ספר:ירושלמי מאיר/מסכת סוכה

פרק ראשון – סוכה

כולל שיעורי שמע

[דף א עמוד א]

ירושלמי סוכה, פרק א, הלכה א

מתני': סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה ^א_א פסולה ו°רבי יהודה _{בר עילאי} מכשיר ^א_ב ושאינה גבוהה עשרה טפחים ^א_ג ושאין לה שלש דפנות ^א_ד ושחמתה מרובה מצילתה פסולה:

גמ’: תנן התם (משנה עירובין א א) מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אינו צריך. רבי יוסה° _אסי אמר לה סתם _{בלי לצין בשם מי נאמרו הדברים}, רבי אחא° אמרה בשם רב° _{אבא בר אייבו} רבנן ילפין _למדו לה מפתחו של היכל, ו°רבי יהודה _{בר עילאי} יליף לה מפתחו של אולם. אם מפתחו של אולם דיו ארבעים אמה. דתנינן תמן ^א_ה פתחו של אולם גובהו, ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה. והא תני רבי חייה° _{על דעת °רבי יהודה בר עילאי} אפילו ארבעים וחמשים אמה. ותני בר קפרא° , אפילו מאה אמה? אמר רבי אבין° , ל°רבי יהודה _{בר עילאי} קורה משום מחיצה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם ואפילו למעלה מעשרים אמה. ולרבנן קורה משום היכר, ולמעלה מעשרים אמה אין היכר. °רבי יודה כדעתיה, ורבנן כדעתהון. דתנינן תמן. וכן גשרים המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}, וחכמים אוסרין. היך מה דאת אמר תמן את רואה את התקרה כאילו היא יורדת וסותמת. כך את אמר הכא את רואה את המלתירה כאילו היא יורדת וסותמת. היא דעתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי} בסוכה. היא דעתיה במבוי. היא דעתהון דרבנן בסוכה היא, דעתהון במבוי. ולא דמייא. דיש דברים כשרים בסוכה ופסולים במבוי. כשרים במבוי ופסולים בסוכה. דוקרנין כשרים בסוכה ^א_ו ופסולין במבוי. ותני כן. הביא ארבעה דוקרנין וסיכך על גביהן בסוכה כשר ובמבוי. פסול, הדא דאת אמר, בגבוהין ג' למעלה מכותלי המבוי. אבל אם אינן גבוהין שלשה למעלה מכותלי המבוי, כשר. בשאין בהן _בקורה רוחב ארבעה. אבל אם יש בהן רוחב ארבעה, אפילו גבוהין כמה כשר. _{דכשיש בו ארבעה טפחים אמרינן פי תקרה יורד וסותם אפילו לרבנן}. יש דפנות כשרות בסוכה, ופסולות במבוי. ותני כן. שתים כהלכתן ^א_ז והשלישית אפילו טפח כשר. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. שתים של ארבעה ארבעה טפחים ושלישית אפילו טפח, כשר.

ובמבוי, עד שיהא מגופף מארבע רוחותיו. רחב מעשר אמות בסוכה כשר ^א_ח ובמבוי, פסול. הדלה עליה את הגפן את הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גביו ^א_ט פסולה. ובמבוי כשר . הדא דאת אמר עד בית סאתים. אבל יותר מבית סאתים, נעשית כמחיצה שהוקפה לזרעים, שאין מותר לטלטל בה אלא בארבע אמות. חמתה מרובה מצילתה. בסוכה פסולה במבוי כשר. סוכה מקורה פסולה, מבוי מקורה כשר אמר רבי אמי° _{בן נתן} בשם רבי הושעיה° . לא סוף דבר מקורה, אלא ^א_י אפילו

[דף א עמוד ב]

נתן מלתירה _קורה. אם יש בה רוחב ארבעה טפחים, מתרת את המבוי אפילו למעלה מעשרים אמה גם לדעת חכמים דאמרינן פי תקרה יורד וסותם. תנן, סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה. ולמה סוכה למעלה מעשרים אמה פסולה? אילו בית שהוא גבוה מכמה, שמא אינו חייב במעקה? שמא אינו חייב במזוזה? אלא בית מקורה _{ולכן אפילו גבוה הרבה שם בית עליו}, ואין סוכה מקורה שאין _{לסכך שם גג}. והא מצינו סיכוך שהוא כקירוי. דתנינן תמן, הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחים ^א_יא פסולה. בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש מן הכותל לסיכוך ארבע אמות פסולה. פחות מארבע אמות כשרה. _{ואם היתה גבוה מעשרים אמה פסולה’ אף שיש לה גג מלבד שבעה על שבעה טפחים} אלא בית מגופף ואין סוכה מגופפת שהרי די לה בשני דפנות של שבעה טפחים והשלישית אפילו טפח. והרי אכסדרה שנפרצה במלואה לרשות הרבים _{אף שאין לה כלל דפנות} רבי אילא° _אילעא בשם רב° _{אבא בר אייבו} ורבי יוחנן° _{בר נפחא} תריהון אמרין ^א_יב מטלטלין בכולה. מאי כדון? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, התורה אמרה (ויקרא אמור כג מב) בסכת תשבו. עד עשרים אמה את יושב בצילה של סוכה. מעשרים אמה ולמעלן את יושב בצילן של דפנות. אמר רבי יונה° , הדא דאת אמר בנתונה למעלה מכ' אמה לדפנות. אבל אם היתה נתונה למטה מכ' אמה לדפנות כשירה. אמר לו רבי יוסה° _אסי. על דעתך דאת אמר בדפנות הדבר תלוי, ניתני סוכה שהיא נתונה למעלה מכ' אמה לדפנות פסולה. רבי אבא° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו} בשאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ושולחנו. אבל אם היתה מחזקת יותר אפילו למעלה מעשרים אמה כשרה. רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יאשיה° , בשאין דפנותיה עולות עמה. אבל אם היו דפנותיה עולות עמה, אפילו למעלה מעשרים אמה כשרה _{שכאשר הוא מסתכל בדפנות הוא מרים ראשו ורואה את הסכך ויודע שהוא יושב בסוכה}. והא מתני' פליגא דתני, אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}. מעשה בסוכתה של הילני המלכה בלוד שהיתה גבוהה יותר מכ' אמה והיו חכמים נכנסין ויוצאין בה, ולא אמר אדם דבר. אמרו לו מפני שהיא אשה ואין אשה מצוה על מצות סוכה. אמר להן. אם משם ראייה _{לדחות את דברי} והלא שבעה בנים תלמידי חכמים היו לה. אית לך מימר בסוכתה של הילני בשאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושולחנו? אלא מה תאמר בשאין דפנותיה עולות עמה? וכי דרכה של מלכה בסוכה שאינה גמורה? מסתברא דעל מה דאמר רבי יאשיה° לית היא פליגא. דכן ארחיהון דעתירייא מיעבד דפנתא קלילן די ייא קרירה עליל _{דרכם של עשירים לעשות דפנות נמוכות שלא מגיעות לסכך שיכנס אויר}. רבי הושעיה° בעי, סוכה שהייתה גבוהה מעשרים אמה ^א_יג והביא נסר כשיעור סוכה ונתנו

[דף ב עמוד א]

על גבי חולייה של עמוד באמצע הסוכה כך שאם ימוד מן הנסר אין כאן עשרים אמה. אם ימוד מן הקרקע יש כאן עשרים אמה. אותו מרווח שבין הנסר לדפנות מה את עביד ליה? כאויר פסול או כסכך פסול? אין תעבדיניה כאויר פסול, פוסל בג' טפחים. אין תעבדיניה כסכך פסול ^א_יד אינו פוסל אלא בד' אמות. אמר רבי יוסה ברבי בון° בשם חזקיה° . מפני מה אמרו סכך פסול אינו פוסל אלא בד' אמות? שלא בא אלא להיתירה של סוכה כדופן _{ולפי שאי אפשר שהדפנות יהיו ישרות לגמרי התירו משום דופן עקומה עד ארבע אמות. אבל כל זה בתנאי שהם כשרים לדופן דהיינו דווקא פחות מגובה עשרים אמה. אבל כאן שהם למעלה מעשרים אמה יהיו פסולים בתור דופן} . אמר רבי מיישא° ותמיה אנא היך רבי הושעיה° צריכא ליה _{איך הוא הסתפק בדבר}. ולמה לא יליף לה מן הדא _{למה לא למד דין זה מדברי} דרבי אבא בר ממל° דתנינן תמן. המשלשל דפנות מלמעלן למטן אם גבוה מן הארץ ג' טפחים ^א_טו פסולה. ואמר רבי אבא בר ממל° , כשאינו יושב ואוכל בצילן של דפנות. אבל אם היה יושב ואוכל בצילן של דפנות _{כגון שעמד על גבי תל שמגיעה עד תחילת הדפנות} כשירה. ומכאן אפשר לפשוט את הספק של רבי הושעיה° , שעל גבי הנסר כשר, אף שמסביבו גבוה מעשרים אמה. אמר רבי יוסה° _אסי, לית הדא דרבי אבא בר ממל° שאמר _{שאם יושב בצל דפנות כשר} אולפן _{שקיבל מרבותיו}, אלא מן מתניתן יליף _למד לה רבי אבא בר ממל° , דתנינן תמן. כצוצטרא שהיא למעלה מן הים, ^א_טז אין ממלין הימינה בשבת. אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים בין מלמעלן בין מלמטן. ואמר רבי זעירא° . אמר רב יהודה° _נשיאה בשם רב° _{אבא בר אייבו} והוא שתהא מחיצה משוקעת במים כמלואו של דלי. ואף שהמחיצה לא מגיע לקרקעית, די שהדלי יהיה באויר המחיצה. אף אצלנו די שישב באויר דפנות. ולא דמייא. ים כרמלית היא ואינה לא רשות היחיד ולא רשות הרבים. וחכמים הקלו _{במים’ שמחיצה תלויה מתרת}. ברם הכא, התורה אמרה בסכת תשבו. מקרקע סוכה את מודד עשרים אמה.

[דף ב עמוד ב]

היתה ^א_יז למטה מעשרה ותולה בה עיטורין שהן ראויין לסכך בהן, ממעטין בה לפסול. ואם לאו ממעטין בה לכושר. היתה למעלה מעשרים אמה ותולה בה עיטורין שהן ראויין לסכך בה, ממעטין בה לכושר. ואם לאו, ממעטין בה לפסול. אמר רבי שמי° . כשם שאמרו למעלן כך אמרו למטן. קש ותבן ^א_יח אין ממעטין בה. עפר וצרורות ממעטין. אמר רבי יוסה ברבי בון° עלו בו עשבים אין ממעטין בה. מנין למעלה מעשרה שהיא רשות אחרת. אמר רבי אבהו° בשם רבי שמעון בן לקיש° דכתיב (שמות תרומה כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים. וכתיב (שמות יתרו כ יט) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. מה דיבור שנאמר להלן בסיני רשות אחרת, דכתיב מן השמים. אף דיבור שנאמר כאן בארון הברית רשות אחרת. וארון לא תשע טפחים הוא? דבית רבי ינאי° _הכהן אמרו ארון תשעה וכפורת טפח. רבי זעירא° בעי, מניין לכפורת שהוא טפח? תנא רבי חנניה בר שמואל° . כל הכלים שהיו במקדש נתנה התורה מדת ארכו ורוחבו ושיעור קומתן. חוץ מן הכפורת. שנתנה התורה מדת ארכה ורחבה, ולא נתנה שיעור קומתה. תלמידנה מכלי קטן שבמקדש _{דתפסתה מרובה לא תפסתה. תפסתה מועט תפסתה}. וכתיב בשלחן (שמות תרומה כה כה) ועשית לו מסגרת טפח סביב. מה כאן טפח, אף כאן טפח. או אינו אלא נלמד מועשית זר זהב למסגרתו סביב. מה כאן כל שהוא. אף כאן כל שהוא? מאי כדון? אמר °רבי אלעזר בר יעקב . כתיב (ויקרא אחרי מות טז יד) ’‘‘אל פני הכפרת. ואין פנים פחות מטפח. רבי יוסי° _{בר זבידא} בעי. אילו מגדל שהיה עומד בתוך הבית גבוהה כמה. שמא אינו מותר להשתמש מתוכו לבית ומן הבית לתוכו? והרי הארון מונח במשכן והכל רשות אחת? אלא בשעה שהיה מרבע להן את הרוחות אנן קיימין. ועדין לא היו מחיצות המשכן קימות. דכשהיו מגיעים למקום חנייתם. היו מניחים את הארון, והוא היה מרבע את הרוחות לצפון דרום, ועל פיו היו בונים את המשכן. ניחא כמאן דאמר כל הכלים באמת ששה. דאמה וחצי הוי תשעה טפחים, וכפורת טפח הרי כאן עשרה. ברם כמאן דאמר באמת חמשה. ארון לאו שבעה טפחים ומחצה הוא? אמר רבי יעקב בר אחא דבית רבי ינאי° ו°רבי שמעון בן יהוצדק . חד יליף לה מן ארון. וחורנה יליף לה מן עגלות. מסתברא דבית רבי ינאי° _הכהן, ילפין לה מן ארון. דבית רבי ינאי° _הכהן אמרין, וכפורת טפח. °רבי שמעון בן יהוצדק יליף _למד לה מן העגלות. רבי זעירה° בעי מנין לעגלות שהן גבוהות עשרה? אמר רבי יוסה° _אסי ואפילו תאמר גבוהות עשרה. ולא כן תני בשם °רבי נחמיה . כתיב עגלות צב.

[דף ג עמוד א]

כמין קמרסטא היו _{ארגז מחופה מכל הצדדים} דהוי כחור ברשות הרבים. אילו חור ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבע שמא אינו אסור להשתמש מתוכו לרשות הרבים ומרשות הרבים לתוכו? ודאי אסור שזה רשות היחיד לכל הדעות שהרי מוקף מחיצות בגובה עשרה. אבל אין כאן ראיה שלמעלה מי' אפילו בלא מחיצות כמו ארגז או תל יהיה רשות היחיד. אלא בשעה שהיו מושיטין את הקרשים מזו לזו תרוטות היו שהיו מסירים את המחיצות: איזה בית אמרו שהוא טובל? °רבי אומר _{בית שיש בו} ארבע אמות, אף על פי שאין שם ארבע דפנות. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר. ארבע דפנות, אף על פי שאין שם ארבע אמות. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, ארבע אמות וארבע דפנות. תנן, סוכת החג בחג. °רבי יהודה _{בר עילאי} מחייב במעשרות וחכמים פוטרים. וכן היה °רבי יודה מחייב במזוזה. מסתברא, °רבי יודה יודי לאילין רבנין. דכוון שלדעתו אפילו סוכה שהיא עראי קובעת למעשרות וחיבת במזוזה, כל שכן אם יש ארבע דפנות או ארבע אמות של בנין. שאף שהם דירה גרוע, מהותם קבע. אילין רבנין לא יודון ל°רבי יודה . אף על פי שיש שם ארבע אמות וארבע דפנות כיוון שסוכה במהותה היא דירת עראי, יסברו שהיא פטורה מן המזוזה ואינה טובלת במעשרות: תני, °רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר ארבע. _{שלוש כהלכתן ורביעית אפילו טפח} ורבנן אמרי שלש. _{שנים כהלכתן ושלישית אפילו טפח}. מה טעמון דרבנן? סכות סכות סכות הרי שלש. אחד למעלן _לסכך ושתים למטן והשלישית _{אפילו טפח} מדבריהן. מה טעמא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} (ויקרא אמור כג מב מג) סכת סכת סכות מלא. הרי ארבע. אחת למעלן _לסכך ושלש למטן, והרביעית _{אפילו טפח} מדבריהן. רבי חייה בר אדא° אמר. תרין אמורין. חד אמר טעמון דרבנן, וחורנה אמר טעמא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} . מה טעמון דרבנן? (ישעיהו ד ו) וסכה תהיה לצל יומם מחרב, הרי אחת למעלן. סוכות סוכות סוכות הרי שלש אתאי הלכתא וגרעתה לשלישית ואוקמתה אטפח. מאי טעמא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי}? וסכה תהיה לצל יומם מחרב הרי אחת למעלן. סכת סכת סכות מלא הרי ד'. אתאי הלכתא וגרעתה לרביעית ואוקמתה אטפח. רבנן דקיסרין שמעון טעמא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} וטעמון דרבנן מן הדין קרייא. דכתיב (ישעיהו ד ו) וסכה תהיה לצל יומם מחרב הרי אחת. ולמחסה ולמסתור, הרי שתים. וכתיב מזרם וממטר. רבנן עבדין מזרם וממטר אחת. °רבי שמעון _{בן יוחאי} עבד מזרם וממטר שתים. ותני כן שתים כהילכתן והשלישית אפילו טפח. אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. שתים של ארבעה ארבעה טפחים, והשלישית אפילו טפח כשר _{ציור עליון}.

_{הציורים למעלה לפי שיטת הרב קניבסקי}

רבי הושעיה° בעי. אותן של טפח שנתנן באמצע _{ציור ב} מהו? _{האם כל ההתר זה רק כשעשויים כאות ´ר’ שיש צורת מבנה סגור או גם כך}. חזר ואמר אותן של ד' טפחים שנתנן באמצע _{ציור ג} מה הן. אמר רבי יעקב בר אחא° כהדין עובדא אתא קומי _{מקרה כזה בא לפני} רבי יסא° _אסי ואכשר. ותני כן חצר שהעמודין מקיפין אותה, הרי העמודין כדפנות. והא מתניתא פליגא דתני, עשויות כהילכתן כשירות שלא כהילכתן פסולות. סברין מימר שמה שאמרה המשנה שלא כהלכתן פסולות הכוונה שעשען באמצע _{ציור ב. שדווקא בצורת ר כשר שיש צורת מבנה סגור אבל באמצע שבין הדפנות מפולש פסול}. אמר רבי שמואל בר רב יצחק° , מה שנאמר במשנה שלא כהלכתן הכוונה שעשה אלו שלא כנגד אלו _{ציור ד}. רב° _{אבא בר אייבו} אמר

[דף ג עמוד ב]

אותה של טפח צריכה שתהא משוכה מן הכותל שלושה טפחים כדי שיחד יהיו ארבעה טפחים דהוי רוב מחיצה _{ציור א למטה}. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר אפילו כנוסה כמה _{ציור א למעלה} רואין אותה כאילו היא יוצא. רבי אבא חיננא בר שלמיה° ורבי ירמיה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} אפילו כנוסה כמה רואין אותה כאילו היא יוצא. רבי יעקב בר אחא° אמר. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° חד כהדין וחד כהדין. כהנא(א )° ואסא עלון והוון קומי _{נכנסו ודנו לפני} רב° _{אבא בר אייבו} עד שהכריעו כהדא דשמואל° _{בר אבא בר אבא אפילו כנוסה}. אמר רבי יודה בר פזי° בשם רבי יהושע בן לוי° , ^א_יטוהוא שתהא נתונה בתוך ג' טפחים כלחיים של מבוי _{בין ציור א למעלה עד ציור א למטה אבל לא מרוחק יותר כיוון שלחי המרוחק מהדופן רק עד ג’ טפחים נידון כלחי יותר מכן אינו נידון כלחי}. אמר רבי שמעון בן לקיש° בשם רבי יוסי בן חנינא° . נעץ ארבעה קנים בארבע זויות של כרם וקשר גמי מלמעלן. מציל משם פיאה אפילו למעלה מעשר אמות. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר כמחיצת שבת, כן מחיצת כלאים. כמו שלענין שבת לא מועיל צורת הפתח ליותר מעשר, אף לענין כלאים לא מועיל צורת הפתח ביותר מעשר. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}. מעשה שהלך °רבי יהושע בן קרחה אצל °רבי יוחנן בן נורי לנגינד. והראהו שדה אחת ובית חבירתה היתה נקראת. והיו שם פרצות יותר מעשרה. והיה נוטל אעים _עצים וסותם ודוקרנים וסותם, עד שמיעטן פחות מעשרה. אמר כזה כן מחיצת שבת. אמר רבי זעירה° . מודה רבי שמעון בן לקיש° לענין שבת, ^א_כ שאין הפיאה מצלת יותר מעשר. אמר רבי חגיי° , מתניתא אמרה כן. דתנן, מקיפין שלשה חבלים זה למעלה מזה. אם אומר את שהפיאה מצלת יותר מעשר לענין שבת, יעשה רק חבל אחד מלעלה'. אמר רבי יונה° , רבי הושעיה° בעי. הדא פיאה שאמרה המשנה שמקיפין ג' חבלים זה למעלה מזה, היכא איתאמרת? מלמעלן או מן הצד? אין תימר מלמעלן ולא מועיל למעלה מעשר, כל שכן שמן הצד לא מועיל למעלה מעשר. אין תימר מן הצד, הא מלמעלה לא _{ואולי כן מועיל אפילו למעלה מעשר}. אין תימר מלמעלן, יאות רבי חגיי° מקשה. אין תימר מן הצד, לא אמר רבי חגיי° כלום. שאולי צורת הפתח מלמעלה מתיר יותר מעשר. מה נפשך? אם מלמעלן מועיל ביותר מעשר. למה המשנה לא אמרה שדי בחבל אחד מלמעלן. אם מן הצד מועיל, למה המשנה הצריכה שלושה חבלים. רבנן דקיסרין אמרי בשם רבי ירמיה° . תיפתר בעשויין כמין דקרים שראשם חד. שאין אפשרות להניח חבל על ראשם. רבי זעירא° ורבי אבודמא דחיפא° אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש° . צורת הפתח מתירה לגובה אפילו עד מאה אמה. אמר רבי יודן° . הדא דאת אמר לענין כלאים. אבל לענין שבת, לא תהא פיאה גבוהה מן הקורה. אמר רבי יוסה° _אסי אמר °רבי . היא כלאים היא שבת בשניהם צורת הפתח מועילה אפילו למעלה מעשרים אמה. על דעתיה ד°רבי , מה בין קורה ומה בין פיאה? קורה מצלת מרוח אחת. פיאה אינה מצלת עד שתהא מגופפת מד' רוחותיה _{שתי קורות וקנה על גבן והארץ מלמטה}. ותייא כייא דאמר רבי זעירא° בשם רב המנונא° . דאמר רבי זעירא° בשם רב המנונא° פיאה אינה מצלת, עד שתהא מגופפת מד' רוחותיה. אמר רבי אבא בר ממל° טוטרפליות, שבכרכים _{מחצלת שפרוסה על ארבע עמודים לצל}, אסור לטלטל תחתיהן, מפני שהן סוף תקרה. ואין סוף תקרה מציל משום פיאה. אמר רבי פנחס° . אתא עובדא קומי רבי ירמיה° בארבע עמודים ועליהם ארבעה _קורות, והתיר לטלטל משום פיאה. רבין° ורבי בון° בעון קומי רבי זעירא° פאה מהו שתציל בסוכה? אמר לון, פיאה מצלת בסוכה. סוף סכך מהו שיציל בסוכה? אמר לון, אין סוף סכך מציל בסוכה. מה בין זה לזה? זה _פאה נעשה לכך _לדופן. וזה _סכך אינו נעשה לכך. אמר רבי אבהו° . כל אילין מילייא לענין משא ומתן. הא להורות, אסור להורות.

