים אמרינן פי תקרה יורד וסותם ומתרת את המבוי. רבי אחא° ורבי חיננא° אמרו בשם כהנא° , אין הלכה כ°רבי יודה . פשיטא. דאי לא כן מה אנן אמרינן. °רבי יודה וחכמים תהא הלכה כ°רבי יודה ? אלא בגין דאמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי° , הלכה כדברי המיקל בהלכות עירובין. ותנן, מי שישן בדרך ולא ידע שחשיכה יש לו אלפים אמה לכל רוח דברי °רבי יוחנן בן נורי , וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות . ואמר רב נחמן בר יצחק° בשם רבי יהושע בן לוי° , הלכה כ°רבי יוחנן בן נורי . ומקשינן עליה, פשיטא. שהרי °רבי יוחנן בן נורי מקל . לא כן אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי° , הלכה כדברי המיקל בהילכות עירובין? ולמה אמר רב נחמן בר יצחק° בשם רבי יהושוע בן לוי° ^א_חהלכה כ°רבי יוחנן בן נורי ? וקשיינן עלה מה הקושיה? הרי היה צריך לאמר שהלכה כ°רבי יוחנן בן נורי , דאילולי כן הוינן סברין מימר. דמה דאמרינן הלכה כמיקל בעירובין, דווקא יחיד אצל יחיד. הא יחיד אצל חכמים לא. לכן אתו רבי יעקב בר אחא° ורבי יעקב בר אידי° ואמרו בשם רבי יהושע בן לוי° , הלכה כ°רבי יוחנן בן נורי אף שחכמים חלוקין עליו. דהלכה כמיקל אפילו כנגד רבים. לכן הייתי חושב שאף הכא תהא הלכה כ°רבי יודה , ואפילו שחכמים חלוקים עליו. קא משמע לן שהלכה כחכמים. ולמה לדעת כהנא° אין הלכה כ°רבי יודה ? כדשמואל° _{בר אבא בר אבא}. דשמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר הלכה כדברי המיקל בעירובין. אמר לו °רב חייה בר אשי . אף בכגון ההוא דתנינן תמן, וכן גשרים המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת, דברי °רבי יודה . וחכמים אוסרין? אמר לו, בעירובין אמרתי ולא במחיצות . סבר כהנא° כהדא דשמואל° _{בר אבא בר אבא}, דבמחיצות אין הלכה כמקל. לפום כן הוא אמר, אין הלכה כ°רבי יודה . תנן, מבוי שהוא למעלה מעשרים אמה ימעט . לא אמר אלא למעלה מעשרים. הא בסוף _בדיוק עשרים ^א_טכשר. ותייא כרב° _{אבא בר אייבו}. דרב° _{אבא בר אייבו} אמר

[דף ב עמוד ב]

סוף שיעורן להקל. דכל מה שאמרו חכמים עד, זה עד בכלל . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, סוף שיעורן להחמיר דאמר רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מבוי שקורתו למעלה מעשרים. נותן קורה בתוך עשרים וממעט החלל מעשרים. ואמר רבי יוסה° _אסי. והוא שיהא כל עובי הכשר קורה בתוך עשרים. רבי חלקיה° אמר בשם רבי אחא° . מה שאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} שצריך שכל הכשר קורה יהיה למעלה מעשרים. אפילו כרב° _{אבא בר אייבו} שאמר עד ועד בכלל אתיא היא. דרב° _{אבא בר אייבו} אמר, שחיטה מחצה למחצה כשירה. ולמה אמרו חכמים פסולה? מפני מראית העין. שפעמים שיהיה פחות מחצי ויכשירו. ואף במבוי כן. שאם תימר שיתן בעשרים, אף הוא נותן למעלה מעשרים: תנן, מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט . כיצד ימעט? עושה איצטבא על פתח המבוי _{תחת הקורה,} ומתיר המבוי. כמה יהא בה? רבי אחא° אמר בשם רבי הושעיה° . ארבעה טפחים כדי מקום . רבי יוסה° _אסי אומר. ^א_יטפח, כדי קורה. חברייא אמרין, כל שהוא. שהרי אין כאן גובה עשרים אמה על רוחב טפח מתחת הקורה . לא היה גובה עשרה טפחים, צריך לחוק. כמה יחוק? רבי אחא° אמר, ^א_יאד' אמות כדי מבוי. רבי יוסה° _אסי אמר, ד' טפחים כדי מקום. רבי יעקב בר אחא° ורבי יוסה° _אסי אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. עושה חריץ על פתח המבוי, עמוק י' ורחב ד' בין מבפנים בין מבחוץ. והוא שיהא בתוך ג' לכותלי המבוי. ואפילו ל°רבן שמעון בן גמליאל דאמר תמן גבי קורה שאינה מגעת לדפנות, דפחות מארבעה הוי לבוד . מודי הכא בג'. דתמן למעלה , ברם הכא למטה, והגדיים בוקעים ביותר משלש טפחים . עשה גדר בפתח המבוי, גבוה עשרה ורחב ארבעה _{לאו דווקא רחב ארבע.} מתיר המבוי בין מבפנים בין מבחוץ. היה שם תל אם מתלקט עשרה טפחים ביותר מתוך שלוש אמות , צריך קורה. ואם לאו, אין צריך. אית תניי תני, מתוך ארבע אמות . מאן דאמר

[דף ג עמוד א]

מתוך שלש, רבנן. מאן דאמר מתוך ארבע, °רבי מאיר . ^א_יבהיה מדרון באמצע המבוי, לעליונים נידון משום חריץ, לתחתונים משום גדר כגון אם היה המדרון באמצע מבוי מפולש, הוא מחלק את המבוי לשנים וכל צד ניתר בלחי או קורה בצידו השני : הרחב מעשר אמות ימעט: כיצד ממעט? נותן מלתרה _{קורה רחבה} בפתח המבוי ומתיר את המבוי. לרוחב איתאמרת . _{שנותן את הפס בצד הפתח וממעט את הפתח מעשר אמות.} ורבנן עבדין לה אפילו בגבוה. _{שמניח את האמלטרה שהיא ברוחב ארבע במקום הקורה,} דאמרינן פי תקרה יורד וסותם, אפילו אם הפתח רחב מעשר אמות. ואף תחתיו מותר לטלטל. ותחתיו לא כפרוץ למלואו הוא? נעשית כאכסדרה. °רבי התיר אכסדרה בבית שערים _{קא סלקא דעתין שהיו עמודים שחילקו את פתח האכסדרה כך שבין עמוד לעמוד היה פחות מעשר אמות} כמה עמודין היה בה באותה אכסדרה? רבי יעקב בר אחא° אמר. רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} ורבי יוסה° _אסי. חד אמר ששה. וחד אמר שמונה. אמר רבי יעקב בר אחא° . ולא פליגי. מאן דאמר ששה, לא מחשב אילין תרין ברייא _{את שתי החיצוניים שבפינות}. מאן דאמר שמונה, מחשב אילין תרין ברייא _{את שתי החיצוניים שבפינות}. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. לא סוף דבר ששה, ולא סוף דבר שמונה. שאין הדבר תלוי במספר העמודים , אלא אם היו רבים בוקעין בה, אפילו כמה יהו אסורין. אם אין הרבים בוקעין בה, אפילו שנים יהו מותרין. ומה דהוה עבדא הויא עבדה _{מעשה שהיה כך היה} שהיה שמונה. ובדין אכסדרא שנפרצה במלואה לרשות הרבים. רבי אילא° _אילעא ורבי יוחנן° _{בר נפחא} תריהון אמרין, ^א_יגמטלטלין בכולה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות. בעי רבי יוסי° _{בר זבידא}. ולא מודי שמואל° _{בר אבא בר אבא} במבוי שהוא מקורה למעלה מעשרים אמה שהוא כשר ולמה דין אכסדרא שונה? שמואל° _{בר אבא בר אבא} לא סובר שאומרים פי תקרה יורד וסותם, ואף מבוי שכולו מקורה למעלה מעשרים אין מטלטלים בו. דמיסבור סבר שמואל° _{בר אבא בר אבא} אן המבוי ניתר עד שיהא כל הכשר קורה בתוך עשרים אפילו כולו מקורה. כי אתו רבי אחא° ורבי חיננא° אמרי בשם רבי הושעיה° . והוא שיהא הכשר הקורה בתוך עשרים. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. אפילו אם היה סובר שמואל° _{בר אבא בר אבא} במבוי המקורה למעלה מעשרים אמה כשר אכסדרא יהיה פסול. דלא דמי מבוי לאכסדרא. דמבוי נעשה לתשמיש הבתים. אכסדרא לא נעשית לתשמיש דבר _{אלא לטייל.} וראיה שאין דינו של אכסדרה שווה לדינו של מבוי. דאילו מבוי שאינו מקורה, ונתן הקורה בתוך עשרים, כשר. ואילו אכסדרה שאינה מקורה, ונתן הקורה

[דף ג עמוד ב]

בתוך עשרים. שמא כלום היא? ^א_ידהיה רחב בתוך עד חמש עשרה אמה. רבי אבא° ורב הונא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} עושה פס של ג' אמות וכל שהוא, ומרחיקו מן הכותל שתי אמות, אותו כל שהוא נידון לשם לחי, והשאר נידון בעומד רבה על החלל, וכאילו היו חמש אמות. ויעשה פס ארבעה טפחים, ויעמידנו באמצע מקביל לקירות המבוי. ונמצא מחלק את המבוי לשני מבואות שאין בכל אחד מהם עשרה. ולא כן תני עושה פס של ארבעה טפחים? אמר רבי אבא בר פפי° . אם היה מניח פס ארבע טפחים היה צריך עדין קורה כדי להתיר כל אחד מהמבואות. מה שרבי אבא° ורב הונא° הציעו, זה כדי להתיר את שניהן בלא קורה נוספת. מבוי שהוא רחב מעשר אמות. אית תניי תני, מעמיד קנה או דוקרן באמצע. אית תניי תני עושה פס של ארבעה טפחים. אמר רבי יוסה° _אסי. הלכה כאומר עושה פס ארבעה טפחים. תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר. מבוי שיש לו שני פתחים _{באותו צד.} נותן קורה באחד מהן והווה כמחיצה, והפתח השני ניתר משום עומד מרובה על הפרוץ. אמר רבי אחא° בשם רבי לוי° , אין הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל . אמר רבי אבא° . אימתי בזמן שחלוקת המבוי לשנים נעשתה על ידי שהעמיד קנה או דוקרן. אבל אם _{חלוקת המבוי לשנים נעשתה על ידי} שעשה פס ארבעה טפחים, הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל . ותני כן. מבוי שיש לו ארבעה פתחים. נותן קורה באחד מהן ומתיר. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. והוא שנתן על אחד מהאמצעים. דאז זה שלצד קיר המבוי, ניתר משום עומד מרובה על הפרוץ ומצטרף אליו להיות כעומד. ושניהם יחד מתירים את שני הפתחים בצד השני מדין מרובה עומד על הפרוץ. אבל אם נתן על החיצון. ניחא עומד שכאן מתיר פירצה שכאן הצמודה לו. ומי מתיר פירצה של הלן? אמר רבי שמי° . אין מכאן ראיה שאולי הבריתא כ°רבן שמעון בן גמליאל , _{שסובר שתמיד די בקורה אחת אפילו אם יש כמה פתחים גם אם הפרוץ מרובה על העומד שאינו אלא משום היכר. אבל לרבנן אולי אפילו אם חילק בפס ארבע צריך קורה לכל פתח.} ולית את שמע מינה כלום. ^א_טומבוי עקום ומפולש _{בצורת ר,} רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר הרי הוא כמבוי מפולש ונותן לחי וקורה מיכאן, ועושה צורת פתח מיכן. ריש לקיש° אמר, נותן לחי או קורה מיכן ומיכן ומתיר. שהעקמומית כסתום והרי זה כשני מבואות שאינם מפולשים שדי בלחי או קורה להתיר כל אחד מהם

[דף ד עמוד א]

על דעתיה דריש לקיש° , אם בקשו לעשות להן תקנה לכל מבוי בנפרד. אלו משתמשין עד מקום הכותל, ואלו משתמשין עד מקום הכותל. ולא נמצאו שתי רשויות משתמשות ברשות אחת במקום העקמומית? אלא אלו משתמשות עד דרך עקמומיות _אלכסון ואלו משתמשות דרך עקמומיות. ולא נמצאו שתי רשויות משתמשות ברשות האסורה להן שהרי כל מבוי פרוץ במלואו לשני? רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}. רב° _{אבא בר אייבו} כרבי יוחנן° _{בר נפחא}. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} כריש לקיש° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} וריש לקיש° הוון שריין _בשקקה במבוי דרבי יצחק° _{בר אבא}, שהיה מבוי עקום ועשו לו לחי או קורה בכל אחד מפתחיו. ריש לקיש° טילטל כדעתיה. רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לא אסר ולא טילטל. דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הניחו לבני מבוי. מוטב שיהו שוגגין ואל יהיו מזידין. האם רבי יוחנן° _{בר נפחא} טילטל _{הצטרף לשיתוף} או לא טילטל? אין תימר טילטל, מחלפה שיטה דרבי יוחנן° האם רבי יוחנן חזר בו? אין תימר לא טילטל, יאסור לבני המבוי. שהרי אחד מבני מבוי שלא השתתף, אוסר על כולם. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ביטל רשותו לבני המבוי. רבי אחא° אמר, כף _שכנע ריש לקיש° לרבי יוחנן° _{בר נפחא} וחזר בו וטלטל. אמר רבי מתניה° , יאות אמר רבי אחא° . דתנן. צדוקי הרי הוא כנכרי. °רבן גמליאל _דיבנה אומר, אינו כנכרי. אמר °רבן גמליאל _דיבנה. מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עימנו במבוי בירושלים. ואמר לנו אבא, מהרו והוציאו את הכלים למבוי, עד שלא יוציא ויאסר עליכם. °רבי מאיר סובר. אף אחר שביטל, יכול הצדוקי לחזור בו כל עוד לא החזיקו. אבל אחר שהחזיקו, אפילו אם יוציא מזיד, עשוהו כשוגג שאינו מבטל. ולרבנן הצדוקים כמזידין הם לעולם. ואפילו הוציא בשוגג, חוזר ואוסר על בני המבוי.

[דף ד עמוד ב]

מה טעמא ד°רבי מאיר  ? עשו אותו כשוגג אצל מזיד. מה טעמא דרבנן? מכיון שחשודין הן לטלטל, כמזידין הן. לכן חייבים לאמר כרבי אחא° , שרבי יוחנן° _{בר נפחא}. חזר בו והשתתף. שאם לא כן אמרין ליה בני המבוי. מה הועלתה לנו כשביטלתה רשותך? הרי תמיד נחשוש שמא יעשה שונאין של רבי יוחנן° _{בר נפחא לשון כבוד כלפי רבי יוחנן° בר נפחא} כצדוקי אצל בני המבוי שהרי הסיבה שלחכמים לא מועיל ביטול רשות אצל צדוקי זה מפני שאינו מודה בעירוב. והרי אף רבי יוחנן° _{בר נפחא} לא מודה בעירוב בכזה מבוי? אמר רבי יוסי ברבי בון° . הסיבה שחכמים סוברים שצדוקי אינו מבטל רשות זה לא בגלל שאינו מודה בעירוב אלא משום שצדוקי חשוד לטלטל במזיד. ולכן גזרו חכמים שאף בשוגג אוסר. הכא, מה אית לך לגזור שוגג אטו מזיד? וכיוון שבשוגג אינו אוסר, הביטול של רבי יוחנן° _{בר נפחא} מועיל, ולא חייבים לאמר שרבי יוחנן° _{בר נפחא} חזר בו. מה נפק מביניהון? היה עשוי כמין כי, רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר נותן לחי וקורה מיכן, ועושה צורת פתח מיכן. ריש לקיש° אמר, אפילו כמה קורות אינן מתירין אותו. כיוון שהאמצע נידון כחצר לפי שרוחבו גדול מארכו שאינו ניתר בקורה אלא על יד שני פסין

אמר רב ירמיה° בשם רבי בון° . מבוי שנפרץ מכנגדו _{בקיר שמול הפתח} בארבעה _{כיוון שנעשה כמפולש} . ^א_טזמן הצד, ביותר מעשר. חברייא אמרי בשם רב° _{אבא בר אייבו} לא שנייא. בין שכנגדו בין מן הצד, בארבעה. הוון בעיי מימר דמאן דאמר מן הצד ביותר מעשר הא עשר מותר זה דווקא בשנשאר שם רוחב ארבעה טפחים מהפתח _{ממקום הקורה} עד הפירצה, שזה שיעור מבוי קטן. מאן דאמרן מכנגדו בין מן הצד ארבעה, בשאין שם רוחב ארבעה. ולא כן סברנן מימר רב° _{אבא בר אייבו} כרבי יוחנן° _{בר נפחא}. והרי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. סובר שמבוי עקום נחשב מפולש ולא כסתום אף שבמקום הכיפוף הפירצה מהצד ואין בה עשר אמות. ולמה כאן הוא מתיר עד עשר אמר רבי יוסי ברבי בון° מה שאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} במבוי עקום שאף שהפרצה פחותה מעשר נחשב כמפולש זה כדי לעשות כל

[דף ה עמוד א]

המבוי כרשות כאחת דהוי כמבוי שיש לו פתח למבוי אחר שנעשו אחד. אבל כאן אם הפירצה פחות מעשר עדין יש דין מבוי שניתר בלחי או קורה, יותר מעשר בטל המבוי ואינו ניתר בלחי או קורה. מבוי שנפרץ מצידו כלפי ראשו, רבנן דקיסרין רבי חייה° ורבי יוסה° _אסי אמרו. אם יש שם עומד ארבעה צריך קורה. דהוי כמבוי שיש לו שני פתחים. אחד בראשו ואחד בצידו שצריך קורה לכל אחד מהפתחים. ואי לא לא צריך. מה בינו למבוי שיש לו שני פתחים? אילו מבוי שיש לו שני פתחים באותו צד, שמא אינו נותן קורה על אחד מהן ומתיר? אמר רב נחמן בר יעקב° . מבוי שיש לו שני פתחים, אין דרך בני אדם ליכנס בפתח הזה ולצאת בזה. ברם הכא. דרך בני אדם ליכנס בפתח זה ולצאת בפירצה. קורה אחת מהו שתתיר שני מבואות? כגון קורה שהניחו על מבוי. שחילקו אותו לשניים על ידי שבנו כותל באמצע הפתח. אלא שהכותל נמוך ואינו נוגע בקורה? אמר רבי ירמיה° . רבי זירא° ורבי אבהו° חד אמר אסור, וחד אמר מותר, ולא פליגי. מאן דאמר אסור, בניתנין למעלה מג' מהכותל. מאן דאמר מותר, בניתנין למטה מג' מהכותל. רבי זעירה° בעי, חצר שנפרצה במלואה, במה היא ניתרת? אשכח תני, °רבי אומר בפס אחד, וחכמים אומרים בשני פסין. אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייה° . הלכה כדברי האומר בשני פסין, ובלבד פס של ארבעה טפחים מיכן, ופס של ארבעה טפחים מיכן. ורבי יוסה° _אסי אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הלכה כדברי האומר בשני פסין. ואני _{רבי יוחנן° בר נפחא} אומר בפס אחד ובלבד פס של ארבעה טפחים. ומה שאמרו חכמים שני פסים. לא כמו שאמר רבי חייה° , שהכוונה לפס של ארבעה טפחים מיכן ופס של ארבעה טפחים מיכן. אלא לשיטת חכמים די בפס ג' טפחים מיכן וג' טפחים מיכן. ואני אומר _{אם עושה שני פסים} שדי בכל שהוא בכל צד. יוצא דו אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שדי בפס אחד ובלבד שיהיה בו ארבעה טפחים. או בשני פסים, ^א_יזפס כל שהוא מיכן ופס כל שהוא מיכן. רבי זעירא° ורב חונא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^א_יחמבוי שארכו ורחבו שוין, אינן ניתרות בלחי וקורה אלא בפסים כחצר. שמעה שמואל° _{בר אבא בר אבא} מיניה, ולעתה בתריה _{חזר על השמועה} ארבעין זימנין. רבנן דקיסרין לא אמרין כן. אלא שמואל° _{בר אבא בר אבא} שאיל לרב° _{אבא בר אייבו}. כמה יהא אורכו של מבוי יותר על רחבו? אגיב ואמר לו

[דף ה עמוד ב]

כל שהוא. ולעתה בתריה _{חזר על השמועה} ארבעין זימנין. שחשש שמא ישכח את השמועה ומבעי לרב° _{אבא בר אייבו} שיזכיר לו ולא משכח יתיה _{ולא ימצא אותו}, תמן תנינן. שהמבוי לחצירות כחצר לבתים. ^א_יטכמה חצירות יהו במבוי? רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא} תרויהון אמרין, אין להן פחות משתים. רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אפילו חצר אחת מיכן, וחצר אחת מיכן. רבי אחא° ורבי חיננא° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}.. אפילו חצר מיכן ובית מיכן. או בית מיכן וחנות מיכן. אמר רב נחמן בר יעקב° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מבוי אין פחות משני חצירות. חצר אינה פחותה משני בתים. מבוי שאורכו ורחבו שוין, אינו ניתר בלחי וקורה אלא בפסים כחצר. שמואל° _{בר אבא בר אבא} שאל לרב° . כמה יהא ארכו יתר על רחבו? אמר לו כל שהוא. שאם לא כן הרי הוא כההין דרייא _{כחצרות הבתים} דארעא דישראל שהם מרובעים.

חמשה מבואות פתוחין למבוי, והמבוי פתוח לרשות הרבים. בין אם עומד מרובה על הפרוץ ובין אם פרוץ מרובה על העומד אין צריך קורה לכל מבוי. ואם יש ביניהן למבוי ד' אמות הופלג ואם היה פרוץ מרובה על העומד צריך קורה. תני רבי הושעיה° , פתחים הפתוחין לרשות הרבים. נפתחים, נעשה מקומם רשות הרבים. ננעלים, נעשה מקומם רשות היחיד. מבואות המפולשים לים, כמפולשים לבקעה לכרמלית, וצריך תיקון אף שהים עמוק, דחיישינן שמא יעלה שירטון. וההן שקקה _מבוי דרבי חנין° . אף שהיה מפולש, לא צריך צורת פתח. שהוא כמתלקט עשרה טפחים מתוך שלש. ולמה עשו לו צורת הפתח? תקנה תיקנו בו כדי להתיר בתים שלמטן על המדרון קדם שהגיעה לגובה עשרה: תנן, אם יש לו צורת פתח, אף על פי שהוא רחב מעשר אמות אינו צריך למעט: רבי חנניה בר שילמיא° הוה יתיב מיתנא לחייה בריה דרב° כן. אפיק רב° _{אבא בר אייבו} רישיה מן כוותא _{הוציא רב ראשו מהחלון}, אמר לו. לית הלכתה כן אלא אפילו שיש בה צורת הפתח צריך למעט. אמר לו, ולא ניתנייה? אמר לו, תתניה, ואודעיה _{תודיע לו} דלית הלכתה כן. אבא בר הונא° אמר. צורת פתח שאמרו, ^א_כקנה מיכן וקנה מיכן וגמייא על גביהן. רבי ינאי בי רבי ישמעאל° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° .

[דף ו עמוד א]

_{צריך שיעשה} ציר או כן ציר שלא יהא מחוסר אלא דלת. תני רבי חייה° , כיצד מתירין רשות הרבים? °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, לחי מיכן ולחי מיכן. או קורה מיכן וקורה מיכן _{דמדאוריתא די בשתי מחיצות כדי שיהיה רשות היחיד.} וחכמים אומרים. ^א_כאלחי וקורה מיכן, ועושה צורת פתח מיכן. רבי ירמיה° אמר בשם רבי שמואל בר רב יצחק° . צריך שיעשה ציר או כן ציר, שלא יהא מחוסר אלא דלת. אמרה רבי ירמיה° קומי רבי זעירה° . אמר לו, ומה בידך שאתה אומר כך? הרי רבי אילא° _אילעא אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. צורת הפתח שאמרו, קנה מיכן וקנה מיכן וגמי על גביהן. אמר רבי יוסה° _אסי. רבנן דהכא כדעתון, ורבנין דתמן _{אבא בר הונא° ורבי זעירא° שעלו מבבל} כדעתון. רבנן דתמן דאינון אמרין. צורת הפתח שאמרו קנה מיכן וקנה מיכן וגמייא על גביהן. אינון אמרין, לית כן שצורת הפתח לא מועילה ליותר מעשר כמו שאמר רב° _{אבא בר אייבו}. ורבנן דהכא _{רבי ינאי בי רבי ישמעאל° שאמר בשם רבי שמעון בן לקיש° ,} דאינון אמרין, צורת הפתח צריך שיהיה לו ציר מכאן או ציר מכאן שלא יהא מחוסר אלא דלת. אינון אמרין דאית כן שהרי זה כמחיצה גמורה ואפילו יותר מעשר אפשר להתיר כך. כיצד מתיר רשות הרבים? °חנניה בן אחי רבי יהושע אומר. °בית שמאי אומרים. דלת מיכן ודלת מיכן, וכשהוא מכניס מוציא ונועל. ו°בית הלל אומרין, ^א_כבדלת מיכן, וצורת פתח מיכן _{ולא צריך לנעול.} אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, הלכה כ°חנניה בן אחי רבי יהושע _{שלא צריך לנעול.} מה מועיל שיש דלת אם אינה נעולה? ולא דא היא קדמייתא _{כמו במבוי מפולש} דאם אינו נועל אין זה אלא כצורת הפתח? אמר רבי אבא° . די שעל ידי דלת הוא יכול לנעול _{דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת.} הורי רבי אחא° בההן דעבד צורת פתח במבוי מפולש לרשות הרבים, שהוא צריך להיכנס לפנים מארבע אמות ורק שם יעשה צורת הפתח. שפעמים שבני רשות הרבים נדחקים לפתח המבוי ומבטלים אותו. רבי אייבון° הורי כההן דרבי אחא° . אמר רבי זעירה° בשם רב חסדא° . יתידות היוצאות מכותלי המבוי. אדם נותן עליהן את הקורה, ומתיר את המבוי. והן שיהו בתוך ג' לכותלי המבוי. תרין אמורין. חד אמר, והן שיהיו בריאות כדי לקבל את הקורה ואריחיה. דהקורה שאמרו צריכה להיות חזקה כדי לקבל שורה של אריכים עליה. וחרנה אמר, אפילו אינן בריאות לקבל את הקורה ואריחיה. רבי זעירא° בעי. איך אפשר להתיר קורה שרחוקה מהמבוי? הרי תחת הקורה אסור שהרי אין שם מחיצות, ומתיר את המבוי? אמר רבי אחא בר עילה° , ולמה לא? ולא אשכחנן כן על דשמואל° _{בר אבא בר אבא}, דאמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, תחת הקורה _{במקרה רגיל} אסור ומתיר את המבוי. אמר רבי זעירא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. תחת הקורה ובין לחיים נידון כאסקופה. רבי זעירא° בעי. כהיידא _{כמו איזה} אסקופה? ^א_כגכאיסקופה מותרת, או כאיסקופה אסורה? אמר רבי זירא° . עד דאנא תמן בבבל, איצטרכא לי מאי אסקופה המותרת. וכד סליקת להכא _{כשהגעתי לארץ ישראל,} שמעית לרבי יסא° _אסי דאמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. איסקופה הגבוהה י' ואין רחבה ד'. ^א_כדמותר לכאן ומותר לכאן, ובלבד שלא

[דף ו עמוד ב]

יחליף. אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. חמי _ראה מה אמר. לא אמר, אלא בשאין בקורה רוחב ארבעה. אבל יש שם רוחב ארבעה, אסורה. אמר לו. והא כיוון שרחבה ד’, דא היא אמלתרה. אילו מלתרה שמא אינה מותרת לטלטל תחתיה מדין פי תקרה יורד וסותם? אלא ודאי תמיד מותר לטלטל תחת הקורה. אמר רבי זעירא° . שמואל° _{בר אבא בר אבא} ורבי יוחנן° _{בר נפחא}. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר תחת הקורה אסור. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר מותר. הכל מודין על בין לחיים שאסור. ותני כן. מבוי העשוי לחיים לחיים. אם יש בין זו לזו ד' טפחים _{כשיטת °רבן גמליאל דיבנה שלבוד ד’ טפחים,} מטלטלין עד החיצון. ואם לאו, מטלטלין עד הפנימי. רבנן דקיסרין אמרי בשם רבי עוקבא° . בשאין החיצון עודף. אבל אם היה חיצון עודף _{עבה יותר,} מטלטלין עד החיצון, שהוא נחשב כלחי

ירושלמי עירובין, פרק א, הלכה ב

מתני’: הכשר המבוי. °בית שמאי אומרין, לחי וקורה. ו°בית הלל אומרין, ^א_כהאו לחי או קורה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, לחיים. משום °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אמר תלמיד אחד לפני °רבי עקיבא _{בן יוסף}. לא נחלקו °בית שמאי ו°בית הלל על _פתח מבוי שהוא פחות מארבע אמות, שהוא _ניתר או בלחי או בקורה. ועל מה נחלקו? על רחב מארבע אמות ועד עשר. ש°בית שמאי אומרים לחי וקורה. ו°בית הלל אומרים, או לחי או קורה. אמר °רבי עקיבא _{בן יוסף}. על זה ועל זה נחלקו:

גמ’: תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר לחיים. למה התכוון °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} כשאמר לחיים? לחיים וקורה כ°בית שמאי רק שמוסיף על דבריהם עוד לחי. או לחיים ולא קורה כ°בית הלל רק שמוסיף על דבריהם עוד לחי? מה רוחב כל לחי לדעת °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? כל לחי ג' טפחים כרבי יוסי° _{בר זבידא}, או כל שהוא כרבנין _{רבי יוחנן° בר נפחא} נישמעינה מן הדא. מעשה שהלך °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אצל °רבי יוסי בן יוסי בן פרורה תלמידו לאובלין. והראהו מבוי אחד, ולא היה בו אלא לחי אחד בלבד. אמר לו. עשה לו לחיים. אמר לו. מה את אמר לי לסותמו? אמר לו יסתם. וכי מה ראייה יש בלחי אחד שרשות שבת באה לכאן _{שאין זה ניכר, שנעשה לצורך שבת.} הדא אמרה ג' כרבי יוסי° _{בר זבידא}. דאם תימר כל שהוא כרבנן _{רבי יוחנן° בר נפחא.} כל שהוא סותם? תנן, משום °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אמר תלמיד אחד לפני °רבי עקיבא _{בן יוסף} לא נחלקו °בית שמאי ו°בית הלל על פתח מבוי שהוא פחות מארבע אמות וכ"ו. תני, והלכה כדברי התלמיד

[דף ז עמוד א]

מאי נפקא מינא בדברי אותו תלמיד? הרי כל ההבדל זה בדברי °בית שמאי . וכי הוא בא ללמד ש°בית שמאי מודים ל°בית הלל עד ארבע אמות ולכן הלכה כ°בית הלל . דאי לא כן, מה אנן אמרין הלכה כ°בית שמאי ? ויש הלכה כ°בית שמאי ולא כ°בית הלל ? אלא בגין דתני °רבן שמעון בן גמליאל אומר. מבוי שאין בו ארבע אמות, אינו צריך קורה. ורב הונא° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו} מבוי שהיא פחות מארבע אמות אינו צריך כלום. קא משמע לן שהלכה כתלמיד, שאפילו בפחות מארבע צריך לחי או קורה

ירושלמי עירובין, פרק א, הלכה ג

מתני’: ^א_כוקורה שאמרו, רחבה כדי לקבל אריח. והאריח, חצי לבינה של ג' טפחים. דייה לקורה שתהא רחבה טפח, כדי לקבל אריח לאורכו:

גמ’: אמר רבי אבא° . כדי לקבל עליו דימוס _שורה של ארחין לאורכו. תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר. כדי לקבל עליו דימוס של ארחין לרוחבו. מה ביניהן? אמר רבי שין° , בריות _{חוזק הקורה} ביניהן. על דעתיהן דרבנן, צריך שיהיה חזק כדי לסבול עשרים ארחין _{שאורך מבוי עשר אמות ואורך אריח חצי אמה.} על דעתיה ד°רבן שמעון בן גמליאל , ארבעים ארחין _{שמונחות לרוחב ורוחב האריח חצי לבנה.} שתי קורות. בזו חצי טפח ובזו חצי טפח. ^א_כזכמה יהא ביניהן והצטרפו? רבי זעירא° אמר, חצי טפח. שהרי התרנו שיהיה חצי טפח יוצא מהצד _{שהרי הקורה טפח והאריח טפח וחצי.} מה בין טפח מכאן וחצי טפח מיכן שהתרתה, לחצי טפח מכאן וחצי טפח מיכן וחצי טפח באמצע? תני רבי הושעיה° טפח. כדי שיהיה מונח על כל קורה רבע טפח. שפחות מזה אין דרך בנאים לעשות. שתי קורות. בזו שליש וכל שהוא, ובזו שליש וכל שהוא, וביניהן פחות משליש. ייבא כיי דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה. העומד והחלל מצטרפין לארבעה, והוא שיהא עומד רבה על החלל. ^א_כחקורה שהיא יוצאה מכותל זה, ואינה נוגעת בכותל השני. או שהיו שתים, זו כנגד זו ואינם מגיעות אחת לשניה. אם יש בין זו לזו ג' טפחים, צריך קורה אחרת. ואם לאו, אין צריך קורה אחרת.

[דף ז עמוד ב]

אית תניי תני, ארבעה. מאן דאמר שלשה, כדי עבירת אדם. מאן דאמר ארבעה, כדי מקום. ^א_כטקורה שראשה אחד למעלה מעשרים אמה, וראשה אחד למטה מעשרים אמה. רואין שאילו יגוד בתוך ג' טפחים מהקיר הגבוה, והיא נראית בתוך עשרים אמה, מותר. ואם לאו, אסור. קורה שראשה אחד למעלה מעשרה טפחים, וראשה אחד למטה מעשרה טפחים. רואין שאילו יגוד בתוך ג' מהקיר הנמוך והיא נראית בתוך עשרה טפחים, מותר. ואם לאו, אסור. שתי קורות זו למעלה מזו. °רבי יוסי ברבי יהודה אומר. ^א_ל רואין את התחתונה כאילו היא למעלן. והעליונה כאילו היא למטה. ובלבד שלא תהא העליונה למעלה מעשרים אמה, והתחתונה למטה מעשרה טפחים. אשכחת תני _{נמצאתה אומר} °רבי יוסי ברבי יהודה , בשיטת אביו דאמרינן רואים כאילו, וחלוק על אביו. בשיטת אביו, ד°רבי יוסי ברבי יהודה אמר, רואין את התחתונה כאילו היא למעלן, והעליונה כאילו היא למטן. ותנן, היתה של קש או של קנים, רואין אותה כאילו היא של מתכת, עקומה, רואין אותה כאילו היא פשוטה, עגולה, רואין אותה כאילו היא מרובעת, ואם יש בהקיפה ג' טפחים יש בה רוחב טפח. ואמרינן עליה ד°רבי יהודה _{בר עילאי} היא. וחלוק על אביו. ד°רבי יוסי ברבי יהודה אמר, ובלבד שלא תהא העליונה למעלה מעשרים אמה, והתחתונה למטה מעשרה טפחים. דאין תימר בשיטת אביו הוא, אפילו למעלה מכמה. שהרי ל°רבי יהודה _{בר עילאי} אפילו למעלה מעשרים כשר . רבי יוסה° _אסי וחיננא בר שלמיא° ורבי יודן° וחיננא בר שלמיא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^א_לא והוא שתהא העליונה בתוך שלשה טפחים לתחתונה.

ירושלמי עירובין, פרק א, הלכה ד

מתני’: ^א_לב רחבה כדי לקבל אריח, ובריאה כדי לקבל אריח, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, רחבה אף על פי שאינה בריאה:

גמ’: תני, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר ברייה אף על פי שאינה רחבה. אמר רב הונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} הלכה כ°רבי מאיר . שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר הלכה כ°רבי יודה . ורבי יהושע בן לוי° אמר, הלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. אמר רבי שמעון בר כרסנא° . מכיון דתימר הלכה כהדין, והלכה כהדין. מאן דעבד הכין לא חשש. ומאן דעבד הכין לא חשש. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, מכיון דאיתמר הלכה כרבנן. דהא סתם לן °רבי , צריך שתהיה רחבה כדי לקבל אריח, ובריאה כדי לקבל אריח, שבקין ליחיד ועבדין _{עוזבים את היחיד ועושים} כרבנן. רב° _{אבא בר אייבו} אזל לחד אתר _{הלך למקום אחד}. חמא חד מבוי שריתיה _{ראה מבוי אחד שהתירו} בקורה שלא הייתה חזקה. יהב לה מכה בחוטרא והפילה. אמר לו רב חונא° . הא דיקלא קאים הכא _{הרי יש כאן דקל} והוא כלחי למבוי _{ולמה הפלתה את הקורה שהרי אינה מוסיפה ואינה גורעת?} אמר לו רב° _{אבא בר אייבו} עינוי דרב חונא° גבה _{לרב חונה° יש עניים והוא רואה את הדקל,} ועינוי דרב° _{אבא בר אייבו} לית אינון גבה? אלא הריני אוסר להן משם קורה. ולשבת הבאה, אני מתיר להן משום לחי. שיהיו יודעין שאם ינטל הדקל שהוא אסור לטלטל. ואית בעי מימר, דלא יהוון סברין דהלכה כ°רבי יודה . ד°רבי יודה אמר, רחבה אף על פי שאינה ברייה. ואף במקום אחר יעשו כן. לכן אני אוסר אף שיש כאן דקל שמשמש כלחי. כדי להודיע שאין הלכה כ°רבי יודה . רבי חיננא°

[דף ח עמוד א]

לא אמר כן. אלא רב° _{אבא בר אייבו} אזל לחד אתר _{הלך למקום אחד}. חמא חד מבוי _{ראה מבוי אחד} שניטל קורתו ואסר לה. אמר לו רב חונה° , דיקלא קאים והוא כלחי למבוי ולמה אסרתה את המבוי?. אמר לו רב° _{אבא בר אייבו} עינוי דרב חונה° גבה _{לרב חונה° יש עניים והוא רואה את הדקל,} ועינוי דרב° _{אבא בר אייבו} לית אינון גבה? אלא הריני אוסר להן משום קורה, ולשבת הבאה אני מתיר להן משום לחי. שיהיו יודעין שאם ינטל הדקל, שהוא אסור לטלטל. אית דבעי מימר, דלא יהוון סברין כ°רבי יודה שכיוון שהותר על ידי הקורה, אף שניטל בשבת הותר. תנן, הגינה והקרפף שהוא שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה, או שתהא סמוכה לעיר. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה, מטלטלין בתוכה. והא תנינן תמן, אי זהו קרפף שנוטלים ממנו עצים ביום טוב? כל שהוא סמוך לעיר, דברי °רבי יודה . והכא הוא אומר הכן שלא צריך שיהיה סמוך לעיר אמר רבי מנא° _{בן יונה}. קרפף שיש בור , כבית דירה עבד לה °רבי יודה

ירושלמי עירובין, פרק א, הלכה ה

מתני’: היתה של קש או של קנים, רואין אותה כאילו היא של מתכת. ^א_לגעקומה, רואין אותה כאילו היא פשוטה. עגולה, רואין אותה כאילו היא מרובעת. ואם יש בהקיפה ג' טפחים, יש בה רוחב טפח:

גמ’: תנן, היתה של קש או של קנים, רואין אותה כאילו היא של מתכת. כמאן? כ°רבי יודה . ד°רבי יודה אמר, רחבה אף על פי שאינה בריאה: עקומה, רואין אותה כאילו היא פשוטה: אמר רבי אחא° בשם רבי זעירא° . ד°רבי יודה היא, שאינו מצריך שתהיה יכולה לקבל אריח. רבי יוסה° _אסי אמר בשם רבי זעירא° , _{אפשר להעמיד} שדברי הכל היא. בעקמומית מן הצד _{שיוצא חוץ למבוי אבל בגובה שווה.} ובלבד שתהא עקמומית שאינה מעכבת את המבוי. אבל עקמומית שהיא מעכבת את המבוי, הרי זו אסורה. ואי זהו עקמומית שהיא מעכבת את המבוי? כל שאילו יגוד את החלק שיוצא חוץ לבוי ואין בין זו לזו ג': תנן, עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת. עוד היא ד°רבי יודה שהרי עגולה אינה יכולה לקבל אריח. תנן, כל שיש בהיקפו שלושה יש בה רוחב טפח. מן הים למדו דכתיב (מלכים א ז כג) ויעש את הים מוצק עשר באמה וגו'. וקו שלשים אמה יסוב אותו. אי אפשר לומר עגול, שכבר נאמר מרובע. _{דכתיב, משפתו אל שפתו עגול. שפתו עגול הא גופו מרובע.} אי אפשר לומר מרובע, שכבר נאמר עגול.

[דף ח עמוד ב]

אין תימר מרובע, נמצאת אומר קס"ו ושתי ידות _{שני שליש} מקוה טהרה הוא מחזיק. שהרי נפחו ת"ק אמות מרובעות _{עשר אמות אורך עשר אמות רוחב וחמש אמות גובה.} ונפח מקוה ג’ אמות מרובעות. אין תימר עגול, הרי שנפח הים היה שע"ה אמות מרובעות. שהעיגול קטן ברבע מהריבוע. נמצאת אומר, קכ"ה מקוה טהרה היה מחזיק. והא כתיב אלפים בת יכיל. והבת שלוש סאים דתנן מעשר הבת מהכור. ובכור יש שלושים סאה. נמצא שהיה בו ת"ר סאים. נמצא שהחזיק ק"נ מקואות. אמור מעתה. שתי אמות העליונות עגולות היו. ושלש אמות התחתונות מרובעות היו. נמצאת אומר ת"נ אמות מרובעות היו בו. שלוש מאות בחלק המרובע ומאה וחמישים בחלק העגול. ומאה וחמשים ידות טהרה היה מחזיק. כתוב אחד אומר (מלכים א ז כו) אלפיים בת יכיל, וכתוב אחד אומר (דברי הימים ב ד ה) מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל. אי אפשר לומר אלפיים, שכבר נאמר שלשת אלפים. אי אפשר לומר שלשת אלפים, שכבר נאמר אלפיים בת. נמצאת אומר, אלפיים בלח, שהן שלשת אלפים ביבש. מיכן למדו חכמים, ארבעים סאה בלח, שהן כוריים ביבש _{שישים סאה.} שהגודש שליש מלבר

ירושלמי עירובין, פרק א, הלכה ו

מתני’: ^א_לדלחיים שאמרו, גובהן עשרה טפחים. רוחבן ועוביין כל שהן. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. רחבן שלשה טפחים:

גמ’: תנן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. רחבן שלשה טפחים. מתני' במשוכין מן הכותל. אבל אם היו סמוכין לכותל, אוף °רבי יוסי _{בן חלפתא} מודה. ותני כן _{שמעיקר הדין די בלחי כלשהו ורק בלחי שרחוק שלושה מהכותל צריך שיהיה יותר משלושה} עשה לחיים למבוי. אם גבוהין מן הארץ ^א_להפחות מג', או שהיו סמוכין לכותל פחות מג', מותר הרחיק שלושה, צריך שיהיה הלחי שלוש ומשהו כדי שיהא העומד רבה על החלל. אבני הבניין היוצאות מן הבניין. אם אין בין אחת לחבירתה ג' טפחים, נידון כלחיים. קרן זוית יוצא מיכן _{הכתל בפתח המבוי נכנס מעט לתוך הפתח} וקרן זוית יוצא מיכן, נידון כלחיים. ^א_לוכותל הנכנס, ונראה כפס מבפנים, ושוה מבחוץ. או שנראה כפס מבחוץ, ושוה מבפנים. נידון כלחיים

[דף ט עמוד א]

היה משוך _{שהצמיד את הלחי לכותל מבחוץ,} אבא בר רב חונה° אומר. רואין אותו כאילו הוא כנוס, וכשר. התיב רב חסדא° י. והתנינן, ^א_לזחצר גדולה שנפרצה לקטנה. הגדולה מותרת, והקטנה אסורה. לפי שנפרצה במלואה. ויעשו כותלי גדולה כלחיים אצל כותלי קטנה, ותותר הקטנה בנראה מבחוץ ושווה מבפנים? אמר לו אבא בר רב חונה° . תיפתר במשוכין כתלי קטנה לתוך הגדולה יותר מעשר ואין כאן לחי. תני רבי שיין° קומי רבי אחא° . והתניא בגדולה אחת עשרה ובקטנה עשר ואם כך הגדולה עודפת פחות מג’ טפחים מכל צד והוי לבוד, ואפילו משוכין הרבה תתיר איתבעת מתניתא ולא אישתכחא _{חיפשו את הבריתא הזו ולא מצאו בין הברייתות ששנו רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי ורבי הושעיה°} אמר לו רבי אחא° . כן אמר רבי שמעון בן לקיש° . כל משנה שלא נכנסה לחבורה _{בבית המדרש של רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי ורבי הושעיה° ,} אין סומכין עליה. אמר רבי יוסה° _אסי. אתייא כמן דאמר, חצר ניתרת בשני פסין, ובלבד פס של ארבעה טפחים מיכן, ופס של ארבעה טפחים מיכן. ואם ניתן ארבעה לצד אחד, ישאר רק שתים לצד שני. וכן אמר רבי יוסה ברבי בון° . ואפילו תימא כן שיש בריתא כזו, אתיא כמאן דאמר חצר ניתרת בב' פסים, ובלבד פס של ד' טפחים מיכן, ופס של ד' טפחים מיכן. רב עוקבה° אמר בשם רבנן דתמן. לגדולה הן נידונות _{שכיוון ששני הפסים הללו משמשים להתיר את הגדולה} אינן נידונות לקטנה. מבוי שהכותל שבצידו האחד יוצא. וכתל שמצידו השני כנוס. כהנא° אמר, נותן את הקורה לוכסן, ומשתמש לוכסן. רבי אחא° אמר בשם כהנא° , נותן הקורה לוכסן ומשתמש לוכסן, ובלבד שלא תהא הקורה משוכה יותר מעשר. ואמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. קיימא רב אבדימי נחיתה° , ובלבד שלא תהא הקורה משוכה יותר מעשר. רבי אחא° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° . ובלבד שלא יהא הכותל משוך יותר מארבע. אשכחת אמר. מה דצריכא להן _{לרבי שמעון בן לקיש° שאסרו מספק יתר על ארבע,} פשיטא להן _{לכהנא° שהתיר עד עשר.} אמר רבי עולא° _{אילעאבן ישמעאל}. משלשה ועד ארבע היא מתניתין

[דף ט עמוד ב]

אם היה כותל משוך מחבירו פחות משלשה טפחים, אפילו יותר מעשר מותר. יותר מארבע אמות, אפילו פחות מעשר אסור. אלא כן אנן קיימין, משלשה ועד ארבע. ועל זה אמר כהנא° שעד עשר אמות מותר .

