ספר:ירושלמי מאיר/מסכת עבודה זרה

פרק ראשון – לפני אידיהן

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי עבודה זרה, פרק א, הלכה א

מתני’: ^א_אלפני אידיהן של נכרים שלשה ימים. אסורין מלשאת ומלתת עמהן. מלהשאילן, ומלשאול מהן. מלהלוותן, ומלהלוות מהן. מלפורעם, ומלהפרע מהן. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. נפרעין מהן, מפני שהוא מיצר. אמרו לו. אף על פי שהוא מיצר עכשיו, שמח הוא לאחר זמן. °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר. שלשה לפניהן, ושלשה לאחריהן, אסור. וחכמים אומרים. לפני אידיהן אסור. לאחר אידיהן מותר:

גמ’: רבי חמא בר עוקבה° שמע _רמז לכולהון מהכא שנאמר (עמוס ד ד) והביאו לבוקר זבחיכם, לשלשת ימים מעשרותיכם. מכאן שדרך עובדי כוכבים להתכונן לפני יום אידם ג' ימים. אמר לו רבי יוסי° _{בר זבידא}. אין כיני, אפילו בגליות יהיה אסור שלושה ימים. ותני, °נחום המדי אומר, יום אחד בגליות אסור. מאי כדון? _{למה בארץ ישראל נאסרו שלושה ימים בחוץ לארץ רק יום אחד} תמן בחוץ לארץ בדקו ומצאו שהן עושין צרכיהן ליום אחד, ואסרו יום אחד. ברם הכא בארץ ישראל. בדקו ומצאו שעושין צרכיהן לשלשת ימים, ואסרו להן שלשת ימים. מה מקיים רבי יוסי° _{בר זבידא} אהן קרייה והביאו לבוקר זבחיכם, לשלשת ימים מעשרותיכם? במלכות ירבעם הכתוב מדבר. כיון שמלך ירבעם על ישראל, התחיל מפתה את ישראל ואמר להן, בואו ונעבוד עבודה זרה דעבודה זרה וותרנית היא. הדא היא דכתיב (ישעיהו ז ו) נעלה ביהודה ונקיצינה ונבקיענה אלינו. ונמליך מלך בתוכה, את בן טבאל ואמר רבי אבא° . חיזרנו בכל המקרא, ולא מצינו מקום או אדם ששמו טבאל. אלא אין זה, אלא כינוי לעבודה זרה שעושה טובה עם עובדיה. התורה אמרה (שמואל א ב כח) ובחור אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן _{רק כהנים יכולים להקריב}. ועבודה זרה אומרה (מלכים א יב לא) ויעש כהנים מקצות העם. ואמר רבי אילא° _אילעא . מן הקוצים שבעם, מפסולת שבעם. התורה אמרה (שמות כג יח) לא ילין חלב חגי עד בוקר. ועבודה זרה אמרה, והביאו לבוקר זבחיכם. התורה אמרה (ויקרא קדושים יט ו) ביום זבחכם יאכל וממחרת. ועבודה זרה אמרה, לשלשת ימים מעשרותיכם. התורה אמרה (שמות משפטים כג יח) לא תזבח על חמץ דם זבחי. ועבודה זרה אמרה (עמוס ד ה) וקטר מחמץ תודה. התורה אמרה (דברים כג כב) כי תדור נדר לה' אלהיך, לא תאחר לשלמו. ועבודה זרה אמרה (עמוס ד ה) וקראו נדבות השמיעו. _{שתוכלו להביא מתי שרק תחפצו}. כתיב (הושע ז ה) יום מלכינו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לוצצים. כי קרבו כתנור לבם בארבם כל הלילה ישן אופיהם. בוקר הוא בוער כאש להבה. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה° . לא בא הכתוב, אלא להזכיר גניין של ישראל. יום שמלך ירבעם על ישראל, אתון כל ישראל לגביה בפאתי רמשא _{לפנות ערב}. אמרו ליה, קום עבוד עבודה זרה. אמר לון. אפתי רמשא _{לפנות ערב}. הוא. ואני אשתי ולא אשתי וכל עמא שתו. _{ואמר כך שלא יאמרו אנוסים מחמת שיכרות היינו}: אלא אם אתון בען, אזלון ואתון בצפרא _{אם אתם רוצים לכו ושובו בבקר}. הדא הוא דכתיב (הושע ז ו) כי קרבו כתנור לבם, בארבם כל הלילה ישן אופיהם בוקר הוא בוער כאש להבה. כל הלילה לא ישן אופיהם _יצרם (הושע ז ו) בוקר הוא בוער כאש להבה. בצפרא אתון לגביה _{בבקר באו אליו}. אמר לון, כדון אנא ידע דאתון בען _{עכשיו אני יודע שאתם רוצים}. אלא דאנא דחיל _מפחד מסנהדרין דידכון, דלא יקטלונני. אמרו ליה. אנן קטלין לון _{אנו נהרוג אותם}. הדא הוא דכתיב (הושע ז ז) כולם יחמו כתנור ואכלו את שופטיהם. רבי לוי° אמר, הרגום. היך מה דאת אמר (דברים שופטים כא א) כי ימצא חלל. רבי אילא° _אילעא אמר, הורידן מגדולתן. דכתיב, יום מלכינו החלו _{מלשון חולין} שרים חמת מיין משך ידו את לוצצים. יום שנעשו בו שרים חולין

[דף א עמוד ב]

מי גרם להן? חמת מיין. שהיו להוטין אחר היין. משך ידו את לוצצים. כד ירבעם הוה חמי _{היה רואה} בר נש כשר. הוה מייתיב גביה תרין ליצנין. ואמרין ליה, אי זה דור חביב מכל הדורות? אמר להן דור המדבר שקיבלו את התורה. ואינון אמרין ליה, ולא עבדון עבודת כוכבים ומזלות? והוא אמר לון, בגין דחביבין לא איתענשון. והינון אמרין ליה, חשי _תשתוק. דמלכא בעי למיעבד כן. ולא עוד, אלא אינון עבדין עגל אחד. ודין עבד תרין. דכתיב (מלכים א יב כט) וישם את האחד בבית אל, ואת האחד נתן בדן. גסות רוחו של ירבעם היא החליטתו. אמר רבי יוסי בר יעקב° במוצאי שמיטה מלך ירבעם על ישראל הדא הוא דכתיב (דברים וילך לא י) מקץ שבע שנים, במועד שנת השמיטה בחג הסוכות, בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלהיך, במקום אשר יבחר, תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. אמר. אנא מיתבעי מיקרי _{אני צריך לקרא}. קאים אנא, ואינון אמרין, מלכא דאתרא _רחבעם קדם. ואין מיקרי תיניין, גנאי הוא לי. ואין לא ניקרי, ביזיון הוא לי. ואין ארפינון, אזלון _{ואם אני מניח את העם לעלות לבדם ולא אעלה עימם} סלקין אינון ושבקין יתי ואזלין לון גבי רחבעם בן שלמה. הדא הוא דכתיב (מלכים א יב כז) אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלם, ישוב לב העם הזה אל אדניהם אל רחבעם. מה עשה? עשה שני עגלי זהב. וכתב על ליבן "והרגוך" _{לרמוז שאילו יעלו ישראל לרגל לירושלים}. _{סוף שיבקשו לחזור למלכות בית דוד, ויהרוגו אותו}. אמר כל מלך דיקום אחרי, יסתכל בון. אמר רבי חונה° (תהילים נח ו) חובר חברים מחוכם. כל מי שהיה חוברו _{שנהיה מלך אחריו}, היה מבין את הרמז וחוברו לעבודה זרה. אמר רבי חונה° (הושע ה ב) ושחטה שטים העמיקו. שהעמיק ברשע. אמר, כל דמפרסם מה פירוש והרגוך, אנא קטיל ליה. _{ועמי הארץ חשבו שהעגל יהרוג כל מי שלא יעבוד אותו}. אמר רבי אבין בר כהנא° . אף שבתות וימים טובים, מצינו שבדה להם ירבעם מלבו. הדא הוא דכתיב (מלכים א יב לב) ויעש ירבעם חג בחדש השמיני, בחמשה עשר יום לחדש. בחג אשר ביהודה. ויעל על המזבח, כן עשה בבית אל. לזבוח בחדש אשר בדה מליבו. _{קוראים מליבו}. _אבל מלבד כתיב. כמה דאת אמר (ויקרא אמור כג לח) מלבד שבתות ה' _{שגם במקום שבת בחר יום אחר}. תנן, לפני אידיהן של נכרים שלשה ימים אסורין מלשאת ומלתת עמהן. תני, עבר ונשא ונתן עמו, ^א_במותר. רבי יעקב בר אחא° ורבי יוסי° _{בר זבידא} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ואפילו ביום אידו. ותני כן. במה דברים אמורים? בנכרי שאינו מכירו. אבל בנכרי המכירו, מותר. מפני שהוא כמחניף להן _{לשמור איתם קשרים שלא יעזוב אותו וילך לסחור עם אחר}. תני, נכנס לעיר ומצאן שמחין יכול לשמח עמהן מפני שאינו אלא כמחניף להן _{לשמור איתם קשרים שמא יזדקק להם}. חד דוקינר _גוי אוקיר לרבי יודן נשייא° חד דיסקיה מלא דינרין. נסב _לקח רבי° חד מינהון _{שלא יפגע}, ושלח ליה את השאר. שאל לרבי שמעון בן לקיש° מה לעשות באותו דינר. אמר יוליך הנייה לים המלך. וקשה, הרי מדובר במכירו, ובלשעבר, ולמה אמר רבי שמעון בן לקיש° שהכסף אסור ויוליך הנאה לים המלח? אמר רבי אבהו° . ואני, לא שאלני רבן גמליאל ברבי° מהו לילך ליריד ואסרתי לו?, והתני ^א_גהולכין ליריד ולוקחין משם עבדים ושפחות. ואמר ריש לקיש° לא סוף דבר עבדים ישראל, אלא אפילו נכרים. מפני שמקרבין תחת כנפי השכינה. מאי כדון _{למה באמת הוא אסר}? רבן גמליאל ברבי° אדם קטן היה. וביקש רבי אבהו° לגודרו. אבל רבי יודן נשייא° , אדם גדול היה. ולמה רבי שמעון בן לקיש° אסר עליו? שלא יראו אחרים וירגילו עצמם בכך, ויבואו להתיר גם בעובד כוכבים ומזלות שאינו מכירו. וביקש רבי שמעון בן לקיש° לגדור הדבר. תנן, ואסורים מלהשאילן, ומלשאול מהן. ניחא מלהשאיל

[דף ב עמוד א]

אבל למה אסור מלשאול מהן? מפני שהוא כמשיאו שם טוב, _{וילך ויודה לעבודה זרה שלו שזכה לעושר ויכול להשאיל ליהודים}. תנן, ואסורים מלהלוותן, ומלהלוות מהן. ניחא שאסור להלוותו, אבל למה אסור ללות מהן? מפני שהוא כמשיאו שם טוב, _{וילך ויודה לעבודה זרה שלו שזכה לעושר ויכול להלוות ליהודים}. ואסורים מלפורעם, ומלהפרע מהן. ניחא שאסור לפורען. אבל למה אסור ליפרע מהן? שלא יאמר, עבודת כוכבים ומזלות שלו סייעה לו להיפטר מהחוב. אמר רבי אבא בר טבליי° בשם רב° _{אבא בר אייבו} אם היתה מלוה אובדת, מותר, שאם לא יגבה עכשיו, יאבד את כספו. מאי מלוה אובדת מאי מלוה שאינה אובדת? אובדת בעל פה ואפילו בעדים. ואין מלוה אובדת, ^א_דבשטר. והא אפילו מלוה בשטר פעמים שאובדת היא, שלא בכל שעה אדם זוכה לפרוע חובו. מאי כדון? מלוה אובדת, שלא במשכון. אין מלוה אובדת, במשכון. אשכח תני כקדמייתא מלוה אובדת בעדים. אין מלוה אובדת בשטר. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. נפרעין מהן, מפני שהוא מיצר. אמרו לו. אף על פי שהוא מיצר עכשיו, שמח הוא לאחר זמן. תמן תנינן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אשה לא תסוד, מפני שניבול הוא לה. רבי חנינה° ורבי מנא° _{בן יונה}. חד אמר, בסיד שהיא מתירתו במועד נחלקו. אבל בסיד שמתירתו לאחר המועד, דברי הכל אסור. וחרנא אמר, בסיד שהיא מתירתו לאחר המועד נחלקו. אבל בסיד שמתירתו בתוך המועד, דברי הכל מותר, שאף שמצטערת עכשיו שמחה לאחר זמן. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי חנינה° אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. °רבי יהודה _{בר עילאי} כדעתיה, כמה ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אמר תמן, ניבול שעה ניבול ואסורה לטפול עצמה בסיד אף שאחר כך שמחה, כיוון שמצטערת עכשיו. כן הוא אמר הכא, צרת שעה צרה. ואף על פי ששמח לאחר זמן, מותר להפרע ממנו, מפני שהוא מיצר עכשיו. הווי אומר דרבי חנינה° הוא דאמר בסיד שהיא מתירתו ^א_הבתוך המועד נחלקו. אבל בסיד שהיא מתירתו לאחר המועד, דברי הכל אסור. אומנים ישראל שהיו עושין עם הנכרי ביום אידן בקבלנות. בתוך ביתו של הנכרי, אסור. בתוך בתיהן של ישראל, מותר. °רבי שמעון בן אלעזר אומר, במה דברים אמורים? בתלוש מן הקרקע. אבל במחובר לקרקע אסור. בעיר אחרת בין כך ובין כך מותר. מהו בין כך ובין כך מותר? בין בתלוש בין במחובר, או בין בשכיר בין בקיבולת? אמר רבי אילא° _אילעא . בין בתלוש בין במחובר ובלבד בקיבולת. אמר רבי שמעון בר ברסנה° בשם °רבי אחא . בשבת _{שהתיר שנכרי יעשה מלאכת ישראל בקבלנות בביתו של הגוי} ובאבל _{שהתיר שאחרים יעשו מלאכת האבל} ובעבודה זרה _{שהתיר לישראל לעשות מלאכת נכרי ביום אידם בקבלנות בביתו של ישראל}, הלכה כ°רבי שמעון בן אלעזר . תנן, °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר. שלשה לפניהן, ושלשה לאחריהן, אסור. וחכמים אומרים. לפני אידיהן אסור. לאחר אידיהן מותר. חברייא אמרי. טעמא ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} שאוסר אף לאחריהן, משום בריה דמועדא _{כמו איסור חג שלנו שעדין שמחים במה שנשאר מיום אידם, וחשוב כיום אידם}.

[דף ב עמוד ב]

רבי אבא° אמר. כיון שהוא יודע שאסור לך לישא וליתן עמו שבעה ימים. שלושה לפני ושלושה אחרי, אף הוא ממעט בשמחת אידו _{ודואג ממה יתפרנס ויאכל פחות כדי שישאר לו לימים שאחרי}. מה מפקה מביניהון? למכור לו דברים שאינן מתקיימין. על דעת חברייא, אסור. שמשתמש בהם בסעודות של החג וישמח. על דעת רבי אבא° , מותר _{שאין מתקיימים והוא דואג מה יוכל אחרי יום אידו}. אמר רבי יודן° . קרייא מסייע למה דאמרי חברייא _{שיש עניין לשמוח בבריה דמועדה היינו באיסור חג}. שנאמר (נחמיה ט א) ויקרא בספר תורת אלקים וגו' ויעשו חג שבעת ימים וביום השמיני עצרת כמשפט. וביום עשרים וארבעה לחדש השביעי, נאספו בני ישראל בצום ובכי ובשקים ואדמה עליהם. ולמה לא אמר בעשרים ושלשה שהרי החג הסתיים בעשרים ושתים בתשרי? משום בריה דמועדא. שהיו רגילים לשמוח למחרת החג ולנוח בו. אולי נימר שהסיבה שלא קבעו צום בכ”ג תשרי כיוון דהוה בשובתא? לית יכיל. דאם כ”ג תשרי היה בשבת, את מחשב ואת משכח צומא רבא בחד בשובא. ומה בכך שיחול בראשון? ולית רבי חוניה° מיקל למאן דמעבר ליה ליום הכיפורים מן אתריה כשחל בשישי או בראשון? אמר רבי יוחנן בר מדייא° . אנא חשב יתה וכ”ג תשרי בימי עזרא לא הוה בשובתא. נמצא שהטעם שלא קבעו צום בכ”ג תשרי הוא משום בריה דמועדא

ירושלמי עבודה זרה, פרק א, הלכה ב

מתני’: אילו הן אידיהן של עובדי כוכבים ומזלות. קלנדס, וסטרנלייא וקרטסים, ויום גינוסיא של מלכים. ויום הלידה, ויום המיתה, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים. כל מיתה שיש בה ^א_ושריפה, יש בה עבודה זרה. ושאין בה שריפה, אין בה עבודה זרה:

גמ’: רב° _{אבא בר אייבו} אמר, עידיהן. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, אידיהן. מאן דאמר עידיהן מדכתיב (ישעיהו מד ט) ועידיהם המה. מאן דאמר אידיהן מדכתיב (דברים לב לה) כי קרוב יום אידם. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, מאברים את העיר. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, מעברין את העיר. מאן דאמר מאברין, שמוסיפין לה אבר. מאן דאמר מעברין, כאשה מעוברה. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, אין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר יעותו. מאן דאמר יאותו דכתיב (בראשית וישלח לד טו) אך בזאת נאות לכם. מאן דאמר יעותו דכתיב (ישעיהו נ ד) לדעת לעות את יעף דבר. רב° _{אבא בר אייבו} אמר. קלנדס, אדם הראשון התקינו. כשגורש מגן עדן, כיון דחמא לילייא אריך אמר. אוי לי. שמא מי שכתוב בו (בראשית בראשית ג טו) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב. שמא יבוא לנשכיני בחשך כשאיני יכול לראותו דכתיב (תהילים קלט יא) ואומר אך חושך ישופני.

[דף ג עמוד א]

כיון דחמא איממא ארך _{כאשר ראה שהיום מתארך}, אמר. קלנדס, קלון דיאו _{שבח לאל שהשתחררתי מזה}. ואיתא כמאן דאמר בתשרי נברא העולם. ברם כמאן דאמר בניסן נברא העולם, ידע הוה שכך טבע הבריאה שהימים מתארכים בקיץ ומתקצרים בחרף. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . מאן סבר בראש השנה נברא העולם? רב° _{אבא בר אייבו} דתני בתקיעתא _{תפילות מוסף ראש השנה} דבי רב° _{אבא בר אייבו} זה היום תחילת מעשיך, זכרון ליום ראשון וכו'. הוי אומר, בראש השנה נברא העולם. רבי יוחנן° _{בר נפחא} לא אמר כן שזה הטעם שהם חוגגים את קלנדס. אלא, מלכות מצרים ומלכות רומי היו עושין מלחמה אילו עם אילו. אמרו, עד מתי אנו הורגין בפולמוס זה עם זה? בואו ונתקין, שכל מלכות שתאמר לשר צבא שלה פול על חרבך, וישמע לה, תתפוס המלכות תחילה. שר צבא דמצרים, לא שמע לון. דרומי, הוה תמן חד גבר סב, והוה שמיה יינובריס _ינואר. והוו ליה תריסרי בני. אמרו ליה. שמע לן, ואנו עושין בניך דוכוסין ואיפרכין ואיסטרטליטין. ושמע לון. בגין כן צווחין ליה קלנדס _{לתחילת קלנדר- שנה} יינובריס _ינואר. מן יומא דבתריה מתאבלין עליו ונקרא מילני אימירא _{מות הזקן}. אמר רבי יודן ענתודרייא° . והיו אומרים, מאן דזרע טלופחין _עדשים בההוא יומא, לא מצלחין. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, קלנדס אסורה מלשאת ומלתת לכל _{עם כל הגוים}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אין אסורה ^א_זאלא לפלחין בה. סטרנלייה אסורה מלשאת ומלתת לכל _{עם כל הגוים}. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר. בין קלנדס בין סטרנלייה, אינה אסורה אלא לפלחין בה. חברייא בעי האם הנשים של אלו דפלחין לעבודה זרה אם באו מאומה שלא עבדו לה, כפלחין, ואסור לשאת ולתת עימן? רבי אבהו° בעי. והדא טקסים שנערכים בקיסרין מכיון דסוגייא _{הרבה מהם} שומרונין _{שהם עובדי עבודה זרה} כפלחין היא. הדא טקסים דדוקים צריכה _{כיוון שרק מיעוט בהם עובד עבודה זרה}. רבי ביבי° , שלחיה רבי זעירא° דיזבון _שיקנה ליה עזיל קטן _{גליל חוטים}. ובטעות קנה לו בזמן סטרנלייה דביישן. אתא גבי רבי יוסי° _{בר זבידא}. סבר דמורה ליה כהדא דרבי יהושע בן לוי° דשרי _{שרק עם העובדים אותה אסור}. והורי ליה כהדא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} שסטרנלייה אסור לכולם. רב° _{אבא בר אייבו} אמר. קלנדס לפני תקופת טבת שמונה ימים. סטרנלייא, לאחר תקופה ח' ימים. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. פרוקטו, ראשה של תקופה. אמר רבי אבא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} שלשה זמנים בבבל, ושלשה זמנים במדיי. שלשה זמנים בבבל. מהורי, וכנוני, ובנוותה. שלשה במדיי. נוסרדי, ותירייסקי, ומהירקנה. אמר רבי הונה° בשם רב נחמן בר יעקב° . יום אידם הנקרא נרוס חל בב' באדר בפרס ובעשרים באדר במדי. סטרנלייה נוטריקון שנאה טמונה. שונא, נוקם, ונוטר. היך מה דאת אמר (בראשית תולדות כז מא) וישטם עשו את יעקב. אמר רבי יצחק בי רבי אלעזר° . ברומי צווחין ליה ליעקב, סנטורייה דעשו: וקרטוסים. יום שתפשה בו רומי מלכות. ולא כבר תניתה, קלנדס שלקחו המלכות מהמצרים? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . שלקחו מלכות פעם שנייה. אמר רבי לוי° . יום שנתחתן שלמה לפרעה נכה מלך מצרים, ירד מיכאל ונעץ קנה בים והעלה שלעטוט _שירטון, ונעשה חורש גדול. וזה הוא כרך גדול שברומי. יום שהעמיד ירבעם שני עגלי זהב, באו רומס ורומילס, ובנו שני צריפים ברומי. יום שנסתלק בו אליהו, הועמד מלך ברומי דכתיב (מלכים א כב מח) ומלך אין באדום נצב מלך. תנן, ויום גנוסיא _לידה של מלכים. כדכתיב

[דף ג עמוד ב]

(בראשית מ כ) ויהי ביום השלישי יום הלדת את פרעה. והא תנן ויום גינוסיא של מלכים. ויום הלידה ויום המיתה? עד כאן _{יום גנוסיה} יום איד לציבור. מיכן ואילך _{היינו יום הלידה והמיתה}, יום איד ליחיד. תנן, ויום המיתה. דכתיב (ירמיהו לד ה) בשלום תמות, ובמשרפות אבותיך הראשונים וגו'. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. כל מיתה שיש בה עישון ושריפה, יש בהן עבודה זרה. ושאין בה עישון ושריפה, אין בה עבודה זרה

ירושלמי עבודה זרה, פרק א, הלכה ג

מתני’: ^א_חיום תגלחת זקנו ובלוריתו, יום שעלה בו מן הים, יום שיצא בו מבית האסורים, ונכרי שעשה משתה לבנו. אינו אסור, אלא אותו היום ואותו האיש:

גמ’: תנן: יום תגלחת זקנו ובלוריתו וכ”ו. מה? אותו היום בלבד בשנה ראשונה, או אותו היום בכל שנה? והתני תגלחתו ותגלחת בנו אסורה _{אם שניהם גילחו לראשונה באותו יום}. האם אין הכוונה שהמלך הסתפר ביום מסוים, ובשנה אחרת גם בן המלך הסתפר באותו יום, ומכאן ראיה שחוגגים יום איד כל שנה? תיפתר שגילחו שניהן כאחת. והתני משתהו _{יום נישואין} ומשתה בנו אסורה _{אם שניהם נשאו באותו יום}? תיפתר שגילחו שניהן כאחת ונשאו נשים כאחת. והתני לידתו ולידת בנו אסורה. אית לך מימר שנולדו שניהן כאחת? תיפתר בההוא דלא אספיק מיעבד ביומיה, עד דאיתיליד ליה בר ועבד כחדא. תני, שבעה גנבים הן. הראשון שבכולן, גונב דעת הבריות. והמסרהב בחבירו לארחו, ואין בלבו לקרותו. והמרבה לו בתקרובת, ויודע בו שאינו מקבל. והמפתח לו חבית שמכורות לחנווני. שנראה כפותח לכבודו. והמועל במדות והמשקר במשקלות והמערב את הגרדן בתלתן והחול בפול והחומץ בשמן. תני לא ישלח לו חביות מכורות לחנווני מפני שהוא כטוענו טענת חנם. ^א_טלא יסרהב אדם בחבירו לארחו בשעה שאינו רוצה, לא ירבה לו בתקרובת בשעה שהוא יודע שאינו מבקש. מהו לא ירבה לו בתקרובת? שזימן הרבה ארחים ואין לו מקום לארח. ויודע שחברו יסרב° _{אבא בר אייבו} ואומר לו בו רחוץ שהשארתי לך מקום בזווית אחרת. ובירושלם היה מנהג יפה. כאשר זימנו אורחים לסעודה, תלו מפה בצד ימין של הפתח לסימן שיש מקום לאורחים נוספים, וכאשר לא היה מקום לאורחים נוספים, היה הופך

[דף ד עמוד א]

עיכליה _{מפה זו} דימינא לשמאלא. תני, עיר שיש בה נכרים וישראל. אם נותנין הנכרים לגבאין, גובין מהן ומישראל. ומפרנסין ^א_יעניי נכרים ועניי ישראל. ^א_יאומבקרין חולי נכרים וחולי ישראל. נוחמים אבילי נכרים ואבילי ישראל. וקוברין מיתי נכרים ומיתי ישראל. ומכניסין כלי נכרי וכלי ישראל שלא יתקלקלו או יאבדו, מפני דרכי שלום. גירדאי שאלון לרבי אמי° _{בן נתן}. יום משתה של נכרים מהו לבקרם? סבר מישרי לון מפני דרכי שלום. אמר לו רבי אבא° . והתני רבי חייה° , יום משתה של נכרים אסור? אמר רבי אמי° _{בן נתן}. אילולא רבי אבא° . היה לנו להתיר עבודה זרה שלהן. וברוך המקום שריחקנו מהם

ירושלמי עבודה זרה, פרק א, הלכה ד

מתני’: ^א_יבעיר שיש בה עבודה זרה, חוצה לה מותר. היה חוצה לה עבודה זרה, תוכה מותר. מהו לילך לשם? בזמן ^א_יגשהדרך מיוחדת לאותו מקום, אסור. ואם יכול לילך בה למקום אחר, מותר. עיר שיש בה עבודה זרה. והיו בה חנויות מעוטרות, ושאינן מעוטרות. זה היה מעשה בבית שאן, ואמרו חכמים, ^א_ידהמעוטרות, אסורות. ושאינן מעוטרות, מותרות:

גמ’: תנן, עיר שיש בה עבודה זרה, חוצה לה מותר. הא תוכה, אסור. מפני שיש בה צלם אחד יהא תוכה אסור? ריש לקיש° אמר, ביריד שעשו באותו יום לכבודה שנו. ומה בין תוכה לחוצה לה? תוכה שעבודה זרה נהנה מן המכס, אסור. חוצה לה שלא נהנה מן המכס, מותר. ואם היה חוצה לה נהנה מן המכס, אף חוצה לה אסור.

[דף ד עמוד ב]

והתני הולכין ליריד ^א_טוולוקחין משם עבדים ושפחות ובהמה? אמר ריש לקיש° , כל מה שהתירו זה רק עבדים ושפחות ובהמה. ולא סוף דבר עבדים ישראל, אלא אפילו עבדים נכרים. שמקרבן תחת כנפי שכינה ובהמה שתשמור שבת אצלו. והתני לקח משם כסות, תשרף. בהמה, תעקר. מעות, יוליכם לים המלח. ניחא כסות תישרף, מעות יוליכם לים המלח. אבל בהמה, אמאי תיעקר? והתני הולכין ליריד ולוקחין מהן עבדים ושפחות ובהמה ואמר ריש לקיש° , לא סוף דבר עבדים ישראל, אלא אפילו עבדים נכרים. שמקרבן תחת כנפי שכינה ובהמה שתשמור שבת אצלו? תיפתר בישראל שלקח הבהמה מישראל שמוכר שם. _{דחיישינן שקיבל בהמה תמורת עבודה זרה דהוי דמי עבודת כוכבים ומזלות וגם לא קיים הטעם של ההיתר שתשמור שבת אצלו} והתני, המוכר עבדו ליריד של גוים דמיו אסורים וכופין אותו לפדותו. ואם אסור לקנות ביריד מפני שנותנים מכס לעבודה זרה, איך כופים אותו לפדותו מהם? עוד היא תיפתר בישראל שמכר לישראל שמוכר ביריד. ^א_טזישראל שהולך ליריד לוקחין ממנו מפני שהוא כמציל מידן שמונע ממנו מלמכור ביריד, ובחזירה אסור דחיישינן שנתנה לו מחמת עבודה זרה והוי דמי עבודה זרה בידו, ודמי עבודה זרה ביד ישראל אסור. ^א_יזובנכרים בין הולכין בין באין מותר, שדמי עבודה זרה ביד גוי מותרים. רבי אבא בריה דרבי חייה בר אבא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, אם היה פונדק מותר. _{קא סלקא דעתין שמותר לשכור פונק שמעלה מיסים לעבודה זרה}. רבי זעירא° בעי, ביריד אסור ובפונדק מותר? דילמא שמותר לקנות פרגמטיא בפונדק אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כיוון שלא נוטלים מכס אלא ממי שסוחר ביריד. אתא רבי אבא בריה דרבי חייה בר אבא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אם היה פונדק מותר בפרקמטיא. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, החליף בהמה בעבודה זרה אסורה. רב חסדא° בעי. אילו השתחוה לה לא אסרה, מפני שהחליף בהמה בעבודה זרה אסרה? דילמא בפרגמטיא שנכנסה קודם ליריד איתאמרת, דחיישינן שקיבל הבהמה תמורת עבודה זרה דהוי דמי עבודת כוכבים ומזלות ביד ישראל.