[דף ד עמוד א]

מה אם סוכה קלה, את אמר אסור? שבת החמורה, לא כל שכן. רבי בון בר חייה° , בעא קומי רבי זעירה° . מאן תנא פיאה מצלת? לא °רבי יוחנן בן נורי ? אמר לו אין, הדא תנא הוא ויחידאה הוא. אבל לרבנן לא מועיל צורת הפתח מארבע רוחות _{ברשות הרבים אבל בכרמלית מועיל}. ^א_כא נמצאת אומר לענין כלאים. כל הפחות משלשה, כסתום. אם רוחב העמוד משלשה ועד ארבעה ובין עמוד לעמוד יותר מג' טפחים. אם העומד רבה על הפרוץ, מותר אפילו כנגד הפרוץ. ואם הפרוץ רבה על העומד, אסור אפילו כנגד העומד. מארבעה ועד עשר. אם העומד רבה על הפרוץ, מותר אפילו כנגד הפרוץ. ואם פרוץ מרובה על העומד, כנגד העומד מותר כנגד הפרוץ אסור היה בפרצה יותר מעשר. אף על פי שהעומד רבה על הפרוץ. כנגד העומד מותר כנגד הפרוץ אסור. ^א_כב לענין שבת _{שלא שיך לחלק בין כנגד העומד או כנגד הפרוץ כיוון שהמחיצה הופכת הכל לרשות אחת}. כל הפחות משלשה, כסתום. אם רוחב העמוד משלשה ועד ארבעה ומארבעה ועד עשר _{אותו דין}. אם העומד רבה על הפרוץ מותר ואם הפרוץ רבה על העומד אסור אפילו כנגד העומד _{לא כמו בכלאים}. הייתה הפירצה יתר מעשר. אף על פי שהעומד רבה על הפרוץ אסור _{אפילו כנגד העומד}. רבי חנניה° ורבי יהודה בן פזי° אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לית כאן בכלאים משלשה ועד ארבעה. _{שאמרנו שאם עומד מרובה על הפרוץ מותר אף כנגד הפרוץ} דיש כאן פירצה ג' ואין כאן מקום ארבעה. דכיוון שהפרצה יותר משלושה אין פה לבוד. וכיוון שאין בכל פס ארבעה אין שם מחיצה לפס פחות מארבע, ואין כאן מחיצה כלל. מתיב רבי מנא° _{בן יונה}. והתנינן מקיפין בקנים. וקנה יש לו מקום? אמר לו לא תתיביני פחות משלשה. שכל הפחות משלשה כסתום הוא. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רב° _{אבא בר אייבו} מכל מקום מכיון שהעומד רבה על הפרוץ, משלושה עד ארבע מותר:

ראשי פסל היוצאין מן הסוכה ^א_כג נידונין כסוכה. אמר רבי חונה° בשם רבנן דתמן, אף שאין דפנות ובלבד על פני כולה בצד הפרוץ _{ציור א אבל לא כמו ציור ב}, רבי יעקב בר אחא° רבי יסא° _אסי ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרו בשם רבי הושעיה° , ואפילו שלא כנגד הדופן _{כמו ציור א ויכול לישן תחת הסכך הבולט מחוץ לדפנות}. רבי יעקב בר אחא° רבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} ורבי יוחנן° _{בר נפחא} אמרו בשם רבי הושעיה° , ובלבד כנגד הדופן _{כמו ציור ג שלפחות דופן אחת תמשך איתו}. על דעתיה דרבי יסא° _אסי ניחא שיש חידוש שאף על פי שאין דפנות ישנים תחתיה, אלא על דעתיה דרבי חייה בר אבא° מה היקלתה בה? _{הרי זו סוכה גמורה שהרי די בשני דפנות ושלישית טפח. הקלנו שישן שם אף אם באותו מקום} חמתה מרובה מצילתה _{והוא הדין בכל מקום אחר בסוכה שהולכים אחר הרוב אלא שבדרף כלל שם כיוון שאינו מתכוון לישב שם אינו נותן הרבה סכך}. תנן, ושחמתה מרובה מצילתה פסולה. הא מחצה למחצה ^א_כד כשירה. והתני, סוכה מדובללת _{שסכך כשר ופסול מעורבבים יחד} שצילתה _{מחמת הסכך הכשר} מרובה מחמתה כשירה. הא מחצה על מחצה פסולה. הכא את אמר כשירה והכא את אמר פסולה? רבנן דקיסרין ורב יצחק בר נחמן° אמרו בשם רבי הושעיה° . שנייא היא מה שאמרנו בסוכה מדובללת שהסברנו שהכוונה שחצי מהסכך פסול, מדובר שסיכך באילן. ואף אם כעת היא מחצה על מחצה, במהרה הענפים יצמחו מעט ויהיה רוב מן הפסול, כי אלן דרכו לפסע _לצמוח:

[דף ד עמוד ב]

ירושלמי סוכה, פרק א, הלכה ב

מתני': סוכה הישנה °בית שמאי פוסלין ו°בית הלל ^א_כה מכשירין. איזו היא הישנה? כל שעשאה קודם לחג שלשים יום. אבל אם עשאה לשם החג, אפי' מתחילת השנה כשירה:

גמ’: תנן, סוכה הישנה °בית שמאי פוסלין ו°בית הלל מכשירין. ואפילו ל°בית הלל ^א_כו צריך לחדש בה דבר. חברייא אמרו טפח, רבי יוסה° _אסי אומר כל שהוא. מאן דאמר כל שהיא, ובלבד על פני כולה _{כגון שיגביה קנה ויחזירו}. אף במצה כן? שבמצה ישנה תהיה פלוגתא ד°בית שמאי וד°בית הלל . אמר רבי יוסה° _אסי דברי הכל היא. מכיון שלא עשאה לשם פסח, דבר בריא שלא דיקדק בה. ^א_כז סוכת הרועים סוכת היוצרים כשירה. סוכת הכותים עשויה כהילכתה כשירה שלא כהילכתה פסולה. העושה סוכה לעצמו מהו אומר? ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות סוכה. עשה לאחר אומר לעשות סוכה לשמו. ^א_כח נכנס ליישב בה אומר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה. משהוא מברך עליה בלילי יום טוב הראשון, אינו צריך לברך עליה עוד מעתה. אמר חנין בר אבא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} וצריך לומר זמן _שהחינו בעשיתה. אם הזכיר זמן בעשיתה, מכיון שחשיכה מהו שיהא צריך להזכיר זמן _שהחינו? רבי הושעיה° אמר צריך להזכיר זמן. רבי אילא° _אילעא אמר צריך להזכיר זמן. רבי זבידה° אמר צריך להזכיר זמן. רבי חייא בר אדא° עביד לה שמועה _{וכך לימד} רבי זעירה° ורבי יצחק בר נחמן° אמרו בשם רבי הושעיה° ורבי יהודה בר פזי° אמר בשם רבי חמה אבוי דרבי אושעיה° , מכיון שחשיכה צריך להזכיר זמן על החג

ירושלמי סוכה, פרק א, הלכה ג

מתני’: ^א_כט העושה סוכתו תחת האילן, כאילו עשאה בתוך הבית. ^א_ל סוכה על גבי סוכה, העליונה כשירה והתחתונה פסולה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אם אין דיורין בעליונה, התחתונה כשירה.

[דף ה עמוד א]

גמ’: שני סככין זה על גבי זה. העליון חמתו מרובה מצילתו, התחתון אין חמתו מרובה מצילתו, ועל ידי זה ועל ידי זה צילתן מרובה מחמתן, התחתונה כשרה. היו שניהם צילתן מרובה מחמתן, התחתונה פסולה משום סוכה תחת סוכה. כמה יהא ביניהן ויצטרפו לפסול? תרין אמורין. חד אמר עשרה _{כהכשר סוכה}, וחורנה אמר ארבעה _{שזה מקום חשוב}. מתיב מאן דאמר עשרה למאן דאמר ארבעה. למה אתה פוסל בארבעה? משום אהל? אם כך היה לך לפסול אפילו טפח שהרי מצאנו אוהל שהוא טפח: תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשירה. מה? כדי להיפסל צריך שיהיו בעליונה דיורין ממש? או אפי' ראויה לדיורין? מן מה דתנא חד סב קומי רבי זעירא° , אם אין דיורין בעליונה אפילו התחתונה כשירה. לית בר נש אמר אפילו התחתונה כשרה אלא דהוא מודה על קדמייתא שהעליונה כשרה. הדא אמרה דיורין ממש _{כי אם אינה ראויה לדיורין מה שיך להכשיר את העליונה}

ירושלמי סוכה, פרק א, הלכה ד

מתני’: ^א_לא פירס עליה סדין מפני החמה, או תחתיה מפני הנשר. ^א_לב או שפירס על גבי הקינוף פסולה. ^א_לג אבל פורס הוא על נקליטי המטה:

גמ’: תני, תולה בה קיטיות _{סדינים מצוירים} כשירה. אמר רבי חנניה° הדא דאת אמר מן הצד, הא מלמעלן פסולה: רבי יוסי° _{בר זבידא} אומר, אף מלמעלן דתנן, או תחתיה מפני הנשר. אמר רבי יוסה° _אסי, לא אמרו אלא מפני הנשר

[דף ה עמוד ב]

^א_לד הא שלא מפני הנשר _{אלא לנוי} כשירה. תנן, אבל פורש הוא על ניקליטי המיטה. ולמה אין זה כישן באהל ויהיה פסול? אמר רבי ביבי° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, שכן זה דומה למגביה ידיו תחת הסדין שהוא עושה חלל באצילי ידיו ונעשה כאהל ולכולי עלמא אין בכך כלום, והוא הדין כאן
:

ירושלמי סוכה, פרק א, הלכה ה

מתני’: ^א_לה הדלה עליה את הגפן את הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבן פסולה. אם היה הסיכוך הרבה מהן או ^א_לו שקצצן כשירה ^א_לז זה הכלל, דבר שהוא מקבל טומאה או אם אין גידוליו מן הארץ אין מסככין בו. וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ מסככין בו:

גמ’: תנן, הדלה עליה את הגפן את הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבן פסולה. אם היה הסיכוך הרבה מהן או שקצצן כשירה. אמר רבי אבא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} מה שאמרה המשנה שאם קצצן כשרה, והוא שידלה אותן לכך _{שאם לא כן נפסל משום תעשה ולא מן העשוי}. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי זעירא° ^א_לח צריך לנענע אחר הקציצה. אמר רבי יוסה° _אסי תרתיהון לקולה. הדלה אותן לכך אף על פי שלא נענע, נענע אף על פי שלא הדלה אותן לכך. רבי אבא חיננא בר שלמיה° ורב ירמיה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} סיככה בשלביות _סלם פסולה. ^א_לט בזכרים _השלבים כשירה בנקיבות _{המוטות הארוכות שיש בהם שקעים לקבל השליבות} פסולה. ^א_מ סיככה באניצי פשתן _{פשתן מנופץ אף שעדין לא נטווה}. פסולה _{מדרבן אף שאינם מקבלים טומאה. דכיוון שנשתנה צורתו גזרו עליו}, בהוצני פשתן _{לא נשרה ולא נופץ} כשירה. סיככה בחבלים, אית תניי תני כשירה, ואית תניי תני פסולה _{אף שחבלים אינם מקבלים טמאה}. מאן דאמר כשירה, ^א_מא בחבלים של סיב _{שלא נשתנה צורתו}. ומאן דאמר פסולה בחבלים של פשתן. מנין שהסכך צריך להיות מדבר שאינו מקבל טמאה? אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} דכתיב (דברים ראה טז יג) חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך. מפסולת שבגורן ושביקב שאינם מקבלים טמאה את עושה לך סכך. רבי שמעון בן לקיש° אמר הסכה זכר לענני כבוד, וכתיב (בראשית בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ. מה עננים גידולם מן הארץ ואינם מקבלים טמאה. אף סוכה צריך שתעשה מדבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ. אמר רבי תנחומה° דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} דו אמר עננים מלמעלה היו _{נוצרים מהמים שברקיעה ואינם נוצרים מהמים שבארץ ואינם גדולי קרקע}, דו יליף לה _{הוא למד} מאספך. רבי שמעון בן לקיש° אמר עננים מלמטן היו _{שנוצרים מהמים שבאוקינוס וכגדולי קרקע נחשבים} דו יליף לה _{הוא למד} מעננים. אמר רבי אבין° , דין כדעתיה ודין כדעתיה. רבי יוחנן° _{בר נפחא} דו מדמי לה כמשלח לחבירו חבית וקנקנה _{שגם העננים וגם המים מהשמים}. רבי שמעון בן לקיש° דו מדמי לה כהן דאמר לחבריה

[דף ו עמוד א]

שלח קופתך וסב לך חיטין _{שהעננים מהארץ והמים מהשמים}

ירושלמי סוכה, פרק א, הלכה ו

מתני’: חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, ^א_מב אין מסככין בהן. ^א_מג אם התירן כשירות. ^א_מד וכולן כשירות לדפנות:

גמ’: תנן, חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, אין מסככין בהן. מאי טעמא אין מסככין בהן? אמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מפני שהיא נראית כאוצר _{שמא יניחם על הגג ליבשם ואחר כך ימלך עליהם לסכך והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי}. רבי יעקב בר אבייא° ורב ששת° אמרו בשם רבי חייה רבה° , ^א_מה אין חבילה פחותה מכ"ה קנים. אמר חיננא בר שלמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} קצר לסכך ^א_מו אין להן ידות. קצר לסכך וחישב עליהן למאכל בא במחשבה _{הועילה מחשבתו ויש לה ידות כאכל}. קצר למאכל וחישב עליהן לסכך אחרים אומר אין מחשבה מועלת, _{כדי שיהיה הסכך כשר} עד שיהא הקש רבה על האוכל ועל היד. רב° _{אבא בר אייבו} כהדא דאחרים. מה אנן קיימין _{מה הדין} אם קצר רק לסכך והוכשרו, ואחר כך אמר לכשיעשו מצותן אחזירם לגורן _{שחשב עליהם לאכילה}, ^א_מז צריכין הכשר פעם שנייה _{שכשעמדו לסכך לא היו ראוין לקבל טמאה} או כבר הכשירן בידם? _{שמחשבת האוכלין שחשב אחר כך חלה משעה ראשונה שהוברר שעמדו לאכילה משעה ראשונה}. תנן, וכולן כשירות לדפנות. _{מאחר שגם הגג וגם הדפנות נלמדו ממה שכתוב מספר פעמים סכות.} מנין שהדפנות כשרות בדבר המקבל טמאה? אמר רבי יסא° _אסי בשם רבי חמא בר חנינה° נאמר (שמות פקודי מ ג) וסכת על הארן את הפרוכת. מיכן שהדופן קרוי סכך, מיכן שעושין דפנות בדבר שהוא מקבל טומאה שהרי הפרוכת מקבלת טמאה:

ירושלמי סוכה, פרק א, הלכה ז

מתני’: מסככין בנסרין דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}, ו°רבי מאיר ^א_מח אוסר _{משום גזרת תקרה}. נתן עליה נסר שהוא רחב ד' טפחים כשירה, ובלבד שלא יישן תחתיו:

[דף ו עמוד ב]

גמ’: תנן, מסככין בנסרין דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}, ו°רבי מאיר אוסר . אמר רבי ירמיה° בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^א_מט כשיש בהן רוחב ארבע נחלקו. רבי יסא° _אסי אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} בנסרים משופין ככלים נחלקו אפילו שאין בהם ארבעה, ו°רבי יהודה _{בר עילאי} אוסר שמא יסכך בכלים. והא רבי ירמיה° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו} בשיש בהן רוחב ארבע נחלקו. האם לדעת רבי ירמיה° במשופין לכלים אם אין בהם ארבעה דברי הכל מותר? מן מה דאמר רבי ירמיה° סיככה בשלביות _{שלבי סלם} פסולה. ואמרין דכ°רבי מאיר הורי. הדא אמרה היא הדא היא הדא. ורבי יוסי° _{בר זבידא} אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} במשופין לכלים נחלקו. האם לדעת רבי יוסי° _{בר זבידא} בשיש בהם רוחב ארבעה אפילו אינם משופים דברי הכל אסור? מן מה דהורי רבי יוסא° בסדרא רבא _{בבית המדרש הגדול}, מלתרה _קורה שיש בה ארבעה מסככין בה, ואמרין כ°רבי יודה הורי. הדא אמרה היא הדא היא הדא. שמואל° _{בר אבא בר אבא} אמר הדא דאת אמר שיש מחלוקת °רבי מאיר ו°רבי יהודה _{בר עילאי} לגבי נסר שיש בו ארבעה טפחים זה דווקא כשמניחו לאורך _{הכוונה לרוחב הקרש}, אבל אם מניחו לרוחב _{על עובי הקרש או בשיפוע שיתפוס פחות מארבעה טפחים בסכך} כשר. רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° תריהון אמרין, בין לאורך בין לרוחב כשר. רבי זריקן° אמר בשם רב המנונא° , כדברי מי שהוא פוסל כאן פוסל כאן. רבין° ורבי בון° בעון קומי רבי זעירה° . למה רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי שמעון בן לקיש° תריהון אמרין בין לאורך ובין לרוחב כשר ? אמר לון משם שלדעתם אין סכך פסול פוסל אלא בארבע אמות. מתני' פליגא על רב המנונא° דתני, סוכה שאינה מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו _{שיש בה רק ארבעה טפחים}. יביא נסר _{אפילו של ארבעה טפחים} ויצרף ממנו שלשה טפחים וכשר . אין תימר לרוחב שיניחנו בשיפוע שיכסה רק שלושה טפחים לית יכול. דאמר רבי זריקן° בשם רב המנונה° , כדברי מי שהוא פוסל כאן פוסל כאן. אלא מה תאמר? דכן אנן קיימין שהניחן לאורך או לרוחב ואף שהנסר פסול ואסור לישן תחתיו הסוכה כשרה. ואיפשר שלא יישן תחתיו בסוכה כזו קטנה? אלא על כרחך הבריתא שלא כרב המנונא°

ירושלמי סוכה, פרק א, הלכה ח

מתני’: תקרה של נסרים שיש בהם ארבעה טפחים שאין עליה מעזיבה _{שיכבה של טיט שלא יחדור גשם}, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר משום °בית הלל , ^א_נאו מפקפק _{משום תעשה ולא מן העשוי} או נוטל אחת מבינתיים _{ומניח סכך במקומו}. ו°בית שמאי אומרים מפקפק _{משום תעשה ולא מן העשוי} ונוטל מבינתיים _{משום גזרת תקרה}, °רבי מאיר אומר לא נחלקו °בית הלל ו°בית שמאי בדבר זה _{ולכולי עלמא נוטל אחת מבינתיים ואינו צריך לפקפק}:

[דף ז עמוד א]

גמ’: תנן, °רבי מאיר אומר _{לא נחלקו °בית הלל ו°בית שמאי בדבר זה ולכולי עלמא} נוטל אחת מבינתיים ואינו צריך לפקפק. והוא הדין שאם פיקפק אינו צריך ליטול אחת מבינתיים: דכיוון שחייבוהו לפקפק, לא יבא לטעות ולישון בבית

ירושלמי סוכה, פרק א, הלכה ט

מתני’: ^א_נא המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המיטה, אם יש ריוח ביניהן כמותן כשירה. ^א_נב החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינו סוכה:

גמ’: תנן, המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המיטה, אם יש ריוח ביניהן כמותן כשירה. תני, צריך שיהיה רווח יותר מכמותן. חברייא אמרין לפי שאין טפח נכנס לתוך טפח _{נמצא שכשיתן סכך כשר בניהם יכנס פחות}. התיב רבי אבא בר ממל° , הרי כלי זכוכית, הרי טפח נכנס לתוך טפח והוא הדין כאן שיוכל להכניס קרשים. אמר רבי יוסה° _אסי תמן זכוכית שהיא חלקה נכנס ויוצא, ברם הכא כמותן ממש נכנס ואינו יוצא. באמת אף לפי המשנה צריך שיהיה רווח יותר מהן. ומה שאמרה המשנה אם יש רווח ביניהן כמותן, הכוונה שיהיה רווח מעט יותר כדי שכמותן יוכל להיכנס ולצאת. תנן, החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינו סוכה. מאי טעמא? אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מפני שהיא נראית כאוצר. תני רבי חייה° משום תעשה לך לא מן העשוי לך. מה נפק מביניהון? ישב בה בדיעבד. על דעתיה דרבי חייה° פסולה שמדאוריתא אינה סכה. על דעתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא} כשירה _{שזו רק גזרה דרבנן}:

ירושלמי סוכה, פרק א, הלכה י

מתני’: ^א_נג המשלשל דפנות מלמעלן למטן, אם גבוה מן הארץ ג' טפחים פסולה. מלמטן למעלן אם גבוה מן הארץ י' טפחים כשירה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, כשם שמלמטן למעלן י' טפחים כך מלמעלן למטן י' טפחים. הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה

[דף ז עמוד ב]

גמ’: אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא}, לא אמר °רבי יוסה שמחיצה תלויה מותרת אלא לעניין סוכה _{שהיא בעשה}, אבל לעניין שבת _{שהיא בסקילה} אף °רבי יוסי _{בן חלפתא} מודה. מילתיה דרבי חנינא° _{בר חמא} אמר שלדעת °רבי יוסי _{בן חלפתא} אף לעניין שבת מחיצה תלויה מתרת. דאמר רבי חנינא° _{בר חמא}, שלטון בא לציפורין ותלו בו קיטיות _{סדינים ליבוש מערב שבת} והתיר °רבי ישמעאל בי רבי יוסי לטלטל תחתיהן בשיטת אביו. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי שמואל בר רב יצחק° . אתייא דרבי יוסי בן חנינה° כרבי חנינא° _{בר חמא}. ותריהון פליגון _{ושניהם חולקים} על שיטתיה דרבי יוחנן° _{בר נפחא}. דאמר רבי יוסי בר חנינה° , °רבי יודה ו°רבי יוסה ו°רבי חנניה בן עקביא , שלשתן אמרו דבר אחד דמחיצה תלויה מתרת אף לשבת. °רבי יודה דגשרים המפולשין דאמר פי תקרה יורד וסותם וכל שכן מחיצה תלויה. °רבי יוסי _{בן חלפתא} ההן דהכא. °רבי חנניה בן עקביה דתני ג' דברים התיר רבי חנניה° , התיר לטמון בעצה שבים. והתיר כצוצרה שיש בה ארבע על ארבע לעשות נקב באמצע ולשאוב מים מנהר שתחת _{משום פי תקרה יורד וסותם}, והתיר הבאת אלונטיות אחר שהתנגב בה ולא חישינן שמא יסחוט:

ירושלמי סוכה, פרק א, הלכה יא

מתני’: ^א_נד בית שנפחת וסיכך על גביו, אם יש בין הכותל לסיכוך ד' אמות פסולה. וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרא. סוכה גדולה שהקיפוה דבר שאין מסככין בו, אם יש תחתיו ד' אמות פסולה:

גמ’: תני רבי חייה° ^א_נה אויר פסול פוסל בג' טפחים. סכך פסול אינו פוסל אלא בד' אמות. אמר רבי יוסה° _אסי אף אנן תנינן תרתיהון, אויר פסול פוסל בג' טפחים דתנינן, הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה. סכך פסול אינו פוסל אלא בד' אמות דתנינן, בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש בין כותל לסיכוך ד' אמות פסולה. הא פחות מיכן כשירה. אויר פחות משלוש מהו לישן תחתיו? התיב רבי יצחק בן אלישיב° , _{מה הקושיה}? הרי טיט הנרוק משלים במקוה ואין מטבילין בו. והכא נמי אויר משלים בסוכה ^א_נו ואסור לישן תחתיו. תנן, אם יש בין הכותל לסיכוך ד' אמות פסולה. חזקיה° אמר סכך פסול פוסל בד’ טפחים ורק מן הצד הכשירו עד ארבע אמות מפני שהיא נראית כדופן עקומה. תני רבי הושעיה° מפני שהיא נראית כדופן עקומה. רבי אבא° ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, מפני שהיא נראית כדופן עקומה. רבי זעירה° ורבי יסא° _אסי אמרו בשם כהנא° מפני שהיא נראית כדופן עקומה. אמר רבי יונה° ל רבי יוסי° _{בר זבידא}, ולמה לית אנן אמרין משום שאין סכך פסול פוסל אלא בד' אמות?

[דף ח עמוד א]

ירושלמי סוכה, פרק א, הלכה יב

מתני' ^א_נז העושה סוכתו כמין צריף משולש או שסמכה לכותל _{ונוצר משולש ישר זוית} °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} פוסל מפני שאין לה גג, וחכמים מכשירין. ^א_נח מחצלת קנים. מחצלת גדולה, עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה. עשאה לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, אחת גדולה ואחת קטנה. עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה, ולסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה:

גמ’: תנן, העושה סוכתו כמין צריף _משולש או שסמכה לכותל _{משולש ישר זוית} °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} פוסל מפני שאין לה גג, וחכמים מכשירין. מודה °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לחכמים שאם היתה נתונה על ארבעה אבנים או שהיתה גבוה מן הארץ פותח טפח ^א_נט שהיא כשירה _{שהטפח נחשב דופן והשיפוע לגג}. תני העושה סוכתו כבית יער הלבנון _{שסיכך כך שהגג נראה בצורה של משולשים משולשים} כשירה. למי נצרכה? ל°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שאף על פי שפסל סוכה כמין צריף כאן הכשיר. מחצלת קנים,אמר רבי אבא בר בר חנה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא} המחלוקת בין °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לחכמים במחצלות אושא שנו שהן רכות. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר , סתם מחצלות אושא טמאות מדרס, שסתמן לשכיבה עד שיעשם לאוהלים. סתם מחצלות טיברייא טהורות שהן קשות ועיקרן לצל, עד שיעשם לשכיבה. כי פליגי °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} וחכמים בשאר מקומות. מר מדמי ליה לשל אושא ומר מדמי ליה לשל טבריה. רבי יצחק בר חקולה° ורבי שמעון ברבי° הורין באילין שעשויות לתתן על פתח החנויות שהן טהורות. שאינן עשויות לשכיבה. הורי רבי אימי° _{אמי בן נתן} מחצלת ארוגה טמאה, שהיא חלקה ונוחה לשכיבה. עשאה סתם ויחדה לסיכוך מהו לסכך בה? מחלוקת °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} וחכמים. רבי יצחק ברבי אלעזר° הורי מדוחק להתיר ראשי מעדנים _{לפרום התפירה שהיו עושים בקצה וכך יתבטל מתורת כלי} ולסכך בהן. והא תנינן וכן המתיר ראשי מעדנים ^א_ס טהורה ואת אמר הכין שרק בדוחק התירו?

הדרן עלך פרק סוכה

פרק שני – הישן

כולל שיעורי שמע

ירושלמי סוכה, פרק ב, הלכה א

מתני’: הישן תחת המטה ^ב_א לא יצא ידי חובתו. אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, נוהגין היינו ישינים תחת המטות בפני הזקנים ולא אמרו לנו דבר. אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} , מעשה בטבי עבדו של °רבן גמליאל _דיבנה שהיה ישן תחת המטה. אמר °רבן גמליאל _דיבנה לזקנים, ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם יודע שעבדים פטורין מן הסוכה וישן לו תחת המטה. ולפי דרכינו למדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו:

גמ’: תנן, הישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו. תמן תנינן אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה _{שמותר לישון תחת כילה}.

[דף ח עמוד ב]

והכא הוא אומר הכין _{שאסור לישון תחת המיטה}? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} , תמן הכילה נחשבת כפורס טלית להתכסות בה והוא וטליתו תחת הסוכה, ברם הכא הוא וטליתו תחת המטה. תנן, אמר °רבי יהודה _{בר עילאי}, נוהגין היינו ישינים תחת המטות בפני הזקנים ולא אמרו לנו דבר. קא סלקא דעתין שגם ל°רבי יהודה _{בר עילאי} הישן תחת המיטה לא יצא אלא כיוון שבאו ללמוד היו פטורים ממצוות סכה. מחלפא שיטתיה ד°רבי יהודה _{בר עילאי האם רבי יהודה חזר בו}? תמן הוא אמר המעשה קודם לתלמוד. הכא הוא אומר הכין? סבר °רבי יודה הישן תחת המטה כישן תחת הסוכה. וראיה שכך הלכה, שלא מיחו בהם חכמים. כל שכן מחלפה שיטתיה ד°רבי יודה , דתנינן תמן. °רבי יודא אומר, אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשירה, הא אם יש דיורין בעליונה התחתונה פסולה. ומיטה כמי שיש עליה דיורין ואיך הכשיר תחתיה? אמר רבי יוסה° _אסי תמן יש שם חלל אחר, ברם הכא אין כאן חלל אחר _{שאויר הסוכה עוטף את המיטה ומחובר אף לחלל שתחתיה}. תנן, אמר °רבי שמעון _{בן יוחאי} , מעשה בטבי עבדו של °רבן גמליאל _דיבנה שהיה ישן תחת המטה. קא סלקא דעתין שטבי ישן תחת המיטה לפי שעבדים פטורים ואסר עליו °רבן גמליאל _דיבנה לישב בסוכה שנראה כמוסיף על דברי תורה. מחלפה שיטתיה ד°רבן גמליאל _{דיבנה האם רבן גמליאל חזר בו}? דתני טבי עבדו של °רבן גמליאל _דיבנה היה נותן תפילין ולא מיחו בידו חכמים והכא מיחו בידו _{לכן ישן תחת המיטה}. לא מיחו בו אלא הוא מעצמו נכנס תחת המיטה כיוון שסוכה קטנה היתה שלא לדחוק את החכמים. אם שלא לדחוק את החכמים ישב לו חוץ לסוכה? רוצה היה טבי עבדו של °רבן גמליאל _דיבנה לשמוע דברי חכמים

ירושלמי סוכה, פרק ב, הלכה ב

מתני’: הסומך דפנות סוכתו לכרעי המטה סביב כשירה. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר ^ב_ב אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה:

[דף ט עמוד א]

גמ’: מאי טעמא ד°רבי יהודה _{בר עילאי}? אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} ^ב_ג משום שאין ממעי _גג המיטה _{שנחשב כקרקעית} לסכך עשרה טפחים. רבי אבא° אמר משם שאין מעמידין על גבי דבר טמא _{ואפילו יותר מעשרה אסור}. והא תני מעשה באנשי ירושלים שהיו משלשלין מיטותיהן לפני חלונותיהן והיו מסככין על גביהן. אין תימר משם ^ב_ד שאין מעמידין על גבי דבר טמא, הרי מעמידין על גבי דבר טמא. הוי לית טעמא אלא משם שאין ממעי המיטה לסכך עשרה טפחים, ואנשי ירושלים למעלה מעשרה עשו

ירושלמי סוכה, פרק ב, הלכה ג

מתני’: סוכה המדובללת שצילתה מרובה מחמתה כשירה. ^ב_ה המעובה כמין בית. אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה כשירה:

גמ’: מאי מדובללת? רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא}, חד אמר ^ב_ו מדוללת _{שהסכך דליל} וחורנה אמר ^ב_ז מדובללת _{רוב סכך כשר מעורב אם פסול שאינו ניכר}. מאן דאמר מדוללת בשצילתה מרובה וחדה קתני. סוכה המדובללת שצילתה מרובה מחמתה כשירה. ומאן דאמר מדובללת אף בשאין צילתה מרובה מחמתה _{מחמת הסכך הכשר אלא מחמת שניהם}. ותרתי קתני. סוכה המדובללת או שצילתה מרובה מחמתה כשירה. תנן, המעובה כמין בית. אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה כשירה. הדא אמרה שלכתחילה צריכין הכוכבים שיהו נראין מתוכה. אמר רבי לוי° בשם רבי חמא בר חנינה° בכוכבי חמה שנו _{ניצוצות חמה}

ירושלמי סוכה, פרק ב, הלכה ד

מתני’: ^ב_ח העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה, כשירה ועולין לה ביום טוב. ^ב_ט בראש האילן או על גבי הגמל, כשירה ואין עולין לה ביום טוב. שתים בידי אדם ואחת באילן, או שתים באילן ואחת בידי אדם, כשירה ואין עולין לה ביום טוב. שלש בידי אדם ואחד באילן, כשירה ועולין לה ביום טוב. זה הכלל, כל שינטל האילן והיא יכולת לעמוד בפני עצמה, כשירה ועולין לה ביום טוב:

[דף ט עמוד ב]

גמ’: תנן, העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה, כשירה ועולין לה ביום טוב. מה אנן קיימין? אם בנתונה הספינה בארץ דברי הכל מותר. אם במפרשת, מחלוקת °רבי אלעזר בן עזריה ו°רבי עקיבא _{בן יוסף}. אלא כן אנן קיימין בנתונה באלמין _{עוגנת בנמל} אמר רבי שמעון בן כרסנא° בשם רבי אחא° , °רבי מאיר °רבי יוסה ו°רבי אלעזר בן עזריה שלשתן אמרו דבר אחד _{שמחיצה המתנדנדת אינה מחיצה}. °רבי מאיר דלחיים דתניא, °רבי מאיר אומר: כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו לא דופן לסוכה, ולא לחי למבוי, לא פסין לביראות, ולא ^ב_י גולל לקבר _{משום שהוא מתנדנד וזז}. ו°רבי יוסה דאהילות ד°רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, הבית שבספינה _{אף אם היה קצה הגג שחוץ לספינה מאהיל על המת} אינו מביא את הטומאה _{לכל הבית}. °רבי אלעזר בן עזריה דתני מעשה ב°רבי אלעזר בן עזריה ו°רבי עקיבא _{בן יוסף} שהיו באין בספינה ועשה לו °רבי עקיבא _{בן יוסף} סוכה בראש הספינה _{ו°רבי אלעזר בן עזריה לא עשה לפי שסבר דופן המתנדנדת אינה דופן} ובאת הרוח והפריחתה. אמר לו °רבי אלעזר בן עזריה °עקיבא _{בן יוסף} איה סוכתך? תנן, נתנו _לעירוב באילן ^ב_יא למעלה מעשרה טפחים אינו עירוב _{דהוא במקום אחד ועירובו במקום אחר}. למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב ואסור לטלטלו _{משום שמשתמש באילן}. למטה מג' מותר אף לטלטלו. וקשיא אם עירובו עירוב, יהא מותר לטלטלו. ואם אסור לטלטלו לא יהא עירוב? ראוי הוא לעבור על השבות ולוכל. _{קא סלקא דעתין שמדובר באילן שאין בו ארבע והוי מקום פטור ואסורו רק מדרבנן}. מעתה אפילו למעלה מעשרה. אמר רב יהודה° _נשיאה בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא} תיפתר שהיתה כרתו _גזעו ד'. אמר רבי מנא° _{בן יונה} והיא שתהא רשות הרבים מקפתו מכל צד, אבל אם היה אפילו צד אחד כרמלית היה מותר. וכן באומר שביתתי תחתיו. אבל אם אמר שביתתי עליו מותר, דהוא וערובו במקום אחד. תני, נתנו בכלכלה ותלויו באילן, אפילו למעלה מי' טפחים עירובו עירוב. וקשיא הרי למעלה מעשרה טפחים זה רשות היחיד ואסור לטלטלו. ואמרנו שאם עירובו עירוב, יהא מותר לטלטלו, ואם אסור לטלטלו, לא יהא עירובו עירוב. וכאן שלא יכול לטלטלו אמאי עירובו עירוב? אמר רבי אחא° בשם רבי חיננא° , בכלכלה ארוכה שראוי הוא להפכה ולהביאה לפחות מעשר ולבטל רשות היחיד שבה _{והאיסור היחיד יהיה משתמש באילן שהוא דרבנן}. אמר רבי יוסה° _אסי הדא אמרה נתן ערובו על ספסל שהוא נתן ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה, מכיון שהוא ראוי להופכו ולבטל רשות היחיד שבו. עירובו עירוב ומותר לטלטלו. תמן תנינן _{גבי העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה} שתים בידי אדם ואחת באילן או שתים באילן ואחת בידי אדם כשירה ואין עולין לה ביום טוב. הכא את אמר כשירה ואין עולין לה ביום טוב שאסור להשתמש באילן. והכא בכלכלה את אמר עירובו עירוב ומותר לטלטלו. אמר רבי ירמיה° כאן מלמעלן שהסכה על גבי האילן כאן שהכלכלה תלויה מהצד _{על יתד שנעוץ באילן}. הדא ילפה מן ההיא וההיא ילפה מן הדא. הדא ילפה מן ההיא, שאם היה הכלכלה נתון בעיבו של אילן אין עירובו עירוב ואסור לטלטלו. וההיא ילפה מן הדא

[דף י עמוד א]

שאם היו שתי יתידות יוצאות וסיכך על גביהן שהיא כשירה ועולין לה ביום טוב. אמר רבי יוסה° _אסי, בין הכא בין תמן ^ב_יב מן הצד היא. מאי כדון? _{למה עירוב מותר וסכה אסור}? כההיא דאמר רבי יעקב בר אחא° בשם רבי זעירה° , מתניתין דערובין ד°רבי שמעון בן אלעזר היא. דתני °רבי שמעון בן אלעזר אומר מותר להשתמש על צידדי בהמה בשבת. היא צידדי בהמה היא צידדי אילן. ומתניתין דסכה רבנן היא, שסוברים אסור להשתמש בצדי אילן:

ירושלמי סוכה, פרק ב, הלכה ה

מתני’: ^ב_יג העושה סוכתו בין האילנות כשירה. שלוחי מצוה ^ב_יד פטורין מן הסוכה חולים ומשמשיהן פטורין מן הסוכה. ^ב_טו אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה:

גמ’: רב חונה° אזל לעייני טב למימנה לקידוש החדש. מי אתי צחא גו איסרטא תבנית:שולב טז ולא קביל עלוי מיטעום כלום עד דעל ליה למטללתיה _{כשהגיע היה צמא מהדרך ולא הסכים לטעום כלום עד שיכנס לסוכה} דרבי יוחנן ספרה דגופתא° . תנן, חולים ומשמשיהן פטורין מן הסוכה. אמר רבי מנא° _{בן יונה} לא סוף דבר חולין של סכנה, אלא ^ב_יז אפילו חולין שאינן של סכנה. תני, אמר °רבן שמעון בן גמליאל מעשה שהייתי חושש בעיניי בקיסרין, והתיר לי רבי יוסי ברבי° לי ולכל משמשי לישן חוץ לסוכה. רבי אבא בר זבדא° אמר, שושבינן וכל בני חופה ^ב_יח פטורין מן הסוכה. תני, ^ב_יט שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה. שומרי העיר בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום. שומרי העיר ביום ובלילה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה. הדא דאת אמר בשומר גייסות _{להציל נפשות}, אבל בשומרי ממון, עשו אותן כשומר גנות ופרדיסין וחייבים. אבודמא מלחא _{סוחר במלח} הוה דמך קומי חנותיה _{ישן לפני חנותו}. עבר רבי חייה בר אבא° אמר ליה איזיל דמך גו מטללתך _{לך לישון בסוכה}. רבי מנא° _{בן יונה} הוה שושביניה דרבי יעקב בר פליטי° . אתא שאיל לרבי יוסי° _{בר זבידא} האם שושבינים פטורים. אמר לו איזיל דמך גו מטללתך _{לך לישון בסוכה}. רבי יצחק בר מריון° הוה שושביניה דחד בר נש שאיל לרבי אלעזר° _{בן פדת} אמר ליה איזיל דמך גו מטללתך _{לך לישון בסוכה}. מעשה שהלך °רבי אלעאי אצל °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} בלוד, אמר לו

[דף י עמוד ב]

אין את משובתי הרגל? והלא אמרו שאין שבחו של תלמידי חכמים להיות מניח את ביתו ברגל והולך לו. כהדא רבי זעירה° סליק לגזורה _לברית דרבי אילא° _אילעא ולא קביל עלוי מיטעום _{לא הסכים לטעום} כלום. ולא ידעינן אין משום דלא הוה עיסקיה טעם כלום עד יפני _אחרי מוסף. ואין משם שאין שבחו של תלמידי חכמים להיות מניח את ביתו ברגל והולך לו. בהדין לא ידעין. תנן, אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} אכילה עראי, ^ב_כ ואין שינה עראי. מאי טעמא? חברייא אמרין שכן אדם נשתקע בתוך שנתו. אמר רבי אילא° _אילעא שכן אדם ישן קימאה ודיו. מה נפק מן ביניהון? מסר שנתו לאחר. על דעתהון דחבריא מותר שאם ירדם יעירו אותו, על דעתיה דרבי אילא° _אילעא אסור:

ירושלמי סוכה, פרק ב, הלכה ו

מתני’: מעשה שהביאו לו ל°רבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל, ול°רבן גמליאל _דיבנה שתי כותבות ודלי של מים, ואמרו העלום לסוכה. וכשנתנו לו ל°רבי צדוק ^ב_כא אוכל פחות מכביצה, ונטלו במפה _{משום נקיות} ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו:

גמ’: הוינן סברין מימר שלא בירך אחריו שלש ברכות. הא ברכה אחת _{על המחיה} בירך. אשכח תני ^ב_כב ולא ברכה אחת ולא שלש ברכות _{כיוון שאין בו שיעור}. תני, ^ב_כג כל שאומרין עליו שלש ברכות אומרים לפניו המוציא לחם מן הארץ. כל שאין אומר אחריו ג' ברכות אין אומרים לפניו המוציא לחם מן הארץ. התיבון, הרי פחות מכזית אין אומרים עליו שלש ברכות, מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ? רבי יעקב בר אחא° אמר לשאר המינין _{שאינם מחמשת מיני דגן} נצרכה אבל בחמשת המינים בכל שיעור מברך המוציא אף שאינו מברך לאחריהם:

ירושלמי סוכה, פרק ב, הלכה ז

מתני’: °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, ארבע עשרה סעודות חייב אדם לוכל בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרין ^ב_כד אין לדבר קיצבה חוץ מלילי יום טוב הראשון בלבד. ועוד אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מי שלא אכל בלילי יום טוב הראשון משלים בלילי יום טוב האחרון. וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין ועל זה נאמר (קהלת א טו) מעות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות:

גמ’: תנן, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, ארבע עשרה סעודות חייב אדם לוכל בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. מה טעמא ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} ? נאמר כאן בסכת תשבו. ונאמר להלן _{במילואים} (ויקרא צו ח לה) ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה. מה ישיבה שנאמר להלן עשה בה את הלילות כימים. אף ישיבה שנאמר כאן נעשה בה את הלילות כימים. תנן, וחכמים אומרין אין לדבר קיצבה חוץ מלילי יום טוב הראשון בלבד. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשם °רבי ישמעאל _{בן אלישע} טעמון דרבנן, נאמר ט"ו בפסח ונאמר ט"ו בחג. מה ט"ו שנאמר בפסח לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות. אף ט"ו שנאמר בחג, לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות.