ירושלמי עירובין, פרק א, הלכה ז

מתני’: בכל עושין לחיים, ^א_לחאפילו בדבר שיש בו רוח חיים. °רבי מאיר אוסר. ^א_לטומטמא משום גולל. ו°רבי מאיר מטהר. ^א_מכותבין עליו גיטי נשים. °רבי יוסי הגלילי פוסל:

גמ’: תני, כל דבר שיש בו רוח חיים, ^א_מאעושין אותו דופן לסוכה, ואין עושין אותו לחי. דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, אין עושין אותו דופן, אבל עושין אותו לחי. אמר רבי אחא° . הבריתא משובשת דחד דינא הוא. מאן דאמר עושין אותו דופן, עושין אותו לחי. ומאן דאמר אין עושין אותו דופן, אין עושין אותו לחי. _{והרישא של הבריתא, תריי תניין אינון שחולקים בדברי °רבי מאיר . מי שאמר עושין אותו דופן, לא אמר אין עושים אותו לחי. וגם הסיפא תריי תניין אינון שחולקים בדברי חכמים. ומי שאמר עושים אותו לחי לא אמר אין עושים אותו דופן.} רבי יוסה° _אסי אמר חד תנא הוא. ל°רבי מאיר למה עושין אותו דופן? שאילו ישמט, מרגיש. ואין עושין אותו לחי. שאילו ישמט אינו מרגיש. קם רבי יושוע דרומיא° עם תלמידוי דרבי יוסא° . אמר לו. אמרין דבתריה _{אמרו את סוף המשנה} והיא פליגא על רבכון רבי יוסי° _{בר זבידא}. דתניא, וחכמים אומרים אין עושין אותו דופן, אבל עושין אותו לחי. ומה לחי שבשעה שאילו ישמט אינו מרגיש, את אמר מותר, כאן דופן שאילו ישמט הוא מרגיש לא כל שכן? אלא על כרכך דהוי תרין תניין אינון אף על דעתיה דרבי יוסי° _{בר זבידא}: כמה דתימר תמן תרין תניין אינון על דרבי אחא° , כן את אמר אוף הכא תרין תניין אינון על דרבי יוסי° _{בר זבידא}. רבי שמעון בר כרסנא° אמר בשם רבי אחא° . °רבי מאיר ו°רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי אלעזר בן עזריה , שלשתן אמרו דבר אחד. _{שכל שאינו קבוע אינו נחשב. לא לענין סוכה ולא לענין להביא טומאה באהל.} °רבי מאיר דלחיים, דתנן. בכל עושין לחיים, אפילו בדבר שיש בו רוח חיים. °רבי מאיר אוסר. ומטמא משום גולל, ו°רבי מאיר מטהר. °רבי יוסה דאהילות, דתנן. °רבי יוסה אומר. הבית שבספינה, אינו מביא את הטומאה. °רבי אלעזר בן עזריה , דתני. מעשה ב°רבי אלעזר בן עזריה ו°רבי עקיבה שהיו באין בספינה. ועשה °רבי עקיבה סוכה בראש הספינה. ובאת הרוח והפריחתה. אמר לו °רבי אלעזר בן עזריה . °עקיבא _{בן יוסף}, היכן סוכתך? תנן, כותבין עלהם גיטין, °רבי יוסי הגלילי פוסל. מה טעמא ד°רבי יוסי הגלילי ? דכתיב וכתב לה ספר כריתות. מה ספר מיוחד שאין בו רוח חיים. אף כל דבר שאין בו רוח חיים. מה ספר דבר מיוחד שאינו אוכל. אף כל שאינו אוכל. מה טעמא דרבנן? מה ספר מיוחד שהוא בתלוש, ^א_מבאף כל דבר שהוא

[דף י עמוד א]

בתלוש. על דעתיה ד°רבי יוסי הגלילי , האם ידות אוכלין כאוכלין וכשם שאסור לכתוב על אוכל כך אסור לכתוב על ידות אוכלין? נישמעינה מן הדא, כתבו על קרן הצבי , וגדדו וחתמו ונתנו לה, כשר. מפני שגדדו ואחר כך חתמו. הא אם חתמו ואחר כך גדדו, לא. משמע שידות אכלים כאכלים שהקרן יד לבשר הראש. רבי אחא° אמר בשם רבי מיישא° . והוא שכתב על זכרותו של קרן, אבל אם כתב על נרתיקו, כפרוש הוא וכשר. _{כדי שאוכל יקבל טומאה צריך שקדם לכן הוא יוכשר לקבל טומאה על ידי שיבא במגע עם אחד משבעה משקים ובתנאי שהמשקים הללו יהיו לרצונו ותנן, כל משקה שתחילתו לרצון אף על פי שאין סופו לרצון הרי זה בכי יותר כך שאם רצה שמי הגשם יפלו על איזה דבר התלוש מהקרקע, אם אחר כך יפלו המים על פירות או שיפלו הפירות לתוך מי הגשמים, הוכשרו הפירות לטומאה אף על פי שלא רצה בזה. אבל אם רצה שהגשם יפול על דבר מחובר לקרקע, אם נפלו המים על פירות או אם הפירות נפלו לתוך המים האלה, אין הפירות מקבלים טומאה.} רבי יונה° בעי. אף לענין הכשר זרעים כן _{של°רבי יוסי הגלילי בהמה נחשבת כמחוברת לקרקע?} היך עבידא? חישב עליהן שירדו על הבהמה, וירדו מן הבהמה על האוכלין, מכשירים או לא? תמן אמר °רבי יוסי הגלילי שאין כותבים על בעלי חיים דכתיב ספר. מה ספר מיוחד שאין בו רוח חיים, אף כל דבר שאין בו רוח חיים. דבעלי חיים נחשב כמחובר לקרקע, אוף הכא כן לענין הכשר. כשם שמים שנפלו לדבר המחובר לקרקע כגון בור שיח או מערה אינו מכשיר אפילו כשרוצה במים דכתיב (ויקרא יא לד) וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא. ואין זה כלי, אף בבעלי חיים כן. אפילו שרוצה שהמים יפלו עליהם אין הם מכשירים? שנייא היא דכתיב (ויקרא יא לד) וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא. בכל, לרבות בעלי חיים. מעתה אפילו חישב שירדו לבורות לשיחין ומערות יכשירו? ^א_מגשנייא היא הכא דכתיב כלי

ירושלמי עירובין, פרק א, הלכה ח

מתני’: שיירה שחנתה בבקעה והקיפוה כלי בהמה, מטלטלין בתוכה. ובלבד שיהא גדר גבוה י' טפחים, ולא יהו פרצות יתירות על הבנין. ^א_מדכל פירצה שהיא כעשר אמות מותרת, מפני שהיא כפתח. יותר מיכן אסור:

גמ’: אמר רב אדא° בשם רבי חסדייא° . למי נצרכה? ל°רבי יוסה בי רבי יודה . ד°רבי יוסה בי רבי יודה אומר. כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה. ומודה הוא הכא, שבשיירה הקלו. ותני כן. בכל עושין מחיצות, אפילו אוכפין, אפילו עביטין, אפילו גמלים. ובלבד שלא יהא בין איכוף, לאיכוף מלוא איכוף. בין עביט לעביט, מלוא עביט. בין גמל לגמל, כמלוא גמל. ובלבד שלא יהא עומד כנגד עומד, ופרוץ כנגד פרוץ. אלא עומד כנגד פרוץ, ופרוץ כנגד עומד. נמצאת אומר לענין ^א_מהכלאים. כל הפחות מג' כסתום. מג' ועד ארבעה.

[דף י עמוד ב]

אם העומד רבה על הפרוץ, מותר אפילו כנגד הפרוץ. ואם הפרוץ רבה על העומד, אסור אפילו כנגד העומד. מארבעה ועד עשר. אם העומד רבה על הפרוץ, מותר. אם הפרוץ רבה על העומד, כנגד העומד מותר. כנגד הפרוץ אסור. אם הפירצה ^א_מויותר מעשר. אף על פי שהעומד רבה על הפרוץ, כנגד העומד מותר. כנגד הפרוץ אסור. אבל לענין שבת, ^א_מזכל הפחות מג' כסתום. ^מחמג' ועד ארבעה, ומארבעה ועד עשר, אם העומד רבה על הפרוץ מותר. אם הפרוץ רבה על העומד אסור. יותר מעשר. אף על פי שהעומד רבה על הפרוץ, אסור. רבי חנניה° ורבי יודה בן פזי° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בכלאים, לית כאן מג' ועד ארבעה. אלא אם יש פרצה יותר מג' טפחים ואין בעומד מקום ארבעה, הכל אסור גם כנגד העומד. התיב רבי מנא° _{בן יונה}. והתנינן מקיפין בקנה. וקנה יש לו מקום ארבעה? אמר לו, לא תתיביני פחות משלשה. שכל הפחות מג', כסתום. רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו} מכל מקום, אפילו מג’ עד ד’, מכיון שהעומד רבה על הפרוץ מותר

ירושלמי עירובין, פרק א, הלכה ט

מתני’: ^א_מטמקיפין ג' חבלים זו למעלה מזו, וזו למעלה מזו. ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו ג' טפחים. שיעור חבלים, עוביין יותר על טפח. שיהא הכל עשרה טפחים:

גמ’: אמר רבי זעירא° . לא אמרו דין מחיצה, אלא בעשרה, וביותר מעשרה. הא פחות מיכן לא. ותני כן. גבי סוכה הביא דופן של ז' טפחים, והגביהו מן הארץ פחות מג', מותר ויביא שלוש חבלים דקים. ויתן חבל בראש עשר טפחים, וישאיר רווח שלוש ויתן חבל, דהוי לבוד. וישאיר רווח שלושה טפחים מהקרע ויתן חבל דהוי לבוד. דתמן את אמר, כל פחות מג' כסתום. ואוף הכא את אמר, כל פחות משלשה כסתום, והאמצע _{ארבע טפחים שבאמצע} יהיה ניתר בעומד מרובה על הפרוץ? ייבא כיי דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה. העומד והחלל מצטרפין לארבעה, ואיתמר עליה. והוא שיהא עומד רבה על החלל מצד אחד וכאן בכל צד יש שלוש טפחים והחלל הוא של ארבעה טפחים. אין את בעי מקשייא, הכין קשי _{אם אתה רוצה להקשות כך תקשה}. הרי מדובר בסוכה בגובה עשרה טפחים. אז למה צריך דופן שבע ומשהו? שיביא דופן של ארבעה טפחים וכל שהו. ויגביהו מן הארץ שלושה טפחים חסר כל שהוא. וכיוון שהסוכה עשר נמצא מתחתיה פחות מג’ דהוי לבוד ומעליה עד הסכך ג’ דהוי לבוד. אמר רבי שמעון בן לקיש° בשם רבי יודה בן חנניה° . נעץ ארבעה קנים בארבע זויות הכרם וקשר גמי מלמעלה, מציל

[דף יא עמוד א]

משום פיאה אפילו למעלה מעשר אמות. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. כמחיצות שבת, כן מחיצת כלאים. כמו שלענין שבת לא מועיל צורת הפתח ליותר מעשר. אף לענין כלאים לא מועיל צורת הפתח ביותר מעשר. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מעשה שהלך °רבי יהושע בן קרחה אצל °רבי יוחנן בן נורי לנגנגד. והראהו שדה אחת ובית חבירתה היתה נקראת והיו שם פרצות יותר מעשר. והיה נוטל אעים וסותם, דוקרנין וסותם, עד שמיעטן פחות מעשר. אמר כזו כן מחיצת שבת. אמר רבי זעירא° . מודה רבי שמעון בן לקיש° לענין שבת, שאין פיאה מצלת יותר מעשר. אמר רבי חגיי° . מתני' אמרה כן. דתנן, מקיפין ג' חבלים זה למעלה מזה. אם אומר את, שהפיאה מצלת יותר מעשר לענין שבת, יעשה רק חבל אחד מלעלה. אמר רבי יונה° . רב הושעיה° בעי. הדא פיאה _{שאמרה המשנה שמקיפין ג' חבלים זה למעלה מזה,} היכא איתאמרת? מלמעלן או מן הצד? אין תימר מלמעלן ולא מועיל למעלה מעשר, כל שכן שמן הצד לא מועיל למעלה מעשר. אין תימר מן הצד, הא מלמעלה לא _{ואולי כן מועיל אפילו למעלה מעשר.} אין תימר מלמעלן, יאות רבי חגיי° מקשה. אין תימר מן הצד, לא אמר רבי חגיי° כלום. שאולי מלמעלה מותר יותר מעשר. מה נפשך? אם מלמעלן מועיל ביותר מעשר. למה המשנה לא אמרה שישים חבל אחד מלמעלן. אם מן הצד מועיל, שתאמר שישים מן הצד. רבנן דקיסרין אמרי בשם רבי ירמיה° . תיפתר בשעשויין כמין דוקרן. שאין אפשרות להניח חבל על ראשם. רבי זעירא° ורבי אבדימי° דחיפה אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש° . צורת הפתח מתירה לגובה אפילו עד מאה אמה. אמר רבי יודן° . הדא דתימר, לענין כלאים. אבל לענין שבת, לא תהא פיאה גבוהה מן הקורה. אמר רבי יוסה° _אסי אמר °רבי . היא כלאים היא שבת בשניהם צורת הפתח מועילה אפילו למעלה מעשרים אמה. על דעתיה ד°רבי , מה בין קורה ומה בין פיאה? קורה מצלת מרוח אחת. פיאה אינה מצלת עד שתהא מגופפת

[דף יא עמוד ב]

מד' רוחותיה _{שתי קורות וקנה על גבן והארץ מלמטה.} ותייא כייא דאמר רבי זעירא° בשם רב המנונא° . פיאה אינה מצלת, עד שתהא מגופפת מד' רוחותיה. אמר רבי אבא בר ממל° טטרפליות שבכרמים _{מחצלת שפרוסה על ארבע עמודים לצל,} אסור לטלטל תחתיהן, מפני שהן סוף תקרה. ואין סוף תקרה מציל משום פיאה. אמר רבי פנחס° . אתא עובדא קומי רבי ירמיה° , בארבעה עמודים ועליהם ארבע פצטליות _קורות, והתיר לטלטל משום פיאה. רבי בון° ורבין° בעון קומי רבי זעירה° . פיאה מהו שתציל בסוכה? אמר לון, פיאה מצלת בסוכה. סוף סכך מהו שיציל בסוכה? אמר לון, אין סוף סכך מציל בסוכה. מה בין זה לזה? זה פאה נעשה לכאן _לדופן. וזה _סכך נעשה לכאן _לגג אמר רבי אבהו° . כל אילין מיליא לענין מיסב ומיתן. הא להורות, אסור להורות. מה אם סוכה קלה, את אמר אסור? שבת החמורה, לא כל שכן? רבי בון בר חייא° , בעא קומי רבי זעירא° . מאן תנא פיאה מצלת? לא °רבי יוחנן בן נורי ? אמר לו אין, הדא תנה ויחידאה הוא. אבל לרבנן לא מועיל צורת הפתח מארבע רוחות _{ברשות הרבים אבל בכרמלית מועיל}

ירושלמי עירובין, פרק א, הלכה י

מתני’: ^א_נמקיפין בקנים, ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים. בשיירא דיברו, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. וחכמים אומרים, לא דיברו חכמים בשיירא אלא בהווה. כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב, אינה מחיצה. דברי °רבי יוסי בי רבי יהודה . וחכמים אומרים, אחד משני דברים. ארבעה דברים פטרו במחנה. מביאין עצים מכל מקום. ופטורין מרחיצת ידים ומדמאי ומלערב.

[דף יב עמוד א]

גמ’: תנן, מקיפין בקנים, ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים. בשיירא דיברו, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. הא יחיד, צריך שתי וערב. ל°רבי יודה , שניא בין יחיד לשיירא. ולרבנן לא שנייה בין יחיד לשיירא? נישמעינה מן הדא _{שגם לרבן יש הבדל בין יחיד לשיירא,} דתנן. שיירא שחנת בתל שהוא גבוהה עשרה. או בנקע שהוא עמוק עשרה, או בגינה שהיא מוקפת גדר, מטלטלין בה. אפילו כור אפילו כוריים מטלטלין בה. ^א_נאובלבד שלא ישייר בה בית סאתים פנוי _{ואם שייר בית סאתים פנוי הכל אסור.} אין בה עד בית סאתים, מטלטלים בכולה אף על פי שלא מלא את כולה. אמר רבי אחא° בשם רבי חיננה° . אפילו הניח שם אוכפות, אפילו עביטין, אין זה נחשב מקום פנוי. מילתיה דרב הונא° אמרה, ובלבד שימוש אדם ולא לכלים, _{דלכל אדם נותנים בית סאתים ולא תלוי בכמות הכלים.} דאמר רבי אבא° בשם רב חונה° . הקיפו בשתי או ערב. אדם ^א_נבאחד או שנים, נותנין להן בית סאתים. ג', נותנין להן בית ששת סאין. _{מכאן שלא נותנים מקום לפי כלים רק לפי שימוש אנשים} מיכן והילך לפי חשבון. אין שיירה פחות משלשה. ואין העובד כוכבים ומזלות משלים בשיירה. קטן מהו שישלים בשיירא? _{נשאר בשאלה} אין עובד כוכבים ומזלות משלים בשיירא. היך עבידא? היו שנים ועירבו עירוב אחד _{בית שש סאים,} ובא העובד כוכבים ומזלות והוסיף עוד ישראל אחר לשם. כבר נכנסה שבת באיסור. היו ג' ועירבו שנים עירובין _{שש סאין.} ובא העובד כוכבים ומזלות ופחת _{שלקח אחד מהאנשים,} כבר נכנסה שבת

[דף יב עמוד ב]

בהיתר, ומותר לשנים שנותרו לטלטל בכל שש הסאים. רבי דריפה° אמר, רבי ניסא° שאל. מהו ליתן להן ג' ראשי תורין. ויהא זה מטלטל בתוך סאתים של זה, וזה מטלטל בתוך סאתים של זה _{כגון ששניים כל אחד הקיף בית סאתים וקדקוד של בית סאתים אחד נכנס לתוך השני האם יהיה מותר לשניהם לטלטל באותו ראש תור?} תנן, כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה, דברי °רבי יוסי בי רבי יהודה . אמר רבי אחא° בשם רב חסדיי° . אתייא ד°רבי יוסי בי רבי יודה , בשיטת אביו, וחלוק על אביו. בשיטת אביו, ביחיד שאפילו פחות מבית סאתים צריך שתי וערב. וחלוק על אביו, בשיירא יותר מבית סאתים. של°רבי יהודה _{בר עילאי}, מחיצה גרועה _{או שתי או ערב לבד} מועילה בשיירה. ואילו ל°רבי יוסי בי רבי יהודה , אין מחיצה גרועה מועילה אפילו בשיירה יותר מבית סאתים. והיכן אשכחנן ד°רבי יודה אמר ביחיד אפילו פחות מבית סאתים צריך שתי וערב? נישמעינה מן הדא. דאמר רבי אחא° , תנא, רבי חנין° ורבי יוסה° _אסי אמרו בשם רב ששת° . כשם שחלוקין כאן, כך חלוקים בכלאים _{של°רבי יהודה בר עילאי אין מחיצה מועילה עד שתהיה שתי וערב.} וכלאים לא אפי' היא בית רובע _{שסתם שדה בית רובע?} מכאן של°רבי יהודה _{בר עילאי} אם אינו שתי וערב אינו מועיל ביחיד אפילו פחות מבית סאתים. תנן, ארבעה דברים פטרו במחנה. מביאין עצים מכל מקום. ופטורין מרחיצת ידים ומדמאי ומלערב. כמה הוא מחנה? רבי חנניה° אמר מאה. דכתיב (שופטים ז יט) ויבא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה. רבי אבינה° בעי. אילו אמר מחנה ואנשים אשר אתו מאה, יאות. דמשמע שכל המחנה היו מאה. אבל כאן נאמר בקצה המחנה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, עשרה. דכתיב(שמואל א כה ט) ויבאו נערי דוד וידברו אל נבל את כל הדברים האלו בשם דוד וינוחו. מהו וינוחו? רבי יוסטא בר שונה° אמר, נעשו מחנה. רבי יודה בן פזי° אמר, עשרה. דכתיב (דברי הימים א יב כג) עד למחנה גדול כמחנה אלהים. וכמה מחנה אלהים? עשרה _מניין. תני בשם °רבי יודה . שנים עשר אלף, כמחנה ישראל במלחמת מדין. היוצאים למלחמת הרשות, מותרין בגזל עצים לחים, ואסורין בגזל עצים יבישין. היוצאים למלחמת חובה, ^א_נגמותרין בגזל עצים יבישין ולחין. רבי דניאל בריה דרב קטינה° אמר בשם רב חונא° . אם היו עשויין

[דף יג עמוד א]

חבילה, אסור תנן, מותרים בגזל עצים. עד כדון, ברור שהדין כך כשהחיילים אינן סמוכין לחורש שלא הטריחו אותם. האם התירו להם אפילו סמוכין לחורש? תנן, ופטורים מנטילת ידים. עד כדון בשאינן סמוכין למעיין. ואפילו סמוכין למעיין? תנן, ופטורים מן הדמאי. כיצד? קנו במחנה ונכנסו עמהן לעיר, כבר נפטרו. קנו בעיר לפני שבאו למחנה, ויצאו עמהן מהעיר , כבר נתחייבו בדמאי. אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי אבהו° , אמר חזקיה° בשם רבי יודה בן פזי° . דמאי, כמשמעו, מתוקן או לא מתוקן: תנן ופטורים מלערב: אמר °רב חייה בר אשי . הדא דאת אמר, בעירובי חצרות. אבל בעירובי תחומין, ^א_נדדבר תורה הן _{ואין כח לחכמים לפטור אותם.} ויש חצירות במחנה? להתיר אהלים שבמחנה. כהדה דתני, אהלים שבמחנה, ^א_נהצריכין עירוב להוציא מאהל לאהל. אהלים שבשיירה, אין צריכין עירוב שהם לזמן מועט. °יהודה בן תימא אומר. ^א_נואף חונים בכל מקום. ובמקום שהן נהרגין, שם נקברין. שלא תאמר, יעשו כהרוגי פלמוסיות _{שהאויב הרג הרבה חיילים במקום אחד שבמקרה כזה מצאנו מחלוקת} אית תניי תני, אסור לפנותן. ואית תניי תני, מותר לפנותן. אמר רב חסדיי° . מאן דאמר מותר לפנותן, במכונסין ואין זה כבוד לקברם בקבר אחד. ומאן דאמר אסור לפנותן, במפוזרין. כשם שבהליכתן פטורין מארבעה דברים, כך בחזירתן ^א_נזפטורין מארבעה דברים. רבי יוסה ברבי בון° שמע לה מן הדא דכתיב (שופטים ז ג) מי ירא וחרד, ישוב ויצפור _{ישכים לפני עלות השחר} מהר הגלעד. ולמה הן חוזרין בצפירה _{לפני עלות השחר?} מפני השונאין שלא יראו שיש פחדנים במחנה ישראל. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רב° _{אבא בר אייבו} כשם שבהליכתן פטורין מארבעה דברים, כך בחזירתן פטורין מד' דברים.

הדרן עלך פרק מבוי

פרק שני - עושין פסים

כולל שיעורי שמע

ירושלמי עירובין, פרק ב, הלכה א

מתני’: ^ב_אעושין פסין לביראות. ד' דיומדין נראין כשמונה, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי מאיר אומר. שמונה נראין

[דף יג עמוד ב]

כשנים עשר. ארבעה דיומדין וארבעה פשוטין. גובהן עשרה טפחים, ורוחבן ששה, ועוביין כל שהוא. וביניהן כמלוא שתי רבקות של שלש שלש בקר _{יחד עשר אמות} דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. של ארבע ארבע _{שלוש עשרה אמות ושליש.} קשורות ולא מותרות. אחת נכנסת ואחת יוצאת:

גמ’: תנן, עושין פסין לביראות, ד' דיומדין. ולמה דיומדין ולא פשוטים? לפי שהפרוץ רבה על העומד. ובכל מקום בפרוץ רבה על העומד אסור. לפיכך הוא עושה דיומדין, ולא פשוטין. כדי שיהיה הכר ולא יטעו לעשות כן בשאר חצרות ואף הוא מוכיח על עצמו שנראה שנעשו משום הולכת הבאר. אמר רבי זעירא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. הגיעוך סוף תחומי שבת, עד היכן הן _{מכאן תוכל ללמוד מה היקף מחיצות המינימלי שעדין יחשב רשות היחיד מהתורה.} שאם עשה כן במקום אחר וחזר וזרק מרשות הרבים לתוכן ^ב_בחייב. דהוי רשות היחיד מדאוריתא. רבי יוסה° _אסי אמר. לפי שבכל מקום אין מחיצה מועילה אלא בעומד רבה על הפרוץ, וכאן היקלתה עליו שיהא הפרוץ רבה על העומד. לפיכך החמרתה עליו בדבר אחר. שבכל מקום עושה פס של ד' טפחים. וכאן עושה פס של ו' טפחים. אמר רב ירמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^ב_גלא התירו פסי ביראות אלא לעולי רגלים בלבד. רב אבין° אמר. בשעת עולי רגלים מותר לכולם. רבי ירמיה° אמר בשם רבי שמואל בר רב יצחק° . מפני עולי רגלים הותר בתחילה, ולא עמד בית דין ואסר . אמר רבי עזרא° קומי רבי מנא° _{בן יונה}. מתני' אמרה כן דתניא, עושין פסין לביריות בזמן הזה. ותנינן. ממלין מבור הגולה בגלגל בשבת. מבור הגדול ומבאר הקר ביום טוב. מפני מה ממלין מבאר הקר בגלגל ביום טוב? אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה וחנו על אותה הבאר. והתנו עמהן הנביאים שביניהן, שיהו ממלין מבאר הקר בגלגל ביום טוב. לא כל בארות הקר התירו, אלא אותה הבאר שחנו עליה בלבד

 

[דף יד עמוד א]

כמה דאת אמר תמן. מה שהותר בזמן ההוא על ידי הנביאים, הותר לעולם. אף הכא, פסי ביראות שהותרו בזמן שהיו עולי רגלים, הותרו גם בזמן הזה. רבי אבדימא דחיפא° הורי בחיפא ורבי ירמיה° הורי בחלף להתיר בפסי ביראות בזמן הזה. תנן, ד' דיומדין נראין כשמונה, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי מאיר אומר. שמונה נראין כשנים עשר. ארבעה דיומדין וארבעה פשוטין. _{קא סלקא דעתין שכל המחלוקת היא רק כאשר המרחק גדול מעשר אמות של°רבי יהודה בר עילאי הדרך היחידה למעט את הרווח זה על ידי הגדלת הדיומדין ואילו לפי °רבי מאיר יכול למעט גם על ידי הוספת פשוטים. אבל עד עשר אמות גם °רבי מאיר מודה שדי בארבע דיומדין.} הוון בעיי מימר, °רבי מאיר _{שאמר שאם רוצה להגדיל את השטח יכול להוסיף פשוטים.} יודה ל°רבי יודה שיכול להגדיל את הדיומדין. °רבי יודה שאמר שצריך להאריך הדיומדין, לא יודה ל°רבי מאיר שאפשר להוסיף פשוטים. איך °רבי מאיר יודה ל°רבי יודה ? הא °רבי מאיר אית ליה שצריך דיומדין ופשוטין, ואת אמר הכין ש°רבי מאיר יודה ל°רבי יהודה _{בר עילאי} שיכול להאריך הדיומדין? הטעם ש°רבי מאיר מצריך גם פשוטים, זה בגלל שאם נתיר ללא הוספת פשוטים מתוך שאת עושה דיומדין אבל לא פשוטין, אף הוא סבור לומר שמא כל מחיצת שבת כך הוא, שזה סוג מחיצה חדשה. והוא הולך ועושה כן במקום אחר, ומתחייב מדרבנן. ועכשיו שאתה אומר שהוא יכול לעשות גם פשוטים. הוא מבין שזו מחיצה רגילה וכל דיני מחיצה חלים עליה ואם עשה כן במקום אחר צריך שיהיה העומד מרובה על הפרוץ, ורק בביראות הקלו בפרוץ מרובה על העומד. אבל ודאי שיודה °רבי מאיר ל°רבי יהודה _{בר עילאי} שיכול להאריך את הדיומדין. רבי אחא° אמר בשם רבי חיננא° . לא דין מודי לדין, ולא דין מודי לדין _{לא זה מודה לזה ולא זה מודה לזה}. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. אף על גב דלא אמר רבי יוסה° _אסי רבי הדא מילתא, ש°רבי מאיר ו°רבי יהודה _{בר עילאי} לא מודים אחד לשני, אמרה דכוותה. רבי אבא° ורבי בון° בעון קומי רבי זעירא° . ל°רבי מאיר אם המרווח גדול מעשר. כמה יהיה הדיומד רחוק מהקרש ולא יהיה צריך לפשוט אחר? אמר לו, פחות משלשה כסתום. יותר מששה, הופלג. אלא כן אנן קיימין, מג' ועד שישה. אין תימר ד°רבי מאיר מודה ל°רבי יודה שאפשר להאריך הדיומדין במקום לשים פשוטים. מה זה משנה אם יעשה כדיומד ארוך ולא יהא צריך פשוט, או שיהיה כדיומד ופשוט? אמר רבי אבא בר ממל° . לא נצרך °רבי מאיר לפשוטים אלא בשיטת °רבי יודה שהתיר כשהמרווח בין הדיומדין שלוש עשרה אמה ושליש. אבל אם היה המרווח רק עשר אמות, גם °רבי מאיר מודה שאין צורך בפשוטים. רבי יוסה° _אסי אמר לשיטת °רבי מאיר

[דף יד עמוד ב]

אפילו אם המרווח רק עשר אמות ואפילו פחות צריך פשוטים, שהרי מכל מקום אין העומד רבה על הפרוץ. מכיון שאין העומד רבה על הפרוץ, צריך פשוט. _{שלא יחשבו שדיומדין זה סוג חדש של מחיצה שמתיר אף בפרוץ מרובה על העומד וילכו ויעשו כן במקום אחר. לפיכך חייבו אותו לשים פשוטים כדי שיהיה היכר שרק בביראות הקלו בפרוץ מרובה על העומד} : ^ב_דהיתה אבן אחת גדולה, רואין שאם תיחלק _{מלשון החלקה וישור,} ויש בה ששה לכאן וששה לכאן, נידון משום דיומד. אית תניי תני, שאם תיחקק מבפנים. הוון בעיי מימר. מאן דאמר שאם תיחקק, מודד אמה מבפנים. מאן דאמר שאם תיחלק, מודד אמה מבחוץ. אמר רבי יוסה° _אסי. אפילו חוקק מבפנים. ולא עד קליפת השום החיצונה את עתיד להעמידה? _{שהרי אין מינימום לעובי הדיומד.} הווי לא שנייא, בין כמאן דאמר שאם תיחלק, בין כמאן דאמר שאם תיחקק. מודד מבפנים. אי נמי, מאן דאמר שאם תיחקק, בעגולה. ומאן דאמר שאם תיחלק, במרובעת. תדע לך שהוא כן. שמצאנו דחד תנייה מתיב לחבריה. אין בין דברי לדבריך, אלא שאתה אומר בעגולה, ואני אומר במרובעת. היה שם חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה, ויש בו ששה לכאן, וששה לכאן. נידון משום דיומד. לא סוף דבר חריץ. אלא אפי' גבשושית, ואפילו מקצתו חריץ ומקצתו גבשושית. ^ב_ההיו

[דף טו עמוד א]

חמשה קנים, ואין בין זה לזה שלשה. ויש בהן ששה לכאן וששה לכאן, נידונין משום דיומד. שלשה כמין גם _{צורת האות ריש,} וקשר גמי מלמעלן ועשה צורת הפתח. מהו שיציל משום פיאה? אין פיאה מצלת עד שתהא מוכחת מכל צדדיה _{צמוד לקיר או מוקף מארבע רחות. אבל כאן שני הפינות פונות לאויר ואין זה צורת הפתח שמתיר.} אלא בהין דעגלין _{שהניח את גמי עליהם בצורת מעגל.} האם כסתום הוא והיך מה דאת אמר תמן, רואין שאם תיחלק, ויש בה ששה לכאן וששה לכאן, נידונת משום דיומד. נומר אוף הכא כן? תמן עד קליפת השום החיצונה את יכול להעמידה. והכא מה אית לך? תחקוק? אם אומר את כן, בטלתה הלכות פיאה. שברגע שתחקוק יעלם צורת הפתח. הכותל, והאילן, ואישות קנים, נידונין משום דיומד. עלו מאיליהן, מטלטלין בהן עד בית סאתים כמחיצה שלא הוקף לדירה. עשאן ביד. מטלטלין בהן אפילו כור אפילו כוריים. היתה באר אחת גדולה. לחצייה עשה, ולחצייה לא עשה. לחצייה שעשה, מותר. ולחצייה שלא עשה, אסור. היו שתים, והניח שישה אבנים בכל אחד אמה על אמה. האמצעים מהו שידונו לכאן ולכאן? שפעם נאמר שחוקקים להשלים לדיומד לזה ופעם חוקקים להשלים לדיומד לזה. מה צריכה ליה? כשהיו שנים ממלין כאחד. אבל אם היה אחד ממלא, נידון לכאן או לכאן. ^ב_וחצר שהיא פתוחה לפסים. מטלטלין מן החצר לפסים, ומן הפסים לחצר. היו שתי חצרות וכותל מפריד בניהם, אסור. שצריכים עירוב. ולא תקנו רבנן עירוב בפסין. אמר רבי אבא° . לא סוף דבר שתי חצירות אלא אפילו חצר אחת, ובה שני בתים. חבריי סברי למימר. הני מילי בשלא עירבו. הא אם עירבו מותרין. אמר רבי דניאל בריה דרב קטינה° בשם רב חונא° . אפילו עיריבו אסורות. שאין עירוב עושה אותן אחת להתיר לטלטל בין הפסים, אלא רק בין החצרות. רב הונה° כדעתיה שהערוב לא עושה אותם אחד לגמרי, אלא רק מתיר להם טילטול מהבתים לחצר. דאיתפלגון. ^ב_זמבוי שצידו אחד עובד כוכבים ומזלות, וצידו אחד ישראל. רב הונה° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו}

[דף טו עמוד ב]

אם היה פתח בין חצר לחצר ועיריבו דרך פתחים. וכל חצר פתוחה למבוי, העובד כוכבים ומזלות אוסר עליהן לטלטל במבוי ולא אומרים שהעירוב עשה אותם אחד, וגוי אינו אוסר על ישראל יחיד. אבא בר בר חנה° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אפילו עיריבו דרך חלונות הם נחשבים אחד, ואין העובד כוכבים ומזלות אוסר עליהן. אפילו דיסבור רב הונא° כרבי יוחנן° _{בר נפחא} תמן שעירוב עושה אותם אחד והגוי אינו אוסר אותם במבוי. מודה הוא הכא בפסי ביראות שהוא אסור. דהכא, שמא למחר תחרב הבאר. אף הוא סבור לומר שעירוב מועיל בפסי ביראות. ואין מועיל עירוב בפסי ביריות. אמר רבי יוסי ברבי בון° , ^ב_חלא התירו פסי ביריות, אלא למלאות בהן מים בלבד. ^ב_טבאו מים בשבת, כבר נכנסה שבת באיסור. חרבה הבאר, כבר נכנסה שבת בהיתר _{ואם היה שם כדים מלאים מים יכול לטלטלם.} רבי יונה° אמר. רבי נסא° שאל. מהו לטלטל בין עובי הפסים ובין הפסים לדיומדין? נימר, אם יש בין זה לזה ד' טפחים כאיסקופה אסורה. ואם לאו כאיסקופה מותרת, ומותר לכאן ומותר לכאן ובלבד שלא יחליף. תנן, כמלוא שתי רבקות של שלש שלש בקר, דברי °רבי מאיר . תני, ישנן כעשר אמות דברי °רבי מאיר . שכל פרה אמה ומחצה, ואמה ביניין. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. של ארבע ארבע. קשורות ולא מותרות. אחת נכנסת ואחת יוצאת. ותני °רבי יודה אומר. כשלש עשרה וכארבע עשרה. _{שכל פרה} אמה מחצה ואמה ביניין:

ירושלמי עירובין, פרק ב, הלכה ב

מתני’: ^ב_ימותר להקריב לבאר, ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה. מותר להרחיק כל שהוא, ובלבד שירבה בפסים:

גמ’: אמר רבי ירמיה° בשם רבי שמואל בר רב יצחק° . עשה שיעורא כשיעור הזה, ^ב_יאאפילו גמל כולו מבחוץ מותר. פחות מכשיעור הזה, אפילו גדי כולו מבפנים אסור. תני °רבי שמעון בן אלעזר אומר. מלא גמל וגמלו _{המנהיג שלו,} מה ופליג, הרי בפרה די בראשה ורובה? לא, כל מה שהפרה פושטת צוארה, הגמל עוקם צוארו כך ששני המידות שוות. למה את בעי כדי שתהא ראשה ורובה? ואין הפרה עומדת

[דף טז עמוד א]

ברשות הרבים ואוכלת ברשות היחיד? אמר רבי יוסה° _אסי. תמן בפסי ביראות בהוא דמספיק ליה. ברם הכא בעומדת ברשות היחיד ואוכלת ברשות הרבים באוכלת מאיליה. אם רוצה להגדיל. על דעתיה ד°רבי מאיר . נותן דיומדין ומוסיף פשוטין כמה שצריך. על דעתיה ד°רבי יודה . מאריך הדיומדין אבל לא יתן פשוטין

ירושלמי עירובין, פרק ב, הלכה ג

מתני’: °רבי יהודה _{בר עילאי}, אומר עד בית סאתים. אמרו לו. לא אמרו בית סאתים, אלא בגינה ובקרפף. אבל אם היה דיר או סהר או מוקצה או חצר. אפילו בית חמשת כורין, אפי' בית עשרת כורין, מותר. ^ב_יבומותר להרחיק כל שהוא, ובלבד שירבה בפסין:

גמ’: הבאר מהו שתעלה ממידת סאתים? נישמעינה מן הדא, דתני, °רבי שמעון בן אלעזר אומר. באר שיש בה מידת סאתים, אינו רשאי להרחיק ממנה, אלא מלא ראשה ורובה של פרה. הדא אמרה שהבאר עולה ממידת סאתים

ירושלמי עירובין, פרק ב, הלכה ד

מתני’: אם היה דרך הרבים מפסקתה, יסלקנה לצדדין. וחכמים אומרים, ^ב_יגאינו צריך. אחד באר הרבים, ובור הרבים, ובאר היחיד, עושין להן פסים. אבל לבור היחיד, עושין לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים, דברי °רבי עקיבא _{בן יוסף}. ו°רבי יהודה בן בבא אומר. ^ב_ידאין עושין פסים, אלא לבאר הרבים בלבד. ^ב_טוולשאר, עושין חגורה גבוהה עשרה טפחים:

גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודה

האם רבי יהודה חזר בו? הכא הוא אומר אם היה דרך הרבים מפסקתה, יסלקנה לצדדין. שכיוון שהרבים עוברים שם בטלו מחיצות. ותנינן תמן, וכן גשרים המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת, דברי °רבי יהודה בר עילאי. וחכמים אוסרין. אלמא ל°רבי יהודה בר עילאי, אף שרבים עוברים שם לא בטלו המחיצות.  אמר רבי אלעזר° בן פדת. אינה מוחלפת. אמר רבי ירמיה°  מה שאמר רבי אלעזר° בן פדת שאינה מוחלפת, זה מפני דהוא סבר כרב יהודה° נשיאה דאמר רב יהודה° נשיאה. הא דאמרינן שלדעת °רבי יהודה בר עילאי גשרים המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת.  הדא דתימר, במפולשין לבקעה. אבל אם היו מפולשין לרשות הרבים, אסור שהרבים בוקעים שם ומבטלים המחיצה. אמר רבי יוסה° אסי. בכל אתר, רבי אלעזר° בן פדת סמיך ל רבי חייה  רובה° . ותני רבי חייה° . כיצד מתירין מבוי המפולש לרשות הרבים? °רבי יודה  אומר, לחי מיכן ולחי מיכן, או קורה מיכן וקורה מיכן.  ודי בתיקון קטן ואין בקיעת הרבים מבטלת המחיצות. וחכמים אומרים  ב_טזלחי וקורה מיכן, ויעשה צורת הפתח מיכן. והכא אמר הכין של°רבי יהודה בר עילאי רבים בוקעים ומבטלים את פסי ביראות לכן אם הייתה דרך הרבים עוברת שם יסלקנה לצדדים;? לא קשיא, כאן בעשר ונחשב כפתח ואין בקיעת הרבים מבטלת המחיצות.  וכאן בפסי ביראות בשלש עשרה וכשהרבים בוקעים בה והרי הוא כפירצה  
 

[דף טז עמוד ב]

מיליהון דרבנן פליגין. דרבי אחא° אמר. רב הושעיה° שאל לאבא. כמה תהא פירצת המבוי על דעתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי}? והוא אמר לו משלש עשרה. משמע של°רבי יהודה _{בר עילאי} גם במבוי עד שלוש עשרה אמות חשוב כפתח, ואף על פי כן בקיעת הרבים לא מבטלת המחיצות, והכא אמר הכין? רבנן דקיסרין אמרין. תמן עומד רבה על הפרוץ. ברם הכא, פרוץ רבה על העומד. תנן, אחד באר הרבים, ובור הרבים, ובאר היחיד, עושין להן פסים. אבל לבור היחיד, עושין לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים, דברי °רבי עקיבא _{בן יוסף}. מה בין בור הרבים ומה בין בור היחיד? בור הרבים, יש לו קול ואנשים יבינו שכל ההיתר של פסים הוא מפני הבור, ולא יבואו להתיר פסים במקום אחר. בור היחיד, אין לו קול. מעתה אפילו לבארו, ולמה לבאר היחיד מותר? אלא בור הרבים, אין מימיו מצויין לכלות. בור היחיד, מימיו מצויין לכלות. ושמא יטלטל גם אחרי שיכלו המים. רבי יעקב בר אחא° עמרם° ורב יהודה° _נשיאה אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. הלכה כ°רבי יודה בן בבא , שאין עושים פסים אלא לבאר הרבים. אמר רבי יודה אבוי דרבי מתניה° . מתניתא אמרה כן. דתנן, עושין פסין לבירייות. משמע שלבורות לא התירו. איך אתה מוכיח שהמשנה כ°רבי יהודה בן בבא ? הרי במשנה כתיב ברייות, משמע אף בשל יחיד. ואילו °רבי יהודה בן בבא סובר שעושים פסים רק לבאר הרבים? ממה דתנן, אבל לבור היחיד, עושין לו מחיצה גבוהה י' טפחים דברי °רבי עקיבה . אפשר לדייק שהסיפא אינה כ°רבי עקיבה כי אם הסיפא הייתה דברי °רבי עקיבא _{בן יוסף} היה צריך לאמר עושים פסים לבירייות ולבור הרבים _{אבל לבור היחיד, עושין לו מחיצה גבוהה י' טפחים דברי °רבי עקיבה ..} וממה שלא נאמר כך אלא רק עושין פסין לבירייות משמע שבין לבור היחיד בין לבור הרבים אין עושים פסין, מכאן שהמשנה כ°רבי יהודה בן בבא .