[דף ה עמוד א]

כי אתא רבי זעירא° אמר. מה שאמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שאם החליף בהמה בעבודה זרה, אסרה. בפרגמטיא שנכנסה קודם ליריד איתאמרת. אמר רבי אבהו° . _{אפילו במקרה שמותר לבא ליריד} אסור לעשות חבילה _קבוצה של ישראל ביריד מפני _{שבזה מכבדים לעבודה זרה שמתקבצים הרבה ליריד שנעשה לכבודה}. ותני כן. ^א_יחלא ישאל בשלומו במקום שהוא מתחשב. מצאו לפי דרכו, שואל בשלומו בכובד ראש. רבי חייה בר ווה° , שלח מיזבון _לקנות ליה סנדל מן ירידה דצור. אמר לו רבי יעקב בר אחא° . ואת מלוקחי יריד? אמר לו, ואתה לא לקחת קלוסקין _לחמניה מימיך? אמר לו שנייא היא, דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לא אסרו דבר שהוא חיי נפש. °רבי שמעון בן יוחנן , שלח שאל לרבי שמעון בן יהוצדק° . אית את בדיק לי _{האם תוכל לבדוק לי} אהן ירידה דצור מהו, האם יש בו משום עבודה זרה? אמר ליה אין _{אני אבדוק עבורך}. יהב תרתין ליטרא דפילפלין, לאיסקרנדה _{לשומר העיר שיבדוק עבורו}. עאל ואשכח כתיב תמן. אנא דיקלטיאנוס מלכא, שכנית _הקדשתי אהן ירידה דצור, לגדיה _{לעבודה זרה שהיא המזל} של דארקליס אחי תמניא יומין. רבי יצחק בר נחמן° שאל לרבי חנינה° . יריד עזה מהו? אמר לו, הלכת לצור מימיך? לא ראית ישראל ונכרי שהן שותפין בקדירה, ואינו חושש שמא ניער הנכרי בקדירה. וקשיא. הוא שאל ליה דא, ומגיב ליה דא? אלא בגין דלית רבי חנינה° אמר מילה _דבר דלא שמעה מיומוי. בגין כן הוא שאל ליה דא, ומגיב ליה דא. כי אתא רבי יוסי בי רבי בון° אמר. אבא בר בר חנה° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לא אסרו, אלא כגון יריד של בוטנה. ותני כן, שלשה ירידין הן _{שאסורים}. יריד עזה, יריד עכו, ירידה של בוטנה. והמחוור שבכולן _{שהוא של עבודה זרה}, יריד בוטנה. מהו לילך לשם _{לעיר שיש בה יריד}? אם היה אכסנאי, אסור. שכיוון שאין מכירים אותו יחשבו שבא ליריד. בן העיר ההיא, מותר. ^א_יטשיירה, מותר. שכן דרך שיירה לילך ממקום למקום. תנן, עיר שיש בה עבודה זרה. והיו בה חנויות מעוטרות, ושאינן מעוטרות. זה היה מעשה בבית שאן, ואמרו חכמים. המעוטרות, אסורות. ושאינן מעוטרות, מותרות. במה מעוטרות? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, בהדס. _{לפי שדרך לשוטחן קדם לפני העבודה זרה כתקרובת, ואסור משום שנהנה מהריח מתקרובות עבודה זרה}. רבי שמעון בן לקיש° אמר, אף בשאר כל המינין _{שהיו מוסיפים פירות וחפצים ואילו נמכרים רק בחגא ומהם מעלים מכס לעבודה זרה} על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} הכל ^א_כאסור. על דעתיה דריש לקיש° אינו אסור אלא התוספת. היך עביד? היה למוד להוציא ה' קופות והוציא עשר אין תימר משם עיתור _{שיש שם הדסים שהיו תקרובת לעבודה זרה} אסור. אין תימר משם פרקסים _{שהוסיפו פירות לנוי ועל התוספת משלמים מכס לעבודה זרה} מותר _{לקחת מהשאר}:

[דף ה עמוד ב]

ירושלמי עבודה זרה, פרק א, הלכה ה

מתני’: ^א_כאאילו דברים אסור למכור לנכרים. איצטרובילין, ובנות שוח בפטוטרותיהן, ולבונה, ותרנגול לבן. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. מוכר הוא לו ^א_כבתרנגול לבן בין התרנגולין. בזמן שהוא בפני עצמו קוטע אצבעו ומוכרו. שאין מקריבין חסר לעבודה זרה. ושאר כל הדברים, ^א_כגסתמן מותר. ופירושן אסור. °רבי מאיר אומר. אף דקל טב, וחצד, ונקלביס, אסור למכור לנכרים:

גמ’: אמר שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בנות שוח בפטוטרותיהן _{העלים שלהם לנוי שכך נהגו להביא תקרובת לעבודה זרה}, ואיצטרובילין במטוטלותיהן _{חתיכה מהענף}: ולבונה. תני אם היתה חבילה, מותר שמסתמא קנה למסחר. וכמה היא חבילה? °רבי יהודה בן בתירה אומר. חבילה של לבונה, אין פחות מחמשה מנין. אם היה כומר, אסור. רופא, מותר, שצריך הרבה לרפואה. תגר, מותר. תגר חשוד, אסור. אנן תנן שאם ביקש הנכרי לקנות תרנגול לבן, אסור. תני רבי חייה° , אפילו ביקש תרנגול סתם, אסור למכור לו לבן. מתניתין, צריכה למתניתא דרבי חייה° . ומתניתא דרבי חייה° , צריכה למתניתין. אילו תנינן ולא תני רבי חייה° , הוינן אמרין. לא אמרון אלא אם הגוי ביקש לקנות תרנגול לבן. אבל אם ביקש תרנגול סתם, מותר למכור לו תרנגול לבן, אפילו בינו לבין עצמו. הוי צורכה למתניתא דרבי חייה° . או אילו תנא רבי חייה° , ולא תנינן אנן. הוינן אמרין. לא אמר, אלא תרנגול סתם. הא אם ביקש תרנגול לבן, אפילו בינו לבין התרנגולין אסור למכור תרנגול לבן. הוי צורכה למתניתין, וצורכה למתניתא דרבי חייה° . אמר רבי בון בר חייה° . אם שאל הגוי למי יש תרנגול למכור, מוכר לו תרנגול לבן. למי יש תרנגול לבן למכור, בינו לבין עצמו אסור. בינו לבין התרנגולין מותר. רבי בון בר חייה° בעי. ראה תרנגולין רועין באשפה, ותרנגול לבן ביניהן ואמר. של מי? האם אסור אף שלא סיים דבריו ואמר של מי תרנגול לבן זה? תנן, בזמן שהוא בפני עצמו, קוטע אצבעו ומוכרו, שאין מקריבין חסר לעבודה זרה. קרייא אמר שמקרבין חסר לעבודה זרה דכתיב (מלאכי א ח) וכי תגישון עור לזבוח, אין רע._{כפי שהיו רגילים להקריב לעבודה זרה}. הדא אמרה, שמקריבין חסר לעבודה זרה: תנן, °רבי מאיר אומר. אף דקל טב, וחצד, ונקלביס, אסור למכור לנכרים. רבי חמא בר עוקבה° אמר. נקליבס זה קורייטה. חצד. רבי אלעזר ברבי יוסי° אמר. מין הוא ושמו חצדא. עבר ומכר האם הכסף מותר? ייבה כיי דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. אין בונין עימם בסילקי. עבר ובנה, ^א_כדמותר אף הכא, עבר ומכר מותר

[דף ו עמוד א]

מתני’: ^א_כהמקום שנהגו למכור בהמה דקה לנכרים, מוכרין. מקום שנהגו שלא למכור, אין מוכרין ובכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה, עגלים וסייחים, שלימין ושבורין. °רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר בשבורה. °בן בתירה ^א_כומתיר בסוס:

גמ’: תנן, מקום שנהגו למכור בהמה דקה לנכרים, מוכרין. וכי מותר לגדל בהמה דקה? אמר רבי אבא° כגון מהיר _{מקום מרעה} שהוא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל _{ששם מותר}. תנן, אין מעמידין בהמה בפונדקאות של נכרים, מפני שהן חשודין על ההרבעה. הוון בעיי מימר _{חשבו לומר} מאן דאמר מותר למכור, מותר לייחד, מאן דאמר אסור למכור, ^א_כזאסור לייחד. רבי יונה° ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}, אפילו כמאן דאמר מותר למכור, אסור לייחד. מה בין למכור מה בין לייחד? בשעה שמוכרה לו כבהמתו של העובד כוכבים ומזלות היא וחס עליה שלא תעקר ואינו רובעה. בשעה שהוא מייחדה לו, בהמתו של ישראל היא והוא חשוד עליה: תנן, מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין. אם לא חוששים לרביעה, למה אסור למכור בהמה דקה? שהוא מוציאה מידי גיזה _{ראשית הגז}. הגע עצמך שהיתה עז שאין חייבת בראשית הגז? שהוא מוציאה מידי בכורה. הגע עצמך שהיה זכר. שהוא מוציאו מידי מתנות כהונה. מעתה חיטין אל ימכור לו שהוא מוציאן מידי חלה? ויין ושמן אל ימכור לו שהוא מוציאן מידי ברכה? תנן, בכל מקום אין מוכרין להן בהמה גסה. מה בין גסה לבהמה דקה? בהמה גסה יש בה חיוב חטאת, שכשהבהמה עובדת היהודי עובר על שביתת בהמתו. בהמה דקה אין בה חיוב חטאת? וכי אינו חולב ואינו גוזז? תמן הוא, החולב או הגוזז מתחייב _{ואם הגוי עושה את זה אין איסור}, ברם הכא, היא מתחייבת בשביתה, וחובת הבעלים שבהמתו תשבות. כיון שהוא מוכרה לו, לא בהמתו של נכרי היא? אמר רבי אימי בבליי° בשם רבנין דתמן, פעמים שהוא ^א_כחמוכרה לו לניסיון, והוא מחזירה לו לאחר שלשה ימים, ונמצא עובד עבודה בבהמתו של ישראל. מעתה לניסיון אסור שלא לנסיון מותר? גזרה זו מפני זו. עבר ומכר מהו? קונסין לו, שכשם שקונסין לו להלכה כך קונסין לו למנהג. מניין שקונסין למנהג.

[דף ו עמוד ב]

חד ברנש, זבין _מכר גמליה לארמאי אתא עובדא קומי ריש לקיש° וקנסיה שישלם לגוי אפילו כיפלה בגין דיחזר ליה גמלא. ואמר רבי יוסה בי רבי בון° , מדובר שבעל הגמל מסר את הגמל לסרסור שימכור עבורו והוא מכר לגוי וריש לקיש° קנס את הסרסור. _{וזה מדין מנהג, שרק לבעלים אסרו למכור לגוי אבל נהגו שלא ימכור אפילו סרסור} והוון צווחין _{והיו קראים לו} ליה ברא דמסרסר לארמאה. רבי שמעון בן לקיש° סבר כ°רבי יהודה _{בר עילאי}? דתני בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}. הלוקח בהמה עם הנכרי וילדה בכור, _{קונסים אותו} ומעלה עמו בשוייו ונותן חצי דמים לכהן. נתנה לו _לגוי בקבלה, מעלה עמו עד כמה דמים בשוייו ונותן כל הדמים לכהן. וחכמים אומרים הואיל ואצבע ^א_כטהנכרי באמצע נפטרה מן הבכורה. רובה _{חידוש גדול יותר} דרבי שמעון בן לקיש° מד°רבי יהודה _{בר עילאי}. מה דאמר °רבי יהודה _{בר עילאי} שקנסו, זה משום שמפקיעה מהילכות בכורה שזה מדין תורה. ומה דאמר רבי שמעון בן לקיש° שקנסו, זה משום שעובר על הילכות בהמה גסה שזה רק מנהג: תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} מתיר בשבורה. לא אמר °רבי יהודה _{בר עילאי} אלא בשבורה שאינה יכולה להתרפאות. אמרו לו והרי מביאין לה זכר ונרבעת ממנו? אמר לו אף אני לא אמרתי אלא בשבור זכר שאינו יכול להתרפאות. אמרו לו והרי מביאין לו נקיבה, והוא רובעה והיא יולדת. אמר להן אף אני לא אמרתי אלא בסוס זכר שאינו יכול להתרפות. אמרו לו והלא מביא לו נקיבה והיא רובעת ממנו והיא יולדת. אמר רב אבין° בשם רבנין דתמן, זאת אומרת שאסור להמציא להן עוברין _{שיצא ממנו בהמה}. תמן תנינן, ^א_להלוקח עובר חמורו של נכרי והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי, והמשתתף לו, והמקבל ממנו, והנותן לו בקבלה, פטור מן הבכורה. רבי חגיי° בעא קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}, לית הדא אמרה _{האין זה אומר} שאסור להמציא להן עוברים? אמר ליה, כבר קדמך רב אבין° , דאמר רבי אבין° בשם רבנין דתמן, זאת אומרת שאסור להמציא להן עוברין: תנן, °בן בתירה מתיר בסוס. לא אמר °בן בתירה אלא בסוס זכר שיש בו סכנה וצריך להוציאו מביתו, מאי סכנה? שהוא הורג בעליו במלחמה. יש אומרים שמסכן את בעליו שהוא רץ אחר נקיבה, ויש אומרים שהוא עומד ומשתין באמצע קרב, והאויב פוגע ברוכבו. מה נפק מן ביניהון? הסריס. מאן דאמר שהוא רץ אחר נקיבה, זה אינו רץ אחר נקיבה, מאן דאמר שהוא עומד ומשתין, אף הוא עומד ומשתין, ולמה חכמים אוסרים? אמר °רבי אחא בשם רבי תנחום בר חייה° , אף בסוס יש מקום לגזור משום מלאכה שחייב עליה חטאת, דכיוון שכשיזקין הוא כודנו בריחיים. אמר רבי יוסה בי רבי בון° בשם רב הונא° . °בן בתירה ו°רבי נתן שניהם אמרו דבר אחד _{שחי נושא את עצמו}. °בן בתירה שהתיר למכור סוס שמלאכתו להרכיב אנשים, דחי נושא את עצמו _{הכוונה שבמלאכת המשכן לא הרכיבו בעלי חיים על בעלי חיים אחרים אלא רק הנהיגו אותם}. ו°רבי נתן דתני, ^א_לאהוציא בשבת בהמה וחיה ועופות בין חיים בין מתים חייב °רבי נתן אומר, מתים חייב חיים פטור, שהחי נושא את עצמו. רבנין אית להון שחייב חטאת כשרוכב על הסוס. ואינון מתיבין ליה איך מותר למכור סוס הרי גם בו שייך איסור תורה דכשיזקין כדנו ברחיים? הרי לשיטתם כבר עכשיו יכול לעבור איסור תורה? כשיטתו השיבוהו, בשיטתך שאתה אומר שמותר למכור סוס משום שאין בו איסור חטאת כיוון שרכיבה אינה אלא משום שבות, אוף בו יש איסור חטאת, לכשיזקין כודנו לריחים. °רבי אומר, אומר אני שאסור למכור סוס משום שני דברים. משום כלי זיין _{שאסרו חכמים למכור כלי נשק לגוי}, ומשום הלכות בהמה גסה, ותני כן, חיה גסה ^א_לבכבהמה גסה. מאן תניתה? °רבי . אבל לחכמים כדאמרי רבי ביסנא° וחנין בר אבא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, חיה גסה כבהמה דקה והאיסור תלוי במנהג

[דף ז עמוד א]

ירושלמי עבודה זרה, פרק א, הלכה ז

מתני’: ^א_לגאין מוכרין להם דובים ואריות, ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים. אין בונין עמהן בסילקי, וגרדון, ואיסטדייא, ובימה. אבל בונין עמהן דימוסיאות, ומרחצאות. ^א_לדהגיעו לכיפה שמעמידין בה עבודה זרה, אסור לבנותה:

גמ’: תנן, אין מוכרין להם דובים ואריות, ולא כל דבר שיש בו נזק לרבים. הא דבר שאין בו ניזקא לרבים מותר. תנן, אין בונין עמהן בסילקי, וגרדון, ואיסטדייא, ובימה _{מקומות שהורגים בהם}. הא לשבת שם ולצפות עימם מותר. מתני' דברי °רבי נתן דתני. הרואה את הנחשים ואת החברים, מוקיון, מופייון, מוליון, מילרין, מילריה, סגירלון, סגילריה, הרי זה אסור משום מושב לצים. שנאמר (תהילים א א) ובמושב לצים לא ישב. שכולן מביאין לידי ביטול תורה שנאמר (תהילים א ב) כי אם בתורת ה' חפצו. העולה לתיאטרון, אסור משום עבודה זרה, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים. בשעה שהן מזבלין, אסור משום עבודה זרה. ואם לאו, אסור משום מושב לצים בלבד. העולה לתיאטרון וצווח. אם לפקח על צורך הרבים, מותר. ואם כדי להראות עצמו חשוב, אסור. היושב באיצטדין, הרי זה שופך דמים. °רבי נתן מתיר, מפני שני דברים. משום שצווח ומציל את הנפשות, _{שמבריח את החיות הטורפות, וגם מפני שהקיסר שואל את הקהל האם להרוג את היהודי, ופוסק על פי הרוב}. ומעיד על האשה שתינשא. תנן, הגיעו לכיפה שמעמידין בה עבודה זרה, אסור לבנותה. ^א_להעבר ובנה. רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר מותר. אמר רבי מנא° _{בן יונה}. לא מסתברא שיהיה מותר לבנות את שאר הבנין מלבד הכיפה _{שבה מניחים עבודה זרה}? באהין סוברה דהוא חייד כל הדא כיפתא _{שמבנה שכולו נעשה לעבודה זרה}

ירושלמי עבודה זרה, פרק א, הלכה ח

מתני’: אין מוכרין להן במחובר לקרקע, אבל מוכר הוא משיקצץ. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. מוכר הוא לו על מנת ^א_לולקוץ:

גמ’: רבי בון בר חייה° בעי. האם אף בהמה גסה במחלוקת. ול°רבי יהודה _{בר עילאי} מוכר לו על מנת לשחוט? אשכח תני אף בהמה גסה במחלוקת. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר מוכר לו ^א_לזעל מנת לשחוט

ירושלמי עבודה זרה, פרק א, הלכה ט

מתני’: אין משכירין להן בתים בארץ ישראל, ואין צריך לומר שדות. ובסורייא משכירין בתים, אבל לא שדות. ובחוצה לארץ, מוכרין בתים ומשכירין שדות דברי °רבי מאיר . °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. ^א_לחאף בארץ ישראל, משכירין להן בתים. ובסוריא, מוכרים בתים

[דף ז עמוד ב]

ומשכירין שדות. ובחוצה לארץ, מוכרין אילו ואילו:

גמ’: תנן, אין משכירין להן בתים בארץ ישראל, ואין צריך לומר שדות. מאי טעמא? אמר רבי זעירה° בשם רבי יוסי בן חנינה° ורבי אבא° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} דכתיב (דברים ואתחנן ז ב) לא תחנם. לא תתן להם חן. דבר אחר, לא תחנם. לא תתן להם ^א_לטמתנת חנם. דבר אחר, לא תחנם. לא תתן להם ^א_מחניה בארץ. והתנינן °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, אף בארץ ישראל משכירין להם בתים? בית אין מצוי להתברך מתוכו. שדה מצוי להתברך מתוכו. הורי רבי יוסי בי רבי בון° , שאסור להשכיר להן קבורה בארץ ישראל. על שם לא תחנם, לא תתן להם חניה בארץ. אמר מר. לא תחנם, לא תתן להם מתנת חנם. והתני, מעשה ב°רבן גמליאל _דיבנה שהיה מהלך בדרך וראה קלוסקין _לחמניה אחת מושלכת בדרך. אמר לטבי עבדו. טול לך קלוסקין זו. ראה נכרי אחד בא כנגדו. אמר לו, מבגיי, טול לך קלוסקין זו. רץ אחריו °רבי אילעאי אמר לו, מה שמך? אמר לו מבגיי. ומאיין אתה? אמר לו, מן העיירות של בורגנין. ומכירך הוא °רבן גמליאל _דיבנה מימיך? אמר לו לא. באותה שעה ידע שכיוון °רבן גמליאל _דיבנה ברוח הקודש. ולמדנו ממנו שלשה דברים. מזה שאמר לטבי להרים הקלוסקין למדנו, ^א_מאשאין מעבירין על האוכלין. ולמדנו, שחמיצו של נכרי ^א_מבמותר לאחר הפסח מיד. _{שמעשה זה היה מיד לאחר הפסח}. ולמדנו שהולכין אחר רוב עוברי דרכים. ולכן לא נתן ליהודי את הכיכר כי שם היו רוב גויים והפת אסורה משום פת עובדי כוכבים ומזלות. אמר רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו° . הדא דתימר, בראשונה. אבל עכשיו, מעבירין על האוכלין מפני הכשפים. עם כשהוא יוצא מגזיב בא אחד להישאל לו על נדרו. אמר לזה שהיה מהלך עמו. האם שתינו רביעית יין באיטלקי? אמר לו הין. אמר לשואל, טייל עמנו עד שנפיק את ינינו. כיון שהגיע לסולמה של צור, ירד °רבן גמליאל _דיבנה ונתעטף וישב לו, והתיר לו את נדרו. מדבריו למדנו שרביעית יין משכרת, ושהדרך מפיגה את היין, ואין נשאלין נדרים ולא מורים שתויי יין. ולא מפירין נדרים מהלכין, אלא עטופין ^א_מגויושבין. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כך פתח לו. כתיב (משלי יב יח) יש בוטה כמדקרות חרב וגו'. לאחד שנדר מן הככר. ווי דייכול, ווי דלא יכול. אין אכיל, הוא עבר על נידריה. ואין לא אכיל, הוא חטא על נפשיה _{שהוא רעב ורוצה לאכול}. כיצד יעשה? ילך אצל חכמים ויתירו לו את נדרו. דכתיב (משלי יב יח) ולשון חכמים מרפא. אמר מר. לא תחנם, לא תתן עליהם חן. והתני, מעשה ב°רבן גמליאל _דיבנה שהיה מטייל בהר הבית, וראה אשה אחת נכרית, ובירך עליה. וכי דרכו של °רבן גמליאל _דיבנה להביט בנשים? אלא דרך עקמומית היתה

[דף ח עמוד א]

כגון אהין פסוורוס _{קרן זוית}. שהביט בה שלא בטובתו ובירך עליה. ולא כן אמר רבי זעירה° בשם רבי יוסי בן חנינא° ורבי אבא° ו °רבי חייה אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לא תחנם לא תתן עליהם חן? מה אמר? וכי אמר אבסקנטה _{ושיבח אותה על יופיה}? לא אמר, אלא ברוך שכך לו בריות נאות ^א_מדבעולמו. שכן ראה אפילו חמור נאה, או גמל נאה, או סוס נאה. אומר, ברוך שכך לו בריות נאות בעולמו. °רבי שמעון _{בן יוחאי} ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוסי בר חנינה° . גודלת שערות ישראלית, לא תגדל את הנכרית. משם לא תתן עליהם חן. ולא יעשה ישראל שושבין לנכרי, משום לא תתחתן בם. רבי יצחק בר גופתה° בעא קומי רבי מנא° _{בן יונה}. לילך לבית המשתה שלו אסור. להיעשות לו שושבין לא כל שכן? אמר לו, ליתן עליהם בלא תעשה. רבי סימון° , היו לו מטעי כרמים בהר המלך _{וגזרו שלא יגורו שם יהודים}. שאל לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמר לו, יבורו ואל תשכירם לנכרי. שאל ל°רבי יהושע _{בן חנניה} מהו להשכירן לנכרי? ושרא ליה דסבר °רבי יהושע _{בן חנניה} כל מקום שאין ישראל מצויין שם כהדא סוריא. והדא סוריא מנין שמותרת? נישמעינה מן הדא רבי חגיי° נחת לחמץ. אתון ושאלון ליה אילין דבר עשתור. בגין דלית ישראל שכיחין, ואנן מוגרין לעממין _{כיוון שאין ישראל מצויים ואנו משכירים לגויים}. מהו לעשר על ידיהם שלח שאל לרבי זעירא° . שאל רבי זעירא° לרבי אמי° _{בן נתן}. רבי מהו לעשר? אמר לו, אינו צריך לעשר על ידיהם. מנה את שומע שמותר להשכיר כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. ועוד מן הדא דאמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו° בשם רבי אבהו° . אבא הוה ליה עובדא. ושלח שאל לרבי חייה° ולרבי יסא° _אסי ולרבי אמי° _{בן נתן}. והורון ליה שמותר להשכיר כ°רבי יוסי _{בן חלפתא}. הא לעשר, אין מעשרין על ידיה

ירושלמי עבודה זרה, פרק א, הלכה י

מתני’: אף ^א_מהבמקום שאמרו להשכיר. לא לבית דירה אמרו, מפני שמכניס לתוכה עבודה זרה. שנאמר (דברים עקב ז כו) ולא תביא תועבה אל ביתך, והיית חרם כמוהו וגו'. ובכל מקום, לא ישכיר לו את המרחץ, מפני שהיא נקראת על שמו:

גמ’: הא במקום שנהגו למכור, _{בחוץ לארץ לשיטת °רבי מאיר ובסוריא לשיטת °רבי יוסי בן חלפתא}, מוכר לו אפילו בית דירה, ומשכיר לו אפי' בית דירה. °רבי אחא ורבי תנחום בר חייה° אמרו בשם °רבי אלעזר ברבי יוסי , לא רק אם הבית נפרד, אלא אפילו תיבה קטנה, כגון בורסקי שבצידן. ולא סוף דבר כולה, אלא אפילו בית אחד בתוך בלוק, כיון דמיחד החדר הזה לגוי לבדו מותר. דלא אסור, אלא דוקא כשישראל דר גם כן בחדר אחד עם העובד כוכבים ומזלות

[דף ח עמוד ב]

_{לעניין ראית פני הבית לחיוב מעשרות} תנן, היו שתים זו לפנים מזו. הפנימית חייבת. והחיצונה פטורה. היתה אחת ונעשית שתים. שתים ונעשית אחת מהו? מי אמרינן דכבר נאסרה כשהיה בית אחד ואסור, או אזלינן בתר השתא, דנעשו שתים ומותר. ולהיפך. בשנים שנעשו אחד. תנן, ובכל מקום, לא ישכיר לו את המרחץ, מפני שהיא נקראת על שמו. אמר רבי אבין° בשם רבנן דתמן. זאת אומרת, שדה שהיא נתונה על גב הדרך, אסור להשכירה לנכרים, מפני שנקראת על שם ישראל, והן חורשין בה בשבתות ובימים טובים:

הדרן עלך פרק לפני אידיהן

פרק שני – אין מעמידין

כולל שיעורי שמע

ירושלמי עבודה זרה, פרק ב, הלכה א

מתני’: ^ב_אאין מעמידין בהמה בפונדקאות של נכרים, מפני שהן חשודין על ההרבעה. ^ב_בולא תתייחד אשה עמהן, מפני שהן חשודין על העריות. ^ב_גולא יתייחד אדם עמהן, מפני שהן חשודין על שפיכות דמים. ^ב_דבת ישראל לא תילד את הנכרית, אבל ^ב_הנכרית מילדת בת ישראל. בת ישראל ^ב_ולא תניק בנה של נכרית, אבל ^ב_זנכרית מניקה בנה של בת ישראל ברשותה:

גמ’: תנן, אין מעמידין בהמה בפונדקאות של נכרים, מפני שהן חשודין על הרביעה. רבי זעירא° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוסי בי רבי חנינה° ורבי יונה° , תיפתר כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אמר, פרה אדומה אינה נלקחת מן הנכרים. אבל לחכמים שאמרו פרה אדומה נלקחת מן הנכרים, לא חיישינן לרביעה. רבי יונה° בעי. ולמה לית אנן פתרין לה כדברי הכל, כיי דאמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רב° _{אבא בר אייבו} אפילו למאן דאמר מותר למכור להם בהמה דקה, אסור לייחד אצלן. דנכרי חס על בהמתו שלא תיעקר. אבל לייחד בהמת ישראל אצלן, לדברי הכל אסור דחיישינן לרביעה. עבר וייחד דברי הכל מותר ? אמר רבי ירמיה° נשמעינה מן הדא דתנן, האשה שנחבשה בידי נכרים על ידי ממון, מותרת לבעלה _{אף שאסורה להתיחד עימם}. רואים שבדיעבד לא אוסרים. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. שניי היא אשה, שדרכה לצווח, _{והנכרי ירא שאם יאנוס אותה יפסיד את כספו}. הגע עצמך שהיתה חרשת ואינה יכולה לדבר ? דרכה לרמז. מאי כדון? כמו מי המשנה שהרי לפי רבנן אף פעם לא חוששים ולפי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} תמיד חוששים? תיפתר כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, פרה אדומה אינה נלקחת מן הנכרים.

[דף ט עמוד א]

הוון בעין מימר, מה פליגין °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ורבנן? בפרה. על שום מעלה היא בפרה, סילסול היא בפרה. אבל שאר קרבנות מודה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שבדיעבד מותר ליקח מהם. מן מה דרבנין מתיבין ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מדכתיב (ישעיהו ס ז) כל צאן קדר יקבצו לך יעלו לרצון על מזבחי. הדא אמרה, אף בשאר כל הדברים חלוק °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. רבי הושעיה° בעי. משיבין דבר שהוא להבא _{לכתחילה}, על דבר שהוא לשעבר _{בדיעבד שהרי הם נקבצו מעצמם}? רבי אבין° בעי. משיבין דבר מזמן שיצר הרע בטל _{ימות המשיח}, על דבר בזמן שיצר הרע קיים? רב הושעיה° אמר. ולמה לית אנן פתרין לה כדברי הכל, כיי דאמר רב הונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} (זכריה יא יב) וישקלו את שכרי שלשים כסף. אילו שלשים מצות, שעתידין בני נח לקבל עליהן. ורבנין אמרי. אילו שלשים צדיקים, שאין העולם חסר מהן. דאמר רב נחמן° בשם רבי מנא° _{בן יונה}. אין העולם יכול להיות פחות משלשים צדיקים כאבינו אברהם. ומה טעם? דכתיב (בראשית וירא יח יח) ואברהם היה יהיה יהיה מיניין שלשים. פעמים שרובן בבבל, ומיעוטין בארץ ישראל. פעמים שרובן בארץ ישראל, ומיעוטן בבבל. בשעה שרובן בארץ סימן יפה לעולם, דעיני ה’ אלוקיך בה. וכשרובם בארץ הקדוש ברוך הוא מתרצה להם והם מגינים על כל העולם כולו. אמר רבי חייה בר לולייני° בשם רבי הושעיה° . כל המצות עתידין בני נח לקבל עליהם. מה טעם? דכתיב (צפניה ג ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה. ובסוף הן עתידין לחזור בהן. ומה טעם? דכתיב (תהילים ב ג) ננתקה את מוסרותימו, ונשליכה ממנו עבותימו. מוסרותימו זו מצות תפילין. עבותימו זו מצות ציצית. רבי יצחק° _{בר אבא} ורבי אמי° _{בן נתן} הוון יתבין מקשיי. והא כשגבר המלך אסא על זרח הכושי כתיב (דברי הימים ב טו יא) ויזבחו לה' ביום ההוא מן השלל. ואיך לא חששו לרביעה ? וקיימונה. ולא ידעין אין חברייא קיימונה, ואין רבי אמי° _{בן נתן} קיימינה על ראשה. מן השלל שהיה בידם לקחו כסף וקנו קרבנות. והא כתיב (שמואל א ו יד) ויבקעו את עצי העגלה ואת הפרות העלו עולה לה וכ”ו. ואנשי בית שמש העלו עולה ויזבחו זבחים לה' פרים. ואיך לא חששו שמא הפרות נרבעו ? וכי ממה שהקריבו מה ששלחו סרני פלשתים אנו למידין? ולא כן אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי בר חנינה° , הוראת שעה הייתה. שאפילו נקיבות הקריבו דכתיב (שמואל א ו יד) ואת הפרות העלו עולה לה'. והכתיב (שמואל א טו טו) ויאמר שאול, מעמלקי הביאום אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר למען זבח לה’ אלקיך. אין למידין משאול דשלא כהוגן עשה. דאמר ריש לקיש° . שאול גרופית של שקמה היה _{עם הארץ}. והכתיב (שמואל ב כד כד) ויקן דוד את הגורן ואת הבקר ? קנה ולא הקריב. והכתיב (ויקרא כב כג) ויאמר ארונה אל המלך ה' אלהיך ירצך. ירצך בתפילה. והכתיב (ויקרא כב כה) ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה כי משחתם בהם מום בם. מכל אלה אין את מקריב ממה שהביאו נכרים. אבל לוקח אתה תמימים ומקריב. מה עבד לה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? שמוכרן, ולוקח בדמים מישראל ומקריב. מאן דתני שלוקח אתה בדמים מהגויים ומקריב, דלא כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}.

[דף ט עמוד ב]

תני, אין מעמידין בהמה בפונדקאות. אפילו זכרים אצל זכרים, ונקיבות אצל הנקיבות. ואין צריך לומר זכרים אצל הנקיבות, ונקיבות אצל זכרים. זכרים אצל זכרים מה אית לך לחשוש ? פעמים שאוהבתו באת ואינה מוצאה אותו, והיא נרבעת הימינו. נקיבות אצל נקיבות מה אית לך לחשוש ? פעמים שאוהבה בא ואינו מוצא אותה, ורובעה. אמר רבי חגיי° בשם רבי זעירא° . לא סוף דבר בהמתו של ישראל אצל הנכרי. אלא אפילו בהמתו של נכרי אצל ישראל, לא ייחדינה אצל נכרי אחר חבירו, שלא תמציא לו תקלה, ותעבור על לפני עיוור לא תיתן מכשול. מעתה אפילו שכר את בהמתו של הגוי, יהיה אסור להחזירה לו, שלא תמציא לו תקלה? חשוד הוא לבוא על בהמתו של חבירו, ואינו חשוד לבוא על בהמת עצמו. שמתוך שיודע שאם בא עליה מעקרה, אף הוא אינו בא עליה. תנן, אבל מעמידין בהמה בפונדקאות של כותים וכו'. הדא אמרה, כותים לא נחשדו על העריות. ותני כן. מתייחדת אשה ^ב_חעם שני אנשים. אפילו שניהם עבדים, אפילו אחד כותי ואחד עבד. אפילו שניהם כותים. אבל לא תתייחד עם הנכרי. חמותו ואחות אשתו ושאר כל העריות לא יתייחדו עמו אלא בפני שנים. תני, אין מוכרין להן לא זיין, ולא ^ב_טכלי זיין. ואין משחיזין להן את הזיין. תיפתר בעיר שכולה נכרים אבל בעיר שיש בה ישראל מוסרים להם שיגנו על הישראלים שבה. תנן, ולא תתייחד אשה עמהן, מפני שהן חשודין על העריות. ולא יתייחד אדם עמהן, מפני שהן חשודין על שפיכות דמים. ואין האשה בכלל שפיכות דמים? אמר רבי אמי° _{בן נתן}. תיפתר בבריאה _{חזקה ויכולה להילחם נגדם} שאין חשש שיהרגו אותה אבל חיישינן שמא תתפתה. אמר רבי אבין° ואפילו באשה שאינה חזקה לא חיישינן לשפיכות דמים כמו בגבר. דיכולה אשה להטמין את עצמה ולומר נכריה אני, ואין האיש יכול להטמין עצמו ולומר נכרי הוא. תני נזדווג לו נכרי לישראל, נותנו לימינו. °רבי ישמעאל בי רבי יוסי אומר, אם הגוי מצוייד ^ב_יבסייף, לימינו. ואם היה מצוייד במקלו, לשמאלו. עולה עמו לעלייה, ויורד עמו לחרות _{מקום נמוך}. ישראל מלמעלה והעובד כוכבים ומזלות מלמטה. לא ישוח לפניו, שלא ירוץ את גולגולתו. ומרחיב לו את הדרך שאם שאלו להיכן הולך יפליגנו, כשם שהפליג יעקב אבינו לעשו. שאמר לו (בראשית וישלח לג יד) עד אשר אבוא אל אדוני שעירה, והלך לסוכות. ואמר רבי הונא° . לא מצינו שהלך יעקב אבינו לשעיר. אמר רבי יודן° בריה דרב° _{אבא בר אייבו} לעתיד לבוא אמר לו, דכתיב (עובדיה א כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו. תנן, בת ישראל לא תיילד את הנכרית. מאי טעמא ? מפני שמעמדת בן לעבודת אלילים. אבל נכרית מיילדת בת ישראל. ותני כן. מיילדת מבחוץ, אבל לא מבפנים, ולא תכניס ידה לפנים, שלא תמיק את העובר במיעיה ולא תשקינה כוס של עיקרין. היתה חכמה _{מילדת מומחית} מהו? ייבה כיי דאמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אם היה רופא אומן, מותר. אף הכא, אם היתה חכמה, מותר. תנן, בת ישראל לא תניק בנה של עובד כוכבים ומזלות. מאי טעמא ? מפני שנותנה לו חיים והוא הולך ועובד עבודה זרה. אמר רבי יוסא° הדא אמרה שאסור ללמדו אומנות שגם היא נותנת לו חיים. כהדא, תרתין אומנוון הוון בגירו. זגגייא _זגגים וקובטרייא _{עושה צעיפים}. זגגייא לא אלפין, וקמון _{לא לימדו והתקימו}. קובטרייא אלפון, ואיתעקרון _{לימדו ונעקרו}. תנן, אבל נכרית מיניקת בנה של בת ישראל. דכתיב (ישעיהו מט כג) והיו מלכים אומנייך ושרותיהם

[דף י עמוד א]

מיניקותייך. תני, יונק התינוק והולך מן הנכרית ומן בהמה טמאה. ומביאין לו חלב מכל מקום, ואינו חושש לא משום שקץ ולא משום טומאה

ירושלמי עבודה זרה, פרק ב, הלכה ב

מתני’: ^ב_יאמתרפין מהן ריפוי ממון, אבל לא ריפוי נפשות. ואין מסתפרין מהן בכל מקום, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים. ^ב_יבברשות הרבים מותר, אבל לא בינו לבינו:

גמ’: מאי ריפוי ממון ומאי ריפוי נפשות ? אמר רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהו° . ריפוי ממון, בהמתו. ריפוי נפשות, גופו. אמר רבי אבא° בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}. _{וגם במקרים בהם התירו רפואה על ידי גוי} אם היה נחמם _{אם התרופה גורמת שהאזור מתחמם חוששים שמא שם לו רעל}, אסור. כהדא ד רבי אמי° _{בן נתן} סלק עם רבי יודן נשייא° לחמתא דגרר. לקה באצבעיה. הלך לרופא גוי, יהב עליה איספלנית. חמתה מתחלחלה _מתממת וקלמה _וסילקה. ולא שמיע כיי דאמר רבי יעקב ברבי אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. דרק אם היה רופא אומן מותר? לא דמייא. תמן ברופא מומחה אפילו נחמם מותר. ברם הכא ברופא שאינו מומחה רפואה חיצונית מותר ואם היה נחמם אסור. מהו מיכחול מינהון? רב° _{אבא בר אייבו} אמר. מאן דבעי דמיסתמיא עיני, ילך לנכרי שיכחול לו עניו ואיסתמי. לוי אמר. מאן דבעי לממת, ילך אצל נכרי וימות. כל שהוא בחלל הגוף אסור להתרפא מהם שיש בו סכנת נפשות אבל בפצע חיצוני יש רק סכנת איבר ולא סכנת נפשות. רב° _{אבא בר אייבו} לא עבד עינא כחלל הגוף _{ולכן חשש רק שמא יסתמא} לוי עבד עינא כחלל הגוף _{וחשש אף לשמא ימות}. אמר רבי אבא° . והא אנן חמיי לון טעמין הדא קילוריתא _{אנו רואים שהם טועמים את הקילור} משמע שאין היא רעילה ? נימר כד היא טבא, הוא טעם לה. _{ואחר שטעם הוא נותן בה סם}, וכד לית היא טבה _{עושה עצמו כאילו טועם}, היא קיימה וסמייא. אהן אופיון _{אופיום אם לא יותן במינון נכון}, סם המות הוא. ולפיכך סכנה הוא ואסור ליקח מרופא נכרי. הדא תורייקי, רבי סימון° אמר אסורה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, מותרת. חברייא אמרי בשם רבי אבא בר זבדא° . כל שהוא מן השפה ולפנים, ^ב_יגמרפין אותו בשבת. התיב רבי זעירא° , והא אנן תנן, ^ב_ידהחושש בשיניו לא יגמא בהן חומץ. והחניכיים לא מן השפה ולפנים הן?