[דף יא עמוד א]

חברייא בעו, אי מה להלן אסור לאכול מן המנחה ולמעלה כדי שיכנסו למצה בתאוה _{כדתנן ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך כדי שיאכל מצה לתאבון}. ואף הכא אסור לאכול מן המנחה ולמעלה ^ב_כה כדי שיכנסו לסוכה בתאוה. רבי זעירה° בעי, אי מה להלן עד שיאכל כזית מצה. אף הכא צריך שיאכל כזית דגן _פת בסוכה ואינו יוצא במיני תרגימה? רבי הושעיה° אמר כל שבעה חובה _{לאכול כזית דגן}. רבי ברכיה° _הכהן אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ורבי הושעיה° פליגין. רב אבונא° אמר לא פליגין. מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בשנתן דעתו _כיוון לצאת ידי חובה בלילה הראשון. מה דאמר רבי הושעיה° בשלא נתן דעתו דכל השבעה תשלומים לראשון. תני בשם °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . מי שלא עשה סוכתו בערב הרגל, אל יעשנה ברגל. דכתיב (ויקרא אמור כג מב) ’‘‘בסכת תשבו שבעת ימים. עשה סוכה הראויה לשבעה. והתני בר קפרא° נפלה סוכתו ברגל יקימנה ברגל? אמר רבי אחא° בשם רבי חיננא° ,’‘‘לא אסר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מדאוריתא _{והפסוק בסכת תשבו שבעת ימים אינו אלא אסמכתא} אלא קנס קנסו °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} שלא עשה סוכתו מערב הרגל. תנן, ועוד אמר °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} מי שלא אכל בלילי יום טוב הראשון משלים בלילי יום טוב האחרון. מחלפה שיטתיה ד°רבי אליעזר _{האם רבי אליעזר חזר בו}? תמן הוא אמר י"ד סעודות חייב אדם לוכל בסוכה, והכא הוא אמר הכין שרק לילה ראשון חובה ואם לא אכל בראשון ישלים אפילו ביום השמיני? אמר רבי אחא° _{רק היום הראשון חובה אבל שאר הימים רק} למצוה הושווה:

ירושלמי סוכה, פרק ב, הלכה ח

מתני’: מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, °בית שמאי ^ב_כו פוסלין ו°בית הלל מכשירין. אמרו °בית הלל ל°בית שמאי , מעשה שהלכו זקני °בית שמאי וזקני °בית הלל לבקר את °יוחנן בן החורוני , ומצאוהו ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית. אמרו להן °בית שמאי משם ראייה? אף הן אמרו לו אם כך היית נוהג לא קיימתה מצוות סוכה מימיך:

גמ’: תנן, מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, °בית שמאי פוסלין. לא סוף דבר של°בית שמאי שצריך שראשו ורובו ושולחנו יהיה בסוכה _{ואפילו בסוכה גדולה} אלא אף בשיעור סוכה פליגי. של°בית שמאי צריך שיהיה בסוכה שיעור כדי ראשו ורובו ושולחנו. כמה הוא כדי שולחנו? טפח. רבי יודה בר פזי° ורבי אייבו בר נגרי° הוון יתיבין אמרין. תנינן, סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורין. °בית שמאי אוסרין, ו°בית הלל מתירין. אמרו °בית הלל ל°בית שמאי . הואיל וטהורה אסורה לזרים, וטמאה אסורה לכהנים. מה טהורה עולה, אף טמאה תעלה. אמרו להן °בית שמאי . לא, אם העלו החולין הקלין המותרין לזרים את הטהורה, תעלה תרומה החמורה האסורה לזרים את הטמאה? לאחר שהודו. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר, תרום ותשרף _{שאני אומר סאה שנפלה היא זו שנפלה}. וחכמים אומרים, אבדה במיעוטה. מי הודה למי? °בית שמאי ל°בית הלל , או °בית הלל ל°בית שמאי ? אמרין, נצא לחוץ ונלמד. נפקין _יצאו ושמעון לחזקיה° ורבי אחא° שאמרו בשם רבי יודה בר חנינא° . לא מצינו שהודו °בית שמאי ל°בית הלל , אלא בדבר זה בלבד. אמר רבי יונה° . רבי אביי° שמע לה מן הדא דתנן, המערה יין תרומה מכלי לכלי, ^ב_כז ונגע טבול יום בקילוח, יעלה באחד ומאה. ואם תאמר °בית הלל הודו ל°בית שמאי שלא תעלה, מאן תני הכא תעלה? לא °בית שמאי ולא °בית הלל . אלא ודאי °בית שמאי הודו ל°בית הלל שתעלה, והבריתא דברי הכל היא. אמר רבי חנינא בריה דרבי הלל° . אולי °בית הלל שנו אותה קודם שיודו לבית °שמאי ? אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, מתניתין אמרה כן דתנן. אחר שהודו, °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר תירום ותשרף. משמע שהתרומה בטלה אלא שצריך להרים אחת ונחלקו מה לעשות באותה אחת שמרים, ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לאו שמותי _{מבית שמאי} הוא? _{מכאן שאף לבית שמאי הדין כן}

[דף יא עמוד ב]

אמר רבי חיננא° . מתניתא אמרה כן דתני, אחר שהודו אילו לאילו, תעלה. וקשה °בית שמאי מסלקין לון בשאלה ש°בית הלל לא ענו עליה, ואתה אומר דאינון מודיי לון? אמר רבי אבין° . יש כאן תשובה שענו °בית הלל ל°בית שמאי , אלא שנכתבה במקום אחר. כהדא דתני רבי הושעיא° . ומה טהורה שהיא חמורה שהיא בעון מיתה אצל הזרים, עולה. טמאה שהיא בעשה אצל הכהנים, לא כל שכן? ומכח קל וחומר זה הודו °בית שמאי . מה זכו בית הילל שתיקבע הלכה כדבריהן? אמר רבי יודה בר פזי° שהיו מקדימין דברי °בית שמאי לדבריהן. ולא עוד אלא שהיו רואין דברי °בית שמאי וחוזרין בהן. התיב רבי סימון בר זבדא° קומי רבי אילא° _אילעא, או נאמר שהתנא שסידר את המשניות חמתון סבון מינין ואקדמון _{ראה שבית שמאי זקנים מבית הלל ולכן הקדים אותם}. והא תני אמרו °בית הלל ל°בית שמאי , מעשה שהלכו זקני °בית שמאי וזקני °בית הלל לבקר את °יוחנן בן החורוני וכאן זה ציטוט של דברי °בית הלל ואף על פי כן לא נאמר זקנינו וזקניכם _{אלא הקדימו את זקני °בית שמאי} . רבי זעירה° ורב הונה° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} הלכה כ°בית שמאי . תנן, אמרו להן °בית שמאי משם ראייה? אף הן אמרו לו אם כך היית נוהג, לא קיימתה מצוות סוכה מימיך. רבי ירמיה° ורבי שמואל בר רב יצחק° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} ממה שסילקו _שדחו °בית שמאי ל°בית הלל הדא אמרה הלכה כדבריהן:

ירושלמי סוכה, פרק ב, הלכה ט

מתני’: נשים ועבדים וקטנים ^ב_כח פטורין מן הסוכה. ^ב_כט כל קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה. מעשה שילדה כלתו של °שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המיטה בשביל הקטן:

גמ’: תנן, כל קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה. אי זהו קטן הצריך לאמו? דבית רבי ינאי° _הכהן אמרי כל שהוא צריך לאמו שתקנחנו. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, כל שהוא ניעור משנתו וקורא אימא. תני רבי הושעיה° קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה _{ואף על פי כן} ^ב_ל ויוצא בעירובה של אמו:

ירושלמי סוכה, פרק ב, הלכה י

מתני’: ^ב_לא כל שבעה ימים עושה אדם את סוכתו קבע ואת ביתו עראי. ^ב_לב ירדו גשמים, מאימתי מותר לפנות? משתסרח המקפה. מושלין אותו משל למה הדבר דומה? לעבד שבא למזוג כוס לקונו ושפך הקיתון על פניו:

גמ’: תנן, כל שבעה ימים עושה אדם את סוכתו קבע ואת ביתו עראי. כתיב (ויקרא אמור כג מב) בסכת תשבו שבעת ימים. ואין תשבו אלא תדורו. כמה דאת אמר (דברים ראה יא לא) וירשתם אותה וישבתם בה. שיהא אוכל בסוכה ומטייל בסוכה ומעלה כליו לסוכה: תנן, ירדו גשמים, מאימתי מותר לפנות? משתסרח המקפה. לא סוף דבר שתסרח, אלא אפילו ^ב_לג כדי שתסרח אם היתה שם מקפה. לא סוף דבר מקפת גריסין, אלא אפילו מקפה של כל דבר. תני, כשם שמפנין מפני הגשמים ^ב_לד כך מפני השרב ומפני היתושין. °רבן גמליאל _דיבנה נכנס ויוצא כל הלילה _{כשפסק הגשם היה חוזר לסוכה} °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} נכנס ויוצא כל הלילה. חד תלמיד מן דרבי מנא° _{בן יונה} הורי

[דף יב עמוד א]

לחד מן קריביי דנשייא יצא ^ב_לה אין מטריחין עליו שיחזור. ולא שמיע הא ד°רבן גמליאל _דיבנה נכנס ויוצא כל הלילה, ו°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} נכנס ויצא כל הלילה

הדרן עלך פרק הישן

פרק שלישי – לולב הגזול

כולל שיעורי שמע

ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה א

מתני’: לולב ^ג_א הגזול ^ג_ב והיבש פסול. ^ג_ג של אשירה ושל עיר הנדחת פסול. ^ג_ד נקטם ראשו ^ג_ה נפרצו _נתלשו עליו פסול. ^ג_ו נפרדו עליו כשר. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר יאגדנו מלמעלה. ^ג_ז ציני הר הברזל כשירות. כל לולב שיש בו ג' טפחים כדי לנענע בו כשר:

גמ’: תנן, לולב הגזול והיבש פסול. תני רבי חייה° כתיב (ויקרא אמור כג מ) ולקחתם לכם. משלכם ולא הגזול. אמר רבי לוי° . זה שהוא נוטל לולב גזול למה הוא דומה? לאחד שכיבד את השלטון תמחוי אחד, ונמצא משלו. אמרו, אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו. תנן, של אשירה ושל עיר הנדחת פסול. ^ג_ח שופר עבודת כוכבים ומזלות ושל עיר הנדחת. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אמר כשר. תני רבי חייה° כשר. תני רבי הושעיה° פסול. הכל מודין בלולב שהוא פסול. מה בין שופר ומה בין לולב? אמר רבי יוסה° _אסי. בלולב כתיב ולקחתם לכם, משלכם, ולא משל איסור הנייה. ברם הכא כתיב (במדבר פינחס כט א) יום תרועה יהיה לכם, מכל מקום. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} תמן בלולב בגופו הוא יוצא וצריך שיהיה שלו. ברם הכא בשופר בקולו הוא יוצא. ויש קול אסור בהנייה? מה פליגין רבי חייה° ורבי הושעיה° ? בשגזל שופר משופה _{עשוי כתיקונו} אבל אם גזלו ושיפהו, דמים הוא חייב לו. גזל לולב מיכן והדס מיכן וערבה מיכן ואגדן האם הקשירה נחשבת שינוי וקנה או לא? נישמעינה מן הדא. סוכה גזולה, אית תניי תני ^ג_ט כשירה. אית תניי תני פסולה. ואמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , מאן דאמר כשירה, בשגזל קרקע. וקרקע אינה נגזלת ודין הסוכה כשאולה ויוצא בה. מאן דאמר פסולה, בשגזל פסל _סכך. ואיפשר שלא ייקשור ? _{מכאן שקשירה אינה קונה בגזל} הכא במאי עסקינן? במיישב מלמעלן _{שרק הניח את הסכך ולא קשר}. רבנן דקסרין אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, בין זה ובין זה כשרה _{שאף בסוכה עשו תקנת מריש שאינו חייב אלא דמים}. אי זו היא גזולה פסולה?

[דף יב עמוד ב]

כל שהוא נכנס בתוך סוכתו של חבירו שלא מדעתו. כהדא. גמליאל זוגא עבד ליה מטלא גו שוקא _{עשה סוכה בשוק=ברשות הרבים}, עבר רבי שמעון בן לקיש° אמר לו מאן שרא לך _{מי התיר לך}? ולא אמר לו שפסולה: תנן, לולב יבש פסול. אמר רבי אבין° בשם רבי יודה בר פזי° , היבש פסול על שם (תהילים קטו יז) לא המתים יהללויה. תני בשם °רבי יודה , היבש עצמו כשר _{ורק באתרוג צריך שיהיה הדר}. אמר להן °רבי יהודה _{בר עילאי} והלא בכרכי הים מורישין לולביהן לבניהן. אמרו לו ^ג_י אין למדין משעת הדוחק. בעון קומי רבי אבינא° , יבשה ציציתו מהו? מה בינו לקטום _{שאמרה המשנה שפסול}? אמר לון, זה הדור וזה _נקטם אינו הדור אמר רבי מלוך° בשם רבי יהושע בן לוי° . ^ג_יא נחלק המתאים _{. התיומת}., כמי שנפרצו העלין ופסול. כתיב (ויקרא אמור כג, מ) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל. °רבי טרפון אומר כפות _{מכאן שהלולב צריך אגד}. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר כפות תמרים כשמן _{כך שמן ולא נאמר לדרשה}. °רבי יודה אומר, אם נפרד יאגדנו. תנן, ציני הר הברזל כשירות. אלו הן ציני הר הברזל שהן כשירות, כל שראשה של זה מגיע לצד עיקרה של זו. תנן, נפרדו עליו כשר. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר יאגדנו מלמעלה. תני ^ג_יבחרות _{פתוח כענפי דקל בוגרים} פסולה. דומה לחרות כשר תנן, כל לולב שיש בו ג' טפחים ^ג_יגכדי לנענע בו כשר. אמר רבי שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כיני מתני' _{כך כוונת המשנה}. כל לולב שיש בו ג' טפחים וכדי לנענע בו כשר. תני הדס וערבה ג' ולולב ארבעה. תני, באמת חמשה דברי °רבי טרפון . וחכמים אומרים באמת ששה. על ד°רבי טרפון פושכין רברבין _{טפחים גדולים שכל טפח שיעורו טפח וחומש}, על דעתיה דרבנן פושכין דקיקין _{טפחים קטנים}. רבי יונה° ורבי שמעון בן לקיש° אמרו בשם °רבי יודה נשייא , לולב טפח. רבי סימון° אמר בשם רבי יהושע בן לוי° , אזוב טפח. רבי זעירה° בעי איך יתכן לולב טפח אזוב טפח? _{קא סלקא דעתין שרבי יהושוע בן לוי° בה לומר ששניהן שוין’ ולא למנות דברים שנאמר בהם טפח’ ובלולב טפח כדי לנענע. שאם היה בא למנות’ היה לו למנות עוד הרבה}. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}

[דף יג עמוד א]

קיימה רבי סימון° לולב טפח כדי לנענע. _{ובאמת רבי יהושוע בן לוי° מנה את כל אלו ששיעורן טפח ולא רק לולב ואיזוב}. דרבי חיננא° ורבי סימון° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי° לולב טפח. אזוב טפח שופר טפח _{שיאחזנו ויראה משני צידי ידו}. שילייא טפח שאין _{שליא פחותה מטפח} ויש אומרים אף דופן שלישית של סוכה טפח. רבי זעירא° בעי לולב טפח מלבד שידרה? אזוב טפח חוץ מגבעולין? רבי יוסה° _אסי ורבי טבי° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} ו רבי חיננא° רבי פרנך° רב מתנה° ויוסי בר מנשיא° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} לולב טפח מלבד שידרה. אזוב טפח חוץ מגבעוליו

ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה ב

מתני’: ^ג_ידהדס הגזול ^ג_טווהיבש פסול, ^ג_טזשל אשירה ושל עיר הנדחת פסול, ^ג_יזנקטם ראשו ^ג_יחנפרצו עליו, או ^ג_יטשהיו ענביו מרובות מעליו פסול. ואם מיעטן כשר. ואין ממעטין ביום טוב:

גמ’: כתיב (ויקרא אמור כג מ) וענף עץ עבות. שענפיו חופין את רובו ועולה כמין קליעה. ואי זה? זה זה הדס. אין תימר זיתא, עולה כמין קליעה ואין ענפיו חופין את רובו. אין תימר זרגונה, ענפיו חופות את רובו ואינו עולה כמין קליעה. ואי זה זה זה הדס. תנן, או שהיו ענביו מרובות מעליו פסול. אמר חייה בר אדא° בשם רבי שמעון בן לקיש° , במשחירות שנו. למה דווקא שחורות פסול? או משם שאינן דומות לעצו שהעץ ירוק והוי מנומר . או משם שנגמר פריו ועץ כתיב ולא פרי. מה נפק מן ביניהון? היה דרכו לגדל ירוקים. אין תימר משם שאינן דומות לעצו, הרי דומות לעצו. ואם משום שנגמר פריו אף כאן נגמר פריו. וממה שאסרה המשנה ולא חלקה, הוי לא טעמא די אלא משם שנגמר פריו. _{ואף ירוקים שנגמרו פסול}

ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה ג

מתני’: ^ג_כערבה גזולה ^ג_כאויבישה פסולה, ^ג_כבשל אשירה ושל עיר הנדחת פסולה, ^ג_כגנקטם ראשה נפרצו עליה ^ג_כדוהצפצפה פסולה. ^ג_כהכמושה ושנשרו מקצת עליה ושל בעל כשירה:

גמ’: כתיב (ויקרא אמור כג מ) וערבי נחל. אין לי אלא של נחל. ^ג_כושל בעל ושל הרים מניין? תלמוד לומר וערבי. °אבא שאול אומר, ערבי נחל שתים. ערבה ללולב וערבה למקדש _{שהיו מקיפים את המזבח}.