ירושלמי עירובין, פרק ב, הלכה ה

מתני’: ועוד אמר °רבי יהודה בן בבא . הגינה והקרפף שהוא שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים _{בית סאתים}. מוקפת גדר גבוה י' טפחים, מטלטלין בתוכה. ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה, או שתהא סמוכה לעיר:

גמ’: אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° , ^ב_יזמחצר המשכן למדו. דכתיב (שמות כז יח) אורך החצר מאה באמה, ורוחב חמשים בחמשים. חמשין זימנין מן מאה הא חמש אלפין. שיבעין מן שיבעין הא חמשא אלפין פרא _פחות מאה ₄₉₀₀, לכן תנינן שבעים אמה ושיריים. ותני שמואל° _{בר אבא בר אבא}, שריים שאמרו, שני

[דף יז עמוד א]

שלישי אמה שנו _{ראה ציור.} שבעין זימנין מן תרין תלתותין _{שבעים פעם שני שליש} ושבעין זימנין מן תרין תלתותין _{שבעים פעם שני שליש},דעבדין מאה וארבעים תלתותין, ומאה וארבעים תלתותין, שהן תשעים ושלש אמה ושליש, נשאר שש אמה ושני שלש. צא מהן, שני שליש על שני שליש, שהם ארבעה תשועין לריבוע שבקרן זוית. נשתייר שם תשעה עשר תלתולין חסר תשוע. כהדא דתני, יש כאן דבר קל ולא יכלו חכמים לעמוד עליו. קרפף שיש בו מידת סאתים, אינו מותר לטלטל בו אלא בארבע אמות. היו שנים, בזה בית סאה, ובזה בית סאה אפילו חסר ד' אמות. רבי זעירה° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מטלטלין בשני כאילו הוא תשלומין לראשון שהרי יחד הם פחות מבית סאתים. רבי אלא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אין מטלטלין בשני תשלומין לראשון, גזרה שמא יהיה ביחד יותר מבית סאתים. אמר רבי זעירא° . מודה רבי אלא° , שאם היו שלשה כחצובה ונפרצו השנים לאמצעי, בזה בית סאה, ובזה בית סאה, ובאמצעי בית סאה פחות רביע, מודין שמטלטלין בשני _האמצעי תשלומין לראשון. דכיוון שלא התרנו לטלטל בין השניים הצמודים אלא רק לשלישי, לא יבא להתיר יתר מבית סאתים. קרפף שיש בו יותר מבית סאתים. אמר רבי אבהו° . הואיל והוא ראוי להתיר על ידי שיירה, סימן שמדאוריתא הוא רשות היחיד. לכן ^ב_יחאם זרק מרשות הרבים לתוכו חייב. רבי שמואל בר רב יצחק° בעי. למה חייב חטאת? מילא אם תרצה ללמוד משיירה לאסור מדרבנן, אסור. הא חייב חטאת אין כאן. שאם אומר אתה כן שכל מקום שיש דעה שהתירו לטלטל שם דינו כרשות היחיד. מעתה, מבוי שקורתו למעלה מעשרים, הואיל והוא כשר על דעתיה ד°רבי יודה ומותר לטלטל בו. אם זרק מרשות הרבים לתוכו חייב? ואין זה כך אלא מבוי דינו ככרמלית וחכמים התירו על ידי קורה. ואף שמותר לטלטל, הזורק אל תוכו יהיה פטור. וכן מבוי שנפרץ יותר מעשר. הואיל ופירצת המבוי על דעתיה ד°רבי יודה משלש עשרה. אם זרק מרשות הרבים לתוכו חייב? מכאן שאין ללמוד איסור חטאת מהיתר טלטול. שגם בכרמלית במקרים מסוימים התירו חכמים לטלטל. חצר שהיא פתוחה לקרפף שאין בו בית סאתים, אבל יחד עם החצר יש יותר מבית סאתים, מטלטלין מן החצר לקרפף _{שכיוון שהחצר הוקפה לדירה מותר לטלטל בה אפילו יותר מבית סאתים,} אבל לא מן הקרפף לחצר. רבי יודן ענתודריא° שאל, מהו לטלטל מקרפף לקרפף דרך חצר _{כגון שבקרפף הראשון ובחצר אין בית סאתים?:}

[דף יז עמוד ב]

ירושלמי עירובין, פרק ב, הלכה ו

מתני’: °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה, מטלטלין בתוכה. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר. ^ב_יטאפי' אין בה אחת מכל אלו, מטלטלין בתוכה. ובלבד שתהא שבעים ושיריים על שבעים ושיריים:

גמ’: מחלפה שיטתיה ד°רבי יודה _{האם רבי יהודה חזר בו}? דתנינן תמן, אי זהו קרפף? כל שהוא סמוך לעיר, דברי °רבי יודה . והכא הוא אמר הכין שאם יש בור ושיח ומערה, מטלטלים בהם אפילו שאינם קרובים לעיר אמר רבי מנא° _{בן יונה}. כשיש בהם בור ושיח ומערה, כבית דירה עביד לה °רבי יודה .

ירושלמי עירובין, פרק ב, הלכה ז

מתני’: °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. היה אורכה יותר על רחבה, אפילו אמה אחת. אין מטלטלין בתוכה. °רבי יוסה אומר ^ב_כאפילו אורכה כשנים ברוחבה, מטלטלין בתוכה:

גמ’: תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אם היה ארכה יותר על רחבה, אפילו אמה אחת, אין מטלטלין בתוכה. הדא פליגא על דרבי יונתן° . _{שאמר שמחצר המשכן למדו והרי המשכן לא היה מרובע.} תנן, °רבי יוסה אומר. אפילו ארכה כשנים ברחבה, מטלטלין בתוכה. הדא מסייעא לרבי יונתן° _{שאמר שמחצר המשכן למדו.} °רבי יוסה כשיטתו. דתני צריך להרחיק בית רובע _{בין שדות תבואה משום כלאים,} כמה היא מידת בית רובע? עשר אמות ומחצה על עשר אמות ומחצה מרובעות, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, אפילו אורכה כשנים ברחבה

ירושלמי עירובין, פרק ב, הלכה ח

מתני’: אמר °רבי אילעא , שמעתי מ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, אפילו היא כבית כור. וכן שמעתי ממנו. אנשי חצר, ששכח אחד מהן ולא עירב, ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו, אבל להן מותר. וכן שמעתי ממנו, שיוצאין בערקבנין בפסח. וחיזרתי על כל תלמידיו, ובקשתי לי חבר ולא מצאתי:
גמ:' אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} אף °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מודה שאסור לטלטל בכל הבית כור ולא התיר אלא במתלקטת _{שבורר לו} סאתים מהבית כור היא מתניתין: תנן, וכן שמעתי ממנו. אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב, ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו אבל להן מותר _{להוציא מביתו לחצר:} והא תנן תמן אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב ביתו אסור לו ולהם _{להוציא ממנו לחצר?} התם רבנן, ברם הכא, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. דרבנן אמרי, אדם מבטל רשות חצרו, ^ב_כאואין אדם מבטל רשות ביתו. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, כשם שאדם מבטל רשות חצרו, כך מבטל רשות ביתו. על דעתיה ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אחרי שביטל רשותו למה הוא אסור להוציא מביתו? ייעשה כאכסנאי ויהא מותר? אמר רבי חייה בר אדא° בשם רבי שמעון בן לקיש° . קנס קנסו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} על שלא עירב.

[דף יח עמוד א]

רבי שמי° בעי. דבר שהוא מדבריהן, קונסין לו בשוגג לדעת °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? רבי אבא בריה דרב פפי° בעי. אמר בפירוש, ^ב_כבהריני מבטל רשות ביתי, אוף רבנן מודיי שאף רשות ביתו ביטל ויהיה מותר לבני חצר להכניס ולהוציא מביתו? °רבי בעי, אמר בפירוש הריני מבטל רק רשות חצירי. אוף °רב אליעזר _{בן הורקנוס} מודה שיהיה אסור לבני חצר להכניס ולהוציא מביתו? תנן, וכן שמעתי ממנו שיוצאין בערקבנין בפסח. וחיזרתי על כל תלמידיו, ובקשתי לי חבר ולא מצאתי. הוינן סברין מימר שרק בערקבין לא מצא חבר . אשכח תני דעל כולהן לא מצא חבר

הדרן עלך פרק עושין פסין

פרק שלישי - בכל מערבין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי עירובין, פרק ג, הלכה א

מתני:' ^ג_אבכל מערבין ומשתתפין, חוץ מן המים ומן המלח. ^ג_בוהכל נלקח בכסף מעשר, חוץ מן המים ומן המלח, הנודר מן המזון, מותר במים ומלח, ^ג_גמערבין לנזיר ביין, ולישראל בתרומה. סומכוס אומר. אף בחולין ^ג_דלכהן בבית הפרס. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אפילו בין הקברות, מפני שהוא יכול לילך לחוץ ולוכל:

גמ’: אמר רבי אחא° . ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} היא

[דף יח עמוד ב]

דתנינן תמן. בכל מערבין ומשתתפין, חוץ מן המים ומן המלח דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. °רבי יהושוע אומר, רק כיכר הוא עירוב. אמר רבי יוסה° _אסי. דברי הכל היא. דכל היכא דתנן מערבין, הכוונה עירובי חצירות דווקא. והיכא דתנן מערבין ומשתתפין, הכוונה, בין בעירוב חצירות בין בשיתוף מבואות. °רבי יהושע _{בן חנניה} שאמר כיכר הוא עירוב, דיבר על עירוב חצירות שמערבים רק בפת. המשנה שאמרה בכל מערבין ומשתתפים, מדברת בשיתוף מבואות, ודברי הכל היא. תנן, בכל מערבין ומשתתפין. מתניתא ד°רבי מאיר , דתני. כל דבר שהוא נאכל חי כמות שהוא, מערבין בו. אם אינו נאכל אלא עם הפת, אין מערבין בו. ו°רבי מאיר אומר מערבין בו. השום והבצלים, אפילו על דעתיה ד°רבי מאיר אין מערבין בהן. דתני, אמר °רבי יודה . מעשה ששבת °רבי מאיר בארדקסם. ובא אחד ואמר לו, עירבתי על ידי בצלים. והושיבו °רבי מאיר בארבע אמות שלו _{אסר עליו לזוז.} שאף על גב ד°רבי מאיר אמר, בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח. ובלבד דבר שהוא נאכל חי כמות שהוא לרוב בני אדם. ובצל אינו נאכל כמות שהוא לרוב בני אדם. הלוף והקולקס, על דעתון דרבנן, אין מערבין בהן, שאינן נאכלים ללא פת. תנינן תרין כללין, ולא דמיין חד לחד. דתנינן, בכל מערבין ומשתתפין, חוץ מן המלח. ואין הכוונה באמת שבכל מערבים אלא הכוונה בלבד רק בדבר שהוא נאכל חי כמות שהוא. ותנן, הכל נלקח בכסף מעשר, חוץ מן המים ומן המלח. ושם הכוונה בין בדבר שהוא נאכל חי כמות שהוא, בין בדבר שאינו נאכל חי כמות שהוא. הכלל הראשון ששנינו שבכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח. נאמר לדעת הכל בין כ°רבי עקיבא _{בן יוסף} בין כ°רבי ישמעאל _{בן אלישע}. ומה ששנינו הכל נלקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח, נאמר רק בדעת °רבי עקיבא _{בן יוסף}, אבל לדעת °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אין הכל ניקח בכסף מעשר. דתני °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. כתיב (דברים יד כו) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך, הרי זה כלל. בבקר ובצאן ביין ובשכר, הרי זה פרט. ובכל אשר תשאלך נפשך, הרי זה כלל אחר. כלל ופרט וכלל, אין אתה דן אלא כעין הפרט. מה הפרט מפורש, דבר שהוא וולד וולדות הארץ _{דבר שגידולו מן הארץ ואף בהמות בכלל,} אף בכלל אין לי _לרבות אלא דבר שהוא וולד וולדות הארץ. °רבי עקיבא _{בן יוסף} מפרש. מה הפרט מפורש שהוא פרי, וולד פרי _{כמו עגל שנולד מפרה} ומכשירי פרי _{שמתקן ומוסיף טעם לאחרים.} אף אין לי _לרבות אלא דבר שהוא פרי, וולד פרי ומכשירי פרי. מה נפק מביניהון? דגים וחגבים ^ג_הכמהין ופטריות. ל°רבי עקיבא _{בן יוסף}, נלקחין בכסף מעשר. ל°רבי ישמעאל _{בן אלישע}, אינן נלקחין. בכל מערבין ומשתתפין, חוץ מן המים ומן המלח. מאי טעמא? אמר רבי יסא° _אסי. לפי שאין הגוף ניזון מהן. רבי לוי° אמר. שהן מין קללה _{מים מבול,ומלח בסדום.} אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}

[דף יט עמוד א]

עשאן מי מלח, נלקחין בכסף מעשר. אמר רבי אחא° בשם רבי מיישא° . ^ג_ווהוא שנתן לתוכה שמן. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. אם הסיבה שמערבין בהם זה מפני השמן שנתן לתוכו, מעתה לא יערב אלא לפי חשבון שמן שבהן. וכמה שיעורן? תמן תנינן. אין פוחתין לעני בגורן מחצי לוג יין _{כדי שיהיה רביעית לו ורביעת לאשתו.} °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, רביעית. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. ^ג_זוכן לעירוב. אמר רבי חיננא° . מה שאמרנו שהשיעורים של מתנות עניים, שווים לשיעורים של העירוב, הדא דתימר בכל הרשימה שמנו במשנה עד יין, אבל לא בשמן. שלעירוב בשמן, די בשמן שיש בו כדי לטבול מזון שתי סעודות. דתנן, מערבין מזון שתי סעודות, ותני מערבין בחומץ מזון שתי סעודות, מערבין בשמן מזון שתי סעודות. ואמר רבי ירמיה° בשם רבי שמואל בר רב יצחק° , כדי לטבול ירק הנאגד מזון שתי סעודות. רבי יצחק עטושיא° , אמר קומי רבי זעירא° משום דבית רבי ינאי° _הכהן. אפונין חיין מערבין בהן מזון שתי סעודות. למי נצרכה? ל°רבי מאיר שסובר שאין מערבין בדבר שאינו נאכל כמות שהוא לרוב בני אדם. דתני, בא אדם אחד לפניו ואמר לו. רבי, ערבתי בבצלים לטבעון. והושיבו °רבי מאיר בד' אמות שלו. שלא תאמר אף אפונים הואיל ומסריחין את הפה ויש בני אדם הנמנעים מלאכלם, אין מערבין בהן. קא משמע לן שמערבין בהן. תני, דג מליח, מערבין בו. בשר מליח, מערבין בו. ^ג_חבשר חי מהו? תנינן, הבבלין אוכלין אותו כשהוא חי מפני שדעתן יפה _{מקולקלת.} רבי יודן° בעי. הדא סלקירא _{מין דג}. הואיל ואילין כותאי אכלין מינה חייה, מערבין בה? אמר שמואל בר שילת° בשם רב° _{אבא בר אייבו} פעפועין וגודגניות וחלוגלוגות מערבין בהן. בעון קומיה, היידין אינון _{שאלו אותו מהם המינים הללו}? אמר לון. קקולין והנדוקקי ופרפחיניה: תנן, ^ג_טהנודר מן המזון, מותר במים ומלח. תמן תנינן. ^ג_יהנודר מן המבושל, מותר בצלי ובשלוק. והא מתניתא אמרה שהשלוק קרוי מבושל. דתנינן, היה מבשל את השלמים או שולקן. וקרייא אמר שהצלוי קרוי מבושל, שנאמר (דברי הימים ב לה יג) ויבשלו את הפסח באש. אין תימר שצלי לא קרוי בישול

[דף יט עמוד ב]

וכי יעלה על הדעת שעשו שלא כהלכה? רבי יונה בוצרייה° אמר אי אפשר לאמר שעשו שלא כהלכה, שהרי נאמר שם כמשפט. מתני' אמרה שהשלוק קרוי מבושל, וקרייא אמר שהצלוי קרוי מבושל. והיכי תנינן הנודר מן המבושל, מותר בצלי ובשלוק? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ג_יאהילכו בנדרים אחר לשון בני אדם. ורבי יאשיה° אמר, הילכו בנדרים אחר לשון תורה. מה נפק ביניהון? אמר קונם יין שאני טועם בחג. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ג_יבאסור ביום טוב האחרון שאף הוא קרוי חג בלשון בני אדם. על דעתיה דרבי יאשיה° מותר שיום אחרון בלשון תורה אינו קרוי חג אלא עצרת. ולא היא. דאף רבי יאשיה° מודה שהוא אסור. דלא אמר רבי יאשיה° , אלא לחומרן. אמר רבי חייה בר אבא° . רבי יוחנן° _{בר נפחא} אכל חליטין _{פירות גינוסר} ואמר לא טעמית מידי בההוא יומא. מכאן שפירות אינם מזון. והא תנינן, הנודר מן המזון, מותר במים ומלח. הא בפירות, אסור. ואם אינם מזון למה אסור בפירות? פתר לה כרבי יאשיה° . דרבי יאשיה° אמר הילכו בנדרים אחר לשון תורה. ומניין שבלשון תורה כל הדברים קרויין מזון? אמר רבי אחא בי רבי עילא° . דכתיב (בראשית מה כג) ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון. מה תלמוד לומר מזון? אלא מיכן שכל הדברים קרויין מזון. נדר מן הככר, מערבין בו. הקדישו, אין מערבין בו. ^ג_יגנדר מן הככר, מערבין בו, שכן ראוי לאחר לאוכלו. הקדישו אין מערבין בו, שלא הוא ולא אחר ראויין לאוכלו. רבי אחא° בעי. ואין אדם נשאל על הקדישו? ולמה אין זה נחשב ראוי? אמר רבי אחא° , רבי מיישא° בעי. תמן אמר רבי שמעון° _{בן לקיש}, חייא ברי דרב° אמר. עבודה זרה שעשאה לחי למבוי. אף שעבודה זרה אסורה בהנאה, ^ג_ידמתרת את המבוי. והכא את אמר הכין שכיוון שהקדש אסור בהנאה אין מערבין בו? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. תמן מכל מקום נסתם המבוי. והכא מה אית לך שאתה רוצה להתיר לערב בו? הרי לא ראוי לאכילה לאף אחד? מערבין לנזיר ביין, שכן אחר ראוי לשתותו. ולישראל בתרומה, שכן כהן ראוי לאוכלו. ולכהן בבית הפרס. מתני' דלא כ°בית שמאי . דתניא °בית שמאי אומרים אין מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה. חנניה אומר °בית שמאי אמרין, אין מערבין לאדם, אלא אם כן היו _כל כלי תשמישו שם _{כמו ביתו.} סומכוס כ°בית שמאי , דתנן, סומכוס אומר. אף בחולין לכהן בבית הפרס מפני שיכול לנפח. מעתה אם היה כרבנן, אפילו בית הקברות שהרי ראוי לישראל? ואפילו אם יסבור כ°בית שמאי למה התיר בית הפרס? שניא בית הפרס, שכן ראוי הוא לעבור על השבות ולוכל, שבית הפרס אינו אלא מדרבנן. אם כך אף בבית הקברות, שכן הוא ראוי ליכנס בשידה תיבה ומגדל ולעשות לו

[דף כ עמוד א]

חור פחות מטפח, ולתחוב בכוש ובקיסם ולאכול שאינו אלא איסור דרבנן שמכניס מבית הקברות שהוא כרמלית לתיבה שהיא רשות היחיד?

ירושלמי עירובין, פרק ג, הלכה ב

מתני’: ^ג_טומערבין בדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו, ובמעשר שני והקדש שנפדו, הכהנים בחלה ובתרומה, אבל לא בטבל, ולא במעשר ראשון שלא נטלה תרומתו, ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו. ^ג_טזהשולח את עירובו ביד חרש שוטה וקטן, או ביד מי שאינו מודה בעירוב, אינו עירוב. אם אמר לאחד לקבלו ממנו, הרי זה עירוב:

גמ’: תנן, מערבין בדמאי _{אף שאסור באכילה מדרבנן.} רבי יעקב דרומיא° בעי. מתני' דלא כ°בית שמאי ? דגבי אתרוג תנינן, ושל דמאי, °בית שמאי פוסלין _{אף שאינו אסור באכילה אלא מדרבנן.} ו°בית הלל מכשירין. ושל מעשר שני בירושלם, לא _{יטול שמא יוכשר במגע עם מים ויטמא.} ואם נטל כשר. אמר רב ששת° בשם רבי חייה רבה° . טבל שיש עליו תנאי _{שהתנה מערב שבת שיפריש בשבת} ^ג_יזמותר לטלטלו. אם היה הטבל טמא כיצד הוא עושה? נותן עיניו במקצתו, ואוכל את השאר. ותני, °בית שמאי אומרין, אין מערבין במעשר שני בירושלם. ו°בית הלל אומרים, מערבים. אמר ירמיה. הדא דאת אמר של°בית הלל מערבין במעשר שני בירושלים, זה דווקא בעירובי חצירות, שיכול לאכלם שם. אבל לא בעירובי תחומין. ואם נתן עירובו בתוך ירושלים מותר כדתני

[דף כ עמוד ב]

_{כשגר מחוץ לירושלים} ^ג_יחנותן עירובו בירושלם שהוא יכול לעלות ולאוכלו שם. תנן, השולח את עירובו ביד חרש שוטה וקטן, או ביד מי שאינו מודה בעירוב, אינו עירוב. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}. כבן תשע כבן עשר, עירובו עירוב. אמר רבי יוסה° _אסי. הדא דתימר, בעירובי תחומין שצריך לקנות שביתה. אבל בעירובי חצירות, ^ג_יטאפילו קטן. אמר °רבי יהושע _{בן חנניה}. מפני מה מערבין בחצירות? מפני דרכי שלום. מעשה באשה אחת שהיתה דבובה _שונאת לחבירתה, ושלחה עירובה גבי ברה. נשאתיה וגפפתיה ונשקתיה. אתא ואמר קומי אימה, אמרה. הכין הוות רחמה לי _{כל כך אוהבת היא אותי} ולא הוינא ידעה. מתוך כך עשו שלום. הדא הוא דכתיב (משלי ג יז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום: תנן, השולח את עירובו ביד חרש שוטה וקטן, או ביד מי שאינו מודה בעירוב, אינו עירוב. אם אמר לאחד לקבלו ממנו, הרי זה עירוב. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, ^ג_כוצריך לעמוד עמו ולראות שקיבל. תמן אמר רבי יוסה° _אסי בשם רב ששת° , ורבי אלעזר בר יוסי° אמר בשם רבי אבון° . האומר לחבירו ^ג_כאהרי אני מעשר על ידך, אינו צריך לעמוד עמו, שחזקה שליח עושה שליחותו. והכא את אמר הכין? אמר רבי חייה בר אדא° , כאן בגדול וכאן בקטן. רבי אחא° אמר בשם רב חיננא° . אפילו תימר, כאן וכאן בגדול, או כאן וכאן בקטן. תמן כיוון שהשליח אומר לו, הרי אני מעשר על ידך, אינו צריך לעמוד עמו. שכיוון שהשליח התנדב מעצמו, חזקה שיעשה שליחותו. ברם הכא, באומר לו ערב על ידי. כיוון שלא מרצונו הוא עושה, צריך שיעמוד על ידו. הדא ילפא מן ההיא, וההיא ילפא מן הדא. הדא ילפא מן ההיא. שאם אמר לו, אני מעשר על ידך, שאינו צריך לעמוד עמו. וההיא ילפא מן הדא, שאם אמר לו ערב על ידי, שהוא צריך לעמוד עימו

ירושלמי עירובין, פרק ג, הלכה ג

מתני’: ^ג_כבנתנו באילן. למעלה מעשרה טפחים, אינו עירוב. למטה מעשרה טפחים, הרי זה עירוב

[דף כא עמוד א]

נתנו בבור. אפילו עמוק מאה אמה, הרי זה עירוב. ^ג_כגנתנו בראש הקנה או בראש הקונדס. כל זמן שהוא תלוש ונעוץ, אפילו גבוה מאה אמה, הרי זה עירוב. ^ג_כדנתנו במגדל, ונעל בפניו ואבד המפתח. הרי זה עירוב. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. אם אין ידוע שהמפתח במקומו, אינו עירוב:

גמ’: תנן, נתנו באילן. למעלה מעשרה טפחים, אינו עירוב. למטה מעשרה טפחים, הרי זה עירוב. תני, למטה מעשרה, הרי זה עירוב, ואסור לטלטלו. שאסור להשתמש באילן. ^ג_כהלמטה מג' מותר. וקשיא. אם עירובו עירוב, יהא מותר לטלטלו. אם אסור לטלטלו, לא יהא עירובו עירוב? ^ג_כוראוי הוא לעבור על השבות של שימוש באילן ולאכול. מעתה אפילו למעלה מעשרה יהיה עירובו עירוב? אמר רב יהודה° _נשיאה בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. תיפתר שהיתה כורתו _{גזע האילן} ארבעה שהיא רשות היחיד. דאם יטול ממנה הוי מוציא מרשות לרשות. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. והוא שתהא רשות הרבים מקפתו מכל צד. שאם לא כן יכול ליטלו מצד אחר. באומר שביתתי תחתיו. שאז הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר. אבל אם אמר שביתתי עליו עירובו עירוב. תני

[דף כא עמוד ב]

נתנו בכלכלה ותלאו באילן, אפילו למעלה מעשרה טפחים, עירובו עירוב ואסור לטלטלו. למטה מעשרה טפחים, עירובו עירוב ומותר לטלטלו. למטה משלשה מותר. וקשיא. אם עירובו עירוב, יהא מותר לטלטלו. אם אסור לטלטלו, לא יהא עירובו עירוב.? אמר רבי אחא° בשם רבי חיננא° . ראוי הוא להופכה _{להטות אותה} לסלסלה וכך להורידה מתחת לעשרה ולבטל רשות היחיד שבה. אמר רבי יוסה° _אסי. הדא אמרה. ספסל שהוא נתון ברשות הרבים. גבוה עשרה ורחב ארבעה, והניח עירובו עליו. מכיון שהוא ראוי להופכו _{להטות אותו} ולבטל רשות היחיד שבו, עירובו עירוב, ומותר לטלטלו. _{ובספסל אין גזרת משתמש באילן.} תמן גבי העושה סוכתו בין העצים והעצים דפנות לה, תנינן. _{אם היו הדפנות} שתים בידי אדם, ואחת באילן. או שתים באילן, ואחת בידי אדם. כשירה ואין עולין לה ביום טוב, שאסור להשתמש באילן. והכא את אמר שאם היה הערוב מונח בסל התלוי באילן למטה מעשרה עירובו עירוב ומותר לטלטלו? אמר רבי ירמיה° . כאן בסוכה משתמש למעלן שהסוכה בנויה על האילן. וכאן מן הצד. שתקע יתד ועליו הניח את הסלסלה. הדא ילפא מן ההיא, וההיא ילפא מן הדא. הדא ילפא מן ההיא. שאם היו שתי יתידות יוצאות, וסיכך על גביהן, שהיא כשרה ועולין לה ביום טוב. וההיא ילפא מן הדא, שאם היה העירוב נתון באיבו _{על הענפים של אילן,} שעירובו עירוב ואסור לטלטלו. אמר רבי יוסה° _אסי. בין הכא בין תמן, שימוש מן הצד היא. מאי כדון? כיי דאמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי זעירא° . דאמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי זעירא° , ד°רבי שמעון בן אלעזר היא. דתני, °רבי שמעון בן אלעזר אומר. מותר להשתמש על צדדי בהמה בשבת. היא צדדי בהמה, היא צדדי אילן. תנן, נתנו בבור. אפילו עמוק מאה אמה עירובו עירוב.

[דף כב עמוד א]

וכי אין את רואה עמוק כגבוה? הרי לגבי שבת אמרינן דבין אם גבוה עשרה, או עמוק עשרה הוי רשות היחיד. ולמה בבור עירובו עירוב. הרי הוא ברשות הרבים ועירובו ברשות היחיד? אבא בר רב חונה° אמר. באומר שביתתי בתחתיתו: תנן, נתנו בראש הקנה או בראש הקונדס. כל זמן שהוא תלוש ונעוץ, אפילו גבוה מאה אמה הרי זה עירוב. מפני שהוא תלוש ונעוץ. הא אם אינו תלוש ונעוץ, אין עירובו עירוב. אפילו הוא דק שיכול לכופפו לפי שאסור להשתמש באילן. לית הדא פליגא על שמואל° _{בר אבא בר אבא}? דאמר רב יהודה° _נשיאה בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. תיפתר בשהיתה כורתו _גזעו ארבעה דהוי רשות היחיד. משמע שאם היה רק שבות של משתמש באילן היה ערובו עירוב. ולמה כאן אין עירובו עירוב? אמר רבי מנא° _{בן יונה}. אף הכא _{מה שנאסר מדובר,} והוא שתהא טבלה ארבע נתונה בראשו. תנן, נתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח. הרי זה עירוב. תני °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. אם בשדה אבד, אין עירובו עירוב. אם בעיר אבד, הרי זה עירוב. אם בשדה אבד, אין עירובו עירוב. שאינו יכול להביאו דרך שביתה _{ללא חילול שבת.} אם בעיר אבד, הרי זה עירוב. שהוא יכול להביאו דרך פטור. כ°רבי שמעון _{בן יוחאי} היא שאמר שחצרות גגות וקרפיפות רשות אחת הן לשבת. תנן, נתנו במגדל, ונעל בפניו ואבד המפתח. הרי זה עירוב. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. אם אין ידוע שהמפתח במקומו, אינו עירוב. יאות אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. מה טעמא דרבנן? אמר רבי אבא בריה דרב פפי° , ד°רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר אמר, בית שהוא מלא פירות ונשבר המפתח, אף פוחת הוא בתחילה ונוטל. כלום אמר °רבי מאיר לא ביום טוב? דכיוון שהותר אוכל נפש, אפילו מלאכה הותרה. דילמא אמר °רבי מאיר אף בשבת? והכא הרי בשבת אנן קיימין. אמר רבי אבמרי° , ד°רבי אליעזר בן יעקב היא. דתנינן תמן. °רבי אליעזר בן יעקב אומר . ^ג_כזקושרין לפני בהמה בשביל שלא תצא. כיוון שאין זה קשר של קימה, מותר . היא קשירה היא נעילה. וכיוון שיכול להתיר את החבלים, עירובו עירוב. הדא דתימר במגדל של אבן. אבל במגדל של עץ, בן כך ובין כך מותר, דנעשה כשובר את החבית לוכל ממנה גרוגרות.

ירושלמי עירובין, פרק ג, הלכה ד

מתני’: ^ג_כחנתגלגל חוץ לתחום, או נפל עליו גל או נשרף, או תרומה ונטמאת, מבעוד יום, אינו עירוב

[דף כב עמוד ב]

משחשיכה, הרי זה עירוב. אם ספק. °רבי מאיר ו°רבי יהודה _{בר עילאי} אומרים, הרי זה חמר גמל. °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומרים, ספק העירוב כשר. אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}. העיד °אבטולס משם חמשה זקנים, שספק העירוב כשר:

גמ’: תנן, או תרומה ונטמאת. מבעוד יום, אינו עירוב. משחשיכה, הרי זה עירוב. אם ספק. °רבי מאיר ו°רבי יהודה _{בר עילאי} אומרים, הרי זה חמר גמל. °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומרים, ספק העירוב כשר . לא אמרו אלא בניטמאת ודאי, אלא שספק אם ניטמאת מבעוד יום, ספק ניטמאת משחשיכה. אבל אם היתה ספק טהורה ספק טמאה, מערבין בה. אמר רבי שמואל בר נחמן° בשם רבי יונתן° , אחר חזקות הלכו. והכי מתיבין °רבי מאיר ו°רבי יודה , ל°רבי יוסי _{בן חלפתא} ול°רבי שמעון _{בן יוחאי}. אילו נאכל מבעוד יום, שמא אינו אסור? אף בספק נטמע מבעוד יום, לעולם הוא באיסורו עד שיודע לו שהוא מותר. דאוקי גברא אחזקתיה שמקום שביתתו הוא בביתו. מתיבין °רבי יוסה ו°רבי שמעון _{בן יוחאי}, ל°רבי מאיר ול°רבי יודה . אילו נאכל משחשיכה, שמא אינו מותר? לעולם הוא בהיתירו, עד שיודע לו שהוא אסור. דהעמד עירוב על חזקתו והוא כשר. תנן, °רבי מאיר ו°רבי יהודה _{בר עילאי} אומרים, הרי זה חמר גמל. פשיטא שלצד שכנגד עירובו _{הצד השני של העיר,} אין לו אלפיים אמה, שמא עירובו עירוב. מעירובו והלאה אין לו אלפים אמה, שמא אין עירובו עירוב. מהו ליתן לו אלפיים אמה מעירובו לביתו? רבי אבא בר ממל° אמר, נותנין לו. דממא נפשך יש לו את אותן אלפים אמה. רבי שמואל בר רב יצחק° אמר, אין נותנין לו. כיוון שעקר רגליו מכאן ולא קנה שביתה שם. רבי שמי° אמר קומי רבי יוסה° _אסי בשם רבי אחא° . מה פליגין? כ°רבי מאיר . ברם כ°רבי יודא , כל עמא מודיי שנותנין לו. דאף ששניהם אמרו הרי זה חמר גמל,

[דף כג עמוד א]

לא דמי חמר וגמל ד°רבי מאיר , לחמר וגמל ד°רבי יודה . חמר וגמל ד°רבי יודה , מספק, עירובו אינו קונה לו שביתה. ואף לא זכה לו עירובו לעקור את רגליו מבני עירו. חמר וגמל ד°רבי מאיר , משנתן דעתו לעקור רגליו מבני עירו, אף שלא קנה שביתה במקומו, עקר עצמו מבני עירו. תמן תנינן. שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד שאין בו. טבל באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן טבל, ספיקו טהור °רבי יוסי _{בן חלפתא} מטמא. ש°רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר כל דבר שהוא בחזקת טומאה, לעולם הוא בפסולו עד שיודע שנטהר . אמר רבי יונה° . לא טמא °רבי יוסה , אלא משום הוכח. שלא הייתה חזקת כשרות למקוה. רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר, אפילו במקוה אחד שנמדד ונמצא חסר. אף שהיתה לו חזקת כשרות °רבי יוסי _{בן חלפתא} מטמא _{משום שהרי חסר לפניך והעמד האדם על חזקתו שהיה טמא.} מחלפא שיטתיה ד°רבי יוסי _{האם רבי יוסי חזר בו}? דתנינן. אמר °רבי יוסה . העיד °אבטולס בשם חמשה זקנים, שספק העירוב כשר. והכא את אמר הכין? תמן בשם גרמיה _עצמו. ברם הכא בשם חמשה זקנים. הוון בעי מימר דמאן דאמר תמן במקוה שנמדד ונמצא חסר טהור, אמר הכא בספק עירוב מותר. ומאן דאמר תמן טמא, אמר הכא אסור. ולא היא. אפילו מאן דאמר תמן טמא, מודי הוא הכא שהוא מותר. דשם אף שהיה למקוה חזקת כשרות, הרי חסר לפניך. ועוד, העמד אדם על חזקתו והיה טמא. אמר רבי חיננא° . איפכא מסתברא. כלום אינון פליגין תמן, לא בטמאה מדבריהן? ספק דבריהן להקל. ועירוב, דבר תורה. וספק דבר תורה להחמיר. מנין שעירוב דבר תורה? דרבי יונתן° , אמר קומי רבי חייה רובה° , בשם °רבי שמעון ברבי יוסי בן לקוניא . לוקין על תחומי שבת דבר תורה. אמר לו רבי חייה רובה° . והלא אין בשבת אלא סקילה וכרת? אמר ליה. והכתיב (שמות בשלח טז כט) שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי? אמר לו. מי כתיב לא תצאו? אל תצאו כתיב. ואין זה לאו. אמר לו. והכתיב (שמות בא יב ט) אל תאכלו ממנו נא? מי כתיב לא? אל כתיב. ולכולי עלמא יש איסור לאו? אמר רבי יוסי ברבי בון° . אף על פי כן, זה עומד בשמועתו וזה עומד בשמועתו. אמר רבי שמואל בר ססרטא°

[דף כג עמוד ב]

עירוב עשו אותו כספק חרש. כמו שהנושא אשה ונבדק ונמצא חרש, מעמידין על חזקתו, ולא אומרים שמא חרש היה בשעת הקידושין. אף בערוב לא אומרים שמא נטמא קדם בין השמשות. רבי ירמיה° בעי. עד כדון בשהעירוב קיים. והספק אם נטמא או לא, או יצא חוץ לתחום או לא. האם אפילו נשרף או ודאי נטמא והספק רק מתי? אמר רבי יוסה° _אסי. קיימתיה כיי דאמר רבי הושעיה° . הגיעוך סוף תחומי שבת, שאינן מחוורין מדבר תורה. שאם לא כן לא היו מתירין עוד אלפים אמה על ידי עירוב. ולכן מקילין בעירוב. רב מנא° _{בן יונה}בעי. ניחא אלפים אמה אינו מחוור, ארבעת אלפים אמה מחוור הוא? _{שהרי לא התירו יותר אפילו על ידי עירוב} אמר רבי שמעון בר כרסנא° בשם רבי אחא° . אין לך מחוור מכולם, ^ג_כטאלא תחום שנים עשר מיל כמחנה ישראל.

ירושלמי עירובין, פרק ג, הלכה ה

מתני:' ^ג_למתנה אדם על עירובו ואומר. אם באו עובדי כוכבים ומזלות מן המזרח, עירובי למערב. ואם באו מן המערב, עירובי למזרח. אם באו מיכן ומיכן, למקום שארצה אילך. לא באו לא מיכן ולא מיכן, הריני כבני עירי:

גמ’: תנן, מתנה אדם על עירובו ואומר . כיני מתניתא. מתנה אדם על ערוביו. שהניח שני עירובים אחד למזרח ואחד למערב. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. מאן תנא אם באו אם לא באו, וצריך תנאי כפול? °רבי מאיר . היידן °רבי מאיר ? חברייא אמרין, °רבי מאיר דקידושין. דתני, האומר לאשה, הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים. ירדו גשמים, מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת. °רבי מאיר אומר. בין ירדו בין לא ירדו מקודשת. עד שיכפול תנאו. שכל תנאי שאינו כתנאי של בני ראובן ובני גד, אינו תנאי. ^ג_לאהכל מודין שאם אמר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שירדו גשמים. ירדו גשמים, מקודשת. ואם לאו, אינה מקודשת. שאין זה תנאי אלא קביעת זמן. רבי יוסה° _אסי אמר. °רבי מאיר דעירובין. דתנינן, נתגלגל חוץ לתחום, או נפל עליו גל או נשרף, או תרומה ונטמאת. מבעוד יום, אינו עירוב. משחשיכה, הרי זה עירוב. אם ספק. °רבי מאיר ו°רבי יודה אומרים, הרי זה חמר גמל. °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומרים, בספק העירוב כשר. אמר רבי יוסה° _אסי. לא אמר °רבי מאיר , אלא לחומרין. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. ויאות. שהרי עירובו אינו קונה לו שביתה דלא זכה לו עירובו. וכבני עירו נמי לא הוי דכבר נתן דעתו לעקור את רגליו מבני עירו. ואף הכא בקידושין, לא אמר °רבי מאיר לכפול תנאו אלא לחומרה. לראשון אינה מקודשת, שלא ירדו גשמים

[דף כד עמוד א]

ולשני אינה מקודשת, שלא כפל הראשון את תנייו. רבי חגיי° בעא קומי רבי יוסה° _אסי. כתיב (במדבר מטות לב כט) ויאמר משה אליהם. אם יעברו בני גד וכ"ו. ואם לא יעברו חלוצים ונאחזו בתוככם בארץ כנען. וההן אם, לא כלאחר הוא? והרי אמרנו שהכל מודין שאם אמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שירדו גשמים, אין זה תנאי אלא קביעת זמן ואין צריך לכפול תנאו. ולמה היה משה צריך לכפול תנאו? אמרי, שנייא היא. שהיתה הארץ לפניהן, שכבר היה להם חלק בארץ כנען מימי אברהם. והוא מבקש להוציאה מידן. לכן היה צריך לתנאי כפול. רבי יודה בן שלום° ורבי יודה בן פזי° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ירדו לסימפון _{תנאים בשטר,} בשיטת °רבי מאיר . דבקידושין כותבים כל תנאי כפול. רבי ירמיה° ורבי חיננא חבריה דרבנן° בעו. ולמה אמרנו שהתנאים שכותבים בשטר הם רק כשיטת °רבי מאיר ? אפילו ל°רבי מאיר לית כן. שהרי באומר על מנת. גם °רבי מאיר מודה שאין צריך תנאי כפול. ואמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. סדר סימפון כך הוא. אנא פלוני בר פלוני. מקדש אותך, אנת פלונית בת פלוני. על מנת מיתן ליך דבר מסוים מקמת פלוני. ומיכנסיניך ביום פלוני. אין אתא יום פלוני ולא כנסתיך, לא יהוו לי עליך כלום. וכיוון שכתב על מנת, למה צריך לכפול? היה צריך לכפול התנאי כדי להתנות שאם יתן יהיו קידושין. ואם לא יתן לא יהיו קידושין. דאי לא כפל תנייו, מי מיעקר קידושיו? אמר רבי יוסה ברבי בון° . בכל אתר _מקום, אית ליה ל°רבי מאיר , ממשמע לאו את שומע הין. והכא לית ליה? אמר רבי מתנייה° , על שם משום שחומר הוא בעריות. הניח שני ערובין ולא התנה מהו? נישמעינה מן הדא. דתני, הרי שעירב בין שני תחומין. מהלך בדרום כעירובו בצפון. בצפון כעירובו בדרום

[דף כד עמוד ב]

^ג_לבמיצע את התחום, אל יזוז ממקומו. ^ג_לגבהמה של שני שותפין. עירב זה בצפון וזה בדרום. מהלכת בדרום כעירובו של זה בצפון. בצפון כעירובו של זה בדרום. מיצעת את התחום. אל תזוז ממקומה. ^ג_לדשחטוה. רב° _{אבא בר אייבו} אמר אף שיש ברירה, מוליך חלקו לדרום כעירובו של זה בצפון. שאיברים יונקין זה מזה. עולא בר ישמעאל° אמר. אין איברים יונקין זה מזה. מודה רב° _{אבא בר אייבו} בחבית, _{שכל אחד יכול להוליך חלקו עימו לכל מקום שהוא יכול לילך שם} שהוא חלקו משעה הראשונה. תנן, אם באו מיכן ומיכן, למקום שארצה אילך. לא באו לא מיכן ולא מיכן, הריני כבני עירי. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. באו עובדי כוכבים ומזלות מיכן ומיכן. לא באו עובדי כוכבים ומזלות לא מיכן ולא מיכן. באו עובדי כוכבים ומזלות מן המזרח, עירובו למערב. אית תניי תני עירובו למזרח _{למקום אליו בא הגוי.} מאן דאמר למזרח, באילין טקסיווט _המושל שרוצה להיפגש עימו. מאן דאמר למערב, באילין רומאי, שרוצה לברוח מפניהם

ירושלמי עירובין, פרק ג, הלכה ו

מתני’: ^ג_להאם בא חכם מן המזרח, עירובי למזרח. בא מן המערב, עירובי למערב. בא מיכן ומיכן, למקום שארצה אלך. לא בא, לא מיכן ולא מיכן. הריני כבני עירי. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אם היה אחד מהן רבו, ילך אצל רבו. שניהן רבותיו, למקום שירצה ילך:

גמ’: תנן, אם בא חכם מן המזרח, עירובי למזרח. בא מן המערב, עירובי למערב. אית תניי תני, אם בא חכם למזח, עירובי במערב. מאן דאמר במזרח, באילין חכמים שרוצה לשמוע דבריהם. מאן דאמר במערב, ברגיל, ורוצה להשתמט מממנו.