[דף י עמוד ב]

רבי זעירא° לא אמר כן. אלא אמר רבי זעירא° בשם רבי אבא בר זבדא° . כל שהוא מן החלל ולפנים _{ולא מן השפה ולפנים}, מרפין אותו בשבת. רבי זעירא° , רבי אבא בר זוטרא° ורבי חנינה° אמרו בשם °רבי . מעלין _קושרים עצם של ראש בשבת _{למי שכואב הראש}. רבי חייה בר מדייא° , רבי יונה° ורבי זעירא° ורבי אבא בר זוטרא° ורבי חנינה° , אמרו בשם °רבי . ^ב_טומעלין _קושרים בנות אזנים בשבת. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ב_טזעין שמרדה, מרפאין אותה בשבת. תמן אמרין בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מכה בגב ידים ורגלים ^ב_יזסכנה. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אהן סומקא _{שסביב הפצע ויש אומרים בעין}, סכנה. אמר רבי אבין° לוקטין _{מוציאים} לו עוקץ עקרב בשבת. רב° _{אבא בר אייבו} אמר לתת ^ב_יחחמרא לבר מעינא, שרי _{לתת יין מחוץ לעין מותר}. לגיו מן עינא _{לתוך העין} אסור. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, אהן רוק תפל, אסור לתת לעין בשבת. מינה את שמע מה מותר לעשות לחזזיתה _{שחין באזור העין שרפואתו על ידי יין או רוק}. רבנן דקיסרין אמרין, הדא אורדענה סכנה. אמר רבי חזקיה עכייה° בשם רבנן דקיסרין. הדא עכשמוניתא סכנה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° . הדא גומרתא סכנה. אמר רבי ירמיה° . נותנין עליה חמץ בפסח. ההן דבלעה עצם, שרי מיפקתיה בשובתא. אמר רבי יוסה° _אסי. מתניתין אמרה כן. דתנן, ^ב_יטמחט של יד ליטול בה את הקוץ. דאי לא כן, מה בין קוץ ומה בין בלע? וההן דעיינה _{להוציא דבר שנכנס לעין}, שאלון לרבי ירמיה° אמר לון, הא רבי אבא° קומיכון. שאלון ליה ושרא. אמר לון אוף אנא שרי. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ההן ציפדונה סכנה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} מטתיה כן. והוה מיתסי קומי ברתיה דדמיטינוס _{שר העיר} דטיבריא. בערובתא דשבתא בפתי רומשא _{סמוך לשקיעה} סליק לגבה. אמר לה מיצרך אנא כלום למחר? אמרה ליה לא. ואין צרכת, סב גלעינן דתמרא בפלגיהן יקידן _{חצי שרוף}. ואית דאמרין דנקלבס, ועור דסערין _{קליפה של שעורה}, וצואה דמיינוק _תינוק יבישא,שחוק וטפול _ומרח ולא תימא קומי בר נש. למחר עאל ודרשה בציבורא. אית דאמרין דחנקת נפשה. ואית דאמרין דאיתגיירת. את שמע מינה תלת. את שמע מינה ההן ציפדונה סכנה. ואת שמע מינה דכל שהוא מן השפה ולפנים מרפין אותו. ואת שמע מינה ההוא דאמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אם היה הגוי ^ב_כרופא נאמן מותר. רבי יהושע בן לוי° הוה ליה קילום. הורין ליה רבי חנינא° _{בר חמא} ורבי יונתן° מישחוק תחלוסין בשובתא, ומיתן גו חמרא עתיקא, וישתי ולא יסכן. בר בריה הוה ליה בלע _{עצם בגרון}. אתא חד בר נש ולחש ליה ואינשם. כד נפיק אמר ליה, מאן לחשתה ליה? אמר ליה מילה פלן _{שם עבודה זרה}. אמר לו נוח הוה ליה אילו הוה מיית ולא כן. והוות ליה כן _שמת (קהלת י ה) כשגגה שיוצא מלפני השליט. אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יונתן° . בכל מתרפין ^ב_כאחוץ מעבודת כוכבים ומזלות וגילוי עריות ושפיכות דמים. רבי פינחס° בעי, עד כדון כשאמר לו הבא לי עצים מעבודת כוכבים ומזלות והביא לו. אמר לו הבא לי עלים סתם, והביא לו מעבודת כוכבים ומזלות מהו? נישמעינה מן הדא. רבי יונה° הוה ליה צמרמורין, אייתון ליה מן זכרותה דדורי _{עבודה זרה שמוציא מים מזכרותיו} ושתה. °רבי אחא אייתון ליה ולא שתה. אמר רבי מנא° _{בן יונה}, אילו ידע רבי יונה° מנין הוה, לא שתה. אמר רבי חונה° . מתניתא אמרה כן שאין מתרפין מגילוי עריות. ותני כן, לפיכך הותר מכלל שבת, ולא הותר מכלל נערה מאורסה.

[דף יא עמוד א]

. מאי הותר מכלל שבת? לא להתרפות שפקוח נפש דוחה שבת ? ודכוותה לא הותר מכלל נערה מאורסה אפילו להתרפות. לא סוף דבר בשאמר לו הבא לי אשת איש. אלא אפילו לשמוע את קולה. כהדא, חד בר נש רחם איתתא ביומי דרבי אלעזר° _{בן פדת} וסכן. אתון שאלון ליה מהו תיעבור קומוי וייחי. אמר, ימית ולא כן. מהו ישמע קלה ולא ימות. אמר, ימית ולא כן. מה הוות. רבי יעקב בר אידי° ורבי יצחק בר נחמן° . חד אמר אשת איש. וחורנה אמר ^ב_כבפנויה. מאן דאמר אשת איש ניחא. ומאן דאמר פנויה, והא בר כיחא נגרא, רחם איתתא ביומוי דרבי אלעזר° _{בן פדת} ושרא ליה? כאן בפנויה וכאן באשת איש. ואפילו תימר כאן וכאן בפנויה. תיפתר שנתן עיניו בה עד שהיא אשת איש. ואית דבעי מימר, איתא רבה הוות _חשובה ולא מנסבא ליה. וכל מה דהוא מעבד, באיסור הוה מעבד. בגין כן אסר ליה. אמר רבי חנינא° _{בר חמא}, מתניתין אמרה כן, שאין מתרפין משפיכות דמים. דתנינן תמן. אשה המקשה לילד, המילדת מוציאה את העובר אברים אברים. ^ב_כגיצא רובו, אין נוגעין בו. שאין דוחין נפש מפני נפש. _{אבל לאם מותר מדין הקם להרגיך}. לא סוף דבר בשאמר לו הרוג את פלוני. אלא אפילו חמוס את פלוני. דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו. תני, ישראל בעובד כוכבים ומזלות מותר _להרוג עובד כוכבים ומזלות בעובד כוכבים ומזלות אסור. רב חסדא° בעי. מה ^ב_כדלהציל נפשו של גדול בנפשו של קטן? התיב רבי ירמיה° . ולא מתניתין היא? דתנן, יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש. אמר רבי יוסה בי רבי בון° בשם רב חסדא° . שנייא היא תמן, שאין את יודע מי הורג את מי. _{מי הרודף ומי הנרדף}. מעשה ב°רבי אלעזר בן דמה שנשכו נחש, ובא יעקב איש כפר סמא _{שהיה מין} לרפותו, ^ב_כהולא הניח לו °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. אמר לו °רבי אלעזר בן דמה . אני מביא ראייה שמותר שירפאני. לא הספיק להביא ראייה עד שמת בן דמה. אמר לו °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. אשריך בן דמה שיצאת בשלום מן העולם, ולא פרצתה גדירן של חכמים. דכתיב (קהלת י ח) ופורץ גדר ישכנו נחש. ולא נחש נשכו? אלא שלא שלא ישכנו נחש לעתיד לבא. ומה הוה ליה למימר להוכיח שמותר? כתיב (ויקרא אחרי מות יח ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. תנן, ואין מסתפרין מהן בכל מקום, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים. ברשות הרבים מותר, אבל לא בינו לבינו. תני, המספר לנכרי מספר ^ב_כועד שמגיע לבלורית. וכיון שמגיע לבלורית, הרי זה מושך את ידיו, שדרכם להקדיש אותה לעבודה זרה. המסתפר מן הנכרי, הרי זה רואה במראה שהגוי יבין שחושד בו. ^ב_כזמן הכותי, אינו רואה במראה שזה דרך נשים ורק בסכנה התירו. התירו לבית °רבי שיהו רואין, שהיו זקוקין למלכות. שלשה דברים התירו לבית °רבי . שיהו רואין במראה, ושיהו מספרין ^ב_כחקומי _{להשאיר קוקו מאחור} כמו הגוים, ושילמדו את בניהן יוונית, שהיו זקוקין למלכות. חד גיור הוה ספר קדם שהתגייר. והוה איצטרולוגוס, והוה חמי _וראה באיצטרולוגיא דידיה, דיהודאי שפכין את דמיה, ולא חוון אלא דם מגיירתיה _{ולא התכוונו אלא דם} של המילה. וכד הוה יודאי אזל בעי מיספרה גביה, קטיל ליה. כמה קטל? °רבי אלעזר בר יוסי אמר, שמונים. רבי יוסי בי רבי בון° אמר, שלש מאות. ובסוף נתפללו עליו וחזר לסורו _{שלא רצו גר כזה בניהם}. תני נכרי שמוכר ספרים תפילין ומזוזות

[דף יא עמוד ב]

אין לוקחין ממנו. והתני מעשה בנכרי אחד בצידן שהיה מוכר ספרים תפילין ומזוזות. ובא מעשה לפני חכמים ואמרו, מותר ליקח ממנו? אמר רבי שמואל בר נתן° בשם רבי חמא בר חנינה° . בגר שחזר לסורו מפחד, אבל בסתר קיים את התורה

ירושלמי עבודה זרה, פרק ב, הלכה ג

מתני’: אילו דברים של נכרים אסורין, ואיסורן איסור הנאה. ^ב_כטהיין ^ב_לוהחומץ של נכרים שהיה מתחילתו יין. ^ב_לאוחרס אדרייני, ועורות לבובין. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. בזמן ^ב_לבשהקרע שלו עגול, אסור. ומשוך, מותר. ובשר הנכנס לעבודה זרה, מותר. והיוצא אסור, מפני שהוא זבחי מתים, דברי °רבי עקיבא _{בן יוסף}. ההולכים ^ב_לגלתרפות, אסור מלשאת מלתת עמהן. והבאין מותרין:

גמ’: אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי יהושע בן לוי° , אם היה היין מתוק או מר או ^ב_לדחד _חריף, אין בהן משם גילוי. אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . החד והמר והמתוק, אין בהן לא משום גילוי, ולא משום יין נסך. רבי סימון° מפרש. החד _כגון קונדיטון. והמר _כגון פסתינון. והמתוק _כגון חמרא מבשלא _{יין מבושל}. רבי יהושע בר זידל° הוה ליה חמרא מבשלא שנתייחד ברשות גוי. שאל לרבי ינאי בי רבי ישמעאל° אמר לו. לא כן אמר רבי שמעון בן לקיש° , מתוק אין בו לא משום גילוי ולא משום יין נסך? רבי ינאי ברבי ישמעאל° איבאש _חלה. סלקין לגביה _{הלכו אליו} רבי זעירא° ורבי הושעיה° ורבי בון בר כהנא° ורבי חנניא חבריהון דרבנן° מבקרתיה. חמון לרבי יהושע בר זידל° יתיב. אמרין, הא מרא שמועתא והא מרא עובדא _{הנה גם בעל השמועה וגם בעל המעשה}, אתון ושאלון ליה. אמר לון רבי ינאי בי רבי ישמעאל° . כן אמר רבי שמעון בן לקיש° , מתוק אין בו לא משום גילוי ולא משום יין נסך. אמר לו רבי זירא° דילמא מן אילין דריש לקיש דהכין הכין _{אולי זה מהדברים שריש לקיש אמר בדרך ספק ללימוד}? אמר לו לא, לעובדא. וסמכון עלוי. כד נחתון _כשחזרו, קם רבי אילא° _אילעא עם רבי בון בר כהנא° . אמר לו. אילולי דאתון מרחמין שמועתא _{אלמלא שאתם אוהבים דברי אמוראים}, ולא מתניתא היא? דתני רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. יין מבושל של גוים, למה אסור? מפני שהיה מתחילתו יין. חומץ של גוים מפני מה הוא אסור? מפני שהיה תחילתו יין. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, מתניתא אמרה כן דתנן, היין והחומץ של גוים אסור שהיה מתחילתו יין. רבי אימי° _{אמי בן נתן} הוה ליה אורחין. אמר לון, אילולי דאיתגלי חמרא מבשלא דידי, הוינה משקי לכון מיניה _{אם לא היה היין המבושל שלי מתגלה הייתי משקה אותכם ממנו}. אמר לו רב ביבי° איתיא ואנא שתיי _{תביא ואני אשתה}. אמר מאן דבעי ימות, ייזול וימות גו בייתיה _{מי שרוצה למות שילך למות בבית שלו}. בר יודני איגלי קונדיטון דידיה. אתא שאל לרבנן, אמרין ליה אסור. ולא כן אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי יהושוע בן לוי° , החד והמר והמתוק אין בהן משום גילוי? רבנן דקיסרין אמרי בשם רבי חייא בר טיטס° , היין החריף שאמרו שאין בו גילוי, בההיא דשחיק חד לתלתא פילפלין. בעון קומי רבי אבהו° יין שנתבשל שנתגלה מהו אמר לון קרינה _{יין מתוק מטבעו} צריכה _{היה ספק}}} ל{{אמורא-ירו"מ _{רבי יוחנן}, ואתון שאלון לי על מבושל שהוא הרבה יותר מתוק ? כל שכן שהוא מותר. עאל שאל לרבי יצחק° _{בר אבא}, אמר לו אסור. אינהר _נזכר רבי אבהו° שלאחר שהסתפק אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} קרינה אסור _{ממילא יש מקום להסתפק במבושל}. רבי יעקב בר אחא° ורבי אימי° _{אמי בן נתן} אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. אם היה נכנס ויוצא מותר ואין _{לחשוש לגילוי}. בר נטוזא איתגלי ליה גיגיתיה. אתא שאל לרבי אבא בר ממל° , אמר לו. אם היה יוצא ונכנס מותר. רבי יעקב בר אחא° ורבי אימי° _{אמי בן נתן} אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. אם היה ^ב_להישן מותר. רבי חנניא° ורבי יהושע בן לוי° . חד אמר, ישן מותר. וחרנא אמר, ישן אסור. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. ומסתברא דאמר רבי חנינא° _{בר חמא} ישן מותר. דבכל אתר רבי אלעזר° _{בן פדת} סמיך לרבי חנניא° . רבי יוסי בן שאול° משתעי אהן עובדא _{סיפר מעשה זה}.

[דף יב עמוד א]

חד איתתא הוות רחמנא מצוותא סגיא _{אשה אחת אהבה מאד לעשות מצוות}. חד זמן, סליק גבה חד מיסכן, יהבת קומוי מיכול _{פעם אחת בא אצלה עני ונתנה לו לאכול}. כי אכל, ארגשת בעלה איסלק _{הרגישה שבעלה בא}, יהבתיה גו עיליתא _{שמה אותו בעליה}. יהבת קומי בעלה דייכיל , אכל נם ודמך ליה _נרדם. אתיא חיוויא _{בא נחש} אכל מן מה דהוה קומיה. והוה העני מסתכל ביה. מן דאיתער, קם בעי מיכול מן מה דהוה קומיה. שרי ההוא דעיליתא מילולי ביה _{התחיל זה שבעליה לאמר לו שלא יאכל}. הדא אמרה ישן אסור. אם אסור, איך אותו אדם ביקש לאכול ? בור הוה. ואין האשה אסורה על בעלה משום יחוד? מכיון דלא חשיד על הדא, לא חשיד על הדא. שאם היה נואף היה רוצה שבעלה ימות שנאמר, (יחזקאל כג לז) כי נאפו ודם בידיהם. מעשה בטבח אחד בציפורין שהיה מאכיל ישראל נבילות וטריפות. פעם אחת שתה יין בערב שבת, ועלה לגג ונפל ומת והיו כלבים מלקקים בדמו. אתון שאלו לרבי חנינא° _{בר חמא} מהו מירמיתי מן קמיהון? אמר לון כתיב (שמות משפטים כב ל) ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו וזה היה גוזל את הכלבים ומאכיל את ישראל ארפינון _{עזבו אותם} דמדידהון אינון אכלין. מעשה בחסיד אחד שהיה מלגלג בגילוי יין. פעם אחת לקה בדלקת _{מחמת ארס שהיה במשקה}, וראו אותו יושב ודורש ביום הכיפורים וצלוחית של מים בידו. חד בר נש איגלי לה גרב דחמר _{חבית יין}, אזל בערובא צומא רבא למישפכיניה _{הלך בערב יום כיפור לשפוך אותו}. חמתיה חד אמר לו, הביה לי נשתייה _{ראה אותו אחד אמר לו תן לי ואשתה אותו}. אמר לו לאו מגלי הוא? אמר לו הביה לי, ומרי דצומא ליקום _{ואדון הצום יעזור}. לא איספק משתייה עד דאיתחלחל. אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייא בר אבא° . כל הארסין מעלין חטטין, ואירוס דנחש ממית. אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}, אין נשאלים על הגילוי ובכל ספק צריך להחמיר. רבי ירמיה° שאל לרבי זירא° . איך יתכן שרבי ירמיה° שהוא מריה שמועתא שלא שואלים על גילוי שאל ליה? _{הרי הוא שאמר שאין נשאלין} מתנמנם היה. רבי זעירא° הוה יתיב אייכול והוה דמיך.יהב ידיה על תומנתא _{כלי יין קטן} כדי שלא יאסר משום גילוי. כשקם אמר לון אדלקין בוצינא. אדלקון ואשכחון שפופינא שהוא דומה לשערה כריך עלה. אמר ליה, רשיעא לא הוינא זהיר בך ואף על פי כן לא הועלתי והיין אסור. אמר רבי אמי° _{בן נתן}. צריכין למיחוש למה דברייתא חששין. אסור למיתן בר נש פריטין גו פומא _{לא יתן מטבעות בפיו} ותבשילא תותי ערסא _{תבשיל תחת המיטה}. פיתא ^ב_לותחות שיחיא _{בית השחי}. מיצא _{להשאיר סכין תקוע} סכינא גו פוגלא _{בתוך צנון}. סכינא גו אתרוגא _{בתוך אתרוג}}} _{שלא ידרכו עליו בטעות}. אמר {{אמורא-ירו"מ _{רבי יוסי בי רבי בון} כל זיעה דנפקא מבר נש, סם המות הוא, חוץ מזיעת הפנים. כד שאלון לרבי יונתן° האם להקפיד, אמר לו. ערבא דנפשך אנא? אמר רבי ינאי° _הכהן. כדאי להקפיד אין קטא, קטא שיחור _{שאם יקפיד מפסיד פחם}}}. ואין אובד אובד מרגלית _{ואם לא יקפיד יכול לאבד את חיו}. אמר {{אמורא-ירו"מ _{רבי שמעון בן לקיש}. אילו זבנת גרמך _{אילו מכרתה עצמך} ללודין _{שהיו אוכלי אדם}, הוה מזבין להון _{הייתה מוכר להם} בדמין יקרין. והכא בדמין קלילין. רבי אסי° ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרו בשם °בן בתירה . יין נסך שנפל לבור. ימכר כולו לנכרי, חוץ מדמי יין נסך שבו. דסבר כ°רבן שמעון בן גמליאל . אמר רבי אסי° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}

[דף יב עמוד ב]

סתם יינו של נכרי אסור, ואינו מטמא. הפקיד יינו אצלו. אסור בשתייה, ומותר בהנאה. רבי זעירא° בעא קומי רבי יסא° _אסי. מה שהתרתה בהנאה, האם זה דווקא במייחד לו מקום ? אמר לו אפילו במפקיד סתם. כי אתא רבי אבהו° , אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. שלש יינות הן. שראה נכרי מנסכו וודאי דינו כתקרובת עבודת עבודת כוכבים ומזלות, ^ב_לזומטמא טומאה חמורה ^ב_לחכשרץ. סתם יינו של נכרי ^ב_לטאסור, ואינו מטמא. הפקיד יינו אצלו בחותם אחד, אסור בשתייה ^ב_מומותר בהנאה. אמר רבי ירמיה° קומי רבי זעירא° . חמי _ראה מה אמר. לא אמר, אלא בחותם. הא בלא חותם, אסור בשתייה ובהנייה. הורי רבי אלעזר° _{בן פדת} שמה שהתירו בהנאה זה דווקא ^ב_מאבמייחד לו מקום, אבל אם הפקיד סתם, אסור אף בהנאה. והוה רבי זעירא° חדי _שמח בה _{שנפשט לו הספק שהוא שאל את רבי אסי° מה אמר רבי יוחנן° בר נפחא}. תמן תנינן. המפקיד פירותיו אצל נכרי, ^ב_מבכפירותיו. שהנכרי מחליף. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר, דמאי. שמא החליף בשל ישראל אחר. רבי חנניה° בעא קומי רבי מני° מה שאמרנו שהמפקיד פירות אצל העובד כוכבים ומזלות הרי הם כפירותיו. מה הכוונה ? האם כפירותיו ממש, שהם טבל גמור ופוטר טבל ברור במקום אחר ? אמר ליה, וכי נאמר שהם טבל לכל דבר ? לא אמרו שהם טבל, אלא לחומרה ולא על יאות הוה רבי חנינה° מתרס לקיבליה. דפשיטה שלא אמרו אלא לחומרה. הפקידו אצלו בחותם אחד. רבי חנניה° ורבי מנא° _{בן יונה}. חד אמר, אסור. וחד אמר מותר. מה פליגין? בהנאה. אבל בשתייה, דברי הכל אסור. רב° _{אבא בר אייבו} אמר. חבי"ת, אסור. חמפ"ג, מותר. חבי"ת חתיכת דג שאין בה סימן. ^ב_מגבשר, ^ב_מדיין, ^ב_מהתכלת, אסור בחותם אחד. חמפ"ג חלתית ^ב_מוומוריס פת וגבינה, מותר בחותם אחד. אמר רבי יודן° לטעמיה דרב° _{אבא בר אייבו}, כל שאיסורו מגופו, אסור בחותם אחד. כל שאיסורו על ידי תערובת, מותר בחותם אחד. רבי יעקב בר אחא° רבי שמעון בר אבא° ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רבי חנינה° ורבי אבא° ורבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ורבי זעירא° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° . הכל מותר בחותם אחד, חוץ מן היין וחרס אדריני. אמר רבי זעירא° בשם רבי ירמיה° , הלכה כ°רבי מאיר . הא דתני. חרס אדרייני אסור, ואיסורו איסור הנייה דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, אין איסורו איסור הנייה. חרס אנדריאני ל°רבי מאיר , מהו לסמוך בו את המיטה ? רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר מותר. ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר אסור. רבי ירמיה° בעא קומי רבי זעירא° . אהן בגד דתנינן בגד שצבעו בקליפי ערלה יידלק, מהו לסמוך בו את המיטה ?

[דף יג עמוד א]

ואיקפד לקיבליה. אמר ליה. אפילו כמאן דאמר תמן גבי חרס הדריאני מותר, הכא אסור. דתמן, אין איסורו ניכר. ברם הכא, איסורו ניכר. ומהו לסמוך בו את המיטה רבי אלעזר° _{בן פדת} אמר מותר ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר ^ב_מזאסור:. תנן, ועורות לבובין. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. בזמן שהקרע שלו עגול, אסור. ומשוך, מותר. אמר רבי ירמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל . כיצד הוא עושה _{איך דרך עובדי עבודה זרה לעשותם}? קורעה עד שהיא בחיים, ומוציא לבה לעבודה זרה. כיצד הוא יודע אם נעשה מחיים או לאחר מיתה ? אמר רבי הונא° . בשעה שקורעה עד שהיא בחיים, הוא נסלל ונעגל. לאחר שחיטה, הוא נמשך. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. מזה שאמר שאם קרע את העור בהיותה בחיים לעבודה זרה, הבהמה נאסרת, שמע מינה שחט בה סימן אחד, אף על גב דאת אמר אין דבר שיש בו רוח חיים נאסר, _{זה דווקא אם לא עשה בה מעשה כגון שהשתחווה לה}. אבל הכא נאסר, _{שעשה בה מעשה גדול}. תנן, ובשר הנכנס לעבודה זרה מותר. רבי אבא° ו רבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} מתניתין, להוציא מדברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, סתם ^ב_מחמחשבת נכרי לעבודה זרה וכבר בשחיטה נאסר בהנאה. תנן, והיוצא אסור. אמר רבי אבינא° בשם רב ירמיה° . ^ב_מטבשהכניסו לפנים מן הקנקלין _{מחיצה שלפני העבודה זרה}. אבל אם לא הכניסו לפנים מן הקנקלין, אף היוצא מותר. במה דברים אמורים ? בעבודה זרה שיש לה קינקלין. אבל בעבודה זרה שאין לה קינקלין, כל הבית ידון לשם קינקלין. תנן, ההולכין בתרפות. מאי בתרפות? אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ההולכין בתוריבס. שמוליכין עבודה זרה גדולה אצל עבודה זרה קטנה. אית תניי תני תרפות. אית תניי תני תרבות. מאן דאמר תרפות, מלשון תרפים. ומאן דאמר תרבות, מלשון תוריבס. תנן, והבאין מותרין. אמר רבי אבינא° בשם רב ירמיה° . בשאין חזירתן כהליכתן. שניכר הדבר שאינם הולכים לשוב לעבודה זרה, כגון שבדרך אל אותו מקום הלכו בחבורה, וכשחוזרים הולכים ביחידות אבל אם היתה חזירתן כהליכתן, אף הבאין ^ב_נאסורין שמא דעתם לחזור

ירושלמי עבודה זרה, פרק ב, הלכה ד

מתני’: נודות הנכרים וקנקניהם, ויין ישראל כנוס בהן, אסורין. ואסורן איסור הנאה, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ^ב_נאאין איסורן איסור הנאה:

גמ’: נודות הנכרים ^ב_נבגרודות _חדשות, הרי אילו מותרות. זפותות _{אפילו חדשות}, הרי אילו אסורות, _{שדרכן לתת יין לתוך הזפת להפיג טעמו}. נכרי עובדן ודובבן _{מתיך ומורח את הזפת}, אם ישראל עומד על גביו, כונס לתוכן יין ואינו חושש. וחש לומר שמא ניסך הוא _{את היין של הישראל שהולך לערב בזפת}? אמר רבי אבא° . אינו מצוי לנסך על גבי דבר מאוס. מעתה אפילו אין ישראל עומד על גביו? אני אומר שמא החליף _{את היין שנתן לו ישראל לערב בזפת ביין נסך שהביא מביתו}. וקנקני נכרים

[דף יג עמוד ב]

חדשות מותרות, אף על פי שהן זפותות. ישנות אסורות, אף על פי שאינן זפותות. הכא גבי קנקנים את אמר זפותות מותרות, והכא גבי נודות, את אמר זפותות אסורות? אמר רבי אבהו° . אני עמדתי על זפתן של קנקנים, ואין נותנין לתוכן יין או חומץ בשעה שזופתין אותן. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבנן. יין שאסור בשתייה ומותר בהנאה, _{כגון יין של ישראל שהפקיד אצל נכרי}. נכנסו לתוך קנקנים, נעשו הקנקנים כיין. פינהו וכנס לתוכה יין אחר. נעשה יין כקנקנים. פינהו וכנס לתוכו יין אחר. היין אסור, והקנקנים מותרין. אם עירה יין בפעם הרביעית, מותר גם בשתייה. ולמה אמר שנתן בקנקנים יין שאסור בשתיה ומותר בהנאה, ולא אמר שנתן בתוכם סתם יינם ? בגין ד°רבי מאיר אמר סתם יינם אסור בשתייה ובהנייה, ואם יתן אותם בקנקנים, גם הקנקנים יאסרו בהנאה. אמר רבי אבא° . כשהלך °רבי עקיבה לזיפורין, אתון שאלין ליה. קנקנים של נכרים, במה היא טהרתן? אמר מזו לימדתי עליהם שדי בקילוף הזפת. דמה אם בשעה שאינן זפותות, את אומר מותרין. בשעה שהן זפותות אלא שנתקלפה זיפתן, לא כל שכן? וכשבאתי אצל חבירי אמרו, על ידי זפת הן בולעות. שהיין שנבלע בזפת חודר לתוך הקנקן, ולא יועיל קילוף הזפת. כנס הנכרי לתוכן יין, ישראל כונס לתוכן מים, וחוזר וכונס לתוכו יין ואינו חושש _{וצריך עירוי שלוש פעמים}. כנס הנכרי לתוכן ציר או מורייס, ישראל כונס לתוכן יין מיד, שציר או מוריס מבטל טעם האיסור. כנס הנכרי לתוכן יין, ישראל כונס לתוכן ציר או מורייס. וחוזר וכונס לתוכן יין ואינו חושש. רבי יוחנן° _{בר נפחא}, נפק לפגטי _פרדס דרבי יודן נשייא° לעכו. אתון שאלון ליה. קנקנים, במה הוא טהרתן? אמר, מזו לימדתי עליהם. מה אם בשעה שכנס נכרי לתוכו ציר או מורייס, ישראל כונס לתוכן יין. _{על המשך דבריו של רבי יוחנן° בר נפחא יש מחלוקת}. רבי יסא° _אסי אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, _{שהמשך הדברים היה כך} בשעה שמכניסן לאור, לא כל שכן? רבי חייה° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בשעה שמשחיל _מקלף את זיפתן, לא כל שכן? וכשמכניסן לאור קיימין אינון _{הרי חלקם ישבר}? אין קמין קמין. ואי לא הפסיד קנקניו. קנקנים שאינן זפותות. רבי אסי° אמר אסורות. רבי אמי° _{בן נתן} אמר מותרות. רבי יעקב בר אחא° אמר, רבי אסי° מקשי. איך רבי אמי° _{בן נתן} התיר ? וכי אנן אמרין דאהן כוזא _כד לא בלע? רבי אבא° אמר. רב ששת° שאיל. מאן אנן אמרין, האין דהון _כלי של מימי רגלים לא בלע? רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בר אחא° אמרו בשם רבי חנינה° . קנקני נכרים, ^ב_נגממלאן מים שלשה ימים מעת לעת. רבי יעקב בר אחא° אמר. רבי אסי° מקשי. ועבדין כן למעשה ומותר ? רבי יוסי ממלחייא° אעיל עובדא קומי רבי מנא° _{בן יונה בקנקן של נכרים שהחליפו בו מים שלושה ימים ונתן לתוכו יין}. אמר לו, אם לשעבר, שרי. הא לכתחילה אסור. רבי ירמיה° אזל לגובלנה. הורי באילין פיתרייא רברבייא _{כוסות גדולים}, ממלא אותן מים ג' ימים מעת לעת.

[דף יד עמוד א]

ארמייא איתבזעת זיקיה _{נקרע נוד היין שלו}, וקיבל ישראל את יינו גו דידיה. אתא עובדא קומי רבנן, אמרי, ממלא אותן מים שלשה ימים מעת לעת. רבי יסא° _אסי אזל לצור. חמא יתהון זפתין זיקוקין זעירין, וישראל זבנין. _{ראה את הגויים מזפתים נודות קטנים וישראל קונים מהם} אמר, מאן שרא לכון _{מי התיר לכם}? שאלון לרבי יצחק° _{בר אבא} ולרבי מני° , ואסרן:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ב, הלכה ה

מתני’: החרצנים והזגין של נכרים אסורין. ואיסורין איסור הנאה, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים. ^ב_נדלחים, אסורין. יבישין, מותרין:

גמ’: אמר רב ששת° בשם רב° _{אבא בר אייבו} לחים אסורין, אפילו בהנאה. יבישין מותרין, אפילו ^ב_נהבאכילה. והא תנינן לוקחין גת בעוטה מן הנכרי, אף על פי שהוא נוטל את הענבים בידו ונותן לתפוח, שאינו נעשה יין נסך, עד שירד לבור, ומדוע אסר רב° _{אבא בר אייבו} חרצנים וזגים כשהם לחים בהנאה ? אמר רבי אבא° בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}, בחרצנים וזגים שנפלו לתוך הבור _{של יין נסך} היא מתניתא. תמן תנינן. חרסין שנשתמש בהן משקין טמאין, ונפל לאויר התנור והוסק, התנור טמא. שסוף המשקה לצאת. וכן בגפת ^ב_נוחדשה. אבל בישנה, טהור. אי זו היא חדשה? בתוך שנים עשר חדש. אי זו היא ישנה? לאחר שנים עשר חדש. הכא נמי כן.