[דף יג עמוד ב]

לתנא קמא שמרבה כל סוגי ערבה, אם כן למה נאמר _וערבי נחל? פרט לצפצפה. איזו היא של צפצפה? העשויה ^ג_כזכמין מגל _{שהשנים פונות לצד אחד} פסולה _{שהיא צפצפה}. כמין מסר _{שהשנים ישרות} כשירה. איזו היא ערבה פסולה? עלה עגול וקנה לבן. איזו היא ערבה כשירה? ^ג_כחעלה ארוך וקנה אדום

ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה ד

מתני’: °רבי ישמעאל _{בן אלישע} אומר, ^ג_כטג' הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג א'. ואפילו שנים קטומים וא' שאינו קטום. °רבי טרפון אומר, ^ג_לאפילו שלשתן קטומין. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר. כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס א' וערבה אחת:

גמ’: °רבי ישמעאל _{בן אלישע} דרש פרי עץ הדר אחד _{שנאמר בלשון יחיד}. כפות תמרים א' _{כפת כתיב בלשון יחיד}. וענף עץ עבות ג' _{שלושה מילים}. וערבי נחל שתים _{מיעוט רבים}. שתי דליות _{ענפי הדס} ואחת שאינה קטומה. °רבי טרפון אומר אפילו שלשתן קטומין, רבי אבא בר ממל° בעא קומי רבי אימי° _{אמי בן נתן}, כמה ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} מרבה בהדס מפני שנאמר בו שלושה מילים אף שענף פירושו אחד, כמו כן ירבה בשאר כל המינין שיהיו שלושה אתרוגים שנאמר פרי עץ הדר. שני לולבים שנאמר כפת תמרים. ושני ערבות שנאמר ערבי נחל? אמר לו מיסבור את סבר על ד°רבי ישמעאל _{בן אלישע} קטום אינו הדר? קטום פסול, ואין שם אלא הדס אחד כשר _{ומוסיפים עוד שנים פסולים משום הידור מצווה}. והא תנינן °רבי טרפון אומר אפילו שלשתן קטומין. לית בר נש אמר אפילו אלא דהוא מודה על קדמיתא ומיקל עליו. ואם ל°רבי ישמעאל _{בן אלישע} מעיקר הדין די באחד, נמצא ש°רבי טרפון מחמיר שהוא מחייב שלושה הדסים. כהא דרבי חגיי° בעא קומי רבי יוסה° _אסי

[דף יד עמוד א]

למה °רבי טרפון אומר אפילו, שפירושו שהוא בא להקל הרי לפי הדברים נראה שבא °רבי טרפון להוסיף על דברי °רבי ישמעאל _{בן אלישע}? אמר לו, °רבי ישמעאל _{בן אלישע} סבר קטום אינו הדור ולכן חיבים אחד שאינו קטום. ו°רבי טרפון סבר קטום הדור ואף שהוא מצריך שלושה, הרי הוא מקל על °רבי ישמעאל _{בן אלישע} שיותר קל למצא שלושה קטומים מאשר אחד שלם. רבי יסא° _אסי כד סלק להכא חמתון מבחרין הדסה _{כאשר הגיעה לארץ ישראל ראה שבוחרים את ההדסים בקפידה}. אמר למה בני מערבא מבחרין הדסה הרי כל ההדסים כשרים? ולא שמיע דאמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° , כתיב (נחמיה ח טו) ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם וגו' צאו ההר והביאו עלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עבות. ולא היא הדס ולא היא עץ עבות? אלא הדס לסוכה ועץ עבות ללולב. רבי זעירה° אחר שהיה אוגד את הלולב הוה תקע לה להדסים לתוך האגד _{ולא חשש שמא ינשרו עלים}. העושה לולב לעצמו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות לולב. עשה לאחר מברך לעשות לולב לשמו. כשהוא נוטלו מהו אומר? ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו ^ג_לאעל נטילת לולב. נתפלל בו אומר ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה. ומברך עליו כל שעה שהוא נוטלו. ^ג_לבכיצד מברכין על נר חנוכה? רב° _{אבא בר אייבו} אמר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על מצות הדלקת נר חנוכה. הכל מודין ביום טוב הראשון שהוא אומר על נטילת לולב. מה פליגין? בשאר כל הימים. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר, על נטילת לולב, רבי יהושוע בן לוי° אמר על מצות זקנים _{שבשאר הימים החיוב מדרבנן}. מה אמר רב° _{אבא בר אייבו} בלולב? מה אם חנוכה שעיקרה היא מדבריהן, הוא אומר על מצות נר חנוכה. לולב שעיקרו הוא מדבר תורה לא כל שכן? מה אמר רבי יהושע בן לוי° בחנוכה? מה אם לולב שעיקרה היא דבר תורה אומר על מצות זקינים. חנוכה שעיקרה היא מדבריהן לא כל שכן? לא צורכא אלא.

[דף יד עמוד ב]

מה אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} בחנוכה? חייה בריה דרב ° מברך על כל פעם ופעם. רב חונה° לא מברך על הלולב אלא פעם אחת בלבד _{ביום הראשון}. אמר רבי חונה° בשם רב יוסף° . טעמיה דרב חונה° , דמעשר דמאי מדבריהן, ושאר כל הימים מדבריהן. מה דמאי ^ג_לגאין מברכין עליו, אף שאר כל הימים אין מברכין עליו

ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה ה

מתני’: ^ג_לדאתרוג הגזול ^ג_להוהיבש פסול, ^ג_לושל אשירה ושל עיר הנדחת פסול. ^ג_לזשל ערלה פסול, של תרומה טמאה פסול. ושל טהורה לא יטול, ואם נטל כשר. ושל דמאי °בית שמאי פוסלין ו°בית הלל מכשירין. ושל מעשר שני בירושלים לא יטול ואם נטל כשר:

גמ’: כתיב (ויקרא אמור כג מ) פרי עץ הדר. עץ שפריו הדר ועצו הדר אי זה זה? זה אתרוג. אין תימר רימונא פריו הדר ואין עצו הדר. אין תימר חרובה, עצו הדר ואין פריו הדר. אי זה זה? זה אתרוג. למה נקרא הדר? אמר רבי לוי° שהוא דר באילנו משנה לחבירתה. אמר רבי תנחומא° _{בר אבא} תירגם עקילס הדר מלשון הידרו _{של מים}, אילן שהוא גדל על פני המים _{שגדל על כל מים. גם מי גשם וגם השקיה}. תני °רבי שמעון בר יוחאי כתיב (ויקרא אמור כג מ) ולקחתם לכם פרי עץ הדר. עץ שפריו הדר ועצו הדר. טעם פריו כטעם עצו. טעם עצו כטעם פריו. פריו דומה לעצו, עצו דומה לפריו. ואי זה זה? זה אתרוג. רבי יעקב דרומייא° בעי. הא דתנן מערבין בדמאי דלא כ°בית שמאי ? דתנינן, ושל דמאי °בית שמאי פוסלין ו°בית הלל מכשירין. ושל מעשר שני בירושלם לא יטול ואם נטל כשר או אולי כיוון דעירוב רק מדרבנן, מערבין בדמאי אף ל°בית שמאי ?

ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה ו

מתני’: ^ג_לחעלתה חזזית על רובו, ניטלה פיטמתו, ניקב ^ג_לטנקלף ^ג_מנסדק חסר כל שהוא פסול. עלתה חזזית על מיעוטו, ניטל עוקצו, ניקב ולא חסר כל שהוא כשר. אתרוג הכושי פסול, הירוק ככרתן, °רבי מאיר מכשיר ו°רבי יהודה _{בר עילאי} פוסל

[דף טו עמוד א]

גמ’: אמר רבי יצחק בר נחמן° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. כל הפסולין ^ג_מאאינן פוסלין אלא ביום טוב הראשון בלבד. תנן, עלתה חזזית על רובו פסול. תמן אמרין, ורובו מצד אחד, אבל אם בכמה מקומות אפילו מיעוט פסול שנראה כמנומר. עלתה חזזית ^ג_מבבחוטמו אפילו במשהו הרי זה כרובו לפסול _{כי שם אדם נותן עניו}: תנן, ניטלה פיטמתו פסול. מאי פיטמתו? תמן אמרין שושנתו _{הפרח בראש הדד}. ורבי יצחק בר חקולא° אמר ^ג_מגפיקא _{כל המקל שעליו הפיטמא עד שנעשה גומה}. תנן, ניקב נקלף נסדק חסר כל שהוא פסול. ניקב ^ג_מדולא פילש מבפנים _{עד חדרי הזרע} כשר. כהיא דתנן, ניטל עוקצו ניקב ולא חסר כל שהוא כשר. _{ומה שאמרה המשנה ברישא ניקב פסול’ בשניקב עד חדרי הזרע}. תנן, ^ג_מהאתרוג הכושי פסול. הבא מן הכושי _{מקום שכל האתרוגים שם שחורים} כשר תנן, ^ג_מוהירק ככרתן °רבי מאיר מכשיר ו°רבי יהודה _{בר עילאי} פוסל. רבי זעירא° בעא קומי רבי אימי° _{אמי בן נתן}, האם עד שיהיה כהן כרתינון _{ירוק ממש}, או דדמי להן כרתינון? אמר להן כהן כרתינון _{ירוק ממש}. גבי צרעת כתיב והיה הנגע ירקרק, אי זהו ירקרק? ירוק שבירוקים. רבי אלעזר° _{בן פדת} אומר ^ג_מזכשעוה וכשושנת קרמל _צהוב. סומכוס אמר ככנפי טווס. אי זהו אדמדם? אדום שבאדומים זהו זהירות עמוקה. התם הוא אומר אפילו צהוב, והכא הוא אמר הכין שדווקא ירוק ממש? אמר רבי פינחס° , שנייא היא תמן דכתיב ירקרק, שאינו ירוק כל כך:

ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה ז

מתני’: שיעור אתרוג קטן. °רבי מאיר אומר כאגוז, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר ^ג_מחכביצה. והגדול כדי שיאחוז את שניהם בידו אחת דברי °רבי יהודה _{בר עילאי},. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר ^ג_מטאפי' אחד בשתי ידיו:

גמ’: אתרוג הבוסר. °רבי עקיבא _{בן יוסף} אומר אינו פרי, וחכמים אומרים ^ג_נפרי. רבי אילא° _אילעא ורבי יסא° _אסי אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. אתייא ד°רבי שמעון _{בן יוחאי} כשיטת °רבי עקיבה רבו. כמה ד°רבי עקיבא _{בן יוסף} אמר אתרוג בוסר אינו פרי. כן °רבי שמעון _{בן יוחאי} אמר אתרוג בוסר אינו פרי _{לענין מעשר}. אמר רבי יוסה° _אסי. וכי כל שהוא כשר בלולב חייב במעשרות, וכל שאינו כשר בלולב אינו חייב במעשרות? התיבון ^ג_נאהרי מנומר, ^ג_נבהרי הגדל בדפוס, הרי ^ג_נגהעשוי ככדור, הרי הוא פסול בלולב וחייב במעשרות.

[דף טו עמוד ב]

מסתברא °רבי שמעון _{בן יוחאי} יודה ל°רבי עקיבא _{בן יוסף}, ו°רבי עקיבה לא יודה ל°רבי שמעון _{בן יוחאי}. °רבי שמעון _{בן יוחאי} יודה ל°רבי עקיבה דכתיב פרי עץ הדר ובוסר אינו פרי לשיטתו. °רבי עקיבא _{בן יוסף} לא יודה ל°רבי שמעון _{בן יוחאי}. דהרי מנומר הרי גדל בדפוס הרי עשוי ככדור הרי הוא פסול בלולב, וחייב במעשרות. תנן, שיעור אתרוג קטן. °רבי מאיר אומר כאגוז, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר כביצה. אנן תנינן כאגוז. אית תניי תני עד כאגוז. מאן דאמר כאגוז כאגוז עצמו כשר. מאן דאמר עד כאגוז, כאגוז עצמו פסול. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר כביצה. והגדול כדי שיאחוז את שניהם בידו אחת דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר אפי' אחד בשתי ידיו אמר רבי יוסה° _אסי. אילו הוה כתיב וכפות תמרים יאות, שצריך לאחוז את האתרוג והלולב ביד אחת. לית כתיב אלא כפות תמרים. אפילו זה בידו אחת וזה בידו אחת. אמרו עליו על °רבי עקיבא _{בן יוסף} שנכנס לבית הכנסת ואתרוג על כתיפיו

ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה ח

מתני’: אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי °רבי יהודה _{בר עילאי}. °רבי מאיר אומר ^ג_נדאפילו במשיחה. אמר °רבי מאיר , מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן ^ג_נהבגימונות של זהב. אמרו לו, במינו היו אוגדין אותו מלמטה. ואיכן היו מנענעין? ^ג_נובהודו ליי' תחילה וסוף, ואף באנא יי' הושיעה נא כדברי °בית הלל . °בית שמאי אומרים אף באנא ה' הצליחה נא. אמר °רבי עקיבא _{בן יוסף}. צופה הייתי ב°רבן גמליאל _דיבנה וב°רבי יהושע _{בן חנניה} שכל העם מטרפין בלולביהן, והם לא ניענעו אלא באנא יי' הושיעה נא בלבד. מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב, כשיכנס לביתו ^ג_נזיטול על שולחנו. אם לא נטל בשחרית, יטול בין הערבים. ^ג_נחשכל היום כשר ללולב:

גמ’: תנן, אמר °רבי עקיבא _{בן יוסף}. צופה הייתי ב°רבן גמליאל _דיבנה וב°רבי יהושע _{בן חנניה} שכל העם מטרפין בלולביהן, והם לא ניענעו אלא באנא יי' הושיעה נא בלבד. הא בהודו לא היו מנענעים? _{והרי בהודו לא פליגי °בית הלל ו°בית שמאי שמנענעים}? ודאי שבהודו נענעו, לא העיד אלא להוציא אנא יי' הצליחה נא ששם לא נענעו. אמר רב חייה בר אשי° בשם רב° _{אבא בר אייבו} זה שהוא משכים לצאת לדרך נוטל לולב ומנענע. שופר ותוקע. שמדאוריתא מעלות השחר יוצא. לכשתגיע עונות קריאת שמע הרי זה קורא את שמע ומתפלל. תני ^ג_נטצריך לנענע ג' פעמים, רבי זעירה° בעי, הכין חד _{מוליך נחשב אחד} והכין חד _{ומביא נחשב אחד}. או הכין והכין חד _{מוליך ומביא נחשב אחד}. תמן תנינן שבעה סמנין מעבירין על הכתם רוק תפל ומי גריסין ומי רגלים ונתר ובורית קמוניא ואשלג. ותני, צריך לכסכס ג' פעמים בין כל דבר ודבר. רבי זעירה° בעי הכין חד _{מוליך נחשב אחד} והכין חד _{ומביא נחשב אחד} או הכין והכין חד _{מוליך ומביא נחשב אחד}

ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה ט

מתני’: ^ג_סמי שהיה עבד או אשה או קטן מקרין אותו, עונה אחריהן מה שהן אומרין ותהא לו מאירה. אם היה גדול מקרא אותו, עונה אחריו הללויה.

[דף טז עמוד א]

גמ’: תני, אבל אמרו ^ג_סאאשה מברכת לבעלה עבד לרבו קטן לאביו. ניחא אשה מברכת לבעלה ועבד לרבו. אבל איך קטן מברך לאביו הרי מדובר בקטן שאינו מחויב בדבר , דלא כן אמר רבי אחא° בשם רבי יוסה בר נוחריי° , כל שאמרו בקטן כדי לחנכו? תיפתר בעונה אחריהן _{שחוזר על מה שאמרו}. כהי דתנינן תמן מי שהיה עבד או אשה או קטן מקרים אותו, עונה אחריהם מה שהם אומרים. ותהא לו מאירה. דתבוא מאירה לבן עשרים שצריך לבן עשר:

ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה י

מתני’: מקום שנהגו לכפול ^ג_סביכפול, לפשוט יפשוט, לברך אחריו יברך, הכל כמנהג המדינה. ^ג_סגהלוקח לולב מחבירו עם הארץ בשביעית, נותן לו אתרוג במתנה שאינו רשאי ליקחו בשביעית:

גמ’: רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא} חד אמר הללויה זה מילה אחת וחורנה אמר הללו יה. מאן דאמר הללו יה, נחלק _{ויכול לכתוב בשני שורות} ואינו נמחק, מאן דאמר הללויה, נמחק ואינו נחלק. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רב° _{אבא בר אייבו} שמעית מן חביבי _{מדודי רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אם יתן לי אדם ספר תילים של °רבי מאיר , מוחק אני את כל הללויה שבו, שלא נתכוין לקדשן. הוי דו אמר הללויה. מיליהון דרבנן פליגן, דאמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° . בעשרה לשונות של שבח נאמר ספר תילים, באישור _אשרי בניצוח בניגון בשיר במזמור בהשכל ברינה בתודה בתפילה בברכה. המאושר שבכולן הללויה, שהשם והשבח כלולין בו. _{מכאן שאף שזה מילה אחת ואינו נחלק אסור במחיקה} רבי זעירה° בעי קומי רבי אבהו° מה נעני אחר מי שמקרא את ההלל? אמר לו רבי אבא° , כיפה קומי _{תכופף עצמך לפניו וחזור על כל מה שהוא אומר}. רבי יונה° , עני הכין והכין _{חזר על הכל}. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} לא עני הכין והכין _{אלא רק ראשי פרקים}. תני. שמע ולא ענה, יצא. ענה ולא שמע, לא יצא. אמר רב° _{אבא בר אייבו} בשם אבא בר חנה° . ואית דאמרי לה אבא בר חנה° אמרה בשם רב° _{אבא בר אייבו} מה שאמרנו לא ענה יצא, הכוונה שלא ענה על הכל. אבל ^ג_סדוהוא שענה ראשי פרקים. _{שהיו אומרים הללויה על כל דבר ודבר שהחזן מקריא} רבי זעירא° בעי. הי אינין ראשי פרקים? (תהילים קיג א) הללויה הללו עבדי ה' הללו את שם ה'. בעון קומי רבי חייא בר אבא° . מנין ^ג_סהשאם שמע ולא ענה יצא? אמר. מן מה דאנן חמי רבנן רברביא עבדין כן _{ממה שאנו רואים רבנים גדולים עושים כן}. דאינון קיימין בציבורא. דאילין אמרין ברוך הבא. ואילין אמרין בשם ה'. ואילין ואילין יוצאין ידי חובתן. תני רב אושעיא° . עונה הוא אדם אמן, אפילו לא אכל. ^ג_סוואינו אומר ברוך שאכלנו משלו, אלא אם כן אכל. תני, ^ג_סזאין עונין אמן יתומה, ולא אמן קטופה. ולא אמן חטופה. °בן עזאי אומר. העונה אמן יתומה, יהיו בניו יתומים. חטופה, יתחטפו שנותיו. קטופה תקטף נשמתו. ארוכה, מאריכין לו ימיו ושנותיו בטובה. איזו היא אמן יתומה? אמר רב הונא° .

[דף טז עמוד ב]

דין דחיב למיברכה _{זה שחייב בברכה}, והוא ענה ולא ידע למה הוא ענה שלא שמע הברכה. תנא. גוי שבירך את השם, ^ג_סחעונה אחריו אמן. אמר רבי תנחום° . אם בירכך גוי, ענה אחריו אמן. דכתיב (דברים עקב ז יד) ברוך תהיה מכל העמים. גוי אחד פגע את °רבי ישמעאל _{בן אלישע} ובירכו. אמר ליה, כבר מילתך אמורה. פגע אחרינא וקיללו. אמר ליה, כבר מילתך אמורה. אמרו לו תלמידיו. רבי, כמה דאמרת להדין אמרת להדין? אמר לון. כן כתיב (בראשית תולדות כז כט) אורריך ארור ומברכיך ברוך. תנן, מקום שנהגו לכפול יכפול, לפשוט יפשוט. °רבי היה כופל בה דברים _{מאודך כמו שאנו נוהגים}, °רבי אלעזר בן פרטא פושט בה דברים _{לא היה כופל}. תנן, הלוקח לולב מחבירו עם הארץ בשביעית, נותן לו אתרוג במתנה שאינו רשאי ליקחו בשביעית. אמר רבי אלעזר° _{בן פדת} דזקני הגליל היא. דזקני הגליל אומרים, אסור למסור למי שהוא חשוד על השביעית יותר ממזון שתי סעודות אבל לחכמים שמתירים שלוש מותר. שמסתמא אתרוג זול יותר ממחיר מזון שלוש סעודות. אמר רבי מתנייה° , תיפתר דברי הכל כשהיו אתרוגים נמכרין ביוקר יותר משלוש סעודות. כהדא תרונגייא _{מגדלי אתרוגים} הוין מצמצמין _מעטים תמן _בבבל, והוה רב נחמן בר יעקב° _{אף שהיה עשיר והיה חתן של ראש הגולה לא יכל להרשות לעצמו לקנות שני אתרוגים} יהב אתרוגא מתנה לבריה אמר ליה לכשתזכה בו ובמצותו החזירהו לי:

ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה יא

מתני’: ^ג_סטבראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום א'. ^ג_עמשחרב בית המקדש התקין °רבן יוחנן בן זכאי שיהא הלולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש. ושיהא יום הנף ^ג_עאכולו אסור. יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת, כל העם מוליכין את לולביהן לבית הכנסת למחרת משכימין ובאין, כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטל. מפני שאמרו ^ג_עבאין אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו ביום טוב הראשון של חג, ^ג_עגושאר כל ימות החג אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו. °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, ^ג_עדיום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור, מפני שהוציאו ברשות:

גמ’: כתיב (ויקרא אמור כג מ) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים. אית תניי תני בשמחת שלמים הכתוב מדבר. אית תניי תני בשמחת הלולב הכתוב מדבר. מאן דאמר בשמחת לולב הכתוב מדבר, ביום הראשון דבר תורה אף בגבולין ושאר כל הימים דבר תורה במקדש. ו°רבן יוחנן בן זכאי מתקין על דבר תורה שאף בגבולין יטלו כל שבעה כמו במקדש. מאן דאמר בשמחת שלמים הכתוב מדבר. ביום הראשון דבר תורה, ושאר כל הימים אף במקדש מדבריהן. ו°רבן יוחנן בן זכאי מתקין על דבריהן שיטלו במדינה כל שבעה?