ירושלמי עירובין, פרק ג, הלכה ז

מתני:' °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר. יום טוב שהוא סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה. ^ג_לומערב אדם שני עירובין ואומר. עירובי הראשון למזרח, והשני למערב. הראשון למערב, והשני למזרח. עירובי ליום הראשון, והשני כבני עירי. עירובי ליום השני, והראשון כבני עירי. וחכמים אומרים. מערב לרוח אחת, או אינו מערב כל עיקר. או מערב לשני ימים, או אינו מערב כל עיקר. ^ג_לזכיצד יעשה? מוליכו בראשון ומחשיך

[דף כה עמוד א]

ונוטלו ובא לו. ובשני מחשיך עליו ואוכלו ובא לו. נמצא משתכר בהליכתו, ומשתכר בעירובו. נאכל בראשון, עירוב לראשון ואינו עירוב לשני. אמר להן °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. מודין אתם לי שהן שתי קדושות:

גמ’: תנן, וחכמים אומרים. מערב לרוח אחת, או אינו מערב כל עיקר. או מערב לשני ימים, או אינו מערב כל עיקר . כיני מתניתין _{כך כוונת המשנה}. או מערב לרוח אחת לשני ימים, או אינו מערב כל עיקר. מודה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שאינו מערב חצי יום לדרום וחצי יום לצפון. חצי יום לדרום, וחצי יום כבני עירו. אמרו לו. כשם שלא חלקת לנו יום אחד. כך לא תחלוק לנו שני ימים, ששניהם קדושה אחת. תנן, ונוטלו ובא לו. ובשני מחשיך עליו ואוכלו ובא לו. ושווין שלא יתננו בסל עם שאר הכיכרות שבביתו. מאי טעמא? אמר רבי אבא° . שמא ישכח ויאכלנו. ואינו יכול לערב לשני בכיכר שלא עירב בראשון. נתן בסל ואינו יודע איזהו של עירוב. מוליך את הסל לשם. אכל את אחד מהן מבעוד יום, הרי זה חמר גמל. תמן תנינן. לגין שהיא טבול יום שמילאה מן החבית של מעשר טבל. אם אמר הרי זה תרומת מעשר משתחשך. הרי זו תרומת מעשר. אם אמר הרי זה עירוב, ^ג_לחלא אמר כלום שהעירוב קונה קדם שתחשך ועדין לא היה הערב שמש ונמצא מערב בטבל שאסור באכילה. רבי יונה° אמר. רבי חמא בר עקיבה° מקשי. מתניתא דלא כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אמר מערבין לאדם משתחשך _{אחר צאת הכוכבים.} דתנן, יום טוב שהוא סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה מערב אדם שני עירובין ואומר. עירובי הראשון למזרח, והשני למערב. משמע שמערבין לאדם משתחשך. שתחילת היום החדש קונה עירוב ולא סוף היום הקדם. שאם לא כן, איך ביום טוב שערב למזרח, יקנה עירוב לשבת במערב? הרי אינו יכול להגיעה באותו יום לעירוב שבמערב. ואם תחילת היום _{אחר צאת הכוכבים} קונה עירוב, למה לא יהיה הלגין תרומה ועירוב משחשכה אחר שיטהר הלגין? אמר רבי ירמיה° בשם רבי זעירא° , דברי הכל היא. שבאמת גם °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} סובר שאין מערבים משתחשך. _{והסיבה שהעירוב השני קנה} הכא מבחול הוא קנה לו שביתה לשני ימים. רבי חגיי° בעי. היה עומד בחמישי בשבת ואמר, תקנה לי שביתה בשבת. על דעתיה ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} קנה שהרי יכול לקנות מיום אחד לחברו. על דעתיה דרבנן לא קנה? אמר רבי יוסה° _אסי. אפילו לרבנן יכול להניח עירובו ביום חמישי. ולמה אין מערבין לאדם מיום טוב לשבת על ידי שיניח עירוב ביום חמישי? _{שהרי אמרנו. כיצד יעשה? מוליכו בראשון ומחשיך עליו ונוטלו ובא לו. ובשני מחשיך עליו ואוכלו ובא לו.} שכן יום טוב _{שבו אינו יכול ללכת להניח עירוב לשבת,} מפסיק.

[דף כה עמוד ב]

ברם הכא ביום חול, הואיל והוא ראוי לערב מערב שבת לשבת, מערב אפילו בחמישי בשבת. תנן. אמר להן °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. אי אתם מודין לי, ^ג_לטשאם עירב בככר בראשון, שהוא מערב בככר בשני? ושאם אכלו בראשון, שהוא עירוב לראשון ואינו עירוב לשני? הוי אומר, שתי קדושות הן. ואינון מתיבון ליה. אי אתה מודה לנו, שאין מערבין לאדם בתחילה ביום טוב _{ליום טוב שני?} הוי קדושה אחת היא.

ירושלמי עירובין, פרק ג, הלכה ח

מתני’: °רבי יודה אומר. ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר. מערב אדם שני עירובין ואומר. עירובי הראשון למזרח, והשני למערב. הראשון למערב והשני למזרח. עירובי הראשון, והשני כבני עירי. עירובי השני, והראשון כבני עירי. ולא הודו לו חכמים. ועוד אמר °רבי יהודה _{בר עילאי} מתנה אדם על הכלכלה ביום טוב הראשון ואוכלה בשני וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני ^ג_מולא הודו לו חכמים:

גמ’: איתפלגון. שיירי פתילה, שיירי מדורה, ושיירי שמן שכבו בשבת, מהו להדליקה ביום טוב? רב° _{אבא בר אייבו} ורבי חנינא° _{בר חמא} תריהון אמרין, אסור. דמיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא _{מתוך שזה היה מוקצה בין השמשות הרי זה מוקצה לכל השבת}. וכיוון ששבת ויום טוב קדושה אחת הן, אתקצאי אף ליום טוב. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר ^ג_מאמותר. אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יודן° . איך מכפלה _{איך משוים} פתילה גבי ביצה? ביצה אסורה משום נולד, ואם היתה נולדת ביום טוב גם הייתה אסורה. פתילה הוקצתה למצוותה רק לנר שבת, ולמה תהיה אסורה ביום טוב? אמר לו. מן מה דאנן חמיין רבנן מדמיי לה. הדא אמרה, היא הדא היא הדא _{ממה שרואים שחכמים משווים בניהם זה אומר שזה כמו זה}. משום ד' זקנים אמרו. מי שנאכל עירובו בראשון, הרי הוא כבני עירו בשני. אמר רבי חונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^ג_מבהלכה כד' זקנים. רב חסדא° בעא. מחלפא שיטתיה ד רב° _{אבא בר אייבו האם רב חזר בו}? תמן איעבד לה _{שם הוא עושה אותם} שתי קדושות _{שפסק כד’ זקנים,} והכא גבי שיירי פתילה, איעבד לה _{הוא עושה אותם} קדושה אחת? דאיתפלגון. שירי פתילה שירי מדורה שירי שמן שכבו בשבת, מהו להדליקה ביום טוב? רב° _{אבא בר אייבו} ורבי חנינה° תריהון אמרין, אסור. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, מותר. אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יודן° , איך מכפלה _{איך משווים} פתילה גבי ביצה? אמר לו מן מה דאנן חמיי רבנין מדמי לה. הדא אמרה, היא הדא היא הדא _{ממה שרואים שחכמים משווים בניהם זה אומר שזה כמו זה}. רבי אחא° אמר לה מן אולפן _{מקבלה שקיבל מרבו.} רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר לה מן דיעה מסברתו. הלכה כד' זקנים שאמרו בשיטת °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} דאמר שתי קדושות הם. אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יוסה° _אסי. °רבי מאיר ו°רבי יודה . וכי אין הלכה כ°רבי יודה ? ואיך פסקתה הלכה כארבעה זקנים, שמי שנאכל עירובו בראשון הרי הוא כבני עירו בשני? והא תנן, מי שיצא לילך לעיר שמערבין בה _{ששלחוהו בני עירו שיערב עבור כולם,} והחזירו חבירו. הוא מותר לילך, ובני עירו אסורין דברי °רבי יהודה _{בר עילאי} ו°רבי מאיר אומרים, כל שיכול לערב ולא ערב, הרי זה חמר גמל.

[דף כו עמוד א]

מה אין תמן, שלא זכה לו עירוב, שהרי החזירו חברו. שלא הייתי אומר _חושב שיעקור את רגליו מבני עירו, שהרי הם שלחו אותו לערב. ואם הם אסורים, אף הוא צריך להיות אסור. אף על פי כן אומר °רבי יהודה _{בר עילאי} שכבר סילק עצמו מבני עירו כשעקר רגליו. כאן שזכה לו עירובו ביום הראשון. לא כל שכן שסילק עצמו מבני עירו? ואיך פסקנו כד’ זקנים שאם נאכל עירובו בראשון, הרי הוא כבני עירו בשני? תנן, ^ג_מגעירב בככר בראשון, מערב בככר בשני. ובלבד באותו הככר. עירב ברגלו בראשון, מערב ברגליו בשני. עירב בכיכר, מערב ברגליו. ברגליו, לא יערב בכיכר. היך מה דאת אמר תמן, אם עירב ברגליו לראשון, לא יערב בככר לשני. ודכוותה למה לא נאמר שאם ערב בככר לראשון, לא יערב ברגליו לשני? לא רצו חכמים לאסור, כדי להקל לעני שאין לו ככר. היך מה דאת אמר תמן, עירב בכיכר, יערב ברגליו כדי להקל לעני שאין לו ככר. ודכוותה תאמר, ערב רגליו יערב בכיכר להקל על העשיר, שלא יצטרך לצאת לערב ברגליו. כשמשנה, נראה כקונה שביתה ביום טוב. אם כך היך מה דאת אמר תמן. ערב ברגליו, לא יערב בככר. ודכוותה ערב בככר, לא יערב ברגליו שהרי הוא משנה ונראה כקונה שביתה ביום טוב? אמר רבי אבין° בשם רבנין דתמן. לעולם אם ערב בכיכר, מערב ברגליו. ולא מחזה כקונה שביתה, דעשו אותו כהולך לעיר

ירושלמי עירובין, פרק ג, הלכה ט

מתני’: ועוד אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. מתנה אדם על הכלכלה ביום טוב הראשון, ואוכלה בשני. וכן ביצה שנולדה בראשון, תאכל בשני. ^ג_מדולא הודו לו חכמים:

גמ’: תנן, ועוד אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. מתנה אדם על הכלכלה ביום טוב הראשון, ואוכלה בשני. כיצד הוא עושה? אומר . אם יום טוב היום, יבטלו דברי. ויקרא שם למעשרותיו ואינו אוכל. ובשני קורא שם למעשרותיו שהפריש יום קודם, ואוכל. מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודה _{האם רבי יהודה חזר בו}? תמן גבי שבת ויום טוב, איעבד לה קדושה אחת. והכא גבי שני ימים טובים של גלויות איעבד לה שתי קדושות? תמן קדושה אחת ארוכה היא שהרי שניהם ודאי קדש. ברם הכא. אחת קודש ואחת חול. מחלפה שיטתיה דרבנן _{האם רבנן חזרו בהם}? תמן גבי שבת ויום טוב הינון עבדין לה שתי קדושות. והכא אינון עבדין ליה קדושה אחת? תמן יום טוב אצל שבת, כחול אצל שבת. ברם הכא גבי שני ימים טובים של גלויות שניהן שוין _{ואף שעושים אותם מספק החמירו בהם חכמים כדי שלא יבואו לזלזל בהם.} מודין חכמים ל°רבי יודה בשני ימים טובים של ראש השנה דכיוון שהן מתקנת נביאים הראשונים לא יבואו לזלזל בהם. רבי אבא° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מאי דכתיב (שיר השירים א ו) בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים וגו'. מי גרם לי להיות נוטרה את הכרמים? על שם כרמי שלי לא נטרתי, מי גרם לי להיות משמרת שני ימים בסוריא? על שלא שמרתי יום אחד בארץ. סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שנים. ואיני מקבלת שכר אלא על אחת. מי גרם לי להפריש שתי חלות בסוריא? על שלא הפרשתי חלה אחת בארץ. סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שתים. ואיני מקבלת שכר אלא על אחת. רבי יוחנן° _{בר נפחא} קרי עליהון (יחזקאל כ כה) וגם אני נתתי להם

[דף כו עמוד ב]

חוקים לא טובים. רבי אבהו° אזל _הלך לאלכסנדריאה, ואטעינון _{חייב אותם} ליטול לולבין ביום טוב שחל בשובתא כמו שנהגו בארץ ישראל. שמע °רבי , ואמר. מי יכול להביא להם את רבי אבהו° בכל שתא להודיעה להם מתי קדשו את החדש? וכיוון שאין מי שיכול, אסור היה לו לשנות ממנהגם לעשות שתי ימים מספק. ולכן לא יטלו ארבעת המינים בשבת. רבי יוסי° _{בר זבידא} מישלח כתיב להון. אף על פי שכתבו לכם סדרי מועדות. אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש.

ירושלמי עירובין, פרק ג, הלכה י

מתני’: °רבי דוסא בן ארכינס אומר. העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אומר. החליצנו ה' אלהינו את יום ראש החדש הזה, אם היום אם למחר. ולמחר הוא אומר. אם היום אם לאמש. ולא הודו לו חכמים:
גמ: מפני מה לא הודו לו? האם מפני שאמר אם היום אם אמש _{ולחכמים אין כאן ספק שיום ראשון הוא ראש חדש?} או ייבא כיי דאמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא° _אסי. העובר לפני תיבה ביום טוב של ראש השנה. אינו צריך להזכיר ראש חדש. אוף הכא כן?

הדרן עלך פרק בכל מערבין

פרק רביעי - מי שהוציאוהו

כולל שיעורי שמע

ירושלמי עירובין, פרק ד, הלכה א

מתני’: ^ד_אמי שהוציאוהו עובד כוכבים ומזלות או רוח רעה, אין לו אלא ד' אמות. החזירוהו, כאילו לא יצא. הוליכוהו לעיר אחרת, נתנוהו בדיר או בסהר. °רבן גמליאל _דיבנה ו°רבי אלעזר בן עזריה אומרים, ^ד_במהלך את כולה. °רבי יהושע _{בן חנניה} ו°רבי עקיבא _{בן יוסף} אומרים. אין לו אלא ד' אמות. מעשה שבאו מפרנדין והפליגה ספינתן בים. °רבן גמליאל _דיבנה ו°רבי אלעזר בן עזריה ^ד_גהלכו את כולה. °רבי יהושע _{בן חנניה} ו°רבי עקיבא _{בן יוסף} לא זזו מד' אמות. שרצו להחמיר על עצמן:

גמ’: תנן, מי שהוציאוהו עובד כוכבים ומזלות או רוח רעה, אין לו אלא ד' אמות. דאי לא כן, מה אנן אמרין. במה זה שונה מכל היוצא מחוץ לתחום שאין לו אלא ד’ אמות? הייתי חושב שיעשה כמי שיצא ברשות, ויהא לו אלפיים אמה לכל רוח. לפום כן מימר, אין לו אלא ד' אמות. ^ד_דומניין לד' אמות? דכתיב (שמות בשלח טז כט) שבו איש תחתיו. ומניין לאלפיים אמה? דכתיב אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. או חלף _{אולי הלימוד הפוך?} אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. דתנינן. °אסא בן עקיבה אומר. גזירה שווה מקום מקום. נאמר כאן אל יצא איש ממקומו. ונאמר להלן בערי מקלט (שמות משפטים כא יג) ושמתי לך מקום

[דף כז עמוד א]

מה מקום שנאמר להלן אלפיים אמה. אף מקום שנאמר כאן אלפיים אמה. ד' אמות שאמרו, מלא קומתו ופשוט ידיים. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. גופו שלשה אמות. ואמה כדי שיהא נוטל חבית מראשותיו ונותן אל מרגלותיו. כשהוא נפנה נפנה מן הצד. וכשהוא מתפלל, מתפלל לוכסן _{להתרחק יותר מארבע אמות מהמקום שהתפנה אם אין ריח רע.} רבי יודה בן פזי° בעי. ארבע אמות שאמרו, תחום הן, כמו אלפים אמה. או אינן תחום, אלא רשות היחיד? אין תימר תחום הן, אין נותנין לו ד' אמות משני מקומות, ואסור לחפציו לצאת מאותם ד’ אמות שאף חפציו קנו שביתה כמותו. אין תימר אינן תחום, אלא שהקלו עליו לטלטל בד’ אמות. נותנין לו ד' אמות משני מקומות. דחפציו לא קנו שביתה כמותו ומותר להוציאם מד’ אמות. אמר רבי זעירא° . מתניתא אמרה דארבע אמות שאמרו תחום הן. דתנינן. היו מקצת אמותיו של זה בתוך מקצת אמותיו של זה, מביאים ואוכלים באמצע. ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו. _{כגון שהיה בניהם שש אמות, והיו שתי אמות מובלעות בין שניהם.} תנן, מי שהוציאוהו עובד כוכבים ומזלות או רוח רעה, אין לו אלא ד' אמות. החזירוהו, כאילו לא יצא. לא אמר אלא החזירוהו. ^ד_ההא אם חזר הוא, אסור. אמר רבי אחא° . ד°רבי נחמיה היא. דתני, ^ד_ופירות שיצאו לרשות הרבים וחזרו. שוגג יאכלו, מזיד לא יאכלו. °רבי נחמיה אומר. בין שוגג בין מזיד לא יאכלו, עד שיחזירן למקומן שוגג. ותייא ד°רבי נחמיה כ°רבי מאיר שלא קונסים שוגג אטו מזיד. דתני, המעשר והמבשל בשבת

[דף כז עמוד ב]

שוגג יאכל מזיד לא יאכל, דברי °רבי מאיר . תנן, הוליכוהו לעיר אחרת, נתנוהו בדיר או בסהר. °רבן גמליאל _דיבנה ו°רבי אלעזר בן עזריה אומרים, מהלך את כולה. °רבי יהושע _{בן חנניה} ו°רבי עקיבא _{בן יוסף} אומרים, אין לו אלא ד' אמות. ^ד_זקנה לו שביתה ובאו עובד כוכבים ומזלות והקיפוה מחיצה. רבי חונה° אמר לא הועילה לו מחיצתו כלום. אלא מהלך באלפיים, ומטלטל בארבע. חייה בריה דרב° אמר. מהלך ומטלטל באלפיים בתוך המחיצות. רבי יעקב בר אחא° ורבי אבונא° אמרו בשם חייה בריה דרב° . מהלך באלפיים, ומטלטל בתוך המחיצות בארבעת אלפים אמה על ידי זריקה _{ואפילו יותר.} הוון בעיין מימר, מה פליגין? כ°רבי יהושע _{בן חנניה} וכ°רבי עקיבא _{בן יוסף} שסוברים שאם הוציאוהו לדיר או סהר, אין לו אלא ד’ אמות. ברם כ°רבן גמליאל _דיבנה וכ°רבי אלעזר בן עזריה , שסוברים שאם נתנוהו בדיר וסהר מהלך את כולה, לא פליגין. שהרי אין הבדל בין הוציאו גוים ונתנוהו בדיר וסהר או בנו סביבו דיר וסהר. ולא היא. דאפילו כ°רבן גמליאל _דיבנה וכ°רבי אלעזר בן עזריה פליגין. דאלו המחמירים שאינו מטלטל בכולה סברו, דקל הוא מי שקנה לו שביתה. דכיוון שיש לו אלפים אמה לכל רוח, לא התירו לו מחיצות שנעשו בשבת. ממי שלא קנה לו שביתה. דכיוון שיש לו רק ד’ אמות, היקלו עליו שמחיצות שנעשו בשבת יהיו לו כד’ אמות. נתנוהו הגוים על פתח הדיר. על דעתיה ד°רבי יהושע _{בן חנניה} ו°רבי עקיבא _{בן יוסף}, נותנין לו שתי אמות מבפנים, ושתי אמות מבחוץ. שהרי אף אם היו מניחים אותו בתוך הדיר או הסהר לא היה לו אלא ד’ אמות. ולא חוששים שיבא לטלטל יותר . על דעתיה ד°רבן גמליאל _דיבנה ו°רבי אלעזר בן עזריה , אין נותנין לו שתי אמות מבפנים ושתי אמות מבחוץ. אלא כל הד’ אמות בחוץ. שאם אומר את ליתן לו שתי אמות מבפנים ושתי אמות מבחוץ, אף הוא מטלטל בכל הדיר כולו. נתנו באמצע הדיר, והיה הדיר חציו בתוך התחום וחציו חוץ לתחום. רבי אחא° אמר מן אולפן _{קבלה מרבותיו.} °רבי יהודה _{בר עילאי} אמר לה מן דיעה _{מסברתו.} שהדין הזה תלוי במחלוקת בן רב חונה° וחייה בריה דרב° , גבי אדם שקנה שביתה והקיפוהו גוים מחיצה. תנן, מעשה שבאו מפרנדין והפליגה ספינתן בים. °רבן גמליאל _דיבנה ו°רבי אלעזר בן עזריה הלכו את כולה. °רבי יהושע _{בן חנניה} ו°רבי עקיבא _{בן יוסף} לא זזו מד' אמות, שרצו להחמיר על עצמן. רבי זעירא° ורב הונה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} ממה שנאמר במשנה שרצו °רבי יהושע _{בן חנניה} ו°רבי עקיבא _{בן יוסף} להחמיר על עצמן. זאת אומרת שהלכה כ°רבן גמליאל _דיבנה וכ°רבי אלעזר בן עזריה . אמר רבי אבא° בשם רבי חייה בר אשי° . אף בדיר ובסהר הלכה כ°רבן גמליאל _דיבנה וכ°רבי אלעזר בן עזריה . °חנניה בן אחי רבי יהושע אומר. כל היום היו דנין אלו כנגד אלו, עד שבא אחי אבא והכריע ביניהן. והתקין, שתהא הלכה כ°רבן גמליאל _דיבנה וכ°רבי אלעזר בן עזריה בספינה, שיהיה מהלך את כולה. וכ°רבי יהושע _{בן חנניה} וכ°רבי עקיבא _{בן יוסף} בדיר וסהר שאין לו אלא ד’ אמות. מה בין סהר ומה בין ספינה? חבריה אמרו. ספינה, ^ד_חמפני שמחיצותיה עולות עמה ותמיד נמצא באויר מחיצות שבהם קנה שביתה. ובדיר וסהר לא לן באותן מחיצות. רבי זעירא° אמר. מכיון שעוקרין אותה מד' אמות אלו ונותנין אותה בד' אמות אלו. מה נפק מביניהון? אם היתה אסדה שאין לה מחיצות, על דעתהון דחברייא אסור. על דעתיה דרבי זעירא° מותר.

[דף כח עמוד א]

אם היה הים גלני _{שקט בו שאין גלים} והספינה עמדה במקומה. על דעתיהון דחברייא מותר, על דעתיה דרבי זעירא° אסור. אמר רבי זעירא° . מתניתא אמרה דארבע אמות שאמרו אינם תחום. דאין תחומים למעלה מעשר ואף על פי כן מחלוקת אם מהלך את כולה או רק ארבע אמות

ירושלמי עירובין, פרק ד, הלכה ב

מתני’: פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה. אמרו לו ל°רבן גמליאל _דיבנה. מה אנו לירד? אמר להן מותר. שכבר הייתי מסתכל, והיינו בתוך התחום עד שלא חשיכה:

גמ’: מצופות _{שפופרות שבהם היה צופה} היו לו ל°רבן גמליאל _דיבנה, שהיה משער בה עיניו במישר _{לדעת על פי מה שרואה בשפופרת מה המרחק.} ולמה לי עד שלא חשיכה? ואפילו משחשיכה. ולא °רבן גמליאל _דיבנה היא? והרי הוא סובר שמי שנתנוהו בדיר וסהר מהלך את כולה. תיפתר שהיה בנמל יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, או שלא היו מחיצות גבוהות עשרה. או שהיו פרצות יותר מעשר. או היה עומד כנגד עומד ופרוץ כנגד פרוץ

ירושלמי עירובין, פרק ד, הלכה ג

מתני’: ^ד_טמי שיצא ברשות, אמרו לו כבר נעשה מעשה. יש לו אלפיים אמה לכל רוח. אם היה בתוך התחום, כאילו לא יצא. שכל היוצאין להציל, חוזרין למקומן:

גמ’: תנן, מי שיצא ברשות, אמרו לו כבר נעשה מעשה. יש לו אלפיים אמה לכל רוח. דאי לא כן מה אנן אמרין הרי הוא יצא ברשות? קא סלקא דעתין שיעשה כמי שיצא באונס, ולא יהיה לו אלא ארבע אמות. לפום כן צריך מימר, יש לו אלפיים אמה לכל רוח. תנן, אם היה בתוך התחום, כאילו לא יצא. פשיטא? אמר רב חונה° . והן שיהו ד' אמות אוכלות _חופפות בין שני התחומים. כגון מתחום טבריא ומתחום מגדלה שהמרחק ד’ אלפים אמות חסר ד’ אמות. נמצא שארבע אמות חופפות. רבי חונה° בשם רב אדא בר אחווה° . ורבי אילא° _אילעא בשם רבי שמעון בן לקיש° . ^ד_יואפילו יצא למגדלה וחזר, כאילו לא יצא. כיוון שאלפים אמה שנתנו לו חכמים, מובלעים באלפים שהיו לו בעירו. רבי יישוע דרומייה° בעי. עד כדון, בשיצא שוגג ולא ידע שאין בו עוד צורך. אפילו יצא מזיד? אמר רבי פנחס° . מתניתא אמרה כן שאף היוצא במזיד דינו כך. דתנן, שכל _{לרבות מזיד} היוצאין להציל, חוזרין למקומן. ^ד_יאחוזרין אפילו בזיינן: תניא, ^יבעובד כוכבים ומזלות שבאו לעיירות הסמוכות לספר, ליטול מהן אפילו תבן, אפילו עצים. יוצאין עליהן בזיין, ומחזירין את הזיין למקומן. באו לעיירות

[דף כח עמוד ב]

המובלעות. אין יוצאין עליהן בזיין, אלא אם כן באו לעוסקי נפשות. בראשונה היו מוליכין את הזיין לבית שהוא סמוך לחומה. פעם אחת באו עליהן השונאין. היו נדחקין ליטול את הזיין, והרגו אלו מאלו יותר ממה שהרגו מהן השונאים. התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל לביתו

ירושלמי עירובין, פרק ד, הלכה ד

מתני’: מי שישב בדרך, ועמד והרי הוא סמוך לעיר. הואיל ולא היתה כוונתו לכך, לא יכנס, דברי °רבי מאיר . °רבי יודה אומר, ^ד_יגיכנס. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. מעשה ונכנס °רבי טרפון בלא מתכוין:

גמ’: תנן, אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, מעשה ונכנס °רבי טרפון בלא מתכוין. אמרו לו משם ראיה? שמא בית מדרשו של °רבי טרפון היה בתוך אלפיים אמה. או שמא הקנה עצמו לבני עירו מבעוד יום. אשכח תני. בשחרית זרחה החמה. אמרו לו רבי. הרי העיר לפניך היכנס. מכאן שבלילה לא ידע.

ירושלמי עירובין, פרק ד, הלכה ה

מתני’: ^ד_ידמי שישן בדרך ולא ידע עד שחשיכה, יש לו אלפיים אמה לכל רוח, דברי °רבי יוחנן בן נורי , וחכמים אומרים, אין לו אלא ארבע אמות. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, והוא באמצען, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר לאיזה רוח שירצה. ומודה °רבי יהודה _{בר עילאי} שאם בירר לו, שאינו יכול לחזור בו:
גמ:' תנן, מי שישן בדרך ולא ידע עד שחשיכה, יש לו אלפיים אמה לכל רוח, דברי °רבי יוחנן בן נורי . אמר רבי זעירא° בשם רבי חסדיי° . טעמא ד°רבי יוחנן בן נורי , מאחר שאילו היה ער היה קונה שביתה. ישן נמי קנה לו שביתה ויש לו אלפיים אמה לכל רוח. °רבי יודה אומר לא רק ישן קנה שביתה, אלא אפילו ער ולא התכוון, קנה לו שביתה ויש לו אלפיים אמה לכל רוח. אתייא ד°רבי יודה כ°רבי יוחנן בן נורי . ד°רבי יוחנן בן נורי אמר. אחר שאילו היה ער קונה לו שביתה, ישן נמי קונה שביתה. דאנן סהדי _{אנו עדים} דאם היה ער מסתמא היה קונה. אלא ש°רבי יודה מוסיף על דבריו שאפילו היה ער ולא קנה לו שביתה, יש לו אלפיים אמה לכל רוח. רבי חונה° אמר, רב נחמן בר יעקב° בעא. גר שטבל לאחר שהאיר המזרח. מה אמר בה °רבי יוחנן בן נורי ? האם מדמינן לישן דאמרינן מאחר שאילו היה ער

[דף כט עמוד א]

היה קונה לו שביתה, אף כאן מאחר שאילו היה גר היה קונה גם כאן קנה? אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי יהושע בן לוי° , הלכה כ°רבי יוחנן בן נורי . תנן, וחכמים אומרים, אין לו אלא ארבע אמות. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, והוא באמצען. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר לאיזה רוח שירצה. ומודה °רבי יהודה _{בר עילאי} שאם בירר לו, שאינו יכול לחזור בו. בירר לו מבעוד יום, חוזר בו מבעוד יום. משחשיכה, חוזר בו משחשיכה. בירר לו מבעוד יום וקדש עליו היום. נישמעינה מן הדא, דתנן. מי שישן בדרך ועמד והרי הוא סמוך לעיר. הואיל ולא היתה כוונתו לכך, לא יכנס, דברי °רבי מאיר . °רבי יודה אומר יכנס. מכאן שאף שלא היה בדעתו על כך מערב שבת, יכול בשבת להחליט על כך. ואף כאן אם בירר לו ארבע אמות וקידש עליו היום יכול לברור ארבע אמות אחרות. והתנן, ומודה °רבי יודה שאם בירר לו רוח, שאינו יכול לחזור בו? לא על הדא אמרה, אלא על רישיה דפירקין, דתנן. מי שהוציאוהו עובד כוכבים ומזלות או רוח רעה. עליה איתאמרת. אמר רבי בון° , מודה °רבי יודה שאם בירר לו רוח, שאינו יכול לחזור בו. שכיוון שחכמים הם שנתנו לו ארבע אמות, לא יכול לחזור בו. אבל אדם ששבת ובירר לעצמו רוח אחת, יכול לחזור בו ולברור רוח אחרת

ירושלמי עירובין, פרק ד, הלכה ו

מתני’: ^ד_טוהיו שנים. מקצת אמותיו של זה לתוך אמותיו של זה. מביאין ואוכלין באמצע. ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לשל חבירו. היו שלשה והאמצעי מובלע בנתיים. הוא מותר עמהן, והן מותרין עמו. ושנים החיצונים, אסורין זה עם זה. אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי}. ^ד_טזלמה הדבר דומה? לשלש חצירות פתוחות זו לזו, ופתוחות לרשות הרבים. ועירבו שתיהן עם האמצעית. היא מותרת עמהן. והן מותרות עמה. ושתים החיצונות אסורות זו עם זו:

גמ’: אף על גב ד°רבי חנניה בן אנטיגנס פליג על רבנין באומר שביתתי במקומי _{במשנה הבאה} וסובר שנותנים לו אלפים אמה עגולות. מודה הכא שנותנים לו ארבע אמות במרובע ולא בעיגול כדי שירויח את הפינות _{כדי שיוכל להתפנות בפינה אחת ולהתפלל בפינה נגדית}

ירושלמי עירובין, פרק ד, הלכה ז

מתני’: ^ד_יזמי שבא בדרך והיה ירא שמא תחשך. והיה מכיר אילן או גדר, ואמר. שביתתי תחתיו

[דף כט עמוד ב]

לא אמר כלום. שביתתי בעיקרו. מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפיים אמה. ומעיקרו ועד ביתו אלפיים אמה. נמצא מהלך משחשיכה ארבעת אלפים אמה. אם אינו מכיר, או אינו בקי בהלכה, ואמר שביתתי במקומי. ^ד_יחזכה לו מקומו אלפיים אמה לכל רוח. עגולות דברי °רבי חנניה בן אנטיגנס . וחכמים אומרים, מרובעות כטבלה מרובעת. כדי שיהא נשכר את הזויות:

גמ’: ^ד_יטהיה אחד מכיר ואחד שאינו מכיר. זה שהוא מכיר אומר, שביתתי במקום פלוני. מהלך עם זה שאינו מכיר, וזה שאינו מכיר, מוסר שביתתו לזה שמכיר. ומהלך עם זה שהוא מכיר.

ירושלמי עירובין, פרק ד, הלכה ח

מתני’: זהו שאמרו העני מערב ברגליו. °רבי מאיר אומר. אין לנו אלא עני. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. ^ד_כאחד עני ואחד עשיר. שלא אמרו מערבין בפת, אלא להקל על העשיר שלא יצא ויערב ברגליו:

גמ’: °רבי מאיר סבר, עיקר עירוב בככר. ולמה אמרו לערב ברגליו? להקל על העני שאין לו ככר. ו°רבי יודא אמר. עיקר עירוב ברגליו. ולמה אמרו לערב בככר? להקל על העשיר, שלא יצא ברגליו. אף על גב ד°רבי יודה אמר דעיקר עירוב ברגליו. ^ד_כאובלבד שלא ישב לו בתוך ביתו ויאמר תקנה לי שביתה במקום פלוני. אלא יצא לו חוץ לתחום ויאמר, תקנה לי שביתה במקום הזה. וממתין שם עד שחשיכה וחוזר ובא לעירו. ותני כן. מעשה במשפחת בית ממה, ומשפחת בית גוריון מרומה. שהיו מחלקין בגרוגרות לעניים בשני בצורות. והיו עניי שיחין יוצאין ומערבין ברגליהן, וממתינים שם עד שתחשך. ולמחר היו נכנסין ואוכלין שם וחוזרין. וכל מה שהן עושין על פי חכמים היו עושין.

ירושלמי עירובין, פרק ד, הלכה ט

מתני’: ^ד_כבמי שיצא לילך לעיר שמערבין בה, והחזירו חבירו. הוא מותר לילך, וכל בני העיר אסורין. דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי מאיר אומר. כל שהוא יכול לערב ולא עירב, הרי זה חמר גמל.

[דף ל עמוד א]

גמ’: תנן, מי שיצא לילך לעיר שמערבין בה _{והוא נשלח לערב עבור העיר,} והחזירו חבירו. הוא מותר לילך כיוון שעקר רגליו, וכל בני העיר אסורין. חבריה פתרו לה תרין פתרין _{שתי העמדות.} העמדה אחת. שהשליח רצה לילך, ואמר ליה חבריה, אנא מערב עליך ועל בני קרתך. ועירב על בני קרתיה, ולא עירב עלוי _{אני אערב עליך ועל בני עירך וערב על בני העיר ולא עירב עליו}. הוא אסור לילך באותה הרוח, ומותר בשאר כל הרוחות שבעירו. והן מותרין באותה הרוח, ואסורין בשאר כל הרוחות שבעירן. פתר לה פתר חורן _{הסבר אחר}. דאמר לו חבריה, אנא מערב עליך ועל בני קרתך, ולא עירב לא עליו ולא על בני קרתיה _{אני אערב עליך ועל בני עירך ולא ערב לא על בני העיר ולא עליו}. הוא מותר לילך באותה הרוח, שכבר קנו לו רגליו מאתמול. והן אסורין לילך באותה הרוח, ומותרין בשאר כל הרוחות שבעירו.

ירושלמי עירובין, פרק ד, הלכה י

מתני’: מי שיצא חוץ לתחום, ^ד_כגאפילו אמה אחת לא יכנס. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר שתים יכנס, שלש לא יכנס. ^ד_כדמי שהחשיך חוץ לתחום, אפילו אמה אחת לא יכנס. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. אפי' ט"ו אמה יכנס. שאין המשוחות ממצין את המידות מפני הטועים

גמ’: תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר שתים יכנס, שלש לא יכנס. אמר רבי אחא° . רבי חיננא° ורב חסדיי° , תריהון אמרין. לא אמר אלא שתים. הא שתים וכל שהוא, לא יכנס. דהוא _{שכך אפשר לדייק} מ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אמר. שתים יכנס. הא יותר כלשהו, לא יכנס. אמר לו רבי יוסה° _אסי. אמרין דבתרה _{אימא סיפא = תאמר את הסוף.} שלש לא יכנס, הא שלש פחות כל שהוא יכנס. אלא מכאן אי אפשר לדייק.

[דף ל עמוד ב]

הוון בעיי מימר מה דאמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שהיוצא שתי אמות יכנס, כוון שכשנותנים לו ארבע אמות והוא במרכזן. נמצא ששתי אמות שנתנו לו, מובלעות באלפיים שהיו לו. והקלו ביוצא מפני שנאנס. הא במחשיך, לא. אשכח תני. היא אדא היא אדא _{זה כמו זה}. הוון בעיי מימר. מה דאמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} שאפילו אם יצא ט"ו אמות יכנס. במחשיך. דכיוון שהוא אנוס, הקלו עליו. הא ביוצא, לא. אשכח תני, היא אדא היא אדא _{זה כמו זה}..

הדרן עלך פרק מי שהוציאוהו

פרק חמישי - כיצד מעברין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי עירובין, פרק ה, הלכה א

מתני’: ^ה_אכיצד מעברין את הערים? בית נכנס בית יוצא. פגום _{בליטה בקיר} נכנס פגום יוצא. היו שם גידודיות _{קירות של בית הרוס} גבוהין עשרה טפחים, וכן גשרים, וכן נפשות שיש בהן בית דירה. מוציאין את המדה כנגדה, ועושין אותה כטבלה מרובעת, כדי שיהא נשכר את הזויות:

גמ’: תנן, כיצד מעברין את הערים? בית נכנס בית יוצא. פגום _{בליטה בקיר} נכנס פגום יוצא. בית נכנס, מוציאין אותו _{רואים כאילו הוא בחוץ} כנגד העיר. פגום יוצא, מוציאין את העיר כנגדו. רב° _{אבא בר אייבו} אמר מאברין, ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר מעברין. מאן דאמר מאברין, שמוסיפין לה אבר, מאן דאמר מעברין, כאשה עוברה. תמן תנינן, אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. רב° _{אבא בר אייבו} אמר יאותו, ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר יעותו. מאן דאמר יאותו דכתיב (בראשית לד טו) אך בזאת נאות לכם. מאן דאמר יעותו דכתיב (ישעיהו נ ד) לדעת לעות את יעף דבר. תמן תנינן, לפני אידיהן. רב° _{אבא בר אייבו} תני אידיהן, ושמואל° _{בר אבא בר אבא} תני עידיהן. מאן דאמר אידיהן דכתיב (דברים לב לה) כי קרוב יום אידם. ומאן דאמר עידיהן דכתיב (ישעיהו מד ט) ועידיהם המה. מה מקיים רב° _{אבא בר אייבו} טעמא דשמואל° _{בר אבא בר אבא}? ועידיהם המה, שהן עתידין לבייש עובדיהן ליום הדין. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי הושעיה° . מוסיפין לה אבר.

[דף לא עמוד א]

תלה רבי הושעיה° עינוי ואיסתכל ביה שצהבו פניו שרבי יוחנן° _{בר נפחא} אומר משמו. אמר לו, למה אתה מסתכל בי? _{אמר לו רבי הושעיה° יש פתגם שאומר} צריך לך, צחק לך _{הזקוק לך מופיע ומראה פנים שוחקות.} לא צריך לך, הפליג עליך _{רמז לו על שהפסיק לבא ללמוד לפניו.} תלת עשר שנין עבד עליל _נכנס רבי יוחנן° _{בר נפחא} קומי רביה _{רבי הושעיה°} אף דלא צריך. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זעירא° . גם אילו לא למד דבר, אלא בא סתם. דיו, שהיה מקבל פני רבו. שכל המקבל פני רבו, כאילו מקבל פני שכינה. רבי ברכיה° _הכהן ורבי ירמיה° אמרו בשם רבי חייה בר אבא° . כתיב (שמות לג ז) ומשה יקח את האהל וגו' כמה הוה רחיק? אמר רבי יצחק° _{בר אבא}, מיל. וכתיב והיה כל מבקש ה’. מבקש משה אין כתיב כאן, אלא (שמות לג ז) והיה כל מבקש ה'. מיכן שכל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה. רבי חלבו° ורבי חונה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} כתיב (מלכים א יז א) ויאמר אליהו התשבי. חי ה’ אלוקי ישראל אשר עמדתי לפניו וגו' והלא אליהו טירונין _חדש לנביאים היה עד אז. ואיך אמר אשר עמדתי לפניו? אלא מלמד שכל עמידות שעמד לפני אחיה השילוני רבו, כאילו עמד לפני השכינה. אמר רבי חלבו° בשם אילן דבית שילה. אפילו אליהו מבקש מים לפניו, היה אלישע נותן על ידיו. מה טעמא? כדכתיב (מלכים ב ג יא) פה אלישע בן שפט, אשר יצק מים על ידי אליהו. אשר למד תורה אין כתיב כאן, אלא אשר יצק מים על ידי אליהו. כתיב (שמואל א ג א) והנער שמואל משרת את ה' לפני עלי. והלא לא שרת, אלא לפני עלי? אלא מלמד שכל שירות ששרת לפני עלי רבו, כאילו שרת לפני שכינה. תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. כתיב (שמות יח יב) ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים. וכי לפני האלהים אכלו? אלא מיכן שהמקבל פני חבירו, כאילו מקבל פני שכינה. רבי יעקב בר אחא° ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מהיכן מעברין? כנגד השקוף _{מהקו הדמיוני שיוצא מהבית הכי בולט} אבל רק אם הבליטה עד אלפים אמה. אמר רבי יוסה° _אסי לרבי יעקב בר אחא° . לא מסתברא שמה שאמרנו שלא מרחיבים את העיר יותר מאלפים אמה אלא כנגד הפגום _{חורבה מבודדת אחר חורבה מבודדת.} אבל מכנגד העיר עצמה אפילו כמה? אמר לו אוף אנא סבר כן. אמר לו, ומה חמית מימר _{ראיתה לאמר} שקוף שמשמעו אפילו שהעיר עצמה יוצאת? תבאר שהשיקוף הינו לפגום _{חורבה בודדת.} רב נחמן° אמר. אפילו פיגום מצטרף _{ומישרים קו דמיוני}

[דף לא עמוד ב]

אפילו עד ראשה דמדינתא. מילתיה ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר כן. דאמר °רבי שמעון בן יוחי . יכול אני לעשות שיהו מהלכין מצור לצידון. או מטבריה לציפורין על ידי מערות ועל ידי בורגנין. מהו ליתן פגום לפגום? _{כגון פגום שנמצא בתוך שבעים אמה ושריים מהקו הדמיוני שמתחנו מהפגום הקודם.} מילתא דרבי שמעון בן לקיש° אמרה כן דנותנין פגום לפגום. דאמר רבי שמעון בן לקיש° , יכול אני לעשות שתהא בית מעון מתעברת עם טיבריא. שאת רואה את האיצטדין כאילו היא מליאה בתים. והקצרין, נתון בתוך שבעים ושיריים לאצטדין. ובית מעון, נתון בתוך שבעים ושיריים לקצרים. ואין תמשח מן פיגמא _{אם תמדוד מהחורבה המבודדת עצמה}, לית נפשה דסיריקין בתוך שבעים ושיריים. ואין תימשך מן פחורתה _{מהחוט הדמיוני המתוח} נפשה דסיריקין בתוך שבעים ושיריים. מהו ליתן עיבור _{שבעים אמה ושרים שנותנים לעיר} לעיבור _{אחר כל התוספות שהוספנו לעיר?} מילתא ד°רבי שמעון בן יוחי אמרה כן ^ה_בדנותנין עיבור לעיבור. דאמר °רבי שמעון בן יוחי . יכול אני לעשות שיהו מהלכין מצור לצידון ומטיבריה לציפורין, על ידי מערות ועל ידי בורגנין. ולא היא. מה שאמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} כאן להילוך, שיכול להלך מעיר לעיר על ידי בורגנין. וכאן _{מה ששאלנו} לעיבור _{מהיכן מודדים את האלפים אמה האם מהבית האחרון או שמוסיפים עוד שבעים אמה ושריים ורק אז מודדים.} רבי אחא° אמר, איתפלגון רבי חייה רובה° ובר קפרא° . חד אמר, הדא דאת אמר שמוסיפים לעיר בורגנין וחורבות כמה שרוצים, בעיר גדולה. אבל בעיר קטנה לא תהא התוספת יתירה על העיקר. וחורנה אמרן גדולה בין קטנה דינו שנותנים לו כולה _{עם תוספת העיבור} ועוד אלפים. אמר רבי פנחס° , מעשה בתלמיד וותיק שלמד הלכות עיבור בשלשה שנים ומחצה לפני רבו. ובא ועיבר את הגליל. ולא הספיק לעבר את הדרום, עד שנטרפה השעה. רבי אבא° ורב יהודה° _נשיאה אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}

[דף לב עמוד א]

^ה_געיר שהיא בנויה כמין קשת. אם יש בין זו לזו ארבעת אלפים חסר אחת, מהלך את כולה, וחוצה לה אלפים אמה. ארבעת אלפים, אין לו ממקום עירובו, אלא אלפים אמה _{שאף אם יניח עירוב מצד אחד אף שמגיע לתוך התחום של הצד השני אינו רשאי להמשיך.} אמר רבי אחא° . מאי טעמא? סבר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, אין יתן סנדלוי הכא בקצה אלפים מצד אחד, הוא יכול אתי ברא ונסי לון _{יכול לבא מהצד השני ולקחת אותם.} ואין יתן סנדלוי הכא, הוא אתי ברא ונסי לון. מן כאן אתא ברא, ומן כאן אתא ברא. ואם תאמר שאינו מותר אלא אלפים אמה. נמצא שלהגיע למקום שהניח נעליו מרוח אחת אסור מהרוח השניה מותר? אלא כיוון שיכול להגיעה מהצד השני אף מהצד הראשון מותר. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה. היתה עיר אחת גדולה, ויש בה חריץ עמוק עשרה ואינו רחב ארבעה שחוצה אותה, את רואה אותו כאילו מלא עפר וצרורות, ואם לאו, אתה רואה אותו כמפולש ואינו יכול לערב את כולה. _{אבל לעניין תחומין אם אין מרחק בין שני חלקי העיר פעמים שבעים אמה ושרים הרי הכל אחד} אמר רבי אמי בר יחזקאל° בשם רב° _{אבא בר אייבו} עיר שהיא בנויה על שפת הנחל. אם יש בינה לנחל ארבע טפחים, מודד מן החומה. שלשה, מודד משפת הנחל החיצונה _{מעבר לנחל.} ובלבד שלא יהא בנחל יותר משבעים ושיריים. מה אנן קיימין? אם משפת הנחל יש מדרון המתלקטת עשרה טפחים מתוך שלש. פשיטא שמודד משפת הנחל החיצונה. שהרי זה כמחיצה וכאילו זה חלק מחומת העיר, אם השיפוע מתלקט פחות מעשרה בארבע. פשיטא שיותר מארבעה טפחים צריך למדוד מן החומה שהרי זה כמישור . אלא כן אנן קיימין, בשיפוע המתלקט עשרה משלש ועד ארבע. אמר רב° _{אבא בר אייבו}