ירושלמי עבודה זרה, פרק ב, הלכה ו

מתני’: המורייס, והגבינה, ותירייקי, של נכרים אסורין. ואיסורן איסור הנאה, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, אין אסורין איסור ^ב_נזהנאה:

גמ’: תנן התם. יין למורייס, °רבי מתיר מפני שמשביח את המוריס. ו°רבי אלעזר בי רבי שמעון אוסר, לפי שאינו אלא להעביר את הזוהמה ונמצא מאבד את התרומה. לפיכך אם עבר ונתן, °רבי אוסר לזרים, _{אם אין מאה כנגד התרומה}. °רבי אלעזר בי רבי שמעון , מתיר לזרים. רבי מנא בר תנחום° בעי. כדברי מי שהוא מתיר לזרים, מורייס הנכרי למה הוא אסור הרי היין בטל ? אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייה בר אבא° , משום תבשילי נכרים. והתני אומן מותר. _{שאינו מוסיף יין}, שאינו אומן אסור. אומן מותר, לא בשאין מבושלין ? ודכוותיה, שאינו אומן אסור, אפילו שאינן מבושלים. ואמר רבי יוחנן בר מרי° . מאי כדון? _{לעולם היין בא להסיר את הזוהמה, ומה ששאלת אם זה לא אוכל מדוע אסור}? את שהוא ליטול את הזוהמא והוא אסור מחמת עבודה זרה אסור. הדא אמרה, הנאת עבודה זרה אסורה והנאת תרומה מותרת. אמר רבי יוחנן בר מדייא° אפילו כדברי מי שהוא אומר אומן מותר, ובלבד ביודע שלא נתן שם יין. תנן, אין מבשלין יין של תרומה, מפני שהוא ממעיטו. °רבי יהודא מתיר, מפני שהוא משביחו. מאי ממעיטו ? רבי אלעזר° _{בן פדת} ורבי יוחנן° _{בר נפחא}. חד אמר מפני שממעטו ממדתו וחד אמר מפני שממעטו משותיו _{שלא הכל שותים מבושל}. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דתנינן תמן תורמין יין שאינו מבושל על שאינו מבושל. ואין תורמים ממבושל על שאינו מבושל, שאין תורמים מן הרע על היפה, דברי °רבי יהודה _{בר עילאי משמע שלשיטתו יין מבושל גרוע מהחי}. והתנינן, אין מבשלין יין של תרומה, מפני שהוא ממעיטו. °רבי יהודא מתיר, מפני שהוא משביחו ? ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מחלפה שיטתה ד°רבי יהודה _{בר עילאי}. ואמר רבי אלעזר° _{בן פדת} אינה מחלפת תמן בכהן שמותר לו לבשל תרומה שבישול משביח. וכאן בבעלים שאף שבישול משביח אסור לו לבשל שחוששים שמא יפריש לפי הכמות אחר שפחת. הוי דרבי יוחנן° _{בר נפחא} הוא דאמר מפני שממעטו משותיו.

ירושלמי עבודה זרה, פרק ב, הלכה ז

מתני’: אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. שאל °רבי ישמעאל _{בן אלישע} את °רבי יהושע _{בן חנניה} כשהיו מהלכין בדרך. מפני מה אסרו גבינת הנכרים? אמר לו, מפני ^ב_נחשמעמידין אותה בקיבת נבילה. אמר לו

[דף יד עמוד ב]

והלא קיבת העולה, חמורה מקיבת הנבילה. ואמרו כהן שדעתו יפה, שורפה חיה. ולא הודו לו, אלא אמרו, לא נהנין ולא מועלין. חזר ואמר לו, מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי עבודה זרה. אמר לו. אם כן, למה לא אסרוה בהנאה? השיאו לדבר אחר. אמר לו, ישמעאל אחי. היאך אתה קורא (שיר השירים א ב) כי טובים דודיך מיין _{בלשון זכר}. או כי טובים דודייך מיין _{בלשון נקבה}? אמר ליה. כי טובים דודייך. אמר לו, אין הדבר כן. שהרי חבירו מלמד עליו, לריח שמניך טובים:

גמ’: מפני מה גבינות בית אונייקי אסורים אף בהנאה ? רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בר אבא° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° . מפני שעגלים ששם, נשחטין לשם עבודת כוכבים ומזלות. שמע רבי יוחנן° _{בר נפחא} ואמר. יפה לימדנו °רבי , שהשוחט בהמה לעבודת כוכבים ומזלות, אפילו פירשה אסור. רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי. מצא בה טבעת מי אסירה ? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. טבעת בעינה היא. פירשה גופה היא. תמן תנינן, ביצת נבילה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק מותרת, ואם לאו אסורה, כדברי °בית שמאי . ו°בית הלל אוסרין אפילו אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק. מה טעמא ד°בית שמאי  ? גמורה הייתה עד שלא תתנבל ולא הוסיפה הביצה אחרי שנתנבלה התרנגולת כלום. אם הביצה אינה מוסיפה לגדול אחרי שנתנבלה התרנגולת מעתה אפילו אין כיוצא בה נמכרת בשוק תהא מותרת ? אם אומר את כן, נמצאת מתיר שלל של ביצים והם אסורים משום נבלה. _{וגזרינן על כל הביצים עד שיגמרו לפי שאין גבול אחר ברור שיאמרו שעד כאן אסור ומכאן מותר.} קא סלקא דעתין שביצים שנמצאו בתוך התרנגולת וקיבה _{חלב שנמצא בקיבה} של נבלה דינם שווה ששניהם היתר שנמצא בתוך איסור. אם כך קשה °בית הלל כמשנה הראשונה ו°בית שמאי כמשנה האחרונה ? דאמר רבי חייה בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בראשונה היו אומרים, אין מעמידין לא בקיבת הנבילה ולא בקיבת נכרי. חזרו לומר מעמידין בקיבת הנבילה, ואין מעמידין בקיבת נכרי. אמר רבי אבא בר זבדא° רבי שמואל בר רב יצחק° בעי, זו כדברי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ש°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר שמחשבת נכרי לעבודה זרה. ולכן סתם קיבת נכרי אסורה. כי אתא רבי אסי° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. בראשונה היו אומרים אין מעמידין לא בקיבת הנבילה ולא בקיבת נכרי. חזרו לומר, מעמידין בין בקיבת נבילה בין בקיבת הנכרי. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} לישן מתניתא מסייעא לרבי חייה בר אבא° שגם למשנה אחרונה אין מעמידים בקיבת נכרי דתנן, קיבת הנכרי ושל נבילה אסורה

[דף טו עמוד א]

כמשנה הראשונה. טריפה שינקה מן הכשירה קיבתה מותרת כמשנה האחרונה. כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה כמשנה האחרונה. מדוע כתב קיבת הגוי ושל נבלה? הרי שחיטת הגוי היא נבלה. אלא ודאי כוונתו לאמר שקיבת הגוי חמורה יותר. קיבת נבלה של ישראל אסורה משום נבלה ופרשה מותר, וקיבת נכרי אסורה משום עבודה זרה ואף פרשה אסור. אפי' דיסברון °בית שמאי ו°בית הלל כמשנה הראשונה, ביצה גידולי גופה קיבה ממקום אחר באת. ואתייא כיי דאמר רבי יוסי בי רבי בון° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מעשה בבנו של °רבי יהודה בן שמוע שבקעו להן זאיבים יותר משלשה מאות צאן, ובא מעשה לפני חכמים והתירו קיבותיהן. אמרו אף שביצת נבלה אסורה קיבה מותרת. דביצה גידולי גופה קיבה ממקום אחר באת לו. חברייה אמרי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים יותר מדברי תורה דכתיב (שיר השירים ז י) וחכך כיין הטוב שמעון בר אבא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים כדברי תורה דכתיב (שיר השירים א ב) כי טובים דודיך מיין. רבי אבא בר כהן ° אמר בשם רבי יהודה בר פזי° תדע לך שדברי סופרין חביבין יותר מדברי תורה שהרי °רבי טרפון אילו לא קרא קריאת שמע כלל, לא היה עובר אלא בעשה מפני שעבר על דברי °בית הלל שהיטה וקרא, נתחייב מיתה על שם (קהלת י ח) ופורץ גדר ישכנו נחש. תני °רבי ישמעאל _{בן אלישע} דברי תורה יש בהן איסור ויש בהן היתר ויש בהן קלין ויש בהן חמורין אבל דברי סופרין כולן חומר דתנינן תמן האומר אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור. ^ב_נטחמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב. אמר רבי חנינה° בשם רבי אידי° שאמר בשם רבי תנחום ברבי חייה° , חמורין דברי זקינים מדברי נביאים דכתיב (מיכה ב ו) אל תטיפו יטיפון לא יטיפו לאלה, לא יסג כלימות. שהקדוש ברוך הוא אמר לנביאים לא להטיף לישראל, כי אינם רוצים לשמוע. וכתיב (מיכה ב יא) אטיף לך ליין ולשכר. שהקדוש ברוך הוא מצווה לחכמים שיטיפו לישראל נביא וזקן למה הן דומין למלך ששילח שני סימנטירין _שליחים שלו למדינה על אחד מהן כתב אם אינו מראה לכם חותם שלי וסימנטירין _{כתב הרשאה} שלי אל תאמינו לו ועל אחד מהן כתב אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי וסימנטורין _{כתב הרשאה} שלי האמינו לו כך בנביא כתיב (דברים ראה יג ב) ונתן אליך אות או מופת ברם הכא (דברים שופטים יז יא) על פי התורה אשר יורוך. איכא דאמרי מפני מה גבינות בית אונייקי אסורים אף בהנאה ? רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בר אבא° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° מפני שרוב עגלים ששם נשחטין לשם עבודה זרה, שמע רבי יוחנן° _{בר נפחא} ואמר יפה לימדנו רבי שכן השוחט בהמה לעבודה זרה אפילו פירשה אסור. רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי, מצא בה בבהמה שנשחטה לעבודה זרה טבעת מותרת ולמה פרשה נאסר? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} טבעת בעיינה היא פירשה גופה היא. תנן, אמר לו והלא קיבת העולה, חמורה מקיבת הנבילה. ואמרו כהן שדעתו יפה, שורפה חיה. ולא הודו לו, מהו שורפה ? גמי לה _{גומע אותה}. וחכמים אומרים לא נהנים ולא מועלים. ואמאי לא מעל והרי נהנה ? רבי שמעון בן לקיש° אמר, משום שדומה למי ששותה בכוס מזוהם. הדא אמרה השותה בכוס מזוהם, לא נהנה ולא מועל. תנן, השיאו לדבר אחר. ומפני מה לא גילה לו? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מפני שמקרוב אסרום ולא רצו לגלות טעם גזרות חדשות שלא יבואו לזלזל בהם. ועוד ש°רבי ישמעאל _{בן אלישע} היה קטן באותה שעה ואין מגלים טעמים לקטן. אמר רבי חונייה° . רבי חמא בר עוקבא° מקשי. אם להפליגו בדברים היה מבקש, היה לו להשיאו בחמש השואות שבתורה שאין להם הכרע וניתן לפרשם לכאן או לכאן, ואילו הן שאת. ארור. מחר. משוקדים. וקם. בראשית בראשית ד ז) הלא אם תיטיב שאת. האם לשון שאת הוא סליחה. או שאת אם לא תיטיב. שלשון שאת היא עוון (בראשית ויחי מט ו) כי באפם הרגו איש, וברצונם עקרו שור ארור. או ארור אפם כי עז. האם הארור הולך על אפם, או על השור (שמות בשלח יז ט) ויאמר משה אל יהושע, צא הלחם בעמלק מחר. או מחר אנכי נצב על ראש הגבעה. (שמות תרומה כה לד) ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים. או משוקדים כפתוריה ופרחיה. (דברים וילך לא טז) ויאמר יי' אל משה. הנך שוכב עם אבותיך וקם. או וקם העם הזה וזנה. רבי תנחומא° _{בר אבא} מוסיף הדא (בראשית וישלח לד ז) ובני יעקב באו מן השדה כשמעם. או כשמעם, ויתעצבו האנשים. אמר רבי אילא° _אילעא. הטעם שלא ענה לו. מפני שיש דברים, שמשיקין עליהם את הפה. כמה דאת אמר (שיר השירים א ב) ישקיני מנשיקות פיהו. אמר רבי יצחק° _{בר אבא} כדכתיב (דברים דברים ד יד) ואותי צוה יי. אותי ואותי. נאמר לי דברים שנאמרו כדי שאמר לכם. ונאמר לי דברים, שנאמר בינו לבין עצמי. °רבי שמעון בן חלפתא ורבי חגי° אמרו בשם רבי שמואל בר נחמן° כדכתיב (משלי כז כו) כבשים ללבושך, ומחיר שדה עתודים.

[דף טו עמוד ב]

כבשים כתיב. הא כיצד? בשעה שתלמידין קטנים, כבוש לפניהן דברי תורה. הגדילו ונעשו כעתודים, גלה להם רזי תורה. ודא מסייעה למה דתני °רבי שמעון בן יוחאי כתיב (שמות משפטים כא א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. מה הסימה _מטמון הזאת אינה נגלית לכל בריה, כך אין לך רשות לשקע את עצמך בדברי תורה, אלא לפני בני אדם כשרין. שמחבבים ומייקרים אותה.

ירושלמי עבודה זרה, פרק ב, הלכה ח

מתני’: אילו דברים של עובד כוכבים ומזלות אסורין, ואין איסורן איסור הנאה. ^ב_סחלב שחלבו נכרי ואין ישראל רואהו. ^ב_סאהפת והשמן שלהם, ושלקות. °רבי ובית דינו, ^ב_סבהתירו בשמן. ^ב_סגכבשים שדרכן לתת בהן יין וחומץ, וטרית ^ב_סדטרופה, וציר שאין בה דגה _כלבית, והחילק, וקורט של חלתית, ומלח סלוקנתית. הרי אילו אסורין, ואין איסורן איסור הנאה:

גמ': חלב הנכרי למה הוא אסור? רבי אבא בר רב יהודה° ורבי סימון° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° חלב הנכרי למה הוא אסור? משום גילוי. ויעמיד? שהרי הארס לא נותן לחלב להתגבן. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° מפני האירס הנתון בין הנקבים. ותני כן שלשה אירסים הן אחד צף ואחד ^ב_סהשוקע ואחד דומה לשבכה. פעלייא הוון בחקליה איתגליית קולתא דמיא אשתון קמייא ולא מייתין ואנכון תננייני ומייתין אני אומר אירס שוקע היה. ביומוי דרבי ירמיה° איתגליין גיגייתיה דסדרא רובא _{בית מדרש הגדול}. אישתון קמייא ולא מיתו אינכון תינייני ומיתו אני אומר ארס שוקע היה. ותניא כן אבטיח שניקר ואכלו ממנו עשרה בני אדם וכן יין שנתגלה ושתו ממנו עשרה בני אדם אסור לוכל ולשתות אחריהן אני אומר אירס שוקע היה. אמר רבי ירמיה° חלב הנכרי למה הוא אסור? משום תערובת ^ב_סובהמה טמאה ותני כן ישראל ^ב_סזיושב בעדר והנכרי חולב ומביא לו ואינו חושש אף שאינו רואהו חולב. פיתן אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יונתן° פת מהלכות של עימעום _טישטוש היא אמר רבי יוסה° _אסי קשייתה קומי רבי יעקב בר אחא° . מהו מהלכות של עימעום? האם טשטשו את ההלכה להקל או להחמיר ? האם כך אנו אומרים. במקום שפת ישראל מצויה, בדין היה שתהא פת עובד כוכבים ומזלות אסורה. ועימעמו עליה והתירוה. או במקום שאין פת ישראל מצויה, בדין היה שתהא פת עובד כוכבים ומזלות מותרת. ועימעמו עליה ואסרוה? אמר רבי מנא° _{בן יונה}, ויש עימעום לאיסור? ופת לאו תבשילי עובד כוכבים ומזלות הוא? וכי כך אנו אומרים, במקום שאין תבשילי ישראל מצויין, בדין היה שיהו תבשילי עובד כוכבים ומזלות מותרין. ועימעמו עליהן ואסרום? אלא כיני. במקום שאין פת ישראל מצויה. בדין היה שתהא פת עובד כוכבים ומזלות אסורה. ועימעמו עליה ^ב_סחוהתירוה

[דף טז עמוד א]

מפני חיי נפש. רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי יעקב בר אחא° . הלכה כדברי מי שהוא מתיר. ובלבד מן הפלטר. ולא עבדין כן, שנהגו העם להחמיר. בשולי נוכרים. אמרון קומי רבי חייא רובא° . תני °רבי שמעון בן יוחי כתיב (דברים דברים ב ו) אוכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם, וגם מים תכרו מאתם וגומר. מה מים שלא נשתנו מברייתן, אף כל דבר שלא נשתנה מברייתו _{מותר ואם נשתנה מבריתו אסור}. התיבון הרי מוטלייה _{תערובת זרעי כרפס פשתן ותלתן שמיבשים אותם} ופנקריסים _{קפריסין} וקובטיות _כרתי ^ב_סטוקליות וחמין _מים שלהן הרי אלו מותרין. ניחא כולהן שהן יכולין להשרות ולהחזיר כמו שהיו. אבל קליות למה התירו ? הרי אינו חוזר לבריתו. אמר רבי יוסי בי רבי בון° בשם רב° _{אבא בר אייבו} כל אוכל שהוא נאכל חי ^ב_עכמות שהוא, אין בו משום תבשילי עובד כוכבים ומזלות. ויוצאין בו משום עירובי תבשילין. מה מקיים רבי חייא רובא° אוכל תשברו מאתם? באוכל תשברו אותם. דהאכלתו שברתו. שאם היה קשה עליך, באוכל תשברו. כמו שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם. ואם לאו, הכרע עליו כסף. אמרין כן הוה רבי יונתן° עבד. כד הוה חמי בר נש רב° _{אבא בר אייבו}, עליל לקרתיה, הוה משלח ליה איקרין _מתנות. מיי אמר? דאין הוה דין דיתום או דין דארמלה, נישכח אפין מפויסיה עלוי. מי אסר את השמן? רב יהודה° _נשיאה אמר דניאל אסר את השמן. דכתיב (דניאל א ח) וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך וביין משתיו. שתי משתיות אחד של יין ואחד של שמן. ולמה התירוהו ? °רבי אחא ורבי תנחום בר חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, ואית דאמרי לה בשם רבי יהושע בן לוי° . שהיו עולין עליו להר המלך למסוק כדי שיהיה שמן ישראל ונהרגין עליו שהיו שם חילות רומאים. ומי התירו? ^ב_עא °רבי ובית דינו התירו השמן. בג' מקומות נקרא °רבי יהודה הנשיא רבותינו. בגיטין דתנן, הרי זה גטך אם לא באתי מכאן ועד י”ב חודש, ומת בתוך י”ב חודש אינו גט. ותני עלה. ורבותינו התירו, דזמנו של שטר מוכיח עליו. ובסנדל דתנן, המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקיבה. ורבותינו העידו סנדל צריך צורת פנים וכל שאין לו צורת פנים טהור. ולמה לא קראו לו בית דין שרייא? שכל בית דין שהוא מבטל ג' דברים הוא נקרא בית דין שרייא. אמר רבי יודן בי רבי ישמעאל° . כיוון שבית דינו חלוק עליו בגיטין. יצחק בר שמואל בר מרתא° נחת לנציבין. אשכח לרבי שמלאי הדרומי° דיתיב ודריש. °רבי ובית דינו התירו בשמן. שמואל° _{בר אבא בר אבא} קביל עלוי ואכל. רב° _{אבא בר אייבו} לא אכל. אמר לו שמואל° _{בר אבא בר אבא}, אכול דאי לא כן, אנא כתיב עלך זקן ממרא. אמר לו, עד דאנא תמן אנא ידע דעירער עליה רבי שמלאי הדרומי° . ואינו בר סמכא לבטל גזרה זו. ענה לו שמואל° _{בר אבא בר אבא}, וכי אמר ליה בשם גרמיה? הרי לא אמר אלא בשם °רבי ובית דינו. ואטרח עלוי ואכל. רבי יוחנן° _{בר נפחא} בעי. ולא כן תנינן, ^ב_עבשאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמנין. ו°רבי ובית דינו מתירין מה שאסר דניאל וחבורתו? אלא רבי יוחנן° _{בר נפחא} כדעתיה. דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי אליעזר בי רבי צדוק . מקובל אני שכל גזירה שבית דין גוזרין על הציבור ולא קיבלו רוב הציבור עליהן, אינה גזירה. ובדקו ומצאו שגזירה של שמן לא קבלו רוב הציבור עליהן. ביצה צלויה שלהן בר קפרא° שרי חזקיה° ^ב_עגאסר. עד כדון בשנצלית לדעת נצלית שלא לדעת מהו? נישמעינה מן הדא מעשה

[דף טז עמוד ב]

שנפלה דליקה באשת קנים ובאגם תמרים והיו שם חגבים ונצלו. אתא עובדא קומי רבי מנא° _{בן יונה} ואסר. אמר רבי אבהו° לא אסר רבי מנא° _{בן יונה} משום בישול נכרים אלא משום תערובת חגבין טמאים. אמר רבי יוסי בי רבי בון° , והדא מן חמירתא דרב° _{אבא בר אייבו מהחומרות שהחמיר רב על בני בבל כאשר ראה שהם מזלזלים בבשר שנתעלפמין העין} . רב° _{אבא בר אייבו} נחת לתמן _לבבל, חמתון מקילין בבשר שנתעלם מן העין, וחמר עליהן. חד בר נש, אזיל בעי משיזגה אסקופתיה _{לרחוץ בשר} בגו נהרא, ואינשתה ואזיל ליה. חזר בעי מיסבינה _{שכח והלך לו אח”כ חזר ורצה לקחת את הבשר}. אמר ליה רב° _{אבא בר אייבו}, ^ב_עדאסור לך דאנא אמר, ההיא שטף נהרא, ואייתי חורי דנבילה תחתוי. חד בר נש הוה מהלך בשוק טעין קופד, אתא דייתא וחטפתיה מיניה, וטלקתיה. חזר בעי מיסבינה. אמר ליה רב° _{אבא בר אייבו}, אסור לך דאנא אמר, בשר דנבילה הוות טעינה, וטלקתיה. ונסבה ההוא אוחרנא. _{אדם אחד הלך בשוק טעון בשר בא עוף ששמו דיה וחטפו ממנו והשליכו במקום אחר ורצה האדם ההוא לחזור ללקחו א”ל רב אסור לך שאני אומר בשר נבילה היתה נושאת וזרקתו ואת השני אכלה}: תורמוסין שלהן מה הן? °רבי אוסר גניבה מתיר. אמר °רבי אני זקן והוא זקן אני עלת על ליבי לאסור והוא עלת על דעתו להתיר. רבי מנא בר תנחום° אזל לצור והתיר תורמוסין שלהן. רבי חייא בר אבא° אזל לצור ואשכח לרבי מנא בר תנחום° שהתיר תורמוסין שלהן, אתא גבי רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר לו, מה מעשה אירע לידך? אמר ליה אשכחית לרבי מנא בר תנחום° שהתיר תורמוסין שלהן. אמר לו ולא פגעת ביה _{וגזרת עליו נידוי}? אמר לו אדם גדול הוא והוא יודע למתק את הים הגדול. אמר לו לאו בני זה אינו ראיה שהוא אדם גדול. אלא חשבון מים הוא יודע ובשעה שהמים מקלסין את בוראן הן מתמתקין. אמר רבי יצחק בר אלעזר° בא לומר גנייו ואמר שבחו. אמר רבי יוסי בי רבי בון° חשבון גדול הוא. רבי זכאי דאלכסנדריאה° הוה ידע לה ואילו בעית ילפתה מיניה _{ואם הייתי רוצה הייתי לומד ממנו}. חלוט שלהן מהו? נישמעינה מן הדא רבי אמי° _{בן נתן} סלק עם רבי יודן נשייא° לחמתא דגדר והתיר חלוט שלהן. רבי אבא בר ממל° בעי מה בין חלוט לתורמוסין? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} חלוט מחוסר מעשה ידי האור הוא _{שצריך עוד לאפות} תורמוסין אינן מחוסר מעשה ידי האור הוא. חוורנס _{איטריות} אין בו משום בישולי נכרים ויוצאין בו משום עירובי תבשילין. אמר רבי אבא° בשם רב אחי° מרטיסה אין בו משום בישולי נכרים ויוצאין בו משום עירובי תבשילין. רבי יוסי בי רבי בון° אמר בשם רב הונא° , כל אוכל שהוא נאכל חי כמות שהוא אין בו משום ^ב_עהבישולי נכרים ויוצאין בו משום עירובי תבשילין:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ב, הלכה ט

מתני’: אילו מותרין באכילה. ^ב_עוחלב שחלבו נכרי וישראל רואהו. ^ב_עזהדבש ^ב_עחוהדבדבניות _ענבים, אף על פי שמנטפות אין בהן משום הכשר משקה. ^ב_עטוכבשים שאין דרכן לתת בהן יין וחומץ, ^ב_פוטרית שאינה טרופה, ^ב_פאוציר שיש בו דגה, ^ב_פבועלה של חלתית, ^ב_פגוזיתי קלוסקא המגולגלין. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר השלוחין, אסורין. ^ב_פדוהחגבים מן הסלסילה אסורין, ומן ההפתק מותרין, וכן בתרומה:

גמ’: תנן, וכבשים שאין דרכן לתת בהן יין וחומץ. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}. הדא דאת אמר בתבשיל שאין דרכו לתת לתוכו

[דף יז עמוד א]

יין וחומץ. הא דבר בריא שנתן, אסור אפילו בהנאה. רבי יעקב בר אחא° ו רבי חייה° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ישראל ונכרי שהן שותפין בקדירה. ישראל שופת, והנכרי מנער. הוציאו מהאש, מי מחזיר? סברין מימר, ישראל מחזיר. אמר רבי בנימין בר ליואי° , מה שהתרנו שהנכרי מנער, והוא שנתבשל כמאכל בן דרוסאי. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. אם בשנתבשל כאכילת בן דרוסאי, למה ליה ^ב_פהישראל מחזיר, אפילו הנכרי מחזיר? אי זהו החילק? רב° _{אבא בר אייבו} אמר סולתניתא. ואין להם סנפיר וקשקשת אבל כשיגדלו יהיה להם, לכן הם כשלעצמם טהורים. אלא שדגים טמאים מתערבים אתם ואין אפשרות להבדיל ביניהם, כי לשניהם אין סנפיר וקשקשת. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. הוא חילק, הוא טרית טרופה, שכשהוא גדול נוהגים לטרוף אותו ואין סימניו נראים. רבי זעירא° , כהנא בר תחליפא° , וחנן בר אבא° , אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} לחלוחתא _צחנה, אסורה משום תערובת דגים טמאים. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה. הדא דאת אמר, במקום שאין המים מהלכין. אבל במקום שהמים מהלכין, אין דג טהור מהלך עם דג טמא. וימה דטיבריה כגון המים המהלכין הן שאין בה דגים טמאים. אמר רבי יוסי בי רבי בון° . ובלבד בשעה שהדג טורף _{אבל דג שאינו טורף יכול לחיות גם במים מהלכים}. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר. הדא חפיתה _{דג כשר שמסיר את הקסקסים שלו} ויש דג טמא דומה לו, יהבי גו קליפתה _כלי. אין עבדת לחלוחי, שיוצאת ממקום חיבור הקסקסים שרייא _מותר. ואי לאו, אסירה. אי זו הטרית שאינה טרופה? כל שהראשים והשזרות שלה קיימין. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} בשם רבי חנינה° . מעשה בספינה אחת משל בית °רבי , שהיו בה יותר משלש מאות חביות. ובדק °רבי את כולהון. ולא מצא אלא אחת שהראשים ^ב_פווהשזרות שלה קיימין, והתיר את כולהן. רבי יעקב בר אחא° אמר, רבי אסי° מקשי. לא מסתבר שבגלל אותה בדיקה התיר °רבי את כל החביות. שאם כך היה צריך להיות שאותה חבית תהא מותרת, ושאר כל חביות יהא אסורות. אלא על ידי עילא. ובאמת גם אם היה שם דג טמא מצד הדין הוא בטל. נהר גבינתא איתקלקלת שעבדוהו הגויים כעבודה זרה. שאל רבי חגיי° לרבי אבא בר זבדא° . אמר לו, אין דבר של רבים נאסר. דאין נהר נאסר אלא משום חשש שמא נתלש גל או שמא טפחינהו בידים. וכיוון דאין זה אלא חומרה בעלמה, בעילה כל דהו התירוהו. רבי יעקב בר זבדי° אמר, רבי יצחק° _{בר אבא}

[דף יז עמוד ב]

מקשי על מה דמקשי רבי אסי° . והא אילין איגרתא _גיטין שהיו החתומים עליו בעלי שמות של נכרים. ואמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. נכרים בשם לוקוס. חתומים על הגט ואין להתיר אלא בחנות ישראל או בבית הכנסת. וקשה כיון שכתוב בגט שמות עוביד כוכבים ומזלות כמו לוקס היאך תסמוך על מה שנכתב בחנות ישראל? אלא ודאי דהעיקר סמכינן שהן ישראל מפני שרוב ישראל שבחוץ לארץ שמותן כשמות עוביד כוכבים ומזלות, רק על זה לבד מחמירין. שיהא צירוף עילה כל דהוא, שיהא נכתב בבית הכנסת או בחנות ישראל. אף כאן מצד הדין האיסור בטל ברוב ומה שצוה °רבי לפתוח חבית אחת והתיר כולם. לא הוי אלא צירוף כל דהוא שלא רצה להתיר בלי עילה. תני עולא שכפא° קומי רבי דוסא° . דג טמא משריץ. דג טהור מטיל ביצים. חזר ותנא קומוי. מעי דגים וקירבי דגים ועוברי _ביצים דגים, אינן נאכלין אלא ^ב_פזעל פי מומחה. אמר לו, חזור בך מהדא תני או מהדא. שהרי מהברייתא הראשונה משמע שאין ביצים לדג טמא. ואילו מהשניה משמע שאף לדג טמא יש ביצים. הוה בעי מיחזור ביה. אמר לו רבי זעירא° . לא תחזור בך. בדג טמא, ביציאתן הן נגמרות ומתבקעות בבטנו והוא משריץ אותם החוצה. ואילו דג טהור משריץ ביצים ובחוץ הם נבקעים לדגים. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה. אם אמר לך ^ב_פחמלחתים וראיתי שלכולם היה סנפיר וקסקסת, נאמן. נתן בר אבא אמר קומי שמואל° _{בר אבא בר אבא}. ידע אנא מפרשה _להבדיל בין עוברי _ביצי דגים טמאין, לעוברין דגים טהורין. עוברי דגים טמאים, עגולין. עוברי דגים טהורין, ארוכין. אחוי ליה _{הראה לו} בצי הדא סלפיתא _{דג כשר}. אמר לו, כזה מהו? אמר לו טמא. אמר לו, לא ביש לי דאמרת על טהור טמא. אלא סופך דתאמר על טמא טהור. תני, אין לוקחין מעי דגים וקירבי דגים, אלא על פי מומחה. אין לוקחין תכלת ^ב_פטאלא על פי מומחה. אין לוקחין ^ב_צגבינה ותירייקי, אלא על פי מומחה. אין לוקחין יין ^ב_צאבסורייא, אלא על פי מומחה. אין לוקחין בשר שאין בו סימן, אלא על פי מומחה. וכולן נאכלין אצל מי שאינו מומחה, ^ב_צבואינו חושש _{שאם הוא עצמו אוכל, ודאי כשר הדבר, ואין לחוש שמא יתן לו אוכל שאינו כשר}. °רבי אחא ורבי תנחום° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° אם עם הארץ שילח לו חלתית ^ב_צגנאמן. רבי יעקב בר אחא° ורבי יעקב בר אידי° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° , אם עם הארץ שילח לו תכלת, נאמן. טלניא _{המשרת של} דלוי צנבריא, היה מזבן פירין _{מוכר פירות}, וקנו ממנו בחזקת שהם מעושרים. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא° _אסי. עבדו של נאמן ^ב_צדכנאמן. גרמנא, עבדיה דרבי יודן נשייא° , הוה ליה תוכלא וסמכו שהתכלת כשרה. דאמר רבי יסא° _אסי בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, עבדו של מומחה כמומחה. ומלח סלוקנרית. אית תניי תני, שחורה אסורה. ולבנה מותרת. אית תניי תני, לבנה אסורה. ושחורה מותרת. מאן דאמר שחורה אסורה, שנותן לתוכה שרץ שחור. ומאן דאמר לבנה אסורה, שנותן לתוכה שרץ לבן. °רבי חנניא בן גמליאל אמר משום °רבי יהודה בן גמליאל , זו וזו אסורה. אמר רבי חנניא° . שכן אחד היה לנו, והיה נותן לתוכה שומן של חזיר. הן סככות הן פרעות _{בליטות שמביאות טומאה}. הן רפפות הן רעדות _{משטח שאינו יציב וכשהזב נוגע בו הוא רועד ומה שעליו נטמא בהסט}. הן איסטגיות הן ספיות _{שפה לכלי נקרא גם לזבז}. הן כוסות הן גומות _{שקע של מקום שערה}. היא מקום תחת הכוסות, היא מקום הנחת חתיכות _{שנאמר במסכת כלים על שולחן שציפהו שיש והניח מקום הנחת כוסות °רבי יהודה בר עילאי אומר מקום הנחת חתיכות}.