[דף יז עמוד א]

ויש תקנה אחר תקנה? חברייא בעון קומי רבי יונה° . כמה דאת אמר תמן (ויקרא אמור כג ח)והקרבתם אשה לה' שבעת ימים. אין שבעה בלא שבת ומכאן למדנו שקרבנות דוחים שבת ודכוותה (ויקרא אמור כג מ) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים למאן דאמר בלולב, והרי אין שבעה בלא שבת ולמה שבגבולין לא ידחה שבת מהתורה? אמר לון, שניא היא דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון. חלק הראשון מהם. מעתה במקדש ידחה ובגבולין לא ידחה אפילו אם היום הראשון חל בשבת? אמר רבי יונה° , אילו היה כתוב ולקחתם לפני ה' אלהיכם. הייתי אומר כאן במקדש ריבה שיטול אפילו בשבת ובמקום אחר בגבולין מיעט. אלא כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון, מכל מקום. ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, בירושלם. תנן, °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור, מפני שהוציאו ברשות. חברייא אמרין דברי °רבי יוסה _{שהוציאו לצאת בו ידי חובתו} שמצות עשה דוחה למצוה בלא תעשה. אמר לון רבי יוסי° _{בר זבידא}, לא מן הדא אלא מן הדא _{לא מטעם זה אלא מזה}. דהוי טרוד בדבר מצווה ופטור, ואפילו שכבר יצא יש הידור מצווה להחזיק בארבעת המינים, ונקרא טרוד במצוה. דאמר רבי אילא° _אילעא ותניי תמן, כך היה המנהג בירושלים _{שהיה הלולב חביב עליהם ולא הניחוהו מידם}, ^ג_עהאדם הולך לבית הכנסת ולולבו בידו, קורא את שמע ומתפלל ולולבו בידו. נכנס לבקר את החולה ולולבו בידו. לשאת את כפיו ולקרות בתורה נותנו לחבירו. הניחו בארץ אסור לטלטלו. אמר רבי אבון° זאת אומרת שהוא אסור בהנייה. שאם היה מותר בהניה, הרי ראוי להריח באתרוג ובהדס ולנפנף בערבה ולא היה נאסר ליטלו. תני מטלטלין עצי בשמים להריח בהן לחולה בשבת. רבנן דקיסרין אמרין ערבה מותר להניף בה לחולה בשבת. אף בסכין של מילה כן? אם הוציא ל °רבי יוסי _{בן חלפתא} יהיה פטור משום שהיה טרוד בדבר מצווה. אף במצה כן? מן מה דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} דלדברי °רבי יוסה אפילו פירש חוזר אפילו על הציצין שאינן מעכבין את המילה אף שאין בהם אלא הידור מצווה. הדא אמרה אף בסכין של מילה כן אף במצה כן:

ירושלמי סוכה, פרק ג, הלכה יב

[דף יז עמוד ב]

מתני’: ^ג_עומקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזרת למים בשבת. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר בשבת מחזירין, וביום טוב מוסיפין, ובמועד מחליפין. ^ג_עזכל קטן שיש בו דעת לנענע חייב בלולב:

גמ’: תנן, כל קטן שיש בו דעת לנענע חייב בלולב. יודע לנענע חייב בלולב. ^ג_עחיודע להתעטף חייב בציצית. ^ג_עטיודע לדבר אביו מלמדו לשון תורה. ^ג_פיודע לשמור את ידיו, אוכלין על ידיו תרומה _{תרומה שנגע בה בידיו}. את גופו, אוכלין על גופו טהרות. אבל ^ג_פאאינו עובר לפני התיבה, ^ג_פבואינו נושא את כפיו ואינו עומד על הדוכן עד שיתמלא זקנו. °רבי אומר, וכולהם ^ג_פגמבן עשרים שנה ומעלה. שנאמר (עזרא ג ח) ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית יי'

הדרן עלך פרק לולב הגזול

פרק רביעי – לולב וערבה

כולל שיעורי שמע

ירושלמי סוכה, פרק ד, הלכה א

מתני’: לולב וערבה ששה ושבעה. ההלל והשמחה שמונה. סוכה וניסוך המים שבעה. והחליל חמשה וששה. ^ד_אלולב שבעה. כיצד? יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת. לולב שבעה ושאר כל הימים ששה. ערבה שבעה כיצד? ^ד_ביום השביעי של ערבה שחל להיות בשבת שבעה, ושאר כל הימים ששה:

גמ’: אמר רבי זעירא° בשם רבי אילא° _אילעא, ו רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. עשר נטיעות ערבה וניסוך המים, ^ד_גהלכה למשה מסיני. ודלא כ°אבא שאול . ד°אבא שאול אמר , ערבה דבר תורה, דכתיב וערבי נחל. שתים. חד ערבה ללולב, וחד ערבה למקדש. רבי אבא° ורבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי} אמרו בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. עשר נטיעות ערבה וניסוך המים ^ד_דהלכה למשה מסיני. ודלא כ°רבי עקיבה . ד°רבי עקיבה אמר, ניסוך המים דבר תורה. _{שבכל הימים כתוב ונסכו’ חוץ מהיום השני השישי והשביעי} שנאמר בשני ונסכיהם, בששי ונסכיה, בשביעי כמשפטם. מ"ם יו"ד מ"ם. רבי חייא בר אבא° בעי קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}.

[דף יח עמוד א]

ועכשיו למה הן ^ד_החורשין בזקינות עד ראש השנה? אמר לו בשעה שניתנה הלכה למשה מסני, ניתנה שאם בקשו לחרוש יחרושו. אמר רבי אבא בר זבדי° בשם רבי חוניה דבקעת חוורן° . עשר נטיעות ערבה וניסוך המים, מיסוד הנביאים הראשונים. מה ופליג _{האם הוא חולק}? אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם לוי° . כך היתה הלכה בידן ושכחוה, ועמדו השנים _{נביאים ראשונים שהם שניים למשה רבנו} והסכימו על דעת הראשונים. ללמדך שכל דבר שבית דין נותנין נפשם עליו, סופו להתקיים בידם כמה שנאמר למשה מסיני. ואתיא כיי דאמר רבי מנא° _{בן יונה} דאמר רבי מנא° _{בן יונה} כתיב (דברים האזינו לב מז) כי לא דבר רק הוא מכם. ואם דבר רק, הוא מכם. למה שאין אתם יגיעין בו. כי היא חייכם. אימתי היא חייכם? בשעה שאתם יגיעים בו. רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר לרבי חייא בר ווא° . בבלייא. תרין מילין סלקין בידכון. _{שתי דברים שנהגו בני בבל התפשטו בארץ ישראל} מפשוטיתא דתעניתא _{השתחוואה בפישוט ידיים בתענית}. וערבתא דיומא שביעיא _{חיבוט ערבות בהושענה רבא}. ורבנן דקיסרין אמרין, אף הדא מקזתה _{שמדלגים בראש חדש בהלל. ויש אומרים ימים שלא מקיזים בהם דם}. רבי סימון° מפקד לאילין דמחשבין את עיבור החדשים, יהבון דעתכון דלא תעבדין לא תקיעתה בשבת ^ד_וולא ערבתא בשבתא. ואין אדחקון _{אם אתם דחוקים וחייבים} עבדון תקיעתה _{שמכל מקום יתקעו ביום השני} ולא תעבדון ערבתא שנדחת לגמרי בגבולין:

ירושלמי סוכה, פרק ד, הלכה ב

מתני’: מצות לולב כיצד? כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית והחזנין מקבלין מידן וסודרין אותן על גג האיצטבה, והזקנים מניחין את שלהן בלשכה. ומלמדין אותן לומר כל מי שהגיע לולבי בידו הרי הוא לו מתנה. למחרת משכימין ובאין. החזנין מזרקין לפניהן והן מחטפין ומכין איש את חבירו. וכשראו בית דין שהיו באין לידי סכנה התקינו שיהיה כל אחד ואחד נוטל בביתו:

גמ’: תנן, ומלמדין אותן לומר כל מי שהגיע לולבי בידו הרי הוא לו מתנה. רבי דרומייא° בעי _{מזה שאחרי שכל אחד תופס לולב מתנים שכל מי שתפס זכה}. מתני' דלא כ°רבי דוסא ?, ד°רבי דוסא אמר פעמים שהעניים לוקטים לקט שכחה ופאה יותר מהראוי להם, ונמצא שאוכלים טבלים, שרק לקט שכחה ופאה פטורים מהמעשר וכדי למנוע מהם מכשול עומד בעל הבית בבקר ואומר כל מה שילקטו העניים בין העומרים, הבקר. הרי הוא הפקר. כי יש ברירה אבל אחר שיקחו העניים לא יעזור אם יפקיר, כיוון שאין אדם מפקיר דבר שאינו ברשותו. °רבי יודה אומר אין ברירה לכן אומר כך לעיתותי ערב אחר שכבר לקחו אותם העניים. וחכמים אומרים אין הבקר אנסין הבקר. שאין אנו אחראין לרמאין.

[דף יח עמוד ב]

’‘‘ואף לדעת חכמים קשה, תמן את אמר אין הבקר אנסים הבקר. והכא את אמר הבקר אנסים הבקר? אמר רבי אלעזר° _{בן פדת}, הכא בלולב על דעתו הוא מבקר, ברם התם שהענים לקטו יותר מחלקם על כרחו הוא מבקר. אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל° ויאות, תדע לך שהוא כן שבלולב על דעתו הוא מבקר. שכבר חילופיו _{לולובו של חבירו} בידו. רב° _{אבא בר אייבו} מפקד לדבית רב אחי° . רב המנונא° מפקד לחברייא. כד תהוון יהבין לולב מתנה ביומא טבא, לא תהוון יהבין לה אלא לדעת גמורה. שאם לא כן אינו יוצא בו ידי חובה. כהדא רב הונא° יהב אתרוגא מתנה לבריה אמר לו, אין יומא טבא יומא דין הרי הוא לך מתנה. ואין למחר הרי הוא לך מתנה

ירושלמי סוכה, פרק ד, הלכה ג

מתני’: מצות ערבה כיצד? מקום היה למטה מירושלם ונקרא מוצא. ויורדין לשם ^ד_זומלקטים משם מורביות של ערבה, ובאין וזוקפין אותן בצידי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח. ותקעו והריעו ותקעו. ^ד_חבכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומר (תהילים קיח כה) אנא יי' הושיעה נא. אנא יי' הצליחה נא. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אני והוא הושיעה נא. _{אני והוא גמטריה של אנא ה’. ויש אומרים שזה שם מע"ב אותיות כביכול עימו אנכי בצרה}. אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים. בשעת פטירתן מה הן אומרים יופי לך מזבח יופי לך מזבח. °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר ליה ולך מזבח ליה ולך מזבח:

גמ’: תנן, מקום היה למטה מירושלם ונקרא מוצא. מהו מוצא _{למה נקרא כך}? ממצייא שהיה מוצא מתשלום מסים. אמר רבי תנחומא° _{בר אבא} קלונייא _{בני חורין ממס} הוה שמה. תנן, ויורדין לשם ומלקטים משם מורביות של ערבה, ובאין וזוקפין אותן בצידי המזבח וראשיהן כפופין על גבי המזבח. בר קפרא° אמר וגבהן אחת עשרה אמה. אמר רבי יוסה° _אסי מתני' אמרה כן דתנן, וראשיהן כפופין לצדדי המזבח ומזבח היה עשר אמה. רבי זעירא° שלח שאיל לרבי דניאל בריה דרב קטינא° . שמעת מאביך האם ערבה בהושענה רבה טעונה ברכה? והאם ^ד_טניטלת בפני עצמה, או שיוצא בערבה שבארבעת המינים? והאם יש לה שיעור? אתא רבי אייבו בר נגרי° ואמר בשם רב חונה° , טעונה ברכה, וניטלת בפני עצמה, אם יש לה שיעור לא שמעתי. תמן אמרין רב ששת° ורב נחמן בר יעקב° , חד אמר צריך ג' בדי עלין, וחורנא אמר ^ד_יאפילו בד אחד. תני, ונעשת אף בכהנים בעלי מומין. רבי שמעון בן לקיש° בעא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ד_יאבעלי מומין נכנסין

[דף יט עמוד א]

בין האולם ולמזבח? והתני בין האולם ולמזבח מקודש ממנו שאין בעלי מומין נכנסים לשם. אמר לו כשירים היו בעלי מום לעמוד בין האולם למזבח מדאוריתא וחכמים אסרו שלא לצורך אבל למצוה התירו. תנן, °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר אני והוא הושיעה נא. אני והוא _{גמטריה של אנא ה’. ויש אומרים שזה שם מע"ב אותיות כביכול עימו אנכי בצרה} הושיעה נא. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. אני והוא הושיעה נא אני והוא הושיעה נא _{צריך לכפול פעמים}. אמר רבי אבהו° (תהילים פ ג) ולכה לישועתה לנו. לך ודאי _{דעימו אנכי בצרה וישועת ישראל היא ישועת השכינה}. דרש רבי אבא סרונגיה° (זכריה יב ז) והושע יי' את אהלי יהודה בראשונה. והיוושע כתיב _{כביכול שגם השכינה נושעת}. דרש רבי זכיי° (מיכה ד י) כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה. ושכינתי בשדה כתיב. °חנניה בן אחי רבי יהושע אומר (שמות יתרו כ ב) אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. הוצאתך כתיב. רבי ברכיה° _הכהן ורבי ירמיה° אמרו בשם רבי חייה בר אבא° דריש לוי בר סיסי° בנהרדעא (שמות משפטים כד י) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר. _{והרי לבינה אינה כעצם השמים}. זו _{כלבנת הספיר} עד שלא נגאלו להזכיר השעבוד. אבל משנגאלו איכן דרכה של לבנה להינתן שם היא נתונה _{ולא תחת רגליו} וחזר להיות כעצם השמים לטוהר . אמר רבי ברכיה° _הכהן מעשה אין כתיב כאן אלא כמעשה. היא וכל ארגלייה _{הכלים לעבדות שקשורים לעשית הלבנה הסל והמגרפה} שלה היא וכל פרקמטיה שלה _{הטיט והתבן וכדומה}. אמר רבי מיישה° בבבל כתיב (יחזקאל א כו) כמראה אבן ספיר. ובמצרים כתיב (שמות משפטים כד י) כמעשה לבנת הספיר. ללמדך שכשם שהאבן קשה מן הלבינה, כך שיעבודה של בבל היה קשה משיעבודה של מצרים. תני בר קפרא° . עד שלא נגאלו ישראל ממצרים היתה רשומה הלבנה ברקיע לזכור השעבוד, משנגאלו עוד לא נראית ברקיע. מה טעמא? דכתיב וכעצם השמים לטוהר. שמייא כד אינון נקיין מן עננין. תני בשם °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} . עבודת אלילים _{פסל מיכה} עברה עם ישראל בים. מה טעמא? דכתיב (שמואל ב ז כג) מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו _{פסל מיכה}. אמר לו °רבי עקיבא _{בן יוסף}, חס וחלילה אם אומר את כן נמצאת עושה את הקודש _{את המילה אלוהיו} חול. מה תלמוד לומר אשר פדית לך ממצרים. כביכול כאילו עצמך פדית: אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים. אמר רבי אחא° זכר ליריחו

ירושלמי סוכה, פרק ד, הלכה ד

מתני’: כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת. אלא שהיו מלקטין אותה ^ד_יבמערב שבת מניחין אותן בגיגיות של זהב כדי שלא יכמושו. °רבי יוחנן בן ברוקה אומר חריות של דקל היו מלקטין וחובטין על גבי המזבח, ואותו היום היה נקרא יום חיבוט חריות. מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן:

גמ’: תנן, מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן. לא אמר אלא קטן הא גדול לא. לא כן אמר רב אבינא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} אתרוג שנפסל ביום טוב הראשון

[דף יט עמוד ב]

מותר לאוכלו דלא הוקצה אלא למצוותו. ולמה ביום השביעי אחר שיצא בו לא הותר ? אמר רבי יוסה° _אסי הכא _{בהושענה רבא} הוא אינו ראוי לצאת בו שכבר יצא אבל אחרים ראויין לצאת בו, ברם התם באתרוג פסול, לא הוא ולא אחרים יוצאין בו

ירושלמי סוכה, פרק ד, הלכה ה

מתני’: ^ד_יגההלל ^ד_ידוהשמחה שמונה. כיצד? מלמד שאדם חייב בכבוד יום טוב האחרון של חג כשאר כל ימות החג. סוכה שבעה כיצד? ^ד_טוגמר מלוכל, לא יתיר את סוכתו. אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלן בשביל כבוד יום טוב האחרון:

גמ’: תני ^ד_טזשמונה עשר יום ולילה אחד קורין בהן את ההלל בכל שנה. שמונת ימי החג, ושמונת ימי החנוכה, ויום טוב של עצרת ויום טוב הראשון של פסח ולילו. רבי זעירה° ועולא בר ישמעאל° אמרו בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בהן ידי חובתו ברגל _{שאינו יוצא אלא אם שחט בזמן שמחה}. התיב רבי אבא° , והתני ^ד_יזחגיגת ארבעה עשר יוצאין בה משם שמחה ואין יוצאין בה משם שלמים? אמר רבי זעירה° תיפתר _{שלא הספיק להקריב בארבע עשר} וששחטה ברגל בחול המועד. אמר רבי אבא° , אם בששחטה ברגל, אין זו חגיגת ארבעה עשר. מאי כדון _{האם יוצא בחגיגת ארבע עשר או לא}? אמר רבי זעירה° . עד דאנן תמן _בבבל שמעתנה דאמר עולא בר ישמעאל° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. כד סלקינן הכא _{כשעליתי לארץ ישראל} שמעתנה דאמר רבי חייה° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}. נאמר (דברים ראה טז טו) והיית אך שמח, לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה, או יכול אף לילי יום טוב הראשון? תלמוד לומר והייתה אך שמח, אך חלק. שמרבים ערב יום טוב אחרון שיש לו במה לשמוח, וממעטים ערב יום טוב ראשון שאין לו במה לשמוח שצריך לשחוט בזמן שימחה _{ובלילה אסור לשחוט} ואינו יוצא בשחיטת יום י"ד. רבי חייה° אמר בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} נאמר (דברים ראה טז יד) ושמחת בחגך, משאת מתחייב בחגיגה, את מתחייב בשמחה. ובערב יום טוב ראשון שלא נתחייב בחגיגה לא יכול לשחוט שלמי שמחה. התיבון והתנינן ההלל והשמחה שמונה. הגע עצמך שחל יום הראשון להיות בשבת. לשוחטן מערב הרגל אין את יכול, דאמר רבי זעירא° ועולא בר ישמעאל° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת}, שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל, אינו יוצא בהן ידי חובתו ברגל. לשוחטן ברגל אין את יכול שכבר למדנו שאין חגיגה דוחה את השבת. אימתי אמרו ההלל והשמחה שמונה? אמר רבי יוסה° _אסי, קיימה רב אבודמי נחותה,° בכהנים ובשעיר _{ודי שיש מי שיכול לשמוח בכל שמונת ימי החג}. גמר מלאכול. לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון. רבי אבא בר כהנא° ורב חייא בר אשי° אמרו בשם רב° _{אבא בר אייבו} ^ד_יחצריך אדם לפסול סוכתו

[דף כ עמוד א]

מבעוד יום. אם רוצה לאכל בסוכה בליל יום טוב אחרון, שלא יעבור על בל תוסיף. רבי יהושע בן לוי° אמר אינו פוסלה אלא צריך לקדש בתוך ביתו ויוצא ואוכל בסוכה. אמר רבי יעקב בר אחא° בשם שמואל° _{בר אבא בר אבא}. ^ד_יטקידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר. צריך לחזור ולקדש. שאין קידוש אלא במקום סעודה. רבי הושעיה° אמר בשם רב° _{אבא בר אייבו} . מי שסוכתו עריבה עליו, מקדש לילי יום טוב האחרון בתוך ביתו, ועולה ואוכל בתוך סוכתו. אמר רבי אבון° ולא פליגין. מה דאמר שמואל° _{בר אבא בר אבא}, ^ד_ככשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר לכן צריך לחזור ולקדש. ומה דאמר רב° _{אבא בר אייבו} שמקדש בביתו ואינו צריך לחזור לקדש בסוכה. כשהיה בדעתו לאכול בסוכה. רבי מנא° _{בן יונה} אמר, לעולם פליגי. ואתיא דשמואל° _{בר אבא בר אבא} כרבי חייא° _{רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי}. שכיוון שלא יועיל אם יקדש בבית לכן חייב לפסול את הסוכה. ודרבי הושעיא° בשם רב° _{אבא בר אייבו} כרבי יהושע בן לוי° . אמר רבי אימי° _{אמי בן נתן} זאת אומרת שהן נחלקין ולא כדאמר רבי אבין°

ירושלמי סוכה, פרק ד, הלכה ו

מתני’: ^ד_כאניסוך המים שבעה כיצד? צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגין היה ממלא מן השילוח. הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו. עלה בכבש ופנה לשמאלו ושני ספלים של כסף היו שם. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר של סיד היו אלא שהיו מושחרין מפני היין. ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין אחת מעובה ואחד מידק כדי שיהו כלים בבת אחת. מערבי של מים ומזרחי של יין. עירה של מים בתוך של יין או של יין לתוך של מים יצא. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר מלוג היה מנסך כל שמונה _{גם בשמיני עצרת}. ולמנסך אומרים לו ^ד_כבהגבה את ידך, שפעם אחת ניסך על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהם:

גמ’: תנן, הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו. למה היו תוקעים? אמר °רבי רבי יוסי בן חנינה , כדי לעשות פומבי לדבר _{שהיא דבר תורה להוציא מליבן של צדוקים}. אמר רבי יוסי בן חנינה° בשם מנחם יותפייה°

[דף כ עמוד ב]