[דף לב עמוד ב]

^ה_דעיר שהיא בנויה אוהלים, כל אחד ואחד מודד מאהלו. היו שם שלשה צריפין או שלשה בורגנין, מודד מן האהל החיצון. התיב אסי, והכתיב (דברים כג יג) ויד תהיה לך מחוץ למחנה. היאך היו נפנין לחוץ הרי כל מחנה ישראל היה אהלים? רבי חייה בריה דרבי שיבתיי ° מקשי, היאך היו יוצאין לבית מדרשו של משה? משה עשה להן שלשה צריפין או שלשה בורגנין. אמר רבי יוסה° _אסי, מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבור, כמי שהיו חונין לעולם. ואפילו מחנה אהלים שהוא קבוע נחשב כעיר . רבי יוסי ברבי בון° אמר, מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ, כמי שהוא לשעה. עליה _לכן אמר רבי אבין° , משה עשה להן שלשה צריפין ושלשה בורגנין. היתה עגולה, ^ה_המרבעה ריבוע עולם. כדי שיהא מערבה למערבו של עולם. ודרומה לדרומו של עולם. אמר רבי יוסה° _אסי. אם אין יודע לכוין את הרוחות, צא ולמד מן התקופה. ^ה_וממקום שהחמה זורחת באחד בתקופת תמוז, עד מקום שהיא זורחת באחד בתקופת טבת, אלו פני מזרח. ממקום שהחמה שוקעת באחד בתקופת טבת, עד מקום שהיא שוקעת באחד בתקופת תמוז, אלו פני המערב. והשאר צפון ודרום. הדא הוא דכתיב (קהלת א ו) הולך אל דרום וסובב אל צפון. הולך _בגלוי אל דרום ביום, וסובב _בסתר אל צפון בלילה. סובב סובב הולך הרוח, ועל סביבותיו שב הרוח, אלו פני המזרח והמערב. שפעמים מהלכתו _בגלוי ופעמים מסבבתו

[דף לג עמוד א]

ניחא בשילה ובבית העולמים. דאמר רבי אחא° בשם רבי שמואל בר רב יצחק° . כמה יגעו נביאים הראשונים לעשות שער המזרחי _{ניקנור,} שתהא החמה מצמצמת בו באחד בתקופת טבת בקרן דרומית. ובאחד בתקופת תמוז בקרן צפונית. שבעה שמות נקראו לו. שער סור, שער היסוד, שער חריסית, שער איתון, שער התווך, שער חדש, שער העליון. שער סור ששם היו טמאים פורשין. הדא הוא דכתיב (איכה ד טו) סורו טמא קראו למו. שער היסוד, ששם לשכת הגזית, שבה היו מייסדין את ההלכה. שער חריסית, שהוא מכוין כנגד זריחת החמה. היך מה דאת אמר (איוב ט ז) האומר לחרס ולא יזרח. שער האיתון, שהוא משמש כניסה ויציאה. שער התווך, שהוא מיוסד בין שני שערים. שער חדש, ששם חידשו סופרים את ההלכה _{שטבול יום לא יכנס לעזרת נשים.} ^ה_זשער העליון, שהוא למעלה מעזרת הנשים. ומעלה יתירה היתה בבית העולמים. שבמשכן לא היתה עזרת נשים. ובמדבר מי היה מכוין להן את הרוחות? אמר רבי אחא° , ארון היה מכוין להם את הרוחות. הדא הוא דכתיב (במדבר י כא) ונסעו הקהתים נושאי המקדש, והקימו את המשכן עד בואם. המקדש זה הארון (במדבר י כא) והקימו בני מררי את המשכן. אבל לא התחילו, עד בואם של בני קהת שעליהן היה הארון נתון. כיצד היו ישראל מהלכין במדבר? רבי חמא בר חנינה° ורבי הושעיה° , חד אמר כתיבה. וחרנה אמר כקורה. מאן דאמר כתיבה דכתיב (במדבר במדבר ב יז) כאשר יחנו כן יסעו. מאן דאמר כקורה, דכתיב(במדבר בהעלותך י כה)ונסע דגל מחנה בני דן מאסף לכל המחנות לצבאותם. מאן דאמר כקורה, מה מקיים קרא דמאן דאמר כתיבה? כאשר יחנו כן יסעו

[דף לג עמוד ב]

מה בחנייתן על פי הדיבור, אף בנסיעתן על פי הדיבור. ומאן דאמר כתיבה, מה מקיים קרא דמאן דאמר כקורה? מאסף לכל המחנות לצבאותם. לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה. _{והיה פרוס מאחרי כלם} וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו, הדא הוא דכתיב (במדבר י כה) מאסף לכל המחנות לצבאותם. תני בשם °רבי יודה , אף זיזיו וכתליו של קירות הבית היו נמדדין עמה לעיבור העיר. בעי רב הושעיה° אויר חצר, מהו שימוד עמה? נישמעינה מן הדא, דתנן. בית שנפרץ מרוח אחד, נמדד עמה. משתי רוחות אין נמדד עמה. ואמר רבי אבין° בשם רב יהודה° _נשיאה, ^ה_חבשניטלה קורתו _{הגג שלו}. אבל אם לא ניטלה קורתו _{הגג שלו,} אפילו נפרץ משני רוחות נמדד עמהם. אם כשניטלה קורתו, לא כאויר חצר הוא? ואת אמרת אם נפרץ מרוח אחד נמדד עימהם. תמן הוקף לבית דירה. ברם הכא אויר חצר לא הוקף לבית דירה. וכשהוא מודד, ^ה_טלא יהא מודד אלפים אמה מן האמצע _{מקרן הזוית,} מפני שהוא מפסיד, אלא מן הקרנות. מאוזן ומאונך וממלא את הפינה

ירושלמי עירובין, פרק ה, הלכה ב

מתני’: נותנין קרפף לעיר דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ^ה_ילא אמרו קרפף אלא בבין שתי עיירות. אם יש לזו שבעים אמה ושיריים ולזו שבעים אמה ושיריים, עשה קרפף לשתיהן להיות כאחת. ^ה_יאוכן ג' כפרים המשולשין. אם יש בין שני החיצונים

[דף לד עמוד א]

מאה וארבעים ואחת ושליש עשה האמצעי את שלשתן להיות אחד:

גמ’: תנן, נותנין קרפף לעיר דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, לא אמרו קרפף אלא בבין שתי עיירות. אמר רב חונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} °רבי מאיר ורבנן, מקרא אחד דורשין. דכתיב. מגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה. °רבי מאיר דרש (במדבר לה ד) מקיר העיר. מה תלמוד לומר וחוצה? אלא תן חוצה ואז מדוד. מיכן שנותנין קרפף לעיר. רבנין דורשין, וחוצה. מה תלמוד לומר מקיר העיר פעמים שמודדין מקיר העיר ופעמים מחוצה _{נותנים קרפף.} מיכן שאין נותנין קרפף לעיר אחת. הדא אמרה שנותנין רק קרפף אחד לשתי עירות. רבי יעקב בר אחא° רבי אבונה° ורבי נחום° אמרו בשם שמואל בר אבא° סלקת _נדחתה מתניתא. שהרי משנתנו חולקת ואומרת שנותנים קרפף לזה וקרפף לזה: תנן, אם יש בין שני החיצונים מאה וארבעים ואחת ושליש עשה האמצעי את שלשתן להיות אחד. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, בעשויים שורה. בר קפרא° אמר, בעשויים כחצובה. היידני _מיהו אמצעי? ניחא למאן דאמר בעשויים שורה, ברור מי האמצעי, מאן דאמר בעשויים כחצובה היידני _מיהו אמצעי? אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה° . לכל כיוון יהיה אמצעי אחר. אין תמשך מן ההן, ההנו אמצעי. אין תמשח מן ההן, ההנו אמצעי. רבי יעקב בר אחא° ורבי יוסא° אמרו בשם רבי חנניה° , ובלבד ^ה_יבשלא יהא האמצעי מופלג יותר מאלפים אמה. אמר רבי יוסה° _אסי. קשייתה קומי רבי יעקב בר אחא° . תנינן, אם יש בין שני החיצונים מאה וארבעים ואחת ושליש, עשה האמצעי שלשתן להתיר שני החיצונים. היו חמישה. שנים כנגד שנים ואחד באמצע. האמצעי מהו שידון לכאן ולכאן?

[דף לד עמוד ב]

מה צריכה לה? כשהיו שנים מהלכין יחד. אבל אם היה אחד מהלך, נידון לכאן ולכאן

ירושלמי עירובין, פרק ה, הלכה ג

מתני’: ^ה_יגאין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה, לא פחות ולא יתר. ^ה_ידולא ימוד אלא כנגד לבו. היה מודד, הגיע לגיא או לגדר, ^ה_טומבליע וחוזר למידתו. ^ה_טזובלבד שלא יוציא חוץ לתחום. אם אינו יכול להבליעו. בזו אמר רבי דוסתי בי רבי ינאי° משום °רבי מאיר , שמעתי ^ה_יזשמקדרין בהרים:

גמ’: תנן, אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה, לא פחות ולא יתר . כמה הוא מידת התחום? ארבעים חבלים. לא ימדוד בחבל שהוא פחות מחמישים, שהוא נמתח ונשכר. ולא יתר שהוא נקמז _{נוצר בטן} ומפסיד. אית תניי תני, מודד ^ה_יחבחבל של פשתן. ואית תניי תני, בחבל של שלשלת _ברזל לח _דקה, ואית תניי תני, בחבל של ארבע אמות. אמר °רבי יושוע . אין לך מידה של אמת שלא ימתח ולא יתכווץ, אלא שלשלת. אבל מה אעשה וכתיב בנביאים (יחזקאל מ ג) חבלים ופתיל פשתים בידו וקנה המדה. היה ממנו לנחל שבעים וחמש אמה. תרין אמורין. חד אמר. מודד בחבל של חמשים אמה, ^ה_יטוחוזר לאחוריו עשרים וחמש אמה. וחורנה אמר, מודד בחבל של חמשים אמה והשאר מודד בחבל של ארבע אמות. היה הנחל צר מלמטה ורחב מלמעלן. עד חמשים אמה, את רואה אותו

[דף לה עמוד א]

כאילו מלא עפר וצרורות. ואם לאו, את רואה אותו כמו גיא, ומטפס _מקדר ועולה מטפס ויורד. היה הנחל מעוקם _{וקשה לרדת ולמדוד,} אמר רבי חסדיי° . בודק בעזרת מצופות _{כמו הקנה של °רבן גמליאל דיבנה} ומשער בה בעיניו במישור, וחוזר ועושה כן בהר במקום הגיא. תנן, אם אינו יכול להבליעו. בזו אמר רבי דוסתי בי רבי ינאי° משום °רבי מאיר , שמעתי שמקדרין בהרים. רבי אחא° רבי חיננא° ורבי ירמיה° אמרו בשם רבי שמואל בר רב יצחק° . משמע שלחכמים אין מקדרים. רבי יוסה° _אסי ורבי אבונה° אמרו בשם רב יהודה° _נשיאה, ורבי יודן° מטי בה בשם רב° _{אבא בר אייבו} אם העליון יאחז כנגד רגליו והתחתון כנגד ראשו. כל עמה מודיי שמקדרין. העליון כנגד ראשו והתחתון כנגד מתניו, כל עמא מודיי שאין מקדרין. מה פליגין? כנגד לבו. °רבי מאיר אומר מקדרין. וחכמים אומרים אין מקדרין. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה, ורבי זעירא° אמר בשם מר עוקבן° . אין מקדרין אלא בחבל של ארבע אמות. אמר רבי זעירא° בשם רב חסדאי° . אין מקדרין לא בערי הלוים ^ה_כולא במקום עגלה ערופה. ניחא כמאן דאמר _{°רבי אליעזר בן הורקנוס} שמה שנאמר בערי הלויים (במדבר לה ד) ומגרשי הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב. ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וכ"ו. אלף מגרש, ואלפיים שדות וכרמים. _{ותחום שבת אינו מהתורה.} ברם כמאן דאמר _{°רבי עקיבה} אלף אמה מגרש, ואלפיים תחום שבת. כלום למדו לתחום שבת, ולא מתחום ערי הלוים? לעיקר אין מקדרין, לטפילה מקדרין? ^ה_כאומניין שלא היו קוברין בתחום ערי הלוים? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי בן חנינה° . דכתיב, ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולכל חייתם. לחיים ניתנו ולא ניתנו לקברות

ירושלמי עירובין, פרק ה, הלכה ד

מתני:' ^ה_כבאין מודדין אלא מן המומחה. ריבה למקום אחד ומיעט למקום אחד, ^ה_כגשומעים למרבה. ^ה_כדאפילו עבד אפילו שפחה, נאמנין לומר עד כאן תחום שבת. שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר, אלא להקל

[דף לה עמוד ב]

גמ’: ההדיוט שריבה מה שהמומחה קיצר, אין שומעין לו. תנן, שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר, אלא להקל. אמר רבי הושעיה° . הגיעוך סוף תחומי שבת, שאינן מחוורין שהם מדבר תורה שאם לא כן לא היו מקילים בה ולא היו מתירין עוד אלפים אמה על ידי עירוב. רבי מנא° _{בן יונה} בעי. ניחא אלפים אמה אינו מחוור, ארבעת אלפים אמה מחוור הוא? אמר רבי שמעון בר כרסנא° בשם רבי אחא° , ^ה_כהאין לך מחוור מכולם אלא תחום שנים עשר מיל כמחנה ישראל

ירושלמי עירובין, פרק ה, הלכה ה

מתני:' ^ה_כועיר של יחיד שנעשית של רבים, מערבים את כולה. ושל רבים שנעשית של יחיד, אין מערבין את כולה. אלא אם כן עשה חוצה לה, כעיר חדשה_{כך שם העיר} שביהודה, שיש בה חמשים דיורין, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, שלש חצירות של שני שני בתים:

גמ’: תני בשם °רבי יודה . ^ה_כזאין מערבין אותה חציין. _{קא סלקא דעתין שאינו יכול לערב לפי שהוא חוצה מבוי מפולש.} מחלפה שיטתיה ד°רבי יודה _{האם רבי יהודה חזר בו}? דתני רבי חייה° . כיצד מתירין מבוי המפולש לרשות הרבים? °רבי יודה אומר, לחי מיכן ולחי מיכן, או קורה מיכן וקורה מיכן. וחכמים אומרים. ^ה_כחלחי וקורה מיכן, ועושה צורת פתח מיכן. והכא אמר הכן _{שאי אפשר לערב במבוי מפולש?} מה שאמר °רבי יודה שאין מערבין את חציה, לא על הדא איתאמרת, אלא על הדא דתנן, ^ה_כטאפילו עיר גדולה כאנטוכיא, ואין בה אלא דלת אחת בלבד, מערבין. על זה תני בשם °רבי יודה אין מערבין אותה חצין. שאלו אוסרים על אלו לפי שאין להם דרך אחרת לצאת. אמר רבי יוסה° _אסי. הדא אמרה, בני המבוי שנתנו קורתן באמצע המבוי, אלו מותרין ואלו אסורין. ואם ^ה_לנתנו אלו קורתן באמצע ואלו בפתח המבוי. אלו ואלו אסורין. שכיוון שנראה כאילו ערבו כולן יחד. שמא יטלטל מבחוץ פנימה והרי לא ערבו יחד. כיצד הוא עושה? נותן את הקורה על פתח המבוי, וכולם משתתפים בעירוב ומתיר את המבוי. חמשה מבואות פתוחים למבוי. נתנו קורתן באמצע המבוי, אלו מותרין ואלו אסורין. נתנו אלו באמצע המבוי ואלו בפתח המבוי, אלו ואלו אסורין. כיצד הוא עושה? נותן את הקורה על פתח המבוי, וכולם משתתפים בעירוב ומתיר את המבוי.

[דף לו עמוד א]

חד זמן, רבי פנחס° סלק להכא חזא קורה בפתח דשקקא _מבוי דגזוראי _{מוהלים באמצע המבוי של שכונת המוהלים}, אמר להן, חלקתם עירובכם? אמר ליה רבי יודה בר שלום° , לחיזוק בתים נעשית: תנן, אין מערבין את כולה. אלא אם כן עשה חוצה לה כעיר חדשה _{כך היה שם העיר} שביהודה, שיש בה חמשים דיורין, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. כגון צנן, וחדשה, ומגדל גד, שיש בה חמשים דיורין, אפילו אנשים נשים וטף. אסי אמר, ובלבד ישראל. שדירת נכרי לאו שמיה דירה. רבי אבא בר ממל° וושמעון בר חייה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} אותם בתים שעושים שיור, דווקא בפתוחין לתוכה. שהיו ראוין לערב עם העיר . אמר רבי מנא° _{בן יונה}. מכיון שהן פתוחין לתוכה, נעשה כולן רשות אחת. ויכולים לערב יחד. וכשלא מערב איתם נחשב שייור

ירושלמי עירובין, פרק ה, הלכה ו

מתני’: ^ה_לאמי שהיה במזרח ואמר לבנו לערב לו במערב. במערב ואמר לבנו לערב לו במזרח. אם יש ממנו ולביתו אלפים אמה, ולעירובו יותר מיכן. מותר לביתו ואסור לעירובו. לעירובו אלפים אמה ולביתו יותר מיכן. מותר לעירובו ואסור לביתו. ^ה_לבהנותן את עירובו בעיבורה של עיר, לא עשה כלום. נתנו חוץ לתחום עיבור, ^ה_לגמה שנשכר הוא מפסיד:

גמ’: תנן, מי שהיה במזרח ואמר לבנו לערב לו במערב. מן קשויי _{מהקושיה} דמקשי לה בר קפרא° , חייבים לפרש שמה שנאמר במשנה מי שהיה במזרח, הכוונה שהיה במזרח בנו. ומה שאמר לבנו לערב לו במערב, הכוונה במערב בנו. דאם נפרש שהיה במזרח ביתו וציווה על בנו לערב למערב ביתו. ניחא שיהיה ממנו ולביתו אלפים אמה ולעירובו יותר מיכן. ויהיה מותר לביתו ואסור לעירובו. אבל איך יתכן שלעירובו יהיה אלפים אמה ולביתו יותר מיכן, ויהיה מותר לעירובו ולביתו אסור אלא ודאי שהכוונה למזרח או מערב בנו

ירושלמי עירובין, פרק ה, הלכה ז

מתני’: ^ה_לדאנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה, ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה. כיצד? מי

[דף לו עמוד ב]

שהיה בעיר גדולה, ונתן את עירובו בעיר קטנה. או בעיר קטנה, ונתן את עירובו בעיר גדולה. ^ה_להמהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר. אין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה:

גמ’: כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. אנשי עיר גדולה מהלכין את כל העיר קטנה. אנשי העיר קטנה אינן מהלכין את כל עיר גדולה ולא מדובר בשנתן עירובו שם אלא במודד. שאם אלפים אמה כלו אחר העיר כל העיר נעשת לו כארבע אמות ואם הייתה עיר גדולה ואלפים אמה כלו באמצע אינו הולך אלא עד היכן שכלו אלפים אמה. אי הכי מאי כיצד _{שמשמע שמדובר בנותן עירובו?} לית כאן כיצד. העיר עצמה _{שרואים אותה כד’ אמות} מהו שתעלה לד’ אמות ממידת אלפיים? חזקיה° ורבי סימון° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אין עיר עולה ממידת אלפיים. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר, עיר עולה ממידת אלפיים. בראשונה היו בני טיבריא מהלכין את כל חמתה. ובני חמתה אינן מגיעין אלא עד הכיפה. ועכשיו, בני חמתה ובני טיבריא עיר אחת היא. אמר רבי ירמיה° . מעשה ברועה אחד זקן, שבא ואמר לפני °רבי . זכור אני שהיו בני מגדל עולין לחמתה, ומהלכין את כל חמתה. ומגיעין לחצר החיצונה הסמוכה לגשר. והתיר °רבי , שיהו בני מגדל עולין לחמתה. ומהלכין את כל חמתה, ומגיעין לחצר החיצונה עד הגשר. ועוד התיר °רבי , שיהו בני גדר יורדין לחמתה ועולין לגדר. ובני חמתה אין עולין לגדר. מאי טעמא? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, מפני הרשויות. שהיו בני גדר פוגעים בבני חמתן כשהיו באים אליהם מפני שהיו חייבים להם כספים. ודווקא בשבת אסר °רבי לפי שמצוי בה שיכרות ויבואו לידי מריבה. רבי יוסי ברבי בון° אמר, לא מן הטעם הזה. אלא בגין דתנינן, אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה, ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה. תנן, מי שהיה בעיר גדולה ונתן את עירובו בעיר קטנה. או בעיר קטנה ונתן את עירובו בעיר גדולה. מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר. אין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה. אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי חנינה° . מה פליגי _{באיזה מקרה הם חולקים?} בשנתנו עירובן בפלטיא _ברחבה. אבל אם נתנו עירובן בבתים, אף °רבי עקיבא _{בן יוסף} מודה שקנה שביתה כאילו ישן בעיר, ומהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. רבי אבא בריה דרבי פפי° בעי. היתה עיר שעירבה _{עירוב חצירות,} ונתנו עירובן _{עירוב תחומין} בפלטיא

[דף לז עמוד א]

לא כמי שנתנו עירובן בבתים? שהרי כל העיר כד’ אמות. עיר שחרבה. רבי אלעזר° _{בן פדת} אומר. ^ה_לומהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, אין לו ממקום עירובו אלא אלפיים אמה. רבי אבא בר כהנא° , ו°רב חייה בר אשי אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} הנותן עירובו בדיר או בסהר, מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. ודיר וסהר, לא כמי שחרבו בתים ודיורין? ^ה_לזעיר חדשה, מודד מן הבתים. וישנה מודד מן החומה. אי זו היא חדשה ואי זו היא ישנה? אמר רבי זעירא° בשם רב חסדא° . בנה בתים ואחר כך בנה חומה, זו היא חדשה, _{דכיוון שהבתים קדמו לחומה אין הם בטלים לחומה. ולכן מודד מן הבתים} בנה חומה ואחר כך בנה בתים, זו היא ישנה. רבי זעירא° אמר, בין זו ובין זו נקראת עיר ישנה. ואי זו היא עיר חדשה? כל שהיו בה דיורין וחרבו. רבי זעירא° כדעתיה. דאיתפלגון. בנה תשעה בתים לשם קרפף _{לא למגורים אלא כמחסן} ואחד לשם דיור. אמר רבי זעירא° . אפילו בנה את העשירי לשם דיור, הרי הוא כהוקף לדיור .

ירושלמי עירובין, פרק ה, הלכה ח

מתני’: אמר להן °רבי עקיבא _{בן יוסף}. אי אתם מודין לי בנותן את עירובו על פי המערה, שאין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה? אמרו לו, אימתי? בזמן שאין בה דיורין. ^ה_לחאבל בזמן שיש בה דיורין, מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. נמצא קל בתוכה מעל גבה. ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים אמה, שאפילו סוף מידתו כלה במערה:

גמ’: אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. קל הוא הקונה שביתה בקרפף _{ששבת שם,} מן הנותן עירובו בקרפף. הקונה שביתה בקרפף, ^ה_לטמהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה. הנותן עירובו בקרפף, אין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה. רבי זעירא° בעי. היה בדרך ואמר תקנה לי שביתה בקרפף, מהו? אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל° . מחלוקת °רבי מאיר ו°רבי יודא . °רבי מאיר שאומר

[דף לז עמוד ב]

עיקר עירוב בככר. אם בנותן עירובו בקרפף, אין לו ממקום עירובו אלא אלפיים אמה. קל וחומר במערב ברגליו או באומר תקנה לי שביתה, שאין לו אלא אלפים אמה ממקום עירובו. ל°רבי יודה שאומר, ^ה_מעיקר עירוב ברגליו. באומר תקנה לי שביתה בקרפף, מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. גג המגדל נידון כעיר. גג המערה נידון כשדות. תנן, אמרו לו, אימתי? בזמן שאין בה דיורין. אבל בזמן שיש בה דיורין, מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. מה עד שיהיו בה דיורין ממש? או אפילו ראויה לדיורין. מן מה דאמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי חנינה° , דאת רואה אותה אם מליאה מים וטיט שאי אפשר לגור שם. הדא אמרה, אפילו אם רק ראויה לדיורין. תנן, אבל בזמן שיש בה דיורין, מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר° . הדא אמרה, מערה שיש לה שני פתחים. אם יש בין זה לזה ארבעת אלפים אמה חסר אחת, מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. היה ביניהם ארבעת אלפים אמה, אין לו ממקום עירובו אלא אלפיים אמה _{ואף שנכנס לתחום אלפים שמהפתח השני אינו יכול להמשיך ללכת.} אמר רבי אבא° . אסברי רבי זעירא° . אין יתן סנדלוי הכא בקצה אלפים מצד אחד, הוא יכול אתי ברא ונסי לון _{יכול לבא מהצד השני ולקחת אותם} ואין יתן סנדלוי הכא, הוא אתי ברא ונסי לון _{יכול לבא מהצד השני ולקחת אותם} מן כאן אתא ברא, ומן כאן אתא ברא. ואם תאמר שאינו מותר אלא אלפים אמה מכל צד. נמצא שלהגיע למקום שהניח נעליו מרוח אחת אסור מהרוח השניה מותר? אלא כיוון שיכול להגיעה מהצד השני אף מהצד הראשון מותר. אמר רבי אחא° בשם רבי חיננא° . אם היתה גגה של מערה ארבעת אלפים אמה חסר משהו, מהלך את כולה וחוצה לה אלפיים אמה. הניח עירובו על גבי חומה של העיר. אפילו כמה מותר _{שעד צד החיצון של החומה שייך לעיר אפילו אם היתה החומה רחבה הרבה.} אם היה גגה של מערה ששת אלפים אמה, מהלך את כולה וחוצה לה, על ידי ניבריות _{פתחים לאיוורור למערה.} אחרי _על הגגין של בתים מה הן? האם דינם כקרפף שלא הוקף לדירה ומותר רק בית סאתיים. או דינם כבית ומותר בלי הגבלה. אמר רבי יוסה° _אסי בשם רבי יעקב בר אחא° , ורבי אייניא בר פזי° אמרה בשם רב יהודה° _נשיאה, ורבי אחא° מטי בה בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. אחורי הגגים מטלטלין בהן אפילו כור אפילו כוריים. שרואים את מחיצות הבית שהוקפו לדירה כאילו עולות. °רבי מאיר אומר, מטלטלין בהן עד בית סאתיים. שהמחיצות עשויות לדירה למטה ולא למעלה. אמר רבי יוסי ברבי בון° , מילתיה ד רב° _{אבא בר אייבו} פליגא עלוי ד שמאל° דאמר של°רבי מאיר מטלטלין בהן עד בית סאתיים. דתנינן תמן. כל גגות העיר רשות אחת. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא גם כאן} עד בית סאתיים. רב ° אמר, מטלטלין בהן אפילו כור ואפילו כוריים. היא אחורי הגגים היא אחורי הספינה. שגם שם רב° _{אבא בר אייבו} מתיר בכולה. שהרי יש מחיצות שהוקפו לדירה.

הדרן עלך פרק כיצד מעברין

פרק שישי - הדר עם הנכרי

כולל שיעורי שמע

[דף לח עמוד א]

ירושלמי עירובין, פרק ו, הלכה א

מתני’: הדר עם העובד כוכבים ומזלות בחצר, או עם מי שאינו מודה בעירוב, הרי זה אוסר עליו. °רבי אליעזר בן יעקב אומר. ^ו_אלעולם אינו אוסר, עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה:

גמ’: חצר של עובד כוכבים ומזלות, כדיר וסהר של בהמה. מתיבין רבנין ל°רבי אליעזר בן יעקב . אילו ישראל ובהמה שהיו דרים בחצר, שמא אין הבהמה אוסרת? הרי בית הבקר אוסר. כשם שהבהמה אוסרת, כך העובד כוכבים ומזלות אוסר. מתיב °רבי אליעזר בן יעקב לרבנין. אילו ישראל ובהמה שהיו דרין בחצר, האם הבהמה אוסרת? מכאן שלא נאסר בית הבקר בגלל הבהמה, אלא בגלל הבעלים היהודי. כשם שאין הבהמה אוסרת, כך העובד כוכבים ומזלות אינו אוסר.

ירושלמי עירובין, פרק ו, הלכה ב

מתני’: אמר °רבן גמליאל _דיבנה. מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלם _{וביטל לנו רשותו.} אמר לנו אבא. מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי, עד שלא יוציא ויאסור עליכם. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומרו בלשון אחרת. מהרו ועשו צרכיכם במבוי. עד שלא יוציא _יכנס שבת ויאסור עליכם:

גמ’: רבי אחא° ורבי חיננא° אמרו בשם כהנא° . אין הלכה כ°רבי יהודה _{בר עילאי}. פשיטא? דאי לא כן מה אנן אמרין? °רבי יודא וחכמים תהא הלכה כ°רבי יודא ? אלא בגין דאמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי° , הלכה כדברי המיקל בהלכות עירובין. ותנן, מי שישן בדרך ולא ידע שחשיכה, יש לו אלפים אמה לכל רוח דברי °רבי יוחנן בן נורי , וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות. ואמר רב נחמן בר יצחק° בשם רבי יהושע בן לוי° , הלכה כ°רבי יוחנן בן נורי .

[דף לח עמוד ב]

ומקשינן עליה, פשיטא. שהרי °רבי יוחנן בן נורי מקל. לא כן אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי° , הלכה כדברי המיקל בהילכות עירובין? ולמה אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי יהושוע בן לוי° הלכה כ°רבי יוחנן בן נורי ? וקשיינן עלה מה הקושיה? הרי היה צריך לאמר שהלכה כ°רבי יוחנן בן נורי , דאילולי כן הוינן סברין מימר דמה דאמרינן הלכה כמיקל בעירובין, דווקא יחיד אצל יחיד. הא יחיד אצל חכמים לא. לכן אתו רבי יעקב בר אחא° ורבי יעקב בר אידי° ואמרו בשם רבי יהושע בן לוי° הלכה כ°רבי יוחנן בן נורי , אף שחכמים חלוקין עליו. ללמד שהלכה כמיקל אפילו כנגד רבים. לכן הייתי חושב שאף הכא תהא הלכה כ°רבי יודה , ואפילו שחכמים חלוקים עליו. קא משמע לן שהלכה כחכמים. אמר רבי ירמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} חצר שיש לה שני פתחים לשני מבואות. אחד שרגיל בו בחול, ואחד שאינו רגיל בו בחול. וישראל ועובד כוכבים ומזלות דרין בתוכה. ^ו_בבישראל את מהלך אחר הרגיל, וצריך להשתתף רק עם אותו שרגיל בו. ואינו אוסר אם לא ערב בשלא רגיל. ובעובד כוכבים ומזלות את מהלך אף אחר שאינו רגיל _{ושניהם צריכים לשכור את מקומו.} היה ישראל מיכן וישראל מיכן ועובד כוכבים ומזלות באמצע. והגוי חייב לעבור דרך רשות ישראל לכל אחד מהמבואות. הרי הוא טפל לישראל, ואחד ישראל ואחד עובד כוכבים ומזלות, הולכין אחר הרגיל. ביטל הישראל רשותו הרגיל. נעשה שאינו רגיל רגיל. השכיר הישראל רשותו הרגיל, נעשה שאינו רגיל רגיל. עירב עם שאינו רגיל, לא הותר הרגיל. ^ו_גגר תושב, ועבד תושב _{שלא קיבל מצוות כעבד} ^ו_דמומר בגילוי פנים, הרי הוא כעובד כוכבים ומזלות לכל דבר. _{שאינו מערב עימהם ואינו מבטל רשותו אלא צריך לשכור ממנו רשות} אית תניי תני, ^ו_ההקוסטר _{שוטר שמתארח כשרוצה} אוסר מיד, ואכסניא אורח לאחר שלשים, אית תני, הקוסטר אוסר לאחר שלשים. ואכסניא אינה אוסרה לעולם. מאן דאמר הקוסטר _שוטר אוסר מיד, ברגיל. ואכסניא לאחר שלשים, בשאינו רגיל. ומאן דאמר הקוסטר _שוטר אוסר לאחר שלשים. באילין דעיילין ברשות _{נכנסים ברשות המלך}. ואכסניא אינה אוסרת לעולם באילין דעיילין דלא ברשות. תנן אמר °רבן גמליאל _דיבנה. מעשה בצדוקי אחד וכ"ו. במה חולקים °רבי מאיר וחכמים בעניין צדוקי? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}

[דף לט עמוד א]

ביטול רשות ביניהון. °רבי מאיר אומר, ^ו_ויש לו ביטול רשות. ורבנן אמרין, אין לו ביטול רשות. °רבי מאיר אומר יש לו ביטול רשות, ואת אמר מהרו? אם הצדוקי ביטל רשותו, למה צריך למהר. אף על גב ד°רבי מאיר אומר יש לו ביטול רשות, מודה הוא שצריך שיזכו במבוי תחילה. שיכול לחזור בו קדם שיזכו. ותני כן. מפני שהוא מבטל רשותו כישראל דברי °רבי מאיר . והתנן ואם הוציא אחר שביטל בין שוגג בין מזיד הרי זה אוסר אז מה עוזר שהחזיקו? כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}, בין שוגג בין מזיד אינו אוסר. אמר רבי חיננא° . כל עמא מודיי שיש לו ביטול רשות. מה פליגין? האם יכול לחזור בו. °רבי מאיר אומר, מבטל רשותו וחוזר בו. ורבנין אומרים. מבטל רשותו ואינו חוזר בו. °רבי מאיר אומר, מבטל רשותו וחוזר בו, ואת אמר מהרו? מה יעזור שימהרו, הרי הצדוקי יכול לחזור בו? אף על גב ד°רבי מאיר אומר מבטל רשותו וחוזר בו. מודה הוא שאם זכו במבוי תחילה, אינו יכול לחזור בו. והא תני. °רבי מאיר אומר, מבטל רשותו ואם הוציא בין שוגג בין מזיד הרי זה אוסר? כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה} אינו אוסר

ירושלמי עירובין, פרק ו, הלכה ג

מתני’: ^ו_זאנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב וביטל רשותו בחצר, ביתו אסור מלהכניס ולהוציא לו ולהם. שלהם מותרין לו ולהן. ^ו_חנתנו לו רשותן, הוא מותר והן אסורין. היו שנים, אוסרין זה על זה. שאחד נותן רשות ונוטל רשות, ושנים נותנין רשות ואינן נוטלין רשות:

גמ’: תנן, אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב, ביתו אסור מלהכניס ולהוציא לו ולהם. שלהם מותרין לו ולהם, אחרי שביטל רשותו, מהו שתחזיר חלילה? _{ויבטלו הם לו.} תלמידוי דרב° _{אבא בר אייבו} אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^ו_טחוזרת חלילה. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, אין חוזרת חלילה. מתניתא פליגא על שמואל° _{בר אבא בר אבא}. דתנן, שלהן מותרין לו ולהם, שביטל רשותו. נתנו לו רשותן, הוא מותר והן אסורין. קא סלקא דעתין שאחר שבתחילה הוא נתן להם רשותו, חזרו הם ונתנו לו רשותם. פתר לה לצדדין היא

[דף לט עמוד ב]

מתניתא. שאם הוא ביטל להם רשותו, הם מותרים והוא אסור. ואם הם ביטלו רשותם לו, הוא מותר והם אסורים. תני. אחד שלא עירב, נותן רשות לאחד שעירב. שנים שעירבו, נותנין רשות לאחד שלא עירב. ושנים שלא עירבו, נותנין רשות לשנים שעירבו, או לאחד שלא עירב. אבל לא אחד שערב נותן רשות לאחד אחר שלא עירב. ^ו_יולא שנים שעירבו, נותנין רשות לשנים שלא עירבו. ואין שנים שלא עירבו, נותנין רשות לשנים שלא עירבו. הכל נותנין רשות ונוטלין רשות. חוץ משנים שלא עירבו, שהן נותנין רשות ואינן נוטלין רשות. אמר רב חסדא° י. עשרה ישראל שהיו דרין בבית אחד. אף שלענין עירוב חשובים כאחד. אם לא ערבו, כל אחד ואחד צריך לבטל רשותו. אמר רבי יסא° _אסי, ^ו_יאעשרה עובד כוכבים ומזלות שהיו דרין בבית אחד, כל אחד ואחד צריך להשכיר רשותו. אמר רבי אבא° . מעשה באשתו של פרסי אחד שהשכירה חצר שלה שלא מדעת בעלה. אתא קומי שמואל° ^ו_יבושרא _{בא המקרה הזה לפני שמאל והתיר}. דסברין מימר, אפילו שמשו ולקיטו משכירים רשותו. הלכה, ישראל מבטל ^ו_יגוהעובד כוכבים ומזלות משכיר. ויבטל הוא העובד כוכבים ומזלות, ולמה הצריכו דווקא שכירות? שמא יחזור הוא בו. מעתה אפילו משכיר ליחוש שמא יחוזר הוא בו? אם יחזור וישתמש אחר שהשכיר להם רשותו, מיכן והילך בגזל הוא משתמש. עד היכן צריכה להיות השכירות חזקה _{כמה צריך לשלם עבורה?} ייבא כיי דאמר רבי יסא° _אסי בשם רבי מנא בר תנחום° , ורבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אין קרקע נקנה בפחות משווה פרוטה. ואף כאן צריך שכירות אמיתית. מילתיה דרבי יעקב בר אחא° אמר, ^ו_ידאפילו באגוז אפילו בתמרה שאין בהם שווה פרוטה, שאין צורך בשכירות חזקה. רבי יעקב בר אחא° , כד הוה נפק לאכסנייא. אין הוה משכח מיעבד תקנה על ידי שכירות, הוה עבד. ואין לא, הוה מבדר מנוי. יהב חוטרא הכא, סנדלא הכא, דייסיקיא הכא _{היה מפזר את כליו נותן מקל כאן סנדל כאן שק כאן}. ואם בעל הבית הגוי לא התנגד, הרי הוא כשכירו ולקיטו וכאילו השכיר רשות הגוי. אמר רבי מתניא° . הדא דתימר, בשהיה פונדקי עובד כוכבים ומזלות. אבל אם היה פונדקי ישראל לא הקלו שיעשה כן אלא צריך שיערב עימם או יבטל רשותו, שאינו חשוד לטלטל

ירושלמי עירובין, פרק ו, הלכה ד

מתני:' מאימתי נותנין רשות? °בית שמאי אומרים, מבעוד יום. ו°בית הלל אומרים, משתחשך

[דף מ עמוד א]

מי שנתן רשותו והוציא. בין שוגג בין מזיד, הרי זה אוסר עליו דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, ^ו_טומזיד אוסר שוגג אינו אוסר

גמ’: תנן, מאימתי נותנין רשות? כן היא מתניתא _{כך כוונת המשנה}. מאימתי מבטלין רשות? תנן, °בית שמאי אומרים מבעוד יום ו°בית הלל אומרים משתחשך שאין זה קנין אלא סילוק רשות. כן היא מתניתא _{כך כוונת המשנה}., °בית הלל אומרים אף משתחשך, דאי לא כן, הוא מתניתא מקולי °בית שמאי ומחומרי °בית הלל : תנן, מי שנתן רשותו והוציא. כן היא מתניתא _{כך כוונת המשנה}, מי שביטל רשותו והוציא. תנן, בין שוגג בין מזיד הרי זה אוסר. כן היא מתניתא _{כך כוונת המשנה}, אינו אוסר. תני, ^ו_טזשנים שהיו שותפין בחצר, ומת אחד מהן ונפל הבית ירושה לאחד מן השוק. עד שלא חשיכה, אינו אוסר. משחשיכה, אוסר. ולמה אותו שירש בשבת לא יבטל רשותו ויהיו מותרים? אמר רבי אחא° בשם רבי חיננא° , ד°בית שמאי הוא. דתנן, °בית שמאי אומרים, אין מבטלין רשות משתחשך. ו°בית הלל אומרים, מבטלין רשות משתחשך. אמר רבי יוסה ברבי בון° . מכיון שמת, אין ביטול רשות גדול מזה. ^ו_יזהרי שהיה לאחד מן השוק בית עמהן בחצר ומת, ונפל הבית ירושה לאחד מהן. עד שלא חשיכה, אינו אוסר. שהרי היורש מערב איתם בין השמשות. משחשיכה, הרי זה אוסר ולמה לא יבטל ויהיה מותר עוד היא ד°בית שמאי . דתנן, °בית שמאי אומרים, אין מבטלין רשות משתחשך, ו°בית הלל אומרים, מבטלין רשות משתחשך. מהו לשכור רשות מגוי משתחשך? רבי חייה° רבי יסא° _אסי ורבי אימא° סלקון לחמתה דגדר. והיה עובד כוכבים ומזלות שרוי עמהן בחצר אבל לא היה בביתו מערב שבת. ונכרי שאינו בבית אינו אוסר. ובשבת בא ושכרו ממנו את רשותו. שאלון לרבי חמא בר יוסף° , ^ו_יחושרא _והתיר. שמע רבי יוחנן° _{בר נפחא} ואמר, יפה עשיתם. שמע רבי שמעון בן לקיש° ואמר, לא עשיתם יפה. מה פליגין? רבי זעירא° אמר לא פליגין. מאן דאמר יפה עשיתם, ששכרתם, שאין זה קנין ממש ואינו אסור בשבת. ומאן דאמר, לא עשיתם יפה, שטילטלתם. שהעירוב שעשו קדם ששכרו מהגוי בטל ואחר ששכרו צריכים לבטל זה לזה.