[דף יח עמוד א]

הן זיתי קלוסקא, הן זיתים מגולגלין. _{שנאמרו במשנה שלנו}: תנן, והשלוחין אסורין. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מין זית הוא, והן נותנין לתוכן חומץ, כשהיו חולצין את גלעיניהן:

הדרן עלך פרק אין מעמידין

פרק שלישי – כל הצלמים

כולל שיעורי שמע

ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה א

מתני’: כל הצלמים אסורין. מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה, דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים, ^ג_אאין אסור אלא כל שיש בידו מקל, או צפור, או כדור. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. כל שיש בידו כל דבר:

גמ’: תנן, כל הצלמים אסורין. מפני שהן נעבדין פעם אחת בשנה, דברי °רבי מאיר . אמר רבי חייה בר אבא° . מפני שהן נעבדין בכרך גדול שברומי, פעמיים בשבוע. מעתה, במקום שנעבדין יהו אסורין. ומקום שאינן נעבדין יהו מותרין. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. מכיון שנאסרו במקום אחד, נאסר מינן בכל מקום. מה אנן קיימין? אם דבר בריא שהן של מלכים שעשו אותם לעובדם, דברי הכל אסור. אם דבר בריא שהן של שלטנות שנעשו רק לכבוד, דברי הכל מותר. אלא כן אנן קיימין, בסתם. °רבי מאיר אומר, סתמן של מלכים. ורבנן אמרי, סתמן של שולטנות. אמר אשייאן נגרא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. איקוניות _צורות למה הן אסורות? מפני שמקטירין לפניהן בשעה שהן עולות _{כשמעמידים אותם}. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מותר לראותן בשעה שהן יורדות _{כשהיה מתחלף השילטון היו מפילים אותם}. מה טעמא? דכתיב (תהילים לז לד) בהכרת רשעים תראה. כתב המהלך תחת הצורות, או ^ג_בתחת האיקוניות, אין מסתכלין בהן בשבת. ולא עוד, אלא ^ג_גאף בחול אין מסתכלין באיקונות. ומה טעמא? דכתיב (ויקרא קדושים יט ד) אל תפנו אל האלילים, אל תפנה לעובדן. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, אל תפנה לראותן ממש אפילו שלא לעבדן. כד דמך _כשמת רבי נחום בר סימאי° , חפון איקונתא מחצלן _{כיסו את הצורות במחצלות}. אמרי, כמה דלא חמתון _{ראה אותם} בחייו, לא יחמינון בדמכותיה _{לא יראה אותם במותו}. וחכימין אינון _{ויודעים המתים} כלום? אמר רבי שמעון בן לקיש° . אין בינינו ולצדיקים שמתו, אלא דיבור פה בלבד. אמר רבי זעירא° שומע הוא המת קילוסו כמתוך החלום. אמר רבי אשיין° . שומע המת קילוסו כמתוך חלום. ולמה נקרא שמו °נחום איש קודש קדשים ? שלא הביט בצורת מטבע מימיו. ולמה נקרא שמו של °רבי יהודה הנשיא , רבינו הקדוש? שלא הביט במילתו מימיו. כד דמך _כשמת °רבי אחא , איתחמי כוכבא בטיהרא _{נראו כוכבים ביום}. כד דמך _כשמת רבי חנן° , איתכפון אנדרטיא _{התכופפו הפסלים}. כד דמך _כשמת רבי יוחנן° _{בר נפחא}, איתכפון איקונייא _{התכופפו הצורות}. אמרין, בגין דלא הוות איקונין דכוותה _{שלא היתה צורה יפה כמותו}. כד דמך _כשמת רבי חנינא דברת חוורן° , איתבזע _נבקע ימא דטיברייא. אמרין דכד הוה סליק לעיבורא הוה ימא מתבזע קומוי _{כשהיה הולך לעבר שנים היה הים נבקע לפניו}. כד דמך _כשמת רב הושעיה° , נפל קלון _חומה דטיבריא. כד דמך _כשמת רבי יצחק בן אלישיב° , איתעקרון שובעין איסקופין של בתים בגלילא. אמרין דהוו תליין בזכותיה. כד דמך _כשמת רבי שמואל בר רב יצחק° , איתעקרין ארזייא דארעא דישראל. אמרין דהוה נסיב שושיבתה _{נוטל הדס}, ומקלס קומי כלה, והוון רבנן מרננין ביה. אמר לון רבי זעירא° , ארפון ליה. וכי לית אהן סבא ידע מה עביד? כיון דדמך _שמת, נחתת אישתא מן שמייא בצורת הדס ואפסק בין ערסא לקהלא, והוון תלת שעין קלון וברקי בעלמא. ואמרין חזיא אהן סבא דעבדת ליה שושבתא. ונפקת בת קלא ואמרה. ווי דדמך _שמת שמואל בר רב יצחק° גמיל חיסדא. כד דמך _כשמת רבי יסא בר חלפותא° , משכו צינורות דם בלדוקיא. אמרין דיהב נפשיה על גזורתא _המילה. כד דמך _כשמת רבי אבהו° , בכן עמודיא דקיסרין. אמרין כותיא, לית אינון אלא מריעין. אמר לון ישראל. ידעין רחיקייא, כמה דקריביא מריעין. רבי אבהו°

[דף יח עמוד ב]

מי דמך _{כשעמד למות}, עברון קומי י"ג נהרין דאפרסמון. אמר לון, כל אילין למאן? אמרו ליה דידך. אמר לון, וכל אילין דאבהו? (ישעיהו מט ד) ואני אמרתי לריק יגעתי וגו'. הקדוש ברוך הוא מראה להן לצדיקים מתן שכרן בעולם הזה, ונפשם שביעה והן ישינין להן. משל למלך שעשה סעודה, וצר כל מיני סעודה במפה. כיון שנכנסו האורחין, ראו אותם, ונפשם שביעה וישנו להן. זבדיי בר ליואי° ורבי יוסי בר פיטרס° ורבי יהושע בן לוי° אמרין, תלתא פסוקין מי דמכון _{כשעמדו למות}, חד מינהון אמר (תהילים לב ו) על זאת יתפלל כל חסיד אליך וגו' וחד אמר (תהילים ה יב) וישמחו כל חוסי בך וגו' וחד אמר (תהילים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך וגו'. אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי° . מעשה שנכנסו זקינים לעליית בית גדייא ביריחו. יצתה בת קול ואמרה להן. יש ביניכם שנים ראויין לרוח הקודש, ו°הלל הזקן אחד מהן. נתנו עיניהם ב°שמואל הקטן . שוב נכנסו זקינים לעלייה ביבנה. ויצתה בת קול ואמרו להן. יש ביניכם שנים ראויין לרוח הקודש, ו°שמואל הקטן אחד מהן. ונתנו עיניהן ב °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. והיו שמיחין שהסכימה דעתן, על דעת רוח הקודש _{שפעם הראשונה חשבו שהשני זה שמאל הקטן}. חד מן אילין דנשיאותא דמך _מת, וקלטת _קרסה מערתא וסכנתן נפשתא. עאל רבי יוסי° _{בר זבידא} ואפטר עלוי, אשרי אדם שיצא מן העולם בשלום ולא סיכן אחרים בקבורתו. כד דמך _שמת, רבי יסא° _אסי נפל קסיטולין _מגדל דטיבריה שעליו היה מוצב פסל. והוון אילין דנשיאותא חדיין _שמחים שראו שגם לו קרה דבר דומה. אמר לון רבי זעירא° , לא דמייא. תמן, סכנן נפשתא. ברם הכא, לא סכנן נפשתא. תמן, לא איתעקרת עבודה זרה. ברם הכא, איתעקרת עבודה זרה. אמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי° . °רבן יוחנן בן זכאי מי דמך _{כשעמד למות} אמר. פנו הבית מפני הטומאה, ותנו כסא לחזקיה מלך יהודה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} תלמידיה מי דמך _{כשעמד למות} אמר. פנו את הבית מפני הטומאה, ותנו כסא ל°רבן יוחנן בן זכאי . ואית דאמרי. כמה דחמא רביה, חמא _{מה שראה רבו ראה} אף הוא. חד מן אילין דבי רבי פזי° . הוון אילין דנשיאותא בעי מחותנתיה, והוא לא מקבל עלוי. אמר, דלא יהון מיתגנו בי שאני אדם פשוט. מי דמך _{כשעמד למות} אמר, פנו את הבית מפני הטומאה, ותנו מקום כסא ליהושפט מלך יהודה. אמרו, יבוא זה שרץ אחר כבוד _{שחיתן את בנו יהורם עם עתליה ביתו של אחאב בשביל הכבוד}. אחר זה שברח מן הכבוד: תנן, וחכמים אומרים. אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או ציפור או כדור. מקל לסמל שהיה רודה בו את העולם. ציפור שנאמר (ישעיהו י יד) ותמצא בקן ידי לחיל העמים. כדור, לפי שהעולם עשוי ככדור. אמר רבי יונה° . אלכסנדרוס מוקדון. כד בעא מיסק לעיל, עשה דבר, והוה סלק וסלק סלק, עד שראה את העולם ככדור, ואת הים כקערה. בגין כן ציירין לה בכדורא בידה. ויצורינה קערה בידה? גם הם מודים שעבודה זרה אינו שליט בים. אבל הקדוש ברוך הוא, שליט בים וביבשה. מציל בים, ומציל ביבשה. דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו° קומי רבי אלעזר° _{בן פדת} כתיב (תהילים קמו ה) אשרי שאל יעקב בעזרו. ומה כתיב בתריה? עושה שמים וארץ. ומה עניין זה לזה? אלא, מלך בשר ודם. אינו שליט אלא באיפרכיא שלו. שמא באחרת? ואם תאמר קוזמוקרטור _{שולט בכל העולם}, שליט ביבשה. שמא בים? אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. שליט בים, ושליט ביבשה. ולא עוד, אלא אפילו חרב על צואר האדם, הקדוש ברוך הוא מצילו. הוא שמשה אומר (שמות יתרו יח ד) ויציליני מחרב פרעה. מיד פרעה אין כתיב כאן, אלא מחרב שהיתה החרב כבר נתונה על צוארו, והקדוש ברוך הוא הצילו הימינה. תנן, הוסיפו עליהן הסייף, ^ג_דוהעטרה, והטבעת. הסייף, שהורג בו. והעטרה, שמתעטר בה. טבעת, שחותם בה. טבעת שיש עליה עבודה זרה, אסור לחתום בה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר. אם היה חותמה שוקע, אסור לחתום בה. בולט, מותר לחתום בה. °רבי חנינה בן גמליאל אומר. של בית אבא, היו חותמין בפרצופות _{צורות בולטות}. °רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר. כל פרצופות היו בירושלם, חוץ משל אדם. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. כל שיש בידו כל דבר, ובלבד דבר שהוא של כבוד. הסל, והסולים, והסמלים _מרצע, דבר של ביזיון הוא. הנייר, והקולמוס, דבר של כבוד הוא. קלמרון _{כלי לדיו} צריכה

ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה ב

מתני’: המוצא שיברי ^ג_הכלים _{שיש בהם צורות עבודה זרה}, הרי אילו מותרין. מצא תבנית ^ג_ויד או תבנית רגל. הרי אילו אסורין, מפני שכיוצא בהן נעבד:

גמ’: תנן, המוצא שיברי כלים _{שיש בהם צורות עבודה זרה}, הרי אילו מותרין. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מפני שרובן באין מן

[דף יט עמוד א]

הדלפקיות _{שלחן הגשה שאינם אלא לנוי}. מעתה אפילו תבנית יד ותבנית רגל? שנייא היא. מפני שכיוצא בהן נעבד. כתיב (מלכים ב יז ל) ואנשי בבל עשו את סכות בנות. זו תרנגולתא ואפרחיה. כתיב (מלכים ב יז ל) ואנשי בית שמש עשו את נרגל. זה ריגליה דיעקב וריגליה דיוסף שעשו אותו סימן לברכה דכתיב (בראשית ויצא ל כז) ניחשתי ויברכיני ה' בגללך, וכתיב ויברך ה' אותך לרגלי (בראשית וישב לט ה) ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. (מלכים ב יז ל) ואנשי חמת עשו את אשימה. זו אימרא _כבש, כמה דתימר (ויקרא ויקרא ה טז) והכהן יכפר עליו באיל האשם. (מלכים ב יז לא) והעוים עשו את נבחן. זו כלבא. ואת תרתק זה חמרא. והספרוים שורפים את בניהם באש לאדרמך ואנמלך אלוהי ספרווים. אלו טווסא ופיסיונן. עבודה זרה שנשברה מאליה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ג_זאסורה. רבי שמעון בן לקיש° אמר, מותרת. מה אנן קיימין? אם בעתיד להחזירן לכליין, דברי הכל אסור. אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין, דברי הכל מותר. אלא כי אנן קיימין בסתם. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, סתם כמי שעתיד להחזירן לכליין. רבי שמעון בן לקיש° אמר, סתם כמי שאין עתיד להחזירן לכליין. אמר רבי יודן אביו דרבי מתנייה° . אם היו מונחין במקום שנפלו ולא הזיזום ממקומן, ^ג_חכמי שעתידין להחזיר לכליין. מתיב ריש לקיש° ל°רבי . והא כתיב (שמואל א ה ה) על כן לא ידרכו כהני דגון על מפתן דגון. משמע שרק במפתן נהגו כבוד ולא בשברי דגון, מכאן שאחר שנשבר הרי הוא בטל ? אמר לו, מלמד שהיו נוהגין במפתן יותר מדגון, אבל גם את דגון המשיכו לעבוד. אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייה בר אבא° . אומות העולם עשו מפתן אחד. וישראל עשו כמה מפתנות. מאי טעמא שנאמר (צפניה א ט) ופקדתי על כל הדולג על המפתן. _{שלא היו דורכים על מפתן שהיתה בו עבודה זרה}. המוצא עבודה זרה. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, לפני שזוכה בה ^ג_טמשברה אבר אבר והיא בטילה. ושמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר, אינה בטלה לעולם. שאין ישראל יכול לבטל עבודה זרה של נכרי. אמר רבי אבין° בשם °רבי שמעון _{בן יוחאי}. תנן, מצא תבנית יד או תבנית רגל. הרי אילו אסורין, מפני שכיוצא בהן נעבד. הדא דאת אמר בשאין עליהן, בסיס ונראה שכך נעשו מתחילתן. אבל יש עליהן בסיס, ^ג_יאני אומר מן השברים באו וכבר בטלה

ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה ג

מתני’: המוצא כלים ועליהן צורת חמה, צורת לבנה, צורת הדרקון, יוליכם לים המלח. °רבן שמעון בן גמליאל אומר. על _כלים ^ג_יאהמכובדים אסורין. ועל המבוזין מותרין. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. ^ג_יבשוחק וזורה לרוח, או מטיל לים. אמרו לו. אף הוא נעשה זבל. ונאמר (דברים ראה יג יח) לא ידבק בידך מאומה מן החרם:

גמ’: לא שנו אלא כלים שעליהם צורת החמה וצורת הלבנה. הא שאר כל המזלות, לא. לא שנו, אלא דרקון. הא כל הנחשים, לא. אי זהו דרקון? כל שציצין יוצאין ^ג_יגבצוארו. ותני כן, °רבי שמעון בן עזאי אומר. אי זהו דרקון? כל שציצין יוצאין מצוארו. החלק, מותר. המוצא דרקון עשויה כמין רחוש אסור. רחוש ועליו דרקון, נוטל את הרחוש ומשליך את הדרקון. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר כוס בסיס לדרקון אסור. ודרקון בסיס לכוס, מותר. אמר רבי אבא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} שברי דרקון, הרי אילו מותרין. דרקון שלם ונשבר, הרי אילו אסורין.

[דף יט עמוד ב]

ושבורים לא מן השלם באו? אמר חזקיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} כיני. ראה אותן משתחוים לדרקון שלם ונשבר אסורין. אבל כשלא ראו הרי אחר שנשבר הוי ספק ספיקא ומותר. תנן, °רבן שמעון בן גמליאל אומר. על המכובדים, אסורין. ועל המבוזין, מותרין. מה אנן קיימין ? אם דבר בריא שנעבדין, אפילו על כלים מבוזין אסור. אם דבר בריא שאינן נעבדין, אפילו על כלים מכובדין מותר. אלא כי אנן קיימין בסתם. אמר רבי קריספא° . והדא כוסות, דבר של ביזיון הוא. דרבי חייה בר אבא° , הוה ליה קווקין _כוסות. והוות טימי _{עבודה זרה} דרומי ציירה בגווה _{בתוך הכלי}. אתא שאל לרבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמר ליה, מכיון שהמים צפין על גבה, דבר של ביזיון הוא. ואהן קיתונא _{כד לשאיבת מים}. מכיון שאתה משקעו במים, דבר של ביזיון הוא. ביומוי דרבי יוחנן° _{בר נפחא} שרון ציירין על כותלא _{התחילו לצייר על הקירות}, ולא מחי בידייהו. תנן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר. שוחק וזורה לרוח, או מטיל לים. אמרו לו. אף הוא נעשה זבל. ונאמר (דברים ראה יג יח) לא ידבק בידך מאומה מן החרם. מתיב °רבי יוסי _{בן חלפתא} לרבנן. והכתיב (דברים עקב ט כא) ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרוף אתו באש ואכות אתו טחון היטב עד אשר דק לעפר. רואים שמותר לשחוק ולזרות לרוח ? אמרו ליה, מלמד שהיה מבקש לבודקן כשם שבודקין את הסוטות דכתיב (שמות לב כ) ויזר על פני המים וישק את בני ישראל. אמר לון והכתיב (דברי הימים ב טו טז) וגם מעכה אם אסה המלך הסירה מגבירה אשר עשתה מפלצת לאשרה וידק וישרף בנחל קדרון ? אמרו לו משם ראיה (מלכים א טו יג) ויכרת אסא וישרף בנחל קדרון. דווקא בנחל קידרון לפי שאינו מגדל צמחים. אמר לון והכתיב (מלכים ב יח ד) וכתת נחש הנחושת? וכי עבודה זרה היא? והלא משה עשאו. אלא מלמד שהיו ישראל תועין אחריו, וחושבים שבכוחו לרפא. עד שבא חזקיה והעבירו. כתוב אחד אומר (שמואל ב ה כא) ויעזבו שם את עצביהם וישאם דוד ואנשיו. וכתוב אחד אומר (דברי הימים א יד יב) ויאמר דוד וישרפו באש. °רבי יוסי בר חלפותא ורבנן. °רבי יוסי בר חלפותה אומר. מה שהיה של מתכת שאין האש מכלה, וישאם דוד ואנשיו _{וישאם פירושו שטחנו לעפר}. ומה שהיה של עץ, ויאמר דוד וישרפו באש. ורבנן אמרי. מה שהיה איתי הגיתי מבטל, וישאם דוד ואנשיו _{נטלו לעצמם}. ומה שלא היה מבטל, ויאמר דוד וישרפו באש. מה מקיים °רבי יוסי בן חלפותא וישאם דוד ואנשיו. הרי אסורים בהנאה ולמה נטלום ? נטלום בשפייו אחר שטחנו ובטלו נטלו את העפר,

ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה ד

מתני’: שאל פרקלוס בן פלוסלוס את °רבן גמליאל _דיבנה בעכו, כשהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי. אמר לו. כתוב בתורתכם (דברים ראה יג יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. ומפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי? אמר לו, אין משיבין במרחץ. כשיצא אמר לו, אני לא באתי בגבולה. היא באת בגבולי. אין אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי, אלא נעשית אפרודיטי נוי למרחץ. דבר אחר. אם נותנין לך ממון הרבה, אין אתה נכנס לתוך עבודה זרה שלך ערום, ובעל קרי, ומשתין בפניה. וזו, עומדת על הביב, וכל אדם משתינין בפניה. ולא נאמר, אלא אלהיהם. את שהוא ^ג_ידנוהג בו משם אלוה, אסור. ואת שאינו נוהג משם אלוה, מותר:

גמ’: תנן, אמר לו, אין משיבין במרחץ. מה אנן קיימין? אם השאלה הזו נחשבת כשאלה בהילכות המרחץ, היה לו להשיב. ואם בשלא שאלו בהילכות המרחץ

[דף כ עמוד א]

לא היה לו להשיב _{שגם לענות שאין משיבין במרחץ זו הלכה}. דאמר רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי° . שואלין הילכות המרחץ בבית המרחץ. הילכות בית הכסא, בבית הכסא. כהדא, ד°רבי שמעון בן אלעזר עאל מיסחי עם °רבי מאיר _בשבת. אמר ליה, מהו שנדיח? אמר ליה ^ג_טואסור. מהו שנקניח? אמר ליה אסור. ולא כן שמואל° _{בר אבא בר אבא} שאל לרב° _{אבא בר אייבו}, מהו לענות אמן במקום מטונף? אמר לו ^ג_טזאסור. ואסיר דאמרית לך, אף זה אסיר לאומרו. ולא עניתי אלא כדי להפרישך מן האיסור. אשכח תני, שואלין הילכות המרחץ, ^ג_יזבבית המרחץ. הילכות בית הכסא, בבית הכסא. אמר יודן אביו דרבי מתניה° . מהילכות המרחץ שאלו. אלא שאין דרך לענות במרחץ. אמר רבי שמואל בר אבדימי° . מהילכת המרחץ שאלו, אלא שהבל המרחץ רע לשינים. חברייא ורבי חמא בר יוסי° אמרו בשם רבי הושעיה° , ורבי זעירא° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° . תשובת הפלג השיבו. דלא כן היה לו _{לפרקלוס} להשיבו מבעל פעור, שאין עבודתו אלא בפעירה. מאי כדון? את שהוא נוהג בו משום אלוה, אסור. ואת שאינו נוהג בו משום אלוה, מותר.

ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה ה

מתני’: ^ג_יחהנכרים העובדים את ההרים ואת הגבעות. הם מותרין, ומה שעליהן אסורין. שנאמר (דברים עקב ז כה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם, ולקחת לך. °רבי יוסי הגלילי אומר. אלהיהם על ההרים, ולא ההרים אלהיהם. אלהיהם על הגבעות, ולא הגבעות אלהיהם. מפני מה אשירה אסורה? מפני שיש בה תפישת ידי אדם _{שאדם נטע אותה}. וכל שיש בה תפישת ידי אדם, אסור. אמר °רבי עקיבה . אני אהיה אובין לפניך. כל מקום שאתה מוצא הר גבוה, וגבעה נישאה, ועץ רענן, דע שיש שם עבודה זרה:

גמ’: רבי זעירא° רבי יסא° _אסי ו רבי יוסי בר חנינה° אמרו בשם רבי הושעיה° . כתוב אחד אומר (דברים עקב ז כה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך. _{משמע שלא נאסר אלא מה שעליהם ממש ולא מה שלידם}. וכתוב אחד אומר (דברים כי תבא כט טז) כסף וזהב אשר עמהם. אם עליהם, למה עמהם? ואם עמהם, למה עליהם? מה עליהם, דבר שהוא מיוחד להם או תכשיט להם. אף עמהם דבר שהוא מיוחד להם או ^ג_יטתכשיט להם. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן

[דף כ עמוד ב]

כל שהכניסו ^ג_כלפנים מקנקלין _המחיצה, אסרו אפילו אינו לנוי. כגון, כיסים של מעות. אמר רבי יסא° _אסי. סימן הוה לן _שחשבנו, דהדה רבי הושעיה° , פליגא על דרבי ינאי° _הכהן. ולית היא, אלא מסייעה לרבי הושעיה° . דרבי הושעיה° דיבר על מה שאסור מפני שהוא נטפל לעבודה זרה. וכך למד רבי הושעיה° , מה עליהן, דבר שמיוחד להן או תכשיט להן. אף עמהן, דבר שהוא מיוחד להן או תכשיט להן. יצאו כיסים של מעות. ורבי ינאי° _הכהן דיבר על איסור תקרובת עבודה זרה. ובזה גם רבי הושעיה° מודה שאם הגישו כיסים של מעות לעבודה זרה כתקרובת הם נאסרו. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _{נשיאה כל דבר שיכניסו לעבודה זרה} ואפילו ^ג_כאמים ומלח. מלח לשוף _{את העבודה זרה} ומים להדיח _{את העבודה זרה} ואהין אפילו? הרי זה ממש תקרובת וברור שזה נאסר. אלא כגון מים ומלח. תנן התם, המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו, הרי זה קידש וחייב באחריותו דברי °רבי מאיר ו°רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} אומרין, אין אדם מקדש דבר שאינו שלו. הנעבד. אית תניי תני, בין שלו בין של חבירו, ^ג_כבאסור. ואית תניי תני, שלו אסור. ושל חבירו מותר מאן דאמר בין שלו ובין של חבירו אסור, °רבי מאיר ו°רבי יהודה _{בר עילאי}. ומאן דאמר שלו אסור ושל חבירו מותר, °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי}. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אילא° _אילעא, מתניתין דברי הכל היא. דבעבודה זרה אף °רבי יוסי _{בן חלפתא} ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} מודים שאדם אוסר דבר שאינו שלו. דכמה דאת אמר בעבודה זרה, דבר שיש בו רוח חיים, אף על פי שאינו נאסר להדיוט, נאסר לגבוה. ודכוותה, דבר שאינו שלך, אף על פי שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה. רבי בון בר חייה° אמר, אפילו סולת. שלו אסור, ושל חבירו מותר. אליבא דמאן אמר רבי בון° את דבריו ? האם כמאן דאמר בין שלו ובין של חבירו אסורדף כא עמוד א] ואתא רבי בון בר חייה° מימר לך בדבר שיש בו רוח חיים הוא דאיפלגון במתניתא, אבל בדבר שאין בו רוח חיים לדעת כולם מותר, לפי שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. איך יתכן? הא דבר שיש בו רוח חיים אסור, דבר שאין בו רוח חיים לא כל שכן? אלא שלא תאמר כמה דאת אמר תמן, דבר שיש בו רוח חיים אף על פי שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה, ודכוותה דבר שאינו שלך אף על פי שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה. לכן הוא אמר שאפילו דבר שאין בו רוח חיים שאינו שלו אינו נאסר אפילו לגבוה. השתחוה לבצה _{מחלוקת בהמשך מה הכוונה}. חזקיה° אמר, לא אסרה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, אסרה. אמר רבי זעירה° בביצה פליגין. חברייא אמרין בחלוקי נחל פליגין. אמר רב הונא° . קרא מסייע למאן דאמרי חבריי דכתיב (ישעיהו נז ו) בחלקי נחל חלקך, הם הם גורלך, גם להם שפכתה נסך. חייליה דחזקיה° מן הדא דתני, מפני מה אשירה אסורה? מפני שיש בה תפיסת יד בני אדם. וכל שיש בה תפיסת ידי אדם, אסור. וביצה אין בה תפיסת יד אדם. הכל מודין בחיטין שאסורות _{כיוון שהאדם זורע וקוצר הוי כתפיסת ידי אדם ונאסרים כמו שאשרה אסורה}. אמר רבי חנינה בר יסא° בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}. שורשי חיטה, בוקעין בארץ חמשים אמה. שורשי תאינה רכים, בוקעין בצור. והא תני, °רבי שמעון בן אלעזר אומר, מלמד שאין הארץ שותה, אלא לפי חיסומה _{השיכבה העליונה} אם כן מה יעשו שורשי חרוב ושרשי שקמה? אמר רבי חנינה° . אחת לשלשים יום, התהום עולה ומשקה אותן מה טעמא? דכתיב (ישעיהו כז ג) אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה. ביצת עבודה זרה שנעשית אפרוח רבי חגיי° אמר בשם רבי יאשיה° , איתפלגון חזקיה° ו כהנא° . כהנא° אמר מותרת חזקיה° אמר אסור. על דעתיה דחזקיה° , איך אפשר לביצת עבודה זרה שתיעשה אפרוח? מה אנן קיימין? אם כשפחסה _שברה לפני העבודה זרה, אין כאן אפרוח. אם כשהכניסה לפנים מן הקנקילין _{המחיצה של העבודה זרה ונהייתה תקרובת}, איתא חמי _{בא וראה} אלו השתחווה לה לא אסרה. מפני שהכניסה לפנים מן הקנקילין אסרה? הרי לא עשה מעשה בגוף הביצה. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה° . תפתר שגדר בה לעבודה זרה.

[דף כא עמוד א]

ואתא רבי בון בר חייה° מימר לך בדבר שיש בו רוח חיים הוא דאיפלגון במתניתא, אבל בדבר שאין בו רוח חיים לדעת כולם מותר, לפי שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. איך יתכן? הא דבר שיש בו רוח חיים אסור, דבר שאין בו רוח חיים לא כל שכן? אלא שלא תאמר כמה דאת אמר תמן, דבר שיש בו רוח חיים אף על פי שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה, ודכוותה דבר שאינו שלך אף על פי שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה. לכן הוא אמר שאפילו דבר שאין בו רוח חיים שאינו שלו אינו נאסר אפילו לגבוה. השתחוה לבצה מחלוקת בהמשך מה הכוונה. חזקיה° אמר, לא אסרה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ג_כגאסרה. אמר רבי זעירה° בביצה פליגין. חברייא אמרין בחלוקי נחל פליגין. אמר רב הונא° . קרא מסייע למאן דאמרי חבריי דכתיב (ישעיהו נז ו) בחלקי נחל חלקך, הם הם גורלך, גם להם שפכתה נסך. חייליה דחזקיה° מן הדא דתני, מפני מה אשירה אסורה? מפני שיש בה תפיסת יד בני אדם. וכל שיש בה תפיסת ידי אדם, אסור. וביצה אין בה תפיסת יד אדם. הכל מודין בחיטין שאסורות כיוון שהאדם זורע וקוצר הוי כתפיסת ידי אדם ונאסרים כמו שאשרה אסורה. אמר רבי חנינה בר יסא° בשם °רבי יהודה _{בר עילאי}. שורשי חיטה, בוקעין בארץ חמשים אמה. שורשי תאינה רכים, בוקעין בצור. והא תני, °רבי שמעון בן אלעזר אומר, מלמד שאין הארץ שותה, אלא לפי חיסומה השיכבה העליונה אם כן מה יעשו שורשי חרוב ושרשי שקמה? אמר רבי חנינה° . אחת לשלשים יום, התהום עולה ומשקה אותן מה טעמא? דכתיב (ישעיהו כז ג) אני ה' נוצרה, לרגעים אשקנה. ביצת עבודה זרה שנעשית אפרוח רבי חגיי° אמר בשם רבי יאשיה° , איתפלגון חזקיה° ו כהנא° . כהנא° אמר מותרת חזקיה° אמר אסור. על דעתיה דחזקיה° , איך אפשר לביצת עבודה זרה שתיעשה אפרוח? מה אנן קיימין? אם כשפחסה _שברה לפני העבודה זרה, אין כאן אפרוח. אם כשהכניסה לפנים מן הקנקילין _{המחיצה של העבודה זרה ונהייתה תקרובת}, תבנית:איתא חמי אלו השתחווה לה לא אסרה. מפני שהכניסה לפנים מן הקנקילין אסרה? הרי לא עשה מעשה בגוף הביצה. אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה° . תפתר שגדר בה לעבודה זרה.

[דף כא עמוד ב]

אגוז של ערלה שנטעו וכן ביצת הקדש שנעשית אפרוח. אמר רבי יסא° _אסי, איתפלגון כהנא° ורבי יוחנן° _{בר נפחא}. כהנא° אמר אסורה, ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר מותרת. אמר רבי זעירא° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. הא דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} מותרת _{אין כוונתו שהיא מותרת כמות שהיא}. _אלא אוף היא פודה אותה כשוויה בזמן זרעה _{כשהיתה ביצה}. רבי חנינא° _{בר חמא} ורבי יונה° ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם כהנא° . פודה אותה בזמן זרעה, ו רבי חנניא° בשם רבי פנחס° מתקן ואומר שכך הגירסא, כהנא° אמר אסורה ופודה אותה כמות שהיא, ו רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר מותרת ופודה אותה בזמן זרעה: תנן, אמר °רבי עקיבה , _{הפסוק אומר} אני אובין לפניך. _{שהתורה מדריכה היאך נדע היכן מקום עבודה זרה} כל מקום שאתה מוצא הר גבוה, וגבעה נישאה ועץ רענן, דע שיש שם עבודה זרה. אנן תנינן אובין. אית תני, אוביל. מאן דאמר אובין, מלשון נבון. ומאן דאמר אוביל, מלשון נייבל _{מדריך שמוביל ומסביר}. תני רבי בורקי° קומי רבי מנא° _{בן יונה}. מלמד שלא הניחו הכנענים לא הר ולא גבעה שלא עבדו עליו. ולא כן סברנן מימר דבר שיש בו רוח חיים, אף על פי שאינו אסור להדיוט אסור לגבוה. אף במקומות כן. אף על פי שההרים עצמם לא נאסרו להדיוט, מכל מקום נאסרו לגבוה, ואם כך בית הבחירה איכן נבנה שהרי כל המקומות נאסרו ? על פי נביא דכתיב (דברי הימים א כא יט) ויעל דוד כדבר גד אשר דיבר ביד ה’

ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה ו

מתני’: ^ג_כדמי שהיה ביתו סמוך לבית עבודה זרה ונפל אסור לבנותו כיצד יעשה כונס לתוך שלו ובונה היה שלו ושל עבודה זרה ידון מחצה למחצה אבניו ועציו ועפרו מטמאין ^ג_כהכשרץ שנאמר (דברים עקב ז כו) שקץ תשקצנו וגו' °רבי עקיבה אומר כנדה שנאמר (ישעיהו ל כב) תזרם כמו דוה צא תאמר לו מה הנידה מטמא במשא אף עבודה זרה מטמא במשא:

גמ’: כתיב תועבה בנדה. וכתיב תועבה בעבודת כוכבים ומזלות. וכתיב תועבה בשרצים. כתיב תועבה בנידה דכתיב (ויקרא אחרי מות יח כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה וגו'. כתיב תועבה בעבודת כוכבים ומזלות דכתיב (דברים עקב ז כו) ולא תביא תועבה אל ביתך וגו'. וכתיב תועבה בשרצים דכתיב (דברים ראה יד ג) לא תאכל כל תועבה. אבל אין אני יודע לאיזה מהן הוקשה עבודה זרה ? °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר לתועבה שבנדה הוקשה. מה הנדה מטמא במשא, אף עבודת כוכבים ומזלות מטמא במשא. אי מה הנדה מטמא באבן מסמא, אף עבודת כוכבים ומזלות מטמא על גבי האבן מסמא? אמר רבי זריקן° בשם רב יהודה° _נשיאה. ואית דאמרין בשם רב חסדא° . מודה °רבי עקיבא _{בן יוסף} לחכמים שאין עבודת כוכבים ומזלות מטמא על גבי אבן מסמא. דלפיכך הוקש אף לשרץ למעט שאינו מטמא באבן מסמא. ורבנן אמרי לתועבה שבשרצים הוקשה. מה השרץ מטמא בהיסט _{הכוונה למגע}, אף עבודת כוכבים ומזלות מטמא בהיסט _{הכוונה למגע}. אי מה השרץ מטמא בכעדשה, אף עבודת כוכבים ומזלות מטמא בכעדשה? רבי זעירה° ורבי יצחק בר נחמן° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. ורבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כתיב (תהילים קו כח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים. מה המת מטמא בכזית, אף עבודת כוכבים ומזלות מטמא בכזית.