ד°רבי עקיבה היא, ד°רבי עקיבה אמר, ניסוך המים דבר תורה. _{שבכל הימים כתוב ונסכו’ חוץ מהיום השני והשישי והשביעי} שנאמר בשני ונסכיהם, בששי ונסכיה, בשביעי כמשפטם. מ"ם יו"ד מ"ם. תמן תנינן °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר אף המנסך מים בחג בחוץ ^ד_כגחייב. אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} כל שיטת °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} כשיטת °רבי עקיבא _{בן יוסף} רבו. כמה ד°רבי עקיבה אמר ניסוך המים דבר תורה, כן °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אומר ניסוך המים דבר תורה. אית תניי תני בשם °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} צריך שיהא מילויין לשם החג _{לפי שהם דבר תורה כקרבן}. אית תניי תני בשם °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אינו צריך שיהא מילויין לשם החג. מה נפק מן ביניהון? מאן דאמר צריך שיהא מילויין לשם החג, סבר ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} כ°רבי עקיבה . ומאן דאמר אינו צריך שיהא מילויין לשם החג סבר ד°רבי אליעזר _{בן הורקנוס} כרבנן. לית יכיל, דאמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} כל שיטת °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} כשיטת °רבי עקיבה רבו. כמה ד°רבי עקיבה אמר ניסוך המים דבר תורה כן °רבי אליעזר _{בן הורקנוס} אמר ניסוך המים דבר תורה. אית תניי תני ^ד_כדיש להן שיעור ואית תניי תני אין להן שיעור . מה נפק מן ביניהון? אמר רבי זעירא° כגון שניסך שלשת לוגין בפנים ושלשת לוגין בחוץ. מאן דאמר יש להן שיעור, פטור שכבר יצא ידי חובה בשלושה לוגין ראשונים, ושאר המים חול. ומאן דאמר אין להן שיעור חייב. יוסי בר אשיין° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש° , צריכין הספלים להיות פקוקין בשעת הניסוך. מאי טעמא? דכתיב (במדבר פינחס כח ז) בקדש הסך נסך שכר ליי'. תני °רבי יוסי _{בן חלפתא} אומר, השית היה נקוב עד התהום. מה טעמא? דכתיב (ישעיהו ה ב) ויעזקהו ויסקלהו

[דף כא עמוד א]

ויטעהו שרק, ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו. ויטעהו שרק ויבן מגדל בתוכו זה ההיכל. ויקב חצב בו זה המזבח. וגם יקב זה השית. °רבי שמעון _{בן יוחאי} אומר השיתין מעשה שמים היו. לפי שהיו מעשה שמים יכול לא יהו נאים כמעשה ידי אומן? תלמוד לומר (שיר השירים ז ב) חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן. נאים היו יותר ממעשה ידי אומן. תני אמר °רבי אלעזר בי רבי צדוק . לול קטן היה בין האולם ולמזבח. אחת לשבעים שנה היה פרחי כהונה יורדין ומעלין אותו בקדושה שהיה קרוש כעיגולי דבילה, ובאין ושורפין אותו בקדושה. כשם שהיה ניסוכו בקדושה כך היתה שריפתו בקדושה. אמר °רבי ראה שהתפיסתך התורה לשון חיבה לשון שיבעה לשון שיכרות _{כביכול הקדוש ברוך הוא תעב לנסכהם}. רבי יודה בר לקרה° אמר בשם רבי שמואל בר נחמן° , משחרב בית המקדש פסק יין קרוש משניר ופסקה זכוכית לבנה, מהו זכוכית לבנה? שהיתה מתקפלת _{נוחה לעיבוד}.כמין שני חטמין, הוון בעיין מימר המעובה של מים והמידק של יין. דאמר רבי יונה° בשם רבי אימי° _{אמי בן נתן}, נקב שאינו מוציא מים מוציא יין. ושאינו מוציא יין מוציא שמן. ושאינו מוציא שמן מוציא דבש. ואפילו תימר חילופין ד°רבי יהודה _{בר עילאי} הוא, ד°רבי יהודה _{בר עילאי} אמר מלוג היה מנסך כל ח' וכיוון שהיין שלושה לוגין היה פתחו רחב יותר . רבי שמעון בן לקיש° בעא קומי רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ^ד_כההקדימן לזבח _{תמיד של שחר} מה הן? ניסכן בלילה _{אחר תמיד של ערב} מה הן? לא ניסך היום מהו שינסך למחר? אמר לו נישמעינה מן הדא דאמר רבי אילא° _אילעא בשם רבי יוסי° _{בר זבידא}, כתיב ונסכיה, אחד ניסכי מים ואחד ניסכי יין. הדא אמרה הקדימן לזבח _{תמיד של שחר} כשר. ניסכן בלילה _{אחר תמיד של ערב} כשר. לא ניסך היום

[דף כא עמוד ב]

לא ינסך למחר כיוון שקבוע להם זמן, על שם עבר יום עבר קרבנו. תנן, ניסוך המים שבעה כיצד? צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגין היה ממלא מן השילוח. וכ"ו °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר מלוג היה מנסך כל שמונה _{גם בשמיני עצרת}. רבנן מרבים במים וממעטים בימים, °רבי יהודה _{בר עילאי} ממעט במים ומרבה בימים. תנן, ולמנסך אומרים לו הגבה את ידך, שפעם אחת ניסך על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהם. אית דבעי מימר הצדוקי דפרה _{שלא רצה להטמא ורבי יוחנן° בר נפחא טמא אותו כדי שיעשה בטבול יום} היא דסוכה שניסך על רגליו היא דכיפורים שהקטיר מבחוץ ונכנס. רבי סימון° לא אמר כן אלא או דפרה ודסוכה חד _{שבסוכות נהרג}. ודכיפורים חד _{שהרי מסופר שמלאך בעט בו והרגו מיד כשיצא מקדש הקדשים כך שבסוכות כבר לא היה בחיים}. או דפרה ודכיפורים חד. ודסוכה חד. מאן דאמר לא באו ימים קלים עד שמת, תלתיהון עבד _{שאחרי כיפור הגיעה סוכות ומת}. מאן דאמר יצא חוטמו מזנק תולעים, וכמין פרסת עגל בתוך מצחו. כמאן דאמר או דפרה ודסוכה חד _{שמת מרגימת אתרוגים}, ודכיפורים חד _{שמת ומצאו בו כמין פרסת עגל}. או דפרה ודכיפורים חד ודסוכה חד. ציוחה עליהן העזרה כמו שצווחה בימי עלי ומה צווחה בימי עלי? צאו מיכן צאו מיכן בני עלי טימאתן בית אלהינו. בו ביום נפגמה קרן המזבח _{מהאתרוגים} ונתנו עליו גוש של מלח שלא יהא נראה כפגום. ^ד_כושכל מזבח שאין לו קרן וסובב ויסוד פגום הוא. בעון קומי רבי אבהו° והא כתיב (ויקרא אחרי מות טז יז) וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו. אפילו אותן שכתיב בהן (יחזקאל א י) ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד בבאו לכפר בקדש? אמר לון בשעה שהוא נכנס כדרכו בקדושה. אבל הצדוקי הזה לא עשה כדין שנתן הקטורת בחוץ:

ירושלמי סוכה, פרק ד, הלכה ז

מתני’: ^ד_כזכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח ומניחה בלשכה. ^ד_כחנשפכה או נתגלתה היה ממלא מן הכיור. שהמים ^ד_כטוהיין המגולים פסולין מעל גבי המזבח:

גמ’: למה לי שאינה מקודשת. ואפי' מקודשת? לא כן אמר רבי אחא° אמר רבי חיננא° בשם רבי יסא° _אסי כתיב (שמות פקודי מ י) ומשחתה את המזבח ואת כל כליו וקדשת את המזבח והיה המזבח קדש קדשים. וכי מזבח בקדש הקדשים? אלא שמקדש את העולים עליו. וכתיב, ומשחתה את מזבח העלה ואת כל כליו. מה המזבח אינו מקדש אלא בדעת. אף הכלים ^ד_ללא יקדשו אלא בדעת. וימלא את המים בכלי קדש ולא יתכוון לקדש? חזקיה° אמר שמא יחשבו שהמים הללו נשאבו לצורך קידוש ידים ורגלים. שלא יהו אומרין ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים שנפסלו בלינה עולים למזבח לנסך. דבית רבי ינאי° _הכהן אומרין שמא יחשבו שהמים התקדשו. שלא יהו אומרין ראינו מי החג שנפסלין בלינה ומנסכים אותם

[דף כב עמוד א]

רבי יוחנן° _{בר נפחא} אמר מפני מראית העין, ולא ידעין אין כהדא דחזקיה° אין כהדא דרבי ינאי° _הכהן אין כדברי הכל. אמר רבי פדת° בשם רבי הושעיה° מי סוטה ^ד_לאנפסלין בלינה. רבי אחא° אמר בשם רבי אבונה° כל שאין ממינו למזבח _{כגון מי סוטה} אין הלינה פוסלת בו. הוון בעיי מימר שמים שלנו רק לכתחילה פסולין לניסוך, אבל אם עבר והביא כשר. תנה רבי יושוע דרומייא° קומי רבי יונה° , המים והיין המגולין פסולין מעל גבי המזבח, מאי טעמא שנאמר (יחזקאל מה טו) ושה אחד מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל למנחה לעלה ולשלמים. מדבר שהוא מותר לישראל. עד כדון מים שאחר שנתגלו אינם ראוים לכלום. אבל יין שראוי לזילוף מנין שפסול? אמר רבי שובתיי° דכתיב (שופטים ט יג) המשמח אלהים ואנשים. יין המשמח אנשים עולה למזבח ואין שמחה אלא בשתיה:

הדרן עלך פרק לולב וערבה

פרק חמישי – החליל

כולל שיעורי שמע

ירושלמי סוכה, פרק ה, הלכה א

מתני’: ^ה_אהחליל חמשה וששה זה חליל של בית השואבה שאינה דוחה לא שבת ולא יום טוב. אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו:

גמ’: החליל חמשה וששה זה חליל של בית השואבה שאינה דוחה לא שבת ולא יום טוב. הא ^ה_בשל קרבן דוחה שבת ויום טוב. מתני' ד°רבי יוסי ברבי יודה דתני, חליל של קרבן דוחה את השבת דברי °רבי יוסי ברבי יהודה . וחכמים אומרים אינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב. תמן תנינן, ^ה_גבשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח. בשחיטת הפסח הראשון, בשחיטת הפסח השני, וביום טוב הראשון של פסח, וביום העצרת, ובשמונת ימי החג. ויש שמונה בלא שבת? רבי יוסי° _{בר זבידא} אמר לה סתם _{בלי לצין בשם מי נאמרו הדברים}. רבי יוסה ברבי בון° אמר בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}. ד°רבי יוסה ברבי יהודה היא.

[דף כב עמוד ב]

על דעתהון דאילין רבנן למה אינו דוחה? משם שאינו מחוור _{שאינו מהתורה} שעיקר שירה בפה. והא כתיב (מלכים א א מ) והעם מחללים בחללים? בשמחת שלמה הכתוב מדבר אמר רבי יונה° בשם רבי אבא בר ממל° כתיב (ישעיהו ל כט) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב כהולך בחליל. כל זמן שהחליל נוהג ההלל נוהג. אמר רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי אבא בר ממל° , למה קורין את ההלל כל שבעת ימי החג ולא רק יום אחד כמו בפסח? כנגד הלולב שהוא מתחדש כל שבעה. ולמה מן כל אילין מילייא _{מכל כלי הנגינה נזכר} רק חליל. תנינן שזה _{ניסוך המים} לקיצין וזה _והחליל לקיצן,שבשאר הכלים נגנו תמיד על הקרבנות ורק החליל נוסף בי"ב ימים בשנה, וזה חביב וזה חביב. ותלו חביב בחביב. תנן ובעצרת אומר לו הילך מצה מלחם הפנים הילך חמץ משתי הלחם. אית תניי תני הילך חמץ הילך מצה. מאן דאמר הילך מצה שהוא תדיר , מאן דאמר הילך חמץ שהוא חביב. אמר רבי יהושע בן לוי° . למה נקרא שמה בית שואבה? שמשם שואבים רוח הקודש על שם (ישעיהו יב ג) ושאבתם _{ולא ונסכתם} מים בששון ממעיני הישועה. דלמא _{מעשה שהיה} רבי לוי° ויהודה בר נחמן° הוון נסבין תרתין סילעין מיעול מצמתא קהלא קומי _{היו נוטלים שני סלעין שכר כדי לדרוש עד שיתאספו הקהל לפני הדרשה של} רבי יוחנן° _{בר נפחא שבת אחת רבי לוי° ושבת אחת יהודה בר נחמן°} . עאל רבי לוי° ודרש, יונה בן אמיתי מאשר היה, דכתיב (שופטים א לא) אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון. וכתיב (מלכים א יז ט) קום לך צרפתה אשר לצידון. ומסורת בידינו שיונה בן אמיתי הוא בן הצרפתית שהחיה אליהו, אלמא מצידון היה. עאל רבי יוחנן° _{בר נפחא וחלק עליו} ודרש יונה בן אמיתי מזבולן היה, דכתיב (יהושע יט י) ויעל הגורל השלישי לבני זבולן למשפחתם, וכתיב (יהושע יט יג) ומשם עבר קדמה מזרחה גתה חפר עתה קצין. וכתיב (מלכים ב יד כה) כדבר יי' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר. בשובתא חורייתא _{בשבת הבאה}, אמר רבי לוי° ליהודה בר נחמן° , אף שהשבת שלך סב לך אילין תרתין סילעיא ותן לי נעול מצמתא קהלא קומי _{טול אתה את שני הסלעין ואני אדרוש בזמן שיתאספו הקהל לפני הדרשה של} רבי יוחנן° _{בר נפחא שרצה להשיב על דברי רבי יוחנן° בר נפחא} עאל ואמר קומיהון. יפה לימדנו רבי יוחנן° _{בר נפחא}. אמו מאשר ואביו מזבולן. דכתיב (בראשית ויחי מט יג) וירכתו על צידון. ירך שיצא ממנה מצידון היה, כתיב (יונה א ג) וירד יפו. לא צורכא דא אלא _{לא היה צריך לכתוב כך} וירד עכו שהיא בנחלת אשר. ולמה ירד ליפו? אלא, יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה, ונכנס לשמחת בית השואבה ושרת עליו רוח הקודש, _{ומירושלים ירד ליפו} ללמדך שאין רוח הקדש שורה ^ה_דאלא על לב שמח. מאי טעמא? כדכתיב (מלכים ב ג טו) והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים. אמר רבי בנימין בר לוי° . והיה

[דף כג עמוד א]

כנגן במנגן אין כתיב כאן, אלא והיה כנגן המנגן _{שהיה הכינור מנגן מעצמו} ותהי עליו רוח אלהים. תני, אמר °רבי יודה כל שלא ראה דיפלי איסטבא _{איצטבא כפולה} של אלכסנדריאה, לא ראה כבוד ישראל מימיו. כמין בסילקי גדולה היה, ואסטיו לפנים מסטיו היתה. פעמים היו בה כפלים כיוצאי מצרים, ושבעים קתידראות של זהב היו שם מקובעות אבנים טובות ומרגליות כנגד שבעים זקנים _{שעשו להם סנהדרין}. וכל אחת ואחת היתה עומדת בעשרים וחמש ריבוא דינרי זהב. ובימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עומד עליה. עמד אחד מהן לקראות בתורה, היה הממונה מניף בסודרן והן עונין אחריו אמן. על כל ברכה וברכה שהיה מברך היה הממונה מניף בסודרין והן עונין אחריו אמן. אף על פי כן לא היו יושבין מעורבבין אלא יושבין כל אומנות ואומנות בפני עצמה. שאם יבוא אכסנאי יהא מודבק בבני אומנותו ומשם היתה פרנסתו יוצאה, ומי החריבה? טרוגיינוס הרשע. תני °רבי שמעון בר יוחאי ^ה_הבג' מקומות הוזהרו ישראל שלא לשוב ארץ מצרים שנאמר (שמות בשלח יד יג) כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. וכתיב (דברים שפטים יז טז) ויי' אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה עוד. וכתיב (דברים כי תבא כח סח) והשיבך יי' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה. ובשלשה פעמים חזרו, ובשלשתן נפלו. אחת בימי סנחריב מלך אשור שנאמר (ישעיהו לא א) הוי הירדים מצרים לעזרה. מה כתיב בתריה (ישעיהו לא ג) ומצרים אדם ולא אל וסוסיהם בשר ולא רוח וה’ יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור _{אלו ישראל} ויחד כלם יכליון. ואחת בימי יוחנן בן קרח שהלך למצרים עם שרי החילים אחר החרבן. שנאמר (ירמיהו מב טז) והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם וגו'. ושלישית בימי טרוגיינוס הרשע. נולד לו בן בתשעה באב והיו מתענין. מתה בתו בחנוכה והדליקו נרות, ושלחה אשתו ואמרה לו עד שאת מכבש את הברבריים בוא וכבוש את היהודים שמרדו בך. חשב מיתי _לבא לעשרה יומין ואתא לחמשה. אתא ואשכחון עסיקין באורייתא בפסוקא (דברים כי תבא כח מט) ישא ה' עליך גוי מרחק מקצה הארץ וגו'. אמר לון מה הויתון עסיקין? אמרין ליה הכין וכן. אמר לון דהוא גברא הוא, דחשב מיתי _לבא לעשרה יומין ואתא לחמשה. והקיפן ליגיונות והרגן. אמר לנשיהן נשמעות אתם לליגיונותי ואין אני הורג אתכם. אמרין ליה מה דעבדת בארעייא _{בהרוגים השוכבים על הארץ} עביד בעילייא _{בעומדים חיים}, ועירב דמן בדמן והלך הדם בים עד קיפריס. באותה השעה נגדעה קרן ישראל, ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד

ירושלמי סוכה, פרק ה, הלכה ב

מתני’: ^ה_ומוצאי יום טוב הראשון של חג היו יורדין לעזרת הנשים ומתקנין שם תיקון גדול. ומנורות של זהב היו שם, וספלים של זהב בראשיהן. וארבעה סולמות על כל מנורה ומנורה, וד' ילדים מפרחי כהונה ובידיהן כדי שמן של מאה וכ' לוג, והן מטילין על כל ספל וספל:

גמ’: אמר °רבי יהושע בן חנניה . כל ימים של שמחת בית השואבה לא היו טועמין טעם שינה כל עיקר. בתחילה היו הולכין להקריב תמיד של שחר, משם היו הולכין להקריב את המוספין, ומשם היו הולכין להקריב נדרים ונדבות, ומשם היו הולכין לוכל ולשתות, ומשם היו הולכין לתלמוד תורה, ומשם היו הולכין להקריב תמיד של בין הערבים, ומשם היו הולכין לשמחת בית השואבה. והא תני ^ה_זשבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן מיד?