[דף מ עמוד ב]

רבי אבא° אמר פליגי. מאן דאמר יפה עשיתם, ששכרתם ושטילטלתם. מאן דאמר לא עשיתם יפה, לא ששכרתם, ולא שטילטלתם. רבי אבא° בעי. האם כמו שאדם מבטל רשות בשבת, ^ו_יטאף לענין מחיצות כן? שמחיצה שהותרה בשבת תהיה מותרת. היך עבידא? היו שנים ועירבו שני עירובים _{על שש סאים. והלכה שלשנים מותר רק עד בית סאתים,} ובא העובד כוכבים ומזלות והוסיף אדם _{ולשלושה מותר בית שש סאים,} כבר נכנסה שבת באיסור. היו שלשה ועירבו שני עירובין _{על בית שש סאים,} ובא העובד כוכבים ומזלות ופחת אחד. כבר נכנסה שבת בהיתר, רואים שמחיצות אינם כביטול רשות. חייליה דרבי אבא מן הדא _{ראיה לדבריו של רבי אבא מזה}, דתנן ^ו_ככל שבת שנכנסה בהיתר, מותר. באיסור, אסור. חוץ מן המבטל רשות. איכא דאמרי חוץ מן המבטל ומן המשכיר. מהו לשכור רשות מן הפונדיק _מהשוכר? רבי חיננא° ורבי יונתן° סלקין לחמתה דגדר. אמרין, נמתין עד שיבואו זקני הדרום לכאן. אתא רבי נתן דרומה° , ושאלון ליה ^ו_כאושרא _והתיר. שמע רבי שמעון בן לקיש° ואמר. מאחר שאם העובד כוכבים ומזלות המשכיר יבא, הוא יכול להוציאנו, לא עשינו כלום. שמעון בר אבא° אמר, רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי. מעתה אין בתינו שלנו? שהרי הגוים מושלים בנו ומכניסים חיילים גוים בבתינו. רבי יוסטי בי רבי סימון° אמר בשם רבי בייתוס° . בתינו שלנו. שאף שיכולים להכניס חיילים לדור עמנו. הא לצאת, אין מוציאין אותנו. ובפונדק אף מוציאין אותנו

ירושלמי עירובין, פרק ו, הלכה ה

מתני’: ^ו_כבבעל הבית שהיה שותף לשכנים. לזה ביין ולזה ביין, אינן צריכין לערב. לזה ביין ולזה בשמן, צריכין לערב. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. אחד זה ואחד זה אינן צריכין לערב:

גמ’: אמר רבי אבא° בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}. בדרך הארץ שנו. לזה ביין ולזה ביין. הואיל ואינו מקפיד על תערובתו, אין צריך לערב. לזה ביין ולזה בשמן. הואיל והוא מקפיד על תערובתו, צריך לערב. רבי אבא בר כהנא° ו°רב חייה בר אשי אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} בנתונין בכלי אחד היא מתניתא. אמר רבי זריקן° . טעמא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} , שכן דרכן שמערבין יין ושמן לשתותן אניגרון. תני °רבי אלעזר בן תדאי אומר. בין כך ובין כך אסורין, עד שיערבו. _{או בגלל שצריך לערב בחצרות ולשתף במבוי או בגלל שלא נעשה בידיעתם.} אמר רבי אחא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} הלכה כ°רבי אלעזר בן תדאי . אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי זעירא° . אתיא ד°רבי אלעזר בן תדאי כ°רבי מאיר

[דף מא עמוד א]

היידן _איזה °רבי מאיר ? אמר רבי מנא° _{בן יונה}. °רבי מאיר דו אמר על ידי עירוב על ידי שיתוף. רבי יוסה ברבי בון° אמר. °רבי מאיר דו אמר, שאין מערבין לאדם אלא לדעתו. וכאן אף שהיו שותפים, לא עירבו מדעת, לכן סובר °רבי אלעזר בן תדאי שהם אסורים עד שיערבו. על דעתיה דרבי מנא° _{בן יונה} שהסביר, שמה שאמר רבי זעירא° ש°רבי אלעזר בן תדאי כ°רבי מאיר . הכוונה ל°רבי מאיר שאמר שחייבים לעשות גם עירוב וגם שיתוף. לפי זה דעתיה דרב° _{אבא בר אייבו} שפסק כ°רבי אלעזר בן תדאי , כ°רבי מאיר . אמר רבי זעירא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בעירובין ובתענית ציבור נהגו הכל כ°רבי מאיר . בעירובין, שצריך גם עירוב וגם שיתוף. ובתענית ציבור, שכהנים נושאים כפים גם במנחה ובנעילה. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אף במגילת אסתר נהגו הכל כ°רבי מאיר , שצריך לקרא את כולה

ירושלמי עירובין, פרק ו, הלכה ו

מתני’: ^ו_כגחמש חבורות ששבתו בטריקלין אחד _{ולכל חבורה פתח לחצר.} °בית שמאי אומרים, עירוב לכל חבורה וחבורה. ו°בית הלל אומרים, עירוב אחת לכולן. ומודין שאם מקצתן שרויין בחדרים או בעליות, שהן צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה:

גמ’: הטריקלין שלפניהם כחצר של בתים ול°בית שמאי צריכים לערב. היו שם פפיליונות _{וילון שמפריד} כמי שהן בתים. מה אנן קיימין? אם בשהיו פפיליונות _וילון מגיעות עד הקורות _הגג, כל עמא מודיי שהן מערבין עירוב לכל חבורה וחבורה. אין שם פפיליונות מגיעות עד הקורות, כל עמא מודיי שמערבין עירוב אחד לכולן. אלא כן אנן קיימין, כשהיו פפיליונות גבוהות עשרה. ושוין שאם היו שותפין בעיסה ובתבשיל, שהן מערבין עירוב אחד לכולן. רבי שיין° בעי. אם מדובר כשהיו שותפים בעיסה. מעתה אפילו מקצתן שרויין בחדרים או בעליות מערבין עירוב אחד לכולם. ולמה המשנה דיברה דווקא בטרקלין שמחולק בוילון? אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה. שתי בתים זה לפנים מזה. עירב הפנימי, אין החיצון צריך לערב, לפי שהוא כבית שער לפנימי. ואף שדר שם אינו אוסר על בני החצר. עירב החיצון, אין זה כלום, והפנימי צריך לערב. אמר רבי פנחס° . גר שמת והיו לו שני חדרים זה לפנים מזה. ובה להחזיק

[דף מא עמוד ב]

חליפין _{הדין הפוך} נתן על הפנימי _{עשה חזקה בפנימי,} צריך ליתן על החיצון _{צריך לעשות בחיצון שאין החיצון צריך לפנימי.} נתן על החיצון, אינו צריך ליתן על הפנימי _{דהפנימי צריך לחיצון בדריסת רגלו.} רבי יעקב בר אחא° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° . אפילו לא עירב הפנימי, אין החיצון צריך לערב. למה שנעשה בית שער. מילתיה אמרה דיש בית שער ליחיד. מילתיה דרב° _{אבא בר אייבו} אמרה, ^ו_כדדאין בית שער ליחיד. דתנן, הנותן את עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו עירוב. והדר שם אינו אוסר עליו. ואמר רבי אבא בר יהודה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} הדא דתימר בבית שער של רבים. אבל בבית שער של יחיד, הרי זה עירוב. והדר שם, הרי זה אוסר עליו. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה. שני בני אדם הגרים בבית אחד. לאחד שיש לו רשות לדור שם כגון ששכר את מקומו ואין בעל הבית יכול לסלקו. ואחד שאין לו רשות. עירב זה שיש לו רשות. הותר זה שאין לו רשות. עירב זה שאין לו רשות, לא הותר זה שיש לו רשות.

ירושלמי עירובין, פרק ו, הלכה ז

מתני’: ^ו_כההאחין השותפין שהיו אוכלין על שולחן אביהן וישינין בבתיהן, צריכין עירוב לכל אחד ואחד. לפיכך אם שכח אחד מהן ולא עירב, יבטל רשותו. אימת? בזמן שמוליכין את עירובן למקום אחד. אבל אם היה עירוב בא אצלן, או שאין עמהן דיורין בחצר. אינן צריכין לערב:

גמ’: עיקר דירה היכן היא? רבי יונה° אמר, אתפלגון רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}. חד אמר ^ו_כובמקום פיתן. וחד אמר במקום שינה. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דתני שמואל° _{בר אבא בר אבא}, האחין שאוכלין על שולחן אביהן וישנין בבתיהן אין צריכין אלא עירוב אחד. הוי דו אמר במקום פיתן.

[דף מב עמוד א]

מתניתא פליגא על שמואל° _{בר אבא בר אבא} דתנן. האחים שהיו אוכלין על שולחן אביהן וישינין בבתיהן, צריכין עירוב. אמר רב חייה בר אשי° בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^ו_כזבמקבלי פרס מאביהן וכל אחד אוכל בביתו היא מתניתא. מכל מקום אינן שותפין במה שהן אוכלין? הרי זה היה מונח אצל אביהם והוא מזכה לכל אחד חלק ובמה זה גרוע מעירוב? אמר רבי אבא° . אסברי שמואל° _{בר אבא בר אבא}. בשאין אביהן זיכה להן אלא במה שהן אוכלין בלבד. שהכל שלו ואין הם זוכים בו אלא כשנותנים לפיהם. מעתה, אפילו עירוב בא אצלן יצטרכו עירוב? כיוון שכולם לוקחים משם עשו אותו כבית שמניחין בו את העירוב. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, הוא ובניו ובני ביתו מערבין בככר אחד. מה ופליג? תמן הוא אמר הולכים אחר מקום פיתן, והכא אמר הכין שהאב ובני ביתו מערבין בכיכר אחד אפילו לא אוכלים אצלו? פתר לה כשהיו שניהם _{הוא ובנו} שותפין בכיכר. ותייא כיי דאמר רבי אחיא ברבי זעירא° , מערבין בחצי ככר. והא תנינן, ^ו_כחאפילו מאפה סאה והיא פרוסה, אין מערבין בה. ותימר הכין? פתר לה כשהיו שניהם שותפין בכיכר שלם שלכל אחד חצי כיכר. בית שמניחין בו את העירוב מה דינו? רבי יעקב בר אחא° . דמכת _מתה אימיה ושכח לתת חלקו לעירוב. אמר רבי יסא° _אסי לרבי אבהו° , תני לה _{תאמר לו את המשנה שמלמדת שכיוון שהעירוב מונח בביתו הוא עצמו פטור מלתת.} ותנא לה. בית שמניחים בו עירוב, °בית שמאי אוסרין ו°בית הלל מתירין. רבי המנונא° אמר, ^ו_כטבית שמניחין בו את העירוב, אינו צריך כלום. מאי טעמא? רבי חסדא° אמר כשמניחים אצלו נעשה כשותף. אמר לו רבי המנונא° לרבי חסדא ° . מליהון דרבנין לא שבקין לך _{לא עוזבים אותך לאמר כך,} דאיתפלגון. ^ו_למבוי שצידו אחד עובד כוכבים ומזלות וצידו אחד ישראל. אמר רב חונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} אפילו עירבו דרך פתחים, אינם ממש כאחד _{שאין הגוי אוסר עליו. אלא הרי הם כמות שהם} והעובד כוכבים ומזלות אוסר עליהן. אבא בר חונה° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אפילו עירבו רק דרך החלונות

[דף מב עמוד ב]

הרי הם כאחד, ואין העובד כוכבים ומזלות אוסר עליהן. אין תימר דנעשה כשותף הוא ואינם נעשים אחד, יאסר? רבי יעקב בר אחא° ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בני המבוי שנתנו עירובן בשני מקומות, ^ו_לאאם מבלי _מחוסר מקום, הרי זה מותר. אם בשביל לחלוק עירובן שהם מקפידים זה על זה, אסור. רבי יוסה° _אסי מיקל _ביזה לההיא דאמרה עיגול _כיכר שאני הבאתי הוא דרב _גדול ולכן תבעה חלק גדול יותר. שאם היא מקפידה על חלקה, אין זה עירוב. רבי יוסי ברבי בון° ^ו_לבמברך עלוי בלילי שובתא, לומר שנעשה בו מצוה. תמן תנינן. מערבין בבית ישן _{שהורגלו לערב בו} ^ו_לגמפני דרכי שלום. שלא יאמרו שהעבירו את העירוב לבית אחר מפני החשד. אמר רבי אבון° בדייר ישן, הוא מתניתא שהעיקר הדייר לא הבית ואם בא דיר חדש יכולים לערב בבית אחר

ירושלמי עירובין, פרק ו, הלכה ח

מתני’: חמש חצירות פתוחות זו לזו, ופתוחות למבוי. עירבו בחצירות ולא נשתתפו במבוי. מותרין בחצירות ואסורין במבוי. ואם נשתתפו במבוי, מותרין כאן וכאן. עירבו בחצירות ונשתתפו במבוי, ^ו_לדשכח אחד מבני החצר ולא עירב. מותרין כאן וכאן. מבני המבוי ולא נשתתף, מותרין בחצירות ואסורין במבוי. שהמבוי לחצירות כחצר לבתים:

גמ’: תנן, עירבו בחצירות ולא נשתתפו במבוי. מותרין בחצירות ואסורין במבוי. שהמבוי לחצירות, כחצר לבתים ולכן תקנו שיתוף. מפני שהן פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי, אבל אם היו פתוחות זו לזו ואינן פתוחות למבוי, אלא כולם עוברים דרך החיצונה, אפילו עירבה כל אחת לעצמה, אסורות. עד שיערבו כולם. שדריסת רגל הפנימיות אוסרת. אמר רבי יסא° _אסי, ד°רבי עקיבא _{בן יוסף} היא. ד°רבי עקיבה אמר.

[דף מג עמוד א]

דריסת הרגל המותרת במקומה, אוסרת. עירבו בחצירות ולא נשתתפו במבוי, מותרים בחצרות ואסורים במבוי. מתניתא ד°רבי מאיר . ד°רבי מאיר אמר, על ידי עירוב ועל ידי שיתוף. ולא די באחד מהם. נהגו הכל כ°רבי מאיר . אמר רבי זעירא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בעירובין ובתענית ציבור, נהגו הכל כ°רבי מאיר . בעירובין, שצריך גם עירוב וגם שיתוף. ובתענית ציבור, שכהנים נושאים כפים גם במנחה ובנעילה. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אף במגילת אסתר נהגו הכל כ°רבי מאיר , שצריך לקרא את כולה. והא תנן, עירבו בחצירות ונשתתפו במבוי, ושכח אחד מבני החצר ולא עירב. מותרין כאן וכאן _{משמע שדי בשיתוף?} אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} ובשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. אף על גב ד°רבי מאיר אמר שלכתחילה צריך לערב ויש לו ביטול רשות. _{ואם שכח לערב יש תקנה על ידי שיבטל רשותו.} מודה שאם שכח אחד מהן ולא עירב, שהוא יכול ליסמך על שיתופו ואינו צריך לבטל רשותו. מאן אית ליה על ידי עירוב ועל ידי שיתוף, לא °רבי מאיר ? ד°רבי מאיר אמר על ידי עירוב ועל ידי שיתוף. אז איך רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו ש°רבי מאיר מודה שאם שכח ולא ערב, יכול לסמוך על השיתוף? מה שחייב °רבי מאיר גם עירוב וגם שיתוף זה לא מעיקר הדין, אלא כדי שלא תשתכח תורת עירוב. אבל כאן שרובם עירבו אין חשש. כדתני עליה. אמר להם °רבי מאיר לחכמים, מה את משכח עלייהו הילכות עירובין? שאם יהיה די בשיתוף מבואות, התינוקות ישכחו תורת עירוב. שהשיתוף נעשה מחוץ לבית, ואין התינוקות רואים כיצד נעשה. רבי אחא° ורבי אילא° _אילעא חלקו למה התכוון °רבי מאיר כשאמר מה את משכח עלייהו הילכות עירובין. ומתניתין ייבא כחד מינהון. דחד מינהון אמר. שמא ילך לחצר שאינה צריכה שיתוף, אי זו היא חצר שאינה צריכה שיתוף? זו חצר רוגלת _{שבה רגילים להניח שיתוף.} והוא רואה אותן מערבין ולא משתתפין ובמקום אחר הוא ראה שמשתתפים ולא מערבים. אף הוא סבור לומר, שמא עירוב מועיל בלא שיתוף, ואין עירוב מועיל בלא שיתוף. וחורנה אמר. שמא ילך לחצר שכבר עשו שיתוף, והוא רואה אותן לא מערבין ולא משתתפין. אף הוא לא מערב ולא משתתף. פשיטא מערבין בחצירות _{נותנים הערוב בבית שבחצר} ומשתתפין במבוי _{נותנים השיתוף בחצר שבמבוי.} ערבו בחצירות בכיכר. אם רצו להשתתף במבוי באותו כיכר , אינן משתתפין. שאין כאן היכר, שהרי אף בבית יכול לתת את השיתוף. ואם נשתתפו במבוי בכיכר, אם רצו לערב באותו כיכר מערבין. שיש היכר שמכניסים את השיתוף לבית. ותני, ^ו_להמערבין ומשתתפין כאחת _{באותה כיכר} דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים מערבין בחצירות או משתתפין במבוי. אם ערבו בחצירות, מותרין בחצירות ואוסרין במבוי. ואם נשתתפו במבוי, מותרין כאן וכאן. אמר להן °רבי מאיר , אף אתם משכחין עלינו הילכות עירובין. שהתינוקות אינם רואים את השיתוף. ויחשבו שאין דין עירוב. תנן, שהמבוי לחצירות כחצר לבתים. כמה חצירות יהיו במבוי? רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא} תריהון אמרין. אין פחות משתים. רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אפילו חצר מיכן, ובית מיכן, וחנות מיכן. רב נחמן בר יעקב° אמר. ^ו_לומבוי אין פחות משני חצירות. חצר אין פחות משני בתים. מבוי שארכו ורחבו שוה, אינו ניתר בלחי וקורה, אלא בפסים כחצר. שמואל° _{בר אבא בר אבא} שאל לרב° _{אבא בר אייבו}. כמה יהא ארכו יותר על רחבו? והוא אמר לו, כל שהוא. כדי שיצא מדין חצר. שכן דרייא _{חצרות הבתים} דארעא דישראל מרבען. אמר רבי יסה° _אסי

[דף מג עמוד ב]

עד דאנא תמן בבבל, שמעית קל רב יהודה° _נשיאה שאל לשמואל° _{בר אבא בר אבא}. ^ו_לזהפריש שקלו ומת מהו? אמר ליה, יפלו לנדבה. ^ו_לחמותר עשירית האיפה שלו _{של כהן גדול} מהו? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר יוליכם לים המלח. רבי אלעזר° _{בן פדת} אומר, יפלו לנדבה. בעון קומי _{שאלו אותו} מהו לבטל רשות מחצר לחצר? אמר לון. ^ו_לטמבטלין רשות מחצר לחצר. בעון קומי _{שאלו את} רבי יסא° _אסי. היך מה דאת אמר תמן כלים ששבתו בחצר, מטלטלין אותן בחצר אף אם לא ערבו. ודכוותה, כלים ששבתו במבוי שלא השתתפו בו, מטלטלין אותן במבוי? וכיוון שלא עסקו במסכת עירובין, שואלין לה ולא אגיבון _{שאלו ולא ענה}. דרבי יסא° _אסי לא אמר אלא כל מלא ומלא באתרה _{כל דבר ודבר במקומו}. כד דאתון לעירובין, אמר לון בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כלים ששבתו במבוי, מטלטלים אותן במבוי. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, ^ו_מאין מטלטלין אותן אלא בארבע אמות. אמר רבי יוסה ברבי בון° . רב° _{אבא בר אייבו} כדעתיה, ורבי יוחנן° _{בר נפחא} כדעתיה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} דו אמר קורה מתרת בלא שיתוף, כיוון שהמבוי נחשב רשות היחיד, הוי דו אמר מטלטלין בכל המבוי. רב° _{אבא בר אייבו} דו אמר, אין קורה מתרת בלא שיתוף שהמבוי כרמלית וחכמים התירו על ידי שיתוף. הוי דו אמר, אין מטלטלין בו אלא בד' אמות. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}. לאי זה דבר משתתף בכל המבוי? אמר רבי יוסה ברבי בון° . כדי לעשות כל הרשיות כאחת ואפשר יהיה להוציא מהבתים למבוי. פשיטא שאם היה להם שותפות ביין, נסמכין עליו לשיתופי המבוי, ואינם צריכים להשתתף. היה להם שותפות בלחם, מהו ליסמך עליו שיתופי חצירות, ולא יצטרכו לערב? רבי יעקב בר אחא° ורבי זעירה° תריהון. חד אמר בשם מר עוקבן° , וחד אמר בשם רב נחמן בר יהודה° . אמרי. ^ו_מאנסמכין על שיתופי חצירות בשבת הראשונה

[דף מד עמוד א]

מדוחק. אמר רבי יוסה ברבי בון° בשם רב יהודה° _נשיאה. כדין _כמו אנשי בר דליה שאינן מקפידין על פרוטתן. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה. ואפילו לא כגון אנשי בר דליה שאין מקפידין על פרוטתן. תני. מעשה ^ו_מבשהיו מסובין באויר חצר, וקדשה עליהן השבת. אתא עובדא קומי _{בא המקרה לפני} שמואל° _{בר אבא בר אבא} ואמר. מכיון שהתחילו בתבשיל מבעוד יום, מותר. הדא אמרה, ואפילו מסובין באויר חצר אף שהעירוב צריך להיות מונח בבית. הדא אמרה, אפילו לא עירבו. הדא אמרה, ואפילו לא כיוונו. הדא אמרה, שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת עד שיערבו. שאם לא כן למה הם שאלו אם הם יכולים להמשיך לאכול? הרי כל האוכל והכלים היו בחצר. הדא אמרה, נסמכין על שיתופי חצירות בשבת הראשונה מדוחק. פשיטא ^ו_מגעירוב צריך להניח בבית. שיתוף מהו שיהא צריך בית? מילתיה דרב° _{אבא בר אייבו} אמרה, שיתוף צריך בית. מילתיה דשמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, שיתוף אין צריך בית. מתניתא פליגא עלוי דשמואל° _{בר אבא בר אבא}, דתנן. שיתוף, ^ו_מדנותנו בבית שער _{אף שאין נותנים בו עירוב} משמע שדווקא בבית שער יכול לתת את השיתוף. אבל ממש בחצר אסור . רבי בון בר חייה° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. נותנו בין באויר חצר, בין באויר מבוי.

ירושלמי עירובין, פרק ו, הלכה ט

מתני’: שתי חצירות זו לפנים מזו. עירבה הפנימית ולא עירבה החיצונה, הפנימית מותרת והחיצונה אסורה. החיצונה ולא הפנימית, שתיהן אסורות. עירבה זו לעצמה וזו לעצמה. זו מותרת בפני עצמה וזו מותרת בפני עצמה. °רבי עקיבה אוסר את החיצונה, שדריסת הרגל אוסרתה. וחכמים אומרים, ^ו_מהאין דריסת הרגל אוסרת:

גמ’: תנן, החיצונה ולא הפנימית, שתיהן אסורות. אמר רבי יוסה° _אסי, ד°רבי עקיבה היא. ד°רבי עקיבה אמר, דריסת הרגל אוסרת. רבי אילא° _אילעא אמר בשם רבי ינאי° _הכהן. אף חכמים מודים דדריסת הרגל האסורה במקומה אוסרת. ולא פליגי אלא בערבו כל אחת לעצמה. ד°רבי עקיבה אומר רגל המותרת במקומה אוסרת. וחכמים אומרים אינה אוסרת.

[דף מד עמוד ב]

ירושלמי עירובין, פרק ו, הלכה י

מתני’: ^ו_מושכח אחד מן החיצונה ולא עירב. הפנימית מותרת והחיצונה אסורה. מן הפנימית ולא עירב, שתיהם אסורות. ^ו_מזנתנו את עירובן למקום אחד שכח אחד בין מן הפנימית בין מן החיצונה ולא עירב, שתיהן אסורות. ^ו_מחואם היו של יחידים, אינן צריכין לערב:

גמ’: נתנו את עירובן למקום אחד שכח אחד בין מן הפנימית בין מן החיצונה ולא עירב, שתיהן אסורות. פשיטא שאם הניחו בחיצונה שניהם אסורות, דאם שכח אחד מן החיצונה ולא עירב, החיצונה אסורה שלא עירבה. והפנימית אסורה שנתנו עירובן במקום אסור. שכח אחד מן הפנימית ולא עירב, הפנימית אסורה שלא עירבה. והחיצונה אסורה שנתנו עירובן במקום אסור. שדריסת הרגל אוסרת. אבל אם הניחו בפנימית למה שניהם אסורות? דאם שכח אחד מן החיצונה ולא עירב. ניחא החיצונה אסורה, שלא עירבה. הפנימית למה שתיאסר? מה תאמר מפני שנתנו עירובן במקום אסור. הרי לא נתנו עירובן במקום אסור, תאמר שדריסת הרגל אוסרת. הרי אין כאן דריסת הרגל אוסרת. שיכולים לסגור את הדלת ולהשתמש? אמר רבי יסא° _אסי, מכיון שנתנו עירובן במקום אחד, נעשו כולן רשות אחת. וכיוון שאחד שכח, אוסר על כולם. אמר רב חונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} אין תורת חצר לעובד כוכבים ומזלות, אין תורת דקה _{שאם היו דרים בעליה עושים מעין צורת הפתח בגובה עשרה טפחים לפני הפתח להבדיל אותם מהחצר} לעובד כוכבים ומזלות. אין תורת דקה לעובד כוכבים ומזלות, שאם היה שרוי בעליונה, את מורידו כאילו דר למטה ואוסר אף אם יעשה דקה. אין תורת חצר לעובד כוכבים ומזלות, שאם היה שרוי בפנימית, את מוציאו כאילו דר בחיצונה לאסור אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. יש תורת חצר לעובד כוכבים ומזלות. שאם היו ישראל ועובד כוכבים ומזלות דרים בפנימית וישראל בחיצונית. לעולם אינו אוסר

[דף מה עמוד א]

עד שיהו שני ישראלים בפנימית יחד עם הגוי _{שאז זה רגל האסורה במקומה} אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה. מי שיש לו דקה לפני ביתו, גבוה עשרה טפחים. בישראל אינו אוסר. ובעובד כוכבים ומזלות אוסר. מחלפא שיטתיה דרבי אבא° _{האם רבי אבא חזר בו}? הכא שהגוי גר בעליה ויורד בסולם, אף שעשה דקה אתה אוסר. משמע שהסולם כפתח. ותמן אמר רבי אבא° , אמר רב יהודה° _נשיאה בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. כותל שהקיפוהו סולמות מיכן ומיכן, מערבין שנים ואין מערבין אחד. משמע שהסולמות אינם כפתח. אמר רבי יוסי ברבי בון° . תמן על ידי סולמות, אין נידונין כפתחים, שלא נוח לעבור מחצר לחצר דרך הסולמות. ברם הכא, דרך העליונים לירד למטן. ואין דרך התחתונים לעלות למעלן.
הדרן עלך פרק הדר עם הנכרי

פרק שביעי - חלון

כולל שיעורי שמע

ירושלמי עירובין, פרק ז, הלכה א

מתני’: ^ז_אחלון שבין שתי חצירות, ארבעה על ארבעה בתוך עשרה. מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד. פחות מארבעה על ארבעה, או למעלה מעשרה. מערבין שנים ואין מערבין אחד:

גמ’: ^ז_בהסריגים _רשת ממעטין בה לענין שבת, שהרי בגלל הרשת אינו יכול לעבור דרך החלון לחצר השניה. אבל לענין חזקות אין ממעטין בה _{אם פתח חלון משקיף לחצר אפילו שיש בה רשת והשכן לא התנגד הרי זה חזקה} שהרי אין הרשת מונעת היזק ראיה. קש ותבן אין ממעטין בה, שעומדים להינטל. עפר וצרור ממעטין בה. אמר רבי יוסה ברבי בון° . עלו בה עשבים, אין ממעטין בה. שיכול להטותם ולעבור דרך החלון לחצר השניה. בעון קומי רבי אבא° , היך מה דאת אמר בחלון שבין שתי חצירות שיכולים לערב. ודכוותה בחלון שבין שני בתים? אמר לון, אין. ודכוותה בחלון שבין שני גגים? אמר לון, אין. ^ז_גמהו לערב דרך לולים _{פתח בגג זה ופתח בגג זה?} אמר רבי אבמרי° , מחלוקת רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}. דתנינן תמן. כל גגות העיר

[דף מה עמוד ב]

רשות אחת. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, עד בית סאתים. כיוון שהקירות הוקפו לדירה למטה ולא למעלה. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, מטלטלין בהן אפילו כור אפילו כוריים. נמצא שלפי רב° _{אבא בר אייבו} הגגות כבתים ויכול לערב דרך לולים. תנן, חלון שבין שתי חצירות, ארבעה על ארבעה בתוך עשרה, מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד. לא סוף דבר שכל ארבעה על ארבעה יהיו בתוך עשרה. אלא ^ז_דאפילו מקצת ארבעה בתוך עשרה, כמי שכל ארבעה על ארבעה בתוך עשרה: תני, היה בה _בחלון הקיף תשעים וששה טפחים _{ריבוע ארבע אמות על ארבע אמות,} אפילו כל שהוא בתוך עשרה, כמו שכל ארבעה על ארבעה בתוך עשרה. משמע שאם היה רק ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, צריך שכולו יהיה בתוך עשרה טפחים. היתה עגולה והיה בו היקף תשעים ושישה מהו?

[דף מו עמוד א]

תנן, כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה ורחב ארבעה, מערבין שנים ואין מערבין אחד. מהו למעט מגובה עשרה בכלים? רבי חייה בר אשי° אמר, ממעטין בכלים. רבי יונה° ורבי יצחק בר טבליי° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ^ז_האין ממעטין בכלים. תמן אמרי. מחלוקת רבי חייה רבה° ו°רבי ישמעאל בי רבי יוסי . חד אמר אסור, וחד אמר מותר. מאן דאמר אסור, שמא ישכח ויטלטלנו _{את הכלי} ונמצא הערוב בטל. הורי רבי יוחנן בר מרייה° , למיכבוש עליו כוף _{סלע שהוא מוקצה.} תני בכל ממעטין. באבנים ובלבנים ^ז_ו ובסולם מצרי, והוא שקבעו. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה, אפילו לא קבעו. והא תני והוא שקבעו? אמר רבי אבא° , והוא שייחדו לכן. הורי רבי אילא° _אילעא כדין תנייה, והוא שקבעה. רבי יונה° ורבי יוסה° _אסי, תריהון אמרין. חד בשם מר עוקבן° , וחד בשם רב נחמן בר יעקב° . צריך שיהא בין שליבה לשליבה פחות משלשה. שיותר משלושה לא נוח לטפס עליו. ^ז_ז וצריך שיהא בו רחב ארבעה טפחים, והעמודין משלימין לארבעה. רבי יסא° _אסי אמר. כופת _{בול עץ} שהדריגוה _{שחצב בו מדרגות} ממעט. אף שעמודי הסולם משלימין לארבעה מכל מקום אין העמודין משלימין לעשרה. שרק לארבעה משלים כיוון שהעמוד מרחיב את השליבה ונעשית כשליבה עבה _{אבל מה שהעמוד ארוך מעבר לשליבה האחרונה לא מועיל לטיפוס.} אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי בון בר כהנא° . צריך שיהא משוך מן הכותל ארבעה טפחים, כדי מקום. כדי להטות את הסולם שיהיה נוח לעלות. אמר חזקיה° בשם רבי בון בר כהנא° , אותה שליבה האחרונה שממנה לחלון פחות מעשר שהיא ממעט את העשרה, צריכה שתהא משוכה מן הכותל ארבעה טפחים, כדי מקום. שיוכל להעמיד עליה את הרגל. גבי דופן סוכה תני. הביא דופן של ז' טפחים, והגביהו מן הארץ פחות מג', מותר. רבי יעקב דרומיא° בעי ויביא שלוש חבלים דקים. יתן חבל בראש עשר טפחים, וישאיר רווח שלוש ויתן חבל, דהוי לבוד. וישאיר רווח שלושה טפחים מהקרע ויתן חבל דהוי לבוד. דתמן את אמר, כל פחות מג' כסתום. ואוף הכא את אמר, כל פחות משלשה כסתום, והאמצע יהיה ניתר בעומד מרובה על הפרוץ? ייבא כיי דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה. העומד והחלל מצטרפין לארבעה, ואיתמר עליה. והוא שיהא עומד רבה על החלל מצד אחד. אין את בעי מקשייא, הכין קשי _{אם אתה רוצה להקשות על משנה זו כך תקשה}. הרי מדובר בסוכה בגובה עשר טפחים. אז למה צריך דופן שבע ומשהו? שיביא דופן של ארבעה טפחים וכל שהו. ויגביהו מן הארץ שלושה טפחים חסר כל שהוא. וכיוון שהסוכה עשר נמצא מתחתיה פחות מג’ דהוי לבוד ומעליה ג’ דהוי לבוד.

ירושלמי עירובין, פרק ז, הלכה ב

מתני’: ^ז_ח כותל שבין שתי חצירות. גבוה עשרה ורחב ארבעה, מערבין שנים ואין מערבין אחד. היו בראשו פירות. אלו עולין מיכן ואוכלין. ואלו עולין מיכן ואוכלין

[דף מו עמוד ב]

ובלבד שלא יורידו למטן. ^ז_ט נפרץ הכותל. עד עשרה אמות, מערבין שנים. ואם רצו מערבין אחד מפני שהוא כפתח. יותר מיכן. מערבין אחד ואין מערבין שנים:

גמ’: תנן, כותל שבין שתי חצירות. גבוה עשרה ורחב ארבעה, מערבין שנים ואין מערבין אחד. למה לי רחב ארבעה, ואפילו אינו רחב ארבעה? בגין מתניתא הדא דבתרה _{כדי לשנות את מה שנאמר אחר כך}. דתני בתרא, אלו עולין מיכן ואוכלין ואלו עולין מיכן ואוכלין, ובלבד שלא יורידו. שזה דווקא ברחב ארבעה. לא היה רחב ארבעה. רבי אבא° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו} אסור לכאן ולכאן דאויר שתי רשויות שולטת ביה. רבי זעירא° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^ז_ימותר לכאן ולכאן. מחלפה שיטתיה דרבי אבא° _{האם רבי אבא חזר בו}? תמן אמר רבי אבא° , דרב יהודה° _נשיאה אמר בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. ^ז_יאזרקה מרשות הרבים ונחה על ראשי מחיצות שמקיפות את רשות היחיד חייב אף שאין בהם ארבעה _{שאינן בטילות לאויר שבחוץ.} והכא אמר הכין שאם אין ארבע טפחים אסור לכאן ולכאן _{שהם בטילות לאויר שבחוץ לכל חצר ואויר שתי רשויות שולטות בהם?} תמן את רואה אותה כאילו בין המחיצות מליאה עפר וצרורות. והכא מה אית לך? תדע לך שהוא כן _{שהוא מקום פטור.} דרבי אחא° ורבי חיננא° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. זיזין וכתלים שהן גבוהין עשרה ואינם רחבין ארבעה. מותר לכאן ומותר לכאן, ^ז_יבובלבד שלא יחליף. רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי. מחלפה שיטתיה דרבי אבא° _{האם רבי אבא חזר בו}? תמן אמר רבי אבא° . דרב יהודה° _נשיאה אמר בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. זרקה ונחה על ראשי המחיצות חייב. שהגדר שיש בה עשרה טפחים ואין בה ארבעה טפחים בטלה לרשות היחיד שבא הוא נמצא. והכא הוא אמר הכין שהזיז שיש בו עשרה טפחים גובה ואין בו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים הרי זה מקום פטור ואינו בטל לרשות הרבים שבא הוא נמצא? למה לא היך מה דאת אמר תמן, את רואה אותו כאילו מליאה עפר וצרורות. אוף הכא כן? שמענו מחיצות ברשות היחיד שרואים כאילו הן מלאות עפר. כלום שמענו מחיצות ברשות הרבים? רבי אבא° ורב יהודה° _נשיאה אמרו בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. ^ז_יגכותל שהקיפוהו סולמות מיכן ומיכן, מערבין שנים ואין מערבין אחד. אמר רבי יוסי ברבי בון° . מכיון שלא כיוונו סלם כנגד סלם, לא נעשו כפתחים.

[דף מז עמוד א]

תני. כל כובשי כבשים _{שיפוע שעליו עולים,} עולה אמה וכונס שלש. חוץ מכיבשו של מזבח, שהוא כמתלקט אמה מתוך ג' ומחצה ואצבע ושליש אצבע. שהמזבח עולה תשע אמות עד חיבור הכבש. וכיבושו שלשים ושתים. עשה מסטווה _{[סטיו=איצטבה]} על פני כל הכותל והכותל גבוה ממנו פחות מעשרה טפחים והאיצטבה עצמה גבוה פחות מעשרה טפחים, אפילו יש בו רוחב ארבעה טפחים, מערבין שנים ואין מערבין אחד. שאין הטיפוס עליו נוח. אם היתה ברוחב ארבע אמות. מערבין אחד ואין מערבין שנים שהיא כחצר. נפרץ עד עשר אמות נחשב כפתח. הדא דאת אמר, בגדולה. אבל בקטנה, ברובה. איזו היא גדולה ואיזו היא קטנה? כל שרובה יותר מעשר, בעשר. הא פחות מעשר, ברובה. הדא דאת אמר, שניפרצה באמצע. אבל אם נפרצה מן הצד, לא בדא, שלא עושים פתח בצד. והי דינו צד והי דינו אמצע? נימר אם יש שם עומד _{מהכותל עד הפירצה} ארבעה טפחים, היינו אמצע. אם לאו היינו צד

[דף מז עמוד ב]

ירושלמי עירובין, פרק ז, הלכה ג

מתני’: ^ז_ידחריץ שבין שתי חצירות, עמוק עשרה ורחב ארבעה. מערבין שנים ואין מערבין אחד, אפילו מלא קש או תבן. מלא עפר או צרורות, מערבין אחד ואין מערבין שנים:

גמ’: תנן, חריץ שבין שתי חצירות, עמוק עשרה ורחב ארבעה. מערבין שנים ואין מערבין אחד, אפילו מלא קש או תבן. משמע שתבן, אפילו ביטלו לא ביטל. מתניתא דלא כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} אמר. תבן וביטלו מבוטל. רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רב חסדא° , דברי הכל היא. ומה דאמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} שאם ביטלו מבוטל, בשבללו בעפר. יש תבן שהוא כעפר, ועפר שהוא כתבן. ^ז_טותבן שאין עתיד לפנותו, הרי הוא כעפר. ועפר שעתיד לפנותו, הרי הוא כתבן. דבית רבי ינאי° _הכהן אמרו. חיפהו לחריץ במחצליות, ביטל. איתא חמי _{בא וראה}. מילהו מחצליות, לא ביטל. חיפהו מחצליות ביטל? _{והדברים נדחו} מילהו חריות _{ענפי דקל} צריכה _ספק. רבי זריקן° ורבי אמי° _{בן נתן} אמרו בשם ריש לקיש° . אפילו רוק נחשב סתימא לשעתו עד שיבלע

ירושלמי עירובין, פרק ז, הלכה ד

מתני’: ^ז_טזנתן עליו נסר, כל שהוא רחב ארבעה טפחים. ^ז_יזוכן שתי כצוצריות זו כנגד זו שנתן בניהם נסר, רחב ארבעה טפחים, מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד. פחות מיכן, מערבין שנים ואין מערבין אחד:

גמ’: תנן, פחות מיכן מערבין שנים ואין מערבין אחד: אית תני פחות מכן מערבין שנים ואין מערבין אחד. אית תני פחות מכן מערבין אחד ואין מערבין שנים. מאן דאמר פחות מכן מערבין שנים ואין מערבין אחד. מה שנאמר פחות מיכן, הכוונה לנסר, שאם הוא פחות מארבעה טפחים מערבין שנים ואין מערבין אחד. מאן דאמר פחות מכאן מערבין אחד ואין מערבין שנים, פחות מיכן, הכוונה לחלל _{רוחב החריץ}

[דף מח עמוד א]

ירושלמי עירובין, פרק ז, הלכה ה

מתני’: ^ז_יחמתבן שבין שתי חצירות. גבוה עשרה טפחים, מערבין שנים ואין מערבין אחד. אלו מאכילין מיכן ואלו מאכילין מיכן. נתמעט התבן מעשרה טפחים, מערבין אחד ואין מערבין שנים:

גמ’: תנן, אלו מאכילין מיכן ואלו מאכילין מיכן. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} . כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. אלו ממלאין קופתן מיכן ומאכילין, ואלו ממלאין קופתן מכאן ומאכילן. אמר רבי חגיי° . כד הוינן יתבין קומי _{כשישבנו לפני} מנחם, הוין אמרין. שהחידוש שבא רבי אלעזר° _{בן פדת} ללמד במה שהתיר לקחת בידים מהתבן. שלא תאמר שמה שהתירו זה רק כשאינו כסותר אוהלים שאינו לוקח מהמחיצה עצמה אלא כסומך אוהלים _{שלוקח מן הסמוך למחיצה.} שאם היה התבן מרודד שהוא סומכו לצידי הקופה. קא משמע לן שמותר אפילו מהמחיצה עצמה. רב הושעיה° בעי. עשאו לסדין מחיצה בערב שבת וסמכו לכסא. וכי אסור ליטול את הכסא בשבת? אף כאן למה הייתי חושב שיהיה אסור לקחת מצידי המחיצה קש? אם כן פשיטא שהמשנה התירה לקחת מהמחיצה עצמה ומה בא רבי אלעזר° _{בן פדת} לחדש? נאמר כאן _הכיסא לשעה, ונאמר כאן _{התבן במתבן הונח} לשהות. לכן הייתי חושב שאסור . תני מתבן שבין שתי חצירות, זה פותח פתחו מיכן ומאכיל. וזה פותח פתחו מיכן ומאכיל. נתמעט התבן מעשרה טפחים, שניהן אסורין עד שיערבו. לפיכך אם רצה אחד מהם לסתום את פתחו או לבטל רשותו, הוא אסור וחבירו מותר. וכן חריץ שבין שתי חצירות. הדא אמרה שמבטלין מחצר לחצר. הדא אמרה שמבטלים רשות אפילו לא עירבו. ולא רק במקרה שכולם עירבו ורק אחד שכח. שהרי כשהיה המתבן בגובה עשר לא יכלו לערב. הדא אמרה אפילו לא התכוונו לערב. הדא אמרה שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת בלא עירוב, שהרי התבן שבת בחצר ואף על פי כן אסור להם לטלטלו. הדא אמרה לזה בפתח ולזה בפתח, שניהם אסורים. וכן הבית שבין שתי חצירות, אם רצה לסתום את פתחו, חבירו מותר . ודלא כ°רבי מאיר ד°רבי מאיר אמר בית נעול אוסר

[דף מח עמוד ב]

ירושלמי עירובין, פרק ז, הלכה ו

מתני’: ^ז_יטכיצד משתתפין במבוי. מניח את החבית ואומר, הרי זו לכל בני המבוי. ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים, ועל ידי עבדו ושפחתו העברים, ועל ידי אשתו. אבל אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים, מפני שידן כידו:
גמ’: תני, אין מזכה להן בחבית שבמרתף. מאי טעמא? אמר רב הושעיה° . שמא ישכח וישנה אותו לדבר אחר. תנן, על ידי עבדו ושפחתו העבריים. מה אנן קיימין? אם בגדולה, זכת בסימנים ואין היא שפחתו. אם בקטנה וכי קטן זוכה? אמר רבי יודן בר שלום° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא} תיפתר. כמאן דאמר, הקטן שהגיע לעונת נדרים תורם. אמר לו. ואפילו כמאן דאמר הקטן תורם, קטן זוכה? על דעתין דרבנין דתמן _בבבל, ניחא. דתמן אמרין בשם רב נחמן בר יעקב° . _{שלוש מידות בקטן} כל שנותנין לו אגוז ומשליכו. צרור ונוטלו, המוציא בידו, כמוציא באשפה. אגוז ונוטלו, צרור ומשליכו. גזילו גזל מפני דרכי שלום. אגוז וצרור והוא נוטלן ומצניען ומביאן לאחר זמן כשמבקשים מהם, גזילו גזל גמור. ^ז_כוזכה לעצמו, אבל לא לאחרים. רב הונא° אמר. כשם שהוא זוכה לעצמו, כך הוא זוכה לאחרים. הכל מודים שאין מתנתו מתנה, דכתיב (שמות כב ו) כי יתן איש. מתנת איש מתנה. ואין מתנת קטן מתנה, הרי שלדעת חכמי בבל יש קטן שיש לו זכיה דבר תורה. אבל לחכמי ארץ ישראל אין קטן שיש לו זכיה מהתורה. דאמר רבי יודה בר פזי° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, וכן אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לעולם אין גזילו גזל גמור, עד שיביא שתי שערות. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מה שאמרו רבנן דתמן שאם נותנים לו אגוז וצרור, והוא נוטלן ומצניען ומביאן לאחר זמן כשמבקשים ממנו, גזילו גזל גמור . הדא דתימא, להוציא ממנו בדין. ^ז_כא אבל להביא קרבן שבועה, אם גזל ממנו וכיחש ונשבע והודה, כל עמא מודיי שאינו חייב עד שיביא שתי שערות, דכתיב וכיחש בעמיתו _{עד שיהיה כמותו} איתמר הכל מודים שאין מתנתו מתנה. דכתיב (שמות כב ו) כי יתן איש. מתנת איש מתנה. ואין מתנת קטן מתנה. חברייא אמרי. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. מעתה. אפילו לעצמו לא יזכה? דכתיב כי יתן איש אל רעהו. עד שיהא כרעהו. _{הגמרא נשארת בשאלה.} על דעתין דרבנין דתמן, ניחא. ברם כרבנן דהכא שאמרו אין גזלו גזל גמור עד שיביא שתי שערות,

[דף מט עמוד א]

קשה. אם מדובר בשפחה קטנה, אין לה זכיה. ואם בגדולה, אינה שפחתו שיוצאת בסימנים? אמר רבי יוסי ברבי בון° . רב שמואל בר רב יצחק° פתר לה בשיטת תנא דפעוטות. דתנינן תמן. ^ז_כבהפעוטות _{גיל שבע שמונה} מקחן מקח, וממכרן ממכר במטלטלין _{ולכן יכולה לזכות.} קשיא לרבנן דתמן דאמרי קטן יש לו זכיה לעצמו אבל לא לאחרים. והתנן הכא. ומזכה לכל בני המבוי על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים, ועל ידי אשתו. אבל אינו מזכה, לא על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים, מפני שידן כידו. על ידי בנו ובתו הקטנים אינו מזכה מפני שידן כידו. הא על ידי קטן וקטנה אחרים, מזכה לאחרים? רבנן דקיסרין אמרין. כאן בקטן שהגיעה לעונת הפעוטות _{גיל שבע שמונה} שיש בו דעת _{ויש להם זכיה גם לאחרים,} כאן בקטן שאין בו דעת. תמן תנינן. ^ז_כגהשואל את הפרה. ושילחה לו ביד בנו, ביד עבדו, ביד שלוחו בין של המשאיל בין של השואל, אם מתה בדרך פטור, ואם אמר לו שלח, השואל מתחייב באונסים. לית הדא אמרה שעבד כנעני זכה מרבו לאחר? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. תפתר בעבד עברי. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אפילו תיפתרנה בעבד כנעני. תיפתר באומר לו, פתח לה והיא באה מאיליה _{שאין העבד זוכה לבעלים אלא הבעלים שיעבד את עצמו להתחייב עליה באונסין.} ותני כן. הנהיגה, המשיכה, קרא לה ובאת אחריו, נתחייב עליה לשלם כשואל _{אף שלא עשה קנין שיעבד עצמו להתחייב באונסין.} רבי זעירא° שמע לה שעבד לא יכול לזכות מיד רבו לאחר מן הכא דתנן. אבל אינו מזכה. לא על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים, מפני שידן כידו. לית הדא אמרה, שאין העבד זכה מרבו לאחר? תיפתר כ°רבי מאיר . ד°רבי מאיר עביד יד העבד כיד רבו לגמרי. ואין קנין לעבד בלא רבו, אפילו אם אחר הקנה לו על מנת שאין לרבו רשות בו. אבל לרבנן, כמו שאחר יכול להקנות לעבד על מנת שאין לרבו, אף כאן יכול הרב להקנות לאחר על ידי העבד. והתנינן, _{גבי שיתופי מבואות} ומזכה לכל בני המבוי על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים, ועל ידי אשתו. אבל אינו מזכה, לא על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים, מפני שידן כידו. וכאן אי אפשר להעמיד את המשנה כ°רבי מאיר . דאי כ°רבי מאיר , התני אשתו. והרי °רבי מאיר סבר יד האשה כיד בעלה. ואיך מזכה על ידה לאחרים? כך שחייבים להעמיד את המשנה כדעת רבנן. ומכאן שאף לרבנן אינו יכול להקנות לאחרים על ידי עבדו הכנעני. אמר רבי חנניה° בשם רבי פינחס° . _{נוכל להעמיד גם את המשנה הזו כ°רבי מאיר כפי שסובר °רבי שמעון בן אלעזר} תיפתר כהדין תנייה, דתני. אשתו אינה פודה לו מעשר שני _{בלי חומש שידה כידו.} °רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי מאיר , ^ז_כדאשתו פודה לו מערב שבת _{בלא חומש שאין ידה כידו.} להדין תניה _{°רבי שמעון בן אלעזר ,} °רבי מאיר עביד יד העבד כיד רבו, ולא יד האשה כיד בעלה

ירושלמי עירובין, פרק ז, הלכה ז

מתני’: ^ז_כהנתמעט האוכל, מוסיף ומזכה ואינו צריך להודיע. ניתוספו עליהן. מוסיף ומזכה וצריך להודיע:

גמ’: תנן, ניתוספו עליהן. מוסיף ומזכה וצריך להודיע. למה מודיע הרי זוכים לאדם שלא בפניו? מודיעו את ההלכה שכופין על העירוב _{ויש אומרים שצריך לחזור ולומר הלכ"ה ראשי תיבות הרי זה לכל בני המבוי. כדי לכלול גם את החדשים שהתווספו.} תנן, נתמעט האוכל, מוסיף ומזכה ואינו צריך להודיע. נתמעט וכ"ו. לית הדא אמרה

[דף מט עמוד ב]

שאינו מזכה להם בגופו של אוכל? שאם זיכה להם, איך נתמעט? הרי אסור לו לאכול ממנו. אמר רבי חנינה° תיפתר שגררוהו העכברים.