[דף כב עמוד א]

אי מה המת די שיכניס ראש אצבעו לאהל המת בכדי שיטמא, אף עבודת כוכבים ומזלות די שיכניס ראש אצבעו? למד נתיצה נתיצה מבית המנוגע. כתיב הכא את מזבחותם תתוצון וכתיב התם ונתץ את הבית. מה בית המנוגע עד שיכניס ראשו ורובו. ^ג_כואף עבודת כוכבים ומזלות עד שיכניס ראשו ורובו. אמר °רבי חנניה . זאת אומרת ^ג_כזשאין טומאת עבודת כוכבים ומזלות מחוורת שהיא מהתורה אלא גזרת חכמים היא. דאי לא כן, האך אתה מקישה לקלים ואינך מקישה לחמורים? רבי מנא° _{בן יונה} אמר מחוורת היא. ולמה הוא מקישה למת ולשרץ ללמד מהם לקלים שבה? הדא דאת אמר בעבודת כוכבים ומזלות שבורה שהיא מדרבנן. אבל בשלימה, אפילו כל שהוא. דאמר רב הונא° ו רבי חמא בר גוריון° בשם רב° _{אבא בר אייבו} הבעל, ראש גוייה _המילה היה. וכאפון היה. דכתיב (שופטים ח לג) וישימו להם בעל ברית לאלהים. ומה טעמא ד°רבי עקיבה _{שהעדיף להקיש עבודה זרה לנידה}? דכתיב (דברים עקב ז כו) תעב תתעבנו. דאף שגם בשרץ כתוב תועבה. כאן כפל הלשון להדגיש התעוב כנידה. מה טעמון דרבנן _{שהעדיפו להקיש עבודה זרה לשרץ}? דכתיב (דברים עקב ז כו) שקץ תשקצנו כמו שנאמר בשרצים. מה מקיימין רבנן טעמא ד°רבי עקיבה ? תעב תתעבנו, צאיהו _{כמו צואה}. נבליהו _{גרום לו ניבול}. מה מקיים °רבי עקיבה טעמון דרבנן? שקץ תשקצנו. שקציהו נבליהו. מניין לרבנן נבליהו אף בפה ? שמואל° _{בר אבא בר אבא} ורבי אבהו° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. מדכתיב (ישעיהו ל כב) צא תאמר לו. צואה תאמר לו. צאיהו, נבליהו. כיצד? את שקורין אותו פני מלך, קורין אותו פני כלב. עין כוס, עין קוץ. גדיא _מזל, גלייא _{גלות וחורבן}. אמר רבי תנחומא° _{בר אבא} בשם רב הונא° . מאי דכתיב (יהושע ז ב) העי אשר עם בית און מקדם לבית אל? מקדם היו קורין אותו בית אל. ועכשיו קורין אותו בית און. תני בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. לא רצה להיקרות עמירה _{מקום של כבוד} קורין אותה עמידה _{בית הכסא}. דאמר רבי אבא בר כהנא° . תמן צווחין לפעלה טבא _{עשית גדולים}, עמדה. וצווחין לרחוץ של מימי רגלים עמידה. מה מקיים °רבי עקיבה צא תאמר לו? רבי יוסי בי רבי בון° ורב הונה° אמרו בשם רב יוסף° . מיכן שעבודה זרה מטמא באהל רק משיכנס ראשו ורובו, שאין אומרים לאדם צא, עד שיכניס ראשו ורובו. אית מתניתא אמר, עבודת כוכבים ומזלות כנדה, ומשמשיה כנידה. ואית מתניתא אמרה. ^ג_כחעבודת כוכבים ומזלות כנדה, ומשמשיה כשרץ. מאן דאמר עבודת כוכבים ומזלות כנדה ומשמשיה כנידה, ניחא. ומאן דאמר עבודת כוכבים ומזלות כנדה ומשמשיה כשרץ. כל עצמו אין כתיב נידה אלא במשמשין. דכתיב (ישעיהו ל כב) וטמאתם את ציפוי פסילי כספך, ואת אפדת מסכת זהבך, תזרם כמו דוה ?

[דף כב עמוד ב]

תיפתר בחקוקים על גופה. והא כתיב אפד ? רבי יעקב דכפר חנן° אמר, תיפתר במשתחוה לאפוד עצמו. כענין שנאמר (שופטים ח כז) ויעש אותו גדעון לאפוד. מתניתין כמאן דאמר עבודת כוכבים ומזלות כנידה ומשמשיה כנדה. דתנינן. ^ג_כטאבניו ועציו ואפרו מטמאין כשרץ. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר כנידה. והרי כל אלו משמשים הם ? תיפתר שהשתחוה לבית או לאבנים והעצים ואחר כך בנאו. שאף שהמשתחוה להר לא אסרו, בתלוש ואחר כך חיברו נאסר. דאמרו רבי זעירא° ורב הונה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} המשתחוה לבית ^ג_לאסרו. רבי זעירא° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. המקדיש את הבית, אין מועלין בו _{דגמרינן מתרומה שאינה במחובר}. אמר רבי זעירא° . הויי בה רבנן ואמרי דפליגא ביה רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורב° _{אבא בר אייבו} . מאן דאמר אסרו _{שנחשב כתלוש}, מועלין בו. מאן דאמר לא אסרו _{שנחשב כמחובר}, אין מועלין בו. התיב רבי חגי° קומי רבי יוסה° _אסי. מתניתא פליגא על רב° _{אבא בר אייבו} דתניא, ^ג_לאהשוקת שבסלע אין ממלאין בה. מפני שחקקה ואחר כך חיברו _{דנחשב ככלי}. הא אם חיברה ואחר כך חקקה ממלאים ממנה. וההן בית. לאו כמי שחברו ואחר כך חקקו הוא ? מה עבד לה רב° _{אבא בר אייבו}? פתר לה כמאן דאמר דסיתותן של אבנים היא גמר מלאכתן, והוי כחקקו ואחר כך חברו. תנן, שלשה בתים הן. בית שבנאו מתחלה לעבודת כוכבים הרי זה אסור. קא סלקא דעתין שנאסר על ידי שהשתחוה לבית. ולית הדא פליגא על רבי יוחנן° _{בר נפחא}? תיפתר שנשתחוה לכל אבן ואבן ואחר כך בנייה. והא תנינן שלש אבנים הן. אבן שחצבה מתחלה לבימוס הרי זו אסורה וכ”ו ? תיפתר שנשתחוה לכל אבן ואבן ואחר כך בנייה. תנינן. אבניו ועציו ואפרו מטמאין כשרץ. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר כנידה. לית הדא פליגא על רבי שמעון בן לקיש° ? דרבי שמעון בן לקיש° אמר עבודת כוכבים ומזלות שנשתברה אפילו מאליה מותרת? ואפילו על רבי יוחנן° _{בר נפחא} שסובר שעבודה זרה שנשברה אסורה לית הדא פליגא ? לא כן סברנן מימר אם אינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר ? על רבי יוחנן° _{בר נפחא} אין קושיה דלא כן סברנן מימר אם עתיד להחזירן לכליין דברי הכל אסור. ואמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה° . אם היו מונחין במקומן, כמי שהוא עתיד להחזירן לכליין הן. ואילו במקומן הן. אמר רבי אבא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} המשתחוה לבית, אסרו. לאילן, לא אסרו. והא תנינן שלש אשירות הן. ואחד מהם, אילן שניטע לעבודה זרה _{משמע שהאילן נאסר}? תיפתר שנשתחוה לזמורה

[דף כג עמוד א]

ואחר כך נטעה. לוי° אמר השתחוה לבית אסרו. למערה לא אסרו. מה בין בית ומה בין מערה? אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל° . בית היה לו שעת תלישה. מערה לא היה לה שעת תלישה. תנן, מי שהיה ביתו סמוך לבית עבודה זרה ונפל אסור לבנותו. איך הגיעו למצב הזה? רבי יוחנן° _{בר נפחא} פתר מתניתא בגר ונכרי שירשו את אביהן נכרי. ולמה לא פתר לה בשבאת עבודה זרה ונסמכה לו? דתני בית עבודה זרה ונסמכה לו ואחר כך הלכה לה מותר. אבל גר ונכרי שירשו את אביהן נכרי אסורה. תני בית עבודה זרה ונסמכה לו ואחר כך הלכה לה מותר, אבל אם בא הוא ונסמך לעבודה זרה כל הבית לשם עבודה זרה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} מתניתא אמרה כן דתנן, היה _מתחילה שלו ושל עבודה זרה, ידון מחצה למחצה: אבל אם היתה של עבודה זרה ובא ונסמך לה הכל אסור

ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה ז

מתני’: שלשה בתים הן בית ^ג_לבשבנאו מתחילה לעבודה זרה הרי זה אסור _{ואין לו תקנה} סיידו ^ג_לגוכיירו לשם עבודה זרה וחידש נוטל מה שחידש ^ג_לדהכניס לתוכו עבודה זרה והוציאה הרי זה מותר:

גמ’: תנן, שלשה בתים הן בית שבנאו מתחילה לעבודה זרה הרי זה אסור. רב° _{אבא בר אייבו} ורבי יוחנן° _{בר נפחא} תרויהון אמרין בהכנסתן לארץ היא מתניתא. על דעתיה ד רב° _{אבא בר אייבו} דאמר המשתחוה ^ג_להלבית אסרו, היה קשה לו, למה היה צריך להעמיד בבית שבנאו מתחילה לעבודה זרה, הרי גם בית רגיל אם השתחוה לו נאסר. בגין כן הוא פתר לה בכניסתן לארץ. שכיוון שהארץ הובטחה לישראל, אין הגויים יכולים לאסור את הבית על ידי שישתחוו לו, לפי שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ולכן רק אם הם בנו את הבית מתחילה לעבודה זרה הוא נאסר. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} דו אמר המקדיש את הבית אין מועלין בו

[דף כג עמוד ב]

ואם השתחוה לסתם בית לא אסרו, אלא אם כן בנאו מראש לעבודה זרה והשתחוה לה, למה היה צריך להעמיד בכניסתם לארץ, ויפתרינה במשתחוה לבית בזמן הזה? המשתחוה לבית יש לו ביטול. הכנסתן לארץ אין לו ביטול. כיצד הוא עושה _{כדי לבטלו}? מפרק את פצימיו והוא מותר. תנן, סיידו וכיירו לשם עבודה זרה וחידש נוטל מה שחידש. אמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, והוא שהכניס לתוכו עבודה זרה. על דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת} שני בתים הן? והתנינן שלשה בתים? כאן לשעה וכאן לשהות: _{באמצא מדובר שהכניס לזמן קצר והחידוש שאפילו אחר שהוציא את העבודה זרה צריך להסיר את כל מה שהתווסף לכבודה}. _{בסיפא מדובר שהכניס את העבודה זרה לשהות וכשהעבודה זרה בבית הכל אסור וכשמוציאה הכל מותר}

ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה ח

מתני’: שלשה אבנים הן אבן ^ג_לושחצבה מתחילה לבימוס הרי זו אסורה ^ג_לזסייד וכיירה לשם עבודה זרה וחידש נוטל מה שחידש העמיד עליה עבודה זרה וסילקה ^ג_לחהרי זו מותרת:

גמ’: תנן, אבן שחצבה מתחילה לבימוס הרי זו אסורה. אמר רבי אבא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} מזו נלמד שהמותכים לעבודה זרה נאסרים מיד. רבי ירמיה° אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} מזו נלמד שהמתיך כוס לעבודה זרה נאסר מיד. רב° _{אבא בר אייבו} אמר עשה עבודה זרה אינה אסורה עד שתעבד. מחלפה שיטתיה דרב° _{אבא בר אייבו האם רב חזר בו}? תמן הוא אמר מזו נלמד שהמתיך כוס לעבודה זרה נאסר מיד. והכא הוא אמר הכין שעבודה זרה אינה אסורה עד שתעבד ? פתר לה כהדין תנייא דתנינן תמן ^ג_לטעבודה זרה של נכרי אסורה מיד, ושל ישראל משתעבד. כלום פליגין לא בעבודה זרה, דילמא במשמשיו? והרי בימוס זה רק משמש עבודה זרה. ואף בגוי לא צריכה להיאסר עד שישתמשו בה. אמר רבי שמעון° _{בן לקיש} בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, אף משמשי עבודה זרה במחלוקת

[דף כד עמוד א]

תנן, סייד וכיירה לשם עבודה זרה וחידש נוטל מה שחידש. אמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} והוא שהעמיד עליה עבודה זרה. על דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת} שני אבנים הן ? והא תנינן שלש אבנים הן? כאן לשעה כאן לשהות: _{באמצא מדובר שהניח עליה עבודה זרה לזמן קצר והחידוש שאפילו אחר שהןציאה צריך להסיר את כל מה שהתווסף לכבודה בסיפא מדובר שהניח את העבודה זרה לשהות וכשהעבודה זרה על האבן האבן אסורה וכשנוטל אותה האבן מותרת מיד}

ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה ט

מתני’: שלש אשירות הן אילן ^ג_משנטעו מתחילה לשם עבודה זרה הרי זה אסור ^ג_מאגידעו ופיסלו לשם עבודה זרה והחליף _{צמחו חדשים} נוטל מה שהחליף ^ג_מבהעמיד תחתיו עבודה זרה וביטלה הרי זה מותר:

גמ’: רבי אמי° _{בן נתן} בשם רבי שמעון בן לקיש° אמר פיתח בה פיתוחים לשם עבודה זרה אינה בטילה. לכן צריכה אפילו אם העביר את הפיתוחים. מחלפא שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש° _{האם רבי שמעון בן לקיש° חזר בו}? תמן אמר רבי אמי° _{בן נתן} בשם רבי שמעון בן לקיש° , פיתח בה פיתוחים אינה בטילה, וסברנן מימר אפילו העביר את הפיתוחים. והכא הוא אמר אכן שאם גידעו ופיסלו לשם עבודה זרה והחליף נוטל מה שהחליף והוא מותר? חומר הוא בפיתוח שזה נעשה בגוף האילן ובכך הקידש את כולו לעבודה זרה. תני, הרכיב נוטל מה שהרכיב. אמר רבי ינאי° _הכהן, והוא שהרכיב בה לעבודה זרה. תנן, גידעו ופיסלו לשם עבודה זרה והחליף _{צמחו חדשים} נוטל מה שהחליף. אמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, והוא שהעמיד בה עבודה זרה. על דעתיה דרבי אלעזר° _{בן פדת}, שתי אשירות הן? והתנינן שלשה אשירות הן? כאן לשעה כאן לשהות: _{באמצא מדובר שהניח תחתיה עבודה זרה לזמן קצר והחידוש שאפילו אחר שהוציא את העבודה זרה צריך להסיר את כל מה שהתווסף לכבודה בסיפא מדובר שהניח את העבודה זרה לשהות וכשהעבודה זרה תחת האילן האילן אסור וכשנוטל את העבודה זרה האילן מותר מיד}

ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה י

מתני’: אי זו הוא אשירה? כל שתחתיה עבודה זרה. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר כל ^ג_מגשעובדין אותה. מעשה בצידן באילן שהיו עובדין אותו והיה תחתיו גל. אמר להן °רבי שמעון _{בן יוחאי} בדקו את הגל הזה. ובדקוהו ומצאו בו צורה, אמר להן הואיל ולצורה הן עובדין נתיר להן את האילן:

גמ’: אמר רב חסדא° בסתם חלוקין מה אנן קיימין? אם דבר ברי שהן עובדין לצורה ולאילן, דברי הכל אסור. ואם דבר ברי שהן עובדין לצורה ואינן עובדין לאילן, דברי הכל מותר. אלא כן אנן קיימין בסתם. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר סתמן עובדין לצורה ולא לאילן ורבנן אמרי סתמן עובדין ולאילן. וקשיא °רבי שמעון _{בן יוחאי} חלוק על החכמים ועושה מעשה כיוצא בו?

ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה יא

מתני’: ^ג_מדלא ישב בצילה _{שלא מתחת האילן} ואם ישב טהור. לא יעבור תחתיה ואם עבר תחתיה טמא. ^ג_מההיתה גוזלה את הרבים ועבר תחתיה טהור. זורעים תחתיה ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה. והחזרן לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנבייה נושרת עליהן והווה להן לזבל:

[דף כד עמוד ב]

גמ’: תנן, לא ישב בצילה _{שלא מתחת האילן} ואם ישב טהור. תמן אמרי בשם רב חסדא° צילה אסור צל צילה ^ג_מומותר. אי זהו צל צילה ואי זהו צילה? תמן אמרו, כל שאילו תיפול והיא נוגעת בו זהו צילה. וכל שאילו תיפול ואינה נוגעת זהו צל צילה. מפני מה צילה אסור? משום שהוא בהנאה. הרי הקבר אסור בהנאה וצילו מותר? הרי היכל הרי הוא אסור בהנאה ו°רבן יוחנן בן זכאי יושב ושונה בצילו של היכל? הוי לית טעמא דא אלא משום שהוא עשוי לצל ואסור בהנאה וזו הנאתו. תנן, היתה גוזלה את הרבים ועבר תחתיה טהור. אמר רבי אבין° בשם רבנן דתמן, זאת אומרת שאין טומאת עבודה זרה מחוורת דאי לא כן, אילו קבר שהוא גזל את הרבים ועבר תחתיו שמא הוא טהור? פשיטא שלא. ולמה זה טהור ? גמליאל זוגא° היה מיסתמיך ברבי שמעון בן לקיש° מטון _הגיעו לההו תבניתא, אמר לו מהו מעבור קומוי _לפניו? אמר לו עבור קומוי וסמי עיניה. רבי יצחק בר מתני° הוה מיסתמך ברבי יוחנן° _{בר נפחא} מטון צלמא דבולי, אמר לו מהו ניעבור קומוי? אמר לו עבור קומי וסמי עיניה. רבי יעקב בר אידי° הוה מיסתמיך ברבי יהושע בן לוי° מטון לאדורי צלמא אמר ליה נחום איש קדש קדשים° עבר ואת לית את עבר? עבור קומי וסמי עיניה. תנן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנבייה נושרת עליהן והווה להן לזבל: לית הדא פליגי _{האין זה חולק} על רבי יוחנן° _{בר נפחא}? דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר עבודה זרה ^ג_מזשנשתברה אסורה. _{ואמרינן} לא כן סברנן מימר אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר. ולמה כאן אסור ? תיפתר בעבודה זרה של ישראל. לית הדא פליגא _{האין זה חולק} על רב° _{אבא בר אייבו} דתנן, שפייה לצורכה אסורה ושלא לצורכה מותרת: ואמר רב° _{אבא בר אייבו} לצורכו, בין היא בין שפייה מותרין. לצורכה היא אסורה ושפייה מותרין. וכאן הרי רוצה בעלים לזבל גינתו ולמה נאסר ? עוד היא תיפתר בעבודה זרה של ישראל. מפני מה הכל פורשין הימינה _{מעבודה זרה של ישראל}? מפני שניבולה רע _{שיש כאן כפיות טובה ועברה גדולה}:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה יב

מתני’: ^ג_מחנטל ממנה עצים אסורין בהנייה. הסיק בהן את התנור, אם חדש יותץ. ואם ישן ^ג_מטיוצן. אפה בו את הפת הפת אסורה בהנייה. נתערבה באחרות כולן אסורות בהנאה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר ^ג_ניוליך הנייה לים המלח. אמרו לו אין פדיון לעבודה זרה:

גמ’: תנן, נתערבה באחרות כולן אסורות בהנאה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר יוליך הנייה לים המלח. אמר רב חסדא° י, בסתם חלוקין. מה אנן קיימין? אם להסיק, דברי הכל מותר _{שמשתמש בחום שנוצר מכל העצים ועצי האשרה בטלים בשאר עצים וגם נהנה לאחר שנשרפו}. אם לעשן דברי הכל אסור _{שכל ענף פועל את פעולתו ונהנה כשהעץ קיים}. אלא כן אנן קיימין בסתם:

[דף כה עמוד א]

ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה יג

מתני’: נטל ממנה ^ג_נאכרכר אסור בהנאה. ארג בו את הבגד הבגד אסור בהנאה. נתערב באחרים כולן אסורין בהנאה. רבי אלעזר° _{בן פדת} אומר ^ג_נביוליך הנייה לים המלח. אמרו לו אין פדיון לעבודה זרה:

גמ’: אמר רבי חגיי° כד נחתית מן אילפא _{כאשר ירדתי מהספינה}, אשכחית _מצאתי רבי יעקב בר אחא° יתיב מקשי, נטל הימינה כרכר אסור בהנייה. ארג בו את הבגד אסור בהנייה. והתנינן יין נסך שנפל לבור יימכר כולו לנכרי חוץ מדמי יין נסך שבו? אמר רבי יעקב בר אחא° , חגיי קשיתא _הקשה חגיי קיימה _תרץ. מאי כדון? תמן אין דרך בני אדם _יהודים ליקח מן הנכרי יין. ברם הכא דרך בני אדם _יהודים ליקח בגד מן הנכרי _{שמא יחזור הגוי וימכור את הבגד ליהודי}:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ג, הלכה יד

מתני’: ^ג_נגכיצד מבטלה? קירסם זירד נטל ממנה מקל או שרביט אפילו עלה הרי זו ביטלה. שפאה _{גרד שתהיה ישרה} לצורכה אסורה, ושלא לצורכה מותרת:

גמ’: רב° _{אבא בר אייבו} אמר לצורכו בין היא בין שפייה מותרין. לצורכה היא אסורה ושפייה מותרין. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר לצורכה בין היא בין שפייה אסורין _{שדרכה בכך}. לצורכו היא אסורה ושפייה מותרין. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר לצורכה היא אסורה ושפייה מותרין

הדרן עלך פרק כל הצלמים

פרק רביעי – רבי ישמעאל אומר

כולל שיעורי שמע

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה א

מתני’: °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר שלש אבנים זו בצד זו בצד מרקוליס אסורות, ושתים מותרות. וחכמים אומרים ^ד_אאת שהוא נראה עמו אסור, ואת שאינו נראה עמו מותר:

גמ’: אמר רבי אמי° _{בן נתן} טעמא ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} משום מרקוליס גדול אצל מרקוליס קטן. ורבנן אמרי משום רגלי מרקוליס _{חיישינן שנפל מהם שעל השלושה נהגו להוסיף עוד אבנים}. כמה הן רגלי מרקוליס? אמר רבי אבא° בשם רבנן דתמן חמשים אמה. הילכת מרקוליס כך היא. שתי אבנים זו על גבי זו והשלישית מלמעלה. נתן את השנייה _{וכן אם נתן את הראשונה} והתרו בו משום עושה פסל, לוקה משום לא תעשה לך פסל. התרו בו משום משום עבודה זרה אינו נסקל כיוון ששני אבנים עדיין אינם עבודה זרה. נתן את השלישית ויש כאן חיוב מלקות משום לא תעשה פסל וחיוב מיתה משום עבודה זרה, אם התרו בו משום עושה פסל פלוגתא דרבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° . דאיתפלגון השוחט אותו ואת בנו לשם עבודה זרה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, ^ד_באם התרו בו משום אותו ואת בנו לוקה. משום עבודה זרה נסקל. רבי שמעון בן לקיש° אמר

[דף כה עמוד ב]

אפילו התרו בו משום אותו ואת בנו אינו לוקה. מאחר שאילו התרו בו לשם עבודה זרה היה נסקל. אי זו היא מרקוליס? כל שהוא סג את הים ואת הדרכים _{יש אומרים אפילו אם משמש גדר לים או לדרך ויש אומרים, שכך דרכם של הגוים לעשות מרקוליס בקצה הדרכים שהיוצאים לדרך יעבדו אותו לפני יציאתם לדרך, ובקצה הים שהמפליגים בים יעבדו אותו לפני ההפלגה}. הילכת מרקוליס בזריקה _{שזורקים לה אבן}. השתחוה לה מהו? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, כל עצמו אינו קרויה מרקוליס אלא בהשתחויה. דכתיב (ויקרא בהר כו א) ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה. יכול לא יתן שני אבנים זו על גב זו ויתן קופתו עליהם? תלמוד לומר להשתחות עליה. עליה אי אתה משתחוה, אבל נותן את את קופתך עליה. עליה אי אתה משתחוה _{אפילו לשם שמים}, אבל משתחוה אתה ^ד_געל אבני בית המקדש. רב° _{אבא בר אייבו} מפקד לבית °רב אחא , רבי אמי° _{בן נתן} מפקד לאינשי ביתה, כד תהוון נפקין לתעניתא לא תהוון רבעין כאורחכון _{לא תשתחוו על הארץ כמו שאתם רגילים} לפי ששם רצפת אבנים היא ויש בה משום אבן משכית. רבי יונה° רבע על סיטריה _{השתחווה על צידו}. °רבי אחא י רבע על סיטריה. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} אנא חמית רבי אבהו° רבע כאורחיה _{השתחווה כדרכו}. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} קשיתה קומי רבי אבהו° והכתיב (ויקרא בהר כו א) ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה? אמר לי, תיפתר בקובע לו מקום _{אבל באופן אקראי מותר}. והכתיב (שמואל ב טו לב) ויהי דוד בא עד הראש _אבן אשר ישתחוה שם לאלהים ? בלבד השתחוייה שאינה על הארץ. וכי יש השתחוייה שאינה על הארץ? תנן התם. נטמא _במקדש והשתחוה או ששהא כדי השתחויה חייב. עד כמה היא שיעור השתחויה ? אמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° עד כדי קריאת הפסוק (דברי הימים ב ז ג) ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחו. רבי אבהו° מוסיף עד והודו לה' כי טוב. רבי מנא° _{בן יונה} מוסיף עד כי לעולם חסדו על ישראל. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר לרבי חייה בר אבא° . בבלייא, תרין מילין סלקין מן גביכון. _{שתי דברים שנהגו בני בבל התפשטו בארץ ישראל} מפשוטיתא דתעניתא _{השתחוואה בפישוט ידיים בתענית}. וערובתא דיומא שביעיא _{חיבוט ערבות בהושענה רבא}. ורבנן דקיסרין אמרין, אוף הדא מקזתא _{ימים שאין מקיזים בהם דם ויש אומרים שקראים הלל בדילוג בראש חדש} ואתיא כיי דאמר רבי אמי בבלייא° בשם רבנן דתמן, לא התירו השתחוייה אלא בתענית ציבור ובלבד על הצד. אמר רבי ינאי זעירא° בשם אבהתיה, כל מי שאינו כשר כיהושע שאם יפול על פניו יאמר לו הקדוש ברוך הוא (יהושע ז י) קום לך, אל יפול. ובלבד יחיד שמתפלל על הציבור: תנן, וחכמים אומרים את שהוא נראה עמו אסור ואת שאינו נראה עמו מותר. את שהוא נראה עמו _מסתמא גופו הוא ולכן אסור. ואת שאינו נראה עמו אינו גופו. את שהוא נראה עמו אסור לית הדא פליגא _{האין זה חולק} על ריש לקיש° דריש לקיש° אמר עבודה זרה שנשתברה מותרת? לא כן סברנן מימר אם בעתיד להחזירן לכליין דברי הכל אסור. את שאינו נראה עמו מותר. ולית היא פליגא _{האין זה חולק} על רבי יוחנן° _{בר נפחא}? דרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר עבודה זרה שנשתברה אסורה? ולא כן סברנן מימר אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר? והא אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה° , אם היו מונחין במקומן כמי שהוא עתיד להחזירן לכליין?

[דף כו עמוד א]

ואילו במקומן? הרי בתחילה נפלו קרוב למרקוליס ואחר כך הורחקו משם. אמר רבי אבא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} זמנין דאת אמר שיברי עבודה זרה אין להן ביטול _{שאחר שנשברו מעצמם לא תועיל שבירה נוספת לבטלם אפילו על ידי גוי דאין שבירה אחר שבירה}, וזמנין דאת אמר משמשי עבודה זרה אין להן ביטול. מאן דאמר משמשין שנשברו אין להם ביטול, כל שכן עבודה זרה. מאן דאמר עבודה זרה שנשברה אין לה ביטול, הא משמשין לא. שמואל° _{בר אבא בר אבא} ורבי אבהו° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו}, אבני מרקוליס שנתפזרו אין להן ביטול לעולם משום שברי עבודה זרה. שמע רבי יוחנן° _{בר נפחא} ואמר יפה לימדנו °רבי , שהמשתחוה לעבודה זרה של אוכלים אין להן ביטול לעולם _{שאינם מתבטלים מלהיות אוכל על ידי חיתוכם}. כיצד הוא מבטלה _{לאבני מרקוליס שנפלו ממנה הרי שבירה לא מבטלת}? רבי חייה בר אדא° אמר ברוק. והתני רבי חייה° אבני מרקוליס שנתפזרו אין להן ביטול משמע שאין שום ביטול ואיך הוא אומר כאן שמבטלה ברוק? אמר רבי פינחס° כאן בנזרקות לה _{שהם תקרובת עבודה זרה ואין להם ביטול}, וכאן בשאין נזרקות לה _{אלא נשברו ממנה}. כהדא רבי שמעון ברבי° הוה ליה מרקוליס גו חקלא _{בשדה שלו} אתא גביה בורגנרה _{שומר גוי}, אמר ליה בגין דשמעית דארכונא בעי מיעבור _{שהשר רוצה לעבור} הכא למחר, אלא בחייך דאת מרים אילין כיפייא _{אבנים אלו}. מן דרימון, אזל בעו מיסבינון _{רצה הגוי לקחת אותם לעצמו}. אמר ליה, דידי אינון _{שלי הם}. שמע רבי חייה בר ווא° ואמר, אית לאימיה בר _{אימו של רבי שמעון ברבי° זכתה בבן תלמיד חכם}. ולא רבי חייה רבה° תניתה? _{שלאבני מרקוליס אין ביטול} אלא מן דשמעה מיניה שאפשר לבטל, חזר וקבעה:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה ב

מתני’: מצא בראשו ^ד_דמעות כסות או כלים הרי אילו מותרין. פרכילי ענבים עטרות של שבלים ויינות שמנים וסלתות וכל ^ד_הדבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח אסור:

גמ’: אמר רבי יונתן° לא סוף דבר עטרות שיבולים, אלא אפי' עטרות של וורד שנעשה לנוי וכבוד העבודה זרה. תנן, מצא בראשו מעות כסות או כלים הרי אלו מותרין שאין זה אלא דרך בזיון שמשתמשים בעבודה זרה כמדף. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, לא סוף דבר מרקוליס ובראשו מעות, אלא אפילו עבודה זרה שאין לה קנקלין _מחיצה, מצא בתוכה כסות או כלים הרי אילו מותרין שאף שאמרנו שאם אין מחיצה כל הבית מחיצתה, זה דווקא בדברים שרגילים להביא כתקרובת, אבל אלו אין דרך להביאם תקרובת:

[דף כו עמוד ב]

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה ג

מתני’: עבודה זרה ^ד_ושיש בה גינה ומרחץ נהנין מהן שלא בטובה ואין נהנין מהן בטובה. היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בטובה ושלא בטובה:

גמ’: כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה} בטובת הכומרין ושלא בטובת הכומרין שהרי עבודה זרה אינה כלום. ^ד_זחלילין של עבודה זרה אסור לשוכרן. אם היו מעלין שכר למדינה, אף על פי שעושין בהן צורך לעבודה זרה מותר לשוכרן. חנות של עבודה זרה אסור לשוכרה, אם היתה מעלה שכר למדינה, אף על פי שעושין בה צורך לעבודה זרה מותר לשוכרה. הגובה לשם עבודה זרה אסור ליתן לו. אם היה מעלה שכר למדינה אף על פי שהוא גובה לשם עבודה זרה מותר ליתן לו. ומתניתא אמרה כן דתנן, היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בטובה ושלא בטובה:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה ד

מתני’: עבודה זרה של נכרי ^ד_חאסורה מיד ושל ישראל משתיעבד. ^ד_טנכרי מבטל עבודה זרה שלו ושל ישראל, ^ד_יוישראל אינו מבטל עבודה זרה של נכרי _{וכל שכן שאינו מבטל עבודה זרה של ישראל}. ^ד_יאהמבטל עבודה זרה ביטל משמשיה, ביטל משמשיה משמשיה מבוטלין והיא אסורה:

גמ’: תנן, עבודה זרה של נכרי אסורה מיד. רבי שמעון בן לקיש° אמר באומן שעושה למכור לשוק היא מתניתא. שכיון שגמרה, דבר ברי שהשתחוה לה. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי אם דבר ברי שהשתחוה לה, בדא תנינן עבודה זרה של נכרי אסורה מיד ושל ישראל עד שתיעבד? דמשמע שבאותו מקרה שעבודה זרה של גוי אסורה של ישראל מותרת. ואם האמן השתחוה לה, אף של ישראל תאסר מיד. אמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי שמעון בן לקיש° , החוצב צלם לעבודה זרה מסלע המחובר לקרקע, אף על גב דאת אמר אין קרקע נאסר, מתרין בו על כל סיתות וסיתות, ולכשיתלש לוקה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, את שמע מינא העושה צלם לעבודה זרה על גבי בהמה _{כגון שמגלף בקרן} אף על גב דאת אמר אין דבר שיש בו רוח חיים נאסר, מתרין בו על כל קורנס וקורנס לכשיגמר _ויחתוך לוקה. תני, עבודה זרה של נכרי אסורה מיד לפיכך יש לה ביטול. ושל ישראל משתיעבד לפיכך אין לה ביטול. אמר רבי זעירא° לית כאן לפיכך אלא אין לה ביטול ויש לה ביטול. עבודה זרה של נכרי אסורה מיד דכתיב (דברים ראה יב ב) אבד תאבדון. מיד. ושל ישראל עד שתיעבד דכתיב (דברים כי תבא כז טו) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ושם בסתר. לכשישים. ואית דמחלפין ליה עבודה זרה של ישראל אסור מיד דכתיב ארור האיש אשר יעשה. משיעשה. ושל נכרי עד שתיעבד דכתיב אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים. עד שיעבדו. רבי יצחק בר נחמן° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} שמע לה מן הדא דכתיב (דברים יב ב) אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם. וכתיב ואשריהם תשרפון באש. אם ירשתו כשהוא אלוה _{שכבר נעבד} באש תשרפו. ואם לאו (דברים ראה יב ב) אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם.