[דף כג עמוד ב]

מתנמנמין היו: תנן, ומתקנין שם תיקון גדול. מה תיקון היו עושין שם? שהיו מעמידין האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן. כהיא דתנינן תמן, וחלקה היתה בראשה ^ה_חוהקיפוה כצוצטרא, שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן, כדי שלא יהו מעורבין. ממי למדו להתיר להוסיף על הבנין? מדבר תורה. דכתיב (זכריה יב יב) וספדה הארץ משפחות משפחות לבד. תרין אמורין, חד אמר זה הספידו של משיח. וחורנה אמר זה הספידו של יצר הרע. מאן דאמר זה הספידו של משיח, מה אם בשעה שהן אבילין את אמר האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן, בשעה שהן שמחים לא כל שכן? מאן דאמר זה הספידו של יצר הרע. מה אם בשעה שאין יצר הרע קיים, את אמר האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן. בשעה שיצר הרע קיים לא כל שכן?: תנן, ומנורות של זהב היו שם. בר קפרא° אמר וגובהן מאה אמה. והא תני כל דתלי מאה אמין בעי בסיס תלתין ותלת מכאן שבסיס הסולם צריך לעמוד רחוק שליש מהגובה חוצה, שסולמא מיכא תלתין ותלת וסולמא מיכא תלתין ותלת. והתני ^ה_טכל העזרה לא היתה אלא אורך מאה ושמונים ושבע על רוחב מאה ושלשים וחמש. ועזרת נשים מאה שלושים וחמש על מאה שלושים וחמש. ואם על כל מנורה שני סולמות של שלושים ושלוש אמות נמצא שעל שני נרות היה צורך במאה שלושים ושנים אמות וצריך להוסיף עובי הנרות והסלמות. ואיך נותר מקום לאנשים. אשכח תני מקומן מעשה ניסים היו. תנן, וד' ילדים מפרחי כהונה ובידיהן כדי שמן של מאה וכ' לוג, והן מטילין על כל ספל וספל. מה? ביד כולהם יחד מאה ועשרים לוג, או ביד כל אחד ואחד מאה ועשרים לוג?:

ירושלמי סוכה, פרק ה, הלכה ג

מתני’: ^ה_ימבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין. לא היתה חצר בירושלים שלא היתה מאירה מאור בית השואבה:

גמ’: תני מבלאי מכנסי כהן גדול היו מדליקין את הנרות שבפנים _במנורה, ומבלאי מכנסי כהן הדיוט היו מדליקין את הנרות שבחוץ _{לשימחת בית השואבה}. למה דווקא מהמכנסים? אמר רבי שמואל בר רב יצחק° כתיב (שמות תצוה כז כ) להעלות נר תמיד שיערו לומר אין לך עושה שלהבת אלא פשתן בלבד. _{והמכנסים היו עשויות פשתן}. תנן, מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין. מהו מפקיעין? תירגם רבי חגיי° קומי רבי יוסה° _אסי מפשילים. תני לא היה חצר בירושלם שלא היתה מאירה מאור בית השואבה. תני, יכולה אשה לבור חיטיה לאור המערכה. ולא היו מועלות? לאו. דאמר רבי יהושע בן לוי° ^ה_יאהריח והמראה והקול אין בהן מעילה. ששה קולות היו נשמעים מיריחו. מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח. מיריחו היו שומעין קול המגריפה. מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור. מיריחו היו שומעין קול גבי כרוז. מיריחו היו שומעין קול החליל. מיריחו היו שומעין קול הצילצל, ויש אומרים אף קולו של כהן גדול בשעה שהוא

[דף כד עמוד א]

מזכיר את השם ביום הכיפורים. מיריחו היו מריחין ריח פיטום הקטורת. אמר °רבי אלעזר בן דלגוי , עזים היו לבית אבא בהרי אכוור, והיו מתעטשות מריח פיטום הקטורת:

ירושלמי סוכה, פרק ה, הלכה ד

מתני’: ^ה_יבהחסידים ואנשי מעשה היו מרקדין לפניהן באבוקות ואומר לפניהן דברי תושבחות, והלוים ^ה_יגבכינורות בנבלים ובמצלתים ובכל כלי שיר בלא מספר, על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד ט"ו שיר המעלות שבתהילים שעליהם עומדים הלוים בשיר:

גמ’: החסידים ואנשי המעשה יש מהן שהיו אומרים אשרייך ילדותו שלא ביישת את זקנותו אלו אנשי מעשה. ויש מהן אומרים אשרייך זקנותו שכיפרה על ילדותו אלו בעלי תשובה. אלו ואלו היו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא יימחל לו. הלל הזקן כד הוה חמי לון עבדין בפחז _{כשהיה רואה שנוהגים בקלות ראש}, הוה אמר לון, אף דאנן הכא מאן הכא _{מה זה שוה וכי} ולקילוסן הוא צריך? והכתיב (דניאל ז י) אלף אלפין ישמשוניה וריבות ריבויין קדמוהי יקומון. כד הוה חמין לון עבדין בכושר _{כשהיה רואה שנוהגים כהלכה} הוה אמר דאי לא אנן הכא מאן הכא? שאף על פי שיש לפניו כמה קילוסין, חביב הוא קילוסן של ישראל יותר מכל. מה טעמא? דכתיב (שמואל ב כג א) משיח אלקי יעקב ונעים _{לקדוש ברוך הוא} זמירות ישראל (תהילים כב ד) יושב _{הקדוש ברוך הוא לשמוע} תהלות ישראל. בן יהוצדק היה משתבח בקפיצותיו. אמרו עליו על °רבן שמעון בן גמליאל שהיה מרקד בשמונה אבוקות של זהב ולא היה אחד מהן נוגע בחברו. וכשהיה כורע היה נועץ גודלו בארץ וכורע ומיד היה נזקף. איזו היא כריעה ואיזו היא בריכה? רבי חייה רבה° הראה כריעה לפני °רבי ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי° הראה בריכה לפני °רבי ונפסח ולא נתרפא. כתיב (שמואל ב ו כ) וישב דוד לברך את ביתו ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים. מהו אחד הריקים? אמר אבא בר כהנא° . אחד הריקים זה ארכיסטיס _{הריק שברקים}. אמרה היום נגלה כבוד בית אבא. אמרו עליו על בית שאול שלא נראה מהם לא עקב ולא גודל מימיהם, הדא הוא דכתיב (שמואל א כד ג) ויבא אל גדרות הצאן אשר על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו. רבי אבון° בשם רבי אלעזר° _{בן פדת} גדר לפנים מגדר היה _{שנאמר גדרות}. (שמואל א כד ג) ויבא שאול להסך את רגליו והוה דוד חמי ליה שהיה משולשל ציבחר ומסליק ציבחר _{רואה אותו שהיה משלשל צעיף מעט לכסות מה שמגלה ומגלה מעט}. משולשל ציבחר ומסליק ציבחר . אמר דוד היאך מינגע בהדין גופה צדיקא? הדא הוא די אמר לו (שמואל א כד י) הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך היום בידי במערה ואמר להרגך ותחס עליך. ואחוס עליך אין כתיב כאן אלא ותחס עליך. צניעותך חס עליך. כתיב(שמואל ב ו כא) ויאמר דוד אל מיכל לפני יי' אשר בחר בי מאביך וגו'. ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה. שאינן אמהות _שפחות אלא אימהות. ומה נענשה? (שמואל ב ו כג) ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה. והא כתיב (דברי הימים א ג ג) הששי יתרעם לעגלה אשתו. שגעת כעגלה ומתה שבעת מותה נולד אבל בחייה לא היה לה ולד:

ירושלמי סוכה, פרק ה, הלכה ה

מתני’: עמדו שני כהנים בשער העליון היורד מעזרת ישראל לעזרת נשים, ושתי חצוצרות בידם. קרא הגבר, ^ה_ידתקעו והריעו ותקעו. הגיעו למעלה עשירית, תקעו והריעו ותקעו. הגיעו לעזרה, תקעו והריעו ותקעו. היו תוקעין והולכין עד שמגיעין לשער היוצא למזרח. הגיעו לשער היוצא למזרח

[דף כד עמוד ב]

והפכו פניהן למערב ואמרו, אבותינו היו במקום הזה (יחזקאל ח טז) אחוריהם אל היכל יי' ופניהם קדמה, דכתיב והמה משתחויתם קדמה לשמש. ואנו ליה, וליה עינינו. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר, שונין אותו לומר אנו ליה וליה עינינו:

גמ’: תנן, קרא הגבר, תקעו והריעו ותקעו. תירגם רב° _{אבא בר אייבו} קומי דבית רבי שילה° קרא גברא ^ה_טואכריז כרוזא. אמרין ליה קרא תרנגולא. אמר לון והא תנינן בן גבר _{היה ממונה} על נעילת שערים. אית לך מימר בר תרנגולא? רבי ירמיה° בעי. הא דתנן הגיעו למעלה עשירית. עשירית מלמעלן או עשירית מלמטן? תנן, והפכו פניהן למערב ואמרו, אבותינו היו במקום הזה (יחזקאל ח טז) אחוריהם אל היכל יי' ופניהם קדמה, דכתיב והמה משתחויתם קדמה לשמש. ואנו ליה, וליה עינינו. אמר רבי חייה בר אבא° , והמה משתחוים אין כתיב כאן. אלא והמה משתחויתם. שהיו משתחוים לחמה ומשתחוים _{עם אחוריהם} להיכל. אמר רבי אבא בר כהנא° (ירמיהו ב יג) כי שתים רעות עשה עמי, וכי שתים רעות עשה עמי? הא יתרה לאלף? אלא במעשה אחד היו עושים שתים רעות שהיו משתחוים לחמה ומשתחוים _{עם אחוריהם} להיכל

ירושלמי סוכה, פרק ה, הלכה ו

מתני’: ^ה_טזאין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש, ולא מוסיפין על מ"ח. בכל יום היו שם כ"א תקיעה. ג' לפתיחת שערים, ט' לתמיד של שחר, וט' לתמיד של בין הערבים. ולמוספין מוסיפין עוד ט'. ^ה_יזובערב שבת מוסיפין עוד שש. ג' להפטיר את העם מן המלאכה, ושלש להבדיל בין קודש לחול. ערב שבת שבתוך החג היו שם מ"ח. ג' לפתיחת שערים, ג' לשער העליון, ג' לשער התחתון, ג' למילוי המים, ג' על גבי המזבח, ט' לתמיד של שחר, וט' לתמיד של בין הערבים, ט' למוספין, ג' להפטיר את העם מן המלאכה, וג' להבדיל בין קדש לחול:

גמ’: והא תני, אין פחות מז' ולא יותר על ט"ז? ההן תנייא עבד תקיעה ותרועה ותקיעה חדא _{שכל שלושה נחשבין אחד}. וההן תנייא עביד כל חדא חדא מינהון חדא. שתמצא אומר לתנא קמא במסעות תקעו _{שבמסעות לתנא קמא לכל שבט תקעו והריעו ותקעו נחשב שלוש. נמצא לכל מטה שבו היו שלושה שבטים תקעו תשע תקיעות. ול°רבי יהודה בר עילאי בבריתא שמחשיב תר"ת תקיעה תרועה תקיעה לאחת, לכל שבט תקעו אחת, ולכל מטה שלוש}. שלוש על כל דגל _שבט ודגל. יהודא אומר ג' על כל מטה מטה. והא תני ושלוש למעלה עשירית? אם כך היו חורי _{עוד תקיעות אחרות} ולמה אמרה המשנה שלא היו יותר מארבעים ושמונה? מאן דאית ליה על גבי המזבח לית ליה למעלה עשירית. מאן דאית ליה למעלה עשירית לית ליה על גבי המזבח. אמר רבי זעירה° זאת אומרת שלא היו תוקעין אלא לניסוך המים בלבד. אין תימר למילויין? הרי היו מקדימים ושואבים את של שבת בערב שבת, ויתנו שלש למילוי המים של יום שישי, ושלש למילוי המים של מחר. אילין אינון _{אפשר שאותם שלוש תוקעים לכל השאיבה}. תנן ערב שבת שבתוך החג היו שם מ"ח. וכי אין יום אחר שהיו בו מ"ח תקיעות? והא אית לך חורנין. דתני, כתיב ובני אהרון יתקעו בחצוצרות. שאין תלמוד לומר יתקעו שכבר נאמר ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם. ומה תלמוד לאמר יתקעו בחצוצרות? לפי המוספים יתקעו. וקא סלקא דעתין שעל כל מוסף מוסיפים תשע תקיעות. נמצא שבראש השנה שחל בשבת תוקעים מ"ח תקיעות. עשרים ואחד שבכל יום, תשע למוספי שבת תשע למוספי ראש חדש, ותשע למוספי יום טוב של ראש השנה.

[דף כה עמוד א]

אלא מתניתין דלא ^ה_יחכמאן דאמר יתקעו לפי מנין המוספין, אלא כמאן דאמר שעל כל המוספים לא היו עומדים בשיר אלא פעם אחת. רבנן דקיסרין אמרי בשם רבי יעקב בר אחא° . ואפי' כמאן דאמר יתקעו לפי מנין המוספין יתקעו. הכוונה שבתקיעות היו מוסיפין _{כהנים וכלי שיר} אבל לא היו מוסיפין תקיעות, ועל כל המוספים לא היו עומדים בשיר אלא פעם אחת. אמר רבי חייה בר אבא° היא נבל היא כינור. נימין יתירות בין זה לזה. אמר רבי חייה בר אבא° . למה נקרא שמו נבל? שהוא מלבין כמה מיני זמר. רבי חונה° אמר בשם רב יוסף° על ידי עור שאינו עבוד, ועל ידי נימין יתירות היה מלבין כמה מיני זמר, רבי שמעון בן לקיש° אמר עוגב זה ארדבליס . תני °רבן שמעון בן גמליאל לא היה ארדבליס בירושלים מפני שהוא סורח _מושך את הנעימה. חליל של מקדש של משה היה ושל קנה היה. נשבר ותיקנוה ולא היה קולו ערב כמות שהיה. חזרו ונטלוהו _לתיקון וחזר לכמות שהיה. צלצל של מקדש של משה היה ושל נחושת היה. נשבר ותיקנוהו ולא היה מצלצל כמות שהיה. חזרו ונטלוהו וחזר לכמות שהיה. מכתשת של מקדש של משה היה ושל נחושת היה. נשברה ותקנוה ולא היתה מפטמת כמו שהיתה. חזרו ונטלוה וחזרה לכמות שהיתה. אלו שני כלים _{צלצל ומכתשת} שנשתברו בבנין הראשון ולא עלתה עליהן ארוכה. עליהן הוא אומר (דברי הימים ב ד טז) נחשת מרוק _{נקי ללא סיגים} (מלכים א ז מה) נחשת ממורט _{דק ומתפתל}. כתיב (עזרא ח כז) וכלי נחשת מצהב טובה שנים חמודות כזהב. תרין אמורין, חד אמר כלי נחושת שהביא עזרא חד מינייהון כתריי דדהב. וחורנה אמר, תריי מנהון כתריי דדהב _{שהיו שווים לזהב}. תני °רבן שמעון בן גמליאל אומר הנקב של מעיין השילוח היה מוציא מים כאיסר. אמרו נרחבנו וירבו מימיו. הרחיבוהו ונתמעטו מימיו. חזרוהו וגדרוהו וחזר לכמות שהיה. מגריפה, רב° _{אבא בר אייבו} ושמואל° _{בר אבא בר אבא} חד אמר עשרה נקבים היו בה. כל אחד ואחד היה מוציא מאה מיני זמר. וחורנה אמר מאה נקבים היו בה, כל אחד ואחד היה מוציא עשרה מיני זמר. מדברי שניהם היתה מוציאה אלף מיני זמר. מוספי שבת ומוספי ראש חדש מי קודם? רבי ירמיה° סבר מימר מוספי שבת ומוספי ראש חדש מוספי ראש חדש קודמין. חייליה דרבי ירמיה° מן הדא דתני. שירו של שבת ושירו של ראש חדש, ^ה_יטשירו של ראש חדש קודם. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא}, שנייא היא דאמר רבי חייה° בשם רבי יוחנן° _{בר נפחא}, כדי לפרסמו ולהודיע שהוא ראש חדש. _{ורק בשיר הקדימו של ראש חדש} כיצד הוא עושה? שוחט מוספי שבת ואומר עליהן שירו של ראש חדש.. _{ואין זה מעכב לפי שמה שאומרים מעין המאורע בשיר אינו צורך הקרבן} ברם ^ה_כמוספי שבת ומוספי ראש חדש מוספי שבת קודמין, על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו

ירושלמי סוכה, פרק ה, הלכה ז

מתני’: ^ה_כאיום טוב הראשון של חג היו שם שלשה עשר פרים, ואילים שנים ושעיר אחד. ט"ז משמרות זכו בהן נשתיירו שם ארבע עשר כבשים לשמנה משמרות. ביום הראשון ששה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד. בשני חמשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד

[דף כה עמוד ב]

בשלישי ארבעה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד. ברביעי שלשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד. בחמישי שנים מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד. בששי אחד מקריב שנים והשאר אחד אחד. בשביעי כולן שווין. ^ה_כבבשמיני חזרו לפייס כרגלים. אמרו מי שהיה מקריב היום, לא היה מקריב פרים למחר אלא חוזרין חלילה:

גמ’: תני כל המשמרות שהיו במקדש היו שונות ומשלשות בפרים חוץ משתים האחרונות שהיו שונות ולא היו משלשות בפרים. רבי אלעזר° _{בן פדת} שאל. מהו להתחיל מהן לרגל הבא _{שיזכו להקריב בשמיני עצרת בלא פיס}? אמר רבי יוסה° _אסי מתני' לא אמרה כן דתנן, בשמיני חזרו לפייס כרגלים. לא צורכה אלא כהדא דתני בשם °רבי נתן , דתני °רבי נתן , שמיני לא היה בו פייס ואחד משני המשמרות זכה בו. על דעתיה ד°רבי נתן השני שלא זכה מהו להתחיל מהן לרגל הבא _{שיזכו בפר ללא פיס בפסח}? תנן, בשמיני חזרו לפייס כרגלים. שמיני רגל בפני עצמו, אמר רבי יוחנן° _{בר נפחא} ותני כן. שמיני רגל בפני עצמו, פייס בפני עצמו, ברכה בפני עצמה, קרבן בפני עצמו. רגל דאמר רבי אבין° בשם רבי אחא° , בכולהם כתוב וביום וכאן כתיב ביום. ללמדך שהוא רגל בפני עצמו. פייס אמר רבי יוסה° _אסי מתני' אמרה כן דתנן, בשמיני חזרו לפייס כרגלים. ברכה אמר רבי אילא° _אילעא, זמן _שהחינו. ^ה_כגקרבן פר אחד איל אחד

ירושלמי סוכה, פרק ה, הלכה ח

מתני’: ^ה_כדבשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוין באימורי הרגלים ^ה_כהובחילוק לחם הפנים. בעצרת אומר לו הי לך מצה הי לך חמץ. ^ה_כומשמר שזמנו קבוע הוא מקריב תמידין נדרים ונדבות וכל קרבנות הציבור ומקריב את הכל. ^ה_כזיום טוב סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה, היו כל המשמרות שוין בחילוק לחם הפנים.

[דף כו עמוד א]

^ה_כחחל יום אחד להפסיק בינתים, משמר שזמנו קבוע הוא נוטל עשר חלות והמתעכב נוטל שתים, ^ה_כטובשאר כל ימות השנה הנכנס נוטל שש. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר הנכנס נוטל שבע והיוצא נוטל חמש. הנכנסין חולקין בצפון והיוצאין בדרום. בלגה לעולם חולקת בדרום וטבעתה קבועה וחלונה סתומה:

גמ’: תנן, בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוין באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים. מניין שכל המשמרות חולקות ברגלים בשווה? דכתיב (דברים שפטים יח ו) כי יבא הלוי באחד שעריך. ברגלים בשעה שכל ישראל נכנסים בשער אחד. ^ה_ל וכתיב (דברים שפטים יח ח) חלק כחלק יאכלו. יכול אף בשאר כל ימות השנה כן? תלמוד לומר (דברים שפטים יח ח) לבד ממכריו על האבות, חוץ ממה שמכרו אבות לבנים. את שבתך ואני שבתי. ובעצרת אומר הילך מצה _{לחם הפנים} הילך חמץ _{שתי הלחם}. אית תניי תני הילך חמץ הילך מצה. מאן דאמר הילך מצה, שהוא תדיר . מאן דאמר הילך חמץ שהוא חביב. אמר רבי לוי° כל המשמרות היוצאות היו יוצאות מהדרום. אמר רבי יוסי° _{בר זבידא} מתני' אמרה כן. דתנן, הנכנסין חולקין בצפון והיוצאין בדרום _{במקום שממנו הם עתידים לצאת}. תנן, חל יום אחד להפסיק בינתים, משמר שזמנו קבוע הוא נוטל עשר חלות והמתעכב נוטל שתים, ובשאר כל ימות השנה הנכנס נוטל שש. °רבי יהודה _{בר עילאי} אומר הנכנס נוטל שבע והיוצא נוטל חמש. אמר רבי יודה בן טיטס° בשם רבי אחא° , קרייא מסייע להן דתנייא שמשמרה היוצאת נוטלת חמישה, דכתיב (שמואל א כא ד) ועתה מה יש תחת ידך חמשה לחם תנה בידי או הנמצא, ואחימלך מן המשמר היוצא היה: הנכנסין חולקין בצפון ויוצאין בדרום. אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל° , כדי לחלוק כבוד לנכנסין. אמר רבי יוסי ברבי בון° , לא מטעם זה אלא בגין דתנינן ^ה_לאכל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל. _{והכניסה לעזרה ממזרח נמצא שהנכנסים פונים לצפון שהוא מימינם והיוצאים פונים לדרום שהוא מימינם}. בלגה לעולם חולקת בדרום מפני מרים בת בלגה שהמירה דתה והלכה ונישאת לסרדיוט אחד משל מלכות בית יון, ובאה וטפחה על גגו של מזבח אמרה לו, לוקיס _זאב לוקיס אתה החרבתה נכסיהן של ישראל ולא עמדת להן בשעת דוחקן. ויש אומרים על ידי שהגיע זמנה של משמרתם לעלות ולא עלת, ונכנס _התעכב ישבב ושימש תחתיה בכהונה, לפיכך בלגה לעולם ביוצא. וישבב בנכנס. ויעקרו אותה ממקומה?

[דף כו עמוד ב]

לית יכיל, דאמר רבי סימון° בשם רבי יהושע בן לוי° קשה לפני המקום לעקר שלשלת יוחסין ממקומן. ויעשו אותן עשרים ושלש _{שיכללו אותם במשמרת אחרת}? לית יכיל דכתיב (דברי הימים א ט כב) המה יסד דוד ושמואל הראה באמונתם. כתיב באומנותם, אומנות גדולה היתה שם שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו _{שבכל פעם יובל פוגע במשמר אחר}. אמר רבי אבהו° חישבתים שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו: תנן, וטבעתה קבועה. אמר רבי אבא° בשם רב יהודה° _נשיאה, טבעות עשו להן רחבות מלמעלן וצרות מלמטן. תנן, וחלונה סתומה. שלא יעמידו בה סכיניהן כהיא דתנינן תמן הוא היה נקרא בית החולפות ששם היו גונזין את הסכינין

הדרן עלך פרק החליל וסליקא לה מסכת סוכה

תפילת הדרן לסיום מסכת סוכה

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת סוכה וַהֲדָרָךְ עֲלָן, דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת סוכה וְדַעְתָּךְ עֲלָן, לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת סוכה וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: (חוזרים 3 פעמים) יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא: הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד: מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת סוכה כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם": קדיש בנוסח אשכנז / ספרד יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן: עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן: קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא: יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן) ​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן) לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן) ויש נוהגים במקום: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן) עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)