ירושלמי עירובין, פרק ז, הלכה ח

מתני’: כמה הוא שיעורו? בזמן שהן מרובין, מזון שני סעודות לכולן. ובזמן שהן מועטין, כגרוגרת לכל אחד ואחד:

גמ’: רב° _{אבא בר אייבו} אמר מרובין שבעה עשר. מועטין ששה עשר. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ז_כוכל שאילו יוחלקו ויש בו כגרוגרת לכל אחד ואחד, מרובין. ואם לאו, הן מועטין. הוון בעי מימר דלא פליגי. דהן לרבי יוחנן° _{בר נפחא} והן לרב° _{אבא בר אייבו} צריך שיהיה גרוגרת לכל אחד, עד כדי מזון שתי סעודות. אלא שנחלקו כמה זה מזון שתי סעודות. מה דאמר רב° _{אבא בר אייבו} , כ°רבי מאיר _{דמזון שתי סעודות 8 בצים שישה עשר גרוגרות.} מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כ°רבי יהודה בן בתירא _{שמזון שתי סעודות 6 בצים.} תנן, אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} במה דברים אמורים בתחילת העירוב, אבל בשירי העירוב כל שהוא. מה נקרא שיירי עירוב? כיי דאמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי הושעיה° . ^ז_כזאזוב שהזה בו פעם אחד, כשר מיכן ואילך _נקרא שייריים. אוף הכא כן. שאם ערב בו שבת אחת מכאן והילך הרי זה שיריים.

ירושלמי עירובין, פרק ז, הלכה ט

מתני’: אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא}. במה דברים אמורים? בתחילת העירוב. אבל ^ז_כחבשירי העירוב, כל שהוא. לא אמרו לערב בחצירות, אלא שלא לשכח את התינוקות:

גמ’: אמר רבי יהושע בן לוי° , מפני מה מערבין בחצירות? מפני דרכי שלום, מעשה באשה אחת שהיתה דבובה לחבירתה, ושלחה עירובה ביד ברה. נסתיה וגפפתיה ונשקתיה _{הרימה חיבקה ונישקה אותו}. אתא אמר לאימיה. אמרה, הכין רחמה לי ולא הוות ידעה _{כל כך היא אוהבת אותי ואני לא ידעתי}. מתוך כך עשו שלום. הדא הוא דכתיב (משלי ג יז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום:

ירושלמי עירובין, פרק ז, הלכה י

מתני’: בכל מערבין ומשתתפין. חוץ מן המים ומן המלח, דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר. ככר הוא עירוב. ^ז_כטאפילו מאפה סאה והיא פרוסה

[דף נ עמוד א]

אין מערבין בה. ככר באיסר והוא שלם, מערבין בו. ^ז_לנותן אדם מעיו לחנווני או לנחתום, כדי שיזכה לו בעירוב. דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. וחכמים אומרים, לא זכו לו מעותיו. ומודין בשאר כל אדם שזוכה לו מעותיו. ^ז_לאשאין מערבין לאדם אלא לדעתו. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. במה דברים אמורים? בעירובי התחומין. ^ז_לבאבל בעירובי החצירות, מערבין לדעתו ושלא לדעתו. לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו:

גמ’: תנן, ומודין בשאר כל אדם, שזוכה לו מעותיו. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. זאת אומרת, שהמעות קונות דבר תורה. _{וחכמים תקנו שתהא משיכה קונה שלא יאמר לו, נשרפו חיטך בעליה} אבל בעירוב שמצווה עביד, לא חששו. מעתה שיקנו לו מעותיו לעירוב אפילו בא לו אצל החנווני? שנייא הוא, שמא ישכח החנווני למה ניתנו לו המעות ויוציאם _{שימכור את כל הכיכרות} וישכח ולא יערב לו. אמר רבי אחא° בשם רבי חיננא° . אבא לא אמר כן, אלא ממה שאמרה המשנה שאם נותן מעות לחנווני לדעת חכמים לא זכו לו מעותיו. זאת אומרת, שאין המעות קונות דבר תורה: ולמה מודין חכמים בשאר כל אדם שזכו לו מעותיו? לא שקנו לו מעותיו, אלא שכן חנווני מזכה להן על ידי אחר _{אותו אדם} ואותו אחר קונה במשיכה: תנן, אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. במה דברים אמורים? בעירובי התחומין. אבל בעירובי החצירות, מערבין לדעתו ושלא לדעתו. לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו. מתניתא _{דברי °רבי יהודה בר עילאי} כ°רבי מאיר . ד°רבי מאיר אמר, על ידי עירוב ועל ידי שיתוף. שאם היה די באחד מהם, אין כאן זכות. שאולי הוא רוצה לצאת בשיתוף ולא בעירוב. אמר רבי זעירא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בעירובין ובתענית ציבור נהגו הכל כ°רבי מאיר בעירובין, שצריך גם עירוב וגם שיתוף. ובתענית ציבור, שכהנים נושאים כפים גם במנחה ובנעילה. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אף במגילת אסתר נהגו הכל כ°רבי מאיר , שצריך לקרא את כולה. אמר רבי יצחק בן חקולה° בשם רבי יודן נשיאה° . ^ז_לגמערבין לאדם על כורחו. ותני כן. ^ז_לדכופין בני מבוי זה לזה לעשות להם לחי וקורה. והתני הרי שאמרו לו לערב

[דף נ עמוד ב]

והוא אינו ממאן, מערבין עליו שלא מדעתו. היה ממאן, אין כופין אותו? אמר רבי יודן° . מתניתא ד°רבי מאיר דתנן שאין מערבין לאדם אלא לדעתו _{סתם משנה °רבי מאיר .} אמר רבי יוסי ברבי בון° , מתניתא תיפתר כדברי הכל, בשהיה צדוקי. שאם ממאן חיישינן שאינו מאמין בעירוב והעירוב אינו מועיל. והתני השוכח ולא עירב, בין שוגג בין מזיד הרי זה אוסר דברי °רבי מאיר . רבי יודן° אומר. מזיד אוסר שוגג אינו אוסר. איך יתכן שאם לא עירב עימם במזיד אוסר, הרי מערבין לו על כרחו? אלא משום קנס. מעתה, שיהיה הוא אסור וחבירו מותר? מכיון שיכולין לערב בעל כרחו ולא עירבו, קונסין אותם. ולית ליה ל°רבי מאיר זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו? סבר °רבי מאיר לית הדא זכות. דלא בעי בר נש דייעול חברייא לביתיה בר מדעתיה _{אין רצונו של אדם שחברו יכנס לביתו בלא רשותו}. רבי אבא בריה דרבי פפי° אמר בשם רבי חמא בר חנינה° . מעשה באשה אחת שעירבה לחמותה בלא דעתה. ואתא עובדא קומי °רבי ישמעאל ברבי יוסי , וביקש לאסור. אמר לו רבי חייה° . כך שמעתי מאביך. כל מה שאת יכול להקל בעירובין הקל

הדרן עלך פרק חלון

פרק שמיני - כיצד משתתפין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה א

מתני’: כיצד משתתפין בתחומין? מניח את החבית ^ח_אואומר, הרי זה לכל בני עירי. לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה. וכל מי שקיבל עליו מבעוד יום, מותר. משחשיכה, אסור. שאין מערבין משתחשך:

גמ’: תנן, כיצד משתתפין במבוי. מניח את החבית ואומר, הרי זו לכל בני המבוי. ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים. התם תנינן מזכה להם. והכא גבי עירוב תחומין לא תניתה מזכון. ולמה לא תנינן מזכון? שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר תמן דתנינן מזכון, צריך לזכות. ברם הכא דלא תנינן מזכון, אינו צריך לזכות. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. קולין וחומרין בדבר _{ולא קל וחומר היא?} מה תמן שעירובי חצירות מדבריהן, את אומר מזכין. עירובי תחומין מדבר תורה, ^ח_בלא כל שכן?

[דף נא עמוד א]

אתייא דרב° _{אבא בר אייבו} כרבי יוחנן° _{בר נפחא}. לשמואל° _{בר אבא בר אבא} קשה, במה שונה עירוב חצרות מעירוב תחומין? אמר רבי יוסי ברבי בון° . בעירוב חצרות צריך להקנות כדי לעשות כל הרשויות כאחת. בעירוב תחומין, די בגלוי דעת שרוצה לשבות שם, ואין צורך לזכות

ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ב

מתני’: ^ח_גכמה הוא שיעורו? מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד. מזונו לחול אבל לא לשבת, דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. לשבת אבל לא לחול. אלו ואלו מתכוונין להקל. °רבי יוחנן בן ברוקא אומר. מככר בפונדיון _{יש מח’ פונדיון בסלע} מארבע סאין _{כד’ קבין שש בסאה} בסלע _{היינו חצי קב.} °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. משתי ידות _{שני שליש} לככר, משלש כיכרות לקב _{שתי תשיעיות קב}. ^ח_דחצייה לבית המנוגע, ^ח_הוחצי חצייה כדי לפסול את הגוייה:
גמ’: °רבי מאיר אומר, בחולא _{ביום חול} דלית ליה מה לאכל, הוא אוכל פיתא ציבחר _{מעט לחם}. בשבתא דאית ליה מה לאכל, אוכל פיתא סגין _{הרבה לחם}. רבי יודן° אומר בחולא _{ביום חול} דלית ליה מה לוכל, אוכל פיתא סגין _{הרבה לחם}. בשובתא דאית ליה מה לאכל שאוכל שלוש סעודות, אוכל פיתא ציבחר מעט לחם}}.

[דף נא עמוד ב]

תנן, °רבי יוחנן בן ברוקא אומר. מככר בפונדיון _{יש מח’ פונדיון בסלע} מארבע סאין _{כד’ קבין שש קבין בסאה} בסלע _{היינו חצי קב.} °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. משתי ידות _{שני שליש} לככר משלש _כיכרות לקב _{שתי תשיעיות קב} ותני כן. קרובים דבריהן להיות שוין. איתא חמי _{בא וראה}. אהן _{°רבי יוחנן בן ברוקא} עבד עיגולא _כיכר מחצי קב, שזה תרי עשר ביעין _בצים. ואהן °רבי שמעון _{בן יוחאי} עבד עיגולא כיכר משליש קב _{שהרי עושה שלש כיכרות לקב,} שזה תמני ביעין _בצים. ותימר הכן שקרובים דבריהן להיות שוין? אמר רב הונא° . צא מהן שליש להוצאות לאופה. רבי יוסי ברבי בון° נפק ליהו לאילין נחתומיא _{נתן לאופים הוצאות} כהדא דרב הונא° שליש. ולחוד כהן שיעורא _{אבל רק אם היה שיעור כזה אבל אם היה יותר מחצי קב נתן לו פחות משליש}

ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ג

מתני’: ^ח_ואנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו. כל שגבוה עשרה טפחים, למרפסת. פחות מיכן, לחצר. ^ח_זחולית הבור והסלע גבוהים עשרה טפחים, למרפסת. פחות מיכן, לחצר. במה דברים אמורים? בסמוכה. אבל במופלגת, אפילו היא גבוהה עשרה טפחים לחצר. אי זו היא סמוכה? כל שאינה רחוקה ארבעה טפחים:

גמ’: תנן, כל שגבוה עשרה טפחים, למרפסת. ולא של תחתונים הוא? ולמה נותנים אותו לבני העליה? אמר רבי יודן° . זאת אומרת, חורבת ראובן בתוך חצר שמעון ושמעון משתמש בה, כמי שהוא שלו: פשיטא הדא מילתה, לזה בפתח ולזה בפתח, שניהן אסורין, וזה נלמד מן הבית שבין שתי חצירות, ששניהם אסורים עד שיערבו. לזה בזריקה ולזה בשילשול. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר לזה שבשילשול מותר, שהוא כדרכו. ולזה שהוא בזריקה אסורה, שאינה כדרכה

[דף נב עמוד א]

רב° _{אבא בר אייבו} אמר, ^ח_ח שניהם אסורים. מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} דתנן. כל שגבוה עשרה טפחים, למרפסת. פחות מיכן, לחצר. לא לזה בזריקה ולא לזה בשילשול היא? שהרי הדין כך אפילו אם המרפסת גבוה הרבה וצריך לשלשל כדי להשתמש. אין מכאן ראיה דמתניתא בתוך שלשה טפחים לעליונה ולמעלה מעשרה טפחים לתחתונה. מה פליגין רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}? בשוה. שלזה גבוה עשרה, ולזה נמוך עשרה. היה שם בין שני החצרות חורבה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. נותן חורבה לבעליה, אף אם גם לשני נוח להשתמש. עד כדון במשתמש בחורבה דרך פתח. היה הבעלים משתמש בחורבה דרך חלון ואנשי החצר בפתח מהו? אמר רבי אחא° בשם רבי יונתן° . אפילו כן, נותן חורבה לבעליה. אמר רבי אלעזר בי רבי שמעון° בשם רב הושעיה° . ^ח_טהיו שלש חורבות זו אחר זו בין שני חצרות. זה משתמש בחורבה הקרובה אליו דרך פתחו. וזה משתמש בחורבה הקרובה אליו דרך פתחו. והאמצעית אסורה. אימתי? בזמן שהאמצעית של שניהן, אבל אם היתה אמצעית לאחד מהן, זה משתמש באחת, וזה משתמש באחת ובשנית. תנן, חולית הבור והסלע. גבוהים עשרה טפחים, למרפסת. פחות מיכן, לחצר. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. העומד והחלל מצטרפין לארבעה. והוא שיהא העומד רבה על החלל. רבי זעירא° בעי. עד שיהא עומד שכאן ועומד שכאן רבה? אמר רבי יוסה° _אסי. פשיטא לרבי זעירא° שאין העומד מצד האחד _{אם יש רק דופן אחת} מצטרף. ופשיטא ליה שצריך שיהא העומד מצד אחד רבה. לא צריכה ליה אלא _{לא בזה הוא מסתפק אלא בשאלה} האם צריך שגם עומד השני ירבה על החלל. או די שדופן אחת רבה על החלל, והדופן השניה במשהו. תנן, כל שגבוה עשרה טפחים, למרפסת. פחות מיכן, לחצר. אמר רבי ירמיה° בשם רבי שמואל בר רב יצחק° . כשרוחבו משלשה ועד ארבעה

[דף נב עמוד ב]

היא מתניתין. פחות משלשה, אפילו יותר מעשר אף לבני החצר מותר דהוי מקום פטור. ארבעה, אפילו פחות מעשר אסור לשניהם דהוי רשות בפני עצמה ושני רשויות שולטות בה. אלא אנן קיימין משלשה ועד ארבעה. תנן, חולית הבור והסלע גבוהים עשרה טפחים, למרפסת. פחות מיכן, לחצר. בשאין שם תקרה _{מכסה לבור.} אבל יש שם תקרה _{מכסה לבור,} אפילו גבוה כמה, של תחתונים הוא, שאין העליונים יכולים להשתמש. אמר °רבי . בשאין שם נקב _במכסה. אבל אם יש שם נקב, של העליונים שיכולים להשתמש דרך הנקב

ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ד

מתני’: ^ח_יהנותן את עירובו בבית שער באכסדרה ומרפסת, אינו עירוב. ^ח_יאוהדר שם, אינו אוסר עליו. בבית התבן בבית הבקר בבית העצים בבית האוצרות, הרי זה עירוב. והדר שם אוסר עליו. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. ^ח_יבאם יש שם תפוסת יד של בעל הבית, אינו אוסר עליו:

גמ’: אמר רב יהודה° _נשיאה בשם רב° _{אבא בר אייבו} הדא דאת אמר, בבית שער של רבים. אבל בבית שער של יחיד, הרי זה עירוב. והדר שם אוסר עליך. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אם יש שם תפוסת יד וכ"ו. דבי רבי ינאי° _הכהן אמרי, אפילו יתד לתלות בה מנעלו. רבי בר אבא חיננא° אמר. אפילו נשתות _{חתיכות ברזל} אפילו טבלא. אף שהם מוקצה. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, ובלבד דבר הניטל בשבת. אמר רבי אבא° . מעשה באחד שהיה לו לול של תרנגולין לפנים מביתו של חבירו, ונכנס שלא ברשותו _{לא היה זקוק לאישור.} אתא עובדא קומי _{בא המקרה לפני} רב° _{אבא בר אייבו} אמר. אף שהתרנגולים מוקצה כיון שזקוק ליתן לפניהן מים, כמו שהוא דבר הניטל בשבת. אמר רבי יעקב° _{בר אידי} בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} תלמידוי דרבי יוחנן° _{בר נפחא} סלקין לעכברא _{שם מקום ליד צפת,} וסמכין על הדא דרבי ינאי° _הכהן דאפילו יתד לתלות בה מנעלו מספיק. חזקיה°

[דף נג עמוד א]

לא אמר כן, אלא רבי חייה° רבי אסי° ורבי אמי° _{בן נתן} סלקון לעכברא ושמעון מדבית רבי ינאי° _הכהן, הלכה כ°רבי יודה שדי בתפיסת יד.

ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ה

מתני’: המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת. אחד עובד כוכבים ומזלות ואחד ישראל, הרי זה אוסר דברי °רבי מאיר . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אינו אוסר. °רבי יוסה אומר. עובד כוכבים ומזלות אוסר, ^ח_יגישראל אינו אוסר. שאין דרך ישראל לבוא בשבת. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. אפילו הניח את ביתו והלך לשבות אצל ביתו באותה העיר, אינו אוסר. שכבר הסיע מלבו:

גמ’: תנן, המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת. אחד עובד כוכבים ומזלות ואחד ישראל, הרי זה אוסר דברי °רבי מאיר . הדא הוא ד°רבי מאיר . ד°רבי מאיר אומר. הבית הנעול אוסר. יכול לבוא על ידי עירוב מהו? עבר ובא מהו? אמר מר עוקבן° בשם רב° _{אבא בר אייבו} הלכה כ°רבי מאיר .

ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ו

מתני:' ^ח_ידבור שבין שתי חצירות, אין ממלין ממנו בשבת. אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוה עשרה טפחים, בין מלמטן, בין מתוך אוגנו. אמר °רבן שמעון בן גמליאל . °בית שמאי אומרים מלמטן. ו°בית הלל אומרים מלמעלן. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהן:

גמ’: מיליהון דרבנן פליגין. דאמר רבי יעקב° _{בר אידי} בשם רבי יהושע בן לוי° . והוא שתהא מחיצה משוקעת במים ארבע טפחים כדי לשלשל דלי. ולא נמצא שתי רשויות משתמשות ברשות אחד? שיערו לומר אין הדלי מהלך יותר מארבעה טפחים. אמר רבי טבלאי° בשם רב° _{אבא בר אייבו} אין צורך שיהיה המחיצה משוקעת במים, אלא די שתהיה בתוך אוגנו של הבור, שיהיה ניכר שנעשה למחיצה. שאין הדין שאמרנו שאין מחיצה תלויה מתרת בחורבה שיך למים. שבמים הקלו שמחיצה תלויה מתרת. שאין _{גדיים שיבקעו.} ^ח_טוהיו שם תקרה, רואים אותה כאילו יורדת וסותמת. היה שם אמלתרה _{קורה רחבה}, את רואה אותה כאילו יורדת וסותמת. תנן, אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהן. מיחלף שיטת °רבי יהודה _{האם רבי יהודה חזר בו}? תמן תנינן, האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה, הרי אלו כרגלי שתיהן. רבי יודן° פוטר במים שאין בה ממש. והכא אמר הכן, שצריך היכר כי המים קונים שביתה?

[דף נג עמוד ב]

אמר רב הונא° אף ל°רבי יהודה _{בר עילאי} שאמר שדי בכותל שבניהם, והוא שתהא מחיצה בולטת לתוך חלל של בור

ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ז

מתני’: ^ח_טזאמת המים שהיא עוברת בחצר, אין ממלין ממנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. מעשה באמה של אבל, שהיו ממלין ממנה על פי זקנים בשבת. אמרו לו. מפני שלא היה בה כשיעור:
גמ:' תנן, אמת המים שהיא עוברת בחצר, אין ממלין ממנה בשבת. מתניתא בעמוקה עשרה ורחב ארבעה, ובפרוצה _החצר מיכן ומיכן. נפרצה מרוח אחת, נותן לחי וקורה מיכן. נפרצה מיכן ומיכן, נותן לחי וקורה מיכן, ועושה צורת פתח מיכן. תנן, אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. מעשה באמה של אבל, שהיו ממלין ממנה על פי זקנים בשבת. לא נמצאו שתי רשויות משתמשות ברשות אחת? שהרי לא יכלו לערב את כל העיר אבל יחד, כיוון שאמת המים חילקה אותה. אז איך שני חלקי העיר השתמשו באמת המים? אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי שמואל בר רבי יצחק° . תיפתר שכל בתי העיר אבל היו רק מצד אחד. פשיטא הדא מילתא. עמוקה עשרה ואינה רחבה ארבעה, מותר לטלטל ומותר למלות. שהרי זה מקום פטור. רחבה ארבעה ואינה עמוקה עשרה, פשיטא שמותר לטלטל. מהו למלות? רבי חיננא° אמר מותר. רבי מנא° _{בן יונה} אמר אסור. מתני' פליגא על רבי חיננא° , דתנן. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. מעשה באמה של אבל, שהיו ממלין ממנה על פי זקנים בשבת. אמרו לו, מפני שלא היה בו כשיעור, שלא היתה לא עמוקה עשרה ולא רחבה ארבעה. אבל אם היתה עמוקה עשרה ואינה רחבה ארבעה אסור. לעולם אימא לך ואפילו רחבה ארבעה ואינה עמוקה עשרה מותר. אלא מה דהוה עובדא הוה עובדא שאמת המים באבל לא היתה לא עמוקה עשרה ולא רחבה ארבעה

ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ח

מתני’: ^ח_יזכצוצרה שהיא למעלה מן הים. אין ממלין ממנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים

[דף נד עמוד א]

בין מלמעלן בין מלמטן. וכן ^ח_יחשתי כצוצריות זו למעלה מזו. עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה, שתיהן אסורות, עד שיעריבו:

גמ’: תנן, אמת המים שהיא עוברת בחצר, אין ממלין ממנה בשבת. אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים בכניסה וביציאה. רבי זעירא° ורב יהודה° _נשיאה אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} והוא שתהא מחיצה משוקעת במים כמלוא הדלי. שאם לא כן נמצאו שתי רשויות משתמשות ברשות אחת שהרי המים מתחת מעורבים. תנן, כצוצרה שהיא למעלה מן הים. אין ממלין ממנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוהה י' טפחים אמר רב הונא° . והוא שתהא מחיצה בתוך שלשה טפחים _{מעל או מתחת} לכצוצרה. תני, רבי חנניה בן עקביה° אומר. כצוצרה שהיא למעלה מן הים. פוחת את המעזיבה _{עושה חור ואינו צריך מחיצה} ומשלשל וממלא. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא° _אסי. והוא שיש בנקב ארבעה טפחים. והוא שיש בו רוחב ד'. דכשיש ארבע אמות שהם עשרים וארבעה טפחים ופותח באמצע חור ארבעה טפחים נמצא עשרה טפחים מכל צד ורואים אותם כאילו הם כפופות כדי שיהו מחיצות גבוהות עשרה. תמן אמר אפילו אין מחיצות גבוהות עשרה, נעשית כמשמרת חד _{שפעמים שהיא מתוחה ופעמים שהיא שוקעת.} רב אידי° אמר קומי רבי חייה° . מותר למלות ואסור לשפוך. אמר לו  

[דף נד עמוד ב]

כד נמנה חכמים נמנה לך עמהון. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. ^ח_יטמגהר היה עמיה _{צחק איתו,} שהרי אם מותר למלות למה שיהיה אסור לשפוך. אמר רבי יוסי ברבי בון° מילא _{דבר נכון} אמר לו, מותר למלות, שממלא כנגד מחיצתו, ואסור לשפוך, שכשופך המים יוצאים חוץ למחיצתו. אמר רבי חייה בר אבא° . לא אמר רבי חנניה בן עקביה° , אלא בים טיבריה, שההרים מקיפין אותה. רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. ההן פיוסרוס _{אי, ויש אומרים מקום מוקף הרים} זרק מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה האם יהיה חייב כזורק לרשות היחיד? אמר לו על דעתך אין רשות הרבים לעולם. שכל העולם מוקף באוקינוס. ריש לקיש° אמר לעולם אין רשות הרבים, עד שתהא מפולשת מסוף העולם ועד סופו. ריש לקיש° כדעתיה. דאמר ריש לקיש° , אין רשות הרבים בעולם הזה אלא לעתיד לבוא. שנאמר (ישעיהו מ ד) כל גיא ינשא. מתני' פליגא על ריש לקיש° דתנן. אי זו הוא רשות היחיד? ^ח_כשבילי בית גלגל וכן כיוצא בהן, רשות היחיד לשבת ורשות הרבים לטומאה. משמע שדווקא שבילי בית גלגל שההליכה בהם קשה נחשב רשות היחיד, אבל דרכים שיותר נוחות יהיו רשות הרבים. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לא אמר °רבי יוסי _{בן חלפתא} שמחיצה תלויה מתרת אף שהגדיים בוקעים תחתיה, אלא לענין סוכה. שזה רק עשה. אבל לענין שבת, אף °רבי יוסי _{בן חלפתא} מודה. מילתיה דרבי חנינא° _{בר חמא} אמר, אף לענין שבת. דאמר רבי חנינה° . שלטון בא לציפורי ותלו לו קטיות _{סדינים,} והתיר °רבי ישמעאל בי רבי יוסי לטלטל תחתיהן בשיטת אביו. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי שמואל בר רב יצחק° . אתייא דרבי יוסי בי חנינא° כרבי חנניה° . שמחיצה תלויה מתרת אף בשבת. ותרויהון פליגי על שיטת רבי יוחנן° _{בר נפחא}, דאמר שלענין שבת °רבי יוסי _{בן חלפתא} מודה. אמר רבי יוסי בי רבי חנינא° . °רבי יהודה _{בר עילאי} ו °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°חנניה בן עקביה , שלשתן אמרו דבר אחד. שמקילין במחיצות. °רבי יהודה _{בר עילאי} דגשרים מפולשין _{שאומרים פי תקרה יורד וסותם ומטלטלין תחתיהן.} °רבי יוסי _{בן חלפתא}, הא דסוכה. _{שמתיר מחיצה תלויה.} ו°רבי חנניה בן עקביה , דתני. °רבי חנניה בן עקביה התיר שלשה דברים. התיר בכצוצרה לשאוב מים על ידי מחיצה תלויה. ולהטמין בעצה שבים. והבאת אלונטית, ולא גוזרים שמא יסחוט. תנן, וכן שתי כצוצריות זו למעלה מזו. עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה, שתיהן אסורות, עד שיערבו. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי° _{בר זבידא}

[דף נה עמוד א]

הדא דאת אמר ששתי גזוזטרות זו למעלה מזו ועשו לעליונה ולא לתחתונה שניהם אסורות עד שיערבו. דווקא במשתמשת העליונה דרך הנקב שבתחתונה. אבל אם העליונה משתמשת חוץ לנקב שבתחתונה, מותר. דאין אדם אוסר על חברו דרך אויר ותני כן, שלש כצוצריות זו על גבי זו. _{העליונה והתחתונה של אדם אחד} אסור להשתמש מן העליונה לתחתונה, דרך האמצעית. אבל משתמש מן העליונה לתחתונה, שלא דרך האמצעית ואינו חושש. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° . הדא דאת אמר, מבפנים דרך הנקב שבתחתונה. אבל מבחוץ, מותר. רבי זעירא° אמר, בין מבחוץ בין מבפנים אסור שכן העליונה משתמשת באויר תחתונה. מתניתין פליגא על רבי שמואל בר רבי יצחק° , דתנן. משלשלין _{מהחלון שלו} קדירת בשר ונותנה על גבי זיז שגבוה עשרה ורחב ארבעה. אם היתה חלון _{של אחר} בנתיים של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, אסור. ^ח_כאשאין משתמשין מרשות לרשות, דרך רשות. מה עבד לה רבי שמואל בר רב יצחק° ? פתר לה בשוה הזיז לחלון _{שהחלון פתוח אליו}

 

ירושלמי עירובין, פרק ח, הלכה ט

מתני:' ^ח_כבחצר שהיא פחותה מד' אמות, אין שופכין לתוכה מים בשבת. אלא אם כן עשו לה עוקה מחזקת סאתים, מן הנקב מלמטן. בין מבפנים בין מבחוץ. אלא שמבחוץ צריך לקמור. ומבפנים אינו צריך לקמור. °רבי אליעזר בן יעקב אומר. ^ח_כגביב _צינור שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים, שופכין לתוכו מים בשבת. וחכמים אומרים. אפילו גג או חצר מאה אמה, לא ישפוך על פני הביב. אבל שופך הוא על הגג, והן יורדין לביב. ^ח_כדהחצר והאכסדרה מצטרפין בארבע אמות. ^ח_כהשתי דיוטות זו כנגד זו. מקצתן עשו עוקה ומקצתן לא עשו עוקה. את שעשו עוקה מותרין. ואת שלא עשו עוקה אסורין:
גמ: תנן, חצר שהיא פחותה מד' אמות, אין שופכין לתוכה מים בשבת. אלא אם כן עשו לה עוקה מחזקת סאתים. מאי טעמא? שיערו חכמים תשמיש לאדם סאתים מים, וארבע אמות מבליעות סאתים. ניקבה העוקה ומים יוצאים לרשות הרבים. אית תני, אין צריך לפוק _לסתום. ואית תני צריך לפוק. נתמלאת העוקה. אית תני מותר לשפוך עוד מים לתוך החצר. אית תני אסור, עד שיפחת. אמר רבי מנא° _{בן יונה}

[דף נה עמוד ב]

חד תנא הוא. מאן דאמר צריך לפוק, אוסר לשפוך. מאן דאמר אין צריך לפוק, מותר לשפוך. אמר לו רבי חייה בר מרייה° . הכי נמי אמר רבי יונה° אביך. היה קטיפרס מבפנים _{מדרון כלפי רשות הרבים,} אפילו פחות מהשיעור _סאתים אסור לשפוך. מבחוץ כלפי פנים, אפילו יותר מהשיעור מותר. אלא כי אנן קיימין בשוה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר שטעם ההיתר הוא שבארבע אמות על ארבע אמות אדם רוצה לזלף. ואם ישפוך ויצאו לא נתקיימה מחשבתו. וריש לקיש° אמר שבארבע על ארבע המים נבלעים באדמה. נפקא מינה אם היתה החצר צרה וארוכה כגון שנים על שמונה. שלרבי יוחנן° _{בר נפחא} אין דרך לזלף כזו חצר ואסור. ולריש לקיש° אף בחצר ארוכה המים נבלעים ומותר. מתניתין פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא}, דתנן. החצר והאכסדרה, מצטרפין בארבע אמות. קא סלקא דעתין שהחצר ברוחב שתי אמות ובצידה אכסדרה שתי אמות שהכל יחד שמונה אמות על שתי אמות ומצטרפים. וקשה לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. פתר לה בשוה. ששתי האמות של החצר ממשיכות את שתי האמות של האכסדרה, לארבע אמות על ארבע אמות. מתני' פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא}, דתנן. המרפסת הגג והחצר, מצטרפין בד' אמות. אמר רבי חנניה° , עוד היא בשוה, דע לך שהוא כן, דהכא תנן החצר והאכסדרה מצטרפין בארבע אמות. ותני, הבית והעלייה החצר והאכסדרה, אין מצטרפין. אלא כאן בשוין, כאן בשאין שוין. אמר ירמיה, °רבי מאיר ו°רבי אליעזר בן יעקב , שניהן אמרו דבר אחד. °רבי אליעזר בן יעקב דתנינן, °רבי אליעזר בן יעקב אומר, ביב שקמור ארבע אמות ברשות הרבים, שופכין בו מים בשבת. וחכמים אומרים, אפילו גג או חצר מאה אמה, לא ישפך על פי הביב. °רבי מאיר דתני סילונות שבכרכין אף על פי שנקובין, ישפך לתוכו מים בשבת, דברי °רבי מאיר , ותני כן, אם היתה מזחילה, מותר. ^ח_כואם עונת הגשמים הוא, מותר. היו צינורות אחרים שיש בם ד’ מקלחין בו, מותר. ותני בר קפרא° אם היה מקום צנוע מותר. הדא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} ולית ליה קיום _{זה חולק על רב° אבא בר אייבו ואי אפשר לישב את דברי רב° אבא בר אייבו והם נדחו.} דרב° _{אבא בר אייבו} אמר. ^ח_כזכל שאסור משום מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור:

הדרן עלך פרק כיצד משתתפין

פרק תשיעי - כל גגות העיר

כולל שיעורי שמע

ירושלמי עירובין, פרק ט, הלכה א

מתני’: כל גגות העיר רשות אחת. ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך עשרה, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים. כל אחד ואחד רשות בפני עצמו

[דף נו עמוד א]

°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. ^ט_אאחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות. רשות אחת לכלים ששבתו לתוכן, ולא לכלים ששבתו בתוך הבית:

גמ’: תנן, כל גגות העיר רשות אחת. אמר רבי יוסי ברבי בון° . איתפלגון רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר עד בית סאתים. _{שהמחיצות נעשו לצורך הבתים וכלפי הגגות לא נחשב הוקף לדירה.} ורב° _{אבא בר אייבו} אמר מטלטלין בם אפילו כור ואפילו כוריים. הוו בעי מימר _{רצו לאמר}, מה פליגי °רבי מאיר ורבנן? כשעירבו הדירים למטה. ש°רבי מאיר סובר שהעירוב מועיל גם למעלה. אבל בשלא עירבו לא. ואפילו בשלא עירבו פתר לה כשהיו כולן לאדם אחד. מתניתין שהיו כולן עולין לגג, או בסולם צורי או בסולם מצרי. אבל אם היו כולן עולין בסולם מצרי ואחד עולה בסולם צורי, אותו של צורי נעשה כפתח, והשאר כאילו סילקו עצמם מהגג. ואף שיש סולם, אין זה כפתח. אלא נעשה כמטפס ועולה מטפס ויורד על קיר. תנן, וחכמים אומרים. כל אחד ואחד רשות בפני עצמו. מהו לטלטל בכולו? שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר מטלטל בכולו. רב° _{אבא בר אייבו} אמר אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. שכל גג פרוץ לשני במלואו. מתני' פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} דתנן, ^ט_בגג גדול סמוך לקטן, הגדול מותר והקטן אסור. ניחא הגדול מותר בד' אמות. והקטן אסור במאי? בד' אמות. ויש אסור בד' אמות? רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמרי, שנותנין לו לגדול ארבע אמות בפני פתחו _{שיכול לברור ארבע אמות כולל עובי הפתח ולקטן אסור.} רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. מדובר כשלכל אחד היה שם פתח פתוח מהבית שלו לגג, ואז לגגות יש דין חצר. אפילו כן, הגדול מותר שלא נפרץ במלואו, והקטן אסור שנפרץ

[דף נו עמוד ב]

במלואו. תני. °רבי מאיר אומר. אין אתם מודין לי בכלים ששבתו בחצר שמטלטלין אותן בחצר, מה נשתנה גג מחצר? אמרו לו. לא אם אמרת בחצר, שאין לה דיורין למטה. תאמר בגג שיש לו דיורין למטה. כשם שהדיורין חלוקים למטה כך הם חלוקים למעלה. אמר להן, הרי שהיתה החצר למעלה על הגג, מהו? אמרו לו. לא אם אמרת בחצר, שאין כל אחד מכיר את מקומו, תאמר בגג שכל אחד מכיר את מקומו? אמר להן. הרי שהיתה החצר חלוקה בפסיפסיות, מהו? עד כאן היתה תשובה. אמר רבי יוסי ברבי בון° . אף מיכן והילך היו משיבין לפניו. אמרו לו. לא אם אמרת בחצר שיש לה מחיצות שמחיצותיה עולות עמה, תאמר בגג שאין מחיצותיו עולות עמו? והוא מימר לון, אף אנא אית לי דעמוק כגובה למטה כלמעלה דאמרינן גוד אסיק למחיצות הבית. תני אמר °רבי יודה בשעת הגזירה היינו נוטלין את הספר. והיינו עולין מחצר לגג, ומגג לגג אחר ויושבין וקורין, ולא אמר אדם דבר. אמרו לו, אין שעת הגזירה ראייה. אמר °רבי . שונין היינו אצל °רבי שמעון _{בן יוחאי} בתקוע. והיינו נוטלין שמן ואלונטית. והיינו נכנסין מחצר לגג, ומגג לקרפף, ומקרפף לקרפף. עד שהיינו מגיעין לקרפף הסמוך למעיין, ויורדין וטובלין בו. אשכחת אמר, ארבע פלגוון. °רבי מאיר אומר. כל גגות העיר רשות אחת הן. וחכמים אומרים, כל אחת רשות לעצמה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. חצר וגגות רשות אחת הן. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, חצר וגג וקרפף רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן, ולא לכלים ששבתו בתוך הבית. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מה שאמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} שחצר וגג וקרפף רשות אחת הן. בשלא עירבו. אבל בשעירבו, נעשית חצר כבתים, והגגות רשות בפני עצמן. אמר רבי זעירא° . היא עיריבו היא שלא עיריבו. מתני' פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא}, דתנן. רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן, ולא לכלים ששבתו בתוך הבית. אם בשלא עיריבו, הדא צריכא _{הרי זה פשוט?} להוציא מן הבית לחצר אסור, לא כל שכן מהבית לגג? אמר רבי בון בר כהנא° קומי רבי אילא° _אילעא. בשערבה חצר זו בפני עצמה וזו בפני עצמה. _{ואף שמותר להוציא כלים מהבית לחצר} אפילו כן, לא התירו לכלים ששבתו בתוך הבית להעלותם לגג. רבנן דקיסרי אמרי בשם רבי יוסי ברבי בון°

[דף נז עמוד א]

אתייא דשמואל° _{בר אבא בר אבא} כרב° _{אבא בר אייבו}, ותרוייהו פליגין על שיטתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא שאמר שמדובר בלא עירבו אבל עירבו אסור.} דתנינן. כל גגות העיר רשות אחת. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, עד בית סאתים. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, מטלטלין בהן אפי' כור ואפילו כוריים. ואיתמר עליה, מה פליגי °רבי מאיר ורבנן? כשעירבו הדירים למטה. ש°רבי מאיר סובר שהעירוב מועיל גם למעלה.

ירושלמי עירובין, פרק ט, הלכה ב

מתני’: גג גדול סמוך לקטן, הגדול מותר והקטן אסור. ^ט_גחצר גדולה שנפרצה לקטנה, הגדולה מותרת והקטנה אסורה, מפני שהיא כפתחה של גדולה:

גמ’: תנן, גג גדול סמוך לקטן, הגדול מותר והקטן אסור. הגדול מותר דווקא שאותו הגג לבד, אבל אם הגג הגדול פרוץ לגג אחר, אסור. מתניתין שהיו הגגות בשווה. אבל אם אינו שווה ובין גג לגג היה יותר מעשרה טפחים גובה, מותר. אתמר, כותל שבין שתי חצירות שנפל, רב° _{אבא בר אייבו} אמר. אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות, ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, זה מטלטל עד עיקר מחיצה, וזה מטלטל עד עיקר מחיצה. מתניתין פליגא על שמואל° _{בר אבא בר אבא}, דתנן. חצר גדולה שנפרצה לקטנה. הגדולה מותרת והקטנה אסורה. ויטלטלו בה עד מקום מחיצות? חברייה אמרין קומי רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אחייה° . מה דאמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, בשבת זו שבה נפלה המחיצה. דכיוון שהותרה למקצת שבת, הותרה לכל השבת. מה דהיא מתניתין, בשבת הבאה. מה אנן קיימין? אם בשעירבו עירוב אחד, בין בשבת זו בין בשבת הבאה יהו מותרין, אם בשלא עירבו כל עיקר, בין בשבת זו בין בשבת הבאה יהו אסורין. אמר רבי בון בר כהנא° קומי רבי אילא° _אילעא, כשעירבה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה. אפילו כן, הגדולה מותרת שלא נפרצה במלואה, וקטנה אסורה שנפרצה במלואה.

ירושלמי עירובין, פרק ט, הלכה ג

מתני’: חצר שנפרצה לרשות הרבים. המכניס מתוכה לרשות היחיד, או מרשות היחיד לתוכה, חייב. דברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. וחכמים אומרים, מתוכה לרשות הרבים, או מרשות הרבים לתוכה, ^ט_דפטור. מפני שהיא ככרמלית:

גמ’: רבי זריקא° ורבי יעקב בר בון° , אמרו בשם רבי חנינה° . לא אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שכל החצר כרשות הרבים אלא מקום המחיצות בלבד,

[דף נז עמוד ב]

אבל החצר גם ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} נעשת כרמלית,. רבי זעירא° ורבי אילא° _אילעא תריהון אמרין, ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אסור אף שלא במקום מחיצות, שכל החצר נעשת צידי רשות הרבים. אבל מקום המחיצות, אפילו רבנן מודו שהוא כרשות הרבים. אמר רבי זריקא° . זימנין סגין, פשטית _{הרבה פעמים למדתי} עם רבי יעקב בר בון° , ולא שמעית מיניה דא מילתא. אמר ליה. ולית בר נש הוי שמע מילה, דלית חבריה שמיע ליה? אמר רב ירמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} בשניטלו ראשי זויות מיכן ומיכן, ובלבד בשוה, שלא נשארו גדודיות בולטות מהקרקע.