[דף כז עמוד א]

מנין שגוי מבטל עבודה זרה של גוי ? רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם רבי ינאי° _הכהן שמע לה מן הדא דכתיב (דברים עקב ז כה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך. את אין את חומד ולוקח, אבל אחרים חומדים ואת לוקח. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר לבר דרוסיי _{משרת גוי} חות ותבר כל אילין צלמייא דגו דימוסין. ונחת ותבר כולהון פרא חד. _{רד ושבור את כל הצלמים שבמרחץ הלך ושבר את כולם חוץ מאחד} ולמה לא שבר את אותו אחד ? אמר רבי יוסי בי רבי בון° מפני שנחשד ישראל אחד להיות מקטיר עליו. אמר רבי חייה בר אשי° בשם רב° _{אבא בר אייבו} °רבי הוה יתיב מתני לרבי שמעון ברבי° בריה, הנכרי מבטל עבודה זרה שלו ושל חבירו. אמר לו, עד דהוה חיילך עלך _{כשהייתה צעיר}, כן את תניי תני _{כך למדתנו}, הנכרי מבטל עבודה זרה שלו ושל ישראל. אמר לו לאו בני. עבודה זרה שעבדה ישראל ^ד_יבאין לה ביטול לעולם. ותני כן, °רבי שמעון בן מנסיא אומר עבודה זרה שעבדה ישראל אין לה ביטול לעולם. רב° _{אבא בר אייבו} מתני בשם _{חסר שם} טעמא דאהן תנייא דכתיב (דברים כי תבא כז טו) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ושם בסתר. משמע שנאסר לעולם. בר קפרא° אשכח חד עיזקא צר _{טבעת שמצויר עליה עבודה זרה}. חמי חד טלי ארמאי, _{ראה ילד גוי ביקש ממנו שיבטל את העבודה זרה והוא לא הסכים} הוה פרי בתריה הוה מחי ליה הוה מיקל ליה הוה אמר לו רוק עלה והוא לא מקבל עלוי, אשתין עלה והוא לא מקבל עלוי _{רץ אחריו והיה מכה את הנער ומבזה אותו שירוק עליו או שישתין עליו לבטלה ולא הסכים}. הדא אמרה נכרי מבטל עבודה זרה שלו ושל חבירו ^ד_יגעל כרחו, והוא ^ד_ידשיודע טיב עבודה זרה שלו. הדא אמרה עבודה זרה של גוי שאבדה וזכה בה ישראל, אין לה ביטול לעולם. ותיעשה כעבודה זרה ^ד_טושהניחוה עובדיה ותהא בטילה? אמר רבי זעירא° כל שאילו מאיליה היא בטילה, ישראל מבטלה. וכל שאילו מאיליה אינה בטילה, אין ישראל מבטלה. וכאן ברור שהבעלים לא זרק אותה מעצמו שהרי דמיה יקרים. רב° _{אבא בר אייבו} אמר, בימוס שנשבר לא בטיל. מחלפת שיטתיה דרב° _{אבא בר אייבו האם רב חזר בו}? תמן הוא אמר מזו שאמרה המשנה שאבן שחצבה מתחילה לבימוס הרי זו אסורה נלמד שהמתיך כוס לעבודה זרה נאסר מיד, משמע שבימוס דינו כמשמשי עבודה זרה כמו כוס. והרי משמשי עבודה זרה שנשברו בטלו. והכא את אמר הכין שבימוס שנשבר לא בטל? כאן בשקיטר לבימוס עצמו, וכאן בשלא קיטר. ואפילו תימר כאן וכאן בשקיטר, רב° _{אבא בר אייבו} כדעתיה, דרב° _{אבא בר אייבו} אמר מזו שאמרה המשנה שאבן שחצבה מתחילה לבימוס הרי זו אסורה, נלמד שהמתיך כוס לעבודה זרה נאסר מיד. משמע שבימוס דינו כמשמשי עבודה זרה כמו כוס. וכיוון שהוא רק משמש עבודה זרה, אף שהקטירו לכבודו אינו חשוב כל כך בעניהם, ואף כשנשבר ממשיכים לעבוד את השברים ולכן הוא לא בטל. רב° _{אבא בר אייבו} אמר בימוס לא בטל הא משמשין בטלו. מחלפת שיטתיה דרב° _{אבא בר אייבו האם רב חזר בו}

[דף כז עמוד ב]

תמן אמר רב ששת° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, הא דתנן בימוסיות של מלכים הרי אילו מותרין, בשהילכו להם המהלכים בדרך אחרת. משמע שהבימוס בטל. והכא הוא אמר הכן שהבימוס אינו בטל ? כאן בשקיטר וכאן בשלא קיטר. ואפילו תימר כאן וכאן בשקיטר, רב° _{אבא בר אייבו} כדעתיה. דרב° _{אבא בר אייבו} אמר מזו שאמרה המשנה שאבן שחצבה מתחילה לבימוס הרי זו אסורה, נלמד שהמתיך כוס של עבודה זרה נאסר מיד. משמע שבימוס דינו כמשמשי עבודה זרה כמו כוס. וכיוון שהוא רק משמש עבודה זרה, אף שהקטירו לכבודו אינו חשוב כל כך בעניהם. וכשהלכו בדרך אחרת שוב אינם עובדים אותו והוא בטל. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מצבה כל שהוא אבן יחידית. מזבח כל שאבניו מרובות. חזקיה° אמר, מצבה כיון שפגמה ביטלה. מזבח צריך לפגם כל אבן ואבן. מתניתא דחזקיה° פליגא עלוי דתני, נתצת את המזבח הנח לו. שברת את המצבה הנח לה משמע שאין צורך לשבור את כל אבני המזבח כדי לבטלו. רבי זעירא° רבי יצחק בר נחמן° רבי חייה° רבי אבא° ורבי אלעזר° _{בן פדת} אמרו בשם רב הושעיה° , גבי עבודה זרה של ישראל כתיב (ישעיהו כז ט) בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות. רדוף אחריהם עד שתקעקע ביצתם מן העולם, לפי שאין לעבודה זרה של ישראל ביטול. ברם הכא גבי עבודה זרה של גויים, נתצת את המזבח הנח לו. שברת את המצבה הנח לה. כתיב (ויקרא בהר כו א) לא תעשו לכם אלילים ופסל ומסכה לא תקימו לכם. לא היא עשייה היא קימה? אמר רבי הילא° _אילעא. עשייה בתחילה, קימה כל שאילו תפול לא יקימינה. כתיב (דברים ראה יב ג) ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון. ומניין ליתן את האמור בזה לזה ואת האמור בזה לזה? שנתיצה שייכת גם במצבה ושבירה שייכת גם במזבח אמר רבי בון בר חייה° לצדדין איתאמרת או שיבור או גידוע או נתיצה לכל אחת ואחת:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה ה

מתני’: ^ד_טזכיצד מבטלה קטע ראש אוזנה ראש חוטמה ראש אצבעה פחסה אף על פי שלא חסירה ביטלה רקק בפניה השתין בפניה גררה זרק בה את הצואה הרי זו אינה בטילה מכרה או מישכנה °רבי אומר ביטל וחכמים אומרים ^ד_יזלא ביטל:

גמ’: אמר רבי זעירה° , הדא דתימר בשמכרה מתוך שלום. אבל מכרה מתוך הקפדה דברי הכל אינה בטילה דכתיב (ישעיהו ח כא) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה. שכך דרכם ואחר כך הם חוזרים ועובדים אותם. אמר זעורה בר חיננה° בשם רבי חנניה° , כשמכרה לצורף נחלקו,

[דף כח עמוד א]

אבל אם מכרה לעובדיה דברי הכל אינה בטילה. רב ירמיה° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו}, בשמכרה לעובדיה נחלקו. אבל אם מכרה לצורף דברי הכל בטילה היא. רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, דברי הכל. רבי הילא° _אילעא אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° , במחלוקת. _{ולא פירש על מה הם חלקו והגמרא מסבירא} ואתייא דרבי חנינה° כרבי יוחנן° _{בר נפחא}, שבמכרה לעובדיה לדברי הכל אינה בטלה, ומכרה לצורף במחלוקת. ודרב ירמיה° כריש לקיש° , שמחלוקת במכרה לעובדיה, אבל מכרה לצורף לדעת כולם בטלה. מאי כדון _{מה ההלכה}? בשמכרה לצורף נחלקו. אבל אם מכרה לעובדיה, דברי הכל אינה בטילה:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה ו

מתני’: עבודה זרה ^ד_יחשהניחוה עובדיה בשעת שלום מותרת. בשעת מלחמה אסורה. בימוסיות של מלכים הרי אילו מותרין, מפני שמעמידין אותן בשעה שהמלכים עוברין:

גמ’: תני, _פעמים במלחמת יהושע אסורה _פעמים במלחמת יהושע מותרת. _פעמים מלחמת דוד מותרת _פעמים במלחמת דוד אסורה. פעמים שעבודה זרה שנעזבה במלחמת יהושע אסורה, דכתיב (דברים שופטים כ יז) כי החרם תחרימם. וגויים שנהרגו ולא הספיקו לבטל את העבודה זרה שלהם, אם יהודים לקחו אותה אינה בטלה. במלחמת יהושע מותרת שהיא לשעה, ואלו שלא נהרגו ויכלו לחזור ולקחת את העבודה זרה ולא חזרו, בזה הם גילו דעתם שהיא בטלה. מלחמת דוד מותרת מה שהיה איתי הגיתי מבטל. במלחמת דוד אסורה, במה שלא ביטל איתי. והם לא בטלו כיוון שהיא לעולם, שלא איפשרו לגויים לחזור למקומם:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה ז

מתני’: שאלו את הזקנים ברומי אם אין רצונו בעבודה זרה מפני מה אינו מבטלה? אמרו להן אילו לדבר שאין צורך העולם בו היו עובדין היה מבטלו. הרי הן עובדין לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות להרים ולגבעות, יאבד עולמו מפני השוטין? אמרו להן אם כן יאבד דבר שאין צורך העולם בו ויקיים דבר שצריך העולם בו. אמרו להן אף אנו מחזקים ידי עובדיהן של אילו ויאמרו תדעו שהן אלוהות, שהרי אילו בטלו ואילו לא בטלו:

גמ’: מצד הדין היה צריך להיות שאם גזל זרעים וזרע אין סופו לצמח. הבא על אשת איש אין סופו להוליד ממזר. אלא הניחו לעולם שינהיג כמנהגו, ושוטים שקילקלו עתידין ליתן דין וחשבון. אמר רבי זעירא° אילו הוה כתיב כמוהם יהיו עובדיהם, קשיא. וכי עובדי החמה יזהירו כחמה ועובדי הלבנה כלבנה? אלא כתיב (תהילים קטו ח) כמוהם יהיו עושיהם אין הכוונה שיהיו כמו השמש עצמה, אלא כמו הפסלים של השמש והירח שהם עשו, שעינים להם ולא יראו וכ"ו. אמר רבי מנא° _{בן יונה} אף אילו כתיב כמוהם יהיו עובדיהם לא קשיא. דכתיב (ישעיהו כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה ואף הם יהיו כמותה. אמר רב נחמן° בשם רבי מנא° _{בן יונה}, עתידה עבודת אלילים להיות באה ורוקקת בפני עובדיה ומביישתן ובטילה מן העולם. ומה טעם? דכתיב

[דף כח עמוד ב]

(תהילים צז ז) יבושו כל עובדי פסל. ואמר רב נחמן° בשם רבי מנא° _{בן יונה}, עתידה עבודה זרה להיות באה וכורעת לפני הקדוש ברוך הוא ובטילה מן העולם. ומה טעם? דכתיב (תהילים צז ז) ישתחוו לו כל אלהים:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה ח

מתני’: לוקחין גת בעוטה מן הנכרי אף על פי שהוא נוטל בידו ונותן לתוך התפוח אינו נעשה יין נסך עד שירד לבור ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר:

גמ’: תני °רבי חנן , והוא שלא העלים ישראל את עיניו ממנו. אבל אם העלים עיניו ממנו לא בדא. עד כדון כשהיה נוטל יין וענבים כאחת ונותן על התפוח. היה נותן אילו בפני עצמן ואילו בפני עצמן מהו ? אפילו כן מותר גוממיות שתחת האשכולות מותרות, כיוון שנשארים שם כמה ענבים, שבצידיהן אסורות שבהם יש רק יין. רבי יוסי בי רבי בון° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הן עצמן נעשות יין נסך. שפעמים ברגע שהוא מרים את הענבים לא ישארו שם ענבים והוא יכול לנסך, ואף אם יפלו אחר כך כמה ענבים היין כבר נאסר. גת שנסדקה ופקקה נכרי. מבפנים אסורה ומבחוץ מותרת. שאי איפשר שלא היה שם שיפה אחת טלולה _{גומה שהיה יין כנוס בה} ונוגע בה ומנסך כל הבור. אמר רב הונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו}

[דף כט עמוד א]

הקילוח כבור. רבי זעירא° בעי. בכל אתר לית את עבד _{בכל מקום אין אתה עושה} הנצוק חיבור, והכא את עבד ^ד_יטהנצוק חיבור? סבר רב הונא° שהחמירו ביין נסך יותר מטומאה. אבל אפילו ביין נסך לא תמיד החמירו שניצוק כחיבור, אלא. נתנסך הבור שהוא העיקר נתנסך הקילוח, נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור. רבי אבא° לא אמר כן אלא אף ביין נסך אין הניצוק חיבור כך שאם, נתנסך הבור לא נתנסך הקילוח, נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור. ומאי האי דאמר רב הונא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} הקילוח כבור? סבר רב הונא° , כשם שהבור מתנסך במגע הגוי, כך הקילוח מתנסך במגע הגוי. תמן אמרי בשם רב° _{אבא בר אייבו}, מגעו של נכרי עושה יין נסך ואסור אף בהנאה. רב נחמן בר יעקב° אמר ובלבד ^ד_כבשותת היין מידו, שודאי שיכשך. ארמייא נפל לגובא _{בור היין}. אתא עובדא קומי רב הונא° אמר כובשין עליו _{מחזיקים בידיו} שלא יוכל לשכשך עד דתזחלון גובה _{שתשאבו את היין מן הבור}. אמר רבי חנינה° הרי כשנפל, כבר ידא אושיט ואולי ניסך? אמר אייתון ניצרין וזלפין ^ד_כאמתותי ידיה _{יביאו סל נצרים ויוציאו את ידו עם היין שסביבה ויזרקו אותו ושאר היין מותר}. שמעון בר חייה° הוה מתני לחייה בר רב° נכרי מאימתי עושה יין נסך? אמר לו משיודע בטיב עבודה זרה. אפיק _הוציא רב יאשיה° מכילתא _מסכת אמר לו, הדא דאת אמר בלוקח ענבים מרוסקים מן הנכרי, שבזה הולכים לקולה שרק אם יודע בטיב עבודה זרה אסור. אבל אם נגע ביין, אפילו אם הנכרי עצמו היה בן יומו, ^ד_כבעושה יין נסך. נכרי מהו שיעשה בפיו יין נסך? אמר רב אדא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, אין נכרי עושה יין נסך בפיו. רבי ירמיה° אמר בשם רבי אבהו° , הנכרי עושה יין נסך בפיו. ותני כן דתני, אגרוניסוס ^ד_כגשטעם מן הכוס או מן המיניקת והחזיר לחבית אסור. על דעתיה דרב אדא° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} והוא שהחזיר הנכרי שהרי בטעימה לא נאסר היין. על דעתיה דרבי ירמיה° בשם רבי אבהו° , ואפילו החזיר ישראל שכבר בטעימה נאסר היין:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה ט

מתני’: דורכין עם הנכרי בגת _{שהענבים כבר נטמאו} אבל לא בוצרין עמו _{שאסור לגרום טמאה לחולין בארץ ישראל} ^ד_כדוישראל שהוא עושה בטומאה לא דורכין ולא בוצרין עמו _{שאסור לסייע לעוברי עברה}

[דף כט עמוד ב]

אבל מוליכין עמו חביות _ריקות לגת ומביאין עמו מן הגת:

גמ’: תנן, דורכין עם הנכרי בגת. אמר רבי יונה° , הדא דאת אמר, והוא שהילכו עליהן דרוכית שתי וערב שכל הענבים ודאי נטמאו. אבל לא הילכו עליהן דרוכית שתי וערב, לא בדא. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי, אם כל ההיתר זה רק בשהילכו עליהן דרוכית שתי וערב, אפילו כמשנה אחרונה יהיה מותר? דתני, בראשונה היו אומרים, אין בוצרין עם הנכרי ואין דורכין עם ישראל העושה בטומאה, אבל דורכין עם הנכרי. ^ד_כהחזרו לומר, אין דורכין עם הנכרי ואין בוצרין עם ישראל העושה בטומאה, אבל בוצרין עם הנכרי ומוליכין עמו חביות חדשות אבל לא ישנות דברי °רבי מאיר . וחכמים אומרים אחד חדשות ואחד ישנות. ומסייעין אותו עד שנעלם מעיניהם. נעלם מעיניהן נעשה יין נסך. מאי טעמא דרבי יוסי° _{בר זבידא} ולמה הוא רוצה להתיר אף בדריכה ראשונה? שכבר ניטמאו מהיכשר בצירה. מאי טעמא דרבי יונה° שאינו מתיר אלא אחר שהילכו בה שתי וערב? טהורים היו דבר תורה, את הוא שגזרתה עליהן טומאה. חייליה דרבי יוסי° _{בר זבידא} שמתיר אף בדריכה ראשונה מהדא דאיתמר (ירושלמי חלה ג ג) נפל ספק טומאה לעיסה. עד שלא גלגלה תעשה בטומאה. לפי שעדיין חולין היא ומותר לטמא לחולין שבארץ ישראל. משגלגלה והוטבלה לחלה תעשה בטהרה. דחולין הטבולין לחלה כחלה דמו ואסור לטמאה. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי אילא° _אילעא. בדין היה שיטמא טבלו דבר תורה, דכתיב (במדבר קרח יח ח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי. תרומה צריכה שימור, ואין הטבל צריכה שימור. ולמה אין מטמאים טבל בידים ? דאם כן מה אני מקיים (במדבר קרח יח כח) ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן. עשה שינתנו לו לאהרן הכהן בכהונתו. וכאן שנולד לו ספק טומאה, הואיל ואין את יכול ליתנו לאהרן הכהן בכהונתו, רשאי אתה לטמאותן: ואף כאן כיוון שכבר היתה בהם טמאה דרבנן ולא ניתן ליתנם לכהן בטהרה, מותר לטמא אותם בידים

[דף ל עמוד א]

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה י

מתני’: נחתום שהוא עושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו אבל מוליכין עמו פת לפלטר:

גמ’: תנן התם (משנה שביעית ה ד) אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה, ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה. אבל משתטיל את המים, לא תגע אצלה, שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה. ותנן הכא נחתום שהוא עושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו. ותני עלה, לא בוררין ולא טוחנין ולא מרקדין עמו. הכא הוא אומר הכין _{שבנחתום אסור} והכא הוא אמר הכין _{שבאשת עם הארץ מותר}? אמר רבי אילא° _אילעא. כאן באשת עם הארץ שעושה בחולין. כאן בנחתום שעושה בתרומה. אית לך מימר נחתום בתרומה? חברייא אמרי, כאן בנחתום שלותת והחיטים הוכשרו. וכאן באשת עם הארץ שאינה לותתת. מתניתא מסייע לחברייא דתנן, אבל משתטיל למים לא תגע אצלה, שאין מחזקין ידי עוברי עבירה. תנן, ומחזיקין ידי עובדי כוכבים ומזלות בשביעית,. אבל לא ידי ישראל. ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום. כיצד מחזיקים ידי עובדי כוכבים ומזלות בשביעית ? רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} ורבי אימי° _{אמי בן נתן}. חד אמר שמותר לאמר לגוי חרש בה טבאות ואנא נסב לה מנך בתר שמיטתא _{תחרוש טוב ואני אקח ממך אותה במוצאי שביעית}. וחרנא אמר, שאומר לו אישר. מאן דאמר שאומר לו חרש בה טבאות ואנא נסב לה מנך בתר שמיטתא _{תחרוש טוב ואני אקח ממך אותה במוצאי שביעית}, מהו שואלין בשלומן? אישר. מאן דאמר מחזקין ידי עובדי כוכבים ומזלות בשביעית הכוונה שאומר לו אישר, מהו שואלין בשלומן? אין הכונה בשלום עובדי כוכבים ומזלות אלא בשלום ישראל. שאומר לישראל העובד בשביעית שלום עליכם. דלמא _{מעשה שהיה}. רבי חיננא בר פפא° ורבי שמואל בר נחמן° עברון על חד מחורשי שביעית. אמר ליה רבי שמואל בר נחמן° , אישר. אמר לו רבי חיננא בר פפא° . לא כן אולפן °רבי (תהילים קכט ח) ולא אמרו העוברים ברכת ה’ עליכם. מכאן שאסור לומר לחורשי שביעית אישר? אמר לו, לקרות אתה יודע, לדרוש אין אתה יודע. ולא אמרו העוברים, אלו עובדי כוכבים שהן עוברין מן העולם, שלא אמרו לישראל ברכת ה' עליכם. מה ישראל אומרים? ברכנו אתכם בשם ה'. לא דייכם כל הברכות הבאות לעולם בשבילנו, ואין אתם אומרים לנו בואו וטלו לכם מן הברכות הללו. ולא עוד, אלא שאתם מגלגלין עלינו פיסים וזימיות גולגליות וארנוניות. הורי רבי אמי° _{בן נתן} אופה החשוד שעושה בטמאה לרדות עמו את הפת מהתנור אסור, ודכוותה ישראל החשוד שעושה יין בטמאה לזלוף עמו יין לחביות אסור:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה יא

מתני’: ^ד_כונכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין, אם יש לו עליו מלוה אסור. אין עליו מלוה מותר. נפל לבור ועלו _{כשהוא מעולף}, ^ד_כזמדדו בקנה, התיז את הצרעה בקנה, או שהיה מתפח על פי חבית מרותחת _{ונגע בקצף}, כל אילו היה מעשה ואמרו ימכר, ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר. ^ד_כחנטל את החבית וזרקה לבור, זה היה מעשה והכשירו

גמ’: תנן, נכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין, אם יש לו עליו מלוה אסור. אמר רב ששת° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, והוא שיהיה לו עליו מלוה על אותו הבור. דכיוון שעשה את הבור אפותקאי להלוואה, אין הגוי חושש לנסך. אבל אין לו מלוה על אותו הבור, אין אומרים שאם הגוי בא לגת זה מראה שאינו חושש ויבא לנסך. אלא הוא בא לגת, שכן דרך בעלי החוב לעמוד בגיתות ובגרנות לראות האם יהיה לבעל חובו די ריווח ויוכל לשלם לו. הוון בעו מימר, מאן דאמר שמקל ואומר שהיין נאסר רק והוא ^ד_כטשיהא לו עליו מלוה על אותו הבור, כך הוא מקל ואומר שאינו אוסר אלא אם הגוי עומד בתוך פישוט ידיים מהבור

[דף ל עמוד ב]

ומאן דאמר שהיין נאסר אף על פי שאין עליו מלוה על אותו הבור, חוששים אפילו הגוי חוץ לפישוט ידיים מהבור. ולא כן אמר רבי אבא° בשם רב ששת° , שכשם שנתנו פישוט ידיים ^ד_לבטהרות כמו שנאמר במשנה שאם הניח עם הארץ בביתו, רק הכלים שנמצאים קרוב אליו שאם יפשוט ידיו יגע בהם, טמאים, כך נתנו פישוט ידיים ביין נסך? אלא כיני. מאן דאמר שמקל ואומר שהיין נאסר רק והוא שיהא לו עליו מלוה על אותו הבור, כך הוא מקל ואומר שאינו אוסר אלא אם הגוי עומד בתוך פישוט ידיים מהבור. ואף למאן דאמר שהיין נאסר אף על פי שאין עליו מלוה על אותו הבור, אינו אוסר אלא אם הגוי עומד בתוך פישוט ידיים מהבור. תנן, כל אילו היה מעשה ואמרו ימכר, ו°רבי שמעון _{בן יוחאי} מתיר. אמר רבי אבין° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} הלכה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. אמר רבי אבין° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} אני כפרת °רבי שמעון _{בן יוחאי} שדבריו ברורים וכך צריך להיות. או מתיר אפילו בשתייה, או אוסר גם בהנייה. אמר רבי ירמיה° בשם רבי אבהו° . מעשה היה והורה בשתייה כ°רבי שמעון _{בן יוחאי}. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא} בשם רבי אבהו° , אין הנכרי עושה יין נסך בזריקה. נכרי מהו שיעשה יין נסך בחמתו? נישמעינה מן הדא. ארמייא הוה ליה קופין גו מעצרתא _{לגוי אחד היו חביות ריקות בבית הבד}. אתא ישראל וזלף בהון חמר _{ומלא בהם יין} בלא אישור מהגוי. אתא ארמייא קולתה _{הביא הגוי מקל של סבלים} הרים את החביות ושפכין לגובה _{שפך אותם לבור}}}. אתא עובדא קומי רבנן אמרי, {{שוליים _{ד_לא}אין הנכרי עושה יין נסך מחמתו. אמר רבי ירמיה° בשם רבי חייה בר אבא° . גוי שמוזג יין של ישראל בחמין אסור, בצונן מותר. ויבוא עלי שלא עשיתי מימי אפילו בצונן. רבי יסא° _אסי אזל לצור חמתון שתן חמר וחמימין וארמייא מזג _{ראה אותם שותים יין שנמזג במים חמים ע”י נכרי} אמר לון מה שרא לכון

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה יב

מתני’: ^ד_לבהמטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו בבית שהוא פתוח לרשות הרבים בעיר שיש בה נכרים וישראל מותר. בעיר שכולה נכרים אסור עד שיושיב שומר. ^ד_לגאין השומר, צריך להיות יושב ומשמר, אף על פי שהוא יוצא ונכנס מותר. °רבי שמעון בן אלעזר אומר כל רשות נכרים כאחת. ^ד_לדהמטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו

[דף לא עמוד א]

והלה כותב לו שנתקבלתי ממך מעות מותר. אבל אם ירצה ישראל להוציאו ואינו מניחו עד שיתן לו את מעותיו, זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים:

גמ’: תנן, המטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו בבית שהוא פתוח לרשות הרבים. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוסי ברבי חנינה° , לא סוף דבר פתח אלא אפילו ^ד_להחלון ויש בה ארבעה על ארבעה על רום עשרה, ובלבד שלא יהיה מקורה או מגופף _{שאז אי אפשר לראות דרכו}. היה לו רבי _{עץ גבוה}, נימר אם היה נראה עולה ויורד בו אסור _{שהגוי יכול לראות אם הוא מטפס על העץ ואז הוא יזהר ולא ינסך}. ואם לאו מותר. תנן, בעיר שכולה נכרים אסור עד שיושיב שומר. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה. בעיר ^ד_לושיש בה דלתים ובריח היא מתניתא. בדא תני שומר אף על פי שאינו בא אחת לקיצים מותר? תני ישראל ונכרי שכנסו את יינן בפרכייא _{שטח מסחר} של עיר אפילו שומרים נכרים אפי' חביות פתוחות מותרות שאין מנסכין כן. אמר רבי הילא° _אילעא בשם רבי ינאי° _הכהן, הלוקח כשוכר. ותני כן, אחד הלוקח ואחד השוכר ברשות הנכרי _{להכניס יינו לתוכו}. בזמן שהיין של ישראל וישראל דר שם מותר, והוא שיהא עליו מפתח וחותם. ובזמן שהיין של נכרי וישראל דר שם מותר, והוא שיהא לו עליו מפתח וחותם. ואם אין ישראל דר שם, אסור אף על פי שיש עליו מפתח וחותם. תנן, °רבי שמעון בן אלעזר אומר כל רשות נכרים כאחת. אמר רבי יילי° בשם רבי ינאי° _הכהן, חכמים חלוקים על °רבי שמעון בן אלעזר _{משמע שלשיטתם אם הניחו את היין בביתו של נכרי אחר, שהוא לא הבעלים של היין יהיה מותר אפילו בעיר שכולה נכרים}. לא על הדא איתאמרת אלא על הדא דבתרה דתנן, המטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו והלה כותב לו שנתקבלתי ממך מעות מותר. אבל אם ירצה ישראל להוציאו ואינו מניחו עד שיתן לו את מעותיו, זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים: על זה אמרו חכמים שאם הניחו את היין אצל גוי אחר, משום דזה הנכרי אין לו מלוה עליו, אפילו בעיר שכולה נכרים מותר. ו°רבי שמעון בן אלעזר פליג דאפילו הכי כיון שאינו מניחו עד שיתן המעות להנכרי בעל היין חיישינן דשביק ליה ליגע בו והוא בעל היין ולא מרתת דיש לו מלוה על היין:

הדרן עלך פרק רבי ישמעאל

פרק חמישי – השוכר את הפועל

כולל שיעורי שמע

ירושלמי עבודה זרה, פרק ה, הלכה א

מתני’: ^ה_אהשוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך שכרו אסור. שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת, אף על פי שאמרו לו העבר לי חבית של יין נסך ממקום למקום שכרו מותר:

גמ’: תנן, השוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך שכרו אסור. ולא שכרו הוא נותן לו _{והרי איסורי הנאה דמיהם מותרים, וכל שכן שכר פעולתו}? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} קנס קנסוהו. תני, החמרין והכתפין, כל העושים בשביעית

[דף לא עמוד ב]

שכרן שביעית. אמר רבי זעירא° . בעוסקים בפירות היתר היא מתניתא. _{כגון שמכניסים מעט כדרך שלוקחים מן ההפקר}. מהו שכרן שביעית ? שיהו נוטלין ממה שיהו עושין _{פירות שביעית}. משמע שלרבנן מותר, והא דהורי רבי יוחנן° _{בר נפחא} לאילין דבית רבי ינאי° _הכהן, שלא יהו נוטלין בשביעית שכר בדיהן שמן אלא מעות? כ°רבי יהודה _{בר עילאי} וכ°רבי נחמיה הורי להון _{שחולקים ואוסרים}. רבי הילא° _אילעא אמר. במכתפי פירות עבירה היא מתניתא, _{כגון שמכניסים את כל השדה כאחד}. ומהו שכרן שביעית ? כיי דאמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} גבי העושים מלאכה ביין נסך, קנס קנסוהו ששכרם אסור בהנאה כיין נסך. אף הכא ^ה_בקנס קנסוהו ששכרו יתפס בקדושת שביעית: תנן, שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת, אף על פי שאמרו לו העבר לי חבית של יין נסך ממקום למקום שכרו מותר. _{אבל שכר אותה חבית אסורה} כיתף עמו חבית בחבית _{שעל כל חבית נתן לו סך מסוים}, את קונסו בחביתו עד כדי שכרו _{שקיבל על העברת אותה חבית}. נתן לו קרקע בשכרו מהו? _{שהרי קרקע אינה נאסרת משום עבודה זרה אפילו עבדו לה}. אף דבכל אתר את אמר אין קרקע נאסר הכא נאסר משום קנס. נתן לו בהמה בשכרו מהו ? _{שהרי בעל חיים אינו נאסר משום עבודה זרה אפילו עבדו אותו}. אף דבכל אתר את אמר אין דבר שיש בו רוח חיים נאסר הכא נאסר משום קנס. נתן לו הכל בשכרו, _{כגון שעבד כל היום בחינם ולבסוף כשהעביר חבית יין נסך אחת נתן לו שכר יום שלם עבור אותה חבית} הכל אסור או אינו אסור אלא עד כדי שכרו _{של העברת חבית אחת}? היה עושה עמו בטובת הנאה מהו ? את ממשכנו מנכסיו עד כדי שכרו. היה עושה עמו חצי יום באיסור וחצי יום בהיתר מהו? _{האם כיוון שברור שהגוי לא היה שוכר אותו רק לחצי יום}. _{נמצא שגם מה שנשכר לעבודת היתר זה בגלל עבודת האיסור והכל אסור}. _{או שרק מה שקיבל על מה שעבד באיסור נאסר} תנן התם

[דף לב עמוד א]

היה מוכר חולין ומעשר שני בכרך אחד, אי זה שירצה חולין יעשה ושני יעשה. _{דאף שאסור למכור מעשר שני, יכול לקבל כסף עבור חלק פירות החולין, והקונה יאכל הכל בתורת מעשר שני}. _{ואם זה בגבולין יכול לחלל את החצי ולהעלות הכסף לירושלים} ואף הכא כן ויכול לקבל כסף על חצי היום שעבד שלא באיסור ? נישמעינה מן הדא דתנן, השוכר את הפועל להביא יין לחולה. אם הביא לו חייב ליתן לו. ואם לאו, אין חייב ליתן לו. אבל אם אמר לו הבא לי יין לחולה ממקום פלוני ותפוח לחולה ממקום פלוני. בין הביא בין לא הביא חייב ליתן לו, דדמי רגליו נותן לו. והכא לא דמי רגליו נותן לו? דאף שלא משלם לו מה שסיכמו, דמי חצי יום שעבד בהיתר נותן לו משום שטרח. רבי ירמיה° בעי. שכרו לשבר חביות של יין נסך מהו ? אפילו כן שכרו אסור _{שהרי הוא רוצה בקיום היין נסך כדי שיוכל לשוברם}. רבי אסי° אמר, דמי יין נסך ביד נכרי אסור. דמי עבודה זרה ביד נכרי, רבי יונתן° אמר ^ה_גמותר ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר אסור. מתניתא מסייעה לדין ומתניתא מסייעה לדין. מתניתא מסייעה לרבי יוחנן° _{בר נפחא} דתני, נכרי שהיה חייב מעות לישראל, ^ה_דלא יאמר לו המתן עד שאמכור יין נסך, עד שאמכור עבודה זרה ואתן לך. שאני אומר שמא החליף _{ולא מכר}. מתניתא מסייעא לרבי יונתן° דתני, נכרי שהיה חייב מעות לישראל, הרי זה מוכר יין נסך ונותן לו, עבודה זרה ונותן לו, אבל מפני מראית העין לא יראה את המכירה. הכל מודין בחליפין שאסורות. חליפי חליפין מהו? אמר רבי חנינה° , מחלוקת °רבי ישמעאל בי רבי יוסי ורבנן. °רבי ישמעאל בי רבי יוסי אמר אסור, ורבנן אמרי ^ה_המותר. אמר רבי אלעזר בר הושעיה° , טעמון דרבנן דכתיב (דברים עקב ז כו) והיית חרם כמוהו. כל שאת מקיים ממנו הרי זה כמוהו _{היינו דווקא חליפיו ולא חליפי חליפיו}. מאי כדון _{מה יעשה °רבי ישמעאל בי רבי יוסי עם הפסוק}? _{ומניין נלמד שאפילו חליפי חליפין אסורים}? אמר רבי יוסי בי רבי בון° _{כאילו נאמר} כמוהו כמוהו שני פעמים _{אחד בפסוק זה ואחד} על שם (דברים ראה יג יח) לא ידבק בידך מאומה מן החרם:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ה, הלכה ב

מתני’: השוכר את החמור ^ה_ולהביא עליו יין נסך שכרה אסור. ^ה_זשכרה לישב בה, אף על פי שהניח הנכרי לגינו עליה שכרה מותר:

גמ’: תנן, אף על פי שהניח הנכרי לגינו עליה שכרה מותר. עד היכן? עד כדי שלא יהא החמר מקפיד _{ודורש תוספת תשלום על תוספת משא}:

[דף לב עמוד ב]

ירושלמי עבודה זרה, פרק ה, הלכה ג

מתני’: יין נסך ^ה_חשנפל על גבי ענבים ידיחם והן מותרות, ואם היו מבוקעות אסורות. מעשה בביתוס בן זונין שהיה מביא גרוגרות בספינה ונשתברו חביות של יין נסך על גביהן ובא מעשה לפני חכמים והתירו. זה הכלל, ^ה_טכל שהוא בהנייתו בנותן טעם אסור. וכל שאינו בהנייתו בנותן טעם מותר, כגון ^ה_יהחומץ שנפל לגריסים:

גמ’: תנן, יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחם והן מותרות. מתניתא בשלא נידלדל חותמן _{העוקץ מקום חיבור הענב לאשכול}. אבל נידלדל חותמן כמבוקעות הן. תנן, ואם היו מבוקעות אסורות. מה את עבד לה, כיין ביין או כיין לתבשיל? אין תעבדינה כיין לתבשיל, דברי הכל אסור. ואין תעבדינה כיין ביין, מחלוקת °רבי מאיר וחכמים _בהמשך. תנן, וכל שאינו בהנייתו בנותן טעם מותר, כגון החומץ שנפל לגריסים: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הדא דאת אמר ברותחין. אבל בצונין ^ה_יאאסור, שכן דרך בני ציפורין עושין כן וקורין אותו שחלייא. היו רותחין וציננן מהו ? אם תאמר שאסור, מעתה אפילו רותחין יהו אסורין מאחר שדרכן לצון. תני, כל נותני טעמים בין לשבח בין לפגם אסור. דברי °רבי מאיר וחכמים אומרים לשבח אסור, לפגם מותר

[דף לג עמוד א]

רבי שמעון בן לקיש° אמר. מה פליגין ? כשהשביח ואחר כך פגם. אבל אם פגם ואחר כך השביח, וקל וחומר אם פגם ולא השביח, אף °רבי מאיר מודה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר לא שנייא. היא השביח ואחר כך פגם, היא פגם ואחר כך השביח, או פגם מתחילה ועד הסוף, היא המחלוקת. תמן תנינן. שעורין שנפלו לתוך הבור של מים. אף על פי שהבאישו מימיו, מימיו מותרים. כיוון שהשעורים נותנים טעם לפגם במים. והדא מתניתא מה היא ? רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר במחלוקת _{שהרי לשיטתו °רבי מאיר אוסר אפילו אם פוגם מתחילה ועד הסוף}. רבי שמעון בן לקיש° אמר, דברי הכל _{שאף °רבי מאיר מודה שמותר אם לא השביח כלל}. רבי יוסי בי רבי בון° אמר, אילין שמועתא שאמרנו שנחלקו רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° על הדא איתאמרת. _{על המשנה הזו של שעורין שנפלו לתוך הבור של מים נחלקו} שרבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר במחלוקת, ורבי שמעון בן לקיש° אמר דברי הכל _{וכאן רק חזרו והזכירו את דברהם}.

ירושלמי עבודה זרה, פרק ה, הלכה ד

מתני’: נכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום, אם היה בחזקת משתמר ^ה_יבמותר. ואם מודיעו שהוא מפליג, כדי שישתום _ינקב ויסתום וינגוב. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, כדי שיפתח ויגוף ^ה_יגותיגב:

גמ’: תנן, נכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום, אם היה בחזקת משתמר מותר. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, מעשה בנכרי אחד שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום. אתא עובדא קומי רבי אבהו° ואסר. ולמה הוא אסר הרי הישראל היה איתו ? אמרי בפתוחות הוה עובדא. דכיוון שהחביות פתוחות, חוששים כיוון שבקל הגוי יכול לנסך. אמר רבי זריקן° , לא סוף דבר אם היו החביות מליאות אלא אפילו חסירות, דטרף _{שיכול להטות את החבית תוך שהוא מרים} ונגע בידא וחזר.

[דף לג עמוד ב]

תנן, ואם מודיעו שהוא מפליג, כדי שישתום _ינקב ויסתום וינגוב. °רבן שמעון בן גמליאל אומר, כדי שיפתח ויגוף ותיגב: את סבר דהדא ד°רבן שמעון בן גמליאל לקולא, ולית היא אלא לחומרא, דשיתומהון דרבנן מעט מגף _{דאף שלפתוח את כל המכסה לוקח קצת יותר זמן מאשר לעשות נקב, לסתום נקב בצורה שלא יבחינו לוקח יותר זמן מאשר לגוף את כל המכסה}. אמר רבי יהודה בר פזי° בשם רבי אמי° _{בן נתן}, _{קדם שגזרו על הכותים}, ביצה צלויה של כותים הרי זו מותרת. רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, תבשילי כותים הרי אילו מותרין. הדא דאת אמר בתבשיל שאין דרכן לתת לתוכו יין וחומץ. הא דבר ברי שנתן אסור אפילו בהנייה, לפי שאינם נזהרים ביין של גויים. כהדא דתני, בראשונה היו אומרים יינה של אוגדור _{כפר של כותים} למה הוא אסור? מפני כפר פגש _{כפר גויים שהיה סמוך לו} ושל בורגתה מפני בירת סוריקה. של עין כושית מפני כפר שלם. חזרו לומר פתוחה בכל מקום אסורה שאינם זהירים ממגע גוי. וסתומה מותרת. נקובה וסתמוה הרי היא כסתומה. רבי יצחק בן חקולה° אמר הרי זו כפתוחה. אמר רבי חנינה° , אנא יכיל קיים _להבחין אם נפתחה או לא. אין הוה עילויה יקיר _{שעווה שמוכרי היין היו חותמים בה את החביות} לא איתפתחת. ואין לא, איתפתחת. כהדא ד°רבי שמעון בן אלעזר אזל לחדא קרייה דשמריין _{כותים==שומרונים} אתא ספרא לגביה אמר לו °רבי שמעון בן אלעזר לסופר אייתי לי חדא קולא שתימא _{קנה לי כד יין חתום משל הכותים}. אמר לו הא מבועא קמך _{הרי מעיין לפניך} שתי. אטרח עלוי. אמר לו הא מבועא קמך שתי. חמתיה מטרח עלוי, אמר לו, אין את מריה _אדון דנפשך הא מבועא קמך שתי. ואין נפשך מרתך _{שולטת בך} (משלי כג ב) ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה, שכבר נתקלקלו הכותים. °רבי ישמעאל בי רבי יוסי אזל להדא ניפוליה _נפוליס=_שכם. אתון כותייא לגביה אמר לון, אנא מחמי לכון דלית אתון סגדין לאהין טורא אלא לצלמייא דתחותוי _{אני הוכיח לכם שאין אתם עובדים את הר גריזים אלא את הפסלים שתחתיו}. דכתיב (בראשית וישלח לה ד) ויטמון אותם יעקב תחת האשירה אשר עם שכם. שמע קלין אמרין נקרוץ _{נשכים לפני עלות השחר} נסדר לאילין כובייא _קוצים וידע דאינון בעו מיקטלוניה וקרץ ונפק ליה _{השכים ויצא משם}. °רבי אחא אזל למאום ואכל חליטן. רבי ירמיה° אכל חמצין, חזקיה° אכל קמצין. רבי אבהו° אסר יינן מפי רבי חייה° ורבי אסי° ורבי אמי° _{בן נתן} שהיו עולין בהר המלך וראו נכרי אחד שהיה חשוד _{שהוא עומד} על יינן. אתון אמרון ליה קומיי רבי אבהו° . אמר לון, וכי לא די על ידי עילא זו לאסור את יינם ? ואית דבעי מימר _{יש שרצו לומר} שהסיבה שגזרו על יין של כותים זה מפני, שחדא ערובת שובא לא אישתכח חמרא _{לא נמצא יין} בכל סמרטיקי. בפוקי שובא אישתכחת מלייא מן מה דאייתון ארמייא _{במוצאי שבת נמצא הרבה ממה שהביאו להם גויים}. וקבלוניה כותייא מינהון. ואית דבעי מימר _{יש שרצו לומר}, כד סליק דיקליטינוס מלכא להכא, גזר ואמר כל אומייא ינסכון בר מן יודאיי. ונסכין כותייא ונאסר יינן. ואית דבעי מימר _{יש שרצו לומר} כמין יון _יונה אית להון ומנסכין ליה. כותיייא דקיסרי בעו מרבי אבהו° , אבותיכם היו מסתפקין בשלנו. אתם מפני מה אינכם מסתפקין ממנו? אמר להן, אבותיכם לא קילקלו מעשיהם אתם קילקלתם מעשיכם. תמן תנינן ארץ ישראל טהורה ^ה_ידומקוותיה טהורין. ארץ כותים טהורה ומקוותיה

[דף לד עמוד א]

ומדורותיה ושביליה טהורין. שביליה טהורין משום שחזקה שאין בוררין להם שביל אלא מטהרה. ומקוותיה טהורין, אמר רבי אלעזר ברבי יוסי° . הדא דאת אמר להאמינן שאינן שאובין. הא למידת ארבעים לא. דדרשי (ויקרא שמיני יא לו) אך מעיין ובור מקוה מים. מה מעיין מטהר כל שהוא, אף מקוה מטהר כל שהוא. בעון מרבי אבהו° , חלוט שלהן מהו? אמר לון הלואי היינו יכולין לאסור גם מימיהן. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי חנינה° . כותאי דקיסרין מותר להלוותן ברבית _{שהם כגויים גמורים}. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי, מעתה לא נחוש לחלתן והא אנן חמיי _רואים רבנן חששין: משמע שרק לחומרה עשו אותם כגויים ואסור להלוות להם בריבית

ירושלמי עבודה זרה, פרק ה, הלכה ה

מתני’: המניח יינו בקרון או בספינה והלך לו לקפנדריא _{דרך קיצור} נכנס למדינה ורחץ מותר. ואם מודיעו שהוא מפליג, כדי שישתום _ינקב ויסתום ויגוב. °רבן שמעון בן גמליאל אומר כדי שיפתח ויגוף ^ה_טוותיגוב:

גמ’: אמר רבי חנינה° מעשה בקרון אחת משל בית °רבי שהפליגה יותר מארבעת מיל. אתא עובדא קומי רבנן ואכשרון. אמרין בהדא איסטרטא דציידין הות, וכולה מישראל הוות _{זה היה בדרך לבית צדיא בצפון הכנרת וכולם שם ישראל ולכן הכשירו.} אמר רבי חנינה° _{אפילו אם לא היו שם אנשים}. זמנין דו חמי סייגין כובין _{פעמים שהוא רואה גדר קוצים} והוא סבור דאינון בני נש והוא מתבעת:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ה, הלכה ו

מתני’: המניח את הנכרי בחנותו אף על פי שהוא יוצא ונכנס מותר. ואם מודיעו שהוא מפליג, כדי שישתום _ינקב ויסתום ויגוב. °רבן שמעון בן גמליאל אומר כדי שיפתח ^ה_טזויגוף ותיגוב:

גמ’: וכ°רבי מאיר . שאף ש°רבי מאיר מחמיר בטהרות ואמר (משנה טהרות ז ד), בין כך ובין כך הבית טמא. הכא ביין נסך אף הוא מודה שביוצא ונכנס סגי. אבל לרבנן פשיטא. אמר רבי חמא° _{בר חנינא} בשם רבי יוסי בר חנינה° , חצר החלוקה במסיפס. בטהרות, אם בצד אחד היה יין של חבר ובשני עם הארץ, חוששין שנגע והיין טמא. ביין נסך, אם בצד אחד היה יין של יהודי ובשני היה גוי, לא חוששין שנגע והיין ^ה_יזטהור. דכמו ש°רבי מאיר מחמיר בטהרות ומיקל ביין נסך, אוף רבנן מחמירין בטהרות ומקילין ביין נסך:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ה, הלכה ז

מתני’: ^ה_יחהיה אוכל עמו על השולחן והניח לפניו לוגין על השולחן ולגין על הדולפקי _{שולחן הגשה} והניחו ויצא. מה שעל השולחן אסור ומה שעל הדולפקי מותר

[דף לד עמוד ב]

ואם אמר לו הוי מוזג ושותה, אף מה שעל הדולפקי אסור. ^ה_יטחביות פתוחות אסורות, וסתומות כדי שיפתח ויגוף ותיגב:

גמ’: הוון בעיין מימר _{היו רוצים לומר} מה שעל השולחן אסור בתוך פישוט ידיים. ומה שעל הדולפקי מותר אפילו בתוך פישוט ידיים. ולא כן אמר רבי אבא° בשם רב ששת° , כשם שנתנו פישוט ידיים ^ה_כבטהרות _{כמו שנאמר במשנה שאם הניח עם הארץ בביתו, רק הכלים שנמצאים קרוב אליו שאם יפשוט ידיו יגע בהם, טמאים}, כך נתנו פישוט ידיים ביין נסך? אלא כיני. מה דאמר שעל השולחן אסור, אפילו חוץ לפישוט ידיים. ומה שעל הדולפקי מותר, ובלבד חוץ לפישוט ידיים: כך שבתוך פישוט ידים הכל אסור, חוץ לפישוט ידים שלחן אסור דולפקי מותר

ירושלמי עבודה זרה, פרק ה, הלכה ח

מתני’: ^ה_כאבולשת שנכנסה לעיר בשעת שלום, חביות פתוחות אסורות וסתומות מותרות. ובשעת מלחמה, אילו ואילו מותרות שאין פנאי לנסך:

גמ’: בשעת השמד הכל אסור, שאי אפשר שלא היה שם ישראל שלא עבדה על כורחו. הדא אמרה עבודה זרה שעבדה ישראל אינה בטילה לעולם. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}. ואת שמע מינה עבודת אלילים שעבדה ישראל אפילו על כורחו אינה בטילה לעולם. תנן, בשעת שלום, חביות פתוחות אסורות וסתומות מותרות. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לית כאן אסורות אלא מותרות. אמר רבי זעירא° , אית כאן מותרות

[דף לה עמוד א]

דאין מטה ביה _{אם נגע בהם הגוי}, הוא מודע ליה _{היה מודיע לו שהרי כוונתו להכעיס}. ואין לא מטה ביה _{אם לא נגע בהם הגוי}, לא מודע ליה, דלא יהא שלים ליה טיבו _{שהרי הוא שונא שלו}. אמר רבי אמי° _{בן נתן} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מה שנאמר בשעת שלום, הכוונה בשלום בולשת _{שהצבא נכנס לעיר לא דרך מלחמה}. ומה שנאמר בשעת מלחמה, הכוונה במלחמת בולשת _{שהצבא נכנס לעיר דרך מלחמה}. חיויא מי פרי בתריה נפל לגובא _{נחש שרצו אחריו נפל לבור יין} אתא עובדא קמי רבנין ואכשרון, אמרין אין פנאי להטיל אירס:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ה, הלכה ט

מתני’: ^ה_כבאומנים ישראל ששילח להם נכרי חבית של יין נסך, מותר שיאמרו לו תן לנו את דמיה. אם משנכנס לרשותן אסור:

גמ’: תנן, אומנים ישראל ששילח להם נכרי חבית של יין נסך, מותר שיאמרו לו תן לנו את דמיה. _{קא סלקא דעתין שכבר זכו בה ורק לא נכנסה לרשותם}. ואין אסור משום יין נסך? תני בר קפרא° במשלח להם הגוי לבתים _{ועדיין לא זכו בהם}:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ה, הלכה י

מתני’: ^ה_כגהמוכר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד דמיו מותרין. מדד _{בכלי של הגוי} עד שלא פסק דמיו אסורין. ^ה_כדנטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של נכרי. ונטלו ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל. אם יש בו עקבת יין _{מקום שהיין מתעכב}, אסור. ^ה_כההמערה מכלי לכלי. המערה ממנו מותר, את שעירה לתוכו אסור:

גמ’: רבי אבא° ורב הונא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} אהן דנגד בזיקא והא מביזעא בידיה _{משך נאד של יין כדי לקנותו קדם שניפסק המחיר והתפוצץ בידו}, לא חייב בה. אמר רבי יוסי בי רבי בון° , לכן צריכה אפילו מעל לה לגו חנותה _{הכניסו לתוך החנות}. דלא אתכוון לקנותו, אלא דלא יזכה בה חורון. מהו שתקנה לו בשער הפחות _{שהרי בודאי היה מסכים לקנות במחיר זה}? אמר רבי חגיי° קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. מתניתא אמרה שאינה נקנית לו בשער הפחות דתנינן תמן. המוסר יינו לנכרי. פסק עד שלא מדד, דמיו מותרין. מדד עד שלא פסק, דמיו אסורין. אם אתה אומר לקנות לו כשער הפחות, אפילו מדד עד שלא פיסק ייעשה כמי שפיסק עד שלא מדד במחיר הפחות ויהיו דמיו מותרין. מהו עקבת יין? בההוא דמלכלך _{שנשאר לחלוחית יין} כמה דתימר (הושע ו ח) עקובה מדם. פשיטא דא מילתא. ישראל תופש בפי המשפך והנכרי מערה, דברי הכל אסור

[דף לה עמוד ב]

נכרי תופש במשפך וישראל מערה, רבי אסי° אוסר ורבי אמי° _{בן נתן} מתיר. נכרי תופש בפי הנוד _{שממנו מערים} וישראל מערה _{מחזיק ומטה את הנאד}, אמר רבי ירמיה° בשם רבי זעירא° היא המחלוקת. רבי מנא° _{בן יונה} בעי קומי רבי יסי° היידא מחלוקת? אמר ליה מחלוקת רבי אסי° ורבי אמי° _{בן נתן כשנכרי תופש במשפך וישראל מערה}. ישראל תופש בנוד _{שממנו מערים} ונכרי מערה _{מחזיק ומטה את הנאד}. סברין מימר, דברי הכל מותר. אמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, כל גרמא אמר שאסור. שפעמים שישראל מרפא ידיו, ונמצא כל העירוי מחמת הנכרי. ואהן דמרגל זיקא מעיל לרע _{שלוחץ על הנאד ויין עובר ממקום למקום באותו הנאד}, אין בו משום מערה מכלי לכלי:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ה, הלכה יא

מתני’: יין נסך אסור ואוסר ^ה_כובכל שהוא. יין ביין, ומים במים כל שהוא. יין ^ה_כזבמים ומים ביין בנותן טעם. זה הכלל, מין במינו כל שהוא. ושלא במינו בנותן טעם:

גמ’: תנן, ומים במים כל שהוא. חזקיה° אמר, הדא דאת אמר במקום שהמים חשובים ונמכרין במידה. אבל במקום שאין המים נמכרין במידה, כיין במים הן. חזקיה° אמר. כוס שמזגו מן _יין האיסור ומן _יין ההיתר. ונפל איסור בסוף, אסור. היתר בסוף, היתר. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° , ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} היא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אמר, אחר האחרון אני בא. אמר רבי ירמיה° , כדברי הכל, וחומר הוא ביין נסך. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. אם חומר הוא ביין נסך אפילו נפל היתר בסוף יהא אסור? אמר רבי אסי° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. כוס שמזגו מאיסור את רואה את _יין ההיתר כמי שאינו ואותו האיסור, אם יש בו בנותן טעם במים, אסור. ואם לאו, מותר. אמר רבי הושעיה° . והוא שנפל ההיתר בסוף, שכבר התבטל האיסור במים. רבי אמי° _{בן נתן} אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. לא שנייא. בין שנפל איסור בתחילה והיתר בסוף בין שנפל היתר בתחילה ואיסור בסוף. אפילו מים ביין שנמזג כל צורכו מההיתר. לא אומרים שרואים את המים כיין, אלא את רואה את ההיתר כמי שאינו ואותו האיסור, אם יש בו בנותן טעם במים, אסור. ואם לאו, מותר. אמר רבי זירא° . הדא דאת אמר שרואים את ההיתר כמי שאינו, זה בכל תנאי. היאך עבידא _{ומה בא רבי זעירא° לרבות}? רבי יוסי בי רבי בון° ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. צלוחית של יין נסך שנפלה לחבית של יין שכולו נאסר דהוה מין במינו, וחזרה ונפלה החבית לתוך הבור של מים. את רואה את ההיתר כמי שאינו, ואותו האיסור, אם יש בו בנותן טעם במים, אסור. ואם לאו, מותר:

[דף לו עמוד א]

תנן, שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה. לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ, והצטרפו וחימיצו. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אחר האחרון אני בא. עד כדון בשנפלו זה אחר זה. נפלו שתיהן כאחת מה אמר בה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ? נישמעינה מהדא _{הכותים היו קובעים ראש חדש לעצמם, נמצא שהרבה פעמים החזיקו חמץ בפסח שלשיטתם אינו פסח}. ותנן, אימתי חמיצן של כותיים מותר לאחר הפסח? של בעלי בתים, אחר שלש שבתות של אפייה. _{דבשני השבתות הראשונות נשאר טעם חמץ}. _{שבכל אפיה נטלו מעט מהעיסה הקדמת כדי שתשמש שאור לעיסה הבאה}. ושל נחתומין בכרכים אחר שלשה ימים. ושל נחתומים בכפרים אחר שלשה תנורים. °רבי שמעון בן אלעזר אומר, אף כשאמרו של בעלי בתים אחר שלשה שבתות של אפייה, אם היה אדם גדול או שהיה משיא לבנו ואפה שלשה תנורין בשבת אחד זו אחר זו מותר. ואף כשאמרו של נחתומים בכרכים לאחר שלשה ימים, אם נדחק ואפה שלשה תנורין ביום אחד זה אחר זה, מותר. תני °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. אף כשאמרו של נחתומין בכפרים אחר שלשה תנורין, אסור עד שלשה ימים. שכיוון שאינו אופה הרבה כבר משחרית הוא בודה לו שאור לכל אותו היום. אותה העיסה השנייה, לא מאיסור והיתר היא מתחמצת ולמה אסור? אמר רבי ירמיה° בשם רבי שמעון בן לקיש° . מאן תנא חמיצן של כותים? °רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. שסובר זה וזה גורם אסור. מכאן נפשוט את הקושיה כיוון שרואים שאפילו נפלו כאחד °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אוסר. אף כאן בחמץ של כותים שההיתר והאיסור חימצו כאחד, ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אסור. ואמר רבי יוסי° _{בר זבידא} לרבי חנינה ענתונייא° . נהירת דהויתון אמרין _{זוכר אתה שהייתם אומרים} את ורבי ירמיה° בשם רבי שמעון בן לקיש° , מאן תנא חמצן של כותים °רבי אליעזר _{בן הורקנוס אבל לחכמים מותר מיד והלכה כחכמים}. ואנן לית אנן אמרין כן. אלא רבי הילא° _אילעא אמר בשם ריש לקיש° חכמים ירדו לחמיצן של כותיים והחמירו להלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. ועוד ראיה שחכמים החמירו כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} בחמצם של כותים מן הדא. דאמר רבי חנינא° _{בר חמא}. אבא הוה ליה עובדא _{שהיה לו חמץ שקנה מכותים אחרי שלוש תנורים}. שלח שאל לרבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} ולרבי יסא° _אסי ולרבי אימי° _{אמי בן נתן}, ואורין ליה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. וכי כיחידייא מוריי? אלא משום שירדו חכמים לחמיצן של כותים כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. אמר רבי מנא° _{בן יונה} קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. היך מה דאת אמר תמן הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}. אף הכא הלכה כ°רבי אליעזר _{בן הורקנוס}? אמר ליה ולכל דבר אמרתי ? לא אמרתי אלא בחמץ שהחמירו בו חכמים, אבל בשאר דברים זה וזה גורם מותר

ירושלמי עבודה זרה, פרק ה, הלכה יב

מתני’: אילו אסורין ואוסרין כל שהן. יין נסך ^ה_כחועבודה זרה ^ה_כטועורות לבובין ^ה_לושור הנסקל ^ה_לאועגלה ערופה ^ה_לבוציפרי מצורע ושיער נזיר ^ה_לגופטר חמור ובשר בחלב ^ה_לדוחולין שנשחטו בעזרה

[דף לו עמוד ב]

הרי אילו אסורין ואוסרין בכל שהן:

גמ’: יין נסך ועבודה זרה ועורות לבובין מנין שאסורים בהנאה ? על שם (דברים ראה יג יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. ושור הנסקל ^ה_להממשמע שנאמר (שמות משפטים כא כח) השור יסקל איני יודע שלא יאכל? מה תלמוד לומר ולא יאכל את בשרו ? מיכן שאסור אף בהנייה. עגלה ערופה, גמר שם שם. כתיב(במדבר נשא כ א) ותמת שם מרים ותקבר שם. ובעגלה ערופה כתיב (דברים שופטים כא ד)וערפו שם את העגלה בנחל. מה שם האמור להלן מת אסור בהנייה. אף שם האמור כאן ^ה_לואסור בהנייה. וציפרי מצורע דכתיב (דברים ראה יד יא) כל צפור טהורה תאכלו, זו הציפור החיה. וכתיב (דברים ראה יד יב) וזה אשר לא תאכלו מהם זה השחוטה. או חילוף? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי ישמעאל _{בן אלישע}, לא התפישה התורה איסור הנייה בדבר שיש בו רוח חיים. ושיער נזיר דכתיב (במדבר נשא ו יח) ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים. ופטר חמור מניין ? גמר עריפה עריפה מעגלה. מה להלן קוברו ואסור בהנייה, אף כאן קוברו ואסור בהנייה. ובשר בחלב דתני, בשלשה מקומות כתיב לא תבשל גדי, לאכילה ולהנייה ולבישול. חולין שנשחטו בעזרה מנין ? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי ישמעאל _{בן אלישע}. אמרה תורה שחוט שלי בשלי ושלך בשלך. מה שלי בשלך אסור בהנאה. אף שלך בשלי אסור בהנאה. אי מה שלי בשלך _{שחוטי חוץ} ענוש כרת, אף שלך בשלי _{חולין שנשחטו בעזרה} ^ה_לז ענוש כרת ? ולאו °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אמר למידין מקל וחומר ואין עונשין מקל וחומר _{כך שאי אפשר לחייב כרת}? ולמה לא תנינן נבילה עמהן? אמר רבי יוסי בי רבי בון° . לא מתני אלא דבר שאסור בהנייה, נבילה מותרת בהנייה. התיבון, הרי חמץ בפסח אסור בהנאה ולמה המשנה לא הזכירה חמץ ? חמץ יש בו כרת ואילו אין בהן כרת. רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי חנינה° בעי. איסורי הנייה מהו שיבטלו בטירוף _{שריסקן וערבבן בדבר מותר}? והתנינן שור הנסקל? _{קא סלקא דעתין שלקח חתיכה קטנה רואים שאינם בטלים}? תיפתר בחתיכות הראויות להתכבד לכן לא בטל. והתנינן צפורי מצורע? תיפתר ציפור בציפורין _{שזה שלם וחשוב}. והתנינן שיער נזיר? אית לך מימר ציפור בציפורין _{הרי שער אינו דבר שלם}? כד מטון לערלה, התיב °רבי יעקב קומי רבי יוסי° _{בר זבידא}. והתנינן האורג ^ה_לחמלא הסיט מצמר בכור בבגד ידלק הבגד, משיער נזיר מפטר חמור בשק ידלק השק? אמר לו אילו אמר תנא קמן איתייהיבת יאות. _{אילו הייתה שואל בימי רבי חנינה° אף הוא היה מודה שאתה צודק}:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ה, הלכה יג

מתני’: יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנייה. °רבן שמעון בן גמליאל אומר יימכר כולו לנכרי חוץ מדמי יין נסך שיש בו:

גמ’: רבי יוסי° _{בר זבידא} ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרו בשם °בן בתירה . יין נסך שנפל לבור יימכר כולו לנכרי חוץ מדמי יין נסך. רבי שמואל בר נתן° אמר בשם רבי חמא° _{בר חנינא} הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל . אמר רבי יסא° _אסי. חד רבנין נפק מבית וועדא אמר איתפלגון רבי יוחנן° _{בר נפחא} וריש לקיש° , חד אמר הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל וחד אמר אין הלכה כ°רבן שמעון בן גמליאל

[דף לז עמוד א]

ומודה °רבן שמעון בן גמליאל ביין לתבשיל שהוא אסור דכיוון שנתן טעם הכל אסור. אמר רבי בון° בשם רב° _{אבא בר אייבו}, מודין חכמים ל°רבן שמעון בן גמליאל ^ה_לטבחבית בין חביות שימכור כולו לנכרי חוץ מדמי יין נסך שבו. שכל המחלוקת כשהיין מעורב אבל כשזה לעצמו וזה לעצמו לא חלקו. אמר רבי זירא° קומי רב אמי° . עד דלא איתאמרת הדא מילתא, לא הוינן ידעין דו כן? שהרי במשנה נאמר דווקא יין שנפל לבור. האם אנו בטוחים דלא איתאמרת אלא מודין חכמים ל°רבן שמעון בן גמליאל בחבית בין חביות למכור כולו לנכרי חוץ מדמי יין נסך שבו? דילמא לא איתאמרת אלא מודי °רבן שמעון בן גמליאל לחכמים בחבית בין חביות שאינו בטל משום דהוי דבר חשוב. וזה באמת חידוש? אמר רבי יודן° ידע הוה רבי זעירא° דו כן שהגירסא היא מודין חכמים ל°רבן שמעון בן גמליאל בחבית בין חביות למכור כולו לנכרי חוץ מדמי יין נסך שבו. אלא כאינש דשמע מילה ומקשי עלה _{שהוא התפלא מה החידוש}:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ה, הלכה יד

מתני’: ^ה_מגת של אבן שזפתתה נכרי מנגבה והיא טהורה. ושל עץ °רבי אומר יינגב וחכמים אומרים ^ה_מאיקלף את הזפת. ושל חרס אף על פי שקילף את הזפת הרי זו ^ה_מבאסורה:

גמ’: מתני' ד°רבי . דתני, של עץ ושל אבן, °רבי אומר ינגב וחכמים אומרים יקלוף את הזפת. תנן, ושל חרס אף על פי שקילף את הזפת הרי זו אסורה דלא כ °רבי דתני, הגת והמחץ _{חבית גדולה של חרס} והמשפך של נכרי, °רבי מתיר וחכמים ^ה_מגאוסרין. מודה °רבי בקנקנים שאסורות. ^ה_מדמפני מה אילו אסורין ואילו מותרין? אילו מכנסן לכך _{שהיין נשאר בהם זמן רב} ואילו אין מכנסן לכך _{שהיין רק עובר דרכם}. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, הלכה כ°רבי . אמר רבי יוסי בי רבי בון° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} הלכה כ°רבי . כלי פפייר _{מן עץ} שזפתן נכרי מחלוקת °רבי וחכמים דתני, היתה גיתו טמיאה ומבקש לטהרה. הלולבין והדפין והעדשה מנגבן וטהורין. והעקל של נצרים ושל בטבוט ושל עץ של שיפה של חוטין של גמי, מיישנן כל שנים עשר חדש. °רבן שמעון בן גמליאל אומר מבד לבד ומגת לגת. תני אמר °רבן שמעון בן גמליאל . אם רצה ^ה_מהלטהרן מיד, נותן בצינור שמימיו מקלחין או בנהר שמימיו מהלכין כדי עונה. כשם שאת מנגב בטהרות, כך מנגב ^ה_מוביין נסך. כמה היא עונה? רבי יוסי° _{בר זבידא} בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} אומר חצי יום וחצי לילה. תני רבי חייה° אומר, יום ^ה_מזאו לילה. מה ופליג? אלא כאן שהיום והלילה שוין וכאן בשאין היום והלילה שוין:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ה, הלכה טו

מתני’: ^ה_מחהלוקח כלי תשמיש מן הנכרי. את שדרכו להטביל יטביל, להגעיל יגעיל, ללבן באור ילבן. ^ה_מטהשפוד והאסכלה מלבנן באור, והסכין ^ה_נשפה

[דף לז עמוד ב]

והיא טהורה:

גמ’: הלוקח כלי תשמיש מן הנכרי דברים שיודע שעושין בהן אוכל נפש כגון כוסות, ^ה_נאמדיחן וטהורין. אבל יורות וקומקמין מגעילן בחמין. וכולן שנשתמש בהן אף על פי שלא הטביל והגעיל ושף וליבן, הרי אילו טהורין _{שסתם כלים אינם בני יומם ונותנים טעם לפגם}. תני רבי הושעיה° , צריך להטביל. כהדא, רב אמי° סלק עם רבי יודן נשייא° לחמתא דגדר ושאלון _{והשאילו} כלי כסף מן אילין דאוסינוס. שאלון לרבי ירמיה° אמר צריך להטביל לפי שיצאו מטומאת הנכרי ונכנסו לקדושת ישראל. אמרו נצא לחוץ ונלמד. נפקין ושמעון רבי יעקב בר אחא° ו שמעון בר אבא° שאמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לא שנו אלא לוקח אבל ^ה_נבשואל מותר. אם הסיבה לטבילה זה מפני שיצאו מטומאת הנכרי ונכנסו לקדושת ישראל מעתה אפילו כלים חדשים יצטרכו טבילה. רבי הושעיה° זבין כלים ומטבילן. תנן, השפוד והאסכלה מלבנן באור. ותנן התם _בזבחים השפוד והאסכלא מגעילן בחמין. הכא את אמר מלבנן באור והכא את אמר _{בכלים שאכלו בהם שלמים} מגעילן בחמין? חומר הוא בגיעולי נכרים _{דאיסורה בלע}. סכין תוחבה בארץ שלשה פעמים ודייו. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה. הדא דאת אמר בסכין קטנה. אבל בסכין גדולה _{שיש בה סדקים}, צריכה ליבון והליבון. צריך שיהו ניצוצות מנתזין ממנה:

הדרן עלך פרק השוכר את הפועל וסליקא לה מסכתא דעבודה זרה

תפילת הדרן לסיום מסכת עבודה זרה

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת עבודה זרה וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת עבודה זרה וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת עבודה זרה וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת עבודה זרה כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)