ירושלמי עירובין, פרק ט, הלכה ד

מתני’: ^ט_החצר שנפרצה משתי רוחות. וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו. וכן מבוי שניטלה קורתו או לחייו, מותרין באותה שבת, ואסורין לעתיד לבוא, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. אם מותרין באותה שבת, מותרין לעתיד לבוא. ואם אסורין לעתיד לבוא, אסורין באותה שבת:

גמ’: תנן, חצר שנפרצה משתי רוחות. ולמה לי משתי רוחותיה? אפילו מרוח אחת. ולא רב° _{אבא בר אייבו} הוא? דרב° _{אבא בר אייבו} אמר ^ט_וחצר ניתרת בשני פסין ואם נפרצה כולה ולא נשארו שני פסים, אפילו מרוח אחת אסורה. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי זירא° , במחלוקת. מאן דאמר תמן שחצר ניתרת בפס אחד. אף הכא שנשאר פס אחד בכל אחד מהפרצות. מאן דאמר תמן שחצר ניתרת בשני פסין, אף הכא שנשארו שני פסין בכל פרצה. ואף על פי כן החצר אסורה. שלא הותרה חצר על ידי פסים אלא בנפרצה מצד אחד. נפרץ הקיר מן האמצע והקיר הצמוד אליו. אפילו משני רוחות מותר. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר אסור. אמר רבי זעירא° , אין לית הדא אולפן _{אם זה לא קבלה} מרבותיו דשמואל° _{בר אבא בר אבא}, אלא מסברת עצמו, קשיא. למה לאסור הרי אין זה מפולש. תנן, וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו. נפרץ כל אותו הרוח מהו? אמר רבי יוסי ברבי בון° הדא היא אכסדרה. אילו אכסדרה, שמא אינה מותרת? שהרי פי תקרה יורד וסותם. תנן, אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} חצר שנפרצה לרשות הרבים, המכניס מתוכה לרשות היחיד חייב. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לא אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} , אלא בחצר ומבוי. אבל בבית, כגשר הוא דאמרינן פי תקרה יורד וסותם. תנן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. אם מותרין באותה שבת, מותרין לעתיד לבוא. ואם אסורין לעתיד לבוא, אסורין באותה שבת. מה פוסק °רבי יוסי _{בן חלפתא}, שניהם כן או שניהם לא? רב° _{אבא בר אייבו} ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרו, סבר °רבי יוסי _{בן חלפתא}, אסור

[דף נח עמוד א]

בין בשבת זו, בין בשבת הבאה.
אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כושת, וקירויה, ומבוי, וגר, ועם הארץ, הולכין לחומרין. כושת, כיי דתנינן תמן, ^ט_ז הכושת והחמת וראשי בשמים, התייה והחלתית והפילפלין וחלות חריע, נלקחין בכסף מעשר, ואינן מטמין טומאת אוכלין, _{שאינם נאכלים אלא נותנים טעם באוכל} דברי °רבי עקיבא _{בן יוסף}. אמר °רבי יוחנן בן נורי , אם נלקחין בכסף מעשר, מפני מה אינן מטמות טומאת אוכלין? אם אינן מטמות טומאת אוכלין, אף הן לא ילקחו בכסף מעשר. מה פוסק °רבי יוחנן בן נורי שניהם כן או שניהם לא? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כונת °רבי יוחנן בן נורי , לחומרין, שמטמאין טומאת אוכלים, ואינן נלקחין בכסף מעשר. קירויה, כיי דתנינן תמן, ^ט_חקירויה _{דלעת יבשה שמשמשת ככלי קיבול} שהטבילוה במים שהן ראויין לקדש, מקדשין בה עד שתיטמא. ניטמא, אין מקדשין בה _{אף אם הטבילוה שמא תפלוט מים טמאים.} °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר, אם מקדשין בה בתחילה, אף בסוף _{אחר טבילה} מקדשין בה. אם אינן מקדשין בה בסוף, אף לא בתחילה. בין כך ובין כך, לא יאסוף בתוכה מים מקודשין _{אם מקדש את המים בתוך הקירויה, גם המים שנבלעו בתוכה בטבילה התקדשו. אבל אם אחר שטבל נתן בתוכה מים מקודשים, המים שנבלעו בקירויה לא התקדשו ונמצא שיש מים שלא התקדשו שהתערבו במים שיתקדשו ואין מזים מהם.} מה פוסק °רבי יהושע _{בן חנניה}, שניהם כן או שניהם לא? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כוונת °רבי יהושוע לחומרין, אין מקדשין בה, לא בתחילה ולא בסוף. מבוי, כיי דתנינן תמן, וכן מבוי שניטלה קורתו או לחייו מותרים בני המבוי לטלטל באותה שבת, ואסורים לעתיד לבא. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, אם מותרים באותה שבת, מותרים גם להבא. אם אסורים להבא, אסורים גם לאותה שבת. מה פוסק °רבי יוסי _{בן חלפתא}, שניהם כן או שניהם לא? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כוונת °רבי יוסי _{בן חלפתא} לחומרין, ^ט_טאסורין בין בשבת הזאת בין בשבת הבאה. גר, דתני, גר שנתגייר והיו לו יינות. אמר בריא לי שלא נתנסך מהן. בזמן שנעשו על גב עצמו _{שרק הוא התעסק ביין,} טהורין לו וטמאין לאחרים. על גבי אחרים, טמאין בין לו בין לאחרים. °רבי עקיבה אומר, אם טהורין לו, יהיו טהורין לאחרים. אם טמאין לאחרים, יהיו טמאין לו. מה פוסק °רבי עקיבא _{בן יוסף}, שניהם כן או שניהם לא? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כוונת °רבי עקיבא _{בן יוסף} לחמרין, טמאין, בין לו בין לאחרים. עם הארץ דתני, ^ט_יעם הארץ שנתמנה להיות חבר והיו לו טהרות ואמר, בריא לי שנעשו בטהרה. בזמן שנעשו על גב עצמו _{שרק הוא התעסק בהם,} טהורות לו וטמאות לאחרים. על גב אחרים, טמאות בין לו בין לאחרים. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, אם טהורות לו, יהיו טהורות לאחרים. אם טמאות לאחרים, יהיו טמאות לו. מה פוסק °רבי עקיבא _{בן יוסף}, שניהם כן או שניהם לא? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} כוונת °רבי עקיבה לחומרין, טמאות בין לו בין לאחרים.

ירושלמי עירובין, פרק ט, הלכה ה

מתני’: הבונה עליה על גבי שני בתים. וכן גשרים המפולשין, מטלטלין תחתיהן בשבת, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. וחכמים ^ט_יאאוסרין. ועוד אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, מערבין במבוי המפולש, וחכמים אוסרין:

גמ’: רב הונא° אמר, ^ט_יבאין רשות הרבים מקורה. אמר רבי שמעון בר כרסנה° , ולא מן המדבר למדת? ומדבר מקורה היה? מתני' לא אמרה כן אלא, וכן גשרים המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי °רבי יודה , וחכמים אוסרין. משמע שלרבנן אף רשות הרבים מקורה אסור . לא אמר אלא וחכמים אוסרין, הא חיוב חטאת אין כאן. משמע שאין זו רשות הרבים מהתורה

[דף נח עמוד ב]

תנן, וכן גשרים המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. דסבר °רבי יהודה _{בר עילאי} פי תקרה יורד וסותם. מהו שיהא צריך מחיצה _בכלל? האם ל°רבי יהודה _{בר עילאי} אומרים פי תקרה יורד וסותם אפילו גג בלי שום מחיצה, או שחייבים שיהיו שני מחיצות _{שאז ל°רבי יהודה בר עילאי הוה רשות היחיד מהתורה ורק אז אומרים פי תקרה יורד וסותם כדי להתיר גם מדרבנן?} רבי אבא° אמר צריך מחיצה. רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר אין צריך מחיצה. אמרו חברייא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, יאות אמר רבי אבא° , דתנינן. בור שבין שתי חצירות, אין ממלין ממנו בשבת. אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוה עשרה טפחים, וכ"ו. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהן. משמע שאפילו ל°רבי יהודה _{בר עילאי} צריך מחיצה ולא די בקורה. אמר לון, תמן בגשרים המפולשים שיש שם תקרה, אין צריך מחיצה. ברם הכא בבור שאין שם תקרה, צריך מחיצה ולא די בקורה. תנן, ועוד אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, מערבין במבוי המפולש, וחכמים אוסרין. הדא דאת אמר מפולשין לבקעה. אבל אם היו מפולשין לרשות הרבים, אסור. בשאין שם מחיצה, אבל יש שם מחיצה _{דלא הוה מפולש} מותר.

הדרן עלך פרק כל גגות העיר

פרק עשירי - המוצא תפילין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי עירובין, פרק י, הלכה א

מתני’: המוצא תפילין, ^י_אמכניסן זוג זוג. °רבן גמליאל _דיבנה אומר, שנים שנים. במה דברים אמורים? בישנות. אבל בחדשות פטור. מצאן צבתים או כריכות, מחשיך עליהן ומביאן. ובסכנה, מכסן והולך לו:

גמ’: המוצא תפילין, מכניסן זוג זוג, דרך מלבוש. אחת בראשו ואחת בזרועו. °רבן גמליאל _דיבנה אומר, שנים שנים. שנים בראש ושנים בזרוע. רבי אבהו° ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו. ^י_בהנותן תפילין בלילה, עובר בעשה. שנאמר (שמות יג י) ושמרת את החוקה הזאת מימים ימימה. ימים ולא לילות. והא רבי אבהו° יתיב ומתני ברמשא _{ישב ולימד בלילה} ותפילין עלוי? לא היו מונחות כהלכה אלא, אלו שבראש מצודדין היו. ואלו שביד כמין פיקדון היו בידו. אית דבעי מימר, לא אמר אלא הניחן. אבל אם היו עליו מבעוד יום, מותר. ואית דבעי מימר, מצותן עד שתיכלה רגל מן השוק. שכל החשש שמא ישן בהם וכל עוד לא כלתה רגל מן השוק אין חשש. ומהפסוק מימים ימימה לומדים להוציא שבתות וימם טובים. אית דבעי

[דף נט עמוד א]

נישמעינה מן הדא, דכתיב, והיה לך לאות. ^י_ג את שרק הוא לך לאות ואין לך אות אחר פרט לימים טובים ושבתות, שכולן אות. ולא כן כבר למדנו דין זה מדכתיב מימים ימימה? לית לך אלא כיי דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כל מילא דלא מחוורא _{ברור שהוא מהתורה} מסמכין לה מן אתרין סגין _{מביאים לו סימוכין מהרבה מקומות.} תמן תנינן. נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע ומן התפילין. נשים מניין? דכתיב (דברים יא יט) ולמדתם אותם את בניכם. בניכם ולא את בנותיכם. אחר שהתמעטו נשים מלימוד תורה התמעטו מתפילין. דאת שהוא חייב בתלמוד תורה, חייב בתפילין. נשים שאינן חייבות בתלמוד תורה, ^י_דאינן חייבין בתפילין. התיבון. הרי מיכל בת כושי היתה לובשת תפילין, ואשתו של יונה היתה עולה לרגלים ולא מיחו בידם חכמים? אמר חזקיה° בשם רבי אבהו° . אשתו של יונה הושבה, מיכל בת כושי, ^י_המיחו בידיה חכמים. תנן, המוצא תפילין, מכניסן זוג זוג. °רבן גמליאל _דיבנה אומר, שנים שנים. הוון בעיי מימר, על דעתון דרבנן אין מחוור שמדאוריתא אסור להניח תפילין בשבת, ואף שבת זמן תפילין ואם יניח שנים עובר משום בל תוסיף. על דעתיה ד°רבן גמליאל _דיבנה מחוור וכיוון שמדאוריתא שבת אינה זמן תפילין, יכול ללבוש שני זוגות תפילין, ואינו עובר משום בל תוסיף. ולמה רק שנים? אמר רבי ירמיה° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. שיערו לומר שמקום הנחה בראש, עד מקום שגבהו של ראש מחזיק. וכמה מחזיק? שתים. מעתה אפילו בחול? אמר רבי חגיי° , אין בעי מיהב יהבי _{אם רוצה להניח שתים יחד יניח.} אמר רבי זריקא° , אסברי רב המנונא° , ^י_ועד מקום שמוחו של התינוק רופף. תמן תנינן, על תרנגול שנסקל בירושלם שהרג את הנפש, שראה ראשו של תינוק רופף, הלך וניקרו. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. ובלבד על ידי שיכניס שנים. אבל לא אחד, שלא יחשדו בו שהניחם. רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי אחא° , ואפילו שנים שנים. הוו בעי מימר, על דעתהון דרב אחא° אין מחוור. וכיוון שמדאוריתא שבת זמן תפילין לכן יניח אחד אחד ויקים מצווה. והתירו אף שנים שנים. על דעתיה דרבי יוסי° _{בר זבידא} מחוור וכיוון שמהתורה אסור ללובשם, צריך ללבוש שנים שנים. אם כבר התירו, שיביאם בידו? מוטב להביאם דרך מלבוש ולא דרך משאוי. ואף שיכול להכניס אחד אחד עדיף שנים שנים, שמוטב לדחות את השבת פעם אחת ולא שני פעמים.

[דף נט עמוד ב]

תני, אחד האיש ואחד האשה מכניסים זוג זוג. הוון בעיי מימר, מאן דאמר מחוור ששבת לאו זמן תפילין וכל מה שהתירו הוא משום בזיון, ניחא שאין הבדל בין גבר לאשה. אבל למאן דאמר אינו מחוור ששבת לאו זמן תפילין, לא יהא מחוור אצל האיש ולכן התירו לו. ויהא מחוור אצל האשה שהרי אשה ודאי פטורה מתפילין ולמה התירו אף לאשה? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. מאן תנא אשה? °רבן גמליאל _דיבנה. דתני טבי עבד °רבן גמליאל _דיבנה היה נותן תפילין, ולא מיחו בידו חכמים. הוא עבד היא אשה. במה דברים אמורים בישנות, אבל בחדשות מותר. למה? לפי שישנות, בחזקת בדוקות וחדשות אין בדוקות. תני. תפילין צריך לבודקן אחת לשנים עשר חדש, דברי °רבי . °רבן שמעון בן גמליאל אומר, ^י_זאינן צריכות בדיקה. °הלל הזקן אומר, אלו מאבי אמה הן. מצא שנים שלשה צבתין, ^י_חבודק זוג ראשון מצבת ראשון. וכן בשני, וכן בשלישי. יצחק בן אלעזר שאל. אחד חזקה לכולם? או כל אחד ואחד בפני עצמו? אין תימר אחד חזקה לכולן, בודק זוג ראשון מצבת ראשון, שני משני, ושלשי משלישי. אין תימר כל אחד וא' חזקה בפני עצמו. בודק שלשה זוגות מכל צבת וצבת: תנן, ובסכנה מכסן והולך לו. תני מצא ספר תורה. אם היה עונת גשמים, ^י_טהרי זה מעטף בעור _{מתחת בגדיו} ומכסן _{בבגדיו.} אמר רבי אחא° בשם רבי אבא° . הדא דתימר, בעור רך. אבל בקשה, כמשאוי הוא. בשהיה המקום מדרון שהמים מתכנסים במקום הספר ומקלקים אותו, אבל אם לא היה המקום מדרון, לא בדא

ירושלמי עירובין, פרק י, הלכה ב

מתני’: °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. נותנו לחבירו, וחבירו לחבירו, ^י_יעד שהוא מגיע לחצר החיצונה

[דף ס עמוד א]

וכן בנו. נותן לחבירו, וחבירו לחבירו אפילו הן מאה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. נותן אדם חבית לחבירו, וחבירו לחבירו, אפילו חוץ לתחום. אמרו לו, לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה:

גמ’: תנן, וכן בנו. נותן לחבירו, וחבירו לחבירו אפילו הן מאה. רבי אלעזר° _{בן פדת} ורבי אבדימי° תרוייהו אמרו בשם רבי מנא° _{בן יונה}. חד אמר, בתינוק של סכנה. מותיב ליה חברייא. אם בתינוק של סכנה יביאו ביד? אמר לו, ביכול להביאו דרך היתר תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. נותן אדם חבית לחבירו, וחבירו לחבירו, אפילו חוץ לתחום. אמרו לו, לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה. אמר ריש לקיש° בשם לוי סוכיא° . במערה מכד לכד היא מתניתין. דאי לא כן אסור, דאף ל°רבי יהודה _{בר עילאי} החבית קונה שביתה. ד°רבי יהודה _{בר עילאי} כדעתיה דתנן. האישה ששאלה מחבירתה תבלין לקדרה, ומים ומלח לעיסתה, הרי הן כרגלי שתיהן, °רבי יהודה _{בר עילאי} פוטר במים, שאין בהם ממש.

ירושלמי עירובין, פרק י, הלכה ג

מתני’: ^י_יאהקורא בספר על האסקופה ונתגלגל הספר מידו לכרמלית, גוללו אצלו. היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו לרשות הרבים. עד שלא הגיע לעשרה טפחים, גוללו אצלו. ומשהגיע לעשרה, הופכו על הכתב. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט, גוללו אצלו. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. אפילו בארץ עצמה, גוללו אצלו, שאין דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש.

[דף ס עמוד ב]

גמ’: תנן, הקורא בספר על האסקופה ונתגלגל הספר מידו לכרמלית, גוללו אצלו. מתניתין שהיה קורא בספר באסקופה שהיא מותרת _{בטילטול, כגון שהייתה רשות היחיד או מקום פטור,} אבל חוץ לאסקופה אסור _{בטלטול כגון שחוצה לה היתה כרמלית או רשות הרבים.} והרי אסרו חכמים לשבת על שפת המבוי שמא יפול לו חפץ ויבא להכניסו ואיך פה התירו? תיפתר שהיה יושב וקורא בו מבעוד יום, ושכח והוציאו: תנן, עד שלא הגיע לעשרה טפחים, גוללו אצלו. משהגיע לעשרה טפחים אסור. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא° _אסי. ד°רבי יודה היא. ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אמר, אסור להשתמש באויר עשרה טפחים: תנן, משהגיע לעשרה טפחים, הופכו על הכתב. למה _כדי שלא יתבזה הכתב. ואתייא כדאמר רבי אחא° ורבי שמואל בר נחמן° . ספר שאין עליו מפה. כשמסים לקרא הופכו על הכתב, שלא יתבזה הכתב: תנן, °רבי יודה אומר. אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט, גוללו אצלו. מחלפה שיטתיה ד°רבי יודה _{האם רבי יהודה חזר בו}? תמן הוא אמר, אסור להשתמש באויר עשרה. והכא אמר הכין? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לית כאן °רבי יודה , אלא °רבי מאיר . אבל לדברי חכמים, רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לא סוף דבר ספר, אלא אפילו פסקיא _חגורה.

ירושלמי עירובין, פרק י, הלכה ד

מתני’: ^י_יבזיז שלפני החלון, נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת:

גמ’: לא אמר אלא שיש רק חלון וזיז אחת _{של אדם אחד}. ^י_יג אבל שתים אסור. שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת. בשיש בהן רוחב ד'. אבל אן בהן רוחב ד', מותר. כהדא, דאמר רבי אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. זיזין וכתלין שגבוהין עשרה ואינם רחבין ארבעה, מותר לכאן ולכאן, ובלבד שלא יחליף

ירושלמי עירובין, פרק י, הלכה ה

מתני’: ^י_ידעומד אדם ברשות היחיד, ומטלטל ברשות הרבים. ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד

[דף סא עמוד א]

ובלבד שלא יוציא חוץ לארבע אמות. ^י_טולא יעמוד אדם ברשות היחיד, וישתין ברשות הרבים. ברשות הרבים וישתין ברשות היחיד. וכן לא ירוק. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. ^י_טזאף מי שנתלש רוקו מפיו, לא יהלך ד' אמות עד שירוק:

גמ’: תנן, ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות. זה לא נאמר על מה שאמרה המשנה ברישא, שעומד ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד, שברשות היחיד אין איסור לטלטל ד’ אמות. אלא על הסיפא על מה שאמרה המשנה עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים, על זה אמרה המשנה ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות. אמר רב° _{אבא בר אייבו} זו סיגנון לשון המשנה. ומתניתא אמרה כן, דתני. לא יעמוד אדם ברשות היחיד, ויפתח ברשות הרבים. ברשות הרבים, ויפתח ברשות היחיד. אלא אם כן עשה לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים, דברי °רבי מאיר . ואף כאן מה שנאמר אלא אם כן עשה לה מחיצה גבוה עשרה טפחים שייך רק לרישא. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אף מי שנתלש רוקו מפיו, לא יהלך ד' אמות עד שירוק. אמר רב° _{אבא בר אייבו} בפיחה _{נזלת עבה כיחו וניעו} רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר חייבים לומר שמדובר בפיחה _{נזלת עבה כיחו וניעו,} דאי לא כן, לא היה חייב ל°רבי יהודה _{בר עילאי}. ד°רבי יודה כדעתיה דאמר מים אין בהם ממש והרוק בטל לגוף. תנן, לא יעמוד אדם ברשות היחיד, וישתין ברשות הרבים. ברשות הרבים וישתין ברשות היחיד. לא סוף דבר עומד ברשות היחיד ומשתין ברשות הרבים. אלא אפילו עומד ברשות הרבים, ומשתין ברשות הרבים והן מתגלגלין ויורדין לרשות היחיד אסור. אמר רבי יוסי ברבי בון° . לא סוף דבר עומד ברשות הרבים ומשתין ברשות היחיד. אלא אפילו עומד ברשות היחיד ומשתין ברשות היחיד, ומתגלגלין ויורדין לרשות הרבים, אסור. אמר רבי יסא° _אסי, הדא אמרה. סילון _צינור העומד ברשות הרבים, גבוה עשרה ורחב ארבעה, אין שופכין לתוכו מים, שמתגלגלין ויורדין לרשות הרבים

ירושלמי עירובין, פרק י, הלכה ו

מתני’: ^י_יזלא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים. ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד, אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה. וכן בגת. ^י_יחקולט אדם מן המזחילה למטה מעשרה טפחים. מן הצינור מכל מקום שותה:

גמ’: ניחא שאסור לעמוד ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד שמא יוציא. אבל למה לאסור כשעומד ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים? וכי אין פיו למעלה מעשרה טפחים שהוא מקום פטור? שנייא היא שמתגלגלין ויורדין לקיבה. תני גמל שראשו ורובו מבפנים _{ברשות היחיד,} מלעיטין אותו מבפנים. מבחוץ, מלעיטין אותו מבחוץ. ניחא מבפנים מלעיטין אותו מבפנים. אבל אם היה מבחוץ מלעיטין אותו מבחוץ? ולמה אסור מבפנים? ואין פיו

[דף סא עמוד ב]

למעלה מעשרה טפחים ונמצא מוציא מרשות היחיד למקום פטור? תנן מן הצינור מכל מקום שותה. אמר רבי יוסי ברבי בון° . מחלפה שמועתיה. לא כן אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי חנינה° , כל שלשה _טפחים ושלשה שהן סמוכין למחיצה, כמחיצה? אף כאן כששותה מהצינור סמוך שלושה טפחים לגג, כשותה מהגג. והרי מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים ולמה מותר? תיפתר בצינור שיוצא חוץ לשלשה מהגג, ושאין בו רוחב ארבעה שהוא מקום פטור. ^י_יטנעץ קנה דק וגבוה והקיפו מחיצה תלויה, וזרק מרשות הרבים לתוכו. רבי יצחק בן אלעזר° אומר במחלוקת °רבי יוסי _{בן חלפתא} °רבי יהודה _{בר עילאי} ורבנן. דל°רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי יהודה _{בר עילאי} הרי זו כמחיצה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם, אף שהגדים בוקעים תחתיה. ולרבן אין זו מחיצה. התיב רבי יודן° , והתנינן, היתה עומדת בראש הגג וזרקו לה, ^י_ככיון שהגיע לאויר הגג הרי זו מגורשת. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. מתניתין בגג שיש לו מעקה, והוא שירד לאויר מעקה. ושאין לו מעקה, שירד לאויר שלשה שהן סמוכין לגג. שכל שלשה הסמוכין לגג כגג הן. תנן, וכן בגת. אמר רבי חייה° , וכן בגת ^י_כאלעניין מעשר ותנן, קולט אדם מן המזחלה למטה מעשרה. הא למעלה מעשרה אסור. והא אין בה מקום ארבע? °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, ד°רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר אמר, את רואה את הכותל כגמום דחוקקים להשלים. רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. דברי הכל. במשתפע הגג עשרה טפחים ביותר מתוך שלשה. שכיוון שזה שיפוע קל נחשב כישר. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי, אף אם במשתפע עשרה טפחים מתוך שלשה כגג הן, הרי אין המים יכולים לנוח שם. מה תמן בגט שאינו צריך ניחא, אלא די שיהיה ברשותה, את אמר עד שיניח, ואם פשטה ידה במשופע וזרק לידה והחליק אינו גט. כאן בשבת שצריך עקירה והנחה לא כל שכן שלא יהיה נחשב כנח? אמר רבי חנינא° _{בר חמא} קומי רבי מנא° _{בן יונה}, מכל מקום במזחלה שהיא ישרה מי לא נח? אמר לו מכיון שאין בו רוחב ד', אפילו נח כאילו לא נח. לכן חייבים להעמיד כ°רבי מאיר מטעם חוקקים להשלים.

ירושלמי עירובין, פרק י, הלכה ז

מתני’: ^י_כבבור ברשות הרבים וחלייתו גבוה עשרה טפחים. חלון שעל גביו, ממלין ממנו בשבת. ^י_כגאשפות ברשות הרבים _{ואם היא של יחיד אסור משום דיחיד עשוי לפנות אשפה שלו ויבואו לשפוך שם כדרכן ונמצאו שופכים ברשות הרבים.}

[דף סב עמוד א]

גבוה עשרה טפחים, חלון שעל גבה, שופכין לתוכה מים בשבת:

גמ’: למה צריך שהחוליה תהיה גבוה עשרה? הרי הבור עמוק עשרה, וכי אין את רואה עמוק כגבוה? בשאין בפיו רוחב ארבעה והחוליה משלימה לארבעה, לכן צריך שיהיה בה עשרה. עד כדון שהיה הבור בסמוך שיש פחות מארבעה טפחים מהבור לכותל. היה מופלג? רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}. חד אמר, נותן נסר _{מהחלון.} וחד אמר נועץ קנה לסימן בעלמה. ולא ידעינן מאן אמר דא, ומאן אמר דא. מן מה דתני שמואל° _{בר אבא בר אבא}, למעלה מעשרה שבות, דרשויות אוסרות דרך אויר . הוא דאמר נותן נסר. היו שנים _{חלונות של שני אנשים,} תרין אמורין. חד אמר עושה מחיצה עשרה באמצע הבור. ואמרינן גוד אסיק וזה משתמש מכאן וזה משתמש מכאן. וחורן אמר, מחיצה ארבעה. מתיב מאן דאמר עשרה למאן דאמר ארבעה. לא נמצאו שתי רשויות משתמשות ברשות אחת? אמר ליה, אף בעשר רשות הרבים מבטלת את המחיצה אלא כיוון שמשתמשים דרך אויר רשות הרבים די בארבעה טפחים להיכר

ירושלמי עירובין, פרק י, הלכה ח

מתני’: ^י_כדאילן שהוא מיסב על הארץ. אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים, מטלטלין תחתיו. ^י_כההיו שרשיו גבוהין מהארץ שלשה טפחים, לא ישב עליהן. הדלת שבמוקצה, והחדקין _קוצים שבפירצה, ומחצלת. ^י_כואין נועלין בהן, אלא אם כן היו גבוהין מן הארץ:

גמ’: תנן, אילן שהוא מיסב על הארץ. אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים, מטלטלין תחתיו. ^י_כזובלבד שלא יהו בו יותר מבית סאתים, ויהו מחיצות גבוהות עשרה, ולא יהו פרצות יותר מעשר, ולא יהא עומד כנגד עומד ופרוץ כנגד פרוץ. אמר רבי אחא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} אסור לדוש _{לדרוך על} שרשי זמורה בשבת. היא שרשי אילן, היא שרשי כרוב. בגבוהין שלשה. אבל אם אינן גבוהין ג', כארץ הם.

[דף סב עמוד ב]

תנן, הדלת שבמוקצה, והחדקין _קוצים שבפירצה, ומחצלת. אין נועלין בהן, אלא אם כן היו גבוהין מן הארץ. בשאין להן צירין. אבל יש להן צירין, מותר. הדא היא דתני, דלת גוררת, מחצלת גוררת, קנקילון _{מלבן המיטה ויש אומרים מחרשה} גורר. פותח ונועל בשבת ואין צריך לומר ביום טוב. מחצלת הקשורה ותלויה, בשבת פותח ונועל. בשבת, ואין צורך לומר ביום טוב

ירושלמי עירובין, פרק י, הלכה ט

מתני’: לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים. ברשות הרבים ויפתח ברשות היחיד. אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוה עשרה טפחים, דברי °רבי מאיר . אמרו לו. ^י_כחמעשה בשוק של פטמין שהיה בירושלם, היו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח. °רבי יוסה אומר, שוק של צמרין היה:

גמ’: רבי אחא° ורבי חיננה° אמרו בשם כהנא° . אין הלכה כ°רבי מאיר . תנן, לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים. ברשות הרבים ויפתח ברשות היחיד. הא אם אם עמד ברשות הרבים ופתח ברשות הרבים מותר . רבי אבא בר פפי° בעי. באיזה מקרה עבד °רבי מאיר את הכותל כאילו חקוק בו ארבעה על ארבעה? בגמום, _{היינו שהיה בו חור באורך ארבע אלא שהיה צר.} או אפילו בנקוב נקב קטן? אין תימר בגמום, כאן כיוון שחור המנעול אין בו ארבע, אפילו למעלה מעשרה צריך להיות מותר _{שאף ל°רבי מאיר לא אומרים שחוקקים להשלים} דהוה מקום פטור. אין תימר בנקוב, אפי' למטה מעשרה צריך להיות אסור מדרבנן שדינו ככרמלית. פתח גינות שיש להן בית שער מבפנים, פותח ונועל מבפנים. מבחוץ, פותח ונועל מבחוץ. מיכן ומיכן, פותח ונועל מיכן ומיכן. לא מיכן ולא מיכן, הרי זה נוטל את המפתח ומניחו במקומו _{שהוא מקום פטור} ופותח ונועל ומניחו במקומו, אבל לא יניחנו באסקופא שהיא כרמלית לפי שחור המפתח רשות היחיד. במה דברים אמורים? בזמן שהמנעול למעלה מעשרה טפחים _{וכיוון שחוקקים להשלים הוי רשות היחיד.} אבל אם היה המנעול למטה מעשרה טפחים, הרי זה נוטל את המפתח מתוך האסקופה, ופותח ונועל ומניחו במקומו, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים. אם היה המנעול למעלה מעשרה טפחים _{דכיוון שלשיטתם לא אומרים חוקקים להשלים נמצא שאם היה חור המנעול למעלה מעשרה הרי זה מקום פטור} מביא המפתח מערב שבת ונותנו באסקופה, פותח ונועל ונותנו בחור למעלה מן המשקוף _{שאף הוא מקום פטור.} אם היה החור שמעל המשקוף של ארבעה טפחים אסור. אף שנוטל את המפתח מרשות הרבים או מהאסקופה שהיא כרמלית ומניחו בחור המנעול שהוא מקום פטור ואחר כך נותנו בחור מעל המשקוף שהוא רשות היחיד. ונמצא מעביר מרשות הרבים או מכרמלית לרשות היחיד דרך מקום פטור. אף על פי כן אסור שאין משתמשין מרשות לרשות דרך רשות מקום פטור.

[דף סג עמוד א]

ממה שאסר °רבי מאיר למעלה מעשרה, והתיר למטה מעשרה אף שאין בחור המפתח ארבעה טפחים, הדא אמרה, כנקוב עבד לה °רבי מאיר . ניחא מבחוץ צריך בית שער כדי להפרידו מרשות הרבים. מבפנים למה צריך בית שער? אם לא יעשה בית שער , לא נמצאו שתי רשויות של בני החצר משתמשות ברשות אחת? והרי הם צריכים עירוב. וכשעושים בית שער נועל מבפנים אף בלא עירוב

ירושלמי עירובין, פרק י, הלכה י

מתני’: נגר שיש בראשו קלוסטרה. °רבי אלעזר _{בן עזריה} אוסר, ו°רבי יוסה ^י_כטמתיר. אמר °רבי אלעזר _{בן עזריה}. מעשה של בית הכנסת בטיבריה שהיו נוהגין בו היתר, עד שבא °רבן גמליאל _דיבנה והזקנים ואסרו להן. °רבי יוסה אומר. איסור היו נוהגין בו. בא °רבן גמליאל _דיבנה והזקנים והתירוהו להן, נגר הנגרר נועלין בו במקדש אבל לא במדינה. והמונח, כאן וכאן אסור. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. המונח במקדש, והנגרר במדינה:

גמ’: תנן, נגר שיש בראשו קלוסטרה. °רבי אלעזר _{בן עזריה} אוסר ו°רבי יוסה מתיר . אמר רבי יוסי ברבי° . כדברי מי שמתיר, עושה הנגר טפל לקלוסטרה. וכיוון שיש לו קלוסטרה שראוי לכתוש בו. הרי יש לו שם כלי והרי הוא ככל הכלים הניטלים לצורך גופם או מקומם בשבת. כדברי האוסר, עושה הקלוסטרה טפל לנגר. אי זהו נגר שהתירו במקדש ואסרו במדינה? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, קשור אף על פי שאינו תלוי. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, משכני חילפיי° והראני של בית °רבי , קשור אף על פי שאינו תלוי. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אתיא יחידאה דהכא _{°רבי יהודה בר עילאי} שמתיר קשור אף שאינו תלוי, כסתמא דתמן שמתיר פקק החלון קשור אף על פי שאינו תלוי. ודיחידאה דתמן °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שאוסר חלון עד שיהיה קשור ותלוי. כסתמא דהכא. רבי יוסה° _אסי בעי קומי רבי ירמיה° . היך עבדין עובדא? אמר לו. מן מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, משכני חילפיי° והראני של בית °רבי קשור אף על פי שאינו תלוי, הדא אמרה ^י_לכ°רבי יהודה _{בר עילאי} עבדינן. עד שיהא קשור בדלת? אמר רבי ינאי חמוי דרבי אמי° . עד שיהא קשור בדלת בדבר שיכול להעמידו. נגרה _נגר דרבי אלעזר° _{בן פדת} הוה קטר בגמי _{קשור בעשב}. נשמט אסור. ^י_לאנקמז _{ששאריות החבל קשורות אליו} מהו? אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבנן

[דף סג עמוד ב]

מדדהו בראשי אצבעותיו. שיראו את שאריות החבל. רבי אבא בר כהנא° ורבי חייא בר אשי° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} הלכה כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. שאם יש בראשו קלוסטא מותר

ירושלמי עירובין, פרק י, הלכה יא

מתני’: מחזירין ציר התחתון במקדש ^י_לבאבל לא במדינה. העליון כאן וכאן אסור. מחזירין רטייה במקדש ^י_לגאבל לא במדינה. אם בתחילה כאן וכאן אסור:
גמ:' אמר רבי יוסי ברבי בון° , לא כל שבות התירו במקדש. תני, לא יקנח אדם את האיספלנית שלא יבוא לידי מירוח, והממרח בשבת חייב חטאת. ותני החליקה מלמטן, מחזירה מלמעלן. החליקה מלמעלה, מחזירה מלמטה. ^י_לדמגלה מקצת איספלנית מיכן, ומקנח המכה מיכן. ומגלה מקצת איספלנית מיכן, ומקנח המכה מיכן. אבל לא יקנח את האיספלנית, שלא יבוא לידי מירוח. והממרח בשבת חייב חטאת. תני רטייה שתפחה ונפרדה מהפצע מחזירין אותה בשבת, אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא° _אסי, והיא שתפחה כנגד המכה. ותני, החליקה מלמטן, מחזירה מלמעלן. החליקה מלמעלן, מחזירה מלמטן. ובלבד שלא תצא רשות כל אותה המכה. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי יסא° _אסי, ^י_להמכה שנתרפאת, נותנין עליה רטייה, שאינו אלא כמשמרה. אמר רבי בון° בשם רבנן דתמן, נותנין רטייה על גבי מכה בשבת שאינו אלא כמשמרה. אמר רבי תנחומא° _{בר אבא}, ^י_לוחוץ מעלי גפנים שהן לרפואה. אמר רבי חונא° . הדא פואה, עיקרו טב הוא סגין. כד דאית ביה חמשה קטרין. שבעה קטרין. או תשעה קטרין, טב הוא סגין. ובלחוד דלא יתן מוי _{שורשו טוב הוא כשיש בו ה' או ז' או ט' קשרים ובלבד שלא יתן בו מים}. ^י_לזאין קורין פסוק על גבי מכה בשבת. שאסור להתרפאות בדברי תורה. והדין דקרי על יברוחה _דודאים אסור. בוא וקרי את הפסוק הזה על בני שהוא מתבעת _נפחד, או תן עליו ספר או תן עליו תפילין בשביל שישן אסור. והא תני אומרים היו שיר פגעין בירושלים? אמר רבי יודן° . כאן מה שמותר, ^י_לחעד שלא נפגע כאן מה שאסרו, משנפגע. ואי זהו שיר פגעין (תהילים ג ב) ה' מה רבו צרי וכל המזמור. (תהילים צא א) יושב בסתר עליון. עד (תהילים צא ט) כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך:

ירושלמי עירובין, פרק י, הלכה יב

מתני’: ^י_לטקושרין נימין במקדש אבל לא במדינה. אם בתחילה כאן וכאן אסור. ^י_מחותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה. אם בכלי, כאן וכאן אסור.

[דף סד עמוד א]

גמ’: אמר רבי יוסי ברבי בון° , מתניתין דלא כ°רבי שמעון בן אלעזר . דתני °רבי שמעון בן אלעזר . נימא שבכינור שנפסקה וקשרה, היא אינה משמעת את הקול. אלא משלשל מלמעלן ועונב מלמטה. תני °רבי שמעון בן אלעזר אומר. הכהנים והלוים וישראל וכלי שיר מעכבין את הקרבן: חותכין יבלת במקדש, אבל לא במדינה. תמן תנינן. חתיכת יבלתו של קרבן פסח אין דוחין. והכא את אמר הכין שחותכין יבלת בשבת? אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° דאמר בשם רבי פדת° . מפני קילקול פייסות. שכבר הפיסו לקרבן תמיד, ואם יפסל אחד הכהנים יתקלקל הפיס. אמר °רבי . והן שהפיסו. רבי שמעון בן לקיש° אמר בשם לוי סיכייה° . ^י_מאכאן בנפרכת כאן בשאינה נפרכת. °רבי שמעון _{בן יוחאי} בן יקים אמר. כאן בלחה כאן ביבישה. רבי יוסי בן חנינא° אמר. כאן ביד כאן בכלי. אתיא ד°רבי שמעון בן יקים שאמר כאן בלחה כאן ביבשה, _{שלחה אפילו ביד אסור,} כבר קפרא° . ודרבי יוסי בן חנינא° , כרבי יוחנן° _{בר נפחא}. דתני. כל המקלקלין פטורין, ^י_מבחוץ ממבעיר והעושה חבורה. בר קפרא° אמר. אפילו אינו צריך לדם ואינו צריך לאפר. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. והוא שיהא צריך לדם או לאפר. רבי אחא° ורבי חנינא° _{בר חמא} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כאן וכאן בלחה אנן קיימין. והוא שיהא צריך לדם.

ירושלמי עירובין, פרק י, הלכה יג

מתני’: ^י_מגכהן שלקה באצבעו, כורך עליו גמי. במקדש ^י_מדאבל לא במדינה. אם להוציא דם, כאן וכאן אסור. ^י_מהבוזקין מלח על גבי הכבש בשביל שלא יחליק. וממלין מבור הגולה בגלגל בשבת. מבור הגדול ומבאר הקר ביום טוב:

גמ’: תנן, כהן שלקה באצבעו, כורך עליו גמי. יהודה ברבי° אמר. לא שנו אלא גמי, ^י_מואבל בניגיון _{בד=סוג של בגד} אסור, מפני יתור בגדים. סברין מימר, יתור בגדים כחיסור בגדים. רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יסא° _אסי, אפילו בניגיון _{בד=סוג של בגד} ודרבי חנינא° _{בר חמא} היא. דאמר רבי חנינא° _{בר חמא}, בלבד שלא יחוץ בינו לבין בגד, ולא בין בגד לבגד. על דעתיה דרבי חנינה° , אי זהו יתור בגדים? שתי כתנות, שתי מצנפות, שני מכנסים, שני אבנטים. לרבי חנינא° _{בר חמא}. כהן שלקה באצבעו וכרך עליה אבנט. כל שם אבנט פוסל אפילו לא כדרכו, או רק כדרכו? או אינו פסול אלא דרך מלבוש? תני

[דף סד עמוד ב]

מעלין בדיופי, _{שני צינורות לשאוב מחבית לחבית} ומטיפין בערק _{שמטפטף מים על פח ומשמיע קול מרגיע} לחולה בשבת. מעלין בדיופי, כלי ששמו משתמיחה. מטיפין בערק. אית דבעי מימר לעורר החולה בעדינות. אית דבעי מימר קוקניתה _{קנים שמקישים ומשמעים קול.} חצר שירדו בה גשמים, והיה בה בית אבל או בית משתה. הרי זה נוטל את התבן ומרדד, ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה בחול. תני, אין ממלין בעדשה _{דלי גדול} בשבת שמא ישקה את הגינה. אם כחס על החבל או על המשיחה שלא יקרע אם ישאב בכלי קטן הרבה פעמים, מותר : ממלין מבור הגולה בגלגל בשבת, מבור הגדול ומבור הקר ביום טוב. מפני מה ממלין מבור הקר בגלגל ביום טוב? אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה, חנו על אותה הבאר, והתנו עמהן נביאים שיהו ממלין מבור הקר בגלגל ביום טוב. ^י_מזלא כל הבארות הקר התירו, אלא אותה הבאר שחנו עליה בלבד. ואף שלא התירו אלא באותה שעה כיוון שלא עמד בית דין אחר ואסר נשאר ההיתר . והיך מה דאת אמר תמן מה שהותר הותר אף הכא בכל מקום מה שהותר הותר

ירושלמי עירובין, פרק י, הלכה יד

מתני’: שרץ שנמצא במקדש, כהן מוציאו בהמיינו, שלא לשהות את הטומאה, דברי °רבי יוחנן בן ברוקה . °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, ^י_מחבצבת של עץ, שלא להרבות את הטומאה. מהיכן מוציאין אותו? מן ההיכל ומן האולם ומבין האולם ולמזבח, דברי °רבי שמעון בן ננס . °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר, מקום שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. משם מוציאין אותו. ושאר כל המקומות, כופין עליו פסכתר. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, מקום שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך, שלא התירו לך אלא משום שבות.

[דף סה עמוד א]

גמ’: אמר לו °רבי יוחנן בן ברוקה . לא נמצאת משהא בטומאה? אמר לו °רבי יהודה _{בר עילאי}, לא נמצאת מרבה בטומאה? ועוד מוטב לעבור על מצות לא תעשה שלא באת לידי, _{בשב ועל תעשה,} ממצות לא תעשה שבאת לפניו _{בקום עשה.} אמר רבי יוסי ברבי בון° אתייא אילין פלוגתא כאילין פלוגתא, דתנינן תמן. ^י_מטכיצד מפרישין חלה בטומאה ביום טוב _{של פסח?} °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, לא תקרא לה שם עד שתיאפה. °בן בתירה אומר, תטיל לצונין. אמר לו °רבי יהושע _{בן חנניה}. לא נמצאתה כשורף קדשים ביום טוב? אמר לו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. מאיליהן הן נשרפין. אמר לו °רבי יהושע _{בן חנניה}. לא נמצאת עובר על לא יראה ולא ימצא? אמר לו. מוטב לעבור על מצות לא תעשה שלא באת לידך _{בשב ועל תעשה.} ממצות לא תעשה שבאת לפניך _{בקום עשה.} תמן תנינן. הניתנין במתן אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת, ינתנו במתנה אחת. מתן ארבע במתן ארבע, ינתנו מתן ארבע. מתן ארבע במתן אחת, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר ינתנו מתן ארבע. °רבי יהושע _{בן חנניה} אומר ^י_נינתנו מתן אחת. אמר לו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}, לא נמצאת עובר על בל תגרע? אמר לו °רבי יהושע _{בן חנניה}. לא נמצא עובר על בל תוסיף? אמר לו. מוטב לעבור על מצות לא תעשה שלא באת לידי _{בשב ועל תעשה,} ממצות לא תעשה שבאת לידי _{בקום עשה.} תמן גבי מצורע תנינן. ^י_נאהכניס ראשו ונתן על תנוך אזנו, הכניס ידו ונתן על בוהן ידו, רגלו ונתן על בהן רגלו. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר מכניס שלושתן כאחד שלא להרבות בביאות וכו'. מחלפה שיטת °רבי יהודה האם רבי יהודה חזר בו? תמן בטהרת מצורע הוא אומר אסור להשהות טומאה, ולכן יכניס שלושתם ביחד. והכא אומר מותר להשהות טומאה וילך לחפש צבת של עץ? תמן, דלא יסאבתיה תלתא זימנין _{שלא יטמא את המקדש שלוש פעמים}, ברם הכא, הטומאה ידיעה היא _{כבר נמצאת מבפנים.} ואפשר לה לצאת בלא שהות על ידי שיטמא, או בלא טומאה על ידי שישהה. מוטב לו לעבור על מצות לא תעשה שלא באת לידו _{בשב ועל תעשה,} ממצות לא תעשה שבאת לפניו _{בקום עשה.} מחלפה שיטה דרבנין _{האם חכמים חזרו בהם}? תמן אמרין מותר להשהות, לכן מכניס בכל פעם איבר אחד. והכא אמרין אסור להשהות ולכן נוטל בהמינו? תמן אם יכניס שלושתם יחד. שמא יכניס ראשו ורובו ויהא ענוש כרת. ברם הכא, כל האיסור הוא משום מכניס כלים טמאים למקדש שהוא רק איסור שבות. הוציא ממקום שחייבין עליו כרת, ונפל למקום שאין חייבין עליו כרת

[דף סה עמוד ב]

כבר נראית לצאת _{וממשיך ומוציא,} מצא אחר בצידו, מוציא את שניהם, או אינו מוציא אלא את שנראה לצאת? הוא היה אומר, צבת בצבת עבד _עשויה. צבתא קדמייתא מה הוות איך _{צבת ראשה היאך נעשת}? ביריה הוות. אמר רבי חנינא° _{בר חמא} קומי רבי מנא° _{בן יונה}, ומה את אמר לה _{למה הביאו מאמר זה ומה שייך לשבת?} אמר לו מצבתא אחת למדו לעשות כמה צבותות, אף הכא משביתה אחת למדו כמה שביתות

הדרן עלך פרק המוצא תפילין וסליקא לה מסכת עירובין

תפילת הדרן לסיום מסכת עירובין

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת עירובין וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת עירובין וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת עירובין וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת עירובין כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)